הכנסת האתת עשרה

מושב ראשון



פרוטקול מסי 99

מישיבת ועדת הכספים

יום אי, כ"ד באדר, התשמ"ה - 17.3.85 - שעה 10.00 - בתל-אביב

נ כ וו ו

אי יי שפירא -היו"ר

יי ארידור

י' כהן

עי סולודר

ר' פנחסי

חי רמון

אי שלום

ג' שפט

י' ברון - הממונה על הכנסות המדינה

די נייגר - נציב מס הכנסה

ר' ששתיאל, יי רבינוביץ - משרד האוצר

גבי ת' פנוזסוביץ - משרד המשפטים

אי קרשנר

אי דמביץ

סי אלתנני

אי דגני

דו"ח ביניים של הוועדה הציבורית לבחינת המס הישיר

בתנאי אינפלציה (ועדת שטיינברג).



דו"ח של הוועדה הציבורית לבחינת המס הישיר בתנאי אינפלציה (ועדת שטיינברג)

היו"ר אי י י שפירא;

אני פותוז את הישיבה.

נשמע היום סקירה של הממונה על הכנסות המדינה על דו"ח ועדת שטיינברג בנושא

של המיסוי בתנאי אינפלציה ועל ההכנות של משרד האוצר לקראת הבאת הצעת החוק לקריאה

ראשונה בכנסת.

אני רוצה לצאת מהנחה שחברי ועדת הכספים יודעים פחות או יותר את הבעיות שהיו

בשלוש השנים האחרונות. למרות זאת יורשה לי בכמה משפטים להתחיל את הסקירה

מבראשית. אני חושב שזה יתרום לראיה כוללת ולהבנה יותר טובה של הנושא,

עד שנת 1981 מס הכנסה בישראל, כמו בכל מקום בעולם, נקבע לפי הרווח הנומינלי

של שקלים בדו"חות הכספיים, בלי להתחשב באינפלציה. זאת כאשר בשנים 1980 ו-1981

וגם לפני כן נעשו כל מיני הסדרים מאד ארעיים ורופפים כדי לתת בכל זאת הגנה על

הון שמושקע בעסק בפני האינפלציה. הבעיה היא שאם אני מתחיל את העסק שלי בהון

מסוים, מרוויח עליו כספים ועל הכספים האלה משלם מס, ההון שהשקעתי בתוספת מה

שנשאר לי אחרי תשלום המס על הרוח בערכים ריאלים הוא יותר קטן ממה שהשקעתי בתחילת

הדרך. כך ניסו בשנים 1980 ו-1981 לעשות הקילת מלאי בטענה כי השחיקה נובעת

מהחזקת מלאי. זה היה הסדר מאד ארעי בתקווה שהאינפלציה תרד ולא יהיה צורך בחוקים

מיוחדים.

משהתברר שאין זה כך והאינפלציה עולה ולא יורדת, ישבו מומחים מעולים שניסו

לחוקק חוק שיתמודד עם האינפלציה, וזהו החוק למיסוי בתנאי אינפלציה משנת 1982

שהיה קיים שלוש שנים, שוב לתקופה מוגבלת מתוך תקווה שיצליחו לבער את נגע

האינפלציה ולא יזדקקו לתרופה בצורה של חוק.

כאשר הוגשה הצעת החוק ניסו להסביר מהו הון עצמי, כל מה שהושקע, מה שהצטבר,

מה שהרוויחו במשר השנים. מצד שני אמרו שההון הזה לא נשחק אם הוא מושקע כולו

במגרש או בבנין, כי השווי של המגרש או הבנין שומר על ערכו. ניסו אז לטעון שגם

אם ההון הזה מושקע בציוד הוא איננו נשחק, הוא הדין אם הוא מושקע במלאי. ורק מה

שמעבר לזה נשחק ועל כך צריך לתת הגנה. אבל במהלך מלאכת החקיקה, כתוצאה מדרישות

מוצדקות ופחות מוצדקות של גורמים במשק, לבסוף נשאר החוק בצורה כזו שמצד אחד ההון

העצמי כלל כל מה שהושקע בעסק, כולל מה שהצטבר, ומצד שני ראו השקעה מוגנת, השקעה

שאיננה מאבדת את ערכה רק השקעה במקרקעין.

י' כהן;

כל מה שהצטבר ראו כהון עצמי ?

כל מה שהשקעתי וכל מה שהצטבר עד לאותו תאריך ולא משכתי. זוהי כאילו השקעה

מחדש.

י' כהן;

מהו דין הלוואות ומענקים שקיבלתי?

יי ברון;

זה לא. (י' כהן; איך נעשה הקיזוז?) הכל כפי שמופיע במאזן; הון עצמי ורווחים

שהצטברו לאחר תשלום המס עליהם. זהו הון אמיתי. מצד שני ראו כהשקעה בנכס מוגן

ששומר את ערכו רק את המקרקעין. התוצאה היתה שבמשך שלוש השנים האלה רכשו ציוד,



כאשר ההשקעה בציוד היתה תחילה כמובן בערך נומינלי, המימון בא או מהון עצמי שקיבל

הגנה מלאה, או שהוא בא מהלוואות שנלקחו מבנקים צמודות למדד או לשעד הדולר,

בתוספת ריבית ריאלית מעבר לזה. כל ההוצאות האלה של ריבית, הפרשי הצמדה, הפרשי

השער, נוכו מהכנסה לצרכי מס. נוסף לכך ניכו 25%מהמחיר הנומינאלי של הציוד בתור

פחת. וכתוצאה מכך דה-פקסו רשמו יותר מ-90%עלזה הציוד כהוצאה באותה שנה, פשוט

הורידו זאת מהרווחים.

אביא דוגמה ב ולסת. אם אני בשנת 1984 קניתי ציוד ב-100, ולקחתי הלוואה

ב-00ו, ההלוואה בסוף השנה כבר עומדת על 600 בגלל % 500 אינפלציה. הורדתי

מהרווחים 500 ומה-00ו עוד 25%, הורדתי איפוא 525 מ-600. זה כמעט 90%.

נשאר לך ציוד..) נכון, נשאר ציוד בשווי מלא, או בשווי מופחת לאחר

שימוש של שנה.

חי רמון;

אחרי שימוש של שנה קנית ציוד ששווה 600. (סי אלחנני! והוא לא עלה לך דבר.)

יי ברון;

הציוד עלה לך. גם אתה שותף ולא רק מס הכנסה. אתה השתתפת בהוצאה וגם האוצר

השתתף.

היו"ר אי י י שפירא;

ההלוואה שלקחת לצורך רכישת הציוד היא צמודה. (י' ברון; והפרשי ההצמדה הם

הוצאה מוכרת). אתה חייב להחזיר את כל סכום ההלוואה עם ההצמדה.

י' ברון;

אבל אתה משלם זאת מתוך הרווחים לפני תשלום המס.

היו"ר אי י י שפירא;

ואם לא היו לך רווחים?

י י ברון;

אם לא היו לך רווחים יש לך ציוד לשנה הבאה.

בכל אופן בשום מדינה בעולם מן העשירות ביותר לא קיים כדבר הזה שמורידים

מהרווח השנתי את ההשקעה בציוד בצורה כמעס מיידית. היו מקרים כאלה יוצאי דופן, כמו

באנגליה, כאשר במשך שנה או שנתיים כאשר רצו לעודד את פיתוחו של אזור מסוים.

י' ארידור;

מה אמרה הצעת החוק המקורית בנושא זה?

י י ברון;

הצעת החוק ב-1982 אמרה שיש לראות גם את הציוד כנכס מוגן. במהלך החקיקה זה

נשחק.

י' ארידור;

זו היתה העבודה של ועדת הכספים.. (יי ברון; ושל המשלחות שהופיע בפניה).

(חי דמון; בעיקר המשלחות).



י' ברון;

אילו בשנת 1982 החוק היה מתקבל כפי שהיה מנוסח בהצעה המקורית, שרואים את

הציוד כנכס מוגן, אינני מאמין שהיינו מביאים היום לכנסת תוק חדש. היינו אולי

מתקנים אותו פה ושם ומאריכים אותו לעוד שנה. ברור שכנגד זה אזה צריך לתת פהת

סביר. אנחנו אומרים שהפחת איננו יכול להיות נומינלי, גם הפחת צריך להיות צמוד.

אם אתה מצמיד את הרכוש עליך להצמיד גם את הפחת.

דבר נוסף שהיה בהצעת החוק שלא היה כל נורא כאשר היתה אינפלציה של עשרות

אחוזים, והוא אסון כאשר האינפלציה מגיעה למאות אחוזים, זהו הנושא של מלאי. כאשר

אתה רוכש מלאי, לפי כל הכללים בעולם אתה מעריך אותו לסוף השנה, או לפי המחיר

שהוא עלה לך, או לפי השווי שלו בשוק, לפי הנמוך שבהם. הכלל הזה קיים גם אצלנו.

אלא שכאשר אני אומר "עלה לך" אני צריך לשאול עצמי מה פירוש הדבר. אם אני מדבר

אתך בשקלים נומינלים ואילו היית משלם מס לפי השקלים הנומינלים, ללא כל הגנה על

ההון, אז זה עלה לך מעט. עד סוף השנה זה שווה פי שלוש, אבל אתה רשאי לרשום זאת

לפי העלות. אבל כאשר אנחנו מדברים על ערכים ריאליים לצרכי מס, גם המלאי צריך

להיות מורכב מהערך הריאלי.

הדוגמה הבולטת ביותר שנותנת ועדת-שטיינברג מתייחסת ליבואן רכב, שהביא לארץ

ב-1 באוקטובר מכוניות. מכונית עלתה 6000 דולר ושער הדולר היה 300 שקל הדולר,

ובשקלים היה מחירה 1,800,000 שקל. אם ב-30 בדצמבר שער הדולר עלה ל-600 שקל

הדולר, ואצלו בספרים הרישום הוא בשקלים, אזי המכוניות שעלתה 6000 דולר מופיעה

במאזן במתיר של 3000 דולר. 3000 דולר הוא כבר הוריד מהרווחים. מדוע? הוא לא מכר

אותה, הוא לא הפסיד עליה. הוא ימכור אותה ב-7000 דולר. את הרווח אני רוצה לחשב

בעת המכירה לא מראש. אבל מדוע הוא מוריד מהרווחים את מחצית השווי של המלאי?

באה ועדת-שטיינברג ואומרת שצריך לקרות את המלאי, לראות מה הגיל שלו ולהוסיף

על כך את האינפלציה שהיתה מתאריך הרכישה של המלאי ועד סוף שנת המט. כל זאת כדי

לתת ביטוי לערך האמיתי של המלאי ולהביא למעשה את המספרים בדו"חות הכספיים לערכים

אמיתיים, ועל הרווח האמיתי בלבד לשלם מס. איש איננו רוצה לגבות מס על מה שלא

הרווחת באמת. אם הרווחת רווח אמיתי, תשלם עליו מס. מה פירוש רווח אמיתי? קודם

כל צריך להגן על ההון העצמי שלך בניכוי הנכסים שהם מוגנים בעצמם כי הם שומרים על

ערכם, ואחר כך לשלם על כך מס.

היו"ר א' י י שפירא;

אדם מחזיק מלאי בתקווה למכור אותו. תאר לך שהמשק נכנס למיתון. ב-ו3 במרס

1986 יעריכו את המלאי כולל ההצמדה, ולפי זה ייעשה החשבון של הרווח וההפסד.

י י ברון;

כדי לשלם לפי זה את המס.

אי שלום;

אתה משלם מס על מלאי שטרם מימשת.

היו"ר א' י' שפירא;

אתה משלם מס על המלאי שסרם מכרת אותו.

י' ברון;

לא, זה לא נכון.



חי רמון;

אנחנו צריכים כל הזמן לחשוב מה היה קורה אם לא היתה אינפלציה. היית קונה

מכונית ב-2000 דולר, ובסוף שנת המס היא היתה מופיעה בספרים ב-2000 דולר. בגלל

האינפלציה היא מופיעה בספרים ב-1000 דולר. אתה אומר: הפסדתי 1000 דולר באופן

אוטומטי. וזה לא נכון. מה שצריך לעשות וזוא לכתוב בספרים או את ערך השוק או את

התיאום האינפלציוני. אם תגיד שיש מיתון ואיש איננו קונה מכוניות, והסיכוי למכור

את המכונית הוא קטן, לא יכתבו 6000 דולר לפי הערך האמיתי אלא 5000 דולר. אבל לא

יכתבו באופן אוטומטי 1000 דולר.

