הכנסת האחת עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 169

מישיבת ועדת הכלכלה

יום ג' ג' בתמוז התשמ"ז 30.6.87, שעה 14.10

נכתו;

חברי הוועדה; א. שפייזר - היו"ר

ע. לנדאו

ש. עמר

א. שלום

ז. פרי - משרד התעשיה והמסחר, המינהל לסחר חוץ

ג. כהן - משרד התעשיח והמסחר, המינהל לסחר חוץ

י. כהו - מנהל מינהל הסהר הממשלתי

ח. גולדארפל - מינהל הסחר הממשלתי

א. יוגב - משרד האוצר

ל, טמלר - לשכת המסחר

מ. מנדלסון - מפעלי נייר חדרה.

ד. גולו - מפעלי נייר חדרה

ע. לרקוני - התאחדות התעשיינים

- ד. לב

רשמה; - רקורד/453310/ -03/ד. ברעם /טא

סדר היום;

מדיניות הסחר הממשלתי, היבוא, ומדיניות מתן היתרי יבוא.

אני פרחח את הישיבה . לפני כשנה היה לנו דיון בנושא היבוא

,בנושא הסחר הממשלתי. היו חילופי דברים, אם כי הדיון- לא היה מלא.

בינתיים, היו לא מעט בעיות, הערות, ויכוחים. אולי היום ננסה שוב

לעשות סקירת מצב והערכת מצב. נחלק את העניו לשני התחומים: נושא הסחר

הממשלתי ונושא היבוא. בשעתו קראנו את דו"ח ארז, את המסמכים הנלווים

ואת חוות דעת משרד האוצר והגורמים השונים באשר לדו"ח ארז. לרבים

מאיתנו היו השגות ושאלות מלכתחילה , מדוע בכלל ממשלת ישראל צריכה

בעצמה לייבא מוצרים, ומדוע היא לא עושה את זה באמצעות גורמים אחרים,

אם בכלל. מהעיון הקל בחומר התברר שיש בכך גם חסכון מאוד ניכר באמצעי

המדינה, כי היא הרי משקיעה מאמץ, כוח אדם, הוצאות ,היא גם משקיעה

במוצרים עצמם - במלאים שהיא מחזיקה בצורה כזו או אחרת. כל ההוצאות

האלה יכלו לתול על אותם יבואנים, כמו בדלק למשל. חברות הדלק מייבאות

את הדלק, הן משווקות אותו, הן עוסקות בכל התחשיבים ובכל התמחירים

המדינה עושה את חחוזים המדיניים שהיא חייבת לעשות באותם מקרים שעליה

לקיים מדיניות כזו או אחרת כלפי מדינה זו או אחרת. היקף הסחר הוא

היקף לא מבוטל, אני מבין שהוא נע בין 350 ל-400 מיליון דולר לשנה.

הוא מקיף כמה וכמה מוצרים, אבל הוא חורג מהם, חלות ויש גם מלאי

חירום שהמדינה מחזיקה במוצרים נוספים, כמו סוכר, תה וטבק. יש רשימה

שמצוללה באותו דו"ח ושמונחת גם לפניי. כך שחוזרים לשאלה הבסיסית,

מדוע המדינה עדיין , למרות הויכוחים שהיו, לא צעדה את הצעד שהיתה

צריכה לצעוד? אני ער לכך שהיה ויכוח על מידת הליברליזציה, האם באמת

ההמלצות, שמשרד המסחר והתעשייה קיבל, מספיק "ליברליות" על מנת

להבטיח תתרות? האם הן לא מעבירות את המונופול מהממשלה לגופי קניות

חזקים , או לאירגונים פנימיים שהשתלטו על הענין ממילא? אם אלה

אלרגוני הקניות של הכוספה, פולי הסויה או המספוא דומה, ואם אלה

גורמים אתרים. אם זכרוני אינו מטעה אותל, הבשר היה אז הדבר המשמעותי

ביותר שניתן להעביר לאלתר לתתרות חופשלת- היתה קבליה של משרד האוצר

שטען שלא מספיק לומר סתם שמעבירים אוחו ולהגביל בליבוא של 3000 טון

בשנה, כי אם אפילו המינימום 3000 טון בשנה, צריך לוותר ולהכריז על

לבוא חופשי ולגמור את הענין. מדוע זה לא נעשה? מה המניעים? מדוע לא

בוצעה ליברליזציה , למשל בנושא הבשר? המדינה רוצה להביא כך וכך,

יחלו דיני כשרות, מי שיעסוק בזה, לעסוק בזה. אותם אנשים פרטיים

ליבאו, יהיו משגיחים שיבדקו. מי מעוניין בהמשך השיטה הקיימת? למה לא

זז שום דבר בעניין ביטול כל המערכות האלה? מי מגו בעצם על המשך

קיום המערכות של רכישת פולי סויה, של רכישת מספוא, של רכישת בשר?,

משרד המסחר והתעשיה הוא משרד קטן מאוד. נדמה לי שיש בו 660 או

700 עובדים בסך הכל. בכל פעם שצריך לגייס מפקחים בשביל לשמור כל

המחירים , כל הארץ מזדעזעת - מאיפה יבואו 50 מפקחים כדי לשמור על

פלקוח המחירים במדינה הזאת, שיש בה מאות אלפים של פקידים?. אם משרד

המסחר והתעשיה יתסוך 50 עובדים, יוכל להפנות אותם למפעלים מאוד

חשובים. יש חרבה תפקידים מיותרים שאנחנו זקוקים בהם לאנשים. נשאלת

השאלה, מדוע אלן שינוי? מי צריך את מינהל הסחר הממשלתי? למה לא לבטל

את זה, להניח את זה לגורמלם הפרטיים , לחייב אוחם להחזיק את המלאי

המינימלי שצריך להחזיק, כמו שמחייבים אוחם להחזיק דלק. מי שירצה

לעסוק בפולי סויה, יכריזו כמה צריך להחזיק - והוא יחזיק- להטיל

עליהם את כל ההוצאות, יביאו, ימכרו למי שהם רוצים וכוי. זאת השאלה

מספר אחת.



