הכנסת האחת-עשרה

מושב שני







פרוטוקול מס. 91

מישיבה ועדת הפנים ואיכות הסביבה, שהתקיימה בני ום ד',

ח' בחשוון התשמ"ו (23.10.85) בשעה 10.00

ד. שילנסקי - יו"ר

ב. שליטא

א. נאסר-א-דין

מוזמנים; ב. גבר - ראש מועצת עומר

ש. בר - סגן ראש מועצת עומר

י. לבנון - יו"ר אגודה נחל חברון מיתר

א. שפירא - סגן הממונה על מהוז הדרום, משרד הפנים

א. חזן - משרד הפנים, ירושלים

א. פיטר - יושבת-ראש המועצה האזורית בני-שמעון

מזכירת הועדה; ש, קבסו

רשמה ; ט. קוטלר

סדר-היום; מושב מיתר בנגב



היו"ר ד. שילנסקי; אני פותח את הישיבה.

אני מניו שהיו- התפתחויות בישוב. הישוב גדל

ובעני ו זח אני מציע שנשמע את ראש המועצה המקומית של עומר.

מיתר הוקם כישוב קהילתי בשיפולי חר חברון, וחמועצח

המקומית עומר ליוותה אותו במשך חמש שנות ההקמה.

חיום גרות במיתר 125 מטפחות. יש כ-450 בתים בבניח, ומעריכים שתוך שנתיים כולם יאוכלסו.

אפשר לחסתכל על חיטוב הזה כעל יחידח אחת די גדולח עם קרוב ל-00 6 משפחות חבתים

אינם נבנים על ידי חחברות, אלא על ידי חחבר עצמו. כלומר, המשפחח קיימת. אלח

אינם בתים שצריך לנטות למכור אותם. יש עוד 400 חברים, שעדיין לא חחליטו לחתחיל

לבנות את ביתם. חם חרזרבח לעתיד.

היו"ר ל; שילנסקי; לכמח משפחות בנוי חישוב?

ב. גבר; ל-2500 משפחות. בשלב זח יש באגודה אלף משפחות

שהחליטו לבנות את ביתם, ו-600 שכבר בונים, מחם 125

משפחות שכבר גרות במקום.

אומר בקצרח מדוע טוב לכולם שחם יהי מועצה מקומית.

היו"ר ד. שילנסקי; ומדוע זח עדיף על כד שיסופחו לעומר.

כשאומר מדוע רצוי שיחיו מועצח מקומית נפרדת, יובן גם

מדוע זח עדיף. חמצב הוא, שכרגע חם גוף לא מוכר. חם לא

קיימים. משרד החינוך לא מכיר בישוב על מנת לחנך את ילדיהם.בית-חספר שחוקם, בן ארבע

כיתות, איננו מוכר. הוא כאילו כיתות של בית-חספר בעומד. משרד הפנים גם כן לא מכיר

בישוב. חישוב חזח לא מקבל שום סיוע כמו מקום רגיל בארץ, אינו מקבל מענקים. שום

דבר. כלומר, חאנשים שגרים במקום צריכים לממן את הכל מכיסם חפרטי. אם חמצב יימשך

כך לאורך זמן, חם יתמוטטו.

משרד התחבורה אינו מכיר בישוב, מחלקת עבודות ציבוריות

אינח מכירח בו, ולכן אין שילוט לישוב. אלח דברים שיכולים לחביא לאסון, כשחם אינם

קיימים. אם אין שילוט ברחוב, תחינח תאונות, וחברות חביטוח לא מכירות בכך. יכולים

לקרות דברים חשובים מאד שאיננו מעלים על דעתנו ברגע זח.

יש בארץ ישובים אחרים עם פחות אוכל וסיח, עם שום

פוטנציאל, וחם קיבלו מעמד של מועצות מקומיות. ישנו ישוב תל-שבע וכאשר חיו עם שבעים

משפחות, מינו ראש מועצח. אמנם ידוע שמשרד הפנים חיח מעונין בכך מסיבות שונות,

אבל זח לא אומד שאי-אפשר על סמך חדוגמא הזאת לחעניק מעמד זחח למקום חזח, מה עוד

שיש בו ספליים משפחות.

