הכנסת האחת-עשרה

מושב - שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 172

מישיבת ועדת הכלכלה

יום ג', י"ז בתמוז התשמ"ז-14.7.1987, שעה: 14:10

חברי הוועדה: א. שפייזר - היו"ר

אוריאל לין

ע. לנדאו

ש, עמר

מ. פלד

א. שלום

ו. שם-טוב

ב. לוי - מנכ"ל משרד התחבורה

א. בן-זאב - משרד התחבורה-עוזר מנכ"ל

א. עזריאל - הסתדרות עובדי מדינה

מ. אברהם - בוחן-משרד הרישוי, חיפה.

ש. טטירו - בוחן ראשי-משרד הרישוי,באר שבע

א. אהרון

מ. לזר

מ. פלוס

ד. עטין

ד. לב

רשמה: חב' רקורד בע"מ/03-453310/מ. בן-חמו 28/טא

העברת משרד הרישוי לגוף פרטי.

אני פותח את הישיבה. שתי הערות בפתיחה. היתה הצעה לסדר היום של

חה"כ יאיר- צבן שהועברה לוועדה. חה"כ צבן בגלל היותו יו"ר ועדת משנה

מסוימת, לא יוכל להיות איתנו, יתכן ויגיע מאוחר יותר, אני מביע צער

על כך. יתכן שעוד נחזור לדבריו ונדון בהם. אנחנו התחלנו בדיון דומה

בחודש מרס, ההצעה לסדר היום הוגשה ב-27/5/87. התחלנו לדון במרס כאשר

הצעקה בציבור עלתה, חזרנו לעניין הזה היום. גיניתי מספר פעמים לשר

התחבורה בבקשה להעלות את הנושא. לפני כשבוע פנינו שוב למשרד התחבורה

ועד אתמול סברנו שהעניין מתנהל על מי מנוחות. אתמול היה עירעור נוסף

של שר התחבורה שביקש בכל זאת לא לקיים היום דיון באומרו שיש דיון

משותף עם ההסתדרות בימים אלה, על דעתו של יו"ר האגף לאיגוד מקצועי,

לכן הוא סבור שאין טעם ומבקש לדחות את הישיבה, הוא אף הודיע שאנשי

משרדו לא ישתתפו בישיבה. אני דיברתי עם הברפלד, עם קיסר, עם מר אורי

ואחרים, ולאחר שהתברר לי שאין ניגוד אינטרסים בקיום הישיבה

והישיבה נקבעה, פניתי שוב אל השר וביקשתי ממנו למרות הכל שנקיים את

הבירור, ואכן הוא נאות והסכים. המנכ"ל הודיע הבוקר שהוא יהיה, הוא

השתתף גם בדיון הקודם עם כל אנשי משרדו. אלה הדברים לפתיח.

לעצם העניין, כבר כאשר דנו בנושא בחודש מרס הצטיירה בפנינו

התמונה במלואה, אין חידושים רבים בתמונה פרט לצעקת הציבור שמפעם

לפעם עולה השמימה. כתבות, טענות שונות על שהמצב במשרד הרישוי מכביד

מאוד על האזרחים, על תורים ארוכים ועל ליקויים שונים בתיפקוד. אנחנו

יודעים את העומס, יודעים את המערכת, ויודעים מזה שנים שזה עקב

אכילס. רשמנו בזמנו בפנינו את הודעת המשרד שהיתה החלטת ממשלה להעביר

את המבחנים לגורם אחר, כאילו לידיים פרטיות, לגורם חיצוני, המשרד

בחר להעביר את זה למכון לנהיגה. שמענו אז מהמשרד שזה נעשה בניגוד

לדעתו, המנכ"ל הודיע שעמדת משרד התחבורה היתה שונה, היא לא חייבה

להוציא את התפקידים האלה ממשרד הרישוי. נאמר במפורש, לא זו היתה

דעתו של משרד הרשיוי, ההחלטה בממשלה התקבלה בניגוד לדעתו של משרד

התחבורה. כך נאמר וכך נרשם בפרוטוקול במפורש, אבל משנתקבלה הם פעלו

בכיוון זה. יש אומרים שהוא מבצע את זה היום בששון ובשמחה, שעמדתו

השתנתה.

ב-14/6/87 הממשלה קיבלה החלטה נוספת ולפי ההחלטה החדשה יש

להעביר את הרישוי לידיים פרטיות או ציבוריות, והמלה "או ציבוריות"

פתחה את האשנב שאליו ציפינו.

אנחנו דנו בעניין על כל הבטיו, מיד אסקור כמה נקודות שעלו אז

בדיון. כיוון המחשבה שלנו חיה שתהיה רשות ציבורית מוכרת, כמו רשות

שדות התעופה או רשות הנמלים או חברה ממשלתית, ואמרנו אכן זה נושא

שמן הראוי לנהל אותו במשק סגור, ולכן אנחנו ממליצים בפני המנכ"ל

והאנשים שהיו כאן, לשקול את הנושא הזה. נאמר לנו שבועדה בראשותו של

המנכ"ל הנושא הזה יבדק. המנכ"ל הודיע אז שהוקמה ועדה על ידי השר,

בראשותו של המנכ"ל, לבדיקת הנושא ושהנושא יבדק בכללותו.

השר העמיד אותי בראש המכון ונתבקשתי לחוות דיעה, האמת היא

שזה השתנה, אם אדוני שוחח עם מזכיר חהסתדרות.)



אני רק אומר מה היה באותה ישיבה ואיך אנחנו סיימנו אותה. הרגשתנו

היתה שהנושא הזה אכן יבדק לעומקו לפני שיהיה המשך צעדים למימוש

הרעיון הקודם, זאת אומרת שיפסיקו לפעול בכיוון של העברת הבוחנים

למכון ויבחנו באופן רציני את האפשרות להקים רשות או חברה, ובינתיים

יעשירו בכוח אדם של בוחנים את משרד הרישוי על מנת לאפשר לציבור

לעמוד במבחנים בצורה סבירה וטהורה.

עיקר הלחץ והסבל של הציבור נגרם מצוואר הבקבוק של חוסר בוחנים,

הדבר הובהר פה חד-משמעית. הוגשו נתונים כספיים שונים, ניסו להוכיח

שיש הפסד גדול לאוצר ולמשרד התחבורה מעצם העברה של הנושא למכון זה

או אחר, אובדן הכנסות, ושבעצם יש עודף הכנסות שלו היה מנוצל כהלכה

לכוח אדם נוסף, כל הלחץ היה בטל. הדבר עלה גם על ידי חברי הוועדה

בפעם הקודמת, ולפי הפרוטוקול, אמרו.- ריבונו של עולם, יש כסף, מדוע

אתם לא שוכרים בוחנים נוספים, פותרים את העניין ובא לציון גואל.

המנכ"ל השיב שזו מדיניות האוצר ואין בידו להשיב. כאמור, מאז הגורמים

שעוסקים בנושא בעיקר העובדים על שלוחותיהם השונות, הגישו חומר שמבסס

את טענתם שיש אובדן הכנסות גדול בהעברת הפרויקט למכון ושניתן לפתור

את הבעיות במערכת הקיימת, אפילו בלי הקמת רשות או חברה.

אולי אפשר לשמוע המנכ"ל על המכון, של מי הוא ?

נמסרו לנו אז פרטים מלאים על מבנה המכון, גם במליאה בהמשך להצעתו של

חה"כ יאיר צבן וגם פה נמסרו פרטים. הוא מסר לנו אז פרטים על מכון

הנהיגה, על המבנה שלו, על הבעלות שלו. זה תאגיד, כיצד הוא בנוי ומי

עומד בראשו וכן הלאה.

בדו-שיח שהיה בינינו עלו לא מעט רעיונות שהיו קשורים בנושא

בכללותו, מעבר לנושא של מספר הבוחנים וצואר הבקבוק והקמת הרשות

והבחינה של הנושא עצמו. הנושאים שעלו היו כדלקמן. אחד מחברי הוועדה,

חה"כ עוזי לנדאו העלה את השאלה של מבחני ערב. היתה טענה, שנסמכת גם

על דברי הבוחנים והעובדים, שהמבחנים היום נעשים רק בשעות היום, וזה

גורם אובדן ימי עבודה רבים לאנשים במשק. מדוע לא יהיו מבחני תאוריה

בערב ? נאמר שיש בעיות, בערב צריך לשלם יותר, וכו'. על זה נסמכה עוד

שאלת משנה, מדוע בכלל צריך לעבור קורס, כל אדם שרואה את עצמו כשיר

למבחני תאוריה, משלם אגרה ילך וילמד, מדוע הוא צריך כאילו לעבור

קורס? נאמר שיש עניין למי שעושה את הקורסים להכשיל את האנשים כדי

שיצטרכו ללמוד עוד פעם. רוצה אדם להיבחן מבחן נהיגה תאורטי, ירשם

באופן חופשי, ילמד בביתו, יגש למבחן בכל שעה שהוא רוצה ביום ובלילה,

ישלם את האגרה הדרושה לכך ויעבור את המבחן. היתה שאלה כפולה בנושא

הזה.

עלתה שאלה על רשיון נהיגה לזמן ארוך, על ידי חה"כ אוריאל לין,

שמצאה אחרי כן ביטוי גם באיזה פרסום של ועדה ליעול עליונה, שיהיה

רשיון נהיגה לחמש שנים. מדוע צריך לחדש רשיון נהיגה כל שנה ולהכביד

באדמיניסטרציה? האם באמת יש צורך בטסט כל שנה ? באותו דיון עלו כמה

נושאים שמכבידים או נמצאו מכבידים על רשות הרישוי. היתה הרגשה שעל

משרד הרישוי יש לחץ אדיר, ולו היה מיעל את פעילותו או מצמצם

פעילויות וכדומה, היה יכול להקדיש יותר תשומת לב לפעילויות אחרות.

אני רק מזכיר את הנקודות שעלו: מבחני ערב, גישה חופשית לבחינות,

הצורך בטסט כל שנה, רשיון נהיגה לזמן ארוך יותר. השאלה שנעשית יותר

אקטואלית לא עלתה בפעם הקודמת, אבל על רקע הפרסומים האחרונים, כאילו

שהיה שוחד או תשלום עבור קביעת תור למורים לנהיגה, להקדמת תור, אתם

הרי פניתם למורי הנהיגה וביקשתם מהם למסור לכם נתונים. היתה ידיעה



כאילו משרד התחבורה פנה בכתב ותבע מהם למסור את הנתונים, מיהם מורי

הנהיגה שמקדימים ומקבלים תשלומים וכו'. השאלה החוזרת היא מדוע בכלל

צריך להירשם לטסט דרך מורה הנהיגה? מדוע לא נרשמים במו שנרשמים לתור

לטלפון, ישר במשרד הדואר, כל אחד מקבל תאריך, מספר רישום וכדומה.

מדוע זה צריך להעשות באמצעות מישהו שיכול לאחר מכן כאילו לשנות, מהם

הנימוקים בעד ומהם הנימוקים נגד ?

