הכנסת האחת עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 478

מישיבת ועדת הכספים

יום ג', כ"ו בסיון, התשמ"ז - 23.6.1987 - שעה 0.00ו

נכחו

ד' תיכון - מ"מ יו"ר הוועדה

גי גדות -מ"מ יו"ר הוועדה

יי ארידור

י' ארצי

שי בן-שלמה

פי גרופר

די דנינו

אי ויינשטיין

עי סולודר

שי עמר

יי צבן

חי קופמן

חי רמון

אי שלום

גי שפט

יי ברון - הממונה על הכנסות המדינה

יי רבינוביץ - נציב מס הכנסה

אי אלתר, מי גביש, מי קפוטה, זי פלדמן - משרד האוצר

יי רוטמן, אי מונד, אי אבני - לשכת רואי החשבון

מי סלע, די אוסטשינסקי - לשכת החשבונאים ויועצי המס

עי שטיינברג, יי ורקר, די הלפרין, אי צחור - לה"ב, לשכת

ארגוני העצמאים בישראל

אי קרשנר

אי דמביץ

סי אלחנני

אי דגני

הצעות לסדר היום

חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (תיקון 74).



הצעה לסדר היום

אני פותח את הישיבה-

הצעה לסדר היום לחבר הכנסת אפרים שלום.

אני מבקש להעיר בנושא הסובסידיות. הסובסידיה להלב. לשנת התקציב

1987 היא בסכום של 40 מיליון שקל על בסיס של 7%. היום מגיע עומק

הסובסידיה לחלב ל-23%. וכך 25 מיליון שקל מתוך 40 מיליון כבר נאכלו

במשל שלושה חדשים. אני חושב שצריך לעשות עדכון הדרגתי של המחירים

ולא להעמיק את הסובסידיה לחלב כדי לא לגרום להזרמה נוספות. גם לגבי

פטימים עומק הסובסידיה היה 7% והגיע היום ל-20%.

אני מבקש את היועצת הכלכלית להסב את תשומת לב האוצר להערה

של חבר הכנסת אפרים שלום וגם לקבל עליה תשובה בכתב. העתק מהתשובה

תעבירי לחבר הכנסת שלום.

חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 74)

היו"ר ד" תיכון;

אנחנו עוברים לדיון בחוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 74).

נשמע היום את המשלחות שביקשו להופיע בפנינו ולהעיר את הערותיהם

להצעת החוק"

אני מבקש רשות להערה לסדר בענין הדיון בחוק. נמסר לי עכשיו

ששר האוצר מינה וערה ציבורית שנתבקשה להגיש המלצות לשינויים ברפורמה

במסים עד חודש אוקטובר השנה. ליו"ר הוועדה מונה פרופ' שישינסקי.

נשאלת השאלה האס יש טעם להיכנס לריון בהצעת החוק שלפנינו אם עד חודש

אוקטובר צריכה ועדה ציבורית נכבדה להגיש מסקנות בנושאים אלה. מה טעם

לדון בהצעת החוק שנשאר אותה אולי בסוף מושב הקיץ אם באוקטובר שוב

יחולו שינויים בעקבות המלצות הוועדה?

תיקון מספר 74, וזה בוודאי לא המספר האחרון שלו - והמשלחות

בוודאי יתייחסו לכך - הוא בבחינת תיקון מאסף שעוסק בתיקונים שונים

ומשונים שאין ביניהם קשר זולת היותם דנים במס הכנסה. השאלה האם

הוועדה הציבורית אמורה להתייחס לכמה מן התיקונים הכלולים בהצעת החוק,

שעלינו להביא לאישור הכנסת.

יי ברון;

אני חייב לומר שאין קשר בין כתב הסמכות של הוועדה והנושאים

שהיא נתבקשה לטפל בהם לבין התיקונים המוצעים בהצעת החוק שלפנינו,

היו"ר די תיכון;

אילו שר האוצר נהג כהלכה הוא היה צריך למסור לוועדת הכספים

הודעה על הקמת הוועדה, שהרי מכאן יצאה בין השאר הקריאה להקמתה של

ועדה זו.

בחב המינוי הזה יצא רק הבוקר מלשכתו של שר האוצר,

אולי תקרא את הכתוב בו כדי שנדע על מה מדובר.

מכתבו של שר האוצר מופנה לפרופ' דן גלאי, דב ספיר רואה חשבון,

אפרים צדקא, אמנון רפאל עו"ד, פרופ' איתן ששינסקי, וכתוב בו :

על פי הסכם יציבות המשק שנהתם בין ממשלת ישראל, ההסתדרות

הכללית של העובדים ולשכת התיאום של הארגונים הכלכליים, הרינו

ממנה אתכם לוועדה אשר תפקידה להמשיך את הרפורמה במס הכנסה

ליחידים.

הוועדה תונהה על ידי המגמה להבטיח ככל האפשר את המטרות כלדלהן:

ו. הלוקה צודקת של ההכנסה והגברת המוטיבציה לעבודה, להגדלת

הפריון וההשקעות;

2. הרהבת בסים המס תוך בהינת מרכיבי ההכנסות למיניהם והפניית

המקורות שיווצרו למען הגדלת ההכנסה הפנויה לבעלי מדרגת מס

של 45% ומטה;

3. צמצום עיוותים ואפליות כדי לעודד את חידוש הצמיחה הכלכלית;

4- פישוט שיטת המס,

הוועדה תתייחס בהמלצותיה לקשרי הגומלין בין מערכת המס למערכת

התמיכות ולהשלכות הרפורמה על נושאי השכר ושוק ההון ותציע עקרונות

והתאמות הדרושים בתחומים אלה,

הוועדה תביא בחשבון את צרכי תקציב המדינה ויעדיו בשנים הקרובות,

לא יוקצה תקציב נוסף למטרה זו,

הוועדה רשאית להגיש דו"ח ביניים אם תמצא זאת לנכון,

משרד האוצר יעמוד לרשות הוועדה את כל הנתונים והעזרה המקצועית

והטכנית שיידרשו,

פרופ' איתן ששינסקי ישמש כיו"ר הוועדה ומר יורם גבאי, סגן

הממונה על הכנסות המדינה, ישמש מרכז הוועדה-

הנכם מתבקשים להגיש לי את המלצותיכם בחודש אוקטובר 1987-

עד כאן נוסח המכתב. על תוכן המכתב הזה דיורחתי לוועדת הכספים

ב-30 במרס 1987 לפי ההצבעה על הרפורמה. מסרתי את חוכן המכתב, אולי

לא במדוייק מבחינת הנוסח, בלי לציין כמובן מי הם חברי הוועדה, כי שמות

חברי הוועדה טרם סוכמו אז על ידי שר האוצר. אמרתי שעיקר פעולתה של

הוועדה יהיה להביא לביטול עיוותים, עד כמה שאפשר, במטרה לגבש מערכת

שלא הצלחנו להעביר אותה בשלב אי של הרפורמה של ביטול פטורים, הנחות

. והטבות במס והפניית המשאבים שיתקבלו כתוצאה מכר להקטנת הנטל על

בעלי הכנסוח שהכנסתם מגיעה לדרגת המס של 45% וממה,



י' ברון

אלה הן ההנחיות לוועדה. לעומת זאת למיטב ידיעתי אין בתיקון 74

סעיפים שיטופלו בדרך כלשהי על ידי ועדת המומחים.

תיקון 74 הוא תיקון 69. זוהי הצעת חוק שאושרה בקריאה ראשונה

ב-23 ביולי 1986. מאז עשיני שני קיצורי דרך - הורדנו כמה סעיפים

בשנת 1986 ואחר כך עוד כמה סעיפים בתחילת 1987, ומה שנותר הפך להיות

תיקון 74 . יש שם סעיפים שעבר זמנם. יש סעיפים שהתחייבנו להפעיל

בתחולה מ-1985, ואחר כך אמרנו שהם יופעלו בתחולה מ-1986, ועכשיו

אנחנו נאלצים לומר שחחולתם תהיה מ-1987. אלה הם סעיפים קיבאים להקל.

יעו כמה החמרות טכניות-אדמיניסטרטיביות שאנחנו חושבים שהן חיוניות

לניהול המערכת.

אתם זוכרים שאמרנו כי אחד המקורות לרפורמה במס זוהי העמקת

הגביה" הלק מהעמקת תגביה צריך לבוא על ידי סתימת פרצוח, וזה מחייב

לאשר כמה תוספות בתיקון 74 . אני מסכים למה שאמרו חברי הכנסתי דן תיכון

ואריאל ויינשטיין, שאם יש סעיפים כלשהם בתיקון 74, שהם בתחום הסמכות

של הוועדה הציבורית, יש בהחלט מקום לא לדון ולאשר אותם בשלב זה

אלא לחכות עד שהוועדה הציבורית תחליט עליהם. בוודאי שלא צריך להעמיד

את הו ועדה הציבורית בפני עובדה מוגמרת לאחר שהיא כבר מונתה ומתהילה

בעבודתה.

אני מציע לך, חבר הכנסת ויינשטיין, שתפנה לוועדה הציבורית,

תציין את הנושאים שמופיעים בתיקון 74, ותשאל אם בכוונת הוועדה

להתייחס אליהם. לפי תוכן התשובה שתקבל נוכל להתייחם לתיקונים

המופיעים בתיקון 074

גי גדות;

מוטב שהוועדה היא שתאמר לנו באיזה נושאים בכוונתה לטפל-

הם יטפלו במה ששר האוצר ביקש מהם לטפל בכתב המינוי.

כתב המינוי מנוסח באופן כללי מאד.

אנחנו מדברים על מיסוי ישיר. הוועדה הציבורית נתבקשה

למגיש מסקנות עד אוקטובר.

אבל אין כאן סעיפים שהם בטיפולה של הוועדה הציבורית,

הוועדה נתבקשה להגיש את מסקנותיה עד חודשי אוקטובר בהנחה

שיבצעו אותן החל מ-1 בינואר 1988. אני מציע לכן להעביר את מכלול

הנושאים לוועדה הציבורית, אלא אם כן ישכנעו אותי שהתיקונים המוצעים

בהצעת החוק אין להם נגיעה לנושאים שהוועדה הציבורית נתבקשה לטפל בהם,

אני מציע שהסוגיה שהעלה חבר הכנסת ויינשטיין, שחברי המשלחות

בוודאי יתייחסו אליה, תיכלל בסדר היום ותידון באחת הישיבות הקרובות-

אני גם מציע לך, חבר הכנסת ויינשטיין, לפנות במכתב רשמי לשר האוצר

ולשאול אם קיימת נגיעה כזו. שר האוצר בוודאי יטיב לך.

כיושב-ראש הישיבה אהה מציע שהצעתו של חבר הכנסת ויינשטיין

תידון באתת הישיבות הבאות, אם כי כתבר ועדה אתה מסכים למה שהוא אמר.

מכך אני למד שאתה מתכוון לתת לכל המשלחות שהוזמנו להשמיע את הערותיהן

והשגותיהן להצעת התיקון- אבל ההצעה של חבר הכנסת ויינשטיין היא

מרחיקת לכת וברורה, שלא לדון בתיקון 74 כל עוד הוועדה הציבורית לא

תסיים את מלאכתה-

לכן אני מציע להטיל על מזכירות הוועדה יחד עם חבר הכנטת ויינשטיין

לבדוק את הענין הטכני ובינתיים לא לפתוח בדיון על הצעת התיקון .

אני מציע להטיל על יושב-ראש הישיבה לברר את השאלה הזו עם שר

האוצר ולהביא לנו את תשובתו .

לאחר ששמעתי את הדברים של חברי הוועדה ויינשטיין וגדות,

אני מחליט שנשמע היום את המשלחות שהוזמנו לישיבה ולא נקיים דיון

בהצעת החוק. הענין כולו יעלה בישיבה הבאה כפתיח לדיון בתיקון 74

בהשתתפות כל חברי הוועדה.

נעבור עתה לשמיעת המשלחות, ותחילה נשמע את המשלחת של לשכת

רואי החשבון. אני מבין שראשון הדוברים של המשלחת יהיה מר יצחק רוטמן,

נשיא הלשכה. בבקשה.

ברצוני להודות לכם שאפשרתם לנו להופיע בפניכם ולהעיר את

הערותינו להצעת החוק. אתי במשלחת סגן הנשיא אליהו מונד וכן חבר

ועדת המסים שעמד בראש הצווח שהכין את החוברת שמונחת לפניכם אבידור

אבני. מייד לאחר דברי אבקש אותו להעיר את ההערות הספציפיות שיש

לנו לתיקון המוצע.

ברצוני לציין שתיקון 74, שלפני כן היה ידוע כתיקון 69,

הינו תיקון רב היקף שהדיון בו החל עוד לפני שהוכנה החוברת הכחולה

והוא נמשך כבר מספר שנים. התיקון הזה כולל בעיקר החמרות בעלוה

אופי מינהלי, שמטרתן המוצהרת היא חיזוקו של מנגנון אכיפת המס

בתוספת כלים למלחמה בהון השחור-

אדוני היושב-ראש, חברי הוועדה, לשכת רואי חשבון תומכת בכל צעד

ממשי לחיזוק המנגנון שתפקידו לגבות מס אמת ולהילחם בהון השחור.

השאלה שחייבת להישאל היא האם מה שדרוש למלחמה זו אלה חוקים נוספים,

והאם הבעיה היום היא מחסור בסעיפי ארתעה בחוקים הקיימים. לדעתנו,

גם כיום במסגרת הקיימת יש סעיפי ארתעה רבים ומגוונים שניתן להשתמש

בהם-

נמצאים כאן הממונה על הכנסות המדינה וכמה מסגניו של נציב

גם הנציב יגיע)- אנחנו ערים לתרומתם

החשובה לשינוי המסתמן באווירה הציבורית בנושא בעל החשיבות הלאומית

של העמקת הגביה של מס אמת. אבל האם הבעיה האמיתית של מנגנון המס

זה חוסר חוקים? כמה תיקים מחכים היום בבתי דין להגשת משפט, תיקים

שהוגשו על סמך חוקים קיימים וסעיפי ארתעה הכלולים בהם. האס תוספת



י רוטמן

חוקים תפתור את הבעיה של המחסור בכוח אדם מיומן בנציבות ובמנגנון

המם? האם היא תפתור את הבעיה של השינוי המהותי הדרוש במערך המחשוב

של המנגנון הזה? חוק נוסף לא יפתור את כל הבעיות האלה.

