הכנסת האחת-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 316

מישיבת ועדת הכספים

יום ב'. ב' בסיון התשמ"ו ב' בסיון התשמ"ו - 9.6.86. שעה 10.00

חברי הוועדה: א. שפירא - היו"ר

י. ארידור

י. ארצי

מ, בר-און

פ. גרופר

ד. דנינו

א, ויינשטיין

י. כהן

י. מצא

ע, סולודר

ע. עלי

ש. עמר

א. שלום

ש. בן-שלמה

ג. שפט

ד, תיכון

א, קרשנר - מזכיר הוועדה

א, דמביץ - היועץ המשפטי לוועדה

ס. אלחנני - יועצת כלכלית

מ, איזנברג - קצרנית

א. שר - החשב הכללי

י. ברון - הממונה על הכנסות המדינה

י. רבינוביץ - נציב מס הכנסה

א. יונס, ז. פלדמן, י. לייס, ג. שטוך,

ת. בן-דוד, ח, אברמסון - האוצר

מ. קוק - משרד הכלכלה והתכנון

צ, דורי - משרד התעשיה והמסחר

ע. בלום - האפוטרופוס הכללי

ז. אלמוג- מספנות ישראל

א. קמין, א. רובינשטין, א. בן-יקר, י. מרון,

י. חיות, א. בן-אריה - מרכז הקבלנים

ד. גילרמן, צ, עמית, א. מטרסו - לשכת המסחר

ד. הלפרין - כלל

י. זילבר, י. הדרי, ש. ברגרזון, פ. רובין,

א. צחור - לשכת עורכי-הדין

ב. מקלר, י. פיטר - המרכז החקלאי

ב. רבינוביץ, ר. ילין, א. אליאב - חברת העובדים

י. שטראוס, א. אבידור, מ. לוין - לשכת רואי חשבון

א. סיברג, ח. גוטמן, ג. סומך - התאחדות התעשיינים

מ, סלע, א. אברמוב, ע. פישמן - חשבונאים ויועצי מס



ע. שטיינברג, י. ארנון, ד. ספיר

הצעות לסדר-היום של חברי הוועדה

חוק מס הכנסה(תיאומים בשל אינפלציה)|(הוראת שעה)

תיקון והארכה תוקף), התשמ"ו-1986

ערבות המדינה - מספנות ישראל

שינויים בתקציב המדינה

ערבות מדינה לאקסיים בנק להבטחת אשראי לבנק החקלאות

צו מס הכנסה ( פטור על ריבית) הלוואה לבנק החקלאות בע"מ

על_ידי בערבות אקסי"ם-בנק

הצעות לסדר-היום של חברי הוועדה

אני פותח את הישיבה,

הצעה לסדר-היום לחבר-הכנסת מצא.

אינני רוצה להפריע למהלך הישיבה היום, אבל אני מבקש לזמן למחר

אותה ועדה של משרדי האוצר והשיכון לענין הסיוע לענף הבנייה על-מנת שתדווח

לנו על פעולתה, האסון שהתחולל מול עינינו, וההתמוטטות של הענף כאשר תיקרה,

חלילה, זו תהיה מפולת טוטלית של המשק והכלכלה, וצריך לעצור את זה כמה

שיותר מהר,

מונתה ועדה של משרד האוצר ומשרד השיכון לטפל בסיוע לענף הבנייה,

והוטל עליך, אדוני היושב ראש, כיושב ראש הווערה שתעקוב באמצעותנו, אם

יש עיכוב לזרז את הדברים, אנו חשים שלא רק שיש עכוב, אלא מאומה לא זז,

ובינתיים התאבדות,

אני מבקש לפתוח מחר את הישיבה בנושא זה,

מחר אין ישיבה של הוועדה,

אם כך, ביום ד' נפתח את הישיבה בדיווח של מר רן חקלאי מה קורה

בתחום הסיוע לענף הבנייה,

אני מברך את חבר-הכנסת דן תיכון עם שובו משליחות בארצות-הברית,

הצעה לסדר-היום לחבר-הכנטת דן תיכון,

אדוני היושב ראש, מונחת לפניני בקשה לסיוע לסולל-בונה ולקופת-חולים,

אתמול קנתה קופת חולים, הנמצאת במצוקה כספיח גדולה ונתחייבה למכור נכסים,

בניין בירושלים בשווי של 1,2 מליון דולר,

מניין אתה יודע?

ולחייל הוי י-ייי t 1 wr י? יוייייז^ יין.

זה בסדר, לפני שבוע אישרנו להם סיוע,

אותו דבר לגבי סולל-בונה. סולל-בונה רכשה אתמול את המגרש עליו

ממוקם המוסך סל עיריית ירוסלים בסכום של 2,5 מליון דולר,

אני אינני מבין מה קורה, בעת שאנו נקראים למשמעת תקציבית עליונה,

וביצוע התכנית הכלכלית כנראה נתקל בקשיים, ואנו נאלצים לייעד בסמים

כסיוע למוסדות אלה - הללו עושים בכסף הזה כבתוך שלהם,

אני מבקש שהדברים יועברו מייד לאוצר. אם הדברים נכונים, אני אציע

לצרף דירקטור למוסדות אלה, כדי שדברים כאלה לא יקרו,

במסגרת המאבקים בין משרד האוצר ובין משרד התינוך והתרבות, התבשרנו

שמשרד האוצר הקטין את ההקצבות למוסדות תרבות ואמנות, ומוסדות אלה לא יהיו

מסוגלים לשלם משכורות, אם יש מאבקים בין משרדים, אין מקצצים 49 מליון דולר

ביום אחד, ואם צריך לקצץ, אי אפשר לעשות זאת על חשבון אנשים עובדים,

לכן אני מבקש להזמין את הממונה על אגף התקציבים, מר פוגל, שיסביר

לנו מדוע נעשים מעשים כאלה וכיצד אפשר לשים קץ להם,

לפני -טבוע העליתי את נושא השתלות הכבד בישראל בעקבות המקרה של

מסדה לב. הבקר נתבשרנו שעל אף הודעתו של שר הבריאות, השתלות כבד עדיין

אינן מבוצעות בארץ,ובינתיים שושנה לוי עלולה בכל יום לסיים את חייה,

ביקשתי שהענין יבורר. לדעתי, צריך לדאוג להקמת קרן למקרים כאלה במשרד

הבריאות, כדי שלא כל חולה, חייו יהיו תלויים במגבית צבורית לכיסוי הוצאות

הכרוכות בהשתלת כבד בחו"ל.

אדוני היושב ראש, הנושא שיטריד אותנו בתחום התקציב הוא נושא

פרוייקט הלביא.

על-פי בקשת יושב ראש ועדת החוץ והבטחון, חבר-הכנסת אבא אבן,

אני עומד לכנס ישיבה משותפת של ועדת הכספים וועדת החוץ והבטחון,

החלטה זו קבלנו לפני שנה,

היה דיון על פרויקט הלביא במסגרת הדיון על תקציב הבטחון,

סימן השאלה לגבי פרויקט הלביא הולך וגדל, נדמה לי שהמימסד בארצות-

הברית החליט לשים קץ לפרויקט זה, וכאן בארץ עדיין אין מבינים את משמעות

הדברים,

לכן תיטיב לעשות אם תקדים את הדיון בנושא, ואס אפשר להזמין את

השגדיר האמריקאי המעיר לנו הערות בנושא, זה היה מוסיף לדיון.

הקרע בין חילונים ובין דתיים הולך ומעמיק, בבית-שמש בא

הדבר לידי ביטוי בבית-הספר של החינוך הממלכתי-הדתי שם הילדים לומדים על



ד. דנינ ו

הרצפה, ואני חושב שזה דבר חמור מאד, וגורם לפיצול ביחסים בין דתיים

וחילוניים. אני הייתי מציע להזמין לדיון בנושא זה את נציג משרד החינוך

והתרבות, כי לא יתכן שראש רשות מקומית יתעלם ממאות ילדים,

אנו עוברים לנושא המרכזי של ישיבה זו: חוק מס הכנסה ( תיאומים בסל אינפלציה)(הוראת שעה.)(תיקון והארכת

תוקף), התשמ"ו- 1986.

והיום נשמע משלחות של ארגונים וגופים המבקשים להביא לפנינו

הערותיהם והשגותיהם לחוק זה. אני מבין סנמצאות אתנו המשלחות של התאחדות

התעשיינים, התאחדות המלואנים, מרכז הקבלנים, לשכת המסחר, חברת העובדים,

לשבח עורכי הדין ולשכת רואי חשבון.

בדרך כלל כאקר באות מספר משלחות, שומעים חברי המשלחות את הדברים

הנאמרים. היות והזמן דחוק, אני מבקש שלא לחזור על הדבים.

בשם התאחדות התעשיינים יציג את הנושא מר סיברג,

ההסתדרות לא הוזמנה?

נמצאת כאן משלחת של חברת העובדים,

כאשר דנו בחוק שטינברג, ההסתדרותה היתה לה עמדה הפוכה מזו סל

חברת העובדים,

אדוני היושב ראש, אני אשתדל להיות קצר ומתומצת, הגשנו תזכיר

ואני רוצה להזכיר שמונח לפניכם גם התזכיר של לשכת התיאום, שמכסה את כל

הדברים, ואני מציע שלו תקדישו יותר זמן מאשר לאחרים, כי אנו תומכים בו,

והגשנו תזכיר נפרד כי רצינו לחדד בשם התעשייה מספר ניואנסים.

אדוני היושב ראש, החקיקה שאתם דנים בה עכשו, היא חשובה מאד. מאחר

ואנו נמצאים בחודש יוני, אמצע שנת הכספים, תשוב לסיים חקיקה זו מייד,

כדי שלא נתעורר עוד פעם עם חוק מסים רטרואקטיבי, כי הוא יחוקק לקראת

סוף שנת המס, רוב הסעיפים בחוק זה הם סעיפים חשובים. היו עליהם דיונים

מוקדמים עם מינהל הכנסות המדינה ונציבות מס הכנסה, ולרוב הסעיפים אנו

מסכימים, ולדעתנו אפשר וצריך לסיים מהר חקיקת חוק זה,

יש לנו מספר הערות הנובעות ממצבה הכללי של התעשיה, ואנו מבקשים

שתקחו אותן לתשומת לבכם, אני אשתדל להעיר מספר הערות, אולי העיקריות

שבהן, ואתר-כר רואה החשבון גד סומך, יפרט את הדברים,

לרעתנו. נושא חשוב שאינו נותן לתעשיה לעבוד ואינו מאפשר לתעשיה

להשקיע ולהביא לצמיחה כלכלית, הוא נושא הפחת, למרות שנושא זה אינו תלק

מהחוק המוצע, אנו מבקשים להביאו לדיון במסגרת החוק המוצע, אנו מציעים

כי יוכנס תיקון בשיעורי הפחת ותיקבע סקאלה של פחת שתנוע בין 3 ל-4

שנים על ציוד תעשייתי, על-פי קריטריונים שאנו מוכנים להציע לוועדה,

הנקודה החשובה ביותר שאנו רואים במבנה החוק היא צורת ההתאמה

למדד המחירים לצרכן. כתוצאה משיעור האינפלציה בשנה שעברה שעלה על שיעור

הפיחות קל הדולר, נוצר עיוות גדול לגבי עסקים שמימון הפעילות שלהם הוא

מטבע חוץ, כתוצאה מכך נוצרת חבות מס מיידית בשנת 1985 ועלולה להיות

גם בשנת 1906, חוסר האיזון הזה יוצר בעייה לכל עסק בדרישת מס שאינה

מתאזנת בחוקי המס. לא היתה כוונה כזאת, למעשה אי אפשר היה לחזות שיהיה

פער ביז הדולר והמדד,

יש לנו הצעה לפתרון הבעייה, וההצעה היא שתוספת הכנסה בשל ההפרש

ביז הדולר למדד, תתחייב במס בשנים הבאות, כפי שהיה בחוק עד 1985.