גם מנכ"ל משרד התחבורה באותו דיון רמז כמעט במפורש שיש תמיד

שיקולים שלא מן העניין, אם על הרכב של המורה מקבלים שלוש פעמים 25

ש"ח, אם יושבים עליו שני תלמידים ועבור 45 דקות מקבלים 150 ש"ח,

כאילו יש אינטרס למורה הנהיגה בכל הנושא הזה. שאלתי אותך אז מדוע לא

תהיה מכונית אחרת שעליה יכול התלמיד להיבחן, חשבת שנוח לתלמיד

להיבחן על מכונית שהוא מכיר אותה. אני שאלתי אותך, אם כך הרי למחרת

כשהוא הולך לנהוג בכביש לא בליווי מורה, לא בליווי מומחה, הוא נוהג

על מכונית שהוא לא נהג בה מימיו ואז אין על ידו מישהו אחר, מדוע

מלכתחילה המבחן לא יהיה על מכונית ואז תהיה מכונית להשכרה במחיר

שווה לכל נפש, וכולם יצטרכו לעבור טסט בתנאים שווים. אלח היו שש

השאלות שדליתי מהדו"ח הקודם שבעצם נלוו אל הפרשה כולה. אני לא רוצה

להכביד יתר על המידה בעוד קושיות רק הזכרתי את השאלה כולה. כמובן לב

העניין היום הוא הנושא של הבוחנים והקמה או נסיון להעברה למכון,

הויכוח חמתמשך בנושא, ואי חגדלת מספר הבוחנים על מנת להקל על הלחץ,

בעוד האופציות האחרות נמדדות ונבחנות.

אני רוצה להסב את תשומת לבך שהשרות הוא שרות חשוב, שרות

שאוכלוסיה אדירה נזקקת לו. המצב הקיים גורם סבל לאנשים, אבל לדעתי

היום זה גורם סבל גם לעובדים, פוגע במערכת שלמה של אנשים שעוסקים

בה, לדעתי רובם הגדול באמונה ומתוך מסירות, וזה מוריד את הדימוי של

המשרד ושל הרשות שאתם מופקדים עליו. מתוך הביקורת החוזרת ונשנית על

עובדי חציבור חאלה, תוך כל הסבל שנגרם להם, אני שוב חוזר על התמיהה

מדוע זה לוקח כל כך הרבה זמן לפתור את הבעיה של כמה עשרות בוחנים

שיוכלו להוריד את המתח, מה גם שיש כיסוי מלא להוצאות ולהביא ישועה,

ואחר כך תקום רשות או חברה. חה"כ לין, בבקשה.

אני רוצה להוסיף כמה הערות קצרות. אני חושב שהמצב במשרדי

ממשלה, אגף הרישוי, רשות הרישוי, לא רק פוגע בדימוי של משרד

התחבורה, זה פוגע בדימויה של מדינת ישראל כולה, משום שמדינה שלא

פותרת בעיות של מתן שרות, שנדרש על פי רישוי, כשיש ציבור גדול של

נזקקים לו, זה גורם לאוירה עכורה, זה מוליד שחיתויות, זה בכלל מציב

אותנו כמדינה מפגרת. אני מבין שרוצים לעשות שינוי, אבל אני לא יכול

להסכים שבנסיון לעשות שינוי יגרם סבל לציבור גדול של אנשים תקופה

ממושכת. אי אפשר להסכים לזה. נוצר הרושם, ואני אומר את זה על סמך

אינפורמציה, שמשרד התחבורה רוצה לעשות שינוי מרחיק לכת, אבל בינתיים

לא עושים את חדברים הקטנים שאפשר לעשות ולשפר את המצב. פיטרתם

בוחנים ונוצרה מצוקה. אני רוצה שתסבירו לי שלא ככה המצב. אני רוצה

גם לשמוע נתונים מכם, מה באמת קורה היום בשטח ? כמה אנשים מחכים

לקבלת רישיונות? מה זמן הציפיה שלהם? כמה אנשים מגיעים מדי יום ?

בכמה אנשים אפשר לטפל ? שמעתי אנשים עומדים בתור בשישיות. אנחנו

חייבים לקבל מושגים מח באמת קורח בשטח, מחי רמת הפיגור האמיתית.



הגיע אלי מידע נוסף, אמרו לי שהיה למשל בפתח-תקוה מקום שבו היה

הסדר מכון לרישוי לכלי רכב, אני חושב ששם היה הסדר לתת שרותים של

מבחנים לרשיונות נהיגה. ביטלו את זה, ואנשים מאזור פתח-תקוה צריכים

לנסוע להולון. אם אתה רוצה להקל על הציבור, צריך להנהיג יותר פיזור

גאוגרפי ופהות להטריד אזרחים בצורך לנסוע רחוק ממקום מגוריהם. אני

רוצה להבין אם זו מדיניות. כמה משרדים יש בכלל היום? אתם בפריסה

הגאורפית או בצימצום של המוקדים? איך עובד הדבר הזה? אנהנו צריכים

לקבל קצת מושגים. הדברים ששומעים כבר תקופה ארוכה, לא חודש ימים

אלא הרבה מעבר לזה, הם דברים שבאמת יוצרים הרגשה שמשהו מאוד מאוד

לקוי בכל הנושא הזה וניתלים ברעיונות של המעבר הקיצוני מבלי לעשות

דברים פעוטים בדרך.

שאלה נוספת. האם אתם יודעים כמה כלי רכב לא מחדשים את הרישוי

השנתי שלהם ? כמה כלי רכב נעים היום על כבישי הארץ בלי חידוש

הרשיון כחוק ? האם יש לכם מושג ?

אני אודה מאוד למנכ"ל המשרד אם יואיל להסביר לנו. אני מבין

שהיו שתי החלטות ממשלה, החלטה אחת להעביר את מערכת הרישוי לידיים

פרטיות ואחרי זה לידיים פרטיות, או ציבוריות. אני רוצה בכל זאת

להבין למה בכלל צריך להוציא את זה החוצה, אני יודע למשל שהיתה הצעה

לפני שנתיים להעביר את כל עבודות המדפיס הממשלתי לידיים פרטיות,

טענות האוצר היה שזה הפסד של כסף, לא מכסה את ההוצאות, בשוק הפרטי

זה יסתדר יותר טוב. ישבה ועדת הכספים, בדקה את העניין ונוכחה לדעת

שאין הפסדים, זה מכסה בהחלט את ההוצאות, יש אפילו רווח. ירדו

מהעניין הזה. עכשיו אני שואל את עצמי מה קורה, יש פה בערך 4 מיליון

שקל לשנה עודף הכנסות. ממה ההכנסות ? ההכנסות מהאגרה. אני למדתי

באגף הכספים שאגרה נקראת אגרה כי מטרתה לכסות את עלות השרות, כל

האגרה צריכה לכסות את עלות השרות. אם האגרה של 22 ש"ח לא רק שמכסה

את עלות השרות אלא מותירה לאוצר 4 מיליון שקל לשנה, סימן שיש הרבה

כסף לשפר את השרות, אם רוצים לשפר אותו. איזה הצעה גאונית היא זאת

להגיד לציבור עובדים מנוסה שעושה את המלאכה, אמנם יש תורים כי אין

מספיק עובדים, דיבור שמביא לאוצר 4 מיליון שקל רווח מדי שנח, אומרים

לו שלום, עכשיו אנחנו לא רוצים אתכם, נמסור את זח לידיים פרטיות.

איפה נשמע דבר כזה ? בשביל מח? זח עניין אחד.

עניין שני. אני לא מומחה לתאונות דרכים, אבל נראה לי שיש

חשיבות מיוחדת שיהיה דווקא שרות ממלכתי של רישוי נהגים כדי שבכל זאת

יהיו איזה סטנדרטים של דאגה שנהגים יהיו נהגים, ולא חברה פרטית תעשח

את זאת. על החברה הממשלתית יש בקורת, על הממשלה יש ביקורת הפרלמנט,

אנחנו יכולים לבדוק. מח יהיה כשזה יצא החוצח ? שיסבירו לי את ההגיון

של חחחלטה הזאת של הממשלה, להעביר למוסד פרטי או ציבורי שרות טוב,

שצריך לשכלל אותו מהכסף של האגרה בלי אף אגורה אחת של חאוצר. אני לא

מבין את העניין, תסבירו לי איזה הגיון יש מאחורי זח. נניח שאין מנוס

מלחעביר, אני רוצח עוד לחשתכנע למה, למה לא לתת את זה לעובדים ?

אפשר להקים הברח ציבורית בהשתתפות חציבור, בהשתתפות העובדים שהם

יעשו את המלאכה, אני אומר גם הממשלה, צריכה להיות שותפה בחברה. אז

נקים חברה ציבורית בהשתתפות הממשלה, בהשתתפות העובדים ובהשתתפות

הציבור. זה הייתי מוכן לתפוס, אם יגידו לי שיש בכלל הגיון בהעברה.

לפני שניכנס לכל עניין דיון אחר, אני מבקש לחסביר לנו מח חהגיון



שבדברים.

ידידי חה"כ ויקטור שם-טוב דיבר על מספר נקודות שגם אני רציתי

להתייחס אליהן. אני רק אחזק את טעוניו, לא אחזור בפרוטרוט על אותם

הדברים. אזכיר רק עניין אחד שהייתי מעורב בו בוועדת הכספים, ואחר כך

בועדת משנה שבדקה כל הנושא של המדפיס הממשלתי. המטרה של סגירת

המדפיס הממשלתי היתה הקטנת מספר העובדים במצבת כוח האדם הממשלתי, לא

שום דבר אחר. בעצם טומנים את הראש בחול כמו בת יענה ולא רואים שום

דבר והכל כדי שבסטטיסטיקה יופיע פחות עובדים. במשרדים מסויימים ניסו

לצמצם גם מספר עובדים שמכניסים כסף. בוועדת כספים לא נתנו יד לזה,

והעניין נסגר. גם ברשויות המקומיות, הדבר הוכח ללא צל של ספק,

שבמספר רשויות שיש להן בעיות תקציביות החליפו את השרות בעבודות

קבלנים. בעצם לא עשו צימצום. מבחינה תקציבית יתכן שזה עלה אפילו

יותר, מודים בזה אנשי משרד הפנים. מה עשו ? פיטרו פקידות, פיטרו

מנהלי חשבונות, נותנים עבודה למשרדים האחרים.

חה"כ אפרים שלום, היתרון הוא שאתה לא יוצר מערכת קשוחה מידי

אלא יש לך יותר גמישות, אתה מזמין אצל קבלנים חיצוניים על פי הצורך.

