הכנסת האחת עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 206

מישיבת ועדת הכלכלה

מיום שלישי, כ"ח בשבט התשמ"ח - 16 בפברואר, 8 197, בשעה 14.00

חברי הוועדה: היו"ר א' שפייזר

מ' פלד

מ' פרוש

אי שלום

י' ויינריב - משרד החקלאות

צי אלון - עוזר שר החקלאות

שי ברלנד - משרד החקלאות

מי סגן כהו - משרד החקלאות

יי גולדיו - משרד החקלאות

עי אליצור - משרד המשפטים

אי ספרן - משרד האוצר

י י ריבק - משרד האוצר

שי פלד - משרד עו"ד פלד - מועצת הלול

ת' מנור - משרד עו "ד פלד - מועצת הלול

די דינאי - עו "ד מועצת הירקות

מ' שחם - עו"ד מועצת הירקות

מי דלגו - מזכיר האיגוד החקלאי

עי מאיר - מנכ"ל מועצת הפירות

שי פלס - יועץ משפטי מועצת הפירות

עי שמחה - מנכ"ל מועצת הירקות

אי עמרם - תנועת המושבים

יי מוסקוביץ -

חי בורוכוב - המרכז החקלאי, אגף המשק

ר' טיסו - קצי ו ישובים ארצי של משמר הגבול

מי מאוטנר - אגף החקירות משטרת ישראל

ש' פלד - מועצת הלול

מי בלוויס - מועצת הלול

ד י לב:

רשמה: ש' צהר

א. חוק הרשת לפיקוח חקלאי, התשמ"ח-1987.

ב. חוק איסור גידול חזיר.

ג. תעודות משלוח של תוצרת חקלאית.



חוק הרשות לפיקוח חקלאי, התשמ"ח-1987

היו"ר אי שפייזר;

אני פותח את ישיבת הוועדה. שר הרזקלאות הודיע לנו בשעות הבוקר כי אינו חש

בטוב ולא יוכל להשתתף בישיבה הזאת. הוא ביקש להשמיע את דבריו בנושא חוק הרשות

לפיקוח חקלאי בישיבת הווערה בשבוע הבא. נשמע היום תגובות והשגות של הנוכחים כאן

לחוק הנ"ל לפני שנשמע את דברי השר, ונסכם את הערותינו בנושא.

הנושא זכור לכולנו עוד מדו"ח שמרון. מהדיונים שקיימנו משנת 1985 ואילך עם

שר החקלאות ועם גורמים נוספים הקשורים בנושא צץ ועלה הצורך לאחד את הפיקוח.

בדיונים על הכלכלה השחורה התגלתה אוזלת יד מוחלטת כאשר רשויות שונות פעלו בנפרד,

כאשר רשות אחת בעלת סמכות לקיים פיקוח בתחום מסויים לא יכלה לעשות דבר כאשר

התגלו לה ליקויים בתחום אחר. אז הוברר לכל שיש צורך דחוף בפיקוח מאוחד ורחב.

הדברים באו לידי ביטוי במסקנות דו"ח שמרון, והם באים לידי ביטוי רחב בחוק המונח

לפנינו, שהוא חוק פשוט המדבר בעד עצמו.

כולנו מסכימים שיש צורך בחוק הזה, לפחות מבחינתנו, וכי הוא חוק טוב. אנחנו

מבקשים לשמוע כאן היום הערות, הסתייגויות והשגות לסעיפי החוק במידה ולגורמים

המיוצגים כאן היום יש הערות כאלה. אם מישהו מהנוכחים סבור שהמסמך המונח לפנינו

כאן היום אינו משקף את הדברים כפי שהם צריכים להיות לדעתו, שיש צורך לשפך דברים

וכדי נשמח לשמוע את הדברים ולדון בהם.

די דנאי;

אני מדבר בשם מועצת הירקות. אני רוצה להתייחס לסעיף 22 בהצעת החוק - טיפול

בחפצים שנתפסו. כעיקרון אומצו פה ההוראות הקיימות היום ברוב חוקי המועצות, אלא

שבכל זאת יש פה דבר ספציפי שמן הראוי לשים אליו לב. אני מתכוון לסעיף (3), בו

נאמר כי עלול החפץ להתקלקל אם לא יימכר מיד, בין בשל טיבו המיוחד ובין מסיבה

אחרת, רשאית הרשות למכרו במחיר המקובל ביום מכירה וכוי. הענין הוא בהפקדת פדיון

המכירה. לפי החוקים הנוהגים כיום פדיון המכירה מופקד בקופת המועצה עד שטריבונל

שיפוטי יחליט מה לעשות בו. במידה ומוטלים קנסות בגין עבירות, מקזזים את זה בהתאם

לסעיף המאפשר זאת. זה נעשה כדי לפשט בצורה משמעותית את גביית הקנס, שאם לא כן

יצטרכו לרוץ בארכעות משפטיות אחרי כל מוביל ומוביל שנקנס בסכום של מאות שקלים,

דבר שהופך למטלה כמעט בלתי אפשרית.

על פי המוצע כאן יופקד פדיון המכירה ברשות, ולא במועצות. כתוצאה מכך ייגרמו

ראשית, למועצה לא תהיה כנראה הזכות לקזז מהפדיון הזה את הקנסות,

וצריך יהיה לגבות אותן בתהליך אזרחי מסורבל, דבר שיהיה קשה לבצעו בפועל כי מדובר

בהרבה מאד מובילים שקשה לאתר אותם. שנית, צריך יהיה לקיים קשר רצוף ומפורט בין

הרשות ובין ועדת הקנסות, שהרי בסופו של דבר ועדת הקנסות צריכה להחליט מה לעשות

בכסף, או בית המשפט קובע זאת.

אנחנו מציעים שכמו בחוקים הקיימים היום יופקד גם כאן דמי המכר בקופת

המועצות הרלבנטיות. כי כאשר הדברים נעשים בתוך המועצה הם נעשים בצורה יותר יעילה

ופשוטה.

מ' שחם;

כיוון שיש ענין בכך שהמכירה לא תגרום נזק ולא תפגע בחקלאים אחרים, וכיוון

שכל המטרה היא להביא ליותר יעול, אז לא רק שהכסף יופקד במועצה, אלא שהמכירה

צריכה להתבצע לפי הנחיות של המועצה. הרשות תהיה נאמן של המועצה או העביר זאת

למועצה שבידה הידע המקצועי למכור זאת בצורה הטובה והנאותה ביותר ושאינה פוגעת.

יכולות להיות כאן הנחיות קבע. התמורה תהיה במועצה לטובת כולם, גם המקבל עצמו.



אי שלום;

אני חושב שזו מחשבה נכונה, אבל צריר שההפקדה תהא לתקופת מוגבלת. ועדת קנסות

יכולה לפעמים למשוד את זה במשך חודשים רבים, ואיו המדובר ב-00ו ק"ג תוצרת, אלא

ב-5 או 10 טון, ואז עלולים להיתקע עם אלפי שקלים, ולא יתכן שהכסף יהיה מונח שם

זמן בלתי מוגבל.

