הכנסת האחת-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 104

מישיבת ועדת הפגים ואיכות הסביבה

יום שני. י"ט בכסלו התשמ"ז. 2.12.65. שעה 12.00

חברי הוועדה; ד' שילנסקי - היו"ר

מ' וירשובסקי

עי סולודר

א' ורדיגי

די בן-מאיר

די דגינו

חבר-הכבסת יי ארצי

הרב דיר ש"ז כהנא - מנכ"ל לשעבר של משרד הדתות

די בילר - נציג מרתף השואה וישיבת התפוצות

מי טל - סנן מנהל מחוז ירושלים,

מינהל מקרקעי ישראל

מר זליקוביץ - משרד הדתות

מי מילים ) - ארגון הלוחמים והפרטיזנים

אי אינגבר ) י

ד"ר חי חפץ - יועץ משפטי, משרד הדתות

ד"ר ארד - יו"ר הנהלת יד ושם

אי ויכסלפיש - סגן יו"ר הנהלת יד ושם

יי גבריאל

רשמה: מזל כהן

מרתף השואה בהר ציון.



מרתף השואה בהר-ציון

היו"ר די שילנסקי;

אני פותה את הישיבה. אני מברך את הנוכחים. יש כמה נושאים השובים בכנסת. לכן

הברי הכנסת טרם הגיעו. אבל נתהיל בישיבה.

הנושא הועלה בפנינו לאחר שקבלתי הרבה פניות בקשר למרתף השואה. תחילה היו

פניות ופורסם בעתונות שתדר אחד נהפך למוזסן ולמשרד. בקרתי במקום, דברתי עם הרב

גולדשסיין והובטח לי שהענין יוסדר. המקרה התפרסם לאחר שאחד מניצולי השואה בא

לבקר במקום, להתייחד עם בני עיירתו שנספו כולל בני משפחתו והחדר היה מחסן ומשרד.

הובטח לי על-ידי הרב גולדשטיין שהענין יוסדר ואני בטוח שהענין יוסדר.

אחר-כר הועלה דבר נוטף והוא ענין האנדרטה של האוקראינים. קבלתי הרבה פניות

וטלפונים. אתם יודעים, פורטם בעתונות שקבוצה של נכי מלחמה בנאצים, ניצולי שואה

ופרטיזנים נתצה את האנדרטה. אני אישית הייתי מזועזע. המלה מזועזע היא אולי ביטוי

חלש מדי. יש שם שלט ליוצאי הגיטו שלי. הצבנו את השלט בחרדת לב והתעלות נפש. הדעת

שלי אינה סובלת שבאחד ההדרים יהיה שלט קטן לזכר אלה שנספו בשואה כולל ילדי הגיטו

ובחדר אחר תהיה אנדרטה גדולה לזכר אלה שרצחו אותם.

נושא השואה הוא לא ענין מפלגתי. זה ענין כלל-לאומי יהודי. הנושא של האנדרטה

שם את הזרקור לבעיה של מרתף השואה. בינתיים בקשתי לאסוף אינפורמציה בנושא. יש

לנו פה אינפורמציה על כל השתלשלות הענין וההסטוריה. אני רוצה להוסיף, הר

ציון בכללותו הוא מקום מקודש לכל עם ישראל ואני חושב שאין פה אדם שרוצה לחלוק על

חקדושה של המקום והצביון של המקום.

יושב לימיני הרב כהנא. אני חושב שכולנו מכבדים ומעריכים את פעולתו ופועלו

למעל הר ציון. יש פה כמה חברי כנסת ניצולי שואה. למיטב ידיעתי אף אוזר לא רוצה

לפגוע לא במשרד הדתות ולא באווירת התעלות הרוח, כולל האווירה הדתית שיש בהר

ציון. הבקשה של כולם היא אחת, למצוא הסדר שיהיה פיקוח ציבורי של גורמים ממלכתיים

וציבוריים כפי שזה קיים לגבי "יד ושם". זו ההצעה שני מתכונן להציע בסוף הישיבה,

ונדמה לי שרוב החברים מסכימים לה. ב"יד ושם" יש גוף שיושב ודן. יש פיקוח של שר

החינוך, משרד החינוך וועדת החינוך של הכנסת. אני חושב שיהיה זה נכון אם נדון

בנושא הר ציון, מרתף השואה, כדי ליצור גם לגביו את הפיקוח הממלכתי והציבורי,

ואני מדגיש, במסגרת משרד הדתות. אין כל נטיח להוציא את הנישא הזה ממשרד הדתות.

אני בטוח שגם חברי חושבים כך. אנחנו חושבים שיש מקום לפתח את המקום, לשכלל ולקדם

אותו. לפני שקם "יד ושם" זה היה המקום העיקרי להתייחדות של עם ישראל עם קרבנות

השואה.

פתחתי בזה את הדיון. אני שמח שהרב כהנא כיבד אותנו בנוכחותו. אני יודע

שהוא לא כל כך בקו הבריאות והוא עשה מאמץ לבוא לכאן. אני טבור שתחילה נשמע את

ה"אבא" של היצירה החשובה הזאת, הרב כהנא, בנושא הזה.

ברצוני להסביר קודם כל את ענין המצבה שהוקמה. אני למעשה כרגע לא פעיל

בענייני מרתף השואה. מרתף השואה נמסר לישיבת התפוצות והם פעילים בכך. הם קבלו את

זה ממינהל מקרקעי ישראל. אבל בכל זאת אני משמש כנשיא הכבוד של העניינים. כאשר מר

זליקוביץ סיפר על המצבה, הזמנתי את הרב גולדשטיין ושאלתי אותו מה קרה כאן. לפי

ההטבר שהוא נתן לי, יש לי רושם שהם לא ידעו מה כתוב במצבה. יש נוהל, אם בא ארגון

כלשהו, הוא נותן את הנוסח מה יש לכתוב.



היו"ר די שילנסקי;

ארגון יהודי. נדמה לי שזו המצבה היחידה שהיא לא של יהודים.

ארגון יהודי. במקרה כזה, עד כמה שידוע לי, בא הוועד של יהודי אוקראינה

וביקש לעשות את המצבה. אז הם לא טפלו כל כך בפרטים ומה כתוב. לאחר שנודע להם מה

כתוב ואמרו לי מה כתוב, הווזלט לבטל את זה ללא שום בעיות והווזלט לכתוב נוטוז אחר

לגמרי, לכתוב את הרשימה של כל הקהילות באוקראינה שנכחדו, את המחנות ובאבי-יאר.

הם קבלו את הענין ומכינים את הרשימות.