תאמין, לי ח"כ אוריאל לין, אני ביקרתי בכמה רשויות, אותן

העבודות, בעיקר עבודות משרדיות, בהנהלת חשבונות וחשבות וכו' צימצמו

במשרד, עושים את זח אצל רואח חשבון פרטי וזה עולה להם יותר כסף. אם

העבודה חד-פעמית, אתה מזמין פרויקט מסויים, אני מסכים איתך. אבל יש

גבול. אנחנו קראנו תזכיר שיש קרוב ל-7 מיליון שקל הכנסה, 3,6

מיליון שקל הוצאה, ו-3,3 מיליון ש"ח נשארים. אני באמת רוצה לדעת, אם

יש עודף הכנסה מדוע לא נשפר את השרות ונוסיף כוח אדם? אחת הבעיות

היא שאין מספיק כוח אדם, אנשים סובלים, יש תורים ארוכים וכוי. אני

לא מקבל לחלוטין את ההעברה לגופים פרטיים. זהו נושא חיוני ממדרגח

ראשונה. אני לא חסיד של דבר שאין עליו ביקורת, מפני שבסופו של דבר

אני לא יודע מי יהיה הגוף, איזה עניין יהיה להם, אולי יעבירו יותר

מדי אנשים את הבחינה כדי שההכנסה תהיה גדולה, ואז לא תהיה הקפדה.

יש כמה גופים ממשלתיים שעוסקים גם בשרות ציבורי, למשל, "בזק".

מדוע שלא יעשו את זה כדוגמת "בזק", ואותם העובדים יתאגדו בתוך

התאגיד הזה. הרי אי אפשר לזרוק אותם ומצד שני לתת לאיזה קבלן פרטי,

יהיה מי שיהיה, שיקח אותם בתנאים מסויימים או שיקח אחרים, יתכן

שאנשים פשוט מחוסר ברירה ילכו אליו, הוא יגרוף את כל הרווחים, כל

המטרה שלו תהיה רק רוח ולא השרות. אולי הוא יתן שרות טוב יותר, אבל

לא אותה אמינות ואותו פיקוח. בכל אופן זה גוף מבוקר. קראתי את

ההחלטה של הממשלה מ-14/6/87, תיקון להחלטותיה מ-15/6/86 בדיוק שנה

לפני זה, ו-23/7/86. בהחלטה האחרונה החליטה הממשלה להעביר את הטיפול

לבחינות נהיגה מעשיות ממשרד התחבורה לגורם חיצוני ציבורי או פרטי.

אני ממליץ בפני הוועדה שלנו שנמחק את הגורם הפרטי ונלך לגוף ציבורי,

נבחר איזה גוף, איזה דרך, איך יהיה מורכב, מי העובדים. בדרך זו

לפתור את הבעיה ולשפר את השרות, העובדים יפסיקו להתרוצץ. הנושא הזה



כבר ארבעה חודשים על סדר היום, מלפני שנה יש התרוצצות. לדעתי הגיע

הזמן שנעשה סוף לסיפור הזה.

זה העיתוי הנכון, הממשלה בסוף יולי יכולה לשמור את החלטתה מסוף

יולי שנה שעברה, בעקבות ההחלטה מלפני שנתיים. זה בדיוק המועד הנכון

שהממשלה תדון בעניין פעם נוספת.

כשהתקבלה ההחלטה הממשלתית לקצץ את תקציב המדינה, כל משרד נידב

את הגיבנת שהוא לא היה מעוניין בה. הרישוי היה הגיבנת של משרד

התחבורה בגלל הבעיות שהיו בו, או שלא היו בו, אבל הוא נידב אותם,

וועדת שרים שהיו בה גד יעקובי, ארנס והורוביץ קיבלו את זה כפרי בשל

ואמרן בבקשה, את זה אנחנו נותנים. כמי שמכיר את אגף הרישוי ומכיר

אותה לפני ולפנים, אני אומר שלצערי הרב הוא חולה לא שנה אחת. אני

לא בא למצוא חן בעיני העובדים או בעיני המשרד, לצערי הרב המחלה היא

לא בגלל העובדים אלא משום שנקבעו תנאי עבודה מסורבלים שהם יצרו את

הבעיה. אותה ועדת שרים מכובדת אם באמת היא היתה חושבת מבחינה

כלכלית, מה תקציב המדינה יכול לשאוב, אם המספרים של העובדים הם

נכונים או המספרים של המשרד נכונים, אין ספק שזהו מקור הכנסה שמכסה

את כל ההוצאות שלו מהאגורה הראשונה ועד האחרונה, היו באים ואומרים:

תראו, אנחנו נמצאים בשעון קיץ, מתחילים משעה 7-6 בבוקר וממשיכים עד

8 בערב. היום מבחני רישוי נגמרים בשעה 1 או 2 בצהריים ושלום על

ישראל. הצי יום. במקום לבזבז ימי עבודה אילו היו באים כל תלמידי

התיכון וכל הנשים שאינן עובדות ועושים את הטסטים בבוקר, העובדים

באים אחר הצהריים, זה היה מקצץ את התור, זה היה נותן יותר תפוקה, זה

היה נותן הכנסה יותר גדולה. אבל לצערי הרב באותה פסיכוזה חיפשו איך

הנה יש לנו פה חטוטרת, יש לנו פה גיבנת, את זה נגמור

ושלום על ישראל, נעביר את זה לידיים הפרטיות.

זו הוכחה מעל לכל ספק כאשר הממשלה קיבלה את ההחלטה היא לא היתה

מודעת למהות שלה, כי קבעה להעביר לידיים פרטיות. זה התקבל בניגוד

לדעת המשרד. המשרד התנגד להחלטה להעביר לידיים פרטיות, למרות

התנגדות המשרד קיבלה הממשלה את ההחלטה ונכנסנו למבוי סתום. בהחלטה

השניה כאשר משרד התחבורה התעורר יותר למהות ואמר, רבותי, זה לא יכול

ללכת, תוקנה החלטת הממשלה. שלא נשכח, המכון התחיל את צעדיו כבר לפני

7-6 שנים בנסיון לפיתיונות.

איך אתה היית מציע לפתור את העניין ?)

אני הייתי מציע, אם באמת ובתמים הממשלה רוצה להוריד מעצמה את הנושא,

אם ניתן להקים רשות כפי שהזכירו פה, כמו "בזק", זה דבר אידאלי לשרות

ציבורי, אבל אם גם זה הממשלה לא רוצה, הרי אנחנו חוקקנו חוק למפעלים

קטנים, המודל הזה הוא קלאסי לזה. אין לי ספק שזה יתן את התשובות

הכלכליות ויפתור בעיה של תפעול נכון. כי היום האגף לרישוי, עם כל מה

שיאמר ידידי מנכ"ל המשרד, האגף לרישוי לא פועל יעיל, גם לדעת

העובדים. אני אולי לא מסכים עם כל הסיבות שהם הציגו, אבל גם לדעת

העובדים וגם לדעת המשרד הוא לא יעיל.

הוזכר פה נושא תאונות הדרכים. בואו נבין, תלמיד בבית-הספר לומד

באופן רצוף חודשיים-שלושה, כבר מוכן לטסט, פתאום אין לו תור לטסט,



יש המתנה. הוא לא יבזבז עוד פעם כסף על שעורים, הוא ממתין חודשיים-

שלושה או ארבעה עד לטסט, ואז הוא בא לרענון קל והולך לטסט. היה לו

מזל והוא הצליח בטסט, אבל הוא לא כפי שהיה לפני שלושה-ארבעה חודשים

כשבאמת כל התורה היתה לו בראש. יש נכשלים רבים שעוד פעם הוזרים

לבתי-ספר, ושוב ממתינים, זאת גם הוצאה בספית, גם הוצאת נהגים לא

טובים לבביש, ואז מתפלאים שבשבוע זה ישנם, לצערי הרב, עשרה הרוגים

על הכביש, כאשר נהגים אחרי תקופת לימודים ממתינים שלושה-ארבעה

חודשים ואחר כך הם נופלים לטסט. אם המשרד יקבל את ההמלצה שלנו,

שידאג להקמת רשות, ובלי כל ספק אחד המרכיבים צריך להיות שהפער בין

גמר לימודיו של התלמיד להגשה לטסט לא יעלה על שבועיים-שלושה, בשום

אופן לא יותר.

ע. לנדאו .י

הרעיון הזה להוציא את הטסטים החוצה זה עניין שנסחב הרבה מאוד

שנים. היתה תקופה שהיו נסיונות במשרד התחבורה, כשהיתה שם בעיה, נדמה

לי עם אחד הסניפים בירושלים, לנסות לפי שעה להגדיל את התפוקה בשיתוף

הפעולה של נהגים בהוצאת מספר גדול יותר של טסטים. זה דבר שעלה יפה

בחלק ניכר מהסניפים. היו בעיות מסויימות עם נציבות שרות המדינה

והמיכשולים שהיא שמה על אותו מסלול שיכול היה לאפשר את העבודה של

חלק מן הבוחנים, חלקם אפילו בפנסיה, בשעות נוספות או בשעות שמחוץ

לשעות העבודה תמורת תמריצים מיוחדים, תמורה יותר גדולה וכן הלאה. זה

לא עבד. אבל אני עדיין חושב אפשר להגיע להעלאת תפוקה באורח ניכר.

א. מדוע כרגע ישנו לחץ כל כך חזק של הממשלה לעבור לרשות פרטית שתעלה

את התפוקה, מספר בחינות לשעה של מבוחן? בכמה התפוקה תהיה גבוהה יותר

מול העלות באחזקת המערכת החדשה?

ב. מה מציעים העובדים עצמם לשיפורים אפשריים במערכת שלכם כבוחנים?

אם הממשלה לא תציע הקמת רשות נפרדת, אם באים ואומרים לכם שרוצים לתת

שרות אחר לציבור, שאי אפשר לתת אותו עם המערכת הנוכחית, האם אתם

השרות שאנחנו מציעים הוא כזה וכזה, הוא פי אלף יותר

טוב ממה שמציעים כרגע במערכת החיצונית והוא גם לא יותר יקר.

חזרנו אל השאלות ההתחלתיות. אני מבקש מהמנכ"ל להתחיל ואחר בך

נשמע את העובדים.

האמת היא שאם הצעת שר התחבורה היתה מתקבלת והיינו דנים בעוד 50

יום, היינו למעשה נותנים תשובות לכל השאלות שהועלו כאן, וכל זאת

למה? ב-2/7/87 כלומר לפני 12 יום, שר התחבורה ישב עם ראש האיגוד

המקצועי מר הברפלד והוחלט באותו מעמד להקים ועדה בהשתתפות האוצר,

הנציבות, ההסתדרות ומשרד התחבורה, הוועדה הזאת עד סוף אוגוסט צריכה

להביא תשובה מוגמרת, ולומר כיצד ובאיזה זכויות העובדים הנוכחים

יעברו לרשות על פי חוק. הכוונה למבנה כמו רשות הנמלים או רשות שדות

התעופה. לנו יש שתי הרשויות האלה ויש לנו דוגמא טובה. לכל הסיפור של

חברה פרטית כבר אין צורך להתייחס.



רק התיחסות קלה לחה"כ שלמה עמר. שמשרד התחבורה לא התנדב ולא

נידב, הוא התנגד בכל תוקף, עירער אחר כך על החחלטה,גם העירעור נדחה

ובכל זאת לא הסתפקנו, העלנו את זה עוד פעם על שולחן הממשלה ולאור

החידוש הנושא ב-14/6/87 התקבלה החלטה על גוף ציבורי. החלטה על גוף

ציבורי היא פרי המאבק של משרד התחבורה עם הנתונים שלו שאין להוציא

את זה לידיים פרטיות. הקיצוצים שהיו בממשלה לא היו במגזר זה או אחר,

היה קיצוץ כללי בשעור 2%- 3%, את האוצר או את הממשלה לא עניין מאיפה

אתה מקצץ. אילו היינו צריכים לתת, הרישוי היה בסוף הרשימה שלנו ולא

בתחילת הרשימה. המכון קם בדיוק לפני 20 חודש, 1/9/85 ולא לפני 8

שנים.

