הכנסת האחת עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 272

מישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה

בבית הסתדרות המורים בתל אביב

יום ה, ד אב התשמ"ז - 30.7.1987 שעה 10:10

חברי הוועדה: ד. שילנסקי - היו"ר

ד. דנינו

מ. וירשובסקי

א. ורדיגר

א. נחמיאס

ע. סולודור

ע. עלי

ב. שליטא

מוזמנים; שר השמטרה ח. בר-לב

ד. קראו ס, - מפכ"ל המשטרה

ג. אבינרי - מנכ"ל משרד המשטרה

י. גונן, תנ"צ

ע. גונן - דובר המשטרה

ר. חדד

א. לוזון - עוזר שר המשטרה

י. מרקוס - ראש אגף חקירות במשטרת ישראל

ג. עמיר - מפקד מחוז ת"א במשטרת ישראל

ר. שלזינגר

צ. ענבר

י. גבריאל

רשמה: רקורד / 03-453310 / א. ברקת - 34

דרכי פעולתה של היחידה לחקירות הונאה.



היו"ר ד. שילנסקי;

רבותי, האם הישיבה היא פתוחה? שמעתי פירוש של היועץ המשפטי,

שלדעתו,ישיבה פתוחה, הכוונה לעיתונות. המושג הממשי, פיורשו, פומבית,

ישיבה פתוהה לקהל. לא ניכנס עכשיו לדיון, מקובל עלי הפירוש של היועץ

המשפטי. הבעיה היא לא אקטואלית כרגע. התעוררה בעיה עקרונית, נדמה לי

שאף פעם לא התעוררה, נעלה אותה בפני ועדת הכנסת או ועדת הפירושים

ששתכריע לגביה.

בישיבות שלנו אנהנו מרבים תורה וגם מרבים דעת. מתעוררות בעיות

תהוקתיות ופוסקים. מי בעד קיומה של ישיבה פתוחה, ירים את היד.

בדרך כלל, כדי שיהיו צלמים צריך לבקש רשות היו"ר, ביקשתי למפרע

במידה וזה יהיה.

אני הודעתי, רבותי, אין אישור להקלטות. הצלמים יכולים לצלם בלי

קול. עכשיו, שאילתה? זה תשאל את יו"ר הכנסת.

שמעתי הסבר נוסף לפיו כל הסמכויות של היו"ר תקפות רק לגבי

מישבן הכנסת. למרות זאת, מאחר ופניתי ליו"ר וקיבלתי תשובה, שיש

לפעול לפי הנוהלים המקובלים ללא צילום והקלטה במהלך הישיבה. היועץ

המשפטי טוען שהוות דעת היא לא משפטית, נראה לי שיש לכבד את דעתו של

יו"ר הכנסת, נקבל את הפסיקה שלו גם אם, אולי, יש בה טעות.

הה"כ וירשובסקי, הכל נכון, אנו חייבים כבוד בפני כס היו"ר.

אפילו אם היו"ר טעה, אנחנו נכבד את דעתו. אני, צריך נדרש פה לענין

פרוצדורלי. איזה סיעה אתה מייצג היום?

אני לא יודע. אני עברתי לליכוד. אינני יודע האם לסיעה של לוי

או של ארנס או של מישהו אחר, אבדוק את זה אחרי הצהרים. לעת עתה

ליכוד.

הי ו"ר ד. שילנסקי;

אתה ליכוד. בסדר.

רק לא של שרון. הוא לא מספיק תקיף.

תקבל אצלי יעוץ.

בסדר.

בישיבה הקודמת, הקיק מחברי הכנסת עדיין לא סיימו לשאול שאלות

שהופנו למר גונן. היתה בקשה של השה, שלא נעסוק בזה היום אלא נתהיל

בהלק האהה שהיה קבוע מהאש. אני מקבל את הבקשה.

אני אבקש שני דברים. א. יש מיקרופונים, אפשר לדבר בניהותה. ב.

אבקש להצטמצם בדיבורים עד כמה שאפשר, כי אני רוצה לנעול את הישיבה ב

12:00.

אני מבקש דבר נוסף. קראתי בעיתונות, שאהרי הישיבה שהתקיימה

בשבוע שעבר, שמכובדנו, ואני אומר את זה לא במרכאות כפולות, המפכ"ל

קראוס, לעג לוועדה. הערתי הערה זו באופן אישי, אינני עושה מכך ענין.

אבל, ערב הישיבה הקודמת, התקיימה ישיבה של ועדת שרים לענייני בטיהות

והמפכ"ל אמר לכבוד השר, בנוכחות 30 אנשים, שהוא מוכרה ללכת להצגה.

שאלו אותו לאיזו הצגה? והוא השיב: לישיבה של ועדת הפנים. אני מוכרה

להעיר אודות המקרה, היות וזה נאמר בנוכהות אנשים רבים. שמעתי את זה

ממספר אנשים שתפסו אותי בכנסת, ואמרו: הצגה, הצגה. שאלתי איזו הצגה?

ואז סופר לי.

הם ידעו מה קורה מתוך העיתונות.

אני מבקש רבותי, לא עוסקים כאן בהצגות, אלא בדבר מאוד רציני,

בכבוד אדם, בחיי אדם. אני הושב שאנהנו מתייחסים אליכם בכבוד, גם לשר

וגם למפכ"ל, ואני מבקש את אותו היהס לקבל הזרה. אני הושב שמגיע לנו.

אני מציע שהמפכ"ל יתהיל, ויורם ימשיך.

אדוני היושב-ראש, השר,

המשטרה רוצה לענות על הטענות שהועלו על ידי מר הדד. אם אתם

רוצים, ביקשתי להכין סיכום של הטענות, אם תרצו, תוכלו להעזר בי.

לא, אני רוצה שיתהילו להשיב ישירות.

בסדר. אני רק אומר, שאם תרצו, תוכלו להעזר בי.

אדוני היו"ר, השר, חברי הכנסת, ראשית אני רוצה לומר שאם מישהו

חושב שהיתה משום פגיעה, בדברים שנאמרו על ידי, אז אין שום כוונה וקיא

היתה כוונה לפגוע בוועדה נכבדה זאת ובוודאי שהדברים לא נאמרו כך.

ראשית, ברצוני להודות ליו"ר, שהוא נענה לבקשתנו וקבע להיום

ישיבה שלא מן המנין, כי לא רצינו להישאר במצב שהכנסת תצא לפגרה ואז

במשך חודשים לא נוכל להשיב על הדברים.

אמרתי בפתח הישיבה הראשונה, שהנושא שנקבע לדיון היה שיטות

החקירה של יה"ה. כשבאנו לשם נוכחנו לדעת שמר חדד עומד להעלות את

הדברים. טענתי שהוא פרש מהמשטרה לפני כשנתיים והצי, ואיננו יודע מה

קורה היום במשטרה, מהן דרכי הפיקוח, איך המערכת פועלת, ובוודאי

שאיננו מכיר את יה"ה. גם בתפקידו הקודם הוא לא הכיר את יח"ה. אבל

הוחלט מה שהוחלט, לא היה לי כל כך ברור, אולי כבר כן ברור מדוע הוא

הוזמן כאשר הנושא היה יח"ה.

בשתי הישיבות הושמעו על ידי מר חדד התקפות ופגיעות חסרות רסן

לגביק קצין משטרה, שבעיני כמה אנשים אולי דמו מותר. הדבר הזה הוסבר

בפתה הישיבה הראשונה.

אתם יכולים לצלם צילום אחד עכשיו, כך נקבע בתקנות, אין לצלם

במהלך הישיבה.

אני יכול להמשיך?

היו"ר ד. שילנסקי;

כן. אף אחד לא מתנגד שלא נעסוק בפורמליות הזו כמה דקות, בסדר?

מפכ"ל המשטרה ד. קראוס;

אם מר חדד ראה את עצמו כל כך נפגע במשך כל כך הרבה זמן, ואני

מבין שהדברים האלה הופנו אליו באמצעות שאלה על ידי ח"כ ורדיגר, למה

לא ראה צורך ללהעלות את הטענות במשך כשנתיים וחצי וחיכה דווקא

להזדמנות הזו? אני מבין שהיו לו טענות כלפי פיקוד המשטרה, אבל בהחלט

היה מקום לפנות ליועץ המשפטי לממשלה, למבקר המדינה, והדבר הכי בטוח,

להופיע כעד הגנה באותו משפט משמעתי.

אני רוצה כבר בשלב זה שלא ניכנס למניעים של מר חדד, ושמר חדד

לא יפגע מההשוואה שלי. אני רק אומר, לדוגמה ולהבדיל, הנה היתה פריצה

בבנק בירושלים. אלה שעשו את הפריצה רבו ביניהם מסיבה זו או אחרת.

אחד מהם פנה למשטרה ואמר, אני הייתי שותף בפריצה, יש לי חשבון איתם

ולכן אני מספר לכם, ומביא ראיות. אני אומר,להבדיל, אל תפגע מר הדד,

לא משווה אותך אליהם.

ללא, אני פשוט לא מופיע כעד...

אני אומה, בואו כיא ניכנס לאישי ותו שקי מר חדד

מי נכנס לאישיותו שקי מר חדד?

המניעים שקי מר חדד, קיא חשובים. החשוב חוא קידעת אם העובדות

נכונות, או קיא נכונות. אני חושש פן אנחנו נכנסים קימניעים, כבר בשקיב

זה.

אדוני היו"ר, במשך שתי ישיבות הושמעו טענות. אני קיא נכנס קיהקר

אישיותו שקי מר חדד, אני קיא בודק את המניעים של מר הדד, אקיא טוען

שהיו קימר חדד הזדמנויות לפנות בתקיונה הזאת לכמה וכמה גורמים והוא לא

עשה את זה. אני מציין את זה כעובדה.

זה עקרונית לא חשוב.

מפכ"ל המשטרה ד. קראוס;

אני ממשיך ואומר, אין לי שום כוונה לתקוף את מר הדד או להשחיר

את פניו, אך חלה עלי חובח גם ציבורית וגם פנימית כלפי המשטרה להשיב

על אותן טענות המתייחסות למשטרה, כאשר אני מניה, שיורם גונן, שנגדו

הושמעו דברים חמורים מאוד, אישיים, יידע להסביר את עצמו ולהציג את

העובדות כפי שהן.

רק שניה רבותי, עוד דקה אפשר לצלם.

מפכ"ל המשטרה ד. קראוס;

אני רוצה לומר בשלב זה, שתת ניצב יורם גונן, הנו קצין משטרה

טוב, מקצועי, עושה את עבודתו נאמנה במסירות ללא פשרות וללא מורא.

אני רוצה להוסיף שביחידח עליה הוא מפקד, ישנם אנשים מוכשרים מאוד,

מקצועיים מאוד, שהם רואים בשירות שלהם שליחות ועושים את חעבודח שלהם

מצויין. זה אני אומר, כאשר הנושא שעליו היינו צריכים לדון היה,

שיטות ההקירות של יה"ה ולא הגענו אליו עדיין.



תרשו לי לחזור לנושא שהוצג על ידי מר חדד, בישיבה הקודמת. אני

רוצה לתאר בכמה משפטים, מה היתה אז האווירה שבה קיבל המפקח הכללי

החלטות.

קודם כל היה ניסיון של התאבדות של סמלת משטרה באשר היא השאירה

מבתב ובו היא טענה בלפי קצינים שהתנכלו לה, על דרישות מיניות, על

אווירה של הפקרות מינית במרחב הגליל, על קיום דירות המיועדות

לפגישות בנוסח "דולצ'ה ויטה" במרחב הגליל. היא קבלה על בך שנמנע

ממנה להתקבל לראיון אצל המפקח הכללי. שוטרות נוספות נתבעו להתמסר

לקצינים. הצפון הפרוע, יש לי פה את בל בתבי העיתונות שהופיעו באותה

תקופה.

שר המשטרה ח. בר-לב;

אתה מסתמך על עיתונות?

כן. בהחלט.

מפב"ל?

בהחלט.. ועוד איך. אני מתייחס לעיתונות ברצינות,

השאלה היא מה הוכח מבל זה?

חבר הכנסת שליטא, אני רק מתחיל. באשר דובר בצפון הפרוע, על

טיהור הקירות, על טובות הנאה שהפבו לנורמות בעיני קציני המשטרה, על

משטרה מעולם אחר, על תסיסה במשטרה בצפון, ועל דרישה לבדק בית

במשטרה, לרבות דרישה שיצאה מהבית, מהבנסת. סגן יו"ר הכנסת, כהן-

אבידוב, כתב מכתב לשר המשפטים שבו נאמר שיש בידו תצהירים של שוטרים

נגד קצינים בצפון. זה בא מהכנסת. אני רוצה שנזכור באיזה אווירה היתה

אז המשטרה. המפקה הכללי היה צריך לקבל ההלטות, באווירה כזאת.

השתלשלות הדברים היתה שב- 8 בספטמבר 1981 ניסתה אותה סמלת

להתאבד, והשאירה מכתב. למחרת היום, מינה מפקד המחוז הצפוני דאז,

ועדה בודקת מטעמו, שמגמתה היתה לבדוק את המניעים שהביאו לניסיון

ההתאבדות, והאם קיים באמת, קשר בין ניסיון ההתאבדות לבין מה שהיא

רשמה במכתב. יומיים אחר כך, לאחר שהשמועות התחילו להתגלגל, מצא

המפקח הכללי, שבגלל החשיבות של המצב ובגלל חומרתו, מן הראוי, שצוות

ארצי יבדוק את הנושא ולא צוות מקומי של מחוז הצפוני. אז, בתיאום עם

מפקד המחוז, הוחלט למנות צוות ארצי, ואכן, ראש אגף החקירות דאז,

קרתי, מינה ועדה בודקת בראשותו של תת ניצב יורם גונן. החברים של



הוועדה הזו היו סגן ניצב, אז, מוטי נוימן מאכ"א, שהוא גם פסיכולוג

במקצועו, וסגן ניצב חיים מלכה מהמחוז הצפוני.

עבדה הוועדה חמישה ימים, ועל סמך בדיקת החומר מצאה כי למעשה

נתגלו על ידה די ראיות לכאורה, המצדיקות את העברת תיק הבדיקה לתיק

חקירה פלילי, שייחקר במיחלק חקירות פנים. המפקח הכללי אז דחה בשלב

זה את ההצעה והורה לוועדה להמשיך לבדוק.

ב-20 לספטמבר נחקר מר חדד על ידי הוועדה הזאת. הוועדה הציגה את

גירסתה של הסמלת, נגד מר חדד. אני רוצה לציין, שהסמלת הזאת נבדקה

בפוליגרף והתגלה שבנקודות העיקריות היא דוברת אמת.

אני רוצה להפסיק אותך בנקודה זו. שיש הבדל אם אתה רוצה להביא

את המניעים שלו באופן כללי, לבין מה שאתה עכשיו מביא בפרטי פרטים.

אמרת, שלא תגע באישיותו של מר חדד.

אני לא נוגע באישיותו של מר חדד.

תסלח לי, אתה נגעת. זאת אומרת, יהיה מצב שאף אדם לא ירצה

להופיע בפנינו כי אחר כך אם הוא מופיע,

הוא רצה להפוך את גונן לאדם מושחת שאומר רע. זה כל הענין. הוא

אמר שהוא לוקח על עצמו את כל האחריות. אדם שלוקח על עצמו את כל

האחריות, זה מאלף ועד תיו.

אני רוצה להביע את דעתי.

מר חדד. אני מאוד מבקש ממך. נשאלתי, לא אגיד על ידי מי, למה מר

חדד יושב פה ואני עניתי, הוא הוזמן על ידי אחד מהמסובים מסביב

לשולחן זה.

ז ו שאלתי.

ואני לא רציתי להגיב.

תרשה לי להגיד לך, ועדות כנסת רשאיות להזמין אנשים מבחוץ,

במידה שיש להם מה למסור לוועדה.

הוא תומך בך.

בסדר. אבל הוא גם מפריע.

ר. חדד;

אם אני מפריע יגיד היו"ר,

מר הדד טען תהילה שהוא ידבר במשך עשר דקות, עשר הדקות האלה

נמשכו שתי ישיבות ארוכות. הוא מסר את גירסתו, נשאל שאלות, בזה

הסתיים תפקידו בוועדה. לפי הנוהג שאני מכיר במשך 15 שנים, כשר

שעובד עם ועדות וכהבר ועדות למיניהן, המקרה האחרון היה בוועדת

המישנה לעניני משטרה, כשדנו על החקיקה. אנשי ההסתדרות היו להם

השגות, באו, מסרו את ההשגות, נשאלו שאלות, ולא השתתפו בשאר הדיונים.

אני לא מבין איך אתה מתכוון לנהל את הענין הזה ועל סמך מה?

ועוד הוא

תקבל רשות דיבור.

לא, אני לא רוצה לבקש

שם לא נותנים לך לדבר.

אל תדאג. לי, עוד לא סתמו את הפה, אפילו לא שר המשטרה. אני

הושב שכל הדברים שאמר המפכ"ל הם רלבנטיים.

לא, לא. אין לך רשות דיבור!

צריך לשמוע אותם. זה הכל.

אני אמרתי, שם לא נתנו לדבר אז אתה פה רוצה?

איפה זה שם?

אני חייב לענות. ראשית, ישנו רבותי, צדק אלמנטרי. אמנם אנהנו

לא בית משפט. צדק אלמנטרי פירושו, שמדברים על אדם מסוים, אז הזכות

האלמנטרית של אותו אדם, היא להיות נוכה ולשמוע. בדיוק כמו שדיברו על

מר גונן, יכול היה מר גונן לשמוע את מר הדד, זכות אלמנטרית. כך

חייבים לנוהג כלפי מר הדד.

שנית, לאור הפירוש שקיבלתי מהיועץ המשפטי, אז אפילו אם הייתי

הושב אהרת, אינני יכול לנהוג אהרת, שמענו ש"פתוח" זה פומבי ופומבי

מתייחס לכל אדם. זה דבר, שיצטרך למצוא את הפירוש האמיתי בוועדת

הכנסת.

הנימוק הראשון מספיק.

הנימוק הראשון מספיק. שמעתם גם דעה של משפטן. אמרתי, כשמר הדד

הגיע, לא נכנסתי לנימוקים שלו ולמניעים שלו. הוא אומר: בראש יחידה

רגישה שאתם דנים בה, אני רוצה לומר מי האדם שעומד. אבל הוא אמר,

שהוא רוצה להביא בפניכם את הדברים, וזה לגיטימי. אבל מה יהיה אם

אנהנו נלך באותה צורה שאותו בן אדם שיבוא בפנינו

אבל יכולת להשוב על זה בהתהלה. התחלנו בדרך מסוימת, נמשיך

באותה הדרך,

אני רוצה ללבן את הבעיה, כי אני הושב שהיא השובה. כמובן כל גוף

ממלכתי הוא בעל כוה הרבה יותר גדול, יש לו כלים רבים יותר מאשר

לאזרה, ולמשטרה על אהת כמה וכמה. אנשים יפחדו, אם אנהנו נאפשר, אהרי

שאדם מביא משהו בפני הוועדה, לבדוק בציציותיו.במצב כזה נטיל פחד על

אזרהים להופיע בפנינו. לכן אני הושב שכל ההיסטוריה של מר הדד היא לא

רבלנטית. כעת כבר לא מדברים על המניעים, אלא, מדברים על מר הדד

באופן כללי על אישיותו. אני הבעתי את דעתי. אני נותן למפכ"ל להמשיך



אלא אם כן ישנם חברים שחושבים שלא צריך לתת לו להמשיך באותה נקודה.

אני שמח לשמוע התנגדויות, אבל אני לא רוצה שהזמן ילך לוויכוח.

אני לא מתנגד אבל ברצוני להעיר דבר מה. אני חושב שנשמעו כאן

דברים חמורים נגד איש מסוים, זה לא היה נגד משטרת ישראל. אני, כבר

בישיבה הראשונה שאלתי, מה היתה השיטה בתקופת מר חדד, ואם מר חדד לא

היה שותף לכל השיטות האלה, ולא קיבלתי תשובה.

אני חושב, לאחר ששמענו כאן דברים חמורים מאוד על איש משטרה

בכיר, בנושא מסוים,ולמרות שהוועדה איננה בית משפט, נמצאים כאן

המפכ"ל והאדם הנוגע בדבר. לכן, לדעתי, צריכים לתת להם את האפשרות

לומר את דברם. אני מבקש מאדוני היו"ר לא להגביל אותם.

אבל הישיבה הזאת נקבעה, כדי לברר את הטענות שהושמעו בפנינו.

אנחנו מבקשים שיתנו למפכ"ל לדבר באופן חופשי כמו שנתנו לחדד

לדבר באופן חופשי.

מותר לאנשים האלה להופיע ולהגיד את מה שהם רוצים.

רבותי. שמעתי. כולם מסתפקים במה שנאמר עכשיו? כי אתם הרמתם יד.

מוותרים?

הרמנו יד בשביל לבקש ממך לא להפסיק את המפכ"ל.

אני מקווה שלא יהיה צורך.

אני חוזר ואומר, אני מגביל את עצמי על ידי הגבלה חמורה מאוד.

