הכנסת האחת עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 248

מישיבת ועדת הכספים

יום הי, י"ג בשבט, התשמ"ו - 23.1.1986 - שעה 11.30 - בתדיראן

נ כ ח ו

א' י' שפירא - היו"ר

אי אבוחצירא

יי זי אמיר

י' ארצי

מי בר-און

אי ורדיגר

עי עלי

חי קופמן

חי רמון

גי שפט

די תיכון

יי נאמן - מנכ"ל חברת תדיראן

ז' שלו - התאחדות התעשיינים

אי הר - איגוד תעשיות האלקטרוניקה

די ברודט - משרד התעשיה והמסחר

נציגי ענף האלקטרוניקה וחברת תדיראן

אי קרשנר

סי אלחנני

אי דגני

המשבר בענף האלקטרוניקה.



המשבר בענף האלקטרוניקה

מ"מ היו"ר ח' רמון;

אני פותח את הישיבה של ועדת הכספים.

עד עכשיו סיירנו במפעל של חטיבת התקשורת כאורחי חברת תדיראן.

אני מודה להנהלת החברה, למנכ"ל, למנהל החטיבה, על הסיור המענין ועל

ההסברים ששמענו.

לפני שבועיים קיימנו דיון על המשבר בענף האלקטרוניקה יחד עם

נציגי הענף. חברי הוועדה שמעו את נציגי הענף והעירו הערות וגם שאלו

מספר שאלות, היום נשמע את אותם חברי ועדה שלא התבטאו בישיבה הקודמת

ואת התשובות של ראשי הענף לשאלות של חברי הוועדה.

נציגי הענף אמרו בישיבה הקודמת שהם מבקשים להציג בפנינו כמה

נתונים. אני מציע שנפתח בזה.

אם יש לפך הסכמה, נשמע את דבריו של מנכ"ל תדיראן.

אפתח ברקע כללי על הענף. אלה הם נתוני 1984 (מציג את השקף),

ולצערי הרב נתוני 1985 אינם שונים באומן משמעותי.

הענף כולו הגיע להיקף מכירות של קרוב ל-2 מיליארד דולר, כמעט

מחציתו יצוא. בעשור הקודם גדלנו בממוצע שנתי ב-22%, כאשר הגידול

ביצוא היה 27% בממוצע.

בסך הכל עובדים בענף 38,000 עובדים, 17,000 מהם מהנדסים וטכנאים.

שיעור הגידול הממוצע בעשור האחרון של מהנדסים וטכנאים היה 16%, ובשאר

סוגי העובדים ב-9%.

הענף כולו משקיע כ-11% במחקר ופיתוח. הערר המוסף שלו גבוה,

כ-70%.

אני חושב שהענף בקצב גידולו ובתדומתו למשק היה ללא ספק הענף

המוביל מכל הבחינות, אני חושב שהוא תרם רבות ויש לו פוטנציאל הגידול

הגדול ביותר. דומני שכאשר מדברים בישראל על טכנולוגיה מתוחכמת, הרי

היא כוללת 98% אלקטרוניקה ועוד 2% דברים שונים כמו ביאו-טכנולוגיה

וכדומה. אבל באופן מעשי זוהי אלקטרוניקה.

מה קרה בשנתיים האחרונות? עד שנת 1984 גייסנו בשנים האחרונות

מדי שנה כ-4000 עובדים. בשנת 1985 החל המיתון. פיטרנו 2000 עובדים.

בשנת 1986 אנחנו עומדים לפטר 4000 עובדים. אם נקח את הנטו של השנתיים

האלה, נראה שאם היה המשך לגידול הרי לעומת המצב הנוכחי יש פער של

14,000 עובדים, 14,000 עובדים בעניי הזה היו יכולים לעלוות את כל ההבדל

בין מצב חיובי לבין מצב לא חיובי לצמיחה הישראלית-

מהן הסיבות לקשיים? משרד הבטחון פשוט הפסיק לקנות מאתנו.

משרד הבטחון מתקציבו קיצץ את ההזמנות קילו מהתעקשיה המקומית ב-70%.

נכון שבמסגרת הרכש העקיף, הרכש של ארצות הברית, משרד הבטחון השתדל

מאד שהתעשיות הישראליות תקבלנה נתח מסוים, ואולי ניתן לומר שהקיטון

בדכישות של משרד הבטחון, אם מביאים בחשבון את שני האלמנטים האלה,

הוא ב-50%. אבל זה בתחום של מכירות; בתחום של הזמנות חדשות הגענו

כמעט לאפם. הצינור יבש לגמרי.



י' נאמן

כל זה מתבטא בנפח המכירות כיום. מה שיותר חמור זוהי הפסקת

הדיאלוג שהיה בין צה"ל לבין התעשיות לגבי פיתוח מוצרים חדשים.

אין דיאלוג, אין חשיבה, ולבטח אין כספי מו"פ. אני חושב שזה עלול

לגרום לבעיה בטחונית רצינית; אבל ערורנו ובאופן מיידי אולי היתרון

היחסי הגדול ביותר שהיה לנו, שזהו הקשר ההדוק מאד עם צה"ל, פשוט

הולך ונעלם.

יש לנו בעיה רצינית נוספת. אחת הסיבות שמשרד הבטחון איננו

קונה מאתנו היא שהוא קונה מהאמריקנים. האמריקנים נותנים 1.8 מיליארד

דולר, יש פיתוי גדול לקנות מהם. וקורה שוב ושוב שאותן חברות אמריקניות,

שאנחנו מתחרים בהן בכל העולם, באות ללקוחות אחרים ואומרים עלינו: תראו,

אפילו בארצם הם אינם מוכרים את התוצרת שלהם. אנחנו החברות האמריקאיות

מוכרות את המוצרים שלנו אפילו בישראל.

בשוק המקומי יש צמצום בביקושים. לדעתי אנחנו עומדים בפני איזו

התפוצצות. שער הדולר נשאר קבוע; המחירים הם קבועים; תשומות השכר,

אם רוצים או לא רוצים, גדלות; ואנחנו מרגישים שהעניי עומד על סף

פיצוץ.

אם את הדברים האלה שקשה לקבל אותם, קצת אפשר להבין, קיים

הסגמנט .הנוסף שהוא סגמנט היצוא, שבו הוכינו קשות, ואותו קשה להבין.

מה קרה ליצוא של הענף הזה? הונחתו עליו שתי מכות רציניות. בחודש יולי

שינו את שיטת הסבסוד. אם עד היום הביאו בחשבון את תהליך הייצור הארוך

שקיים באלקטרוניקה וניתן לענף מימון שקלי שהיה בו אלמנט של סבסוד,

מאותו חודש שינו את השיטה. יתכן שלכלל התעשיה לא פגעו בכך בתמריץ ליצוא,

אבל בתעשיה שלנו היתה פגיעה בתמריץ היצוא בשיעור של 9%.

האחת - המשקל של שכר המהנדסים והטכנאים

מתוך סף הכל השכר בענף מגיע כמעט לשני-שלישים. לגבי מהנדסים וטכנאים

עלייה השכר בשנים האחרונות היתה ללא שיעור יותר גדולה מאשר הממוצע

הארצי.

