הכנסת האחת - עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס. 217

מישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה

יום ג', י"ב בטבת התשמ"ז, 13.1.87 שעה 12.00

חברי הוועדה: ד. שילנסקי - היו"ר

ד. בן מאיר

ד. דנינו

מ. וירשובסקי

א. נחמיאס

ע. סולודור

ע. עלי

ד. טלמור - עירית תל אביב

י. לוי ~ משרד המשפטים

ש. ויגדור - משרד המשפטים

א. אהרוני - מרכז השלטון המקומי

י. שפט - משרד הפנים

עו"ד צ. עינבר

י. גבריאל

רקורד/03-453310/ה. סטרול-33

1. הצעת התיקון לנושא עיריית אום-אל פאחם

2. הצעת חוק הרשויות המקומיות (שימוש ארעי במגרשים

ריקים) התשמ"ז 1987



הצעת תיקון לנושא עיריית אום אל-פאחם

חה"כ ע. סולודור הראשונה לדברי. בבקשה.

כאשר התקיים כאן הדיון ואני הייתי בדיון, לפני שבועיים שלשה,

שמענו את נציגי העיריה. היו דעות מחומרה שבחומרה שמיד יש צורך

בוועדה קרואה ועד דעות יותר לקולא. בסופו של דבר נדמה לי שהתקבלה

הצעת הפשרה שלי שאנחנו מתרשמים מהמצב הקשה של העיריה, אבל מוכנים

לתת אורכה עד שלשה חודשים שאם דברים לא ישתנו עד אז, ממש באופן

אוטומוטי תהיה ועדה קרואה.

במסקנות אני רואת שמיידית ועדה קרואה. יכול להיות שאחר כך

היו מגעים נוספים. אבל אם איני טועה זה מה שהיה בישיבה. לכן קצת

התפלאתי על המסקנות האלה שמדברות מיידית על ועדה קרואה.

אכן, בישיבה חה"כ סולודור אמרה את מה שאמרה כעת בדיוק. היו

דעות אחרות. אני כאן רק רוצה לתקן את חה"כ סולודור. גם אם ועדת

הפנים של הכנסת תחליט או תקרא לשר הפנים להקים ועדה קרואה, ולא

מוקמת ועדה קרואה באופן אוטומטי כפי שאת אומרת. בדקנו את הענין

הזה. אחרי שוועדת הפנים תחליט, בידי המנכ"ל הרשות למנות ועדת

חקירה. הוועדה הזו צריכה לשבת. היא יושבת חודשים ארוכים והיא היא

שמחליטה, אחרי שבודקת את החומר, מובא לפניה חומר, מובאות לפניה

עדויות, נפגשת עם תושבים. אחרי שהיא תגיע למסקנה ותגיש את המלצתה

לשר הפנים ושר הפנים יקבל את המלצתה, אזי אז תוקם ועדה קרואה. כך

שהדברים הם לא אוטומטיים.

אני אחרי הפגישה נפגשתי עוד פעם עם מנהל המחוז, נפגשתי עם

עוד גורמים נוספים, כולל ד"ר גינת. כולם ממליצים פה אחד, אם רוצים

לשפר ולהבריא את אום אל-פאחם ורוצים לעזור לה הפתרון היחיד הוא

הקמת ועדה קרואה.

חה"כ נחמיאס, מאחר ואתה פה אישית תמסור את הודעתך ישירות.

אדוני היו"ר, מורי ורבותי. הנושא שהועלה אודות אום אל-פאחם

היה בעיקבות הבעיות החברתיות שלהם, זה היה בעיקבות המצב הכלכלי, זה

היה בעיקבות המצב הכספי שלהם. זה לא היה בגלל חוסר תפקוד של אום אל

פאחם. לא יעלה על הדעת שבגלל שעיריה או מועצה מקומית או מועצה

אזורית נמצאת במצב כלכלי חברתי קשה, שאנחנו נבוא ונגיד: תתפזרו.

מאז שאני מכיר את עצמי פה בוועדת הפנים, אף פעם לא המלצנו

בפני שר הפנים לפזר מועצה כלשהי. אני צודק מר שפט? אף פעם לא עשינו



את זה. כוועדת הפנים אנחנו אף פעם לא המלצנו בפני אף גורם, ממשלתי,

ודאי לא משרד הפנים שהוא הממונה הישיר על הרשויות המקומיות, שהוא

יפזר את המועצה. כי אנחנו כשליחים במסגרת הדמוקרטית לא יכולים לבוא

ולהגיד לבטל מסגרת דמוקרטית אחרת.

אם מחר ראש המועצה יאבד את הרוב שלו במועצה המקומית, לפי

הכללים של פקודת העיריות ושני שליש מכלל חברי המועצה יביעו בו אי

אמון, זו נקודה אחרת שוודאי משרד הפנים יקח אותה בחשבון. אבל אנחנו

פרשות דמוקרטית פרלמנטרית לא יכולים לבוא ולהגיד: תפזרו רשות

דמוקרטית אחרת. זה לא תפקידנו. זה תפקידו של שר הפנים, של הממונה

על המחוז להמליץ לפני שר הפנים. גם שר הפנים, גם אם הוא יגיע

למסקנה זו, הוא צריך להגיע למסקנה רק לאחר שהוא מקים ועדת חקירה

שבודקת את הנושא, לאחר שהוא מחליט. זה גם תקף בבית המשפט האם שר

הפנים יכול לבוא ולהפוך את הקערה על פיה של מערכת דמוקרטית.

כל סעיף 2, אם אתה רוצה אדוני היו"ר, לגשת להצבעה היום, אני

מבקש להודיע שאני מבקש התיעצות סיעתית. היום לא תוכל להתקיים

הצבעה. זה לגבי סעיף 2. אז אנחנו מוכנים לבוא בהצעה לגבי סעיף 2.

תהיה הצבעה, תתקבל, מה טוב. לא תתקבל זה דבר אחר. אני רוצה להזהיר

את חברי הוועדה, שאף פעם ועדת הפנים לא המליצה בפני שר הפנים לפזר

מועצה כלשהי, אף פעם לא קרה.

לכן אני מבקש, אם בכוונתך לקיים הצבעה, לא לקיימה היום כי

אנחנו מבקשים התיעצות סיעתית. אבל אם תוריד את סעיף הפיזור, אין

לנו בעיה.

א. אני רוצה להפנות את תשומת לב כל החברים שבעצם אנחנו

להולכים לפרוצדורה לפנים משורת הדין. החברים התבקשו לתת תוספות

להוסיף. אנחנו לא נכנסים לדיון, הדיון גמור. צריכה היתה להיות

הצבעה, חברים היו צריכים לתת בכתב את התוספות. אבל מאחר וחבר אומר:

לא נתתי בכתב, אבל אני רוצה להוסיף בעל פה. כשמוסיפים בעל פה, אני

מבקש מכל המוסיפים להגיד רק מה התיקון ולא לתת הסברים. כי לא זו

כוונת הישיבה.

