הכנסת האחת-עשרה

מושב ראשון



פרוטוקול מס' 186

מישיבת ועדת הכספים

ביום ראשון, ז' בתשרי התשמ"ה - 22 בספטמבר 1985, בשעה 14.15

חברי הוועדה: היו"ר א' י' שפירא

יי ארידור

יי ארצי

גי גדות

פי גרופר

אי ויינשטיין

אי ורדיגר

י' מצא

עי טולודר

יי צבן

גי שפט

ד' תיכון

שר-האוצר יי מודעי

נגיד בנק-ישראל מי מנדלבאום

י' ברון - משרד האוצר

י' דרורי - -

סי שלום - " "

ת' בן-דוד - " "

א' יעקבי - בנק ישראל

ו' מדינא - " "

מ' רבוי - " "

ד' ברודט - משרד התעשיה והמסחר

ע' פרי -_ " " "

ת' הקר - משרד המשפטים

אי דמביץ

ט' אלחנני

אי קרשנר

ר' בלומרוזן

ס ד ר - ה י ו ם: הוק יציבות מהירים במצרכים ובשירותים (הוראת שעה),

התשמ"ה-1985.



היו"ר א' י' שפירא;

אני פותח את הישיבה.

חוק יציבות מחירים במצרכים ובשירותים (הוראה שעה), התשמ"ה-1985

סעיף 1 - הגדרות

"מצרך"

היו"ר אי יי שפירא;

בישיבת הוועדת ביום חמישי, חברים ביקשו להוסיף להגדרה גם את הנושא של

הריבית, אבל חברים אחרים, הנמצאים היום, סבורים שאסור לעשות זאת, שזה איום

ונורא.

אי ויינשסיין;

בחוק זה אנחנו נותנים סמבות לשרים לשנות כל מתיר. מאחר והחוק מחייב את

השרים להודיע לעתונות כמה ימים מראש על שינויים במחירים, אני מציע שתימסר הודעה

גם לוועדת הכספים. כך יהיה גם פיקוח פרלמנטרי.

עי פרי;

ההודעה אינה כמה ימים מראש.

א' ויינשטיין;

אבקש שההודעה תימסר לוועדה 24 או 48 שעות מראש. איני רוצה לתת לשרים סמכות

לקבוע כל מה שיהיה במשק במשר שנה, ללא פיקוח פרלמנסרי. ברור שיהיו שינויים

מהותיים בריבית כל הזמן.

יי ארידור;

אין חולק על-כך שכסף זה מצרך. בהגדרה כתוב שמצרך זה "כל חי, דומם או

צומח..". לא נאמר שזה מצרך שצורכים אותו.

ע' פרי;

אבל לא מוכרים כסף.

יי ארידור;

המלה "מצרך" אינה רלוונסית לעניין ההגדרה. יכלו לקרוא לזה 'מזוודה', או

בשם אחר. מדובר בכל חי, דומם או צומח. אין-ספק שכסף הוא דומם, ולכן הוא בגדר

מצרך. בסעיף 3(א) כתוב; "... לא ימכור אדם במהלך עסקו מצרך ולא יעשה במהלך עסקו

שירות במחיר העולה על המחיר הקובע". אם הוא מוכר כסף, חל על זח סעיף 3(א).

ת' הקר;

אנחנו רואים מתן הלוואה כמתן שירות.

בהגדרה של "מצרך דומה" כתוב: "לרבות מצרך בעל תכונות דומות ביותר למצרך

פלוני...". הדבר הדומה ביותר לכסף הוא: חשבונות עו"ש. זה מצרך דומה. כאשר

אתה לוקח את ההלוואה, אתה לא לוקח בצורה של כסף אלא בצורה של מצרך דומה. לכן,

לפי ההגדרות שער הריבית נתון לפיקוח.

בתוספת השלישית, בין השירותים שעליהם לא יחול החוק, נאמר: "(וו) מתן אשראי,

לרבות הלוואות, פקדונות, ערבויות... ובלבד שאין במתן אשראי כאמור משום מכירת

המצרך או עשיית השירות במחיר העולה על המחיר הקובע".

אתה כולל זאת בגדר שירותים?

כן. אפילו בגדר שירותים של הכלל, שאסור לעשות זאת מעבר למחיר הקובע.

עוד משהו. הלוואה במסבע-חוץ פטורה מן החוק הזה. שם מותר לקחת ריבית כפי

שרוצים, אם ההלוואה עצמה חוקית.

אני מציע להוסיף בהגדרה של "מצרך" את המלים 'למעט כסף', אני מבקש תשובה

בקשר לכך.

יש פרופ' מפורסם מאוד בישראל, שכאשר היה אומר דבר כזה, הייתי מבקש ממנו

שהוא עצמו יסתור את הרבדים שהוא אמד, והוא היה עושה זאת בחן רב.

כאשר מדובר במדינת ישראל על כסף, מדובר על הילך חוקי, לאמור: חובה על כל

אדם לקבל את המטבע בערכו הנקוב. כל מטבע שאיננו הילך חוקי בארץ, דווקה הוא נקרא

מצרך, מצרך שקונים ומוכרים. מטבע-חוץ הוא מצרך.

בתוספת השנייה נאמר שמטבע חוץ הוא בין המצרכים עליהם לא יחול החוק, אם כן,

זה חל על מטבע מקומי.

מדובר בכסף של המדינה.

תביא אסמכתא חוקית.

יש משנה מפורשת, שהזהב קונה את הכסף. אבל נאמר שם במפורש שהכוונה היא לכסף

כמתכת, לא כמטבע.



אדוני שר האוצר, ועדת הכספים מברכת אותך בשנה טובה, חתימה טובה, הצלחה

בתכנית הכלכלית.

שר האוצר יי מודעי;

וכיסוי לחתימות.

היו"ר א' י' שפירא;

וכיטוי לחתימות.

אדוני השר, ביום חמישי היה כאן דיון מקיף לגבי האשראי, תקופת האשראי

והריבית במשק. בדקתי הבוקר שוב את גובה הריבית בבנקים. גובה הריבית בבנקים הוא

היום 10%לחודש, לקונצרנים, ולמפעלים וחברות יותר קטנים - 12%-13%.אנחנו מכירים

את נושא הריטון המוניטרי. ידוע לנו שבנק-ישראל חושש שבשינויים הקיימים במשק

על-ידי הורדה דראסטית של הריבית אפשר להרוט את המדיניות. אבל, לצערי הרב, הרבה

חברות בארץ עובדות עם הון קטן מאוד. התעשיה שילמה ביולי כ-15%-17%ריבית לחודש.

באוגוסט החברות שילמו בערך 14%-15%. בספטמבר, עכשיו, מדובר על ריבית של 12%-13%

לחודש לחברות קטנות, כולל מה שנקרא עמלת הקצאה. יוצא שיצרן שלוקח הלוואה לשלושה

חודשים, היא עולה לו 50%, עם רבית דרבית. נניח שיש מדיניות מוניטרית של ריסון

האשראי, שלא ישבור את הכלכלה. לא ייתכן שמצד שני יש אשראי-טפקים ליבוא. היות

והשער מוקפא, חברה מייבאת היום והיבוא עולה לה פחות מאחוז לחודש, מוכרת במזומן

ומשקיעה את הכספים בבנקים ומקבלת 8%-9% לחודש. כלומר, במדיניות זו ניתן

ליבואנים תמריץ של 40%-50%.

די תיכון;

הכיצד?

היו"ר א' י' שפירא;

מי שמכר ביולי והשקיע את הכסף בבנקים בפת"ם, קיבל לשלושה רוודשים 13% לחודש.

די תיכון;

אין דבר כזה.

היו"ר אי יי שפירא;

אשראי-ספקים הוא חלק מן המדיניות המוניטארית של בנק-ישראל. בנק-ישראל יכול

להטיל על אשראי-טפקים זה לא מס. זה היטל על אשראי-ספקים.

עד-כמה שידוע לי עשרות חברות יצרניות, כולל חברות שיווק ומסחר, עומדות

להתמוטט בגלל הריבית. לפיכך ביקשנו את שר האוצר להופיע בוועדה. היו חברים שרצו

להוסיף את עניין הריבית להגדרה של "מצרך". עלינו לדעת שאין עוד מדינה בעולם בה

הריבית הריאלית במשק היא 11% לחודש.

שר האוצר יי מודעי;

בנושא של הריבית יש לפחות שלוש בעיות מרכזיות.

ו. מחיר הכטף כשלעצמו. זה חלק מעלויות הייצור. אני מתאר לי שאף אחד אינו

מתקומם פה שהכסף יקר למי שרוצה לבזבז אותו. שישלם ריבית עוד יותר גבוהו הריבית

כמרכיב עלויות הייצור הוא נושא כבד.



2. הפער בין הריבויות השקליות לבין אשראי-ספקים, בו משולמת הריבית של

חוץ-לארץ שהרבה יותר נמוכה.

3. משקל הריבית. בריבית נמוכה כדאי למשוך אשראי. בריבית יותר גבוהה אולי

לא כדאי למשוך אשראי. הריבית היא אוזד הגורמים המאזנים את נפוז האשראי, כי היא

קובעת את כדאיות משיכת האשראי.

באשר לנושא הראשון - מרכיב האשראי בעלויות, אותו צריך למדוד במשק שלנו

באורה יוזסי, לא אבסולוטי. לא פתחנו היום את המשק הישראלי. המתירים של המוצרים

והשירותים לא נקבעו היום. אם הרשינו העלאת מהיר, הרי זה במצב נתון מסויים.

