הכנסת האחת-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 284



מישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה

שהתקיימה ביום רביעי, י"ב במרחשוון התשמ"ח, 4.11.1987, שעוז 09.00

נכחו;

חברי הוועדה;

ע' עלי - מ"מ היו"ר

מי וירשובסקי

די בן-מאיר

די דנינו

מוזמנים;

ז' אורלב - מנכ"ל המשרד לענייני דתות

הרב י' פולק - ממונה על הכשרות ברבנות הראשית ירושלים

הרב שי בורנשטיין- אתראי בבתי מלון בירושלים

מי קסוסו - התאחדות המלונות

ג' כ"ץ

מי עמיר - יי יי

יי אזר - יועץ משפטי, משרד הפנים

י י צוברי - משרד הפנים

בי רוזנטל - משרד המשפטים

שי ויגדור - יי "

י' לוי - " "

וינדנברג - משרד החינוך והתרבות

היועץ המשפטי של הוועדה;

צי ענבר

מזכיר הוועדה;

יי גבריאל

רשמה;

מזל כהן

סדר-היום; 1. חגיגות הסילבסטר ועמדת הרבנות.

2. תקנות בנינים ציבוריים (מיתקן שתיה למים צוננים)

(פטור מחובת התקנה, התשמ"ז-1987.



חגיגות הסילבסטר ועמדת הרבנות

מ"מ היו"ר ע' עלי;

אני פותח את הישיבה.

בישיבה הקודמת התחלנו בדיון בהצעה לסדר היום של חברי הכנסת: מי פרוש, אי

ורדיגר, מי וירשובסקי ושי אלוני בנושא: חגיגות הסילבסטר ועמדת הרבנות. בישיבה

הקודמת לא הופיעו נציגי הרבנים. שאלנו כמה שאלות, חבל שצריך לחזור עליהן פעם

נוספת. בכל אופן, אני חושב שהיתה הסכמה, לפחות בין אלה שנכחו בישיבה, למה בעצם

אסור לעשות מסיבות סילבסטר בבית מלון, במה זה פוגע בכשרות של בית המלון אם עושים

חגיגה כזאת.

מי וירשובסקי;

אדוני היושב-ראש, בתור אחד המצייעים, הייתי רוצה למקד את השאלה בצורה קצת

יותר רחבה.

מ"מ היו"ר ע' עלי;

אולי תרשה לי, בסך הכל אני מנסה לסכם את מה שנאמר בישיבה הקודמת. אני חושב

שאני מצביע על עיקר הנושאים, מבלי להכנס להבעת דעות אישיות. זה לא מה שאני חושב.

אני אומר מה שהיה בישיבה הקודמת, ובישיבה הקודמת אלה הדברים שנאמרו על-ידי חברי

כנסת שונים שנכחו בדיון.

נשאלה שאלה, מה יקרה, אם מוזר יאסרו על יהודים בבתי מלון בארה"ב לתגוג את

ראש השנה או את ליל הסדר, מה כולנו נאמר אם תופעה כזאת תקרה.

קודם כל נאפשר לחהייכ וירשובסקי בתור מציע ההצעה להציג את דבריו. אני מבקש

מכבוד הרבנים שיושבים כאן, להבין מה השאלות, מה הקושיות, מה הטענות שנשמעות כאן.

מי וירשובסקי;

הפרובלמטיקה שאני רוצה להציג בסוגיה זאת לא נוגעת בהכרח לחגיגות הסילבסטר

אלא היא נוגעת לביצועו או לתפיסה של החוק למניעת הונאה בכשרות.

אני, כאדם חילוני, בהחלט רוצח למנוע הונאה בכשרות. כלומר, אם מוסד מציג סמל

שהוא כשר, שהוא באמת יהיה כשר ושלא יכשיל אדם. כמו שלא צריך להכשיל בשום דבר,

בוודאי גם לא בכשרות, שזה ענין של אמונה.

החוק הזה התגלגל הרבה מאד שנים, גם בוועדה הזאת ולא עלה בידו לעבור כאן

והוא עבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט. הייתי חבר בשתי הוועדות ואני יכול להגיד

ולהעיד, שכאשר היה הדיון בשיאו, הסבירו לנו חברי הכנסת הדתיים וגם נציגי מוסדות

דתיים, שהכשרות קשורה באוכל, במטבח, בצורת ההגשה של האוכל. את זה האנשים קבלו

ואמרו; מה זה כשרות? זה האוכל. לא רק מה שמבשלים, אלא גם איפה קונים אותו,

החותמות, מאיפה משיגים אותו. כל זה התקבל ללא ויכוח בעצם על-ידי כל חלקי הבית.

אבל אמרו אנשים; אי-אפשר למנוע תעודת כשרות בגלל דברים שאינם נובעים מבעיות

כשרות האוכל, והיה מקובל על כולם שאכן כך הדבר. אני יכול להבין שלא יעשנו בליל

שבת או בחגים באולם.



עכשו התעוררה הבעיה של הסילבסטר. בית מלון בתל-אביב, אני מניח שהיה בית

מלון גם בירושלים, רצו לחגוג את ליל הסילבסטר. יש גם יהודים ישראלים, יש גם

תיירים, יש גם סתם אנשים שרוצים לחגוג את ליל הסילבסטר. אנחנו שמענו, וזה התפרסם

בכל כלי התקשורת שפעלו אז, שהמועצה הדתית או מחלקת הכשרות של הרבנות, אינני זוכר

בדיוק, מאיימת בשלילת רשיון הכשרות באותם בתי מלון שיקיימו את חגיגות הסילבסטר.

זאת-אומרת, הוא יכול להיות כשר למהדרין, אבל בכל זאת ישללו.

זה, לדעתי, בניגוד למה שרצה המחוקק, בניגוד למה שהובטח למחוקקים שעשו את

, החוק ולדעתי בניגוד למינהל התקין ואורח החיים הדמוקרטי. כי אם רוצים למנוע הונאה

בכשרות, אתן את ידי למרות שאני לא אוכל כשר בלבד, אני אוכל גם אוכל לא כשר. אני

לא מסתיר את זה ואני לא מתבייש בכך. אני יכול להבין שאדם שומר מצוות הרוצה

להיות כשר למהדרין, הוא צריך להיות בטוח שמה שהוא אוכל הוא כשר כפי שהדין הדתי

תובע. אבל רק האוכל. אחרת, נגיע לדברים שאין עליהם כל שליטה, ואת זה, אדוני

היושב-ראש, לא היתה כל כוונה לחוקק. על זה באנו להתריע ואת זה רצינו להבהיר.

