הכנסת האחת עשרה

מושב ראשיו



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 158

ועדת הכספים

יום אי, י"ח בתמוז התשמ"ה, 7 ביולי 1985, 15:00

(תל-אביב, הבנק לפיתוח התעשיה)

נכחו; חברי הועדה;

א. שפירא - יו"ר

נ. ארד

י. ארצי

מ. בר-און

פ. גרופר

ד. דנינו

א. ויינשטיין

י. כהן

י. מצא

ע. סולודר

ש. עמר

י. צבן

ת. קופמן

ח. רמון

א. שלום

ד. תיכון

מוזמנים;

י. ברון, י. רבינוביץ, ח. אברמסון,

א. נאווי, ז. פלדמן - משרד האוצר

א. אליאב

ש. ברגרזון

א. צחור

ס. אלחנני

יועץ משפטי; א. דמביץ

קצרנית; א. אשמן

סדר היום; חוק מס הכנסה (תיאומים בשל אינפלציה)(הוראת שעת), התשמ"ה-1985



חוק מס הכנסה (תיאומים בשל אינפלציה)(הוראת שעה). התשמ"ה-1985

רבוחי, אני פותח את הישיבה. ראשית נשמע הצעות לסדר.

אדוני היושב ראש, חובתנו הראשונה היא לכנסת, אבל לפני חודש וחצי נקבע במרכז

הישראלי לניהול סימפוזיון בענין הצעת חוק פרטית שלי, והישיבה הראשונה נקבעה ליום זה.

אני צריך שם להרצות, להנחות, להשיב. אינני רוצה לעכב את עבורת הועדה, אבל אני מבקש

שסעיף 12 לא יסוכם היום.

ד. תיכוז;

אני פונה אל מר רמביץ. אני מוכרח לומר לן, קראתי את הגעת החוק, לפחות את הטיוטה

מיום 1 ביולי ויש בה דברים - אני רוצה לדבר בזהירות ולא לפגוע - דברים שאינם מתקבלים

על הדעת מבחינת עקרונות הצדק שאני חי על פיהם.

אם אומרים שאנחנו מצויים בשעת חירום, הרי הכל מותר. אבל אם אנחנו יושבים כאן כדי

להוציא מתחת ידינו חוק טוב, צודק והוגן כלפי כולם, הרי מתעוררות בעיות קשות. אם אכן

השעה קשה לעם ישראל וצריך לפעול בתחום המס על פי תקנות לשעת חירום, אני מבקש שאותו

חלק בתוק שאי אפשר להתפשר אתו ואי אפשר לתיות על פיו, יוצא מהחוק הזה ויומל באמצעות

תקנות לשעת חירום, ולפחות הועדה הזאת תשאר נאמנה לעקרון שמס הכנסה הוא סימטרי והוא מוטל

על הכנסות בלבד.

הבקשה שלי אל היושב ראש היא לקחת אותן הוראות שקשורות במצוקת המדינה ולהפעיל אותן

על פי תקנות לשעת תירום.

זאת ההמלצה שלן?

כן. אם ניווכח שיש בחוק דברים שאינם צודקים ואינם הוגנים, והממשלה בכל זאת תעמוד

עליהם, הרי יש לה זכות ואולי תובה להפעיל אותם על פי תקנות לשעת חירום.

אני מבקש לשמוע ממר דמביץ באיזו מידה אנחנו צריכים להתחשב או לא להתחשב במצוקת

המדינה, ומשיקולים אלה לקבוע הוראות שיחולו על כל אוכלוסית העצמאיים לשנת מם שלמה.

היו"ר א. שפירא;

מזכיר הועדה מסר לי שהממשלה רוצה לחזור ל-90%. מר לאוטמן מהתאחדות התעשיינים

ביקש להגיד כאן במה מילים.

במהלך ישיבות ועדת המשנה הגעת הממשלה היתה 100% לתעשיינים, 90% לכל השאר.

בועדת-המשנה ארבעה מחוך שבעה חברים תבעו שהשעור יהיה שווה לכולם. כיוון שהממשלה

התנגדה לשעיר 100% לכולם, ההמלצה היתה 90% לכולם. הממשלה בישיבתה ביום ראשון לפני

שבוע החליטה להזור ל-90% מיזמתה.

אדוני היושב ראש, אפשר לפתוח את הישיבה לפני כולם. אם יוזמנו התעשיינים, אעמוד על כך

שיופיע כאן כל מי שרוצה להופיע. ביום רביעי לפני שבוע היתה לנו ישיבה שנמשכה כחמש שעות,

באו התעשיינים והוסבר להם שככל הנראה יש בועדת המשנה רוב להצעה להוריד את השעור מ-100%

ל-90%, זו עמדת לעדת המשנה אם כי לא ידוע מה תהיה העמדה במליאת ועדת הכספים. אם יבואו

לכאן התעשיינים, אעמוד על כך שלא יהיה דיון בחוק אם לא יתנו לכל הגורמים להופיע. פני

אלי מסקטורים שונים ואמרתי להם שהענין סגור והועבר להחלמה.

אני מדבר על הפרוצדורה. אני מבקש מהיושב ראש לא לקבל משלחות. אם היישב ראש יגיד

שהוא רוצה לשמוע משלחת אחת, אני אבקש שלפתית עיד 10 או 12 משלתות יופיעו, ואז נפתח את

הדיון מתחילתו. אין טעם לדיונים בועדת-משנה אם בסופו של דבר עושים דיין כללי בועדה.

יש הרבה הגיון בדברים. אי אפשר לתת למשלתת אתת להופיע ולסרב לאחרים. אי אפשר לנהוג

באיפה ואיפה. כשצלצל אלי מזכיר היעדה, אמרתי שאם יש משלחח שלא הגיעה לועדת המשנה, או שאחרה,

אי שלא רצי לקבל איתה, אי אפשר לטעון שאם נשמע משלחה זו נצטרך לשמוע את כל המשלחית שכבר

שמעי איתן.

אין משלחת כזאת.

אם אין משלחת כזאת, לא נפתח את הדיין מחדש. אבקש מהתעשיינים להגיש לני נייר

ואבקש את אחד מחברי הועדה, אולי את חבר הכנסת דן תיכון, למעין את הטענית של מר לאוטמן.

אני לא מוען מענית של מישהי. אני טוען אך ורק טענות שלי.

היו"ר א. שפירא;

נבקש מגב' סמדר אלחנני לקרוא את הנייר. פנו אלי מבנק הפועלים ועוד גורמים, אבקש

לקריא לפני היעדה גם את הפניית שלהם.

המצב היום שונה לחלוטין מן המצב שהיה ביום שהתחלנו את הדיון בחוק הזה. נדמה לי

שיש קשד בין הדיון כאן ומה שהתרחש בשבועות האחרונים במדינה ועם הדרישה לחלוקה שווה של

הנמל, עם הגורף לגבות כסף ולהוכיח שאפשר לגבות כסף, הוא קשור עם התוכנית הכלכלית של

הממשלה. אנחנו עומדים בראשית יולי ודנים בהוראת שעה. אני שואל אם אפשר שנדון היום

לא על החוק שלפנינו אלא בהוראת שעה אחרת, שאולי אלמנטים שלה ישנם גם בחוק שלפנינו.

אני מציע לדון בהוראת שעה שתתן תשובה לשלוש בעיות מרכזיות: א. התוכנית הכלכלית;

ב. חלוקה צודקת של הנמל; ג. גבייה מיידית של כסף כדי שצדק לא רק ייעשה אלא גם ייראה.

אם לא תהיה תשובה לבעיות אלה, בתסבוכת שבה אנחנו נתונים, עם כל ההתנגדויות והדברים

האחרים, נדמה לי שהדיון הזה לא ימלא תפקידו.

הערה לסרר. אני ממשיו את קו המחשבה של חבר-הכנסת ארצי. לפי דעתי, אנחנו במילכוד.

לא הייתי חבר בועדת המשנה, אבל בתקופה האחרונה שמעתי משני פקידים בכירים במם הכנסה

ומומחים , בהם שני חברים לשעבר בועדת שטיינברג וד"ר אדרי שהוא מומחה למיסים, שאין שום

סיכוי להפעיל את החוק הזה במשך השנה והדבר יגרום התמוטטות מערכת המס, יהיו הוצאות

ללא הכנסות, ואני יכול עוד להוסיף דברים כהנה וכהנה.

חבר-הכנסת רמון, שמעת את ד"ר אדרי?

ח. רמוז;

קראתי.

היו"ר א. שפירא;

הוא היה בועדת המשנה? ביקש להופיע?

ח. רמוז;

לא. לא היה גורם שפנה אלי ולא הוזמן.

י. צבז;

שני פקידים בכירים במס הכנסה תארו את הצפוי, לפי נסיון העבר, עם הדפסת טפסים,

ימי עיון, שאלונים. אנחנו עומדים כבר ביולי. העסק הזה לא יעבוד. מוטב לתקן את החוק

הקודם בכמה דברים שטעונים תיקון - ציוד, מלאי, ריבית, והמערכת תעבוד יותר מוב מאשר עם

החוק המוצע, פרט לנושא העצמאיים.

לפרוצדורה. הקמתי לנושא זה ועדת משנה בראשותו של חבר-הכנסת חיים רמון. במשך כל

הזמן התענינתי בעבודת הועדה, קיבלתי הדים ושמעתי שהועדה התנהלה כראוי, שמעה את כל

הגורמים, קיימה דיון על כל סעיף וסעיף. ועדת המשנה עשתה עבודה גדולה לא כדי להגיע

למליאת ועדת הכספים ולהתחיל הכל מחדש.

מקובל שלאחר שועדת משנה גומרת את עבודתה היא מוסרת את הסיכומים ליושב ראש הועדה,

מפיצים את הסיכום לחברי הועדה, קוראים את הסיכומים ולכל חבר בועדדה יש זכות להעיר הערה

לסעיף מסוים או לערער. אם יש התנגדות לנקודה מסוימת, ההתייחסות צריכה להיות ספיציפית.

גם אני תעשיין, ואם יש בכיה שהחוק הזה יהרוס את התעשיה, הרי הוא יהרוס גם אותי.

אני מאמין שממשלת ישראל לא עושה חוק כדי להרוס את כולם. אפשר להתווכח על שעורי הפחת,

אפשר להתווכח אם השעור צריך להיות 100% או 90%, אבל אם טוענים שהחוק הורס את הכל, הרי

אין בכלל על מה לדון.

נפסיק עכשיו בהצעות לסדר. לא יהיו עוד הנעות לסדר. לא נקבל משלחות. המשלחות

יכולות להגיש נייר לועדה בקשר לסעיף מסוים, והיועצת הכלכלית של הועדה תקרא אותו.

נקרא עכשיו את הצעת החוק ונצביע סעיף סעיף.

קוראים, שומעים הערות ומצביעים.

קוראים כדי לדעת על מה מצביעים. נקרא סעיף סעיף, אם חבר מערער - יציג את הערעור

שלו ונצביע על הסעיף. לא נתחיל שוב בדיאלוג. אני רוצה שנגמור היום את העבודה. אם נתנהג

כפי שביקשתי, וחברי הועדה ידברו כל אחד אל היושב ראש ולא האחד אל השני, בלי קריאות

ביניים, נוכל להתקדם.

בנייר שלפנינו הוכנסו באופן חד-צדדי שינויים לעומת הנוסח של 1 ביולי. אתה לא

יכול להגיד שבשינויים האלה לא יהיה דיון. אם הוכנסו שינויים, כאילו לא היה סיכום של

ועדת משנה, וצריך להיות כאן דיון. אם נוהגים ביושר, ננהג ביושר, אבל אם מכניסים

דברים אחרים, לא נגמור את החוק, נשב על כל סעיף 24 שעות. ענין הפחת למטעים לא היה

בנוסח הקודם, זה הוכנס ב-24 השעות האחרונות.

נענינו לבקשת החקלאים.

אמסור דו"ח קצר. בועדת המשנה התלבטנו בדיוק בבעיות שהועלו כאן - אם צריך או

לא צריך חוק חדש, אם החוק יכניס כסף, אם אפשר ליישם אותו. לפני שהתחלנו לדון בסעיפי

החוק, במשך שלוש ישיבות דנו רק בנושאים אלה. כמובן, אני הייתי בכל הישיבות,

מתחילתן ועד סופן, והשתכנעתי בכמה דברים. יש לי הסתייגויות במספר תחומים חשובים,

וההסתייגויות יבואו היום לדיון, אבל באופן עקרוני השתכנעתי שאין אלטרנטיבה לחוק הזה.

היום אין אלטרנטיבה, אם רוצים לגבות יותר מס. אין סיכוי לנסיון להניע היום חוק אחר,

גם אם יהיה יותר צודק, יותר חכם, יותר מתוחכם. על כל מומחה שאומר שאפשר לעשות חוק אחר,

אני יכול להביא מומחה שאומר שאי אפשר לעשות תוק אחר. להערכתי, החוק הזה הוא היחידי

שבאמת אפשרי ורציני.

כולל פרק גי?

אני מתייחס לחוק. אני מסתייג מנושא מסוים. אני לא מציע מספרים אחרים, אני לא

מציע הפעלה אחרת. אני מציע לקבל את החוק הזה, לעבוד על בסיס החוק הזה. אני סבור שאפשר

לעשות שינויים על בסים החוק הזה.

במהלך העבודה עם שלטונות המס, לאחר ששמעו את המשלחות ואת חברי הועדה, כמעט בכל

נקודה הביאו תיקונים. שלטונות המס קיבלו חלק נכבד מן ההערות שלנו, בנושאים רבים

ושונים, חלק לא קיבלו.

היו שינויים שהביאו בישיבה האחרונה, והודענו שנושאים אלה אנחנו מעבירים למליאח

ועדת הכספים. הביאו גם תיקון עקיף, אמרנו שלועדה המשנה אין דעה בענין זה. כל השינויים

האחרים, שמודגשים בקו בנוסח שלפני הועדה, שנושא את התאריך 7 ביולי, נדונו בועדת

המשנה, חלקם הגדול הם שינויים בנוסח שהוכנו על ידי היועצים שלנו והיועצים של האוצר

ונדונו בועדה, או שינויים מהותיים שהועדה הציעה ושלטונות המם השתכנעו שהם דרושים.

יש נושאים, כמו פחת למטעים, שהוא חדש בשבילי. אני רואה את זה עכשיו בפעם הראשונה.

על פי הפרוצדורה, על זה צריך להיות דיון.

על ידי מי מוגש הנייר הזה?

ח. רמוז;

על ידי ועדת המשנה. האוצר הכין את הנייר עם השינויים. ישבנו עם מר דמביץ, היו הצבעות,

ברוב הסעיפים התקבלה עמרת הממשלה, היו הסתייגויות מסוימות לחברים בועדח המשנה. הנייר

הזה הוגש על ידי האוצר, אבל בכל סעיף יש התייחסות של הועדה.

