הכנסת האחת עשרה

מושב רביעי



נוסה לא מתוקן



פרוטוקול מס' 195

מישיבת ועדת הכלכלה

מיום רביעי. בי בטבת התשמ"ח - 23 בדצמבר. 1987. כשעה 09.30

הברי הוועדה: מ"מ היו"ר אוריאל לין

ו' שם-טוב

ע' שרגאי - משרד התעשיה והמסחר

א' זיסכלט - משרד התעשיה והמסהר

ה' מרגלית - משרד התעשיה והמסהר

ע' פרי - משרד התעשיה והמסחר

ע' שהל - הרשות להגנת הצרכן

די לב

רשמה: ש' צהר

הוק הגנת הצרכן (תיקון), התשמ"ו-1986



חוק הגנת הצרכן (תיקון). התשמ"ו-1986

בוקר טוב, אני פותח את ישיבת הוועדה. נושא הדיון שלנו היום:

חוק הגנת הצרכן (תיקון), התשמ"ו-1986. אנחנו ממשיכים בקריאה

ובאישור סעיפי החוק.

סעיף 6 - תיקון סעיף 8

הגדרת "מחיר באשראי" שבסעיף 8 לחוק הקיים היא: המחיר שנקבע

לנכס או לשירות אם הוא כולל תוספת על המחיר במזומן בשל כך שאינו

משתלם בעת כריתת הסכם המכר או הסכם השירות. אנחנו רוצים להבהיר,

שההגדרה הזו חלה גם כאשר חלק מן המחיר משתלם בעת כריתת ההסכם ורק

חלקו משתלם לאחר מכן.

מה יש בתיקון המוצע מבחינת הגנה על הצרכן?

לדעתנו היה חשוב להכניס את המלה "כולו", כי היו כאלה שניצלו

את העובדה שהמלה הזו לא נכללה בנוסח בעבר, אף שזו היתה הכוונה, כדי

לומר שהם לא עברו עבירה על פי החוק. העבירה היא שהם לא היו חייבים

לטענתם לרשום את המחיר במזומן או לעשות את החישוב לפי רבית מיוחדת

וכדי. כלומר, חישוב הרבית היא הנקודה המרכזית כאן, כי אפשר לחשב

רבית בכל מיני צורות.

הרוכל חייב לתת אינפורמציה ברורה בכל הנוגע לרבית, גם אם

התשלום לא היה כולו אלא בחלקו בלבד. ישנה חוברת המגדירה בדיוק את

הטכניכות והשיטות, ואני מעבירה לכם בזה.

אנחנו נעיין בחוברת הזאת, ויתכן שאף נרצה לקיים דיון בענין

זה.

אנחנו חושבים שיש לתקן את הסעיף בצורה שתבהיר שגם במקרה של

הנחה על תשלום במזומן יראו זאת בתשלום אשראי. לא אחת מופיעות

מודעות על רכישת מוצרים בתשלומים ללא תוספת רבית והצמדה, כאשר

במציאות אומרים לקונה הנכנס לחנות שאם ישלם במזומן הוא יקבל הנחה

על המחיר.

את רוצה להגיד שהצרכן לא יודע למעשה מה המחיר המקורי של

המוצר?

אומרים לקונה בי המחיר הוא איקס, אבל תמורת תשלום במזומן הוא

יקבל הנחה. למעשה צריך להטביר לו כי אם התשלום הוא במזומן, הרי

המחיר הוא איקס, אבל אם ישלם באשראי, הוא ישלם על בך רבית והצמדה

בגובה איקס פלוס ווי. בתקנות הענין אינו מוסדר כפי שצריך היה להיות

מוסדר.

התקנות אומרות מה ההטבה הכספית שלה זכאי הצרכן במקרה של עיסקה

במזומן.

נראה לי שזה נותן תשובה מתאימה לענין.

מדוע אתם מבקשים להגדיר בהגדרת "רוכלות" את המקום שבו נעשתה

הפעולה?

