הכנסת האחת-עשרה

מושב ראשון



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 162

מישיבת ועדוז הכספים

יום ה'. כ"ב בתמוז. התשמ"ה - 11.7.85 - שעה 10.00. בתל-אביב

נכחו

ח' רמון - מ"מ היו"ר

ת' קופמן - מ"מ היו"ר

ני ארד

יי ארצי

מ' בר-און

גי גדות

פי גרופר

יי מצא

עי סולודד

עי עלי

יי צבן

ת' קופמן

אי שלום

די תיכון

י' ברון - הממונה על הכנסות המדינה

י' רבינוביץ, ז' פלדמן, גבי אברמסון - משרד האוצר

גבי ת' פנחסוביץ - משרד המשפטים

אי אליאב, עיי ברגרזון, אי צחור - יועצים

א' קרשנר

א' דמביץ

ס' אלחנני

אי דגני

ערבות המדינה - עולם התנ"ך בע"מ

הצעות לסדר היום

חוק מס הכנסה (תיאומים בשל אינפלציה)

(הוראת שעה).



ערבות המדינה לעולם התנ"ך בע"מ

אני פותח את הישיבה.

כסעיף ראשון אנחנו מתבקשים לאשר אח בקשתו של החשב הכללי בענין

מתן ערבות המרינה לעולם התנ"ך בע"מ.

לפני כשנה אישרה הוועדה ערבות המרינה לעולם התנ"ך בע"מ, החשב

הכללי מבקש להוריע כי במקום בנק איגוד יתן את הערבות בנק הספנות.

הווערה רושמת לפניה את הורעת החשב הכללי כי בנק הספנות יתן

את הערבות לעולם התנ"ך בע"מ במקום בנק איגור.

חוק מס הכנסה (תיאומים בשל אינפלציה) (הוראת שעה) התשמ"ה-1985

אנו עוברים להמשך הריון בחוק מס הכנסה (תיאומים בשל אי אינפלציה).

הגענו לסעיף 7. אני מבקש מהממונה לתת הסבר קצר על סעיף זה.

סעיף 7

סעיף 7 הוא הסעיף המרכזי בחוק אשר קובע את הניכוי בשל אינפלציה

על ההון העצמי בניכוי הנכסים הקבועים, או התוספת בליל אינפלציה אם

הנכסים הקבועים עולים על ההון העצמי. הסעיף נותן הגנה בגובה של 90%

על ההון העצמי. בחוברת הכחולה רובר גם על הגנה של 100% על ההון העצמי

בתעשיה. היתה בקשה להחיל את ההגנה של 90% על כל המגזרים. אני מבין

שגם וערה המשנה הציעה זאת. (ח' רמון: היה לכך רוב בוועדת המשנה).

הדוב בוועדת המשנה הציע שזה יתוקן. לכן בנוסח שמונח לפניכם מה-7 ביולי

מחקנו את הפסקה שאומרת שתינתן הגנה של 100% לחברה תעשייתית.

דבר נוסף, בסעיף 7(ג) היתה הגבלה בנוסח הקודם שהיה לפניכם,

שעל קרן נאמנות שהשקיעה במניות ההסדר של הבנקים תהול הגבלה של לפחות

50% מההשקעה במניות כאמור. העירו לנו שזה לא מציאותי, כי יש קרנות

שבעיקר משקיעות בצמודים והן קנו גם מניות שבהסרר. ואז אין צורך בהגבלה

הזו כי חל עליהם ממילא הכלל ש-75% מהנכסים שלהן חייבים להיות באיגרות

חוב. אנחנו מגדירים את מניות ההסדר כאיגרות חוב.

החוק הזה מתייחס למניות הבנקים כאל איגרות חוב?

יי ברוז;

כן, הוא רואה את מניות הבנקים שבהסרר כאיגרות חוב.

אני מקווה שהמדיניות הזו של הממשלה תהיה נכונה גם לגבי חוק רמי

השמירה שיועלה בשבוע הבא בכנסת,

דבר נוסף שעשינו, שבכל מקום שבו מדובר על הצמדת היתרה לשנת 1986,

לא הסתפקנו בכך שאמרנו שזה יותר ב-1986, אלא שנצטרך להתמודד עם הבעיה

כאשר נחוקק את החוק ל-1986.

עשיתם גם תיקון בסעיף קטן (ה)(2).

אתה צודק, אמרנו שלגבי קבלניס כשס שאנחנו מפצלים את הריבית

בין עבודות שבוצעו לבין עבודות שעדיין לא בוצעו, כר אנו מתייחסים

גם לניכוי לשמירת ההון; ולפי דרישה צודקת של הקבלנים שצריכה

להיוח סימטריה, אמרנו שאם היה סכוס מוסף, זאת אומרת עם הגכסים עלו

על ההון העצמי, התוספת הזו היא למעשה הקטנת הוצאות הריבית, ולכן

צריו להקטין בה את הוצאות הריבית לפי סעיף 18(ד).

ההגנה על איננה בגבולות 90% באופן מוחלט.

אתה צודק, יש חסם - לא יותר מ-70% מההכנסה החייבת, בחוק המיסוי

אם היתה לי הכנסה חייבת 1000, והניכוי לשמירת ההון היה

600, יכולתי לקבל רק 500, ואת ה-100 אקבל צמוד בשנה הבאה, לפי המלצות

ועדת-שטיינברג עלה החסס מ-50% ל-70%, והיתרה עוברת לשנה הבאה, וזאת

מהסיבה שהפכנו את הציוד לנכס קבוע, לכן צריך להיות חסם יותר גבוה-

ולא התרתם סייגים), ולא התרנו סייגים,

אני שימח שהממשלה שינתה את עמדתה. אני מניח שגם אם הממס לה לא

היתה משנה את עמדתה, היה רוב בוועדה לתת הגנה של 90% על ההון לכל

הענפים, לא מצאנו כל הגיון באפליה הזו, וטוב שהממשלה שינתה את עמדתה.

החסם של 70% המוצע בחוק הזה היה 20% לגבי מוסדות פיננסיים,

כלומר בנקים, בחוק הקודם, והוא היה 50% לגבי יתר המגזרים, הרעיון

המרכזי שעמד מאחורי העלאת החסם, מלבד העובדה שהציוד הפך להיות נכס קבוע,

היה הנושא של הסייגים. ועדת-שטיינברג אמרה שהיא איננה מסכימה לשום

סייג על ההון, וכאשר נגיע לתקנות על סייגים יתברר לנו שבכל זאת הוכנסו

אי אלה סייגים-

הצעתי לוועדת המשנה ולא זכיתי לרוב, ואני מציע את הצעתי גם

למליאת הוועדה, כיוון שהלכו לקראת הגורמים במשק בנושא הסייגים,

. אפשר לומר שאין צורך להעלות את החסם למי שהיה חסם של 20% ל-70%,

ולמי שהיה 50% גם כן ל-70%, אלא צריך לעשות זאת תור דיפרנציאציה כפי

שהיתה בעבר. אני הצעתי שלוש דרגות של חסם: דרגה אחת של 70%, כפי

שמוצע בחוק, שתחול על התעשיה, החקלאות, הקבלנות והמלונאות, אלה הם

ארבעת ענפי המשק המרכזיים, הייצרנים, ומן הראוי לתת להם חסם של 70%.

דרגה שניה - 60% לשאר ענפי המשק. ודרגה שלישית - 50% למוסדות

ה1יננסיים, למוסדות הפיננסיים תהיה העלאה מ-20% ל-50%, לשאר ענפי

המעיק תהיה העלאה מ-50% ל-60%.

אלה הן ההצעות שלי. כרגיל, ההצעות שלי הן לחומרא ולא לקולא.

אני בעד החמרה עם מי שצריך לשלם מס ולא שילם,

בענין החסם, מדוע מעלים אוחו לגבי המוסדות הפיננסיים מ-20%

ל-50%? (ח' רמון: בהצעת החוק מוצע להעלות את החסם לגבי מוסדות

פיננסיים ל-70%.) מה ההגיון בדבר?

לסעיף 7(ב), אני מבקש לתת הגנה של 100% להון העצמי לתעשיה. כל

מי שרוצה להוריד את ההגנה ל-90% שיעשה זאת באמצעות צווי חירום, ואני

אצביע בעד.

זה יהיה אולטרה-וירס, חריגה מסמכות.

אנמק את דברי- ישבה ועדת המשנה ולצערי לא יכולתי להשתתף בדיונים,

ישבה ועדת השרים לעניני כלכלה והחליטה לתת לתעשיה הגנח על 100% על ההון.

לאחר שהנושא נדון וסוכם בוועדת המשנה, לפתע באה הישיבה הארוכה של

הממשלה שבה הוחלט להפעיל את המשק על פי תקנות לשעת חירום, ובאותה

ישיבה הוחלט גם להוריד את ההגנה על ההון העצמי של התעשיה מ-100% ל-90%.

אם החוק צריך לשקף את עמדתנו באשר לחקיקה נכונה וצודקת נכון

לרגע זה כתמונת מצב, צריך להשאיר את ההגנה בגובה של 100%. אם ישו צווים

לשעת חירום, אני מקבל שבמסגרת תקנות שעת חירום מותר לעשות הכל, כי

עת מצוקה למדינת ישראל.

אינני רוצה להיכנס לוויכוח אם זו הגנה צודקת או לא. אני מבקש.

להשאיר כאן הגנה של 100% ובאמצעות תקנות שעת חירום תורידו את ההגנה

ל-90%.

סעיף קטן (ה) דומנו שלא נדון בוועדת המשנה.

היו"ר חי רמוז;

סעיף קטן זה נדון ובצורה רצינית וגם הוכנסו בו שינויים ותיקונים.

אני מבקש לקבל על כך הסברים,

למרות ששמענו את ההסברים לפני שבאת, אבקש את הממונה לחזור עליהם,

קודם כל לענין ההגנה לבנקים שהיתה 20%, וליתר המגזרים 50%, והעלינו

אותה ל-70%. הדבר נעשה מכמה טעמים. על ההגנה של 50% ב-1982 קמה צעקה

גדולה, דרשו הגנה של 100% והוחלט על 50%.

הוחלט על 50% כנסיון, לראות כיצד זה פועל. ואז התברר שזה הרס את

כל החוק, כך לפחות אתה אמרת,

50% הגנה נתנו קצת מס. ב-100% הגנה לא היינו גובים כלל מס.

הבנקים היו אז במצב שונה לחלוטין, היו הנפקות גדולות להון כל יום שני

וחמישי בכל הבנקים. לכן היה להם הון עצמי אדיר, אילו היינו נותנים

להם אז הגנה של 50%, היינו גובים מס מ-50% מההכנסה בלבד. לכן בשנת

1982 הורידו לבנקים את ההגנה ל-20%. המצב היום איננו דומה למצב שהיה

ב-1982. היום אין שוני בין הבנקים למגזרים אחרים, ואם יש שוני הרי

הוא בכך שהתעשיה אולי מרוויחה והבנקים אולי לא מרוויחים, או בוודאי

לא מרוויחים. זוהי סיבה אחת.

היתה סיבה שניה ללכת לאחידות, כך הציקה ועדת-שטיינברג לקבוע שיעור

אחיד של 70% ולא לקבוע הוראות מיוחדות למגזרים קוונים" המחשבה היתה



שאין הבדל בין הענפים מבחינת הרווחיות בשנת 1985. החוק הוא לשנת 1985,

והיום אין הבדלים כאלה. אנחנו יודעים שעדיין נשקפת לנו סכנה שבשונה

1988 נצטרך לטפל בבנקים. מוצע שהטיפול בבנקים השנה יהיה אחיד מאחר

והמצב הכלכלי בבנקים איננו שונה מהמצב במגזרים אחרים.

השיקול הבא הוא של האפקטיביות. בדקנו את המאזנים של הבנקים. כל

הבנקים, פרט לבנק הבינלאומי, מתחילים את שנת המס 1985 בהון שלילי.

אולי תאמר לנו מזה "הון שלילי"). לפי סעיף 7 זה נקרא

הון שלילי - "כאשר סיכום ההון הוא שלילי". כך כתוב בחוק. לכן לגבי

הבנקים המסחריים החסם איננו אפקטיבי. כל כמה שירוויחו הם ישלמו מס

ממלוא הרווח ולא יקבלו הגנה כי אין להם על מה לקבל הגנה , כי סעיף 7

כלל לא יחול עליהם. לגבי בנקים למשכנתאות קיים החסם, אבל לא תהיה

להם הגנה אינפלציונית לפי סעיף 7 שעולה על אותם 50%.

יהיו להם רווחים גדולים כתוצאה מהמדיניות החדשה.

יש להם הון נתון, וככל שהרווח יותר גדול החסם- איננו משפיע.

בצד כל הדברים האלה שבגללם איננו מציעים לשנות את ההגנה של 70%

יש גם צד פרקטי בצד הטיעונים התיאורטיים. באנו בתביעה לבנקים ודרשנו

מהם הסדר בנושאים שונים שהיו פתוחים במשך הרבה שנים. בנושאים הפתוחים

האלה אפשר היה להגיע לפתרון בדרך של הוצאת צווים והליכה לבקי משפט

ולחכות כמה שנים, ואז לקבל או לא לקבל את הסכום המגיע לנו לדעתנו.

ההסדר עם הבנקים בוועדת שטיינברג, לא אתנו, התבטא בחליפת מכתבים עם כל

בנק ובנק ששם נאמר כי לאור העלאת החסם אנחנו מקבלים מיידית, מיום

אישור החוק בקריאה שניה וקריאה שלישית, סכום גבוה מאד מכל הבנקים.

הבנקים מתחרטים על ההסדר הזה. וכבר שמעתי על כך מנציגי בנקים רבים,

בנק המזרחי, בנק לאומי, בנק דיסקונט, בנק איגוד. הם מתחרטים אבל ההסכם

הוא חתום. אם עכשיו נשנה דבר מה, לגביהם זוהי הזדמנות יוצאת מן הכלל

לצאת מן ההסכם.

אילו הייתי שוקל את המצב ומגיע למסקנה שהשינוי שמציע חבר הכנסת

רמון נותן לנו משהו, היקי אומר: ניחא, מצד אחד אני מקבל ומצד שני

אני מפסיד כסף. היות ואני מעונין לגבות כסף והשינוי המוצע הוא

יותר פילוסופי ולא פרקטי, כי הוא לא יתן שום דבר, אני מבקש לא לשנות

ולאפשר לנו לגבות את הסכומים שהם חתמו עליהם ושהם עומדים לשלם לנו

בשבוע הבא אם עד אז החוק יאושד.

לכן אני מבקש לא להכניס שינויים בסעיף זה.

אשר לשיעור ההגנה על ההון העצמי בתעשיה - -(ד' תיכון: מדוע

החלטתם על 90% הגנה, עליתם ל-100% וחזרתם ל-90% ההצעה של ועדת-

שטיינברג היתה 90% לכל המגזרים. עוזי שטיינברג וחברי הוועדה

הופיעו בפני ועדת השרים לעניני כלכלה והסבירו הסבר היטב מדוע הם

מציעים זאת. אחר כף היתה ועדת מקינה מטעם ועדת השרים לעניני כלכלה.

זהו דיון פנימי. הממשלה החליטה על 100%.

לנו מותר לדעת על תהליך קבלת ההחלטה בממשלה. זה לא סודי.

חל איסור על פקידים למסור על הליכים פנימייס בממשלה.

הוכן תזכיר להצעת חוק ובו דובר על 90%. הממשלה ההלימה להעלות את

הניכוי ל-100% לגבי התעשיה. בהצעת החוק בחוברת הכחולה הופיע ניכוי של

100%. כאשר נשאלה השאלה הזו לפני ישיבת הממשלה מה-1 ביולי אני במפורש

עמדתי על כך שאנחנו צריכים לתת לתעשיה ניכוי של 100%.

