הכנסת האחת עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 181

מישיבת ועדת הכלכלה

מיום רביעי, הי בחשון, התשמ"ה - 28 באוקטובר, 1987, בשעה 09.30

מ"מ היו"ר ו' שם-טוב

מוזמנים;

עי להבי - לשכת היועץ המשפטי, משרד התחבורה

ני פריטל - לשכת היועץ המשפטי, משרד התחבורה

שי פליאק - מ"מ ראש מינהל התעופה האזרחית, משרד התחבורה

עי קדמי - ס/יועץ משפטי משרד התיירות

אי אריאן - סגן ממונה על הכנסות המדינה, משרד האוצר

שי בר-אל - יו"ר אגודת מורי דרך ותיירות בישראל

אי אריאן - ס/יוייר אגודת מורי דרך ותיירות בישראל

מזכיר הוועדה; אי לוי

רשמה ; ש' צהר

סדר היום; 1. תיקון תקנות שירותי תיירות (מורי דרך), התשמ"ז-1987;

2. הצעת תיקון לתקנות הטייס (הפעלת כלי טייס וכלי טיסה).



1. תיקון תקנות שירותי תיירות (מורי דרך), התשמ"ז-1987

היו"ר ו' שם-טוב;

בקר טוב, אני פותח את הישיבה. הסעיף הראשון שעל טדר היום שלנו - תיקון תקנות

שירותי תיירות (מורי דרך), התשמ"ז-1987. המדובר הוא בבקשת משרד התיירות להעלות אגרת

רשיון מורה דרך. נשמע עמדת משרד האוצר בנדון.

המדיניות הכלכלית החדשה, כמוצהר על ידי ועדת השרים לענייני כלכלה, היא

שצריך לשלם את מהיר העלות עבור כל השירותים הניתנים על ידי הממשלה. לפי מדיניות

זו יש כ-2000 טעימים עיקריים של אגרות שהותאמו לעלותם הריאלית. לאהרונה אף

ביטלנו מטפר עשרות אגרות, ומחיר אגרות רבות הועלה פי כמה וכמה, כי לא היה תקציב

בשביל לסבסד את השירותים השונים שלדעתנו צריכים לשלם את עצמם.

בהתאם למדיניות הזאת עשה משרד התיירות הישוב כדי לראות כמה עולה לו ההזקת

השירות הנדון, ובהתאם להישוב שעשה הוא מבקש לקבוע את האגרה על טכום ל 100 ש"ה

לשנה. למעשה המשרד ביקש טכום גדול מזה, אבל בטופו של דבר התפשרנו על 100 ש"ה

לשנה, לעומת טכום של 12,5 ש"ח לשנה שהיה מוקפא מאז יוני 1985.

ההעלאה הריאלית היא למעשה הרבה פהות מכפי שזה נראה מהטכומים בהם נקבעתי,

כי מאז יוני 1985, שאז נכנטה ההקפאה לתוקפה, ועד היום הזה עלו המחירים בכ80%-

כך שממילא היה הטכום צריך לעמוד כבר על 24 ש"ה. הטכום ההדש שנקבע מייצג את העלות

הריאלית של השירותים הניתנים.

עי קדמי;

ועדת האגרות הממשלתית התכנטה ב-7 בדצמבר 1986 כדי לדון בכל האגרות, כולל

האגרה של מורה דרך ותיירות. לאור תאור השירות שמשרד התיירות נותן בנושא רשיונות

מורי הדרך ההליטה הוועדה להעמיד את שיעור האגרה על 100 שייה לשנה, כאשר מראש היתה

הכוונה להעלותה ל-200 שייה, ואתרי דיון בוועדה הוחלט על אגרה בגובה של 100 ש"ח.

הדבר הובא לאישורה של ועדת הכטפים ב-2 באפריל 1987, וועדת הכטפים אישרה את האגרה

ביהד עם אגרות נוטפות, גם של משרד התיירות.

אני רוצה להביא לידיעת הוועדה שאגרות אהרות ל משרד התיירות, כפי שאושרו,

היו רשיונות מומתים בנטיעות בגובה 150 שיית, ורשיון לטוכנויות נטיעות - 200 ש"ח.

רשיון מורה דרך יעלה, כאמור, 100 שייה, אף שהוצע להעלותו ל-200 שייח. המדובר הוא

באגרה שנתית, המשולמת מדי שנה.