כפי שהצבענו בתזכיר שלנו וכפי שנפרט בהמשך, חלק ניכר מהתיקונים

המוצעים יש בהם החמרה והם עלולים לפגוע באיכות החיים וביכולת האזרח

להתמודד עם המערכת המינהלית, בלי שהם יתרמו משמעותית להשגת המטרה

המוצהרת.

כן אנחנו מבקשים להצטרף, אם זה אפשרי, להצעה של חבר הכנסת

ויינשטיין, שאנחנו תומכים בה" אנחנו חושבים שהיום משהוקמה הוועדה

הציבורית, שאחד מתפקידיה הוא להביא לפישוט מערכת המס, מן הראוי היה

לתת לה קודם לסיים את עבודתה.

בסיכום, התיקון הזה איננו צו השעה, ניתן לחיות בלעדיו,

ובוודאי שניתן לדחות אותו"

אבקש את עמיתי אבידוד אבני להציג את הערותינו העניניות לסעיפים

השונים-

לפניכם החוברת שהכנו לקראת הופעתנו בפני הוועדה. לא אפרט

את כל הסעיפים הכלולים בה, אנסה להתמקד בעיקריים שבהם.

בהמשך לדבריו של נשיא הלשכה מר רוטמן אומר, שאם התיקון מונח

על השולחן במשך שנתיים, וחלפו שנתיים בלי שנתקבל התיקון, סימן

שאפשר לחיות בלעדיו עוד חצי שנה. לא נראה לי שהתיקון הוא חיוני,

פרט אולי לכמה סעיפים בו שהם מהותיים, שצריך אולי לבודד אותם מהמערכת

ולהביאם בנפרד-

הסעיף הראשון שרציתי להתייחס אליו הוא סעיף 5(1) לפקודה

והוא דן בהרחבת ההגדרה של הכנסה שרואים אותה כמופקת בישראל. סעיף

זה בנוסהו כיום קובע כי יראו כהכנסה מופקת בישראל רווח או השתכרות

שהפיק אדם מעסק שהשליטה בו וניהולו מופעלים בישראל. בתיקון המוצע

יש הרחבה ונאמר בו כי הוראות סעיף זה יחולו לגבי עסק שהשליטה

בו וניהולו במישרין או בעקיפין מופעלים בישראל-

לא אנחנו נבוא ונאמר אם יש להטיל מס על ההכנסה הזו בהגדרה

כזו או אחרת, אבל לא בצורה שבה מוצע לתקן את הסעיף- משמעות המונח

"עקיפין" היא שחברה אמריקאית שתקים יחד עם חברה ישראלית חברה בישראל,

והחברה הישראלית תצליח ותקים חברת-בת בארצות הברית, אותה חברת בת

בארצות הברית תהיה נתונה למשטר המס הישראלי. גס בכך אין עינינו צרה,

אבל אי אפשר לומר זאת על ידי תיקון כזה. וכל זאת למה? כי אין כאן

כל תשתית תפעולת להרחבת בסיס המס- נאמר שאותה חברה בארצות הברית,

שהפיקה הכנסות שרוצים למסות אותן בישראל, רוצה לחלק דיבידנד 'תקופה

מסוימת לאחר מכן- אין כמעט הוראות בפקודה איך לטפל בענין כזה. פעם

אחרונה שנגעו בנושא, זה היה ב-1963, ואז היה צו למניעת כפל מס.

מ-1963 ועד היום זרמו הרבה מים בירדן-

לא הייתי מציע לקבל את הסעיף בלי לתת את הדעת לשאלה כיצד

ניתן לקיים אותו בהיעדר תשתית תפעולית נאותה לכך-

זה בהחלט נושא לדיון במסגרת של ועדה ציבורית-



אי אבני

סעיף 7(1), תיקון סעיף 32(9) לפקודה (מסי 5 עף ל בחוברת)

בא לשנות את ההגדרה של בעל שליטה ולהרחיבה. לפי התיקון גס קרוב

לאותו קרובו של בעל שליטה ייהפך לקרוב בזכות עצמו לענין זה.

הקונספציה של פקודת מס הכנסה רואה במכלול היחסים בין בעלי-

שליטה בחברה שלהס איזו שהיא עבירה. כל העברת כספיס אל מחוץ לחברה

או פנימה לחברה גוררת עלויות מס. התיקון בא להרחיב את אותה קשת של

אנשים שקרובים לחברתם ולהטיל את ההחמרות הנקובות בפקודה גם עליהס.

ההגדרה של בעל שליטה עוברת כחוט השיני לאורך

הפקודה ומפנים אליה גס סעיפים אחרים. הסעיף אומר שמי שמשלם לבעל שליטה

ומנכה ממנו מס רשאי להפחית את המס הזה מהמקדמות של מי שמשלם לאותו

אדם. על ידי הרחבת הקשת של האנשים שייחשבו בעלי שליטה יוכלו,להקטין

את מקדמות המס, ובוודאי שלא לכך התכוון המחוקק.

הפחתת המקדמות מלווה בתשלום מס הכנסה בדרך של ניכויים.

התוצאה היא שאס קרובה בדרגה ג' לבעל השליטה עובדת בחברה

וינכו ממנה מס כעובדת רגילה מן המנין, יוקטנו המקדמות של בעל השליטה?

ודאי שלא לכך היתה הכוונה. לכן אני אומר: הבה לא נמהר לעשות תיקונים,

ששכרם עוד יצא בהפסדם,

סעיף 10 בהצעת התיקון הבא להחליף את סעיף 47א לפקודה

(סעיף 7 דף 6 בחוברת) דן בניכוי בשל תשלומי ביטוח לאומי ומס

מקביל- מוצע להפחית את שיעור הניכוי מ- 75 ל-65% לגבי עצמאיים. -עד

כמה שהבנו ההצעה מקורה בהקטנת שיעורי הביטוח הלאומי, בדיקות שעשינו

הראו שגם היום לאחר הפחתת השיעורים, אם רוצים להשוות את מקמדו של

עצמאי לשכיר מבחינת התרת ההוצאה, עדיין דרוקי הניכוי בשיעור של 75%.

ומדוע? יש הבדל בין שלוש תקרות לארבע תקרות ויש גם הבדל בבסיס המס-

היו"ר די תיכון;

איך נקבעו אותם 75%? אני רוצה להבין אם חל כאן איזה שינוי

מהותי"

בשעתו התשלומים של העצמאי לביטוח לאומי היו גדולים פי ארבע

בעלך מאשר של השכיר- כיוון שמה שמשלם השכיר איננו מתווסף להכנסתו,

מה שמשלם העצמאי צריך להיות מופחת. (יי ברוז: נכון).

היו ר די תיכוז t

לכן מובנת שאלתי האם נשתנה משהו ביחסיות הזו. אתה אומר שאסור

לשנות.

אי אבני;

בדקנו ומצאנו שלמרות הורדת השיעורים עדיין צריך להשאיר את

הניכוי של 75%.

מי גביש; השתנה משהו בשיעורים.

אם אתם חושבים שחל שינוי ביחסיות הזו, מוטב שתלוו את הטענה

שלכם בחישוב אריתמטי פשוט.

יי ברון; אז התוצאה תהיה 40% - 60%.

גם בעבר השיעור של 75% לא היה מוצדק, כי הסכום שעליו משתלמים

דמי ביטוח לאומי הוא לפני ניכויים ופטורים, וזה לא כמו הכנסה ההייבת

במס הכנסה. כך יצא שהעצמאי שילם הרבה מעבר ליחסיות הזו- ביטוח לאומי

מחקן היום את החוק כדי להכיר בניכוי הזה, אבל כל עוד החוק לא חוקן

והעצמאי משלם פי ארבע, אין שום הצדקה ליחסיות הזו,

אני מבקש להעביר את כל הנתונים והחישובים האלה לחברי הוועדה.

אי אבני;

אני עובר לסעיף 12 בהצעת התיקון, תיקון מעיף 85 לפקודה

(מסי 8 דף 8 בחוברת), שדן בתשלום מקדמות בגין שינוי יעוד של מלאי.

"שינוי יעוד של מלאי" זוהי כותרת למספר אירועים שיכולים לקרות בחיי

עסק. לדוגמה, מישהו לקח את המלאי מהעסק בלי לרשום את מחירו והלך-

הבה נטיל עליו מקדמה. אירוע מסוג אחר - העסק הופסק,

חדל לפעול. לפי התיקון רואים את הפסקת פעילות של העסק כמכירה ענינית,

ומבקשים לחייב במקדמות בשיעור של 30%.

בוודאי שבאותו מקרה שבו לחקו את המלאי מן העסק ולא דיווחו

על כך, צריך לשלם מקדמות וצריך לשלם מס- אבל אי אפשר להציע את

הסעיף בצורתו המרחיבה. למה הדבר דומה? נקח לדוגמה את חברת "קלרין"

שהעסק שלה הופסק. לפי נוסח הסעיף כפשוטו, באותו יום בו הופסק העסק

צריך לשלם מקדמות של 30% מסכום המלאי, (יי ברון: אם בשיעור נמוך

מזה אם הקייז הוא נכון). זה לא מדוייק. במקרה שהמקדמות של הנישום

נקבעות על בסיס קבוע, זכותו לפנות לפקיד השומה ולבקש להקטין את

השיעור" לא ברור אם הזכות הזו שמורה לנישום אם המקדמות שלו נקבעות

על בסיס מחזור-

מי גביש;

בכל מקרה שמורה האופציה לפנות לפקיד השומה.

אי אבני;

אין בחוק הגדרה של הפסקת עסק, וההצעה שהוא יצטרך לרוץ ולפנות

אליכם לדעתי איננה נכונה, כי בנושא הזה ודאי שעומדים לרשותכם כלים

אחרים.

ומה יקרה, למשל, אם שולמו מקדמות ביתר. הקונספציה כאן דומה

לזו של מס רווח הון. מכרת נכס. אם שילמת מס רווח הון ביתר עקב

הדרישה לתשלום מקדמה, מחזירים לך זאת בצירוף ריבית והפרשי הצמדה.

בהקשר הזה, אם שילמת מס ביתר עקב המלאי, לא מוחזרים לך ריבית והפרשי

הצמדה ממועד התשלום. מן הדין היה לעשות התאמה בין שני הסעיפים.

הצעתנו לא להחיל את ההוראה בצורה הזו במקרה של הפסקת עיסוק.

סעיף 17 בהצעת התיקון, תוספת סעיף 131 ג (מסי 12 דף 11 בחוברת)

דן בדו"חות על מלאי- החובה להגיש דו"חות מלאי תוך מועד קצוב יש בה

בהחלט אלמנט של הרתעה. אנחנו מברכים את שלטונות המס על ההוראה הזו

וחושבים שיש מקום לבצע אותה, אבל לדעתנו לא בצורה שבה הדבר מתבצע

היום. היום חלק גדול מהנישומים בארץ צריכים להגיש רשימות מלאי תוך

פרק זמן קצר מאד מתום שנת המס. כמייצגים של לשכת רואי חשבון אנחנו

יודעים שחברים רבים בלשכה מסייעים בידי נישומים שסופרים את המלאי

להעריך את שווי המלאי ולהכין את הדו"תות. טכנית לא ניתן תוך 30 יום

מתום שנת המס להגיש את כל הרשימות.

לא כתוב כאן "שווי".

לפעמים יש רשימות מצאי, ויש רשימות מלאי.

רק רשימות מצאי- (מי גביש; בהצעת החוק מדובר רק על מצאי)-

אי אבני;

בוועדה הגענו לידי מודוס-ויוונדי שבמקום להטיל את החובה על

כלל הנישומים במשק, להטיל אותה באופן ספורדי, באופן מדגמי, אני חושב

שבכך משיגים את אותו אפקט של הרתעה ואין לדרוש זאת מכל הנישומים"

ההצעה שלנו היא לעשות זאת בדרך של דרישה מדגמית ולא לגבי כל אוכלוסיית

הנישומים.

מי גביש;

קיבלנו את ההצעה הזו בוועדה המשותפת והוספנו בהצעת

התיקון שמונחת לפני הוועדה, שהנציב רשאי לפטור סוגי נישומים מהגשת

דו"חות כאלה. הוא יפרסם כל שנה מי לא צריך להגיש אותם. הכוונה

היא לפעול בהתאם למה שסוכם בוועדה. זה מופיע בסעיף 17(ת).

א' אבני ;

אם זה מקובל עליכם, אני שמח על התוספת.

דווקה ענין המלאי מעביר אותנו לנושא של זכויות האזרח.

מי שלא הגיש רשימות מלאי, לפקיד השומה הסמכות לשום אותו ללא כל

קשר לסיבה שבגללה הוא לא הגיש את הרשימות וגם ללא קשר לעובדה שבמועד

יותר מאוחר הוא כן הגיש את רשימות המלאי. נאמר שכעבור כמה ימים הוא

הגיש רשימות מלאי ובאותו יום הוא הגיש גם את הדו ח הכספי שלו- י

הוא יצטרף להשיג בנפרד על אי הגשת רשימות מלאי, למרות שהגיש אותן

במועד מאוחר יותר, והוא יצטרך להתדיין במישור נפרד על הדו"ח הכספי.

הפיצול הזה בטיפול לא נראה לי תואם את המגמה לפישוט הליכים. מי

לילא הגיש רשימות מלאי במועד, מגיעה לו נזיפה- תרשום לו נקודה שחורה

יצד ותדון אתו על כך באותו מועד שתדון אתו על השומה. למה לדון על כך

פעמיים?

אנחנו מציעים לא לקבל את הסעיף הזה. (סעיף 19 תיקון סעיף 145 א

לפקודה - מסי 13 בדף 12 בחוברת). . .