פתרון שני, שלא בהכרח מתקשר עם הראשון, אבל הוא עשוי להיות נכון

הוא - העלאת שיעורי הפחת שיאזן או1 הפערים בין הדולר ובין המרד,

נושא נוסף - התאמת מלאים. מכיוון שהמלאי הוא כלי שאיני מתואם

אוטומטית לעליית המחירים, נוצר לכאורה תהליך, שיש בו דחיית מס על-ידי

רכישת מלאים. זו היתה תופעה נכונה בשנות האינפלציה הגבוהה, הנסיון בסנה

האחרונה לא הראה שיש דחיית מס גדולה. אבל הסיבוך הנובע מכך הוא גדול, אנו

מציעים לפשט את התהליך, על-ידי ויתור על הדבר הזה שהוא איננו משמעותי,

כי השפעתו על ההכנסה החייבת בתקופה של אינפלציה--יורדת היא מזערית או

כמעס ואינה קיימת,

נושא נוסף - ההפרש הריאלי, אם נישום רכש ניירות ערך, והם לא

עלו כעליית המדד, והם אינם נכס קבוע, נוצרת חבוח מס לא הגיונית אשר

מתייחסת לפער בין עליית המדד לעליית מחיר המילווח בשוק, סער זה ניתן

לקיזוז רק כנגד הכנסה מניירות ערך בשנים הבאות, אנו חושבים שנוצר כאן

תהליך מעוות שיחייב עסקים לשחק בניירות ערך, כדי לקבל את הסכומים החזרה,

אנו מבקשים, לא לגב,י דבר אחר, אלא רק לגבי ניירות ערך שהם מלוות

ממשלתיים, שבשנת 1985 לא עלזו מלוא עליית המדד, וכך נוצר ההפרש,ובהפרש

זה אפשר יהיה לקזז נגד כל מקור הכנסה אחר ב-1986 .למעשה זו כאילו הלוואה

למדינת ישראל. זה כסף שהיה בידי מדינת ישראל, ואם אגרות החוב הללו לא

הדביקו את עליית המדד - - -

זה מוצע גם לגבי המניות הבנקאות שבהסדר?

לגבי קרנות נאמנות איננו מבקשים זאת, אנו מבקשים זאת לגבי הנשום.

הנסיון האישי שלי מראה, שעסק שנתקע באמצע השנה עם אגרות חוב

שלא הדביקו עליית המדד, עלה לו הדבר ב-3 מליון דולר בכש-פלו, והוא אינו

יודע מתי יקבל זאת.

נושא נוסף - שעור ההגנה להון העצמי הוא 70% כאשר היתרה עוברת

לשנה הבאה. את החסם הזה אנו מבקשים להעלות ל- 100%. זה מיישר את המערכת

וזה מונע עיוותים,'

הנושא האחרון-חביב , זו הרבית הבלתי-מוכרח לצרכי מס. לפני חמש

שנים, כדי לזרז את הנישומים ולמנוע עיוותים, נקבע, שריבית לצרכי מס אינה

מוכרת כהוצאה. חקיקה זו נשארה בלי שינוי, למרות שחוקי המס מאזנים

את מערכת היחסים בין הנישום ובין מערכת המס, נוצר עיווח אחד. תהליך זה

יוצר מקרים שיש בהם מסוי כפול, מה שאנחנו מבקשים הוא להכיר בהוצאת

ריבית לצרכי מס כהוצאה מוכרת, מה עוד שתיקון מס' 69 הטיל ריבית ריאלית

של 12% על פיגור בתשלומים. אם זה"פנרסי". לפחות לגבי ה"פנרסי" יש לתת



הריבית לצרכי מס,

גם את הריבית וגם אח ההצמדה?

קניהם. איז בזה עיוות, לא נגרם נזק למס.

אחה מדבר על ריבית על פיגורים?

על היתרה, לא על הקנסות,

אמרח שכאילו זה מקוזז, אם אדם מעכב את התשלום,

חוק המיסוי בתנאי אינפלציה אומר, שאם היתה לך ריבית מוכרת, היא

£כת ללא מוכרת, אם היו לך נכסים קבועים, מינהל הכנסות המדינה היה מעונין

גבייה תתומרץ, אבל כיוון שהחקיקה באה באחור, נוצרו מצבים ששיעורי המס

כפלים עקב הריבית, בוא נקבע ריבית של 20%.

ארצי;

האם זה לא יעודד אי-תשלום מס?

לא, היום יש ויכוח עם נציבות המס על גמר שומות, הרצון לגמור שומות

ום יותר גדול, כי היום הריבית יותר קטנה מהמס אתה מקבל 1000 שקל, הריבית

א 990 שקל; וזה נושא טבנפשם של אנשים, זה יקל על המערכת אפשר למצוא

הפנרטי לזרז אח הנשומים לשלם, אבל אם הריבית תהיה מוכרח כל המערכות

ושסו, אין בהצעה זו שום דבר שרוצים להנות ממשהו, בתזכיר של לשכת התיאום

דוגמאות איזה עיוותים גדולים זה יוצר בתשלום כפל מס, אנחנו איננו רוצים

פל מס, אין סיבה שישלמו פעמיים אותו מס,

תודה למר סומך.

רשות הדיבור למר גילרמן,

אני רוצה לפתוח בברכה ליושב ראש הוועדה על פתיחת עסק חדש, שהוא

רק מסחרי אלא גם שירותי, ואני חושב שהוא משקף את החברה שלך.

אדוני היושב ראש, רבותי חברי הכנסת, חלק גדול מהנושאים המהותיים

סעיפים שאני חלוקים עליהם, הוסבר בצורה מקיפה על-ידי מר סיברג ועל-ידי

סומך, אני אבקש ממר שסראוס לדבר על 2-3 סעיפים שלא נגעו בהם,

אני רוצה להציג אה ההיבט הרחב, למה אנחנו חושבים ליצריו לעשות כל

מץ כדי למנוע עיוותים ולהוציא את העיוותים הקיימים בחוק, חוק זה חוקק

נאי אינפלציה מפלצתית במדינת ישראל, הוא חוקק כדי למנוע עיוותים שהיו

ימים בשנים קודמות, כולנו הופענו לפני ועדה נכבדה זו ולפני הממונה



ד. גילרמן

על הכנסות המדיני, מר ברון, ונציב פס הכנסה מר רבינוביץ, והבענו את

חששותינו מפני החוק למיסוי בתנאי אינפלציה, אין ספק שהטיעונים ששמענו

מהצד השני, שבאינפלציה של מאות אחוזים לשנה צריך לעשות משהו, היו תגרות

טלא שילמו וצריך לגבות את המס, קשה היה להתמודד אתם, והסכמנו לחיק למרות

שידענו שיש בו עיוותים שלמגזר העסקי קשה לעמוד בהם,

היום אנו נמצאים במצב שונה, כולנו היינו שותפים לאתד המבצעים

היפים של כלכלה מודרנית, תוך קרבנות וקשיים גדולים שנגרמו למגזר העסקי,

היו... הקפאת מחירים, שער החליפין כלפי הדולר הקופא והאינפלציה נבלמה,

והנה יש לפנינו תוק שחוקק לתקופה שונה ומעגנים בו עיוותים , שאולי אפשר

היה להיות אתם לפני שנה, אבל היום אין אפשרות לעמוד בהם,

הוועדה הזאת צריכה להכיר בעובדה, סקרה משהו במשק הישראלי. אני

הייתי מצפה ממשרד האוצר שיגיש לוועדת הכספים הצעת תוק המביאה בחשבון

מה שקרה במשק, לוקחת בחשבון את המכות הקשות שניחתו על המגזר העסקי

הן בגלל הגדלת הריבית והן בגלל הקפאת המחירים,

אני חייב לציין, שדו"ת בנק ישראל הוא יותר חמור מאשר דו"ח ועדת

בייסקי, כי בניגוד למה שקרה לגבי המניות הבנקאיות, לגבי המגזר העסקי אין

הסדר, והאנשים סבלו קשות הן במעשיה והן בשירותים,

אני הייתי מצפה שאותם עיוותים הקיימים היום בחוק, יוצאו מהחוק,

ולו רק מתוך התחשבות במה שקרה ומתוך רצון להקל על המגזר העסקי, יש בחוק

כמה דברים שמבחינת אוצר המדינה אינם משמעותיים, אבל עלולים להיות הרסניים

למגזר העסקי,

אני אשתדל להיות קצר 1להתרכז באותם דברים, כפי שנאמרו על~ידי מר

גילרמן, מה שיש בכוונת המשלחת של רואי החשבון לומר, לא ייאמר עכשו. אחרי

השעה 11,00 תופיע משלחת של רואי החשבון,

הנקודה העיקרית שעליה יש לשים דגש מיוחד מבחינת העובדה שהאינפלציה

נבלמה היא הנקודה של המלאים, אחד הדברים הייחודיים של ועדת שטינברג היה,

שהיא חשפה לעין כל, שבתקופה של אינפלציה חריפה, הנושא של מלאי יכול היה

לשמש מקלס-מס. אין ספק שבתקופת אינפלציה גבוהה, מי שמתזיק מלאי ורושם

את המלאי בהוצאה, למרות שהוא מוריד מהכנסות אחרות את ערך המלאי, הוא

מפיק יתרונות, ואם הוא מחזיק מספיק מלאי, הוא יכול להרוויח,

זה נכון בתקופה של אינפלציה של מאות אחוזים בשנה, זה אינו נכון

בתקופה של אינפלציה נמוכה, זה אינו נכון לגבי הערכת מלאי בדולרים, כי מלאי

שמומן בדולרים, שער הדולר לגביו הוא אותו שער דולר שהיה ביולי 1985. ומי

שרשאי להעריך את המלאי שלו בדולרים, לא צריך לעשות תיאום מלאי,

נושא תיאום המלאי יש לו קשר לנושא התאומים לגבי לקוחות וספקים,

סעיפים 5-4 לחוק, בשים לב לעובדה שהאינפלציה בחדשים האחרונים היתה נמוכה,

הסעיפים של החוק היו נכונים, אבל היו חלקיים, גם לפני שנה הם לא ביטאו

את כל המערכת, אבל הם בטאו דברים שיתסית קל לעשות את החישוב לגביהם.

יש לנו 5 שיסות תלופיות לחישוב ערך המלאי, ואין להניח שבעל עסק

לא יתחיל לבדוק כל אחת מהשיטות החלופיות, כדי לראות מה הכי טובה, באשר

המדד עלה ב-5% והדולר לא דלה, ובסופה של כל העבודה הזאת, יתברר שאין מה

להציג, הדבר יחייב מאות אלפי שעות עבודה למשק של עריכת חישובים אלטרנטיביים,

והוא לא יביא לתוספת מס, זה הדבר שנאמר עליו: אין הצער שווה בנזק המלך.



י. שטראוס

כל מה '-'אמרתי עד עכשו אינו מופיע בבלו-פרינט. בבלו-פרינט מיגעים

שינויים בעלי אופי סכני בענין הערכת מלאי, נאמר שמי שבוחר בשימה אחת,

לא יוכל לחזור בו מבחירתו שלוש שנים, בהחלט אפי-ר להבין את רצון האוויר

שהאנשים יבחרו בחלופה הנוחה להם, אבל בתנאי אי הוודאות וחוסר היציבות

תתחייב ששליש שנים לא תתזיר בך מהשיטה.

