הכנסת האחת--עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן

ו



פרוטוקול מס' 158

מישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה

יום רביעי, י"ב באייר התשמ"ו, 21.5.1986, שעה 09.30

חברי הוועדה: די שילנסקי - היו"ר

עי עלי

א' ורדיגר

על סולורר

מי וירשובסקי

ב: שליטא

4

מוזמנים; חבר הכנסת אי שאקי

דייר חי חפץ - משרד הדתות

יי לוי - משרד המשפטים

שי ויגדור - " "

אי שפט - משרד הפנים

היועץ המשפטי של הוועדה; צי ענבר

מזכיר הוועדה; יי גבריאל

רשמה; מזל כהן

חוק המצות (איסור חמץ), התשמ"ה-1985.



חוק חג המצות (איסורי חמץ), התשמ"ה-1985

אני פומה אה הישיבה.

הצעת חוק המצות

(איסור חפץ), התשמ"ה-1985. רנו בחוק בקריאה טרומית וקריאה ראשונה,

נקרא סעיף סעיף. (קורא סעיף 1).

"עוגות ומוצרי לחם אחרים".

"ומוצרי קמח".

יש עוגות מקמח מצה.

ישנה הצעה להוסיף בסעיף 1 "וכל מוצרי

קמח חמץ אחרים". אני מעמיר את סעיף 1 עם התוספת חנ"ל להצבעה.

ירועח התנגרותי לנושא. אני לא רוצה

לפרס אותה. אני חושבת שצריך לשמור על

מנהגי המדינה ולא צריך לעשות דברים להכעיס. יחר עס זה, אני לא

הושבת שצריך להכנס לגשמה של כל אחר.

זה לא להכנס לנשמה של כל אחד. זה רק

בפומבי.

כידוע, בפסח, בחנויות הכל-בו ובצרכניות

לא מציגיס מוצרי חמץ, האיטריות, שקרי מרק, מה רינס? זה לא מופיע

בחנויות הכל-בו?

זה מוצרי חמץ. זה לא מופיע כצרכניות.

אם מוסיפים את הפיסקה: "כל מוצרי קמח

"לחם, לחמניה,

לא יציג כל בעל עסק מוצרי קמח...

שלושה הראשונים בולטים, יסודיים.

לגבי "בפומבי", נאמר בתוך חנות גלוי

לעין זח גם בפומבי?

ברור. בל יראה ובל ימצא.

מה המשמעות של המלה "בפומבי", האם מותר

למכור? .

מותר למכור, רק להציג אסור.



1

ע' עלי ;אם יבואו לאותו מזנון או אותה תנות ובעל

החנות יוציא פיתות וימכור, מה הועילו

חכמים בתקנתם? "לא יציג ולא ימכור",

לא הסברתם את זה כף.

א' שאקי; במליאת הכנסת דברתי על הצגה ומכירה,

צי ענבר; במליאת הכנסת נאמר רק הצגה,

ע' עלי; צריך למהוק כאן את המלח "בפומבי", המלה

"בפומבי" באה בעצם למעט, כאן אני רוצה

את ההכללה,

מ' וירשובסקי; זאת-אומרת אסור להציג למכירה, אני רוצה

לרעת מה תהיה מערכת הפיקוה, היא תוכל

להכנס לכל מדף?

היו"ר ד' שילנסקי; במקום "לא יציג" יהיה "לא יחזיק",

מ' וירשובסקי; יש לי דעה שלילית על החוק הזה, הונחה

הצעה מסויימת ואמרו לנו; לא רוצים לנקר

את עיני הבריות בשבוע הפסח ולהציג בפומבי מוצר חמץ למכירה, אם עכשו

באים המציעים ואומרים, זה לא רק להציג מוצר המץ אלא גם למכור אותו

וזה יהפך איסור למכירה, זה נושא חדש שאינו כתוב בהצעה הזאת, איני

חושב שאנחנו יכולים לדון בזה ולא על זה הצביעה הכנסת,

היו"ר ד' שילנסקי; בינתיים הסתמנו פה שני ניסוחים, ניסוח

אחד אומר את הקיים, היינו; לא יציג,

ניסוה שני אומר; לא יציג בעל עסק,,, ואת המלה "בפומבי" למחוק,

"לא יחזיק".