אני מוכן להוציא את כל הפרוטוקולים של ועדת החוקה, חוק ומשפט שהיו לפני

שלוש שנים ולהראות מה אמרו ביניהם חברי הכנסת. חבר-הכנסת יהודה בן מאיר שהיה אז

אחד הדוחפים הקיצוניים ביותר לקבלת החקיקה הזאת הבהיר לנו מה מותר ומה אסור

במסגרת המשחק הזה של מתן היתרי כשרות.

אני מבקש לשמוע הסבר חד משמעי בענין הזה. אני גם מבקש שהוועדה תבין שיש

גבולות של הסכמה בענין הזה ויש גבולות שלא רק שאיננו יכולים לקבל אותם אלא

שלדעתי הם פוגעים באורחות החיים הדמוקרטיים במדינת ישראל.

מ"מ היו"ר עי עלי;

שמענו כבר את נציגי בתי המלון. אני מציע שנשמע את נציגי הרבנות.

הרב יי פולק;

ברשותכם אני רוצה להציג קודם את הנושא של הסילבסטר, אחר-כך אעבור לחוק

הונאה בכשרות.

כששמענו את ההצעות לסדר-היום, עיקר הטענות היו למה לא נותנים לחגוג את

הסילבסטר בבתי המלון. אחר-כך היתה שאלה שניה, מה זה פוגע בכשרות. על השאלה

מה זה פוגע בכשרות, אסביר מיד. אם נניח הרבנות מבינה שהסילבסטר פוגע בהלכה

היהודית אז נשאלת השאלה השניה, האם זה גם פוגע בכשרות כפי שהובן החוק.

אבל אני רוצה קודם כל להסביר איך זה פוגע בהלכה היהודית, אחר-כך אסביר אם

זה מתאים לחוק או לא ואולי צריך פעם המחוקק להסביר קצת יותר בקשר לחוק, כי לאחר

שהחוק יצא, יש הרבה מחלוקות סביבו מה הוא כולל ומה הוא לא כולל.

בקשר לסילבסטר - הסילבסטר במקורו, גם במקורות הנוצריים וגם במקורות

היהודיים, הוא מוגדר כחג נוצרי דתי. יש שלושה חגים נוצריים בתקופה הקצרה הזאת,

באותם 12 יום. יש חג המולד שהוא ב-25 בדצמבר. יש חג מולד נוסף של הכנסיה הארמנית

ב-6 בינואר. יש סילבסטר שהוא החלפת השנה האזרחית מ-31 בדצמבר ל-1 בינואר.

ד' בן-מאיר;

ראש השנה קוראים לזה.



הרב י' פולק;

ראש השנה האזרחית. זה נקרא סילבסטר וחוגגים אותו. למה חוגגים אותו? האם

חוגגים אותו בגלל החלפת השנה או שהוא חג רתי נוצרי? הוא מוגדר כחג דתי נוצרי.

סילבסטר היה אחד האפיפיורים שהיו 300 שנה לאחר הספירה, אני לא רוצה להכנס לכל

המיתולוגיה הנוצרית הזאת, על כל פנים אותו אפיפיור מת ב-31 בדצמבר ואז קבעו את

החג הזה כחג נוצרי. זה מהמקורות הלא יהודיים.

המקורות היהודיים, ואני רוצה לומר משהו מאד מעניין שלא היה ידוע להרבה

אנשים. הספר שהוא לכל הדעות הפסיקה של הרבנים הוא שולחן ערוך. רבי יוסף קארו,

הפוסק האחרון, קיבץ את כל ההלכות. כל הפסיקות שישנן היום בעם-ישראל בכל נושא

ההלכה, זה לפי שולחן ערוך.

יש משהו שהצנזורה הנוצרית הוציאה. יש הלכות מפורשות בשולחן ערוך בסימן קיים,

כל הדינים ששייכים לחגים של גויים. כתובות בו כל מיני הלכות, שאסור לשלוח לגוי

מתנה ביום החג שלו, שלושה ימים לפני חגים אסור להתקשר אליו, כל זה כדי לא לסמל

שלושה ימים לפני חגם של עכו"ם, אסור ליקח מהם, אסור

למכור להם, כדי שלא יתפרש שיהודי משתתף בחג הנוצרי. בסוף הסימן הזה כתוב: וכן אם

שולח דורון לעכו"ם בזמן הזה - עכשו יש פה פיסקה שלא היתה - בימים שיש בהם סימן -

בימים שיש בהם חג - לא ישלח לו את זה ביום, אלא בערב שלא יתפרש שהוא מכבד את החג

שלו. לכן, כשאנחנו אומרים הלכה יהודית, אנחנו אומרים לכל בתי המלון: אל תחגגו

את זה.

למה אותו ערב, חג המולד, נקרא ניטל? כל הרבנים בדורות האלה, לפני 600 700

שנה הטילו איסור על לימוד תורה באותו ערב. וכתוב בליקוטי הפרד"ס, אחד הספרים

שמביא את כל ההסטוריה, שהגויים היו תוקפים את היהודים באותם לילות. לא רק

מרביצים מכות אלא "מכות אכזריות עד כדי מוות".

כל זה מפורסם וידוע. אני מבקש שתתייחס לשאלות שנשאלו.

אני אתייחס לשאלה הרלבנטית. אבל יש פה הרגשה שהרבנות נתפסה לחג מסוים

והחליטה ללכת על בריקדות. רציתי להסביר. נדמה לי שחברי הכנסת הדתיים שהעלו את

ההצעה לא התייחסו בדיוק לנושא הזה, לחלק הזה שכדאי שידעו אותו.

מבחינתנו זהו חג נוצרי, מבחינתנו יהודים הותקפו באותן תקופות, מבחינתנו

אנחנו שולחים לכל בית מלון מכתב, כמה שבועות לפני הסילבסטר

ומבקשים מהם לא לחגוג את תג הסילבסטר. לא חורדנו את הכשרות, גם לא איימנו להוריד

את הכשרות. אף בעל בית מלון לא יכול להגיד שאיימנו להוריד את הכשרות. אין לנו

כללים מתי מורידים את הכשרות ומתי לא.

את הנקודה המרכזית הזאת אני רוצה להבהיר. זה שאתם כותבים מכתבים, מנסים

להסביר ולשכנע שזה חג נוצרי, הכל טוב ויפה. זה תפקידכם וחובתכם. על כך איש לא

מערער. צריך לבוא להתריע, להסביר, לשכנע ולחנך את הדור. הרי לא זו השאלה.