הדבר השני הוא נושא היבוא בכלל. כשהופיע כאו השר פעם-פעמיים,

היתה לנו הזדמנות לגעת בשאלות, אבל לא להגיע אל התשובות. השאלה מספר

אהת שהופנתה אל השר, והוא גם אמר שהוא מוכן לעסוק בעניו זה, וזה

נרשם בפרוטוקול, מדוע אין מכרזים לנושא היבוא במשרד המסהר והתעשיה,

הדעת נותנת שאם אתם רוצלם לייבא משהו מתו"ל, אתם נותנים רשיונות

יבוא. נניח שרוצים לייבא פלדה מסוג מסויים, מסיבות כאלה ואהרות,

כאשר מפעלי פקר ייבאו פלדה, באו מפעלים אתרים ואמרו : אנחנו בכלל לא

ידענו על העניו. לו אמר. לנו , יכולנו לייבא את אותה פלדה, את אותו

ברזל לבניו או למטרה אהרת במחיר הרבה יותר זול. למה לא מוצא מכרז

במקרה כזה? למה כל אימת שרוצים להביא משהו , לא מוציאים לגביו מכרז

פומבי, ציבורי, פתוה, עם ועדת מכרזים, וקובעים מה רוצים לייבא, כדי

שיציעו מחירים מכל מקום בעולם , ומי שיענה על הסטנדרט שנקבע במכרז,

במתיר, הנמוך, יקבל את ההזמנה? למה כתוב בכל התזכירים ל לשכות

המסהרשאתם סובלים של לשכות המסחר וכוי, שמשרדי הממשלה קובעים מי

ייבא ומתי ייבא, גם מי וגם מתי וגם באיזה תנאים. מה בפירוש שמשרד

ממשלתי קובע "מי"? דברים כאלה צריכים לעשות בדרד של מכרז באופל ,

פומבי. מה בעצם מונע את התהליך הזה? ואני קובע ששר המסהר והתעשייה

אמר כאן שהוא בעד מכרזים פתוחים , רק צריך לפנות אליו. אז פנינו

מה בעצם מדיניות המשרד בענייו הזה?

אנחנו יודעים שיש תמיד מאבק בנושא חיבוא בכלל , ביו הצורך להגו

על תוצרת הארץ מצד אחד, לביו הצורך לחשוף את תוצרת הארץ לתחרות

סבירה. מהי בעצם התחרות הסבירה? מי קובע מה זה תחרות סבירה? מי קובע

מהו אחוז הפער האמיתי שיכול להיות ביו מוצר ישראלי לביו מוצר חוץ?

מי קובע ומהו הפער? יש מוצרים שהמסים שמוטלים עליהם וההגבלות

שמוטלות עליהם הם מאוח אחוזים, ויש מקרים שזה אחוז אחד או שניים.

לעתים קרובות אומרלם שאנשים מאוד משפיעים. במקרה, המוצרים שלהם

מוגנים במאות אחוזים. ואחרים, המוצרים שלהם לא מוגנים. הדעת נותנת

שתהיה מדיניות ברורה. מה אחוז ההגנה? לפי ענפים? לפי מוצרים ? זה לא

יכול להיות מקרי. שלכל מוצר יקבעו את אחוז ההגנה.

הערה נוספת היא, התקבל רושם , גם מתזכירים שהוגשו בעבר וגם

מתזכירים שהוגשו הפעם, ש"מטרטרים" את האנשים , שמטילים עליהם כל

מיני הגבלות טכניות על מנת להכביד עליהם. זאת אומרת לא מסתפקים

במערכת הפורמלית, הגלויה, של מכס, מיסוי , כי אם מטרטרים אותם על

ידי כל מיני הגבלות נוספות : השהיות,. טיפולים, ניירת, סימונים,

וכדומה, בשביל להכביד על העניו. האם זה נכוו? זה כתוב, אומרים את

זה. באים בטענה שכאילו בכוונה מכבידים . הדברים צריכים להיות

גלויים ופתותים. אם יש רצוו להגו, צריך להגיד מהו גובה ההגנה

הטוטאלי, ובזה נגמר העניו. לאחר מכו איו יותר מה לעשות. אני יודע

שיש מדינות בעולם שעוסקות בהשהיות ובהכבדות, גם אנהנו עושים את זה?

איך זה נעשה? מי מחליט, אם כך, למי לעשות את זה ולמי לא? מה זה,

הוראה כללית? יש מקומות מסויימים בהם מחליטים להכביד עליהם, או שזה

תלוי באיש שעוסק בזה? כל הנושאים האלה הם נושאים מאוד רגישים. היות

ומפעם לפעם צצה פרשייה כזו או אחרת, ואז שוב נשאלות השאלות היה כדאי

להבהיר באמת, מהי המדיניות? מהו גבול ההגנה, אם יש גבול כזה,

באחוזים, במספרים? מי קובע אותו וכיצד הוא נעשה? האם באמת יש

"טרטורים" לאתר מכו. איך מאזנים ביו הנסיוו להגו על התעשייה

הישראלית ולתת לה את האפשרות להתקיים ולהתחסן לביו הצורך לחשוף אותה

באופו הדרגתי לתהרות יותר ויותר גדולה , מבלי שיתקבל הרושם פה ושם

כאילו שזה נעשה על ידי לתצים פוליטיים או שזה נעשה על ידי גורמים



אינטרסנטיים? מיהם הגורמים הציבוריים שמתלווים למערכת של החלטה כזו?