מי דלגו;

גם אני רוצה להתייחס לסעיף 22 שבהצעת החוק. במקרה שהנאשם זוכה, אין בהצעה

כדי להבטיח את עניינו, משום שמבטיחים לו בסר הכל הפרשי הצמדה. כולנו יודעים

שבדרר כלל מוכרים את התוצרת שנתפסה במחירים נמוכים מאלה שהבעלים היה משיג עבורה.

אני מציע על כ ו שייקבע כי המחיר יהיה לא פחות מהמחיר המוצע לאותו סוג תוצרת

באותו יום, ויוסיפו על זה גם את הריבית המקובלת. מדוע יפגע מי שזוכה?

היו"ר א' שפייזר;

ואם אין קונה לתוצרת?

מ' דלגו;

הרשות גרמה נזק לאדם כאשר האשימה אותו בביצוע עבירה, כאשר אחר כר התברר שלא

עבר אותה והוא יצא זכאי. אני מדבר רק על מי שהתברר שהוא זכאי.

היו"ר אי שפייזר;

אתה טוען שאם המועצה מכרה את התוצאת של האיש במחיר נמוך ממחירה באותו יום

כי אז הוכיחה המועצה שהיא לא פעלה כהלכה, או שלא מיצתה מהלר של בעל-בית סוב,

וכתוצאה מכר נגרם לאיש נזק ולכן צריר להעניש את המועצה. ואכן אתה מציע פה ענישה

מסויימת. יש פה נסיון להטיל אחריות מסויימת על הגורם המוכר, ולהגיד לו שאם לא

ימכור במחיר סביר פחות או יותר הוא ייענש ויהיה חייב לשלם את המחיר הסביר לאותו

יום.

מי דלגו;

נכון, ואני מציע עוד שעבור הכסף תשולם גם ריבית. כל כסף צריר לשאת ריבית.

מה המצב כיום כאשר הכסף נמצא במועצה והיא לא מכרה את התוצרת במחיר סביר?

היו"ר אי שפייזר;

לפי איזו שיטה משלמים היום במועצות אחרי שמוכרים רכוש או סחורה שנתפסה?

ע' שמחה;

אנחנו צריכים להנהוג לפי שיטת הבעלים. אנחנו צריכים לקבל את התמורה המקסימלית

האפשרית עבור התוצרת שאנחנו מוכרים. השוק קונה את זה. כשמדברים בירקות צריר

להבין שאן שם סטנדרד אחיד. היום לא קיים סעיף המשריין מחיר יציג מסויים.

אין סעיף כזה במועצת הירקות, הוא קיים במועצה לצמחי נוי, למשל, עלינו

לזכור שרוב העבירות מהסוג הזה מתייחסות לענף הירקות אחוז ההרשעות במועצת

הירקות עובר את ה-90%. הרוב הגדול של התפיסות הוא של תוצרת שהתברר שלא היתה

צריבה בכלל להגיע לשוק, כי שם היא פוגעת. לא יעלה על הרעת שתוצרת כזאת, שלא

היתה צריכה כלל להגיע לשוק ושעצם הגעתה לשוק יש בה משום עבירה פוגעת, תבוא אחר

כבור ותימכר במחיר הרגיל של השוק.

עלינו לזכור כי המדובר הוא במי שיצא זכאי.

מי שיצא זכאי צריך לקבל פיצוי על פי עקרונות כלליים.

כתוב כאן שיימכר במחיר המקובל ביום המכירה, וזה עונה על הבעיה.

מוטי דלגו הציע שאם התוצרת של מי שיצא זכאי לא תימכר במחיר המקובל באותו

יום, יקבל האיש שיצא זכאי כסף לפי המחיר המקובל.

סעיף 7 בהצעת החוק מדבר על הרכב המועצה. אנחנו מציעים כי ברשות יהיו 12

7 נציגי החקלאים, ו-5 נציגי הממשלה. החוק הזה כא מכוח חוק מועצות

היצור, ושם יש לחקלאים רוב.

מדובר בנציג אחד של כל אחת מחמש המועצות החקלאיות. מי אתה מציע יהיו שני

הנציגים הנוספים של החקלאים?

השניים הנוספים יבואו מהקטנים.

כתוב כי השר יקבע בתקנות כי השר ימנה את המועצה.

יש לנו בעיה עם סעיף 16 בהצעת החוק. תקציבי המועצות מוטלים על החקלאים.

אנחנו לא רוצים שיטילו על המועצות תפקידים שלא בתחום עשייתם.

כל רשות נותנת את חלקה, ומישהו צריך להגדיר זאת בסופו של דבר. רק השר הוא

זה שיכול לעשות זאת.

זה מקובל עלי.







ב. חוק איסור גידול חזיר תיקון). התשמ"ח-1986

אנחנו עוברים לסעיף השני שבסיר היום שלנו: חוק איסור גידול חזיר. הודעתי

בוועדה לפני שלושה שבועות, כי באחת הישיבות הקרובות של הוועדה אגיש הצעה מסכמת

בנושא זה לעיון חברי הוועדה, ולאחר מכן נביא אותה גם להצבעה.

ההצעה המונחת לפניכם קובעת שהחל מתאריו קובע לא יתאפשר להגדיל הפעילות

בגידול ושיווק החזיר, לפי המוגדר בחוק החזיר המקורי. כל הפעילות בענף הזה

תוקפא מרגע קבלת החוק. תיקם ועדת שרים שתהיה מורכבת משר החקלאות ומשר התעשיה

והמסחר שתקבע בתקנות את הנושאים הקשורים בפיצויים. בחוק עצמו ישנה הגדרה באשר

לדרך בה ייעשה חישוב הפיצוי. השרים גם יקבעו את היקף הפעילויות ביום הקובע, את

נוהלי הערר וכל הנוהלים האחרים. השרים יקבעו גם, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת,

את יום תחילתו של החוק.

כאשר החוק יתקבל בכנסת, ומהרגע בו ייקבע ששוב אי אפשר להגדיל את הענף

תוך פרק זמן קצר יחסית ונתון, השרים הנוגעים בדבר יהיו חייבים להביא תקנות

שיקהו בחשבון את גודל הענף, את אפשרויות צמצומו וחיסולו, ויביאו לאישור ועדת

הכלכלה של הכנסת תקנות מתאימות. אז יכנס לתוקפו איסור גידול ושיווק חזיר.

ההגדרות לקוחות מהחוק עצמו. שר המסחר והתעשיה ושד החקלאות הם הממונים על

ביצוע חוק זה.

6 חודשים מיום פרסומו של החוק הענף יסגר מפני פיתוח וגידול. לאחר מכן זה

תלוי בשני השרים. הם יגישו את התקנות לאישור הוועדה, ויקהו בחשבון את צורת

השינויים וקצב השינויים, את צורת העררים וכדי, וכן את המועד שבו יכנס החוק

לתוקפו.