לכן, צריך לבדוק אם הריבית הכבידה על העלויות או לא, אם השאירה את המצב היחסי

כמו שהיה או לא.

כאשר מדברים על הריבית הריאלית, בתקופה הזאת, שאנהנו מכסים, אין הרעה,

המגמה היא של שיפור, בדרך של הורדת הריבויות. אין זו חכמה לקהת קטע של שבועיים.

איש עסקים נבון אינו לוקה הלוואה בריבית כאשר הוא יודע שהוא בקטע הגבוה באורח

מקרי, נניח לפני פרסום מדד גבוה או נמוך. צריך להשוות נתונים לאורך תקופה

ולראות אם הריבית הריאלית ירדה או עלתה.

במתן רשות להעלאת מחירים יצאנו מהנחה שהריבית הריאלית תישאר קבועה. נתנו על

מרכיבי השכר ועלויות חומרי הגלם ולא על מחיר ההון, אם כי הודענו - ואני מודיע

עכשיו - שהמגמה שלנו היא להוריד את הריבית הריאלית.

זה תחום אחד. כך צריך לשפוט את נושא הריבית הריאלית, באורח השוואתי ולא

באורח אבסולוטי.

הנושא השני הוא הפער בין הריבית באשראי-ספקים, שהיא ריבית נמוכה, לבין

הריבית על כספים שקליים. בעניין זה צדק היושב-ראש. יש אפשרות למשחק - לקבל אשראי

ספקים ולשלם אחוז אחד לחודש, ריאלי, לייבא את הסחורה, למכור אותה ולהפקיד את

הכסף בבנק בריבית שיקלית יותר גבוהה. זה נותן פער לעומת תוצרת הארץ המקבילה.

לפעמים הפערים גדולים. אם זאת היתה תמונת המצב, היינו צריכים לראות גידול ענקי

ביבוא סחורות. אין תמונה כזאת. יש כל התנאים למעשה פשע, אך הפשע אינו נעשה.

את הסכנה הזאת יושב-ראש הוועדה העלה עוד לפני כחודש. יכולנו לומר שאין

אשראי-ספקים, או להטיל על אשראי-ספקים ריבית כזאת שבפועל לא יהיה אשראי-ספקים.

ולהפנות הכל לאשראי מקומי. אבל, צריך לדעת שלתוצרת הארץ יש הגנה. חוץ מאשר

לחומרי-גלם. עליהם אין הגנות. צריך לראות את המכלול. צריך לבחון את ההגנה על

תוצרת הארץ ואת כדאיות השימוש באשראי ספקים מחוץ-לארץ ולראות אם עדיין יש פער,

ואם יש פער, כמה אפשר להטיל על הפער הזה כדי שלא ייעלם אשראי-ספקים בכלל, כי אז

צריך למצוא מקורות דולריים בנפחים גדולים. לכן, לא הזדרזנו לנקוט פעולה בעניין

זה. פעמיים בשבוע, מאז אזהרת היושב-ראש, אני בודק את היבוא. אני מודיע לכם:

אין התפרצות של יבוא, מסוג ההתפרצויות שיכלו להיות צפויות אילו היתה כדאיות

מרחיקת-לכת.

היו"ר אי יי שפירא;

המכירות בשוק נפלו לחצי כמעט ברוב הענפים. לכן אי-אפשר לראות התפרצות

ביבוא. גם אם מוכרים את היבוא יותר זול, אנשים פשוט לא קונים. העודף שנשאר

ליבואן נשאר לו לצורך תחרות. אין להשוות את היבוא באוגוסט ליבוא ביולי. יש

להשוות ליבוא אשתקד.

כאשר דיברתי על בדיקה שבועית, או פעמיים בשבוע, זה במונחים אבסולוטיים.

אין נתונים מדי שבוע אלא נתונים חודשיים. עד היום אי-אפשר להשוות את נתוני חודש

אוגוסס כדי לדעת אם יחסית היבוא לא השתנה. אבל ביולי לא היוזה התפרצות יחסית

ביבוא.



גס אם היתה השפעה קשה על עלויות הייצור, מה שאין, ועל התפרצויות היבוא, מה

שאין, וזה היה מסכן באופן משמעותי מרכיבים במשק, גם אז עוד אי-אפשר לפעול על-פי

השיקולים הללו בלבד, כי אם הפתרון למצב זה היה הורדה דראסטית של הריבויות, פירוש

הדבר שהיינו מוזילים את האשראי. רבותי, להוזלת האשראי יש משמעות רבתי על תהליך

שהתחלנו בו ב-1 ביולי. נצא מהנחה שאני מקבל מראש שצריך להוריד את הריבויות

הריאליות השקליות במשק. גם אז איננו הופשיים לפעול לפי סקאלה נתונה. תמיד צריך

לקחת בחשבון את האיזון בין הריבויות לנפח האשראי. אם לא כן, התכנית הכלכלית

המבוססת על צמצום הביקושים המקומיים הולכת לאיבוד.

השיקולים של הצרכנים מורכבים מאוד. התפקיד של ויסות שוק ההון הוסל על בנק

ישראל. זה בסמכותו החוקית. הסכמנו עם בנק-ישראל על הורדות הדרגתיות של הריבית.

אם יש שינוי, אינני יכול ללחוץ על בנק-ישראל להוריד את הריבית, כי אז יפרוץ את

נפח האשראי.

יש עוד דבר שתמיד צריך להשוות - נפח האשראי שהיה מול נפח האשראי הקיים. אם

אומרים שיש צמצומים בביקושים המקומיים ויוצאים מהנחה שאשראי ליצוא נותנים מקרן-

שפע אחרת, לכאורה היינו צריכים לצמצם באופן משמעותי את האשראי, באותה מידה

שצומצמו הביקושים בשוק המקומי. ואיני יודע מה גורם למה - צמצום הביקושים להורדת

האשראי, או להיפך. יש קורלציה בין השניים. היושב-ראש אמר שהיו חברים שרצו

להכניס לתוך החוק הגבלה של הריבית הריאלית, אם ישחק המזל, גם הורדנו את הריבויות

וגם כל התהליך יימשך. אם לא ישחק המזל - הורדנו ריבויות וכל היעד לשמו יצאנו

לדרך משתבש על-ידי גידול הביקושים, ולא נשיג שום יעד שהצבנו לעצמנו. הפתרון

איננו בפורמולה סכימטית אלא בניווט יום-יומי, תוך לקיחה בחשבון של גורמים

שהזכרתי. לכן יש הנגיד ואנשיו.

א' ויינשטיין;

האם אתה רוצה להיות שותף לניווט הזה?

שר האוצר יי מודעי;

אני שותף. קבענו כמדיניות, לא כתפעול יום-יומי, שהריבית הריאלית צריכה

לרדת בהדרגה. עכשיו אתם שואלים מדוע לא יותר מהר, מדוע רק בשיעורים אלה ומדוע לא

במועדים יותר צפופים. לעניין זה אינני שותף, אם כי כאשר אני שומע את ראשי בנק-

ישראל אני חייב לקבל את עמדתם גם בנושא זה.

די תיכון;

למה בוטל חוק הריבית בשעתו?

נגיד בנק ישראל מי מנדלבאום;

כאשר מדברים על מחיר הכסף, זה למעשה שער הריבית. יש לזה השפעה גדולה על

הרבה מאוד משתנים במשק. זה למעשה אינדיקטור, שמצד אחד יכול להביא לאיזון המשק,

ומצד שני, למשבר שלא יהיה אפשר להשתלט עליו. זה נכון לגבי כל המשקים בעולם, אבל

בוודאי לגבי המשק הישראלי. בינתיים יש לנו כמה סממנים שאינם קיימים במשקים

רגילים. אחד הסממנים הבולטים ביותר; יש לנו שוק הון. בידי הציבור נכסים כספיים,

רובם נזילים, בשיעור 35% מהתל"ג. בזה אנחנו קרובים לאנגליה, בה כל העולם משקיע

בנכסים נזילים. יש עניין של שיווי-משקל הכולל את שוק ההון לטווח-ארוך: שוק

ההון לטווח בינוני ואת שוק ההון לטווח-קצר. כל נסיון להכניס קשיחות כלשהי -

אינני יודע מה תהיה התוצאה. לגבי מדינת-ישראל, צריך לקחת בחשבון את היחס בין

שוק ההון לשוק מטבע-חוץ. יש שיווי-משקל ביניהם. כל זעזוע בשוק ההון יכול להשפיע

על הרזרוות בצורה מהירה. אנחנו יודעים מה קרה ב-984ו כאשר מישהו הצהיר שיכול

להיות שיפגעו בנכסים פיננסיים. הפסדנו הרבה מאוד דולרים תוך חודש.



בנק-ישראל הוא בעד זה שהריבית הריאלית תרד, אבל היא צריכה לרדת בקצב שלא

יביא להתפוצצות מוניטרית. זה למעשה הקריטריון.

איר הורדת שער הריבית תביא להתפוצצות מוניטארית?

נגיד בנק ישראל מי מנדלבאומ;

מה קורה אם יורדים בריבית מהר מדי? אנשים מסתכלים על הריבית, אבל יש להם גם

ציפיות לקצב האינפלציה. בהתאם לכר הם קובעים אם שער הריבית גבוה או נמוך.

קובעים זאת גם לצורך האשראי. אז קובעת הריבית הדביטורית. שוקלים כמה בסף לקחת מן

הבנק כדי לקנות מלאים ומטבע-חוץ. מחשבים מצד אחד כמה יעלה האשראי ומצד שני כמה

ירוויחו מכר שיקנו כל-מיני מלאים. השוק משוכלל מאוד. הציבור כל-הזמן עושה את

הוזישובים הללו.