האם באמח כל ההחלטות הן החלטות של פקידים או האם המערכת הזו נשענת

גם על חוות דעת ציבורית כלשהי, ששותפים לה גם התעשיינים, גם

הסוחרים, גם פקידי הממשלה וגם מעצבי מדיניות, ושזה עובר סינון כלשהו

ומבחן? או שזו נחלת החלטה של משרד איקס, ברוב רובם של המקרים זה

משרד המסחר והתעשייה, שמחליט וקובע, ובזה מסתיים הענין, ואז

מתעוררות כל הבעיות כולן. זה בערך היקף הנושא והיקף הבעיה.אני מאוד

מבקש מאנשי המשרדים לא להלעיט אותנו במספרים, מספרים יש לקרוא. הבה

נתייחס לבעיות עצמן ולאמיתות הדברים כפי שנשמעים. מיהו הממונה על

הנושא ממשרד המסחר והתעשיה? אולי תציג קודם כל את היבוא בכלל.

שמי זוהר פרי ואני סגן מנהל מינהל סחר חוץ במשרד המסחר

והתעשייה, אני עוסק בין השאר גם במדיניות היבוא. מה שמכתיב את

המדיניות, ולכן חלק מהשאלות בעצם לא מתייחסות לכיוון העיקרי של

היבוא, זה ההסכמים עם השוק המשותף וארה"ב. אנחנו נמצאים היום במצב

שאין, לא מבחינת מכסים ולא מבחינת החלטות לגבי רשיונות, הגבלות

לגבי יבוא מהמקורות האלה, שהוא בעצם קרוב ל-70% מסך כל היבוא

לישראל.

ב-1 בינואר הפחתנו את המכסים. כבר הרבה שנים אין הגבלות על

יבוא מהמקורות האלה, יש למעשה גם בעיה שהתעשיה חשופת ובלי התערבות

ממשלתית התערבות של פקידים - הדבר אסור בעצם לפי ההסכמים. בגלל עודף

לחץ על התעשיה יש יותר הגבלות, או מכסים גבוהים וגם הגבלות יבוא

לגבי חלק מהמוצרים שהם רגישים מאוד ליבוא מתחרה. אני יכול לתת רשימה

של מוצרים שלגביהם היבוא, לאחרונה, עלה בקצב .גדול מאוד. התעשייה

נמצאת במצב קשה מאוד והיתה התלטה לצמצם את היבוא ממקורות אחרים ,

בין השאר בגלל שממקומות כמו המזרח הרחוק ומזרח אירופח, היבוא יותר

זול ויותר מזיק. המצב הזה מביא כמובן להתמרמרות של יבואנים ולשכות

מסחר. למשל בתחום נעלי ספורט יש לחץ יבוא ענק מהמזרח הרחוק. חיבוא

מאירופה אף הוא גדול מאוד. המשרד החליט חחלטה שהיא די קשה לביצוע:

לקבוע כמות מסויימת ליבוא של נעלי ספורט ולחלק אח זח לפי שיטה. בכל

מקרה השיטה ידועה ומודיעים עליה ליבואנים. מקובל בעסקים של יבוא,

כאשר יש מכסוח, או חלוקה מוגבלת, השיטה היא בדרך כלל והבעפ פףבp ,

זאת אומרת לפי הסחר בשנים האחרונות. זה כמובן יכול לגרום התמרמרות

אצל אלה שיודעים שברגע שיש הגבלה, יש רווחי מכסה. יש לחץ גדול

להיכנס לענף הזה ואנשים שהם מחוץ לענף לא יכולים להיכנס היות שהם לא

היו יבואנים בעבר. זה מה שקורה בעצם בנעליים. אין לי כאן מספרים ,

אבל השיטה ברורה, השיטה היא מהסוג המקובל של והבעפ פףבp .

אני חוזר לשאלתי הבסיסית, אם אתם מתליטים - חופש, כל אחד

מייבא, והוא זה שישבור את הראש. התרתם לייבא נעלי התעמלות בלי

הגבלה, כל אחד יביא כמה שהוא רוצה, ומי שימכור פחות - זאת בעיה שלו.

אם יש כמות מוגבלת של איקס אלפים או איקס טונות, למה לא תוציאו

מכרז? למה הענין לא יהיה פתוח? אז ייבא מי שהביא את ההצעה הזולה.

זה בדיוק מה שלא מעשל. כפי שהסברתי הרבה אנשים רוצים אז

להשתתף. נניח בתחום הנעליים, יש עשרות או מאות סוחרים שמביאים

נעליים, שהביאו בעבר נעליים, הם רוצים להמשיך לייבא נעליים, אם

נעשה מכרז, ומישהו אחד יקבל אח זה... הקונספציה של משרד המסחר

והתעשייה היא שמי שעסק במסחר והיו לו זכויות יבוא, יהיו לו גם

בעתיד. הגישה, שבדרך כלל אצלנו וגם כשמחלקים מכסות בארצות אחרות,

היא שהשיטה תשנה כמה שפחות את זרמי הסתר הרגילים. לאנשים שעוסקים

בענף הזה, שיש להם עסקים , חנויות שעובדות, מערכת שיווק. לאנשים

האלה צריך לתת הזדמנות להמשיך לעבוד, ניקח לדוגמא סיטונאי של

זכוכית. הוא יפסיד במכרז והוא צריך לצאת מהעסקים בענף הזה. אנחנו

חושבים שהשיטה צריכה לגרום כמה שפחות לזעזועים.