כאשר ועדת האגרות דנה בגובה האגרות היא לקהת בחשבון שני אלמנטים. האחד, מה

היתה האגרה הבטיטית; שנים, מה השירותים הניתנים למשלם האגרה. ישנם אצלנו היום

4000 מורי דרך. 2000 מהם מחדשים את הרשיון שלהם אחת לשנה, בעוד שמטפר הפעילים

מבין מוריה הדרך נע בין 1500 ל-2000. אני רוצה להוטיף כי המטפרים אינם מדוייקים.

אהד התנאים להידוש רשיונו של מורה דרך, לפי תקנות שירות מורה דרך, היא

השתתפותו של מורה הדרך בהשתלמות אחת לשנה. ארגון ההשתלמויות והביצוע נעשים על

ידי מחלקת ההשתלמויות במשרד התיירות. שתי פקידות עובדות בענין זה במשרה מלאה,

ובמשרד מופעל גם מחשב. במשך השנה נערכות כ-142 השתלמויות. רשימת ההשתלמויות

נשלהת אל כל מורי הדרך. מורי הדרך מאשרים באיזו השתלמות הם רוצים לקחת חלק.

ארגון וביצוע ההשתלמויות נעשה, כאמור, על ידי משרד התיירות, ולעתים מדובר

בהשתלמויות הכרוכות בנטיעות וכוי על כל הכרוך בזה.

י' גראו;

כל מורה דרך משלם עבור הנטיעה, האוכל וכו' מכיטו, ללא כל קשר לאגרה שהוא

שילם.



ע' קדמי;

משרד התיירות מארגן את כל נושא ההשתלמויות ונושא בהוצאות העבודה הזאת. מורה

הדרך משלם כמובן את הוצאותיו הוא בהשתלמות, כמו נסיעה, ארוהה וכוי.

היוייר וי שם-טוב;

מה מספר מורי הדרך המשתתפים מדי שנה בהשתלמויות השונות?

עי קדמי;

בין 1500 ל-2000 מורי דרך משתתפים בהשתלמויות. ישנם כיום 4000 מורי דרך בעלי

רשיונות. הרשיונות של מורי הדרך שאינם משתתפים בהשתלמות אחת במשך השנה אינם

נשללים מהם, אלא מוקפאים. פירוש הדבר שבאותה שנה אין הם רשאים לעסוק כמורי דרך.

אבל ברגע שהם רוצים לחדש את הרשיון ולהיות פעילים כמורי דרך הם פונים אל משרד

התיירות. מחלקת ההשתלמות בודקת ורואה כמה שנים לא חודש הרשיון, ועל כל שנה

בה לא חודש הרשיון מחייבים את מבקש חידוש הרשיון בהשתלמות אחת. מורה דרך שרוצה

לשמור על רשיונו, והוא איננו פעיל, לא צריך לשלם את האגרה.

היוייר וי שם-טוב;

האם התשלום שמשלם מורה דרך בעד השתתפותו בהשתלמות מכסה את חלקו בהוצאות

הראליות של אותה השתלמות?

עי קדמי;

כן. המחיר שהוא משלם מכסה את הוצאות הנסיעה, אם ההשתלמות כרוכה בנסיעה, את

הוצאות הארוחה וכו,. לעתים ההשתלמות אינה מתבצעת בצורה של טיול ברחבי הארץ, אלא

דווקה בישיבה באולם ובשמירת סדרו? של הרצאות. אז צריך להזמין את האולם ולשלם

עבורו, צריך להזמין ארוחות צהרים וכוי, ואז המשתתף משלם כמובן את ההוצאות האלו.

אני מוכן להעביר אליכם את תכנית ההשתלמויות בת שני חלקים שמחלקת

ההשתלמויות שלנו מעבירה אל כל מורי הדרך לבחירתם. תוכלו לראות שם רשימח של 142

השתלמויות שונות במשך השנה.

היוייר וי שם-טוב;

האם יש פיקוח של משרד התיירות על מורי הדרך, כדי להבטיח שיעסקו בזה רק מורי

דרך מורשים שיש בידם רשיון מתאים?

עי קדמי;

ניתנה הוראה למחלקת הביקורת של משרד התיירות לערוך ביקורות גם בענין זה.

