הכנסת האחת עשרה

מרקוב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 174

מישיבת רעדת הכלכלה

מיום שלישי, כ"ד בתמוז, התשמ"ז - 21 ביולי, 1987 ,בשעה 14.00

חברי הרדעדה: א. שפייזר - היו"ר

ארריאל לין

ש. עמר

ב. שליטא

ר. שם טוב

א. ררביגשטיין

י. מאור - יו"ר ועדת הבזק של איל"א

י. אוטנזוסר- יועץ משפטי" " " "

א, עלה - רעדת הבזק של איל"א

מ. בן דב - משרד האוצר

ע. אליצור - משרד המשפטים

מ. עמיר - התאחדות המלונות

ע. גוב - מנכ"ל משרד התקשורת

א. חפץ - משרד התקשורת

א. שטרנבך - משרד התקשררת

י. זיזפל - משרד התקשררת

מ.סרבניק - משרד התקשרות

זי. קירר - בזק

י. יעקבי - סגן ראש עירית ראשרן לציון

ד. בירן - עירית ראשון לציון

ש. אברסברל - עירית ראשרן לגירן

מזכיר הוועדה ד. לב

ש.צהר

חוק הבזק (תיקון מס' 5) ,התשמ"ז-1987

חוק הבזק (טלויזיה בכבלים) - תקנות בדבר זכיונות



א. חוק הבזק (תיקון מס' 5), התשמ"ז-1987

שלום רבותי. אני פותח את הישיבה של הוועדה.

בחוק הבזק (תיקון מס' 5) יש שני נושאים עיקריים: התקנת ציוד קצה,

וטלויזיה בבתי מלון. הוועדה קיימה דיון בנושא ציוד קצה, ודנה בתקנות כאשר

חבר הכנסת אמנון רובינשטיין היה שר התקשורת. הדברים הועברו לבירור בין איל"א

למשרד התקשורת. עכשיו מדובר בתיקון נוסף שמטרתו להסדיר בחוק את הפיקוח על ציוד

הקצה.

בשבוע הבא יובא תיקרן לטלויזיה בכבלים, ואז תובא הצעת תיקרן נוספת לחוק

שבה אפשר יהיה לחייב את הבזק להעמיד את הקווים שלו לרשות בעלי הזבירן של

טלויזיה בכבלים על מנת להרזיל רעל מנת להחיש את הביצרע. לבזק יש דערת שלר בענין,

למשרד התקשורת דערת שונות, ולגורמים הפרטיים שיעסקו בזה תהיינה בוודאי דערת אחרות.

אני מציע שנתחיל לדרן בציוד הקצה, אחר כך נעברר לטלויזיה בבתי המלון.

לאחר מבן נשמע הערותיהם והשגותיהם של ראשי הערים, ורק לאחר מבן נעבור לדרן בנושא

הלויינים.

ארריאל לין;

בהתאם לתקנרן הכנסת אני מבקש להעלרת לדירן דחרף בוועדה שני נרשאים חשובים:

א) שברע עברדה מקרצר; ב) דרך טיפולה של הממשלה בנרשא תארנות הדרבים. בהמשך

הישיבה אפרט את הנימוקים שלי לבקשתי זו.

קיבלתי תזכיר של מרעצרת מקומיות ערביות, רבו תלרנרת רהעררת על צררת הרצאת

המכרזים רהקרנצסירת לטלריזיה בכבלים. אני מבקש שנציגרת של מרעצרת מקרמירת ערבירת

תרזמן לכאן, כדי שתרכל להשמיע את העררתיה רהשגרתיה בענין זה.

היו"ר א. שפייזר;

הרדעתי כבר למנכ"ל משרד התקשררת כי לשברע הבא ירזמנר כל הגררמים שיש

להם השגרת כלשהן בנרשא הזה כדי לאפשר להם להשמיע את דבריהם רדעתם בנדון.

נו עוברים לדרן עכשיר בחרק הבזק (תיקרן מס' 5). נשמע תחילה את אנשי איל"א

ראת אנשי המלרנרת לאחר מכן.

י. מארר;

ההשגרת שלנר מתייחסות למסמר סעיפים. אתחיל בסעיף 1(3) המתייחס להגדרה

של המונח "ציוד קצה". למען הדירק והשלמרת של ההגדרה אנחנר מציעים להוסיף את

המלה "במישרין" אחרי המלה "להתחבר" רלפני המלה "מחצריו". אנחנר סבררים שהוספת

המלה "במישרין" תסיר אי בהיררת מסויימת רתבהיר שהבררנה בצירד הקצה היא אך ררק

לצירד המחרבר במישרין לרשת, רלא למגררן הרחב של צירד המתחבר בעקיפין לרשת באמצערת

צירד אחר המחרבר לרשת במישרין. המושג "מישרין" הוא מרשג טכני, רמבהיר כי הקשר

הרא ללא שרם גררם ביניים.



כמו כן אנחנו סבורים כי חשוב להבהיר אוו המונח "מישק", באופן שיהיה

בריר כי הכוונה רק ל"משקים" המקובלים כיום, כמו שקע לטלפון, שקע תקשורת

נתונים, חשוב גם שלכל "מישק" ייקבע מיפרט טכני, ולכן צריך שזה ייעשה בהתיעצות

עם גורמים המעוניינים כפי ששר התקשורת ימצא לנכון,

אני עובר לסעיף 3(ב), הקובע את החובה לקבל אישור סוג, אנחנו חושבים

שיש לציין כאן במפורש שהחובה בדבר קבלת אישור סוג חלה גם על חברת הבזק, ולא

רק על האחרים.

סעיף 3 לחוק קובע סייגים לגבי תחולת חוק הבזק, וקובע כי הוראות

סעיף 2(ב) לא יחולו על פעולות בזק שמבצע אדם לעצמו בשט רצוף המוחזק בידו

וכוי. כך יוצא שקיבוץ, למשל, רשאי לקיים פעולת בזק ללא רשיון, אבל מפעל

תעשייתי שבבעלות הקיבוץ ונמצא מחוצה לו אינו רשאי להתחבר למערכת שהקים הקיבוץ

בשל היותו ישות משפטית נפרדת או בשל הימצאותו מחוץ לשטח הקיבוץ. החוק אינו

אינו מוציא אותו מהמגבלות של חוק הבזק,

יש לנר שתי הצעות בענין זה, אנו סבורים שקיבוץ הרא רק מקרה אחד, וישנם

מקרים נוסים שצריכים להיכלל באותו פטור, כמו מושבים או גופים אחרים שאינם

פטורים כיום מן המגבלה הזאת,

על איזה פטור אתה מדבר? פטור ממה?

י. מאור;

כאשר מפעל רוצה להתקין אינטרקום או טלוויזיה במעגל סגור לצורר שמירה

על מתקנים וכו', והמפעל לא נמצאבשטח גיאוגרפי רצוף, הוא זקוק לרשיון, אם מדובר

במפעל שכביש חוצה את השטח שלו, וכך אין לו רציפות גיאוגרפית, והוא רוצה להעביר

חוט לצורך חיבור האינטרקום או הטלוויזיה במעגל סגור מעבר לכביש, רואים זאת

כפעולת בזק החייבת בכל התנאים, הרשיונות והמגבלות.