ואני לא אומר את כל מה שאני יכול ורוצה לומר. אני חייב לתאר את

השתלשלות הדברים. נשאלה השאלה למה התחילו בחקירה? למה הגישו 16

סעיפי אישום? אני חייב לתאר את השתלשלות הדברים, מה עשתה הוועדה

שבראשה עמד בזמנו יורם גונן, ומה עשה צוות החקירה שחקר דברים אחרים.

אני חושב שזה רלבנטי ועד כה לא חרגתי במאומה מהמסגרת הזאת.



ב-2 לאוקטובר, הגיש צוות הבדיקה את דו"ח הסיכום ואת כל הבדיקה

לראש הח"ק. ואז, כעבור כמה ימים התקיים דיון עם המפכ"ל, בעניו הדו"ח

הזה של הצוות, אז ניתנו הנהיות בדבר אופן הטיפול והיישום של המלצות

הוועדה הבו-רקת, שהתייחסה אך ורק לניסיון התאבדותה של הסמלת.

כאשר הגיע לוועדה מידע, תוך כדי עבודתה, שבמחוז הצפוני ישנם

מספר קצינים נוספים, ביניהם מפקדי תהנות, שלגביהם יש השדות,

לכאורה על ביצוע מעשים פליליים, הרי הוועדה עצמה המליצה שהמידע

יעבור לחקירת מה"פ ואמנם מח"פ התהילה להקור את הדברים. מה"פ פירושו

- מיהלק חקירות פלילי. '.

חשוב לשים לב לתאריכים, כי אני רוצה להגיע לנקודה אהת שהעלה מר

חדד נגד יורם גונן, זה שהוא פנה לרפ"ק אלי בן יעקב, ואמר לו: "אם לא

תמסור מידע נגד פרנקו הרי אתה תהיה בצרה". אני מבקש לשים לב

ב 16/10/81 ראש אגף ההקירות העביר את ההומר ליועץ המשפטי

לממשלה. אני מתכוון להומר, שנגע למפקד מרהב הגליל דאז, המנוה דוד

פרנקו. אני לא רוצה להזכיר אנשים שלא הוזכרו. זה לא רלבנטי לענין

הזה.

ההומר הועבר על ידי היועץ המשפטי לממשלה לפרקליט המדינה, שהטיל

את הבדיקה על פרקליטת מחוז המרחב דאז, השופטת המחוזית היום, הגברת

שרה סירוטה. היא בדקה את החומר והיא החזירה את זה לפרקליט המדינה

דאז, מר גבריאל בך שהוא היום שופט עליון. היועץ המשפטי החליט להעמיד

לדין משמעתי את דוד פרנקו המנוה.

ברצוני לציין שהוועדה הבודקת לא טיפלה כלל בעניינו של אלי בן

יעקב, ולא גבתה ממנו כל הודאה. הדבר גם פורט בדו"ח סיכום של הוועדה.

דבר' נוסף שברצוני להדגיש, שהוועדה לא המליצה שום המלצה בדו"ח שלה

לגבי תת-ניצב חדד דאז. הוועדה פנתה לפיקוד, למפקח הכללי, ואמרה,

מאהר ומדובר בתת-ניצב, תוציאו את המסקנות ואת ההמלצות, מדו"ה סיכום

הוועדה. אני מזכיר שבראש הוועדה עמד יורם גונן.

התיק תזה, כאמור,היה מושלם והועבר בחודש אוקטובר ליועץ חמשפטי

לממשלה, בעוד שהאזנות הסתר, על סמך צו של בית משפט, בענינו של אלי

בן יעקב, התחילו ב 9/11/81. כך שכל מה שעלה בהאזנות הסתר לטלפונים

של אלי בן יעקב, עלה למעשה אחרי שהתיק היה כבר אצל היועץ המשפטי. אז

נתקבלה החלטה להעמיד אותו בפני בית דין למשמעת. איזו סיבה היתה

ליורם גונן לבוא לאלי בן יעקב, למרות שהוא לא הקר אותו בכלל, ואולי

אפילו לא דיבר איתו? כאן מייהסים לו דברים שהוא אמר לאלי בן יעקב,

כמו, "אם לא תמסור הודאה נגד פרנקו או מידע נגד פרנקלו, אתה תחיה

בצרות."

מר גונן, במסגרת העבודה של הוועדה הזאת לא נפגש עם העדים

שנהקרו במיחלק חקירות פנים. חצוות שחקר כלל את ראש מח"פ דאז,ארי

בלומנפלד, רחל בן דוד, מהיחידח לחקירות פנים, ורס"ר אבוטבול, שהוא

שרת במחוז הצפוני. אמת הדבר,שתת-ניצב גונן נפגש במועד מסוים, במסגרת

תפקידו אז כעוזר ראש הה"ק, ועל פי בקשת הצוות ההוקר, עם האם של

משפחת ביטון בנהריה. מר חדד טען, שיורם גונן הלך למשפחח עם עוד

ארבעה קצינים, כדי לשכנע אותם, על מנת להשלים מו"מ עבור עיסקה של

עד מדינה עם אם המשפחח. מחעיסקה הזאת לא יצא שום דבר. זה לגיטימי

ומקובל וקיים גם היום במשטרה לגבי כל מיני תיקים.



טענה נוספת שהושמעה, שצוות החקירה התמקם במלון בנהריה. ובכן,

מפקד מרחב הגליל החדש, שמונה, ניצב מישנה דאז שאול לוי, פנה למפקח

הכללי ואמר, שמיקום הצוות, במטה מרהב הגליל, מפריע לעבודה השוטפת של

המרחב, גורם לאווירה לא נוחה, וביקש להעביר את הצוות. הצוות הועבר

לבסיס מישמר אזרחי בנחריה. אנשי הצוות, שעבדו בצפון, במקום לנסוע בל

יום לירושלים, קיבלו רשות, במסגרת תנאי האש"ל הנהוגים במשטרת ישראל,

ללון בבית מלון בנהריה. שום צוות לא התמקם בבית מלון בנהריה.

הוצג פה צילום של מסמך, זכרון דברים, כאילו מר גונן מתדרך את

האנשים מה למסור לעיתונות. ובכן, המדובר בזכרון דברים אודות מידע

שקיבל יורם גונן מעיתונאי, ומסר לצוות, שיש להתייהס למידע הזה.

המסמך הזה הוצג בישיבה הראשונה של הוועדה, כאילו שהוא נמסר לצוות

החוקר יעל מנת לכוון אותם למסור אותו לעיתונות.

לאחר שהתיק ים בעניינו של בן יעקב הושלמו על ידי מח"פ, הם

הועברו, כמקובל, לפרקליטות המחוז. שם הוחלט להגיש כתב אישום נגד בן

יעקב. הפרקליט שטיפל בתיק, היה, עו"ד שמואל קינן, שהיום הוא אזרה.

הוא המשיך לטפל בתיק הזה, גם לאהר שהתפטר מעבודתו בפרקליטות.

יורם גונן לא הופיע כלל ברשימת עדי, התביעה בתיק חזה. בשלב

מסוים, עלה בדיון בבית המשפט, הרקע לפתיהת החקירח. והרקע לפתיחת

החקירח היה המידע שקיבלה הוועדה, שבדקה את ניסיון ההתאבדות. אז

החליט הפרקליט לזמן את יורם גונן לבית המשפט, כדי שיתאר בפני בית

המשפט את הרקע לפתיחת חחקירה נגד אלי בן יעקב. יורם גונן מסר עדות,

ובית המשפט לא השמיע אף מילת ביקורת על העדות שלו.

לפני שאני מתייחס לחערות של בית המשפט, אני רק רוצה לציין

שבינואר 84, מר חדד, שכיהן אז כראש אגף אפסנאות, העביר מכתב

למפכ"ל, ובמכתב הזה הוא האשים את יורם גונן, במספר דברים. הוא כותב:

מקריאת הפרוטוקול שבסימוכין, אני מדבר על פרוטוקול בית המשפט המחוזי

בחיפה, ומתוך עיון בחומר משנים קודמות ומתוך ידיעח אישית של

תנ"צ גונן לא אמר את כל האמת

בבית המשפט. ב. מר גונן הטעה את בית המשפט. ג. מר גונן הסתיר את

האמת בבית המשפט. ד. מר גונן קורא תגר על סמכויותיו של המפכ"ל

וסמכויותיהם של מפקדי המחוזות והאגפים למנות קצינים בודקים בעני ינים

פנימיים. ה. מר גונן פגע ביוקרתה ובדימויה של המשטרה.

שר המשטרה ה. בר-לב;

זה מכתב ממי?

זה מכתב של מר חדד למפכ"ל. מר חדד איננו מבקש להעמיד את מר

"אני בדעה שחייבת לבוא תגובה פומבית הנוזפת

במר גונן ומפריכה את דבריו, כמו כן יש לתת אמון מחודש בפיקוד המשטרה

בדרגים השונים".

המפקה הכללי העביר את תלונתו של מר חדד לראש אגף החקירות, למר

קרפי, מר קרפי בדק והגיש מסקנות. אתה, רחמים, הגשת את התלונה בינואר

84 וקרפי הגיש את המסקנות באפריל 84. יש לי את המסמכים שיש לך.



קרפי כותב, שלדעתו יש לדחות את ההאשמות אלה מכל וכל. והוא מפרט

שהליקויים, שהוא מצא בדבריו של גונן במשפט, היו: גונן לא ציין

במפורש שהדרך בה טופלו התלונות נגד קצינים במחוז הצפוני, היתה הדרך

המקובלת באותה עת במשטרת ישראל. אגב, מאז באו ליקויים רבים על

תיקונם. קרפי גם כותב שלא היה מקום להשתמש בביטוי ההמוני "טיוח

הקירה" וזה מה שאמר יורם גונן בבית המשפט. והוא כותב, נתבקשתי על

ידי תנ"צ גונן להביע את צערו על השימוש במילה "טיוח", צער שנבע

מתהושתו הבלתי נוהה שגורמים בלתי ידועים עשו שימוש פסול ולצרכים

זרים בתוכן עדותו.

הדברים הובאו לידיעת מר הדד. ראש אגף ההקירות הציע לו לבוא

ולהעיד כעד הגנה, במשפטו של אלי בן יעקב.

ר. הדד;

מי הציע לי ?

מפכ"ל המשטרה ד. קראוס;

ראש אגף ההקירות.

ר. הדד;

לא, הדברים לא הכי מדוי יקים.

אני רוצה לפסוח על השלבים שיורם גונן ראה בהאשמותיו של מר הדד

האשמות המורות. אני רוצה לעבור לענין של בית המשפט.

כל אהד שואל את עצמו, איך מגישים 16 פרטי אישום ובכולם הבן

אדם יוצא זכאי. מה אומר על כך בית המשפט? ובכן, בגזר הדין של בית

המשפט המחוזי בהיפה, בעמוד 3, נאמר כדלקמן: על פי הומר הראיות שהיה

בפני, שוכנעתי כי בעת שהמאשימה ההליטה לכלול בכתב האישום כל אהד מ

16 האישומים, נמצאו ברשותה ראיות לכאורה להוכהת אותם אישומים. זאת

ועוד, ניתן גם לומר שמתוך הראיות שהיו בפני לא מצאתי שההלטת התביעה

להעמיד את הנאשם לדין באישום כלשהו מאלה שנכללו בכתב האישום, היתה

פרי זדון או התרשלות שיש בהם משום עילה לחיוב המדינה בהוצאות.

כלומר, בית המשפט אומר, שהתביעה פעלה ראוי כאשר היו בידיה

הראיות, היא בההלט היתה מוסמכת ולא התרשלה בהגשת כתב האישום בכל אהד

מ- 16 פרטי האישום.

אני לא רוצה לפרט כל אהד ואהד מסעיפי האישום, אבל לגבי כל סעיף

מסעיפי האישום מסביר בית המשפט למה הוא מזכה. הוא כותב, לגבי אישום

מס' 1, שהזיכוי ניתן בגלל העדות היתה עדות כבושה. עדות כבושה פירושה

שאדם יודע משהו הרבה זמן, ואף על פי כן אינו מוסר את שידוע לו

למשטרה, אלא שומר, כובש את זה לעצמו, ובהזדמנות הגיגית מסוימת הוא

בא ומוסר את העדות.



לגבי האישום השני אומר בית המשפט, שאמנם ניתנה מתנה בסכום

מסוים לחגיגת בר-מצוה, אבל לא הוכח שזה בא כדי כיתת שוחד.

לגבי האישום השלישי האמין בית המשפט לדברי העד, שאמר כי אהד

מהמתלוננים שיקר במשטרה.

נמתהה גם ביקורת על היהידה לחקירות פנים, על שני אנשים.- פקד

רהל בן דוד, וס"ר אבוטבול. הוא כותב בית המשפט: בית המשפט מעביר

ביקורת על הלהצים שהופעלו על ידי הוקרי מה"פ, במיוחד על אבוטבול שלא

נקרא כלל להעיד, מלנסות להזים את הלהצים שהם הפעילו על עדים.

אני רואה לנכון לציין את תהושתי כי יש

לייחס את עצם ההלטתו של ג'אבר, אהד מהעדים, למסור הודאה, ללהצים

שהופעלו עליו על ידי הוקרי יה"פ במידה זו או אהרת. שעל שיעורה לא

ניתן לי לעמוד. יש לציין כי איש המשטרה אבוטבול, ושנמנה על הוקרי

מה"פ, ושמו הזר ועלה בקשר לאישומים הראשון והשני, לא נקרא להעיד על

מנת לנסות ולהזים את הטענות שהושמעו לגביו.

אהר כך, בנושא קבלת שוחד. בית המשפט קבע שלא ניתן להשתית את

האישום על עדות אהת בלבד.

אישום נוסף נפסל, מכיון שהעד היה בעל עבר פלילי, גם הוא מסר

עדות כבושה, ובית המשפט התייהס בספקנות רבה לגירסתו.

באישום נוסף אומר בית המשפט, שהוא נותן אמון מלא בעדותה של

עדה. אני עוד אתייחס לקביעה של בית המשפט לגבי עדות הזאת. הוא כותב,

המאשימה הוכיחה, מעבר לכל ספק, כי הנאשם ביקש שוחד. אני רוצה לומר

שפה מדובר בסעיף ה 16, על אישום בבקשת שוהד ממי? למשטרה הגיע, בשלב

מסוים, מידע. כאשר התביעה ערערה וטענה שהעדה מסרה עדות שקר, יזמנו

את תיהקורה, ולאחר שהתגלה לנו שהיא מסרה עדות שקר באנו לפרקליטות

בבקשה לפנות לבית המשפט לא לקיים את הערעור, ולבקש זיכוי. כך

שאנחנו יזמנו, ברגע שהגיע אלינו. מידע, את הפנייה לבית המשפט. לא

תבענו את העדה הזאת לדין, כי הזיכוי היה רק לפני שבוע, ואינני יודע

עדיין מה יהיה הלאה

מדוע היועצת המשפטית של המשטרה החזיקה בעמדה אהרת?

איזו עמדה?

הז יכו י היה לפני שנה.

שכאילו המשטרה יצאה מעורה כדי להוכיח

המשטרה לא יוצאת מעורה אף פעם. אלי בן יעקב פנה אלי וביקש

לחזור לשירות ואני טרם קיבלתי ההלטה בעניינו. אני צריך גם את אישורו

של השר על מנת לקבל ההלטה. בית המשפט בותב בנוגע לבן יעקב.- התהמקות

בצורה גלויה ממתן תשובה עניינית ומלאה. תשובות שאינן משקפות את

העובדות לאמיתן, הרושם שהתקבל אצל השופט בי הנאשם מסתיר את האמת

בפני בית המשפט. עד באן לגבי הענין של בית המשפט המחוזי.

הציבור מעונין לדעת, מתי תקבל החלטה בקשר לאלי בן יעקב?

אני עסוק הרי בל הזמן בענייני הוועדה, אבל ההלטה אקבל בהקדם.

עבשיו אני מבקש להתייהס, קצרות, למספר נושאים ספציפיים שהועלו

באן. ראשית, אני רוצה לתקן את הה"ב ורדיגר. הושמעו טענות אישיות לא

רק לגבי מר הדד. צריך לזבור שהושמעו טענות קשות מאוד גם בלפי

המפב"ל. לבן אני, במפקה הבללי של המשטרה, חייב להגיב על הדברים

האלה.

שנית, רהמים חדד תיאר כאן בצורה דרמתית ביצד התפרץ ארי

בלומנפלד למשרדו של יורם גונן, שלף אקדה וביוצא בזה. רבותי, לא היה

ולא נברא!

שר המשטרה ח. בר-לב;

תזביר מה היה.

אני אזביר בדיוק.

תזביר מה היה התיאור.

התיאור היה בדלקמן: שיורם גונן אמר לארי בלומנפלד שאם תצליה

להביא את החקירה הזאת לסיומה הטוב, אתה תקבל דרגה. לאחר שהצליח

להביא את ההקירה לסיומה הטוב, הוא לא קיבל דרגה, ואז הוא התפרץ

למשרדו של יורם גונן, שלף אקדה, איים על יורם גונן, ואז הוצא מההדר.

זה היה התיאור.

ב10 במאי 1984 כותב המפקה הבללי לשר הפנים: "רב פקד ארי

בלומנפלד קיבל 50". צר לי שאני צריך להזביר את הדברים האלה לגבי

אדם שהיום הוא אזרה, אבל אני חייב להעמיד את הדברים על דיוקם. "הוא

משרת בהיל בשלושים שנה. תקופה ארובה שירת בתפקידי הקירות, במחוז תל



אביב. את תפקידיו הוא מילא לשביעות רצון מפקדיו, התמיד במשימותיו

וביצעם בהמה מקצועית טובה. בתאריך 1/7/81 מונה לתפקיד האש מיפלג

הקיהות פנים, בהה"ק, בתקן סגן ניצב. כבה בתהילת דהבו בתפקיד זה גילה

סימני עייפות, הוסה יוזמה ומוטיבציה. הוא טען כי קיבל את התפקיד

לצורך קידום בלבד, ואין בדעתו להתאמץ ולשפה את תיפקוד היהידה.

משהוחלט בי נכשל בתיפקודו כהאש יהידת הקיהת פנים, נבדקה אפשהות

שיבוצו בתפקיד הולם בתקן סגן ניצב. כלומה, אותו תקן שהוא ציפה לו גם

בדהגתו.

לאהה קשיים ולבטים הבים הוא הועבה, בתאריך 1/6, לתפקיד האש

צוות ביקוהת במהלקה לביקוהת ותלונות הציבוה. ההף מאמציו, לא הצליח

להתמודד עם דהישות התפקיד. עד כה לא השתלב בעבודה ולא ביצע משימה

כלשהי בשלימות. ניתן לקבוע, כי נכשל בשני תפקידיו האחרונים בתקן סגן

ניצב, מסיבה זו ומתוך היענות לפניותיו הקודמות בענין שיחרור מהחיל,

הריני ממליץ שיההוהו ב1/8/84.

כדי למנוע אפשהות הורדה במשכורת, תועבר המלצה להעלותו לדהגת

סגן ניצב, עהב פרישתו."

אני הוצה לציין שהנוהג שהיה קיים במשטהה, להעלות אדם בדהגה

לפני הפהישה, הופסק מזמן. אבל אז זה היה מקובל. עכשיו, מה קהה

במשהדו של יוהם גונן? באשה הוהלט שהוא לא מתאים לתפקיד

,

סליחה, מתי זה הופסק ומתי זה היה מקובל?

זה הופסק לפני שנתיים והצי.

זאת אומהת, על ידך.

על ידי.

קיבלתי את התיקון.

אמנם אתה מתגעגע לבוהג, אבל, במקהה זה אני.

.

יכול להיות שבהמשך אני עוד אתגעגע אליך. מי יודע?



מפכ"ל המשטרה ד. קראו ס;

כאשר הודיעו לרפ"ק בלומנפלד שהוא מועבר מתפקידו, הוא סירב לקבל

את זה. הוא סירב לפנות את כסאו במשרד, וסירב למסור את המפתחות. אז

קראו לו, ואמרו לו, אדוני, התקבלה ההלטה לגביך ואתה מועבר לתפקיד

אחר, באותו תקן, ולא פוגעים בך. אהרי שהוא סירב לעזוב את המשרד, הוא

נקרא ליורם גונן. גונן, בתוקף היותו עוזר ראש הה"ק, היה אהראי על

היהידה הזאת של הקירות פנים. אהרי שיורם דיבר איתו, הוא נשכב

בזהירות רבה על הרצפה, כדי שלא יפגע, התהיל לבכות, ולא רצה לעזוב את

ההדר. כשראה כך, עזב יורם את ההדר, השאיר אותו שם. אז הזמינו את ד"ר

גולדשמידט, הרופא המשטרתי, שבא ולקה אותו לבדיקה. אהרי שנרגע

המשיכו לטפל בו כדי לשהררו. הוא לקה אותו לאהת המירפאות, אני לא

י ודע אי זה.

שלא תהשבו שהוא שוהרר עקב קביעה פסיכית. הוא שוהרר,ונקבעה לו

דרגת נכות עבור עמוד השדרה המותני וירך ימין, זה רחוק מאוד מהראש.