יושב ראש ועדת הכספים צריך היה לקבל ממר דמביץ מסמך האומר: בסעיף 1 ועדת המשנה תמכה,

בסעיף 2 תמכה, אין הסתייגות. כיוון שלא היה זמן להדפיס נייר כזה, היושב ראש יאמר שסעיף זה

וזה התקבל כהצעת הממשלה ויש הסתייגות לחבר זה או אחר, בסעיף אחר לא החקבלה עמרת הממשלה,

או שיש שחי גירסאות.



אני מציע ליושב ראש הועדה להביא להצבעה אוו כל הדברים שועדת המשנה דנה בהם. אם

לחבר בועדה יש עמדה בענין מסוים, רצוי מנוסחת, או עקרונית, יביא אותה לפני ההצבעה

ונצביע בעד ונגד עמדת הממשלה מול הצעה אחרת. בענינים שועדת המשנה לא דנה בהם, הדיון

צריו להיות פתוח.

היו"ר א. שפירא;

לזה התכוונתי.

לזה לא התכוונתי.

היו"ר א. שפירא;

לפרוצדורה. נחהיל לקרוא את סעיפי החוק.

רבותי, הנחתי שנקרא את החוק סעיף סעיף, ולגבי כל ענין שבועדת המשנה היי עליו

הערות, חילוקי דעות או הסתייגויות, יעירו על כך ויהיה דיון על אותי סעיף. הדברים

רשומים ומצוינים אצלי באדום.

יש לי הסתייגויות לכל.

בכל ענין בו נאמד במפורש שיש הסתייגות, הדבר רשום. בועדת המשנה נאמר במפורש

שזכות ההסתייגות לכל אחד מסעיפי החוק שמורה לחבר-הכנסת דן תיכון.

ד. תיכון!

לסדר. אדוני היושב ראש, אני באתי לכאן בהנחה שנשב עד מתר ואולי עד מחרתיים

ברציפות ונגמור את העבודה על החוק, בין אס יקבלו את הטיעונים שלי ובין אם לא יקבלו.

אבל אני מבקש מהיושב ראש להקפיד על הנוהל. כל הכבוד לועדת המשנה, אבל לכל חבו- יש

- זכות להעיר כל הערה שהיא לגופו של ענין. לא יכנסו הנה אנשים מהחוץ, אבל לחברי הועדה

יש זכות שאסור לוותר עליה, ולו רק למען מניעת תקדים.

קיבלנו נוסח מיום 1 ביולי, עברנו עליו ביום רביעי בשבוע שעבר. אני רוצה לראות

את השינויים שנעשו מייס רביעי ועד היום, ושלא נדונו בועדת המשנח. את זה צריך לראות

לפני שבכלל מתחילים.

הקמנו פורום של היועצים שלנו עם אנשי מס הכנסה לנושא הקבלנים, בי חשבני שלנושא

זה לא היה פחרון בהצעה שהוצגה לפנינו ביים רביעי. מה נעשה בענין זה?



לפני שנכנסים לדיון והצבעות, שאלה טרומית אל היועץ המשפטי לועדה. יש לפנינו

הצעת תקנות, האם אפשר לאשר תקנות אלה לפני שהחוק עבר בקריאה שניה ושלישית?

יש לפנינו גם תיקון לפקודת מס הכנסה. במקום תבר-הכנסת צבן, לא הייתי נותן

בכלל להניח את התיקון הזה, לפחות חלקו הראשון, על שולחן הועדה.

אני דמוקרט: אני בעד הזכות להניח ובעד הזכות להסיר.

ד. תיכוז;

התיקון בפקודה לא קשור בהמלצות ועדת שטיינברג, ובוודאי שלא בהצעת חוק

מס הכנסה (תיאומים בשל אינפלציה). הנושא אמנם חשוב, אבל צריך להיות ברור שאי אפשר

בהזדמנות חגיגית זאת לתקן את פקודת מס הכנסה בנושאים חשובים ומהותיים שקשורים בריבית

רעיונית, ריבית על הלוואות שניתנו בגין קונסציות לעובדים. תיקונים כאלה צריך להגיש

בנפרד. יכול להיות שנדון בהם כבר מחר או מחרתיים, אחרי שיעברו את המליאה. אבל אני

מבקש מהיושב ראש לא לאפשר בהזדמנות זאת שינוי פקודת מס הכנסה בנושאים שלא קשורים

ישירות להצעת החוק שנדונה בועדה.

י. מצא!

אני מבקש שתישמר לי הזכות להסתייגות לכל סעיף וסעיף.

אתה לא צריף לבקש. זה נתון ממילא.

י. מצא!

אחרי שהבהירו שלחבר-הכנסת דן תיכון יש זכות כזאת, חשבתי שלי או לחבר אחר אין

זכות. אני מבקש להבהיר שיש לי זכות הסתייגות במליאת הכנסת. יש קבוצה של סעיפים שאני

רוצה להאבק בהם.

עלו שתי שאלות. האחת - מה דינו של אישור תקנות לפני שהחוק נתקבל. אישור תקנות

לפני שהחוק נתקבל איננו אלא התחייבות של שר האוצר שאם הועדה תאשר את החוק כפי שהוא,

השר יתקין את התקנות כפי שהן. אבל זה רק ענין שבין השר ובין הועדה, והאישור הפורמלי

לתקנות יצטרך להנתן אחרי שהחוק יתקבל. האישור המוקדם הוא אישור בלתי-פורמלי האומר שיינתן

אישור פורמלי אחרי שיתקבל החוק.

שאלה שניה היתה בענין פקודת מס הכנסה.. בנוסח מיום 7 ביולי, שהונח היום על שולחן

הועדה, בעמוד 14, סעיף 29, יש אותו תיקון לפקודה שהיה בנוסח שהיה לפני ועדת המשנה.

י. מצא!

אני מבקש שתפנה אותנו לנוסח של 1 ביולי.

התיקון האמור בנוסח מיום 7 ביולי אינו אלא התיקון בנוסח מיום 1 ביולי.

יש עוד גליון נפרד שהאוצר יכול היה לשלב אותו בנוסח של 7 ביולי ומטעמים, שאני

חושב שהס פעמיס טובים, האוצר לא עשה כן. בכל אופן, הסעיפים האלה לא שולבו בנוסח של

7 ביולי. אם האוגר רוצה לשלב אותם, הוא יבקש זאת.

העגה שאני יכול לייעץ היא שאם נקרא את החוק מילה מילה, נגיע לכל הדברים ונדון

בהס, גם ההסתייגויות העקרוניות יוכלו לבוא לידי ביטוי, גם ההסתייגויות הספציפיות

יוכלו לבוא לידי ביטוי. אם נגיע לסעיף 29 וירצה מי שירצה להכניס בסעיף זה עוד כמה

דברים, אז תהיה השעה לדון בכל התוספות.

הדיון בועדת המשנה היה על מיומה מיום 1 ביולי 1985, אותה צילמנו ושלחנו לכל חברי

ועדת הכספים. בעקבות הדיון המסכם, היו עוד מספר נושאיס שחייבו תיקונים מסוימים. נוסף

לזה, בקריאה אחרונה והגהה מדוקדקת, נמצאו עוד כמה דברים שצריכים תיקון, אלה תיקונים

מכניים שבאו לבימוי במיומה שמונחת לפני ועדת הכספים להצבעה.

למיטב ידיעתי, כל שינוי במיומה מ-7 ביולי לעומת הצעת החוק המקורית בחוברת הכחולה,

הודגש בקו. אתם מעונינים גם לדעת מה השינויים לעומת המיומה מ-ו ביולי. לפני המיומה

מ-1 ביולי אם תיקונים שהכנסנו בדיו בזמן הכנת המיומה מ-7 ביולי. בכל סעיף שנגיע אליו,

אצביע על השוני בין 1 ו-7 ביולי באותה נקודה.

בגלל לחץ הזמן, רק עכשיו הגיעו מהאוצר כל התקנות והתיקונים. עכשיו יש בידיכם

החומר כולו.

התיקון העקיף הוא בשלושה סעיפיס, שהם חלק אימננמי הדרוש להשלמת החוק הזה. הם הוכנו

בנפרד, הוגשו בנפרד. לא נדונו בועדת המשנה. אלה רק שלושה סעיפים שדרושים כדי שהחוק הזה

יהיה שלם. אין אלה תיקונים בפקודת מס הכנסה שאני רוצה להכניס אותס בדלת האתורית,

אלא חלק אימננמי הדרוש להשלמת החוק.

אני מאשר מה שאמר היועץ המשפמי לועדה שהתקנות שמובאות עכשיו לפני הועדה יהיו

מעונות אישור פורמלי בלבד אחרי הקריאה השניה והשלישית של החוק בכנסת. אי אפשר לאשר

אותן היום, אבל אפשר לקבל אותן עקרונית. מאחר שהתקנות האלה שואבות כוחן מהסמכות שניתנה

לשר ולועדת הכספיס מכוח החוק הזה, כל זמן שהחוק איננו חוק גם התקנות אינן תקנות.

למדד. אני מבקש שיחולק כל החומר שרוצים לדון בו היום. יש לנו נסיון, מביאים

ניירות בשעות הקמנות של הלילה, לא דנים באים, מאשרים, מפני שכולם עייפים. אני רוצה

שנעשה עבודה מובה בחקיקה.



שאלה ליועץ המשפטי. בקריאה השניה בכנסת יוגשו הסתייגויות, ואפשר שמקצתן או אף

רובן יתקבלו. יכול להיות שתתקבל הסתייגות שמשפיעה על התקנות. לשם מה לדון היום

בתקנות לפני שהצעת החוק עברה קריאה שניה? יכול להיות שנקדיש זמן לדבר שלא יהיה בו

צורך.

אנחנו דרשנו שיוגשו לנו התקנות. הועדה כפתה זאת על האוצר. ביקשנו שיתנו לנו את התקנות

בענין סייגים להון, פחת. חבר-הכנסת דן תיכון אמר שלא יוכל להצביע על החוק בלי לדעת

מה אומרות התקנות בענין פחת. יש חשיבות עליונה שבהצבעה פה תהיה התחייבות שאלה יהיו

התקנות. אי אפשר לבוא בטענות לאוצר משני הצדדים.

אני מבקש ממר דמביץ לקרוא את הצעת החוק סעיף סעיף.

(קורא סעיף 1 -פרשנות)

לא היתה מחלוקת על סעיף 1.

בפיסקה (11) כתוב""עקרונות חשבונאיים" - עקרונות חשבונאיים שהיו מקובלים בישראל

ביום 31 בדצמבר 1984".

האם ברור למה מתכוונים? אין חילוקי דעות לגבי עקרונות חשבונאיים?

הבימוי "עקרונות חשבונאיים מקובלים" הוא עצמו ביטוי מקובל שאיננו זר לחוק.

אני מבקש שהממונה על הכנסות המדינה יגדיר למה הוא מתכוון.

למיטב ידיעתי, החוק היחידי שבו מופיע הביטוי "עקרונות חשבונאיים מקובלים" הוא

חוק ניירות ערן שקובע כיצד צריך להגיש דו"חות כספיים לבורסה וכו'. החוק הזה איננו

מונח עתה לפני. דו"חות כספיים בישראל חייבים להיות ערוכים לפי עקרונות חשבונאיים

מקובלים. העקרונות נקבעים על ידי לשכת רואי חשבון, שאיננה גוף סטטוטורי, והם מתפרסמים

ומחייבים את כל חברי האגודה. למיטב ידיעתי, כל רואה חשבון עצמאי הוא חבר האגודה.



עקרונות אלה מתפרסמים מדי פעם. יש להם מיספור שוטף. כתבני "עקרונות חשבונאיים

שהיו מקובלים בישראל ביום 31 בדצמבר 1984" כדי שבחקיקה החוק הזה נעמוד במצב ידוע, לא

היינו מוכנים שאחרי חקיקת החוק יפרסמו עקרונות חשבונאיים שתחולתם תהיה למפרע.

עד עכשיו לא שמענו שהיה ויכוח בנושא זה בבורסה או ברשות לניירות ערך, כאשר

מבינים תשקיף ומגישים דו"חות.

פקודת מס הכנסה מבוססת, בעיקר בקביעת ההכנסה, על סמכות של מיטב השפיטה לפקיד

השומה, ואם יש חילוקי דעות הם מתבררים בבית המשפט ונקבעות הלכות. לפיכך גס עקרונות

השבונאיים מקובלים, אם יהיו עליהם חילוקי דעות, בוודאי יהיו גם הם כפופים למה שנקבע

בפקודת מס הכנסה בדבר מיטב השפיטה, ואפשר יהיה להתמודד עליהם. אין דרך לקבוע מה

צריך להיות בדו"ח השנתי למס הכנסה אלא המאזנים כפי שהם מתפרסמים, ואלה מבוססים כולס

על עקרונות חשבונאיים מקובלים.

מדוע אפשר היה להסתדר בחוק המיסוי בתנאי אינפלציה בלי ההגדרה הזאת, ומה בדיוק

לחץ עליכם לשלב הגדרה זאת?

אם ילכו לבית המשפט ויתעורר ויכוח, מי יהיה בר סמכא לומר מה הם עקרונות חשבונאיים

מקובלים? אם יהיה זה נציג לשכת רואי חשבון, האם אין כאן סכנה של הטעייה?

י. ברוז;

בחוק המיסוי בתנאי אינפלציה לא היה צורך בהגדרה של עקרונות חשבונאיים מקובלים, וזו

אחת הסיבות לכך שהחוק היה גדול ומסובך, כי שם נקבע בצורה פוזיטיבית מה זה נכס מוגן,

הון, פרטי הון. כל הדברים באותו חוק היו מפורטים. נאלצנו לתקן שלוש פעמים, כי מדי

פעם התברר שדבר מה לא נלקח בחשבון. ועדת שטיינברג העדיפה לומר דבר פשוט, בלי לפרט

דברים שהם ידועים ומקובלים. המאזנים כולם מבוססים על עקרונות חשבונאיים מקובלים, חובה

לעשות כן, וההסתמכות על זה חסכה מאתנו הרבה מאד.

בתאוריה או גס בפרקטיקה?

י. ברוז;

כך נעשים הדברים בפרקטיקה.

מה שנוגע לפרשנות, עקרונות חשבונאיים מקובלים הם לא תורה שבעל פה, הם כתובים.

נדמה לי שהגיעו למספר 38. כל שופט יכול לקרוא את הדברים. אם הוא רוצה לקבל חוות דעת

על פרשנות, ימנה מומחה, כפי שעושים בכל חוקי המדינה, בנזיקין ובכל דין ודין.

בפיסקה (12) נאמר: ""ריבית" - לרבות הפרשי הצמדה". האם זו הגדרה נכונה?

בפקודת מס הכנסה יש ריבית והפרשי הנמדה. הפרשי הצמדה מוגררים ככוללים הפרשי שער.

על מנת שלא נצטרך לתזור פעמים רבות על המלים ריבית והפרשי הצמדה, משתמשים במילה אחת.

אני חושב שזאת טעות. עד כה היה מקובל שריבית היא ריבית והפרשי ה1מדה הם הפרשי

הצמדה. מעולם לא כללו שני הדברים ביחד.

לצורף החוק זו ההגדרה שמשרתת אותנו מצוין, כי אין צורך בהפרדה.

היו"ר א. שפירא;

אני מעמיד להצבעה את סעיף 1 - פרשנות.

