הכנסת האחת עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 500

מישיבת ועדת הכספים

יום ב', כ' באלול. התשמ"ז - 14.9.1987 - שעה 9.00

נכחו

א"י שפירא - היו"ר

יי ארידור

גי גדות

פי גרופר

א' ויינשטיין

אי ורדיגר

יי כהן

עי סולודר

קו' עמר

די צוקר

חי קופמן

מי שטרית

א' שלום

גי שפט

א' גולדשמידט - המפקח על הבנקים, בנק ישראל

מי הרצברג, אי יעקבי - בנק ישראל

גב ת' פנחסוביץ - משרד המשפטים

א' מינטקביץ - יו"ר הרשות לניירות ערך

י' ניצני - מנכ"ל הבורסה

יי דרורי - הממונה על שוק ההון והמפקח על הביטוח

מי כהנא, יי קריידמן - משרד האוצר

מי פרידמן, יי ריבק - משרד האוצר

בי לוי - מנכ"ל משרד התחבורה

א' בן--יהושע, שי שפירא, יי לביא, יי אמיתי,

משרד התחבורה

ר' טייבר, ש' גולומב, די חכמי, עי אבל -

איגוד חברות הביטוח

שי יעקובסון - מזכיר הכנסת

ס' אלחנני

א' דגני

חוק הבנקאות (רישוי) (תיקון מס' 3)

צו פיצויים לנפגעי תאונות דרכים

(שיעור דמי ביטוח)

אישור דרגה למזכיר ועדת הכספים,



חוק הבנקאות (רישוי) (תיקון מס' 3)

היו"ר א"י שפירא;

אני פותח את הישיבה.

הסעיף הראשון בסדר היום הוא חוק הבנקאות (רישוי) (תיקון מס' 3).

האוצר הביא בפנינו נוסח חדש. נשמע דברי הסבר מהמפקח על הבנקים.

בבקשה.

א' גולדשמידט;

דיברנו על תיקון לחוק הבנקאות (רישוי) באותו קטע הפוטר

תאגידים מסוימים מלקבל היתר של תאגיד בנקאי. עד היום יש סעיף שפוטר

תאגידים כאשר הם משתייכים לקבוצה או לקונצרן- אבל החוק איננו פוטר

קשת רחבה של תאגידים או צורות של התקשרויות מלקבל היתר של תאגיד

בנקאי,

בבנק ישראל סברנו בי יחד עם הרפורמה בשוק ההון והצעדים המיועדים

להקטין את חלקה של הממשלה בגיוס ההון כדי להגביר את ההנפקות הפרטיות,

צריכה לבוא גם הרחבה של סוגי התאגידים שאינם זקוקים להיתר של בנק

כדי לגייס כספים באמצעות הנפקה של איגרות חוב ולתת אשראי מהכספים

האלה. הסיבה העיקרית שהם אינם זקוקים להיתר נעוצה בכך שההגיון על

מתן הגנה למפקיד לא קיים במקרה כזה, ועל כך הרחבנו את הדיבור בישיבה

הקודמת.

הוועדה טענה כי ההצעה שהבאנו בפניה היא מצומצמת מדי כיוון

שהיא דיברה באופן ספציפי על סוג מסוים של תאגידים, על קיבוצים או

מושבים, על אגודות שיתופיות למיניהן. הוועדה ביקשה לבדוק את

האפשרות של הרחבת קשת התאגידים שיפעלו במתכונת דומה בלי להצטמצם

באותם סוגי תאגידים שפטרנו אותם מהיתר לפי ההצעה-

ההצעה שהבאנו היום היא על דעת משרד האוצר. ברשותכם, אבקש

לא להשוות אותה להצעה הקודמת, כי לדעתנו היא שונה מהותית ממנה.

לכן מוטכ שנעבור על ההצעה שהבאנו (אסביר שלושה מרכיבים שלה.

המרכיב הראשון הוא שאנחנו דבקים עדיין לאותו קטע הקיים היום

בחוק הבנקאות (רישוי) לפיו צריכה להיוה איזו ראיה קונצרנית, או צריך

להיות איזה קשר בין הגופים שמקבלים את האשראי לבין מי שנותן את

האשראי כדי לפטור אח המערכת הזו מהצורך לקבל היתר של תאגיד בנקאי"

אותה ראיה קונצרנית מוצאת ביטוי בתיקון שהגשנו בשני סעיפים:

הסעיף הראשון - שמקבלי האשראי קשורים ביניהם מקצועית או ארגונית,

והקשר הזה צריך להיות מובהק; והסעיף השני שמדבר על אותה ראיה

קונצרנית לפיה קיימת זיקה בין השנים, כי האחד שולט בקיני או נשלט

על ידו,

המרכיב השני בתיקון מתייחס להגנה על רוכש איגרת החוב. זה קשור

לשאלה שדנו בה בפעם הקודמת - מדוע לא לתת היתר של תאגיד בנקאי

לאותו גוף שמנפיק את איגרוה החוב. טענו שיש הבדל מהותי בין רוכש איגרת

החוב לבין מפקיד בבנק, כאשר המפקיד בבנק איננו יודע איזה שימוש

ספציפי נעשה בכספו, איזה בטחונות ספציפיים קיבל בנק כנגד אותו

שימוש שנעשה בכספו. לכן יש צורך בהגנה של הבנק המרכזי או של הפיקוח

על הבנקים מעבר לטיפול בבעיות המוניטריות. כי הבנק מגייס כסף על

פי מכפיל, הוא יוצר כסף, מוטלת עליו חובת נזילות, יש לו בעיות של

אשראי וכדומה. ההיבטים הללו אינם קיימים בהנפקה בצורה כפי שהיא

מתוארת כאן. כאן מהזיק איגרת החוב, או רוכש איגרת החוב, יודע

על פי התשקיף מה השימוש שנעשה בכספו. בתשקיף צריך להיות פירוט



א' גולדשמידט

של סוגי הגופים וכן הגופים הספציפיים שמקבלים את האשראי. לכן רוכש

איגרת החוב יודע לאן הולך כספו,

על שאר ע החובות שנדרש להן הגוף המנפיק על פי התשקיף, כמו

חובת הגילוי הנאות וכדומה, יוכלו להרחיב את הדיבור נציגי הרשויות

האחרות.

המרכיב הנוסף שלדעתנו קשור באוחו נושא ואותו הכנסנו בחוק,

שמטרתו העיקרית של הגוף המנפיק איננה מטרת רווח, הגוף הזה בוודאי

צריך לכסות את העלויות שלו, אבל הוא לא נועד להפיק רווחים, ובוודאי

לא מכך שהוא מנפיק איגרות חוב בבורסה ונותן אשראי במרווח פיננסי גבוה,

מטרתו העיקרית היא מתן שירות למקבלי האשראי, זה קשור לשני אלמנטים:

האחד - מתן הגנה למפקיד; והשני - הקשר הקלים בין מקבלי האשראי

לבין הגוף המנפיק, שלא כמו בנק מטרתו של הגוף המנפיק היא לא לעשות

רווח,

אלמנט נוסף שבא לתת הגנה למפקיד הוא שהאשראי איננו יכול להינתן

לתקופה שהיא יותר ארוכה מזו של איגרת החוב, הגוף המנפיק לא יכול

להיכנס למה שאנחנו קוראים בסלנג המקצועי "פוזיציה", הוא חייב לתת

את האשראי לתקופה שהיא או שווה או קצרה מהתקופה של איגרת החוב. כך

שלהוציא קשיים עסקיים של מקבל האשראי לא יהיו בעיות נזילות בעת הפרעון.

המרכיב השלישי אלה הם ההיבטים המוניטרים, היבטים אלה קיימים

כאשר מדובר במוסד שפועל על פי היתר של תאגיד בנקאי ולא קיימים במקרה

זה, ראקיית, כמו שאמרתי קודם, אין כאן מכפיל, זהו תאגיד שאיננו חייב

בהוראות הנזילות. הוא יוצר כסף בדרך של הנפקת איגרות חוב ולא על

ידי פקדונות. אלמנט נוסף שיתרות בלתי מנוצלות של הגוף הזה יהיו

חייבות להיות מופקדות בבנק או להיות מוחזקות באיגרות חוב ממשלתיות,

כך שאין כאן חשש לגלגול כספים, ודאי לא לתקופות קצרות, כי הגוף הזה

יכול להנפיק ניירות רק לתקופה של שנתיים ומעלה.

אלה הם האלמנטים העיקריים"

פ' גרופר ;

מה מסתתר מאתורי ההרצאה הזו? האם יש כוונה לאפשר לגופים

נוספים להיכלל במסגרת הזו?

א' גולדשמידט;

אנחנו לא מייעדים את התיקון הזה בחוק, וגם לא ייעדנו את הוורסיה

הקודמת, לשום גוף ספציפי. באנו בדברים עם משרד האוצר עוד בעת שהוצע

התיקון לחוק הקיים לאחר ששר האוצר שצריך לאשר הנפקות הפקיע מעצמו

את הסמכות הזו לפחות לגבי סוגים מסוימים קול הנפקות, אז דובר על

רפורמה בשוק ההון על פיה הסקטור הפרטי ינפיק איגרות חוב הן ישירות

על ידי מפעל או חברה והן בצורה הזו, אז התברר שדרוש לכך תיקון בחוק

הבנקאות (רישוי), כי על פי החוק הקיים אי אפשר לבצע הנפקות בצורה הזו,

העובדה שהקיבוצים יצאו בהנפקה הראשונה, או גוף זה או אהר יצא בהנפקה,

בעיני זה ענין טכני לגמרי, אני לפחות הייתי בא לוועדה גם אם היה זה

גוף אהר.

רשות הדיבור למר מינטקביץ, יושב-ראש הרשות לניירות ערך,



א' מינטקביץ;

קודמתו של מר גולדשמידט בתפקיד התייעצה אתנו על הנוסח הקודם.

אבל את הנוסח שלפנינו אני דואה היום לראשונה ולכן קשה לי לחוות

עליו דעה. לא בדוד לי מדוע דוצים לפטור את הגופים האלה מחובת פיקוח.