אם ישנו מפעל שנמצא בשני צדי הכביש, והוא רוצה להעביר קווים מהמפעל

הנמצא בצד אחד של הכביש אל המפעל הנמצא בצידו השני של הכביש, רואים את זה

כפעולת בזק החייבת רשיון,

אם יש לי שתי חברות שצמודות פיסית זו לזו, דיש להן מסעדה משותפת

ומקלחות משותפות וכו', כאשר הבעלות על שתיהן היא אותה בעלות, ובשל סיבות

שונות החלטתי להפריד אותן לשתי ישויות משפטיות נפרדות, כי אז אני צריך ליפול

בקטיגוריה של הצריכים לקבל רשיון,

התנאי לשחרור מהמיגבלה - רציפות גיאוגרפית; ישות משפטית אחת, אנחנו

טוענים שאם לא מבדיל כביש ביניהן והן שתי ישויות משפטיות שונות צריך למסור

אותן מהמיגבלה של צורך בקבלת רשיון, הפטור הזה צריך לחול גם על מפעלים אחרים

באותו מצב, ולא רק על קיבוצים, החוק מתעלם מן הבעיה הזאת בכלל, חלק ממנה מוצא

פתררן דרך ההיתר הכללי, וזה מתייחס רק לקיבוצים ולמפעלים איזיריים,

אוריאל לין;

באותו מבנה ובאותה מערכת משרדים יכולים להימצא ולפעול שלוש חברית

נפררות, מה אז?

אנחנו מציעים להחזיר אח התיקון הזה לחוק ולהרחיב אותו גם לגופים אחרים,

ולא רק לקיבוצים, שבהם מתקיימים התנאים האלה. בחומר שלפניכם אנחנו מגיעים גם

את הנוסח לתיקון המוצע על ידינו (עמוד 3 בהצעותינו להצעת החוק).

אני עובר עכשיו לסעיף 8 בחוק, תפיסת ציוד. המדובר הוא בחיפוז ללא גו

שופס במקומות שאינם משמשים מגורים. אנו סבורים שהנושאים בהם אנחנו מדברים באן

אינם נושאים בעלי דחיפות או מידת בהילות המצדיקים נקיטה בצעדים כאלה. נראה

לנו שבבעיות מהסוג הזה אפשר לבקש צו שופט.

ההערה הבאה שלנו באותו מעיף מתייחסת לתפיסת ציוד, לפי התיקון המוצע

ניתן לתפוס ציוד עד 14 יום על ידי צו של בית משפט במעמד צד אחד. אנחנו סבורים

שזה קיצוני מדי. אני רוצה להזביר חוק נוסף הנמצא ברגע בתהליך הכנה, והוא חוק

המחשבים (עבירות, הגנת תוכנה וראיות), התשמ"ז-1987, שם נאמר י המשטרה אד גוף

מוסמך אחר לחקור בעבירה לא יהא רשאי לתפוס מחשב וכו', אלא על פי צו בית המשפט.

תוקפו של הצו טוב ל-24 שעות, והארכת תוקפו מותנית במתן הזדמנות לבעלים או

למחזיקים בו להשמיע טענותיהם בבית המשפט. אני חושב שהסדר כזה צריך לחול גם

בענין הנדון כאן, כלומר, הגבלת התפיסה ל-24 שעות, ומתן אפשרות לבעלים להגן על

עמדתם כאשר מתבקשת הארכת התפיסה.

סעיף 12(1) מדבר על דרכים ותנאים למתן אישור סוג, ויש לנו שתי הערות

לסעיף זה. ראשית, אנו סבורים שצריך לציין במפורש שהמיפרטים הטבניים ייקבעו

תוך התייעצות עם גורמים המשתמשים בציוד, ועם אנשים המייצגים לדעת השר את תחומי

התקשורת ועיבוד הנתונים.

סעיף 12 (2) מדבר על תשלום עביר אישור סוג. אנחנו מציעים לקבוע כי

התשלומים בענין זה ייקבעו על ידי השר באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, ולא כפי

שמוצע בהצעת החוק, שהשר בעצמו יהיה מוסמך לאשר זאת.

ההערה הבאה שלנו מתייחסת לסעיף 12(3). שם מדובר על מתן סמבות לשר לקבוע

סייגים על יבוא, שיווק, הפצה וכו'. קיימנו מספר דיונים בנושא זה, בדקנו ומצאנו

כי באף אחת מהארצות המתוקנות בעולם לא קיים סייג על יבוא. על פי הנוסת המוצע

יחולו הסנקציות על כל גורס פרט לעבריין עצמו, לאדם שחיבר ציוד לא תקני לרשת

הבזק הציבורית, יש לשים את הדגש על איסור החיבור הזה, מדובר בהגנה על רשת הבזק

מפני חיבור ציור שאינו ראוי להתחבר אליה. יש לנו הצעה מפורטת בכתב איך לטפל

בבעיה הזאת. והיא מצויה בעמוד 5 של החומר שמסרנו לוועדה, ההצעה שלנו נשענת על

נוהלים דומים הנהוגים בארצות אירופה.

סעיף 12 (4) דן בצורך במסירת ציוד קצה לצורך קבלת אישור סוג, מסירת

הציוד נראית לנו כמעמסה כבדה מדי וללא צורך, אנחנו חושבים שיש להסתפק בהשאלת

הציוד, ולא לתקופה ארוכה, אלא לבל היותר ל-14 יום,

היו"ר א, שפייזר;

שמענו לאחרונה על דרך לגיטימית לכאורה להערמת קשיים בפני יבוא מסויים,

כאשר מבקשים ממכון התקנים לבדוק את המוצר הזה ומקצים לכך תקופה של שלוש שנים,,

י, מאור;

בענין אישור סוג אנחנו מציעים להוסיף סייג הדורש ממבקש האישור להוכיח

שהוא יכול לתת גם שירותי תחזוקה נאותים לציוד. נדמה לי כי סייג כזה לא קיים

בהצעת החוק, ואם אנחנו מעוניינים בהגנה על הרשת חשוב שלמבקש האישור יהיה גם

שירות כפי שמתחייב ונררש מסוג הציוד, אנחנו מציעים על כן לכלול את התנאי הזה

בין התנאים לקבלת אישור סוג,



ההערה האחרונה שלנו מתייחסת לסעיף 13. סעיף 13(ב)(1) בהצעת החיק אומר:

"לענין רשיון שניתן לפני תחילתן תחול חובת תשלום האגרה משעה שניתן", כלומר,

בדיעבד, ובסעיף (2) נאמר: "יראו כל תשלום ששולם כתנאי למתן רשיון או לפיו,

לפני תחילתן של התקנות, כאילו היה אגרה שנקבעה בהן וכי אם לא שולם, יחולו עליי

הוראותיהן כאילו היה אגרה שלא שולמה",

זד, נראה בעינינו פגום, ולעתים גם כעומד בסתירה לחישובים כלכליים,

כאשר בדיעבד אתה מגלה מה גובה האגרה אותה אתה חייב לשלם, והרי יתכן מאד

שאילו ידעת מראש מה גובה ה גרה היית מקבל החלטות שונות,

ההשגות שלנו בכתב נמסרו לוועדה ,

אנחנו מבקשים שהות לעבור על ההערות, ללמוד אותן כדי שנוכל להגיב על

הדברים,

אם אתם זקוקים לשהות כדי ללמוד את הדברים נצטרך להזמין אתכם לישיבה

נוספת כדי לשמוע בה את דברי התשובה שלכם,

מר קידר, האם אתם תומכים בהערות משרד התקשורת בענין זה?

