הכנסת האחת-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 451

מישיבת ועדת הכספים

יום ד', ב' ניסן התשמ"ז, 1.4.87, שעה 20;09

חבר י הוו עדה.- א. שפירא - י ו "ר

י. ארידור

י. ארצי

ג. גדות

פ. גרופר

א. ויי נשטי ין

א. ורדיגר

י. מצא

ע. סולודר

ע. עלי

ש. עמר

י. צבו

ה. רמו ן

ג. שפט

ד. תיכון

מו זמנים; א. פורת - מנכ"ל רשות השידור

ד. אדמו ן - סגן י ו"ר רשות השידור

נ. כהן - יועץ משפטי,רשות השידור

מ. פרידמן-- משרד האוצר

מ. רוטנברג -

א. שר - החשב הכללי,משרד האוצר

י ועצת כלכלית; ס. אלהנני

יועץ משפטי; א. דמב י ץ

א. קירשנר

רשמה: רקורד/א. גילת-3/טא -

תקציב רשות השידור. הנפקת אגרות



מ"מ היו"ר פ. גרופר;

אני מתכבד לפתוח את הישיבה, בפניכם רשימה של 21 מוסדות

שיש לפטור ממסים. אני מעמיד את הנושא להצבעה. מי בעד? מי נגד?-אין

מתנגדים. אושר.

א. דמביץ;

הכינותי נוסח לקריאה שלישית של חוק לעידוד השקעות הון,

תיקון מס' 30, שיש בו רק אותן הוראות שלא בוטלו אתמול עקב ההסתייגות

שנתקבלה בקריאה שניה. מכיוון שסעיף אחד לחוק הקודם לא נתקבל, מחקתי

אותו ואת הוראות התחילה והוראות המעבר הקשורות אליו.

מ"מ הי ו"ר פ. גרופר.-

נאמר לי, שעושים היום את כל הפרוצדורה, כדי להביא עוד

היום את החוק הזה להצבעה.

מה שנשמט?

מ"מ הי ו"ר פ. גרופר;

כן.

א. דמביץ;

אם זה יצלח, יבוא החוק אל הוועדה להכנה לקריאה שניה

ושלישית.

כן, היום בצהרים מכנסים את ועדת הכנסת. היה משאל טלפוני

של עשרה שרים, ויעבירו את החוק. אנחנו נאשר את הצעתך- אני מציע

שנאשר זאת. מי בעד? מי נגד? - אין.

לנושא תקציב רשות השידור, שמעתי שהממשלה אישרה להם את התקציב, אז

במה אגו דנים ? בבקשה מר אדמו ן, מנכ"ל רשות השידור.

ד. אדמו ן;

התקציב המונח היום על שולחנכם, הוא בעצם תקציב הצמיחה של

רשות השידור. אני מבקש להזכיר לכולכם, שלפני שנתיים רשות השידור

עמדח בבעיות קשה מאוד. כאשר הוצג בפניכם התקציב שלנו, היינו בגרעון

כספי עצום. לאחר הדיון בתוך הוועדה, עשינו מאמצים גדולים להכניס את

רשות השידור לייעול ולהבראה. בשנה שעברה התקציב שהונח על שולחנכם

היה בעצם תקציב הבראה של רשות השידור. היום הוא תקציב צמיחה. למעשה

בתקציב הזה אנחנו רואים שלושה דברים מרכזיים.-

א. התייעלות גדולה של הרשות.



ב. תקציב רציני לחידוש המשק של הרשות, שנים רבות לא היה לנו כסף,

הציוד שלנו מאוד מיושן, ואנחנו חייבים לחדש אותו, אם אנחנו רוצים

שידורים לקראת עידן שנת האלפיים והערוץ השני שבדרך.

ג. הקצבה לייעוד תוכניות מקוריות, בעיקר בטלביזיה. אני מזכיר לכל

וחברי הוועדה, שהתקציב שלנו הוא תקציב סגור. זו השנה השלישית שאנחנו

לא מקבלים תמיכה ממשלתית כפי שהיה בעבר, ואנחנו משתדלים מאד לסגור

את הכל במסגרת התקציבים הקיימים. אני מאוד מקווה שהתקציב הזה, כפי

שאמרתי לכם, ממשיך ומצעיד את רשות השידור לעצמאות מוחלטת. וכפי

שוועדת הכספים המליצה בישיבתה הקודמת כאשר דנו על האגרות, אם אכן

נגיע להסכם עם משרד האוצר, נוכל גם להתנתק מהמל"מ, בכך שגם אנחנו

ננהל את כספנו במשק סגור.

א. ורדיגר;

העניין אינו כה חלק ופשוט. אני רואה כמה תשובות על הנייר

שקבלנו מהיועצת הכלכלית שלנו, אבל אני מבקש פשוט לשאול כמה שאלות.

ראשית כל, בעת אישור אגרת רשות השידור החליטה חוועדח כי במשך השנה

תיבדק השפעת הוצאת התשלומים מהחשב הכללי, והאגרה בשנה הבאה תרד, מה

המצב? האם אתם באמת הולכים בכיוון זה ? יש תלונות מהציבור שחחוצאח

היא גדולה, ואנחנו גם רואים את זה, זה משתקף גם בתקציב, יש כאן

גידול ריאלי. לפי הצעת התקציב של הרשות הוא מסתכם ב-134 ביליון ש"ח,

לעומת 92, זאת עליה מעל ומעבר לעליית חמרוירים. איך אתם מסבירים את

זח? בוודאי שיש תשובות על הכל,ובכל זאת, רק יודעים שיש צמצומים, יש

החלטות לצמצם כח אדם בכל משרדי הממשלה, אינני יודע אם למעשה בפו על

מצמצמים, אבל כאן אצלכם יש גידול בכח אדם, ואין כאן שום כוונה לקצץ

אלא להגדיל, גם בנושא שעות נוספות.