יי לוי; היום מכסים את זה, מה זאת אומרת "לא יחזיק"?

ע' סולודר; עד היום ידוע ומקובל שאפילו בקבוצים,

בבתי הארחה, שומרים על דיני כשרות על-מנת

שכל אדם במדינת ישראל, אם הוא שומר מצוות או איננו שומר מצוות, יוכל

להתארח, כאשר הביאו את החוק, עד כמה שאני זוכרת, בדברי ההסבר נאמר

במפורש לא להציג בפומבי על-מנת לא לפגוע ברגשות תושבים שהם דתיים,

"ומכירתם", המלה "מכירתם" לא מופיעה,

עי סולודר; ידוע כל הענין של מכירת החמץ וכן הלאה,

אף אחד לא מערער על זה, אבל יש הסדרים

קבועים וכל בתי העסק הלא לא זורקים את כל מוצרי. הקמח, אטריות,

שקדי מרק, והיום יש מאות פריטים,

פוכרים מכירה פורמלית כרי שזה לא יהיה

בבעלותו,

ע' סולודר; פה מדובר על "לחם, לחמניה ופיתה". עכשו

לפרס את כל הסוגים - אנא אנו מגיעים?

יש שתי הצעות למחשבה. א. "לא ימכור בעל

עסק מוצר חמץ". אפשרות נוספת, ואולי

על-ידי כך יהיה איחוד של כל הגורמים, "לא יציג בעל עסק" ולמחוק

את המלה "בפומבי". זה יספק את חה"כ עדנה סולודר ואולי גם את

הה"כ וירשובסקי.

אם פה עולה הצעה שאומרת למחוק את המלה

"בפומבי" אז מבהינת הוועדה זה בסדר. אני

אצביע נגד זה, אבל בהחלט לגיטימי לעשות את זה. אז זה במסגרת של

הצגה. אבל אם אתה מציע הצעה שאומרת: "לא ימכור", זה משנה את אופיו

של החוק.

חה"כ שאקי, בדברי ההסבר שלך אתה אומר

שהחוק אמור לא לפגוע ברגשותם של אנשים, ולא להציג מוצרי חמץ בחלונות,

"לא ימכור", אתה מעמיד דבר חדש לחלוטין.

כתוב בצד: "איסור הצגת חמץ".

מי וירשובסקי; אם אתה רוצה להציע איסור מכירת חמץ, יתכן

שהיה צריך לדון על כך במליאה. זה נושא חדש

ואנחנו לא יכולים לדון בו כאן.

אי ורדיגר; בסעיף 1 כתוב במפורש: "מוצר חמץ למכירה".

צי ענבר; לא יציג למכירה.

זח אותו דבר.

לא כתוב: לא ימכור.

אני מציע לקבל את ההצעה הראשונה של היו"ר.

אני חושב שההצעה הזאת יכולה להתקבל, כי

הכוונה היא למכירה ועל כך אין ויכוח.

הרי התחלתי את הויכוח בענין הזה. אני

מציע שנכתוב; "לא יציג ולא ימכור בעל

עסק מוצר חמץ". את המלה "בפומבי" למחוק.

עי סולודר; אם נקרא בעיון את דברי ההסבר,- הדגש הוא

על פגיעה בדגשות הציבור הדתי. אני מוכנה

להתחשב בכך. אני אפילו רוצה לשאול, אם נאמר: "לא יציג בעל עסק בפומבי

מוצר חמץ למכירה או לצריכה", זה עדין לא אוסר את המכירה, אם זה לא

אוסר את המכירה, זה אולי עוד יכול להתקבל.



אי שאקי; אני תומך בכל מלה של חה"כ עובדיה עלי.