אשר ללא יהודים שמזכירים שם, הוועד של יהודי אוקראינה הטביר ואמר שלהם יש

רשימה של כ-60 חסידי אומות עולם והרשימה הזאת נמצאת ב"יד ושם". בינתיים הוחלט

חטידי אומות עולם באיזה אופן שחוא ואם יתברר שיש רשימה ב"יד ושם" ו"יד

ושם" יאשר את הרשימה, יחליטו לכתוב גם את שמות חטידי אומות העולם.

בינתיים עלו אנשים ונפצו את המצבה. יכול להיות שיקימו מצבה אחרת עם רשימה

של כל קהילות אוקראינה ויכול להיות שלא. היו כאלה שאמרו ששם מזכירים את המדינה

הרוטית שהרגה את כל אלה שטפלו גם ביהודים. הוחלט שאנחנו מתעטקים בענייני הנאצים

ולא מתעטקים בענייני הרוטים. זה עצם הדבר של המצבה. כמובן שהנוסח על המצבה היה

מרגיז והוחלט מיד לבטל את זה. לא היו עם זה בעיות.

לעצם ההצעה של יו"ר הוועדה מר שילנטקי, ברור שרצוי שתהיה ועדה ציבורית או

ממלכתית. יתר על כן, המצב מוזר מאד. מרגע שעזבתי את משרד הדתות, אין למרתף השואה

והר ציון פטרון. יש שם 12 בחורים שלומדים יום ולילה. יש שם תכנית מקיפה ונהדרת

לזכר השואה. אין אף אחד שיתן גרוש. אין אף אוח- בממשלה שעוזר. הם משלמים אפילו

שכר חכירה למינהל מקרקעי ישראל. כולם מתחמקים מכך. צריך לגייט את התקציב הממלכתי

והציבורי כדי שהישיבה תוכל לממן את ההתחייבויות שהיא קבלה על עצמה וההתחייבויות

הן: לקיים את כל ההנצחה המטורתית לגבי הקדושים, לימוד משניות, לומר קדיש, לערוך

את התאריכים הכלליים.

לגבי ענין המחטן, היתה שריפה במרתף השואה וכל הבית נשרף. כמובן שדחטו

בחדרים אחרים וגם בזה. אף אחד לא אומר שישאירו את המצב כמו שהוא. לדעתי, בוודאי

צריך לגייט את משרד הדתות ואת "יד ושם" שיתנו את התקציב, ישמרו ויעזרו.

אני מניח שישיבת התפוצות תקבל את זה. יש שם 12 בחורים חלוצים נאמנים. יום ולילה

הם עורכים את ההנצחה המטורתית. מי נותן להם, ובאיזה תנאים הם חיים?

בוודאי שהנושא הזה צריר פיקוח וטיפול וצריכה להיות ועדה שתארגן את הדברים.

אולי יהיה פה מצב ש"מעז יצא מתוק". אני רואה את גישתו החיובית של הרב כהנא

של מתן דרר וגושפנקא ציבורית. הרשה לי להוטיף עוד דבר. כאשר רוצים להציב משהו

ב"יד ושם", יש תמיד ויכוח והתלבטויות איפה להציב, מה להציב ויש ועדות שעושות

מחקרים ובודקות. אולי כתוצאה מהדיון הזה נוכל להגיע למצב כזה גם במרתף השואה.

אני אתן דוגמא מבני עירי. בשנים הראשונות הם היו באים ביום השנה ומתייחדים ליד

שלט ששמו. בינתיים זה ירד ושקע. התחילו לבוא אנשים ואמרו: זה לא זה. דווקא מרתף

השואה תפט מקום בלב. אולי נצליח לקדם את הנושא הזה.

אני חושב שכאן זה לא עניו של בעיות בנוסח באנדרטה שהוקמה בהר ציון. קרה כאן

דבר מוזריד שאני חושב שלא קרה כמוהו במדינת-ישראל. מה שמפליא אותי הוא שזה לא

זעזע גם את הכנסת, לא רק את הוועדה הזאת. זה דבר שלא יכולנו להעלות על דעתנו

לעולם שזה יכול לקרות.

השתלשלות העניינים היא פשוסה. 2-3 יהודים שהגיעו מברית המועצות, ילידי

אוקראינה, היו בארה"ב ובקנדה וקשרו קשרים עם הפזורה האוקראינית באמריקה וקנדה,

ואנחנו יודעים מי היא הפזורה האוקראינית. הם הגיעו איתם להסכמים.

היו"ר די שילנסקי;

הם ברחו כאשר הגרמנים נסוגו, כי הם ידעו מה צפוי להם.

מי מילס;

הם הציעו 50 וכמה אלף דולר כדי להקים אנדרטה בירושלים לזכר האוקראינים, לא

לזכר יהודים אוקראינים, לא לזכר קהילות יהודיות - מליון וחצי יהודים הוסיפו

אחר-כר ביד - המדובר ב-10 מליון אוקראינים במשטרו של סטאלין ו-3 מליון אוקראינים

חסידי אומות העולם. איש לא הזדעזע. זה העם

השונא ביותר, האכזרי ביותר ולא רק בזמן השואה. אנחנו יודעים על כל מיני

פוגרומים. אבל מי שנפגש עם האוקראינים יודע שהם היו אכזריים יותר מה-אס.אס. עוד

לפני אושוויץ, מיידנק וטרבלינקה, ב-1941 הושמדו באוקראינה למעלה ממליון יהודים.

ה-אס.אס. לא הצליח לעשות את זה לבד. בכל עיר וכפר אוקראיני, היהודים הוצאו לשדות

כדי לחפור לעצמם קברים. האוקראינים עשו את זה מרצונם. אז בהר ציון להקים אנדרטה

לזכר האוקראינים?!

"על המשמר" פירסם השבוע, שראש הוועד האוקראיני השיב כאשר הוא נשאל למה

בירושלים ולמה בישראל, כי העם היהודי והאוקראיני שניהם הקריבו קרבנות. אנחנו

שווים. העורך של "על המשמר" לא טרח לשאול כמה אוקראינים נהרגו בגלל זה שהם

אוקראינים. זה פלא שארגוני הפרטיזנים והלוחמים של שארית הפליטה יזדעזעו זעזוע

כזה? עד היום מטלפנים אלי אנשים ואומרים לי: אני עדין לא ישן בלילות. איך זה

יתכן? ואיפה? על הר ציון. בכל המצבות מזכירים גם את האוקראינים שהשמידו, ועל יד

זה מקימים אנדרטה.