; מה קרה במחצית השנה האחרונה?

בהמשך הדברים אשיב על כך.

סיבה שניה, שהיה לנו מימון שקלי לתהליך הייצור במחזוריות הרבה

יותר גבוהה מאשר הממוצע, והמימון הזה ניטל מאתנו.

ביום מסוים בתחילת חודש יולי כל סל ההזמנות שהיה לענף, בערך

מיליארד דולר הזמנות ליצוא, רווחיותו נפגעה ב-9%. שינו את השיטה

ועל כל ההזמנות האלה הפסידו 9%.

גם בוטלו הזמנות?

חלק מהחברות, במקרים שהגיעו מים עד נפש,פנו ללקוחות ובהסכמתם

במספר מקרים ביטלו הזמנות.

באותו יום היה גם פיחות.

יי נאמן;

נכון, היה פיחות, אבל בנטו ההפסד הגיע ל-9%.



י' נאמן

היתה פגיעה רצינית ברווחיות, אבל מעבר לזה, אם ניתן היה לקחנו

מכרזים בחזרה, עדכנו את התמחיר, הוספנו 9%-7%. ממילא הצעות חדשות

גם כן התייקרו. כושר התחרות שלנו נפגע. היכולת שלנו לקבל הזמנות

ליצוא במקום שתגבר היא קטנה. אני מוכרח לומר, שקשה מאד להבין זאת,

תחום שני שנפגע אלה הן עסקות יצוא לטווח ארוך. בתחומים שלנו

הרבה עסקות מבוצעות בדרך של עסקות מימון לטווח ארוך. חזקים במיוחד

בתחום הזה הן מדינות אירופה - צרפת, אנגליה, גרמניה, איטליה, ספרד,

וכן גם היפנים והקנדים. האמריקאים אינם חזקים בכך. אצלנו באופן הדרגתי

הקטינו את ההיקף של העסקות האלה כמעט לאפס. (מ' בר-און: מה בוטל?)

היו נותנים מימון לטווח ארוך, מימון מסובסד בריבית נמוכה, כמו שנותנים

האירופים, לטובת המזמין, מימון מסובסד על ידי הממשלה. כך נוהגות

ממשלות אחרות, ממשלת צרפת או אנגליה. (היו"ר ח' רמון; בעיקר בלגיה).

גם יפן, גם קנדה, כולן. בישראל הפסיקו לתת את המימון הזה בטענה

שאיננו כבר כל כך עשירים. זהו כורח חיים בתחום זה. אבל החליטו לא

לתת זאת או לשחוק זאת באופן משמעותי.

יש בתהליך מספר החלטות שכבר נתקבלו אבל עדיין לא השפיעו על

התוצאות של 1985. בנושא ההשקעות הקטינו מאד את נפח המימון העומד

לרשות השקעות וגם שחקו את הסבסוד להשקעות ופיתוח. עד לפני שנה

השקעה -בפיתוח היתה מועדפת. עכשיו דרושים אישורים מיוחדים. ואפילו

אם אתה מקבל את האישור המיוחד לא נותנים לך את המימון. היינו מנסים

להביא מימון מחויל. עד היום הפריעו לנו בכך או בנק ישראל או האוצר

באופן אדמיניסטרטיבי. בימים אלה התבשרנו על הטלת קנם של 6% לשנה על

כל הלוואה שנגייס בחו"ל. כלומר, סגרו גם את הברז הזה.

עד כאן השקעות. אני עובר לענין המיסוי. יש לנו בשעה טובה את

חוק-שטיינברג. יש בחוק סעיף אחד גדול שקשה לנו לקבל אותו, פשוט

לא מכירים בפחת ריאלי לצורר מס. מכירים בפחת היסטורי שזה כמעט לא

קיים. בכל ארצות העולם המערבי מכירים בפחת מוכפל, מושלש, בפחת מואץ,

אין פחת, אם לתעשיה הזו סך הכל הפחת המופיע בספרים

הוא 100 או 150 מיליון דולר לשנה, אולי מכירים בפחת של 20 מיליון

דולר. על כל היתר יש לשלם מס עודף. מדוע?

היו"ר ח' רמון;

איך הגעתם לחשבון הזה? פחת לתעשיה הוא בשיא 24% לשנה.

(י' נאמן; פחת שקלי..) אתם- יכולים לבחור בפחת דולרי,

איננו יכולים לבחור בתחת דולרי. אנחנו מדברים על ענף האלקטרוניקה

בישראל,

בחלק מענף האלקטרוניקה בחרו דולרי ויכולים לבחור דולרי. "וישיי"

יכול לבחור חישוב דולרי? (עי עלי: זוהי חברה אמריקאית). גם תדיראן

היתה יכולה לביזור בכף עד לפני שנה, נוצר מצב שבדיוק באותו רגע הוא

לא יכלה לבחור בכך. נאבקנו על כך שהיא תוכל לבחור בחישוב דולרי. היה

לנו ויכוח גרול עם האוצר בנושא הזה.

מה שאמרתי נכון לגבי ענף האלקטרוניקה. חברות בבעלות זרה, הענין

איננו חל עליהן. אני מדבר על ענף האלקטרוניקה הישראלי, לא האמריקאי

שנמצא בישראל.



י' נאמן

דיברתי על השקעות ועל מיסוי. התחום השלישי הוא מו"פ. בשנת

1984/5 היו הנפקות של מו"פ שאפשרו לקיים מחקר ופיתוח. אני חושב

שזה היה כלי יעיל מאד. אומרים כי בשנת 1986 הוא ייעצר. כתוב בתקציב

שזה ייפסק.

גם בספר התקציב כתוב שיחזרו לאלטרנטיבה.

י' נאמן;

עד כאן נתוני רקע. לאחר סיבוב של שאלות נציג בפניכם באמצעות

שקפים נתונים עיקריים על תעשיית האלקטרוניקה, על הקשיים על הענף וכן

הפתרונות המוצעים, כן הכנו את הנתונים שביקשתם על התפלגות השכר בתעשיות

האלקטרוניקה.

נעבור עכשיו לשאלות של חברי הוועדה.

אני רואה שהדיון מתמקד ביחסים שלכם עם השלטונות בכל הקשור

למיסוי, עידוד השקעות ותקציבים למחקר ופיתוח. אני רוצה להתייחס

לנושא שאין לי עליו מספיק נתונים, ועל כר אבקש לשמוע את תגובתכם,

ההנחה שלי, לאור מה שאני שומע וההתענינות שאני מגלה בנושא, שיש

מיתון כבד בעולם בתחום של האלקטרוניקה, ואתם בבואה של מה שקורה

בעולם, במיוחד שהשוק הגדול שלכם הוא בחו"ל, וגם כל הרחבה וגידול

מיועדים ליצוא ופחות לשוק המקומי ולצה"ל, כי יש גבול לצריכה של

השוק המקומי.