גזכור שכל החוק היה לשנה אחת. לא העזנו לתשוב על החוק מעבר לשנה, דיים

אנו מדברים על הארכתי, חיק המיסיי האינפלצייני היה לשנה אבל היא חוקק

ב-1984 ,אחורה ל-1982 במלים אחרות, גם האוצר וגם הכנסת חשו תחושה

של אי-שקט ואי-ודאות, אלא ,שלהבדיל מהכנסת שיכולה לחוקק חוק בתוקף

רטריאקטיבי, שום איש שבחר בחלופה אחת, לא יוכל לחזיר בו לאחר שנה אי

שנחים, אם יתברר שעשה מקח טעות, הטענה שישקול דבריי ומעשיי מראש היא

נכונה בתנאי שאפשר לשקול את העתיד, אבל לא בשעה שהמשכיל בעת ההיא, הוא

מי שיודע לחזות את העבר, יזה היה המצב בשנים 1985,1984,1983,1982 כאשר

המומחיות היתה לשער מה יהיה לגבי השנים שחלפו,

אם ייעשה דבר לגבי תיאום מלאי , צריך לעשות זאת גם לגבי התאמת

המקדמות, מלכתחילה היתה שיטה חלקית, אבל זה לא מעשי בשים לב לעובדה

שאנו מציעים שזה לא יהיה קיים ייתר,

נושא אחר היא - הפטר ריאלי, מה זה הפטר ריאלי? השקעתי במכונה

וכאשר מכרתי אותה, נתגלה לי שהמחיר שנתקבל, לאחר ניכוי הפחת, איני מכסה

עליית המדד, אם אני מיכר מכינה כזאת בהפסד, לפי השיטה שהיתה קיימת

בשנות המס 1984,1983,1982 מי שמכר נכס קבוע ולא השיג את המדד, הבינו ששללו

לי הגנה על ההון, ויכן היה מקבל את ההפטד הריאלי, ברגע שהיפכים את החיק לתוק

של קבע, - כאשר החוק לא היה חיק קבע לא רצו להכנס לכל הדקויות -יש חובה

לקת את הדעת על כך, אנו מציקים לעשות משהו בדומה למה שהיה בסעיף . לחוק

הקודם; כלומר, כאשר נמכר נכס קביע ששימש בעסק במחיר שלאחר הפחת אינו

מכסה עליית המדד, ונוצר הפסד ריאלי, תינתן אפשרית לקזז את ההפסד אי בשנה

אחת או במספר שנים, לפי שיטה שתיקבע,

אם אתה מציע שיאיפשר לעביר מחליפה לחלופה, אתה מציע שזה יהיה

רטרואקטיבית?

אני מציע לבטל כל החלופות לגבי שנת המס 1985,כי אחרי כל החלופות

יהיה הפרש קטן או לא יהיה הפרש בכלל,

כאשר יש איפציה דילרית, אנחני הייני ריצים ברירה נוספת ואגו

מפרסים איתה בתזכיר, כמי שיש גיפים מסייימים, אלה שיש להם השקעת חוץ דולרית,

הרשאים לעשות את החישוב הדולרי, אנו מציעים שהאלטרנטיבה הדילרית תיעשה

לגבי כל מי שיש לו עודף התחייבייות על נכסיה קבועים בערכים דולרים, כאשר

ההשקעה בנכס היא דולרית לא מחוץ לישראל,

כאשר תלינו את ההצעה הזאת, הממינה על הכנסות המדינה, מר ברון

זרק תשיבה, שאם תיגש לי הצעה, הוא יהיה מיכן לשקיל, אנחני רוצים להזכיר

את ההצעה, כדי שלא ייאמר שפתאום ירדנו מהשמים הכחולים עם ניסתה שאף מעם

לא עלתה,

ב . רבינוביץ;

אדיני היישב ראש, אני לא אאריך, אבל ברשיתכם, אני רוצה לחזור על

נקודה אחת שעמד עליה מר טיברג, המתת, שיעורי הפחת, היא אמר שזה איני

ניגע לחוק , ואני חושב שזה נוגע לחוק, אתם עומדים לאלר הארכה חוק שנחקק



ג. רבינוביץ

בשנה שעברה, וכאשר הוא נחקק בשנה שעברה, אחת הבקורות שלנו היתה,

שעל-ידי הפיכת ציוד מונס בלתי-מוגן לנכס מוגן, מורידים תמריץ שהיה קיים

להשקעות במגזר היצרני. באותה הזמנות ביטלה הנחת מס בחוק עידוד התעשיה (מסים)

שאישרה פחת מואץ.

הפחת המואץ לא מקטין מס, אלא רק דוחה תשלום המס, המס המגיע מהחברה

ילזולם, הפחת המואץ בשנים הראשונות מאפשר למפעל לדחות תשלום המס בשנים

הראשונות. באווירה הנוכחית בכלכלה הישראלית, כאשר הסיוע הממשלתי להשקעות

מצטמצם, כאשר אי-הודאות גדולה, זו אחת הדרכים האלגנטיות ביותר, ולכן

החיוניות ביותר, לעודד השקעות. אני חושב שאין פה ויכוח שההשקעות תהיינה

היסוד לצמיחה בעתיד.

מאחר ובסופו של דבר מס הכנסה יהיה שותף ב- 61% מההכנסות של ההשקעות,

הוא יכול להיות שותף בהשקעות על-ידי פחת מואץ,על-ידי כף שיהיו שיעורי

פחח יותר גבוהים מאלה המופיעים היום בתקנות שהם 15%-10%.

אני חושב שזה שייר לחוק ותשוב שתתנו את הדעת על כך אגב אישור

הארכת החוק,

א. שלום;

על איזה פחת אתה מדבר?

אם תיתן פחת של50%, בשנתים החברה תפחת ובשנים שלאתר מכן, תהיינה

לה הכנסות והיא תשלם מס, יש תזכיר שלנו בנושא. אני מתאר לי שיהיה מיכניזם

כמו ועדת ©שנה, ואנו מוכנים לעזור לה,

נושא אחר שאני רוצה להזכיר והוא לא הוזכר הוא נושא המקדמות

שהנישומים משלמים למס הכנסה, והן אינן מתואמות למדד עד סוף השבח, והן

מקדמות מופרזות. במקרה כזה הנשום מפסיד, וזה תמריץ שלילי, זה תמריץ שלא

לשלם מקדמות גדולות.

זה מתואם בסוף השנה,

אם שילמת בראשית השנה מקדמה ובסוף השנה התברר, שהיתה גדולה מדי,

לא מתאמים, נותנים בתמורה לזה ניכוי מיוחד של 2.5% מצד שני נותנים ניכוי

שהוא ארביסררי. הרבה יותר צודק לבטל את הניכוי ולתאם את המקדמות, מן

הראוי שתהיה סימסריה, כי בכיוון ההפוך כן מצמידים,

ביום שכתבנו את התזכיר לא היינו ערים לכך שהעברתם תקנות על

ריבית רעיונית, לפי סעיף 3(י) לפקודה,

זה היה בהסכמה,

זה נודע לי אתמול,

היו"ר א. שפירא;

"כור" היתה מעורבת,

י. בן;

אבל התקנות הן רק לשנת המס 1985, ואנו עומדים באמצע שנת 1986,

ושוב בלי תקנות,

אנחנו קבענו שתוקף התקנות מ -1985 ואילך.

מנוסח התקנות עולה שהתקנות הן לשנה,

הודענו לוועדה, שהאוצר מבטיח שאותן תקנות תהיינה גם בשנת המס 1986.

המצב החוקי הוא, שעדיין אין תקנות.

רשות הדיבור לנציג התאחדות המלונות, מר פדרמן.

אנו חברים בלשכת התיאום ואנו סומכים ידינו על התזכיר שהוגש על-ידי

לשכת התיאום. יש שלוש נקודות שהגשנו בתזכיר נפרד, והייתי רוצה להאיר אותן

נקודה אחת - הכרה בהפסד של נכס קבוע. מה שנאמר על-ידי מר שטראוס

לגבי מכונה על אחת כמה וכמה נכון לגבי מלון. היום, במשבר שבו נתון ענף

המלונאות - - -

אולי תגיד מלה על המשבר?

אומר בסוף דברי,

במשבר שהענף נתון בו עכשו בפעם הראשונה מזה שנים, יש עסקות של

מכירת בתי מלון ולקניית בתי מלון. המצב האבסורדי הוא, שאותם יזמים-משקיעים

שבלית ברירה, על מנת להציל את עצמם, מוכרים חלק מהנכסים שלהם, נמצאים .

במצב שההפסד שלהם איני מוכר. דובר על המצב הקשה של חלק מהיזמים בענף

הבנייה. גם על ענף המלונאות עובר משבר. ב- 1985/86אותם יזמים שמכרו נכס

בהפסד, לא היה להם ממה לקזז את ההפסד. זה מצב אקוטי,

הנקודה השניה - אנחנו חושבים שענף המלונאות, שברובו פועל בדולרים,

הנהלת החשבונות שלו בדולרים, כל סקרי הרווחיות והכדאיות נעליים בדולרים,

והוא מתנהל עובדתית בדולרים - המחירים בו בדולרים - מגיעה לו האופציה

לנהל בתנאים מסויימים את הנהלת החשבונות בדולרים, כמו למפעלים תעשייתים.

הבאנו דרישה זו בפני מינהל הכנסות המדינה ולא נענינו. ובהצעת התיקון שמונחת

לפניכם, אופציה זו ניחנת לספנות ותעופה. אנחנו חושבים שיהיה יותר נוח

לצרף אותנו לספנות ולא לתעשיה. נראה לנו שמשקיעים זרים, ויש כאלה כמו האדון

לואיס מאילת, צריכה להיות להם האופציה לנהל את ספריהם בדולרים.

הנקודה השלישית - במאי לפני שנה הופעתי כאן לפני הוועדה כאשר נדון

חוק שטיינברג ודברתי על נולא הפחת לענף ה מלונאות. אני בקשתי ששיעורי הפחת

למלונאות ילכו בד בבד עם החוק. הופעתי לפני הוועדה והסברתי, ובידי

קטע מהפרוטוקול, והממינה על הכנסות המדינה, מר ברון שאל, האם נסתפק

ב- 16% פחת על מפעל מאושר.

אני רוצה להסביר את הרקע. בחוק המיסוי בתנאי אינפלציה, קנך המלונאות

היה זכאי ל- 20%. קבעו 4% אבל לא יותר מ-20%

רק על מבנה.

נכון. אני אמרתי, שלדעתנו אם לתעשיה יש 16% , אנחנו נסתפק ב- 16%.

התוצאה,' רבותי חברי הכנסת, היא שלתעשיה השאירו 16%וזה מוצדק, ואתם

שומעים שהם אומרים שזה לא מספיק, ולגבינו נעשה ניסוח כזה שהשאיר לנו 8%.

בספטמבר שנה שעברה כתבתי מכתב ליושב ראש הוועדה ולשר האוצר, עט

העתק למר ברון, שאנחנו הוסעינו,

אני אינני מבין מה שאתה אומר, ועדת הכספים אישרה לכם פחת?

אינני יכול להגיד שאישרה 16%, אני יכול להגיד שבחדר הזה - ואני

פונה לזכרון ולהגינות של חברי הכנסת - היה קונצנסוס על 16%. אבל עשו

פה תרגיל והפנו אותנו לחוק המנדטורי ואמרו: ארבע מנות של התוק המנדטורי.

בחוק המנדטורי יש 2%, 4 מנות הן 8% .והתוצאה היא שמפעל מאושר שבשנות

המס 1984,1983,1982,היה לו 20% פחת, באופן חד-צדדי פתאומי פתאום הורד

לו הפחת ל- 8%.

כפי שאמרתי כתבתי מכתב ליושב ראש ועדת הכספים עם העתק לשר האוצר

ולא קבלתי עליו תשובה. היתה לנו שיחה עם מר ברון, ולא נענינו. אני חשבתי

שזו טעות, ואני פניתי למר ברון ושאלתי אם יש פה אי-הבנה ומר ברון אמר:

אין אי-הבנה.

אתה מוכן לתקן, שקבלת ממני תל1ובה ב7ל-פה, לא בכתב?

לא קבלתי תשובה מיושב ראש הוועדה,ומהאוצר.

אנחנו קבלנו תשובה מהאוצר,שהתשובה הועברה אליכם.

על נושא זה היה ויכוח גדול בוועדה. אני מבקש שיבדקו את הפרוטוקולים

של הוועדה, כדי לראות מה אישרה הוועדה בנושא הפחת לבתי מלון.

אני רוצה לרענן זכרונכם לגבי הפחת לענף המלונאות. ענף המלונאות

ב-1984-1982היה זכאי כמפעל מאושר פחת למבנה ל-16% פחת למבנה ו-32% לציוד.

היה לכם פחת של 32%?