כאשר בוועדה נתקבלה ברוב ההחלטה על 90%, אמר לנו הממונה שהחלטת

הממשלה היא 100%, ואנחנו נסתייג.

כי אני מייצג את דעת הממשלה. בישיבת הממשלה הוחלט על פניה לוועדה.

הממשלה איננה יכולה להחליט לשנות את מה שמופיע בחוברת הכחולה. היא

יכולה לקחת את הצעה החוק בחזרה ולהגיש הצעה אחרת, יש פניה של הממשלה

לוועדת הכספים לשנות את שיעור ההגנה לתעשיה.

יש פרקטיקה של הרבה שנים שחוזרים ודנים בהצעות.

יי ברון;

היום העמדה של הממשלה היא - 90%, כיוון שמדובר על שנה אחת בלבד,

ולאור המצב הקיים במשק. רצו לתת הטבה מסוימת לתעשיה. הממשלה מבקשת

לחזור בה והיא מבקשת את ועדת הכספים לאשר 90%.

השאלה האחרונה של חבר הכנסת דן תיכון היתה בקשר לסעיף קטן (ה).

סעיף קטן זה אומר שהואיל ואצל קבלן הריבית מתפזרת על פני כל העבודות

שבוצעו ושהן בביצוע, ולכן חלק ממנה נדחה למועד של סיום העבודה,

אם קבלן לא מימן את כל העבודות שלו בהון זר אלא מימן חלק מזה בהון

עצמי, הרי צריך לחול על הניכוי לשמירת ההון, שהוא המקביל להוצאות

מימון, אותו כלל שחל על הוצאות מימון. לכן נאמר בסעיף קטן (ה)(1)

שיראו את הניכוי לשמירת ההון כאילו שיעור ריבית.

האם הקבלנים יודעים על השינוי הזה?

בוודאי, הוא נעשה בהסכמתם. הם אמרו שהם מסכימים בתנאי שתהיה

סימטריה. ומהי הסימטריה? אם יש לי יותר הון עצמי מאשר נכסים,

ההפרש הוא ניכוי שמתפזר כמו ריבית; אם המצב הוא הפוך ויש לי ציוד

ואין לי הון עצמי, וכתוצאה מזה נוצר לי תיסוף, זאת אומרת תוספת

להכנסה, למען הסימטריה התוספת הזו צריכה להיות מנוכית מהוצאות הריבית

לפני פיזורן. קיבלנו את הדעה כי היא צודקת, סימטריה חייבת להיות,

ולכן הוספנו את פסקה (2) בסעיף קטן (ה).

היו דיונים ארוכים על סעיף קטן (ה). התעוררו הרבה בעיות.

אנשי מם הכנסה קיבלו את מחצית העמדה, והרוב בוועדה קיבל את הדעה הזו.

לפני שאנחנו עוברים להצבעה אני שואל אס יש שאלה, לא נקיים דיון הוזר.

שאלתי את היועצים המשפטיים: מדוע לא לתת הגנה של 100% לתעשיה,

ולהוריד אותה ל-90% באמצעות תקנות שעת חירום.

אני מבקש לא לענות על השאלה. אני מציע כחבר הוועדה - 90%.

אני מבקש לשמוע הסבר מהיועצים המשפטיים.

אני מציע שבחוק ייקבע ניכוי של 90%. היועצים המשפטיים אינם

מסבירים מדוע לעשות זאת בדרך שונה של חקיקה. היועצים המשפטיים יכולים

להסביר מהי המשמעות החוקית של סעיף זה או אחר- למה לא עושים משהו

בדרך של תקנות שעת חירום, זה לא ענין ליועץ משפטי אלא לממשלה.

חבר הכנסת דן תיכון, אתה בוודאי לא תרצה לחייב את הממשלה להוציא

תקנות שעת חירום בענין שאתה יכול לחוקק בו. השאלה תישאל תמיד - למה

כאשר יש לך הזדמנות לחוקק ולתת את הדעת בוועדה זו מתוך שיקולים רחבים

ומיושבים, ולא לראות בדבר זה כדבר דחוף שמוכרחים להתקין אותו בלי

לתת עליו הודעה מוקדמת, הרי עכשיו אתה עצמך אומר שאתה נותן על כך את

הדעת, ואחרי שאתה נותן את הדעת אתה אומר שהממשלה תתקין תקנות שעת

חירום. זה דבר שניתן לעשותו ביישוב הדעת ולא בבהילות שמאפיינת תקנות

שעת חירום.

אם אנחנו נקראים לכאן בלי שתהיה לנו היכולת להשפיע, כל הדיון

הוא מיותר. כי אם אי אפקזר להכניס שינויים שהם צודקים, אין לנו מה

לעשות כאן. מתקבל הרושם שהגענו כבר לסעיף 7 ועדיין לא הכנסנו אפילו

תיקון של אות אחת מעבר למה ששונה בוועדת המשנה, וזאת גם באשר חברי

הוועדה מעלים השגות צודקות.

אנחנו יכולים לשנות את כל החוק. יש לנו רק בעיה אחת, שמי שרוצה

לשנות את החוק צריך לגייס לכך רוב. אם איל רוב, אין מה לעשות. הממשלה

ביוזמתה שינתה לא מעט דברים, לפי הצעות של ועדת המשנה, לאחר ששוכנעה

על ידי ועדת המשנה.

אני חושב שנעשים כאן מעשים לא צודקים,

יכול להיות. הבעיה בדמוקרטיה שמה שצודק או לא צודק נקבע על ידי

הצבעת רוב.

ההצעה שלי להעלות את הניכוי ל-100% ולעגן את ה-90% בתקנות שעת

חירום.

אתה רשאי להציע 100%, זה בסמכותך, ואם הצעתך תזכה לרוב היא

תובא לקריאה שניה וקריאה שלישית. בנושא תקנות שעת חירום אתה יכול

בכל אני ממליץ). בענין ההגנה של 100% יש

משמעות להצבעה בוועדה, מה שאין כן בענין תקנות שעת חירום, ולכן צריך

להפריד בין שני הדברים. מה שאנחנו רוצים להגיד לממשלה, נגיד לממשלה;

מה שאנחנו חייבים לעשות כמחוקקים, נעשה כמחוקקים.



בסעיף 7(ב) מציע חבר הכנסת דן תיכון שההגנה על התעשיה תהיה 100%,

בעוד שלשאר מגזרי המשק תינתן הגנה של 90%. ההמלצה קול ועדת המשנה,

שהממשלה הצטרפה אליה, היתה לתת הגנה של 90% לכל המשק. אני מעמיד

את שתי ההצעות האלה להצבעה זו מול זו.

הצבעה

בעד הצעת ועדת המשנה לתת הגנה של 90% לכל המשק - רוב

בעד הצעת חבר הכנסת תיכון לתת לתעשיה הגנה של 100%,

ולכל המשק - 90% - מיעוט

הצעת ועדת המשנה לתת הגנה של 90% לכל המשק נתקבלה

הסתייגות לחבר הכנסת דן תיכון

בענין החסמים - ועדת-שטיינברג הציעה 70% לכולם ולא יהיו סייגים

על ההון. הממשלה בהסכמת הוועדה ובהמלצת ועדת המשנה הכניסה סייגים

להון.

אני מציע שהחסם למוסדות פיננסיים יעלה מ-20% ל-50%; לשאר ענפי

המשק - יעלה מ-50% ל-60%; ולענפי התעשיה, החקלאות, המלונאות והבניה

יהיה חסם של 70%. הממשלה מציעה חסם של 70% לכל המשק. אני מציע

שתהיה דיפרנציאציה.

הממשלה הגישה לנו הצעת חוק, ולאור הדיונים שהתנהלו הן בוועדת

המשנה והן במליאת הוועדה הכניסה בה תיקונים ושינויים. עכשיו יש חברי

ועדה שרוצים להקל או להחמיר. אני חושב שלא זוהי הדרך. לממשלה יש

הרבה יותר אפשרויות לבחון כל סעיף וסעיף לגופו, והיא אמנם עשתה כן

לפי בקשת הוועדה. אני תומך בהצעת הממשלה.

חבר הכנסת גרופר הוא בין חברי הוועדה הבולטים שרצה להכניס וגם

הכניס הרבה שינויים בהצעת הממשלה, ולא לחומרה. הכלל הזה איפוא צריך

לחול על כל חברי הוועדה, מה גם שההצעות שלי הן לחומרה.

לפנינו הצעת הממשלה שהממונה על הכנסות המדינה הסביר אותה באריכות.

יש ההצעה שלי שגם אותה הסברתי. אני מבקש עכשיו לעבור להצבעה-

י' ארצי;

אולי אפשר לקבל הסברים נוספים על הצעת הממשלה"

החסם ממילא איננו אפקטיבי לשנת 1985, כי בתחילת שנת 1985, לפי

המאזנים של הבנקים, ההון שלהם נמוך מהנכסים הקבועים, לכן אין זה

משמעותי כלל אם נתן להם חסם כזה או אחר, כי הוא לא פועל.

לגבי בנקים למשכנתאות, יש להם הון עצמי גבוה מאשר הנכסים בתחילת

השנה. גם כאן לפי הרווחים הצפויים החסם לא יהיה אפקטיבי אם נקטין

אותו והוא לא ישפיע , רק אם הם לא ירוויחו הוא יהיה אפקטיבי, ואז דומני

שטוב שהוא יהיה אפקטיבי. אבל אם הם ירוויחו יותר מזה, כפי שאנחנו

חושבים, אז בכלל אין לזה משמעות.



אם תתקבל ההצעה הזו, היא פורמלית איננה נותנת לנו תוספת גביה-

לעומת זאת ההסכם שעשינו עם הבנקים מבטיח לנו, אם החוק יתקבל כפי שהוא,

גביה מיידית של סכומים גדולים מאד, שהיו שנויים במחלוקת במשך הרבה

שנים וכדי לגבותם היינו צריכים לפנות לבית המשפט, בלי לדעת מת תהיה

התוצאה- כרגע לפי ההסכם אנחנו יכולים לקבל למחרת אישור החוק שיקים

מכל הבנקים על סכומים משמעותיים, אם נכניס כאן שינויים, זו תהיה

עבורם סיבה טובה לברוח מההסכם, כי הם כבר מתחרטים עליו.

לכן אני מבקש לא לעשות את השינוי ולקבל את ההצעה כמות שהיא,

אינני רוצה בשלב זה לפרט את ההסדרים או ההסכמים המיוחדים שהיו

לאוצר עם מוסדות כספיים, שעלו לו הרבה מאד כסף,היו הסדרים מיוחדים

עם הבנקים למשכנתאות, היו הסדרים לפעמים משורת הדין עם הבנקים שעלו

לאוצר הון תועפות, אני מוכן לפרט את הדברים אחר כך, אינני יודע

מהל ההסדר החדש שיש לאוצר עם הבנקים, אבל אני יודע שכאשר גובים מס

מאנשים רבים במשק לא עושים הסדרים, מה שמגיע על פי החוק משלמים,

ומה שלא מגיע - לא צריך לשלם, וכאשר יש מחלוקת, יש בתי משפט במדינת

ישראל, ולא עושים פשרות, (י' ברון+ יום יום מגיעים לפשרות)"

לדעתי ההצעה שלי תכניס לא מעט כסף מהבנקים למשכנתאות, גם מהבנק

הבינלאומי,

יש בידי כל הנתונים, אני אחראי לגביה, אני צריך לגבות כסף

בחודש יולי ולא בעתיד,

היו"ר חי רמוז;

אינני חושש מהאיום. אני חושב שזה איום סרק, הבנקים יעמדו בהסכם.

פחות כסף אינך יכול לגבות לפי ההצעה שלי אלא רק יותר. הטענה שלך שהם

לא יעמדו בהסדר. ההסדר איננו מעניני. אינני מקבל את השיטה הזו של הסדר,

אם הם חייבים מס הכנסה, שישלמו, אני יכול להראות לכם את ההסדרים שעשו

עם הבנקים ב-1981 לפני חוק המיסוי בתנאי אינפלציה.

יי ברו17

עם הקבלנים מותר לעשות הסכם, עם החקלאים לעשות הסכם, רק לא עם

הבנקים?

מותר לעשות הסדדים אבל רק במסגרת החוק,

היה בכר הגיון אם לא חיו שום סייגים, ועדת שטיינברג אמרה: אין

- סייגים להון העצמי ולכן אנחנו מעלים את הניכוי ל-70%. אמרו שאין כל

אפשרות לחיות עם זה- וקבעו סייגים, סייגים שעבור הבנקים הם בעלי משמעות

גדולה מאד, כי אצלם יש הרבה הפרשות לפיצויים ולחופשות וכדומה, בבקשה,

לא יחיו סייגים להון העצמי של הבנקים ונשאיר להם ניכוי. של 70%. אני

אומר לכם שהבנקים יעדיפו ניכוי של 50% ובלבד שיישארו לחם הסייגים,

אני מציע זאת גם לגבי סקטורים אחרים במשק, השירותים, הסיטונאים

ואחרים,לגבי כל אלה אני מציע 60%. שם אין הסכם, שם ודאי זה יכול

להכניס יותר כסף,

באיזה סקטור אתה כולל את ענף הביטוח?

במוסדות פיננסיים.

אינני בטוח"

אנחנו עוברים להצבעה. אני מציע 50% לבנקים, 60% לסקטורים אחרים,

ו-70% לתעשיה, חקלאות, מלונאות ובניה. הצעת הממשלה 70% לכולם.

לביטוח היה ניכוי של 50%). אני מציע שהוא ייכלל במסגרת

של 60%.

הצבעה

בעד הצעת הממשלה (%70 לכולם) -/ 4

בעד ההצעה של חבר הכנסת רמון - 5

ההצעה של חבר הכנסת רמון נתקבלה

הממשלה רושמת לעצמה זכות להסתייגות.

אתם מחוקקים חוק שהוא שונה ממה שהוחלט עליו, ודבר שהוחלט עליו

ישאר במסגרת הבטחה ממשלתית.

היו"ר ח' רמון?

אנחנו בוועדת המשנה פיצלנו את הסעיף הזה. חציו התקבל על פי מה

שרצינו וחציו לא התקבל. החצי שנגע לקבלנים התקבל. אתה מדבר על 7(ד).

אני מדבר על פסקה 7(ב) "יתרת הסכום שלא נוכה בשנת המס תנוכה

מההכנסה|בשנת המס 1986". בנוסח שקיבלה ועדת המשנה נאמר: כשהוא מתואם

לשיעור האינפלציה בשנת המס 1986.

הודענו שלאורך כל החוק בכל סעיפיו איפה שכתוב בשנת 1986, מה

שמועבר לשנת 1986, מה שיהיה מוצמד לפי המדד של 1986 - זה יימחק

מהסיבה הפשוטה שאיננו יודעים מה יהיה ב-1986, איזה שיטה תופעל ב-1986.

לכז אמרנו שכאשר נדון על החוק ל-1986, בין אם חוק זה שיוארך או

חוק אחר לפי שיטת הקבע המוצעת על ידי ועדת-שטיינברג, כל הסעיפים

האלה יקבלו טיפול מת-וך כוונה ברורה שהכל יהיה צמוד"

מדוע לא לסכם זאת עכשיו?

זה לא ניתן- פה מדובר על מדד, אולי ההצמדה תהיה לדולר-

אני רוצה לשאול את הממונה ולקבל ממנו תשובה שתירשם בפרוטוקול:

אם חלילה וחס הממשלה תבוא ותציע להאריך את החוק הזה - -

זה לא חס וחלילה, זה בטוח)"

אז כל הסעיפים האלה יהיו צמודים למדד לשנת 1986.

אני מבקש לסיים את השאלה. אם החוק הזה הס והלילה יוארך,

מה שהוצאת בסכום מופחת יחזור לכל אהד מסעיפי ההוק.