היו"ר א. שפייזר;

מבחינה חוקית, מי שם אותך לתת זכויות כאלח?

ז. פרי;

הרשות המוסמכת, לפי החוק, יכולה להחליט על מחן רשיונות. יש

מבחו כללי, כל פעולה של ודיצעוף ליציד יש לעשות בצורה סבירה וללא

הפליה.

היו"ר א. שפייזר;

אם נקבע מראש שמקבלים את זה רק אנשים שהיו להם רשיונות בעבר.

במה נופלת זכותו של אדם שלא היה לו רשיוו בעבר מזכותו של אדם שהיה

לו? אתה מפלה בינו לבינו מבחינה חוקית. על מה אחה נשען? למה לא היו

בג"צים בעניו?

ז. פרי ;

מבחינה חוקית אותה רשות מוסמכת של נעליים, של זכוכית וכך הלאה,

יכולה להחליט איך היא נותנת את הרשיון, אין בחוק שום אבחנה .

יכול לבוא מישהו ולהגיש בג"ץ נגדך, ולהגיד, זה מה שמנחה אותו,

מי שם אותו?

בפני בג"ץ צריך להסביר. המבחן יהיה אם ההחלטה הזאח היא דרך

סבירה לעשות אח זה. השיקול האחר הוא שאם יש מישהו שאינו עוסק בענף

הזה, אין לו מערכת שיווק, הוא נכנס לזה כי אפשר לעשות אולי רווחים

גבוהים בענף הזה. על ידי כל מכרז ניצור יותר מהפכות ויותר נזקים.

סוחר שיש לו מערכת שיווק זכוכית, לפסיד במכרז, לא בגלל חוסר יעילות,

אלא ננית בגלל יבואן מפורטוגל, שהיא ארץ זולה בהרבה. פורטוגל תזכה

בכל מתח היבוא ללשראל. זה גם "צור קשיים בינלאומיים. ארץ אחת

תזכה, היא תהיה זולה יותר במכרז, לא תהיה הזדמנות לאף אחד אחר. זה

אסור גם לפי הסכמים בינלאומיים.

אתה לא הגביל, הגיד.: אני מקצה לגרמניה 20,000 טרו, לצרפה

20,000 טון, פורטוגל - 10,000 . בגבולות אלה, כל מי שיביא אה ההצעות

- יזכה. הרי אהה בא להגו על הציבור, הציבור צריך ליהנות מהענין - מן

הסחורה ושתהיה זולה. לא הקבוצה שעוסקת בזה. אתה מתאר מצב שכאילו

תהיה אנדרלמוסיה כתוצאה מזה,. זו תמונה שאינה מתקבלת על הדעה בענפים

רבים. היא יכולה לזעזע אנשים מסויימים, אבל לא הציבור יסבול. זו

תמונה לא סבירה.

אני הושב שיש כאן בלבול ביו המקרה הזה וביו מקרה שהמדינה עצמה

קונה. כשהמדינה קונה לצרכי שימוש שלה, או לצרכי הספקה לציבור של

בשר, גרעינים או מוצר אתר, הממשלה קונה מוצר אהד ומחליטה מה הציבור

יקנה. אבל ניקה את הדוגמא של הנעליים. יש שלושים מארקוה שונוה,

הנוער שלנו היום רוצה "ריבוק", שלשום הוא רצה "אדידס" וכיו"ב. אם

נהליט באמצעות מכרז אילו נעליים יותר זולות, אז המיו הזול אינו

המארקה הכי מתאימה. זה לא "קומודיטי". (היו"ר א. שפייזר; אז המבהך

הוא לא מה זול. תחליט מה הקריטריונים.) אחרי הסטוריה ארוכה של

הגבלות בעולם, הדרד היהידה שמוכרת בארצוה אחרות המתלבטות גם כך

באותו בעיות , היא לצלם מצב קיים , בהסכמי גג מחייהסים באופו מיוחד,

לא לפגוע בזרמי סהר קיימים. כלומר, לא להביא למצב שמוציאים מישהו מו

השוק, מישהו נשאר בעסק. התוצאה הסופית, למרות שבזרמי סהר מתכוונים

למדינות , חהיה דומה. הסוכן של "אדידס" הגרמני, אם תגיד נעליים

ממארקה כזאת וכזאת מתוצרת גרמניה, מילא הוא האיש שיציע- השוק , שהוא

לא שוק של "קומודיטיס" , ברוב המוצרים השוק שהוא בר היום בידי

אנשים מסויימים. זכוכית - יש מספר מסוים של ספקים בעולם, איו גישה

לספק הפירטוגזי של זכוכית, רק לאיש אהד במדינה ממילא. זאת אומרת, יש

בלעדיות. ברוב הדברים יש בלעדיות בפועל או אפילו בלעדיות חוזית.

לכו, אם המדינה תכריז על מכרזים, אינני יודע אם נגיע לסיטואציה

שונה.

הבאת דוגמא קשה, אפשר למצוא שיטה. אבל למשל בדוגמא של יבוא

זכוכית, הדבר הוא מאוד פשוט. יבוא פלדה הוא מאוד פשוט. זה מכרז. אם

ההלטת להביא 4000 טוו פלדה מסוג מסויים, כפי שהיה לנו, אתה עושה

מכרז ומי שניגש למכרז... אתה לא מהליט שאיקס יקבל אותו, כמו שעשית,

כי זה מוביל למהשבוה שונות, ואז אהה פותת את העניו. מי שיציע לך

4000 טוו ברזל בניו שעונה על א;ב;ג;ד, הוא יביא אותו, הוא ימכור

אותו.

