הכנסת האחת-עשרה

מושב ראשון



פרוטוקול מס' 100

מישיבת ועדת הכספים

יום ב'. כ"ה באדר התשמ"ה - 18.3.85. שעה 10:00

חברי הוועדה; א. שפירא - היו"ר

ז. אמיר

נ. ארד

י, ארידור

מ. בר-און

ד. דנינו

א. ויינשטיז

י. כהן

י. מצא

ע; סולודר

י. צבן

ח. קופמן

ח. רמון

א. שלום

ג, שפט

א. קרשנר - מזכיר הוועדה

ס, אלחנני - יועצת כלכלית

מוזמנים; שר התעשיה והמסחר א. שרון

מנכ"ל משרד התעשיה והמסחר י, פורר

ע. שמיר

י. בליזובסקי

ד. ברודט - משרד התעשיה והמ6חר

י. כץ

צ, דורי

ש. לוי

א. גבתון - משרד האוצר

ד. לאוטמן ) - התאחדות התעשיינים

א. טיברג )

ס. ורטהיימר - "ישקר"

י, פולק - "פולגת"

ע. מר-חיים - "כלל"

י. לוי - "כור"

צ. פלדה - מכון הייצוא

מ" איזנברג

תקציב משרד התעשיה והמסחר לשנת 1985

אני פותח את הישיבה,

אני רוצה לברך את שר התעשיה והמסחר, אריק שרון, להופעת הבכורה

שלו היום בוועדת הכספים, ואת חברי המשלחות המכובדות,

אנו פותחים היום בדיון בתקציב משרד התעשיה והמסחר לשנת 1985.

הזמנתי לדיון זה משלחות של התאחדות התעשיינים ותעשיינים מכובדים כדי

שיביאו לפנינו את מצב התעשיה ובעיקר את מצב הייצוא התעשייתי,

על-פי הסדר הנהוג בוועדה, נשמע תחילה את המשלחות, בשל מגבלות

הזמן שאנו נתונים בהן, אבקש את חברי המשלחות לתמצת דבריהם.

אדוני היושב ראש, הייתי רוצה לשמוע משר התעשיה והמסחר כיצד הוא

נותן תשומת לב מיוחדת לאזורי הפיתוח,האזורים שבהם נמצאים המפעלים בקשיים,

מה הפעולות המיוחדות שהוא עושה, אם יש כאלה, כדי לעודד את המפעלים באזורים

אלה,

רשות הדיבור למר דב אלטמן, סגן נשיא התאחדות התעשיינים.

אני חושב שאין צורך להרחיב את הדיבור על בעיית מאזן התשלומים

ועל התרומה של התעשייה לייצוב מאזן התשלומים. פורום מכובד זה, לא אליו

צריך להפנות את התיאוריה הזאת, אני חושב שברור לכולנו כי פתרון בעיית

מאזן התשלומים יכול לבוא רק דרך צמיחה ויצוא מוגבר. אם נוסיף לזה את המצב

הפוליטי הקיים אצלנו היום, מצב של צמצום ביקושים והקטנת הצריכה הממשלתית,

ברור שהפתרון היחיד הוא הגדלת הצמיחה והגדלת הייצוא התעשייתי בקנה-מידה

כזה שיביא לשיפור הפער במאזן התשלומים הקיים אצלנו,

לצערנו, איננו מרגישים שהצעדים והמהלכים שנעשים לאחרונה הם

בכיוון הנכון, מי שמעלה על דעתו שהגדלת הייצוא תבא על-ידי צמצום הביקוש

המקומי, טועה, זה יכול להיות בשוליים, זה יכול להיות בענפים מסויימים,

בודאי לא בסדרי גודל גדולים, ואם כן - זו רק מדרגה שאפשר לקפץ עליה פעם

אחת, יש תעשיות של מוצרי צריכה שהדבר ניתן, אבל הוא אינו ניתן בכל ענפי

התעשייה, בכל אופן התיאוריה הנשמעת גם בבית זה, גם בעתונים ואולי גם

מפי כלכלנים, שהפתרון לבעיית מאזן התשלומים יהיה בצמצום הביקושים המקומיים,

היא נכונה אולי רק בשוליים,

לכן הפתרון הוא בצמיחה ובהגדלת היצוא, לצורך זה צריך להבטיח

כמה דברים, וקודם-כל, שתהיינה השקעות" אבל זה לא ייעשה רק על-ידי הבטחות.

יש צורך בתנאים נכונים להשקעות, אבל גם אם התנאים להשקעות יהיו נכונים,



ד. אלטמן

כדי שאדם ירצה להשקיע, צריך להבטיח כדאיות הייצוא- היום בגלל שער חליפין

מעוות, כדאיות הייצוא אינה מובטחת" כאשר יגידו למישהו: אתה מקבל ציוד

חינם והלוואות נוחות, אם התחשיב שלו יראה שבגלל שער החליפין, הייצוא לא

יהיה רווחי, הוא יהיה טיפש אם ישקיע. לבן צריך לפתור בעיית -"ער החליפין,

המציאות היום היא ששער החליפין מתיישר בכמה דרכים - על-ידי קרן מימון

הייצוא ועל-ידי ביטוח שער, שני אלה אינם מטפיקים ויש בעייה של הבטחת

רווחיות הייצוא, דבר שנעשה באחור רב ואינו יוצר אמינות ואינו יוצר בטחון.

אלה שיושבים קרוב לצלחת מאמינים. אבל אם אנו מצפים ממשקיע זר שיאמין,

הוא לא יאמין. הוא לא יהיה מוכן לחיות על חטדי הבטחות ספורדיות שייעשו

אם על-ידי פקידים ואם על-ידי הממשלה. לכן צריך להגיע למצב שכדאיות הייצוא

תהיה בנויה על שער חליפין נכון.

אנחנו הצמדנו את שער החליפין לדולר. למה? אולי יש טיבות מוצדקות

פה ושם אבל 80% מהטחר הישראלי הוא במטבעות האירופים, כי כל הייצוא שלנו

לארצות-הברית, שער החליפין שלו קשור בטבורו למטבעות האירופים,

בכמה מטתכם הייצוא לאירופה?

ביותר מ-50%. אני מייצג את התעשיה

אתה מייצג את התעשיינים.

אני מייצג את התעשייה. אני תעשיין ויושב ראש הועד הפועל של

התאחדות התעשיינים ועושה ייצוא של 40 מליון דולר. אני יושב כאן כתעשיין

שמייצג את התעשיה.

אתה אינטרטנט.

אני מוכן להפטיק את הדיון.

תירגע, ואל תפנה אלי בטון כזה. י

אם הייצוא התעשייתי הוא ענין אינטרסנטי, אני אינטרטנט. אני

אינטרטנט למען הייצוא של המדינה.

אבל אתה אינטרסנט.

אני אישית ייצאתי 40 מליון דולר

אל תתרגז.

אני מתרגז ויש סיבה.

בכל פעם שאני מדבר על הייצוא בוועדה זו, אני מכריז על עצמי

כבעל-ענין.

הייצוא לאירופה מסתכם ב50%, הייצוא לארצות-הברית ב-20%, והשאר -

לשאר העולם. אך גם בשאר העולם, כל המטבעות, אפילו הדולר הקנדי, צמודים

לשער החליפין של המטבעות האירופים, ואפילו בארצות-הברית אנו עומדים

בתחרות עם האירופאים שיש להם שער חליפין נחות לעומת הדולר.

המשק הישראלי צמוד לדולר, כי לא כל בעיות ההון בארץ קשורות

בסחר סתורות, כ י אנו מקבלים מענקים והלוואות ויש סיבות - כמו הרצון למנוע

אינפלציה - להצמיד את שער החליפין לדולר. אבל תארו לכם שהיו מצרפים

אותנו לשוק המשותף, ואז היינו מצטרפים לאותו "נחש" אירופי, ואז השקל

היתה שווה ללירטה האיטלקית. מה שקרה הוא, שאנו תיספנו את המטבע הישראלי

בעשרות אחוזים. ואם הייצוא הישראלי הוא לאירופה ומתחרה באירופה, הוא

אינו יכול לעמוד בתחרות עקב המצב שנוצר בשל ירידת ערך המטבעות האירופים.

חתמנו הסכם סחר חפשי עם ארצות-הברית,

תעשו שיפטינגשל הייצוא לארצות-הברית

אני מתריע נגד הדבר הזה, כי אני חושב שעל שוקים קיימים צריך

לשמור. צריך לפתח שוקים חדשים, אבל צריך לשמור על הקיימים. עמדתי כשר

התעשייה והמסחר היא, שיש לסייע לייצוא לשוקי אירופה ולפתח את השוקים

בארצות-הברית. אנו מדברים על הכפלת הייצוא. התוספת תלך לארצות-הברית,

אבל אין לאבד שוקים קיימים.

תודה. אמרת מה שאני רציתי לומר. לא שאני הושב שלא צריך לקחת

ברצינות הסכם הסחר עם ארצות-הברית, אבל אם מישהו חושב שזה יפתור את

הבעייה, אינו יודע מה הוא שח.

אני פונה אל כל הנוכחים, חברי-הכנסת והאורתים: מצב התעשיה

קשה, אבל לפחות הייתי רוצה שבוועדה זו נשמע ונשמיע דברים ברוח טובה,

ונוריד אח המתח. המצב עצמו מתוח, אין צורך להוסיף עליו.

הגשנו לכם מסמך די ממצה. ואני אמרתי את הדברים שאמרתי לא

כדברים בקורתיים, אלא כמציאות ענינית.

אינני יכול לומר שבעיית הייצוא איננה קשורה בבעיית האינפלציה,

אבל ללא ספק זו הבעייה המרכזית שלנו ואנו חייבים לתה עליה אח הדעת,



ד. לאוטמן

אגי חייב לספר כמה מהדברים הקורים אצלנו יום יום ואעשה זאת

בקצרה. אכנס לכמה פרטים כי אני חושב שיש לערוך עליהם דיון, יש היום

בעיית מחירים, התעשיה ברובה נתנה ידה לשתי עסקות-החבילה, ואני מקווה

ששר התעשייה והמסחר יאמת את הדברים, תרמנו תרומה לעיסקות החבילה - שמרנו

על יציבות המחירים, יש ענפים שתרמו אפס להתייקרויות בחודש האחרון, מי

שלא תרם - אם יש דבר כזה - אלה הצדדים האחרים - אם הממשלה ואם השכר, אבל

לא יתכן שאנו נהיה היחידים, ואינני צריך להסביר כאן מה משמעות יש לתעשיה

בנושא התעסוקה ובצמיחה, לא יתכן שדברים שסוכמו לא יבוצעו. עושים אותנו

שעיר לעזאזאל בכל-מיני עמותים. לכן זה חייב למצוא פתרון, דרך אגב, מסיתים

500 מוצרים יועלה מחירם. יש סעיף

בעיסקת-החבילה האומר, שהדבר יהיה מקצועי-כלכלי, כל מה שאנו רוצים הוא

שייקבעו קריטריונים ואנו נותנים סמכות מלאה למשרד התעשיה והמסחר לקבוע

מחירים, אבל על-פי קריטריונים מוסכמים. לא נעמוד מאחורי מפעל שדרישתו

להעלאת מחירים אינה צודקת, ואנו מוכנים לספוג, אבל לא יתכן שהכל יהיה

על גבינו,

חזרה לייצוא, לצערנו שומרים ומשמרים את הייצוא, וברבעון האחרון

ירד הייצוא ב-12% לעומת הרבעון האחרון אשתקד, והסימנים מצביעים על ירידה,

בשנה שעברה, באמצע השנה, היו עליות מסויימות, אך הן היו מרצפה נמוכה,

הירידה ב-12% לאיזו תקופה היא מתייחסת?

לרבעון האחרון של 1984 לעומת הרבעון האחרון של 1983.

היו"ר א, שפירא;

אפשר להשרות הרבעון הראשון של 1985 לרבעון הראשון של 1984?

עלייה של 1%.

אבל ברבעון האחרון של 1984 יש ירידה של 12%. השאלה היא, האם

הירידה היא כמותית או שהיא נובעת משער החליפין?

גם זה וגם זה.

יש כמה מכשירים לשמירה מינימלית על כדאיות הייצוא, אך לצערנו

שום דבר לא נסגר, לפני חדשיים סגרו פתרון לגבי סוף שנת 1984, ועדיין

לא נגמר הענין, יש פרשה של מס ערך מוסף על שירותים בחו"ל, ועדה זו לא

ברצון העבירה תקנה של הטלת מס ערך מוסף על שירותים בחו"ל, הדבר נעשה כדי

למנוע שמכולתניק יסע לחו"ל ולא ישלם מס ערך מוסף, זה הביא לכך שהיום מפעל

כמו תדיראן או סייטקט, הדבר עולה להם 15% יותר, ואלה סדרי גודל של מליוני

דולרים, כבר הבטיחו לנו שיורידו את זה, זה מגיע לפקידים - זה לא טגור.

מה פירוש הדבר?

סייטקט מכר מכשיר לחברה בחו"ל. הוא צריך לתת שירות לחברה, יש



ד- לאוטמן

לו הוצאה, הוא משלם 15% מס ערך מוסף. אמרו שיבטלו, לא ביטלו,

יש הסדר ביטוח שער שצריך היה להתחדש בינואר, לא חודש, ואנו

נמצאים באמצע מרס. אם רוצים לתת זאת, צריך לתת מייד. אם נותנים זאת

רטרואקטיבית, אין לזה ערך, מערערים את אמון היצואן. אפילו מפעל שמוכר

מוצרי צריכה כבר הייה נותן מכירים לרבעון האחרון של 1985, ואין לו מכשיר

לתכנן צעדיו. ואבר נמצאים בסוף מרס ושום דבר לא נסגר.

עכשו יש פרשה חדשה - חוק שטינברג. יטלחו לי מר שטינברג והאוצר,

אך לדעתי, ועדת שטינברג קבלה קריטריון אחד: תטילו מס על התעשיה. זה מה

שנאמר לה וזה מה שהיא עשתה- אני מבקש מוועדת הכספים לדון בכך ואני אודה

אם תזמינו אותנו. אני מבקש שלא להכנס עכשו לפרטי הדבר, כי הוא מורכב.

