הכנסת האחת-עשרה

מושב ראשון



פרוטוקול מסי 15

מישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה

יום שלישי, י"ז בכסלו התשמ"ה, 11.12.84, שעה 12.00

נ כ ח ו;

ד' שילנסקי - היו"ר

עי סולודר

עי עלי

בי שליטא

מ' וירשובסקי

אי וינשטיין

מוזמנים; חברת הכנסת מי גלזר-תעסה

עורך-דין עי נוף

הרב שי דמארי - הורי הילדים, מושב תרום

ז' עצמי " " " "

י' מוסק " " " " "

ד' דניאל - ועד המושב

ש' ורדה -" "

די קרישפין - מינהל מקרקעי ישראל

ע' צדוק - מושב תרום, אגוד מושבי הפועל המזרחי

י' יאיר רשם האגודות השתופיות

חי נדיבי - אגוד מושבי הפועל המזרחי

יי מרגלית - משרד הבינוי והשיכון

יי הוכמן - הסוכנות היהודית

- שי עצמי - מהבנים של המושב

צי ענבר

יי גבריאל

רשמה: מזל כהן

סדר-היום; בעיות המושב תרום שבפרוזדור ירושלים,



בעיות המושב תרום שבפרוזדור ירושלים

היו"ר ד' שילנסקי; אני פותח את הישיבה.

היתה אלי פניה של חבר הכנסת לשעבר

עקיבא נוף. ככל אזרח אנחנו מקבלים פניות של כולם. על אתת כמה וכמה

של חבר כנסת במשך תקופה ארוכה, שהיה גם פעיל בכל מיני ועדות ובפרט

בוועדה הזאח. אבל פורמלית, גם למען חיזוק הרבר, הצטרפה פניה של

חה"כ וירשובסקי שהוא גם חבר הוועדה הזאת לדון בבעיות המושב תרום.

קבלנו את הפניה. מאתר והיוזם הלא האזרח עקיבא נוף, נבקש ממנו שיעלה

בקצרה את הנושא. אני מודיע לעקיבא נוף, ויעומת כל הוועדות בכנסת

נהפכנו לוועדה מאד מעשית, ואצלנו אני דורש מכולם להצטמצם מאד, כך

שאנחנו מספיקים להגיע להודעות. מיתר המשתתפים בדיון, אני מבקש לא

לחזור איש על דברי רעהו.

אני מקדם אותך בברכה בדרך התרשה

שלך. בבקשה.

ע' נוף; אני מודה ליו"ר ולחברי הוועדה על

הטיפול היעיל ואני אציג את הנושא

ככל האפשר בקצרה, אם כי הוא נוגע בכל זאת לדברים בעלי פרסים רבים.

המדובד הוא ב-12 משפחות במושב תרום שבפרוזדור ירושלים המסונף

לתנועת ההתיישבות של הפועל המזרחי. 12 המשפחות האלה, ראשי האב

שלהם כולם או ילירי המקום או כאלה שבאו למקום עם הוריהם הישר

ממרבד הקסמים בהיותם תנוקות, אחרי שהיו וגדלו במושב, שרתו בצבא

ונשאו נשים. עד שלב מסוים, כל מי שנישא, קיבל תלקה במושב, ומשלב

מסויס לא קבלו חלקות והם הועמדו בסטטוס פיקטיבי של עיבדי ציבור

שאיפשר מגורים בבנייני סוכנות ישנים, בגודל של 53 מ"ר לבנין,

בחוזים שניתן יום יום להוציא אותם מהבית ומכל מקום הם חייבים

להיות מחודשים אם בכלל מדי שנה בשנה. אין להם כל זכות במושב. אין

להם כל זכות בביתם. עד כדי כך שהם אינם יכולים אפילו להרהיב את

הבית ולהוסיף חדרים. מדובר במשפחות שבינתיים הפכו להיות משפחות

של 5 ו-6 נפשות, כולם גרים ב-53 מ"ר. אין להם שום זכות בחצר ביתם.

היו"ר ד' שילנסקי; אלה כולם יותר צעירים. עד גיל מסוים

כל הילדים קבלו.

עי נוף; עד שנה מסויימת.

היו"ר די שילנסקי; באותה משפחה אצל הבן המבוגר יותר

נפתרה הבעיה .

עי נוף; מדובר לא בתופעה קצרה. מדובר באנשים

שגרים בסטטוס הזה 5-7 עד 11 שנים, והם

יכולים להיות מפונים בכל רגע זה 11 שנים.

דבר שני, מדובר באנשים, אם אפשר לומר

בזירגון, קונסטרוקטיביים, מורה, שוטר,

שומר. זאת-אומרת אנשים שמעולם לא היו כלפיהם טענות ערכיות ומוסריות.

העובדה היא שהחוזה התחדש זה 11 שנים. אבל הם תלויים על חוט ואפשר כל

רגע לסלק אותם. הם לא יכולים להרחיב את ביתם. הם לא יכולים לעשות

מגרש משחקים בחצר ביתם. הם צריכים תמיד להיות כאלה שהם על תנאי.

המושב כולל היום 64 יחידות. 60 מקוריות,

4 שנוספו לפני מספר שנים. על פי מסמך שיש בידי מחבל ההר של

הסוכנות, יש בקשה לתכנן את המושב ל-80 יחידות. על-פי ספר היובל של

לרווחתו של הישוב ולשם הארגון היעיל, הכוונה

היא להגדיל אותו ל-80 יחידות. יתר על כן בררתי במחלקה להתיישבות

אצל מר פוהרלים והסתבר לי שהשטח הכולל היום של הישוב הוא כזה שאם

אנחנו מחלקים אותו ל-64 יחידות, כל אחד מהיושבים יש לו 35 דונם.

לעומת זה אם נחלק ל-80 יחידות, כל אחד יהיו לו 27 דונם, והמספר

27 דונם הוא אמנם המספר שיש לישובים הסמוכים בחבל הגבעות. זהו מספר

הדונמים שיש לישובים אחרים. לאור זה, לצורך האיזון המספרי, בזמנו

נלקחו אדמות מטל שחר לתרום. בוודאי לגבי המתיישבים בישוב יש אינטרס

אישי כלכלי להמנע מקבלת אנשים חדשים, אלא שמדובר לא באדמות שהם

רכשו משלהם. מדובר באדמות לאום וזכותם של 12 המשפחות האלה לא תיגרע

מאחרים. אלה ארמות לאוס שצריכות להתחלק לכולם על~פי קריטריונים

מסויימים. לגבי הקריטריונים, אומר האיש שממלא היום את תפקיד מזכיר

המושב, מר מרחבי, איני יודע אס הוא נמצא היום, הנוהג במושב הוא

שמשק של האב עובר לבן הממשיך ופרט זה עוד בן אחד מקבל.

מ' גלזר-תעסה; מה מקבל הבן השני?

ע' נוף; חלקה.

צ. יסעור; כל עוד יש,

היו"ר ד' שילנסקי; מי קובע מי הבן השני?

המשפחה.

הי ו"ר ד'. שילנסקי; ואם יש חילוקי דעות?

עי נוף; מי שקובע כאן זו התנועה המיישבת

שמקבלת מהלאום. היא יכולה על פי כך

אם אדם מסוים חורג מחברות בגוף מסוים להוציא אותו. לכן הבעיה חייבת

להיות נדונה כאן. לקתתי את הדוגמא של ציון יסעור שיושב לפני. אני

חוזר לדוגמא של מר מרחבי. לאב אחד הוא נחן חלקה לבן הממשיך. נוסף

על החלקה לבן הממשיך, במקרה אחד של מר מרחבי, הוא קיבל חלקה נוספח.

במקרה של ציון יסעור למשל שנישא מאוחר יותר, הוא מנוע מלקבל את

החלקה הנוספת.

בי שליטא; הם בנים של מתיישבים?

הם לא רק בנים של מתיישבים, הס ילידי

המקום, או באו כתינוקות עם הוריהם \

במרבד הקסמים.

, וי

אני פניתי כעורך-דין לתנועה המיישבת

ולא הצלחתי לזכות מהתנועה המיישבת שבעצם יושבת על ארמת לאום, למרות

קבלנו את מכתבך. כן נתראה או לא

נתראה. יותר מזה, אהד מהתנועה המיישבת אמר: איך אתם פונים לעורך-דין?

