הכנסת האחת עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 134

מישיבת ועדת הפנימ

שהתקיימה ביום בי חי באדר א', התשמ"ו,17.2.85, שעה 00;3ו

חברי הוועדה;

ד. שילנסקי - יו"ר

א. ורדיגר

ת. זיאד

ד. מגן

ע. סולודר

ע. עלי

ב. שליטא

מ. שטרית

שר הפנים י.ח. פרץ

מ. בירנבאום - מרכז השלטון המקומי

ק. דינס - מרכז השלטון המקומי

א. קנמון - ראש עירית בת-ים

ד. בן-כנען - דובר מרכז השלטון המקומי

א. אבועסבה - השלטון המקומי

א. ארבל - להב, לשכת הארגונים העצמאים

צ. פיק - לשכת הארגונים העצמאים

א. בוקשפן - לשכת הארגונים העצמאים

א. בירבנאום - ארגון סוחרי ירושלים

א. הכס - משרד הפנים

נ. קצב - הרשות להגנת הצרכן

י. גבריאל

רשמה - ש. לחוביצקי

א. הצעה לסדר.

ב. היטל הארנונה ברשויות המקומיות.

אבי מתכבד לפתוח את הישיבה. באופן פורמלי

אישר יושב-ראש הכבסת את צילום הישיבה על-ידי

כלי התקשורת. אבי צריך עתה לקבל איטור מחברי הוועדה לכך. מי בעד קיום

ישיבה פתוחה לכלי התקשורת?

הצבעה

בעד - רוב

בגד - 1

הישיבה תהא פתוחה לכלי התקשורת.

היו"ר ד. טילבסקי; לפבי שנתחיל את הדיון בבושא טעל סדר יומבו -

הצעה לסדר לחברת הכבסת עדבה סולודר. בבקשה.

א. הצעה לסדר

ע. סולודר; בשבוע שעבר הובחו מסקבות הוועדה בקשר לעתובאי

רחמים ישראלי. מובח לפבי מכתבו של השר בר-לב

אשר בשלח אליך , עם העתק אליבו. בסעיף 5 של מסקבות הוועדה היא טועבת כדלקמן:

"הוועדה קובעת כי השיטה הבקוטה בידי שר המשטרה לפיה מעדיף הוא למסור פרטים בפרשות

מסויימות כמו פרשת רחמים ישראלי במסיבת עתובאים ובמבע מלמסרם ביועדת הפבים

ואיכות הסביבה, היא שיטה פסולה ומהווה פגיעה בוועדה פרלמבטרית שתחום עבייבה

הוא המשטרה". על כך אומר השר במכתבו: "קביעות אלה אין ביבם ובין העובדות

ולא כלום. שבי סעיפים אלה מהווים האטמות כוללניות שללא תימוכין בעובדות

איבן אלא השמצות זדלות. אי לכך, אבי תובע מהוועדה כי תציין מפורטות מתי

ואיפה אבי קיימתי מסיבת עתובאים ב"פרשת ישראלי" ומתי ואיפה אבי צייבתי דבר

המתייחס לפרשה שאיננו עולה בקבה אחד עם מימצאי החקירה."

כחברת ועדת הפבים בדמה לי שהוא צודק, אך השאלה

שלי היא אחרת. יכול להיות שהחסרתי את הישיבה בה אושרו המסקבות האלה, אך בדרך

כלל - ואם לא כן הדבר אבי מבקטת שבוהג זה יאומץ - המסקבות מגיעות אל חברי

הוועדה לפבי שהן מאושרות, על-מבת שבוכל להעיר אח הערותיבו.

10 ימים לפבי שהובחו המסקבות על שולחן הכבסת

הבחבו אותן בפבי הוועדה.

אבי מתנצלת. מכל מקום, אם הייתי רואה את המסקבות

קודם הייתי מסתייגת מהקביעה הזאת. לאחר הערתו

של שר המשטרה אבי מבקשת מהנושא ייבדק, באם הוא לא בבדק, כי כשקובעים קביעה

כזאת לא ייתכן שלא תהייבה בפביבו העובדות.

המבהג בוועדה הוא שלאחר טהמסקבות מוכבות הן במסרות

לחברי הוועדד. ואבו ממתיבים עשרה ימים לפבי

הבחתן על שולחן הכבסת. במקרה הזה חלפו עשרת הימים, לא הגיעו הערות ולכן

המסקבות הובחו על שולחן הכבסת.

אשר למכתבו של שר המשטרה - קיבלתי אותו רק

הבוקר. פשוט לא הספקתי להכין תשובה למכתב ואכין אותה ואשלח אותה. אבי רוצה

להזכיר לך שבישיבה די סוערת שהיתה פה שר המשטרה לא התייחס לעבין וכעבור

כמה טעות הוא מסר הודעה לעתובות. אבו הסתייגבו מעצם השיטה. חוטבים שאס עוטים

מסיבת עתונאים העבין מקבל תהודה יותר גדולה. הדיון בוועדה בועד לא רק כדי

לצאת ידי חובה.

"השיטה הבהרגה בידי שר המשטרה וכו'.

אכין תשובה ולאחר שתהיה תשובה נתייחס אליה.

אם כבר העלית את הנושא אני רוצה להעיר שבאותה

הזדמנות הוועדה החליטה בקשר לביקורים במשטרה ובבתי הסוהר ושר המשטרה אומר:

לא נקבל. נברר מה השיניים של ועדת הפנים.

ע. סולורר; את זה באמת צריך לברר. צריך לברר מה השיניים טל

ועדת הפנים.

כמה חברים מהוועדה החליפו ביניהם רעות באותו נושא.

אני רוצה להביא לידיעת הוועדה מספר דברים. במוצאי

שנת לפני כשבועיים התקיימה אסיפה סוערת בכפר שלם בקשר להריסת המרפסת. הייתי במקום

ראני חושב שתרמתי רבות להרגעת הרוחות. אמרתי לאמצעי התקשורת שעירית תל-אביב

היתה פזיזה בהריסת המרפסת הזאת. כעבור מספר ימים קיימה ועדת הפנים ישיבה

רעירית תל-אביב הודיעה טהיא לא באה לישיבה. אחר-כך היא נתנה פרסום לכך שהיא

'לא באה לישיבה בנימוק שאני הגבתי. מאימתי העוברה שחבר וערה או יושב-ראש הוועדה

מביע דעה בפומבי עקב אירוע מסויימ מצדיקה אי-הבאת נוטא בפני הוועדה. קבענו

ישיבה בענין כפר שלם השבוע וקיבלנו הודעה מעירית תל-אביב שנציגיה לא יבואו

לישיבה. אני מביא את הענין לידיעת החברים. אם מישהו מחברי הוועדה רוצה להתייחס

'לנושא זה במשפט או שניים, איך הוועדה צריכה לנהוג, בבקשה.

מ. וירשובסקי; אם אכן העיריה מסרבת להופיע להזמנה רשמית של

ועדת הפנים כדי לדון בנושא זה, כמו בכל נושא אחר,

אני רואה זאת כדבר חמור ביותר ואני חושב שקודם כל אנו צריכים לדון בנושא, לקבל

החלטה ולציין שאנו פועלים על-פי העובדות שלפנינו, כי עירית תל-אביב מסרבת

להביא בפנינו את העובדות. כחבר מועצת העיריה ביקשתי לקבל אינפורמציה ולא קיבלתי

אותה. על זה צריך לדבר כי התקנון של דיוני המועצה פסול, לדעתי, וזה דבר שצריך

לתקן אותו.

שנית, אני חושב שאנו צריכים לדון בנושא, אולי

לא בנוכחות האנשים שהוזמנו לדיון בנושא אחר, בינינו על המסקנות שיש להסיק

כשמדובר בגוף ציבורי כמו עיריה, הפועל על-פי חוק, והנעזר לא פעם מעבורתה

טל הוועדה הזאת, וזה לא הדבר הקובע. זה גוף הפועל על-פי חוק, הוא נתון

לפיקוח משרד הפנים, משרד שהוא נתון לפיקוחנו, והוא מסרב להופיע בפנינו ולתת

הסברים. זה דבר חמור ביותר. איזה מסקנות צריך להסיק מכך? - על כך אני מציע

טנדון בדיון מצומצם בתוכנו ולא בהרכב כה גדול כפי שיטנו עתה. אם העובדות

האלה נכונות - אני רואה זאת בחומרה רבה. אני רואה בכך פגיעה רצינית בכנסת,

בוועדת הפנים ובשלטון החוק במדינת ישראל. ברוח זו צריך להעביר את הדברים

לידיעת עירית תל-אביב.

היו"ר ר. שילנסקי; לא ניכנס עתה לדיון בנושא. אני מציע שהוועדה תסמיך

את חברת הכנסת סולודר, את חבר הכנסת וירשובסקי

ואותי להכין במהלך ישיבה זו את ההחלטה. ודאי לא ייתכן שעירית תל-אביב תסרב

להופיע בפנינו כשאנו מותחים ביקורת ותבוא כשאנו מחלקים מחמאות. אם ההצעה

מקובלת על חברי הוועדה, אנו עוברים לדיון בנושא המרכזי שעל סדר יומנו.



ב. היטל הארנונה ברשויות המקומיות

היד"ר ד. שילנסקי; אבי מבקש מחבר הכנסת עלי, שהיה הראשון שהעלה

את הנושא, להציג את הנושא בקצרה ואחר-כך נשמע

את נציגי השלטון המקומי. רברתי, כולם מכירים את הנושא ואני מבקש מהציבור

הנכבד להציגו בקצרה.

ע. עלי; רבותי, קורם כל אני מודה ליושב-ראש על כך שהוא

הואיל להעלות את הנושא על סדר יומה של הוועדה.