הקימוני ועדת משנה לנושא זה.

כאשר לקחנו והלבשנו את תוק שטינברג על מאזנים של השנה שעברה

התברר שאם יתקבל החוק. מפעלים שהפסידו מאות אלפי דולרים, ישלמו הרבה

עשרות אלפי דולרים מס; מפעלים שהרוויחו מעט, ישלמו כפול; המשמעות של

החוק הזה היא - עצירת הצמיחה לאפס ופגיעה בייצוא.

איבנו נגד מס אמת. ואם נותנים הקלות לתעשיה, שיתנו אותן ביודעין.

איננו מבקשים להנרת מהקלות דרך אגב, מגיע לנו. אבל חוק שטינברג יביא

נזק שלא ניתן לתיקון. אני מבקש מהוועדה להתעמק בענין זה, תחליטו מה שתחליטו

אבל אל תחליטו להררס את התעשייה.

הובאה לידיעתנו הצעת התיקון של משרד התעשיה והמסחר לחוק לעידוד

השקעות הון, אינני אומר שזה חוק פסול או שהוא אינו נותן שום דבר, אבל הוא

מרע את התנאים של היום.

שר התעשיה והמסחר א. שרון;

במה?

במענק, ב"לייביליטי" של הכסף באזור ג'.

מ-1 באפריל אנו נותנים את החלק של הממשלה בערכים דולריים,

זה בודאי יותר טוב מאשר ההטדר של היום.

היתה שחיקה של יותר מ-100%.

זה בהחלט תיקון. אבל בהזדמנות חגיגית זו הקטינו חלק מהמענקים,

ואמרו שלגבי אזור מרכז הארץ לא יהיה "ליביליטי" לגבי הלוואות. לא אמרתי

שזה חוק דרקוגי או שהוא מהווה מהפך לעומת הקיים, אבל הייתי מצפה לחוק



ד. לאוטמן

לעידוד השקעות הון יותר סוב מזה שהיה עד עכשו.

אם הזמן מוגבל, אני מציע שלא לרדת לפרטים, כמו מה משמעות חוק

רונאל שהופסק וכל בעיות המס,

תרשו לי לסיים ולומר - ואמרתי את הדברים בקצרה: יש לי הרגשה,

וזו תחושתם של הרבה תעשיינים - שבציבור, בדרג הפוליטי, בעתונות,

נדמה לכולם שהתעשייה טוב לה, כל מה שהיא יודעת זה לייצג את האינטרסים שלה.

אני ח1שש שהספור על הסוס שהרגילו אוחו שלא לאכול ולא לשתות והוא התרגל

עד שבסוף מת, עלול חלילה לקרות לתעשייה. אני מבקש: אנא, אל נגיע למצב

של פיטורים וסגירת מפעלים, כאשר הפתרון יהיה לא נעים ולא נוח.

אמר שר התעשיה והמסחר שיש לשמור על שוקים קיימים. לבנות

שוקים זה תהליך יותר ארוך מאשר להקים מפעלים. יש לנו תשתית אדירה. יש

לנו תעשיה נפלאה. אם נהרוס שוקים, אם נהרוס פוטנציאל, לבנות אותם מחדש

זה תהליך ארוך ויקר. אז אנא - בואו נדאג לשמר אותו.

רשות הדיבור לידי, מר ישראל פולק, יושב ראש תשלובת "פולגת".

הוא באמת רוצה להציג את הקשיים בתעשייה כמי שיש לו מפעל המעסיק יותר

מ-5500 עובדים. יש לו מפעלים בקריית גת, בירושלים ובבאר-שבע. אני הייתי

רוצה שתסביר בעיקר בעיות הייצוא.

שמעתי את הויכוח שהיה בתחילת דבריו של מר אלטמן, אם הוא אינטרסנט

או לא. אני חושב שבזה נעוצה כל הבעייה שלנו. אם חברי הכנסת והממשלה אינם

רואים שטובת התעשייה היא טובת המדיגה, זו בעייה. התעשיין איננו "מני מייקר")

אם המפעל לא ירוויח, הוא לא יחליף ציוד, הוא לא ירחיב את המפעל ולא יעסיק

פועלים.

בתשלובת שלנו יש 6000 פועלים במפעלים שבקריית-גן, בירושלים,

ביבנה, בבאר-שבע, במגדל-העמק. המפעלים שלנו לא תקנה ב-150 מליון דולר.

יש 100 מליון דולר השקעות. אנו הגענו לסוף הדרך. אנו עושים ייצוא של

80 מליון דולר, ועיקר הייצוא שלנו הוא לאירופה. הארץ שאני צריך להתחרות

בה היא אנגליה, ושם הפועל מרוויח יותר, ולנו עולה הפועל 20% יותר,

והיעילות שם גדולה יותר, כי שם התנאים הסוציאליים מהווים מכסימום 25%,

ואצלנו הם מהווים 70%. במצב זה אם אני צריך להתחרות עם התעשיין האנגלי,

ויש לי הוצאות הובלה, שאין לתעשיין האנגלי, אין לי זכות קיום.

אנו הגענו לרווח מינימלי או להפסד, כי המטבעות האירופים ירדו

המשך השנה ב-40%, ואין תגובה על כך. יש לנו עוד בעייה בארץ שהיא אינה

קיימת בחו"ל. באירופה יש 18 מליון מובטלים. שם אתה יכול להשיג פועלים,

עומדים בתור להתקבל לעבודה. פה יש חגים יהודים ויש מילואים. אם לוקחים

אדם למילואים לוקחים את מנהל המחלקה, ואז התפוקה של כל המחלקה יורדת.

אנו היינו בעד עיסקת החבילה. אבל עיסקת החבילה הראשונה עלתה

לנו 1,5 מליון דולר ב-3 החדשים הראשונים, כי בעד חמרי הגלם אנו משלמים

בדולרים. אם בעיסקת-החבילה הראשונה הדולר עלה ב-50% והשכר ב-30%, ולנו

נתנו 5%, אינני מבין איך מתייחסים אלינו. או שמביאים אותנו למצב שנהיה

גנבים או שנצטרך לסגור מפעלים. לא יתכן לבנות מפעלים כאלה במדינת ישראל

ולא להתחשב בהם.



9

י. פולק

ואם לא די בצרות הקיימות, היום קראתי שבנק ישראל הוריד את

הערך המוסף - - -

הוא לא הוריד. הוא אומר שזה הערך המוסף האמתי.

אם זה כך מדוע לא עשה זאת כל השנים?

כי עכשו הוא עשה מחקר.

כאשר התעשיה נמצאת במצוקה, לא מרוויחה, מפסידה, זה הזמן להטיל

גזירות חדשות? צריך לראות את המצב כמות שהוא.

יש עוד עיוותים במשק, ואותם לא מתקנים.

ח. רמון;

עיוות זה מעודד תעשיות שלא מייצאות ואינו מעודד תעשיות שמייצאות.

גם חוק שטינברג רוצה להטיל מס בלי להתחשב במלאי ובפחת. זאת אומרת

מחפשים להוריד עוד ועוד מערך התעשייה. אינני חושב שזה לטובת המדינה לא

לחזק את התעשיה, ואני הושב שחברי ועדת הכספים צריכים לראות לנגד עיניהם

את טובת המדינה.

ס. ורטהימר;

מאחר שביליתי פה, בכנסת, ארבע שנים, אני מכיר את הדקירה של

כולם אינטרסנטים.

לא כולם.

אני רוצה לדבר על נושא אחר לגמרי. אבל אני מוכרח לומר, לשוב

לכאן אחרי מספר שנים ושוב לראות זאת, זה שוב מביא אותי למסקנה: אני אינני

מבין מה עשיתי פה 4 שנים ואינני יודע איך אתם מחזיקים מעמד. אתם מדברים

גבוהה-גבוהה על הייצוא ובסך הכל עושים ההפך" על הייצוא לא מדברים, על

העובדים בייצוא לא מדברים. נלחמים במושגים :"מי מייצג את התעשיה".

אני רוצה להסביר לכם ב-3-5 דקות את חיי. אני חי בנהיה או עכשו

בתפן, ואני עושה 90% ייצוא. חמשים אחוז מזמני אני חייב לעסוק במתחרה

שלי בחו"ל, איך אני מקבל חלק גדול יותר מהשוק היפני. ואני מצפה שאלה

היושבים פה יגנו עלי, ואני רואה פה בטריה של אנשים, שמרוב דיבורים על

האין בעיירות הפיתוח, אינם מגיעים לרגע של אמת לעשות את הדבר שמדינת

אינו מתמצא בהם , ורוצים שנעשה ייצוא. ייצוא זה לא לחבוש צילינדר ולעשות



ס, ורטהימר

לדעתי, הייתם צריכים לראות את הייצוא כחשוב לא פחות מהבטחון, ולבטחון

נתתם הכל. כל הממשלה וכל תברי הכנסת צריכים לתת כבור לתעשיה.

אני סבור שאתה מבזבז את זמנר המוגבל להטפת מוסר,

גם בבטתון פוגעים היום.

דברו לענין, איננו רוצים לשמוע הטפת מוסר.

היו"ר א. שפירא;

רבותי, התעשיינם אינם באים לוועדה יום יום. אני מבקש לנהוג

אתם בדרך ארץ.

ס. ורטהיימר;

מאחר שאני עוסק, גם במסגרת התעשיה, בהבאת ישראלים חוזרים, אני

ער לכך שתסבוכת הקיימת היום אינה מאפשרת להביא ישראלים חוזרים לתעשיה,

ואני מבדיל בין יזמים ומשקיעים ובין אנשים הרוצים לייצר. יש אנשים שיש

להם כסף ויש אנשים שרוצים לייצר. אלה אנשים שונים,

בכרמיאל החליטו לתת הטבות לפי חוק עידוד השקעות הון מפני שהגיעו

שם ל-12% מובטלים. לכן כל האזור מנסה להגיע ל-12% מובטלים כדי לזכות באותם

אבטלה זו בעייה,אבל אי אפשר לחייב את כולם להיות

מכסימום מסכנים כדי לקבל את המענק על פי החוק. ואינני רוצה להתווכח עם

המענק הוא מענק.

אני חי 10 ק"מ מהגבול הצפוני, עם כל הפרובלמטיקה שלו. 50%

מהתושבים ב אזור הם ערבים, אני חייב ליצור איזו שהיא יציבות. אני מנטה

ליצור אותה על-ידי ייצוא" כולם מקבלים שהייצוא הוא חשוב. תנו פטור למי

שעושים 50% ייצוא במדינת ישראל.

פטור ממה?

פטור ממס. המדינה מקבלת 100 מליון דולר מ-50 איש שעושים ייצוא.

אם תתנו פטור ממס, תקבלו כפליים חזרה. אני בטוח שתקבלו 200 מליון דולר.

מי יקבל את הפטור?

העובדים בכל מפעל שעושה 50% ייצוא. אינני קושר זאת לא למקום

גיאוגרפי ולא למדע, אני אומר פשוט: רוצים להכפיל את הייצוא, רוצים להחזיר

יורדים, רוצים למנוע ירידה - הכלי היחיד שנשאר הן תעשיות הייצואן כל היתר

אינם כלים מתאימים, כי החקלאות אינה מהווה יותר מ-5%-4%. לכן צריך לעשות

הרבה ייצוא בהרבה מקומות. לכן אני מציע לתת פטור ממט לקבוצה קטנה זו, לאוצר



ס. ורטהיימר

זה לא יעלה כסף, כי הוא יקבל סכום כפול מהייצוא,

אני עושה ניסוי כזה שיימשך שלושה חדשים כדי להוכיח, שהייצוא

יגדל, העובדים ייעדרו פחות ויחלו פחח ומדפאות קופת-חולים יעבדו פחות.

חאר לך שיש שני מפעלים: מפעל שעושה 50% ייצוא ועובדיו יהיו פטורים

ממס וליידו מפעל שעושה 20% ייצוא ועובדיו לא יהיו פטורים ממס.

ס, ורטהיימר;

ב"ישקר" יש לנו 7 מפעלים, יש לנו מפעל כמו "תעשן" שעושה רק 10%

ייצוא, ושם העובדים אינם נהנים מפטור ממס הכנסה" צריך לחתוך את הדברים

באיזה מקום. חוקקו חוק מיוחד לחיילים משוחררים. קבעו את אילת כאזור סחר

חפשי. דוקא לדבר החשוב ביותר, שיכול לתת תעסוקה להמון אנשים - - -

איך אתה פותר את הבעייה של מפעל שמוכר מרבית התוצרת שלו למפעל

מייצא?

אין לי תשובה לכל השאלות. אבל אני מוכן להוסיף את הפטור ממס

למפ על שעושה 50% ייצוא גם לענף החקלאות וגם לענף התיירות.

איך אתה פותר את הבעייה לגבי מחליפי ייבוא?

לא נותן. ב"ישקר" 1500 איש. נתתי רק ל-600 ורציתי לראות מה

קורה לאחרים ולא קרה ולא כלום. בימים הראשונים אמרו אנשים: למה אנחנו לא?

תעברו לייצוא.

צואר הבקבוק של הייצוא הוא רק כוח אדם? הרי צואר הבקבוק של הייצוא

הוא לא רק עובדים אלא גם הון וגם השקעות"

צואר הבקבוק שלנו הוא היציבות. במקרה יש לנו מספיק הזמנות ואין

לנו בעייה של רווחיות. יום אחד טוב ויום אחד פחות טוב, אבל לא זו הבעייה.

אני עובד עם "בלק אנד דקר" ועם "פרט אנד ויטני", והם רוצים ביציבות, הם

רוצים לקבל הזמנות בזמן. אינני יכול לקבל אנשים טובים, כי הם הולכים

לחפש עבודה נוחה יותר בטכניון.

המיסוי הנמוך על עבודה במשמרות עוזר?