קודם כל להפגיש את הצדדים, לנסות לפתור את הבעיה. ב- לקבוע קריטריונים

צודקים ואם יקבעו קריטריונים צודקים, לי ברור ש-12 המשפחות זכאיות

לקבל מעמד של תברים במושב. יש אפשרות של מבנה בין חברות מלאה למשק עזר

על-מנת למנוע את המצב שבו בתוך הישוב יש קבוצה כל כך גדולה של חסרי

כל זכויות, של בתים שאפילו מבחינה פיזית הס מופלים. הם גטו קטן בתוך

ישוב פורח ואסור לטעת עץ משום שמחר מישהו יקח את זה.

עד כאן ההקדמה, גם אני וגם החברים

שאציג אותם מיד ישמחו להעיר הערות בעקבות תגובה של מי שצריך להגיב.

היו"ר ד' שילנסקי; מבחינת הרשויות, מי מעורב בזה

מחלקת ההתיישבות של הסוכנות?

ע' נוף; מחלקת ההתיישבות של הסוכנות, משרד

התקלאות ומינהל מקרקעי ישראל.

אני מבקש להוסיף מלה אחת. ברוב

הישובים החדשים, אותם חוזים נעשים ישירות בין התושבים לבין או

הסוכנות היהודית או המינהל. במקרה הזה, המושב, משום מה, למרות

שזה לפי דעתי בניגוד לחוק ולתקנונים השונים, עומד על כך שההסכם

ייעשה אתו ישירות, והדבר נעשה אקוטי כי בידי יש מכתב של עורך-דין

תוך כמה ימים אם האנשים האלה לא יחתמו על החוזה, הם

יסולקו מבתיהם על טפם וילדיהם.

שיהיה ברור, אנחנו יודעים שלפי

סעיף 21 לחוק לשכת עורכי-הדין,

עורך-דין יכול לייצג אדם בכל מקום, ואנחנו מקבלים הודעה של עורך-דין

בשם לקוחו. כל מי שמחזיק רשיון מטעם לשכת עורכי-הדין, הוא בשבילנו

האדם המוסמך. שמענו צד אחד בקצרה על-מנת להתרשם. שמעתי שישנם פה

נציגים של הבנים האלה שכבר התיישבו.

אני מוכרח לציין שבכשרון רב

הסברת והבהרת צר אחד. אנחנו לא שופטים פה. אבל צריך לקבל תמונה.

לכן הייתי מבקש שידבר נציג אחד. אבל תקחו דוגמא מעקיבא נוף שהביא

את הדברים בצורה תמציתית ועניינית.

צ' יסעור; שמי ציון יסעור. נולדתי בתרום,

גדלנו והתחנכנו על ברכי תנועת

הפועל המזרחי בני עקיבא. צבא, 7 שנים בקבע, רס"ן במילואים. חזרתי

אין יחידות משק.

היו"ר די שילנסקי; אמרתי במפורש שידבר נציג הבנים של

אלה שכן קבלו. מאחר והתחלת, אני

נותן לך עוד דקה ותו לא.



גי יסעור; בשנת 1974 הבטיחו לנו 23 בתים שהיו

בנויים. כאשר נודע

למר ש' אבני ז"ל שאני גר במושב תרום. הוא אמר לי: אני רוצה לשאול

אותך משהו. גרת בתרום, התחתנת, באיזה בית אחה גר? עניתי לו: בבית

שכור. אסור לי לטעת עצי פרי. הוא אמר לי: אל תוותרו, "דופקים" אתכם,

אתם צריכים לדרוש. כאשר קבלנו את הבתים אמרו לנו: אתם תהיו חוטבי

עצים ושואבי מים. אתם תהיו בעדיפות שניה.

המשפחה שלך שם? יש לך שם הורים?

אבא בא מתימן יחד עם ההורים האלה.

הוא עלה לקרקע כשנת 1950, הוליד אותי

שם. אני לא הבן הראשון. אחי החורג יהיה הבן היורש.

בעצם הבעיה היא במשפחה.

המשק של האבא עובר לבן אחד.

עקיבא נוף אומר בן ממשיך ובן יורש.

הבן הממשיך הוא הבן היורש.

אותו אחד.

עקיבא טעה. לפי דברי עקיבא נוף

יש שני בנים. אז יש אחד. עכשו

נעבור לבנים הממשיכים.

אני מאד מצטער שבהזמנה שקבלנו ממזכירת

ועדת הפנים לא הודיעה שצריך להביא

עורך-דין. כי גם לנו יש עורך-דין וזה פגם. מופיע עודך-דין מכובד שהוא

היה חבר כנסת הרבה שנים, כולם מסבירים לו פנים. קצת קשה להתמודד אתו

על יד השולחן הזה.

לאף אחד לא מודיעים ואומרים שצריך

להביא עורך~דין. אבל מאחר ובאו אנשים

עם עורך~דין, מאחר והחוק מאפשר זאת, איני יכול למנוע את זה. החוק

הוא מעל כולם. במקרה אני זוכר את הסעיף לפיו מותר לעורך-דין להופיע.

כך שזה לא היה מתוכנן. מכיוון שהוא הופיע, אין לי ברירה, אני חייב

לקבל אותו.

אני מצטער שהבעיה הזאת הועלתה בצורה

הזאת. כי בסך הכל אפשר לומר שמושב

תרום הוא אחד המושבים הטובים ביותר. כשאנחנו קוראים מה קורה במדינה

למושבי מצוקה, מושב תרום הוא אחה הדוגמאות היפות שמדינת-ישראל יכולה

להתפאר בה. המושב הצליח להגיע במשך השנים האלה למצב שהוא נושא את

עצמו. הוא כבר לא תלוי בסוכנות היהודית. הוא לא תלוי במשדד החקלאות.

לכן, לפי דעתי, תאור הנושא הזה קצת מוטעה ולא כל כך בזדון.



ע' צדוק; אני מוקיר את חבר הכנסת לשעבר עקיבא

נוף. הוא לא מכיר את הנושא. הוא לא בא

לוועד המושב לשאול את השאלות.

ע" נוף; סליחה, אני פניתי.

היו "ר ד' שילנסקי; בקשתי מכולם לגשת בצורה עניינית לנושא.

עניינית. אבל בלי הרקע אי-אפשר.

היו"ר ד' שילנסקי; אולי תעלה את הבעיה בצורה יבשה?

אני אעלה אותה, כי אני בטוח שהבעיה אינה

חוק יבש. לכן אני רוצה לתת את הרקע,

היו"ר ד' שילנסקי; אני מבקש בלי רקע ולענין.

מוברחים לתת את הרקע.

אני מאד מצטער, מכיוון שבדבריך חלקת

שבח רב לדברי עקיבא נוף, אני חולק

על הדברים של ו .

ב' שליטא; לא מדברים עכשו על עקיבא. מדברים על

הנושא.

אני לא מכיר לא אותך ולא את אף אחד.

בפעט הראשונה אני שומע את הנושא הזה.

אין לי נטיה לאף אחד. אני רוצה לפתור אח הבעיה. אם רוצים לפתור את

הבעיה באופן ענייני, קבל את זה ברוח סובה.

מושב תרום הוא מושב שנוסד בשנת 1950.

הוא היה הדבה שנים כפר עבודה ורק

בשנה 1960 הוא הוכר כמושב עובדים ונקבע לו תקן על-ידי מינהל התכנון

החקלאי. שם קובעים כמה יחידות משקיות המושב יכול להיות. הוא היה 60.

בסוף שנח 1970 היחה מגמה להדחיב ישובים ואנחנו ביניהם, מתוך ראית

הצורך בקהילה גדולה. בקשנו וגם היום אנחנו פונים ומבקשים שהמושב

שלנו יהיה 120-100 יחידות, כי אנחנו מעוניינים בבנים האלה. הם טובים

לנו, הם חלק מאתנו. זה גיסי והשני חתני. אין בינינו ויכוח. הויכוח

הוא המגבלות האובייקטיביות שישנן בנושא מושב עובדים. מושב עובדים

במדינת-ישראל, יש לו תקנונים. אני לא יודע אם הם טובים. לא אני

קבעתי אותם. היו כאלה שקבעו יחידות משקיות כאלה וקבעו שרק בן אחד

מכל המשפחה יכול להשאר במושב. לכן הטענה היא לא כלפינו, היא כלפי

כל העם. גם לי יש שני בנים. אחד הלך להתיישבות חדשה והשני מחפש את

דרכו. יש עוד 40 כאלה.