לאור מה שמתרחש בעולם מתברר שגם המישור הצבאי איננו מהווה

שוק כל כך גדול בתנאים של שנת 1986. שאלתי האם אתם נערכים לייצור

של מוצרים אזרחיים, ולא מדובר על מוצרי צריכה רגילים שבהם אין

לנו יתרון יחסי על פני מדינות כמו יפן או מדינות אחרות, שאתן יהיה

לנו קשה להתחרות. מה קורה בתחום הזה, כי לדעתי שם תונחה המכה

הגדולה גם אם ממשלת ישראל תתן את הסיוע שאתם מבקשים באשראי ספקים.

הממשלה איננה יכולה לתת יותר מדי, כי פשוט אין לה אמצעים. שנית,

נקח' לדוגמה מדינות כמו ספרד או צרפת שנותנות אשראי ספקים בתנאים

נוחים ביותר. הן גם נותנות את האשראי הזה למדינות שאין בהן סיכון

לא כלכלי ולא בטחוני מבחינת יציבות המשטר. אנחנו הולכים הרחק

למדינות כמו מדינות אמריקה הלטינית, שבהן יש סכנה לעצם תשלום החוב.

לאור המצב הזה אין פלא שגם חברי הכנסת לא יוכלו על הממשלה או על

האוצר לגלות יותר נדיבות בביטוח סיכוני סחר חוץ. כי ההנחה היא שיש

כל מיני רפובליקות של בננות שקשה לדעת אם נקבל מהן תמורה עבור

היצוא. אפילו דרום אפריקה יש לה בעיות.

השאלה איך אתם נערכים לקראת המצב החדש לא רק בשנה הקרובה אלא

בשנים הבאות. זה מעבר לסיוע שוועדת הכספים יכולה להמליץ עליו בפני

האוצר, כי גם אם נאשר הקצבות אלה או אחרות או נאשר תיקונים לחוק,

זה לא יפתור באופן שורשי את הבעיה של הרחבת הייצור שפירושה בעצם

גידול היצוא. גם הירידה בהכנסות של מדינות הנפש משפיעה בהכרח על

זה דווקה לטובה). זה כלל לא בטוח.

שער השטרלינג האנגלי הוא בירידה בגלל הירידה במחיר חבית נפט.



א' אבוחצירא;

הודגש בפנינו שאחת הבעיות שלכם מאז 1984 היא העליה בשכר.

בקריאת ביניים נשאלה השאלה מה היתה עליית השכר בארבעה החדשים

האחרונים, להערכתנו חלה בחדשים האחרונים חלה שחיקה בשכר בגבולות

של 25%-40%. בדרך כלל אחת הבעיות של המפעלים זה גובה השכר. חשבתי

שבענף האלקטרוניקה הבעיה הזו היא קריטית, בניגוד לענפים אחרים כמו

מזיז וטקסטיל וכדומה שבהם העוכר הוא נמוך,בגלל בעיות מיוחדות והמורכבות

ילל המוצרים בענף האלקטרוניקה. אבל בעת הביקור שלנו היום במפעל התברר

לנו שהשכר שאתם משלמים לעובדים הוא שווה פחות או יותר לשכר המקובל

בענפי המזון והטקסטיל. (ז' שלו; זה לחלוטין לא נכון). שמענו שיש

עובדים ששכרם 200 או 300 דולר לחודש. אינני יודע מהו שכרם של המהנדסים.

בישיבה הקודמת ביקשנו להציג בפנינו נתונים על ההתפלגות של השכר

לקל העובדים בענף האלקטרוניקה.

עובדים בענף 18,000 מהנדסים וטכנאים מתוך 37,000 עובדים.

השכר אצלכם, כפי שהבנתי, שווה פחות או יותר לשכר בענפים אחרים,

והוא לא מהווה גורם מכריע לפוזות לגבי מחצית מספר העובדים בענף-

היו"ר חי רמוז;

נקבל נתונים על השכר ונוכל לנתח אותם.

מתי הוקם המפעל הזה בפתח-תקווה? מענין אותי לדעת מי היה השר

שנתון את האישור להקמת המפעל דווקה בפתח-תקווה.

י' זי אמיר;

לא אכנס לבעיות של שיווק ותמחיר. אני רוצה לומר לכם שהביקור

היום צינן במקצת את התלהבותי ממפעלי אלקטרוניקה ומפעלים מתוחכמים.

ראשי ערים, בעיקר בערי פיתוח,. נאבקים על הפניית מפעלי אלקטרוניקה

לישובים שלהם כדי לויענו על הציפיות של הדור הצעיר הגדל בהם. היום

בביקור מאד התרשמתי מההיערכות, מהתחכום ואפילו מהנקיון והסדר במפעל,

אבל גם שמעתי שקיומו של הענף הוא בסכנה, בגלל התחרות בעולם, המיסוי

הכבד, חוסר ההבנה שמגלה הממשלה לבעיות הענף, התמריצים ליצוא שהופסקו

והכבדות שונות בנושאים אחרים.

שמענו שהערך המוסף בתעשיה הזו מגיע ל-70%. זהו ערך מוסף נכבד

מאד שמשתווה כמעט לערך המוסף בענף התיירות.

נשאלת השאלה אם אלה הן הבעיות של הענף, האם מפעלי האלקטרוניקה

יש בהם משום תשובה לדור הצעיר המשקיע את כל מרצו וזמנו כדי להשתלם

במקצועות האלקטרוניקה בחינוך התיכון והגבוה. אני חייב לומר שהבאתם

אותי היום במבוכה. אני רוצה לתסבירו לי אם לענף הזה יש בכלל עתיד

לאור ההתפתחויות הטכנולוגיות בעולם, גם לאור עלות העבודה. היום

נוכחתי לדעת שעלות העבודה של הענף היא נמוכה כאשר מדובר על פועלים

פשוטים אבל מיומנים. אני בטוח שבשקף שתציגו בפנינו על התפלגות השכר

בענף נראה שהפער בשכר בין הפועלים הפשוטים המיומנים לבין המהנדסים

הוא פער גדול מאד. שכרם של מהנדסים ומנהלים יכול להגיע לפי 5,4 או

6 משכרם של העובדים האחרים.טוב שנדע היכן הן עלויות השכר.



