הכנסת האחת עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 232

מישיבת ועדת הכספים

יום ה', י"ד בטבת, התשמ"ו - 26.12.1985 - שעה 10.00, בתל-אביב

נכחו

מ' בר-און - מ"מ היו"ר

י' ארצי - מ"מ היו"ר

אי אבוחצירא

יי ארידור

ג' גדות

די דנינו

אי ויינשטיין

אי ורדיגר

עי עלי

ש' עמר

ג' שפט

חי דרוקלר, מי גביש, זי פלדמן, מי קפוסה,

גבי מי דר-זיו - משרד האוצר

גבי ת' פנחסוביץ - משרד המשפסים

מי הרצברג, יי תדמור - בנק ישראל

אי קרשנר

אי דמביץ

סי אלחנני

אי דגני

חוק עיגול סכומים

תקנות היטל על רכוש (הוראת שעה) (פטור מהיטל).



הצעות לסדר היום

אני פותח את הישיבה.

הערה לסדר לחבר הכנסח דנינו,

די דנינו;

אני מציע שנסכים שהיושב-ראש,שכולנו ביקשנו ממנו לנהל את הישיבה,

יוכל להביא לדיון כל נושא בכל תחום שהוא.

היו"ר מי בר-און;

אוכל להביא לדיון כל סעיף שנכלל בסדר היום של הישיבה.

יש לו כל הסמכויות של היושב-ראש, אבל אסור לו לסטוח מסדר היום.

כך קובע התקנון. פרט במובן להצעות לסדר היום.

כך נושא שנדון בישיבה קודמח והדיון בו לא נסחיים, אפשר להעלוח

בישיבה זו-

הנושא של מעונוח יום הועלה בוועדה ארבע פעמים. הוא הופיע בסדר

היום. אני מבקש לקיים על כך הצבעה. הפעם הזו אינני מוכן לווחר.

מאחר וגם אחה ביקשח ממני להיות יושב-ראש, אני מבקש שנדון בסעיף

הראשון שמופיע בסדר היום - חוק עיגול סכומים.

אני עומד על דרישחי לקיים עכשיו את ההצבעה.

היו"ר מ' בר-און;

אני פוסק כיושב-ראש שנדון קודם בחוק עיגול סכומים, ומייד לאחר

שנסיים אח הדיון בחוק נעלה הצעות לסדר היום ונראה מה ניחן לעשוח.

צודק חבר הכנסח דנינו שיש לו רשוח להעלוח שוב נושא על סדר היום,

אבל חבר הכנסת בר-און איננו היו"ר הקבוע והוא איננו יכול לשנות אח

סדר היום שנקבע. אני מציע לאפשר לו לנהל אח הישיבה, ואנחנו נשחף

פעולה אתך, חבר הכנסת דנינו, כאשר יבוא תיושב-ראלי הקבוע במגורה להעלוח

את הנושא על סדר היום.

ההסבר הזה איננו מניח אח דעחי, כי היושב-ראש הקבוע במכוון לא

בא לישיבה בגלל הסיבה הזו, אני מבקש להצביע. זה תואם את התקנון.

לידיעתכם, זהו סעיף שכל המפלגות מעונינות בו.

עד כמה שידוע לי, יו"ר ועדח הכספים הגיע לסיכום עם ראש הממשלה

בענין עיכוב העברת הכספים, ובכלל זה הכספים המיועדים למעונות. לאחר

שהיו"ר יגיע לכאן הענין יבוא על פתרונו.

אני חוזר ופוסק שנדון עכשיו בחוק עיגול סכומים. אחר כך ננסה

לבחון אם יקי סעיפים נוספים על סדר היום ואם נוכל למצות אותם-

אינני מקבל זאת.

זוהי זכותו קול היושב-ראש, חבר הכנסת דנינו,

חוק עיגול סכומים

היו"ר מ' בר-און;

אנו עוברים לדיון בחוק עיגדול סכומים. נשמע דברי הסבר כלליים

על החוק מסגן נציב מס הכנסה, מר דרוקלר.

אני רוצה להסביר את העקרונות של חוק עיגול סכומים. חוק עיגול

סכומים שמונח לפניכם נועד להפיק את כל היתרונות שבמעבר לשקל החדש,

תור שמירה על הזכויות הן של הנישומים והן ליל המדינה קודמים ועתידיים-

העקרון של העיגול מכאן ואילך שכל חצי שקל מועגל לשקל השלם, וכל

סכום שהוא פחות מחצי שקל מבוטל. אלה הם כללי העיגול. כללים אלה יופעלו

לגבי כל סכומי המס מכאן ואילך. יחד עם זאת, מאחר ואנחנו מדברים על

גביית חובות עבור שנים קודמות, החלטנו לקבוע דין שונה במסגרת עיגול

הסכומים לגבי חובות עבר. כי אם נעגל סכום מס משנת 1980, את הקרן עצמה,

נגיע להפסד מס של פי 220, או לחילופין בנישום שמגיע לו החזר מם, אם

נעגל את הקרן, נקפה אותו בסכום הההזר המגיע לו.

לכן לפי הצעת החוק בחישובי המם המגיע בגין שנים קודמות ועד שנת

1985, אנחנו שומרים על הקרן עם אגודות, מפעילים עליה את הריבית

וההצמדה עם אגורות, ורק את התוצאה של הסיכום של המספרים האלה אנחנו

מעגלים לתשלום או להחזר כמובן בקיקלים חדשים שלמים.

אנחנו חייבים לשמור במערכת שלנו על שקלים חדשים שלמים. עד היום

פעלנו ללא אגורות גם בלירות וגם בשקלים. אנחנו פועלים בשקלים שלמים

ואנחנו רוצים להמשיך בשקלים חדשים שלמים. כי אם נחזור עכשיו לאגודות

נצטרך להוסיף שלוש פוזיציות בכל המערכות, וכל היתרון שהיה לנו עד היום

ושרצינו להפיק מהמעבר לשקל ילך לאיבוד,

אלה הם העקרונות המרכזיים של החוק: עיגול הסכומים לשקל למעלה

ולמטה; לגבי חובות העבר שומרים על נתוני הבסיס ורק בתוצאה הסופית

עושים את העיגול; לגבי מס קיבח ורווחי הון, שם הנתונים הם יותר מהותיים,

שומרים על נתוני המקור לגבי כל גורס וגורם שהיה בזמנו על מנת להבטיח

שמירה על ערך הנתונים הכלכליים הן לזכות והן לחובה,

החוק מדבר על כל מערכת מסי המדינה.

מדובר כאן בכל מערכת המסים ויש תוספת לגבי האגרות של הרשויות

המקומיות וכן לגבי מילוות של בנק ישראל.

ס' אלחנני;

אני מבקשת רשות להערה. בענין העיגול של חצי שקל לשקל הקרוב,

בסטטיסטיקה ומתמטיקה נהוג לעגל לא כלפי מעלה ולא כלפי מטה אלא



למספר הזוגי הקרוב ביותר או למספר הלא זוגי הקרוב ביותר. זה נותן

את ההסתברות שסטטיסטית לא יהיו עיוותים. היום מדובר בסכומים משמעותיים.

הבוזירה הסטטיסטיקה צריכה ליפול על מספר זוגי או מספר לא זוגי. אני

מדברת על סכום שהוא בדיוק חצי שקל, שיש לעגל אותו או למספר הזוגי

או למספר הלא זוגי הקרוב ביותר, ולא תמיד כלפי מעלה-

ח' דרוקלר;

כך גם נהגנו במעבר מלירה לשקל.

היו"ר מי בר-און;

אתם יוצרים מרווח של אחוז אחד לטובת העיגול כלפי מעלה.

מי גרצברג!

העקרון הזה הולך לאורך כל ההקיקה בדבר עיגול סכומים.כך נקבע

גם בחוק השקל.

מדוע להחיל את עקרון העיגול הזה רק על המסים, מדוע לא על חובות

שבין אדם לחברו? מדוע לדאוג בחוק רק למערכת היחסים בין האזרח לבין

רשויות המס? נניח שאדם חייב כסף לחברו כבר חמש קינים, ועל החוב חלות

הצמדות למיניהן.

אלה הן הוראות המופיעות בחוק המטבע החדש.

החוק קובע הוראות בדבר עיגול סכומים בנקודת זמן מסוימת ואילך,

אבל מה דין חובות עבר בין אדם לחברו? מדוע אנחנו דואגים רק למגזר

אחד, וזה מקובל עלי?

ביחסים בין אדם לחברו אין בעיה. כאן הבעיה היא גם של המחשבים

שאתם עובדים אנשי רשויות המס. אם אדם חייב לחברו עשרת אלפים שקלים

חדשים ועוד כך וכך אגורות, הוא יעשה עיגול לאגורה הקרובה. אין כאן

בעיה של חישובים גדולים. חוק המטבע קובע עיגול לאגורה הקרובה. כאן

העיגול הוא לשקל הקרוב. חוק עיגול סכומים בא להוסיף על חוק המטבע

שחל על כולם ולא לגרוע ממנו.

גבי פנחסוביץ אומרת שבין אדם לחברו כלל לא צריך לעגל אלא

לסכומים של אגורה. במסים העיגול הוא לשקל.

אי דמביץ;

אני מקבל על עצמי להראות ביום שני הקרוב לחברי הוועדה את

הוראות העיגול המצויות כבר בחוק המטבע, השקל החדש, והם יראו אותן

ותנוח דעתם.

יי ארידור;

אתם אומרים שבגלל המחשב אי אפשר לעשות את העיגול לאגורות.

לא בגלל המחשב..) מדוע אי אפשר להשאיר זאת לעיגול

של אגורות? מדוע אתם מציעים עיגול לשקלים?