לא, היה לנו פחת של 20% על המבנה ו- 25% על ציוד.

לא היתה מגבלה שהורידה שער הפתות?

בשנים 1982 עד 1984 היה לנו פתת בשיעור 20% על המבנה ו- 25%

על ציוד. בשנת המס שעברה, מיולי 1985, הורדנו לגבי מבנה מ -20% ל-8%

ומ- 25% ל20%-16%.כי זו מכפלה של שיעורי הפחת השוניס לסוגי הציוד השונים.

מה השיעור לתעשיה?

לתעשיה יש 16% ולמבנים במלונאות - 8%.

לתעשיה 8%.

16% לתעשיה. אדוני היושב ראש, אני מוכן שדברי יירשמו בפרוטוקול

וייברקו. עשינו על כך עבודה רצינית, חוק שטיינברג, שבו הוטעינו, נבע

מכך שבעצם יחזירו אותנו לשיעורי הפחת המנדטורים, שהם משנת 940 והם

4% פחת על מבנה תעשיה ו-2% על מבנה מלון, בחוק עידוד התעשיה יש מכפלה

של 4. לכן הפחת למבנה תעשיה הוא 4% כפול ול4 16%, והיות ולמלונאות הפחת לפי

הסיעוד המנדמורי הוא 2%, שיעור זה של 2% כפול 4 =8%

אני שוב טוען שאינני חושב ש-16% פחת לתעשיה זה יותר מדי, אבל

בתעשיה נ ושא המבנה הוא פחות משמעותי מאשר במלונאות, שמעתם גם את מר

טיברג וגם את מר בן שבצדק טוענים, שלצורך השקעה וצמיחה כדאי אולי לתמרץ

בדבר שהוא מקדמה או הלוואה ולא הפסד מס, אם מדברים על צמיחה, זו אחת הדרכים

היעילות ביותר לקדם צמיתה,

בתעשיה הפחת חשוב יותר,

ואתה חושב שכאשר אין משקיעים במבנה של מלון זו לא בעייה? אני יכול

להראות לך מלונות שלא השקיעו במבנים והם שווים רבע מערכם,

לגבי מפעל מאושר על המבנה אנו מציעים 5% בלבד, לגבי ציוד

אנו מבקשים 16% למפעל לא מאושר ו- 32% לתקופת המפעל המאושר,

אני ישנתי במלון ואני יודע מה זו תעשיה, אי אפשר להשוות מבנה

של מלון למבנה של מפעל, בתעשיה יש ציוד והציוד עובד ללא הפסקה, אי אפשר

לטפל במבנה שיש בו ציוד שעובד 24 שעות, מבנה של מלון ישראלי - - -

אחה לא היית במלון ישראלי,

הייתי,

עכשו אני בדילמה, כי אני יכול להציג את הטיעון של בתי-המלון

שעובדים 24 שעות ביממה, ואני יכול להציג את הטיעון של התעשיה, אבל היות

ומר טיברג יושב כאן, אינני מדבר על התעשיה,

אני חושב שפחת של 5% על מבנה בתקופת ההטבוח, אינו מוגזם, ופחת

של 16% לציוד, אינו מוגזם,

אני מתמצת את בקשתי אנו מבקשים ללמוד היטב את ההצעות שהגשנו

בהזכירנו ולהתחשב בהן, ואם לא לשפר, לפחות להחזיר לנו מה שהיה מוסכם

מצדכם, כולל הממונה על הכנסות המדינה, כאשר ישב בחדר זה; לאחר מכן, כבנין



מ. פדרמן

שממול למשכן הכנסת, הוא שינה דעתו, אבל בחדר הזה היה קונצנסוס על שיעורי

הפחת שאמרתי,

אני יכול להתלות באילן שנכנס עכשו לחדר הוועדה, מר עוזי שטינברג,

נדמה לי שבוועדת-שטיינברג טיעוני הפחת שלנו נתקבלו, ומר שטינברג אמר לי

שההמלצה שלהם שלא להכנס לנושא הפחת, אבל להמליץ מאחורי הקלעים בפני האוצר,

כללה פחות או יותר את בקשתינו.

תודה למר פדרמן,

ועתה נשמע את נציג משלחת החקלאים, מר מקלר,

אדוני היושב ראש, חברי ועדת הכספים,

עד עכשו עסקנו בחוק שטיינברג, כאשר אנימ זכ יר לכולנו שדברנו על

נישומים שהם תאגידים, שתלות עליהם הוראות פרק ב' לחוק, זו שיטה שחלק מהאנשים

חושבים שהיא מסובכת, ועל-מנת שתהיה מפושטת מציעים אותה בצורה דומה לחוק

המיסוי בתנאי אינפלציה ב- 1982-1984 עכשו בואו נעשה "סוו'ץ" ונדבר על

סעיפים 16-17-18- בחוק שטיינברג, שדנים בשיטת התיאום החלקי, אנחנו נמצאים

אצל נשומים שרשאים לנהל את הספרים בשיטה החד-צדדית ולגביהם הונהגה שיטח

התיאום החלקי, ואפשר לומר שחסרה טיפת מחשבה שתבסס את שיטת התיאום החלקי

על הנחות מציאותיות. בחוק המיסוי בתנאי אינפלציה, בשיטת התיאום החלקי

שבה הנשום מדווח על ההכנסות, הוא יכול לקבל בתחילת השנה או בסוף השנה,

זה לא מענין, יש לו תיאום חלקי, בחוק המיסוי האינפלציוני נשומים שחל

עליהם התיאום החלקי קבלו פחת מתואם לטוף השנה, ואז היה חוזר הפחת בטוף

השנה וההוצאות וההכנסות נעשות במהלך השנה, הגענו לחוק שטינברג או

חוק תיאומים בשל אינפלציה, ואז בנושא הפחת החליטו שתיאום הפחת לא יהיה

עד סוף השנה, ב- 99% מהמקרים זה אינו מוצדק, ואז אמרו: בואו וניקח חצי

האינפלציה, לדעתי, חצי האינפלציה זה לא הדבר הנכון שצריך לקחת. מדוע?

כי הוזנחה היחידה הנכונה היא שזרם התקבולים מתואם עם האינפלציה. ואז

תיאום הפחת צריך להיות מתואם עם האינפלציה, מה קורה במציאות? כאשר

קצב האינפלציה גבוה, הנשום נהנה, אבל כאשר קצב האינפלציה יורד - וזה

היה ב-1985 - הנשום נפגע בצורה משמעותית, כאשר הוא מקבל ב-1985 פחת על

3 החדשים הראשונים של הפעילות, והמושג של אינפלציה ממוצעת, לא אני

המצאתי לצרכי הדיון, המדד הממוצע מתפרטם על-ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה,

ההצעה הראשונה שלנו בהוראת השעה היתה מה שמבקק מר בועז מקלר,

אבל לפי בקשתו שלו, תיקנו את זה, כי היו צפיות לאינפלציה גבוהה,

אינני חושב שיש תיאום יותר הגיוני מזה לגבי החקלאים,מכיוון

שיש גידולים עונתיים שההכנסה מהם מתקבלת בטווח של חודש או מספר חדשים,

ולפעמים בסוף השנה,

לגבי ענף הפרחים, אנחנו מבקשים שהם יקבלו את הפחת המתואם עד

סוף הסנה או חודש לפני טוף השנה, כאשר תקופות ההנבה וההכנסה ידועות.

רבותי, המשלחות שהציגו את הנושא שלהן, אינן חייבות להשאר.

אדוני היול^ב ראש, אני מבקש שיהיה ברור, שזו שמיעה ראשונה ולאחר

שנלמד את הנושא, יוזמנו המשלחות פעם נוספת,

הנושא השני הקשור בתיאום חלקי הוא, שבשיטת התיאום אנחנו אמנם

מקבלים תיאום חלקי לאינפלציה אבל מצד אחד אני מקבל תיאום עבור ההון העצמי

שהשקעתי במלאי, ובצדק, אבל מצד שני נסללת ממני הריבית, כולל ריבית

ריאלית, שכל כולה בימוי של האינפלציה, מה שקורה הוא, שעבור זה שאני

מקבל תיאות אינפלציוני, סוללים ממני ריבית, זה דבר אחד,

דבר שני הוא הזיכוי של מרכיב הריבית הריאלית בסך כל הריבית,

כאי-זר היה חוק המיסוי האינפלציוני חשבו שהאינפלציה תהיה 100%, ואז קבעו

ש- 20% מהריבית הם ריבית ריאלית. חוק התיאומים בתנאי אינפלציה במקרה

של נכסים קבועים נותן פחת משוערך ושולל את הריבית האינפלציונית שמימנה

את המכונות והציוד, שלא יסלול את הריבית הריאלית סהיום היא 20% ולפי

הערכתי שיעור זה אינו עונה על הריבית הריאלית,

כמה צריך להיות הסיעור לפי דעתך?

אם יקבע סיעור של 25%, נדמה לי שזה יוצא 30% מסך כל הפרשי ההצמדה

והריבית"

הנושא האחרון שאני מעלה במסגרת הנושא של נשום פרק ג' הוא ושא

ההפסדים, בסקטור לנו אנו עדים לתנודות, יש לנו הפסדים בחקלאות. במידה

וההפסדים מקובלים על פקיד השומה, איננו רואים סיבה שלא יתואמו, הפחח

מתואם, אנו מציעים לתאם הפסדים ומולם לשלול הו1יות הפרשי הצמדה מול הניכוי

בסל מלאי,

לגבי נשום שחלות עליו הוראות פרק ב', הבעייה העיקרית שאני רוצה

להעלות היא ההחשבנות הריאלית לגבי המס, חוק שטיינברג עוסק בהרחבה

בתיאום ההכנסה החייבת במונחי שקל בסוף שנת המס, אבל להתחשבנות לגבי המס,

לא ניתנה הדעת , יש לנו הרבה נשומים שחלות עליהן הוראות פרק ב' ואנו

מבקשים שבמידה והחוק קובע שההכנסה החייבת תחושב במונחי השקל בסוף השנה,

גם נקודות המס ונקודות הזיכוי יחושבו במונחים של סוף שנת המס, אחרת

נוצרת שחיקה גדולה ותשלומי המס עולים הרבה מעבר לאלה שנקבעו בחוק.

היו"ר א. שפירא;

תודה למר מקלר"

ועתה נשמע את נציג מרכז הקבלנים, מר רובינשטין,

אדוני היושב ראש, חברי הכנסת, אנחנו חברים בלשכת התיאום ואנו

מצטרפים להערות של לשכת התיאום,

על מצב הבניה כולכם יודעים, קוראים ושומעים, וכל מה שאומר על

מצב הענף אולי יגרע מהמצב בו הוא נמצא בפועל, לכן אני רק מבקש להפנות

תשומת לבכם למצב הענף, ולא אדבר עליו,

בקשר לבקשות שהגשנו למינהל הכנסות המדינה, חלק מהן נענה ואנו

מודים על כך למינהל הכנסות המדינה, אבל התעוררו כמה בעיות בעת יישום

החוק שלא היינו ערים להן בזמן החקיקה,



א. רובינשטין

נושא הבנייה להשכרה מועלה על שפתותיו סל כל אחד וכולם רוצים

כאן לעזור לבנייה לה כרה,

לא רוצים לעזור,

לפחות כדיבור רוצים לעזור, ואני מדבר על בנייה להשכרה לא רק

למגורים אלא גם לתעשייה, אכל כל חוק חדש שיוצא פוגע באופן החמור ביותר

סעיף 7(ה)(2) של הוראת הסעה אומר, שהניכוי המועבר אצל קבלנים

יחולק על יחידות עבודה, ובהגדרה של יחידות עבודה נמצא גם נכס הון ואז

אני נענש על נכס זה שלוש פעמים: פעם אחת גורעים לי מההון בל חודש, כי זה

נכס קבוע; פעם שניה דורשים להעמיס עליו ריבית; פעם שלישית אומרים לי,

שאם יש לי ניכוי מועבר, אעמיס אותו גם על נכס הון, מבלי שתהיה יכולת

לנכותו, כי לפי חוק מס שבח מקרקעין, הוצאה זו אינה מוכרת,

אני במוח שזו טעות, ועל כן יש להוציא את הבנינים להשכרה או מתוך

ההגדרה ליל יחידות עבודה או מסעיף 7(ה)(2), בכדי שלא תהיה העמסה פ' 3.

