הכנסת האחת-עשרה

מושב ראשון



פרוטוקיל מסי 25

מישיבת ועדת הטנים ואיכות הסביבה

יום שלישי, כ"ב בטבת התשמ"ה, 15.2.1985, שעה 12.00

נכחו;

חברי הוועדה; ד' שילנסקי - היו"ר

אי נחמיאס

מי וירשובסקי

ע' עלי

בי שליטא

די דני נו

עי סולודד

מוזמניס; יי לוי - משדד המשפטים

אי ויכסלפיש - יד ושט

די גפני - " "

אי גפן - משדד ההוץ

לי שוקרון - " "

א' בדיק - משדד החינוך

אי שפט - משרד הפניס

היועץ המשפטי של הוועדה; צי ענבר

מזכיר הוועדה י' גבדיאל

ד ש מ ה; מזל כהן

חוק זכדון השואה והגבודה - יד ושס (תיקון), (הענקת אזדחות

כבוד לחסידי אומות העולס), חתשמ"ה-1984 - הצעת חוק פדטית

של חה"כ די שילנסקי.



היו"ר ד' שילנסקי; אני פותח את הישיבה,

היתה לי פגישה עם ראש המועצה המקומית

בית דגן ומספר חברי מועצה לאחר שהם פגו אלי בכתב והעלו בפני את

הבעיה סל הרעש שגורמים מטוסי אל-על, הופנתה תשומת לבי לכך שהיה

פעם ויכוח אם לקיים את הישוב בבית דגן או לא ולאחר דיוגים החליטה

הממשלה שבבית דגן חייב להיות ישוב. אם צריך להיות שם ישוב, לא

יתכן שאי-אפשר יהיה לחיות שם בגלל הרעש, החלטתי להקים ועדת משנה

בקשר לעגין הזה בראשותו של חה"כ עובדיה עלי ובהשתתפות חברי הכנסת:

דוד דנינו, מוחמד ותד , בני שליטא ואהרן נחמיאס, אבקש מחה"כ עלי

לזמן את הוועדה ולהתחיל בפעולה,

חוק זכרון השואה והגבוה - יד ושם (תיקון).

(הענקת אזרחות כבוד לחסידי אומות העולם). התשמ"ה-1984

ראשית כל אני מברך את כל הנוכחים,

את נציגי משרד החינוך, נציגי

משרד הפנים, נציגי יד ושם ונציגי משרד החוץ,

אני חושב שאין צורך לחזור על כל

הדברים שנאמרו, הרי קיימנו שיחות בינינו, גם אתמול קיימנו פה

התייעצות עם היועצים המשפטיים של משרד החוץ, משרד החינוך ומשרד

הפנים בקשר להענקת אזרחות זכרון של מדינת-ישראל לששת המליונים,

היתה דעה אחידה בכנס העולמי שהתקיים בארץ במלאת 40 שנה לתבוסת

גרמניה הנאצית וגרורותיה בהזדמנות זו להכריז על הענקת אזרחות

זכרון לששת המליונים, אנחנו גם דברנו בקשר לצורה איך לעשות את זה,

אפילו יש לנו הצעת תקנון שהוא עוד צריך לעבור עיבוד,

אני מבקש מנציג משרד החינוך והתרבות

שישנו פה להעביר את תוכן השיחה שלנו לשר החינוך והתרבות, שאני בטוח

באהדתו לנושא זה ולבקש שיסמיך את הפורום שישב אתמול להמשיך ולטפל

בקשר לפרטים האלה,

א' נחמיאס; במה זה מדובר?

היו"ר ד' שילנסקי; אתמול ישב פורום של המשרדים לתאם את

הפרוצדורה, צריך להכין תקנון, צריך

להכין תקנות בקשר להענקת אזרחות זכרון לששת המליונים, זה קבוע בחוק

יד ושם אלא שזו היתה אות מתה.

היו"ר צריך להוציא תקנות?

היו"ר ד' שילנסקי; כן, נפגשנו עם נציגי המשרדים בקשר

להכנת תקנון.

ר' גפנ י; אמרנו רק שתהיה הכרזה חגיגית.