הנושא של המכון מתגלגל כבר 6-8.)

בפועל החוזה נחתם ב-1/9/85, כלומר, עוד לא עברו שנתיים.

ב-2/7/87, אני קיצרתי את נוכחותי בפגישה עם השר ומר הברפלד

בשביל לקבל את מורי הנהיגה. כשמעתי אותם, בלי קשר לאוצר, קיבלתי

החלטה לתת להם, יותר נכון לתת לנו 25 חודשי עבודה, משמעות הדבר

להשיג 25 בוחנים משארית הקופה הדלה של משרד התחבורה. לחת עובדים

ארעים. מה זאת אומרת ? לעובדים ארעיים יש להם חוזה לתקופה מסויימת,

במקרה הנדון 11 חודש. בתום התקופה העובד גמר את עבודתו. אין כאן

עניין של פיטורין, אף עובד ארעי לא פוטר, הוא גמר את החוזה. האוצר

לא נתן לנו סעיף תקציבי, 25 חודשי עבודה שאנחנו העסקנו, בוחנים אלה

חודשי עבודה שהיו מחולקים לכל מיני אגפים במשרד, לדוגמא: אגף תיכנון

כלכלה, ואגף משפטים, מינהל הבטיחות, מינהל הספנות, מינהל התעופה.

מכל אלה החרמתי חודשי עבודה שלהם והעסקנו בוחנים ונוסף לזה כל בוחן

קיבל היתר באמצעות מנהל האגף לעבוד עוד שעתיים נוספות, מספר הבוחנים

הקבועים והארעיים עלה ל- 75, אם כל אחד מהם עובד עוד שעתיים ביום,

כלומר 150 שעות נוספות, 150 שעות נוספות של הבוחנים מדוד כ-20

עובדים נוספים. אם עובד עובד 7.5 שעות בקיץ זה שווה ערך ל-20 עובדים

נוספים.

25 מהתקן המיוחד, 25 משרות ארעיות נוסף ל- 50 זה

מגיע ל-75, על זה הוא הוסיף 150 שעות נוספות, אפקטיבית הוא אומר שזה

שווה כ-95 עובדים.)

בכל אופן העובדים הקבועים והארעיים לא חייבים לעבוד שעות נוספות אלא

ראש האגף יציע להם לעבוד שעות נוספות בשביל להתגבר על הפיגורים.

אנחנו צריכים לזכור דבר אחד. בישיבה הקודמת אני אמנם דיווחתי

שמורי נהיגה מקבלים עבור הטסט שלושה שעורים, כלומר הם מביאים תלמיד

בנהיגה ולוקחים ממנו שעור אחד, הם מעמידים את הרכב למספר הדקות

שהבוחן שלנו בוחן, רק בדקות האלה הוא מקבל עוד שלושה שעורים. היות

הבוחן שלנו מטעמי יעילות לוקח שני תלמידים ביחד, כלומר כשהרכב חוזר

אחרי שעה, המורה בנוסף לשעתיים שהוא קיבל, הוא מקבל עוד שישה שעורים

לפי מחיר שהיה נהוג בצפון הארץ, כלומר 25 ש"ח ובאמת קיבל 150 ש"ח

עבור זה שהאוטו עמד לרשות שני התלמידים. בנתונים שלנו נוכחנו לדעת

שחלק גדול מהתור הוא מלאכותי, מפוברק, אין תור כל כך ארוך, אלא בגלל

העניין הרב של המורה לשתות אספרסו תמורת 150 ש"ח נוצר מצב שהוא

מעוניין להעביר טסטים. היה לנו חשש גדול שמע יוגשו תלמידים לא

מוכנים, לכן ביטלנו את העניין של שלוש שעות. נושא שלוש השעות היה

מעוגן במשרד התחבורה בהסכם מאוקטובר 1982, זה ביטלנו. עכשיו המורים

רוצים להראות לנו שזה היה מהלך לא נכון, ולכן כל המהומות שנוצרו.

רצו להראות לנו שיש תור ארוך יותר ושכל התקנה הזאת לא תקינה. הבהרנו

להם שהדבר הזה לא ישונה וכי מהיום ואילך כל מקרה שהם מעמידים רכב



לבחינה יקבלו תמורה של שעור אחד והעמדנו את המחיר על 23 ש"ח מאילת

ועד מטולה, כל הארץ. בעבר המחירים היו שונים.

למה המחירים היו בצפון 25 ש"ח ובדרום במיוחד באזור פתח-תקוה,

רחובות, ראשון, 16 ש"ח, למה ? מפני שערב כניסת ההקפאה היתה תחרות

בין המורים בישובים ונתפסו במחירים מסויימים, אלה נתפסו במחיר 12

ש"ח, 11 ש"ח, 20 ש"ח ובל העידכונים חלו בהתאם למחירים שנתפסו, כך

נוצר מצב שבחיפה קיבלו 25 ש"ח ובאזורים מסויימים בגוש דן קיבלו 16

ש"ח ואפילו 15 ש"ח. אנחנו העמדנו מחיר אחד בכל הארץ, לאחר תחשיבים

בלכליים מדוי יקים, המחיר הזה כולל כל הטיעונים שלהם בעבר מדוע יש

לתת שלושה שעורים ביום הטסט, הם טענו שהמורה דואג לתות, המורה יש לו

עבודות מינהלה, יש לו משרד וכל זה קיבל ביטוי בחישוב לשלושה שעורים,

היום את כל הטיעונים האלה חישבנו במחיר והמחיר עומד על 23 ש"ח.

למורים יש תרעומת רבה בעניין הזה ומכאן המחלוקת בינינו לבינם, אבל

אנחנו לא נזוז מהמחיר שקבענו- 23 ש"ח לשעור בן 40 דקות.

אנחנו נותנים פיתרונות, בפגישה בין מר הברפלד ושר התחבורה סוכם

שעובדי משרד הרישוי ישארו עד סוף אוגוסט במסגרת משרד הרישוי, אנחנו

נעביר אותם למכון תוך שמירת זכויותיהם. מה הבעיה ? הבעיה היתה לא

לפטר עובדי משרד הרישוי, הבעיה היתה מה יהיו הזכויות שלהם כשאנחנו

לא יודעים איזה גוף יהיה, עד 14/6/87 לא ידענו אם תהיה רשות כרשות

הנמלים או רשות שדות תעופה או חברה פרטית, לא ידענו, לכן לא יכולנו

להבטיח לעובדים שהם יעברו לגוף שהוא תאגיד על פי חוק. השר הבטיח

בנוכחות מר הברפלד שהעובדים יעברו בסופו של דבר לתאגיד על פי חוק.

יש תקופת מעבר, בתקופת מעבר זו אנחנו לא מסוגלים לגייס עובדים

כעובדי מדינה, אני לא יכול להשיג בוחנים, אבל מכון כתאגיד או המכון

כגוף משפטי של המועצה למניעת תאונות מוסמך להעסיק עובדים כפי שימצא

לנכון, יכול לקחת 100 עובדים, 20 עובדים, 30 עובדים, כאשר הוא

מחוייב בראש ובראשונה להעסיק את עובדי משרד התחבורה. למעשה הוא גם

יהיה חייב לקחת את המאגר, לא מפני שאנחנו נחייב אותו אלא מפני

שהמאגר זה הגוף היחיד במדינת ישראל שיש לו הסמכה לבחון.

אתה מדבר על המצב הקיים או מה שיהיה בעתיד ?)

אני מדבר עכשיו על התוכנית.

עד אשר התוכנית הזאת תתבצע, המבחנים יעשו במשרדי הרישוי של

משרד התחבורה.

התוכנית שלהם היא להקים רשות אבל עד שתוקם רשות, לפי עמדת משרד

התחבורה הבוחנים יועברו למכון ללימודי נהיגה, התאגיד שהוקם על ידי

הרשות למניעת תאונות דרכים, ועד אשר תוקם הרשות הם יהיו עובדי

התאגיד, יקבלו את שכרם מהתאגיד, שכר שיקבע על ידי התאגיד בהתאם

לתנאים שיקבעו ולא בהתאם למה שמקובל במדינה.

זאת אומרת המבחנים יעשו על ידי המכון ולא משרדי הרישוי?)

איפה יעשו פיזית, זאת שאלה שניה, אבל הבוחנים יהיו עובדי המכון.

אנחנו שומעים על תוכנית משרד התחבורה, הרי אין סיכום עדיין עם

ההסתדרות, ועדה, הוא מוסר לנו על כוונת משרד התחבורה, הוועדה

צריכה בתוך חודש וחצי להכריע בעניין.

אולי אני אקדים בתשובה לחה"כ אפרים שלום, אני חוזר על דבר

שאמרתי בעבר. המכון הוא לא תאגיד, לא גוף משפטי, המכון זה גוף שפועל

על סמך הסבם בין המועצה למניעת תאונות לבין משרד התחבורה. משרד

התחבורה והמועצה למניעת תאונות חתמו על הסכם ולפי ההסכם הקימו גוף,

שלושה ממשרד התחבורה ושלושה מהמועצה, שקוראים לו מכון להכשרת נהגים.

למכון הזה יש מנכ"ל והמכון כרגע עושה פעולות מסוי ימות. הבעלות

מבחינה פורמלית, על פי חוק היא של המועצה למניעת תאונות דרכים היו"ר

שלה הוא השופט לוין. אמרתי, המכון קם על סמך הסכם בין המועצה לבין

משרד התחבורה, בראש המועצה עומד השופט. משפטית, אם המכון לוקח מישהו

לעבודה, חותם נציג המועצה למניעת תאונות.

אני לא מבין את העניין הזה. אני בדקתי את הנושא הזה. מאיפה

השכר למרצים ומדריכים במכון? מה זה המכון ? איך מועבר הכסף שמשולם

למעשה מאוצר המדינה?

רבותי, המכון אינו גוף משפטי, המכון הוקם על פי הסכם בין משרד

התחבורה ובין המועצה למניעת תאונות דרכים, על פי אותו הסכם המכון

הינו משק סגור. הוא כפוף למועצה משפטית אבל לא כספית ולא אופרטיבית,

הוא פועל באופן עצמאי. כך כתוב. הוא לא גוף משפטי. החוק מאפשר הקמת

גופים.

אדוני היו"ר אני חושב שהוא כן גוף מבוקר, המועצה מבוקרת

ולכן גם הגוף הזה מבוקר, הוא מבוקר כזרוע של המועצה.)

יכול להיות, תודיע אם הוא גוף מבוקר.

היות וזה גוף הדש, אף אחד לא ביקר אותו. המועצה כן מבוקרת

כי היא מקבלת תקציבים.)