השאלה המרכזית היא, האם אתם מורידים את תעודת הכשרות, מסירים את ההשגחה שלכם על

בתי המלון שבהם עורכים חגיגות כאלה או לא?



הרב י' פולק;

הפירוש שלנו לחוק הונאה בכשרות הוא שונה מהמובן שהציג הה"כ וירשובסקי. בוזוק

הונאה בכשרות כתוב, שאין לרבנים אלא להתחשב בדיני הכשרות בלבד.

מי וירשובסקי;

אוכל, כתוב בחוק?

הרב יי פולק;

לא כתוב אוכל. על המלה אוכל היו כל כך הרבה ויכוחים שהמלה אוכל נשארה בחוץ.

מה זה דיני כשרות? לדעתנו מי שמחלל שבת, זה גם כן לא כשר. זה ויכוח עקרוני.

אנחנו לא מרשים לבתי מלון לעשות אירועים בשבת עם מקרופונים. עכשו נשאלת השאלה,

מה איכפת לך שאני עורך שירה עם תזמורת באולם ביום שבת, בו בזמן שאני מגיש אוכל

כשר לחלוטין? יש לנו מגבלות מסויימות לפיהן אנחנו אומרים שזה פוגע בדיני הכשרות.

אפשר לשאול אותנו, מה לא פוגע בדיני הכשרות? אנחנו טוענים כך, נניח שמחר

יבקש אורי מלמיליאן תעודת כשרות. הוא מחלל את השבת, הוא משחק כדורגל בשבת. או

שיבוא אדם שמנהל אורח חיים חילוני לחלוטין, הוא מכריז שהוא אוכל לא כשר בחוץ,

ויבקש לנהל בית אוכל או מסעדה. נניח שנאמר לו; היות שאתה ידוע כשחקן כדורגל או

שחקן קולנוע ומחלל שבת, לא ניתן לך תעודת כשרות. בא המחוקק ואמר; לא. אין הרבנות

מתחשבת אלא בדיני כשרות בלבד. כלומר, זה שהוא לא מנהל אורח חיים דתי, זה לא ענין

שלך. אתה יכול להביא לו משגיחים, אבל אתה חייב לתת לו תעודת כשרות. כך אני מפרש

את החוק.

אבל אם מלון מסוים מחלל שבת או נניח שהסילבסטר לדעתנו זה פגיעה בהלכה

היהודית, אז אנחנו רואים בזה פגיעה בדיני כשרות ויתכן שאנחנו נסיר לו את התעודה.

מ"מ היו"ר ע' עלי;

אני מאד מצטער, לא הבנתי אותך. ברישא של דבריך אמרת שמעולם לא הסרתם,

שמעולם לא איימתם.

הרב יי פולק;

לא אמרתי את זה.

די בן-מאיר;

הורדתם או לא הורדתם?

הרב י' פולק;

לא.

הרב ש' בורנשטיין;

זה עדין לא עמד במבחן.

הרב י' פולק;

לא היתה בעיה כזאת, שבית מלון שתגג את הסילבסטר, הורדנו לו את הכשרות.

א. מעולם לא איימנו להוריד תעודת כשרות למי שחוגג את הסילבסטר. ב. מעולם לא

הורדה תעודת כשרות בירושלים בגלל חגיגת הסילבסטר. אבל כדי שלא תטעו, עלול בהחלט

להיות שיורידו את הכשרות לבית מלון שחגג את הסילבסטר. לפי התפיסה שלנו, כשאנחנו

רואים בזה פגיעה בהלכה ורואים את זה כקשור למלון, אנחנו מורידים את הכשרות. למה



הורדנו? תלוי בחומרת הדבר. יודעים פה בעלי בתי מלון שמצאנו ערבוב בשר בחלב

במלון ולא הורדנו את ההכשר. כיוון שלפעמים זה בשוגג, זה קרה פעם אחת. לא על כל

פגיעה בדיני הכשרות, אפילו בכשרות האוכל, מורידים את תעודת הכשרות. זה אקט קשה,

אקט שפוגע במלון. אנחנו לא מעוניינים להיות בסכסוך עם בתי המלון. עד שמורידים

תעודת הכשר זה לוקח הרבה זמן.

את התפיסה שלנו לפגיעה בדיני כשרות הסברתי. נניח שהכנסת תתיר עישון חשיש.

תהיה מאורת חשיש או תסלח לי בית פרוצות ויגידו לנו: תנו תעודת הכשר, כי החוק

קובע רק כשרות האוכל. מה איכפת לכם? אוכלים כשר, אז תנו הכשר. יש מושגים יסודיים

בהלכה שלדעתנו פוגעים בדיני כשרות. זו התפיסה של הרבנות. אולי צריך פעם אחת

להתמודד עם המחוקק. אין לי התנגדות לזה. שמישהו יגיש בג"ץ ויקבעו שזה לא כך. מה

הרבנות תעשה אחר-כך? נשאיר את זה להחלטת הרבנים הראשיים.

די בן-מאיר;

אני רוצה לומר שהענין הזה הוא הרבה יותר מעמיק ממה שאתה מציג אותו כאן. הוא

חרב פיפיות גם לרבנות הראשית. כלפינו, ואני לוקח עכשו את הציבור החילוני, הרבנות

הראשית היא הסמכות הדתית שאנחנו גם בחרנו אותה כדי שהיא תהיה כזאת. לא כולם

מכירים, לא כל החוגים הדתיים מכירים בסמכות הזאת. הרבנות שאתה מייצג אותה, באה

לכאן כדי שאנחנו נגונן עליה מפני החוגים האלה. למשל, כשהיה ויכוח על ענין שמיטה.

מה שאמרת עכשו הוא מאד מסוכן. הפרשנות הרחבה שאתה נותן לענין הזה, היא

יכולה מחר להכות גם ברבנות. ואתה יודע שיש היום הרבה מערכות שמייצרות אוכל

שמקפידות יותר שיהיה סמל של הבדייץ מאשר סמל של הרבנות.

אני אומר את הדבר הזה כיוון שאני מתנגד לפרשנות הרחבה שלך. מחר תחשבו

שמפלגה מסויימת היא מפלגה של עובדי אלילים, אז אם היא תעשה אסיפה באיזה בית

מלון, תקחו לו את הכשרות. אין לדבר הזה גבול.

אני גם חושב שעשו טעות בכך שאפשרו לקשור את שמירת השבת עם הכשרות. כיוון

שגם פה אתם לא מקפידים עד הסוף. היום עובדים בבתי המלון לא רק ערבים. עובדים גם

סטודנטים ערלים, הם נוגעים ביין, הם הופכים 'את זה ליין נסך. יש אפשרויות בלי

סוף.

