הכנסת האחת-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 226

מישיבת ועדת הכלכלה

שהתקיימה ביום ג', ד' באב תשמ"ח, 18.7.88. בשעה 14.00

חברי הוועדה; מ"מ היו"ר א' לין

י' כהן-אורגד

ד' תיכון

ד' צוקר

ע' לנדאו

מוזמנים; לסעיף 1 לסה"י;

א' זיסבלט - מי המשפטים

וי וסלהוז - מי המשפטים

טי שפניץ - מי המשפטים

עי פרי - מי התמ"ס

זי גלמור - מי התמ"ס

מי מזרחי - מי התמ"ס

חי מרגליות - מי התמ"ס

ע' שרגאי - מי התמ"ס

אי נדל - התאחדות התעשיינים

קי גביר - התאחדות התעשיינים

יי חזקיה - התאחדות התעשיינים

לסעיף 2 לסה"י;

יי שוסטק - אגוד לשכות המסחר

שי שאלתיאל - שק"מ

מי שטראוס - התאחדות התעשיינים

עי לבנון - המועצה לצרכנות

ת' לקר - הרשות להגנת הצרכן

אי הדס - הרשות להגנת הצרכן

די פרופר - "אסם"

אי בן-משה - כרמל מזרחי

אי זיסבלט - מי המשפטים

וי וסלהוז - מי המשפטים

עי פרי - מי התמ"ס

עי שרגאי - מי התמ"ס

מזכיר הוועדה; די לב

מ"מ מזכיר הוועדה; אי שטיינר

הקצרנית ; ת' בהירי

סה"י; חוק ההגבלים העסקיים - התשמ"ח-1988

חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים (תיקון מס' 16)

התשמ"ח-1988



חוק ההגבלים העסקיים

היו"ר אי לין;

אני פותח את ישיבת ועדת הכלכלה. אנו צריכים לעבור על הטיוטה המתוקנת, לאשר

אותה סופית ולהעביר את החוק לקריאה שניה ושלישית במליאת הכנסת. מאחר ועברנו על

החוק, הכנסנו בו מספר שנויים ואישרנו אותו, נעבור על התקונים אשר נדרשו על-ידי

הוועדה. אני מציע שאחד היועצים המשפטיים יצביע על התקונים שהוצעו, ונראה אם

ניסוחם תואם את רצון הוועדה.

ע' פרי;

הסעיפים שתוקנו מסומנים בנוסח שלפניכם בקוים. תיקון 3(2) הוא תיקון סכני

בלבד. המילים "ובלבד שנתקיימו שניים אלה" הן התוספת שהוכנסה. מדובר בצרוף של שני

התנאים גם יחד.

סעיף 3(7) נוסח מחדש בצורה ברורה יותר מאשר קודם.

היו"ר אי לין;

(מקריא את הנוסח המתוקן)

אנו עוברים הלאה.

עי פרי;

בסעיף 4ו(ד) במקום "תחום אחריותו" יהיה "שטח פעולתו".

טי שפניץ;

הועלתה השאלה אם תחום אחריותו הוא המינוח הנכון. מכיוון שבחוק יסוד-הממשלה

משתמשים במינוח "שטח פעולתו", השתמשנו בכך גם כאן. הניסוח שם אומר כי הממשלה

רשאית להעביר שטחי פעולה ממשרד למשרד.

היו"ר אי ליל;

ברגע שהעבירה שטחי פעולה, הם נמצאים בתחום אחריותו של כל משרד.

טי שפניץ;

אין לנו התנגדות גם לנסוח "תחום אחריותו"

היו"ר אי לין;

אם כך, אני מציע שנשאר עם הנסוח הקודם.

עי פרי;

בסעיף 16(א) הוספנו את המילים "או ניתן לגביו היתר זמני לפי סעיף 13", שהיו

חסרות כאן בהתאם לענין.

היו"ר אי ליל;

מה משמעות הדבר?



ע' פרי;

ראינו כי גם במקרה של היתר זמני, יכול להיות מצב של שנוי. השאלה היא מה

קורה, אם הצדדים להסדר משנים תוך תקופת ההיתר הזמני פרט מהותי בהסדר. במקרה כזה

אין זה עוד אותו הסדר שאושר בהיתר זמני אלא דבר חדש.

היו"ר אי לין;

אך אם ניתן היתר זמני על-פי סעיף 13, האם גם הוא הופך להסדר חדש?

אי זיסבלס;

כאשר מדובר בהסדר חדש, חייבים להגיש את הבקשה ולנמקה מחדש. שנוי מהותי כזה

מתחייב כאשר מחצית מהשותפים להסדר נוטשים אותו.