"לא יציג בעל עסק ולא ימכור מוצר חמץ

בימים אלה. לענין לזה מוצר חמץ להם, לחמניה פיתה וכל מוצר קמח

חמץ".

מי וירשובסקי; אני רוצה לקבל חווח דעת מהיועץ המשפטי,

אני טוען שזה נוסח חדש. אני רוצה לדעת

מהי הפרוצדורה.

צ' ענבר; אס חבר כנסת טוען שזה נוסח חדש, הוא

צריו לפנות לוועדת הכנסת.

מ' וירשובסקי; בסדר.

היו"ר ד' שילנסקי; יש פה שלוש הצעות להצבעה.אני כבר מצמצס

את זה לשתייס. אני מניח שחה"כ ורדיגר מוריד

את הצעתו בהתחשב בכך ששני הקולגים שלו נגדו ואחרי רבים להטות. ההבדל

לא גדול, רק הנסוח. הצעה אחת היא של חה"כ סולודר והיא מרחיקת לכת.

עליה צריו להצביע תחילה והיא הנוסח הקיים.

עי סולודר; נוסח קיים, איפה?

היו"ר ד' שילנסקי; כמו שכתוב פה.

ע' סולודר; לא. פה כתוב; "לא יציג בעל עסק בפומבי

מוצר חמץ למכירה או לצריכה". אמרתי שעקרונית

אני נגד החוק הזה. אבל שאלתי מומחים אם הצגה למכירה זה מחייב איסור

למכירה, אמרו לי, לא. אבל אני מבקשת התייעצות סיעתית על כל השינויים

שא-ני שומעת פה לפני שאני הולכת לוועדת הכנסת.

היו"ר ד' שילנסקי; לפני ההתייעצות הסיעתית נסכם בינינו

שיש לנו שלושה נוסחים. נוסח אחד הוא

הנוסח הקיים. נוסת שני, בלי המלה "בפומבי". נוסח שלישי, "לא יציג

בעל עסק ולא ימכור מוצר חמץ".

מי וירשובסקי; גירסה רביעית, "רשות מקומית שהחליטה

במועצתה ברוב".

היו"ר די שילנסקי; זה בסעיף 2.

מי וירשובסקי; סעיף 2 הוא; "הוראות סעיף 1 לא יחולו",

ואני הולך בדרך הפוכה ואני אומר; רק ברשות

מקומית שמועצתה קבלה החלטה ברוב בענין זה אז יחול מה שכתוב בסעיף 1.

וזה לא נושא חדש? .

מי וירשובסקי; לא, כי אני הופך את מה שאתה אומר בסעיף 2.



צ' ענבר; מה דינו של רוכל שאינו בעל עסק?

א" שאקי; "לא יציג אדם" - בבקשה,

היו"ר ד' שילנסקי; היועץ המשפטי העלה נקודה שלא חשבנו

עליה. מאחר ואנוזנו לא מצביעים, אני

מבקש מהיועץ המשפטי לבדוק אותה ולתת לנו תשובה.

(קורא סעיף 2).

צי ענבר; יש פה בעיה. הבעיה היא כזאת, פיסקה (1)

מדברת על ישוב שלם ופיסקה (2) מדברת על

הלק מישוב. מה שקורה הוא כך: בישוב שיש בו אפילו יהודי אחד אז כבר

האיסור חל. לעומת זה, בשכונה, די בכך שמרבית התושבים אינם יהודים.

נאמר אום-אל-פחם. באום-אל-פחם יש ללא ספק יהודיה אחת או שתיים. אם

יתברר שיש שם יהודיה אחת, אסור למכור חמץ. לעומת זה, בתוך שכונה

ברמלה או יפו, כן כי פה מדובר על מרבית. יש אי-סימטריה מסויימת,

וגם בפיסקה (1) יש דבר שנראה לי שקשה לעמוד בו במציאות.