יש בינינו חילוקי דעות לא משמעותיים, אבל בכל זאת יש חילוקי דעות,

לדעתנו יש לענין אישור סוג השלכות על נושא אחר לגמרי, בחוק הבזק יש

היום שני סוגי רשיונות, הצעת החוק יוצרת עכשיו מין סוג נוסף של רשיון שזה

אישור סוג שמכוון למה שנקרא בשפה המקצועית בשם צייד קצה, זה הציוד שבל

מניי מפעיל בביתו,

נושא ציוד קצה מתייחס לסעיף 51 בחוק, והוא נדון כאן בוועדה ובמשר

3/4 שנה עיכב את אישור החוק, זה הסעיף הקובע שיש סוג צייד קצה שהוא סוג

ציוד שהיה בטיפול משרד התקשורת ערב הקמת החברה ולגביו אין לתת רשיון מיוחד,

כל בקשתני היא שבסעיף 51 ייבהר שאותה הגבלה תחול גם על אישיר סוג, שאם לא

כן אנחנו חוששים שהסעיף הזה ירוקן לגמרי מתכנו, אני מפנה תשומת לבכם לנאמר

בסעיף 51 .אנחנו סבורים שהמחוקק לא התכוון לרוקן את סעיף 51 מתוכני, אבל

למעשה הוא מתרוקן בדרך זו,

הערתי הבאה מתייחסת לסעיף 4(ב) שבהצעת החוק, הדן במתן אפשרית לבית מלין

לקיים שידורי רדיו וטלוויזיה משלו, אנחנו לא מסתייגים מעצם ההצעה, אלא מפנים

תשומת לב חברי הויעדה לדברי ההסגר האומרים כי המדיבר היא במתן אפשרית לקיים

שידורים כאלה לבתי מלון סמוכים, המלה "סמוכים" היא מלת המפתח כאן, ואין לזה

זכר בסעיף, חשוב לזכור שמדיבר בבתי מלון סמוכים בלבד,

אני מבין שאתה מבקש הגדרה ברורה למלה סמוכים, אולי תוכל להסביר לנו

מה עניינכם בענין זה?

אנחנו דואגים בראש וראשונה לבעיה של חדרים, כי ישנה מצוקת חדרים

בכל המדינה.

האם אתה מתייחס לבעיה זו כבעל ענין?

ח. קידר ;

כבעל ענין בקשה לתדרים, אם הסעיף הזה, ישאר כפי שהוא אנהנו מבקשים

לקבוע כי אם יהיה קשר קווי אז זה ייעשה באמצעות רשת של בזק. הצעתנו היא

לקבוע שאכן מדובר בבתי מלון סמוכים. אני רוצה שישתמשו רק בכבלים שלנו אם

זה רתוק; ואם זה קורב, שיעשו כפי שהם רוצים.

מדוע אתם רוצים שישתמשו בכבלים שלכם?

ח. קידר;

כדי לקבל תמלוגים עבור זה.

ישנה הצעת חוק, שתובא בפנינו בשבוע הבא, שלפיה אפשר יהיה לחייב את הבזק

להעמיד את הקווים שלו לרשות הטלוויזיה בכבלים, יש היום חילוקי דעות בענין זה

בין היועצים המשפטיים. זה יהיה אמנם חייב בתשלום, אבל השר הוא שיקבע את גובה

התשלום.

ב. שליטא;

אם מר קידר רוצה שייקבע שיש להשתמש בכבלים של בזק, זאת אומרת שכבר

בשלב מוקדם זה הוא רוצה לקבוע שאסור יהיה להקים חברת בזק נוספת או חברה

אחרת לתקשורת.

ח. קידר;

הסעיף לא דן בחברה הקשורה, אלא במתן היתר לבתי מלון לקיים שידורים

לציבור. הנגיעה לחברה בזק כאן היא שולית בהחלט.

אני רוצה לגעת עוד בסעיף 14 של ההצעה, שזה יותר ענין של אסטטיקה.

הסעיף הזה דן בתיקון לתיקון. כלומר, בחוק הבזק המקורי תוקן, בדרך עקיפה, חוק

יישוב סכסוכי עבודה, וגם שירותי בזק נחשבים היום "שירותים ציבוריים" שלגביהם יש

הגבלות בענין סכסוכי עבודה והפרעה לעבודה. זה היה בחוק המקורי. הסעיף הזה

בא לצמצם את התיקון לחברת בזק בלבד. בדברי ההסבר נאמר כי רק חברת בזק

צריכה להיות מוגבלת ליישוב סכסוך עבודה. כיוון שאנחנו רוצים להשאר בתחום

הזה אנחנו שואלים האם זה באמת מובן מאליו שרק חברת בזק היא כזאת שהיא נותנת

שירותים ציבוריים בטל-קומוניקציה ? אנחנו מציעים להשאיר את התיקון כפי שהוא.

הסעיף הקודם קבע שהפעלת מתקן בזק או מתן שירות בזק יהיה שירות ציבורי

לצורך חוק יישוב סכסוכי עבודה. שירות בזק שניתן על ידי בעל רשיון מיוחד הוא

מוגבל מאד, לא יתכן שזה יהווה שירות ציבורי שלפי חוק יישוב סכסוכי עבודה אפשר

יהיה לרתק על פיו עובדים שם כדי שיתנו את השירות.

לגבי נושא הכפיפות של סעיף 4(א) לסעיף 51 , סעיף 4(א) באמת מקים יצור

חדש שנקרא בשם אישור סוג. אישור סוג בפני עצמו עדיין איננו רשיון מיוחד. זה

אומר שדגם מסויים של ציוד קצה מתאים להתחבר לרשת הציבורית. מי שמחזיק ציוד

כזה יהיה רשאי לחבר אותו לרשת הבזק בתנאים המתאימים. אם ניתן לגבי אותו ציוד

רשיון מיוחד, זאת אומרת שמי שרוצה להתקין עבור הציבור מכשיר טלפון מהסוג שניתן

לגביו אישור סוג, נותנים לו אישור מיוחד. ואז הוא נכנס למיגבלת סעיף 51 ממילא

מבלי שיהיה צורך להגיד שום דבר בסעיף 51.

אוריאל לין;

כאשר נותנים אישור סוג, האם המקבל רשאי יהיה להתקין את צייד הקצה

הכלול בסוג, או לא?

אישור הסוג יכול להיות אישור האומר כי שמחזיק בצייד כזה יכול לחבר

אותו על ידי זה שהוא שם את התקע בשקע. מי שרוצה לתת שירות של התקנת טלפונים

חייב לקבל אישור מיוחד כי אז הוא נותן שירות בזק. לגבי פי שניתן שירות קל

התקנת טלפונים חלות הוראות סעיף 51. נכון גם שאישור הסוג בפני עצמו עדיין

לא ניתן רשיון להתקנה.

מ. עמיר;

אני רוצה להודות לשר התקשורת ולאנשי משרדו שהואילו לכלול את הקטע של

בתי המלון במסגרת החוק. עברנו מכשולים רבים עד שהנעני לכך.

אני רוצה להתייחס לדברים שאמרו אנשי בזק, אני מבקש מחברי הייעדה לא

לקבל את ההצעה של בזק המחייבת את המלינית להשתמש בצייד של בזק בלבד. אנחני

מעריכים את בזק, אבל בסקר שעשינו בתל אביב, למשל, מצאני שכבל טלוויזיה

שעובר לאורך שפת הים ומחבר את כל המלונות יצריך השקעה יסודית זולה יותר בבזק,

אבל הטיפול השוטף והשירותים יעלו כסף רב יותר. איני רוצה לפרוס עכשיו בפניכם

את פרטי המחקר, אבל אני חוזר ימבקש לא לקבל את ההצעה האומרת שניתן יהיה להשתמש

רק בשירותים של חברת בזק, ואני מציע להשאיר זאת פתוח.

הוצע להגביל אח ענין השירות של בזק רק כאשר המרחק גדול. אם מדובר

ברשות מקומית, האם זה מקובל עליכם ?

כן, זה מקיבל.