כידוע, הנושא הזה נמצא היום בדיון בבג"צ. עיקרו של הדיון הוא בכמרים המדריכים

קבוצות צליינים המגיעות לישראל. בג"צ צריך לדון בשאלה אם לחייב את משרד התיירות

לכפות על אותם כמרים המדריכים את צאן מרעיתם להצטייד ברשיון מורה דרך בישראל, או

לא.

היוייר ו' שם-טוב;

אני מתכוון לפיקוח של משרד התיירות על מורי הדרך, להבטיח שהם מורי דרך

מוסמכים וכוי. כמה אנשים מעסיקה מחלקת הביקורת של משרד התיירות לצורל הפיקוח על

הנושא הזה?

ע. קדמי;

14 או 15 איש בכל הארץ. והם מפקחים לא רק על נושא ההדרכה של התיירים, אלא

עוסקים בביקורת גם על 4000 מסעדות, למעלה מ-300 בתי מלון, 400 עד 500 סוכנויות

נסיעות ועוד 60 סוכנויות לתיירות פנים וכהנה וכהנה.

מהנתונים שקיבלנו זה עתה ניתן להבין שהפיקוח איננו אפקטיבי.

ע. קדמי;

הפיקוח נעשה במתכונת של מבצעים מדי פעם, או על סמך ידיעה המגיעה אל המחלקה,

ואז בודקים אם היא נכונה.

מאחר והאגרות אינן מיועדות הייתי רוצה להסביר מה היא אגרה. לאחר חישוב

העלות האגרה צריכה להיות בין 24 ל-25 שקלים אם היו מעדכנים אותה בהתאם לעליה

במדד. ואז לא היינו צריכים לבוא אל הוועדה. אני רוצה להוסיף שועדת הכספים דנה

בנושא הזה ואישרה את האגרה.

שי בר-אל;

אני מבקש להעיר מספר דברים. זה ממש לעג לרש כאשר באים היום בדרישה להעלות

את האגרה של מורי הדרך שעה ששכרם בדולרים הוקפא מאז שנת 1982 ועד היום, ואנחנו

יודעים מה מעמדו של הדולר שנשחק בלמעלה מ 40%-בשנתיים האחרונות בלבד.

מורי הדרך לא מקבלים היום הרבה יותר. למזלם היו השנה יותר תיירים בארץ.

משרד התיירות מנסה לרכב על הענין של מורי הדרך ולהלביש עליהם מסים נוספים, בשעה

שמצבם של מורי הדרך גרוע היום. אני משתומם על עזות המצח הזו, על שהיום באים אל

מורי הדרך עם דרישות כספיות נוספות כאשר יודעים בדיוק מה מצבם הכלכלי היום.

אנחנו נלחמים עם סוכני הנסיעות על מנת להשיג תנאים קצת יותר טובים, ואנחנו

נתקלים בסירוב.

אני פשוט לא מבין איך אפשר בכלל לטעון שהעלות היום גדולה יותר, כאשר כל

הענין הוא במשלוח פיסת נייר פעם בשנה אל מורי הדרך. איני חושב שזה שווה יותר מ-2

שקלים. אז על סמך מה דורשים מאתנו 100 שקל?

את השתתפות מורי הדרך בהשתלמויות דורשים כתנאי לחידוש הרשיון, ועוד לוקחים

כסף לכיסוי הוצאות ההשתלמות. וגם בהשתלמות הזאת יש עיוות מסויים. כל ההשתלמות

הזאת איננה רלבנטית. אתה לא עוסק כאן עם ילדים קטנים, אלא עם אנשים מבוגרים

העוסקים במקצוע הזה שנים רבות. ברגע שכופים עליהם השתלמות הם באים כמובן, אבל

האמינו לי שהדברים הנשמעים שם נכנסים באוזן אחת ויוצאים מהשניה.

דיברנו על השתלמות כזכות, ולא כחובה. מי שמעוניין בהשתלמות יבקש להשתתף בה.