א' שאקי; באופן מעשי החוק הזה לא יגיע לכלל

התנגשות. בדרך כלל יש ישובים יהודים

וערבים ויש ישובים מעורבים.

אני מתנגד לאותו קטע שמדבר על מרבית

בתי עסק שאינם יהודים. יכול להווצר מצב

שבו בישוב שכולו יהודי, מרבית בתי העסק מוחזקים על-ידי לא יהודים.

מ' וידשובסקי; מקומות עבודה כן אבל לא בתי עסק.

ע' עלי; אתם לא יודעים. יש ישוביםשבהם כולם

יהודים או הרוב המכריע יהודי ובתי עסק

מסויימים מוחזקים דווקא על-ידי לא יהודים. היום מרבית בתי האוכל

מוחזקים על-ידי לא יהודים. אני מציע למחוק את זה.

א' שאקי; "בתחומי ישוב לא יהודי".

י' לוי; אין הגדרה כזאת.

היו"ר ד' שילנסקי; ההצעה היא כך: "(1) בתחומו של ישוב שבו

מרבית התושבים או מרבית חברי מועצת

הרשות המקומית אינם יהודים". האם לסעיף הזה יש דעה שונה?

ע' סולודר; קודם אני דוצה לומר דבד כללי. יש לי רושם,

ככל שנכנס לפרטי פרטים של הח.וק הזה אני

מתחילה יותר ויותר להבין את הנימוקים של עצמי .למה אני מתנגדת, ואני

מאלה שמכבדת כל אדם ששומר על אורח חייו. בנימוקים של החוק הזה נאמר;

שיאכלו בביתם מה שוהם רוצים, זה לא ענייננו. הענין שלנו הוא בפומבי.

ישנם ישובים יהודים שכל אורח חייהם חילוני לא להכעיס אלא כך התחנכו.

אני יכולה להעיד על הישוב שלי שהוא חילוני.

אבל את לא מציגה למכירה.

בישובים חילוניים אתה קונה בצרכניה.,.,י.לא

יעלה על הדעת שאתה תחייב את הישוב הזה,

- שבעה ימים לא יאכלו חמץ, זה עונש חמור?

מהי הצעתך?

אני אומרת שיש בארץ מאות ישובים כאלה

שהחליטו על אורך חייהם. בהרבה קבוצים

אוכלים מצות,

בקיבוץ לא מוכרים.

ע' סולודר; אבל במושב מוכרים, אתה לא מדבר פה רק על

מצות. אתה מרבר על כל מוצר קמח חמץ. אז

בקבוץ לא יאכלו מרק עם אטריות, לא יאכלו מאות פריטים, או שמקבלים

מראש מה שאומר חה"כ וירשובסקי ומרחיבים אח זה לגבי ישוב שמועצתו

החליטה מה שהחליטה. אבל לא אסכים להחליט במקום שיש בו יהודים או

לא יהודים,

אי שאקי; זה נעשה כדי למנוע את הטענה שבאים

לכפות על ערבים.

אבל אתה פוגע באורה החיים שלי ומכתיב'''

לי איר לחיות,

מי - וירשובסקי; אני רוצה לשאול את מר שפט, המלה ישוב

כוללת בתוך מועצה אזורית כל קיבוץ, כל

מושב?

בוודאי.

אם זה כך, מה זאת אומרת: ''בתחום ישוב

שמרבית התושבים".,,? אני רוצה להמשיך

את השאלה ששאלה חה"כ סולודר, יש ישוב וזה יכוללהיות ישוב עירוני

כמו סביון או מיתר, שם האנשים בעלי השקפה מסויימת. אומר חה"כ שאקי,

זה לא עונש גדול לאכול שבוע ימים מצות. אני לא מדבר על עונש. אניי

מדבר על אורח חיים כפוי. אנחנו צריכים קודם כל לדבר על רשות

מקומית ולהשאיר מה שעושה ישוב בתוכו לפי החלטת .אני לא רו או;

שום זכות להכתיב אורחות חיים בדרך חקיקה.