יי ברון;

יש שני סעיפי מפלט לנושא הזה. סעיף אחד אומר מה שאמר חבר הכנסת חיים רמון:

אם מחיר השוק ירד, אתה רשאי לרשום זאת לפי מחיר השוק. (חי רמון: יכול להיות שיש

גיאות בשוק). במצב של גיאות אינני רוצה ממך דבר. יחד עם זה יש לך עוד סעיף של

מפלט. אם אתה נוהג להעריך את המלאי שלך במחירי מכירה -ויש רבים כאלה - תוריד

ממחיר המכירה את ההוצאות הכלליות ואת היתרה תרשום כמלאי ואל תתאם אותו. אם אתה

יודע בכמה אתה מוכר את המלאי, אינך חייב לעשות את התיאום. אם אינך נוהג לרשום את

המלאי לפי מחיר שוק וגם לא לפי מחיר מכירה לאחר ניכוי, אז אתה חייב לעשות את

התיאום.

אנחנו אומרים כי בשני מגזרים התיאום הזה איננו מתאים, אחד מהם הוא המגזר של

עסקי בניה. כאן התיאום איננו עונה על הדרישות. אבל יש בפקודת מס הכנסה מזה כמה

שנים סעיף 8ו(ד) שקובע, שאם יש קבלן בנין שבונה כמה בתים ויש לו הוצאות כלליות

בעסק, הוצאות מימון וריבית, הוא צריך לחלק את כל ההוצאות האלה יחסית להשקעה בכל

אחד מן המבנים. על אלה שהוא מכד יש לו הכנסה מינוס הוצאות; אלה שהוא עדיין לא

מכר מהווים את המלאי שלו. מעמיסים על כך חלק מההוצאות שלו. אנחנו אומרים שזה

למעשה הראי של תיאום המלאי. כי מהו תיאום המלאי? אני אומר: מימנת את המלאי

מהלוואה. את הריבית לקחת כהוצאה. תן לי את זה בתיאום. אינני אומר זאת לקבלן כי

הוא את הריבית מעמיס על העלות של המלאי וכולל זאת בתוכו. לכן אינני צריך לתת לו

זאת עוד פעם.

הוא הדין חקלאים. לחקלאים גם כן יש מלאי, מלאי על העצים ומלאי בשדה. השיטה

הזו איננה מתאימה להם. עד עכשיו יש הסדרים ענפיים עם החקלאים, הסכמים שעושה

נציבות מס הכנסה עם התנועות השונות כמו תנועת המושבים, התאחדות האיכרים, עם

תנועת התק"ם וכדומה. אמרנו כי במקרה כזה הנציב יקבע איך לחשב את המלאי.גם היום

קובעים זאת. אם יש לך פרי על העץ, ויש לך הוצאה, אינך יכול לדרוש את כל ההוצאה,

אתה צריך להשאיר חלק מההוצאה לזמן שבו תהיה לך הכנסה כדי לעשות הקבלה של הוצאה

מול הכנסה.

ועדת שטיינברג אומרת, ובצדק, אם אתה מתאם את המלאי, יש לכך ראי. יש עסקים

רבים שכדי לממן את עסקיהם לוקחים מקדמות מן הלקוחות. אתה מקבל מקדמה יחד עם

ההזמנה, והמלאי קיים. את המקדמה קיבלת לפני שלושה חדשים. כתוצאה מכך התחייבת

לספק את הסחורה במחיר יותר נמוך. אומרים איפוא ובצדק, שעליך להפריד חלק מהמקדמה

שקיבלת ולראות זאתלא כהכנסה נוספת אלא כהוצאה. מצד אחד העליתי את ערך המלאי על

ידי כך ששערכתי אותו, מצד שני אני מקטין את שווי המקדמות שקיבלתי ומקזז אחד מן

השני, ואז תוספת ההכנסה היא יותר קטנה בכל אותם מקרים שאדם קיבל מקדמה, ובצדק.

כנגד זה ברור שאם שילמת מקדמות כי הזמנת חומרים, אתה צריך גם את זה לתאם, כי הכל

צריך להיות סימטרי. בדרך כלל המקדמות שאתה נקבל הן כבדות יותר בעסקים מסוימים,

ויותר קטנות בעסקים אחרים. אם מישהו קיבל מקדמה, ברור שיש מי ששילם אותה. אבל

נותן שירותים, למשל, איננו נכנס למסגרת הזו. לכן זה לא בדיוק סימטרי מבחינה

האוצר, אבל אנחנו חייבים לתת זאת. מבחינת העסק זהו מכלול אחד -המלאי, הלקוחות

שמשלמים מקדמות והספקים שמקבלים מקדמות.



יי ברון

נושא אוזר היה ניירות ערך. בשנה 1982 היתה גיאות בבורסה וכל אחד

רצה לקוות שגיאות זו תימשך לפהות לכי קצב האינפלציה אם לא משבר לזה.

מרוע לא נגבה מם על רווחים מהבורסה? רווחים מבורמה של אדה

פרטי פטורים ממס, אבל לגבי חברת שמממנת את ההשקעה בבורסה או מהון עצמי

או מהלוואות, ויש כאן הוצאה, מן הרין שמקביל להוצאה תהיה הכנכה, אבל

אז רצו למצות את הצרק, אבל לא היו צריכים להיות כל כך צודקים. אמרו:

אם הפסדת, תוכל גס!להוריר את ההפסרים . לרעתי לא היו צריכים לומר זאת,

כי מהי השקעה בניירות ערך - ספקולציה או חלק מהעסקים? האם עיסוקך הוא

בניירות ערך, הרי העסק שלך הוא בית חרושת לנעליים. מה לך ולניירות

ערך? אתה רוצה להבטיה את ערך הכסף קולך, לר לאיגרות חוב ממשלתיות.

אם אתה רוצה לשחק בבורסה, הרי על הרווחים שלך ממסחר בבורסה תשלם מס.

אס תפסיד, תחכה ער שתרוויח עור פעם, ואז תנכה את ההפסר. לא כר נהגו.

ואמנם ב-1982 גבינו כסף רב מהציבור כתוצאה מן החוק, אבל בשנת 1983

החזרנו זאת פי כמה. (ח' רמוז: בריבית דריבית..)

ועדת-שטיינברג הציעה כי למרות הכל נשאיר את החוק כפי שיהיה:

רווחים מהבורסה חייבים במס; הפסדים מותרים בניכוי. רק הנימוק שנתנה

הוועדה לא היה נראה לנו. הנימוק היה: איננו מאמינים כי בשנת 1985

שוב תהיה מפולת כזו; אנחנו מאמינים כי הבורסה תתחזק.

את ההמלצה הזו קיבלתם?

לא. המלצה ענינית-מקצועית אפקיר לקבל. מה שאין כן המלצה

ספקולטיבית. אגב, היו שני חברים בו ועדה שנשארו במיעוט ולא הסכימו

להצטרף להמלצה הזו. נראה לי היה לנו שדעת המיעוט במקרה זה קלעה יותר

למטרה. אמרנו לוועדה כי את ההמלצה קללה בנושא של ניירות ערך איננו

יכולים לקבל.

נשארו בפנינו שתי דרכים כיצד לטפל בנושא של ניירות ערך - לא

לא מעוקצך ולא מדובשך. אמרנו:

אס השקעת 100 שקל בניירות ערך שבאו או מההון העצמי או מהלוואה שלקחת

מהבנק. את ההצמדה על 100 שקל אתה מקבל כהוצאה, מצד שני, תן לי לפחות

אח האקוויוולנט לכך. אל תדרוש ממני להכיר בהוצאה. אז יכולנו לומר

שניירות הערך זהו נכס קבוע בריוק כמו ציור ומקרקעין. זו היתה אלטנרטיבה

אחת. אבל בתרגום האלטרנטיבה הזו ללשון החוק נתקלנו בקשיים גדולים

מאד. ובמקום לפשט את החוק ולנסות לחיות אתו שנה אחת בדרך פשוטה ונוחה,

ראינו פה תסבוכת גדולה.

לכן מצאנו דרך אחרת לפיה רווחים והפסדים הם הכנסה חייבת

והוצאה מוכרת כפי שהיה עד עכשיו, בהבדל אחד: אם לא הרווחת מספיק,

היינו לא הרבקת את קצב האינפלציה, השקעת 100 שקל בנייר ערך והוא

צריך להופיע בערך של 300 שקל בגלל 200% אינפלציה, וקיבלת על כך הוצאה,

אבל מכרת את הנייר לא ב-300 אלא ב-120, וחסרים 180, ואת אותם 180

קיבלת כהוצאה - אל תקח לי את ההוצאה. אם הפסדת ריאלית בגלל ההפרש בין

מה שהרווחת לבין מה שהיית צריך להרוויוז כדי להדביק את האינפלציה -

תחכה עם ההפרש הזה עד לשנה הבאה, ואם בשנה הבאה יהיה לך רווח מניירות

ערף תוריד את ההפרש הזה. (היו"ר א' שפירא: ואם לא יהיה לך רווח

בשנה הבאה?) תגרור את ההפרש הזה לשנה נוספת.

אתם מציעים שהפסד מניירות ערך אפשר יהיו; לנכות רק כנגר רווח"

אבל אם אין הפסד, את הרווח אתם ממסים.

רווח מניירות ערך משלמים עליו מס. הפסד מורידים מהרווחים

הכלליים, אבל הרווח והפסד שאני מדבר עליהם כרגע הם נומינליים.

קניתי ב-100 ומכרתי ב-150, זה רווח; קניתי ב-00ו ומכרתי ב-80, זה

הפסד, זהו פרמטר אחד, עכשיו נעשית סריקה אחרה: האם ברווח הזה הדבקת

את קצב עליית האינפלציה או לא? את ההפרש הזה קודם כל אינני נותן

לד כהוצאה אלא בקינה הבאה מרווח באוחו נושא, כפי שזה קיים בדמי

שכירות.

אבל ההפרש הזה שנשאר לשנה הבאה חלה עליו הצמדה? (י' ברון: כן).

אבל צריר שיהיה רווח כדי שההפסד הזה יוכר כהוצאה-

י' ארידור;

על ההפרש חלה הצמדה לפי חישוב יומי? (י' ברון; היתרה החדשית).

אתם עושים את החישוב על אותו חודש.

אם אני מפסיד נומינלית, אין בעיה. אני מקזז את ההפסד הנומינלי

מן הרווח. אבל אם אני מרוויח נומינלית ומפסיד ריאלית, מה קורה?

י' ברון;

נקח את המקרה שבו הרווחת נומינלית אבל לא הרווחת ריאלית- זאת

אומר שכלכלית היה לך הפסד.אם קנית ב-1-00 ומכרת ב-150, כלומר הרווחת

נומינלית 50, אבל כדי להרוויח ריאלית היית צריך להרוויח עוד 50,

אה ה-50 הנוספים אני רוצה לראות כהכנסה השנה. אני קורא לזה הכנסה,

אבל דה-פקטו זו רק הקטנת הוצאות, כי קיבלת מצד שני הגנה ומימון.

אני לוקח זאת ממך השנה ונותן לך זאת בלינה הבאה צמוד.

קנית ב-100 ומכרת ב-80, הפסדת 20, את ה-20 תקח לך.

אבל על ה-100 היית צריך לקבל 200. חסרים לך 120. את 120 האלה אני

מוסיף לך להכנסה, או יותר נכון מוריד לך מההוצאות, וזוהי אותה תוצאה,

וגם את זה אחה גידר לשנה הבאה מוצמד ומנכה זאת מהרווחים.

צריך להבין כי למרות שאנו כותבים בסעיף הזה; הפרש ריאלי יתווסף

להכנסה, נכון לכתוב כך רק מבחינה משפטית, אבל היינו צריכים לכתוב: ינוכה

מן ההוצאות, מדוע לא כתבנו "ינוכה מן ההוצאות"? כי אס יש לך הוצאות

מימון יש ממה לנכות. נניח שאין לך הוצאות מימון ויש לך רק הון עצמי-

אינך לוקח הלווארת בבנקים. על ההון העצמי אתה מקבל מאתנו הגנה. אין

ינוכה מן ההוצאות, אנו אומרים: יתווסף

להכנסות. המשמעות האמיתית של הזימור כאן היא שאינני)רוצה לתת לך הוצאות

על דבר שלא מגיע לך. כי אתה מחזיק בידך נייר שלא צמח מספיק ואתה רוצה

הכרה בהוצאה, אבל זה לא העסק שלך. אינני שולח אותך לבורסה לקנות מניות

חפשיות. אתה רוצה לקימור על ערך הכסף שלך, תשקיע אותו בקרנות, מאיגרות

חוב ממשלתיות, במניות ההסדר. יש לך מספיק אפיקים להשקעה שתשמור על

ערך כספך,

ואס תפסיד באיגרות חוב?

כאן אי אפשר להפסיד, כי איגרות החוב הן צמודות,

לא תמיד אתה מקבל את מלוא ההצמדה במכירה של איגרות חוב-

בסך הכל השנתי זה לא יכול לקרות, כי יש גם ריבית, גם הצמדה וחלק

עדיין לא מימשת- במשך שלוש השנים האחרונות הפסדים היו אף ורק בניירות



י' ברון

ערך חפשיות ולא באיגרות חוב ממשלתיות. גם לפי כללי החשבונאות אתה צריך

להעריך ניירות ערך כאלה עם הצבירה ולא לפי הערך בבורסה באותו יום. אם

תשקיע את הכסף בניירות ערך כאלה, אנחנו נותנים לך הגנה נוספת על מנח

לעודד אותך להשקיע אה הכסף שלך באיגרות חוב ממשלתיות.

