הכנסת האחת עשרה

מושב ראשון



פרוטוקול מס' 124

מישיבת ועדת הכספים

יום די, י"ז באייר, התשמ"ה - 8.5.1985 - שעה 9.00

נכחו

א' י' שפירא - היו"ר

יי ארידור

י י ארצי

י י ז י אמיר

נ י ארד

מי בר-און

גי גדות

די דנינו

אי ויינשטיין

י' מצא

עי סולודר

עי עלי

שי עמר

י י צבן

חי קופמן

א' שלום

גי שפט

די תיכון

יי ברון - הממונה על הכנסות המדינה

י' ששתיאל - משרד האוצר

מי ליבל, גבי עי פישמן, אי אברמוביץ,

עי הוכהויזר - משלחת של לשכת יועצי מס מוסמכים

י' שטראוס, יי רוטמן, מי כהן, אי אבני,

מי ויסקופף - משלחת של לשכת רואי החשבון

די פלד, אי כהן - כלכלנים

אי קרשנר

אי דמביץ

סי אלחנני

אי דגנ י

חוק מס הכנסה (תיאומים בשל אינפלציה) (הוראת שעה).



חוק מס הכנסה (תיאומים בשל אינפלציה) (הוראת שעה).

אני פוחח אח הישיבה.

הצעה לסדר לחבר הכנסת דן-תיכון.

אני מציע לא לפחות אח הישיבה ללא נוכחוחם של הממונה על הכנסות

המדינה ונציב מס הכנסה, לאחר שסוכס שאנשי מערכח המיסוי ישחחפו בבל

הדיוניס על החוק.

אני סבור שוועדה של הכנסח, אס אין סיבוח יוצאוח מגדר הרגיל,

צריכה לפחוח אח ישיבחה בזמן. אס אנשי המסיס לא יבואו לישיבה, הס

יקראו בפרוטוקול אח מה שנאמר על ידי אנשי המשלחות.

הנה הגיע הממונה על הכנסוח המדינה ואני מקדס אוחו בברכה.

אני מקדס בברכה אח המשלחח של לשכח החשבונאיס ויועצי מס מוסמביס

בישראל, ואני מוסר לכס אח רשוח הדיבור.

חילקנו לכס חזכיר הכולל אח ההשגוח שלנו להוראח השעה.

האס החזכיר הופץ?

מ"מ היו"ר יי ארידור;

אני מבין שהחזכיר לא הגיע לחברי הוועדה. נשמע אח ההערוח שלכם.

הואיל ואנחנו מייצגיס אח הנישומיס היחידים, אנחנו מחייחסיס

בהערוח שלנו לנישומיס יחידיס, שגס הס מחחלקיס לשחי קבוצוח: האחח -

שמנהלח הנהלח חשבונוח חד-צדדיח; והשניה - שמנהלח הנהלח חשבונוח

כפולה.

אחחיל בנישומיס המנהליס הנהלח חשבונוח חד-צדדיח. בכמה סעיפיס

של החוק יש כמה עיווחיס שגודמיס לנישומיס אלה נזק, ומן הראוי לתקן

אוחס.

בסעיף 18 להוראח השעה מדובר על פחח משוערך לגבי מחציח שנה.

בחוק ניחן פחח משוערך לשנה שלמה לנישומיס שמנהליס ספריס בשיטה

הכפולה, בעוד שלנישומיס המנהליס הנהלח השבונוח הד צדדיח, כמו

מפעליס קטניס, בחי מלאכה, בחי מסחר, יוחר לפי הוראח השעה פחח משוערך

רק למחציח שנה. אנחנו טועניס שאין לכך הצדקה. ומדוע? מאמר שהפחח

המשוערך הוא לחצי שנה אבל ניחן לנישוס פיצוי בגין המלאי. נקה לדוגמה

ביח מלאכה שאין לו מלאי, והוא איננו מקבל שוס פיצוי בגין האינפלציה,

אבל הוא מקבל פיצוי רק בגין הפחח המשוערך. אס יחנו לו אח הפחח רק

למחציח שנה הוא יצא ניזוק ולא יוכל לחדש אח הציוד.

ו

בדברי ההסבר לחוק נאמר כי יוחר פחת משוערך למחציח השנה כי גס j

ההכנסוח של הנישוס אינן משוערכוח לפי המדד. אבל צריך לזכור כי הוא

משלם אח המקדמוח לפי המחזור מדי חודש בחודשו. לכן אין כל הצדקה לתת

לו פהח משוערך רק למחציח השנה.



מ"מ היו"ר יי ארידור;

ההכנסה נקבעת לפי כל ההכנסות

וההוצאות של הנישום בשנת המס בערכן הנומינלי. בממוצע ההכנסות וההוצאות

מובאות בחשבון במחירי אמצע שנת המס, לכן מן הראוי שגם הניכוי הנוסף

בשל פחת יינתן במחירי אמצע השנה.

הנישום משלס גם את המקרמות מרי חורש, וגם הן אינן משוערכות,

מרוע לתת לו את הפחת רק למחצית שנה?

האם מה שאמרת איננו מאפיין את ההכנסות של כלל הנישומים ולאו

רווקה נישומים יהירים?

י" ברון;

זה מאפיין אותם.

אי אברמוביץ;

התרת פחת משוערך למחצית שנה בלבר הלה רק על נישומים אלה לפי

הנוסח של הוראת השעה.

האם נוכל לקבל תמצית של ההשגות של כל משלחת להצעת החוק?

מ"מ היו"ר יי ארירור;

היועצת הכלכלית של הווערה הגישה תמצית של הערות והשגות לחוקים

אחרים, ואינני רואה סיבה שהיא תסטה מהנוהג הזה.

א' אברמוביץ;

אני סבור שיש עיוות בסעיף 18 ויש להתיר את הפחת המשוערך לשנה

שלמה.

ר' תיכוז;

אולי תסביר לנו מהו המצב נכון לעכשיו ומהו השינוי המוצע.

אי אברמוביץ;

היום יש פחת משוערך לשנה שלמה,

בסעיף 16 ניתנת הנחה בשיעור של 30% מההכנסה החייבת או מהמלאי,

הקטן שבין השנים, מהנוסח של הסעיף קיים חשש שהניכוי יינתן על בסיס

ההכנסה לאחר שנוכה ממנה התשלום לביטוח לאומי, היום התשלום לביטוח

לאומי הוא רציני מאר. לרוגמה, אם ההכנסה החייבת היא 100 אלף שקל,

והתשלום לביטוח לאומי 30 אלף שקל, וההנחה תינתן על 70 אלף שקל ולא

על 100 אלף שקל, הנישום יצא ניזוק, אתה רוצה לתת כאן פיצוי בגין

המלאי. אם אתה נותן זאת שם וכאן לוקח זאת חזרה, מה הועלת?

לסעיף 17 להצעת החוק - אנחנו מבקשים שהריבית תהיה מוכרת

ער לתאריך 30 בספטמבר 1982,

יי ברון;

זהו הפירוש הנכון של הסעיף,

אי אברמוביץ;

אם כך, אין לי הערות נוספות לענין זה,

יי ברוז;

אני מבקש שיירשם כי למרות מה שמופיע בתזכיר, יש להתעלם מכך.

אני חוזר ומדגיש שאני מדבר על הנישום הקטן שאיננו מנהל חשבונות

בשיטה הכפולה, שמכירים לו בריבית רק בגין השקעות במלאי לצורך העסק

שלו. לפי הנוסח המוצע, נישום כזה יזדקק לשיקול דעתו של פקיד השומה

שיקבע מה היו הוצאות המימון לצרכי העסק, הנוסח הזה פותח פתח להתמקחוירת

ולוויכוחים אין סוף. אנו מציעים לקבוע קריטריונים לענין התרת הוצאות

ריבית שוטפות ולא להשאיר זאת לשיקול דעתו של המפקח,

יי ברון;

אני מסכים. אני מבקש לרשום שאנחנו מקבלים את ההצעה.

מר ברון סבור שאם יהיו קריטריונים הם יהיו יותר מצומצמים

מאשר שיקול הדעת.

אין בכף ספק"

אני עובר לנישומים שמנהלים פנקסים בשיטה הכפולה, ואתחיל

מסעיף 8 - ניכוי מיוחד.

אתה מציע למחוק את סעיף 8(א)(1)? הרי זה חוק לשנה אחת.

למה אתם כותבים זאת? לשם מה זה דרוש?

אני מתייחס לסעיף 8(א)(2). סעיף.זה בא לתת פיצוי בגין משיכות

של בעל העסק מעסקו. לפי הוראת השעה לוקחים את המשיכות, מצמידים אותן

למדד ומחייבים אותו במס. מצד שני ניתן פיצוי של 5% ואחר כר של 2.5%

לפי קצב האינפלציה- לאחר בדיקה התברר לנו שיש כאן עיוות רציני מאד

שמביא לחיוב במס כפול. אדם משך את רווחיו מהעסק, שילם עליהם את המס,

ואחר כך באים להתחשבן אתו על הכספים שהוא משך מהעסק. אם הוא משך יותר

מאש ר הרווחים מהעסק, ישלם על כך מס. אבל מה קורה אם הוא משר כספים

בהתאם לרווחים מהעסק? אנחנו מביאים כאן דוגמה של עסק לא גדול לפיה

הנישום משר 50% מהרווחים של העסק, ובסוף השנה גדלה בשל כך הכנסתו

ב-1,578,000 שקל. איר אפשר להסביר לאזרח במדינה, שאם הוא מושר רווחים

מהעסק עליו לשלם עוד פעם מס? כאן נאמר שאת המשיכות מצמידים למדד ולעומת

זאת נותנים פיצוי של אחוז מסוים. אבל האחוז הזה איננו יחסי לעליית

המדד ואיננו מדביק אותו.