יש ריבית קרדיטורית. אדם שמחזיק פקדון רוצה לדעת אם יקבל ריבית ריאלית או

לא. מצד שני הוא עושה חשבון איזו רמת אינפלציה תהיה. היום בידי הבנק קרוב לשני

מיליארד דולר פקדונות שקליים שמאוד רגישים לשער הריבית הריאלית.

נניח שביולי היינו מורידים את הריבית בצורה דראסטית מאוד. אנשים היו

בריבית הזאת לא כדאי לנו לחסוך, כדאי לקחת ככל האפשר יותר אשראי. זאת

הצפה מוניטארית. רצים למטבע-חוץ או לשוק. זה מביא לאינפלציה או להתדלדלות

רזרוות, אם רצים ליבוא. עניין הריבית הוא עניין עדין ביותר. אנחנו נזהרים מאוד

לא להכשל בעניין זה. לכן הירידה היא אטית. היא קשורה לציפיות של הציבור לגבי

האינפלציה וזה נקבע בהתאם לכמויות האשראי שרוצים לקחת בבנקים ברמת הריבית

הנתונה. אנחנו כל הזמן עוקבים אחר מה שקורה במערכות הכלכליות השונות ולפי זה

קובעים. אנחנו ממשיכים לחוריד את הריבית, כי ריבית כזאת הרסנית לסקטור העסקי

בטווח ארור, אבל אנחנו מורידים בהתאם למה שאנחנו מאמינים. בעניין זה היו הצלחות,

כי היה שילוב בין העלויות, מצד אוזד, וריטון ביקושים, מצד שני. כל נסיון לטפל

באינפלציה רק מצד העלויות, או רק מצד הביקושים, לא יצלח. בתכנית הכוללת, בפעם

הראשונה, אולי לא בצורה מטפקת, בכל-אופן בצורה רצינית, יש איזון בין ריסון

הביקושים, מצד אחד, וריסון העלויות, מצד שני. מרכיב הוצאות הריבית בתמחיר ירד.

בסוף יוני הריבית החודשית היתה 24.7% והיום היא ירדה בערך ל-11%-12%, הריבית

הבסיסית היא בערך7.5% . היא היתה בערך 15%-16% לפני שהתחלנו את מהלך הירידה.

ירדנו ב. 60%-אני רוצה לראות את התעשיינים שהורידו מחירים בעקבות הירידה.

בכל-אופן, זה עזר להם לספוג עלויות בשטח.

יש שאיפה לרדת בריבית הריאלית, אבל אין לעשות זאת בפזיזות. אין לנו אופציה

של כשלון בתכנית הכלכלית. זה יהיה דבר חמור ביותר. אטור לעשות צעדים בלתי סבירים

בתחום זה. אם רוצים שהתכנית תצליח, נושא זה יש להשאיר בתור משתנה. כאשר רואים

סימנים של פריצת אשראי או הקטנה בלתי מתוכננת בחסכון של הציבור, עוצרים את

התהליר. חשוב לשמור על זה. אין דבר יותר עדין.

אם בעולם ישמעו שנעלנו את שער הריבית, גם קרן המטבע וגם הבנקים בעולם יחשבו

שמשהו הסתובב אצלנו. מדינה כזאת אינה בעדיפות ראשונה לעזרה מבחינה כלכלית.

יי ארצי;

הויכוח היה אם להכניט תקרה או רצפה של ריבית בחוק. אם יש מחירים מוקפאים

ושער מטבע מוקפא, למה זה לא? מה ששמענו עכשיו צריך לערער הנחה של רבים סביב

השולחן הזה. אני חשבתי שזאת צריכה להיות כמעס התנייה לגבי החוק הזה. התרשמנו

שהדבר רציני מאוד. לפחות לתקופה הקרובה צריך לעודד קו של גמישות. אבל אני רוצה

להיות יוונר משוכנע. האם בדקתם את המצב בשלושה-ארבעה מפעלים רציניים כדי לראות

אם נכונה ההנחה שמפעלים יתמוטטו? אנחנו חייבים להיות מודאגים. אם זה נעשה

בהיקף כזה שזה הופר להיות אסון, עלינו להיות ערים לכך.



אם יווצר מצב שמרבית הקשישים שמחזיקים את 700 המיליון המפורסמים יחליטו,

לאור המצב במשק, לפדות את הכסף. מה התכנית שלכם כדי להסתער על הכסף אחרי ה-1

באוקסובר?

יי צבן;

האינפלציה ירדה % 27.5ביולי ל-% 3.9 באוגוסט; הריבית ירדה מ- 25%

ל- 11%-12%. אני מבין שתטענו שאין כאן מכניקה פשוטה, שהירידה צריכה להיות בדיוק

באותו יחס, אבל עדיין יש פער רציני בין הירידה במדד לבין הירידה בשיעורי הריבית.

נגיד בנק ישראל מי מנדלבאום;

ביוני האינפלציה היתה 14.9% והריבית- 25%.

יי צבן;

הפערים גדולים, גם לעומת הריבויות בחוץ-לארץ. אתם אומרים שזה שייך

לעלויות וכן לאיזון בין שוק ההון הפנימי והחיצוני. מה הגורם המכריע? אם עניין

מסבע החוץ הוא המכריע, נדמה לי שיש כאן מרווח גדול מדי.

לנושא של עלויות, אני רוצה לשאול - אולי גם את יושב-ראש הוועדה, בתור מומחה

בשטח - אם הורדת הריבית היתה מאפשרת עליית השכר.

אדוני שר האוצר, אם יתברר שלגבי קבוצות גדולות של אוכלוסיה גזרתם, בתחום

השכר, גזירות שהציבור אכן אינו יכול לעמוד בהן, והלחצים מן השכבות הבינוניות

ומטה יהיו כאלה שיאיימו לפוצץ את התכנית, האם יש לכם שסתומי בטחון? האם יש לכם

אלטרנטיבות?

אני רוצה לוזדד את השאלה של חבר-הכנסת ארצי. יושב-ראש הוועדה מהלך עלינו

אימים, ש- 50% מן המפעלים במשק יהיו בסכנת התמוטטות אם לא תשנו את המדיניות שלכם

בקשר לריבית. אתם בוודאי רוצים אבטלה, אבל לא כל--כך גדולה. מה החשובה שלך,

אדוני השר, לשאלה הזאת של היושב-ראש?

גי שפס;

הבנתי שאין מורירים את הריבית כי אין בטוחים עוד בקצב האינפלציה. ברגע

שיהיה בטחון שהאינפלציה תנוע בין % 3 ל- 4% , קצב ההורדה של הריבית יהיה יותר

גדול. זה נכון באופן כללי, אבל לגבי הסקטור היצרני זו לא תשובה מספקת. אני בא

במגע עם סקטור זה יום יום. שערי הריבית הגבוהים לעתים מניעים את היצרן לקבל

הוזלטות לא נכונות מבחינה עסקית, משקית. עניין הריבית מכביד. היצרן אומר שאינו

יכול לחכות חודש או חודש וחצי עד-אשר הריבית תרד לריבית הנורמלית. לא נתתם

תשובה לגבי אותם חודשי ביניים.

אני מבין שרווחיות הבנקים עלתה לעומת התקופה הקודמת.

נגיד בנק ישראל מי מנדלבאום;

לצערי, עכשיו היא יורדת. קיבוע שער החליפין פוגע מאוד ברווחיות הבנקים.

גי שפט;

מה המדיניות שלכם כלפי הבנק בקשר לכל עניין הריבית? מצד אחד, אתם רוצים

שהריבית לסקטור העסקי תהיה מינימלית. מצד שני, אתם מעוניינים שהבנקים יהיו

רווחיים גם היום, בגלל הכלכלה במשק, בגלל היחסים הבין-לאומיים וגם בגלל סכומי

הכסף של המניות הבנקאיות.



ד' תיכון;

עד 1988 אלוקים ירחם,

גי שפט;

זה מתחיל מהיום.

מה המדיניות שלכם לגבי הבנקים ולגבי רווחיות הבנקים?

אי ויינשטיין;

החוק הזה קובע מטגרת ונותו טמכות לשני שרים לשנות את המחירים. למעשה, החוק

אינו טוגר דבר. בהגדרות מקפיאים חלק מן המחירים במשק. יש מחירים שמשאירים

פרוצים לכל רוח.

במשק אין מעלים היום שכר. העובדים מחכים שיפקע תוקפן של תקנות-שעת-חירום

ב-30 בטפטמבר. אם לא יהיה חוק, תהיה פריצה. אמרנו; נקבע את מחיר העבודה בחוק

ויהיו שרים שתהיה להם סמכות לשנות. כנ"ל לגבי ריבית. אם הולכים לחוק מסגרת, כל

מה שקשור במחיר יהיה במסגרת הזאת, מה עוד שנותנים סמכות לשני אנשים. היום זה רק

בידי בנק ישראל. איני בא לכפור בעצמה המקצועית של בנק-ישראל, אך בעבר היו

ויכוחים קשים על מדיניות האשראי. מאחר ומדיניות שערי הריבית כל-כך מכריעה,

טברנו שמן הראוי לכלול זאת בחוק ולתת טמכות לשני אנשים בעניין זה. היום הטמכות

היא רק בידי אדם אחד.

אם לא נכלול בחוק את כל המחירים במשק - גם מחיר הכטף ומהיר העבודה - החוק

לא יחזיק מעמד.

נגיד בנק ישראל מי מנדלבאום;

השכר היה פעם גמיש. האם הריבית היתה עולה ויורדת?