היו"ר א' י' שפירא;

נניח שחברה ייצרנית השקיעה כסף במניות. היא קנתה מניה ב-100, מכרה

ב-120, בעוד שלפי קצב האינפלציה היא היתה אמורה למכור ב-300. נוצר כאן

ההפרש שאתה מדבר עליו של 180. לחברה יש רווח מעסקות שונות. היא מבקשת

לנכות את ההפרש הזה כהוצאה מן הרווח הכללי.

י' ברון;

יש לחברה רווחים מעסקיה. ויק- לה נייר ערך שהיא קנתה ב-100 ומכרה

ב-120, היא הרוויחה, אלא אני אומר שהיא היתה צריכה להרוויח עוד 180,

אני אומר לזאת אותם 180 כבר הורדת מהרווחים. אני מבקש זאת בחזרה, כי לא

היית צריך להוריד את ההפרש הזה. בשנה הבא יהיה לך רווח מאותו ענף,

אז תוריר את ה-.180

בנושאים של ציוד, מלאי וניירות ערף, בשלושה נושאים אלה בעיקר,

נבדל החוק החדש לעומת החוק הישן, כאשר בשנים מהם קיבלנו את המלצות

ועדת-שטיינברג, ובאחד מהם - ניירות ערך - לא קיבלנו ההמלצות והלכנו

בדרך אחרת.

יש נושא שהוא שנוי במחלוקת בינינו לבין ועדת-שטיינברג. אני רוצה

להביא זאת לידיעתכם היום כי וראי תשמעו זאת בהמשך הדיון מהמשלחות.

אמרנו למצד אחד מתאמים את המלאי, ומצד שני מתאמים את המקדמות מלקוחות.

ועדת-שטיינברג בדו"ח הראשון שלה דיברה רק על מלאי והזכירה במשפט אחד,

שיש עוד בעיה בקשר למקדמות מלקוחות, שהוועדה מרם הספיקה לדון בה והיא

תדון בה בהמשך. בדו"ח השני אומרת ועדת-שטיינברג כי מאחר וענין המקדמות

מלקותות הוא חלק אינטגרלי מהנושא של תיאום מלאי ויש קשר בל ינותק

ביניהם, לכן היא ממליצה לתאם גם את המקדמות מלקוחות. ואנחנו חו7.לבים

שהתיאום של המקדמות מלקוחות יכול להיות רק בגבולות התיאום קול המלאי.

אס אני מוסיף לתיאום מלאי 100, אין זה מעניני מה היו המקדמות מלקוחות.

יכול להיות קלהיית צריך לתאם מקדמות מלקוחות במינוס 150, אני נותן

לך רק 100. היות ורק את המלאי אני מתאם לך, אזי רק אותו קטע של

המקדמות ששימש למלאי אני מוכן להשוות האחד כנגד השני- מה שמעבר לזה

הרי לא שימש לרכישת מלאי, ואינני יודע מה עשית בזה והיכן זה נמצא.

זה שימש בעסק שלך, אבל כל הדברים משמשים בעסק וגורמים לרווחים או

להפסדים, זהו מהלך רגיל של עסקים.

ועדת-שטיינברג היתה בדעה שאין לקשור בין שני הדברים. תיאום מלאי

הוא תיאום מלאי, ותיאום מקדמות מלקוחות צריך להתאים להיקף המקדמות.

התוצאה קזל ההמלצה הזו יכולה להיות חמורה עבורנו. כי המוח היהודי ממציא

פטנטים,ואנו מנסים עד כמה שניתן לסתום את הפרצות.

י' כהן;

אני מבין שוועדת-שטיינברג הציעה תיאום נפרד למלאי ותיאום נפרד

למקדמות..

י' ברון;

ללא קשר בין אתר לשני. למעשה הם ניסחו המלצה ברוח ההצעה שלנו,

אבל אחרי שהם ראו את הצעת החוק הם היום מהרהרים..

הלב של החוק הזה - וכאן מגיע כל האשראי לו ועדת-שטיינברג, לא לנו -

הוא בפשטותו. אמרו שבמקום הפרפקציוניזם היוצא מן הכלל והיפה כפי שהיה

בחוק המיסוי בתנאי אינפלציה, שהוא כשלעצמו יצירת מופת, אבל הוא יצר



י' ברון

כל כך הרבה בעיות בביצוע, כאשר דברי ההסבר משתרעים על שני ספרים

עבי כרס, כאן נעשיה משהו פשוט.. אמנם יהיה אולי פה ושם דג קטן שיברח

מן החכה, או מישהו שייפגע חלילה, אבל החוק יהיה פשוט ואפשר יהיה לחיות

אהו. זהו חוק לשנה אחת, ואולי יאריכו אוחו לעוד שנה, הבה נפשט אותו

כדי שכל מי שיקרא אותו גם יבין אותו. ועדת שטיינברג הציעה לנו הצעת

חוק פשוטה וקצרה, שהשתרעה על 10-9 למודים, ובתוספת השינויים שהוצעו

לנו לאחר מכן היא היתה צריכה להשתרע על 12 עמודים, ההצעה שלנו

משתרעת על 17 עמודים, ואס היו מדפיסים אוחד בצורה קצת שונה מספר

העמודים היה קטן אולי בשנים. אני מציין זאת כי יו"ר הוועדה, מר

עוזי שטיינברג, בוכה על כל עמוד נוסף ומיותר בטענה שהוא שאף להגיע

לחוק פשוט וקצר. אבל צריך להבין שהמשפטנים, אשר צריכים לתת להצעה

לבוש משפטי-מקצועי יודעים מה צפוי כאשר יש בחוק מלים הניתנות לפירושים

שונים, לאיזה משמטים זה יכול להביא בכל הערכאות ועד לבית המשפט

העליון, לכן צריכים להיות זהירים עד כמה שניתן ולהשאיר לאנשי המקצוע

ארז הניסוח של החוק,

נושא אחר שבו דעתנו שונה מדעת הוועדה, בתקופה חוק המיסוי

בתנאי אינפלציה, במשך שלוש שנים, ראו מגרש אצל קבלן כנכס מוגן, כנכס

שיורד מההון העצמי ועליו אין הגנה, למרות שזוהי סחורה, כי מגרש כזה

קונים כדי למכור אותו, לא כדי להשקיע. הוועדה המליצה שמגרש אצל קבלן

כמוהו כזוג נעליים בחנות|נעליים, זוהי סחורה, לכן לא צריר לראות בכך

נכס מוגן, אי לכך הוציאו את המגרש הזה מהמסגרת של נכס מוגן והחזירו

מה קרה במשך שלוש השנים האלה? הואיל ובשלוש

השנים האלה הורידו זאת מההון, הרי ההתייקרות של המגרש בהתאם לעלייה

המדד צריכה להיות פטורה ממס, כי מיסיתי אותה פעם אחת, כבר לקחתי ממנה

מס על ידי כר שהורדתי אותה מן ההון העצמי, על כך אנחנו מסכימים, ואין

בענין זה חילוקי דעות, אלא אנו אומרים כי לדעתנו היה עיוות בחוק

המיסוי בתנאי אינפלציה עצמו, בכך שבו ניתן הפטור ממס, כאשר אדם פרטי

מוכר מגרש והיתה אינפלציה, הוא משלם 10% מס על האינפלציה, הוא לא מקבל

זאת חינם, הקבלן, כאשר שאל מדוע זה לא מגיע לו, אמרו לו: אתה סוחר,

המגרש זוהי סחורה למכירה, בחוק המיסוי בתנאי אינפלציה הפכו את היוצרות:

אדם פרטי שמכר מגרש שילם 10% על האינפלציה, והקבלן היה פטור. אנחנו

אומרים שגם השכר במשק איננו מוצמד ב-100%, השכירים אינם מקבלים את

מלוא המדד אלא 80% ממנו, גם איגרות חוב אין להן הגנה מלאה, יש איגרות

חוב הצמודות ב-80% או 90% למדד, גם בעולם יש אינפלציה של כמה אחוזים,

ואיש איננו זוכה שם להגנה. מדוע אנחנו צריכים לתת הגנה מלאה? יש לנו

כלל שעל עודף האינפלציה משלמים 10% מס. גם הקבלנים צריכים לשלם 10%

מם בעת המכירה,

לאחר שוועדת שטיינברג וגם אנחנו לא קיבלנו את דעתם של הקבלנים,

קיימנו אתם פגישה, אני יכול להגיד שכמעט הגענו אתם לסיכום, הם מבינים

שבמשך שלוש שנים נתנו להם מה שלא מגיע להם, אני מאמין שנסכם את הנושא

בהבנה עם המגזר הזה.

נושא נוסף מתייחס לנישומים קטנים שאינם מנהלים ספרים בשיטה

הכפולה של חובה וזכות אלא רושמים רק תקבולים ותשלומים. גם להם יש

מלאי שהוא ממומן מהון עצמי, עד עכשיו ההגנה כמעט ולא היתה קיימו!.

הוועדה המליצה, וקיבלנו את המלצתה, שאם לאדם כזה יש מלאי, הוא זכאי

לנכות מההכנסה שלו את מחצית שווי המלאי הממוצע שלו, או 30% מהכנסתו

החייבת במס, הסכום הנמוך שבהם. כפוף לזה שהניכוי לא יעלה על הוצאות

המימון שהוא שילם לבנקים, כי אם הוא שילם לבנקים סכום יותר גדול מזה,

סימן שהוא מימן את מלאי לא בהון העצמי אלא בהון זר, וההגנה איננה מגיעה

לו, כי הוא הוריד מההכנסות את הריבית. אם הוא הוריד פחות ריבית,

אז חלק מהמלאי הוא מימן מההון שלו. כאן יש חידוש שמקל על הנישומים הקטנים.



י' ברון

דבר נוסף הוא הניכוי השוטף, שבחוק המיסוי היה 5% בלבד. על

הרווחים השוטפים גם כן נותנים הנחה של 5%, כי גם הם תורמים לרווח וגם

בהם יש שחיקה. הוועדה המליצה שהשיעור של 5% יישאר בתוקפו אך ורק

אם האינפלציה לא תעלה על 150%; ואם האינפלציה תעלה מעבר ל-150%,

הרי בגיז אינפלציה נוספת ילל כל 100% צריר לחת 2.5% נוספים ניכוי שוטף .

(ח' רמון; זה לכולם?) לכולם.

מהי ההגנה על ההון? יש מצד אוזר הון עצמי. ייצר שני יל- נכסים

קבועים, כמו מקרקעין או ציוד. אם נפחית האחד מן הליני נקבל הון עצמי

נטו, נניה 1000. אנו אומרים שעל ההון העצמי נטו מגיע ניכוי אינפלציוני

רק '90 מהאינפלציה השנתית. אח האינפלציה השנתית היתה 200%, מגיע לר רק

180, וזאת מאותה סיבה שקודם ציינתי, ששום דבר איננו מובטח ב- '100.

10 צריר לתרום כל אחד. שנית, אם מגיע לך ניכוי של 1800, והרווחת כמה

שהרווחת, אותם 1800 אינם יכולים לעלות על % 70 מהרווח. כאן הלכנו

לקראת האזרח כי עד עכשיו זה היה רק 50%. עז- עכשיו רק 50% מהרווח יכולת

להוריד השנה, ואת היתר רק בשנים הראות.

מדוע אנו הולכים כאן לקראת האזרחים? מהסיבה הפשוטה שמצד אחד

החמרנו בנושא של ציוד ומלאי. מצד שני, איננו מאמינים שמישהו ממילא יגיע

למצב שהוא יוכל יוכל להוריד רק 70%, כי ההגנה תהיה הרבה יותר קטנה.

אפקטיבית הוא יוכל להוריד 40%. הוא לא יגיע ל-70%. ומי יגיע ל-70%? -

רק מי שיש לו הון עצמי גדול מאד, ואז זה מגיע לו. אמרנו שהחסם הזה

של '/70 לא יחול כאשר יש לך הכנסה מניירות ערך ממשלתיים. אם השקעת

באיגרות חוב ממשלתיות, או בקרנות המתמחות באיגרות חוב כאלה, והרווחת

על כך כסף, על כר תקבל ''100 ניכוי. כר נאמר גם בחוק המיסוי בתנאי

אינפלציה בשלוש השנים האחרונות על מנת להעדיף מבחינת שוק ההון את

ההשקעה באיגרות חוב, כי אנו צריכים לדאוג גם לשוק ההון.

ח' רמון;

אפ העסק שלר משקיע רק באיגרות חוב ממשלתיות, אתה יכול להגיע ל-100%.