לעומר אין ענין לספח את חישוב. חיינו רוצים שהישוב

יתפתח בכוחות עצמו. סיפוח לעומר זח אומר עול כבד מאד על חישוב. חיום אנחנו נותנים

לחם שירותים, כי אנחנו רואים לתרום לחתפתחותם, אבל זח לא יכול לחימשך לאורך זמן.

אם אתה מדבר על מספר ישובים שיחיו מאוגדים בצורח מוניציפלית מסויימת, יש מחשבות

כאלה: אבל זח עדיין לא בשל ולא נעשח. אם יחיח רעיון כזח, גם עומר תוכל להשתלב בדבר מעין

זה. כוונתי למועצח חבלית. אם תהיח מועצה חבלית לשירותים מסויימים למספר

ישובים, יש ישובים דומים באיזור, עומר, גבעת לחב, מיתר וכו'. אבל לפתרון מיידי

של חבעיח חמרכזית, נראח לי מתנאים לחעניק למקום מעמד של מועצח מקומית.

אין ספל!, שבמתכונת הנוכחית יש לישוב מספל בעיות

רציניות, עובדה שהישוב נמצא בשטח גלילי. פירוש

הרבר שהוא אינו נמצא בשטח שיפוט מוניציפלי. כמובן שלדבר זה יש השלכות משפטיות ואחרות

די רציניות. בעבר ניסינו לבחון עם המתישבים מספר מחשבות, כיצד לפתור את הבעיה

של סיפוח המקום, כאחד הוריאנטים האפשריים. לפני יותר משנה, כאשר היה מדובר עדיין

על שבעים משפחות בנערן-, לקראת שנת הלימודים הקודמת, כמובן שעדיין לא סוכם להתיחס

בצורה רצינית למחשבה של מועצה מקומית.

במלים אחרות, לא שללנו את ההתפתחות העתידית לכיוון

של מועצה מקומים. בשום פנים ואופן לא ראינו באותו שלב את האפשרות, כאשר יש

מספר כה מצומצם של אנשים מצד אחד, ומשבר כלכלי בשער מצד שני, שבתקופה הנראית לעין

אנחנו הולכים להקים שם מועצה מקומית.

כתוצאה מכך בחנו את האפשרות להביא לשיתוף פעולה

ולספר את הישוב לעומר, ולהפוך את עומר לגורם שיפעיל את הישוב, כמובן, עם נציגים

מהישוב החדש, תור ניצול רותשתית הקיימת בחינוך, בהסעת תלמידים, בהוצאת אשפה ואת

מירב השירותים לפתור בצורה כזאת.

הדבר הזה לא עלה יפה, כי הישוב רותנגד להיות בשיתוף פעולה

הדוק. הבתישבים לא קיבלו את הדבר. שוב הועלו הצעות, כמו להפוך את הישוב לועד מקומי

במסגרת מועצה אזורים בני שמעון. נאמר שמועצה מקומית בני-שמעון לא התלהבו יתר על

המידה מהרעיון, כי זו מועצה אזורית שמרכבת ברובה ממושבי עובדים וקיבוצים.

היו"ר ד. שילנסקי; כפי שנמסר לי, הם ממש התנגדו.

אני קצת לא מקבל את ההגדרה הזאת. לפחות אצלי במשרד

זה לא נשמע בצורה כזו. לא הייתי אומר שהתנגדו. אמנם

ניסינו להרגיע את אנשי המועצה האזורית בני שמעון על ידי דוגמא לפתרון מעין זה

לגבי ישוב שנמצא מרוחק מהמרכז של אותה מועצה, ובעקבות זאת הוא קונה שירותים בצורה

של הסכם חוזי מישוב כזה. הכוונה היתה שהועד המקומי של הישוב יקנה שירותים בעומר,

למרות שיהיה במסגרת המועצה האזורית בני שמעון. במספר מקומות בארץ יש דבר מעין זה.

יש ישוב ששמו הר משא, הוא מרוחק מאד מהמרכז של המועצה האזורית תמר וקרוב יותר למועצה

האזורית הר חברון. אנחנו מביאים למצב שיהיה הסכם חוזי בין עתי המועצות האזוריות.

כל שירותי החירום יסופקו על ידי המועצה האזורית הר חברון, למרות העבודה שמבחינה

מוניציפלית הישוב יהיה במועצה אזורית תמר.