בזה הוא שוהרר. אני מדבר על פי המסמכים המצויים במשטרה. רבותי, כאשר

מתארים אירוע כזה, שלא היה ולא נברא, עם שליפת אקדה, רבותי, זה מעשה

חמור מאוד.

הוא אושפז בבית חולים להולי רוה?

לא. לא ידוע לי שהוא אושפז.

מר הדד טען שהוא אושפז.

אני מסור את הפרטים על סמך הדברים הרשומים במסמכים.

לגבי זה אין לי מסמכים.

רחמים, אתה אמרת שליפת אקדח.

יש לי מידע, אם אצטרך אני אמסור.

סליחה, אני מתייחס לדו"ח שהוגש ב 1982. איש לא תיאר 'לעצמו

שהנושא הזה יעלה פה בוועדה. ויש דו"ח בבתב, שמתאר בדיוק את מה שהיה

אז במשרד.

לא השוב אם הוא אושפז. מה שהיה זה מספיק חמור.

מפכ"ל המשטרה ד. קראוס;

נושא נוסף שהועלה על ידי מר חדד, הוא, האזנות הסתר שנעשו

בניגוד להוק. בענין האזנות הסתר בניגוד להוק. ביקשתי ממך הדד להביא

דוגמה אהת, המצביעה על כך שמשטרת ישראל פעלה אז בניגוד להוק בענין

האזנות סתר. אני רוצה להוסיף את מה שאמרתי בישיבה הקודמת: על פי

ההוק יש סמכות בידי המפקה הכללי להורות על האזנות סתר בין טלפונים

משטרתיים לצורכי משמעת. אני אמרתי שהענין הופסק אבל אז היתה סמכות

לעשות זאת וכך גם היום, גם לגבי אצל ניצבים. ניצב הוא שוטר ככל

שוטר. אני יודע, זה ענין של גישה, אני לא מסכים גם אצל שוטר, ואתה

אולי לא תסכים מדרגה מסוימת. בכל מקרה, כאשר ההוק מאפשר למפקה הכללי

ונותן בידו סמכות לגבי כל איש משטרה, אז זה הל לגבי כל איש משטרה.

עכשיו, איך להפעיל את זה זה כבר ענין של גישה. היה סיפור אהד, במטה

הארצי, ניצב אהד טען שהתקינו אצלו, במזגן, בהדר, האזנה. הנושא הזה

נבדק ולא נמצא דבר.

אבל המזגן נמצא.

המזגן, כן. אז אני, כשמדברים על האזנות סתר, בניגוד לחוק

ברשותך, שאלה קטנה. האם הניצב הזה הראה לך מסמך, מהשירותים,

שירותי הבטחון, ביהידה אלקטרונית שאכן בדקו ומצאו שהמשרד הזה... אני

רק שואל. הובא לפניך? ידוע לך על מסמך כזה?

אני, לגבי הבדיקה הזאת, יותר מעודכן ממך. לא מדובר במזגן, אלא

מדובר אצלו בבית.

אני ראיתי את המסמך הזה, ר5ייתי בטוה שהוא גם הראה לך, היות

ושנינו מאותו הכפר. הם הברים טובים. אני אומר לך, עם כל הכבוד, האם

הראו לך את המסמך הזה, האם ראית אותו?



היו"ר ד. שילנסקי;

תסלח לי רק רגע. אנתנו שומעים שניצבים תיו תברים טובים וזה

מאוד משמת. יש מקומות שאנו שומעים שבעלי דרגה הם לא כל כך חברים

טובים. מר חדד, אם יש לך איזשתו מסמך או ראית איזשתו מסמך, או שאתת

תוכל לתביא לנו, או שניתן לך, תרשום לך, אתת תרי משופשף. אתר כך

ניתן לך לתציג את תשאלת ולתגיב. לא באמצע.

מותר קריאת ביניים. את תמסמך המפורסם הזה אתת ראית אותו?

בכנות, אני לא צותק.

גם אני לא צוחק. אני רק אומר שאני שאלתי אותך שתביא דוגמת אחת

שבה תמשטרת תאזינה בניגוד לתוק. אגב, אני רוצה לומר שגם בבית של

אותו קצין מותקן טלפון משטרתי. תביא את זת, תציג בפני תו ועדה.

מ. וירשובסקי;

מת זה טלפון משטרתי?

טלפון משטרתי בדיוק כמו שאצלי.

זת קשור למשטרת, ואז זה כבר טלפון פרטי, ואז צריך צו של בית

משפט.

רבותי, ישנם אצל קצינים מסוימים, עוד מעט העיתונות תכתוב

אהד קו היצוני ואהד קו מבצעי. אני מדבר

על הקו המבצעי. זה קשור למשטרה. אתת יכול באמצעותו גם לחייג, אבל זת

טלפון משטרתי בדיוק כמו אצלי במשרד.

בבית פרטי זת דבר אתר. צריך לבדוק אם מותר. אני רוצה להבין.

אני מבקש, רק לשם תבתרה. אם אתת רוצה לתייג למאן דהו, אתת

צריך לקבל את הקו מהמרכזיה?

לא, אני יכול לקבל קו ישיר, אבל זה טלפון משטרתי , גם אצל קצין

במשרד ישנו קו ישיר. אז עכשיו, רבותי, אם חדד רוצה להביא מסמך,

שיביא אותו. אני אומר, שבסמכותו של המפקח הכללי היה גם אז וגם היום,

להורות להאזין לטלפונים משטרתיים.

רבותי, התעוררה פה בעיה משפטית. יש לי דעה, ושמעתי שהה"כ

וירשובסקי יש דעה, אבל אני לא נוהג להביע דעה משפטית כשיש איתנו

יועץ משפטי רשמי ואנחנו מכבדים אותו. לכן אבקש ממך, מר ענבר, להביא

לנו חוות דעת לגבי הנקודה שהתעוררה, לא לצורכי הענין הזה דווקא אלא

מפני שאנו דנים באופן כללי בעניני משטרה.

מר הדד העלה נושא נוסף לגבי חקירות הפנים במשטרה, ואני מבקש

להבהיר כמה דברים לגבי נושא זה. יש במשטרה תלונות נגד שוטרים

בענינים שיש בהם השד לכאורה בפלילים, החקירה מנוהלת ככל הקירה

פלילית. אני מודה שאנחנו מחמירים עם אנשינו, ובצדק, כי אנשים

המופקדים על אכיפת החוק חייבים לשמור על כל החוקים. כמה פעמים היו

דיונים, ח"הכ בני שליטא, פה בוועדה הזאת, אתם באתם אלינו בטענות

שאנחנו מקלים. על מה היו כל הדיבורים להוציא מהמשטרה את החקירות

האלה? בגלל שאנחנו מקלים?

אני טוען, שלפעמים אתם מחמירים מאוד, ולפעמים מטייחים מאוד.

למה אצל אזרחים זה אורך שלוש שנים, ואצל ברוך לוי זה אורך שלושה

שבועות? זאת השאלה שלי.

אני אומר שהמשטרה, בצדק, מחמירה עם אנשיה כאשר המדובר בחשדות

לביצוע עבירות פליליות. היא צריכה לעשות את זה מהר כי האנשים חייבים

להמשיך ולתפקד. היא עושה את זה בכל הרצינות וללא משוא פנים. אני

חושב שכך צריך לנהוג גם בעתיד. ועוד דבר אחד, חדד אמר שלפעמים

החקירות האלה מנוצלות לחשבונות אישיים ולכן צריך להוציא אותם

מהמשטרה. כמה פעמים אתה, כסממ"ז שהיית מופקד על הנושא הזה, התנגדת

לעמדה הזאת להוציא את החקירות מהמשטרה?

אני, כספ"ק, אדוני המפכ"ל, אמרתי שאת הנושא הזה צריך להעביר

במשטרה. אני היחידי. ואז המפכ"ל אומר לי, חדד, אתה לא יודע מה שאתה

אומר.

אז אני לא שמעתי את דבריך.

אמרתי, מתרחשים דברים איומים. כאשר לקחו סגן ניצב וורידו לן

את הדרגות שלו.

אני אומר, משטרת ישראל, בצדק, חייבת להחמיר עם אנשיה בענין

הזה. מר חדד אמר, שבגלל הקשר בין השר והמפכ"ל ייתכנו מצבים שבם

החקירות הן פוליטיות. מר חדד מדבר על הרגשות, ועל תחושות. הוא מרמז

שבשל הקשר בין המפכ"ל והשר ייתכנו דברים הגוררים חקירות פליליות.

אני שואל: אנחנו יושבים פה בוועדה מופקדת על ביקורת על המשטרה ועל

איך היא עובדת, האם לא צריך לדווח לשר שממונה על מערכת? הדיווח לשר

זה תערבות?

אני רוצה לומר, שתפקידי המפקח הכללי מוגדרים בחוק. גם

סמכויותיו מוגדרות בחוק, וגם תחום אחריותו. אין מוסד או גוף ביצועי

במדינת ישראל שעליו לא מופקד מינסטריון. אין דבר כזה בעבר שמעתי

טענות לפיהן שר המשטרה לא היה מספיק מעורב במשטרה. כעת משמיעים

טענות שהוא יותר מדי מעורב. אני אומר וחוזר על דברי יורם גונן,

ואני אומר את זה לגבי כלל המשטרה: אם אנחנו מדווחים, או אני מדווח

לשר על עיסוקיה של המשטרה בתחום חאגן, בתחום החקירות, בכל התחומים,

אין לראות בכך משום התערבות. חובתי, כמפקח הכללי המופקד על מערכת

הזאת, למסור דין וחשבון לשר הממונה עלי. זה המשטר במדינת ישראל.

אתם רוצים לשנות אותו? תשנו אותו בכנסת, אבל אל תבואו בטענות,

כשאני פועל בהתאם להוראות ובהתאם למקובל במשטר כזה.

לא מדובר פה על השר הנוכחי, השר הקודם או השר הבא. אני מדבר

באופן עקרוני. ברגע ששר פוליטי, ואני עוד פעם מדגיש שאני לא מדבר על

השר הנוכחי.

אין שר לא פוליטי.

זה הענין: אין שר לא פוליטי. גם אין חבר כנסת לא פוליטי, וברגע

ששר פוליטי מתעסק עם חומר רגיש מבחינה פוליטית, צריך לחיות מלאך כדי

לא לתדע אותו.

במה הוא מתעסק?

זה לא השר מתעסק. זה המפכ"ל מתעסק.

ברגע שמתייעצים איתו

לא מתי יעצים איתו.

נניח ששר מהליכוד נובה לדעת שפותהים הקירה נגד ראש ממשלה

מהליכוד. האם הוא לא ילך לתדע את ראש הממשלה מהליכוד על כך שמתנהלת

אם מהר תתנהל הקירה, אדוני, נגד שמעון

פרס, אתה עד לבדי בך מלאך שלא תרמוז לו, באיזושהי צורה, שמתנהלת

נגדו הקירה?

היתה הקירה בענייני שב"ב גם נגד ראש הממשלה וגם נגד שר החוץ.

לבולם הודענו, אני הודעתי מראש, שהמשטרה עומדת לבוא ולהקור אותם.

מודיעים לבל אזרח.

ואין באן סבנה של שיבוש הליבי הקירה? אין סבנה של שיבוש מידע

שישנו?

אבל המפב"ל מופקד על זה, לא השר.

אני הושב שבנושא הקירה, המפב"ל צריך להתייעץ עם היועץ המשפטי

לממשלה, לא עם השר. בך לדעתי צריך להיות הנוהל בנושאים רגישים כאלה.

אבל הוא מתייעץ עם היועץ המשפטי ומתדע את השר.

אם מהר תפתה בחקירה נגד ראש הממשלה שלי, אל תעמיד אותי במיבחן

בזה.

.

הסוגיה שהעלה.פה חה"כ עובדיה עלי, היא סוגיה מאוד רצי נית. מאהר

והיא הועלתה, אולי .נלבן אותה באחת ההזדמנויות, לא עכשיו.

מהר בבוקר זה יופיע בכותרות אצל כולם. ואני לא מדבר על יורם

גונן, אני מכיר את הקליינטורה. מהר בבוקר הנושא יתפרסם בכל

העיתונים.

שהדברים לא יובנו שלא כהלכה. זה המשטר שבו אנו חיים, אם רוצים

לשנות אותו, בבקשה בכנסת. אין לבוא אלי נו בטענות. אני פועל על פי

הנחיות והוראות, גם אם אני מסכים. התערבות בההלט קיימת, בלי סוף:

של אישי ציבור, ביניהם גם הברי כנסת, יום ולילה. הטלפון שלי פתוח

ואף אחד אפילו לא מתבייש להתקשר אלי ב- 12 בלילה, למשל. הבר כנסת

אחד מבקש ''תשחרר את העצורים'', חבר כנסת אחר מבקש "תעצור, תנהג ביד

קשה, תנהג ביד רכה'', אנ י מורגל בהתערבו י ות כאלה,

למה שתקת עד עכשיו? מה פתאום צריכים לפנות אליך? תן לזה פרסום

ו זה י יפסק.

השאלה איננה אם פונים אליך או לא פונים אליך. השאלה היא מה אתה

עושה בעקבות הפניות האלה.

כמי שלא פנה למפכ''ל, אני רוצה לומר שיש פניות לגיטימיות,

ציבוריות, כשמדובר למשל בציבור גדול, עצרו אותו, פונים למפכ''ל, מותר

לפנות. זה תפקידו של איש ציבור. פניות כאלה אני לא מחשיב להתערבות.

השאלה היא, מה אני עושה בעקבות הפניות האלה? אכנע ללחצים כאלה

או אהרים ואפעל על פיהם? והרי אני לא יכול לאסור עליך או על מישהו

אהר לפנות אלי.

זה נשמע דבר המור. אתה אומר שחברי כנסת פונים אליך?

אישי ציבור, וביניהם חברי כנסת.



היו"ר ד. שילנסקי;

ביניהם חברי כנסת. אני מתייחס לחברי הכנסת, או אפילו לאישי

ציבור שפונים ומבקשים אל תלחץ עליו בחקירה, או שחרר אותו וכדומה.

אני מבקש ממך להמציא לי את הרשימה שקי אישי הציבור, או לפחות שקי חברי

הכנסת, אני קיא אעשה בה כק' שימוש.

אז בשביל מה אתה צריך את זה?

היו"ר ד. שילנסקי;

אני פשוט אתייעץ עם יו"ר הכנסת, כפי שאני מתייעץ איתו בהרבה

דברים, האם להשתמש בזה אם לא להשתמש.

ב. שליטא;

אדוני המפכ"ל. יש הבדל גדול אם מישהו מתקשר אליך ואומר.- אל

תלחץ על ידלין למשל בחקירה, זה פסול. פסול בתכלית.

מ. וירשובסקי;

לגבי זה לא צריך לצלצל. אתה טועה.

ב. שליטא;

אם חבר כנסת, בעקבות איזושהי הפגנה ציבורית בח נעצרו אנשים,

הוא מביע את דעתו שאולי יש לשחרר אותם, זה שונה לחלוטין.

מפכ"ל המשטרה ד. קראוס;

אני חוזר ומבקש לא לעשות זאת.

א. נחמיאס;

אני רוצה להגיד לך, ברשימה הזאת יכול להיות שאתה תמצא ואני לא,

ובכל זאת אני לא רוצה שתבקש אותה.

היו"ר ד. שילנסקי;

אני חוזר ומבקש את הרשימה, על מנת שאוכל להביא אותה בפני יו"ר

הכנסת, כדי להיוועץ בו כיצד לנהוג באותה רשימה.

מפכ"ל המשטרה ד. קראוס;

אני רוצה להדגיש, לגבי מעצרים, לגבי שיהרורים, והאם לנהוג ביד

קשה, זה תלוי לאיזה מחנה האנשים שייכים. לנהוג ביד רכה, אלה פניות

שישנן בלי סוף גם למשרד, גם לבית, גם בלילה וגם ביום ולא השוב מתי.

דבר שני שברצוני לומר, שלצערי, בתקופה האחרונה, יש יותר ויותר

ניסיון להשתמש במשטרה ככלי מיקוח פוליטי, על ידי העברת תלונות



ונושאים לחקירה למשטרה, מכל מיני גורמים ומכבי מיני זרמים. אני חושב

שהטרוניות שאנחנו שומעים, למה אתה לא חוקר את זה ולמה אתה לא הוקר

את זה, מהוות התערבות בשיקול דעתה של המשטרה, ובקביעת סדרי

העדיפויות שלה. אין לזה מקום בסדרי שלטון וחוק תקינים.באותה נשימה

שואלים אותי למה אתה פותח בחקירה נגד ראש מועצה מקומית מסוימת,

ונגד שני אתה לא פותה בהקירה. אני רואה בזה התערבות בשיקול דעתה של

המשטרה, ושיקול הדעת הזה נעדר כל שיקולים זרים.

יש גם נסיונות, לייחס למשטרה ולמפקדיה, כוונות פוליטיות. אני

רוצה שבענין הזה אנחנו לא ניגרר לא לתגובות ולא לדברים בלתי שקולים

ולא לשליפות מהמותן. אין לחשוב שזה ירפה את ידינו, ההיפך, זה רק

יחזק. אנחנו חייבים להפגין בפני הציבור את ניתוקנו המוהלט מכל

הזדהות פוליטית, וזה מה שאנחנו עושים. אין לנו לא הזדהות גלויה ולא

הזדהות סמויה. אשר לטענות על ההעדפות, הן נשמעות מכל מיני זרמים,

לכן לא כל כך קשה להוכיח את טוהר הכוונות שלנו. כאשר כולם טוענים

נגדי נו, זה טוב, אם רק צד אחד יטען, יהיה רע מאוד.

אני רוצה להתייחס לטענה של מר הדד, שהעלה את הקשר בין חקירות

פוליטיות ובין שר המשטרה. גם אני, כמוך, לא הוצנחתי מאיזשהו מקום

למשטרה. גם אני צמחתי בתוך המשטרה ויש לי ערכים משטרתיים ללא שום

כוונות פוליטיות. במשך 37 שנות שירותי במשטרה אף פעם לא שאלו אותי

מה דעותי הפוליטיות. אף פעם ובשום דרגה.

ר. חדד;

אותי שאלו לפני העלאה בדרגה.

אתה שואל אותי עכשיו איך אני התקבלתי למשטרה, ואתה רוצה שאתן

לד דין והשבון לא על 1981 אלא על 1950. אני רק רוצה לומר למר הדד,

שגם אני צמהתי מהשורה, וגם אני עברתי את כל התפקידים.העובדה שאני

מקיים סדרי עבודה תקינים עם השר הממונה עלי, זה עדיין לא משייכת

אותי לשום זרם פוליטי. אני הושב, שהובתו של כל אדם שעומד בראש מערכת

איזושהי, לקיים סדרי עבודה תקינים. כך אני נוהג. האם זה אומר שאני

שייך לזרם מסוים? ומחר, אם יהיה שר אהר, אז מה?

חה"כ בני שליטא. ההצעה שלך לקהת חלק מהתלונות ולזרוק אותן לפה,

היא הצעה מאוד משונה. אני מאוד מתפלא שבוועדת הפנים של הכנסת, שהיא

מופקדת על עבודת המשטרה, אני שומע הצעה כזאת.

אני מוכרח להעיר, מפני שאחרת יחשבו שאני מציע למחוק תלונות.

אמרתי, שכאשר ישנה תלונה כוללנית, בלי בשר, כלומר: ראש מוצעה המסוים

לוקה שוחד, למשל. אלו שלא בחרו בו עלולים להגיש תלונה כזאת. ועל זה

אני אומר: לזרוק לסל. אם זה סתם איזה מן דבר כוללני. אני מציע

שתבדקו את המתלונן, אם יש לו סיבה להגשת התלונה, ואם זו תלונה

כוללנית, לא לקבל אותה.

איש לא הסמיך אותי, או את המפקדים במשטרה, להחליט לכאן או לכאן

מבלי שאנחנו נבדוק דברים, ולא להתייחס לתלונות. אנו חייבים לבדוק כל

תלונה לגופו של ענין, בהתאם לסדרי העדיפויות שלנו. המדובר גם בתלונה

אנונימית.

אדוני המפכ"ל, תסלה לי, הוויכוח הוא לא אקטואלי, היות ולמיטב

ידיעתי, כל גוף ממשלתי שמגיע אליו מכתב צריך לשים חותמת, עם התאריך

בו הגיע המכתב, ואהר כך לתייק אותו.

אנחנו לא מתייקים, אנחנו הוקרים.

בסדר. לגבי השלכת בשר, זה בכלל אסור בהתאם להלכה. כך שהוויכוח

הוא לא אקטואלי.

אמרתי שיש לנו שיקול דעת, כאשר אין השד, לכאורה, לעבירה

פלילית. אם גוף ממשלתי אהר מופקד על הטיפול בנושא הזה, אנהנו לא

חוקרים.

אשר לדבריד,הה"כ שליטא, אולי אתה לא יודע עד כמה המשטרה נוהגת

בזהירות. ברגע שמכריזים על מועד הבהירות, המשטרה לא הוקרת כלל

תלונות שיש בהן ריה פוליטי, והיא דוהה את ההקירה לאהר הבהירות.