אני מרבר בעיקר על נושא הארנונה למגורים. מראש אקדים ואומר, בעקבות הדיון

המתפתח עכשיו בוועדת הכספים באותה סוגיה, שאני חושב שנושא הארנונה הוא עניינה

טל מועצת הרשות המקומית ואי-אפשר לדבר על עצמאות השלטון המקומי, האוטונומיה

של השלטון המקומי, חוק זנבר , ובמקביל לבוא ולומר שצריך להגביל את מועצות

הערים ומועצות הרשויות המקומיות בנושא הארנונה. כך שמראש אני רוצה לומר

שבנושא הזה הסמכות להחלטה בענין צריכה להיות מוענקת לרשות המקומית. יחד עם

זאת, התרעומת שלי יצאה נגד משרד הפנים.

משרד הפנים הוציא הנחיות לפיהן יש להעלות

את הארנונה ב-170%, כשיש מקומות בהם הנחה משרד הפנים להעלות את הארנונה

ב-200%. לפחות כשהתחשיב שלו הוא מוטעה. משרד הפנים מבסס את התחשיב שלו

על העלייה של המדד מחודש ינואר 1985 ועד חודש ינואר 1986, בטענה שמדובר

כאן במדד ידוע. צריך להזכיר למשרד הפנים ולמשרד האוצר שקרה משהו במדינה

בתקופה הזאת.

את הארנונה משלמים ב-1 באפריל ולכן התחשיבים

צריכים להיות מה-1 באפריל ועד ה-1 באפריל ולאלה שמתמצאים בנושא השלטון המקומי

אני רוצה לומר שבעצם נישום יכול לשלם את הארנונה שלו עד ה-30 באפריל ואפילו

לזכות בהנחה מסויימת. כלומר; התחשיבים צדיכים להתחיל מה-1 במאי ומה-1 במאי

עד ינואר המדד עלה ב-67%.מב-1 באפריל הוא עלה ב-78.4%. המדד החזוי, הצפוי,

מהיום ועד אפריל או עד מאי יעלה לכל היותר - לפי הנחות היסוד של משרד האוצר -

אולי ב-10% במקרה הכי גרוע. אם תוסיפו זאת לאחוזים שכבר הצטברו הרי אין

כל הצדקה להעלות את המסיס מעבר ל-100%. ההנחיות של משרד הפנים מדברות על

העלאה של 170% לפחות. אני רואה בזה העלאה לא צודקת, לא מוצדקת וביקשתי

ממשרד הפנים לשנות את ההנחיות שלו, לתת הוראה לרשויות המקומיות להעלות את

הארנונה ב-100%, כשבעצם בהעלאה של 100% יש כבר עליה ריאלית, גם אם נתרגם

זאת לדולרים או למדדים. אם משרד הפנים ינחה את הרשויות להעלות את המסים

ב-100% וישאיר את קביעת הארנונה בידי הרשויות המקומיות -אני מעריך שהרשויות

המקומיות, המיוצגות על-ידי גוף נבחר, יעלו כל אחה לפי שיקול דעתה ולפי צרכי

הישוב את הארנונה בהתאם להבנתן. אבל לבוא ובמפורש לתת הנחיה לעליה כל-כך

דרסטית - אני חושב שזה נמל שהציבור לא יוכל לעמוד בו.

י במקביל לענין הזה יש היום שאילתה שלי לשר הפנים

בחוק ההסדרים למשק, לשעת חירום, הגשתי הסתייגות ובה ביקשתי להגביל את הארנדנה

למגורים להעלאה של 100%. אני חושב שהצעה להגבלת הארנונה באמצעות חקיקה היא

פחות טובה. לכן הייתי רוצה שמשרד הפנים יחזור בו מההנחיות שהוא נתן לרשויות

המקומיות ואז נשאיר את חופש הפעולה בנושא בידי הרשויות המקומיות. אם לאו -

אני מודיע כאן שלא אוריד את ההסתייגות שלי לחוק ההסדרים למשק ואני מעריך

שההסתייגות שלי תתקבל. אני מדבר על הארנונה למגורים.

כשהקימה ועדת הפנים את ועדת המשנה לטיפול בנושא

הארנונות לא היינו מודעים אז עד כמה הנושא חריף

ועד כמה הנושא מעורר גם ביקורת וגם דאגה וכי כך זה לא יכול להימשך.



אני מבין שאלה אשר בנו את התקציב הלאומי,

משרד האוצר ומשרד הפנים, כמי שמתבקש לאזן את התקציב שלו, עשו הכל כדי שהתקציב

יהיה מאוזן. אבל לבוא ולהעלות את הארנונות - ואני כבר לא מדבר על 170%

ו-200% - בסכומים גבוהים מאד, כשאנו בוועדת המטנה נתקלנו בהעלאות של

400, 500 ואפילו 600 אחוז -

היו"ר ד. שילנסקי; איפה היה 600%?

בשנה שעברה.

לא חשוב איפה. היתה כאן התפרצות כזאת שזה

מעורך דאגה שהנה הסכר הזה נפרץ וכל אחד

יכול לעשות במקומו כפי שהוא רוצה. ההתעוררות באה דווקא עכשיו מצד ראשי

הערים במקומות הקטנים, אם מאיזורי הפיתוח ואם מאיזור הצפון. הם מכירים את

המצב במשק, האבטלה במקום, סגירת המפעלים וכדומה. אנשים נזרקים ממקומות

עבודה, נשארים ללא לחם מצד אחד, ומצד שני מעלים את אחוז הארנונה ללא כל

פרופורציה, במיוחד כשאנו יודעים שמחודש יולי 1985 קיימת הקפאה במשק ואני

חושב שההקפאה היא חלק אחד מהצלחת התכנית הכלכלית, אם אנו מדברים על הצלחת

התכנית. אם מדברים על הקפאה כללית, איך אפשר להוציא את נושא הארנונה

מההקפאה הכללית וכאן הדברים יהיו פתוחים לגמרי? בנוכחות כבוד שר הפנים

העליתי את הנושא מכיוון שאני מאד מודאג מאטימות מסויימת של כולנו. אנו

יודעים מה קורה בתעשיה ובמסחר, נפגשנו עם משלחות וזה פשוט לא יכול להימשך

כך. אין בשום פנים ואופן הצדקה לכך.

אני סבור שההנחיות של משרד הפנים להעלות את

המסים ב-170% ו-200%, הן מוגזמות. ההנחיות האלה צריכות להתבטל. צריך להיות

חישוב מגובש במשרד הפנים כדי שגם הישובים וגם האזרחים יוכלו להתקיים. זוהי

גזירה שרוב הציבור לא יכול לקבל. תודה.

אני לא אהיה היום פופולרי ואני חושב שבכלל

מוטב שראשי הערים יקפידו על מתן שירותים טובים

ובזאת הם יעשו יותר מאשר הם ינסו לרחם על האזרחים. רבותי, גם אני הייתי

מסכים שלא להעלות את המסים, אבל אנו עושים את החשבון בלי בעל הבית ובעל

הבית הוא משרד האוצר. אני יודע, מבירורים רציניים.שערכתי, שלא יהיה סיוע

ולא יתנו לנו סיוע.

בעל הבית הוא המשרד.

אין שום סיכוי שבעולם שמישהו יתן לנו את החסר

התקציבי הזה. אם לא יעלו מסים יישארו הרשויות

המקומיות עם שוקת שבורה. לכן צריך להעלות מסים. טוב עשית, אדוני יושב-ראש הוועדה,

שקבעת ישיבה לדיוץ בנושא. טוב עשיתה שאמרת שלא ייתכן שמשרד הפנים יקבע

הנחיות בענין זה מבלי שוועדת הפנים נתנה את דעתה לנושא. זה בסדר גמור,

זה עקרון חשוב, שכך צריך לעשות. אנו נעלה מסים ולא נלך לפי המכנה המשותף

הנמוך ביותר של האזרח שאינו יכול לשלם. נקים ועדת הנחות.

אדוני השר, בהזדמנות זו שאתה פה אני רוצה

לתקוף את המשרד שלך. אתם מוציאים הנחיות ומודיעים שלא תהיינה הנחות למשפחות

ברוכות ילדים, לנכים וכיוצא בזה. אנו ראשי הערים נקבע למי לתת הנחות, אנו

מכירים את צאן מרעיתנו. אנו ניתן הנחות למי שאנו מוצאים לנכון, מתוך הכרת

האזרחים שלנו. אנו מכירים את האזרחים שלנו ויודעים מי לא יכול לעמוד בנטל.

אל תתנו לנו הנחיות כהנחיה זו שאין לתת הנחות למשפחות ברוכות ילדים, לנזקקי

המוסד לביטוח לאומי וכיוצא בזה. לא יקום ולא יהיה. כל ראש עיר יעלה את המסים

בהתאם.



אבי אומר שאם נקבע כאן מסמרות של אי-העלאת

מסים - נוסיף ישובים נוספים, גדולים וחזקים למערכת של הסיוע ואני רוצה להוציא,

ככל האפשר, ישובים ממערכת הסיוע כדי שאותו מערך שישנו יישאר באמת לערי הפיתוח

ולישובים החלשים שנזקקים לכך. איני רוצה שפתח תקווה תהיה בתוך המערך הזה. אנו

נקבע לה היום איזה גג ומחר יכול להיות שהיא תהיה בין מקבלי הסיוע. את מערך

הסיוע יש להבטיח לאותם ישובים הזקוקים לאותה מכסה זעומה שישנה.

היות ומדובר על העלאת מסי ארנונה בתקופה של

הקפאת מחירים, אני מבקשת לדעת איך הדברים מתיישבים?