אי ורדיגר;

היושב-ראש המכובד של הוועדה הציג מצב כאילו יש התמוטטות של מפעלים, של

קונצרנים ושל סוחרים. ברור שהמצב אינו טוב, אבל איני חושב שהמצב כל-כך גרוע.

אנחנו יודעים ששחיקת השכר הולכת ומחמירה. גם האבטלה גוברת. אני שואל; האם הורדת

הריבית תשפיע גם על הורדת מהירים? כאשר מקבלים הלוואות בריבית יותר נמוכה, זה

צריו להשפיע גם על המחירים. אנחנו רואים שהמחירים אינם יורדים. זאת-אומרת,

נותנים פה פרט, תוטפת. לפי דעתי, כאשר הריבית יותר נמוכה צריך להוריד את

המחירים..

די תיכון;

בשעתו, החוק המעניין ביותר היה חוק הריבית. בסוף שנות ה-60 הוחלט לבטל אותו

ולנייד את הריבית. זאת היתה החלטת נכונה שנתבקשה מאליה. לא יעלה על הדעת

שמדינה מודרנית תקבע בחוק את שער הריבית.

אי ויינשטיין;

אין כאן קיבוע.



די תיכון;

מה שאתה מציע, חבר-הכנסת ויינשטיין, זה מיכניסם מסורבל שאסור לנו לאמץ

אותו. כאשר שמעתי שמישהו רוצה לקבע את שער הריבית, לא האמנתי למשמע אוזני. ממה

נפשך? המדיניות הכלכלית קמה או נופלת בין השאר על התאמת שער הריבית מדי יום

ואולי מדי שעה. האם אתה רוצה להפוך את בנק-ישראל למחלקה באוצר? הכל יהיה כפוף

לאוצר? סוב שיש מהלוקת ואי-בהירות. אין לקבע ריבית בהוק.

יי מצא;

אני תמים רעים עם הקו המותווה כאן, לפיו יש לרדת בריבית בעיתוי מסויים,

מתור ציפיות לייצוב המשק עקב התכנית הכלכלית. השאלה היא; למה אין מורידים את

הריבית בקצב יותר מהיר? אנחנו שומעים לאחרונה, מפיו של ראש הממשלה, שהכלכלה כמעס

הבריאה. ראש הממשלה מציע כבר להתחיל לטפל בנושאים הפוליטיים. תודה לאל. אם

הגענו לכך, אין יותר מאתנו המברכים על ההבראה המהירה הזאת. אם כך, תתחילו ליישם

את הורדת הריבית בקצב יותר מהיר.

נגיד בנק ישראל מי מנדלבאום;

הגענו לעצמאות כלכלית, תחזור מייד הביתה.

אגע רק בשאלות הלא-מוניטריות. על השאלות המוניטאריות ישיב הנגיד.

אילו הורדנו את הריבית באופן משמעותי, כבר שמעתי שתי הצעות מה לעשות עם

הורדת העלויות. הצעה אחת היתה להעלות את השכר; הצעה שניה, להוריד את המחירים.

האחד שאל, אם הריבית תרד אם יהיה אפשר להעלות את השכר, כמובן לבעלי שכר ממוצע

ומסה. חבר-הכנסת ורדיגר שאל אם המחירים ירדו בהתאם.

להצעה להעלאת השכר אני רוצה להשיב; עובדה היא שהריבית ירדה. השכר לא ירד

אלא עלה, פחות ממה שהיה צריך לעלות. הקורלציה בין ריבית לשכר אינה בקו ישר, שאם

הריבית יורדת השכר עולה. לא זה מצב הדברים. בוודאי לא בתקופת הבקרה. אחר-כך -

אולי. מי יחליט? גורמי המשק. לא הממשלה ולא ועדת הכספים.

הריבית שאנחנו מדברים עליה נוגעת בערך ל-10% מן האשראי המצוי במשק. כל

היתר אשראי מכוון.

יי צבן;

רק 10%מזה יש יתרון מוניטארי?

שר האוצר י' מודעי;

כר זה היום, כאשר מפקחים על הריבית.

נניח שהריבית גבוהה ומעיקה. השאלה היא אם היצרנים השתמשו בכל האמצעים

העומדים לרשותם. אם הריבית כל-כר מעיקה, היינו צריכים לראות הקטנת האשראי

למשווקים ולצרכנים. האשראי הזה עדיין עומד על ממוצע של .30 יום במשק. במדינות

נורמליות הממוצע הוא 7 ימים. שבועיים זה הרבה מאוד.

הממוצע היה 60 יום.



שר האוצר י' מודעי;

הוא ירד ל-45 יום ול-30 יום. גם 30 יום זח לא הקו התחתון.

הביקושים בשוק הצטמצמו. זו הסכנה לתעשיה. לא הריבויות. מי שרוצה בהקטנת

הריבית לתת פיצוי על צמצום כוח הקניה, לא עשה שום דבר. הכסף לוחץ על השוק. אם

נרחיב את האשראי על-ידי הורדת הריבית, נקזז מה שהשגנו.

אינני יודע להשיב על השאלה מה הסכנה למפעלים בכלל. אני מודד זאת בשתי

ו. ביבוא המתחרה; 2. במרכיבים האתרים. אין פיטורים מאסיביים בתעשיה,

תודה לאל. אין מצב כזה.

ד' תיכון;

היושב-ראש חולק עליך בנקודה זו.

שר האוצר י' מודעי;

תזמינו את שר התעשיה והמסחר והוא יראה לכם את מספר המפעלים המשוועים

לכוח-אדם.

היו"ר א' י' שפירא;

רציתי להזמין אותו כמה פעמים, אבל הוא כל הזמן מסייר כדי לראות את המצב.

שר האוצר י' מודעי;

השיבותי לגבי היקף הבעיה. מדובר על הלק קטן מן האשראי במשק. לא רוצים

שעל-ידי המשחקים הפנימיים ייפגע האשראי ליצוא. על זה אנוזנו שומרים כעל בבת-

עינינו. גם איננו רוצים שייפגע הפיתוח, גם לא שיכון לזוגות צעירים. שם אנחנו

דואגים לאשראי מכוון. הוא החלק הארי - 90%.

לגבי שאלות טכניות שהועלו פה - מותר לשרים לאשר העלאת מחירים. יש הגדרה

בתוק. הגדרה כזאת אינך יכול למצוא ביחט לריבית, כי ריבית היא כללית, לא למפעל

מסויים. מחירים נוגעים למפעלים מסויימים. החוק גם מאפשר שינויים בריבית.

א' וייינשטיין;

שרים אינם מוגבלים כלל.

שר האוצר י' מודעי;

דרושה חתימת שר האוצר. יהיו לתצים לוועלאות מחירים.

הסכם השכר בין המעסיקים לבין ההסתדרות הוא עד 31 במרס. יש בעיה של תוספות

מפעליות שאותן מחזיקים באמצעות תקנות, או החוק שייכנס במקומן. פה אני מתלבט.

מצד אחד אני אומר לעצמי; מפעל שיכול לשלם, מדוע שלא ישלם, מדוע שלא תהיה חלוקה

אחרת בין רווח לשכר. מצד שני, אם בתקופה כזאת תפתח פתח, אינך יודע אם זה לא

יביא להתמוטטות, והיו דברים מעולם. מפעלים התמוטטו בגלל. תביעות שכר של עובדים.

לכן זה חייב להשאר מוקפא, כל זמן שהתהליך כולו בבקרה.

הסכם השכר הוא עד 31 במרס 1986. לכן, גם העניין הזה סגור.

ו



לשאלה האחרונה שהיא מקיפה מאוד, של חבר-הכנסת יהושע מצא - איני סבור

שהגענו להבראה כלכלית. יש הישגים התחלתיים טובים, אבל זאת ממש תחילת הצעידה,

הבעיה שלנו היא שאנחנו קצרי-רוח. יש הישג, מהלך, שואלים: איפה המהלכים המתאמים.

אמרתי בראשית דברי, שהראייה אינה יכולה להיות נקודתית. איר אפשר להפעיל את

המרכיבים האחרים בתאום עם המדד במטווחים יותר קצרים מזה? אני מאמין שירדנו ברמת

האינפלציה ונישאר ברמה נמוכה של 3%-4%. גם רמה של 3% היא עדיין גבוהה. לעניין

זה נצטרך מהלכים בתחום הריבויות, אך לא רק בתחום זה.

אחד החברים העלה כאן את שאלת מניות הבנקים. כאן יש אלמנטים של שטפון של

ממש, גם בנושאים הבסיסיים. אם לא נקל את הלחץ מתקציב המדינה בנושא כוח-אדם,

הוזקציב לא יחזיק מעמד.

כל המהלכים צריכים להבטיח שאחרי רמה של 3% יבוא השלב של 1%או 1/2%לחודש.

לעניין טאבה - יש לנו פלאטפורמה משותפת בתחום ההבראה הכלכלית; אין לנו

פלאטפורמה משותפת בתחום המדיני-בטחוני. נסינו להגיע. לא הגענו. בנינו קבינט

לצורך הנושא הזה. אמרנו שאם לא יהיה רוב בקבינט, שפירושו בעצם הסכמה בין שתי

המפלגות הגדולות, לא תשונה המדיניות ולא המהלכים בתחום המדיני-בטחוני. הרצון

לקדם משותף לכול. כולנו מכירים בעובדה שיש סכנות אם לא יהיה קידום. זה לא מביא

למכנה משותף במהלכים היום-יומיים. כאן אסור להסתכל בקטעי זמן של חודש או

חודשיים.

אי ורדיגר;

בעניין זה היתה לך הצעה.