כשמדובר בבתי מלון סמוכים באיזור צפוף, האם אתם מקבלים את ההצעה שתהיה

הגדרה של סמוכים?

אני מציע שנושא הסמוכים יבוא לדיון בשלב יותר מאוחר. מישהו יכול לטעון

שהרצליה ותל אביב אינם מתאימים להגדרה סמוכים.

נדחה את ההחלטה לגבי ענין הסמוכים לישיבה הבאה. אני מבקש מכם להביא

הגדרה שלכם לענין הסמוכים.

סעיף 4ב(ג) אומר: בלי לגרוע מן האמור בסעיף 4, רשאי השר לקבוע בתנאיו

של רשיון מיוחד שניתן לפי סעיף זה, הוראות לענין תכנם ונושאיהם של השידורים

שהתאגיד רשאי לשדרם, למעשה ניתנה בזה לשר הרשות להטיל צנזורה. והרי הצנזורה

נעשית באמצעות המועצה לביקורת סרטים ומחזות. אני מציע לבטל את הסעיף הזה.

הסעיף הזה איננו חלק מפרק הכבלים, הרשיון הוא לא רק רשיון למתיחת כבל,

אלא רשיון האומר שאותם איסורים החלים על שידורים לציבורים אחרים יחולו גם

כאן. אני מניחה שהשר לא יתיר הצגת סרט שהמועצה לביקורת סרטים ומחזות אסרה

את הצגתו, אבל נותנים כאן לשר אפשרות לקבוע בהוראות מה יצפו בתחום בתי המלון.

מאחר וזה שירות שאליו מחוברים ממכר בתי מלון חשוב שאחד מהם לא יציג פרסומת,

למשל. השר יכול לשקול גם ענין הפרסומת.

היו"ר א. שפייזר;

בשעתו לא רצינו לתת לשר סמכות לקבוע משהו בענין התוכן, השר גם אמר

שהוא מוותר על כל סמכות בנושא זה, ואת מעט הסמכויות שהענקנו לו בענין זה

העברנו למועצה. והנה עכשיו אנחנו חוזרים אל השר בדרך אחורית, דרך בתי המלון.

בזמן הדיון בחוק הזה בקריאה ראשונה אמרתי שאני מתנגד לסעיף הזה, כי

אינני חושב שיש מקום לצנזורה מסוג זה. אמרתי זאת כאשר הייתי שר התקשורת,

הסעיף הזה עבר מסלול מכשולים ובמשך שנתיים היה בדיון בממשלה. עקב לחץ של משרד

המשפטים נאלצתי להסכים לסעיף הזה. הצעתי היא לבטל את הסעיף הזה לחלוטין.

אין היום שום צנזורה על סרטים המשודרים בבתי מלון. במלון הילטון 600 חדר,

ואין זה משנה כלל אם 600 חדרים אלה מצטרפים לעוד 300 חדרים של מלון סונסטה

או רמדה. נוסף על כך יש בכל זאת לזכור כי מדובר בקהל סלקטיבי.

אחת הסיבות העיקריות שהוזכרה היא העובדה שתהא כן פרסומת. בכבלים

אסרנו פרסומת. במלון זה ללא תשלום דמי מנוי. בטלוויזיה בכבלים זה עם תשלום

דמי מנוי. זה הוכנס בלונדון, למשל, לפני קרוב ל-20 שנה, לפני שהיתה בכלל

טלוויזיה בכבלים.

גם האינטרסים כאן שונים לגמרי. הטלוויזיה הזאת תעבוד על שידורי

לוויין מחו"ל. לצורך זה אנחנו רוצים להוזיל בתי המלון את ההוצאות של קליטת

לוויינים מחו"ל, לאורך שפתהיהים בתל אביב מצוייה קבוצה של בתי מלון. אמרנו



שכדאי להוזיל לבתי מלון אלה את קליטת הלוויינים ושידורי הסרטים, מה גם שמדובר

בציבור צופים מוגבל שאינו משלם דמי מנוי. לקחנו דוגמאות מחו"ל, ושם לא ראינו

פיקוח של שרים על הדברים האלה, לכל היותר אקשר להתנות זאת באישור המועצה לביקורת

סרטים ומחזות. אם תשאלו לדעתי האישית, גם בזה אין צורך.

ע. אליצור;

משרד המפשטים חשב כי מקומו של סעיף זה הוא בין בעלי הזכיונות האחרים,

ואילו היה נכנס בפרק הזה לא היה זה סעיף מיוחד, אלא מה שהיה חל על יתר בעלי

הזכיונות היה חל גס על בתי המלון.

מ. עמיר;

יש לנו ביום בין 6,5 ל-7 מליון לינות של תיירים בששנה,4 עד 5 מליון לינות

של ישראלים בשנה, אבל אינני מדבר על הישראלים. הבעיה שלנו בשנים האחרונדתו רוו ר

היא של התייר הזר בישראל. כשהתייר הזר נמצא בישראל הוא מנותק מנושאים המעניינים

אותו. עשינו סקר בענין זה כדי לראות מה מעניין של התייר הנמצא בישראל, ומצאנו

כי אח המקום הראשון תופס הבורסה של פרנקפורט, לונדון, ניו-יורק וכו', תלוי

במקום ממנו הוא בא. את המקום השני תופסים תוצאות משחקי הפוט-בול, בייסבול, בדור-

רגל וכד'. את המקום השלישי תופסים מעשי אונס, רצח ועוד. ורק את המקום הרביעי

תופסות ההתפתחויות הפוליטיות בארצו ובארצות אחרות.'

כדי לפשט את הדבדים אני מציע להוריד את הפרק הזה לגמרי. הכוונה העיקרית

היא לקנות את השירותים של הלוויינים מארצות הברית, מלונדון ומלוקסמבורג ברי

שהתייר יהיה מעודכן בנעשה בארצו, ואז יש תקווה שישהה בארץ 6 לילות בעוד שלפני

כן שהה רק 3 לילות, ואז תצא מדינת ישראל מורווחת מהענין. אני חוזר איפוא

ומציע להויא את ענין הצנזורה, אין המדובר בחבורת אינפנטילים, ואיש לא יעלה על

הדעת שיסריטו שם סרטי זימה. והראיה, שעד היום לא עשו זאת,

אסרנו כליל את הפירסוס, אם אנחנו נבטל את הסעיף הזה, אתם תהיו רשאים

לעשות פרסומת. השאלה היא אם אנחנו חושבים שיש צורך באישור המועצה לביקורת

סרטים ומחזות לגבי הסרטים שיוסרטו בבתי המלון, או לא.

מ. עמיר;

אולי אפשר לחייב כל בית מלון להגיש למועצה את רשימת הסרטיס שהוא מתכונן

להסריט באותו חורש. אבל מה עם הסרטים שיועברו באמצעות הלוויין מחו"ל?

אני מודה לאנשי איל"א ולאנשי בזק. שלקחו חלק בישיבה הזאת.

ב. חוק הבזק (טלוויזיה בכבלים) -תקנות בדבר זכיונות

היו"ר א, שפייזר;

שני ראשי עריס העבירו אלינו חומר ביחס לצורת חלוקת האיזורים. יש להם

השגות בענין זה. נשמע תחילה את דבריו של מר יעקבי שהוא סגן ראש עירית ראשון

לציון.