רציתי להציע את מה שחה"כ .וירשובסקי

הציע בסוף. הייחי מציע שיהיה כחוב

ישוב שזו הגדרה יותר רחבה, אבל אם זו; יוצר בעיה באותם קבוצים

ומושגים שאורח חייהם חילוני וזה קסיום בלי שלא יכולים לעמוד

במשימה הגדולה הזאת, אני דוצה להציע במקום ישוב ייכתב רשות מקומית,



מ' וירשובסקי; אבל אז צריכה להיות הוראה לגבי ישוב.

מה שחה"כ וירשובסקי הציץ בהתחלה זה יותר

סוב.

זה בוודאי נושא חדש.

לצערי הרב, רשות מקומית זה דבר שיש לו

הגדרה בפקודת הפרשנות.

צ' ענבר; נאמר "עיריה ורשות מקומית למעט מועצה

אזורית".

אני לא יודע אם אתה רוצה את זה כך.

אחרת מועצה אזורית מורכבת מאותם מושבים.

היו"ר ד' שילנסקי; אני ער לדברים שאמרה חה"כ סולודר. הם לא

לטעמי אבל הס הגיוניים. אני מציע שכולנו

נקבל את ההגדרה של "עיריה או מועצה מקומית".

מועצות אזוריות הן מועצות מקומיות, אני

מציע לכם, אם אתם רוצים לדייק בהגדרה,

תגדירו מה לדידכם ישוב ועל זה תגידו "עיריה או רשות מקומית. אתם

רוצים מושבים וקבוצים, תכניסו. אתם לא רוצים קבוצים ומושבים, אל

תכניסו. אבל זה לא הכל. יש מקומות שאלן להם הגדרה מוניציפלית כמו

בתי-ספר.

מי וירשובסקי; למי יש סמכות?

במרשם האוכלוסין הגדרנו ישובים. אם אתם

רוצים שההוק הזה יחול באיזשהו מקום

או לא יחול באיזשהו מקום, תאמרו את זה במפורש.

למשל בתי-ספר שדה או בתי-ספר חקלאיים.

חלקם כך חלקם אחרת.

אנחנו אומרים לך מה אנחנו לא רוצים

לכלול. אנחנו לא רוצים לכלול קבוצים

ומושבים. אתה מומחה בנושא זה. תן לנו הצעה איך לנסח את זה.

לא הייתי אומרת רק קבוצים או מושבים

אלא ישובים שיש להם- אורח חיים שלהט.

למשל ישוב קהילתי.

ישוב קהילתי, בדרך כלל הוא לא מועצה

מקומית.

למשל מועצה אזורית לא מחליטה לגבי

אורח חיים של כל קבוץ וקבוץ.

אני חוזר בי מההצעה שלי. לפי זה יוצא למשל שבפונדק דברת מותר להציג פיתות.

עי סולודר;

אבל חלים עליו הכללים של בית הארחה.

אני רק נותן דוגמא. אל תיתפסי לנושא של פונדק זה. פונדק עין-גדי או מקום

אחר.

מאחר ולא מחליטים, אנחנו הסברנו את עצמנו.

אי שפט;

מה אתם רוצים לבלול ומה לא לכלול? אני מבין שעיריות ומועצות מקומיות למעט

מועצות אזוריות הן בפנים.

היו"ר די שילנסקי;

לגבי מועצות אזוריות, אמרה חה"כ סולודר שמועצה אזורית לא קובעת לגבי ישובים

בתחומה. יש לנו בעיה לגבי מועצות אזוריות. יש מועצה אזורית שבתחומה יש ישובים

בהם כולם רוצים לאכול חמץ. צריר למצוא פתרון לגבי ישובים כאלה ואחרים.

מי בוחר?

לגבי מועצות אזוריות אולי אפשר לקבל את ההצעה של חה"כ וירשובסקי, באותה

מועצה אזורית כל ישוב וישוב כנפרד.