אני מבקש ממר לציין שאתה מתכוון לנישומים שמנהלים את הספרים

בשיטה הדו-צדדית והם אינם חברות אלא יחידים.

בפתח דברי אמרתי את מי אנחנו מייצגים ושאני מתייחס בדברי רק

לנישומים יחידים.

אני רוצה להוסיף בהזדמנות זו שיש לנו בעיה רצינית לגבי שנת

המס 1984. בחוק המיסוי בתנאי אינפלציה, סעיף 6, ניתן פיצוי של 30%,

שהיה מבוסס על שנת המס 1982, ועד כה הענין לא תוקן. התוצאה היא



אי אברמוביץ

שאנשים צריכים לשלם למעלה מ-100% מס. אני מבקש להתייחס גם לזה.

אנחנו רואים את| אותו עיוות גם בהוראת השעה ואנו מבקשים לתקנו,

ד' תיכון.

מה אחה מציע?

כשם שמצמידים את המשיכות למדד, כן יש להצמיד את הרווחים למדד

כדי שתהי ה סימטריה בין השנים, שאם לא כן התוצאה היא שעל הנישום לשלם

מס על רווח שאיננו קיים.

יש לי הערה גם לסעיף 7.

סעיף 7 מדבר על ניכוי בשל אינפלציה.

יש אזרחים שתיסוף ההון שלהם כתוצאה מהאינפלציה הועבר לפי החוק

משנת 1984 לשנת 1985. אם ב-1985 יהיה להם שוב תיסוף הון - ועליכם

להביא בחשבון שתיסוף הון איננו רווח ריאלי אלא חשבון תיאורטי - אם

הוא יעלה על ההכנסה באותה שנה, אל תהייבו אותם לשלם את כל המס באותה

שנה. כשם שבחוק המיסוי בתנאי אינפלציה אפשרתם לחלק את תיסוף ההון

לשלוש שנים, תאפשרו גם כאן לחלק זאת לפחות לשנתיים אס לא לשלוש

שנים, אם תיסוף ההון עולה על ההכנסה החייבת במס באותה שנה.

אני חושב שחברי הוועדה שאלו את שאלותיהם במהלך הסקירה. אני

מודה למשלחת. נשקול את ההערות שלכם בעה הדיונים על סעיפי החוק-

נשמע עכשיו את המשלחת של לשכת רואי החשבון.

אני מבקש רשות להציג שאלה לחברי המשלחת. קראתי בעתון שאתם

עומדים לערוך בקיץ כנס השתלמות בציריך. אני פונה אליכם בקריאה של

תבינו באיזה מצב כלכלי אנחנו נמצאים, ואתם משמשים

כחלון ראווה. תקיימו את הכנס הזה בארץ ולא בציריך.

חבר הוועדה יכול להביע את דעתו. אבל אני מתנגד לכך שהוועדה

תבקש תשובה. כי הוועדה איננה צריכה להתערב בעסקים פרטיים- יכול חבר

ועדה להביע דעתו, זוהי זכותו; אבל אני מתנגד שיושב-ראש ועדה יבקש על כך

תשובה.

אין עכשיו רשות דיבור. היתה שאלה ומר שטראוס רוצה להשיב עליה,

והוא ישיב,

אני מבקש שהוא לא ישיב.

קבעתי בהסכמתו של מר שטראוס שהוא ישיב.



י' ארצי;

אני רוצה להציע לסדר: אנו יושבים כאן כדי לרון בחוק פיסקלי"

אינני רוצה שיווצר שמץ של רושם שאנחנו קושרים את שני הרברים יחד.

מ"מ היו"ר יי ארירור;

מר שטראוס הסכים להשיב על השאלה, והוא ישיב עליה.

הוא איננו משיב לשאלת הווערה; הוא משיב לשאלתו של הבר הווערה.

יי שטראוס;

הופיעו יריעות בעתון שאין להן קשר לא ישיר ולא עקיף ללשכת

רואי ההשבון. לשכת רואי ההשבון איננה מקיימת כנסים בחו"ל משום מין

ומשום צבע. עסק פרטי בשם. אוגרנים מקצועיים בע"מ, שרשאי לעשות כעולה

על רוהו, מנהל עסקים פרטיים בכל מקום שנראה לו- כל עור מרינת ישראל

לא קבעה מגבלות לעסקים פרטיים, וכל עור הרבר נעשה בהתאם לתוקי מרינת

ישראל, אינני יורע מרוע לשכת רואי ההשבון מתבקשת להשיב על כך.

עכשיו היא כבר לא צריכה לענות, כי לא היא מקיימת את הכנס.

בכר נגמר הענין. עכשיו הברי הווערה מבינים שהיה צריר להבהיר את הנושא.

תואיל להתחיל עכשיו בהצגת הנושא.

י' שטראוס;

קיבלנו את ההזמנה להופיע בפני הווערה רק שלשום כאשר היינו

בכנס השתלמות אהר, באילת, בהשתתפות שלושה אנשים מצמרת אגף מס הכנסה

שהרצו בפנינו על תכניות האגף בשנה הקרובה: מרכז המסים של לשכת עורכי

הרין שהרצה בפנינו על סוגיות בעניני מסים; יו"ר וערת המסים של לשכת

רואי חשבון שהרצה על הוראת השעה וכן עובר האגף שהרצה על "התפר" בין

שני החוקים. היו אלה יומיים של עבורה מאומצת בנושאי מסים, אנהנו מתנצלים

לכן שאין עמנו היום חומר כתוב.

מ"מ היו"ר יי ארירור;

תשלחו לנו את הערותיכם בכתב.

יי שטראוס;

בזמנו העברנו מספר הערות הן לשר האוצר והן לממונה על הכנסות

המרינה. לצערנו אנחנו נאלצים לחזור כמעט על כל ההערות האלה פעם נוספת,

מהטעם הפשוט שאכן חלק מהערותינו נתקבל במהלך הריונים שקיימנו, חלק אחר

לא נתקבל, ועל חלק נוסף נאמר שאולי במהלך הריוניס על לגיבושו של החוק

הוא יעבור, וזה כולל נושאים שעליהם אמרו לנו: אל ראגה, הם יסתדרו.

אני חושב שמוטב כי נעלה את כל ההערות על השולחן, כי בכל זאת הצעת החוק

הובאה לקריאה ראשונה על ירי הממשלה והיום היא מונחת בפני הווערה, ולכן

חשוב שנפרט את הערותינו והשגותינו.

אני רוצה לומר כי להרגשתנו הצעת ההוק הזו נולרה באווירה שהנה

היו לנו שלוש שנים רעות של חוק המיסוי בתנאי אינפלציה, שבהן נהרס

מנגנון המסים והגביה ונהרסו אין סוף רברים אחרים. איננו נכנסים לחקר

הענין. הסיבות העיקריות לכך זוהי האינפלציה המואצת וכן העוברה שחלק

מההנחות שהונחו בשנים 1981 ו-1982 כאשר טיפלו בענין לא התגשמו. כך

שהרברים אינם נובעים מהחוק אלא מההנהות שהתברו, והנחות אלה ניתנות

לתיקון. אבל במקום זה בחרו ללכת בררך של החלפת החקיקה בשלימותה.

התוצאה תהיה, לרעתנו, חוק שיהיה לא הרבה פחות מסובך מהחוק הקיים,

כמות העבורה שתהיה כרוכה בו לא תהיה יותר קטנה מזו שקיימת לפי החוק



י' שטראוס

הנוכחי והעומס על המערכת לא יהיה יותר קטן. אכן יש כמה עקרונות ששונו,

אבל לא נראה לנו שהחוק המוצע שונה במהותו מהמתכונת של חוק המיסוי

בתנאי אינפלציה. לדעתנו אלה הס אותם עקרונות עס מספר שינויים קלים.

יש שני שינויים קלים שאפשר היה לעשותם במסגרת ההוק הנוכחי,

וספק אס בשל כך צריך היה להטריד את כל עס ישראל עס הוק חדש- אינני

רוצה לומר שמלאכתה של וערת-שטיינברג לא היתה טובה, ההיפך מזה הוא

הנכון. היא הגישה הצעה שהיא יותר טובה בהרבה מהחוק הקיים. אבל החוק

הקייס כבר קיים שלוש שנים, וההצעה שהיא יותר טובה מהרבה בחינות פירושה

עומס נוסף על המערכת. שוב יצטרכו ללמוד הכל מחדש, שוב יצטרכו להדריך

את כולס כיצד לנהוג, ושוב יצטרכו להיערך לקראת ביצוע החוק.

