הכנסת האחת עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 178

מישיבת ועדת הכלכלה

מיונז שלישי, כ"ז בתשרי, התשמ"ח - 20 באוקטובר, 1987, בשעה 14.00

חברי הוועדה; אי שפייזר - היו"ר

אוריאל לין

שי עמר

מ' פלד

א' שלום

בי שליטא

וי שם-טוב

מוזמנים; שר התחבורה חיים קורפו

נצ/מ מ. חדד - משטרת ישראל

ש. בוגלר - יו"ר המועצה הלאומית למניעת תאונות

ג. נאור - יועץ משפטי משרד התחבורה

מזכיר הוועדה ויועץ כלכלי; די לב

רשמה ; ש. צהר

סדר היום" תיקון תקנות חגורות בטיחות ברכב (התשמ"ז-1987



היו"ר א' שפייזר;

אני פותח את הישיבה, ומברך את החברים ואת האורחים עם פתיחת מושב החורף של

הכנסת.

אנחנו מחכוננים לדון היום בנושא שהוא בעייתי מכמה בחינות. כולנו במדינה

חיים כל הזמן בהרגשה שהמדינה והממשלה אינם עושים את חלקם בתחומים שונים, ומאידך

מטילים את העשיה ואת האחריות על האזרח. כזאת ההרגשה גם בנושא בו אנו דנים כאן

היום. אנחנו יודעים שהממשלה אינה מקצצת בתקציב המדינה כאשר צריך לעשות זאת, אבל

תובעת מהאזרח תוספת הכנסה. ישנו מין קונצפט שכאילו הממשלה לא עושה עושה די, אם

בכלל, בתחום זה או אחר, אבל מכבידה יותר ויותר על האזרח.

כולנו מודעים לכך שהממשלה מקציבה מעט מאד משאבים וכלים למניעת תאונות

דרכים, באותם תחומים בהם ניתן היה להציל חיי אדם או להקטין מידת פגיעתם מתאונות

דרכים. הממשלה אינה מבצעת את העבודות הדרושות בתשתית ואינה מקצה די כוח אדם

לנושא הזה, דברים שקרוב לוודאי שהיה בהם כדי למנוע תאונות, ולעומת זאת היא פונה

אל האזרחים ותובעת מהם לחגור מעכשיו חגורות בטיחות גם בנסיעה עירונית, ועל ידי

זה כאילו פטרה עצמה מטיפול בנושא הכאוב הזה באמצעות הדרכים המתאימות למלחמה

בנושא הזה, והיא מצביעה על חגורות הבטיחות בנסיעה עירוית כעל הדבר שבו יש צעסוק

עכשיו.

על רקע הדברים האלה מתעוררת הרגשה משונה בכל הנוגע לתקנה המוצעת. הנושא הזה

שנוי במחלוקת, והוא מציג את השאלה אם התועלת שווה את הנזק האפשרי; אם התועלת

שווה את המטרד. מה גם שהנתונים אינם כל כך ברורים בהיותם מבןססים על מחקרים

וסקרים שנערכו לאו דווקה בישראל, ואולי לא תמיד מתאימים לישראל. האם יש אצלנו

מישהו שיוכל לומר בבטחון מה יקרה לעקומת התאונות והפציעות בארץ אחרי שנהגים

יחגרו חגורות בטחון גם בנסיעה עירונית? מה יקרה לאותם נהגים המרבים לנסוע מרחקים

של 200 עד 500 מטרים בישובים עירוניים מספר רב של פעמים ביום, ובכל פעם שיכנסו

למכונית יצטרכו לחגור את החגורה, וכאשר יגיעו אחרי מספר רגעים ליעדם יצטרכו

לפתוח את החגורה? האם הצורך בפעולות אלה לעתים קרובות לא יצור אצלם הרגשת תסכול

ומרירות, יגביר את עצבנותם ואולי אף יגרום חלילה לריבוי תאונות? האם יכול מישהו

לקבוע בבטחון שחגירת חגורות הבטחות תביא עמה הפגת מתת והרגשה נוחה?

מתן הוראות כאלה נראה לכאורה כדבר פשוט, אבל צריך לחשוב על ההיבט הרחב יותר

של הענין. אילו נתנו לכל מכונית מזגן חינם יתכן מאד שזה היה מקטין את מספל

תאונות הדרכים באחוז ניכר. אבל אין עושים זאת, והשאלה העומדת לפנינו היום היא מה

יקרה לנהג הישראלי בחודשי הקיץ כאשר הוא צריך להכנס ולצאת ממכוניתו מספר גדול של

פעמים ביום, וכל פעם שהוא נכנס למכונית הוא צריך לחגור את החגורה ולשחרר אותה

כשהוא מגיע ליעדו, והאם הטרחתו בענין זה שווה את ההפחתה המקווה במספר התאונות

ובחריפותן.

יש לחשוב גם אם המשטרה, בכוח העומד לרשותה ובמשימות שהיא צריכה למלא, תוכל

לדאוג גם לאכיפת התקנה הזאת. דיברנו מספר רב של פעמים על החוק בענין הטלוויזיה

בכבלים, ועל העובדה שהמשטרה לא מצליחה להשתלט על הנושא הזה. אגב, היו גם מספר

תאונות שארעו בשל אנטנה של טלוויזיה בכבלים שנפלה וגרמה להתחשמולתם של אנשים.

ועובדה היא שהמשטרה לא מצליחה להתגבר על המכה הזאת.

אם המשטרה תקצה מספר ניכר של שוטרים לאכיפת התנה הזאת, פירושו של דבר הוא

שפחות שוטרים יעסקו במשימות האחרות שבהם עסקו לפני כן. אם עתה קשה היה למשטרה

להשתלט על כל המשימות המוטלות עליה, קל לתאר מה יהיה המצב אם חלק מהכוח המשטרתי

יעסוק באכיפת התקנה הזאת. ומעל לכל עומדת השאלה: האמנם יפחת מספר תאונות הרכים

כתוצאה מחגירת חגורות בטיחות בנסיעה עירונית, והאמנם תהא עוצמת הפגיעה קלה יותר?



יש לנו כבר נסיון עם תקנות שאין אוכפים ביצוען, שאין בדעת

השלטונותלאכוף אותן ושהשלטונות לא מעוניינים לאכוף אותן. האם על ידי קבלת

התקנה הזאת איננו פוקרים את הממשלה מהצורך בעשייה ממשית של דברים, במקום

התקנות תקנות בלבד? אנחנו ביקשנו הקצבה יעודית לפיתוח הכבישים וכן דיברנו

על דברים חשובים נוספים, אלא ששום דבר מכל אלה לא נעשה. תחת זאת באים

עכשיו ומבקשים להתקין תקנה המטילה אי נוחות על הציבור.

אני מבקש מהמומחים הנמצאים כאן לשטוח בפנינו את הנתונים על המהירות

הממוצעת בה נוסעים בערים, על מספר הנפגעים בנסיעה בערים וכו'.

