הכנסת האחת-עשרה

מושב ראשון



פרוטוקול מס' 23

מישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה

שהתקיימה ביום די, ס"ז בסבת תשמ"ה, 9.1.85 , בשעה 9.00

בנוכחות;

וזברי הוועדה; היו"ר די שילנסקי

מ' וירשובסקי

א' נחמיאס

עי עלי

מי ו ותד ,

בי שליסא

מוזמנים; בי גלעד - משרד המשסרה

רפ"ק אי כבות - משסרת ישראל

מי הנדלסמן - ארגון משפחות הנעדרים

י' סורבוביץ - משרד המשסרה

יועץ משפסי לוועדה; צ' ענבר

מזכיר הוועדה; יי גבריאל

הקצרנ ית; ת' בהירי

סדר-היום; העלמם של ילדים ומבוגרים



העלמם של ילדים ומבוגרים

אני פותח את הישיבה. אמסור את רשות הדיבור לנציגת הורי הנעדרים.

במקצועי אני עובדת סוציאלית, מאז 962 1. מאז אני עובדת ללא הפסקה בטיפול

משפחתי בשכונות. בשנים האחרונות אני עובדת גם בבית-וזולים לחולי-נפש וכחוקרת

קטינים ועבירות מוסר באזורי חולון ובת-ים. אני חייבת לומר פי משטרת ישראל גייסה

את כל האמצעים, כדי לחקור את נושא הנעדרים, ואף ביקשה ממני כי אאסוף את כל החומר

הנוגע להעלמות ילדים.

בפרשת נאווה אלימלך טיפלתי מאז תחילתה ועד שנתגלו תלקי הגופה. לא אכנס

לפרטים על הטיפול האישי במשפחה, ועל כל מה שעבר עליה מאז תחילת ההעלמות - מאז

מסרה משפחת אלימלך את ההודעה הראשונה למשטרה ועד שנמצאה הגופה. המשפחה הגיעה

למשטרה לאחר שבדקה בכוחות עצמה היכן יכולה הילדה להימצא, אצל חברות, אצל קרובי

משפחה ובסביבת הבית. ההודעה למשטרה נמסרה רק לאחר שהמשפחה מיצתה את כל האפשרויות

שעמדו בידיה, כאשר כבר היתה על סף היסטריה. אני יכולה לומר כי רוב המשפחות

מגיעות למשטרה רק לאחר שמיצו את כל החיפושים שיש בידן לבצע -

אני רוצה לתאר כיצד קיבלו את המשפחה במשטרה: המשפחה נתקבלה באדישות, כאחת

מעוד עשרה אנשים שהגיעו לתחנת המשטרה באותה עת, על מנת להגיש תלונות. בהזדמנות

זו אני רוצה להעיר כי משטרת בת-ים ממוקמת עד היום במבנים נטושים ועלובים, למדות

שזוהי העיר החמישית בגודלה. אותו שוטר הציע למשפחה לחפש את הבת בכוחות עצמה

בבתי-קולנוע ובמקומות אחרים, ורק אחר-כך לחזור למשטרה. המשפחה המשיכה בחיפושים

לבדה. ב-7.00 בערב חזרה למשטרה ודרשה בתוקף את התערבותה. אז החלו חיפושים

משותפים, של המשטרה והמשפחה, באזורי בת-ים, חולון ויפו. רק ב-7.30 בבוקר החלו

חיפושים אינטנסיביים בכמה כיוונים נוספים. אחת ההערכות היתה שהילדה ברוזה מהבית

והיא מתחבאת במקום כלשהו. לכן החלה המשטרה לוזקור את חבריה לכיתה של נאווה

אלימלך. ילדים הועמסו על ניידות והועברו לתחנת המשטרה. אין צורך לתאר איזו

אפקטיביות יש לחקירה כזו. החלו להוציא לשטח את הילדים, אנשים וכלים. כולם

הסתובבו בבת-ים עם ניידות משטרה וחיפשו במרתפים ובמקלטים. העיר נראתה כמו מחנה

הסגר. אני עצמי יצאתי מהתמונה לאחר חמישה חודשים, כאשר ראיתי שאין לי יותר מה

להועיל. לאחר-מכן מצאו את הגופה, ובכך הסתיים סיפור העלמותה של נאווה אלימלך.

היו"ר די שילנסקי;

האם יש לך ביקורת על המשטרה ומהי הביקורת?

מי הנדלסמן;

הביקורת היא על היחס בו נתקלה המשפחה כאשר הגיעה לתחנת המשטרה על מנת לדווח

על ההעדרות, וזאת לאחר שמיצתה את כל ההליכים האפשריים קודם לכן.

היו"ר די שילנסקי;

האם ידוע לך כמה אנשים פונים אל המשטרה מדי יום, על מנת להודיע על העלמות

בן משפחה?

מי הנדלסמן;

אני יודעת שיש כ-0וו5 הודעות כאלה בשנה האחרונה.



היו"ר די שילנסקי;

האם יש למשטרה נתון מדוייק?

אי נבות;

כן, זהו וזלק ממיכלול נתונים. מדובר על 3300 הודעות על נעדרים בכל שנה, כאשר

אלה הנשארים בגדר נעדרים עד הסוף הם 0.7% - כ-23 בשנה.

מי הנדלסמן;

אני מעדיפה שכל הקריאות תהיינה קריאות שווא, ובכל זאת המשטרה תתייחס אל

כולן ברצינות.

האם את סבורה שאין זה בסדר, שלקחו את הילדים לחקירה במשטרה?