היו"ר אי לין;

אם נתתי הסדר זמני, ברור כי הוא לזמן מוגבל. לשם מה להכניס זאת למסגרת של

הסדר כובל חדש? כאן מדובר על שנוי בפרט מהותי בהסדר כובל, או במקרה שניתן היתר

זמני על-פי סעיף 13.

טי שפניץ;

מדובר בהסדר כובל שאישר בית-הדין או שניתן לגביו היתר זמני, או שניתן עליו

פטור. בכל המקרים האלה, העובדה שחל שנוי מהותי מחייבת את הצדדים להתייחס לכך כאל

הסדר כובל חדש. העובדה שקיבלו היתר זמני, לא תמנע מהם את ההתייחסות הזו. בעינינו

זהו דבר הטעון אישור.

היו"ר אי לין;

אם כך, צריך לומר.- או בהסדר שניתן לגביו היתר זמני על-פי סעיף 13.

טי שפניץ;

אני מקבלת את התקון הזה.

עי פרי;

סעיף 17(א)(2); כאן קבענו כי השר באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, רשאי לשנות

את הסכום. בסעיף 7ו(ב) הוספנו מנגנון עדכון הסכום.

אי זיסבלט;

ברגע שהחוק יאושר ויכנס לתוקפו, מדד אותו חודש יהיה המדד ההתחלתי.

טי שפניץ;

אם החוק יאושר עוד בכנסת הזו, אפשר לקבוע את מדד אוקטובר, מכיוון שצריך

להביא בחשבון שלושה חודשים מיום כניסת החוק לתוקפו.

היו"ר אי לין;

גם בסעיף 20(ג) נאמר; בתהום אחריותו של משרד ממשלתי.



בסעיף 25(ב) הפכנו את סדר המילים.

בסעיף 26 תיקנו את הסיפא בהתאם למה שהוחלט בוועדה. הסיפא מחייבת את הממונ

להכריז על קיום מונופולין ברשומות, ומאפשרת למי שחולק על ההכרזה לערער על-כך.

את רשימת בעלי המונופולין הוספנו על-פי בקשת הוועדה.

האם היו דברים שהוספתם שלא על-פי בקשת הוועדה?

עי פרי;

יש לי רשימה של כל השנויים שנעשו, אך ללא חלוקה בין מה שנעשה על-פי בקש

הוועדה ומה שנעשה מעבר לכך. על-פי זכרוני, כל שנוי שהוכנס שלא על-פי בקש

הוועדה, היה רק בנוסח. לא חרגנו מהחלטות הוועדה.

בסעיף 30 הוספנו את ארגון הצרכנים. בסעיף 34(א) קבענו כי במקרה של נגו

אינסרסים, קיימת חובה למסור את ההודעה לאב בית-הדין.

טי שפניץ;

התפיסה היתה שישנם שני שופטים שהם יושבי-ראש, והם יכולים לכהן בשני הרכבים

במידה ויש צורך בצווי ביניים, כל אחד מן השניים יכול לתת אותם. אני מציע

שייאמר; אב בית-הדין, לרבות מישנה לאב בית-הדין, כדי שיהיה ברור שמדובר בשנ

שופטים.

היו"ר אי לין;

אני מבין שאנו ממנים אב בית-דין אחד ומישנה, כאשר בהרכב יכול כל אחד מ

השניים לשמש כאב בית-הדין.

טי שפניץ;

לשניהם צריכות להיות אותן סמכויות. נכתוב; אב בית-הדין, לרבות מישנה לאב

בית-הדין.

עי פרי;

בסעיף 34(ב} הוספנו גם את החובה להודיע לאב בית-הדין במקרה של ספק לנגו

ענינים ולאו דווקא כאשר קיים נגוד ענינים בפועל.

באותו סעיף, במקום הסמכות על-פי חוק ועדות חקירה, תבוא הסמכות שי

לבית-משפט מחוזי בענין אזרחי. אב בית-הדין הוא שופט בית-המשפט המחוזי.

בסעיף 43(ב) מדובר בפרסום ברשומות.

טי שפניץ;

חתנהל דיון מי צריך לפרסם ברשומות, והוחלט כי הממונה יפרסם.

היו"ר אי לין;

סכעיף 43(ב) מדבר בצורה ברורה על-כך שהודעה תמסר לצדדים. אם היה הממונה

סבור כי האינטרס הצבורי מחייב פרסום של הדבר, הוא היה מוסמך לפרסמו ברשומו

ובעתונות, כדי שהצבור הרחב ידע על-כך. הנסוח בסעיף 43(ב) בסדר.