דבר נוסף שמדאיג אותי זוהי האדישות שמגלה צה"ל, כפי ששמענו

מכם, לעתידה של התעשיה האלקטרונית בישראל. האס צה"ל איננו מאמין

במחקר והפיחות של הענף הזה? (מ' בר-און: יש כאן בעיה של מנהיגות),

יש כאן בעיה קול חלוקת המשאבים הלאומיים לאן צריך להפנות אותם. זוהי

הבעיה המרכזית. היום נשמעים קולות גם בקרב חברי הכנסת וגם בקרב אישי

ציבור, שצריך לקצץ עוד יותר בתקציב הבטחון. אני מבקש שנשמע על כך

מאנשי הענף-

ד' תיכון;

לא הבנתי את המעבר ב-1 ביולי שאז אתה אומר כי הרווחיות שלכם

ירדה ב-9%. שאלתי את השאלה הזו בפעם הקודמת וחשבתי שטעיתי בשאלתי,

אבל הדברים נשארו עדיין סתומים, יש לכם רווחיות של 15% או לא -

ואני מדבר רק על הענף שלכם, אני גם רוצה שתסבירו לי כיצד הורע מצבכם

מ-1 ביולי, על אף העובדה שהעריך המוסף שלכם הוא 70%, והכל קפוא,

אינני יודע אם הספקתם לעבור על התקציב של משרד התעשיה והמסחר,

אבל זהו התקציב שקוצץ יותר מאשר כל תקציב אחר במדינת ישראל, וזה

אומר שלפחות נקודת היציאה שלנו להמשך פיתוח התעשיה ב-1986 היא די

חלשה. 'אבל אני רוצה לעשות אחכם "עסקה", ואולי אני מדבר בשם כמה

חברים בוועדה, אנחנו מסכימים שזהו ענף העתיד של מדינת ישראל ואסור

לתת לו ליפול, על אף העובדה שיש בו מעלות ומורדות, ואנחנו נמצאים

עכשיו במורד, אנחנו נהיה מוכנים לתת לכם יתרונות בתנאי שתגידו לנו

מה אתם רוצים ומה אתם נותנים, למשל, אתם תרצו לקבל מימון, ואישרנו

לאחרונה כמה עשרות מיליוני דולרים לתדיראן, ונכון שמימון זה התייקר

לפני שלושה ימים ב-6% - -

וו

המימון הזה עדיין לא התייקר ואני מקווה שגם לא יתייקר,

אנחנו רוצים לעשות סלקציה ולחזור לשיטת האשראי המוכוון; למי

שצריף לעזור, אנחנו רוצים לעזור, אני מוכן לעילות עסקה עם ענשים

שאני; חושב.שצריך לשמור עליהם ולעזור להם להתפתח. אני רוצה שנשב פעם

יחד ונחשוב ברצינות מה יקרה אם תקבלו סיוע בצורה זו אחרת, כפי שנגדיר

זאת, מה תתנו בתמורה ביצוא, בפריסה באזורי הפיתוח - ואנחנו רוצים

לעזור לערי הפיתוח ולפתור את הבעיות שיש בהן-

אני מציע כי בסיכום תגידו לנו תתנו למדינה תמורת מה שתקבלו

ממנה, תוך פירוט כל הסעיפים של הסיוע ושל התמורה, כולל הליכה לאזורי

פיתוח, אולי בדרך הזו נהיה יותר יעילים ונחזור לשיטות ללל סוף שנות

הששים ותחילת שנות השבעים, באלר הטיפול היה פרטני וניתן לסיוע למפעלים

שחשבו שהם טובים ויש להם סיכויים,

אגחנו אפילו מוכנים לקבל את ההצעה עם הוכחה של ביצוע,

יכול להיות שזוהי הדרך*

ועדת המשנה למיסוי שעמדתי בראשה ביקשה לאפשר ניהול סתרים בדולרים

למי שרוצה בכך. זו היתה הכוונה של ועדת המשנה, שלא רק הציעה זאת אלא

גם ניהלה על כך מאבק עם הממונה על הכנסות המדינה, שכוון בעיקר לתדריאן

בגלל מצבה המיוחד לאחר שהיא עברה מחברה זרה להברה מקומית בדיוק באותה

שנה. ביקשנו לאפשר זאת לתדיראן ואמרנו שנמצא לכף ניסוח בחוק, הכוונה

המקורית היתה שכל מפעל מעל לסדר גודל מסוים יוכל לנהל ספרים בדולרים.

יהד עם זה, הענין של המיסוי כפי שתארתם אותו רחוק מלהיות מדוייק

גם בתנאים האלה, כי אתם מנהלים הכל בשקלים. כל הרעיון של חוק המיסוי

בתנאי אינפלציה הוא שבמקום שאתה נהנה אתה גם נמצא חסר, ובמקום שאתה

נמצא חסר אתה גם נהנה. יש סימטריה, אם כי היא איננה מאוזנת עד הסוף,

ובמכוון. יש מקומות שבהם במכוון לא הבאנו לסימטריה. ואתם פשוט עברתם

לתשלום מס כפי שהייתם צריכים לשלם בשנים 1984-1983-1982, והתשקיפים

של החברות דווקה בענף האלקטרוניקה הראו הראו שיש להם רווחים גדולים

בדולרים ותשלומי מס אפסיים בשקלים. את התופעה הזו היה צריר לחסל, וטוב

שהיא חוסלה. יחד עם זה נוצרו בעיות וצריך לפתור אותן לקראת שנת המס

הבאה. איננו מתעלמים מהבעיות האלה ונדון בהן בעתיד הקרוב.

אינני מבין את החישוב של 9%, כפי שגם אמר חבר הכנסת דן תיכון.

אני בטוח שאותם 9% מבטאים את הקיצוץ בסבסוד. הבעיה שלכם היתה

ההתחזקות של המטבעות האירופים מול ההיחלשות של הדולר. והשוק שלכם

הוא יותר דולרי מאייר אירופי, ולכן הרווחיות הממוצעת שלכם נפגעה.

אני משוכנע שהרווחיות שלכם נפגעה בראש וראשונה בגלל היחלשות המטבע

האמריקני, לאחר שרוב העסקות שלכם הן בדולרים. זו בוודאי לא אשמת

ממשלת ישראל. פרט לכך שבסך הכל התופעה הזו הצילה את התכנית הכלכלית.

י' נאמן;

חבר הכנסת חיים קופמן אמר שני דברים: מאחר וחלק מהסגמנטים של

האלקטרוניקה בעולם הם במיתון, ומאחר והשוק הבטחוני האלקטרוני איננו

גדול, מדוע איננו הולכים יותר לכיוון של השוק האזרחי. ראשית, המיתון

שפקד את ענף האלקטרוניקה לא פגע בתעשיית האלקטרוניקה בארץ. המיתון

מתרכז או בתחום המחשבים או בתחום המיקרו-אלקטרוניקה, כאשר באופן בסיסי

איננו פעילים בתחוזמים אלה בישראל. שנית, השוק הצבאי האלקטרוני הוא

גדול מאד, הפוטנציאל שלו גדול מאד והוא הולך וגדל. תכולת האלקטרוניקה

שקיימת במערכות נשק הולכת וגדלה. אם לפני עשרים שנה האלקטרוניקה

במטוס היתה בגבולות של 10%, היום יש במטוס למעלה מ-50% או 60% אלקטרוניקה.

בטנק היו אולי 3% אלקטרוניקה, והיום משקלה של האלקטרוניקה בטנק מגיע

ל-40%. איננו חושבים שהשוק הזה הוא מצומצם או הולך ומצטמצמם.