שר האוצר קבע בשעתו,ובצדק, שאם גייסת כסף בבורסה, עד שתעשה בו

שימוש תשקיע אותו באיגרות חוב ממשלתיות או בקרנות המתמחות באיגרות אלה.

ותמשור משר כספים באופן הדרגתי עם ההתפתחות של העסק. ניתן היה להשקיע

את הכספים האלה גם באיגרות חוב דולריות. אלה צריכים להיות מוגנים, כי

אי אפשר לגבות מהם מם עוד בטרם התחילו לעבוד בעסק.

אלה הם בקווים כלליים הסעיפים של החוק. הבטחתי לחברי ועדת-

שטיינברג שאודיע כאן בוועדת הכספים בריש גלי בעיקר לפרוטוקול שאנחנו

קיבלנו את עיקר ההמלצות ולא את כולן. הצעת החוק שאנו מגישים שונה

ראשית, בטיפול בניירות ערר; שנית,

בחיוב במס של 10% על הרווח האינפלציוני מנכסים שהרווח בגינם חייב במם,

במו קבלן בנין; שלישית, בענין המקדמות מלקוחות אנו עושים הקבלה

לתוספת של תיאום המלאי ולא מעבר לזה. רביעית, הצעת החוק יותר ארוכה

בגלל הצורר לדייק יותר בחקיקה.

בקשר לקבלני בנין, הם הציעו שנתאם להם את המקדמות מלקוחות

למרות שאין תיאום מלאי. הסברנו לקבלנים שאם הם רוצים תיאום המקדמות,

עליהם להסכים לתיאום מלאי. אם אתם מוותרים על תיאום מקדמות לא יהיה

גם תיאום מלאי. הקבלנים מסכימים אתנו"

יש עוד ענין שולי שהוא שונה ממה שהציעה הוועדה לגבי אדם שמנהל

הנהלת חשבונות חד צדדית של תקבולים ותשלומים, מגיע לו בשביל פחת ניכוי

מוצמד של הפחת. אנו אומרים שזה מגיע לו עד אמצע התקופה, זאת אומרת בשביל

חצי שנה ולא עבור שנה שלמה. ומדוע? הוא מנהל את החשבונות שלו בשקלים

נומינליים. כל חודש יש לו את ההכנסה באותו החודש. הדוגמה הטובה ביותר



י ברון

היא ילל אדם שיש לו משרד שהוא משכיר אותו. הוא מקבל כיי הודק- דמי לשכירות,

דכי השכירות גדלים כל חודש בגלל ההצמדה. הוא גם משלם כל חודש תשלומים

שונים שהם הוצאות על הדירה. גם פחת הוא צד-ר לקבל כאילו כל חודש לפי

הערר ההולך וגדל, אם אהן לו את הפחת לפי הערך של החודט האחרון, הרי

שנתתי לו פהר כפול כזה שהגיע לו. אני צריך לתת לו פדית גם כן באופן

מדודג לפי האינפלציה, וזה אומר אמצע התקופה. הנוסח שלנו הוא שונה

מזה של המלצת הוועדה, אבל אין לר משמעות.

קיבלנו דבר נוסף מהמלצות הוועדה שלא ציינתי, וזה חשוב מאד. אני

מתכוון להמלצת הוועדה בענין טיפול בחברות בהשקעת חוץ, יש חברות חוץ

גדול שהשקיעו בישראל- חברות אלה היו זכאיות בעבר להקלות משמעותיות

ל5י שני תיקונים לחוק לעידוד השקעות הון: האחד - תיקון מסי 15, הקרוי

תיקון-רונל; וכן תיקון מסי 17 שהוא תיקון-פלומין. קוני תיקונים אלה

נתנו למשקיעי חוץ הגנה מרחיקת לכת ועודפת מעל לכל פרופורציה. טוען

מר שמיר, שהוא יו"ר איגוד החברות בהשקעות חוץ, שהחברות בכל זאת שילמו

מס בגבולות של 10%-18%, במקום 30% עד 52%. ואני טוען שהחברות שילמו,

לפי דו"ח שנמסר לי, שיעורי מס הנעים בין 3% ל-10%. וזאת כאשר בתיקון-

רונל לא היתה כוונה כזו. הכוונה היתה שאם חברה בהשקעת חוץ הביאו?

מיליון דולר, אותו סכום של מיליון דולר שריר וקיים. מה שהחברה מרוויחה

מעבר לזה בדולרים, תשלם על כך מס. בהון של החברה איננו נוגעים"

זו היתה המטרה של תיקון-רונל. כתוצאה מתיקון 17 שמדבר על היוון רווחים,

ולא אלאה אתכם בזה, הגענו למה שהגענו ולא גובים מס.

אומרת הוועדה - וקיבלנו את דעתה - אם יש לחברה כזו עדיין אישור,

והאישורים ניחנו לעשר שנים, והאישור הוא עדיין בתוקף, זוהי זכות

מוקנית, שאין לפגוע בה. חברה שתוקפו של האישור שלה נגמר, תוכל לבחור

ניהול ספרים בשקלים, ויחד עם זה תרגום

יום-יומי של השקלים לדולרים, וזאת למי תקנות שנתקין באישור ועדת הכספים.

בסוף השנה הוא ידאה מה כדאי לו יותר ~ או שישלם מס לפי הדולדים, או

שישלם מס לפי השקלים, על פי החוק הזה. כבר שמעתי מכמה רואי חשבון,

שגם החוק המחמיר הזה, שתשמעו את ההתקפות עליו כאשר יגיעו המשלחות,

עדיין יהיה עדיף על פני תשלום מס לל?י דולרים ריאליים, בכל מקרה כדאי

יהיד למשקיע לקללם את המס על פי החוק הזה,כי עדיין יש בו הקלות מעבר

למה שמגיע. איננו יכולים בבת אחת לקצץ בכל, אני מקווה שהדברים שאני

אומר לכם יעזרו לכולנו לעמוד בלחצים שיופעלו עלינו,

אמרת שזוהי זכות מוקנית. האם הזכות הזו ניתנת גס למשקיעים שהשקיעו

לפני קבלת תיקון-רונל או תיקון-פלומין?

אבדוק את הנקודה הזו.

עד כמה שאני יודע, משקיע לא עשה דבר עד שלא קיבל את האישור הזה.

משקיע בא לארץ בתקופה שבח לא היה חוק-רונל. במשך הזמן אושר חוק-רונל.

לאותו משקיע אין זכות מוקנית.

נבדוק את הענין.

כמה חברות כאלה יעי בארץ?



ד' נייגר; יל. כ-500 תיקים ילל חברות כאלה,

מספר החברות הגדולות והעיקריות מגיע ל-30-20 כמעט לכל

ההברות נסתיימה התקופה של עשר שנים. יש תברות בודדות שהאישור שקיבלו

הוא עדיין בתוקף.

ד' נייגר;

אילו היינו צריכים לתקן את תיקון 17 היינו סותמית בו הרבה הרצות,

אבל אז אתה כאילו פוגע במשקיע שבנה את השקעתו בהסתמך על התיקון הזה.

י' ברון;

משקיעי חוץ שלחו לנו מברקים בנושא הזה, שלחתי להם תשובה והסברתי

בדוה טובה מדוע אנו יציעים את ההצעה, מר שמיר קיבל את העתקי המכתבים

ואמר לי שהוא מקבל את הדין, אבל הוא חושב קירצוי למשק שנשקול תיקון אחר,

הדומה לתיקונים 15 ו-17, שיתן למשקיעי חוץ חדשים, שמוכנים לבוא

ולהשקיע בישראל בפרוייקטים קול יצוא, הנחות והקלות נוספות,השבתי שעקרונית

אינני רואה סיבה מדוע לא לשקול זאת, הוא אמר שהוא רוצה לעבד הצעה. אם

הוא יגיש לנו הצעה נבחן אותה, זה במישור אחר, במישור שיי חוק לעידוד

השקעות הון. אין לזה קיייכות לחוק שאנו דנים בו,

היום הממשלה אמורה לאשר הצעת חוק האומרת שמי שקיבל אישור וחל

עליו תיקון 17 - והרי האישור ניתן מראש לפני ההשקעה, ולמשקיע ניתנת

תקופה להקמת המפעל, לביצוע התכנית המאושרת - מאריכים לו את התקופה

בשנתיים נוספות. ההצעה הזו תובא לוועדה, (ח' רמון; יהיו משקיעים

שיבואו עכשיו..) מדובר רק בתכניות ישנות שכבר אושרו, אלא ביצוען

טרם נסתיים,

ת' רמון;

ואס האישור ניתן לפני חצי שנה?

י' ברון;

האישור האחרון ניתן ב-31 במרס 1983, מאז אין עוד אישורים,

מה מצפה לנו? אני מקווה שמחר ועדת השרים לעניני כלכלה תאקיר

את ההצעה. כן אני מקווה שתוך כמה ימים בעבודה מאומצת תסתיים גם מלאכת

הניסוח המשפטי ונוכל להביא את הצעת החוק לקריאה ראשונה לפני הפגרה.

אני מבין שוועדת המשנה תהיה מוכנה לקיים אתנו את הדיונים על הצעת החוק

גם בתקופת הפגרה, צר לי שהקריאה השניה והקריאה השלישית יהיו רק אהרי

ראשית חודש מאי. אם הדיונים בוועדת הכספים יתקדמו בקצב מניח את ה דעת -

והוועדה צריכה לשמוע גם את המשלחות - אולי נבקש מיו"ר הכנסת לזמן את

הכנסת למושב מיוחד בסוף חודש אפריל.

אנחנו בוועדה נקדיש להצעת החוק את כל הזמן הדרוש על מנת להבטיח

שלא יהיו כאן המכשלות של החוק הקודם,

יי ברון;

אני רוצה לבקיר לכם שקיימתי סיבוב של שיחות עם הארגונים הכלכליים

במשק, לא ישבתי עם לשכת רואי החשבון או לשכת עורכי הדין, אבל עם

הארגונים הכלכליים ישבתי, לכולם פה ושם היו הערות, אנחנו על ידי מהלך

אחד כנראה נספק את כולם, שנגדיל בשיעור מסוים את שיעורי הפחת הקיימים

היום על הציוד. ואז יישאר גוף אחד והוא - התאחדות התעשיינים, לפני קרוב

לשלושה חדשים ישבתי עם אנשי התאחדות התעשיינים והם כבר ידעו מה מצפה להם,

בנושאים שהם מדברית עליהם - ציור, מלאי,הגדרת הון עצמי - כמעט ולא נשתנה

דבר, לפני חדשיים וחצי ביקשתי מהם להכין חומר כדי לשכנע אותנו שיש פה

טעות, שהפרופסורים טעו, וכן גם עורכי הדין ורואי החשבון, שכולם חשבו

שהחוק הוא טוב- ביקשתי מהם לה ראות לנו היכן אנו טועים, הם הבטיחו



יי ברון

להכין את החומר הלה, אבל לא עשו דבר. והם ממשיכים בטענה הכוללנית

שהחוק הוא רע ופוגע בהם. ודאי שיזה יותר רע מכפי שהיה בשנתיים האחרונות.

אנחנו מנסים עדיין להגיע אתם להבנה כדי שנדע באיזה נקודות אנחנו

צריכים ארלי ללכת לקראתם, אם הם יוכיחו לנו שיש צדק בטענות שלהם.

הנייר הראשון שהם הגישו לנו היה חסר משמעות, ואני מתפלא שהם עדיין

מצרפים אותו לחומר שהם מגישים. הם היו צריכים להכין נייר. אנחנו

הכנו אסימולציות על 250 תיקים. אנחנו רואים שלפי החוק הזה ישלמו יותר

מס, אבל עדיין פחות מכתי שמתחייב מהרווח הריאלי. לכן לא בכדי אומרים

לי רואי החשבון, שאם נתן למשקיעי חוץ לנהל את החשבונות שלהם בדולרים או

השקלים, הם עדיין יבחרו ללכת לפי החוק וזזה ולנהל את החשבונות בשקלים

במקום לבחור בחישוב הדולרי שמצביע על רווח אמיתי.

אני חושב שזכות קיומה המרכזי קול הוראת השעה היא בתיקון אותם

עיוותים שגרמו לאובדני הכנסה מהמם שכל כך הרבה דובר עליהם לגבי הסקטור

העסקי, ובעיקר חברות. ואס אומרים כי סופו מעיד על תחילתו, כאן המצב

הוא הפוך. אני רוצה להזכיר לחברי הוועדה, שכאשר הגדרנו בשעתו ציוד

כנכס בלתי מוגן ידענו מראש שיש כאן עיוות כלפי המס. אבל אמרנו כי בתקופוז

של אינפלציה, שהיתה אז נמוכה לעומת האינפלציה של היום, נקל על הפירמה

בכל הנוגע לתזרים המזומנים שלה על ידי כר שנתן לה את ההגנה באופן מיידי

ולא את ההגנות שהן חלק מן הקונצפציה קיל החוק, כמו הגנה דרך פחת ריאלי

או מס מוגבל בעת מימוש הנכס.