לא הוקרת פשעים?

לא, לא לפשעים הכוונה, הבר הכנסת וירשובסקי. אם הבר כנסת אהד

יאנוס בהורה אנחנו נחקור.

אני מתייחס לתלונות שיש בהן משום נגיהה פוליטית. אני מדבר על

הענין של השיפוט המשמעתי. אני חושב שבוועדה כבר דנו הרבה בנושא הזה.

אם תרשו לי עכשיו כמה משפטים על דרך הטיפול של הווו עדה במקרה

הזה.

היו"ר ד. שילנסקי;

אתה רוצה למתוח ביקורת?

לא, אני לא מותח ביקורת. אני אומר שהוועדה הזאת איננה ועדת

חקירה, ואין בסמכותה להשביע עדים. עד שמוסר פה דברים ונמצא שהוא לא

מדייק, לא אומר את האמת, אין אפשרות להפעיל נגדו שום סנקציה, אלא

אם כן מישהו תובע אותו על הוצאת דיבה. זאת, להבדיל מבית המשפט, ששם,

אם מישהו מעיד עדות שקר, זאת עבירה פלילית ובגינה הוא מועמד לדין.

לצערי, אני הושב שהוועדה שימשה, במשך שתי ישירות ארוכות, במה להשמעת

האשמות גסות מאוד נגד קצין משטרה וכן קציני משטרה שלא נ וכהים פה.

הושמעו גם האשמות גסות כנגד המפקה הכללי הקודם, וכנגד ראש אגף

ההקירות, והם אינם יכולים להשיב. גם על השר לשעבר, השר בורג, הושמעו

פה דברים וגם הוא לא יכול להשיב, כי הוא לא נמצא פה.

זה לא סוד שבמשטרת ישראל היה, לפני כמה שנים, משבר. יש משברים

בכל מיני מערכות והיה משבר גם במשטרה. אני הושב שיש צורך בעבודת

נמלים קשה כדי לההזיר את האמון, קודם כל בין השוטרים לבין הפיקוד,

ובין המשטרה לבין האזרה. אני לא יודע לשם מה זה היה דרוש? כאשר עמדו

בפני מר חדד כל האפשרויות האחרות כפי שציינתי בתחילת דברי. אני

לפחות שמח שחדד אמר, שהמשטרה פועלת בהגינות וביושר, והוא דיבר על

חריג. אבל גם לגבי ההריג הזה, לפי דעתי, לא היה מקום שהוועדה תשמש

לה במה.

ואני חושב שאם אתם רוצים לשמוע על שיטות החקירח ביח"ח, כל מה

שאתם רוצים וכל בקשה וכל שאלה, אנהנו נמלא כדי שהוועדה תדע מהי שיטת

החקירה ביה"ה. אם אתם רוצים לבקר ביהידה, או לבדוק את השיטות, הכל

פתוח בפני הוועדה. שלא תהיה איזשהי אי הבנה שאני מנסה להטיל איזשהן

מיגבלות. אני מבקש ממך, אדוני היו"ר, תודו שטעיתם כאשר הזמנתם אותנו

לבוא ולדבר על שיטות החקירה ביח"ח, ואנחנו שמענו את מח ששמענו וזאת

התוצאה.

תודה רבה. רבותי, אני חושב שנהגנו נכון, אני אומר במקרח זה,

אנהנו, היות והיתה הצבעה בוועדה ולא התקבלה ההלטה רק של היו"ר.

היתה הצבעה סיעתית.

לא היתה התייעצות סיעתית. זה גם לא נכון מבחינה עובדתית.

א. נחמיאס;

אתה קושר את עצמך לכל דבר שבא להעלות את המשטרה על המוקד, זה

לא דבר חדש. אתה במקרה התיישרת עם הדבר הזה. אתה מנגח את חמשטרה מאז

שאתה הבר כנסת. לא עבר יום אהד שלא העלית את המשטרה על המוקד, שלא

השמצת אותם או את השר. המשטרה הזאת היא מושחתת בעיניך.



מ. וירשובסקי;

קיא אמרתי את זה אף פעם, אבל המשטרה צריכה להיחקר.

כל המעשה הזה נעשה כדי להרתיע ולהפחיד את גונן, ואת קראוס, ואת

מר בורג. כדי להכניס בהם פהד שלא יעבדו. זה מה שרציתם לעשות. תם היו

מקבלים משכורת בשביל זה, עשרת אלפים דולר, אני מבין שיהיה ממה לפהד.

תדע לך, הבר הכנסת נהמיאס: דברי חנופה לא יעמדו לך אף פעם.

תאמין לי, אני מכיר את הענין. הם מספיק ישרים, ומספיק מנוולים. אתה

רואה את יורם גונן? הוא מספיק ישר ומספיק מנוול בשביל לפתוה הקירה

נגד כל הבר כנסת, שיימצא נגדו דברים בלי קשר לשום דבר.

רבותי, עד עכשיו ניהלנו ישיבה שקטה, נשמעו דברים חמורים אך

הישיבה התנהלה ברוה טובה. אני מבקש מהה"כ בני שליטא, הוא הילק ליורם

גונן מהמאה ואהר כך אמר מילה שלא צריך להגיד אותה.

אני חוזר בי ברצון. יש תעודת יושר. להרבה אנשים אין אותה.

טוב, רבותי, הנה אנהנו, כנראה לא יודעים את הבדיהה. .

אני רוצה להגיד למפכ"ל, שתפקידי נו הוא להקור.

איפה כתוב שהתפקיד של ועדת כנסת הוא לחקור? אתה חייב למתגייס

למשטרה. כל הזמן לחקור. מבקר המשרד יפתה בחקירה. ועדה לא חוקרת אלא

דנה, וממליצה לממשלה מה לעשות.

אני הושב שתפקידה של הוועדה הזאת, כמו של שאר ועדות הכנסת,

להקור את משרדי הממשלה, וזאת במסגרת תפקידיה לגבי הפיקוה. תפקידינו

הוא לפקה, ואם אנהנו רוצים לפקח ולמלא את התפקיד שלנו כמפקהים,

אנחנו צריכים גם להקור.

אני רואה איך הקונגרס האמריקאי מפקה. בתקנון של הכנסת הגבלנו

את עצמינו בצורה אומללה ולכן אין ביכולתי נו למלא, הלכה למעשה, את

תפקידינו. מה שאנהנו עושים זה הלק מזערי ממה שהיינו צריכים לעשות.



לכן, אדוני המפכ"ל, כאשר התחלנו לבדוק, לחקור ולשמוע לגבי יחידה

מסוימת במשטרה, ומישהו בא ואמר דברים על ראש היחידה הזאת, והאיש

הזה הוא קצין בכיר היה במשטרה, אנחנו לא ניתן לו אפשרות להשמיע את

דבריו? ואני מכיר את גונן ואין לי שום דבר נגדו, להיפך, מכל מה שאני

נתקלתי בו אני יכול רק להגיד עליו דברים חיוביים.

הייתי רוצה לדעת מה היה אומר הציבור, מה היינו אומרים לעצמינו:

בא קצין משטרה בכיר, הוא רוצה להשמיע דברים לגבי מי שעומד בראש

לא, אנחנו לא נשמע את זה. אך אנחנו

שמענו, ולא צריך לחרתע עכשיו אלא צריך לשמוע גם את הצד השני. זה

תפקידינו, וככל שנעשה את זה יותר, יהיה יותר טוב למשטרה ולציבור.

היו"ר ד. שילנסקי;

אני מצטרף לדברים של הה"כ וירשובסקי. אני הושב שאנחנו לא

יכולים להסתפק רק במילים שנאמרו, וצריכים לבדוק דברים שנאמרו.

בסוגיה שמעלים פה, אפשר שוב הפעם לבקש מוועדת הכנסת או מהגורמים

המוסמכים, ולבדוק אם אנחנו נוהגים כראוי.

אתם רוצים להיכנס עכשיו לדיון על סמכויות הוועדה, או רוצים

לשמוע את מר גונן? אנחנו לא נכנסים לדיון על סמכויות הוועדה. אני

שומע לעתים קרובות שהמשטרה אומרת, לגבי אנשים, גם אנשי ציבור וגם לא

אנשי ציבור, שכאשר שמם בעיתונות נפגע, זהו סיכון מקצועי. יש האומרים

הוא רוצה להיות אדם גדול, אדם חשוב, עליו לקחת את חסיכון המקצועי.

רבותי, אותו דבר חל גם לגבי המשטרה. אני מצטער מאוד אם שמו של קצין

משטרה נפגע, אך כמו שהמשטרה אומרת על אחרים, ששמם מוכפש בעיתונות,

זה סיכון מקצועי, כך גם לגבי קצין משטרה ששמו הוכפש.

זה אנחנו יודעים ומרגישים.

למקל יש שני קצוות. אתה רוצה להיות אדם חשוב בממשלה או במקום

כלשהו, אתה אומר את זה לגבי אחרים ו זח חל גם עליך. לכן, עם כל הצער

שבדבר, אינני חושב שנהגנו לא נכון. כפי שאני מצטער לגבי שמנהל חברה

גדולה או איש ציבור ששמו מוכפש, כך גם במקרה של קצין משטרה.

לפני שמר גונן ישמיע את דברו, ליועץ המשפטי יש הערה, בבקשה.

יש לי הערה הנוגעת חלק מהדברים שהושמעו על ידי המפכ"ל ושנגע ו

לרב פקד ברומנפלד, ונוגעים לצנעת הפרט. מהובתו של המפכ"ל היה למסור

את הדברים שמסר לוועדה למרות שחל עליהם חיסיון. והיות ואלה דברים

הנוגעים לצנעת הפרט, רציתי להביא את זה לתשומת לב העיתונאים, שאותו

חיסיון חל גם עליהם.



היו"ר ד. שילנסקי;

תודה רבה ליועץ המשפטי, גם בשם העיתונאים, שהפנית את תשומת לבם

שלא ייכשלו.

רבותי, ראשית אני רוצה להביע תודה והוקרה לשר המשטרה למפב"ל

בעבור הגיבוי האמיץ וההגנה ליהידה ולעומד בראשה. ובך גם לאותם הברי

הוועדה שמבירים היטב את האיש, את התפקידים שלנו, ואת אופן הפעולה

שלנו, ואשר גם הם התייצבו לצידנו.

עם זאת, קיימת בלבי תהושה קשה, לאור ההתרחשויות בוועדה זו

בשבוע האחרון, כי טובת הענין וטובתה של מערבת אכיפת החוק והשלטת

הצדק היתה באן, ודי להבימא.

אני מתנגד לביטוי הזה. לא יבול לבוא קצין משטרה ולהאשים ועדה

שממלאת את חובתה בדברים באלה. עם בל הבבוד, אני מבקש ממך לחזור

מדבריך.

ברשותך, אדוני היו"ר אני אחזור בי מדברי.

מר רחמים חדד, שהופיע בפניכם, ניסה להציג את עניינו הפרט י

ואת רצונו לממש נקמתו בי, על ידי היזקקות להקירה ולמשפט של אדם אהר,

הקצין בן יעקב, שלא טרה להופיע באן בפניבם. לרשותו של בן יעקב,

במהלך משפטו והערעור, עמד אהד מבכירי הסניגורים במדינה, העו"ד שלמה

תוסיה-כהן. אם אכן היה, ולו גם שמץ או בסיס לטענותיו של מר הדד

נגדי, אין ספק שעו"ד תוסיה-בהן היה מוצא את הדרך ההוקית והנאותה

להציג את עניינו של מרשו בפני הרשויות המוסמכות.

עיון מדוקדק בפסקי הדין המפורטים של בית המשפט המחוזי בהיפה,

ושל בית המשפט העליון, מלמד שבשניהם אין שמץ של הערת ביקורת נגדי,

במחוזי הדגיש השופט הנכבד את הוסר מהימנותו ואמינותו

של בן יעקב, ובשתי הערכאות כאהת, אין אף מילה ורמז של אהדה או

סימפטיה כלשהי לנאשם, שזוכה בסופו של דבר מבל האישומים הרבים נגדו.

הדברים מדברים בעד עצמם. אני בההלט ממליץ לקרוא את שני פסקי הדין.

מבהינתי, עם קבלת התפקיד הוזהרתי מראש, לאור נסיון העבר, כי

הדבר עלול להיות מנת הלקי. דהיתי את כל האזהרות של כל הידידים

והאוהבים שאני אצטרך לעמוד בפני מצבים כמו שעמדתי פה, והבטהתי למלא

את תפקידי זה בלי מורא ובלי משוא פנים.

מה שהתרהש, מבהינתי האישית, בפני ועדה נבבדה זו, עולה על כל

הציפיות והאזהרות האמורות. אני מקווה כי המערכות המוסמכות הנוגעות

בדבר ידעו לטפל נכונה באירועים שהתרהשו בוועדה זו ובדברים שהושמעו

בפניה. כשלעצמי, מצאתי לראוי ולנכון להצהיר בפניבם ובפומבי בי מעבר

לבך אין בכוונתי לממש מאוויים של אנשים אלו או אהרים. אני מצהיר



ומבטיח להמשיך במילוי תפקידי החשוב במלוא האחריות, המסירות והנאמנות

המחייבים, בלי מורא ובלי משוא פנים.

וכעת לגופם של הדברים עצמם. בכוונתי להציג בפני הוועדה הנכבדה

הזו, שכל הדברים שנאמרו כאן במהלך שתי ישיבות, ולאהר מכן גם בתוכנית

"ערב הדש" ביום 22/7/87, ולאחר מכן בריאיון לעיתונאית נרי ליבנה

מ"כותרת ראשית" שהתפרסם רק אתמול, אין מילה אהת של אמת בכל הדברים

האלה, ורבות בהם הסתירות.

שמעתי ממי שמכהן היום כראש המחלקה לזיהוי פלילי, שפעם היתה

הצעה במשטרה, להכניס שיטה חדשה של הטלת רימון ממסוק על מפגינים. היה

מתנגד אחד ויחיד להצעה הזאת, וזה היה קצין אג"ם של מג"ב דאז, רחמים

חדד. ההתנגדות שלו נבעה מכך, שהוא קודם לכן ניסיון, והשליך בעצמו

רימון גז כזה, ממסוק, ובמקום לפגוע באנשים המפגינים, פגע בקבוצת

אנשי מג"ב עצמה. נדמה לי שהפעם הוא התעלה על עצמו, כי מה שהוא

התכוון להטיה בי, זו פצצה של רפש וטענות שקריות, ובסופו של דבר היא

תיפול על ראשו שלו עצמו.

באשר לתהושה שלי, אדוני היו"ר, אני רוצה להציג בפני הברי

הועדה, תהושה, של מי שעומד בראש אחת היחידות חחשובות וצריכה לבצע את

תפקידה נאמנה.

אני רוצה, שוב, להדגיש את הנקודה, שגם אתה וגם המפכ"ל אמרתם

בדבר י כם שהתמ י כה וכו' היתהה לפ י השתייכותפוליטית.

אני לא אמרתי את זה. אני הודיתי לאותם הברי ועדה,

סליהה, אני מתקן. המפכ"ל אמר שסיעתית.

סליהה? מה סיעתית? אני אמרתי, ואישר את זה חח"כ וירשובסקי,

שמאז שאני זוכר את חוועדח, ומאז שהוא זוכר את הוועדה, אף פעם לא

היה מצב, שבדיון הנוגע לענייני משטרה היה צורך לקבוע הפסקה לשם

להתי יעצות סיעתית.

אני רוצה לרענן את הזיכרון: את ההתייעצות, אם אינני טועה, ביקש

חכ"כ נחמיאס.

לא חשוב מי. אני לא אמרתי מי.

ללא היה תקדים להליך כזה, כפי שקרה בדיון הזה.

בסדר, אני רוצה לסתור את דבריך, שיהיה מובן: אף אהד מחברי

הוועדה לא יצא נגד המשטרה או נגדך. אנהנו עוד לא קיבלנו מסקנות או

החלטות. מחובתנו לשמוע את כולם, ואת זה עשינו, ולפי כל כללי

ההגינות. אפשרות כזו ניתנת גם לך.

אדוני היו"ר, אני מפנה אותך לקרוא את הכתבה של הגברת נרי

ליבנה, ולראות בדיוק איך התהיל הדיון בפני הו ועדה הזאת.

אני לא את קראתי את הכתבה. איני יודע.

אני קראתי אותה.

באי ז ו עיתון היא?

כותרת ראשית, מאתמול.

יורם, אני אתהיל בבעיטות מתהת לשולהן.

כעת, מכל מקום, אני רוצה להציג בפניכם תהושה של מי שמכהן, ואין

נפקא מינא אם זה יורם גונן או מישהו אחר. יורם גונן איש הזק מאוד,

אבל מה שהוא עובר במשך השבועיים האחרונים, אני לפני שבועיים שלושה

קורא בעתון "ידיעות אחרונות" שסגן השר, הבר הכנסת, רוני מילוא,

מציין, שהיא מסמן לעצמו מטרות במשטרה, והראשונה הוא הקצין גונן,

עושה דברו של בר לב.

לאהר מכן פוגש אותי הבר כנסת מיכאל איתן ליד מזנון הכנסת,

ומספר לי, ערב ההצבעה על החוקים הדתיים, שהוא גילה עלי את כל האמת.

תבינו גם במה הוא עוסק, בלהפש את כל האמת עלי, הוא מצא שאני למעשה

הבר מפא"י ותיק ואמי זכרונה לברכה היתה נציגת מפ"אי בעיריית תל

אביב. את זה הוא מצהיר קבל עם ועדה על יד מזנון הכנסת. אני צריך

להגיב מייד, שמעולם לא אני ולא אמי ז"ל היינו תושבי תל אביב אלא



היינו תושבי גבעתיים ורמת גן.

אחר כך הבנתי את הרקע. הה"כ מיכאל איתן, שמכיר אותי עוד

מהאוניברסיטה, יודע שהייתי חבר טוב מאוד, של עו"ד מיקו מנחם שלמד

איתי, שאמו לילי מנחם, נדמח לי, עד היום חברה במועצת העירייה, מטעם

המערך. ואת הגברת מנחם, הוא מעביר להיות הגברת גורביץ, שהיא אמו של

גונן. אבל זה לא משנה.

לאחר מכן אני קורא בעיתון, נמצא פה, העיתונאי שכתב את זה

בעיתון "דבר" מ-24/7, שחברי כנסת מן הליכוד מתכננים מעקב אחרי תנ"צ

גונן. הם כעת בודקים ושוקלים להעסיק משרד חקירות פרטי ולחפש את

גונן.

אני רוצה להצהיר, אני חבר ליכוד, ויו"ר הוועדה, ולגבי הדברים

שאמרת לא תיכננתי שום דבר. אף אחד לא בקש ממני לתכנן.

ע. עלי;

רבותי, אני חושב שכאן נעשה דבר מאוד לא הוגן ולא יפה. כשחדד,

בא לוועדה הוא לא ביקש לדבר על האיש, הוא ביקש לדבר על שיטות

ביחידה.

אני מדבר על הדרך ועל הסיבה לזימונו בפני הוועדה הזאת. הוא

דיבר על שיטות. הוא ביקש לדבר על שיטות החקירח. ולכן, להסתמך על

איזו עיתונאית ומזה להסיק מסקנות, אין לזה שום בסיס.

ע. סולודור;

אני מציע שנשאיר את הדיון הזה למסקנות.

זה נכון שאנחנו דנים בשיטות חחקירה. אבל גם נכון שבאו ואמרו,

תסתכלו, מיהו האדם הזה ששמו גונן, הוא אדם מושחת. אני מדבר בשמי, אם

גונן חנו אדם מלא עבירות, חטאים, פשעים, רשע גדול, מדוע הוא עומד

בראש היחידה שתפקידה הוא לחקור את חרשעים ואת חפושעים ואת ההוטאים?;

זאת אומרת, שהיתה מגמה מסויימת בהשמעת הדברים הללו, ובזה צריך

להודות.

מאחר ומר גונן ציטט כתבה מהעיתון, העיתון הועבר לכולם. אמנם לא

הזכרת שם, אבל כולם ראו שבכתבה מוזכר השם של עובדיה עלי, אני בשלב

זה מבקש ממך הבהרה.

אני רוצה להבהיר כמה דברים. יורם, כמו שאתה לא אוהב שזורקים

לך בוץ ואין באפשרותך להגיב, אתה רוצה לזרוק בוץ ולא להגיב.



י . גונן;

אני לא זרקתי.

אני מבקש להבהיר דבר אחד. היות ואני הייתי יו"ר ועדה, ועדת

תפנים, ממלא מקום יו"ר ועדת הפנים, שעסקה בנושא הזה, אתם מיניתם

אותי לעסוק בענין הזה. מתפקידו של יו"ר, לזמן, בין היתר, אורהים

לוועדה. התקשר אלי רהמים הדד, ואם אני טועה נא לתקן אותי.