אדוני השר, זו ישיבה שניה שאנו מקיימים בנושא

ועתה שמעת דעת יחיד ולא את הדעות הרבות שהושמעו

כאן אשר היו שונות מדעה זו. באופן כללי עד היום כל חברי הוועדה שהתבטאו הביעו

פה אחד אי-שביעות רצון והתנגדות להעלאה הגדולה. גם אני נטלתי חלק בדיון

ואמרתי שלדעתי הענין פוגע בעיקר בשכבות החלשות ולא ייתכן מצב שהארנונה תהא

בגובה משכורת של אדם. ראינו מקומות בהם אדם משתכר 300 קלש חדש בשעה שמס

הארנונה לשנה היקפו 400 שקל, או במקרה הטוב ביותד 300 סקל. במקרים כאלה הורסים

את האדם ואת קיום המשפחה. אני רוצה להביע הסתייגות מוחלטת מהדעה שהושמעה על-ידי

חבר-הכנסת שליטא בנושא ההנחות. לא ייתכן שתהא תקדה גבוהה ואחר-כך יהפכו את

כל האנשים לנתמכי סעד.

מ. וירשובסקי; לא רוצים שראש הרשות ייהפך לגורם שיקבע למי תינתן

הנחה.

היו"ר ד. שילנסקי; האם ילדיו של אדם שיש לו הכנסה ממוצעת במשק

צריכים לדעת שאביהם הולך להושיט יד ולבקש שיתנו

לו מתנה? האם נהפוך את כל האזרחים לשנוררים?

האם אתה רוצה שההנחיה של המשרד תהיה שאין לתת הנחות?!

נ. קצב; אני מייצגת כאן את עמדת ההסתדרות ועמדת הרשות

להגנת הצרכן בהסתדרות. כזכור לחברי הוועדה,

ההסתדרות יזמה את העלאת הנושא ובעקבות זאת קמה ועדה. מסתבר שדיוני הוועדה נמשכו

זמן רב , הגענו לאן שהגענו ולצערנו המצב הוכיח שבמשך שנה אחר שנה במקום לעצור

את תהליך החקיקה הזאת - מסי הארנונה הולכים מדחי אל דחי והנטל המוטל על ציבור

הצרכנים מוכבד יותר ויותר.

בנוכחות שר הפנים אני רוצה לומר שאני משתוממת

על כך ששר הפנים שאמור להגן על הצרכנים - מוסיף בעשייה הזאת. היום מס הארנונה

מהווה נטל עצום על שכבת המעמד החלש והשכירים ובמקום שיבוא מגן מצד משרד

הפנים - מקבלים מכה נוספת.

הבאתי עמי עבודת מחקר ובה תראו כיצד העיריות,

הרשויות המקומיות וביחד אתן גם משדד הפנים חגגו את החגיגה הזאת על שכמו של

הצרכן הקטן.

אני רוצה להתמקד בשני מספרים. בשנת 1985-84

כשהמדד היה 407% - אחיל הארנונה עלה ב-,611% כלומר: 50% ייתר מעליית המדד.

בשנת 186-85 כשהמדד היה ויגיע ל-86%-90% - אתם דורשים העלאה של 170% ואף יותר.

כיצד ייתכן שהציבור ששכרו נשחק כל-כך יכול לשלם את הסכומים האלה? הציבור ייצא

לרחוב, לא תהא כל ברירה אחרת. הכנסת צריכה להציל את המצב. לא ייתכן שכל זה



יפיל על שכמו של האזרח הקטן.

באגד לכאן בתביעה שמדד הארנונה יהא דומה למיד יוקר המחיה. אין שוס סבה אחרת

שמדד הארנונה יהא גבוה מזה, בשיעורים גבוהים ביותר.

אנו חולקים על עצם העקרון שהארנונה היא לא מס. לא

היתה כל סיבה שבעולם לנצל סדק כזה או אחר כדי לחגוג כך.

חברים, במחקר שאחלק אותו לכם תראו דברים שלא

תאמינו לקיום וזה נובע כנראה מהחופש והדמוקרטיה השוררת בנושא, חופש שלא האזרח

הוא הנהנה ממנו אלא הרשויות. יכול להיות שהרשות שעומדת בראש הסולם, מבחינת

גובה המס, נותנת שירותים נהדרים, אך אין הצדקה לכך שהאזרח ישלם את מה שהוא משלם.

אתן לכם את החומר ותראו שהמצב לא יכיל להימשך כך. אם משרד הפנים לא משתלט על

העבין - בבקשה, יש כנסת, וזו הדמוקרטיה, כאן צריך להחליט שמצב זה לא יכול להימשך.

א. בוקשפן; ברשותכם, אבקש שגם שניים מחברי יתייחסו לנושא

ואני מקווה שכולנו ביחד לא נגזול יותר מ-5 דקות.

להב, לשכת ארגוני העצמאים,מייצגת את הבעיות של העצמאים ובמידה מסויימת במקרה

הזה גם את הבעיות של אותו מגזר של אנשים שצריכים לשלם ארנונה עבור המגורים.

אני רוצה להתייחס יותר לנושא העסקים.

תקציב הרשות הוא מאפריל עד אפריל. ואין משנה

הדבר אם היא חושבת שהיא צריכה לחשב את ערך הכסף מינואר. ההוצאה הציבורית של

הרשות המקומית היא מאפריל עד אפריל והיא יכולה לומר שהשירותים מתייקרים כמו

המדד.

פעלנו קשות בפתח-תקוה. להב השמיע את קולו

והעסקים נסגרו ליום אחד. אי-אפשר להתעלם מכך שמיולי יש הקפאה במשך והקפאה

טוטאלית בתחום העסקים. בזכות ההקפאה הזאת הגענו למדד של מינוס 1. ביולי כל

העסקים הפסיקו להעלות מחירים ואם אנו רוצים שהם ימשיכו לחיות ברמה שיש הכנסה

אנו לא יכולים לדרוש מהם העלאת הארנונה מעבר למה שהיה מאפריל ער יוני.

בגורמים אחרים ההוצאות של העסקים גדלו ורוב ההתייקרויות שחלו מיולי באו עקל.

התייקרויות שמשפיעות על הרווח או ההפסד טל העסק הקטן. אם מתייחסים למצב העסקים

אני הייתי הולך בקיצוניות ואומר אל תעלו לפי המדד אלא השאירו זאת כפי שזה היום.

אין שום צדק להעלות את המחיר מעבר למדד שהיה מה-1 באפריל עד ה-1 ביולי. במקרה

כזה מדובר על העלאה בסדר גודל של 60%.

מעבר לזה יש עיוותים אחרים במקומות שונים. לדוגמא

בפתל-תקווה - ועשינו את החישוב בדולרים - המחיר למטר רבוע לחודש הוא 4,5 דולר

וזה הרבה יותר ממה שבעל החנות משלם כשכר דירה. באשדוד זה 2,1 דולר ובתל-אביב 3

דולר. בכל המערכת הזאת ישנו איזה עיוות טאינו ברור. מדוע פתח-תקווה והרצליה

צריכות להיות בראט הסולם, בשעה שברמת גן המחיר הוא 2,6 דולר למטר ובקרית ביאליק

0,5 דולר? נוצר מצב שכל רשות עושה דין לעצמה ואין כל ביקורת.

אדוני היושב-ראש, מה-1 ביולי המחירים של המוצרים

שלנו מוקפאים על-פי החוק. מה-1 ביולי מחיר שכר

הדירה המוגן, דמי מפתח, עולה לפי עליית המדד. המשכורת שאנו משלמים לעובדים

שלנו הועלתה ב-12% ואנו חייבים להמשיך לחיות במשטר של הקפאת מחירים והנה באה

עירית ירושלים ומעלה את הארנונה לסוחרים ב-253%-319%. אבו פשוט לא יכולים

להתקיים. אין לסוחרי ירושלים עודף כלכלי כמו לסוחרי תל-אביב וחיפה ולמרות זאת

דורש מהם ראש העיר לשלם השנה מס גבוה יותר. החלטנו על מרי מסים. אנו אזרחים

שומרי חוק ואנו לא רוצים לקיים מרי מסים. החלטנו על שביתה ואנו לא רוצים לשבות.

אבל אנא חוקקו חוק שיגביל את העלאת הארנונה בשנה הזאת שהיא שנה של הקפאת מחירים.

ו

אבי רוצה לומר במספר מלים מהי דעתי המשפטית

בקשר להעלאת הארנונה בתקופה של הקפאת מחירים. מה

שעשו בשבה הזאת נעשה שלא כדין. לפי חוק יציבות המחירים, הוראת שעה, כתוב במפורש

ששירות שניתן על-פי דין - ושירותי העיריות הם שירותים שניתנים על-פי דין -

נמצאים בתוך ההקפאה. אמנם ראיתי חוות דעת שונות של היועצים המשפטיים של משרד

הפנים, אך לחוק הפיקוח יש עדיפות על חוק הרשויות המקומיות ולכן לא רק מבחינה

ציבורית אלא גם מבחינה משפטית קשה להבין איך העלו את המחירים, מה עוד שהתברר

טהעלו אותם יותר מאשר המדד.

היו"ר ד. שילנסקי; למה לא פניתם לבג"ץ?

ד"ר דויטש; הוגשו בג"צים, הם פתוחים.

ע. עלי; אני לא חושב שאתם צודקים.

ברשותך, אדוני היושב-ראש,אני מבקש לחלק את דברי

עם מר קינמון, ראש עירית בת-ים. לכן אקצר.

ישנה עמדה בסיסית לפיה הארנונה המקומית במהות שלה היא מס שלא מוטל כנגד שירות

מסויים, אלא מס שבא להוות מקור הכנסה לרשות המקומית לצורך מימון שירותיה.

