הכנסת האחת עשרה

מושב ראשון



פרוטוקול מס' 173

מישיבת ועדת הכספים

יום ג', י"ב באב, התשמ"ה - 30.7.1985 - שעה 10.00

נכחו

אי יי שפירא - היו"ר

אי אבוחצירא

יי זי אמיר

נ' ארד

יי ארידור

יי ארצי

מ' בר-און

גי גדות

די דנינו

א' ורדיגר

יי כהן

י' מצא

ע' סולודר

עי עלי

ר' פנחסי

חי קופמן

ח' רמון

אי שלום

ג' שפט

די תיכון

י' ברון - הממונה על הכנסות המדינה

ד' שטאוב, י' קורמן, י' סרוסי, א' גבתון, יי ברקן,

ג' וינוגרד, גב' שביד, גב' דר-זיו, גב' שגב - משרד האוצר

י' בליזובסקי - מנהל מרכז ההשקעות, משרד התעשיה והמסחר

גבי ת' פנחסוביץ - משרד המשפטים

מ' שמיר - יו"ר ארגון משקיעי חוץ

ע' מר-חיים - חברת כלל תעשיות

ד' רוזוליו, א' בלוי, י' עזורי - חברת העובדים

מי נחום, חי קוטמן - התאחדות התעשיינים

די הלמן - יו"ר המועצה האזורית חבל אילות

ר' הוכמן- ראש העיר אילת

מ' עמיר, י' פפושדו - התאחדות המלונות

יי פלומין - יו"ר הוועדה הציבורית לאזור סחר חפשי באילת

אי קרשנר

ס' אלחנני

אי דגני

עדכון תקציב - בקשה לרוויזיה

קביעת מוסדות ציבור לפי חוק מס שבח מקרקעין

חוק לעידוד השקעות הון (תיקונים מס' 25 ו-26)

הצעות לסדר היום

חוק אזור סחר חפשי באילת (פטורים והנחות ממסים)



בקשה לרוויזיה - עדכון תקציב

אני פותח את הישיבה-

חבר הכנסת שפס מבקש רשות להציע רוויזיה"

גי שפט;

אני מבקש לאשר רוויזיה להחלטה שנתקבלה אתמול על הורדת אחוז אחד

מתקציב הרשויות המקומיות. לא השתתפתי אתמול בדיון ובהחלטה, ואני מבקש

רוויזיה.

הבקשה היא לרוויזיה בהחלטה להוריד אחוז אחד מהעדכון של תקציב

הרשויות המקומיות כאשר הכוונה היא לקרית-ארבע. מי תומך ברוויזיה?

הצבעה

הבקשה לרוויזיה אושרה .

היו ר יי כהז t

ההצבעה החוזרת תתקיים במועד שיקבע היושב-ראש.

קביעת מוסדות ציבור לצורך סעיף 61 לחוק מס שבח מקרקעין

היו"ר יי כהז;

בישיבה קודמת דנו על קביעת שני מוסדות - כפר המכביה ומשכן

שלמה מהרש"ם - כמוטדות ציבור לצורך חוק מט שבח מקרקעין. כמה מחברי

הוועדה ביקשו לדחות את ההצבעה כדי לברר פרטים נוספים על המוסדות

האלה- אני מביא את הבקשה לאישור.

לאשר את קביעת המוסדות -

כפר אהרון נתנאל - כפר המכביה בע"מ

משכן שלמה מהרש"ם

כמוטדות ציבור לצורך טעיף 61 לחוק מט שבח מקרקעין"

הצעה לטדר לחבר הכנסת זיאק אמיר.

אני מציע שוועדת הכספיט תפנה לאוצר ותבקש לשחרר את ערי הפיתוח

שהם במצוקה קשה של אבטלה מהחובה לפטר עובדים ברשויות המקומיות ובמפעלים

ממלכתיים וציבוריים בהתאם לרשימה מוסכמת, לדעתי, אווירה של פיטורים

ברשויות מקומיות אלה תגרום להרס טוטלי חברתי וכלכלי.

חמשה ימי עבודה בשבוע.

בהחלט. הבה נקרא לממשלה לאמץ את ההצעה על חמשה ימי עבודה בשבוע,

בשבוע הבא נקיים דיון עם השרים הכלכליים ואז אפשר יהיה להעלות

זה יהיה מאוחר מדי). אם ישאר לנו היום זמן,

נקי ים על כך דיון.

חוק לעידוד השקעות הרן (תיקון מסי 25)

חוק לעידוד השקעות הוו (תיקון מסי 26)

אנו עוברים לדיון בהוק לעידוד השקעות הון, תיקונים מס' 25 ו-26.

הזמנו משלחות שביקשו להופיע בפנינו ולהעיר את הערותיהם לתיקונים המוצעים

בתוק. נשמע תחילה את מר משה שמיר מהתאחדות התעשיינים, שהוא יושב-ראש

ארגון משקיעי חוץ.

אני מבקש להתייחס לתיקון מס' 26 לחוק שדן בקביעת שיעורי המס

על השקעות חוץ, על חברות בהשקעת חוץ.

ראשית, אני רוצה לברך על הצעת החוק שהיא גם פשוטה וגם עונה על

עיקר הבעיה של משקיעי חוץ. יחד עם זאת היא לוקה בחסר.

אולי תסביר לנו את הצד החיובי בהצעה לפני שאתה עובר לצד השלילי.

סוף סוף יש לנו חוק פשוט. עבור משקיעי חוץ חוק מסובך הוא חוק

גרוע מעצם היותו מסובך. חוק זה יש בו יתרון בכך שהוא בא להחליף את

התיקונים 15 ו-17 לחוק לגבי חברות בהשקעת חוץ. כידוע, פג תוקפם של

התיקונים האלה ונוצר חלל מסוים לגבי חברות בהשקעת חוץ קיימות, ובוודאי

שלא היה חוק עבור חברות בהשקעת חוץ עתידיות שצריכות לקום או להרחבות.

החוק הזה עונה על הבעיה לגבי הרחבות והשקעות חדשות, הכל כמובן במסגרת

חוק לעידוד השקעות הון וכפוף לכך שהן יאושרו על ידי מרכז ההשקעות"

שיעור המם המוצע בחוק לתקופה של עשר שנים הוא קבוע ומדורג לפי

משקלה של השקעת החוץ בסך כל ההשקעה בחברה.

בשעתו הצענו שחישוב המם בחברות אלה ייעשה בערכים דולריים, או

לפחות תינתן אופציה לחישוב כזה. (יי ברון: זה כבר חוק).

לא). למשקיע חוץ תהיה ברירה לבחור בין

חישוב דולרי או שקלי. בכך אנחנו רואים יתרון שעונה על בעיה חשובה.

הוק זה גם עומד בתחרות עם חוקים של מדינות אחרות שמציעות הקלות

במם למשקיעי חוץ. לדוגמה, באירלנד השקעת חוץ עד שנת אלפיים פטורה

ממם, או תייבת במס עד 10% לכל היותר.

אלה הם, אדוני היושב-ראש, היתרונות הגדולים של החוק. ברשותכם,

אני רוצה להצביע על מה שחסר בחוק ולבקש מכם להכנים את התיקון הדרוש

כדי להשלים את החסר.

כאמור, החוק יחול על השקעות חוץ חדשות ועל הרחבות בלבד, והוא

איננו חל על ההשקעות הקיימות.

מהן ההקלות שניתנו בעבר להשקעות אלה?

התיקונים 15 ו-17 לחוק, כל עוד לא פג תוקפם, ענו על הצרכים.

גם התיקונים האלה היו בתוקף לתקופה של עשר שנים, ולגבי רוב החברות

בהשקעת חוץ התקופה הזו חלפה.

יי כהן;

החלטנו שאין קוטעים לשום חברה את ההקלות שהובטחו לה באמצע התקופה.

מי שמיר;

זה נכון. יהר עם זה אני רוצה לציין שני אירועים שבהם ממשלת ישראל

התחייבה פומבית כלפי המשקיעים להאריך את תוקפו של החוק עבורם- האירוע

הראשון היה במאי 1984, לפני כינוסה של הוועירה הכלכלית, כאשר שלושת

הקורים ראז כהן-אורגר, מרידור ופת, הצהירו בפומבי שממשלת ישראל החליטה

שהחוק הזה יוארך. לצערי, ההצהרה הזו לא קויימה עד היום. הבטחה מחודשת

להארכת החוק ניתנה בחודש פברואר האחרון בנייר רשמי שהוציא שר הכלכלה

והתכנון גד יעקובי, כאשר התכנסה כאן הוועדה של "כוח המשימה". הנייר הזה

הופץ בין חברי המשלחות, שרובם באו מארצות הברית. המשקיעים קיבלו את שתי

ההצהרות האלה בכל הרצינות, ובהתאם לכך המשיכו לתכנן השקעות נוספות.

אני סבור שמעמדן ואמינותן של ממשלת ישראל ומדינת ישראל חייבות להיבנות

מחדש קודם כל על ידי קיום התחייבויות,

לכן אני פונה לפורום הנכבד הזה, שבסמכותו להכניס תיקונים להצעת

החוק לקראת אישורה בכנסת, לכלול בחוק הוראה שתחיל את הוראות החוק גם על

החברות הקיימות.

אני ער לטענות שכנגד, ואני חייב לומר שאני שולל אותן ולו רק

מהסיבה שאם ממשלה מתחייבת היא צריכה לעמוד בהתחייבותה, אני יודע שרק בדרך

זו נצליח להביא השקעות לישראל,

די תיכון;

המשמעות של החקיקה היא שלא רוצים להביא משקיעים..

מי שמיר;

אם לא רוצים להביא משקיעים, אני מבקש להצהיר על כך בגלוי, אבל

לא יכולה ממשלה להזמין לכאן אנשים מכל רחבי העולם ולדבר אתם על הצורך

בצמיחה כלכלית, על פיתוח ועל השקעות, ולעשות את ההיפך, אינני נכנס לשאלה

מה דעתי על כך, אבל בוודאי שאי אפשר לעשות דבר והיפוכו.

אני סבור שאין דרך יותר טובה למשיכת משקיעים מאשר טיפול נכון

במשקיעים הקיימים כדי שיהיו שבעי רצון. משקיע פוטנציאלי מברר קודם כל

את מצב הענינים אצל משקיעים קיימים, אם המשקיעים הקיימים שבעי רצון,

זה מעודד השקעות נוספות; ואם לא - משקיעים הרשים לא יבואו.

לכן אני מציע לא ליצור חלל ריק לחברות הקיימות ולא להנחית עליהן

מכת גרזן בבת אחת ובניגוד להבטחות.

במה אנחנו מריעים את מצבן של חברות קיימות?

מי שימיר;

אנחנו מציעים שתהיה תקופת מעבר של לפחות חמש שנים לחברות הקיימות

בהשקעת חוץ.

ואשר לשאלתו של חבר הכנסת בר-און, אני חייב לומר שגם החוק החדש,

ששיבחתי אותו, משמעותו יותר מס, שלא לדבר על כך שאם משקיעי חוץ יעברו

מהחוק הזה לחוק שחל על כלל ישראל,לא רק שהם לא יבואו, אלא גם אלה שבאו -

ילכו מכאן.

משקיעים שחל עליהם תיקון-רונל ימשיכו ליהנות מההקלות וההטבות

כל עוד לא נסתיימה התקופה של עשר שנים. על משקיעים חדשים יחול החוק הזה

על כל המשתמע ממנו. לא ברור לי על מה אתם מלינים?

ממשלת ישראל הודיעה למשקיעים הקיימים שהחוק יוארך גם בתום עשר

השנים. לכן אני מציע שהחוק החדש המוצע יחול גם עליהם, ולחילופין שתוקפפ

של התיקונים 15 ו-17 יוארך.

יש כמה תיקונים אמנם משנייס וטכניים שהצענו בכתב. בגלל קוצר הזמן

לא נכנסתי אליהם.

אני רוצה לדבר בעיקר על תיקון 25 ואעיר הערה על תיקון 26.

אני מבין שאיננו דנים על תיקון 27, כי הוא טרם עבר את הקריאה הראשונה.

אני רוצה להגיד לחברי ועדת הכספים - ודברי אלה מתקשרים להערת

הביניים של חבר הכנסת דן תיכון - שעיקרה של התכנית הכלכלית הוא הכנסת

המשק למיתון עמוק, הכנסת התעשיה למערכת שנפגעה יותר מכל המערכות

האחרות. ואם מתקיימים דיונים עם הממשלה וההסתדרות על פיטורים בסקטור

הציבורי, אני מודיע|לכפ כי בסקטור העסקי הדבר הזה יהיה חמור פי כמה,

וזה מפוזר על פני כל הארץ ובערי הפיתוח משני היבטים - פיטורים, וחמור

מזה - אי יצירת מקומות עבודה למשוחררי צה"ל.

אמרת זאת גם לממשלה?

אמרתי זאת לממשלה ואני אומר זאת בכל הזדמנות ובכל מקום ואני

עומד לומר זאת בכנס המי"ל. אני מדבר כמזכיר חברת העובדים שאחראי למ7.ק

שהנתח שלו הוא כרבע מכלל המשק הישראלי.

אני רוצה לדעת את האמת. סגן שר האוצר אמר שהתנאים למשקיעים שופרו.

יי ברול;

מר רוזוליו מדבר על תיקון 25 ואתה מדבר על תיקון 26.

די רוזוליו;

אינני דוברו של סגן שר האוצר ולא של שר האוצר. אני מדבר בוועדת

הכספים כדוברו של המשק ואני רוצה שתדעו - וזה מתקשר להערה של מטה שמיר -

שאתם חוקקתם עכשיו חוקים החלים על חברות שהם חוקים רטרואקטיביים בשנה

שנדחו אליה תשלומי הפחת. הייתי רוצה שנשאל את עצמנו; איך תעשיין, איש

משק, יכול לתכנן את צעדיו?

על פי חוק לעידוד השקעות הון נקבעו שלושה אזורים שלמשקיעים בהם

נתנו מימון של 75%, 60% ו-45%, חלק כמענק וחלק כהלוואה. זה למעלה

משנה שהחוק איננו מופעל. ויתרה מזו, אתם דנים עכשיו בתיקון שעבר

את הקריאה הראשונה ומכינים אותו לקריאה שניה וקריאה שלישית, כאשר

ההוראות של בנק ישראל הפעילו אותו בשחיקה של שני-שלישים. בנק ישראל

נתן הוראה והחשב הכללי הודיע שנגמרו תקציבי הפיתוח, ועכשיו רוצים

שאתם תאשרו תיקון שאומר שהפיתוח יגיה על פי תקציב הממשלה.

מוצע עכשיו שבמקום מימון יינתנו מענקים, מענק באזור פיתוח אי

שיגיע ל-39.2% מסך כל ההשקעה בלי ההלוואה, כי את ההלוואה יש לקבל בשוק

הפרטי. והשוק הזה חסום, אסור לך להביא כסף מחו"ל .

מ' בר-און; מדוע אסור להביא כסף מחו"ל?

בנק ישראל איננו מרשה להביא כסף מחו"ל. קונצרן כור יכול לגייס

כסף בחו"ל וזה נאסר עליו כי למדינת ישראל יש קווטה של מטבע חוץ והממשלה

חוששת שמתחרים על הקווטה שלה. זוהי התשובה המדוייקת לשאלה.

באזור פיתוח בי המענק יהיה 22.5% מההשקעה, ולגבי היתר לך תשיג

כסף בשוק.

המענק בא לפצות על ההפרש של 4% ריבית על ההלוואות שהחליטו לא

לתת.

עי עלי!

את מענק ההישבון ביטלו.

אין עוד מענק הישבון.

ובאזור פיתוח גי המענק הוא 3.4% מההשקעה.

מה יהיה גובה המעוק באזור פיתוח בי?

22.5% במקום 60% סך הכל המימון של המענק וההלוואה. ולך תחפש

בחוץ את המימון המשלים. (ד' תיכון: אתה מדבר על זמינות ההון).

אני מדבר על זמינות ההון ועל עלותו. אני רוצה לראות משקיע אחד שישקיע

בתנאים אלה. ומי שחושב שיבוא משקיע חוץ אחד למדינת ישראל כאשר הקהיליה

העסקית במדינת ישראל איננה יכולה להשקיע, אינו אלא טועה. והדבר הזה

הצטלל בבהירות ב-20 במאי בכנס. כולם אמרו: אנחנו רוצים לראות איך התעשיה

הישראלית יכולה להשקיע במדינה, ואם היא איננה יכולה להשקיע - אל תפנו

אלינו.