הרשות התחייבה להגיש תיקון לחוק לחסדרת חפטורים. כל

הדברים האלה, אני מבין,עדיין חסרים. לכן, הייתי מציע, אדוני היו"ר,

שאנחנו, כפי שעשינו את זח גם בעבר, אני חושב שאנחנו לא יכולים לאשר

את זה בצורה חלקה. אני אומר, אני אומר את זח במליאה, ואיני מסתיר את

דעתי, גם אתמול, אני לא חושב שראשי רשות השידור לא מודעים לכך. אני

מדבר עכשיו על נושאים פרקטיים אשר אין ויכוח בינינו, ואנחנו צריכים

הסבר. אני מציע, שלא נאשר את התקציב אלא ל-3 חודשים. אני מקווה

שבמשך הזמן הזה נקבל תשובה גם על מה שקורה בכל המערכת של רשות

השידור, במיוחד בטלביזיה ועל מנהג איפה ואיפה ליהדות הדתית על כל

גווניה, והתוכניות אשר פוגעות, ביהדות הדתית וגם בבטחונח של מדינת

ישראל. אמש בעת הדיון על התקציב דיברתי על הערוץ השני. לכן הצבעתי

נגד התקציב. הערוץ השני, זאת תהיה טלביזיה מסחרית, ובעד בצע כסף הכל

פתוח. רבותי, למה להתעלם מדברים ברורים? לא רק הטלביזיה, גם בקול

ישראל יש תוכניות שפוגעות פגיעה קשה, אבל אני לא מעוניין להיכנס

לנושא הזה כעת ולהתווכח, קבלנו מהיועצת הכלכלית שלנו נייר מאוד

מעניין וחשוב, אמנם יש כאן תשובות, אבל אינני יודע אם התשובות

הסתמיות האלה יכולות לספק אותנו, על כן אני מציע לא לאשר את התקציב

לשנת 87/88, אלא ל-3 חודשים.

יהיה סתם מעניין, אם כל 3 חודשים חם יבואו, יהיה לנו

דיון, ו נסביר להם כמה מסוכן הערוץ השני.



ע. ס ולו דר;

אני כבר מתנצלת שאני מוכרחה אחר-כך ללכת לישיבת ועדת

הפגים. הספקתי לקרוא את התשובות של גבי אלחנני, ואני בכל זאת רוצה

אנחנו דנים על רשות השידור ככלל, אבל בכל זאת מדברים על טלביזיה ועל

רדיו. אם אינני טועה, באחד הדו"חות הקודמים נמסר, שהטלויזיה היתה

דוקא במצב של התקדמות מבחינה כלכלית, יותר טוב מאשר הרדיו. זה לא

היה ככה? אז אני טועה, כי נדמה היה לי שחלק מהבעיות היו ברדיו. בכל

1. על העניו של צמצום בכח אדם. אמנם אני רואה פה את התשובה שלכם

שהצמצום נמשך, אבל הוא די רחוק מהמספר שהיה מדובר שתגיעו אליו, על

1400.

2. נושא השעות הנוספות. אמנם אני מבינה, שאתם מצמצמים את השעות,

ובכל זאת יש עדיין שעות נוספות, בעצם זה הרי היה CASE-n באחת הפרשות

של סגירת הכפתור בטלביזיה.

שאלה נוספת, האם בכלל יש בטחון, ואם כן מהו, שלא יהיו

עיצומים נוספים? רק אתמול, נדמה לי, קראתי בעיתון, ששוב יש סכנה שלא

יהיו שידורים. או שיש שרות או שאין שרות, אי אפשר שמדי פעם המסך

יוחשך, בשרירות של מישהו, כל פעם בתירוץ אחר. איד מבטיחים מפני הדבר

הזה? האם נמצא הסדר, ואם כן, מהו? מבחינתי, שנושא השעות הנוספות

יעוגן בחוק וכן הלאה, שלא תהיה הבעיה הזאת. אף על פי שהענין קיים

שנים, היא התעוררה רק לאחרונה. אנחנו עומדים לפני פתיחת הערוץ השני.

יש אפשרות שקנאת סופרים תרבה חכמה, ואני מקווה שזה יהיה המצב,

וקיומו של הערוץ שני יביא קצת לשיפור. אני מקווה שהערוץ השני יביא

לשיפור בער ץ הראשון. מחוסר זמן,כמעט אינני צופה בטלביזיה, אלא

בעיקר בסוף השבוע. יש תוכניות טובות, אבל יש גם הרבה מאוד תוכניות

שאפשר היה בודאי למצוא מעניינות מהן כך גם מבחינת היצירות המקוריות.

אמנם שמענו שזה חלק מהיעדים שהצבתם לעצמכם בפתיחה, והשאלה מה אתם

עושים על מנת להגביר את אחוז התוכניות המקוריות. אלה הם, פחות או

יותר, השאלות שלי, ואודה אם נקבל תשובות. אני בעד אישור ל-3

חודשים.

אני לא אתמוך באישור זמני, אלא באישור סופי, כי אני עדיין

מאמין שלא צריך לקבל את כל הדברים באמצעות אקדחים, אלא אפשר לשכנע.

יש לי הרבה ביקורת על מה שמתרחש ברשות השידור, אבל אינני רוצה לעכב

את התקציב אינני רוצה לנצל לרעה את המצב. אני חושב שאנחנו צריכים,

כגוף ממלכת , לתמוך ויחד עם זאת לאמר את דברינו, ולמצוא כלים כיצד

למתוח ביק רת, ולא באמצעות פיצול התקציב למנות קטנות כדי שאנשים

יבואו מדי שלושה חודשים לבקש אצלנו את האישור. בדקתי קצת את

התקציב. יש בו התקדמות ויש גם נסיגה. קודם כל, אין השתתפות של

האוצר, הגון עובד בתקציב סגור וזה לכשעצמו דבר גדול. הגבייה מהאגרות

היא פחות א יותר באותה רמה. לעומת זאת, אני מתפלא שיש ירידה

בתשדירי שרות וחסות בטלביזיה מ-2,4 ל-1,8 השנה. לעומת זאת, בפרסומת

ברדיו יש עלייה קטנה ועלייה זאת מובנת, משום שבסופו של דבר הציבור

מתכונן, לשידור פרסומת בערוץ השני. ואני שואל, האם על אף הגידול

בתקציב הפרסומת, זה כבר המקסימום? יש לנצל את התקופה עד להקמתו

והפעלתן של הערוץ השני, כדי להגביר קצת את ההכנסה מפרסומת, ולהתחרות



בצורה שווה עם הערוץ השני אשר ישים את הדגש, כפי שאנחנו יודעים,

במידה הרבה יותר גדולה, על הפרסומת. מבחינת ההכנסות המצב די טוב,

ויש גם קיצוץ וירידה בכח-אדם, לכן אינני חושב שאנחנו יכולים להשמיע

טענות גדולות בתחום הזה.