יחד עם זה יש מגמה שהולכת וגדלה של העמקת הפעילות האזרחית שאיננה

צבאית. הענף הזה כולו נוסד למטרת אלקטרוניקה צבאית. הוא היה לפני

15 שנה אולי 80%-90% צבאי ו-10%-20% אזרחי, היום החלוקה היא 60%

צבאי ו-40% אזרחי. קיימת מגמה הררגתית עם דגש לכיוון האזרחי. אלא

שאיננו חיים בחלל ריק. אנחנו הולכים בכיוון שבר יש לנו יתרון יחסי,

או שבו החסרון היחסי שלנו הוא יותר קטן. יש לנו עדיין יתרון יחסי

מסוים בכך שאנחנו עובדים יפה מאד עם צה"ל, ואנחנו מנסים לנצל את

היתרון היחסי הזה.

המגמה הזו קיימת, אבל זהו תהליך ארוך מאד. אינני חושב שנכון

יהיה לומר שלאלקטרוניקה אזרחית יש עתיד יותר טוב מאשר לצבאית במדינת

ישראל. אינני חושב כך, אבל זוהי אולי דעה פרטית.



ח' קופמן;

שאלתי גם על הנושא של סיכוני סחר חוץ לאור המגבלות של ישראל,

(היו"ר ח' רמוז; גם לאור ההסתבכויות של העבר).

י' נאמן;

ידוע לי שענף האלקטרוניקה לא הסתבך.

מדובר על ההסתבכויות של מדינת ישראל.

אני משיב לפי נושא הדיון, ענף האלקטרוניקה לא הסתבך בהרפתקאות.

יתרה מזו, ענף האלקטרוניקה הציע לחלק אה הסיכון מחצית על מחצית, אותה

תעשיה שמוכנה ליטול על עצמה את מחצית הסיכון זכאית לבקש מהממשלה לקחת

על עצמה את המחצית השניה של הסיכון. זהו המבחן לתעשיה שהיא איננה

הולכת להמר על כספי המדינה אלא על הכספים שלה. אבל אם הצרפתי מקבל

90% השתתפות בסיכון סחר חוץ, והאנגלי מקבל השתתפות של 90%, והיפני

בוודאי איננו מקבל פחות; ואם מדובר על מימון ל-8 עד 14 שנה, אנא

תנו לנו את אותם תנאים, ובסיכון אני מוכן להתחלק חצי על חצי. זה

יהיה לגבי מדינת ישראל המבחן אם אנחנו הרפתקנים או לא, וזאת כאשר

בעובדה בענף שלנו לא היה כל מחדל כזה. אם הענף מייצא 900 מיליון

דולר בשנה, ובעשור האחרון הוא אולי ייצא בסכום של 5 מיליארד דולר,

אינני יודע אם יש לענף חובות אבודים, ואם ישנם כאלה הם בסביבות של

0.5% או 1%.

בנושא השכר נציג שקף עם נתונים, ואז אתייחס לנושא,

לשאלה על עתיד הטכנולוגיה המתוחכמת, טכנולוגיה זו היא בבעיה,

אבל מי שחושב שאין תקומה לטכנולוגיה המתוחכמת, הרי באותה נשימה הוא

כאילו אומר שאין תקומה למדינת ישראל. אינני חושב שיש איזה תחום שבו

יש לנו סיכוי יותר גדול אפילו במשהו מאשר בתחום של הטכנולוגיה

המתוחכמת, פרט אולי למחצבים, אין למדינת ישראל מה למכור אלא ציוד

ומערכות שמשולבים בהם הרבה שכל. לי אין ספק שתמיד זה יהיה הענף

המוביל. השאלה כמה זמן יקח לעם ישראל או לממשלת ישראל להבין שצריך

לאפשר לענף הזה לפעול, להתפתח ולהתקדם, זה לא טובת הענף; זוהי

לוובת' עם ישראל,

אם היינו ממשיכים לגדול והיו עוד 14 אלף עובדים בתעשיה הזו,

כלומר הם לא היו יורדים מן הארץ, לא מסתובבים באפס מעשה, או שהם לא

היו עובדים בשירותים הציבוריים, התמונה היתה נראית אחרת. זה לא למען

האלקטרוניקה זה למען עם ישראל. לי אין ספק שענף האלקטרוניקה הוא

חיוני ביותר. אם לא היתה לנו האמונה הזו, הרי אותם 18 אלף העובדים,

אם היו נותנים להם חדשיים או שלושה חדשים להתארגנות, הם היו יכולים

לעזוב את הארץ, למצוא מקומות עבודה טובים באמריקה ולהשתכר פי ארבע או

חמש. כולם נמצאים כאן כי הם מאמינים שיש עתיד לתעשיה הזו. היום

זה קשה מאד.

אינני חושב שלצה"ל אין הכרח בצורך ובחיוניות של התעשיה שלנו.

הוא מודע לצורך להמשיך ולפתח את התעשיה ולעבוד אתה, אין בכך כל צל של

ספק. אלא שאני חושב שלא אטעה אם אומר שצה"ל היום הוא מדוכא, קציניו

אין לנו חלקי חילוף, איננו יכולים לתחזק את המערכות שלנו,

איך אתן מהנדסים וצווחות שיחשבו על הדורות הבאים? מהיכן יבואו המשאבים?

את כל הכסף ממילא "הלביא" לוקח, (י' ז' אמיר: אלה כספים שבאים

מארצות-הברית), התחום של "הלביא" מוגדר ומסודר. מעבר לזה אין משאבים

לדברים אחרים, מבחינה זו אנחנו חיים בתקופה קשה.

הצבא החליט במסגרת סדרי העדיפויות שלו לקצץ בזה, כי הוטל עליו

לקצץ. הצבא היה צריך להחליט או לקצץ בסדר הכוחות שלו או במו"פ,

על כך מחליט שר הבטחון.

היתה שאלה קול חבר הכנסת אבוחצירא מתי הוקם המפעל בפתח-התקווה

ומי החליט על כך.

יי נאמן;

עם כל הכבוד לוועדה ולחבר הכנסת הנכבד, אינני חושב שזה רלוונטי

לדיון, אני חושב שהמשמעות של השאלה היתה - מדוע האלקטרוניקה לא הלכה

לאזור פיתוח. האלקטרוניקה לא קמה בקלות אלא ביסורים די קשים והיא

הונעה על ידי אנשים מאד מקצועיים שמצויים בעריט הגדולות ולא בערי

הפיתוח. לדעתי, בדינים האחרונות נעשו צעדים משמעותיים בכיוון הזה.

קילה לי לדבר על הענף, אבל אני יכול להגיד שכמעט כל ההשקעות של תדיראן

במפעלים חדשים היו באזורי פיתוח, בארבע-חמש השנים האחרונות- גם שם

התהליכים הם מאד אטיים, והתעשיה מהססת מאד ללכת לשם. כי יצירת תשתית

אנושית ותרבות, של עבודה תעשיייתית, זהו תהליך שנקנה ביסורים, תהליך

שכרלך בהפסדים. לכן התעשיה חוששת מפני התהליך הזה. אף אחת מהתעשיות

כאן איננה גוף מוסדי אלא גוף כלכלי, שיש לו בעלי מניות שהשקיעו בחברה.

סל ההטבות איננו מפצה על כך?

יי נאמן;

עובדה שלא הלכו, ואם הסל היה מפצה היו הולכים.

אם נלך לקראת תכנית, האם תהיו מוכנים לשקול אותה?