אס היום יווצר חלילה מצב שהעיוותים האלה לא יתוקנו ועליהם נבנה

את תוספת המם הגדולה לצריכה להציל את המולדת, כפי שאומרים; אם

נשאיר כאן את העיוותים האלה או נקזז אותם בדרך של שיעורי פחת גבוהים,

לדוגמה - הרי שנחזור לאותו מקום שבו עמדנו בעבר. בנושא הציוד ידענו

מראש שיש כאן ליקוי. אי אפשר לחיות עם הליקוי הזה באינפלציה של היום,

כל קיזוז כאן בדרך של פחת בשיעורים ענקיים יחזיר אותנו למצב שבו

היינו לפני הוראת השעה. לכן זהו זכות קיומה המרכזי של הוראת השעה.

הוועדה צריכה להיות ערה לענין זה.

ג' שפט;

יש לו הערכה בכמה התבטא אובדן המס בשנים האלה?

אני יודע שהחוק הזה צריף לתת לפי ההערכה כ-500 מיליון דולר.

הממונה אמר שהחוק יתן לפי ההערכה 350 מיליון דולר.

אמרתי 350 מיליון דולר בהתחשב בכך שאני צופה הקטנה ברווחיות במשק.

אילו הייתי לוקח את המצב במשק בשנת 1984 ומעמיס עליו את החוק החדש,

הסכום הוא 500 מיליון דולר. אינני מאמין שהשנה נגבה יותר מאשר

300-350 מיליון דולר.

שאלתי/ על הפסד הכנסות כתוצאה מחוק המיסוי בתנאי אינפלציה במשך

שלוש שנות קיומו של החוק,

ב-1984 איבדן ההכנסה היה כחצי מיליארד דולר. נניח שכל שלוש השנים

היו זהות, למרות שהן לא היו זהות, הרי שאנו מגיעים למיליארד וחצי דולר.

בשנת 1982 לא היה הפסד, ל' גת 1982 ריחה השנה הראשונה לביצוע

החוק. החסם של 50% פעל. מניירות ערך היו רווחים. לא הפסדנו, בשנת

1983 היה הפסד יותר קטן, ובשנת 1984 הפפד יותר גדול. אני מעריך

שכולל היה כ-700-800 מיליון דולר.

זוהי נקודה שחייבים להביא אותה בחשבון. זו לא בעיה יילל תיקון קטן

שמתווכחים עליו. זוהי זכות הקיום ילל הוראת השעה. אני רואה בכך את

גולת הכותרת של כל תכנית כלכלית שצריכה להביא להבראה.

אני מברך על כך שסמים סוף סוף קץ למצב האבסורדי שיגרם להפסד

הכנסות של כמיליארד דולר. סכום זה מהווה כמחצית הקיצוץ שאמור להיות

בתקציב המדינה, שכולנו מייחלים לו. יחד עם זה עדיין לא ברור לי מדוע

אינכם מנסים לנטרל את האינפלציה באמצעים טכניים ולא בצורה בל כך

מסובכת. אתם מנטרלים את האינפלציה לפחות לגבי משקיעי חוץ בכך שאתם

נותנים להם את האופציה הדולרית. עדיין נשאר האבסורד לא בכל העסקים

אבל בחלקם של תמרון בתזרים המזומנים או בהוצאות- אני מוציא יותר

בסוף השנה ומשתדל לקבל בתחילת השנה. באינפלציה של 100% זה היה עוד

מצב נסבל, כי בכל זאת היו מרווחים מסוימים שניתן היה לחיות אתם

והיכולת להתחמק היתה יותר קטנה. אבל בתנאי אינפלציה של 400% ו-500%,

כל מי שיודע לנהל את הענינים האלה בצורה הנכונה, מרוויח את כל הכסף.

אינני תומך בהצעה להצמיד את המעיק כולו לדולר, אבל אני בעד

בדיקת השיטה לפיה מבתינה חשבונאית בלבד יהיה שקל ריאלי, כדי שהשקל

שרשמתי בספרים ב-1 באפריל והשקל שנרשם ב-31 במרס יהיה אותו שקל מבחינת

ערכו הכלכלי. הקלקל הזה ישמש רק לצרכי חשבונאות, בלי קשר לשאלה אם

ינהיגו או לא ינהיגו דולריזציה במשק לפי שיקולים מדיניים או כלכליים.

אני מוציא 10 שקלים בחודש אפריל. אם בחודש מאי היתה אינפלציה של 10%,

אני קובע יחידה של שקל לחודש מאי, וכך לאורך כל חדשי השנה. בדרך

זו אני מנטרל את האינפלציה. אז גס לא יוכלו לבוא אליכם בטענות.

היום כל אחד עובד לוני שקלים ריאליים; רק לצרכי מס הוא עובד בשקלים

שאינם ריאלזים. אני יכול לתת לו אופציה של מטבע חוץ לאו דווקה לפי

דולר אלא לפי סל מטבעות כדי לנטרל השפעות חיצוניות. היום שער הדולר

הוא בשיאו, מחר הוא יכול לרדת לשפל, ולכך יש התייחסות כלילית.

אני רוצה להגיע להתייחסות חשבונאית. מבחינה חשבונאית מה שחשוב הוא,

שאתה מוציא בשקלים זהים לאורך השנה, לפי חישוב חדשי, ואינני מציע

להגיע לדיוק יום יומי. במסגרת של חודש זה בהחלט סביר.

לכך אין לצערי תשובה בהצעה. שוב הנושא הוא מסובך, הוא שויב בעייתי,

הוא שוב יספק תעסוקה לרואי חשבון ולעורכי דין- אינני מבין זאת.

נקודה לזניה. אני חושב שבנושא של ניירות ערך אנחנו שוב מסתבכים

מחדש. אדם שעיסוקו איננו בניירות ערך, הרוצה להמר בבורסה, יעשה כן

כך בדיוק אומר החוק). אני מבקש להבין:

קניתי נייר ערך ב-100 שקל ובסוף הלינה אני מוכר אוחו ב-80 שקל.

את ה-20 שקל אני יכול לקזז או לא?

מותר לך, אבל לוקחים זאת ממך בחזרה.

י' ברון;

קנית נייר ערך ב-100. הוא שווה 80. הוא היה צריך להיות ילווה 250.

את ההפרש בין 100 ל-80 - תוריד. תוריד 20 אבל תוסיף לי 170- אין דרך

אחרת.השקענו בכך הרבה מתשבה ודיונים והגענו לתוצאה הזו.

יק- אנשים הטוענים שעל פי החוק הזה, גם אם הם יפסידו כסף, הם

יצטרכו לשלם מס הכנסה, למעט 10% שחלים על כל אחד במשק. כל מי שמנהל

עסקים צריך לדעת שהאינפלציה גובה ממנו 10% מס. זאת אני מקבל, בין אם

זה צודק או לא, אבל מעבר לאותם '10, האם אתם משוכנעים שעסקים שמפסידים

כסף במהלך העסקים הרגיל שלהם, לא יהיו חייבים במם הכנסה? כי מי שמנהל

עסק, תעשיין או קבלן או איש עסקים אחר, אם הוא מפסיד כסף, שלא ישלם

מס הכנסה.

י' ברון;

אם הוא מפסיד הוא לא ישלם מס. לא יכול להיות כדבר הזה שמי שמפסיד

ישלם מס,

אמרתי לאנשים שפנו אלי כי אם הם ישכנעו אותי שכתוצאה מהחוק הזה

מי שמפסיד כסף ישלם מס, לא אתמוך בחוק.

הנקודה האחרונה שאני מבקש להעלות מתייחסת להלוואות וההון העצמי.

המערכה הקיימת כיום מונעת למעשה השקעות של ההון העצמי- מי שמרוויח מכך

אלה הם רק הבנקים, לאחר שהאוצר לא תמך בהצעה שלי הגשתי הצעת חוק

שיש לי הון עצמי ואני מפקיד אותו בבנק ומקבל

עליו ריבית של 5% או 7%, ולעומת זאת אני משלם ריבית בעסק של 20%- 25%.

זהו מצב אבסורדי שמונע השקעות של אנשים שרוצים להשקיע בעסק שלהם.

הם מוכנים לשלם מס על הרווח מהריבית, אבל הם אינם מוכנים לשלם, ובצדק,

רווח על הפרשי ההצמדה. ההצעה הראשונה שהצעתי היתה פותרת גם את הבעיה

הזו. מה שנכנס לעסק היה צמוד ומה שהיה יוצא מהעסק היה צמוד, והכל היה

בא על מקומו בשלום, אבל אם אינכם מוכנים לקבל את הצעתי, שנראית לכם

אולי מהפכנית מדי, לליחות תסכימו כי הפרשי הצמדה קול מפעל שבו מושקע

הון עצמי יהיו פטורים מהמס- אינני מבין מדוע לא תוקן הדבר בחוק הזה-

היו"ר א' יי שפירא;

היום אין כמעט עסק בארץ, אם מדובר בחנויות, או עסקים קטנים,

או עסקי יבוא, שמושקע בו הון עצמי. כל בעלי העסקים משקיעים את ההון

העצמי שלהם באיגרות חוב ובניירות ערך אחרים בבנקים, ואלה משמשים להם

כבטחונות לקבלת הלוואות-

יי ארידור! לכן מחייבים אותם במם על הפרשי ההצמדה.

צריו להבין מדוע הם הגיעו לכך. נניח שהם היו משקיעים את הכסף

בעסק. נניח שבעל עסק היה משקיע ב-1984 בשקלים סכום שהוא שווה ערך

ל-100 אלף דולר. ובאותה שנה הגיעה האינפלציה ל-% 400. התוצאה היתה

כאילו הוא הרוויח 300% ועל כך היה חייב לשלם מס, אם תטיל עליו עכשיו

קנס ותחייב אותו במס על הפרשי ההצמדה, כיצד הוא ייראה?

חי רמון;

לנושא הזה אוסיף נקודה שאולי היא משנית. יש הגבלות על האשראי,

יש אנשים שיש להם בטחונות, אבל הבנק אומר להם שהוא איננו יכול לתת

הלוואה בסכום העולה על מיליון דולר- זה מונע השקעות גם כאשר יש בטחונות-

יי ארידור;

לי ברור שהוועדה תצטרך לגיים את כל כוחותיה כדי לעמוד בלחצים של

אינטרסנטים קולא ירצו לשלם מס בצורה חוקית, זה כמובן תלוי הרבה מאד

בחברי הוועדה, אבל גס בנציגי משרד האוצר שיצטרכו יחד עם חברי הוועדה

לעמוד בלחצים אלה- אני בעד זה שעל רווחים אמיתיים ישלמו מס.

(היו"ר אי יי שפירא; גם אני)- צריך להשתדל לעמוד בלחצים, אלה



י' ארידור

אלה שיפעילו אה הלחצים לא יפעילו אותם בטענה שלא צריך לשלם מס על

רווחים אמיתיים, אלא בייענות סרק אחרות, רק צריך יהיה לעמוד בכך, ואני

מקווה שנעמוד.

שאלה שניה שלי קשורה בערך וליציג של המטבע. אינני נכנס עכשיו

לשאלות של מדיניות כלכלית, אבל ברור שהבעיות הקיימות אצלנו בגביית

המסים נובעות מכך שערר השקל משתנה מדי יום ביומו, וכהוצאה מכך צריך

לעליות את כל ההתאמות שהיו כלולות בחוק המיסוי בתנאי אינפלציה שכלולות

גי! בדו"ח ועדת-שטיינברג וגם מוינו י ים לדו"ח. כל ההצעות האלה נובעות

מן האינפלציה, אחרת היו צריכים לתקן חוקי מס רק אם נמצא בהם פגם כלשהו

במשך הזמן.

לענין המלצות ועדת-שטיינברג, היא קבעה עקרונית - ואני מצטט:

"שיטת הקבע לקביעת ההכנסה בסקטור העסקי שצריכה להיות נהוגה בישראל

בתנאי אינפלציה מתמשכים היא שיטת הצמדת ההכנסה, ההוצאה, המס ותשלומי

רמס ליחידת מדידה יציבה- יחידת מדידה זו יכולה להיות מדד יוקר המחיה,

השער היציג של הדולר או כל יחידת מדידה אחרת המאפשרת רישום שוטף של

ההכנסה, ההוצאה ותשלומי המס ביחידת מדידה יציבה, שיטה זו תופעל החל

משנת המס 1986." כלומר גם ועדת-שטיינברג ראתה את הפתרון בשיטת מדידה

יציבה. אבל היא אמרה שאת הפתרון הזה עדיין איל ליישם בשנה המס 1985

אלא מוטב לדחות אותו לשנת המס 1986 . אני רוצה להבין מדוע לא מציעים

להנהיג מייד שיטת מדידה יציבה- (חי רמון: לפיחות כאלטרנטיבה), אינני

אומר עכשיו איזו לליטת מדידה יציבה יש להנהיג,

" ניתן לומר שמרבית הגורמים

שהופיעו בפני הוועדה ראו בשיטת ההצמדה ליחידת מדידה יציבה את הפתרון

הרצוי, לעוהת זאת נשמעו דעות שונות ביחס לזמן הדרוש להפעלת השיטה.