אינני יודע לתת תשובה. אני רציתי שתבואו למפעל ותדברו עם האנשים

ותראו שזה הפתרון. תנו לזה שאנס. אולי תחליטו על 40% ולא 50%, אולי לאזור

אחד ולא לאזור אחר. אני לא מעונין בכסף, אני מעונין ביציבות של הייצוא.

עם זזמישה בליון דולר ייצוא, אנו נראה אחרת, ומדינה תיראה אחרת, הוועדה תראה



ס. ורטהיימר

אחרת, היא תעסוק במה שיש ולא במה שאין,

הזהרו מחוק שטינברג. זה הולך להיות אסון. הוא מסבך עסק

שמסובר בלאו הכי.

אדוני היושב ראש, מתי אנחנו מסיירים במפעלים של סטף ורטהיימר?

היו"ר א. שפירא;

אחרי הדיון בתקציב.

בשבוע שעבר הופיעו לפני הוועדה שלושה פרופסורים נכבדים, והם

טענו, שלפי כל התחזיות שלהם, גם בלי תמריצים נוספים, השנה תהיה עלייה

בייצוא. הייתי רוצה לשמוע דעתכם.

היו"ר א. שפירא;

אני חלקתי על דעתם, ואמרתי שהייצוא לאירופה ירד ב-20%.

עכשו נשמע את מר עמוס מר-חיים, מנכ"ל כלל-תעשיות.

אנחנו יודעים שמ-1 באפריל 1984 עד ינואר 1985 פיחות השקל היה

6% ריאלית בהשוואה לסל המטבעות ו-14% לדולר, כך כתוב בעיקרי התקציב. אפר

ידידי ישראל פולק, שהפיחותים של המטבעות האירופים לעומת הדולר היו 40%.

הייתי רוצה לדעת, אם רווחיות התעשייה נעה בממוצע בין 5% ל-10%, וביטוח

השער היום אינו מפצה, כי יש פיחות צמוד לעליית המדד כל הזמן, ובאירופה

לא קיימת אינפלציה, אי קיימת אינפלצי שנתית של 2.5% - כיצד אפשר לעמוד

בייצוא לאירופה?

כאשר אומרים כולם שצריך להפנות את הייצוא לשוק האמריקאי, הם

צריכים לדעת, שלשוק האמריקאי באים האירופים שאצלם האינפלציה השנתית היא

2.5% ופיחותים גבוהים של המטבעות. איך הם מצליחים לעמוד בייצוא לארצות-

הברית? מה התשובה שאתה נותן לכך, מר מר חיים? מר מר-חיים איננו אינטרסנט

הוא מנכ"ל כלל-תעשיות.

אנו שומעים כל הזמן את הטענו, שהייצוא קטן בגלל מפולת שערי

המטבע באירופה, מצד שני ישבו כאן גדולי הפרופסורים בכלכלה - - -

אף אחד מהם לא עשה דולר-ייצוא,

ס, ורטהיימר;

אף אחד מהם לא עשה דולר-ייצוא.

- - והם לא קיבלו את הטענה הזאת. הם אמרו שהמדינה כל הזמן

מעדכנת את השערים כך שיש פיצוי מתאים , הייתי רוצה לשמוע תשובה, לא של

יושב ראש הוועדה, אלא של האינטרסנטים, אינטרסנטים לחיוב.

שאלה קשה, ואני אנסה לפרק אותה ראם אצליח, גם אני אהיה שבע-רצון.

"כלל תעשיות" הגדילה את הייצוא שלה ב-30% השנה והגיעה ל-200

מליון דולר ייצוא, ואם ירצה השם תגדיל בשנה הבאה ב-20%. לכאורה זה מאמת

את דעת הפרופסורים. ואולם, רבותי, הייצוא גדל מחוסר ברירה, מפעל כיתן

יושב בדימונה ואינו יכול לצאת מדימונה. וכיוון שהוא מפסיד, אנו משקיעים

בו למרות שהייצוא ממפעל כיתן בדימונה מפסיד 10%. על כל דולר שאנו מייצאים

אנו מפסידים, ואנו ממשיכים לעשות ייצוא זה לרשתות המפוארת באירופה, כי

אולי יבוא יום והמרק יתחזק"

הוא הדין לגבי ארצות-הברית. כיתן נכנסה לייצוא לארצות הברית

ב-1984. בשנת 1985 כל המתחרים שלנו מציעים מחירים זולים יותר. אין לנו

ברירה אלא לייצא גם אם אגו מפסידים, אם לא, צריך לסגור את העסק, יש דרכים

אחרות כמו לקחת הזמנה מכיתן ולתת לאתא,

ח, קופמן;

למה אתה מגדיל את הייצוא?

ע, מר-חיים;

כי בייצוא הטכסטיל, כמו בתעשיות אחרות, יש יתרון לגודל. אם אתה

משקיע במיכון ועושה סדרות גדולות, אתה מקטין את ההוצאות, את ההשקעה בכיתן-

דימונה לעולם לא אחזיר, כמו שמר פולק לא יחזיר את ההשקעה הבסיסית במפעלים

שלו. זה העוקץ השלילי בהמלצות ועדת שטינברג, כי הוא מדבר על תשלום מס

מרווח שלא נוצר. שטיינברג אומר, שאם ערך המלאי עלה בספרים, תשלם גס אם לא

מכרת. ואני ערד לא למדתי איך אתה משלם מס על רווח שלא נוצר,

לשאלתו של חבר-הכנסת מצא לגבי ביטוח-שער, ביטוח-שער זו המצאה

שלי.

אני ביצעתי את זה.

ביטוח שער זו פינצטה, זה דבר שבו אתה יכול לתקן עיוות של 2%-1.5%

זה לא היה צריך להיות עומס גדול על הקופה, זה לא היה צריך להיות דבר

שיבטיח בגדול את רווחיות התעשייה. נכון שבמימון גלום טבסוד, ונכון שהסבסוד

מחושב בדרך אדמיניסטרטיבית, וכל דבר אדמינסטרטיבי הוא עקום יותר מאשר הטבע,

אבל זה היה הרע במיעוטו, כי הוא נתן לך הטבה כאשר המדינה לא לקחיה את הסיכום,

כי מימון הייצוא הוא על היצואן, וכאשר הממשלה לא הדפיסה כסף, אלא על-ידי

המרווחים יצרה כדאיות לבנק לתת לך מימון זול,

מהו המרווח?

הבנק קיבל פטור באופן שהיה לו ענין לתת מימון זול ליצואן.

י. ארידור;

כלכלית זה אותו דבר.

כלכלית זה אותו דבר, אבל קופתית זה שונה,

זה יותר גרוע, כי אתה אינך יודע כמה זה עולה לך, אנחנו רוצים

לדעת כמה זה עולה. אולי אנחנו רוצים לחת יותר. אבל בתרגילים כאלה אף

פעם אין יודעים כמה זה עולה. וכאשר אין יודעים כמה זה עולה, גורמים לכך

שלמה שלא צריכים לתת נותנים. מה שאנחנו רוצים לדעת הוא, כמה כסף עולה

הייצוא, ואז נחליט לאיזה ענף אנחנו רוצים לתת כדי שייצא ולאיזה לא,

אני חושב שיש שלוש דרכים שאפשר לעזור לייצוא בדרך שעונה על מה

שמבקש חבר-הכנסת רמון, כדי שזה יהיה אוטומטי ולא נתון לשרירות אדמינסטרטיבית

הדרך הראשונה נוגעת לתחום העבודה. לפני שהולכים לתת פטור ממס הכנסה, אני

שואל קודם-כל על הביטוח הלאומי- אנו חיים במדינה שלצערי הרב תהיה בה בשנה

הבאה אבטלה, ומהנסיון הקצר שלנו אנחנו יודעים, שכאשר מדברים על פליטת

עובדים מהשירותים, זה קודם-כל פליטת עובדים מהתעשייה. אינני מתחיל להבין

מדוע על תשומת עבודה, שהוא חמר הגלם הכי טוב שלנו, יש מס שקוראים לו

ביטוח לאומי בגובה של 20%. את הכסף מקבלים במחיר ריאלי, את המים מקבלים

מסובסדים, על עבודה משלמים 20% ביטוח לאומי. לפני שמדברים על פטור ממס

הכנסה - דבר שיש לו השלכות חברתיות - קודם כל אני שואל על הביטוח הלאומי.

אני שואל, למה הייצוא אינו יכול לצאת מהנמל כאשר הוא נקי ממסים, כולל

הביטוח הלאומי? בכיתן ובמפעלים אחרים המלחמה על פיטורים היא בגלל העלויות

העקיפות ולא בגלל שכר העבודה.

מה אתה מציע?

פטור ממס על תשומות ייצור לייצוא.

לפני כמה שנים הייתי באירלנד החפשית, שיש בה 3 מליון תושבים ושטחה

צחיח כמו אצלנו. וההבדל היחיד בינינו ובינם הוא, שהם חיים על-פי יכולתם

והפ פוטרים את הייצוא ממס. שאלתי את הממונה על הייצוא, איך אתם מרשים ,

לעצמכם לפטור את הייצוא ממס? והוא אמר לי: הייצוא פטור, אבל העובד משלם

מס, והוא קונה במכולת, והמכולת - בעל המכולת - משלם מס, והוא קונה אצל

הסיטונאי, והסיטונאי משלם מס וכך הלאה. על-ידי כך שבקצה שחררתי את הייצוא

ממס, הגדלתי את האוגה הלעומית שכן משלמת מס. מה שטוב לאירלנד, טוב לנו.

הדבר האחרון בענין זה של הייצוא - וזה דבר שאני מטיף לו לא מהיום:

יש לנו בעייה עם שער החליפין. ואני חושב שכל עוד האינפלציה תימשך, מה שלא

יהיה שער החליפין ה ריאלי, ה וא ימשוך אחריו את רמת המחירים המקומיים. מצד

שני כל האמצעים האחרים לא יצליחו לתת פיצוי נאות לייצוא. אנו יכולים לעשות

מה שעשינו בשנות השבעים - הטלת היטל על הייבוא והחזרתו לייצוא. כל הייבוא

שילם 15%-10%. כל הייצוא קיבל 15%-10%. זה נתן 15%-10% על הערך המוסף

ולא היה צריך לחשב, כי כל אחד קיבל על הערך המוסף שלו. זה הגדיל את הייבוא

זה עודד את הייצוא ולגבי הקופה, זה נתן כסף כי היבוא גדול מהייצוא. אני

מציע את ההצעה הזאת מספר שנים.

מהי בדיוק ההצעה?

כל היבוא משלם היטל של 15%-10%, כולל ייבוא תשומות ייצוא; הייצוא

מקבל 15%-10%. זאת אומרת שהייצוא קיבל נטו על הערך המוסף, כולל הערך המוסף

שקנה מיצרן מקומי ומספק שירותים, מחיר מול מחיר, 15%-10%. אתה נותן לו

אוטומטית 15%-10% על הערך המוסף.

יש דרר של פיחות,

ההבדל בין זה ובין פיחות הוא בכך, שבדרך זו אתה אינך נותן

פרמיה למחזיקי מטבע ובדרך זו אתה מצמצם את האפקט האינפלציוני.

זו היתה שיטת ספיר והיא הצליחה,

העוקץ היחיד שבדרך זו הוא בכך שהיא נוגדת את ההתחייבויות

הבינלאומיות, זה היה נכוז כאשר התדפקנו על דלתות השוק המשותף, בינתיים

השוק לחוד והדלתות לחוד, אני חושב שאם נגיד שהדבר נעשה לשנתיים, כל

ארגון בינלאומי יתיר לנו לעשות זאת, וגם אם לא יתירו נעשה זאת,

הטלנו חובת הפקדה על הייצוא,

זה אמצעי זמני, אילו היה הדבר בידי, הייתי חוזר על מה שעשינו

בשנות השבעים. למדנו איך לעשות את זה טוב, ולמדנו שאין בזה שוק נזקים

צדדים, וצריך לעשות זאת,

פועל אמריקאי מרוויח 420 דולר לשבוע.

הפועל האמריקאי אינו מרוויח 420 דולר לשבוע,

אני אתן לך שמות המפעלים בהם ביקרתי, ביקרתי, למשל, במפעל לייצור

בשר כשר ושם פועל מרוויח 420 דולר לשבוע, אצלנו פועל ישראלי מרוויח 420

דולר לחודש- איך אנחנו לא מצליחים לפרוץ אל השוק האמריקאי?

מדוע איננו שומעים כאן נציגים של מפעלים עתירי ידע?

בקבוצה שלנו יש שורה של מפעלים עתירי ידע, כמו "סייסטקס"

ואלקטרוניקס, שניהם מייצאים לארצות-הברית, ההוצאה שיש לך כתוצאה מזה שאתה

חי ומייצר בישראל וצריך להחזיק עוד מערכת בארצות-הברית, אינה מתקזזת

בשכר העבודה הנמוך. ובחברות אלו אין מדובר על עובדים ששכרם 400 דולר לחודש.

באלקטרוניקה יש תחרות על עובדים וכבר לא יודעים מה לבקש, שכר העבודה

במפעלים המתוחכמים הוא שכר עבודה גבוה, ואני שבע רצון , כי התדמית של

ארץ עם שכר עבודה נמוך אינה לרוחי.

אנו עושים 100 מליון דולר ייצוא, אצלנו הבעייה להכפיל את הייצוא

אינה בעייה כספית ואינה תלויה בשכר עבודה נמוך. זה תלוי בכך אם ידעו

שהמדינה חושבת שהייצוא זה דבר מכובד וחשוב, יותר חשוב מכל נושא אחר, לכן

ההצעה שלי לגבי הפטור ממס אינה פיננסית, מר עמוס מר-חיים צודק לגבי הביטוח

הלאומי, לי היתה בעייה פסיכולוגית איך אני מעביר את המסר שמחזיר יורדים

ומעלה את הייצוא,

אם שכיר בישראל מרוויח נטו 500 דולר לחודש, למפעל זה עולה

2000 דולר, הוא צריך לשלם 50% מס ו-65% תנאים סוציאליים, המפעל צריך

להסיע אה העובדים. לנו זה עולה 2 מליון דולר. נוסף לכך צריך להביא בחשבון

את היעילות, אין כל השוואה, הלוואי ואפשר היה לעבוד בתנאים הקיימים

בארצות-הברית.