לכן מה שאמרת פה בענין הזה הוא מאד מסוכן. אני כאדם שידוע שלא אוכל לפי

הבד"ץ ולא לפי המסורת, מתנגד לזה בכל תוקף.

מ"מ היו"ר ע' עלי;

חלקים של בית המלון שבהם עוסקים בהכנתם של מצרכים

ובהגשתם לשם אכילה או שתיה במקום.

הרב ש' בורנשטיין;

זה חלק מהסעיפים.

הרב י' פולק;

אין לרבנות להתחשב אלא בדיני כשרות בלבד. זה הסעיף

המרכזי של הויכוח.

אני נוגע בנקודה הזאת ואומר, השאלה היא איזו פרשנות יתנו. אמנם את מייצג את

הרבנים הראשיים. זה בסופו של דבר גורם נזק לנכונות של הציבור החילוני לקיים את

הדברים הבסיסיים והיסודיים כדי שעם ישראל כולו יוכל להיות כעם אחד. כיוון שאם

תחמיר בנושא הזה, המרד יהיה כזה שהוא יפרוץ לגמרי. יגידו: לא רוצים את המשגיחים

שלכם, מי שלא רוצה לאכול אצלנו שלא יאכל. יש מספר לא קטן של בתי אוכל בארץ שלא

נזקקים להכשר הזה והם לא פושטים את הרגל.

כשאתה אומר שמי שמחלל שבת, אי-אפשר לסמוך עליו מבחינת כשרות, גם לזה אני

מתנגד. אני חושב שענין שמירת השבת בבית המלון, אם המעלית אוטומטית או לא

אוטומטית, זה חשוב בשביל היהודים הדתיים שלא רוצים לחלל את השבת, אבל ההשלכה של

זה על הכשרות, היא לא רלבנטית. אבל זה כבר קיים. בתי המלון התרגלו שצריך לשמור,

לפחות על פני הדברים, את השבת. גם לא אסון אם שומרים את השבת.

אני מציע שבענין הזה תודיעו שאתם לא תנקטו בצעדים. לא צריך לתת לזה פרסום.

אנחנו נדע שבנושא זה חלק יעשו, חלק לא יעשו. נצא מפה בהבנה שבענין הזה לא נעשה

בעיה, והרבנות הראשית, כפי שאמר עכשו הרב פולק שהיא לא מאיימת בנושא הזה, לא

תוריד למישהו את הכשרות בגלל חגיגות הסילבסטר.

אני לא רוצה שמפה תצא הצהרה, ואת זה אני אומר גם לנציגי בתי המלון, שהרבנות

הראשית הודיעה שהיא יותר לא תבטל את הכשרות או משהו כזה. אתם תמשיכו לשלוח את

המכתב בו אתם מבקשים לא לחגוג את הסילבסטר ולנו תהיה הבנה ושתיקה שבענין הזה לא

תמצו את ההלכה כפי שאתם מפרסמים. על-ידי כך יווצר רצון טוב גם לבוא לקראת דברים

אחרים כאשר הרבנות במצוקה. ואנחנו רוצים, את זה אני אומר בכל הכנות, שהרבנות

תוכל לתפקד כראוי.

הרב שי בורנשטיין;

יש לי דבר אחר לומר. לפני 5-6 שנים שוחחתי עם כמעט כל מנהלי בתי המלון

בירושלים שנמצאים תחת פיקוח ורובם הבינו שהם לא צריכים לחגוג את חג הסילבסטר.

יש כמה מנהלים בכל המערכת הזאת, מעטים מאד, שהם מנהלים את המערכה בשביל אותם

אנשים שבעצמם הבינו שהם לא צריכים להגוג את החג הזה.

מי קסוטו;

אני מודיע לך שבסילבסטר, אני אישית ורוב מנהלי בתי המלון, לא נהיה בחגיגה

הזאת. החגיגה הזאת היא למען התיירים למען האורחים הנוצרים.

הרב ש' בורנשטיין;

אני מכריז פה, בלי האישור של הרב פולק, בשם הרבנים הראשיים, אם החגיגה הזאת

היא למען אותם אורחים נוצרים שיש לך במלון, אנחנו מתירים, לא נשלח לך מכתב.

אנחנו יודעים שבשנה שעברה היו חגיגות במסווה של חג החנוכה ולא פגשתי גוי אחד

באותם בתי מלון שחגגו את זה. אתם חוגגים את זה למען אותם יהודים שמחפשים סיבה

למסיבה. זה גם כן כואב לנו.

מי קסוטו;

אתה רוצה שנבקש מכל מי שנכנס אישור מהרבנות שהוא יהודי?



הרב י' פולק;

דווקא הגויים, כשמסבירים להם, הם מבינים את זה טוב מאד.

לדברי חה"כ בן-מאיר, כל בתי המלון בירושלים פתוחים בשבת לכל תייר שנכנס.

אני מתבייש לספר את זה, שהרבנות מסכימה, אבל המציאות היא: נכנסים תיירים בשבתות,

יוצאים תיירים בשבתות. בקושי יש כמה דברים שנשמרים בשבת בבתי המלון.

פעם יצאו בהתקפה נגדנו בגלל עצי האשוח. אנחנו לא מרשים לנוצרים להקים עץ

אשוח בחדרו בבית המלון? אנחנו לא מרשים שיהיה עץ אשוח בלובי של בית המלון. אני

רוצה לשאול שאלה פשוטה, האם ירשו ליהודי לשים חנוכיה בלובי של בית מלון

בניו-יורק?

די בן-מאיר;

בוודאי.

הרב י' פולק;

בוודאי שלא. בחדר כן, לא בלובי.

הרב ש' בורנשטיין;

מה מפריעה חנוכיה למישהו?

די בן-מאיר;

מה מפריע עץ אשוח למישהו?

הרב שי בורנשטיין;

עץ אשוה מפריע לכל יהודי.

די בן-מאיר;

אני הצעתי הצעה ואני רוצה לשמוע את תשובת נציגי הרבנות.

מ"מ היו"ר ע' עלי;

אם יש לנציגי הרבנות תשובה להצעתו של חה"כ בן-מאיר, בבקשה.