יי רוטמן;

מדובר בשומת ביניים שיוציא פקיד השומה. אנחנו אומרים שאין

צורך בשומת ביניים. תטפלו בכך בשלב השומה-

סעיף 20 להצעת התיקון, תיקון סעיף 145ב לפקורה (מסי 14 דף 13

בחוברת) - רן בפסילת ספרים וערעור- הסעיף בנוסח הקיים מטפל בפסילת

ספרים בשל אי רישום תקבול או אי ניהול קופה רושמת. מוצע להוסיף

לסעיף זה גם אי רישום הנפקת טובין בתעודת משלוח, כלומר גם אי רישום

הנפקת טובין בתעודת משלוח יגרום לפסילת כל המערכת הכספית. כמו לגבי

המלאי גם כאן יש צורך במעקב ובאמצעי הרתעה, אבל לא בצורה הקיצונית

כפי שזה מוצע כאן- לא בהכרח קיים קשר בין אותה תעודת משלוח לכל

המערכת הכספית.

מה שמוצע זוהי פגיעה חמורה בזכויותיו של אותו אזרח שנתפס באי

רישום תעודת משלוח במקרה מסוים.

מה יותר חמור - אי רישום תקבול עבור ככר לחם על ירי בעל חנות

מכולת או אי רישום תעודת משלוח של משאית שמובילה סחורה?

אני רואה בחומרה אי רישום תעודת משלוח, אבל יש לי כאן שואלה

הקשורה בנושא אחר- לפי ההמלצות קול ועדת-רביד שהוגשו לנו בהקשר אחר,

יווצר מצב לפיו כמעט מאה אחוז מההכנסה של החקלאים, לאחר ניכוי ההוצאות

המשקיות, ילכו או למס הכנסה או לתשלום חובות. ואנחנו נבוא ונדרוש

מהם לרשום תעודות משלוח ונחמיר בעונש על אי רישום תעודות אלה? אני

יכול לדרוש מאדם לרשום תעודת משלוח כאשר אינני עושק אותו"

יי ברו?;

בכל מקרה את החוק הוא חייב לקיים.

יי ארידור;

אינני מתנגד לסעיף אבל יש שם בעיה-

באותה דרגה של בעייתיות אני רואה את ביטול זכותו של האזרח להשיג

על מה שקרה. אם בעבר היו שתי אפשרויות להשגה וניתן היה לאחד את

הדיון הזה עם הדיון על השומה שיצאה כתוצאה מאותו אי רישום מלאי, הרי

כאן עוד פעם פותחים מסלול נוסף. כאן אנחנו עדים לתופעה של "ההתדרדרות"

שחלה בנושא של ניהול ספרים" נוצר מצב שבו עצם ניהול הספרים איננו

משמש יותר הגנה לנישום, ולא זו היתה מטרת הרפורמה ב-1975.

אנחנו מבקשים לא לאשר את הסעיף כולו במתכונתו המוצעת.

אני עובר לסעיף 21 תיקון סעיף 158א(ג) לפקודה (מסי 15 דף 14

בחוברת - שמיעת טענות ומתן נימוקים על שומה לפי מיטב השפיטה.

הוציאו לנישום שומה לפי מיטב השפיטה. פשע או לא פשע, זה נושא לדיון-

אם לא הגיש דו"ח כלשהו, אפילו דו"ח על העסקת עובדים, לא יוכל להשיג

או לערער בפני שום ערכאה. אני חושב שזה ענין בעל חשיבות ציבורית

גדולה- גם מי שרצח, וסליחה על ההשוואה, נותנים לו זכות שניה. אם

בדיני נפשות נותנים זכות שמיעה שניה, מדוע לא בדיני ממונות?

אני חושב שהסעיף הוא מרחיק לכת ביותר ומבקש לא לקבל אותו-

יי ארידור;

הבעיה התעוררה בוועדה כאשר דנו בשאלה מה קורה אם נשרפו ספרי

החשבונות של הנישום בשריפה הגדולה, והוא לא יכול להגיש דו"ח ולא

יכול להגיש ערעור. התגובה היתה שיגיש את הדו"ח שהוא הגיש לחברת

הביטוח ..

אי אבני;

אבל עדיין אינך נותן לו זכות ערעור"

מי גביש;

יש זכות ערעור. שיגיש את הדו"ח.

אי אבני;

נניח שהוא לא הגיש דו"ח על העסקת עובדים-

יי ארידור; חייב להיות סדר בענין. התיקים מוכרחים להיות מסודרים-

א' אבני;

אנחנו מציעים לא לקבל את הסעיף הזה.



א' אבני

סעיף 24, תיקון סעיף 174 לפקודה (מס' 17 עמי 15 בחוברת) -

הגדרת השנה הקובעת- עד היום השיטה לקביעת המקדמות התבססה על השנה

לגביה נערכה שומה, כאשר הסכום עודכן בהתאם לעליית המדד באותה שנה

עד למועד הוצאת הדרישה למקדמות. מה שמוצע, כנראה בהשפעת עידן המחשב,

לפתוח איזו מטריצה במחשב ולומר כך: נקח את ארבע השנים האחרונות.

אם היו הפסדים, נתעלם מכך, ונבחר לנו את השנה שבה ההכנסה היתה

הגבוהה ביותר. רק השנה שבה הרוויח הנישום תובא בחשבון לצורך קביעת

המקדמות. בסך הכל במטריצה של מחשב עסקינן. בשנה מסוימת יכולה להיות

שומה עצמית, שומה לפי מיטב השפיטה, דו"ח משוער. מדוע אין הוראה

איזה מחוך השלושה לקחת בחשבון? לכאורה יקחו את הנתון הגבוה ביותר

מבין אותם נתונים. יכול להיות שזה נתון שכבר לא קיים"

הדוגמה הטובה ביותר לכך זה עסק שנסגר בשנת 1986, ויש רביס

כאלה, שהיתה לו הכנסה גבוהה בשנת 1984 . בשנת 1988 יבקשו ממנו מקדמות

לפי ההכנסה של 1984.

מי גביש; .

אין לראות את הסעיף הזה בנפרד. ילל סעיף מקביל 190(א)(2) על

ביטול מקדמות.

מסוכן לבקש ביטול מקדמות בגלל הקנסות למיניהם.

הביטול הוא אוטומטי. אין כל קנס, יש רק הפרשי הצמדה אם,

המקדמה כן הגיעה. מה יותר הוגן מזה?

אין לדעת מראש איך תתנהל שנת העסקים. אני חייב לומר שאני

תמה על ההצעה.

האם ההצעה הקודמת, שהיתה מונחת לפניכם בחודש מרס, מקובלת

עליהם? ההצעה הקודמת, שאיננה שונה בהרבה מהצעה זו, אומרת שהשנה

הקובעת תהיה השנה האחרונה שלגביה נקבעה שומה סופית, או השנה

האחרונה שבה הוגש דו"ח עצמי, או השנה האחרונה שלגביה יש שומה

ויש מחלוקת עליה, על הסכום שאינו שנוי במחלוקת, הגבוה שביניהם.

אי אבני;

זה נשמע יותר טוב מההצעה שלפנינו. מן הראוי לשקול זאת.

אני עובר לסעיף 25(1) תיקון סעיף 175(ב)(2) לפקודה

(מסי 18 בדף 16 של החוברת)- תיקון ההגדרה של מחזור העסקאות"

מה שמבקשים ליצור במסגרת הסעיף הזה זוהי קורלציה מלאה בין מע"מ

למס הכנסה. המגמה לפישוט הליכים היא. רצויה, אבל לא בכל מחיר-

לא דין מחזור העסקאות לצורך מס הכנסה כדין מחזור העסקאות לצורך

מס ערך מוסף. למשל, "מענק השקעה" הוא מחיר עסקה לצורך מס ערך

מוסף, ואיננו מחיר עסקה לצורך מס הכנסה. הנוסח המוצע אומר, מפל

מקום כך ניתן לפרשו, שאם קיבלת מענק השקעה, תשלם מקדמות מפני

שקיבלת מענק השקעה, ולא זו היתה כוונת המחוקק.

זה מה שכתוב גם היום בחוק"

אי אבני; לא בנוסח הזה.

זוהי אותה תוצאה. לענין זה מחזור עסקאות - מהיר העסקאות

כאמור בהגדרת מחזור עסקאות של עוסק בחוק מע"מ. הואיל ובחוק מע"מ

במקום לכתוב "מחזור עסקאות" נכתב "מחיר עסקאות", והנוסח הזה הוא

תוצאה של טעות טכנית, אנחנו מבקשים לתקן את הטעות הטכנית שנפלה.

אין פה שוס תיקון מהותי.

איננו מומחים לפקורה ואיננו בקיאים בכל סעיפיה. אני מבקש

שתציג את הענין ותגיד מהי הבעיה שאתס רואים בסעיף זה.

א' אבני;

הבעיה היא שלא תמיד הגדרת מחזור עסקאות לצורך מע"מ מתאימה

להגדרה של מחזור עסקאות לצורך מס הכנסה. אנחנו מציעים להתקין תקנות

או להתיר לנציב להפעיל את שיקול דעתו כדי לקבוע שיטה או דרכי התאמה

בין המחזורים.

אתם לא נגד הסעיף המוצע אלא אתם רוצים להוסיף סעיף. הייתם

מציעים זאת גם אלמלא הוצע תיקון.

האוצר מדי פעם מביא לוועדה תיקונים נוספים על אלה המופיעים

בחוברת הכחולה. מאחר ואני שהדיון יימשך חודשים, אני מציע שתעקבו

אחר התיקונים שמוגשים לוועדה.

אנחנו מתחייבים להמציא לארגונים כל תיקון שיבוא מיוזמתנו.

קשה לנו להתייחס לתיקון שלא מובא לידיעתנו בעוד מרעד.

הממונה מתחייב להמציא לכם כל הצעה חדשה לתיקונים יחד עם הגשתה

לוועדת הכספים.

אני מבקש הבהרה: כאשר אמרת שאתה מבקש להוסיף דבר שלא כתוב

בהצעה, אינך מערער על ההצעה.

על ההצעה בנוסחה כיוס אני מערער.

אינך רוצה את הזהות בין מחזור העסקאות של מס הכנסה לזה שיל

מס ערך מוסף? אתה מציע לנתק את הקשר?

הוא מערער על הסעיף בנוסח הקיים ללא כל קשר לתיקון.

אני מציע לגרום לקשר ברור שהזכויות והחובות המתחייבות ממנו

ידיעות ואינם משמשות בסיס לטיעונים-

אתה מציע להגדיר את מחזור העסקאות בצורה זהה, אבל לכתוב

באחד החוקים שעסקאות מסוגים אי, בי, גי, לא ייכללו לצורך החוק השני,

אם בדיעבד יתברר שנישוס בדיווח השוטף שלו לא כלל את כל הע'סקאות

החייבות במס, ישלם מקדמות על יסוך המהזוד לכל השנה. הבעיה נעוצה

בבסיס להשוואה.

אולי תגישו לנו נוסח בכתב, שיכול אפילו להיות מתואם עם מינהל

הכנסות המדינה.

א' אבני; ברצון רב.

בהמשך לתיקון סעיף 175(ב)(2) (דף 18 בחוברת) - קיים הנושא

סל הקטנת מקדמות בגין תשלומי דיבידנד ותשלומים לבעלי שליטה.

קיימת בעיה של התחשבנות במישור של היחס בין התשלומים לבעלי

שליטה לבין הרווחים של אותה חברה. ההקשר למס הכנסה הוא שרואים

אותם כתשלומים לצורך מס. עד היום אם ניכו מס מדיבידנד, הורידו את

סכום המס שנוכה מהמקדמות שהחברה צריכה לשלם כדי למנוע כפל תשלום.

בנושא של תשלומים לבעלי שליטה מנסים לעבור למדידה על בסיס של

המס הנחסך- אם שילמתי אלף שקל משכורת וניכיתי מס לפי שיעור של 48%,

לא אותם 48% שנוכו הם שירדו מן המקדמות אלא המס הנחסך- ראשית, זה

לרעת שלטונות המס. עקב הורדת שיעורי המס כיום, שיעור הניכוי במקור

הוא יותר קטן מאשר החסכון לחברה. שנית, זה יסרבל את המנגנון בצורה

הרבה יותר גדולה-

מוטב שתשאירו את המצב כפי שהוא היום. פעמים רבות דובר על כפל

דרישות מן הנישום- הבה נעשה זאת במסגרת יותר מסודרת ונעביר את

הנושא לבירור לאותה ועדה ציבורית שנתמנתה לאחרונה-

כאשר באים למדוד אם מישהו הקטין מקדמות והיתה הכנסה מסוימת

להברה ושולמו כספים לבעלי שליטה, מציעים שתשלומים ששולמו בשלושת

החדשים האחרונים של השנה לא יראו אותם כאילו שולמו ולא יתחשבנו

עליהם. מדוע? על מה ולמה? האם כל בעל שליטה שמשך תשלומים מחברתו

דינו כדין עבריין או כמי שמעלים מס?

אין שום מקום לסעיף זה בצורתו הנוכחית. אנחנו מבקשים לדון

מחדש על כל המכלול של הסעיף זה-

אני עובר לסעיף 28, תיקון סעיף 180(ב)(2) - סמכות פקיד-

השומה להגדלת מקדמות.

לגבי סעיף 180(ב)(2) אני מבין שאתם אומרים שסוף סוף עשינו

סדר ואתם מודים לנו על כך-

אי אבני?

עד היום אם הגדילו מקדמות לנישום - - (יי ברול; אפשר היה לפכות

לבית המשפט, לבג"ץ). אפשר היה להשיג על הגדלת המקדמות- באותו סעיף

" כתוב שאם הגדילו לך מקדמות, זכותך להשיג על הגדלת המקדמות ופקיד השומה

ידון בהשגתך- היום מוצע לבטל את זכות ההשגה על הגדלת המקדמות ולהחליף

אותה למעשה בהסדר עם פקיד השומה- זוהי אותה תוצאה, אלא שאנחנו חוזרים

לסנקציה של סעיף 190(א)(2). כלומר, אם הפחיתו את המקדמות והתברר

שהיתה לך חבות מס יותר גדולה, תשלם ריבית והפרשי הצמדה מאמצע שנת המס-



א. אבני

כלומר, מחליפים יאה שיקול דעתו של פקיד השומה במהלך אוטומטי של הטלת

דיבית והפרשה הצמדה על הנישום.