עי שרגאי;

הנסיון הורה שרוכלים נהגו לעמוד לפני מחנות צבא ונהגו למכור

חפצים שונים לחיילים, ולעתים אף רימו אותם, אם לנקוט לשון המעטה,

על ידי כך שבלחץ הזמן היו מוכרים להם דברים שונים במחיר מופרז,

אולי גם בתשלומים, כאשר לחיילים למעשה לא היה מושג מזה. או שרוכלים

היו באים לבתי ספר עם ספרים, ומוכרים אותם לתלמידים. אנחנו רוצים

להגן על הצרכנים, במקרה הזה על החיילים על פי בקשת שלטונות הצבא

שפנו אלינו בגלל מקרי הונאה שונים שארעו.

סעיף 6-אושר

סעיף 7 - תיקון סעיף 13

אם השר לא יקבע בצו את העסקאות, אי אפשר יהיה להחיל את האמור

בסעיף קטן (ב) בענין הריבית. אנחנו רוצים שלסעיף 13(ב) תהיה תחולה

כללית.

סעיף 7 אושר

ס ע י ף 8 - תיקון סעיף 14

עד היום כאשר רוכל בא לביתו של צרכן ומוכר לו מוצר או

מוצרים, על פי החוק יכול הצרכן להתחרט על הקנייה ולהודיע על כך

לרוכל. אלא שהתברר כי אחרי שהרוכלים החתימו את הצרכן על שטרות הם

נתנו לו מספר של תיבת דואר, מספר של טלפון או כתובת שלהם, ואמרו לו

שאל הכתובת הזאת או תיבת הדואר הזאת או הטלפון הזה הוא צריך להתקשר

במקרה והוא מתחרט על העיסקה שעשה ורוצה לבטל אותה. אלא שבמציאות

הצרכן לא היה יכול להתקשר בזמן אל הרוכל ולהודיע לו על ביטול

העיסקה.



החוק לא הסמיך את השר להתקין תקנות המחייבות כל רוכל להמציא

לצרכן חשבונית שבה תופיעה הכתובת שלו.

האם הדבר הזה אינו מתחייב על פי חוק מס ערך מוסף?

עובדה היא שמבחינת חוק הננת הצרכן הצרכנים לא הצליחו להשיב את

הרוכל שממנו רכשו את המוצר או את החברה שבשמה הוא פעל.

מה שמס ערך מוסף לא הצליח להשיג, אתם חושבים שתצליחו להשיג?

ההובה לציין את הכתובת קבועה בחוק של מס ערר מוסף.

אנחנו מתכוונים לכף שבקבלה יהיו רשומים פרטים על המוצר שהצרכן

קנה, מועד אספקתו, מחירו וכוי, וכן כתובתו של המוכר. ועוד אנו

רוצים שתהיה שם הערה האומרת שהצרכן יכול להתחרט על הקנייה תוך 14

יום מיום הרכישה וכו'.

ישנן חברות, במיוחד למכירת ספרים, המעסיקות רוכלים ההולכים

מדלת לדלת כדי למכור אותם, וכן גם מוצרים אהרים. החברות משנות את

הכתובת שלהן וגם את תיבת הדואר שלהן אחת לחודש או חודשיים, ואז אין

לצרכן אפשרות לאתר אותן. הכתובת של הרוכל או של החברה שמטעמה הוא

פועל היא הבעיה. הכוונה היא לחייב את הרוכל למסור לצרכן קבלה ועליה

כל הפרטים הדרושים. צריך גם להביא לידיעת הצרכן את העובדה שהוא

רשאי להתחרט על הקנייה תוך זמן מסויים. זה צריך להיות כתוב בקבלה.

כן יש לדאוג לכך שבקבלה יהיה גם פירוט הספרים שנרכשו.

ומי יאכוף את כל הדברים האלה?