בשנים 1970-1975 עשינו רה-תכנון

בעזרת משרד החקלאות ושינינו את פני המושב. הבתים הישנים נהרסו ונבנו

חדשים. בתוכם נבנו עוד 20. הרעיון היה שאותם בתים ישמשו לשני דברים;

אחד, לבעלי מקצוע שהמושב זקוק להם; והשני לאפשר לכל זוג שמתחתן במושב

מחנה מעבר. עד שהוא יסתדר לתת לו דיור, והם לא ישנים כפי שאומר

עקיבא נוף. הם חדשים. בנינו אותם ושלמנו עבורם. הם רכוש של כל 64 האלה.



בי שליטא; כמה דירות כאלה יש?

ע' צדוק; 19.

בי שליטא; כולן מאוכלסות?

עי צדוק; כולן מאוכלסות.

צי יסעור; אמרת 60, למה צמתו 4?

עי צדוק; בקשנו 80. מינהל התכנון אישר 4. לא

הלכנו ואמרנו כפי שהיה כתוב; יש

גטו בתרום. זה פרת של התיישבות. לכן הבנים שלנו רוצים להשאר במושב.

מכל הבתינות הרמה היא גבוהה.

נוסף לזה, יש מגבלה של המינהל, של

הסוכנות בזמנו כאשר היא היתה עוד בעלת הבית, שבית כזה שהוא על תוזה

תכירה נתלתי, אי-אפשר למסור אותו לאף אתד אתר. אנתנו נהגנו לפי כל

הכללים והתוקים של מדינת-ישראל. אלא מה קרה? קרה דבר כזה, מאתר והוא

גיסי, השני בן של תותני, השלישי בן של חברים שגרים 35 שנה, נוצר מצב

שהיו אפילו צווי פינוי מכיוון שהתברים לא רצו לתתוס על חוזה. בכל זאת

אמרנו; לא נלתם בתוכנו. לא נבצע את צו הפינוי. אבל יש סדר בעולם.

יש בעלות תוקית. אי-אפשר לייעץ להם; אל תתתמו. אמרנו; יש בעיה ציבורית,

חברתית. אמרנו; יש תנועה, לכו לתנועה.

דמיהשכירות שלהט בשנת תשמ"ד הס 2,700 שקל

לחודש. תגידו לי, זה סביר? תראו איזה גזלנים.

לגבי הטענה השניה, אמצעי הייצור שקיבל

מושב תרום אינם מספיקים לפרנס היום 30% מהישוב, עובדה היא שרובם

עובדים בעבודות חוץ כדי להשלים את הפרנסה. זה המצב בכל מדינת-ישראל.

לכן הטענה של 27, אין לה משמעות. זה מה שהיה וזה מה שנתנו בהתאם

להחלטת מינהל התכנון החקלאי. האם אתם תושבים שאין לנו תביעה? יש תביעה.

אבל רשומים עוד הרבה ישובים.

הבעיה אינה בעיה שלנו. זה כבר לא עסק

של שנה אתת. זה 3 שנים. אמרתי לשרי החקלאות הקודמים; תאשרו לנו יחידות

נוספות; תאשרו לנו אמצעי ייצור נוספים באותו יחס, אנחנו מעוניינים

לקלוט, אנתנו מעוניינים בחיי תרבות, אנחנו מעוניינים שיהיה לנו גן

ילדים. אבל זו לא בעיה של מושב תרום.

לכן הבעיה אינה חוקית ואינה משפטית,

כי הדברים ברורים מבחינה משפטית. זה הגיע לפסק-דין, אמרתי וחזרתי בזמנו

שהארבעה האלה לא ניתנו לגביר המושב. במקרה הם היו בתור והתחתנו.

בי שליטא; מדוע לאחד מהארבעה האלה יש קרבה לאחד

מחברי הוועד?

לא.

צי יסעוד; כן.

אז לא הייתי חבר ועד.



ע' צדו ק; להיפך, אם מישהו הגדיר: יש חמולה

שלטת, אז הרב רמארי וזכריה עצמי,

מבחינת מגהיגות, אלה המנהיגות. התקבלו שניים מעדה שהיא קטנה מאד.

יש 12 משפחות קוצ'ינים והשאר כולם תימנים. התקבלו דווקא שני

קוצ'ינים ושניים אהרים שהם לא מהמשפחות השלטות. זו אפליה? לא.

זה במקרה, הם היו הראשונים שהתחתנו. איתרע מזלו של גיסי, לא היו

יותר יחידות חקלאיות, אז אישרו לו לגרר במושב. מתוך 12 האלה,

לפחות ל-8 יש דירות. הם קבלו כסף ממשרד השיכון וקנו דירות במקומות

אחרים. עינני לא צרה. אבל לטעון על קיפוח, איזה טעם.

היו"ר ד' שילנסקי; האם לרשם האגודות השיתופיות יש מה

להגיד בנושא הזה?

בנושא הזה אין מה לומר לרשם, מאחר

וכל מי שהתקבל כחבר מושב הוא התקבל

לפי הוראות התקנון. במידה ויוחלט על הגדלת יחידות המשק ל-80

ויהיו אנשים מתאימים שלא יתקבלו, אז נכנס לתמונה. בינתיים אין

הגדלה.

בשום פנים לא. קבלו ארבעה בתרמית

על חשבוננו בלי תוספת והמושב התחייב

לא לבקש תוספת. הם עשו איפה ואיפה. הם אמרו שאין תוספות. איך קבלתם

ארבעה?לפי אותהמכסה, לפי אותו קריטריון, קבלו אותי.

אולי נשמע איך היה לגבי הארבעה?

מה שידוע לי, לגבי הארבעה הם קבלו את

אישור הסוכנות היהודית והתנועה

המיישבת. הם הגישו בקשה על-פי הוראות התקנון והתקבלו חברים באסיפה

כללית.

יש לי שאלה מוקדמת. אולי אל תתנו לזה

תשובה במקום. אני מבין שהבעיה יוצרת

פילוג בין המשפחות. לפעמים הלב של האב נקרע. יש לו בן אחד בצד הזה

ובן אחד בצד האחר. אני מבין שרב הישוב נמצא פח. גם לו יש דעה.

הרי לפתרון לא נגיע. אנחנו לא בית משפט. אנחנו רק יכולים לתת המלצ

להביע דעה. אני רואה שעורכי-הדין התפרנסו ממולם. יש פסקי-דין וב????.

הקיים יכולים להיות הרבה פסקי-דין. אני שואל, מה דעתכם שכל

הצדדים כולל הגופים הממשלתיים יגיעו להסכמה שכל הסכסוך הזה יימסר

לידייס של כורר אחד בלבד? זרקתי לחלל מח7יבה. לא צרייך לתת עליה

תשובה בשלב זה.

אני חושב שאם כ1;ר התכנסנו, כל מי שיש

לו מה לומר, צריך לומר ולהשתחרר

מהמועקה. אי אחד לא מתבזה כאן. מה שיטריד אותי זה 17יש בעיה ואף אחל-

לא מוכן להתמורד איחה. טוב שהוועדה שומעת את הדברים. שני חברי

ועדה, נראה להם שהפתרון הטוב ביותר הוא אדם אחד נבון, בורד שיחליט.



ד' קרישפין; קודם כל אני רוצה לומר, ההתייחסות

הכללית היא טובה לתרום ולמושבים

אחרים. מינהל מקרקעי ישראל מחכיר קרקעות למושבים וקיבוצים לפי

מספר הנחלות שנקבע לאותו ישוב. המסטר של הנחלות נקבע על-ירי

מינהל התכנון החקלאי ורשות התכנון החקלאי, לא על-ידי מינהל

מקרקעי ישראל.

