הכנסת האחת-עשרה

מושב ראשון



פרוטוקול מס' 31

מישיבת ועדת הכספים

יום ג', י"ח בחשון התשמ"ה - 13.11.1984 - שעה 10.00

נ כוחו

חברי הוועדה; אי שפירא - היו"ר

אי אבוחצירא

יי ארידור

מ' בר-און

א' ויינשטיין

יי זייגר

י' כהן

ע' סולודר

עי עלי

ש' עמר

י' צבן

חי קופמן

ח' רמון

מ' שטרית

א' שלום

ג' שפט

די תיכון

י' פורר - מנכ"ל משרד התעשיה והמסחר

י' שינטל, מ' ליבנת, גבי ג' כהן - משרד התעשיה והמסחר

א' זייף - משרד החקלאות

י' ארד, א' דברת - משרד האוצר

מי דרורי - משדד החוץ

מי ו יסברו ד, גב' עפרון -חברת העובדים

'י סגל - איגוד לשכות המסחר

ג' פרופר, י' רדושיצקי, מ' נחום - התאחדות התעשיינים

אי קרשנר

ס' אלחנני

אי דגני

המשא והמתן עם ארצות הברית על הקמת

אזור סחר חופשי.



ההסכם עם ארצות-הברית על אזור סחר חופשי

אני פותח את הישיבה.

נושא הדיון בישיבה זו הוא המשא ומתן עם ארצות הברית על הסכם

להקמת אזור סחר חפשי. אני מקדם בברכה את המוזמנים לדיון: מנכ"ל משרד

התעשיה והמסחר ואנשי משרדו, נציגי משרד החקלאות, משרד האוצר ומשרד

החוץ, שנוטלים חלק במשא ומתן, וחברי משלחות של התאחדות התעשיינים,

חברת העובדים ולשכת המסחר

בוועדה יש אכזבה שהנושא של אזור סחר חופשי טרם הובא בפניה,

למרות השמועות הסותרות שההסכם נתתם או טרם נחתם או עומדים לתתום עליו,

ומי שהציל את המצב הוא ראש הממשלה, שלא רצה לחלל יום טוב שני של גלויות

ונמנע מלחתום על ההסכם. וכך ועדת הכספים איננה עומדת בפני עובדה מוגמרת

ואיננה צריכה לאשר את ההסכם כחותמת גומי. אתמול שמענו שיש בעיות

הקשורות בענף הטקסטיל, שהאמריקאים אינם נוטים לכלול את מוצרי הטקסטיל

בהסכם, לי אסור לדבר על ענף הטקסטיל בהיותי בעל ענין, אבל נשמע על כך

מאנשי התאחדות התעשיינים.

אבקש את מנכ"ל משרד התעשיה והמסחר לפתוח את הדיון.

יי פורר;

אמסור סקירה כללית על אזור סחר חופשי, משמעותו, אופיו, חשיבותו

והשלכותיו. אבקש את סמנכ"ל האוצר מר דברת להשלים את הדברים בתחומים

שהוא עסק בהם. מר זייף ישלים את האינפורמציה בנושא החקלאות. אם

הסקירה לא תהיה ממצה, נמצא עמנו סגן מנהל המכס מר יעקב ארד, שהיה

חבר המשלחת בארצות הברית, והוא יוכל להוסיף פרטים. גם חברים מהתאחדות

התעשיינים מכירים את הנושא, חלק מהם השתתפו במשא ומתן- נמצא כאן גם

סמנכ"ל משרד החוץ שהיה חבר במשלחת המשא והמתן.

היוזמה לחתימת הסכם להורדת מכסים הדדית בין ארצות הברית לבין

ישראל נולדה כתוצאה מהנסיון הטוב שהיה לנו עם ההסכם שחתמה ישראל

עם השוק המשותף בשנת 1975. כתוצאה מההסכם שנחתם ב-1975 עם השוק

האירופי המשותף עלה היצוא הישראלי לאירופה מ-750 מיליון דולר בשנת

1975 ל-2.2 מיליארד דולר בשנת 1980. נכון שמאז שנת 1980 חל כרסום

מסוים ביצוא, אבל הסיבה לכרסום איננה נעוצה בחוסר היכולת לייצא,

כי בכמות היצוא לאירופה גדל, אלא בגלל המשבר שפקד את המטבעות האירופיים.

בגלל הפיחות שחל במטבעות הארופיים התמורה עבור היצוא בכסף לא גדלה

בצורה משמעותית.

היצוא שלנו לארצות הברית קיבל תנופה ועידוד בגלל שיטת ה-ג.ס.פ.

שיטה הנותנת העדפות למדינות מתפתחות. כתוצאה מהפעלת השיטה יכולנו

לייצא לארצות הברית מוצרים מסומים בהנחות מכס ניכרות. אבל אחת הסיבות

ליוזמה להקמת אזור סחר חופשי היתה קיומה של השיטה הזו. לכאורה יש

כאן ניגוד פנימי את סתירה פנימית, שהדחיפה להקמת אזור סחר חפשי

היתה שיטת ה-ג.ס.פ. שנותנת לנו עדיפויות במכס. אם יש לנו כבר עדיפויות

במכס, לשם מה דרוש אזור סחר חפשי? אנסה להסביר את הנקודה הזו.

שיטת ה-ג.ס.פ. מקנה עדיפויות במסגרת מוגבלת למוצרים מסוימים

ובלבד שהיבוא שלהם איננו עולה על 50% מכלל היבוא של אותם מוצרים

לארצות הברית, או שהיקף היבוא שלהם איננו עולה על סכום מסוים,



שמשתנה מדי פעם ועומד היום על 57 מיליון דולר לכל מוצר- התוצאה

היא שאתה יכול לייצא לאדצות הברית וליהנות מהעדפות מכס, אבל בכמויות

קטנות. אט אתה מבקש להגדיל את היצוא לארצות הברית במידה משמעותית -

והכוונה של הסכם הסחר החופשי היא להגדיל את היצוא הישראלי לארצות

הברית פי כמה - זה לא יכול להיעשות במסגרת העדפות המכס הקיימות.

אם לדוגמה אתה מייצא כמה טומוגרפים של אלסינט,אתה מייד מגיע לסכום

של 50 מיליון דולר ושוב תלים על המוצרים שלך שיעורי מכס גבוהים.

כאשר החלו בשנת 1982 הדיונים על חידושה של שיטת ה-ג.ס.פ.

הממשלה דאז העלתה את המחשבה ללכת לקראת חתימה על הסכם לאזור סחר

חפשי עם ארצות הברית, בדומה להסכם שיש לנו עם השוק האירופי המשותף.

בדיונים אלה נטלו חלק שר התעשיה דאז גדעון פת ושר האוצר דאז יורם

ארידור.

מן הראוי להביא כמה נתונים על היצוא שלנו לארצות הברית בשנים

האחרונות, שהתפתח באופן משמעותי. לאור ההתפתחות הזו ביצוא ובגללה

אנו זקוקים להסכם על הקמת אזור סחר חפשי, כי היא מעידה על הפוטנציאל

העצום הטמון בחתימת הסכם מעין זה. בעשרה החדשים האחרונים, מינואר

עד אוקטובר 1984 גדל היצוא לארצות הברית מ-1.054 מיליארד דולר ב-1983

ל-1.283 מיליארד דולר, שזהו גידול של 8%. 21.

הגידול ביצוא אינגו ביהלומים.

סך הכל היצוא התעשייתי לארצות-הברית ב-1983 היה 616 מיליון דולר,

ובעשרת החדשים הראשונים של 1984 - 803 מיליון דולר, גידול של 30.4%.

ביהלומים הגידול הוא של9.5% מ- 480 מיליון דולר ל-480 מיליון דולר.

קיבלנו מארצות הברית אתראה שבכמה מוצרים אנו עומדים לעבור את

סף ההגנות במסגרת ה-ג.ס.פ., מוצרים חשובים לנו כמו מכשירים אופטיים

וציוד רפואי, שבהם אנו יכולים להגדיל את היצוא לארצות-הברית במאות

אחוזים. אם אנו עוברים את ה-50 מיליון דולר, או עוברים את ה-50%

מסך כל היבוא במוצר זה, אין לנו הגנה.

יש לנו גם בעיה קשה שעומדת בבסיס שיטת ה-ג.ס.פ., בעיית

ה-"גרדיואשין", הדירוג שבו נכללת המדינה. השיטה הזו מיועדת למדינות

שבהן ההכנסה לנפש איננה עולה על 8500 דולר לשנה. לכאורה אנו נכנסים

לקבוצה הזו של המדינות, כי ההכנסה לנפש נטו אצלנו היא 5.900 דולר

לשנה. אבל גם לקבוצות שבהן ההכנסה לנפש נעה בין 5000 דולר ל-8500 דולר

נוטים לעשות בעיות בארצות-הברית. תמיד רוצים להעלות אותן בדרגה

בטענה שמדינה יותר מפותחת איננה זקוקה לשיטת העדפות במכס. אנו מנהלים

ויכוח עם האמריקאים שאיננו לכבודנו, אנו צריכים להוכיח עד כמה אנו

מפותחים אבל לא מבוגרים. אני חושב שאנו צריכים לשנות את תדמיתה

של מדינת ישראל. מוטב לנו שלא נתחנן שיכללו אותנו ברשימת המדינות

המסכנות, אלא נעשה הסכם שיביא תועלת לשתי המדינות גם יחד. אנו רוצים

להצביע על היתרונות שיש בהסכם גם לאמריקה וגם לישראל.

אם אבוא למנות את היתרונות של ההסכם, רוב המוצרים שלנו, למעט

מספר מצומצם של מוצרים, יכנסו לארצות הברית כשהם פטורים ממכס.

זהו היתרון הגדול ביותר שההסכם יקנה ליצוא שלנו, יתרון גם בהשוואה

למדינות מתפתחות אחרות שייהנו משיטת העדיפויות הקיימת, כי בשיטת

ה-ג.ס.פ. קיים אחוז מסוים של מכס. המתחרות שלנו הנמצאות במסגרת

ה-ג.ס.פ. יהיו במצב נחות אם לנו יהיה הסכם שיאפשר כניסה מוגבלת של

מוצרים שלנו לארצות-הברית ללא מכס-



הסיבה העיקרית נעוצה ביכולת שלנו להגדיל את היצוא לארצות

הברית בצורה משמעותית. אנו יכולים לצפות לגידול של 10%, 12% או

20%, אבל לא הרבה מעבר לזה במצב הקיים, פתיחה טוטאלית של שווקי

ארצות הברית יק.י לה מלימעות עבורנו, אנו מכירים את הפוטנציאל האדיר

קלל השוק האמריקאי, כאשר אדבר על הטקסטיל אתן מספר שיבהיר באיזה

סדר גודל אנו עוסקים. ההסכם יאפשר גידול רציני של היצוא,

יש גם חשיבות ליצירת אווירה של שותפות בין התעשיות בישראל

לאלה שבארצות הברית, תהיה אפשרות של מעבר סחורות בשלבים השונים של

הייצור מישראל לארצות הברית ולהיפך, העובדה שנהווה צומת למעבר

סחורות גם לארצות הבריח וגם לאירופה תקנה לישראל מעמד של אבן שואבת

מבחינת ההשקעות הן מארצות הברית, הן מאירופה והן מחלקים אחרים של

העולם שיוכלו לחדור באמצעותנו גם לשוק המשותף וגם לארצות הברית,

אנו צריכים לשלם מחיר עבור יתרונות אלה, אציין את המחיר שנצטרך

לשלם תמורת ההסכם. נצטרך לחשוף את התעשיה שלנו בהדרגה לחדירה של

מוצרים אמריקאים ללא מכס לשוק הישראלי, החשיפה תהיה הדרגתית ובסקטורים

מסוימת תהיה רק בעוד עשר שנים, יש לזכור שב-1989 השוק הישראלי יהיה

חשוף לסחורות מהשוק האירופי המשותף בהתאם להסכם משנת 1975. לכן הסכנה

אינה גדולה אם גס סחורות אמריקאיות יכנסו לישראל ללא מכס,

גם אם מתבטל המכס, מס קניה נשאר בתוקף?

זה לא מכס,

נצטרך להפסיק בהדרגה את אותן תמיכות ליצוא שאנו נותנים היום.