לעומת זאת, התוכניות מתחילות להיות יותר ויותר תלויות

בחסות, אספר מנסיוני האישי. יש לך כסף לחסות-יש לד תוכנית. אין לך,

אין תוכנית. בעל המאה יהיה גם בעל הדעה, הדבר הזה מקבל עכשיו מימדים

מופרזים. אביא דוגמא בנושא השמדת יהודי רומניה. ארבע מאות אלף יהודי

רומניה הושמדו במשך המלחמה, במשך 40 שנה אין איזכור של הנושא הזה.

יש עכשיו קצת התעוררות בתחום המחקרים. לפני שלושה,ארבעה חודשים,

הצעתי, גם באמצעות המנכ"ל, לרדיו וגם לטלביזיה, לעשות תוכנית אחת

ביום השואה, והייתי מוכן לסייע בחומר בעצה ובעדויות. היו לי שתי

פניות, בקשתי לציין את העובדה שאלף ומאתיים יהודים טבעו בים בדרך

לארץ ישראל בזמן המלחמה, לעומת 26 באניה "אגוז". ובכן, מהטלביזיה

קבלתי תשובה מאוד קרירה וחצופה, אמרו לי; אם אתה תביא כסף. שאלתי

כ-25 אלף דולר. אמרתי, 25 אלף דולר תוך זמן קצר,

אני לא יכול להביא, אבל אני מציע לך, בשקופיות, זה חומר דוקומנטרי

קיים, באומר, בעדויות., יום השואה מבוסס לא רק על סרטים, בוא נעשה

את הדבר הזה. לא נעשה, וכנראה שלא ייעשה, עכשיו אין כבר זמן. לעומת

זאת רדיו, היתה היענות טובה יותר. אני יודע שתוכנית ברדיו יותר

זולה, אבל אני רוצה להראות את היחס. אילו הייתי מביא את אדון פלוני

או אלמוני עם 25 אלף דולר, הייתי עושה תוכנית. מוכרח להיות גם חלק

של שיקול חופשי.

הי ו"ר א. שפירא;

אני מוכרח לספר דבר מעניין. מי שלא מאמין, לא מאמין, אבל

אני יכול להעיד בעניין של "מיפקורי". אני הייתי אז ברומניה,

בבוקרשט. יצאו שלוש אניות עם יהודים יחד, "בולבול", "מופקורי" ו-

''מורינו". הילדים של האדמו''ר מויז'ניץ, אבא של האדמו"ר היום, היו

צריכים לעלות לשלוש האניות האלו, וגם בת הדוד שלי היתה צריכה לנסוע

באחת האניות האלה.

י. ארצי;

אני רוצה לבקש מיושב-ראש ועדת הכספים של הרשות או

מהמנכ"ל, שחלק מאותו הסכום שמשולם ע"י משלמי האגרה, יוקדש לכך באופן

יש כסף, יש תוכנית, אין כסף אין תוכנית. אני

חושב שכאן תגענו לחוסר שיקול דעת מוחלט. עכשיו אני רוצה להעיר שתים-

שלוש הערות קצרות כלליות. לגבי שיתוף הפעולה בין הרדיו לבין

הטלביזיה? האם קיים שיתוף פעולה שחוסך כסף? נניח לגבי כתבים בחו"ל?,

וכיסוי שטחים מסו י ימים. חאם הדבר הזה הוא בלתי אפשרי?

נושא שני, שמעתי שיש ציוד מודרני שמונח במחסנים, והוא

מושבת, כבר לא מודרני. השאלה היא, מת קרה בסופו של דבר עם הציוד

הזה? הדבר האחרון, אני רוצה להתייחס לשידורים לחו"ל. אני שואל את

רשות השידור, האם הם חושבים על שינויים בשידורים לברית חמועצות נוכח

חתמורות שמתרחשות? האם הקו של השידורים הוא הקו הקודם של נוקשות, של

להרביץ, של לתקוף, של להיות שלילי. דבר אחרון, הייתי בהונגריה

והגעתי למסקנה שאנחנו שוכחים 100 אלף יהודים שנמצאים שם, ואין שום



דרך לפעיל לגבי יהודי הונגריה, טבלי להקים שידור קבוע להונגריה. אין

לנו דרך אחרת לטפל בהתעוררות ציונית של יהודי הונגריה. דברתי עם

הגורמים הנוגעים בדבר, ולדעתי אין תוכנית אחרת, אין לנו אפשרות של

שליחים. יש תיירות, התיירות משפיעה כפי שהיא משפיעה, והיא בוודאי

משפיעה לטובה, אבל 100 אלף יהודים נמצאים במרכז אירופה, ולא נותנים

את הדעה. לוחמים רק על יהודי ברית המועצות. אמנם יש טרגדיה גדולה

שהיהודים האלה אינם רוצים לבוא לישראל, אבל איפה יש יהודים שכן

רוצים? לפני שנה, יצאה מהונגריה משפחה אחת אורתודוכסית שנסעה לבני

ברק, זוהי עלייה, מקרב 100 אלף יהודי הונגריה יצאה משפחה ארזת של

שמונה נפשות. האם באיזשהו מקום יש פורום שדן בבעיות האלה וסוגר את

הנושאים האלה? תודה.

הי ו "ר א. שפירא.-

ראו כמה מתחשבים בתקציב רשות השידור. נמצאים כאן חברי-

כנסת פי ארבעה מאשר היו אתמול במליאה בעת הדיון בתקציב המדינה. צריך

להבין איזה חשיבות יש לכלי התקשורת. היו רגעים אתמול,שעל יד שולחן

הממשלה כמעט לא היה אף שר. הסתכלתי פעם אחת וראיתי שנמצאים הי"ר,

עוד אחד ואנוכי. ופה יושבים וגם מכובדים. אז מה זה חשוב אם תקבלו

תקציב או לא, כבוד אתם מקבלים.

כל שנה אני חוזר ואומר את זה, אנחנו לא אחראים על התוכן

של השידורים. אם רוצים לטפל בתוכן, מרכיבים עכשיו ועד מנהל חדש, מי

מאתנו שמעדיף קריירה של ועד מנהל, פתוחה הדרך בפניו. אני מניח שיש

כמה חברים שרוצים להיות בוועד המנהל, חברי הוועד המנהל בשמחה יתחלפו

איתם, לא נצטרך לשכנע אותם יותר מדי... ואז בהחלט יש מקום לדון

בשידורים להונגריה, והאם הטלביזיה הזאת היא ציונית או לאומית, גם פה

זה פרשנות, מה שנראה בעיני חה"כ י. ארידור ציוני, נראה בעיני אנטי-

ציוני, ולהיפך. לכן אני יושב בצד הזה של השולחן, והוא יושב בצד השני

של השולחן, ואני מניח שאם אני הייתי הולך בעקבות תנועת החרות ועושה

ועדת מעקב, הייתי מוכיח שהטלביזיה הזאת היא לאומנית, קנאית, חשוכה.