הצבעה

בעד אישור סעיף 7-1

נגד - אין

נמנע - 1

הוחלט לאשר סעיף 1

אני נמנעתי.

היו"ר א. שפירא;

אנחנו עוברים לפרק בי; תיאום הכנסה שלגביה נוהלו פנקסים לפי שיטת

החשבונאות הכפולה.

(קורא סעיף 2 - תחולת פרק בי)

אני מעמיד להצבעה סעיף 2.

הצבעה

הוחלט לאשר סעיף 2

בסעיף 3 - ניבוי בשל פחת - יש שוני בין הנוסח של 1 ליולי ובין הנוסח שמובא להצבעה.

השוני איננו מהותי אלא רק בניסוח ובטבניקה של הבאת הדברים בצורה פשוטה יוחר.

השוני המהותי היחידי הוא בסעיף קטן (ד): "על אף האמור בסעיף קטן (ב) לא יוחר

ניכוי נוסף בשל פחח לגבי מטע..." - כי לגבי מטע יש תקנות הרבה יוחר מפורטות. החקלאים

ביקשו הסרר 1ורק יוחר, מבחינתם, ואנחנו הסכמנו שיותר צודק כלפיהם לקבוע אח הרברים

בנפרד ולא לפי הכללים הרגילים.

(קורא סעיף 3(א))

מדוע דרוש השינוי הזה לעומת הנוסח של 1 ביולי?

הוראח היסוד היחה קודם משולבח בסעיפים (א) - (ד), שנעשו עכשיו (ב) - (ה), הצד

השווה בכולם הוא שהוראח היסוד נכנסה בסעיף קטן (א) וזה מייחר כמה מליס בהמשך.

י. ארצי;

אני חדש בענין זה ואינני רוצה לעסוק אף ורק בסעיפים פורמליים, אני רוצה להבין

במה מדברים. יש כאן רואי חשבון, אני מבקש שיסבירו במה מדובר, הסבר קצר ובלשון בני אדם.

אני רוצה לדעח במה אני עוסק ועל מה אני מחליט.

סעיף 3 קובע מהו הניכוי בשל פחת. כשאין אינפלציה, הפחח הוא שעור מהמחיר המקורי.

כשיש אינפלציה, לפי החוק הקודם היו נכסים מוגנים, לדוגמה בנינים. אם ציוד לא היה נכס

מוגן, ; הפחח על ציוד היה לפי שעורים היסטוריים, לפי תקנוח הפחח, ללא הצמדה. פחח של

בנין היה צמוד גם לפי חוק המיסוי בחנאי אינפלציה. הואיל ומשנה זו גם ציוד הוא נכס

קבוע, מה שנקרא קודם נכס מוגן, אנחנו חייבים לקבוע פחח משוערך לפי האינפלציה.

בסעיף 3 יש כמה אלמנטים. יש הוראה מה יהיו שעורי הפחח. אנחנו אומרים שמתוקף חוק

זה שעורי הפחה לא יהיו אלה שבהקנוח משנח 1941, מלבד שעוד מהמחיר המקורי של ציוד או

בנין חהיה גם חוספח פחח שמבטאת את האינפלציה.

אם הנכס היה מוגן מ-1 באפריל 1982, כמו בנין, הרי הפחת צמוד מאז. אם נרכש הנכס

בין 1 באפריל 1982 ובין 31 במרס 1985, הוא צמוד מחאריך שנרכש, מאז שהורד מההון לצורך

מחן הגנה. ציוד לא היה נכם מוגן, הוא נחשב נכס קבוע אחר, ויינחן פחח משוערך בשנח

המס 1985 בלבד, כי קוד0 לכן כבר קיבלו עליו מעל ומעבר, ואחם יודעים אח הסיפור.

מה זה?

י. ברון;

קיבלו גם הוצאות מימון לרכישה, גם פחת נומינלי.

אולי תוכל להמחיש את הדגרים בדוגמה מספרית.

היו משאלות של גורמים שונים וגם היועצים של ועדת המשנה אמרו את הדברים. אם אדם

רכש ציוד במועד מסוים ועוד לא הפעיל אותו, הוא לא יכול לקבל פחת, פחת מתחיל מיום ההפעלה,

אבל הסכומים שהוא משלם על חשבון רכישת הציוד, או הבנין, יורדים מיד מן ההון בר ההגנה,

לכן מאותו מוער זה צריך להיות גם משוערך. אנחנו היינו ברעה שהשערוך צריך להתחיל מיום

שהושלמה התמורה. על זה התנהל ויכוח.

למה?

י. ברון;

יש נוהגים מסוימים בקנייה של ציוד. רכישה של ציוד אינה נעשית כך שאדם נכנס

ומזמין נול אריגה או מקדחה, נותן מקדמה בשקלים וכעבור חודשיים שוב משלם בשקלים ללא

הצמדה. בפועל כשאדם רוכש מכונה הוא יודע את המחיר צמוד. כך קונים היום.

היום משלמים במזומנים.

י. ברוז;

שתי הדרכים. או שמשלמים מיד את התמורה, ואז היא צמודה, או שיש תשלומים צמודים. יש

אולי גם יוצאים מן הכלל, אבל זה הכלל.

בבנין יש ענין אחר. מפעל בונה מבנה, הבנייה יכולה להמשך שנה או שנתיים. כל סכום

שהוא נותן לקבלני משנה, יורד מההון לצורך הגנה. קיבלנו את דעת המשלחות וגם דעת היועצים

שלא יהיה זה צודק להחיל אח ההצמדה רק מתום הבנייה לאחר שנתיים מתחילתה. תחילה אמרנו

"למעט בנין", כתבנו סעיף קטן (ה) במיוחד לענין הבנין ואמרנו שבענין זה יהיה סדר אחר -

קובעים מחיר משוערך לכל שלב.



ועכשיו לענין המסע. אלמלא אמרנו "למעט מטע", היתה חלה על המטע ההוראה שחלה על

ציוד ובנין. במטע עוברות שנים עד שיש פרי, לכן העדפנו לפתור בעיה זו בתקנות מס הכנסה

(פחת) (תיקון). שם יש עמוד שלם הקובע טיפול מיוחד במטעים.

דוגמה מספרית. לפלוני היה ב-1 באפריל בנין, שהיה נכס מוגן לפי חוק המיסוי. הפחת

עליו היה בשעור כזה וכזה. הוא היה צמוד כל שלוש השנים. אם העלות היתה 1000 והפחת היה

בשעור 4% - הסכום היה 40. אם בגלל האינפלציה בשלוש שנים הערך עלה מאלף למאה אלף,

הפחת יהיה 4000. הציוד לא היה נכס מוגן. במאזן הוא מופיע במחיר עלות - 1000. עד

31 במרם 1985 קיבל ריבית והפרשי הצמדה כהוצאה. ב-1 באפריל 1985 מתחיל סדר חדש, יקבל

פחת צמוד של שניו 1985. אם האינפלציה בשנת 1985 תהיה בשעור 200%, על מנת לקבל פחת

ריאלי יקבל 200. הואיל והעלות במאזן היא 1000, נוכה מההון העצמי 1000, ההון העצמי

הוקטן לפי עלות היסטורית, אין צורך לתת הגנה. מבנה היה נכס מוגן ולכן שם אין בעיה.

ד. תיכון;

ציוד לא היה נכם מוגן. אתם משערכים, אבל רק לגבי התקופה שמ-1985. האם אין בזה

קיפוח?

לא.

בדקתם את הדבר בועדה המשנה?

בדקנו. היה דיון על כל סעיף. אם רוצים לפתוח את הדיון מחדש... היושב ראש יחליט.

היו"ר א. שפירא;

מה שבדקו בועדת המשנה, לא אתן כאן להתחיל מחדש. אפשר לבקש הסבר, אבל לא דיון.

ח. רמון;

מה שקורה הוא שמבקשים הסבר, ומתחיל דיון על ההסבר. להסבר צריך להתייחס בהצבעה,

אבל לא להכנס לדיון.

ועדת משנה היא הכרחית בנושאים מסוימים, אבל היא לא באה במקום פליאת הועדה.

בדברים שבהם היה קונסנסוס בועדת המשנה, א9שר לרוץ מהר. אבל כשאין קונסנסוס, יושבת

המליאה ודנה. נכון שלא צריף להתעכב בדברים טכניים שועדת המשנה בדקה.

עד עכשיו דנו, לא קיבלנו הסברים אלא דנו בנושאים שעליהם קיימנו דיון בועדת

המשנה. כשנגיע לתקנות פחת, אם חבר-הכנסת תיכון חושב שזה הורס את התעשיה, צריך

לתת לו אפשרות לדבר ולשכנע את הועדה, כי זהו שורש הענין. אבל בשאלות כמו מהם

"עקרונות חשבונאיים מקובלים" - אני חושב שהדיון מיותר.

אם מישהו מבקש הסבר, צריך לתת הסבר כדי שידע על מה להצביע. אבל לא נוכל כל דבר

לפתוח מחדש. אני חוזר על הבקשה של חבר-הכנסת רמון. אנחנו קוראים את הסעיף, אם מבקשים

הסבר - יינתן הסבר, אבל לא יהיה דיון על ההסבר.

אלא אם הסעיף שנוי במחלוקת.

ח. רמוז;

סוב נעשה, כך קבעה גם ועדת המשנה, אס לפני שנצביע על סעיף 3(א), נצביע על תקנות

פחת. זאת היתה דדישה אלמנטרית, כי יש אנשים שיחליטו להצביע בעד או נגד אם תתקבל

תקנה ברמה מסוימת. אני מציע לקרוא סעיף 3 כולו, ולהצביע עליו רק לאחר שנקרא את התקנות.

(קורא סעיף 3(ב))

בסעיף זה יש להוסיף את המילה "בסכום" אחרי המלים "למעט בנין", בפסקה (1)

יש להוסיף . "בסכום השווה ל" אחרי המלים "לפי סעיף 4 או 15 לחוק המיסוי". בפסקה (2) יש

להוסיף "סכוס השווה ל" אחרי המלים "לגבי נכס קבוע אחר".

ח. רמוז;

בסעיף קטן (א) הוספתם "על אף האמור בכל דין". למה?

י. ברוז;

הוראות פחת יש במקומות שונים, יש תקנות פחת. קודם אמרנו שתקנות פחת יחולו, חוץ מאשר

על דברים מסוימים להם נקבע תקנות חדשות. עכשיו מתקינים תקנות שכוללות הכל, ואז אין

צורך להחיל פחת על פי דין אחד. נושא הפחת כולו מוסדר בתקנות אלה, וזה כולל הכל.

גם אלמלא נכתב "על אף האמור בכל דין" גם אז היה כף, כי זו הוראת שעה לשנת 1985.

ליתר בטחון הוסיפו את הביטוי הזה.

חוזרים על זה בסעיף קטן (ג), ומיד מסייגים ואומרים למעמ קופות רושמות. בסעיף קטן

(א) מבטלים מה שכתוב בסעיף קטן (ג).

כאז תוספת פחת ושם פחת. בשאלות משפטיות אני מבקש לסמוך על היועץ המשפטי לועדה.

א. אליאב;

למיטב ידיעתי, יש גם פחת על סרטי קולנוע.

לא.

לא תהיה תוצאה שמי שקיבל פחת לא יקבל עוד פחת?

לא.

ד. תיכוז;

כל הסעיף הזה נוסח מהדש בהשוואה לנוסח שהיה לפנינו ביום רביעי.

כן. אמרתי זאת.

חברות שצריכות להגיש דו"ח ל-31 ביוני 1985, יגישו על פי החוק שאנחנו דנים בו

עכשיו?

כן.

ת. רמוז;

מספר החברות האלה הוא קמן מאד.

יש שימוש בלשון יחיד ורבים באותו משפט: נכס ונכסים.

השאלה הניסוחית היא במקומה, אבל לא בשעתה. אין הבדל מהותי. אפשר לתקן לפי הצעתך.

הועדה בוודאי לא תתנגד לתיקון.

פ. גרופר;

בסעיף קטן (2), מה זה "נכסים שסעיף 2(ב) לחוק עידוד התעשיה חל עליהם"?

י. ברוז;

ידע ופטנטים שרוכשים בתעשיה, ולפי חוק עידוד התעשיה זכאים להפחתה. גם את אלה

צריך להצמיד, עד כה לא היה נכס מוגן.

ד. תיכוז!

למה לא תהיה גריעה לפי מועד התשלום? אולי אפשר להסביר את הקונספציה בסעיף

3(ב)'2). למה לא לחשב פחת לפי התשלומים?

י. ברון;

אם קובעים שהסכום מיד צמוד, הוא יורד מיד. אם משלמים ריבית והפרשי הצמדה הרי

אלה מוכרים כהוצאה עוד לפני הפעלת הנכם. הפחת מתחיל ביום ההפעלה של הציוד, פחת נוסף צריך

להתחיל מיום הגריעה מההון. מי שקונה ציוד ומשלם מיד את כל התמורה, הגריעה היא מיידית

וההצמדה מיידית. אם הרכישה היא בתשלומים, הגריעה היא עם כל תשלום וההצמדה מהסוף,

אבל הריבית היא הוצאה מוכרת.

(קורא סעיפים קטנים (ג), (ד) ו-(ה) בסעיף 3).

בסעיף קטן (ה) יש לתקן אם המשפט הראשון ולכתוב: "לגבי נכס קבוע שהוא בנין - יותר

ניכוי נו0ף בשל פחת בסכום השווה לסכום הפחת כשהוא..."

למה השתנה סעיף קטן (ד) כולו? למה נכנס כאן ענין המטע?

י. ברון;

יש תקנות מיוחדות למטע.

מנסים להסביר לנו שאם מתקינים תקנות לפי סעיף מסוים בחוק, לא צריך אם הסעיף.

להיפר, אם רוצים לתת משהו בתקנות, צריך להיות סעיף בחוק. אם לא רוצים לתת, שר האוצר

לא יתקין תקנות, כי הרי התקנות הן על דעתו של שר האוצר.

נאמר לנו שאם יהיה סעיף בחוק ויהיו תקנות, תהיה סתירה. בשתים או שלוש שורות

אטשר ליצור מצב שלא תהיה סתירה.

אם החקלאים לא מסכימים לסעיף 3(ד), אני מבקש אפשרות להתייעץ במשך חמש דקות.

אם אומרים שבתקנות נותנים פריבילגיות למטעים, למה לא להשאיר את הענין בחוק?

מה שיש בחוק זה קרוש, תקנות הן בסמכותו של שר והוא יכול בכל יום לשנות.

ח. רמוז;

רק באישור ועדת הכספים, שבה יש ייצוג נרחב לחקלאים.

פ. גרופר;

אם בעוד שלושה חודשים יהיו בחירות, כל הפאנל הזה יטייל במקום אחר, לא בכנסת.

למה לחקלאות צריך תמיד לעשות ניירות על גבי ניירות? התעשיה ביקשה חוק, לא ניירות.

כל משנים כל מה שהיה לגבי התעשיה היה תמיד בחקיקה, מה שהיה לגבי החקלאות - תמיד

בניירת.