הרב יי פולק;

התשובה שלנו היא כזאת; לא איימנו ליטול כשרות. אם בית מלון יחגוג את

הסילבסטר, חנושא יידון לגופו של ענין. נניח שמלון יחגוג את הסילבסטר וזו הבעיה

היחידה שלו ואין שום בעיות אחרות, אני אישית לא אשלול לו את תעודת הכשרות. אבל

כאשר חגיגת הסילבסטר בבית המלון היא תוספת לכל הבעיות אצלו, כאן השיקולים הם

אחרים.

מ"מ היו"ר ע' עלי;

אני חושב שבנושא הזה הדיון מוצה. שמענו כאן את נציגי הרבנות. אני מסכם את

דבריהם. הם אמרו כך; שהם לא איימו על הסרת תעודות כשרות מבתי מלון שחוגגים

חגיגות סילבסטר ולא הסירו בפועל שום תעודת הכשר מבתי מלון שעשו זאת. הם כמובן

רשאים להסיר תעודות הכשר מבתי מלון כשמצב הכשרות לא משביע את רצון הרבנים. אבל

נושא הסילבסטר הוא לא עילה שבגינה הוסר או תוסר תעודת כשרות. הבנתי נכון את דברי

הרבנים?



הרב י' פולק;

היא לא עילה בלבד. צריך להדגיש את זה.

ממה נפשך? אם אתה טוען שהסילבסטר זה עילה להסרת כשרות אז מבינים ואפשר

להתווכח על זה, להסכים או לא להסכים לדברים.

הרב יי פולק;

הסילבסטר פוגע בדיני כשרות. אמרתי את זה. אבל לא כל מה שפוגע בדיני

כשרות, אנחנו מורידים את הכשרות. אמרתי קודם, גם בדבר אוכל, נניח שנמצא בשר

בחלב בבית מלון מסוים או שבישלו בלי להכשיר בשר, לא תמיד הורדנו את תעודת

הכשרות. אנחנו בודקים כל נושא לגופו של ענין. יש שוגג ויש מזיד.

הרב ש' בורנשטיין;

למשל, נמצא למחרת באותו בית מלון שחגג את הסילבסטר ערבוב כלים בשרי בחלבי.

אנחנו נוכל לטעון שזה קורה בגלל שבעל הבית לא תמיד מתחשב בדיני הכשרות בגלל מה

שהוא עשה אתמול. זאת-אומרת, הוא לא שומע להוראות הרבנות, ממילא קורים אצלו במטבח

דברים כאלה שאנחנו לא יכולים יותר לסמוך על אותו בעל בית מלון שהוא ימשיך לשמור

על הכשרות.

איך סעיף 11 בחוק איסור הונאה בכשרות, התשמ"ג-1983 מתקשר לנושא הסילבסטר?

הרב יי פולק;

הרבנים הראשיים אמרו במפורש, שאם יש במלון דברים שהם בניגוד להלכה, הם

נחשבים לגביהם גם דיני כשרות.

כך כתוב בשולחן ערוך?

מ"מ היו"ר עי עלי;

הוא הקריא את הסעיפים האלה בשולחן ערוך. שם ברור שאסור להשתתף בחגיגות

דתיות של בני דתות אחרות. יש בזה הגיון רב, בייחוד אם צריך להבין מה המקור

להתבוללות וכל מה שקשור בזה. צריך להאבק בתופעה הזאת. לית מאן דפליג בעגין זה.

אני חושב שהבנו את העמדות השונות. אנחנו עוד נסכם את הישיבה ונמליץ את

המלצותינו באחד הימים הבאים.

זי אורלב;

אני הצעתי בטלפון למזכירות הוועדה שמבחינת משרד הדתות יש רבנות ראשית ומנהל

הרבנות הראשית שמעורב מאד בנושא הזה נמצא במילואים. היות והסילבסטר הוא בדצמבר

ואנחנו נמצאים בראשית נובמבר בקשתי לדתות את הדיון בשבוע על-מנת שגם דבר הרבנות

הראשית תישמע בענין הזה.

די בן-מאיר;

הרב פולק לא מייצג את הרבנות הראשית?



ז' אורלב;

הוא מייצג את המועצה הדתית בירושלים. יש רבנות ראשית לישראל.

אנחנו נענים לפנית כבוד המנכ"ל. נדחה את הדיון בשבוע. אנחנו נשמע את נציג

. הרבנות הראשית.

אני רק מבקש דבר אחד, באווירה הליברלית של ניהול הדיון הזה, כדאי שגם נציגי

בתי המלון יבינו שלא כל דבר צריך לעשות כדי להכעיס. זו דעתי הפרטית. אני לא אומר

את זה כמי שמסכם כעת את הדיון. אני לא חושב שאנחנו, בני העם היהודי, צריכים

להשתתף בכל הפסטיבל הזה של חגיגות הנוצרים. אני לא נגד זה שאורחים נוצרים יחגגו

את חגיהם ולאפשר להם חופש פולחן. זה מעוגן גם במגילת העצמאות שלנו. אני חושב

שזה מעבר לכל ויכוח. לית מאן דפליג, שבסוגיה זאת, לא הרבנות תערים קשיים ולא

גורמים אחרים יערימו קשיים אם יאורגנו חגיגות לאורחי המלון הנוצריים או לבני

דתות אחרות. אבל לעשות פסטיבל עם כל המודעות וההזמנות, החינגה סביב זה, זה פשוט

פוגע באופי היהודי שלנו. בענין זה אם אפשר להמנע, אני מציע שגם בדרכי נועם

תסבירו את זה לעמיתיכם. אני חושב שבכך תתרמו לאווירה יותר נינוחה,

לתרבות של דו-קיום של כל חלקי הציבור.

די בן-מאיר;

לדבר הזה אין סוף. היום אנחנו מבינים את זה, מחר צריך להבין שאסור לנסוע

באוטובוס מחרתיים שאסור להתרתץ בים וכל הזמן צריך להבין. אני מציע לנציגי בתי

המלון, לאור הדברים שנשמעו כאן, שכשתעשו את הסילבסטר תקפידו על הכשרות כדי שלא

תהיה עילה.

מ"מ היו"ר ע' עלי;

צריך לזכור שני נתוני יסוד. א. מדובר בבתי מלון שיש להם תעודת כשרות ובהם

מתארחים גם יהודים דתיים שיש נושאים שמרגיזים אותם. מדוע לא להתחשב ברגשות שלהם?

ב. מדובר בבתי מלון בירושלים. יש משמעות מיוחדת לירושלים. כדאי לראות בשני

סייגים אלה גורם שצריך להתחשב בו.

ג' כ"ץ;

יש די הסכמה בירושלים לגבי נושאים בפרהסיה. הבעיה בירושלים היא לא הפרהסיה.