כדי שתהיה הכרזה צריך להיות תקנון,

אני מבקש מנציג משרד החינוך לדווח ,

לשר החינוך ולהעלות את הנושא הזה ואנחנו נגמור את המלאכה,

אני מציע, היות שד"ר גפן הצטרף

לישיבה - אני מבין למה הוא הצטרף

לישיבה, לא מפני שאין לו מה לעשות אלא מפני שהוא ניצול שואה

ומתמסר לנושא זה, לבן "יד ושם" מצא לנכון לשגר אותו -

לצרף לפורום של המשרדים גם את ד"ר גפן.

א' ויכסלפיש; היה מיובר גם כן בנטיה של אישור

לאלה שיפנו ל "יי ושם',

הפורום התחיל אתמול לדון. זה פורום

מייעץ. זה לא נוגע לישיבה של היום.

אני חושב שיש הסכמה כללית לגבי הענקת אזרחות זכרון לששת המליונים.

אגב הכנת הצעת חוק זו התברר לי

כי תקנון יד ושם לא כולל היום הוראות כנושא התנאים והסדרים להענקת

אזרחות הזכדון לבני העם היהודי שנספו בשואה, הענקה שניתן היה לעשותה

לפי החיק הקיים משנת תשי"ג". אתם לא דאגתם שיוצאו תקנות?

אנחנו התנגדנו,

נתחיל לדון בהצעת חוק זאת.

רשות הדיבור לחה"כ נחמיאס.

אני תומך בכל לב בהצעת החוק הזאת,

בוודאי שהנספים בשואה ואלה שסייעו

בידם וגם נספו, רמם שווה ערך. אנחנו כעם היהודי, כמעוט בין העמים,

היינו מעוניינים וחיפשנו בנרות ידידים. לכן זה שהחוק בא לתת להם

מעמד שאיפשר לתת להם אזרחות זכרון, זה דבר ממעלה ראשונה.

אני מסכים לעקרון. אבל אתה מגביל

"ששמו נפשם בכפם". המלה הזאת יכולה לתת מגבלה של הוכחה

ששמו נפשם בכפס, ואז יוצא, אדם עזר לשמור משפחה בכל הימים

הנוראים שהיו אז, אבל אז אי-אפשר לפרש את זה כ"שם נפשו בכפו',

מדובר על חסידי אומות העולם.

מי שהחביא יהודי "שם נפשו בכפו".

גם מי שנתן פת לחם.

להיפך, אני בא לחזק את המגמה הזאת.,

אני חושש שהמלים; "שם נפשו בכפו"

יכולות להגביל, אבי בדעתך, מי שהסתיר יהודים שם נפשו בכפו. השאלה

היא אם המלים האלה לא מגבילות מתן אזרחות, צריך לבדוק את זה מבחינה

משפטית. אני פונה לעורכי-היין שהם יתנו דעתם האם לא תצטרך להיות

איזו הוכחה של ישם נפשו בכפו כדי לאפשר להעניק את אזרחות הכבוד

לאותו חסיד אומות עולם שאנחנו חפצים להעניק לו אותה. זה דבר ראשון

שצריך לבדוק. אם המשפטנים יאמרו שזה מכסה ולא מגביל, אין בעיה.

הבעיה שלי היא אם זה לא יהפוך למחזור של מבחנים שצריך לעבור אותם

כדי להוכיח שהוא "שם נפשו בכפו".

דבר שני, הבעיה שלנו עם ששת המליונים

היא בעיה קשה. אבי מבין את אנשי

"יד ושם" מדוע הם לא יכלו מראש לעשות את זה. כי אם אתה עושה את זה

שמית, אתה חייב שזה יהיה רשום ויהיה מונח באיזשהו מקום, שיהיה ספר

שיכלול את כל שמות האנשים שנספו. ומה יהיה אם אנחנו לא רק כעם

היהורי, לא רק במדינת-ישראל, אלא גם כמוסד העליון שנקרא 'יד ושם"

לא יצליח לאסוף שמות של ששת המליון:ים? זה לא פשוט. אני אומר את זה

לא מפני ההתקפות של אויבי ישראל שאומרים, כל הענין של ששת המליונים

הוא סיפור מאד מקרי. יש אומריט שלא היה ולא נברא. יש אומרים שהמספרים

מופרזים וכל אחד כלשונו החביבה עליו כדי לנגח ולרמוס עד כמה שאפשר

את זכרון השואה, אל על כל פנים לא לתת לו את הסימדים האמיתיים,

הנכונים.