ב. שתי סיבות. אני בלאו הכי, מאחר ונאמר שהיתה אי הבנה אתמול

וכאילו התקבלה הבקשה של חה"כ טופיק טובי לדחות לשבוע הבא, אני

בררתי והיתה לו טעות. הוא חשב שהישיבה אתמול. אבל יכול להיות שהוא

בקש משהו ואם חבר כנסת מבקש תמיד מקבלים. על אחת כמה וכמה שיש עוד

בקשה להתיעצות סיעתית. לאור כל הדברים האלה לא נקיים עכשיו הצבעה.

אנחנו לא קבענו דיון בנושא הזה. הדיון נגמר, הוכנו סיכומים ונקבעה

הצבעה. אתם רוצים לקיים דיון, אני לא מתנגד, אם אתם רוצים לקיים

עוד ישיבה בקשר לזה. את הדיון גמרנו. מי שיש לו תיקון יכין בכתב.

יש לי הצעה כללית שלדעתי יכולה לפתור. הואיל ואנחנו היום

לא מצביעים, בוודאי תחיינח התיעצויות. לי היה ברור, אני רוצה שיהיה

ברור חה"כ ד. שילנסקי שזה נדחה לשבוע. אני רוצח לחציע ואני אומר את

זח לחברים למחשבח, שבמקום סעיף 2 נמחוק אותו ונכתוב במקומו שני



דברים אחרים. אני רוצה לתת רעיון כדי שאנשים יחשבו.

אני קודם כל רוצה לקבוע שיו"ר הוועדה עשה עבודת שטח, הוא

עשה עבודה טובה, הוא ביקר במקום. הוא לא עשה שום דבר חפוז. יש לי

הצעה שאולי עובדיה עלי יקבל גם כן.

אני מודיע שעד ליום שני הבא למי שיש הצעה לתיקון שיגיש מנוסה

בכתב. בשבוע הבא אבדוק את סדר היום שקבענו תהיה הצבעה בלי דיונים.

גמרנו את הסעיף הזה.

אני רוצה להודיע שהישיבה הקבועה למחר לא תתקיים מאחר והוגש

ערעור בוועדת הכנסת בנושא סילבסטר ובתי המלון. מבקשים להעביר את זה

לוועדת החוקה. ועדת הכנסת לא הספיקה לדון. פורמלית אנחנו זכאים

לדון כי לא היה שינוי. אבל מאחר וביקשו לא לדון, אנחנו לא נדון.

מחר יש לכולם חופש, אין ישיבה.

הצעת החוק הרשויות המקומיות (שימוש ארעי במיגרשים ריקים)

אני אומנם לא הצלחתי להשתתף בישיבה הקודמת של הוועדה בנושא

הזה, אבל הגיעה גם אלי ההצעה שהוכנה על ידי עורך דין טלמור. ההצעה

הזו נשלחה גם לחברים האחרים. לאחר החלפת דברים בטלפון עם מר יעקב

לוי ממשרד המשפטים, נפגשתי השבוע עם עורך דין טלמור. חלק מהצעות

משרד המשפטים שולבו בהצעה הראשונית של מר טלמור. מה שמונה פה

בפניכם זה פחות או יותר נוסח עדכני כפי שסוכם בינתיים. אבל בהחלט

זה נוסח שהוא עדיין פתוח להערות גם חברי הכנסת וגם היועצים

המשפטיים. נוסח לוועדה 13.1.87.

למי יש הערות לנוסח?

אני רוצה להציע הצעה נוספת. מאחר ולא הצלחנו להפגש גם עם

מר שפט על הנוסח הזה, אלא זה משקף את העמדה של משרד המשפטים רק

לגבי כמה דברים ששנויים במחלוקת ואת עמדתו של מר צבי עינבר ושלי

וחברי הוועדה לא שמעו את הנוסח הזה, אולי יהיה הכי יעיל אם נקרא אח.

הנוסח הזה מחדש. זה אמור לשקף את כל מה שנאמר בישיבה הקודמת. אני

מקווה שכל החברים ישימו לב.

אני מקבל את ההצעה. יש הצעה לסדר?

כשהביאו את החוק הזה, לא דנו בו. המקובל הוא כשמביאים הוק

לוועדה, היא דנה סעיף סעיף. זה המקובל בכל הוועדות. לכן היות ויש

הערות שהעהתי בישיבה הקודמת ואני רואה שלא התייחסו אליהן בכלל.

לגבי שתילת צמחיה מוגנת, העליתי שאלה שלא קבלתי עליה תשובה

שלמה. מה זה בדיוק צמהיה מוגנת, האם זה מוגדר באיזה שהוא מקום,

האם ברור לציבור מה זה צמהיה מוגנת ולמשפטו?

זו נקודה טכנית. אני הושב שמר צ. עינבר צודק. זה עוד טעון

בדיקה וליבון בין המשפטנים. אני חושב שהאיכור יכול להתייחס להוק

הגנת הצומה.

הנקודה של צמחיה מוגנת, אנחנו נקבל עצח מהמשפטנים. אני מבקש

את הוועדה להסמיך את חה"כ ד. בן-מאיר ואותי ואת הבר הכנסת ד. דנינו

לקבל את ההצעה או לא או לשנות אותה. הוחלט שהמשפטנים יכינו נסוח.

לא נגיע לדעח אחידה, נעביר את זה שוב לוועדה. (מקריא מחוק הרשויות

המקומיות (שמוש ארעי במגרשים ריקים), התשמ"ז-1987.

"צו לשימוש ארעי" - צו שניתן על ידי הרשות.

האם הוצאות החזקה שוטפת כוללות גם הוצאות שמירה על השטה

המגונן?

(ממשיך לקרוא פרק שלישי.)

אני רוצה להפנות את תשומת לב הוועדה לסיפא של סעיף גי,

ואולי אם יסולח לי על הבטוי הלא עדין, על המעין דרקוניות שגלומה

בסיפא של הסעיף כלפי האזרה הקטן. המשמעות של הסיפא של סעיף קטן ג'

היא שמשנתן צו כנגד אדם והוא בחר להפוך אותו למגרש פרטי, עד סוף כל

הדורות או עד שיעשה שמוש אחר במגרש, חאדם חזה חייב לנהל במגרש שלו,

בשטח שלו על פי החוק ואסור להפסיק לנהל שם מגרש הניח פרטי למרות

שהוא לא רוצה. יש פה באיזה שהוא מקום כפיה על אדם לנהל עסק בלי

שהוא רוצה מכוח הדין. אני לא חושב שיש לזה איזה שהיא הצדקה.

ד. בן-מאיר

נא לא לשכוח שמדובר על חמש שנים, לא מדובר על מאה. מדובר על

יש אפשרות לבעל המגרש הזה להודיע

לרשות שהוא לא רוצה יותר שזה ישמש כמגרש חניה פרטי ואז הרשות תקבל

את זה על עצמה והיא תפתח שמ מגרש חניה. בסעיף 5 כתוב שהרשות

המקומית יכולה להפוך את זה למגרש ללא תשלום.