האם ישנם חוקים נוספים דומים לחוק שעליו מדובר כאן?

הוק מפוני סיני היה חוק מאד מפורט וקבע פיצויים.

מי פרוש;

אני מבין את מצבם הקשה והמיוחד של מי שהתפרנסו מהענף הזה. ואני מסכים

שאחד הדברים היסודיים והחשובים שיש לטפל בהם זו הדאגה לכך שפרנסתם של האנשים

האלה לא תיפגע. אבל יחד עם זאת ברור שלא יתכן כי בארץ ישראל יתפרנסו אנשים

מדבר שלא רק הדתיים, אלא הציבור הרחב כולו, משתמש בו כמלת גנאי כשהוא רוצה

להשתמש בביטוי חריף ביותר נגד מישהו.

אני מבין גם שצריך לתת זמן סביר לאנשים אלה כדי שיוכלו לעבור למסלולים

אחרים לפרנסתם. אני מבין שאי אפשר להפסיק בבת אחת את מקור פרנסתם, לבל ישארו

ללא פרנסה. אני מבקש לקבל דוגמאות לחוקים נוספים דומים כדי לראות איך נהגו שם.

הוכה בפני הוועדה באופן ברור כי למפעלים המעורבים בענף הזה אין שוט

אפשרות אלטרנטיבית. הביאו לכאן מומהים שהוכיחו שאין להם אפשרות הסבה לצרכים

אחרים. אם יתברר לשרים שזה בכל זאת אפשרי, כי אז מובן שגובה הפיצוי יהיה קטן

יותר.



מובן גם כי משך הזמן שיעבור עד לכניסת החוק לתוקפו הוא פונקציה בכל הקשור

לגובה הפיצויים. ככל שמשך הזמן ארוך יותר, גובה הפיצוי יהיה קטן יותר. כי אפשר

לצמצם את הנזק שייגרום לעוסקים בענף זה ככל שהזמן נמשך יותר.

לדעתי יש למדינה שתי אפשרויות לגעת ברכושו של האזרח. היא יכולה להלאים

אותו, ואז היא משלמת לו עבור הרכוש שהולאם. כאשר עיריה מפסיקה מערכת פעילות

כלשהי ישנה מערכת שלמה של פיצוי לאותם אנשים שבהם פוגע הדבר, והכלל הוא שכאשר

לוקחים רכושו של אדם או מפסיקים פעילותו הכלכלית צריך לפצות אותו על כך. וישנן

מערכות חוקים קבועות לא מעטות לענין זה.

לא יהיה כמכון מנוס מתשלום פיצוי הונן לכל הגורמים הקשורים בענף הזה, כמו

מפעלי מזרע, שנציגיהם הופיעו בפנינו והוכיחה שנגרם להם נזק של כך וכך מליוני

דולרים אם אמנם יוטל עליהם לסנור את המפעל תוך שנה, ונזק קצת יותר קטן אם יוטל

עליהם לסגור אותו תוך שנתיים וכדי. צריך כמובן לבדוק את הדברים כדי לראות כמה

פיצויים תצטרך הממשלה לשלם אם ייסגר המפעל תוך שנה, כעבור שנתיים, שלוש שנים

וכוי. כשמדובר במשק החי, למשל, ברור שככל שככל שהזמן העכור עד לחיסולו גדול

יותר, הנזק קטן יותר וכן גם גובה הפיצויים.

אינני משוכנע שהנתונים ששמעתי כאן באחת הישיבות הקודמות הם אמנם המספרים

המוחלטים בנושא זה. אני מבקש לדעת אם היושב-ראש ביקשת ממומחים לבחון את

הנתונים.

אם יש רצון לקדם את הענין ולהגיע לפשרה סבירה, אני מציע לא להכנס לנושא

הפימצויים. המגדלים, היצרים, המשווקים והמובילים הגישו לנו חשבון שנע בין 500

ל-700 מליון דולר. אני אמרתי שהסכום נע בין 150 ל-200 מליון דולר. אבל אלה

הסכומים הדרושים למקרה של סגירה מהיום למחר, והם לא מתאימים למקרה של סנירה

בעוד 6 חודשים, ובוודאי לא למקרה של סגירה כעבור שנה או כעבור שנתיים. גובה

הפיצויים יורד ככל שזמן הסגירה נדחה.

לשר המסחר והתעשיה ולשר החקלאות ישנם הכלים וגם המומחים והאפשרויות לבחון

את הדברים, ואני מציע על כן שיציעו את הדברים בתקנות. הכנסת לא ערוכה לסוג זה

של בדיקות. השרים הנוגעים בדבר יבדקו את הדברים ויבואו עם הצעה מתאימה.

אני מבין שאנחנו מקבלים את החוק, ומשאירים את קביעת מועד תחילתו לשני

השרים הנוגעים בדבר.

הייתי בין יוזמי החוק. אם אנחנו רוצים שהנושא הזה יתקדם עלינו להתחיל

בצעד הראשון. בשיחה שקיימתי עם יו"ר הוועדה אמרנו שבמקום להתווכח מוטב התחיל

בצעד אחד קדימה, וההצעה המונחת לפנינו היא אכן צעד אחד קדימה. העובדה שהענף

הזה לא יורחב אלא יוקפא בשלב ראשון, ואחר כך נחפש דרכים לצמצומו ולהגבלתו אולי

לאיזורים מסויימים, תוך איסור הפצתו בקרב האוכלוסיה היהודית, מצביעה על כך

שאפשר יהיה להשיג את המטבה בשלבים, ולא מהיום למהר.

נוסף לאנשי מזרע הופיעו בפנינו גם המובילים, בעלי החנויות, וכן נציני 22

מפעלים ובתי קירור. הצעתי למובילים שיעברו להובלת בשר חודו וכוי, דבר שיהיה

טוב נם למנדלי ההודים.



אני מאמין שאם נתחיל בצעד אחד קדימה, ונמשיך לפעול בשלבים נוכל להגיע

לפתרון חבעיה, גם אם אולי לא בכל מאת האחוזים. אני יודע שחבר הכנסת פרוש רוצה

להניע למצב שלא יהיה בכלל ענף כזה, ואני תומך בזה, אלא שהמציאות שונה, ואני

יודע שלא נוכל להשיג זאת במהירות הבזק, וכדאי על כן להתקדם בענין זה צעד אחרי

צעד.

אני רוצה להורות ליו"ר הווערה על שהביא לריון של היום הצעה מעשית כמו זו

המונחת לפנינו. אני מבטיח לך שתוך ימים ספורים ביותר אגיד לך מה היא עמדתנו

בנושא זה. אין ספק שיש בזה צעד קדימה, ועל כך אני מודה לך.

תוך שבוע או שבועיים נחזור לדון בנושא הזה.