ע' פרי;

בסעיף 45(ב) התווספו המילים: או מי שהסמיך לכך, על-פי בקשת הממונה.

היו"ר אי לין;

האם הכוונה היא על-פי בקשת מי שהסמיך לכך?

ע' פרי;

על-פי בקשת מי שהממונה הסמיך לכך. .

בסעיף 45(ג) הוספנו על-פי בקשת הוועדה את האפשרות לצלם מסמכים, כדי להשאיר

בידי מי שנתפסו ממנו המסמכים עותק שלהם. בסעיף (ה) הוספנו; על פי בקשת הממונה או

מי שהסמיך לכך.

בסעיף ו5 הוספנו את אישור ועדת הכלכלה של הכנסת, ובסעיף 52; לאחר התייעצות

עם ועדת הכלכלה של הכנסת.

בסרם נאשר את התוק ונעבירו לקריאה שניה ושלישית, אולי תאמרו לנו מה התוק

מהדש ומה יתן לנו.

אי זיסבלט;

ההוק מגדיר את הנושא של איסור הסלת הסדר כובל. הוא מגדיר בצורה ברורה מהו

הסדר כובל, ואלו הבהרות אשר הסתבר במהלך הפעלתו של החוק כי הינן נחוצות. מדובר

בהבהרות לגבי ההסדר עצמו ולגבי הפטורים הכרוכים בו. החלק החדש הוא פקוח על

מזוגים. התווסף פרק שלם המאפשר פקוח על מזוג של חברות ומונע מזוג אשר עלול להזיק

לצבור. הנסיון בעולם מלמד כי פקות על מזוגים הוא חלק מפקוח על התחרות. אם רוצים

למנוע פגיעה קשה בכושר התחרות, אין די בתרופות. התרופה הטובה ביותר היא המניעה:

אם ברור מלכתחילה כי המזוג עלול להזיק לצבור, עדיף למנוע אותו מאשר להפעיל את

המערכת המשפטית כדי לצמצם את הנזק שהוא גורם. זהו פרק חדש אצלנו. יש לציין

שבמערכת חוקי האנטי-טרסט בעולם הוכנסו תקונים כאלה כבר בשנות השישים והשבעים.

זהו המצב במרבית ארצות המערב. לגבי מונופולים, הפקוח מאפשר לפקח בצורה ברורה

יותר על פעולתם. נוצר גם מנגנון חשוב של הודעת הממונה, המכניס יתר בהירות

למערכת. גם בעלי הענין - בין אם הם צדדים להסדר הקובע, בעלי מונופולין או שותפים

למזוג לעתיד לבוא - ידעו מראש כי הממונה מתייחס לענין ומה דעתו על-כך. נוצר גם

מנגנון המאפשר לערער על החלטות הממונה.

חידוש אחר הוא סמכות לממונה לתת פטורים להסדרים שהשפעתם אינה גדולה או אינה

מהותית. במקרה כזה ניתן יהיה לוותר על הפעלת המערכת המשפטית הכבדה והמסורבלת.

נאשר את הצעת החוק לקריאה שניה ושלישית. אני מוכן להעבירה למליאה בכל עת

שהנוסח יהיה מוכן, גם השבוע ביום די. אבקש מכם להכין את דברי ההסבר לחוק.

אני מודה לכולכם.



חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים(תיקון מס' 16) התשמ"ח-1988

היו"ר אי לין ;

על סדר-יומנו שתי הצעות חוק שנדון בהן במשולב: ו. הצעת החוק הממשלתית: חוק

הפיקוח על מצרכים ושירותים (תקון מס' 16)התשמ"ח-1988, ו-2. הצעת חוק פרטית של

חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים (תיקון) (הצגת

מחיר) התשמ"ח-1988.

נשמע מנציגי משרד התמ"ט את החוק המוצע על-ידי הממשלה והצורך בקבלתו היום.

יש בו כמה שנויים מרחיקי-לכת לעומת המצב הקיים. בעוד שעד חיום חובת הצגת המחיר

חלה על מוצר בר-פקוח, על-פי ההצעה שלפנינו היא תחול על כל מצרך ומוצר. הצעה שניה

מתייחסת לכך שבמקום שהחובה תוטל על קמעונאים בלבד, היא תוטל על כל אדם. יש עוד

כמה שנויים חשובים בהצעת החוק.

חוק הפיקוח על המצרכים ושירותים בסעיפים 21 ו-27 דן בנושא הצגת המחירים.

