הכנסת האחת-עשרה

מושב שני



נו סח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 115

מישיבת רעדת הפניס ראיכרת הסביבה

מיום ג'. י"ט בטבח התשמ"ר - 31 בדצמבר, 1985 בשעה 12.00

חברי הוועדה; היו"ר ד' שילנסקי: ד' בן-מאיר

מ' וירשובסקי

א'' נחמיאס

ע' סולודר

ב' שליטא

מוזמנים; שר המשפטים מ' נסים

י' פייברג - משרד המשפטים

ט' בליבנשטיין - עוזר שר המשפטים

י' צור - עוזרת ליועץ המשפטי לממשלה

ד' לויטן - ועדה ציבורית לגילוי ילדי תימן הנעדרים

ט' צדוק - " " " "

א' כהן - " " " " "

יי יוסף - ראש מועצת ראש-העין

ד' דוד - ראש מועצת מטה יהודה

עו"ד ח' כהאן

אי פאר

י י פוייר - משרד הפנים

י' גבריאל

צ' ענבר

רשמה ; שי צהר

סדר היוס; הקמת ועדת חקירה להעלמס של ילדי תימן

(הצעה לסדר היוס של חברי הבנסת: ר' כהן, שי שלמה, מי פרוש. די מגן).



הקמת ועדת חקירה להיעלמם של ילדי תימן

הצעה לסדר היום של חברי הכנסת; ר' כהן, ש' שלמה, מ' פרוש, ד' מגן)

היו"ד די שילנסקי!

אני מתכבד לפתות את הישיבה, ומקדם בברכה את שר המשפסים ושאר האורחים

המכובדים שלנו. לפני שנתחיל בדיון בסעיף העומד על סדר יומה של הוועדה, אני רוצה

לדווח לכם כי עתונאים פנו אלי ובקשו שנרשה להם להיות נוכחים בישיבת הוועדה מאחר

והדיון כאן הוא בנושא ציבורי. אני אישית אינני מתנגד לכר. אני רואה שגם שאר חברי

הוועדה הנוכחים כאן מסכימים לכר, אי לזאת נודיע לעתונאים שהם רשאים להיות נוכחים

בישיבה.

אני רוצה לרענן את זכרוננו באשר לנושא בו אנו דנים היום. ביולי 1985 נדון

הנושא הזה בוועדה, ואף נתקבל בה סיכום. הדיון נעדר ביוזמתם של חברי הכנסת מרדכי

וירשובסקי ודב שילנסקי. באותו דיון נמסר כי בידי ד"ר דב לויסן מצויים 85 פניות

חדשות של הורים המחפשים את ילדיהם. הכנסת הודיעה כי היא לא תוכל לממן מחקר

לבדיקת הפניות החדשות, ואילו הוועדה הביעה במסקנותיה את האמונה כי יימצאו גופים

ציבוריים שיממנו את המחקר.

הפרשה נדונה בשנית בוועדה שלנו בנובמבר 1985, ונתקבל סיכום לפיו פונה

הוועדה אל משרד הבריאות להורות לבתי חולים לבצע ללא תשלום בדיקת רקמות, או כל

בדיקה אחרת מתאימה, של הורי הילדים הנעדרים, כדי שניתן לזהות הורים אלה על ידי

השוואת רקמותיהם עם אלו של הילדים המבקשים לאתר את זהות הוריהם. משרד הבריאות

ביקש ששני מומחים מסעמו יופיעו בוועדה כדי להסביר מדוע לדעתם לא צריר לעשות זאת.

אנחנו נזמין אותם בהקדם ונשמע מה יש בפיהם לומר לנו.

בהחלטה אחרת קראה הוועדה לממשלה להקים ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת הפרשה. שר

המשסרה השיב לפנייתי כי אין מניעה להעמיד לרשות ד"ר לויסן דו"ח ועדת

בהלול-מנקובסקי. יחד עם זאת קבלתי משר המשסרה מכתב בו הוא כותב כי איננו מוכן

להעמיד לעיונו של ד"ר לויטן את חומר החקירה. הדו"ח האמור נמצא בכנסת, וכל איש

יכול לראותו, כר שאין בזה רבותה. חשוב שאפשר יהיה לעיין בחומר החקירה.

אני מציע שהוועדה תפנה שוב אל שר המשסרה ותבקש ממנו להתיר לנו לעיין

בחומר החקירה של הוועדה. אני מעמיד הצעתי זו להצבעה.

ה ו ח ל ס - פה אחד, לאשר הצעתו הנ"ל של יו"ר הוועדה.

היו"ר די שילנסקי;

מספר אנשים פנו אלי והביעו דעתם שלא להמשיר לדוש ולדון בפרשה הזאת, אלא לתת

לה להישכח. אני חושב שהם סועים, בפרט לאור הדברים ששמענו מאנשי הדת בדבר החשש

מפני נשואי אח ואחות וכדי. החלטנו בשעתו לפנות אל הממשלה ולבקשה להקים ועדת

חקירה בנדון.

את הדיון הנוכחי און מקיימים משום שאחרי שהוועדה סכמה את דיוניה בנושא

וקיבלה החלטה לגביו, הועלה הנושא שוב בכנסת כהצעה לסדר היום על ידי חברי הכנסת:

רן כהן, מרים גלזר-תעסה, שמעון שלמה ומנחם פרוש, והועבר על ידי המליאה לוועדה

שלנו.

הזמנו לישיבה של היום נציגות ארגוני נשים, את הגב' סנהדראי, שנבצר ממנה

לבוא היום, ובמקומה בא עו"ד כהאן שטיפל בנושא. הזמנו גם את גבי דבורה נצר, שאף

היא לא יכלה לבוא היום מפני שהיום חל יום השנה למות בעלה, והיא הביעה את נכונותה

לבוא בכל זמן אחר שייראה לוועדה. לא הצלחנו לאתר את הגברת שעמדה בשעתו בראש

ארגון נשי אגודת ישראל, וגם את הגברת שעמדה בזמנו בראש ארגון נשי הציונים

הכלליים לא הצלחנו לאתר.



יצרתי קשר עם מר אביגדור פאר שעמד בשעתו בין המטפלים בעולי תימן, ושווזוזתי

עמו. מסתבר שהוא יכול להאיר עיניניו על מה שקרה באותה תקופה. ואני מוסר לו את

רשות הדיבור.

אי פאר;

באותה תקופה עבדתי במשרד הסעד. הקימו אז את המוזלקה לטיפול בעולה. אני הייתי

אז סגו מנהל המוזלקה, שעסקה במיוחד בסיפול במוסדות הילדים. באותה תקופה היוו

העולים מתימן את כל העליה כמעט. ואז הקימו ארגוני הנשים מוסדות ילדים בשביל ילדי

העולים מתימן. בראש רשימת ארגוני הנשים היה ארגון אמהות עובדות, היה ארגון נשי

אגודת ישראל, ארגון נשי מזרוזי וארגון נשי הציונים הכללים. לא הקימו מוסדות

במעברות. המוסד היה בתל אביב ובירושלים, ולשם הכניסו את הילדים.

היו מוסדות סגורים והיו מוסדות פתוהים. המוסדות הסגורים היו מוסדות שנפתוזו

בשעה 7.30 בבוקר ונסגרו בשעה ו אוזר הצהרים, או בשעה 3 אוזר הצהרים. המוסדות

הפתוחים היו מוסדות שהיו פתווזים לתיקונות התימנים ביום ובלילה. ההורים קיבלו

הודעה מהעובדת הסוציאלית במקום לאן העבירו את הילדים שלהם. ההורים ידעו איפה

נמצא הילד שלהם. החזקת הילדים במוסדות היתה על חשבון משרד הסעד. הטיפול בבריאות

של הילדים נעשה על ידי משרד הבריאות.

האם חלוקת הילדים בין המוסדות השונים נעשתה על פי מפתח מפלגתי?

אי פאר;

העולים מתימן לא ידעו כלל מה זו מפלגה. היה ידוע כי במגדיאל היה מוסד של

נשי אגודת ישראל ושל ארגון אמהות עובדות, ולשם שלחו את הילדים. רוב הילדים הגיעו

למוסד של ארגון אמהות עובדות, כי היה להם אז רוב בין חברי הכנסת. אגודת ישראל

קבלה באותה תקופה יותר ילדים משקבלה מזרחי, כי שר הסעד היה איש האגודה. מנהלת

המחלקה טיפלה בענין הזה בחכמה ובמסירות נפש ממש. אני רוצה להדגיש כי כל מי שעסק

אז בנושא הזה עשה את עבודתו במסירות נפש ומתוך רצון לעזור למשפחות האלה. וכאן

קרה משהו. היו בעיות משפחתיות אצל חלק מהמשפחיות, כאשר נשים צעירות מאד, ממש

ילדות, היו נשואות לגברים מבוגרים מאד, והעובדת הסוציאלית לא ראתה זאת בעין יפה.

קשה מאד היה לראות ילדה בן 14 נשואה לאדם בן 70. והיו די הרבה מקרים כאלה.

בי שליטא;

בשנות החמישים זו היתה תופעה די מקובלת בקרב העולים מתימן.

אי פאר;

היו לזה הרבה סיבות. היה אז פחד שיעבירו ילדים יתומים לאיסלם, ולכן השיאו

אותם בכוונה תחילה כדי למנוע זאת. אני מכיר בנים שעלו לארץ בהיותם בני 15 והם

כבר נשואים, מפני שבהיות הילד יתום היה חשש שיעבירוהו לאיסלם, ולכן מיהרו להשיא

אותו. בתימן קיימת גזירה כזו, ועשו דברים כאלה כדי להתחמק ממנה. את אותו הדבד

עשו גם עם הילדות. גם העובדה שהעולים גרו באוהלים ובתנאים קשים כל כך הוסיפה

לכל הענין.