אביה של אשתי נספה בשואה והיתה בעיה

קשה לאתר איפה הוא נקבר. זו היתה עבודה של שנים עד שלבסוף היא הועבר

מבודפסט ונקבר בוינה, לא בתחום אותה עיר שבה קרה הדבר אלא במריבה

אחרת. אני מתאר לעצמי באיזה מבחנים אדירים יעמוד "יד ושם" אם הוא

יצטרך להביא שמות שנכנסו לתנורים. ראיתי את התנורים על יד דכאו.

היו "ר ד' שילנסקי; גם אני הייתי שם. ההבדל הוא שאני היין/י

שם כאסיר ואתה כמבקר.

א' נחמיאס; אלה דברים שקשה לדבר עליהם. לכן אני

מסתייג, אדוני היו"ר, מתיקון התקנון

כדי שאפשר יהיה לגלות את שמות ששת המליונים. פה אנחנו צריכים להיות

מאד זהירים, כי אז אנחנו נותנים את הגושפנקא . אחרים יסתמכו על

הגושפנקא שלנו ולא תהיה גושפנקא יותר חזקה ויותר מועילה לשונאי ישראל

מאשר ז ו שאנחנו נעשה ,

והיה כי תגיש, מתוך ששת המליונים

אני אתן לשלושה מליון, אתה תפגע באותם אחרים שלא נתת להם. אתה תעשה

פה פעולה, פעם אחת תקים עליך את העולם ופעם שניה תפגע באותם אנשים

שלא תצליח לגלות באופן אובייקטיבי.

אני מבקש לא להתייחס עכשו לחלק השני

כי על זה דברנו, אלא לחלק הראשון.

אני חושב שההגדרות: "שמו נפשם בכפם"

ו"חרפו נפשם" מיותרות, כי

ל"יד ושם" יש כללים לפיהם הם מעניקים הכרה לחסידי אומות העולם.

אני חושב שפשוט צריך למחוק את ההגדרות האלה.

בתקנון של הוועדה להכרת חסידי אומות

א. שזה נעשה בסכנת נפשות; ב. זה נעשה ללא תשלום, לכן מי שהוכר כחסיד

אומות העולם עומד בקריטריונים האלה. א ין צורך להוסיף את ההגדרות האלה

פה.

אם סיכן נפשו וקיבל הרבה כסף?

לא מכירים בו.
:
, . ? יו

חברי כבר אמר אח הדברים. ב"יד ושם"

יש ועדה ולה יש קריטריונים על סמך

מה ניתנת הכרת חסיד אומות עולם. א. שהוא לא קיבל עבור זה תמורה

אז תרומה; או הוא עשר את זה כבן-אדם.

הצלת נפשות.

רצונו היה להציל או; הנפש. רק על

הדברים האלה ניתן הדבר הזה.

רציתי לחזק את אלה שטוענים למחוק

את ההגדרה "שמו נפשם בכפם", כי

יש הגדרה מה זה חסיד אומות העולם,

מ' וירשובסקי ; אני מצטער שנכנסתי באיחור לדיון,

כי אני יושב גם בוועדת החוקה,

אני חושב שהמטרה של החוק היא מטרה ראויה, אדם שהוא חסיד אומות

העולם או הציל נפשות, חייב להיות אזרח כבוד של מדיגת-ישראל. אני

חושב שהרעיון הזה הוא טוב, אבל כדי להשיג את הרעיון הזה צריך

להגיד את המינימום שבמינימום, אם אומרים לי שאדם מוכר כחסיד

אומות העולם על-ידי ארגון שעוסק בזה ''יד ושם'', אני לא צריך

להגדיר אותו באיזושהי הגדרה, אדם שמוכר כחסיד אומות העולם, הוא

צריר לקבל אזרחות כבוד של מדינת-ישראל. אסור לשחק בהגדרות

משפטיות ולתקן חוקים, זה חוק שכמה שנוגעים גו פחות, זה יותר טוב,

היו"ר ד' שילנסקי; אני מבין שהדעה הכללית היא למחוק

את המלים; "ששמו נפשם בכפם"

ו"שחרפו נפשם''.

צ' ענבר; הביטוי הזה "שמו נפשם בכפם" מצוי

בסעיף 1, זה לא יהיה נכון מבחינה

חקיקה לחזור על זה, או שלא חוזרים על זה, או שלוקחים את אותו

נוסח בסעיף 1. אם רוצים להוסיף את חסידי אומות העולם גם בסעיף 2

ברישא, מן הראוי להביא את השורה הזאת במלואה,

צריך תקנות, גם אני נסוג מהנוסח

שלי ומצטרף לדעת הרוב שהוא נוטה

לא לחזור על נ וסח סעיף 1.