סעיף 21 דן בנושא הצגת מחירים על מצרכים, ואילו סעיף 27 דן בהצגת מתיר על שכר

שירותים. לגבי מצרכים קיימת חובה קטגורית להציג את המחיר, ואילו לגבי שכר

שירותים, החובה היא להציג את המחיר רק לגבי שירותים הקבועים בצו.

בסעיף 21 לא נקבע היכן תיעשה הצגת המחיר, אלא נאמר באופן כללי כי על

קמעונאי להציג תמיד את המתיר של כל מצרך בר-פקוח שהוא מציג או מחזיק במלאי לשם

מכירה. השנוי העיקרי בנוסח לעומת זה הקיים, הוא שהצגת המחיר תיעשה תמיד על גבי

המצרך או על אריזתו. דהיינו, לא עוד מתחת למצרך, לידו או במרחק מה ממנו או תלוי

במודעות מן התקרה.

שנוי נוסף שאנו מציעים לגבי הצגת המחיר הוא, שלא מדובר רק על הצגת מחיר של

מצרך בר-פקוח, אלא על כל מצרך המוצע למכירה לצרכן. מבחינה זו קיימת הרחבה לעומת

המצב המשפטי הקיים היום. שנוי אחר שגם בו יש הרחבה לעומת המצב הקיים היום הוא

בסעיף 21(ה)(3). על-פי הסעיף הזה, שר יהיה רשאי לקבוע בצו סוגי מצרכים שלגביהם

תהיה חובה להציג בנוסף למחירם הכולל גם את המחיר ליחידת מידה של המצרך. תוספת זו

נועדה לאפשר לצרכן להשוות מחירים בין מצרכים דומים. שיטה זו קיימת היום במספר

קטן של חנויות, ואנו סבורים שזהו כלי עזר חשוב ביותר לצרכן, על מנת לאפשר לו

קניה נבונה.

ו

בצד הקביעה הקטגורית של חובת הצגת המחיר על גבי המוצר או אריזתו, אנו

נותנים לשר סמכות לקבוע כללים בדבר אופן הצגת המחיר, וכמו כן לקבוע סוגי מצרכים

לגביהם ניתן להציג את המחיר באופן אחר מזה האמור בסעיף (א) וכללים לגבי אופן

הצגתם. דהיינו, אותם מקרים יוצאים מן הכלל כמו מצרכים לחים, שתוויות חמודבקות

עליהם לא תשארנה מודבקות זמן רב. לגביהם קבענו שתהיה לשר סמכות לקבוע דרך הצגת

מחירים שונה.

אשר להצגת שכר השרות, העקרון נשאר כפי שהיה בנוסח הקיים עד היום. נסחנו את

הסעיף מחדש, על מנת להתאימו לנוסח המשופץ והמוצע של סעיף 21. אין כאן שנויים

מהותיים, זולת השנויים בנושא הצגת שכר שירות. במקרים מיוחדים נתנו לשר סמכות

לקבוע דרך אחרת, דהיינו שלא יוצג המחיר כולל מע"מ. הדבר נדרש בעיקר בתחומי

התיירות. השנויים האלה נדרשו מאחר שהמצב הקיים בשטח בתחום הצגת המחירים הוא

חמור ביותר.

האם המצב היה המור גם אם ביצעו את הוראות החוק הקיים, או שהבעיה היתה שלא

היה ביצוע של הוראות החוק?



ע' פרי;

לא היה ביצוע. בתחילת עסקת החבילה ב-984ו, היתה תקופה בה הוצגו מחירים

על-פי נוסח החוק הקיים, באופן שהניח את דעתי, אך מצב זח החזיק מעמד תקופח קצרה

מאד. לאחר מכן החלו הווכוחים על דרך הצגת המחירים, ואז הגענו למסקנה שהחוק הזה

חסר. ברגע שלא נקבע בחוק במפורש כיצד תיעשה הצגת המחירים, הרי שהדבר נתון

לפרשנויות. כאשר באים לבית-המשפט ומנסים להוכיח אם היתה או לא היתה הצגת

מחירים, קיים קושי.

היו"ר אי לין;

קיימות כמה שאלות שצריך להשיב עליהן.- א. על מי מסילים את החובה להציג

מחירים? ב. על אלו סוגי מוצרים ומצרכים החוק חל? ג. מהי צורת הצגת המחירים על-פי

החוק?

די צוקר;

ההסטוריה של הצעת החוק הפרטית של חבר-הכנסת תיכון ושלי היא כזו, שמשעה

שראינו כי הצעת החוק הממשלתית מתעכבת נטלנו ממנה קטע, והגשנו אותו כמעט כלשונו.