רהמים הדד התקשר אלי, הוא היה מפקד המחוז הצפוני משם אני גם

מכיר אותו. אני ראש עיריית עפולה, הוא מפקד המחוז הצפוני, אתם

מתארים לעצמכם שאנו מכירים זה את זה. רחמים הדד התקשר אלי, ואמר לי,

היות ואתם עוסקים כעת בשיטות העבודה של יחידות ההונאה, יש לי מר

לומר על שיטות העבודה ועל דרכי העבודה של מיהלק הונאה. הוא לא דיבר

איתי על יורם גונן, לא ידעתי את טיב היהסים ששררו ביניהם, לא עקבתי

אחרי העיתונות. בעקבות שיהה זו, ביקשתי מיו"ר הוועדה, לזמן את ניצב

בדימוס, הדד, לוועדה כדי לשמוע על שיטות החקירה.

לשרבב את שמו של, דוד לוי, אין לזה שום בסיס. דוד לוי, לא דיבר

איתי על הנושא הזה. יושב כאן רהמים הדד. אם התקיימה שיהה עם דוד, זה

לא מענייני. הוא התקשר אלי ובעקבות זה הוא הוזמן לוועדה על מנת

לדבר על שיטות ונוהלים ולא על גונן.

שיטות הקירה.

שיטות הקירה.

הוא לא דיבר על זה.

רבותי, מר הדד, אישר בתנועת ראש ובקריאת ביניים את הדברים.

מכל מקום, הברת כנסת נכבדה למדי, מסרה לי במפורש, שאחרי הדיון

שהיה בועדת הפנים, המשיך, מר הדד, במזנון הכנסת, ואיים עלי ברצח

אופי. היא איננה הברת הוועדה הזאת. כמו שאני הושב, שבצדק אמר הה"כ

נהמיאס, התהושה שלי, אם היא נכונה או איננה נכונה, אשמה אם תתקנו

אותי, שגורמים מחוץ לוועדה זו מנסים ליצור אווירה של טרור והפהדה

פלפי וכלפי אנשי. בתנאים כאלה, מי ירצה לשאת באהריות, מי ירצה

להחזיק בתפקיד הזה, כשהוא יודע מראש שאם הוא ימלא את תפקידו

בנאמנות, במסירות ובהריצות, לטובת העם והמדינה ויפעל לאכיפת הוק



ולהשלטת הצדק, הוא צפוי להתנכלויות, לאיומים, לאי נעימויות ולאי

נוהות, הוא ובני משפחתו .

באותן נסיבות עצמן קודמי בתפקיד הגיע למצב של התקף לב, ולקה

זמן עד שיצאה האמת לאור. אם זה גורלו של בל מי שמחזיק בתפקיד זה,

אני לא יודע מי בבלל ירצה למלא את מקומי. נדמה לי, שהדד רוצה לסתור

את האימרה הידועה, שאי אפשר לרמות את כל האנשים במשך כל הזמן. אבל,

נדמה לי, שהאימרה איננה ניתנת לסתירה.

משום שמר הדד הטעה את הוועדה הבודקת בראשותי ב-1981. מה שאמר

המפכ"ל, שבטי עובד, נבדקה ונמצאה דוברת אמת בפוליגרף. מר הדד התהמק,

הוא אמר בהתהלה שהוא יסכים באופן מסוייג, לאהר מכן, הודיע לי

טלפונית, שאיננו מוכן לעמוד לבדיקת פוליגרף. הוא הבטיה להמציא לי את

הנימוקים. אני יכול לצטט את זה, משום שזה כלול באהד הדפים שהוא מסר

לעיתונאי, מהדו"ה. עד עצם היום הזה טרם קיבלתי את הנימוקים.

לאהר מכן, מר הדד, הטעה את ניצב קרתי, בשנת 1984. ויש לי טענות

קשות, רבותי, לכל המערכת על אופן הבירור, לא התלונות נגדי אלא אופן

הטיפול בתלונות שלי נגד הדד. אני אביא בפניכם את כל התלונות שהגשתי

גם למפכ"ל, לראש אגף החקירות הקודם, וליועץ המשפטי לממשלה לשעבר.

ניצב קרתי הקר את מר הדד. אני אקריא לכם את ההתיייסות שלו לגבי

מסירת המסמכים (4 דפים). מר הדד, בהר למעשה, להטיל את האשמה על

אותו אדם שלצידו הוא מתייצב כאן היום. למעשה בגירסתו הוא טוען שבן

יעקב, הוא זה שמסר לעיתונאי את הדפים, כנראה בטעות. עובדה זו כלולה

בדו"ח הסבר שהוא הגיש ב 18/6/84.

לאהר מכן, הוליך בכהש באותה צורה את המפכ"ל דאז, רב ניצב

איבצן. הוא אמר לו, מפורשות, גם ציין את זה בכתובים, שאני לא מסרתי

לעיתונאי את המסמכים. כנ"ל גם לגבי שר הפנים והמשטרה דאז, ד"ר יוסף

בורג. כעת הוא מופיע כאן בפני ועדת הפנים בשנת 1987, ומנסה להטעות

את כלל הציבור בישראל באמצעות כלי התקשורת, שכמובן מקבלים, בדיון

פתוה, את כל הדברים שהוא אומר.

אני מבקש להדגיש, שיש להבחין בין שני דברים. בין דו"ח ועדת

גונן, הוועדה שישבה בשנת 1981, לבין החקירה של רב פקד אלי בן יעקב.

אלה שני נושאים שונים לחלוטין. מר הדד ניסה לעשות דייסה אהת מכל

הנושא, כדי לבלבל ולהטעות אתכם ואת הציבור, על מנת להציג את ענינו.

מיד נציג בדיוק את הדברים לאשורם. דו"ח הוועדה, סוווג על ידינו

כ"שמור", היה לו רק נספה "סודי ביותר" של 2 עמודים. המפכ"ל איבצן

ההליט שעקב נסיבות לתת לדו"ח של הוועדה סיווג "סודי ביותר". לכן

הזקה עלי מיצוות הסיווג הזה. אישית, אינני שלם איתו מטעמים של בטהון

שדה, אבל מאהר והמפכ"ל קבע את זה, אני כיבדתי וקיבלתי את הדברים

האלה. חככתי בדעתי, אם לא לבקש את המפכ"ל דהיום, להסיר את הסיווג על

מנת שאפשר יהיה להציגו בפומבי, אהת ולתמיד, כדי שילמדו את הדברים

לאשורם.

מאהר ואינני רוצה לנקוט בשיטות של מר הדד, החלטתי שלא אבקש

מהמפקה הכללי להסיר את הסיווג, משום שאני הס על אשתו ועל ילדיו.



ביחס לשיטות של מר חדד. ניתן להדגים השיטות גם ממה שקרה כאן

וגם מקטעי עיתונות. מר חדד והחבריו טענו, שכולם משקרים ויש להאשים

את כולם בעדות שקר, בלחצים ובאיומים. ב- 21/3/82, לאחר שניצב מישנה

פרנקו ז"ל הורשע בחלק מהעבירות, התפרסם בעיתון "הארץ", שפרנקו כינה

את תנ"ב יורם גונן, שהיה יו"ר הוועדה שהקרח חשדות נגדו, שקרן. גונן.

איים על שוטרות שיפטר אותן אם לא יעידו. כך טען פרנקו. זה לא עלה

בבית הדין עצמו, וכמובן שלא היה. לא האשימו, לא הקרו את הנושא הזה.

וכך גם לגבי דוברו של חדד, רב-פקד דני פוקלר ב 19/8/84. הוא היה אז

מפקד המחוז הצפוני למספר חודשים בטרם הודה מהמשטרה. מר חדד לא פרש,

הוא הודה ממשטרת ישראל ולכן הוא התחמק מלענות להבר הכנסת ורדיגר

ואהרים על נסיבות עזיבתו את המשטרה. .

יש בפני רשימה של דברים שמר הדד האשים בהם את מר גונן. אני

חושב שמר גונן חייב להתייחס לחאשמות, לאשר או להכחיש כל אחת מחן.

דברים רלבנטיים.

בסדר. לא לגמרי רלבנטי אבל במסגרת שאפשר לשאת. אני רואה שמה

שמתרחש פה מהווה מתקפה על מר הדד.

יש לי את האומץ הציבורי להופיע פה, גם אם יאשימו אותי בכל מיני

האשמות. אני מכיר יותר טוב מכם את השיטות. גם המפכ"ל מכיר את

השיטות.

אדוני היו"ר, אני מוכן לכל הבליסטראות האלה. ברגע שבאתי לכאן

הייתי מוכן שישמיצו. ידעתי שהמשטרה לא תתייחס. לענין ההאשמות נגדי:

שיקר בבית המשפט. בדה ראיות. זייף. אני רוצה להגיד לך: אתן לך

רשימה. בושה וחרפה.

מר חדד, אני מבקש ממך לשבת.

בושה וחרפה, ההשמצות האלה.

בושה וחרפה שאתה צריך לחזור בך.

אתה התעסקת בכלי זין כרמטכ"ל. זה מוכה. בושה והרפה.

גם מר חדד חזר מהביטוי.

אני לא חוזר בי.

אני מבקש שפעם נוספת זה לא יקרה. ברור שבעת מר גונן ידבר על

מר חדד. יש פה הבדל, רבותי.

אתה רואה שאני צדקתי בשאמרתי שהוא לא יהיה נובה בישיבה?

ודאי שלא נ ו בל להשא י ר ז את ללא תשובה. אני רוצה לציין את ההבדל.

מר הדד, היום אדם פרטי ואישיותו אינה השובה לצורבי הדיון.

אז למה הביאו אותו?

שמענו את דבריו וצריך לסתור אותם. אני לא הושב שהדרך הנבונה

היא, במקום לסתור את הדברים, להכפיש את שמו של מר הדד.

זה לא נחוץ למסקנה.

אישיותו של, מר גונן, השובה בגלל המעמדו והתפקידו. אישיותו של

מר חדד, לא חשובה, מכיוון שהוא לא נמצא יותר בעמדה בלשהי במשטרה.

מ. וירשובסקי;

אני מציע לך, מר שילנסקי, להיות שופט בדורסל. שופט בדורסל טוב,

נותן למשהק לרוץ ולא לעצור בל שנייה.

אני נותן קימר גונן ליהמשיך, אלא אם יש מישהו שרוצה להביע

התנגדות.

לא מביעים התנגדות. רוצים להעיר לדברים שאמרת. אני מוכנה שמר

גונן ימשיך, ואני מציעה, שכשמר גונן, יסיים את דבריו, נחליט לגבי

הצעדים הבאים שעלינו לנקוט.

בבקשה, מר גונן.

י. גונן;

רבותי, אחזור לשיטות, בי אני חושב, אדוני היו"ר, להתייחס

לעובדות אחת לאחת. השיטות של מר חדד הן: לאיים בנקיטה של הליבים

משפטיים. אני מפנה אתכם למעריב מ-20/11/84: "ניצב חדד, יפעל לטיהור

שמו, בוחן נקיטת הליכים משפטיים". בתכנית הטלויזיה, ערב חדש, מיום

22.7.87, אילנה דיין שואלת את מר חדד: "למה אתה לא נקטת הליכים

משפטיים? האם אתה תגיש תלונה?" משיב מר חדד: "אני אשב עם עו"ד ואגיש

קובלנה." כעת הוא יושב ובודק. "יש לי הרבה חומר, אני צריך לנסח

אותו. החקירה והענישה אינן חשובות, חשוב שיסיקו מסקנות, שיצרו מצב

כזה שמקרה כזה לא ישנה במדינת ישראל". משנת 1984 ועד שנת 1987 הוא

עדיין מסדר את החומר.

מהו החומר שלו, רבותי! ועל זה עונה נרי ליבנה: מהם המסמכים

שהוא כל הזמן מנופף בהם? מסמכיו של מר חדד, זה זכרון דברים שרשם על

המוסר במשטרת ישראל. כאשר הוא מציג מסמך זה בפני הוועדה, השקרים

ניכרים על פניו. זה המסמך, שכביכול, הדלפתי לעיתונאי מוטי גילת. אני

מציע לוועדה להזמין את העתונאי מוטי גילת.

קיים מסמך שהוגש במשפטו של מר בן יעקב שהוא תרשומת שאני מנהל

משיחה שלי עם אנשים המצלצלים אלי. מי שיבדוק את הפעילות של הצוות

ממיפלג חקירות פנים, שעסק בנושא של בן יעקב, ימצא הרבה מאוד

תרשומות, כי פנו אלי אנשים רבים. מאחר ולא אני ניהלתי את החקירה,

אני מנהל רישום ומעביר ליחידה.

אם תפתחו בעמוד השני כתוב ש"הועבר לטיפול רחל". אני מבין שזו

רחל בן דוד, זה אינו כתב ידי, זה כנראה תרשומת של איש מהצוות עצמו.

מר חדד רוצה להרגיז את אחד מחברי הוועדה, בא אליו עם הקטע ואומר:

תראה מה שגונן אומר עליך. לוקח את הפתק הזה ומציג לו כאילו אלה

דברים שגונן סיפר לעיתונאי.

לשמחתי, אותו חבר כנסת יודע היום מהי האמת, זו השיטה שמולה אני

צריך להתייצב, ולהתגונן. אני חושב, שלא הייתם צריכים להזמין אותי,

כי אם הייתם לוקחים את העובדות, הייתם רואים, שאין שום האשמה אמיתית

ואין שום יסוד לחקירה. אומרים שאיימתי על, בן יעקב, שאם הוא לא יביא

חומר נגד פרנקו, אגרום לו אי נעימויות. שאחשוף דברים שעלו בהאזנת



הסתר. איכה יעלה על הדעת, שאני איימתי! הרי כתוב בדו"ח הוועדה

הבודקת, קיא נפגשתי כלל וכלל עם בן יעקב.

האזנות הסתר בוצעו לאחר שהנושא היה כבר בידי הפרקליטות, היתה

המלצה, גם שלי וגם של קרתי, שהופנתה ליועץ המשפטי לממשלה, להעמיד

לדין, שני קצינים שלגביהם נמצאו ראיות בחקירת הוועדה. מדוע אני צריך

לאיים על קצין לגבי תיק שכבר מזמן נמצא בפרקליטות וגורלו הוכרע? תיק

זה עבר דרך מספר רב של אנשים שטפלו בו, וכולם מצאו שיש בסיס להעמדה

לדין. אם כך מדוע, גונן, צריך ללכת לבן יעקב, לאיים עליו כדי להשיג

ראיות?

בשלהי 1981 מגיש גונן, דו"ח של ועדה בודקת למפכ"ל. המפכ"ל מאמץ

את ההמלצות. מחליט ליישם אותם לגבי הנוגעים בדבר. בדו"ח נמצאו

עובדות לגבי מר חדד. הוועדה הבודקת, קובעת במפורש, שמאחר והעומד

הוועדה הוא בדרגתו של מר חדד, ואיננו גבוה ממנו כפי שנדרש בפקודות

הקבע של המשטרה, ומאחר ואחד מחברי הוועדה הוא פקוד של מר הדד, אנו

נמנעים מלהמליץ כל המלצה שהיא בעניינו. הדו"ח הועבר למפקח הכללי.

מאז אוקטובר 1981 עד דצמבר 1983 אין האשמות. בדו"ח מופיעה האשמה

נ וראית.

נושא נוסף, מינוי קצינים בודקים של אותו מחוז. אני יכול לצטט

שוב, משום שזה אותו דף, שנמסר לעיתונאי, על ידי מר חדד. המסמך דן

בהתייחסות לאופן תיפקודו של הסממ"ז, מבלי להתייחס לוועדה בודקת משנת

1977 בראשותו. הוזכרו שמות קצינים, ויש להתפלא ולהצטער על שבנסיבות

הענין דאז הוחלט למנות ועדה בודקת מחוזית. מכל מקום, הוועדה מונתה

לאור תלונות חוזרות ונשנות, על ידי אשת קצין משטרה מסוים. היא העלתה

טענות נגד הקצין פרנקו ז"ל שבבגללן מונתה הוועדה הבודקת.

הוועדה הבודקת הגיעה למסקנה, כי הטענות נגד מר פרנקו נבעו

משמועות אשר לא היה להן כל אחיזה במציאות. הוועדה הבודקת הנוכחית,

הגיעה ללא כל קושי למימצאים המצביעים על נכונות הטענות בקשר

להתנכלויות המיניות של מר פרנקו, כלפי שוטרות שהיו כפופות לפיקודו.

יש טענה נוספת - הובלת חזיר לקומזיץ של היחידה. הועדה הבודקת

המליצה לנזוף בנצ"מ פרנקו ז"ל. בתיק האישי של נצ"ב פרנקו לא נמצא

ביטוי לנז יפה זו.

בשנת 1983, לאחר שמיפלג חקירות פנים השלימה את החקירה, בעניינו

של בן יעקב. פרקליטות חיפה מחליטה להגיש כתב אישום. קיימתי בתיק זה,

פעולות של פיקוח ובקרה בתור רשות ממונה. לא ניהלתי, לא הייתי אחראי

לשום דבר כפי, שמר חדד, כל הזמן ייחס לי את תפקידו של ראש הצוות,

ושהייתי איתם גם במלון בנהריה. לא הייתי ראש הצוות. הייתי ממונה

מטעמו של ראש הח"ק, שבעקבות דו"ח, סירוטה-איתן, המיפלג היה כפוף

אליו ישירות והוא הטיל את זה עלי.

מכל מקום, ב-5/9/83 הוזמן, מר גונן, לבית משפט על ידי הפרקליט

קינן. אפשר להביא אותו לפה. במשפט העדתי. בין היתר, אני מצטט את

הענין הזה מהדו"ח, כאשר מבצעים בדיקות פנימיות בתוך מחוז, התוצאה

שמגיעים אליה, אפסית. אני מודה ומתוודה השתמשתי בביטוי מאוד לא

פרלמנטרי של "טיוח".



ב- 9/12/83 לאחד 3 חודשים, מתפרסמת לראשונה ידיעה בעתון "ידיעות

אחרונות" על ידי חכתב דני שדה: "תנ"צ גונן, אישר בבית משפט, כי

טויחו חקירות במשטרה". מחכתבח עולה, כאילו עדותו של גונן, חיתח יום

קודם, ולא 3 חודשים קודם.

בינואר מתחיל מסעו של מר חדד נגד יורם גונן. מר חדד, מגיש

תלונה למפקח הכללי, נגד גונן. המפקח הכללי, דהיום, לא מבקש לפתוח

בחקירה. למרות שנאמרו דברם נוראיים כגון: גונן לא אמר את האמת בבית

המשפט, הטעה את בית המשפט. בסופו של דבר המפכ"ל לא מבקש חקירה. כל

מה שהוא מבקש זה לצאת בהצהרה.

קרתי בודק את זה, ומגיע למסקנה שאין שום בסיס להאשמות. איבצן

כותב, שבשיהה שהוא נהל עם מר חדד ועם קרתי, שהוא אמר למר חדד שאת

ההאשמות היה צריך להעלות בבית המשפט. בדצמבר 1983 שוחחתי טלפונית עם

הפרקליט שמואל קינן. ב-19/12/83 אני שולה לעו"ד קינן: "בהמשך

לשיחתנו הטלפונית, רצ"ב לפי בקשתך העתק דו"ח הוועדה הבודקת, כמו כן

רצוף העתק הודאתו של תנ"צ, כדרגתו דאז, רהמים חדד. לתשומת לבך, דו"ח

הוועדה מסווג "סודי ביותר", במיוחד עקב הנספה. החומר מיועד לעיונך

בלבד, לצורך חקירה נגדית של ניצב חדד, שישמש כעד הגנה של הנאשם בן

י עקב."

בדצמבר כפי שאמרתי כבר הופיע חדד אצל, אילנה דיין מעתון

"ידיעות אחרונות". פניתי לסניגור תוסיה-כהן, הוא אמר לי, תמה פרשת

ההגנה. תמו העדים. ולכן הוא לא הופיע כעד הגנה.

זה שקר וכזב. תזמינו לכאן את הפרקליט שמואל קינן, הוא יספר לכם

כי לפנים משורת הדין ומה שלא עושים לכל עד הגנה במדינת ישראל, פונה

"אני רוצה לראות את החומר, למרות שאני עד הגנה

ולא זכאי לראות". שמואל קינן, ספר לי לפני שבוע, אשמח אם תזמינו

אותו, חוא נותן לניצב חדד לעיין בחומר גם בדו"ח ועדת גונן, גם בעדות

"אני אחקור אותך על זח חקירה נגדית בבית

משפט". מר חדד נמנע מלהופיע כעד הגנה.

לא היה ולא נברא.

עו"ד שמואל קינן, אמר לי לפני שבוע, שניצב חדד אמור חיה לחיות

עד חחגנה הראשון, אחרי בן יעקב, אבל אחרי שנוכח לדעת על מה הוא יחקר

בחקירה הנגדית, על דו"ח ועדת גונן, על העדות שלו ועל העדות של בטי

עובד, הוא ההליט שהוא לא יופיע כעד הגנה, וישמש בתור עד אופי שלו

בתום ההליכים שלו.

אני מזמין עד הגנה.

אל תענה לו.

התובע מזמין עד הגנה? איזה שקרים. הסניגור מזמין עדי הגנה. אבל

פרקליט התובע אמר, שהדד פנה אליו, ובקש לעיין בחומר ולפנים משורת

הדין, בגלל תפקידו ומעמדו, נתן לו לעיין בחומר התביעה. אז הדד נמלט

מלהופיע כעד הגנה.