הנושא הזה הקשה מאד על המשא ומתן. שיתפנו את נציגי התאחדות התעשיינים

במשא ומתן עם ארצות הברית בתחום הזה, אני מוכרח לומר לשבחה של

התאחדות התעשיינים שהעמדה שהיא גילתה במהלך המשא והמתן היתה רצינית

ובוגרת, כולנו יודעים כי בסיכומו של דבר לא נוכל להיבנות עד עולם

על תעשיה נתמכת ומסובסדת, יש בעיות לתעשיה הישראלית בגלל מצב

המטבעות האירופיים וכושר ההתחרות, אבל אנו רוצים להגיע למצב האופטימלי

שבו המדינה תשתחרר ממתן סיוע וסבסוד לתעשיה, והתעשיה תוכל להתחרות

באופן שווה והוגן עם התעשיה בחו"ל ולא תהיה נאלצת להיות סמוכה במידה

זו או אחדת על שולחנה של הממשלה. היום יש סיבות אובייקטיביות לסיוע

הנדרש, לתעשיה קשה היום להתחרות בשוק האירופי כי לא תמיד ניחן לשמור

על ליער חליפין ריאלי של הדולר, כאשר נגיע למצב של שוק נורמלי נוכל

ללא קושי להשתחרר ממתן סיוע ליצוא,

באיזה טווח של זמן יש להניח שנצא מההגנה הניתנת ליצוא?

היום מדובר על טווח של שש שנים.

א' ויינשטיין;

כולל ביטוח שער?

לא, ביטוח שער איננו סבסוד, זוהי שמירה על הערך הריאלי

של המטבע, יש תמיכות ליצוא בתחום המימון שבחלקן יצטרכו לרדת במשך

שש שנים.



נצטרך לקבל על עצמנו הגבלות בתחום מאזן התשלומים. על כך ידבר

מר דברת. לא נוכל לנקוט בצעדים בתחום מאזן התשלומים באותה חפשיות כפי

שאנו יכולים לנקוט בהם היום נצטרך להיות יותר ליברלים בתחום רישוי

היבוא ולהתאים את עצמנו להסכמים בינלאומיים,

יש כמובן גם לארצות הברית יתרונות מההסכם. כיום 40% מכלל היבוא

שמקורו בארצות הברית חייב במכס מגן בשיעור ממוצע של 10% מערך הסחורה.

אם לא ייחתם ההסכם תימצא ארצות הברית במצב נחות לעומת ארצות אירופה

החל מ-1.1.89. הדגם החדש של מערכת היחסים שאיננה בנויה על תלות אלא

על שותפות שווה זהו הישג חשוב ויש להתברך בו.

אנו מתווכחים עם האמריקאים בחדשים האחרונים בישיבות שמתקיימות

כאן ובוושינגטון בעיקר בנושא ההדרגתיות בהורדת המכס. בהסכם נקבעו

שלושה שלבים להורדת המכסים. השלב הראשון הוא מייד עם כניסת ההסכם לתוקפו.

שאפנו לכך שמקסימום מוצרים שלנו יכנסו לשלב הראשון של הורדת מכסים

ומינימום של מוצרים אמריקאים. בנושא זה הגענו להסכמה שרוב היצוא

הישראלי יכנס בשלב הראשון של הורדת מכסים כבר עם חתימת ההסכם, בעוד

שהאמריקאים אינם נמצאים באותו מצב. מבחינת עמדת הפתיחה של המשא

והמתן והעמדה שאנו נמצאים בה היום אפשר לומר שהשגנו הישג מתקבל על

הדעת. יש עדיין ויכוח, יש הישגים, אבל יש גם קשיים. האמריקאים חוששים

מאד מתקדים כלפי מדינות אחרות. הם אינם חוששים שהיצוא הישראלי ישבור

את התעשיה האמריקאית; אבל התקדים הוא שמפחיד אותם-

אם היום אנו יכולים להצביע על בעיה קרדינלית במשא ומתן הרי

זוהי הבעיה של מוצרי הטקסטיל- אם יש ענף היכול להגדיל את היצוא שלו

באתראה קצרה ותוך התארגנות קצרה זהו ענף הטקסטיל.

מהו שיעור המכס כיום על מוצרי הטקסטיל?

היום המכס על הטקסטיל הוא 20%-50%. הממוצע הוא 30%.

מהו היקף היצוא של מוצרי טקסטיל לארצות הברית?

סך הכל היצוא הישראלי בטקסטיל היה 350 מיליון דולר ב-1983,

וב-1984 - 360 מיליון דולר. בשנת 1982 היצוא הגיע ל-500 מיליון דולר.

סך הכל היבוא של הטקסטיל לארצות הברית הוא 14 ביליון רולר. על אותו

גידול שאנו שואפים להגיע אליו, גידול של 100% ביצוא הטקסטיל, שכולו

יופנה לארצות הברית, גידול של 350 מיליון דולר לעומת יבוא של

14 ביליון דולר לארצות הברית בטקסטיל, - על כך נטוש הוויכוח.

ארצות הברית דורשת שמוצרי הטקסטיל יכנסו לרשימה של המלצרים .

הרגישים שהורדת המכס עליהם תיעדה בשלב הסופי.

מדוע באה הדרישה הזו אם סך הכל יצוא הטקסטיל שלנו לארצות הברית

מהווה אחוז כה קטן בסך כל יבוא הטקסטיל לארצות הברית?

הפחד שלהם הוא כנראה מתקדים. גם הלובי של הטקסטיל הוא הזק מאד"

מהו היקף היצוא של הטקסטיל לארצות הברית כיום?

22-20 מיליון דולר-



הקבוצה שנמצאת בארצות הברית ומנהלת את המשא ומתן נתקלת בקשיים

בנושא זה. אני יבול לקוות שהם יחזרו עם הישג בתחום המוצרים הרגישים

ביותר ובבל זאת תהיה הבטחה שמוצרים אלה יהיו פטורים ממכס במועד קבוע"

מתי המועד האחרון?

בתום עשר שנים מיום חתימת ההסכם. האמריקאים עמדו על בך שלגבי

חלק מהמוצרים לא ייקבע מועד סופי ליציאתם מהמכס אלא יתקיים עליהם דיון

נוסף- התעקשנו בנקודה זו- כל הסימנים מראים שיש סיכוי כי ייקבע מועד

סופי קבוע מראש ילבו המוצרים הרגישים יצאו מהמסגרת של המכסים ולא יהיה

עליהם דיון חוזר.

בסיכום, הדיונים על ההסכם הם בשלב די מתקדם, אולי אפילו מתקדם

מאד. במהלך הדיונים ותוך עמידה איתנה על עמדתנו הגענו גם להישגים

משמעותיים. בתחום הטקסטיל יש עדיין בעיה, שהיא בעיה קשה. על המצב

בתהום מוצרי החקלאות ימסור מר זייף.

לפני שאמסור את רשות הדיבור לחברי המשלחות השונות אני רוצה

להציג שאלה ואני מבקש להתייחס אליה.

בבואנו לחתום על הסכם לאזור סחר חפשי עם ארצות הברית עלינו

ללמוד ולהפיק לקחים ממה שקרה לנו לאחר חתימת ההסכם עם השוק האירופי

המשותף. בעת כניסתנו לשוק המשותף היו שיעורי המכס על היצוא שלנו

לאירופה 10%-20%-25% ושער המרק הגרמני היה 1.70 מרקים לדולר. היום

השער הוא 3 מרקים גרמניים לדולר, והוא אף מתקרב ל-3.20 מרקים. כך קרה

לשאר המטבעות האירופיים. הפרנק הצרפתי פוחת מ-4 פרנקים לדולר ל-10;

הלירה שטרלינג מ-1.15 ליש"ט לדולר ל-2.40, וכך גם המטבעות האחרים-

אבל באירופה אין אינפלציה. האינפלציה בגרמניה מתקרבת ל-2% לשנה.

לעומת זאת בישראל יש אינפלציה, ואינפלציה דוהרת, ואת המטבע מפחתים

בצמוד לאינפלציה-

נניח שבשנת 1989 האינפלציה בארץ תהיה 6% לחודש. באירופה לא

תהיה אינפלציה אבל שער המטבע יהיה 4 מרקים גרמניים לדולר. מצב כזה

ימיט עלינו אסון. המוצרים האירופים יחדרו לשוק שלנו באפס מכס ואנו

ניהפך להיות הונג--קונג עם בורסה, בנקים, שירותים, אבל ללא ייצור ויצוא.

אנו חותמים על הסכם עם ארצות הברית לאזור סחר חופשי. במטבעות האירופים

יחול פיחות נוסף. היבוא מאירופה לישראל יהיה פטור ממסים. כאשר חתמנו

על ההסכם עם השוק המשותף לא הבאנו בחשבון את הבעיה של שערי המטבע.

כאשר באים לחתום על הסכם להקמת אזור סחר חופשי צריך להביא

בחשבון את השינויים הצפויים בשערי המטבע ולתת לכך ביטוי בהסכם. ההקלות

והפטורים ממכס יש בהם כדי לסנוור אותנו שלא נראה נכוחה. אבל המכס יכול

להיות בטל בששים ולא להוות גורם לעומת המשקל הכבד שיש לשערי המטבעות

בכל נושא היצוא- לנו יש אינפלציה והפיחות של המטבע שלנו מבוסס על

האינפלציה. שם אין אינפלציה ויש פיחותים, ואם לא יביאו זאת בחשבון

אזור הסחר החופשי יכול ליהפך לנו. לרועץ.

היום השוק המשותף רק נהנה מההסכם. ארצות השוק מייצאות סחורות

לישראל במחירי היצף. אם לא היו מטילים כאן מס קניה או תמ"א לא היינו

יכולים לעמוד בזה. למדנו מהסכם השוק המשותף ששערי המטבעות עברו פי כמה

את שיעורי המכס פשוט ללא כל פרופורציה. את הלקח הזה עלינו ללמוד וליישם

אותו בחתימה על אזור הסחר החופשי.

אני רוצה לומר בעקבות דברי היושב-ראש שאני מחייב מאד אח

הסכם הסחר החופשי עם ארצות הברית. אני חושב שהוא טומן בהובו מיכוי

ממק' דמיוני להגברת היצוא שלנו, כאשר לא נשקפת ממנו סכנה גדולה

להגברת התהרות למדינת ישראל בשל העובדה שממילא היבוא יגיע מארצות

השוק המשותף. השאלה איר הכמות הזו של היבוא תתחלק בין ארצות הברית

לבין אירופה איננה שאלה גורלית- כיוון שישראל תיפתח ליבוא מאירופה,

אין זה מקונה מבחינת המשק שלנו אם אתה קונה מכונית תוצרת אירופה או

מכונית אמריקאית.

ג' פרופר;

זה נכון במכוניות ולאו דווקה בתוצרת אחרת-

צריר לנהל משא ומתן על הפרטים, ואמנם על כך מתנהל משא ומתן,

ומנהלים אותו מצויין תוך עמידה על פרטים שצריך להתעקש עליהם.

אשר לפיחות המטבעות האירופיים, פירוש הדבר התחזקותו של הדולר.

כשם שפיחות של המטבעות האירופיים מפריע ליצוא שלנו לאירופה - -

(אי שפירא; ולארצות-הברית.) כך התחזקותו של הדולר מגבירה את הסיכויים

קולנו לייצא לארצות-הברית. אם התופעה הזו תישאר קבועה -ויכול להיות

שהיא תשתנה - במבט לטוות ארוך יצטרך המשק הישראלי להיערך לקראת הגדלת

היצוא לארצות הברית. פשוט אין לו ברירה אחרת. אם זוהי תופעה קבועה,

כדאי להתארגן להגדלת היצוא לארצות הברית, וההסכם לאזור סחר חופשי

מעודד את ההתארגנות הזו.

ולענין פיחות המטבע שלנו כלפי המטבעות האירופיים, יש לנו בעיה

שבתנאי המשטר הכלכלי הקיים היום בישראל באמת אין אפשרות לבצע פיחות

ריאלייאלא במהיר של אינפלציה הולכת וגוברת, לא במחיר אינפלציה קבועה.

במחיר של אינפלציה קבועה הפיחות הריאלי מתכרסם מייד. צריך להגבירו את

האינפלציה כדי להשאיר פיחות ריאלי. התשובה לכך היא לבטל את שיטת

ההצמרה במשק כדי שהפיחות הריאלי לא יתכרםם. על כך יש תכנית כלכלית

שעדיין לא רוצים לקבל אותה. לפי אותה תכנית כלכלית אפשר יהיה לבצע

פיחות ריאלי מםוים כמו במדינות אירופה" הפטנט של מדינות אירופה שהן

יכולות לעשות פיחות ריאלי בלי לגרום מייד להגברת האינפלציה נעוץ בכך

שבאירופה אין שיטת הצמדה.

אנו יכולים לעשות אותו דבר אם נרצה לשנות את המשטר הכלכלי

בישראל ולהעביר אותו למושגים אירופיים, זה מה שקרוי התכנית הדולרית,

או התכנית לייצוב המטבע, שמאפשרת לבצע זיוה, וזהו אחד היתרונות

הגדולים שלה.