גם לא בפרהסיה אסור. על זה צריך לדון בהקשר לאותו חוק, האם קבוצה שיושבת באולם

סגור ולא עושה דברים של תועבה או עבודת אלילים אלא יושבת ושרה, היא רוצה להפעיל

טייפרקורדר, ולא נותנים לה. עד לאן הגענו?

הרב יי פולק;

בסילבסטר?

ג' כ"ץ;

לא בסילבסטר, בשבת. אנחנו לא עושים דברים להכעיס, אבל אנחנו מבקשים גם

התחשבות מהמועצה הדתית בירושלים ברצונם של האורחים שלנו.

מ"מ היו"ר ע' עלי;

אני רוצה לבקש מכם עוד דבר אחד, עד לסיכום אנחנו רוצים שתהיה הידברות. הרי

נגיע לוועדה, חלק יאמר כך וחלק יאמר אחרת וברוב קולות יוכרע כך או אחרת, אני

חושב שזה לא יוסיף לאווירה שאנחנו חותרים אליה.



ד' בן-מאיר;

אתה צריך לדרוש את זה משני הצדדים כי אוזרת דדי צוקר וחבריו לוקחים את הדגל

ליד. אם לא מגלים קצת גמישות, הסוף הוא הבושה שישנה כל יום שישי.

מ"מ היו"ר ע' עלי;

בענין הזה אני רוצה לסכם. אני חושב שאני מכוון לדעת גדולים. אני מציע

ומבקש שעד לישיבה הבאה תהיה הידברות בין נציגי בתי המלון לבין נציגי הרבנות

ונציגי המועצה הדתית. אולי אתם עצמכם תציעו לנו נוסתה לפיה הזאב יהיה שבע והכבשה

שלמה. אם תגישו הצעה כזאת, זה יהיה לטובת הענין. וצדק הה"כ דב בן-מאיר, אנתנו לא

רוצים לתת לקצה אהד או לקצה שני של המפה הפוליטית להרים את נס הדגל של תגובות

שיכולות לערער את השלווה והרוגע שאנחנו שואפים וחותרים אליהם.

ד' דנינו;

אני רוצה לומר משפט אחד בעקבות דבריו של ידידי חה"כ דב בן-מאיר. אני רוצה

לשאול אותך שאלה ותענה לי עליה, מדוע דגל ישראל צריך להיות עם סמל מיוחד וכחול

לבן? מדוע לא לקחת דגל של צרפת או של ארה"ב, לא תשוב של איזו מדינה, ולומר: זה

דגל ישראל.

דווקא אתם היהודים באים לומר לנו לחגוג את החגיגות של הנוצרים. איפה נשמע

דבר כזה? ליהודים אין חגים עם תרבות? בתי המלון לא יכולים למצוא שמות מפוצצים

אחרים שיביאו להם רווחים, רק סילבסטר? זאת-אומרת, פה יש חתירה וכוונה מיוהדת

לפגוע בקודשי האומה. הם פוגעים גם באיש לא דתי וגם באיש דתי, פוגעים בכל עם

זהו החג.

מי קסוטו!

מישהו אמר את זה?

די דנינו;

ברגע שאתם מעמידים בכניסה את העץ עם הנורות עם כל הצבעים, זה בדיוק מה

שהנוצרים עושים.

מ"מ היו"ר ע' עלי;

הם לא עושים את זה.

ד' דנינו;

הם עושים, ראיתי את זה.

מ"מ היו"ר ע' עלי;

אתם שמים עצי אשוח?

הרב יי פולק;

לא, כי אנחנו לא מסכימים.

די דנינו!

אני מבין גם את מצבם של בתי המלון שרוצים להרוויח. אבל אפשר לעשות חגיגות

אחרות באותם הימים שיכולות לתת להם הכנסות.

בשלב זה אנחנו מסכמים סיכום ביניים של הדיון וזזה. נקיים ישיבה נוספת בשבוע

הבא אליה נזמין את נציגי הרבנות הראשית. עד לישיבה, נציגי בתי המלון מתבקשים

לבוא בדברים עם נציגי המועצה הדתית ונציגי הרבנות הראשית ואולי יביאו לנו סיכום

שינית את דעת כולם. אנחנו נסמוך את ידינו ונשמח לתמוך בו.

אנחנו עוברים לנושא הבא.

2. תקנות בנינים ציבוריים (מיתקן שתית למים צוננים)

(פטור מחובת התקנה), התשמ"ז-1987

מ"מ היו"ר ע' עלי;

תקנות בנינים ציבוריים (מיתקן שתיה למים

צוננים), (פטור מחובת התקנה), התשמ"ז-ל98ו. מונח לפנינו נוסח התקנות שבדעת שר

הפנים להתקין בנושא זה. לפי ההצעה הזאת, משרד הפנים מבקש לאשר את התקנה, אני

"בתוקף סמכותי לפי סעיף 8(ב) לחוק בנינים ציבוריים (מיתקני שתיה

למים צוננים), התשמ"ז-1988, באישור ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת, אני

(א) בבנינים הציבוריים הנקובים להלן, לא תחול חובת התקנה של מיתקן שתיה:

(1) בית דואר וסוכנות דואר ששטחו עד 200 מי'ר;

(2) בית כנסת, מסגד, כנסיה וכל מקום מקורה המשמש באופן קבוע לפולחן

דתי, ששטחו עד 300 מייר;

(3) בית מרחץ;

(4) בנק עד 150 מ"ר?

(5) גני ילדים.

(ב) "בנין ציבורי" ו"מיתקן שתיה" - כמשמעותם בסעיף 1 לחוק."

מה זה מתקן שתיה?

עסקנו בזה שבעה נקיים, ויצא מתחת ידינו החוק המתוקן לפיו בבניינים

ציבוריים, במגבלות מסויימות, צריך להתקין מיתקן של מים צוננים. זו הצעת חוק

פרטית של חה"כ פנחס גולדשטיין.

לפניו הגיש אותה חה"כ לשעבר אורי סבג.

יכול להיות. אני לא בקיא בהסטוריה של החוק. אני מדבר על החוק שמונח לפנינו.

אכן כך הוא. הוא מציין את זה בדברי ההסבר.



מ"מ היו"ר ע' עלי;

סעיף 8 של החוק הזה אומר ששר הפנים יתקין תקנות לפיהן יאמר איזה מבנים

ציבוריים יותקנו בהם מיתקני שתיה ובאיזה מבנים ציבוריים לא תחול החובה הזאת.