אם אנחנו היום בתהליך של פיטורים, קשה לנו לחשוב על כך-

יש לנו היום תשתיות קיימות. אנחנו חייבים למצות אותן.

אני מדבר על תכנית הבראה.

לדעתי - כן- לדעתי ניתן לומר שחלק גדול מההשקעות העתידיות

יכול ללכת לכיוון הזה, תוך כדי צמיחה.

ילל שתי תעשיות שהלכו לערי פיתוח; אלתא שהלכה בזמנו לאשדוד,

ורפא'ל שהלכה לתפן, שתיהן תעשיות ממלכתיות. למעשה מדינת ישראל

הקימה את אלתא והחזיקה אותה 8-7 שנים בהוצאה של עשרות מיליוני

דולרים. ואחרי השקעה מסיבית כזו, רולל הקמת מבנים גם למהנדסים

ולטכנאים, הצליחו לקיים את אלתא באשדוד. אבל שום תעשיה פרטית אין

לה יכולת להגיע לאפס קצה של ההוצאה העצומה שהושקעה באלתא, ויתכן

שבצדק מבחינתה של אשדוד.

רפא'ל הקימה מתקן בתפן. הושקעו במתקן עשרות מיליוני דולרים.

ההוצאות על הסעת העובדים מחיפה, נהריה וממקומות אחרים לתפן מדי יום

ביומו, הוצאות אלה מכוסות על ידי המדינה.

אם יתנו תנאים כאלה לתעשיות פרטיות - ואינני אומר שזה דרוש,

ואינני אומר שזה הגיוני - יתכן שהן תוכלנה לעבור לערי פיתוח.



ד' תיכון;

מאז חלפו עשרים שנה וקם דור חדש. אלה אינן אותן ערי הפיחות

שאתה מדבר עליהן. (קריאה; יש כרמיאל תעשיות..)

הוקמו תעשיות בערי פיתוח, ותעשיות טובות ומצליחות.

אני חושב שהתעשיה חייבת, והיא גם עושה כן, להשתתף באופן כללי

בפתרון סוגיות המפתח של המדינה. כשם שבנושא היצוא התעשיה התגייסה

ופיתחה שווקים ליצוא, כך היא צריכה לתת את ידה לפתרון הבעיה של ערי

המיתות והתעסוקה בהן.

אמרנו שהרחבה מסוימת נעשה בערי הפיתוח. ואז התעוררה בעיה איזה

ערי פיתוח וההחלטה נפלה על שדרות. ההחלטה להקים שלוחה של אל-אופ בשדרות

היתה מבוססת על תכנית להגדלת ההזמנות. מה קרה? ההזמנות לא באו. אנחנו

עד היום מסיעים כל יום עובדים משדרות לנס-ציונה, כי אמרנו לעצמנו שלא

נתחיל היום בגיוס עובדים במרכז הארץ ואחר כך נדאג להעברתם, אלא להיפך -

נכשיר עובדים בשדרות, ואמנם גייסנו שם עובדים בתקופת ההרצה של המפעל,

ההזמנות לא באו, ואני חושב ליצריו לציין לשבח שהעובדים היום מוסעים

משדרות למרכז הארץ.

ד' תיכון;

כאשר הקמנו את הקריה לתעשיות עתירות מדע ברחובות חשבנו ששם

תתרחבו ומשם תצאו לדרך לערי הפיתוח. לכן הטיפול הראשוני בנושא היה

ביחידה לערי הפיתוח. אבל התהליך הזח נעצר. אתם גדלתם ונשארתם שם.

עי עלי;

לסי החוק החדש לעידוד השקעות הון בוודאי לא ילכו לערי הפיתוח"

לכן אנחנו מעכבים את אישור החוק בוועדה.

י' נאמן;

התהליך של מעבר לאזור פיתוח הוא תהליך קשה מאד. יחד עם זה אין

סמק שהוא מאד חיוני לעם ישראל. אני חושב שבתכנית משותפת, תוך כדי

צמיחה, אינני רואה שום סגמנט אחר שיוכל לתת תשובה לערי הפיתוח אלא

הסגמנט הזה. אבל זה יהיה תהליך אטי ושקט שאנחנו ניכנס אליו. יש דוגמאות

טובות בתחום הזה.

יש לנו כאן סדרה של הצעות או רעיונות. אני חושב שכל רעיון אפשר

לפסול ולהגיד מדוע הוא איננו טוב. השאלה הראשונה שאנחנו צריכים לשאול

את עצמנו; האס אנחנו רוצים מיתון או צמיחה? אם רוצים מיתון, אינני

רוצה להציג את השקף הזה. יש מיתון, מפטרים עובדים, סוגרים מפעלים,

והאמינו לנו שסגירת המפעלים הראשונה היא בערי פיתוח, ולא מפני שכך

אנחנו רוצים אלא כיוון שמפעל בעיר פיתוח הוא מפעל חדש של שלוש או ארבע

שנים, ואילו המפעל בתל-אביב קיים כבר שלושים שנה. ואז סוגרים את המפעל

החדש, עס הרבה צער בלב. בשדרות הקמנו מפעל, לא פותחים אותו ומחכים

לימים יותר טובים. אם רוצים מיתון, חבל להתבונן בשקף הבא. אולי זוהי

מדיניות טובה. אני חושב שזוהי מדיניות גרועה מאד.



י' נאמן

המשמעות של תקציב 1986 היא - מיתון רציני ביותר בתעשיה, שמירה

על הקיים בסקטור של השירותים הציבוריים, ובלימה של האינפלציה.

ברור לך שאנחנו הולכים לקראת מיתון?

מיתון יש בו גם צמיחה במקומות מסוימים.

מה פירוש אנחנו נערכים? מפטרים, סוגרים מפעלים באזורי פיתוח, לא

מקימים את המפעל בשדרות,

מה אנחנו חושבים שנכון לעשות? פשוט לבוא למשרד הבטחון ולומר:

אם קיצצנו בתקציב הבטחון ב-10%, אל תורירו אח כל אותם -10% מהתעשיה,

אלא תורידו את הסכום הזה יחסיה מכל הסעיפים, אני יודע שקשה להגיד

לשר הבטחון הנוכחי של מדינת ישראל היכן להוריד. אבל לדעתי זה מה

שצריך לעשות.

יש ענין של השימוש בכספי הסיוע הבטחוני של ארצות הברית. זהו

נושא בפני עצמו, אבל אפשר להשתמש בו בצורה יותר יעילה לטובת התעשיה

הישראלית, אני חושב שאפשר להיאבק יותר חזק על "אופסט" או לעשות תקציב

בטחוני אבל בשקלים; סיוע בטחוני אבל באמצעות התעשיות הישראליות.