אנחנו רואים בסעיף זה הקלה. אם אינכם רוצים בו, נמחק אותו.

זהו סעיף הקלה מובהק. עד עכשיו היית צריך ללכת לבית המשפט.

זה עומד בסתירה ליטעון שלכם לגבי רשימות המלאי.

אי אבני;

זו היתה הקלה אלמלא סעיף 190(א)(2), שכן אז זה היה פועל בצורה

סימטרית. היום זה עובד בצורה חד כיוונית. אם שילמתי בחסר, מטילים

עלי לשלם ריבית והפרשי הצמדה; שילמתי ביתר, המושג הזה לא מוכר-

זה כן סימטרי-

איר אתה מחזיר הפרשי מס למי ששילם מקדמה ביתר?

י' רבינוביץ;

בתוספת ריבית והצמדה מסוף השנה.

והיכן כאן הסימטריה?

דרשתי מנישום 3%. מתברר שהוא היה צריך לשלם 5%. על 2% הנותרים

אני גובה ריבית והצמדה מסוף השנה- הוא הדין אם הוא שילם מס ביתר-

מתי חלות הוראות סעיף 190(א)(2) מאמצע השנה? כאשר הטילו על נישום

מקדמות של 5%. הוא בא ומבקש להקטין אותן ל-3%. נענים לבקשתו ומקטינים

את המקדמות ל-3%. בסוף השנה מתברר שהוא באמת היה צריך לשלם 5%. רק

על ההקטנה, כלומר על 2% במקרה זה, מחילים אח הוראות סעיף 190(א)(2).

אני משלם מקדמה גבוהה. לא השגתי עליה. בסורי השנה מתברר

שאכן שילמתי מקדמה גבוהה בהרבה מן השומה, ואז מגיע לי החזר-

הריבית מההצמדה חלים מתום השנה, וכך זה במקרה ההפוך. הסימטריה

קיימת. זה לא נכון שאין סימטריה.

אתוז גבוה מהנישומים העצמאיים נשארים ביתרת חוב, והם משלמים

אותו נומינלית-

באינפלציה גבוהה הדברים האלה צרמו למי ששילם מקדמה ביתר

וקיבל את כספו חזרה לאחר שהוא נשחק ב-300% או 400% ותסכים אתי שזה

לאהיההוגן.



י" רבינוביץ;

זה לא חד ערכי. ואחזור כאן לסעיף קודם בענין מענקים, בסוף

השנה לוקחים מענק כמו תשלומים אחרים ועל ידי כך מבטלים את המקדמות

לתחילת הקזנה, את המקדמות צריך היה לקבל באופן שוטף, ובגלל המענקים

מגיע החזר-

נישום זכאי שמשלם את המקדמות מקבל הגנה על המקדמות במהלך השנה

בגובה האינפלציה.

עקרונית נכון שהיום קיימת סימטרית. גם יתרות חוב וגם יתרות

זכות צמודות רק מתום שנת המס. כל עוד מדובר במקדמות שנקבעות על פי

מכניזם אוטומטי - והמקדמות בנויות על ההנחה של המשכיות - במו בכל

סטטיסטיקה פעם זה נוטה לכאן ופעם לכאן, והממונה הוא שיווה-

גי גדות;

הסימטריה היא בסך הכל. אני מתייהם לפרט,

די הלפריז יי

בעקרון זה סימטרי, לא לגבי הפרט. ראובן לא נרגע כאשר נעשה

לו עוול מפני שאצל שמעון זה פעל בכיוון הפוך.

אבל בתיקון הזה נותנים סמכות לפקיד השומה לקבוע שומת מקדמות

והגדלתן במהלך השנה, לפי מה שנראה לו נכון; לא על יסוד ההמשכיות

הקבועה אלא על יסוד גישה חריגה-

זה קיים בחוק,

במקרה זה בוודאי נדרשת הוראה מיוחדת לגבי יחרות זכות, שאם לא

כן אתה אתה מוסר את הנישום לחסדיו של פקיד השומה. כאשר המכניזם קובע

את גובה המקדמה, אני יודע שלפחות הממוצע הסטטיסטי הוא נכון. כאן גם

הממוצע הסטטיסטי לא יהיה נכון, כי פקיד השומה יקבע כפי שייראה לו.

הנישום יחשוש להתגונן כי אם יתברר שהכנסתו יותר גבוהה, עליו יהיה

לשלם ריבית והפרשי הצמדה, ואם יתברר שהכנסתו יותר נמוכה הוא לא יקבל

שום פיצוי. לכן במקרה זה צריך לקבוע שאם המקדמות היו גבוהות ממה

שהוא היה חייב לשלם, הוא יקבל את ההחזר בצירוף ריבית והצמדה.

לטענה שאין סימטריה בין נישום חייב לבין נישום זכאי, אני

חושב שיש הסכמה מוחלטת שהסימטריה אכן קיימת. (ג' גדות; לגבי הפרט

עין סימטריה). נישום זכאי שמנהל ספרים בקליטה הכפולה מקבל הגנה

מפורשת על המקדמות שהוא שילם במשך השנה בגובה האינפלציה.

פקיד השומה, אם יש לו טעמים סבירים לחשוב שהמקדמות שמשלם

נישום קטנות ב-40% לפחות, יש לו סמכות להגדיל את המקדמות. הנישום

יכול לבקש הקטנה" אם בדיעבד מתברר שההקטנה היתה מוצדקת, לא קרה דבר..

אתה מנסיונך יודע שהתפלגות העסקים במשך השנים איננה שווה,

. יש עליות ויש ירידות, יש עונות. וכאשר נישום בא לבקש הקטנת המקדמות

סביר להניח שבאותו זמן זו היתה התחזית שלו על היקף עסקיו. ואכן אתה

נענה לבקשתו. נאמר שלאחר מכן חל שינוי במצב העסקים.

יי ארידור;

איך הוא יכול לדעת מה יקרה אם היתה ריבית של 100% ואחר כך

חלה ירידה דרסטית בשיעורי הריבית.

גם לזה יש פתרון. אם עד אמצע השנה הנישום מבקש שינוי ההחלטה,

אין סנקציה.

יש צורך להבהיר ענין שנדמה לי כי הלך פה לאיבוד" השימוש .

בסעיף 180(ב)(2) הוא נדיר. זה לא ענין שבשיגרה. מתי משתמשים בסעיף

הזה? שלחתי לך דרישה שיגרתית למקדמות לפי השנה הקובעת. קראתי בעתון

שחברה מסוימת הודיעה שהשנה הרווחים שלה יושלשו. אתה רוצה שאשב בחיבוק

ידיים ולא אגדיל את המקדמות? בהסתמך על ההודעה של מנכ"ל החברה אני

שולח דרישה להגרלת המקדמות- אם נמסרה הודעה כוזבת לבורסה או לציבור,

תבוא אלי, תתוודה שההודעה לא היתה נכונה, ואני אקטין לך שוב את

המקדמות.

אין גם שימוש בסעיף הזה לגבי נלח"זים. השימוש נעשה כאשל יש

נתוניס מבוססים"

ומה קרה עד עכשיו? אם פקיד השומה לא נענה לבקשתך להקטין את

המקדמות, היית צריך לפנות לבית המשפט. לא היה לך שום פתרון אחר.

אנחנו מציעים את הסעיף כדי לבטל את הצורך לפנות לבית המשפט.

אני קוטע את הדיון בנושא כי נחזור אליו בעת הדיון בסעיף הזה-

אנחנו דנים בסעיף באווירה של מדד העולה ב-20% לשנה. אם המדד

יעלה ב- 100%-150% , יהיה אסון. (י' רבינוביץ: זה קרה גם בעליית

מדד של 400%).

מתי הפעלנו זאת? בדרך כלל במקרים בודדים במשך השנה, הפעלנו

זאת לגבי כמה אלפי נישומים כאשר אישרתם את חוק-שטיינברג והתוצאה

היתה שציוד שהיה נכס בלתי מדגן הפך לנכס מוגן. פנינו לחברות תעשיתיות

שחוק-שטיינברג החזיר אותן למסלול של תשלום מס, לאחר שלא שילמו מס

במשך חמש שנים בגלל חוק האינפלציה, וחגדלנו להן את המקדמות לפי

סעיף זה- .

זו נקודה ראשונה מתי נעשה השימוש בסעיף הזה ולמה"

נקודה שניה - מה שנאמר כאן סותר את הטיעון שהועלה קודם בענין

למה אתם עושים הליך חדש? למה לדון

פעמיים בשומה, בהשגה ובערעור על רשימות המלאי? כאן אנחנו באים לבטל

הליך כפול- ואילו אנשי המשלחת מציעים לגבי אותה שנת מס ועל אותה

הכנסה שיהיו כאילו שתי שומות נפרדות, שתי השגות ושני ערעורים לבית

משפט. לדעתנו הדבר איננו ישים.

T

. האפשרות להגדיל מקדמות קיימת גם היום, אלא שאנחנו אומרים כי

במקום להגיש השגה, לשכור לקום כך רואה חשבון ועורך דין ולפנות לבית

המשפט, תבוא לפקיד השומה. פקיד השומה כמעט אוטומטית, ובכך יודו

גם נציגי הלשכה, מקטין את המקדמות- אנחנו דורשים בסופו של דבר את

המס הריאלי, לא אגורה יותר ולא אגורה פחות-

מתברר שמשתמשים בענין המקרמות בצורה מוגזמת. אתה פותח פירמה,

רושם אותה, ועוד בטרם הספקת לקיים את המגע הראשון עם שלטונות מם הכנסה

כבר אהה נדרש לשלם מקדמות. בסכום עתק. (מ' גביש: לפי האחוז בענף)-.

איר בכלל אפשר להגיע לצמיחה במשק אם לפני שמתחילים לעשות משהו כבר

מקבלים דרישה לתשלום מקדמות בסכום גדול. מה שלא יקרה, אתה כבר בחזקת

נישום שביקש להקטין את המקדמות. זה דבר שרירותי ביותר-

כל מה שעליך לעשות הוא לשלם את המקדמות ריאלית-

אני מבקש רשות להסתייג ממה שאמר הנציב-

לא עכשיו. כיוון שזהו חוק מאסף העוסק בכל מיני נושאים מסובכים,

אני מניח שנסתייע בעבודתנו ביועצים מקצועיים.

ד' הלפרי7י

אומר רק שהיום יש הגנה לאוצר על הגרעון במקדמות ואין הגנה

לנישום-

אנחנו מקבלים את מה שאמר מר גביש ומוכנים לפישוט ההליכים,

אבל אנחנו מבקשים שסעיף 190(א)(2} יופעל במקרה כזה בשני הכיוונים,

כאשר ההגדלה לא היתה מוצדקת יש להפעיל את הסעיף לטובת הנישום-

אי אבני;

אני עובר לסעיף 29, הוספת סעיף 181די (מסי 22 דף 21 בחוברת) -

הפרשי הצמדה וריבית בשל אי תשלום במועד של מקדמות בקול הוצאות עודפות-

אין שום מנגנון המאפשר להביא בחשבון את אותן מקדמות ששילמתי כדי

להפחית מהן את המקדמות השוטפות-. לפי השיטה הקיימת, כאשר קובעים

בסיס למקדמות מביאים בחשבון את ההכנסה לאחר שהוסיפו לה את ההוצאות

העודפות. כלומר גם במהלך השוטף ליל תשלום המקדמות כבר מביאים בחשבון

שיש לך הוצאות עודפות. למרות זאת אתה משלם במסלול נפרר מקדמות בגין

הוצאות עודפות. כלומד, יש כאן כפל תשלום. אין לך שום אפשרות להתחשב

בכך במהלך השנה השוטפת אלא רק בתום השנה, וגם זאת בנסיבות מסוימות.

בסעיף הזה מוצע לקבוע שיטה של הטלת הפרשי הצמדה וריבית עבור

אי תשלום במועד של מקדמות בשל הוצאות עודפות. מנוסח הסעיף עולה שגם

אם שילמה את המס המגיע במלואו, עדיין הריבית והפרשי ההצמדה על המקדמות

ימשיכו לרוץ. אנחנו חושבים שצריך לעצור אותם בחום השנה מאחר וממילא

הנישוק משלם את חבות המס. אם הוא לא שילם יש מסלול נוסף של ריבית

והפרשי הצמדה-

אנחנו מבקשים כי בהזדמנות זו כאשר מתקנים את הסעיף שייקבע

מהלך שבו ניתן יהיה להפחית את המקדמות בגין הוצאות עודפות מהמקדמות

השוטפות בדרך שבה נעשה כל ניכוי במקור"

סעיף 31, תיקון סעיף 188 לפקודה (מסי 23 דף 22 בחוברת) -

הטלת קנסות על אי הגשת דו"חות. הסעיף הזה הוא דרקוני באותה מתכונת

דרקונית של סעיפים אחרים שהזכרנו קודם. אם פלוני לא הגיש טופס 126

שבו מרוכזים הרשימות והשמות של העובדים שהוא שילם עבורם מס, הוא

יצטרך לשלם 3% מסכוס המס הנקוב שם- שוו בנפשכם שיש שני מפעלים,

האחד עם עובד אחד, והשני עם 101 עובדים. הקנס שיוטל על מפעל עם

101 עובדים בוודאי יהיה יותר גדול.יש פה עבירה מינהלית שגוררת



אי אבני

קנס מהותי. מי שלא הגיש דו"ח במועד תטיל עליו קנס מינהלי. הוא

חייב לך כסף, תגבה מס על הכסף שהוא תייב, אבל אל תטיל קנס כפונקציה

של סכום כלשהו שאין כל קשר בינו לבין עצם העבירה-

מ' גביש;

היום אי? יהס בין המס לקנס? כתוב: 3% מהמס.

א' אבני;

סעיף 34 להצעת התיקון, החלפת סעיף 192 (מס' 26 דף 25 בחוברת) -

סמכות הנציב להקטין ריבית או קנס- עד היום היתה לנציב סמכות להקטין

הפרשי הצמדה, ועדיין יש לו סמכות כזו. בטענה שהפרשי הצמדה הם בגדר

שמירה על הקייס, מבקש הנציב שיטלו ממנו את הסמכות הזו פרט למקרים

מיוחדים ורק מטעמים מיוחדים שיירשמו, ואני מניח שהכוונה לרישום בתיקו

האישי של הנישום.