א' גפן; בלי לתאר מה זה חסיד אומות עולם.

היו"ר די שילנסקי; זאת-אומרת יהיה כך: בסעיף ראשון,

''במקום המלים ".ולמטרה זו יהא מוסמך' יבוא יוכן להנציח את זכרם של

חסידי אומות העולם', המלים שבנוסח שלי; יושמו נפשם בכפם להצלת

יהודים' תמחקנה, 'למטרות אלה יהיה יד ושם מוסמך: (4א) להעניק

לחסידי אומות העולם - מוחקים את המלים 'שחרפי נפשם להצלת יהודים' -

אזרחות-כבוד, ואם הלכו לעולמם אזרחות-זכרון, של מדינת ישראל;".

'תיקון סעיף 7 2. בסעיף 7 (4) לחוק העיקרי אחרי 'אזרחית-הזכרון "

יבוא ''אזרחות-הכבוד''. "זאת-אומרת אם מישהו חי זה אזרחות כבוד;

אם מישהו לא חי זה אזרחות זכרון.

א' ויכסלפיש; איך אתה יכול להעניק לאזרח פולני או

צ'כי או רומני אם הם לא מסכימים

לזה? יש צורך לשאול אותם, אולי זה יכול לפגוע בבן-אדם?



צ' ענבר; תקבע בתקנות.

היו"ר ד' שילנ0קי; היועץ המשפטי נתן תשובה. זה ענין

לקבוע בתקנות.

ל' ש ו ק ר ו ן: כאן מתעוררת שאלה יותר עקרונית,

האם רצוי לתת אזרחות כבוד למי שעדין

חי? אם נותנים אזרחות בברד, חייב להיות קריטריון אינדיבידואלי

לפי בקשה אישית. לכן הייתי מציעה לחשוב אם רצוי בכל זאת לתת אזרחות

כבוד למי שעדין חי או להסתפק במה שכתוב בחוק רק אזרחות זכרון.

יכולים להיות סיבוכים באזרחות זרה,

היו"ר ד' שילנסקי; אם אדם הציל יהודים ורוצה להתגאות

בזה, למה שלא נעשה את זה? אבל שוב

הויכוח צריך להיות בתקנות. לדוגמא יש בהולנד אדם שעוד בימי חייו

יכול לענוד מדליה ולהראות לכולם; תראו מה עשיתי, אבל אני חושב

שזה ענין לתקנו ן.

מ' וירשובסקי; אני רוצה לתמוך בעמדתן שצריך לתת את

זה בחיים. אני מייחס לזה חשירות יותר

גדולה מאשר לתת לאדם מת.

ב' שליטא; לבני המשפחה.

גם. מדינת-ישראל אומרת לו אחרי

40 שנה: תודה רבה למה שעשית. לכן

אני חושב שצריך להתייחס לחיים לא פחות אולי יותר מאשר למתים,

מכיוון שאני מייחס לזה חשיבות גדולה,

הייתי כן רוצה שזה ייכתב כחוק ולא בתקנות. כדי לא לגרום עוול למישהו

ברגע שיתברר אחר-כך שיהיו לו צרות צרורות, צריך לגרר שזה בהסכמתו.

את העקרון נכתוב בחוק ואת הכללים נקבע בתקנות.

אני רוצה להצטרף לעמדתך בצודה נחרצת

ביותר שזה לא ענין רק לאחר מות אלא דווקא בחייט,

היו"ר ד' שילנסק י; אני מניח לפי ההגיון שבתקנות יהיה

כתוב שאדם שחי צריך לבקש את זה,

אני מציע שהתקנות יהיו באישור

ועדת הפנים של הכנסת.

ועדת החינוך כי זה חוק הנוגע למשדד

החינוך,

אין ערך לסעיף 4א אם לא יתוקן סעיף 2

כי הא בהא תליא. אני קושד את שני

הסעיפים.