החוק הזה הוא מבטא החלטה שבמדינת ישראל לא ישקיעו. ואני רוצה

להביא דוגמה מאזור פיתוח גי, ואדבר על חדרה, לא על דימונה. חדרה היא

עיר שאין בה היום אבטלה. אני מודיע לכם שתוך חדשיים יסתובבו שם אלף

מובטלים. חיפה שהיא מרכז הארץ, לא אזור פיתוח, הופכת להיות מוקד

פוטנציאלי של אבטלה רצינית. ואין היום למערכת אפשרות להשקיע. אתמול

התקיים דיון בחברת העובדים ובו הודיע מנכ"ל כור - ואני מציין את

המספרים כי הם פורסמו ברבים - שמתכנית השקעות של 210 מיליון דולר

של כור השנה יקוצצו בערך 100 מיליון דולר. וכור החליטה על מדיניות

של השקעות רק באזורי פיתוח.

ומכאן להערות שלנו להצעת החוק, וקודם כל לענין ביטול ההישבון,

ושנית, להגבלת היקף המענקים למסגרת התקציבית שנקבעה למטרה זו בחוק

אתה מציע חשבון פתוח?) אני מציע שהמצב ישאר

כפי שהיה. החוק הזה הוא חוק לעידוד ההסתלקות מהשקעות. הבה נדבר אמת

אחד עס השני.

מבחינה מקרו-כלכלית אתה מציע שבסעיף זה התקציב יהיה פרוץ.

אני רוצה שתדעו מהי המשמעות של קבלת התיקון הזה לחוק, אני מציע

ראשית כל שלא תיקבע הגבלה תקציבית בחוק. אתם אחראים על הרזרבה. אי אפשר



ד' רוזוליו

להוציא כספים מהרזרבה ולהעבירם ליערים שונים בלי אישור שלכם. אני

מציע שלא תיקבע הגבלה כזו בחקיקה.

יש השקעות שמונחות שנה בוועדה. המענק הוא סכום, הוא לא נקבע באחוזים.

אחרי שנה ערך המענק נשחק בשני-שלישים בערך.

חי רמוז;

האם לא יותר בריא שהמשקיעים ירעו כמה כסף יש למטרה הזו והם יקבלו

את הכסף שמגיע להם, ולא יקרה מה שקורה היום שמבטיחים ולא מקיימים. זה

מצב יותר גרוע, כי אתה משקיע, מתחיל לבנות, ואחר כך מפסיקים לך את

הזרמת הכסף,

ר' רוזוליו;

יש בהצעת התיקון דבר שהוא הגיוני מאד- פרוייקט תיירות שאושר

ולא בוצע לפני אישור החוק, יקבל את ההטבות על פי החוק הקודם, מדוע זה

הגיוני? אתה מגיש בקשה, עושה את כל הקלקולציות, אינך יכול באמצע

התקופה להחליף את כללי המשחק- זה מוצע בתיקון לגבי תיירות ולא לגבי

תעשיה. אותו דבר צריך לחול גם על התעשיה.

אבל בתיירות אין הבדל בשיעור המענק, את מענק ההישבון הופכים

למענק הקמה. אלה הם שני דברים שונים לגמרי, ולא דומה האחד לשני.

זו לא פעם ראשונה שמשנים את כללי המשחק באמצע התקופה-

בסיכום, תיקון 25 בנוסח המוצע יעצור את ההשקעות במדינת ישראל,

הוא נותן לעצירה הזו תוקף של חוק ולא תוקף של מגבלה תקציבית, אני חושב

שהוועדה צריכה לשקול ברצינות האם זה נכון במהלך הבניה המשקית ליצור

מצב שבאופן קטגורי פוגעים בהשקעות, זה יפגע ישירות במטרות שרוצים להשיג

בתיקון מס' 26.

תיקון 26 הוגש בחופזה, בחודש ספטמבר צריכה להתקיים כאן פגישה

של "כוח המשימה". צריך להביא לכאן שבעים איש מגדולי המשקיעים בחו"ל

ולהפגיש אותם עם כמאה אנשים מהקהיליה העסקית בארץ. ובמאי שנה שעברה

הפגישה הזו היתה מאד פרובלמטית, כי נוצרה מייד כימיה בין המשקיעים

מחו"ל לבין הקהיליה העסקית בארץ ובעיה גדולה עם הממשלה- המשקיעים שאלו:

אתס רוצים שנשקיע בעוד עשרים חודש, תגידו לנו, ונבוא בעוד עשרים חודש-

מדוע אנחנו מביאים אותם? היתה התחייבות להאריך את החוק, ולא

האריכו אותו, הבטחתם לשפר את התנאים לפי תיקון-רונל ולא שיפרתם. לכן

הובא במהירות החוק הזה, כוונתו של החוק טובה, אבל אם הוא יבוא באווירה

של פיטורים ועצירה טוטלית של ההשקעות, אני חושב שנהיה עדים לכרי בזיון

וקצף,

אני רוצה להתקשר למשפטים האחרונים של דני רוזוליו, שלא תהיה טעות,

ברגע שהתכנית הכלכלית שקוראים לה חדשה היא בתוקף, התעשיה מייד ערכה

שידוד מערכות בכל שקל שהיא עמדה להשקיע, זה טבעי, וזה גם חובתה, ההרגשה

בתעשיה היום היא שאנחנו הולכים למלחמת קיום, לא לדיבורים על התרחבות

אלא למלחמת קיום, שבה יש לנו מחוייבות קודם כל לקיים - לעובדים הקיימים,

למערכות הייצור הקיימות, ללקוחות הקיימים, וכאשר מנהלים מלחמת קיום

ומתחפרים בבונקרים, לא הולכים להשקיע- גוף שמקבל על עצמו היום ביודעין

החלטה להשקיע, רואים אותו כמשהו מוזר ותמהוני, כי אין שום הגיון בכך-



ע' מר-חיים

אם אכן כך יקרה והחברות לא תשקענה, אחא יהיה מפעל משגשג לעומת

מצב התעשיה בעוד שנתיים-שלוש שנים, היו לנו מפעלים שהיה צפוי להם גורלו

של מפעל אתא. חבר הכנסת ז'אק אמיר מכיר את מפעל כיתן. הלכנו להשקיע

17 מיליון דולר בכיתן כדי שהוא יהיה מפעל שונה מאתא, ולא היינו עושים

זאת אלמלא ידענו ששהמעשה שלנו זוכה לברכתה המלאה של הממשלה, שמתהלקת

אתנו בסיכונים ובהוצאות. ואינני יודע מתי ההשקעה הזו תניב פרי. בתנאים

בעוד שלושה הדשים תהיה צמיתה, אבל בינתיים לקהת

חזרה גם את מעט העידוד שיש להשקעות, אם זה לא הלם אינני יודע הלם מהו-

ההחלטות לא להשקיע הן לאלתר, מהיום למהר. אצלנו הקפיאו כל תכנית

השקעה שאיננה תורמת מיידית ליעילות ולחסכון בהוצאות. למשל, תכנית

המיועדת להסבת מפעל לשימוש בפהם תמשיך לרוץ, כי את החשבון נרגיש מהר

בבוקר. תכנית שנועדה לקלוט עוד 100 או 200 עובדים לא תתבצע עכשיו.

פרט למצב הכלכלי הקשה, על הפרק שתי גזירות שאחת מהן כבר הונהה

על שולהנה ליל הוועדה, וכוונתי לביטול מענק ההישבון. אני רוצה להזכיר

שאני הייתי האדם שהגה את רעיון מענק ההישבון בתפקידי כמנהל מרכז ההשקעות,

בזמנו ניתן פטור לציוד מיובא מכל מס, היטל או מכס, כתוצאה מכך המשקיעים

העדיפו לייבא ציוד ולא לקנות ציוד מקומי. באו אנשי המכס ואמדו: במקום

לתת הטבה ליבוא וכך נכביד על הייצור המקומי הבה נתן זאת כמענק. בדרך

זו המשקיע יהיה שווה נפש ולא יעדיף ציוד מיובא על פני ציוד מקומי,

כאשר היה ברור שהמענק הוא הלק בלתי נפרד מתנאי העידוד- בדיונים עם

יש לי נסיון אתכם, בעוד שנה תגידו שיקז לבטל

אח מענק ההישבון. אז הובטה ממש בנקיטת הפץ שזה יהיה הלק בלתי נפרד

מתי זה היה?) ב-1978-1977. כך הובטה

כי בדרך כלל בעולם הרהב אין מסים על השקעות. מענק ההישבון בא לקזז

אה המסים שמשלם המשקיע כאשר הוא קונה ציוד בארץ או בהו"ל.

היום מוטל מכס על ציוד?

היום אין מכס על ציוד, אבל יש מסים ממסים שונים. לדוגמה, על

מיזוג אוויר, שמפעל מודרני איננו יכול להתקיים בלעדיו, יש מסים.

יש מסים על מלט, על ברזל,על מהשבים וכדומה- האם מישהו חושב שיש איזו

פעולה שהמס איננו פוגש אותה באמצע הדרך? וציוד הוא ההלק הקטן בענין.

אינני רואה כל הצדקה להתייחס לענין זה כסרה עודף שאפשר לבטלו

בלי להגיד מדוע ובלי לתת לו תהליף-

נושא שני הוא הקפאה של הלוואות הפיתוח או ביטולן. אמר הבר הכנסת

דן תיכון, ובצדק, שלתעשיה יש שתי בעיות בבואה להשקיע: זמינות הכסף

ותשואה- אני רוצה להגיד משפט אהד על הזמינות. היום אי אפשר לקבל בשוק

החפשי הלוואה להמש או שבע או עשר שנים. היום שלושה ימים נחשבים לטווח

ארוך; על שלוש שנים אף אהד איננו מדבר. לו היה מצב שבו משקיע שאיננו

מקבל הלוואה מבנק לפיתוה פונה לבנק אחר ומקבל אותה, ניחא. אבל אין

אפשרות לקבל הלוואות אהרות, האוצר דורש לגייס איגרות חוב ניתנות להמרה

בריבית של 5%, שאיש איננו מוכן להשקיע בהן, כדי שאני אוכל לגייס כסף

ב 11%. בזמנו זה היה הזון אהרית הימים שהתעשיה תלך ותגייס הון בעצמה.

הלקים גדולים מהתעשיה היו יכולים לגייס הון בעצמם אילו שוק ההון היה

מצטערים, לא ניתן לכם,

והנושא השלישי - נותנים מענק במקום הסבסוד הגלום בהלוואה.

אני מבקש שאם נותנים מענק, שייעשה השבון אמת. אם מישהו חושב ש-8.5%

במרכז הארץ זהו האלמנט שמשקף את הסובסידיה שהיתה גלומה בהלוואת הפיתוה,



ע' מר-חיים

טועה בחשבון. זאת כאשר עושים חשבון שהאלטרנטיבה אלה דולרים ב-13%,

ואין חשבון כזה, זה לא נושא שמונח כרגע על שולחנה של הוועדה, אבל אני

חושב שהוועדה יכולה להתייחס אליו. הלוואות הפיתוח והריבית אינם חלק מהחוק

לעידוד השקעות הון.

אני מבקש לא לאייר את מענק הפיתוח. כן אני מבקש לא לבטל אח

הלוואות הפיתוח, והיה ויוחלט לעשות זאת, אני מבקש שלושה דברים: ראשית,

שיובטח כי לבנק לפיתוח יהיו אמצעים משלו במחיר השוק כדי שהוא יוכל

לתת אותם לתעשיה; שנית, שיאפשרו לחברות שיכולות לגייס כסף בשוק המקומי

או הבינלאומי לעשות זאת כמיטב יכולתן, ואס הן רוצות לשלם ריבית של 10%

יאפשרו להן לשלם את הריבית הזו, ושלישית, שאותו מענק שניתן במקום

הסובסידיה הגלומה בריבית יחושב על בסיס של חשבון אמת וחשבון משתנה

מדי חצי שנה או מדי שנה כדי להתאים אותו לתנאים המשתנים במשק, שאגב

יכולים גם להשתנות לטובה, כלומר שהסובסידיה תרד, היא לא חייבת לעלות

תמיד כלפי מעלה.

ושאלה אחרונה - היכן הקיצוץ? הקיצוץ לא נעשה על ידי כך שמורידים

שורה של לבנים מן החומה, צריך להחליט שמה שתורם לצמיחה מקבל את הסיוע,

ומה שאינני תורם - איננו מקבל, מה שמיועד ליצוא - מקבל, ומה שאיננו

מיועד ליצוא איננו מקבל, ויכול להיות שזה פוגע במפעל במרכז הארץ שמייצר

לשוק המקומי, צריך להחליט שמפעל באזור פיתוח מובהק מקבל הרבה יותר מאשר

מפעל במרכז הארץ. צריך לבחון את איכותו של הפרוייקט. אבל לא יכול להיות

שחוסר היכולת להתמודד על סלקטיביות יותר טובה ונכונה יביא לכך שתוטל

גזירה טוטלית על כל הציבור. עפולה קמה לתחיה כאשר מישהו יום אחד אפשר

לה לקבל מעמד של אזור פיתוח אי. יש כמה ישובים שבדרך זו אנחנו חורצים

את גורלם, העובדה שיש מפעל לבירה במרכז הארץ שרוצה או לא רוצה הלוואה

איננה שייכת לעניננו, צריך לבחון פרוייקטים לגופם ולקבוע סדר עדיפויות

ממלכתי. ואם ייקבע טדר עדיפויות ממלכתי, יהיה צורך גם בפחות אמצעים

כדי לעמוד במשימה,

צריו לזכור דבר אחד, שלא יכולה להיות תכנית שלא תעבור באופן מסיבי

דרך הביקושים בשוק המקומי, דרך ההכנסה הפנויה, דבר שיביא למיתון

ולפיטורים, הדרך היחידה להתמודד עם הבעיה של הפיטורים היא להשקיע בעוד

מועד, וכל דולר שמשקיעים היום זה אומר פחות שני דולרים מענקי אבטלה מחר

ופחות חמשה דולרים לחיפוש אחר משקיעים שבמטה קסמים יבואו להציל עיירה

או ישוב אהר,

אני מציע שנחשוב שעה אחת קודם, לא נפגע בהשקעות היום, וכך נחסוך

הרבה כסף מחר ומחרתיים,

אולי יש בינינו מי שאיננו מכיר את עמום מר-חיים, ? הוא היה

מנכ"ל משרד התעשיה, מנהל מרכז ההשקעות, ואני יכול לאשר את דבריו על

המיתון הכבד שעומד בשער ועל הפיטורים,

אני מזדהה עם הדברים ששמענו. אותם דברים אמרתי גם במליאה. ביקשתי

כבר להגיש הסתייגויות לחוק ואני מבקש שהן יירשמו. אני מציע לא לבטל את

מענק ההישבון ולא להקטין את מענקי הפיתוח, כן אני מבקש לעגן את

הלוואות הפיתוח שהיו נהוגות עד עכשיו בחוק. עד היום הנושא של הלוואות

פיתוח לא נכלל בחוק, ולכן בחדשים אוגוסט עד דצמבר התעוררה הבעיה של מתן

ההלוואות האלה. גם במענק לפי דו"ח מבקר המדינה היתה שחיקה של 37%.

הממשלה החליטה ביום 1 ביולי 1985 בהחלטה מס. 707 לבטל את הלוואות

הפיתוח. מה שאתה מציע זה לקבל החלטה שתהינה הלוואות פיתוח.

לכך אני מתכוון.

אני רואה את ערי הפיתוח שהופכות יותר ויותר למוקדים של אבטלה.

36% מהמובטלים בארץ הם בערי הפיתוח, בעוד שהן מהוות רק 12% בכלל האוכלוסיה.

אני שואל באיזו מידה המדיניות הזו תשפיע על נושא האבטלה, באיזה ממדים,

ובעיקר מעניז אותי לדעת אם יש לכם הערכות על מצב התעסוקה והאבטלה בערי

הפיתוח שיש בהן אבטלה. אין כאן אנשים שעוסקים בתחום החברתי, אבל רציתי

לשאול מה תהיה המשמעות של מצב זה על רקע מה שמתרחש ברחוב, עם האבטלה

הקיימת, כאשר היא מצטרפת לבעיות האחרות. מה יקרה במדינה אם בנוסף לכל

הבעיות תהינה גם מהומות של מובטלים?