ההערכה היא כי מיום שנתן הנחיה לפעול דרושים בין 6 ל-18 חדשים להפעלת

מערכת בזו. כבר מהטעם הזה בלבד היה ברור כי אין הקליטה ישימה לשנת המס

1985 . יחד עם זאת הגענו למסקנה כי שיטת הקבע לקביעת הכנסה בסקטור

העסקי בתנאי אינפלציה מתמשכים צריכה להיות מבוססת על ניהול חשבונות

צמודים ליחידת מדידה יציבה,"

עוד אומרת ועדת-שטי י נברג, ואני מצטט מהדו"ח כי לדעתי זה המפתח

"אחר בדיקת כל ההצעות הגענו למסקנה כי בתנאי אינפלציה

מתמשכים, וכל עוד שיעור האינפלציה עולה על 4%-5% לחודש, השיטה היחידה

לקביעת ההכנסה היא על ידי ניהול חשבונות באופן שוטף ביחידת מדידה

יציבה כגון שקל צמוד, שער יציג של הדולר וכוי. מבחינת מס הכנסה השיטה

למעשה מחזירה את המצב לקדמותו כאילו לא קיימת אינפלציה במדינה. השיטה

צריכה להיות מופעלת לא רק לגבי קביעת הכנסה חייבת אלא גם לגבי תשלומי

המס. השיטה איננה מחייבת להנהיג הגנה מלאה נגד האינפלציה וגם איננה

מחייבת פטור מלא של רווחי אינפלציה, דבר זה ניתן לשיקול פוליטי-כלכלי

בידי המוסמכים לכך- אבל השיטה מבטיחה מדידה אובייקטיבית|הוגנת של הרווח

וריאלי לכל סוגי ההכנסות ולכל חלקי האוכלוסיה." אז יש בעצם הפתרון

העקרוני.

אה יש הפתרון העקרוני, וכל הטענה של ועדת-שטי ינברג שבעצם אי-אפשר

ליישם אותו מהר, אינני מבין מדוע אי אפשר ליישם אותו מהר, שכן ועדוז-

שטיינברג הגישה את הדו"ח שלה עוד בחודש דצמבר ועבדה על כך כמה חדשים,

כלומר, היה לה לפחות חצי שנה לפני תום שנת המס כדי להגיש את הפתרון

הנכון לשאלה הזו- אבל היא הגישה זאת בדצמבר. בכל זאת אני רוצה להבין

מדוע אי אפשר להחיל את הפתרון הזה על לינת 1985. אנחנו הרי טרם חוקקנו

את החוק, ממילא החוק הזה יהיה בצורה כלשהי רטרואקטיבי בתוך שנת המס,

מדוע אי אפשר לקבוע מנגנון של שיטה יציבה כבר בהצעת החוק שתוגש לכנסת?



י י ארידור

אם מבחינה טכנית אי אפשר לקבוע מנגנון קול שיטת יחידת מדידה יציבה,

מדוע אי אפשר יחד עם החוק שמוגש כהוראת שעה להגיש את החוק המתוקן

שיחול מ-1 באפריל 1986? ההוראה בדבר ידידת מדידה יציבה תוקפה יהיה

רק מ-1 באפריל 1986, עד אז יש אמנם הוראת שעה, אבל בכך נגמר הענין.

אינני מבין מדוע לא מגישים זאת לכנסת. כי מה שקורה לאחר הגשת דו"ח

ועדת-ק-טי ינברג, שמביאים חוק שכולל תיקונים ושיפורים לחוק המיסוי בתנאי

אינפלציה. פעם היתה הוראת שעה בצורה לול הקילת מלאי. היום מגישים הוראת

שעה ברוח המלצות ועדת-שטיינברג. אלה הם בסך הכל תיקונים לחוק המיפוי

בתנאי אינפלציה. אבל אם מתברר שהאינפלציה מתמשכת ודרוש תיאום, התיאום

הוא בדרך שקבעה ועדת-שטיינברג של יחידת מדידה יציבה. מדוע לא יוגש

לכנסת החוק המלא?

אם יגידו לי שהחוק המלא לא מוגש משיקולים של מדיניות כלכלית,

אז נתווכח על המדיניות, אבל אם יגידו לי שזוהי שאלה שאיננה ניתנת לפתרון

טכני, כדאי לשמוע על כך הסברים, כי ועדת-שטיינברג היתה סבורה שזה כן

ניתז לפתרון טכני אלא שזה צריו לקחת קצת זמן. אפילו אם נקבל את ההנחה

שהפתרון הזה דורש קצת זמן, מדוע לא יוגש החוק עכשיו, ותינתן שהות של

שנה כדי לבצע אותו, אם נניח שיוחלט לא להגיש את החוק עכשיו, מדוע לא

תימסר לפחות הודעה שמ-1 באפריל 1986 תהיה יחידת מדידה יציבח לצרכי חמס,

בהתאם לקו העקרוני שקבעה ועדת-שטיינברג. לפחות תימסר הודעח כדי שאנשי

העסקים יוכלו להיערך לכך, ובמושב הקיץ יגישו את התיקון הזה.

ועדת-שטיינברג כאשר היא שמעה אח נציגי המגזרים השונים והיא עצמח

דנה ובדקה כיצד ליישם שיטה מסוימת, היא הגיעה למסקנח הצודקת שבתנאי

אינפלציה מתמשכים דרוש משהו יציב ולא מדידה עקיפה. החוק למיסוי בתנאי

אינפלציה פירושו היה להגיע לרווח בדרך עקיפח במקום להגיע ישירות אל

הרווח. אבל הם הגיעו למסקנה, שבין אם ההמלצה הסופית שלהם תהיה דולרית,

או סל מטבעות, או מדד יומי - והם חושבים על מדד חודשי מחולק ל-30 יום -

הרי חילוקי הדעות ביניהם באיזו דרך לבחור עדיין קיימים, אבל גס כאשר

יגיעו להסכמה תוך בריקה עס חברות תוכנה ומחשבים, תהיה בעיה של כתיבת

תוכנה, ובלי מחשב זה כלל לא הולך. מי שהיום מנהל ספרים ללא מחשב,

כמעט בלתי אפשרי שהוא יוכל לנהל ספרים לפי יחידת המדידה חיציבה.

יי ארידור;

חוא צריך לעשות פעולה אתת ביום קול הסיכום.

אומרות חברות חתוכנה שדרוש להן פרק זמן של ביז 6 ל-12 חודשים

אם כך, אנחנו צריכים מהר מאד לקבל את ההמלצות

על מנת שנוכל כבר עם החוק חזה להודיע שזה יהיה החוק הבא. יש זמן לדון

בו במשך חודשי חקיץ, אבל הנישומים יהיו מודעים לכר וחברות התוכנה יתחילו

לעבוד על כך.

הוועדה הגישה את הדו"ח בדצמבר 1984. רק בסוף חודש פברואר קיבלנו

מהוועדה את ההשלמות לדו"ח חזה, עדיין להוראת השעה. והוועדה ישבה שעות

ארוכות כדי להשלים את ההמלצות על המגזרים המיוחדים כמו בנקים, חברות

הביטוח, קובוצים וכיוצא באלה דברים מיוחדים שלא היו בדו"ח. מאז חם

יושבים הרבה ישיבות בדיונים על שיטת הקבע ועדיין לא הגיעו לסיכום, שמעתי

, שיש ביניהם ויכוחים. יש בודדים הגורסים את שיטת הסל. וסל זה לא טוב,

כי איש במשק איננו יודע מזה סל" זה עדיין לא השתרש. חלוואי והיתח מעין

"סליזציה" על משקל דולריזציה, שיהיה לנו שקל שירוץ הלאה.

מבחינתי אין הבדל ואני מוכן גם לקבל את הגירסה של חסל.



י' ברון;

אני רק אומר שאז זה לפחות מותאם למאזן המסחרי קולנו. חלק נוטה

לכיוון הדולר, והרוב כנראה מצדד בשיטתת המדד. זה לא משנה, זוהי רק יחידת

מדידה לצרכי חשבונאות.

היכן מתעוררות שם הבעיות הקשות? למי קימנהל חשבונות על בסיס

מזומנים, תקבולים ותשלומים, יש בדו"ח דעת מיעולו של פרופ' צדקה שאומר:

מדוע אנחנו צריכים לחכות עד 1 באפריל 1986? לגבי כל אלה שמנהלים חשבונות

על בכיס של תקבולים ותשלומים אפשר כבר להפעיל את השיטה. עורכי-דין,

רואי חשבון, מהנדסים, רופאים, בעלי חנויות, כל אלה יכולים כבר לנהל

חשבונות לפי שיטה זו. ההמלצה של פרופ' צדקה אומרת: אנשים אלה יכולים

להמשיך ולנהל את הספרים בשקלים. בסוף השנה מנהל החשבונות או יועץ המס

יקח את התוצאות של כל חודש, יצמיד אותן לסוף השנה ויגיע להכנסה בערכים

של שקל של חודש מרס. גם את המקדמות ששילמת למס הכנסה הוא יתאים בצורה

הזו. אז כל הנתונים יהיו ריאליים.

מדוע הוועדה לא קיבלה את דעת היחיד של פרופ' צדקה, ובעקבות הוועדה

גם אנחנו לא קיבלנו המלצה זו? כאשר שמונה חברים הם נגד ורק אחד בעד,

זה אומר דרשני. כי הוועדה אומרת שני דברים: ראשית, עוד לא החלטנו מה

תהיה יחידת המדידה היציבה במשק כולו מבחינת מסים. לבוא היום לנישום

עכשיו תנהל את הספרים בשיטה הזו, אבל יכול להיות שב-1986 תנהל

את הספרים בשיטה אחרת, זה פשוט לא בא בחשבון. כי מדובר ב-210 אלף נישומים

קטנים, שאין להם מחשבים, אין להם מנהלי חשבונות. להם קשר ביותר להתגבר

על כר מבחינה אדמיניסטרטיבית. לאנשים אלה יקשה מאד לעבור את המהפך

הזה, כאשר בשנה הבאה צפוי להם מהפך נוסף. אם היינו יודעים שזה יהיה

המהפך, היינו אולי משנים זאת עכשיו.

אבל יש לכך סיבה נוספת שהיא כלכלית-פיסקלית ולא רישומית.

כולנו מודעים שחוק המיסוי בתנאי אינפלציה היה רחוק מאד מלהיות ריאלי

מבחינת המם. גם הוראת השעה עדיין לא הגיעה לשלב הריאלי האמיתי" היא עדיין

מותירה יתרונות לכולם, לא יהיה זה צודק לקחת מגזר אחד של 200 אלף

עצמאים, קמעונאים, בעלי מקצועות חפשיים, אנשים קטנים בעיקד, אם כי יש

אתם כבר מ-1 באפריל תשלמו מייד את הכל,

כי אתכם אנחנו כבר ממצים את הדין, בעוד האחרים ימשיכו ליהנות מן ההפקר.

הנימוק איננו משכנע. אתה יכול לתת להם בונוס בתמורה.

מדוע להנהיג שיטת ביניים? אומרים בוועדה כי שיטת הקבע מעוררת

בעיות. מהן הבעיות? הוא יכול לרשום כל יום את הסיכום, אבל הוא איננו

מנהל את החשבונות במזומנים. הוא צריך לתקן את הרישומים של המסירות,

ולעשות את החישוב של הקניות בנפרד- הוא צריך לרשום את כל סוגי ההוצאות

בנפרד, את השכר, את הפעולות הבנקאיות למיניהן- לא מדובר רק על הכנסות

והוצאות. את כל הפעולות האלה הוא צריך לשערך כל פעולה בנפרד לפי יחידת

מדידה. עכשיו זה עדיין לא אומר דבר. אם היום מכרתי סחורה ב-1000 שקל,

אני רולים זאת היום בערך השקלי. כאשר אקבל את הכסף אקבל אותו בשקלים.

אקבל 1000 שקל, לא יותר. אם אשערך אותם אז, זה יהיה סיפור אחר. פתאום

יהיו לי יתרות בהנהלת החשבונות שלא היו ולא נבראו- אני אצטרך לבדוק

על איזה חשבון מישהו שלח לי אלף שקל. אצטרך לחפש את החשבון ולעשות שערוך-

לפי הערך השקלי דאז, ולא לפי הערך השקלי של יום קבלת הכסף. יש עסקים

שעובדים בשיטה של כיסוי חשבון. לאיזה חשבון אייחס את השקלים האלה?

הפרופסורים שם מדברים על יחידה יציבה - -

בכל זאת הדבר נקבע בוועדת שטיינברג לפי דעת כל חבריה-



י' ברון;

הס קרעו אח העקרון, עכשיו הל! עוסקים בייאלה הביצוע וזה מעורר

בעיות.