אני רוצה להציג אספקס נוסף של הייצוא, הייצוא הישראלי עם כל

הפרובלמטיקה שהציגו כאן, יש לו פרובלמה נוספת וזו הריכוזיות - 80% מהייצוא

מתבצעים על-ידי 20% מהמפעלים ו-20% מהייצוא מתבצעים על-ידי מפעלים קטנים

המייצאים בסכומים קטנים. בדרך כלל אנו מתעלמים ממפעלים אלה שיש בהם

פוטנציאל ייצוא גבוה. ערכנו ב-1983 בדיקה באותם 1300-1400 מפעלים המייצאים

בסכומים קטנים והם הודיעו שיש להם פוטנציאל ייצוא של 25% שאפשר לבצע אותו

מהיום למחר, אבל אין להם מערכת שיווקית,

נשאלה שאלה, מדוע איננו פורצים לשוקי ארצות-הברית, לא נפרוץ

לשוקי ארצות-הברית כי אין לנו מערכת שיווק. הסחורה הישראלית אפילו במהירות

הגדולה מגיעה לחוף המערבי תוך 5 שבועות ולחוף המזרחי תוך 8 שבועות.

והאמריקאי רוצה לקבל את הסתורה במקום.

מכון הייצוא כל תפקידו לקדם את הייצוא ולהעמיד לרשות היצואן

מערכת שיווקית לוגיסטית לייצוא. בשנת 1984 ביצע מכון הייצוא 44 תערוכות

וירידים שנועדו לחשוף את התעשיה הישראלית בפני הקונה הפוטנציאלי, אבל

לצערנו ב-1983 היתה ירידה, כי לא עמדו לרשותנו התקציבים לביצוע ירידים

ותערוכות שאפשר היה לבצע,

מתוך הוצאה כוללת של מכון הייצוא - 3,2 מליון דולר ב-1985 הקצבת

הממשלה היא קצת פחות מ-2 מליון דולר, כאשר יתרת הסכום נותנים היצואנים

מכספם. אנו הגשנו תכנית-עבודה שאני בטוח שתתקבל בחיוב על-ידי משרד התעשיה

והמסחר והיא צריכה לענות על אותו הסכם סחר חפשי עם ארצות-הברית, כי רבותי,

יכול להיות ההסכם הסוב ביותר, אם לא נמלא אותו בתכן, לא יצא ממנו דבר.

אנו מדברים על הקמת 5 מרכזי סחר בארצות-הברית ו-4 מרכזי תצוגה, כדי לחשוף

אוו ממוצר הישראלי בצורה ענפית,

זה לא כולל שיווק?

לא, היצואן ישווק בעצמו. המרכזים נועדו לאפשר ליצואן שאינו

יכול לעשות זאת בעצמו להעזר במערכת הלוגיסטית הזאת,

כתוצאה מגישה קצרת-עין וקצרת-טווח, יש כוונה לצמצם את המערך

השיווקי בארצות-הברית. ואני מתכוון לנספחים הכלכליים. אנו האחרונים שנאמר,

שזו המערכת היעילה ביותר, אבל לחסל אותה בודאי לא צריך,

לכן אנו מבקשים תמיכה של הוועדה, ותמיכה מסיבית, בהגדלת התקציב

לתכנית השיווקית, שיכולה להביא לגידול נוסף של הייצוא לארצות-הברית

בסדר-גודל של 250 מליון דולר נוספים. התכנית השניה היא הכפלת הייצוא תוך

3 שנים, כלומר, מפעל שמייצא עד 500,000 דולר בשנה, יתחייב להכפיל את

הייצוא תוך שלוש שנים. תמורת זאת יקבל הלוואה עומדת בשיעור של 35 סנט

., לכל דולר, והלוואה זו יפוג תקפה רק אם יוכפל הייצוא בשלוש שנים, תכנית

זו צריכה לעלות 22 מליון דולר, כאשר התרומה למשק תתבטא בסדר גודל של 500



צ, פלדה

מליון דולר. ונא לא לשכוח - כל 25,000 דולו--, זה עובד נוסף.

ההלוואה צמודה?

זו הלוואה דולדיח, אם היצואן לא 'יבצע הוא יהיה חייב להחזיר את

ההלוואה ולשלם ריבית,

אני חושב שהדברים נאמרו. מר לאוטמן שדיבר כאן, דיבר גם בשמנו,

הוא מייצג גם את הסקטור שלנו, ואין לי מה להוסיף.

שמענו שמבקשים לפתוח מרכזי תצוגה בארצות-הברית כדי לאפשר השיפון

הייצוא הישראלי. האם לא נעשה נסיון לעזור לייצואנים גם בנושא השיווק, כי

הקושי העיקרי בייצוא לארצות-הברית הוא בנושא השיווק?

אם הגינותי נכון, איש מכון הייצוא דיבר על מרכזי תוצגה. מדוע

1300 תעשיינים אינם יוצרים קונסורציום להקמת מערכת שיווק?

אני אענה לך. אני עברתי את החוויות האלה בייצוא במשך עשרות שניט,

קשה להקים קונסורציום של אנשים באותו עוף . אל תשכח שהאנשים מתחרים ביניהם

על הקונים. אחזקה של משרד מכירות ומחסני שידוק במקום אחד ותצוגה במקום אחר,

כאשר כל זה עושים 10-15 יצרנים, זה לא תמיד פועל. אני הייתי שותף לנסיונות

כאלה כאשר מר-חיים היה במשרד התעשיה והמסחר, וזה לא עבד. לא הייתי מציע

שהממשלה תיכנס למערכת השיווק.

היא אינה נכנסת לנושא השיווק, אלא לתצוגה בלבד.

התצוגה חייבת להיות משותפת, אבל שיווק משותף זו בעייה עצומה.

יצרן שמייצא ב-100,000 דולר, כאשר הוא בא לארצות-הברית, הוא אינו יודע לאן

לפנות. עוזרים לו הנספחים ה מסחריים בנציגויות שלנו, א בל אין להם המנגנון

הדרוש, וזו בעייה.

אני מודה למשלחות.

רשות הדיבור לשר התעשיה והמסחר, מד אריק שרון.

אני רוצה להודות ליושב ראש הוועדה 'על כך שהואיל להזמין אותי

להופיע כאן. שמחתי לבוא. אני מוכן להופיע כאן לעתים מזומנות ככל שתרצו.



א. שרון

יש לנו מספר דילמות, שאגו ניצבים בפניהן , שהייתי רוצה להציג לפניכם,

על-מנת שתביעו דעתכם. אני בטוח שאנו יכולים ללמוד מחברי הוועדה. יש פה

אנשים בעלי נסייז רב. אתם יכולים להשמיע הערותיכם אם בזמן הופעותי

ובכל דרך אחרת.

אני ביקשתי להניח על שולחנכם חמר. ומונח לפניכם נייר ובו חמר

תמציתי. הנייר נקרא - "תקציב פיתוח התעשייה 1985/86. אעבור ביעף על הנייר

ואחר-כך אתייחס לדברי התעשיינים ולמספר דברים שהועלו על-ידי חברי הוועדה.

אם תשימו לב, בעמ' א' של הנייר שלפניכם, תוכלו לראות את ההבדל

בין שנת 1984 ובין שנת 1985. בשנת 1984 הסתכם תקציב פיתוח התעשיה ב-425

מליון דולרים, והתקציב המוצע השנה הוא 380 מליון דולר.

בסעיף ב' אתם יכולים לראות פירוט ההשקעה הגלמית בתעשייה בשנים

1980, 1981, 1982, 1983 ו-1984-

הייתי רוצה לעבור לסעיף ג' - אישורי מרכז ההשקעות בשנת 1984, כי

לכר יש השלכות על הנושאים שהועלו כאן. בשנת 1984 אושרו במרכז ההשקעות

238 תכניות להקמה והרחבה של מפעלים, בתי-מלון, נכסים ובנינים להשכרה, ואשר

ההשקעה בהם מסתכמת בכ-600 מליון דולר. 430 מליון דולר מתוכם היו אישורים

עבור הקמה והרחבות של מפעלי תעשייה. עיקר ההשקעות הללו מתרכזות באזורי

פיתוח, כ-65% בהם הקריטריון העיקרי היה יצירת מקורות תעסוקה חדשים, בעוד

שהיתרה בסך 35% אושרה במרכז הארץ עבור תכניות שמרבית תפוקת הופנתה לייצוא.

לגבי אזורי הפיתוח אני רוצה להדגיש שכל מעיננו נתונים בעיקר לנושא הייצוא,

אם כי במקומות שיש בהם מוקדי אבטלה עמוקים נאלצנו לחרוג מהדבר, אולי באורח

זמני, כדי לאפשר תעסוקה בראש וראשונה,

כולנו חרדים לנושא האבטלה. אבל קיימת סכנה, שכדי למנוע אבטלה,

נתמוך במפעלים שהם מפעלים כושלים, על-מנת שלא לפטר עובדים. אלו הן שתי

מגמות נוגדות.

זה מה שעשינו ב"אתא".

אני משוכנע שחברי הועדה בקיאים ויודעים כל הדברים. בכל זאת אני

חושב שכדאי להבהיר כמה דברים.

שמעתי הערתו של חבר-הכנסת מצא בקשר ל"אתא". אני רוצה ל'ומר לחברי

הוועדה, שלולא סברנו שניתן לשקם את מפעל "אתא", בסופר של דבר היינו מגיעים

לקו מסויים והיינו מפסיקים את הטיפול. אבל החובות של מפעל "אתא" היום

הם 33 מליון דולר, מתוכם כ-4 מליון דולר לממשלה, אם בגין ערבויות שנתנו

ואם בגין סיוע אחר שניתן. אין אפשרות מצד אחד לממש את החובות האלה, ואילו

היה נסיון לממש את החובות, כי אז הנושאים היו מוצאים את עצמם מוכים בצורה

קשה, מצד שני כל הבדיקות שלנו הראו, שאם נמצא קונה -י ואנו עושים מאמצים

גדולים כדי למצוא קונה - יש אפשרות לשקם את המפעל ולהעמידו על רגליו.

לכן לא הייתי מציג זאת מראש כאילו זה פתרון שנועד לתת תעסוקה"

אני הייתי במפעל בירוחם, מפעל "אגיס" שמייצר תרופות ומייצא

ב--4 מליון דולר. מפעל זה הוא יצרן תרופות גדול לקופות-החולים. אני תבעתי

מהמפעל להגריל מספר המועסקים בו. היום בירוחם על 7000 נפש יש 180 סטודנטים

ו-400 חיילים כולם ביחידות לוחמות. ביקשי מהמפעל לקבל עובדות נוטפות

חיילות משוחררות, והם בקשו סיוע מסויים, סיוע בהפחתת דמי השכירות לחברת

מבני-תעשיה, שהיא חברה יוצאת מן הכלל, ואני במקום סיכמתי את זה. והוכנסו



א. שרון

20 בחורות לעבודה במפעל, זה נראה כדבר שלרגע לקחנו על עצמנו נטל מסויים,

אבל לפי דעתי זה יתבטא גם בייצוא וגם בתעסוקה,

הייתי עכשו במצפה-רמון. יש שם מפעל אופנה פרטי, במצפה-רמון

יש בעיות תעסוקה, וזה מפעל שמייצא ועובדים בו 35 עובדים, יש לו קשיים

שהועלו כאז של חוסר אפשרות לעמוד בתחרות, היתה בעייה שהמפעל עמד להסגר,

אני במקום קבלתי החלטה, אני חסיד השיטה של טיפול פרטני. אני הואשמתי

שאני הולך מישוב לישוב, אני באמת הולך מישוב לישוב. אני לוקח אתי את נציג

חברת מבני-תעשיה, נציג מרכז ההשקעות ועובדים בכירים אחרים של המשרד ובמקום

חותך את הבעיות וגומר אותן, באתי למפעל במצפה-רמון וברקתי את הענין והגעתי

למסקנה, שאם נסייע למפעל, לא רק שהוא יחזיק מעמד ולא ייסגר, אלא יגדיל

מספר העובדים בו, זה היה התנאי שלי, עמדתי על כך שמספר העובדים יועלה

ל-60, אני אינני מאלה האומרים: אם יש קשיים בייצוא לאירופה, כי אז תפנו

לארצות-הברית, השוקים באירופה הם שוקים שנבנו במשך שנים. ואם אני לוקח

תעשיית הטכסטיל על כל מרכיביה, הרי בשנת 1980/81 היא ייצאה ב-500 מליון

דולר. נכון שהשנה היא ייצאה ב-560 מליון דולר, אבל אני מאמין שניתן להגדיל

ייצוא תעשיית הטכסטיל, יתכן שמתוך ראיית קצרת טווח, לקחתי סכום כסף

וסייעתי למפעל זה במצפה-רמון" לדעתי, זה תרם גם לבעיית התעסוקה ולדעתי

יתרום גם לנושא הייצוא,

כאשר באים למקומות קשים כאלה - ואין לנו הרבה מקומות כאלה -

לפי דעתי אפשר לחרוג מהענין ולתת פתרון שאולי בשלב ראשון הוא פתרון לבעיית

התעסוקה - ולדעתי זו מטרה מקודת כי מדובר באנשים חיים, שהם קרבנות של

גורמים שהם לא בשליטתנו - אבל הוא גם פתרון לבעיית הייצוא,

כך שאני חושב שבענין זה צריך לתת אפשרות של מרווח למשחק קטן

ולוודא שההשקעות לא יהפכו להשקעות חריגות, ויחד עם זאת אי אפשר להתעלם

מבעיית התעסוקה,

מ, בר-און;

זה נעשה מתוך התקציב הקיים?