היו"ר חי רמון;

הסיוע הצבאי שאתם נותנים לנו

כולו ילך להחזר חובות, כי אנחנו בדולרים משלמים להם כל קינה את מה

שהם נותנים לנו- את הסיוע קחו מאתנו על חשבון החוב, .. ובסכום של

1.8 מיליארד דולר שמשתחרר מהחזר החוב נעשה מה שאנחנו רוצים, נקנה

מכם ציוד או לא נקנה. הנושא הזה מעורר בעיות, זה לא קל. צריך להתחיל

לדבר עם האמריקאים בכיוון זה, אחרה אין בזה הגיון-

עם האמריקאים אפשר לדבר, אבל הבעיה היא שמשרד הבטחון חושש שזה

יפגע בתקציב הבטחון.

/ו

היו"ר ח' רמון;

אפשר להסדיר זאת באמצעות חקיקה.

לעניז היצוא, אנחנו חושבים שנעליה לנו עוול שמתבטא כ-9%, שצריך

לתקן אוהו.

בכיוון של חבר הכנסת דן תיכון אנחנו רוצים להציע עסקה: כל מה

שעשינו - עשינו, אבל על כל גידול ביצוא מעבר למה שנעשה היום נקבל

בונוס, 20 סנט לכל דולר יצוא.

מכול היצוא מציע זאת לכל התעשיה בנוסח קצת שונה-

אני חושב שהכסף הזה הוא יותר זול מאשר דמי אבטלה ויותר זול מאשר

המשכורות שמשלמים לעובדי מדינה שאי אפשר לפטר אותם כי אין להפנות אותם.

אני חושב שעסקה כזו יש בה מוטיבציה רצינית מאד.

כמה עובדים אתה יכול לגייס בדרך הזו?



י נאמן;

על הבסיס הזה אנחנו יכולים לגייס מדי שנה 5000 איש. בעשור האחרון

גייסנו מדי שנה 4000 איש. אנחנו טוענים שעל כל אילי שלנו ילד עוד שלושה

אנשים בפריפריה - קבלני משנה, שירותים, בנקים, מובילים, משאיות.

בכמה כסף יתבטא להערכחכם הבונוס עבור הגידול ביצוא?

אנחנו מוכנים לקבל את התמריץ הזה על בסיס ביצוע.

מדובר רק על בסיס של ביצוע).

אני מאמין שבשנה הראשונה אנחנו יכולים להוסיף רבע מיליארד דולר

יצוא, ובשנה השניה חצי מיליארד דולר.

אתם מבקשים 50 מיליון דולר למטרה זו.

זה יתן לאוצר יותר מס הכנסה, התעייה תעסיק יותר עובדים, שמהם

ינכו מסי הכנסה, ולא יצטרכו לשלם דמי אבטלה וגם לא להעסיק עובדים

מיותרים בסקטור הציבורי.

בענין מימון וביטוח לטווח ארוך, אנחנו מוכנים לקחת על עצמנו

את מחצית הסיכון.

בכמה כסף זה מתבטא לפי הערכתכם? כמה יעלה הסיכון הזה למדינה?

אולי אחוז אחד או ייני אחוזים מ-200 מיליון דולר. אם אנחנו לוקחים

על עצמנו 50 מהסיכון, יש לנו הזכות לפנות למישהו אחר ולבקשו להשתתף

בסיכון.

זה לא רק הסיכון אלא גם המימון הזול, ההפרש במחיר של הכסף.

זה עוד 10%). זאת אומרת 20 מיליון דולר.

השקעות - אם היו מחזירים את המצב לקדמותו, כולל אזורי פיתוח,

המגמה של הליכה אטית ובריאה לאזורי פיתוח היתה נמשכת.

אשראי עולה כסף. הממשלה נותנת לנו רשות לקבל כסף ולשלם עליו

ריבית. איזו עוד מדינה בעולם מחייבת חברה שמתחרה בשוק לקבל רשות

מהממשלה לגייס כסף?

לענין המיסוי - אנחנו אומרים או פחת ריאלי או מאזנים בדולרים.

- נשתדל שהשנה יהיו מאזנים דולריים. (עי מאיר: לכולם). מרמה מסוימת,

הממשלה רוצה להאריך את חוק-שטיינברג בתיקונים מסוימים. עמדנו כבר

בשנה שעברה על ענין המאזנים הדולריים. זה לא ענין קלל מה בכך. מאזן

דולרי לא לצורר מס הוא מאזן אחר מאשר לצורך מס עם כללים קבועים. זו

לא היתה סתם התעקשות. היו להם בעיות אמיתיות. חשבנו שאפשר להתגבר

עליהן. להערכתי המקסימום שנוכל להשיג השנה הוא את מה שלא יכולנו

להשיג בשנה שעברה, שמעל רמה מסוימת ניתן יהיה להכין מאזן דולרי.

חברים בוועדת המשנה ובמליאת הוועדה טענו שחברה מסוימת איננה

משלמת מס הכנסה. כתוצאה מכר חל שינוי והוחלט להקשות עליכם. הטענה

היתה שאנחנו מקשים עליכם דווקה כאשר אתם בירידה, וכך אנחנו עוזרים

לכם לרדת יותר מהר, וזה לא טוב- אבל כללית נטען שאינכם משלמים מס

הכנסה ועכשיו אתם מתחילים לשלם. העיתוי כרגיל היה אומלל.

י' נאמן;

יכול להיות שזה מה סקרה בעבר. איש איננו בא לערער על הצורף

לשלם מס הכנסה, אבל אנחנו מבקשים לשלם מס לפי חישוב של פחת אמיתי.

מחקר ופיתוח - הבקשה היא לאפשר לנו להמשיך ולהנפיק הנפקות של

מו"פ כמי שהיה ב-1984 ו-1985. היה ניצול לרעה בשנת 1984. תיקנו את

החוק בשנת 1985. שש הברות עלזו בו שימוש, ולא היה בכך כל רבב. האמירה

שיגדילו את תקציב המו"פ ב-40 מיליון דולר היא מגוחכת. הענף שלנו לבד

משקיע 200 מיליון דולר בפיתוח.

ס' אלחנני;

הון שמגוייס בונה-פידה למטרות מו"פ, כמה הוא עולה לכם?

אני צריר לתת תשואה יותר גבוהה מזו שנותנים בשוק. אנחנו

הבטחנו, ואנו עומדים על הבטחתנו, תשואה דולרית של 18%-20%, למי

שיצליח בתכנית. למי שלא יצליח יכולה להיות תשואה אפס. אנחנו

יכולים לשלם תשואה יותר גבוהה כי אנהנו משוחררים ממס על ההנפקה.

הענף הזה קיבל 120 מיליון דולר בשנה שעברה. הוא יכול היה לעשות

פיתוח בהיקף של 200 מיליון דולר.

נשאלה שאלה על רווחיות היצוא, אני חושב שרווחיות היצוא של 15%

זוהי סתם נוסחה. זה לא אומר שמרוויחים 15%. זהו סל תשומות מסוים

שעליו הוסיפו 15%. באותו סל תשומות לענף האלקטרוניקה יש 6% רווח

ולא 15%, נכון לחצי השנה האחרונה.

ד' ברודט;

המדד של 15% נקבע פעם אחת כבסיס. לכן לא השיעור של 15% הוא

החשוב אלא מה שקרה במרוצת הזמן ביחסיות בין הענפים.