היום- יש תיבת פיקוח ובאמצעות אותה חובה ניתן להתנות את האישור במגבלות

מסוימות, מגבלות חיוביות, כמו למשל המגבלה של לווה בודד. מחד אם יתקבל

התיקון לא ניתן יחיה להתנות שום התנייה. אבל שוב, אינני מחווה דעה

כי ראיתי את הנוסח הזה דק הבוקד ומדם הספקתי ללמוד אותו. כבד העידו

לי שיש כאן תיקון סכני לגבי הפיזוד. יש גם ליקוי בנוסח אבל אינני

דוצה להתייחם לזה עכשיו.

אני שואל שאלה עקדונית: מדוע לפטוד את הגופים האלה מחובת

פיקוח?

השאלה של מד מינטקביץ חוזדת לבעיה המהותית. לא על הכל דדוש

פיקוח של המפקח על הבנקים. הוא צריך לפקח על מוסד שהוא בנק.

השאלה אם צדיר להיות פיקוח על גופים מהסוג הזה.

(א' גולדשמידט; לא אמדתי שלא - - ) אם התשובה היא חיובית, הדי

לפני שמסירים את הפיקוח אולי צריך להציע תחליף.

אי גולדשמידמ;

השאלה שעומדת לדיון היא - האם חוק הבנקאות (דישוי) על פיו

חייב מוסד בהיתד של תאגיד בנקאי צדיר לחול על גופים כאלה או לא.

א' מינטקביץ;

נניח שהחוק לא צדיר לחול על גופים אלה. השאלה היא האם דצוי

שיהיה פיקוח על הגופים האלה ושניתן יהיה להטיל עליהם מגבלות. אם

התשובה היא שלילית שאין צורך בשום פיקוח, אז יש מקום לתיקון כזה

או אחד. אבל אם התשובה היא חיובית, דהיינו שיש מקום לפיקוח,

דאוי היה להציע קודם לכן איזה תחליף, אולי לא בדרך של החלת חוק

הבנקאות.

השאלה ששאל מד מינטקביץ היא חשובה אבל היא לא נוגעת למגזד הזה

אלא לכל שוק ההון. היום אין פיקוח במובן האיכותי על כל שוק ההון.

היום אי אפקיד לומד אם איגדת חוב זו היא טובה או דעה, או האם מניה

זו היא טובה ומניה אחדת היא דק אחיזת עיניים.

כפי שאמד ד"ר גולדשמידט, בנק יש לו שלושה מאפיינים. האחד -

יצידת כסף, הפקדות חוזדות, מה שלא קיים כאן. השני - אנשים מפקידים

כסף בבנק והבנק הוא המחליט לאיזה מטדות לתת את הכסף. כאן מי שקונה

איגדת חוב יודע מהתשקיף לאן הולך הכסף. והמאפיין השלישי - בנק הוא

גוף שמאדגן אח התשלומים במשק, מה שאין כן במקדה שלפנינו.

היו"ד א"י שפידא;

הגוף שמגייס את הכסף בבודסה דשאי לחלק אותו רק לחברות הקשורות

אליו ומשולבות בו, או גם לאנשים מבחוץ.

א' גולדשמידט;

הוא דשאי לתת את הכסף דק למי שדשום בתשקיף.



מ' גרצברג;

גם במקרה של פרעון מוקדם הוא איננו רשאי לעשות שימוש בכסף

אלא לקנות איגרות חוב ממשלתיות או לעשות הפקרה בבנק.

א' מינטקביץ;

אם כרגיל גוף מנפיק איגרות חוב שלו, כאן אנחנו רואים שיסה שונה,

שקשה. לחוות עליה דעה אם היא טובה או לא טובה, שיטה של התארגנות במתכונת

הקיבוצים לגיוס הון. יתכן שהשיטה הזו היא נכונה, אבל אלה הם גופים

גדולים שיש להם יתרונות רבים אבל גם חסרונות רבים בגלל צורח הגיוס

של הכסף. במקרה של הקיבוצים, למשל, בגלל המספר הגדול של החברים

המגייסים, נמנעה מאתנו הסמכות לדרוש- גילוי נאות על מצב נכסיהם.

יש כאן סבך אדיר של שאלות, ואינני רוצה להיכנס לכולן. אני

חושב שלפני שבאים לבטל את היכולת לפקח על גוף כזה מן הראוי היה

לקיים דיון מקיף בשאלה אם בכל זאת יש לקיים פיקוח על גופים אלה,

ואם כן - באיזו מתכונת. ישן מפני חדש תוציאו; כאן איננו רואים

את החרש. המתכונת אליה הגענו בדיונים עם קודמתך בתפקיד היתה שונה

מזו, ולכן הופתענו.

מ' הרצברג;

עשינו זאת לפי בקשת הוועדה.

א' גולדשמידט;

אנחנו מגישים הצעות בתיאום עם משרד האוצר.

אינני בא בטענות לא למשרד האוצר ולא אליכם. אם רוצים להגיע

לתוצאה ענינית נכונה, צריך לבחון את הדברים. אני חושב שאפשר אולי

להגיע למתכונת יותר טובה. אני חושב שקשה להתייחס להצעה כזו בלי

לראות את הספקטרום היותר רחב של השיטה החדשה של גיוס ההון.

היו"ר א"י שפירא;

אבל בפועל זה מתבצע.

את הסמכות הגלומה בתיקון הזה ניתן היה להפעיל עם המגבלה

של לווה בודד, שזה דבר חיובי. מחר לא ניתן יהיה להטיל את המגבלה

של לווה בודד. האם זה חיובי או לא? אנחנו עדים כאן להתארגנות מסוג

חדש בשוק ההון.

מ' הרצברג;

גם על קונצרן כלל, שמגייס כספים בבורסה ונותן אותם לחברות שלו,

לא חלה המגבלה של לווה בודד. (א' גולדשמידט; עובדה שזה קיים),

את הוויכוח הזה שהוא חשוב צריך היה לקיים לפני שמסירים את

הפיקוח הזה. יתכן שיתברר שבאמת לא צריך לזום פיקוח, אבל בהחלט יתכן

שהתוצאה תהיה שדרוש סוג מסוים של פיקוח. זה ויכוח שמקומו לא כאן-

פ' גרופר;

התמונה שמצטיירת לפני היא שמרוב להיטות לאפשר לסקטורים השונים

לגייס הון בברוסה, הם יגייסו כל כך חרבה כסף מן הציבור ששוב עלולה

להיות מפולת דוגמת המפולת של מניות הבנקים. ואני רוצה להסביר את דברי-

אחת הדוגמאות שאני רואה לנגד עיני היא מהסקטור החקלאי. ארגון

מושבי הצפון גייס 17 או 18 מיליון דולר מהציבור. אני חוזר ושואל



פ' גרופר

מי אחראי על הכסף הזה? מי יחזיר לציבור את כספו? ארגון

הקניות פשט אה הרגל. נכסיו נמכרים. בעוד כמה שנים, בהגיע מועד

הפרעון של איגרות החוב האלה, ארגון הקניות יהיה חסר כל, לא יהיה

לו רכוש,

אני מכיר את התשובה לשאלה הזו בנוסה: יש תשקיף, מי שרוצה

לקנות ניירות ערך יואיל לקרוא את התשקיף לפני הרכישה. במקרה של

ארגון הקניות היה צריך להיות ברור שבעלי הרפתות הם שיהזירו את

ההוב. אבל בחלוף השנים הם לא יהיו עור בעלי רפתות.. ואני טוען

שהציבור לא כל כך חכם ונבון, הוא הושב לתומו שאס גוף מנפיק ניירות

בבורסה יש ביקורת ויש פיקוח של הממשלה ושל הגופים השונים המופקרים

על הנושא הזה.

עכשיו אתם מבקשים להסיר את הפיקוח הזה, או לרוקן אותו מתוכן.

איר תגנו על האיש הקטן? לא מדובר כאן בבנקים או חברות גרו לוח שיש

להם יועצי השקעה והם יודעים מה לקנות; אלה הם אנשים שרוצים להשקיע

את חסכונותיהם כדי לשמור על ערכם. הם חושבים שאם הם קונים ניירות

ערר בבורסה השקעתם מרבטחת.

ההנפקה של ארגון מושבי תצפון היא שהרליקה אצלי אור אדום.

אלה הם כספים שירדו לטמיון. אין מי שיחזיר את הכספים האלה לאלה

שקנו את איגרות החוב האלה.

אנחנו יושבים בוועדת הכספים ומאשרים הנפקות לגרפים שונים,

אנחנו מאשרים חוקים ותקנות, אבל שוכחים את הציבורי אבל אנחנו אמורים

לעשות את כל זה למען הציבור שעליו חייבים להגן.

אני רוצה לשמוע מכם תשובה לשאלה איר מגינים על האנשים שקונים

ניירות ערר בבורסה,ואינני מוכן להסתפק בתשובה: יואילו הרוכשים לקרוא

את התשקיף" אני הושב שהאנשים המופקדים על הנושא של ההנפקות בבורסה

חייבים לברוק אם יש ערבויות מתאימות לגופים המנפיקים, ואם אין ערבויו

כאלה לא לאשר את ההנפקות.

הרשות לניירות ערר בהחלט מוסמכת לעכב הנפקה.

א' מינטקביץ;

הסמכויות של הרשות לניירות ערר במקרה הזה הן מאד מצומצמות.

היא יכולה להתנות את ההנפקה אך ורק בגילוי מלא. נכון להיום,

על פי הסמכויות בפקורת הבנקאות, ניתן להגביל את נותני האשראי

בכל הנוגע לדרר מתן האשראי ובכמות האשראי. מחר האפשרות הזו לא

תהיה קיימת. נכון שמגיעים כאן למצב לפיו אין כל פיקוח, ואולי

זה חיובי ואולי לא, אבל לפחות עם המפקחת על הבנקים הקודמת הועלה

הרעיון שמתן הפטור הזה יותנה בכמה תנאים כדי שאפשר יהיה לכפות על

גופים כאלה כללי התנהגות מסוימים, אינני רוצה לומר לטובת המשקיע

או לא לטובתו, כי זוהי סוגיה שונה לחלוטין. אבל לפי תפישתי, מצב

של חוסר פיקוח מוחלט איננו מצב תקין.