ג. תעודות משלוח של תוצרת חקלאית

אנחנו עוברים לסעיף האחרון שעל סדר היום שלנו: תעודות משלוח של תוצרת

חקלאית. בשנת 1985 העלה חבר הכנסת אפרים שלום מעל דוכן הכנסת הצעה בנושא

ספציפי מאד של תעודות המשלוח של תוצרת חקלאית, שלאחר מכן נתקלנו בו כמה וכמה

פעמים. תוצרת חקלאית מלווה, כידוע, בתעודת משלוח, ומדובר בעיקר ב-4 או ב-5

מוצרים מוסדרים. בסך הכל יש כ-35 מוצרים, 5 מהם נמצאים בתכנון.

הנושא הוצג במליאת הכנסת, ואחר כך גם בשני דיונים שהתקיימו בוועדה

ובנוכחות השר. הוסבר כי כל חקלאי המעוניין בזה יכול לקנות היום תעודת משלוח

מהסיטונאי, אחרי ששילם לו את 16% שלו, והחקלאי בעצמו משווק את הסחורה. הובאה

בפנינו גם דוגמה של מישהו ברמה שקנה מהסיטונאי תעודה, שילם לו מה ששילם, והוא

בעצמו הביא את המוצרים למקום השיווק.

הסיטונאים הוצגו למעשה בתור קונצסיונרים המתמנים על ידי המועצות, ואיני

בודק כרגע כיצד הדבר נעשה, הם מקבלים את התעודות ועושים אתן מסחר המחטיא את

המטרח. מתעוררת על כל השאלה מדוע צריך שהתעודות האלה ימצאו בכלל בידי

הסיטונאים? מדוע לא ינתנו ישירות לאגודות השיתופיות, למושב, כדי שינתנו שם

לחקלאים, והם יעבירו את התוצרת החקלאית שלהם ביחד עם התעודה שקיבלו במושב.

מדוע יש בכלל צורך בצינור הנוסף הזה, של הסיטונאי, כדי לספק את תעודת המשלוח?

מי שרוצה לשווק את תוצרתו באופן ישיר מדוע צריך לכפות עליו את הסיטונאי

באמצעות תעודת המשלוח? מדוע לא יהיה החקלאי או המושב חופשים לשווק את התוצרת

שלהם באופן חופשי למי שהם רוצים, כאשר ממילא כל התהליך שנקבע מלכתחילה נעשה

פלסתר ורק מייקר את התוצרת, ויש בו גם אלמנט של רמאות?

במועצת הלול, למשל, ישנם 5 או 6 משווקים בעלי רשיון של סיטונאים. גם

במועצות הפירות אין מספר גדול של סיטונאים כמו שהוא קיים במועצת הירקות. ואכן

בירקות הדבר שונה. ראשית, אחוז העמלה שם גבוה במיוחד. אם בלול דמי העמלה של

המשווקים נע בין 2% ל-3%, ובפירות הוא קצת יותר גבוה ונע בין 5% ל-8%, הרי

שבירקות המצב שונה. שם זה אמנם לא קרטל חוקי, אבל כולם עשו ביניהם איזה שהוא

הסדר מתחת לשולחן וגובים עמלה בגובה של 16%. בירקות גובים גם הוצאות נוספות,

כמו סבלות ופריקה, העמסה וכו', ובנוסף לכל זה גם את ההיטל למועצת הירקות.

אילו היה ההיטל מועבר לפחות בצורה מסודרת למועצה, הייתי עוד מסוגל להבין זאת.

אבל אני מרשה לעצמי לומר שהם לא מעבירים למועצת הירקות את ההיטלים שהם גובים.

אני יכול גם לספר לכם כי אחד הסעיפים של ההכנסות הבטוחות בתקציב מועצת הירקות

הוא מאובדן תעודות משלוח.



מה בעצם עושה הסיטונאי? הוא לוקח בך וכך פנקסי תעודות, והוא נותן תעודת

משלוח לירקן שבא אליו. הוא ממלא בה את גל הפרטים באילו החקלאי הביא 100 תיבות

ממושב לכיש לתל אביב, למשל, והוא גובה ממנו 16%, ולוקח את העמלה. הוא נם

מוציא לאיש תלוש המעיד על כך שהוא מבר לחקלאי 100 תיבות, באילו הוא מוכר

ירקות. ואז האיש לוקח את 100 התיבות האלה בטנדר שלו, ובידו תלוש המצביע על כך

שהוא קנה מהסיטונאי את התיבות האלה, ועבשיו הוא מעביר אותן לשוק בלשהו. אם פגש

בדרבו בבודק, הראה לו שיש בירו תלוש המצביע על בך שהוא קנה את הסחורה

מהסטונאי, והוא יוצא עבשיו למכור את הסחורה בשוק זה או אחר.

הסיטונאי מוכר גם תעודות ריקות, מבלי שימלא אותן, והוא מקבל סכום מסויים

עבור תעודה כזו. החקלאי יכול להצליח להוביל סחורה באותו תלוש פעמיים ואף שלוש

פעמים. אם מנסים לעצור אותו בדרך, הוא ממהר לנסוע עוד 100 מטר לפני שהבודק

משיג אותו, ובהיותו מחכה לבודק הוא ממלא בתלוש הריק את הפרטים הדרושים. אנשים

סיפרו לי שכך עושים זאת. לא האמנתי לסיפורים האלה, ולקחתי אתי את מזכיר תנועת

המושבים וביחד נכנסנו לאחד המושבים. תפסנו שם יהודה שחזר זה עתה מהשוק והוא

התלונן על כך שאיננו עושים דבר ננד זה, והוא הראה לנו את התעודה ואת התלוש

וסיפר לנו איך הוא קונה תעודות משלוח ותלושים.

בשביל זה לא צריך תיקון בחוק, ולא צריך תקנה. בזמנו התנהל ויכוח בענין זה

עם שר החקלאות. הוא חשב שאם הענין יהיה פתוח תשתרר הפקרות סביב הענין הזה. אני

חושב שההפקרות כיום היא יותר גדולה משניתן היה לחשוב אי פעם. אם התעודות

תהיינה בידי האגודות המצב יהיה יותר טוב. 95% מהאגודות שומרות על החוקים ולא

תעבורנה עליהם, וגם מזכירי האנודות לא רוצים להיות עבריינים. התעודות לא

צריבות להיות בידי הסיטונאים, אלא בידי האגודות. מי שצריך לקבל תעודה יקבל

אותה מהאגודה, והכל יפעל כמו שצריך. האגודה תקבע את גובה העמלה ותעביר את

המע"מ שתגבה מהתוצרת לשלטונות המע"מ, כפי שהדבר צריך להעשרת.

תעודות משלוח בידי האגודות זו התשובה הנכונה למצב. המועצה יכולה להחליט

להעביר את התעודות. שר החקלאות אמר לי בזמנו, בי מאחר ואני שליח תנועה מוטב

אבדוק בתנועות ההתיישבות אם הם נוטים לקבל את ההצעה הזאת. ואכן קיימתי שיחות

עם התנועות, והם מינו ועדה שמסרה את הענין לפרופסור אתגר כדל שיבדוק זאת. הוא

בדק את הנושא וכתב בחובדת איך הוא רואה את המגזר של השיווק הסיטונאי, והוא

מציע לעשות מהפכה שלמה בנדון. אני חושב שיעבור זמן רב עד שנוכל לבצע מהפכה

כזו. הוא רוצה להנהיג ארז השיטה הנהוגה באירופה, ובאחד הסעיפים שלו הוא כותב

שיש צורך לשנות את השיטה ולהעביר את תעודות המשלוח מהסיטונאים למגדלים. על ידי

זה בלבד ניתן יהיה לחסוך 20%. אני חושב שכדאי לערוך נסיון כזה עם גידולים לא

מתוכננים.