בהתחלה בקשנו מהרב גולדשטיין להסיר את האנדרטה עד יום הכפורים. ביום

הכפורים ב-1941 נשרפו עשרות אלפי יהודים בבתי כנסת באוקראינה. בקשנו: הסירו את

החרפה הזאת. לא יכולנו להבין איך בהר ציון, מקום שיהודים דתיים מתפללים יום

"משכן כבוד אלוהי ישראל", מקימים אנדרטה לרוצחים. את השאלה

הזאת עדין אי-אפשר לבלוע. אחרי שעלינו ובדם לבנו הרסנו את האנדרסה כותבים

בעתונות "החוליגנים", והנוסח של "על המשמר" לא כל כר טוב. הוא כותב: קבוצה של

פרטיזנים עלתה להר-ציון, הצטלמה כאשר אנשיה מניפים פטישים וניפצה את האנדרטה

לרסיסים. אנשים עשו את זה בדם לבם.

אני שואל, רבותי חברי הכנסת, למה כנסת ישראל עוברת על זה לסדר-היום? איך

אפשר לשאת חרפה כזאת במדינת-ישראל? היה כתוב בעתון של יום שישי, שביום ראשון

ינסו להקים את האנדרטה מחדש ופונים לשלטונות להקים מחדש את האנדרטה. גם כבוד

השופט חיים כהן פנה ליועץ המשפטי ואמר שלפי סעיף 174 לחוק העונשין נעברה עבירה

על-ידי האנשים שהרסו את האנדרטה. הייתי פונה אליו ושואל, לפי איזה סעיף הוא היה

מעמיד למשפט את מנדל בליס שערף את ראשו של ראש הכנופיות האוקראיני ובית המשפט

בצרפת זיכה אותו? אז אותנו צריר להעמיד למשפט כי הרסנו את האנדרטה.



היו"ר די שילנסקי;

איפה קראת את זה?

ב"על המשמר". פניתי ל"על המשמר ובקשתי להודיע שאנחנו לא יחידים. זהו אירוע

שהעם היהודי כולו עומד מאחוריו. לא יחידים עשו את זה. בעתון בשפה הרוסית כותבים:

לא היה לכם זכות, כי זה שטח פרטי שקנו אותו בכסף. מה היה קורה אם מישהו אחר היה

מציב על ביתו הפרטי את הדגל וצלב קרס? גם את זה היה אסור להוריד, כי זה שטח

פרטי?

לכן לדעתי הנושא הזה לא צריך לרדת מסדר-היום.

א' ויכטלפיש;

כבוד היו"ר, חברי הכנסת, באמת שמחתי לקבל הזמנת כבוד היו"ר, הייתי בטוח

שיהיו יותר חברי כנסת ואשמע מהם על החוצפה הנוראית. אבל הייתי רוצה לשאול את

ידידי הרב כהנא, הוא אומר שהגישו נוסח כלשלהו שייכתב על המצבה. האם זה הנוטה

שצריך להיות על המצבה? (מראה את הנוטה). אני יודע, שאתה הרב כהנא נגד זה. אם

היית רואה את הנוטה לפני כן, לא הייתי נותן את ידך לכך.

ש"ז כהנא;

הייתי מנפץ את זה אתר.

א' וכטלפיש;

מכאן צריכה לבוא הודעה שאתם מברכים את הארגונים הפרטיזניים על העבודה שהם

עשו.

ד"ר ארד;

יש פה שני נושאים; בעית המצבה ובעית מרתף השואה. על נושא המצבה, אין לי מה

להוטיף. לא היה מקום להקים את זה וטוב שהיא לא קיימת, חוגים אוקראינים מנסים

לשכתב את ההטטוריה. הם הפכו לקרבן. האוקראינים, הליטאים והגרמנים, הייתי מעמיד

אותם ברמה אחת, רוצחי יהודים.

היו"ר די שילנטקי;

תוטיף את הלטבים.

אי ורדיגר;

פולנים צדיקים? רק על אדמת פולין היה אפשר לעשות מה שעשו.

ד"ר ארד;

אני לא נכנט לזה.

לגבי מרתף השואה, קודם כל, לדעתי, צריך להגדיר מה תפקיד המקום, מה

הגורמים האחראיים רוצים מהמקום הזה. "יד ושם" הוקם. יש חוק "יד ושם". הוקצב שטח,

הוקצב מקום ואנחנו מפעילים אות1. הדברים האלה מתנהלים. אני לא אומר שאין חריגות

לכאן או לכאן. יש המון רגישות סביב נושא השואה. לכן צריר לראות מה התפקיד של

המקום, מהי הגדרת התפקידים, מי אחראי על ביצוע התפקידים האלה ומה הפיקוח

הציבורי. שמעתי עכשו מכבוד הרב כהנא מה התפקיד. צריר לראות שבמסגרת התפקיד הזה

יבצעו את הפעולה.



אני רוצה להגיד מראש, בשנים האחרונות פנו אלי כל מיני גורמים ובקשו ש"יר

ושם" לקח על עצמו את התפקיד. כרגע ל"יד ושם" איו כל עניו לקבל את המקום. לקחת

דבר עם כל החובות של העבר, חובות לא כספיות, חובות רגשיות, אני לא רואה ש"יד

ושם" יכנס לנושא הזה.

צריר לבדוק שהמקום כפי שקיים יהיח מכובד ומבקרים יוכלו להתייחד בהתאם לכבוד

הנושא והמקום.

די בילר;

אני רוצה לומר באופן כללי לגבי התפקיד שקבלנו על עצמנו כשנכנסנו לעניו.

לעשות פעולות הנצחה, לימוד תורה לזכר הקדושים, לערוד את התאריכים של קהילות

ויחידים ולומר קדיש. בתנאי זה באנו להר-ציון.

אני גם מרגיש שאני מסכים עם הרבה דברים שנאמרו, במיוחד מה שאמר יו"ר

הוועדה, מי שבא צריר להרגיש רגש של חרדה ומסורת ישראל ממשיכה בארץ ישראל, וזה

עניו אישי מאד.

לגבי עניו המצבה, ובכו נאמרו בעתונים הרבה דברים שלא כל כר מדוייקים.

התנאי שקבלנו הוא, שזכות שמורה לכל קהילה להנציח בצורה שהיא רוצה את הקרבנות

שלה,

לגופו של עניו, מעולם לא ספלנו בדיוק בנוסחאות. זה הופנה לחוטאים לאלה שעשו

את הפעולה. מעולם לא הראו לנו מלכתחילה את הנוסח.