אני רוצה להטיל םפק אם אפילו בהיעדר שיטת הצמדה באירופה

ניתן לאורך זמן לבצע פיחות ריאלי בלי שהוא יגרור אחריו אינפלציה

מסוימת. אם מדינות אירופה ימשיכו בפיהות המטבעות שלהן כלפי הדולר

האמריקאי, זה יביא בהכרה לגידול האינפלציה באירופה ויקטין את ערכו

של הפיחות של מטבעות אלה.

מכל הבחינות אזור םחר חופשי הוא הישג גדול- אנו צריכים לנצל

את המצב היום בארצות הברית שיש בו ממשל הדוגל עקרונות בסחר חפשי, כפוף

לקבוצות לחץ שלהם שגם הן מוכנות לכך. אני מאמין שעקרון הםהר החופשי

יש בו רווה לשתי המדיניות. כיוון שגודלה היהםי של ארצות הברית לעומת

ישראל הוא שונה להלוטין, ברור שהיתרון שיש לארצות הברית מאזור סחר

חפשי עם ישראל הוא יחסית הרבה יותר קטן מאשר היתרון שיש לישראל. זאת



יודעים אנו וגם האמריקאים יודעים, אם ארצות הברית בוחרת ללכת לקראת

אזור סחר חפשי עם ישראל הרי היא בעצם נותנת סיוע עצום להזנקת המשק

הישראלי.

רציתי להגיד מלה טובה על שר התעשיה והמסחר הקודם ולשר התעשיה

והמסחר הנוכחי ועל הממשלה כולה שפועלים לקראת חתימה על ההסכם ולאחל

להם הצלחה-

השתתפתי בחלק גדול של המשא והמתן ואני רוצה לייחד את דברי

בעיקר לכמה פרטים בהסכם שמקנים גמישות חלקית לישראל להתגונן בפני

מצבים כפי שיתאר אותם היושב-ראש. אבל תרשו לי לפתוח בהערה קצרה

בעקבות כמה דברים כלליים שנאמרו כאן.

ההנחה היסודית של כל צעד כלכלי שאנו עושים בין בתחום הבינלאומי

ובין בתחום המקומי היא שהמצב הקיים איננו יכול להימשך, שכן אם המצב

הקיים בתחום המשקי יימשך - לא יהיה אזור סחר חפשי שיציל אותנו ולא כל

הסדר אחר. נקודת המוצא היא שהמשק הישראלי צריך להגיע למצב שבו הוא

יהיה בעל כושר תחרות ללא מתן תרופות מלאכותיות לטווח ארוך, בין אם

זה נוגע לכושר תחרות בשוקי היצוא ובין אם זה נוגע לתחרות מקומית עם

סחורות יבוא. כושר התחרות בטווח ארוך חייב להיות מובטח על ידי

שער החליפין" הגענו בישראל לגבול האפשרויות במתן סובסידיות ליצוא.

אין לי ספק שהכיוון הוא נכון- וכדי לחזק את דבריו של חבר הכנסת

ארידור אני רוצה להציג לכם שנים-שלושה מספרים על התפתחות הסחר בשנים

האחרונות שהם מאירי עיניים.

בשנים 1983-1980 פחת סך הכל יצוא הסחורות ב-8%. באותה תקופה

גדל היצוא לארצות הברית ב-50%. באותה תקופה פחת היצוא לשוק המשותף

ב-17%.

בגלל הפיחותים של המטבעות האירופים התמורה עבור היצוא היתה

יותר קטנה, אבל כמות הסחורות שייצאנו לא קטנה-

אין לי חישוב מדוייק, אבל גם לאחר שמנכים אתהשינויים במחירים,

יש גידול ריאלי ביצוא לארצות הברית וקפאון ביצוא לאירופה.

היו"ר אמר שאם יש פיחות כה גדול של המטבעות האירופים, איזו

חשיבות יש לשיעורי מכס של 10% או 20% יש בעיה גלובלית שאי אפשר

לפתור אותה על ידי הסכם. היא תיפתד על ידי פיחות. אם ארצות אחרות

יעשו פיחות נצטרך ללכת בעקבותיהן ולעשות פיחות יותר גדול, בהנחה

שמצב המשק יאפשר לעשות פיתות ריאלי. 20% מכס לגבי תעשיות ספציפיות

זהו שיעור מכס עצום, בעיקר מבחינה יחסית, מדינות אחדות שאינן

חברות לא בשוק האירופי המשותף ולא באזור סחר עם ארצות הברית אין להן

היתרון של הפטור .מ-20% מכס, וזה מאפשר לנו להקדים אותן במידה ניכרת"

יחד. עם זה אני רוצה להזהיר מדיבורים מפליגים על גידול דמיוני

ביצוא שלנו לארצות הברית, ודאי לא בטווה קצר ובינוני. באופן מיידי

זה יתן לנו מעט מאד באותם מקרים שיש בהט בעיה מיידית עם שיטת

ה-ג.ס.פ לגבי מוצרים המגיעים לתקרה או מהווים אחוז גבוה מהיבוא

לארצות הברית. בעיקר הסכם הסחר ההפשי נותן לנו ודאות, והוודאות

חשובה גם ליצואן וגם למשקיע, שהיתרונות בשיק האמריקאי אינם זמניים,



לאחרונה חוקק חוק לעוד שמונה שנים לפיו הגבול במסגרת שיטת

ה-ג.ס.פלא יהיה 50% מסך כל היבוא אלא 25%, וסך הכל היצוא של אותו

מוצר לארצות הברית לא יעלה על 25 מיליון דולר במקום 57 מיליון דולר.

המדינה שההכנסה לנפש בה עולה על 5000 דולר לשנה איננה נכללת בקבוצה זו.

אנו לא ניפגע מההוראות המגבילות החדשות, כי ניתנו לנו זכויות יתר.

בחוק הוכנס סעיף האומר שזה לא אמור לגבי מדינות שפותחות את השוק

שלה בפני היצוא האמריקאי. עם חתימת ההסכם להקמת אזור סחר חפשי

יוסרו המגבלות והשוק הישראלי ייפתח בפני תוצרת אמריקאית. אם לא

היינו חותמים על ההסכם, היה חשש שההוראות החדשות של שיטת ה-ג.ס.פ.

היו חלות גם עלינו, אם כי השדולה היהודית בארצות הברית היתה אולי

מונעת זאת.

אני מגיע לעיקר.אדבר בעיקר על שלושה נושאים ואזכיר שנים נוספים"

הנושא הראשון הוא הסובסידיות. המשא שלנו עם ארצות הברית בנושא

הסובסידיות נמשך כבר ארבע שנים. לדאבוננו לא חתמנו על ההסכם לפני

ארבע שנים. אז יכולנו לחתום על הסכם סובסידיות בתנאים יותר טובים

מאשר היום. גם ההסכם הנוכחי נראה לי סביר, אם כי לא אידיאלי.

ללא חתימה על קוד-הסובסידיות או מתן התחייבות בתחום הסובסידיות

הם אינם מוכנים לחתום על הסכם סחר חופשי. זהו תנאי עיקרי עבורם.

התנאי הזה מעמיד בסכנה חלק גדול של היצוא שלנו לארצות הברית,

כפי שקרה בענין יצוא הוורדים והאשלג, כאשר הייצרנים המקומיים יכלו

לתבוע את היצואנים הישראליים על קבלת סובסידיות. בעקבות זה יש

פסק דין הקובע שצריך לשלם מכס משווה מסוים כדי לקזז את הסובסידיות

הניתנות ליצוא בישראל. מה שקרה בתחום יצוא הוורדים והאשלג צריך

לשמש אות אזהרה ברור . לכל היצוא התעשייתי שנהנה מהטבות דוגמת יצוא

האשלג והוורדיס.

מה שהושג איננו נותן פתרון מלא, אבל נותן זכות למבחן הנזק

הממשי. אם חברה תתבע יצואן ישראלי לדין על קבלת סובסידיה, היא

תצטרך להוכיח שזה גרם לה נזק ממשי ולא שולי" הפתרון הזה נותן לנו

הגנה מסוימת בענין של מסים משווים"

נצטרף לקוד-הסובסידיות

של גאא"ט. זה מאפשר לנו להמשיך את מתן הסובסידיות ליצוא החקלאי.

בנוסף להצטרפות לקוד-הסובסידיות שתהיה כלולה בגוף ההסכם, יהיו

חילופי מכתבים בהם ייקבע שיש כמה מרכיבים שהוכרו כסובסידיות, ביניהן

קרן ייצור לשם יצוא; קרן יבוא לשם יצוא; קרן

משלוחים; וקרן מימון לציוד. בנושאים אלה אנו מגיעים לפתרון סביר.

קרן יבוא לשם יצוא היא קרן דולרית והיא תבוטל תוך שנתיים. קרן

משלוחים תבוטל מיידית. והקרן השקלית תבוטל תוך שש שנים. התמונה

המצטיירת היא שהם לא יקפידו על כך שהביטול ייעשה לקראת סוף התקופה.

לכן הקרן איננה מהווה בעיה"

אין ספק שיש בביטוח שער משום סובסידיות ולא צריך לדבר על כך.

האמריקאים מתוך רצון כן ללכת לקראתנו, לא כללנו זאת במסגרת הסובסידיות

לצורך ההסכם הזה. אם נמשיך בזה לא נחרוג מן המוסכם- אין זה מונע

את האפשרות שהברה אמריקאית תתבע יצואן ישראלי על כך שהוא מקבל

סובסידיה באמצעות המכשיר הזה. במוקדם או במאוחר זה עלול לקלות ואנו

צריכים להיערך לקראת האפשרות הזו.

יש סעיף שלא סוכם סופית האומר שאם וכאשר יהיו תנאים כלכליים

קשים במיוחד, בעיקר בתחום מאזן התשלומים, הצדדים ישאו ויתנו על הביצוע



של הפרק הדן בסובסידיות. איז לנו הבטחה בנדון, אבל יש מקום להעלות

זאת לדיון. אם יהיה משק קולא נמצא לו פתרון אחר, לאחר התייעצות אתם

נוכל להביא הצעה לדיון.

נושא שני, האמצעים שנמצאים עדיין בידינו כדי להתגונן במקרה

של יבוא מתחרה עם סחורות ישראליות. הפרק על מאזן התשלומים נותן רשות

במקרה של בעיות קשות בתחום מאזן התשלומים, להשתמש בשלושה אמצעים

בהגבלות מסוימות. האמצעים הם - היטלי יבוא; הפקדות יבוא; ומכסות

יבוא כאלטרנטיבה אחרונה. ההוראה היא שאין להשתמש ביותר מאשר שני

אמצעים בבת אחת, ויש להשתמש בשני האמצעים הראשונים לפני שמפעילים

את האמצעי השלישי-. אם ניתן להוכיח שמוצר ספציפי נפגע על ידי גידול

הד פעמי גדול ביבוא בצורה המסכנת את התעשיה, יש אפשרות לנקוט באמצעי

הגנה-

תעשיות ינוקא - גם זה נושא שנמצא במשא ומתן ויש סיכוי למצוא

לו פתרון שיענה על הבעיות העיקריות, מדובר בתעשיות חדשות שזקוקות

להגנה הסעיף עצמו לא סוכם עדיין סופית.

חזרתי אתמול מוושינגטון. כחבר הצוות למשא ומתן הייתי שותף

לקילב הנוכחי של השיחות, שזהו שלב כמעט סופי. יש חשש שהיום אחרי

הבחירות בארצות הברית, אם השיחות יימשכו יותר מדי זמן, אנשים עלולים

להתייאש. היום התחדשו השיחות לגבי הפרטים שנשארו פתוחים, בעיקר

סעיף הטקסטיל, ריב הדברים האחרים כמעט נסגרו. בשלבים הנוכחיים של

המשא והמתן שני הצצדים מתבצרים בעמדות שלהם, כי אלה הם שלבים סופיים.

אחרי שרוב הבעיות לובנו, היתה ישיבה אצל שר התעשיה והוא נתן הנחיות

למשלחת .

מהו המצב לגבי מוצרי מזון וכימיה?

אי זייף;

בפתיחת המשא והמתן עשינו מאזן של היצוא החקלאי שלנו לארצות

הברית והסיכונים של יבוא תוצרת חקלאית מארצות הברית לישראל, חילקנו

את הענין לשני חלקים; תוצרת טריה ותוצרת מעובדת, התוצרת הטריה היא

בסמכותה המלאה של משרד החקלאות; בתוצרת מעובדת יש שילוב בין משרד

התעשיה והמסחר לבין משרד החקלאות,

בדקנו את הנושא של תוצרת חקלאית טריה היצוא החקלאי של תוצרת

טריה מגיע ל-500 מיליון דולר, מזה לארצות הברית - 9 מיליון דולר,

אלה נתונים נכונים לשנת 1982/3, ולא חלו בהם הרבה שינויים. היבוא

החקלאי הטרי מארצות הברית לישראל הוא 420 מיליון דולר, אבל הוא כולו

רכישות ממשלתיות של דגנים, בדיקת המצב העלתה שחלק גדול מהיצוא

של תוצרת חקלאית טריה, 90% ממנו, נהנה משיטת ה-ג.ס.פ, כלומר הוא

מיוצא לארצות הברית באפס מכס,

איזה מוצרים חקלאיים?