כאשר המס הזה מהווה חלק מהמקורות של הרשות יש נוסחה פשוטה. הנוסחה מעמידה בצד

אחד את השירותים ובצד שני את המקורות. המקורות הם מקורות שבאים מצד אחד ממשרד

האוצר, או מאוצר המדינה, ומצד שני מקורות שבאים מהאזרח. המשוואה הזאת לא יכולה

להיות מופרת וכל תזוזה בה מחייבת תזוזה במקום השני. אי-אפשר להחזיק מקלות

בשני הקצוות שלהם .

בשנת 1969 ההכנסות העצמיות היוו 56% מהמקורות

של השלטון המקומי בתקציביו. אז האזרחים לא הלינו ואני לא חושב שהעצמאים אירגנו

מדי מיסים למרות שהם שילמו ארנונה, מס רכוש, מס עסקים, היטל סעד ונופש. היקף

ההכנסות שבא מהסקטור העסקי והציבורי הגיע ללמעלה מ-50% מהמקורות. מה קרה מאז

מצד אחד המדינה אכפה על השלטון המקומי לתת יותר

שירותים ממלכתיים, וזה ניכר גם בגידול ההשתתפות של המדינה באותם שירותים,

ומצד שני המדינה הפקיעה מדי השלטון המקומי מקורות הכנסה עצמיים, דבר שהולך

ונעשה קטן עד שנת 1980, כשאז ההכנסות העצמיות הגיעו ל-29%. אם מדובר על תעריפים

אנו עדיין לא מגיעים אפילו לא ל-50% מהמקורות של התקציב של הרשות המקומית.

עובדה שניה - אנו חיים במציאות של חוק תקציב, של אילוצים ושל מסגרת. האילוצים

האלה עומדים בפני הרשות המקומית, כשמצד שני היא טוענת לאי-תלות, לחופש, ובנושא

הזה אני מסכים עם הדברים של חבר-הכנסת עלי. אבל אני לא מסכים עם המשמעות

השניה של דבריו. אי-אפשר אחרת אלא אם כן הרשות המקומית רוצה לקיים משוואה אחרת

לפיה היא מקטינה את השירותים לאזרח, תוך הגדלת המקורות של הממשלה. אם משנים

את כללי המשחק - בבקשה, הרשות המקומית סוברנית להחליט להקטין את מתן השירותים

לאזרח.

האם העלאה של 100/0 איננה ריאלית?

המספרים שנמסרו פה לשולחן על-ידי גורמים שונים -

כשכולם מזכירים את אותו ענין - שונים אחד מהשני.

אני אתן טיעון נגדי גם של מספרים שונים. אפשר במספרים לשחק.אפשר להתייחס

לאפריל עד אפריל ואפשר לצלם את יולי. אפשר להגיד ששכרו של השכיר נשחק בעבר,

אך מדיניות המממשלה היא שמאפריל 1986 השכר יחזור למצבו הריאלי. אנו שוכחים

מה קרה עם השכר בינואר-מרץ. פירוש הדבר שהמגמות שהיו במשך חודש או שלושה חודשים

בשנת 1985 לא צריכות להשפיע על ההכנסות שיתהוו לאורך 1986. יודעים שבתקופה

מסויימת היתה עליית מחירים של 800%. צריך לדעת להתייחס לכל העובדות כשנותנים

מספרים.

בכמה עלה המדד מאפריל עד אפריל?

1

ו

לפי הטיערן שלי המדד איבר רלוונטי. שיקול הדעת

שלך כשאתה הולך לקבוע את היקף הארנונה שלך הוא

שיקול דעת שלוקח בחשבון את נפח הכספים שאתה זקוק לו למימון נפה השירותים,

כשהבסיס הוא המחיר האחרון אותו קבעת, הסחיר האחרון נוג.ע לינואר 1985. לגבי

הנפח ושיעור ההעלאה - זה אותו שיעור שאתה צריך לממן את השירותים שלך. אם מספיק

לר 100% - תעלה ב-100%, אבל אל תכריז שהשלטון המקומי לא זקוק ליותר מהעלאה

של 100% בארנונה לשנת הכספים הבאה.

ע. עלי! לא אמרתי זאת.

מעבר לזה הארנונה היא מס לא שוויוני; לא טענו

לשוויוניות של המס הזה, לא בין הערים, לא בין

הישובים וגם לא בתוך הישובים. אנו מסכימים עם הסקטור העסקי לגבי העיוות הפנימי

בהטלת המס, כשהמס המוטל עליו גבוה יותר מזה המוטל על ציבור האזרחים. הבסיס עליו

מוטל המס הוא לא כל-כך רלוונטי. תילחמו אתנו על מס על המחזור, על מס עסקים,

על בסיס ערך מוסף מקומי, בואו אתנו לממשלה והיו אתנו כשמדובר בהטלת מס הוגן וצורק.

על השיעורים נשב יחדיו, אלא שיעורים ארציים המתייחסים לכל עסק ועסק בהתאם להיקף

הפעילות העסקית שלו. אדרבא. בעולם המערבי הנאור לפחות שיטת המיסוי הזאת כמממנת

שירותים מוניציפאליים היא צו-קת ומוכרת. לכן אי-אפשר להחזיק את המקל בשני קצותיו,

את אותו עקרון לא אנו קבענו. בבקשה , תקבעו בסיסים אחרים, זה תפקידכם כחברי כנסת.

עם כל הכבוד לך, מר דינס, אתה כלכלן, אך לא השבת

לשתי שאלות בסיסיות שלי.

. את הארנונות גובים מאפריל. כלומר! כל ערך הכסף וכל נושא הערכים של כספים

צריך להיות מבוסס במושגים של אפריל.

ק. דינס! במושגים של המחיר הידוע באפריל.

ע. עלי! זה טיעון לא רציני. כשאתה גובה כסף אתה צריך להעריך

אותה בנקודה מסויימת על בסיס של זמן. אתה צריך

לקחת נקודה על ציר הזמן. אל תיקח דברים מתי שנוח לך. ציר הזמן הנכון הוא אפריל,

אני אומר שהציר הנכון הוא 1 במאי, אך נניח לזה ניקח את נקודת הזמן באפריל.

כשאתה לוקח מדדים ידועים בדרך כלל המדד עולה בצורה שווה ואין לזה משמעות באיזו

נקודה אתה לוקח זאת על ציר הזמן. השנה יש לענין הזה משמעות עצומה כי קרה משהו

במשק. בכמה עלה המדד לדעתך מאפריל ועד היום? אם מעלים ב-100%, האם אינך חושב

שבמושגים כספיים זה ריאלי ואף יותר מכך?

ק. דינס! הרשות המקומית צריכה להחליט על שיעררי הארנובה

שלה על פי החוק לא יאוחר מרו-1 במרץ, כשהיא באה

להחליט על שיעורי הארנונה היא לא יכולה להחליט על בסיס מחירים עתידיים אלא על בסיס

מחירים ידועים. המחיר הידוע הוא מדד ינואר שמתפרסם ב-15 בפברואר. זו התשובה

שמסבירה את הבסיס למחיר של הארנונה בשנת 1985 ובשנת 1984 יזה מה שמהווה את הבסיס

להעלאה לשנה עוקבת. נכון שיש פה אי-נוחות מסויימת - ואני בהחלט מסכים עם השואל -

הנוגעת להצגת הדברים לאזרח, כשהמחירים משתנים אפילו לכיוונים הפוכים במהלך אותה

תקופה. אמת המידה היחידה האובייקטיבית שיכולה להיות היא לא בהתבססות על מחירים

עתידיים כי לא אני ככלכלן ואף לא כל אחד אחר יחזה את מדדי אפריל, מאי ומדדים אחרים.



השאלה השניה - מה נפח הכסף שצריך לגבות בהתייחס

לפעילות שהרשות צריכה לבצע. נפח הפעילות תלוי בנפח התקציב שהמדינה מעמידה לרשות

הרשות המקומית ובנפח ההכנסה שלה. אלה שני המרכיבים שעומדים לפני הרשות כשהיא באה

להחליט על ארנונה כללית.

א. קינמון;

נדמה לי שגם אנו מייצגים את האזרח. יש לי הרגשה לא כל-כך סובה שכולם מדברים

על אותו אזרח ואם יש כאן למישהו מנדט בנושא זה הם אנו ראשי הערים, כי אנו נבחרים

בבחירות ישירות. אנו באמת מייצגים את כל השכבות ואת כל הצרכים. לכן, מר שילנסקי,

נדמה לי שהוועדה יצרה אסמוספירה שלא מגיעה לנו, ראשי הערים, וכלי התקשורת נותנים

בנושא הזה את שירותם הלאומי. אבל אנו נמצאים במצב של נאשמים ואני לא מרגיש

כנאשם. מצד אחד, כאחד העם אני כפוף לכנסת, ומצד שני אני הראשון שתבע ממך לקיים

את השירותים כפי שצריך לקיים אותם וכאן אין שום אמות מידה בחלוקה בין השלטון

המרכזי למקומי. אם אני בודק את המערכת הזאת של המיסוי,זה המס היחידי הנתון

לשיקול דעתם של ראשי הערים , על-מנת שהם ידאגו להבטחת מתן השירותים בשנה הבאה.

אם זה כל-כך טוב, רבותי, למה בסך הכל משרד הפנים תומך במענקים ב 90%-מהרשויות

המקומיות? הלא אנו צריכים לשאוף לשלטון מקומי שיהיה יציב ועצמאי, שיוכל לתת את

השירותים האלה. דווקא בשנים האלה מצבן של הרשויות הלך ונהיה יותך גרוע. מצד אחד,

הן לא עומדות בנטל השירותים ומצד שני התקציבים מקוצצים.