היו"ר די שילנסקי;

אני טפלתי בשלט של יוצאי הגיטו שלי. הגבילו אותנו בגודל והיה ויכוח בקשר

למקום. נתנו לנו מקום שחשבנו שהוא לא טוב. לבסוף נתנו לנו מקום באחת החצרות כי

אמרו שאיו יותר מקום. קבלנו את זה. המצבה לזכר האוקראינים היתה בכניסה, במקום

מרכזי.

אי ורדיגר;

גם אתם הצעתם 50 אלף דולר?

היו"ר די שילנסקי;

לא. היה מחיר. אני לא זוכר כמה. אספנו את הכסף.

די בילר;

הס הביאו את האדריכל שלהם ועשו את זה. אחרי שראינו מה שהם כתבו, התייעצנו

עם הרב כהנא ואחרים והחליטו שבינתיים נבטל את הנוסח הזה ונבדוק איך לעשות את זה

מחדש בצורה מכובדת.

לגופו של עניו, בנושא הפיקוח, איו לנו כמובן התנגדות עקרונית מכיווו

שמבחינת דיירי המקום אנחנו חוכרים את השטח ממינהל מקרקעי ישראל. הסכמנו בעקרו ו

שיכול להיות פיקוח. השאלה שצריר לשאול, ואנחנו רוצים לעמוד על זה, שהאספקט הדתי

הזה, כל ההתחייבויות, לימוד משניות, קדיש וסידור התאריכים שאנחנו עושים עכשו עם

מחשב, לא ייפגע. יש הרבה התחייבויות קודמות שהתחייבנו לאנשים לומר עבורם קדיש.

הדבר הזה לא יכול להפגע. קבלנו על עצמנו להמשיך את הוזפקידים כל זמו שהמוסד

קיים.



כפי שאתה אומר, עד עכשו באה כל קהילה, הציעה מצבה ושמה אותה. עכשו צריך

לשקול איר זה ישפיע על המקום אס ילבישו על זה את כל הביורוקרטיה. צריך לשקול איר

לעשות את הענין הזה.

אני חושבת שהבעיה היא איר מאפשרים להקים במרתף השואה מצבה שפוגעת ברגשות של

עם-ישראל. אם אנחנו נדרשים לדיון לאחר מעשה בענין הקמת המצבה, איר היא הוקמה,

מדוע היה צריר להגיע לכר שצריר לנפץ אותה, דבר שלא מקובל עלינו, בדרר כלל אנחנו

שומרים חוק, בעצם כתוצאה מכל האירוע הזה, נדמה לי שהיינו צריכים לדון על מרתף

השואה, מה מתרחש במרתף השואה, מה תפקידו, מה הפיקוח הציבורי על מרתף השואה, זה

בגלל הרגישות שיש למקום הזה. "יד ושם" הוקם כחוק עם כללים, עם פיקוח ציבורי

נרחב. לכן לא יכול לקרות שם דבר שקרה במרתף השואה.

אני קוראת פה ששר הדתות, השר בורג פנה ותבע לא להקים את האנדרטה. שוב, מה

שאנחנו צריכים אחרי כל הפרשה הנוראה הזאת זה לדון במה שקורה במרתף השואה, איר

המרתף הזה פועל, מכה מה הוא פועל. אחרי הכל אנחנו עוסקים בדברים ציבוריים כל כר

רגישים. זה מוכרח להיות דבר שיש בו פיקוח ציבורי והחלטה ציבורית שיכולה לעמוד

בפני כל ציבור.

אני חושב שאף אחד מאתנו לא חושב שבמדינת-ישראל אנחנו צריכים להגיע למצב

שמצד אחד יימחקו פשעים של עמים שאנחנו יודעים מה היה חלקם בהשמדת העם היהודי;

ומצד שני איננו צריכים להנציח, לפאר חסידי אומות העולם, ואנחנו עושים את זה. אבל

גם אז יש החלטה, יש קביעה מיהו חסיד אומות העולם. יש על זה דיון ציבורי והחלטה

ציבורית. נדמה לי שבמקרה הזה יש סימן שאלה באיזו מידה יש פיקוח ציבורי.

ב"יד ושם" קיימת ועדה בראשותו של השופט בייסקי, ואני יודע איזו עבודה

משקיעה הוועדה הזאת על-מנת לקבוע מיהו חסיד אומות העולם. היא מקיימת ישיבות על

גבי ישיבות, בודקים ובודקים עד שמחליטים.

י' ארצי;

אי-אפשר להפריד את הדיון על מרתף השואה ממה שקרה לגבי האנדרטה האוקראינית.

אני קבלתי את הידיעה על הדבר הזה בחג השבועות מחברה שמכירה את דיבה. היא מאותה

סביבה, מצפון פולין. כאשר הגעתי לירושלים עליתי להר-ציון כדי לראות את הדבר הזה

במו עיני. מצאתי אנדרטה מכוסה בפלסטיק. הסרתי את הפלסטיק כי ידעתי שהוא מכסה

משהו ואז ראיתי מה כתוב שם. ירדתי למרתף , היה שם יהודי ששמר על העניינים ושאלתי

מה קורה כאן. ראיתי שהוא מתחמק. חזרתי לכנסת וספרתי את זה לעתונאי יהושע ביצור

כדי שיטפל בענין הזה. עברו 3-4 ימים, עתון "מעריב" לא הגיב. ואז פניתי לטלוויזיה

שיצלמו את הענין הזה. גם מכאן לא היתה תגובה. פניתי לראש עירית ירושלים ואמרתי,

שאין .להקים אנדרטה ללא אישור ועדת בנין ערים ולכן אני מציע להוציא צו הריסה על

האנדרטה. כר היו נוהגים לגבי כל מבנה בתל-אביב אם הוא היה מופיע ברחוב פריפרי.

בוודאי ובוודאי אם הוא היה מופיע בכיכר מלכי ישראל. שום דבר לא קרה. הדבר הזה

פרץ לעתונות עקב היוזמה של הפרטיזנים.

עירית ירושלים לא מלאה את תפקידה לא רק על-ידי כר שבשלב הקמת האנדרטה היא

הרשתה, בניה בלתי חוקית, אלא גם כאשר הופנתה תשומת לבה על-ידי אזרח של

מדינת-ישראל שהיתה עבירה כזאת, עבירה שקשורה לרגישות מסויימת, היא לא הרסה את

האנדרטה. איני מתפלא על היוזמה של אנשים רגישים שעשו מה שעשו, ובוודאי שאי-אפשר

להשתמש כאן, ואני מגנה כל שימוש במושג של ונדליזם. אגב, בחקיקה המוניציפלית יש

מושג של הריסה עצמית. לא הגעתי עד לבית המשפט. אני חושב שעירית ירושלים היתה

צריכה להיות רגישה לענין הזה. צר לי גם על העתונות והטלוויזיה שלא הדגישו בתחילת

הענין את חומרת הבעיה.