א' זייף;

עגבניות, מלונים, פרחים, חלק מהמוצרים איננו מצליחים לייצא

לארצוח הברית בגלל מדיניות סניטרית, הדרישות שלהם הן חמורות. איננו

מצליחים לייצא אבוקדו לארצות הברית בגלל בעיות פוטו-סניטריות, בעיות

בריאותיות.



הגענו למסקנה שביצוא תוצרת חקלאית טריה לא יהיו התפתחויות

דרמטיות במסגרת התתימה על הסכם לאזור סחר חופשי, ולא נגדיל במידה

ניכרת את היצוא קלל תוצרת טריה לארצות הברית, יצוא זה כרוך גם בבעיות

לוגיסטיות, הוצאות הטסה וכדומה. אבל מאחר זוהי החלטה של ממשלת ישראל

בדקנו אפשרויות מינימום. בדקנו את נושא הסובסידיות וכן את נושא

הרישוי למדינת ישראל.

בנושא הסובסידיות, מאחר וההתחייבות לבטל סובסידיות ניתנה,

הפרדנו אותה מהדיון.החקלאות איננה יכולה לוותר על סובסידיה, גם בגלל

הסיבה ש-90% מהיצוא של תוצרת חקלאית טאירה ימשיכו להיות מופנים

לאירופה. זה יהיה שוק היעד המרכזי של תוצרת טריה, ושם אנו מתמודדים

עם תוצרת מסובסדת על ידי מדינות השוק. החקלאות איננה יכולה לוותר על

סובסידיה, מה גם שבארצות הברית ובכל העולם מסבסדים את החקלאות-

לנושא הסובסידיות נמצא פתרון יוצא מן הכלל- הפתרון מעוגן

בהסכם גאא"ט אשר מאפשר להמשיך לסבסד תוצרת חקלאית טריה, מה גם שחתימה

על קוד-הסובסידיות תגן על החקלאות מפני פגיעה- החקלאות רצתה לחתום על

קוד-הסובסידיות לפני ארבע שנים. התעשיה התנגדה לבך. החתימה על קוד-

הסובסידיות תאפשר לנו להמשיך ולסבסד תוצרת חקלאית טריה ולא להיפגע"

כמו למשל בענין יצוא הוורדים. אם היינו חתומים על קוד-הסובסידיות

היינו יכולים לעמוד במבחן הנזק הממשי.

נושא הסובסידיה לחקלאות קיבל את פתרונו. נמשיך לסבסד את החקלאות

במסגרת הסכם גאא"ט.

נושא שני הוא הרישוי כדי שמדינת ישראל לא תוצף בתוצרת חקלאית

טריה מארצות הברית. הנושא הזה קיבל הגנה במסגרת גאא"ט. בישראל החקלאות

היא מתוכננת, יש בה מכסות ייצור לחקלאים, וחקלאות מתוכננת מאפשרת

להגביל את היבוא למדינת ישראל על ידי פרסום קווטות. בנושא הרישוי

מצאנו פתרון מניח את הדעת.

נושא שמצא את פתרונו בשבוע שעבר הוא יבוא הבשר לישראל- בשר נקנה

בחוץ במכרזים וכאן מטילים עליו היטלים. חששנו שיגיע לכאן בשר מארצות

הברית, ואם לא נוכל להטיל עליו היטלים נסכן את הענף שלנו בארץ.

מהו שיעור ההיטל על בשר?

45%

הנושא היה קריטי מבחינתנו. האמריקאים פתרו חלק מהבעיה באמצעות

חוק שעבר בקונגרס שנתן להם אפשרות לווסת מחירים בשוק האמריקאי. דרשנו

שסעיף ברוח זו יכנס להסכם. בשבוע שעבר הם נתנו לנו תשובה חיובית.

המשפטנים מנסחים עכשיו אח הסעיף. הסעיף יופיע בהסכם וישמור לנו אח

האפשרות להטיל היטלים.

החלק השני מתייחס לתוצרח חקלאית מעובדת, שחלק גדול ממנה

הוגדר על ידי האמריקאים כמוצרים רגישים ביוחר. זה אומר מוצרי עגבניות,

הדרים, זיתים, ורדים. היצוא של מוצרי עגבניוח מעובדים מגיע ל-30 מיליון

דולר. ההיקף של היצוא הזה הוא יוחד גדול מאשר של יצוא הטקסטיל.

נושא זה הוגדר בארצוח הבריח כרגיש ביוחר. חעשיית העגבניוח בארצוח

הבריח נתונה בקשיים. השדולה של החעשיה הזו הפעילה לחץ גדול בקונגרס.

הקונגרס התנה אח אישור ההסכם בהוצאת המוצרים האלה מחחולח ההסכם.

אמרנו שזה לא יחכן.אם יש הסכם, כל המוצרים צריכים להיוח כלולים בו"

לנו אין מנדט להמשיך במשא ומחן אם מוצרים אלה אינם נכנסים להסכם.



בשבוע שעבר קיבלנו תשובה שהמוצרים הרגישים האלה נכנסים להסכם,

ועד תום תקופת המעבר של עשר שנים הם יקבלו אפס מכס- הדירוג של המוצרים

וקצב הורדת המכסים ייקבעו על ידי ועדה מעורבת קל הצדדים בעוד חמש

שנים, הוועדה המעורבת תשוב בעוד חמש שנים ותקבע את הקצב של הורדת המכס.

כיום המכס הוא 13.5%. אנו מהווים 25% מסך הכל היבוא של מוצרי עגבניות

לארצות הברית.

כנציגי משרד החקלאות לא קיבלנו את הגישה הזו. אמרנו: אינכם

מבטיחים הורדת מכסים על המוצרים הרגישים האלה אלא בעוד עשר שנים,

בעוד שאנו בארץ - מאחר והמוצרים המעובדים נחשבים לתעשיה - מתחייבים

להוריד בעוד שש שנים את הסובסידיה למוצרים אלה לאפס. לפי גישה זו,

בעוד שש שנים התעשיה הזו לא תסובסד ואילו המכס עליה ירד בעוד תשע שנים.

אנו מבקשים להתאים את קצב הורדת הסובסידיות למוצרים אלה לקצב הורדת

המכסים-

הצגנו את ההצעה הזו בפניהם. הם צריכים לתת עליה תשובה. הם אמרו

שהם חייבים להביא אותה בפני הדרגים הגבוהים ביותר- ההנחה היא שבגלל

מגבלות הקונגרס התשובה תהיה שלילית-

הפתרון המוצע לנושא זה - וכאן יש לוועדת הכספים חלק נכבד -

הוא לא לסבסד את התעשיה המייצרת את מוצרי העגבניות אלא לסבסד את

התוצרת החקלאית, את העגבניה. בפרק הזמן שבו יש חלל ריק בין ביטול

הסובסידיה לגבי הורדת המכסים אפקיר לסבסד את התוצרת החקלאית הטריה -

את העגבניה, את התפוז.

מבחינת משרד החקלאות הדרישה היא שתהיה התחייבות של ממשלת ישראל,

כי במידה ותרד הסובסידיה למוצר המעובד, הממשלה תסבסד את המוצר הטרי

ההולר לתעשיה. אם תהיה התחייבות כזו, מבחינת משרד החקלאות הבעיות

הקשורות בהסכם תבאנה על פתרונן. זהו נושא עיקרי שעומד על סדר היום.

התעשיה הזו מפרנסת אלפי משפחות, והיא עלולה להיפגע בשיטה הקיימת

אס לא יהיה סיכום בנושא הזה או במדינת ישראל או בארצות הברית-

אני מבקש להעיר כמה הערות להשלמת הדברים- כנציג משרד החוץ

אני מבקש להדגיש דבר שבאופן טבעי לא הודגש על ידי קודמי, וזוהי

החשיבות המדיניות של ההסכם. ארצות הברית לא עשתה הסכם כזה עם שום

מדינה אחרת. אם ייחתם ההסכם בינינו לבין ארצות הברית, ישראל תהיה

המדינה הראשונה והיחידה בשלב זה שיש לה הסכם כזה. במכלול היחסים

המיוחדים שיש לנו עם ארצות הברית, זהו נדבך נוסף שאנו מייחסים לו

חשיבות רבה.

יש לנו הסכם סחר חופשי שנחתם עם השוק המשותף. יש הבדל בין

ההסכמים בכף שההסכם עם השוק המשותף חל אך ורק על מוצרים תעשיינים,

עם הנחות מסוימות על מוצרי חקלאית, בה בשעה שההסכם עם ארצות הברית

מיועד להיות הסכם שחל גם על מוצרי תעשיה, גם על מוצרי חקלאות וגם

על שירותים.

דבר נוסף שאני רוצה להדגיש. משום שיש הסכם לאזור סחר חופשי

עם ארצות הברית, בהנחה שיהיה, וגם עם השוק המשותף, נהיה המדינה

היחידה שיש לה אזור סחר חופשי שנהנה מהנחות מסוימות גם בארצות

השוק המשותף וגס בארצות הברית. מדינת ישראל יכולה לשמש כיעד להשקעות

ולייצור סחורות ומוצרים בארץ המיועדים ליצוא הן מארצות הברית לאירופה

והן מאירופה לארצות הברית. בהסכם עם השוק המשותף וגם בהסכם המיועד



עם ארצות-הברית יש סעיף המבהיר את הכלל הזה. סחורות אירופיות

המיוצרות על ידי השקעה אירופית בארץ יכולות לצאת לארצות הברית

כסחורות המיוצאות מישראל, ולהיפך מארצות הברית לאירופה. בהסכם עם

ארצות הברית מדובר על ערך מוסף של 35%. אס משתמשים בחומר גלם

מארצות הברית אפשר להוריד מזה 15%.(מ' בר-און : מה הכוונה בערך

מוסף?) ערך מוסף זוהי התרומה של ישראל למוצר.

אי' דברת; תשלוס השכר והרווחים בישראל.

מי דרורי;

ההסכם פותח לכן פתח לאפשרויות של השקעה בישראל.

גי פרופר;

כחבר הוועדה של התאחדות התעשיינים, המלווה את משרד התעשיה

ואת מנהלי המשא והמתן ומייצגת גם את התעשיות האחרות במשק, גם את

התעשיה הקיבוצית וגם את חברת העובדים, אני רוצה להשמיע את עמדת

התעשיינים בנושא.

בעקרון התעשיה מחייבת את הקמת אזור הסחר החופשי מאחר ויש

לה פוטנציאל ליצוא גדול לארצות הברית שלמעשה לא מומש. ארצות הברית

היא מדינה גדולה עם שוק גדול, שוק שיכול לקלוט מוצרים רבים המיוצרים

בישראל- היום היצוא לארצות הברית הוא קטן יחסית- עיקר היצוא של

ישראל מיועד כיום לאירופה, לארצות השוק המשותף. יש בהחלט מקום

לחפש שווקים נוספים או שוק גדול ורציני נוסף לשוק האירופי עבור

התעשיה הישראלית" וארצות הברית יכולה לשמש ארץ היעד לכך- יחד עם

זה אנו חושבים שכמה מהנקודות שהעלינו בפני המשלחת הישראלית למשא

ומתן וגס בפני חברי קונגרס אמריקאים וחברי הוועדה האמריקאית למשא

ומתן, חייבום לקבל תשומת לב והתייחסות חיובית, שאס לא כן יש מקום

לשקול מחדש את כדאיותו של אזור סחר חופשי לתעשיה הישראלית וגם למשק

הישראלי.

אחת הסיבות שהניעה אותנו להגיע לסיכום חיובי על ההסכם היתה

העובדה ששיטת ה-ג.ס.פ. עמדה להסתייס בינואר 1985. גם האמריקאים

אמרו שהשיטה הזו תתבטל ויש סכנה שכל ה הטבות שהיא נותנת לא תהינה עוד-

לכן רצוי היה להחליף את שיטת ה-ג.ס.פ. המעניקה הטבות ליצוא מישראל

בהסכם אחר. התברר ששיטת ה-ג.ס.פ תמשיך להתקיים לגבי ישראל, ולכן

הסכנה שנשקפה לנו ירדה מן הפרק ואנו יכולים ביישוב הדעת ובראש צלול

להתייחס לנקודות שהן חשובות לנו הן כיצואנים וכן כייצרנים לשוק

המקומי, וצריך לזכור שייצור מקומי המחליף יבוא חוסך למדינה מטבע

חוץ.