שר האוצר י' מודעי;

מה שאמרתי עכשיו. יש בה מן היכולת לקדם.

נגיד בנק ישראל מ' מנדלבאום;

נשאלתי על רווחיות הבנקים. מה שקובע לגבי רווחיות הבנקים זה המרווח לא

הריבית עצמה. מפעלים הסתבכו לא בגלל ריבית מקומית אלא בחוץ-לארץ. תנאי האשראי

שניתנו להם בייצור היו 1%-2% לחודש, שזאת ריבית שלילית. השאלה היא מה קורה

למרווח. בנק-ישראל גובה מס מוניטרי מן הבנקים. על חלק מחובות הנזילות של הבנקים

משלמים ריבית אפס. אינטרס המדינה הוא שסך-הכל רווחיות הבנקים לא תרד. אין סכנה

יותר גדולה למשק מאשר שגם הבנקים ייראו רע בחוץ. הבנקים כמעט אינם מקימים

סניפים. הם סוגרים סניפים. מפטרים עובדים. בשנה שעברה מערכת הבנקאות פיטרה כמעט

8% מכוח-האדם. ממשיכים לשחרר כוח-אדם. הרווחיות צריכה להימצא מתוך הבנקים

עצמם.

די תיכון;

אדוני שר האוצר, האם אתה יכול לומר משהו על המדיניות ביחס לחסכונות של

הקשישים.

היו"ר א' י' שפירא;

חבר-הכנסת דן תיכון ביקש ביום חמישי להאריך בחודש את המועד, כדי שקשישים

יוכלו להחליט במה להשקיע. חבר-הכנסת אמוראי אמר לי היום שרצוי שלא.



י' דרורי;

יש שני תאריכים. אחד, התאריך עד אליו הקשישים חייבים להודיע אם הם רוצים

להוציא את המניות, וזהו ה-ו באוקטובר. הפדיון עצמו מתבצע ב-ו3 באוקטובר. לפי

הנתונים מן הבנקים הודיעו 40%-50% שהם מבקשים להוציא את המניות מחסימה. היתר

עוד לא הודיעו. ייתכן בהתלט שיהיו כאלה שלא יתנו שום הודעה. מודיעים לועז שזאת

החלטה הכי גרועה, כי אז המניות נשארות חטומות לעוד שנתיים בתנאים נחותים.

מבין אותם 40%-50% כשליש ביקשו להשקיע את הכסף באג"ח הממשלתיות המיוחדות.

אוזרים הודיעו על פדיון. מבין אלה שהודיעו על פדיון מעריכים שבין 60% ל-80%

ישקיעו את הכטף באפיקי השקעה אחרים, במטלולי החטכון האחרים המקובלים, שהבנקים

מציעים - תכניות חסכון, קרנות נאמנות, קופות גמל. לגבי אלה שיודיעו, 70%-80%

יחזרו לחסכון, וטוב שהחסכון יהיה מפוזר על-פני כמה מכשירים. ב-1 באוקטובר נדע

איזה אחוז לא הודיע שום הודעה ולמעשה חטום לעוד שנתיים, ואיזה אחוז הודיע על

כוונה להשקיע באג"ח ממשלתיות.

די תיכון;

האם אינכם מוכנים לזוז מלוח הזמנים שקבעתם?

י' דרורי;

היו הצעות לשנות את לוח הזמנים. היו הצעות להזיז את העניין בעוד שבועיים.

בדקנו את העניין. הגענו למטקנה שהיו לקשישים 45 יום ואם לא הודיעו, השבועיים

האלה לא ישנו הרבה. הבדל בין 45 יום ל-60 יום אינו משנה הרבה.

לגבי אינפורמציה יותר רבה על אפשרויות ההשקעה - גם שבועיים נוטפים אינם

משנים. באוקטובר, לאתר שנקבל נתונים סופיים, נדע מה המצב.

די תיכון;

אז נהיה לאחר מעשה.

היו"ר א' י' שפירא;

אפשר יהיה להאריך את המועד למי שלא הודיע.

יי דרורי;

בכל מקרה, זה כפוף לאישור הווערה.

(מ"מ היו"ר; י' ארידור)

מ"מ היו"ר י' ארידור;

נעבור להצבעה על ההגדרה של "מצרך".

הצבעה

בעד ההגדרה "מצרך", בטעיף ו - 4

נגד - 3

ההגדרה של "מצרך", בטעיף 1, נתקבלה



"מצרך דומה"

מ"מ היו"ר י' ארידור;

לפי הנוסח של החוק, מצרך דומה צריך למכור במחיד של המצרך. זה נאמר בסעיף

3(א) של החוק, לפי סעיף 3(א) יש מחיר קובע למצרך. פירוש הדבר שזה גם המחיר

הקובע למצרך דומה. בהגדרה מסבירים שיש דברים שאינם מבדילים מצרך ממצרך דומה.

אחד הדברים הוא המשקל. אי-אפשר להגיד שבגלל הבדלי המשקל המצרך שונה. מה התוצאה?

נניח שיש מחיר מרבי לק"ג סוכר. מצרך של 2 ק"ג סוכר בוודאי דומה למצרך של ק"ג

סוכר. לפי סעיף 3(א) צריך למכור אותו באותו מחיר. אומרים במפורש, שהעובדה שהמשקל

שונה איננה עושה אותו מצרך שונה. האם הכוונה היא שימכרו שני ק"ג סוכר במחיר של

ק"ג סוכר?

עי פרי;

הכוונה היונה ששני ק"ג סוכר יימכרו במחיר כפול מק"ג סוכר.

ת' הקר;

צריך לתקו את הנוסח.

הוחלס; יובא נוסח מתוקן להגדרה "מצרך דומה", והוא יהיה על דעת הוועדה.

"שירות"

מ"מ היו"ר יי ארידור;

רוצים להסיל פיקוח על הצעה לעשות שירות, כדי שלא יוכלו להפקיע מחירים לא רק

בגמר העסקה אלא גם בתחילתה. המגמה היא להשוות את התנאים של מצרך ומצרך דומה, ושל

שירות ושירות דומה. מדוע אין הגבלה על הצעה לעשות שירות דומה? שם מותר להפקיע

את המחיר המוצע. זאת רואים לפי פסקה 6 של ההגדרה. על הצעה לעשות שירות דומה אין

הגבלת מחיר.

ת' הקר;

נחליף את המיקום של פסקאות (5) ו-(6).

מ"מ היו"ר יי ארידור;

האם שירות הניתן על-פי דין הוא גם-כן שירות לזולת?

תי הקר;

בדרך-כלל לא הקפיאו אגרות. לכן, בהגדרה של "מחיר" כתוב; "..לרבות אגרה,

תעריף או שכר שנקבעו בחיקוק עבור מצרכים ושירותים הניתנים על-פי דין." אפשר

למחוק מלים אלה ולהסתפק בהגדרה.

יי צבן;

האם שירות על-פי דין כולל שירותים הניתנים על-ידי רשויות השלטון?

מ"מ היו"ר יי ארידור;

כן. כל דבר.

הוחלט; לקבל את ההגדרה של "שירות", בתיקון; פסקאות (5) ו(6) יתחלפו

במקומן.



"שירות דומה"

לקבל את ההגדרה "שירות דומה".

"עושה שירות"

לקבל את ההגדרה "עושה שירות",

"שכר"

לקבל את ההגדרה "שכר",

"מכירה"

לקבל את ההגדרה "מכירה",

"צרכן" ו"מכירה מיוחדת"

אני מבקש למחוק משם ההגדרה את המלה "צרכן" ולהשאיר רק "מכירה מיוחדת", יש

הוראה האומרת שאדם נתפט גם על הנחה קבועה שהוא נותן, לדוגמה, ה"שקם" נותן הנחה

קבועה של 12.5% , הוא חייב להמשיך במתן הנחה זו, ההגבלה הזאת לא תחול על מכירה

מיוחדת. אם נתפס במחיר מבצע - הוא יכול לחזור למחיר הקודם,

לקבל את ההגדרה "מכירה מיוחדת", (המלה "צרכן" משם ההגדרה נמחקה,)

"מחיר מרבי"

בהגדרה של "מחיר מרבי", במקום "לפי הוראות חוק הפיקוח" יבוא "לפי התקנות",

מדוע לא תציינו את המחירים?

.

המהירים הם כפי שנקבעו בתקנות כמחירי בסיס,

לקבל את ההגדרה "מחיר מרבי", עם התיקון: במקום "לפי הוראות חוק

"לפי התקנות",

"המחיר הקובע"

לקבל פסקאות (1) ו-(2),

יש בקשה לתקן את פטקה (3), הבקשה נובעת מכך שהיתה כפילות בנוסח הקודם. לא

רצינו לתקן את הנוסח כל זמן שהתקנות בתוקף, כדי למנוע בלבול.

יש שלוש חלופות, לפי שלוש דרגות של חומרה, "מחיר מרבי", מחיר שנקבע לפי

חיקוק, ואם לא נקבע - המחיר אצל עושה השירות לפני המועד הקובע,



מ"מ היו"ר י' ארידור;

אתם אומרים שהמקרה בו ההול פסקה (3) הוא רק כאשר המחיר של המצרך או השירות

לא נקבע. מה במקרה שהמחיר הותר?

תי הקר;

אם לא חלות פסקאות 1 ו-2...

יי מצא;

לפסקה (3)(א) בכל רחבי הארץ, כאשר נמכרים כרטיסים למשחק כדורגל, כל אגודה

קובעת באיזה מחיר היא רוצה למכור כל משחק.

מ"מ היו"ר יי ארידור;

כל המחירים האלה, אלא אם היה היתר מיוחד, צריכים להשאר ברמה שהיונה ערב ה-1

ביולי.