אנחנו דנים בהתארגנות מסוג חדש שאינני רוצה לומר אם היא

חיובית או לא חיובית, אינני רוצה לחוות על כך דעה, אבל בוודאי

שהפטור הזה ניתן כאן בלי לתת את הדעת לאיזה תחליף רצוי או ראוי,

אם בכלל.

בזמנו נאמר שאם הממשלה היתה נוהגת בתבונה והיתה טורחת להודיע

לציבור שהיא איננה אחראית למניות הבנקים - אם כי בסוף היא נטלה על



פ' גרופר

עצמה את האחריות - הציבור לא היה ממהר לבורסה לקנות את פניות

הבנקים. אני רוצה לומר שכל החלטה שנקבל צריכה להיות מלווה בהודעה

מוסמכת לציבור שאין לממשלה כל נגיעה לענין, שאיש איננו עומד

מאחורי ההנפקה הזו, ומי שקונה את עיקרות החוב קונה אותן על אחריותו.

חייבים להזהיר את הציבור שלא יחשוב שהמדינה תגן על השקעותיו. זהו

אחד התנאים שלי לאישור התיקון המוצע, שאם לא כן אנחנו עושים עוול

לאיש הקטן,

א' שלום;

אני מבקש לשאול האם ההיקף של ההנפקה חייב להיות ביחס מסוים

להון העצמי של התאגיד. האם קיימת הגבלה כזו?

בעבר הבנקים שימשו התמים להנפקות. אם הנפקה לא זכתה להצלחה

והציבור קנה רק חלק ממנה, הבנק ששימש החם הוא שקנה את היתרה. מה

קורה במקרה שלפנינו כאשר הבנק איננו משמש חתם להנפקה?

למיטב ידיעתי, הבורסה קבעה לפחות לגבי שתי ההנפקות הראשונות

האלה מגבלה של יחס בין ההון העצמי לבין ההנפקה. אני מניח שהנוהג

הזה יימשך גם להבא.

אין יחס כזה. דרוש הון עצמי מינימלי, אבל הוא לא חייב להיות

ביחס להיקף ההנפקה.

א' גולדשמידט;

על הבנקים כתתמים מוטלות הגבלות, אבל הם בהחלט יכולים להיות

חתמים גם להנפקות כאלה.

ד' צוקר;

אני יכול להמשיך את השאלות של חבר הכנסת גרופר, אם כי לא

באותו פאתוס..

היו"ר א"י שפירא;

הוא ביקש להזהיר את הציבור שידע שהממשלה איננה אחראית להנפקה

ואיננה עומדת מאחוריה.

א" גולדשמידט;

גם בהנפקות אלה ביקש הנגיד משני הגופים המנפיקים לציין

על כריכת התשקיף באותיות של קידוש לבנה, שבנק ישראל ישקול שבע

פעמים אם לבוא לעזרת הגוף המנפיק אם חלילה יזדקק לכך, דבר שהוא

לא עושה בשום מקרה לגבי בנק. בנק ישראל הודיע לכולי עלמא שהוא

לא יעמוד מאחורי שני הגופים האלה אפילו אם יסתבכו, גם אם קיבלו היתר.

פי גרופר;

תתנו לכך פרסום ולא רק על התשקיף.

די צוקר;

מאחר ובדברי ההסבר קשרו זאת לרפורמה בשוק ההון, נשאלת השאלה;

האם יש איזו הבטחה שהנפקה מן הסוג הזה לא באה להחליף חוב בחוב?

עם חוב כה גדול שיש למנפיקים הללו, או לגופים אחרים שיבואו בעקבותיהם,

למרות מה שיירשם בתשקיף ולמרות מה שייאמר, יכול להיות שאין לכך שום

קשר לרפורמה בשוק ההון שנועדה למטרות השקעה וצמיחה. יש מצבים -

ואני מבין זאת, ובזמן האחרון זוהי בעיה שלכם בכמה הנפקות - שחלק



ד' צוקר

מההנפקות עניינן בכלל כיסוי חובות ואין להן שום קשר להשקעות הדשות.

זה לא קשור לנושא שאנחנו דנים בו). מאחר ובתקופה

האחלונה יש מספר מקרים בהם ההנפקות לא נועדו לשום מטרה של צמיתה

או השקעה אלא למטרה של כיסוי חוב, האם זה לא חל גם על המקרים

האלה שבהם סך כל החוב הוא גדול מאד והמצב הוא יותר קשה. האם למרות

מה שייאמר בתשקיף, בסופו של דבר הכסף הזה ילך לכיסוי חובות, להמרה

של חוב בחוב, ולא כדי לשדת ממרות של צמיחה?

מ' הרצברג;

אם בתשקיף ייאמר שממירים חוב לזמן קצר בחוב לזמן ארוך, מה רע

כאן מדובר בחוב אדיר). לא מדובר כאן על קיבוצים.

זו יכולה להיות הנפקה של התאחדות האיכרים או של התאחדות התעשיינים.

אני חושב שהמטרה של הנפקה מסוג זה היא לגייס הון למפעל או

לחברה או לתאגיד על מנה לשפר את מצבם הכספי. אתה מדבר על צמיחה.

תאגיד שרובצים עליו חובות לזמן קצר איננו יכול להשקיע ולצמוח. ברגע

שהוא מסדיר את חובותיו ופורש אותם לתקופה יותר ארוכה, הוא יכול לפנות

את המשאבים שלו לצמיחה. הוא יכול בדרך זו לנצל את כושר הייצור

שלו, את הידע, את צינורות השיווק ואת קשרי המסחר שלו להגברת הייצור

והיצוא. אינני חושב שאנחנו צריכים להיכנס לשאלה האם ההנפקה נועדה

להמיר חובות קצרי טווח בחובות לטווח ארוך. אני חושב שהמגמה הזו

היא רצויה, ובלבד שהתאגיד לא פונה לציבור ללא בסיס איתן. ועל כך

מופקדים הדשות לניירות עדך והבורסה, והם לא יאפשרו לגוף שאין לא

בסיס איתן לצאת בהנפקה בבורסה.

אם בתשקיף הדברים הם ברורים והציבור יורע שלא הממשלה ולא

בנק ישראל אחראים להחזר ההשקעה, אינני רואה סיבה מדוע לאשר הנפקות

כאלה. אנחנו צריכים לחנך את הציבור ולהרגילו לשקול את דרכיו ולכלכל

מעשיו בתבונה. אדם צריך לעיין היטב בתשקיף בטרם הוא הולך לקנות

ניירות ערך בבורסה. אי אפשר לטעון שהציבור לא יודע מה עומד לפניו.

אם אנחנו רוצים שהממשלה תצא משוק ההון ותפנה אותו לסקטורים אחרים,

סקטורים ייצרניים, אנחנו צריכים להדגיל את הציבור לשקול היטב את

מעשיו, כי אם לא נלך בדרך הזו תמיד יראו את הממשלה אחראית לכל

מה שקורה.

אני רוצה להזכיר לחברי הוועדה שאילצנו את האוצר להודיע

לציבור בעל פה ובכתב, שוועדת הכספים בבואה לאשר הנפקה של ניירות

ערך בבורסה איננה נוטלת בכך על עצמה שום אחריות להנפקה. הוא הדין

גם במקרה שלפנינו. הרוכשים הם האחראים למעשיהם.

אני רק רוצה לשאול אם אין פיקוח על הרשות לניירות ערך על הגופים

המנפיקים ועל תנאי ההנפקות.

אני מעלה הצעה למחשבה שאולי את הפטור תתן הרשות לניירות ערך

במקום בנק ישראל. ממילא הרשות בודקת כל הנפקה ויש לה כל הסמכויות

לכך על פי החוק. בכך נחזק את ידיה של הרשות-

אינני יודע מי נותן את הפטורים לפי החוק, אבל לפחות שהפטור

יינתן בתנאים שתקבע הרשות לניירות ערך.



היו"ר א"י שפירא;

אנחנו יכולים להתלכד סביב ההצעה הזו ולרשום בפרוטוקול שאישרנו

את ההצעה של בנק ישראל בתנאי שהפטור יינתן בתיאום עם הרשות לניירות

ערך.

א' מינטקביץ;

- שהפטור יינתן בתנאים שתקבע הרשות לניירות ערך, ושמכל מקום

הפטור לא יהיה אוטומטי"

זה נוגד את הרפורמה בשוק ההון.

ס' אלחנני;

ברגע שעושים את הרפורמה בשוק ההון, האם לא צריך לפתח במקביל

את המוסד של ש?????? שיפעל באופן עצמאי?

את מדברת על "רייטינג"? (ס' אלחנני: נכון). התשובה לכך היא

חיובית.

סי אלחנני;

האם לא צריך לדרוש זאת במקביל?

ככל שיהיו יותר הנפקות כאלה הענין הזה יתעורר מעצמו.

ס' אלחנני;

כאשר אתה אומר שההנפקה קיבלה דירוג כזה, שזוהי הנפקה מסוג זה

או אחר, פירוש הדבר שאין לכך את הגיבוי של הממשלה-

ההצעה שלי אומרת שעד שיהיה "רייטינג", כל הנפקה עוברת את

הרשות לניירות ערך. זה אומר שעל הרשות לבדוק את הנושא שעד כה היה

עליו פיקוח. לא הרשות נותנת את הפטור, אלא הוא יינתן בתנאים

שתקבע הרשות. ואז ממילא יש לרשות כל הסמכויות.

יש לנו סמכויות חלקיות.

הסמכות של הרשות היא לדאוג לגילוי נאות ולא יותר. אינני מתנגד

להרחבת סמכויותיה של הרשות, אבל כאן זה מתנגד עם רעיון הרפורמה.