אינני חושב שהפרשי הצמדה הם בבחינת שמירה על הקיים, כי נישום

זכאי נענש בענין זה ולו רק מחמת העובדה שאותם הפרשי הצמדה אינם מוכרים

כהוצאה- אנחנו מציעים לכן לא לשלול את סמכותו זו של הנציב. אנחנו

סבורים שהוא הפעיל את סמכותו זו תוך שיקול דעת עד היום, ולא נראה

לנו שהוא זקוק להגנת החוק כדי שיטלו ממנו את הסמכות הזו.

זה די נדיר שפקיד מבקש שיקטינו את סמכויותיו- בדרך כלל פקידות

רוצה שירחיבו את סמכויותיה, זהו סם החיים שלה. ומדוע אנחנו מבקשים

להקטין את הסמכויות? על כך היה דיון גם בפעם הקודמת. קודם כל אנחנו

חושבים שאין זה צודק שנישום ששילם את המס בזמן ישלם יותר מאשר נישום

ששילם את המס באיחור. מי ששילם בזמן, שילם את המס ריאלית; מי שישלם

באיחור יחולו עליו ריבית והפרשי הצמדה, אבל מישהו יבטל אותם. זה שיקול

אחד.

השיקול השני הוא שיקול ליל חוק. הסעיף הזה לא שם אותנו מעל לחוק-

(היו"ר גי גדות; אני מקווה שאתם עושים זאת במסגרת החוק). פורמלית

זה במסגרת החוק; מהותית זה מעל החוק. הכנסת קבעה שיעורי מס. הקטנת

הפרשי ההצמדה, שלא במקרה של קנס, זו בעצם הורדת שיעורי המס.

שלישית, אנחנו מפעילים את הסמכות הזו, אבל אין לנו ולא יכולים

להיות לנו קריטריונים לכך. האם הקיטריונים יהיו סוציאליים?

חי רמון;

הקריטריונים הם ברורים - מידת הלחצים המופעלים עליכם ומי מפעיל

אותם.

מי גביש;

בדיוק כך. בנושא זה מופעלים עלינו לחצים. לא ביקשנו כאן ביטול

טוטלי של הסמכות; ביקשנו שתעזרו לנו להקשות על עצמנו כדי שנוכל .

לעמוד בלחצים.

T

א' אבני;

הייתי מקבל את מה שנאמר כאן אילו זה היה פועל לכל הכיוונים.

די הלפריז;

יכול להיות שבסעיף זה צריך לעשות אבחנה בין הפרשי הצמדה לבין

ריבית. עד שנת 1987 לא היתה כמעט ריבית, ולכן לא היתה כאן משמעות

לענין הריבית. מתחילת 1987 יקי ריבית משמעותית של 12% ריאלית,

לפחות לגבי הקרן של המס צדק מר גביש,

יי י ארידור ;

בפעם הקודמת הצעתי לשלול את הסמכות אבל להקטין את הריבית הקבועה-

בטעות לא נכלל סעיף 91וד בסעיפי הסמכות המפורטים בסעיף 190א

החדש, וזאת צריך לתקן-

דומני שההערה קול מר הלפרין סיכמה בהבנה את הנושא.

אי אבני;

סעיף 36, תיקון סעיף 216 לפקודה (מסי 28 דף 26 בחוברת) - אי

קיום דרישות מסוימות- התיקון בא להוסיף לעבירות המנויות בסעיף 216

את העבירות של אי רישוס טובין בתעודת משלוח, אי רישום שירות שיש תובה

לרשמו וכן אי הגשת דו"ה בקשר למלאי לסוף השנה. לענין אי רישום

שירות שיש הובה לרשמו - אין לנו אפילו תחושה איך רושמים שירות. ברגע

שמכניסים לחוק מלים ולא ברור מה מסתתר מאחוריהן, קשה להתמודד אתן-

התיקון בא גם להוסיף לרשימת החייבים בעונש גם את שלוחו של

הניי ום שאיננו עובדו"

זוהי השוואה של החוק למס ערך מוסף.

התנגדנו לענין זה גם במס ערך מוסף ואנחנו מתנגדים לכך גס בחוק זה-

בכך סיימתי את דברי. כל מה שאמרנו ולא אמרנו כלול בחוברת שהכנו

והגשנו לכס-

י' רוטמן;

כמה מלים לסיום. כפי שראיתם יש בהצעת התיקון הרבה החמרות

מינהליות. אנחנו חוזרים על בקשתנו להעביר את הנושאים הקשורים להחמרות

מינהליות לוועדה שהוקמה כדי שתטפל בין היתר גם בנושאים אלה.

אז שר האוצר צריך לתקן את כתב המינוי-

חשוב למצוא פתרון בסיסי לכל נושא המקדמות שלא יצריך להכניס

מפעם לפעם תיקונים פליאטיבים. אילו היו הולכים בדרך הנכונה, כמעט כל

התיקונים האלה היו הופכים למיותרים-

אנחנו פתוחים להצעות-

בהצעת התיקון מוצע לשנות את השיטה של ערעור כאשר אדם נתפס

פעם שניה באי רישום תקבול- במצב הקיים מערערים על כך יחד עם השומה-

זאת מוצע לשנות-

על אי רישום תקבול פעם ראשונה מבטלים את הספרים של אותה שנה.

אי רישום תקבול פעם שניה מבטל את הספרים גם של השנים הקודמות. במקרה

זה הולכים אחורה כמה שנים, כאשר מדובר על ביטול ספרים לאותה שנה,

האפשרות לדון בנושא בעת הדיון בשומה היא אפשרות רחוקה. קודם כל

צריכה להסתיים שנת המס, ואחר כך במהלך הדיון בשומה יצטרכו לדון גם

בנושא הזה. הדיון הזה הוא רחוק מהאירוע, בעוד שזה נושא שיש לטפל

בו סמוך לאירוע- כאשר מדובר באי רישום תקבול פעם שניה, אפשר להוציא



ד' הלפרין

אח השומות משניס קודמות ולקיים את הדיון מיידית- מדוע לחייב אדם

להזדקק לשתי רשויות משפטיות כאשד שני הענינים מתנהלים בעת ובעונה

אחת? זו היתה הסיבה שלכתחילה קבעו שזה יכול להיות נדון במסגרת

השומה, ואינני רואה שום סיבה לשנות זאת.

היו"ר ג' גדות;

אני מודה למשלחת של לשכת רואי חשבון-

נעבור עתה לשמיעת המשלחת של לשכת החשבונאים ויועצי המס

המוסמכים בישראל. אני מבין שיפתח את הדיון מר סלע מנדל, וימשיך

אחריו מר אוסטושינסקי.

הגשנו לוועדה תזכיר הכולל הערות והשגות על הצעת החוק לתיקון

פקודת מס הכנסה (מסי 74).

אני מבקש להתייחס לסעיף 10 - תשלומים לביטוח לאומי המותרים

כניכוי מההכנסה" לדעתנו יש לכלול בסעיף זה גם את התשלומים עבור

האשה העובדת בעסק המשותף עם בעלה. אשה העובדת עם בעלה בעסק המשותף

משלמת דמי ביטוח לאומי כעובדת עצמאית" האשה משלמת דמי ביטוח לאומי

על שליש מההכנסה המשותפת, והבעל משלם שני שלישים. לדעתנו יש לכלול

בניכוי מההכנסה 75% מהתשלומים של אותה אשה המשלמת כמבוטחת עצמאית

לביטוח הלאומי. אם הבעל משלם על שני שלישים מההכנסה, הוא משלם גם

את השליש הנוסף עבור האשה. אם האשה לא היתה מבוטחת בביטוח הלאומי,

היו מתירים לבעל ניכוי על מלוא הסכום ולא רק על שני שלישים ממנו.

אני עובר להצעה להקטין את הניכוי של הביטוח הלאומי מ -75%.

ל-65%.

היו"ר גי גדות;

היתה הצעה שאני מצטרף אליה, שתדלגו על נושאים שהועלו על ידי

חברי המשלחת של לשכת רואי החל.יבון, אלא אם כן אתם רוצים לדייק יותר

בנתונים או להדגיש אותם.

סלע מנדל;

חבר הכנסת דן תיכון שאל מה היה המצב לפני כן. בדקתי את

הענין ואני יכול להבהיר שלראשונה הוכנס בפקודת מס הכנסה ניכוי של

50%, וזה היה ב"1 באפריל 1974 . שנה לאחר מכן ב-1 באפריל 1975, עם

הרפורמה של ועדת בן שחר, בתיקון מסי 22 הוגדל הניכוי ל-75%, וזה

השיעור הקיים עד היום.

לדעתנו, אם מבקשים לשנות את שיעור הניכוי, יש להעביר את

הנושא לאותה ועדה ציבורית שאמורה לדון בביטול פטורים והנחות ממס

הכנסה.

דבר נוסף, מוצע להחיל את ההוראה הזו רטרואקטיבית מ-1 בינואר

1987.

י' ברון;

את החישוב הזה עושים כל חודש או בחשבון שנתי?.



ההורדה בתשלומי הביטוח לאומי של העצמאיים נכנסה לתוקף רק

ב-1.4.1987. המס המקביל לעצמאיים נשאר בשיעור של 5.45%. מדוע

להחיל את ההוראה על הקטנת הניכוי של הביטוח הלאומי מ-75% ל-65%

רטרואקטיבית מ-1 בינואר 1987?

בחישוב שנתי זה 62%. העלינו במקצת אה השיעור בגלל הפער בזמן.

ההערה במקומה. הענין ייבדק,

שלטונות המס יתייחסו להערה הזו:

ההצעה שכל ההכנסות ידווחו על בסיס מצטבר.

האם זוהי ההצעה? (י' ברון: לא). היכן זה כתוב?

בסעיף 15, הוספת סעיף 130ב.

כתוב: הכנסה שאיננה הכנסת עבודה תיקבע על בסיס מצטבר. אתה

דיברת על כל ההכנסות.

תקרא גם את סעיף קטן (ב) המתחיל במלים: על אף האמור - -

נאמר שעל אף האמור בסעיף קטן (א), הנציב רשאי לפטור עוסקים

ונותני שירותים אחרים מדיווח לפי בסיס מזומן.

לא זה מה שכתוב כאן. נא לקרוא את הכתוב.

רשאי הנישום לקבעה על בסיס מזומנים.

זה לא הנציב. הנישום לבדו רשאי לבחור בכך.

אני מתייחס לאותם עוסקים ונותני שירותים אחרים. כוונתי

לסוכנים, מתקנים למיניהם, אומנים, מדריכים, לעסקים עתירי ידע וכדומה"

אצלם המלאי הוא שולי ביותר. יש להם קצת הומר גלם לתיקונים או למתן

שירות. עיקר הכנסתם נובעת מיגיע כפיים, מהמיומנות שיש להם. אין הגיון



סלע מגדל

לקבוע לגבי אלה שהכנסתם תיקבע לפי בסיס מצטבר. אלה שעיקר הכנסתם

מיגיע כפיים או ממיומנות מקבלים לעתים את התמורה כעבור הדשיים או

שלושה חדשים. הם נתקלים בבעיות בגלל חוסר נזילות אצל מוסדות כמו

עיריות או משרדי ממשלה. הם יידרשו לשלם מס עבור השירות שנתנו, כאשר

מצבם מבחינה זו דומה כמעט למצבו של שכיר.

י' ברון;

אני רוצח להעיר שהכוונה היא - ואני מקווה שהניסוח עונה לכוונה -

שכל מי שאין לו מלאי, או חייבים וזכאים, או לקוחות וספקים, רשאי בהחלט

ללכת לפי שיטה של מזומנים. כאן מדובר על בעלי מקצועות חופשיים, נותני.

שירותים למיניהם, מקבלי עמלות למיניהם. לא כן הדבר לגבי מי שיש לו

תנועה של סחורה- נכון שיש כאלה שיש להם תנועה קטנה של סחורות, אבל

אם אתה מדבר על אינסטלטור שיש לו בבית כמה צינורות, או חשמלאי שיש לו

כמה גלילים של חוטים, לגבי אנשים אלה השיטה המצטברת לפי דעתי צריכה

להיות אפילו עדיפה, הרי לא מדובר כאן על שינוי השיטה של ניהול

ספרים. לא נאמר כאן שהוא יצטרך לנהל ספרים בשיטה הכפולה. הוא יכול

להמשיך לנהל את ספריו כפי שניהל אותם עד היום, תקבולים ותשלומים,

ובסוף השנה גם היום רוב הסוחרים עולזים את התיאום - -

לא מדובר על מסחר)"

אדם שמקצועו אינסטלטור או חשמלאי או ספר, ההכנסות שלו הן

מיידיות- את המשכורת לעובדים, אם יש לו שני עובדים, עד היום הוא

היה צריך לשלם עד 30 במרס כדי להעביר את הניכויים למס הכנסה ולהשוות

את התוצאה- עכשיו הוא לא יהיה חייב לעשות זאת. אם יש לו קצת מלאי,

גם זה יפעל לטובתו ולא רק לרעתו-

בכל ענין מסוג זה צריך לבחון מה אומר היום החוק ומה אומרת

הפסיקה. אנחנו מאמצים כאן את מה שאומרת הפסיקה- אנחנו אומרים שאין

כל הצדקה שמי שיש לו תנועה של סחורות, אפילו אם היא קטנה, יוכל ליצור

מצב שעליו הצביע מנהל המכס ומע"מ, שדבריו פורשו בצורה לא נכונה

על ידי ארגוניט מסוימים ועתונאים. שכן מנהל המכס לא אמר שהעצמאים

אינם מצהירים על ההכנסות שלהם, או מצהירים על אלף שקל הכנסות למס

הכנסה. הוא לא התייחס למס הכנסה- הוא אמר בפשטות שההפרש בין המחזור

המוצהר של העסקאות שלהם לבין התשומות הוא נמוך. וממה זה נובע? אם

אתה קונה מלאי ב-31 בדצמבר, אתה כבר יכול להוריד את התשומות לצרכי

מע"מ. לא כן לצרכי מס הכנסה, כי זה עדיין רכוש שלא מכרת אותו.