לא לקחנו את החוק כולו, משום שסברנו כי אם רוצים לעשות משהו עוד בקדנציה הזו, יש

לקחת את הקטע הזה ולהתייחס רק אליו. החוק בנוסחו המקורי הוא הרבה יותר רחב, אך

הצעתנו היא להתייחס בעיקר להצעה הנוגעת לסימון מחירים על מוצרים ומצרכים.

צריך להודות כי מאז החלה פעילות הממשלה והכנסת בענין זה, מספר רשתות שווק

נכנסו לפעולה. שתי רשתות אף מקיימות ביניהן תחרות בתחום הצגת המחירים, וצריך

להודות שכבר עתה המצב טוב יותר. איני מציע להסתפק בכך, אלא לעשות צעד נוסף בתחום

החקיקה.

יש בסימון הישיר על המוצר או על האריזה גם חסרונות. יש יתרונות גם בסימון

על המדף, אך למרות זאת השתכנעתי גם בעקבות סיור שקיימתי, להמשיך ולדבוק בסימון

המחיר על המוצר, למרות ההתנגדות הגדולה של התעשיינים לכך. ישנו "איום" הן של

המשווקים והן של היצרנים, כי סימון המחירים יעלה בכסף ויגולגל בסופו של דבר אל

הצרכן. את הטיעון הזה קשה לקבל. לא ידוע לי כי בתחשיבי היצרנים או הרשתות שהוגשו

למשרד התמ"ט, סימון המחירים היווה מרכיב בעלויות. אנו סבורים כי העלות צריכה

לחול על היצרן כחלק מן השירות שהוא מגיש, אם אנו רוצים להיכלל בקהילת המדינות

בנות התרבות.

די תיכון;

אני מלווה את חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים מאז תחילת שנות השישים. באותה

תקופה היה למשרד המסחר והתעשיה צבא של פקחים, והוגשו אלפי תלונות ומשפטים בשל אי

הצגת מחירים. באותה עת הייתי נציג הסוחרים, ועשיתי חכל כדי למנוע את חגשת

התביעות. בסוף שנות השישים הפכתי לאיש הממונה על אכיפת החוק במשרד המסחר

והתעשיה. במרוצת שנות האנפלציה קרה לנו משהו בתחום סימון המחירים: הסוחרים

והרשתות אימצו את הסיסמה האומרת כי מכיוון שהמחירים משתנים חדשות לבקרים, אין

צורך לסמנם. לאחר מכן היו מרכזים בפינת החנות את קוד המחירים, ועד לשנה האחרונה

כל ענין סימון המחירים נראה היה כדבר שחלף מן העולם, עד שבאו כמה חברי כנסת

והחליטו להחזיר את הנושא אל המפה.

הרשתות אינן העיקר, ישנם הסוחרים הקטנים שאני מקווה כי גם הם מיוצגים כאן.

עיקר המסחר הקמעוני בארץ מרוכז בידי הסוחרים הקטלנים ולא בידי ברשתות. מזה חצי

שנה שכולם מתחילים לקחת את הענין ברצינות, ובפעם הראשונה מתחילים להתווכח על

השיטה הנכונה לסימון את המחירים ולא על הצורך לייקר את המחיר עקב סימון מחירים

על המוצר או המצרך. כולם הגיעו למסקנה שכדאי מאד להגיע להסכמה כללית בתחום זה

ולא באמצעות חקיקה.



אנו לא אוהבים את החוק. בנושאים כאלה סברנו כי היה עדיף שכולם יגיעו להסכמה

אשר תבוצע בשטח. יחד עם זאת, כל עוד לא דובר על חקיקה, דבר לא זז. בימים

האחרונים ראינו נסיונות מענינים מאד לעדכן את שיטת סימון המחירים ולהתאימה לעולם

המחשבים של המחר. אין מסחר ללא סימון מחירים ברור, זהו כלל מוסכם ומובן בכל מקום

בעולם המודרני. הצגת המחיר צריכה להיות לפני המוצר או על גביו. השאלה היא כיצד

צריך לעשות זאת, וכאן יש שיטות שונות ומשונות. רשת אחת שהתנגדה מאד לכך, הצטיידה

במרוצת החודשים האחרונים בציוד משוכלל, הכולל קופות רושמות, סורקים ושיטות

מתקדמות של קודים. לעומת זאת, ישנן רשתות וישנם סוחרים קטנים שלא עשו דבר בתחום

זה.