נחלה זה לא רק קרקע. כשמחליטים כמה

נחלות יהיו בישוב, צריך לתת עבורה וקיום לחקלאי. פרט לקרקע, חקלאי

צריך לקבל מכסת מים ואמצעי ייצור אחרים, אם זה עופות או שטחים

לנטיעה.

לגבי נחלה, לפי מה שנהוג במינהל

ולפי החלטות. במינהל מקרקעי ישראל, נחלה ניתנת להעברה רק לבן אחר

של מתיישב, ואין דבר כזה שניתנת נחלה לבן אחד ולבן שני ניתן מגרש

בניה. כאן הוסבר בוועדה כאילו בכל מושב, בעל נחלה רשאי לקבוע בן

אחד ועומדים להקים בית שני באותה נחלה וכאילו בן שני של אותה

משפחה זכאי לקבל מהמינהל מגרש. מה כן? בכל מושב, פרט לבתי נחלות

יש אנשים שמועסקים על-ידי המושב, נותני שירותים: מנהל חשבונות,

מורה, מנהל מוסך. לכן מינהל מקרקעי ישראל מאפשר גם הקמת בתים

מהסוג הזה שהם מכונים; בתי מגורים לבעלי מקצוע. אם כי בפועל יכול

להיות שגרים שם אנשים לאו דווקא שנותנים שירות ישיר למושב. מינהל

מקרקעי ישראל עומד על כך שהבתים האלה הם רכוש של האגודה והאגודה

רשאית להשכיר אותם. בדרך כלל מקובל סדר גודל של 20%. אס יש

100 נחלות, סדר גודל של 20% מכמות הנחלות מאפשרים לבתים מהסוג

הזה.

הבעיה הזאת של הבנים במושב תרום

הועלתה עוד בשנת 1980-1981. באפריל 1981 פנה עוזר שר החקלאות

למינהל מקרקעי ישראל ואמר ששר החקלאות החליט שלגבי אותם בנים

שהמושב נתן להם אפשרות לגור, בתום שנת שכירות הם יתדשו את החוזה

עם מינהל מקרקעי ישראל ולא דרך המושב. על זה קיבל עוזר שר החקלאות

מכתב ממינהל מקרקעי ישראל שבו מנהל המינהל אומר שהדבר הזה לא ניתן

היות שחוזה החכירה הוא עם האגודה ועם הסוכנות היהודית. ללא הסכמת

שני הגופים האלה, הדבר הזה לא ניתן. מנהל המינהל לא הסתפק בזה,

הוא ביקש שכל הגורמים הנוגעים בדבר יעבירו את הנושא ליועץ המשפטי

לממשלה. קיימנו דיון עם המשנה ליועץ המשפטי לממשלה מר בר-סלע.

הוא שמע את כל הצדדים ויצא סיכום בכתב שנמצא אצל מר ענבר. הסיכום

היה שלא ניתן בנסיגות הקיימות לבצע את מה שאומר שר החקלאות.

בנסיבות האלה, הפתרון שהוא רואה, שבינתיים ימשיכו במצב כפי שהיה

עד אז.

נקודה אחרונה, מושב תרום, מבחינת

מינהל מקרקעי ישראל, על-פי הוראת רשות המינהל לתכנון חקלאי, מתוכנן

ל-64יחירות משק חקלאיות. קביעת המועמדים ליחידות האלה נעשית על-ידי

ועדת קבלה על-פי פרוצדורה שיש שם. המינהל לא מעורב בזה. יתר הבתים

אין להם מעמד של נחלות, אלא בתים שמיועדים לבעלי מקצוע. חיה וראשי

רשויות מינהל התכנון החקלאיות יגדילו את מסטר היחידות באותו מושב,

תהיה קליטה על-פי הנהלים המקובלים והמינהל יתנהג לפי זה. היות שיש

במושבים לעתים בעיות מסוג כזה שצריך למצוא להם פתרון, מינה



שר החקלאות בזמנו ועדה מיוחדת שבה משתתפים נציגי משרד החקלאות, מינהל מקרקעי

ישראל, הסוכנות היהודית ותנועות ההתיישבות. כאשר יש מקרים שסבורים שיש לתת

אפשרות למושבים להקצות מגרשים, שמינהל מקרקעי ישראל יוזכיר מגרשים לא בסטטוס של

נחלה אלא בסלנג של "בנה ביתך", לתת זכות על הקרקע. הוועדה דנה בזה והיא אישרה את

החלטותיה במינהל מקרקעי ישראל. גם במסמך של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה יש סעיף

עם איזכור הדבר הזה. לכן לגבי הרעיון של בוררות וכו', אני לא יודע עד כמה זה

טוב.

יש מכתב. שמ-1977 מושב תרום אינו יותר בטיפול המחלקה להתיישבות, ובתים

לעובדי ציבור אינם בחזקת הסוכנות היהודית, אלא בחזקת האגודה שלה הזכות לאכסנם

כראות עיניה. לכן צריך לשקול אם אנחנו צד בדבר. האפשרות המתבקשת היא להגדיל את

הישוב. גס נושא זה אינו בטיפול שלנו. זה טיפול של מינהל התכנון הוזקלאי.

י י מרגלית;

המבנה המושבי כמות שהוא בנוי על עקרון של קבוצת חקלאים וקבוצת בעלי מקצוע

שצריכים לשרת את הוזקלאים ותפקידם הוא פונקציונאלי כל זמן שממלאים אותו במסגרת

המושבית. בהתחלה, כאשר חודשו המבנים, הקים המשרד מספר יחידות לבעלי מקצוע. אם

אנחנו קוראים לזה עובד ציבור או בעל מקצוע, זה היינו הך. הכוונה היסודית היתה

שכל אותם אנשים שנמצאים במושב, נועדו לשרת את האנשים במושב.

צי יסעור;

19 ישרתו 60? כבוד היו"ר, מטעים אותך.

אני ??????????.?.??? לך כמה לא טוב שאתה שואל שאלת ביניים. אתה מוזמן לשבת. אם

אתה ?????.?????. ממך לא לחזור. מתייחסים אליך יפה ואין כל סיבה שלא תחזיר אותו

הרעיון הוא הקמת מושב, הקמת נוזלות וזקלאיות ובנוסף לכך הקמת יחידות דיור

למספר בעלי מקצוע שישרתו את המושב. בפרקטיקה המעשית בשטח, היו מקרים שלמרות

שנקבעו תקנים שצריכים להיות 10% או 20%, איך זה משנה, מבין הנהלות החקלאיות

לעובדי ציבור או בעלי מקצוע, לעתים נבנו יותר יחידות לבעלי מקצוע או פחות, משנה

מסויימת פסקנו לבנות בתים לבעלי מקצוע. הגענו למסקנה שאין חשיבות לכך שאתו בעל

מקצוע יגור באותו ישוב. אנחנו תובעים שמשרתי המושב יתגוררו במרכזים עירוניים

כאלה ואחדים. לגבי מושב תרום, אני מתאר לעצמי שבאותו מועד שהיה המשרד פעיל, הוא

הקים בלחץ תנועתי מספר מסוים של יחידות לעובדי ציבור. במקור יחידות אלה נועדו

לאנשים שישרתו את המושב. פורמלית הרכוש הזה שנבנה על ידינו נמסר לסוכנות

היהודית. הסוכנות היהודית העבירה אותו לועד המושב שהוא הבעלים של הרכוש הזה.

יכול להיות שהמוסדות - פה אני מתייחס למשרד השיכון ואולי גם הסוכנות היהודית -

לא היו מספיק עירניים למספר יחידות דיור שניתנו לאו דווקא לבעלי מקצוע. הרעיון

של בית לעובד ציבור או בעל מקצוע נועד לשמש תמריץ לאנשים לגור במושב. היום איני

מסוגל להשיב מדוע המערכת שלנו הסכימה להקים 19 יחידות. מכל מקום העקרונות של

הקמת יחידות דיור לבעלי מקצוע או עובדי ציבור לא שונו. זה שוועד המושב עושה

שימוש לא נאות ביחידות הדיור האלה, וכוונתי שהוא הלך והכניס בנים למגורים, הם לא

אנצל את היחידות האלה פרק זמן מסוים שתשמשנה כפי שנמסר

מחנה מעבר - יתכן.