אני נגד כפילות, אבל אני רוצח לשאול אם תקנות חזקות כמו חוק.

פ. גרופר;

לא.

היו"ר א. שפירא;

אפשר לפנות לבג"צ כדי לבטל תקנה. חוק ראשי אי אפשר לבטל.

א. שלום;

אם רוצים בתקנות לתת תשובה לבעיה של מטעים, למה לא למחוק ענין המטע מסעיף קטן (ד)?

אלמלא הוצאנו את המטע מן הכלל, כל הסעיף הזה היה חל על מטע וגם תקנות פחת

שעל פי סעיף זה. הסעיף הזה נועד לציוד וכוי כפי שיש בתעשיה. למטעים יש מאפיין מיוחד.

מכונה אפשר לקנות, בנין בונים בשלבים, ולבעיות אלה נתנו פתרון. במטע יש שלבים שונים

מיום שניטע ועד שהוא נותן פרי. הצדק מחייב ששערוך הפחת על מטע יהיה לכל פורציה של

פיתות. בתנאי אינפלציה אי אפשר לתת שערוך על ערך נומינלי שמושקע בכל שנה, השערוך צריך

להיות בכל שנה על ההשקעה באותה שנה.

הנושא מורכב, ולכן הסדר הפתח למטעים משתרע על עמוד שלם. אפשר היה להכניס את כל

העמור הזה לתוך החוק. אבל לא מקובל להרחיב את הדיבור בחוק על דברים ספציפיים ויוצאי דופן,

לכן מתקינים תקנות בענינים שאינם מענינים את הציבור הרחב. מידת האפשרות לשנות תקנות

היא כמידת האפשרות לשנות חוק. אם שר או הממשלה רוצים לשנות תוק, מביאים הצעת חוק למליאת

הכנסת, ולאתר קריאה ראשונה היא עוברת לועדת הכספים. אם השר ירצה לשנות תקנות, יצטרך לבוא

לועדת הכספים של הכנסת.

מאז ומתמיד, מ-1941 עד היום תקנות הפחת הן לא חלק מהחוק אלא תקנות. השר יכול

להגיד שעד עכשיו היה הפחת על ציוד 10%, עכשיו צריך כסף וניתן רק פחת בשעור 3%. הוא צריך

לבוא לועדת הכספים ולבקש שינוי בתקנות.

מקובל בחקיקה שנושאים ספציפיים מסדירים בתקנות. אלמלא כתבנו למעט מטע, אפשר היה

לתקוף את התקנות, חוק גובר על תקנות, ועל המטע היה תל החוק ולא התקנות.

אתה מסביר שתקנה נותנת יותר מאשר החוק. למה אתה לא רוצה לתת לחקלאי מה שאתה

נותן לכל עם ישראל?

י. ברון;

אם חקלאי השקיע 100 אלף בדונם פרדס בשנת 1985, אני לא יכול להגיד שנתתיל לתת לו

פחת בשנה החמישית ולהתעלם מהאינפלציה מ-1985 עד 1990.

אני רוצה שיתנו לנו מה שנתנו לתעשיה.

חבר-הכנסת גרופר, היועצים שלך שנמצאים מחוץ לאולם מטעים אותך.

א. אליאב;

לשר האוצר סמכות לקבוע בתקנות שעורי פחת, באישור ועדת הכספים. הבעיה של המטעים

היא לא בשעורי הפחת אלא ממתי עושים שערוך. לדעתי,לשר האוצר אין סמכות לקבוע ממתי ישערכו.

על מטעים צריך לחול מה שכתוב בסעיף קטן (ה) לגבי בנינים, בהתחשב בעובדה שמטעים לא

היו נכס מוגן. בסעיף קטן (ד) צריך להגיד: על אף האמור בסעיף קטן (ב), פחת לגבי מטעים...

מיום כל הוצאה והוצאה, כפי שאמור בתקנות, ושעורי פחת כאמור בתקנות.

ועדת הכספים צריכה להחליט בענינים המהותיים. בכל הכבוד, אני מבקש לא לייעץ

לנו איר לכתוב סעיפים, אם אומרים שסעיף זה לא יתול על מטע, שר האוגר לא יהיה

מוסמך להתקין תקנות על פי הסעיף הזה, ומה שנשאר זה תקנות פחת ופקודת מס הכנסה.

אם רוצים שהדיון יהיה אקארימי בשאלה איך מחוקקים חוק, אני מבקש להודיע לועדה

הנכבדה הזאת שנשב לא יום אתד אלא שלושה חודשים. אני צריך לתת הסברים בענינים מהותיים,

מר דמביץ אחראי לחקיקה, ולא אף אחד אחר.

אני מבקש לקרוא את התקנות.

לענין זה יש: א. תקנות מס הכנסה (תיאומים בשל אינפליה)(ניכוי נוסף), התשמ"ה-1985;

ב. תקנות מס הכנסה (פחת)(תיקון), התשמ"ה-1985 - לענין המטעים.

(קורא תקנות מס הכנסה (תיאומים בשל אינפלציה)(ניכוי נוסף), התשמ"ה-1985)

אפשר לדעת מה היו השעורים הקודמים של פתת על נכסים שפורטו בסעיף 2?

כן. בנין של חברה תעשיתית המשמש מפעל תעשייתי שבבעלותה - השעורים הקורמים היו

3% - 8% לפי סוג הבנין. בית מלון - השעורים היו 2%, 4%, ובחוק המיסוי 6%. בנין אחר -

2% או 4%, המיסוי 4% , ציוד לבנייה - 20%, גם בחוק המיסוי 20%.

שעור הפחת לאוטובוסים לפי חוק המיסוי היה 30% לאוטובוס מיובא, 35% לרכישה מקומית,

כדי לעודד ייצור בישראל. הואיל ואין ייצור אוטובוסים בישראל, ההצעה שלנו היתה לחזור

ל-20%, כפי שהיה בפקודה. הופיעו נציגי הקואופרטיבים, אמרו שעומדים לרכוש כך וכך

אוטובוסים מיייבוא, נדמה לי ש-400 לאגד ו-800 לדן. רצינו להענות לדרישה והסכמנו שהשעיר

יהיה 30%, כפי שהיה בחוק המיסוי.

לא מייבאים אוטובוסים מוגמרים, מביאים שלדות וכל המבנים נעשים בארץ.

בועדת המשנה קבענו שמה שהיה לגבי אוטובוסים הוא שיהיה . זה העקרון שנקבע. היו

שתי ררגווו. אם אין ייצור מקומי, אין בעיה, השעור שהיה לגבי ייבוא הוא 30%. אם יש ייצור

מקומי, תן מה שנתת כל הזמן. אין צורר עכשיו להתווכח אם יש או אין ייצור מקומי.



י. ברוז;

יש ויכוחח. אוטובוס מייצור מקומי הוא אוטובוס שנעשה כאן מההתחלה עד הסוף.

זה לא היה מעולם.

בחוק הקודם דובר על 20% ערך מוסף. אם יש 20% ערך מוסף, תן לו 35%.

עלי זה מקובל, אם זה מקובל על הועדה. נקבע אח שעור ה9הת לאוטובוס כמו שהיה בחוק

המיסוי.

פחת על ציוד המשמש בבית מלון תיקנו וקבענו בשעור 10%.

לפי תקנות הפחת, הפחת ל1יוד המופעל במשמרת אחת היה 9% או 10%, שתי משמרות -

13.5% או 15%, שלוש משמרות -18% -20%. אותם שעורים היו גם לפי חוק המיסוי. הפחת לא

היה גמור והנכס לא היה מוגן. בתקנות אלה העלינו את שעורי הפחת והצמדנו אותם; במשמרת

אחת - 15%, בשתי משמרות -18%, בציוד המופעל בשלוש משמרות -22%. הנכס הפך לנכס

מוגן, ולכן נתנו כאן פיצוי.

שעורי הפחת לציוד לפי סעיף קמן (ג) הגדלנו בכ-50%, אבל הפכנו את הנכס לנכס מוגן.

בחוק עידוד השקעות הון נקבע ששעודי הפחת, שלפי תקנות הפחת היו 9%-10% או 7%, יהיו

פי 2.5 אם הציוד הופעל בשלוש משמרות. אס הפחת היה 10%, הפחת היה עד 25% אם הציוד הופעל

בשלוש משמרות. בחוק לעידוד השקעות הון חלו תקנות הפחת, ולא עשינו בזה שינוי. בעל מפעל

מאושר מקבל בדיוק אותם שעורי פחת שקיבל עד עכשיו. לא מצאנו לנחוץ לעשות שינוי כלשהו.

אבל בסעיף 4 ניתנת לבעל מפעל מאושר זכות לבחור בין שעורי פחת לפי חוק העידוד או לפי

התקנות האלה . מחי עדיפיס השעוריס שבתקנות אלה? אס המפעל עובד במשמרת אתת, לפי תקנות

אלה יקבל 15% ולפי חוק העידוד רק 10%. אם הוא עובד בשלוש משמרות לפי תקנות אלה יקבל

22%, לפי חוק העידוד יקבל 25%.

לפי סעיף 5, כל מה שיש בתקנות פחת שאינן כלולות פה, יהיה גס להבא לפי תקנות

פחת רגילות.

א. שלוס;

כללת בתקנות אלה ציוד מכל הסוגיס, בניניס, מלונות, תעשיה. איפה מופיע ציוד

חקלאי, שלא חל עליו חוק עידוד השקעות הון, כמו טרקטורים, ציוד לול, ציוד רפת, השקייה.

זה לב לבו של החוק. כל סטיה כאן למעלה או למטה קובעת את הדמות של התעשיה, התיירות

והחקלאות בארץ. יש כאן כמה בעיות.



מי שמכיר סוגים של מבני תעשיה בישראל, יורע שיש הבדל רב. יש מבנים מהסוג של

אלסינט, בנין מוררני של ממעל עתיר מרע, ויש מסכנים עם גג אזבסט. צריך לראות איך באמצעות

פחת מתרשים את התעשיה במדינת ישראל, ולא לשנה או שנתיים. אם קובעים 5% לבנין של חברה

תעשייתית, מערבים מין בשאינו מינו. אני מגיע שהשעור יהיה 5% עד 7% לפי סוג המבנה. במבנה

פתות קשיח שעור הפתת צריך להיות הרבה יותר גרול. במבנה קשיח יכול להשאר שעור של 5%, כמו

בבית מגורים או מלון. בנין שאיננו כלול בפיסקה ראשונה או שניה, זה מבנה קשיח שצריך

לקבל 5%.

מה לגבי מבנה המשמש לחקלאות?

ר. תיכון;

גיור לבנייה הוא גיור המתבלה במהירות. אני מגיע להעלות את שעור הפחת ל-22%.

אני מבקש לרעת מה שעורי הפחת שניתנים על פי החוק לעירור התעשיה.

לגיור שמופעל במשמרת אחת אני מגיע להגריל שעור הפחת מ-15% ל-16%, לגיור שמופעל

בשתי משמרות - מ-18% ל-20% שלוש משמרות - מ-22% ל-24%. אם מפעל עובר בשלוש משמרות,

למעשה מגיע לו פחת גרול פי שלושה, כי הגיור מתבלה פי שלושה.

התעשיינים עגמם לא טענו כף.

ר. תיכוז;

אתם הטענות העיקריות של המבינים בנושא התעשיה היא שמלאי ההון לא מנוגל. יש גיור

והוא מופעל רק במשמרת אתת. אתם עגמכם, על פי שעורי הפחת, נותנים יר לכך שהגיור לא

יופעל במשמרת שניה ושלישית. אם רוגים לעורר משמרת שניה ושלישית, בשלב ראשון צריך לעשות

זאת באמגעות פחת. בשעתו קבעו פחת על גיור בתעשיה בשעור 50%, לאתר מכן הורידו ל-25%

וחשבו שזה עוול גרול.

אנחנו צועדים לקראת אבטלה. אם רוצים בפיתוח תעשיה - צריך לעורר את התעשיה.

לא הבנתי את האמור בסעיף קטן (ג) - "גיור של חברה תעשייתית, המשמש מפעל תעשייתי

שבבעלותה, ואינו כלול בפסקאות (א) או (ב)".

אני רוגה לפנות בשאלה ליושב ראש. כשאתה מקבל מעמר של מפעל מאושר ומענק 30%,

בפועל אומרים לן שמחיר הגיור שרכשת יורר בגובה המענק, והסכום שרשום במאזן הוא הסכום נטו

ולא ברוטו. הפחת הוא על סכום הרבה יותר קטן.

האם הבאתם בחשבון את נושא המפעלים המאושרים? האם תמשיכו להעניש אותם?

מחר אבוא גם אני עם ייעץ. גם לענין השכירים צריך להיות יועץ.

ח. רמוז;

היועצים שיושבים כאן ליוו את ועדת המשנה בכל עבודתה, ישבו שעות רבות. עשו עבודה

גדולה בהתנדבות.

היו"ר א. שפירא;

אף אחד לא יבול להביא אתו יועץ לועדה. זה לא מקובל. יושבים כאן רק אנשים שעבדו עם

ועדת המשנה.

צדק חבר-הכנסת תיכון כשאמר שזה לב החוק. אני חישב שזהו אחד הסעיפים החשובים ביותר,

והא ראיה - עליו כילינו הכי הרבה זמן בועדת המשנה. אין זה מקרה שלאחר הרבה שקלא וטריא

הגענו למספרים האלה, ואני ממליץ לא לשנות בהם כהוא זה.

אנחנו מכינים חוק לשנה אחת. לגאים נאומים על עידוד התעשיה לטווח ארוך ועל חידוש

הצמיחה, זה לא רלוונטי לחוק הזה. השאלה היא אם רוצים לאפשר לאוגר לגבות השנה מם. אם כן,

צריו לאשר. אם רוצים לכרסם וליצור מצב שאי אפשר לגבות כספים , אפשר לשנות את המספרים.

ברור שבמספרים האלה אין צדק אבסולוטי, אבל צריך לזכור שציוד לא היה נכס מוגן, במצב הקודם

כל הציוד הופחת מיד לאחר הקנייה, הכל הוכר כהונאה. צריך לתת פיציי על השינוי הזה,

ולכן העלי את שעורי הפחת לעומת תקנות הפחת, שהן לא מעודכנות.

התעשיה דרשה יותר. צדק חבר-הכנסת תיכון, נכון שציוד בנייה נשחק מהר יותר מאשר

במשך חמש שנים. בשנת המס הזאת ישלמו קצת יותר. נתקן את העול הזה בשנה הבאה, לא השנה.

י. צבז;

כמי שלא השתתף בועדת המשנה ועושה חריש ראשון בחיק הזה, נראה לי שזה אחד הסעיפים

שבאמצעיתם אמירה מערכת המס בישראל, לפי ההסברים של האוצר, לספוג ייתר מיסים מאשר ספגה

בשנה קודמת מהסקטוד העסקי. על פניו של הענין נראה לי ההיפך, כי בכל הסעיפים שעורי

הפחת גבוהים ב 1%-- 2% יותר מאשר בחוק המיסוי ובפקודה.

ח. רמיז;

לא.

נומינלית - כן. איך תגבו יותר מס?