אני לא רוצה להוסיף שום דבר לגבי האוקראינים, לגבי מעמדם. כל אחד מכיר

אותם. אני הייתי צריך לשמוע לילה שלם איר הם ביצעו את הרציחות באודיסה. זה היה

בסוף 1943 בזמן הנסיגה. מספיק לשמוע את זה כדי לדעת מי הם האוקראינים, ואין צורך

שיוקם ועד יהודי-אוקראיני בירושלים כדי להנציח את זכרם. מה יש לנו כאן עם

טסאלין, לא סטאלין, רצת, לא רצח. מה גוררים אותנו לכל העניו הזה. זו הפקרות שאיו

דוגמתה.

אני אישית, כאשר קבלתי מכתב להצטרף לוועד ציבורי למרתף השואה, החזרתי את

המכתב. איני רוצה כאדם להצטרף לדבר כזה. צר לי מאד, אני מכיר את הרב כהנא, מוקיר

ומכבד אותו. לדעתי היה כאן ניצול לרעה ונעשו דברים מאחורי גבו. אולי הוא לא יכול

היה לעקוב אחרי הענין, כי בוודאי הוא לא היה נותן יד לעניו הזה. אנחנו יודעים את

הקונספציה של הרב כהנא לגבי הקמת מרתף השואה. אבל נדמה לי שזה היה לפני שקם "יד

ושם". 'בוודאי ובוודאי מושג של חסידי אומות עולם והנצחת קהילות לא היה מוכר. לכן

צריו לוזשוב איך ליצור מין רשות שמרתף השואה יהיה חלק ממנה.

עם כל הכבוד לישיבת התפוצות, הם לא הבעלים שם. הם צריכים לעסוק במה שהם

עוסקים. אין להם מנדט לעסוק בנושא ההנצחה. הנושא הזה יותר מדי רגיש מכדי שהם

יהיו מסוגלים לטפל בו. אני מציע שתהיה החלטה: א. שהוועדה מחייבת סילוק האנדרטה

מהמקום כפי שסולקה, וצר לי שהרשות המקומית לא עשתה את מלאכתה. ב. אנחנו רואים את

האתר הזה כאתר לאומי. ג. שצריך לראות את ההנצהה במרתף השואה בקונטכסט הכללי של

הנצחה במסגרת המנדט שיש לו.

היו"ר די שילנסקי;

אני מבין מדבריר שאתה מציע להמשיך במפעל הגדול כפי שהרב כהנא התחיל בו.

יי ארצי;

עם מסגרת כלשהי של תאום.

ראשית כל, זו למעשה ההזדמנות הראשונה, אחרי הרבה שנים, להביע הערכה רבה לרב

כהנא על עצם הרעיון והפעולה היפה. אני זוכר שלפני 30 שנה, באותה תקופה, זה היה

מעשה יפה שהתקבל יפה בציבור בישראל ובעולם. אמנם זה היה במימדים מצומצמים, אבל

באותה תקופה זה היה דבר גדול מאד.

עברתי על המאמר ב"על המשמר". אני מזועזע מכמה דברים. מה זאת-אומרת להצדיק

או לא להצדיק את ניפוץ האנדרטה על-ידי הפרטיזנים? אני חושב שלא רק יהודי שעבר את

השואה ולא רק יהודי שיודע מי זה העם האוקראיני ומעשיו כלפי העם היהודי, לו אני

הייתי מוזמו והייתי יודע, הייתי משתתף בניפוץ אותה אנדרטה, במיוחד כשראיתי את

הנוטח האיום והנורא.

הבה נעבור. מה שקרה קרה וטוב שקרה מבחינת הריסת האנדרטה. אני חושב שזה היה

ממש קידוש השם. אני לא מביו איך אנדרטה כזאת יכולה היתה לעמוד במקום הזה.

לא צריך להכתים את ישיבת התפוצות. אני בטוח שאלה שקשרו את הקשר הזה ועשו את

המעשה הזה לא היו מודעים לתוכו ולכל המעשה הזה. הם בעיקר יהודים מאמריקה והם לא

כל כך מכירים, כפי שאנחנו יוצאי אירופה המזרחית מכירים את כל רגעיה של שונאי

ישראל שחיינו בתוכם וסבלנו מהם. לכו אני רוצה לסלוח להם ולראות את הדבר הזה

כמחוסל.



מכיוון שאני מכבד את מרתף השואה ומכבד את פועלו של הרב ד"ר כהנא, אני חושב

שלכבוד המקום הזה אנחנו צריכים להכניס את זה במסגרת מסויימת ותחת פיקוח ציבורי.

לא אכנס עכשו לפרסי פרסים. לפי דעתי משרד הדתות צריך להיות מופקד על כר וצריכה

להיות ועדה ציבורית שתפקח. אני לא שולל את המשך הפיקוח הפנימי של ישיבת התפוצות

אם זה יהיה תחת פיקוח ציבורי. אני לא רואה אף גוף אחר שנמצא במקום הזה שיכול

לעסוק בדבר הזה. לכן אני לא פוסל אותם. אבל כפי שזה היה עד עכשו זה לא יכול

להיות.

אני קורא כאן את המכתב שהשופס העליון לשעבר חיים כהן שלח ליועץ המשפסי

לממשלה. אני לא מבין את זה. למושג דמוקרסיה יש מגבלות וגבולות. אנחנו מגיעים כאן

להיפר-היפר. פניה ליועץ המשפסי לממשלה על המעשה הברברי הזה של ניפוץ האנדרסה של

רוצחי ישראל, רבונו של עולם, זה עובר כל גבול. אנחנו יודעים שאנחנו עם

פלורוליססי מאד, יש קצוות כאלה.

אני חושב שסוב שהנושא בא לכאן. סוב שהיה מה שהיה. סוב שמרתף השואה קיים

והמקום הזה בכל זאת קדוש להרבה יהודים ובמיוחד לאותן קהילות שהנציחו שם את זכר

קדושיהן. אבל מה? פיקוח ציבורי, זה דבר הכרחי, ואני מקווה שבמסקנות שלנו נעשה אחנ

כל המאמץ כדי לזרז את הדבר הזה.

אני חושב שזה סרגי שגם בענין השואה עם ישראל לא יכול להיות מלוכד, במקום

לכבד אותם בצורה כמו שצריר וגם להצביע לדורות הבאים על הסכנה הנוראה שיש בזה, אז

קורים דברים שלדעתי לא צריכים היו לקרות. אילו היה פיקוח ציבורי נאות על מרתף

השואה, כל התופעה הזאת לא היתה קורית. לו אני הייתי צריך להחליס, הייתי מחליס לא

להקים את האנדרסה הזאת. אבל אלה שהקימו אותה, לא עשו את זה באישון לילה. הם עשו

את זה כשזה היה ידוע. ידעו על זה אנשים שספלו במקום.