יש היום חוק תקציב. שר הפנים ומר הכט יודעים שמשקלם של השירותים בתקציבים

של הרשויות המקומיות הולר וגדל בלי פרופורציה. במרבית הסכום אנו מחוייבים לתת את

השירותים המקומיים.

דבר שני - כשאנו מדברים על נושא של סל מסים, הבסיס הכלכלי של הערים הוא

שונה ולכן גם המבנה של הארנונה שונה. יש רשות מקומית שיש בה איזור תעשיה שיכול

לפרנס את כל העיר ויש רשות שחיה אך ורק מכספי משלם המסים.

אנו יודעים מהי המציאות היום שממשלת ישראל עומדת בפניה. בסך הכל חוק ההקפאה

ותוק התקציב סייעו במידה מסויימת לרשויות המקומיות שהיו נתונות בגרעונות גזולים.

בשנה הקודמת כשהאינפלציה דהרה ובסך הכל סל ההוצאות היה גבוה יותר מהתקציב, ניתן

הפירוש להצמדה כפי שניתן ולא יכלנו לעמוד בזה. סל הארנונות שלי הוא לא כסל

ההכנסות של הממשלה. הממשלה בנויה על הכנסות ניידות. כשמצב הנזילות בממשלה קשה -

היא יכולה להסיל עוד מס. אצלנו המצב אינו כך.

ניסיתי לבקש ממשרד הפנים שסל השירותים שלי ייבדק ונעניתי בשלילה. אני חושב

שיש דבר אחד שכן יכולים לקבוע והוא ששר הפנים ומשרד הפנים יבואו ו ישתיתו את

הדברים לא רק על דו"ח זנבר אלא על מערכת שירותים גבוהים. איזה משק ציבורי ייעל

את השירות שלו בשנה האחרונה כמונו? ונדמה לי שעשינו זאת בתבונה ובשקט.

רק בהכנסות המועברות בשנה השוטפת, שנת 1986, נגרם לנו נזק של למעלה מ-5%.

אני מייצג עיריה שלא נתמכת ואצלנו חלה שחיקה בהעברות הממשלה. כמעט ממחצית

מהגרעון שלנו בשנת 1984 נבע מכך שההכנסות המועברות לא הועברו בזמן. לכן אני מציע

שיתייחסו אל כולם במסגרת של סל אחד. בסך הכל אנו מנהלים את אחד המשקים הציבוריים

הטובים והיעילים.

נדמה לי שכל נסיון לשלול מאתנו את היכולת לתפעל כראוי - תיצור הסתבכות הרבה

יותר גרועה.

ד. בן-כנען;

בפני הוועדה מופיעים נציגי ארגונים שונים. מר בוקשפן נציג העצמאים הביא

דוגמאות משלו. מונח על שולחן הוועדה סקר שנערך על-ידי הרשות להגנת הצרכן. מר

בוקשפן הביא את פתח תקווה כדוגמא לעושק.

אתה לא מבחין בין עסקים לדירות.

ד. בן-כנען;

פתח-תקוה לא דומה לרמת גן, כשם שעפולה אינה דומה לפתה תקווה. העיר רמת-גן,

לדוגמא, סלולה מקיר אל קיר. בפתח-תקווה יש 100 אלף תלמידים וברמת גן סוגרים בתי

ספר. צריך להציג את כל הנתונים.

נ. קצב;

הם מייצגים את הסוחרים ואילו אנו מייצגים את הדיירים.

מ. וירשובסקי;

אדוני היושב-ראש, יש פה, לדעתי, טיפול בשני מישורים: המישור של השנה הבאה

עלינו לסובה והמישור הנוגע לטיפול הכללי בנושא. אני בהחלט בעד העצמאות של השלטון

המקומי. אני בהחלט בעד זה שהממשלה תשלם את מה שמגיע לרשויות המקומיות בזמן. אני

בהחלט בעד זה שהממשלה תשלם את הארנונה עבור הרכוש שלה, ולא רק בירושלים ובמקומות

אחרים אלא בכל מדינת ישראל. אני יכול להרחיב את הידיעה שיש לי יחד עם השלטון

המקומי כלפי הממשלה.

לפנינו שנת 1986 שמתחילה ב-1 באפריל. איני רואה כל טיבה מדוע נטכים - במידה

ויש ביכולתנו להסכים לדבר הזה, ואני חושב שאנו חייבים להפעיל את סמכותנו כריבון

בענין הזה - לכך שהעלאת המיסים תהיה יותר מ-100%.אין שום סיבה והצדקה לכך. אני

מבין את הקושי של השלטון המקומי, אבל צריך להבין את הקושי של האזרחים שבנוסף

לשחיקה שחלה בשכרים ובנוסף לקשיים הכלכליים הם יימצאו במצב שהשלטון המקומי יגדיל

את חלק הארנונה בהתעלמות מכל הדברים האלה בגובה 170% וכו'. זה לא מתקבל על הדעת,

זה לא הגיוני וזה יסתיים לא רק במרי אלא באי-תשלום מסים על-ידי אנשים שלא יוכלו

לעמוד בכך.

אני לא מוכן לקבל את הגישה הבסיסית של חבר-הכנסת שליטא שאמר שלראשי הערים

יש טמכויות ולכן הם יכולים להיות חנונים ורחמנים ולוותר על תשלום לאנשים

שמוגדרים כמקרי סעד.

צריך להבדיל בין השנה הזאת לבין האחרות ולהגיד: 100% זה נכון לגבי כולם

והואיל ולא היה שוויון בשנה שעברה אזי גם ה100%- לא יוטלו באופן שווה. אני יכול

להבין שלא יכול להיות שוויון בין כל הרשויות המקומיות והייתי רוצה להעניק להן את

העצמאות. ישבתי בוועדת המשנה וגילינו שיש פערים כל-כך גדולים וכל-כך בלתי-סבירים

וזה לא ייתכן. אנו הרי חיים במידה די קטנה ולא ייתכן שיהיו הבדלים כאלה.

מר קינמון, האזרח שאתה נבחר על ידו אין כל אפשרות להגיב במשך חמש שנים. הוא

יכול לזכור דברים לראש רשות מקומית עד לבחירות אך במשך כל התקופה הזאת אין לו

אפשרות להגיב. בתקופה הזאת של עד הבחירות לא עומד לצידו לא שר הפנים, לא בג"ץ,

לא ועדת ערר -

איזה ראש עיר רוצה להיות רק 5 שנים ראש עיר?

אתה רוצה שהאזרח יחכה חמש שנים? אני חושב שצריך לחשוב על מנגנון לפניו

אפשר יהיה להשיג על התשלומים האלה. קביעות אדמיניסטרטיביות של משרד הפנים - אני

לא מוכן לקבל. אנחנו צריכים לחשוב על הענין הזה באופן רציני, אבל זה לגבי העתיד

לבוא.



לגבי השנה הבאה אני מציע שתתקבל החלטה, שתהיה או במסגרת של החלטה או במסגרת

החוק, שבשנה הבאה ההעלאה של הארנונות תהיה בגבולות ה-100% ,כי איו שום הצדקה

להעלות את הארנונות מעבר לזה.

כל יתר הדברים כמו איך לפתור את ובתקציב של השלטון המקומי, איר לחייב את

הממשלה להשתתף יותר ולשלם את המגיע ממנה בזמן, לחסוך בהוצאות גדולות וכיוצא בזה

- על כל זה נצטרך לדון. לצערי הרב, עד עכשיו לא גילתה הממשלה אוזן קשבת. אני

מציע שהשנה ההעלאה תהיה עד גבולות ה-100% ולאחד מכן נדון לגופו של ענין איד לטפל

בבעיה הכללית של שלטון מקומי שיכול להתקיים בכבוד מההכנסות שהוא גובה, לשמור על

דיפרנסיאציה בין מקומות שונים, אף יחד עם זאת צריכה להיות האפשרות שהאזרח יוכל

לרוביע את דעתו מעת לעת ולא רק אחת לחמש שנים.

צ. פיק;

מתקבל הרשום שהרשויות המקומיות ומשרד הפנים חיים כאילו בפלנטה אחרת.

הרשויות המקומיות נותנות שירותים אותם הן קונות. מה-ו ביולי כל העיריות משלמות

עבור שירותים שהן קונות את המחיר שנקבע במועד זה. כשהעיריה מתקנת את כלי הרכב

שלה במוסך היא משלמת את המחיר שנקבע ב-ו ביולי. כשהעיריה קונה בגדי עבודה או

משלמת שכר עבודה - היא משלמת את המחיר שנקבע ב-1 ביולי. איזו הצדקה יש להעלאה של

100% באדנונה? מה שהיה מוצדק השנה זה להעלות את הארנונה באותו שיעור של עליית

המדד. אס הממשלה תסיר את הפיקוח וההפקאה במשק - תבוא העיריה ותאמר שההקפאה

הוסרה, ניתנה לבעלי העסקים אפשרות להעלות מחירים ב x-אחוזים ולכן היא מבקשת

להעלות את הארנונה. אבל להעלות את הארנונה היום כד, כשכל המשק מוקפא על פי החוק,

זה לא ייתכן. את ההעלאה הזאת אנו צריכים להעמיס על הלקוח שלנו אד בתקופת ההקפאה

זה רבד שאנו לא יכולים להדשות לעצמנו. מהי ההצדקה להעלות מסים מעבד למדד, מעבר

למה שנקבע בחוק יציבות המחירים ומעבר לכל שיקול אחר?

מדוע כד הם פני הדבדים והוא אמר לי: נכון שיש הקפאה, אך

קח בחשבון שיש לי גרעונות וחובות ואני משלם ריבית גבוהה.

קריאה;

זה לא מדוייק.

צ. פיק;

כך הוא אמד לי. אתה לא היית בפגישה.