ואכן שר הפנים מציע בתקנות כאן לפטור חלק מהמבנים הציבוריים מחובת התקנת מיתקני

שתיה למים צוננים.

התקנה נראית לי מאד. אני חושב שיש הגיון רב שבמבנים האלה לא יותקנו מיתקני

שתיה למים צוננים. אם יש הערות כלליות לחברי הכנסת או לנציגי הממשלה, בבקשה.

אחר-כך נעבור סעיף סעיף ונאשר אותם.

די בן-מאיר!

אני לא מבין מדוע האבחנה הזאת בין מבני ציבור שונים. אם בנק עד 150 מ"ר,

מדוע לא בית דואר עד 150 מ"ר. רק בגלל העובדה שבית דואר שייך לממשלה ובנקים לא.

הלא אותו סוג אנשים בא לשני המקומות. הוא הדין לגבי המוסדות הדתיים. אנשים

שוהים שם לפעמים ימים שלמים, כמו בראש השנה. גם בשבת, גומרים להתפלל תפילת שחרית

ובאים להתפלל תפילת מנחה.

ז' אורלב;

בין כה וכה יש שאלה הלכתית אם מותר להשתמש במתקן הזה. אבל זה סיפור נפרד.

די בן-מאיר!

למה? בארה"ב למשל יש בקבוק הפוך עם כוסיות, כל אחד ניגש לוחץ ולוקח. אין

בזה שום חילול שבת.

אני בהחלט מסכים שנפטור אבל בתנאי שזה יהיה שווה. אני מבין שאם המבנה הוא

קטן ובאים מעט אנשים, זה מאבד ממשמעותו כמקום ציבורי. לכן אני חושב שזה צריך

להיות אחיד 150 מ"ר לכל מבנה. להיות 150 מ"ר.

די דנינו;

בעקבות דברי חברי חה"כ דב בן-מאיר אני חושב שצריך להוריד בנק ובית דואר,

ומדוע? ביתר המוסדות לא נמצאים כל היום, נמצאים שעה-שעתיים. בנק ובית דואר

פתוחים למעלה משמונה שעות. בכל זאת הציבור בא לשם.

יי אזר!

קודם כל אין הבחנה בין בנק לבין בית דואר. הם באותה קטגוריה. מה שהנחה כאן

זה שבבנקים ובבית דואר יש גם סניפים בהם יש מעט מאד מבקרים. העקרון פה היה פשוט

גודל וסבירות של הענין. מקום קטן, גם אם הוא ציבורי, חשבנו שזו טרחה להתקין שם

את המיתקן. לעומת זאת, אם הוא עובר גבול מסוים כי אז נכון שיהיה במקום מיתקן

שתיה. זה לגבי בנק ובית דואר.

לגבי בית מרחץ חשבנו שבגלל טיבו של המיתקן לא צריך את זה.

מ"מ היו"ר ע' עלי;

לפני שנקרא כל סעיף, כדאי שנבהיר לעצמנו את רוח החוק. כמי שהיה שותף לחקיקת

החוק הזח, אני תושב שכדאי לא לשכוח מח היו מטרות החוק חזה. קודם כל הכוונה היתה

לאפשר שתיה של מים צוננים במדינה עם אקלים כמו שלנו יותר לעובדים ולאלה ששוהים

שם שהות יותר ארוכה מאשר לעוברי אורח. אדם שבא לסוכנות דואר הוא לא בא לשהות שם

שעות רבות. הוא בא לדקות אחדות, גומר את עיסוקו והולך. בא לבנק, אותו דבר. מדוע

בבנקים ובסוכנויות דואר גדולים יותר כן חלה החובה הזאת? אני מעריך שאחד השיקולים

הוא שיש בהם מספר עובדים יותר גדול שמצדיק התקנת המיתקן הזה והפוטנציאל של

השימוש הולך וגדל. זה דבר אחד.



דבר שני, בואו לא נשכח ולא נתעלם מהעלויות הכספיות. לא אחת אנחנו מחוקקים

חוקים ביד רחבה ובעצם מכבידים על קופת המדינה. אס נחליט להתקין מיתקן כזה בכל גן

ילדים, בכל סוכנות דואר קטנה ובבתי מרחץ, יש לזה משמעות כספית כבדה מאד.

לכן אני מציע שלא נתלהב יתר על המידה ונשקול את הדברים במידה. נדמה לי

שהתקנה שמונחת לפנינו עונה מצד אחד על הצרכים שבגינם החוק הזה הגיע לשלבי החקיקה

הסופיים; ומאידך גם מתחשבת בחסרון הכיס שלנו ובמשמעויות הכספיות של מדינת ישראל.

לכן אני מציע לאשר באופן עקרוני את הדברים. אם יש מקום לתקן או להגדיל ולהקסין

שסח, אני מציע שנתייחס לכך כשנקרא את סעיפי התקנה.

די בן-מאיר;

אינני חושב שהמחוקק התכוון לספק מים לעובדים במבנים האלה, אלא בדיוק להיפך

לעוברי האורח. כי לעובדים מגישים תה או שתיה קרה כמה פעמים ביום. דווקא זאת לא

הבעיה. הבעיה היא באמת לגבי עוברי אורח שנמלטים מהחום של הרחוב, שיוכלו להשיב את

נפשם עם כוס מים.

דבר שני, אם אתה מדבר על עלות אפשר לשאול ומה עם בתי ספר, הם לא שייכים

למדינה. בבתי הספר חייבים להיות מיתקני שתיה. אני לא הייתי נכנס דווקא לשני

הדברים האלה.

כמה בתי ספר יש בתל-אביב וכמה גני ילדים יש בתל-אביב?

די בן-מאיר;

זאת לא הסיבה. גן ילדים כיוון שהוא באמת קטן ואולי יש גם סיבה בטיחותית.

אדוני היושב-ראש, כיוון ששנינו מסכימים לחוק, גם להצעות וגם להסתייגויות,

אני מציע לא להכניס עכשו כוונות חדשות שלדעתי לא הכנסנו בחוק המקורי כאשר תוקקנו

אותו. אמרתי רק דבר אחד, שאני בעד אחידות. למשל פה שמענו שלא צריך מיתקן כזה

בבית מרחץ. מה עם בריכת שחיה מקורה של 500-400 מ"ר, צריך או לא צריך? פה לא

כתוב. כתוב בית מרחץ. לבית מרחץ יש משמעות אחת אצלנו. בית מרחץ זה מקווה. אז מה

עם בריכת שחיה?

כלומר, ברגע שאנחנו עושים יוצא מן הכלל, צריך לעשות את זה בצורה אחידה

ומובנת לכל.