ב. שליטא; אם יש סטטוס מוניציפלי לישוב, הרבה יותר הגיוני שתהיה

שותפות בסלים ובציוד שצריך לשרת את שני הישובים. אם זה

. ישוב ללא סטטוס מוניציפלי, זה ענין אחר.

בענין שילוב עם הקיבוצים, עד כמה שידוע לי

הדבר מחריף את החיכוך. אלה שני עולמות. במקום שכנות

טובה נוצרת יריבות.

לענין זה יכולנו למצוא פתרון. זו לא היתה הבעיה העיקרית.

רוב החברים בהנהגה המקומית דגלו כל הזמן במחשבה,

שצריך ללכת לעצמאות, והעדיפו בתקופת הביניים לממן בעצמם את השרותים, ובלבד לא להכנס לאחד

הגופים המוניציפליים שעל ידם. האמת היא, שבינתיים המציאות משתנה והולכת.

לפני מספר חדשים בחנו את הענין, אבל הנתונים החדשים טרם הובאו למשרד הפנים. לאור

הנתונים החדשים ששמעתי, יתכן שיש מקום לקבל נתונים ואינדיקציות מעודכנים, ולבחון מחדש



את ההתרחשויות במקום ואולי גם את המחשבות שלנו. בעבר היינו בעמדה רי ברורה,

שבסדרי גודל כאלה איננו הולכים להקנה מועצה מקומית. יתכן שלאור הנתונים החדשים,

נצטרך לבחון מחדש את העמדה שלנו לגבי העתיד של מיתר, אנחנו חושבים ששלושה ישובים

אלה, שנמצאים בקרבת מקום בקו איירי, במרחק של לא יותר משמונה-עשרה קילומטר אחד

מהשני - כמו עומר, מיתר וגבעות להב - אלה שלושה ישובים בעלי אופי דומה אם לא

זהה ויש רעיון בדבר הקמת מועצת חבלית, כדי לצמצם בהוצאות וליעל את המערכות, ולא

לגרום לפיזור גדול מדי ולהרבות במועצות מקומיות, מה שמביא לריבוי וכפילויות

במנגנונים.

י, לבנון; כרגע נמצאות בישוב 125 משפחות עם 220 ילדים. 80 ילדים

לומדים במקום במקלטים, והשאד מוסעים לבאר-שבע ולעומר.

חלק מהמשפחות כבר גר במקום למעלה משנה, וחלק התאכלס זה מקרוב. קצב האכלוס הוא

כמעט יומיומי. אנחנו צופים בסוף שנת לימודים זו, כ-300 משפחות שגרות במקום. בעוד

שנתיים צופים ל-600 משפחות. יש 450 התחלות בניה בשלבי גמר שונים. רוב הממתינים

לגמר בניית ביתם, ממתינים לראות מה יהיה במיתר, האם זה יהיה ישוב עם מערכת שירותים

מוניציפליים שמבטיחים חיים בטובים במקום, או נחיה כעיר מקלט.

היום אנחנו עוסקים במתן השירותים על חשבוננו,

למרות שאלה שירותים שמקבל כל אזרח במדינה, כמו נקיון, חינוך תאורה ושמירה. התשתית

של הישוב היא לא ל--600 משפחות, אלא על פי תכנית המיתאר המאושרת על ידי משרד הפנים,

מדובד ב-()120 בתים. יש לנו מערכת כבישים, מים, ביוב, חשמל, תאורה. אלמלא המצב הכלכלי,

היינו היום פי ארבעה-חמישה מבחינת גודל האוכלוסיה. אנשים מתקשים למכור את דירותיהם

במקומות מגוריהם, ולכן מתערב האוכלוס. התיכנון הוא 2500 משפחות בשנות ה-2000,

העול הכספי המוטל היום על חברי האגודה והתושבים,

כבד ביותר, הם לא יוכלו לעמוד בזה. אנחנו יושבים בלב אזור ערבי ועל גבול הקו הירוק,

והדבר מחייב אותנו לשמירה. אלן לנו אפשרות לאכוף חוקי שמירה. אנחנו מוציאים הרבה

מאד כספים על הכשרת הישוב, ואין לנו אפשרות להטיל מסי ארנונה. איננו יכולים לאכוף

חוקים. איננו יכולים לגבות מסים, כאשר אנחנו פונים למשרדים ממשלתיים שיתקינו אצלנו,

אתם לא מועצה מקומית. איננו מקבלים זאת.