אם ההוק יוארך לפי הצמדה למדד - -)

אין דבר כזה. מה שאתה מצהיר והוא אומר אין לזה כל ערך,

זוהי הכוונה) אין כוונה. מהר יבוא מישהו אהר, ומה

הוא יאמר? כל זה צריך להופיע בחוק.

אס הכנסת לא תפוזר אנחנו נשב פה.

אז יהיה מצב חירום ויגידו שחייבים לגבות כסף-

היו"ר חי רמוז;

לא רצינו שתהיה פה איזו השלכה על 1986. ב-1986 אנחנו נשב ונקבע.

אינך יודע חיכן נהיה כולנו ב-1986.

איננו יודעים מה תהיה המדיניות. אז יצטרכו לגייס יותר כסף

ויבטלו את ההוראה הזו.

אם תהיה מדיניות כפי שאתה אומר, נכחוב עכשיו שזה צמוד ויבטלו זאת.

יצרנו כאן כמה תקדימים שהלוואי ולא נהזור עליהם, כמו התקדים בדבר

שינוי הוק באמצע התקופה.

גי גדות;

ראשית, צריך לעגן זאת בחוק. שנית, צריך לנקוט נוסח האומר שזה יהיה

צמוד על פי מה שייקבע בחוק, אנשי האוצר יבואו לוועדה ויאמרו לנו אם הם

רוצים הצמדה לדולר או למדד, או לסלע או למדד אהר. כך נתקוף את הבעיה.

אני מציע שייאמר-: --כשהוא מתואם בשיטה שתיקבע בחוק לתחולה לשנת

1986. (ג' גדות: למה שהצעתי אתה מוסיף תאריך). אני רוצה נוסח יותר מדוייק,

אתה אומר שבוועדת המשנה היה דיון מעמיק בסעיף הזה והיה סיכוס.

אהרי שוועדת המשנה החליטה מביאיס בפנינו את הנוסה של הסעיף כפי

שסוכם אבל משמיטים ממנו שורה, ומוסיפים הסבר שעל כך תימסר הודעה

שתירשם בפרוטוקול. אני חושב שאי אפשר להסתפק בהודעה. הדברים צריכים

להופיע בחוק.

החוק הז ה כולו תוקפו לשנת 1985.

הנסיון שלנו בכנסת מלמד שתמיד מאריכים את תוקפו של חוק שהיה

לשנה אחת או לשנתיים.

לא ניחן להגיד שהחוק הזה מוארך ל-1986. סעיף בנוסח זה לא אומר

דבר, כי הארכת תוקפו של החוק מחייבת לשנות סעיפים שונים בחוק כדי

שיתאימו להעברה לשנה הבאה, הודענו במפורש שלכל אורך החוק איננו

מדברים על ההצמדה, וכאשר נבוא לוועדת הכספים ונבקש תיקון לתוק נצטרך

לבקש תיקון בכל הסעיפים הרלוונטיים. כאשר נבוא לבקש העברה לשנת

1986 נטפל בנושא של ההצמדה. הודענו שלא יהיה הפסד של הצמדה במעבר

ל-1986, וההודעה הזו נרשמה בפרוטוקול.

אני מציע לאוצר שבסוף החוק ננסח סעיף שמשמעותו תהיה, שבכל מקום

סבו הוצאתם את המלים "תיאום אינפלציוני", או סכומים שיועברו ל-1986,

יהיה סעיף גורף שיחול על הכל למקרה שיוחלט להאריך את תוקפו של החוק.

בסעיפים שונים הופיע המושג של "הסכום המתואם". צריך לנסח סעיף

שיבטא את מה שאתם אומרים לנו בעל פה ויופיע בסוף החוק. הסעיף יאמר

שאם החוק יוארך, כך יהיה- בדרך זו ניתן להפיג את החששות של חברי

הכנסת, בעיקר של המנוסים שבהם, (ג' גדות: כולל התחולה)

שאלתי את היועץ המשפטי לוועדה מהי דעתו על סעיף מסוים שניסחתי.

אפשר היה לחשוב שחבר הכנסת רמון ראה את מה שכתבתי, או שהוא ניחש

מה כתבתי. השיב לי מר דמביץ שמה שאני מציע זהו המצב החוקי של החוק

לכאורה זה כך). הצעתי סעיף גורף

הסכומים המועברים לשנת המס 1986 על פי חוק זה יתואמו בשיטת

הצמדה כפי שתיקבע בהוראות פקודת מס הכנסה או כל אחר שיחול בשנת

המס 1986. אומר מר דמביץ שעם הסעיף הזה או בלעדיו, זה בדיוק אותו

מצב.

י' רבינוביץ.

זה נוסח גורף מדי כי יש סעיפים שאיננו רוצים להצמיד-

יש לנו כאן יועצים משפטיים שעיסוקם העיקרי ולפעמים הבלעדי

זה מם הכנסה, אינני יוזם ואינני תומך בסעיף שאומר שהחוק כפי

שהוא ימשיך להיות משהו. הדברים האלה צריכים להיות מובנים מאליהם

ולא צריך להרבות דיבור, מה שאני רוצה שהוועדה תשמע מהיועצים המשפטיים

של מם הכנסה זה לא- מה שהוועדה יכולה לעשות או צריכה לעשות, אלא מה

יקרה אם הוועדה לא תעשה כלום, כגון שאפילו השורה הזו "יתרת הסכום

שלא נוכה בשנת המס תנוכה מההכנסה בשנת המס 1986" לא תופיע; מה יקרה

אם המשפט הזה לא יופיע? הרי קיימת פקודת מס הכנסה שהיא בבחינת חוק

שיורי , כלומר, שאם אין לך הוראת שעה מנוגדת לפקודה, הפקודה

תופסת, מה יקרה? ב-31 במרס 1986 החוק הזה ייגמר, מה יקרה אם החוק

הזה איננו מנבא מה יהיה ב-1986? אם השורה הזו תימחק - -

אם השורה הזו תימחק, זה לא ניתן להעברה, כלל לא, גם לא נומינלית-

זאת אומרת שהמינימום הזה נחוץ כדי שזה יועבר בכלל. התיאום למעלה

ולמטה - אינך מבטיח כלום כאן ב-1985 כיצד זה יועבר שם, אם אתה יוצא

מהנחה שבכל אופן המחוקק יהיה חייב לתת את דעתו למה שיקרה ב-1986,

אתה יכול להסתפק בזה. אם אתה חושש שהמחוקק משום מה לא יתן את דעתו,



או לא יהיה חייב לתת את דעתו, אז אתה חייב לתת דעתך כבר עכשיו, ואינך

יודע בכפוף למה אתה אומר את הדברים.

למרות שהדבר אולי כלל איננו הכרחי, אני חושב שאין מניעה שכן

יהיה כאן סעיף גורף. יחד עם זה אני רוצה להפנות אח תשומת לבכם

לאמור בסעיף קטן(ה)(1), כי שם יש העברה של הניבוי. כאן יש חשקי שמכלל

הן יכולה להיות פרשנות של לאו.

כאשר ועדת המשנה סיימה אח עבודחה בהרבה סעיפים היה כתוב: מתואם

לאינפלציה. אני רוצה לחזור לאוחו מצב, אבל לא בכל סעיף וסעיף. אני

רוצה לחזור למצב שבו סיימנו את העבודה,לא פחות ולא יותר. מה שהציע

הממונה זה יותר. אינני רוצה יותר וגס לא פחות. צריך לעבור על הסעיפים

כפי שסוכם עליהם ולנסח סעיף גורף שהמשמעותשלו תהיה, כי בסעיפים אלה

ואלה, אם המצב יימשך יהיה תיאום.

זה לא מקובל עלי אלא אם כן הסעיף ינוסח ויובא לוועדה לדיון.

בוודאי שהסעיף יובא לוועדה. (י' רבינוביץ: הסעיף איננו נותן דבר).

זהו סעיף פסיכולוגי ממדרגה ראשונה שצריך לכלול אותו בחוק.

ביום ראשון נביא את הניסוח ליל הסעיף. הכוונה לסעיף שיאמר: הסכום

המועבר על פי סעיפים אלה ואלה - וכאן יבוא פירוט של הסעיפים - יתואם

בשנת 1986 על פי עליית המדד בשנת המס. (יי רבינוביץ: ואס ההצמדה תהיה

לדולר?)

הצבענו על הסעיפיס הקטנים (ב) ו-(ג) של סעיף 7. סעיף קטן (ב)

נתקבל כהצעת הממשלה, וסעיף קטן (ג) נתקבל עם השינוי. אני מעמיד להצבעה

את הסעיפים הקטנים (א),(ד) ו-(ה) של סעיף 7.

הצבעה

סעיפים 7-(א), (ד) ו-(ה) - נתקבלו

מעיף 8 - ניכוי מיוחד

סעיף 8 נותן ניכוי מיוחד שוטף, כפי שהיה גם בחוק המיסוי, שבא להגן

למעילה על חוסר ההצמדה של המקדמות שמשלמים במשך שנת המס, או על הרווח

השוטף של שנת המס. הסעיף קובע שמההכנסה ינוכה ניכוי מיוחד בשיעור שהוא

דיפרניציאלי לעומת שיעור האינפלציה שיהיה בשנת 1985, הוא יהיה בשיעור

של 5% אם האינפלציה תהיה בשיעור של 50% -150%; ועוד 2.5% לכל

100% אינפלציה נוספים או חלק מהם. אם האינפלציה תהיה 151%, הניכוי

יהיה בשיעור של 7.5%. אם האינפלציה תהיה 251% הניכוי יהיה 10%.

סעיף זה מתקשר לסעיף אחר שהוספנו אותו מאוחר יותר ועוד נגיע אליו,

שבו אנחנו אומרים, על פי חקיקה רטרואקטיבית לשנת המס 1984, שנישומים

זכאים יחידים שקיבלו בשנת המס 1984 ניכוי מיוחד בשיעור של 30%, ,אבל

בהפחתת ההון שלהם לצורך הגנה לקחו בחשבון את המשיכות שלהם מהעסק,

כולל תשלומים על חשבון מס הכנסה, מצב שהביא בגלל האינפלציה הגבוהה



לכך שניכוי של 30% לא ענה על אינפלציה של 400%, אותם נישומים

נקלעו למצב שבו הם היו עלולים לשלט מס בשיעור של 90% ולפעמים אף

למעלה מזה מההכנסה.

לכן אנחנו מציעים גם בסעיף אחר שהוא קשור לסעיף הזה, שמי שירצה

בכך יוכל בשנת המס 1984 לקבל 12.5% ניכוי במקום 30%, כי זה הניכוי

המתחייב לפי סעיף זה על פי האינפלציה שהיתה אז, ובמשיכות שלו מהעסק

לא יילקחו בחשבון התשלומים על חשבון מס הכנסה- כאן אנחנו רוצים

להקל על נישומים שנקלעו למצב בלחי נסבל בשנת 1984 הקשור באותו סעיף 8

על הניכוי המיוחד.

מדוע נקבע ניכוי מיוחד של 5% שיחול והיה ושיעור עליית המדד בשנת

המס היה בין 50% ל-150%, ומדוע אם המדד עלה בשיעור העולה על 150%

יגדל הניכוי ב-2.5% לכל 100% נוספים של עליית המדד? איך הגעתם

לנוסחאות האלה ומהו ההגיון שמאחורי הקביעה של האחוזים האלה?

ועדת-שטיינברג הציעה את הנוסחה הזו על סמך בדיקה מהותית וענינית

של החישובים השונים בקצבי אינפלציה שונים. (ד' תיכון: זה הורץ במחשב?)

לא דרוש מחשב בשביל זה, ואסביר מדוע.

אתה מסכים אתי שזה שרירותי. אבל גם כאשר יש קביעה שרירותית, אני

רוצה להבין מה עמד מאחוריה.

גם השיעור של 30% בשנת 1982 היה שרירותי, וגם ה-5% לנישום רגיל.

עקור חשבון שהניכוי של 5% שחל על חברות לפי חוק המיסוי היה שרירותי

ולא התחשב באינפלציה, ולכן מוצע לגבי חברות ניכוי שכן יתחשב בשיעור

האינפלציה ולא יהיה 5% כפי שהיה בחוק המיסוי, אלא השיעור הזה יגדל

בהתאם לגידול בשיעורי האינפלציה. לגבי מי שמנהל הנהלת חשבונות בשיטה

הדו-צדדית ואיננו חברה, לגביו נעשה חישוב ברמות אינפלציה שונות לעומת

הכנסה בסכומים שונים ומשיכות של הרווח מדי חודש בחודשו או באופן

שוטף ותשלום המקדמות, והגיעו למסקנה שעל פי הנוסחה הזו מגיעים לשיעורי

מם נכונים על ההכנסה הריאלית.

אתם בדקתם את החישובים האלה או שאתם מסתמכים רק על ועדת-שטיינברג?

אנחנו עשינו טבלאות משלנו.

והנוסחה הזו זהה לזו שנקבעה על ידי ועדת-שטיינברג?

בדיוק).

שאלנו את אותן השאלות בוועדת המשנה והם הסבירו לנו שהניכוי

המיוחד בא לפצות על כך שהמקדמות אינן צמודות. כיוון שהמקדמות אינן

צמודות נוצרה מעין אי-סימטריה שגם שלטונות המס מכירים בה ורוצים לקזז

אותה. ועדת-שטיינברג שוכנעה על ידי שלטונות המס קולא ניתן להצמיד את

המקדמות. זהו המצב כפי שהוא היום במס הכנסה, והוא כמובן מעוות. כיוון

שכך מציעים לאזן אותו במידה מסוימת.

ההכנסות לפי החוק משתערכות, והמקדמות נשארות נומינליות.

בשל תיאומים בשל אינפלציה משערכים את ההכנסה של הנישום, כלומר

מנסים לנטרל את האינפלציה מן ההכנסה. זהו ההגיון של החוק. מצד שני

הנישום משלם מקדמות על חשבון ההכנסה המשוערכת. כדי לאזן את המצב

צריר לשערך גם אתהתשלומים על חשבון ההכנסה . באו אנשי המס - ואני

ליוויתי את התביעה לשערוך המקדמות עוד מהכנסת הקודמת - וטענו שזה

בלתי אפשרי. לא אכנס עכשיו לסיבות, אבל שוכנענו שיש בעיות אמיתיות

בכך. המצב היום הוא לרעת הנישום, כי משערכים לו את ההכנסה, ולא

משערכים את התשלומים על חשבון ההכנסה. נעשה נסיון אמיתי לשערך את

המקדמות, אבל לטענתם זה לא ניתן.

לא ברור מדוע לא ניתן לשערך מקדמות כאשר ניתן לשערך את ההכנסות.

אנשי מס הכנסה שכנעו אותי לפחות שזה לא ניתן. לכן כיוון שנעקיה

בכך עוול לנישום, צריך לתקן אותו, סעיף 8 בא לתקן את העוול הזה. .

ד' תיכון

המשלחות שהופיעו בפנינו טענו שהניכוי המופיע בחוק הוא נמוך.

עיקר הטענה שלהם היתה לגבי 1984 ולא לגבי 1985.

קיבלנו לפני כמה ימים בקשה של התאחדות בעלי המלאכה והתעשיה הזעירה.

הם מייצגים ציבור גדול מאד מבין הנישומים האלה, הנישומים היחידים

הזכאים. הם מבקשים מאתנו - והם לא יודעים שכבר עשינו זאת - שנחיל את

ההוראות האלה כמות שהן על שנת 1984, ואז נעשה אתם צדק. ואז היתה

אינפלציה של 405%. איננו צופים ב-1985 אינפלציה כזו, ואנחנו כבר

יודעים שהיא לא תגיע ל-300%, ואף לפחות מזה.

האם יש הערות נוספות? זהו פחות או יותר הסעיף שדנו עליו. עד כמה

שאני זוכר, לא הוכנסו שינויים בסעיף זה בוועדת המשנה.