הכנסת הזו לא תתפזר לפני שהחוק הזה יעבור בקריאה שניה ושלישית. אני יודע

שלגבי הלק מן הרשתות החוק ייחשב לחוק שאין בו צורך, בעוד שהוא יכריח חלק אחר מן

הרשתות להתקדם ולחסל את הפיגורים בהם הן מצויות. צריך להיות ברור כי איננו

אוהבים את החוק. החוק לא ייקר את מחיר המוצרים. לא ייתכן שלא תהיה פתקית אשר

תסמן את מחיר המוצר אותו קנתה עקרת-הבית.

אני מצפה מהיו"ר ומחברי-הוועדה כי החוק יאושר תוך כמה שבועות. יש כמה דברים

שלא ניתן יהיה לכלול בחוק בשל הזמן הקצר העומד לרשותנו ובשל ההתקדמות שחלה בכמה

רשתות. כמה נושאים צריך אולי להשאיר פתוחים, אך באין חוק לא יהיו גם למשרד התמ"ס

האמצעים לאכפו. יכול להיות שניתן יהיה לאכפו ברחובות בן-יהודה ודיזנגוף, אך

המסחר מתקיים גם מחוץ לרחובות אלה.

נושא אחר שצריך להתייחס אליו הוא, האם דמי השרות כלולים או לא כלולים

במחירי המסעדות. בצרפת ובשוייץ הוחלט כי דמי השרות ייכללו במסגרת החוק, ובכך

שחררו את הלקוח מן הצורך להתלבט איזה "טיפ" לתת והאם הוא יהיה כלול בקבלה. את

הנושא הזה נצטרך לפתור בשלב מאוחר יותר.

יי כהן-אורגד;

חוק המחייב הצגה ברורה של המחיר, אינו עומד בסתירה לתחרות חופשית אלא להפך.

בשעורים הראשונים בכלכלה למדנו כי תחרות משוכללת מניחה ידיעה מושלמת. אין בחיים

תחרות משוכללת ואין בחיים ידיעה מושלמת. כדי שתהיה ידיעה קרובה למושלמת, צריך

להיות ברור לקונה מה הוא קונה, והמחיר הוא אחד המרכיבים. אין כל סתירה בין חוק

מחייב סימון מחירים לבין תחרות חופשית.

החוק המקורי דיבר על מוצר בר-פקוח, שרק לגביו חייבת להיות הצגת מחירים. טוב

שהחוק הזח אינו מדבר רק על מוצרים אלה. העקרון הוא שכל מי שמוכר, חייב להציג

מחיר. ברור כי הצגת מחירים לא יכולה להיות במקום נסתר, אלא במקום שכל קונה יוכל

לראותו. הבלבול בהצעת החוק הממשלתית הוא בין המהות לבין הטכניקה. מה שהממשלה

אישרה והכנסת העבירה בקריאה ראשונה הוא, שחייבים לסמן את המחיר על המוצר או על

אריזתו. מכיוון שמי שניסה את ההוק ראה כי זהו נסות אבסורדי במקרים מסוימים, הוא

כתב: השר רשאי לקבוע סוגי מצרכים לגביהם ניתן להציג את המחיר באופן אחר מהאמור

בסעיף (א).

קובעים תקנה שבמקרים רבים היא אבסורדית, ובכך נותנים אפשרות לשתדלנות אצל

השר. על-פי סעיף (ה)(2), אפשר לבוא לשר ולבקש ממנו הצגת מחירים אחרת. סעיף זה

מאפשר לרוקן את סעיף 21 (א) מתוכנו, וזאת במקרה שהשר יאשר זאת. אני חושב שכדאי

לשחרר את השר מן התעסוקה המיותרת הזו.

צריך להבטיח את המהות. אם החוק יעבור היום ככתבו וכלשונו, רשת הקו-אופ

תצטרך לסמן את המהיר על כל תפוח ולא רק על ארגז התפוחים.

די צוקר;

ברור כי על ירק, פרי או לחמניה, אין חובה לסמן את המחיר.

אין הדבר כתוב בחוק. אם לא ירצו לעבור על החוק, צריך יהיה לקבל את הפטור

מהשר. יש כאן בלבול בין המהות לבין הטכניקה. אם למוצר יש קוד והמחיר כתוב בצורה

ברורה על המדף, איני חושב שהדבר יוצר בעיה עבור עקרת-הבית. אפשר לנסח את החוק

בצורה שתחייב הצגת מחירים. היכולת ליישם את הפיקוח אינה תלויה בקביעה בחוק של

החובה להציג מחירים. אחד היתרונות שבקניה בשווקים היא בקניית מוצרים בלתי

ארוזים. אם נצטרך להעביר את החוק כלשונו, אי אפשר יהיה למכור ירקות בשוק הכרמל.