יש במאמר ציססה של הרב גולדשסיין: "הם אמרו שאין לי רגישות לנושא, אך זה לא

נכון. הרבה מקרובי נספו בשואה." יכול להיות שהוא סועה במה שהוא עושה. אבל אם

היה סדר ציבורי ופיקוח, אם היה קיים מה שקיים לגבי "יד ושם", על כל הדברים האלה

לא היה מחליס איש אחד, אלא היו שוקלים את הדברים לגופו של ענין ומחליסים ואז כל

הדבר הזה לא היה קורה.

אני לא הייתי קרבן השואה. לכן אני תמיד נזהר מאד כשאני מדבר על התקופה

הזאת, כי הנושא הזה רגיש אצל אנשים אחרים לאין ערור יותר ממה שזה מעורר אצלי.

אני רגיש לזה בתור אדם אזרח מדינת ישראל. אבל לא בתור אדם שעל גבו זה עבר, ובני

משפחתו אותם הכיר הוכחדו. לכן קשה לי לדבר על אמוציות שהביאו למעשים שנעשו. אם

אנחנו מגיעים למצב שאנשים מוכרחים לקחת את החוק בידיים שלהם, וכאן לקחו את ההוק

בידיים ואני לא מקבל את הדברים, עם כל הכבוד שיש לי לחה"כ ארצי, שעיריה ו1בוא

ותנתץ אנדרסה, זה לא מעשי. אבל זה שהיו צריכים לעשות אנשים במר לבם את מה שעשו,

זה מראה על חוסר התארגנות ההברה הישראלית, שאנחנו יכולים במו ידינו לנתץ את מה

שהקמנו אחרי הקמת המדינה.

אני רוצה לומר לכם, ישב אצלי יהודי דוגי מהקבוצה שתומכת בזה וניסה להסביר לי

במשר שעה איזה עוול נעשה על-ידי נפוץ האנדרטה. הוא מאמין בזה. אפילו אם הוא אחד

ורובו של עם ישראל חושב אחרת. גם למעוט יש תחושות ורגישות. אילו היו מספלים

בנושא הזה בצורה אנושית, אני חושב שהמצב הזה היה נחסך ולא היו נכתבים מאמרים

כאלה.

אני חושב שלא יתכן שהדבר ישאר בידי אנשים בעלי רצון סוב וכוונות סובות.

אולי מגיעים להם הרבה ברכה ויקר על מה שהם עשו. אם כל אוזד חיפש את הדרך להתחמק

והיו אנשים ששמרו על המקום וסיפחו אותו, אני חושב שהם עשו מלאכה שהיא מצווה. אבל

אם אנחנו רוצים להעריך את השואה, לתת לה את המקום הראוי לה, לא מספיק להשאיר את



זה בידי אנשים פרטיים. לכן המסקנה שלנו צריכה להיות, להכריה גוף ציבורי לבקש את

זה מהממשלה או משרד הדתות או משרד החינוך, שיקוז על עצמו לבדוק את הבעיות שיש שם,

יציע פתרון ואולי יציע הקיקת הוק כדי שהמקום הזה, מרתף השואה, יקבל את הטיפול

הראוי וימנע את התקלות האלה. אם לא נעשה את זה, יכול להיות שהמקום ישקע וייהפך

לדבר של נוון ושל וזוטר כבוד.

אני רוצה לטייס במשפט אחד. אמר חה"כ ארצי דבר מענין. הוא פנה לעתונאי, הוא

פנה לטלוויזיה, שום דבר לא קרה. למה? כי לחלק גדול מהעם, לצערי, זה כבר לא כל כך

מטריד. מתי מתעוררים? כאשר יש טקנדל, כאשר מנפצים אנדרטה . אוי ואבוי לנו אם

אנחנו נזכרים בשואה כאשר יש טקנדל. אם יש למרתף השואה תפקיד, המשטרה צריכה לדאוג

לכך. אני מבין את מה שקרה לאנשים בלבם. אבל כתהליך לאומי, זה דבר לא טוב.

מר זליקוביץ;

אין לי הרבה מה להוסיף. אבל רציתי לציין, אני כן עברתי את השואה. יש לי

זכות לנאום בנושא מרתף השואה. אני כאיש שעבר את השואה, הקמתי את מרתף השואה ולא

הייתי מאמין שתהיה אנדרטה כזאת. ברגע שראיתי .את האנדרטה, נכנטתי אל הרב

איך אתה יכול לעשות דבר כזה? תוריד את זה. הוא אמר: אני

אטפל בזה. פניתי לרב כהנא, הוא אמר: אני אטפל בזה. פניתי בחודש יוני לרב

איך יכולת לעשות דבר כזה? לא קבלתי תשובה ולא נעשה שום דבר.

אני מוכן לטלוח לאנשי הישיבה. אני לא מוכן לטלוח על המעשה

שנעשה. ליהודים שעשו את זה היתה כוונה.

לסיכום, אטור שמרתף השואה ישאר בידי יחידים. אטור ש"יד ושם" יתחמק מטיפול

במרתף השואה. צריך פיקוח ציבורי על המקום הזה.

?כול להיות שדברי יהיו קצת מוזרים. ראשית כל אני חייב לברך על הקמת מרתף

השואה, אני רואה את זה מזווית אחרת, לא כפי שאחרים רואים את זה. נכון שחלק מהעם

היהודי לא טבל ולא טעם מהגלולה המרה של השמדת העם היהודי. אבל ידידי חה"כ

וירשובקי אמר בדבריו שלצערנו הרב חלק מהעם שכח ומנטה לשכוח, אלה שלא טעמו ולא

ידעו מה בדיוק קרה שם. כאשר הגעתי לארץ בפעם הראשונה, לקחו אותי לבקר בהר-ציון.

נכנסנו למרתף השואה ושם הרגשנו בתוכנו מה קרה לעם היהודי והזדעזענו.