לא-

לדעתי זה בסדר. הילדים מכירים את הסביבה, יש להם מנטליות דומה לזו של ילדים

נעדרים.

היתה איתי חוקרת משטרה, והיא עצמה אמרה כי ניתן היה לגבות את העדות במסגרת

בית-הספר, על-ידי הפעלת המורים. קבלת תלונה על העלמות ילד צריכה לקבל התייחסות

שונה מזו של תלונה על גניבת רכב.

אני רוצה לעבור למקרה של דוד סטריקובסקי: על-פי מה שהמשפחה מסרה לי, במקרה

זה נעשה מעל ומעבר כדי לאתר את הנעדר, תוך שיתוף פעולה בין המשפחה לבין המשטרה.

הרבה אמצעים הושקעו בכך. משטרת בת-ים שמרה על קשר רצוף עם האב ועידכנה אותו כל

העת. היא מסרה לאב כי תמונה ופרטים של הילד נמצאים בכל תחנות המשטרה. האב ביקר

במשטרת עזה ולא מצא שם את התמונה. כאשר שאל את השוטרים בתחנה אם שמעו משהו על

העדרות בנו, הם אמרו כי לא שמעו על-כך מאומה.

פרשה אחרת שהיתה לאחרונה, היא "סיפורו של מכתב":ב-24.12 קיבל האב מכתב

אנונימי באמצעות מערכת העתון חדשות. זו היתה הודעה ראשונה מזה שנתיים. עד לאותה

הודעה עשה מר תורג'מן כל מאמץ כדי לשנע את המשפחה שהילד טבע , והפעיל לשם-כך

לחצים פסיכולוגיים על האב. כאמור, ב-24.12 הגיע מכתב אל העתונאי די אורן, בנוגע

לנער. העתונאי התקשר אל דובר המשטרה במטה הארצי בירושלים, אשר שאל אותו, האם הוא

סבור כי המכתב אמיתי. העתונאי אמר לו שאינו יודע כיצד להתייחס למכתב, בו נאמר כי

הילד שבוי בידי אש"פ מזה שנתיים, והם מבקשים עבורו כופר נפש. העתונאי הגיע אלי

בסביבות 3.00 אחר-הצהריים. מאחר וגם אני קיבלתי פעם מכתב מסוג זה, ביקשנו

מגרפולוג להשוות את כתבי היד בשני המקרים. הגרפולוג צבי פופובסקי, אשר עושה

עבודה זו בהתנדבות, מסר לנו לאחר בדיקה את הנתונים הבאים: לדעתו הילד אינו מוחזק

בידי ארגון עויין אלא בידי אדם המשתייר לכת עם רקע היטלריסטי, העורכת פולחנים

בבתי-קברות, שחלק מסמליה הם צלבי קרס. קרוב לוודאי, כך אמר, שאם הילד נפל

לידיהם, הם רצחו אותו.



היו"ר די שילנסקי;

במה כל זה נוגע למשטרה?

אמרתי לעתונאי כי אזמין את האב ואמסור לו את המכתב. הזמנתי אותו לביתי

ומסרתי לו גם את דברי הגרפולוג. ביקשתיו להעביר את המכתב למר יופה ממשטרת

תל-אביב, ששר המשטרה ייפה את כוחו לפני שנה לטפל בענין. מר יופה גבה עדות מן

האב. האב מסר לו את צילום המכתב, ואמר לו כי המקור נמצא במערכת "חדשות". המשטרה

לא דאגה לקבל את המכתב ממערכת העתון, ואף אחד לא טרח גם לגבות עדות מאותו

עתונאי. ביום הי שעבר ביקשתי מן האב שיעביר באופן אישי את המכתב למשטרה, אך אז

התברר כי מר יופה יצא לחופשה, והמכתב עדיין נמצא בידיו של מר סטריקובסקי.

רוב סעיפי המסקנות של ועדת הפנים בקדנציה הקודמת, נגעו לבריחת ילדים. נכון

שבתקופה מסוימת היו תופעות רבות של בריחת ילדים מהבית. באותה תקופה נערך גם מחקר

על הסיבות הגורמות לכך, אך מאז לא עודכן המחקר. כל הסיבות שהוזכרו באותו מחקר

(סכסוכים בתוך המשפחה, חטיפה על רקע מיני, חטיפה על מנת לדרוש כופר נפש וכו'),

אינן נוגעות לאותן חמש משפחות נעדרים שאני מטפלת בהן. כאן מדובר בילדים שירדו מן

הבית - ונעלמו.

ניצב קרתי ביקש להקים ועדה מיוחדת למיסוד הטיפול במשפחות, אך היא לא הוקמה.

שתי המסקנות שמולאו הן שבכל מקרה של הודעה על העדרות ילד, יוצאת המשטרה מייד

פדסום תמונתו של הילד הנעדר באמצעי התקשורת. כאשר ביקרתי

לא מכבר בניו-יורק, נאמר לי כי אפילו אם אדם נעדר כבר עשר שנים., כל עוד לא נמצא

ממשיכים להעביר את תמונתו באופן שוטף לכל תחנות חמשטרה. קראתי אתמול בעתון כי

בשיקגו מודפסות תמונותיהם של שני ילדים הנעדרים מזה שנתיים על מיכלי החלב. אצלנו

אין המשטרה מסכימה לפרסומים דומים. ביקשנו מהבנקים כי יפרסמו את תמונות הנעדרים,

אך הם סירבו בטענה שתמונות כאלה תגרומה טראומה ללקוחות. בעזרת "אגד" וחברות

מוניות הצלחנו להפיץ כמה אלפי תמונות אשר הודפסו על ידי שני בתי דפוס צנועים

בהתנדבות.