ברור דבר אחד, שההרשאה שאנחנו נותנים לבעל המגרש להפוך את

זה למגרש חניה פרטי היא מקור של הכנסה. אם הוא לא רוצה, זו

האלטרנטיבה השניה, חוזר הענין לדוכתא. אם אתם המשפטנים אומרים

שצריך לנסח את זה, בבקשה. אני חושב שזה מובן.

אל נדבר עכשיו על ניסוח. יש למישהו הערה ענינית, לא ניסוחית?

חה"כ דנינו.

אני חושב שפה יש שני דברים שהם למעשה, מיסודם הם לקויים.

א. אנחנו באים ונכנסים לרכוש פרטי של אדם, לוקחים אותו ממנו

בכוח הזרוע על ידי איזה חוק שתוכנן ונגמר. אני לא יודע אם מותר לנו

לעשות דבר כזה.

ב. בנוסף לכך אנחנו אומרים לו: אתה חייב לנהל כפי שאנחנו

רוצים. זה מדינה שיש בה משטר דיקטטורי? אנחנו במשטר דמוקרטי. אם

דמוקרטי תן לו לנהל במגרש שלו מה שהוא רוצה ואל תכריח אותו. אני

מבין את משרד הפנים, אתם תומכים בנסוח הזה. אם נניח, כפי שנאמר פה

בסעיף ג' שאם הוא חייב לנהל את זה כל התקופה, בו בזמן שאולי הוא

בכלל לא מעונין בכך ולא צריך את זה, אתה מכריח אותו וכופה עליו

שיעשה עסק שהוא לא רוצה בו.

אחר כך בא חה"כ ידידי סגן ראש העיר בתל אביב ואומר: בסעיף

5 יש שהרשות המקומית תנהל. למה תקח מהרכוש הפרטי שלי ותעשה מה

שאתה רוצה, באיזה זכות? אתה שלמת על המגרש הזה? הלא המגרש הוא של

אדם שקנה אותו, יעשה בו מה שהוא רוצה.

אם אומרים שזה חמש שנים, צריך בכל זאת לנסח בצורה אחרת שזה

באמת חמש שנים. אחרי חמש שנים הוא משוחרר לעשות כאוות נפשו במגרש

שלו.

זו היתה הצעה ניסוחית. אני מבקש מכולם לקחת בחשבון שכבר דנו

בזה ולא נתחיל את כל הדיון מחדש.

אני מציע כדי לא לעורר מחלוקת, למחוק את הסיפא של המשפט

ואני חושב שלא נגרום נזק לחוק אם נמחוק את זה. הצעתי היא למחוק את

אולם לא יחזיק אדם. בזה אני חושב שכל הספיקות, גם של חה"כ

ד. דנינו וגם של נציג מרכז השלטון המקומי שדבר קודם, יבוא על



ספוקו.

אני חוזר על כך, שיש לומר בפרוש שמותר לאדם אשר ניצל את

זכותו להפעיל מגרש חניה פרטי, להפסיק את השמוש הזה מצידו. אני חושב

שחשוב שהוועדה תדע מה הסצנריו. המגרש ריק, לא משמש לשום דבר. בעל

המגרש לא משתמש בו, לא קבל גם רשיון עליו.

הוא קיבל הודעה שראש העיר או הרשות המקומית רוצה להפוך אותו

למגרש הניה צבורי, למעט שהוא יצטרך אותו. באותו שלב יכול בעל המגרש

לנהל מגרש חניה אני יכול לבד. אני אעשה במגרש הזה מגרש

בשבילי זה מספיק וזה טוב. בסך הכל אני רוצה

שימוש. ברגע שאתה בעל המגרש עושה בו שימוש, דייני. בזה נותנים לו

לפי ההצעה שבאה בישיבה הקודמת אוטומטית רשיון. יש פה דבר שלא קיים

באף הוק. מהייבים את הרשות המקומית לתת רשיון ולא משאירים לה שקול

דעת. זה פעם ראשונה בהקיקה.

האיש הזה, לאהר שכוונת הרשות המקומית סוכלה להפוך את זה

למגרש, הוא עושה בעצמו מגרש. אבל כעבור חודש הוא מגיע למסקנה שזה

בלבול מוה, בשביל מה לו והוא מפסיק. מה התוצאה? שגם המגרש נשאר ריק

וגם לא מתנהל שם מגרש הניה והרשות כאילו גמרה.

לכן בא סעיף ג' שאומר מה יקרה אם הוא מפסיק. לפי ההצעה שלי,

רק הרישא בלי הסיפא, התוצאה תהיה שהמגרש יהפוך הזרה להיות מגרש

ריק. ואז הרשות המקומית יכולה להתהיל שוב את כל הדבר הזה מהדש. זה

י המצב.

ד. בן-מאיר

פרט לשינוי שהציע מר טלמור אני מסכים לכל. אבל האם לקחתם

בחשבון שמגרש הניה זה לא רק ענין של רשוי העסקים, זה גם ענין של

משרד התחבורה וכו'?

אני חושב שבמקום למחוק את הסיפא כדאי לבוא ולומר: לא יפסיק

אדם את השמוש במגרש כאמור כמגרש חניה פרטי, אלא לאחר שהודיע על כך

לרשות על מנת שתדע או לאהר שקבל היתר. אבל אלה הם התנאים מתי מותר

לו לאדם. אתה רוצה להפסיק, תודיע. תודיע על כך לרשות.

הערה: נדמה לי שתוך שלושים יום מיום שהאיש קבל רשיון להפעיל

מגרש חניה פרטי, הוא לא יהיה מסוגל להכין את כל התשתית להפעלתו.

שלושים יום זה תקופה קצרה מאד, כמו שנאמר בשורה ראשונה. זו נקודה

אחת.

אני הוזר ומאמץ את הרעיון הקודם של אדון טלמור

ולא את הרעיון של צ. עינבר. אין לאלץ אותו להפעיל אלא תהיה לו

הרשות בכל עת להפעיל או לא להפעיל. שידעו שהמגרש הזר להיות ריק.



איפה שיש סמכות כתבנו רשות. אבל כשאדם צרייך להודיע, הוא לא

יכול להודיע לעירית. בעיריה הוא צריך כתובת. המכתב יכול להגיע

לפקיד המודיעין. ההודעות שמוסרים בכל החוקים לראש הרשות. הוא

הכתובת מבחינה פורמלית. צריך להודיע על כך לראש הרשות.

יש מחשבה בקשר לשלושים יום ואני חושב שיש הגיון, שאולי שלושים

יום לעשות אספלט וכו', קצר מדי. שישים יום.

שלושים יום הם מתייחסים לחובתו להודיע על הכוונה. שישים יום

זה אחרי שהוא הודיע על הכוונה, כמה זה צריך לקחת לו להכין את

המגרש. זה ביחד שישים יום, שלושים ועוד שישים. לכן זה צריך להיות

שלושים.

בסעיף 6א כתוב שהוא תוך שלושים יום צריך להחליט אם הוא רוצה

או לא רוצה לעשות מגרש חניה. כך כתוב. אם הוא הודיע שכן, יש לו עוד

שישים יום להכין את המגרש.