נראה לי שיש פה יותר תהום של סכסוך בין קבוצת אנשים. לפחות למשרד השיכון

אין מעמד ויכולת להתמודד בנושא הזה. אני גם מעריך שלדשם האגודות השיתופיות אין

מעמד. אני חייב לציין שלמינהל מקרקעי ישראל אין מעמד בתחום הזה. האם ההיבט

הציבורי של המבנה המושבי הוא נכון או לא נכון, זו סוגיה של מדינת-ישראל.

חי נדיבי;

אני חושב שמכל המסובים כאן, אני הקדשתי עשרות שעות עבודה לטיפול בנושא הזה.

לכן היה לי קצת קשה להתאפק כאשר נאמרים דברים מחוסר ידיעה. מ-976 1 אני מספל

בנושא הזה. אני מספל בנושא הזה מסיבה אחת, הבנים האלה בקשו. מחובתי לדאוג שיהיה

שקט בישוב ולנהוג על-פי התקנון.

אני חייב להבהיר את הנושא של הגדלת מספר היחידות במושב תרום. עד 1976, משרד

החקלאות יחסית היה ליברלי. כאשר המושב ביקש להגדיל את מספר היהירות, שהיה כ-60,

עד 80 יחידות, משרד החקלאות אישר יחידות בודדות, עד 5. מ- 1976 ביקש שר החקלאות

לא להגדיל יחידות כי מצב החקלאות היה רע. רוב שרי החקלאות היו בעד לא להגדיל

מספר יחידות חקלאיות. מאז 1976, לאחר המקרה של תרום, היה מקרה אחד בודד של יחידה

וזקלאית אחת שרק שר החקלאות רשאי לחתום על זה.

נניח ששר החקלאות, במקרה יוצא מן הכלל, בהתחשב בשלום בית, היה מאשר?

חי נדיבי;

אנחנו היינו בעד הגדלה של עד 80 יחידות.

היו"ר ד' שילנסקי!

האם היית בעד זה שהאנשים האלה יהיו האנשים שיושבים כבד בדידות?

חי נדיבי;

אנחנו בעד הגדלה בכל ההתיישבות המושבית עד 80 יחידות כולל מושב תרום בתנאי

שהאסיפה הכללית של המושב מחליטה על כך. אין לשום גורם חצוני פרט לאסיפה הכללית

אפשרות להחליס. כאשר המושב מבקש וישנם גורמי ייצור ואמצעי ייצור, אנחנו בעד זה

בעקרון בכל מושב כולל מושב תרום. הפרוצדורה היא שהמושב מחליט באסיפה כללית,

הענין מובא למינהל ובתכנון החקלאי, אנחנו מתבקשים לחוות דעה. משרד החקלאות קבע

שהוא אינו מסכים להגדיל, רק במקרים מאד חריגים, בגלל המצב היום.

כאשר השאלה הזאת הננעוררה, שאלתי את הבנים האלה אם הם רוצים שנספל בענין

הזה. כתנועה אנחנו חשים מחוייבות. לצערי הרב התשובה היא כן כן ואין לנו יכולת

לספל .לפני כחודשיים באה אלי משלחת. אמרתי להם; אתם אומרים שאתם צודקים. אני

שמעתי את המושב והנהלת האגודה טוענת שהיא צודקת. אם אתם רוצים שאנחנו כתנועה

נכנס לענין הזה, בתנאי אחד, שזה יהיה לפי תקנון המושב בבוררות זבל"א. אמרו לי:

ניתן לך תשובה. באתי לועד המושב לפני חודשיים, אמרו לי: אנחנו לא מוכנים לזה.

אם מישהו מההורים שלהם יבקש בוררות, אתם תהיו חייבים לעשות את זה.

אבל אני מבקש לעשות את זה בשכנוע. בישיבה השניה, ועד המושב הסכים ללכת לבוררות.

זו האפשרות היחידה שמישהו מסוגל לעזור לכם. לפני כמה ימים

אנחנו לבוררות לא הולכים. אתם צריכים לסדר לנו מה שאנחנו מבקשים.

אני חושב שיש לבקש את מי שגוררים אותנו ומבזבזים את זמננו, קודם כל בתוך הישוב.

אין לנו כמעס ישובים כמו מושב תדום. זו פנינה בהתיישבות שלנו. הם נענו לנו לאחר

לחצים.



מה טוענים החברים במושב?

רק להם יש בנים? גם לנו יש

בנים. האפשרות היהירה שהיתה בפני היא להקים וערה בלי שתהיינה

אני לא רוצה ללכת בררך הזאת. לפני שבוע קבלתי

מרב המושב שהוא נמצא בצר אחר חשובה סופית: אנחנו לא הולכים לבוררות.

הסכמנו שאתה תהיה בורר.

נאמר לי: אם אהד, תהיה בורר,

לי לא

נוח למנות את עצמי כבורר. אבל אם זו תהיה הבעיה, אמרתי, אני מוכן

לתת רשימת אנשים, אם תפסלו מישהו, אני מקבל את זה מראש. אבל בעקרון

תקבלו את זה.

אני רוצה להתייחס לרבריו של מר נוף.

האם עקיבא נוף עורך-רין שלכם? נאמר לי

לא. נאמר כאן שאני נתתי תשובה שאני לא מסכים לעורך-רין שהוא

לא תבר המפר"ל. מעולם לא התייחסתי לזה.

אני מציע לכל אלה שיושבים כאן

לקבל את מה שהצעתי להם, לקיים וערה בוררות של שלושה. היות שזו בעיה

עקרונית, לא הייתי רוצה בבורר אחר.

אני מבין שאלה שלא טוענים, לא

הסכימו לבוררות. אני רואה

שקלענו לרעת הכמים. לא ירענו שגם אתה הצעת בוררות. אבל אם נשכנע

אותם לקבל בוררות זבל"א או בוררות יחיר, תקבלו את זה?

איני מבין מה תהיה סמכות הבורר.

מאחר והחברים הגרים בשכונים

אינם חברי האגודה, הם לא יכולים להיות צר לבוררות אלא אם הוריהם

ידרשו את הבוררות מהאגודה.

דבר שני, אם הבורר יחליט על

הגדלת מספר יחידות המשק, הרי זה לא יחייב את רשות התכנון.

דבר שלישי, אם ה????????? יחליט להל",

את אמצעי הייצור במקום בין 64 ל-80, זה לא יחייב את כלל חברי האגורה,

כי אמצעי הייצור שייכים לחברי האגורה. לכן אני לא רואה פתרון על-ירי

החלטת הבורר. אני חושב שההמלצה הטובה ביותר היא פניה למרכז התכנון

שהוא יגריל את מספר יחירות המשק מ-64 ל-80.

אני מורה על הערתך נרמה לי

שכולנו היינו ערים לזה, כאשר

תהיה הסכמה, אנחנו ניעזר בידע השיפוטי המיותר של רשם האגודות

השיתופיות.

רשות הדיבור לרב דמארי שהוא

רב המושב וגם נציג ההורים.



הרב ש' דמארי; אני רוצה להעיר לגבי מה ששמעתי כאן,

החבר עזריאל צרוק הבטיח לנו לפני

שנחיים, יתכן וזה היה ענין של בחירוח, להוסיף עוד 6 משפחות שיהיו

כ-70 משפחות. הוא הבטיח בתקיעה כף לטפל בזה. חדשיים חכיתי לו, לא

קבלתי ממנו אפילו תשובה שלילית. בהתיישבות לידינו איז בעיות.

במושב אשתאול היו 50 יחידות והיום למעלה מ-80. כולם קבלו מאותה

עוגה. מושב שני, בקוע, בנו להם שיכון נפרד והס חברים מלאיט כמו

כל החברים הותיקים. אותו דבר במושב צלפון שהוא נמצא במרחק 3 ק"מ

מאתנו. אפילו הבתים שבנו למורים במושב מתתיהו, נתנו אותם לבנים

והם חברים. רק למושב של הפועל המזרחי אין מכסות ולישובים אחרים

ששייכים לתנועת המושבים יש מכסות. האם זו לא אפליה? שורש האפליה

הוא הועד בעצמו. הוא לא רוצה לקבל את הבחורים שלנו. אנחנו היינו

יכולים לבוא לידי פתרון. הלכנו למר נדיבי והתחננו: תפתרו את הבעיה

בצורה מכובדת. אבחנו לא רוצים עורך-דין. אני מייסד המושב. אני ישבתי

שש שנים כמזכיר, כרב, כשוחט ומוהל. לולא אני, המושב לא היה קיים.