זו לא רק בעיה של המחשב, כבר שנים אין אגורות במס הכנסה.

בחוק עצמו יש סווירות בענין זה. בסעיף 2 העיגול הוא לשקלים,

בעוד שבסעיף 3 יש עיגול לאגורות. (ח' דרוקלר: אלה נושאים שונים).

אבל המחשב הוא אותו מחשב, הוא לא מבחין בין תקנה לבין חוק. מדוע

אתם נוקטים גישה עקרונית על עיגול לשקלים. הרבה יותר פשוט ופחות

מסובך לאשר את החוק אם העיגול יהיה לאגורות.

צריך להבחין בין השלב של חישוב המס לבין השלב של הצגתו לתשלום

לידי הנישום, לחובה או לזכות. (י' אדידור; תעיין בסעיף 3). סעיף 3

דן בקביעת סכומי אגרות, ובאגרות יש סכומים מאד נמוכים. מבחינה זו ענין

האגרות הוא יוצא דופן לעומת המסים השונים. ואגב, זה לא אותו מחשב

לענין זה. הנקודה המרכזית היא שהנושא של אגרות הוא חריג לעומת שאר

המערכת. אם נאמץ את ההצעה בדבר עיגול לאגזרות תתעוררנה בעיות מינהליות

ונקשה הן על הציבור והן על העובדים שלנו.

ג' גדות;

מה יקרה אם בחודש הבא תבקשו להעלות מס מסוים בשיעור של 5% או

2.5%? (חי דרוקלר: מהו הבסיס להעלאה?) כל בסיס שהוא. העלאת המס

שוברת את העיגול.

אנחנו עושים את חישוב המס עם אגורות ומעגלים את הסכום רק בשלב

הסופי, כף שהנזק יכול להגיע לכל היותר לסכום של 500 שקלים ישנים.

מדוע לא ללכת ישר לעיגול לאגורות?

אתה מאבד בכך את כל היתרון שהמערכת הכספית רצתה להרוויח בעת

את כל היתרון?) את היתרון המרכזי.

בגלל הסכומים הגבוהים שהגענו אליהם רוצים לחלק את הכל באלף. היתה גם

בעיה של המיכון. אם ניהלנו את כל הרישומים שלנו בשקלים שלמים, ועכשיו

נצטרך להוסיף אגורות, משמע שנצטרך להוסיף נקודה ועוד שני מקומות אחריה.

מדוע בסעיף 3 יש עיגול לאגורות?

בסעיף 3 מדובר בקבוצה חריגה קטנה עם סכומים נמוכים שאסור בהחלט

ללמוד עליה גזירה שווה ממה שנקבע לגבי קבוצות המס המרכזיות - מס הכנסה,

מס ערך מוסף וכדומה.

אני חושב שהתשובה ניתנה. השאלה אם יש רצון לדון על העקרון לפני

שניגש לדיון בסעיפים.

לא קיבלתי תשובה לשאלתי. כאן מוצע פתרון שהוא טוב לתקופה מסוימת,

כל עוד לא נוגעים במערכת. אבל מה קורה אם מחליטים להעלות מס מסוים?



היו"ר מ' בר-און;

זה ענין חשבונאי, זו לא שאלה של דעה. גם קודם לכן הם עבדו רק

בקיקלים שלמים, וברגע שהיו העלאות בשיעורי המס, תמיד עיגלו את הסכומים

באותה צורה.

הם מבקשים פעולה חד פעמית.

לא, הם מבקשים לעשות זאת לאורך כל הדרך.

חבר הכנסת גדות שואל אם בחוק ניתנת לכם ממכות לעשות זאת גם בעתיד-

צריך היה להבחין בין היום הקובע שהוא 1 בינואר וכל מה שקרה עד

לאותו יום לבין מה שבא אחריו. על מנת לשמור על הערן הכלכלי של הסכומים

הן לחובה והן לזכות אנחנו אומרים שלגבי סכומי הקרן נקח את סכום המס

מ-1983, לדוגמה, עם האגודות, נפעיל עליו את ההצמדה עם האגודות עד 1987,

ורק את הסיכום של שני הסכומים בחזיר לו. כך אני מבטיח שהפגיעה בציבור

תהיה מינימלית. לגבי נתונים משנת המס 1985 ואילך, אלה יהיו נתונים

בשקלים שלמים בלבד והבעיה שאתה מעלה כלל לא תתעודד.

היו"ר מי בר-און!

אם אתה מעלה את המס בשבר של אחוז אתה יכול להגיע בחישוב לסכום

עם אגורות.

ג' גדות;

אתם הייתם צריכים לבקש אישור לעיגול סכומים לצורך נקודת התחלה

והתיישרות של הקו. איננו רוצים לתת כאן אישור מראש למצבים שאיננו יודעים

איך יתפתחו בעתיד.

אם אתה מדבר על מצבים מכאן ואילך הפגיעה יכולה להיות בסדר גודל

של 500 שקל. החשש שלנו הוא לגבי חובות העבר. מכאן ואילך לשיטתך הפגיעה

המקסימלית תהיה 500 שקלים ישנים, או 50 אגורות חדשות.

מ' גביש;

שלטונות המס עובדים הרבה על חישובים רטרואקטיביים, וזוהי הסיבה

להבדל בין עיגול סכומים בדרך כלל לבין עיגול סכומי המס. אנחנו אומרים

שכל חוב שנוצר מהיום ואילך יהיה מעוגל ל-500 שקל של היום,-וזה לא דבר

מהותי. זה ישאר קבוע, בכך איננו רוצים לעסוק, כי העלות שלנו ושל נישומים,

שיצטרכו להגיש דו"חות על הכנסה באגורות של היום, העלות הזו תהיה גבוהה.

500 שקל של היום זהו המקסימום שנישום יכול להרוויח או להיפגע בחשבון

הסופי של המס, כולל ריבית והצמרה.

מטבע הדברים שלטונות המס עובדים אחורה. אני יכול לבדוק שומה של

נישום רק לאחר שנסתיימה שנת המס, אחרי שהוא הגיש את הדו"ח. הדו"ח האחרון

שהגישו נישומים הוא הדו"ח לשנת 1984. שנת המס לרוב הנישומים תסתיים

רק ב-31 במרס 1986. נקח דו"ח שנישום הגיש לשנת 1980 ורק היום נעשית לו

שומה. אם אטפל היום בשומה לשנת 1980 ואעגל את הסכום המקורי ל-500 שקל,

המדד עלה מאז פי 220, זה אומר שאחייב את הנישום בעוד 100 שקל או

אתן לו מתנה של 100 אלף שקל.

הדו"חות לשנת 1985 למס הכנסה ודו"חות מע"מ ההל מינואר 1986

יהיו בשקלים חרשים. לכן הבעיה לא תתעורר. ההבדל בין שתי הגישות הוא

לכן בין חובות העבר לבין חובות מכאן ואילך.

השאלה היתה איך נהגתם עד כה בעיגול סכומים.

לפי אותה מתכונת של חוק מטבע השקל והמעבר מלירה לשקל, אלא

שפעם זה היה פי 10, והפעם זה פי 1000.

היו"ר מ' בר-און;

האם אתם מורשים לפי החוק לעגל סכומים בעתיד,

כר אומר החוק.

נעבור עתה לסעיפי החוק, אנשי בנק ישראל מבקשים שנתחיל את הדיון

בסעיף 7 המדבר על מילוות של המדינה, כי הם הוזמנו לישיבה רק לענין.

סעיף זה. אין לי התנגדות לכך.

אני רואה לפני נוסח חדש של הצעת החוק שלא הובא לקריאה ראשונה.

זה לא הנוסח שמופיע בחוברת הכחולה.

מהו שם החוק?

שם החוק הוא: חוק עיגול סכומים, והוא כולל לא רק מסים ואגרות

אלא גם מילוות וגם קנסווז. לכן אי אפקיר היה לקרוא לחוק: חוק עיגול

סכומי מס. התוכן הוא הקובע והשם איננו מחייב.

סעיף 7 (נוסח לבן) (קוראת את הסעיף)

הוועדה איננה רשאית לדון על הנוסח הזה. הממשלה צריכה לקחת חזרה

את הצעת החוק ולהביא לקריאה ראשונה נוסח מתוקן. בקיבוע שעבר עורר חבר-

הכנסת דן תיכון את אותה שאלה והענין הגיע לוועדת הכנסת, שפסקה כי

זהו נושא חדש.

אני נמצא במצב יותר סוב הפעם. סגן שר האוצר, כאשר הביא את הצעת

החוק לקריאה ראשונה במליאת הכנסת, הוא ביקש להביא לידיעת הכנסת - ואני

"בדעתנו להציע לוועדת הכספים שני תיקונים בסעיף אחד",

הוא הסעיף שאנחנו מדברים בו. העיר יו"ר הכנסת באותו מעמד: "אדוני

סגן שר האוצר, למען הסדר אני רוצה לומר לר שכל מה שאמרת פה אלה דברי

אלוהים חיים, אבל מה שהכנסת מקבלת מבחינתה זה הטופס הכחול הזה. כל

מה שאמרת איננו תופס אלא בבחינת הצהרת כוונות. מה שאנחנו מתבקשים

להצביע עליו הוא מה שמונח כאן לפנינו"" מעיר על כר סגן שר האוצר:

"לפעמים שואלים חברי הכנסת מדוע לא התרית מראש מעל במת הכנסת. לכן

עשיתי זאת." עונה היושב-ראש יפה מאד: "עכשיו אנחנו יודעים מהי כוונת

המחוקק ומהי כוונת האוצר, ואנחנו נדון בהצעת החוק". והוא מזמין את

חבר הכנסת אפרים שלום לומר את דברו.