אבל זה לא תפקידנו, אנחנו אפילו לא ועדת חינוד, שהיא כאילו קשורה

לנושא, בעיני יש ערך לעצמאות רשות השידור מבחינת תוכן השידורים,

כמובן שיש פיקוח ציבורי עליה.

אבל זוהי הצרה שאין)

אתה מרכיב עכשיו ועד מנהל, ועליו יושב-ראש ועד מנהל שיש לו צבע

פוליטי, אפילו למנכ"ל יש צבע פוליטי. כמו ששר ממנה מנכ"ל, עד מנכ"ל

אני מסכים שיהיה צבע פוליטי, לא צריך לברוח מזה, אני חושב שלמנכ"ל

בכל משרד צריך שיהיה צבע פוליטי, שיוכל לעבוד בהרמוניה עם השר,

צריכים לשרור יחסי אמון בלתי מוגבלים, אם השר מוצא מנכ"ל שאין לו

צבע פוליטי, זה לא חסרון, הבעיה היא שהפוליטיזציה יורדת מתחת לרמות

האלה, וזה דבר חמור מאוד, ופה אנחנו חוטאים.

אילו היה פיקוח על רשות השידור, לא על-ידי הוועדה של

הכנסת,על-ידי הוועד המנהל, לא היו לי טענות, היו לי אז טענות רק

לוועד המנהל על צורת הפיקוח. אין פיקוח, המוסדות מתחת לוועד חמנהל

ברשות השידור, מתחת למנכ"ל, עושים כבתוך שלהם, זה לא נקרא עצמאות של

רשות השידור- אלא אנארכיה.

הבעיה היא בגוף המפקח. אנחנו חברי כנסת, אם אתה חושב

שהוועד המנהלי איננו מצו י יד בסמכויות המתאימות,

לא, זה קיא בעיה שקי סמכויות)

אם כך, זו בעיה שקי אנשים, אנשים קיא יודעים לפקח, אז תחליף אותם. אתם

עכשיו קובעים נציגים שלכם לוועד המנהל, שמעתי שאפילו הוא

י ורחב,ותוכלו גם להכניס אנשים חדשים, שיעשו סדר לפי השקפתך.

י. ארידור!

יש בעיה אמיתית בנושא הזה, ואני אומר את זה בלי קשר

לפוליטיקה או למפלגה, מפני לדעתי הבעיה הזאת תחול על כל מפלגה. כל

אחד ברגע שנכנס לוועד המנהל, במקום לנהל את הוועד, הוועד מתחיל לנהל

אותו. זה נובע, כנראה, מרצון התאקלמות בסביבה. מנהלים לא יכולים

להתאקלם בסביבה, הם צריכם לנהל. אני אמרתי התאקלמות כדי לא להשתמש

בביטוי יותר חריף ששייך למחבר רומני מסו י ים.

ח. רמו ן.-

אני לא רוצה להתעסק בנושאים האלה. ברשות השידור מטרידה

אותי האנארכיה ביחסי העבודה. תורידו עוד 20 תקנים, עוד 30 תקנים,

ואתם לא פחות טובים מהרבה גופים אחרים שאנחנו עוסקים בהם. שעות

נוספות, .לא שעות נוספות. העברנו אתמול תקציב מדינה ב-40 מיליארד

והשארנו בו תקציבים לגופים שאני מניח שמתנהלים באי-סדר, או בסדר,

ברמות שונות, שרשות השידור לא צריכה להתבייש ביחס אליהם. זאת לא

הבעיה. הבעיה העיקרית המטרידה היא האנארכיה ביחסי העבודה. לצערי,

אמרתי זאת גם למנכ"ל, הנושא הזה לא נפתר, והוא משפיע על איכות

השידורים, על רמתם, על היחס לרשות השידור ואת הנושא הזה אתם חייבים

לפתור. זאת לא בעיה של תקציב, תקציבים זה בעיה של מנהיגות,זאת בעיה

של החלטה, איך עושים את זה? ואם קורים דברים שאסור שיקרו ביחסי

עבודה, צריכים להגיב כמו שצריכים להגיב,ולא צריך להרתע. ואולי צריך,

לסגור את הטלויזיה לחודש חודשיים, ולפתוח אותה מחדש. אם מישחו חושש

ברשות השידור, שהטלביזיה לא תיפתח מחדש, הוא טועה. כי אנחנו

כפוליטיקאים לא נסכים לחיות יותר משבועיים-שלושה בלי טלביזיה ונפתח

אותה.

אני מדבר עם לא מעט עובדי רשות, ואני אומר לכם את התחושה

של רבים מעובדי הרשות, זה אינו רק עניין של ההנהלה, העובדים אינם

מרוצים מהמצב של יחס י העבודה ומהאנארכיה השוררת. רבים מהעובדים מן

השורה, אני לא מדבר על עובדים בכירים, רוצים לעשות את עבודתם נאמנה,

וחלקם הגדול הם עובדים מסורים ועושים את עבודתם נאמנה, והנושא הזה

מפריע להם בתיפקודם. אני חושב שזו חובתכם לפתור את הבעיה הזאת אחת

ולתמיד. והערה מינהלית. הנוהג של רשות השידור להגיע לוועדה אחרי

התקציב הוא נוהג היסטורי שפעם היה מעוגן בעובדה שהממשלה היתה משתתפת

בתקציב רשות השידור. אז אי אפשר היה לאשר את התקציב הזה לפני

שאישרנו לממשלה את התקציב שהיא נותנת לכם. והעניין הזה הוא היסטורי,

אני לא צריך את החגיגה של רשות השידור, לפי החוק צריך לשנות את זה.

אמרתי את זה לפני שנה, תבואו עם האגרה, נעשה אז את החגיגה, ולא צריך

לעשות חגיגה כפולה בעניין, אין לזח טעם, מבזבזים זמן על תקציב לא

גדול.