ועדת הכלכלה אישרה בזמנו פה אחד הצעת חוק פרטית בענין חגורות בטיחות. לא

הייתי רוצה שייווצר הרושם כאילו ועדת הכלכלה לא דנה כלל בנושא זה עד עתה

ולא הביעה דעתה בנדון. הוועדה דנה בנושא הזה במסגרת הצעת חוק פרטית,וכדאי

להבהיר את הדבר.

אני מבקש להעיר לסדד הדיון. אני מניח ששר התחבורה יסביר לנו את

החשיבות שבהתקנת התקנת, ונציג המשטרה בוודאי יוסיף על דבריו. אולי מוטב

נשאל תחילה שאלות כדי שבדברי ההסבר יוכלו השר ונציג המשטרה להשיב גם

לשאלות.

אני מציע שנאפשר לשר התחבורה להציג בפנינו תחילה את התקנה, ורק אחר

כך נציג בפניו שאלות. אנו מבקשים לדון בנושא הזה בכל כובד הראש הראוי,

מאחר ואיננו רואים ת קנה זו כתקנה שקל להחליט לגביה.

אדוני היושב-ראש, חברי ועדה נכבדים, חוק חגורות בטיחות ברכב שנחקק

בשנת 1973 קבע בסעיף 1 כי הנוהג ברכב מנועי פרטי או מונית לא ינהג בדרך

אלא אם הוא חגור חגורת בטיחות, ולא ירשה למי שאינו חגור חגורת בטיחות

לשבת במושב הקדמי. חובת חגירת חגורה כאמור תחול אף על הנוסע היושב במושב

הקדמי. סעיף מספר 2 קובע כי שר התחבורה רשאי לקבוע בתקנות פטורים מחובת

השימוש בחגורת בטיחות, דרך כלל או למקרה מסויים.

החוק הזה נחקק, כאמור, בשנת 1973 ונכנס לתוקפו בשנת 1975. החוק

הזה היה צריך להכנס לתוקפו בשנת 1974 כדי לאפשר שנה אחת להנהגת חגורות

בדרך וולונטרית וגם בדי לבחון את מידת ההענות של הציבור, קבע שר התחבורה

דאז, השר יעקבי, הארכה לקונה נוספת, והחוק נכנס לתוקפו בשנת 1975. אז גם

נקבע הפטור מחובת חגירת חגורת בטיחות בנסיעה בכבישים עירוניים.

מאז כיהנו במשרד 4 שרי תחבורה, ואף אחד מהם לא ביטל את התקנה הפוטרת

את הנוהגים בכבישים עירוניים מחובת חגירת חגורת בטיחות. אני נמצא בתפקידי

הנוכחי זו השנה הששית, ואני רוצה להבהיר שלא אמרתי שאין צורך לחנור חגורת

בטיחות, אלא הסברתי את הסיבות להתנגדות שלנו לקבוע חובה כזו בנסיעה

עירונית. ידועים לי הסיבות והנימוקים ששימשו בסיס לספקות שיש לחלק גדול

של האנשים העוסקים בנושא הזה ביחס לנחיצות בחגורת חגורות בטיחות בנסיעה



בכבישים עירוניים. אין ספק בכך קומי שחוגר חגורת בטיחות ונפגע בתאונת דרכים

נפגע בצורה פחות קשה מהפגיעה של מי שהיה מעורב בתאונה רומה ולא היה חגור

חגורת בטיחות. אין כלל ויכוח על הקביעה הזאת. הוויכוח היה לגבי התוצאות של

חגירת חגורת בטיחות כאשר הדבר חל על 85% מכלל הנוהגים ברכב, מאחר ורק 15%

של הרכב נעים בכבישים הבינעירוניים. השאלה היתה לגבי ההשפעה של הדבר הזה

בתנאים המיוחדים של הנסיעה בארץ, והתעוררו ספקות אם אמנם יביא הדבר הזה את

התועלת שלה מצפים. אבל אין ספק בכך שזה יפחית את גודל הפגיעה. היו שסברו

שמאחר והחובה לחגור חגורות בטיחות בנסיעה עירונית תכביד על הנהגים ותגרום

להם למועקה זה עלול להרבות את מספר התאונות. כי כל מועקה על הנוהג ברכב

היא נוסחה בדוקה לריבוי תאונות. אלה היו איפוא הספקות שלנו.

עשינו מאמץ כדי להטיף לנהגים לחגור חגורות בטיחות גם בנסיעה

עירונית. עשינו מבצעים שונים כדי לעודד את הדבר ולשכנע את הנהגים לחגור את

החגורות מרצונם ההופשי, כי סברנו שאם יעשו זאת מרצונם החופשי הדבר לע יעיק

עליהם. ההעגות היתה קטנה ביותר, למרות מבצע הפרסים הגרול שערכנו, בשם

קליק-קלר ללא מרחק, והוא הביא למספר מאות בלבד של חוגרי חגורות בדרכים

עירוניות, ואינני בטוח כמה מהם המשיכו לחגור את חגורות הבטיחות אחרי גמר

אותו מבצע.

מכאן ברור שהיו לנו ספקות בענין זה, ועשינו מאמצים כדי לנסות את

הדבר אצלנו כדי שנוכל להסתמך על סטטיסטיקות שלנו, כי קשה להסתמך על

סטטיסטיקות של ארצות אחרות שהתנאים בהן, כולל תנאי הנהיגה, אינם זהים לאלו

שאצלנו. נסינו איפוא להשיג הסכמתן של מספר רשויות מקומיות להנהינאת הדבר

הזה לתקופת נסיון מסויימת במקומותיהם, כדי לבדוק אחר כך את הנתונים וללמוד

מהם. אבל לא הצלחנו להשינ הסכמתה של רשות מקומית כלשהי לעריכת נסיון כזה

בתחומה.

הדרך היחידה שנותרה לנו היא זו של עריכת נסיון כלל ארצי לתקופה של

ששה חודשים. בחרנו רווקה את חודשי החורף לעריכת הנסיון. אנחנו רוצים לעשות

השוואה בין הנתונים שנאסוף בששה חודשי החורף הבאים עם נתונים שנאספו

בתקופות זחות בשנים קודמות. נתחיל איפוא את הנסיון בתחילת נובמבר ונסיים

אותו בסוף חודש אפריל של השנה הבאה, ואז נוכל לראות איזו השפעה תהיה

להגירת חגורות הבטיחות בנסיעה עירונית על מספר התאונות ועל עוצמתן.

מובן שאני מייחס חשיבות רבה לענין האכיפה של התקנה. המשטרה לא זו

בלבד שהבטיחה את הסיוע שלה באכיפת התקנה אלא נם הטיפה לענין, ובקנאות רבה

מאד עמדה על חשיבות השימוש בחנורות בטחון בנסיעה עירונית. יש למשטרה נסיון

בענין זה ולפי הערכתה עשויה החגורה להציל נפנעים רכים.