אני רוצה לציין כי העובדת הסוציאלית, אפילו שלא היתה דתית, כאבה כאשר ראתה

את המצב הזה. כאב לה לראות את הילדה הקטנה נשואה לגבר מבוגר, והיה לחץ גדול

לנסות להוציא אותח מהבית, ללמד אותה מקצוע, לסדר לה בית חדש וכוי. באותה תקופה

היו הרבה גרושים, ואפשר לראות זאת מהרישומים ברבנות הראשית, או ברבנות שם.



חשוב לציין כי ההורים ידעו איפה הילדים שלהם נמצאים. כל הורה ידע לאן הוא

מביא את הילד שלו. ההורם ידעו באיזה מוסד נמצא הילד שלהם, ולכן חשוב שהם יבואו

היום ויגידו לאן הם הביאו את הילד שלהם. ואם הם לא זוכרים את שם המוסד, אז מספיק

אם יגידו איפה זה היה, או יצביעו על הבית או הצריף שבו היה המוסד, ואז אני אוכל

לדעת באיזה מוסד מדובר.

היו מקרים שילדים היו במוסד במשך שלושה או ארבעה חודשים וההורים לא באו

לקחת אותם, ולא באו לראות אותם, ולא היה איפה לשים את הילדים. לפי הרשימות אפשר

לראות שהילדים היו במוסד במשך חודשים.

בי שליסא;

האם אתה מנסה להגיד לנו שההורים לא באו לקחת את ילדיהם מפני שהם לא

התעניינו בהם ולא רצו לקחת אותם?

אי פאר;

אינני יודע מה חשבו ההורים, ומדוע עשו מה שעשו, או לא עשו מה שלא עשו. אני

מספר על המצב כפי שהיה. אני גם יודע את המצב הגרוע בו חיו ההורים. הילדים היו

בינתיים במוסדות, ולפעמים לא היה בהם די מקום בשביל כולם, והעומס והלחץ היו

גדולים.

היו"ר די שילנסקי;

מה עשו אז העובדות הסוציאליות?

אי פאר;

העובדות הסוציאליות העבירו במקרים מסויימים את הילדים ממוסד למוסד.

די דוד;

ומה עם אימוץ?

אי פאר;

זה כבר משהו אחר לגמרי. לא היו יכולים לתת ילדים לאימוץ. לא היה אז עדיין

חוק אימוץ.

היו"ר די שילנסקי;

אמרת שהיה עומס במוסדות, לא תמיד היה מקום לכולם, ובינתיים היו באים אנשים

שחיפשו ילדים על מנת לאמץ אותם. האם זה היה כך?

אי פאר;

אני רוצה לתקן משהו. אנשים באו לחפש ילדים לאימוץ. אבל לא באו באופן רשמי,

ולא אמרו בגלוי שהם באו לחפש ילד לאימוץ. לא היה אז חוק אימוץ. הטיפול של העובדת

הסוציאלית בשביל סובתו של התינוק והילד היה מתוך מסירות נפש. חיפשו דרכים. אני

לא יכול להאשים את העובדת הסוציאלית. היום, אחרי כל כך הרבה שנים, באים לשאול

שאלות. לא זוכרים מה בדיוק היה באותם זמנים, איך היה המצב אז, איזה מצב קשה זה

היה.



היו"ר די שילנסקי;

אתה רוצה להגיד לנו שהעובדות הסוציאליות שהעבירו את הילדים לאן שהעבירו עשו

זאת שלא מרוע לב מבחינתן, אלא מתוך שחשבו באותו רגע שהם עושים את המעשה הנכון

ביותר לטובת הילד. במקום לבוא אל המשפחה שטרם התארגנה, שעוד לא היתה מסודרת

והעוני אצלה היה גדול ולא ידעה בין שמאלה לימינה, נראה להם טוב יותר להעביר את

הילדים למשפחות מסודרות.

זה נכון.

היו"ר די שילנסקי;

סיפרת לי עוד כי אתה חושב שחלק מהילדים האלה אינו נמצא כלל בארץ. אולי

תבהיר את הנקודה הזאת.

אי פאר;

זו דעתי האישית. אני חושב כר. אני זוכר שהיו אורחים רבים שבאו לבקר את משרד

הסעד ואת המוסדות השונים כדי לראות מה עושים שם. דיברו אז רבות על אורחים יהודים

מחו"ל, מאמריקה בעיקר, שבאו ואימצו את הילדים האלה. חוק האימוץ לא היה קיים אז,

כי הוא נחקק מאוחר יותר. אז הם לא אימצו לפי החוק, אבל לקחו אותם. כר סיפרו אז.

היו"ר די שילנסקי;

אמרת לי כי אתה חושב שהמקום היחידי שבו יתכן ויש רישום של הילדים האלה הוא

אצל ארבעה ארגוני הנשים שבשמותיהם נקבת.

אי פאר;

זה נכון. ההורים צריכים לדעת לאיזה מוסד הם נתנו את הילד שלהם. כל עוד חם

לא אומרים לאיזה מוסד הם נתנו את הילד, אתה לא יכול לדעת אם הילד הוצא מהמוסד

והועבר לבית חולים, או למקום אחר, ואם הילד בכלל היה שם. אם יגידו באיזה מוסד

הילד היה, אפשר יהיה לבדוק את הרשימות של ארגון האמהות שלו היה שייר המוסד הזה.

היו"ר די שילנסקי;

אני רוצה להזכיר לר שאמרת לי עוד שבמשרד הסעד היה רישום על כל ילד וילד,

וכאשר הילד הועבר למאמץ או למקום אחר היה רשום אצלכם שהילד איננו עוד במוסד הזה ,

והפסיקו לתת את התמיכה עבור הילד הזה.

אי פאר;

אני לא יכול לומר לאן ה לר הילד, או אם העבירו אותו. יכול להיות שההורים

באו ולקחו אותו הביתה. יכול להיות שהדוד שלו בא ולקח אותו. לגבינו, כאשר שם

הילד לא הופיע יותר ברשימת הילדים שבמוסד אנחנו הנחנו שההורים לקחו אותו, או שבא

דוד ולקח אותו.

היו"ר די שילנסקי;

בגלל הדו"ח הכספי צריר להיות בידי משרד הסעד דאז רישום התאריר בו יצא כל

ילד שנכנס למוסד הזה, גם אם אין רישום המסביר לאן הלר או הועבר הילד.



אי פאר;

אני בדקתי מדי חודש את הרשימות של הילדים ותאמתי בין הרשימות למה שמצאתי

במקום. בדקתי אם הילד נמצא או לא נמצא.השוויתי את מספר הילדיס שברשימה עם מספר

הילדים שהיו שם, והתמתי על זה.

היו"ר די שילנסקי;

אני מציע שהוועדה תפנה אל שר העבודה והרווחה, השר משה קצב, ותבקש ממנו

לאפשר לד"ר לויטן, המטפל באופן בלתי פורמלי בנושא הזה, לעיין בחומר שיש במשרד

לגבי כל ילד וילד, כדי לראות מתי נכנס הילד למוסד ומתי יצא ממנו. יש להניח

שהרישום הזה נמצא עוד היום במשרד.

אי פאר;

אם מותר לי, אני מציע לבקש מהמשפחות הדורשות את הילדים שלהם שנעלמו בזמנו

למלא שאלון מתאים, ובין היתר ישיבו על השאלה לאיזה מוסד הוכנס הילד שלהם. אני

מוכן לעזור להם במילוי השאלון, כך שאם אינם יודעים את שם המעון די יהיה אם

יצביעו בפני על המקום בו היה המעון ואז אני אדע באיזה מעון מדובר. זה בוודאי

יעזור.

היו"ר די שילנסקי;

אנחנו נפנה אל השר ונבקש ממנו לאפשר לד"ר לויסן לעיין בחומר הזה. אפשר

עכשיו להציג למר פאר שאלות אבהרה.

עו"ד כהאן!

למעשה לא באתי להשמיע דברים, אלא חשבתי שאתבקש להשיב לשאלות. אני רוצה

להבהיר עוד שאני לא מייצג כאן את גב' סנהדראי. בשעתו ליוויתי את הוועדה

הציבורית שטיפלה בנושא הזה, וטיפלתי בפרשה הזאת מהרגע הראשון שהענין התעורר ועד

לרגע האחרון. קיבלתי ממזכירת הוועדה זימון לבוא לכאן היום, וברצון אשיב לכל שאלה

שאשאל.

בי שליטא;

הוועדה קיימה מספר ישיבות בנושא הזה. בישיבה הקודמת החלטנו פה אחד להמליץ

על הקמת ועדת חקירה ממלכתית. אנו דנים בבעיה אנושית ממדרגה ראשונה, ולא בבעיה

משפטית. איש לא מבקש לתלות אנשים שכביכול אשמים במשהו בפרשה הזאת. המצב ששרר אז

הביא לתנאים חמורים, ויכול להיות שאנשים עשו אז מה שעשו מתור כוונה טובה ומתוך

רצון לעזור וכוי. הדבר העיקרי כיום הוא לתת סיוע הומני לשמפחות, לתת תשובה לאם

הזועקת.

היו"ר די שילנסקי;

אחרי שאנחנו סיכמנו את הדיון שלנו בנושא וקבלנו החלטות בנדון, הועלה הנושא

הזה שוב במליאת הכנסת, ומליאת הכנסת העבירה אלינו את הדיון בנושא, כך שאנחנו

חייבים לקיים את הישיבה הזאת כדי לסכם בה את הדיון בנושא שהועבר אלינו על ידי

המליאה.