לכן אני חושב שלמרתף השואה יש חשיבות גם כלפי ההטטוריה וגם כלפי העם

היהודי. צריך למצוא דרך איך להחדיר את הנושא הזה בקרב הנוער והציבור שלא יודע,

אני מודה ומתוודה שלא התעניינתי בנושא ולא בדקתי אותו. הזדעזעתי כאשר היו"ר

טיפר לי על האנדרטה, הזדעזעתי איך העם היהודי יכול להקים אנדרטה לאלה שרצחו

אותו,- ועוד להקים את זה בהר-ציון, מקום קדוש לעם היהודי, מקום שהוא מרכזיות של

הארץ,של ירושלים. אני לא יכול להבין את זה,

אני לא יכול לומר למי שהיה רגיש לנושא ועשה מה שעשה, כפי שידידי חה"כ

וירשובסקי טוען, שיש חוק. יש זעזוע שעובר בתוך הלב שלך ואינך יכול להתגבר עליו.

יש דברים שאתה לא יכול לקבל ולפעמים זה מגיע לכך שאתה עובר על החוק. לו הם היו

עוברים על החוק בצורה אחרת, הייתי אומר: אתם לא בטדר. אבל בענין זה יש לומר שהם

עשו מה שצריך להיעשות על-ידי אחרים.



דבר שני שאני לא מקבל זה שרוצים לנתק ישיבה מהר-ציון. הלוואי שכל אדם יקיז

את אותם צעירים ההולכים בדרכים שלא מקובלות על עם ישראל והיה מקרב אותם לעם

היהודי. לכן אני לא חושב שיש לנתק את הענין הזה. מאידך, אני חושב שיש מקום

למצוא דרך לפתח את המקום ולא להשאיר אותו כפי שהוא קיים היום, כי אני חושב שהדבר

הזה הוא לא לטובת העם ולא לטובת המדינה. בכל זאת עברו כמה שנים, המדינה התפתחה

ונעשו דברים יפים. מן הראוי שמרתף השואה יקבל טיפול נאות.

דבר אוזד אני רוצה להציע, אמנם קודמי הציעו את זה. אני חושב שטוב שיהיה גוף

ציבורי. אני לא אוהב לומר מפקח, אלא גוף ציבורי שיקח על עצמו אחריות ציבורית. כל

דבר ייעשה אחרי בדיקה ולא ישימו שם כל דבר. אני חושב שהמשרד שחייב לעטוק בכך הוא

משרד הדתות. אני מקווה שזה ייעשה בצורה מכובדת יותר כדבר ציבורי.

אי אינגבר;

בתחילת דברי אני מבקש להצטרף לאלה שבטאו שבחים לזכותו של כבוד הרב כהנא,

שבתחילת ארגון מרתף השואה הוא הדריך אותי אישית איך להקים מצבה לאנשי העיירה

שלי.'

דבר שני, אני האיש שהעליתי את הנושא מעל דפי "מעריב" שלמחרת הקימו זעקה

בנושא האנדרטה. אני גם שייך לאותה קבוצת חוליגנים כפי שגורמים מטויימים מגדירים

אותם, שזכו להרים פטישים על האנדרטה הזאת.

היו"ר די שילנטקי;

לא אטלח לך על כך שלא הזמנת אותי.

אי אינגבר;

כעת בנושא האוקראיני. אני יליד עיירה בפולין. כאשר היינו תחת הכיבוש, עשרות

בני נוער ברחו ליערות בטביבה וביניהם אחי בנימין. כולם נרצחו על-ידי האוקראינים

של הצבא שלנו כולל אוקראינים שפעם אמרו שהם ידידינו. אפילו חברים מבית הטפר רצחו

את הנוער בעיירות. אף אחד לא נשאר בחיים. ידוע לי שאחדים מאותם אוקראינים שרצחו

את הנוער בעיירות נמצאים בארצות אמריקה. עשיתי נסיונות לאתר אותם, אך ללא הצלחה

עד היום. במקרים כאלה, כשאתה, חה"כ וירשובטקי מדבר על חוקים, אני אומר: זעקת

הורי היא היתה החוקים שלי כשהרמתי פטיש על אותה אנדרטה.

ח' חפץ;

אני רוצה להתייחט רק לצד המשפטי של הפיקוח הציבור על מרתף השואה. הדיון

מאשר את האימרה שאין חדש תרות השמש. הבעיה של פיקוח על מרתף השואה במטגרת הפיקוח

על הר ציון בכללו עלתה על הפרק לפני שבע שנים, ואז הוקמה ועדה מיוחדת לבדוק את

הבעלויות והחזקות בהר-ציון. יו"ר הוועדה היה מר גבאי, מנכ"ל משרד המשפטים והיו

בוועדה גם נציגים של משרד החוץ, עירית ירושלים, משרד הפנים ואני כנציג משרד

הדתות. בדקנו את הנושא של הר ציון באופן כללי וגם בפרוט כולל ענין מרתף השואה.

יש לי הדו"ח. אני אמסור אותו לוועדה. בסופו של דבר הוועדה המליצה להקים רשות

ציבורית שתהיה מופקדת על הפיקוח במקום וניהולו. הממשלה וועדת שרים לענייני

ירושלים יחליטו על המבנה המשפטי של הרשות, הרכבה וטמכויותיה . הטיכום היה שחזקה

וניהול שוטף של מרתף השואה ישארובידי הישיבה בכפוף לפיקוח של הרשות. הוועדה

טבורה מלכתחילה שמן הראוי שהמקום יהיה בפיקוחו וניהולו של "יד ושם". "יד ושם" לא

מוכן לקבל את הניהול ללא חזקה בפועל.

אי ורדיגר;

מתי זה היה?



חי חפץ;

ביולי 1978. ב-1979 היתה הצעה של מר אפרים שילה להקים מינהלת הר-ציון, גם

כן בלי לפגוע בכל הסמכויות. המינהלה תדאג ליצירת הכלים ולפיקוח על חזקת מרתף

השואה. היו ויכווזים. ער היום הזה המינהלה לא הוקמה. כל גוף, הוגרר תפקירו והיו"ר

אמר אז שהוא אינו רוצה לפגוע במשרר הרתות ולהוציא את הפיקוח. אנחנו מכריזים

שלמעלה משבע שנים, מרתף השואה ורוב המקומות בהר-ציון אינם בפיקוח משרר הדתות, רק

באותם מקומות שהוועדה הגדירה במדויק והם קבר דוד ומקומות קדושים לנוצרים.

המשרד היה קשור להקמת המינהלה והוא היה צריך להציע תנאים. ההצעה היתה

שהוועד המנהל של המינהלה ליורכב מנציגי המשרדים הבאים: מינהל מקרקעי ישראל, משרד

הפנים, משרד המשפטים, משרד הדתות ועירית ירושלים.