נמלט? לא היה דבר כזה. שקר וכזב.

השיהה של מר הדד עם המפכ"ל וקרתי התקיימה באפריל 1984. המפכ"ל

"אם יש לך האשמות נגד גונן, לך לבית משפט.

כמו שחקרו בחקירה נגדית את גונן, וגירסתו עמדה במבחן של חקירה ,

נגדית, תעמוד גם אתה לחקירה במבחן נגדי".

פסק הדין בעניינו של בן יעקב ניתן בנובמבר 84. עד נובמבר, כל

סניגור אם היה יכול להביא עד להעיד שעד תביעה שיקר - היה עושה את זה

בשמהה. הוא היה מגיש בקשה מיוחדת לבית המשפט. עד פסק הדין אפשר

להוסיף ראיות. כשם שיכלו להביא את אותן ראיות לגבי, פלורה שושן,

אהרי שכבר היה ערעור בעליון, בוודאי שאפשר היה להביא את עדותו

ההשובה של מר הדד הטוענת שמר גונן שיקר בבית המשפט.

הנקודה ברורה.

אני רוצה להתייחס להאשמות האל: גונן, והוועדה שלו הטילו אימה

ופהד על הפושעים שהם נזקקים להם. כשמר חדד ניהל הקירות, או היה

ממונה על הקירות פליליות, הוא הקר רק למד-ווניקים ואלה שמשו כעדי

התביעה. כשאני שימשתי כראש הוועדה בשנת 1981, קשה מאוד לתאר את

האווירה ששררה במרהב גליל. אני לא אשכח את המבטים, את הבהלה של אותן

בנות שהיו צריכות לשמש כעדות. הן בקשו שלא להעיד במרהב. היו עורכים

את זה בבתים, בהסתר. העיקר שאף אחד לא ידע. על כל אהת שנגבתה ממנה

הודאה הופעלה מערכת של לחצים ואיומים. כל אהת מהן אהרי שהיתה מוסרת

לנו עדות, היתה נקראת על ידי מר פרנקו, הוא היה שואל אותה: מה את

אמרת? זו היתה אווירה נוראית. (ר. חדד: פרנקו הלך לעולמו.) נכון, גם

לגבי זה שיקרת. כשהוא הופיע אצל אילנה דיין הוא ספר על לבו השבור.

השעו מפקד מרהב, תת-ניצב העלה אותו בדרגה, כשהוא מת במיטת חוליו

נכון.) הוא נפטר מסרטן. (ר. חדד: נכון

מאוד.) הוא נפטר ממהלה ממארת, והיועץ המשפטי לממשלה, סגר תיק הקירה

נגדו על אחזקת נשק.

יכול להיות שהוא היה יוצא זכאי.

אתה אמרת שהוא מת מהתקף לב. ,

לא אמרתי מהתקף לב.

אבל לא בחודשיים.

אדוני היו"ר, למען משפחתו של קצין המשטרה שנפטר, צריך לקבוע,

האיש הף מפשע, כל זמן שבית משפט לא אמר אהרת.

כל הכבוד לבני שליטא. אני הושב שהוא אמר דבר מאוד אנושי ונכון.

לפי ההלטת המפכ"ל הועברה ההקירה בעניינם של אותם קצינים שאנחנו

לא עסקנו בהם, לצוות של מיפלג חקירות פנים. ארי בלומנפלד, שעמד אז

בראש הצוות, ורחל בן דוד שהיתה עמוד התווך של הצוות, דיווחו כל הזמן

גם לראש הח"ק, לניצב קרתי ולי, שהם פעלו בתנאים בלתי נסבלים. הם היו

נתונים לדבריהם, כל הזמן, במעקב של רכז מודיעין שהיה ידידו של בן

יעקב. אני יכול לאשר את זה. משום שכאשר ביקרתי בבית משפהת ביטון,

לנסה הסכם "עד מדינה". באמצע הבקור קרו והראו לי שרכב משטרתי עמד

בדיוק מול הבית. כל זמן שאנחנו היינו שם, ערך הרכב משטרתי תצפית אל

הבית. העדים היו נתונים כל הזמן במצב לחץ.

מר חדד העלה שוב את הנושא כאילו עצרו יומיים לפני חתונתו, את

אחיו של בן יעקב. זו היתה תוצאה של הקירח שנפתחה על פי חומר ראיות

משכנע שהיה נגדו, שאחיו של בן יעקב פשוט עשה את הדברים בשירותו. הוא

היה הולד מעד לעד, לוחץ ומשכנע, היתה לו תוכנית מבצעית. על רקע זה

הוא נעצר. מר חדד טען שבגלל שמישהו בא עם סיפורים, בית משפט עצר

אותו ל-14 יום.

מה קורה הלאה עם תיקים, אינני יודע, זה תפקידה של הפרקליטות

ולא שלי. הצוות דיווה שכל הזמן עוקבים אהריהם.

גונן והפרקליטות הגישו ערעור לההלטה.

אבקש אתכם להזמין את הגברת נאוה בן אור, מפרקליטות המדינה, ואת קינן

שיספרו אם הם דיברו עם, גונן, גם במהלך המשפט וגם לגבי ההחלטה אם

להגיש ערעור או לא.



כשאני גלוקח את החומר הערעור אני לומד שהיתה שאלה משפטית

עקרונית. במקרה אחד במיוחד, אלי בן יעקב, לחץ על עד שלא ישתף פעולה

עם המשטרה. התעוררה השאלה אם זו הדחה בחקירה או לא. בית המשפט

המחוזי זיכה אותו משום שזו שאלה משפטית גרידא. משום שהוא אמר: עדיין

לא נפתחה חקירה. משום שמה שהוא עשה נודע למשטרה רק מאותה האזנת סתר.

עד אז לא היתה הקירה בנושא הזה, ולכן אמרו, צריכה להיות הקירה כדי

שניתן יהיה להרשיע בן אדם בהדחה בחקירה. בשאלה המשפטית הזאת עסק בית

המשפט העליון. בית המשפט העליון קבע שזה שהוא עשה מעשים שיש בהם

משום הדחה, זה נכון, אלא שמאחר ולא היתה אז חקירה באותו נושא, אין

בית חמשפט לא אמר דבר כזח.)

תקרא את פסק הדין. זה הרי העיסוק היחיד שלך, להתעמק בפסקי הדין

של בן יעקב. אני עוד לא ראיתי אדם שאת חייו ועיתותיו מקדיש רק ללמוד

הנושא של בן יעקב. בעניינו שלו הוא לא אמר מילה. הוא מצוי כל הזמן

רק בעניינו של בן יעקב. סניגורו של אותו אדם, נדם, לא הוציא מילה,

לא פנה לשום גורם.

אני הגעתי לשאלה, איך הרשה לעצמו, הדד, לעשות את כל הדברים

האלה? הרי חוץ משמו אף מילת אמת אחת לא נתן למצוא בעדות שלג.

אני אומר לכם מדוע. בניגוד לוועדת קונגרס בארה"ב, כאן, אפשר

לספר סיפורי אלף לילה ולילה, אין שום סנקציה בהוק הישראלי לגבי

הסיפורים האלה.

לו היית יודע כמה שמשקרים בקונגרס, לא היית אומר את זה.

חה"כ שליטא, שאני אומר לך. חדד נמלט מלהעיד בבית משפט, כי חוא

ידע שזו עבירח מסוג פשע.

קודם כל זה שקר. לא התבקשתי להעיד בבית משפט. הוא מדבר על שקר.

בוועדת קונגרס בארה"ב, הדין הוא כמו בפני בית משפט. בוועדות

כנסת,לא. אני חושב שבמהלך כל השנים, משנת 1981 ועד היום, המערכת

פשוט נקטה גישה סלחנית ורחמנית כלפי מר חדד. זה מה שעודד אותו

להמשיך בשיטה שלו, לנקום בגונן. אני ממשפהה דתית, אין בלבי נקמה.

בדו"ח ועדת גונן, הופיע לראשונה, שלמעשה היו ראיות שמר חדד,

היה הקצין הבכיר והמדליף הראשון שנתפס במשטרת ישראל. היתה קלטת

שהוותה ראיה, היא כללה את שיחתו עם עיתונאי.

חה"כ מיכאל איתן, במהלך הדיון, כשאמרו שחקרו את פלורה בן שושן,

אבל לא גונן. דהיינו, גונן עושה רק מעשים רעים. זה רלבנטי.

משום שב-17/6/84 כשהמפכ"ל כמעט מעד והגיש תצהיר לבית המשפט העליון,



שניצב מישנה אסף חפץ, זה המדליף הראשון הבכיר שנתפס, גונן מייד

שימו לב, אתם הולכים להכשיל את המפכ"ל

ואת רנטו ירק. זה אסור משום שהיה מדליף קודם. הם מהקו את הפיסקה הזו

מהתצהיר.

הרצל שפיר הקר את זה. תביא את הקלטת.

כן, יביאו את כולם לפה.

אני מבינה שאנהנו נעסוק עכשיו בארכיאולוגיה.

זוהי הכפשה בלי להביא את העובדות. הרצל שפיר אדם הגון.עקב

הגינותו העיפו אותו מהמשטרה.

בעקבות דו"ח ועדת גונן, וזה הרי מה שמציק לחדד, עשו, מה שנקרא,

ממנים אותו בינתיים לתפקיד בכיר יותר, לראש אגף

אפסנאות בדרגה של ניצב במטה הארצי, כי מהליטים שצריך להוציא אותו

מהמחוז הצפוני. ב-1984 מתהילה המיתקפה התקשורתית של מר הדד, נגדי,

אחרי הפירסום בחודש דצמבר של העדות שלי מחודש ספטמבר. על זה שאמרתי

שהוא טייה הקירות. זו הרי ההאשמה היהידה. על זה ראוי לרוץ ולתקוף את

גונן, במקום לשבת בשקט ולאחר מכן לקבל גם את תפקיד מפקד המחוז

הצפוני, שהוא הצליה בסופו של דבר לקבל. הוא היה יושב בשקט והיה

נשאר שמה עד 120. מר הדד, מהליט לממש את הונדטה שלו נגד גונן. הוא

ממשיך, רץ לעיתונאים, מדליף ומוסר להם הומר.

לא מדליף. אמרתי, אני בא ומוסר מידע.

ואז הוא מוסר לעיתונאי, דני שדה.

נביא גם את דני שדה.



י. גונן;

וב-10/5 גונן מגיש שני מזכרים לראש אגף החקירות, הוא חוזר

וטוען על עבירות פליליות שמבצע ניצב, רהמים הדד, שהעיקרי ביניהם זה

סעיף 117. הטענות הן לגבי העבירה של שיבוש מהלכי משפט, בנטיון

להשפיע שלא כדין בפרסומים כוזבים על משפטו של בן יעקב, כמו כן,

התהמק משום מה מלהופיע כעד הגנה ולסתור את דברי מדוכן העדים, להיהקר

בהקירה נגדית על כך. ב-10/5/84 המשפט נגד בן יעקב עוד תלוי ועומד.

ואז מופיעים הפרסומים.

ב. איסור לשון הרע בניגוד לסעיף 6 להוק איסור לשון הרע,

ג. מירמה והפרת אמונים, בהפירו במזיד וביודעין את פקודות הקבע

של המשטרה ושל פקודות המפכ"ל, בהעניקו ראיונות חוזרים ונשנים

לעיתונאים. מה עושים עם התלונות האלה? גונזים אותם בכספת בלשכת

הה"ק. -

ב- 24.8.84 אני מעביר העתק מהתלונות האלה גם ליועץ המשפטי

לממשלה דאז, פרופסור זמיר. אני כותב: רצ"ב עותקים של שני מכתבים,

לידיעתך. האהד, זה תלונה לראש הה"ק, נגד דוברו של מר הדד, השני,

מועבר באופן בלתי פורמלי לידיעה בלבד. מכתב זה הוכן למשלוה ביום

31/5/84. לפי בקשת ראש הה"ק במפורש נמנעתי מלשלחו. מאהר ואני חוזר

ונתקל בחוסר טיפול, מצד פיקוד המשטרה, במיתקפת ההסתה הבוטה של ממ"ז

צפוני, ניצב רהמים הדד, נגדי, ובנזק המצטבר הנגרם לשמי הטוב, ההלטתי

להעביר את הדברים לידיעתך לכל טיפול שתמצא לראוי.

היועץ המשפטי לא הניע את המשטרה לפעול בענין הזה. מר חדד מונה

למפקד המחוז הצפוני ולא יודע איך הצליה להוציא מרבנ"ת איבצן, הצהרת

אמון בו. הגשתי שתי בקשות לראיון עם שר הפנים. בקשה אהת ב 27/4/84

"אני חוזר ואומר שניצב רהמים הדד העלה האשמות המורות ביותר

כנגד הה"מ בהקשר לעדות זו במכתב ששיגר למטכ"ל. ושמר קרתי בדק את

הענין ולא מצא בזה שום ממש. הרף האמור לעיל, בהר ניצב הדד, להוסיף

לתקוף את הה"מ והתקפותיו קיבלו ביטוי פומבי וציבורי רב בכלי

התקשורת. הה"מ איננו יודע את מקור הדי ו והים בעניין, לכלי התקשורת,

אך יש לו הערכות סבירות בעניין. הח"מ רואה עצמו נפגע בעניין,

כשניקיון כפיו אינו מוטל כלל בספק, וכאמור גם נבדק על ידי ראש הח"ק

המפורט לעיל ובידיו מסמכים לאימות טענותיו. עם זאת הזקה על הה"מ

מצוות פקודות הקבע של המשטרה שלא להתראיין כלל על ידי עיתונאים, בלי

אישור מפקדיו ודובר המשטרה, ואני אומר שמפקדו של הה"מ ראש הה"ק לא

נענה למישאלתו להתראיין בענין ואני מכבד את החלטתו. לכן, אני מבקש

להיפגש עם שר הפנים כדי להציג את, לפי הכלל של ישמע מאידך גיסא.

מאהר ששר הפנים שמע אותו מספר פעמים, לפחות ישמע גם אותי וידע את

האמת לאשורה. "

רבנ"צ איבצן אסר עלי להגיש את הבקשה הראשונה הזאת לריאיון. ואז

אני מחכה. לאהר מכן הבנתי מדוע, כי ממנים אותו ממ"ז צפוני.

ב- 31/5/84 אני מגיש בקשה נוספת לראיון אל כבוד שר הפנים והמשטרה

ביום 27/4 הגשתי בקשה לראיון אישי

עם כבודו, אך על פי דרישתו המפורשת של המפכ"ל קיבלתי בהזרה את

פנייתי ולא עמדתי על העברתה אליך. רצוף פנייה. אני מעביר לו את

הפנייה הזאת. אני שוב מפרט לו את כל העובדות, מבקש לקיים ראיון



איתו. ניצב קרתי ראש הח"ק מכין חוות דעת למפכ"ל. שמפרטת את כל

בדיון שקיימנו בבקשתו האחרונה של תנ"צ גונן

סוכם, כי כל פרסום נוסף בנושא הדרישה שלי שהמשטרה תצא בפרסום בעניין

שלי רק ילבה את היצרים ויגרור בהכרה סדרת כתבות בעד ונגד. מאהר

והמשטרה מעוכים כיא הודיעה, כי תנ"צ גונו הואשם או נהקר בהשד למתן

עדות שקר, אין כאן מקום להודיע ברבים שהוא טוהר מהשד זה. קביעה זו

אינה מקובכית על תנ"צ, מכאן בקשתו להתקבל לראיון השר. אני מציע

להמליץ בפני השר להעתר לבקשה ולהעניק כיו את הראיון כמבוקש.

עד עצם היום הזה עוד כיא זומנתי כישר בורג לראיון. החגיגה נמשכת,

דוברו שכי המחוז הצפוני ומר חדד, דן קופלר, עושה את תפקידו של אדונו

והוא יוצא בהצהרה ב"ידיעות אחרונות" בתאריך - 19/8/84 והכותרת

דובר המחוז הצפוני, גונן, חיבר דו"ח שקר. רק פקד דן

קופלר הוא המומחה, הוא אומר, גונן חיבר דו"ח שקר. אני מגיש תלונה

כיראש הה"ק ושוב פעם, מאהר ואני יודע, ותלונה עכ' הוצאת דיבה, כיפי

פקודות הקבע, משטרת ישראל איננה עוסקת בחקירה על הוצאת דיבה, כימעט

מקרה שכי עובד ציבור, לרבות שוטר, שהדיבה הוצאה עליו בשעת ועקב

תפקידו בקשר כיתפקידו.) כי כאשר מישהו באמת מגיש תכיונה כוזבת נגד

ראש עיריית צפת, גונן הוא שממליץ לפרקליט מחוז הצפון להאשים את אותו

אדם על הוצאת דיבה. ואכן הפרקליט מקבכ' את ההמכיצה שכי גונן ומאשים את

אותה משפהה בענין הזה.

מככ' מקום, אני הגשתי ביד כיראש הה"ק ב- 21/8/84 תלונה בגין

עבירה עכ' פי חוק איסור לשון הרע, העתק ב- 24/8, אני מוסר ביד ליועץ

המשפטי כיממשכיה פרופסור זמיר, ואני אומר כיו, שאני יודע מה בעצם יקרה

במשטרה, אני מצפה ממנו שהוא לפהות יכפה על המשטרה לקיים את ההוק.

התלונה נמצאת עד עצם היום הזה בכספת, לא נעשה איתו מאומה. בניגוד

לפקודות המשטרה, פרופסור זמיר ביומו האהרון בתפקיד שולה אל גונן

מעטפה הומה בה אני מקבל הזרה את ההומר עם פתק: "אני מבין שזה יותר

איננו אקטואלי". זה בדיוק אופן הטיפול בתלונתו של גונן.

וכעת נגיע לשלב האהרון, וזה כאשר מבצעים עבירות פליליות ממש,

בעניינם של ניצבים במשטרת ישראל. יש לי טענות לגבי אופו הטיפול הזה,

משום שכאשר אני קורא בעיתון, שהעיתונאי דני שדה, קיבל מסמכים מדו"ח

ועדת גונן, דו"ח שסווג "סודי ביותר" וגם על המסמך כתוב שהוא "שמור".

לא כתוב "סודי ביותר" אלא "מוגבל".

רבותי, אפשר- להציג ראיות משום שהאיש לא מסוגל להגיד מילת אמת.

"שמור". לא "סודי".

אז למה לעיתונאית אתה אומר מוגבל?

לא, יש הבדל. "מוגבל" ו "סודי" אלו שני מונחים.

גונן, "שמור" זה לא "מוגבל" אבל זח גם לא "סודי ביותר".

נכון.

אתח אמרת "סודי ביותר". תקראו את חפרוטוקול.

י. גונן;

ב- 7/10 החלטת המפכ"ל חיתה לסווג את הדו"ח "סודי ביותר". נותרו

בידי מפב"ל שני עותקים. אחד פלוס נספח הועבר לשר והוחזר למפב"ל.

פלוס נספח אחד נתן ראש חח"ק. אחד בלי נספח נמסר לראש אכ"א, בל היתר

נגנז בבספת באחת. חמפב"ל, אישית, החליט לסווג את זח ב"סודי ביותר".

לבן גם כשזה מועבר לפרקליט חיפה, בותבים לו הדו"ח הזה הוא "סודי

ביותר". תתחיל לבדוק איך חגיעו אליו הדפים האלה.

אני אגיד לך איך הגיע לעיתונות.

לא, לא, לא חשוב.

אז אהרי שהדברים. מוזכרים בכתבה של דני שדה, אני פונה לראש הח"ק

ומפנה את תשומת לבו שמה שנעשה באן לכאורה זאת עבירה על סעיף 117, אם

זה שמור, זה 117 לחוק העונשין וצריך לפתוח בחקירה פלילית. אז כעת,

איד פותהים בחקירה פלילית נגד ניצב במשטרת ישראל? לגבי כל אזרח נפתח

לו תיק פ.א. גובים הודאות, ובסופו של דבר זח מועבר לתובע, לפרקליט,

למי שצריך להחליט בענין הזח. לא כך הדבר כאשר החשוד חוא ניצב במשטרת

ישראל.

ואז במעטפח בלשכת חח"ק ישנה חקירח שביצע אותח אישית ניצב

יחזקאל קרתי. הוא מקבל מחדד תרשומת של דו"ח הסבר שלו לגבי הנושא

הזה, ומכהיש מכל וכל, ואומר במפורש.- "אני לא מסרתי לו". אה, לגבי

המסקנות של דו"ח גונן הוא אומר, הסתפקתי בדברי ההתנצלות של מר גונן

על ביטויו. בזה תם ונגמר עניינו עם מר גונן. כעת לגבי מה שקורה עם

העיתונאי, הוא מצהיה בעצמו .- "נשאלתי על ידי המפכ"ל בענין המסמך

ואמרתי שאני לא מסרתי מסמך כזה". את מסירת המסמך הוא מייחס כעת לבן

יעקב שעליו הוא כל-כך מגן. לשאלת מר דני שדה אם מר גונן שיקר עניתי



שאיני מוסמך לכך ואני מציג רק את העובדות. באותו מעמד היה נוכה מר

אלי בן יעקב. תוך כדי ויכוה על דו"ה גונן הוציא מר אלי בן יעקב דף

או שניים מצולמים מדו"ח גונן והראה לכתב נקודה מסוימת. אינני יודע

אם המסמך נשאר בידיו של הכתב או לא, אך אני מסרתי לכתב את פרוטוקול

בית המשפט בלבד והראיתי לו את הכתבות שלו.