ד. תיכון;

אני רוצה לדבר על המשבר הניהולי. אתם עדיין מתפעלים את

הציוד הישן-ישן, משום מה אינכם מצליחים להפעיל את הציוד המודרני

יותר, אבל כבר ישן, ואני לא יודע מדוע. אנחנו לא מחייבים אתכם

להפעיל את הציוד הזה, לא נורה לכם איך לנהל את המוסד, זה לא

ענייננו. אבל לא יעלה על הדעת, כפי שאומר הה"כ י. צבן, שהציוד הזה

ימשיך לשכב במחסנים שלכם ויתבלה. אנחנו רוצים לדעת אהת ולתמיד מה

בדעתכם לעשות כדי שהציוד הזה יתחיל לתפקד. אספר לכם על אירוע שעבר

עלי לפני כהודש ימים בעת שרצו לראיין אותי לטלויזיה. באו לראיין

אני לא אזיז את הזרקורים ושיקפצו לי כולם,

אני דואג לעצמי, ואתם יכולים ללכת לעזאזל. הוא אומר לכל הצוות,

וכולם עומדים ומתחננים, אז הצעתי אני אקח את הפרוז'קטורים, תגיד לי

איפה להציב, אני מבזבז את זמני. וכולם עומדים ומתחננים בפני התאורן

הזה שיואיל בטובו להגיד היכן ד. תיכון, יציב את הפרוז'קטורים. ולא

עוזר כלום, במשך שלושת רבע י-שעה כולם, כולל כתב ומראיין, מתחננים

בפני חתאורן שיואיל בטובו להגיד לנו. וחוא ממשיך: אתם לא מעניינים

אותי, לא המנהל ולא הכתב, ולא הצלם, וכולם י ילכו לעזאזל, אני דואג

לעצמי, אף אחד לא דואג לי, אני מושפל.

רבותי, אני לא רוצה לחזור למשברים שכל עם ישראל עד להם,

כשהשידור נפסק באיבו. אבל השאלה היא, מה עושים כנגד התופעות האלה?

אם אי אפשר לעשות, אז מרימים ידיים. אינני מתכוון לנהל את רשות

השידור, זר לא ענייני, אבל כאיש ציבור, ואולי כצופה, ואולי כלקוח

שק ונה מכם שירותים, אני תובע שהדברים האלה לא יישנו.

פ. גרופר;

התמונה הזו, שמובאת אלי נו פעמיים בשנה, ארבע פעמים בשנה,

שלושה חודשים, חודש, אנחנו נבקר ונדבר, נמאס, אני וותיק, אני שומע

את זה, אני עוצם את העיניים, ואני שומע את זה פה באוזניים. אנהנו

חוזרים על עצמנו כל ישיבח, וזה פשוט לא לכבודנו. אני השלמתי עם זה,

עיצומים, צרות, תאורן, תפאורן, הם עושים מה שהם רוצים, הם מתנהגים

כמו שרוצים. ההנהלה, המנהל, לא יוכלו להם בשום פנים ואופן. הטלויזיה

הזו, אחד דינה-להיסגר. חודש, חודשיים שלושה, ארבעה, המישח. מח שאמר

חה"כ י. ארידור, רצינו לסגור, כל העולם קם נגדנו, כל יפי הנפש. חח"כ

רמון אמר שאין לו טענות לטלביזיח, מדוע? מח שאני רואח לאומי, חוא

רואח אנטי-לאומי, אין לי טענות אליו. אני לא רוצח לדבר על חחדשות

שאני רואח בטלביזיח. תושבת זרח בעזה שבאה לא כחוק, וצריכים להחזיר

אותה - כתבה בטלביזיהו ברהתי מהחדר, כי אשתי חיתח בטוחח שבאותו לילה

אני גומר עם הטלביזיה ולא נקנה טלביזיה הדשה. כמה אפשר להתעלם

מאזרחי מדינת ישראל? יש דברים נוראיים שקורים במדינה, לא רואים.

אין לי טענות לצוות שיושב פה, היא נשלטת ע"י הכתבים, אותם

כתבים, מה מפריע לי? איזה מוסר קיים. כשיש שביתה, כשיש משהו, הם

כולם כותבים, מרשים לעצמם, מלבים את היצרים. הם עושים את הדבר הכי

גרוע, חם נותנים את הדוגמא חכי גרועח, חמישח אנשי צוות, סיפר חבר-

חכנסת דן תיכון, שחם מתחננים, חבר-חכנסת עם חמשת אנשי חצוות לאיש

אחד, שאינני רוצח לומר אם צודק או לא צודק, אינני מכיר, אבל אני

מכיר את השיטה. במקום שיבואו צלם וכתב, שני אנשים במקום שבעה. אני

השלמתי, אדוני היושב-ראש, לא יעזור לנו, ניסינו פעם אחת לסגור את



הטלביזיה בעקיפין. שר החינוך והתרבות נתן הרצאות, וברור שהם תיכף

נתנו קיו את כל המדיה, וכל המדינה עלתה עלינו. פתאום נתנו לו מדיה,

שהוא לא קיבל כל ימי הייו, גם שהיה נשיא. למה? הוא היה נגדנו.

תאשרו את זה ל-10 שנים, למה לכם שלושה חודשים, למה שאני

אתרגז כל שלושה הודשים. הוץ מזה, אני פונה למנהל ואומר לו: כל מיני

סרטים קנויים יש, פסיכולוגים, אנטי-פסיכולוגים, מה עם המערבון

האומלל ש-% 70 מתושבי מדינת ישראל רוצים לראות. הוא אומר לי: עוד

וחודש, ועוד הודש, ועוד הודש. מה אני יכול לעשות. אני אאשר לכם, אני

אצביע בשביל 10 שנים, שלא תבואו אלי, רק תן מערבונים.

יש היום ב"הארץ" סיפור יפהפה, על פרופ' מהאוניברסיטה, על

הסיוט שהוא עבר. תבעו ממנו לשלם את האגרה, והוא מנסה להגיד שאין לו

טלביזיה, וזה לא עזר לו. בסוף, אהרי סיוט ארוך, מאבק של שנים, בימים

אלו, קיבל אישור. אישרו לו שהוא פטור עד אשר ירכוש טלביזיה. אדוני,

לנושא עצמו, לתאור הציורי של ידידנו הה"כ גרופר. אני מצטרף אליו,

אבל רוצה גם למנוע, ולא בציניות. המאבק הוא לא רק פה בועדת הכספים,

מספיק להתעלל, ואני אומר את זה ברצינות,

כשהייתי שר נאבקתי..)

אז מה אתה רוצה מהיהודים הטובים האלה, ולא נשתמש במושג אהר, שבכל

פעם, אנחנו ככה מתעללים ובמין מאז וכיזם שלנו כלפיהם מעבירים אותם

את כל הטלטלה, ובעוד שלושה הודשים נשמע שוב את הסיפורים האלה. אני

אומר את הדברים בלי ציניות. לנושאים של תקציבים וצמצומים, ופיטורים

והתייעלות, אפשר להדביק את זה להרבה משרדי ממשלה, אז למה הם צריכים

לעבור את הסיוט הזה כרשות?