מדובר בנכס גמור?

א, רובינשטין;

לא, בנכס בתקופת הבנייה,

נבנים בנינים להשכרה?

אני מדבר על מבנים להשכרה גם לתעשיה,

סעיף 11 להוראת השעה בא להחליף סעיף 21 להוק המיסוי בתנאי

אינפלציה, ובסעיף 21 נאמר במפורש שהוצאות ריבית על נכס הון בתקופת

ההקמה, תהיה מותרת בניכוי, וגם הריבית לפי סעיף 18ד' משום מה בסעיף 11

השמיטו סעיף 18ד' מתוך הנחה שכל המקרקעין חדלו להיות נכס מוגן, כאשר

בנינים להשכרה הם נכס מוגן קבוע. אני בטוח שזו דיתה טעות.

לכן אנו מבקשים לתקן - - -

לא היתה טעות;

היתה כוונה להעמיס פי 3?

כן-

אני חושב שזו סעות,

הנקודה האחרונה שאני מבקש להעלות - שערוך קרקע משנת 1974. אני

חוזר על כך כי יש כמה אנשים - ואני חושב להם בודדים - שנפגעו בנקודה זו

והובטח להם שבנינים שיושלמו תוך 4 שנים, ינתן להם עבורם ניכוי, גזלו

מהם שנה ויש אנשים שעלולים להגיע לפשיסת רגל בגלל הענין הזה,

אני מודה למר רובינשטין,

מר בן-יקר כמרכז הקבלנים מבקש להוסיף על דברי מר רובינשטין,

איניי יודע כיצד לפתוח דברי, האם לומר שאני שמח שהדיון היום

בוועדה הכספים התחיל בקול זעקה של חברי הוועדה לזרז את הסיוע לקבלנים

ולענף דבב יה או להצטער על המצב אליו הגיע הענף, אני הופעתי לפני שנה

בוועדה זו והגדרתי את המצב בענף הבנייה כמצב קריטי, אז השתמשתי במונח

זה לגבי העיוותים בחוקי המיסוי, היום אני יכול לומר, שהעיוותים בחוקי

המסוי והמצב מכבידים על הכיש-פלו של ענף הבניה, כי יש עיוותים בפקודת

מס הכנסה ובחוקי מס הכנסה הגורמים לתשלום מט על הכנסות שלא היו ולא

נבראו, אנחנו צריכים לעסוק יום יום בבעיות נזילות כדי להשלים דירוח

קל דיירים ולשלם מסים על רווחים שלא היו או על הפסדים שהיו ולא הוכרו.

היות ובדיונים בשנה שעברה היתה התקדמות בנושא של הפסדים בלתי-מוכרים

מעבודות מתמשכות ו- 50% מעבודה באילת, והיות והיום ברור שאנו מפסידים

מעבודות אלו, אנו מבקשים להכניס סימטריה ולהתחיל להכיר בהפטדים החל

ב- 85%, כי מצב של רווח מעל ל- 25% אינו קיים, יש הפסדים, הקבלנים ממש

מפסידים,

נקודה נוספת - הובטח לנו שייבדק הנושא סל קיזוז הכנטות מריבית

בהוצאות ריבית, וירחיבו את המוסדות שמותר להם לנכות הכנטות ריבית מהוצאות

ריבית על-ידי פרטום צו או תקנות של שר האוצר,

היום קבלן שעובד בשביל סולל-בונה, בגלל קשיי הנזילות של סולל-בונה,

הוא מקבל ממנו גם הוצאות ריבית, ואם הוא מצליח להשרד לפני שהוא מגיע לפקיד

שומה, בשלב הראשון הוא מוסיף את ההכנטות מריבית להכנטות מעבודה, והוא

לא יכול לקזז את ההכיסה מריבית מהוצאות הריבית שהיו לו בגלל חוטר הנזילות

של נותן העבודה,

אלה שני התיקונים שאנו מבקשים להכניס לחוק,

תודה למר בן-יקר, ועתה נשמע את מר רב טפיר,

אנחנו מופיעים כאן כמי שהיו חברי ועדת שטינברג ומרגישים שנגרמה .

תקלה בגללנו והיינו רוצים לתקן את הנזק שנגרם, ואיננו מייצגים שום טקטור,

התיקון העיקרי או החשוב שעשתה הוועדה לעומת החוק בתנאי

אינפלציה היה שהפכה ציוד ומלאי לנכסים מוגנים, כתוצאה מכך

מרבית החברות, בתעשיה בעיקר וגם חברות אחרות, הפכו להיות בעלות עודף

נכסים על הון עצמי, ויש להן טכום מוסף או תוספת הכנסה המחושבים על

עודף הנכסים על ההון העצמי כפול עליית המדד,

כאשר פורסם דו"ח הועדה לא הובא בחשבון שהדולד ייעצר, מאז יולי

1985 ועד היום נעצר הדולר, והתיאומים ערוכים לפי המדד, יוצא מכך שמפעל

תעשייתי שלא עשה דבר, רק קנה ציוד ולא הרוויח ולא הפטיר, צריך לשלם

מס על אותה אי-עשיה בסכומים שפורטו בתזכיר,

מתי נכתב התזכיר?

התזכיר אל יושב ראי: הוועדה הוא מתאריך במאי 1986.



ד. ספיר

מפעל כזה שקנה ציוד ב-1 ביולי 1985, תהיה לו תוספת הכנסה של

293 שקלים חדשים על כל מליון שקלים חדשים לזקנתה, כלומר תוספת של 30%,

אם שנת הכספים שלה . אנו טוענים שהוועדה לא ראתה אפשרות

שהדולר עומד והמדד רץ. לכן ההמלצה של מידוד לפי המדד,

כאשר זה היה בתקופתו של חבר-הכנסת ארידור כשר האוצר, אמרו שזה

נורא, ואמרו שזה לא יקרה יותר.

בדו"ח בנק ישראל לשנת 1985, בעמ' 61 כתוב: "תכנית התירום לייצוב המשק שונה מהתכניות הקורמות להדברת האינפלציה

בהציבה לה למטרה את בלימת התהליכים האינפלציוניס ואת שיפור מאזן התשלומים

בו-זמנית, ההתייחסות לסער התליפין במסגרת התכנית היא מפנה בתפיסה שהשפיעה

על המדיניות הכלכלית מראשיה שנית השבעים, על-פי גישה זו, פיחות נומינלי

היה המכשיר המרכזי להקטנת עודף הייבוא, לפיכך רווחה הטענה, כי כל שימוש

בשערי החליפין כאמצעי מדיניות לעצירת האינפלציה ירע את מאזן התשלומים.

ולכן לפני האטת הפיחות יש להביא לירידת האינפלציה באמצעות הפחתת עודפי

הביקוש במשק, הפיסה זו התעלמה מן העובדה, שבמשק פתוח אין קשר ישיר והדוק

בין עודפי ביקוש לאינפלציה, אך יש קשר כזה בינה לבין פיחות".

זו ציטטה מדו"ח בנק ישראל. מחברי הדו"ח לא זכרומתי הציעו לשנות

את התפיסה,

אנו אומרים שהרעיון למדד הכל לפי המדד, בנוי על ההנחה שהוכחה

כמוטעית בשנה זו, שכל ציוד שומר על ערכו , אם יש הקפאת מתירים והתעשיין

יכול למכור לייצוא על-פי שער הדולר ובארץ הקפאה , ערך הציוד אינו שומר

על ערכו בערך מדדי, אלא רק בערך רולרי, לא יתכן שמפעל כזה ישלם מס על

שום דבר, אם מימן את הנכסים שלו בהלוואה דולרית,

לכן אנו מציעים שתינתן אפשרות לנשומים לבחור בין תיאום לפי הסדר

ובין תיאום לפי הדולר, אם יבחר לפי הדולר, לא יחול עליו מס רעיוני או

מס על העדר רווחים, על-מנת שלא יתמרן בין האפשרויות משנה לשנה, אנו

הצענו שמי "לבוחר בדולר, יהיה חייב לתאם על-פי הדולר שלוש שנים, כדי שלא

יוכל לנצל עליית מדד,

גם בחוק יש אופציה לגבי נושא המלאי, כאשר הצענו לתאם מלאי לערכים

ריאלים, אמרנו שיוכל הנשום לבחור בין תיאום למדד ובין תיאום לדולר,

בארצ ות-הברית, אדם שלקח הלוואה בדולרים, והיתה תקופה שלקת הלוואה

במרקים, מה קורה לגביו כאשר יש תיסוף?

בארצות-הברית הסיטה היא: לפי הנמוך ביניהם, בארצות-הברית הוא

אינו צריך להעריך מעבר לעלויות במונחי דולר, אם המרק עלה, הוא לא מוכרח

לחסף ,

לא מדובר על מלאי, מדובר על ציוד,

ציוד צריך להעריך לפי שוויו לעסק- עסק שמוכר במחיר מוקפא

בדולרים, או מייצא, שוויו איני יותר מאשר שוויו בדולרים,

רק כאשר פרעת - - -

בארצות-הברית עושים עכשו רפורמה במס,

כתוצאה מהשנוי המשמעותי בחוק, שנבע מההצעה שלנו של הערכת הציוד

והמלאי כנכסים מוגנים, וגם כתוצאה מעצירת האינפלציה, המס שהתעשיינים עומדים

לשלם לשנה ל 1985 הוא כבד מאד, והגשומים עדיין אינם יודעים -- כי השנה לא

נגמרה - את עצמת כובד המס הזה,

לכן כאשר אנו מציעים לחת אופציה לנשומים לתאם על-פי המדד או

הדולר, אנחנו איננו מייצגים סקסור מסויים, אנחנו מציעים לתקן תקלה,

פה היה קורה עם הציוד אם האינפלציה היחה אפס והוא לקח הלוואה

דולריח?

לא היה נוצר מס,

הוא לקח הלוואה דולרית 1000 דולר, הוא מוציא 800 דולר, באפס

אינפלציה הוא מרוויח 200,

אם הדולר היה יורד, מה היה הורה?

התעשיה צריכה לעבוד על מזל, שאם קורה דבר כזה, תוכל לעמוד,

אם אתה קונה מכונה ב-500.000 דולר, עוד לא התחלת לעבוד עליה,

אחה רוצה למכור אותה, לא תקבל 500,00 דולר אלא רק 250,000 דולר, אני

יכול לספר מנסיוני, שמכונה שעולה בגרמניה 3 מליון מרק, ונמכרה לחברה

באירלנד שבהגיע המכונה פשטה את הרגל, אני קניתי ב- 750,000-800,000דולר.

ד. הלפרין;

היום רווח פיננסי מהסוג הזה, כאשר יש תיסוף ולא פיחות, אני

חושב שלפי החוק לא יהיה חייב במס, מהסיבה המענינת, שהפרשי שער שייכים

למישור הרעיוני אבל בהגדרה המחוקק לא חשב שיהיו הפרשי שער בכיוון ההפוך,

נתפשר על 50%.

במקום 52%, זה יהיה .50%

היו ויכוחים רבים עד שהסכימו להרחיב את בסיס המס בצורה הרחבה

של מלאי וציוד, יחד עם זאת אמרנו שאם מרחיבים אח בסיס המס, יש מקום להוריד

את שיעורי המס, כי רצינו שכולם ישלמו על בסיס הכנסה נכון, המלצות הוועדה



ד. ספיר

בנושא זה היו ברורות. מה --עסה המחוקק בהוראת השעה - הוא אימץ את ההמלצות

של הרחבת בסיס המס. אבל לא אימץ את הסעיף סל הפחתת שיעורי המס, ואנחנו

שומעים על מגמות של המחוקק ללכת לקראת רפורמה בשיעורי המס, אני חושב

שהמגמות לא יכולות לפתור את הבעייה לגבי שנת המס 1985, ושנת 1985 היא

השנה שתספוג. את המס הגדול בגלל חטאי העבר. אנחנו חושבים שיש ליישם את

המלצות הוועדה בשנת המס 1985.