לאור כל זה אני רוצה להציע הצעה. אני רואה שהדיון מתנהל בשני מישורים. אוזר,

בעית הקמת האנדרטה. בענין זה הוועדה לכולה לקבל החלטה בו במקום. אבל הואיל וכל

הגורמים העלו את שאלת הפיקוח, אני אומר שכדי להגיע להחלטה, אי-אפשר על-פי ישיבה

זו להגיע להחלטה. אני מציע שיו"ר הוועדה יזמין את כל הגורמים שעסקו בזמנו בענין

המינהלה והגישו את ההצעה לוועדת שרים לענייני ירושלים, ישמע אותם ואת הצעותיהם,

ועל-פי המידע שיתוטף לוועדה מהזמנת כל הגורמים יוכלו להחליט על טוג הפיקוח.

יש לי פה מסמכים שאני רוצה למסור לוועדה לקראת הדיון בשאלה הזאת בנפרד.

היו"ר די שילנסקי;

אני חושב שהעבודה שלנו היא יותר קלה ממה שציפיתי בתחילה, לאור ההצעה של הרב

כהנא והלב בילר מישיבת התפוצות.

אני רוצה לחלק את הנושא לשני חלקים. החלק הראשון, לא נתעסק בעבר. אבל העבר

היה זרקור שהביא את הבעיה. אנחנו נעסוק בעתיד. אבל אי-אפשר להתעלם לגמרי מהעבר

ובפרט שהיה ויכוח ציבורי וראינו פה כתבה בעתון שפגעה מאד באנשים. הייתי רוצה

1. הוועדה רשמה לפניה את הדברים והעדויות שהשמיעו

נצולי השואה ביחס לאנדרטה ושדברו מכל הלב ובכאב לב-, 2. הוועדה קובעת כי נצולי

השואה נפצו את האנדרטה, גרמו להרחקת הטומאה מהמקום המקודש.

מי וירשובסקי;

אתה גם יו"ר ועדת הפנים שדואג לשלטון החוק. אתה יודע שזו לא בעיה פנימית לא

שלי ולא שלך.

מי טל;

לא רק ההריסה היתה בלתי חוקית. גם הבניה היתה בלתי חוקית. פה זה מתאזן.

היו"ר ד' שילנסקי;

אתה מקל על כולם לקבל את ההחלטה, אני מעמיד את ההחלטה להצבעה.

הצבעה

ההחלטה התקבלה פה אחד.

אני נמנע, כי אני הייתי מנסח את הדברים אחרת. הייתי מנסח אותם בצורה

פוזיטיבית. הייתי מנסח את זה כך שהחברים היו מרוצים יותר.

ל



היו"ר די שילנסקי;

ההחלטה התקבלה תוך המנעות של חה"כ וירשובסקי.

היו"ר די שילנסקי;

נכון אומר עורך-דין חפץ שאנחנו לא יכולים לקבל החלטה לגבי העתיד. אבל הייתי

רוצה שנעבוד על זה במטגרת מצומצמת ועניינים והייתי מציע להקים ועדת משנה. בעצם

יוצא שיש לנו בוועדה שני ניצולי שואה ובאופן אישי הנושא יותר קרוב ורגיש לליבם.

אני מציע להרכיב את הוועדה כל: אני אהיה כיו"ר ועדת המשנה, חברים: הרב ורדיגר

ניצול שואה שיהיה בוועדה כממלא מקום היו"ר, עדנה סולודר, מרדכי וירשובטקי ודוד

דנינו.

מי וירשובטקי;

בגלל עומס התפקידים שהטלת עלי, אני חושב שהדבר הטוב ביותר היה שאתה וחה"כ

ורדיגר תכינו את העבודה, כי אתם מכירים מהחיים את הנושא הנושא ואחר-כך תביאו את

זה אלינו. אני חושב שזה יהיה יותר מעשי ויותר קל לקבל את זה.

היו"ר די שילנטקי;

אני בכל זאת רוצה שיהיה יותר צביון כללי של כולם. אני מאשר שנתתי לך יותר

מדי ועדות משנה. לכן אני מציע ארבעה חברי כנטת. אם נמצא חבר כנטת חמישי שירצה

לעטוק בזה, אני מקבל את הטמכות לצרף אותו.

אני מעמיד את ההצעה הזאת להצבעה.

הצבעה

ההצעה התקבלה פה אחד

די שילנטקי;

אני רוצה למטור כמה דברים. היה דיון בוועדה על חוק הדרכים (שילוט), והטלנו

על היועץ המשפטי של הכנטת ושל הוועדה עורך-דין ענבר לנטח מבחינה משפטית את

התיקונים. אני חושב שאין צורך להקריא אותם, כי בדקתי את זה והכל מתאים למה

שדברנו. אני רק מבקש פורמלית לאשר את הנוטח שבקשנו מהיועץ המשפטי.

דבר נוטף, בטיור של הוועדה בכפר קרע ביום 1.12.85, הוחלט על הקמת ועדת משנה

לבדיקת בעית הפרצלציה במיגזר הערבי. בראש הוועדה יעמוד חבר-הכנטת וינשטיין ויש

לבחור חברים נוספים. בישיבה הבאה נבחר את יתר החברים.

בבקור בבושמת טבעון הוחלט על הקמת ועדת משנה לענין הבדוים בראשותו של חבר

הכנטת אמל נטראלדין וחברת הכנטת עדנה טולודר כסגנית וממלאת מקום. בישיבה הבאה

נבחו: את יתר החברים.

אחרון, מגיעות אלי פניות בקשר לענין ילדי תימן, אינפורמציות שעדין אינן

מוטמכות אלא כעבור הרבה שנים מתעורר המצפון אצל אנשים. אני רוצה לפנות אל מנהלי

בתי החולים, רופאים, אחיות, פקידי אימוץ, העובדים הטוציאליים או כל מי שהיה לו

קשר ויש לו ידע בקשר להעלמתם של ילדי תימן, שיאזרו באומץ לב ציבורי, יפעילו את

הלב, ובהתאם למצפונם יעזרו בפתרון רובעיה. חלפו קרוב ל-40 שנה והכאב עדין טרי

ועמוק בלב המשפחות שהן כאילו שכולות אר ילדיהן חיים. אנחנו מבקשים להעביר את

המידע שלהם ליצחק גבריאל מזכיר ועדת הפנים. ועדת הפנים לא תרפה מהנושא ולכשתקבע

ועדת חקירה ממלכתית, תעביר ועדה זו את המידע לוועדת הפנים.



פורמלית אני רוצה לקבל אישור לפניה זו. אני מעמיד אותה להצבעה.

הצבעה

ההצעה התקבלה פה אהד.

היו"ר די שילנסקי;

אני מודה לכולם על ההשתתפות בישיבה, ישיבה זו נעולה-.

הישיבה ננעלה בשעה 14.00.