הבעייה היא שדווקא התקציב להשקעות שנועדו להביא להגדלת הייצוא

קוצז.

לפי דעתי עשינו כמה דברים שיש להם חשיבות בנושא זה, ואני אטביר

איך אנו חושבים להתגבר על נושא הקיצוץ בתקציב, יש לנו מחשבה בנושא זה,

כפי שאמרתי, היתרה בסך 35% אושרה במרכז הארץ עבור תכניות שמרבית

תפוקתן תופנה לייצוא.

אנו צופים שעם סיום התכניות הללו יווצרו כ-5,500 מקומות תעסוקה

נוספים, התפוקה תגדל בכ-800 מליון דולר ותוספת הייצוא הנובעת מתכניות

אלו תסתכם בכ-1/2 מיליארד דולר,

אם נסתכל על מיון האישורים לפי ענפים עיקריים, נראה שעיקר

ההשקעות שאושרו היו בענפים הנחשבים לתעשיות מתוחכמות:

במתכת, ציוד חשמל ואלקטרוני - 37%, בכימיקלים ותרופות -33.5%,

במזון - 12.8%, בטכסטיל, הלבשה ועור -7.7% ובאחרים -9%.

הקפאת אישורים ושחרור כספים במהלך שנח 1984 - בחודש אוגוטט 1984



א. שרון

התקשרויות, במהלך חודש אוקטובר 1984 הופסקו התשלומים בגין הלוואות

ומענקים עבור ביצוע תכניות השקעה מאושרות" אתם יודעים 7זהדבר גרם קושי

רב והיה בכך ערעור באמון של המשקיעים שעברו את כל המסלול, שהוא לא קל ולא

פשוט. בינתיים פישטנו קצת את ההליכים, אבל דבר זה קרה לאחר שתקציב הפיתוח

של משרד התעשיה והמסחר בסך 240 מליון דולר נוצל במלואו,

כידוע לכם חוק עידוד השקעות הון בתעשייה, לא נקבע בו גג.

לא מובן,

יש שני חוקים לעידוד השקעות הון, האחד - חוק עידוד השקעות הון

בחקלאות, שהוא מוגבל בתקרה, והשני - חוק לעידוד השקעות הון בתעשיה,

שאין בו תקרה, וככל שהיו באים משקיעים והם היו עומדים בקריטריונים והיו

עוברים את כל המסלול של מרכז ההשקעות, הממשלה נטלה מחוייבות לתת להם

מענקים והלוואות מסובסדות. זה יצר מצב, שנגמרו הכספים והממשלה לא יכלה

לעמוד בהתחייבויות. בחוק לעידוד השקעות הון בחקלאות יש תקרה, לתקרה כזאת

יש יתרון ויש חסרון, כאשר אין לך מגבלה, אתה יכול לרוץ בקצב ואינך צריך

עכשו תמתין. אבל כאשר יש תקרה זה מחייב מעורבות, מייד אציג

את השינויים שאנו מציעים בחוק עידוד השקעות הון במעשיה.

אני הסכמתי להכניס תיקרה של נפת תקציב פיתות ברור, אבל מצד שני

שחררנו את עצמנו מתיאום אין-קץ עם האוצר, עמדנו פה בפני דילמה. אמרתי:

אני רוצה לדעת מה התקציב שעומד לרשות המשרד, ובתקציב זה לפעול בהתאם

לעדיפויות ולעקרונות שקבעה הממשלה, מה שאנו מבינים שצריך לעשות, ולא להיות

נתונים לדיונים בלתי-פוסקים עם משרדים אחרים, אני העדפתי דרך זו שאני

חושב שהיא הדרך הנכונה, ונראה איך הדברים יתפתחו,

לאחר מספר חדשי הקפאה הוחל בשחרור סלקטיבי של הלוואות ומענקים

לישובי פיתוח אשר הוגדרו כיבושים במצוקה תעסוקתית, במסגרת זו שוחררו

כספים ל-181 מפעלי תעשייה כמפורט בטבלה שלפניכם ולא אחדור על הפירוט,

למטרה זו הוקצבו סכומים בעיקף של כ-80 מליון דולר. סיום תכניות ההשקעה

של מפעלים אלה יוסיף כ-4,200 מקומות עבודה.

מה זאת אומרת מספר מועסקים נוסף, זה נטו או ברוטו?

מה זה נטו?

יכול להיות שבאותו מקום פוטרו 2000 עובדים?

אתן לך דוגמה: לפני מספר חדשים התקשר אתי אהרן דברת ואמר: אני

חוזר מארצות-הברית, הצלחתי לפרוץ לארצות-הברית, יש לי התחייבויות ל-20

מליון דולר ייצוא ואבי צריך 15 מליון דולר, בי מדובר במפעלי כיתן-דימונה,

כיתן-בית-שאן, זה היה בתקופת ההקפאה. אמרתי לו: תתחיל לבצע , אני לוקח זאת

על אחריותי; והם מבצעים והייצוא הולך יוצא מן הכלל. מפעל כיתן-דימונה שעוד

לפני שנתיים העסיק 1000 איש, מעסיק היום 800 איש, ומספר זה כולל 180

פועלים שבאים מאזור חברון, זה בין המפעלים שנתנו להם את הדבר הנוסף שנתנו



א. שרון

אוו הייצוא, זה אחד הדברים שטיפלתי בו בדרך פרטנית.

זה אתד הדברים שהציע השר גד יעקבי - טיפול פרטני בכל מפעל ומפעל.

אינני מציע שכל הזמן ניקח כל מפעל ומפעל ונבדוק.

אם אנו אומרים שבטכט זיל התפוקה לעובד היא 12,000 דולר בשנה,

אני רוצה להגיד שבכיתן-דימונה הגיעו ל-30,000-40,000 דולר לעובד לשנה,

ויש מפעלים שמגיעים ל-100,000 דולר לעובד לשנה. אני יודע שבמפעלים בהם

הוכנטו מכונות חדישות מגיעים לתפוקה של 200,000 דולר לעובד לשנה. כיתן-

דימונה לא היה לו מנוס אלא לקצץ במספר העובדים מ-1000 ל-800, ויחד עם זאת

הוא עומד בייצוא של 20 מליון דולר לארצות-הברית , והוא קיבל את הסיוע.

כאן היה מצב שהזכירה חברת-הכנטת טולודר, שבו היתה בעייה של תעסוקה ובעייה

של ייצוא.

יש לנו בעייה קשה בירוחם. אניה עברתי מפעל , שכבר אושרה הקמתו,

מפעל בירה לירוחם. פניתי למר בורנשטין ואמרתי: במקום להקים את המפעל בחולון

תקים אותו בירוחם. המפעל יתחיל לעבוד עם 120 עובדים ויגיע ל-200 עובדים.

אינני יודע אם הייצוא שלהם יפרוץ לארצות-הברית, אבל היתה בעייה אקוטית

של תעטוקה בירוחם. לבעייה זו נתתי פתרון.

מעבר להפשרות שציינתי, אושרו 15 מפעלים חדשים באזורים רגישים

בהיקף השקעה של 53 מליון דולר. עם סיום ההשקעות במפעלים אלה יווצרו

מקומות תעטוקה נוטפים לכ-600 איש, ותוטפת הייצוא הצפויה כ-43 מליון דולר.

בין המפעלים שאושרו אוסנק(אוטם) ורשף בשדרות. אורדן במצפה-רמון, כיתן

בדימונה, נצרת ובית-שאן, מפעל בירה בירוחם, למדא בכרמיאל ופי.סי.בי במגדל-

העמק.

אני עובר לפרק הבא - פעילות מרכז ההשקעות בשנת 1985. במרכז

ההשקעות מונחות תכניות בשלבים שונים של בדיקה בהיקף של 1,1 מיליארד דולר.

תכניות אלו, באם יאושרו ויתבצעו, אמורות לתת תוטפת של כ-16,000 מקומות

תעטוקה ולהגדיל את הייצוא בכ-1,5 מיליארד דולר.

מתור תכניות אלו נבחנו עד היום 120 תכניות הבשלות לדיון בפני

מינהלת מרכז ההשקעות והיקף ההשקעה בתכניות אלו הוא 282 מליון דולר.

אולי אחד הדברים החשובים ששינינו עכשו הוא בכך, שאנו מונעים

את השחיקה של החלק שהממשלה מתחייבת לתת. אינני חושב שהאוצר באיזה זמן

מן הזמנים רצה לשחוק את הטכומים הללו, אבל הטכומים נשחקו.

א. שלום;

אתה מתכוון להלוואות?

אני רוצה להטביר מה אנו עושים כדי להגדיל את נפח תקציב הפיתוח

העומד לרשותנו. עד היום היית חותם והיית מקבל את הכטף כעבור מטפר חדשים

והוא היה נשחק במאות אחוזים. לפי דעתי, היה בזה דבר חמור - הממשלה אינה

עומדת בהתחייבויותיה; זה מרתיע משקיעים או מכשיל משקיעים. אנו הכנטנו

שינוי. המענקים ינחנו על-פי הטבלה של אזורי הפיתוח. מה שנוגע להלוואות



א, שרון

נעשה מאמצים שאני ניקח על עצמנו רק את ההפרש שבסבסוד הריבית בין מה

שהיינו נותנים אילו ההלוואה היתה ניתנת על-ידינו ובין מה שהמפעל יכול

לקחת בהלוואה רגילה,

באיזה סדר-גודל מדיבר?

י. בליזובסקי;

זה שונה באיזורי פיתוח שונים. במרכז הארץ זה מהווה 5%, באזור

פיתוח א' - 15% על ההשקעה הכוללת,

זו אינה גזירה שווה לכל מפעל. צריך לפעול בהגיון לפי משורת הדין,

אם מדובר במפעל גדול וותיק, שאין לו בעייה להשיג הלוואה, הוא לוקח הלוואה

ואנו מסבסדים את ההפרש של הריבית, כרגע אנו דנים עם חברת מוטורולה

אתם תקחו את ההלוואה, אנו נכסה את הסבסוד, לא

הנידו ראש, אבל אם מדובר במפעלים מתחילים - ודיבר על כך צבי פלדה -

אם רוצים במהירות לבצע פעולה של הכפלת הייצוא, צריך ללכת למפעלים גדולים,

אצלם יש תשתית ויש מערך שיווק, אבל אם מחפשים את העתיד, העתיד במידה

רבה, מבלי לבטל את התעשיות הבסיסיות - ואינני מבטל אף תעשייה, גם לא

תעשיית הטכסטיל, שלדעתי צריך להרחיב אותה - אבל הדברים הגדולים טמונים

במפעלים קטנים, אנו רואים יזמות של אנשים חדשים שאין להם אפשרות לקבל

הלוואות בכוחות עצמם. אלה יקבלו על פי התנאים הקודמים גס את ההלוואה

וגם את המענק,

היו"ר א. שפירא;

הסבסוד לא יעזור להם כי הם אינם יכולים להשיג את ההלוואה,

שר התעשיה והמסחר א. שרון;

נכון,

האם לא יהיה צורך במתן ערבות הממשלה להלוואות אלו? הבעייה

של ההברות הקטנות שאינן יכולות להשיג הלוואות היא ערבויות.

שר התעשיה והמסחר א. שרון;

אנו בוחנים את בל האפשרויות. הפסקנו להחזיק את זה כדבר הבנוי

על-פי מודל קבוע, אלא יש אפשרויות מזחק כדי לסייע למתחילים, ולוותיקים

נגיד; תשיג את ההלוואה, הוא לא ישיג, לא נמנע זאת ממנו, זה לא ענין

ליגלי לפי החוק, זו יותר פנייה מוראלית למפעלים, נבוא למפעל ונגיד:

תיקח את ההלוואה, ואנו ניתן את הסבסוד,

אמרתי שהיקף ההשקעות ברשימה זו הינו כ-282 מליון שולר, השקעות

אלו יגדילו את הייצוא בלפחות 355 מליון דולר ותיצורנה כ-3640 מקומות

עבודה באופן ישיר, והנה הפירוט;



א. שרון

הרכב התכניות לפי ענפים תכניות השקעה ייצוא מועסקים

באלפי $ באלפי $

מפעלי חשמל ואלקטרוניקה 54 183,245 278,405 2,750

מפעלי טכסטיל ותעשיות קלות 21 22,340 37,507 507

מפעלי מזוז וכימיה 20 40,661 56,874 383

מבנים תעשייתיים למפעלים 23 35,211

הרכב התכניות לפי אזורים גיאוגרפיים

אזור מס' מפעלים סה"כ ההשקעה מועסקים

באלפי $

1. גליל גולן 48 98,526 1,292

2. נגב 16 24,356 254

3. יהודה ושומרון 21 25,656 546

4. אזור חיפה 11 92,527 598

5 . אזור ירושלים 5 5,116 193

6. מרכז הארז 19 31,270 787

120 281,457 5,640

הגליל והגולן לא מחולקים, אני מקווה שהגולן יקבל כערבו.

כמו שטיפלתי בבעיות בירוחם, דימונה ומצפה-רמון, טיפלתי גם ברמת-

הגולן.

יש שם בעייה של השקעות.

אנו מטפלים בזה. ראיתי לנכון, גם מבחינה כלכלית וגם כאקט פוליטי,

לברוק את הדברים,

איפה מופיעה בקעת-הירדן?

ביהודה ושומרון.

א. שרון

לא מצאתי לנכר? לחלק את הנושא הזה. שומרון הוא החלק הצפוני ויהודה הוא

החלק הדרומי,

מעלה-אפרים כלול?

בהחלט. אני מציע לחברי הוועדה לבקר במפעל שנמצא באזור אריאל,

מפעל המייצר דברים מתוחכמים. ואנו עמדנו על כך שבעלי מפעל זה יקימו

מפעל במעלה-אפרים, כדי לחבוק את ההר משני הכיוונים.

אני מסתכל על אזור חיפה ורואה שמספר העובדים הנוספים בטל בששים

ולעומת זאת סכום ההשקעה גדול מאד.