יי יוסף;

בפעם הקודמת דנו בטיפולו של דייר לויטן בחומר. התומר קיים ואפשר לקבל רשימה

של המוסדות שאליהם הגיעו הילדם. הכל רשום אצלנו, אבל יש לנו קושי מסויים בעניו

הזה. מטילים עלינו להביו פרטים על בל ילד וילד מבלי שנותנים לנו את האמצעים

להתמודד עם המשימה הזאת. אנוזנו זקוקים לשם כר למחשב, זקוקים לאדם מיוחד שיטפל

בנושא הזה וירכז אותו. זה מעלה מחדש את הבקשה שלנו לתת לדב לויטו את הסיוע הכספי

הדרוש כדי שאפשר יהיה לעשות את הדברים הדרושים.

אנו עושים את הדברים בצורה מאד כוללת, אבל עיקר העבודה צריכה להעשות על ידי

ועדת חקירה. אנחנו לא יכולים להיות ועדת חקירה, ואנחנו גם לא יכולים לעשות את

עבודתה של ועדת חקירה, בעוד שלמעשה דורשים מאתנו לעשות עבודתה של ועדת חקירה.

אני רוצה לשאול את מר פאר מספר שאלות. אמרת כאו שההורים לא באו לבקר את

ילדיהם במוסדות, שלא באו לקחת אותם. ברגע שהגיע ילד למוסד נרשם שם מי ההורים

שלו, ומה מקום מגוריהם. כאשר ראו שההורים לא באים במשר מספר חודשים, מדוע לא עשו

מאמץ ובדקו חיכו ההורים נמצאים ומדוע הם לא באו אל ילדיהם? לפני שהעבירו את

הילדים למקום אחר ולפני שמסרו אותם לאימוץ מתור מניעים הומניים, צריר היה לבדוק

מה קרה להורים שלהם.

בתפקיד שאתה מילאת אז, מעצם המיקום שלך במערכת, האם לא ראית משהו מוזר

בגישה הזאת ובדרר הטיפול הזאת, והאם לא נבדקו האנשים שבקשו לאמץ ילדים? העניו

הזה היה חסר לנו בדברים שאמרת כאו היום.

די דוד;

אולי תוכל לומר לנו על פי איזה קריטריונים ניתנו הילדים לאימוץ? לפי מה

קבעו מי מהילדים יועבר או ימסר?

צי טוב;

יש בידינו עדויות על כך שנשים תיירות היו באות לבקר את בית התינוקות. תיירת

כזו היתה עוברת בין הילדים וכאשר היתה מגלה עניו בילד מסויים, היתה רומזת על כר

לפני העובדת שם והיתה יוצאת. כעבור יומיים הילד הזה כבר לא היה בבית התינוקות.

האם לא היו מכירות של ילדים?

אי פאר;

השאלה אם היו מכירות של ילדים היא שאלה קצת פרובוקטיבית, אם להתבטא שלא

בחריפות. אם אתה שואל שאלה כזאת, יש גם מקום לשאול מדוע לא באו ההורים לקהת את

הילדים שלהם אחרי שהיו שם שלושה חודשים? אתה שואל אם היו שם מכירות. איזו מיו

שאלה זו בכלל? באותה תקופה היה נציג הכנסת שעבד אתנו הדוק מאד, חבר הכנסת

גלוסקא. אומרים שההורים היו תמימים, ולא ידעו. אבל כל אחד ידע שאדון גלוסקא נמצא

בכנסת, והוא לא הרים אז קול צעקה. השאלה על מכירת ילדים היא שאלה מרגיזה מאד.

בי שליטא;

מה פירוש הדבר שההורים לא התעניינו בילדיהם? ונניח שלא התעיינו, האם זו

סיבה לכר שיעשו בילדים אלה מה שרוצים? האם העובדה שההורים לא מתעניינים בהם, אם

אמנם זו היתה הסיבה שלא באו לראותם או לקחת אותם, נותנת למישהו את הרשות לעשות

בהם מה שהוא חושב לנכון לעשות?



היו"ר די שילנסקי;

אני רוצה להזכיר לכם שאנהנו פנינו אל הציבור בקריאה ובבקשה, שכל מי שיש

בידו אינפורמציה בנושא הזה יבוא ויאיר עינינו. מר פאר נענה לפנייתנו והתקשר אתנו

ברצותו למסור לנו את האינפורמציה המצויה בידו. בוודאי שלא מגיע לו שיתקפו אותו

כאן בוועדה, מה גם שלא היה לו כל חלק בזה. ישנם בוודאי עוד מאה אנשים עם

אינפורמציה בנושא הזה, והם לא מצאו לנכון להתקשר אתנו. אז אנו צריכים להיות

אסירי תודה למר פאר.

יי יוסף;

ההתקפה איננה מכוונת חלילה אל מר פאר. אנתנו מדברים בכאב, בצער ובכעס על

המצב שהיה, על דברים שנעשו.

אי פאר;

בענין השאלה של האימוץ, אני מזכיר שוב כי באותו זמן לא היה עדיין חוק

אימוץ. ואם ילד היה במוסד הפתוח הזה במשך חמישה חודשים, ולא היה מי שבא לקחת

אותו או לבקר אותו, אז העובדת הסוציאלית חיפשה דרך לעזור לילד הזה, מתוך רחמנות,

מתור רצון שיהיה לו סוב. וצריר לזכור כי באותה תקופה היו עוד בעיות קשות במדינה.

כך שאם אמנם העובדת הסוציאלית עשתה זאת, הרי היא עשתה זאת מפני שהיא ידעה

שההורים לא באו אל ילדם במשך שלושה או ארבעה חודשים ולא לקחו את הילד. והצעקה

הראשונה על העלמות הילדים האלה קמה רק כעבור 10 שנים. אז אין לי מה להשיב. מישהו

כנראה חשב שהוא יעשה מעשה אנושי אם הוא ימסור את הילד הזה למשפחה חמה הרוצה בו,

ושאז יהיו לילד הסיכויים לגדול בבית חם שידאג לחינוך שלו ולכל מחסורו. אי אפשר

להאשים את העובדת הסוציאלית על שחשבה מחשבות כאלה.

מר פאר הוזמן לכאן לא כדי לשמוע ממנו הערכות באשר לסיבות ולמניעים שבגללם

נעשו הדברים כפי שנעשו, אלא כדי לשמוע ממנו מה בעצם עשו אז ומי עשה את הדברים.

יי יוסף;

מעניין בכל זאת להבין מדוע לא חיפשו את ההורים על פי הכתובות שהיו בידי

האנשים במוסד?

א' פאר;

האמת היא שכן חיפשו את ההורים לפי הכתובות שהיו בידיהם. גם אני בעצמי

חיפשתי מספר משפחות, אלא הן עברו בינתיים למקומות אחרים ולא הודיעו על שינוי

כתובת, ופשוס לא ידעו איפה הן.

י' יוסף;

הורים הלכו מבית חולים אחד לבית ולים אוזר, מבית תינוקות אחד לבית-תינוקות

שני כדי לחפש את הילדים שלהם, ולא מצאו אותם. אולי מר פאר לא ידע על כר.

אי פאר;

הייתי בין אלה שהלכו ממעברה למעברה כדי לבקר ולראות מה נעשה בה. לא הסתמכתי

רק על רשימות.



די דוד;

טרם קבלתי תשובה לשאלה שלי בדבר הקריטריונים שעל פיהם לקחו את הילדים ומסרו

אותם למשפחה אחרת? והאם היתה החלטה באשר למשך הזמן שהילד נמצא במעון לפני שאפשר

להעביר אותו משם?

א' פאר;

לא היו שום קריטריונים ולא היתה שום הוראה בענין זה מטעם משרד הסעד.

העובדות הסוציאליות עבדו לא לפי חוק, כי לא היה חוק. כעובדות סוציאליות טובות הן

חיפשו בית חם וטוב לילדים, והן היו בטוחות שהן עושות את הדבר הטוב ביותר והנכון

ביותר.

די דודי.

האם יכול להיות מצב שאהרי שבוע ניתן תינוק לאימוץ?

זו לא שאלה שאני בכלל יכול להשיב עליה.

היו"ר די שילנסקי;

לפני שאני מוסר את רשות הדיבור לכבוד שר המשפטים, אני רוצה לסכם כי הוועדה

החליטה פה אחד לפנות אל הממשלה בבקשה שתקים ועדת חקירה ממלכתית לנושא הזה.

'הדברים ששמענו כאן היום, עם כל חילוקי לועות, הבהירו שאם יש מקום שבו אפשר יהיה

למצוא רישומים על הילדים במעונות, הרי המקום הזה הוא אצל ארגוני הנשים שהוזכרו

כאן. רק ועדת חקירה ממלכתית יכולה להשיג את הרישומים האלה. אנחנו לא יכולים

לעשות זאת וגם הוועד הציבורי לא יכול לעשות זאת. הדברים ששמענו מחזקים את דעתנו

כי אכן יש להקים ועדת חקירה ממלכתית.

שר המשפטים מי, נסים;

אדוני היו"ר רבותי, בפני הממשלה יש הצעת חלטה שהגיש השר יוסף שפירא להקים

על פי חוק ועדות חקירה ועדת חקירה לסוגיה הזאת. יש גם פניה של הועד הציבורי

לגילוי ילדי תימן הנעלמים המבקש אף הוא שהממשלה תקים ועדת חקירה לנושא הזה.