ת. זיאד;

אני חושב שאין לקשור את עליית המסים לעליית המדד. לפי דעתי, וזדבר הצודק

ביותר הוא לקשור את המסים לעליית השכר. בסך הכל צריך להתחשב בשכירים שצריכים

לשלם את מיסיהם מהשכר. אני חושב שזה המכסימום האפשרי להעלאת המיסים. עלייה

ריאלית בשכר לא היתה ולא תהיה וכפי שידוע השכד יידד. ריאלית השכר ירד במשך

השנה-שנתיים האחרונות בסביבות 30%.

למה הרשויות המקומיות מצויות במשבר, ואני מדבר כראש עיר. הן במשבר לא בגלל

שהתושבים לא משלמים מסים אלא בגלל סיבות אחרות; א) עליית והמחירים שהיתה בדרך

כללף ב) אי ההזרמה של הכספים מצד משרדי הממשלה בזמן; ג) בגלל השירותים הממלכתיים

שהעיריות מגישות, שזה החלק הארי בפעילות. מי שנהנה מעליית המחירים, מאי ההזרמה

של משרדי הממשלה בזמן ומהגשת השירותים הממלכתים היא בעיקר הממשלה ולא הרשויות

המקומיות. הממשלה רוצה לחסוך דרך העלאת רומסים כדי לממן את החסר.

הטענה שיש להעלות את המסים בשיעור של 170% כדי לשמור על רמת השירותים היא,

לדעתי, טענה ריקה מתוכן. כל שנה אנו מעלים את המסים בשיעור עליית המדד ואף יותר

מכך ומאידך השירותים הולכים ומצטמצמים. למה? - מכיוון שכל הארנונה היא חלק קטן

מהתקציבים של הרשויות המקומיות ובמקרה הטוב ביותר היא מגיעה ל 20%-16%-מהתקציב.



שר הפנים י.ח. פרץ;

יותר, 25%.

ת. זיאד;

זה עדיין חלק קטן מהתקציב. אם נעלה את המסים ב-170%-200% לא שווה את

המרי האזרחי שעלול לקום, כפי שראינו בפתח תקווה ובמקומות אחרים. המצב הכלכלי

הולד ומתדרדר והעלאה בשיעורים כאלה לא תפתור שום בעיה.

ע. עלי;

בשנת 1986 זה יהיה 30.9 אחוז.

ת. זיאד;

זה על הנייר, אני לא יודע אם זה יתממש.

רבותי, המצב הולר ומתדרדר. כל דבר מפילים על האזרח. הממשלה אומרת שעל האזרח

לשלם יותר מסים, הרשויות המקומיות צריכות להגדיל את המס והל מפילים על גבו של

האזרח הממוצע, ואני לא מדבר על בעלי ההון. בעלי ההון הגדולים כמו הבנקים והחברות

הגדולות יכולים לשלם יותר, 170%-ו-200%, אבל לשכירים ולאנשי המעמד הבינוני

חותכים בבשר החי וזו לא הדרך ללכת בה.

הרשויות המקומיות הערביות נדרשות להעלות את המס באותה העלאה, בו בזמן שהן

לא מקבלות 10% מכלל תכניות הפיתוח במדינה. אין כל איזון בין מה שהאזרח משלם לבין

מה שהאזרח צריך לקבל. תושבי הכפרים ג'ת, איקסל או בקעה אל גרביה משלמים כמו

תושבי עפולה וטבריה ולא מקבלים את אותה תמורה. תושב של כפרים אלה יגיד; אתה רוצה

שאשלם 170% יותר - בבקשה, תן לי את המינימום שמקבלים תושבי עפולה או נצרת עילית.

יש רשויות מקומיות שנדרשות להעלות את הארנונה ביותר מ . 170%-לדוגמא, עירית נצרת,

שאני בקיא בנתונים שלה, נדרשת להעלות את מסי הארנונה על מגורים 60% רעאלי

ואחר-כך 170% מה-160%. כלומר אני צריר להעלות את המסים ב-272%. זה כשמדובר בבתי

מגורים. לגבי עסקים מדובר בעלייה ריאלית של 191%.

מ. שטרית;

למה אתה נדרש להעלות את המס בשיעורים כאלה?

ת. זיאד;

זאת כדי להגיע למינימום המומלץ. במגורים אני צריך לגבות 372% ובעסקים 43n.

זו בעיה בתור הבעיה הכללית, אבל יש גם מספר רב של רשויות מקומיות שצריכות לסבול

מהעלאה חד-פעמית ריאלית בשיעורים כאלה.

אני חוזר לענין העיקרי. הצעתי היא לא להעלות את הארנונה הכללית בשיעור

העובר את העליה הנומינלית של השכר במשק. תודה רבה.

ד. מגן;

עם כל הכאב הקיים בלבי על אלה שמטילים את המס שנקרא ארנונה ועם כל הכאב

היותר גדול הקיים בלבם של אלה שצריכים לשלם את הארנונה, אני שמח שהנושא המורכב

מגיע לדיון בוועדת הפנים של הכנסת. אני מקווה שהדיון יהיה מספיק ממצה, מספיק

יסודי, כדי שהנושא לא יגיע גס בשנה הבאה לדיון בכנסת.



כמי שמכיר את הנושא גם מהצד של משלם מיסיס וגם מהצד של מי שנדרש להטיל את

המסים הללו, אני רוצה לומר שיש מספר סוגיות עקרוניות שיש לתת עליהן את הדעת סוף

סוף. אני יכול להעיד שלפני שלוש שנים, כשהייתי יושב-ראש ועדת משנה של הוועדה

לענייני ביקורת המדינה, הועלו מספר רעיונות. יש איזורים בארץ שהמס שם לא צריך

להיות בגובה הנתון לשגיונותיו של ראש רשות זה או אתר. ישנה שאלה שאנו צריכים

לשאול את עצמנו כאן והיא-. מדוע אנשים שווים בעלי הכנסה זהה, בעלי הרכב משפחה

זהה ובעלי איפיונים דומים צריכים לשלם ארנונה שונה לעתים בהבדלים של מאות

אהוזים.

מי שהספיק לעיין בעבודה היפה שעשתה הגב' נוזהת קצב - אם כי יש לי כמה

הסתייגויות לגביה - יכול לראות איר הדברים צועקים לשמיים. איני רוצה להיכנס כרגע

לצד המוסרי של הענין, איזו הצדקה יש להיסל הארנונה כשלידו אין שום מדד של

שירותים וכוי, זו סוגיה לפילוסופים ואם הענין יגיע לדיון מעמיק בוועדת המשנה

לענייני ארנונה הרי תהיינה בוודאי לענין הזה השלכות. ראינו פה במהלר הוויכווז, עד

השלב הזה, את הפרדוכס והסתירה.

אני מכיר זה 10 שנים את המאבקים הבלתי-נלאים בין השלטון המקומי לשלטון

המרכזי. השלטון המקומי טוען בצדק לעצמאות והנה כשמגיע החלק בו יש לו עצמאות,

בצע את ההנחיות הללו, העלה את המסים בכר וכך אחוזים; כדי לקבל את

המנה הנוספת בעצמאות עליר להעלות את המסים ואז תהיינה לר הכנסות יותר גדולות.

חלק מהרשויות צועקות גיבעלט', אל תיתנו לנו את המתנה הזאת.

קשה היה לי לעקוב, במהלר הדיון, על מה אנו מדברים. האם אנו מדברים על העלאת

הארנונה בכר וכך אחוזים בתקופה של הקפאה, בתקופה כלכלית ידועה? - זו סוגיה

העומדת בפני עצמה. לדעתי, כל זמן שהתכנית שרירה וקיימת משרד הפנים והרשויות

המקומיות היו מנועים מלעשות כל פעולה החורגת וסותרת את התכנית, ולא וזשוב כרגע

מהי דעתי על התכנית.

אני פונה ליושב-ראש הוועדה ובראש וראשונה לשר הפנים - הבה נעשה סדר. סדר

אי-אפשר לעשות בבת אחת ובשנה אחת. חבר-הכנסת וירשובסקי אמר שכשמדברים על מס אחיד

אין הכוונה לכר שירושלמים ישלמו את אותו מחיר שמשלמים התושבים שלי, אר ודאי הוא

התכוון לכר שאני וחבר-הכנסת עלי נשלם אותו דבר. הכוונה היא לקבוע איזורים

מוגדרים, כפי שנקבעו על-ידי משרדי הממשלה השונים לסיוע בתחום התעשיה או בתחום

הרווחה. אדרבא, שייקבעו בעצה אחת עם הממשלה, קרי: משרד הפנים ומשרד האוצר,

בהתייעצות עם מרכז השלטון המקומי, איזורי מיסוי. יש מקום לערוך רביזיה ואני מציע

שהרביזיה תחול במסגרת תכנית חומש, היינו: שבמסגרת החומש הקרוב נגיע למצב שבמדינת

ישראל האזרחים ישלמו מס, שתקראו לו מס או היטל, במידה שווה וראוייה, בהתאם לרמת

החיים שלהם ובהתאם לאיזורי המגורים.

אני מנצל את נוכחותו של שר הפנים ואני מציע לכולם לזכור ולדעת שבין מה

שכתוב בסקר ובין התוצאה הסופית המרחק הוא גדול ביותר, הוא לעתים מהופר. יש אצלי

צוות שעשה עבודה. אפשר לראות עיריות שהן ברמת מיסוי בממוצע הארצי ויש כאלה שהן

פחות מהממוצע הארצי.

אתה לא מצוי במדרגה העליונה.