השארתי מושב מסודר. כעת הם נגדי.

פנינו אליכם. אני מקווה שתשימו לב

לסבל הילדים שלנו. הם סוג בי. אני חושב שיש צדק בעולם. שמחתי לשמוע

את תשובתו של רשם ואגודות השיתופיות, אם הם יאשרו שיש מקום וכולם

רוצים לתת, הבעיה היא בכפר עצמו. הם לא רוצים חדשים.

היו"ר ד' שילנסקי; אני רוצה שנרשום לפנינו שני דברים

שהצענו. נושא אחד, שיש הסכמה

של ועד המושב והתנועה המיישבת באמצעות מר נדיבי להגדלה רק אם תהיה

הסכמה של הרשויות המתאימות. הם מסכימים ל-80 נחלות.

דבר נוסף, שיש הסכמה עקרונית של כולם

לבוררות בצורה זו אד אחרת כדי לגמור את הסכסוכים.

אני מוכרח לומר שהתרשמתי מכל הנפשות

הפועלות, גם מהבחורים האלה שנאחזים

באדמתם ורוצים להתיישב במושב הוריהם. זה רק לברכה. התרשמתי גם

מיו"ר ועד המושב שבבהידות רבה הבהיר את הדברים. בלי ספק הרמה של

המושב היא גבוהה. מר נדיבי רק הוסיף על זה ואמר שזה אחד המושבים

הפורחים של התנועה.

אם זה לא היה כך, הם לא היו נאבקים.

ב' שליטא; אני תומך במה שאמר היו"ר, פניה

למרכז התכנון להגדיל אח יחידות

המושב, זה בבחינת מתן אספרין לאדם חולה סרטן, משום שאני לא רואה

את הדבר הזה בר סיכוי-היום עם חוסר התקציב. אפילו אם יש תקציב,

זה עסק לשנים רבות. לכן צריך לעשות משהו ביניים. הענין הזה של

הרחבה חקלאית, מקובלת על כולנו, הלוואי אמן. יש כאן דברים שגולשים

לעבר דמותו של המושב בישראל, איך הוא צריך להיראות. אני חושב שהיטיב

להגדיר את זה יוסי מרגלית, ראש המינהל הכפרי, זו בעיה עקרונית,

השקפתי האישית היא בעד אפשרות של בניה לבנים במושבים, כל הענין הזה

של שמירת המושב כעין אחוזה שאסור להרחיב אותה ואסור לתת, זר לי

לחלוטין, המושב צודק בעקרון של התפיסה שאי-אפשר להכניס למסגרת

החקלאית המושביח אנשים בלי סוף. באיזשהו מקום מישהו צריך להיות

אחרון, צריך לבדוק אס הארבעה האלה התקבלו כדין או לא, אבל באיזשהו מקום

יש סכר. המושב לא יכול לקבל חברים בלי סוף. יש גם אמצעי ייצור

שאי-אפשר לחלק אותם בלי סוף, אם הגורמים המיישבים קבעו שלמושב

הזה יש 35 דונם ליחידה, אז יש 35 דונם ליחידה. צריכה להיות

מכסח קרקעי שהיא בסיס לאפשרות מחיה והכוונה היא באמת שהאנשים

ימצאו את מחייתם מאותה קרקע. זהו דבר סגור.

אבל יש דבר אחר. ישנן 12 יחידות

דיור שהבחורים האלה גרים בהן, אדוני, יו"ר הוועד, אתם לא תוכלו

להחזיק את הבחורים האלה כווסלים, כסלאמס, כאנשים מסוג בי בישוב

הזה, בהחלמת ביניים הוועדה צריכה להמליץ באופן תקיף ביותר שהבחורים

האלה יקבלו רשות לבנות ולהוסיף ליחידות בהן הם גרים. אחר-כך נברוק

עם מרכז התכנון אפשרות של הרחבה חקלאית. אם תהיה אפשרות להרחבה

חקלאית, הם הראשונים. אבל בינתיים להשאיר אותם בדירה של 54 מ"ר

ולא לאפשר להם לבנות? בינתיים הדירות האלה שייכות לוועד. תנו לאנשים

האלה אפשרית מכיסם ובסיוע משרד השיכון להרחיב את בתיהם. איך אפשר

להשאיר אותם במעמד כזה? יכול להיות שאמצעי ייצור אתם לא יכולים לתת

להם. יש לישוב כך וכך מים, כך וכך קרקע, הוא לא יכול להקציב מזה.

הבחורים האלה גרים עם ילדים. אני מבקש שמחר בבוקר תתנו להם מבחינת התקנון

רשיון להרחיב את בתיהם כדי שהם יוכלו לגור כבני אדם.

ע' סולודר; אני מבינה שאנחנו פה עדים

לטרגדיה.כפי שמתואר, זה

??????????? כ ר ים הפורח ים. אני מתארת לי שזה משום ששמרו על הענין הזה

שליל משפחה יהיו אמצעי קיום וייצור, רוצים להגדיל את הכפר אבל

כ???????? על~ידי חוקה. אני יודעת על לא מעט טרגדיות במושבים בגלל

ההחלטה הזאת, אבל היא החלטה תנועתית. המושב שייך לתנועה מיישבת

ולבל הו. רעה מיישבת יש החוקים והנהלים שלה. לא הייתי נכנסת ומשנה

את הנהלים של המושבים. היינו עדים לכך שדווקא בשנים האחרונות,

בתנועת המושבים החילוניים וגם במושבי עובדים יש בעיות, אני מכידה

שכנים שלי במושבי ירדנה ובית-י ו סף, הבנ ים רוצים להתיישב, אבל רק

בן אחד יכול להתיישב. נשאלת השאלה, מי יכול לשנות? אני לא הייתי

לוקחת על עצמי אחריות,שוועדת הכנסת תמליץ בלי שהיא יודעת את

הענין.

שמענו מיוסי מרגלית שהענין של

בתים לעובדי ציבור לא עובד. האנשים האלה, שתפקידם לתת שירותים,

הם יכולים לחיות במרכז עירוני על יד המושב. אני רוצה להזכיר

לפני שנה היינו בחיספין שבגולן שהוא מרכז קהילתי שצריך לתת

שירותים למושבי האזור ואנשי המקצוע לא גרים בתוך הישובים. גס

שם יש בעיות. בעיות לא חסרות.

לא הספקתי לשמוע את עקיבא נוף

כי אחרתי. אבל שמעתי את יו"ר הוועד ואת מר יסעור וזה בתוך המשפחה,

באמת בתוך המשפחה נקלענו לזה. לפי דעתי מה שאנחנו יכולים לעשות זוז

להמליץ או שתתנו את זה לבוררות, או הדבר חייב להשאר בתוך התנועה

המיישבת. לא הייתי מצטרפת להכרזה של חה"כ שליטא, מחר תבנו,

החוק אומר לא לבנות או אומר, בשביל אישור בניה לבתים האלה צריך

עוד כמה דברים.



ב' שליטא; אמרתי לא בהתאם לחוק?

ע' סולודר ; שמענו כאן השתלשלות של בירורים

וניסו לפתור את הבעיה. אז

הדברים לא כל כך חלקים.

צ' יסעור; אריק שרון אישר תוספת של

16 יחידות, הם לא רצו לאשר.

ע' סולודר; בדרך כלל לוועד יש חוקה משלו

והוא נבחר בהליכים דמוקרטיים.