כששני גופים בהסכמה עושים פעולה, הממשלה והמועצה למניעת תאונות

דרכים שהיא גוף משפטי כי היא אגודה רשומה, מבלי שהם רשמו אגודה

חדשה, כאילו הסכם בעל פה או בכתב לפעולה משותפת. אבל זה לא רשום

בשום צורה שהיא, צריך לבדוק אם זה מבוקר או לא, אם פעולה משותפת של

גופים מבוקרים היא מבוקרת.

מה קרה כאן ? כדי שכספים של המכון לא ילכו לכל מיני כיוונים,

קבענו באותו הסכם שזה משק סגור, זאת אומרת שהמועצה למניעת תאונות

שולטת במכון משפטית, אבל היא לא מסוגלת למשוך אגורה אחת משם. ודאי

היא לא תכניס לשם כסף. החשבון בבנק נפתח כך שהשופט לוין כתב לבנק

דיסקונט או בנק הפועלים והודיע מי בעלי זכות חתימה. בעלי זכות חתימה

הם שלושה מהמועצה ושלושה מהמכון בהם המנכ"ל והחשב, ורק הם מסוגלים

עד 1,000 ש"ח בחתימה של שני עובדי המכון,

מעל 1,000 ש"ח חייב להיות מישהו מהמועצה בעל זכות התימה. כך המכון

מתפקד. למה כל זה ? מפני שפנינו מועדות לגוף הציבורי שיהיה תאגיד על

פי חוק. אנחנו רוצים שבמבנה הנוכהי יועסקו הבוחנים לתקופת מעבר,

כאשר הם יחשבו מבחינה משפטית עובדי משרד התחבורה לכל דבר ועניין.

עובדי משרד התחבורה לצרכי פנסיה, לצורך פיטורים, לכל דבר ועניין.



הגוף שקם עכשיו, הוועדה בראשות הסמנכ"ל במשרד התחבורה עליו לתת

תשובה לכל הבעיות שהתעוררו. הישיבה הראשונה תתקיים ביום ה', ואז

היועץ המשפטי של ההסתדרות ישאל את כל השאלות. מה שנציגי האוצר,

הנציבות, והסמנכ"ל לא יוכלו לפתור, יעבירו את זה הלאה לשר התחבורה.

למעשה 90% מהבעיות שהתעוררו כאן לא קיימות, דיברו על גוף פרטי

וזה לא גוף פרטי, דיברו על זה שאנחנו מפטרים עובדים ואנחנו לא

מפטרים עובדים. אנחנו נתנו תשובה עד סוף אוגוסט בעניין העסקת

העובדים לתיגבורת, כך שיורד התור, עד כדי כך שאנחנו עכשיו מבקשים

מהמורים לעבוד ומבקשים מהבוחנים לצאת לחופשות רק טיפין טיפין,

להישאר בעבודה כדי שהתור ירד. אני מאמין שיש פה גם פעולה מלאכותית.

מה זה תור ? לא אנשים שעומדים בתור, תור משמע שמישהו עשה בחינות

תאוריה והמחשב קלט אותו, זה לא אומר שהוא כבר מוכן לבחינה.

אני מציע שנוריד את כל השאלות שלא קשורות בגוף העניין ברגע זה.

אנחנו כעת עוסקים ברישוי ובבעיה הקונקרטית, מכון לא מכון, העברה

זמנית וכדומה. לשם כך רצוי לדעת את הרקע: מה הוא גודל התור, כמה אתם

בוחנים ביום במצב הקיים, מהו התור, כמה אנשים מחכים כשהם בשלים

למבחן. תן לנו מערכת שנוכל לראות באמת מה גודל הצרה.

לפי הדיווח שמסרתי, אחרי אוגוסט אנחנו מקווים שהוועדה תסיים את

מלאכתה ואז הם יעברו למכון וכל הפלונטרים יפתחו.

אם תסכים הוועדה אז יעברו למכון, אם לא תסכים

הוועדה, הבעיה תתעורר מחדש.)

אם נדייק, כאן לא מדובר על הסכמה אלא מדובר מה צריך לעשות כדי שתהיה

העברה. ההסכמה ניתנה, היה קושי רק אם התאגיד על פי חוק קם ואם לאו.

אני הבנתי בצורה שונה אבל מיד נדבר על זה. תוכניתכם היא להעביר

את האנשים לתקופת ביניים, עד הקמת תאגיד, אם רשות או משהו אהר, מסוף

אוגוסט כל הבוחנים יעברו למכון במבנה כפי שהוא קיים היום, על מנת

שיוכלו לשכור בוחנים לפי התנאים שיקבע המכון. הוא יקבע מה שהוא רוצה

ואז משרד התחבורה מתחייב שיהיו מספיק בוחנים.

מה מעמדם של הבוחנים ממשרד הרישוי שיעברו לשם ? המכון ישכור

בוחן באותה רמת ידע ויתן לו שכר 10 אלפים דולר. בשכר, יבוא בוחן שיש

לו ההסמכה של משרד התחבורה, מציג את מועמדותו ומתקבל, הוא יכול לקבל

מהר, לפי מה שאמרת, 40% יותר משכרו של היום? מה מעמדו של הבוחן

שעובר ממשרד התחבורה, הוא עולה באופן אוטומטי ?

מדוע צריך לעשות את הרישום באמצעות מורה נהיגה ולא באופן אישי?

אנחנו יכולים להערך לעשות את זה באופן אישי, אבל יש בזה פגם אחד,

שאם תלמיד אחד לא יכול לבוא הבוחן מפסיד את זמן הבחינה, לא האגרה

אלא את זמן הבחינה. אם המורה מגיש, יש לזה שניים-שלושה יתרונות.

קודם כל אם למורה חסר תלמיד, חלה, הלך למילואים, הוא יכול להעביר

מיד לתלמיד אחר. שניתן הרי אנחנו צריכים לבחון את התלמי הזה עם הרכב

שהוא לומד, ואולי המורה הזה קבע לעצמו שעור עם מישהו אחר ? אלה

הבעיות, אבל בעיקרון נהיה ערוכים, אין בעיה טכנית בזה, זה מקשה

עלינו קצת אבל נוכל להתגבר על זה. מספר הממתינים בתור בשיא היה כ-45

אלף, אבל הסברתי כי 45 אלף זה מספר האנשים מרגע שעברו מבחן תאוריה.

לפי הערכתך, מתוכם אנשים שגמרו ללמוד בפועל ?

כשרים למבחן.)

אין לנו מבחן כזה, יש לנו נתונים כמה נכשלו פעם אחת ומעלה-קרוב

לחצי. בישיבה עם הבתי-ספר נתנו לי נתונים של מחשב M.B.I, היה בית-

ספר שהיו לו 36 תלמידים והוא קיבל 13 בחינות לאותו חודש, מיד באותו

יום. זה מראה שאורך התור הוא פחות משלושה חודשים. אם יש 36 תלמידים

והוא קיבל 13 בחינות, כלומר כל חודש הוא יקבל 13, אז בחודש השלישי

יש לו 39.

בוא ניקח מספר היפותטי, נניח 25 אלף תלמידים

בשלים למבחן, מתוך 45 אלף, 30 אלף, כמה אתם בוחנים כל יום בכל

הארץ?)

פורמלית, היום יש כאילו 95 בוחנים, לפי החישוב שעשינו קודם. בוחנים

בכל הארץ עושים 16 בחינות, בירושלים עושים 16 בחינות ליום, אם אנחנו

מכפילים את זה ב-95 או ב-100 זאת אומרת 1,500 בשיא ליום.

בואו נגיד 1,200-1,300 מבחנים ביום לא 1,500, זאת אומרת שיש

לנו פיגור של 30 עד 35 יום, אם יש 30-35 איש בתור אפקטיביים, אנשים

שכאילו סיימו את לימודיהם ונמצאים בתהליך מבחנים ראשון-שלישי, אם יש

30-35 כאלה, יש לנו תור של בערך חודש עד חודש וחצי.

זה נכון רק כשיתחילו לעבוד שעות נוספות, בינתיים זה לא פועל.

סליחה, עוד הבהרה. אין כאן עניין של הכנסה, הכסף הזה לא בא

לקופת משרד התחבורה, לכן אין לי הכנסה או הוצאה, אם האגרה עד לפני

כמה זמן היתה 13 ש"ח, הנתונים שלך צריכים להיות בנויים לפי 13 ש"ח

ולא לפי 23 ש"ח, כי זה נכנס לתוקף לפני שבוע או 10 ימים. אם בשנה

שעברה היו סך הכל 180 אלף טסטים תכפיל את זה ב-13, זאת האגרה.

אנחנו רשמנו בפנינו שההכנסות הן גדולות מן ההוצאות בדרך כלל,

הערתו של חה"כ אפרים שלום היתה שהיות שזה משק שמכסה את עצמו ; יש

עודף, העודף צריך להיות מוקדש להעלאת רמת השרות, אנחנו יודעים שזה

לא כסף שלכם, אנחנו יודעים שהאוצר לוקח אותו, אבל יש פח בהחלט בסיס

לתביעה מאוד רצינית, טענתו היתה שיש פה בסיס איתן לתביעה מאוד

רצינית להפנות לשירות אותם סכומים. .

עכשיו לגוף העניין, חילוקי דעות היו בהתחלה רחבים, כאשר מדובר

בהקמת רשות הרי לטווח הארוך יש כיוון ועל זה אפשר לברך מיד. השאלה

חיא האם פתרון הביניים הוא פיתרון מתקבל על הדעת, סביר, פיתרון

שיכול להפוך לפיתרון של קבע או שיש פה איזה כוונה לאכוף דבר שמראש

היתה לו התנגדות מוחלטת בטענה שאחר כך תבוא חישועה. אלה שאלות שצריך

לקבל עליהן תגובה. האם הדבר יכול לתפקד ולפעול?

אני גם שואל אם בסופו של דבר זה לא יביא לתביעות נוספות, כי אם

מעבירים את הבוחנים, מדוע שעובדי המיכון לא יתבעו לעבור ולקבל כבר

היום במכון שכר משולש ? מדוע שלא ישביתו מחר את המחשבים במשרד

הרישוי ויגידו, אנחנו קבוצה נבחרת של עובדי מיכון בתוך משרד הרישוי,

מהיום והלאה אנחנו רוצים לעבור למכון, היום, לא לחכות עוד שנתיים-

שלוש עד שתקום חרשות, ואם לא נקבל את השכר נסגור את המחשבים. אחר כך

רגע אחד, בלעדינו אי אפשר, אם אותנו לא יעבירו מחר

ולא ישלמו לנו עוד 60% גם אנחנו כקבוצה תובעות לעבור. מי אומר ששיטה

שבה מתחילים להעביר קבוצת עובדים אחת יכולה בכלל להימשך בתוך גוף

כזה שבעצם עובד במשולב, הרי הגוף הזה שנקרא רישוי הוא תוצאה של

פעולה משולבת של הרבה גורמים שבה לקטן ולגדול אותה תרומה. הרי כל

אחד יכול לעצור את חעגלה. בנסיון להעברת רשויות, לא כולם הצליחו כל

כך. היה לנו נסיון בהקמת רשות הדואר מ-א' עד ת', על רקע של רשויות

אחרות. עם כל חרצון, מתעוררים ספקות לגבי המהלך כולו. אמרתי גם

שהתגובות שאני שמעתי היו שונות מהתגובות שאתה אמרת.