שאלת התוכן והמאבן התוכני, היא לא פה בועדת הכספים. מפעם

לפעם, פעם בשנה, כאנשי ציבור, כנציגי ציבור, כנבחרים, אנחנו צריכים

לומר להם את האני מאמין שלנו כל אחד ברוח שלו, אבל להפסיק את

, ההתבזות שלנו. וכבר הזכירו את זה פה, גם תקציב לא אישרנו והתבזנו,

וגם להפסיק את ההתעללות כלפי אלה שבאים לפה. אני מציע אדוני, ובלי

ציניות, לאשר את התקציב הזה לשנה. כל מי שלפי הכרתו רוצה לשנות משהו

בטלביזיה, שינסה לשנות את זה במסגרות הפוליטיות שלו, שייעשה את כל

מה שהוא רק יכול.

קודם כל, אני תומך באישור התקציב לשנה. אני לא רוצה

להיכנס כרגע לנימוקים, אני לא חושב שיש טעם לבוא כל פעם מחדש,

ולהעלות גירה. דבר שני שאני מבקש, שההנהלה כאן תיקח לתשומת ליבה את

הנושא של הציוד, שציוד חדיש יכול פשוט לחסוך בכסף. אני מבין שעם

ציוד חדיש אפשר להפעיל צוות קטן יותר שיחסוך הרבה מאוד כסף, אלא אם

כן אני טועה, אני לא יודע, אני חושב שככה הם הדברים. בנושא הציוד

הייתי מבקש לקבל תשובה יותר ברורה, אם הציוד הזה קיים, או אם צריך

לרכוש חדיש, לטווח הארוך, זה בטח הרבה יותר טוב, לדעתי גם לטווח

המיידי.

ב"חס לשאר הדברים, אני לא מציע להיכנס לויכוח מיותר. דבר

אחד בכל זאת צריך כאן. הושמעה הרבה ביקורת, אבל צריך גם להזכיר

שהיום ההנהלה. גרמה לכך שיהיה תקציב מאוזן, ולכן הביקורת ראו לא



צריכה להיות מופנית לאלה שיושבים כאן. כל הנושא שכתבים לוקחים את

הנושאים כאילו זה נחלתם הפרטית, זה סיפור אהר. בצדק רב אתם מבקרים,

אבל זה לא נושא, לדעתי, שהוא הלק מהדיון. מהאספקט הכספי הכלכלי, אני

חושב שאנחנו יכולים לתת להם מחמאות.

א. פורת;

אני רוצה להשיב בכמה מילים על כל מה שנאמר כאן. קודם

כל"הה"כ מצא, יפה מצידך שאתה מבקש לא להתעלל בנו באופן אישי.

צודקים, כמובן, כל אלה שאומרים שנושא התכנים הוא לא בדיוק הנושא

סביב השולחן הזה. תסכימו איתי שיש מעט מאוד גופים ציבוריים היום

במדינה שיש להם תקציב יפה כמו התקציב של רשות השידור, וזה הישג בלתי

רגיל של ההנהלה הקיימת. לפני שלוש שנים באנו לועדת הכספים של הכנסת

עם גרעו ן צפוי של 12 מיליון דולר. והיום, לא רק שהחזרנו את כל

ההובות, חסכנו, חתי יעלנו, הוצאנו עובדים מהמערכת, גם הגדלנו הפקה,

השקענו כספים בציוד, ויש לנו עדיין עודף תקציבי קטן, כאשר אנחנו לא

מקבלים מאוצר המדינה, אפילו לא אגורה שחוקה אהת. לפחות על העובדה

הזאת, אני חושב, מגיעה להנהלת רשות השידור הברכה מהשולחן הזה. באשר

לתכנים, היו טענות, יהיו טענות, לעולם הטענות האלה לא הסתיימו, מפני

שאנחנו כולנו למודי נסיון, מה שמוצא חן בעיני צד אחד של השולחן, לא

מוצא חן בעיני הצד השני, ולהיפך. טענות תמיד יהיו.

אני רוצה להזכיר גם עוד דבר קטן, שמתעלמים ממנו משום מה.

מדברים כל הזמן על הערוץ הראשון. רבותי, חברי הכנסת, זאת אוטופיה,

אין ערוץ ראשון, יש לנו בסך הכל זנב של ערוץ ראשון, וגם הזנב הזה

מתהלק בין עברית וערבית. אנחנו משדרים בסך הכל חמש שעות וחצי ביום,

זה ערוץ? במדינת ישראל מעולם עוד לא היה ערוץ של טלביזיה נורמלית.

ערוץ של טלביזיה נורמלית משדר מ--07:00 בבוקר עד 12:00 או 01:00

בלילה. וכשיש לך מרהב זמן, אתה יכול לעשות איזשהו נסיון אמיתי,

להתמודד עם הרצונות השונים של הציבור הרחב. חה"כ ארצי, אני מעריך

מאוד כל מלה שאמרת, אבל יש לנו בעיה אמיתית, והיא בעית זמן שידור.

רומניה, הונגריה, מרוקו, עירק, אלג'יר, צרפת, ודרום

אפריקה וכו , כולם רוצים, בצדק, תשומת לב. לנו יש בסך הכל ארבע שעות

שידור למבוגרים. אם אתם באמת רוצים לשנות את המצב, אתם באמת רוצים

לתקן את המצב, תדאגו שלרשות לערוץ הראשון הממלכתי יעמדו יותר שעות

שידור. אנחנו הרי טרמפיסטים על ערוץ שהטלביזיה הלימודית, או

החינוכית, בעצם תופסת את רוב שעותיו, ואין לזה שום הצדקה, זה

אנכרוניזם שנובע מהוק שחוקק לפני 20 שנה, עוד לפני שהיתה טלביזיה

בכלל. דובר אז על טלביזיה לבתי ספר, כאשר היא לא נהוצה כבר לבתי

ספר, אולי לפני 20 שנה היתה נחוצה, היום לכל בית ספר יש אמצעי עזר

להמחשה משלו, הוא לא זקוק לשרותים של הטלביזיה הלימודית, ואם הוא כן

זקוק, הטלויזיה הלימודית יכולה לספק לו קסטות ולכל בית ספר יש

וידיאו שלו למה לתפוס זמן אויר, על שידורים לבתי הספר, למה לא זמן

אויר על שידורים לציבור הרהב.