אני רוצה רק לציין בסוגריים שהמקרים שאנחנו עכשיו מדברים עליהם

הם מאוד מאוד חריגים. יש מספר די מצומצם של מוצרים בהם הדבר הזה

יכול בכלל לבוא בהשבוו. נניה בזכוכית, יש לנו הסכם עם השוק המשוהף

שאנחנו נביא ממדינות השוק המשותף, לא תופשי לגמרי, נביא כמות

מסויימת. ההטיבה המקצועית, הרשות המוסמכת, לקהה את כל שמות האנשים

שהיו להם בקשות לרשיון יבוא, את כל מי שהיה מעוניין לייבא וחילקה



ביניהם. כל מי שהיה בסחר, קיבל את הרשיונות, אלה שהיו גדולים יותר

בעבר, קיבלו יותר, אבל אני חושב שעל זה לא היתה איזושהי ביקורת

ציבורית, בי האנשים שהיו במסתר הזה, שעסקו בענף הזה, כולם קיבלו

רשיונות, לפי הגורל שלהם.

אתה אומר בעצם, נניח שיש הקצבת מיליון דולר ליבוא נעלי

התעמלות, אתה מחלק את כמות היבוא שבערך הזה פחות או יותר לפי מצבת

השוק הקיימת של היבואנים , נותן לאדירס את חלקו, לזה את חלקו ולזה

את חלקו, ואתה הוא זה שמחליט על זה, או מישהו אחר יושב ומחליט -

וזהו זה, זה מה שיש, אם יש משהו יוצא דופן, אתה מוסיף לו קצת, או

מישהו שצועק ולוחץ חזק, נותנים לו עוד קצת, זה מה שקורה - דה

פאקטו.

נכוו שהשיטה הזאת של קביעת מכסה אינה נוחה, יש באמת לחצים, יש

לעתים אנשים שלא מרוצים, אנתנו מעדיפים לעשות את העניו על ידי מכסים

או על ידי שיטה שתחלק לפי כוחות השוק, אני עדיין מאמלן שהשיטה הכי

קרובה לכותות השוק, אם אתה תייב להתערב , זאת שיטה לאו דוקא של מכרז

שיתן למישהו שהיה לו הכוח להשתלט על הכמות הזאת, או קבוצה שיכלה

להשתלט על הכמות הזאת, אנחנו יודעים מהנושא השני של הדיון, שקבוצת

אנשים מתארגנים, משתלטים על המכרז.

יש מקרים הפוכים . שבהם אנשים משתלטים על המכרז וקובעים

מחירים גבוהים, לא זולים, הם גורמים בשיטה הזאת שבה אין תחרות, הם

מסלקים את מי שמתחרה, אם באיומים, או אם במעשים רקונים אותם, הם

מגישים את ההצעה הגבוהה, ואתם מקבלים אותה,

לגבי ההגבלות הטכניות, אותן הגבלות שיש בארצות אחרות, דרישות

תקן, מבחינת תקן אנחנו די מפגרים יחסית לארצות אחרות. מספר המוצרים

המוסדרים אצלנו על ירי תקן הוא קטן יחסית, אבל הגבלות תקן או דרישות

סימון בעברית, או דרישות מהסוג הזה, באמת קיימות, היבוא הסדיר מסתדר

עם זה, להערכתי, ללא קרשי, אנשים שקונים יבוא מקרי, או אם מישהו

קונה סתורות משומשות או סוג בי בניו-יורק, פןל שנמכר בכמויות

גדולות ובצורה לא מסודרת, הוא באמת אינו יכול לסמן,ופה יש לו בעיה,

כד גם מבתינת תקן. (היו"ר א, שפייזר; העיכובים, כאילו שזאת מדיניות,

ה"טרטורים".,, ) לדוגמא, אנחנו לא מרשים לייבא טקסטיל מהמזרת הרחוק,

אף אחד לא מקבל רשיון, זה שלא מקבל רשיון ויגיש את הבקשה לרשיון אלף

פעמים , אנשים שמקבלים תשובה שלילית, לא רואים אותה כתשובה, כמובן

שבמקרים כאלה שההתשובה... אותו דבר בענין של תקן, כשמישהו מביא

סחורה לא תקנית , לפי החוק, אם סחורה לא מתאימה לתקן היא פשוט לא

יכולה להיכנס לארץ , אין גמישות בענין הזה. כל הדברים האלה נראים

לציבור בביורוקרטיה מיותרת, דרישות סימון - מי שלא עומר בזה, קיים

רושם הזה שלא נותנים תשובה מתקבלת על הדעת. אני תושב שזה גורם לא כל

בד מכובד.