תודה למר ספיר, ועתה נשמע את מר עוזי שטינברג,

אפשר להרחיב את הדיבור, אבל הדבר הפרקטי הוא, שקבוצה שלמה של

משלמי מס,-בנוסף לכל מה שיצא לא רק מהוראת השעה, אלא גם מהחוק - ואתם

זוכרים שאמרו שרחוק מסובך, ואנתנו אמרנו שהחוק בסך הכל צריך להביא

לתשלום עוד מס על בסיס רחב יותר - תצטרך לשלם מס שאיש לא חשב שצריך לשלם.

איש לא חשב ב-1 ביולי, כאשר הכנסת אישרה את החוק הזה, שתהיה הקפאה דולרית.

איש לא חשב שאם תהיה הקפאה דולרית, היא תהיה שנה, אילו זה היה כך, לא

היינו עושים הצמדה למדד. ומי שנקלע למצב זה, ישלם מסים על מה שאיש לא

חשב,

אני רוצה להציע נוסף לנוסחה הכללית אלטרנטיבה יותר מצומצמת, שבשנת

המס 1985, ואולי גם בשנת המס 1986, תינתן אפשרות למשלם מס שלקח הלוואה

והוכיח להנחת דעתו של פקיד השומה שהיא נלקחה לרכישת ציוד, למדד את הציוד

הזה על בסיס דולרי, ואם הקפאת הדולר תעבור את כל שנת 1986,גם בשנת 1986.

אז לא צריך לעשות מהפכות גדולות, מנטרלים את העוולה בתחום הצר הזה,

יושבים בעלי עסקים ושוברים ראשם מה כדאי לקחת, הלוואה דולרית או

אני אקת חצי-חצי, אחד אומר: לא, אני מאמין

במדיניות הכלכלית, אני מאמין בתפילות היהודים, הדולר ישאר כך, אם הוא

לוקח הלוואה דולרית, זה לא יעזור, כי אם המדד עלה מעל הדולר, אתה תבוא

אם הוא לקח הלוואה דולרית, הוא הרווית את זה שלבנק לא שילם, אבל

לי תמיד ישלם, בעת שאדם לקח הלוואה דולרית הוא חלם שאתם תבואו עם הריבית

הרעיונ ית?

אבל הנכס שווה,

פה נוצר הרושם שכאילו הממשלה עשתה עוול למי שלקח הלוואה דולרית

בזה שהקפיאה את הדולר, נניח שהדולר לא היה נעצר, אנשים היו חייבים לבנק

100% של הפרש, מציגים את הדבר כאילו נעשה עוול,למעשה המדינה נתנה

מתנה למי שלקח הלוואה דולרית, על ההפרש הזה אנחנו רוצים מס,

אם נשווה שני אנשים, אחד לקח הלוואהדולרית ואחד לקח הלוואה

מדדית, מצבו של מי שלקח הלוואה מדדית יותר גרוע ממצבו של מי שלקח

הלוואה דולרית, גם אחרי שהוא משלם את המס,

הוא כמובן יקבל פחת לשנת המס 1985 כמו לשנת המס 1986, אבל אין

לי ספק שזה ניתן לאתור, מתן מידור אינדכס למי שיש לו הלוואה דולרית



ע. שטינברג

מסיבית, יצור חשלום מס שלא עומד בשום מבחן של הביון.

מה -אמר מר רבינוביץ נכון רק בחציו, מי שלקח הלוואה דולרית,

מדינת ישראל עשתה לו טובה כאשר הקפיאה את שער הדולר, וכמובן שהוא לא

ישלם הפרשי הצמדה לדולר, והוא ישלם ריבית דולרית. אם הוא מצלית למכור

יותר, הוא משלם יותר מס, ואתה שותף לזה, הוא הרווית, יצאה לו תועלת

מכך, ששילם פחות הפרשי הצמדה ופחות ריבית, אבל הוא ישלם מס הכנסה, והכלל

לגבי מס הכנסה הוא, שאתה משלם מס על הכנסה שמימשת, אבל בגלל בעיות

האינפלציה, עשינו מס רעיוני,

לי יש יתרון על עוזי שטינברג ודב ספיר, הם מומחים, ואם הם ידברו

אל חברי הכנסת, אני אתפלא אם חברי הכנסת יבינו, אני אינני מומחה, אני

יכול לדבר אל תברי הכנסת.

היו שתי רדוקציות מאחורי ועדת שטינברג, רדוקציה אחת אמרה,

שלא יגבו מס. עברה שנה וגבו מס כמו שלא גבו סבים, לא רק ב גלל חוק שטינברג,

אלא גם בגלל העובדה שהיתה הקפאה, אבל זה גרם לכך שמישהו צריך לשלם יותר

מס, לכן במקרו זה נושא שצריך לתקן, יכול להיות שצריך לעילם על בסיס ועדה

שטינברג, אבל מאחורי ההמלצות של ועדת שטינברג היתה עוד רדוקציה אחת,

והיא לא התממשה, ועדת ליטינברג אמרה שיש להרחיב את בסיס המס, על-ידי

הכללת המל -, ויש להפחית את שיעורי המס, את ההמלצה על הרחבת בסיס המס

יישמו, אב'' את שיעורי המס לא הפחיתו, זה מה שקרה במציאות: הרחיבו את בטיס

המס ולא הפחיתו שיעורי המס,

לוועדה היתה כוונה שמהתעשיה ומהמגזר העסקי יגבו יותר מס,

הכוונה היתה שיפחיתו שיעורי המס גם לשכירים, לא רק למגזר היצרני

והעסקי,

עכשו אני רוצה לשאול: אנחנו רוצים שיבואו משקיעים מחוץ-לארץ, בא

תעשיין מחוץ-לארץ ומשקיע 10 מליון דולר והוא לקח הלוואה של עוד 15 מליון

דולר כדי להקים מפעל. הוא חי במדינה שבה לא קיים הבדל בין מדד המתירים

ובין שער הדולר, הוא לוקח הלוואה דולרית והפריים-רייט הוא 7.5% .מה

המדד בארצו? - 3%-5%. הוא עבד פה כל הסנה, לא הרוויח ולא הפסיד, הגיע

לנקודת האזין, ופתאום הוא רואה שמחייבים אותו במס משום ששער הדולר לא עלה,

המצב הפוך, אתה אמרת שהוא השקיע הון עצמי?

אמרתי שהוא השקיע 5 מליון דולר והלוואה 15 מליון דולר, בסוף

השנה יקחו ממנו מס, יהודי כזה יגיד: אני אורז את המזוודות, זד גיהנום,

זו לא מדינה, ולא חשוב מניין הוא בא, מארצות-הברית, מאירלנד או מאנגליה,

אם הוא מנהל את המפעל לפי הדולר, החוק אינו חל עליו,

זה צריך להיות גם לגבי ישראלי,

יגאל ארנון אמר ששיעורי המס גבוהים מדי, אבל אנחנו לא מביאים את

הציוד לשוויו, אנחנו מנסים לבודד את האינפלציה, ולהגיד שלא יהיה אחד

נתעלם מהאינפלציה. אנו צריכים להגיע

למצב, שהאינפלציה לא ההווה גורם,

אבל אדה קנה ציוד ולא הרוויח,

ואם היה תיסוף של הדולר? הוא לקח הלוואה של 1000 דולר וצריך

להחזיר 800 דולר.

הפתרון - תעזוב את הארץ לחמש שנים, תחזור עם דרכון אמריקאי, תנהל

את העסק במטבע חוץ, והוראה זו לא תחול עליך.

נניח שהאינפלציה אפס והיה תיסוף של הדולר, הוא קנה מכונה ב-1000

דולר בהלוואה שלקח מהבנק, הוא לא צריך להחזיר לבנק 200 דולר. על זד.

אנחנו רוצים מס,

אם יור ה לי הקטן על-יד חברי ועדת שטינברג הגדולה, אנו מצטרפים

לדעתו של מר עוזי שטינברג, לדעתנו, האופציה הזאת צריכה להנתן בכל שנה

בנפרד. אני אומר זאת בשם לשכת רואי חשבון, כי הבחירה קל כל שנה לחוד

מתייחסת לאוכלוסיות שונות. שנה שבה לקחת הלוואה ותהיה לך יותר הלוואה

מנכסים, אוי לך, בשנה שהחזרת הלוואה, אין סיבה לקשור אותך לשלוש שנים

לנושא הדולרי. הבעייה היא לגבי מי שמימן רכישת ציוד בהלוואה דולרית.

כל עוד לא פרע אותה. ברגע שפרע את ההלוואה, בל הבעיות אינן קיימות, לכן

אין סיבה לקשור אותו בזנבו,

אם יורשה לי לומר, חילופי הדברים שהיו עד עכשו היו למעשה

דו-שיח של חרשים, בי אנשים נהנו דוגמות בלי להוכיח ודררו לא על אותם

הדברים,

אנו מצטרפים לעמדתו של מר עוזי שטינברג, אלא שלדעתנו יש לאפשר

זאת מדי שנה בשנה.

אני ארד מאיגרא רמא לבירא עמיקתא , אני אגע בסעיפי החוק,

והסעיף הראשון הוא סעיף מקצועי, משום מה העקרונות החשבונאים מוגדרים

כאלה שהיו ליום 31 בדצמבר 1984. מקצוע ראיית החשבון מתקדם ולא נעצר

ב-31 בדצמבר 1984, וגם לא עושים היום מאזנים לפי ה-31 בדצמבר , על כן

אנו מבקשים לבטל מגבלה זו של ה-31 בדצמבר 1984, ולומר "עקרונות חשבונאיים".

נקודה שניה קשורה לאגרות חוב. אנו עדים היום להנפקות של אגרות

חוב על-ידי גופים פרטיים. הכוונה היום היא לאפשר ליותר ויותר לגופים

פרטיים להחליף את הממשלה בשוק ההון. לכן אנו מבקשים, שאגרת חוב המונפקת

על-ידי גורם אחר, יחול לגבי אותו דין החל על אגרות חוב המונפקות על-ידי

המדינה.

קיים טוני בין הטיפול באגרת החוב בעת שהנשום רכש אותה בתהילת

השנה,בין הטיפול בה כנכס קבוע, ובין הטיפול בה במכירה, מדוע? תן לו

את אפשרות המכירה והקנייה. לשם מה להוסיף את העמלות של המכירה והקנייה,



הערה שלישית במישור השותפויות. נכון שהגדרת ההון העצמי במסגרת

שותפות, היתה שגויה. היום באים לתה נוסחה הדשה שתגדיר אח ההון העצמי

בשותפות, וזו הנוסחה החלה על חברת תושב חוץ המשקיעה בארז. נוסחה זו גם

היא מעותת. לפי נוסחה זו אם המשקיע השקיע בחודש פלוני, ההגנה תינתן

לו רק בחודש הבא. בהוראה המוצעת על-ידינו יש שינוי קל על-מנת שההגנה

תינתן לו בחדש שהשקיע.

אני לא אכנס לכל ההערות שיש לנו. אנחנו מגישים תזכיר, והוא מפרס

כל ההערות המכניות של לשכת עורכי-הדין, אני אסתפק בכמה הערות כלליות.

הערה כללית ראשונה, שעליה אנחנו חוזרים מדי פעם נוגעת לתחולה

הרטרואקטיבית ששלטונות האוצר נוהגים לתת לחוקי מס הכנסה, ובמקרה זה

התחולה הרטרואקטיבית של התיקונים הנוכחיים היא רטרואקטיבית על רטרואקטיבית,

כי חוק שטיינברג עצמו נתקבל עם תחולה רטרואקטיבית באוגוסט שנה שעברה.

אנו מוכנים לוותר מראש על כל התיקונים הרטרואקטיביים.

כולם לקולא.