(מקריא את סעיף די). בסעיף א' נאמר שיהיה שלושים יום. סעיף

די

נותן תוספת של שלושים יום.

בסעיף 6א יהיה כתוב: תמסר לראש הרשות תוך שישים יום ממועד

קבלת הודעה.נקודה. הזכות כאמור תעמוד גם לאחר תום שישים יום. אנחנו

נותנים לו עוד שישים יום, היינו מקסימום ארבעה חדשים.

גם פה לאחר תום שישים. ובלבד שנתן את ההודעה לראש הרשות

לפחות שישים יום לפני מועד תחילת השמוש במגרש כמגרש חניה פרטי

והחזיר לרשות את ההוצאות שהוציאה להכשרת המגרש כמגרש חניה צבורי.

פרק רביעי.

י. לו י

בקשתי שתהיה אפשרות לאיש, לאחר שהוא לא השתמש בזכותו להפעיל

את המגרש כמגרש חניה פרטי, ולאחר שהעיריה מפעילה את המגרש כמגרש

או.קיי, נראה לי טוב ואני מבקש. אם זה

כתוב, שנבין את זה.

האם ד' אומר שאפשרות החרטה של האיש ואומר: ראיתי שהעסק טוב,

אני מקבל על עצמי להפעיל את המגרש אחרי שהחזרתי לכם את הוצאותיכם.

שנדע.

(ממשיך לקרוא פרק רביעי).

האם מדובר שהאיש יקבל רק את ההוצאות, זה הוצאות בפועל כיפי

קבלות או גם שפוי על נזקים שנגרמו לו? הוצאות צריכות קבלות. מה זה

הוצאות בעקיפין? אני לא יודע מה זה הוצאות בעקיפין.

אנחנו מדברים פה על מגרש שעוד לא עשו בו כלום, שהבעלים קבל

את ההודעה. בסך הכל מה שקרה שבית המשפט אמר: ההתנגדות לצו מוצדקת.

לכן אני, בית המשפט מבטל את הצו.

אז אמר חה"כ ד. בן-מאיר בישיבה הקודמת: אם הטרידו אותו סתם,

שלחו לו צו, הוא היה צריך לקחת עורך דין, היה צריך להוציא הוצאות

משפט, היה צריד להתארגן, אולי לקחת מומחים. בית המשפט אמר שהוא

צודק. למרות שלבית משפט תמיד יש זכות לתת הוצאות, הרי אמר פה: בואו

נכתב מפורשות.

לכן כתבנו לפי הצעתו של חה"כ ד. בן-מאיר: אם בית המשפט מבטל

את הצו, הוא רשאי גם לחייב את הרשות המקומית בהוצאות שגרמה לבעל

המגרש. אבל כדי להבהיר, שמענו שלמר לוי היו ספיקות, אמרנו: לא רק

במישרין, שהוא היה צריך להוציא כסף, אלא גם בעקיפין.

מישהו חושב שהנסוח לא מספק יגיד. מר שפט.

הצו הזה יכול להיות מוצא בראשית הדרך וגם לאחר חמש השנים.

לרבות שפוי נזקים שהיו לו.

יש לי עוד הערה נסוחית. לנסח את סוף סעיף 9 באופן כזה: רשאי

לבטל את הצו או לאשר את הצו בשינויים או בלי שינויים, הכל כפי

שיקבע ולחייב את הרשות בהוצאות שגרמה לבעל המגרש, בין במישרין ובין

בעקיפין.

לחייב את הרשות בהוצאות שגרמה לבעל המגרש לרבות הנזקים

שהיו לו אם היו לו.

הצעתי שהמלים: או לאשר את הצו אשמים או בלי, הכל כפי שיקבע,



יהיו טרם שאנחנו מעניקים כיבית המשפט סמכות להעניק הוצאות ושפוי

נזקים, כי אחרת מתפרש שהוא זכאי לשפות את הנזקים רק אם הוא מבטל את

הצו. אבל במקרה שהוא משנה אותו שינוי מהותי וכתוצאה מכך נגרמו לו

נזקים, אין לו סמכות.

אני מתנגד מסיבה פשוטה. אנחנו צריכים גם איזה שהוא דבר

להשאיר לרשות שזה יהיה מעשי. אם המצב שבית המשפט, גם אם הוא מאשר

הרשות צדקה, עשה פה בית גינה. אבל בכל זאת אני

פוסק לשלם את כל הנזקים ואת כל ההוצאות, למרות שבעצם הערעור לא היה

מוצדק. אנחנו יוצרים פה מושג שבמדינת ישראל עד כה לא היה קיים,

שכדאי בכלל לנהל את הערר. הערר יכניס כסף. הרשות לא תקבל כלום פרט

לזה שתשלם כסף לאזרח.

הסעיף הזה מאד מוצא חן בעיני. אם מצד אחד בכל מערכת החוק

הזו יש דבר חדש בארץ, לבוא לעלות על מגרש ולהפוך אותו למגרש חניה

ולעשות ממנו או גנון ואפילו לצוות עליו שהוא יטפל בו ויפעיל אותו

וכו' וכו', בא הסעיף הזה ונותן איזה הגנה לאזרח ושקול דעת מרובה

ורחב מאד לרשות המקומית לפני שהיא מחליטה את אשר מחליטה.

אנחנו כאן באים ונותנים מזור לאותו יסוד שמונח

בחוק של תפיסת המגרש. אני מציע מבחינה חברתית לחלוטין, מבחינת

הדאגה לאזרח, שהסעיף הזה ישאר בדיוק כפי שהוא. שהרשות, לפני שהיא

שמה יד תשקול היטב.

אני מצטרף להצעתו של נציג מרכז השלטון המקומי. הנוסח יהיה:

לפני בית משפט השלום, רשאי בית המשפט לבטל את הצו או לאשר את הצו

בשנויים או בלי שנויים הכל כפי שיקבע (לחייב את הרשות בהוצאות שהיא

גרמה לבעל המגרש במישרין וכן עם שפוי הנזקים.

אני כבר קבלתי את ההצעה המשולבת שאתה הסכמת לה.

הנוסח הסופי: בית המשפט רשאי לבטל את הצו או לאשר את הצו

בשנויים או בלי שנויים, הכל כפי שיקבע ולחייב את הרשות בהוצאות

שגרמה לבעל המגרש לרבות שפוי על נזקים שנגרמו לו.

אני מציע את המלה "ורשאי". אחרת אתה יוצר כמין חובה לשלם.

ורשאי לחייב.

(מקריא את סעיף 10).

יש לי הערה. אני מבקש לא לכתוב שהרשות לא תמנע מתגובה פסיבית,

הרשות תהיה חייבת להתיחס לכל בקשה

בנוגע למגרש כאילו לא קיים צו.

אני מציע להשאיר את זה כפי שכתוב. זה הכי טוב, זה כולל את

הכל ונותן את כל המסקנה. הנוסח הזה כולל את ההערה של אדון שפט

וכולל בחובו את אותו רעיון שאתה מביע. מאידך הרעיון שאתה מביע

מצמצם. התוצאה היא הפוכה ממה שאתה רוצה באמת.