אני מבין שהיה חייב לבוא כאן תיקון. שאלתי היא האם אין סכנה

שסעיף 8 יפצה נישומים מעבר למה שדרוש.

האינפורמציה כפי שנמסרה לנו שכנעה לפחות את החברים שהצביעו בעד

הוצגו בפניכם המודלים?) כך נאמר לנו. לא ביקשנו

את דפי המחשב של המודלים. נאמנים עלינו דבריהם של אנשי מם הכנסה.

אני מניח שאם היינו מבקשים זאת, היינו רואים את המודלים. אבל אני

חשבתי שאיננו צריכים להיכנם לזה. אם היה לנו זמן של שנה לטפל בחוק,

יש להניח שגם היינו רואים את המודלים.

אולי אפקיר לקבל הסבר נוסף לאמור בפסקה (ג).

לפי פקודת מס הכנסה, סעיף 62, רשאית אגודה שיתופית המעונינת בכך

לבקש שיראו את הכנסתה כהכנסת החברים. הואיל ואגודה שיתופית היא חבר

בני אדם, והיא עושה את כל התיאום אצלה, אלמלא היינו כותבים כאן "למעט",

התוצאה היתה שפעם אתת היו מקבלים זאת בפנים האגודה, ולאחר החלוקה

היו מקבלים זאת עוד פעם, באופן פרמי, ברור איפוא שצריך למעט זאת.

אחר כך בא סדר העבודה - ממה מחשבים את האחוזים האלה, מאיזו הכנסה?

צריו לומר - ההכנסה לפני הניכוי של האיש עצמו, כי ההכנסה החייבת היא

לאחר כל הניכויים. הוא הדין יתרת ניכוי לשמירת ההון, אם אינך אומר

שזה אחרי הניכוי אינך יודע ממה לחשב את האחוזים האלה. אותו דבר ניכוי

על פי כל דין אחר. כלומר, לוקרזים אח ההכנסה החייבת, עושים כמה פעולות,

על מה להפעיל אח הניכוי המיוחד על מנת שזה לא ייעשה הלוו וחזור בטכניקה.

היו"ר חי רמוז;

אם אין הערות נוספות לסעיף 8, אני מעמיד אותו להצבעה-

הצבעה

סעיף 8 נתקבל

אם יותר לי שאלה שאיננה קשורה ישירות לחוק. אני מבקש לקבל ממינהל

הכנסות המדינה באחת הישיבות הקרובות הערכה מה יהיה הפסד ההכנסות למדינה

מכל התכנית הכלכלית עם ההקפאה במשך שלושה חדשים, בכמח זה יבוא לידי

ביטוי לנוכח העובדה שאנחנו מקפיאים במהלך 8-7 חדשים הלוך ושוב את ההכנסות

בדרך של הקפאת המשק. במה זה מתבטא? האם אפשר לקבל הערכה מה השוני

בין זה לבין ההכנסות לפי דו"ח ועדת-שטיינברג, אפילו שזה רטרואקטיבי?

על כך נשמע באחת הישיבות הקרובות.

סעיף 9

סעיף זה זהה כמעט לחלוטין עם מה שהיה קיים בחוק המיסוי. אם לעסק

היה הפסד בשנת המס 1984, ההפסד הזה מועבר לא נומינלית אלא מוצמד.

האם הנוסח של הסעיף מבטיח את התיאום של ההפסדים?

יי ברו ז tכך כתוב במפורש.

א' דמביץ?

כתוב: כשהם מתואמים לפי סעיף 7 לחוק המיסוי, אם היה חל עליהם"

אני מעמיד לחצבעה אח סעיף 9.

הצבעה

סעיף 9 נתקבל

סעיף 10

יש פריטי הון, כמו הון מניות , או תקבולים על חשבון הון מניות,

שיש הנוהגים לשלם עליהם ריבית במקום דיבידנד. יש אפשרות כזו בפקודת



החברות עד להקצאה המניות, יש גם אפשרות לשלם אחרי כן ריבית בתנאים

מקדמה על חשבון המניות?) בפקודת החברות יש

אפשרות לשלם ריבית על הון, גם על הון מניות. יש מעט מאד חברות שניצלו

זאת. אם יש פריט הון שמתקבל ומשלמים עליו ריבית, איננו יכולים להתיר

את הריבית, כי אנחנו הרי מצמידים את כל הפריט הזה לפי המדד. לא יתכן

לתת גם הצמדה וגם ריבית. גם זהו סעיף שמועתק מחוק המיסוי הקודם.

אני רוצה להבין את סעיף קיזז (ב).

יי ברון;

סעיף קטן (ב) נמחק לפי דרישתך. יש על כך שתי תקנות נפרדות,

הכל לפי דרישתך

היו"ר חי רמוז;

סעיף קטן (ב) של סעיף 10 נמחק. תבאנה תקנות, נדון בהן. אינני

רוצה לפתוח דיון על מה שיופיע בתקנות. האם יש לך הסתייגות לסעיף 10?

(דיי תיכוז; לא).

אני מעמיד להצבעה את סעיף 10.

הצבעה

סעיף 10 נתקבל

די תיכון;

אני מבקש לדעת לאיזו תקנה העברתם את סעיף קטן (ב). סעיף 10(ב) הוא

פרובלמטי ביותר. באיזה תקנה הוא מופיע?

התקנות כלולות בנספח לחומר שהבאנו לוועדה.

התקנות לא יאושרו סופית אלא לאחר אישור החוק-

סעיף 11

יי ברון;

לפי פקודת מס הכנסה אם קנית נכס ושילמת עליו מקדמה, או נשארת חייב

כסף כי לקחת הלוואה בבנק, ואתה צריך לשלם ריבית, אינך יכול לקבל את

הריבית הזו כהוצאה, והיא צריכה להצטרף לסכום ההשקעה. בשיטה של גריעה

מההון של הסכום ששילמת, מהרגע ששילמת ולא מהרגע שהפעלת את המכונה,

כבר גורעים ממך הוצאות מימון. כדי לאזן זאת, יש צורך להתיר את

הריבית הזו גם לפני שהנכס הופעל לראשונה- לכן צריך לסטות מפקודת מס

הכנסה. זה היה גם בחוק המיסוי.

אי שלום;

מה דין מפעל שרק מתחיל בייצור ואין לו הכנסה?

אז יש לו הפסד שהוא מתואם. אנחנו אומרים שהריבית שתותר לא תעלה

על שיעור האינפלציה על מנת שנתן רק מה שלקחנו ולא מעבר לזה.

זהו סעיף שעושה צדק עם הנישום במידה מסוימת, אני מעמיד אותו, להצבעה.

הצבעה

סעיף 11 נתקבל

לפני שנעבור לסעיף 12, הבטחתי לחבר הכנסת יאיר צבן שכאשר יבוא

הממלא מקוס הבא של יושב-ראש הוועדה, אאפשר לו להעלות הצעה שאיננה

קשורה ישירות לחוק עצמו.

אתם יודעים שאינני שייר לאלה שיש להם יצר של התנגחות עם הפקידות

הבכירה והפחות בכירה שמייצגת את הממשלה בדיונים שלנו.ואני רוצה להעלות

את הענין ברוח סובה, בכל הידידות ובשקט גמור. אתמול הודיעו ברדיו

שהממונה על הכנסות המדינה נזף בחברי ועדת הכספיס. (יי ברון; כך נאמר?)

הוא נזף בחברי ועדת הכספים על כך שבשעה כה חמורה למשק, אעיר נדון

ענין כה חשוב כמו חוק-שטיינברג, הס אינס עושיס את עבודתם כפי שצריך,

הישיבות הן קצרות מאד, שהנוחיות של חברי הוועדה היא מעל לאינטרס

הלאומי - ואת המשפט האחרון אינני מצטט, אבל זהו הרזשם שהתקבל מהידיעה

ברדיו. לצערי הרב, הידיעה הזו היתה נכונה. וניסיתי אתמול למנוע

ממר ברון להסתבך ב"פלונטר" הזה כאשר הוא החל להתפרץ בדבריו. זה קרה

בסוף הישיבה, כאשר רבים מחברי הוועדה לא היו בחדר. הוועדה איננה יכולה

לעבור על הענין לסדר היום, ביהוד עכשיו לאחר שניתן לכך פומבי.

כל אדם יכול לבקר את חברי הכנסת, כבודדים, כקבוצה, כחברי ועדה,

אבל אז עליו לעשות צעד שיעמיד אותו במקום שבו הוא יכול לכתוב מאמרים

בעתון ואפילו להשמיע את הביקורת החריפה ביותר.

אינני רוצה להיכנס לשאלה מי אשם בכך שנכנסנו למלכוד של זמן, האם

ועדת הכספים אשמה בכך או גורמים אחרים. אינני חושב שוועדת הכספים היא

האשמה. אני בכל אופן בא לדיון הזה במצפון נקי לגמרי. מר ברון, אתה

כנראה לא השתתפת כאן בדיונים שבהם נעשה נסיון לעשות פיליבסטר ולא טעמת

את הטעם הזה. ויכול להיות שאם לא יוכנסו כמה שינויים בחוק לא תהיה

ברירה אלא להכין פיליבסטר בדיוני המליאה, אז יהיה ברור מה פירושו של

דיון שאיננו עניני. אני רוצה לומר לגופו של ענין, שאני חושב שהדיון

שמתקיים בוועדה הוא דיון עניני מאד, רציני מאד, ואם יש מקום לבקר אותו

הרי זה אולי מפני שאיננו מספיק מעמיקים בדיון, ולא להיפך. ואם יש לי

רגשי אשמה, הרי זה מפני שלא היה לי מספיק זמן להכין את עצמי לדיון.

אבל מעבר לדיון, ונניח שזה לא כך, זו לא זכותך. יש כללי משחק, ואינך

יכול להטיף מוסר ולנזוף בחברי הוועדה. יש לך טענות על סדרי העבודה

בוועדה, חפנה ליושב-ראש הוועדה, תגייס את שר האוצר, תגייס את

יושב ראש הקואליציה, תאמר להם דברים קשים ותביא לכך שהוועדה תעבוד

בצורה מסודרת, לכל אחד מאתנו יש סדר יום עמוס משש בבוקר ועד חצות.

אני מבקש שתהיה התנצלות של הממונה, אס לא תהיה התנצלות, אני

בכל אופן לא אתן לו מנוח בענין זה. אני אומר זאת בכל הידידות ובצורה

עני נית.

היו"ר חי רמו?;

הערה לחבר הכנסת דן תיכון באותו נושא.

לצערי, לא שמעתי אתמול את הערתו של הממונה. אבל אמש נכנסו אלי

כמה שכנים, לא היתה טלוויזיה, והם שמעו חדשות ברדיו בשעה תשע, והם

באו אלי ובפיהם טרוניה שהשכן שלהם איננו עובד כהלכה ומחבל במאמץ

הלאומי.

אני רוצה לומר לך, אדוני הממונה כמה דברים, ואני רוצה שחברי

הוועדה יבינו את גישתו לנושא. אנחנו המחוקקים את החוק הזה. אתה יכול

להכין טיוטה והצעת חוק כראות עיניך. בינך לבין הציבור קיימת ועדת



הכספים. לדעתי, איננו מנהלים את הדיון כהלכה, שכן אם היינו רציניים

היינו צריכים לקיים את הדיון עמוק עמוק אל תור הלילה מדי יום ביומו

ולדדת לשורש הענינים. כי כאשר איננו מבינים והענין עובד, אני לפחות

חש לא בנוה והדגשתי איננה טובה כאשד זה קודה לי, אבל אני מציע לך מה

שהצעתי לך פעם דאשונה כאשד החלפנו דבדים בנושא זה: אל תדדיך אותנו.

ואם זה לוקח זמן, אנחנו יודעים מה אנו עושים, אנחנו לא פחות אהדאים

מאשד כל אחד בממשלת ישדאל. שכן יכול מישהו לחשוב - ואחד כך לתת לכף

ביטוי - שאנחנו, קדי ועדת הכספים, מחבלים במדיניות הכלכלית של מדינת

ישדאל. כל חוק כאשר הוא עובד את הוועדה,ההנחה היא שהוא נבדק לעומק,

לפני ולפנים, ואני מוכן להגיד לך עם היד על הלב, שכאן דצים מהד מדי,

והייתי דוצה להתעמק בהם כדי לדעת שאנחנו מחוקקים חוק נכון וצודק

ולא דק חוק פיסקלי שיכניס כסף לאוצד, שהדי מדובד בחוק של מס על

הכנסה, לי יש הדגשה שמטדתו היחידה של החוק היא לגבות מסים, וצדק הוא

איננו עושה במדבית המקדים,

אי שלום;

נוצד מצב, כפי שאמד גם מד בדון, שלא ניתן היום להפעיל את החוק,

וכל דחיה באישוד החוק תגדום נזק לאוצד המדינה, האמת היא שהוועדה החליטה

להקדיש את הימים האחדוניס לדיונים בחוק במשך ישיבות אדוכות, אבל

בישיבות אלה עלו גם סעיפים אחדים לדיון, ונציגי האוצד שהוזמנו לישיבות

כדי להלזיב על שאלות הקשודות בחוק וגם לתת הסבדים, נאלצו להמתין זמן

דב עד שהוועדה חזדה לדיון בחוק. כך אנחנו גודמים לעובדי המדינה בזבוז

זמן יקד. כך קדה אתמול וכך גם שלשום, ונציגי הממשלה היו צדיכים לחכות

שעה ושעתיים עד שהתפנינו לדיון בחוק. אנחנו צדיכים לדאוג לכך שזה לא

יקדה.

אני יושב בוועדה כעשדה חדשים, ופעם דאשונה בדיונים על החוק הזה

אני מדגיש סיפוק, העבודה של הוועדה על החוק הזה לפי דעתי היתה מעולה,

אינני דוצה לומד בזה שאי אפקיד לתקן פה ושם, אבל כללית זו היתה עבודה

מעולה- אולי החברים שלא השתתפו בוועדת המשנה מדגישים תסכול, אבל

לפחות אותם חבדים שלקחו חלק בדיוני ועדת המשנה יכלו להעמיק בסעיפי

החוק, אני חושב שזוהי דוגמה לעבודה טובה ולא היה צדיר לקצד את הזמן

שהוקדש לכך"

ההעדה של הממונה אתמול לא נגעה לחבדי הוועדה אלא אך ודק ליושב-

דאש, אינני זוכד מקדה שחבדי הוועדה אמדו: לא נשב אחד הצהדים, או

לא נשב בעדב, כאשד זה נתבקש. ההעדה שלך לכן לא היתה במקומה, כי זו

. היא בעיה של תיאום בינך לבין היושב-דאש של הוועדה,

אני מבין את הממונה שנתון ללחץ בלתי דגיל, אחד הגודמים שמביאים

אותי לכלל דצון לתמוך בחוק זוהי ההדגשה שיש פה אדם שדוצה להחיש את

פעמיו על מנת לגבות מסים שמגיעים למדינה. אבל צדיך לזכוד שאנחנו

נמצאים מאחודי חלון של זכוכית, לו הדברים היו נשאדים בינינו, ניחא.

אבל כיוון שאנחנו חשופים, אני חושב שאין לך בדידה אלא להתנצל לאחד

שהדבדים יצאו החוצה.

במהלך הדיונים בוועדת המשנה הייתי מסביד למד בדון בדוח טובה,

שהוא צדיך למלא את תפקידו, ואנחנו צדיכיס למלא את תפקידנו. אנחנו

לא צדיכים למלא את התפקיד של מינהל הכנסות המדינה, והוא לא צדיך

לנהל את סדדי העבודה של הכנסת" והיה עידוב תחומים לא פעם,וביקשתי



עיזה לא יקרה, וחזרתי וביקשתי. אבל אני מבין את הלחץ שבו נתון הממונה

לאור החשיבות של החוק הזה.