המבקרים שלנו. יש לנו 30 מבקרים הפועלים בכל הארץ.

את הדברים האלה צריף לעשות בצורה יעילה יותא באמצעות שלטונות

המס. ענין ציון הכתובת ומתן החשבונית וכו' יכולים להעשות בצורה יותר

יעילה על ידי שלטונות המס. יחד עם זאת אני מסכים לעמדתכם, אבל מבקש

להימנע מכפילויות מיותרות. לא צריך השר לקבוע חובה שכבר קבועה בחוק

אחר. זה דבר מיותר לחלוטין.

איזה מסמכים ופרטים צריך הרוכל למסור לקונה מכוח הוראות מס

ערר מוסף?

אני מניח שהוא צריך למסור מספר עוסק מורשה. אינני יודע אם הוא

חייב למסור גם כתובת. אבל אפילו נצא מההנחה שיש למסור כתובת על פי



חוק מס ערך מוסף. עדיין אני חושב שהחוק שלפנינו שנותן לצרכן זכויות

בצד האזרחי, לאו דווקה באלמנטים הפליליים שבו, צריך לתת לו גם את

הכלים. אם הוא רוצה להגיש תביעה אזרחית חשוב שיהיו לו הנתונים כדי

שיוכל להסתמך עליהם על פי חוק הגנת הצרכן.

אני חושב שכאשר אתם מגישים לנו הצעת חוק כדאי' שתבדקו את

הסמכויות המקבילות, במידה וישנן, כדי שלא יהיו כפילויות בחוקים.

הכוונה היא לספק לצרכן פרטים, והדבר הזה מכוסה בחוק מס ערך מוסף.

לא מובן לי על כן מדוע צריר לחזור על זה גם כאן.

אנחנו נבדוק אם לפי חוק מס ערך מוסף הוא חייב למסור גם כתובת

אני יודע שהוא חייב למסור כתובת.

לפי מטב ידיעתי בעניינים העוסקים בחוק הגנת הצרכן אפשר לתבוע

על פי חוק הגנת הצורכן, ולא על פי חוק מס ערך מוסף.

כשאנו מקבלים מצרכן תלונה הרי הוא מצפה לכך שאנחנו נטפל

בתלונה שלו. ואם אנחנו כבר מטפלים בתלונה שלו ונגיש כתב אישום יהיה

חבל לפצל אותו בין שני חוקים, ואנחנו נטפל במה שקשור להטעיה ולא

באספקט אחר.

אם יש לך מידע שיכול להיות טוב גם לטיפול רשויות המס חבל שלא

יועבר אליהם.

אנחנו מעבירים מידע. איני יודע אם זה סגור ב-100%, אבל ישנם

דברים המגיעים אלינו שאנחנו מעבירים גם לרשויות המס.

ברצוני להעיר שכאשר בסיבוב הראשון דיברנו על החוק העיקרי

דיברנו על המעשיות של הסעיף הזה, באיזו מידה באמת ניתן לטפל

ברוכלים. אמרנו שסעיפים דומים קיימים גם בחוץ-לארץ לענין רוכל מדלת

לדלת. ישנן חברות גדולות הבאות אל הצרכנים ומוכרות להם את המוצרים

שלהן ומוכנות לעמוד בכל דרישות החוק. אחד הדברים האפקטיביים ביותר

זה שהרוכל הלגיטימי הזה ימסור לצרכן לא רק את השם והכתובת ושאר

הדברים הבסיסיים המופיעים בחוקים אחרים, אלא גם מידע מיוחד, כמו

העובדה שלצרכן יש אפשרות להחזיר את המוצרים תוך פרק זמן מסויים

ואיר עליו לעשות זאת. הענין הוא די אפקטיבי ועובד יפה במדינות

הנאורות בחו"ל. אני חושב שמבחינתנו לפחות היתה תמיד הכוונה למידע

נוסף למידע הבסיסי המחוייב בחוקים אחרים.