המועצה המקומית עומר נוטה לעזור לנו ועוזרת ותומכת בני

אבל בסך הכל אנחנו יתומים. משרד הבריאות לא רואה בנו ישוב. אנחנו ממש מנותקים, כאילו

נמצאים על כוכב אחר, לא במדינת ישראל. כל מה שאזרח אחר מקבל בישוב שלו, אנחנו לא

מקבלים. אנחנו מסיעים היום 190 ילדים לבית הספר ולעומר, על חשבוננו. שילמנו לרשויות

בעומר ובבאר שבע אגרות חינוך של 300 דולר לילד בתיכון ו-80 דולר עבור ילד בבית-ספר

עממי. אם יש משפחות עם שני ילדים, הדבר עולה להן הרבה מאד כסף, מלבד ההסעות.

הוא הדין בניקוי אשפה, בתברואה.

יש לנו בעיות ללא סוף בכל תחומי החיים, כפי שאין

לאף אזרח אחר במדינת ישראל. אין לנו אבא. כשאני פונה לרשויות ממלכתיות, כמו מפעל

הפיס, איננו מקבלים כספים. מוכנים לתת לנו, אבל איננו יכולים לקבל, כי אין לנו מעמד,

איננו נמצאים על המפה.

אזרחי מיתר הם אזרחים לכל דבר. הצענו למשרד הפנים

לקיים אצלנו בדיקה ולראות איך אנחנו פועלים בכל התחומים, ושיחליטו לאחר מכן אם אנחנו

ראויים למעמד או לא. משרד הפנים אמר בזמנו, שכאשר יהיו שלוש מאות משפחות, זה המצב הטבעי

לקבל מעמד של רשות מקומית.

לקראת שנת הלימודים הבאה, אני מאמין שנגיע לגודל של

300 משפחות. אנחנו מבקשים שמשרד הפנים ימנה אצלנו מועצה ממונה, שתהיה בפיקוחו, ואשר

תכהן במשך השנה הקרובה עד שנגיע לגודל של 300 משפחות. אנחנו מבקשים מעמד רשמי לשנה

ארוז, כדי שנוכל לקבל מה שניתן לקבל, וכי הדבר יהיה בפיקוח הממונה על המחוז ובהדרכתו.

אני בטוח שנוכל לפתח את הישוב עם הכוחות הטובים שלנו. באזור הנגב דרושים יהודים

רבים בבל האפשר. אנחנו נמצאים בלב אזור ערבי, ביו הגבול של יהודה וגבול הנגב

הבדואי. יש חשיבות עליונה לישוב הזה. הוא אושר על ידי ממשלות, אלא שאיננו נתמך על ידן.



א. פיטר; בזמנו פנה אלינו מר שפירא וביקש שנקבל

למסגרתנו את הישוב מיתר. אני מודה שלא התלהבנו.

אבל היינו מוכנים לקבל את המקום כועד מקומי לכל דבר, כמו כל ישוב אחר. אני רוצה

לציין שאנחנו מועצה קיבוצית ויש לנו ארבעה מושבים. אחד מהם הוא מושב נבטים,

אשר נתנהג כקובוץ לכל דבר. לשלושת המושבים האחרים אנחנו נותנים שירותים מלאים.

ליוויתי את נושא מיתר והיינו מוכנה ללכת לקבלתם כועד

מקומי. אני מודה שאיננו ערוכים והיינו מוכנים להיערך לזה. זו היתה עבודה לא קלה.

אני יכולה להזכיר, שעומר היתה אצלנו, ויצאה לעצמאות; רהט היתה אצלנו ייצאה לעצמאות;

תל-שבע היתה אצלנו ואני הוצאתי אותה לפני שנה לעצמאות. גבעות להב גם כל שלנו.

אני מקווה שבעוד שנה או שנה וחצי גם הם ייצאו לעצמאות. איננו מעונינים לקבל

ישובים שיש להם אופי לא חקלאי.