יש לי בקשה. הסעיף הוא מאד קשה. נעצור כאן רגע. הריצה

המבוהלת הזו לא לרוחי.

מקריא.- איו במתן צו לשמוש ארעי כדי למנוע מבעל מגרש ריק

להשתמש במגרש לשמוש המותר על פי חוק התכנון והבניה, לרבות כל בניה

או עבודה טעונת היתר. ובלבד שנתן לכך היתר כדין. להלן עבודה מותרת.

רשות התכנון לא תמנע ממתן היתר כאמור בשל סיבה הקשורה בשמוש ארעי

במגרש.

אנחנו רצינו משהו מעבר לזה. אנחנו רצינו משהו שגם אם באזור,

דברתי על זה בישיבה הקודמת. אם באזור הזה יש רהתכנון או באזור הזה

מקובל היום לתת הקלות כמותיות אם עדיין יהיו אותה עת, שיעזרו לי

חברי לנסח את הרעיון הזה, כי אז, בשל כך בלבד שיצא צו, בעל המגרש

לא יקופח בכל אותם אטריבוטים שנותנים לאחרים.

זה לא מה שכתוב, יש בו היתר. אין בו יותר מהיתר. ככל שאני

מבין מדובר כאן על היתר. היתר זה היתר בניה על פי תכנון קיים.

דברנו במפגיע לא רק על היתר אלא על זכויות תכנוניות או פסיבדו

זכויות תכנוניות אחרות. על ידי כך למשל, אם באזור הזה, במיוחד

אצלכם בתל אביב, שיש עדיין ספוטפלנינג וזו בעיה תל אביבית מובהקת,

שבכל האזור כבר נתנו במגרשים תקוני תכניות לעוד שלש קומות, אתם לא

אתה לא תוכל להגיש תכנית לעוד שלש קומות, לא יהיה

לך כדאי לבנות. אלא גם זה יהיה מותר לו ואתה תהיה חייב להתעלם מזה.

זה היה הרעיון הנשגב. זה לא מבוטא בסעיף, ככל שאני מבין.

תשובתי היא כזו: היתר זה לא רק היתר בניה. היתר זה גם היתר



לשמוש חורג וזה כולל כל הקלה. אבל אני מקבל את הצעתך. הצעתי היא

שאחרי המלים היתר כאמור, להוסיף או אשור תכנית. אחרי המלים: ולא

תמנע ממתן היתר כאמור או מאשור תכנית בשל סיבה הקשורה וכו'

(מקריא סעיף 10ב).

ההערתי שאני לא רוצה להכות עד שהרשות תבטל את הצו. אני

רוצה שהצו יתבטל מאליו מתאריך מתן ההיתר. המצב הוא עכשיו כאילו

הרשות נתנה היתר וכו' וכו'. ברגע שאני רוצה לבנות אני צריך להכות

שהרשות תעשה לי טובה עד שהיא תבטל את הצו. מה הדבר הזה? זה יתבטל

אוטומטית מאליו.

לי יש שתי בעיות. מאחר ואנחנו הרחבנו את סעיף קטן אי, לא

רק להיתר אלא גם לתכנית, לפיכך אנחנו חייבים להתיחס בצורה זו או

אחרת גם בסעיף קטן ב' בצורה זו או אחרת לתכנית. זה ילך בחלקו

לטובתך ובחלקו לרעתך. מפני שאז אנחנו צריכים לאבחן שכאשר רק התכנית

מאושרת אבל היתר בניה עוד לא הוצא, עדיין לא יהיה צורך לבטל את

השמוש הארעי.

מבחינה הגיונית כך זה בנוי. יש בדרך כלל הבחנה, ככל שאני

-מבין, בין אשור התכנית לבין מתן ההיתר. יתכן שהוא ירצה כבר את

הליכי אשורי התכנית, אבל אין לו עוד כוונות לבנות. את המנגנון הזה

ואת ההבחנה הזו אנחנו צריכים להכניס, אם הצעתי תתקבל.

אני חושש שפה עלולה להיות סחבת ללא כל הצדקה. אני מציע

ולהחזיר את מצב המגרש לקדמותו ועשות תעשה כן

לא יותר משלשה חדשים ממועד ההיתר. בלי צו, בלי בכל האפשר, בלי כל

הדברים האלה.

להחזיר את מצב המגרש לקדמותו ועשות תעשה כן

לא יאוחר משלשה חדשים ממועד ההיתר.

אותו עקרון שהנחה אותנו בשמירה על זכויות האזרח ואמר לנו

שישים יום זה לא מספיק זמן כדי לשקול וכדי להתארגן, אותו הגיון לפי

דעתי בגלל האינטרס הצבורי של החוק, צריך להיות מוחל על הטיימינג או

על ההתארגנות של הרשות מרגע שנתן ההיתר.

סך הכל מטרת החוק כדי לשרת את הצבור למטרות אחרות, כלומר

למשל חניה. צריך לאפשר לרשות למצוא מספיק זמן כדי שהיא תוכל לשרת

את הצבור בדרך חלופית מהדרך הזו. לכן, עם כל הכבוד, אני לא יכול

להצטרף לאותן דעות שמחייבות הגבלה בזמן ההתארגנות. הרשות חייבת



לבטל תוך שלשה חדשים וחזקה על רשות צבורית, כדי להסיר את הדברים.

אני לא מציע לגעת בזה משום שבסופו של דבר הנזק שיצא מזה יהיה

גדול.

נתנו לאזרח שלשה חדשים להתגונן בפני הרצון לשנות את השמוש

במגרש. למעשה יש לו שישים יום ועוד שישים יום. אני מציע שיהיה אותו

דבר לרשות, שיש את המקסימום של שלשה חדשים להסיר את זה לאחר שהענין

הזה יצא.

בקשר לתקפות הצו אני מסבים בתנאי שנעשה את ההבחנה של מר שפט

כיוון שעל רקע העבודה שעכשיו משנים רהתכנון והרה תכנון הזה יבנס

לתוקפו בעוד חמש עשרה שנה, לא יובל לבוא ולהגיד: עכשיו תבטל לי את

הצו כי בעוד חמש עשרה שנה אתה הולך לבנות שם משהו אחר.

אני חושב, אני מובן להשביע את רצון בולם אם אסביר את התיזה

שעומדת מאחורי הנסוח הקיים. התיזה היא שאנחנו צריכים אקט פורמלי גם

של בטול על מנת שיהיה ברור אם מצב בוטל או לא ולא יהיה ספק אחר כך

בבית משפט או במעשים, שהאזרח לא יהיה ער, יחשוב שאתה מבטל והוא

יחשוב שיש לך היתר והעיריה תגיד אין היתר.