הרעיון המונח ביסוד הרפורמה היה לא להתערב בייעוד של התמורה וגם לא

בבטחונות. אני חושב שהתשקיף מספיק כדי לגלות שזה לא מפוקח.

למעשה החוק איננו אומר יותר מאשר מה שעישות חברות כמו כלל או כי"ל

שמנפיקות ניירות ערך בבורסה ומחלקות אח כספי ההנפקה בין החברות שלהן.

זהו הרעיון. אינני סבור שיש יותר מאשר שנים או שלושה גופים שיוכלו

בכלל לעמוד בקריטריונים האלה.

גיבשנו יחד עם בנק ישראל את הנוסח החדש. בגלל דחיפות הענין

ולחץ הנסיבות לא תיאמנו את הנוסח החדש עם הרשות לניירות ערך. אני

מסכים שנקיים על כך דיון נוסף לאחר שייעשה התיאום בינינו.



פ' גרופר;

לאחר הדברים ששמעתי ברור לי שהדעה הרווחה בבנק ישראל ובאוצר

היא שגופים מנפיקים ניירות ערך בבורסה לפי תשקיף, ומי שקונה אה

הניירות עושה זאת על אחריותו. לכר אני מתנגר. שאלתי את אנשי הבורסה

איך קרה שהם אישרה את ההנפקה של ארגון מושבי הצפון, והם הסבירו לי

שאסרו עליהם בכלל להתערב בענין. אני הושש שאנחנו הולכים להמיט

אסון חרש על הציבור רוגמת האסון שפקר אותו בעת משבר מניות הבנקים.

אני מקבל את ההצעה שנקיים ריון נוסף לאחר שייעשה התיאוס

בין האוצר ובנק ישראל לבין הרשות לניירות ערך לגבי הנוסח החרש.

אבל אני מציע שתצאו עכשיו מן החדר ותקיימו ביניכם התייעצות,

ובעור חצי שעה או שעה תחזרו לכאן ותביאו לנו הצעה מתואמת שנוכל

להצביע עליה.

צו פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (שיעורי דמי ביטוח)

היו"ר א"י שפירא;

אנחנו עוברים לדיון בצו פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (שיעורי

דמי ביטוח). הצו נדון בוועדת המשנה לביטוח רכב חובה, וועדה המשנה

החליטה להעביר אותו לדיון במליאה, יציג את הנושא יו"ר ועדת המשנה

חבר הכנסת עמר, בבקשה.

ש' עמר;

הצעת האוצר היתה להעלות את רמי ביטוח חובה לרכב ב-%24, לפי

חישובים שהוצגו בפנינו. משרד התחבורה הציע להעלות את דמי הביטוח

ב-%26 כדי להעביר %2 מההעלאה לקרן הבטיחות.

בוועדת המשנה הצעתי לקבל את הצעת האוצר ולא להטיל על האזרח

תוספת העולה על 24%. חבר הכנסת יגאל כהן הציע לאשר העלאה של 25%,

מהם 23% לביטוח רכב חובה ו-2% לקרן הבטיחות.

י' כהן;

התרשמתי לחיוב מדרכי הניהול של חברת אבנר וגם אני סבור שיש

להעלות את דמי הביטוח כדי לאפשר לחברה לתפקד ללא גרעונות. יחד עם

זה סברתי שאיננו יכולים להיות אדישים לנוכח מה שקורה בכבישי הארץ,

כאשר למינהלת הבטיחות נועד תפקיד נכבד במלחמה בתאונות דרכים.

ההצעה שלי היא מינימלית, היא איננה תואמת את הצעת משרד התחבורה.

הצעתי להעלות את דמי הביטוח ב-25% במקום 24% שהציע האוצר. 1% אני

מציע להפריש לקרן הבטיחות, ואחוז נוסף יהיה על חשבון חברת אבנר.

אני חושב שאם נרחיב את המלחמה שלנו בתאונות יקטן מספרן, ויחד עם

זה יקטנו גם ההוצאות של חברת אבנר.

כמה כסף זה יתן בשנה למינהלת הבטיחות?

2% הם כ-3.5 מיליון דולר בשנה.



י' כהן;

עבור בעל הרכב תוספת של אחוז אחד לדמי ביטוח רכב חובה

איננה מהווה הוצאה גדולה. חברת אבנר תספוג אחוז אחד מהעלאת דמי

הביטוח, שבסופו של דבר יחזור אליה.

על פי שיטה שנ קבעה בעבר, שיטה אקטואריה, אנחנו מחשבים מדי

שגה את התוצאות של חברת אבנר ומביאים אותן לאישור הוועדה. בשנים

האחרונות היתה ירידה בתעריפים. בשנתיים האחרונות ירדו התעריפים

ב-15% בערר, כי בשנת 1985 הסתמנה מגמה של ירידה בתאונות. אני חייב

לציין שאנחנו בודקים את התוצאות על סמך המתונים של שנת 1986. הנתונים

של שנת 1987 עדיין לא כלולים כאן, הם יובאו בחשבון בשנה הבאה. תמיד

יש פיגור של שנה אחת בנתונים.

היו"ר א"י שפירא;

מתי היתה ירידה של 15% בתעריפים?

בשנתיים האחרונות.

ירידה בגלל האינפלציה או סתם ירידה?

בחלק החישובים הראו שאפשר להוריד תעריפים. אבל לצערי זו היתה

מגמה שההפכה בשנת 1986.

התוצאה של 24% היא לא מקרית ולא ענין של משא ומתן, אלא תוצאה

של חישובים מאד מדוקדקים. נעשתה פה עבודת הרצה רבה. אמרתי בוועדת

המשנה שעד עכשיו היה מקובל שהנתונים המקצועיים שלנו הם אמינים,

ולא רצוי שנתחיל עכשיו להתמקח עליהם ולשנותם, כי זה יכול לחייב

אותנו בשנים הבאות לשנות את שיטות החישוב שלנו.

דבריך האחרונים הם בגדר הכנה לקראת משא ומתן לשינוי הנתונים

שלכם במשוואה?

אומר זאת אחרת. אם יש פה כאילו משא ומתן בין משרד התחבורה

לבין משרד האוצר איך לחלק את "העוגה", דבר שעד כה לא היה, כי עד היום

נעשה חישוב אקטוארי טהור, יכול להיות שזה ישנה את כללי המשחק בהצגת

הנתונים, ולא הייתי רוצה בזה. הנתונים שלנו הם ביטוחיים טהורים

לפי מה שאנחנו חושבים שחברת אבנר צריכה לקבל. לכן מבחינתנו השיעור

הנדרש הוא 24%, ואני מאד חושש שהוא לא יספיק בשנה הבאה, אבל זאת

אינני יודע, זה תלוי בתוצאות של 1987. עד כאן מהבחינה הביטוחית

הטהורה.

המפקח על הביטוח מנקודת מבטו יכול לומר: אם התוצאה של 24%

מתקבלת, ומעבר לזה מוסיפים אחוז אחד או שני אחוזים לקרן, אין זה

מעניני בסופו של דבר. אבל כאן נכנסת עמדת האוצר כפי שבאה לידי ביטוי

במכתבו של השר, וזוהי עמדה עקרונית. עמדתו העקרונית של משרד האוצר

היא שאין להטיל היטלים או מסים ליעדים ספציפיים. ברגע שאנחנו

מטילים את ההיטל, ומאחר וזה ביטוח חובה, זה כמו מס. ועדת הכספים

בכך כאילו מחליטה להטיל על כל נהג בישראל מס בשיעור מסוים שהכנסותיו

מיועדות למטרה ספציפית, בשעה שהמדיניות של הממשלה היא שהמס הוא כללי,

ויש תקציב מדינה שמחלקים אותו לפי סדרי עדיפויות.



היו"ר א'י שפירא;

ואותם 24% שאתה דורש אינם בגדר מס?

י' דרורי;

לא. זוהי תוצאה אקטוארית ביטוחית. אם בשנה שעברה התוצאה היתה

מינוס ארבעה אחוזים, עכשיו יש עליה.

פ' גרופר;

אולי תסביר מדוע אין השתתפות של האוצר בקרן הבטיחות, מדוע

אתם מטילים על הציבור את הנטל של המלחמה בתאונות הדרבים?

אנחנו עדים לקמל בדרכים. מצב הכבישים ידוע, בהיעדר תקציב לא

מרחיבים כבישים, לא משפצים אותם, לא מתקינים גדרות בטחון. אבל אם

יש גרעון לחברת אבנר, מדוע האוצר לא יכסה את הגרעין? מדוע מחייבים

בכך את האזרח?

יי דרורי;

אני רוצה לסכם את עמדת האוצר- האוצר מביא תוצאות לפי חישובים

אקטוארים, ואלה הם אותם 24%. למשרד האוצר יש עמדה עקרונית לאו

דווקה בענין זה נגד היטלים המיועדים למטרה ספציפית. האוצר סבור

שהמיסוי צריך להיות כללי, והתקצוב - לפי סדרי עדיפויות. זוהי הסיבה

מדוע האוצר לא קיבל את המלצת משרד התחבורה והוא מציע להעלות את

התעריפים ב-%24.

ג' גדות;

בזמנו התקיים כאן דיון על חברת אבנר והתברר שלא היה לחברה מאזן

לשנתיים אחורה.

י' דרורי;

כל שנה יש לחברה מאזן.

היו"ר א"י שפירא!

נשמע עכשיו את נציגי חברות הביטוח. מר טייבר, בבקשה.

ר' טייבר!

אני רוצה להביא לתשומת לבכם כמה נתונים. ההעלאה שהאוצר המליץ עליה

היא קטנה מזו שאנחנו הגענו אליה בחישובים שלנו. ההגחה היתה ששנת 1987

תסתכם בתביעות בסך 190 מיליון שקל, בנתונים של דצמבר 1986.

היו"ר א"י שפירא;

הגעתם לתוצאה הזו על פי מספר התאונות?

ר' טייבר!