אבל אין לכפות זאת על כל מורי הדרך, כי הכפיה הזאת גורמת רק לרתיעה מרצון

לההשתתף בהשתלמויות האלה. אנשים באים לרוב ההשתלמויות, אבל רק כדי להעביר את

הזמן ורק מפני שהם חייבים לעשות זאת כדי לחדש את הרשיון שלהם, ולא מפני שהם

לומדים שם. מה בעצם יכול לתת לך יום השתלמות אחד בשנה? מורה דרך שלא עבד 5 שנים,

למשל, והוא רוצה לחדש את רשיונו כדי להתחיל שוב לעבוד, מחייבים אותו להשתתף ב-5

ימי השתלמות. האם 5 ימי השתלמות כאלה אכן ישלימו את הידע שלו? מי שרוצה לעשות

עבודה טובה לומד את החומר הדרוש ומשתדל ועושה עבודה טובה. אין טעם להכריח אותו

ללכת ליום השתלמות אם אינו מעונין בזה ואם אינו רוצה בזאת, והוא עושה זאת רק

מפני שזה תנאי לקבלת הרשיון שלו. אנחנו אומרים שלא צריך להכריח את מורח הדרך

להשתתף ביום השתלמות, אלא אם כן הוא בעצמו רוצה בזאת.

אני מבקש שיבטלו את האגרה של מורי חדרך. אחרי שמורה הדרך עבר את הקורס

המתאים ואת ההשתלמויות השונות, השקיע בזה את מיטב כספו ואת זמנו וכישוריו מתוך

רצון להיות מורה דרך, ואחרי שנמצא מתאים לתפקיד הזה, מגיע לו לקבל רשיון לעסוק

במקצוע הזה. מדוע הוא צריך בכלל לשלם אגרה, ומדוע מבקשים עכשיו העלאה כל כך

גדולה בסכום האגרה?



היו"ר וי שם-טוב;

האם הופעתם בענין זה בפני ועדת הכספים של הכנסת?

שי בר-אל!

לא הופענו בפני ועדת הכספים של הכנסת. לא ידענו כלל שמתקיים בה דיון בנושא

הזה.

היו"ר וי שם-סוב;

ועדת הכלכלה של הכנסת לא יכולה להתערב במדיניות משרד התיירות בענין

ההשתלמויות. השאלה הרלבנסית מבחינתנו היא אם הוצאות ההשתלמות של מורי הדרך

רובצות על משלם המסים הישראלי, או לא. שמענו כאן היום שמורי הדרך מכסים את

ההוצאות האלה.

יי גראו;

כל נושא ההשתלמויות הוא ארכאי מאד, ונושא האגרות או עותומני ואיש לא טרת

לעשות לשינויו. יש לנו הרגשה מאד סובייקטיבית אמנם שמשרד התיירות מנהצל את

האגרות האלה כדי לרכב עלינו, ולא כדי לעזור לנו. איננו מקבלים שום שירות ממשרד

התיירות. למעשה רודפים אותנו, ומציפים את הענף במורי דרך. אין תוקפים את מי

שמפריז במהירים ואין דואגים לכך שלא יקה יותר מדי על חשבון אוזר, אבל את ענין

האגרות מסדרים מהר מאד ואפילו מבלי להודיע לנו על כוונה כזאת.

המשרד גם מעודד הז-רכה לא מוסמכת, ועשרות ומאות אנשים הנקראים בשם כמרים

עוסקים בזה ומנצלים פירצה בהוק בענין זה, ובעידוד משרד התיירות אנתנו מאבדים לאט

לאט את ההדרכה על ארץ ישראל. ותמורת כל הדברים האלה אנחנו צריכים עוד לשלם 100

שקל. בעוד שאף אהד מבין המדריכים הלא מוסמכים, כמרים או אוזרים, לא משלם אף אגורה

אתת. באים לארץ עם קבוצה שמארגנים בתוץ-לארץ, מרוויחים יפה מאד, לא חייבים דבר

למדינת ישראל ולא משלמים דבר למדינת ישראל, והכל בסדר. מבוזינה כלכלית אין למדינה

שום דבר מהם, בעיקר שהם משתמשים גם בשירותים של ערבים ומלינים את התיירים

בהוספיסים קטוליים, ואנהנו רואים ועינינו כלות. ואחרי כל זאת עוד מטילים עלינו

אגרה ארכאית ומיושנת.

קל מאד היה לשאול לדעתו בענין זה לפני שהחליטו על כך, אבל לא עשו זאת, אף

שאנחנו מייצגים ציבור של 2000 איש העובדים קשה מאד במקצוע הזה.