חבר הכנסת אפרים שלום פחח את דבריו במלים הבאות: "שמחתי לשמוע

את ההערה האחרונה של סגן שר האוצר בדבר תיקון שני הסעיפים בנוסח

הכחול, סעיפים 6 ו-7, בהחלט צדקת, אדוני היושב-ראש, שאנחנו מצביעים

על נוסח החוק שבחוברת הכחולה. בדיוק היום היה אותו מקרה לגבי חוק

שעבר בכנסת בקריאה הראשונה לפני זמן רב והתעכב בוועדת הכספים. היום

היה צריך לדון אם סעיפים מסוימים בחוק הם בגדר נושא חדש, וועדת הכנסת

החליטה שזה נושא חדש. לכן אם הצעת החוק תועבר כפי שהיא ויהיו תיקונים,

הוועדה בוודאי תיתקל בקשיים. הייתי מבקש את תשומת לבו של סגן שר

האוצר לכך".

עונה על כך יושב-ראש הכנסת בסוף: רציתי להעיר הערה אחת לגבי

דבריו של חבר הכנסת אפרים שלום ביחס לאפשרות שבוועדה תיטען הטענה

של נושא חדש, אם אותם דברים שאמר כאן סגן שר האוצר יבואו בפני הוועדה.

לפי דעתי - ואני אומר זאת כהערכה - דברים שהובאו מעל דוכן הכנסת

על ידי שר האוצר או על ידי סגן שר האוצר המציג אותם בשמו, אין להעלות

על הדעת שכאשר הם יובאו לוועדה תיטען טענה שהם בבחינת נושא חדש. אם כי

מבחינת ההצבעה אנחנו מצביעים על מה שכתוב בחוברת הכחולה, הייתי אומר

שהשמעתה של טענה כזו על דברים שנאמרו מעל הבמה מפיו של מביא החוק

איננה עומדת במבחן ההגיון. זוהי על כל פנים הערכתי, ובוועדות יתחשבו

בה כפי שיתחשבו."

אני שואל את חבר הכנסת דנינו: האם אתה טוען שזה נושא חדש?

בוודאי.

במקרה כזה אפשר להמשיך בדיון אבל ההצבעה צריכה להידחות עד

לאחר החלטת ועדת הכנסת.

האם טענה על נושא חדש מוכרחה להגיע לוועדת הכנסת?

מוכרחה, אבל אפשר להמשיך בדיון. אין מניעה להמשיך בדיון-

אם חבר ועדה טוען שנושא הוא נושא חדש, האם הוועדה צריכה להסכים

שזה נושא חדש כדי להביאו לוועדת הכנסת, או מספיק שנשמעת טענה כזו

מפי אחד מחברי הוועדה?

מספיק שהוא יטען כך כדי שהיושב-ראש יהא חייב להביא זאת לוועדת

הכנסת להחלטתה.

זאת אומרת שיש כאן מעין דרך להביא לדחיה של דיון בנושא, כמו

התייעצות סיעתית.

אבל זה יכול לקרות רק כאשר יש שינוי מהותי בנוסח.

היועץ המשפטי לוועדה אמר שמספיק שחבר טוען שזה נושא חדש כדי

שהוא יעבור לוועדת הכנסת,

נוכחנו לדעת שמה שאמור בחוברת הכחולה חמור מדי כלפי האזרח,

לכן שינינו את הנוסח. זכותה של הוועדה לקבל את הנוסח המחמיר,

לא זוהי השאלה ששאלתי, היועץ המשפטי לוועדה אמר שאם מובא

בפני הוועדה נוסח מתוקן, מספיק שחבר ועדה יטען שזה נושא חדש כדי

שהיושב-ראש יהיה חייב להביא זאת לוועדת הככנסת.

אם יש שינויים מהותיים בנוסח.

לא בכל מקרה..

אין מניעה שהמציע דבר שטוענים לגביו שהוא בגדר נושא חדש,

יחזור בו מאותו ענין, ואז הטענה שזה נושא חדש תיפול גם היא.

אבל אם הוא עומד על דעתו?

מציע ההצעה איננו חייב לדבוק בהצעתו כדי שזה יגיע לכלל נושא

חדש.

א' ויינשטיין; ואם הוא דבק בהצעתו?

לא, הוא איננו דבק בהצעתו ואנחנו נדון בנוסח המופיע בחוברת

הכחולה.

לא זו היתה השאלה. השאלה היתה האם נכון, לפי התקדים הזה, שכל

חבר ועדה יכול לעשות רוויזיה בדרך הזו.

יש לי רושם שאנחנו מסבכים ענין פשוט. דנינו טען שיש כאן נושא

חדש. היו"ר יעביר את הטענה שלו לוועדת הכנסת- אין מניעה להמשיך

בדיון. יש מניעה להצביעה על אותו ענין שעליו נטען שהוא נושא חדש.

ההצעה שהציעה גב' פנחסוביץ לא תועיל, לצערי. כי אם נדון בנוסח הכחול,

ומישהו יציע את הנוסח הלבן, שוב תישמע טענה על נושא חדש לגבי התיקון.

לכן המסקנה היא לא להתחמק מהטענה של חבר הכנסת דנינו אלא להמשיך

בדיון, לסכם את גישת הוועדה, לא לקבל החלטה פורמלית, ולהעביר את הענין

לוועדת הכנסת. אני כמעט בטוח שהיא תדחה את הטענה של נושא חדש.

החוק אמור להיכנס לתוקף ב-1 בינואר, לכן הענין הוא דחוף-

ועדת הכנסת מתכנסת ביום בי בשעה 10.00.

גי גדות;

לא פעם ולא פעמיים ביקשנו מאנשי האוצר לא להביא בפנינו נושאים

לדיון ולאישור ברגע האחרון. אם יש ענינים שחייבים להביא ברגע האחרון,

ניחא; אינני יודע מדוע הצעת החוק הזו מגיעה אלינו בשלב כה מאוחר.



גי גדות

בזודאי גם אתם מודעים לבעיות המשפטיות שמעוררת הצעת החוק שצריך

למצוא להן פתרון. צריכה לצאת מכאן הודעה שהוועדה רואה בחומרה את

הנוהג להביא בפניה נושאים ממש ברגע האחרון כאשר אין לה ברירה אלא

לאשר אותם בלחץ של זמן ומביעה את מורת רוחה מכך. יום אחד לא נסתפק

רק בהבעת מורת רוח אלא גם לא נאשר ענינים שיובאו ברגע האחרון. היחסים

צריכים להיות הוגנים משני הצדדים. אינכם יכולים לבקש מאתנו אישור

בטענה שהחוק חייב להיכנם לתוקפו בעוד מספר ימים.

במקרה זה עדיין יש שהות להביא את הצעת החוק לקריאה שניה ושלישית

במועד כי 1 בינואר חל ביום רביעי בשבוע הבא. אבל יכול להיות גם מצב

שונה. אינני יודע מדוע חבר הכנסת דנינו מעלה טענה של נושא חדש, אבל

זכותו המלאה לטעון זאת. עיכובים כאלה אתם צריכים לקחת בחשבון. לכן

ההערה של חבר הכנסת גדות איננה מתייחסת רק ליעילות העבודה אלא גם

לאפשרות של איחור בחקיקה.

שר האוצר כינס ישיבה אצל ראש הממשלה ובה תקף את חברי ועדת הכספים

שהם מעכבים הליכי חקיקה. לא ועדת הככפ ים היא המעכבת אלא אתם מתרשלים

בהעברת החומר לוועדה.

הבה לא נתלה את כל הקולר דווקה באנשי האוצר. מי העלה על דעתו

שלחוק כל כך פשוט ומובן יקדישו כל כף הרבה זמן, עם כל הכבוד לתרגילים

הפרלמנטריים. מותר לחבר ועדה לעשות את כל התרגילים הפרלמנטריים,

אבל לא זהו המקרה הקלאסי לנזוף באוצר.

זהו מקרה קלאסי כי זכותו של חבר הכנסת לנהוג כפי שנהג.

סעיף 6 בנוסח הכחול זהה לסעיף 7(א) בנוסח הלבן ונאמר בו:

"סכום שישולם החל ביום הקובע מכוח חיקוק שלפיו הוטל מילווה יעוגל

לאגורה הקרובה; סכום של חצי אגורה יעוגל כלפי מעלה."

מה פירוש "כלפי מעלה"? אני יודע שיש סכומים יותר גבוהים ויותר

נמוכים.

זהו הנוסח המופיע בכל החוקים על עיגול סכומים.

סעיף 6(ב) בנוסה הכחול אומר: סכום שיש לשלמו כאמור בסעיף קטן (א)

ישולם אם הוא עולה על שקל חדש אחד.

מה פירוש "עולה"?

בעברית טובה אומרים עולה או יורד.. או - כמה עולה המחיר חזה?

אילו המלה "עולה" היתה נכונה, אז הגילה הנגדית היתה צריכה להיות

"יורד". אינך אומר "יורד משקל חדש", וכיוון שיש סימטריה והגיון פנימי

בלשון, גם המלה "עולה" איננה מתאימה כאן. יקל איפוא בעיה שאני מציע

כי היועץ המשפטי שלנו יבדוק אותה.

במתמטיקה אומרים: מור עולה וגזור יורד.