במקרים רבים, מארצות מזרח אירופה ומארצות אחרות שמגבילות לבוא

מישראל או שדורשות בדרך כלל דרישות בארטר, אנחנו דורשים סחר נגדי,

יבוא נגדי- זה גורם לביררוקרטיה ולאי שביעות רצון. מצד אחד, אותו

יבואן מייבא, הוא לא מעוניין ביצוא, יצוא דורש מאמץ ודורש כסף. הוא

מקבל השובה שלילית, ואינו מוכן לקבל אותה. בארצות שדורשות דרישות

בארטר, אנחנו דורשים זאת באופן נגדי. זה מביא להרבה מאוד תוצאות

בתחום היצוא, והיו הרבה מאוד הצלחות בתחום הזה. יבואנים רבים כמובן

אינם מרוצים מזה. אם אתם מכירים את הנושא של "רמלדו" (?) רכישות

גומלין. כמובן שיבואן שמביא עבור הממשלה , היה רוצה לקבל את המכרז

ולמכור. תממשלה דורשת שהספק בהו"ל, לפני שהחוזה נחתם, שיתחייב לעשות

עיסקה. לפעמים הספקים בתו"ל לא מעוניינים לעשות את זה, הם מתחמקים

או שהענין לוקח הרבה זמן, יש ביורוקרטיה, לד ושוב, וכוי. כמובן

שהתערבות מהסוג הזה גורמת למוזכר בניירות של לשכת המסתר, לאי שביעות

רצון ולטענות על ביורוקרטיה.

איד נקבע גבול ההגנה? מדוע על מוצר איקס יש 200%, על אתר 100%

וכדומה? מי קובע את זה? אתם שגרירים גם של התעשייה הישראלית, צריכים

להגן עליה מצד אהד, מצד שני אתם מטפלים ביבוא ? איך אתם מתאמים את

הענין? מי אצלכם עוסק במכניזם הזה?

לשאלת המכניזם. לפני כתצי שנה השר החליט על הקמה של ועדה שבה

יושבים נציגי המשרד, נציגי לשכת המסהר ונציגי התעשיינים. דנים בה גם

בבעיות הקשורות לשני הצדדים במדיניות היבוא. כמובן שיש שם אינטרסים

מנוגדים. הוועדה התקדמת יפה ובכמה נושאים הגיעה להמלצות שמקובלות על

כל הצדדים. למשל, הממשלה מתכוונת לגבי יבוא של המרי גלם לטובת

התעשייה ולטובת היבואנים להקל את הדרישות ביבוא מכל המקורות. למשל

מקורות שהיו עד עכשיו מאוד מוגבלים כמו מזרה אירופה או אפילו סין,

שהיה ממש אמברגו ביבוא משם. זו אחת התוצאות של הוועדה הזאת. נושא

אחר, שיש כבר המלצה לגביו ואני חושב שהיא תצא לפועל די מהר, להוריד

את הדרישה בהרבה נושאים של רשיונות יבוא במקרה שיוהלט שאפשר לוותר

עליה. יש עכשיו דיאלוג יותר ממוסד. אנחנו כמובן בקשר יומיומי עם כל

הגופים האלה, עם התעשיינים זה היה תמיד מאוד אינטימי. עכשיו יש קשר

די הדוק עם לשכת המסחר. אנחנו עושים זאת גם באמצעות ועדה משותפת.

מי קובע מדיניות? הדיון האחרון בוועדה בנושא הנעליים היה די

הם. אני חושב שהיום הענף הזה מתהיל להיות בעייתי בנושא של מדיניות

היבוא. זה נובע מהרבה בעיות בסיסיות של הענף, אבל כאן אנחנו חוששים

שתהיה קטסטרופה, ובאמת העלינו בפני הפורום הזה מה הולך לקרות.

היבואנים לא מרוצים מהשיטה לפיה אנחנו מחלקים. יתכן שנוכל למצוא דרד

כשיש הגבלה, איך שלא נעשה את זה יהיה...

איך ההגנה במכס על הענף הזה? איזה הסכמים קיימים? מדוע קובעים

בדבר אחד סכום? מי קובע? איך זה נעשה? מה גבול ההגנה?