חוק לחוד ומציאות לחוד. אני אומר לחברי הוועדה, מתוך נסיון שלי ומתוך ידיעה

של בדיקה שכמעט נטתיימה (וזה לפחות דגם של כמה רשויות באיזור הדרום), שמיסי

הארנונה באותן רשויות הוא ברמה גבוהה אך אחוז הגביה הוא נמוך ביותר. רשות

שמשכילה להטיל גזירה שהציבור יכול לעמוד בה - יוצאת נשכרת,ועיריה שרוצה למצוא חן

בעיני הממשלה ובעיני הסטטיסטיקאים יוצאת נפסדת. זו המציאות ואני מקווה שבעוד

שבוע אצליח להביא לכם את הסקר.



מ. שטרית;

באתי לוועדה על-מנת להתריע על כיוון הדיון. הדיון שמקיימים בוועדה זו הוא

מסוכן. בשטח הוא יוצר תחושה בקרב ראשי המועצות והעיריות שאסור להם להעלות את

הארנונה לפי ההנחיות של משרד הפנים. הרבה רשויות יגידו: לא מעלים את הארנונות.

אף אחד מבין אלה שדיברו נגד ההעלאה לא מצביע על תקציב אלטרנטיבי. מהיכן יילקח

כטף למתן השירותים? בשנה הבאה המצב יהיה יותר קשה כי בתקציב משרד הפנים ראיתי

שקוצץ טכום של 30 מליון דולר מהמענק שמשרד האוצר מעביר למשרד הפנים. שוב תהיה

בדבר הזה פגיעה ברשויות המקומיות.

ראשית, ביטול מוחלט של הארנונה הכללית.

היו על כר דיונים בעבר במרכז השלטון המקומי. אני זוכר שהתקבלה החלטה בחיפה לבטל

זאת כשדובר על כך שהממשלה תמצא מס אלטרנטיבי, עקיף, זה או אחר - -

אתה רוצה גם אי-תלות.

אני מוותר על כך. דבר שני - להשאיר את המצב כפי שהוא וראש הרשות שיעלה את

הארנונה יותר מדי ייתן את הדין ביום הבחירות. ראו את ערי הפיתוח, בהן המיסים

נמוכים. אני מציע לתעשיה לבוא לערי הפיתוח.

דבר שלישי - קביעת דרך ביניים והיא שאפשר יהיה לקבוע קריטריונים שיביאו

לשוויון. כזכור, בנושא תעריפי המים ברשויות המקומיות נוצרו אבסורדים נוראיים,

כשבעיר אחת שילמו התושבים פחות ואילו בעיר אחרת הרבה יותר, עד שאיחדו את התעריף.

יכול להיות ששווה לערוך סיווג של הרשויות, לפי סקטורים מסויימים, ואז כל התלונות

תהיינה בטלות ומבוטלות. כך נדע שהכלי היחידי שיש הוא הארנונה הכללית, לפי הסיווג

שייקבע, ונדע מה ההשלכות של הדברים.

לא הייתי מציע לוועדה לקבל איזושהי החלטה בדבר גובה הארנונה, כי זה מסוכן

ביותר לניהול המשק של הרשויות המקומיות, בעיקר כשאין מנין לממן את התקציב החסר.

זה מאד פופולרי לומר שאין להעלות את המסים, אך בכך לא יימצא פתרון לרשות

המקומית. אם לא יהיה פתרון, גם אם המפעל יתקיים ולא יסופקו לו השירותים הדרושים

- יהיה חבל למפעל להמשיל ולהתקיים, אפילו אס הארנונה תהא אפס.

אדוני היושב-ראש, חברי ועדה נכבדה, אשתדל לא להאריך בדברי. תחילה אני מודה

לכל אלה שהתבטאר והביעו את דעתם. שמחתי לשמוע את הדברים, גם את הדברים שנאמרו

בעד וגם את הדברים שנאמרו נגד. כל הדברים מחדדים את התמונה יותר ויותר. אני מוצא

לנכון לומר כבר בפתח דברי שאני מודע בהחלט לקושי המעשי בהעלאה בגובה של

170%-180% ויותר מכך אני מודע לקושי הפסיכולוגי שבהעלאה בסדר גודל כזה. אבל

כששלושת הגושים קבעו את הקביעה שיש לשמור על המשקל הריאלי

של הארנונה, דהיינו, להצמיד אותה לאינדקס (ושלושת הגופים הם: משרד האוצר, משרד

הפנים ומרכז השלטון המקומי), מדוע הם עשו זאת? הם עשו זאת משתי סיבות: ראשית,

לעזור לרשויות לפתח עצמאות ואי-תלות, ואני לא גורס, כידידי חבר-הכנסת שטרית, שיש

להפוך את הרשויות ליותר ויותר תלויות בשלטן המרכזי. כידוע הוקמה בשעתו ועדת זנבר

שחקרה את הנושא במשך תקופה מסויימת וחוד החנית של ההצעות שלה היה לבטל את התלות

של השלטון המקומי בשלטון המרכזי, שכן רק כך הרשות המקומית תוכל להתפתח ולתת

שירותים נאותים וטובים יותר לאזרח.

בינתיים נשארנו תלויים בשלטון המרכזי ודו"ח זנבר התייבש.

לא מדוייק, מחר בוועדת הכספים תהיה תשובה.

אם כן, הסיבה הראשונה היא לשמור על אי-תלות או להקטין את התלות של השלטון

המקומי בשלטון המרכזי. אבל אין ספק שהיתה סיבה נוספת לשלושת הגופים הללו כשהם

קבעו את הקביעה של הצמדת הארנונה לאינדקס. הם ראו את טובת האזרוז הקסן לנגד

עיניהם. כשהמשאבים של הרשות המקומית מתדלדלים, מי סובל? לא ראש העיר, לא היוקרה

האישית שלו, אלא קודם כל סובל האזרח שצריך לקבל שירותים ויותר מכך סובל אותו

אזרח שהוא קשה יום. כשדורשים מאותו אזרח ארנונה גדולה הוא מתקומם, אבל הוא

מתקומם כשהוא רואה את מחצית התמונה ולא את התמונה השלמה. אילו אותו אזרת חיה

נותן לעצמו דין וחשבון, הרי הוא נזקק לשירותי הרשות יותר מאותו אזרח מדושן עונג.

האזרח קשה היום זקוק לשירותי הרווחה. ודאי שיש משרדים יעודיים אך השירותים

מסובסדים על-ידי הארנונה. אותו אזרח קשה יום זקוק למגוון השירותים שנותנת הרשות

המקומית.

היום מונחת בפני הבעיה של באר-שבע. אין זה סוד שמצבה של באר-שבע היום קשה

מאד. מה הסיבה? כשבדקנו במשרד הפנים את הדברים ראינו שאין גביה מקומית מספקת.

ומה התוצאה? - האזרח סובל. לעומת זאת בבת-ים בה יש גבייה נכונה, מי מרוויח מכר?

ראש הרשות? - הוא הרי ממשיך לקבל את אותה משכורת. מרוויח מכך אותו אזרח הרואה

עיר מטופחת ונקיה, מרוויח מכך אותו אזרח מעוט יכולת שיכול לקבל את השירותים

מהרשות.

לכן כשיושבים כאן ותוקפים ומשתמשים בביטויים קשים - הרי זו ראיה צרה של

הדברים וראיה לא נכונה של תמונת המצב. כל הביטויים הללו מראים אולי על היפוכם של

דברים ואלה שמתבטאים כך לא רואים את המפה בצורה שלמה.

לא מקרי הוא הדבר שחוק הקפאת המחירים לא חל על הארנונה - וזו הערה למשפטן

הנכבד - אנו בדקנו את הנושא עם היועץ המשפטי ועם משרד המשפטים והם אמרו לנו

דברים ברורים. הם אמרו לנו שחוק הקפאת המחירים לא חל על הארנונה. כשהחוק התקבל

הכנסת, הגוף המחוקק, הבינה שבתחום הזה צריכה להיות דינחיות כי זה הכלי היחיד

כמעט המצוי לעזרתו של ראש הרשות כשהוא מגיש שירותים.

קריאה;

בירושלים יש העלאה של 319% לגבי הסוהרים.

שר הפנים י.ח. פרץ;

אף על פי כן אני חייב לומר שלא הוצאנו את ההנחיות בחדווה. סוף סוף לא משרד

הפנים ולא שר הפנים קובעים את גובה הארנונה. כל ראש רשות רשאי לקבוע את גובה

הארנונה לפי הבנתו ואיש לא יכפה עליו את הדברים, אבל כשהוא יתקל בבעיות מימון -

שלא יבוא אלינו אחר-כך בטענות.

אמרתי שלא הוצאנו את ההנחיות בחדווה, כי אנו מודעים לקשיים האובייקטיביים

של האזרח בישראל. אנו מודעים לכך שיש הקפאת מחירים. אנו מודעים לשחיקה בשכר, אנו

מודעים לקיצוץ בסובסידיות ועל כן באנו בדברים עם האוצר והמלצנו אולי בפעם זו

לחרוג מן ההנחיה היסודית של קדושת הצמדת הארנונה לאינדקס, אבל לצערנו לא

נענינו. אני לא בא להתלונן. סוף סוף אנו עובדים במשותף עם משרד האוצר, אבל אני

רוצה לומר שהיינו מודעים לקושי שיש בדבר.

מהי עמדת משרד האוצר?

ו

המלצנו בפני האוצר להתחשב אולי הפעם בקשיים האובייקטיביים של התקופה ולבנות

את הרברים כך שלא נצטרר לדבר בהנחיות שלנו על העלאות של 170%-180%. הבנו שזה

יתקבל כרבר קשה.

נ. קצב;

האזרווים מצפים שתיענו.

שר הפנים י.וז. פרץ;

בקשתנו לא נענתה. אני שמח שיש לי הזדמנות להיפגש עם וזברי הכנסת הנכברים.