ההצעה שלי היא כללית. אתה רוצה לצמצם את זה.

ברור שאנחנו לא רוצים שיהיו פיתות בפונדק דברת בי הוא על אם הדרך. תבדקו

לנו את זה.

אני מנסה לחשוב איר להוציא מהקטגוריה הזאת את הקיבוצים עם אופי חילוני. אני

"למעט ישובים שבהם בתי העסק מיועדים לצריכה התושבים בלבד. אם את

מדברת על חנות הכל-בו שלך, ההגדרה הזאת עונה על זה.

"לצריכה מקומית".



היו"ר ד' שילנסקי;

זה גם רעיון. אבל לא נחליט על זה היום.

עי סולודר;

יש לי שאלה מקשה להצעת חה"כ עלי. כתוב: "בתחומו של ישוב אחר - בחלקיו שבהם

מרבית התושבים אינם יהודים", אקח לדוגמא את הכנרת, יש ימים בהם מרבית הרוחצים

באזור הם לא יהודים והפונדקים באזור מוכרים להם.

אלה עוברי אורח, הם לא תושבים.

אני אומרת את זה למר שפט כדי שהוא יבדוק.

בל מי שיש לו רעיון, מתבקש להתקשר למר שפט.

(קורא סעיף 2(2)).

הצעתי למחוק את הסיפה של פיסקה 2.

פרופ' שאקי מציע להכביד. בא חה"ב עלי שחי באזור והוא אומר: אני מביר אזורים

אפילו בעיר שלי בהם מרבית העסקים הם של ערבים. לכן הוא מציע למחוק את הסיפה.

ההתייחסות של קנה מידה לתושבים היא מסוכנת. כדאי להתייחס לדברים כאלה

ולמנות אותם לפי חברי מועצה. אם התובע יצטרך לתבוע, יאמרו לו: תוכיח שרוב

התושבים הם יהודים או לא,

אתה מוכרח להשאיר את סעיף קטן (2). אתה לא יכול אחרת.

אחרת אתה מונע מערים כמו יפו או ירושלים למכור חמץ. אנחנו מוחקים את הסיפה.

אני חושב שההערה של מר יעקב לוי לא במקומה. זה נושא שקל להוכחה. מה זה

ישוב, אנחנו יודעים איר להוכיח. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אומרת בדיוק ויש

נתונים. מה זו שכונה, גם זו הגדרה ברורה. לדעתי אין בעיה להוכיח את זה.

כאשר תהיינה הצעות, אדרוש שהפיסקה האחרונה כן תישאר ולא תימחק.



היו"ר די שילנסקי;

לסעיף 2(2) יש שתי הצעות. הצעה אחת, למחוק את המשפט: "או שבהם מרבית בתי

העסק אינם של יהודים. הצעה שניה של חה"כ וידשובסקי להשאיר את המשפט הזה.

צי ענבר;

לפיסקה (2), בהקשר למה שאמר מר שפט שזה קשור לסעיף 6, הואיל וסעיף 6 אומר:

"שר הפנים ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות לביצועו, ובן לקבוע

אותם חלקים של רשויות מקומיות שבהם לא יחול סעיף 1, כאמור בסעיף 2(2)" - נאמר

ששר הפנים אינו קובע, האם אנחנו אומרים סעיף 2(2) הוא ענין עובדתי או לעולם הוא

קשור בסעיף 6? זו נקודה שחייבים להבהיר אותה.

אפשר לעשות מזה דיון גדול מאד. זו שאלה משפטית מאד מכובדת. הפסיקה אמרה

למשל בחוק כנוביץ שצריך להתקין תקנות. יש חובה להתקין תקנות כדי שהחוק יופעל.

ואולם כל עוד התקנות לא הותקנו, גם אז אפשר להפעיל וצריך להפעיל. הקושי שלי הוא

שזה סעיף פלילי. זה לא סעיף אדמיניסטדטיבי.

זה חומר למחשבה.