ש. ברגרזון;

אנו היינו רוצים, לא מדובשך ולא מעוקצו, שהחוקים תהיה להם תחולה

מרגע קבלתם,

נקודה שניה שהייתי מבקש לחשוב עליה - האם יש לקבל את החוק כמות שהוא'

או יש צורך לחשוב על איזו קונספציה חדשה לגבי חלק מהסעיפים, כמו הוראות

תיאום מלאי ותיאום מקדמות מלקוחות וספקים, שאולי היו דרושות באינפלציה

שהיתה בעבר, אבל היום כאשר שיעורי האינפלציה והמצב בשוק ההון הינם בפי

שהינם, אין להן יותר מקום, או לחלופין יש להתנות הוראות אלו במצב האינפלציה

ובמצב שוק ההון,

הערה נוספת, חלק מהסעיפים בהצעת החוק שלפנינו, אינם מביאים

בחשבון השלכות של חוקים אחרים, למשל, יש הוראה שהוצאות של הנפקת מניות,

לא יהוו חלק מההון העצמי של החברה, יש חוק עידוד התעשיה ובו סעיף,

האומר שחברה כזאת יכולה לנכות את הוצאות ההנפקה ב-3 שנים, לא יתכן מצב,

שבחה אחד תהיה הוראה, שזה איננו חלק מההון העצמי ובחוק שני תהיה הוראה

שיש לנכות את זה.

אני רוצה להעיר על נקודה אחת בולטת שיש בה אבסורד. לפני שנתים

נתקבל תיקון האומר, שנשום ששילם מס ביתר, פטור ממס על הפרשי ההצמדה

שהוא מקבל.

זה לא בוצע?

בא חוק המיסוי האינפלציוני והופך את הסכום הזה לנכס מוגן. כלומר,

זה גורע. איפה האבסורד? יש לנו סעיף בפקודת מס הכנסה האומר,שהפרשי



א. צחור

הצמדה כנגד סכום ששולם ביתר, לא יותרו בניכוי. בא חוק המיסוי האינפלציוני

ואומר שהפרשי הצמדה כנגד נכס מוגן, לא יותרו בניכוי. נוצר מגב משולש:

סכום זה אינו פטור ממס והפרשי ההצמדה אינם מותרים בניכוי. וכך נוצר מצב

שעל עצם העובדה ששילמת מס ביתר, אתה משלם מס כפול.

זה מס ששולם ביתר מעבר למה שדרש מס הכנסה, ב-15% מעבר למה שמס

הכנסה דרש.

אנו, עורכי הדיז, איננו בקיאים בכל רזי הרזין של החוק. וב-1986

אנו עומדים בבתי-המשפט עם חוק המיסוי בתנאי איפלציה 1982-1983-1984,

ואני מוכרח להגיד את ההתרשמות שלי: השופטים לא מבינים במה מדובר. נציבות

מס הכנסה, כאשר הדברים מגיעים לערעור, נציגיה אומרים: אנו מתקפלים מהערעור.

כבר יש תוצאות לענין בבתי-המשפט.

ענין "העקרונות החשבונאיים" חייב להתבטל.

מה יבוא במקום זה?

שום דבר, תן לבית-המשפט להחליט.

אני מייצג פה אוכלוסיה של נשומים, שישלמו השנה מס בשיעור של

למעלה מ-65%. אלה הם נשומים שחייבים לנהל הנהלת חשבונות כפולה, והי-

שייכים לפרק ב' בהוראת השעה. לגבי אוכלוסיה זו לזל נשומים, משערכים להם

את יתרת הרווח אחרי ששילמו מס, ומצמידים למדד והם חייבים לשלם מס נוסף.

י. רבינוביז;

זה לא נכון,

כיצד קורה הדבר? פה נותנים לו הגנה על ההון העצמי שלו מצד אחד,

נוריד מההון שהיה לך בתחילת השנה את המשיכות שמסכת

במשך השנה,' הרי יש לו גם רווחים. הוא הרוויח 20,000 שקל, ושילם 50% מס,

יש לו 10,000 שקל, הוא חייב במס עליהם על-ידי שערוך, ואם השקיע במלאי,

עושים לו תיאום מלאי, ואם השקיע בניירות ערך, זה חייב במס. מצד שני

נותנים לו פיצוי לפי סעיף 8 - ניכוי של 5% על האינפלציה, אני חושב

שתסכים אתי - - -

אנו לוקחים את ההכנסה בערך הריאלי,

תסכים אתי, שניכוי של 5% לא מספיק. איננו יכולים להגיד שמגיע

8% או 10%, אבל יש פה עיוות, כי אתה לוקח את יתרת הרווח אחרי תשלום

מס, ואתה משערך.



א. אברמוביץ

איך אנחנו, יעצי המס, נסביר לציבור, שאם הרוויח 20,000

ושילם עליהם מס, אם נותרו לו כמה אלפי שקלים, והשקיע אותם או משך אותם,

הם חייבים בשערוך?

בתזכיר שהגשנו לממונה על הכנסות המדינה אמרנו: אם אתה לוקח יתרת

הרווח ואתה משערך, כיוון ששולמו מקדמות, תשערך גם את המקדמות, בתזכיר

אנו מציעים כיצד יש לשערך את המקדמות .

היה סעיף 6 בחוק שנתן 30%, ואנחנו פנינו ליושב ראש ועדת הכספים

ואמרנו שזה אינו מספיק; בא סעיף 8 להוראת השעה ונתן 5%, ובהצעת החוק

שדנים בה עכשו לא מופיע זכר לתיקון בענין זה.

אני אומר, שיהיה לנו קשה להסביר לאדם שחייב לשלם מס כאילו היתה

לו הכנסה נוספת, כאשר לא היתה לו.

שמענו נציגי המשלחות, ועתה נשמע את נציב מס הכנסה, מר יאיר רבינוביץ

לגבי מי שחל עליו פרק ב', השיטה היא כולה - הבאת הרווח לערכים

ריאלים של סוף השנה, ואין על כך מחלוקת, נקודה נכונה היא, שאנו צריכים

להתאים את המקדמות למס הכנסה, זו בעייה. דנו עליה גם במסגרת החוק הקודם,

דו בעייה שאי אפשר לפתור אותה מבחינת הביצוע,

מד וע?

אי אפשר לבצע אותה מבחינה טכנית, כי צריך להפריד בין נישום

שמצמידים ובין מי שלא, והנשים יכול להיות מי שחלות עליו הוראות פרק ב'

והנשום יכול להיות מי שחלות עליו הוראות פרק ג'.

אבל יש בזה נסיון.

במקום אי-שערוך נותנים ניכוי מסויים, לחלק מהמקרים זה מתאים

ולחלק - פחות,

אתה עושה ממוצע?

כן. וזה מטבע הדברים הולך על דבר שרירותי , לגבי ה-30%, כאשר

ניחנו ה-30%, גם התשלומים למס הכנסה נחשבו גריעות,

הנושא האחרון היה תשלום מס ביתר. זה חל רק על מקרים שאדם שילם

מעל למה שהיה חייב, מי שעומד בסוף השנה ולא יודע מה המס שיחול עליו, נמצא

במילכוד שאין ממנו מוצא, הוא יקח את האופטימום, הוא ייענש פעמיים, אם

יגיע לו החזר, הוא לא ישלם מס על הפרשי הצמדה, אבל הוא יקבל נכס מוגן,

והריבית לא תוכר, מי שלא מספי- חכם, ילקה כפליים, על פי המצב החוקי היום

כל אדם שלא ערוך לדעת ביום האחרון של השנה מה המס, ישלם כפול,

איר זה היה לפני חוק המיסוי בתנאי אינפלציה?

היתה אותה בעייה,

ועכקו התגברו עליה,

לא התגברו.

נקודה שניה - היום יש פחת משוערך על נכסים קבועים, נחנו את

הפחת רק על שני סוגים, ציוד ופטנסים תעשייתיים. יש כפה סוגים שלא ניתן

עליהם פחת משוערך. אני חושב שזו רק השמטה.

אני מודה לחברי המשלחות,

ערבות מדינה למספנות ישראל בע"מ (4,842,551 מר"ג. 7 מליון דולר

(מכתבו של שר האוצר מיום כ"ז באייר התשמ"ו-5.6.86)

אנחנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום: ערבות מדינה למספנות ישראל בע"מ(4,842,551 מר"ג, 7 מליון דולר).

דברי הסבר יביא החסב הכללי מר שר,

ועדת הכספים אישרה תקציב המיועד לסיוע למספנות ישראל בסך 161 מליון

שקל לכיסוי התחייבויות והוצאות של החברה.

מתי?

לפני חדשיים, סיוע זה אמור לסייע לחברה לבצע עבודות ולעמוד בלוח

זמנים תקין, יחד עם זאת אינו פותר בעיות של החברה להציע בסחונות, החברה

נכנסה למצב משפטי מסויים, וקשה לה לשחרר ציוד שניתן בקווי אשראי, אנו

מבקשים לאפשר לחברה לשחרר ציוד בקווי אשראי זרים שניתן לחברה בסך 4,8

מליון מרקים,

אתה מבקש שהוועדה תאשר ערבות מדינה?

אני מבקש שהוועדה תאשר ערבות מדינה לאותם קווי אשראי, הציוד

נמצא בנמלים, לחברה יש עבודה בגין הציוד ואם לא תקבל את הערבות, לא תוכל

לשחרר את הציוד, ואז כספי המדינה שהושקעו, ירדו לטמיון.

שנית, החברה צריכה להתמודד במכרזים שונים וצריכה להמציא ערבויות,

כי חברה שנמצאת בכינוס נכסים, קשה לה לקבל מכרזים ,

באותה מידה אנו מבקשים ערבות ביצוע,

מ, בר-און; באיזה סכום?

חמישה מליון דולר.

אני רוצה לציין שערבויות אלו ישימות רק במידה והחברה זוכה במכרזים



א. שר

וכל המסיר. היא, שהחברה תזכה במכרזים על-מנת שתוכל לבצע את העבודות.

אם זו ערבות ביצוע, מדוע סעיף ב' וסעיף ג'? מה ההבדל בין הערבות

בסך ? מליון דולר ובין הערבות בסך 5 מליון דולר?

במידה ושחברה תזכה במכרזים, זו הערבות סל 2 מליון דולר,

ופותחיף לה "לסרס אוף כרדיט", וה-5 מליון דולר הם ערבות-ביצוע להשתתפות

בפרו יקסים,

מדובר על מכרזים גם בארץ?

כן.

צריף לתת ערבות זו גם למתחרים.

כאשר חברה בכינוס נכסים, צריך לתת לה - - -

לגבי עבודוח-ים, בבקשה - הכל. אבל לגבי עבודות יבשתיות, עבודות

מתכת פשוטות? אתה רוצה להרוס את כל הענף.

מה הם המכרזים בחוץ-לארץ?

יש מכרז בינלאומי בוונצואלה על 100 מליון דולר, ויש פברל על

מבדוק בסקוטלנד,

ואם תזכו במכרזים, תרוויחו כסף?

הרבה.

מישהו בדק את זה?

האם יש תכנית-הבראה לכונס הנכסים?

כאשר הוועדה אישרה את התקציב לסיוע, קבלה את מלוא התכנית.

ערבויות אלו נועדו לאפשר לחברה להשתתף במכרזים ובעבודות, כאן

אפשרות אחת, שהחברה תיקח 16 מליון דולר, תלך לבנק והבנק

יקפיא את הכספים שנועדו לציוד ולכל המרכיבים המפורסים, ויגיד: אני אתן,

אבל אקפיא כל היתר. על-מנת שזה לא יקרה - וזו האפשרות השניה - אנו מבקשים

לאשר ערבות מדינה בגין הבטחונות שעליה להמציא,

היו"ר א. שפירא: אני הודעתי שהיום נאריך את הישיבה.