זו הגירסה שלו, ואהרי זה הוא מציין שכנשאל על ידי המפכ"ל בענין

הוא אמר שהוא לא מסר מסמך כזה. כך אמר גם לשר.

כעת, לראשונה בשנת 1987 בדברו עם העיתונאית נרי ליבנה, פתאום

מודה מר הדד שהוא כן מסר. זה היה מוגבל ואני כן מסרתי לו. אז למה לא

אמרת קודם לכן? למה לא אמרת לקרתי; למה לא אמרת למפכ"ל; לשר

המשטרה.

ד. דנינו;

רגע, רהמים, אתה בישיבה הקודמת אמרת שאתה מסרת את הדפים לדני

שדה.

אמרתי, מסרתי ביד אבל אני לא יודע אם השארתי אצלו, זה נשאר על

השולחן. אבל באופן עובדתי זה לא מפחית כהוא זה אם הוא קרא את זה או

קיבל את זה.

אני לא מתייחס לכותרת ראשית, אני מתייחס למה שנאמר פה בוועדה.

וזה לא מוגבל, זה הופיע בעיתונות, זה הופיע בבית משפט, וזה לא

סודי,

יש דו"ה בכתב ידו שלו. ניצב קרתי גובה הודאה מבן יעקב, בתאריך

19/8/84 בשעה 11:30 במטה מרהב הגליל. הוא גובה הודאה בכתב ידו של

קרתי מאלי בן יעקב, זה האיש שזוכה. כעת אומר הדד, מסרתי, וזה

בנוכחותו, הוא צריך להגיד נכון, הדד מסר לו. את כל זה. הוא מספר

סיפור שהוא קבע פגישה עם הדד במלון דן, וראו זה פלא דני שדה נפל

פתאום מהשמיים. בן יעקב אומר, אם הייתי יודע שיגיע עיתונאי לא

הייתי בא לפגישה הזאת. במעמד זה אמרתי למר הדד שבידי צילומים של כמה

מסמכים שהוצגו בפני על ידי הפרקליטות על פי דרישתי, ואשר קשורים

בפקד יצחק מרלי, מפקד תחנת נהריה לשעבר. בין המסמכים האלה מצוי גם

צילום עמוד 27. שימו לב, עמוד 27, זה לא אהד מארבעת העמודים שנמסרו

על ידי מר הדד, מתוך דו"ה ועדת גונן. לא ידעתי מנין לקוח דף זה.

שאלתי את מר הדד והוא שאמר לי שזה דף מתוך דו"ה ועדת גונן, הוא מכיר

מצוין את הדו"ה הזה. הצגתי את הצילומם בפני מר הדד - של עמוד אהד -

הוא עיין בהם והחזירם לידי. העיתונאי דני שדה לא עיין כלל במסמכים

הנ"ל, לא אני ואף לא מר חדד לא הצענו לעיתונאי לעיין בהומר זה. לא



ראיתי באותה פגישה את מר חדד מוסר לעיתונאי חומר כלשהו. הוא גם

מדגיש, כדי שלא תהיה אי הבנה, שהשיחה בין מר חדד לעיתונאי נמשכה

כשעה עד שעה ורבע, אני הייתי נוכח בכל מהלך הפגישה אך לא השתתפתי

בה.

זאת אומרת, אם לא ראיתי, לא נמסרו הדפים האלה בכלל באותו

מעמד. זה בן יעקב שזוכה בבית המשפט העליון, הוא זוכה במחוזי רק נדחה

הערעור לגבי שתי ההאשמות.

אז הדברים האלה מובאים לשר, ואני מדבר עדיין על שר הפנים שהיה

אז אחראי על המשטרה. מר חדד היה נוכח באותה פגישה, שר הפנים אומר

לו שיהרהר מספר ימים בענין ולא יבוא עם גירסה הגיונית, אלא עם גירסח

אמיתית. ואז הם מסתגרים ודנים בארבע עיניים, אני לא יודע מה קרה

שם, זה לא רשום בדיווח של קרתי. מכל מקום, החקירה הזאת שהתנהל הבאגף

החקירות על ידי ניצב קרתי, בלי פ.א. זה היה ביום כשהמעטפה מונחת שם

בכספת. לא פותחים תיק, חס וחלילה שלא יהיה לאיש תיק כמו שיש לכל

אזרח רגיל. בסופו של דבר גם לא מעבירים לפרקליטות, אלא מסכמים שראש

אכ"א יודיע לו שאם הוא יסיק מסקנות, אז זה לא יועבר ליועץ המשפטי

לממשלה.

התקיים דיון בין השר הקודם, נאמר בו שיפעלו אצל היועץ שזה יהיה

בפני דן יחיד, לזה מר חדד לא מסכים. ראש אכ"א מודיע לו שאם הוא לא

יסיק מסקנות, אז זה יועבר ליועץ המשפטי לממשלה. אז מר חדד פורש

מהמשטרה. כשחבר הכנסת ורדי גר שואל אותו: "האם אתה התפטרת או

התפוטרת?" מר חדד, אם תבדקו בפרוטוקול, מתחמק מלענות. הוא מספר על

ארי בלומנפלד בדיוק, אבל שוכח לספר איך הוא עזב את המשטרה. אני

אומר לכם שמר חדד הודח מהמשטרה.

אני שאלתי את המשטרה האם אתם מציעים לאזרח הצעה כגון: תעזוב את

הענין, נסגור לך התיק?

זה היה בזמני. מר גונן, אני רואה שאתה אומר שכל המערכת נהגה

ביד רכה משנת 1981 ועד היום. הקטע האחרון שייך לתקופתי ואני אסביר.

אני אגש אדוני היו"ר, לפרוטוקול. מר חדד מצהיר שהוא חקלאי.

שוב פעם הוא מפנה לנרי ליבנה.

עזוב את נרי ליבנה.

לא, העובדה איננה נכונה, אדוני, משום שזה חקלאי רק בשבתות. כמו

שהיא אומרת, דרך אגב, היא מצטטת אותו.

בשבת אסור לעבוד.

ואתה לא אומר שום דבר?

אני בינתי ים רושם לי.

הוא עדיין תקוע עם החזיר.

ר. חדד;

מי שיהיה תקוע זה רק המשטרה.

ד. דני נו;

נגמר, אכלנו אותו.

טוב שזו וועדה, אהרת זאת היתה יכולה להיות הצעת אי אמון.

המשטרה עושה קומזיץ עם הזיר.

מר ג נן, תתרכז בענין .

אלה דברים שאני למד מהפרוטוקול, משום שאני לא נכהתי בדיון.

בסוף בפרוטוקול מופיע כאילו אתה אומר שמר גונן בהר שלא להיות פה.

אני רוצה להזכירך שכבוד שר המשטרה נתן למפכ"ל את השיקול לההליט מי

יהיה ומי לא יהיה והמפכ"ל החליט שהוא ישאר ואנחנו נעזוב. אחרי זה

התפרסם בתקשורת כאילו גונן עזב בטריקת דלת. לידיעה זו לא היה שום

בסיס.

השר אמר, אם זכרוני אינו מטעה אותי, ונדמה לי, שאינני טועה,

שבקשר אליך, וליגאל, תוכלו לנהוג כרצונכם.

לא. שהמפכ"ל יחליט.

עוד דבר שנאמר בתקשורת זה שאני עזבתי בטריקת דלת. לפהות מפאת

כבודה של הוועדה אני בחיים לא הייתי עושה דבר כזה.

בזה ודאי שאינני אשם.

אני פונה לפרוטוקול עצמו, אני הרהבתי קודם בענין השיטה משום

שבסופו של דבר השיטה מלמדת שכשאתם לוקהים ומפרקים לגורמים את מה שיש

בפניך, אין שם למעשה שום דבר. הדוגמה היא המסמך האותנטי, זכרון

הדברים מהשיחה עם מוטי גילת. אני פונה לוועדה, להזמין את מוטי גילת,

והוא י אשר האם גונן הדל י ף לו.

תסלח לי. אנחנו לא נזמין את מוטי גילת ולו רק מסיבה אחת. אני

מכיר את מוטי גילת, ואני יודע שהוא לא יגיד, אני חושב שאף עיתונאי

מאלה שנמצאים פח כולם יש להם אתיקה מקצועית והם לא יגידו אם אדם

מס ו י י ם הדל י ף או לא הדל י ף.

לא, אבל אם הוא מסר הוא ידבר. תפתה את תיק החקירח תראח שכולו

מלא מידע שקיבלתי מהרבה עיתונאים, ואזרחים. אלח באמת מסמכים

אותנטיים.

אני רוצה לציין, כמשפטן, משום שזה הופיע בפרוטוקול, ואני מאוד

אשמח אם מר חדד יראח את זח. הוא טוען שכמפקד מחוז חוא חתם על חאזנת

סתר. לא חיו דברים מעולם. דבר כזח לא היה קיים מעולם במשטרת ישראל.

כאיש אגף החקירות אני יודע את זה. שיציג לועדח מסמכים שחוא חתם.

אולי חוא פעל כרשות מבקשת, אבל זח לא אומר מח שעשית. אתח שמשת כקצין

משטרה שהופיע בפני שופט, התמת כמבקש, לא חתמת על חאזנות סתר. תאמר

לו ועדח את חאמת.

מותר לך, כדי ללכת לשופט?

כן. חתמתי, כמפקד מחוז. ולא צריך לבקש את הרשות של המפכ"ל.

אז מדוע זה לא חוקי?

מי אמה לא חוקי?

אתח.

על מח אמרתי לא חוקי?

מניצב. מישנח ומעלח, כן.

על מח אמרתי לא חוקי?

שחאזנות חסתר לא חוקיות.

כל ניצב מישנח ומעלה רשאי לבקש

לא, חיום כבר לא. אני הגבלתי גם את זח.

יש רשימה של מוסמכים.

יש רשימה שאני הסמכתי, נכון.

בעמוד 11 לפרוטוקול הוא מעלה אשמה שההקירה נעשתה בשיתוף הכתבים

מידיעות אחרונות. הם היו בקיאים בכל הליכי החקירח. בעיתון הופיעו

ציטוטים מתוך החקירח, ולא אחת חעיתון חקדים את חחוקרים וחנחקרים

בדווחו על חקירח המתנהלת נגד זח או אחר.



פה מדובה על חקירה של מח"ק, למרות שהכל מי והס לי, ושאני הייתי

האיש שמסר להם את הכל. לא אני טיפלתי בזה אלא מיפלג הקירות פנים.

הושמעה טענה כי קברניט הבדיקה נכנס לאמביציה. הוקם צוות יה"פ בן

שבעה אנשים שחקר במשך שלושה הודשים וכיוצא בזה. הדבר לא נכון. הם

"היו האשמות שאינן מענייננו, ואותן יש להעביר

להקירה."

מר הדד מזכיר שלושה שמות שהעניין שלהם לא נדון בשום צורה שהיא,

לא בדו"ח הוועדה הבודקת ולא בחקירה בענייינו של בן יעקב. הנה כאן

עמוד 11, הוא מזכיר כאלה שנשפטו וזוכו. סנ"צ בני נתיב, אני לא מכיר

אותו. אני מוכן לתת את זה כאן כתצהיר, ששמו של סנ"צ בני נתיב לא עלה

בוועדה הבודקת, ועדת גונן ב 1981 ולא בהקירה בעניינו של בן יעקב.

השני, סנ"צ יורם יצהק נשפט וזוכה. אני לא יודע מי זה דרך אגב,

המפכ"ל אולי אתה יודע, שמו לא עלה בוועדה הבודקת.

אני י ודע מי זה.

והאדם השלישי, סנ"צ אברהם תלמור נאלץ לפרוש לפני זמן, התיק

נסגר מהוסר ראיות. אלה קצינים ישרים וטובים. אני לא יודע על אף אהד

מהם שום דבר, אני לא עסקתי בעניינם של השלושה, לא בוועדה ולא במסגרת

מח"פ בכפיפות לי. אני רק מדגים, זו השיטה, כך מדו והים לו ועדה הזאת.

אהרי זה הוא הוזר ואומר את הדברים במלוא האהריות, כל מילה

בצירוף מסמכים אותנטיים של בית משפט. אז פרשת נפסו מתגמדת לעומת מה

שקורה כאן. לזה אני מסכים, לגבי מה שאתה עושה הדד, זה באמת פרשת

נפסו מתגמדת. רק שתדעו, כיצד אני יודע שהדד לא רק חקלאי? שהוא כעת

הולד לרשום הברה קבלנית. הוא יודע שהזוג גונן הם ידידים של רשם

הקבלנים, והוא רוצה פרוטקציה. הוא פונה אל רעייתי לפני מספר הודשים

ומבקש שתעשה לו פרוטקציה אצל רשם הקבלנים, כדי לזרז תהליכים. איד

הוא לא מתבייש, אני שואל את הדברים האלה. דרד אגב שכהתי לציין,

שהדד, אהרי שעזב בנסיבות כפי שציינתי מתמנה למבקר קרנות השוטרים.

ישנו תאגיד שמהזיק את תנאי הרווהה של השוטרים בתי ההבראה וכיוצא

בזה. הדד, האדם ההגון והישר שפרש מרצונו הטוב וההופשי ממשטרת ישראל,

הוא שמתמנה למבקר קרנות השוטרים. גונן רוצה לצעוק המס, אז רעייתו

אומרת לו, לא, תעזוב אותו, תן לו. אני מיצר על זה שקיבלתי את ההצעה

שלה. ואז גם בשמשו כמבקר של קרנות השוטרים הוא אומר, אני פלה, מאה

שנה הנקמה שלי תרדוף אהריו.

הנה שוב פעם, לזה כבר התייהסנו. רב פקד אלי יעקב נדרש על ידי

תנ"צ גונן למסור הומר מרשיע נגד מפקדו דוד פרנקו.

את זה כבר הסברנו.

כן, לענין הזה התייחסתי, דרך אגב בכתבה, ואדוני אני כן מפנה,

כי שם זה כבר לא גונן.

יורם, כל דבר שאתה מוסיף, זה גורע. תדע לך. סכם במשפט אחד וזהו

זה.

רבותי, אני חושב שאין צורך להתייחס לעובדות נוספות, משום שבסך

הכל עמדנו באמצעות מספר דוגמאות על השיטה ועל הדרך כיצד מוליכים

שולל גם חברים בודדים וגם את הוועדה עצמה. אני רוצה לומר שהצלחתי

לפחות להבין את מה שהועלה כאן על ידי מספר חברי כנסת, בפני הוועדה

הזאת. איש ציבור, כאשר נפתחת נגדו חקירה, נגרם לו נזק עצום בגלל עצם

הפרסום על דבר ניהול חקירה. זה בדיוק מה שהתרחש בשבוע, שבועיים

אחרונים בענין שלי. לכן, אני חוזר ומודה גם לשר וגם למפכ"ל על זה

שעמדו בתוקף על כך שאוכל להשיב ולהשיב מהר. משום שלא היה פה שום

בסיס להאשמות.

השר לא היה צריך לעמוד בתוקף. רק כשהשר ביקש, הוצאתי את היומן

מחר, מחרתיים, יום אחרי יום.

על זה אני אסיר תודה גם לשר וגם למפכ"ל, על הגיבוי שאני

קיבלתי, אני מקווה שאני הצלחתי לחשוף פה במעט עד כמה שימשתי כמטרה

בולטת למסע של ונדטה, אני מקווה שהוועדה לא תאפשר למסע הזה להימשך.

תודה רבה.

תודה רבה. אדוני השר, השעה היא 1:30, האם אתה רוצה היום או

שאתה בישיבה אחרת.

כן, אני רוצה להגיד כמה דברים. בקיצור, אם לא יפריעו לי באמצע.

התיזה של מר חדד היתה, שביח"ה של היום, נוהגים בחקירות בשיטות

מסוימות כי גונן עומד בראשה, והנה מי זה גונן. הוא ניסה להוכיח דרך

פרשה מלפני שש שנים. אני חושב, שהיום אחרי ששמענו את ההתייחסות של

מר גונן, והמפכ"ל לטענות של מר חדד, כל אחד כמובן יסכם לעצמו.

הסיכום שלי הוא שהטענות של מר חדד הן מופרכות.

מר גונן, שאני מכיר אותו קרוב לשלוש שנים, הוא קצין משטרה ישר,

יעיל, חרוץ, ראוי ומתאים. הן מבחינת האישיות, הן מבחינת המסלול שהוא

עבר, הן מבחינת ההשכלה. אני לא הייתי צריך את התשובה של המשטרה כדי



להגיע למסקנה הזאת לגבי הטענות של חדד. אני הערכתי את גונן גם לפני

זה. וכפי שאמרתי, אחרי שהמשטרה התייחסה אחת לאחת לטענות שמר חדד

העלה כאן, אני חושב שהמסקנה היא, שתת ניצב גונן, הוא האדם המתאים

לתפקיד.

אלא שהתפקיד הוא בעייתי. ואני אסביר מדוע. זוהי יחידה שהיא לפי

חלוקת עבודה במשטרה, עוסקת בהונאות ועוסקת בעבירות לכאורה של אנשי

חברי כנסת, שרים, ראשי ערים ומועצות ובן הלאה. לגבי הסוגיה

הראשון, שכל איש ציבור הוא חשוף

לתלונות, להחשדות גם בונפידה וגם בזדון. לכל איש ציבור יש מספיק

"חברים" ויריבים פוליטיים שאורבים לו בפינה, המשטרה מופצצת בחומר,

תלונות רשמיות וידיעות, וכל איש ציבור חייב לדעת את העובדה הזאת.

אגב, מהבחינה הזאת, איש משטרה הוא לא שונה. גם במשטרה לכל אחד

אורבים בפינה.

דבר שני שצריך לדעת, כשהמשטרה מקבלת תלונה או ידיעות, החוק

מחייב אותה לפתוח בחקירה. היא יכולה להחליט לא לחקור, רק אם בתלונה

או בחומר על פניו אין שום ענין פלילי. זה קורה פעם ביובל. וגם אז לא

אחת המתלונן חושב שהמשטרה "מורחת עניינים". עכשיו, למשל, תלוי נגד

המפכ"ל בג"ץ משום שהוא החליט שחומר מסוים נגד איש ציבור מסוים, זה

לא נושא למשטרה. מבקר המדינה צריך לבדוק את זה. המתלונן פנה לבג"ץ.

ומאחר שזה בג"ץ, זה הכל ידוע. רן כהן, חבר כנסת מכובד הגיש חומר נגד

השר שרון למשטרה, המפכ"ל בדק, לדעתו זה לא ענין למשטרה, רן כהן פנה

לבג"ץ. אני מוכן להניח שקיים סיכוי שהבג"ץ יורה למשטרה לחקור. כי זה

נ וח לכל אחד.

מגיעים למשטרה תלונות מכל הקצוות ומכל הפינות. תלונות לא רק של

אנשים פרטיים שנודע להם משהו, גם לגבי מוסדות.

אנחנו קיבלנו אינפורמציה כאילו אין מספיק מידע, שהמשטרה יוזמת

עכשיו בעצמה.

המשטרה מפעילה מערכת מודיעינית משום שהוסבר לך בישיבה הקודמת

שיש סוגי עבירות ששני הצדדים המעורבים בעבירה, אין להם ענין להתלונן

זה על זה. קליינט וזונה לא יתלוננו. ספק סמים וצרכן סמים ברוב

המקרים לא יתלוננו, ורמאי לא יודע להתלונן. המשטרה חייבת להפעיל

מערכת מודיעינית, ואם היא מגיעה למסקנה שלכאורה קיימת עבירה פלילית,

היא חייבת לחקור. את זה חייבים לזכור. היא לא מחפשת לה פרנסות. אגב,

ביחידה הזאת, חבר הכנסת שליטא, אין אלף תיקים שמחכים, כמעט ואין

תיקים שמחכים. כל דבר שהוא בשל, עובר לחקירה. ביחידה הזאת אין ערימת

תיקים שמחכה לטפול.

אתם אמרתם כל הזמן, נוסף חשד, זה מצטרף לאינפורמציה נוספת.