מ"מ היו"ר עי עלי;

נעבור סעיף סעיף. האם יש הערות לסעיף (א)(1)?

רציתי לשאול מה כוללים 200 מ"ר? למשל בבית דואר יש מאחורנית מחסנים בהם

מאחסנים חבילות, האם השסה הזה כלול ב-200 מייר או שזה רק השטח של הלקוחות?

יי צוברי!

זה השטח של הלקוחות.

די בן-מאיר;

אם זה רק שטח הלקוחות, כל בתי הדואר בארץ, פרט לשלושה, בחוץ.



מ"מ היו"ר ע' עלי;

אני מציע שבענין זה נבהיר שמדובר על השטח כולל של בית הדואר.

צי ענבר;

בתקנות שקבעו מה הם מבנים ציבוריים, שם מדובר רק על בית דואר ואין הבחנה

בין השטח הפתוח לציבור לבין יתר השטח. ברגע שכאן נאמר: בית דואר ששטחו, אז

הכוונה היא לבית דואר, לכל מה שמכונה בית דואר.

ד' בן-מאיר;

אתה שומע שמשרד הפנים נותן פרשנות אחרת לזה.

צי ענבר;

מה שקובע זה האנליזה של החוק ולא הפסיכואנליזה של המחוקק.

מ"מ היו"ר ע' עלי;

היועץ המשפטי של הכנסת אומר דברים ברורים, שבית דואר, משמעותו היא השטח

הכולל של המבנה.

התכוונו לשטח הכולל.

די בן-מאיר;

בית דואר וסוכנות דואר ששטחם הכולל עד 200 מ"ר.

צי ענבר;

אפשר כמובן להוסיף את זה כדי להבהיר.

ד' בן-מאירי;

מה אומר משרד הפנים לגבי אחידות המטרז' של בית דואר, בית כנסת ובנק.

אני חושב שבענין זה אין אפשרות להשוות בין בית דואר לבית כנסת.

ז' אורלב;

יש שתי הבחנות בסיסיות בין בית כנסת לבנק. א. השהות בבית כנסת במשך 365 יום

בשנה היא בשעות הבוקר והערב, לא בשעות החמות, ב. צריך לזכור שכמעט בכל בתי

הכנסת יש עזרת נשים שבשטח הכולל היא נכנסת אבל בפועל לא משתמשים בה. בערך שליש

מבית הכנסת הוא עזרת נשים. כלומר, כשכתוב כאן 360 מ"ר זה בעצם 200 מ"ר בית כנסת

של הגברים, כמו בית הדואר.

למה קבעו לגבי בנקים 150 מ"ר, איני יודע.



ד' בן-מאיר;

אני לא יכול לקבל אה ההסברים שלך משתי סיבות. א. לא מדברים רק על בית כנסת,

במסגד מתפללים חמש פעמים ביום. בכנסיה מתפללים בשעות אחרות והחוק שווה לכולם.

כ. גם התפילה היהודית היא בשעות החמות של היום. עדות אשכנז מתחילות מנין

שני בשעה 9 וגומרות בשעה 12.

עד סוף התפילה בשבת אסור לשתות,

ד' בן-מאיר;

יש גם ילדים. מה עושים מתפללים מבני העדה התימנית שכבר בשעה אחת באים

להתפלל תפילת מנחה?

י' צוברי;

יש גם בעיה כלכלית.

דיי בן-מאיר;

יש בעיות אחרות. ממה נפשך? אם זה דרוש, זה דרוש שווה לכולם, בין אם הוא

יהודי דתי או לא דתי, בין אם הוא מתפלל או אינו מתפלל, בין אם הוא הולך דווקא

לבנק הדואר ולא לבנק פרטי. אם זה לא תשוב אז לא צריך את כל הענין הזה.

לכן אני מציע להתקין תקנה אחידה. אני מוכן שבכולם יהיה 200 מ"ר.

אני לא חושב שאפשר לעשות האחדה ולהשוות בית כנסת לבנק. קודם כל השימוש בבית

הכנסת הוא לא קבוע במשך כל היום, זה שעות אחדות ביום. דבר שני, אנחנו צריכים

לדעת חה"כ בן-מאיר, שבתי הכנסת האלה, בדרך כלל מופעלים על-לדי עמותות פרטיות

ואתה כאן תכביד בצורה בלתי רגילה על התקציב שלהם. כדוגמא אני רוצה לתת את עפולה,

בעפולה יש כ-60 בתי-כנסת. אתה מבין מה ו;משמעות הכספית להתקין היום 60 מתקנים

כאלה? מי יתחזק אותם ומי יפעיל אותם?

די בן-מאיר;

כמחוקק אני לא מוכן לקבל את ההסבר הזה. מדוע לא תסכים למשל שבית כנסת

שמנוהל על-ידי עמותה עניה יקנה ספר תורה שהודפס בבית דפוס ולא נכתב על-ידי סופר

סת"ם? הלא זה יהיה 10% מהמחיר. למה אתה מטיל עליו לקנות ספר תורה יקר? לכן כל

הנימוקים האלה לא עומדים במבחן המציאות.

מ"מ היו"ר ע' עלי;

אני מוכן בנושא בנק להגדיל את זה עד ל-200 מ"ר.

ד' בן-מאיר;

לא, אני מבקש להוריד בבית דואר ל-50ו מ"ר.

או להוריד לבית דואר ל-150 מ"ר. אני מוכן לזה. את השאר נשאיר כפי שזה.



יי וינדנברג;

מה בענין גן ילדים?

די בן-מאיר;

שם יש סיבה בטיחותית.

י' וינדנברג;

אז שיכתבו גם מעון. כי הכוונה היא גם למעון.

אני מסכים שיהיה כתוב: גני ילדים ומעונות יום.

אנחנו מסכמים את הדברים. "בית דואר וסוכנות דואר ששטחם הכולל עד 200 מ"ר;

בית כנסת, מסגד, כנסיה וכל מקום מקורה המשמש באופן קבוע לפולחן דתי, ששטחו עד

300 מאר; בית מרחץ; בנק עד 150 מ"ר; גני ילדים ומעונות יום."

מי בעד התקנות עם התיקונים שאמרנו? מי נגד?

הצבעה

תקנות בנינים ציבוריים (מיתקן שתיה למים צוננים)

(פטור מחובת התקנה), התשמ"ז-1987 עם התיקונים נתקבלו

מ"מ היו"ר עי עלי!

תודה רבה לכולם. ישיבה זו נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10.30