לגופו של ענין, לרעיון, לפילוסופיה

שבדבר - אזרחות זכרון אפשר לתת לאדם שהלך לעולמו, ומי שלא הלך לעולמי

לא לתת לו כלום? חייבים ליצור איזה אינסטרומנט שיאזן. במקרה זה,

מי שהלך לעולמו, את אומרה לו תודה רבה ומי שבחיים, אתה לא אומרת לו

תודה רבה. את העלית אח הבעיה מה אם אדם בפולין לא ירצה לקבל אזרחות

כבוד או זכרון. בתקנות תהיה מערכת שתשאל את פי האדם. אפשר למצוא דרך

לשאול את האדם אם הוא מעונין; ואם הוא הלך לעולמו, כדי שהמשפחה

לא תהיה נענשת בגינו, אפשר לשאול גם את היורשים אם הם מעוניינים

לקבל אזרחות כבוד בעבור אביהם. הענקת אזרחות כבוד בלי שאדם ירצה בכך,

זה לא נתקבל על הדעת. לא יכול לקרות דבר כזה.



ל' שוקרו7; שלא תיווצר איזושהי אי-הבנה. מבחינת

העקרון, אני מאד בעד זה שצריך לכבד

את כל מי שעזר לעם היהודי, אבל הדרך שבה הולכים יכולה להיות מסובכת

לא רק מפני אלה שרוצים ולא רוצים, רוצים ולא יכולים, אלא כאן הועלה

רעיון שגם אלה שבהיים, הילדים שלהם יקבלו אזרחות כבוד,

אי נחמיאס; הסכמה עבור אביהם.

ל' שוקרון! אנהנו צריכים להיות די זהירים והערתי

מה שהערתי רק מבחינת הסיבוכים

הבינלאומיים שיכולים להיווצר בכל מקרה ומקרה,

א' גפז; אני חושב שהתיקון לסעיף 7 הוא חיוני

ואיני יכול לעדעד עליו, אולי מפני

שאני לא משפטן, אני לא רואה שום סיבוכים מאף בחינה, כי פה אנחנו

קובעים מה שמדינת-ישראל מוסמכת לעשות, מה שאמר חה"כ נחמיאס זה נכון

כאשר יוחלט להעניק אזרחות כבוד, היא תיעשה בהסכמת

או בהסכמת צאצאיו, זה פותר את כל הבעיות ולא יכולות להיות תסבוכות.

היות שיש פה: "וסדרי הענקתה", אז יהיה

צורך גם ב"סדרי הענקתן". .

"בסעיף 7 (4) לחוק העיקרי אחרי

"אזרחות-הזכרון" יבוא "אזרחות הכבוד

וסדרי הענקתן".

אני מעמיד להצבעה את סעיף 1 של התיקון

"ששמו נפשם בכפם" ו"שחרפו נפשם",

הצ ב ע ה

סעי ף 1 - התקבל,

אני מעמיד להצבעה את סעיף 2

עם התיקון "וסדרי הענקתן" במקום

"וסדרי הענקתה".

לא. הסעיף הזה עומד בפני עצמו, מה

שאתה צריך לתקן זה בחוק העיקרי,

כן. בסעיף 7 (4) לחוק העיקרי במקום

"אזרחות זכרון וסדרי הענקתה" יבוא

"אזרחות הזכרון, אזרחות הכבוד וסדרי הענקתן".

נכון.



מ' וירשובסקי; אני מבין שאנחנו דנים בחוק שעבר קריאח

טרומית ואנחנו רוצים להעביר את זה

לקריאה ראשונה. אני בהחלט מוכן לתמוך בחוק שיעבור לקריאה ראשונה,

יחר עם זה כשזה יגיע אלינו לאחר הקריאה הראשונה, הייתי רוצה שנקיים

ריון איך זה מתיישב עם תוק האזרחות. לא שאני מתנגד לו ואני מכבר

חוקים, רק שלא נכשיל ברבר שהוא קשה ולא נפגום. עכשו לא נתווכח

ונשאל שאלות. כשזה יגיע לקריאה אחרי קריאה ראשונה, חשוב לתאם,

אזרחות ישראלית נקנית, ואני רוצח לרעת שאנחנו לא שמים

מכשול.

צ' ענבר; שאלה שאני מפנה גט לנציג משרד

החינוך וגס לנציגי "יד ושם" , כיום

מדובר בסעיף 6 שחבר ממשלה ושר ימליץ באישור הממשלה. השאלה אם לא היה

מקום שזה יהיה בהתייעצות עם מועצת "יד ושם"? כי יש להט הרבה נסיון.