נפגשתי עם משפחת דוד מנוס, אשר לא זכתה לשום טיפול. האב נאלץ לרוץ עם תמונת

בנו . אף אחד לא שאל אותו אם יש למשפחה ממה לחיות, וזאת למרות שברור כי ראשי

משפחות חנעדרים אינם יכולים לתפקד במשך תקופה ארוכה. ניצב תורג'מן אמר לי כי אני

גורמת לפניקה בצבור. יושב כאן חבר-כנסת ערבי, ואני חושבת שהוא צריך לזעוק על

העוו ל שנעשה לערבים. קודם כל אומרים שהערבים הם שחטפו, בכל מקרה של העדרות, וזאת

על רקע התעמולה שמנהל הרב כהנא-

אני מבקש שלא תיכנסי לנושאים פוליטיים. לא בכך אנו דנים.

בכל מקרה של העדרות, או לגבי כל שמועה על העדרות, תמיד קיימת הרגשה שהערבים

אחראים לכך. העליתי את הנושא גם בפני יועץ ראש הממשלה רפאל איתן, והוא ביקש

שאשכנע אותו כי השב"כ צריך לטפל בנושאי ההעדרות.

הסיבה שבגללה אני עושה את המלאכה הזו, בהתנדבות וללא תשלום, היא לא כדי

להגיע לכניסת. אני חוששת שאם מדינת ישראל ואנו כאזרחי ה נשאר אדישים במקרה של

העדרות ילד, ונתייחס רק לסטטיסטיקות - לא תהיה לנו זכות קיום. אני חשח שהמשטרה

אינה מגינה על בטחונם של הילדים, הן מפני סוטי מן והן מפני פגיעתם של רוצחים.

זוהי הסיבה שבגללה התחלנו להפעיל לאחרונה את הקו האדום.

האם את עושה זאת מטעם גוף כלשהו?

לא, אני עושה זאת בהתנדבות עם המשפחות. אנו מממנים את כל ההוצאות מכיסנו.

הקמנו עמותה לאיתור נעדרים. מה שהאגודה יכולה לעשות הוא לזעוק בצורה מאורגנת.

השאלה היא מה מידת ההתייחסות של המשטרה לבעיות אלה. תמיד קיימת בעיה של

מצוקה, של מחסור בכת ארם ובכלי-רכב, אך זו לא יכולה להיות התשובה. אני מציע

שוועדת הפנים תקדיש זמן לדיון בכל הבעיות הלוהצות על האזרחים, כמו סכסוכי שכנים,

אליהם אין המשטרה מתייחסת כלל. גם העלמותו של ילד אינה נחשבת לעבירה, כל עוד לא

הוכח שבוצעה עבירה כלפי אותו ילד. איני רוצה להרחיב את הדבור על התפיסה הכוללת

שלי. אני חושב שהמשטרה היתה צריכה לקבוע סדרי עדיפויות טובים יותר וחוקרים

טובים יותר. ביחידתו של זיגל יושבים חוקרים יוצאים מן הכלל מבחינת ההכשרה והידע

שלהם, אך הם עוסקים בשטויות, במקום בדברים מסוג זה. יש שם משפטנים מעולים, בעלי

ידע בתחום החקירות, אך הם מתעסקים במדליות על החזה ולא בהעלמות ילדים. אנ י מציע

לזכור את הדברים שאמר הרמטכ"ל הקודם...

הוא סירב להופיע בפני הוועדה, גם כאשר כבר לא היה רמטכ"ל.

בואו נצא מתוך הנחה שאל הרמטכ"ל זורמות ידיעות מכל המקורות, ואם הוא אמר

מה שאמר, יש לכך משקל.

אשר להטלת האשמה בערבים, איני רוצה להתווכח עם תאוריות מטופשות...

מי וירשובסקי;

לא מטופשות אלא מרושעות.

העובדה שבמקרה של הנער דני כץ ז"ל כנראה ישנן ראיות מוצקות להאשים את

החשובים, אינה אומרת שכל הערבים פושעים. מי שפשע, יתן את הדין. ישנן עדיין

פרשיות בלתי פתורות; נאווה אלימלך, דפנה כרמון, הדס קדמי, מאיה זינגר והפרוצות

מירושלים. ברור לגמרי שכדי לבצע את חטיפתה של הדס קדמי, לא היה די באדם אחד.

ההסתברות שיזדמנו יחד שני סוטי מין ויפעלו נגד בחורה, כמעט בלתי מתקבלת על הדעת.

סוטי מין עובדים בדרך-כלל לבדם, ואין הם כה מתוחכמים. במקרה של הדס קדמי, הייתי

מחפש את המבצעים בכיוון של ארגון עויין ולא סוטה מין , אם כי שני הדברים יכולים

להיות משולבים.

השאלה היא מה על המשטרה לעשות. לעיתים באות המשפחות בטענות שקשה להבינן. גם

אני תובע מן המשטרה שלא להניח שום ענין הצדה, ואם צח"מ אחד לא הצליח להגיע

לפתרון התעלומה, יש למנות צח"מ שני ושלישי, גם אם לאחר שנים ברורכי מחפשים

גופות ולא אנשים חיים. יחד עם זאת, איני מקבל את טענת המשפחות כי המשטרה ויתר

הגורמים מגלים אדישות. הוועדה הזו דנה בנושא יותר מפעם אתת במהלך הקדנציה

הקודמת. את טוענת כי אף גורם לא שאל את האב מנוס, כיצד הוא מפרנס את משפחתו.