זה הענין המרכזי, שאני מבקש שהוועדה תשקול אותו היטב, ויפה

שעה אחת קודם- כי אנו עלוליס לגלות בעוד שנה או שנתיים שאנשים אינם

מתמודדים עם הבעיות. לכן ראינו חובה לעצמנו לומר זאת כבר בשלב הזה.

ומכאן לגופם של סעיפי החוק, שאעבור עליהם לפי הסדר כפי שהס

מופיעיס בחוברת הכחולה, ולא לפי סדר החשיבות, כדי שיהיה יותר קל לעקוב

אחר ההערות שלי.

סעיף 3 עוסק בניכוי בשל פוזת שזכאי לו נישום שמנהל הנהלת חשבונות

בשיטת החשבונאות הכפולה- ההון שלו מוגדר, הנכסים שלו מוגדרים וכיוצא

באלה. הסעיף קובע שהפחת יהיה צמוד. זהו בדיוק אותו העקרון שקייס בחוק

לשנים 1984-1982, בהבדל אחד שבאותו חוק השיעוריס היו ידועים לנו,

ואילו בחוק זה הם אינם ידועים.

שר האוצר יתקין תקנה שתובא לאישור ועדת הכספיס, ותוכלו לדון

עליה אתנו.

אני מציין את העובדה שזה אותו עקרוז, אבל הפרטים אינם ידועים.

יש פה שינוי אחד לרעה בנוסחה. הרעיון של חוק זה כמו של החוק

הקודס הוא להגיע לתוצאות כאילו המערכת כולה היתה מערכת צמודה ולתאם

את התוצאות הסופיות כאילו כל הפעולות היו מתואמות. בחוק הקודם הנושא

של הפחת היה יותר מוצלח מבחינה זו שהוא אמר שכל סכו ס שנגרע מההון

עקב השקעה ברכוש קבוע יהיה מתואס החל מתאריך גריעתו, ואילו כאן נאמר:

החל מתאריך שבו מלוא התמורה הופחתה. אס למשל 95% מהתמורה הופחתו בחודש

ינואר ו-5% הנותרים הופחתו בדצמבר, בסוף השנה, ההצמדה תתחיל בדצמבר גם

לגבי אותם 95%ששולמו בינואר- כך לא היה בחוק המקורי- נדמה לנו שהדבר

פוגע באלה שהתכוונו להגן עליהם.

במאמר מוסגר אומר, שלא כל כך ברור לנו מדוע יש פה אפליה בין

חוקים שובים - ואין זה ענינה של לשכת רואי חשבון. מדוע כאשר יש פחת

מוגדל לפי חוק לעידוד השקעות הון בחקלאות הפחת הזה הוא צמוד, ואילו

הפחת המוגדל לפי חוק עידוד התעשיה (מסיס) איננו צמוד. אבל זה נושא

יותר פוליטי-

היכן זה כתוב?

בנוסחשלפנינו לא מופיע חוק עידוד התעשיה (מסים)-

יי ברון;

הכל יהיה צמוד.



די תיכון;

התעוררה כאן קואלה בענין תקנות הפחת, החוק הזה בחלקו קם ונופל

על שיעורי הפחת- בצדק נשמעה הטענה: איננו יכולים להתייחס לענין בלי שנדע

מהם שיעורי הפחת שאתם אמורים לקבוע בתקנה. אולי תנסחו את התקנה כדי

שנוכל לדון בחוק ובתקנה כמקשה אחת, אולי תאמרו לנו מתי תגישו את התקנה?

זה יכול להיות אישור על תנאי.

זה מקובל עלינו.

לדוגמה, אני רוכש מכונה ומשלם עבורה מקדמה" אני לוקח אשראי, משלם

תשלום על חשבון ומקבל את המכונה כעבוד שנה. לפי הנוסח הקודם הכסף שלי

הוצמד. בכל תשלום ששילמתי על חשבון הקטינו לי את ההון, ואז אינני זקוק

יותר להגנה, כי ההגנה היא המכונה. בנוסח הקודם כל סכום שהורד לי מההון

כי קיבלתי עליו הגנה הובא אחד כך בחשבון לצורך חישוב הפחת- אם שילמתי

בחודש ינואר והתחלתי להפעיל את הנכס בחודש דצמבר, אמרו לי: לא השקעת

אלף שקל אלא אלף בתוספת עליית המדד. כי את אלף השקל הורידו לי מההון,

לכן ניתן לי פחח על אלף שקל בתוספת הפרשי הצמדה-

העקרון הזה נשמר כאן, אבל בהבדל אחד. אם שילמתי את כל הסכום

בבת אחת, אין הבדל. אבל אס שילמתי 90% בינואר ו10% בדצמבר, החישוב

ייעשה נומינלית מחודש דצמבר. הסכוס יורד מההון בינואר, אבל הבסיס לחישוב

הפחת יהיה לפי המדד של דצמבר.

החוק הקורס היה סימטרי. החוק הזה בנקודה זי איננו סימטרי.

הוא איננו נותן הגנה במקרים בהם הרכישה" נעשתה בתשלומיס. אם כל הסכום

שולם בבת אחת בעת הרכישה, אין הבדל בין שני החוקים.

סעיף 4 מהווה את גולת הכותרת של דו"ח ועדת-שטיינברג, זולת

הדרישה שהציור יהיה נכס קבוע ולא נכס בלתי מוגן. עיקר תפארתה של

הוועדה על שני דברים - בכך שהיא פקחה את העיניים לגבי המשמעות של

ושנית, היא הבהידה את המשמעות של

רכישת מלאי בתנאי אינפלציה ושמירתו בדו"חות הכספיים בערכים השקליים

הנומינליים כפי שהיו ביום רכישתו, הוועדה ציינה, ובצדק, שהדבר מעוות

את התוצאות הכלכליות- אבל שורה ארוכה של פתרונות שניתנים כאן

בווריאנטים שונים הקשורים בנושא והמשתרעיס על פני שנים-שלושה עמודים -

ואנו|מגיעים גם לסעיף 5 שקושרים אותו למעשה עם תיאום המלאי, ועוד אגיע

אליו בנפרד - קובעים אדבע אלטרנטיבות שמשמעותן האמיתית במקרים רבים

היא תשלום מס על רווח שלא היה ולא נברא. כי לדעתנו הוועדה בצדק הצביעה

על מצבים מעוותים, אבל היא לא ניתחה נכונה את הסיבות לעיוותים האלה.

לכן היא נתנה פתרון לא נכון לטיפול בעיוות הזה- התוצאה היא שיש מקרים

שבהם אנו מסכימים עם הוועדה שהפתרון עונה על הבעיה, ולעומת זאת יש

מקרים חמורים שבהם הפתרון איננו נותן את התשובה הנכונה לבעיה-

אביא דוגמה כדי להבהיר לכם את משמעות הדבר. נניח שסוחר או

תעשיין קנה חומרים או סחורות באלף דולר כאשר השער היה אלף שקל לדולר.

הוא רושם כעלות קניות סכום של מיליון שקל. לכל המטרות הוא רושם מיליון

שקל כהוצאה. אס הוא לא מכר זאת ער לתאריו המאזן, הוא רושם מול ההוצאה

קיומו של מלאי בסכום של מיליון שקל. בטכניקה החשבונאיח מפחיתים את

המלאי מהקניות והתוצאה מאוזנת. לא קרה כלום. אבל אם המלאי הזה מומן

מנטילת הלוואה, שגם כן צמודה לדולר, הלוואה בסכום של מיליון שקל, הרי

אס לתאריו המאזן שער הדולר הוא 1800 שקל, ההלואה הפכה להיות הלוואה של

1.8 מיליון שקל. לפי הכללים המקובלים והצודקים והנכונים, ההפרש של

800 אלף שקל בין מיליון לבין 1.8 מיליון נרשם כהוצאה- ואז בצדק אמרה



י שטראוס

רשמת הוצאה על מלאי שהוא בעין לא הפסדת עליו כלום. אתה

יכול למכור אותו בערכו המלא ואולי ברווח. אתה רושם הוצאה. אס יש לך

רווחים אחרים, אינך משלם עליהם מס; אם אין לר רווחים, אתה צובר לך

זאת לשנה הבאה.

י" ברו?;

זה היה המצב בחוק הקיים-

בצרק אמרה הוועדה שיש כאן עיוות- ועל כך אין מחלוקת. אבל הוועדה

תוסיף 800 אלף שקל להכנסה- אם היו לי הוצאות ריבית של 800 אלף

שקל מול זה, יש איזון.

מ"מ היו"ר יי ארידור

ואם לא שילמת ריבית, חושבים זאת כרווח?

תמיד רושמים זאת כרווח. אבל אם שילמת ריבית, נרשמת הוצאה של

800 אלף שקל וכן הכנסה של 800 אלף. אם לא שילמת שום דבר, רושמים לך

הכנסה של 800 אלף שקל.

אותם 800 אלף שקל מצויים במלאי שלך-

אבל לא מכרתי מזה באגורה שחוקה. אתה רוצה ממני מס על דבר קולא

עשיתי.

אתה רוצה לומר שהחוק הקודם הלך לקיצוניות אחת, וכאן הולכים

לקיצוניות שניה.

אני מבקש שתתייחס לשאלה מה קורה עם הריבית.