על פי ההערכה שמבוססת על נתוני העבר. אנחנו יודעים כבר עכשיו

כי בששת החדשים הראשינים של השנה הזו שילמנו 110 מיליון שקל, ואם

הקצב הזה יימשך - ולצערי לפי מה שנראה הקצב הזה עוד הואץ - נגיע

לתשלומים של 220 מיליון. ואז ברור שההעלאה הזו לא תספיק כדי לכסות

את ההוצאות.

ציינו כאן עד כמה חשובה היציבות לחברת אבנר לצורך תשלום

התביעות בעתיד. המאזן של אבנר לסוף 1986 מראה על הפסד מצטבר של

133 מיליון שקל, מהם 60 מיליון שקל שנוצרו בשנת 1986.

אי שלום!

זה על בסיס הערכה או על בסיס סכומים ששולמו בפועל?



ר' טייבר;

על בסיס סכומים ששולמו בפועל ועל בסיס תביעות תלויות שנרשמו,

במשך תשעה חדשים אנחנו עדיין עובדים לפי התעריף של 1986, ולכן גם

אם ההעלאה תאושר יחסי- לנו סכום שלפי החישובים שלנו נע סביב 40 מיליון

שהוא יצטרף לגרעון. לכן אין מה להשיב על פגיעה כלשהי באותם %24,

כי ברור שגם הם לא יספיקו.

לשאלה שנשאלה בענין הירידה בתאונות הדרכים. ב-1986 התהפכה

המגמה של יציבות מסוימת בתשלומי התביעות. ב-1986 נפתחו 29 אלף תיקי

תביעות חדשים לעומת 26 אלף בערך בשנים קודמות. יש הצטברות הולכת

וגדלה והיא נמשכת השנה.

לפני ההעלאה הסכום שמשלם נהג לביטוח חובה הוא בממוצע 250 שקל

לשנה. תוספת של 24% פירוקיה עוד 60 שקל לשנה, זה פחות מאשר שקל אחד

ליום לכיסוי שהוא הרחב ביותר בעולם.

אני מציע קודם כל לא לנגוס בתוספת שמציע האוצר, מה גם שהיא

איננה מספיקה.

היו"ר א"י שפירא;

מהי התוספת הדרושה לפי החישובים שלכם?

ר' טייבר;

רק עבור השנה השוטפת דרושה לפי חישובים שלנו תוספת של 31%,

בעוד האוצר מציע תוספת של 17.5%.

האם זה בגלל ריבוי התאונות והתביעות או בגלל הצמדה ואינפלציה?

ר' טייבר;

זה נובע בעיקר מריבוי התאונות, מגידול בתשלומים, וגם מהשפעת

האינפלציה שירדה. לירידה באינפלציה יש השפעה על עלות התביעות, עד

כמה שזה נשמע מוזר. אם בעבר באינפלציה של %10- 15% לחודש, מרגע

שהחשבון סוכם ועד מועד התשלום עבר פרק זמן שבגינו חלה ירידה בערך

הריאלי של התשלומים, היום כאשר האינפלציה היא של אחוז אחד לחודש,

ברור שהתשלומים הם יותר גבוהים ריאלית.

היו"ר א"י שפירא;

אתם מקבלים כסף מחו"ל על הביטוח הזה?

ר' טייבר;

יש ביטוח משנה רק לתביעות גדולות.

די צוקר;

אם אתה רואה לנגד עיניך את התמונה בעשר השנים האחרונות, הרי

פר כלי רכב יש ירידה דרמטית בהיקף תאונות הדרכים.

ס' אלחנני;

ההשוואה צריכה להיות פרק קילומטר נסיעה.

היו"ר א"י שפירא;

מנכ"ל משרד התחבורה, בבקשה.

ב' לוי;

קרן הבטיחות היא קרן ציבורית. זה לא תקציב של משרד התחבורה.

הקרן מנוהלת על ידי אישי ציבור, ובכלל זה נציגי חברות הביטוח. הקרן

ניזונה עד היום מ-3% של כספי ביטוח החובה לרכב. שר התחבורה פנה

לשר האוצר וביקש להכפיל את השיעור הזה ולהעמירו על 6%.

למה נועדה הקרן?

ב' לוי;

לפעולות הסברה בטלוויזיה, בבתי הספר. לאהרונה הקמנו 57 מטות

בטיחות בכל הארץ.

כמה כסף קיבלתם עד היום עבור הקרן וכמה הוצאתם?

ב' לוי;

תקבלו את כל הנתונים, אבל ברשותך אני רוצה להסביר קודם את

מהות הענין. זוהי קרן ציבורית שתקציבה בשנה האהרונה היה 6.7 מיליון שקל,

בתוספת הריבית ששולמה לאהר התחשבנות סופית עם חברת אבנר, הסכום

מתקרב ל-8 מיליון שקל. אנחנו מבקשים להכפיל את הסכום, הכיצד? האוצר

מציע להעלות את תעריף ביטוח החובה ב-17.5 לכיסוי תביעות בשנה

השוטפת ובעוד 7.5% לכיסוי חובות שעומדים לפרוש אותם לשש שנים,

וביחד 25%. אבל האוצר מציע להעלות אח התעריף רק ב-24% משום שמוצע

להפחית את ההפרשה לקרניה באחוז אחד,

יקרנית" מכסה תאונות שלא ידוע מי פגע בהן, או שאין עליהן ביטוח.

לקרנית יש יתרות זכות. הוצאותיה של קרנית גדלו בשיעור קטן מזה של

חברות הביטוח. כיום ההפרשה לקרנית היא 8.5% ומוצע להפחית אותה באחוז

אחד. אבל אם מעלים את התעריף ב-%24 משמע שמוסיפים לקרנית לפתות 2%.

היות ולקרנית יש יתרות זכות, אנחנו מציעים להעביר אחוז אחד מקרנית

לקרן הבטיחות.

אחוז נוסף לקרן אנחנו מבקשים שיהיה על חשבון חברות הביטוח.

הטענה שלנו היא שכל פעולה שלנו למען הבטיחות בדרכים מקטינה את מספר

התאונות, וכר יוצאות נשכרות חברות הביטוח.

אנחנו מבקשים גס אחוז שלישי. את החובות בסכום של 102 מיליון

פרשו לתקופה של שש שנים. אם נעשה פרישת חובות ל-8 שנים, הרווחנו

אחוז אחד. זהו נתון בדוק עם פקידי האוצר ועם אנשי משרד התחבורה.

אלה הם שלושה אחוזים שאנחנו מבקשים להעביר לקרן הבטיחות,

שהיא בשליטה מוחלטת של אנשי ציבור, האוצר ומשרד התחבורה.. ככל שהקרן

תגדל כן היא תרחיב את פעולות ההסברה למען הבטיחות. דקת שידור אחת

בטלוויזיה עולה כ-4000 דולר. לעתים הכנת תשדיר שירות עולה

20-10 אלף דולר. בהיעדר תקציב לקרן איננו מסוגלים להביא את דבר

המומחים שלנו לבטיחות לנהג הנוסע בדרכים בכל הנוגע לכללי התנהגות

בדרכים, תגובות, או כיצד יש לנהוג בכל עונה של השנה. לקראת עונת

הגשמים יש להכין תשדירים מיוחדים לשידור מספר פעמים ביום ובשעות

מיוחדות בטלוויזיה החינוכית ובטלוויזיה הכללית. איננו מסוגלים

לממן את הפעילות הזו בסכומים הקטנים העומדים לרשותנו.

הקמנו 57 מטות בטיחות, צריך להחזיק אותם. האנשים במטות

עושים את מלאכתם בהתנדבות, אבל יש פה ושם הוצאות לפקידה, לטלפון וכדומה.

הוצאות משרדיות ומינהליות הן על חשבון המשרד.

בסיכום, לא ייגרם שום עוול לא לאוצר ולא לחברות הביטוח אם

פרישת החובות תהיה לשמונה שנים במקום שש. כך הרווחנו אחוז אחד.

לקרנית ממילא יהיה עודף ושם ניתן לקחת עוד אחוז אחד. אני חושב

שחברות הביטוח בהחלט יכולות לתרום אחוז אחד לקרן הבטיחות, וזו

תהיה תרומה עם תמורה נאה בצדה.

גי גדות;

אתה מדבר על שלושה מקורות - פרישת חובות, קרנית וחברות הביטוח.

י' כהן; הוא הציע תוספת של 3% לקרן. אני הצעתי 2%.



ד' חכמי;

אני חייב לומר שזה לא ענין של פרישת חובות לשש או לשמונה שנים,

צריר לזכור שיש הסכם חתום בין שר האוצר לבין "אבנר" שבו נקבע איר

מכסים אח ההפסדים של העבר. החלטה על פרישת החובות לשמונה שנים במקום

לשש שנים פירושה שינוי ההסכם בינינו לבין האוצר. נפגשתי עם משה פורת,

היועץ המשפטי של אבנר, אשר היה בין מנסחי ההסכם שנחתם עם האוצר.

הוא הבהיר לי שיש לנו כל הרשות המשפטית והחוקית לעמוד על ביצוע

ההסכם. ההסכם עבורנו הוא קרוש. לא נוכל להסכים לכל פגיעה בהסכם,

ב' לוי;

מניעת הקטל בדרכים גם זה ענין שבקדושה, קדושת החיים.

ד' חכמי;

אנחנו תומכים בכל הפעולות האלה, אבל את ההסכם יש לבצע כלשונו,

ש' גולומב;

אנחנו דנים היום בנושא באווירה הקשה של התאונות הקטלניות שאירעו

לאחרונה, אבל אנחנו רוצים לבלום את הגל הגואה הזה על ידי סתימת הסכר

במסטיק.. במקום שמשרד התחבורה יעמוד על דעתו שהאוצר יקציב 400 מיליון

לביצוע תכניתו, מנסים כאן לגייס סכום של 3.5 מיליון שקל על ידי

קיזוז אחוז אחד מההעלאה של דמי הביטוח. האם זהו הפתרון לבעיה של

תאונות הדרכים?