כי מדובר במפעלי אלקטרוניקה, אי אפשר להסיק מהסך-הכל שום מסקנה

לגבי היחס הון-תפוקה.

שר התעשיה והמסחר א. שרון;

כאמור, תקציב הפיתוח לשנת 1985/86 הוא 300 מליון דולר, מתוכם

שני-שלישים יופנו לתכניות שאושרו בעבר והינן בתהליך ביצוע ורק כשליש יופנה

לתכניות חדשות. משרדנו ייערך לבדיקת אלטרנטיבות לגיוס מקורות הון עבור

תכניות השקעה חדשות ו/או יצירת מסלולים חדשים בחוק לעידוד השקעות הון,

הערכות זו חשובה כיום יותר מבעבר כיוון שהתקציב שנקבע נמוך בכ-20% ריאלית

מתקציב הפיתוח שהיה בשנים האחרונות ועשוי לפגוע בקצב הצמיחה התעשייתית

ללא נקיטת צעדים משלימים.

אני עובר לפרק המחקר והפיתוח התעשייתי. תקציב המחקר בסך 45

מליון דולר ישמש כבעבר לקידום המו"פ התעשייתי תוך מגמה להרחיב את יצואם

של מוצרים ותהליכים מפיתוח מקומי, העקרון המנחה בעידוד המו"פ הוא, שעתידה

של ישראל תלוי במידה רבה בקידום התעשייה עתירת הידע,

סיוע כספי ישיר בפעולות המו"פ של

מפעלי התעשייה בישראל, פיתוח תשתית טכנולוגית לצורך הקמת תעשיות עתירות

ידע, טיפוח קשרים בנושא המו"פ עם גורמי תעשייה בחו"ל, ארגון ושיתוף פעולה

בין התעשייה ומוסדות מחקר בארץ.

1. קרן מחקר הדואגת למימון של כמחצית מהוצאות המפעל במו"פ;

2, השתתפות בפרוייקטים של משקיעים זרים כארץ בנושא מו"פ;

בשנת 1984/85 אושרו תכניות מר"פ בקרן המחקר בהיקף של כ-27

3. במסגרת חוק אלסינט גוייסו עד כה 120 מליון דולר לתכניות מר"פ

מהן כשני-שלישים ניתנו על-ידי המדינה דרך הטבות מס,

כפי שאמרתי, מדובר על 45 מליון דולר, אבל מתוך הסכמה עם האוצר

אנו יכולים להגדיל סכום זה ולשחק בו. כמובן שנצטרך לקבל אישורכם כמר

שנוכל לשחק בנושא של מבני תעשיה, דבר שקבלנו תופש לעשות, י

מהו סכרם העידוד, דולר מול דולר?

הייתי אומר: בערך דולר מול דולר. הייתי אומר כ-600 מליון דולר

בהשקעות. אם נצליח להביא יותר מפעלים שיטלו הלוואות בכוהות עצמם, זה יגדיל

את הנפח. אבל אני מציע לשים לב למה שקרה בשנים האהרונות, בשנים האהרונות

ההשקעות בתעשייה היו יותר גדולות. השנה צמצמנו את הסכום ב-20%. את זה

נצטרך לאזן על-ידי לקיחה ממקורות אחרים- אנו "הקשינו" על עצמנו בכך שאנו

נותנים זאת היום בערכים ריאלים. אני אומר "הקשינו" כי לטווח ארוך זה

איננו קושי אלא להפך.

את הסעיף האחרון - חברת מבני תעשייה, אני מעביר לפרוטוקול.

"חברת מבני תעשייה -

1. מבנים שהושלמו על-ידי החברה במהלך שנת 1984/5: החברה השלימה

בניית מבנים לתעשיה של מערכות תעשייתיות בשטח כולל של 110 אלף ממ"ר

ובהשקעה של כ-50 מליון דולר,

מרבית הבנייה היתה בצפון הארץ, ובעיקרה היתה מיועדת למפעלים

ספציפיים גדולים בישובים בגוש שגב, קצרין, מעלות, קריית-שמונה, בית-שאן,

נצרת עילית, אריאל, ברקן, מעלה-אפרים, אופקים, שדרות וירוחם.

2. מבנים בתכנון - בתכנון החברה יש מבנים בשטח כולל של 71,000

ממ"ר ואומדן ההשקעה - 38 מליון דולר.

3- פיתוח שטחים לתעשייה - בשנת 1984/5 ביצעה החברה עבודות פיתוח

תשתית לתעשייה בהיקף של כ-5 מליון דולר, שכללו בעיקר עבודות תשחית למפעלים

בשלבי הקמה והיתר- השלמת תשתית והחזקת התשתית באזורי פיתוח.

האתרים העיקריים בהם בוצעו עבודות תשתית היו: אלון תבור, קצרין,

מגדל-העמק, מעלה-אפרים, אריאל, ברקן ורמת-חובב.

בשנת 1985/86 היקף ההשקעה המתוכנן בעבודות תשתית ותעשייה הסתכם

בכ-8 מליון דולר, בעיקר בצפון הארץ: קצרין, מחניים, אלון תבור, מגדל העמק,

כרמיאל ורמת חובב."

אני רוצה להתייחס לכמה שאלות שנשאלו לגבי הייצוא ב-9841 לעומת

1983. כפי שנאמר היה גידול בייצוא ב-1984 לעומת 1983 . ב -1983 הייצוא

ללא יהלומים היה 3,8 מיליארד דולר, מתוך זה הייצוא לארצות הברית היה 980

מליון דולר; ב-1984 הייצוא לארצות הברית היה 1,3 מיליארד דולר. זאת אומרת

יש התפתחות.

הייצוא כולל יהלומים ב-1983 היה 4,450,000,000 דולר, ובשנת 1984 -

5 מיליארד דולר, ומתוך זה לארצות-הברית - 1,7 מיליארד דולר. זאת אומרת,

הייצוא נמצא בתהליך של עלייה.

אני רוצה לומר משהו בענין היהלומים. אינני יודע מדוע תמיד אומרים:

"הייצוא ללא יהלומים". נכון שלגבי הערך המוסף של היהלומים יש חילוקי דיעות.

היהלומנים אומרים שהערך המוסף הוא 27% והאוצר אומר:18%. אנו מחשבים את

הערך המוסף ביהלומים כ-22%. מעניין שחרף המצב הקשה היתה עלייה בייצוא



א. שרון

היהלומים והיהלומנים הגדילו את מספר המועסקים, מעניין לראות את היחס

בהגדלת מספר המועסקים בענף ביז עובדי הייצור ובין עובדי המינהלה והשירותים,

היה להם גידול של 6.2% בעובדי הייצור ו-1.8% בעובדי המינהלה, זה היה

ב-1984. זאת אומרת, חרף בל הקשיים הענף החזיק מעמד. ולפי דעתי הוא ענף

שיבול להתרחב ולקלוט עובדים נוספים. בענף זה עובדים ב עבודה יצרנית 9500

עובדים. ואם לוקחים בחשבון את בל העובדים סביב העמף, מבעל המזנון ועד

המאבטחים, מדובר ב-20,000 איש. ולפי דעתי לא צריך לזלזל בענף זה.

אני רוצה להדגיש בייצוא החקלאי לא חל שינוי ב-1984 לעומת 1983,

בכל אחת מהשנים היה הייצוא החקלאי 550 מליון דולר תוצרת טריה ולזה צריך

להוסיף 350 מליון דולר תוצרת מעובדת שמופיע בייצוא התעשייתי-

חבר-הכנסת רמון שאל על עלות התמיכה בייצוא. אני רוצה לתת את

עלות התמיכה בייצוא ב-1984 היתה 650 מליון דולר, וזה מתחלק

לאשראי שקלי ולביטוח-שער. באופן גס הייתי אומר: כ-200 מליון דולד הלוואות

שקליות וסבסוד אשראי שקלי ו-450 מליון דולר ביטוח שער. אבל אותי מעניין

להרים את המסך ולראות את הדבר בכל אחד מענפי הייצוא.

לא איכפת לי שיתנו 650 מליון דולר. השאלה היא, האם אי אפשר לעשות

ב-650 מליון דולר ייצוא בהיקף גדול יותר?

רבותי, יש לנו תעשיית טכסטיל שהיא כבר ייצאה חצי מיליארד דולר

לפני ארבע שנים. היא במצוקה קשה ביותר. בדיקה שלהם וגם שלנו מראה, שאם

היינו מסייעים לתעשיה זו ב-40 מליון דולר - וצריך לזכור שמדובר ב-60,000

עובדים מתוך 600,000 עובדי ייצור, עם תשתית, עם ידע, עם ציוד, עם קנינים

ועם רשתות מכירה - תוך 12-18 אפשר להגדיל את הייצוא ב-100 מליון דולר,

זאת אומרת לחזור למצב שבו היינו לפני 5 שנים ולקלוט 2500 עובדים. אומרים

לנו תעשייני הטכסטיל. ואינני מדבר על מקרים יוצאי דופן, כמו המקרה של

ישראל פולק שנתפס בתקופת ההקפאה בשער של 500 שקל הדולר, והוא במצוקה נוראה,

ומדובר במפעל שמייצא ב-90 מליון דולר. זה מפעל בלתי-רגיל. אינני מדבר על

מפעל כזה שבמקרה נקלע למצוקה. אני מדבר על מפעלים שמתוך 360 מליון דולר

מייצאים 245 מליון דולר. אומרים לנו מפעלים: אם אתם תסייעו לנו ב-40

מליון דולר, ויש אפשרויות שונות לעשות זאת, יש אפשרות - ואני אומר זאת

בזהירות רבה, להוריד מענפי תעשייה שקבלו יותר - אפשר להגיע תוך 12-18

חודש להגדלת הייצוא ב-100 מליון דולר.

יש פה דילמה מה לעשות - להשאיר אותם במאבקם ולאט לאס הם יצטמצמו

או להשקיע 40 מליוז דולר ולתת להם דחיפה קדימה?

מדוע ייצוא תעשיית הטכסטיל ירד?

הקניינים מאירופה אינם קונים אצלנו, הם קונים בתורכיה.

מדוע?

כי המשק שלנו צמוד לדולר, והכל מחושב בדולרים והם מוכרים

במטבעות אירופאים- והשאלה היא - מה לעשות,

עוף הטכסטיל יש בו מגוון רחב, יש קונפקציה ויש ענפים אחרים,

ולא בכל הענפים הערך המוסף שווה.

אני משאיר זאת לשיקול דעתכם,

אני מודה לשר התעשיה והמסחר"

ועתה נשמע שאלות של חברי הוועדה. והראשון - חבר-הכנסת וייבשסין.

אני לא אפתח בשאלה על התעשייה ולא מפני שאני חושב שהתעשייה איננה

חשובה, אלא מפני שאני חושב שיש לה מספיק רוברים ורצון כולנו הוא לפתח את

התעשיה.

אתה, אדוני, שר התעשייה והמסחר, ואנו יודעים שהמשק הצבורי הוא

היום משק גדול מאד" ואני שואל! מה עומד היום לפני בחור שהיה בצבא הקבע

והוא רוצה לפתה עסק משלו? אי אפשר לאדם כזה, שרוצה לפתוח בית מלאכה קטן,

לקבל הלוואות וסיוע ממשלתי.

למה אי אפשר?

כאשר אתה הולך לבנק ואומר: אני רוצה לפתוח עסק קטן על-יד ים

המלח, הבנק אינו נותן לך שום דבר. יש אובר-דרפט לשכירים, אבל מי שרוצה

לפתוח עסק, אינו יכול לקבל הלוואה. אנחנו יודעים שהתעשייה התפתחה על-ידי

אנשים ש פתחו מפעל קטן שהעסיק אדם אחד או שניים והם התפתחו למפעלים ענקים.

אין צורך לדבר רק על משקיעים מחו"ל. יש לנו מספיק אנשים בעלי חזון בארץ.

בצד התעשייה הגדולה ורשתות השיווק הגדולות כדאי שנחשוב גם על האדם הרוצה

לפתח יזמה ולהקים עסק קטן.

פעם היתה במשרד התעשיה והמסחר קרז של 5-6 מליון דולר למתן ערבויות

למפעלים קטנים.

אני יכול להבטיח לך שאם יבוא בחור כזה - - -

אני מדבר על שיטה, על חוק,

אני מציע, אדוני השר, שתיכנס לשאלה של רווחי השיווק המופרזים"



א. ויינשטין

יש מערכות לענין זה במשרדך, אכל ד,/ משותקות. ולנושא זה יש השפעה על כלל

המשק.

אני חסיד גדול של הסכם הסחר החפשי עם ארצות-הברית. ואני חושב

שיש לבו אפשרות לפתח שיווק עצום בארצות-הברית משום שאצלנו העבודה זולה.

אני חושב שצריך להקדיש לזה את מלוא המחשבה,

אני יודע שהיו תעשיינים שקבלו היתר להעלאות מחירים גדולות לפני

עיסקת-החבילה הראשונה. היום יש 500 בקשות להעלאות מחירים. אני חושב

שזה אחד מתפקיד7 לדאוג שאלה המשלמים יותר בעד חמרי גלם, תאושר להם העלאת

מחירים, כי בכך אנו מאותתים ליזמים שיש מקום להרוויח במשק- אם ההסתדרות

תבוא ותגיד שיש להקפיא מחירים, ישאלו היזמים, מדוע להשקיע כסף בישראל.

כאשר הוקמה הממשלה הזאת הגיש השר יעקבי תכנית שאמרה שיש לספל

טיפול פרסני לא רק במפעלים פרטיים, אלא הוא אמר: אבו ניקח 5-6 קונצרנים

ונלך לשאול אותם מה הם צריכים. הפעילות הפרטנית שלך, אדוני השר, אינה

מגיעה לקרסוליה של פעילותו הפרטנית של ספיר. אני חושב ככלל שהטיפול הפרטני

אינו טוב, אבל /זד, כאשר יש משק יציב. אבל במשק של אינפלציה, אין מנוס

מכך. לכן אני חושב שטיפול זה הוא נכון ויש להמשיך בו ויש לדחות כל

ההתקפות על כך. יש ללכת לערי הפיתוח עיר-עיר, מפעל-מפעל, לבדוק את המצב

ולקבל החלטות ולתת את הסיוע הדרוש. אם זה מנקר עיניים למישהו . . . אבל

אין מנוס מכך.