לבן חשוב לי, לדעתי, את ההיתר נותנת הוועדה המקומית. אם

בהוצאת ההיתר יש חובה לבטל, אין חילוקי דעות על כך שיש אז חובה

שהצו יבוטל. אלא מה? המחלוקת ביני לבין חברי מר לוי היא האם זה אקט

אדוני, מאחר ובתאריך זה וזה קבלת היתר

אני בזה מבטל את הצו או אם זה אוטומטי.

אני לא חסיד של השיטה האוטומטית. אם זה אוטומטי יהיה וכוח אם

כן בטול או לא בוטל. צריך לבדוק אחריו. הצעתי היא כזו: לחייב את

הרשות לעשות את זה ולהטיל עונש פלילי על אי בצוע החובה. הרעיון היה

שהרשות תהיה מחויבת.

אנחנו צריכים להבין, אנחנו מטעמים צבוריים ירדנו לנכסיו של

הפרט. עשינו את זה בצדק. אבל צריך לפעמים לזבור את זה. עשינו את

זה בצדק לפי החוק המוצע. אם החוק הזה יהיה, אנחנו עושים את זה בצדק

וכדין והצבור יהנה. ברגע שבטלה ההצדקה, אנחנו צריכים לתת לאיש חזרה

את רכושו.

לכן אני מוכן לנסח שהיתר העבודה הוא גם הודעה על בטול הצו

לשמוש. זה א. ב. אני, עם כל הכבוד, שלשה חדשים זה הרבה זמן. מי

שאומר לי הקבלה, ששם נתן לאזרח להאבק שלשה חדשים, זה דבר אחר.

שהרשות המקומית, במחילה מכבודה, תתארגן. שישים יום זה מעל ומעבר.

אבל אני מובן לתת את השישים יום, אבל לא שלשה חדשים. שני התקונים

האלה נחוצים לסעיף הזה.



צ. ענבר

לי נראה שיכול להשאר גם הנסוח הזה. אבל מה שאני מציע זה לקבל

את הצעת מר שפט להכניס פה. לגבי הבטול או לגבי ענין הבטול

האוטומטי, זו שאלה ערכית שבאה, מן הראוי שחברי הכנסת יחליטו איך הם

רוצים. אם הם רוצים לראות את ההיתר או את אשור התכנית כאוטומטית גם

כבטול הצו או שהם רוצים שיהיה צו מבטל חד משמעי. זה חברי הכנסת

צריכים להחליט. מן הראוי להוסיף את מה שהציע מר שפט בענין האשור

תוכנית.

אני מסכים לשני הענינים האלה גם יחד, שהצו מתבטל אוטומטית

ושיש הבחנה לגבי אשור תכנית או אשור בניה עצמה, היתר עבודה. אני

מבקש ששני הנושאים האלה ינוסחו עכשיו.

אני אתן נסוח. את המלים תבטל הרשות את.. למחוק. במקום זה

לכתוב מתבטל. ניתן היתר לעבודה המותרת במגרש כולו או רובו, מתבטל

הצו לשמוש. מיום ההיתר.

זה בסדר גמור.

אני בקשתי למחוק את המלים ושיהיה כתוב כך: ולהחזיר את מצב

המגרש לקדמותו לא יאוחר משישים יום מיום ההיתר. אחרת יסחבו אותו

יותר מדי בלי סוף.

אני חושב שהנסוח הקיים הוא לטובת האזרח. מה שאתה הולך

לעשות זה להרע לו. היות ואני ראיתי את הקונצנזוס שלך, אני מציע לך

קבל את זה. פה זה לא שלשה חדשים. הוא אומר לו קודם כל לא יאוחר.

אמרנו כבר שרובו או ככולו נמחק.

להיפך. אני מציע תשאיר את זה כיוון שנגיד שרצית להקים שם

בשביל קיוסק לא מבטלים את הגינה. תכניס את זה לתוך

הגינה. תכניס את זה לבותקה. הוא יכול לבוא ולומר: אני הקימותי

קיוסק ועכשיו אני רוצה תורידו את זה.

אתם באמת מתכוונים לדבר כזה, מה זאת אומרת הוא יקים קיוסק?

איזה קיוסק, איך הוא יכול להקים קיוסק, על פי מה? זה יהיה על זה?

איך? מה אתם מספרים ספורים? גדר הגנת בחוק, הוא מעוגן פה. אבל



קיוסק לא מעוגן פה. איזה קיוסקים? מה קיוסקים?

כולו או מקצתו זה לא מזיק לאזרח. מוחקים את המלים כולו או

רובו.

המגרש, כאשר הוא עומד, אפשר לבקש ממנו היתר ולצערנו צריך

היתר לכמעט כל דבר. כדי להקים ברז מים ולעשות מתקן מים, לעשות

בותקה לשומר בשביל מגרש החניה, כדי לעשות גדר למגרש צריך היתר. אם

עצם העובדה שלמגרש נתן היתר כלשהו יבטל את הצו, אנחנו נותנים במו

ידינו את האמצעים בידי כל אזרח בעל רצון רע לנטרל את הצו בדרך

הפשוטה ביותר. הוא פשוט לא יגיש על רכושו את הדבר הכי קטן, בניה של

מטר אחד. על סמך המטר הזה במגרש של ארבעה דונם ישוחרר מהחוק. אני

חושב שלא לזה היתה כוונת הכנסת.

מישהו חושב שהתוספת כולו או מקצתו היא מזיקה לאזרח? איך

היא תזיק לאזרח?

צ. ענבר .-

אני רוצה לתת דוגמא שחברי טלמור נתן. אדם רוצה להמשיך ולעשות

במגרש הזה מגרש חניה. זה עסק טוב בשבילו. אלא מה? הוא אומר: יש שם

שומר שתהיה לו בותקה. מה שקורה, בשביל הבותקה הזה צריך ההיתר. מה

שקורה, על ידי בקשת ההיתר לצורך המגרש מתבטל כל המגרש. אבל זה לא

הולך. זה דוקא לרעת האזרח.

יש לי הצעה נסוחית שיתכן ותאזן את הכל. נתן היתר לעבודה

מותרת במגרש שמונע או ששולל או מגביל באופן משמעותי את השמוש הארעי

במגרש, רק אז יתבטל הרשיון. וזה עושה אזון.

אבל אז, אם כך, אני בהחלט מקבל שזה רעיון, מוכרחים להגיד

במקום מתבטל, תבטל הרשות. מדוע? מפני שאז צריך איזה שהוא תשובה

אחרת, זה כן שולל את השמוש או לא שולל.

אם אתם רוצים לקבל את ההצעה הנגדית צריך לעשות אקט של בטול.

אז יש שקול אם זה מפריע או לא מפריע, יחליטו. אני מציע: נתן היתר

לעבודה המותרת במגרש כולו או ברובו. אז זה ממילא כולל את מה שאמרתי

ויוצר איזון.

אם אדם קבל היתר להפעיל על ארבעים ותשעה אחוז מהמגרש, העיריה

תהיה שותפה שלו כל הזמן?

יש לי הצעה כדי להרגיע את החששות. להכניס פה את בית המשפט,

את זכות הערר. אזרח הרואה את עצמו נפגע על ידי זה שהרשות לא מבטלת,

יוכל לפנות לבית משפט ולחייב את הרשות לבטל את הצו.