כמה חברים נרשמו לרשות הדיבור. ראשון חבר הכנסת שלמה עמר,

יו"ר ועדת המשנה לביטוח רכב חובה.

ש' עמר;

כמי שמלווה את הנושא מכל ההיבטים אני חייב לומר שעבורי

חברת אבנר איננה חברת ביטוח רגילה, כי אם חלילה לא יהיה כיסוי

לתביעות באבנר, או אם החברה תיקלע לגרעון אקטוארי, הרי גם אם יקטן

מספר התאונות ייפגעו אלה שלא יהיו מסוגלים להחזיק מעמד. לכן מצבה

האקטוארי של אבנר הוא שצריך לעמוד בראש דאגותינו.

באופן מקרי נקבע שאחוז מסוים מדמי ביטוח חובה לרכב המשולמים

לאבנר יועבר למינהלת הבטיחות. לכן מבקשים כאן להטיל מס ייעודי

המיועד לקרן הבטיחות, כאשר בוועדה אחרת הצענו לגבות אחוז מסוים

מכל האגרות וההיטלים המוטלים על הרכב כדי ליצור תשתית טובה למלחמה

בתאונות הדרכים.

האמת היא שאני מסכים לעמדה העקרונית של האוצר שאין להטיל מס

ייעודי, אבל כאשר תאונות הדרכים הפכו למכת מדינה ממש צריך לראות

במלחמה בתאונות הדרכים פרוייקט לאומי שיש לבצע אותו בטווה של חמש

שנים ולהקציב לו סכומים משמעותיים כל שנה.

המדינה חייבת להשקיע כל מאמץ כדי לשנות הרגלים שדבקו בציבור

במשך שנים על-מנת לשנותם. כולנו זוכרים את המבצע שנעשה במסגרת

ארץ-ישראל יפה לשמירת פרחי הבר. היום לא תראה אדם במדינה שקוטף

כלניות או נרקיסים בשדות, כי אם הוא ינסה לעשות כן מייד יעיר לו

בנו או שכנו או חברו שאלה הם פרחים מוגנים שאסור לקטוף אותם, זוהי

תוצאה של חינוך במשך שנים. אתה רואה היום קבוצות של מטיילים ואיש

מהם לא מעז לקטוף פרח מוגן. כך צריך לחנך את הציבור לכללי התנהגות

בכבישים במטרה למנוע תאונות. בכך צריכה הממשלה להשקיע משאבים,

ולא להשאיר זאת כסרח עודף בתקציב של חברת אבנר, צריך להיות תקציב



ש' עמר

מיוחד למטרה הזו, ולא על חשבון חברת אבנר, כי אם לא יהיה כיסוי

אקטוארי לאבנר מי יודע לאן נגיע. אחוז אחד מדמי הביטוח המשתלמים

לאבנר זה סכום של 1.5 מיליון שקל שמכסה עשר תאונות דרכים עם נפגעים,

(י'. כהן; המטרה היא שיהיו פחות נפגעים). יהיו פחות נפגעים אם

הממשלה תקציב 29 מיליון דולר לפעולות הסברה והדרכה בבתי הספר, עדיין

לא ראיתי תשדיר שירות שמסביר איר צריך לחזור מהשוליים אל הכביש

ואת הסכנה הכרוכה בכך. זה אחד הגורמים לתאונות הקטלניות ביותר.

העברה של אחוז אחד מכספי אבנר או קרנית לא תביא את הפתרון.

האוצר הייב להקציב ישירות סכומים הדרושים למלחמה בתאונות הדרכים.

מ' שטרית;

"התעריפים לרכב פרטי להשכרה יופחתו בשיעור

ממוצע של 40% יחסית ליתר התעריפים, זאת לאחר שבדיקה העלתה כי הסיכון

של רכב זה קטן מכפי שהוערך בעבר. כן ייקבע שרכב המושכר לשוכר לתקופה

העולה על שנה ישלם תעריף של רכב פרטי בתוספת 20% ." אינני מבין

מה שכתוב כאן, האם רכב פרטי להשכרה הוא עם סיכון יותר קטן מאשר

רכב רגיל? אני יודע שרכב שכור מועד יותר לתאונות מרכב פרטי. יחד עם

זה בצו עצמו ניתן לראות שתעריפי הביטוח עבור רכב להשכרה הם גבוהים

פי כמה מאלה שגובים עבור רכב פרטי מקביל. אני מבקש לקבל על כך הסבר,

יש לי ערעור על כל הנושא של העלאת דמי הביטוח. אינני מבין

מדוע הנהג הזהיר והשקול צריך לשלם עבור הנהג העבריין. ממה נובע

הגרעין שצריך לכסותו? מריבוי תאונות הדרכים. התאונות נגרמות על ידי

נהגים שעברו על חוקי התאונה, שנהגו ברשלנות. אותם נהגים ממשיכים

לשלם דמי ביטוח כמו שמשלמיס נהגים זהירים. יש מדינות בעולם שעושות

אבחנה בכל הנוגע לשיעורי דמי הביטוח בין נהגים שעברו עבירות תנועה

לבין נהגים זהירים, נהגים שעברו עבירות משלמים דמי ביטוח הרבה

יותר גבוהים מאלה שלא עברו עבירות תנועה.

אני חושב שהנושא הזה מחייב בדיקה לקראת ארגון מחדש של כל

תעריפי ביטוח רכב, ומה שחל על הביטוח המקיף חל גם על ביטוח החובה.

אין סיבה בעולם שלא לתת עידוד לנהגים זהירים גם בכל הנוגע לתעריפי

הביטות. נהג שבמשך שנים לא עשה שום עבירה ולא גרם לשוס תאונה,

מן הראוי לתת לו מוטיבציה להמשיך לנהוג כך ולחייב אותו בתעריפי

ביטוח יותר נמוכים. מצד שני, אני מוכן לאשר העלאת תעריפי הביטוח

באחוזים יותר גבוהים לנהג עבריין.

דמי ביטוח חובה עבור רכב ממוצע לאחר ההעלאה יהיו כ-305 שקל

לשנה. אני מציע שנעלה את התעריפים לא באחוז אחד או בשני אחוזים

נוספים אלא בעשרה אחוזים ונעביר את הכספים האלה לקרן הבטיחות בדרכים.

ג' שפט;

יש כאן שתי בעיות - בעיה כספית ובעיה של פיקוח נפש. כאשר

מדובר במצבה הכספי של אבנר, זוהי בעיה כספית; ואשר לקרן הבטיחות,

זוהי בעיה של פיקוח נפש.

החלטתי להעלות היום בכנסת את הנושא של תאונות הדרכים. אספתי

תתימות של עשרים חברי כנסת מכל הסיעות שתמכו בהצעתי להעלות את הנושא

של תאונות הדרכים בכנס המיוחד של הכנסת היום. אינני חושב שדיון

בכנסת יפתור את הבעיה. בעבר היו דיונים רבים בכנסת על תאונות הדרכים,

אבל לנוכח מה שמתרחש לנגד עינינו היום אינני חושב שאפשר להחריש.

ולענין שלפנינו - העלאת דמי ביטוח חובה לרכב היא כנראה מחוייבת

המציאות בשל הגידול במספר הנפגעים בתאונות דרכים, ואינני נכנס עכשיו



ג' שפט

לפירוט כל החישובים האלה. ואשר לקרן - בוועדת המשנה הוצע להוסיף

אחוז אהד לדמי הביטוח עבור קרן הבטיחות.

אני חושב שאנחנו חייבים להקצות סכומים הרבה יותר גדולים קודם כל

לתשתית - לכבישים לרשת של תמרורים וכדומה; וכן גם להסברה וחינוך.

ודבר נוסף - להחמיר עם העבריינים למיניהם ולהטיל עליהם עונשים יותר

כבדים, חייבים לשים את הדגש על הענישה ועל ההרתעה. אלה הם הדברים

שאני מייחס להם חשיבות. אם לא נטפל בכל אחר מהם בצורה רצינית לא נקדם

את הנושא. אני מציע גם לחברות הביטוח לשקול איזו אבחנה בין נהג זהיר

לבין נהג עבריין.

ד' צוקר;

אני מבין שמועצת המנהלים של אבנר ביקשה מאקטואר אנגלי להגיש

לה דו"ח על מצבה האקטוארי של החברה. כנראה שגם בחברת אבנר, או לפתוח

במועצת המנהלים שלה, יש כמה השגות על ההערכות שנעשו על מצבה האקטוארי

של החברה. אני מבין שהאקטואר יגיש את חוות הדעת הנוספת רק בחודש

נובמבר. זה מה שהדליק אצלי אור אדום שמא כל מה שנאמר כאן איננו מדוייק,

כי גם בתוך החברה יש הסבורים שהנתונים ראויים לבחינה. (ד' חכמי; אבל

לחומרה..)

אינני בקיא בנושא אבל לפי מה שקראתי ושמעתי, ההתפתחות על פני עשר

השנים האחרונות מראה שפר קילומטר נסיעה, פר כלי רכב, יש ירידה דרמטית

בשיעור תאונות הדרכים, זאת על פי כל אמת מידה שחברת ביטוח שוקלת אותה,

אם ב-1975 היו 648 הרוגים על 419 אלף כלי רכב, וב-1985 היו 387 הרוגים

על 776 אלף כלי רכב, יש פה כמה דברים שמעוררים סימן שאלה.

היו"ר א"י שפירא;

כמה כלי רכב יש בארץ ב-1987?

ד' צוקר;

כ-820 או 840 אלף כלי רכב, ומספר ההרוגים בתאונות דרכים הוא יותר

קטן מזה שהיה לפני 12 שנה.

לענין הקרן, אין לנו הרבה אפשרויות לקבל החלטות, אבל השאלה

אם אנחנו יכולים, ולא על פי בקשה של חברות הביטוח, לעשות משהו שהוא

לא רק סמלי ולהגדיל את הסכומים שיועברו לקרן הבטיווות. לפעמים אנחנו

הבה נעשה משהו שלא נתבקשנו לעשות אבל אנחנו חושבים

שראוי וחשוב לעשותו. לא נקבתי במספרים, לא אמרתי 5% או 10% אבל יתכן

שאפשר להגדיל את השיעור מעבר ל-2% . אינני רוצה שהאחוז ייקבע על ידי

שליפה מן המותן, אבל שהוא יהיה יותר גדול מ-2%. זוהי הצעתי.