מה אתם מציעים בסעיף זה?

מייד אגיד מה אנחנו מציעים.

ציינתי כי בצדק נקבע בהוראת השעה שיש צורך בתיאום מלאי במקרים

בהם המלאי מומן או מהלוואה צמודה, ואוסיף מה שלא אמרתי קודם - או מהון

עצמי, כי במקרה של הון עצמי הנישום קיבל ניכוי לשמירת הון. אמנם עוד

נחלוק על ה-90%, אבל לענין זה נצא לרגע מהחנה שזה 100%. ולמען הסדר,

כדי שידידי ברון לא יתפוס אותי בקלקלתי כמי שמנסה לא לגלות את כל ההיבטים

של הנושא, אציין שבאותם המקרים שהמלאי נרכש מאשראי ספקים צמוד, מהלוואות

נושאות ריבית,מהון עצמי וממקדמות מלקוחות, במקרים אלה יש לנו מחלוקת

על הנוסחה, אין לנו מחלוקת על העקרון.

אנו חושבים שהואיל והוועדה וגם מנסחי הוראת השעה שגו בהבנת

הנושא, לכן הם לא ראו לנגד עיניהם שיש עוד שני מצבים שבהם נרכשות סחורות,

האחד - מרווחים שוטפים, שעליהם לא ניתנת שוס הגנה ושום ניכוי ממול, ואז

בדוגמה שלנו נקנתה הסחורה במיליון ואתה דורש ממני לרשום הכנסה של

800 אלף בלי לרשום כל סכום כנגדה. והרי הסכום של 800 אלף שקל של תיאום

מלאי בא לבטל את ההוצאה הלא מוצדקת שקיבלתי; זה לא בא להגיד שמי

שיש לו מלאי צריך לשלם מסים. כי מי שיושב על המלאי אין לו כסף לשלם

מסים. הוא צריך קודם כל למכור את המלאי כדי שיוכל לשלם מסים.



יי שטראוס

הנקודה היא שתיאום המלאי בא לתקן רישומים אחרים. במקרה שהמלאי

מומן מרווחים שוטפים, הוא לא מתקן דבר, בי לא מקבלים בלום זולת ניכוי

של מה בכך של 5% או7.5% שאין בו בדי לענות על הבעיה.

המקרה השני הוא הרבה יותר שביח - קניית סחורה בדרך של אשראי

ספקים שניתן ל-15, 30 או 70 יום, הספקים במדינת ישראל, אם הם נותנים

ללקוחות אשראי ל-30 יום בשקלים שאינם צמודים ומקבלים שיקים דחויים,

מלכתחילה רושמים מחיר יותר גבוה לסחורה, הכל בהתאם להערכתם של המדד

או שער הדולר בתאריך הפרעון קול השיקים הדחויים. אם הקניה היתה מאשראי

ספקים לא צמוד, לפי הדוגמה שנתתי, הרי סכום הקניה היה 1.8 מיליון או

1.6 מיליון או 2 מיליון שקל, הבל לפי התחזיות של האינפלציה של הספק.

הקניה באלף דולר כאשר השער. הוא אלף שקל לדולר איננה רשומה כמיליון

שקל אלא כ-1.8 מיליון. לפי השיטה של תיאום המלאי עושים תיאום מלאי

של 80%מ-1.8 מיליון שהם 1.4 מיליון שיקל שאתה רושם כהכנסה שלא היתה

ולא נבראה. כי האיש קנה סחורה ב-1.8 מיליון. אין לו מה לתאם. הוא

לא רשם שום דבר כהוצאה. הוא רשם קניה ב-1.8 מיליון שקל. לעומת זאת

מבקשים ממנו לרשום 1.4 מיליון שקל כהכנסה שלא היתה ולא נבראה.

הסיבה לטעות נעוצה בכך שוועדת-שטיינברג במקום לבדוק את המאטריה

בחרה לבדוק מספר מקרים פרטיים, אותם מקרים שזה מומן מהלוואות או מהון

עצמי. היא לא ראתה לנגד עיניה את המקרים שבהם נקנתה הסחורה מאשראי ספקים.

ומה היתה הטעות של הוועדה? אם אתה רוצה לתאם מלאי אתה צריך להגיד קודם

כל מה היה ערכו במונחים ריאליים צמודי מדד או צמודי דולר בתאריך שבו

קנית את הסחורה. אם הערך היה אלף דולר ונשאר במאזן אלף דולר, אין לך

מה לתאם. במלים אחרות, כדי לעשות את החישוב הנכון אתה צריך לעשות

מה שאנחנו רואי החשבון קוראים בעגה שלנו "חילוץ ריבית". אתה צריך

להגיד מה היה סכום הקניה לו קנו אותה במזומן. בבר ראינו שלו קנו אותה

במזומן היו קונים אותה במיליון שקל ולא.ב-1.8 מיליון. אם אתה רואה את

הקניה הזו בקניה במיליון שקל, ואתה אומר שאתאם אותה לפי שינויי השער

ל-1.8 מיליון, זהו הסכום שבאמת שולם. אל תגדיל לי את ההכנסות

ב-800 אלף שקל, ואני לא אתבקש לשלם מס על רווח שלא היה,

יש לנו כאן בעיה טכנית קשה. החוקים האלה בדיבור נשמעים פשוטים,

אבל כאשר הם מגיעים לכלל ביצוע מתעוררות בעיות. הבאנו לכם בכתב במה

הדגמות מספריות איך מחשבים את המס לפי החוק. חברי, אבידור אבני, שהכין

אה החומר הזה גם יסביר לכם אותו. אני רוצה רק לומר לכם: אל תלכו שולל

אחר דיבורים על חשבונות פשוטים. אין חשבונות פשוטים באינפלציה, וגם לא

יבולים להיות. כל מי שמחפש פשטות לא יוכל להגיע אליה. הוא יוכל להגיע

לפשטות רק אם השקל יהיה יציב או שהשקל יומר במטבע יציב אחר שיהיה הילך

חוקי במדינת ישראל. כל עוד השקל יהיה קיים, המערכת תהיה תמיד מורכבת,

קשה ומסובכת. לכן גם הפתרונות שנציע הם מסובבים, אבל לא יותר מסובכים

מהמצב הנוכחי.

אתה מציע לקבוע מכנה משותף?

אני מציע שבתקנות ייקבע איך צריך לעשות תיאוס נכון של מלאי,

חייבים, זכאים, ספקים ולקוחות, ואיך לחלץ מכולם את נושא הריבית ולתאם

אותו לתאריך המאזן. וזוהי עבודה של רואה חשבון ולא של משפטנים, כי

זוהי טכניקה,

נתנו אפשרות היום ובימים הבאים לכל המשלחות להופיע בפנינו,

אנחנו רוצים לשמוע את כל ההערות, ההשגות וההצעות של המשלהות, אבל

אנחנו מבקשים מהן לא לחזור על עצמן, כי זמננו מוגבל.

אמרת לנו שמלאי שנקנה באשראי לא צמור וללא ריבית מראש נקנה

במחיר יותר גבוה שמביא בחשבון את ההצמרה והריבית. אתה כאילו קונה

את המלאי בלי ריבית אבל מממן אותו בריבית, וזאת צריך לקחת בהשבון.

זה בדיוק מה שאנחנו טוענים. אנחנו רק אומרים שמי שחושב שהטכניקה

של החישוב היא פשוטה - טועה.

היו"ר א' יי שפירא;

מבחינה מעשית כל אחד יודע שאם,מוכרים למישהו מחורה באשראי

ל-90 יום ובלי ריבית, מוסיפים על המחיר"

אתה מציע שנתן לרואה החשבון אפשרות לקבוע מחיר?

אני מבקשת רשות להערה בהקשר לדברים ששמנו. לא הייתי חברה בוועדת

הכספים בכנסת הקודמת. אבל אני יודעת שחוק המיסוי בתנאי אינפלציה נחשב

לאחד החוקים המסובכים ביותר שחוקקה הכנסת. אפילו נאמר שחלק גדול מחברי

ועדת הכספים התקשו בהבנתו. עכשיו מביאים לנו חוק לשנה אחת, שאתה עצמך

מעיד עליו שהוא מאד מסובך. החוק היה צריף להיכנס לתוקף ב-1 באפריל.

לגבי נישומים חקלאים מסוימים - ב-1 באוקטובר אשתקד)"

עד שנסיים את הדיונים בחוק ונביא אותו לאישור הכנסת יעברו כמה חדשים.

למדנו איך שהוא לחיות עם החוק הקיים. מדוע צריך

לחוקק לשנה אחת חוק כל כך מסובך?

אינני מבין את ההצעה של מר שטראוס. אני מבין את הדיאגנוזה.

ההצעה משתרעת על מספר כפול של עמודים מהחוק עצמו, וזה רק

הנושא של טיפול בזכאים וחייבים.

האמת שרציתי להביא את ההצעה שלנו לאחר שאסיים את ההערות

לסעיפים 4 ו-5, כי סעיפים אלה קשורים ביניהם. בהצעת החוק ההוראות

על תיאום מקדמות של לקוחות וספקים קשורות גם בנושא של תיאום המלאי,

מר ברון נפנף לנגד עיניכם הצעה לגילוי דעת של לשכת רואי חשבון

המשתרעת על ששה עמודים שמנתחת את הבעיה ומראה את כל היבטיה.