אתם מדברים כל הזמן על ערוץ ראשון, ערוץ שני, לא לוקחים

בחשבון שערוץ ראשון לא קיים בכלל. על איזו תחרות נדבר, על איזה

ציפיות אתכ מדברים. המכסימום שאנחנו יכולים לתת לכל הציפיות של

כולכם, זה 4 שעות שידור בערב, מפני ששעה וחצי שידור זה לילדים, ועוד

שעה וחצי שידור לטלביזיה בערבית. אם אתם רוצים לעזור, אם אתם רוצים

לשנות, תשוו את ההוק. החוק הזה הוא אנאכרוניסטי, הוא לא מתאים



למציאות, לא נלמד שום דבר מהנסיון שהצטבר במשך עשרים השנה, ואנחנו

עדייו פועלים על פי חוק שאין לו שחר.

(ד. תיכון ; אנחנו חוזרים ושומעים זאת. האמן לי, אם תרצה, הכל בידך.

עזוב את שינוי החו ק.)

אני הרי 3 שנים מדבר על זה. סוף סוף, נדמה לי, שיש איזושהי תשובה,

תזוזה, בכיוון הזה, והובטח לי שעוד לפני הפגרה הגדולה של הקיץ

יוכנסו תיקונים בחוק רשות השידור, עפ"י הצעת חה"כ ליבאי, אדרי,

גולדשטיין ורייסר. אם חתיקו נים האלה יוכנסו, אני מתאר לי שהמצב

השתפר.

בעני ן יחסי העבודה המעורערים, אני רוצה שתדעו, גם הם

תוצאה של החוק הבלתי נסבל הזה. רשות השידור היא גוף שצריך לעבוד

שבעה ימים בשבוע, ששה ימים בשבוע, אבל יש הסכם עבודה על ארבעה ימים

בלבד, כך שעוד יומיים או עוד שלושה בשבוע מבוססים על פיגוע מיקווח

קבוע. זהו מצב מטורף שקיבלנו אותו בירושה, וזאת ירושה של שנים רבות.

ההנהלה הזאת מנסה להתמודד עם המצב הזה בצורה רצינית ביותר, אנהנו

הולכים לבתי דין לעבודה, כמו ששום הנהלה במדינה לא הולכת. אני רוצה

להרגיע אתכם, יש תזוזה, יש שיפורים גם בכיוון הזה, יהיה קדם-

אירוויזיון היום, שידור מפואר ויוקרתי, רק אתמול בערב באו אלי, אנשי

מס הכנסה, ו נשבעו ....

יש שיפור גם בנושא של יחסי עבודה. רבותי, העתונות מנפהת, טבעי שכל

מה שקורה ברשות השידור מקבל מימדים עצומים, העניינים לא כמו שהם

נראים בעיתונים. אתם תראו שיהיה קדם-אירוויזיון ויהיה שידור מלוזאן,

ללא הפרעות, ללא תקלות, יהיו שידורי חג, של פסח וחג העצמאות, לתפארת

עם ישראל ומדינת ישראל. יש הרבה שיפורים, תאמינו לי, אני לא רוצה

לגזול מזמנכם, רק לנפץ עוד איזה אגדה אחת, ובזה אני מסיים.

נושא המיכשור. יש מילת קסם, או קוד קסם שמסתובב כל הזמן.

הסיפור שהציוד הזה כאילו שוכב במחסנים כבר 10 שנים, זאת אגדה שאין

לה שהר. הציוד הזה מופעל, כל שידורי החוץ שלנו, הכדורסל, הניידות,

זה הכל ציוך אלקטרוני חדיש. לא מופעלת מערכת העריכה האלקטרונית,

מערכת הו ידאו, על כך יש מו"מ שמתנהל בינינו לבין ההסתדרות כבר יותר

מ-8 שנים. יש פלונטר, ההסתדרות אומרת: תביאו לנו מהאוצר תוספת

יהודית, ניתן לכם לערוך בוידיאו. אנחנו אומרים: תנו לנו לערוך

בוידיאו, נעביר לכם תוספת יהודית. זה מעגל קסמים. גם בענין הזה יש

התקדמות. חג שמח לכולכם.

הי ו "ר א. שפירא.-

חה"כ ורדי גר, אני רוצה לסכם את הדיון, ואני רוצה להציע לך

שאנחנו שנינו, במקום להצביע כל שלושה חודשים, ובשבילנו זו עבירה,

יותר טוב לעשות עבירה אחת מאשר 4 פעמים בשנה. הדבר השני, חה"כ

ורדיגר, גם אם אנחנו לא נצביע, ורק הם, אנחנו מסייעים לדבר עבירה.

דבר שלישי, אני מציע בכל הכנות, בואו נצביע על תקציב לשנה, אבל

אנחנו שנינו נבקש 100 שקל פחות בתקציב, בגלל ששבעה הימים בשבוע,

רחמנא ליצלן, כי הוא אומר.- אל תשכחו שעובדים שבעה ימים. לא אמרת

שבעה לילות, אמרת שבעה ימים, אני שמעתי טוב מאד. תתאר לך, לא עלינו,

יהיה ערוץ שני והם הצטרכו להתחרות, לא יתחרו על קידוש השם, אלא מי

יראה... לכן, אני מציע שאנחנו שנינו נציע להוריד שקל אחד פחות, בגלל

חילול שבת, בגלל הסרטים. בוא לא נשלה את עצמנו שיסגרו את הטלביזיה,

כי גם כשלא היה להם תקציב, הם עבדו. יש פה שתי הצעות, הצעה שלנו



להוריד 100 שקל. אם אתם מוכנים, נצביע על ההצעה להוריד 100 שקל

ולקבל תקציב לשנה. ההצעה השניה-לאשר את התקציב. מי בעד אישור התקציב

כמו שהוא? מי נגד? - מי בעד להוריד שקל כסמל למהאה נגד הילול שבת? .

נעבור עכשיו לנושא הנפקת איגרות חוב.

מ. פרידמן;

מדובר בתיקון תקנות מילוות מדינה מסוג גליל. לפי חוק

מלווה מדינה, והתקנות שהוצאו על פיו, הממשלה יכולה להנפיק איגרות

חוב לתקופה מכסימלית של עד 10 שנים, כדי לאפשר את ההשקעה למשקיעים

המוסדיים, שמטבע הדברים מעדיפים תקופה ארוכה,איגרות החוב המיוחדות

היו ל-17 ול-20 שנה. הואיל ואנחנו במסגרת הרפורמה מאפשרים גם לחם

לקנות אגרות חוב סחירות של חממשלח, בקשנו לחרחיב את והתחום מ-10 שנים

עד ל-20 שנה, שנוכל להנפיק. יש לזה עוד צידוק, בעולם זה מקובל שיש

משבוע עד ל-()3 שנה, גם בשביל הציבור.