חבר-הכנסת בר-און אמר שעד כה אפשר היה לרשום כל רכישת ציוד כהוצאה. אני מבין שזה לא

כר. אני מבקש הסבר.

ע. עלי;

צריו לחת יוחר עידוד למפעלים מאושרים.

בענין משמרות, אני תומן בדעתו של חבר-הכנסת דן תיכון. גם אם לא גובים יותר מס

מהתעשיין, הרי אם הציוד מופעל גם במשמרת שניה ושלישית לפחות גובים מיסים מהעובדים, וגם

זו הכנסה. אני לא בטוח שאפשר לותר על מקור הכנסה זה. יש בעיות בתחום התעסוקה, יש

אבטלה - אי אפשר להתעלם מזה.

אפילו מדובר בשנה אחת, צריך לתת עידוד למפעלים שמנצלים את הציוד גם במשמרת

שניה ושלישית. אני בטוח שההכנסה ממיסים שישלמו העובדים השכירים תהיה הרבה יותר גבוהה

מאשר ההכנסה מרווחי המפעל.

לפי סעיף 3, הפחת צמוד מתחילת שנת המס 1985 ולא מיום הרכישה. הרקע הוא חוק המיסוי

שהיה בתוקף בשנים 1982 - 1984. החוק נתן הגנת יתר לציוד, לכן זה הגיוני לעשות את

החישוב מ-1985 ולא מיום הרכישה. אבל זה לא מתאים למפעלים שיש בהם השקעות חוץ. כאשר

הרכישה היתה בדולרים, היא לא נהנתה מהגנה, ואס עושים אח החישוב בשקלים - פוגעים פגיעה

קשה בהשקעוח אלה ובסופו של דבר יהיה נזק גדול לתעשיה. אני מבקש שלגבי השקעות חוץ

הנכסים יהנו מהפחת משנה הרכישה ולא מ-1985.

בועדת המשנה היה דיון ממושך וקשה בענין פחת, לחצנו על שלטונות המס ללכת לקראת החעשיו

אף כי ידענו שזה שוחק את גביית המס. שלטונות המס הלכו לקראתנו. מה שיש בנוסח שעל

השולחן היום זה הרבה יותר ממה שהיה בחוברת הכחולה. אני לא מציע לחברי הועדה כאן לזרוק

מספרים. ניסינו להאבק, ולדעתי השגנו את האופטימום האפשרי. זה יהיה בלתי אתראי עכשיו

להציע מספרים אחרים. אני מציע לחברי הועדה להחאחד על הנוסח שהגענו אליו. הלכנו לקראת

התעשיה ומגזרים יצרנייס אחרים. אם נזרוק עכשיו לחלל מספרים אחרים, נשחוק אח המס.

אני מציע לא לסטות מההצעה, לקבל אותה כהצעה מוסכמת על תברי ועדת המשנה ועל שלטונות

המס.

היו"ר א. שפירא;

ועדת המשנה עבדה שבועות. אם חבר מבקש הסבר או רוצה להסתייג, בבקשה. יש זכות לכל

חבר בועדה להסתייג ולהגיש הסתייגות למליאה. אבל אם מבקשים שבוע כדי ללמוד את החוק, אני

אומר שלא נתחיל עכשיו הכל מחדש, לא נ9תת בדיון על הכל.

י. צבו!

אני חושב שהדיון כאן מתנהל באופן עניני ביותר.

ענין הפחח מחייב יותר מהערה אחת או שתים, למרוח הדיונים הארוכים שהיו, בנושא זה

בוערת המשנה. שעורי הפחח האמיתיים היו 80% - 100%.

פ. גרופר;

למי היתה זכות כזאת?

ח, רמוז;

לכולם. לכל מי שקנה ציוד, כי ציוד לא היה נכס מוגן. ועדת שטיינברג המליצה לחזור

לפקודה המנדטורית מ-1941. נציגי האוצר הציעו פחח בשעורים קרובים מאד לפקודה. אמרנו

שמ-1941 עד 198.5 חלו שינויים. אלמלא היינו מצויים כמצב חירום, צריך היה להעלות שעורי

הפחח מעבר למוצע כאן. בחעשיה מודרנית שעור הפחח צריך להיות לפחות 25%,

גם ההבחנה לפי משמרות היא ארכאית. אבל יש מצוקה.

אמרתי בועדת המשנה שאני לא מחפש עכשיו את הצדק, צריך לקבל מה שהפסדנו בשנים 1982

1984, לפחות חלק להחזיר. אמרתי: השנה לא נעשה צדק, נעלה קצת את שעורי הפחח, אבל לא

כפי שצריך. היו דברים שהעלינו, היו גם שהורדנו. במבנים הורדנו שעור הפחת מ-6% ל-5%.

למשאיות הציעו 30%, הורדנו ל-20%, כמו שהיה בפקודה. בפתח של 30% בעל משאית לא ישלם מס.

עם כל הרצון הטוב לדאוג לכולם, בכל פעם שאנחנו דואגים לסקטור זה או אחר אנחנו

פוגעים במדינה, ובסופו של דבר באים למיסוי קיצבאוח ילדים, שחיקה במדרגות המס. גם אני

יכול להציע הצעות טובות לתעשיה, לבתי המלון, לחקלאות, אבל סופו של ענין יהיה הרס

למשק כולו.

אני מבקש מהחברים לאמץ אח שעורי הפחת כפי שהוצעו על ידי האוצר יחד עם ועדת המשנה.

היו"ר א. שפירא;

אני קרוב לענין ציוד תעשיה, ואדבר כאן כבעל מקצוע. אני עצמי הרכבתי ציוד, אני לא

מדבד על ציוד דק על פי מאזנים. מי שמשווה פחת על ציוד ב-1941 לפחת על ציוד כיום, כנראה אף

פעם בחייו לא ראה ציוד.

חבר-הכנסת צבן בוודאי בין אלה שמעונינים שתהיה תעסוקה בישראל, אפילו רצה לצום

בגלל אבטלה, וזה לא היה עוזר לו.

כל ארבע שנים יש תערוכה עולמית, כל יצרני הציוד מציגים חידושים טכנולוגיים. זאת

מהפכה. ההתקדמות היא כל כך מהירה, שמה שאקטואלי היום לא יוכל בעוד שנתיים להתחרלח. לכן

בחוק עידוד התעשיה היה שעור הפחח 25%, כשאין אינפלציה, כדי לאפשר החלפח ציוד אחח

לארבע שנים. החידושים הטכנולוגיים כל כך מהירים, שמה שקניחי לפני שנתיים היום זה כבר

אלטע-זאכען. יש חידושים רבים בתחום האלקטרוניקה.

מה הגיל הממוצע של המכונות במפעל? אתה לא מחליף אותן כל שנתיים.

צריו 25%, אבל אי אפשר השנה.

היו"ר א. שפירא;

מקובל היה שחברת ליסינג שהשכירה 70% מהציוד לתעשיה, קיבלה פחת תעשייתי.

אם במפעל מאושר יש אגף שעומד במשמרת אחת ואגף אחר שעובד בשלוש משמרות, איך עושים

את החישוב?

כשמלאתי תפקיד באוצר, טיפלתי בענף המשאיות. הענף עובר ברובו לידי ערבים. זה פוגע

בהכנסות מס הכנסה, זה פוגע במשק, זה גם מסוכן לשעת חירום, הערבים לא זקוקים לפחת

כי הם לא משלמים מס הכנסה, מחלקים את ההכנסות שלהם בין 15 בני משפחה ולא משלמים מס.

כראי לתקן משהו בתחום זה.

א. אליאב;

ציוד שמשמש במעשיה אבל איננו בבעלות חברה תעשייתית - אני לא בטוח שהיתה כוונה לפגוע.

הבטחתם לכלול טכסטיל ומזון. כתוב כאן טוויה ואריגה. מתפרה זה לא טכסטיל?

היו"ר א. שפירא;

וכן מצבעה, אשפרה, סריגה.

גם מזון ושוקולד לא מופיעים.

י. ברון;

התקנות האלה אמנם נקראות תקנות פחת משנת 1941, אבל לא כולן מ-1941, חלקן מ-1983,

1973, 1971, 1960. לכן כל מה שנוגע לחקלאות, מופיע בתקנות פחת רגילות. מטעים -

15%- 20%, רשת השקייה בחקלאות - 20%, 10%, 15%, חממה -25%, מבנים המשמשים לחקלאות -

12.5%, טרקטורים, מכונות בעלות הנעה עצמית ___ וכן יש ציוד לבעלי חיים וכו'. שעורי

הפחת בחקלאות הם גבוהים מאד. הם הותקנו לפני מספר לא גדול של שנים, לכן הם מציאותיים

ולא מצאנו לנכון לשנות אותם.

א. שלום;

זאת אומרת שהולכים לפי התקנות הקיימות.

כן.

מבני תעשיה וציוד - ועדת שטיינברג המליצה שעלינו להערך לרפורמה טוטאלית בכל תקנות

הפחת.

גיליתי עכשיו להפתעתי שמתפרה ובית חרושת למזון לא כלולים פה, זאת אומרת שתל

מתת בשעור 7%. זה היה אולי מתאים לבית חרושת למזון שבו ערבבו אח המזון בדליים, עכשיו

הכל אלקטרוניקה.

ועדת שטיינברג אמרה שצריך לעשות רפורמה טוטאלית, וכן אמרה שהענין דורש מחקר בשיתוף

מדענים ואנשים מהטכניון. זה לא ענין לזמן קצר. ממליצים שנקים ועדה לענין זה, ונעשה זאת.

גם כשנצא מהאינפלציה צריך יהיה לקבוע פחת כלכלי נכון, בהתחשב בשימוש, בבלאי, וגם

בפחת כלכלי - החזר מילוות או הון.

באופן זמני, לשנת 1985 ממליצה ועדת שטיינברג ששעורי הפחת יהיו כמו שהם ולהעלות

במקום שהדבר דרוש בשעורים שיקבע האוצר או ועדת הכספים, לא אמרו בכמה. כאשר שאלנו את

מר שטיינברג למה התכוונו, הוא אסר שהתכוונו להעלאה ב-20% - 30%. שמע שאנחנו רוצים

להעלות שעורי הפחת ב-50%, אמר שאולי אנחנו נותנים יותר ממה שמגיע.

אבל אנחנו חושבים לא רק על גביית מימים, אם כי הדבר חשוב מאד וזה תפקידנו,

אנחנו צריכים לתשוב גם על תזרים המזומנים של התעשיה ב-985ו שעוברת ממצב נתון למצב חדש.

המצב הקודם היה רע לאוצר ומצוין לתעשיה, אבל הקפיצה צריכה להיות זהירה. התחשבנו בכל

המשלחות ובכל הטענות.

היינו חייבים בכל זאת לקבוע הפרש בין מפעל מאושר ומפעל אחר. קבענו לעצמנו תיקרה -

במפעל מאושר שעובד בשלוש משמרות שעור הפחת יהיה 25%. בשלוש השנים של חוק המיסוי הפחת

היה בשעור 25% ,לפני כן היה הפחת בתעשיה 50% - לא צמוד, נומינלי. בשלוש השנים של חוק

המימוי היה שעור הפחת 25% לא צמוד, והנכם לא היה נכם מוגן. אם קבענו 25% כתיקרה, הרי

לשלוש משמרות במפעל לא מאושר לא נוכל לקבוע 25% אלא פחות, ולא אחוז אחד פחות בפי שהציע

חבר-הכנסח חיכון, אלא 3% פחות, בלומר 22%. במשמרת אחת התוספת היא 50% מ-10% ל-15%,

מ-70% ל-10%.

לציוד בתעשיה נתנו את המכסימום שיכולנו להעלות על דעתנו, כאשר מצד אחד ניתן

תקופת הפחתה להחזר הלוואות 7-5 שנים, לעומת בלאי ופחח שנותנים מעבר לזה, פחת שהוא

פחת כלכלי שיש בו עידוד לתעשיה.

למבנים בתעשיה ולמלונות , למלונות נתנו פחת צמוד בשעור 6%. ועדת המשנה ביקשה

בדקנו והגענו לממקנה שלפי אורך החיים של הבנין צריך לתת 2%,

1.5%, אבל אנחנו רוצים לתת עידוד וגס פחת כלכלי. בהתחשב בצורך לגבות מימים, אנחנו מבקשים

להסתפק בשעור 5% למלון.

בבניני תעשיה צריכה להיוון דיפרנציאציה לפי מוג הבנין - 3% - 5%. לא הלכנו לפי

בלאי אלא לפי פחת כלכלי, לכן אמרנו 5% על ההשקעה - ההשקעה היא נמוכה יותר אם המבנה

פחות טוב, גבוהה יותר אם המבנה יותר טוב.

חבר-הכנסת רמון אמר שועדת המשנה הורידה ל-5% - -

בחוק המיסוי השעור היה 6%. באינרציה חשבנו להשאיר 6%. בועדת המשנה נשאלנו:

א. אם זה פחת כלכלי ב. אם אנחנו גובים מס. אחרי בדיקה, שמחנו על ההערה והגענו למסקנה

שחייבים להוריד את השעור ל-5%.

ד. תיכון;

התייעצת עם משרד התיירות?

לא.

למשרד התיירות היתה משלחת.

ח. רמוז;

מר ברון בא בשם הממשלה.

התזכיר היה לפני כל השרים.

י. ברוז;

שעור הפחת לציוד בנייה- 20% . דיברנו עם חברות לבנין והם שמחו מאד לקבל 20%.

נשאלתי באיזה ציוד מדובר בסעיף קטן (ג). זה אותו ציוד שבתקנות הפחת נתנו בשלו

7% בלבד. עכשיו יהיה שעור הפחת 10%.

בסעיף (ב) אני מציע להוסיף ציוד נוסף שלא פורט, כמו מזון, משקאות, טכסטיל.

בשעורי הפחת אין צדק אבסולוטי, כמו שאמר חבר-הכנסת בר-און, אבל אני חושב שיש

צדק יחסי.

לחבר הכנסת צבן, אם ב-1984 גבינו סכומים מסוימים של מס כאשר הציוד הופחת מההכנסה,

אם ב-1985 נפחית רק בשעורים שקבועים כאן ולא את הציוד כולו, זה יהיה שינוי משמעותי

ביותר. לא חשבנו לרגע גם להפוך ציוד לנכס מוגן וגם להשאיר שעורי פחח נמוכים. בזה לא

היתה התעשיה מסוגלת לעמוד. לכן הצענו את השעורים שלפניכם.



חבר הכנסת עלי הציע לתת יותר מזה למפעלים מאושרים ולהפעלה במשמרות. אין לנו

יכולת פיסקלית לעלות מעל 25% לשלוש משמרות.

חבר הכנסת עלי שאל מדוע לא נותנים פחת על ציור בערכים ריאליים. כשמדברים על

תיקון רונאל לחוק עירור השקעות הון, הייתי רוצה לברוח. שמענו כאן את מר שטיינברג. כתוצאה

מההגנה, חברות בהשקעות חוץ נתנו מהטבות כאלה שברוחות הכספיים שלהם היו רווחים של עשרות

מיליוני שקלים ולא היה מס, ועור יש להם הפסדים להעברה שנצטרך להכיר בהם ב-1985.