33 עמודים, לא 6.)- אנחנו מוכנים להגיש הצעה המשתרעת

על עמוד אחד. הנושא של החישוב המדוייק של חילוץ ריבית במלאי, בלקוחות,

בספקים ובמקדמות למיניהן, הוא נושא שמבחינה טכנית מחייב חישובים

מסובכים, והליגיטימציה שלו משתרעת על עמודים נוספים. אנחנו אומרים

שאי אפשר לעשות תיאום מלאי אם לא עושים תיאום של חייבים וזכאים, שכן

אז אתה בוחר לך פריט אחד מתוך המערכת. הדגמתי מקרים בהם התיאום הוא

מעוות לחלוטין, לא רלוונטי, לא נוגע כלל לענין, והוא בכל זאת קיים.

נשמח להעמיד לרשות הוועדה וכל גורם אחר הצעה כוללת בכל הנושאים

האלה,

יורשה לי הערה לסדר. בסופו של דבר הצעת החוק תעבור לדיון

לוועדת משנה. ועדת המשנה ממילא תעסיק שני יועצים מקצועיים וכל

הבעיות הטכניות האלה ילובנו בין אנשי המקצוע" אנהנו ממילא לא ניכנס

לבעיות הטכניות. אני מציע שהמשלחות תשמענה השגות ולא תיכנסנה לטכניקה.

אם זהו רצונה של הוועדה, זה מקובל עלינו. אנחנו אומרים שאסור

לעשות תיאוס מלאי כפי שהוא מוצע. יש לטפל בזה יחד עם חייבים וזכאים"

היו"ר א' י" שפירא;

טרם קבענו במה תטפל ועדת המשנה,

אני חושב שהמשלחות, אם לא תחזורנה על עצמן, תוכלנה להציג גס את הצד

הטכני. אבל הבנו את הטיעון שלך, מר שטראוס, שבלי חייבים וזכאים אי

אפשר לעשות תיאום מלאי.

לא הסברת מדוע זה ישים גס לגבי מימון מרווחים,

מימנתי מתוך רווח ורכשתי מלאי. לא דרשתי שוס דבר כהוצאה. לפי

הדוגמה שנתתי, אתה רוצה להוסיף לי הכנסה של 800 אלף שקל. אני מקבל

ניכוי מיוחד בגובה של 7.5% או 10% מהרווח. אני מקבל הגנה בשיעורים אלה"

אני מקבל תיאוס על כל עליה של שער הדולר, בדוגמה שלנו זה רווח שעליו

אני משלם מס- גס לרווחים שוטפיס יש הגנה קטנה. התיאום הוא מלא בעוד

שההגנה על הרווח היא קטנה מאד,

היו"ר א' יי שפירא;

על מלאי שלא מומש כבר דיברת?

יי שטראוס;

אמרתי שהתיאום כפי שהוא מוצע עלול להטיל מס על מלאי שלא מומש,

לא תמיד,

היו"ר אי יי שפירא;

את הנקודה הזו אני רוצה להבין כי יש לפעמים מלאי שאי אפשר

למכור אותו"

יי שטראוס;

אמרתי שיש פה ארבע חלופות של חישוב והן מטפלות במקרים שיש מלאי

שאי אפשר למכור אותו, או מלאי שערכו ירד" אבל חלופות אלה עוסקות רק

במקרה של כשלונות ואינן עוסקות במצבים שבהם המחירים המשיכו להתנהג כרגיל"

(יי ברון; גס החלופה של מחיר מכירה?) גם החלופה של מחיר מכירה. היא

איננה רלוונטית- לנושא. אין לה שום קשר לנושא,

סעיף 5 עוסק בתיאוס מקדמות מלקוחות ומספקים. העקרונות של סעיף זה

לדעתנו הס נכוניס וצודקים, הס שוב קשורים בחישובים מורכבים ומסובכים

בחיי המעשה. הס מדגימים את מה שצריר היה לעשות גס בחשבונות אחרים של

לקוחות וספקים, כי לדעתנו אסור לטפל בנפרד במלאי ובמקדמות מלקוחות

וספקים בלי יתר החשבונות שלהט, לדעתנו זהו מכלול אחד שאסור לטפל רק

בחלק מהמרכיבים שלו, כי. התוצאה היא לעתים חשלום מס שלא מגיע,לעתים

עד כדי סיכון היחידה העסקית,



יי שטראוס

יש לנו הערה טכנית אבל ענינית-ציבורית לסעיף 5. סעיף 5 קובע

נורמות שונות למי שנתו ולמי שקיבל. כאשר אני לקוח שנותן מקדמה לספק,

אצלי זוהי מקדמה לספק, ואצלו מקדמה מלקוח- הצעה זו מציעה טיפול לא

סימטרי בהם אם משתלמת ריבית. הסעיף אומר שמי שנתן את המקדמה וקיבל

קצת ריבית, רואים אותו כאילו קיבל ריבית בגובה המדד- מקבל המקדמה

איננו רשאי לנכות כהוצאה את הסכום שנחשב כהכנסה רעיונית של מי שנתן

את המקדמה.

אבהיר את דברי בדוגמה, בית ההדושת "שמן" קיבל מקדמה מרשת שופרסל

כדי להבטיח מחיר קבוע לשפופרות של משחת שיניים- אם הוא לא שילם ריבית,

הטיפול הוא סימטרי, נכון וצודק. אס החשב של השופרסל ביקש לקבל ריבית

של 5% והמדד עלה ב-15%, אומרים לשופרסל: היתה לכם הכנסה אמיתית של 5%

ועוד 10%הכנסה רעיונית. אני מוכן להסביר מדוע אנחנו חושבים שזה נכון

וצודק למדות שזה נשמע כאילו הטלת מס .על דבד שאין לו הכנסה- אני מקבל

הדווחת על הכסף לא 5% אלא 15%. לבית החרוקת "שמן"

שילמתם 5%יבית, נכיר לכם 5% כהוצאה, אבל ב-10% הנוספים

מהו ההבדל בין שופדסל לבין "שמן" בענין זה.

הכסף נשאד ב"שמן" ולא בשופרסל-

"שמן" משלם מס על הכסף.

נתת דוגמה שמדאה כי אינך צודק. מי שקיבל את הכסף משתמש בו. ממילא

הוא נהנה מהצמדה. תאר לך שהוא השקיע את הכסף בפת"ם. (יי שטראוס: על כך

הוא חייב במס). מי שקיבל את הכסף נהנה מהצמדה בתוספת 5% ריבית-

יש א-סימטריה בין שני הנושאים. זה נכון. יש לכך סיבות. איש

איננו חולק על כך- את הסיבות נסביר בעת הדיון-

הואיל ונוצרה פה קצת אי בהירות, חרשו לי לנסות להבהיר את הענין.

אנחנו מרבדים על "שמן", לא על שופרסל. בית החרושת "שמן" קיבל מיליון שקל-

הוא משלם ריבית של 5%. החשבון של "שמן" סגור- הוא השקיע את הכסף בפת"ם.

קיבל הפרשי שער ושילם עליהם מס. שופרסל משלם מיליון שקל ל.שמן". אם אין

ריבית והמדד עלה ב-15%, שופרסל רושם כהכנסה 150 אלף שקל, ו"שמן" רושם

כהוצאה 150 אלף שקל- שופרסל דורש 5% ריבית מ"שמן" ומקבל 50 אלף שקל-

ממשיכים לראות את שופרסל כאילו הוא קיבל הכנסה של 150 אלף- אבל ליישמן"

מקטינים את ההוצאה המוכרת מ-150 אלף ל-50 אלף שקל. על ידי הפעולה הז ו

מייצרים הכנסה שלא היתה ולא נבראה של 100 אלף שקל על ידי כך שלא מכירים

ל"שמן" את ההוצאה- לא מכירים ל"שמן" בריבית הרעיונית שה1א שילם לשופרסל,

הם לא שילמו את הסכוס הזה.)

הם כן שילמו, כי הם לקחו את הכסף, השקיעו אותו בפת"ם, הם קיבלו עליו

הפרשי הצמדה שהם משלמים עליהם מס בלי שהרשו להם להוריד את הריבית על כך-

והריבית מתבטאת בכך שהוא מוכר את הסחורה במחיר יותר נמוך בגלל המקדמה.

לכן בדוגמה שנתתי נוצרה הכנסה של יש מאין בגלל העובדה שהחשב

של שופרסל התנה תנאי שהוא יקבל 50 אלף שקל ריבית- אילו הוא היה מוותר

על הריבית, צד אחד היה רושם הכנסה 150 אלף, וצד שני היה רושם הוצאה

של 150 אלף. הוראת החוק הזו יוצרת א-סימטריה ויוצרת הכנסה של יש מאין-

ועל כך אנו מתריעים.

האם חוק צריך לשנות את דדכי המסחר במשק? האם אנו רוצים חוק

שיחייב להעסיק צבא של רואי חשבון, עורכי דין ויועצי מס, שיעשו חישובים

אם לשלם ריבית או לא לשלם, אם לתת אשראי צמוד או לא- המשק במקום לעסוק

במכירה וקניה יעסוק באלטרנטיבות של דרכי מימון.