היו"ר א"י שפירא;

אנחנו מדברים על תעריפים, על כסף, אבל איש מבין המומחים היושבים

עמנו לא עשה ניתוח של מה שקורה לאחרונה בכבישי הארץ-ומדוע אנחנו עדים

לתאונות דרכים כה קטלניות. אנחנו לא יכולים לחיות רק על סטטיסטיקה, אם

כי אני מסכים למה שנאמר. אבל בתקופת כהונתו של ארידור נאמר שייבאו לארץ

מספר שיא של מכוניות. אני חוקיב שהיבוא של המכוניות בשנה האחרונה הגיע

לשיא חדש. עוד מעט אי אפשר יהיה לנוע בכבישי הארץ, כי הם לא יוכלו

לשאת עומס כזה של תנועה.

מבחינת ניהול תקין של תקציב המדינה אנחנו מתנגדים להכנסה מיועדת,

כלומר לגביית מס שמיועד להוצאה ספציפית, ולא חשוב איזו הוצאה. אנחנו

חושבים שתקציב המדינה בנוי על הכנסות והוצאות, כאשר הממשלה והכנסת

הן החייבות לאשר את חלוקת התקציב לפי סדרי עדיפויות לאומיים. עכשיו,

לאחר שהחליטו להפסיק את פרוייקט הלביא, גם כן אין כסף למלחמה בתנאונות

הדרכים?



היו"ר א"י שפירא

במליאת הכנסה תועלה היום הצעה להקים ועדת חקירה לאירועי מלחמת

לבנון. הבה נראה כמה אנשים נהרגים בתאונות דרכים, אבל כיוון שזה

לא נושא פוליטי איש לא מבקש ועדת חקירה. אם המשטרה היתה נוהגת עם

נהגים. שעוברים על חוקי התנועה וגורמים לתאונות דרכים באותה ברוטליות

כפי שהיא נוהגת עם המפגינים למען שמירת השבת, הייתם רואים שהמצב

בכבישי הארץ היה משתנה. ואיש איננו מבקש לחקור מדוע יש כל כך הרבה

תאונות דרכים שבהן נהרגים יותר אנשים מאשר במלחמות ישראל.

מדוע אנחנו צריכים להפסיק את פרוייקט הלביא כדי להשקיע את הכסף

בחלופות צה"ל וכך להתכונן למלחמה שתהיה חלילה בעוד חמש שנים, כאשר

בתאונות דרכים נהרגים יום יום אנשים? מדוע לא להשקיע את הכספים האלה

במלחמה בתאונות הדדכים וכך לחסוך קרבנות בנפש ונפגעים? לכך אין כסף.

למשרד התחבורה יש סכום של 400 מיליון שקל והאוצר לא מאשר למשרד להשקיע

את הכספים האלה. למה להטיל את הנטל על הציבור? יואילו אנשי האוצר להחליט

להקצות כספים לשיפור רשת הכבישים, או להפסיק במשך שנתיים את יבוא

המכוניות.

אני אומר שאם לא יסעו יום אחד בשבוע יהיו פחות תאונות. מי

שלא נוסע בשבתות ובחגים לא צריך לשלם תוספת של 24% לדמי הביטוח אלא

רק 16%. הוא תורם את תרומתו בכך שביום שבת קודש הוא לא גורם לתאונות

בדרכים. לפני כמה שנים בעת משבר הדלק נקבע שכל מכונית חייבת לשבות

יום אחד בשבוע. אולי ננהיג זאת גם היום רוכך נקטין את הקטל הנוראי

בדרכים-

אני חושב שוועדת הכספים לא צריכה לאשר העלאת התעריפים כל עוד

לא נקיים דיון בשאלה איר מפסיקים את הקטל בדרכים. אני מוכן שוועדת

הכספים תקיים דיון דצוף בשאלה הזו עד שתגיע למסקנות. לפני כשלושה

חדשים העליתי במליאת הכנסת את הנושא של תאונות דרכים, התקיים דיון

כללי, אבל לאחריו לא היתה כל תגובה.

אני מבקש מהמומחים ובעלי המקצוע לומר לנו מה צריך לעשות כדי

להקטין את מספר התאונות, ואנחנו נחייב את האוצר להקצות את המשאבים

הדרושים לביצוע ההצעות האלה. אינני חושב שסכום של 3.5 מיליון שקל

שיועבר לקרן יש בו כדי לפתור את הבעיה.

י' כהן;

הכסף הזה מיועד רק להסברה והדרכה.

אני מציע לא לנסוע יום אחד בשבוע, ואם מישהו רוצה לנסוע בשבת

שיבחר לו יום אחר בשבוע שבו הוא ישבית את רכבו. לדעתי, כל עוד לא

ירחיבו את הכבישים וישפצו אותם צריך להפסיק את יבוא המכוניות.

הכבישים במצבם היום אינם יכולים לשאת עומס תנועה של 850 אלף כלי רכב.

דבר נוסף, נהג שנתפס בעבירת תנועה, נהג שגרם לתאונה בגלל רשלנות,

יחוייב לשלם דמי ביטוח בשיעור כפול. אם הנהגים ידעו שדשלנות שלהם

תגרור בעקבותיה תשלום דמי ביטוח מוגדלים הם יסעו בזהירות ואז יהיו

פחות תאונות. מדוע נהג זהיר צריך לשלם עביר נהג פושע?

פ' גרופר;

אנחנו לא דנים על תאונות, לא על מצב הכבישים ולא על השאלה מה

צריך לעשות כדי לבלום את הגל הגואה של התאונות, אלא רק על השאלה בכמה

להעלות את התעריפים, כמה צריך האזרח לשלם - - (א' שלום; האזרח הוא

שגורם לתאונות.

די צוקר;

לחברות הביטוח יש אינטרם בהסברה מהסוג הזה.

נכון שלאוצר יש הכנסות והוא מופקד על חלוקתן בהתאם לתקציב

ולסדרי העדיפויות, אבל יושבת ממשלה ודנה על הקטל הנורא בדרבים ולא

עושה דבר. הוחלט שכל שבוע יביאו בפני הציבור נתונים על מספר התאונות

והנפגעים ויראו בטלוויזיה אה התאונות הקטלניות כדי לזעזע את הציבור.

גם זוהי דרך לטפל בבעיה. ואני בהחלט בעד הסברה. אבל אני רוצה לשאול

גופים שונים מממנים תשדירי שירות כי זהו

האינטרס שלהם. מניעת תאונות דרכים זהו אינטרס לאומי. מדוע משרד

התתבורה והאוצר אינם דואגים למימון תשדירי שירות כאלה מתקציביהם?

מדוע מבקשים להטיל את נטל המימון הזה על האזרהים?

אני תושב שהענישה על עבירות תנועה היא די חמורה. אפקיר להציע

חוק האומר שכל מי שגרם לתאונה שבה היו נפגעים, או שבה נהרג אדם,

יישלל רשיון הנהיגה שלו לכל ימי חייו. אם אנחנו עם שאי אפשר לחנך

אותו לכללי זהירות בדרכים, נלך בדרך הקשה. אבל האם זוהי הדרך?

מדוע איש איננו קוטף היום פרחי בר מוגנים? כי מתנבים אוחו לכר

החל מהגיל הרך כבר בגן הילדים.

אם אנתנו רוצים ללכת לקראת פתרון ביניים נאשר את העלאת

התעריפים בשיעור של 24% לביטוח חובה וכן תוספת של אוזוז אחד או שני

אחוזים לפעולות הסברה. אבל בכך אסור לנו להסתפק. אנחנו זזייבים לקיים

ישיבה עם שר התחבורה ועם כל האנשים שמופקדים על הענין. ולי יש חשבון

ארוך עם הגופים האלה. רכבת ישראל מובילה 5.5 מיליון נוסעים בשנה

בלי אף תאונה. בסכום של 40 מיליון דולר שיתפרשו על פני 12-10 שנה

ניתן לרכוש 70 קרונות חדישים וממוזגים ובדרך זו להכפיל את מספר

הנוסעים ברכבת ישראל. היום רכבת ישראל נוסעת עם קרונות ישנים

שגילם שלושים שנה. כנראה שרק לאחר שקרון יתהפך ויקרה אסון יבינו

את המצב. אנחנו מאשרים כאן סכומי עתק לכיסוי הפסדים. ולאו צר אין כסף

כדי לחדש את הקרונות של הרכבת.

היו"ר א"י שפירא;

בגלל ישיבת הכנסת אנחנו נאלצים להפסיק עכשיו את הדיון בצו"

ג' גדות;

ישיבת המליאה כבר התלת. ממילא חרגת מהזמן שנקבע לישיבת הוועדה.

נתת רשות דיבור לחברים שהאריכו בדבריהם. אני מציע שתתן רשות דיבור

לחברים שנרשמו לדיון, ואחר כך תחליט מתי לקיים את ההצבעה.

אם לא נקבל היום החלטה נגרום לגרעון נוסף לחברת אבנר. אני מציע

לאשר היום את העלאת תעריפי ביטוח תובה לרכב ב- %24 ולקיים את הדיון

הכללי על תאונות הדרכים בשלב יותר מאוחר.

א" שלום!

אני תומך בהעלאת התעריפים של ביטוח רכב חובה. יחד עם זה אני

חושב שעלינו לקיים דיון עם משרד התחבורה ומשרד האוצר על הבעיה.

אני מתפלא על הגישה של האוצר שאיננו מסכים לתוספת של אחוז אחד

עבור קרן הבטיחות.

י' כהן;

ברור שאנחנו חייבים לקיים את ההצבעה היום.

הנושא של מם ייעודי קיים והוא הגיוני. לכן אני מציע להמשיך

בנוהג הקיים ולהעביר כספיח לקרן הבטיחות באמצעות גביה של אחוז אחד

או שני אחוזים נוספים בתעריפי ביטוח חובה לרכב.