אני מבקש איפוא מחברי הוועדה לאשר את בקשתי, לבטל למשך תקופה של ששה

חודשים את תקנה מס' 2, ובתום ששה חודשים אלה, ואולי עוד לפני כן, נבוא שוב

אל חוועדה ונפרוש בפני חבריה את הנסיון שנרכש.

כידוע לכם הוצאנו בינתיים תקנה לגבי מזגנים, כי אין ספק בכך שהתקנת

מזגנים במכוניות לשימוש בחודשי הקיץ יוצרת רווחה רבה את הנוהג ברכב, ואני

מקווה שכל כלי הרכב מ-1500 סמ"ק ומעלה-

מדוע אתם מבקשים להגביל זאת לכלי רכב?-1500 סמ"ק ומעלה?

זה צריך להיות רכב שמסוגל לעמוד בעומס של מזגן. אנחנו רוצים שרבב

יניע ארצה עם מזנן או לפהות עם מערכת מוכנה למזגן. אנחנו צריכים לתת שהות

גם לתעשיינים וגם ליבואנים להערך לקראת הדב4ר הזח. משום כך קבענו כי משנת

1988 ואילו יותקן מזנן או מערכת למזנן בכל רכב מיובא והוא מעל ל-1500

סמ"ק. מאוחר יותר נוסיף כלי רבב מנודל נמוך יותר, ונוסיף את החובה להתקין

מזנן נם בכלי רכב משנות יצור קודמות על מנת להקיף את כל כלי הרכב שינועו

בכבישים. כך נגיע למצב בו יותקן מזגן בכל כלי רכב פרטי, כי אנחנו רואים

דבר חיוני ביותר בתנאי האקלים שלנו, לפחות לחודשי הקיץ.

אנחנו מבקשים מהוועדה לאשר את התקנה האמורה לששה החודשים הבאים, החל

מהראשון לנובמבר 1987 ועד ל-30 באפריל 1988, כדי שנוכל להסיק באיזו מידה

כל הענין הזה מוצדק, או שמא צריך יהיה לסגת ממנו.

היו"ר א' שפייזר;

האם החוק מקיף את כל כלי הרכב, כולל מוניות? ומה עם אוטובוסים? נהגי

מוניות שאלו אותי מדוע תחול תקנה זו על נהגי מוניות, ולא תחול על נהני

אוטובוסים.

שר התחבורה ח' קורפו;

החוק מקיף את המכוניות הפרטיות ואת המונית. לא כולל את האוטובוסים,

כי אין אפשרות טכנית לכלול במסנרת הזו נם אוטובוסים. יתכן שנצטרך לשהרר

מחובת חגירת חגורת בטיחות גם נהגי מוניות.

במוניות יש התקנים בשביל חגורת בטיחות לנהגים, ובאוטובוסים לא.

אם הנסיון יהיה חיובי נוכל להחליט שבעתיד נם נהגי האוטובוסים

יחוייבו בחגירת חגורות בטיחות. ומה עם נוסעי האוטובוסים

אחרי ששה הודשי הנסיון ניפגש, נבדוק את התוצאות ונחליט לגבי העתיד.

שר התחבורה הודיעני בי יש לו התחייבות נוספת שבגללה הוא חייב לצאת

מכאן בשעה 3, אבל מפאת חשיבות הנושא והיותו דחוף החלטנו לא לדחות את

הישיבה של היום גם אם השר לא יוכל להשאר עד סופה. יושבים באן נציגי ממשלה

שיוכלו למסור לנו הסברים, סטטיסטיקות והערכות וכן הסיבות שבגללם הם חושבים

שצריך להתקין את התקנה הנדונה.

כיצד ייעשה המעקב אחרי תוצאות הניסוי, ואיך יופקו הלקחים?

נעשה השווה בין ששה החודשים האלה ובין ששה חודשים מגבילים בשנתיים

האחרונות.

אני בטוח שאחרי ששה חודשי הנסיון הדבר יקבל תוקף קבוע. כי אין לך

דבר שהוא יותר קבוע מדבר זמני.

שאלתי הראשונה מתייחסת לכוח האדם הדרוש לאכיפת התקנה. אנחנו שומעים

כל הזמן דיבורים על כך שלמשטרה אין די כוח אדם כדי לאכוף את כל תקנות

התחבורה וחוקים אחרים, ואנחנו מדברים כאן על תקנה המקיפה מספר גדול ביותר

של מכוניות ותדרוש צוות אכיפה גדולה. אני חושש שאכיפת התקנה עלולה לעכב את

התנועה בכבישים, וספק בכלל אם למשטרה יש את כוח האדם הדרוש למשימה הזאת

בנוסף למשימות אחרות שהמשטרה ממלאה.

שאלתי הבאה מתייחסת למקומות ישוב קטנים, כמו קיבוצים, מושבות וכו',

בהם יש תנועה מועטה ביותר. כשיש חוק צריך לשמור עליו בכל מקום. האם גם

נהגים בישובים קטנים כמו אלה שהזכרתי יהיו חייבים לחגור חגורות בטיחות

כשהם נוסעים להביא משהו ממרחק של 200 מטרים?

שמעתי כי דעתו של השר על הפעלת חגורות בטיחות בנהיגה בעיר בחודשי

הקיץ היא שלילית. אם הניסוי הנוכחי יהיה חיובי, האם גם אז יש כוונה

להפעיל תקנה זו רק בחודשי החורף?

הכוונה היא להפעיל זאת בהדרגה. בינואר 1988 אפשר יהיה להחיל זאת

באופן כולל.

מה הם הנתונים הסטטיסטיים העומדים היום לנגד עיננו והמצביעים על

תוצאות חיוביות הצפויות מהתקנה הנדונה? מה היא התחזית כיום, על מנת שאפשר

יהיה להשוותה אחר כך עם התוצאות?

יש בידי נתונים מלאים על אחוז כלל הנפגעים בנסיעה בעיר מתוך סך הכל

הנפגעים בנסיעה ברחבי המדינה, וכן אחוז היושבים במושב הקדמי בין הנפגעים.



הנתונים האלה אינם שנויים במחלוקת. באיזו מידה, לפי הערכתכם, יפחית השימוש

בחגורות בטיחות בנסיעה בעיר את מספר הפצועים קשה ואת מספר הפצועים קל, או

שמא זה עלול בכלל לגרום למספר גדול יותר של תאונות?

ועדת המשנה שלנו לענין תאונות הדרכים שמעה דבריהם של 10 מומחים

שונים. אשמחלמסור לחברי הוועדה את הערכותיהם בנדון. חשוב שנראה את התמונה

הכוללת. אבל אני מסכים שתוצאות הנסיון יוכלו לתת תשובות לשאלות שונות.