אם אמנם הממונה נזף בוועדה, כפי שטוענים החברים - ואני לא רציתי

להתערב כי היו לי חילופי דברים עם הממונה ולא נתתי לו לנהל את ישיבות

ועדת המשנה לפחות - ראוי שהוא יתנצל. כל ההערות שיש לממונה על סדרי

העבודה של הוועדה ועל הצורך להחיש את החקיקה, חייבים לבוא לידי ביטוי,

לדעתי, אפילו לא ישירות בינו לבין יושב-ראש הוועדה, אלא בין הדרג

הפוליטי שממונה עליו לבין יושב-ראש הוועדה. ילר הממונה לשר האוצר

אני מבקש ממך כאיש פוליטי, כשר האוצר, כאחד מראשי הקואליציה,

לפנות ליושב-ראש ועדת הכספים, לחברים בוועדת הכספים, בתביעה להחיש

את הדיונים בחוק" אסור לך, אדוני הממונה, להתערב בהליכי החקיקה של

של הכנסת, כי זה יפעל כבומרנג. זה לא יהיה לטובתך, לא לטובת הענין

שאתה מייצג.

אני מציע לך לא להיכנס עכשיו לפולמוס ולא לתת תשובות, אלא לקבל

לתשומת לב את ההערות של חברי הוועדה, להתנצל על מה7!היה אתמול ובכך

לסיים את הפרשה. זוהי הצעתי. ואתה תנהג לפי הבנתך ושיקול דעתך.

אני מקבל את דבריו של חבר הכנסת רמון כסיכום בלי להיכנס לדיון"

כי בשבוע שחלף פניתי לממונה ואמרתי לו! הבה הקיים את עקרון הפרדת

הרשויות בוועדה. הגיעו הדברים לידי כך, שבגלל הלחץ בו נתון הממונה,

אל תתן למצא את רשות הדיבור..

כבר אמרתי שאבחר הסתייגות אחת או שתי הסתייגויות שאותן אנמק

במליאת הכנסת, ואסתייג כך מהחוק כולו, כי אני חושב שהכנסתם את

הכנסת למיטת סדום כזו, שלמרות שאסתייג מהחוק אצביע בעדו. מאזני

חודש יוני מוגשים היום כאשר אין חוק, ואמנם מדובר במקרים בודדים-

יש כ-5000-4000 בעלי עסקים שצריכים להגיש מאזנים ל-30 בספטמבר,

ועדיין אין חוק.

תפקידך, מר ברון, לפחות לספוג את כל הכעס העצור בתוכך, כי אצלנו

הרוגז על החוק הוא כפל כפליים, ואנו די מאופקים.

ביום שלישי בא האוצר לוועדה עם שתי פניות דחופות שבאמת היו בבחינת

עזרה ראשונה לתכנית הכלכלית. כי משום מה בבנק ישראל ובאוצר שכחו להגדיל

את המכסות של איגרות החוב ומילווה קצר מועד שהם רשאים להנפיק לציבור.

ובאמת כדי לא לשבש את מהלכי התכנית הכלכלית נכנסנו לדיון בנושא

ומתוך אחריות קיימנו עליו דיון של שעה וחצי וסיימנו אותו. על כך אנחנו

נענשים כביכול על ידי הממונה שנוזף בנו. וזה לא היה נעים.

אנחנו יכולים לומר שכל עוד אנחנו דנים בחוק אין להביא בפנינו כל

נושא אחר- אבל האוצר מביא בפנינו נושאים שהם טעונים אישור ועדת הכספים,

נושאים דחופים שאין לדחות אותם.

גם בעבר, בדיוני הוועדה עם הממונים על הכנסות המדינה, נוצר הרושם

שמתנהל מאבק בין הממונה לבין הוועדה. ולי היה נסיון כזה עם הממונים

שכיהנו בתפקיד זה לפניך, ורצו לקרוא אותי לבירור לאחר שאמרתי מה שאמרתי"

זה לא ענין אישי שלך, לא אתה היעד. אתה מייצג את המדיניות של הממשלה.

אם הקרים חושבים שהם צריכים להתערב כדי להחיש את דיוני הוועדה, בבקשה.

יואילו לקרוא אותנו לבירוד ויאמרו לנו את אשר עם לבם. אבל זה לא נושא



לחילופי דברים בין פקיד בשירות המדינה, ויהיה בכיר ככל שיהיה, לבין

חברי הוועדה. כי חבר כנסת אהד או שני חברי כנסת יכולים לעצור את כל

הליכי החקיקה. אהד ידבר שעה, שני ידבר שעתיים, והכל ייעצר. דרוש לכך

גם רצון טוב של הברי הוועדה.

יכול מאד להיות שאתה מבחינתך צודק- עליך מפעילים לחץ לסיים את

הדיון בחוק ולהתחיל לגבות את המסים. אבל מי שצריך לקרוא לנו לבירור

אלה הס השרים ולא הפקידות. אינני רוצה שהענין יעבור לפסיס של מאבק

בין הממונה לבין חברי הוועדה. כי מה שהופיע אתמול בחדשות זה המור

ביותר. וזו גם לא שאלה של התנצלות כי הנזק כבר נגרם, כל אהד פונה

ננזפתם. כאשר אני משמיע הערה או טענה על פקיד בכיר,

זה לא צודק, הוא איננו יכול להשיב לך. לכן אני נזהר.

כך גס אתה אינך יכול להשמיע דברים כאלה עלינו. איך אנחנו נראים היום

ברחוב?

אני מציע להסיר את הענין מסדר היום. נשכח מה שהיה, ונמשיך

בעבודה.

לא שמעתי אתמול הדשות ולא ידעתי מה קרה בוועדה. אבל אני יודעת

שמראשית השנה ועדת הכספים היא על הכוונת, ולפעמים בצדק. באופן פנימי

אני אומרת שאנהנו מבזבזים הרבה זמן. לגופו של ענין הממשלה מאיצה בנו,

אבל היא עצמה לא תמיד עומדת בלוח הזמנים. לדוגמה, חוק היטל חינוך,

שכל כך האיצו בנו לאשרו, אחרי שאושר הובא למליאה רק כעבור שבועיים,

ולא באשמתנו. בינינו אני מרשה לעצמי לומר שלא פעם אנחנו מבזבזים זמן

יקר בשל ריבורים בטלים.

זה לא שייך לדיונים על חוק זה.

זה שייך לאווירה הכללית בוועדה. ואם הזמן דוחק והמלאכה מרובה,

אני מציעה שנהיה עניניים.

יי ברוז;

לא שמעתי אתמול את החדשות, אבל אין ספק שגם בלי הפניה של מרבית

חברי הוועדה, או כולם, אני חייב התנצלות לוועדה על ההתפרצות שלי אתמול"

זה מעל לכל ספק, כי לא היה לכך מקום ולא הייתי צריך לעשות זאת- לו

הייתי עושה זאת גם לו כעסי היה גדול ביותר אילו הייתי מעלה על דעתי

שדברים כאלה עוברים לכלי התקשורת,

אומרים לי שאם יש לי טענות לוועדה, אני צריך לפנות לשר ולהשמיע

בפניו את טענותי בחדר סגור- אני לתומי השבתי שהדיון בוועדת הכספים הוא

דיון בחדר סגור. באים אלי בטענה שזה שודר אתמול בכתבה ברדיו; צריך היה

לבוא בטענה למישהו מחברי וערת הכספים שמסר זאת לרדיו ולא אלי-

אני בא בטענות על מה שקרה ולא על מה שפורסם.

יי ברו?;

אמרתי שאין ספק שאני חייב התנצלות בלי תירוצים ובלי אבל..

אמרתי שאילו ידעתי שהדברים יפרצו החוצה, הייתי נזהר כפל כפליים,

וגם כך אני צריך להיזהר.

ההתפרצות שלי היתה מכוונת רק לנושא אחד. אני יודע שמביאים ענינים

דחופים לוועדת הכספים. אני יודע שוועדת הכספים עושה את מלאכתה וזוהי



חובתה, ומי אני שאומר לוועדת הכספים איך לעבוד וכמה זמן לעבוד.

כל הבקשה שלי מאז שהתחלנו לדון בחוק הזה עוד בחודש אפריל, שאני

והצוות שלי מעמידים את עצמנו לרשות הוועדה ביום ובלילה ללא כל

הפסקה כדי לזנקיים ככל האפשר יותר י?2ייבות ונדון עליו אפילו בצורה

יותר מעמיקה מכפי שעשינו. זו לא רק זכותכם, אני חושב שזוהי חובתכם

להעמיק בדיון, כל מה שביקשתי שיוקדשו לדיונים בחוק ישיבות ארוכות,

ואחרי שזה הובטח, כאשר הברי הקואליציה בוועדת הכספים הופיעו בפני

ראש הממשלה - ובאותה שעה היה על סדר היום היטל הנסיעות וראש הממשלה

קצת רגז - וראש הממשלה ביקש מחבר הכנסת שפירא להצביע בו במקום על

אי אפשר עדיין להצביע, יש סעיפים שלא דנו

בהם, זהו חוק מסובך שצריך לדון עליו לעומק, ראש הממשלה הגיב על דברי:

אבל זה לוקח זמן, אז אמר חבר הכנסת שפירא באותה ישיבה, שהוועדה

תקדיש לדיונים בחוק ימים ולילה על מנת להביא אותו לאישור במהירות

רבה. אחר כך היתה ועדת משנה שדנה בחוק בצורה מאר ענינית ולעומק.

לעניות דעתי, פשוט לא הוקדשו מספיק ישיבות לחוק -ואני יודע שגם

חברי ועדת הכספים עובדים מבוקר ועד ערב, ולא רק אנחנו-

בישיבת הממשלה האחרונה ב-1 ביולי עלה שוב הנושא לדיון והועלתה

הצעה לאשר מייד את החוק במסגרת תקנות שעת חירום. אמרתי שזה בלתי אפשרי,

זה חוק שצריך לעבור ליטוש. גם אני עדיין אינני שלם עם החוק, גם אני

מבקש להכניס בו עוד תיקונים ושינויים. ועובדה שבכל דיון אני פה

ושם משתכנע שפה צריך תיקון ושם דרוש שינוי, היועצים מעירים הערות

לענין. חברי הוועדה מעירים הערות עניניות שמחייבות תיקונים. ואנחנו

מדי פעם מביאים עוד תיקון ועוד תיקון על מנת להגיע לחוק שיהיה

הרי טוב והכי מושלם, עד כמה שזה ניתן לצפות את הדברים מראש, ואינני

יודע מה יקרה לאחר קבלת החוק, אם לא ניאלץ לבוא ולהציע תיקונים

כי לא ראינו דברים מראש. זה בהחלט יכול לקרות.

אז ביקשתי את רשות הדיבור. ראש הממשלה נתן לי רשות דיבור ואמרתי:

עם כל הכבוד, זה לא חלק ממהלך כזה. אנחנו חייבים להמשיך בדיון,

ולטענה שזה לוקח זמן, אמרתי שלהערכתי לאור ההבטחות שיש לי לדון

בחוק ביום ובלילה תוך שבועיים יובא החוק לאישור סופי- הופתעתי

בתחילת שבוע שעבר כאשר הודיעו לי על שתים או שלוש ישיבות שהיו

צריכות להימשך 12 שעות, ושנמשכו בערך 6-5 שעות" אני רואה לאן אנחנו

הולכים אם מצביעים כל יום על סעיף אחד, זה מה שקרה בשבוע שעבר.

היום ההתקדמות היתה -יותר מהירה.

אני הייתי צריך לבקש מהיושב-ראש לקבוע ישיבות רצופות, במקום זה

יצאתי מכלי. אני מתנצל שוב ושוב. אשתדל כמיטב יכולתי שדברים כאלה

לא יישנו.

אני רוצה לסיים את הפרשה. אין ספק שמערכת היחסים בין וערת

הכספים לבין הפקידות הבכירה של הממשלה היא מורכבת ומסובכת. אנחנו

רוצים להטביע את חותמנו על החוקים שאנו|דנים בהס, ובצדק, אנחנו

מקבלים עקירות פניות ומתלבטים בנושא זה או אחר. והפקידות הבכירה שמגיעה

אלינו לאחר שהצעת חוק עברה את הקריאה הראשונה, לאחר שהיא למדה את

החומר, ליבנה אותו וגיבשה לעצמה דעה, מבקשת להחיש את דיוני הוועדה

כדי להביא לאישור החוק כדי לגשת לביצועו, בעיקר בתקופה כל כך קשה

שכל יום קובע מה יהיה היקף הגביה,

ועדת הכספים בכנסת הזו היא כל כך גדולה, שהמספר הגדול של חבריה

כבר יוצר בעיה, מה גם שהוועדה מופקדת על נושאים חיוניים רבים ומגוונים,

אתה מתחיל דיון בהרכב כזה של חברי הוועדה, ובהמשכו באים חברים אחרים



ובמקרים רבים חייבים להתחיל את הריון מחרש. ואני מבקש שלא תהינה

אשליות, בנושאים שאינם שנויים במחלוקת יעו התקרמות יפה, היכן הרברים

נעצרים? כאשר יש חילוקי רעות. אם מחר ירונו בחלוקת הטבות למוסרות

קיאנו קשורים אליהם, לא תהיה בעיה. אבל אם אתה רוצה לסכם נושא ששנוי

במחלוקת, יתברר לך שחברי הווערה חייבים להשתתף בריוני המליאה. הבעיה

המרכזית היא הנושאים השנויים במחלוקת. לפעמים מצליחים להתגבר על

חילוקי הרעות בוועדת המשנה ולפעמים לא. ולכן הצעת החוק חזרה למליאה,

ואם נהיה מספיק גמישים ונגיע לפשרות, אני מאמין שנוכל להביא לאישור

החוק בימים הקרובים.

אני רוצה לומר גם כמה מלים טובות על הממונה. אמרתי זאת בהזרמנויות

שונות. אינני יכול לקבוע עריין מי הוא האיש ומהי טביעת אצבעותיו, אבל

רבר אחר ברור לי, שהוא ארם אקטיבי, ארם שאיכפת לו, נלחם כל יום על

רעותיו ומתמורר עם הנושא. כל מערכת הכנסות המרינה היא במצב קשה, והיום

צריך לטפל בדו"ח וערת-שטיינברג ומחר בנושאים אחרים. לכן חשוב שחרף

כל המאבקים גם נמצא את השפה המשותפת אתו. ואל תאמין שיש כאן משהו

סורי, אין כאן שום רבר חשאי או חסוי, כל רבר שאתה אומר כאן יוצא

החוצה, ובמהירות, על ירי חברי הכנסת, על ירי המנגנון. לכן הבה נמשיך

לעבור, וער למשבר הבא נקווה שנעבור בשלום גם את החוק הזה.

כמה מלים על נושא אחר שקשור לנושא זה. אנחנו עברנו גם על חוק

היטל הרכוש, שעבר בסוף קריאה שניה וקריאה שלישית. אני קורא בעתון

שחובה לשלם את היטל הרכוש ער 16 ביולי ועל הנישום לחשב בעצמו את

סכום ההיטל שעליו לשלם. אינני יורע אם כל אזרחי מרינת ישראל שיש

להם רכוש יכולים לחשב בעצמם את שוויו לצורך תשלום היטל הרכוש ולעטות

את כל חישובי המרר ער 16 לחודש. מרוע אין פניה לציבור עם הסברים מה

עליו לעשות? אי אפשר לחייב את הציבור לעשות את כל החישובים האלה-

בחוק היטל הרכוש עשינו כאן יחר נסיון ראשון מסוגו במדינת ישראל

לגבות מס לא שחוק בתנאי אינפלציה. כי כל מה שמשלמים היום הוא שחוק,

כי אם משלמים מס ערך מוסף ב-15 בחורש, יש כבר שחיקה של שבועיים. הוא

הרין מקרמות. נעשה כאן נסיון חר פעמי לקבל את המס ללא שחיקה. אם

שווי המלאי היה ב-1 באפריל מיליון שקל, וההיטל הוא 1%, הרי את

הסכום של 10 אלפים שקל צריך לשלם בשווי הריאלי ל-1 באפריל. כיצר

ניתן לעשות זאת? אמרנו שמוער התשלום הוא 16 ביולי. המרר מתפרסם

ב-15 ביולי. לכן פרסמנו מורעות גרולות בעתונות, ואנחנו נעשה את

המהלך הבא ב-51 ביולי החל משעה חמש ער מאוחר בערב באמצעות כלי

התקשורת, וב-16 בחורש בעתונות.