מונחת לפנינו גם המלצה, שהתקבלה פה אחד, של ועדת הפנים בדבר הקמת ועדת חקירה

כזאת. הממשלה היא המוסמכת, על פי החוק, להקים ועדות וזקירה. אבל לפני שהממשלה

תקבל החלטה בענין זה היא צריכה לאסוף, לדלות ולרכז וללמוד את החומר שיש בנושא

זה, את המניעים ואת הסיבות שיצדיקו הקמת ועדת חקירה לנושא זה.

ראש הממשלה עמד לכנס בשבוע שעבר קבוצה של שרים הנוגעים בדבר, אלא שבשל

התארכות ישיבת הממשלה על תקציב המדינה, הישיבה הזו בוטלה. אני מניח שתכונס

בהקדם. מדובר בראש הממשלה, בשר הקליטה ובי. אני מניח ששר הקליטה זומן מפני

שמדובר בעולים.

אין מקימים ועדת חקירה אם אין צורך חיוני בכך. אין איש שיחלוק על חשיבותו

של הנושא הנדון כאן היום. נשמעות טענות, והטענות מרגשות, מחייבות ומדליקות כל לב

רגש. הקשר והזיקה שבין אב לבנו ובין בן לאביו ולאמו, ובין אח לאחיו הם דברים

שנמצאים ביסוד היסודות של הקיום האנושי, של קיום התא המשפחתי, וכאשר נשמעת טענה

שבן אינו מצוי אצל אביו, ואולי מצוי במקום אחר, והאב אינו יודע כלל היכן נמצא

בנו, הרי ברור שאי אפשר לשמוע טענות אלה ולעבור אליהן לסדר היום.



אני יודע שטוענים כי בנוסף לאותם שלוש מאות וכמה מקרים שנבדקו על ידי ועדת

בהלול-מנקובסקי נודע מאוחר יותר על קיום מספר גדול יותר של ילדים שנעלמו, אינם

נמצאים אצל הוריהם ואין יודעים מה עלה בגורלם.

כמו כן אני שומע, אם כי איני יודע עדיין באיזו מידה מבוססים הדברים, שיש

טענות לגבי דרכי עבודתה של ועדת בהלול-מנקובסקי. אני אומר שאי אפשר לעבור על

הנושא הזה לסדר היום, אי אפשר שלא להתייחס אליו, אי אפשר שלא ייעשה כל מה שדרוש

כדי לאתר את הבעיה, לאתר גם אולי מקום המצאם של הילדים הנעדרים, ואולי גם לאחד

משפחות, לעשות היכרות מחודשת בין הורים לילדיהם, בין אחים לאחיהם. עלינו לעשות

כל מאמץ אפשרי בכיוון זה. השאלה היא לגבי הדרך הנכונה אותה נבור כדי לבצע את

הדבר הזה.

אני חושב שהוועדה הציבורית, המטפלת בסוגיה הזאת, צריכה להכין תזכיר תמציתי

של טענות שיש לה בנושא הזה. כמו, למשל, טענות לגבי דרכי עבודתה של ועדת

בהלול-מנקובסקי, מה היה לקוי בה בכדי שאנחנו לא נראה את המסקנות שהוצגו בדו"ח

שלה כמסקנות סופיות. ככלל, כאשר מתמנית ועדה ציבורית אנחנו צריכים לראות את

מסקנותיה כמשביעות רצון, אלא אם כן יש טענות לגבי דרכי עבודתה וכו'. ואינני בא

חלילה לומר כאן כי יש מקום לטענות באשר לדרכי עבודתה של ועדת בהלול-מנקובסקי,

ועד שלא בדקתי זאת לא אוכל לקבוע דבר בנדון.

כדאי אולי להבהיר שהכוונה היא לטענות לגבי אותן עובדות שבהן טיפלה הוועדה.

שר המשפטים מי נסים;

רק לגבי זה. יש להבחין בין המקרים שנחקרו על ידי הוועדה, למעלה מ-300

מקרים, ובין המקרים שהחומר אודותם רוכז לאחר שהוועדה גמרה את עבודתה.

אני אומר שכדי שאפשר יהיה לחלוק על המסקנות של ועדת בהלול-מנקובסקי, או על

מנת שלא לראות אותן סופיות, צריך להעלות טענות ממשיות. הוועדה הציבורית צריכה

לפרט בתזכיר את טענותיה לגבי דו"ח ועדת בהלול-מנקובסקי. ואני רוצה להבהיר כי

אינני אומר שיש טענות כאלה, או שאם יש טענות כאלה שהן מוצדקות. אינני מאשר זאת.

אבל אם ימציאו טענות כאלה נוכל להתרשם מקריאתן אם הן אמנם מבוססות אם לאו.

וכאמור, זה מתייחס רק למקרים שנחקרו בעבר.

אשר למקרים שאודותם נודע לאחר גמר עבודת הוועדה, אני מבין שמדברים על כ-100

מקרים נוספים, וגם הם מחייבים אותנו להתייחס אליהם במלוא הרצינות. השאלה היא

כיצד נתייחס אליהם. אם הוועדה הציבורית רוצה בדרך מסויימת של חקירה, היא צריכה

להוסיף לעובדות שהיא מוסרת גם הסבר מדוע היא רוצה בדרך הזאת רווקה ולא בדרר

אחרת, מדוע היא רוצה בהקמת ועדת חקירה. כי זאת לדעת, אין אנו מרבים בהקמת ועדות

חקירה על פי חוק ועדות חקירה. ואיני אומר חלילה שנושא זה אינו ראוי לכך, אבל כדי

להגיע למסקנה שיש צדקה להקים ועדת חקירה יש צורך בחומר טוב דיו כדי לקבל על פי

החלטה שיש למנות ועדת חקירה, כי מדובר בדרגה הגבוה ביותר שישנה לגבי ועדות

חקירה. כי יש דרכים שונות לבדוק נושא, והדרך של מינוי ועדת חקירה היא הדרר

הגבוהה ביותר.

לדעתי צריך להיות ריכוז של החומר בשני הצדדים שלו. כשהחומר היה יהיה מרוכז

ומונח לפני הממשלה, אין לי ספק שהממשלה תדון ותחליט בענין, והיא בוודאי תתייחס

בכובד ראש וברצינות הראויה לנושא, מתוך ראיית המשמעות האנושית שיש בבעיה הזאת.

במהלר השבועות האחרונים, כאשר הנושא הזה הועלה מעל במות ציבוריות, הגיעו

ידיעות שונות, ואני על כל פנים קבלתי מכתבים ואף פניות אישיות מצד אנשים שאינם

דווקה מבי יוצאי תימן, אלא יוצאי כורדיסטן, עירק ופרס, המצביעים על מקרים כאלה

שקרו גם אצלם. ואיני מדבר על תופעה, כי תופעה פירושה כמות רצינית, אלא על מקרים

בודדים. נראה איפוא שהתופעה הזאת התרכזה דווקה אצל יוצאי תימן.

r'



אני רוצה להגיד לשבהה של הוועדה הציבורית, שנושא רגיש, מסובך ואנושי כזה

טופל על ידה בצורה תרבותית ומכובדת בהתאפקות ראויה לציון ובמתינות אפילו נוכח

סערת הרגשות שהנושא הזה עורר. אני חוב שזו צורה נאה מאד לפעילות ציבורית, והדבר

ראוי בהחלס לציון. העובדה שאתם פועלים במתינות אינה פועלת לרעת הענין.

בי שליסא;

אולי קצת יותר מדי מתונים.

שר המשפסים מי נסים;

אני חושב שחיינו בישראל הם סוערים, נרגשים ומתוחים דיים, ותבוא הברכה על כל

אלה שעוסקים בצרכי ציבור באמונה ובמסירות, במתינות ובתרבות. זה דווקה מופת סוב,

ואנחנו זקוקים למופתים. אינני יכול לומר דברים בוועדה מבלי לציין את העובדה

הזאת, ואני מבקש להדגיש אותה. על תוזשבו שדרך תרבותית נכבדה זו מזיקה או תזיק

ליעד שלכם. אני רוצה להראות כי ניתן להשיג יעד, אף כי אינני יכול לדבר על מסקנה

סופית כי זה ענין להכרעת הממשלה, גם אם מציגים אותו ומעלים אותו בצורה מכובדת

כפי שאנחנו רואים במקרה שלפנינו. מחובתנו לתת לציבור הרחב את התחושה שדרך אלימה

יותר לא בהכרח מביאה לתוצאות סובות יותר.

אני רוצה להדגיש שוב, כי אינני יודע מה יהיו התוצאות של הדיון בנושא זה

בממשלה. זה תלוי במידה רבה אם תצליחו להוכיח כי מה שנבדק אולי לא נבדק כהלכה,

אף שאינני אומר זאת, וכי יש מספר נוסף של מקרים שסרם נבדקו. ונביאו את המקרים

ותתארו אותם, כדי שהממשלה תקבל החלסה על סמך חומר מוצדק ומצדיק.

הבעיה ידועה לנו, שמענו את המספרים, שמענו שיש סענות לגבי עבודתה של ועדת

בהלול-נמקובסקי, אם כי יש הגורסים כי לא זו הבעיה, ושצריר לפסוח על זה ולדבר על

המספר הנוסף של המקרים. אבל הואיל ואנהנו צריכים לבחון בקשה שמופנית לממשלה

אנחנו רוצים שהבקשה תהא מפורסת ומלאה ויהיה בה הריכוז המלא של כל הסענות למיניהן

וכן הנמקת הבקשה להקמת ועדת חקירה.