אולי אתם יכולים למסור לנו כמה תאונות קורות בערים איפה שמהירות

הנסיעה מוגבלת ל-40 או 50 קמ"ש, ובכמה להערכתכם היה קטן מספר הנפגעים

אילו היו הנוסעים האלה חגורים חגורות בטיחות?

אין ספק שכל האנשים שנפגעו בתאונות בנסיעות עירוניות היו נפגעים

בצורה קלה יותר, אם בכלל, אילו היו חגורים בחגורת בטיחות בזמן התאונה.

זו הנחה לא מדוייקת. אני חוזר ומביע את דאגתי מפני הזמניות כביכול

של התקנה. אני בטוח שזו תהפוך להיות תקנת קבע.

אי שפייזר;

התוק מיועד לציבור גדול של אנשים הנוסעים בעיר במהירות קטנה. התקנה

נועדה להקטין את מידת הנזק הנגרמת לאנשים הנוסעים במהירות קטנה. האם אתם

יכולים לספר לנו מה קורה לאדם הנוסע במהירות של 2sקמ"ש והוא חגור חגורת

בטיחות, בכמה תקטין העובדה הזאת את הסיכויים שלו להיפגע בכלל, או תפחית את

הפגיעה.

ניצב משנה חדד, במסגרת הדיונים שלכם בנושא זה האם אתם מייחסים איזו

שהיא חשיבות גם לרצונו של האדם הנוהג? אתם מחבקים אותו חיבוק דוב

ומחליטים עבורו ועושים כדי להציל אותו בכל מחיר. האם שאלתם אותו איך הוא

חש בענין זה, מה דעתו על כל הענין הזה?

לא יהא זה נכון לומר שיש לנו כוונה לקחת מכוחות המשטרה אנשים למשימה

הזאת, אבל ברור שכאשר ישנה תקנה הדשה ולנו יש ענין בה אנחנו מעמידים אותה

במקום גבוה בסולם העדיפויות ומקדישים תשומת לב מירבית לנושא ומריצים אותו

עד שהוא הופך להיות רוטינה. זו הגישה בה אנו מתכוננים ללכת בענין אכיפת

התקנה בדבר חגירת חגורות בטיחות בנסיעה בערים. אנחנו נקדיש לזה תשומת לב

מירבית. נתנו כבר הנחיות ראשוניות, כדי שנוכל לקיים מעכב סטטיסטי מתאים,

כדי לראות מי היה מעורב בתאונה בהיותו חגור חגורה ואיזו פגיעה נפגע, לעומת

סוג הפגיעה שנפגע מי שלא היה חגור חגורה בזמן התאונה.



אני רוצה להתייחס עוד לתנועה איטית במרכזי ערים. ברמת אביב ישנן

שדרות רוקח, שם נוסעים במהירות של 60 קמ"ש, 70 קמ"ש וגם 80 קמ"ש, ואין זה

המקום היחידי בו נוסעים במהירות כזו. הנסיון שלנו הוכיח כי לא במעט תאונות

התנגדות שקרו בצירים, ולאו דווקה בשעות היום כאשר התנועה איטית יותר, מי

שלא היה חנור חנורת בטיחות נפלט מהרכב ונהרנ.

אינני חושב שאפשר לקבוע בתקנה כי רק ברגע שהנהג נוסע מעל למהירות

מסויימת הוא חייב לחבור חבורה. זה פשוט לא ישים.

הוכח כי אופי וסוג הפגיעה היו שונים בין נוסע שהיה חגור בזמן

ההתנגשות ובין נוסע שלא היה חגור, גם כאשר מהירות הנסיעאה בשני המקרים לא

עלתה על 25 קמ"ש._

נצ מ מי חדד;

לחגורות הבטיחות יש היום התקן מיוחד, כך שחן לו לוחצות והן בכל זאת

ממשיכות להיות יעילות.

אנחנו מבססים את הידיעות שלנו על נסיונות שנעשו במקומות שונים,

ואנחנו חושבים שהענין הזה יתרום לצמצום הפניעה עצמה, גם אם אולי לא יצמצם

את מספר התאונות. אין ספק שהעובדה שהנפגע היה חגור חגורת בטיחות מצמצמת את

חומרת הפגיעה.

אני סבור שזה מצמצם גם את מספר התאונות מאחר ותאונה שאין עמה פגיעה

אינה נרשמה כלל.

ב' שליטא;

אל נשכח שחגורת הבטיחות מצמצמת גם את חופש הפרט.

נצ מ מי חדד;

ישגם נהגים שלא רוצים בהגבלות מסוג אחר, המתנגדים גם לתמרורי עצור

וכו', ואולי רואים נם בהם פגיעה בחופש הפרט שלהם.

אנחנו נקיים מעקב על כל תאונה שתקרה, ובדוי'ח יצויין אם האיש חגר

חגורת בטיחות, או לא.

שר התחבורה ח' קורפו;

נעשה השוואה בין הנתונים של ששה החודשים הקרובים עם אלו של ששה

חודשים מקבילים בשנתיים האחרונות, ואם נמצא שאין ריבוי במספר התאונות יהיה

זה אינדיקטור ראשון לכך שהניסוי הצליה, אף שזה לא יהיה מלא. אנשי מקצוע

יבדקו את הנתונים שיתקבלו וילמדו את כל מה שניתן ללמוד מהם, ואז ניתן יהיה

גם להפיק את הלקחים המתאימים.

מה הסיבה לכך שהמשטרה מתייחסת בחיוב לתקנה הזאת

גצ מ מי חרד-.

כאשר שאלתי את קודמי בתפקיד הוא אמר לי כי הוא עצמו חוגר חגורה

כשהוא נוסע בעיר בגלל תאונה שקרתה לו בעיר.

אנחנו דנו כמובן בענין ובדקנו נסיונות שנעשו בארצות אהרות כדי ללמוד

מהם, ואנחנו יודעים שישנה גישה חיובית לנושא הזה. הנהיגו את הדבר הזה

תחילה בשוודיה ובאנגליה, ועכשיו מתכוננים להנהיג זאת גם בארצות הברית

ובקנדה וגם בחלק מצרפת. בגרמניה ובשוודיה חייבים גם הנוסעים במושב האחורי

לחגור חגורות בטיחות.

שי בוגלר;

הייתי בעבר ראש מחלקת התנועה במשטרה, והיום הנני משמש יו"ר המועצה

הלאומית למניעת תאונות. אני חוגר מזה שנים חגורת בטיחות גם בנסיעה בעיר.

אני רוצה לברך על החלטתו של שר התחבורה להתקין תקנה זו אפילו כנסיון לחצי

השנה הקרובה. כאשר המועצה דנה בענין הזה היא החליטה בשעתו לפעול למען

הגירת חגורות בטיחות גם בנסיעה בעיר.

הועלו כאן שאלות נכבדות בענין זה, והייתי רוצה לכם נתונים מספר.