י. צבז;

למה לא כללתם דבר כזה בתקנות לשעת חירום?

ח. רמוז;

תגיר שתחשבו על זה...

אני רוצה כבר לענות. אפשר לעשות רבר יותר פשוט -אכסטרדיציה של כל משקיעי חוץ, שלא

יכנסו לארץ. נתנו להם חוק שמקנה זכויות לעשר שנים. אפשר לקפה אותם כרי לגרשם מהארץ.

מה שנחנו לעשר שנים, צריך לכבד. אם ביקשו להפעיל סעיף בחוק עידור השקעת הון שמותר לשר

האוצר להאריך את התקופה, אמרנו שלא תהיה הארכה, נהניתם עשר שנים ולא תהיה הארכה, תצטרכו

לשלם מס מהרווח הריאלי. מכינים תיקון לחוק עידור השקעות הון, אם יבואו מפעלים חדשים ,

ניתן להם שעור מופחת של מם.

י. צבז;

יש עולים חרשים שבאו מארצות הברית לפי חוזה עבודה דולרית, ועליהם יחולו תקנות

שעת חירום. אבל ההון הוא קדוש. צריך מפעלים. עולים לא צריך?

י. ברוז;

לשאלה של חבר-הכנסת קופמן, במפעל מסוים יש נכסים שחוק עירור השקעות הון חל עליהם

ויש נכסים שחוק זה לא חל עליהם, בחלק המאושר תהיה בחירה.

צריך להיות ניסוח ברור.

י. ברוז;

נברוק את הניסוח. העבודת הניסוח ישב אתנו מר דמביץ, ואם יש צורך בתיקון בתקנות,

נתקן. במהות לא נתקן רבר.

משאית עולה 100 אלף דולר. שום משאית לא מרוויחה הכנסות מינום הוצאות, בהתחשב בפחת,

30 אלף דולר. אם רוצים להוציא ענפים מפקורת מס הכנסה, אפשר להוציא את הקבלנים, את

החקלאים, את בעלי המשאיות. נגיע למצב כזה שמצד אחר על פי חוק שטיינברג נכביר על הסקטור

העסקי, מצר שני נקל, ואם בסוף 1985 ישאלו אותי כמה הכניס החוק הזה, אגיר שאתן את התשובה

למתרת היום ואמהר לנסוע רחוק, לניו-זילנר... אני מציע לחברי הוערה לא לשחוק את החוק,

כדי שנוכל לקבל תוספת מס.



בעית הליסינג היא סבוכה. חברה שמשכירה ציוד לא יכולה לדעת אם הציוד מופעל

במשמרת אחת או בשלוש משמרות. אין לנו אפשרות לבדוק במפעל ולחזור ולהגיד שמכונה מסוימת

הופעלה בשלוש משמרות ולכן תקבל פחת יותר גדול.

אנחנו עומדים במחלוקת עם חברות הליסינג, יש מהלכים משפטיים, יש צווים. לא ברור

אס מגיע להס פחת. יש שאלה עס עסקאות שכר-מכר הן עסקאות מימון או עסקאות שכירות.

בענין זה יש פסיקה ענפה גס בארצות הברית. היה פסק דין שזאת עיסקת מימון ואז הפחת

מגיע למשתמש. אם בפסק דין סופי ייקבע שהפחת מגיע למשתמש, התקנות יחולו על המשתמש.

אם הפחת מגיע לחברת הליסינג, היא תקבל פחת לפי משמרת אחת.

אם במפעל עובדים חודש אחד בשתי משמרות, חודשיים בשלוש משמרות - איך מחשבים?

היו"ר א. שפירא;

הצביע על סעיף 3 בחוק.

ד. תיכוז;

עדיין לא קיבלנו תשובות.

אני מבקש למסור הודעה בענין המטעים. שמענו גם מה שאמר מר אהוד אליאב וגם מה

שאמרו מומחים אחרים, הגענו למסקנה שיהיה צורף לתת ביסוס מסמיך בחוק שאנחנו מדברים בו

עכשיו לתקנות בענין ממעים, כדי שיהיה הכל תפור סוב. הדבר יתוקן ויובא לידיעת הועדה.

תסביר לי למה נכנעת להם. ואני כמו הדיומ ממשיך להגן על האוצר...

כל מה שאני אומר הוא שאם הועדה רוצה בתקנות פחת בענין הממעים שמוצעות לפני

הועדה, צריך לתת הסמכה, צריך לתת לזה ביסוס משפמי נכון. הועדה יכולה לומר שאין היא

רוצה באותן תקנות, ואז אנחנו פטורים מלוות בסיס.

לפני שעה הסברתם את ההיפך ועכשיו הופכים את הענין. עכשיו יש לי הסתייגות.

אינני קובע ואינני מתיימר לקבוע מה יהיה כתוב בתקנות, מבחינת החוכן. אחרי בירור,

אני מוכרח להגיד שמכיוון שהביסוס המשפטי בחוק לחקנות האלה הוא לא לגמרי ברור, הרי אם

הועדה מעונינת בתקנות - נצטרך לתת להן את הביסום בחוק. זאת אפילו לא המלצה מה יהיה כתוב

בתקנות.

האם אפשר לפתור את הבעיה על ידי כך שכותבים בסעיף 3(ד); על אף האמור בסעיף

קטן (ב) לא יותר ניכוי נוסף בשל פחת לגבי מטע אלא בשימה שתיקבע בתקנות.

י. ברון;

אני מבקש מוערת הכספים את מלאכת הניסוה להשאיר ליועץ המשפטי של הועדה מר דמביץ,

תמיד עשיתם כף.

ת. רמוז;

אני מכיר את החקלאים, יבואו ויצעקו.

כדי לקבוע עמדה בענין משמרות, אני שואל אם יש הוראות ברורות בפקודת מס הכנסה איך

לנהוג כשמפעל איננו עובד באופן סדיר, פעם עובד במשמרת אחת, אתר כך עובד תקופה מסוימת

במשמרות.

א. נאווי;

אין הוראות. יש נוהלים. עושים חישוב משוקלל.

כל חברי הועדה רוצים שהמס על משמרת שניה ושלישית יוקטן, רוצים לעודד הפעלת

משמרת שניה ושלישית. אבל בפועל קובעים שעורי פחת נמוכיס למשמרת שניה ושלישית. לענין

זה לא התייחס הממונה על הכנסות המדינה.

התייחס.

ח. רמוז;

אס לא קיבלת תשובה טובה, תצביע נגד.

י. ברוז;

האפשרות היחידה להעדיף משמרת שניה ושלישית על פני משמרת ראשונה היא כשלשלוש משמרות

קובעים 22% פחת, בשתי משמרות לרדת מ-18% ל-16%, ובמשמרת אחת לרדת ל-13%. אין לי

אפשרות לה1יע לועדה את הדרך ההפוכה - להעלות.



היו"ר א. שפירא;

אני מעמיד להצבעה את סעיף 3 בהצעת החוק.

הצבעה

בעד אישור סעיף 3 - רוב

נגד - 2

הוחלט לאשר סעיף 3

הצעתי הצעה מספריה לשעורי הפחת שבתקנות: בנין של חברה תעשייתית המשמש מפעל

תעשייתי שבבעלותה - מ-5% עד 7%; ציוד של חברה תעשייתית המשמש מפעל תעשייתי שבבעלותה

ואינו כלול בפסקאות (א) או (ב) - 5%; ציוד לבנייה -22%; ציוד של חברה תעשייתית שמופעל

במשמרת אחת -16%, בשתי משמרות -20%, בשלוש משמרות -24%.

אני מעמיד להצבעה את ההצעה של חבר-הכנסת דן תיכון.

הצבעה

בעד ההצעה - 1

נגד - דוב

ההצעה של חבר-הכנסת ד. תיכון לשעודי פתת לא נתקבלה

אני מבקש לרשום הסתייגות. אבקש להוריד 1% בכל השעורים.

ד. תיכוז;

אגיש הסתייגות לסעיף 3.

א. דמביץ;

(קודא סעיף 4 - תיאוס הכנסה בשל מלאי)

לא ברור לי איך יקבעו ערך ממוצע של מלאי בניכוי הוצאות ריבית. מבחינה טכנית,

כל בעל עסק יכול להכשל בעבודה הזאת, ואני מניח שגס פקיד שומה. איך יבצעו את כל הענין

הזה?

י. ארצי;

אני מבקש הסבר.

אנחנו נכנסים כאן לאחת הסוגיות הקשוח ביותר. סעיף 18 בפקודה עוסק בענין קבלנים.

אם יש דבר שמעיק על תברי הועדה הרי זה תוסר הפתרון, ואולי חוסר התייחסות - לדעה הקבלנים

לבעיות שלהם. אני מבקש שנתקדם לאט לאט וננסה להבין את הבעיות שמטרידות את קבלני

הבנין. הם טוענים שיופלו לרעה לעומת חלקים אחרים במשק, לגביהם יש גם חוקים רטרואקטיביים.

בסעיף זה?

בסעיף זה ובסעיף 12. ניסינו לברר ולגשר על ידי הקמת צוות, ואינני יודע מה עשה.

אני מגיע לבודד את ענין הקבלנים, ולהתייחס קודם לענינים האחרים שבסעיף 4.

אנחנו מציעים תאום מלאי. הדוגמה ניתנה כבר ברו"ח ועדת שטיינברג ומר שטיינברג

הביא אותה גם כאן. אם אדם רוכש מלאי בחודש מרס לפני תום שנת המס, עד עכשיו לפי

ההוראות רשם את המלאי כשקלים שעלה אותו מלאי. מטרת התוק הזה להתקרכ להכנסה ריאלית

ולקבל ממנה מס. אס נותנים הגנה על הון מושקע, גם מלאי צריך להיות מיוצג במאזן

בערכים ריאליים. אם פריט מסוים במלאי עלה 100 דולר, בדצמבר שוויו היה 33 אלף שקל,

וב-31 במרס 33 אלף שקל היו רק 60 דולר, לכן אותו פריט מופיע מתחת למהיר עלות,

כאשר הוא נמכר במתיר מלא פלוס רווח.

ההצעה היא לתאם מלאי, ויכולות להיות כמה טכניקות. אנחנו לא יכולים לשים אצבע

ולומר שבקבוק מסוים הוא שנקנה לפני שלושה חודשים. אנחנו אומרים שאם סכום המלאי 1000

וסך עלות המכירות היה 4000, נמצא שהמלאי הוא בן 3 חודשים, אם נצבר ב-3 חודשים התקופה

הממוצעת היא חודש ותצי, וצריך להוסיף לערך המלאי שעור האינפלציה געד חודש וחצי .

זאת אפשרות אחת. אפשרות שניה - כשאדם יכול להצביע על פריטים במלאי בצורה ספציפית ולומר

שזה מלאי תדש, זה מלאי מלפני ארבעה חורשים, ואז לכל פריט יש שערוך שלו.

גם לגבי פריטים גדולים אפשר לעשות חישוב כללי?

י. ברול;

זו דרך עדיפה בשביל כולם, כי היא פשוטה יותר. החישוב הוא לפי פיפ"ו.

יכול גם להיות שפריט מסוים עלה 100, עכשיו צריך לעמוד על 130, אבל בשוק הוא נמכר

ב-120. במקרה כזה אפשר ללכת לפי מחיר שוק.

אפשר גם להעריך לפי מתיר מכירה. אפשר לקחת מחיר מכירה, להפחית הוצאו ח כלליות

ושעור מסוים של רווח. אנחנו לא יכולים לחשב לכל מקרה את הרווח שלו, אלא לוקחים איזה

שהוא שעור רווח לפי נוסחה.



בסעיף זה אומרים שתאום מלאי לא יחול על מלאי בחקלאות שהוא על עצים או בשדה, מלאי

זה יעריכו בדרך שקבע נציב מס הכנסה, כך נעשה כל השנים.

קבלני בנין. על מנת לשערן מלאי לפי אותם פרמטרים, אי אפשר לקחת הוצאות בנייה

ומגרשים לעומת סך הכל מחזור , אלא לקחה דברים ספציפיים. צריך להעריך כל פריט ופריט

לפי שווי משוערך. כאז יש בעיה. לפי המלצה של ועדת שטיינברג, שאימצנו אותה, איננו

רואים היום במגרש נכס מוגן, כמו שראו אותו בחוק המיסוי. מגרש בידי קבלן הוא מלאי.

מתי עושים שערוך - מיום הרכישה? מתחילת שנת 1985? בחוק המיסוי

קרקע היתה נכס מוגן, הוצאות בנייה היו . גם בזה היה קושי רב.

סעיף 18 (ד) בפקודת מס הכנסה אומר שאם במשך השנה בנה הקבלן כמה יחידות עבודה

והיו לו הוצאות כלליות והוצאות ריבית, הוא צריך לקחת כל הוצאות הריבית וההוצאות הכלליות

ולייחס אותן לכל אחת מהעבודוח, יחסית לעלויות לאלה שסיים את בנייתן יצרף גם הוצאות

וינכה מהמכירה, על אלה שלא סיים יעמיס הוצאות כלליות וריבית. בעצם לפי סעיף זה יש

כבר תאום מלאי, לא לפי מרד אלא על ידי ייחוס הוצאוח ריבית והוצאות כלליות.

י. צבז;

איזה "שפיל" מותר לו?

אין שוס "שפיל".

בנושא זה היה דיון. אני חושב שעם שום מיגזר לא היו כל כך הרבה ישיבות כמו עס

ארגון הקבלנים. בתחילת הדרך אמרנו שאלה המלצות ועדת שטיינברג, ואם זה לא מוצא חן

בעיניהם והם רוצים להכנס למסגרת תאום מלאי כמו כולס, עס כל הסבך, בבקשה. לנו ברור

שלאוצר נוח יותר שהשערוך יהיה מיוס ההשקעה, כי אז אפשר ללכת אחורנית לשניס קודמות.

הקבלניס אמרו שבשבילם זה יהיה אסון. הם רוצים, אבל - וה"אבל" שלהם מתבטא במספר דברים.

שנים מהדברים האלה נמצאים בתיקון העקיף, שעליו דיבר חבר-הכנסת תיכון בתתילת הישיבה

ואמר שבהזדמנות זו רוצים לתקן את פקודת מס הכנסה. לא כך.

דייק. התייחסתי לרישא - הלוואות,

י. ברון;

סעיפים . 18(ד) ו-8(א)(ב)(2) בפקורת מס הכנסה הס שני הסעיפים שנוגעים לקבלנים.

לפי 18(ד), מסך הוצאות הריבית שיש לפצל יחסית ליחידות עבודה מנכים הכנסה מריבית. אם

אתה מחזיק כסף בבנק, יש הכנסה. הכוונה היא רק לפקדון בבנק. אומריס קבלניס שיש גם ריבית

שמקבלים ממזמיני עבודה ומבקשים לנכות ריבית מכל מי שמקבלים. הגענו להבנה וצמצמנו את

הדבר לריבית ממשרד ממשלתי, רשות מקומית, חברה ממשלתית. לא רצינו להרחיב מעבר לזה כי

בזה עלול היה להיות פיתוי גרול מדי. אם קבלן מקבל הזמנה לבנות וילה פרטית, הוא יכול

ליצור ריבית על ידי הגדלת המחיר, וזה ירוקן את תאום המלאי מתוכנו. לכך לא הסכמנו.