אני מציע בסעיף זה תוספת שתבהיר כי, השר בהתיעצות עם שר האוצר

יהיה רשאי לקבוע בתקנות פרטים שרוכל חייב למסור לצרכן,

אני רוצה שיהיה שילוב של מערכות, ושלא יהיו כפילויות. אני

רוצה להבטיח שלא תחיה פה חזרה על מה שכבר נדרש בחוקי חמס, אלא רק

אותם דברים נוספים הנחוצים לצורר ביצוע החוק הזה.

אני מבינה את ההצעה של היושב-ראש. אני רוצה לציין רק שאם משרד

התעשיה רוצה לתאם את הרברים עם משרד האוצר, דבר שהוא קשח כשלעצמו,

זה עדיין שם את הדגש על הנתונים הבסיסיים. ואנחנו תמיד הבינונו

שהצרכן לא יודע כלל שיש לו זכות אבסולוטית להחזיר את המוצר גם

כשאין בו פגם, שלא צריכה להיות לו עילה להחזיר את המוצר. מספיק

שבאו רוכלים וכפו עצמם על אדם בביתוט, והוא הרגיש לחץ ונעתר וקנה.

הוא יכול לבטל את הקניה תוך שבועיים מבלי שיצטרך ולמסור כל סיבה

שהיא. זה עיקר האינפורמציה בה צריך הצרכן להיות מצוייד. אני מניחה

שזה לא יפריע כלל לאוצר.

אשר לענין הכתובת, לשלטונות מס ערך מוסף יש שנה שלמה כדי

לעדכן את הכתובת, מה שאין כן במקרה של פעילות על פי החוק הנדון

כאן. ברגע שהרוכל מוכר לצרכן את המוצר הוא חייב למסור לו כתובת

אפקטיבית ואמיתית.

אני רוצה להביא בפניכם דוגמה ממוסך. כאשר אדם בא לתקן רכב בעל

המוסך חייב, על פי התקנות, להחתים אותו על כך שהוא מסכים לךתיקון

ולחלפים הדרושים. אם אינו עושח כן הוא עובר עבירה. הדברים נקבעו כך

מתוך רצון למנוע אפשרות להונאה, כדי שבעל המוסך לא יוכל אחר כך

לטעון שעשה תיקונים אלו ואלו והכניס כך וכך חלפים. אנחנו חיים את

חדברים האלה בפועל ואנחנו מנסים לסגור כל אפשרות הונאה הנראית לנו.

לא מובן לי מדוע תקנות אלה צריכות להיות בחתיעצווז עם שר

האוצר. אני חושב שזה ענין שולי לעצם המטריה שבח אנחנו עוסקים. אני

גם סבור שהנושא של איחוד מערכות אינו עובד היום, מפני שהמערכת

סתומה. ברגע שאנחנו מעמיסים על מערכת אחת את המטלות הקיימות היום

בידי מערכת שניה, אנחנו למעשה סותמים את המערכת.

לא התכוונתי לכך שאתם תטילו על האוצר את המוטלות שלכם. חשבתי

שאתם יכולים לשרת את המטרה שלכם יותר טוב אם בנושאים מסויימים, של

עבירות מס, תפעילו את שלטונות המס. אין זו דרך פעולה נכונה כאשר כל

רשות פועלת כצורה נפרדת בכל המקרים.

מדובר בשתי מטרות נפרדות לחלוטין. המטרה הספציפית שלנו כאן

היא להגן על הצרכן. שיתוף פעולה בין משרדי הממשלה השונים אינו תלוי

בחוקים. ממילא קיימת חובה של שיתוף פעולה וחעברת ידיעות, ואין

צורך לקשור בין החוקים.

חבות שכבר הוטלה בחוק אחד נראה מיותר להטיל על הוק אדור.

אני מציע שנדרוש בסעיף זה את אישורה של ועדת הכלכלה.