מינואר עד אוגוסט השנה היו אצלנו 10119 תאונות. 8012 מתוכן התרחשו בתוך

העיר. פירוש הדבר שקרוב ל-805 מהתאונות ארעו בערים. 71% מהנפגעים נפגעו

בהיותם נוסעים בעיר. 21% מהנפגעים היו הולכי רגל 32% מהנפגעים היו נהגים,

ו%37 מהנפגעים היו נוסעים. אין לנו נתונים שיכולים לספר לנו כמה מהנפגעים

האלה היו באוטובוסים, כמה מהנוסעים ישבו במושב האחורי של מכוניות פרטיות

ועוד. אבל אני בטוח שלא יהיה זה מוגזם לומר ש25% מהפגיעות ניתן היה לחסוך

אילו חגרו הנפגעים חגורות בטיחות. איננו יכולים להתייחס בנקודה זו להולכי

הרגל, אלא לנהגים ולנוסעים בכלל, וכך נראית התמונה.

הוזכר כאן נסיון של מדינות אחרות. ובכן, בשנה שעברה ביקרתי בקנדה,

ומצאתי כי גם בשכונות נידחות ביותר, איפה שלא רואים כלל שוטר, לא יעז אף

נהג להתחיל בנסיעה לפני שחגר חגורת בטיחות. אין ספק שזה ענין של חינוך, עד

שזה הפך לנורמה מקובלת.

כבוד השר הזכיר את המבצעים שעשינו ביחד על מנת לנסות לשכנע את

הציבור לחגור חגורת בטיחות מרצונו החופשי, בלא החובה לעשות כן על פי חוק.

את המבצע האחרון עשינו עם חברת ביטוח איילון. פגשנו באנשים שחגרו חגורות

בטיחות, אבל גם ברבים שלא חגרו. כאשר שאלנו אותם מדוע אינם חוגרים חגורות,

הם השיבו שכאשר יהיה חוק שיחייב אותם לעשות כן הם יעשו זאת. מסתבר שהציבור

מחכה לחוק בענין החובה לחגור חגורות, וכאשר יהיה חוק כזה הוא יחגור

חגורות.

החוק מחייב כיום חגירת חגורות בטיחות בזמן נסיעה בינעירונית,

ונוכחנו כי כאשר האנשים מניעים למבואות העיר הם מיד מסירים את חגורות

הבטיחות באנחת רווחה וממשיכים לנסוע בתוך העיר בלי חגורה.

איר אתה מסביר את התופעה הזאת? אם זה כל כך נוח לנסוע חגור חגורה,

מרוע ממהרים להסיר אותה כאשר לא חייבים לעשות זאת יותר על פי חוק?

מפני שזה בכל זאת מעיק ומפריעץ

אני רוצה לברך את שר התחבורה על קבלת ההחלטה בענין חגורות הבטיחות

בזמן הנסיעה בעיר.

נכון שהצלחת הענין תלויה במידת האכיפה של החוק על ידי המשטרה. אבל

אני מאמין שעם הסברה מתאימה ועם אכיפה נכונה האנשים יתרגלו לחגור חגורות

בטיחות בנסיעה בעיר, ולא תהיינה כלל בעיות בענין זה, וזה גם יהיה יותר קל

ונוח.

אתם זוכרים בוודאי שכאשר רוכבי האופנועים חוייבו על פי חוק לחבוש

קסדות שעה שהם רוכבים, נשמעו קולות זועמים. לבסוף התפשרנו והסכמנו כי

בחודשים יולי אוגוסט לא יהיו חייבים לחבוש הקסדות בגלל החום הרב השורר

באותם חודשים. אבל עובדה היא שרוכבי האפנועים חובשים היום את הקסדות גם

בחודשים יולי ואוגוסט.

אני רוצה להגיד לחבר-הכנסת שליטא כי בצרפת הועלה הנושא הזה ואף הגיע

לבית המשפט העליו שאף הוא דן בנושא הזה בהקשר של פגיעה בזכויות הפרט, ובית

המשפט העליוטן אישר את החוק. בצרפת חייבים היום על פי חוק לחגור חגורות

בטיחות, כי הם הגיעו למסקנה שהמדינה חייבים לדאוג לבריאותם ולשלומם של

תושביה.

נכון שהממשלה אינה מקציבה די משאבים לפיתוח כבישים וכוי, ובענין זה

מתקיים היום כינוס שיפנה אל הציבור בבקשה ללחוץ על הממשלה בענין זה, אבל

כשיש יש סיכוי ותקווה להפחית את מספר הנפגעים או את חומרת הפגיעה כ-25%

האם לא צריך לערוך את הנסיון הזה?

חייתי שמח מאד לראות את התקנה הזאת כחוק קבוע, אלא שבינתיים מדובר

בניסוי למשך ששה חודשים, שממנו נוכל ללמוד רבות. אני מצטרף איפוא לבקשת שר

התחבורה מהוועדה לאשר את התקנה הזאת לתקופה של חצי שנה. אני מבקש סליחת

יו"ר הוועדה וחבריה על שאנחנו נאלצים לעזוב עכשיו את הישיבה בגלל ישיבת

החירום של המועצה המתקיימת בעוד כשעה בתל אביב בהשתתפותו של כבוד שר

התחבורה.

אני מודה לכם.

אני מבין שלכמה מבין חברי הוועדה יש עדיין ספקות בענין התקנה הזאת,

ויש גם חבר כנסת או שניים המתנגדים לה, אבל רוב חברי הוועדה בעד עריכת

הנסיון.

חבר הכנסת עוזי לנדאו הסמיך אותי לומר כי הוא תומך בתקנה הזאת ותמך

בה גם במשך כל תקופת היותו מנכ"ל משרד התחבורה.

אני מציע שנאמץ את ההצעה כמו שהיא מאחר ובוועדה יש רוב התומך בה

למרות הספקות שהתעוררו,

ב' שליטא;

אני מבקש שבמניין הקולות לא יילקחו בחשבון חברי ועדה שאינם נוכחים

כאן עתה.

ב' שליטא.

חה"כ אפרים שלום הוא בעד הנסיון הזה למשך חצי שנה, בי לדעתו זה לא

יזיק. לפני חודש בערך כתבתי מאמר בענין חגורות הבטיחות. בעקבות המאמר

קיבלתי 80 מכתבים ועשרות שיחות טלפון. אני מודיע לכם שהציבור אינו מטומטם

ורצונו כבודו. תפסיקו על כן לחשוב בשבילו ובמקומו.

כאשר שמעתי את דבריו של מר בוגלר ראיתי לפני אדם המנסה להיות האח

הגדול שעינו צופיה על הכל, והוא קובע מה טוב ומה לא טוב בשביל הציבור.

האמנם לא יודע הציבור שאדם הקשור בחגורה נתון פחות לזעזוע בזמן תאונה

וכוי? אלא שהוא לא רוצה בזאת. תפסיקו על בן לחנך אותו, תפקידו להיות

במקומו.