כשקובעים תקנון וסדרים, האם לא מן הראוי להתייעץ עם מועצת "יד ושם"?

א' נחמיאם! לא.

גמרנו את הדיון בתיקון החוק הזה.

אני חייב חסבר לחה"כ נחמיאס בקשר

לששת המליונים. אמנם חברי מר ויכסלפיש כבר הסביר אבל אני רוצה

להסביר ליתר החברים שבינתיים נוספו. בחוק יד ושם כתוב: הענקת

אזרחות זכרון לששת המליונים. כדי להגשים את זה צריך היה להתקין

תקנות.

צ' ענבר; תקנות זח שר הפנים. חקנון באישור הממשלה.

היו"ר ד' שילנסקי; חקנון לא הובא עד היום לאישור וכפי

שלמדנו זה גם היה לפי בקשת יד ושם.

אתמול קיימנו פה התייעצות פנימית שהשתתפו בה יחד אתי היועצים

המשפטיים. יצאנו מתוך הנחה שזה יותר ענין משפטי בנוסף לענין

הציבורי. לכן הזמנתי את היועץ המשפטי של משרד החינוך, היועץ

המשפטי של משרר הפנים ומשרד החוץ, שני נציגי יד ושם שיושבים פה

וכל הגורמים הממלכתיים הנוגעים בדבר. החלטנו להמליץ בפני שר החינוך,

ביום מלאת 40 שנה, כאשר בארץ יציינו את מלאת 40 שנה לתום מלחמת

העולם השניה כפי שזה יצויין בעוד ארצות בעולם, במעמד זה להגשים את

החוק שהיא היום בגדר אות מתה ולהעניק אזרחות זכרון לששת המליונים.

אני לא רוצה להכנם לפרטים שהיו. יד ושם התנגדה אבל אנחנו הגענו

להסכמה כללית והיא לתת הענקה קולקטיבית לששת המליונים. בזה לא היו

שום חילוקי דעות. בעקבות ההסבר שלי להצעת החוק, גם חה"כ נחמיאם

הסכים לזה. הבעיה שהיתה היא האם להעניק אזרחות כבור באופן אישי

אם מישהו פונה באופן אישי. על כך היו היסוסים. הגענו להסכמה שלא

ניתן אזרחות אינריבירואלית אלא יד ושם תיתן תעודות עדות כפי שהיא

נותנת היום. רק אמרנו שיתכן שאת הגרפיקה של התעודות נקשט בהחלטה

של הממשלה.

בקשתי לצרף את ד"ר גפן לריון כנציג

משרד החינוך גם בגלל מעורבותו האישית והיותו ניצול שואה להמשך

ההתדיינות שלא נוגעת להוק הזה, לחשוב איך לעשות את זה. בקשנו גם

מנציג משרד החינוך להביא את כל הענין לידיעת שר החינוך. אני מציע

גם שנייעץ לפורום גם של משפטנים גם של אנשי ציבור לחשוב יחד בקשר

לתקנות. אני לא חושב שזה צריך לבוא לאישור ועדת הפנים או ועדה החינוך.

הרי זה חוק שכולנו מסכימים לו. יש בו צדדים שצריך לבדוק, גם את הצד



א' בריק; לאור רבריו של חה"כ נחמיאס ולאור הדיון

כאן, הייתי מבקש לשנות במקצת את דברי

ההסבר לחוק, מהדברים בדברי ההסבר משתמעת מ?ין בקורת סמויה. לכן

הייתי קציע לשנות את זה לאתר ששמענו את ההסברים של יד ושם מדוע לא

הוצאו תקנות.

חנו לי את הקרדיט. יחד עם היועץ המשפטי

נשנה כדי שחס וחלילה לא תתפרש פגיעה

ביד ושם.

ד' דנינו; אם הבנתי נכון מההסבר שלך לשאלה של

חה"כ נחמיאס כאילו יש גוף ואנשים שיטפלו

בנושא שהוא חלקי. הייתי רוצה לשמוע אם כבר ישנם שמות של אנשים, מה

אתם מציעים?

היו"ר ד' שילנסקי; לא היית. אני מוכן לצרף אותך לקבוצה

שקלעה להיסוסים של יד ושם. לכן אתמול

ישבנו וחשבנו על זה ונמשיך לחשוב.

תודה רבה, ישיבה זו נעולה.



הישיבה ננעלה בשעה 13.00