בדעת שר התחבורה להוציא רק את הבוחנים. המחשב חוא בכלל לא

של משרד הרישוי, המחשב רושם גם מטוסים, אוניות, אוטובוסים.)

אמרתי את חדברים בשביל לסבר את האוזן, אני צופה במהלך כזה תביעות של

קבוצות עובדים נוספות מידיות למעבר כדי לקבל תוספת 40% מיד.

היו"ר אמר שלפני כמה זמן הקימו רשות דואר, במשרד התחבורה הקימו

שתי רשויות, אחת לפני 10 שנים ואחת לפני 26 שנה. לפני 10 שנים הוקמה

רשות שדות התעופה. לוקחים את כל רכוש המדינה מעבירים לרשות, יש גוף

שלוקח.

רבותי מה זה משנה, הרי זה מערך אחד של נתונים. יש נקודת כניסה,

יציאה, ויש מסלולים, ויש רישום, ניירות, וצריך לקבל את הניירות,

צריך למסור אותם למישהו, וזה יכול לא לקבל אותם בכלל. יגידו, אתה

מקבל 40% יותר, תישאר בחוץ עד שאני אקבל 40%. אבל נראח.

אנחנו מודעים לכל הדברים שנאמרו פה והם אמת. המנכ"ל כל הזמן

נשען על אותה ועדה שהקימונו, אנחנו הרי לא הקימונו את הוועדה הזו

מרצוננו, הוועדה הזו היתה הצעת פשרה שנכפתה עלינו בנסיבות הקיימות.

שר התחבורה הזמין את נציגי ההסתדרות והסביר מה שהסביר, באותו הזמן

היתה ההשתוללות הגדולה במשרדי הרישוי. לאחר שב-1/6/87 פוטרו כל

המאגר. אגב, הם היו צריכים להיות מפוטרים חודש קודם, זה מראה שאם

רוצים, אפשר, למרות שכביכול החוזה נגמר, האריכו בעוד חודש. בחודש

הזה קרה כל מה שקרה, ועכשיו קיבלו אותם בחזרה לעבודה וכבר מדברים

שבסוף אוגוסט לא תבוא הישועה, לא יגמר העניין. אני מודיע פה שהעניין

לא יגמר בסוף אוגוסט, אמרנו שאנחנו נשתדל תוך חודשיים, כתוב בפרוש

בהסכם ואנחנו נבוא בידיים נקיות, אבל ישנן הרבה בעיות, רוב הבעיות

הועלו פה, בעיות משפטיות וכו'. אני בכל אופן, כאחד מחברי הוועדה לא

אסכים להעביר אף עובד קבוע בשרות המדינה לגוף שאף אחד לא יודע מה

היא, וזה הובהר עכשיו גם כאן.

היה התיקון מגוף פרטי לציבורי. המכון הוא לא גוף פרטי, הוא גם

לא גוף ציבורי, הכוונה של הנהלת המשרד היתה להעביר את זה למכון וגם

עכשיו מדובר על המכון. אגב, בסיכום שהיה אצל שר התחבורה לא נאמר

בכלל שזה עובר למכון, אלא שזה יעבור לרשות אחרת, זה לא בטוח שזה

יעבור למכון, אולי הוועדה תחליט שלא למכון. בכל אופן שר התחבורה בא

לשנות ל"ציבורי" לא בגלל זה שהוא ראה את הרשות כמו שאנחנו רואים,

רשות רישוי או משהו כזה, אלא פשוט "פרטי", אולי יכול להעביר את זה

למכון להכשרת נהגים. העניין הזה של הקמת רשויות, כולם יודעים שזה לא

מהיום למחר, אני יודע שהקמת רשות הדואר נמשכה 4 שנים אם אני לא

טועה. אני טיפלתי ברשות שדות התעופה כשיצאה צצשרד התחבורה, אני רואה.

כרגע את רשות הנמלים והרכבת שזה פחות מסובך מפני שהם מצטרפים כאילו

לאיזה מן גוף ממלכתי, וגם זה לא מהיום למחר.

יש למשרד התחבורה תכנית להקים רשות רישוי. לא יתכן להקים רשות

לרישוי שרק הבוחנים, הטסטים יהיו באיזה גוף קטן שיקראו לו כך או

אחרת, וכל השרותים וכל הפקידות יהיו בכלל בסטטוס אחר ובמקום אחר.

אני שמח לשמוע פה ששר התחבורה הסכים לרשות. זה מקובל עלי. אבל עד

שלא תוקם הרשות, אנחנו מבקשים להשאיר את המצב כמו שהוא היום במשרד

הרישוי. המנכ"ל אמר פה שהוא לא יודע למה נציג האוצר איננו פה. אם זה

תלוי באוצר ולא במשרד התחבורה, שהוועדה הנכבדה הזאת תודיע לשר

האוצר. גם אנחנו שלחנו לו מכתב עם החישובים, כתבנו שאנחנו מתפלאים

איד זה בכלל הוא מסכים, כשהוא מדבר על חיסכון וחסר כסף וכו', להוציא

מתנה כזאת החוצה. עד אז פשוט יוסיפו אותם 30 בוחנים. היות ואני יודע

שיש פחד במדינה שכל דבר זמני נהיה קבוע, אנחנו מוכנים כהסתדרות

לחתום, יש לנו כבר נסיון, עשינו את זה כבר עם קבוצה במשרד התחבורה,

לא קביעות אלא חוזה מיוחד לשנה, ופעם אחת לתמיד באמת לראות איך

גומרים את זה.

עוד משפט בעניין הטסטים הנוספים. נכון מה שנאמר פה, גומרים ב-2

והולכים הביתה, אנחנו כבר מזמן אמרנו, הבוחנים אמרו שהם מוכנים

לעבוד. אבל רוצים לתת להם את זה כשעות נוספות, עוד איזה 1.5 שקל

לשעה. אנחנו דרשנו מה שנקרא שכר מרצים, שהוא קצת יותר גבוה משעות

נוספות. עובדי הנציבות, אלה שלא רוצים לתת את זה, כשהם הולכים

להרצות בכל מיני פורומים בתור מומחים, הם מקבלים שכר מרצים, אבל



כשמדובר באנשים שעובדים, לא מדברים אלא עובדים, אז אומרים לא. הרי

פה מדובר בעלות, אם העלות היתה כמו של שעות נוספות, הם לא היו

מתנגדים לזה.

לסיכום אנחנו אומרים להשאיר את זה כמו היום. הזכירו פה

התייעלות, אנחנו מוכנים לשבת עם כל גוף ולסכם על התייעלות מקסימלית

על מנת לקצר את התורים. דיברו על תאונות דרכים, ברור שבתנאים שהיום

עובדים הבוחנים עם הלחץ, לא רק פיזי אלא גם רוחני, ברור שהעבודה היא

לא ב-100%. אנחנו דנים פה בדיני נפשות. תודה.

אתמול ראינו סרט לפי ה"מצודה" של קרונין, אתמול ראינו שאדם קנה

מכונית, אבל לא מראים שהוא לומד לנהוג. אין לו רשיון נהיגה, כי

באותו זמן לא היה רשיון נהיגה. אדם קנה מכונית ונסע. מספר התאונות

היה קטן יחסית. אני לא יודע אם כל הנושא של הרישוי הוא הפקטור

העיקרי בנושא התאונות, גם על זה התחלנו כבר לדבר פה. גם המנכ"ל שזה

נושא אחר.זה נושא לדיון נפרד.

אני רציתי לגעת בכמה נושאים בקצרה. עקב הפיטורים או סיום חוזה

העבודה של הבוחנים, באמת נוצרו תורים ארוכים, עכשיו כשחזרו העובדים

לעבודה, מדובר כאן על עבודה בשעות נוספות. העובדים לא מוכנים לעבוד

בשעות נוספות עבור 2 ש"ח לשעה ברוטו או 2.5 ש"ח לשעה ברוטו, זו ממש

בדיחה. שעות קיץ עכשיו, עובד רוצה ללכת בשעה 2 הביתה, בחורף עובדים

עד 4-3 עד 6-5 תלוי איפה.

(היו"ר א. שפי י זר : אי אפשר לעבוד משמרת שניה ?)

אפשר לעבוד רצוף מהבוקר עד הערב, העובדים מוכנים לעבוד ולהגדיל את

המשכורת. היום בוחן מקבל עם שעות נוספות ועם אשל ועם נסיעות מחוץ

למקום מגוריו בפריפריה ששם הוא נוסע לבחון, הוא מגיע למשכורת של 700

ש"ח נטו. אם היו באים היום ואומרים לבוחן, כל שעה נוספת או כל טסט

נוסף תקבל 3-4 ש"ח פרמיה, אני הייתי עובד עד 7 בערב והייתי מביא

הביתה 1,500 ש"ח משכורת לחודש. העובדים מעוני ינים לעבוד ולהגדיל את

המשכורת. העובדים מעוניינים לעבוד יותר אבל לא בתנאים הנוכחיים,

מעוניינים לעשות יותר מיבחנים ולעבוד יותר שעות אבל שהמשכורת תהיה

משכורת, שנלך הביתה עם משכורת שאנחנו מסוגלים לגמור את החודש. אבל

לא על זה אנחנו דנים היום.

חח"כ ויקטור שם-טוב דיבר על הכנסה של 4,3 מיליון ש"ח לאוצר

המדינה, צודק האיש. זה הסכום שנכנס כאשר האגרה היתה 13 ש"ח ו-60

אג'. האגרה הועלתה ב-1/4 ולא לפני שבועיים, ב-1/4/87 הועלתה אגרת

הרישוי למבחן נהיגה ל-22 ש"ח, יש כאן עליה, אם אינני טועה, של 70%

בערך ומכאן שבשנת 1987 זה לא יהיה 4,3 מיליון אלא 70% מעל לזה.

מדוע אוצר המדינה צריך להוציא את הסכום האדיר הזה ממנו, מקופת

המדינה, מקופת האוצר ולהעביר אותו לגוף שאנחנו עוד לא יודעים מהו

בכלל.

רבותי, בשביל שרות טוב הציבור מוכן לשלם, לו

ידעו שצריכים לשלם 25-27 היו משלמים בשימחה ויודעים שתוך 20 יום

מקבלים את המבחן.)

לא צריך לחכות גם 20 ימים. למה שלא יבואו כל שבוע למבחן ? אנחנו



שואפים להגיע לזה. חברי הכנסת כאן דיברו על הקמת רשות, אנחנו מברכים

את בולם על. ההצעה וכל העובדים בכל הארץ בעד.

דבר אחד שמפריע לי מאוד זה שמדובר כאן כל הזמן על הבוחנים.