אבו אתם באמת רוצים למנוע תאונות מדוע אתם מתעסקים בדברים שוליים?

נניח שבמקרה זה ואחר אכן תמנע חנירת החגורה פגיעה חמורה יותר, אף כי איני

בטוח בזאת, אבל ברור שאם נפסיק בכלל את התנועה ונחזור לרכיבה על חמורים

יימנעו תאונות חמורות וינצלו חייהם של 500 או 600 איש בשנה. אז הבה נלך

בגדול, למה לנו ללכת בקטנות?

ומה אם יהיה אדם אחד שלא יוכל לצאת מהמכונית וזוך שנייה בגלל היותו

חנור חגורה? שהרי בזמן תאונה יכול הנהג לאבד לרנע את עשותונותיו ולא יזכור

היכן עליו ללחוץ כדי להשתחרר מהחגורה, ואותן שניות שהוא מאבד על החגורה

עלולות לעלות לו בחייו. יש גם מקרים כאלה, ועלינו להיות ערים לזה.

על פי הטעון הזה צריך אולי לבטל גם את חובת חגירת החגורות בנסיעה

בינעירונית.

מי שרוצה לחגור חגורה יש להתיר לו לעשות כן, אבל לא להכריח אותו

לחגור חגורה כשאינו רוצה בזאת. לא צריך לחבק אותו חיבוק דוב ולחשוב במקומו

ובשבילו. מי שם אותנו בכלל, ואיך אנחנו חושבים שאנחנו צריכים להחליט

בשבילו? ההוראה הבאה תהיה בדבר הצורך ללבוש שריון נוסח הרומאים, כי

התאונות לא יפסקו ואנשים ימשיכו ליהרג, ואתם תמשיכו לבוא עם ההצעות שלכם.

כל הזמן יושבים וחושבים מה עוד ניתן להטיל על האזרח.



אני שומר עלי כבודו קול הנהג הישראלי שאינו גרוע מכל נהג אחר בעולם,

אלא שהוא נוהג בתנאים הרבה יותר גרועים. ישנם מומחים הטוענים כי הנהג

הישראלי הוא עצבני ולא שקול. מה פתאום? איזה סיפורים הם אלה? העם היהודי

הוציא מותוכו מומחים וממציעים במדינות השונות בעולם, וכשהוא בארצו הוא אינו

יודע לנהוג?

ישנם מומחים העורבים סקרים ומכוונים את המסקנות כך שיתאימו לצרכים

שלהם. אני אישית חושש שמא אהיה מעורב בתאונה בגלל היותי חגור. החגורה מאד

לא נוחה לי. אני מרגיש עצמי לא נוח כשאני חגור חגורה, ואני יודע שאינני

מניב נכון כשאני חגור חגורה. אני יודע שיש עוד רבים כמוני בענין זה.

אפשר לקבל היתר אישי שלא לחגור חגורה.

אני מדבר בשמו של ציבור רחב, ואני את עצמי רק כדוגמה. יש אנשים

שחגירת החגורה מעיקה עליהם ולא מאפשרת להם לנהוג כמו שצריך.

אני מכבד את חבר הכנסת לין כי דעתו בענין זה עקבית וברורה. אבל הבר

הכנסת אפרים שלום בעד הניסוי הזה. הוא לא מבין שאם מתחילים את הענין

כנסיון ימשיכו אותו כדבר קבוע. אל תאפשרו לאחרים לרמות אתכם, ומוטב תדעו

כבר עכשיו שזו תהיה תקנת קבע. שלא תחשבו לרגע שמישהו יפסיק את הענין אחרי

עבור ששה חודשים. הסטטיסטיקות שעליהן יצביעו בעוד חצי שנה, והמוכנות כבר

עכשיו, יצביעו על הצורך בהמשך חגירת החגורות. יביאו הוכחות של מומחים

שיטענו שכך וכך נפש ניצלו במדינה במשך חצי השנה האחרונה רק בגלל התקנה

הזאת בדבר החובה לחגור חגורות בטיחות בנסיעה בערים.

אני רואה כבר היום לנגד עיני את המסקנות שיביאו אלינו בעוד חצי שנה.

אז שלא ירמו אותנו. מוטב נדע כבר היום כי התקנה הזאת תהפוך להיות תקנת

קבע. כאשר מעלים את הענין כנסיון לחצי שנה חושב כל אחד לעצמו למה בעצם לא

לנסות זאת. אבל אני חוזר ואומר שזה לא ישאר בגדר נסיון, אלא יהיה דבר

קבוע. אני מזהיר את כולנו ואומר שזה לא ייגמר כנסיון. אנחנו עוד נמצא

עצמנו נוהגים במכונית משוריינת.

מה בעצם הערך שבמכונית אם לא נוחיות האדם הנוהג בה. המכונית היא חלק

מהעולם המודרני של זמננו, ולא צריך להערים מכשולים בדרכה של המכונית.

עובדה היא שבאשר נהנים מניעים לרמזור הראשון של העיר אליה הם נוסעים הם

מסירים מיד את חגורת הבטיחות ונאנחים אנחת רווחה. הם לא עושים זאת על פי

פקודה, אלא בהרגשה רווחה ומרצונם החופשי. אם היו מרגישים נוח עם חגורת

הבטיחות הם היו ממשיכים לנסוע אתה גם אחרי שהיו נכנסים למבואות העיר.

מתוך רצון להראות לציבור שהנה עושים משהו בענין התאונות ואין

יושבים בחיבוק ידים, מטילים עליו מעמסה נוספת, הפעם בצורת חגורת בטיחות

בנסיעה עירונית. אינני מאשים בזה רק את השר. חבר הכנסת לין הוביל בשעתו

מחנה שלם של חברים, ואני ביניהם, בענין התשתית של הכבישים.

אוריאל לין;

לא קיבלתי תמיכה מספיקה מהחברים. וועדת הכספים טרם דנה בזה.



ב' שליטא;

הכבישים בארץ צפופים כל כך, ועוד מעט אי אפשר יהיה לנסוע בכלל בעיר.

ואני שואל האם אין שום ערך לרצונו של הפרט ולשלוות רוחו? חבר הכנסת

שפייזר, אתה מייצג ציבור גדול, כולנו כאן מייצגים את הציבור ואנחנו צריכים

לייצב את רצונו של הציבור ולהתהשב בו.

הכבישים בארץ אינם טובים, הצפיפות עליהם איומה. הדברים האלה גורמים

לעצבנות ולתאונות. מדיניות הדלק ומדיניות קניית הרכב מנוגדים תכלית הניגוד

להשקעות שאינן נעשות בתשתית הכבישים. הבר הכנסת לין, כיו"ר ועדת

הארנרגיה, עמד על כך ודיבר על מדיניות הדלק, והוא צדק בדבריו. אלא שהכל

מוסיפים צי של רכב על הכבישים שלא יכולים לשאת

אותם, ואז יש תאונות, ותאונות ימשיכו לקרות.