אני מסכים לכך שצריך להעביר את החוק במהירות, אך אם נאשרו על-פי הנסוח

המילולי המחייב להדביק את המחיר על המוצר או על האריזה, יתחיל מירוץ אל חשרים

לקבלת הפטורים. אפשר להבטיח את המהות, תוך שנוי הנוסח לגבי צורת הצגת המחירים.

עי לנדאו;

אני מצטרף לכל מילה שאמר חה"כ אורגד. השאלה המונחת ביסוד הדיון בנושא זה

היא, באיזו מידה הצרכן יודע את מה שיש בפניו. אם הצרכן יודע מהו מחירו של כל

מוצר, החוק לא נחוץ. ברוב המדינות המחיר מסומן על המוצר. ישנן רשתות שיווק

גדולות, גם בארה"ב, בהן המחיר אינו מוטבע על כל מוצר. השאלה היא מדוע לא יוטל

על השר לקבוע בתקנות, על-פי החוק שלו, על איזה מצרכים יש לסמן את המחירים,

ולהשאיר את כל יתר המצרכים לתנאי השוק החופשי.

יי כהן-אורגד;

אני מציע שנגדיר את הדברים בחוק בצורה מספיק חדה.

עי לנדאו!

צריך לאפשר לשר להתקין תקנות אשר תחייבנה את המוכר להציג את המחירים במקום

נראה לעין. אם ניתן יהיה להגיע באמצעות התקנות ליעד המתאים, לשם מה אנו זקוקים

לחוק הזה? הרגשתי היא שהחוק הוא רע, ומשום כך אני מציע שלא נקבלו.

די צוקר;

מה אתה עושה כאשר המחיר אינו מסומן על המוצר, ובקופה קובעים לך את מחירו?

עי לנדאו;

מה קורה כאשר אם אתה מגיע לקופה, ומתברר לך כי המחיר המסומן על המוצר

אינו נכון, בגלל טעות של עובד החנות? אף שיטה אינה מושלמת, השאלה עם איזו שיטה

הפשרה תהיה הסבירה ביותר.

די תיכון;

אתה צריך לשאול את עצמך מה האלטרנטיבה להעדר חוק.

י' כהן-אורגד;

אני בעד קבלת החוק, אני בעד שנוי שישאיר את הטכניקה של הצגת המחירים לרשת

השווק או לסוחר, ובלבד שיובטח כי הסימון יהיה ברור, קרוב למוצר ובמקום נראה לעין

הצרכן.

הווכוח הוא על השאלה אם הסימון צריך להיות על המוצר.

רצינו שהאורחים ישמעו את השקפות חברי-הכנסת לנושא, כדי שהתייחסותם לנושא

תהיה קונקרטית יותר. המטרה של החוק ברורה: כאשר אדם בא לקנות מצרך, אנו מעונינים

שידע מה המחיר.

אני מציע שנשמע ממר שרגאי, מה לא היה טוב בחוק עד היום. האם החוק לא נאכף,

או שהוראות החוק לא איפשרו לאכוף אותו.

אי שרגאי;

בנושא הצגת המחירים אני נמצא בדיונים בלתי פוסקים עם רשתות השיווק באמצעות

ארגוניהם ואיתן ישירות למעלה משמונה שנים. דיונינו התחילו בתקופה בה המחירים

השתנו במהירות רבה מאד. היו מקרים בהם המחירים השתנו אחת ליומיים-שלושה, והרשתות

טענו שאינן יכולות להדביק את קצב סימון המחירים. קרה שצרכנים הורידו את הפתקים

העליונים של המחיר, ובכך גרמו לווכוחים עם הקופאיות. קרה שהמחיר הועלה בקופה אך

לא בסימון על המדף, וגם זה גרם לווכוחים. הרשתות אמרו כי יש אפשרות להשתמש

בטכניקות מקובלות בעולם לצורך ניהול ספרים, מלאים וקופות גם בכל הנוגע להצגת

מחירים. בדקנו את הנושא ואמרנו לרשתות כי הן יכולות להשתמש בטכניקה הזו. ד"ר

טאו מן השק"ם הביא הצעה שהיתה סבירה לאותה תקופה, והיא התקבלה גם על-ידי הרשתות.

הן הבטיחו כי מרגע שהאנפלציה תחזור לרמתה הרגילה, ניתן יהיה לחזור לשיטה שנקבעה

בחוק, כדי שהצרכן יוכל לדעת מחירו של כל פריט ופריט.