הצגנו את הבעיות בפני חברי הקונגרס האמריקאי שמצאו לנכון

לבוא לארץ ולקיים שיחות ארוכות עם תעשיינים בנושא של אזור סחר חופשי.

טענו שהתעשיה הישראלית איננה רוצה להיות מסובסדת. יש לנו תעשיות

מפותחות ומתקדמות. כל מה שאנו מבקשים זוהי השוואת תנאים, וזאת כדי

לאפשר תחרות הוגנת בין מפעל אמריקאי ומפעל ישראל במסגרת אזור סחר

חפשי. לטענתנו המרכיבים הבסיסים צריכים להיות דומים. בהיעדר תנאים

שוונים, צריך ליצור מנגנון להשוואת התנאים, ואחר מהם הוא ביטוח

השער. יש גם מנגנונים אחרים שיכולים להבטיח השוואת תנאים בנושא של.

עלויות הייצור. הכנו חוברת לקראת הביקור של משלחת הקונגרס האמריקאי;

שמביאה נתונים והדגמת להבהרת הבעיה. הנושא של השוואת תנאים הוא

חיוני. כל עוד אין תנאים שווים אגו מבקשים השוואה בצורת פיצוי

ולא סבסוד-

פיצוי - ממי?

בשוק המשותף קיים מנגנון להשוואת תנאים הקרוי "לוי" שמאפיר

להטיל היטלים על יבוא של מוצרים שהעלות של חומרי הגלם לייצורם בארצות

השוק המשותף גבוהה מזו שבארץ המייצאת אותם. אותו שיעור של היטל ניתן

בסבסוד ליצואנים של תוצרת חקלאית שמייצאים אל מחוץ לארצות השוק

המשותף- אפשר ליישם את המנגנון הזה בארץ.

הנקודה השניה קשורה ליבוא מתחרה לארץ, אנו רואים את הבעיה

בצורה קצת שונה מחבר הכנסת ארידור. אנו חוששים מיבוא של תוצרת אמריקאית

לארץ- העובדה שילל לנו הסכם עם השוק האירופי המשותף, שיכנס לתוקף מלא

בשנת 1989, איננה אומרת שצריך לחפש מתחרים נוספים לתעשיה הישראלית

בשוק הישראלי. רמת ההתמחות והתחכום של המפעלים האמריקאים גדולה מזו

של מפעלים בשוק האירופי, וההתחרות שלהם יכולה לסכן סקטורים מסוימים

של התעשיה הישראלית" נכון שיש בהסכם סעיף המאפשר להגן על התוצרת

המקומית, אבל הדברים עדיין אינם מסוכמים סופית" הם עדיין אינם אומרים

מה שיעור הפגיעה בתעשיה הישראלית שיאפשר להפעיל את מנגנון ההגנה"

שמענו שהשדולה האמריקאית של מגדלי השוק באמריקה חוששת מהצפת השוק

האמריקאי בשום ישראלי. שדולה זו הצליחה להכניס מוצר כמו|שום לרשימת

המוצרים הרגישים- תעשיית הקטשופ האמריקאית חוששת מיצוא של קטשופ

ישראלי" הם מפעילים אמצעי התגוננות גם במקרה של סכנה בשוליים.

בטקסטיל היצוא מישראל מהווה 2% מכלל יבוא הטקסטיל לאמריקה. בענפים

אחרים משקל היבוא מגיע 0.2% .אנו מצפים מדזברי הכנסת שלנו שיגנו

על התעשיה הישראלית מפני הצפת השוק הישראלי ביבוא אמריקאי כפי שחברי

הקונגרס האמריקאי מגינים על התעשיה שלהם- אפשר להגיד שכאשר היבוא

האמריקאי לישראל יגיע ל-10% מהיקף השוק הישראלי או ל- 10%מהיקף

הייצור של הו1עשיה הישראלית - ולא בשיעורים של 2%או 0.2% - אז

יופעלו מנגנוני הגנה אלה" חשבנו שהוראה כזו תהיה בהסכם. הבה נעשה

זאת תוך הדדיות מוחלטת" מדוע נהיה במצב נחות לעומת האמריקאים?

אם האמריקאים דורשים הגנה על יבוא של 0.2%, אנו מוכנים להסתפק

באחוזים יותר גבוהים אבל-לא בסעיפים כלליים,-שבהגיע יום המבחן לא

נוכל לממש אותם" היום הזמן להגדיר את הדברים בצורה ברורה. אחוזי

הפגיעה צריכים להיות מוגדרים.

ענין זה לא הושג?

א' דברת;

זה סוכם בעקרון ולא באחוזים"

נסכם זאת באחוזים ובאופן הדדי, ונשמור על הדדיות.

נקודה נוספת נוגעת ל"ביי אמריקן אקט", שמחייב רשויות

אמריקאיות, כולל בא ארצות הברית, לקנות ועוצרת מקומית. אם יש הסכם,

אנו מבקשים שה"ביי אמריקן אקט" יכלול גם תעשיה ישראלית ויחול על

זרועות אמריקאיות גם באירופה"

יש בעיה בנקודה זו.

הם מבקשים לכלול את תעשיית הטקסטיל וגם תעשיות אחרות ברשימות

הבה נחשוף את עצמנו הדדית ומיידית.

החשיפה הזו לא תפגע בתעשיה האמריקאית. אנ1 מבקשים שתאפשרו לנו להיכנס

לשוק האמריקאי. היום היצוא שלנו אליכם הוא 40 מיליון דולר" הבה נקבע



מכסות לגידול היצוא שלנו, ובלבד שיתנו לנו להיכנס לשוק עכשיו.

הם מציעים שהלבשה עליונה תיכלל במסגרת בסוף, אחדי עשר שנים. מוצרי

אופנה הם עיקר היצוא של ישראל. איננו מתמחים ביצוא של חומרי גלם.

ההתמחות של תעשיית הטקסטיל היא האופנה. אנו צריכים לקחת כמדגם את

יצוא מוצרי האופנה לאירופה, לא לארצות הברית. החלק העיקרי זוהי הלבשה

עליונה-

אלה דברים שמחייבים לעמוד עליהם. זה חל על טקסטיל כמועל מוצרי

מזון וכימיה. אם דברים אלה יבואו על פתרונם, נחייב את החתימה על ההסכם,

כי לטווח ארוך הוא טוב ליצוא הישראלי. אמרנו לאמריקאים שהם יכולים

ליהנות מההסכם בטווח המיידי. הם יכולים להגדיל את הנתח מייד ולהכפיל

אותו תוך שנתיים. מבחינת היצוא הישראלי היתרון של הסכם הסחר הוא בטווח

של הרבה שנים, 15-10 שנה. האמריקאים יכולים ליהנות מכך מייד. בשנת

1985 הם יוכלו להכפיל את היצוא שלהם לישראל על חשבון אחרים, אבל אנו

שוק נהדר עבורם- אנו נהנה מההסכם בטווה הרחוק. היתרון לאמריקאים הוא

גדול והם צריכים להסכים לנקודות שהעליתי.

אני מדבר בשם איגוד לשכות המסחר- עקרונית אנו בעד ההסכם. אולי

אציג את הנימוקים שבהם אין בינינו תמימום דעים. לא אנו יזמנו את ההסכם.

יש תמימות דעים שההסכם טומן בחובו יתרונות רבים לישראל. אנו סבורים

שמשק כמו שלנו אין לו ברירה אלא לפנות לשוק הגדול. אין דרך אחרת אלא

חשיפה.

אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזו כדי להעלות הצעה שהצענו אותה.

שמענו ממנכ"ל משרד התעשיה והמסחר, גם ממר דברת וגם בדבריו של מר פרופר

שייצג את התעשיה, חששות כבדים מפני חשיפה של השוק הישראלי לתוצרת

של ארצות הברית, ולא רק של ארצות הברית., אני רוצה להזכיר שישנת 1989

תהיה חשיפה לשוק האירופי. אני רוצה להפנות תשומת לב לסתירה מסוימת

שאנו חיים אתה ומשלימים אתה. מצד אחד אנו חייבים לצאת לשוק הגדול

ולחסור אליו, ומצד שני, במדיניות היבוא שלנו אין בכלל הסדר של העיסוק

ביבוא- יש אמצעים שאינם קשורים להסכם, שאינם דורשים הסכמה של צד כלשהו,

ואיננו נוקטים באמצעים אלה שאנו יכולים לנקוט בהם באופן חד צדדי, וכוונתי

להצעה של לשכות המסחר בדבר הסדר העיסוק ביבוא.

היום בל אחד חופשי לעסוק ביבוא ללא כל הגבלה, לא דורשים ממנו

לא ידע, לא הון ואפילו לא כתובת. בהסכם גם עם ארצות הברית וגם

עם השוק האירופי הוכנס סעיף בטוחה- במקרה שתהיה סכנה להצפת השוק הישראלי

בסחורות מסוימות, מותר יהיה להטיל מכסות, הגבלות, הפקדות וכדומה.

אני שואל : מדוע להטיל רק הגבלות שמחייבת או הסכמה של הצד השני או

עימות אתו? מדוע לא לנקוט בצעדים לגיטימיים חד-צדדיים שיאפשרו פיקוח

על היבוא? אם ייקבע הסדר לעיסוק ביבוא, יהיה כלי בידי הממשלה להסדיר

את היבוא ולהגביל אותו בעת הצורך-

מאחר ודובר על חשיבות ההסכם לתעשיית הטקסטיל, אני מבש לציין

נקודה אחת חשובה - ולא אכנס לכל הפרטים - שתעשיה זו המעסיקה כ-70 אלף

עובדים נמצאת היום במשבר חמור שלא היה כמותר. אם הבעיות של תעשיית

הטקסטיל לא ימצאו את פתרונן, תעשיה זו תוך מספר חדשים תתחיל בפיטורים

המוניים של עובדים" אחת הדרכים שיכולה לסייע לתעשייה זו, בלי שהדבר

יטיל מעמסה על תקציב המדינה, היא לכלול את מוצרי הטקסטיל בהסכם הסחר

החופשי עם ארצות הברית בשלב הראשון של הורדות המכס- תעשיה זו תוכל

ממש מהיום למחר להגדיל את היצוא שלה בעשרות מיליוני דולרים - וזוהי



התעשיה היחידה שיכולה להיערך לכך תוך זמן קצר- אם ממשלת ישראל תגיש

תביעה אולטימטיבית בנושא זה ותאמר שעל כך יעמוד או יפול ההסכם, תעשיית

הטקסטיל תגדיל את היצוא שלה בטווח הקרוב. זוהי תעשיה שנוגעת בשוליים

בארצות הברית שיש לה יבוא של 14 ביליון דולר לעומת 20 מיליון דולר שלנו.

על ידי עמדה תקיפה ניתן להציע לאמריקאים שיטה שתאפשר לכלול את הטקסטיל

בקטגוריה הראשונה, תוך קביעת מכסות-

אחד הנימוקים שמעלים האמריקאים מדוע לא לכלול את הטקסטיל

ברשימה הראשונה זהו החשש מפני תקדים, אנו מבהירים להם שאין מקום לחשש

כזה, כי עם שום מדינה בעולם לא יקרה להם מה שקורה להם בסחר הטקסטיל

עס ישראל, שהם מייצאים כמות כפולה מזו שהם מייבאים-

אני מברך את הוועדה שסוף סוף היא דנה בנושא חשוב זה. יש רושם

ששני הענקים בתחום הכלכלי - ארצות הברית וישראל - ישבו ליד שולחן אחד

בתנאים שווים והם מנהלים משא ומתן כאשר כל אחד מהם נותן ומקבל על בסיס

של שוויון- להערכתי, זוהי טעות.

אדבר תחילה על הנושא במישור הפרלמנטרי ואחר כך לגופו של ענין.

אני מוחה על כך שכמה פקידים, עם כל הכבוד שאני רוחש לחם,

הלכו ללא רשות הפרלמנט והגיעו להסכם כמעט סופי עם ממשלת ארצות הברית.

באשר להקמת אזור סחר חופשי. (י' פורר: פקידים?) פקידים ואולי גם השר.

לא יעלה על הדעת שתהיה התעלמות מוחלטת מן הפרלמנט. בארצות הברית

הקונגרס הקים ועדה לענין זה, הסנט הקים ועדה, ואילו כאן נוצר מצב

אבסורדי - ואני רוצה להביא אותו לאבסורד כדי להראות מה יכולים פקידים

בכירים עם השר לעשות, ובעצם לחייב את מדינת ישראל בהסכם שאין עליו

ביקורת ציבורית והוא לא נדון בפרלמנט. כאן לא התקיים דיון בנושא

בעוד שבארצות הברית דנים בכך הקונגרס והסנט, שומעים משלחות ונותנים

גיבוי לקבוצות לחץ בכל ענף וענף. לכנסת ישראל יבוא ההסכם בעוד שבוע

או שבועיים כאשר הוא מוכן, חתום ומאושרר על ידי ממשלת ישראל, לעיון

ולידיעה.