די לראות את העקומה העולה של מספר התאונות בארץ. זה 40 שנה שאוכפים

ואוכפים תקנות וגזרות שונות, מעלים פה ומרביצים שם, ולא הצליהו לפתור את

מכת התאונות, ואך לא הקטינו את מספרן.

אני נוסע בכביש הבקעה לירושלים, ואני יודע שהחלק הגדול של הכביש הזה

מתאים לנסיעה במהירות של 50 קמ"ש. יש כמובן הנוסעים שם במהירות של 90

קמ"ש ומבצעים תאונה. בענין כזה יש מקום לשיקול דעתו של הנהג ולהבנתו של

תנאי הכבישים. הוא צריך לדעת איפה הוא צריך להאיט ואיפה הוא רשאי להאיץ.

אפשר כמובן להגיד על כל תאונה שהיא תוצאה של נסיעה במהירות, אבל לאמיתו של

דבר היא לא פעם תוצאה של טפשותו של הנהג וחוסר הבנה שלו. הוא היה צריך

להכין שבמקום מסריים זה אסור היה לו לנסוע במהירות העולה על 40 קמ"ש גם

באשר לפי ההוק מותרת שם הנסיעה במהירות של 90 קמ"ש.

אני מבקש את סליחתכם על שדיברתי בהתרגשות גדולה כל כך ובסערת לב.

אני חוזר ומדגיש שלא צריך להרבות בתקנות שצריך לאכוף אותן. האם מישהו חשב

על התפקיד שהמשטרה תצטרך למלא בענין זה? חבר הכנסת לין ציין לא פעם את

העובדח שישנם חוקים רבים הרשומים בספר החוקים ואין אוכפים אותם. אם שוטרים

יצטרכו לפקח מעכשיו על חגירת חגורות בטיחות בנסיעה בערים, האם זה לא יכול

להעשות על חשבון מקרה אונס נוסף או מקרה פשע מסוג אחר?

ואשר להתקנת מזגנים במכוניות, גם על הדבר הזה יצטרכו השוטרים לפקח,

וזה יעסיק כוח משטרה גדול.

את זה אפשר יהיה לקשור לרשיון הרכב.

הדרך היחידה למניעת תאונות במדינתנו תהיה אילוץ כל התושבים לשבת

בבית, לבל ייצאו לערוך קניות, לביקורים וכוי. רק אז יש סיכוי שלא תהיינה

בארץ תאונות דרכים.



אוריאל לין;

אני מכוון את הערותי אל יו"ר הוועדה במיוחד. השאלה המרכזית היא האם

חגורות הבטיחות אכן יפחיתו או לא את מספר קורבנות תאונות הדרכים בישראל.

יש להבחין בין מספר התאונות, מספר הנפגעים וחומרת הפגיעות של הנפגעים.

מי שסור שגם אם ננהיג חובת חגירת חגורות בטיחות בנהיגה בערים מספר

הנפגעים בתאונות הדרכים לא יירד וגם חומרת הפגיעה לא תפחת, צריך כמובן

להתנגד לתקנה הזאת. אבל מי שמאמין שחומרת הפגיעה תרד ואולי גם מספר

הנפגעים, הוא צריך לבדוק באיזה מספר מדובר. במדינת ישראל ישנם 3300 פצועים

קשה שהם נכים לכל חייהם ונופלים למעמסה על בני משפחתם, והם אומללים מאר.

השאלה היא באיזו מידה תצמצם חגירת חגורות הבטיחות את המספר הכולל של

הפצועים קשה בתאונות.

ידוע כי 70% מהנפגעים בתאונות דרכים נפגעים בנסיעה בתוך העיר. הרוב

הגדול הוא מבין היושבים בתוך הרכב, לא כולם במושב הקדמי דווקה, אלא גם

במושב האחורי. כ-40% מבין הנפגעים בנסיעה בתוך היא בהיותם במכונית ישבו

במושב הקדמי. מסך הכל של הפצועים קשה ההופכים להיות נכים הם מהווים 25%.

אם אתה משתמש בחגורת בטיחות הסיכוי

שלו להיפצע קשה פוחת ב-50% ,הסיכוי שלך להיפגע קל פוחת ב-25% .לאור

המספרים האלה, האם כדאי לעשות את הנסיון המוצע, או לא, מה גם שהוא לא כרוך

בהוצאת כספית. אם אני משתכנע שניתן להפחית במספר משמעותי את מספר הנפגעים

בתאונות דרכים בנסיעה בתוך העיר, אינני יכול שלא להסכים לניסוי הזח, גם

הוא כרוך באי נוחות מסויימת. כי מה עם האחריות של הנהג כלפי בני משפחתו

והחברה בכלל? האם אנחנו יכולים להתעלם מהדבר הזה? האמנם איננו רשאים לחייב

את האדם להגן על עצמו לבל יפול למעמסה על משפחתו, על החברה ועל המדינה?

בכל העולים עוברים היום לשימוש בחגורות בטיחות בנסיעה בינעירונית

ועירונית. מליוני אנשים נוהגים כך. באנגליה היה ויכוח ער ביותר בענין זה,

וערכו שם נסיון בענין זה למשך שלוש שנים, והנסיון הצליח מעבר למשוער.

במדינת ישראל ישנו ציבור של 3 מליון איש ועלינו לדאוג לכך שהציבור הקטן

יחסית הזה לא יפגע. חובתנו להגן על הנוסעים במכונית גם אם הדבר כרוך לעתים

בנקיטה בצעדים לא פופולריים.

אני מסכים שאין זה נוח לנהוג כאשר חגורים בחגורת בטיחות. גם לי

מפריע הדבר, אז מה אם זה לא נוח לי? אני מוכן לוותר על הנוחות שלי ושל

אחרים כדי שמספר מאות אנשים במדינה ינצלו מדי שנה, או שפגיעתם של הנפנעים

תהא קלה יותר.

אינני אוהב לחנור חגורת בטיחות, אבל כאשר התחלתי ללמוד את הנושא

הגעתי למסקנה שאין כאן מקום לשיקולים של נוחות אישית, אלא שהחגורה היא דבר

דרוש וחשוב שאין לוותר עליו. הציבור יתרגל לחגור חגורת בטיחות. הנערות

והנערים הרוכבים על אופנועים חובשים היום את הקסדות ולא עולה כלל על דעתם

שאפשר לנהוג בלי הקסדה, והרי אנחנו זוכרים את הדיבורים סביב הענין חזה

בשעתו. גם במקרה הנדון אין ספק שהחובה תיצור את ההרגל. אנחנו מדברים בשלב

זח על נסיון לחצי שנה, ואסור לנו שלא לעשרוך את הנסיון הזה.