החוק הזה היה כאן בקריאה מוקדמת ובקריאה מוקדמת הצבעתי על תהליך החקיקה

שעובד בין המשרדים. נאמר לי אז: כאשר נגיע לקריאה ראשונה, נדון בכל הסוגיות

המשפטיות שמתעוררות.

אנחנו סכמנו ונבקש ממר שפט שיתן לנו על זה חומר למחשבה. למה להכנס עכשו

לויכוח.

אז אין מה לדון עכשו.

אבל אנחנו מסכמים את ההערות שלנו למחשבה.

(קורא סעיפים 3 ו-4).

אם זה קנס, זה קנס. אבל פה כתוב: "לפקודת הפרוצדורה הפלילית". .לגבי פשע

עוון, אני מבקשת לשמוע את היועץ המשפטי כי זה משנה את העונש.

זו סמכות. זו לא ענישה.

חסר לי כאן משהו ויש לי משהו מיותר. חסר כאן - כל נושא הפיקוח של בתי העסק

הוא בידי הרשות המקומית. יש פקחים של הרשות המקומית וזה תפקידם. תפקידם לפקח

ולתבוע. מי שנותן את הסמכות להופעות בבית המשפט זה היועץ המשפטי לממשלה. מי

שממליץ בפני היועץ המשפטי זו הרשות המקומית והיועץ המשפטי קובע מי הפקח שיכול

לתבוע בבית המשפט. מבחינת פיקוח זח נתון בידי ראש הרשות המקומית. יכול להיות

שיהיה לך שר הפנים דתי שיתן לך אפשדות. מחר שר הפנים יאמר לי: אין לך אפשרות

לפקח. לכן אני מבקש להוסיף את הנושא של ראש רשות מקומית.

דבר שני, אני חושב שהנושא של מועצה דתית הוא לא במקומו. אני מבקש למחוק את

הסיפה. זה לא תפקידן של המועצות הדתיות לפקח על בתי עסק. זו לא סמכותן. יתחילו

כאן מריבויות על נושאים אחרים. כל הזמן למשל יש ויכוח על השבת, מי הסמכות

לפיקוח.

א. הנושא של מועצות דתיות למחוק. לא לתת להן את מסמכות

הזאת כי זה יצור קשיים ובעיות וזה לא בתחום סמכותן. ב. לכתוב: "שר הפנים ימנה

מפקחים לענין חוק זה מבין עובדי המדינה ומבין מי שמונה כדי לפקח או למפקח מכוח

חיקוק, וכן מתוך רשימות פקחים ומפקחים שהגיש לו ראש רשות מקומית", בלי עיריות.

נושא עיריות להשאיר בידי ראש הרשות המקומית.

אני רוצה להעיר הערה כללית בעקבות זה. אני מסכים עם חה"כ עובדיה עלי שצדיר

להוציא את המועצות הדתיות מכאן מבחינת הראיה הכוללת של הדבר הזה.

דבר שני, הייתי הופך את זה כחלק מהפיקוח העירוני. אני לא צריר את כל

המנגנון. יש מערכת פיקוח שמקבלת סמכות לפי פקודת העיריות והיא תקבל סמכות נוספת.

ההערה שלך תגרום לכך שאתה מכניס בדלת האחורית מה שרציתי להכניס בדלת

הראשית. מה קודה ברשויות מקומיות בהן ראש הרשות לא דתי או הנושא הזה לא מטריד

תעלימו עין.

ההיפר הוא נכון. אם יהיה שר פנים חילוני הוא לא ימנה מפקחים.

לכן או או.

אני מציע בענין הזה להוסיף שני גורמים שלא יכולים להתעלם מהם. אני חושב

שההגדרות שלך, חה"כ שאקי, בעצם באות להמעיט את האכיפה ולא להגביר אותה. כל פירוט

ממעיט. לכן אני מציע להכניס שני גודמים נוספים שעוסקים בפועל בנושא האכיפה,

הרשות המקומית שזה כל הפיקוח העירוני והמשטרה. אם אתה רוצה אכיפה, השאלה היא אם

הפירוט הזה לא בא להמעיט או ליטול סמכות, כי המשטרה לא יכולה לא לאכוף למשל חוק

עזר של שבת.