מדוע אי אפשר יהיה לפעול בנושא זה באמצעות מינוי שניים או שלושה אנשים,

שיבדקו ויבררו את הנושא, במקום מינוי ועדת חקירה. אולי אפשר ומספיקה דרר אחרת

לצורר הענין. באסון הבונים, להבדיל, הגישה ועדת לבנה את המלצותיה, וקמו עוררין

עליהן, והיתה בקשה למינוי ועדת חקירה. בממשלה לא ההליסנו על הקמת ועדה חקירה

מיד, אלא רצינו לבחון את הטענות ולבדוק אותן. מנינו צוות שיברר האם נבדקו כל

הדברים, והם יש יסוד לסענות נגד ועדת לבנה. הצוות יגיש המלצתו לממשלה. הוא הדין

במקרה לפנינו. אני מבקש שהוועדה הציבורית תיתן לממשלה תמונה שלמה, בהירה ומלאה

בענין הזה כדי שהממשלה תהיה ברת יכולת החלסה.

אני רוצה להדגיש כי אנחנו מתייחסים בהכנעה ובכובד ראש לסוגיה הזאת, ואין

ספק שלא נעלים עינינו ממנה ונרצה לטפל בה בדרך הנכונה.

מי וירשובסקי;

אדוני שר המשפסים, הואיל והייתי אחד האנשים שסמך בהחלטה שהקבלה פה אחד, אני

רוצה לומר כי לדעתי המצב בשל להקמת ועדת חקירה. אבל אני מבין גם את ההיסוסים ואת

הקשיים שיש לממשלה בענין זה. הממשלה צריכה להתייחס בכובד ראש בכל מקרה שמתבקשת

הקמת ועדת חקירה. והדבר מובן.

אחרי ששמעתי את דבריך, אדוני השר, אני מבקש שהוועד הציבורי יתבקש להגיש את

הסעונים שלו מנומנים וברורים, אבל אני חושב שמשרד המשפטים צריך למנות מישהו

שיעזור לאנשי הוועד הציבורי בעבודתם זו. שאם לא כן הם עשויים להגיש חומר שאספו,

ואז יגידו להם שזה לא מספיק, וכי חסר בו ענין זה או אחר, וכך יידחה הענין ויימשך

זמן רב. והרי אחד הדברים החמורים בסוגיה הזאת הוא בכך שהענין מתמשך. הנה בדקו

ובדקו ובכל זאת מתגלים מדי יום מקדים נוספים חדשים.



על מנת שהממשלה תקבל החלטה נבונה, רבבדי שהוועד הציבורי יוכל להגיש את

החומר הנדרש ממנו בצורה הטובה ביותר, ועל מנת שלא להעמיס על הוועד הזה דבריס

שאינו מסוגל לעשותם. צריך משרד המשפטים למנות אחד העובדים שלו שיעזור לאנשי

הוועד בהכנת החומר, אם זה לא ייעשה, נשב בעוד חודשיים ונדון שוב בנושא הזה.

ונשמע שוב טענות הדדיות. ידבר לא יתקדם, הבל על כל יום שעובר ללא מעש,

כבוד השר אמר לנו כי הממשלה רוצה לדון בנושא הזה באופן רציני. וזה מקובל

עלי, אבל כדי לקדם את הענין אתה צריר לעזור לויעד על ידי זה שתמנה אדם בעל ידע

ויכולת. בעל לב ונפש שיעבוד ביחד עם הוועדה הציבורי בהכנת החומר הדרוש לממשלה על-

מנת לקבל החלטה בענין מינוי ועדת חקירה,

הייתי רוצה להדגיש את העובלה שלדעתי היוזמה צריכה להיות של הממשלה, כיוון

שדי לנו עם העובדה שכמה מאות משפחות מתהלכות בקרבנו עם הרגשה, נכונה או לא נכונה,

שאולי הילד שלהם חי במקום אחר שאינו ידוע להם, כדי שהממשלה תעשה כל אשר היא

יכולה לעשות כדי לשחרר את המשפחות האלה מהמועקה הזאת, כל ידיעה, אפילו הידיעה

המרה ביותר, עדיפה על הוסר ידיעה, על הספק ועל אי-הוודאות, ממשלת ישראל מינתה

ועדה לחקור מי רצח את מישהו בשנת 1933 ומדובר באדם אחד, אמנם חשוב ומכובד

ביותר, ואילו באן מדובר ב-400 ילדים שנעלמו, ב-400 משפחות סובלות,

הטעון ששמענו, שהוועד הציבורי צריך לשכנע אח הממשלה שאכן יש מקום וצורך

במינוי ועדת חקירה, לא כל כך נראה לי. עם כל הכבוד והענווה, תפקידה של הממשלה

הוא לעזור למשפחות האלה ולשחרר אותן מהמועקה הרובצת עליהן,

אדרבה. לכו לבית הקברות בסגולה בפתה-תקווה, ותראו עשרות קברים משנת

1950 שאין עליהן אפילו סימן שיעיד מי קבור שם, אני מניח שברשימות של חברה-קדישא

אפשר יהיה למצוא שמות, יש להניח כי חלק מהילדים שנעלמה אכן נפטר, אבל חלק מהם

בוודאי שלא, מבלי להכנס עכשיו לשאלה מי אשס במצב שהיה ומדוע נעשו הדברים

שנעשו, חשוב עכשיו שהמשפחות תדענה אם הילד שלהן חי או לא ל ואם הוא חי, היכן

הוא נמצא, ואז צריך ליצור היכרות בין הילד לבין בני משפחתו, להחזיר בנים לחיק

אבותיהם, לחיק משפחתם, ואני חושב שהממשלה צריכה לעשות את הדבר הזה, ואם הממשלה

סבורה שועדת חקירה היא בומבסטית מדיי או אולי יקרה מדי, אפשר לבקש מנשיא בית-

המשפט העליון שהוא ימנה שופט חוקר, שלרשותו יועמדו שנים או שלושה אנשים שתפקידם

יהיה לעזור לו בעבודתו. והשופט הזה יעשה את העבודה, נאמנה תהא עלינו עבודתו של

שופט בית המשפט העליון שיבדוק את הנושא. גם את עבודת הוועדה, ויגיש את הדין-

וחשבון שלו, ואם בעקבות עבודה זו יתגלו אפילו 20 או 30 מהילדים שנעלמו, הרי

יהיה זה דבר גדול והשרב, אותן משפחות תהיינה כמובן מאושרות על שמצאו אח

ילדיהם, אבל תדענה גם שאר המשפחות את המצב לאשורו ותדענה שאין להן למה לצפות

יותר. וגם זה דבר חשוב עם כל הכאב הכרוך בזה,

אני מבקש מכבוד השר להציע לממשלה לא לחכות עד שהוועד הציבורי ישכנע אותה

שאכן צריך לעשות משהו בנושא הזה, אלא שהממשלה בעצמה תיזום הקמת ועדת חקירה, ואם

לא ועדת חקירה כי אז לפחות תמנה שופט הוקר מוסמך, שיקבל את המנגנון הדרוש לו

כדי לבצע את העבודה החשובה הזאת,

ב' שליטא;

בעקרון אני נגד אינפלציה בהקמת ועדות חקירה, הייתי גם נגד מינוי ועדת

חקירה ממלכתית נוספת בענין האסון בצומת הבונים, כי אני חושש מפני תקדימים בתחום

הזה. ואינני רוצה שכל תאונת דרכים חמורה שתקרה, חלילה, תחייב מינוי ועדת חקירה

ממלכתית לבדיקת גורמיה וכו', ובכל זאת אני חושב שהמקרה שלפנינו הוא המקרה

הקלסי שבשבילו צריך בהחלט למנות ועדת חקירה, כי הנושא הזה זועק לשמים, והוא

גם לא התרחש לפני זמן רב כל כך, ובמיוחד שההורים, אד רוב ההורים לפחות. עדיין

בחיים,



שמעתי אח דברי השר, ויש לי הרגשה כאילו הממשלה חיה בספירה אחרת, ושאין

לה תחשוה של דחיפות בנושא הזה, ואולי אף לא מאזינה לזעקות ההורים. אני סבור,

אדוני השר. כי שעון החול אוזל, הזמן רץ. ישנם הורים שהתעוררו עכשיו ביחד שאת

לדרוש בירור הענין. מפני שבהגיעם לזקנה הם ממהרים כי הם רוצים עוד להספיק לראות

את ילדיהם, והם חוששים שמא אלה החודשים האחרונים שבהם הדבר יתאפשר להם. ולכן

הענין הזה מתחיל להיות דחוף ביותר לגביהם. בסך הכל אנחנו רוצים לעשות בזה

משהו הומני.

אחרי ששמעתי את דברי כל הגורמים שהופיעו כאן, וגם את דבריו של מר פאר

אני חושב כי יכול להיות שוועדת חקירה זה באמת לא הגוף המתאים לטפל בנושא הזה,

משום שעל פניו נראה לי שיש פה טרגדיה של טעויות, ואין פה מעשה פלילי. אינני

חושב שמישהו עשה מעשה פלילי, אלא שנהגו אז בטפשות ועשו דברים טפשיים מאד. נעשתה

אז שרשרת שלמה של טעויות. לא את האשמים אנחנו מחפשים היום, ואיננו רוצים להעניש

או לתלות אף אחד מהם בכיכר העיר. צריכה על כן להיות ועדה בין-משרדית מורכבת

מאנשי משרד העבודה והרווחה ואנשי משרד הבריאות שתתחיל לערוך בדיקות שונות

אולי אפשר לגלות משהו בענין הזה עוד היום כאשר הנפשות המעורבות עדיין נמצאות

בין החיים. וכל עוד הן נמצאות בין החיים.