י' כהן

אני חושב שלחברת אבנר יש ענין בכך שנגדיל את הסכומים המועברים

למינהלת הבטיחות. לכן היא צריכה להיות שותפה לכך באחוז אחד. לכן הצעתי

לאשר העלאת תעריפים ב-25% מזה %23 לביטוח רכב חובה ו-2% לקרן הבטיחות.

אני מוכן להסכים להצעה שהתעריפים יועלו ב-24% פלוס 2% לקרן הבטיחות,

ובלבד שיייעשה משהו למניעת תאונות דרכים.

ג' גדות;

אני חושב שקיימנו היום דיון על תאונות הדרכים, וטוב שעשינו זאח.

האוצר צודק בטענה שלו שאין להכניס לענין ביטוח חובה לרכב אלמנטים

שאינם שייכים לענין. הבדיקה האקטוארית של האוצר התייחסה להיקף התביעות

והסכומים ודרושים לכיסוי התביעות האלה. האוצר הגיע למסקנה שבקול הגידול

במספר הנפגעים בתאונות והעלאת ההוצאות הרפואיות יש להעלות את שיעורי

ביטוח רכב חובה ב-17.5%. כדי לכסות את חובות העבר על ידי פרישתם

צריך להגדיל את התעריפים ב-7.5%. לאתר הפחתת ההפרשה לקרנית באחוז

אתד הגיע האוצר למסקנה שיש להעלות את התעריפים ב-24%. אנשי הביטוח

טוענים שהשיעור של 24% תואם את ההערכות על היקף התאונות בשנה הקודמת

אבל הוא לא בהכרת יכסה את ההוצאות של הברת אבנר בעתיד.

אני מציע שלא ניגע בחישובים האלה שמטרתם לשמור על אבנר במערכת

שעומדת בפני עצמה כדי שבסופו של דבר לא תיפול מעמסה נוספת על הציבור

בסכומים הרבה יותר גדולים מאלה שנקבו בהם כאן- בסופו של דבר מדובר

על שירות לציבור.

יהד עם זה יש כאן בקשה לגיטימית רצינית של משרד התחבורה לסייע

לקרן הבטיחות שראויה לסיוע ותמיכה. כמי שמתמצא בנושאים של פרסום,

או.י מעריו שתקציב כולל של 4 מיליון שקל הוא תקציב נאות שיאפשר לקרן

לעשות פעולות הסברה בצורה מכובדת. לא מדובר על שיפוץ כבישים או על

התקנת רשת תמרורים; מדובר על פעולה חינוכית אמיתית, ולכך גם ביוון

את דבריו מנכ'ל משרד התחבורה. מה שחשוב הוא שהקרן תוכל לעשות פעולות

הסברה, הדרכה וחינוך למניעה תאונות דדכים, ולצורך הפעילות הזו תקציב

של 4 מיליון שקל הוא תקציב בהחלט סביר.

אני מציע שאיגוד הברות הביטוח וחברת אבנר ישמשו כמסלקה ציבורית

לצורך הגביה של אותם 4 מיליון שקל. (ר' מייבר; הם עושים זאת היום).

אותם 2% משמעותם לגבי האזרח הבודד היא כ-3 שקלים בשנה.

אני מציע שנחליט על העלאת תעריפים בשיעור של 26%, מהם 2% עבור קרן

הבטיחות.

שי' עמר;

אינני רוצה להיות מוכיח בשער ומתריע, אומר רק שוועדת הכספים עושה

מה שעושה הממשלה, שהחליטה אמנם לשמוע דיווח אבל למעשה היא נוקטת בשיטה

של השלמה עם המצב. אם ועדת הכספים רוצה לעשות פעולה שלא באה רק להשקיט

את מצפונה, אני מציע שנקבל החלטה כי לשנת התקציב הבאה תוגדל ההקצבה

לקרן הבטיחות ל-10 מיליון דולר, וזאת כסעיף בתקציב המדינה.

היו"ר א"י שפירא;

אבל מה אתה מציע לעשות עכשיו?

אני מציע לאשר את ההצעה של האוצר ויחד עם זה להחליט שוועדת הכספים

מתחייבת כי בבואה לאשר את התקציב לשנה הבאה היא תדאג לבלול בו סעיף

מתאיס בסכום של 10 מיליון שקל הקצבה למינהלת הבטיחות. כך אדע שאנחנו

מתייחסים ברצינות לכל הנושא של הסברה למניעת תאונות דרכים. כל דרך

אחרת לא באה אלא להשקיט את המצפון.

הערה בתגובה לדבריו של חבר הכנסת גדעון גדות. בלי שום שינוי

בשיעור אלא רק בגלל העלאה דמי הביטוח ב-%24 ועוד גידול של 5% במצבה

השנתית,של הקרן, סכום של 2 מיליון שקל כלול בפנים, אם אתה רוצה

להעביר לקרן סכום של 4 מיליון שקל, המשמעות היא תוספת קלל אחוז אחד,

ג' גדות;

תאשר להם %2.

י' דרורי;

זה אומר 6 מיליון שקל.

היו"ר א"י שפירא;

ההצעה שלי היא לא לנסוע יום אהד בשבת.

י' כהן;

על הנושא הזה נקיים דיון מיוחד,

היו"ר א"י שפירא;

אם כך לפנינו שתי הצעות; ההצעה של שלמה עמר להעלות את התעריפים

ב-%24, והצעה של כמה חברים להעלותם ב-24% פלוס 2% עבור קרן הבטיחות.

מ' שטרית;

אני הצעתי להוסיף לקרן הבטיחות 10%.

היו"ר א"י שפירא;

. אני מעמיד להצבעה את ההצעה של חבר הכנסת מאיר שטרית.

הצבעה

ההצעה של הבר הכנסת מי שטרית להוסיף לתעריפים 10%

עבור מינהלת הבטיחות, לא נתקבלה

היו"ר א"י שפירא;

אני מעמיד להצבעה את ההצעה להעלות את שיעור דמי ביטוח חובה לרכב

ב-24%, כהצעת האוצר, מול ההצעה להעלותם ב-24% פלוס 2% עבור מינהלת

הבטיחות,

הצבעה

בעד ההצעה להעלות את דמי ביטוח רכב חובה ב-24% -3

בעד ההצעה להעלותם ב-24% פלוס 2% עבור מינהלת הבטיחות - 6

ההצעה להעלות את דמי ביטוח רכב חובה ב-24% + 2% עבור מיגהלת הבטיחות -

נתקבלה

צו פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (שיעורי דמי ביטוח) - אושר

/ 22.



חוק הבנקאות (רישוי)(תיקון מס' 3)

היו"ר א"י שפירא;

אנחנו חוזרים לסעיף שדנו בו בראשית הישיבה - חוק הבנקאות (רישוי)

(תיקון מס' 3). לאחר דיון בין נציגי האוצר והרשות לניירות ערך ותיאום

עמדות ביניהם הם מביאים בפנינו נוטח מוסכם בתוספת לנוסח המתוקן שהביא

"3. בסעיף 21 לחוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968 בסופו יבוא:

תאגיר שחלה עליו פסקה 6 להגדרה מתן אשראי שבסעיף 21 לחוק הבנקאות

(רישוי), התשמ"א-1981 לא יתן הלוואות ללווה אחר בשיעור העולה על

אחוז שייקבע על ידי שר האוצר בהתייעצות עם הרשות, והתאגיר יכלול

בתשקיף דו"חות כספיים או מידע אחר הדרוש למשקיע סביר לפי קביעת

הרשות ביחס ללווים.

אני מציע לאשר את הצעת החוק בנוסח המתוקן שהביא האוצר ועם התוספת

שקראתי בפניכם ולהביאה אם אפשר עוד היום לקריאה שניה וקריאה שלישית

בכנסת.

להביא אה הצעת חוק הבנקאות (רישוי) (תיקון מסי 43

לקריאה שניה וקריאה שלישית בכנסת"

גב' ת' פנחסוביץ;

אני מבקשת רשות לתת ניסוה משפטי, אם זה יידרש, גם לנוסח המתוקן

שהגיש האוצר וגם לתוספת, כמובן בלי לשנות את המהות.

הרשות נתונה. אישרנו אה הצעת החוק בכפוף לניסוח המשפטי קילה.

אישור דרגה למזכיר ועדת הכספים

אני רוצה לנצל את ההזדמנות שמזכיר הוועדה מר קרשנר איננו משתתף

עמנו בישיבה בגלל שירות במילואים כדי לומר את שבחו של האיש שלא בפניו.

במשר שנים רבות היתה דרגתו של מזכיר ועדת הכספים מקבילה לדרגה

של מזכיר הכנסת. יושב כאן מזכיר הכנסת מר יעקובסון ותוכלו לשמוע על כך

ממנו. מזכיר ועדת הכספים מר קרשנר לא קיבל משום מה את הדרגה המגיעה לו,

כפי שקיבל בעבר מזכיר ועדת הכספים,

אני חושב שאין צורך להרבות דברים על מזכיר הוועדה, על מסירותו

לעבודה, על כישוריו ועל נאמנותו לתפקידו. הוא מקדיש לוועדה את כל זמנו

ביום ובלילה ועושה את מלאכתו בלב ובנפשי

דנתי על הענין עם יושב-ראש הכנסת, לאחר שעל פי החוק מוסמכת ועדת

הכספים במעמדה כוועדת שירות לאשר את דרגתו של מזכיר הווערה. לאתר שהודע!

על כך ליושב-ראש הכנסת אני מביא לאישור הוועדה את ההצעה להשוות את דרגת

של מזכיר ועדת הכספים לדרגת מזכיר הכנסת.

ועדת הכספים במעמדה כוועדת שירות מאשרת את השוואת

דרגתו של מזכיר ועדת הכספים לדרגת מזכיר הכנסת.

אני מודה לכם ונועל את הישיבה.

(הישיבה ננעלה בשעה 11.30)