לעתים באים בטענות כלפי משרד המסחר והתעשיה הקובע מי הם הסיטונאים שיורשו

להביא, למשל, בשר לארץ. לא היה מובן לנו מדוע הדבר לא נעשה בצורה יותר פתוחה

ומדוע צריכים להיות סיטונאים ספציפיים לביצוע המשימה הזאת, ומדוע לא יתירו זאת

לכל מי שרוצה ויכול לייבא בשר לארץ, בתנאי שהבשר יעמוד בקריטריונים שייקגבעו.

אודה לכם אם תסבירו לנו מה הוא הקונצפט סביב קיומם של הסיטונאים. מדוע

זה נקבע מלכתחילה שיש לשווק את הירקות דרך סיטונאים.

מסרנו את הענין הזה לבדיקה, ומתקיימים דיונים רציניים סביב הנושא הזה.

לחלק את התעורות ל-120 או 180 סיטונאים, או לחלק אותן

ל-20 או 30 חקלאים? אנחנו יודעים שגם בתוך אותן המסגרות נעשו קומבינציות שונות

של העברה מחקלאי אחד לחקלאי שלא היה לו אישור לנדל או שלא היה לו תכנון. יש נם

בל מיני קונים של תוצרת, ואותה תעודה מכסה את כל השלבים עד שקשה ביותר לפקח על

הדברים.

הבה נבדוק באיזו צורה יהיה הדבר יותר טוב ויותר נוח, והאם עדיף

לחת את התעודות ל-20 או ל-30 יצרנים.

אם הגידול אינו מתוכנן, מדוע הוא צריך תעודה? האמנם רק בשביל ההיטל?

זה היסוד להיטלים. אבל לא רק בגלל זה צריך תעודה. בל תוצרת חייבת רישום,

נם אם אינה מתוכננת. חייבים לרשום שביצעו אותה. כדי להבטיח אספקה סדירה חשוב

לדעת שיש לנו כך ובך תוצרת.

היו"ר אי שפייזר;

אם התוצרת אינה מתוכננת מדוע חשוב לכם לדעת זאת?

אנחנו אחראים נם על אספקה סדירה של תוצרת לשווקים. אנחנו נם צריכים לקלוט

את העודף.

האם אתם חייבים לקלוט נם כל עודף של תוצרת לא מתוכננת?

כן. לכל התוצרת יש מחיר מובטח. אנחנו צריכים לדעת איפה בדיוק אנחנו

עומדים, כי מוטלת עלינו אחריות נדולה. אנחנו חייבים לקלוט כל עודף של תוצרת,

נם כרוב ונם כרובית.

אני רוצה לחזור לענין התעודות. אנחנו יודעים שהשיטה הנוכחית היא לא הכי

טובה, ובענין זה נכונים הדברים שאמר חבר הכנסת אפירם שלום. ההכנסה חכי מדאיגה

אותנו היא ההכנסה מתעודות המשלוח החסרות. כי זה מעיד על כך שנעשה משחו עם אותן

תעודות. נסינו לפעול בכל מיני דרכים כדי להתגבר על הבעיה הזאת, ובין היתר גם

על ידי הטלת קנס על תעודה חסרה וכוי, אבל ללא הצלחה רבה.

האם לא יהיה זה יותר טוב אם תיתנו את התעודות לאנודות השיתופיות?

אילו היה המצב כל כך אידיאלי באגודות השיתופיות, כי אז יכול להיות שהבעיה

הזאת כלל לא היתה קיימת. אלא שהמצב איננו כזה. בגלל הדברים שקרו בשנה האחרונה

יש היום נטיה לתת יותר חופש לאנודות. אבל יש גם אנודות שלא יכולות לעמוד בזה.

אנחנו בודקים את הענין. ניקה קטע ונבדוק אותו, ורק אחרי שנראה שזה פועל בקטע

הזה ונלמד את הלקחים, רק אז נרחיב את הפעילות ונעשה זאת באופן כללי ומקיף.

הבעיה אכן איננה חדשה. שמעתי עליה עוד ביולי 1985, ואני מניח שחיתה קיימת

גם לפני אותה שנה. אני מבקש להבין מדוע צריך לתת לסיטונאים רווח של 16%. אם יש

חקלאי שלא רוצה לעבור את הסיטונאי בשיווק תוצרתו, ואינו רוצה לתת לסיטונאי את

אותם 16%, מדוע לא יתאפשר לו לעשות כן?

לפי החוק הוא חייב לעבור שוק סיטונאי.

על רקע הדברים שהועלו כאן, ולא רק בתחום הזה, האם אי אפשר להנהיג קצת

יותר חופש בענין זה? קיימנו בזמנו דיון קשה בענין המועצה לשיווק פרי הדר, כאשר

השר הבטיח להכניס שינויים וכדי, ואף כי איני עושה השוואה בין הדברים מאחר

והאחד קשור בשווקי חוץ וכוי, ולא מובן לי מדוע צריך לעבור את השוק הסיטונאי

כאשר מדובר בתוצרת חקלאית לשוק המקומי.

נכון שבכל העולם יש שינויים סטרוקטורליים בתהום השיווק, ויש שם היום

רשתות שיווק ענקיות. בנרמניה, למשל, פתרו את הענין על ידי זה שהרשתות היו

סיטונאים בשוק וסיפקו תוצרת לכל הסניפים שלהן.

כאשר המחוקק קבע שזה צריך לעבור דרך השוק הסיטונאי הוא קבע כך על מנת

שתהיה איזו שהיא שליטה על הענין, ושלא תהיה אנרכיה. בשנים האחרונות היו

התפתחויות ששינוי את המושנים, ואנחנו עוד לא התארגנו לקראת זה. אף פעם בעבר

לא היו 20 או 30 שווקים פתוחים, ואילו היום יש בכל עיר שווקים פתוחים שהיצרנים

מביאים לשם את התוצרת שלהם, וזו אכן בעיה.

זו גם בעיה שקשורה בחוק מועצת הירקות, שצריך לבדוק אותו מחדש ואולי גם

לשנותו. עד עכשיו לא הצלחנו לפתור את הבעיה.

באיזו צורה של שינוי שיטה אתם תומכים?

אני בעד שינוי השיטה, אבל אחרי שערכנו את הבדיקה אני דואג לכך שזה לא

יגרום לנזק גדול מזה הקיים היום. עוד לא מצאתי את השיטה המלאה והטובה יותר.