היו"ר וי שם-טוב;

העיקרון של האגרה הוא בכך שהאגרה חייבת לכסות את עלות השירותשהמדינה נותנת

למשלם האגרה. לא היתה מעולם כוונה לעשות רווחים באמצעות אגרות. אני שואל איפוא

אל איש משרד האוצר, האם אתהחושב שלהעלאת האגרה כיום מ-2,5ו ש"ח בעבר ל-100 ש"ח

יש כיסוי בעלות השירות שנותן משרד התיירות למורי הדרך?

אי אריאן;

חברי ממשרד התיירות הסביר שבענין זח מועסקות שתי פקידות וכן גם מערכת

מתשבים. אינני יודע אם האגרה מכסה את העלות. כפי שהסבירו לנו בוועדת האגרות

יש באגרה הזאת כדי לכסות את העלות. באותה ישיבה השתתף נציג אגף התקציבים והוא

אמר שאם לא האגרות לא יכסו את ההוצאות, לא ינתן תקציב לנושא זה.

היו"ר ו' שם-טוב;

אני מבין שסכום האגרה שנקבע לפני מספר שנים, ושעמד על 12,5 ש"ח, כיסה את

העלות. אם האגרה כיסתה אז את העלות, מדוע לא תכוסה העלות כיום אם האגרה תועלה

ל-24 שקלים?

בשעתו לא הקפידו כל כך על כיסוי ריאלי של העלות, והיו אגרות שנבייתן

עלתה לנו יותר מרמי האגרה, כך שהגבייה עלתה לנו כסף. גביית אגרה עולה היום

1,5 דולר, שהם כ-4 שקלים, וזאת מבלי לקהת בהשבון את ניהול החשבונות הקשור

בדבר הזה. עלות הגבייה בלבד מגיעה היום ל-4 שקלים, כפי שאמרתי, כך ש-12,5

שקלים כיסו בקושי את עלות הגבייה, שלא לדבר על עלות השירות.

שתי הפקידות המועסקות במשרד מטפלות בענין ההשתלמויות של מורי הדרך.

מדובר בשתי פקידות ובמערכת מהשב העוסקות בחידוש הרשיונות ובסידור

ההשתלמויות. לשם מתן הרשיון יש מערכת נוספת, ישנו מנהל מחלקת הדרכה וישנה

העוזרת שלו, וישנו עוד עובד וכן מזכירה. אני אני מדבר בעיקר על שתי

פקידות העוסקות בחידוש רשיונות ובהשתלמויות מורי הדרך. אף פרוטה אחת מהכסף

שמשלם מורה הדרך המשתתף בהשתלמויות אינה מוצאת לכיסוי ההוצאות של שתי

הפקידות ומערכת המחשב. דמי ההשתתפות מכסים רק את ההוצאות הממשיות של אותה

השתלמות, כמו התשלום לאוטובוס, התשלום עבור ארוחת הצהרים, התשלום למרצים

וכו'. מחלקת ההשתלמויות לא גובה את שכרן של הפקידות או של המחשב על כל

הקשור בזה ממורי הדרך המשתתפים בהשתלמויות.

היו"ר ו' שם-טוב;

אפילו אם הייתי משתכנע שהעלאת האגרה בסכום המבוקש על ידכם היא

מוצדקת, לא נראה לי כי דווקה בתקופה בה המדינה מטיפה לצמצום, כתקופה בה

הענף הזה נתון במשבר וכוי יש הצדקה להטיל על ציבור מורי הדרך תוספת שנתית

של אגרה הגבוהה בהרבה מעבר לעליה הריאלית של האינפלציה. אני מתפלא שוועדת

הכספים של הכנסת אישרה את ההעלאה הזאת. אני חושב שבשום מקרה אין להעלותה

הרבה מעבר לעלות הריאלית.

העלות הריאלית היא אכן זו שנתבקשה ונקבעה, העלות של כל המערכת, כולל

הפקידות והמחשב.

אם עלות ההשתלמויות גדלה מעבר לרמת האינפלציה אז תגבו בבקשה ממדריכי

התיירות את מלוא מהיר ההשתלמות. מורה הדרך רוצה לשמור על הרשיון שלו והוא

רוצה ללכת להשתלמות, מאחר וזה תנאי לחידוש הרשיון שלו, אז תגבו ממנו את

מלוא מחיר אותה השתלמות.