הסעיף הזה אומר ככה: זה המגרש, עד עכשיו היתה עליו חניה או

נטע עליו עץ או דשא, לפי ראשיתו של החוק עד עכשיו. והנה האזרח בעל

המגרש הגיש הצעת בניה לוועדה מקומית. הוועדה המקומית אשרה לו להקים

שם בית של שלש קומות. יופי. מרגע זה אסור לרשות המקומית להמשיך

לשים ידה עליו, אסור לרשות המקומית לעכב בדבר כלשהו את ההיתר שהיא

נתנה במו ידיה.

לכן אל תגעו בסעיף הזה, תשאירו אותו כפי שהוא. מה הוא אומר?

לא רק אם למגרש מגיע שלש קומות. נכון שמגיע שלש קומות, אבל קבלתי

רק על קומה אחת. לכן גם מתבטל ענין המגרש. לכן ברובו או כולו. לא

ניצול מלא. הרי הענין של הבותקה מפריע לי.

ניתן היתר לעבודה המותרת במגרש כולו. רובו מתבטל. אז זה

הולך אוטומטית.

צ. ענבר

אני מציע: ניתן היתר לעבודה המותרת במגרש, בלי כולו או ברובו.

מתבטל הצו לשמוש ארעי בשטח לגביו ניתן ההיתר. במקום שבו עומד

הקיוסק לא כלול. אין פרשנות. מפני שאם ניתן היתר, ההיתר ניתן לגבי

שטח מסוים. התירו לו בותקה, התירו לו בנין. נשאר חצי מגרש? העיריה

תגיד: רגע, רגע, חצי מגרש אין לי כבר מה לעשות עם זה.

אני מציע: ניתן היתר לעבודה המותרת במגרש, מתבטל הצו לשמוש

ארעי בשטח לגביו ניתן ההיתר. רשאי בעל המגרש לדרוש מהרשות להסיר

מהשטח האמור ולהחזיר את מצב השטח לקדמותו. אחרי זה המגרש זה בסדר

כי מדובר על בעל המגרש.

(מקריא את סעיף 11).

יש מועצה ארצית לתכנון ובניה. שאלתי אם היא מעורבת בנושא

חוק זה ואם יש צורך לערב אותה. לדעתי יש צורך לערב אותה. יש חוק

תכנון ובניה. ואנחנו בחוק הזה שלנו של מגרשים ושל גינות, עושים

משהו נגד חוק התכנון והבניה.

שאלתי אם הוועדה הנכבדה הזו לא רוצה לשמוע את חוות דעתה של

המועצה הארצית או מישהו שמייצג את המועצה הארצית.

איני יודע מה עמדת המועצה הארצית לתכנון ובניה. אבל בנגוד

לדעתו של חברי לוי, איני בטוח אם יש להם ענין בזה כאשר השמוש הוא

שמוש ארעי במפגיע. בשמושים ארעיים אני מניח שאין להם ענין. אנחנו

לא עוסקים בתכנון קבע.

האם אין טעם לבקש שהם יגידו את עמדתו של שפט שאין להם ענין

בחוק זה?

אני רוצה להרגיע את ידידי לוי. אפנה ליו"ר המועצה הארצית

ואשאל אותו אם יש לו ענין כלשהו. אני לא מניח שיהיה לו.

(מקריא את סעיפים 12, 13).

לגבי סעיף 12 יש לי הערה. הרשות לא יכולה להחשב כמחזיקה

לענין כל דין, אלא היא תחשב כמחזיקה רק לענין המטיל חובה או אחריות

על המחזיק.

(מקריא סעיף 13, 14. פרק חמישי - סעיף 15, 16).

האם האמירה מיש הורשע לענין חוק זה, נאמר שהסמכות שאתם

מעניקים לו ברגע זה היא רק לגבי המגרש הזה או היא סמכות כוללנית

לגבי מגרשים?

מקריא סעיף 16: מי שהורשה לכך על ידי ועדה מקומית רשאי להכנס

בכל עת סבירה לכל מקרקעין ולשכור למדוד לבדוק אותם ולעשות בהם כל

פעולה הדרושה לבצוע חוק זה. ובין השאר לצורך עריכתה ובצועה של

תכנית. אך לא יכנס לבנין המשמש למעשה בית מגורים ללא הסכמת תוספו,

אלא בשעת היום ולאחר שמסר לו ככל האפשר עשרים וארבע שעות מראש

הודעה על כך בכתב ולא יכנס למקרקעין שבהחזקת צבא הגנה לישראל או

שלוחה שלו.

הסמכות תנתן רק לגבי מגרש שניתן עליו צו לשמוש ארעי.

שעומדים לתת לגביו צו.

(מקריא סעיף 17}.

קחו בחשבון שכבר דנו בזה. אנו רק עוברים לשם בדיקה.

בקשר לתת סעיף ד', זה יהיה סעיף עצמאי, 18. הערה שניה: הסעיף

הוא סעיף מאד יסודי לגבי תחילת תוקף של צו לשימוש ארעי. אמנם הוא

נמצא בסוף החוק. אני מציע טכניקה לגבי הוודאות שההודעה על צו

לשימוש ארעי הגיעה לידי הבעלים. על ידי זה שהדבקת פתק על המגרש, זה

לא אומר שהאיש יושב בארגנטינה או שיורשיו שיושבים בארגנטינה יודעים

שאתה תפסת להם את המגרש. אני רוצה שהבעלים ידעו.

יש בעיה בסיסית שיש מגרשים שבאמת בארץ לא תמצא את הבעלים

שלהם. בקושי מוצאים מישהו שמנהל אותם. לכן הוספנו את הסעיף שצריך

להודיע גם לבא כח.

ב. סעיפים 344 345 לפקודת העיריות, מאחר וגם העיריה בענין

מגרשים של ארנונה, יש לה אותה בעיה, קבעה את ארבעת דרכי המסירה. זה

מסירה לאיש, מסירה במקום עבודתו, משלוח בדאר רשום והדבקה. אנחנו

אמרנו שאת ההדבקה אנחנו מחייבים בכל מקרה בנוסף לכל יתר הדברים.

היות והרעיון הוא שא. מדביקים על המגרש, היות וזכות ההתנגדות היא

לא רק לבעל, היא גם למתזיקים. אנחנו כתבנו: לא בעל רשאי לערער אלא

כל מי שרואה עצמו נפגע. לכן חשוב להדביק על המגרש בנוסף להודעות

ששולחים לבעל, למקום מגוריו ולמקום עסקיו.

יש מגרש בעיר, יש לו אמנם בעלים בארגנטינה או יורשים

בארגנטינה, כמו שהעיריה יודעת להגיע אליהם כדי לגבות מהם ארנונה,

היא גם צריכה להודיע על כך שהיא עומדת לקחת את המגרש. היא תודיע

להם. והיה וזה מגרש שלא יודעים של מיהו, ממילא זה לא משנה.