אנחנו היום כ-300 או 320 עובדי רישוי בכל הארץ, אנחנו מדברים מהיום

הראשון על כל עובדי הרישוי שעוברים במקשה אחת לרשות או לכל גוף אחר

שיקום, אם יקום. אנחנו לא מדברים על כך שאנחנו נעשה את המבחנים

ברשות, ניתן לך שם את הדף, את התעודה שאתה עברת את המבחן, ואתה עם

זה תלך למשרד הרישוי ותעמוד שם עוד פעם בתור כדי לקבל את הרשיון

שלך. אין לזה שום הצדקה. אתה מטרטר את האזרח בין שתי רשויות. אנחנו

צריכים ליעל ולא להקשות, מכאן שיש להעביר את הפקידות, הפקידים

והבוחנים ביחד לרשות וששם יתנהל כל העניין הזה. איך יעשו ומה יעשו,

על זה עוד אפשר לשבת ולדבר אחר כך. שעות עבודה ושכר-אנחנו פתוחים

להצעות ויש לנו רעיונות פנטסטיים כדי ליעל את השרות לאין ערוך. מר

ברוך לוי אמר לגבי שעות נוספות שמדובר על שעתיים נוספות ביום לכל

בוחן במשרדי הרישוי, שהדבר איננו חובה, אלא אנחנו נתבקש על ידי מנהל

האגף לעשות את זה. אני לפחות, במשרד הרישוי בבאר-שבע קיבלתי הוראה

ממנהל המשרד ומרב-בוחן ראשי שעובד זמני שלא יבצע עבודה בשעות נוספות

יפוטר, ושאת החשבון יסגרו בין הבוחנים הקבועים. לסיכום אין הסכמה

כלל וכלל אצל עובדי הרישוי, לא הבוחנים ולא הפקידים לעבור לגוף

שנקראה מכון הארצי להכשרת נהגים, גם לא אצלנו, וידוע לנו חד-משמעית

שגם ההסתדרות לא הסכימה עם אף אחד להעביר את העובדים למכון. תודה

רבה.

אנחנו נוגעים כבר בלב העניין. אדוני המנכ"ל, הנוסחה היא מאוד

פשוטה, אפשר היה לפתור את כל הבעיות לו היו נוספים איקס בוחנים

בתנאים הקיימים. אתה מציע תכנית זמנית להעברה למכון. אם הגורמים

האחרים אומרים לך, תעשה תכנית זמנית במצב הקיים ותוסיף את העובדים,

למה ללכת לתכנית הזאת שהיא מעוררת הרבה סימני שאלה מכל מיני בחינות,

ולדעתי יש בה הרבה סיכונים, כי אתם לא חוזים את כל הסיכונים.

במשרד לא השר ולא אני, לא יכולים לקחת לא פקידה, לא

בוחן.)

האם לא טוב יותר שממשלת ישראל תעמוד מחדש בפני הבעיה ותחליט בין שתי

האלטרנטיבות הזמניות, האם אין עדיפות גדולה, כפי שנראה לעיין לתכנית

האלטרנטיבית הפשוטה, הברורה, להוסיף את מספר הבוחנים במבנה הקיים

היום, לייעל את העבודה במערכת כמו שאפשר עדיין היום ולבנות מערכת של

רשות שאליה יעברו כולם. למה לנהל מאבק על תקופת ביניים זמנית ולא

לנהל על דבר זמני שהוא מובן בממשלה?

משרד ממשלתי יש חובות כלפי הנציבות בצימצום כוח אדם, למשרד

שלנו למשל יש איזה חוב של 42 עובדים. עלינו לצמצם 42 עובדים. משרדי

הממשלה הם לא מסוגלים להוסיף אף אחד לעבודה, הם צריכים לעבור

בוועדות חריגים מכל הסוגים. אין לנו מידה מסויימת של גמישות, בעוד

שבמכון אנחנו מסוגלים להיות גמישים לכאן ולכאן ולתפעל את המערכת

הזאת. יש שאלה הפוכה בדיוק, מה מפריע לאותו בוחן להיות עובד מכון

כאשר משפטית הוא עובד מדינה, רק שכרו גדל ב-40%, מה מפריע לו ? חוץ

מזה שהם מנוצלים כרגע לצורד תעמולות מסוגים שונים ואולי גם הסתה, מה



מפריע לו להיות במכון ? הוא רצה חוזה מהנציב. ? מהמשרד? מהשר? או

מהמנכ"ל? הוא מקבל חתימה של עובד מדינה, למה לא לעבוד ? עם כל הכבוד

לחברי אורי עזריאל, לדעתי הוא מסית את העובדים לא לעניין ורואה בהם

נשק לנגח את הממשלה. הוא יחד איתי הסכים ליד הברפלד שרק הבוחנים

יוצאים, ולמחרת הוא אומר לי שזה לא על דעתו. אני ידעתי מה עמדתו,

ואז קמתי ואמרתי.- מר הברפלד מדובר על 49 עובדים קבועים, ככה סוכם.

הממשלה רוצה לייעל, הממשלה הטילה מכסה מסויימת של צמצום בכל

משרד. במקרה הזה לא מדובר על צמצום אלא העברה ממקום למקום של כספים

ומשאבים. פה לא מדובר על מערכת יעול, אנחנו רואים את התמונה כולה,

כולל הגוף הזה, אין שום יעול בעסק, להיפך, באים ואומרים לנו שאין פה

יעול כולל.

יש יעול ושיפור השרות באלפי אחוזים.)

מה אתם אומרים ? אנחנו ניקח את העובדים מכאן, בממשלה ירשם מינוס 40 .

או 50 עובדים, מילאנו את שלנו, אנחנו מעבירים אותם למכון.

אנחנו חייבים בצימצום בלי קשר לרישוי. קודם הבהרתי שאין קשר

בין הקטנת שיא כוח אדם בממשלה לבין הפעולה הזאת. אנחנו חייבים כ-40-

42 עובדים, הגשנו תוכנית, אף בוחן לא נמצא ברשימה.

הבוחנים לא כלולים ברשימת היעול.

כפי שאני שומע מהמנכ"ל, בעיית המשרד היא, איך לתת יותר בוחנים

במשרד הרישוי, ועל פי התקנים הקיימים הוא לא יכול. אבל אם הממשלה או

אוצר צריכים לשלם דרך המכון, איך ההוצאה הכספית הזאת מקבלת אישור

בתקציב של משרד התחבורה? לי זה לא ברור. יש כאן, תסלח לי על הביטוי,

"דרי" כזה.

חה"כ שלמה עמר, אני אומר את זה עכשיו באמת בתור גישה

אובייקטיבית לחלוטין. אני מדבר עכשיו כחבר ועדה שבוחן את הנושא הזה

על פי מה שיש לפניו, ועל פי אינפורמציה שהוא קיבל מעיתונות, מבני

אדם וכו', אנחנו לא מדברים כרגע על נקודת הזמן שבה מקימים את הרשות,

הורדנו את זה בכלל. כשיביאו הצעה נבחן אותה. כל התייחסותנו היום היא

לתקופת המעבר, על פי הנתונים שאתם הצגתם לנו כאן היום, אני לא רואה

איפה השיפור, במה הקונסטרוקציה הזו, המבנה הזה נותן את השיפור

המיוחל. ממה שאני הבנתי מכל העניין, אי אפשר להוסיף תקנים, אי אפשר

להוסיף בוחנים, משום שאי אפשר להוסיף בוחנים אנחנו נעביר את זה

למכון, המכון יקח תוספת של בוחנים, אבל כל המבנה יהיה קיים כמו שהוא

היה.

במכון אתה יכול לקחת 1,000 בוחנים אם יהיה צורך.)



הבנתי את הנקודה הזו, הנקודה ברורה, אני רק לא חושב שנקודה זו

כשלעצמה מצדיקה לעשות את השינוי, ואני אסביר לך למה. איפה כאן

השיפור והיעול בהליכים? הרי פה לא רק שאלה של מספר בוחנים, גם השאלה

של כל ההליכים שקשורים במתן רישיון הנהיגה, שיהיו מבחנים טובים,

ברמה הנכונה, במגוון המתאים, על פי המלצות ועדה ששר התחבורה מינה

אותה, וכל הדברים האלה יעשו גם תוך מתן שרות טוב. השאלה היא לא רק

תוספת בוחנים. איפה כאן היעול?

אנחנו רוצים לעשות טסטים בלילה, היום אני לא יכול לעשות זאת.

היום אני קורא לראש האגף ושואל אותו: תגיד לי למה בוחנים תאוריה

בשעה 11, למה להפסיד ימי עבודה ? למה לא נעשה בערב ? הוא אומר לי:

הם לא מוכנים לבחון בערב, מה אתה רוצה לעשות?

אני בוחן במשרד הרישוי בחיפה ומזכיר ועד העובדים שם. סוף כל

סוף פונים לאנשים בשטח, ואני שמה. המכון הארצי להכשרת נהגים הוא גוף

שהוקם על ידי המועצה הלאומית למניעת תאונות, הוא נועד אך ורק, לפי

דברי השר בישיבה שהיתה ב-3 לחודש, לעריכת קורסים לנהגים ולצוברי

נקודות וכן להעברת קורסים לנהגים שמחזיקים רשיון נהיגה משלוש עד חמש

שנים ותו לא, הוא בכלל לא גוף מקצועי לעשות את המבחנים. הגוף

המקצועי יושב היום במשרדי הרישוי. הגוף המקצועי שיושב במשרדי הרישוי

תלו י בפקידים.

אני לא רואה בכלל את הבוחנים עוברים למקום אחר עם טיוטת הצעת

חוזה אישי שהציעו לנו, ולפי דעתי היא מבזה כל עובד מדינה. אני אומר

את זה פה לפני המנכ"ל שלי, היא מבזה כל עובד מדינה. אם אנחנו נסתכל

על טיוטת הצעה זו שהציעו לנו, אני מתבייש בזה שאני בכלל מדבר על זה.

הפקידים תלויים בבוחנים והבוחנים תלויים בפקידים. נכון אמר חה"כ

שפייזר. כל העסק הזה הוא מקשה אחת והוא חייב לעבור לרשות שתיתן שרות

לאזרח.

בוחני משרד הרישוי התחילו לעבוד בכיתות הוראה בבתי-הספר, הם

נתנו שרות לתלמידים. פתאום קיבלנו, אני מדבר כחיפאי, פתאום מנהל

המשרד שלי קיבל הוראה ממנהל האגף: אדוני, סטופ, תפסיק לבצע את

המבחנים האלה. באנו אליו ואנחנו אומרים לו: מה קרה? לכיתות אורגניות

של תלמידים חוסכים ימי עבודה לבוא להנה, להורים שלהם חוסכים את הזמן

שהם מפסידים כתוצאה מכך שהם צריכים להביא אותם, אנחנו באים אליהם

ונותנים להם את השרות בכיתות, וכי מה טוב יותר מזה ? פתאום קיבלנו

הוראה להפסיק, למה ? יש איזה חברה שקוראים לה נתיבים, אני לא אכנס

לזה, שהיא נתנה הוראה למנהל האגף שיפסיקו לעשות בגלל שאנחנו מתחרים

בהם.