משום כך גם פנינו אל דייר אתגר וביקשנו ממנו למסור לנו הצעה לפתרון הבעיה.

אנחנו עובדים בשיטה די דומה. אבל אנחנו עוסקים בסוג של מוצר שצריך לך מכור

אותו מהר. בענף שלנו ישנם 3% של יצרנים שצריכים להביא את התוצרת שלהם באותו

היום ל-100% קונים. זה חלק מהבעיתיות של הענף שלנו שאי אפשר להשוותו לענף

הביצים, העופות ותוצרת אחרת. משום כך גם התפתחה בכל העולם שיטת שיוווק באמצעות

סיטונאים. האמת היא שאיננו שבעי רצון מהשיטה. משום כך גם ביקרנו בהולנד, למשל,

כדי לראות כיצד הם נוהגים שם.

צריך לזכור שקטיף הבוקר של 3% של היצרנים חייבים להגיע באותו יום ל-110%

של האוכלוסיה. אם לא נעשה זאת, תהיה לחקלאים בעיה. הסיטונאים הם כלי ההגנה

המגן על החקלאים. משום כך אינני מציע שבגלל מספר חריגים שישנם אנחנו נחליט

להתפרק מהכלי הזה.

הכללים של מועצת הפירות לגבי סיטוגאים מחייבים אותנו להיות בשוק בו נוצר

מפגש בין קונה למוכר. זו מערכת אחת שלמה שתעודת המשלוח היא רק חלק ממנה. זה

כולל את תכנון הזריעה, הנטיעה, קביעת האיזורים השונים בארץ, קביעת מחירי

מינימום ועוד דברים. תעודת המשלוח, כפי שאמרתי, היא רק חלק קטן ממערכת נדולזז

ומורכבת.



נכון הדבר שיש העושים שימוש רע בתעודות אלה, ובוודאי שאין זה אומר שצריך

לתת לזה אישור. אבל יחד עם זאת אני מציע לראות את הכלל, ולאו דווקה את היוצא

מן הכלל. המגדלים, הקיבוצים והמושבים, הקימו קואופרטיב שלהם העובד בזול.

הבעיה היא בעיקר בנושא הירקות, ולא כל כך בנושא הפיוית. הבעיות אינן אותן

הבעיות, ואני מציע שנתמקד תחילה בנושא הירקות.

אנחנו זהים מבחינה זו, והבעיות בנושא הירקות הן אותן הבעיות הקיימות

בנושא המירות.

התרשמתי שירקות רבים מניעים לשוק שלא כחוק, וכי הדבר נובע מהנסיבות

המיוחדות השוררות היום בארץ ובגלל הידרדרות המערכות הפנינ7יות. נראה לי שאחוז

הירקות המובאות היום לשווקים באופן חוקי קטן מכפי שהיה בעבר.

עי שמחה;

אין לנו נתונים סטטיסטיים בענין זה.

היו"ר אי שפייזר;

היה כדאי שתעברו ברחובות תל אביב ותבררו מהיכן מניעה הסחורה למספר חנויות

שם. אני יודע כי נפתחו בין 100 ל-200 חנויות ירקות חדשרת, כולן של ערבים,

המביאים את הסחורה שלהם מחוץ לתל אביב, ולא מהשוק הסיטונאי שלה.

החנויות האלה של הערבים קונות דווקה בשוק הסיטונאי. בדקתי מספר חנויות

כאלה ומצאתי שכך הן עושות. הם פשוט לא רוצים להסתבר עם החוק.

כולנו לא מרוצים מהשיטה, אז הבה נבנה משהו שיהיה טוב יותר. לכן גם העלינו

הצעות בענין זה. אנחנו מציעים לשנות את השיטה הקיימת שאינה טובה, ולהחליפה

בטובה יותר.

תעודת המשלוח היא אמצעי שיכול לשמור על מערכת השיווק, על מערכת היצור ועל

התכנון, ולדעתי אנחנו לא משתמשים באמצעי הזה בצורה הנכונה על מנת להגיע למטרות

שהגדרנו בחוק המועצה. אם אני רוצה לשווק היום בצל שגידלתי ללא תכנון אני לא

צריר ללכת אל המועצה כדי לקבל שם תעודת משלוח. במקום זזז אני הולך אל סיטונאי

בקרית גת, והוא לא שואל אותי אם יש לי תכנון או לא, אלא נותן לי תעודה ובלבד

שאתן לו את 16% המניעים לו.

אנחנו מציעים לכן שהמועצה תעבוד על פי השיטות החדישות המופעלות על ידי

מחשבים, ויש במועצות מחשבים ללא סוף. המגדל צריך להגיד למועצה מה הוא מגדל,

במידה וזה לא בתכנון, כדי שהמועצה תדע מה בדיוק המצב, והיא תיתן לו תעודת

משלוח על שמו. הוא יקבל את התעודה בהתאם למה שיש לו בשטח, וזה יירשם במחשב,

ואז המועצה תדע כל הזמן מה המצב ולפי זה תקבל את החלטותיה.

המועצה שולחת לכל אגודה את הצו. ברגע שהחקלאי מקבל את הצו הוא צריך לבוא

אל המועצה ולהודיע לה אם ביצע או לא ביצע, וכמה ביצע. ידווח שביצע, יקבל תעודה



עט הכמויות, בערך. בהתאם לזה האגודה או המגדל יקבל תעודת משלוח, והכל יהיה

ידוע למועצה.

האם אתה בעד עריכת נסיון איזורי, כדי לבדוק את האפשרות לתת לחקלאי

ישירות תעודת משלוח במסגרת ההיקף המוסכם או המוצהר לפי הטכניקה שתבקשו, וזה

ישחרר אותו מהתלות בסיטונאי, באם לא ירצה להיות קשור בו.

אגחנו נבדוק ונבחון זאת בצורה נסיונית, ונראה אם זה יוכיח את עצמו. מכל

מקום ברור שאין אהד שהוא מאושר מהשיטה הקיימת.

הבר הכנסת אפרים שלום הפנה את הזרקאור על בעיה מסויימת, והוא מספר על

המסחר שעושים בתעודות משלוח, על הברחת תוצרת וכוי, דברים שהם נכונים בהחלט.

צריו לראות האם ההצעה הטכנית המוצעת אמנם מבטיחה לרפא את כל החוליים האלה. ועל

זה הרי המאבק הגדול.

הסיטונאי הוא חוליה לטובת החקלאים, שלדעתי לא בא בחשבון לדלג עליה. אם

אנהנו חושבים שצריכה להיות מערכת שבסופו של דבר לא תביא אותנו לעודפים גדולים,

ואז כל אחד ירוץ עם התוצרת שלו ישירות אל החנויות, כי אז אנחנו צריכים את

הסיטונאים.