מה לעשות? יש תמיד רוב ומעוט ולמעוט תמיד תהיה הרגשה שהוא לא הגיע

למיצוי, אני מתארת לי שכולם רוצים בהרחבת הישוב, אנחנו יכולים

להמליץ ללכת לבוררות כזאת או אחרת, אמנם נאמר כאן, נגיד שתהיה

בוררות והיא- תמליץ, אז מה יהיה עם משרד החקלאות ומינהל מקרקעי

ישראל. אנחנו יכולים להמליץ לגופים הממשלתי ים, בגלל הטרגדיה

המיוחדת הזאת, שהם יגיעו בבוררות לסיכום ברוח הדברים שכאן נשמע,

מ' גלזר-תעסה; אני חושב שכל חוק שנחוק, הוא

נחוק על-ידי בני אדם לרווחת

החברה, אם ברבות הימים החוק לא לרווחת החברה, הרי בידי האדם

לשנות את החוקים. אני חושבת שכאן המקום לבדוק את הדברים שהיו מתאימים

בשנות ה-50 וה-60 ואינם מתאימים לאוכלוסיה שגדלה בישראל. כנסת ישראל

היא בית מחוקקים. אולי צריכה להיות יוזמה של ועדת הפנים שתפתור

בעיות שהן מעיקות על הרבה מגזרים, שמעתי מפי הרב דמארי שהיו דברים

מעולם. היו מושבים בשכנות להם שפתרו בהם את הבעיה, אני חושבת

שצריך לבוא ברבדים עם האגודה של אותו מושב, אני בטוחה שהיא יודעת

אח החוקים ואת הפרשנויות ומה שנאמר בין השיטין. השאלה היא איר

מיישמים אותם,

אני יודעת שיש משקעים אישיים בחבר;.

אנושית, כולנו בני אדם ויכול להיות שיש משקעים אישיים, אין דבר יותר

גרוע ממשקעים אישיים,

אין משקעים אישיים, אין שנאת

חינם, תאמרי לנו לאן לפנות,

נפנה,

מ' גלזר-תעסה; כאן שמעתי מפי יוסי מרגלית על

20% . שמעתי על 19בתים לבעלי מקצוע

מוכרים, כאן הבתים מהווים 33% . יש לי כאן שאלה, על 60 יחידות,

תוספת של כ20% זה 3% . גם זה דורש הבהרה.

דבר נוסף, אני רוצה לומר לכם,

רבותי, החיים עושים אוו שלהם, היום זה למעלה, מחר הוא למטה, בשבוע

שעבר דנו על טרגדיה של אנשים שמוכרים את המשקים לבני דודנו ונשארים

אנשים ללא אדמה, כמה שהמושב יהיה יפה, יכולים להיות בקיעים שיובילו

לדברים לא טובים. אני קוראת לבם כאדם שרוצה בטובת עם ישראל, אנחנו

בתוכנו לא משלימים עם דברים חומריים שהיום הם כאן ומחר שם, אתם

צריכים למצוא את הדרך בהיררכיה שקובעת. תתחשבו במה שיהיה בעתיד,

רק האמונה שצריך לעשות את המעשה הטוב והנכון, זה מה שנותר לארס,

אני בער בוררות שיש לה שיניים, צריך להאמין באמת ביושרו, בשכלו

ובטוב לבו של הארס.

קודם כל אני בער מציאת

פתרונות, אגב, זה לא המושב

היחירי שיש בו בעיות. זו לא התנועה היהירה שבה מצויות בעיות,

יחד עם זה אני שמח שבנים רוצים להכות שורשים בקרקע ולהשתקע,

נדמה לי שבאן נמצא פתרון

מעשי. אם תהיה בוררות כזאת או אתרת והנושא ימצא את פתרונו גם

לגבי ועד המושב וגם הבנים ישתלבו במסגרת המושב - אני מברך על זה,

אני חושב שלא יהיה טעם להתיישבות כזאת אם לא יובטחו גורמי היצור

ואמצעי הייצור למתיישבים החרשים, לפי רעתי אם לא תובטח משבצת

קרקע נוספת ולא תובטח מכסת מים או מכסות ייצור, אני לא יודע

באיזה ענפים המושב עוסק-, אם זה לול, פטימים, בכל התחומים האלה

יש מכסות של המועצות למיניהן, לכן אני מבקש במקביל לפניה הזאת

אל הצדדים להידבר וליישב אח המחלוקת הזאת ברוח טובה

ובהבנה, לפנות אל הגורמים המיישבים שתובטח הפרנסה, אני רוצה

להסביר לחברי הו ויגרה תופעה שיכולה לקרות אם אותה מכסה ואותה

משבצח חחולק במקום ל-64 ל-80 מתיישבים, בטווח הארוך זה ייצור בעיה,

דווקא בגלל בעיה מסוג זה נסגרו משקים, כי המשק הפך להיות לא

רנטבילי.

מ' גלזר-תעסה; כאן הוסיפו אדמה במפורש,

ר' דניאל; את בולעת פתיון,

צ' יסעור; הוא הכניס שטחים בתרמית.

ע' עלי; זה לא שייך לענין,

זה שייך. יש קרקע ל-80 משפחות,

אני רוצה להבהיר את עצמי, אני

בער הסדרת הבעיה, אני בער זה

שהבחורים האלה יקבלו בית ויבנו את ביתם, אני רק מודע לנושא הזה

שכרי להבטיח פרנסה נאותה צריך להבטיח במקביל אמצעי ייצור ומכסות

למיניהם, אם הרברים האלה מובטחים, אררבא אין ויכוח, אם הם לא

מובטחים, אני מבקש מהתנועה המיישבת ומגורמים שמתכננים את הענין

הזה, להבטיח את הנושא הזה, אחרת נעשה להם שירות רב.

אני שמח לשמוע כאן גם ממר צרוק

וגם ממר בריבי שאם נושא מכסות הייצור יובטח על-ירי גורמי הייצור,

יש להם ענין, לפחות הם הכריזו כך, לכן כל הטעונים האחרים, חבל

להתעסק בדברים שהם בשוליים,



צ' יסעור; אין לנו זכות לבחור ולהיבחר. זו זכוה

יסודית, אט היתה לי זכות לבחור, הוא

לא היה מדבר כך,

ע' עלי; הזכות לבחור ולהיבחר תינתז לך ברגע

שתהיה חבר האגודה, האגודה היא מוסד

כלכלי, היא לא רק רשות מוניציפאלית, לכן צריך להבהיר את זה, אני

חושב.שלפעמים אתם שוכחים את העיקר מתוך התלהבות יתר ונתפסים בטפל,

אני שמח לראות שיש נכונות למצוא

פתרון, אני מציע שבצד הנכונות הזאת יובטחו אמצעי הייצור,

מ' וירשובסקי; אני חושב שזו בעיה עקרונית. היא לא

מבעיות של ועדת הפנים ואולי לא מבעיות

הכנסת, מה שהטריד אותנו זה שאנשים רצו לומר את הבעיה שלהם, דחו אותם

וסגרו בפניהם.את כל הדלתות, עכשו שמענו פה שזה נמשך שנים, נשיא המדינה,

3 שרי חקלאות ועוד אנשים מכובדים טפלו בנושא הזה, התוצאה היא ששום דבר

לא קרה, לכן טוב היה שבעיה אנושית שצריך להסדיר אותה, באה לכאן ויש

לנו כעת אפשרות להציע פתרון, הפתרון מצידנו צריך להיות: א, באמת

ליישם תוך הסכמה את הבוררות, כאן צריך להיות ברור שזו לא בוררות

נכפית, ב, שתהיה פניה אל מוסדות התכנון שהבוררות לא תהיה עקרה, אלא

לאפשר לתת להם את הקרקע הנחוצה ולאפשר להם לחיות במקום, אם נעשה את

שני הדברים האלה, אני חושב שעשינו דבר טוב, למצוא פתרון לבעיה שאולי

קיימת במקומות אחרים אבל היא לא מטרידה אותנו, אולי הכנסת צריכה לדון

על זכויות הפרט בתוך המושב, אבל לא כאן, אנחנו מצאנו אפשרות לעשות את

המכסימום בלי לסכן את עבודת הכנסת, בלי להתערב בפעולות של הגופים

המיישבים ומתוך נכונות לעזור לאנשים שלפי דעתי צריך לעזור להם,

היו"ר ד' שילנסקי; עורך-דין נוף ביקש לומר עוד משפט,

אבל קודם אנחנו נסכם.