יכול להיות שלאתר תקופה מסוימת, יש להתייחס אל משפחת הנעדר כאל משפחה שכולה,

ולטפל בה באמצעות המוסד לבטוח-לאומי.

פנינו אל המוסד לבטוח לאומי, בעקבות מסקנות הוועדה שהתקבלו בכנסת הקודמת,

אך חה"כ דפי אדדי אמד כי הם יהיו מוכנים להגיש זאת כהצעת חוק. עד היום הזה לא

התקבלה כל התייוזסות של המוסד לבטוח-לאומי לנושא. כאמוד, אחת ממסקנות הוועדה

היתה, שהמוסד לבטוח-לאומי יקבל על עצמו את הטיפול במשפחות אלה. מאחד וטדם התקבלה

תשובתו, איני יודע מה התייחסותו.

אולי אנו צדיכים לפנות אל הבטוח הלאומי ולבקש שישלח לכאן את נציגיו, אל

מנת שנדע מה התייחסותו.

מ' הנדלסמן!

מנכ"ל הבטוח-הלאומי אמד שכל עוד משטרת ישדאל מחפשת אחד הנעדרים ולא מצאה

את הסיבה להעדדות, אין הוא יכול לטפל במשפתות. אם אם יימצא שגודם עויין היה

מעודב בכך, יוכל הבטוח הלאומי להתעדב.

ב' גלעד;

יש חוק הצהדת מקדה מוות. אם אדם נעדד שנתיים, יכולה המשפוזה לפנות אל

בית-המשפט.

מי הנדלסמן;

עבדנו על-כך עם כמה עודכי-דין. אחד מהם הציע שהמשפחות הללו תוכלנה כמשפחות

של נפגעי תאונות דדכים או כאסידי ציון. משטרת ישדאל תבדוק ותודיע לבטוח הלאומי,

כי הנעדד אינו נעדד מסיבות משפחתיות (בדיחה מדבית וכדי), ואז תקבל המשפחה סיוע

מהמוסד לבטוח-לאומי. אך לשם-כך צדיך להיות תיאום בין המשטדה לבין הבטוח-הלאומי.

אני דוצה להתייחט גם לנושא הפרסומים וההדלפות: אני פונה אל נציג המשטדה

ואומד שאתם עושים עוול נורא למשפחות. מופיעים בעתונות פרסומים אשר צדיכים לגרום

למשפחות הנעדרים להתבייש בבן-משפחתם. סיפודים שלא היו ולא נבראו, מתפרסמים רק

מפני שמישהו בצח"מ רוצה לתפוס כותרות. היו פרסומים שלא היה דבר בינם לבין האמת.

מדוע היתה צדיכה משפחתה של מאיה זינגר לקרוא את כל מה שנכתב על ביתם?

אני חוזר ואומר: יש לנו משטרה טובה עם צמרת גרועה, שאינה יודעת לקדוא

"אחדי". אני מקווה כי הצמדת הזו, ובראשה המפכ"ל וניצב קרתי, תסולק בהקדם.

לא הכל בדוד לי. אני מתלבט ומתחבט, ואבקש תשובה לכמה שאלות: כמה ילדים

נעדדים בשנים האחדונות, ומה אחוז הגילויים?

3300 הודעות על נעדדים מגיעות מדי שנה. בתום השנה נשארים 23 מקדים בלתי

מפוענחים - 0.7% מכלל המקרים. הילדים עד גיל 6 מהווים 2% מכלל אוכלוסיית

הנעדרים.



עי עלי;

מהו אחוז הגילויים בהשוואה למדינות אחרות? אני מציג את השאלה על מנת

להוכיח כי הבעיה קיימת גם במדינות אחרות. המצב אינו פשוט, ואין הוא תוצאה של

חוסר רצון טוב מצד מישהו. אני מבקש לדעת אם הנושא זוכה לטיפול ברמת עדיפות

גבוהה, תוך התייחסות לרגישות המשפחות. האם יש למשטרה הערכה, מדוע התופעה שכיחה

יותר בשנים האחרונות? מדוע לא מומשו המלצות ועדת הפנים, והאם הבעיה היא תקציבית

בלבד, או שיש לה גורמים נוספים. אני משוכנע כי כל הכללה בתחום זה מסוכנת וחוטאת

לאמת. אני מבקש מהמשטרה כי תיתן לנושאים אלה רמת קדימות גבוהה.

אני מצטרף לחלק הראשון של דברי חה"כ שליטא, בנוגע לייצר הפרסום אשר תקף

אותנו. אני סבור כי קצת איפוק לא יזיק, וכדאי שהאחראים במשטרה ימצו את הדין עם

אלה שאינם מסוגלים לשמור על פיהם.

מי וותר;

אני שותף לדעה שכל נעדר עבור משפוזתו הוא עולם ומלואו, ויש לקבוע כי לנושא

הנעדרים יוקדש מאמץ מירבי. הנושא נדון כבר בכמה ישיבות של הוועדה, הוסקו מסקנות,

ויש להצטער על-כך שסרם יושמו, בעיקר בכל הנוגע לנקודות המרכזיות: תיגבור כותות,

שיכלול שיטות עבודה וכדי. יש שני פנים לפרסום ולהכללות, אחד מהם הוא הפן האנושי.