יי שטראוס

בנקודה זו יש לגו מחלוקת נוספת. בית חרושת "שמן", אם לא שילם

ריבית, מרשים לו לרשום כהוצאה 150 אלף שקל, הוא קי3ל את הכסף. ומה עשה

בכסף? קנה מלאי או שילם חשבונות או הפקיד בפת"ם, אם הוא מימן בכסף מלאי,

רוצים ממנו תיאום מלאי, אם אתה מעלה את המלאי בערכו, אתה מתקן זאת על

ידי כר שאתה נותן לו ריבית מדומה שבאה לאזן את תיאום המלאי.

אדם קיבל מקדמה, השקיע אותה במלאי. החשבונות מאוזנים. מצד אחד

מכירים לו בזה כהוצאה, ומצד שני מתאמים לו את המלאי. אבל אם אותו בית

חרושת "שמן" היה צריך לייצר סחורה שאין לו במלאי, והוא מזמין חומר גלם

אצל ספק בחו"ל ובינתיים מפקיד את הכסף בפקדון צמוד למרקים גרמנים או

לדולרים כדי לקנות את המלאי, הפרשי השער האלה אינם מוכרים לו כהוצאה.

רואים את הפרשי השער כהכנסה ולא מכירים בריבית הרעיונית כהוצאה"

אנו סבורים ששני הדברים שאינם סימפרים ראוי שלא יהיו כך.

סעיף 6 עוסק בניירות ערר סחירים. הסעיף משתרע על שלושה עמודים.

צריר להשקיע הרבה זמן ומחשבה כדי להבין מה כתוב בו. זהו סעיף מסובר

שהתוצאה הסופית שלו משמעותה, לאתר חישובים מורכבים, שאם הרווחנו מניירות

ערר אנחנו משלמים את המס, ואם הפסדנו מניירות ערר לא מורידים זאת כהוצאה.

זהו הסבר מאד פשטני למה שכתוב כאן בצורה מאד מסובכת.

אתה מסכים שהמצב הנוכחי איננו יכול להימשך?

י' שטראוס;

אני מסכים שאם הרווח על ניירות ערר חייב במס, הרי אם אני מפסיד

בניירות ערר צריר להוריד את ההפסד מן ההכנסה. או שהרווח פטור וההפסד

איננו מוכר, או שהרווח חייב במס ואז ההפסד צריר להיות מוכר. כל מה שאנחנו

רוצים זה רק סימטריה.

די תיכון.

אתה בעד שינוי הסעיף הקיים?

העמדה שלנו נייטרלית, אנחנו אדישים, אנחנו מסכימים שזה יהיה נכס

קבוע או נכס לא קבוע. אנחנו סבורים שלא נכון לומר שאם מרוויחים זה נכס

לא קבוע, ואם מפסידים זה נכס קבוע.

כנראה שגם אתה לא הבנת את הסעיף..

יי שטראוס;

אם אני, יו"ר ועדת המסים של לשכת רואי חשבון, לא הבנתי, איר

הציבור כולו יכין את הדו"חות?

אבל אנשי מס הכנסה יבינו את החוק.

כל אחד יכול להבין את הסעיף.

היכן מופיע כאן המשפט שאומר זאת? בעמ' 176 אני קורא את ההיפר

ממה שאתה אומר.

בסוף דברי אני מוכן להצביע לר על כך כרגע אנא קבל את דברי באמת,

כי באמת קשה לראות זאת. זוהי נוסחה מורכבת ומסובכת שאינר רואה אותה בעין.

לי נראה שכתוב כאן ההיפך מזה.

אני מציע שחברי אבני יציג לך את הדוגמאות המספריות. הברי הווערה

לא יוכלו לעקוב אחר הפרטים. אלה נוסהאות מורכבות שזוהי התוצאה הסופית

שלהן. אותו סכום שהוא הפסד ריאלי לא הולך לאיבוד. הוא עובר לשנים הבאות,

שאם יהיה בהן רווה ריאלי מניירות ערף, אז ההפסד ירד מאותו רווח ריאלי-

אי אפשר להגיד שהכל כאן שחור ולבן. באופן מיידי משלמים מס כאשר יש רווה,

אבל כאשר יש הפסד הוא איננו יורד באופן מיידי מן ההכנסה.

ההפסד יורד מההכנסה לאחר מכן.

רק אם יהיה רווח. אם לא יהיה רווח, ההפסד לא ירד אף פעם.

אם הוא נכס קבוע הוא לא ירד גם כאשר יהיה רווח.

נייר ערר סחיר שהיתה בו תנועה אפילו של שקל אהד במשך השנה, כבר

איננו נכס קבוע. כדי שהוא יהיה נכס קבוע אסור שתהיה נגיעה בניירות הערך

במשך כל חדשי השנה.

אמרת שאתה אדיש, שאתה מוכן לראות זאת כנכס קבוע ובלבד שתהיה

סימטריה. בנכס קבוע הסימטריה היא בכך שהרווח איננו חייב במס, וההפסד

איננו מוכר לעולם. בנכס לא קבוע, כפי שאנחנו מציעים, הרווח חייב במס,

מרווח ריאלי..) היכן כתוב כאן "מרווח

מהכנסות מניירות ערך.

סעיף 7 הוא אחד הסעיפים המרכזיים, גולת הכותרת של המלצות ועדת-

שטיינברג, והוא אומר שההגנה על ההון תהיה בגובה של 90% מהאינפלציה מוגבלת

ל-70% של הרווח, נימוקי הוועדה שבשום ארץ בעולם אין הגנה מלאה מהאינפלציה

לכל הנכסים הפיננסיים של הציבור. אני אומר שכל ההשוואות לארצות אחרות

בטעות יסודן. בארצות אחרות אתה מפקיד פקדון בבנק, וכל התמורה או ההפרש

זוהי הכנסה חייבת. אין שם מצב שבו אם אתה משקיע באיגרות חוב ממשלתיות

או בפת"ם או בתפ"ס או באלף דברים אחרים אתה מקבל הצמדה מלאה פטורה ממס,

ורק אם אתה משקיע בעסק שלך אתה מקבל 90%. הייתי מוכן לקבל את כל ההנמקות

אילו בכל המשק היה חל הכלל של 90% מהאינפלציה. הואיל ובכל המשק יש 100%,

ורק כאשר אדם משקיע בעסק שלו מציעים לתת 90%, התוצאה היא מתן תמריץ

לאדם לא להשקיע בעסק שלו אלא מחוץ לעסק.

איננו מתווכחים עם נימוקי ועדת-שטיינברג, אנו מוכנים לקבל אותם,

אילו בכל המשק היה חל הכלל של 90%. הואיל ובכל המשק יש הצמדה מלאה,

לא יתכן להפלות לרעה רווקה את היזם שמשקיע בעסקו. התוצאה היא אנטי-תמריץ

להשקעה בעסקים או תמריץ לשימוש בהון זר, כי כאשר אתה משתמש בהון זר

אתה מקבל הגנה של 100%.

לכן כל הנימוקים שמעלים בזכות הגנה בגובה של 90% אינם במקומם, כי

הם מתעלמים מן המציאות; הם מבודדים את הנושא הזה ומשווים אותו לארצות

אחרות בלי להשוות את המערכת כולה-

אם אדם הפסיד הפסד ריאלי בניירות ערך, כי ניירות הערך עלו בערכם

ב-95% מעליית המדד, הוא ישלם מס על 5%. יש לי ההנסה 95% ומולה הוצאה

של 90%. הוא הפסיד 5%הוא משלם מס על 5%. זה שוב אחד ממוצרי הלוואי

של השיטה. אנחנו חולקים על כל השיטה המוצעת לגבי ניירות ערך. אנחנו

מראים את המצב הבלתי נסבל שנוצר כאשר אתה נותן הגנה של 90% מהאינפלציה.

אנחנו מתקנים את התקנות בסעיף 16(ב), ואתה יודע זאת.

אני מציע שתביאו גם את התיקון הזה לתקנות יחד עם החוק,

נביא זאת יחד.

נודה מאד אם נקבל את ההצעה, כי ועדה נכבדה זו אישרה בסוף מרס

תקנות שלא ניתנות לביצוע בחיי יום-יום בנושא שנוגע להלוואות לעובדים

ולאחרים, דבר שישבש את כל המערכת. לא הגבנו על התקנות האלה כי לא הראו

לנו את ההצעה בעוד מועד, הטכניקה שם היא גרועה, איננה ישימה. אנו

מבקשים שגם התקנות האחרות יובאו לתשומת לבנו כדי שנוכל להעיר את הערותינו

עליהן"

זה כבר חוק במדינת ישראל. אפשר להתקין תקנות אחרות.

י' שטראוס;

צריו יהיה לבצע את התקנות פעם ראשונה במשכורת מאי.

מהי הבעיה?

יי שטראוס;

אם תזמינו אותי אני מוכן להסביר את הבעיה.

ברשות היושב-ראש, אולי נשמע עכשיו מה הבעיה עם התקנות שאנחנו

אישרנו ושצריך לבצע אותן לגבי משכורת חודש מאי.