ד. תיכון;

הבעיה היא לא חדשח. מה היו השיקולים? מה היתה הסיבה שעד

היום לא הנפקתם אגרות כאלה, אלא העדפתם לעשות אותן באמצעות האוצר

ישירות לקופות הגמל? האם ניתן להבין שאתם מפסיקים להנפיק אגרות חוב

לקופות הגמל, ולא תחרו לשיטה הזאת בעתיד הקרוב ו/או הרחוק?

עד עכשיו היו מקובלות אגרות חחוב חמי וחדות חלא סחירות.

את אלו יכלו להנפיק לכל תקופה שהיא, זה היה לפי סעיף 39, ל-17 שנה,

יכלו גם 25 שנה. הם לא עשו את זה. בזמנו הנפקנו רק איגרות סחירות

שהיו מיועדות מקסימום לתוכניות הסכון ולא לקופות. אז הספיקו 10

השנים. הואיל והיום אנחנו מאפשרים גם לקופות לקנות את הסחירות,

מעדיפים שהם יקנו את הסחירות, אנחנו רוצים לתת לחם כלים.

מי בעד? מי נגד? בבקשה.

א. שר!

יש לנו שתי בקשות, שתיהן קשורות לאותו נושא בסופו של דבר.

כאשר הצענו שינוי בתנאי אגרות החוב, חברי הוועדה שאלו אותנו בצדק,

מה קורה עם התחייבויות שכבר קיימות? ואנחנו אמרנו.- אנחנו אכן נכבד

התחייבויות עד תאריך מסן י ים, הארכנו את זה עד מועד מסויים מה שקרה

בפועל הוא שבמדינות מסו י ימות, שבהן קשה להחזיר כספים, הגיעו

התתייבויות, או הועברו אפילו כספים בפועל. בנוסף לזה היתה לנו בעיה

בגרמניה, שם יצרו מחוייבות עם מכשיר חדש, וכנראה שהמתוייבות של אנשי

המכירות בשטח היתה יותר חזקה. בגלל סיבה שיווקית, חשבנו שמן הראוי

לכבד בכל זאת את חחתחייבות שניתנה, כמיליון מאתיים אלף דולר.

עכשיו, אנחנו עושים כל מיני צעדים על מנת שלא יהיה עודפי ...

עניין שיווקי, לא עניין פיננסי. אני מציע לכם לא לעבוד עם

אותו כלי בשינוי התנאים שלו, אלא לעבוד באמיסיות מלאות, רק באמיסיה

חדשה אתה משנה את התנאים. אתה צריך לההליט, למשל, לומר לציבור

יש לנו אמיסיה של מליון כפולה של מאתיים

חמישים דולר, ...

א. שר;

אנחנו הרי סגרנו את האמיסיה, כשסגרנו את התנאים, חברי-

מה קורה עם אנשים שהתהייבו? ואמרנו: אנהנו נותנים

תאריך לסגירת האמיסיות...

ג. גדות;

אתה מכריז על 6 מיליון כרטיסים באמיסיה. אני הצעתי בזמנו

איד לגרד כל מיני דברים ולהביא כל מיני אנשים, אבל קשה לכם בעני ן

חזה..

כל אמיסיה יש עלות מסו י ימת, אני לא יכול לעשות הנפקות

קטנות. ברגע שאני יוצא עם הנפקה, צריך להיות לה סדר גודל מסו י ים.

כאשר משתנים התנאים, אני פשוט סוגר את האמיסיה. הנושא השני. בנק

פיתוח התעשייה הנפיק,במסגרת אותו מכשיר שקראו לו CFi. נמכרו מניות

בכורה, שקבלו ביטוח הצמדה, בסך כ-60 מיליון דולר, והטכניקה היא

שאנחנו עוד מעבירים לבנק הפרשי הצמדה, אחת לשלושה חודשים. התקבולים

בסופו של דבר, הלכו בין במישרין ובין בעקיפין, לאוצר המדינה.

במישרין, כאשר נעשה פקדון באוצר המדינה ושלמנו ביטוח הצמדה,

ובעקיפין, כאשר במקום להעביר לבנק כסף להלוואות פיתוח, הבנק השתמש

בכסף הזה. קרי, זה בעצם כסף שנמצא אצל המדינה והמדינה משלמת. בכל

הנושא הבנק, מבהינתנו, רק צינור ניהול פנימי. זה מכה את הבנק, משום

שכאשר ניתן ביטוח הצמדה, הבנק רושם ברישום ההון שלו רק בערך

הנומינלי, בעוד שבאופן מעשי הוא מקבל כל שלושה חדשים ביטוח חצמדה

פלוס הריבית. לכן בקשתנו היא להפוך את זה מביטוה הצמדה לפקדון

במט"ח. זו לא חבקשה, הבקשה היהידה היא פשוט לאשר את הנושא של

הפטור, של ניכוי מס במקור, כמו שנעשה לגבי ה-ויה ריי? וכדומה לגבי

אגרות חוב אחרות, שההכנסות שלהם מופקדות במדינה. זו הבקשה.

הי ו"ר א. שפירא;

מי בעד הנושא של הבנק לפיתוח חתעשייה? מי נגד? ...

א. שר;

אני אחזור. אנחנו מכרנו מניות, התקבל כסף. הדולר הוא דולר

נומינלי, ואנחנו משלמים ביטוה הצמדה על הדולר הזה ומשלמים ריבית, או

כל שלושה חודשים משלמים דיבידנד. מה שאנחנו הולכים לעשות זה מכה את

חבנק לפיתוח חתעשייח באפשרויותיו לפעול. מדוע? משום שאצלו בספרים

רשום דולר בערכים של פעם. באופן מעשי אנחנו משלמים לו את הדולר פלוס



הפרשי הצמדה. מה שאנחנו עושים, עכשיו מכה אותו בעיקר ביכולתו לפעול

לגבי לווה בודד. החוזר של בנק ישראל מאפשר לתת הלוואות על פי לווה

בודד, על פי ההון. הרשום.

הי ו"ר א. שפירא;

מי בעד? מי נגד? - על עניין הבונדס נצביע מהר. תודה רבה.

11.15