קודם כל רשמנו בפרוטוקול את

הנכונות לקיום הבוררות. אני מבין שכל חברי הכנסת שדברו, תמכו בזה.

אנחנו גם שמחים שהצדדים נענו לפניה הזאת, אני מציע שנבקש מהיועץ

. המשפטי של הכנסת שהוא גם היועץ המשפטי של הוועדה לנסח את שטר

הבוררות יחד עם חבר-הכנסת וירשובסקי שהוא העלה את הנושא הזה

בוועדה ויחד עם חבר-הכנסת עלי שהוא בן מושב ומבין אח בעיה המושבים,

היות שהנסוח המשפטי הוא מסובך, אנחנו נקציב לזה שבוע ימים ובעוד

שבוע ימים, אן יותר נכון אתה תתקשר ותתאם את הזמן, אנחנו נזמין

את יו"ר הוועד, אנחנו נזמין אדם אחד שיהיה לו יפוי כח מטעם 12

המשפחות האלה ויכול לחתום בשמם על שטר הבוררות. נבקש מנציג

התנועה המיישבת להופיע.

אני מציע שנשלח להם על דף את העקרונות

לשטר הבוררות כפי שנראה לנו, והם

יחתמו לנו, אני לא חושב שאנחנו צריכים להיות חלק מחתימת כל מסמך.

החלק הראשון שאמרת, בסדר, מעבר לזה, שנעשה פה טכם חתימה, אני לא

יודע אם זה נחוץ.

אני אולי מערבב תחום נסיין נוסף.

אני יודע שההצעה שהצעתי היא טובה

ובשבילנו נוחה, אבל אני מאד בספק אם השטר ייחתם, בו בזמן שאני

משוכנע שאם יהיו חילוקי דעות ויבואו אל היועץ המשפטי, השטר ייחתם,

ההצעה שלי היא, תאבות שהם חברים

באגודה, הם שיתבעו את הבוררות

מהוועד והוא חייב למנות את הבורר, אין צורך לחתום על שטר בוררות,

ע' נוף; הרעיון הוא נכון ואני מודה ליו"ר

ולחברי הו ועדה על האפשרות מזה שנים

לקובה מעשית פניס אל פנים, זה שהנשיא פנה, הוא פנה, מכתבו נשאר

באיזשהו מקום, נעשה צעד אחד קדימה וחשוב וצעד זה יהיה התחלה ולא

סיום.

הצעתי הראשונה בעקבות הדברים -

ואני מקבל את מה שאמרו מר נדיבי ומר צדוק, מר צדוק הוא בשתי

פונקציות, גס ממלא מקום של מר נדיבי וגם חבר ועד המושב -

למצות אה הרצון הטוב וניתן לצדדיט שבוע-שבועיים לנסות לקיים

ביניהם הסדר ללא בוררות, אס במהלך הזמן הזה לא ימצו את האפשרות

של הגעה להסדר מתוך רצון טוב, אז תבוא. הבוררות, מה שמציע

רשם האגודות השיתופיות זה בעצם כניסה מחדש לסבך הביורוקרטיה,

דבר נוסף שצריך לעשות, ע, שהדבר

????????? כך או כך, לא לקבוע עובדות חדשות, דבר אחרון, אני מציע

לוועדה להקים מתוכה ועדת מעקב או שכולה תהיה ועדת מעקב: לבדוק

איך נגמר הענין.

היו"ר די שילנסקי; הוועדה לא תהיה- ועדת מעקב, אנחנו

לא יכולים לעסוק בנושא הזה בוועדת

מעקב אלא אם מישהו מחברי הכנסת יעלה את הנושא הזה מחדש.

חבר-הכנסת וינשטיין אומר שהוא מוכן.

הוא העלה את הרעיון הזה,

היו"ר ד' שילנסקי; דבר שני, כאשר חברי הכנסת חלקו על

דעתי, ניסיתי לשכנע אותם וראיתי

שהם השתכנעו, אבל מאחר שצד אחד מבקש לא לקבל את ההתלטה הזאת על

בוררות. . .

ע' נוף; לא, אני מבקש לקבל את ההחלטה על

בוררות היום, אבל בעוד תקופה

שעדיה הצדדים ינסו להגי-ע להסכמה, הבוררות תהיה יחיד או זבל"א,

ע' צדוק; אני מסכים למה שאמר מר נוף. אם

רוצים רצון טוב, אי-אפשר לקבוע עובדות

חדשות, העובדה עד היום היתה שהיהודים האלה חתמו על חוזה, ועד המושב

לא. יכול לקבוע עובדות חדשות, כדי שיהיה רצון טוב, קודם הם צריכים

לחתום על החוזה כמו שזה היה.

הוא מחזיר את הענין. לא לגרש

אותם מבתיהם, זו הכוונה.

ד' דניאל; אם לא תיתן להם עצות אז יש

טעם לרצון טוב.

היו"ר ד' שילנסקי; כל הענין מתחיל מחדש. בשלב זה לא נותר לנו

אלא להסתפק בכך שרשומות אצלנו שתי נקודות,

שיש הסכמה כללית על הגדלת הנחלות ויש הסכמה כללית על בוררות יחיד.

תתדיינו ביניכם איך להגיע לביצוע,

אני רוצה לשאול שאלה בעקבות דו-שיח

בין מר צדוק למר נוף. היות שהולכים

לבוררות, אני מבינה שענין של חתימת חוזה, דבר שהיה במשך שנים,

הוא דבר שקשור בחוק. אם תהיה בוררות שתפסוק דבר אתר, השאלה היא

מתי צריכה להיות החתימה?

היא היתה צריכה להיות ב-1 באוקטובר.

ע' סולודר; אני מבינה שיש אקטים חוקיים כלשהם.

אנחנו לא יכולים להפוך את כל החוקה על

פיה במתי ישיבה אחת. אבל ברגע שתהיה בוררות, הבוררות, על אף

החתימה על החוזה, יכולה להחליט אחרת. לכן לא הייתי מציעה בענין

הזה לשים מכשול והוא לא יפריע לסכם דבר אחר על-ידי הבוררות.

אני פונה לנוגעים בדבר לראות את זה במסגרת הרצון הטוב, לעשות

את האקט הזה שהוא אקט חוקי. יחד עם זה הוא לא ימנע הגעה לפתרונות.

היו"ר ד' שילנסקי; . אנחנו רושמים לפנינו שהוועדה פונה לכל

הגורמים הממלכתיים והציבוריים לעזור

לפתור את הבעיה אף אם יצטרכו לחרוג מנהלים קיימים היות שיש פה

משהו אנושי וכולנו ערים לטרגדיה המשפחתית.

דבר שני, הוועדה פונה לכל הגורמים

מכל הצדדים, ראשית כל סטטוס-קוו כפי שחברת הכנסת עדנה סולודר

הסבירה את ההגיון, שלא יהיה טעם בשינוי דברים. אנחנו פונים אל כולם

לאחד את המשפחות ויהיה שלום ושלוה.

לדעתי אפשר לגמור ולא להיות קצרי רוח.

אני מסכים עם מר נוף, לנסות לעשות

את זה בלי בוררות. זה דבר יותר טוב. אני ניסיתי את זה בשבועיים

האחרונים. גם היום אני מבקש. שיהיה ברור, זה אפשרי במסגרת התקנון

שיש לנו. ההורים צריכים לבקש לפנות לבוררות. אס הם לא יפנו, אנהנו

יכולים לפנות לזבל"א.

היו"ר די שילנסקי; אנחנו לא חוזרים לדיון מחדש. היתה קודם

הסכמה שלך לבוררות יחיד.

גם היום אני מסכים.



היו"ר די- שילנסקי; יש לי רושם שאם נמשיך נקלקל את מה

שהצלחנו להשיג, לכן בואו נפסיק

בשלב זה כשאנחנו מוסיפים בעקבות דבריך משאלה לכל הצדדים לנסות

להגיע להבנה והסכמה הדדית בלי בוררות- זה דבר טוב, אם לא, .

עדיף בוררות על משפטים וסכסוכים.

תודה רבה, ישיבה זו נעולה,

הישיבה ננעלה בשעה 14,30