בדיון שהיה על הפירות והירקות היתה טעות אופטית, והבעיה אכן שווה לגבי

שני הענפים האלה. יש הבדל בין המוצרים. יש פירות שמאסמים אותם והם אינם מגיעים

בצורה ישרה מהשטח אל החנויות, אלא עוברות מערכת מסויימת. וזה בהחלט הבדל

מהותי. אבל יש הבדל נוסף. החקלאים המייצרים את הירקות הינם מפוזרים יותר

וניתנים פהות לשליטה. וצריך להבין שגם אותם 30 מוצרים שאינם בהתערבות המועצה

מיוצרים כך שלא יהיה מצב של מחסור או עודף בהם.

היו"ר אי שפייזר;

מה לדעתכם אחוז הירקות המובא לשווקים באופן בלתי חוקי?

קשה מאד להעריך זאת. יש הטוענים כי זה מגיע לכדי 30%, ויש הסבורים שזה

מגיע אף ל-40%. לא נעשתה בדיקה יסודית בענין זה. אני אישית מעריך זאת ב-20%

בערך.

אי עמרם;

אני מבקש להציג בפניכם את עמדת תנועת המושבים בנושא זה. רוב מגדלי הירקות

בארץ הם חברי מושבים, ונדמה לי שהעמדה שאני רוצה מציג בפניכם מתואמת עם רוב

הנציגים שלהם. אין שום כוונה לשנות את מה שנהוג כיום בכל הקשור לסיטונאים.

סיטונאים ימשיכו לפעול בהתאם לחוק, וימשיכו להיות משווקים מורשים וסיטונאים

מורשים. אין שום כוונה לגרום לכך שהחקלאים יהיו בעצמם המשווקים. הם צריכים

להתמחות בגידולים, ואילו המשווקים ירכזו את התוצרת ויפזרו אותה לכל הצרכנים.

בהצעה של אפרים אין כל כוונה לבטל את מעמד הסיטונאים.

אנחנו לא מדברים על 30 או 40 אלף חקלאים. אנחנו מדברים על העברת תעודות

המשלוח מהסיטונאים אל האגודות.

אפרים הציע נם אופציה לחסוך את אותם 16%. הוא הציע לפתוח ערוץ שיאפשר

לחקלאי או לאגודה לקבל תעודה לא מהסיטונאי, ואז לא ישלם לסיטונאי אותם 16%,

אלא יקבל אותה מהאגודה ואז ישלם לה היטל וכוי.

מועצת הירקות מגפיקה היום את תעודות המשלוח למשווקים, והמשווקים אחראים

על תעודות המשלוח ומעבירים אותן לחקלאים. חקלאי הרוצה לשווק את תוצרתו באמצעות

משווק מורשה חייב לפגות אליו ולקבל ממנו תעודת משלוח ולהעביר אליו את הדבר.

אנחנו אומרים שבמקום שהמועצה תנפיק את התעודות למשווקים היא תנפיק אותן

לאגודות. האגודה תבחר את המשווק שעמו היא רוצה לעבור, או תבחר במספר משווקים

כאלה, ותספק לו או להם את התוצרת שלה. מכל מקום ברור שהיא זו שתבחר במשווק או

במשווקים הרצויים לה.

במקום שמו של הסיטונאי על התעודה, יופיע שמו של החקלאי, והוא יוכל למלא

בכתב ידו את שם המשווק שבאמצעותו הוא רוצה לשווק את תוצרתו. הוא יחיח האחראי

על התעודות. האגודה תהיה אחראית להעביר את ההיטלים למועצה. דבר זה ימגע את

המסחר בתעודות משלוח ואת השימוש הבלתי חוקי בהן, כפי שזה נעשה כיום.

דבריו שוגים מהדברים שאמר מזכיר מועצת הירקות. הוא אמר דבר מרחיק לכת

להעביר תעודה ישירות על שם החקלאי, ששמו יהיה רשום מראש על התעודה.

המחשב ימלא את שם החקלאי, החקלאי יקבל את התעודה דרך האגודה, ואי אפשר יהיה

למלא שם דבר אלא את שם המשווק.

החקלאי יכול להיות חקלאי בודד, ויכול להיות גם אגודה של חקלאים. המועצח

תנפיק תעודות משלוח מודפסות עם שם האגודה. את כרטיס המגדל מדביקים על כל

תעודה. האגודה תהיה אחראית להעביר את ההיטלים, ותהיה אחראית לשימוש החוקי

בתעודות חאלה. כשם שאין מסחר במושבים בנושאים אחרים, כך גם לא יהיה שם מסחר

בתעודות. מי שמגדל ירקות ואינו חבר מושב יקבל את התעודה באופן ישיר.

היום, למרות המצב באגודות ובמושבים, ישנו דבר שממשיך להחזיק מעמד ברוב

המושבים ועוזר להמשך קיומם של האגודות והמושבים, הלא הוא איחוד עוסקים של

מעיים. עם כל ההתפרקות של האגודות והמצב במושבים מעניין שדווקה איחוד עוסקים

ממשיך להתקיים, והאגודות מעבירות את ההיטלים ואת המע"מ בצורה מסודרת, ובאמצעות

מו"מ אפשר לקזז הוצאות ולנהל את האגודה ואת המוסדות היציגים שהאגודה צריכה

לקיים על מנת לספק שרותיה לחבריה.

אני מניח שגם את ההיטלים וגם את האחריות על תעודות המשלוח של הירקות אפשר

יהיה לקיים באותה מידה של אחריות, וזו תהיה פריצת דרך לנסות שיטה אחרת מזו

הקיימת היום.

בשנת 1959 הכנסת אמרה את דברה בחוק מועצת הירקות. זה היה לפני כ-30 שנה,

ויש הסבורים שיתכן והמציאות מצדיקה הכנסת שינויים בו.

לדעתי אין צורך בשינוי חקיקה. הועלתה השאלה מדוע הקימו פתאום את השווקים

האלה, ואת התשובה העיקרית לשאלה הזאת נתן מר עזרה מאיר כאשר אמר שזה צריך לתת

את התמונה המלאה וכדי לדאוג לאספקה סדירה לכל האוכלוסיה. כי המועצח יכולח

לחייב את הסיטונאים המשווקים לספק ירקות בכל מקום ומקום.



בסעיף המחייב אח המגדל להוביל סחורה לסיטונאי ישנו סעיף האומר שהמועצה

רשאית להתיר שיווק שלא לפי הוראות אלה. יכול להיות שהפתרון הוא בקיום שתי

המערכות, אחת שקיימת מכוח החוק זה 30 שנה, אבל לתת יותר תוכן לסעיף המשנה

הנותן אפשרות להתארגנויות על בסיס מושבי או איזורי, כמו שאמר מנכ"ל מועצת

הירקות. לצערנו יש לנו יותר מדי תלונות של מגדליט כלפי האגודות שלהט.

בתעודת המשלוח ישנו גם יעד השיווק. במצב הנוכחי היעד הוא הסיטונאי, או מי

שהסיטונאי מוביל אליו. אם נותנים את זה למגדל יעד השיווק נותר ריק, וזה לא

טוב. הקמעונאים פפונים אל הסיטונאים.