אני סבור שלא רק חובתם של הערבים להתריע כנגד האשמתם, אלא גם היהודים חייבים

להתריע על-כך, שכן התופעה הזו מתנקמת בכולנו. הפן השני הוא היציאה ידי חובה של

הגורמים האחראים לאיתור נעדרים, על ידי הסקת מסקנות אוטומטית. לעיתים הנוחיות

גוברת אצלם על החובה. הנוחיות היא שמנחה לעיתים חוקר מסוים לרכז 'חקירה את כל

הפועלים הערבים שבסביבה. הדבר תמור שבעתיים, גם משום שבכך מחטיאים את החקירה

לגופו של ענין, וגם משום שפוגעים באוכלוסיה אשר הופכת להיות באופן קבוע יעד

לחקירות. אי אפשר להשלים עם מכשלה זו. הבוקר הכנו מכתב אל היועץ המשפסי לממשלה,

אל שר המשטרה ואל שר המשפטים, ובו אנו מתריעים כנגד תהליך הדה-הומניזציה של

הערבי. התמונה המצטיירת עקב כך היאף שהערבי הוא אנס, גזלן וחוטף.

עי עלי;

איפה מצטיירת תמונה כזו?

מ' וותד;

תבדוק את המצב בעפולה. תשאל מי לדעת התושבים מבצע את הפשעים במדינה. תופתע

לגלות את התוצאות.

במקרה של הדס קדמי, הפטפטת פגעה גם בנרצחת וגם בחשוד. מביאים חייל המשרת

בלבנון, כבול באזיקים, לחקירה בחשד לרצח. מפרסמים את מקום מגוריו, ומפרסמים

שמותיהם של עוד ארבעה מכפרו, אשר נעצרו בעוון שוטטות. לאן נגיע? הרי כל הפרסומים

האלה הם חגיגה לאנסים, לרוצחים ולמטורפים בפוטנציה. אני יודע שהבעיה מסובכת, קשה

להניע שופט להחליט על מניעת פרסום, אך אלה מקרים מובהקים של פגיע בדמוי הצבורי

של אוכלוסיה שלמה. עד כה קראתי שמותיהם של 2 1 ערבים הרושודים ברצח הדס קדמי. 11

מהם שוחררו ללא ערבות עצמית, אך בינתיים הוכתמו שמותיהם. זהו פרסום שניתן היה

למנעו. לא הייתי מזכיר כל זאת, אילמלא הוזכר כאן שמו של אבי החייל דוד מנוס.

כולנו בני-אדם וכולנו יודעים כי הענין כאוב, אך אביו של החייל אמר ביומן השבוע

בריש-גלי, כי ערבים חטפו את בנו. ביקשתי מהטלוויזיה לתקן את הידיעה עד גמר

המהדורה, אך הם לא הסכימו. הגשתי הצעה דחופה לסדר-היום, והכנסת החליטה להפנות את

תשומת-לבו של הוועד המנהל לנושא. אני שואל, האם לאמצעי התקשורת האלקטרוניים מותר

להסית?

אני מציע שניפנה למשטרה בבקשה שתינקוס בכל האמצעים, על מנת לצמצם עד

למינימום את הפרסום המכפיש של הקורבנות ושל החשודים, כל עוד אין הוכחות מוצקות.

בקשה שניה היא שאותו גורם בטחוני אשר מנסה לשכנע אותנו מזה שנתיים-שלוש, כי אותן

פעולות מתבצעות כביכול כחלק ממבחן קבלה לארגוני טרור, יביא לנו את ההוכחות לכך.

ביקשתי מהרמטכ"ל לשעבר, רפאל איתן, עוד בכנסת הקודמת, לבוא לו ועדו; ולמסור לה את



עדותו, אך הוא סירב. אני מבקש שיבוא אדם מוסמך, ויאמר לנו את הדברים בצורה

מוסמכת.

אני מציע שהוועדה תיכנס לעובי הקורה בסידרה של ישיבות בסידרה של ישיבות,

כיוון שבדיונים הקודמים נתגלתה מציאות קצת אחרת, וההרגשה היא שההתדרדרות חלה

בששת החודשים האחרונים.

א' נחמיאס;

נושא הנעדרים כאוב במיוחד, כיוון שכל מי שקשור בו תלוי בין שני עולמות, לא

בעולם הזה ולא בעולם הבא, ואיני מבחין לצורך זה בין יהודים לערבים.

ישנם נעדרים גם מקרב הערבים.

א' נחמיאס;

אני מצטער על המקרה שהזכיר חה"כ ותד. כל עוד לא נהיה מדינה מתוקנת ומסודרת,

שישררו בה יחסי שלום בין שכנים, אני חושש שתופעות כאלה תחזורנה. גם אילו מומשו

מסקנות ועדת הפנים מהכנסת הקודמת, לא היה בה סוף לבעיית הילדים הנעדרים. אי אפשר

לצערי להפנות את כל ההאשמות בענין זה אל המשטרה. במסקנות ועדת הפנים מדובר על

שורה של גורמים, בין היתר אי הופעתם של קציני ביקור ורקע משפחתי רעוע, כסיבות

להעדרות. כמו כן תזכירה הוועדה את הצורך בשיתוף פעולה עם משרד העבודה ועם לשכות

התעסוקה לנוער. בישיבת ועדת הפנים השתתפה גם סגנית שר החנוך והתרבות, כי לדעת

הוועדה קיים קשר בין פעילות בתי-הספר והסברה בקרב התלמידים, לבין מניעת תופעת

ההעדרות.

לגבי הנדלמן אני רוצה לומר כי יש לשתף פעולה עם המשטרה, ולא לראות בה גורם

מתחרה. איני חושב שפרסום תמונות הנעדרים היא מלאכה קשה מנשוא עבור המשטרה, אפילו

אם היא חושבת שהוועד הצבורי הוא הבל ורעות רוח.

חלילה.