אקרא עכשיו את הנוסח המתוקן קול הסעיף כפי שהוא מופיע בנוסה

הלבן בסעיף 7(ב): "סכום שיש לשלמו כאמור בסעיף קטן (א) אשר מנהל

מלוות המדינה בבנק ישראל הודיע כי אינו מגיע כדי ההוצאות הכרוכות

בתשלום - לא ישולם, זולת אם הזכאי לתשלום ביקש את תשלומו; ביקש

הזכאי כאמור, ישולם לו הסכום כשהוא מעוגל לאגורה הקרובה".

שוב הערה לשונית. ההוצאות הכרוכות בתשלום סכום תמיד שוות

לסכום, הגדרתית. כל סכום שמשלמים אותו תמיד מגיע לכדי ההוצאות

הכרוכות בתשלומו-

ההוצאות הנוספות.. נדון בניסוח.

רשמתי את ההערה ונביא זאת לביקורת.

וו

למה עשיתם את השינוי הזה?

איננו רוצים לפגוע באזרח אם הוא רוצה בעקרון לקבל את המגיע

לו. אדם מהזיק בידיו תעודת מילווה משנת 1950 על סכום של 20 לירות,

שהיום זה יהיה שתי עשריות של אגורה. העמלה שהבנק יגבה עולה על הסכום

שהוא יקבל. כדי לא לגרום לאזרח נזק והוצאות מיותרות, מנהל מילוות

המדינה יודיע שההוצאות הן יותר גבוהות מאשר הסכום שהוא יקבל. אבל

מי שירצה בעקרון לקבל את סכום המילווה, יקבל אותו-

במינהל מילוות המדינה יש איגרות רבות משנות החמישים והששים

המוקדמות שערכן נמוך- אלה הן הרבה מאד איגרות, אבל ערכן הכולל

הוא 800 שקלים חדשים בערר- לא חלה התיישנות על תשלום האיגרות האלה,

אבל תשלומן גורם להוצאות גם לאיש וגם למערכת. לכן הצענו תחילה

שכל איגרת שערכה פחות משקל אחד לא נשלם תמורתה. אמרו לנו שיש בכך

פגיעה באנשים שקנו בשעתו את האיגרות. הנוסח המתוקן גם הוא איננו

משביע את רצוננו, כי אלה אינן איגרות המצויות בבנקים. כי מה שהיה

מצוי בבנקים נפדה על ידם בזמן המתאים. מה שקורה שיש פדיונות שוטפים.

בקרוב יהיה פדיון של מילווה בטחון 1970. באותה הזדמנות אדם מוצא

איגרות ישנות ומביא אותן לבנק. הבנק יחייב אותו בעמלה שהיא גבוהה

מהסכום שהוא יקבל עבור האיגרת" אנחנו מעדיפים לוותר על הסיפא.

אני מציע שנשאיר את הנוסח הלבן כרי לא ליצור תקדים של פגיעה

בעקרון.

אילו לא היינו מציעים את סעיף 7, או סעיף 6 בחוברת הכחולה,

הרי מילווה הוא גם כן חוב מס, תשלום שחובה לשלמו, ואז היה חל העקרון

הכללי של עיגול לשקל- רצינו גם מבחינת החשבונאות שלנו שתהיה מדוייקת

וגם מבחינות אחרות, שמי שיש לו מילווה יקבל את הסכום עד לאגורות. לכן

אנחנו מציעים באופן כללי שהעיגול של המילוות יהיה לאגורות. אם היינו

הולכים לפי העקרון הכללי, מי שהיה מחזיק איגרת שערכה פחות מחצי שקל

לא היה מקבל כלום.



היו"ר מ' בר-און;

אילו היינו דנים בנוסח קול החוברת הכחולה לא היתה נשמעת הטענה

על נושא חדש.

אם לא היינו רואים את הבעיה, ניחא. אבל ברגע שהבעיה הונחה על

שולחן ועדת הכספים, אם ועדת הכספים היתה מחליטה לדחות את הנוסח

הלבן, היא היתה עושה זאת במודע. בכך היא היתה במודע פוגעת ברוח

החוק, ולא הייתי אומר שפורמלית זה פוגע בחוק- אינני רוצה ליצור

תקדים שעליו יוכלו להתבסס כדי לפגוע פגיעות מהותיות בחוק, אם כי כאן

הפגיעה היא באמת שולית-

בכר סיימנו את הדיון בסעיף הדן במילוות של המדינה-

ביום שני לאחר ישיבת ועדת הכנסת תוכל הוועדה לאשר את הסעיף.

אני מציע באופן הפגנתי כדי שאוכל להגיש הסתייגות ולנמק אותה

חוק עיגול סכומים ותשלומי הממשלה. מדוע אני

מבקש להציע שינוי בשם החוק? אנחנו דנים בעיגול של שקל, שהיום הוא

סכום קטן מאד. אבל הממשלה כיום איננה משלמת את התחייבויותיה החוזיות,

גם לא התקציביות. התקציב זוהי הרשאה להתחייב. משרדי הממשלה הזמינו

עבודות לפי חוזים והם אינם עומדים בהתחייבויותיהם. יתר על כן, משרדי

הממשלה אינם משלמים עבור ציוד שהם הזמינו בחו"ל. אני יודע על תלונות

של מערכת בנקאות בחו"ל שהופנו לבנק ישראל ובהן השאלה: מה קורה לממשלת

ישראל שאיננה משלמת עבור מה שהיא הזמינה?

היה מקרה אחד שהובא לידיעתנו והסדרנו אותו.

אני רוצה להחנות את תשומת לבה של הכנסת לסוגיה הזו.

האם יש הערות לענין השם של החוק? אם אין, נצביע על הצעתו

של חבר הכנסת ויינשטיין לשם החוק מול הצעת הממשלה.

הצבעה

הצעת חבר הכנסת לשנות את שם החוק לא נתקבלה

שם החוק, כמוצע על ידי הממשלה, נתקבל

הסתייגות לחבר הכנסת אריאל ויינשטיין לשם החוק

סעיף 1

סעיף 1 הוא סעיף הגדרות. (קוראת אוו הסעיף)

המוסד לביטוח לאומי מסדיר בעצמו את עיגול הסכומים לפי החוקים

שלו. הוא ביקש שלא נעשה עבורו את השירות הזה-

האם לא כדאי ליצור מצב אחיד?

בביטוח הלאומי מדובר בסכומים קטנים שהם מבקשים לעגל אותם

לאגורות.

לגבי אגרה יש הסדר מיוחד ולכן נאמר בהגדרה "למעט אגרה".

נניח שאדם איננו חייב מס אבל מגיע לו החזר מס. בהגדרה של

"החזר מס" נאמר - כל סכום שיש להחזירו לחייב במס. הוא היום איננו

חייב במס. הוא שילם את חובותיו לשלטונות המס. להיפך, הוא שילם יותר

מדי ומגיע לו החזר.

לדוגמה, אדם שסגר את עסקו לפני שנתיים ומגיעים לו כספים ממס

ערך מוסף.

זה לא אומר דווקה שהוא חייב סכום כסף למס הכנסה, אלא הוא

חייב במסגרת החובה של תשלום מס.

היכן כתובה כאן המלה "מסגרת"?

המלה "נישום" איננה טובה לענין זה.

אם יש פגם בניסוח מוטב לאתר את הפגם ולתקנו מאשר להשתמש במלים

שאינן מופיעות בנוסח ההגדרה.

נבדוק את הנוסח.

בעקבות ההערה של חבר הכנסת ארידור אני רוצה להעלות בעיה שאולי

איננה שייכת לחוק שאנחנו רנים בו, אבל כיוון שנמצאים אתנו אנשי

מם הכנסה אני מבקש לשמוע את תגובתם עליה. מאימתי חל החוב של נישום

החייב במס, האם מיום הגשת הדו"ח למס הכנסה או קודם לכן? נקח לדוגמה

אדם שעובד בשני מקומות והוא מגיש דו"ח על הכנסתו משני המקודות.

לפי השומה מסתבר שהוא חייב למס הכנסה יותר מכפי ששילם. פקיד השומה

מחייב אותו לשלם על חובו למס הכנסה ריבית והפרשי הצמדה עבור כל

שנת המס החל מ-1 באפריל. לדעתי, החישוב של הריבית וההצמדה צריך

לחול החל מיום הגשת הדו"ח.

אני חושב שאתה חייב מהיום שיצרת את ההכנסה.

אבל אותו אדם עשה תיאום מם על הכנסתו משני המקורות, ובכר מילא

את חובתו. אפשר לחייב אותו בריבית והצמדה רק מיום הגשת הדו"ח.

יחידת הזמן לחישוב המס המגיע מנישום לשנת מם, בה בשעה שלגבי

מע"מ זה חודש ימים, ולגבי מס רכוש זוהי עסקה, במם הכנסה יחידת

החישוב הבסיסית היא שנת מם. לוקחים את כל הנתונים שהיו במהלך השנה,

מרכזים אותם בדו"ח מרכז, בנוסף לדרישת המקדמות כמובן, ולמעשה

החוק קובע כי בנוסף לתשלומים שנדרש נישום לשלם במהלך השנה, אם



ח' דרוקלר

כתוצאה מניכויים במקור או כתוצאה מתשלום מקדמות, כאשר נישום מגיש

את הדו"ח השנתי שלו, כל תוספת מס שיש בו מחוייבת בריבית והצמדה

מתום אותה שנה. אין כאן שום פגיעה. המחוקק אומר שיחידת המדידה היא

שנה. אם יש תוספת מס תשלם ריבית והפרשי הצמדה מתום השנה. אלה הם

הכללים שנקבעו בחוק.

אם אין הערות נוספות לסעיף ההגדרות, אני מעמיד אותו להצבעה.

אני מציע שנאשר את הסעיף בכפוף לבדיקת ההערות הלשוניות שנשמעו

בדיון.