אדם שפורש מעבודה איש איננו יודע כמה מס צריך לנכות ממנו. צריך

להלין את שכרו או לקחת ממנו ערבות בנקאית על המס המגיע ממנו, כי המס

מחושב חודש לאחר המועד שבו מועברים הניכויים של אותו חודש. עבור טובת

הנאה שמקבל העובד באפריל, מנכים את המס ממשכורת מאי. אם העובד פורש

ב-3 במאי, אי אפשר לעשות את ההתחשבנות הזו"

הכל בתנאי שהיתה לו הלוואה) אם היתה לו הלוואה"

סעיף 8 עוסק בניכוי המיוחד. לדעתי הניכוי שנקבע הוא פחות ממחצית

הניכוי הדרוש. הוא ניתן בשיעורים לא נכונים, נמוכים מדי. שמעתי מיועצי

המס כי לגבי יחידים הענין הוא הרבה- יותר חמור, אבל הוא חמור גם לגבי

חברות. אם תרצו, חברי אבני יוכל להציג בפניכם את הדוגמאות. הענין נבדק

על ידי התאחדות התעשיינים ונמצא כי במקום 52% מס על התעשיה יש מצבים

בהם הוא מגיע ל-62%, 64%או 68%, תלוי בהנחות האינפלציה שמניחים.

הנוסחה לא נכונה, החישוב לא נכון. לדעתנו צריך היה לעשות זאת אחרת"

אם אתם מבקשים להגיע לנוסחה פשוטה, לפחות תכפילו את הניכוי" הניכוי

צריך להיות בגובה של הפרש ההצמדה על ההכנסה המגולמת כתוצאה מהמקדמה שהאיש

שילם. (די בר-אוז; מה אומרת הנוסחה שאתם מציעים?) אתה צריך לחשב כמה

מקדמות האיש שילם לפי התאריכים, לחשב כמה צריכה להיות ההכנסה כדי שזו

תהיה המקדמה, להוריד ממנה את המם, ועל היתרה לתת הגנה עד סוף השנה"

בחוק מופיעים אחוזים שבכל צורות החישוב מביאים לתוצאה שהיא פחות

ממחצית ההגנה הראויה, ואצל יחידים עוד הרבה פחות"

במאמר מוסגר אומר, שחוק המיסוי בתנאי אינפלציה לגבי יחידים יגרום

לכך שב-1984 היחידים ששילמו את המקדמות המגיעות מהם,ישלמו למעלה מ-100%

מס על הכנסתם. אתם חייבים לתקן זאת. זוהי פצצת זמן. אף אחד עוד לא הגיש

דו"ח ולכן גם לא יודעים את התוצאות. אבל מי שיעשה את החישוב הזה, שערות

ראשו תסמרנה. נישום יחיד שלא התחכם אלא שילם כל חודש את המם הראוי



יי שטראוס

מהכנסה של אותו חודש, יגיע ל-100% מם אם לא למעלה מזה. אתם הייבים

לתקן את סעיף 6 בחוק המיסוי בתנאי אינפלציה-

אם נישומים יקבלו הגנה על יתרת המקדמה שהם משלמים כל חודש,

זה יהיה תמריץ לשלם מקדמות בזמן"

אם תינתן הגנה כזו, אנשים שיעשו חישוב כלכלי לא תהיה להם סיבה

לעכב את תשלום המס- כדאי יהיה להם אפילו לקהת הלוואה ולשלם את המס בזמן.

לא הצלחנו לשכנע בכך את הנוגעים בדבר, אולי אתם תצליהו בכך-

לסעיף 9 אין לנו הערות, כך גם לסעיף 10. סעיף 11 עוסק בהוצאות

ריבית לפני שנכס ההל לשמש בייצור הכנסה. לדעתנו הסעיף הוא נכון, אבל הוא

איננו מכסה את כל המקרים, כי מטרתו|של הסעיף היא למנוע מכה כפולה לנישום.

אם נישום שילם ריבית על נכס שלא שימש להשגת הכנסה, לא מכירים לו בהוצאה

הזו" לפי החוק זה גם נכס קבוע, וגם מורידים לו זאת מההון הראוי להגנה..

לא מכירים לו בריבית, ובנוסף לכך אם יש לו הון לא נותנים לו הגנה על

ההון. ואם אין לו הון, 'יוצרים לו סכום נוסף שחייב במס כתוצאה מהאינפלציה"

בא סעיף 11 וריכך את הענין לגבי נכס קבוע המיועד לשמש בייצוד הכנסה.

כלומר, לא רוצים להכות פעמיים. אבל אם קניתי מגרש שאינני מתכוון להשתמש בו

בייצור הכנסה, למה פה תכה אותי פעמיים?

לדעתנו הסעיף צריך להתייחס לכל נכס קבוע, כי נכס קבוע יורד

מן ההון, ואם יש הלוואות הוא יורד מההלוואות. ברגע שהוא יורד מההון

או מההלוואות, כבר קיבלת את שלך. אבל אם-שילמתי ריבית, פעמיים אינך

מכיר לי בריבית בשיטה הזו" הרעיון של הסעיף הוא נכון, אבל הפירוט

שלו איננו נכון.

לסעיף 12 העוסק בנכס מוגן ונכס קבוע יש לי כמה הערות קטנות,

שאינני רוצה להלאות אתכס בהן. כנ"ל לגבי שותפיות וחבר בני אדם בפירוק©

אנחנו עוברים לנישום שאיננו חייב לנהל פנקסים לפי שיטת החשבונאות

הכפולה - סעיף 16,ניכוי בשל מלאי" ציינו כבר יועצי המס, שההגבלה על

ניכוי בעד מלאי, למי שיש מלאי, בשיעור של 30% מההכנסה החייבת מעסק,

מבוססת על הרעיון שאין להאמין לדו"ח של הנישום. אם יש להאמין לדו"ח,

30% אינם מספיקים" אס הדו"ח איננו ראוי לאמון, גם 30% הם בסדר" אבל

אם הדו"ח ראוי לאמון הניכוי איננו מספיק, מה גם שניכוי זה לא ניתן למי

שמשלם ריבית" מי שמשלם ריבית בגובה העולה על הניכוי הזה, איננו מקבל

שום ניכוי"

אני עובר לסעיף 18, סעיף שיועצי המס דיברו עליו, שדן בניכוי

של פחת משוערך מאמצע התקופה של השימוש בנכס באותה שנה, או בקצרה: שערוך

של חצי שנה. אנחנו סבורים שהדוגמאות והנוסחאות שהציגו יועצי המס אינן

נכונות, אבל זה לא שייך לענין, כי אנחנו מסכימים לתוצאה הסופית שהם הגיעו

אליה. התוצאה הסופית היא שאינך יכול להפלות לרעה אדם שמשקיע בעסקו לעומת

אדם שמשקיע במקום אחר. אדם מייבא משאית. הוא לוקח הלוואה צמודה לדולר

כדי לשחרר את המשאית. ההצמדה לדולר חלה עד היום האחרון של שנת המס"

מדוע אתה נותן לו שערוך פחת רק לחצי שנת מס? הרי לא יעמדו לרשותו אמצעים

כדי לפרוע את ההלוואה. אינני מדבר על כך שלא יהיו לו אמצעים כדי לחדש

את הציוד. הפחת שניתן על נכס ישן איננו מספיק ממילא לחדש את הציוד"



י' שמראוס

אבל ה וא מייבא משאית שעולה 100 אלף דולר, או 100 מיליון שקל לזהם

צמודים לדולר. בסוף השנה שער הדולר עלה ב-100%. הוא חייב 200 מיליון

שקל. יכירו לו פחת לא למי 200 מיליון אלא לפי 150 מיליון. איר הוא

יפרע את ההלוואה?

י' ברון.

לאיזו תקופה ההלוואה?

נאמר שלוש שנים. אתה נותן לו תמיד פחת של מחצית התקופה.

הוא משלם השנה את כל הפרשי ההצמדה? ומה על ההכנסות שלו?

עליהן הוא משלם מס). נומינאלי..

י' שטראוס;

אני מציע שנבדוק זאת על מודל, ואם יימצא שאנו טועים, נשמח

לתקן זאת.

בחוק הזה בשם הפשטות שינו את כללי המשחק של מה מכירים ומה לא

מכירים כהון, מה ניתן כהגנה ומה לא ניתן, מה שקרוי בלשון שלנו "סייגים".

בחוק המיסוי בתנאי אינפלציה היתה קבוצת סעיפים שטיפלה ב"סייגים",

כלומר באותן הוצאות שאינן מוכרות לצורך מס ואשר במאזן של החברה מנוכות

מההון העצמי, חוק המיסוי בתנאי אינפלציה התחשב בכך ואפשר להוסיף את

אותן הפרשות או הוצאות להון לצורך קבלת הגנה- הוראת השעה מתעלמת

מהנושא ואיננה נותנת הגנה על הוצאה שלא הוכרה לצורך מס. זה כמובן

גורם לכך שלא מקבלים הגנה נאותה על ההון- לדוגמה, הפרשה לפיצויים-

במאזן ההפרשה נוכתה מההכנסה וכנגדה יש התחייבות צמודה. לצורך מס

לא מאפשרים להוסיף זאת חזרה להון כפי שהדבר היה אפשרי בחוק המיסוי

בתנאי אינפלציה. לכן תתקבל ההגנה על ההון בלי ההפרשה.