אני מציע להקפיא את המשא ומת ולהקים ועדה ליד ועדת הכספים

שתשמע משלחות של תעשיינים וחקלאים ושכל מי שרואה עצמו נפגע מההסכם,

ורק לאחר מכן יגובש ההסכם ויובא לאישורה של הכנסת, לאחר שהממשלה תאשר

אוחו- מה שהתרחש עד כה בענין ההסכם גובל במידה מסוימת בהתבטלות קול

הכנסת מול הממשלה.

קראתי מאמר של משה סמדר, שהתפרסם ברבעון הכלכלי, וכך הוא כותב

בחודש יולי 1984: "לו ניתן היה להבטיח ששיטת העדיפויות האמריקאית

על כל מגבלותיה תתקיים שנים רבות, לא היה צורך דחוף בכינון אזור סחר

חופשי בינינו לבין ארצות חברית במטרה להבטיח המשך יצואנו ליעד זה".

אני מקבל את הגישה שהנחתה את השר פת. בעת שהיה מיתון .בארצות

הברית לפני שנתיים היתה סכנה שה-ג.ס.פ. לא יחודש.'הוא היטיבה לעשות שהחל

לנהל משא ומתן על אזור סחר חופשי. אלא שבינתיים נשתנו הנסיבות.

הכלכלה האמריקאית התאוששה ולפני כחודש וחצי נתבשדנו שמאריכים את

שיטת ה-ג.ס.פ. לשמונה וחצי שנים. באותו רגע צריך היה להאט את קצב המשא

ומתן" אלא שאנו כתמיד רוצים להביא את הדברים לכלל גמר, ומהר, ומבטלים

את התהליכים שקודמים לחתימה- לפני שחתמנו על ההסכם עם השוק המשותף

קיימנו דיונים במשך שנים. נעשו סקרים ועבודות מחקר, ועל כל מוצר התקיים

שגמרנו את כל ההכנות באנו בשנת 1975 וחתמנו על ההסכם.



אינני רוצה להיכנס לוויכוח, אבל כל מי שמעיין בסטטיסטיקה

המצורפות למאמר רואה שבשנת 1976 היצוא לארצות הברית שהיה חייב במס

הסתכם ב-65% מכלל היצוא, ואילו בשנת 1982 הוא הסתכם ב-5%. יש מי שאומר

שב-1984 הוא יגיע רק ל-3%. אם בעיית הטקסטיל לא באה על פתרונה וידונו

עליה רק בעוד ארבע או חמש שנים, אז ההסכם איננו נותן כמעט דבר למשק

הישראלי. אם אתה רוצה, מר דברת, להתברך בהסכם עם ארצות הברית, הרי בצורה

כפי שהוא מוצג לנו היום מוטב אולי לוותר עליו אני פונה למר דברת כי

הוא היה שותף מרכזי להכנת ההסכם.

ואם נניח שיקבלו את התנאים שהתעשיינים הצביעו עליהם, מה תהיה

עמדתך?

אם התנאים האלה יתקבלו, אני בעד ההסכם, אבל ההסכם חתום, היום

עוסקים בניסוחו הסופי של ההסכם.

השוב שוועדת הכספים תנחה את המשלחת.

אלה שמנהלים את המשא והמתן מטעם משרד התעשיה והמסחר נמצאים

בחו"ל, אני חוזר ומתדיע מזה חדשים רבים: תבואו לוועדת הכספים, נקיס

ועדת משנה ותתחילו לעשות סדר בענין, אומרים שברגע שייחתם ההסכם יבואו

משקיעים מאירופה ויקים כאן מפעלים.

אני אומר לסיכום, שאת המשא והמתן צריך להאיט, אולי להקפיא,

ועדת הכספים חייבת להקים ועדת משנה שתעסוק בנושא במשך תקופה קבועה, תשמע

את כל הגורמים, הלבן את כל הבעיות, תעיין בכל המסמכים, ורק לאחר שתסיים

את המלאכה נוכל לבוא לשר התעשיה ולממשלה ולומר להם כי מבחינה פרלמנטרית

הם רשאים לחתום, כי האינטרסים של התעשיה ושל החקלאות מוגנים, במצב הנוכחי

לא ברור אם יש תשובות לכל הבעיות שהתעוררו במהלך המשא והמתן,

מאחר ואינני משוכנע שנספיק היום לשמוע את התשובות לדיון, אני

מוכרח להגיב על דברים שנאמרו כאן. חבר הכנסת תיכון דיבר על פקידים

שניהלו משא ומתן בלי אישור הכנסת, הפקידים אינם מנהלים משא ומתן ביוזמתם.

ישבו דאש הממשלה, שר האוצר, שר התעשיה והמסחר, והנחו את הפקידים הפקידים.

ממלאים את הוראות השרים והממשלה.

יש תרעומת על כך שמזה חדשים אנו מבקשים להעלות את הנושא לדיון

ואיננו מקבלים תשובה מן הממשלה. אני שמח שסוף סוף הנושא נכלל בסדר היום.

הבקשה שלנו לשמוע את הפרטים איננה נובעת מהתנגדות להסכם, אלא מפני

שוועדת הכספים צריכה לדעת, אם לא להחליט, מה מתרחש. היה תמוה בעינינו

שהממשלה מנהלת משא ומתן ומגיעה לחתימה ממש בלי שהנושא מובא לדרג

הפרלמנטרי של מדינת ישראל.

רצינו שהנושא יובא לדיון ולאישור הכנסת. למעשה אנו מאחרים את

המועד כי הבל התום, לא יהיה זה אהראי מצדנו להחליט לא לאשר את ההסכם

עד שהוא יובא לדיון, אתרי כל המהלכים שנעשו,

אני שמח לשמוע היום פרטים על ההסכם. אני מברך על ההסכם. אני

הושב שהוא פותה אופק ים לתעשיה הישראלית להגביר את היצוא. אני קצת הושש,

גם לאור ההערות ששמענו מחברי המשלחת, מההשלכות של הסבם כזה על התעשיה

הישראלית. במידה מסוימת התרגלנו לתעשיה שנמצאת תחת חממה, שהממשלה נותנת



לה באופן קבוע הגנה כמעט אוטומטית, גם לתעשיה שאיננה מצדיקה או1

קיומה לפחות מבחינה כלכלית. אחד מיתרונותיו של ההסכם הוא פתיחת

התעשיה שלנו לתחרות, האילוצים שלה להתייעל ולהתמודד מול שוק אח--

בתנאי שהתנאים יהיו זהים.) אם מצליחים בהתמודדות הזו,

ההצלחה היא גדולה. זה אולי יביא לכך שמי שאיננו מסוגל להרים תעשיה

רצינית ולעמוד בתחרות לא יהיה תעשיין או מנהל מפעל, יתכן שפחות

תעשיות תהינה זקוקות לתמיכה ממשלתית. בכסף הזה ניתן יהיה לסייע לתעשיינים

רציניים יותר.

אני מבקש לקבל את הנוסח של ההסכם הכתוב על פרטיו השונים כדי

ללמוד אותו, עיון בהסכם אולי יבהיר לנו מזה מחייב אותנו כוועדת הכספים

או באיזה צעדים אנו צריכים לנקוט על מנת לפתור את הבעיות שמתעוררות

כתוצאה מההסכם.

אני חושב שגם התעשיינים צריכים לברך על ההסכם, ויחד עם זה

להעלות בעיות שנובעות ממנו. אינני חושב שצריך להתנות את החתימה בפתרון

בעיה זו או אחרת, צריך לנסות לשפר את ההסכם בעתיד, אפשר להגיד שבנושא

הטקסטיל אנו עומדים איתן על עמדתנו. אבל אני נגד הגישה האומרת שיש

להתנות את החתימה על ההסכם בהיענות לדרישה שלנו בנושא הטקסטיל. צריך

לשקול איך לפתור את הבעיה גם לאחר חתימת ההסכם.

אני מאמין שההסכם פותח דרכים למשק הישראלי להגדיל את היצוא

ולעבור לפסים אתרים בכל הנוגע להיקף היצוא- הוא יקל עלינו את החדירה

לשוק האמריקאי, שהוא שוק גדול וחשוב- יש בארץ תעשיות שהוכיחו שגם

בתנאים הקיימים הם הצליחו למצוא את דרכם לשוק האמריקאי.

לדעתי הענין מחייב טיפול משותף הן של משרד התעשיה והמסחר והן

של משרד החקלאות, אבל מהיבט אחר לגמרי. אני מדבר על הדרך הנקוטה במדינת

ישראל להקצות קרקע להקמת תעשיה בישראל. דרך חיסורים שעובר תעשיין

המבקש לקבל קרקע להקים עליה מפעל היא ממש לא תתואר. זהו תהליך בלתי

נסבל, לא ניתן לדבר על פיתוח התעשיה וחיפוש אחר שווקים לתוצרת התעשייתית

כל עוד התעשיה איננה יכולה בדרך פשוטה וקלה לעלות על הקרקע,

לדי1ן בנושא זה נזמין את אנשי מינהל מקרקעי ישראל.

כל עוד תעשיין לא יוכל לעלות על הקרקע ולהקים עליה מפעל יהיה

קשה לדבר על פיתוח התעשיה. ומדובר לא רק על יזמים ישראליים אלא גם על

משקיעים תושבי חוץ- אם ענף הטקסטיל ייכלל בשלב הראשון של הגנה ממכס

בארצות הברית, משקיעים מחו"ל ירצו להקים ב ארץ מפעלים בארץ על מנת שיוכלו

לייצא מישראל לארצות הברית. עבורנו אלה הם מקורות תעסוקה נוספים.

גם אני מברך על ההסכם. ההסכם יכול לפתוח שערים רבים לשוק

הגדול, שם האפשרויות הן בלתי מוגבלות. לדעתי זוהי יוזמה ברוכה שיכולה

לעודד את התעשיה בארץ, אני גם חושב שההסכם עשוי לעודד יזמים שונים

מאירופה ואולי דרום אמריקה להשקיע בישראל, כשח שבאו יזמים אמריקאים

שרצו לנצל את היתרונות של השוק המשותף, ההסכם עשוי לעודד יזמים מחוץ

לאמריקה לבוא ולהשקיע בארץ. זה יכול לפתוח עידן חדש לתעשיה לתעשיה

בארץ, אני חושב שיש בכך פריצת דרך חשובה, יחד עם זה, במצבו של המשק

שלנו היום, כאשר מאיימת עלינו סכנה של אבטלה וחוסר מקורות תעסוקה, בנוסף

לבעיות של מאזן התשלומים ויתרות מטבע חוץ, פתיחת השערים ללא בקרה

וויסות של היבוא, יכולה לגרום בעיות וליצור קשייט לאותם ענפים שהם



עתירי עבודה" אני חושב שאנו צריכים לתת את הדעת על אותם ענפים עתירי

עבודה, כמו ענף הטקסטיל שמעסיק 60 אלף עובדים, שנמצא במשבר עמוק,

והפרשיות של אתא וספורט-לייף הם רק קצה הקרחון. אם יוכנס התיקון

הקשור לענף הטקסטיל להסכם הסחר החופשי, זה יכול לחתור חלק גדול מהבעיה

של הענף.

אני מבקש לכן להבטיח את האינטרסים של ענף הטקסטיל בהסכם, ואולי

אפילו להתנות את חתימת ההסכם במתן פתרון נאות לבעיית הענף.

נושא שני קשור ליצוא הבטחוני. בעפולה יש מפעל שניגש למכרז

של הצבא האמריקאי ולמרות שהצעתו היתה יותר זולה מההצעות של מפעלים

אחרים בארצות הברית, הוא לא זכה במכרז. היה צריך לנהל על כך מאבק

אפילו משפטי בארצות הברית. האמריקאים נותנים הגנה למפעלים שלהם ומקנים

להם עדיפות על פני מפעלים אחרים אפילו אם הם הרבה יותר יקרים עד לגבול

של 50%. הנושא הזה הפך לנושא מרכזי על רקע ההתפתחות של התעשיה הבטחונית

בישראל. לא שמעתי דברים בנושא זה. מה נעשה בתחום הזה ומהם הסיכויים?

על רקע מצב התעסוקה בארץ יש משמעות לנושא של השוואת תנאים

כדרך למתן פיצוי למפעלים שמצבם נחות מזה של המתחרים שלהם בחו"ל.