אני לא חושב שבאמצעות האגרה אתם צריכים לכסות גם את הוצאות

ההשתלמויות או חלק מהן. אני לא חושב שבשביל השירות של מתן רשיון למורה

הדרך ורשימת ההשתלמויות שלו אתם צריכים לגבות ממורה הדרך, העובד קשה

למחייתו, דמי אגרה שנתיים בגובה של 100 שקל. אחרי שהוא למד את המקצוע ועמד

בבחינות אין לדרוש ממנו לשלם דמי אגרה בגובה של 100 שקל מדי שנה. זה לא

נראה לי צודק.

אני מחליט שהוועדה תאשר את ההעלאה לפי העלות הריאלית, מ-12,5 שקל

לשנה, ל-24 שקל לשנה. אם השר ירצה לערער על כך, זכותו כמובן לעשות כן.

אין הכוונת משרר התיירות לערער על כך כי היוזמה היא כלל ממשלתית לגבי

כלל האגרות.

הווערה הזאת דנה בכל אגרה בנפרד. אנחנו מאשרים העלאת אגרת מורי- הדרך

בהתאם לעליית האינדקס מאז הוקפאה האגרה ביוני 1985 ועד היום, והיא תהיה

איפוא בגובה של 24 שקל.

סיימנו בזה את הדיון באגרת מורי הדרך. אני מולה למוזמנים.

2. הצעת תיקון לתקנות הטייס (הפעלת כלי טייס וכלי טיסה)

אנחנו עוברים לסעיף השני בסדר היום - הצעת תיקון לתקנות הטייס (הפעלת

כלי טייס וכלי טיסה).

לפני שנה הבאנו לידיעת הוועדה קודקס גדול של תקנות טייס הנוגעות

להפעלת כלי טייס גדולים, פרק 13. הפרק הזה מסדיר הפעלתם של כלי טייס

גדולים מסוג בואיגג וכך הלאה בטיסות סדירות ובטיסות שבר. נושא זה לא היה

מוסדר עד היום. אנחנו מאמצים את התקנות פרק אחרי פרק. עם השלמת הפרק הזה

אנחנו למעשה סוגרים מעגל שלם של התקנות. את עיקר העבודה עשינו.

לפי החוק אין אנו זקוקים לאישור הוועדה, אלא צריכים להביא את הדבר

לידיעתה.

למעשה נשארו שלושה עניינים שהיינו צריכים להביא בפני הוועדה, אלא

שנושא אחד ירד בינתיים מהפרק וכך נשארו שני נושאים בלבד: 1. התקנת

ףמסננים לאוזון באווירונים גדולים; 2. הרחבה ופירוט תפקידיו של קצין

בטיחות טיסה.

מדובר בקביעת תקן של אוזון בכלי טייס. הבעיה היא בעיקר בטיסות בגבהים

שטסים בשכבת אוזון; והאוזן חודר למטוסים וגורם נזקים בריאותיים, בהתאם

למידת החשיפה. הסונדרטים לגבי כלי הטייס נקבעו בארצות הברית, ונקבעו גם

בישראל לגבי מקומות עבודה. יש היום תקן הקובע מה המקסימום המותר של חשיפה

לאוזון, והוחלט להחיל את הדבר גם בכלי טייס. מדובר גם בדיילים שהמטוס הוא

מקום עבודתם, וגם בחשיפה של הנוסעים במטוסים.



התקנה קובעת את התקן המותר. אלה נוסחאות מדעיות שאנחנו לא כל כך

מצויים בהן. זה למעשה תקן המקובל בכל העולם. מדובר בהתקנת מסנני פחם

במטוסים. העלות, על פי טענת חברת אל-על, היא של חצי מליון דולר לכל מטוס

פלוס תחזוקה בגובה של 100 אלף דולר בשנה. זו הוצאה נכבדה בהחלט, ולקחנו

אותה בחשבון כאשר ההלטנו בנושא זה.

בתקנות קבענו ששהחובה להתקין זאת איננה מידית. במידה ואנחנו נשתכנע

על פי התקנות שלא היתה אפשרות להתקין זזאת בשל כל מיני סיבות, ונשתכנע גם

שהענין נמצא בתכנון אופרטיבי של החבר, אז ניתן לחברה פרק זמן להתקין זאת.