בעת נאומי במליאה בדיון על החוק קרא סגן שר האוצר בקריאת ביניים,

שכאילו התיקון מסי 25 לא רק שאיננו פוגע בהשקעות ובצמיחה אלא הוא אולי

אפילו משפר את מצבם של המשקיעים בתחום של סבסוד ההון. אני מבקש לשמוע

על סמך מה אמר סגן השר את הדברים האלה ועל איזה חישובים הוא התבסס.

אני מסתמך על דבריו של סגן שר האוצר שאמר שאפשר לקחת הלוואות

בבנקים כל כמה שרוצים, הבעיה המרכזית, כפי שהבנו מדבריו של דני רוזוליו

ועמוס מר-חיים, היא הבעיה של זמינות ההון. האם אתם צופים שהאפיק של

הלוואות מבנקים הוא מעשי, ואם לא - מה תהינה ההשלכות של הנושא הזה

על הצמיתה, על ההשקעות, על מאזן התשלומים, על היצוא, על התעסוקה ועל

כל הבעיות האלה.

אני רוצה תחילה להציע שלוש הצעות לסדר ואחר כך לשאול שלוש שאלות,

חדיון הזה לפי עניות דעתי הוא אחד הדיונים הרציניים שהוועדה הזו מקיימת

בשנה שאני חבר בה. ומאחר שסיימנו את חוק מס הכנסה (תיאומים בשל אינפלציה)

ואנחנו יוצאים לפגרה, אני מציע שנקדיש לכך הרבה זמן והרבה שיקול דעת.

לא מדובר כאן באיזה אינטרס צר של מישהו שרוצה קצת פחות פחת או קצת

יותר פחת. אינני מכיר את מר משה שמיר, ואני בטוח שגם הוא ייכלל במחמאה

שאני רוצה לתת, אבל בוודאי שעמוס מר-חיים ודני רוזוליו אינם מייצגים

כאן אינטרס; הם מייצגים פרספקטיבה מסוימת, הם מייצגים דגש מסוים

בכלכלה, אבל בוודאי לא אינטרס, והם ודאי מסתכלים על הכלכלה הישראלית

בראיה גלובלית. ובכל זאת יש פה דילמות קשות, כימה שאתם אומרים מחייב

את מישהו לשלם את המחיר, ויתכן שזה דרוש . האם זה בתחום של קיצוץ

בשירותים, או לחילופין בבטחון, דבר שאני דווקה תומך בו, או בצורה אחרת

העמקה נוספת של גביית מס. מהשכבות היותר נמוכות. יש מחיר לדבר הזה.

ולכן שיקול הדעת הוא של כולנו יחד.

אני ממליץ שהיועצת הכלכלית של הוועדה תרכז את הטענות ששמענו

בדף אחד,כדי שנראה במרוכז מהם הטיעונים המרכזיים ששמענו לגבי שני

התיקונים האלה לחוק. הדף הזה יימסר לשרים הנוגעים בדבד, לשרים מודעי,

יעקובי ושרון, כי הייתי רוצה שבענין זה יהיה לנו דיון עם השרים,

דיון יסודי ביותר. זה לא דיון רק ברמה של חילופי דברים, אלא צריך

לשאול בדיון שאלות יסוד - לאן פני המשק בשנתיים-שלוש השנים הבאות.

יכול להיות שזה לא מעשה חלם, כפי שכאן התבטאו, לעליזות צינון של חצי

קונה ואז להרחיב. פרק זמן של חצי שנה עדיין לא יהרוס את המשק הישראלי.

יכול להיות שעד ינואר-פברואר מוטב לנו לעשות בלימה חזקה ואחר כך לשחרר

את המעצור.

אין דבר כזה בחיים.

אינני יודע, צריך לשקול זאת. התשובה להערכתי איננה מספיקה.

אני רוצה לשמוע את הדברים לכאן ולכאן.

לכן אני מציע לעשות זאת בצורה מסודדת ולעומק, ולאפשר לחברים

להיות שותפים להמשך הדיון לפני שנכריע על שתי ההצעות האלה..

ומכאן לכמה שאלות. הייתי רוצה לשמוע כבר בדיון זה מהממונה על

הכנסות המדינה מהי הפילוסופיה העומדת מאחורי שני התיקונים האלה, מהי

המוטיבציה לכך, מדוע אתם חושבים שדרוש היום לעשות זאת.

שאלה נוספת - מה פירוש הדבר שבולמים אתכם בהשקעות, בגיוס כספים

בחוץ ובפנים? איך זה נעשה באופן טכני? מה קורה אם אתם רוצים להנפיק

סדרה של איגרות חוב?

לא אקבל לכך אישור מאח הממונה על שוק ההון,

יש לי בקשה אליו, אדוני היושב-ראש, שבמסגרת"המכירה הכללית" שתיעשה

היום ומחר במליאה, שלא תביא את שני החוקים האלה לקריאה שניה וקריאה

שלישית. אם יופעל עליך לתץ בכל זאת להביא את החוקים האלה לאישור

הכנסת, אני רוצה שיהיה ברור שאני מסתייג בתיקון מסי 25 מכל הסעיפים.

לגבי תיקון מסי 26 אני שואל את מר שמיר שאלה אחת! בשעתו היה

הבדל בין משקיע זר לבין משקיע מקומי, לאחר מכן השווינו את התנאים. לאחר

מכן אישרנו את מה שקרוי תיקון-רונל, ולאחר מכן את תיקון-פלומין, ועכשיו

אנחנו חוזרים לתקופת הבראשית ושוב פעם מפלים בנושא המיסוי בין משקיע

מקומי לבין משקיע זר. אתה בא ומבקש מאתנו להאריך את תיקון-רונל ואח

תיקון-פלומין לתקופה נוספת? האם זה מה שהובטח לכם?

מי שמירי

כן, זה מה שהובטח וזה מה שאנחנו מבקשים, או להחיל את החוק המוצע

גם על המשקיעים הקיימים.

לאלה שסיימו עשר שנים להמשיך ולתת אח ההטבות ללא הגבלה בזמן,

לא ענית על שאלתי על ההבדלים בהטבות המס בין משקיע מקומי לבין

משקיע זר, ישאל, בצדק, עמוס מר-חיים: מדוע המשקיע הזר יותר טוב ממני?

אשיב לשאלתך, אם אקבל רשות דיבור,

ממשלת ישראל אומרת לך בעקבות שני התיקונים והתיקון השלישי שנמצא

אל תשקיע, כי המשמעות של שני התיקונים האלה היא אחת - לא רוצים

לעודד השקעות במדינת ישראל, יש מי שחושב שנושא השקעות במדינת ישדאל

ברצונך אתה פוחח את חברז ואז כולם זורמים, וברצונך אתה

סוגר את הברז ואז כולם חוזרים חזרה. אני טוען שבעצם אומרים לך: פשוט

אל תבוא להשקיע. למי שבא ואומר: השנה לא נשקיע, יש לי חדשות בשבילו:

הממשלה הזו שרוצה לחוקק אח שני התיקונים האלה לחוק תבוא בעוד שלושה-

ארבעה חדשים ותבטל אותם וחציע הטבות שכמותן לא ניתנו במדינת ישראל

מאז הקמתה, שכל המצב יהיה כזה שלא תהיה ברירה אחרת, כי מי שירצה להילחם

באבטלה יזדקק למשקיעים יוחד מאשר אי פעם.



די תיכון

את אנשי התאחדות התעשיינים, שהכינו אה התזכיר, אני רוצה לשאול

על שתי טבלאות שמופיעות בסוף התזכיר על מלאי ההון הגולמי ועל ציוד

למועסק בתעשיה. הטיעון ההזק ביותר שמושמע בעת שדנים בנושא עידוד

השקעות הוא, שמי שבא ואומר שהשקעות במדינת ישראל הולכות וקטנות איננו

קורא את המספרים. שכן מלאי ההון במדינה ישראל גדל במרוצת הקינים האחרונות

כך שאין כל האטה בנושא ההשקעות. אני מבקש לשמוע את תגובתכם על מה שקורה

בתוזום מלאי ההון במדינת ישראל בהשוואה למה שנעשה בארצות אהרות,

לגבי המפגש של "כוח המשימה" - האנומליה הזו איננה מובנת לי.

מצד אחד, המדינה עושה כל מה שביכולתה כדי להביא לכאן משקיעים זרים

ומציעה להם להשקיע בתעשיות עתירות מדע, ומצד שני זרוע אחרת של הממשלה

עושה את הכל כדי שהם לא יבואו-

לכן אני מציע לממשלה הצעה אחת ויחידה שלא תכנס את המפגש של

"כוח המשימה". אתם פשוט משלים אנשים. ואתה יכול לשבת אתם בוועדות

שונות ומשותפות, בפועל אף משקיע לא יבוא לכאן כתוצאה מכך. יכול להיות

שאפשר לומר לאנשים אלה רק דבר אחד: אנחנו רוצים את עזרתכם בעידוד

השיווק לארצות הברית. לפחות נהיה אמיצים ונאמר את הדברים בריש גלי.

מה שהממשלה עושה היום זה אנטי תמריץ לעידוד השקעות הון,

אני יכול להבטיחכם שעל התיקונים האלה תתנהל מערכה קשה ביותר. להערכתי,

הם לא יעברו כפי שהממשלה מציעה אותם,

האם אפשר לקבל לשם השוואה נתונים על חוקים לעידוד השקעות הון

בארצות אחרות .

אני יכול להציג בפניך כבר עכשיו את התנאים להשקעות באירלנד.

אני מבקש לקבל תמונה מאוזנת של שלוש-ארבע מדינות.

כל הזמן אני שומע על תנאים להשקעות באירלנד. השאלה אם תנאים

אלה באמה שינו את מצבה הכלכלי של הארץ הזו והעלו את רמת החיים של

תושביה,

כאדם שמצוי בבעיות התעשיה ויודע תעשיה מהי, אני חייב לומר שהבעיה

העיקרית שאנחנו עומדים בפניה היא העסקת עובדים שצריכים לעבור מן השירותים

לתעשיה, והבעיה השניה - הגברת היצוא. לצורך זה אני מבקש מאנשי התעשיה

מכל הסקטורים ומכל הזרמים, שהפעם הדיון יתקיים ליד השולחן הזה, ולא כפי

שנהוג היום לדנים על קטע זה או אחר ולא על החזית הרחבה של התעשיה,

ולקראת הדיון אני מבקש לשמוע מה התעשיה יכולה לעשות בכלים הקיימים

ובכלים נוספים לשנה הקרובה או לשנתיים הבאות בתחומים של העסקת עובדים

והגדלת היצוא מצד אחד, ומצד שני מה דרוש לה לשם כך - תיקון חוק,

הלוואות, מענקים וכדומה, ואז נעשה את המאזן. האם התעשיה יכולה

להביא לכך שעשרת אלפים עובדים נוספים יועסקו בתעשיה ולהגדיל את היקף

היצוא בחצי מיליארד דולר? ולעומת זה, כמה זה עולה למדינה? כך נראה

את החל1בון. לדעתי זוהי הדרך הנכונה לטפל בנושא ולא בכל פעם בקטע מסוים

בנפרד.

אני שואל את אנשי התעשיה האם הם יכולים להמציא לנו את כל הנתונים

האלה כדי שנוכל הפעם לקיים דיון יותר יסודי,

אני רוצה להפריד בין התיקונים. אנו דנים בהם יהד, אבל הם אינם

דומים, תיקון מס' 25 הוא לפי השקפתי תיקון מאד בעייתי. אני מבין את

הצורך בו, ושלא תהינה אי-הבנות, מדינת ישראל במודע הולכת למיתון

ולפיטורי עובדים, ולא רק בסקטור הציבורי. ברגע שמדיניות הממשלה קובעת

שצריך להקטין את רמת הביקושים בשוק המקומי, ובצורה דרסטית, ולא רק

את העלויות, הרי גם אם התעשיה תסתגל במהירות למצב בשוק המקומי ותנסה

לייצא יותר, גם אז ה"תפר" הזה יעלה, לצערי הרב, באבטלה ברמה מסוימת

שאינני יודע מהי. אם היו באים ואומרים: לתקופה של הצי שנה אנהנו

מבטלים הטבות שנתנו לתעשיה, כפי שעשינו בסקטורים אחרים, כפי שבא לידי

ביטוי בקיצוץ השכר, בפגיעה בבטתון המדינה על ידי קיצוץ התקציב,

בפגיעה בהינוך וכדומה, הייתי מבין זאת, אבל מביאים לנו הוק כהשקפת

עולם, אפילו לא כהודאת שעה, זה מטריד אותי. כי הטענות שהשמיעו נציגי

הברת העובדים ונציגי כלל הן בההלט ראויות לעיון בצורה יסודית,

דבר אהד לא הבנתי, אני הושב שזה לטובת התעשיה, לטובת המשקיעים,

לטובת כל המערכת, שיהיה ידוע וברור כמה כסף הממשלה מקציבה לעידוד

השקעות, באופן עקרוני במדינה מסודרת צריך שידעו כמה ההליטה הממשלה

להקציב להשקעות, ושזה לא יהיה איזה תקציב פתוה, שבשנה אהת יש שטפון

ותקציב המדינה איננו עומד בכך, ואנהנו גורמים בכך רק מפה נפש למשקיעים.

מוטב שהתקציב יהיה ידוע, ואז יגידו למשקיע: השנה אין לך מה להגיש .

בקשה, כי התקציב נגמר, מה קרה השנה - וזה הדבר ההמור? אמרו למשקיעים

להגיש בקשות, הם עשו עבודה, הכינו את כל ההומר, וכשהגיעו למרכז

אנחנו דוהים את הבקשה כי התקציב נגמד, אני שואל

מדוע מבחינתכם אתם מתנגדים לסעיף הזה בהוק.

אני מציע לממשלה לחשוב שנית על ההצעות שהציעה בתיקון מסי 25,

לעומת זאת, אני מבקר בחריפות את הממשלה על תיקון מסי 26. אני קצת

מתפלא על כך שגם מה שהוצע ביד נדיבה לפי השקפתי איננו מספק את מי

שמייצג את המשקיעים הזרים. אני רוצה לשאול אחכם: איך יתכן שבמשק אהד

תהיה חברה שמשלמת 10% מס, והברה אחרת שמשלמת 61% מס או מפעל מאושר

שמשלם 30% מס, וזה לתמיד? בא מפעל שהוא כבר מבוסס, שלא רק עשה

רווחים גדולים על השקעתו, והוא רוצה להמשיך ולשלם 10% מס, שמעתי את

הדוגמה של אירלנד, אבל כאשר בא משקיע זר למדינה מסוימת הוא מסתכל

על כל התשתית, נניה שבא משקיע שרוצה להשקיע באייטל, אינני מאמין

שבארצות הברית משלמים לאורך עשרים שנה 10% מס, כאשר התעשיה המקומית

משלמת 61%.

התעשיה איננה משלמת 61% מס אלא 52%.

אם תוכיחו לי שיש מדינות בעולם שבהן יש שתי מערכות מהסוג הזה,

אחזור בי ואודה בטעותי. ואני מבקש השוואה עם מדינה שיש בה רמה טכנולוגית

זהה לשלנו, שכוח העבודה בה הוא זמין, ושבאותם תנאים הוא גם זול באותה

מידה. כי אם תבוא ותאמר שאתה משלם בארץ את אותן משכורות כמו בארצות

הברית, זה יהיה משהו חדש עבורי, בתנאים כאלה אני מוכן לקיים על כך

דיון ולהתהשב בכך, עד לרגע זה לא מתקבל על דעתי שיהיו כארץ שני מפעלים

סמי יצרים אותו מוצר, שמפעל אהד שהוא מפעל מאושר ישלם 30% מס, ואילו

השני ישלם רק 10% מס. בתנאים כאלה אתם מכריהים את הציבור לרמות.

מדינת ישראל היא מדינה פתוחה, ואין לך דרך קלה מזו להוציא כסף החוצה

ולהחזיר אותו כהשקעה במטבע חוץ. אין דרך קלה מזו אם אלה הם הפערים,



ח' רמון

בשלב זה, כל עוד לא קיבלנו מידע אדור, אני חושב שמה שמוצע

זה נדיב מאד,נדיב מדי. אני חושב שאסור שתהיה דרגת מס של 10%, ובוודאי

שאין להעלות על הדעת אפילו לדון בצורה רצינית על הארכת תוקפן של

ההקלות האלה למשקיעים שבמשך עשר שנים לא שילמו אפילו את מה שנקבע

בתיקון-רונל. חוק-רונל ריבר על רמת מס מסוימת, ואילו משקיעים אלה

לא שילמו אגורה אחת מס, חברות בהשקעת חוץ מכינות תשקיפים לבורסה

בניו-יורק ובהם הן מצהירות - אנחנו חברה שאיננה משלמת מס. לחברות אלה

שבמשך עשר שנים לא שילמו מס אפילו לפי תיקון-רונל, להן לבוא ולהאריך

את התנאים? בוועדת הכספים אפשר לבקש הכל, אבל אני חושב שדרוש שיקול

דעת לפני שבאים לבקש הארכה.