אני טיפלתי בזה, שמי גבריאלה כהו ואני הכלכלנית של המינהל לסחר

חרץ , מ-1969 נקבעה למעשה מדינירת הגנה על תוצרת הארץ, מדיניות

החשיפה החד-צדדית. כאשר נקבע שהתעשייה הישראלית צריכה להיערך כדי

לעמוד בתחרות עם יבוא מאירופה, ומארה"ב, התחלנו במדיניות חד צדדית

של חשיפה, שאחר כד הושלמה עם הסכם הסחר החופשי עם השוק המשותף,

למעשה, כשאנחנו מדברים על הגנה על תוצרת הארץ, אנחנו מדברים על

שיעור הגנה ביחס לסחורות המיובאות מהשוק המשותף, רק בצורה זו אפשר

לחשב את שיעור ההגנה, כי בשיעור ההגנה יש שני אלמנטים: אלמנט אחר

הוא המכס, האלמנט השני הוא הערך הנחסד, הערך הנחסך הוא פונקציה של

המחיר של הסחורה המתחרה , עכשיו, המחירים מאוד משחנים בעולם, למזרח

הרחוק בווראי יש מחיר אחר, ואף אחד לא טוען שהתעשייה המקומית צריכה

לעמוד בתחרות עם יבוא בתנאים מסויימים מהמזרח הרחוק, לכן, ה-ףםעוד

ודמועוזוע זו שלנו עם השוק המשותף, ביבוא מהשוק המשותף אנחנו נגיע

לאפס מכס ב-1989, לכו, לדבר על איך נקבע הגנה, איו לזה כבר כל כך

משמעות כמו שהיתה פעם, בשנת 69 דיברנו על 57% הגנה, אח"כ דובר על

20%, בשנת 76 הגענו ל-16% הגנה על הערך הנחסך, היום אנחנו ברמה של

הורדת מכסים, כשבסופו של דבר נגיע לאפס, (היו"ר א, שפייזר; אבל אם

איו מכס,יש מס קניה, ראינו מה נעשה בפעם האחרונה ברפורמה, כשבעצם

הורידו דבר אחד והעלו דבר שני, סך הכל ההכנסות כמעט ולא נפגעו), מס

הקניה מוטל גם על תוצרת הארץ, אני מוכרחה לומר שבהפחתות האחרונות

שחיו הפחתות חשובות מאוד מבחינת הורדת ההגנה ב-1,1,87, לא היתה כל

נגיעה למס קניה, היתה רציונליזציה של מס קניה, אבל לא היתה כל כוונה

לנסות להגו על ידי המרה של מכס במס קניה, רדד אגב, ההסכמים

הבינלאומיים לא מאפשרים זאת, (היו"ר א, שפייזר: את אומרה לנו בעצם

שכל נושא המכס הולך ומאבד את משקלו וטעמו?) נכון, בהחלט, אם אנחנו

מדברים על הגנה על הייצור המקומי ואנחנו מסכימים שפה ה-זו ףםעוד

ודמועוזוע מבחינתנו זה היבוא המתחרה מהשוק המשוהף, איו כל טעם לרבר

על קביעה של שיעור הגנה מסויים, כי זה הולך ונשחק עד אפס, (היו"ר א,

שפייזר; ואתם לא נוקטים בשום דבר אחר, לדברייך), בוא נאמר דבר כזה,

כל מה שיכול להיות שישנו, בסופו של דבר צריך להגיע לאפס,

הרחבנו קצת את הדיבור, לפני שידברו נציגי האורחים שישנם פה,

אולי תאמר לנו כמה מלים על הסחר התעשייתי הממשלתי, מה קרה במשד

השנה?

י, כהן;

הכנתי דף קצר מאוד, בלי הרבה מספרים, כבקשתד, והבאתי אותו,

הבשר ברובו עדיין לא נמצא בליברליזציה כי יש התנגדות של הרבנות

הראשית הרוצה שהבשר שיובא יהיה רק בשר כשר, הנהלת המשרד החליטה

להציע לממשלה חוק כשרות, משרדנו הכין הצעה חוק כשרות, היא הועברה

להערות כל המשרדים השונים, והטיוטה המעודכנת נמצאת על שולחנה של

ועדת השרים לענייני חקיקה, אם ועדת השרים תאמץ את ההצעה והביא אותה

לשולחו הממשלה ואכו החוק הזה לעבור, אפשר לומר אז שליברליזציה כבר

בפתח, מפני ששום דבר לא ימנע זאת, אם זה יימנע, קשה לי לחזות

דברים, אינני יידע מה יקרה, בכל אופו המכשול העיקרי לליברליזציה



ביבוא הבשר הוא חוק הכשרות. אף על פי שיש בעיות בהוק הכשרות, בבשר,

לפחות מסוגים שרונים, התחלנו בליברליזציה . למשל - כל תלקי הפנים הם

ביבוא חופשי היום. כל יבואו יכול ללכת לחטיבת המזון לבקש אישור. אם

מקור האספקה שלו עומר באישור השירותים הוטרינריים , הוא יכול להביא

היום. יבוא עגל הלב, שער לפני שנתיים היה בתהום מינהל הסחר . הוצאנו

את זה התוצה, אנחנו נותנים רשיונות. למעשה ברצמבר האחרון (...היו"ר

האם אין פה סתירה מבחינת הכשרות? אם זה אפשרי, מרוע זה

לא אפשרי? הרי זה אותו בשר} יש יבוא בשר עגל כשר.( היו"ר א. שפייזר :

הרי זה בידיים פרטיות. למה אי אפשר להביא בשר אחר? אבל אם זה עובר

בשקט בלי שהקב"ה מתערב בעניין זה...). הם כשרים. אבל היום 90% מחלקי

הפנים מגיעים ממקומות שאנתנו קונים מהם את הבשר. לאור העוברת שאנחנו

קונים בשר כשר, רק חלקים קרמיים, אז אותם אנשים קונים את החלק הכשר.

היה אז ויכוח לגבי מגבלה של הכמויות.) (היו"ר א. שפ"זר;

היה ויכוה לגבי 3000 טון, ואנהנו טענו ש-3000 טון, אם אנחנו מייבאים

30,000 טון לשנה, זה 10%.) משרר האוצר התנגר ולמעשה 'ררו לכמויות של

00 טון. (א. שלום; אבל היתה מגבלה למי שייבא כמות מסויימת, של קרטל

אחר "בא.) למעשה הליברליזציה עומרת בפתח, במירה והוק הכשרות שנמצא

על שולחן ווערת השרים יעבור , אני לא רואה שום מניעה .