סעיף 8 - א ו ש ר, אחרי הוספת המלים '"באישור ועדת הכלכלה

של הכנסת" אהרי המלים "השר רשאי".

סעיף 9 - תיקון סעיף 28

מאהר וזה דבר בעל אופי מעין עונשי אני מציע שועדת הכלכלה של

הכנסת תאשר את זה.

עקרונית אינני מתנגד להצעה, אבל אם אני זוכר נכון היתה זו

הצעה של הוועדה.

אני מבין שסכום הערבות נקבע באישור הוועדה, ורק ההצמרה היא

אוטומטית.

סעיף 9 - אושר

סעיף 10 - תיקון סעיף 31

אני שומע שמדובר היום בסכום של 6000 ש"ח הסכום נראה לי עדיין

נמוך מאד. אנחנו עוד נחזור לענין זה בזמן ומתאים.

סעיף10 - אושר

סעיף 11 - תיקון סעיף 32

היו הרבה מאד מקרים כאשר ביטול המכר מיום המכירה היה מהיום

שבו חתמו על ההוזה. למעשה ביום המכירה הצרכן אינו יודע אפילו מה

בדיוק הוא מקבל, כי הוא מקבל את המוצר שקנה כעבור הצי שנה בערך. אם

מצא בו פגם ביום בו קיבל אותו, אז לפי החוק אינו יכול לבטל את המכר

מאחר ועברו לא שבועיים מיום הקניה אלא חודשים ואפילו חצי שנה, ורק

אחרי שקיבל את המוצר מתגלית לו הבעיה. משום כך אנחנו מציעים לתקן

זאת ולכתוב "תוך שבועיים מיום עשיית העסקה או מיום מסירת הממכר,

לפי המאוחר", וזה יתן תשובה לבעיה שהזכרתי.

סעיף 11 - אושר

הסעיף של ביטול המכר אינו מתייחס לפגמים כמו שהוא מתייחס

להטעיות ולמעשים בלתי הוגנים. הפעם עצמו אינו בסיס לביטול מכר.

בל העבירות לפי החוק הזה הן לא עבירות של פגמים.

אני מבקשת להעיר לסעיף 11. אנחנו היינו מבקשים לבטל את הדרישה

של הורעה בכתב. לפי חוק החוזים האחירים ניתן לבטל בכל דרך-שהיא, גם

בהורעה בעל פה. היות וחוק זה בא להגן על הצרבן איננו רואים סיבה

לבך שההורעה חייבת להיות בכתב רווקה.

לא נובל לאשר הורעה בעל פה, בי הורעה בעל פה יכולה לעורר

ויכוחים. בחיים העסקיים צריך להיות סרר, והורעה בעל פה לא תתרום

להכנסת סרר בתחום הזה.

אף צרכן אינו יורע שהוא חייב לבטל רכישה כזו על ירי הורעה

בכתב, מה עור שהחוק האחר מאפשר ביטול גם בדרך אחרת מזו של הורעה

בכתב.

אנחנו מקווים להכניס שינוי בחוק ההוא ולקבוע גם שם חובת הורעה

בכתב. חשוב שהאיש יידע שהוא הגיע לאקט ברור של ביטול, ואת זאת הוא

יכול לעשות רק באמצעות ביטול בכתב.

אני מבין שאנחנו צריכים לחזור על מספר רברים שהתעוררו בישיבה

הקורמת של הווערה. אני מציע שכאשר הנייר הלבן יהיה מונח לפנינו

נעבור על כל התיקונים, ובישיבה שבה נסיים את חוק ההגבלים העסקיים

נסיים גם את החוק הזה.

נרמה לי שסעיף 3 נשאר עדיין פתוח בשאלה של ניצול מצוקה.