א' נחמיאס;

יש לתת להם תרגשה של שתוף פעולה. אני סבור כי כל מי שיכול לתרום ולו גם

לגילויו של ילד אחד, קונה בכך את עולמו. המשטרה התנגדה בשעתו להקמת יחידה מיוחדת

לסיפול בנושא, יחידה שתהיה משותפת לה, למשרד החנוך, למשרד העבודה ולמתנדבים. לא

מדובר בעשרות אנשים, אלא ב-4-6 איש שיוכלו להתייעץ עם מומחים. למרות שהמשסרה

מסופלת באלף ואחד ענינים, צריך לציין כי בכל זאת נעשו דברים גם בשסח זה. אני

חושש כי כל עוד לא ייענש מי שייתפס בפרסום ידיעה שיש בה כדי להזיק למהלך חקירה,

לא נתגבר על התופעה.

ב' שליסא;

העליתי הצעה לסדר-היום, בענין הפרסומים סביב השר לשעבר, אי שוססק.

אי נחמיאס;

הוא עצמו התנגד לכך שהנושא יעלה על סדר-היום.

רפ"ק שי לוי ממחוז הדרום, פירסם את הידיעה, ולכן הוא צריך לעוף.

אי נחמיאס;

אני מצטער על הפרסומים המוקדמים והמוטעים של החשודים ברצח החיילת הדס קדמי,

למרות שאני חייב לציין את העדוד שנתנה המשטרה לכל הגורמים אשר עסקו בחיפוש

אחריה. אם גם ארגון גמלאי המשטרה יכול היה להיות פעיל בכך, מדוע לא? אני מאמין

כי אם נרבה בהסברה ובחנוך בקרב ילדים, אם ההורים יפקחו עיין ואם נמשיך לחפש ללא

לאות אחר כל נעדר, נוכל לתקן את המצב.

אני מצטרף לכל מה שנאמר כאן. יש בינינו תמימות דעים , שהאחריות היא על

המשטרה, אך אנו צריכים לשאול את המשטרה למה היא זקוקה כדי להקל עליה את הפעולה.

אנו חייבים לדרוש מהמשטרה דיווח שוטף דאחת לחודשיים. אני כשלעצמי איני מבין מדוע

המשטרה מתנגדת לכך שתהיה יחידה מיוחדת לטיפול בנעדרים, אשר תתמחה בכך ותוכל

לפעול בכל מקרה באופן מהיר. אנו צריכים לעזור למשטרה להקים יחידה כזו, ולדרוש

ממנה דיווח שוטף. אם מאז ינואר 1983 לא עסקנו בכך, אני חושב שהדבר גרוע.

שמענו כאן דברים חמורים על המכתב שנשלח לאביו של הנער סטריקובסקי. לא מתקבל

על הדעת שעד היום לא הגיע המכתב המקורי לידי המשטרה. יש בכך רשלנות, ואולי הדבר

מצביע על יחסה למקרים מעין אלה. שמענו מפי גבי הנדלסמן על קורות משפחת מנוס.

היינו רוצים לשמוע על-כך גם מהמשטרה.

מפי קרובי משפחה שלי בכפר מסריק, אני יודע כי משפחתה של הדס קדמי מרגישה

עצמה פגועה, מכך שוועדת הפנים מתחה ביקורת על המאמצים שהושקעו בחיפושים אחריה.

שלחת מכתב אישי למשפחה בענין זה.

מהיכן נובעת הרגשת המשפחה?

היו"ר די שילנסקי;

היתה כאן ביקורת כביכול, מדוע לא השקיעו אותם מאמצים גם בחיפושים אחר דוד

מנוס. בעתונות לא התפרסמה הידיעה במלואה, ולכן נוצר שרושם מוטעה. אני מציע

שנבקש ממזכיר הוועדה לשלוח מכתב למשפחה, ובו ייאמר בשם הוועדה כי לא היו

דברים מעולם. אנו מביעים אהדה למשפחה ומשתתפים בסיבלה. אנו מברכים על ההתנדבות

שליוותה את מבצע החיפושים. באותה הזדמנות נבקש ממזכיר הוועדה לתת פרסום למכתב

זה. נאמר כי הוועדה מברכת על ההתנדבות , וקוראת לצבור להמשיך בכך.

מי וירשובסקי;

אני מציע כי הדבר ייעשה במסגרת הפרסום מישיבה זו.

ביקרתי אצל משפחת הדס קדמי, והתרשמתי כי כל פרסום גורם למשפחה כאב נוסף.

אני מציע להסתפק במכתב אישי למשפחה.

צריך למסור לעתונות את רוח הדיון כאן, מבלי להכנס לענין האישי.



היו"ר די שילנסקי;

אני מקבל את הצעתו של חה"כ נחמיאס, לשלוח מכתב אישי למשפחה, ולוותר על

הפרסום.

הרעיון של פרסום תמונות הנעררים נראה לי, ואני מציע לבדוק כיצד ניתן לבצעו.

אני סבור כי עלינו לפנות למשטרה ולומר כי אין להתייחס להודעה על העלמות אדם, כמו

להודעה על אובדן חפץ. אני שמח לשמוע כי לאחרונה מורגש שנוי בהתייחסותה של המשטרה

לנ ושא זה.

עוול משוועה נגרם למשפחות הנעדרים על-ידי הפרסומים. יזמתי בשעתו הצעה לאסור

פרסום שמו של חשוד, אך מאחר והפכתי לסגן-שר, לא יכולתי להמשיך ללוות את הענין.