הנושא הזה צריו למצוא את ביטויו בהחלטות שלנו. אי אפשר להפקיר את

התעשיה שלנו ולחשוף אותה ליבוא מתחרה בצורה לא הוגנת- אם המתחרים

רוכשים חומרי גלם במחירים יותר זולים, אם העלות של כוח האדם שהם

מעסיקים יותר נמוכה, צריך לדאוג להשוואת התנאים. שוחחתי עם מנכ"ל של

אחד המפעלים הגדולים בארץ והוא אמר שבמקרים מסוימים השכר ברוטו לעובד -

והשכר ברוטו יכול להיות גבוה פי כמה מהשכר נטו - עולה על השכר שמשלם

מעביד אמריקאי או אירופי לעובד שלו באותה רמה. אם לא נדאג להשוואת

התנאים בכל הנוגע לעלות העבודה עלות חומרי הגלם, האנרגיה וכדומה,

התעשיה שלנו לא תוכל לעמוד בתחרות. לתנאים האלה יש משמעות עצומה

בכל הנוגע לכושר התחרות. לכן צריך לעמוד על המשמר- אם נחשוף את התעשיה

רווקה לעת כזו אנו עלולים להחריף את משבר התעסוקה.

ביקשתי דיון בנושא של הקפאת ההשקעות והצמיחה הכלכלית. אני רואה

בכר סכנה עצומה. אני חושב שלא דנו עד היום בנושא התעשיה. זהו נושא

מרכזי, שצריך לעמוד במרכז המדיניות הכלכלית. יש היום הקפאה של

ההשקעות. מרכז ההשקעות הקפיא את הכל. מזה נשקפת סכנה ממשית לצמיחה

של המשק.

א' שלום;

אפתח בהערה מקדימה- הנושא הוא חשוב ביותר, אנו מקדישים לו דיון

של שלוש שעות. את רוב הזמן הקדשנו לשמיעת המשלחות. אינני נגד הזמנת

משלחות. אני חושב שחשוב לשמוע משלחות. אבל יושבים כאן חברי ועדה שרוצים

להשתתף בדיון, והזמן העומד לרשותם הוא שעה אחת, וזה מעט מאד זמן.

אני מוכן להאריך את הישיבה.)

במסגרת ה-ג.ס.פ. קיבלה ישראל הנחות ממכס, אבל תוקפו של ה-ג.ס.פ.

עמד להסתיים בחודש ינואר 1985. ולכן ראש הממשלה והשרים חיפשו תחליף

ל-ג.ס.פ. בצורה של הסכם לאזור סחר חפשי והנחו את הפקידים לנהל משא

ומתן על ההסכם. וכאן עלי להעיר, בתגובה לדבריו של חבר הכנסת תיכון,

שהפקידים כפופים לשרים הממונים עליהם ולא לחברי הכנסת-

לאחר שנתקבלה החלטה על הארכת תוקפה של שיטת ה-ג.ס.פ, נשאלת

השאלה אס צריך למהר ולחתום על ההסכם בלי למצות את כל ההליכים כדי לכלול

בו את כל האלמנטים שדובר עליהם.

האם יש מוצרים שחלה עליהם תקרה במסגרת ה-ג.ס.פ.? ואם כן,

האם יש מוצרים שבהם הגענו לתקרה, או שמא לא הגענו לתקרה?



גם בשנת 1983 וגם בשנת 1984, חרף היתרונות שהיו ליצוא שלנו

לארצות הברית, היצוא שלנו היה קטן מאשר היבוא מארצות הברית. למרות

ההסבות ליצואנים, שהן הרבה יותר משמעותיות מאשר המכס שמוטל על היצוא,

לא הצלחנו להגדיל את היצוא שלנו לארצות-הברית, אני מכיר את ענף

השימורים. בארצות הברית יש ייצור של 7 מיליון טון עגבניות, ואנו

בקושי מגיעים ל-350 אלף טון, מרוע לא הצלחנו למרות כל ההטבות להגריל

את היצוא? מהי תרומתו של ההסכם שמחייב אותנו בעתיר לצמצם את הסבסוד

לעומת המצב הקיים?

אני מבין מהדברים ששמענו שאין עדיין תשובה לבעיות של ענף

הטקסטיל ושל החקלאות. היבוא מארצות הברית הוא גרול והוא עור יגדל,

ואז נשקפת סכנה לתעשיה המקומית. אם לא יחול שינוי בתנאים, אינני

רואה בהסכם פתרון לא לבעיה של התעשיה הישראלית ולא לבעיית מאזן

התשלומים שלנו בימים בהם אנו מנסים להילחם נגד היבוא.

אני מכיר תעשיות יצוא שרוצות להעמיק את היצוא שלהן. אנו

מגבילים אותן היום על ידי ההקפאה. בדרך זו אנו בולמים את התפתחות

התעשיה. מה יועילו הקלות המכס בארצות הברית אם אנו חוסמים כאן

במו בידינו את דרכה של התעשיה לצמוח ולגדול?

השאלה אם ניתן לעכב את ההליכים ולא להזדרז בחתימה על ההסכם

עד שהבעיות החיוניות לנו תבוא על פתרונן-

אינני רוצה להצטרף לביקורת של חבר הכנסת תיכון משתי סיבות:

אם הוועדה לא דנה בנושא עד היום, זוהי בעיה של הוועדה ולא של משרדי

הממשלה- לוועדה יש תמיד אפשרות להזמין את הגורמים השונים לדיון.

לוועדה יש מספיק כוח לעשות כן, ואם היא לא השתמשה בסמכותה כדי

להביא את הגורמים האלה לדיון, זוהי אשמתה של הוועדה ולא של כל גורם

אחר.

אני מבין שחבר הכנסת דן תיכון, בהיותו חבר בקואליציה, איננו

יכול להאשים את הממשלה. לכן הוא בא ומאשים את הפקידים.

מאחר שמישהו יכול היה להבין מדברי שפגעתי בפקיד כלשהו,

אני חוזר בי. אני התרעמתי על ההתעלמות של הממשלה מן הכנסת-

אבי חושב שאלה שניהלו את המשא והמתן עשו עבודה טובה וקידמו

את הנושא.

הבעיה האקוטית ביותר היא הבעיה|של ענף הטקסטיל. כאן מדובר לא

רק על פיטורים אלא על אפשרויות של הרחבה וקליטת אלפי אנשים. אבל עד

שאנשים אלה יכנסו למעגל הייצור יעבור זמן. לא ניתן לעשות זאת מהיום

למחר. יצוא לא ניחן לעשות בהבל פה. עד שעושים יצוא זה ענין של שנה

או שנתיים. ארצות הברית מאז ומתמיד התנגדה ליבוא של טקסטיל והערימה

קשיים בנושא זה. לכן הנושא הזה ראוי לטיפול מיוחד וצריך לשים עליו

דגש חזק.

אני יודע מה פירושו של משא ומתן. אס מופעל לחץ על מנהלי המשא

והמתן ואומרים להם שבנקודות אלה אין כל אפשרות לוותר, הם עומדים על

דעתם וגם מגיעים להישגים. אינני יודע באיזה שלב נמצא המשא והמתן,

אבל אם התעוררה בעיה של ענף הטקסטיל, אינני חושש מהשהיה קלה. נכון



שהמשא והמתן קיבל תאוצה לפני הבחירות בארצות הברית, אבל היום יש מירוץ אחר. אני

מעדיף את הסכם הסחר החופשי בתנאים יותר טובים על פני מענק של מאה מיליון דולר.

לדעתי ההסכם הוא יותר וחשוב, כי הוא נותן פתרון לטווח ארוך. אין כאן קבלת כספים

מארצות הברית שלא תמיד מושקעים בצורה הנכונה. לכן צריך לעמוד על נקודות שהן

חיוניות לנו בהסכם, גם אם הדבר ידוזה את החתימה בכמה זמן, כי הדבר הוא בנפשנו.

אינני מבין את מעמדה של ועדת הכספים בענין. זה אולי נובע מכך שאני חבר כנסת

צעיר ואינני מכיר את התקדימים. עד עכשיו זה היה סמינר מענין, למדתי ממנו הרבה

וגם נהניתי. אנו צריכים להחליט מהו מעמד הוועדה בענין. אם מעמד הוועדה הוא להביע

דעות או סברות, אנו יכולים להסתפק בדיון שקיימנו עד כהן אבל אם מעמד הוועדה

מאפשר לה לבלום תהליכים, לעצור אותם, לאשר או לדרוש סמכויות, הרי מה שעשינו היום

זוהי רק התחלה, ויש מקום לשמיעה נוספת.

היו"ר א' י' שפירא;

אם חבר כנסת יעלה את הנושא כהצעה לסדר היום במליאה וידרוש לא לחתום על

ההסכם כל עוד לא יתקיים דיון, והנושא יועבר לדיון לוועדת הכספים, ועדת הכספים

יכולה להודיע לממשלה שהיא מבקשת להשהות את החתימה עד שנקים ועדת משנה או עד

שנקיים דיון במליאת הוועדה. בהחלט יש לנו סמכות, כי אנו הוועדה שצריכה לאשר

בסוף את ההסכם. אלה שמאשרים יכולים גם לעכב את החתימה.

הממשלה רשאית לחתום על ההסכם והיא איננה חייבת לבוא לכאן. בל נגזים בענין.

הממשלה רשאית לחתום על ההסכם לא רק בלי אישור של הוועדה אלא גם בלי אישורה

של הכנסת, אבל לאחר שהממשלה תחתום על ההסכם יהיו לכך היבטים שיהיו טעונים אישור

ועדת הכספים לפי חוקים אחרים. ואז הוועדה תוכל לומר אם היא מוכנה לאשר סעיפים

אלה או לא. אבל זה ענין תיאורטי, שכן אין לתאר שוועדת הכספים לא תסכים לאשר

הורדת מכסים שהממשלה התחייבה על הורדתם בהסכם בינה לבין ממשלת ארצות הברית.

פורמלית אין לוועדה סמכות ישירה בענין. אני מסכים לעמדתו של היושב-ראש, שיש

מקום שהוועדה תחווה דעתה על ההסכם. היא יכולה לחוות דעה לחיוב או לשלילה. אני

בעד חוות דעת חיובית של הוועדה.

י' ארד;

ברגע שנצטרך לפרטם צו בדבר הפחתת מכסים, סמכותה של הוועדה לאשר או לא לאשר

את הצו. העלאה צריך לאשר; הפהחתת הוועדה יכולה לסרב לאשר. כך היה גם לגבי ההסכם

עם השוק האירופי.

י' ארידור;

אי אפשר לומר שלו ועדה אסור להתערב.

מ' בר-און;

זה אומר שלוועדה אין סמכות ברורה. הענין טעון טיפול. הגיע הזמן לשאול מהי

סמכותה של הכנסת לגבי הסכמים בינלאומיים בכלל.

יש הסדר בחוק בכל הנוגע לסמכויות הכנסת בענין הסכמים בינלאומיים. אני מוצא

שהממשלה איננה חייבת להביא הסכמים בינלאומיים לאישור הכנסת, אבל אותם הסכמים

בינלאומיים שמביאים לאישור הכנסת טעונים אישור פורמלי על ידי הנשיא.

בחוק יש פגם, אבל זה נושא מעבר לשיחה שלנו.

לגבי הסכם הסחר החופשי, העובדה שלכנסת אין סמכות בענין פועלת לרעת מנהלי

המשא והמתן הישראליים. לפי תיאורים שאתם נתתם, תמיד יש חבר קונגרס או חבר סנט

שנחלצים למען ענף זה או אחר ומפעילים לחצים. וזה נותן להם יתרונות. נניח שבענין

הטקסטיל הייתם אומרים, שהכנסת לא תאשר את ההסכם עם הבעיה של ענף הטקסטיל לא

תיפתר. לדעתי כדאי להשתמש בנימוק הזה ולומר, שהממשלה לא תאשר את ההסכם לפני

שוועדת הכספים תתן את דעתה הסופית עליו. זה יקנה לכם יתרון, ואני בעד זה שתלכו

בדרך הזו.

מהו היתרון היוזסי העקרוני שיש למדינת ישראל מההסכם ואיר זה משתלב עם התנאים

והסייגים למיניהם? אם אתם צופים השקעות אמריקאיות ואחרות בישראל לאחר חתימת

ההסכם, נשאלת השאלה איך אפשר להסתייע בקהילה היהודית בקיום שדולה לשיווק

ולהשקעות.

שי עמר;

כמטרה וכיעד אני מחייב את ההסכם. אינני תומך בהצעה להקים ועדת משנה, כי

הנושא הוא כבד מדי ומן הראוי שנדון עליו במליאת הוועדה.