זאת אומרת, בלי ועדות?

במשק אינפלציוני, כאשר איננו יודעים מהו התקציב לשלושה חדשים,

מה הם שיעורי המסים, יש כל הזמן טיפול פרטני של הממשלה במסים וטיפול

פרטני של הוועדה בנושאים - כי מה אנו עושים? - מעלים מסים. אז לא לטפל

טיפול פרטני בעיירות הפיתוח ובמפעלים שבהן?

אדוני השר, מכל הדיונים שאנו מקיימים פה ב-6 החדשים האחרונים

על פתרונות למצוקה הכלכלית. עולה דבר אחד ברור: אילו מדינת ישראל היתה

מקבלת עוד כמה מיליארדי דולרים, היתה פותרת את כל הבעיות ולא היינו עומדים

כעני בפתח האמריקאי. ברור לחלוטין שאם לא נצליח להביא אותם מיליארדי

דולרים מתוך הגברת הייצוא ומתוך חיזוק התעשיה שתייצא יותר - אין תקומה

למשק הישראלי. לא יוכל המשק הישראלי להבריא, והאמריקאים או אחרים ישימו

עלינו פיקוח, וגס זה לא יעזור, ונמשיך לעמוד כעני בפתח.

לכן, אדוני השר, אני חושב שהיום על כתפיך ועל אחריותך כל הנושא

הזה ואתה חייב להקדיש כל יכולתך כדי להביא להברת התעשיה, שתביא להבראת

המשק. ברור לי שזו דיעה משותפת לכל חברי הוועדה. במקום לדבר על קיצוצים

בתקציב, צריך ללכת לדבר הנכון שהוא בהישג יד - להגביר את ההכנסות ולא

בדרך של הכבדת המסים, אלא על-ידי הייצוא.

^ הארכתי בנושא זה, כי אני מתרעם על כך שתקציב הפיתוח של משרדך

היה ב-1984 425 מליון דולר, והשנה קוצץ והועמד על 380 מליון דולר. אני

אגיש הסתייגות בנושא זה, כדי שאוכל להביא את הדברים מעל במת הכנסת.

אדוני השר, נדהמתי לשמוע ש-80% מכלל המפעלים, שהם כ-1400 מפעלים,

מייצאים רק 20% מכלל הייצוא הישראלי. ואני מניח שמפעלים אלה פרושים על-פ3י



י. מצא

עיירות הפיתוח, שם הם אינם מצליחים להרים ראש, לא שמענו מה עושה משררך

כדי שאותם 80% של המפעלים יצליחו לקבל חלק יותר גדול מכלל הייצוא. ואני

חושב "יזה תפקידך, אדוני השר, ואני מבין שזו פעילותך בעת האחרונה - לבקר

בערי הפיתוח ולראות אותם מפעלים ל1נמצאים במצוקה ויי: בהם אבטלה והם עלולים

להתמוטט"

אם ביקוריך אלה, אדוני השר, קרויים טיפול פרטני, ואתה מצליח

להגביר תעסוקה ולהציל מפעלים, תבורך.

חבר-הכנסת שפט, ועדות רק מסבכות"

לזה התכוונתי.

אני רוצה לראות חבר וועדה אחד שמתנגד לטיפול פרטני זה, אני חושב

שיש בכך עידוד, כי הנה השר ירד מהאולימפוס והלך לבדוק דברים במקום. לכן,

אדוני השר, אני רוצה לומר לך: יישר כוח. אינך צריך להתפט לאיזו בעלה

בגלל ההתקפות הפוליטיות עליך. אתה חייב לעשות מלאכתך ולבקר באזורי התעשיה

שבאזורי הפיתוח על מנת להגביר את כוח הרצון שלהם לחיות, כי החיים שלהם

באזורי הפיתוח הם החיים שלנו פה, במדינה הזאת,

לא שמעתי מה יזמת השר למתן הקלות במט לאזורי הפיתוח.

לא נתנו לי לסיים דברי.

אני חושב שאתה צריך להיות היוזם בנושא זה. אם יהיו הקלות במסים,

יהיה מעבר מהשירותים לתעשיה.

בבית-שמש יש פועלי תעשיה שעומדים להזרק לרחוב,

לגבי הסכם הסחר החפשי עם ארצות-הברית, אני רוצה לשאול: האם בתקציב

שלכם הורדו הנציגויות המסחריות בחו"ל, כן או לא? אני מתנגד לכך, אני חושב

שצריך להגדיל את הנציגויות המסחריות בחו"ל ובעיקר בארצות-הברית ובדרום

אמריקה. זה המפתח שלנו למפעלים קטנים שיש להם נציגות בארץ הייצוא, שתוכל

לכוון אותם בצעדיהם הראשונים.

לא אוכל לסיים מבלי להזכיר את נושא ירושלים. אני מוסרך מנושא

ההשקעות בירושלים. אני רואה בטבלה שלפנינו שבירושלים יוקמו ב-1985 בטך-הכל

4-5 מפעלים. ואינני מדבר כלוקל-פטריוט, אני חושב שכולם פטריוטים לעיר הזאת.

אדוני השר, יש לנו בעייה קשה של חשש לאבדן הריבונות מבחינת הרוב

היהודי בעיר.

מ-1840 היהודים הם הרוב בירושלים. ואני מזכיר את 1840 כי אז

נערכה ספירת האוכלוסין הראשונה בירושלים,

נוכח ההגירה הערבית לירושלים - - -

מאז מלחמת ששת-הימים הגרו 60,000 לאזור ירושלים, מחוץ לפריפריה,

זה נושא פוליטי ולא כלכלי,

זה נושא כלכלי, אם תהיה הגירה ערבית, אנו עלולים לאבד את שליטתנו

על הכלכלה ועל הייצור. יש הזרמת הון, בהמשך לאותה החלטה של ועידת אש"ף

בירדז, ולא רק לתהום הבנייה אלא גם לתחום התעשייה והכלכלה. לכן אבו צריכים

להסתכל על ירושלים מנקודת מבט זו, ולהזרים תעשיות עתירות ידע, שיכולות

לקלוט ידיים מסויימות ולא כל יד עובדת יכולה להכנט לתוכה.

לכן אני מבקש, אדוני השר, לתת עדיפות לירושלים.

אני מצטרפת לההערכה שהושמעה, ואני חושבת שזה אתד הדיונים הכי

חשובים הוא נוגע לאחד השטחים הכי חשובים שבו אנו יכולים לשפר את המצב

הכלכלי של המדינה.

דברו פה על עידוד הייצוא. יש לפני תזכיר של מכון הייצוא שתפקידו

לעודד את תעשיות הייצוא בארץ ולעודד יצירת תנאים לייצוא בחו"ל. נדמה לי

ששני הדברים האלה, לפי מה שנמטר לנו כאן, אינם באים לידי ביטוי מטפיק בתקציב,

ובייחוד לאתר ששמענו ש-80% מהמפעלים העושים רק 20% מהייצוא גלום בהם

פוטנציאל ייצוא והם זקוקים לעזרה.

אני רוצה לגעת בעוד נושא שקבלתי עליו תשובה, ואני מקווה שהמגמה

כפי שהוצגה על-ידי השר, היא המגמה, וזה הנושא שבד בבד עם מתן פתרון

לבעיית האבטלה - ואני בודאי בעד מתן פתרון לבעיית האבטלה - ייעשה להתייעלות.

של מפעלים כושלים. אינני יודעת מי מחברי הכנטת ראה לפני שבוע תכנית בנושא

התעטוקה בטלוויזיה, שניטתה לקשר בין ההיצע ובין הביקוש. זו היתה תכנית

מאלפת. אם כל כך הרבה מקומות עבודה יש וכל כך הרבה אנשים אינם יודעים על

כר

אניראיתי את הדוגמה בדימונה. בדימונה יש 368 מחוטרי עבודה ששה

ימים ו-180 ערבים מובאים, ובניגוד לחברים אוזרים, אני אינני חושב שהערבים

איבם זכאים לעבודה.

אני יכולה להוטיף לדברים האלה שאני חושבת, שצריך להתזייר את

היהודים לעבודה. אני חושבת שכל עבודה צריכה להעשות על-ידי יהודים,

בילדותינו דברו על העבודה כערך.

אני מבקשת - ואין לי טיבה שלא להטתמך על דברים שאמרת, שבד בבד

עם פתרון בעיות האבטלה תטפל בנושאים של התייעלות המפעלים והעלאת הרמה

הטכנולוגית. אני חושבת שזו צריכה להיות הדרך.

בהקשר זה אני רוצה להזכיר, שאנו מדברים על העברת אנשים מהשירותים

לייצוא. כדי להעביר אנשים משירותים לייצוא, הם זקוקים להכשרה טכנולוגית.



ע. סולודר

כל שבועיים ערלה הצעה לסדר-היום ב מליאת הכנסת בנושא החינוך הטכנולוגי

במדינה. השאלה היא, האם אין אפשרות שתעשיות בארץ תהיינה שותפות לפיתוח

החינוך הטכנולוגי בארץ? יכול להיות שצריך לחשוב על כך שתעשיות עתירות

ירע תהיינה שותפות בהכשרה הטכנולוגית.

היה הסדר כזה של תעשיית הטכסטיל עם מכללת-שנקר.

זה היה עשוי להקל על המשק.

אינני רוצה להכנס לחיק שטינברג ולענין השפעת ההגבלות על הייבוא

על התעשייה, יש לכך מומחים גדולים ממני.

אני חושבת שצריך להאריך החוק לעידוד השקעות הון שב-31 בחודש זו:

עומד לפוג תקפו. אני מקווה שלא נהיה בין מעכבי הענין הזה, שעלול לפגוע

בתעשייה.

היום הקריטריון להפשרת הלוואות הוא - עיירות הפיתוח. והמקום

שבו אני חייה נמצא בין שתי עיירות פיתוח ואני מודעת לבעייתיות שלהן -

טבריה וצפת. 50% מהאוכלוטיה בטבריה היא אוכלוסיה של ערי פיתוח.

היא אוכלוסיה נהדרת.

לכן אי אפשר להסתפק שם במפעלי תיירות. צריך להעביר לשם גם תעשיה.

ואחרון-אחרון חביב - אני פה נציגה של איזה טקטור, שאין בו אמנם

אבטלה סמויה, אבל הוא חי 50% מתעשיה ומתעשיה די מתקדמת ודי תורמת. וידוע

לי על מספר די גדול של מפעלים שנמצאים בצנרת של מרכז ההשקעות והכטף לא

מגיע. אני חושבת שכל מפעל שיכול לייצא, צריך לתת לו את הכטף שיאפשר זאת.

אני מציע שלאחר הפגרה נקיים דיון יותר מורחב, ואולי יום עיון,

עם שר התעשיה והמסחר, כי הבעיות הן רציניות דוקא בתקופה כזאת, תקופה של

שינויים במשק.

אני רוצה להתייחס לנושא העיקרי בתחום התעשייה, שצריך להיות נר

מה בעצם אנו רוצים בארץ, אנו רוצים תעשייה עתירת הון או תעשייה

עתירת עבודה, או מיקס נכון של השניים? מי שיבדוק את ההשקעות בשנים האחרונות

יתברר לו שבכמה סקטורים היו השקעות גדולות מדי בתעשיות עתירות הון , מעל

ומעבר למה שהיה דרוש למשק, כי היה קל יותר לקבל הטבות להשקעות אלו. והיום

נוצר מצב שמפעלים אלה אינם קולטים ואין ההכנסה פר-עובד כפי שהיתה צפויה.

צריך לבחון אם אנו יכולים להמשיך בדרך זו.

חברת אלטינט קיבלה 120 מליון דולל למתקר ופיתות - טכום עתק,

ואינני בטוח אם היא מחזירה את הטכום כנגד ההשקעות העצומות שמשקיעים בה.

צריך לקבוע מדיניות שנדע פחות או יותר לאן הולכים.

הוא הדין לגבי ענף הטכטטיל. אם אומרים שבתעשיית הטכסטיל יש

ענפים שיש צורך להשקיע בהם בציוד, אני מבין. אבל אם אומרים שתעשיית הטכסטיל,

שבוז השכר נמוך, בה צריך להשקיע, אינני בטוח. אבל יש ענפים בתעשיית הטכסטיל

שתשוב לעודד אותם.



ח. קופמן

חייב שר התעשיה והמסחר להתמודד עם נושא המיסוי, זה איננו נושא

שצריך לפתור רק האוצר. טוב להקים שעה אחת קודם צוות שיתמודד עם נושא

המיסוי. היתה לי הצעה שמפעל שיתקדם בייצוא בצורה משמעותית יקבל הנחות

במס. זה יהיה חלק מהתמריץ .

הבעייה הכי חמורה בנושא הייצוא היא השיווק הבינלאומי, אין בעייה

למדינת ישראל עם הטכנולוגיה שיש בה, לייצא מה שרוצים© אבל בלי מערכת

שיווק גדולה הדבר נופל, הגדילים פיתחו מערכת שיווק גדולה, יש לנו בעייה

עם מפעלים שהייצוא שלהם הוא 1-2 מליון דולר, שלמעשה הצליחו, אבל

בביורוקרטיה הישראלית,אין להם "מאכערים", שיכולים לרוץ בין כל הבנקים

ולאפשר למפעל לקפוץ מ-1-2 מליון דולר ייצוא ל-3-5 מליון דולר ייצוא, לא

כולים רוצים להיות במסגרת בנק לאומי להשקעות או במסגרת "כלל". אני

חושב שצריך לחזור לקרן למימון תעשיות שהיתה בזמנו במשרד התעשיה, המשרד

היה נכנס למפעל, רוכש חלק מהמניות, מריץ את המפעל ואחרי שנה-שנתים בעלי

המפעל יכולים 'היות לקנות את המניות חזרה.