הייתי רחוק מהנושא הזה, אבל אחרי ששמעתי את האנשים שהופיעו בישיבות

הוועדה התדגשתי מאד מהנושא הזה, אף כי איני נוטה בדרך כלל להתרגש, כי אני רואה

בנושא הזה נושא אנושי ממדרגה ראשונה, ואני חושב כי על ממשלת ישראל לעשות

עכשיו את המעט הזה שהיא נדרשת לעשות, ולמנות מיד ועדה שתבדוק את הנושא, ואולי

בעקבות זה יזכו עוד הורים לראות את בניהם האבודים.

בשיחה שקיימתי עם מר פאר סמוך לישיבה הזאת, הוא אסר לי גם כי כאשר

אמהות או בני משפחה באו לבקש את הילדים, העובדה הסוציאלית היתה נבוכה מאד

וסיפרה להם כל מיני דברים, כמו למשל שהילד נפטר בינתיים וכו'. פירוש הדבר

שגם כאשר נמסר לאמהות או לבני המשפחה שילדן נפטר. אין זה כלל בטוח שאמנם

הוא נפטר. אף כי קרוב לוודאי שהיו גם מקרים שהילד באמת נפטר.

לדעתי בכל זאת חשוב למנות בהקדם ועדת חקירה לבדיקת הענין הזה, כי אני

רואה במה שהתרחש בנושא הזה שיא של הפקרות. כל הדברים שאמר כאן מר פאר לא באו

לי כהפתעה, ואני מקבל אח הגישה שלו כאשר ניסה להסביר לנו כי העובדות הסוציאליות

חשבו שבעצם הן עושות את המעשה הטוב ביותר למען הילד באותו הזמן ובאותם תנאים.

ברור שהן חשבו לא נכון. אבל כך הן חשבו באותו זמן.

גם אני הייתי באותה תקופה במעברה, אלא שאני הייתי דובר עברית באותו

זמן, הייתי פחות או יותר בעל השכלה ולכן היה לי איזה שהוא מעמד במעברה. ואני

זוכר שכאשר הביאו את ילדי תימן ורצו להוריד מראשיהם את הכיפה ולגזור את פיאותיהם

הסתובבתי בין האנשים ושאלתי אותם מדוע הם עושים את הדבר הזה. התגובה שלהם היתה:

האם אתה רוצה שיגדלו פרימיטיבים כמו האבות שלהם? הם האמינו שהם עושים את המעשה

הטוב והנכון כאשר הם מורידים את פיאותיהם וכיפותיהם. הם האמינו באמונה שלמה

שהם עושים באותו רגע את הדבר הנכון בשביל הילדים, ולא הבינו כי באותו רגע הם

גזרו את דינם של הילדים ושל בני משפחותיהם לשרשרת שלמה של ארועים בין בנים

להוריהם וכו'. איני רוצה להרחיב על כך עכשיו את הדיבור, וסיפרתי זאת רק כדי

להמחיש כי זו היתה גם המחשבה של העובדות הסוציאליות שהאמינו באותו זמן כי הן

עושות את הדבר הנכון כשמסרו ילדים למי שלדעתן יכול לטפל בהם בצורה הטובה ביותר.

אילו ניתן היה לאותן עובדות סוציאליות לבקר היום את אותן משפחות, כי אז היו

רואות איזה עוול נעשה להן, והיו מבינות שהן לא עשו אז את הדבר הנכון והטוב,

ובוודאי היו מצטערות על כך צער רב.



פנינר בשעתו אל הציבור הרחב ובקשנו מכל מי שהיתה לו יד או נגיעה כל שהיא

בנרשא הזה לבוא ולהאיר אח עינינו, פרט לצדיק אחד, הלא הוא מר פאר הנמצא עמנו

כאן היום. אף אחד לא נענה לפנייוזנו.

כאשר פנינו אל שר המשטרה הוא אמר לנו פי אי אפשר לנו להגיע אל החומר

הזה, כי זה לא על פי הנוהלים. כך שאנחנו וגם הרועד הציבורי איננו יכולים

להשיג חומר זה ואחר החשיב לידיעת הדברים, ובוודאי שלא נוכל לקבל מארגוני הנשים

השונים אוו הרשימות וההתכתבויות מהימים ההם, כי אין לנו מעמד, לכן, אם אמנם רוצים

לפתור בעיה כאובה זו, ישנה דרך אהת ויחידה לעשרת את הדבר: להקים ועדת חקירה

ממלכתית,

ישנס שלושה שרים שהמלצתם כנדון תקכע גורל הנושא, ואתה אדוני שר המשפטים

הנך אחד משלושה השרים האלה, אני בטוח שאתה תתמוך בתביעתנו, אנשי הוועד הציכורי

בוודאי יפגשו אתך פעם נוספת בנדון, ואני אציע להם להיפגש פעם נוספת גס אס

ראש הממשלה ועס שר הקליטה, לפני שהשרים יקבלר החלטה בנדון,

א' נחמיאס;

למעשה כבר החלשנו לפנות אל הממשלה כבקשת להקים ועדת חקירה לנישא הזה,

במעלה הדרך הקשה של העם היהודי בגלות ובעלייתו ארצה עברו עליו טרגדיות רבות

וקשות מהן, הבעיה הנדונה כאן היא אחת מהן שהתרחשה לאחר הקמתה של מדינת ישראל,

אני מציע שלא נעלה באוב כל מיני דברים שאינם לענין בו אנו דנים,

לפנינו נושא אנושי של הורים הרוצים לדעת מה עלה בגורל ילדיהם, ואני

מביט על הנושא הזה בעין אנושית כעיקר, ולא כל כך מתוך רצון ללמוד ממנו לקחים,

כיוון שדבר נוסף דומה לזה כבר לא יכול להתרחש בימינו.

יש ועדות חקירה המוקמות על מנת שאפשר יהיה ללמוד לקחים מהמסקנות שלהן,

לבל ייעשו הדברים בעתיד, אבל ממסקנותיה של ועדת חקירה כמו זו שעליה אנו

מדברים לא יהיה מה ללמוד לגבי העתיד, עלינו לזכור כי החברה באותם ימים של

העבר היתה אז בשלבי התהוותה, עולים עם ילדים הביעו לארץ, הבעיות היו אז רבות

וקשות. ומדי יום צריך היה לפתור בעיות רכות ושונות, המצב היום שונה לגמרי,

היום גם ישנו גם חוץ אימוץ, והכל במדינה מסודר ומאורגן, ודבר כמו זה שהיה אז

לא יכול לקרות אצלנו היום, מכאן שהענין היום הוא אנושי בלבד, ובוודאי שזה ענין

יהודי, ולא נושא שניתן ללמוד ממנו לקח לגבי העתיד,

אני סבור כי טוב שנשמע את מה שיש למר כהאן, שהיה חבר הוועדה, לורמ לנו

בענין זה היום, כי היתה ועדה ציבורית שדנה בנרשא. חקרה אותו לאור הדברים שהיו

לנגד עינינ והובאו לידיעתה. וחשוב שנשמע את דבריו,

הפנייה שלנו באה עכשיו כשל ממצאים חדשים וראיות חדשות בנושא, אני

מצטרף על כן לפנייה של חברי בוועדה אל שר המשפטים. ובאמצעותו אל הממשלה,

בענין הקמת ועדת חקירה, הוועד הציכורי לא יכול לעשות את המלאכה, שמענו זה עתה

שחשוב לראות את חרישומים שבמשרד הרווחה. ומר פאר אמר לנו בי היו שם רישומים,

ולאנשי הוועד הציבורי אין היכולת המכנית לעשות זאת. זו עבודה הדורשת כוחות

עכודח מתאימים. והוועדה לא יוכל על כן להמציא לשר המשפטים את החומר שלדעתו

דרוש לממשלה על מנת להחליט על הקמת ועדת חקירה. צריך לעזור לאנשי הוועדה

בעבודה הזאת ולהעמיד לרשותם את הכלים המתאימים.

יתד עם ההחלטה לפנות אל הממשלה בבקשה להקים ועדת חקירה על פי חוק ועדות

חקירה לבדיקת הנושא. אנתנו פונים גם אל שר המשפטים היושב עמנו כאן היום ומבקשים

ממנו לסייע לוועד הציבורי בעבודתו, כדי שיוכלו לסייע לשר לשכנע את השרים

האחרים הנוגעים בדבר שאכן יש הצדקה ויש צורף בהקמת ועדת חקירה ממלכתית, ישנן

המלצות של ועדת החקירה הציבורית שהיהת ואין בידי השר ממצאים חדשים כדי לסתור

אותן, על סמך מה יבוא עכשיו ויבקש הקמת ועדת חקירה נוספת? על כן חשוב לסייע

לוועד הציבורי לעשות את עבודתו,



אני רוצה להגיד למר פאר, כי הייתי משוכנע ובטרח שכל האנשים שעבדי

באותם ימים סביב העולים שבאו ארצה עשו את עבודתם נאמנה ובמסירות רבה מתוך

כוונה ורצון לפתור את מבעיות שעמדו אז על הפרק. ואנו הרי מדברים בשנים 1949

ו-1950 . כאשר המצב בארץ היה קשה, הכל היה בצמצום ובהקצבה. אני זוכר שהילדים

שהגיעו באותן שנים מארופה לא כולם באו ביחד עם הוריהם. היו ביניהם ילדים

שהוריהם ניספו באירופה, ואילו הם ניצלו והובאו ארצה. ובוודאי שגם שם יש מקרים

כאשר אין בטחון מלא אם אמנם ניספו ההורים, או לא, היה רישום של הילדים, והילדים

היו במוסדות שגם שם היו רישומים, ולעתים גילו אחים האחד את השני.