וו

'את ההפרשה אתה חייב לעובד, ושם זה צמוד"

ההפרשה לא הוכרה כהוצאה. אתה משלם מס על ההכנסה לפני התרת ההוצאה

ולא מקבל מהצד השני את ההגנה..

תעשה את ההפרשה לקופת פיצויים.

פקורת מס הכנסה קובעת שהפרשה לפיצויים שלא הופקדה בקופת פיצויים

איננה מוכרת כהוצאה. מעביד שלא הפקיד את ההפדשה בקופת פיצויים, לא

הכירו לו בהוצאה"

אם הוא לא הפקיד את הכסף, הכסף נשאר ברשותו-

זה לא כסף שלו, הוא חייב את הכסף הזה. זוהי התחייבות צמודה-

ההון שלי לצורך מס חייב להיות סימטרי להכנסה שלי לצורך מס- כאן

יש חוסר סימטריה.

עד עכשיו לא הכירו בזה כהוצאה-

בחוק המיסוי בתנאי אינפלציה נאמר קובל מה שאיננו מוכר לך כהוצאה

לצורר מס, תוסיף הזרה להון ותקבל הגנה. כאן מתקו את כל הנושא של

הסייגים למען הפשטות ובכך גרמו לעיוות מהותי.

בלשונם של אנשיי המס אומר: לקחנו חלק מההון ששייר לעובריס והוערנו

אותו לעובדים וקיבלנו הגנה כי ההתחייבות היא צמורה, כר היה בשנים

1984-1983-1982- לא הכירו בכר כהוצאה כי זה היה כאילו חלק מההון.

הואיל וחברי הוועדה קיבלו מאתנו חומר חשוב עם הדגמות, אולי

אבידור אבני יתדרך אתכם מה ניתן ללמוד מהחומר הזה.

מר אבני, כדי לא לעשות זאת בחפזון, אולי נזמין אותר בנפרד או

לוועדת המשנה או למליאת הוועדה-

ועכשיו נשמע את הערותיו של הכלכלן מר פלר להוראת השעה-

אני יועץ מס, לפי השכלתי - כלכלן. אינני מייצג אף ארגון ואף

ציבור- הסיבה היחידה שבאתי לכאן היא שבמשר השנתיים האחרונות אני

פוגש יום-יום בציבור שמונה כעשרת אלפים איש, אני כמובן אינני רואה

את כולם אלא רק את אותו חלק שאני מייצג. ואני רואה את הצרה שבה

הם נמצאים. בשנת 1983 צרה שעוד אפשר היה לחיות אתה, ובשנת 1984 -

הם ייקלעו למצב שלמעשה יהיה עליהם לשלם מעל 100% מהכנסותיהם כמס-

אינר מדבר על החוק החדש.

אבל שני הדברים הם קשורים, כי סעיף 8 של החוק הנוכחי הוא תוצאה

של סעיף 6 של החוק הקודם-

מאחר וכל ההבטחות שניתנו על נציבות מס הכנסה שכביכול יתקנו

את העוול, עברו השנים, שנת 1983 עברה וכן גם שנת המס 1984, והעוול

לא תוקן, והאנשים שילמו ב-1983 את הסכומים האלה והם ע ומדים לשלם אותם

ב-1984.

אני מתייחס לסעיף 8 של החוק הנוכחי ששורשיו בסעיף 6 של החוק

הקודם" ברשותכם, אתחיל בסעיף 6 של החוק הקודם- סעיף 6 הבחין בין

נישומים זכאים יחידים לבין חברות. לנישומים זכאים יחידים הוא נתן

ניכוי של 30%, ולחברות הוא נתן ניכוי של 5%. המטרות של הניכוי המיוחד

א- בסדר גודל של 5% כדי לשמור על הרווח השוטף,

ובסדר גודל של 25% לאזן את הגריעות מההון שנוצרו על ידי המשיכות-

מאחר והסעיף הזה חוקק כאשר האינפלציה היתה 100%-120%, בשנת 1982

לא נגרם עיוות. אם תעיינו בנספח מסי 6 בחומר ששלחתי לכם, תראו מה

יקרה בשנת המס 1984 לנישום שמושר את כל הרווחים שלו ושילם את מסיו

כסדרם- למעשה הכנסה נומינלית של 3,388,000 שקל תיהפר להכנסה החייבת

במם של 6,321,000 שקל. כלומר, ההכנסה הנומינלית תגדל ב-87%.

לכן אני חושב שאחד הדברים שאתם מתבקשים הוא:לתקן את ההוראה הזו

לשנים 1983 ו-1984.

אתה מדבר על נישום ששילם את המקדמות?

שלטונות המס טוענים שמאחר והנישומים אינם משלמים את המקדמות

במועד, כספי המס נשחקים, וזה מהווה פיצוי על העוול שנגרם לשלטונות

המס. עם כל הכבוד, זוהי טענה שאיננה רלוונטית מכמה סיבות. ראשית, היום

מרבית הנישומים משלמים את המקדמות שלהם על פי המתזור, זאת אומרת קרוב

מאד למועד התהוות הרווח. שנית, רק מעטים שיש להם גידול ריאלי ברווח

בהשוואה לשנה הקובעת, יש להם תוספת מס. שלישית, נישום שמתחמק ואיננו

עומד בדרישות לתשלום המקדמות מוטלים עליו היום עונשים בסדרי גודל שהם

מעל ומעבר לרוות הכלכלי שהוא מסוגל להפיק מאי תשלום,

(י' ברון; זה לא היה ב-1984).אני מסכים שתטפלו בכל מקרה בנפרד, אבל

מאוקטובר כאשר העלו את הקנס ל-5% זה כן נכון.

נישום שאיננו עומד בקריטריונים מוטלים עליו עונשים כבדים,

ועיקר העיקרים, שלא צריך לערבב מין בשאינו מינו. יש בעיה בתחום

המקדמות, תטפלו בתחום הזה. אבל זה אייננו אותו ציבור שאיננו משלם

את המקדמות.

היו"ר אי י' שטראוס;

מר שטראוס הציע שמי ששילם את המקדמות יקבל הגנה על היתרה"

הכלכלן מר פלר אומר, שאפילו אם הוא לא שילם את המקדמות, החל מאוקטובר

1984 הוא מוטלים עליו קנסות עם ריבית והצמדה שהוא בא על עונשו.

ד' פלר;

אני עובר עכשיו לסעיף 8 של החוק. ועדת שטיינברג, כאשר בחנה את

הסוגיה, תיקנה עיוות בכך שהיא הוציאה את תשלומי המסים מגדר המשיכות

של היחיד. לדעתי היא גם עשתה נכון בכך שהיא הגמישה את שיעורי הניכוי

בהתאם לשיעורי האינפלציה. שני הדברים האלה לא היו קיימים בחוק הקודם-

אני תושב שזה נכון. אבל באותה הזדמנות היא עשתה גם שני משגים.

משגה אחד שהיא לא מיעטה את נושא הביטוח הלאומי מגדר המשיכות. במלים

גם לפי החוק המוצע עכשיו התשלומים לביטוח לאומי נחשבים למשיכה,

כאשר היא לקחה את תשלומי המס השוטפים ואותם היא מיעטה.

המשגה השני בסעיף 8, שלקחו שיעור שווה ליחיד ולחברה. לדעתי

זהו משגה ממדרגה ראשונה, ואולי אדגים אותו. נקח לדוגמה שני עסקים,

האחד מאורגן בצורת חברה בע"מ, ועסק שני זהה שהוא מאורגן כיחיד-

שני העסוקים מושכים את הרווחים שלהם כהתהוותם במשך השנה. החברה

מושכת זאת בצורת משכורת ומשלמת את המס במקור, היחיד גם כן משלם

את המס על ההכנסה ומושך את הרווח. לגבי החברה לא יהיה תיסוף כי

אין גריעה- היא גם לא תקבל פיצוי בצורת ניכוי מיוחד. לגבי היחיד -

המשיכות תהווינה גריעה ובנגדך הוא יקבל פיצוי מזערי.

ערכתי טבלאות, ואם תעיינו בנספח מסי 3 שמניח אינפלציה של 214%,תראו

שהתוצאה תהיה שהכנסה נומינלית של 3,600,000 שקל הופכת להיות הכנסה

של 4,922,000 שקל. זאת אומרת שמוסיפים 37% על ההכנסה. כמובן שככל

שהאיבפלציה תלך ותגבר מצבו יחמיר-

בסיכומו של דבר, אני מבקש מחברי הוועדה לתקן סעיף 6 של חוק המיסוי

בתנאיי אינפלציה תיקון רטרואקטיבי לשנות המס גם 1983 וגם 1984 לגבי

יחידים, כמפורט בנספחים 5 ו-6 שהגשתי לוועדה. כן אני מבקש לתקן את

סעיף 8 להוראת השעה בכך שיינתן ניכוי מיוחד ליחידים, כמפורט בנספח 1,

ולמעט מגדר המשיכות את התשלומים השוטפים לביטוח לאומי.

תודה רבה למשלחות ולכלכלן מר פלד-

הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 11.00)