בהחלט יכול להיות מצב שלצרכי מע"מ יהיו לך אלף שקל לחודש, ולצרכי

מס הכנסה - 3000 שקל- כי ביצעת קניות כלשהו בסוף הלינה והורדת את

התשומות האלה, או רכשת ציוד והורדת את התשומות, ואילו לצורך מס

הכנסה אתה רק מוריד פחת ולא את הציוד עצמו.

זה בדיוק המקרה שאנחנו מציינים גם פה" אם נאפשר הליכה בשיטת

מזומנים במקרים כאלה, כל קניה של מלאי בסוף השנה פשוט תגרור אחדיה

אי תשלום מס. אנחנו חושבים שזה לא צודק-

ההתייחסות שלנו איננה לסוחרים ולא לייצרנים אלא לנותני

שירותים ועוסקים אחרים שאין להם מלאי מהותי.למרות שהוראות ניהול

ספרים מחייבות אותם לעשות רשימות מלאי, אין להחיל עליהם את ההוראה

בדבר דיווח על בסיס מצטבר על כסף שלא קיבלו או על כסף שנתקבל באיחור

רק מכני שהם גמרו לתת את השירות והם עושים את החשבון בסוף השנה-



יי ארידור;

בשעתו הערתי שכדאי להבדיל בין הכנסה שמקורה בארץ לבין הכנסה

שמקורה בחויל. נדמה לי שהייתם מוכנים ללכה לקראת הצעה זו.

מ' גביש;

לגבי עמלות מתקבל על הדעת שיש לנקוט שיטה אחרת. אמרנו שהחוק

מאפשר לנו לעשות זאת, כי ההוק נתן לנציב סמכות לכך. זה בההלט מקובל

עלינו.

היו"ר ג' גדות;

אתם מקבלים גם מה שנאמר שיש לעשות אבהנה בין בעלי מלאכה לבין

סוחרים?

אינני סבורים שהבעיה קיימת לגבי בעלי מלאכה שמקבלים בדרך כלל

את הכסף באופן מיידי.

מנדל סלע;

נותני שירותים למשרד הבטחון, לדוגמה, מקבלים את הכסף באיחור

של חדשיים עד שלושה חדשים"

יי ברון;

אינני תושב שבעל המלאכה שאתה מדבר עליו עובד בשביל משרד הבטחון-

יי אוסטשינסקי;

לפני שאציג את עמדת הלשכה שלנו, לשכת חשבונאים ויועצי מס

מוסמכים בישראל, בנושאים הספציפיים של הצעת החוק, אני מבקש להביע

את עמדתנו הכללית השוללת באופן חד משמעי חקיקת חוקים שתחולתם רטרואקטיבית.

יי ארידור;

אתם מתנגדים לחוקים רטרואקטיביים רק כשחם לרעה.

גם כאשר הם לטובה. אני חושב כי מבחינה דמוקרטית וציבורית

חקיקה רטרואקטיבית איננה תורמת - -(יי ברון; לאיזה סעיף רטרואקטיבי

אחה מתכוון?) אנחנו נמצאים היום חצי שנה לאחר תחילתה של שנת המס

1987, ויש רשימה שלמה של תיקו נים שהתחולה שלהם היא מתחילת שנת המס-

יש גם רשימה של תיקונים שתחולתם משנת 1988. אני חושב שבכל מקרה כל

תיקון שיתקבל צריך להיות בתחולה מ-1988 .

האם יש לכם התנגדות להצעה הזו?

יי ברון;

על כל סעיף צריך לדון לגופו.

מקובל בחוקי מסים שסעיף או תיקון לסעיף שמחילים אותו מתחילת

שנת המס איננו נחשב לרטרואקטיבי. הוראה שתחולתה בתוך שנת המס איננה

בגדר הוראה רטרואקטיבית. זה חל גם על מסים ברשויות המקומיות. אבל

בכל זאת אינני רואה סיבה להחיל סעיפים מתחילת שנת המס כאשר הצעת

החוק מובאת לכנסת באמצע שנת המס או בסופה.

זוהי נקודה שצריך לבדוק אותה.



י' אוסטשינסקי;

אני מבקש להתייחם לסעיף 19 בהצעת החוק /דרך בסמכות הניתנת

לפקיד השומה לקבוע לפי מיטב שפיטתו את שוויו של מלאי בעסקו של אדם

שלא הגיש לפקיד השומה רשימה של מלאי- אנחנו רואים תיקון זה כמיותר.

הסיבה לכך היא פשוטה. לפקיד השומה מסורה הסמכות לשום את כל הכנסתו

של אדם לפי מיטב שפיטתו.לפעמים יש עיכובים טכניים בהגשת רשימות

המלאי. יכול להיות שיש מקום לחייב בשל כך בקנס כמו שמחייבים בקנס

על איחור בהגשת דו"ח. אבל אין צורך לשום את המלאי של אדם בשלב אחד,

ובשלב שני לקיים אתו דיון על הכנסות, ואם לא נמצאו ליקויים במהלך

השנה והספרים מנוהלים כדין, ההכנסה תהיה בהתאם לספרים, והמלאי ~ לפי

מיטב השפיטה.

כל הליו הערעור הוא מיותר לדעתנו, ויקל להסתפק בסמכות המוקנית

לפקיד השומה לשום הכנסתו של אדם"

אתה רוצה שוב מסלול נפרד של ערעורים?

אני מציע לוותר על כל השלב הזה של קביעת שומה על מלאי.

אי הגשת רשימות מלאי כמוה כאי הגשת דו"ח או כאי הגשת מסמך שאדם

נדרש להגישו. יש קריטריונים ברורים כיצד מטילים קנסות על מחדל כזה.

אין צורך להעביר את הנושא הזה למישור של קביעת שומה.

י' ברון;

אני מבקש לשאול שאלה- נישום נדרש להגיש רשימת מלאי. הוא לא

חייב לספור את המלאי, הוא בסך הכל חייב לומר לי מה שוויו של המלאי

שלו. אני.רוצה שעד 15 בינואר הוא ישלח לי פתח ובו יכתוב את שווי

המלאי. הוא לא עשה זאת. הוא הגיש את הדו"ח למס הכנסה על הכנסותיו

ושם הוא כלל את המלאי. בדקתי את הספרים שלו ומצאתי שהם תקינים

ומסודרים- הכל בסדר גמור. אלא שבמקום לשלוח לי את הפתק ב-15 בינואר,

הוא שלח אותו ב-10 במאי, יחד עם הדו"ח שלו . אתה מאמין שבמקרה כזה

מותר לי לפסול אח הספרים שלו ולהעריך אותו לפי מיטב השפיטה, רק בשל

כך? אין לי שום דבר אחר-

על מנת שתדע בחנות שלך מה שווי המלאי. שלך לדצמבר, אתה חייב

ב-30 בדצמבר להסתכל על הסחורה שעל האצטבאות ולעשות הערכה. אינך מסוגל

לעשות זאת ב-4 בינואר, כי אז כבר הכל השתנה. נכנסה סחורה, יצאה סחורה.

פיסית יכולת לעשות הערכת מלאי ב-30 בצמדבר. אתה לא יכול להגיד לי

שהיה עיכוב כלשהו- לא יכולה להיות שום סיבה בעולם מדוע אינך יכול

עד 15 בינואר לרשום מספר אחד בטופס מוכן מראש ולשלוח אותו בדואר,

אלא סיבה אחת .

השיטה הקיימת היא פשוטה מאד. כל עוד לא סיכמתי מה הקניות,שלי,

מה המכירות שלי ומה ההוצאות שלי, אינני יודע מהי הכנסתי, ואינני יודע

על כמה אני רוצה לדווח מרצוני הטוב, בהתנדבות. ובאמצעות המלאי, אותו

אדם ישר, לא הרמאי, זה שרשם את כל ההכנסות ואת כל ההוצאות שלו, באמצעות

המלאי מנדב את סכום ההכנסה. ואני אינני רוצה לתת לו את האפשרות הזו-

אני רוצה שעד 15 בינואר ישלח לי את הטופס. ואם הוא במילואים, או

אם הוא חולה, ישלח לי מכתב ויודיע לי שבגלל הסיבה הזו הוא ישלח אלי

את הטופס בעוד שבועיים. כל זה הוא יכול לעשות. אין מחילה בסעיף זה-

הייתי מקבל את דבריר אלמלא היה כתוב בסעיף שמוצע לתקן

שצריר לפרט את שווי המלאי. לו נאמר כאן: ישלח אדם אומדן על המלאי,

ניתא; אבל כאן מבקשים לפרט את שווי המלאי- (י' ברון: קוו ו י זה אומדן).

לא. כי אם אדם מגיש אומדן, האומדן יכול לשמש בסיס לתביעה סבירה

למעלה או למטה. כאשר אדם נדרש לפרט את שווי המלאי, הוא צריך לספ1ר

את המלאי, לעשות את החישובים.

ברשותכם, אני מבקש להתייחס לסעיף 20 להצעת החוק שדן בנושא

. של הנפקת טובין, כאשר ההנפקה איננה מלווה במסמך מתאים. הצעת החוק

מתייחסת להנפקת טובין. הלשכה שלנו גורסת שיש להתייחס אך ורק למכירת

טובין. יש אבחנה ברורה בין הנפקה לבין מכירה של טובין. במהלך עסקים

רגיל יש תנועות של טובין בתוך העסק בין מחסן לחנות, בין מחסן למחסן,

בין מחסן לאתר אחר שבו מבצעים עבודות. כל תנועה כזו של טובין' כמוה

כהנפקת טובין- לדעתנו יש לסייג את התיקון המוצע אך ורק לגבי טובין

. שנמכרים.

הטובין יוצאים מהחנות כהנפקה ומגיעים לאן שמגיעים. אם הם נתפסים

בדרך, זוהי הנפקה; ואם לא תופסים אותם - זוהי מכירה. מדובר במקרה

שלא הוצא מסמך - -(י' ברון; מסמך שחייבים להוציא על פי החוק). אם

הוא מוציא מסמך אין לו שום בעיה. מי שלא הוציא מסמך, יש לו בעיה,

אני בהחלט מקבל זאת, אבל אינני חושב שמחדל כזה צריך לגרור

אחריו פסילה טוטלית של כל הספרים.

אין חובה חדשה בחוק- החובה להוציא מסמך קיימת גם היום, וכל

מה שאנחנו רוצים זה לאכוף אותה. היום מי שעובר על החוק בענין זה אין

נגדו סנקציה.

אני חושב שהוצאת טובין בלי מסמכים זה דבר חמור.

בהרבה עסקים מי שעוסק בתנועת הטובין זה לא בעל העסק אלא

בדרך כלל המחסנאי או הנהג. מקובל שהכל נעשה ביוזמת בעל העסק.

יכול להיות מצב שבו המחסנאי לא רשם תקבול). אני מדבר

על תנועת טובין פנים מפעלית.

לא מדובר על העברת טובין מחדר אחד לשני. ברגע שטובין יוצאים

לרחוב אינך יודע לאן יגיעו.

לדעתנו תיקון הסעיף כפי שמוצע עלול לגרום עוול לציבור של

אנשים שאין להם כל כוונה לעבור עבירה.

מה הבעיה להוציא מסמך? אתה מדבר על מי שלא הוציא מסמך. אליו

יש לי יחס שונה.



י' אוסטשינסקי ;

אינני חושב שזה צריך להביא לפסילה טוטלית של הספרים. חזקה על

פקיד השומה שבמהלך הדיון על השומה יודע להתייחס להערות אלה,

אני עובר לסעיף 24 הדן בקביעת המקדמות,

הנושא של המקדמות הועלה על ידי המשלחת הקודמת וההערה ששמענו

בנדון כנראה תתקבל"

י' אוסטשינסקי;

אנחנו מברכים על כך.

סעיף 33 להצעת התיקון מתייחס לדו"ח משוער. נאמר בו שיוטל קנס

על ההפרש בין הדו"ח המשוער שהגיש אדם על הכנסתו לבין ההכנסה הסופית

כפי שנקבעת בדו"ח שהוא מגיש לפקיד השומה, (י' ברון; אם יש הפרש העולה

על 25%).

י' ארידור;

מדובר על אדם שלא הספיק להגיש את הדו"ח שלו בזמן. הוא מבקש

ארכה ובינתיים מגיש אומדן. אחר כך מתברר שיש הפרש בין האומדן לבין

ההכנסה המופיעה בדו"ח, אם ההפרש עולה על 25%, יהיה זה צודק לגבות

ממנו ריבית והפרשי הצמדה, אבל למה הוא צריך לשלט קנס? אני מדבר על

מקרה שבו כל ההליכים נעשו בתיאום אתכם,

י' ברוז;

הנהגנו כבר לזנה לזניה שיטה מסוימת, שאינני יודע אם נמשיך בה

בשנה הבאה, ונקיים עליה דיון פנימי במשרד, שיטה של פיצול החובה של

הגשת דו"חות לתקופות יותר ממושכות, על פי הדרישה של המייצגים, יועצי

המס, רואי החשבון, על מנת שהמעמסה לא תיפול עליהם כולה בחודש מסוים,

מי שלא מקיים את ההוראה הזו חייב לבקש באופן אינדיווידואלי ארכה עבור

כל אחד מהלקוחות שלו,

יי ארידור;

אינני מדבר על ארכה מסוג זה. אני מדבר על אדם שלא יכול

מסיבות שונות להגיש את הדו"ח במועד,

יי ברון;

נישום חייב להגיש את הדו"ח ב-31 במאי, למעשה בגלל שיטת הקנס

אם הוא מגיש את הדו"ח עד 29 ביוני הוא עדיין בחלקת נישום המגיש

את הדו"ח במועד, אם עד 31 במאי הוא לא יכול היה להגיש אח הדו"ח,

כי הדו"ח לא הוכן עריין, עליו לבקש ארכה ובעת הבקשה להגיד מהי

ההכנסה המשוערת שלו, היום יש לכל אחד הנהלת חשבונות מעודכנת.