סעיף 1 נתקבל

אני מצטער אבל אני חייב ללכת ואבקש שחבר ועדה אחר ינהל את

הישיבה.

לאחר שסעיף 1 נתקבל, נעבור לסעיף 2.

סעיף 2

(קוראת סעיף 2)

אשר למלה "מעלה" היתה לי הערה כללית, ואני אקבל את הכרעתם

של המוסמכים ללשון. אבל יש לי הערה אחרת. "חוב מס" מוגדר כ"כל סכום

שאדם חייב בו לפי חוק מס". כלומר, אינכם מעגלים את הסיכום אלא כל

סכום מהסכומים המהווים את החוב. זוהי התוצאה המשפטית כבר לא הבלשנית

של ההגדרה. אם החוב מורכב מעשרים סכומים שונים, כל סכום שאדם חייב

בו, ולא הסכום הסופי, מעוגל. יוצא שכל אחד מהמרכיבים של החוב מעוגל

לשקל הקרוב, ולא לכך הכוונה.

הכוונה היא לסכום הסופי.

על כך יש הוראת מעבר בסעיף 6(א).

אצלנו כל סכום שאדם חייב בו הוא הסכום הסופי שהוא חייב.

היכן כתוב שזה הסכום הסופי או הסכום הכולל?

אפשר לומר: הסכום הסופי של חוב מס או החזר מס יעוגל לשקל החדש

הקרוב,

אני מציע שעד יום שני הבא תחשבו על ניסוח מתאים.

אותה הערה חלה גם על החזר מס.



היו"ר י' ארצי;

הנוסח של סעיף 2 ייבדק על היועצים המשפטיים-

סעיף 3

(קוראת את סעיף 3)

יש סעיף מיוחד לגבי חוקי עזר.

האם יש הערות לסעיף 3? אס אין, אני מעמיד אותו להצבעה.

הצבעה

סעיף 3 נתקבל

סעיף 4

(קוראת את סעיף 4)

יש ברשויות המקומיות אגרות שלא עודכנו בסכומים קטנים מאד,

האמור בסעיף 3 לא עונה על כך ונאלצנו לקבוע הוראה מיוחדת לגבי הוקי

עזר.

האם ברור שאגרה שסכומה מסתיים בשבר של אגורה קיימת רק בחוק

עזר ואין דבר כזה בהיקוק אחר? כי הביטוי הזה איננו מופיע ב-3(ב).

בסעיף 3(ב) נאמר: נקבעה בחיקוק הוראה ברבר עיגול סכומי אגרה

שלפיה הסכום המעוגל מסתיים בשבר של אגורה - -

זוהי הוראה בדבר עיגול סכומים. אבל בסעיף 4(ג) מדובר על

"נקבעה בחוק עזר אגרה שסכומה מסתיים בשבר

של אגורה", וההמשך הוא כמו ב-3(ב).

בדקנו את השאלה. התקשרתי למשרד החקלאות ולרשם המקרקעין. אין

אגרה בסכום של פחות מ-10 שקליס של היום.

אני חושב שהמסים והאגרות שגובות הרשויות המקומיות הם מעל

ומעבר לסביר, ולכן לא מתקבל על הדעת להוסיף נמל על האזרחים במסגרת

עיגול הסכומים" אני מציע 'לכן שכל אגרה בסכום שהוא למטה משקל - בטלה.

האם אתם סבורים שכל הפעולות האלה הכרוכות בעיגול הסכומים יש בהן

צדק וכסף, או שמא שכרן יצא בהפסדן? אולי כדאי בכל זאת לשקול את ההצעה

של חבר הכנסת דנינו.

יש כאן הצעה לתת שירות חינם או לתת שירות יקר.

חבר הכנסת דנינו מציע לא לגבות כל אגרה שהיא מתחת לשקל.

אינני מוסמכת לוותר על אגרות. זוהי הבקשה קול שר הפנים,

אני שאלתי על כך מבחינת היעילות, האם כל האדמיניסטרציה הזו

שווה את ההכנסה הזו.

בדקתי את נושא העיגול לא לגבי אגרות אלא לגבי תשלוס עבור

חיסון. נקבע שעבור זריקת חיסון לאפרוח יש לשלם כך וכך אגורות. אבל

אין מחסנים אפרוח אחד אלא אפרוחים רבים, והסכום הוא כולל. מצב דומה

קיים לגבי אגרות של רשויות מקומיות.

היו"ר יי ארצי t

חבר הכנסת דנינו, האם אתה עומד על הצעתך?

נראה לי שכל הטיפול באגרות עולה פי כמה על ההכנסה מהן.

היו"ר יי ארצי;

אני מבין שהעמדה הבסיסית היא שלא רוצים לחלק בהזדמנות זו מתנות.

אני מעמיד להצבעה את סעיף 4 בנוסח המוצע.

סעיף 4 נתקבל

סעיף 5

(קוראת את סעיף 5)

יש לי הערה לפתיחה של סעיף 5 שבה נאמר: הוראות סעיפים

4,3,2 יחולו לגבי אלה - -. יש שינויים בהוראות של סעיפים אלה

בינם לבין עצמם.

צריו לומר: יחולו לפי הענין.

יש שיטות שונות של עיגול בסעיף 4: יש שיטת עיגול לאגורה ויש

שיטת עיגול ל-10 אגורות. איך נדע מתי מפעילים שיטח עיגול לאגורה,

ומתי ל-10 אגורות? בסעיף 2 יש עיגול לשקל. מתי מפעילים שיטת עיגול

לשקל ומתי לאגורה?

סעיף 2 מדבר על עיגול של חוב מס ושל החזר מס. בסעיף 5 מדובר

רק על מועדים של תחילה ותחולה,

ניכוי מס הכנסה במקור נאמר בסעיף 5(2). הוא לא נזכר כלל

בסעיפים 4,3,2. (ת' פנחסוביץ: הוא חוב פם). אם כך צריך להוסיף:

לפי הענין.

מהו חוב מם אחר שאינו מילווה המדינה, הנזכר בסעיף 5(5)?

חוב מס כולל גם מילווה חובה, ולכן נאמר כאן: חוב מס אחד שאינו

מילווה המדינה.

חוב מס כולל גם תשלום תובה, ותשלום חובה כולל גם מילווה- אבל

מדוע אתם משתמשים כאן במונח "מילווה המדינה" ולא מדברים על תשלום תובה?

אנחנו מתייחסים כאן רק למילווה, תשלומי חובה הם גם היטלים.

מדוע אתם כותבים כאן "המדינה", מילווה המדינה?)

כי בסעיף 7 כתבנו בכותרת השוליים "מילוות של המדינה". זה מילווה

על פי חיקוק. בסעיף 7 נאמר: מילווה מכוח חיקוק, כאן ייאמר: מילווה

לפי תיקוק.

אני מעמיד להצבעה את סעיף 5 עם שני תיקונים: ברישא יתווספו

לפי הענין; ובפסקה (5) ייאמר: מילווה לפי חיקוק.

סעיף 5 עם התיקונים נתקבל

סעיף 6

(קוראת את סעיף 6)

כאן צריך לחזור להגדרה של חוב מס ולתקן זאת.

מדוע בסעיף קטן (ב) מעגלים את המרכיבים, בניגוד לשיטה הקיימת

לאורך החוק הזה לפיה מעגלים את הסכום הסופי? כאן אתם במפורש מעגלים

את מרכיבי החובות.

סעיף קטן (ב) מטפל במס שבח ובמס רווחי הון, ושם הנתונים יכולים

להיות משנות החמישים ואפילו הארבעים. שם איננו מעגלים את סכום המס

עצמו אלא מטפלים בכל רכיב בפני עצמו.

זה יותר חמור לשני הכיוונים. נניח שאתם מעגלים את הרכיבים

לאגורות בבסים. על כך אתם מוסיפים הפרשי הצמדה וריבית. אם אתה מדבר

על שנות הארבעים, יכול להיות מצב שבו שינית את הבסיס בצורה רצינית.

אתח לוקח בסיס משנת ארבעים שהיה בלירות ומעגל אותו לאגורה חרשה. בדרך

זו אתה יכול להכפיל את המס פי כמה, או לאבד את המס.

כאן מדובר בחוק מס שבח מקרקעין לפיו אדם צריך להגיד כמה עלתה

לו הקרקע, כמה מסים הוא שילם לעיריה, איזה מסי השבחה הוא שילם.

אני לוקחת את המרכיבים אחד לאחד כדי להורידם מסכום ההשבחה,

יכול להיווצר כאן עיוות לטובת המדינה ויכול להיווצר עיוות

נגד המרינה, אבל ההבדלים יכולים להיות כאן עצומים. עד עכשיו הצעתם

לעגל רק את התוצאה הסופית וקיבלתם את ההערה שלי בענין ההגדרה של

"חוב מס" כדי להגיע לעיגול התוצאה הסופית, ובצדק, אבל לגבי



י' ארידור

בסיס משנת ארבעים, אתם מחשבים את כל המרכיבים. וכאן אתם יכולים

לעגל לירה של אותם ימים לאגורה של היום, שזה הרבה יותר. אילו בכך

היה נגמר הענין, ניחא. אבל על כך אתם מוסיפים את הפרשי ההצמרה והריבית,

את חדק השקל אתה מבטל וקובע ש"יעוגל לאגורות כל סכום המהווה מרכיב

בחישוב החוב או ההחזר". אתה מתעלם מעניז השקל של שנת 1980 וחוזר

לשנת הבסיס ומעגל את המרכיבים, ועל כך יחושבו הפרשי הצמדה וריבית.

מהי האלטרנטיבה, לא לעגל את הסכומים בכלל?