היו ששה סוגי מחירים.

מ"מ היו"ר יי ארידור;

לפי החוק אין דבר כזה.

לפסקה (ב). מה זה "דבר כלשהו"?

עי פרי;

למשל, מחיר המחברות צמוד למחיר נייר חדרה.

יי צבן;

אפשר לכתוב; מצרר כלשהו.

מ"מ היו"ר יי ארידור;

עדיף להשאיר "דבר כלשהו".

הוחלט; לקבל פסקה (3), עם התיקון המוצע בדף מסי ו של דפי התיקונים,

ובתיקון; אחרי "לא נקבע" יבוא; "או הותר".

"הצעה למכירה"

יי צבן;

המלים "בכל צורה שהיא" מתייחסות להודעה או לאדם?

הוחלט; לקבל את ההגדרה "הצעה למכירה", בתיקון; המלים "בכל צורה שהיא"

יבואו בין שני פסיקים.

"הצעה לעשות שירות"

הווזלט; לקבל את ההגדרה "הצעה לעשות שירות", בתיקון; במלים "בכל צורה שהיא"

יבואו בין שני פסיקים.



"חוק הפיקוח", "חוק הוראת השעה" ו"עסק"

לקבל את ההגדרות "חוק הפיקוח", "חוק הוראת השעה" ו"עסק".

"מחיר", "מחיר העולה על המחיר הקובע", "מטבע חוץ" ו"תושב חוץ"

לאשר את ההגדרות "מחיר", "מחיר העולה על המחיר הקובע", "מטבע חוץ"

ו"תושב חוץ".

"רומפקח"

האם מקובל שהשרים בלבד אחראים לשינוי מחירים, ללא אישור ועדת הכספים, או

לפחות הודעה לוועדה?

הודעה בוודאי תהיה, את זה נראה בסוף. ההסדר הזה מקובל היום.

אחרי "שר ממונה" צריך להוסיף "על אותו ונחום".

לקבל את ההגדרה "המפקח". אחרי "שר ממונה" יבוא: "על אותו תחום".

"השרים", "התקנות"

לקבל את ההגדרה "השרים" ו"התקנות".

סעיף 2

הערת השוליים תהיה "וזחילה ותוזולה".

דובר בתחילה שהתחולה תהיה יותר קצרה. דובר על ינואר. אחר-כר דובר על סוף

מרס. עכשיו אתם מגיעים ליוני. אני רוצה לשמוע את הנימוקים.

האם אין הצדקה לחלק את התקופה עד 30 ביוני לקחי תקופות, ולהביא זאת עוד פעם

לאישור. פה ניתנת טמכות בלתי רגילה.

החוק הזה איננו חוק טוב, אבל אם חושבים שהוא יעיל, צריך לחת לו וזקופה ארוכה

כדי שלא תהיה ציפיות להעלאות מחירים.

וכדי שלא יהיו תפרים נוטפים.



ת' הקר;

ההצעה הראשונה של האוצר היתה שהתחולה תהיה עד מרס 1987,

סעיף 2, עם התיקונים בדף מס' 1 של דפי התיקונים, נתקבל

סעיף 3

לקבל סעיף 3.

סעיף 4

די תיכון;

איני מביו את סעיף 4. כיצד מחשבים?

ת' בן-דוד;

לוקחים את שכר הדירה שהיה לתקופה של חודש לפני תחילת התקנות, זאת-אומרת,

ביוני.

די תיכון;

גם הוא היה כבר בפיקוח.

א' ויינשטיין;

האם דמי השכירות של ה-1 ביוני או של ה-30 ביוני?

ת' בן-דוד;

יש מקרים ששולם שכר-דירה מראש לשלושה חודשים. צריך לחשב את ערך חודש

השכירות האחרון.

י' צבן;

דמי הכניסה לבתי אבות דומים לדמי מפתח. יש גם תשלומים חודשיים. אני סבור

ואתם סבורים שהתשלומים הם עבור שירות ולא עבור החזקה בנכס או במקרקעין. אבקש

שתבהירו את העניין. כאשר פניתי בעניין זה ליועץ המשפטי של משרד התעשיה והמסחר,

מר לוי, הוא אמר; תלוי איך מנוסח החוזה של הכניסה לבית אבות. יכולת להיות

אפשרות שהחוזה מנוסח כך שהפירוש יהיה שזה כן שכירות ולא קבלת שירות. הוא ביקש

שאודיע לו טלפונית מה נוסח החוזה. אני מציע הבהרה בנושא זה.

היתה בעיה לגבי ההקפאה, האם ההקפאה חלה רק על התשלום החודשי או גם על דמי

הכניסה. היו לכך גירסות שונות. הגירסה של מר לוי היתה, שהמכסימום שאפשר לדרוש זה

החלק היחסי בדמי המפתח שאפשר לייחס לתקופה המוקפאת. השאלה היא כמה זמן מעריכים

את כלל התקופה. זה מסובך מאוד. צריך לקבוע כאן הנחיות ברורות, ביחוד כאשר מדובר

על תשלום דמי כניסה בתקופת ההקפאה.

לנושא השכרת מקרקעין, יש דבר אחד שהיה צריך להבהיר, שיצר הרבה אי-הבנות.

ידוע לי שהיו פניות בקשר לכך גם לרשות להגנת הצרכן. יש מקרים שנוצר חוב של דייר

למשכיר בתאריך מסויים, והחוב לא נפרע. כאשר בא לפרוע לאחר שלושה חודשים, מתפתח

סכסוך. הדייר היה סבור שיחשיבו לו את שכר הדירה בהצמדה לשער המוקפא. המשכיר -

לפי השער היציג או המדד. אינני יודע אם אין צורך בהבהרה בעניין זה. היו הרבה

סכסוכים בעניין זה.

כאשר מדובר בחנויות, משרדים ודירות, יש המון ואריאציות. יש המשכירים ביהד

עם תשלום ארנונה, אוזרים משכירים בתנאים אוזרים. יש המשכירים מראש לתקופה מסויימת.

שילמתי מראש לשנה, עכשיו תחזיר לי. זה יגרום סכסוכים רבים,

אנחנו יוצרים כאן מערכת קשה מאוד, בחוק, לתקופה ארוכה מאוד, עדיף להוציא נכסים

עסקיים ממערכת הפיקוח. כאן נוצרות בעיות קשות מאוד.

די תיכון;

כאשר ארנונה עירונית נפרשת על-פני השנה, היא מוצמדת למדד. מה דינה?

לגבי בתי אבות. בעסקת החבילה הראשונה לא הוקפאו התשלומים שמשלמים בגין שהות

בבית אבות, מה הדין עכשיו? האם מקפיאים את הסכומים הללו או לא? זאת אחת

השכבות שנפגעה, כי לא היו לה "לוביסטים" בבית הזה.

מ"מ היו"ר י' ארידור;

שתי שאלות ראויות לתשובה. אחת, השאלה בדבר דמי הכניסה לבתי אבות. שניה,

אם באמת משכירים יצטרכו להחזיר כסף לדיירים. לפי נוסח החוק יוצא שיצסרכו להחזיר

כסף. נאמר בחוק "אף אם דמי השכירות משולמים מראש למספר חודשים, והמחיר הקובע של

דמי השכירות בעד כל אחד מן החודשים שהם בתקופת תחולתו של חוק זה יהיה דמי

השכירות בשקלים שהיו משולמים לפני המועד הקובע,,," במשך חצי שנה יצטרך המשכיר

האם אתם מתכוונים שמשכירים יחזירו דמי שכירות

שניגבו?

רוב ההשכרות במשק נעשות לתקופה של שנה, החוזה בין משכיר לדייר אינו ידוע

לאיש, מאחר והחוק הוא לשנה, אני חושש שמשכירי דירות יבקשו מדיירים להתפנות,

ויבקשו מהם מתיר וזדש,

במצב הנוכחי של השוק זה כלל לא כדאי להם,

תנסי לפרסם מודעה על השכרת דירת חדר בירושלים. יש שוק שונה לדירות של חדר

אחד ולדידות יותר גדולות. לדירות של חדר יש מבקשים רבים, כל הסטודנטים ויחידים

אחרים יסולקו מן הדירות שלהם. הבעיה רצינית מאוד, יגידו לאנשים לעזור את הדירות,

אחר-כר יבקשו מחיר אחר, על-ידי הסעיף הזה פשוס נגרום לכך שדיירים יסולקו

מדירותיהם,

מה עם סכומים שניגבים בנוסף לדמי השכירות, שאינם דמי שכירות- מים, חשמל,

ארנונה? המשכיר יכול לדרוש בעד הוצאות אלה מתיר כפול,

יש הוראה כללית של איסור העלאת מחירים,



מ"מ היו"ר י' ארידור;

ההוראה הכללית אינה הלה על דברים שבמהלך עסק. כל עוד לא ביקשתי תשלום עבור

גינון ואני מבקש - אין הוראה בעניין זה,

יי צבן;

כאשר אתם אומרים שיש חובה לשמור על אותו שכר-דירה, האם זה חל רק כלפי אותו

דייר?

דמי כניסה ותשלומים לבתי אבות מוקפאים כמו כל הדברים האחרים. אנחנו מגדירים

זאת כשירות. דמי הכניסה שהיו מקובלים במוסד ב-30 ביוני הם המוקפאים.

אפילו היועץ המשפסי של משרד התעשיה והמסוזר לא כך פירש את הדבר. הוא הפריד

בין דמי הכניסה והתשלום ההודשי.

ד' ברודט;

הפרשנות שלו אינה מחייבת.