אני מכיר את הנעשה בתחום הזה, ואני חייב להגיד כי אינני יודע על אף

מקרה אחד של ילד אשכנזי שלא ידוע שהוא מאומץ, כי הכל נעשה בגלוי ועל פני

השטח. ובשום פנים ואופן לא במסתרים.

א' נחמיאס;

הקמת ועדת חקירה לבדיקת הנושא הזה הוא מעשה אנושי ממדרגה ראשונה.

ואני חוזר ומדגיש בי אין לי צל של ספק בכך שהעבודה שנעשתה בשעתו על ידי כל

הגורמים שטיפלו בנושא נעשתה מתוך מסירות נפש ונאמנות. מר פאר אמר לנו, ואני

בטוח שבתום לב, שהיתה חלוקה של הילדים בין המוסדות של ארגוני הנשים השונים.

ואני שמח שלא מנסים לעשות מזה ענין פוליטי. הנושא הזה הוא נושא אנושי ממעלה

ראשונה,, ואני מצטרף להערכה שכולם רוחשים לעבודת הוועדה הציבורי ולעבודת כל

מי שטיפל ומטפל בנושא הזה.

אני חושב שההחלטה שלנו בדבר פנייה אל הממשלה בדבר הצורך בהקמת ועדת

חקירה צריכה להיות מלווה בדרישה לסייע לאנשי הוועד הציבורי באיסוף החומר

שאותו הם צריכים לאסוף, ובמילוי תפקידיו,

עי סולודר;

רוב הדברים נאמרו כבר, ואיני רוצה לחזור על הדברים, אבל כמי שהשתתפה

בהבצעה. שהתקבלה פה אחד בעד מינוי ועדת חקירה, אני רוצה להוסיף מספר משפטים.

אינני חושבת שיש כאן שאלה שצריכה למצוא לה פתרון. כי ספק אם נמצא דרך למלא

את החלל בלבות מאות משפחות. אבל אם אפשר יהיה לתת תשובה אפילו למשפחה אחת,

מבין כל המשפחות האלה. ולהגיד לה מה קרה ומה ארע לבן או לבת שלה, הרי שיש

בזה די כדי להצדיק את כל הפעילות סביב הנושא הזה.

ט' צדוק ;

חשוב לציין כי רב מספר הילדים המחפשים אחר הוריהם ורוצים ל7ת מה הם.

ע' סולודר;

אני לא יודעת אם ניתן יהיה למצוא את השורשים של כל הילדים הנעדרים,

אבל אפילו יצליחו|למצוא שורשיו של ילד אחד בלבד. גם אז כדאי הדבר. שהרי אנו

מדברים בגורלות של בני אדם. צריך לזכור כי באותה תקופה הישוב נחלץ לעשות

מה שיכול היה לעשות אז בתנאים ששררו אז. אנחנו יודעים מה היה כוחו של הישוב,

מצד אחד, ומה הוא נדרש לעשות ומה היה צריך לקלוט, מהצד השני. דמה היו הבעיות

שבפניהם עמד. לכן חשוב לזכור שאיננו מתכוננים להאשים. חלילה, איש. אני גם

לא מעלה על דעתי שהיו מקרים של אימוץ או העלמת ילדים.

אני כן מעלה זאת על דעתי. אני כן מאשים, וכעיקר אח ארגון אמהות

עובדות.

ע' סולודר;

הבר הכנסת שילנסקי, נדמה לי שאתה מגלה רגישות רבה לפרסים שמו של אדם

השוד לכאורה, ויש אפילו נסיון להביא הצעת הוק בענין זה. לכן אני מציעה

שניזהר מהטחת האשמות לפני שבדקנו אותן וניזהר מזריקת האשמות על כלל או על

פרס, אני מכירה את ארגון אמהות עובדות, ואני יודעת מה עושה הארגון הזה למען

הילד דלכן אני לא יכולה להעלות על דעתי האשמה כזאת,

היו"ר ד' שילנסקי!

אני ראיתי במו עיני את הדברים עליהם מדברים כאן,

ד' בן-מאיר;

אפילו נניה שהיה מישהו שעשה מעשה כזה, מדוע לזרוק זאת על ארגון אמהות

עובדות?

היו"ר ד' שילנסקי;

פה עשו זאת במאורגן. מינוך מחשבה מסויימת, לא מתוך שחיתות, חלילה, אלא

מתוך מהשבה מסויימת,

אני מציע לך, אדוני היושב-ראש, ללמוד מהוועד הציבורי כיצד לנהוג

כנושא הזה,

אני מציע שבנושא כל כך רגיש ננהג כולנו מנהג זהירות. אפילו כשביל

למצא את השורשים של ילד אחד כזה כדאי למנות ועדת חקירה, אם תעשה העבודה

על ידי גוף וולונטרי, תמיד יימצא מי שיהרהר ויערער על עבודתה, רק ועדת חקירה

יכולה לעשות עכידה יסודית- ולכולם יהיה האמון ככך שהיא אכן תעשה עבודה טובה

ויסודית,

י' יוסף ;

בשם חברי ובשמי אני ברצוני להודות על המחמאות שתילקתם לעבודת הוועד

הציבורי, הנושא לא יירד מסדר היום וזה צריך להיות ברור לכולם, ככר עשינו

כל מיני פעולות כדי למנוע מהמשפחות לעשות דכרים שונים. כי הן העלו הצעות

שונות וקיצוניות,

אני חושכ שמכתבו של היועץ המשפטי אל שר המשפטים. אל שר הקליטה ואל

ראש הממשלה אם הדרישה לספק נתונים נוספים שעליהם תתבסס הההלטה בדבר הצורך

בהקמת ועדה חקירה ממלכתית הוא בבחינת מעצור המונע מאתנו את המומנטום שאנו

יצרנו על מנח לקדם את הנושא, יש לנו מספיק חומר שממנו ניתן להבין אח הצורך

בהקמת ועדת חקירה בכדי לתת למשפחות שלנו את התחושה שבאמת יורדים הפעם לעומקם

של דברים, אנחנו הוששים שמעצורים אלה יורידו את הנושא מתודעת הציבור, חוץ

מזה צריך להיוח ברור שאיננו יכולים להגיע אל ולחומר שאליו לא הצלחנו להגיע

בעבר, החומר שסיפקנו בא מוועדת החקירה שקמה,



הם מתייחסים ל-22 ילדים שצריך לבדוק אח העלמם, אצלנו נשאר הדבר

בסימן שאלה, הוועדה המליצה לחפש כחו"ל, והנה הסחכר בי אותן הודעות

פטירה אינן קבילות כבית המשפט לאחר 16 שנה. ולא התקבלו בענייני ירושה,

בתוך הדו"ה יש בהחלט דברים המספיקים ומצדיקים חקירה רצינית, בשנפטר אהד

ההורים ובאו 5 הילדים שהותיר אחריו להסדיר את ענין הירושה של אביהם, התברר

בי בתעודת הזהות קילו רשומים ששה ילדים, הששי נעדר, תעידת הפטירה של הילד

שנעלם לא התקבלה. ובית המשפט לא הוציא צו ירושה בגלל הילד החסר, מדובר

בהודעת פסירה שנמסרה למשפחה 16 שנים אחרי העלמו של הבן, אין קבר לבין הזה.

ואין שום עדות על פטירתו,

היו"ר די שילנסקי;

אני רואה בזה אחת הנקודות החשובות ביותר המצדיקות את הדרישה שלנו למינוי

העובדה שבית המשפט אינו מכיר בפטירתם של הילדים שנעלמו,

י ' יוסף;

למרות כל הנסיונרת שלנו לא הצלחנו לקבל את החומר של רעדה החקירה,

כדי לספק את הבקשה של השר אנחנו נצטרך לפעול כמו ועדת חקירה, וזה דבר בלתי

אפשרי .

אני רוצה לחזור ולבקש להמנע מסחבת נוספת, אנחנו אמנם מאופקים מאד,

ואולי האשמה מוטלת על הורינו שהיו יותר מדי מאופקים בעת הארוע, אבל היום אנחנו

מכירים את כללי המשחק, ולא נסכים לסחבת ולהשהיות, צריך לקצר בהליכים, צריך

להקים ועדת חקירה ולפעול, יש מספיק חומר בשביל עבודתה, החומר מגיע מההורים,

והחומר יכול להגיע גם מהארכיונים והגנזכים שוועדת החקירה תצליח להגיע אליהם,

הנושא הוא באמת נושא אנושי, ראני לא יכול להבין מדוע הממשלה מהססת בענין הזה,

ח' כהאן!