ער מתי אפשר לשלם את ההיטל ללא קנס?

יי ברוז;

ללא קנס אפשר לשלם כבר היום. חלק נכבר מהאוכלוסיה קיבל את הטופס,

יש אולי חלק שלא קיבל אותו עריין. בגלל הסיבה הזו נעשה רבר אחד - לא

נטיל שום קנסות, ונפרסם על כך הורעה. אני צריך לסכם עם הנציבות

ער מתי תהיה הארכה של המוער.

מה שנוגע לשווי, הטופס כולו הוא פשוט, אבל בלי רואה חשבון או

בלי יועץ מס קשה למלא אותו. יש רברי הסבר מפורטים מהצר השני של הטופס.

אפשר למלא אוחו מיירית, פרט לשתי העמורות האחרונות,

חשוב להודיע ברבים שניתן לקבל את הטפסים בסניפים, כי אנשים רבים

טרם קיבלו את הטפסים.

הודענו על כך כמה פעמים בהודעות שפרסמנו בכל העתונים.

אתה ממלא את הטופס ומגיע לסכום ההיטל. כאן עליך למלא עוד שני

טורים, הטור של המכפיל והטור של הסך הכל לתשלום. המכפיל הוא של

ארבעה מדדים. (אי שלום; שלושה מדדים), ארבעה מדדים מ-15 במרס

ל-15 ביולי, המדד הידוע לעומת המדד הידוע. ארבעת המדדים האלה מתבטאים

במקדם. צריך להכניס את המקדם, להכפיל וללכת לשלם. מייד לאהר פרסום

המדד ב-15 בחודש בשעה חמש נפרסם את המקדם. סיכמנו עם הרדיו שכל שעה

בחדשות הם יודעי מהו המקדם. אנחנו מכינים גם שקף עבור הטלוויזיה.

מה קורה אם מישהו איננו משלם את ההיטל עד 16 ביולי אלא משלם

בתאריך מאוחר יותר? ההצמדה ממשיכה לרוץ. (ד' תיכון הצמדה יומית?)

איך מחשבים אח ההצמדה? מדד לעומת מדד אם זה חודש שלם, ואם אלה ימים,

זה שליש אחוז ליום.

ומה דינם של המקדימים בתשלום?

אדם שרוצה להקרים לשלם עושה חישוב משוער של עליית המדד, משלם,

ואחר כך הוא יקבל מהמחשב דרישה לתשלום.

אני מודה שיש פה הקשחה מסוימח. אבל אם אנחנו רוצים לגבות את

ההיטל בערכים ריאליים ולקבל את הסכום שאנחנו היינו אמורים לקבל, אנחנו

חייבים לנקוט בדרך הזו. ההבדל אם משלמים אחרי ה-15 לחודש מתבטא ב-4%

ריבית לשנה. לגבי מכוניות, התשלום הוא עם חידוש רשיון הרכב.

יי ארצי;

ההערה שלי מתקשרת לדיון הקודם אבל בכיוון הפוך. יש לי רולים

שכיוון שאנחנו שקועים כולנו בדיון בחוק הזה המאורעות עוברים לידינו

ואנחנו עוברים לידם. כוועדה שיקל לה הרבה סמכויות ואחריות, איננו

מעורבים כלל במספר דברים מרכזיים, ואביא שלוש דוגמאות של הקיבוע

האחרון.

הנושא הראשון - זוהי כל מערכת השביתות, והשביתה של עובדי חברת

החשמל בכלל זה. נושא שני - הידיעה שהתפרסמה בעתון שרשות השידור עומדת

בפני סגירה. זהו נושא תקציבי. מה אנחנו יודעים על כך?

ני ארד;

יש ועדת משנה של ועדח החינוך שדנה בענינים הקשודים בתקציב רשות

השידור.

אינני בטוח שוועדת החינוך היא שצריכה לעסוק בנושא התקציבי.

נושא שלישי מרכזי הוא המצב הכספי של הרשויות המקומית. יש ידיעות

על התמוטטות, על פיטורים וכדומה.

אני מציע, אם זה עולה בקנה אחד עם הנוהל או הנוהג בוועדה, להקדיש

ישיבה אחת לדברים הבוערים של המעיק בנוסף לדיונים בהצעת החוק שהם חשובים

וצריך להחיש אותם כדי להביא לאישור החוק,

אני מבקש לברר מהו סדר היום של ישיבת הוועדה ביום שני הבא.

ביום שני אנו אמורים לדון על בעיות השוק המשותף בהשתתפות סגן

ראש הממשלה ושר ההוץ יצהק שמיר.

לפני כן יש ישיבה ביום ראשון בירושלים. בפעם שעברה החלטנו בלית

ברירה על ישיבה ביום ראשון בתל-אביב ולא בירושלים. לא יתכן ששוב נקיים

ישיבה ביום ראשון בתל-אביב.

כל עוד לא נסיים את הדיון בחוק אין להתווכח על השאלה אם הישיבות

ביום ראשון תהינה בתל-אביב או בירושלים. אם ביום שני נקבע דיון על

השוק המשותף, נוכל לדון בנושאים שהעלה חבר הכנסת ארצי ביום שלישי.

תבעתי דיון דחוף בוועדה על ההון השחור והעלמת הכנסות. ביום שלישי

תדון בנושא ועדת הכלכלה והוצע לקיים את הדיון במשותף עם ועדת הכספים.

אני מציע שביום שלישי נדון בחוק עד שעה 12.00 ואחר כך נעבור לדיון

בשלושת הנושאים האלה-

יש ועדות משנה לכל אחד מהנושאים האלה.

לצערי, לא- הייתי מעורב בענין, אבל מרגע שהקימו עשרים ועדות משנה

של ועדת הכספים סתמו את הגולל על ועדות המשנה, כי הן הפכו להיות ועדות

מקינה של אדם אחד. אם אנחנו רוצים לדון בשלושה נושאים כה חשובים כמו

מערכת השביתות, רשות השידור והרשויות המקומיות, מן הראוי לדון עליהם

במליאת הוועדה. יו"ר ועדת המשנה שהנושא הוא בתחום טיפולו יציג את

עמדתו. ביום שלישי הבא בשעה 12.00 נקייס דיון כללי על הנושאים האלה,

אני מבקש ממך להודיע שביום דאשון הישיבה תתקיים בירושלים.

בימי ראשון מתקיימות ישיבות של ועדת המשנה לתקציב הבטחון במשרד

הבטחון בתל-אביב, ולכן חייבים לקיים את הישיבות של ועדת הכספים בימי

. ראשון בשעות אחר הצהרים בתל-אביב.

יש לנו סדר יום עם לוח זמנים קבוע ואי אפשר להכניס בו עכשיו שינויים.

בשלב זה ועד לבירור אני מודיע שלא תתקיים ישיבה של ועדת הכספים

ביום ראשון בשעות אחר הצהרים,

אנחנו חוזרים לדיון בחוק.



סעיף 12

סעיף 12 הוא סעיף התפר בין חוק המיסוי לבין החוק החדש לגבי

נכסים קבועים או נכסים מוגנים לפי החוק הישן, שחלקם נשארים נכסים

קבועים וחלקם הופכים להיות נכסים בלחי מוגנים. החלק שמדבר על נכס

שהיה נכס קבוע וממשיך להיות נכם קבוע מצוי בסעיף קטן (א). הכוונה

היא לנכסים קבועים כגון נכסי השקעה של בנק כמו מגריל או בנין, שחייבים

במס הכנסה רגיל לפי הפקודה ולפי הפסיקה. אלה היו נכס קבוע ונשארים

בגדר נכס קבוע. צריך לדעת מה קורה לאותו נכס קבוע מכאן ולהבא מבחינת

המשך ההצמדה של האינפלציה שהוא צבר מאז חוק המיסוי ועד תחילת תוקפו

של חוק זה . אנחנו אומרים שהוא ימשיך לצבור את אותה אינפלציה גם הלאה

מוצמד לתוך שנת המס 1985 וינכה זאת מההכנסה כאשר ימכור את הנכס-

סעיף 12(א)(2) דן בנכס אחר כמו מגרש של קבלן, שהיה נכס קבוע,

והוא עכשיו נכס שוטף מלאי,וצריך לקבוע מה קורה בתפר.מה שהוא צבר בתקופת

חוק המיסוי כאשר הוא היה נכס קבוע הוא ימשיך לצבור עד תום שנת המס

שבה נמכר אותו מגרש והסכום ינוכה מההכנסה מהמכירה של אותו מגרש. על

הסכום הזה מטילים מס בשיעור 10%, שהוא שיעור המס על רווח אינפלציוני,

בדומה למה שקיים ממילא בפקודת מס הכנסה ובחוק מס לזבח מקרקעין במכירת

נכס קבוע- זהו הרציו של סעיף 12.

לאחר שדחינו את הוויכוח בנושא הקבלנים הגענו סוף סוף לסעיף

שדן בקבלנים. על פי סעיף 14 לחוק המיסוי בתנאי אינפלציה קראה הממשלה

לקבלנים להתחיל לבנות, וזאת כשהיא מעניקה להם שערוך של עלות הקרקע

שעליה הם בונים משנת 1974. ועד המכירה. חלק גדול מהקבלנים נענו לפניה

של הממשלה, החלו לבנות ועדיין לא סיימו את הבניה. באמצע התקופה אנחנו

לא הספקתם לסיים את הבניה, בטל סעיף 14 של החוק

למיסוי בתנאי אינפלציה. להערכתי ועל סמך נסיוני במשך כחמש שנים לא

קרח כדבר הזה שבאמצע התקופה ביטלו חוק שהיה בתוקף ואנשים פעלו על פיו,

יכול להיות שעת מצוקה לנו עתה, אבל צריך לדעת שכאן נוצר תקדים מסוכן

מאין כמותו, גם אם לכאורה מס הכנסה צודק" אבל לא יכול להיות שאנשים

יצאו לדרך בידיעה שהחוק על פיו הם פועלים שריר וקיים עד 1985/6, ולפתע

שנה אחת לפני תום תוקפו של החוק משנים את כללי המשחק, כאשר הם נמצאים

באמצע הדרך.

מעירים לי כאן היועצים שמס הכנסה קיבל בשלב מסוים את הטיעון

הזה ואחר בך חזר בו.

אני מעיד שאף פעם לא הסכמנו לנקודה הזו.

יש נקודה אחת שאני רוצה לברר אותה. יכול להיות מצב שאדם שמפסיד

משלם מס. ההצעה של היועצים נראית לי סבירה בעיקר לגבי אלה שלא היה להם

רווח.

הצענו הצעה אלטרנטיבית שנוגעת לכמה סעיפים. לא הבנתי אם סוכם

שכאן יהיה המקום לדון בה. ההצעה האלטרנטיבית שלנו לגבי הקבלנים מציעה

תיקונים בסעיף 18(ד), בסעיף 4, בסעיף 5 ובסעיף 12 ובתוספות להון. אני

חושב שההצעה שלנו תואמת יותר את המטרות של החוק מאשר ההצעה שלפנינו, אבל

מר ברון אמר שבגלל קוצר הזמן הוא איננו מציע להיכנס לדיון על ההצעה ולקבל

אותה.



ההבדל העקרוני בין ההצעה שלנו לבין ההצעה הזוי הוא בכך שאנחנו

מציעים שקרקע תהיה נכס מוגן. התוצאה תהיה שיהיה פחות מרווח למשחק

על ידי רכישת קרקע לעומת סעיף 18(ד) שמנסה לתת לכף פתרון שיכול

להביא לכך שאחד ישלס מס יותר מדי ושני פחות מדי.

הבעיה בסעיף 12 מתמקדת בשלוש נקודות. כבר אמר מר ברון שמדובר

כאן על רכוש שהיה נכס מוגן והפסיק להיות נכס מוגן. המשמעות של נכס

מוגן לפי חוק המיסוי היא שהריבית שהיתה לקבלן בתקופת תחולתו של חוק

המיסוי, אמרו לו שהיא לא תוכר, כי היה לו תיסוף הון, אבל נאמר לו שהיא

תיווסף לעלות עד גובה האינפלציה ביוס שבו הוא ידווח על ההכנסה כאשר

הוא יגמור לבנות את הבנין.

אולי תביא לנו דוגמה במספרים נומינליים"

קבלן קנה מגרש בתחילת שנת 1982 במיליון דולר, שנניח היו אז

10 מיליון שקל. הוא החל לבנות על המגרש ונניח שבסוף 1982 הוא מכר את

כל הדירות בבנין, בממוצע. הוא מכר חלק מייד וחלק אחר שנתיים, ובממוצע

הוא מכר בשנה אחת את כל הדירות. נניח שאז ערך הדולר היה 30 שקל.

הוא כיסה את הוצאות הבניה ונשארו לו 30 מיליון שקל, ובמקרה הזה נניח

שזה אותו מיליון דולר- הוא ממשיך לבנות את הבנין ומסיים את הבניה .

בינואר 1985. עד אז הוא איננו מדווח על הכנסות, אבל בינתיים את הכסף

הוא השקיע בבניה, או שהוא השקיע בבניה של פרוייקט אחר או בניירות ערך.

כנגד ניירות הערך אין לו הון, כי הכסף שהוא קיבל עדיין לא נוסף להון,

כי מבחינת מס הכנסה לא היתה מכירה. ב-1985 הוא מדווח על מכירה. ואז

יש לו הכנסות 30 מיליון שקל, הוצאות 10 מיליון שקל, ורווח נומינלי

של 20 מיליון שקל. הרווח האינפלציוני על הפרוייקט הוא 10 מיליון שקל

מוכפל בשיעור האינפלציה מהתאריך שבו נקנתה הקרקע, מ-1982, ועד סוף שנת

המס 1985, דהיינו דצמבר 1985. אם נניח שבדצמבר 1985 שער הדולר יהיה

2000 שקל לעומת 10 שקל בעת הקניה סל המגרש, הרי שהניכוי האינפלציוני

יהיה 1.990 מיליארד שקל, ואת הסכום הזה הוא יכול לנכות אבל לא יותר

מגובה הרווח שהיה בסכום של 20 מיליון שקל.

היית צריך לשלם מס של 10% על 1.990 מיליארד שקל, אבל לא יותר

מ-20 מיליון. דהיינו, נרשה לך לשלם מס של 10% על 20 מיליון שקל, כי

הפסדת ריאלית.בפרוייקט, ברור לכל בר דעת שבמקרה הזה האיש לא הפסיד

על הפרוייקט. 30 מיליון שקל שהוא קיבל בסוף 1982 הוא בינתיים השקיע

בקרקע אחרת והיה לו תיסוף הון שקרם לו לשלם מס ב-1983/4 בגובה האינפלציה

של אותה שנה, או לחילופין הוא השקיע את הכסף בהוצאות הבניה, או לחילופין

הוא השקיע את הכסף במניות בנקים, או בפתיים או באיגרות חוב צמודות, ושילם

מס כי היה לו רווח אינפלציוני וכנגד זה לא היה לו הון בר הגנה.

יי מצא;

מהי ההצעה שלכם?

אי אליאב;

ההצעה שלנו היא שהניכוי שמגיע לקבלן יווסף לעלות המגרש, ועל

הסכום הזה הוא ישלם את המם.