אני חושב שעקרונית צריך לדון בתיקון מס' 25. אשר לתיקון 26,

אם יש מקום לתקן הרי זה לחומרא ולא לקולא.

כל מי ששומע את הרברים צריך להיות מודאג. אמנם יושב-ראש הוועדה

מזהיר אותנו כבר כמה חדשים שאנחנו הולכים לקראת מיתון עמוק, אבל מצד

שני אנחנו שומעים שתוך מספר חדשים תתחדש הצמיחה והיא תפתור בעיות.

היות וכל משלחת שמופיעה בפני הוועדה יש לה הערכות שונות, הצעתי לקיים

שולחן עגול מסעם ועדת הכספים שאליו יוזמנו ראש הממשלה, שר האוצר,

שר התעשיה, שר הכלכלה, יחד עם כמה עשרות אנשי משק וכלכלה, שיאמרו

לאן פני המשק. אנחנו שומעים כאן שאין יותר עידוד למשקיעים לבוא

לכאן ולהקים מפעלים. יתרה מזו, שאם לא נחזק את המפעלים הקיימים הם

יתמוטטו. היתה הצעה לחזק את הקיים, לעודד את הקיים, כדי שקודם כל

לא יהיו פיטורים בתעשיה עצמה, ואנחנו|עוד מדברים על הסבה של עובדים

בשירותים לתעשיה. יש היום בעיה של העובדים המועסקים בתעשיה. אני

שומע שאלפיים עובדים יפוטרו בסולל בונה.

צו הפסקת הבניה מוריד מאתרי הבניה של סולל בונה ב-1 באוגוסט

1650 עובדים יהודים יציבים, מהם 800 עובדים יציבים וקבועים.

זה חייב להדליק אצלנו אור אדום. אנחנו חייבים מייד בשבוע

הראשון של הפגרה לזמן את הפגישה הזו סביב שולחן עגול. אנחנו שומעים

זמירות שונות בנושא הכלכלי. הנושא הכלכלי יכול להרוס את החברה.לא

יתכן לנסות לתקן במהירות את המצב הכלכלי ובאותו הזמן להרוס את החברה.

דני רוזוליו אמר שחברת העובדים עומדת להשקיע אך ורק בערי פיתוח,

אני מבקש לקבל פירוט של ההשקעות האלה. שנית, אני מבקש לשמוע ממך אם

התיקונים האלה לחוק אינם עלולים להפריע לכם להגשים את תכנית ההשקעות

שלכם. מזה אני חושש. (ד' תיכון: הם לא ישקיעו אגורה אחת).

הממשלה אומרת להם לא להשקיע. הם מצייתים להוראות הממשלה בענין זה.

בדיונים על חוק התיאומים בשל אינפלציה נשמעה הדרישה להטיל

מסים על החברות, שלא שילמו מסים בעבר כמו שאר הסקטורים במשק.

והשנה הם לא יוכלו לשלם כי לא יהיו להם רווחים.

אני מצטרף להסתייגות של חבר הכנסת עובדיה עלי ואבקש גם לנמק

אותה. אני מבקש לא להביא את התיקונים האלה לחוק להצבעה כל עוד לא

נקיים את הדיון עם ראש הממשלה והשרים הכלכליים.

הייתי מצפה מהממשלה שתביא חוק לעידוד השקעות ולא חוק שנוטל

מהמשקיעים את ההטבות שיש להם, כתבתי לראש הממשלה בנושא קלל הלוואות

הפיתוח וקיבלתי את התשובה, שהממשלה החליטה לבטל את הלוואות הפיתוח

ולהפנות את המשקיעים לבנקים. אינני הושב שבמגבלות הקיימות היום ניתן

לקבל היום בבנקים הלוואות פיתות לתקופות של חמש, עשר ושתים-עשרה שנה.

אני יודע שאחד המושבים בגליל, אבן מנחם, לאחר שמיצה את מלוא האפשרויות

לעסוק בחקלאות, הקים מפעל לפלסטיקה. אם המפעל לא היה מקבל מענק וכן

הלוואת פיתוח, לא ניתן היה להקימו, אותו מושב לא יכול לקבל אשראי מהבנק

עבור משק הלול, האם היו נותנים לאותו מפעל על גבול לבנון, שאין לו

בטחונות מוצקים, הלוואות בשיעור של 40% מההשקעה?

המענק הוא פתרון לגדולים ולא לקטנים,

יכול להיות שחברת העובדים או כלל יכולים לגיים כספים בבנקים.

אבל לא מפעלים קטנים, משקים קטנים לא יוכלו להשיג את הכסף בבנקים,

שמעתי כי גם מפעלים גדולים, שמבקשים לגיים כסף בחו"ל למטרת

השקעות, מגבילים אותם בכך שמחייבים אותם להפקיד חלק מהכסף שהם מגייסים

אסור לנו לגיים כסף בחו"ל),

אני מבקש לא לאשר בחפזון את החוק, כי נראה לי שהחוק למרות

שעבר את הקריאה הראשונה איננו בר ביצוע,

למדתי היום ביתר שאת מה שידעתי שיש קשר בל יינתק בין פיתוח

התעשיה לבין אבטלה. וזוהי הנקודה האקטואלית שהיא הבוערת, ובה אני

רוצה להתרכז.

אני מצטרף לפניה של חברי הכנסת דן תיכון וז'אק אמיר לא לסיים

היום את הדיון בחוק. החוק הזה איננו פחות חשוב מהחוק על תיאומים

בשל אינפלציה,

גם לא תיקון מס' 26 שמעניק הטבות והקלות למשקיעים?

אני רואה את שני התיקונים כמקשה אחת,

אני מבחין בין תיקון 25 לתיקון 26.

כאמור זהו חוק חשוב, לא פחות חשוב מחוק-שטיינברג שבו השקענו

עשרות שעות של עבודה, אינני אומד שאנחנו צריכים להשקיע כל כך הרבה

עבודה גם בחוק זה, אבל החשיבות של התעשיה כנשק עיקרי במלחמה לשמירת

הקיים, ליצירת מקומות עבודה חדשים, לקיום אזורים חשובים שהתעשיה

מהווה את חוט השדרה שלהם, היא לא פחותה מאשר ההכנסה של 400 מיליון

דולר הצפויה מביצוע חוק-שטיינברג.

אתם יודעים שאני חבר כנסת הנוטה ללכת לקראת הממשלה ולא נגדה.

לכן אני סבור שאיננו צריכים לסיים היום את הדיון בחוק.

אני רוצה לשאול את הברי המשלחות שמופיעות היום בפנינו האם

אנחנו יכולים לקבל מהם תמונה מעודכנת על הפגיעה הצפויה בתעשיה בשל



הקיצוצים בתקציב הבטחון, הקטנת ההזמנות לשוק המקומי והפגיעה ברמת

הצריכה של האוכלוסיה. לדוגמה, קראתי בימים אלה על הפגיעה במפעלי

"הארגז" ו"מרכבים". אומרים שבמפעל אחד יש 320 עובדים, ובמפעל שני

230 7ובדים. יל- הזמנות בסך הכל לעוד 100 אוטובוסים, זוהי עבודה

לשלושה חדשים. בעוד שלושה חדשים עומדים לפטר מחצית מכלל העובדים

בשני המפעלים האלה,

שמענו מהברנו דני רוזוליו מה קורה בתתום הבניה בחברה אחת, שהיא

חברה מאורגנת היטב ויש לה יותר אפשרויות להילחם באבטלה מאשר לחברות

אחרות.

קראתי בעתונות שיש חברות אלקטרוניות שמעבירות את הייצור לחו"ל

משום שיותר כדאי לייצר באמריקה ולמכור בישראל מאשר לייצר בישראל ולמכור

בישראל,

זהו נושא אחד שעליו אני רוצה לקבל תמונה כוללת.

שאלה שניה - מה יכולה התעשיה לעשות בתנאי המימון המוצעים,

כאשר ענין ההלוואות איננו כלול בחקיקה, כדי לגייס כספים בארץ ובחו"ל

למטרות השקעה וצמיחה.

אשר לתיקון 26, אני מציע להזמין את השר יעקובי כדי לשמוע ממנו

יותר פרטים על המפגש הקרוב של "כוח המשימה" ובאיזו מידה התיקון הזה

דרוש לקראת המפגש הזה.

אני מבין שצריך לצאת מתוך הנחה שעסקת חבילה די, שאנחנו נמצאים

בתוכה, קרוב לוודאי נכשלה. אני מציע שנפנה שאלה לראש הממשלה ולשר

האוצר למה הם התכוונו כאשר אמרו שתהיה צמיחה כלכלית לאחר עסקת חבילה די

ותהיה גם הרחבה של היצוא.

יי' מצא!

אני מבקש לעגן בחקיקח הוראה האומרת שהתשלום של המענק או ההלוואה

למשקיע ייעשה תוך עשרה ימים. אני מבקש שזה ייעשה על פי דין ולא על

פי הבטחות. אנחנו יודעים שההחזר נעשה במקרים רבים לא תוך 60 יום

אלא 90 יום. לכן אני מציע שפרק הזמן של עשרה ימים לתשלום המענק

וההלוואה ייקבע בחוק.

המשמעות המעשית של דבריך שיש צורך בתיקון סעיף 40(ח) בחוק

שמאפשר תשלום תוך 60 יום. במקום"60 יום"יבוא - 10 ימים.

אם לא ייעשה תיקון בחוק ברוח זו, אני כבר מודיע שאגיש הסתייגות.

אני אתייחס בדברי תשובתי רק לתיקון מסי 26. חבר הכנסת רמון הציג

שאלות רבות. אני רוצה להפנות לו שאלה! אני מבקש שהוא יראה לי עוד

מדינה נאורה שבה התחייבות הממשלה איננה מקויימת.

תיקון 26 הו דחוף ביותר. אי אפשר להשאיר את המשקיעים במצב של

אי ודאות אפילו ליום אחד. המשמעות היא לא רטורית אלא מעשית. אם חברת

מוטורלה מתכננת פרוייקט בהשקעה של 200 מיליון דולר באזור פיתוח,

והתיקון המוצע לחוק לא יאושר לפני פגרת הכנסת, קיבלתי הרשאה להודיע

כאן שהפרוייקט יורד מן הפרק. חברת וישיי שאני עומד בראשה בארץ עומדת

בפני הקמת פרוייקט באזור פיתוח. הנושא עלול לרדת מן הפרק,



מי שמיר

מסרתי לחבר הכנסת בר-און העתק מאישור של ממשלת אירלנד להשקעה -

ואינני רוצה לנופף בכך - שנתקבל תוך ארבעה ימים מיום הפניה- הם פנו

לאחר ששמעו כי מתנהל משא ומתן עם ממשלת ישראל על הקמת המפעל הזה.

אשר לתנאים, קודם כל באירלנד כמו באנגליה עלות העבודה היא מחצית

מאשר בישראל. אני עומד לרקוות כל חבר כנסת כדי להוכיח לו קומה שאני

אומר זה אמת. חובת ההוכחה היא עלי, ואני יכול להוכיח את כל מה שאני

אומר כאן.

ממשלת ארצות-הברית, חבר הכנסת רמון, מחייבת במס על רווחי יצוא

בשיעור של מחצית מהמס שחל על רווחים. אם נשיא ארצות הברית עומד להוריד

את המס הפדרלי ל-35%, הרי שעל רווחי יצוא ישלמו 17.5% מס.

אתה מציע לתת את ההקלה על כל הרווח ולא רק על רווח מיצוא.

אינני יכול לקבל את אותה צרות העין כלפי משקיעי חוץ שטוענים

כלפיהם -אם להם מגיע מדוע לא מגיע לנו? אני כבר חמישים ותשע שנה בארץ

ואני מקבל באהבה את הזכויות המיוחדות הניתנות לעולים חדשים כדי

זכויות אלה ניתנות לשלוש שנים)- רבותי, המשק הישראלי

לא יגדל ולא יצמח בלי המעורבות החיונית של משקיעי חוץ, על פי כל

קריטריון הסלקטיבי ביותר. הייתי מאחל לעצמנו שנראה את החברות האלה

בעלות הידע הטכנולוגי המתקדם, עם שווקי היצוא שלהן והערך המוסף הגבוה,

עומדות אצלנו בתור. אז גם נטיל עליהן גזירות, אבל קודם כל צריך

להביא אותן לכאן. איננו יכולים לשאת על כתפנו בלבד את הצורך לפתח

טכנולוגיה מתקדמת ולפרוץ שווקים ליצוא. ואילו הקיבתי שאנחנו מסוגלים

לבצע את המשימה הזו בכוחות עצמנו, הייתי גם אני אומר אותם דברים.

אחרי כל ההתחייבויות אסור לדחות עוד אח האישור של תיקון 26.

נכון שביקשתי שהחוק הזה יחול גם על המשקיעים הקיימים. אבל אם יש בכך

כדי לעכב את אישור החוק, תאשרו לפחות את החוק בנוסח המוצע. זוהי רק

מחצית הדדך, זה לא פותד את כל הבעיה, אבל זה פוחד חלק חשוב ממנה,

אתם צריכים לדעת כי למשקיעי חוץ יש ברירה. חברה בהשקעת חוץ היא

לרוב חברה רב לאומית, והיא תחפש את מקלט המס. כל עוד יהיה כדאי לה

לייצר בישראל, היא תייצר בישראל. אם זה לא יהיה כדאי לה, היא לא תייצר

כאן. ברגע שהמס יהיה גבוה ויחסית בלתי סביר, היא תייצר בישראל ותעשה

את היצוא בעלות, ואת הרווח תעשה במקלט מס אחר, ולא חשוב היכן" ואת

התופעה הזו צריך למנוע בדרך של מתן תמריצים"

אני מדבר על כ-80 חברות בהשקעת חוץ, שעושות יצוא בכמיליארד דולר

לשנה. זה מספד קטן של חבדות שעושות כרבע מכלל היצוא הישראלי.

זה כולל את תדיראן? (די דוזוליו: כן).

תחוקקו את החוק הגרוע ביותר ובלבד שלא תשנו אותו מפעם לפעם,

לגבי תיקון 26 אני רוצה לומר לכם, שהבעיה היא לא שבאים משקיעים

אלא שיוצאים משקיעי חוץ. יש בריחה של משקיעי חוץ.

של המשקיעים או של המפעלים?

של המשקיעים. תאמין לי, מר ברון, שאני מכיר את הדוגמה

של תדיראן. איננו עוסקים עכשיו בחידודי לשון- אני רוצה שחברי ועדת הכספים

ידעו שיש יציאה של משקיעי חוץ מהארץ.

באיזה תקופה? אחה מדבר על חצי השנה האחרונה?

אני מדבר על התקופה האחרונה וגם כיום"

אנחנו נגיש לכם מסמך, לפי בקשתכם, כיצד אנחנו מעריכים את השפעת

המדיניות הכלכלית על התעשיה ועל החקלאות. יש לנו מסמך כזה. האם מישהו

מחברי ועדת הכספים חושב שאפשר לעשות מיתון לשלושה חדשים ולעצור את

ההשקעות, אלא אם אנחנו מדברים על תקופה של שנה וחצי? אנחנו יודעים

שהממשלה מתחילה לעבוד על התקציב בערך בחודש אוגוסט כי צריך להגישו

לכנסת ב-28 בפברואר. אנחנו יודעים שהחוליה החלשה ביותר בתכנית זה

קיצוץ תקציב הממשלה ואיזונו, והדבר הזה לא יתברר אלא בספטמבר או

באוקטובר-נובמבר, חדשים שבהם תיקבע המסגרת התקציבית לשנה הבאה. זאת

אומרת שבהגדרה תקציב הממשלה צריך להיות תקציב של מיתון ונם אם תהיה

הצלחה מלאה של כל התכניות שלנו. לכן אנחנו מדברים על מיתון של שנה וחצי.

אני דיברתי על תקופה של שנתיים, אחר כך זה לוקח חצי שנה כדי

לצאת מן המיתון,

זה בהנחה שהתכנית הכלכלית של הממשלה תצליח. ומה יקרה אס היא

תיכשל?