מ"מ היו"ר יי ארידור;

אני שואל על ניכוי תשלום ששולם מראש ועל תשלומים נילווים.

מה קורה עם ארנונה עירונית שפרוסה על-פני השנה וצמודה למדד?

זה וזלק מהוזה השכירות, לא תלק מדמי השכירות.

לגבי החזרת כסף, לפי הנוסח אתה צריך לחשב חודש שכירות עבור תשלום שאתה משלם

בתוך תקופת ההקפאה. יכול להיות שאדם שילם באפריל לארבעה חודשים ונפל לתקופת

הקפאה.

אם שילם עבור אוגוסס באפריל, האם המשכיר צריך להחזיר כסף? נניח ששילם מראש

מעבר לשיעור ההעלאה שהותר. הוא לא ידע מה יהיה שיעור ההעלאה שהותר.

אתה מתאר מצב של תשלום נומינאלי שנה מראש, כאשר בפועל יוצא חמישה חודשים

לאחר-מכן, בתשלום צמוד, ששילם יותר.

הערה כללית. מנסיון שהצסבר מ-4 בנובמבר ידוע שאין גבול ל וואריאציות בסוגי

החוזים. לעולם לא נוכל לעשות צדק עם כולם. אנחנו משתדלים להגיע לשביל הביניים.

אנשים תופסים דמי שירות כתשלום עבור השירות בתקופה קצובה. המושג דמי מפתח,

או דמי כניסה לשירותים מסויימים קיים לא רק בבתי אבות. שוכרים מכשירים הביתה

ומשלמים דמי שימוש ראשוניים ואחר-כך תשלום חודשי. אם לא תגדירו שהתשלום עבור

השירות כולל את דמי הכניסה ואת דמי רכישת זכות השימוש, יהיה פתח לאין-ספור

סכסוכים.

הקפאת דמי שכירות לא תחול על חוזים שפג תוקפם. אחרת נזרוק אלפים לרחובות.

מ"מ היו"ר י' ארידור;

נעבור להצבעה.

הצבעה

בעד סעיף 4 - 1

נגד - 2

סעיף 4 לא נתקבל

מ"מ היו"ר יי ארידור;

יש לי רושם שלא יהיה רוב לשום נוסח בהרכב זה של הוועדה. אני מודיע שהממשלה

מבקשת רוויזיה על סעיף 4. הצעת הרוויזיה תידון מחר,

יי צבו;

לא, זה נוגד את התקנון.

שהישיבה היום תהיה עד שעה שש.

ע' סולודר;

אם הנושא של השכרה לא יופיע כלל בחוק, המצב יהיה יותר גרוע. הממשלה יכולה

להציע נוסח שונה לאור ההערות שהושמעו בוועדה.

מ"מ היו"ר יי ארידור;

בהתאם להגיון של החוק הזה, צריך להיות סעיף 4 כפי שהוא מנוסח. הממשלה עקבית

בגישתה. היא מבקשת להכניס סעיף זה לחוק. כרגע אין לה רוב לכר. היא מבקשת

רוויזיה. אנוזנו מאשרים שתהיה רוויזיה.

מחר נדון בכובד ראש אם תהיה רוויזיה או לא.

מ"מ היו"ר יי ארידור;

הממשלה מבקשת רוויזיה ואנחנו מאשרים את הבקשה. מחר תהיה הצבעה על הבקשה.

סעיף 5(א)

הוחלט; לקכל סעיף 5(א).

אם אדם מכר מצרך במחיר לא מפוקח, בניגוד לחוק. הוא יטען: כיוון שמכרתי

בתקופה הקובעת, אני פטור מלבקש את אישור המפקח.

עי פרי;

המחיר שמכר לאחרונה כדין את המצרך. זה גרם בעיות קשות

בהבאת הראיות מה היה המחיר לאחרונה וכדין.

יוצא שעכשיו אין הגבלת מחיר.

עכשיו אינו יכול להעלות את המחיר.

יוצא שעבריינים פטורים מקבלת אישור.

המחיר עדיין נמוך מן המחיר שהיה קובע היום.

יש יבואנים ויצרנים שמייבאים ומייצרים מוצרים תקופתיים. יכול להיות מקרה

שאתו ייבא או ייצר מוצרים לפני נובמבר 1984 ולאחר מכן - לא. הוא יכול להוכיח

שאין זה מוצר וזדש.

מבחינת ההגדרה זה מצרך וזדש והוא צריך לבקש אישור למחיר שהוא קובע.

מה הקריטריונים לקביעת המחיר? נניח שבאוקטובר ייבא סוג מסויים של שוקולד,

מה יהיה המחיר?

יש קריטריונים.

בתפר שהיה ב-2 וב-5 בנובמבר

התקופה הקובעת היא 4 בנובמבר. זה אחרי התפר.

יצרו שמייצר בתים, בהם חנויות ומשרדים, לא יוכל למכור את המוצר שלו אלא אם

יקבל את אישור המפקח מראש.

תקרא את סעיף 5(ח).

אי ויינשטיין;

הגדרנו מקרקעין כמצרך. אמרנו שיצרן, במהלך עסקו, לא יוכל למכור בלי לקבל

אישור המפקח מראש. גמר לבנות. רוצה למכור את החנות, את המשרד. איך יעשה זאת בלי

לקבל אישור המפקח מראש?

הוא יקבל את אישור המפקח מראש.

אי ויינשסייו!

מי יקבע את המחיר?

המפקח.

אי ויינשסייו;

האם למפקח יש שמאים למסרה זו? יש מאח שמאים בארץ. לכל בית שניבנה בארץ,

לכל מסר, יש מחיר אוזר. האם מחירי כל הבתים יצסרכו לקבל אישור?

ויצרן שמייצר עבודה, ישחקו לו ב-20%?

איני מבין את ההתרגשות של חבר-הכנסת אריאל ויינשטיין. בסך-הכל על כל דבר

שלא נקבע לו מחיר לפני ו ביולי צריך לקבל אישור. מדובר גם בנעליים וחולצות. מי

שחושב שאפשר להפעיל זאת לגבי חולצות, חושב שאפשר להפעיל זאת גם לגבי בתים.

כל בית הוא מצרך שונה.

הצבעה

בעד סעיף 5(ב)(1) - 2

נגד - 2

נתקבלו שתי גירסות

סע' 5(ב)(2), 5(ג), 5(ד) ו-5(ה)

איו קיום לסעיף 5(ב)(2) אם סעיף 5(ב)(ו) לא יתקבל.

בסעיף 5(ב)(2) יש הצעה לתיקונים טכניים.

(היו"ר; אי יי שפירא)

היו"ר א' יי שפירא;

שמענו היום את פרופ' ברונו. ישבנו אתו שעות. הוא אמר שבכמה דברים יש

אינדיקציות של שיפורים רציניים. אנחנו דנים עכשיו בוזוק יציבות מהירים במצרכים

ובשירותים. ב-30 בספטמבר יפוג התוקף של תקנות-שעת-חירום. ב-1 באוקטובר, אם לא

יתקבל החוק, יהיה תוהו ובוהו. לא ניתן להכניס את המשק לתוהו ובוהו. שמעתי

שסעיף 4 לא נתקבל.

על-כך תהיה מחר רוויזיה.

היו"ר אי י' שפירא;

אבקש לגמור היום את החוק.

אי ויינשטיין;

אם נאשר את הנוסח כפי שמוצע, פירוש הדבר שכל קבלן שבונה בנין שיש בו

חנויות, משרדים, גלריות ומסדרונות שהוא מוכר, לא יוכל למכור אותם ללא אישור

המפקח. זה טמטום שלא שמעתי כמותו. את זה איני יכול לאשר.

יי צבן;

ושטיח שמייצרים?

אי ויינשטיין;

מייצרים אלפי שטיחים מאותו סוג. אך כל בניין הוא מוצר בפני עצמו. שנח

וחצי אי-אפשר לקבל הערכות, כי אין שנואים במדינה.

עי סולודר;

תמיד יש הערכה של מחירי בתים.

אי ויינשטיין;

של כל בית, של חזית, של עורף, של קומה ראשונה?

עי סולודר;

על החוק אינך יכול להתווכח. חבר-הכנסת ארידור אומר שהחוק אינו נראה לו,

אבל יש עקביות בהגיון של הסעיפים. אני אצביע בעד החוק.

היו"ר אי יי שפירא;

ביום חמישי דנו בשאלה עד מתי תימשך הישיבה היום. בהסכם של רצון טוב החלטנו

לשבת עד 6, עד-אשר נגמור את החוק. אפשר לשבת גם יותר. לא ייתכן שמחר החוק לא

יגיע לכנסת.



י' צבן;

אחרי שחבר-הכנסת מצא עורר את שאלת סיום הישיבה, נתבקשת על-ידי כמה חברים

להודיע הודעה מוסמכת מתי תינעל הישיבה. הודעת על שעה 6. הדברים רשומים

בפרוסוקול. אני משוכנע שזאת הודעה רשמית. אני מתכוון בשעה 6 לקום וללכת. על המשך

הישיבה יהיה אחר-כך יסוד לטעון שאינה חוקית.

כאשר היה דיון בחוק הקודם במליאת הכנסת והיו הרבה הסתייגויות, נמסרה הודעה

מעל דוכן הכנסת, בשמו של שד האוצד והממונה על הכנסות המדינה, בקשר לעניין

שהעליתי שהתכנית הכלכלית פוגעת בשני העשירונים התחתונים. ההודעה היתה בהאי

שבמהלך חודש אוגוסס ייבדקו הנתונים ואם יימצאו נכונים, יינקסו מייד

צעדים לתיקון המעוות. היום הביא מר ברון את ממצאי הבדיקה. הממצאים לדעתם נכונים

בחלקם, והתיקון יהיה באפריל. אם זאת ההסכמה הג'נטלמנית בגינה ויתרתי על הנמקת

ההסתיגויות שהיו לי אז במליאה, אלה לא כללי משחק בהם אפשר לקיים הבנה בין

קואליציה לאופוזיציה.