שד המשטרה ח. בר לב;

זה דבר אחר. כאשר יש ידיעות שעדיין לא הגיעו לגיבוש שאפשר

לפתוח בחקירח, אבל זה לא תיק, אלו הן ידיעות. ברגע שזח מגיע לנקודת

חבשלח, עוברים לחקירה. דבר ראשון שביקשתי שתזכרו, שלאיש ציבור

אורבים בפינה. דבר שני, המשטרה, אין לה ברירה, כשמוגשת תלונה או

מובא לידיעתה מעשה שחוא בגדר עבירח פלילית לכאורח, היא חייבת לפתוח

בחקירח. דבר שלישי שצריך לזכור, שדין פרוטח כדין מאה בפני החוק

ובפני חוקרי חמשטרח. אותם לא מענין אם חשוחד חיח 50 שקל או 50

מיליון. שוחד זח שוחד ודין פרוטח הוא דין מאח. אחת חבעיות חיא

שלפעמים היחידה מקבלת תלונה או חומר ועושה עבודה גדולה, אחר כך

בפרקליטות, מאלף סיבות, או בעצם משתי סיבות, סוגרים תיק: אם אין

ענין לציבור או אם אין מספיק ראיות. אנשים שמנפנפים בתעודות יושר,

מנפנפים על זה שסגרו לחם את התיק, אבל לנפנף עם תעודת יושר, יש טעם

כאשר תיק נסגר מהוסר אשמה.

אדוני השר, אני בהחלט מוחה.

על מח?

חפרקליטות גם סוגרת מפני שהיא חושבת שחחומר שנאסף הוא רכילותי.

גם זאת סיבה.

בסדר, יש תיקים שהפרקליטות סוגרת

כולם אשמים, רק לא הגישו נגדם תיק. השיטה הזאת היא שיטה לא

נכו נח.

יש מקרים שחפרקליטות סוגרת תיק מחוסר אשמה. יש טעם אז לנפנף

בסגירה. יש תיקים שהפרקליטות סוגרת, מפני שיש ראיות, אך לא מספיק

כדי לבוא לבית דין ולהשיג הרשעה. אין שום מקום לנפנף לא עשיתי כלום.

עשית. אך אי אפשר להוכיח כל מח שעשית.

זה לא נכון.

אדוני השר, תרשה לי, כמשפטן, להגיד שאני חושב שאתה טועה. זה

סותר את ההנהה שכל אהד

ב. שליטא;

לא, זה מסוכן שבראש המשטרה עומד שר שכך הוא הושב. הוא אומר:

אנהנו תמיד צודקים, ההומר הוא הומר אלא שלא היה מספיק הוכהות. איזה

מן דבר זה?

היו"ר ד. שילנסקי;

זה סותר את ההנהה שכל אדם זכאי עד שלא הוכהה אשמתו.

שר המשטרה ה. בר לב;

רגע. אני לא אומר זכאי.

תרשה לי, כל אדם זכאי, נקי וטהור כל עוד לא הוכהה אשמתו.

בוודאי. אבל צריך לדעת שהלק מהתיקים נסגרים כי אין אשמה. אין

קייס. הלק מהתיקים נסגרים כי אין מספיק ראיות.

גם אז הוא נקי וטהור.

נכון, אבל זה לא תעודת יושר. והלק מהתיקים סוגרים, נעשתה

עבירה, אבל אין ענין לציבור.

יש בינינו הילוקי דעות על זכויות אזרה. הילוקי דעות עמוקים.

לא. בודאי שהבן אדם זכאי.

זה גם תעודת י ושר.

היחידה, כפי שאמרתי, מקבלת תלונה, מקבלת ידיעות, אין לה מנוס

אלא להקור. זה שהלק מההקירות נגמרות ביהידה, כלומר, אספו מודיעין,

מתברר שאלו סיפורי מעשיות, לכן לא פותהים בהקירה ולא פותהים תיק.

ברגע שפותהים תיק הוא לא נסגר ביהידה הוא מובא לפרקליטות. זה לא

אומר שכל תיק שהפרקליטות סוגרת, לא היה בו מקום להקירה. הלא יש

הקירות שהיחידה עורכת והיא ממליצה לפרקליטות לסגור את התיק.

אדוני אני מוהה. אני מוהה נגד הדבר הזה. בהלק גדול מהתיקים

שאתם מובילים אותם הלאה, האנשים יוצאים זכאים בבתי משפט. אז מי שיצא

זכאי בשלב המיקדמי של פרקליטות מהוז או של יועץ משפטי, הוא בוודאי

נקי.

אני לא אומר שהוא לא נקי. )

אל תיתן פירושים לא נכונים.

אתה מתייחס לדבר אהד. אתה לא מסוגל לתפוס שלא על זה אני מדבר.

אני מדבר על זה שהיהידה הוקרת כאשר יש לכאורה עבירה. היא מעבירה את

התיק, הלק מהתיקים, היהידה עצמה ממליצה לסגור. היא הקרה, הגיעה

למסקנה שאין בסיס, הפרקליטות לפעמים מקבלת את המלצת המשטרה, לפעמים

לא. לפעמים היא מהזירה ומבקשת השלמת הקירה. הלק מהתיקים הפרקליטות

מהליטה לסגור, או מהוסר ענין לציבור או מהוסר ראיות, מבהינת ההקירה,

היא לא יכולה לדעת מה תהיה התוצאה בסוף ההקירה. אותה ההוק מהייב

להקור.

עכשיו, מאהר ומדובר באנשי ציבור, שכל ההקירות לגביהם מתרכזות

ביהידה הזאת, הרגישות היא עצומה. צר לי לומר שאנשי ציבור מסוימים

והבריהם למהנה הפוליטי, לא מוכנים להשלים עם זה שהיהידה עורכת

הקירות נגד הבריהם, ומפעילים להץ.

זה לא נכון. הרמז שלך הוא ברור ואני מודיע לך שזה לא נכון.

אני אגיד דבר מפורש, לדעתי גם צורת הדיון הזאת היא תוצאה של

זה, אבל מה שאני רוצה לומר במפורש, אני יום אהד בכנסת, מדבר עם

יורם, ניגש אלינו הבר כנסת מהמחנה שלך, גדעון גדות. הוא דבר אל

"אני אראה לך! אני אהרוס אותך! אני אגמור אותך!

אני, זה וזה וזה". מה המטרה, אני לא יודע מה העבירה, אם יש עבירה אם

אין עבירה, אינני יודע וזה כבר לא ביהידה אלא בפרקליטות. אז זה

טרור, אהר כך יש טרור אהר: הדלפות מהמשטרה.

אני לא יודע מה שגדעון אמר. אתה לא יכול להאשים את המהנה כולו

אם אדם אהד אמה משהו.

שה המשטרה ה. בה לב;

אני לא מאשים את המהנה כולו אני רק אומר מה שמתרהש זה בעיני

ניסיון להרתיע, ניסיון להגביל, ניסיון לפסול. ובענייני הדלפות

חי ו "ר ד. שילנסקי ..

הוא במצוקה קשה, אשתו והילדים עוברים תקופה קשה. הוא אמר את מה

שאמר מתווך כאב לב.

אני יודע, לכן לא עשיתי מזה ענין, אני ביקשתי את יורם לא לקהת

את זה .at face valueאני רק אומר לכם מול מה הם צריכים לעמוד. אהר

כך קיים ענין של הדלפות.

הבל לי שעובדיה איננו, אבל תוכלו לשאול אותו. הלא כל הזמן

אומרים יש הדלפות כדי לערער את הנחקרים, כדי ליצור וכו', ומה

המקור? המשטרה. בפרשה של הבן של דוד לוי, שוההתי עם דוד לוי. הוא

אמר לי, היו פה הדלפות מרושעות מהיהידה, שכוונו אלי. אמרתי לו

תשאל את עובדיה עלי, נפגשתי עם עובדיה עלי. הוא

אמר לי, ששבועיים לפני ההקירה של הבן של דוד לוי בא אליו עיתונאי

שאמר לו שנודע לו ממקור משטרתי שהמשטרה הוקרת את העניין שקשור ברמת

ישי, וכי הבן של דוד לוי מעורב בזה. פניתי אליו בבקשה. מאהר שבמקרה

הזה מספר ההוקרים המעורבים והבקיאים הוא מצומצם, שיפנה לעיתונאי

וישאל אותו האם הוא מוכן להגיד מי הוא השוטר שסיפר לו, האם הוא מוכן

להגיש תלונה. אם הוא לא מוכן, האם אתה מוכן להגיש תלונה למשטרה, גם

בלי שם. ביהידה בצפון יש לך כמה, שלושה עשר אנשים בעסק הזה עסקו הצי

תריסר, המשטרה תתלבש עליהם, תדע מי הדליף, אהרי כמה ימים שאלתי את

עובדיה, נו? אז הוא אמר לי: שמע, נפגשתי עם העיתונאי, שאלתי אותו,

הוא אמר לי, המקור הוא לא מקור משטרתי. בבקשה, תשאלו אותו.

מאיפה הוא ידע? את זה אני רוצה להגיד לך. את התלונות על רמת

ישי הגישו ארבעה הברי מועצת רמת ישי, תלונות והומר. הם רצו שהענין

שלהם יהיה נהלת הציבור. אז תפסו עיתונאי במקום, אמרו: תשמע, אנחנו

יודעים, יש תלונה, יש הקירה, לעיתונאי אין ענין לומר, שמעתי

מהמתלונן. יותר נוח לו לומר שמעתי ממקור מוסכם ומוסמך.

טוב, עובדיה איננו, אני לא רוצה להגיב במקומו בענין הספציפי.

אני אמרתי את זה לפרוטוקול, ואני עוד מעט אגיד עוד דבר

לפרוטוקול.



החקירה שקי הפרשה של מיקי אלבין ז"ל, וחברי כנסת שהם בעקבות

הפרשה הזאת איכשהו נחקרו, וזה הגיע לכלי התקשורת. כולם בטוחים שזה

מהחברה שלו. בבקשה תשאלו את כרמלה מנשה, שסיפרה לי, ואני מניחה מה

שהיא סיפרה לי תספר לכם. היא הלכה לבית חולים איזשהו בתל אביב לכסות

איזה עניו של תאונת -דרכים ומוות. כעיתונאית טובה היא עוברת על

מיקי אלבין מת מדום לב. היא שאלה אחות: מה

"לא, זה לא דום לב, הוא התאבד, או הוא קפץ

מהמשטרה, כך אמרו לנו לרשום".

ככה יצא לעיתונות הסיפור הזה. אינני יודע ממי היא שמעה אודות

חברי הכנסת שנחקרו תוך כדי העבודה על התיק. היא טוענת שאף שוטר ואף

קצין היחידה הזאת, גם כאלה שהם ידידים שלה לא אמרו לה מאומה. החברים

של חברי הכנסת האלה מסרו לה מידע. בבקשה. תשאלו את עלי, את עובדיה,

תשאלו את כרמלה מנשה.

יש סוברים כך ויש סוברים אחרת.

אדוני, אני אף לא אמרתי ואני לא אומר, שאף הדלפה לא יוצאת

מהמשטרה, אבל אוטומטית לבוא ולהגיד כל דבר, ובמיוחד ביחידה הזאת אני

דוחה את זה. ביחידה הזאת עובדים אנשים שהם חוקרים, רובם בעלי השכלה

אקדמאית, אנשים אחראים, אנשים שיודעים את המלאכה, אין להם מנוס אלא

כשיש ידיעות, או יש תלונה לחקור, ומבחינתם דין פרוטה כדין מאה. לי,

לד, לפעמים גם לשופט דין פרוטה כדין מאה, אבל בכל אופן, אבל מבהינת

החקירה?

אני רוצה לציין שמבחינת ההדלפות, ביחידח לחקירות הונאה, המצב

היום הרבה יותר טוב מכפי שהיה בתקופת זיגל.

אתם מהמשטרה עוד מתלוננים? נותנים לכם פה מהמאות ללא הפסק.

הדבר האחרון שאני רוצה לומר בא בעקבות המשפט של תת ניצב גונן:

כל המערכת טפלה ביד ענוגה ורכה משנת 1981 ועד היום בחדד. אני נכנסתי

לתמונה אחרי כל הפרשה. לא רק אחרי 81', אלא אחרי כל החקירות

והמשפטים וכולי, בא אלי המפכ"ל עם התיק שנוגע לניצב חדד דאז. לפי

תוצאות התיק, צריך היה להעמיד אותו לדין, על הדלפה ועל אי אמירת אמת

למפקדים שלו.

אני נפגשתי עם מר חדד, אמרתי לו מה שאמרתי אגב לעוד ניצב,

שאחרי שירות כל כך ארוך, ומפואר, ואחרי שהוא הגיע לאן שהוא הגיע,

אני ממליץ לו מאוד לשקול האם זה נכון לסיים את הקריירה במשפט, אפילו

משמעתי. אמרתי לו שישקול אלטרנטיבה לסיים את השירות. מר חדד, אחרי



שהוא שקל, שאל אותי האם הוא לא ימצא את עצמו במצב שהוא יפרוש

ויתקיים משפט. אמרתי לו שאני מוכן לבדוק את העניין עם היועץ המשפטי

לממשלה. פניתי לזמיר, שעוד לא היה לו התיק, המשטרה עוד לא העבירה,

הסברתי לו את הענין, הסברתי לו את השיקולים, וקיבלתי את הסכמתו שאם

מר חדד יפרוש, הוא, היועץ המשפטי לממשלה לא יעמיד אותו לדין. הודעתי

את זה למר הדד וכך הוא סיים את שירותו.

אגב, לצערי היה לי עוד מקרה של ניצב שגם כן נקלע למצב כזה.

הוא בחר לפרוש בדרך הזאת. ואני רוצה לומר לך, יורם, שגם בצבא,

כשמדובר באנשים שהקדישו את כל חייהם לבטהון, ונקלעו למצב כזה,

לפעמים זה הפתרון. כל אחד יכול לזכור שהיה מקרה של אלוף שפרש לפני

שלוש שנים, ובזה נסגר ענין. זאת לא פריבילגיה רק של ניצבים, זה

קורה גם עם שוטרים בדרגות הרבה יותר נמוכות שעברו עבירות מסוי ימות.

אני לא חבר הוועדה, אתם תקבעו את מהלך הענינים. אני מציע לא

לדוש יותר בנושא הזה. כי מר חדד יש לו מה להגיד על מה שגונן אמר,

אהר כך לגונן יש מה להגיד. זה נראה לי לא תכליתי. הוועדה שמעה,

התרשמה, כעת אפשר לסגור את הנושא אם רוצים לדון לגופו של ענין.

הושמעו דברים נגד מר חדד והצדק האלמנטרי מחייב אותו להשיב על

ההאשמות שהושמעו נגדו.

לא, אני הושבת שאתה צריך להחליט איך ממשיכים. מפני שחדד יענח,

אחר כך יורם שוב יענה, אחר כך נזמין עוד אנשים, אין לזה סוף.

אני מציע שמר חדד יעביר לנו תחילה את תשובתו בכתב, אם זה

אפשרי. ההומר יוגש לוועדה, אם יהיו לחברי חכנסת שאלות לגבי הדברים

האלה, אנו נפעל בהתאם.

כתבתי אותם שלא להאריך. אין לי שום כוונה להאריך.

אנחנו סטינו ונמשיך לסטות מהנושא של שיטות החקירה ביח"ה,

לדעתך.

כן, לדעתי, אני אומרת רק את דעתי, ואני בטוחה שהיא לא דעתך.

מה הפחד מדברים מתגלגלים אני לא מבין.

אבל אני שואלת מה התכלית. אנו צריכים להחליט או שאנו שמים

נקודה, או שממשיכים. נשמע את הדד, נשמע עוד עדים, נמשיך בסיפור הזה,

ולא נגיע לנושא שלשמו בעצם כונסה הוועדה. היות ואנחנו יוצאים לפגרה,

אני מבקשת שתמצא דרך בכל זאת בשבוע הבא, או ביום ראשון או ביום שני,

או בכל יום שתמצא לנכון, שהוועדה תתכנס לההליט באיזו דרך ימשך הדיון

בנושא.

כן, מי עוד, ירים יד.

אני מציע שבמקום לקבל בכתב ואז יהיו הערות , לכנס עוד ישיבה

שבה תוך זמן קצוב מראש הדד יגמור את כל מה שיש לו לומר וכל מה שיש

לנו לשאול. רק הברי הוועדה, יהליטו על המשך הדרך.

אם מר הדד ירצה להגיד איזה דברים, הרי אני בטוה שהוא לא הולך

לשבה את יורם גונן, אלא לחלוק עליו.

נצטרך לשמוע את יורם עוד פעם.

אני מניה שהוא הולך לסתור כמה דברים של מר גונן. ואז מטבע

הדברים מר גונן ירצה להגיב. יש איזו מידה מסוימת של דין וצדק בשיפוט

הציבורי. מר רהמים דיבר בשתי ישיבות, הוא אמר כל אשר היה על לבו. מר

גונן הגיב על הדברים של מר הדד. אם מר הדד ירצה להגיב על דבריו של

מר גונן לא תהיה שום סיבה למנוע ממר גונן להגיב על הדברים של מר

ואין לזה סוף. )

זה יכול להימשך. אני מקבל את דבריך, אם הוא ירצה להגיב על מה

שאמר מר גונן, שיגיש בכתב להברי הוועדה. אנו מצידנו גם כן נגיש את

אותם הדברים, התגובות על התגובות, למר גונן, שהוא יגיב עליהם.

אני הושב שיש מי שמעוניין שהדיון הזה יהיה בהמשכים, שהוא יימשך

לערב יום כיפור, ואחריו לפסה, ואם הבהירות יהיו בשעה טובה בנובמבר

88', אז בערב הבהירות זה כבר לא יכול להמשך כי זה יסתיים.

אני חושב שבשלב זה, לאהר ששמענו והתרשמנו, מותר לנו לההליט

שמשטרת ישראל נוהגת בהקירותיה על פי מה שמתבקש, ללא משוא פנים, ללא

פהד וללא יראה.

אדוני היו"ר- אני חושב שנקלענו למצב שאנחנו חייבים לשבת ולשקול

היטב את הבעיה בכללותה. אני נגד מה שאמר ידידי אחרון נחמיאס, שיש

אנשים שהם מעוניינים שהענין הזה יימשך עד נובמבר 88. אני חושב שחדבר

הזה מחייב לנהל דיונים ולסיים את זה לא יאוחר מאשר חודש ימים. ייגרם

עוול לאלו שהשמיעו וגם לאלה שמשמיעים אודותם. אנחנו מסכימים שתטריד

אותנו גם בפגרה על מנת לגמור את הבעיה הזאת. אני חושב שכדאי שאנחנו

נפסיק את הדיון פח.

חה"כ שליטא, אחרון.

קיימנו עד היום שלוש עד חמש ישיבות. אין שום סיבה שלא נשב כמה

שצריך. לאחר שנאמרו דברים כל כך חמורים צריך לתת אפשרות לחדד

להתבטא, אינני מוציא מכלל אפשרות שגם גונן יתבטא שוב, זה ענין של

עוד ישיבח אחת. לאחר מכן נקיים ישיבה בינינו לבין עצמנו ונחליט מה

אנחנו עושים עם החומר. שמים נקודה, זורקים לסל, מוסרים ליועץ המשפטי

עם המלצה, אינני יודע מה, אנחנו נחליט בינינו.

אני רוצה לקבוע שאנחנו בכל מקרה נמשיך בדיון על היחידה לחקירות

הונאה ועל שיטות החקירה. אינני יודע מדוע אני שומע מכמה חברי כנסת

כל הזמן על תאריך, דנינו מדבר על חודש ימים, עדנה מדברת, אינני יודע

בדיוק למה היא מתכוונת, אני חושב שצריך למצות עד הסוף את הנושא

הזה. היחידה לחקירות הונאה היא אחת היחידות החשובות במשטרת ישראל.

נגמרה לי הסבלנות, אנחנו עוסקים כל הזמן על מה שהיה לפני שש

שנים. עוד לא הגענו בכלל לנושא.

היחידה לחקירות הונאה היא כמו כל יחידה אחרת, יש בה אורות ויש

בה צללים, ואנחנו צריכים לבדוק את הענין הזה. ועדת הכנסת לקח ה על

עצמה סמכויות אז יש פתאום חברי כנסת שנבהלים מזה, מה הרתיע ה הזאת?

רבותי, שמעתי את כולם, אני צריך להחליט. אני לוקח את דרך

הביניים. לפני שהוועדה תחליט על המשך עבודתה אנחנו נקבל ממר חדד את

תשובתו בכתב, וזה יהיה אחד הדברים שיעמדו נגד עינינו לפני קבלת

ההחלטה.

רבותי, כשהצעתי להופיע בפני הוועדה, לקחתי עלי חרבה סיכונים.

ידעתי שיעופו בליסטראות הכוללות השמצות אישיות וברמזים. כל מה

שניסו לעשות היום, היה רק להשמיץ אותי ולהכפיש את שמי. מבלי לענות

לגופו של ענין. פשפשו בגנזכים, והביאו דברים סלקטיביים והצאי אמת,

דבר שמנוע ממני לעשות. אך, לא היו תשובות לענין. אני טענתי, שנאמרו

דברי שקר בבית משפט, העלימו מסמכים, גוייסו פושעים, לחצו על עדים,

שיחדו עדים ועוד. על זה לא שמענו תשובות.

אסור להרפות מהענין. יש למנות ועדת הקירה אובייקטיבית. השר

טיהר את גונן, הוששני שהשר נקלע לתסבוכת. אני הרד שהענין יסתיים כך

וכאזרח אני הרד שבעתיים.

תודה רבה. הישיבה נעולה רבותי.

הישיבה ננעלה בשעה 14.15