אני רוצה לומר לכס מה תכננו למניעת אבטלה. הורדנו באחד הקונצרנים

שלנו לפני שלושה חדשים את שבוע העבודה לחמשה ימי עבודה.

בהסכמת הוועדים?

בהסכמת הוועדיס, החלטנו בכמה מפעלים לעבוד למלאי. עכשיו זה

פשוט בלתי אפשרי. יש עכשיו החלטה להיפטר ממלאים, החלטנו להשקיע בערי

פיתוח, ואתן לכס את הרשימה. אבל אתס צריכים לדעת שזו איננה שאלה אם

מסכימים להלוות לנו או לא, אי אפשר להשיג כסף. כור ביקשה עכשיו אישור

להנפקה של 35 מיליון דולר. אושרו 15 מיליון דולר, ההוראה של בנק ישראל

לבנקיס היא לא להגדיל את נפח האשראי. אין כסף בשוק ואסור להביא כסף

מחו"ל, זה חלק ממדיניות המיתון, כל זה פירושו מובטלים.

אני רוצה להגיד כמה מלים על פרק בתכנית הממשלה שלא בוצע, יש עוד

כסף שנמצא בשוק, שלוחץ על השוק, והוא מממן תקציב, ואלה הם כספים של

קופות הגמל, שר האוצר הודיע שהוא ירשה לקופות הגמל להשקיע ולהנפיק

בחוץ. לא דובים ולא יער, הנה לכם מקור שממילא קיים, שיכול היה להיות

מיועד להשקעה,והוא איננו מופעל, כי רוצים לגרוס למיתון בהגדרה, וזה

אומר מובטלים,

אנחנו יכולים בהחלט להגיש מסמך שמסביר מה קורה לנו. בחקלאות

זוהי קטסטרופה- החקלאות המתוחכמת יותר, ההתייקיבוחית, איננה עובדת עם

שכירים אלא עם חברים. אני רוצה שתרעו כי בסיכומים החצי שנתייס קול התעשיה

אצלנו, וזה קייס גם בתעשיה הקיבוצית ודומני שגם ב"כלל", הפירמות אינן

מגיעות לא רק ליעדי המכירה שלהן בשוק המקומי, אלא יש פיגור גדול ביצוא,

פיגור של בערך 50% מהתכנית.

"כור" הוריעה שיש ירידה מ-300 מיליון דולר ל-240 מיליון בחצי

שנה-

לפי הערכתם היצוא שלהם יגדל הקינה ב-8% במקום ב-15%.

שמעתי כאן הצעות לקיים דיון רציני על התעשיה. אני מבקש להיות

מוזמן לדיון כזה. אני מתאר לעצמי שגם התאחדות התעשיינים תהיה מעונינת

בכו, כי מתבקש דיון על המדיניות.

צינון בהשקעות קיים כבר מזה זמן, הקפאה בכל הנוגע להלוואות

ופיתוח ומענקים קיימת מזה זמן. אבל אם תחינה השקעות או לא, זה קודם כל

תלוי במצב הכלכלי שלנו בארץ. אם בארץ יהיה מיתון עמוק יצטרכו לתמרץ

את המשקיעים כמה וכמה מונים כדי שהם ישקיעו. לעומת זאת, אם בארץ תהיה

גיאות, אפשר יהיה להסתפק בפחות מזה. כיוון שאין לי ספק שאנחנו הולכים

לקראת מיתון עמוק,-וכל השאלה היא אם הוא יהיה מבוקר או לא, אם הוא יהיה

בשליטתנו או לא - אין לי ספק שכל הקפאה של טיפול בהשקעות היום תהיה

בעוכרינו בעתיד,

שאל חבר הכנסת בר-און - מה פירוש הדבר שלא נותנים לכם להנפיק

איגרות חוב. אתה בא לממונה על שוק ההון, והוא ממלא את תפקידו. תפקידו

הוא לשמר את שוק ההון לפעילות הממשלתית. אמרנו שאיננו רוצים לגייס

כסף באמצעות הנפקה של איגרות חוב בלבד, כי קשח למכור אותן, אלא אנחנו

מבקשים להנפיק איגרות חוב ניתנות להמרה במניות. תשובתו היתה: לא תגייסו

את הכסף הזה בריבית שעולה על 5%. ומדוע? כי גס לבנק מסוים ההנפקה

אושרה ב-5% ולא ניתן לתת יותר. אני שואל: מזה שייך לענין אם לבנק זה

או אחד אושרה הנפקה בתנאים מסוימים? אנחנו מדברים על תעשיה, על צמיחה.

היה זמן שהממשלה היתה מעורבת בשוק ההון רווקה בצד החיובי. בתקופת כהונתו

של חבר הכנסת ארידור כשר האוצר הוא סירב לאשר הנפקות מסוימות, אלא אם

כן המשקיעים יתחייבו לעשות ייצור בארץ. אמנם כעסנו מדוע הממשלה מתערבת,

אבל זו היתה התערבות בצד החיובי. התוצאה של המעורבות הזו היתה עוד מפעל

ועוד פעילות ייצרנית, עכשיו עושים את ההיפך מזה, מיישרים את התעשיה

בצד הנמוך על דברים שאינם חיוביים.

יש כאן טבלה של מלאי ההון. כבודה של הטבלה במקומה מונח, אבל מזה

חשוב כמה מלאי הון יש. (ד' תיכון: אומרים שיש מלאי הון לא מנוצל).

אינני יודע. העובדה שבממגורה של דגון באשדוד השקיעו כך וכך מיליוני

דולרים שהם מנוצלים או לא, מה היא משנה לגבי מפעל שרוצים להקים בקרית

שמונה כדי ליצור שם מקומות עבודה. הנתון הגלובלי הזה איננו חשוב. כל

עוד יש משקיעים שיש להם תכניות סבירות, זה מה שצריך לעמוד לנגד עינינו.

ואם אנחנו מדברים על הסבת כוח אדם לתעשיה, הם לא ילכו לתעשיה שבה

מפלחים אשכוליות בידיים או תופרים בגדים במכונות תפירה מיושנות. הדור

הבא ילך לתעשיה רק אם זו תהיה תעשיה מתוחכמת ועתירת הון, וזה לא ייעשה

אם לא תהינה השקעות נוספות.

בוועדה מסוימת כאשר דנו בנושא ההשקעות אמר אחר מראשי האקדמיה,

הממשלה צריכה לפעול בעידוד השקעות כדי לגשר על

אותו פער בין הנטיה הטבעית של המשקיע להשקיע לבין הצרכים של המדינה.

אם המדינה חושבת שאנחנו צריכים להשקיע בקצב יותר גדול, תואיל נא

להושיט ידה לנו. אני מודיע לכם שבחברה שבה אני עובד, ואני מניח שגם

בחברת העוברים, יש תכניות למפעלים מגוונים באזורי האר? השונים, שהיום

חלה עליהן הקפאה אך ורק בגלל חוסר היכולת לממן אותן בצורה סבירה. אם

המכשולים האלה יוסרו, אנחנו בשמחה ובששון נמשיך להשקיע מפני שההשקעה

מחדש היא נשמת אפה של התעשיה. שום תעשיה איננה שואפת להגיע למצבה של

אתא מפני שלא השקיעו בה 15 או 20 שנה.

אס מדברים על צמיחה, אינני מכיד דרך לצמיחה אלא על ידי עידוד

השקעות.



ע' מר-חיים

ר

יורשה לי היושב-ראש, רק כדי לשבר את האוזן, להמחיש לכם על מה

אנחנו נלחמים, ואני אומר זאת במכוון לפרוטוקול. דיברתי קודם על ההשקעה

בריתן. אנחנו משקיעים 17 מיליון דולר בכיתן, בענף שאיש זולתנו איננו

משקיע בו -ואיש איננו משקיע היום בטקסטיל - כאשר אנחנו בונים על השוק

האמריקאי, והנה אנחנו מתבשרים אתמול במברק, שהלובי האמריקאי של ייצרני

הכותנה מפעיל לחץ על הרשויות כדי שיטילו קווטה על יצוא מוצרי טקסטיל-

הם מבקשים לחוקק חוק שיאסור יבוא טקסטיל לארצות הברית, ובישראל

מבטלים את ההפקדה על היבוא.

הם דורשים הטלת קווטה על יצוא מוצרי טקסטיל מישראל. עבורנו

במונחים של כלי מיטה המשמעות של הקווטה היא יצוא של 4 מיליון דולר

של כל כלי המיטה מישראל, שמייצרים מפעלים כמו ארגמן ואחרים, כאשר כיתן

בלבד בנתה על יצוא שעליו יש לה הזמנות ביד|של 20 מיליון דולר.

מדוע אני אומר את הדברים האלה בוועדת הכספים? כשם שבאמריקה

ייצרני הטקסטיל מנצלים כל מוסד ממלכתי - ועדה של הסנט, ועדה של בית

הנבחרים - כדי להפעיל לחצים, כך אני מצפה שדברי אלה בוועדת הכספים

ישמשו לחץ שכנגד כדי שממשלת ישראל פעם אחת תבהיר לאמריקאים שהטלת

קווטה היא בניגוד להסכם הסחר החפשי בינינו, ופעם שניה תעזור למצוא

את הדרכים למנוע הטלת קווטה כזו. תודה רבה.

רשות הדיבוד לממונה על הכנסות המדינה, ואחריו - מנהל מרכז

ההשקעות.

אם ועדת הכספים תוכל לסיים את הדיון בשני התיקונים לחוק עד לסיום

המושב הנוכחי, מה טוב. אבל אם מהסיבות שהועלו כאן והשאלות שנשאלו יהיה

צורך לקיים על תיקון מסי 25 דיון יותר ארוך, על דעת מנהל מרכז ההשקעות

אנחנו מבקשים מהיושב-ראש לשנות את סדר המספרים כדי שתיקון מס' 26 יהיה

תיקון 25 ולסיים את הדיון בתיקון זה כדי להביאו עוד היום או מחר לקריאה

שניה וקריאה שלישית.

הדחיפות של הענין הזה הוכדה על ידי הממשלה כולה, ובמיוחד על

ידי ראש הממשלה" נכון שזה גם קשור למפגש הקרוב של משקיעי החוץ, אבל

זה קשור עוד יותר למפעלים שנמצאים בהמתנה לקראתם הקמתם, שהיזמים שלהם

מחכים לדעת מה יהיה מצבם החוקי"

אשר להערות לתיקון מס' 26, אני חייב לומר שמרוב עצים איננו

רואים את היער. שהרי תיקון-רונל ותיקון-פלומין חוקקו מסיבה אחת, שמשקיעי

איננו מוכנים להשקיע כספים בישראל בלי שההשקעה שלנו

תישמר במלואה. זאת אומרת, אם אני המשקיע מביא מיליון דולר ומקים

מפעל, אני מעונין להתחשב אתך על המס על כל סכום מעבר למיליון הזה.

קודם כל אני רוצה להבטיח לעצמי את מיליון הדולר שהבאתי לכאן. על מה

שמעבר לזה אני מוכן לשלם מס, ולא לשלם מס על רווחים מדומים אינפלציוניים.

מעולם לא הועלתה טענה בשנת 1975 ו-1977 על ידי משקיע חוץ כלשהו שהוא

מבקש לשלם מס נמוך מ-30% המופיעים בחוק לעידוד השקעות הון. וזה היה

שבע שנים ולא יותר מזה. (די תיכון: אז התקופה היתה של חמש שנים).

אתה צודק, זה היה חמש שנים, אחר זה תוקן לשבע שנים. והתקופה של עשר שנים

היא התקופה שבה יושמו ההוראות של תיקוני רונל ופלומין.



י' ברון

עובדה היא שאיננו באים לחדש היום דבר. עובדה שעם חקיקת חוק

המיסוי בתנאי אינפלציה בשנת 1982 נקבע במקביל שאין יותר לקבל אישורים

לפי תיקוני רונל ופלומין, כידון שתוק זה מיועד לתת את אותה הגנה על

ההון העצמי שתיקונים אלה אמורים היו לתת למשקיעי חוץ בלבד להבדיל

ממשקיעים ישראליים-

אנתנו באים היום ואומרים שני דברים: כאשר אני פונה למשלחת של

משקיעי חוץ אני חייב לומר לה שהיה ידוע מאז ומתמיד ששיעור המס על מפעל

מאושר הוא 30%. לא העליתם על דעתכם בעת קבלתו של תיקון-רונל, שעקב

האינפלציה הדוהרת בשנים האחרונות התרגום של החוק יהיה למעשה הפיכת רווחים

אדירים להפסדים. כאשר ביקשתם לאשר את תיקון-רונל המטרה שלכם היתה לשלם

30% מם על הרווחים הריאליים, פחדתם שמא תשלמו מם על רווחים מדומים

אינפלציוניים. אנחנו אומרים היום בחוק המיסוי החדש - וכך יהיה בעתיד

בכל חוק שיבוא במקומו - שההכנסה החייבת נמדדת בערכים ריאליים, ולגבי

חברות בהשקעת חוץ לפי בחירתן בניהול דולרי בהתאם לכללים שנפרסם בעתיד

הקרוב-

היום אנחנו אומרים דבר חדש לחלוטין: איננו מבקשים מכם 30% מס, כפי

שהייתם אמורים לשלם במשך עשר הקינים האחרונות. אנחנו מבקשים מכם מם מופחת.

מדוע אנחנו כל כך נדיבים - וכאן אני מפנה את דברי לחברי ועדת

הכספים. האמת היא שניתנו הבטחות גם בממשלות קודמות וגם בממשלה הנוכחית,

שיאריכו את ההוראות של התיקונים האלה.

זאת אומרת שהם ישלמו 30%.

אנחנו צריכים לתת דעתנו על השאלה מה פירוש הארכת התוקף, האם

פירוש הדבר הארכת תוקפו של תיקון-רונל כמות שהוא? ואז הפירוש הוא

שמרבית החברות לא ישלמו מס, וחלקם ישלמו מם באחוזים נמוכים. שכן לא

רק האינפלציה הגביהה היא שגרמה למיסוי הנמוך שבו התחייבו חברות אלה,

אלא הניסוח של הסעיפים, עצס מתן ההגנה על ההון בלי לקחת בחשבון נכסים

שצריך להוריד אותם מההון, עצם מתן הגנה שוטפת על התחייבויות לזמן ארוך,

והגנה מסוימת על התחייבויות אחרות, הגנה מלאה על רווחים שוטפים. יש מעט

מאד אנשים שיודעים מהם תיקונים 15 ו-17. המשמעות היא שנעשה דבר שנתן

הנחות מס עצומות עד לאפס מס, והיתה לכך סיבה. אמרו כי בתנאים אלה

ניתן לשווק את מדינת ישראל ולהביא אליה משקיעים.

80 החברות הקיימות הן חברות ברוכות וחשובות למשק. הן עשו יצוא

של 983 מיליון דולר. אין לזלזל בכך. ואנחנו מעונינים ביותר ויותר חברות

כאלה. אבל לבוא ולומר, מר שמיר, עם כל הכבוד, כמי שאמר גם אחד

מדוע לקיים את המפגש של כוח-המשימה, שהרי משקיעים לא

יבואו? מה פירוש לא יבואו? הרי להשקעות חדשות אנחנו נותנים דבר

עצום - 10% מס כאשר השקעת החוץ במפעל מהווה 90% או יותר.

המפעלים הקיימים זכו בחנאים מיוחדים במשך עשר שנים. אנחנו

מפרשים את ההבטחות של השרים בצורה הבאה - לעשות כל מאמץ כדי לקיים

אפשרות של השקעות חוץ. הכוונה היא להאריך הוראות, ואין זה אומר להאריך

אותן כלשונן. עמדנו בפני שחי אפשרויות, וקיימנו על כך דיונים עם

הייה רונל ופלומין במשך שעות ארוכות. הגענו למסקנה שתיקון הוראות חוק-רונל

ישאיר את התסבוכת שלו בתיקון עצמו. ממה נפשך? או שאנחנו מתקנים את

החוק במטרה לגבות את אותם 30% מס כפי שהתכוונו לכך בתחילה, ואז תיקון-

רונל פג תוקפו, וכפי שהציעה ועדת-שטיינברג אין להאריך אותו בשום פנים



י' ברון

ואופן. ואז כל יזם שבא ומקים מפעל חדש ישלם י 30 מס על הרווח הריאלי.

אבל אנחנו אומרים דבר אוזר, ומציעים את התנאים האלה כפי שמופיעים

בתיקון 26.