אדרבא, אם אתם תוכלו לעזור לנו לקבל מענק גדול יותר כדי שנוכל להזרים תקציבים

גדולים יותר לרשויות - אודה לכם.

וזבד הכנסת שסרית אמר את הדברים בצורה וזרה וכן גם נציג מרכז השלטון המקומי.

יש כאן משוואה פשוטה; פחות ארנונה - פחות שירותים. פוזות ארנונה - קשו; יותר

לאזרח. אם מוזליטים על קיצוץ בארנונה חייבים בו זמנית להחליט על מקור הכנסה

אלטרנטיבי אחר שיהווה מקור הזרמה של כספים לרשויות המקומיות. אבל אי-אפשר לבוא

ולצעוק על דבר אחד מבלי לראות את התמונה בכללותה.

אני חייב להתייחס לבעיה המיוחדת של הארנונה למגזר הסוחרים. זה סיפור אחר

לגמרי. כשמדובר על ארנונה המוטלת על האזרח כאזרח זה סיפור אחד וכשמדובר על

ארנונה המוטלת על סוחרים ומפעלים זה סיפור אתר. עקבתי אחר הארנונה כפי שהוטלה

על-ידי רשויות מקומיות שונות. יש פערים כל-כר גדולים. אין לי ביטוי אחר לכך מאשר

לומר - שרירות לב. לפעמים ראשי רשות מגלים שרירות ומטילים על סקטור העצמאים

והסוחרים ארנונה בצורה מוגזמת.

נ. קצב;

ולגבי האזרחים אין שרירות לב? אוי לנו מפני הגנה כזאת -

שר הפנים י.ח. פרץ;

היתה לי פגישה עם הסוחרים ושר המסחר והתעשיה והובטח לבדוק את הנושא, ודאי

להעביר הנחיות לרשויות המקומיות שעושות שבת לעצמן בנושא הזה. אנו כמשרד הפנים

רואים את האחריות שלנו לתת הנחיות לרשויות המקומיות על מנת שהן לא תפגענה יתר

על המידה בסקטור העצמאי ובסחרים. אני מודה לכם.

א. ארבל;

ראש עירית ירושלים כנראה מפאת גילו לא עומד לבחירה נוספת. משרד הפנים המליץ

על תוספת של 180% וראש העיר העלה את המסים לסוחרים ב 253%-מינימום ו-319%

מכסימום, כשסקטורים כלכליים אחרים, למשל תעשיינים ובבעלי מלאכה בתל-אביב משלמים

פחות משליש מאתנו. אם לא תהיה לנו כל עזרה ותמיכה מצד משרד הפנים וועדת הפנים,

אל מי נפנה?

א. בוקשפן;

דובר על ערך הכסף באפריל ומה יהיה ערכו באפריל הבא. דובר על כך שבמצב הקיים

היום אי-אפשר לקחת את ינואר ולקבוע הצמדה מאז, כי הרשויות המקומיות יהנו מעבר

להעלאה הריאלית. הכסף נכנס באפריל-מאי עם הצמדה לפי מדד ינואר וכל זאת

בשעה שהיתה בתקופה זו הקפאת מחירים וחלק גדול מהשירותים היו מוקפאים.. אני טענתי

שצריכה להיות הצמדה עד ליום ההקפאה, היינו מאפריל עד יולי. יש הטוענים שהחישוב

צריך להיעשות מאפריל עד אפריל ויש הטוענים שהוא צריך להיעשות מינואר עד ינואר.

לפי איזה מדד?



ב. שליטא;

רבותי, צריך לתת הנחה למי שנזקק לכך באמת ולא טענתי שצריך לקבוע טכום נמוך

ביותר לכולם.

נ. קצב;

אני הבינותי מהשר שהוא דיבר על אחוז הגביה. הוא לא דיבר על גובה הארנונה.

השר ראה את ההעלאה לגבי הסוחרים כהעלאה שנעשתה בשרירות לב. האם לגבי

הצרכנים אין שרירות לב?

מאחר וכבוד שר הפנים יושב שממלה הייתי רוצה לדעת איזה מאבקים הוא הולך

לעשות עם שר האוצר - ואנו מוכנים לתת לך גיבוי - כדי שתהיה הקלה - -

אפילו אני יכול לכתוב ספר עבה על המאבקים.

אני התייחסתי לסקטור הערבי. ידוע המצב האומלל של הסקטור הערבי.

ע. עלי;

בגביה?

בתקציבים ובשירותים. בכל זאת גם הרשויות המקומיות הערביות נדרשות להעלות את

שיעורי הארנונה באותם האחזוים. הבאתי דוגמאות של כפרים ערביים כמו איקסל, ג'ת,

דבורי ונצרת שמשלמים את אותו מס ונדרשים עכשיו להעלותו כדי להגיע לקו המינימום.

מאידך, השירותים שמקבלים התושבים פחות טובים מאלה שמקבלים אחרים במקומות אחרים

בארץ.

א. הכט;

מר בירנבאום שאל על המצב בירושלים. היום נבחרי העיריה הם שקובעים את

הארנונה ומשרד הפנים לא יכול להתערב באופן ישיר. למיטב ידיעתנו בירושלים העלו את

הארנונה למגורים ב .130%-לטענה שבמקביל במקומות מסויימים הארנונה היתה נמוכה

ודווקא כאן גבוהה - עירית ירושלים דווקא עשתה דיפרנסיאציה. כל מה שמשרד הפנים

יכול לעשות זה לבדוק מוזדש את הדברים ולראות אם לא חלה פה טעות. בכל אופן העיריה

עושה מאמץ עליון לשפר את המצב התקציבי שלה ויש לה בעיות. עובדה שהיא לא העלתה את

המט באופן שווה.

אמרו לנו: מטיבות פוליטיות.

א. הכט;

נשתדל ללמוד את הדברים.

מר בוקשפן שאל בקשר להצמדה. ההצמדה עובדת בדיוק כמו בשנה הקודמת. בשנה

הקודמת זה חל מינואר עד ינואר וכך גם השנה. מי שחוקק את החוק ומי שהכין את

התכנית הכלכלית ידע מה שהוא עושה בדיוק, כפי שהעלו את מחיר המים ב-1 ביולי. לא

היתה כוונה לתת טובטידיה לשירותים באמצעות הארנונה. בדיונים עם אנשי משרד האוצר,



האחראים ליוזמות ולתכנית הכלכלית, הדברים היו ידועים. הא-ראיה - בעקבות עדכון

התקציבים לרשויות המקומיות, ההצמדה מרבעון לרבעון נלקהה בחשבון.

מר בוקשפן - לא הרשויות המקומיות נהנות מהסכומים הגבוהים שהן גובות אלא

מתקציב המדינה. הרשויות המקומיות תקבלנה פהות מענק והן נשארות באותה מסגרת

ריאלית של תקציב בלי אפשרות להעלותו. הדיון הוא במסגרת התכנית הכלכלית ועובדה

שמשרד האוצר הוא שהציע את המצב הזו!. צריר לראות את דברי ההסבר לתקציב והסענה היא

לא רק כלפי הרשויות המקומיות.

א. בוקשפן;

האם אתה מסכים שריאלית הפרופורציה של הארנונה בתקציב תהיה יותר גבוהה?

ריאלית אפשר להסתכל על הדברים בכמה וכמה גיוונים. היא לא עלתה ריאלית

מנקודת הראות שהמדד לא עלה יותר, אבל ריאלית משקלה של הארנונה בתקצב עלה בגלל

ההפהתה במענקים..

גב' קצב נותן לי את ההזדמנות להדגיש שאנו מדברים על אחוזים ריאליים של

ההעלאה , אבל התושבים לא משלמים באחוזים אלא בשקלים חדשים. אם משווים שנה לעומת

שנה הרי אין העלאה ריאלית במינימום, הכוונה היא שבמקומות בהם השיעורים נמוכים

באופן יוצא מן הכלל תועלה הארנונה יותר. נאמר גוה שלא מתקבל על הדעת שאזרוזים

שמצבם דומה ישלמו ברשויות שונות סכומים קוונים, ברור שבמהות צריך להיות וגדל אך

לא מתקבל על הדעת שההבדל יהיה יותר גדול. לזה כולנו שואפים ועל זה בנויים

הנתונים. גובה הארנונה נקבע בכל מקום בנפרד. ייתכן שיש מקומות בהם תרגו ובהם

הענין זה בולט ולכר תהיה התייהסות של משרד הפנים. בדרך כלל השאיפה היא להגיע

ליותר דמיון.

בתשובה לדברי הבר-הכנסת זיאד - אנו שואפים שבמגזר הערבי יגיעו לפחות

למינימום המומלץ. ברשויות מקומיות שלש יותר שירותים נשאף לכד שרמת השירותים תהיה

הרבה יותר גבוהה. יש מקומות שהורגות ומשרד הפנים עושה כל השנים כדי להביא את

הישובים לממוצע. כל מה שנדרש זה לר1ביא למינימום המומלץ על-ידי המעדכת. לא יכול

להיות שתושבים בעלי רמת הכנסה דומה ישלמו במקומות שונים דברים שונים. זה לא משנה

את המאמץ המתמיד שלנו להעלות את רמת השירותים במגזר הערבי, אבל זה נושא שעומד

בפני עצמו ובעוד שעה וחצי אני נפגש עם הנציגים המתאימים.

היו"ר ד. שילנסקי!

אני רוצה להודות לכבוד שר הפנים, למר הכט ולכל האורחים הנכבדים. אני חושב

שהדיון היה מאד ענייני ומקצועי. סיכמנו שמספר חברים מהוועדה יכינו הצעה לסיכום

הדיון ואני מקווה שעוד היום נוכל להביא סיכום. אני מודה לכולם. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 15:15