ו

אביא אח הדברים בקיצור. ראשון לציין צורפה לרמלה וללוד, ואנחנו רוצים

שיצרפו אותנו לרחובות. זו גם משאלתה של רחובות. בראשון לציון יש 124 אלף איש,

ברחובות - 75 אלף. ברמלה ובלוד יש ב-80 אלף נפש, אם אינני טועה. אנחנו מבקשים

לכלול באותה יחידה גם את נס ציונה. אנחנו רואים את רחובות, ראשון לציון ונס-

ציונה כרצף גיאוגרפי אחד. מבחינה גיאוגרפית ומבחינות רבות אחרות אנחנו רואים

את שלושת המקומות האלה כאיזור אחד לצורך שידורים בכבלים. כתבנו במשותף מכתב

בענין זר, אל ראש הוועדה, ושם פירטנו את הדברים.

אתם מציעים איפוא ליצור יחידה אחת של קרוב ל-200 אלף נפש.

בקביעת האיזורים הינחו אותנו מספר דברים, ובין היתר גם האופי הקהילתי,

גם האפשרות להקים מערכת מבחינה טכנית, גם החלוקה לפי איזורים טבעיים כדי שלא

יהיה צורך להשתמש בתדרים וכחוליות מיקרוגל, גם לפי מספר בתי אב וכן גם מתוך

התחשבות בשיקולים כלכליים. אנחנו חוששים שאם נחבר שני איזורים אלה לא יהיה מי

שירים את הפרוייקט הזה.

לפי תקנות המכרזים, שהוועדה אישרה, יש סמכות למועצה לשידורי כבלים

לצרף שני איזורים במסגרת מכרז אחד. אם תתקבלנה הצעות, מה טוב; אם לא, יפוצל

האיזור מחדש.

השאלה היא אם לא צריך ללכת מלכתחילה בכידון של הפרדה.

הקונצפציה שעמדה מאחורי חלוקת הארץ לאיזורים בשביל שידורי טלוויזיה

בכבלים היתה כיסוי ארצי של טלוויזיה בכבלים. אילו היו הדברים הולכים רק

לפי בחירה חופשית בשוק, יש להניח שרק שלוש הערים הגדולות היו זוכות להתעניינות.

אבל ברגע שצריך לעשות חלוקה לפי איזורים מתוך התחשבות בגורמים שונים,

גיאוגרפיים, חברתיים וכו'. החישוב הוא אחר והגעגו לאיזור דמיוני שנע בסביבות

40 אלף בתי אב. באיזור רחובות ישנם 35 בתי אב.

ראשון לציון ורחובות הם הלב של שני איזורים. רמלה, נס ציונה ולוד הם

איזורים קטנים יחסית.

המערכות בארצות הברית משלבות בתוכן הרבה טכנולוגיה גם שלא באמצעות

כבלים, ואז גם איזור עצום מבחינה גיאוגרפית איני מהווה בעיה טכנולוגית.

אבל אנחנו צריכים להבין שהמצב אצלנו איננו כזה, וצריך להתחשב בזה. ברור

שאיזור שיאחד את שתי הערים הגדולות האלה ייחטף ממש. כל אחד יהיה מעוניין

באיזור בזה.

היו"ר א. שפייזר;

יחד עם זאת צריך לזכור שכרמלה ולוד יש ביקוש עצום לטלוויזיה בכבלים.

נדמה לי שבראשון יימצאו יותר אנשים שלא יהיו מעוניינים בזה מאשר ברמלה או

בלוד.

אני מבין שלמעשה יש רק שתי ערים המערערות על החלוקה.

צריר להבין ששני האיזורים שבהם אנו מדברים יצטרכו להוות את הבסיס

של הפריפריה שלהם. אם יחברו את ראשון לציון לרחובות, אני חושש שרמלה ולוד

עם הנלווים אליהן לא יהיו כלכליים.

לא משנה לי אם כל הארץ תחולק לאלף איזורים, או לשלושה איזורים, אני

ררצה שלהיה בררר, וחזרתי על הדברים האלה בשלבים השרנים של הדיון שאסור

להקים תחנת טלוויזיה בכבלים באיזו שהיא עיר אם לא יימצא סידור גם לפריפריה.

אם יש מי שמשתעשע ברעיון שסידור בזה אפשרי, אז אני חרזר ומודיע שזה לא יחיה,

לא יתבן שלערים הגדולות יתנו לחם ושעשועים, ולא יתנו את אותו הדבר גם

לפריפריות. חייבים להגיע גם אל המקומות המרוחקים ביותר, וזה צריו להיות הגלל

שלנגד עיננו, בלל בל יעבור. חייבים לכסות את כל ערי הפיתוח, את כל הפריפריות,

אנחנו הרי מציעים בדיוק את הדבר הזה. אנחנו אומרים שהאיזורים חטובים

חייבים להיות בסיס לטלוויזיה בבבלים גם לפריפריות.

היו"ר א. שפייזר;

אנחנו מערבבים כאן שני נושאים. באשר דיברנו על פריפריה דיברנו על

איזורים מרוחקים שיש בהם אובלוסיה דלילה, ולא התכוונו לרמלה או ללוד, התכוונו

לאיזורים שיש בהם מיעוט אובלוסיה או אוכלוסיה כפרית, ויש לנו במה איזורים

כאלה.

ברגע זה אנחנו מדברים על חלוקה של 30 האיזורים, חלוקה שבבר אושרה,

ועכשיו יש ערעור של ראשי הערים המבקשים להביא לאיחודן. "השידוך" ששידכו להם

לא נראה להם, והם מבקשים לעשות שינויים.

ב. שליסא;

אולי יש צורך בפחות איזורים, ואז זה יהיה יותר בלבלי.

היו"ר א. שפייזר;

היום באים אלינו שני ראשי ערים ומסבירים שהאיחוד ביניהם חשוב להם,

והם מבקשים שאנחנו נלך לקראתם בענין זה.

אנחנו סבורים שזה יעלה מחיר כבד לאחד את הערים ראשון לציון ורחובות,

וזה יהיה בלתי אחראי לגבי איזורים אחרים- קסנים שלא יוכלו להתחבר בגלל

העלות שתהא גבוהה מאד.

א. רובינשטיין;

הבעיה העיקרית היא לוד ורמלה ששם יהיו ביקושים רבים, אבל למי

החישובים קשה לי להאמין שאפשר יהיה להשיג בעל זכיון לאיזור בל בך

פרובלמטי. לדעתי צריך היה לשמוע גם דעתם של ראשי הערים לוד ורמלה, כי גם

להם יש אינטרס בנושא הזה. אני מציע להעניק להם זכות להשמיע את עמדתם.



ש. אבוטבול;

הפתרון של חלק מהמועצות הסמוכות ללוד לרמלה יימצא פתרון דווקה מרחובות,

כמו מועצת איזור גזר למשל, ולחלק אתך יימצא פתרון מכיוון פתח תקווה, מפני שנפח

רמלה היא אכן מפוזרת מאד, כך שאת הבעיה של שיקולי עלות לשיקולים כלכליים אחרים

אפשר לפתור בין השאר גם באזרח פתח תקווה וגם בעזרת רחובות.

אני רוצה להתבסס על הנושאים הטכניים דווקה. מבחינה טכנית חיבור ראשון

לציון יחד עם רחובות זה מאד מאד מוצלח, הדבר הזה יהיה טוב לשתי הערים, ואותו

הדבר גם מבחינה רמלה ולוד, אם לחבר אותן עם ראשון לציון אז מבחינה טכנית זה

יקשה ביותר מפני שאז צריך לעבור שטחים די גדולים, להדבר הזה עולה בכסף רב.

אלא אם כן שמים מערכת מיקרוגל, ונראה לי שלא יילכו לקראת זה, לפי מצאי התדרים

במדינת ישראל לא נראה לי שיהיו מספיק תדרים שיאפשדו לשני גורמים אלה להשתמש

במיקרוגל.