גס כאשר רשות מקומית מזמינה, היא יכולה לעזור לקבלן.

ברשויות מקומיות יש מבקר-פנים, יש בקורת חיצונית, יש מכרזים. משלמים ריבית

רק אם מפגרים בתשלום.

סעיף 8(א)(ב)(2) קובע שאם קבלן סיים 25% מהיקף עבודה, בעבודות מתמשכות,

הוא חייב כבר להצהיר על רווח יחסי. סעיף קטן (2) אומר שאם יש הפסד, הוא צריך לחכות

עד סוף העבודה. זה סעיף לא סימטרי. הנימוק היה שלא לפתוח פרצות כי אחרת נראה יותר

הפסדים מאשר רווחים. הקבלנים אמרו שצריך ללכת עד הסוף והם דרשו שתהיה סימטריה.

פחדנו מסימטריה, עדיין השארנו א-סימטריה, אבל בכל זאת הלכנו לקראת הקבלנים; אם קבלן

עשה 25% מהיקף העבודה ויש רווח - ישלם מס; אם הוא רוצה לנכות הפסד, צריך לתכות עד

שיסיים 50% מהעבודה. מדוע? קודם כל, אנחנו לא מאמינים שבתנאי אינפלציה יש הפסד

נומינלי. אבל גם אם יש, אנחנו בכל זאת חוששים לפתוח פרצה. אמרנו שנעשה מבחן שנה או

שנתיים, נראה איך זה יפעל, התנינו את ההסדר באישור של רואה חשבון שיאמר איזה עבודות

יש, איפה גמרו 25%, איפה 50%, איפה יש רווח, איפה יש הפסד. את זה קיבלו הקבלנים.

נשארה בעיה נוספת, שתעלה בסעיף 12, אבל היות ומדברים על קבלנים - אני מציע

לסגור את המעגל. לפי חוק המיסוי מגרש היה נכס מוגן, ולכן נאמר שם שההצמדה שהצטברה

עליו בתקופת חוק המיסוי תנוכה ממחיר המכירה כאשר ימכור במשך שבע שנים. אם ימכור את

המגרש במשך שבע שנים לאחר תקופת חוק המיסוי, יוכל לנכות מהמכירה עלות המגרש עם

הצמדה. הסכמנו שההצמדה צריכה להמשיך עד תום שנת המס שבה הנכס נמכר, כדי שהיא עצמה לא

תישחק, אבל התנינו את הדבר. אמרנו: ניתן לכם את זה, אבל בהזדמנות חגיגית זאת רוצים

לתקן עיוות שהיה בחוק המיסוי, לפי דעתנו. בחוק המיסוי נאמר שההצמדה כולה פטורה ממס.

לפני חוק המיסוי כאשר קבלן היה מוכר מגרש, היה משלם 60% מס על הרווח. אדם פרטי היה

משלם על רווח אינפליציוני 10% מס, ויחד עם המם על הרווח הריאלי - לא יותר מ-50% מס.

הקבלנים טענו שהם מופלים לרעה, גם הם רוצים לשלם 10% על רווח אינפלציוני. אנחנו

סבורים שלא צריכה להיות הפלייה, לכן מההצטברות האינפלציונית עד המכירה מבקשים 10%,

כפי שמשלמים על כל נכס פרטי. גם לזה הסכימו הקבלנים.

הקבלנים טענו שהריבית לפי סעיף 8ו(ד) היא נדחית כשמתייחסים ליחידות עבודה שטרם

הסתיימו, לא רשומה בספרים כהוצאה. הסכים שלא רשום כהוצאה, לא מוכר כהוצאה. בספרים

הוא רשום כהוצאה, רק לצרכי מס הוא לא רשום כהוצאה. כשזה רשום בספרים עד מרס 1985,

ההון מוקטן על ידי הריבית הזאת. הקבלנים אמרו: אם לא מכירים בזה כהוצאה, אל תקטינו

את ההון. הסכמנו שבסייגים להון סכום שלא הותר בניכוי על פי סעיף 18(ד) יהיה תוספת

להון עצמי.

דה פקטו קיבלנו את כל הטענות, חוץ מטענה אחת. בחוק המיסוי היתה הוראה שמי שהתחיל

בנין ב-1981 ויגמור את העבודה במשך ארבע שנים, כשתקופת חוק המיסוי היא שלוש שנים, אם לא

דרש ריבית במשך השנים, יקבל הצמדה לא מ-1 באפריל 1982 אלא מ-1 באפריל 1974. אם רואים

בזה התחייבות שתחול גם בשנה הרביעית. הפירוש שאנחנו נותנים הוא שזה היה נכון אילו

האריכו את חוק המיסוי. אבל לא מאריכים את תוקפו של חוק המיסוי. חוק המיסוי שחק את

המס. אנחנו מתתילים בדבר חדש, ואנחנו לא מאמינים שמוצדק לתת את השערוך שמבקשים. זו

הנקודה היחידה שלא קיבלנו מאלה שהעלו הקבלנים.



ישבנו פעמים אחדות עם הקבלנים. בשלב מסוים אמר מישהו שאולי בכל זאת כדאי לחזור

ולקבוע שמגרש יהיה נכס מוגן, או לעשות תיאום מלאי כמו לכל עם ישראל, ולא לפי סעיף

18(ד). אבל זו היתה דעת מיעוט בנציגות הקבלנים. אתרי בירורים נוספים כולם דבקו

בהצעה זאת, שהיא עדיפה להם, בדרך שאנתנו מפרשים תיאום מלאי בתאריך רכישה. הם היו

רוצים לקבל תיאום כללי אילו נתנו להם לשערך מ-1 באפריל 1985, אבל לדעתנו זה מרוקן

את התוכן של תיאום המלאי.

סעיף 8ו(ד) מדבר על פיזור הוצאות ריבית. יש קבלנים שממנים עבודות לא רק מהון

זר אלא גם מהון עצמי, והס מקבלים ניכוי בשל אינפלציה לפי סעיף 7. אמרו שדינו של איש

כזה לא צריך להיות שונה מדינו של מי שממן עבודה בהון זר. אותו הלק בהון זר שהוא ריבית

מתפזרת, אותו תלק מההון העצמי הוא ניכוי שגם הוא יתפזר. כנגד זה דרשו שאם יש אצל

קבלן תיסוף הון במשך השנה, יוכל לנכות מהריבית לפי 18(ד), כי התיסוף הוא ביטוי לכך

ששילם יותר ריבית בשל רכישת ציוד או דבר אתר. קיבלנו את הטענה והכנסנו את התיקון

בתוק כורסיה האתרונה.

בשלב מאוחר מאד, היועצים של ועדת המשנה הביעו דעה שרצוי להזוד מכל הדבר הזה

ולקבל ורסיה אתרח של תאום מלאי. ביום רביעי קיבלנו הצעה של מר אליאב. למרנו את ההצעה.

יש בה הרבה מאד אלמנטים תיוביים. יתכן מאד שאילו היתה הצעה זו לפנינו לפני שלושה או

ארבעה חודשים, אילי היינו דנים עליה גם עם ארגון הקבלנים. להצעה זו יש הרבה השלכית.

לעבד אותה לתוק זו עבודה רבה. אחרי בדיקה בועדה פנימית שלנו שמינהל הכנסות המדינה,

הגענו למסקנה שלא נוכל לעשות זאת, כי לשם כך נצטרך לעכב את החוק כולו זמן נוסף, ואנחנו

צריכים לתוק הזה מהר ככל האפשר.

י. רבינוביץ;

רואה החשבון אורי מרון, שהיה חבר ועדת שטיינברג ומייצג הרבה קבלנים, אמר שההצעה

לא ניתנת לביצוע.

ד. תיכוז;

הוא לא רואה החשבון של הקבלנים. תשמע מה אומרים הקבלנים. אתם רוצים שדירה

תעלה 200 אלף דולר? - תיישמו את החוק הזה.

יש לי מכתבים מקבלנים, יש לי פרוטוקול מהדיונים אתם. מה שאמרתי על הסכמה את0

היה מדוייק. אין שום דרישה אחרת.

י. צבו;.

הצעה לסדר. אני מציע להפריד את הדיון על הקבלנים מהדיון בנושא הכללי. נדון קודם

בנושא הכללי ואחר כך בענין הקבלנים.

בועדת המשנה לא היתה הסכמה בענין הקבלנים. אני מציע שנשמע קודם כל את היועצים.

אני לא הייתי בחלק גדול מהדיונים בועדת המשנה. חבר-הכנסת רמון עזב את הישיבה.

אני מבקשת לדחות אח הדיון בענין הקבלנים גם משום שחבר-הכנסת רמון נאלץ ללכת,

אני מקבל את ההגעה של תבר-הכנסת צבן להפריד את הדיון. נדון קודם בנושא הכללי

ואחר כך בענין הקבלנים.

בסעיף המלאי ניתנו לנישום חמש חלופות לבחור ביניהן אחת. זה גורם די הרבה בלבול.

כל אחד ירצה לבחור באלטרנטיבה הטובה ביותר, לשם כך יצטרך לבדוק אח כל החמש. זו עבודה

רבה. הסעיף הזה נובע מההמלצות של ועדת שטיינברג, שבאו להתגבר על העובדה שבתקופות אינפלציה

נוצל המלאי כמפלט מס. אדם השקיע כסף במלאי, הריבית על הכסף הפכה להוצאה שוטפת בשנה

שבה נרכש המלאי ולא בשנה שנמכר. הסעיף הזה בא לסגור פירצה זאת, ובאופן עקרוני יש בו

הרבה הגיון,

צריו לקרוא סעיף 4 יחד עם סעיף 5 . סעיף 4 מניח שיש מלאי שמומן בהלוואות שנשאו

ריבית. בסעיף 5 מדובר על המקרים שמלאי לא מומן בהלוואות. בסעיף 5 יש התייחסות רק לחלק

מהמקרים שבהם מפעל או חברה מקבליס כסף ללא ריבית, הוא מתייחס למקדמות אבל לא למרכיבים

אחרים שמספר לא מבוטל של תזכירים מתייחסים אליהם.

כשהמימון הוא מהון עצמי יש בעיה, כי כנגד תוספת להכנסה יש ניכוי מוכר רק בשעור

70% מתוך 90%.

באופן עקרוני הסעיף הוא הגיוני. בועדת המשנה הועלתה השאלה שהעלה חבר-הכנסת קופמן -

ניכוי הוצאות ריבית שנזקפו. זה לא נכון קונספטואלית וגם מסובך מאד מעשית.

י. צבז;

קיבלתי מהיועצים שלי שתי דוגמאות, שעל פי החוק הזה באחת יהיה מפלט מס, ובשניה יהיה

מס עודף. דוגמה ראשונה. נישום קונה מלאי ב-1 באפריל 1984, בעלות 1000 דולר שהם 150 אלף

שקלים. הרכישה מומנה כולה בהלוואה צמודה לדולר. ב-31 בדצמבר הוא מוכר מחצית מהסחורה

תמורת 315 אלף שקל, שהם כ-500 דולר, ובמקביל הוא פורע מחצית ההלוואה. בדו"ח רווח

והפסד ל-31 במרס יהיו לו: קניות - 150 אלף, מול זה נרשם מלאי ציוד 75 אלף, מכירות

- 315 אלף, היתרה 75 אלף . אם נוריד 75 אלף מ-315 אלף, הרווח הגלמי הוא 240 אלף, הוצאות

מימון 590 אלף, והוא רושם הפסד של 350 אלף , בשעה שדה פקטו לא הרוויח ולא הפסיד.

י. ברוז;

כך היה לפי חוק המיסוי. סעיף 4 בחוק החדש בא למנוע זאת,

הערה לענין התקנות בעגין בעלי חיים. אורך החיים של להקות רבייה איננו 3-2 שנים.

זה לא מופיע בתקנות. אורך החיים של עדר בקר לבשר הוא יותר משנה. אין חשובה לענין זה.

אני מבקש לבדוק את הדברים עם האנשים שלנו, ואם אין תשובה - צריך להיות תיקון.

מקובל עלי שתקנות בעלי חיים ייבדקו שוב. ממילא לא צריך להצביע היום על התקנות

האלה. אם דרוש חיקון, יהיה תיקון.

היו"ר א. שפירא;

אם אתם מוכנים להצביע עכשיו על סעיף 4, נסיים בזה את הישיבה.

ד. תיכוז;

סעיף 4 בלי ענין הקבלנים.

י. מצא;

בדיון במליאה אמרתי לשר האוצר שבחוק הזה תהיה פגיעה קשה בתעשיה. אני חושב

שהמשק יבריא רק אם התעשיה תייצא ותכנים דולרים, אחרת תהיה התמוטטות טוטאלית. ענה לי

תמתין ותראה איזה חוק לעידוד השקעות עומדים להציע, שם נשלם לתעשיה כל

שמגיע לה. עכשיו אני מבין שבדיון על חוק עידוד השקעות נראה איך פוגעים בתעשיה.

כלומר, פוגעים פה ופוגעים שם.

ארוני הממונה על הכנסות המדינה, מסעיף המלאי לא תקבל אגורה אתת.

י. ברון;

אם כך לא תהיה פגיעה בתעשיה.

תהיה פגיעה בהכנסות המדינה. לפי סעיף המלאי על כל החלופות שלו איש לא ישלם מם.

ד. תיכוז;

החוק הזה מסובן. יש חמש חלופות לרישום מלאי, צריך להצביע על כל פריט, להגיד

איזה שטיח יצרו במחיר זה ואיזה יצרו במחיר חדש. כשיש חמש חלופות, ברור שבל אחר יבחר

את הנוחה לו. יש כמה דרכים לא לשלם אגורה על ידי רישום מסוים במלאי ב-31 במרס 1986. כל

אחד ישאף באותו יום למלאי אפם.

אילו אפשר היה לבסס יותר את הסעיף הזה ולהיות בטוחים שאכן יש בו ממש, אזי כדאי

היה לחוקק את החוק. אני סבור שבסעיף הזה עושים אותה שגיאה שעשינו בחוק המיסוי. כל אחר

יבחר לו את החלופה הנוחה לו, ומיסים לא יהיו מזה. אני רוצה לשאול; האם אתם בטוחים

שבאמצעות הסעיף הזה נגיע לררך נכונה? אם אינם בטוחים, נשב עוד שלושה או ארבעה ימים,

נצמצם את מספר החלופות ונלך על גשר של ברזל. היום איננו עומדים על גשר של ברזל.

שתי שאלות. שאלה אחת כבר שאלתי ונעניתי אז לשביעות רצוני, אבל נדמה לי שיש

אספקט נוסף בענין רכישת מלאי מהון עצמי. אם מורידים ריבית מתאום מלאי, האם לא מרתיעים

אדם מלהשתמש בהון עצמי לרכישת מלאי? האם אין הצדקה לחשב ריבית רעיונית לגבי הון

עצמי?