הבנקים רוצים להשתלט על הבנק לפיתוח התעשיה,

צריך שהממשלה תשתלט על הבנק לפיתוח התעשיה וצריך לחדש את הקרן

למימון תעשיות. צריך להכניס דינמו שיכול להרים עשרות מפעלים בינוניים שאין

להם אבא והם נופלים בדרך.

אני מציע להקים מטה להתמודדות עם האפשרויות של הגדלת הייצוא

לארצות-הברית, מדברים על הסכם הסחר החפשי עם ארצות-הברית. זה לא נפרץ ביום

אחד, וגם אם זה נפרץ, יכול להיות שלא ננצל את האפשרויות העצומות אם לא

נקים מטה מיוחד שיתמודד עם הבעייה, אולי "מיני מכון ייצוא" שיעסוק רק בשוק

ארצות-הברית, כי זה השוק הכי חשוב,זה הדולר הכי קשה©

אני הייתי בוועדה שמינה מד מנחם בגין לבדיקת ענף היהלומים. ועם

רל הבקורת שהיתה לי על צורת הסבסוד הקודמת, אני יזמתי את הסבסוד הקיים,

כאשר אני שומע שמספר העובדים עולה, אני מרגיש לא טוב, כי אני יזמתי את

הרעיון, שתינתן פר-כל-ערבד הלוואה של 34,000 דולר בריבית נמוכה, יש לי

הרגשה שפתאום העסק יותר מדי טוב.

יש 9500 עובדים ועלייה ביצוא, בשנת 1984 ייצא ענף היהלומים

1,064,000,000 דולר,

אדוני השר, על המסחר לא שמענו מאומה, בשנים האחרונות מי שהיה

הפטרון של הנושא, היה יצחק זיגר זכרונה-לברכה, אני מרגיש לא בנוח שאין

מעלים את הנושא,

אני מייחס לזה חשיבות עצומה. רק ארגוני הסחר, היבואנים, ייצאו

מתוך כלל הייצוא הישראלי 800 מליון דולר.

י. פורר: הם מייבאים ומייצאים, הם מאורגנים כחברה ומייצאים.

נושא אחר - נושא התעשיה הזעירה והמלאכה, שם יש ערך מוסף עצום,

כי עובדים בני המשפחה, אחים או גיסים ומכונה שהושקע בה חצי מליון רולר.

באיזה שהוא מקום צריך להיות טיפול גם בנושא זה.

אני הייתי חוזר ומציע שנקיים יום עיון על מדיניות המשרד ונשמע

יותר את השר.

השעה 13:00. קבענו המשך הדיון למחר בבקר. אמנם השר אישית לא יהיה

אבל יהיה מנכ"ל המשרד מר יהושע פורר. לכן נשמע עכשו תשובת השר.

אני מצטער שהזמן קצר. הייתי שמח אילו הייתי מוזמן לוועדה לעתים

קרובות יותר. מהיום והלאה אני עומד לרשות הוועדה.

היום בשעה 30:14 אתם עומדים לדון בתקציב לפיקוח על המחירים"

בעסקת-החבילה ב' שכל הזמן מטלטלת אחת הבעיות היא פיקוח על המחירים. בדברי

התעשיינים היום עלה נושא התאמת המחירים. אנו מוכרחים להכנס למערכת הדוקה

מאד של פיקוח על המחירים. היות והעיסקה דינמית, הדבר קשה. אנא, העבירו

את התקציב לפיקוח על המחירים,

דבר שני - ביום ב' הקרוב אני עומד להביא לממשלה השינויים בחוק

לעידוד השקעות הון. הייתי מבקש שבפגרת הפסח תדונו בהצעת החוק.

החוק יועבר אלינו לאחר קריאה ראשונה בכנסת.

ועתה לשאלותיו של חבר-הכנסת ויינשטין, וקודם כל ביחס למפעלים

קטנים. אתה דברת על מי שרוצה להשקיע במפעל קטן ואינו יכול לקבל הלוואה,

רשמתי לפני.

באשר לבקשות להעלאת מחירים , אני רוצה לומר מהו הסיכום הקיים

בין שר האוצר וביני, כפי שאמרתי עסקת-החבילה ב' היא דינמית, וכדי שאפשר

יהיה לבצע את הפיקוח סיכמנו שהעלאת המחירים תהיה פעם בחודש, אם זו העלאת

מחירים של 5%-3% ואם העלאות חריגות כתוצאה מעיוותים בעיסקה הקודמת, אם

בנושא מסויים איננו מצליחים לאשר העלאה עד ה-1 בחודש, נעשה זאת בחודש הבא,

אבל נפצה את המפעל. אין לנו ברירה, אם לא נקבע פעם בחודש העלאת מחירים,

לא נצליח להפעיל את הפיקוח.

אני לא ידעתי שהפנייה למפעלים, היא תכניתו של שר הכלכלה, לא

פעם אני עושה דברים ואני שומע שזו תכנית של מישהו אחר. אבל עם כניסתי

לתפקיד פניתי לכל הקונצרנים הגדולים; הזעקתי את "כלל" ו"כור" והתעשיה

הקבוצית וחברת ההשקעות של בנק דיסקונט ופניתי אליהם בשאלות הבאות, שכנראה

התכנית שלנו להכפיל את הייצוא, יש לנו ענין ללכת לאזורי

הפיתוח - מה אתם צריכים, זו היתה השאלה ששאלתי כל אחד מהם - כדי ללכת

לאזורי הפיתוח עם מפעלים שיביאי להגדלת הייצוא? וכך נוצר הקשר עם מר דברת



א., שרון

מכלל בקשר להשקעה של 16 מליון דולר בכיתן-דימונה, כיתן-בית-שאן וכיתן-

גצרת.

אני גם כן חסיד של הטיפול הפרטני. עטיתי זאת במשרד החקלאות,

ואני מתכוון להמשיך בזה. זה לא נראה לי ענין פוליטי, אין בזה שום דבר

פוליטי, זה ענין שצריך לעבוד, ואני מתכוון לעשות זאת, והכל ייעשה בהתאם

לעדיפויות שקבעה הממשלה - אזורי הפיתוח בארץ ובראש וראשונה מפעלי ייצוא,

אני חושב שזו היתה גישה נכונה בעבר. אני גדלתי בתור ילד בציונות שזו היתה

עוד מפעל ועוד עץ ועוד פרה, ולא היה כל כך רע הדבר הזה. היו

שם גם דברים רציניים. ואני מתפלא שהיום באים ואומרים: עוד ועדה ועוד ועדה,

אני בעד טיפול פרטני, אבל השאלה היא, האם לא צריך לקבוע דפוסים

וקריטריונים כדי שלא כל מי שיזכה לביקור יזכה לסיוע ומי שלא יזכה לביקור

לא יזכה לסיוע.

על-פי קריטריונים שקבעה הממשלה. הממשלה החליטה לתת עדיפות

למושבים. אני בקשתי את ראובן איילנד לבוא ולהציג בעיות המושבים, בעניז

זה אני פועל לפי מה שקבעה הממשלה, מה שלא יכולתי לקחת על עצמי ולא אקח

על עצמי - אני לא אצור דברים מלאכותיים רק כדי שזה ייראה בצורה זו או אחרת,

יש לי תפקיד. שמעתי הגדרות הממשלה ועדיפויות שהחליטה עליהן הממשלה. אמרתי

הייתי שמח אילו היה ניתן לי, כמו שניתן לשר הבטחון, לדווח

לממשלה מה קורה. אני מוכן לדווח בכל יום א' על מה שקורה בתחום זה של

תעשייה, מפעלים, אבטלה.

חבר-הכנסת מצא, אני מקדיש כל מאמצי לעבודה זו,

אשר לצמצום התקציב, אינני מונע מחברי הכנסת לדבר על התקציב.

לדעתי, הממשלה עשתה מה שהיתה יכולה לעשות, ואני מקבל זאת. בואו נעשה במה

שניתן את המכסימום והטוב ביותר"

מפעלים באזורי פיתוח, זו עדיפות שקבעה הממשלה ואני פועל בשמה,

אין חשש שאתפס לבהלה. אני אמשיך לבקר באזורי הפיתוח. בחר אני בערד ובבאר-

שבע וביום חמשי ברמת-הגולן, אני מקדיש לכך יומיים בשבוע, אני עובר ממקום

למקום ופותר בעיות.

באשר להקלות במיסוי, אתם יודעים את עמדתי, אני חסיד הורדת המסים

גם לגבי מפעלים וגם לגבי עובדים.

האם נאלצנו לצמצם נספתויות מסחריות בחו"ל? - נאלצנו לצמצם, אבל

נשארו נספחים והם יצטרכו לעבוד יותר קשה,

ב-7-8 השנים האחרונות נעשתה פעולה רחבה על-ידי קודמי בתפן יד

בפיתוח ובהקמת מפעלים עתירי ידע בירושלים. יחד עם זאת מה שקשה לי לקבל

זה המושג של השתלטות הערבים. אינני רואה סכנה של השתלטות הערבים. אני

מאמין בדו-קיום בשלום. היהודים תמיד חיו בירושלים, 3000 שנה, פרס לתקופה

קצרה, ותמיד יחיו בירושלים. אני חושב שפשוט צריך לחזק את ירושלים,

זה יגביר את הסובלנות.

לשאלותיה של חברת-הכנסת סולודר, אני לקחתי מודל של כמה מפעלים

קטנים במפרץ חיפה, מפעלים של 3-4 עובדים שלא היו מסוגלים לעשות כל המתחייב

לצורך ייצוא לארצות-הברית, כמו הוצאת חוברות ופרסום - מדובר באנשים

שעובדים על-יד המחרטות - וקשרתי אותם עם מכון הייצוא וגורמים אחרים. קבלתי

מהם מכתב רק אתמול שכל הדברים שסוכמו בוצעו" אני חושב שיש הרבה מפעלים

כאלה שיש להם פוטנציאל ייצוא גדול.

באשר לקיום תצוגות על-ידי המכון לייצוא, בשנה שעברה השתתפנו

בתקציב המכון לייצוא ב-2 מליון דולר מתוך 3,5 מליון דולר. השנה העלינו

את הסכום ל-3 מליון דולר, רק כדי לעשות תצוגות ולא להכנס לשיווק, אתם

יודעים את דעתי נגד קניית גרעינים ובשר על-ידי הממשלה.

לגבי כנסים בינלאומיים, יש לי בקשה צנועה: קחו את הדבר על עצמכם.

זו משימה מוגדרת. אני מאמין בדברים מוגדרים. קחו משימה ותבצעו. אילו יכולנו

להשקיע 20 מליון דולר במבצע של הקמת 5 מרכזים בארצות הברית, מרכזי תצוגה,

שבהם כל אחד יכול להציג את מוצריו ולא יצטרך להחזיק משרד לצורך זה, זה

היה מועיל לקידום הייצוא. יש לנו תעשיית מכונות חקלאיות. בזמנו דחפתי

את שיווקו של הציוד החקלאי לארצות-הברית ולדרום אמריקה, בין היתר על-ידי

תצוגות כאלה. זה לא דבר מורכב, זה דבר פשוט. נראה לי שזו משימה מתאימה.

אשר להשתתפות מפעלים בהסבה מקצועית של עובדים, יש לנו הצעה של

איגוד תעשיות האלקטרוניקה לקחת הנדסאים ולהכשירם ולתת להם תואר ראשון

בהנדסה. לפי דעתי, זה דבר מצויין. זה נותן מוצא לילדים שההורים הכניסו

אותם לבתי-ספר מקצועיים. אני רואה אה הדבר במפעלים שונים. ראינו זאת גם

במשדר בטלוויזיה. אני עצמי תובע ממפעלים לעשות דברים כאלה. חייבתי את

מפעל הפוספטים לקחת אנשים מירוחם ולהכשיר אותם. כאשר בא משקיע ואומר:

אני רוצה להקים מפעל, והמפעל יתחיל לעבוד בעוד שלוש שנים, אני שואל: כמה

להכשרה. לדוגמה, בתכנית של מוטורולה, מדובר על מספר גדול

של 1000 עובדים כעבור שלוש שנים. שאלתי, מה יהיה השנה, ואמרו לי: השנה

ניקח 150 איש ונכשיר אותם. אני מייחס לזה חשיבות רבה,

אני רוצה להוסיף, שמפעל טכסטיל אינו יכול להיות יצואן אם איננו

עתיר-ידע. טכסטיל שאיננו עתיר-ידע מייבאים לארץ.. לורד ריינר מונה

את מפעלי הטכסטיל שהגיעו לידע טכנולוגי ולאופנה ברמה גבוהה. בשני דברים

אלה המפעלים הישראלים שולטים שליטה יפה. אם מפעל גוטקס מייצא בגדי-ים

הרי זה בגלל האופנה של גוטקס. הוא הדין לגבי מפעל בגד-עור. ויש מפעל

שטיחים. את השטיחים של המפעל שלנו מחפשים בכל העולם, כי אנו המצאנו מכונה

שמאפשר שילוב של כל כך הרבה צבעים, שעד להמצאת המכונה אי אפשר היה להגיע

אליו.

לשאלתו של חבר-הכנסת קופמן אם הרחקנו לכת בתעשייה המתוחכמת

לא זו היתה השאלה, השאלה היתה לגבי ההשקעה פר-קפיטה.

מחר תינתן תשובה מפורטת.

באשר לחברה למימון תעשיות, אנו עוסקים בחיזוק הבנק לפיחוח התעשיה.



א. שרון

הייתי רוצה שהוא יהיה הבנק היחיד שיהיה מסוגל לעשות סקרים,

אנו נקים ממה מיוחד לנושא הייצוא לארצות-הברית,

עניז התעשייה הזעירה אני רואה בתחום אחריותי. אני מטפל בנושא,

ואני מקווה שבישיבה הבאה אוכל לגנות ביתר פירוט,

המשך הדיון והתשובה מחר בשעה 09:00.

הישיבה נעולה.

הישיבה נגעלה בשעה 15:50