חשבתי שאתבקש להשיב לשאלות, אבל כיוון שאין מציגים לי שאלות אעיר

מספר הערות אחרי הדברים שנאמרו כאן,

אינני חושב שיש למישהו זכות מוסרית לבוא בטענות אל ההורים של הילדים

הנעדרים, מי שיודע מה היה מצבם של ההורים באותו זמן. מי שיודע את המצב שהיה

אז במהנות. את הטלטלה ממחנה למחנה. ומי שיודע את המגבלות הפסיכולוגיות שהיו

לעולים האלה כלפי רשות, כלפי כל מי שמייצג את השלטון בוודאי לא יוכל לבוא

אליהם בטענות, הם היו קורבנות של אותה מערכת מסובכת קשה ומלאת הוד וגבורה

שהיתה באותה תקופה, משום כך הייתי מציע שלא נבוא בטענות אל ההורים,

טענות על מכירה של ילדים וכו' הועלו גם אזי כאשר עשינו את המאמץ

הציבורי בענין הוועדה דאז, ואני יכול לומר לכם שאנחנו לא התרשמנו, בעת

שחקרנו את הנושא הזה. שאמנם כך זה היה, ואנחנו עברנו על למעלה מ-300 מקרים,

אתרי שגמרנו את המלאכה הרגשנו מבחינה זו הרבה יותר טוב, אילו היתה כאן תופעה

כזו כי אז יש להניח שהיינו נתקלים בה מבין כל אותם 300 מקרים,

ישנם היום כ-90 מקרים חדשים, כפי שציין גם שר המשפטים, אני סבור

שזה בלבד מצדיק חקירה. אנחנו התחלנו אז עם 6 ילדים, התלרנרת שהגיעו כאשר

הוועדה הציבורי התארגן בשעתו היו לגבי 6 ילדים. תוך כדי עבודה בשטח הגיע

מספר התלונות והמקרים ל-300 בערך, וגם אני חושב שאפילו ילד אחד בלבד

יימצא כתוצאה מהעבודה, אז כל המאמץ יהיה בדאי ומוצדק, אנחנו פנינו בשעתו

אל הציביר הרחב, ואני מאמין שהדברים הגיעו אל בולם, בבל זאת מדובר ביום על

90 מקרים חדשים, מקרים שלא חקרנו,



י' יוסף;

המקרה של אחותי, למשל, לא הובא בשעתו לידיעת הוועדה, ויש בוודאי

עוד מקרים כאלה,

ח' בהאן;

עובדה היא שיש היום כ-90 מקרים חדשים שחייבים לחקור אותם, אחרי שהוועדה

שלנו עשתה את עבודתה, והיא עשתה - אבי מאמין - עבודה סובה ונאמנה וגם יסודית,

נשארו בבל זאת ספקות, ואז גם הערנו שנשארו דברים שלא הובהרו, כאשר וגש הדו "ח

של ועדת בהלול-מקובסקי אנחנו הערנו כי מספר דברים נשארו סתומים, אני זוכר חלק

מהם, בין המקרים היה המקרה של אותם 22 ילדים שאותם לא מצאנו, ולא מצאנו להם

זבר, אמרנו שחייבים לחקור, הובטח אז בי שלוחת משטרת ישראל שמעבר לים תכנס

לתמונה, הובטח גם שהש"ב יכנס לתמונה, שנה לאחר הגשת הדו"ח נפגשתי מדי פעם

מטפלים בזה, דו"ח חדש על אותם 22 ילדים איננו, ואיש

מאתנו אינו יודע מה נעשה בפועל לגבי אותם 22 ילדים, זה היה גם בדו"ח הרשמי

שהגשנו בשעתו, חרושת השמועות על הברחה לחו"ל של 22 ילדים אלה נמשכת, הדבר

צריך בירור יסודי,

היתה אז הערה, שלא נפתחו כל תיקי האימוץ, הוועדה הסתפקה ב-7 שנות

מי לידינו יתקע שלא נעשה אימוץ בשנה השמינית? דרשנו

שיפתחו בפני מישהו מוסמך את כל תיקי האימוץ, צריך היה לעשות זאת,

ועוד הערנו בשעתו, כי לא בכל המקרים הגענו אל הקבר, היו אי אלו אי-

התאמות והיו דברים לא ברורים, זה נמצא בדו"ת הוועדה שצריך לשמש בסיס לכל מי

שיטפל בנושא, נאסף אז חומר רב ביותר, הוועדה עשתה עבודה עצומה במשך חודשים

וחוקרים רבים עבדו בזה, אני משוכנע שהחומר נמצא באיזה שהוא מקום, את החומר

הזה צריך להעמיד לרשות אותו גוף שיתמנה לבדוק את הנושא, ויכול להיות שימצא

עכשיו דברים שבשעתו אי אפשר היה למצאם, יכול גם להיות שאנשים שלא רצו לדבר

באותו זמן יהיו מוכנים לדבר היום,

שר המשפטים מ' נסים!

שמעתי בהקשבה רבה את דבריו של חבר הוועדה עו"ד בהאן, וכן את דבריו של

מר יגאל יוסף, ואת דבריו של מר פאר, כל שהועלה כאן גם יועבר בצורה הראויה אל

הדרג הממשלתי, אני רוצה לציין שכל שטענתי או אמרתי בדברי הפתיחה. שלי מתחזקים

אולי נוכח הדיון כאן, כאשר מקימים ועדת חקירה כותבים לה כתב-סמכות, כאשר

נבוא לנסח את כתב הסמכות של ועדת החקירה, מה נכתוב בו? האם נכתוב בכתב

הסמכות שהוועדה צריכה לבדוק 500 מקרים, או אולי 900 מקרים, מה בדיוק נכתוב,

י ' יוסף;

צריך לכתוב שהיא צריכה לבדוק את כל המקרים. לא לציין מספר,

שר המשפטים מ' נסים!

גם אותם 300 מקרים שכבר נבדקו? היתה כבר ועדה, איננו מקימים כך סתם

ועדת חקירה אחרי ועדת חקירה, כדי להקים ועדה על מה שועדה קודמת הסיקה יש

צורך בטענות על עבודתה של הוועדה הראשונה,

אני מבטיחכם נאמנה שאין כאן שום מגמה, לא מצדי ואני גם לא חושב

שמצד מישהו אחר, להפר או לעצור את המומנטים, בשום פנים ואופן אין מגמה כזו,

זה נושא שכולנו מסכימים שיש בו מטען אנושי שאין לו אח ורע, ושהוא צריך להתברר,

אבל כדי שאפשר יהיה לקבל החלטה יש צורך בחומר שעל פיו אפשר יהיה להחליט

אם יש צורך בחקירה כזאת, או בחקירה אחרת, אני שומע ממר כהאן שרועדת בהלול-

מנקובסקי עשתה עבודה חשובה,



היו"ר ד' שילנסקי;

אבל השאירה שאלרת תלויות באוויר,

שר המשפטים מ' נסים t

סר בהאן הצביעה על אותם המקרים. היתה גם המלצה שהמשטרה תמשיך לחקור.

מכל מקום ברור שצריך שיהיה בפנינו ריכוז של כל הטענות. אם ישנן, על וערת

בהלול-מנקובסקי. וכן ריכוז הטענות לגבי אותם 90 מקרים חדשים. הדבר שאתם

מתבקשים לעשות אינו חובק זרועות עולם. הוא צריך לתת לנו מכשיר שעל פיו נחליט

האם יש להקים ועדת חקירה או ועדה אחרת, היש לחקור באמצעות ועדת חקירה את כל

הפרשה מראשיתה ועד סופה, ואם כן 8 למה? אגב. האם קבלתם פנייה בכתב להגיש

את הטענות וכו'?

י' יוסף;

כן, אבל לא רשמית. זה נודע לנו. ואני רוצה לחזור ולציין כי זה מעמיס

עלינו עומס רב מדי. גם כסף אין לנו.

שר המשפטים מ' נסים;

אין בעיה כספית. זה גם לא עומס רב מדי. אתם לא מתבקשים לעשות את

החקירה בעצמכם. אתם צריכים לתת טענות. ועדת חקירה תחקור, ולא אתם. אתם צריכים

רק לתת את המזון.

היו"ר ד. שילנסקי;

אדוני השר. אולי תואיל להטיל על אחד מעובדי משרדך לעזור להם בענין זה.

שר המשפטים מ' נסים;

אני ממליץ שאתם תגשו לצד המעשי. את הפעילות הציבורית עשיתם. אני אומר

לכם שעכשיו זה תלוי בכם. ישנה הצעה שאנחנו נושיט לכם עזרה. נעשה זאת. אנחנו

נעשה זאת. צריך להיות ברור לכם שאתם לא צריכים למסור מסמך משפטי. אתם צריכים

למסור מסמך של טענות.. מה אתם מבקשים שייחקר. פשוטו כמשמעו. כדי שהממשלה תעריך

ותחליט אם למנות ועדת חקירה יש צורך בטענות. ממשיות. ואז אפשר יהיה לכתוב

בכתב הסמכות של הוועדה שהוועדה מתבקשת לחקור בדברים אלה ואלה, ואז יבוא

פירוט הדברים.

היו"ר ד' שילנסקי;

אל מי אליהם לפנות בלשכתך, אדוני השר?

שר המשפטים מ' נסים;

אל טוכיה. אתם תקבלו סיוע. אני חוזר ואומר שכבר ביום ראשון שעבר

היינו אמורים לדון כסוגיה הזאת, אבל נאלצנו לדחות זאת מפני ענייני שעה כבדים.

אני מקווה שההכרעה לא תאחר לבוא. ככל שתמהרו לעשות את מה שאתם צריכים

לעשות, כן תוחש ההכרעה.



היו"ר ד' שילנסקי;

אני מציע את הסיכום הבא: לאדר הדברים ששמעני היום התחזקה דעת חברי

הרועדה בדבר הצדרך בהקמת ועדת הקירה ממלכתית לחקירת הנושא, הוועדה פונה אל

ראש הממשלה ואל הממשלה בבקשה להחליט על הקמת ועדת חקירה כזאת,

כמו כן רושמת לפניה הוועדה את הנכונות שהביע שר המשפטים לעזור

לאנשי הוועד הציבורי בהכנת החומר לקראת מינוי ועדת החקירה,

הוחלט - לאשר הסיכום הנ"ל של יו"ר הוועדה,

היו"ר ד' שילנסקי;

אני מודה לכבוד שר המשפטים וכל המוזמנים הנוכחים כאן עמנו היום,

ישיבה זו נעולה,

(הישיבה ננעלה בשעה 14,00)