לפי מה שאני רואה בעולם נראה לי שאין בעיה כלכלית וטכנית כאשר מצמצמים

את האיזור, בידי נתונים המראים שגם לאיזור עם 3000 עד 10,000 ליותר בתי אב

הנושא הוא בהחלט כלכלי, הרצון של תושבי רמלה ולוד להתחבר לטלוויזיה בכבלים

הוא די גדול, לכן אני מאמין שזה יתאזן.

אני מציע: או לאחד את ראשון לציון עם רחובות, או להפריד את כל החבילה

ל-3 איזורים אוטונומיים.

אם לא יועמדו לרשות איזור לוד רמלה אמצעי קשר אלחוטיים מצבו יהיה גרוע.

אבל אם ישנה ראשון לציון, אפשר לפרוש ממנה רשת, אפשר לקחת את גזר או מקומות

אחרים ולצרף אותם, אף שזה עדיין לא מבטיח שנוכל לדאוג להם, כי עדיין יש מרחקים

גדולים, עדיף לכן שגזר תשאר קרובה ללוד ורמלה ותשמש בסיס מבחינה מספרית לקיומו

של האיזור הזה,

מה הקדושה בחלוקת הארץ ל-30 איזורים דווקה?

אין בזה שום קדושה, הנימוק היחידי הוא הנימוק הכלכלי,

ב, שליטא;

לי נראה שהנימוק הכלכלי מצביע על פחות איזורים,

היו"ר א, שפייזר;

יש הסבורים שגם איזורים קטנים יחסית יכולים להתקיים, יש לנו ענין

לתת לרשויות מקומיות גדולות אפשרות שהאיזור יהיה בנוי בעיקר על תחום השיפוט

שלהן,

אני מבקש שעד השבוע הבא תעשו את כל הבדיקות מחדש, ותקחו בחשבון את כל

הנתונים של המערכת, ותביאו בפנינו את האפשרויות השונות לפי סדר העדיפויות של

אפשרות הליכה לקראת הענין הזה.

אני מניח שמערכת הטלוויזיה בכבלים באה להרחיב ולהשלים מערכות קיימות,

בתהליך הקייס היום . ראשון לציון ורחובות .נמצאות גם במערכת התקשורת

הפנימית כאיזור אחד. כל מקומן בראשון לציון מופיע גם ברחובות, בעוד שללוד

ולרמלה מקומן משלהן. התהליך הטבעי מצא את מקומו גם בהקשר זה, מדברים על

ערוץ מקומי, והערוץ המקומי קהילתי צריך לבטא את המצב הקיים, אנחנו מקיימים

דברים משותפים רבים בתחומים אלה, וההמשך הטבעי הוא הקמת מערכת בבלים משותפת

לרחובות ולראשון לציון.

אני מבקש לפתות את הדיון בנושא הלוויינים. כאשר עברנו על התקנות של

הטלוויזיה בכבלים דילקנו על נושא הלוויינים, אישרנו את כל התקנות באשר

לטלוויזיה בכבלים, למעט המתייחסות ללווינים, החוק קבע שיש לוויינים ושיהיה

צורך בתקנות שיבהירו כיצד יופעלו,

בשלב ראשון התעוררו חילוקי דעות בין חלק מאנשי משרד המשפטים ואנשי

משרד התקשורת והיועצת המשפטית של משרד התקשודת הגישה חוות דעת לפיה ניתן

וצריך להתקין תקנות בכל מה שקשור בלוויינים, מבלי להמתין להתקנת טלוויזיה

בכבלים,

הפרשנות של חלק מהמשפטנים היתה שבצעם צריך קודם כל להתקין טלוויזיה

בכבלים, ורק אחרי זה לטפל בנושא הלויינים, היו שסברו אחרת, היה טעון משפטי

לכאן ולכאן, אני מבין שהתקיימה פגישה אצל היועץ המשפטי של הממשלה ובה

התקבלה הפרשנות של היועצת המשפטית של משרד התקשורת, ' כלומר ,' א1חנו יכולים

להתקין תקנות בכל זמן מהזמנים, ואין חובה לחכות עד שתותקן רשת הטלוויזיה

בכבלים,

אוריאל לין;

אני מציע שלא נטיל צל או חשד באנשי משרד המשפטים כאילו הפרשנות

המשפטית שלהם היתה מגמתית,

פרשנות משפטית נשענת לעתים על אידיאולוגיה או כיוון מחשבה מסויים.

זה בהחלט לגיטימי, מר בר-סלע ואנשים אחרים במשרד המשפטים היו בעלי תפיסה

שונה לגבי כל הנושא מלכתחילה. ואין זה פסול כלל ועיקר אם באמצעים משפטיים

ובאמצעות חוות דעת הם מנסים לקבוע כיוון הנראה להם,

מעבר לנושא המשפטי, שהוכרע לגבינו, וגם הוא לא היה החשוב ביותר, אני

רוצה לומר מה הם חילוקי הדעות בענין. מלכתחילה דילגתי על התקנות של

הבה נסיים תחילה את התקנות של הטלוויזיה בכבלים, ואחר

כך נראה מה עם אלו של הלוויינים, הנימוק הראשון היה קשור בחשש שאם יהיה

לוויין, גם אם בערוץ אחד בלבד, אבל עם תכנית מאד מגוונת וחדשיה של סרטים

חדשינים, ספורט חדיש וכל דבר יפה שאפשר לרכז ב-24 שעות, הרי זה עלול

להכביד על הקמת רשת טלוויזיה בבבלים, חשבתי שאולי בכל זאת כדי לתת אוונס

קטן לטלוויזיה בכבלים,

הנימוק השני היה קשור בעצם ההוצאה הכספית, כי אנחנו הולכים להטיל על

תושבי מדינת ישראל הוצאה כספית לא קטנה, מעריכים שבשביל שירותי הטלוויזיה

בכבלים צריך יהיה כל מנוי לשלם כ-20 דולר לחודש, וזאת בנוסף להשקעה הראשונית

שבה יצטרך לשאת כל מנוי, יש עדיין חילוקי דעות גם ביחס לגובה הסכומים,



לכן נועצתי בגורמים השונים והגעתי לסכום בו נקבתי, כי הוא נראה לי כסכום

הנכון. מובן שזה יכול להירוז קצת יותר או קצת פחות, אבל לא יהיו בו שינויים

גדולים .

כאשר דיברנו בענין הלווינים הובהר לי שזה יעלה עוד 20 דולר לחודש,

בשיחה עם מר פורז וחבר המומחים שלו הם טענו שזה יהיה קצת פחות מ-20 דולר

לחודש, אבל אני לא כל כך בטוח בזה. פירוש הדבר שמי שירצה להיות מנוי על

הטלוויזיה בבבלים וגם לקבל שירותים מהלוויין ישלם מחיר כפול, הוא יקבל את

השירות באמצעות הטלוויזיה בכבלים אבל מצטרך לשלם גם בעד הלוויין.

א. רובינשטיין?

זה לא יהיה סכום כפול.

אני לא כל כך בטוח בזה. גם בקרב האנשים שניהלו את השיחה בענין זה היו

חילוקי דעות ביחס לגובה הסכום. אבל אני מובן להניח שזה יהיה רק 15 דולר לחודש,

גם זה סכום די גדול במדינה שבאיזורי הפיתוח בה מגיע השבר הממוצע ל-300 דולר

לחודש. וכף היה לי חשש שמא אנחנו הולכים לקראת אוונטורה די מכבידה בסך הבל,

הנימוקים בעד היו הפוכים כמובן. ראשית אמרנו שיהיו איזורים בארץ שבהם

יהיה קשה להתקין טלוויזיה בכבלים, ואז יהיה להם לוויין שיוכלו להנות ממנו,

ואז יש אפשרות לקשר ישיר ומיידי.