רבותי, לעשות תאוריה אחר הצהריים היינו מוכנים, כמובן לא תמורת

סכום מגוחך, אף אדם לא מוכן לתת מזמנו כדי לקבל סכום מגוחך. בוחני

משרד הרישוי מוכנים ללכת לכל דבר, אבל אנחנו צריכים לקבל גם את

הכלים המתאימים וגם את המשכורת המתאימה. קמה ועדה לבדוק את מעמדו של

הבוחן, בכלל יודעים מה הוא מרויח ? מה החיים החברתיים שלו ? שום

דבר.



אנחנו חייבים לעבור כמיקשה אחת, כל עובידי משרד הרישוי, לרשות

שתאגד בתוכה את כל הנושא הזה. אם תהיה תוספת של 30 בוחנים לכל משרדי

הרישוי בארק, אדם לא יחכה יותר משלושה שבועות לטסט. חה"כ אוריאל

לין, אני נותן לך היום חבטחה בתור עובד פשוט במשרד הרישו י, תוסיף 30

בוחנים בארץ נוסף על 25 שהוסיפו כבר, וגמרת את הסיפור. בתאוריה אין

בעיה בכלל.

אם הבנתי נכון, מר ברוך לוי מנכ"ל המשרד אומר, אני רוצה לשפר

את השרות, אבל מבחינת התקן אני מוגבל. אני חייב לשלם להם שעה נוספת

לפי 3 ש"ח לדוגמא בתחשיב של המשכורת, הם לא מוכנים ב-3 ש"ח לעבוד,

אני מבין אותם, אני לא יכול להוסיף עוד 25 עובדים, גם אם יש לי

הכנסה היא הולכת לקופת האוצר, אבל בתקן אני מוגבל, אני לא יכול

להוסיף. ואז באה החצעה לעשות את זה כגוף ציבורי, אני שמח לשמוע היום

שלא מדובר בגוף פרטי. אני גם לא שמעתי מהעובדים שהם נגד הקמת גוף

ציבורי. הבעיה היא, גם אנחנו שאלנו ולא התקבלה תשובח חד-משמעית,

איזח רשות? מח חמעמד חמשפטי שלח? איך זח יחיח ? מח חחוזח בין חעובד

לבין זח? כל חדברים חאלח עדיין נתונים לליבון. לדעתי, חמלצח שלנו

צריכח לחיות שחעובדים חייבים לחישאר כעובדי משרד חרישוי, ואנחנו

נמליץ באופן זמני על תוספת תקנים ולבחון את חקמת חרשות בתיאום עם

נציגות חעובדים וחחסתדרות, ורק לאחר שחדברים יחיו ברורים נוכל לתת

יד לחחלטח על חקמת רשות.

חדברים שאמר חה"כ אפרים שלום פחות אז יותר מסכמים את העניין,

כבר בישיבת חקודמת סימנו את חכיוון של הקמת רשות וראינו בזח דרך

לפיתרון חעניין. היות וחמנכ"ל חודיע שגם משרד חתחבורח חיום סומך את

ידיו על חכיוון חזח, על חכיוון כולנו מסכימים ומברכים. דבר שני, גם

אז וגם עכשיו אנחנו סבורים שצריך לחוסיף כמח עשרות בוחנים לפיתרון

חבעיות לאלתר, מח גם שחחכנסות שחם מביאים מכסות את חוצאותיחם על אחת

כמח וכמח כשתוספת חזאת חיא תוספת חכנסות מיד. במקום שבו נוצרים

לחצים כפי שנוצרים וחדברים מתפוצצים כפי שמתפוצצים, לא צריד לחכות

שיחיח רצח, לא צריך לחכות שעוד פעם יקרח משחו שלאחר מכן ירוצו ויתנו

את 30 חתקנים ועוד יבכו שאחרו לתת אותם. רשמנו בפנינו את הודעתך שלא

תתבעו שחם יחיו עובדי קבע. יחד עם זאת, לדעתי ולדעת רוב חברי חוועדח

חדעת לא סובלת, לא מבחינח רעיונית ולא מבחינח מעשית, שקבוצת עובדים

אחת תעבור זמנית לגוף אחד, יחיח חגוף אשר יחיח. לדעתי זח טעות

קונספטואלית, אבל על זח אני מוכן לוותר, כי זו שאלח שיכולח לא לעמוד

למבחן ולויכוח, אבל לדעתי זה גם לא יעמוד במבחן חמציאות. אני אומר

את זח לא רק בחכירי את דעות חאנשים, חייתי אומר את זח גם לו חיו

מסכימים, לו גם חאנשים חנוגעים בדבר חיו אומרים חיום שחם מסכימים,

זו פצצת זמן, זח לא חיח פועל. תוך פרק זמן קצר ביותר היית עומד בפני

בעיות.

אנחנו תובעים לחוסיף עובדים 20-30 בוחנים לאלתר במסגרת משרד

חרישו י כמו שחוא. אנחנו יכולים לפנות לראש חממשלח או לוועדת חשרים

רבותי, שקלתם פעמיים, חעניין עלח לדיון שלוש פעמים,

לדעתנו חפיתרון חטוב יותר מבין שני חדברים חזמניים חוא הפיתרון

הזמני-במרכאות שתחיח תוספת של עובדים בכיסוי בזח או אחר, זח לא משנח



אם תקני קבע או זמניים, או עובדים זמניים, עם התחייבות שהם לא נעשים

קבועים עד אשר תונח הצעה מלאה להקמת רשות הוקית, מלאה, שתעביר את בל

הגורמים גם יחד.

יש הסכמה של האוצר שבל ההכנסות מהאגרה תעבורנה למכון?)

לו היו אומרים למנב"ל תפעל היום במסגרת משק סגור, אפילו לפני הקמת

רשות, היה משלם מיליון שקל.

אדוני היו"ר, הרעיון של תקופת המעבר מגמתו להיטיב עם העובדים,

לתת להם תמורה יותר הולמת מהיום. מה זה תקופת מעבר ? אומרים, אתה

עובד מדינה, את המשכורת תאורטית משלמת המדינה, בפרקטיקה אתה מקבל

מהמכון יותר. אם דובר כאן על טיוטת חוזה מבישה, זה לא נכון. אני

מובן להעביר לך טיוטה של מכון שמעסיק עובדים מדריכים ותראה על מה

מדובר. בשהרעיון המרכזי היה בסכומים ולא בתנאים, בוודאי שאם אדם

מדריד שעתיים אז תנאי העסקה שלו שונים מאדם קבוע שעובר לשם. הפיתרוןון

הטוב ביותר, אם לא רוצים תקופת ביניים, להשאיר את העובדים במשרד

הרישוי במקומם, יעשו טסטים במה שהם יכולים, יצאו לחופשה, את התור

אנהנו נוריד בכלים אחרים, אולי המכון, אולי גוף אחר, אולי זה

הפיתרון.

לנו ברור שהויכוח הוא ברגע זה לא על בסף, ולא על השבר, לא

מתפקידנו לעסוק בזה. אנהנו רשמנו בפנינו שהעובדים, גם אם מדובר

בהעלאת שבר רצינית, לא מעוניינים לעבור היום למכון, הם הודיעו בך.

אדוני היו"ר הם הי ו מעוניינים, בולם הי ו אצלי, משום מה

חזרו בהם.}

מר לוי, אני יבול רק לשמוע מה שאומרים בעמדה ברגע זה, ההתפתחויות של

העמדות הם לפעמים דבר מעניין, אבל ברגע זה העובדים אומרים שלמרות

השבר הגבוה שמוצע להם בחוץ, הם מבכרים לראות את עצמם במעשה מקשה אהת

והם לא נוטים לקבל את ההצעה. מה שמציע מר לוי זה דבר שיבול להוות

באילו איום לגבי העובדים הקיימים. העובדים אומרים, אנחנו מערבת אחת,

תנו לנו את תוספת בוח האדם הלגיטימית, אל תבלבלו לנו את הראש בזה

שמישהו אוסר עליכם לעשות את זה, המדינה רוצה לשפר את השרות ? שתוסיף

30 עובדים. בא מר לוי ואומר, היות והמדינה לא נותנת לי להוסיף אותם

פה, אני אוסיף אותם במקום אחר, לא תיתנו לי במבון הזה, אני אקים

מבון פרטי אחר, ואני אסמיך את פלוני ואלמוני שיהיו בוחנים והם יבחנו

במה שהם רוצים.

עם בל ההזדהות שלנו עם המעמד ובל מה שקשור לעובדים, במוקד

העניין שלנו בבל אופן נמצא השרות לציבור והאינטרס הציבורי. זה צריך

להשתלב במסגרת של עבודה יעילה בתוך אגף רישוי.

אנחנו כוועדה פונים לשר האוצר ומבקשים ממנו, לתקופת הביניים

(להוסיף את 25-30 העובדים הדרושים בשביל להקל על הלחץ עד אשה ימצא

פיתרון קבע. היות והדברים נמצאים בעת בדיון, יש לזה משקל, יתבן שהשר

ישקול מחדש ויהיה ער לעניין. המשרד רוצה פיתרון לציבור, הוא רוצה את

התוספת, אם הוא לא יבול לקבל את זה אצל האוצר הוא יאלץ למצוא את זה

במקום אהר, בך הוא אומר.

הבוחנים צריבים לבחון יותר זמן, גם בלילה, בחורף, בבביש

כזה או אחר. אנחנו צריכים לשנות את המבנה שלנו, להיכנס למאה העשרים

בבחינות ולא לרדת למאה ה-19,ואת זה לא ניתן לעשות במשרד ממשלתי.)

רבותי, אנחנו צריכים לסיים. בדברים הכלליים אנחנו נפנה לשר האוצר

ונבקש ממנו להגדיל את כוח האדם של הבוחנים על מנת לאפשר בתקופת

המעבר תיפקוד יעיל. אם תהיה תשובה חד-משמעית שזה לא הולך, נצטרך

לחזור ולהתייחס לנושא הזח.

צריך גם לענות על הבעיות שהעיר עליהן מר לוי, גיוון בבהינות

עצמן, לא רק בשעות העבודה הרגילות.

רבותי, אני רוצה שיהיה ברור, אנחנו הולכים בכיוון שציינתי, עם

זאת אם חכיוון הזה מתקבל, יש גם מהיר שאתם צריכים לשלם. אם מתקבל

בעיקרון שהולכים להקמת רשות, יש תקופת מעבר, בתקופת המעבר מעשירים

את מספר הבוחנים במספר סביר שמקל על העניין, אתם תצטרכו לעבוד

במסגרת התקש"יר בתקופת המעבר, בתנאים הגמישים, לא תוכלו להגיד בנוסף

לזה אנחנו רוצים גם שינוי עבורנו שלא יעשה בממשלה. בשנה וחצי

הקרובות יהיה צורך לבקש מספר יותר גדול של בוחנים, אבל לעבוד במסגרת

התקש"יר, לא יהיה שינוי תקש"יר למשרד הרישוי ואף כוח שבעולם לא ישנה

את זה. אי אפשר לתפוס את המקל בשני קצותיו, מי שרוצה רשות, מי שרוצה

יותר בוהנים צריך להבין שבשנה-שנה וחצי הקרובות הוא יעבוד בהתאם

לתנאים האלה. תודה רבה.

16:00