היו"ר אי שפייזר;

הסיטונאי מקבל את התוצרת ומוכר אותה לרמלה. כר שהיעד הוא רמלה, והוא צריך

לרשום שהיעד הוא רמלה על מנת שהתוצרת תוכל לנוע.

מבחינת המועצה ברור כי ברגע שזה הגיע אל הסיטונאי זה הגיע ליעדו. השלב

הבא הוא בהתאם לצרכי השוק. על התלוש כתוב שמו של הקונה. רוב התוצרת צריכה

להיות מתועלת דרך השווקים הסיטונאיים. אבל ברור שאם הפתח הזה יהיה קיים, ולא

רק בחוק אלא גם כמציאות, זה יהיה כמו איום מרחף מעל לסיטונאים, וזה יעודד אותם

לנהוג כמו שצריך ולהימנע מהתופעות שכולנו מכירים. אם הסיטונאים יידעו שאפשר

להרחיב את המעגל ולאפשר גם התארגנויות מקומיות, הם יקחו את זה לתשומת לבם

ויעשו את מה שהם צריכים לעשות.

לפי אומדן הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בין 20% ל-28% מהשיווק הינו לא

מאורגן ומשווק בצינורות לא מאורגנים.

אשר לסיטונאות, אף אחד לא חושב שנוכל לסלק היום את מעמד הסיטונאים ולעבור

לשיווק ישיר. השלב הזה של הסיטונאים הוא שלב חשוב. בנושא הסיטונאי ישנה

התפתחות של הרשתות הגדולות, וזה עונה לחלק מהבעיות שהועלו כאן.

אם לא נסלק את השלב הסיטונאי, שהוא שלב חשוב, לא נחסור את אותם 16%. יש

מקום לאיזה שהוא חסכון בתחום הזה, אבל לא מדובר בחסכון של 16%.

אני בעד בחינת הנושא על מנת לשפר אותו. אבל אני רוצה להזהיר את כולנו

מפני שפיכת התינוק עם המים. ישנה מערכת שבחלק ממנה אינה פועלת היטב, אבל זה לא

אומר שצריך כבר לפרק אותה. פירוקה יהיה אולי דבר שקל יהיה לעשותו, אבל להקים

מחדש מערכת יותר טובה יתגלה כדבר הרבה יותר קשה. אני בעד זה שנערוך נסיון

מבוקר ומוגבל על מנת ללמוד ממנו. לאור הלקחים שנלמד נוכל אהר כך להחליט אם

להרהיב את הנסיון, איך לשנות את הדברים ולשפר אותם, ולאן בכלל יש לפנות.

האם אתה רואה סיכון במתן אפשרות לאגודות או ליחידים לעקוף את הסיטונאי?

אני רואה סכנה בפירוק המערכת שעובדת היום עם soסיטונאים שתוחלף במערכת

שתצטרך לעבוד עם אלפי מגדלים.

אני מציע שנלמד את הנושא היטב ונראה איך זה פועל. בארצות המתפתחות אין

מערכת מסודרת של סיטונאים, ובארצות האלה החקלאים פועלים כצורה נפרדת, ואני לא

חושב שזה יותר טוב גם מבחינתם.

ביקרנו בהולנד כרי לראות כיצר הרברים פועלים שם. שאלתי מה קורה אם מישהו

רוצה לעקוף את הבורסה, והסבירו לי שהוא יכול לעשות זאת רק פעם אהת ב-20 שנה.

כי במשך 20 השנים האלה הוא לא יוכל להכנס כלל לבורסה של ההקלאים. ונם מי שקנה

ממנו את הסהורה לא יוכל להכנס לשם. הם מאר מאר מהמירים בעניו זה.

אינני הושב לפנוע במועצה. אני הושב שהמועצה צריכה להשאר, ואין לי כוונה

לפנוע בכלים של המועצה. אני אומר שנמסור את זה בירי האנורות. יש אמנם נם

אגורות לא מאורגנות, אבל בשטהים מסויימים הן י ורעות להתארגן.

אינני בטוח שמועצת הירקות פועלת כמו שאר המועצות. מנכ"ל מועצת הלול יורע

שהוא צריך כך וכך ביצים לשנה, ובהתאם לצורך הזה הוא מתכנן את הענף פלוס \1 או

3%, והוא מהלק זאת בין המגרלים. אותו הרבר לגבי הפטם. בפירות יש הרשאה לנטוע

וכוי. בירקות יש פיקוה פחות או יותר על 5 גירולים, כאשר לגבי יתר הגירולים

המועצה לא מקיימת פיקוח וגם אינה יודעת לאן נשלהת התוצרת, וכך יכול להיות מצב

של מחסור במקום אחר ועורף במקום אחר. 99% לא רוצים להשתמש במחירי הקליטה, כי

זה לא כראי להם. מי שלא קטף עריין ושומע שמחיר השוק נמוך מחליט שלא כראי לא

לקטוף, ואינו קוטף.

אני מציע לערוך נסיון עם חלק מהאגודות, ען אלה שממאורננות פחות או יותר,

ולערוך רשימה מתאימה, ואז לראות אם הרבר הזה יכול להתבצע. אם הנסיון הצליח

אפשר להרחיב את זה לאיזור, למספר ישובים ער שנגיע ל-50 או 60 בסך הכל, כאילו

הגרלת את מספר הסיטונאים בעור 50. אני משוכנע שחמישים אגורות אלה יהיו הגונים

לא פחות מהסיטונאים, וכראי לערוך את הנסיון הזה. מה גם שתמיר אפשר להפסיק את

הנסיון הזה אהרי עונה אחת, ולא לחרשו יותר.

ביקרתי באירופה ואני מכיר היטב את השווקים שם. גם אלה שמספקים את התוצרת

לרשתות עוברים ררך השוק הסיטונאי, ררך המרכז, ולא מפני שהם אוהבים את זה אלא

מפני שזה נותן שליטה על החלוקה וכו'.

שמענו את רברי האורחים שלנו היום, וגם את תנועת המושבים, ולכולם מכנה

לערוך נסיון איזורי או כללי, לברוק הרחבת השיטה הקיימת, להשאיר את

הסיטונאים ויחד עם זאת לבחון את האפשרות להעביר ישירות למושבים ולחקלאים את

תעודות המשלוח. לא תהיה צמידות לסיטונאי ספציפי, אלא תהיה אפשרות בחירה.

אפשרות הבחירה תהווה שוט מסויים שאולי ייעל ויבריא את תחלואי השיטה הקיימת.

חשוב לעשות את הנסיון כרי לראות איך זה פועל. אני מבין שזו גם דעת

תנועות ההתיישבות.

רק תנועת התיישבות אחת התבטאה כאן היום.

דיברנו היום רק על ענף הירקות. הנסיון ייערך על ידי המועצה לירקות,

והלקחים יופקו לאחר מכן לתועלת כולם.

בשבוע הבא נקיים ישיבה נוספת לדיון בחוק הפיקוח בהשתתפות שר החקלאות. אני

מודה לכולכם. ישיבה זו נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 16.00)