התקנה השנייה מתייהסת לקציני בטיחות. אנחנו קובעים את הסטטוס של קצין

הבטיחות בהברת תעופה. התקנה קובעת את הכישורים ואת התפקידים שלול, והדבר

את מערכת הכפיפויות של קצין הבטיחות, על מנת שיהיה כפוף

לדרגים הגבוהים ביותר של החברה, דהיינו לדרג הניהול שהחברה על מנת

שההערות שלו והדינים וחשבונות והסקרים שלו יגיעו אל הדרג הגבוה ביותר של

החברה ישירות מתוך כוונה שייושמו על מנת שתישמר רמת הבטיחות הנאותה בחברה.

ישנה רשימה של הכשירויות של קצין הבטיחות, רשימת התפקידים שלו וכו'.

נרמה לי כי בשעתו התעוררה השאלה למי הסמכות לקבוע את התפקידים של

קצין הבטיחות.

קבענו בתקנה עצמה את רשימת התפקידים של קצין הבטיחות על מנת שהוא לא

יהיה נושא למשא ומתן בתוך החברה, אלא הדברים יהיו רשומים ומוסדרים בתקנות.

האם חברת אל-על העירה הערות בענין המתקנים לאוזון?

בוודאי. קיימו ישיבות ושמעו אותנו, וכן שמענו גם את כל מומחי משרד

הבריאות, את המומחים שהביאה חברת אל-על וחברת ארקיע, וקיבלנו לפחות

הסתייגות אחת חשובה שלהם בענין מונופול שיש בהתקנת מסננים אלה בארץ, ואז

ישנה בעיה של תור ושל עלות גבוהה מאד מאחר והמונופול הזה מכתיב גם את

המחיר.

המטוסים החדשים הדבר הזה כבר מותקן. אבל עד שחברת אל-על תחדש את כל

הצי שלה יעברו בין 10 ל-15 קונה, כך שצריך בכל זאת להתקין זאת במטוסים שיש

לה היום. בנושא זה קבענו בתקנות שאם לא ניתן לבצע זאת מיד עכשיו, נאפשר

להתקין זאת בעתיד בטווח נראה לעין.

האם קבעתם איזה שהוא גבול של זמן?

לא קבענו נבול של זמן. אבל המדובר הוא בסטיה זמנית, והיא לא בלתי

מוגבלת. עליהם להוכיח לנו שבנלל סיבות שאינן תלויות בהם או שבנלל עלות

בלכלית בלתי סבירה הם לא יוכלו לעמוד בדרישות האמורות תוך פרק זמן נתון,

ושיש להם תכניות לעמור בדרישות האמורות תוך תקופת זמן סביר להנחת דעתו של

המנהל, ואז אנחנו מקבלים זאת.

מה עושים כדי שזה לא ישאר על הנייר בלבד?

צריך לשמור על מנהל התעופה האזרחית שיאכוף את התקנה, ואני מניח שיעשה

זאת בצורה סבירה.

צרוך לזכור שלא בכל מסלול טיסה ישנה הבעיה של האוזון הזה. ישנם

מסלולים בהם אין בעיה של חדירת אוזון למטוס, ולכן יכול לקרות שמטוס מסויים.

יוכל לטוס באותו מסלול ללא פגע. יש חברות תעופה זרות שעל מנת שלא יחוייבו

להתקין את המסנן במטוסים שלהן הן סוטות מן המסלול בו יש סיכון, כדי לחסוך

הוצאות הכנסת המסנן.

הנושא השלישי שהורד מסדר היום היה ענין כבודת היד של נוסע בעלותו

למטוס. הוחלט להשאיר את הנושא הזה לקביעה פנימית של כל חברה וחברה. אומרים

לי שבשטח יש בבל זאת רצון לקבוע מקסימום מסויים, אבל זה נמצא עדיין בשלבים

ראשונים.

הוועדה רושמת לפניה את ההודעה של משרד התחבורה הן בענין הרחבה ופירוט

תפקידיו של קצין בטיחות טיסה, והן לגבי התקנת מסננים לאוזון באווירונים

נדולים.

אנחנו נמצאים בשלב סיום מלאכת הכתיבה, מכינים את פרק 13 לחתימת השר

ואז נביאו לפרסום ברשומות.

1

אני מודה לכם, ונועל בזה את הישיבה.

(הישיבה ננעלה בשעה 10.30)