יי ארידור;

אינני יודע. יכול להיות שהאלטרנטיבה שייעשה העיגול רק לגבי

התוצאה הסופית. עושים את החשבון באילו החוק לא קיים, מקבלים הוצאה

ומעגלים לשקל הקרוב. אם יעגלו את המרכיבים התוצאה תהיה שאדם לא ישלם י:

כלל מס או שהוא ישלם סכום עתק.

הבנתי את הסעיף כאומר: לא נעגל עד שקל אלא קודם כל נעגל לאגורה,

כי האלטנרטיבה היא לעגל קודם לשקל.

יי ארידור;

הבעיה שלי היא הנוסח "כל סכום המהווה מרכיב בחישוב החוב.."

אם לא תאמר "יעוגל לאגורות" ייעשה עיגול לשקלים, וזה יותר חמור.

בתוצאה הסופית אני מסכים שייעשה עיגול לשקל.

אתה צריך להוריד מהשבח את הסכומים האלה. מהם הסכומים? כל

המסים ששילמת, כל ההשבחות שעשית וכדומה. ובחוק נאמר שאתה מביא את

הוא שילם מסים כל חודש). כאשר הוא

עסקה הוא מביא נתונים שנתיים.

את מעגלת כל סכום שמופיע בקבלה, כי הוא מהווה מרכיב בחישוב

החוב. במקום לחשב את הסכוס הכולל של הקבלות, את מעגלת כל קבלה או

הוצאה או הכנסה בנפרד. אינני יודע אם במס רווחי הון יש חיובים

שאינם מגולמים. אבל את מעגלת כל חיוב, ועל כך את עוד מהשבת ריבית

אם הוא אחר בתשלום). יכול להיות שאת גם

מפסידה את הריבית וההצמדה ולא רק מרוויחה, כי אם את עושה עיגול

כלפי מטה אינך מקבלת את הריבית וההצמדה. למה דווקה לגבי חוק זה

עושים עיגול של המרכיבים בעוד שלגבי חוקים אחרים נעשה העיגול של

התוצאה הסופית?

יש כאן בעיה מסוימת. למעשה צריך לבחון את הסעיף הזה מול כל

הסעיפים שבחוק השקל החדש. אתה מציע להשאיר כביכול את המחיר ההיסטורי

עם שלושה מקומות, והרי מכוח חוק השקל החדש יש לנו למעשה שני מקומות

כאן יכולה להיות סתירה חוקית. הבעיה הזו הועלתח בריונים שלנו: איך

להגדיר מחר סכום שהיום מופיע בלירות. אני מבין את הבעיה המהותית,

אבל אני חושב שיכולה להתעורר כאן בעיה טכנית-חוקית.

צריך לשאול את אנשי מס שבח, כי הסעיף הזה נועד לחישוב חובות

למס שבח.

עלינו גם לשאול אח עצמנו מדוע צריכה להיות כאן הפרדה של המרכיבים,

אולי אין בה תועלת. אולי יש סיבה מיוחדת לענין זה. יכול להיות כאן

עיוות משמעותי לשני הכיוונים, גס לטובת המדינה וגם נגדה.

ע' עלי;

אני מבקש לדעת מדוע לא לעגל כאן את התוצאה הסופית. כאשר מדובר

בקרקעות, יש לעתים חובות משנות העשרים והשלושים.

אני רוצה לשאול שאלה מהותית, כאשר אנחנו דורשים מאדם הצהרה לצורך

מס שבח או מס רווח הון, הוא צריו למלא טופס הצהרה עם נתונים על מחיר

הרכישה, ההשבחות וכדומה. הטופס הוא בדרך הטבע במטבע אחד. רכישה

שהיתה בלירות בשנות הארבעים, שצריך להצהיר עליה היום באותו טופס,

איך הוא יצהיר עליה אם לא בדרך של כניסה למטבע הנוכחי הקיים?

פסיק עם שתי ספרות). לכן אני טוען שיש כאן בעיה

חוקית. השקל החדש מוגדר כשקל חדש עם אגורות. כל שקל מתחלק למאה

אגורות. בעוד שאם אני לוקח סכום הנקוב בלירות,ורוצה לתרגם את כולו

למטבע החדש, אני חייב להגיע לשלוש נקודות אחרי השקל או יותר.

לכן אני חושב שיש כאן בעיה.

אין שום איסור חוקי וגם לא מוצע איסור חוקי, פרט לסעיפים אלה,

לחשב בשברים של שקלים או אגורות אפילו עד למספר המאה אחרי האפס.

השאלה היא איך אתה מעגל את הסכומיס בבואך לשלם את הכסף. עדיין לא הוצע

בשום מדינה בעולם איסור חוקי על פעולות חשבון. יכול להיות שיש בעיה

עם טופס, בעיה טכנית, זה נכון, אבל מותר יהיה לפי החוק לרשום אלפית

אגורה, להכפיל בריבוע ולסכם. אני מסכים שיש בעיה טכנית. הסברתי מדוע

אין כאן בעיה חוקית. צריך איפוא לשקול את הבעיה הטכנית מול הבעיה

המהותית העומדת בפנינו. ובדרך כלל צריך להעדיף את פתרון הבעיה המהותית

על פני פתרון הבעיה הטכנית. בכל יתר הסעיפים אין לנו בעיה מהותית.

אנחנו מעגלים חצאי אגורות, חצאי שקלים, ושום דבר לא קרה אם נגרם איזה

עוול בעיגולים האלה. אבל כאשר מתחילים לעגל את המרכיבים יכול להיגרם

עוול.

היו"ר יי ארצי;

האם אתה מציע, כפי שהציע חבר הכנסת עובדיה עלי, שהעיגול ייעשה

רק בשלב האחרון?

יי ארידור;

הואיל והיתה להם כנראה סיבה להציע בסעיף זה עיגול לפי עקרון

שונה, אני מציע שהם יבחנו את השאלות שהועלו ויתנו תשובה ביום שני הבא.

היו"ר יי ארצי;

נדחה איפוא את ההצבעה על סעיף 6 לישיבה הבאה.

קראנו את סעיף 7 וגם דנו בו. חבר הכנסת דנינו טען טענה של

נושא חדש והענין יובא לוועדת הכנסת להכרעתה.



סעיף 8

(קוראת את סעיף 8)

היה סעיף על עיגול קנסות בחוברת הכחולה והנוסח שלו לא השתנה.

אפשר גם כאן למחוק את המלה "השלם" ולומר "לשקל החדש הקרוב".

מדוע לא להגיד על כל החוק שתחילתו ביום הקובע.

נוותר על הרישא של סעיף קטן (ב) ונאמר: סעיף זה יחול על סכום

כאמור שהוטל לפני היום הקובע ושולם אחריו.

ונוסיף סעיף 11 - תחילה: תחילתו סל חוק זה ביום הקובע.

אני מעמיד להצבעה את סעיף 8 עם מחיקת הרישא בסעיף קטן (ב).

סעיף 8 עם התיקון נתקבל

סעיף 9

(קוראת את סעיף 9)

סעיף 9 נתקבל

סעיף 10

(קוראת את סעיף 10)

סעיף 10 נתקבל

אני מעמיד להצבעה את סעיף 11 שהוספנו האומר: תחילתו של חוק זה

ביום הקובע.

סעיף 11 נתקבל

נרשמו הסתייגויות של חבר הכנסת ויינשטיין לשם החוק ושל חבר-הכנסת

דנינו. עלינו לקיים בירורים לשוניים ויש הבעיה קלל נושא חדש.

יש גם בירורים לא לשוניים.

איך ייעשה החישוב של החובות לרשויות המקומיות משנים קודמות,

חובות של ארנונה או של אגרות?

הסך הכל יעוגל לאגורה הקרובה. העיגול של המרכיבים מוצע רק לגבי

מס שבח ומס רווחי הון. החוק הזה לא בא להסדיר את החובות של הארנונות.

ארנונות אינן בבחינת מס לפי החוק הזה. ואז חל חוק השקל החדש שמדבר

על עיגול לאגורה הקרובה. זה חוב כמו כל החובות לחברת החשמל או למפעל

תדיראן.

יקי הבדל משמעותי בין וווב של ארנונות לבין חוב לחברת החשמל.

לחברת חשמל אין חוב מלפני שלושים או ארבעים שנה, מה שאין כן לגבי

ארנונות או מס שבח.

החישוב שעליו ביקש חבר הכנסת ארידור הסברים הוא לענין מס שבח

ומס רווח הון ולא לענין מס הכנסה, לא לאגרות ולא להיטלים. לגבי אגרות

יש שני סעיפים - יש אגרה ממשלתית או כל אגרה שנקבעה בחיקוק, כמו

אגרות רשות השירור וכדומה. זהו סעיף 3. סעיף 4 דן באגרות של רשויות

מקומיות, ולגביהן נקבע עיגול לאגורה על הסכום הסופי,

בכר אישרנו את החוק כפוף לבירורים במספר סעיפים כפי שנרשמו

בפרוטוקול,

תקנות היטל על רכוש (הוראת שעה) (פטור מהיטל)

היו"ר י' ארצי;

אנחנו עוברים לסעיף הבא - תקנות היטל על רכוש (הוראת שעה)

(פטור מהיטל).

סי אלחנני;

חבר הכנסת אפרים שלום לא יכול היה להשתתף בישיבה והוא ביקש

שאייצג אותו בענין מסוים,

לפני שאנחנו מתחילים לדון בתקנות אני מבקש להזמין משלחות,

אני מציע שנשמע דברי הסבר על התקנות כדי שנדע במה המדובר,

מתי תסתיים הישיבה? בדרך כלל הישיבות בימי חמישי בתל-אביב

מסתיימות בשעה אחת, אלא במקרים מיוחדים שמודיעים עליהם מראש. אני

מבקש לסיים את הישיבה בשעה אחת.