התעוררה גם שאלה שהיתה קשורה בהתפתחות הטלוויזיה הפירטית, ובנטיה של

עם ישראל להתחבר לכל מיני רשתות. המחייבים טוענים שאם לא נמהר בפעולותינו

ולא ניתן אופציה ישראלית מול מה שמתרחש בענין הטלוויזיה הפירטית,. אז בעוד

כמה שנים נגלה שאיחרנו את המועד, ואז לא תהיה אופציה ישראלית כל לבל אתד תהיה

צלחת בה יראה תבניות מחו"ל. ואחרי שאנשים ישקיעו אלפי דולר להתקנת צלחת

כזו בשביל מספר בנינים, הם לא ימהרו להתחבר לאופציה הישראלית, לבן תשוב למהר

עם האופציה הישראלית כדי לתת לתושבים את שירותי הלוויין בבר עכשיו, וזה עשוי

לבלום אח התפשטות הטלוויזיה הפירטית עד להקמת הטלוויזיה בכבלים,

אין ספק שהדברים האלה בלחנים תוספת לרמת החיים, נותנים גיוון מיוחד,

גיוון ישראלי נוסף, איבבת טובה יותר וכו', כפי שמקובל גם בארצות אחרות,

אדם שירצה להנות מהלוויין יצטרך לרכוש דקודר, וכעבור שנתיים יתדפקו על דלת

ביתו ויגידו לו שהטלוויזיה בכבלים הגיעה אליו. באותו רגע הוא זכאי לקבל

זאת ישירות בטלוויזיה בכבלים, רהקונצסיונר חייב לספק לו את השירות, אם הוא

לא רוצה את השירות הזה הוא יבול לסרב, ולהשאר רק עם הטלוויזיה בבבלים, הוא יכול

מאידך גם לא לרצות בטלוויזיה בכבלים, ולהשאר רק עם הלווין המספק ערוץ אחד

במשך 24 שעות.

מה יקרה לאדם שיגיד שהוא רוצה להשאר מחובר רק ללוויין, ואינו רוצה

להיות מחובר לטלוויזיה בכבלים, אך הוא יהיה צריך להתחבר לטלוויזיה בכבלים

ולשלם דמי חיבור מחודשים כי השיטה משתנית. כי ברגע שהטלוויזיה בכבלים מגיעה

לדירתו של אדם היא תספק לו את השירות של הלוויין. כאן נוצרה איפרא בעיה

שצריך למצוא את האפשרות להתגבר עליה.



טענו כאן כצדק שלפי החיק אנחנו חייבים להבהיר לקרבצסירנרים מה חל על

הלויינים. לא יעלה על הדעת שאדם יילר למכרז לטלוויזיה בכבלים מבלי שידע מה

יהיר חובותיו כלפי הלוויין כאשר יהיה לוויין, משום כר ביקשנו לאחד את הטיפול

בנושא, ולא לדלג עליו ולהוציא מכרזים על בסיס התקנות שכמעט כבר מוכנות.

לכן עלינו לעבור על התקנות שעליהן דילגנו, ולאפשר עקרונית את הפעלתו לאלתר של

הלוויין.

אני השתכנעתי שאין מנוס מלתקן את התקנרת לגבי הלריין. אי אפשר להשאיר

את הדבר סמוי, אי אפשר להשאיר אותו בחזקת ענין לעתיד. יחד עם זאת מצאתי לנכון

לעורר את המגבלות ואת הסכנות שיש בנושא הפעלת הלוויינים מבחינת המעמסה הכספית

ופיצוץ הביקוש בתחום הזה והחשש מפני סכנת מה לנרשא פיתוח הטלוויזיה בכבלים,

אף שהיו שטענו כי הפעלת הלוויין עכשיו תפגע בטלוויזיה הפירטית ותיתן סיכוי יותר

טוב רווקה לטלוויזיה בכבלים. לעתים מתעורר הרושם שאנחנו עלולים להפסיק במירוץ.

חוקים אמנם יהיו אבל המציאות קובעת את הסטנדרטים שלה ובסופו של דבר תהיה

בארץ טלוויזיה פירטת ואנשים לא ירוצו להתחבר אל הטלוויזיה בכבלים או אל הלוליין,

אני רוצה להזכיר כאן עוד דבר שעורר אותי לנושא הזה, כאשר שמעתי שאנשי

הערוץ השני מתהילים להכריז הכרזות ופוזלים לעבר הלוויין, שוכנעתי מחדש שיש למהר

עוד ייתר ולגשת לענין,

אני רוצה להסביר מדוע אני תומן בתקנות בענין הלוויינים.

האם חבר הכנסת רובינשטיין הוא חבר קבוע בוועדת הכלכלה?

היו"ר א. שפייזר;

חבר הכנסת רובינשטיין אינו חבר בוועדת הכלכלה. הזמנתי אותו לישיבה זו

בשל הנושא הנדון בה, והוא אמר שישמח להשתתף בישיבות הוועדה בנושאים שהוא קשור

אליהם רמכיר אותם.

הנסיון הבינלאומי מורה שבמדינות שבהן היתה מערכת טלוויזיה בכבלים, כמר

ארצות הברית, הולנד, בלגיה, ארצות מנלוקס רארצרת סקנדינביה, הטלרויזיה בכבלים

היכרתה שורש והיא מחזיקה מעמד ומסתייעת בשידורי לוויין. במדינות בהן לא היכתה

הטלוויזיה בכבלים שורש, והיא באה לעולם אחרי עידן הלוויין, יש בעיות עם

הטלוויזיה בכבלים.

אני רוצה להביא לכם מספר דוגמאות, אוסטרליה עיכבה את נושא הטלוויזיה

בכבלים מסיבות הדומות לאלו שהזכיר חבר הכנסת שליטה, ואמרה שאם אינה יכרלה לכסרת

את כל ארסטרליה היא לא ררצה להכניס טלוויזיה בכבלים בכלל, ותעדיף טלוויזיה

באמצעות לוויין. שר התקשורת שם עיכב החלטות של הפרלמנט לפני שהתברר ענין

הטלוויזיה באמצעות לויין.

באנגליה נמצאת הטלרויזיה בכבלים בשלב התחלתי לא מוצלח. הוציאו שם

מכרז על שלושה ערוצים רק באמצעות לוויין, וזה יבול להיות בתשלום אר ללא

תשלום, עם פרסום, ובמקום טלוויזיה בכבלים, הם עשו זאת במודע. הם טוענים כי

הגענו לעידן בו טלוויזיה בכבלים זה עבר, ואנחנו צריכים לדאוג לכל האיים

הבריטים, ורואים בטלוויזיה באמצעות לוויין את הטכנולוגיה של העתיד.

וי



אני רוצה להפנות תשומת לבכם למכתבי של חבר הכנסת גולדשטיין אל יושב-

ראש הכנסת בענין טלוויזיה בכבלים, בעקבות מכתב של חבר הכנסת מיכאל איתן.