הבהרתי למר שמיר בשיחה שקיימתי אתו ועם מי שמרכז את הלובי של

משקיעי חוץ בארצות הברית ואמרתי להם: תפסת מרובה לא תפסת., אם אתם

פרברים על תיקון-רונל, לא תקבלו הארכה. לא ננציח את העיוות שהתיקון

הזה גרם. אנו רוצים לדבר על חוק פשוט בן סעיף אחד שיבהיר מהו המצב.

מר זנדמן אמר לי, בנוכחות מר שמיר, שאם נביא הצעת חוק שהיא פשוטה

והיא קובעת שיעורי מס שהם ברי תחרות עם מקומות אחרים, הם יקבלו אותה.

כאשר פירטתי את שיעורי המס המוצעים,התשובה היתה: לא רק שאני תומך בכך,

אלא אני אצליח גם למכור את התכנית בקרב חברי בארצות הברית על מנת

שיהיו משקיעים- גם מר שמיר אמר בצורה פשוטה: אם לא ניתן בשלב זה להאריך

את החוק הקיים, לפחות נסיים את הפרשה של תיקון 26. בענין זה אנחנו

בדעה אחת- אני סבור שנחטיא את המטרה אם ננציח את העיוותים שהיו קודם

לכן.

בדיון שיתקיים בוועדה אביא את הנתונים על 80 החברות. אבל דבר

אחד אני חייב לחזור ולומר, וגם סגן שר האוצר אמר זאת מעל במת הכנסת:

למיטב ידיעתי, מתוך אותן 80 החברות, אין חברה אחת של "הון חוזר".

אני מוכן לתת את השמות של החברות, ואנחנו במרכז ההשקעות יודעים מי הם

היזמים. אינני יכול להתחייב לגבי כולן, כי לא בדקתי את כולן. 56 חברות

מתוך 80 בדקתי, כי עליהן קיבלנו את הדו"חות. יש לי גם התפלגות מי שילם

מס ומי לא, ושמעתם כאן מעוזי שטיינברג מי לא שילם מס על רווחים ריאליים

גדולים,

מצד אחד, למפעלים החדשים נתן אפשרות

להתקיים במס כזה ונהיה ברי תחרות, ומצד שני נגבה מס לעומת העבר כאשר

לא גבינו מס.

אני אתייחס בעיקר לתיקון מסי 25. השינוייס שמתבצעים היום בתחום

עידוד ההשקעות הן בתיקון מסי 25 שמונח על שולחן הוועדה והן בהחלטות

הממשלה בדברים שמתבצעים בשטח, מריעים את סל ההטבות שניתן למשקיע. הם גם

מריעים את הסל וגם מקשים מבחינה אדמיניסטרטיבית. מעבר לשינויים והחחלטות

יש גם החלטת ממשלה להקפיא התקשרויות, שהיא פוגעת בשטח באופן מעשי לגבי

אלה שכבר קיבלו את האישור, כי אנחנו מוגבלים להתקשר רק באחוז מסוים,

משמע שמענקים והלוואות ניתנים בקצב יותר אטי על פי רמת ההתקשרויות

כפי שנקבעה בהחלטת הממשלה.

אין ספק שההרעה בתנאים תשפיע על היקף ההשקעות. הנחנו בתחילת

השנה ירידה של 10% בסך הכל ההשקעות בתעשיה בשנת 1985. זו היתה גם

ההערכה של התקציב הלאומי. אני מעריך היום, וזוהי הערכה אישית שלי,

שהירידה בהשקעות תגיע ל-20%. וציינתי בישיבה הקודמת שהירידה בשנת

1985 ב-15% עד 20% באה לאחר מספר שנים של גידול בהשקעות.

מה היה הגידול המצטבר בהשקעות מ-1981 ל-1985?

בשנת 1980 לעומת 1979 היתה ירידה של 13.8%; ב-1981 גידול של

4.5%; ב-1982 גידול של 22.9%; ב-1983 גידול של 17.7%; ב-1984 גידול של

אחוז אחד.

הגידול הרציני בהשקעות היה ב-1982.

משקיע, בבואו לקבל החלטה להשקיע, מביא בחשבון בשיקולים שלו את

נושא ההסבות, את המצב הכלכלי, את המצב בשוק העולמי, את המצב בשוק המקומי.

יש מספר גורמים שמשפיעים על החלמתו. אבל אין ספק שיש קשר ישיר בין רמת

הסיוע הממשלתי לבין הההלטה להשקיע. ברגע שרמת הסיוע קטנה, יש לכך השפעה

על ההשקעה.

אני פהות מודאג מהירידה של 15%-20% בהיקף ההשקעות ויותר מהעובדה

שהשקעות שאושרו ב-1985 לא הוחל בביצוען. זהו אפקט שנרגיש אותו ב-1986

ו-1987. ההשקעות שמתבצעות ב-1985 אלה הן השקעות שהוחל בביצוען בשנים

1984-1983-1982, כי בדרך כלל השקעה מתפרקות על פני כמה שנים. נניה

שהירידה של 15%-20% ב-1985 היא ירידה שניתן לחיות אתה, השאלה שאנחנו

מה יהיה ב-1986, 1987, 1988 לגבי השקעות

שלא הוחל בביצוען.

למרות שאפשר להבין מדברי שאני ביקורתי, היה הגיון בצעדים שהממשלה

החליטה עליהן. אי אפשר להתעלם מהעובדה שאנו חיים במציאות כלכלית

מסוימת. התקציב לעידוד השקעות הן במענקים והן בהלוואות במשך שנים

עמד על סכום של כ-340-350 מיליון דולר לשנה, שכולו בא מתקציב המדינה.

בשנה שבה מדברים על קיצוצים בתקציב, הנחה הזה שהוא כל כך מרכזי בתקציב

המדינה נדון יחד עם סעיפים אחדים, סעיפי רווחה, חינוך וכדומה. אנחנו

ניסינו להמעיט עד כמה שאפשר את הנזק להשקעות ולצמיחה גם במצב של

קיצוץ בתקציב. לכן באנו ואמרנו נפסיק לתת הלוואות פיתוח דרך התקציב,

כלומר נצמצם את ההוצאה התקציבית לנושא, נקל על בעיות התקציב, תוך

נסיון לתת פתרון לזמינות הכסף ממקורות אחרים-

אני חייב לומר לדני רוזוליו, שאנחנו נותנים היום באזור פיתוח אי

39.2% מענק - 30% מענק הקמה ו-9.2% מענק שבא להחליף את הסובסידיה.

היזם חייב להשקיע הון עצמי 30%. מפעל שהיזם שלו איננו משקיע בו 30%

איננו מפעל בריא מבחינה פיננסית. זה אינטרס של כולנו שהיזם יביא כסף

חדש וישקיע אותו. היום ניתן להשיג קווי אשראי בחו"ל ליבוא ציוד

במימון של 85% מערך היבוא לחמש שנים. זהו מקור אחד. מקור שני -

גיוס של אמיסיות דולריות או אחרות בארץ. מקור שלישי נובע מההבטחה

של שר האוצר,שבתמורה לקיצוץ התקציב יאפשרו לקופות הגמל לקנות

ניירות של בנקים ב-5% בלבד מהיקף ההשקעות שהן חייבות להשקיע היום

בניירות ממשלתיים, ואם אינני טועה הן צריכות להשקיע 92% מהכספים

שלהן בניירות ערך ממשלתיים. הערכנו שאותם 5% שווים בערך ל-225 מיליון

דולר, זה היה צריך לתת את התשובה לקיצוץ התקציבי בהלוואות הפיתוח.

הגיוס בבורסה מתאים לחברות הגדולות. אבל אם קופות הגמל יוכלו להשקיע

בניירות של בנקים מסחריים, של בנקים להשקעות, זה הכסף שמיועד לחברות

הקטנות והבינוניות. יש כאן אבחנה בין שני המקורות.

ב-1 באפריל קיבלנו החלטה

להקטין את הלוואות הפיתוח במרכז הארץ; ב-1 ביולי קיבלה הממשלה החלטה

להפסיק לתת הלוואות פיתוח באזורים ב' ו-ג'. בשני המקרים ניתן המענק.

אין עדיין פתרון לענין של זמינות הכסף באמצעות ההשקעה של קופות הגמל.

הנושא הזה נמצא כרגע בדיון. אני מאמין שאותה הבטחה שניתנה בממשלה

על ידי שר האוצר -והוא גם הכריז עליה ברבים - תתבצע בימים הקרובים.

ואם הבטחה זו תקויים הנזק שנגרם על ידי צמצום הלוואות הפיתוח יהיה קטן

יחסית.

מי יחייב את הבנקים לתת את הכסף לגופים הקטנים. הם תמיד יעדיפו

לתת לחברות הגדולות.

הצענו שקופות הגמל יוכלו לקנות ניירות רק של בנקים להשקעות

ולמטרות שהמדינה מעונינת בהן. אין כוונה להפנות את הכסף הזה לא למסחר

ולא לשירותים אלא רק לתעשיה. יש גס הצעה כזו לגבי השקעות בתקלאות.

ההצעה שמונהת היום לפניכם להכפיף את חוק לעידוד השקעות הון

לחוק התקציב למעשה באה להבטיח שמי שמקבל אישור אמנם יקבל את הכסף

שיועה לו. למרות שזה אולי יפגע בסך כל האישורים ובגמישות של מרכז

ההשקעות, אינני יכול להתעלם מהעובדה שמגבלה תקציבית תבטיח שמי שהשקעתו

אושרה אכן יימצא לו גם התקציב. בשטח בפועל מה קרה בשנה האחרונה?

נתנו אישורים והאוצר לא נתן את הכסף- בפועל מה שקרה שמרכז ההשקעות

נתן אישורים ללא מגבלה תקציבית ועל פי קריטריונים כלכליים. היזם

שקיבל את האישור של מרכז ההשקעות היה בטוח שהכספים יועמדו לרשותו

בעת הביצוע. הוא החל בביצוע אבל כיוון שהאוצר לא הגדיל את התקציב

לפי קצב האישורים הוא מצא את עצמו ללא האמצעים שהובטחו לו" מבחינת

המשקיע המצב היה יותר גרוע.

ההגבלה הזו תגביל את סך כל האישורים ותהיה יותר סלקטיבית. בפועל

המשקיע ידע שהכסף מובטח לו.

היות וכל המשלחות שהופיעו בפנינו וכן גם הממונה הדגישו את

הדחיפות שבקבלת תיקון מס' 26, אני מציע שעוד היום נקיים את הדיון

בתיקון 26 ונצביע עליו כדי שנוכל להביאו לאישור הכנסת לפני תום המושב,

ונדחה את הדיון בתיקון 25 שעליו יש חילוקי דעות.

מייד לאחר שנשמע את המשלחות שהוזמנו לדיון על אזור סחר חפשי

באילת נחזור לדיון בתיקון מס' 26.

חוק אזור סחר חפשי באילת (פטורים והנחות ממסים)

כמח משלחות ביקשו להופיע בפנינו ולהעיר את הערותיהם לחוק

אזור סחר חפשי באילת.

נשמע תחילה אח ראש המועצה האזורית חבל אילות, דובי הלמן.

המשימה שלי איננה קלה כי אני רוצה לנסות להציג טיעון- ואני יוצא

מהנחה שחברי הוועדה מכירים את לשון החוק המוצע, - שיצירת החיץ בין אילת

לבין חבל אילות וישובי חחבל, עלולה לגרום נזק לאזור אחד בלבד, הוא

האזור הקרוב לאילת - חבל אילות, כאשר התנאים הבסיסיים הנוכחיים חם אולי

מהקשים ביותר להתיישבות באזורים השונים של הארץ. אם תימצא הדרך -

ולהערכתי דרך זו קיימת, ואני אציע אותה - שלא ליצור חיץ כזה בין אילת

לבין ישובי חבל אילות, אילת בוודאי לא תינזק, ההיפך מזה הוא הנכון,

והמחיר למשק הלאומי כתוצאה מתיחום שונה מזה שמוצע הוא קטן מאד במספרים

מוחלטיים ולא רק יחסיים.

אני מוכרח להקדים כמה מלים על חבל אילות מאחר ולא היחה לי

ההזדמנות לארח חלק ניכר מהחברים היושבים פה, ואני מבין מזח קולא כולם

מכירים את המציאות הגיאוגרפית וההתיישבותית בשטח, ואנסה לעשות זאת

בקצרה.

חבל אילות הוא האזור הדרומי בארץ בואכה אילת בין הגבולות בין

ירדן ומצרים, כאלפיים ק"מ מרובים, או 2 מיליון דונם, שבהם פזורים היום



ד' הלמן

כ-10 ישובים, חלקם עדיין ישובים שבדדך, עם אוכלוסיה שיל כאלפיים נפש,

מהם 850 תושבי קבע שהם חברים בישובים. זה פחות או יותר מה שניתן היה

להסיג עד כה כנראה ביכולת של מדינת ישראל ליישב את האזור הרחב הזה.

הפוטנציאל הכלכלי של האזור הבלתי מנוצל הוא גדול. כל הרזרבה של הקרקע

החקלאית והמים בהיקף של עשרות מיליארדי קוב נמצאים באזור הזה. כמו

כן חלק מהמחצבים ובעיקר היכולת לנצל אנרגיה בהיקף ובדרכים שעדיין אינם

מוכרים. יחד עם זה מה שקיים היום במסגרת הישובים זה עדיין התחלה

שבהתחלה. אילו היה צריך מישהו לסכם היום את הנסיון ההתיישבותי של

מדינת ישראל באזור הזה היה בוודאי מספר סיפור הירואי בכל הקשור

לעצם האפשרות לשבת ברחבי הנגב הריק, בתנאים של הדימוי השלילי כפי

שקיים לו, אבל איננו עוסקים עכשיו בהיסטוריה. אבל בסך הכל הישובים

באזור מייצרים בהיקף של כ-30 מיליון דולר,כאשר מחצית הייצור הזה הוא

תעשיתי פרופר, והמחצית השניה היא בתחום החקלאות. הייצור התעשייתי

חציו ליצוא וחציו לשוק המקומי.

המוצרים העיקריים המיוצרים לשוק המקומי הם מוצרי החלב המעובדים

במחלבות במקום. מוצרים אחרים הם בתחום החשמל והאלקטרוניקה, בעיקר

ליצוא, וגם החקלאות בחלקה מיועדת ליצוא.

אני חייב לציין שמרבית החברים או המתיישבים בישובים הגיעו

ומגיעים לאזור על בסיס של בחירה חפשית. כלומר, מרבית המתחים שקיימים

סביב שאלות הקיום הם מתחים פנימיים של אוכלוסיה. אינני מצטער, ואולי

אפילו חושב שזה חשוב, שהאוכלוסיה הזו איננה מגיעה בדרך כלל להצגת

בעיותיה בפני גורמים חיצוניים או ממשלתיים, ועיקר המתח של ההתדיינות

הוא בין האנשים שרוצים להמשיך לגור באזור ולפתח אותו לבין אחרים

שמגיעים למסקנה שהם אינם יכולים להתמיד במקום.

אני מבקש ממך להתרכז בהשגות שלכם על הצעת החוק וסעיפיה.

אני חייב לומר שעד היום ניסינו כמה פעמים ובכמה הזדמנויות

לתת איזה רקע לדברים, וזה לא ניתן לנו. ואני עושה את כל המאמצים לצלוח

דרך הרבה דברים שאולי היו צריכים להיאמר ולא ייאמרו פה בגלל קוצר הזמן-

במידה שאפשר לדבר על תכנית פיתוח לאזור - ואינני בטוח שאפשר

לדבר על תכנית של ממש - המציאות מראה שהיה נסיון נכון של מדינת ישראל

להתחיל את ההתיישבות בכל המרחב הזה מהדרום לזרוק אבן אחת הרחק ער

אילת, וממנה לקוות שההתפתחות תמשיך צפונה. המציאות הזו הולידה כמעט

בעת ובעונה אחת את הקמת הישוב העירוני באילת ואח הישובים הכפריים

שיש מי שמגדיד אותם כעורף של אילת, הם הישובים שנמצאים במרחב ויוצרים

את התשתית הבסיסית להתיישבות בעתיד.

בתוקף העובדה שכל האזור 'הזה הוא רחוק ומנותק משאר חלקי הארץ,

היחסים והזיקה שהתפתחו בין ההתיישבות לבין אילת, ולא רק בגלל

אידיאולוגיות, הם מאד ממשיים. אילת משמשת בפועל כעיר מחוז. שירותי

הבריאות המרכזיים נבנו ונבנים באילת. הישובים מוכרים את תוצרתם

לעיר אילת. וכמובן יש זיקה לתחומים אחרים כמו מסוף תעופתי וכל מה

שקשור סביב הים.