גם חוק המיסוי, גם פקודת מס הכנסה וגם הפסיקה ראו בהכנסות

מניירות ערך אצל קבלן חלק ממהלך העסקים. לכן צריך לראות את כל ההכנסות

של הקבלן כמקשה אחת. על כך גם מר ברון אמר שזוהי בעיה, והוא יחשוב

אמרתי שאחשוב על כך).



הבעיה השניה נוגעת ל-10% מס. נגיד שנסיר את המגבלה שציינתי,

שאם לא כן מצד אחד אומרים שנותנים ניכוי עד סוף שנת המס, אבל בפועל

גורמים לכך שנותנים את הניכוי עד סוף שנת המס או עד התאריך שבו נמכר

המגרלז, התאריך המוקדם שבין שניהם. וזה מעורר בעיה נוספת שלא הזכרתי.

סעיף 18(ד) יוצר מצב שבפועל גס את ה-20 מיליון שקל לא אקבל, כי כנגד

ה-20 מיליון שקל נזקפו לעלות המגרש הוצאות מימון שהן מייקרות אותו,

וב;פועל יכול להיות שהן יהיו יותר גבוהות מ-20 מיליון שקל. תיאורטית

יכול להיות מצב שלקבלן יהיה גס הפסד נומינלי בזמן שהוא יבוא לדוות

על הכל,

איך ישתקף מצב כזה לצורך קביעת המקדמות, האס יורידו לו את סכומי

המקדמות אם מתברר שהוצאות המימון הן יותר גדולות?

סעיף 18(ד) אומר שאפילו אם מימנת את כל הוצאות הבניה ממקדמות

מלקותות, נראה אותך כאילו מימנת את הבניה מהלוואות שלקחת באומן יחסי

להשקעות שלך בבניה לעומת ההשקעות האיחרות שלך, סעיף 18(ד) מתעלם מענין

המקדמות מלקוחות,

לא לכך התכוונתי. נניח שחברה או מפעל קיבלו הלוואה פיננסית-

עליהם לשלם ריבית והצמדה על ההלוואה, יש להם הוצאות מימון,

ריבית אצל קבלן איננה הוצאה שוטפת אלא היא מתווספת לעלות,

אותו קבלן שילם מקדמות למס הכנסה על סמך שנים טובות שהיו לו.

בינתיים יש לו הוצאות מימון גבוהות, האם הוא יכול להקטין את המקדמות

שהוא משלם למס הכנסה?

מס הכנסה מחייב נישומים לשלם מקדמות, כל אחד יכול לבוא לפקיד

השומה ולהוכיח לו שהכנסתו תרד, ואז הוא יקטין לו את המקדמות.

אי אליאב?

אני חוזר למס בשיעור 10%. נניח שאותו קבלן קנה את המגרש

במיליון דולר ומכר את הדירות במיליון דולר. לפי הנוסח הזה הוא ישלם

100 אלף דולר מס, בתקופה האחרונה לאור המצב במשק יש מקרים שנשארים

לו 800 אלף דולר, גם אם ישארו לו 800 אלף דולר, לפי ההצעה שלפניכם

הוא ישלם כמעט 80 אלף דולר. גם אם הוא הפסיד ריאלית הוא ישלם מס-

צריך לזכור כי בחוק המיסוי ההגנה היתה 100%, וזה היה הסעיף היחידי

שבו נקבע במפורש שאין להטיל כאן 10% מס, כי רואיס זאת כמלאי שכל הזמן

מוכרים אותו. יש הבדל בין בנק שמוכר פעם אחת במשך הרבה שנים את

המשרד שלו והוא עשה עליו רווח הון, ואז מטילים עליו 10% מס, לבין

קבלן שזה העסק שלו. הוא איננו יכול שלא למכור את הדירות שהוא בנה,

הצענו שלמרות שבחוק המיסוי המקורי היתה הגנה של 100%, שחישוב

התיאום האינפלציהני יהיה בגובה של 100% בתקופת תוקפו של חוק המיסוי,

ולאחר מכן זה יתואם רק ב-90%. אס קבלן שמר על ערך הקרקע והוא מכר

את הדירות ונשאר לו סכום של מיליון דולר שזהו הסכום שבו הוא קנה

את המגרש, הוא ישלם מס על ה-10% האחרונים. ואם הוא מכר ב-900 אלף דולר

והפסיד 100 אלף דולר, הוא לא צריך לשלם מס.

אני מודיע שאצביע נגד הסעיף אלא אם כן הוא יתוקן.

כאשר ישבנו עם הממונה הצבענו על כך שחישוב הסכום איננו מתואם

אלא מוכפל, ולדעתנו אין תיאום מלא של הסכומים האינפלציוניים.

זאת כיוון שגם בסעיף קטן (1) וגם בסעיף קטן (2) כתוב כתוב זהסכומים

מוכפלים בו בזמן שצריך היה להיות כתוב שהסכומים מתואמים, דהיינו,

הקרן איננה מובאת בחשבון, כך שלמעשה אין תיאום מלא של הסכומים

בהצמדה לאינפלציה. הבנתי שדעתנו נתקבלה והיא נכונה, והענין גם נבחן

מספרית.

אם זה מוכפל מדוע זה לא מתואם?

פעם אחת מוכפל ופעם אחת מתואם - -

מה שכתוב עכשיו זה נכון. היות ומדובר כאן על הרווח לא צריכה

להופיע הקרן-

הסכום הראשון צריך להיות מוכפל, אבל הסכום שמתקבל צריך להוסיף

לו את הקרן ולתאם אותו. לכן במקום מוכפל צריך לבוא כאן מתואם.

אני מדבר על הסיפא. בענין זה לא היה ספק.

אני מבקש להודיע שסיכמנו עם חבר הכנסת מצא וקיבלנו לכך את אישור

יו"ר הכנסת, שביום ראשון הקרוב תתקיים הישיבה של ועדת הכספים בתל-אביב

בשעה 14.00. זו תהיה הישיבה האחרונה של ועדת הכספים שמתקיימת ביום

ראשון בתל-אביב.

יש סיכום בין יושב-ראש הוועדה לביני, היות ואני יו"ר ועדת המשנה

לתקציב הבטחון, שכל יום ראשון בשבוע אני מכנס את ועדת המשנה לישיבה

בתל-אביב במשרד הבטחון, או שאנחנו יוצאים לסיורים במחנות הצבא. אני

מבקש ממך להביא זאת בחשבון, כי לא מתקבל על הדעת שלאחר ישיבת ועדת

המשנה לתקציב הבטחון, שמתקיימת בתל-אביב, נסע לירושלים לישיבה של

ועדת הכספים.

אני חוזר לחוק שאנחנו דנים בו. בחוק המיסוי ניתנו לקבלנים הקלות

שונות כדי לעודד אותם לבנות. הקבלנים החלו בבניה וקיבלו את ההקלות

שהם היו זכאים להם בתוקף החוק. כך היה משנת 1982. והנה אתה בא בשנת

1985 ומשנה את התנאים בחוק ומחיל את התנאים ההדשים על קבלנים שהם

באמצע עבודות הבניה. קבלן התחיל לבנות על מגרש ביודעו מה עומד לפניו.

לא יתכן היום לפגוע בתנאים שניתנו לקבלן בחוק המיסוי ושהוא נערך

לקראתם. קבלן יכול לטעון שלו הוא היה יודע שבאמצע תקופת הבניה

ישנו לו את התנאים, הוא היה שוקל את צעדיו ועושה חישובים אחרים

לגמרי. שאלתי מה אתם עושים במקרה כזה. לגבי קבלנים שמתחילים לבנות

מכאן ואילך, זה בסדר; אבל לא מתקבל על הדעת לשנות את התנאים לגבי

קבלנים שהחלו לבנות והביאו בחשבון שחלות עליהם הוראות חוק המיסוי.

האם יש לכם תשובה לשאלה הספציפית בענין הנוסח של "מוכפל"

ו"מתואם" ברישא ובסיפא?

ביום ראשון נתן לכך תשובה.

לבעיה שהעלה חבר הכנסת גרופר, קודם כל, בית המשפט העליון פסק

כבר פעמיים שציפיה איננה זכות מוקנית, ואני מדבר עכשיו על מסים,

עובדה שקבעו לצרכי מיסוי שרכב מסוג מסוים הוא משאית ולא רכב פרטי,

ואחר כך תיקנו את ההוראה הזו ואמרו שמתאריך מסוים ואילך הרכב הזה

לא יהיה עוד משאית לצרכי זקיפת הוצאות והכרה בהוצאות, אנשים באו

קנינו את הרכב כאשר ידענו מה יותר לנו בניכוי לצרכי מס,

ולגבי דידנו זוהי זכות מוקנית. מי שקונה רכב כזה מהיום ואילך ידע

מה עומד לפניו. בית המשפט העליון קבע בצורה חד משמעית, שאין מביאים

בחשבון ציפיות בחוקי מם. לכן מתאריך מסוים יכולים לשנות מצב קיים

לעתיד-

בחוק המיסוי נאמר שמי שהתחיל לבנות בית בשנת 1981, יוכל לקבל

ניכוי מההכנסה לא רק את ההצמדה של הנכס לתקופת חוק המיסוי מיום

1 באפריל 1982 ועד 31 במרס 1985, אלא הוא יוכל ללכת אחורנית עד שנת

1974 במדד, בתנאים מסוים. אמרו שהוראה זו תחול אם הוא סיים את הבניה

תוך ארבע שנים מהמועד הקובע, והכניסו פה איזו שנה שהיא מחוץ לחוק,

כי החוק היה לשלוש שנים" זהו אחד הנושאים שלא חשבו עליו בעת חקיקת

החוק, או שחשבו שהחוק הזה יוארך, כי אחרת איך אפשר לתת זאת בשנה הרביעית

כאשר החוק הוא לשלוש שנים? נניח שאין יותר אינפלציה בשנת 1985 ואין

חוק כזה, אלא קיימת פקודת מס הכנסה. מה היה קורה בשנת 1985? מה

הוא היה מקבל? הוא היה מקבל את ההצמדה הזו בלי לקבל את ההצמדה בתוך

שנת 1985.

אמרנו כי נתחשב בתיקונים נוספים שהקבלנים ביקשו, שגם אלה לא

הובטחו להם - ואותו אדם שהתחיל לבנות ב-1981 ידע גם דברים אחרים:

הוא ידע שאם הוא הפסיד על בניה מתמשכת הוא לא יוכל לקבל את ההפסד,

אלא אם הוא גומר את העבודה עד הסוף; הוא ידע שאם יש לו הוצאות ריבית

לצורך סעיף 18(ד) והיו לו הכנסות, הוא יוכל להוריד רק הכנסות ממוסד

כספי, זאת אומרת אם הוא מקבל ריבית מבנק, ולא ריבית קיהוא מקבל

ממוסדות אחרים.

ישבנו עם הקבלנים והגענו להסדרים על תיקונים בסעיפים שונים

שהיוו מקשה אחת. כאשר הכל היה גמור והחוק היה מוכן, הם באו ואמרו:

. יש פגיעה במי שבנה בית בשנת 1981 ולא גמר אותו עד 1985. אולי יש

קבלן אחד כזה במדינת ישראל ואולי יש שנים כאלה. אינני יודע כמה

בתים יש במדינת ישראל שהתחילו לבנות אותם ב-1981 ולא נסתיימו עד

מרס 1985, והם יסתיימו בשנת 1985/86 והקבלן לא יקבל את ההפרש.

ההצמדה הרטרואקטיבית יכולה לבוא גם ממקורות אחרים. אנחנו אומרים

ששנת 1985 היא שנה מיוחדת עם חוק מיוחד לשנה אחת. אנחנו נותנים

דברים מסוימים ב-1985; איננו הולכים אחורה עד שנת 1974. אני מודה

ומתוודה שכל הסיפור הזה איננו ברומו של עולם. זה מפריע לנו להכניס זאת

למסגרת של החוק. תנאי ההצמדה הם אחרים. בחוק המיסוי דיברו על הצמדה

של 100% של ההון העצמי. יכולים לבוא אותם הקבלנים ולומר שלגביהם

בקינה הרביעית צריכה להיות גם כן הצמדה של 100%. מדוע רק 90%? לגבי



אלף בתים זה יהיה 90%, ולגבי שני בתים שנותרו מ-1981 זה יהיה 100%?

והרי גלשנו בהוק המיסוי לעבר שנה קולא היתה. אפשר גם לטעון: מדוע

10% מס? בהוק המיסוי זה לא היה. יש פה כעין הקיקה רטרואקטיבית;

היא איננה רטרואקטיבית בי לא אומרים שמי שמכר ב-1984 ישלם 10% מס

על 1983. רק מי שימכור מ-1985 ואילך יצטרך לשלם 10% מס.

אנהנו מוצאים לנהוץ להשאיר את הסעיף הזה כמות שהוא גם בנושא

של הבתים הבודדים וגם בנושא של 10% מס. ואת ענין ה-10% מס הסברנו

ואני מוכן להסביר זאת עוד פעם.

היתה מדיניות לעודד בניה.

זה עידוד בניה להשכרה, זה נושא אהר שמייד נגיע אליו.

לענין שערוך ההון ל-1984, אנהנו מציעים לא לגלוש לזה. תהליט

הוועדה לפי הבנתה, אבל זוהי הצעתנו.

היתה הצעה שבמקום לגבות 10% מס מהסכום האינפלציוני, ננכה

מהרווה רק 90% מהסכום האינפלציוני. (א' צהור: אפילו 80%).

אם ננכה 90% מהסכום האינפלציוני, אז 10% יהיו חייבים במס. במקום

10% מס, יהיו 10% החייבים במס, שפירוש הדבר יהד עם הוק היסף 6.5% מס

במקום 10%. על מה המלהמה? - על 3.5% מס.

הבעיה היא של אלה שמפסידים.

יי ברון;

כאשר מדובר על אלה שמרוויחים, לא נראה לי שכאשר 10% מס חלים

על כולם, כאן להציע משהו אחר.

בענין ההכפלה והתיאום, יאיר רבינוביץ אמר שתיעשה בדיקה. אני

כבר אומר שבדקנו את הענין. קודם כל לענין הרווה לוקהים את המכירה

ואת ההוצאה, מנכים האחד מן השני ואחר כך צריך לתת גם את התיאום.

אבל אין בעיה, הענין ייבדק אם זה יהיה מוכפל או מתואם.

כתבתם שסכום התיאום לא יעלה על סכום הרווח.

אנחנו כתבנו שזה לא יעלה על סכום הרווה מאותו נכס, והם מציעים

שזה לא יעלה על סך כל הרווח,

כל נכס הוא נכס בפני עצמו כי ניתנה לו הגנה, ואיננו יכולים

לפתוח ולפרוץ זאת. בחוק הקודם זה היה צריך להיות נומינלי ולא צמוד"

שוכנענו שצריך לקבל זאת צמוד. אם לא היינו משתכנעים בענין ההצמדה,

הבעיה כלל לא היתה מתעוררת. ברגע שאמרנו שאנחנו מתירים זאת צמוד,

התעוררה הבעיה מהדש, לכתחילה לא היתה כל כוונה לתת זאת. משזה ניתן,

נוצרה בעיה. בהוק המיסוי במקום שרצו הצמדה אמרו זאת. לגבי הנושא

הזה לא דובר על הצמדה. ניסיתי לברר זאת והתברר שהכוונה היתה לא להצמיד,

כי נתנו אז את השערוך של 1974.- היות ונתנו כאן את ההצמדה, באו

לא רק מהצמדה מהנכס הזה אלא תעבירו זאת לכלל הנכסים, לא

היתה כוונה כזו ולא צריכה להיות כוונה כזו.

היתה לי משאית. קניתי אותה במיליון דולר ומכרתי אותה ב-900 אלף.

על ההפרש הנומינלי בשקלים אני משלם 10% מס למרות שהפסדתי 100 אלף דולר.