אנשים חייבים להגיש את הדו"חות למע"מ, אין שום מניעה לדעת את ההכנסה

החייבת, זה היה קשה בשנת 1984 בגלל הוק המיסוי בתנאי אינפלציה. היום

הנישום יודע מהי ההכנסה החייבת שלו, אני לא יודע, מה עולזים, לצערי

הרב, עוסקיט רבים? הם עושים את החשבון של המקדמות ששילמו ומגישים

דו"חות משוערים שיענו על סכומי המקדמות,

י' ארידור;

השאלה המטרידה אותי היא אחרת. נישום בא אליך ומסביר לך כי

בגלל סיבות עניניות חוא איננו מסוגל להגיש את הדו"ח בזמן, אתה משתכנע

שהסיבות הן אמיתיות ומאשר את הארכה, הנישום איננו יודע מהי הכנסתו

החייבת, כי לו היה יודע היה מגיש את הדו"ח בזמן, במקרה שהוא יודע,

אחה צודק. אני חולק על ההנחה שלך שכל אחד יודע, אני אומר שיכול

להיות מקרה שבו אדם איננו יודע, לשם מה דרוש הקנס? מה אתה מרוויח

מהטלת הקנס? תגבה ממנו ריבית והפרשי הצמדה.



י' ברון;

בשום פנים ואופן לא. ריבית והפרשי הצמדה במקרה זה אינם משמעותיים.

מדוע מגיע לו עונש אם הכל נעשה בתיאום אתך ובאישורו?

הנחת הנחות שאינן נכונות, אני מוכרה לסתור אותן כדי להסביר

לך איפה אתה טועה. אין נישום, בין אט יש לו הנהלת ספרים כפולה

וממוכנת ובין אם הוא מנהל חשבונות בשיטה לא ממוכנת, שתוך חמשה חדשים

מסוף שנת המס איננו יודע את ההכנסה החייבת שלו.

יש נישום שחוייב בבנק במאה אחוז ריבית. הוא מנהל משא ומתן

על הורדת הריבית ל-10%. הוא לא יודע מה יהיו תוצאות המשא והמתן.

(יי ברון; יש לי תשובה לכך), כאשר הוא בא לדבר אתך הוא יוציא

מהנחה שהוא יחוייב בריבית של מאה אחוז, ואז אין לו בכלל הכנסה.

בתום המשא והמתן מתברר שהוא חוייב בריבית ריאלית של 10%,ואז יש לו

הכנסה. ההפרש הוא 25%. מדוע מגיע לו קנס, כאשר הכל נעשה בתיאום אתך?

ההבדל בינינו שאני מדבר מתוך הפרקטיקה ואתה מדבר מתוך

תיאוריה" כל נישום כמעט ללא יוצא מן הכלל - ומייד אתייחס ליוצא

מן הכלל - יכול לדעת באינפלציה נמוכה, כאשר התיאום האינפלציוני

איננו כל כך רלוונטי, את ההכנסה שלו. (י' ארידור: לא בריבית הזו)-

אתם יצאתם מהנחה שמה שהפריע לחבויות המס בשנים הקודמות היתה

האינפלציה. אני יוצא מהנחה שמה שמפריע לחבויות המס בשנה הנוכחית'

זה לא האינפלציה אלא ענין הריבית.

מתוך 100 נישומים, להערכתי 90 יודעים את הכנסתם. הסיבה לדחיה

במועד הגשת הדו"ח היא אחת מן השתים: או שהוא לא מסוגל להגיש את הדו"ח

כי רואה החשבון שלו לא סיים את העבודה, בגלל עומס עבודה או מפני

שהיה במילואים; או שהסיבה הזו היא תירוץ לדחיית תשלום המס. דחיית

תשלום המס גוררת אחריה דבר אחד בלבד - תשלום ריבית והצמדה. הריבית

והפרשי ההצמדה אינם אפילו הוצאה מוכרת, ולכן זה לא מעט. יחד עם זה

אם המדד עלה במשך התקופה של הדחיה ב-8% והריבית היא 6%, ויחד 14%,

הרי הריבית בבנק היא כפולה מזה. עדיין כדאי לשלם ריבית והצמדה

למס הכנסה ולא להגיש את הדו"ח במועד ולבקש דחיה.

אתם הרי לא גובים ריבית כמו בבנקים.

במקום לקחת את הכסף בבנק ולשלם את המס, הוא יעלם את המס בעוד

ששה חדשים. אבל הוא נהנה מתופעה נוספת. הוא יודע שהוא שילם מקדמות

בסכום של חמשת אלפים שקל. הוא גם יודע שהוא חייב 15 אלף שקל מס.

מה הוא עושה? 10 אלפים שקל הוא משלם בלי להגיש את הדו"ח. כתוצאה

מכך אינני יכול להגדיל לו את המקדמות לשנה השוטפת, ידי כבולות.

אני יכול אולי להגדיל את המקדמות לפי הסעיף החריג שקודם דובר עליו,

אבל בדרך כלל אינני יכול לעשות זאת, בצורה ממוחשבת בוודאי שלא, אולי

בצורה ידנית, אבל בצורה ידנית אין מי שיעשה זאת-



י' ברון

התוצאה היא שהשבה הוא בשאר עם מקדמות נמוכות, כאשר את ההפרש

עליהן הוא ישלם בסוף הלזנה, וזאת בלי רי.בית והצמדה. פה יש לו רווח

גדול פי כמה מן ההפסד הכרוך בתשלום ריבית והפרשי הצמדה.

אנחנו אומרים שהרוב הגדול של הנישומים יודע את ההכנסה.

לנציב יש סמכות לפי סעיף 192 לבטל את הקנס. לנציב יש סמכות להטיל

קנסות בלי שהוא יהיה הייב לרשום את הנימוקים לכך, ויש לו גם סמכות

לבטל קנסות- אם יהיה מקרה חריג שבו הנישום יטען שהוא לא יכול היה לדעת

את הכנסתו בגלל שיעורי הריבית, פקיד השומה יבטל לו את הקנס.

בנושא הזה תילוקי הדעות ידועים וברורים, אני מבטיח לכם שהנושא

יידון בוועדה בהרחבה יתרה. אני מבקש לעבור לנושא הבא.

י' אוסטשינסקי;

הלשכה שלנו מציעה שלגבי אותם אנשים שהממונה אמר עליהם שאולי

יש להם כוונה לא טהורה בבואם לבקש ארכה, המבחן יהיה שנתיים. אם

נישום מגיש דו"חות משוערים במשך שנתיים, ובכל אתת מן השנים האלה

מתברר שיש הפרש מהותי של 25% ויותר בין ההכנסה לפי הדו"ח המשוער

לבין ההכנסה החייבת לפי הדו"ח הסופי, יוטל עליו הקנס-

י' ברון;

נשקול את ההצעה.

אנחנו מודים לוועדה על ההזדמנות שניתנה לנו להופיע בפניה

ועל ההקשבה להערותינו.

היו"ר גי גדות;

תודה רבה גם לכם-

נשמע עכשיו את המשלחת של להב - לשכת ארגוני העצמאים בישראל.

מר עוזי שטיינברג, בבקשה.

הצעת החוק המונחת לפניכם היא רבת היקף, כמיטב המסורת של נציבות

מס הכנסה. צמצמנו את הערותינו בתזכיר לאותם רברים הנראים לנו חשובים.

באנו לכאן רק משום שרצינו להשמיע השגה בסיסית לחקיק.ה כזו, ואנחנו

רוצים להזמין את חברי הוועדה לבחון הפעם, אם כי אנחנו חושבים שהיה

צריך לעשות זאת מזמן, את המדיניות המונחת ביסודה של חקיקה כזו,

את האמצעים שמשתמשים בהם, את יעילותם בעבר, והאם בכלל יש טעם להמשיך

בדרך הזו.

מסביב לשולחן הזה אישרו קרוב ל-50 חוקים במשך 10 שנים. מדי פעם

הופיעו בפני הוועדה אנשים מכובדים שאמרו שהתיקונים דרושים להגברת

היעילות ולשיפור הגביה, שאין להם מספיק סמכויות ושהעונשים הקבועים

- בחוק אינם מספיקים. אני מניח שלאנשים היושבים כאן היום ולאלה

שקדמו להם היו נימוקים טובים כמו שיש להם בוודאי גם היום לכל אחד

מהסעיפים.

חי קופמן;

אלה שישבו כאן יושבים עכשיו מהצד השני"



ע' שטיינברג;

הואיל ומספרי התיקונים לפקודה מסומנים, אני יכול להראות שעד

שנת 975 1 במשך עשרים לינה היו 20 תיקונים לחוק. התיקון ה-21 היה בינואר

1975.

יכול להיות שמוצדק לבוא כל שנה או כל הצי שנה ולהוסיף תיקון

לחוק, או למנות עוד ועדה. אם כך, נגזר עלינו להיות כך,

אני רוצה להשתמש בכמה דוגמאות מהנושאים שדובר עליהם כאן כדי

. לנתח מה קורה. אני מוכן לנמק במקום נציב מס הכנסה מדוע התיקון דרוש,

ובכל זאת להראות מדוע לא צריך לעשות זאת-

נקח את הנושא הראשון. בסעיף 15 להצעת התיקון באים לקבוע פעם

ראשונה בהוק באיזו דרך יהיה אדם רשאי לנהל את חשבונותיו על בסיס

לא לנהל ספריו אלא לדוחח למס הכנסה). לדווח

אפשד לנהל על בסיס מזומן ולדווח על בסיס

מצטבר). מדינת ישראל גובה מסים הרבה שניס. היו כמה משפטים, לא רבים.

אני מזמין את הנציב שיניח על שולחן הוועדה את המקרים החמורים שבהם היה

ספק לגבי הפרשנות. אז יש פסק דין שמציק לו. זוהי עילה להכניס בחוק

מבנה חדש? כי מה נאמר כאן? שבעצם אדם יהיה רשאי לנהל את ספריו על

בסיס מזומנים לפי רצונו של נציב מס הכנסה. (י' רבינוביץ: לא ניהול ספרים)

לדווח על בסיס מזומנים לפי רצונו של הנציב. וכל כמה למה? אנחנו

מעריכים את הנציבים, אלה שהיו ואלה שישנם. אתה אומר קודם כל, קיאדם

שאיננו מקבל שכר עבודה ידווח על בסיס מצטבר. כל היתר ידווחו שלא על

בסיס מצטבר, תלוי בהגדדות של ההוראוח לניהול חשבונות.

חקיקה שכל כולה תלויה בחקיקת משנה, במה היא יותר טובה או

יותר הוגנת מחקיקה שבה השארנו את המקרים השוליים לפרשנויות של בתי

המשפט? עובדה שיש שיטה מצטברת ויש שיטת מזומנים, וזו לא המצאה

ישראלית, זה מקובל בכל חוקי המסים בעולם"

אני שוב מבקש מיושב-ראש הוועדה להזמין מחקר באיזה מדינה

מהמדינות המתוקנות, מאלה שאנחנו רוצים להשתוות אליהן, שמהן לקחנו את

השיטה, משאירים את השאלה מי רשאי לדווח על בסיס מזומן לחקיקת משנה

התלויה בסמכותה של הרשות המבצעת? (ד' תיכון: באישור ועדת הכספים).

זה לא כתוב כאן.

הבעיה היא עקרונית- אם חקיקת המשנה היא מוצדקת במקרה זה,

היא מוצדקת. אם היא לא מוצדקת, העובדה שוועדת הכספים מאשרת איננה

מ7שנה מבחינה זו-

י' רבינוביץ; .

אני רוצה להציג את התמונה כפי שהיא. קיבלנו עכשיו פסק דין

בענין חברת השמירה. השופט אמר בפסק הדין כי השיטה המצטברת היא השיטה

האידיאלית, היא השיטה הנכונה וסטיה ממנה מעוותת את התוצאות-

איזה בית ספר למסים הוא עבר?) השופט כתב את פסק הדין

על סמך עדויות של רואי החשבון מרון ותמיר.;

נציב מס הכנסה מפרסם הוראות ניהול ספרים. בהוראות אלה הוא

קובע שאתה תנהל את הספרים כרצונך, ותגיל- בסוף השנה רשימת לקוחות,

ספקים ומלאי. באותו פסק דין נקבע שאם אתה. אומר לנישום; תגיש לי

רשימות של לקוחות, ספקים ומלאי, זה לא אומר שהדבר צריר להשפיע גם

על ההכנסה שלך, נציב מס הכנסה אולי רוצה זאת לידיעה כללית, זה נאמר

פעם ראשונה- עד פסק הדין לא היה ספק שמי שפקיד השומה דורש ממנו רשימות

של לקוחות, ספקים ומלאי, זה על בסיס מצטבר, כי הוא עושה גם תיאומים



י' רבינוביץ

לפי אותן רשימות. בא פסק הדין וערער את הבסיס הזה- זה אומר שנעביר

חלק גדול מהפעילות במשק לבסיס מזומן, ופירוש הדבר הקטנה משמעותית

של נטל המס לקבוצות מסוימות-

מה קורה בעולם הגדול והנאור? האמריקאים רק עכשיו קבעו בי'

חלק מבעלי המקצועות ההפשיים, בולל רואי חשבון ועורכי דין, בהיקפים

מסוימים, צריכים להגיש את הדו"ח לפי בסיס מצטבר ולא מזומן, בעוד שאצלנו

לית מן דפליג שזה על בסיס מזומן-

אני לא אגיב על דברי הנציב. אני יכול להגיד שאינני מסכים

לנ יתוח שלו-

אולי תגיד במה אינני צודק.