עד עכשיו היה ברור שאין חיץ בין המערכת של אילת לבין המערכת

הסמוכה לה, עד המרחק של 70-60 ק"מ, כי מעבר למרחק הזה ובנתק שקיים

מתחילות כבר הזיקות צפונה בעיקר כלפי באר-שבע.



ד' הלמן

בבואנו לבחון את הצעת החוק אנחנו רואים שיק: בה כמה וכמה נושאים,

חלקם בהירים מאד, חלקם אולי פחות קל להסביר ולהוכיח אותם, שעם הפעלת

החוק במתכונתו המוצעת ייפגעו באופן מיידי. אני חייב לומר שלא הייתי מלילה

טענה קול קיפוח מדוע באילת כן ובישובים הסמוכים לאילת לא, למרות שעד

עכיליו זו היתה חבילה אחת, אבל זה יהיה מצב בלתי אפשרי אם יתגלה שבמציאות

הקשה להקים ולקיים ישוב במרחב הגדול והמנותק הזה, יווצרו עוד תנאים

שליליים, והדבר המוחשי והמייד הוא בכל מה שקשור במפעלי תיירות.

ההיקף של מפעלי התיירות בישובים איננו כמובן היקף המפעלים באילת,

אבל בהיקף היצוא ומקורות הקיום של הישובים זה מהווה מרכיב חשוב מאד,

שמהוסס באופן טבעי על שירותי דרך. הלינות הן בעיקר באילת, אבל בכל המרחב

הבסיס הוא בעיקר שירותי דרך.בטווח של 50-40 קיימ מאילת לא ניתן יהיה

לקיים שירותי דרך,כאשר אפשר יהיה לעבור את המרחק הזה ולקנות אותם

שירותים באילת במחיר מוזל, וכל כמה שההוזלה תהיה יותר משמעותית כן גם

הפגיעה תהיהמשמעותית, עד כדי סגירה מיידית גם של המפעלים הקיימים וגם

של המפעלים שהם בשלבי הקמה.

מתוך יחס חיובי לחוק ומתוך הנחה שהוא בסופו של דבר יעודד השקעות

הון באזור הסהר החפשי, ביחס בין המרחבים האלה ובמרחק הקצר ביניהם, כל

הטקעות הון עתידיות בגין התנאים שייווצרו באזור הסחר, לא יתבצעו באזור

הסמוך. זאת אומרת שיווצר כאן תנאי שלילי נוסף על התנאים הבסיסיים

הקיימים, שמשמעותו מיקוד של כל אפשרויות הפיתוח במרחב הזה בנקודה אחת -

באילת.

אני רוצה להפנות את תשומת הלב לכך שאנחנו יודעים כבר היום,

שפיתוח התעשיה לא יוכל להישען בעתיד הקרוב על אותו היקף של תמיכה

וסיוע ממשלתיים כפי שהיה בעבר. לכן אנחנו מחפשים את הדרך ואת הקשר

להון אחר, הון פרטי, כדי שאפשר יהיה לקדם את פיתוח התעשיה באזור הזה.

נקודה משמעותית נוספת היא, שבמערכת היחסים של עבודה, עבודות

קבלניות, שירותים שונים, שקיימים היום בין אילת לבין המרחב, יווצרו

הבדלים בכל מה שקשור במחירי העבודה, תוך השפעה של מחירי העבודה על

עבודות קבלניות נוספות. ובעיקר - וזוהי הנקודה הפרובלמטית ביותר

להסברה - במידה שהחקיקה והפיקוח עליה לא יהיו מוחלטים, ואינני צופה

שהם יהיו מוחלטים, הרי כל נזילה של ההטבות שניתנות למעסיקים לכיוון

העובדים והעבודה, הביטוי לכך בשטח הסמוך לאילת יהיה שיצטרכו|להו סיף

על הברוטו-ברוטו, על מה שמשלמים סביב העבודות כדי להגיע לאותם מחירים

של העבודות.

לסיכום, כל כמה שיהיה חיץ פיסי של המכס בין אילת לבין האזור

הסמוך לאילת, יווצר מצב בלתי אפשרי בתנועה בין הישובים לאילת, שהיא

תנועה יום-יומית בכל שעות היום; זוהי תנועה לעבודה, לקופת חולים,

לבית תולים, למסוף ארקיע,לקניות, למכירות וכדומה. כל בקרה שתביא

לכך שהשטף של התנועה יהיה פרובלמטי, תיצור מצב בלתי נסבל.

הפתרונות, לפי דעתי, הם אפשריים וקיימים, שורה של פעילויות,

שקשורה בצורה מאד אינטימית למעשה שייעשה באילת באזור הסחר החפשי,

נמצאות היום באזור שמחוץ לתחום השיפוט של אילת, החל משדה התעופה

החדש המתוכנן והאזור המחוכנן על ידו, עבור למסוף שבינתיים הוא דומם

במעבר לגבול המצרי בעציון, עבור ל"עובדה" שהוא היום בפועל המסוף לכל

טיסות השכר, וכלה במרכזים התעשייתיים שקיימים היום בישובים וכן

המרכזים התיירותיים.

מבחינת התיחום - ואם תהיה אפשרות אוכל להראות לכם זאת גם על

המפות - מבחינה גיאוגרפית וטופוגרפית לא רק שאין שום בעיה לסגור את

מערכת הכבישים, במידה וצריך לסגור אותם, במקום שבו מתפצל כביש הערבה



די הלמן

לאזור מצפה רמון, וממילא אנחנו צריכים לדבר על קוני צירים, שהם קרובים

מאד אחד לשני - - (י' ארידור; מדוע לדעתך צריך לנתק את תל-אביב מיוטבתה?)

מ" בר--אוז;

באותה מידה יכולים לנתק את תל-אביב מאילת.

האזור היחידי בארץ להינזק מכך הוא האזור הזה.

מדוע לא להחיל את ההוק על כל המדינה?

אני מציע להעביר את התיחום אל המקום שבו שני הכבישים הולכים

לאילת. יש שם שני כבישים לאילת - הכביש הפנימי וכביש הערבה. מבחינה

גיאוגרפית זהו המקום הנכון לתיחום, כי זה מקום שבו איז מרווה בין

רכס ההרים והגבול עם ירדן, והאזור הפנימי מוגן כולו על ידי שטחי האש

של צה"ל. הדבר הוא בהחלט אפשרי, נכנסת בפנים אוכלוסיה שאיננה

כמה?) אמרתי - 2000 נפש, מזה 850 חברים

קבועים, ב-10 ישובים.

אני רוצה להודיע לחברי ועדת הכספים שקיבלתי אישור מיושב-ראש

הכנסת לקיים היום אחר הצהרים ישיבה של ועדת הכספים בזמן ישיבת המליאה.

על תיקון מסי 26 נצביע עוד לפני תום הישיבה הזו בשעה שתים, ועל אזור

הסחר החפשי נמשיך לדון בשעה שש בערב.

מתי תתקיים ישיבה על הנושא של המניות הבנקאיות שבהסדר?

אודיע לך על כך לקראת סוף הישיבה.

אנחנו ממשיכים לשמוע אח המשלחות על אזור הסחר החפשי. רשות

הדיבור למר יחזקאל פלומין.

לפני פחות משנה הוקמה ועדה ציבורית לבדיקת הנושא של אזור סחר

חפשי באילת. ואני חייב בהזדמנות זו לברך אה כל הגורמים שהביאו אותנו

עד הלום בזמן קצר יחסית במושגי הזמן הישראליים, לאחר תשעה ירחי לידה,

ונקווה שהלידה תהיה שלמה ומוצלחת ואתם תהיו אלה שתברכו על המוגמר.

יש אולי איזו אי הבנה בסיסית לגבי כל הרציו של הנושא. כל נושא

אזור הסוור החפשי באילת לא בא לשפר את תנאי החיים של תושבי העיר אילת,

ויסלח לי לאש העיר, ולא בא להעלות את הרווחיות של בתי המלון בעיר;

הוא נועד למטרה אחת - לשפר את מאזן התשלומים קול מדינת ישראל. אנחנו

מאמינים שבעקבות החוק נצלית לקדם את הפעילות הבינלאומית הכלכלית של

בראש ובראשונה בתיירות, כי אני חושב שלאילת

יש יתרון יחסי גדול לעומת מקומות אחרים בישראל כאתר תיירות יחיד במינו,

שאני חושב שלא ניצלנו אותו, לא מיצינו אח הפוטנציאל שבו. דומני שעל ידי

הפעלת אזור סחר חפשי באילת נקטין עלויות של תפעול ונגרום לכך שההפחתה

הזו תגיע לכיסו של התייר על ידי מערכת של בקרה ופיקוח. אנחנו מקווים



י י פ ^ ו מ י ן

קיכו^¥£י^ה'י ממסע פרסום נכון נביא לבך ?2זאילת, שגם היום נמצאת על מפת

''התיירות הבינלאומית^; תוכל להגיע לניצול יתר של הפוטנציאל הקיים ?

וזה ^שבדרך. " " -''"'-י ""'י- "'?"

י המיקיור השני הוא הת^שןייתי- סברנו שלא יהיה זה נכון שאילו! . "

חתב^ס בכלכלתה על ענף כלכלי אחד.^^נחנו יודעים מה קרה לכמה עייוזו!ת

פיתוח ללהיו בנויות על ענף הטקסטיל או על התמחות אחרת, כאשר פקד משבר

את איותו ענף- חשבנו שרא;וי לגוון. את מקורות התעסוקה באילת, כאשר ^ריר -

'שאסור לנו לפגוע בצביונה של אילת כעיר תיירות. לעניות דעתנו

צרין^ לפתח באילת תעשיה שתפיק.,את היתרון היחסי מהמיקום הגיאוגרפי של^

אילה, דהיינו, ניצול של חמריייי^ל¥י'^ה^^ו^-^', רנייצ^ל^שווקי והיצוא, תעשיות

עזר לתיירות וכדומה.

. ," ?.? --יף0י! -יי-- (1-!י;-ך.^ ;?י, -, ,-^,,.., ^ ,,,

:א^ ב^:וויו')כן::ך1ה0^ז1^ )ץ'בלנל(א\,מי. א,נחינוי חושבים שניתן

ל נציל י''י^^^?ו''נ?'ו"^'י ^ליישי^^ו.^ נ1ר!ק^^וקר^ ח-מ4צוי\ך0,ך^אי^^לת,, .'^תךבה^' א^^ סחר חפשי

בעו-לסי - ?ייפ~0^4^ 'בנ^סיפח '^ :.1מ3??^קי:ם ?^מ'-ת^ם^ ו\ןןויעץל1ו^. ^כ,ל,כלי^^'.'.^;י ;,כל זה קילזיפור

מאזן \.-'^' ' '^ ' .?^W^(^y'J^^^^^'r^.VjrI.^;^^ ^p,^g^f?VtQ^^^!?lt(..^;? K-sir itD'^in'-JffVi "t'^'iif\^r\r

, ..,_ ; : , r, .';י.;-?.;,- '; ' i?- \jl_...iiil.!."L.l.,r

nT יעזור לנו להביא את הרכבת לאילת? " י י

ייי פלומי ן;

אק._ ז^,סשו?,.5?|יננ^ן אשיב לו בחיוב. אם יגידו-ש^ל^ל-אי^ח^תרבה

זי1זופ"י?םן,הפ,ק1ם וק4'גט,י7?י-?.?י",י^^" 8ס-ייייי$^לו^ייי1ות,!-^א1ל? יאש^ב בשלילה. צריך

לבחון את. העני ן לגופי כא^ אינ?יר^ו8י6--י?יינ1נדי-^^נינו את המטרה הכוללת

ולא חלק ממנה', " '^""י ^^'י ''?'''''^ '^^- ---^' 'זי^י ?^?;-.: //. י- ? :: :

i בבואנו לרבר על ההטבות וההקלות הכלולות בהצעת החוק עלינו להבין

שהמטרה שלהן,.היא, הורדת עלויות בעיד אילת. לכן חרף העובדה שאיננז וזסיד

ל^ציע ליג:6 להחנ!1יר בפיקוח ובבקרה כדי שכל

הטבות המס יגיעו בסופו של דבר אל התייר ולא ייתקעו אי שם בדרך בדדגי

הביניים. זוהי גם אחת הסיבות שידענו כי נעמוד בפני הבעיה קול תיחום,

כי; תתעורר שאלה בהחלט לגיטימית,'^פי" ש?2וא¥ וובר הכנםת ארידור: מדוע רק

אילת, מדוע לא תל-אביב גם כן?

^ האמת היא שבשלב זה אנחנו מדברים יעל ענין נסיוני, שאנחנו חייבים

לתחום אותו בתחום גיאוגרפי מצומצם מאד וגם בזמן- באישור הממשלה, אותה

ועדה ציבורית שהמליצה את ההמלצות, הוסמכה להפעיל את חבריה כוועדת מעקב

על, ביצוע החוק, כאשר לנגד עינינו גם האפשרות של יישום שלב בי, דהיינו

הרחבה של מעגל הפטור כ?ןו בכל אז'וו" סחר^ חפשי. אמיתי- יתכן הנסיון

וז^וז יצליח בק-לב הראשון וגס השני^. א3י מני,ח,קן?ןא תהיה התנגדות להחיל את

א i'r. ר- ה 6חר החפשי לא^ר ק, על חבל א י ל ו ת ?Vj? pai-KVf ^ תלל-אב י ב ו מט ו לה . אם

הנסי יז יצליח אין 1כל\סיבה שלא ל!יישם ^^^^ו^^-)^נ^ במקומות אחרים כארץ,

אבלבקולג; הנסיווןי',, כאשך ל.,נגד עינינו המטרוז ש?י שיפור מאזן התשלומים,

יזןענו שאנוזנו, חייבים/ב-א^דה מקו6^י;^צ¥ו^'^^ כי--]1)1םי'ני?נה לבקלזה של המועצה

הא.זורית חבל אילו ןז, יבואו f י^yn"'^Vnrf'^n¥inn^הב ובעין חום1ב וישאלו:

מד1ע לא א^נחנו? .וז1ם ני1ענה"קיו^"5ו!1 '''^י£^/^¥;/0^.^הי^ ? , ^

/ ]" '? - י '' '''י- '?r j^rt h^ijt ^' r/7'vrfa^r"..- ,. .. ?:? . .

'' ועדת המעקב ? וזו סמכה.; לגד^#יי;יז ו?$ן ו8י^ף של-, ח^ל אילות. קיימנו אתמול

דיון בנושא; אנחנו מוד,7^ם"4 ל^ע:יו;9^ ?,ה^3?ל^?ז^ בפנןנו דב הלמן. יחד עם זה

אנחנ ו מ21יעי)ם^:יי; בשלג; ז^{ייא^י^יי1גש?;^?:לו'?1;^ךנו^ בתיחום הגיאוגרפי.

מדוע?4^ כיוו-ן. שא.ון!^ייבי,ל,לגרירה. תבוא המועצה שמפעילה ^^

ו-. ^?^^י^ן.,^.הב^ ותקומיע את אותה טענה" '^

^'" י - '''^'י '""י "-??^-- ? - ? ??

. הטענה היא שהאזור שלהם קשור בטבורו לאילת.

אנחנו חייבים לקיים מנגנון של בקרה ופיקווו בצמוד לעיר אילת,

שאם לא כן אנחנו פותחים פתח לכל מיני הברחות שלא נוכל להשתלט עליהן.

הבעיה עשויה להתמק,ד בשני פרוייקטים בלבד של יוטבתה - תחנת הדלק

והקיוסק הצמוד לה ואולי ענין ההארהה. סיכמנו בוועדת המק,לנה שנקיים

מעקב צמוד אהרי מה שקורה בתחומים אלה, ואם יהיה צורך נמליץ בפני

הממשלה לטפל בהם בדרך מינהלית.

מה פירוש - מעקב צמוד?

בקרה של ועדת מעקב אהד מה שקורה. אנחנו צריכים לראות לא מפעל

בודד אלא את ההשלכה של החוק על האזור כולו. אני רואה למשל פרוספריטי

במחלבות. יכול להיות שיהיה ענף אחד שייפגע, וענף אחר שישגשג. צריך לראות

אם יש פגיעה בסך הכל, לא בענף מסוים. יש רצון משותף לא להביא לפגיעה.