אשר לטענה שענף האלקטרוניקה נפגע ב-9%, מ-1 ביולי בוטלו

הסובסידיות בקרנות השקליות שהיו בעיקר סובסידיות שניתנו לענפים

בעלי מחזוריות אטית. אלה הם בעיקר מפעלים של התעשיה האווירית,

מפעלי אלקטרוניקה וכדומה. הקריטריון של סבסוד למי מחזוריות אטית

נקבע בשנים 1985-1978, כאשר בוטלו הפרמיות ליצוא במהפך הכלכלי של

1977 וצריר היה ליצור כלי אחר המבוסס על שיטת מימון, השיטה הזו טובה

לענפים מסוימים, וגרועה לענפים אחרים.

הוחלט במסגרת התכנית הכלכלית לחזור ולתת את הסבסוד רק לפי קריטריון

אחד, שלא יפלה בין הענפים. כך נפגעו ענפים שבעבר נהנו מסבסוד גבוה.

(ע' מאיר; מהעדפה..) אני פשוט רוצה להסביר מה קרה ב-1 ביולי,

אנחנו חושבים שהזרה לקריטריון של דולר ערך מוסף כקריטריון

שמתמרץ את היצוא, זוהי שיטה כלכלית היעילה ביותר. סבסוד לפי קריטריון

של מחזוריות זו איננה השיטה הכלכלית הטובה ביותר- אנחנו מקווים

שבאיזה שלב עד סוף העשור הזה השיטה היחידה לתמרוץ היצוא יהיה שער

החליפין. לא סבסוד של מימון, לא ביטוח שער, לא פרמיות ולא התחייבות



ד ברודט

אחרת, כי זוהי ההתחייבות הבינלאומית שהתחייבנו עליה במסגרת השוק

המשותף וכן במסגרת קוד-הסובסיריות עם אזור סחר חפשי עם ארצות הברית.

מה קרה לפני 1 ביולי בענף האלקטרוניקה? אינני יכול להגיד לבם

מה היתה בדיוק הרווחיות של ענף האלקטרוניקה; אני יכול להגיד מה

היתה רווחיות היצוא התעשייתי למעט יהלומים. רווחיות היצוא היתה בסביבות

12%, אבל הם קיבלו פיצוי מיוחד שהשלים להם את הרווחיות ל-15%. חשבנו

שגם השיטה הזו איננה טובה, שמקבלים בדיעבד פיצוי על עסקות יצוא.

המדיניות הכלכלית קבעה לעצמה להגיע חזרה מראש לרווחיות שקרובה ל-15%,

ולפחות כך היה בחצי השנה האחרונה. (ח' רמון: 17%..) בעקרון זו היתה

המטרה שלנו, ובסופו של דבר כך גם היה,

זהו הממוצע, ואינני בטוח מהו המצב בכל ענף וענף. כי זה פונקציה

של שערי המטבעות האירופים מול שער הדולר, ובוודאי כאן חלו שינויים

בחצי הקינה האחרונה בשערי המטבעות שמשפיעים על הדיפרנציאליות של ההעדפה.

ושנית, גם שינוי ביחס בין מרכיבי תשומות אחרים שחל במהלך התקופה הזו.

אשר לעתיד, כשיטה נהיה מוכנים לבנות על איזה מדד רווחיות כללי

לגבי כל התעשיה בלי להפלות ענף זה או אחר על ידי שיטת תמרוץ שונה.

ענף האלקטרוניקה יתכן שהוא ייפגע במעבר לשיטה החדשה, אבל זו תהיה

מציאות חייו בעתיד, כי כך אנחנו רוצים שכל התעשיה תתנהג, גם אם המציאות

הזו כואבת לו עכשיו,

אשר לתכנית של יצוא שולי, אנחנו בוחנים את התכנית הזו. העלינו

זאת בדיון משותף עם האוצר- אני מקווה שתוך זמן קצר נגבש אתם איזה

קריטריונים.

אני מאד מבקש שתעדכנו את הוועדה בעוד חודש בסיכומים שתקבלו.

נקיים דיון על היצוא במסגרת הדיונים על התקציב-

נעלה זאת בדיון על תקציב משרד התעשיה והמסחר.

/נשמע עכשיו את הנתונים על השכר ובזה נסיים- רשות הדיבור

למר אורי הר, מנכ"ל איגוד תעשיות האלקטרוניקה.

לקחנו ארבע קבוצות של עובדים היות ויש מגוון רחב מאד של מפעלים,

וכל מפעל שונה מהשני גם במבנה הפנימי. הקבוצות הן: עובדי ייצור;

פועלים מקצועיים ופקידות מקצועית; טכנאים והנדסים; מהנדסים.

לפני שאני עובר לסכומים, אני רוצה להדגיש מה שהדגשנו קודם לכן,

שמהנדסים, טכנאים והנדסאים מהווים 45% מכלל העובדים לעומת כ-5%

ביחד התעשיה. זהו הבדל עצום שבא לידי ביטוי בשכר.

עובדי ייצור מהווים 25% מכלל העובדים, והשכר הממוצע שלהם

הוא 350 דולר ברוטו. זה כולל בונוסים וחודש שלושה-עשר. פועלים מקצועיים

ופקידות מקצועית מהווים 30% מכלל העובדים והשכר הממוצע ברוטו לעובד

הוא 900 דולר. השכר הממוצע ברוטו של טכנאים והנדסאים הוא 1400 דולר,

ושל המהנדסים 1600 דולר.

השכר הממוצע ברוטו הוא 1033 דולר; עלות למפעל - 1700 דולר;

שכר ממוצע נטו - 600 דולר.



א הר

אני מציג בפניכם שקף שהראינו בשעתו לשר האוצר, שכר ברוטו

ממוצע למהנדסים - 1600 דולר, יש כאן פירוט ליל העלויות הנוספות,

הסוציאליות והאחרות, כמו פנסיה ופיצויים, ביטוח לאומי, חופש, קרן

השתלמות, רווחה. יהד עם העלויות הנוספות אנחנו מגיעים לעלות שכר

כוללת למהנרס בממוצע - 2,450 רולר.

אם אנחנו לוקחים עלות שכר כוללת למהנדס בארצות הברית של

2,450 דולר, ומנכים מהסכום הזה את המסים והתשלומים האחרים, הרי שהסכום

נטו נשאר למהנדס על עלות כזו למפעל הוא 1,510 דולר, סכום שמהווה

י 62 מהעלות.

בארץ - ואלה נתונים לאחר ערכין מדרגות המס - אותו מהנדס

לאחר שהוא משלם אח כל המסים נשאר לו סכום של 850 דולר, שמהווה

35 מהעלות.

באותה עלות למפעל המהנרס בארצות הברית מקבל קצת יותר מחצי

מאיר מקבל מהנדס בארץ. זהו אחד הדברים שמפריעים לרווחיות היצוא

ולכושר התחרות שלנו.

נודה לכם אם תעבירו לוועדה את ההעתקים של השקפים.

אני מודה לכם ונועל את הישיבה.

(הישיבה ננעלה בשעה 13.00