צרפת הפסיקה אח הפרוייקט בהגדול של טלוויזיה בכבלים, שגרם לדפיציטים

עצומים, עד לבחינת הענין של החלופה בלוויינים, מי שחושב שאפשר לחבר את

הארץ כולה לטלוויזיה בכבלים מטעה עצמו, אני למשל לא רואה את הגליל ואת הנגב,

פרט אולי לאיים קטנים, מחוברים לטלוויזיה בכבלים,

אנחנו נכנסים לעידן הלוויינים, צרפת שולחת לחלל בעוד 7 חודשים לודיין

אטרקטיבי לחלק מהאוכלוסיה בישראל, אחר כך יועלה לווין בריטי, אם לא נעשה

דבר בענין זה הטלוויזיה הפירטית תכה אצלנו שורשים, אנחנו חייבים לנכות את

השטח מהטלוויזיה הפירטית, וזאת אפשר לעשות בעיקר על ידי זה שנציע לציבור

הישראלי אולטרנטיבה אטרקטיבית חוקית, אפשר להציע זאת תוך זמן קצר רק באמצעות

הלוויין, אלמלא לקח הצבא את כל התדרים לא היינו זקוקים כלל ללוויין, אבל

כיוון שלקח אנחנו מזקוקים לו.

הלוויין קיים, יש עודף שימרק; פוטנציאלי שיכול לשרת ערוץ אחד, יש גם

יזמים המעוניינים בזה, למעשה ישנן 4 קבוצות של יזמים המגלים ענין, זה בכלל

לא מתחרה בערוץ השני, הערוץ השני בנוי על פרסום, בצרפת יש טלוויזיה בתשלום,

ויש 5 ערוצים של טלוויזיה מסחרית, שלושה פרטיים, ו-2 של הממשלה, אני לא

יודע מה קורה עם הערוץ השני אצלנו.

בסופו של דבר כל תושבי הארץ רואים בטלוויזיה תכניות מהלוויין הרוסי,

תכניות מרפת עמון ומסוריה וקהיר, ולאו דווקה תכניות תוצרת האר!, מידת היכולת

של טלוויזיה בכבלים לתת יצירות עצמאיות ישראליות היא אפסית, רק אחוז קטן

בלבד של התכניות שאנחנו יכולים לשדר יכולות להיות תוצרת האר!

ברגע שנאשר את התקנות משרד התקשורת יוכל להוציא מכרזים ללווינים.

מי שיזכה במכרז, גורם אחד או מספר חברות, ירכוש את הזכויות על הלויין וישלם

את מה שהוא צריף לשלם, ויפול תחת האחריות של המועצה בכל הקשור לתכנים של

החומר שיוכל להגיש, הוא ימכור בישראל דקודרים, כאשר יגיע זמנה של הטלוויזיה

בכבלים הזוכה במכרז ישנה את החוזה שלו מחוזה עם הלוויין באופן ישיר לחוזה עם

בעל הזכיון, כאשר בעל הזכיון ובעל הלוויין יגיעו ביניהם להסכם, לא הגיעו

להסכם לפי החוק, השר יקבע מה הסכום שיתחלק.

אני מודה למוזמנים על השתתפותם בישיבה, אנחנו נחזור לנושא בשבוע הבא,

אני מבקש מחברי הוועדה ומהיועצים המשפטיים להשאר כדי לאשר את תקנות הבזק

(זכיונות) שטרם אישרנו,

בישיבות הקודמות לא עברנו על מספר תקנות שהיו קשורות בלוויין.

בסעיף 2(ב) התעוררה שאלה של הגדרה, בסעיף 2(ג) סיכמנו על הארכת תקפו של

זכיון בשלוש שנים נוספות, כמו כן אישרנו את ענין ארבע השנים בסעיף(1),

נעבור עכשיו על הסעיפים שטרם אושרו,



סעיף 18 (א)(ב)(ג)(ד)(ה)(ו) - הפצת שידורי הלווין

נכון. שיש כאן תוספת שלא היתה בפעם הקודמת, אבל העיקרון שישנו פה

קיבל אישורו של משרד המשפטים.

מדובר בערוץ אחד באמצעות לווין, ואין שם פרסומת. המערבת הזאת מופעלת

על ידי קונצסיונר, והוא כפוף למועצה המנחה את הטלוויזיה בכבלים, ולה יש תקנות

לגבי מה בן לעשות ומה לא, זה ערוץ נוסף בטלוויזיה בבבלים המגיע באמצעות

לווין למקומות שאליהם הטלוויזיה בכבלים לא תגיע לפחות בשנים הקרובות. שוכנענו

שזה. ו- נותן פתרון סוב למאבק נגד הטלוויזיה בפירטית ונגד צלחות שאינן ישראליות.

אינני רואה באן שום תחרות.

במשך תקופה ארובה היסתתי בענין זה בגלל החשש לתחרות בטלוויזיה בבבלים,

אבל שוכנעתי בי ההיפך מזה הוא הנבון. עיכבתי את התקנות של הלווינים, אבל לבסוף

שוכנעתי שזה לא יגרום לשוק תקלה, אלא יעשה את ההיפך מזה, אין לי ספק שזה לא

מתחרה בטלוויזיה,

הוחלט - לאשר סעיף 18(א)(ב)(ג)(ד)(ה)(ו)

סעיף 22 (א)(ב) - דמי התקנה

הוחלט - לאשר סעיף 22 (א)(ב)

סעיף 26 (א)(ב)(ג)(ד)(ה) - פקדון

הוחלט - לאשר סעיף 26 (א)(ב)(ג)(ד)(ה)

סעיף 28 (א)(ב)(ג) - העברת תשלומים בעד שידורים מיוחדים

א. שטרנבך;

נראה לנו בי זכותו הטבעית של כל אזרח היא להגיע לבית משפט בענין כזה,

ולא רק אל השר.

זה יותר טבעי להגיש בג"ץ נגד השר.

היו"ר א. שפייזר;

מה קורה במקרה ויש חילוקי דעות שאינם מאפשרים המשך התפקוד?

הם יכולים להתווכח בסך הכל על הכסף, אבל הם חייבים להמשיך לתת

את השירות.

החשש הוא שבפניה לבית משפט יתעכבו הדברים,

גם אם נקבע זאת בתקנות הדבר לא ימנע מהאדם פנייה לבית המשפט,

נראה לי שאפשד למחוק את הסיפא של סעיף 18(ב), מהמלים "היו חילוקי.,-"

הוחלט - לאשר סעיף 28 (א)(ב), עם התיקון הנ"ל בסעיף (ב)

משך הזכיון הוא ל-7 שנים, עם אופציה ל-3 שנים נוספות.

בארצות אחדות העמידו זאת על 6 שנים או 7 שנים, ל שנים נדאה לי מתאים,

נבון שלזכיון בבבלים נותנים 12 שנים וערד 4, בי ההשקעה שם יותר גדולה,

ב, שליטא;

טובת האזרח מצדיקה זמן קצר ככל האפשר.

לא עשיתי בדיקה של הנושא, אבל אם אינני טועה בצרפת זה 10 שנים פלוס

הארכה, באנגליה - 15 שנים,

במודלים שונים נקבע שחמש שנים זו תקופה מתאימה להתחלת החזר ההשקעה,

מתיר נסיון שהצטבר בעולם 7 שנים נראה לנו בזמן סביר,

היו"ר א. שפייזר;

אני מבין שהלווין הנובחי שלנו ייצא מבלל שימוש בעוד 3 אי 4 שנים

ויעבור אז להלל החיצון, צריף לקחת -בחשבון את ההשקעת שתידרש אחרי 3 או 4

שגים אלה, האם למרוח זאת אתם חושבים ש-7 שנים זה זמן סביר?

7 שניס נראה לנו זמן סביר בהחלט. עם אפשרות הארבה לשלוש שגים נוספות.

אישרנו איפוא את תקנות הבזק (זכיונות) התשמ"ז-1987 פוכף לתיקון

בתקנה 18 (ב) כנ"ל,

בשבוע הבא גשמע השגות על המקנות שלא בעגין הלווין, ישיבה זו נעולה,

(הישיבה ננעלה בשעה 16.30 )