אבל כולנו היינו בדעה שאסור לנו לגלוש מהתחומים של עיריית אילת ושל

קיבוץ אילות שנכנס פנימה כתוצאה מהגדרה מקרית. אין לנו כל רצון לקפח

מישהו, אבל אם נתחיל לגלוש, לא יהיה לזה גבול.

גם ועדת מנכ"לים וגם הוועדה הציבורית מקיימים את המעקב הנדרש

בנושא הזה, ולכן דעתי היא שכרגע לא צריך לעשות שום שינוי. אם יהיה

צורך בשינוי, לא נהסס להציע הצעה לתיקון חוק או לפרדון אדמיניסטרטיבי.

יש כמה הערות טכניות להצעת החוק שמן הראוי להעיר אותן, כי יש

בחוק כמה דברים שאינם עולים בקנה אחד עם ההמלצות שלנו.

בהגדרה של "תושב אילת" צריך לומר "תושב אזור אילת", כי לאורך

החוק מתייחסים לתושב אזור אילת.

בסעיף קטן 1(2) לאחר המלים "כעוסק לענין חוק מע"מ לגבי העסק

"ובתנאים שייקבעו", כי יש לנו בעיה מינהלית איך

להגדיר עוסק שיכול לרשום רק חלק מעסקיו במקום מסוים כעסק עצמאי.

איך אתה מבטיח שאדם שנרשם כתושב אילת אבל כל בני משפחתו גרים

בתל-אביב לא ייהנה מאותן הטבות?

זה מותנה בבעלות על דירה או בשכירת דירה, בלימודי הילדים

בבית ספר באילת וכן בעיסוק קבוע.

אין כוח בעולם שיבטיח שמירה הרמטית של החוק. הבאנו בחשבון

שיהיו נזילות פה ושם. ההנחה שלנו היא שהמאזן הכולל יהיה היובי מאד.

י" ארידור;

הנוסח של סעיף 13 דורש הבהרה.

זה לא מס נסיעות. זוהי אגרה שמשלמים בנמלי התעופה. הכוונה שלנו

היא בעיקר להוזיל את השירות לתייר. נעמוד על כך שהפטור מאגרה תהיה לו

השלכה על מחיר הכרטיס.

לסעיפים 15 ו-18 - יש לנו בעיה עם המפקחים למיניהם. נראה לנו

שבמקום|שבמקום לומר "שר התיירות ושר התעשיה והמסחר - -" מוטב לנקוט

נוסח כולל האומר; שרי הממשלה יהיו רשאים כל אחד בתחום סמכותו.,

לענין בתי-מרקהת, למשל, הכמכות היא של שר הבריאות; ולענין מוניות - של

שר התחבורה.



י' פלומין

בסיפא של סעיף 15 אני מציע להוסיף האצלת סמכויות מיקוח לעובדי

ציבור. אני מתכוון לכך שסמכויות הפיקוה על הורדת המחירים יוענקו

גם לעובדי עיריית אילת. (י' ז' אמיר: או עובדי מועצת הפועלים).

עובד ציבור שיוסמך לכך.

עובדי עיריה - כן, אבל לא עובדי מועצת הפועלים.

בסעיף 18(ב) , לפי אותו עקרון, אני מציע למחוק "שר התיירות,

שר התעשיה והמסחר או שר התחבורה--" ולומר: "לתחום שעליו מופקד שר

אחר, טעונות התייעצות עם אותו שר."

צריך לקבוע בחוק סעיף תחילה, בי החוק נכנס לתוקפו מיום פרסומו,

האדמיניסטרציה עדיין איננה ערוכה לביצוע החוק. אני חשבתי להציע שתחילתו

של החוק תהיה ביום 1 בספטמבר, או בכל מועד אחר שייקבע על ידי שר האוצר,

באישור ועדת הכספים של הכנסת, כדי שלאם תהיה איזו תקלה ולא יוכלו

להפעיל את החוק ב-1 בספטמבר, אפשר יהיה לבקש הארכה.

אני מציע לקבוע מועד תחילה ב-1 בספטמבר, ובכך להסתפק.

אותי שכנעת, אבל יש בעיות של מינהל.

הואיל ויש לי הכבוד לעמוד בראש הוועדה הבינמשרדית לביצוע החוק,

אני רוצה להצהיר שאנחנו רוצים לעשות זאת מהר ככל האפשר, ואין לנו שום

אינטרס לדחות זאת. אני בכל זאת מבקש לומר, שתחילת תוקפו של החוק תהיה

במועד שיפורסם ברשומות על ידי שר האוצר ושר התיירות.

אני מבקש להוסיף: ובלבד שזה יהיה ב-1985.

אין לי כל התנגדות. זה יהיה הרבה לפני כן.

החשש הוא שתאריך רחוק ייהפך ליעד. אני מקווה שמר ברון לא יתנגד

אם ייאמר שהתחילה תהיה ב-1 באוקטובר או כל תאריך אחר שייקבע-

ביום שייקבע.

אני מציע - לא יאומר מיום 1 באוקטובר 1985.

יש גם בעיות של ביצוע. הממונה מתקשר אלינו ומבקש לעשות הכל כדי

לאשר את החוק לפני הפגרה, ואמנם קבעתי היום ישיבה אחר הצהרים לסיום

הדיון בחוק ולהצבעה כדי שנוכל להביא אותו לקריאה שניה וקריאה שלישית מחר.

אין בינינו מחלוקת על כך- החשש הוא שאם לא ייקבע מועד מוגדר,

ההפעלה של החוק תתאחר.

נכתוב - לא יאוחר מ-1 בנובמבר 1985,

שתי הערות לדברים שאינם דחוק ואנו מבקשים להוסיפם. נקודה

ראשון מתייחסת לאפשרות להחיל את הענין על אזורים שאינם מוגדרים כאזורי

נמל חופשי.

אני רוצה רק להודיע לך שחבר הכנסת אוריאל לין שלח לוועדה מכתב

ובו הוא מביע את התנגדותו לחוק.

גם תבר הכנסת עוזי לנדאו הודיע על התנגדותו לחוק"

עיבדנו הצעה משותפת שלא תחייב לתקן את חוק אזורי נמל חופשי,

כי היא תוסיף לחוק הזה אפשרות לתת לאזורים שייקבעו את אותן הטבות

שניתנות ליזמים לפי חוק זה. אני מבין שזה מוסכם,

ההצעה היא לתת סמכות לשר האוצר ולשר התעשיה.

ההצעה אומרת: עזר האוצר ושר התעשיה והמסחר רשאים, באישור ועדת

הכספים, לקבוע אזורים מחוץ לאזור נמל חופשי של אילת, שבהם ייהנו

מפעלים מאושרים, כמשמעותם בחוק עידוד השקעות הון, מהטבות המס הניתנות

ליזם מורשה באזור נמל חופשי של אילת בתנאים שייקבעו. בדרך זו אנחנו

נמנעים מלגלוש לחוק אזורי נמל חופשיים.

ונקודה נוספת שעליה אין לנו הסכמה עם מינהל הכנסות המדינה

מתייחסת לסעיף 12, שלפיו יש אפליה מכך שההטבה למעסיק ניתנת אך ורק

לגבי עובד שכיר. במלים אחרות, הטבת המס בשיעור של 30% פוצלה בין

'10 הטבה ישירה לעובד (יי ברון; ולעצמאי) וגם לעצמאי, וזה במקום

7% שהיו עד עכשיו עם הגבלת תקרה, ניתנים עכשיו 10% ללא הגבלת תקרה,

בעוד שההטבה של 20% הנותרים ניתנת לא במישרין לעובד אלא למעביד כהטבה.

אנחנו הצענו לתת 30% ניכוי במס לעובד ולעצמאי גם יחד, כאשר

במקביל השכר ירד בהתאם. באו המומחים לדיני עבודה, ובכלל זה הלל דודאי,

ואמרו שזה לא ילך, כי אי אפשר להוריד שכר ברוטו שמעוגן בהסכמי עבודה.

האמת היא שרצינו להוריד שכר ברוטו כדי להוזיל גם את העלויות הנלוות.

כאשר התברר לנו שזה לא ניתן, פיצלנו את ההטבות לשנים: 10% הטבה ישירה

במס לעובד ולעצמאי ו-20% למעביד, שזה למעשה החזר ההוצאה שלו בפועל,

ועל ידי כך כאילו ההוצאה נטו שלו יותר נמוכה. בדרר הזו נוצר עיוות

כלפי עצמאים, שהוא עוד הולך ומחמיר עם הטלת מס יסף שחל רק על עצמאים.

האמת שאפשר להתגבר על המכשלה הזו על ידי יצירת חברות ועסקות

צולבות. אני מציע לבדוק אפשרות שלא תעוגן עכשיו בחוק אלא תהיה בגדר

של סעיף הסמכה, ששר האוצר באישור ועדת הכספים ימצא את הדרכים לחת

הטבה מסוימת עם תקרה מסוימת גם לעצמאים. הייתי רואה את התקרה כתקרה

שעליה משלמים היום ביטוח לאומי, אני יודע שמינהל הכנסות המדינה

מתנגד להצעה. אני חושב שלא צריכה להיות כאן אפליה.

לאחר ששמעתי את דבריו של יו"ר המועצה האזורית אילות, ובהכירי

את הקשרים ההדוקים בין ישובי החבל לבין אילת, לא שוכנעתי מדבריו של

יחזקאל פלומין שלא ניתן להרחיב את תחולת אזור הסחר החפשי על שטח

נוסף של כ-50 ק"מ רבועים בלבד. לכן אני מבקשת שתהיה הבטחה ברורה שתוך

פרק זמן קצר שייקבע בחוק הענין ייבדק מחדש ויבוא על תיקונו.

אני מבקש רשות לומר כמה מלים בנושא של מס ההכנסה לגבי עצמאים

ובעלי שליטה בהירות מעטים. יחזקאל פלומין החל לדבר על הנושא בסיום

דבריו, ואני חושב שלדברים האלה יש משקל רב לענין אזור הסהר ההפשי

באילת. אין כאן את מלוא הורדת העלויות שציפינו לה. יש לנו מערכת של

ציפיות מהחוק שמדברת על העתקת שדה התעופה , על רכבת לאילת, והדברים

האלה קשורים למערכת מיסוי במקום. מאהר והמדינה איננה יכולה להשקיע

בנושאים אלה אלא יזמים אהרים, אני מבקש להציג את הבעיה הזו בפני

הוועדה כולה בישיבתה היום בשעה שש בערב.

אמר כאן יהזקאל פלומין שהרציו של הצעת החוק הזו זוהי טובת משק

המדינה כולה ולאו דווקה טובת האנשים שגרים באותו אזור. זה בהחלט

מקובל עלי.

אני רוצה להזכיר שלא יכולה להיות כלכלה, ביהוד מסוג הכלכלה

שמדובר בה שקשורה בשירותים ובתעשיות קלות בלי האנשים שעובדים במקום.

אנחנו יודעים שבאילת יש תחלופה גדולה מאד של אוכלוסיה. זה מגיע לפעמים

עד 20% בשנה של אוכלוסיה מתחלפת. אנחנו יודעים שיש אנשים שבאים

לאילת לעשות כסף בזמן קצר ועוזבים. אנחנו מעונינים בתשתית של אוכלוסיה

קבועה שתראה במקום את ביתה. לכן הייתי רוצה להוסיף לנושא של טובת משק

המדינה והמדינה כולה את הנושא האנושי תחת הכותרת - פיזור האוכלוסיה.

שבאותו אזור שהוא בוהן הערבה חשוב שיהיו הרבה אנשים שיהוו את התשתית

האנושית לאותו נושא כלכלי שבוודאי אין הולקים עליו.

אני רוצה להדגיש ששום הפרדה בין תושבים עירוניים לבין תושבים

בישובים כפריים איננה עונה על הבעיה. וכדי שהאוכלוסיה תהיה קבועה,

חשוב שהמערכת הכלכלית תהיה לא רק עירונית אלא גם פריפריאלית.

אנחנו רואים את טובת האזור כחלק מטובת משק המדינה. עד היום לא

הפרידו בין טובת העיר לבין טובת הפריפריה שלה. אני מאד מקווה שגם אנשי

העיר לא יראו היום את טובת העיר בנפרד מהשטח הפריפריאלי. אנחנו רואים

את החוק כולו כמקשה אחת, ולכן אנחנו מבקשים שתחולת החוק תהיה על תחום

השיפוט של עיריית אילת והמועצה האזורית אילות.

השאלה שנתבקשתי להתייחס אליה היא שאלת התיחום הטריטוריאלי. יש

לנו בעיות של בקרה פיסית בשטה. אנחנו חרדים לבעיה של חלחול או הסתננות

של טובין מחוץ לאילת מתוך אזור הסחר החפשי. היום אנחנו מדברים על 13%

מהמחיר הכולל כמע"מ, אבל אם נרחיב זאת על מס קניה ואולי גם על מכס,

בוודאי שנצטרך לקיים במקביל בקרה הרבה יותר הרמטית וסגורה.

הנקודה שנבחרה היום לקיום בקרה היא אופטימלית, אני מאד חושש

שכל הצפנה של נקודות הבקרה תגרום לכך שהפיקוח לא יהיה יעיל.

אני בהחלט מבין את החרדה של אנשי חבל אילות למצב המשק שלהם.

אבל אם אנחנו בוחנים את המטרה העיקרית של החוק שהיא קידום התיירות

והגברת זרם הדולרים למדינה, הרי אם תהיה בעיה בתחנת הדלק נתמודד אתה,

אבל זו לא בעיה שתהינה לה השלכות על משק המדינה" הוא הדין האכסניה,

שמיועדת בעיקרה לישראלים ולא לתושבי חוץ.

איש מאתנו לא יוכל להצדיק גם ענינית וגם מוסרית מדוע נעצרנו

דווקה בחבל אילות ולא התקדמנו הלאה. ברגע שנחיל את החוק גם על חבל

אילות ותחנת הדלק תזכה לפטור ממע"מ, יבואו אנשי עין-יהב ועין חוסוב

ובצדק יגידו שאנחנו פוגעים בתחנות הדלק שלהם, במזנונים שלהם, כי איש

לא יעצור שם אס במרחק של 40 ק"מ הוא יכול ליהנות מכל ההטבות.



י' פלומין

אני מודיע כי אזננו תהיה כרויה וקשובה לכל בעיה שתתעורר, ונשתדל

לפתור אותה באופן מיידי. ועדת המשנה של ועדת המעקב תקדיש לכך את זמנה

ותגבש טכניקות ודרכים לטיפול מיידי בבעיות שתתעוררנה.

לכן אני חוזר ומציע כי בשלב זה לא נפרוץ את התחום, תהינה בעיות,

נתמודד אתן. ואם לא נצליח בכך, לא נהסס להציע הרהבה של החוק. בשלב זה

אני מבקש לא להיענות לכך.

מתי אפשר יהיה לבחון את הבקשה של חבל אילות, ואם יהיה צורך

להביא תיקון מתאים לחוק?

הוועדה שלנו תמשיך לתפקד עד שנגיע למסקנות אם החוק הצליח או

לא, כלומר זוהי ועדת קבע. תוך כמה חדשים נקיים מעקב, נשב עם אנשי

חיל אילות ונראה מה קורה. יש גם ועדה בינמשרדית שישראל ברון עומד

בראשה. הוועדה שלנו היא ועדה ציבורית. שתי הוועדות יחד יעבדו תוך

תיאום, ואם נגיע למסקנה שנעשה כאן קיפוח מעבר לסביר, אני משוכנע שתוך

פרק זמן קצר נבוא לממשלה ונציע תיקון.

שמעתי שחבר הכנסת אוריאל לין מתנגד עקרונית למתן הנחות והטבות

דרך מערכת המיסוי. אין מדינה בעולם שאיננה פותרת בעיות דרך מערכת המיסוי.

לות מעשה חיובי לטובת אילת ולטובת מדינת ישראל בכלי

הבה לא נתחיל ליישם את הפילוסופיה שעומדת מאחורי ההצעה של חבר הכנסת

אוריאל לין רווקה בנושא של אזור הסחר החפשי באילו!.

בכך סיימנו את שמיעת המשלחות, כפי שהודיע היושב-ראש, הדיון

בחוק ובסעיפיו יתקיים היום בשעה שש בערב. הפניה של ראש העיר אילת

להופיע בפני הוועדה בשעה שש תועבר ליושב-ראש הוועדה. אני מניח שהוא

ייעתר לה.

אני מורה לכולכם ונועל את הישיבה.

(הישיבה ננעלה בשעה 13.45)