כך נאמר בפקודת מס הכנסה, והוראה זו חלה על כל הנושא של רווחי הון.

זה החוק שחל על כל נכס. אתה מפסיד ריאלית ומשלם 10% מס.

אתה צודק, אבל זה לא היה קיים בחוק הקודם לגבי קבלנים, כי

לגביהם הקדקע היתה מלאי עסקי והיא נשארה מלאי עסקי. וזהו הבדל גדול.

גם אם אתה אומר לכאורה שאז נעשתה טעות, היינו צריכים כבר אז להטיל

עליהם את המם,המעבר לגבי הקטע שהוא מלאי עסקי למצב שאתה מתאר אותו

הוא קשה מנשוא. גם אם אתה אומר שצריך לאתר את הכללים לגבי כלל המשק,

אינך יכול להגיע ל-10% בבת אהת, כי אין שום דוגמה במשק שכך אתה נוהג

לגבי מלאי עסקי" מה שאתה נותן זה ציוד, זהו הציוד שלו. אבל אינך עושה

זאת לגבי מלאי. אתה לוקה ממלאי 10% אם הוא מפסיד? תאר לך שיש למישהו

מלאי. רצית חמש שיטות לתיאום מלאי.

אינך אומר מה שהוא אומר. זה ענין אחר.

הקבלנים הודיעו במפורש שהם מבינים את ענין המם של 10% והם מסכימים

לו. הקבלנים הבינו את הנושא והסכימו לו.

הבעיה היהידה היא אם היו לי שני בנינים או היו לי בבנין אהד

שתי דירות. ודירה אהת נאלצתי למכור בערך ריאלי נמוך, דבר שהוא היפוטטי

לחלוטין, שבמקרקעין לא הדבקתי את המדד, דבר שלא קיים כלל. אבל גניה

אם לא הדבקת אח האינפלציה ונשאר לך הפרש,

בהפרש הזה לא נכיר לך אלא כנגד אותו בנין בלבד, והוא מבקש שנכיר בהפרש

הזה כנגד ההכנסה הכוללת בשנת המם.

לא דומה משאית לבנין, כי על המכירה של משאית אתה מדווח תוך

שלושים יום.

אמר חבר הכנסת חיים קופמן דבר חשוב, שבחוק כזה אם רוצים להתקדם

חייבים להתפשר. אני אומר נגד דעתו של הנציב המיועד: אם במחיר

של מחיקת המלים "ובלבד שהסכום שיופחת לא יעלה על סכום הרווח" מצביעים

בעד הסעיף הזה, אני מסיר את התנגדותי.

אני מתנגד.

אני חוזר לניכוי של 10%. אינני מכיר גורם במשק שעל המלאי שלו,

גם כאשר הוא יפסיד, תטילו 10% מס. אני מדבר על מלאי,

60% על האחרים.

להם יש סעיף 18(ד).

האם בגלל זה שנעשתה טעות גסה בחוק המיסוי אנחנו צריכים להנציח

אותה, כאשר הקבלנים מסכימים לקבל על עצמם את ההוראה הזו.

החוק הוא כל כך מסובך שאין ספק שכאשר באה משלחת אחת ואיננה

מבינה בדיוק את המסקנות, היא חוזרת אלינו חזרה ומעלה הצעות אחרות, מה

גם שלא תמיד ההרכב של המשלחות הוא זהה. זה בוודאי קורה בכל הסקטורים

במשק, ובוודאי אצל הקבלנים.



אני רוצה לשאול האם הסקטור של הקבלנים בשנתיים האחרונות הרווית

או הפסיד ריאלית.

אני מוכן לענות לך על השאלה בארבע עיניים, כי מכאן זה יעבור

לעתונות.

אני אומר לך שגם אם נעשתה טעות רצינית, המעבר מן המצב כפי שהיה -

ואני בעד ההמרות לאורך הדרך - למצב של תשלום 10% מס גם על הפסדים

שעלולים להיות משמעותיים, הוא מעבר קשה מאד.

זה לא מס על הפסדים,

אמרנו 10% מהסכום הזה ולא יותר מהרווח.

10% אלה יחולו רק על הרווח?

בוודאי, סכום שיופחת מהרווח יחוייב ב-10% מס.

אני חוזר ושואל: אם קניתי מגרש במיליון דולר ואני מוכר אותו

ב-800 אלף דולר, האם אני צריך לשלם 80 אלף דולר מם? זה נכון

פחות עלות הנכס המקורית).

זה חל על כל בעל בנין, בעל משאית, בעל ציוד, זה חל על כולם,

זהו ענף היחידי שהקרקע מהווה מלאי עסקי שלו. יש הבדל בין אדם

שפעם בשנה מוכר נכס, או פעם בעשר שנים, שצריך לשלם 10% מס, לבין

קבלן- על אף אחד אין הגנה מוחלטת וגם על אותו תעשיין או בנק לא צריכה

להיות הגנה מוחלטת, יש סקטור אחד שמוכר את הקרקע הזו, את הנכס הזה,

בתור מלאי עסקי. זה העסק שלו,

אלמלא חוק המיסוי הוא היה משלם 60% מס. סעיף 18(ד) פעל גם קודם,

אני רוצה להציע פשרה בעקבות דבריו של הממונה. הואיל והקבלנים

אמרו לי במפורש שאם אנחנו מסירים את ההגבלה של הרווח הם מוכנים לשלוח

מכתב לוועדה שהכל מוסכם עליהם, הייתי אומר: רווח מאותו פרוייקט.

אני מוכן לוותר על כך. לפני מכתב של הקבלנים מיום 8 ביולי שבו

הם כותבים שבמקום לקחת 10% - למסות 10%. ההפרש הוא אם הקבלן הרוויח

3.5%. אם אנחנו אומרים שזה לא יהיה מאותו פרוייקט אלא כללי, אני הושב

שהלכנו צעד אחד קדימה לקראתם,

אנחנו יודעים שבשנת 1985 אנחנו פוגעים בהרבה אנשים שמהם אנחנו

צריכים לגבות את המס, אני מאד מבקש: אל תשחקו את החוק הזה"

עד עכשיו לא שחקנו.) בסעיף זה נוריד את ההסתייגות שלנו

ונסיר את ההגבלה שזה יקוזז רק כנגד אותו פרוייקט או אותה דירה,

אם ההצמדה של העלות קטנה מהמחיר של המכירה, ופירוש הדבר שהנכס לא

הדביק את העלות מוכפלת במדד וגם אין עליו רווח עסקי-מסחרי. אנחנו

מדברים כאן על תיאוריה בלבד. אבל אם יש דבר כזה, הוא יקוזז כנגד

הרווח.

אני מציע שתשקלו הצעה להקטין את ה-10%, או לחילופין לתת הגנה

של 85%, ובכך לגמור את הענין.

הבעיה היא להגן על מי שמפסיד.

או שאנחנו רואים את צרכי האוצר ואת הענין או שאנחנו מתחשבים

בצרכי המגזר הזה. הצרכים של המגזר אינם נחתכים על פי רעה קזל מישהו

אלא על פי דעת כולם. וזוהי הדעה שבאה לידי ביטוי במכתב מה-8 ביולי.

יש לי מכתב מה-6 במאי שממנו ברור שזה היה מוסכם על כולם. יש נקודה

צודקת מבחינת חשבון פיסקלי שהנכס זוהי דירה. יכול להיות שיש בבנין

כמה דירות ואחת מהם נמכרה בזול. לכן אני מוכן לקיזוז. אם קרה נם והעלות

פלום מרד קטנים ממחיר המכירה ואין כיסוי רווח לא בהוצאות הכלליות

ולא באינפלציה, אם קרה כדבר הזה זה יקוזז כנגד נכס אחר. זוהי

העמדה של האוצר.

הנושא של הרווח הוא הרבה יותר משמעותי. יש פה נושא המס.

נראה לי מס של 6% במקום 10%. לגבי הרווח, אני מציע לתאם את הרווח

הכולל עד אוקטובר, אם לאחר מכן, להשאיר את הענין כמות שהוא.

לגבי שערוך מ-1984, אני מציע להחמיר אבל לא בבת אחת. בחוק

תיאום מ-1974 עד תום שנת המס 1986. אני מציע שהתיאום

ייהיה מ-1982 עד 1986. (י' ברון: זה מה שכתוב). הקבלנים|אומרים

שהם לא הגיעו לשום הסדר. שני הדברים האלה מספקים אותם.

ל-10% יש לי הרבה הסברים. אין לי שום הסדר לשיעור של אחוז אחר-

10% זהו מס אינפלציוני בכל המשק. או שזה מגיע או לא.

אס הנכס שמר על הערך הריאלי קילו, לא איכפת לי שיוטל מס של 10%.

אבל לא נראה לי שאפשר לגבות את המס על הפסד על מלאי עסקי. אם הנכס

לא שמר על ערכו יהיה זה מוגזם מאד לגבות 10% מס על הפסד.

בסעיף שני אני מצטרף להצעה להקטין את ההגנה מ-90% ל-85%.

אנחנו נותנים 100%.

לא אוכל לקבל על עצמי ללכת לקראתם כאשר אני יודע היום בוודאות

שארגון הקבלנים הגיע אתנו להסדר והענין הזה לא הועלה אף פעם, לא נדון

אף פעם ולא היה על סדר היום. זוהי מכה מתחת לחגורה.

כאשר באו אלינו משלחות היו ניגודי אינטרסים וחילוקי דעות

בין חברי המשלחות עצמם. לא ברור לי מה קרה עם הקבלנים, אבל לכל אחד

יש חלקת אלוהים הקטנה שלו.

אין שום מקרה שקבלן כתוצאה מההצעה הזו ישלם יותר. לפי הצעת האוצר

בין אם הוא שמר על הערך ובין אם לא הוא ישלם 10%.

לפי סעיף 18(ד) מביאים בחשבון את הוצאות הבניה, הוצאות מימון

והוצאות הנהלה, ועל כך צריך להיות רווח. במקרה שיישאר רווח ישלם

10%.



לפי הניסוח של הצעת מר ברון ממירים את ההגבלה של הרווח גם

לגבי בנקים שמוכרים מגרשי של הבנק. צריך לעסות הפררה ובסעיף קטן (1)

צריר לכתוב שזה יתווסף לעלות ולא ייגרע מן הרווח.

בסעיף אחד זה ייגרע מהרווח של אותו פרוייקט, ובסעיף השני זה

ייגרע מההכנסה החייבת.

הווערה חשה שיש משבר בענף הבניה והיא רוצה ללכת לקראת הקבלנים.

אני מציע שנמצא נוסחה שנוכל להתפשר עליה.

אם אנו אומרים מהו השינוי ויש הצבעה חיובית כפוף לשינוי, בכך

נסתיים הדיון בסעיף. אבל אם אומרים שצריך להכין את הנוסח ולהביא אותו

להצבעה ביום ראשון, יהיה כאן הרכב אחר של ועדת הכספים והדיון שוב

יתמשר על פני שעות,

אפשר להצביע על ההצעה בכפוף לניסוח שיובא בפני הוועדה ביום ראשון.

חי רמוז;

ההצעה של מר ברון שהחישוב יהיה מכל ההכנסה החייבת היא מקובלת.

נשארת הבעיה של 10% מס. חלק מחברי הוועדה מוכנים ללכת לקראת הגנה

של 80% או 85% על מנת שיישמר העקרון שלא גובים מס מהפסד שנובע ממהלך

רגיל של עסקים. וכאן זה לא עסק צדדי כמו של בנק שמוכר נכס מקרקעין,

או של אזרח המוכר דירה. עבור הקבלן זהו העסק.

אני מציע לחילופין לרדת באחוזים, לא לקחת 10% אלא אחוז יותר

נמוך. אבל האלטרנטיבה המקובלת יותר על חברי הכנסת היא הראשונה של

85% הגנה ולא יותר.

אין 10% מס. הבה לא נשלה אה עצמנו, אולי יהיו 2%. בבנק יש לגבות

10% תוך יום ממכירת הנכס, בעוד שאצל קבלן רק עם הגשת הדו"ח. הוא

איננו משלם על כך מקדמות. הוא משלם מקדמות לפי שנת הבסיס ולא על 10%.

הוא מכר באמצע השנה, ובאינפלציה כזו זה יגיע ל-4%.

אם הוא קנה נכס במיליון דולר ואתה מגן על 85%, אם הוא ימכור

ב-850 אלף דולר הוא ישלם 10%. לא איכפת לי שהוא ישלם על רווח כל כמה

שאתה רוצה, אבל לא כאשר ההון נשחק"

אני מציע שנתלכד על הגירסה שמדברת על הגנה של 85% ועל הנוסחה

שזה ייגרע מהפרוייקט.

לפי ההצעה ייאמר כאן כל הסכום ינוכה בתיאום של 80% מהמדד.

בסעיף קטן (א) ייאמר שהסכום יופחת מהרווח מאותה יחידה עבודה כהגדרתה

בסעיף 18(ד), וזה אומר מאותו פרוייקט.

אני מציע לא להגביל זאת לגובה ההכנסה מהפרוייקט.

אינני מסכים להגנה של 80%. זה לא יכול להיות פחות מ-85%.

הענף הזה נתון במשבר. הוא מעסיק עובדים. אי אפשר להטיל עליו נטל כזה,

אם הוא הרוויה אפשר לגבות ממנו 10% מס, מה שאין כן אס יש הפסר.

אני מציע שתסכימו ל-85% ובכך ייגמר הענין.

אי צהור;

הענין של 85% צריך לעמוד בפני עצמו. כאן מוצע לדבר על הרווח

מאותה יחידת עבודה. נראה לי שיש לומר - לגבי סכום הרווח כשהוא מתואם

עד למכירת הדירה האחרונה באותו פרוייקט.

אמרנו: עד סוף שנת המס.

מה פירוש עד מכירת הדירה האחרונה? הקבלן יחזיק את הדירה האחרונה

ולא ימכור אותה במשך זמן רב.

אי צחור;

הצענו שהרווח יתואם עד אמצע שנת המס.

אי אליאב;

המכירה מתבצעת תקופה ממושכת לפני אותה שנת מס, לכן הרווח הנומינלי

יהיה קטן מאד, נומינלית הוא יהיה שלילי, כי מעמיסים על הפרוייקט את כל

הוצאות ההנהלה, את כל הוצאות הריבית, אי אפשר להרוויח רווח נומינלי

אחרי קיזוז כל ההוצאות. שלטונות מט הכנסה רוצים למסות את הקבלנים גם

אם לא שמרו על הערך של הנכס. (י' רבינוביץ: הוריד את ה-10%).

חי דמון;

אני מוכן לתת למס הכנסה להחליט או על דרך זו או על הדרך השניה,

יי ברול;

בין אם זה בנק או קבלן, המס מהסכום

האינפלציוני יהיה 10%, וההפחתה תהיה מההכנסה החייבת של הקבלן, ומההכנסה

מאותו נכס בבנק, הצעה חילופית - לא נקבל 10% מאף אחד, אבל הניכוי

מאותו נכס אצל בנק, או מהפרוייקט הספציפי שאליו מתייחס הנכט אצל קבלן -

יהיה בשיעור של 85%.

אי צחור;

בכפוף לכך שזו אופציה ומדובר על יחידת עבודה,

יי ברון?

האוצר מעדיף את ההצעה הראשונה.

אני תומך בהצעה הראשונה,

הוחלט; לאשר את סעיף 12 בכפוף ל-

1, הסכום המופחת מהרווח על פי סעיף 12(א) יופחת

מסך כל ההכנסה החייבת של הנישום בשנת המס;

2. ייבדק אם בסעיפים הקטנים צריך לומר סכום מוכפל

בשיעור עליית המדד, או סכום מתואם בשיעור עליית המדד.

אישרנו את הסעיף בכפוף לשני התנאים האלה"

אני נועל את הישיבה.

(הישיבה ננעלה בשעה 14,00)