ע' שטיינברג;

אתה חי עם חוק כפי שהוא קיים ארבעים שנה. במקרה קזל חילוקי דעות

אתה פונה לבית המשפט-

לפי מה שהבנתי, ולא קראתי את פסק הדין, בית המשפט קבע שהתוצאה

היא שלילת סמכותו של נציב מס הכנסה לקבוע לנישום בסיס מצטבר בזמן

שסמכות. כזו היתה קיימת בפועל-

היא לא היתה קיימת. אינני רוצה להיכנס כאן לוויכוח עס הנציב

על הסוגיה המשפטית- מה שהתכוונתי לומר שהנה דוגמה נוספת לכך שאנוזנו

אחוזי בולמוס של חקיקה.. מתברר שיש בעיה שולית, וככל שהיא השובה

היא שולית. אתה הולך לבית משפט, קיבלת החלטה. התרופה שלך היא חקיקה-

ובחקיקה, הואיל ואין לר פתרון, אתה מגלגל את הענין למנגנון-

זה קייס גם בפועל)-

נקודה שניה נוגעת לענין המצאי, סעיף 17 להצעת התיקון- אני

רוצה להביא כמה דוגמאות, שהראשונה נוגעת לדרכי קביעת ההכנסה, והשניה

מתייחסת למה שקורה בחלק שלם של פקודת מס הכנסה, חלק חי - דו"חות,

הודעות וידיעות- מה קרה בעשר השנים האחרונות, כמה פעמים ביקשו

להוסיף תיקון ועוד תיקון? מר ברון הסביר שהוא רוצה את רשימות

המצאי ל-30 בחודש- הוא מטיל זאת על 200 אלף נישומים. (יי ברון: כמה

עשרוה אלפים)- יש רבע מיליון עצמאים. לכ-200 אלף מהם יש מלאי-

לא כל מי שחייב לנהל תנועת מלאי צריר להגיש רשימת מלאי.

חלקם רואי חשבון ועורכי דין שאין להם מלאי-

עי שטיינברג;

הואיל ויש לנו צרות, או

שאנחנו חושדים בחלק מהציבור שהוא לא בסדר, נטיל על כל הציבור

להתייצב בפנינו ולהגיש רשימות.

אני רוצה גם להצביע על חוסר היעילות של הדרך הזו. כתוב

בסעיף קטן (ג) שאפשר לבקש ארכה. אני מבטיח לנציב מס הכנסה ולסגניו,

שלפי מיטב המסורת המקובלת על היהודים, ב-30 בינואר כולם יהיו

במילואים או יהיו חולים, או חלילה באבל, ופקידי השומה יוצפו בבקשות

לארכות-



ע' שטיינברג

כמה אנשים מגיישים את הדו"חות בזמן, ורהם האמצעים הננקטים נגדם

אם הם כאחרים בהגשת הדו"חוח? יהיה איפוא דו"ח נוסף שרק 50% או 60%

מהנישומי-! החייבים להגישו יגישו אותו בזמן. מה תעשה לאלה שלא הגישו

אותו בזמן? תטיל עליהם את שלוש הסנקציות הכתובות בחוק זה, שהראשונה

בהן שתוכל להעריך לו את המלאי? חבל על הזמן, כי אף אחד לא ינקוט

בסנקציה הזו. יתפסו ביוה מסכנים שלא הגישו את רשימות המצאי, ויעשו, להם

סתם כך הערכה- אם הוא לא הגיש את רשימת המצאי, זוהי עבירה לפי סעיף

218 לחוק, שהעונש עליה הוא שנת מאסר.

כל זה נובע מהתהליך הבסיסי . אינך צריך להשתמש באמצעים באלה-

באיזו מדינה נכנס המחוקק לפרטים כאלה ואומר שכדי שאפשר יהיה לקבוע

את ההכנסה הנכונה של נישום, כל אזרח צריך להגי;" רשימת מצאי?

במדינה שיש בה אלפי נישומים מהסקטור המסחרי שהגישו דו"תות לשנת

המס 1985 על הכנסה ממוצעת של 600-500 שקל לחודש, לפי הנהלת חשבונות

מתוקנת ומסודרת, ולנו אין שום אמצעי כדי להתמודד עם זה, כאשר ברור שאיש

מהם איננו ישר-

ע' שטיינברג;

אין לפני הפרוטוקול של אותה ישיבה קובה באו לוועדה נכבדה זו

וביקשו אישור לסעיף 145ב על תיקוניו. אני מתאר לעצמי שגם אז הושמעו

נימוקים שאם לא יאושר התיקון לא תהיה אפשרות לגבות מס. (י' ברון: מתחכמים)

עברו מספר שנים וצריך ספרים, ואחרי זה צריך רשימות, ואחרי זה חשבונית,

ואחרי זה תעודת משלוח, וכל זה בחקיקה-- ובחוק אתה מגיע כבר לנקודה

שבה אתה יכול להעניקו את האיש שש-שבע פעמים. הבה נבדוק אם יש מדינה

כלשהי הנוהגת כך.

אני עובר לנושא הגביה- אני חושב שחלה החקדמות יפה בגביית המס,

דווקה בגביית המקדמות, לפי השיטה הקיימת. יוחד מדי טוב לנו, ואז אנחנו

מחפשים משהו נוסף. יש לנו שיטה שפועלת היום הרבה יותר טוב מכפי שפעלה

לוש שנים. מתברר שלא חוק צריך אלא ביצוע צריך"

צריך נציב מס הכנסה, דרושים עוזרים, פקידי שומה, שיעמדו על מה שכתוב

היום בחוק" אבל כאן מגיעים למסקנה שזה לא מספיק כזוב ורוצים לקבוע

מקדמח על פי הסכום הגבוה ביותר במללך ארבע קינים.

אין צורך להעיר בנקודה זו.

אם כך, יש צורך לדבר על סעיף 190- אני מסכים שתיאורטית יש

סימטריה, אבל אנחנו צריכים לראות בענין זה לא אה החברות ולא אה הנישומים

הגדולים, אלא את אותם 200 אלף נישומים, את אותו ציבור שאנחנו מטפלים

בו- אנשים אלה יש להם חבילה של פנקסים. ואתה אומר להם: אם המקדמה

גבוהה מדי, תפנו לפקיד השומה.

י' ארידור;

אני מסכים שיש כאן אי סימטריה.

היו ר ג' גדות;

הנושא הזה נדון בהרחבה. ביקשתי לא לחזור על נושאים שכבר הועלו-

אני חייב לומר 7ששם יש סופר-סימטריה, כי לעצמאים הקטנים שמדובר

-! משערכים את ההכנסה וגובים מהם אח המס נומינלית בסוף השנה.



ע' שטיינברג;

אני רוצה לעבור לנושא הקנס ולדבר על הסעיף ללבו מבקש הנציב:

אנא, שחררו אוחי מעולו של זה, או מעונשו של זה. וההסבר ילל מר גביש:

מופעלים עלינו לחצים. זהו אחד הסעיפים הבודדים בפקודה שהסמכות של

הנציב היא לקולא-

לשנות או! ההצמדה או הריבית פירושו לשנות את שיעור המס.

לקינות את הקנס תהיה. להם סמכות.

בהצעת התיקון מבקשים מציעי החוק סמכויות גדולות נוספות

שיש בהן מקיום הכבדה. אינני בא להתווכח אם הסעיף הזה הוא מוצדק או לא.

לא זהו המסר שאני מנסה להעביר-

הבעיה קולר, לא שלך אישית, שאתה טוען נגד היער. קשה לך לטעון

נגד. העצים.

אני אומר שהחקיקה המסועפת הזאת, כולל זו האחרונה, מונחת ביסודה

ההנחה שכאשר מתעוררת בעיה קטנה, רצים לחוק וסוגרים אווזה, בין שזוהי .

בעיה שנוצרה כתוצאה מהחלטה של בית משפט ובין שזו בעיה הנובעת מקשיי

ביצוע" אני מניח שזה נעשה בכנות על ידי אנשים שרואים את הבעיה

וחושבים שהסמכויות וההוראות בחוק אינן מספיקות ודרוש משהו נוסף.

לכולנו, ואני כולל בזה גם את חברי הכנסת, יש איזו הרגשה של

מחנק, של תסכול, כאשר מגיעים לנושאים של מסים וליחסים שלנו עם השלטון .

ממה זה נובע? כאשר אתה מטפל בתיקון ספציפי, יש לנציב נימוקים

טובים וסבירים. איך אמרת? - יש לו עץ ולא יער, ואני מדבר על היער-

אבל הוא שוכח שאישרתם לפני כן עשרים תיקונים שהאזרחים עומדים מולם

וצריכים להתמודד אתם- .

אני מצפה לשמוע ממך, ולאו רווקה היום, איר למפל ביער. כאשד אתה

תוקף את העץ, הוא נטוע, מכה שורשים ועומד איתן. אם תציע הצעות איך

לטפל ביער זה יהיה מענין מאד-

אומר דבר שאולי יפתיע אותך. אינני חושב שמסים זה הדבר היחיד

שקיים בעולם, גם לא במדינת ישראל. אינך יכול לגבות מסים על ידי כך

עימדי יום ביומו תטיל חומרות יותר גדולות. שנית, זה לא פרודוקטיבי-

י?? לנו נסיון של עשר שנים עם חקיקה כזו. היא לא עזרה- הרי הרחבת את

סעיפי העונשין עשר פעמים בשנים האחרונות.

אני מסכים להשקפה הכללית שלך. היא מוכרחה בסופו של דבר להיות

מתורגמת להצעה עם סעיפים או להנחיות לפקידי המס. כאשר הייתי שר

. האוצר נתתי הנחיה, שאני חושב שהיא עדיין בתוקף, שאם יש הפרש בין

ההצהרה למס הכנסה לבין ההכנסה בפועל בגבולות של 2% או 3%, גם אם

פקיד השומה יכול להוכיח שיש הפרש כזה הוא לא מתעסק בכך אלא מקבל

את ההצהרה. זוהי דוגמה לטיפול ביער-

בצעירותי הייתי מפקח מס הכנסה ונשלחתי לארצות הברית לששה

הדקלים ללמוד שיטות מס הכנסה- המשרד האחרון בו ביקרתי היה בפילדלפיה.

ישבתי שם שבוע ימים, שאלתי שאלות וקיבלתי תשובות. לקראת תום הביקור

שמעתי שאתה שואל שאלות איך מטפלים בבעלי

מלאכה, בשכירים שיש להם הכנסה נוספת, או איך גובים מס מרופא שעובד

בבית חולים ויש לו הכנסה נוספת. אמרתי לו שזוהי באמת בעיה שמטרידה

תפסיק להיות מוטרד, הם לעולם לא ישלמו..

אסיים בהצעה. למיטב ידיעתנו יש להקפיא את הטיפול בהצעת התיקון

לחוק ולברר את נכונותן של ההנחות שמונחות ביסוד הצעת החוק. אני יודע

שיש בהצעה סעיפים שצריך לאשר אותם כי הם דרוק.'ים לעבודה היום-יומית.

אבל לגבי הסעיפים שבאים להוסיף נדבך להחמרות הן בדין הסובסטנסיבי

והן בדין של הגביה, לדעתי צריך לבחון אם הנחות אלה הן נכונות. כלומר

יש לבחון אם ברגע שיש בעיה, הפתרון היחידי הוא להתלבש על האזרחים

עם עוד סעיף ועוד סעיף וכך לתסכל. את אלה שמשלמים מס. שכן החובות האלה

לא חלות רק על אלה שמפירים את החוק, כי אלה אני חושש לא ייבהלו מההחמרות

שיגר בחוק וימשיכו להסתדר עמן כמו שהסתדרו בעבר. אבל רווקה הציבור

שמשלם את המס חייב יהיה לחיות עם ההחמרות הנוספות ולשאח בנטל.

אם תגיעו למסקנה שהדרך הזו איננה נכונה אלא צריך להמשיך בנוסח

הקיים, אז יש מקום להתווכח על פרטי הסעיפים. אבל קודם כל צריך לברר

האם בכלל 60%-70% מכל ההצעות הן בכלל דרושות, האם הן קולעות למטרה,

האם הן תואמות אח התפישה שלנו לגבי אורח החיים במדינה, או האם לא

הגיע הרגע לעצור ולבחון את הענין.

היו ר ג' גדות;

אני מודה למר שטיינברג-

אני מבקש להוסיף כמה הערות להשלמה-

תואיל לעשות זאת בקיצור רב, כי השעה היא מאוחרת" הוועדה עוד

תשמע משלחות ותדון יסעיפים השונים. אנחנו רק בראשית הדרך"

י' ורקר;

בנושא הביטוח הלאומי מוצע להתיר ניכוי של 65% במקום 75%.

אנשי האוצר רשמו לפניהם את ההערה הזו ואמרו שיבדקו אותה.

הנטיה היא ללכח לקראתכם בענין זה.

יי ורקר;

בנושא של בעלי שליטה - לוועדת הכספלם יש ועדת משנה שדנה בהשוואת

התנאים של העצמאים לאלה של השכירים בכל הנוגע לזכויות ותנאים סוציאלים.

כאן מנסים לעשות אפליה בין שכיר לשכיר. אומרים שאותו בעל שליטה לא

יוכל להעסיק יותר את אחיו או את דודו, שאין לו כלל אינטרס בחברה והוא

שכיד לכל דבר.

נקודה שהעלה חבר הכנסת ארידור - אס הספרים נשרפים, מדוע למניע

רישוס השגה או אפשרות להגיש ערעור?



היו"ר ג' גדות!

להערה הראשונה כבר אמרתי שיק; באוצר נכונות לבדוק את הנקודה

הזו.

להערה השניה, אבקש לפנות ליו"ר ולידת המשנה ולבקשו לטפל

בנושא ולהעלותו במסגרת הדיון על תיקון 74 במליאת הוועדה.

להערה השלישית, כבר נאמר שזו היתה רק דוגמה.

יש הצעה היובית בענין מם מקביל שצריך להשוותו לדמי ביטוח

לאומי.

היתה הצעה שזה לא יהיה רטרואקטיבי אלא משנת המס 01988

יי ורקר;

בענין זה יש מכתבים מהממונה ומן הנציב עוד מלפני שנתיים.

אני מבקש מהם לקיים הבטהות.

היו"ר ג' גדות;

לא עולה על הדעת שהאוצר לא יקיים הבטהות. היתה התייהסות

לסעיפים עם תהולה רטרואקטיבית.

אני רוצה להודות לכל המשלהות שהופיעו בפנינו וכמובן גם לאנשי

האוצר על הישיבה המאלפת. בפתיהת הישיבה סוכם שהבר הכנסת דן תיכון,

שקדם לי בניהול הישיבה, יביא בדברים עם שר האוצר כדי לתאם בין

ההצעות לתיקונים אשר בתיקון 74 לבין הנושאים שנמסרו לטיפולה של

הוועדה בראשותו של פרופ' ששינסקי.

אני מודה לכולכם- סביר להניה שהררך עדיין ארוכה ושאתם עוד

תופיעו בפנינו.

הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 13.00)

T