ס ע י ף 5 - פרסומת המכוונת לקטינים

היה כאן גם ויכוח לגבי סעיף 5, פרסומת המכוונת לילרים, האם

לאסור כליל פרסומים לילרים בטלוויזיה, או לא. חבר כנסת עורר את

חשאלה אם לאסור כליל פרסומת בטלוויזיה לילרים ולקטינים ער גיל

מסויים, והאם האיסור צריך להיות רק לגבי תכניות המיוערות לילרים,

או איסור מוחלט. גם שאלת הגיל טרם באה על פתרונה.

מרובר באיסור פרסום המכוון לילרים, אבל יכול להיות מצב בו

מישהו יתחכם ויעשה פרסום למבוגרים שבעצם יהיה מכוון לילרים. על

רברים מהסוג הזה קשה להשתלט. מה שקובע הוא היער של הפרסום, הגיל

הצעיר. אני מציע שתקנות כאלה תזרקקנה לאישור וערת הכלכלה של הכנסת,

ואז נוכל לראות אם איננו מטילים בזה עול כבר מרי. הצורך באישור

וערת הכלכלה של הכנסת הוא כרי לבלום את ההתלהבות המופרזת לפעמים של

משררי הממשלה, שכאשר הןם רוצים להשיג יער מסויים אינם מסתכלים על



הנטל הכבד שהם מטילים על ידי זה על העסקים. חשוב על כן שהדברים

יובאו לאישורה של ועדת הכלכלה של הכנסת שתבדוק אותם בדאייה

אובייקטיבית ומעמיקה.

אני מציע על כן שנאשר את סעיף 5 בתנאי שזה יהיה באישור ועדת

הכלכלה של הכנסת.

סעיף 5 - אושר אחרי שהנוסח יבהיר שזה יהיה באישור ועדת

הכלכלה של הכנסת

אנחנו צריכים להציע ניסוח מתוקן לסעיף 5 ,ואני מניח שלא תהיה

בעיה בענין זה.

סעיף 2 - ניצול מצוקת הצרכן

אנחנו מחקנו את הסיפא של סעיף 3 הקיים האומר "הכל כדי לקשור

עסקה בתנאים בלתי מקובלים ובלתי סבירים או כדי לקבל תמורה העולה על

התמורה המקובלת". היושב-ראש אמר בדיון שעל פי הניסוח הקיים היום לא

מספיק שניצל את חולשתו כדי לקשור עסקה, אלא צריך להוכיח נם שתנאי

העסקה אינם מקובלים. היושב ראש לא ראה עין בעין עם ההצעה שלנו.

לא מספיק שהוא עשה דבר שיש בו ניצול מצוקתו, אלא לקשור עסקה

בתנאים בלתי מקובלים או בלתי סבירים על מנת לקבל תמורה העולה על

התמורה המקובלת. אני חושב שצריך להשאיר את הסיפא שנמחקה. עלינו

להזהר מאד שלא לערער יותר מדי את היציבות של עולם. העסקים. חייבת

להיות מסגרת אובייקטיבית לדברים.

אני רוצה להסביר את הרקע. עוד לפני שהוכן החוק העיקרי היה

ברור שאחד היסודות של החוק הזה הוא לאפשר לצרכן להנות ממידה

מינימלית של מסחר הוגן. הדוגמאות הבולטות של חוסר מסחר הוגן הן

ההטעיות והשקרים ועוד מעשים של מסחר בלתי הוגן דוגמת הדברים

המופיעים בסעיף ב' של החוק העיקרי.

על פי חוקים באמריקה, באוסטרליה ובקנדה, ברגע שבית המשפט

משתכנע שהיה מעשה בלתי הוגן, או הטעיה או ניצול של הצרכן, יכול

הצרכן לבטל את העסקה גם אם לא היו תנאים גרועים במיוחד או בלתי

הוגנים. הוא יכול להגיד שאם היה יודע שיש הטעיה הוא לא היה נכנס

בכלל לעסקה הזאת, ושהוא בכלל לא צריך את הדבר כי זה גדול עליו או

שהתנאים קשים מדי בשבילו וכוי. באמריקה מפרידים בין הצגה מוטעית של

הענין ובין מסחר בלתי הוגן או בלתי מצפוני.