יי ארידור;

בוועדח שטיינברג ישבו שמונה אנשים מומחים וקבעו עקרון בלי להבין

שלא ניהן ליישם אותו.

הם יצטרכו להציע איך ליישם את העקרון, והם יציעו הצעה. איגני

אומר שאין פתרונות. אני רק אומר שבינתיים זוהי מלאכה קשה.

הם מבטיחים כי בחוד"- מאי אנחנו נקבל את ההמלצות. כאשר נקבל אח

ההמלצות נצטרך לבחון אותן ולראות איך ניתן ליישמן-

אני בהחלט בדעה, כפי שהצהרתי בכמה מקומות, שאני חתמתי פה על

שטר בלי כיסוי. מדוע שטר בלי כיסוי? כי לא אני הפורע את השטר; מי

שצריך לפרוע את השטר זו ראשית כל הממשלה, ובעיקר הכנסת, באמצעות ועדת

הכספים, בכל זאת אומר לכם שחתמתי על שטר. תרצו - תהיה ערבים לביצוע;

לא תרצו - אהיה פושט רגל. אמרתי לציבור שאני מתכוון מייד לאחר פגרת הקיץ

של הכנסת להניח על שולחן הכנסת הצעה לרפורמה במס הישיר תוך הקטנת שיעורי

המס, הגדלת סף המס, הרחבת המדרגות, על מנת לרדת מהאבסורד שבו אנו חיים

היום, וגם ועדת-שטיינברג הצביעה על כך. אמרתי שאני רוצה להביא זאת בחודש

ספטמבר, כאשר מועד ההפעלה יהיה באפריל 1986, לא לפני-כן. אמרתי שאני

רוצה להציע את הרפורמה אפילו בלי לחשוב מה יקרה בשנת 1986 מבחינה תקציבית.

אני רוצה להטיל את מלוא משקלי על הנושא הזה. וכוונתי להביא באותו זמן

אה הרפורמה בנושא של יחידת המדידה היציבה בחוק אחד, בפקודת מס הכנסה,

שמצד אהד תהיה בה רפורמה, ומצד שני יהיה בה הפרק על יחידת המדידה|היציבה,

ונחזור לחיות בצורה שפויה במסגרת של חוק אחד.

כולנו נירתם למשימה הזו, יש לי עוזרים מצויינים, ודב נייגר עם

הצוות קילו עומדים הכן כדי לעדות את העבודה הזו. אני מקווה שנביא בפניכם

אה שני הדברים גם יחד. אס בחודש מאי נקבל את ההמלצות ונראה שעקרונית

הן מקובלות עלינו, הרי עוד לפני תהליך החקיקה נוכל לבשר על כך לציבור

ולהציע לו להיערך לכך-

נתנו לחברות בהשקעת חוץ את האופציה לניהול דולרי רק בגלל סיבה

אחת. כי רואי החשבון שלהן והנציגים שלהן בישראל אמרו לנו, שהם מנהלים

במקביל חשבון דולרי, עדיין לא כפי שאנחנו חושבים. הם עושים תרגומים,

יש שעושים זאת אחת לחודש ויש העושים זאת אחת לשלושה חדשים. התרגומים

האלה עדיין אינם נותנים את התוצאה הנכונה, לפעמים לטובתם ולפעמים לרעתם-

גם בעוין זה נצטרך להתקין תקנות.

השר רובינשטיין הציע לתת את האופציה הזו לכולם. שאלנו רואי

חשבון והם אמרו לנו, כי פרט לחברות הגדולות בהשקעות חוץ, אפשר לספור

על אצבעות יד אחת את החברות שמנהלות חשבון כזה על בסיס יומי. ניהול

יום יומי כזה כמעט ואיננו קיים. מה שקיים אלה הם תרגומים מאולתרים.

במקרה כזה לך ותציע לציבור שיטה שאין לו את היכולה ליישם אותה. אתה שולח

אותו לחברות תוכנה שמציעות לארגן את המערכת בצורה מהירה. אני חושש מאד

מזה, כי אינני יודע איך זה ייראה ואיך נוכל אחר כך לבדוק את הנתונים-

אני רוצה להיות זהיר- זוהי שנת מעבר אחת. נתן לענין לרוץ עוד שנה.

איר אמר חבר הכנסת ארידור? דה-פקטו זהו חוק מיסוי בתנאי אינפלציה מתוקן.

אל נשלה את עצמנו, אמנם ועדת-שטיינברג קבעה שכל מונח המופיע בחוק

המיסוי בתנאי אינפלציה הוא מוקצה.. לכן אין עוד "נכס מוגן" אלא "נכס קבוע";



יי ברון

אין יותר נלח"ז, יש ניהול חשבונות בשיטה חד צדדית, אין יותר נישום זכאי."

אסור להשתמש במונח אחד מאותו חוק.

בענין מס על הפסד נתנו תשובה ברורה. נביא לכס את הדוגמאות ואת

האסימולציות שנעשו. אין כל כוונה בחוק זה לגבות מם על הפסדים. אתם

יודעים איך הט מראים את ההפסד? הם לוקחים את המאזן, פותחים גילוי דעת

ממי 23 ואומרים: היתרה שם היא הפסד כזה וכזה, ואתה רוצה לגבות על כר

קחו את השורה התחתונה, תוסיפו עליה את ההפרשה למסים

שהורדתם, תתקנו את הפחת, כי בתוף גילוי הדעת לוקחים פחת מיום הרכישה

עד סוף התקופה בערך דורלי או מדדי, כאשר את הפחת הזה כבר קיבלו פעמיים,

אז פתאום תראו מהו הרווח. יש לנו טבלה מהו הרווח המתואם לפי גילוי

דעת 23 ומרז היה הרווח לפי חוק חמיסוי בתנאי אינפלציה שעליו שילמו מס,

וזה פי 3, פי 4, פי 10 וגם פי 1, ויש מקרים שזה פי .1V2

עשינו דוגמאות של חברות כלל, חברות כור, של כל מיני סקטורים

וכל מיני חברות, ונביא אותן בפניכם. פרט לזה עשינו גם אסימולציה

כללית- סף הכל המס מחברות תעשייתיות הוא בערך פעמיים ממת שהיה בשנה

שעברה, מהחברות הרווחיות. זה עדיין לא מגיע למס הריאלי. במסתר התוספת

היא 50%, כי שס משפיע בעיקר המלאי, כי אין להם ציוד. סוחרים קטנים שיש

להם מלאי אפילו ישלמו קצת פחות.

מכאן לענין הלוואות והון עצמי. זוהי נקודה שכל פעם מי שמעלה

אותה, אני משפיל את עיני. אבל אני חייב לתת את התשובה. בענין זה התקיפו

אותי באיגוד לשכות המסחר. אני מסתכל על הציבור שיושב לפני ואני רואה

יהודים הגונים שמשלמים מס נכון. אבל הם רק הנציגים. אמרתי שיש תופעה

מענינת, מי שנבחר כנציג של כל מיני ארגונים כלכליים הוא בדרן כלל האדם

הישר, כי מי שאיבנו ישר איננו רוצה להיות תמיד באור הזרקורים. הוא מבכר

להסתתר באיזה מקום אחר. ואני חייב להגיד באזני הנציגים הישרים האלה,

שיש רמאים. זה לא נעים, כי הס ישרים.

דב נייגר אמר משפט אחד שאני אוהב לצטט אותו, כי הוא קצר וקולע.

אם אנחנו צריכים לקבל את ההצעה שהציע קודם חבר הכנסת רמון, והוא הציע

אותה בתום לב, ובצדק, אז יש לנו דרך יותר קצרה כדי לחוקק זאת, כפי

שאומר דב נייגר, נתוקק חוק לביטול מס הכנסה מחברות, חתשמ"ה-1985.

מהי הסיבה לכך? אני אומר לבעל מניות בחברה פרטית: יש לר אלף דולר,

אחה רוצה להשקיע אותם בחברה, לך לבנק, תעשה תנועה סיבובית, תשקיע

את הכסף בחשבון פתיים פטור ממס, הבנק יתן לך באותו סכום הלוואה, כאשר

העסק מפסיד 20% ריבית, ואתה מקבל 7% ריבית עם הנחה במס. איזה מעשה

חלמאי אנו עושים? אני ממש בוש ונכלם נוכח התרגילים האפשריים במקרת כזה.

אתן דוגמה על תרגיל ראשון. קודם כל ברור שאם אדם פרטי מלווה

כסף בדולרים. לאדם פרטי אחר, אין שום מיסוי- אתה לוקח הלוואה של 100 אלף

דולר, משקיע את הכסף בחברה שלך. החברה מורידה את הפרשי ההצמדה. מחזירה

לר את הכסף. זוהי הוצאה מוכרת. לחברה יש רק הוצאה. לר אין הכנסה.

ואיש לא שילם על כר מס. מה מציע חבר הכנסת רמון? בעל מניות בהברח

פרטית משקיע כסף בחברה שלו, הכסף שהוא מלווה לחברה שלו יהיה צמוד.

הפרשי ההצמדה יהיו בהברה הוצאה והוא יהיה פטור מהם. זהו המצב הנוכחי.

כאקיד הוא מקבל הלוואה מהבנק, יש הוצאה בחברה, הכנסה אמנם בבנק, לו אישית

אין הכנסת. היום לפי החוק הוא חייב במס.

אנחנו יודעים שקיים שוק אפור למימון שהוא גדול מאד, שוק אפור

רשמי,שבו מנהלים ספרים ומשלמים מס- יש אנשים פרטיים והברות שמלווים

כסף בריבית של 12%-14% לחודש. במקום שאנשים אלה שנותנים הלוואות בריבית



י ברון

ישלמו מס כפי שהם משלמים היום, הענין הזה ייגמר, כי הם יתנו הם

ההלוואה באופן פרמי לבעל המניות. בעל המניות יכניס את הכסף בהברה

צמור, יקבל זאת בלי הכנסה ויהזיר את החוב, ואלה שנתנו את ההלוואה

לא ישלמו מם.

ח' רמוז;

האם החוק היום פוטר אנשים שעיסוקם במתן הלוואות ממס על הפרשי

הצמדה?

לא. אבל ההברה שקיבלה את ההלוואה תתן אותה לגוף שלישי. אם

הוא היה נותן ישירות את ההלוואה לגוף השלישי הוא היה מתהייב במם, דרך

ההברה שלו הוא יהיה פטור ממם.

נניה לרגע שאין אינפלציה. (ד' נייגר; אז אין בעיה).

אם אדם מוצא דרך חוקית לשמור על ערף כספו, מזה ענינכם? במדינה שאין

בה אינפלציה אין בעיה. ערך הכסף נשמר. במדינה שיש בה אינפלציה כה

גבוהה, אדם עושה מאמצים רבים כדי לשמור על ערך כספו.

מה אנהנו אומרים היום לציבור? אם אתה משקיע הלוואה לשנה ומעלה

בחברה שלך, היא מוגנת במאה אהוז. אתה מקבל הגנה מלאה. אני משיג את

המטרה שאתה רוצה להשיג. זה צמוד, זוהי הוצאה בהברה, ואצלי זו איננה

השקעה בהון עצמי-, או בשטר הון לשנה ומעלה, ושטר

הון זוהי הלוואה - (ח' רמוז: ועדת שטיינברג משפרת את המצב?)

זה היה גם קודם, קודם התקופה היתה שלוש שנים. אחר כך הקטינו את

התקופה לשנתיים, וכאן מקטינים אותה לשנה. קודם כל יש הגנה. מה

היא הטענה שכנגד? אני רוצה לתת את הכסף להדשיים. באותה אסיפה נאמר

שאם אתה רוצה לתת כסף להדשיים, תלך לבנק, כי כסף להדשיים זוהי ספקולציה,

אם אתה רוצה להשקיע בעסק, תשקיע לזמן ארוך.

ויש גם צד שני למטבע. אומו- בעל המניות: אני יכול להשקיע, וזה

מוגן: אבל למשוך זאת הזרה כבר אינני יכול, כי זה הופך להיות הון. אני

אוכל למשוך את הכסף הזה אחרי שנה עם הצמדה, אבל כדי למשוך מיליון שקל

ושגם יישארו בידי מיליון שקל, אני צריך למשוך 5 מיליון, והחברה

צריכה לרשום הוצאה של 5 מיליון, אין נזק מם, אבל צריך שיהיה לה

5 מיליון, ואין לה סכום כזה בתזרים המזומנים שלה. לכן אמנם הגנתי

על הסכום הזה והוא שמר על ערכו, וכל עוד ההברה קיימת זה טוב לחברה,

אבל אני באופן פרטי אינני יכול ליהנות מזה.

זו אמת, זוהי מציאות חיים בחברה.

יש לי היום חברה שמתנהלת כסדרה . יש לה נכסים, יש לה התחייבויות.