אין לי טענות נגד הפקידות. אני חושב ששרי התעשיה, החקלאות והאוצר היו

חייבים להופיע בפנינו ולשמוע את דעתנו בענין. מעבר לזה חייבת להיות הודעה

של הממשלה לכנסת, כי ההסכם משנה סדרי עולם אצלנו. יכול להיות שהדבר יחייב פריסה

חדשה של התעשיה ליצוא שלנו. היום הבעיה האקוטית היא הבעיה של ענף הטקסטיל. יכול

להיות שכתוצאה מהחתימה על ההסכם ויישומו בשטח תתעוררנה בעיות במגזרים אחרים.

חשוב היה להניח על השולחן תכנית המראה איך מתכוונים להיערך לקראת קיומו של

אזור סחר חופשי בישראל. אולי בשלב זה כדאי היה לוותר בענין הטקטטיל אם יהיו

יתרונות בענפים אחרים. לא נראה לי שיש לעכב את חתימת ההסכם בגלל הבעיה של

הטקסטיל אם נצליח להשיג יתרונות במגזרים אחרים. אבל אין לי חומר מספיק כדי להביע

על כך דעה. הייתי רוצה לראות את הפריסה של התעשיה שלנו בעתיד כאשר תהיה חשיפה

כללית של המוצרים שלנו ליבוא מארצות הברית. נכון שיש לכך הרבה יתרונות. אבל ברור

שצריך להיות תכנון לאומי לקראת מה אנו צועדים. אם כל החומר הזה לא יונח על

השולחן, הוועדה לא תוכל להתייחס ברצינות לנושא.

אני תומך בדעתו של היושב ראש שהוועדה צריך לדון בנושא שיש לו השלכות על

מצב המשק ועל היצוא של ישראל. אני רק מצטער שנדרשנו לכך במועד מאוחר. אבל

היו בחירות, נבחרה כנסת חדשה והוקמה ממשלה חדשה. במצבנו היום אני חושב שגם

מבחינה כלכלית וגם מבחינה פוליטית-מדינית אזור סחר חופשי הוא בבחינת הישג וזשוב.

לטווח ארוך הוא טומן בחובו טיכויים גדולים לפיתוח תעשיות נלווות על ידי משקיעים

מאירופה.



בשלב זה אני מציע שנאמר למנהלי המשא והמתן שעליהם לעמוד על שני תנאים

שלדעתי ניתן להשיגם. ראשית, ענין הקניות של ממשלת ארצות הברית והצבא האמריקאי.

שם יש הגנה טוטלית כמעט ללא תקדים על התוצרת המקומית. אם נוכל לפרוץ דרך ולהביא

לכך שגם לתוצרת ישראלית תינתן עדיפות ברכישות האלה, זה יהיה הישג. נראה לי שאפשר

להגיע להבנה ואף להסכמה בנושא הזה.

התנאי השני קשור להכללת מוצרים שונים בהסכם כבר בראשית הדרך. אפשר להסביר

לאמריקאים שכשם שהם חוששים מפני הצפת השוק שלהם במוצרי טקטטיל, לדוגמה, גם לנו

יש חששות כאלה. לכן ניתן לפתור את רגעיה בדרך של קביעת מכסות בצורה הדדית.

התנאים האלה הם הגיוניים וסבירים ודומני שהם ניתנים לשכנוע, אם מאתרים

נכונה את הבעיות ועומדים על הצד העקרוני שלהן. אני מציע לבדוק אותם שנית ולא

לאשר את ההסכם ולא להתום עליו עד שנושאים מרכזיים אלה ילובנו לפרטיהם גם על ידי

הוועדה.

ע' סולודר;

ההסכם עצמו הוא הישג, אבל טוב שהוא טרם נחתם, כי יש לי הרגשה שעדיין נותרו

כמה ענינים לבירור. אני הושבת שזהו נושא לוועדה כולה ולא לוועדת משנה. רק היום

הוגש לנו החומר.

היו"ר א' י' שפירא;

היום החל הדיון. חלק מהחומר הוגש קודם לכן.

עי סולודר;

אני מבינה שיש הומר נוסף אצל מזכיר הוועדה וניתן לעיין בו.

נשאלה שאלה מהו מעמדה של הוועדה בענין זה. חבר הכנסת ארידור הסביר שאין לנו

מעמד בענין, שזוהי פררוגטיבה של הממשלה, אבל ההשלכות של ההסכם יגיעו לוועדה כאשר

היא תצטרך לאשר צווים והחלטות לפי חוקים אחרים. לכן ועדת הכספים צריכה ללוות את

וקימת ההסכם.

יש ויכוח בין שתי השקפות עולם, האחת הדוגלת בכלכלה חופשית, והשניה הדוגלת

בכלכלה מתוכננת. דומני שבמצב בו נתון המשק הדברים חייבים להיות בדוקים

ומתוכננים, כי כל זעזוע קל יכול לזעזע את כל המערכת.

אני מציעה שהוועדה במליאתה תמשיך לדון בנושא, תקבל חומר נוסף, תלמד אותו,

ואז נוכל להביע דעה על ההסכם לחיוב או לשלילה.

י' זייגר;

כפי שהסביר חבר הכנסת ארידור, וחברת הכנסת סולודר חזרה על הדברים, יתכן

שפורמלית המדינה רשאית להתום על ההסכם בלי לקבל אישור של הכנסת. אבל כמו בענינים

אחרים תמיד יכול חבר הכנסת לעורר שאלות ואף להצביע אי אמון לממשלה בשל מעשיה.

בוועדת הכספים אנו נוהגים לבחון נושאים שונים, גם אם אין לנו סמכות ברורה לאשר

אותם. לדוגמה, העלאת תעריפי החשמל. הכל מסכימים שהעלאה הזו תאושר על ידי ועדת

הכספים וגם הממשלה איננה כופרת בסמכותנו.

התחום החשוב ביותר שבו אנו צריכים לדון בהקשר להסכם לאזור סחר חופשי הוא

הבוונת-על. את הפרטים השונים כמו איזה מוצרים יכנסו למסגרת ההסכם, באיזה שלב

ובאילו תנאים - זאת נשאיר למומחים. הכנסת צריכה לחוות דעה אם יש לחתום על הסכם

לאזור סחר חופשי או לא, האם לעשות זאת על בסיס של הדדיות או באורח וזד צדדי. אלה

הם דברים שהכנסת צריכה לתת את הדעת עליהם.



השאלה של היתרון היחסי היא אחת התשובות ביותר. שמענו מנציג התאחדות

התעשיינים הצעות שיש בהן כדי לנטרל את עקרון היתרון היחסי. הוא הציע שמפעל

אמריקאי המשתמש בחומר גלם זול ייקנס על גנך באמצעות קרן איזון. לעומת זאת, מפעל

ישראלי שעלויות הייצור שלו גבוהות בגלל תוסר ידע או חוסר יעילות, יקבל סובסידיה

מקרן איזון. בכך מבסלים כדאיות ההתמחות של המשקים בענפים שונים. ישוו את שני

המשקים, את המשק הישראלי ואת המשק של ארצות הברית, ואז אין צורך בחילופי סחורות

במסגרת הסכם לאזור סחר חפשי. אני סבור שצריך להבליס את השוני בין המשקים ועל

ידי כך יבוא לידי ביסוי עקרון היתרון היחסי. ההסכם צריך להסיר עיוותים, היטלים

ומכשלות, שמעוותים את היתרון היחסי האמיתי שיש לכל אחד מהמדינות האלה.

שר האוצר אמר אתמול בכנסת שקיים פער גדול במאזן התשלומים שלנו, שהחוב שלנו

גדול, אבל יש לנו "דוד סם" שיממן את הפער, אם כי משיקולים שלו. שמענו שרצוי

להחליף את רוסיוע באמצעות מענקים ומילוות בהסכם של סחר חופשי שיאפשר לנו להגדיל

את היצוא שלנו. את המטרה הזו בא הסכם הסחר החופשי לשרת. זה לא הסכם בין שני

משקים שאין ביניהם מאומה, אלא הסכם שנועד לסייע לצדדים באופן הדדי. הבסיס להסכם

הוא הרצון והאינטרס של האמריקאים לעזור לנו ולעצמם. אם מנהלי המשא והמתן היו

זוכרים כל הזמן שהמטרה הבסיסית של ההסכם היא לעזור לנו, יתכן שהרבה מכשולים

ומחיצות במהלך המשא והמתן היו נעלמים. אם מנהלי המשא והמתן מהצד האמריקאי אינם

רואים עין בעין את הנושא כפי שרואה אותו הממשל האמריקאי, אולי צריך להעלות את

הדרג של מנהלי המשא והמתן. אם המטרה היא עזרה לישראל, צריך לתת הנחיות אחרות.

אנו נתפסים לענין היצוא וחושבים במושגים שהיצוא הוא טוב והיבוא - רע. זה

לא בהכרח כך. כל תוספת יצוא באה על חשבון ייצור לשוק המקומי, וכך נוצר חלל ריק.

אם בטווח הקצר נגדיל את היצוא לארצות אחרות, זה יהיה על חשבון הייצור לשוק

המקומי. השאלה אם אותו חלל ריק שנוצר איננו מתמלא על ידי יבוא. ואם זה כך, שוב

מתעוררת השאלה של עקרון היתרון היוחסי. אנו צריכים להתמחות בענפים בהם יש לנו

יתכון יחסי, ואין זה משנה אם הייצור הזה הוא ליצוא או לשוק המקומי. זהו הקו

המנחה ולא ייצוא לשמו.

היו"ר א' י' שפירא;

רוב חברי הוועדה בירכו על ההסכם לאזור סחר חפשי והביעו את דעתם שאין להיחפז

בחתימת ההסכם בטרם באו על פתרונן כמה בעיות קריטיות. בשלב זה הדאגה נתונה לענף

הטקסטיל ולתעשיית שימורי העגבניות. אני מציע לכן שהוועדה ונתבע מן האחדאים למשא

ומתן שיעמדו איתן על פתרון בעיות אלה ולא יחתמו על ההסכם בטרם יימצא פתרון נאות

לענפים אלה במסגרת הסכם הסחר החופשי.

הוועדה רואה בחומרה את העדיפות הניתנונ לתוצרת ארצות הברית במסגרת החוק

האמריקאי, ה"ביי אמריקן אקט" ומצפה שבעיה זו תמצא את פתרונה בעקבות ההסכם.

אני מבקש להתתייחס לדבדים שאמדו כאן חברי הכנסת תיכון ושטרית. זה לא כך

שהוועדה לא הזמינה את המשלחות בזמן. ביקשתי את השר גדעון פת כאשר כיהן כשר

התעשיה והמסחר, לפי פניה של זברי הכנסת תיכון ושטרית, להציג את הנושא בפני

הוועדה ולהשיב לשאלות חבריה. הוא אמר לי שאין מי שיענה כי המשלחת נמצאת בארצות

הברית. אחר כך הזמנתי את שר התעשיה והמסחר הנוכחי, מר שרון. הוא רק נכנס

לתפקידו וביקש ללמוד את הנושא. אני חייב לומר שממש בכוח הצלחנו לקבוע היום את

הישיבה.

אני רוצה להודות לאנשי צוות המשא והמתן ולומר להם שידאגו כי לא ייחתם הסכם

בלי לונת פתרון לבעיות של יצוא הטקטסיל ושימורי העגבניות. אנו מברכים אותם על

המלאכה שהם עושים.

אני מציע להחריף את הסיכום. לדעתי צריך לקיים על כך הצבעה בוועדה. אני מציע

לפנות באמצעות המנכ"ל לשר התעשיה והמסחר ולבקש ממנו שלא יביא לידי חתימת ההסכם

בלי התייעצות נוספת עם הוועדה שלנו.

לפני שההסכם יובא לאישור הממשלה הוא יונח על שולחן חברי הכנסת..

(ט' בר- און;להתייעצות נוספת.)

יי אדידור;

קשה מאד לבוא לממשלה ולבקש ממנה שהיא תימנע להשתמש בסמכות החוקית שיש לה.

אפשר לשנות את המשטר הקונסטיטוציוני בישראל..

מי בר-און;

ביקשתי התייעצות נוספת.

י' ארידור;

אני עונה על הצד המשפסי. קיים משטר קונססיסוציוני לפיו הממשלה מוסמכת לעשות

דברים מסוג זה בלי אישור הכנסת.

היו"ר אי יי שפירא;

אנו יכולים לפנות לממשלה ולבקשה לנהוג כך.

בקשה של הוועדה להסיל וסו על החתימה של ההסכם עד שהוועדה תדון בנושא נראית

לי מוגזמת. אפשר לבקש מהשרים הנוגעים בדבר לקיים התייעצות נוספת עם הוועדה.

היו"ר אי יי שפירא;

לפני החתימה אנו מבקשים התייעצות נוספת.

אני מודה לכם ונועל את הישיבה.

(הישיבה ננעלה בשדה 13.15)