כאשר אנחנו רצינו לנסח את החוק העיקרי, וכאשר ראינו שזה די

דומה לעושק בחוק החוזים הכללי, הוספנו את הענין הזה של התנאים

המיוחדים. אבל האמת היא שהכוונה היתה שבשני המקרים, של מסחר לא

הוגן ושל ניצול האיש, לא צריך להיות חשוב הענין.



היול"ר אוריאל לין ?.

מאחר ויש כאן הגדרות מאד רחבות, הייתי מוכן לקחת בחשבון את

ההשוואה שלך אם היינו עושים הפרדה בין האלמנטים. אם מדברים על

ניצול חולשה שבלית או גופנית הייתי מוותר על האלמנט האובייקטיבי.

אבל בכל המקרים האחרים נ יצטרך גם את האלמנט האובייקטיבי. אם אתה

יכול להוכיח שחולשה שכלית או גופנית הוא האלמנט שגרם לקשירת העסקה,

אין צורך להוכיח את התנאים. אבל כאשר מדובר בניצול מצוקה או הפעלת

השפעה בלתי הוגנת, אני חושב שאם לא נקבע גם את המבחן האובייקטיבי

אנחנו נרחיק לכת.

אם אתם רוצים, נעשה הפרדה בין האלמנטים; לא יעשה עוסק כדי

לקשור עסקה דבר במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה, או בכל דרך אחרת

שיש בו ניצףול מצוקתו של הצרכן, או ידיעתו שפה, או הפעלת השפעה

בלתי הוגנת עליו. ואחרי זה תבוא הסיפא: כדי לקשור וכוי.

אני לא רואה את הקשר בין השפעה בלתי הוגנת ובין עסקה בתנאים

בלתי מקובלים. אפשר להפעיל השפעה על צרכן כדי לקשור עסקה רגילה. מה

זו בכלל השפעה בלתי הוגנת?

קשה מאד להגדיר מה זו השפעה בלתי הוגנת כי זה מושג רחב ביותר.

אדם צריך ליטול אחריות מסויימת על מעשיו. אי אפשר להגיד שהצרכן הוא

תמיד הצד החלש והעלובל ואין לו כוח שיפוט ואינו יכול להגן על

האינטרסים שלו, ולכן צריך לספק לו עילות ללא סוף. אגב, באיזה בית

משפט מדובר?

ב-99% של המקרים מדובר בבית משפט השלום.

ההגדרות של קשר עסקי בגלל מצוקה והשפעה בלתי הוגנת הם אלמנטים

מאד רחבים. תמיד אפשר להשתמש בנימוק של השפעה בלתי הוגנת כעילה

לביטול עסקה. ואני אומר שאפשר יהיה להשתמש בזה אבל בתנאי שהאלמנטים

של העסקה היו לא בסדר, שהמחיר היה גבוה מדי או התנאים היו בלתי

מקובלים.

אם מדברים בקשירת עסקה בה נוצלה חולשה גופנית או שבלית, קשה

להוכיח אלמנט זה, וזה עשוי לשמש עילה לביטול עסקה אפילו העסקה היתה

בסדר.

נאפשר לכל מי שרוצה להעלות נקודות נוספות הטעונות הבהרת לעשות

כן בשבועיים הקרובים. לאחר מכן נחליט אם יש מקום לדיון נוסף סופי.

אני חושב שאנחנו יכולים להסכים על סעיף 2 בלי הסיפא שנמחקה אם

העסקה נקשרה בגלל חולשה שכלית או גופנית. בכל האלמנטים האהרים צריך

יהיה להוכיח שהעסקה לא היתה עסקה שהאלמנטים בה לא היו בסדר.

אני רוצה להודות לכולם. ישיבה זו נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 10:40)