די דנינו;

בתחילת הישיבה אמר היו"ר הקודם שבגמר הדיון בחוק עיגול סכומים

תתקיים הצבעה על ההצעה שלי.

היו"ר יי ארצי;

אני מבין שמדובר בנושא שנמצא בטיפולו של היושב-ראש הקבוע של

הוועדה ולא נכלל בסדר היום של הישיבה הזו.

הנושא מונח על שולחנו של היושב-ראש כבר שמונה חדשים.

אם היושב-ראש מטפל בנושא ואתה סבלת מהעיכובים חדשים רבים,

אני מציע שתחכה עוד מספר ימים ותעלה את התביעה שלר בנוכחותו. אי אפשר

לקיים את ההצבעה בהיעדרו של היושב-ראש הקבוע של הוועדה. נקיים את

ההצבעה בנוכחותו ולא ננצל את העובדה שהוא איננו.

היו"ר שניהל אח הישיבה לפניך קבע שההצבעה תתקיים היום.

לא נצביע על שום נושא. נשמע את ההסברים של מר גביש על התקנות

המונחות בפנינו.

התקנות האלה הן מכוח חוק היטל על רכוש (הוראת שעה). בחוק זה

נכלל מעיף 22 המסמיך את שר האוצר לפטור מהיטל על רכוש, כולו או חלקו,

סוגי חייבים או סוגי נכסים, וזאת באישור ועדת הכספים. הסעיף המסמיך

את שר האוצר נקבע בזמנו כי החוק עבר די מהר. אמנם הצעת החוק בחוברת

הכחולה היתה מונחת תשעה חדשים ולא הובאה לקריאה ראשונה, אבל משהחלו

הליכי החקיקה הם נעשו בתהליך מקוצר. הצעת החוק היתה חלק מהתכנית

הכלכלית. לא רצינו לעכב את אישורה, לכן הוסמך שר האוצר לתת פטורים.

שר האוצר כבר התקין תקנות שאושרו על ידי ועדת הכספים מכות

אותו סעיף, והפעם הוא מבקש את אישור הוועדה לתקנות נוספות.

אישור התקנות הוא דחוף בעיקר משום שמשרד האוצר משוכנע שלא צריך

לחייב בהיטל את אותם סוגי חייבים המופיעים בתקנות, אבל לפי המצב החוקי

היום הם חייבים בהיטל.

שמעתי גם היום וגם אתמול שיש מספר הערות על עוד סוגים שיש

לפטור אותם מההיטל" אם נשתכנע שיש עוד סוגים של חייבים או נכסים

שיש לפטור מההיטל, איננו חייבים לכרוך אותם דווקה בתקנות אלה.

כאשר אנחנו מרכזים מספר מקריס שלדעתנו מוצדק לפטור אותם מההיטל,

אין סיבה לא טכנית ולא מהותית לחכות עד שנחליט לתת את הפטור גם

לאחרים כדי שאלה ייהנו מהפטור.

אישרתם פעם אחת תקנות. אנחנו מציעים סדרה נוספת של תקנות. אס

יתברר שיש עוד מקרים שאין הצדקה להטיל עליהם היטל, נביא שוב תקנות-

היו"ר יי ארצי;

מסתבר שיש אנשים שמשלמים היטל שלא מגיע מהם ושר האוצר מבקש

לפטור אותם מההיטל. מדוע לא נאשר היום את הפטור לאותם אנשים שכבר

הוחלט לפטור אותם ונבקש להביא לנו תקנות על מקריס נוספים שאולי יש

הצדקה לפטור אותם מהיטל הרכוש? האם חברי הוועדה סבורים שיש להביא

את כל המקרים בחבילה אחת?

מי גביש;

למשל היום כל רשות מקומית חייבתבהיטל רכוש על המשאיות להוצאת

אשפה. רשות מקומית שלא שילמה את ההיטל על מכוניות אלה היא בגדר

עבריינית. או לדוגמה מיטות או מכשירי קרדיוגרפיה בבתי החולים היום

חייבים בהיטל. זהו מצב לא סביר שאנחנו הופכים רשויות מקומיות או

בתי חולים לעבריינים, כאקיר אנחנו חוקיבים שצריך לפטור אותם מההיטל.

או לדוגמה אגודות קהילתיות באזור, שאינן נכנסות תחת ההגדרה של מועצה

מקומית. מועצה מקומית פטורה. אנחנו רוצים לכלול במסגרת זו גם אגודות

קהילתיות.

דוגמה נוספת - בת י ספר ללימוד נהיגה משלמים היום היטל על המכוניות

כאילו היו רכב פרטי. חברות השכרה או כל מישהו אחר שהרכב הוא עיסוקו,

משלמים את ההיטל לפי ציוד ולא לפי רכב פרטי, וההבדל הוא בין 0.5%

לבין 3%. התוצאה היא שעל ציוד המשמש לעבודה משלמים פי 6, וזה לא מוצדק.





דוגמה נוספת - ג'יפים. לרכב פרטי יש טבלה לפי שנות ייצור

ונפח מנוע. לפי חשבונות שעשינו, ההיטל על גייפים איננו מוצדק, כי היום

על גייפ חל היטל רכוש כמו על מכוניה אמריקאיח של שמונה צילינדרים מאוחה

שנת ייצור, לגבי ג'יפים, אנשים חייבים לשלם את היטל הרכוש בצמוד לאגרת

רישוי. אנחנו רוצים לפטור אותם בדי שלפחות בחידושי הרישוי הבאים הם

לא יצטרכו לשלם היטל רכוש בסכום כה גבוה.

יש אולי עוד סוגים שצריכים להיכלל במסגרת הפטור. התקנות האלה

אינן סופיות ותבאנה לוועדה עוד סדרות של תקנות.

אגודות מים פטורים ממס הכנסה. החוק הזה לא פטר אותן ספציפית

מן ההיטל. היום אגודת מים של מושבים צריכה לשלם היטל על בריכות המאגר

שלה כמו על מבנה עסקי- מדובר על אגודות מים שהן פטורות ממס ואם הן

מתפרקות נכסיהן עוברים לציבור.

הסעיף האחרון - זוהי חברת הלאומית, שמבקשים לפטור אותה מהיטל

על מלאי הפחת שבבעלותה. זוהי בקשה גם של שר האנרגיה וגם של שר האוצר.

לחברה יש היום מלאי פחם שחייב בהיטל. מלאי הפחט איננו מוכתב משיקולים

כלכליים של החברה בלבד אלא גם משיקולים של מלאי חירום שמדינת ישראל

רוצה להחזיק. מרווח הרווח של חברת הפחם הוא בפיקוחה של הממשלה. אם נטיל

היטל, מצד אחד אנחנו פוגעים במלאי שאיננו כלכלי עבור החברה, ומצד שני

נכניס את חברת הפחם להפסדים רק כתוצאה מההיטל-

לפי ההטברים ששמענו הרי פריטים מסוימים יכולים להיות שנויים

במחלוקת, אבל יחד עם זה יש פריטים כבדי משקל שאנחנו חייבים לטפל בהם-

אני רוצה להציע שנתחיל בדיון. קבענו שעה לסיום הישיבה. נוכל להתקדם

בדיון. אם לא תהיה לי ברירה אצביע אם לקיים את הדיון היום או לא. אני

חושב שמוטלת עלינו אחריות כברה ואיננו רשאים לעכב אישור של תקנות שהן

כה חיוניות.

יש בהחלט הגיון בדברים שנאמרו, אבל יש דברים שלוחצים לא רק

על שר האוצר או שר האנרגיה אלא גם עלינו. נציג האוצר אמר ובצדק שקיבלנו

חוק בחפזון. יש היום תחושה בקרב בעלי כלי רכב שהם אינם משלמים את ההיטל

בהתאם לערכים של הרכב.כלומר, שאישרנו טבלה שאיננה תואמת את הערכים של

כלי הרכב שעליהם חל ההיטל. אני רוצה להזמין לכאן את המומחים כדי לשמוע

מהם האם ערכי הרכב הם אמנם כפי שקבענו. אנשים טוענים שנקבעו לבלי הרכב

ערכים שאינם תואמים את המציאות.

אני רוצה לנצל אה העובדה שהאוצר מעונין במתן פטורים מההיטל

כדי לדון בנושאים שהם חשובים לנו. בעתונות היו ערעורים על הערכים שנקבעו

לכלי הרכב, ואנחנו קיבלנו מכתב מהממונה על הכנסות המדינה שלמעשה גוער

בחברי הוועדה. אם אשתכנע שהטבלה שנקבעה לכלי הרכב היא נכונה ותואמת

את המציאות, לא תהיה מניעה להמשיך את הדיון ולאשר את התקנות; אם לא -

אני בהחלט אציג את התנאי הזה.

אני מציע לזמן לישיבה הבאה את שמאי הרכב. ומדוע? הוועדה לביקורת

עניני המדינה דנה לפני מספר שבועות בסוגיה מסוימת ונתנה הכשר כלשהו

למערכת הזו מבחינת המהימנות שלה, כי חברות הביטוח משתמשות במחירונים

שלה. אני רוצה לשמוע דעת מומתים. ואם הוועדה תגיע למסקנה שאלפי אזרחים

במדינה משלמים היטל רכוש גבוה מדי שאיננו תואם את הערבים, נפנה לאוצר

ונבקש ממנו להתקין תקנות גם בנושא הזה,

אני תומך בהצעה להכניס תיקון בנושא של היטל רכוש על רכב, כי

על פני הדברים נראה שנעשה עוול לבעלי המכוניות הפרטיות, או לחלק מהם,

ולכן צריך לתקן את המעוות. יחד עם זה אינני חושב שצריר לעכב אישור

של נושאים מסוימים שאיש איננו חולק שהם טעונים תיקון. איש איננו יכול

לטעון שבעל ג'יפ שמשתמש בו לצרכי עבודה ישלם היטל רכוש כמו הבעלים

של מכונית אמריקאית מפוארת. בהחלט אין הצדקה שבעל הג'י ישלם היטל

בסכום כה גבוה.