הייתי מוכנה לעזור למיתר, ואני חושבת שצריך לתת

להם עזרה. הם גדולים. אנחנו מהווים בכל המועצה בסך הכל 4500 תושבים, בו בזמן שלהם

יש כבר היום כאלף יחידות מכורות.

אני חושבת שצריך לתת להם עצמאות. יכול להיות שזה

צריך להיות בשילוב עם עומר וגבעות להב.אבל הם צריכים להיות עצמאיים.

ב. שליטא; אני חושב שועדת הפנים צריכה לתת את כל הלגיטימציה

והתמיכה והסיוע למיתר, לקבל סטטוס מוניציפלי. לא במקרה

משרד הפנים לא כל כך נתלהב לתת זאת. סטטוס מוניציפלי בישוב, זה דבר מחייב. במקרה

זה, ככל שהוא רחוק מהעיו - הוא חייב להיות קרוב ללב. זח גוף שיכול לבוא ולתבוע.

לעונת זאת, ישוב שאין לו סטטוס כזה, אותו אפשר להשאיר רחוק גם מהעיו וגם מהלב ומכל

דבר, והוא לא נהנה מכל מה שנותנים לאחרים.

זו שאלה שיש בר, הרבה מאד פוליטיקה גבוהה, האם המדינה

מעונינת שמיתר תתקיים ותהיה לעיר ואם בישראל. במקום שמתכננים 2500 בתי אב, אני

בטוח שזה עוד לא הסוף.

האינטרס שלנו רציך להיות לתת למיתר סטטוס מוניציפלי

עם מועצה ממונה. זה לא עניו של שנה. במקרה הטוב זה עניו לשלוש שנים, ובמקרה

הפחות טוב - שבע-שמונה שנים. זה טבעי, הוגן וצודק.

אני צופה עיקשות מסויימת מצד משרד הפנים. ברגע

שתהיה מועצה ממונה מוכרת, זה עניו של תקציבים, תביעות ודרישות. ברגע זה - הישוב

נמצא במערכת.

אני מציע שהועדה תכתוב למשרד הפנים, ותאמר שאנחנו

תומכים בעניו זה בכל לב, כלומר, לתת להם סטטוס מוניציפלי עצמאי.

היו"ר ד. שילנסקי; דעתי כדעת חבר-הכנסת שליטא. אני רוצה לצייו

את האוירה הטובה ואת השכנות הטובה ביו הישובים. לכולם

יש רצון טוב. אבל כולם בדעה שצריך לתת למקום עצמאית. אני משבח את היחס החיובי

הו מצד המועצה האזורית והו מצד עומר. ובכל זאת כולם אומרים שהם צריכים לצאת לעצמאות.

אני מקבל את בקעת חבר-הכנסת שליטא. לא הייתי רוצה שנקבל היום החלטה. נכיו מסקנות

ונביא אותו לישיבת מליאת הועדה. אני בטוח שכולם יתמכו בגישה הזו. אז נעביר

את התביעה הזו למשרד הפנים.

האזור הזה הוא בנגב המזרחי, בשיפולי הר חברון.

זהו אזור בעל חשיבות גדולה מאד מכל הבחינות, הן

לדעת המערד והו לדעת הליכוד, אולי לא שמתם לב לשיתוף הפעולה בין הישובים עצמם,

עומר, המועצה בני שמעון, ישובי השומר הצעיר וכן הלאה, כולם חיים בהרמוניה בלתי-רגילה

ובהבנה, למרות הניגודים הפוליטיים, שיתוף הפעולה נהדר ומיוחד במינו, אנחנו גם

שותפים בפרויקטים, אנחנו מקימים בעומר בית אבות בשיתוף עם קיבוץ חצרים. הנגב,

שהוא מחצית המדינה, אמור היה להתפתח מנורה שונה מזה שהתפתח, החזון של בן-גוריון

לפיתוח הנגב לא התקיים, בסך הכל יש בנגב רבע מיליון תושבים יהודים ומספר הערבים

גדל במהירות עצומת, ואילו מספר היהודים קטן, זה דבר מצער, לגבי הנגב מתחיל מבאר-שבע,

אני רוצה להזמין את הועדה לסיור באזור, ברצוני

להדריך אתכם באיזור.

היו"ר ד, שילנסקי; אני מקמל את ההזמנה,

הישיבה ננעלה בשעה -10,50 -