אני מבקש שלא יובן כאילו ועדת הכלכלה לא תמכה במהלכו זה של שר

התחבורה. זה גם ענין הסברתי. הנושא הוא רציני ביותר, וצריך לצאת בפעולת

הסברה מתאימה כדי שהציבור יתייחס אל הענין הזה במלוא הרצינות

אני בעד חוק קבוע המחייב חגירת חגורות בטיחות. אין לדעתי דרך אחרת.

אילו הראו לי שיטה אחרת לעריכת סטטיסטיקה ובדיקות, הייתי מוכן לבדוק אותה.

בינתיים זו חדרך היחידה המתאימה ויש לאמץ אותה. בכל מקום צועדים לקראת

חגירת חגורות בטיחות גם בנסיעה עירונית, כי הסיכונים הקשורים בנסיעה בעיר

הם בדרך כלל גדולים. משום כך חשוב לחגור חגורת בטיחות בכל מקום בעולם,

ובנסיעה בערים בישראל על אחת כמה וכמה.

אינני מקבל את הטענה של אי נוחות הקשורה בחגירת החגורה. זה קשור

בנורמה התנהגותי, ותו לא. כאשר הפעלנו את החובה לחגור חגורות בטיחות

בנסיעה בינעירונית היו גם כן אנשים שהתרעמו על לזה. אבל עובדה היא שכולנו

נוסעים היום חגורים חגורת בטיחות בדרך בינעירונית, התרגלנו לזה ואיננו

חושבים כלל לנסוע בלי זה. אותו הדבר יקרה גם בנסיעה עירונית.

מה למשל יקרה אם אני אציע בוועדה להאריך את הנסיון הזה לשנה שלמה?

אני חושב שאת הנסיון הזה צריך לערוך רווקה בחודשי הקיץ בכדי שאפשר יהיה

להפיק את מלוא הלקחים והמסקנות. אני סבור שההגיון מהייב לעשות נסיון של

שנה שלמה בענין זח, כך שאפשר יהיה לבחון את השפעת החגורות על נהיגה

עירונית בחודשי החורף, וכן על נהיגה עירונית בחורשי הקיץ.

שר התחבורה הציע לבדוק איך. זה יפעל בתקופת החורף ואנחנו מתייחסים

להצעתו של השר. נראה מה יקרה בתקופה הזאת, ונבדוק אם אפשר וכדאי להמשיך

בזאת. נסיון ממושך מדי עלול לעורר ויכוח חריף ביותר על העיקרון עצמו.

הנסיון צריך להערך במשך זמן סביר, לתקופה נוחה. זה נסיון קונטרוורסלי

לתקופה קצרה וממנו אפשר יהיה ללמוד דברים. נצטרך לקבל נתונים על הנסיון

הזה גםמהציבור עצמו, ולא להסתפק בקבלת נתונים רק מאנשי המשרדים השונים.

על רקע הדיון ועל סמך הנסיון שיצטיבר תמשיך הוועדה לקבל גם תגובות

של הציבור. שהרי הציבור יכול תמיד לפנות אל הוועדה כדי למסור לה את רשמיו.

יש מקום לפנות את הציבור ולשמוע את הערותיו, השגותיו ותגובותיו בתוך

התקופה של ששה החודשים ואחרי עבור ששה החודשים. מעניין יהיה לשמוע איך

הציבור כולו מתייחס אל הענין הזה, ציבור הנהגים וציבור הולכי הרגל.

תועלת מסויימת עשויה לצמוח מתוך החקיקה הזאת: הקטנת מספר התאונות

וחומרתן. כנגד התועלת הזאת ישנו המחיר שאותו צריך הציבור לשלם. השאלה היא

כמובן מה המחיר אותו צריך הציבור לשלם, והאם המחיר שווה את התועלת שתצמח

מהחוק הזה. אני מקווה שכן.

אני אעמיד את ההצעה להצבעה, ואני מודיע שאני אמנע מהצבעה. אבל אני

רואה שרוב חברי הווערה מצביעים בעד ההצעה. חברי הכנסת: ויקטור שם טוב,

מתתיהו פלד, אפרים שלום ושלמה עמר הודיעו מה היא עמדתם, ושהם מחייבים את

התקנה הזאת.

אני מבקש שיירשם בפרוטוקול שאני מתנגד להצעה.

לא יתכן שנהיה גם בער הנסיון וגם נגדו. מובן שזכאי כל חבר כנסת

להביע דעתו. אני מביע ברגע זה עמדת הוועדה, כי אני רוצה שיהיה ברור

שהוועדה החליטה ברוב דעות להייב עריכת הנסיון המבוקש.

אני מבקש לציין שאני מתנגד לעריכת הנסיון הזה.

הנושא הוא אכן קונטרוורסלי. עצם קבלת התקנה תעורר ויכוח בציבור.

העוברה שבוועדת הכלכלה הושמעו דעות שונות בענין מביאה לנו רק כבוד.

אני מבקש להרגיש את הפרופורציה הנכונה.

ישנם חברי ועדה שגם כאשר הצביעו בעד התקנה הם עדיין מלאי ספקות לגבי

הענין, ורבים רוצים לראות מה יילד הנסיון הזה.

אני מבקש שלא נחבל בנסיון הזה. אנחנו כוועדה נתנו גיבוי מלא למהלך

הזה. אני לא רוצה שבציבור יתקבל הרושם כאילו ועדת הכלכלה לא תמכה בהצעה.

צריך להיות שהוועדה תמכה בזה.

הרוב בוועדה בעד התקנה. אחר התנגד, ואני נמנעתי. הוועדה אישרה הצעת

שר התחבורה לתיקון תקנות חגורות בטיחות ברכב, כך שחובת חגירת חגורת בטיחות

בנסיעה עירונית תכנס לתוקפה בראשון לנובמבר השנה ותסתיים בסוף חורש אפריל

שנת 1988. יהיה זה נסיון לתקופה של 6 חודשים.

אני מבקש להזכיר שועדת הכלכלה אישרה הצעת חוק של ועדת המשנה לענין

תאונות הדרכים, וההצעה עברה לוועדת הכספים. אלא שועדת הכפסים מרשה לעצמה

שלא לדון בהצעה הזאת. צריך לגרום לשינוי מהותי ומהפני של הממשלה לנושא

פיתוח תשתית הכבישים בארץ. הצעת החוק אושרה בכנסת בקריאה ראשונה. אם וערת

הכספים אינה דנה בה, אולי אפשר להעביר אותה אל ועדת הכלכלה.

נושא תאונות הדרכים הוא נושא שאינו יורד מסדר היום. אני מציע

שנזמין את שר התחבורה לישיבה של הוועדח כדי לדון בנושא. לאחר מכן נסכם

מסקנות. אני מודה לכולכם, ונועל בזה את הישיבה.

(הישיבה ננעלה בשעה 15.45)