אני מציע לכן שנצעד בשני נתיבים מקבילים: נדון ונאשר את התקנות

שהובאו בפנינו, ומקביל נדון בנושאים אחרים שלדעתנו מחייבים טיפול, אני

מציע לאשר את הסעיפים שאין עליהם מחלוקת.

אני שולל את מס הרכוש על כל מרכיביו. אני גם שולל את המס

שהוטל על המכוניות. אני תומך בכל פטור שבא להקטין את הנזק שנגרם על ידי

המס הזה. כמובן שההצעות שבאות להקטין את הנזק הן חיוביות. יחד עם זה

גם ההערות של חבר הכנסת ויינשטיין הן נכונות. כי הכוונה היתה להטיל מס

בשיעור של 3% מערך המכונית, וכנראה שהוטל מס בשיעורים יותר גבוהים.

הנושא של הקטנת המס על מכוניות לא יגיע לוועדה אלא אם כן היא

תתחיל לדון בכך. אינני מציע לדחות את אישור יתר הפטורים לשבועות רבים.

זה בוודאי גורם עוול לאנשים- אבל אם נחליט לסיים את הדיון בפטורים

אלה ביום שני או יום שלישי הבא, ולאותו יום 1זמין גס את הגורמים

האחרים המעורבים בענין וגם את נציגי האוצר, שיגיבו על הטענות האלה,

ונסיים באותו יום את הפרשה לכאן או לכאן, אני חושב שזה יהיה שירות

חיובי של הוועדה.

חבר הכנסת ויינשטיין, אתה מקבל את ההצעה של חבר הכנסת ארידור?

זה מה שאמרתי. אני חושב שהאוצר צריך להציע ביום שני או ביום

שלישי שינויים בטבלה.

אני מבין שיש רוב להצעה להוסיף לדיון בתקנות גם דיון על

שינויים בטבלה של ערכי כלי הרכב. לכן צודק חבר הכנסת ארידור שאומר:

הבה נתחיל בדיון- זה מחזק את התביעה שלך. (יי ארידור: נתחיל את

הדיון, לא נגמור אותו היום)-

העמדה העקרונית של חברי הוועדה היא שיש להכניס שינויים בטבלת

הרכב הפרטי. רצוי שנאמר זאת היום כקו מנחה.

לפחות שלושה חברים בוועדה אמרו זאת.

אפשר לומר שזוהי עמדת הוועדה.

אנחנו אומרים שיש לבדוק את הנושא בהקשר לדיון על התקנות-

אם הוועדה היא בעד בדיקת הנושא, מדוע לא תיעשה הבדיקה לפני

הדיון.

הרוב בוועדה הוא בעד התחלת הדיון. (די דנינו; אם כך, נצביע),

סיכמנו שנדון היום בתקנות שמונחות לפנינו.

אני חושב שטענותיו של חבר הכנסת ויינשטיין הן צודקות. יתרה מזה,

היום הונחו התקנות על שולחננו. אנחנו צריכים לעיין בהן. האוצר איננו

יכול לדרוש מאתנו לדון עכשיו בתקנות ולאשר אותן. (מי גביש: זה לא הוגש

היום). אבל קיבלנו את התקנות היום. חבר הכנסת ויינשטיין מבקש להזמין

מומחים.

הסכמנו שנתחיל היום בדיון-

לאחר שיש בקשה להזמין גורמים שונים, ומאהר שנותרו חמש דקות

לסיום הישיבה, ההגיון מחייב שנתחיל את הדיון בתקנות ביום שני הבא,

אני מציע שנתחיל היום בדיון ונמצה את הזמן שעומד לרשותנו.

אני מעמיד הצעה זו להצבעה מול הצעתו של חבר הכנסת דנינו לדחות את

התחלת חדיון ליום שני הבא.

הצבעה

ההצעה להתחיל היום בדיון על התקנות נתקבלה.

הסעיף הראשון דן ברשות מקומית, אגודה קהילתית באזור - "האזור"

זה יהודה, שומרון והבל עזה - וכן מוסד ציבורי כמשמעותו בסעיף 9(2)

לפקודה, שיהיו פטורים מהיטל בשל ציוד שבבעלותם המשמש במישרין לביצוע

התפקידים הציבוריים, או המטרות הציבוריות, לפי הענין.

חבר הכנסת אפרים שלום מציע להוסיף לאחר המלים "בסעיף 9(2)" -

את סעיף 9(3), שמשמעותו אגודות שיתופיות.

מה דינה של מועצה דתית?

מועצה דתית אם היא מלכ"ר היא נכנסת לסעיף 9(2).

מועצה דתית היא גוף משפטי כמו עיריה או רשות מקומית.

הרכוש שייר לה? (עי עלי: כן). אני מוכן לבדוק זאת-

מה דין מכוניות של חברה קדישא?

מכוניות של חברה קדישא פטורות מהיטל רכוש מאחר והן פטורות

מאגרת רישוי. כל מי שהוא פטור מאגרת רישוי פטור גם מההיטל. אני מוכן

לבדוק את הנושא של המועצה הדתית.

מה דינה של חברה כמו עמידר?

היא ודאי איננה מלכ"ר לצורך מס הכנסה.

לא כללנו במסגרת הזו את סעיף 9(3). 9(3) הוא סעיף שדן לא רק

באגודות במושבים אלא באגודות שיתופיות מסוגים שונים. יכולה להיות אגודה

שיתופית של חברים, לדוגמה ועד עובדים גדול במפעל שיש לו חנויות לממכר

מוצרים לעובדים, והוא מופיע בסעיף 9(3) כי זוהי אגודה שיתופית שכל עסקה

עם חבריה, לא רצינו להרחיב זאת, כי זוהי צורת התאגדות שהיא עסקית.

מה דין אגודות שיתופיות הפטורות ממס הכנסה?

יש מלכ"רים בסעיף 9(2). מלכ"ר הוא גוף ללא כוונות רווח ושאושר

ככזה על ידי שר האוצר. צורת התאגדות, אם מישהו התאגד כאגודה שיתופית,

או כחברה או כיחיד, זו איננה סיבה לפטור מן ההיטל. זוהי עמדתנו.

נרשום זאת כנושא הטעון בדיקה כדי לאפשר לחבר הוועדה אפרים שלום

להביע את דעת 1. בכפוף לכך ובכפוף לבדיקה של מעמדה של מועצה דתית

לענין התקנות, אנחנו מאשרים את תקנה 1.

מי גביש;

תקנה 2 דן במתן פטור לעולה. (קורא את התקנה) מס רכוש חל על

נכסים שהם בתחומי מדינת ישראל. היטל הרכוש הורחב כי רצינו לכלול בהיטל

נכסים של הבנקים שהם בחו"ל. למשל, סניף של בנק ישראלי בחו"ל, רצינו

לחייב אותו בהיטל. אבל נוצר מצב שעולים חדשים, על רכוש שהיה להם

בחו"ל לפני עלייתם לארץ, צריכים לשלם את ההיטל. כאן נתנו פטור שמקביל

מבחינת הזמן לפטור ממס על רווח הון, עולה חדש שנעשה תושב נהנה מפטור

במשך שבע שנים על רווח הון מרכוש שהוא מכר שם. את אותו רכוש אנחנו

רוצים לפטור מן ההיטל- רצינו הגדרה יותר גורפת, אבל לא לגבי עולים

חדשים-

סי אלחנני;

כמה עולים חדשים הצהירו על רכושם בחויל?

היו"ר יי ארצי;

בענין זה היו מגעים עם הגופים היציגים של העולים החדשים?

מי גביש;

אנחנו באים כאן להקל על עולים חדשים ולתת להם- פטור-

אבי יודע על פטור לעולים במשך עשר שנים.

מי גביש;

הפטור ממס רווח הון הוא במשך שבע קינים מהיום שהעולה הפך

לתושב ישראל.



מי גביש

תקנה שלישית דנה במקרים בהם פעל מלכ"ר בבנין שאיננו בבעלותו.

יש לעתים שגוף עסקי מעמיד בנין לרשות מלכ"ר, למשל, מפעל נתן בנין

שלו ל"יד שרה", שזו אגודה שעוזרת לנצרכים במתן שירותים רפואיים,

יש מלכ"רים שהרכוש איננו רשום על שמם, אבל הם מקיימים את הפעילות

שלהם בבנינים האלה, אנחנו מציעים תוך מגבלות פטור לבנין המשמש

מוסד ציבורי. אם גוף כלשהו העמיד לרשות מלכ"ר בנין לפחות שלוש שנים

לפני שהיטל הרכוש נכנס לתוקף, ואין כל תשלום ליל שכר דירה, זאת אומרת

כי זו לא פעולה עסקית, אותו גוף שהעמיד את המבנה שלו לרשות המלכ"ר

ללא תמורה יהיה פטור מההיטל, כי לא כל המלכ"רים יכולים לרכוש נכסים

שיהיו בבעלותם.

השעה היא אחת ואני חייב לסיים את הישיבה.

הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 13.00)