חה"כ הרצוג לקח על עצמו את הענין, אך הוא נבחר כנשיא, והפסיק ללוותו. בהזדמנות

זו הייתי אומר כי יש להרחיב את מסגרת איסור הפרסומים. לא די בעצם האסון שפקד את

המשפחה, היא צריכה לקרוא שמועות שונות על יקירה שנעלם או נרצח.

אני מציע שהוועדה תיפנה על המשטרה בבקשה שתקים ועדה מקרבה, אשר תעקוב אחר

כל פרסום , על מנת לוודא שאין בו יסודות של הכפשה.

בי שליטא;

אין להסתפק בכך שהמשטרה תעקוב, יש לקרוא להעמדה לדין של מי שמסר ידיעה כזו.

א' נחמיאס;

בלי העמדה לדין, זה לא יילך.

ודבר נוסף" יש לפנות אל רשות השידור ואל שר החנוך הממונה עליה, בתביעה שלא

יפרסמו ידיעות מכפישות. אלה דברים שיש לגביהם הסכמה כללית בוועדה.

מי בעד הצעתי?

(התקבלה פה-אחד)

אנ י משמש כראש מחלקת נעדרים, הכפופה למז"פ במרולקת חקירות במטה הארציה. עד

כה יישמו חלק מההמלצות המתייחסות לשתוף פעולה עם משפחות הנעדרים ולטיפול בהן.

המשרד עליו אני ממונה מרכז את הטיפול במשפחות הנעדרים , ובמסגרת זו הוא יוזם

פגישות עם המשפחות. במשך השנה החולפת קיימנו עשרות פגישות כאלו. איני יכול אלא

להצטער על-כך שהגברת היושבת כאן לא הגיעה עד כה לכתובת הנכונה.

לא ידעתי שאתה אחראי לנושא. אני יודעת שמשפחתו של הנעדר יהושפט מירושלים

הגיעה אליך.

פונות אלינו גם משפחות מחוץ לירושלים. גם למשפחת סטריקובסקי נקבעה פגישה,

אך האב לא הגיע אליה. אני חושב שכדאי שתמצאו דרך להגיע אלי.



אנו עובדים בשתוף עם המוסשדות השונים, כמו היחידה המטפלת בנערים במצוקה

במשרד העבודה והרווחה. שתוף הפעולה מתבטא בהיזון חוזר בכל הנוגע לאינפורמציה.

היחידה לטיפול בנערים ובנערות במצוקה, מטפלת בנערות עד גיל 23 הזקוקות לעזרה,

ואני מקבל ממנה אינפורמציה על מקרים ספציפיים הראויים לטיפול מיוחד. עד כה היו

תוצאות מצויינות לשתוף פעולה זה. רק לאחרונה אותרה נערה בשם לסרי בעקבות טיפולה

של המשטרה והיחידה הזו, תוך הפעלת מודיעין ופרסום עצם העלמותה.

ידוע לכם היטב כי קיימות בעיות תקציביות, ובנקודה זו היתה הוועדה הזו יכולה

לתרום לנו. קשה לנו להפעיל משאבים שאינם נמצאים בידינו, אעפ"י שקיימות המלצות

להעבירם אלינו.

יו"ר הוועדה התייחס לפרשת החייל דוד מנוס. אנסה להתייחס לחקירה המשטרתית

החייל נעדר שבועיים-שלושה לפני הדס קדמי. האב הגיע

ביוזמתו אל משרדי, שבועיים לאחר שנודע לו על ההעדרות. עוד באותו יום פורסם

ביוזמתי, במסגרת הפרסומים השגרתיים שלנו בטלוויזיה, כי החייל נעדר. היחידה

לאיתור נעדרים בצה"ל הוכנסה אף היא לתמונה. הוקם צוות מיוחד מטעמנו, בתיגבור

משטרה צבאית וזוקרת וצוות חקירה מיוחד שהוקם במרחב חיפה, וכל זאת עוד לפני שפורסם

דבר בכלי התקשורת.

איני רוצה להכנס כאן למרכיבי אישיותו של החייל הנעדר. רק אומר שכיווני

החקירה היו רבים, ואלה הכתיבו לחוקרים את הקשר עם עולמות שונים. מובן שכאשר

חוקרים על אדם מסוים בחוגים מסוימים, גם מהם יכולה הידיעה לדלוף לעתונות. על כל

פנים החומר לא הגיע לעתונות בעת הפעילות האינטנסיבית של המשטרה, אלא בשלבים

מאוחרים יותר, כאשר הצבור כולו היה מעורה יותר בענין. במצב כזה אין לשים את

האצבע המאשימה על משטרת ישראל. כל עוד המידע היה רק במשטרת ישראל, הוא לא דלף.

מתוך השתלשלות הענינים אפשר להסיק את המסקנה שאני מעלה כאן עתה.

ברגע שנודע למשטרה על העדרות החיילת הדס קדמי, מאחר ואף היא נעלמה באזור

חיפה, אוחדו החיפושים אחר שניהם, ושותפו בהם כל הגורמים האפשריים. לא היתה שום

אפלייה בין השניים. ככלל הייתי אומר, כי קיימת מקריות רבה במציאת נעדרים, במיוחד

אם מדובר במציאת גופות. המשטרה סרקה שטח פרדסים של 16 אלף דונם באזור מגוריו של

החייל מנוס, בעקבות מידע קלוש על-כך שגופתו נמצאת שם. בסריקות אלה השתתפו עשרות

שוטרים, בנוסף לכלבי גישוש ולהפעלת אמצעים אחרים. אין זו אשמת המשטרה שכלי

התקשורת הבליטו יותר את המקרה של הדס קדמי. אני יכול להעיר כי ההשקעה שהשקענו

בשני המקרים היתה שווה, ואולי אף רבה יותר במקרה של דוד מנוס, בגלל כיווני

החקירה.