אדוני היושב ראש, יש באן בעייה עקרונית, אם אנחנו נותנים לחברה

ערבוח מדינה לגבי עבודות מחו"ל, זה בסדר. אבל אם מדובר בעבודות בארץ,

אנו יוצרים מצב תחרוחי לא הוגן, שלחברה מסויימת ניתנת ערבות מדינה,

ולחברות ולגופים אחרים - לא. מצב בזה היה בחברת מקורות בינוי ופיתוחן

חברה זו כאשר לא היו לה עבודות בנושא המים, הפבה להיות קבלן-בנייה,

ועד שלא שמו לב, היא קבלה הרבה מאד עבודות בצפון הארץ, והיא קבלה הרבה

מאד עבודות" למה? בי היא הציעה מחירים מתחת למחיר-השוק, כי לא היה לו:

מה לעשות, אבל בל חודש המדינה היתה צריבה לבסות הפסדים שנגרמו לה בסכום

של מליון וחצי דולר,

אם במקרה שלפנינו מבקשים ערבות לעבודות בחו"ל, לעבודות-ים של

מספיות, זה נראה לי, אבל אם מבקשים ערבות לתחרות בתוך הארץ, לזה לא אתן

ידי, בי זה לא הוגן ואסור לעשות זאת, אם רוצים לתת ערבות לעבודות ים

ואניות, בבקשה, בי בזה אין תחרות, אבל אם רוצים לתת ערבות לעבודות מתכת,

למבני מתבת, זה דבר שאסור לנו לתת יד לו,

אנו דנים בנושא מספנות ישראל, שהוא נושא כבד וכאוב. אין ספק שכולנו

רוצים במספנות חזקות. אבל יש לי טענה אל האוצר, כי מה שמאפיין את הבקשות

של האוצר בנושא מספנות ישראל הוא, שבכל חודש מגישים בקשה, פעם לתשלום

משכורת, פעם בגין שביתה ופעם - - -

זה היה לגבי "אתא".

גם לגבי מספנות-ישראל.

כאשר באו עם הבקשה של סיוע תקציבי של 16 מליון שקלים, הביאו תכנית.

אבל לא הביאו ענין קבלת העבודות. כאשר מגישים תכנית-הבראה, היא

צריכה להיות תכנית מקפת, ולא לעסוק רק במקסע אחד בכל פעם, ועכשו יש לנו

ברירה? אישרנו 16 מליון שקל, לא נאשר עכשו 8 מליון? אילו אמרו שה-16

מליון שקל הם סכום אחד, ואחריו יבוא סכום של 8 מליון במסגרת ערבות

מדינה, יכול להיות שהיינו נוהגים אחרת, ויכול להיות שלא, אבל אוו המצב

צריו להציג במלואו,

גם אם ייאמר לי שאני בעל-ענין, אני חייב לומר: מספנות ישראל

הוקמו כדי לעסוק בייצור ותיקון של כלי-שיט וכל הקשור בעבודות ימיות,

בזמנו באשר מספנות ישראל קבלו עבודות מתכת גרידא, היות והשיטה היתה

שיטת הכוסט-פלוס, הן קבלו את העבודות במחירי הפסד,

בנספח "תחזית עבודות למספנות ישראל"הנלווה לבקשת הערבות יש

16 סעיפים, 14 סעיפים מתוכם עניינם עבודות ימיות, כמו תיקונים לצי הששי.

ושני סעיפים - סעיפים 8 ו-9 ענינם - עבודות יבשתיות, ואין פירוס של

העבודות היבשתיות, ואני רוצה לדעת, האס נאשר היום למספנות ישראל ערבית

שתאפשר להן להתחרות עם כל יזם יכל יצרן אחר?

אם אתה מציג את הנספח ללא הסעיפים 8 ו-9, אני מקבל זאת. אם

הנספח יכלול גם סעיפים 8 ו-9, אינני מסכים.

אינני רוצה לחזור על הדברים שנאמר.' בדיון כאשר אישרנו תקציב

סיוע למספנות ישראל. באותו דיון דנו על דרכי השיקום של מספנות ישראל,

אמרנו שאנו רוצים שמספנות ישראל ינוהלו כך שיוכלו להתמודד במכרזים בחו"ל

ולקבל עבודות. עצם העובדה שהן יכולות עכשו להתמודד במכרזים בינלאומיים

יש בה סימן שעברו התייעלות פנימית.

ואולם מכיוון שמספנות ישראל נמצאות בכינוס נכסים, הן אינן יכולות

להמציא בטחונות וערבויות. אני מקווה שמספנות ישראל יזכו במכרזים ששמענו

עליהם, יקבלו עבודות וירוויחו. לכן אם דרושה לשם כך ערבות מדינה, צריך

לאשר ערבות מדינה.

לגבי עבודות בארץ, ברגע שהמספנות נמצאות בכינס נכסים, שום בנק

לא מקבל ערבות. ואני אינני יכול לפסול את מספנות ישראל מלקבל עבודות

בארץ על הסף. אנחנו יודעים שחברת החשמל מסרה עבודות לגורמים שלא

מעונינים בהם.

רבותי, ערבות המדינה, עם כל הכבוד, זה איננו כסף.

אם ערבות מדינה זה איננו כסף, אולי נתלק את זה חפשי?

מספנות ישראל אינן יכולות לתת ערבות אחרת. אם תוכיחו שהיא מתחרה

בארז על בסיס מחירי-הפסד, אני מוכן לקבל דעתכם. אבל הם טוענים, שלא.

אתה קבלן קטן ואין לך כסף להשתתף במכרז, שהמדינה תיתן גם לך;

שתיתן גם לקבלנים שאבדו עצמם לדעת, או1ה מחכה שיתאבדו במדינת ישראל?

למה אתה נגד?

אני איניי נגד מתן הערבות לעבודות מחו"ל.

חבר-הכנסת יגאל כהן, אתה אינך תומך בעמדת האוצר, כי האוצר קיבל

את דעחנו.

אם מספנות י ראל יכולות להתחרות ולהרוויח, צריך לתת להן אפשרות

לעשות זאת.

הנספח שקבלנו על תחזית עבודות, מבשר סובות. נקווה רק שהוא יוכל

להתגשם. מצד שני אני מכבד את החשש שמא אנחנו הולכים לאשר ערבות לעבודות

יבשתיות בארץ מתוך תחרות בתנאים לא שווים. כיוון שאין פירוט של העבודות

אני מציע שנאשר סעיף 9 כפוף לפירוט העבודות שיומצא.

אנו דרשנו תכנית הבראה וקבלנו אותה, אבל מרגע שקבלנו אותה מנסים

לעכב ולטרפד אותה. העבודות שבסעיף 9, זה 10% מהיקף של שעות הייצור,

אם לא יעמדו בזה, תבוא אליהם בטענות,

ברשותכם, אינני חושב שיש פה פתרון לבעיית מספנות ישראל, מספנות

ישראל זו בעייה קשה וסבוכה, ובשלב זה אין פתרון, הפתרון יהיה רק כאשר

היא תזכה במכרז כלשהו מהמכרזים בחו"ל. ואני שמח לומר. שילל ניהול חדש



במספנות ישראל. נכנס אדם חדש, מר זאב אלמוג, והכניס סס דינמיקה מסויימת.
:
זבל אני מבקש שיירשם בפרוטוקול, על-מנת שלא ייאמר עוד שבועים, "למה אתם

אנחנו נבוא עוד פעס, יכול להיות שנבוא עוד שבועים. יש פתרון לכאן

ולכאן, יכול להיות שהפתרון של סגירת המספנות הוא פתרון נכון. אבל החלטת

הממשלה היתה שונה.

מה היתה החלסת הממשלה?

להמשיך ולנסות להפעיל את מספנות ישראל.

ללא הגבלת סכום?

הממשלה עוקבת אחרי הנעשה, בינתיים הסכום שהוצא הוא 16 מליון

שקל.

ככלל, הממשלה אינה מחליטה על דברים שצריכים לבוא לוועדת הכספים.

יתכן שנבוא לוועדת הכספים עוד מספר פעמים בנושא מספנות ישראל.

יהד עם זאת אני מקבל את ההערה הנכונה של החברים, שלגבי העבודות

המתייחסות לסעיפים 7 8 ו-9, שאינן קשורות בחו"ל, נבקש ממספנות ישראל

פירוט מיוחד, ופירוס זה יוצא מהנספח הנלווה לבקשה, ולגבי סעיפים 8-9,

עבודות יבשתיות בארץ - לא תהיה ערבות המדינה.

אלא אם כן נאשר. הם יכולים להשתתף במכרזים על עבודות בארץ, בלי

ערבות מדינה, זה לא אסור להם להשתתף במכרזים בארץ, אבל ברגע שהם רוצים

ערבות מדינה, הם צריכים אישור שלנו. הערבות שאנו מאשרים, אנו מאשרים

רק לגבי עבודות בחוץ-לארץ.

אני מביא להצבעה ערבות מדינה למספנות ישראל בע"מ, למעט סעיפים

8 ו-9 בנספח הנלווה לבקשת שר האוצר.

הצבעה

ערבות המדינה למספנות ישראל - למעט עבודות יבשתיות בארץ,

על-פי סעיפים 9-8 לנספח - א ושרה

ערבות מדינה לאקסי"ם בנק להבטחת אשראי לבנק החקלאות עלי-ידי

(מכתבו של שר האוצר מיום י"ט באייר התשמ"ו-28.5.86)

אנו עוברים לנושא הבא: ערבות המדינה לאקי"ם-בנק להבטחת אשראי

לבנק החקלאות.

דברי הסבר יביא מר שר.

ביום 17 באפריל 1985 אישרה ועדת הכספים ערבות מדינה על סן 10

מליון דולר לאשראי שיתן הבנק האמריקאי אכסי"ם-בנק לבנק החקלאות לישראל בע"מ.

אני מודיע לוועדה שאנחנו העברנו את זה דרך בנק נוסף, הבנק האפריקאי,

אמ, איצ', טי, וזה בערבות אכזי"ם-בנק.



א. שר

אנו מבקשים שהוועדה תרשום לפניה. כי ערבות המדינה שאושרה

על-ידי ועדת הכספים תינתן אפוא לערבות של אכזי"ם-בנק אשר ערב למלווה

שיעמיד ה-אמ.איצ'.טי. לרשות בנק החקלאות.

אנו מאשרים ההודעה שנמסרה,

צו מס הכנסה ( פטור ממס על ריבית) - הלוואה לבנק החקלאות בע"מ

על-ידי אמ,איצ,טי, בערבות אכזי"םבנק

אנו עוברים לנושא הבא: צו מס הכנסה ( פטור ממס על ריבית ) - הלוואה לבנק החקלאות בע"מ

על-ידי אמ.איצ.טי. בערבות אכזי"ם-בנק.

אנו מבקשים אישור ועדת הכספים לפטור ממס את הריבית שישלם בנק

החקלאות על המילווה.

אני מעמיד להצבעה או זה,

הצבעה

צו מס הכנסה ( פטור ממס על ריבית) הלוואה לבנק החקלאות

בע"מ על-ידי אמ,איצ,טי בערבות אכזי"ם-בנק - א ו ש ר

שינויים בתקציב לשנת 1986 (פנייה מס' 33 של הממונה על אגף התקציבים)

אנו עוברים לנושא האחרון בסדר-היום של ישיבה זו: שינויים בתקציב לשנת 1986 - פנייה מס' 35 של הממונה על

אגף התקציבים,

האוצר מבקש לאשר 17 מליון דולר בשקלים כסיוע לענף הכותנה,

הסיוע ינתן במענק למגדלים בגין עונת 1985/6.

האם הוועדה יודעת במה המדובר?

כן, היו מסקנות על שולחן הכנסת,

אני שואל, האם היה דיון בנושא?

התקיים דיון במליאת הוועדה וכולם אישרו המלצות הוועדה, לכן

אני מביא להצבעה פנייה מס' 35.



הצבעה

שינויים בתקציב לשנת 1986 - פנייה מס' 35 של

הממונה על התקציבים - א ו ש ר ה

רבותי, ביום ד' נדון ונצביע על: ערבות מדינה לאלסינט, ערבות

מדינה לפרוטארום ופניית הממונה על התקציבים בענין סולל-בונה, ואני

מודיע שנשב עד שנסיים את הדיון וההצבעה.

הסכימו לסבה עד שעה 13.00.

הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בליעה 13.15