יש לה רווח שהצטבר, היא יחידה כלכלית. אין לי בה שום הלוואות. אין לי

כסף פרטי, לא ירשתי ולא הרווחתי. מה אני יכול לעשות אם ניתנת לי

האפשרות הזו? אני מחר מפרק מרצון את החברה, ומקים חברה אחרת. אני מעביר

את כל הנכסים מהברה אהת לשניה, אין מס, רק על הרווחים שהצטברו יש

10% מס, ואת המס הזה אני מוכן לשלם, אבל אני רוצה כסף אז אני מוכר

משלם 10% מם אינפלציוני ומעביר את הכל להברה החדשה, וכל הרכוש הזה הופך

להיות הלוואה של בעל המניות בחברה. במשך עשר השנים הבאות ההברה הזאת

כבר לא תשלם מם. כי היוותי חברה עם אקטיב של 100 מיליון, שילמתי מייד



יי ברון

10%מס, 90 מיליון נכנסו כהלוואות בעלים לחברה החדשה. על 90 מיליון

אני צובר את כל ההצמדות הקיימות, אינני צריך לשלם יותר מס.

ח' רמוז;

תגבה מס ריאלי- היתה לי חברה שהיתה שווה 100 אלף דולד. מכרתי

אותה. שילמתי 10 אלף דולד מס- נשאדו לי 90 אלף דולר. את הסכום של 90 אלף

דולר אני מלווה לחברה חדשה שהקמתי. כל מה שאני רוצה זה שתחזיר לי את

ה-90 אלף דולד.

זוהי חברה שלך שלא קרה בה שוס דבר, אלא שעשית רק פעולה משפטית

שכתוצאה ממנה מכאן ואילך לא תשלס מס.

חי רמוז;

אנשים בסך הכל נוקטיס בכל האמצעים העומדיס לרשותם כדי לשמור

על הערך של כספס. מה רע בכך?

די נייגד;

לא בכדי אמר הממונה שהוא השפיל את עיניו כאשר השיב לאנשי לשכות

המסחר- שהרי כולנו מביניס ומסכימים שהפעולה הסיבובית היא מיותרת. אילו

הבעיה היתה מסתיימת בכך שהוא רצה להגן על ערך כספו כדי לא להתחייב במיסוי

אינפלציוני, אתה צודק. אלא מהי הבעיה? ואני דוצה לומר כמה מלים כהקדמה.

הופענו בפני הוועדה לפני שנתיים -ואמרנו שאנחנו מקימיס ועדה

לבדיקת השאלה איך לתת הגנה להלוואות במישור הפרטי ולא העסקי אינטגרלי,

ששם חוק המיסוי מנע-מיסוי במונחיס אינפלציונים אלא רק ריאלייס. הוועדה

הוועדה עשתה עבודה והגישה שורה של המלצות שאושרו על ידי ועדת הכספים.

היא לא יכלה לעשות דבר אחד. היא אמרה, לדוגמה,שבהלוואות בין יחידים יש

לפטור את הפרשי ההצמדה.היא אמרה שאם נתת מקדמה לקבלן והעסקה לא יצאה לפועל

והקבלן ההגון מחזיר לך את המקדמה עם ריבית והפרשי הצמדה, יחול עליהם

פטור ממס. היא לא יכלה להמליץ על פטור כאשר מדובד על הלוואות בין יחידיס

לבין עסקים. הסיבה לכף היתה פשוטה. בדקנו את הענין והתברר לנו שהיתה

סכנה גדולה מאד שלא יהיה כאן מצב שהוא בסך הכל הגן על ערך כספו, אלא

כתחליף לדיבידנדים או למשכורות יתחילו לשחק בהלוואות שאינן הלוואות.

אין ספק שאם היינו יכוליס לפקח על הלוואות מסוג זה ולבקר אותן, היה

מקום להתיר זאת.

חברי באגף אנשי המקצוע עשו תרגיל והגיעו למסקנה שאם היינו

נותניס את הפטור גם על הלוואות שבין יחידיס לעסקים, לא היינו רואים

יותר לא דיבידנדיס ולא משכורות בחברות, דהיינו לא נראה יותר חלוקת

הכנסה מהחברות, כי אינך יכול לעקוב אחר מה שקורה- אם היינו וכולים

לעשות את המעקב הזה, לדעתי היינו צריכים לתת את הפטור. ואני רוצה

לומר לך בכל הכנות, שכאשר שמעתי את אנשי לשכות המסחר לא יכולתי שלא

להבין אותם. אבל אין מנוס מכך, כי לא נוכל לקייס את הבקרה הזו אחר

תרגילים שונים, לא נראה דיבידניס בחברות, לא נראה שס משכורות. זוהי

הסכנה שבגללה לא אושר הפטור. וגס ועדת הכספיס קיבלה את העמדה הזו-

שכן ועדת הכספיס בבואה לאשר את התקנות בעקבות המלצות ועדת-ששתיאל,

היתה צריכה לשאול אותנו מדוע אנו קובעים סייגים, מדוע לא להעניק פטור

טוטלי גס בין יחיד לעסק?

חי רמוז;

אינכם יודעים איזה נזק נגרם בשל כר למשק. 20%ריבית שמשלמים

לבנקים מגלגלים על הצרכן. אחת העלויות הכבדות ביותר במשק אלה הן הריביות.

בסוף הצרכן הוא המשלם את מחירה של התקנה הזו. אפשר להטיל הגבלות ולומר:

לא ילווה בעל עסק יותר מאשר 20%מהמחזור, לא ילווה לפרקי זמן קצרים



ח' רמון

משלושה או ארבעה חדשים. אם הייתם אומרים לעצמכם שהנזק למשק הוא עצום,

שהמצב הקיים הוא בלתי נסבל, הייתם שוקלים ומגיעים לפתרון. אני מקווה

שבהלך הדיונים על המלצות ועדת-שטיינברג נצליח לשנות גם את הענין הזה

בצורה נבונה. צריך לזכור שזהו- אהד ממוקדי האינפלציה הגדולים ביותר. אין

דבר יותר אינפלציוני מהענין הזה. אתם צריכים לראות את הבעיה הזו במכלול

הרהב.

י' ברון;

אני אציע שנמנה עוד פעם ועדה לנושא זה. הבעיה היא אמיתית, השאלה

היא איר למנוע את העיוותים.

אינני רוצה להיכנם לפרטים, אבל תגידו לי האם יש עוד מדינה

במערב - ואינני מדבר על דרום אמריקה, - שבכל הנוגע למיסוי שוררים

בה רגשות תסכול כאלה כפי שאנו השים כאן. מה קורה אצלנו במדינה?

שהרי לא תמיד היתה אינפלציה בשיעורים כה גבוהים. היתה תקופה שבה

האינפלציה השנתית היתה 50%-60%. (ד' נייגר: אז לא היו בעיות כאלה).

אולי מיום שקמה המדינה נעשה בה משהו עקום שלא מצליהים ליישר אותו?

במקום לחתוך ולהתהיל ליישר אח הקו, מוסיפים עליו טלאים ומעקמים אותו

עוד יותר. אין בעולם מדינה קובה הכל כל כף הפוך ועקום כמו במדינה שלנו,

וזה קיים בכל תחום ותחום בחיינו.

היכן במערב אירופה או בארצות-הברית צריך מפקה מס ללמוד ולדעת

ארבע שיטות של מס. ביקר בארץ סגן מזכיר האו"ם האחראי למסים מטעם

האו"ם. הוא בא אלינו ללמוד איך אנחנו מתגברים על האינפלציה עם שיטת

המס הנומינלית. אחרי ששמע מה קורה ואת כל הלוגיסטיקה, הוא הרים את

ידו הימנית והצדיע. הוא אמד לנו: ארצות הברית הגדולה לא היה לה האומץ

לעשות את מה שאתם עושים כאן-

התשובה היא שהאינפלציה הפכה להיות האויב מספר אחד של האגף. יש

שחיקה לא רק של בסיס המס ושל תשלומי המס - ומה שהזכירו כאן הדוברים

על הכנסות בתחילת השנה והוצאות בסוף השנה זה רק פרט קטן במערכת -

אלא שבתקופה של אינפלציה המסים רצים אחרי הזנב של עצמם, כאשר כל הזמן

יש הוראות חדשות ותיקונים.

השקענו הרבה מהשבה בתיקון 67 שעומד להיות מוגש לכם. התיקון הזה

הולך שוב באותו כיוון ומנסה לעצור אה הסחף בתשלומי המס.

תאר לו שלא היה חוק המיסוי בתנאי אינפלציה והיינו נשארים רק עם

תיקון 19, שאותו היינו מחילים על כל המשק.

היינו גורמים נזק רב לתעשיה, היינו הורסים את התעשיה ואת המסחר,

היינו גובים מס שלא מגיע. אי אפשר שלא להגן על ההון.

די נייגר;

אמר אחד מחברי הוועדה; קודם כל תיפרד מהמדידה של רווח היסטורי

כדי שלא תטיל מס על מי שהפסיד במונחים ריאליים. אחר כך תשחק כל כמה

שאתה רוצה. השבתי לאותו חבר יעדה: דבריך דברי טעם, אבל כדי להגיע

למדידה אמיתית של רווח בדרך העקיפה ולא הישירה, אתה שוב מגיע לחוק

קשה ומסובך. אין מדידה קלה.



היו"ר א' י' שפירא;

יש לי הרגשה שאתם מטפלים במשהו שהולך בכיוון הפוך ומנסים להכניס

אותו למסגרת של חוק בן עשרים ושמונה סעיפים. אחר כך עוברת שנה עד

שהנהלת החשבונות של העסק מתחילה להבין מה אומר החוק.

י' ברון;

לחוק הזה יש לפחות מעלה אחת שהוא פשוט להבנה ולביצוע. בבון

שיש לו כל הסממנים של החוק הישן מבחינת הטפסים למיניהם, אבל אח כל

הדברים האלה כבר למדו במשך שלוש שנים. יש כאן השלמות לגבי ציוד

ומלאי, אבל כנגד זה אין כל התסבוכת עם הסייגים שהיו בחוק הקודם.

אפשר לקרוא אח החוק ולהבין אותו וגם לחיות אתו בצורה יותר קלה מאשר

עם החוק הקודם. זהו שלב מעבר לאותה שיטה שרוצים להציע כדי להציל

את המצב. ברגע שתהיה לנו שיטה יציבה המצב יהיה שונה. אני מאמין שאם

יהיה לנו חוק טוב ליחידת מדידה יציבה, זה יביא בסופו של דבר את המשק

כולו לרפורמה מוניטרית. זה יכול להיות היסוד לרפורמה מוניטרית-

היו"ר א" י" שפירא;

אין בעולם מדינה שבה זוג שנישא איננו יכול לשכור דירה, ואם כבר

שוכרים דירה בארץ דמי השכירות הם כה גבוהים שזוג צעיר איננו יכול

לעמוד בהם- לירידה מן הארץ יש שתי סיבות עיקריות, קודם כל החינוך -

ואמרתי את הדברים בנוכחות שר החינוך בדיון על תקציב משרדו - כאשר

בבתי הספר לא מקנים לתלמידים את ערכי היהדות ולא מחנכים אותם

ליהדות ולשורשים. שנית, כל החוקים האלה שהם בבחינת היפכא מסתברא.

כבר בעת שמחוקקים את החוקים מניחים שינסו להתחמק מהם ולעקוף אותם.

(ת' פנחסוביץ; אם כולם ישרים, לא דרוש חוק).

קראתי את החוק ואינני רואה בו את הפתרון" מוטב היה להעלות את

שיעור מם ערך מוסף מ-15% ל-25%. תטיל 25% מס הכנסה ותגבה מס ערך

מוסף בשיעורים יותר גבוהים.

י' ברון;

אני מכיר חקיקה בעולם וביקרתי בארצות מערביות רבות כמו צרפת,

אנגליה, ארצות הברית, גרמניה, כדי ללמוד את החקיקה שלהם. בגרמניה

חוקקו לפני שנתיים את חוק מס הון נטו. הם אמרו לי מפורשות, שאת

החוק ניסחו תוך חודש ימים, אבל כדי לעשות אותו מוגן בפני רמאויות

ישבו שנתיים. לא רק אצלנו חושבים איך למנוע עקיפה של החוק- לשם

מה מחוקקים חוקים?- אפשר היה לומר שכל אחד יעשה את התיאום האינפלציוני

לפי הנחיית רואה החשבון שלו וישלם מס אמת-

אני בעד הגשת החוק. אני נגד העלאת מס ערך מוסף. אני חושב שאסור

להעלות את המע"מ. (ח" רמון; במסגרת רפורמה כוללת). רפורמה כוללת

זוהי דולריזציה.

היו"ר א' י' שפירא;

אני מודה לממונה על הכנסות המדינה על הסקירה ממצה. תודה לנציב

מס הכנסה ולאנשי הצוות שלו-

אני נועל את היקייבה-

(הישיבה ננעלה בשעה 12.50)