אם לא יודעים של מי המגרש, יש חוק אפוטרופוס הכללי שהוא יודע

לתפוס נכסים שאין עליהם בעלים. לא העיריה תוספת את המגרשים הללו.

אני מציע שהצו ימסר לבעלים. אין בעלים, תודיע לאפוטרופוס הכללי שיש

ברחוב צייטל 6 מגרש שאין לו בעלים. האפוטרופוס הכללי יתפוס את

המגרש הזה לפי החוק.

אני מציע שהצו ישאר כפי שהוא. כדי לשמור על סך כל המערכת,

הסעיף ישאר כמו שהוא קיים עכשיו. ההודעות

תמסרנה כפי שהן מצויות כרגע בהוק. תנתן זכות לגבי אדם שנעשה לו

איזה שהוא שימוש במגרש ולא ידע על כך, תנתן לו ארכה להגיש ערר או



לפעול בכל אותם כוחות וסמכויות שמוענקים לו על פי החוק שישים יום

מרגע שנודע לו בפועל. כך נשמור על יעילות החוק ועל זכויות האזרח.

הרי סעיף 9 בנוסחו החדש, אחרי שתוקן, מדבר על זכות ערר תוך

שלושים יום מיום קבלת הצו. כלומר לא מהיום שהצו ניתן. אם פלוני קבל

את הצו, כעבור חצי שנה, קבל כדין. לא מדברים על זה שהוא קבל באחור.

הצו נשאר תקף. זכותו לערער נשארת.

האם ההנחות של 344 ו-345 אינן הופכות לכך את מה שכתוב בסעיף

9 שלד במלים אחרות? הואיל ויש שם כל מיני תחליפי מסירה, רואים

אותם כמסירות לפי פקודת העיריות, תשאל שאלה. האם על ידי כך אי אפשר

לטעון שאני לא ידעתי אבל תחליף המסירה בוצע כאילו ידעת.

לכן אני מציע, אם אתה חושב שזה הסעיף, שנאמר בפרוש שזכות

הערר בכל מקרה חלה כאשר הידיעה היא ידיעה ממשית ולא תחליף למסירה

לפי 344 ו-345. אז אני מקבל את הרעיון שלך. ( י. לוי : תחזור לסעיף

9. קבלת הצו על ידו או בא כוחו.)

אז יש לנו בפרוטוקול לפחות שכאן התכוונו לומר שלא בתחליף

מסירה אלא מסירה ממש בעין. אז מגינים על כל הזכויות.

(מקריא סעיף 19). אפשר לגמור נושא כגון עכשיו, מה שהשארנו

למשפטנים ואז נגיד חזק חזק ונתחזק? גינון למעט נטיעת עצים ושתילה.

בקשר לצמחיה מוגנת לאדון שפט היתה הצעה.

הצמחים המוגנים הם חלק מחוק הגנים הלאומיים ושמורות טבע.

בצורה זו או אחרת יש שם משהו כמו צמחים מוגנים, אוביקטים מוגנים,

ערך מוגן וכל מיני מוגנים כאלה. אני מציע מפני שהוספנו את ערכי

הטבע המוגנים האלה, זו היתה הערה של ידידי ריקרדו שאמר שראש עירית

מצפה הצליח למנוע שמוש במגרש על ידי רסקו על ידי כך שהוא שתל שם

צמחיה מוגנת. אסור היה להוריד אותה.

לפיכד אנחנו מציעים שאנחנו נוסיף כאן: נבדוק. לא נגמור את זה

סופית סופית אלא על דעתך ועל דעת כבוד המציע וחבר הכנסת דנינו כדי

שלא יתנגד לכד. אבל אני מציע שאנחנו נוסיף כאן: ושתילת צמחים

מוגנים כמשמעות דיבור זה בחוק גנים לאומיים ושמורות טבע או כמשמעות

ערכי טבע מוגנים, משהו מעין זה ובזה גמרנו.

פה הבעיה אינה שמישהו לא יבין מה זה צמחיה מוגנת, מכיוון

שפה מטילים את האחריות על הרשות המקומית. חזקה על הגננים שלה שהם

צריכים לדעת, כי ברגע שמסמנים מה זה. זה הלא לא כשבאים אל האזרח

שמע, לפי סעיף 2/52 ולא מנסחים את הסעיף ולא יודעים על

מה מדובר.

אם אתם מכניסים צמחיה מוגנת והכוונה לכל צמח שאסור לעקור

אותו במדינת ישראל כיוון שהוא צמח מוגן החל מרקפת ונרקיס וכלה בארז

לבנון, ברור שהדברים האלה אסור להכניס שם כדי שזה לא ימנע את פנוי

המגרש כאשר יגיע מועד פנויו על פי סעיפי החוק הזה.

כאשר מדובר בנטיעת עצים הרי זה ברור. עצים יש בהם גם משום

כל מצבו של השטח. עץ גדל ושולח ענפים. לעומת זה מה זה צמחיה מוגנת?

נניח שישימו שם ערוגה של נרקיסים. מה בכך? ערוגת הנרקיסים תהיה

שנה, תהיה שנתיים, תהיה חמש שנים.

ערכי טבע מוגנים אלא טבע, ערכים שגדלים בטבע. לא מדובר על

פעולות שעושים, פעולות יזומות של שתילה. לכן נטיעת עצים זה מספיק.

אני מבין שיש צמחים מוגנים, אחר כך בא בעל חמקום ורוצח לבנות

אדוני, אסור.

אני רוצה מראש למנוע מהרשות המקומית להתעסק בדברים מפוקפקים.

זה הכל. מה איכפת לך שיהיה שם נרקיסים ואירוסים מהולנד שהם לא

מוגנים ולא איריסים מוגנים? מה איכפת לי? זה לטובת האזרח. זה חוק

שאנחנו הולכים להבטיח את האזרח, כיוון שהחוק עצמו הוא חוק שדני נו

כבר אמר מה החשש שלו. אני מציע להשאיר צמחיה מוגנת.

אני מבקש תקון קל בסעיף. ערך טבע מוגדר בסעיף 40 לחוק הגנים

ערך טבע, כל דבר או סוג דברים שבטבע, בין

חי, בין צומח, בין דומם שיש לדעת שר החקלאות ערך לשמירתו.

לפיכך אני מציע שלמעט נטיעת עצים ושתילת צמחים שהם ערך טבע

לפי סעיף 40 לחוק הגנים הלאומיים ושמורות טבע, התשכ"ג 1963. בזה

פתרנו את הבעיה.

למעט נטיעת עצים ושתילת צמחים שהוכרזו.

מי בעד חצעת החוק? ד. דנינו: אני מכניס חסתייגות.

אנחנו בדיון מוקדם. הסתיגויות עוד לא. רק כשיגישו לקריאה

שניה שלישית. בינתיים אנחנו מגישים.

למעט נטיעת עצים ושתילת צמחים שהוכרזו כערך טבע מוגן, בהתאם

לחוק גנים לאומיים שמורות טבע ואתרי הלאום התשמ"ז 1963.

הישיבה ננעלה בשעה 14.20.