קיים חיזר אח"ק מיורוד, בו הצבור נקרא לסייע למשטרה בחיפוש אחר נעדרים. הגב'

הנדלסמן הזכירה כי בתחנת עזה לא היתה תמונתו של הנער סאריקובסקי או החוזר בו

מודיע אח"ק לתחנות המשטרה על העלמותו. יש לזכור כי ישנם עשרות חוזרים כאלה,

ותמיד החדשים מחליפים את הישנים. כנראה שזה מה שקרה גם במקרה זה. דווקא מקרהו של

סטריקובסקי זכה לפרסום יותר מכל מקרה אחר, ועל-כך יעידו הידיעות שהגיעו למשטרה

מכל חלקי הארץ.

אשר למכתב האנונימי שנשלח למערכת "חדשות" בענין הנער סטריקובסקי, העתק

המכתב הגיע אלי בעקבות פניית דובר המשטרה. הוא נבדק במטא"ר ברמה ראשונית של

בדיקה שטחית, ואחר-כך הועבר בדואר לקצין אח"ק נפת איילון, האחראי על חקירת מקרים

כאלה. הנושא לא נפל בין הכסאות. חבל רק שהמכתב המקורי עדיין בידי האב, ולא

הועבר למשטרה. הנושא הועבר גם לידיעת שלטונות צה"ל, המטפלים בו באמצעיהם.

נאמר כאן שבארה"ב קיימת מודעות גדולה יותר לנושא הנעדרים. יש לזכור כי שם

מופצות תמונותיהם של 300 אלף נעדרים מדי שנה, ואין מי שמסוגל לקלוט את כולן. היה

לנו רעיון לשדר את תמונות הנעדרים כתמונות רקע בטלוויזיה, אך הרעיון נידחה

על-ידה. הדרך היחידה לאתר אנשים אצלנו, היא על-ידי פניה לצבור כולו, והפניה

האפקטיבית ביותר היא באמצעות הטלוויזיה.

אני מציע שניפנה אל הטלוויזיה ונבקש לתת זכות קדימה לפרסום תמונות הנעדרים

במועד המתאים.

אם אנו עומדים לסכם את הדיון, כדאי שנקיים התייעצות עם נציג לשות השידור

קודם לכן.

נשלוז מכתב לטלוויזיה, ללא פרסום הענין. דבר שני: בישיבה הבאה נזמין לכאן את

נציג רשות השידור, על מנת לשמוע את התייחסותה לרעיון.

אי נבות;

אשר לאחוז הגילויים של נעדרים, הוא גבוה ביותר - 99.3% . אין זה פועל יוצא

של הקירה משטרתית בלבד, אך גם לכך יש תרומה. בשנה האהרונה היו 2850 הודעות על

העדרות. זוהי מגמה של ירידה מסוימת, למרות שבצבור נוצר רושם שקיימת עליה במספר

המקרים.

עי עלי;

האם מספר הנעדרים שלא נמצאו נמצא בעליה או בירידה, וכיצד עומדים הנתונים

אצלנו בהשוואה למה שקיים בארצות אחרות?

אי נבות;

המספר יציב פחות או יותר, בסביבות 23 נעדרים שאינם נמצאים מדי שנה.

הרעיון של התקנת "קו אדום" להודעות על העדרות, נמצא בטיפול המדור להעבריינו

נוער, בשתוף עם משרד העבודה והרווחה. מיסדנו שתוף פעולה יוצא מגדר הרגיל עם

היחידה לאיתור נעדרים בצה"ל ועם יחידת הקישור של האו"ם, כאשר עלה על הפרק מקרה

מירי הרצוג. כאשר מדובר באיתור מטיילים באזורי עין גדי ומדבר יהודה, אנו פועלים

בשתוף פעולה עם אנשי המקום. יחידה נוספת תפעל במסגרת המשמר האזרחי באזור מדבר

יהודה.

הדברים שנאמרו על-ידי וזברי מהמשטרה, מעידים על-כך שבמשטרה קיימת התייחסות

לנושא, למרות שתמיד ניתן לעשות יותר. אני מבין את הרגישות המיוחדת הקיימת בנושא,

במיוחד אצל הגב' הנדלסמן המלווה אותו כמפעל חיים. היא ציינה שורה של לקויים,

ואנו רואים בהם נושאים שיש לתקנם. אני חושב שהמשטרה כבר יישמה וזלק מהמלצות

הוועדה הזו מלפני שנה, למרות שצריך היה אולי לעשות יותר. צריך גם לבדוק כיצד

להקים את היחידה המיוחדת לאיתור נעדרים.

חה"כ שליטא אמר שאנשי צח"מ רוצים לתפוס כותרות. על-כך אני רוצה להעיר כי אף

פעם לא נכתב בפרסומים מי מסר את הידיעה. מי שרוצה לתפוס כותרת, הוא אולי העתונאי

שפירסם את הידיעה. אני מסתייג מדברי הגב' הנדלסמן, כאילו המשטרה עושה הכל כדי

שהענין יישכח. הדברים אינם מקובלים על המערכת המשטרתית או עלי. אסור שמישהו

יחייה בהרגשה כזו.

תנו לנו תחושה אחרת.

i



ב' גלעדי;

אני פונה אליך אישית, אני מוכן להוכיח לך כי אינם צודקת.

היו"ר די שילנסקי;

אני מודה לכל האורחים על השתתפותם.

(הישיבה ננעלה בשעה 11.10)