נמצא כאן מר אלפנדרי. רק לפני שבוע ביקרתי ברשת שהוא מייצג, והוא אמר לי כי

לו הרשתות נשמעו במשך שמונה השנים האחרונות למה שאמרנו להן, לא צריך היה את

החוק. היום, כאשר יש ברשתות אלפי מוצרים הזזים על המדפים, והמחירים על המדפים

אינם נמצאים מתחת למוצר המתאים, אין ברירה אלא לסמן את המחיר על המוצר. במצב

הקיים עתה, הצרכן אינו מצליח לייחס את המחיר שעל המדף למצרך הנכון. יש מקומות

בהם אין המחיר מסומן בגלל הזנחה.

כאשר הצרכן מגיע לרשת שיווק שבה הצגת המחירים היא על-פי השיטה האירופאית,

הוא יעדיף לקנות בה ולא בהנות המכולת.

די תיכון;

למרות זאת 60% מהמסחר הוא זעיר.

אי שרגאי;

ההבדל הוא בכך, שאם המחיר אינו מסומן על המוצר הנמכר ברשת, אין את מי

לשאול. כאשר הנושא הגיע לבתי-המשפט, בכלל אכיפה חזקה מצדנו, נשאלה השאלה האם

מספיק שהמחיר נמצא במחשב, בקטלוג או בספר מחירים. הבעיות הלכו והסתבכו בגלל

שביקשנו לאכוף את החוק. היו מקומות בהם הבעיה היתה בקדוד. במדפים התחתונים הצרכן

לא מצא את המחיר, כי המוצר הסתיר את המחיר.

חיו"ר אי לין;

על-פי הצעת החוק הזו, אם למישהו יש מוצרים במחסן אחורי, האם גם שם יצטרך

להצמיד את המחירים?

אי שרגאי;

לא, רק כאשר הוא מוציא את המוצרים לצרכן. קודם שנאמר כי המחיר צריך להיות

מסומן גם על המלאי, אך את זאת ביטלנו.



בחוק לא מדובר על סימון המחיר על ירקות, אלא על דרך אחרת להצגת מחיר'

מצרכים, שלא כנאמר בסעיף (א).

אי שרגאי;

אם קובעים מחיר, לא צריך לבוא כל פעם לשר. אם אומרים שמוצרי חקלאות בלתי

ארוזים המוצגים בסלסלה, יסומן מחירם על-ידי דגל התלוי מעליהם, זה לא צריך להיוו

מובא לאישור השר. כך הובהר הדבר גם לרשתות.

בכל המדפים התחתונים, בהם נמצאים המוצרים הכבדים, לא מסומן המחיר. המוצר

עצמו חוסם את שדה הראייה של המדף התחתון. במשך שמונה שנים ניסינו להגיע להבנה ע1

הרשתות, עתה הן מודות שלו שיתפו איתנו פעולה לא היה צורך בתקון לחוק.

במדינות נאורות כמו הולנד, יש חוק המחייב הצגת מחירים. יחד עם זאת, נאמר שם

בחוק כי השר יכול לתת פטורים. השר אכן הוציא פסור על הצגת מחירים על יהלומיו

בצורה הנראית לעין, וזאת בגלל דרישת חברות הבטוח. הסעיף שהוכנס אצלנו נועד למצוא

פתרון לבעיות אמיתיות.

די תיכון;

האם על-פי החוק הקיים היום, אתה חייב לסמן את המחיר?

אי שרגאי;

להציג את המחיר.

די תיכון;

אם כך, מדוע אינך אוכף את החוק?

היו"ר אי לין;

מהם קשיי האכיפה הקיימים היום?

עי פרי;

נושא האכיפה הוא בעייתי; גם אם היה לנו כח-אדם גדול פי עשר, הוא לא הי

מספיק. כח הפקוח שלנו היום מצומצם ביותר. אילו החוק היה מבוצע כרוחו, יכול להיו

שכח הפקוח הנוכחי חיה מספיק. היות והכלל הוא שאין מציגים מחירים, צריך לתקן א

החוק, על מנת שניתן יהיה להגיע לרמה סבירה של הצגת מחירים, וזאת באמצעי הפקו

המינימליים העומדים לרשותנו.

היו"ר אי לין;

גם אלה שלא הגיעו היום לרשות הדבור, לא צריכים לראות את הישיבה של היו

כבזבוז זמן מבחינתם, שכן בישיבה הבאה התייחסותם תהיה הרבה יותר קונקרטית. המט

הישיבה ייקבע לשבוע הבא, ותקבלו על-כך הודעה.

(הישיבה ננעלה בשעה 15.55}