כל חוק עונשין שיש, תפקידה של המשטרה לאכוף אותו. כל מפקח שיש זה תוספת כח

אדם. חהייכ שאקי מציע שיהיו מפקחים ספציפיים לענין חמץ. אתה מציע שלמפקחים

שמטפלים כל השנה יווסף תפקיד. חה"כ שאקי מציע שתהיה סיירת מיוחדת לענין חוק

המצות.



אי שאקי;

שבוע בשנה.

לגבי מועצות דתיות שאני בקיא בפעילותן, נדמה לי שאנחנו מעמיסים עליהן תפקיד

שהוא למעלה מבוחן. הייתי רוצה שהם תתרבזנה במה שמוטל עליהן ולא להכביד עליהן.

לכן, בהחלט, עם כל ההערכה לתפקודן, לעניו הזה אני חושב שזה מיותר.

צי ענבר;

עד היום, הענקת הסמכות למפקח לפי הפרוצדורה הפלילית היתה נעשית תמיד

על-ידי השר. לפי ההצעה של חה"כ עלי, אם לראש העיר תהיה הסמכות הבלעדית, אין פה

הפיקוח של אותו שר שהוא למעשה אחראי כלפי המדינה. לכן נדמה לי שהענקת סמכות לראש

רשות מקומית בלבד בלי שזה מותנה בשר...

עי עלי;

לא באתי להוציא את הסמכות מהשר. שר הפנים רשאי. בנוסף לשר הפנים הצעתי גם

ראש רשות מקומית. לפקחים העירוניים בלאו הכי יש סמכות לבקר בבתי עסק.

צי ענבר;

אפשר לומר שפקחים או מפקחים שיש להם סמכות לפי הסעיפים האלה, יהיו מוסמכים

גם לערוך חקירות על עבירות לפי חוק זה.

אני מבקש להוסיף; ראשי רשויות מקומיות ופקחים.

צ' ענבר;

ראשי רשויות מקומיות יוכלו להסמיך אותם פקחים שיש להם סמכויות.

עי ענבר;

ראש רשות מקומית יכול להאציל סמכות להכנס לאותם מקומות הטעונים רשיונות עסק

על-פי פקודת העיריות.

מ' וירשובסקי;

זאת-אומרת, מי שיש לו את הסמכויות האלה, הוא יוכל לפקח גם על החוק הזה.

מ"מ היו"ר עי עלי;

לסעיף 5 יש הערות? אין.

לסעיף 6 יש הערות?

צי ענבר;

סעיף 6 קשור לסעיף 2.

אם אין הערות. הנושא ברור.

אני מבקש שני דברים; א. היועצים המשפטיים של הכנסת ומשרד הפנים יבדקו מה

מידת הזיקה בין הסעיפים 2 ו-6 ויביאו הערות לישיבה הבאה. ב. האם ההערה שלי

להוסיף את המלה "למעט" תופסת ולהביא נוסח שיענה על הדרישות שהעירה חה"כ סולודר

בתחום הקבוצים,

לא רק קבוצים ישובים הומוגניים.

ישובים שתופיים בעלי אופי הומוגני

אותם ישובים שהצרכניות שלהם פתוחות אך ורק לצריכת הישוב עצמו.

היות שחה"כ סולודר בקשה התייעצות סיעתית וחה"כ וירשובסקי חושב שעניו מכירה

זה נושא חדש, החליט היו"ר שהענין הזה עובר לוועדת הכנסת. ההתייעצות הסיעתית

ניתנת ובישיבה הבאה, אם ועדת הכנסת תחליט שהנושא אינו חדש, אנחנו ניגש להצבעה

כפוף להסתייגויות שהועלו כאן.

תודה רבה, ישיבה זו נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10.50