שאלה שניה בענין התלופות. כל החלופות מבוססות על התיקון היסודי שיש בחוק זה -

תיאום מלאי. אף אחד לא יברח, כי כל החליפות מבוססות על העקרון של הבאת המלאי לערך ריאלי.

החלופות באו להקן על האזרח שיוכל לבחור חלופה מתאימה לסוג העסק שלו. אף על פי כן אני

רוצה לשאות את מר ברון אם נחוצות חמש חלופות, אולי די בשלוש או ארבע. אולי אפשר

לותר על חלופה אחת, שאיננה טיפוסית, כדי להקל קצת על החוק.

בעבר היו אין ספור ידיעות על קונצרנים שעשו קומבינציות בחישוב מלאי על ידי

העברות פיקטיביות מחברה לחברה. מה מונע זאת בחוק החדש?

שום דבר. תהיה חברה לחצי לילה.

אני מתכוון לעסקאות פיקטיביות שנעשות במרם ומתבטלות באפריל.

הדוגמה של היועצים שלי היא על בסיס חוק המיסוי. סחורה ב-75 אלף שקל היתה חצי שנה

במלאי, מלאי ממוצע היה 45 אלף שקל, תקופת התזקת המלאי - 7.2, סכום תיאום המלאי יהיה

65,125, אם תוריד סכום זה מ-350,000, אמנם הקטנת הפסד פיקטיבי ל-280 אלף, אבל זה

בשעה שלא היה שום הפסד ממשי, בכל זאת הצלחת לרשום הפסד פיקטיבי.

י. ברון;

אני מבקש שתיתן את הנייר למר רבינוביץ והוא יבדוק אותו.

חבר-הכנסת קופמן שאל בענין ריבית ועלויות. אנחנו ערים לזה שיש בעיה טכנית.

אני לא חושב שזה חמור כל כך כמו שאמר מר אליאב, שזה לא ניתן לביצוע. אבל אנחנו זקוקים

לסעיף הזה. מי שקונה באשראי, בדרך כלל רושם הוצאות ריבית כהוצאות מימון, ואז יש

עלויות אמיתיות נומינליות, יש מלאי בערכים נומינליים, ואחד כנגד השני נותן תקופה ממוצעת.

ח. קופמו;

אתה מייחס את הריבית דווקא למלאי.

י. ברון;

אם קניתי סחורה באלף שקל, קיבלתי מהספק אשראי ל-90 יום, אני צריך לשלם לו ריבית.

אני יכול לרשום את הריבית לקניית חומרי גלם. העלויות מתנפחות עם הריבית. אם קניתי

400 יחידות ונשארו לי 100, אם אתרי הניפוח של הריבית 400 הן כמו 600 יחידות, הרי

100 מתוך 600 הם שישית ולא רבע, ואז תקופח החזקת המלאי היא רק 2 ולא 4 חודשים. אם

רוצים לנטרל, עוברים על סעיף קניות של חוסרי גלם - - -

מי יעבור? כולם יתעסקו עם החנוונים הקטנים.

י. גרוז;

לבודד הוצאות ריבית זו מלאכה, אבל איז ברירה אלא לעשותה. יש דברים יותר קשים.

ח. קופמן;

יש פתרון יותר פשוט, אבל אין לכם אומץ. סעיף (ה) מדבר על ערך לפי שער החליפין.

דולריז1יה של המלאי זה פתרון יותר פשוט.

י. ברוז;

זו אחת מהחלופות.

ח. קופמן;

למה לא תהיה שיטה יחידה?

י. ברוז;

חלופה זו מיועדת אך ורק למי שרושם מלאי בדולרים. הכנסנו אותה בגלל חברות הדלק

וגורמים שקונים ומוכרים בדולרים, וצריך לתת להם אפשרות לרשום מלאי בדולרים. אם לעסק

יש אלף קניות בשנה, אי אפשר לתרגם כל קנייה לפי שער יציג.

ממילא עושים זאת, אחרת לא יודעים איפה עומדים.

י. ברוז;

יש ברירה. מי שרוצה, יבחר בחלופה זאת.

אינני יודע איך אפשר בעת ובעונה אחת לפגוע גם בתעשיה וגם בהכנסות המדינה. אחת

מן השתים.

מדוע חמש חלופות? מר אליאב אמר שמי שרונה לבחור בחלופה הטובה ביותר, יצטרך

לעשות עבודה לפי חמש החלופות. הכלל הוא בחלופה הראשונה. מי שנוח לו לנהוג אחרת, אני

מאפשר לו לעשות את החשבון אחרת, אני לא מוכרית אותו לעשות אח כל העבודה הרבה. כל אחד

יגיש את החלופה המתאימה לו, ואנחנו נבדוק אותה. נהיה הוגנים. נקבל דוחות של רואי

חשבון שהם מחואמים ואמינים. במה שנוגע לרואי החשבון יש אמינות ב-99%. מה שלא אמין

הוא ברישום המכירות, אזל זה במגזר אחר.

בשביל מה מקבלים רואי החשבון תשלום כל כך גבוה אם לא כדי לנצל אח כל הפרצות

בחוק ולא לשלם מ0.

כל החלופות הן תיאום מלאי. כל תאום מלאי הוא תוספת הכנסה, כל תוספת הכנסה היא

תוספת מס. לצמצם חלופות פירושו לפגוע במי שחלופה מסוימת מתאימה לו. למה לעשות זאת?

חבר-הכנסת דן תיכון שאל אם אנחנו בטוחים. אני חוזר ואומר, אנחנו בטוחים. אנחנו -

כסוחים שאין פה חלופה שמקטינה את המלאי, כל חלופה נותנת רק תוספת

ו

חברי הכנסת צבן ותיכון שאלו על עסקאות פיקטיביות, חברות שמוקמות ללילה אחד.

חבר-הכנסת בר-און שאל בענין מלאי והון עצמי. נניח שכ-1 בדצמבר אדם קנה מלאי והוריד אותו

מההון העצמי. מצד אחד הוא מקבל הגנה על ההון העצמי, וזה בשעור 90% מעלית המדד, מצד שני

יש תאום מלאי.

צדק מר אליאב, כשההון קטן וההכנסה גדולה, ובינתיים נותנים רק 70%, יש סכום

מסוים שנדחה לשנה הבאה. בחוק המיסוי השעיר היה 50% בלבד. זו מעין הלוואה שהמדינה

לוקחת, אין לנו ברירה.

צריך להבטיח הצמדת הון מול הצמדת מלאי. מי שמשלם ריבית, היא תחשב לו כהוצאה.

נדהמתי לשמוע, לא מתעשיינים או מכלכלנים, שמעתי מרואי חשבון שיש פרצות, יש חברות

שקמות ליום אחד. אני רוצה שיהיה כאן ברור! זאת עבירה פלילית. אם יהיה מקרה כזה, נפעיל

את הסעיף. זה הדבר הכי קל למצוא מתי קונצרן, שנוהג למכור לחברת בת בצורה שוטפת, ב-30 במרס

מוכר את כל הכמות בבת אחת - - -

זה על פי חוק.

י. ברוז;

לא. לא אם זו פעילה שמטרתה להפחית מס.

ד. תיכון!

מה זה מפלט מס?

אין ולא יהיה מפלט מס.

מהו העונש המכסימלי?

י. ברון;

אם הדבר נעשה בכוונה להתחמק מתשלום מס, המכסימום הוא שבע שנים.

לפי הדוגמה שהביא חבר-הכנסת צבן, בלי תיאום מלאי יוצרים הפסד בשנה מסוימת ואז

המם ישולם בשנה שאחריה. זו דחיית מס. את ההפסד שהיה לפי חוק המיסוי, מקטין החוק

החדש. אנחנו רואים בדוגמה זאת אנחנו רואים שהחוק החדש פועל בכיוון נכון.

הדוגמה היא מקרה מאד קיצוני, אדם שמחזיק מלאי חלקו שנה שלמה וחלקו 9 חודשים, דבד

שלא קיים במשק. לפי הססטיסטיקה, המלאי הממוצע הוא לחודש או חודשיים.

אם עסק מחזיק מלאי שלושת רבעי שנה ושנה, בכל מקרה הוא בפשיטת רגל.

י. רבינובי?;

הדוגמה נכונה, אבל היא קיצונית מאד. כמעט לא קיימים מקרים כאלה במשק. ההבדל בין

עסקים שונים רק מוכיח שגריר לתת חמש חלופות.

במקרה הממוצע לא תגיע לחישוב אמיתי של מלאי. ישיש שוב מפלס מס, אמנם חלקי אבל

משמעותי מאד.

אנחנו לא מתיימרים להגיע לדיוק. בגלל זה יש חמש חלופות. בדרך הקודמת אפשר היה

להרוג מישהו, ואפשר היה שמישהו יברח. בכל מקרה, הענין עכשיו יפעל יותר טוב.

יש דבר שלא לקחו בחשבון. מלאי לא משוערך - זו דוגמה לא מציאותית.

בעית הקבלנים לא נפחרה. היות והיושב ראש נוסע לשבוע ימים, אני מבקש שיקרא

לקבלנים ולמיגהל הכנסות המדינה שינסו לגבש הצעה הגיונית.

אני מצטער מאד, אבל לא נשב יותר על הענין הזה. אם הועדה רוצה, תשב.

ד. תיכוז;

הועדה יכילה לגקש.

י. ברוז!

ואנחנו יכולים לסרב. ישבנו ובדקנו. בשבילנו הענין נגמר.

היו"ר א. שפירא;

קיבלנו במליאת הועדה משלחות רבות, שמענו את כולם- קבלנים, תעשיינים, חקלאים,

מלונאים. מי לא הופיע? על פי בקשתו של חבר-הכנסת דן תיכון, לא מינינו ועדת משנה

עד שלא שמענו את כל המשלחות. אחר כך הופיעו שוב בועדת המשנה. לא נקבל עוד משלחות.

ד. תיכון;

לא הצעתי שאנחנו נקבל משלתות. הצעתי שהממונה על הכנסות המדינה יקבל אותם.

הדילמה ברורה. זה ענין להכרעה.

נצביע על סעיף 4, כשאנתנו מוציאים ממנו את ענין הקבלנים.

ד. תיכוז;

אי אפשר.

היו"ר א. שפירא;

נצביע על הסעיף כולו, ותמיד אפשר לחזור לענין.

בענין הקבלנים שמענו, דנו. הדברים ברורים. אין מקים לבירור נוסף. יש פער

מסיים בין עמדת הקבלנים יעמדת האוצר, וטבעי הדבר שיש פער כזה. אבל הואיל ויש כאן

חברים שהנושא חדש להם, נוציא ענין זה מההצבעה ונקיים עוד בירור פנימי והצבעה.

כאשר נדון בסעיף 12 אפשר יהיה לשנות גם מה שנקבע בנושא זה בסעיף 4.



א. אליאב;

אני לא חושב שהקבלנים שמחו לדברים שהצענו. מר איתן צחור ואני כתבנו לא מה

שהקבלנים רצו. מר ברון אמר שצריך לחוקק חוק שלא יהיה בו מפלס מס לקבלן מתוחכם, מצד אחד,

ומצד שני קבלן שיודע לבנות בנין אבל פחות יורע לבנות מאזן לא יגמור את השנה במצב כזה

שאמנם בנה בנין נחמד ויש לו פתות או יותר רווח, אבל מס הכנסה יהרוג אותו, לדעתי, ההצעה

שלנו פותרת את שתי הבעיות. היא מטילה מס על מה שבאמת מרוויח.

נדון בענין הקבלנים כשנגיע לסעיף 12.

י. ארצי!

יש שתי אפשרויות. אפשר לנצל את הימים שיושב ראש הועדה ייעדר מן הארץ- כדי לשוחח

שוב בענין הקבלנים, ולהתכנס מחדש לדיון בנושא זה. אפשרות שניה, להצביע היום על סעיף

4, ואס נושא הקבלנים עולה שוב בסעיף 12 - נשמור לעצמנו אפשרות לתקן את הענין בסעיף 4.

אני מציע שלא נעצר היום לפני ההצבעה, אלא להשאיר רבר פתוח לאחר ההצבעה.

י. מצא!

ועדת המשנה לא סכמה בנושא הקבלנים, והיושב ראש לא צריך להעמיד אותו להצבעה. כבר

בסעיף 4 צריך לעשות את ההפרדה, ולא להשאיר את הענין לסעיף 12.

אדוני היושב ראש, אני מציע להצביע על מה שסכמה ועדת המשנה, פרט לנושא הקבלנים.

יכול להיות שלא נשנה מאומה בהצעה, יכול להיות שועדת המשנה לא תשמע שוב את המשלחת, אבל

לא יהיה זה נכון מבחינת הנוהל בועדה להביא סעיף זה להצבעה.

יש כאן אי הבנה. וערת המשנה החליטה בחיוב על הנוסח שהכנו. השאלה היתה רק איך

לנסח.

לא נכון. ביקשו הצעה. עוד לא ראיתי את ההצעה.

בועדת המשנה לא היתה הסכמה לגבי ההמלצות בענין הקבלנים, לכן נקבעה תת-ועדת-משנה,

ועדה של מומחים, וזו גיבשה הצעה, שבסופו של דבר לא התקבלה. לכן אני מציע ליושב ראש

שועדת המשנה תתכנס שוב ותביא המלצות בענין הקבלנים.

בסעיף 4 יש סעיף קטן בענין הקבלנים. הסעיף ברובו לא נוגע לענין הקבלנים.

המילה קבלן בכלל לא מופיעה בסעיף 4.

עבודות מתמשכות - אלה קבלנים.

אם תתקבל הצעת האוצר, בסעיף 4 אין שום דבר בנושא. אם תתקבל הצעה אחרת, צריך

לשנות סעיפים 4, 5 ו-12.

לכן אתנגד בכל תוקף לכל בירור נוסף. ועדת הכספים תצטרך לעשות את המלאכה בעצמה,

אני לא אשתתף בזה. משרד האוצר לא ידון בנושא זה עם איש. אם ועדת הכספים רוצה לשנות

את הנוסח, ועדת הכספים תדון ותחליט, זאת סמכותה, אבל לא תוכל להטיל עלי לשבת עם איש.

היו"ר א. שפירא;

אין ספק שסעיפים 5 ו-12 מדברים בענין הקבלנים. על סעיף 4 נצביע עכשיו. לא נסכם

בענין הקבלנים. אם בעת הדיון בסעיף 5 בנושא הקבלנים יהיה דבר שישפיע על סעיף 4, תמיד

אפשר לתקן.

אני מעמיד את סעיף 4 להצבעה.

הצבעה

בעד סעיף 4 - רוב

נגד - מיעוט

הוחלט לאשר סעיף 4

מעתה יתקיים כאן הדיון כאילו היתה זו ועדת משנה, כי היושב ראש נהג עכשיו כאילו

ועדת המשנה לא סכמה.

סעיף 5 נשאר פתוח.

המשך הדיון , אם ירצה השם, בישיבה ביום שלישי. אודיע מי ינהל את הישיבה במקומי.

(הישיבה ננעלה בשעה 20:30)