לכן, למרות שאני מסכים בכל לבי לחוק, כולל הסעיף הנוגע למקרקעין, אאלץ

להצביע נגד החוק. אני מציע לשמור על הפרוצדורה.

אי י' שפירא;

רצית לעשות פיליבססר במליאה. אני זוכר את העניין. אני מוכן לדבר עם אנשי

האוצר עוד מחר בבוקר. אעמוד לצידך באשר להודעה שניתנה.

לגבי הנושא של שעת סיום הישיבה, אילו היו פה כל חבדי הוועדה היה אולי צדק

בדבריך. דוב חברי הוועדה הלכו לפני שעה 5. לפיכך אינך יכול לדבר בשם כולם.

כל יום אני מבקש לקבל סבלה לגבי עצמאיים.

יי ארידור;

אני מבין שחבר-הכנסת צבן אינו נמנע מעשיית פיליבססר. אם כך, לא נסיים את

הדיון בחוק היום.

א' יי שפידא!

אם יעשה פיליבססר, תשבו גם אחרי השעה שש,

יי ארידור)

לקבל סעי 5(ב}(2), 5(ג), 5(ד) ו-5(ה), עם התיקונים בדף מסי 1 של

דפי התיקונים.

סעיף 5(ו)

אי ויינשסיין;

לסעיף 5(ו) - אם יתקבל סעיף 4, קבלן שמסיים לבנות בית מורכב יפנה למפקח

לקבלת אישור, לא יקבל תשובה תוך שלושים יום, כי אי-אפשר לאשר תוך שלושים יום,

ואז יבקש מן הקונים את המחיר שקבע תחילה, כך הקונה ייצא נפסד.



מ"מ היו"ר יי ארידור;

המפקח בוודאי יבקש גם פרטים נוספים. אז ה-30 יום אף לא יתחילו.

לקבל סעיף 5(ו).

סעיף 5(ז)

י' צבן;

לסעיף 5(ז) - מה קורה אם אדם מכר מצרך דומה בתקופה הקובעת?

ת' הקר;

הוא נתפס במחיר הזה.

יי צבן;

קמעונאי או סיטונאי שהיו לו במלאי כל מיני מוצרים, ביניהם מוצרים דומים.

הוא התחיל למכור בנובמבר 1984 וגס מסויים של המוצרים, וקודם לכן מכר מוצרים

דומים. לדוגמה; אטריות מס' 1 ואטריות מסי 3. הוא קבע מחיר בשקלים ושחרר עצמו

מהצמידות שנגזרה מהיות המצרך דומה. הוא קבע מחיר שרירותי לאיטריות מסי 3 שמכר.

הוא יכול להכנס לשוק עם המחיר של נובמבר.

גי גדות;

בתחילת הדיון נאמר שהפיקוח לא רק על היצרן אלא גם על המשווק. האם הכוונה

היא לחזור לכך שהמשווק יצטרך לקבל אישור?

עי פרי;

רק בענף שנקבע בצו.

לשאלת חבר-הכנסת צבן, ייתכן שאדם קבע לעצמו מחיר בנובמבר שהיה שרירותי ולא

נתפס על -כך, ועל-ידי כך יצר לעצמו מצב שלא היה קודם. זה יכול לקרות.

תיקון טכני; אחרי "כאמור בסעיף קטן (ג)" יבוא; לפי כל חיקוק.

לקבל סעיף 5(ז), בתיקון: אחרי "כאמור בסעיף קטן (ג)" יבוא: לפי כל

חיקוק.

סעיף 5(ח)

הוחלט; לקבל סעיף 5(ח).

סעיף 6

לקבל סעיף 6.

סעיף 7

בסעיף זה יש שני תיקונים. האחד, בדף מס' 2 של התיקונים. בתיקון זה רוצים

להבהיר שאפשר גם להוריד מחיר, מה שלפי הנוסח הקיים כנראה אינו אפשרי.



דבר שני, שאני רוצה להציע, שאינו מודפס בדפי התיקונים: להסמיך את שרי

התעשיה והמסחר והאוצר, בלי להזדקק לכל שר בתחום סמכותו, לקבוע שיעור לגבי כלל

המשק, אם יעשו זאת באופן כללי, לגבי הכל. אם הרעיון מקובל, אגיד מה הנוסח: "על

אף האמור בסעיף קסו (א)(2), רשאים שר התעשיה והמסחר ושר האוצר לקבוע שיעור שבו

מותר להעלות את מחירם של הכלל המצרכים והשירותים שחוק זה חל עליהם או של

מרביתם."

מה זה "מרביתם"?

אם יגידו: למעס משהו מסויים, שזה לא יפגע בזה שזה כללי.

אנחנו נותנים סמכויות עצומות לגבי כל המשק.

אני מציע: אם קבעו שני השרים מחירים חדשים, יודיעו על-כך לוועדת הכספים

והמחירים ייכנסו לתוקף 48 שעות לאחר ההודעה.

סעיף 7, עם התיקונים המוצעים בדף 2 של דפי התיקונים, נתקבל

סעיף 8

סעיף 8, בצירוף התיקון המוצע בדף מסי 2 של דפי התיקונים, נתקבל

סעיפים 9, 10, 11, 12 ו-13

לקבל סעיפים 9, 10, 11, 12 ו-13.

סעיף 14

סעיף 14, עם התיקונים בדף מסי 2 של דפי התיקונים, נתקבל.

סעיף 15

עקב חברותי בוועדת הפנים ואיכות הסביבה אני מודעת מקרוב לבעיה של השהיית

משפטים וחקירות והו וצרות צווארי-בקבוק נוראים. איני רואה מתי תהיה אפשרות

בנושאים אלה. יש למצוא דרך לאפשרותחשל חקירה מהירה, או סל קנס.

לא נראה לי שבית-המשפט יכול לתת צו סגירה לתקופה של חמישה ימים בלי ששמע את

הצדדים. נניח שיש צורר דחוף לסגור עסק. אי-אפשר למסור.על-כך תוך 24 שעות. לא

יהיה נזק אם העסק ימשיך לפעול עוד 24 שעות. אם זה היה כך בתקנות, זה לא בסדר.

לסגור עסק לחמישה ימים בלי לשמוע את הצד השני - זאת שערוריה. בסך-הכל מדובר על

עבירה שכבר בוצעה. הפקח שרושם את הדו"ח יכול לתת לבעל העסק הזמנה לבית-המשפס תוך

24 שעות.

לפקח אין תאריך.



מ"מ היו"ר יי ארידור;

תנו סמכות לפקח.

עי סולודר;

נהג שעבר עבירה, מעמידים אותו על הכביש.

מ"מ היו"ר יי ארידור;

אפשר לטעון שהוא נהג לא אחראי. אם סוגרים עסק, סוגרים את מקור הפרנסה.

פי גרופר;

בספרד יש 40 מיליון תיירים. לא האמנתי עד-אשר הייתי אשתקד בספרד וראיתי

במו עיני כיצר התייחסו לתלונה של תייר על הפקעת מתירים במסעדה. מייד סגרו את

המסעדה ל-4ו יום. אם יסגרו את העסק לעשרים איש, לא יפקיעו יותר מחירים.

עי פרי;

בתי-המשפס זהירים במתן צווי הסגרה.

הוחלט; לקבל סעיף 15.

סעיף 16

די ברודס;

ניצלנו זאת בסך-הכל שלוש פעמים.

הוחלט; סעיף 16, עם התיקונים בדף 2 של דפי התיקונים, נתקבל

סעיף 17

אי ויינשטיין;

כל הבתים שניבנים עכשיו הוזלו בבנייתם לפני התקופה הקובעת, כי הבנייה נמשכת

יותר משנתיים.

מיימ היו"ר י' ארידור;

אני מבין שהחוק הזה חל גם על התקציב.

הוחלט; לקבל סעיף 17.

סעי 19,18 ו-20

הוחלט; לקבל סעיפים 18, 19 ו-20.

סעיף 21

הוחלט; סעיף 21, עם התיקונים שבדף 3 של דפי התיקונים, נתקבל

תוספת ראשונה

הוחלט; לקבל את התוספת הראשונה.



תוספת שניה

סעיף ו

אי ויינשטיין;

יכול להיות מצרך שמיועד לייצוא שמוכרים אותו גם בארץ.

ת' בן-דוד;

המפקחים הטובים ביותר להפרדה בין מה שנמכר בארץ לבין מה שהולך לייצוא הם

הקונים.

סעיף 2

ע' סולודר;

על תוצרת חקלאית בישובים היהודיים של הבקעה יש פיקוח; של הישובים הערביים -

איו.

די ברודט;

אין פיקוח על מחירים. יש פיקוח על הייצור.

פי גרופר;

על תפוחי אדמה וגזר שניתנים לאחסון יכול להיות פיקוח והכוונה. את זה עושים

בשיתוף פעולה עם המועצה.

התוספת השניה, עם התיקונים בדף 3 של דפי התיקונים, נתקבלה

תוספת שלישית

לקבל את התוספת השלישית.

אבקש להגיש הסתיגויות לחוק עד מחר בשעה 10.00.

מ"מ היו"ר יי ארידור;

הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 18.15)