בשלב ראשון, אחרי שווערת ארז הגישה את ההמלצות, הוחלט ללכת

בפולי סויה ובבשר. אחרי שיבצעו זאת, נעבור

למספוא וחיטה. לגבי פולי סויה,. אחרי שווערת ארז הגישה את ההמלצות

שלה, כאן רוקא לשכת המסחר הגישה את סיכומה , הקימו משרר האוצר ומשרד

המסתר והתעשיה ועדח, בראשות מנהל מינהל הסחר הממשלתי הקורם, מר

יגיל, שקבעה שהמלצות ועדת ארז , אם 'יושמו כמו שהן תנצחנה את

הקרטלים ולא תגרומנה לליברליזציה. רוגמא: אירגונ' הקניות. וערת יגיל

קבעה שאם רוצים ליברליזציה אמיתית, צריך לרבר על חיפש ביבוא גם של

פולי סויה, ועכשיו מפולי הסויה עושים שמן וכוספה, רשיונות יבוא

חופשיים לפולי סויה, לשמן ולכוספה, ותתרות חופשית, תוך מתן הגנה

מתאימה למפעלים הקיימים. משרר האוצר ומשרר המסחר והתעשייה אימצו את

הגישה שבאמת צריכה להיות ליברליזציה אמיתית . קמה וערה מקצועית של

כלכלני משרר התעשייה והמסחר ומשרר האוצר בראשות מר בועז לאור מאגף

התקציבים, שהכינה רו"ח מפורט כיצר תיעשה הליברליזציה, כיצר "נתנו

רשיונות לכל רורש, מה ההגנה שתיקבע לכל מוצר ומוצר. עם הכנת הדו"ח

ואישורו על ירי שני המשררים, התנגר ענף השמנים, שהוא למעשה הקרבן

או הנהנה העיקרי מהמלצות הווערה. מפעלי השמנים הגישו למשרד המסחר

והתעשייה את התבגרותם וטיעוניהם נגר המסקנות של הווערה. מנכ"ל משרר

המסחר וחתעשיה מינה את מר ברורט, שהוא סמנכ"ל בכיר במשררנו , לשמוע

את טענותיהם ולנסות לתאם עמרה משותפת שתתקבל גם על רעתם , כרי ליישם

אח הליברליזציה במלואה. לגבי רו"ת בועז לאור, גבי הרוח גולרארפל

חיתה הברת וערה ויכולה לתת פרטים לגבי רו"ח בוז לאור.

זה המצב באשר לפולי סויה, והיום מר ברורט הוא שצריך להביא את

הישועה.

כרי להראות שאנחנו באמת מתכוונים לזה. מפברואר וער היום נתנו

לחברה ליצוא ולנאמנות, שמאגדת בתוכה את כל מפעלי השמנים, רשיונות



לייבא בעצמם פולי סויה, ומחוך במות שנתית של 450,000 טון שמיובאת

לארץ, בערך הם הביאו בעצמם 120,000 טוו. קנו בעצמם. הכוונה היא לתת

רשיונות, מצד שני, ועדת בועז לאור קבעת כללים, אהת ממסקנותיה תיא

לתת לכל דורש.

ע. לנדאו;

בשביל מה צריד רשיונות? למה לא לבטל את זה בכלל אם כל אחד יכול

לקבל רשיון? בכל כפר יהודי בפולין, גס בשתיה בו יהודי אהד, היה בונה

שני בתי כנסת, אתר שבו הוא מתפלל והשני בו כף רגלו לא תדרוד. שמינתל

היבוא יבקש אותם?

א. שלום;

לפני מספר חורשים בא החשב תכללי וקבע שמתיר פולי סויה 0 40 שקל.

למה? כובע. באו נציגים מענף השמנים וטענו שבעצם ב-400 שקל אני צריד

למכור את הכוספאות במתיר איקס. אמרו: לא. בעד הפולים אתה תשלם 400,

אבל את הכוספה אתה תמכור במחיר שאנתנו נקבע לך. ואז אמרו: אי אפשר,

אתה מכתיב לי את מהיר פולי תסויה וזה לא ייתכן. היה לחץ ובתוצאה

מהלהץ נתנו להם לייבא. הם רצו לשלם 380, ולכך, ער כמה שלי ירוע , זה

באמת לא עלה יותר מ-380. המפעלים הביאו ב-380 , וחסכו 20 שקל, על

מנת להפסיד פחות. אם אני לא מדייק, אני מובן לקבל תיקון, אבל זה מה

שנמסר לי.

לגבי רשיונות. יש כמה מגבלות שלא העלו אותן ראן. אתן דוגמא אחת

שתסביר למה גם במקרה של ליברליזציה נצטרד לתת רשיונות. מדינת ישראל

התהייבה בפני ארה"ב לייבא כמות גרעינים מסויימת מארה"ב, 1.6 מיליון

טון מכ-2 מיליון טון גרעינים יבוא. הסיפור ההיסטורי. פעם היה סיוע ,

נתנו את הגרעינים בחינם למדינת ישראל. ביום שמדינת ישראל ביקשה סיוע

אין לנו התנגדות לתת לכם את הסיוע הכספי,

אבל לפחות תתתייבו לקנות אצלנו את הכמויות שקניתם עד היום. היום

למשל יש התתייבות לקנות 1.6 מיליון טון גרעינים בארה"ב, יש

התחייבות להוביל 50% מהגרעינים מארה"ב באניות אמריקאיות . כל שנה,

לפני שמקבלים את סיוע התוץ הציר הכלכלי בוושינגטון מוציא מכתב

לקונגרס ולשלטונות ארה"ב ואומר שאנחנו בשנת הבאה נמשיד באותה

מדיניות ונביא כד וכך גרעינים ונוביל אותם. זו דוגמא שאם לא יהיה

רשיון, הוא יילד ויקנה בארגנטינה או במקום אהר, ואנחנו לא נעמור

בהתחייבויותינו כלפי ארה"ב. אם ניתן למשל רשיונות סויה, נגיד שארץ

המקור שצריד לייבא ממנה היא למשל ארה"ב. לכן אני אומר, אף על פי

שתהיה ליברליזציה , יכול להיות שנמשיד ברשיונות כדי לשמור על כל

מיני תנאים שאנחנו בממשלה חייבים לשמור עליהם. הובלה, למשל.

אני מבין את שאלתו של ת"כ לנדאו, אפילו בקונטקסט של המגבלה

שאתה אומר. אתה יכול להגיד, מי שרוצה להביא מארה"ב שייבא, בגבולות

כאלה וכאלה, ולאלה אתה לא נותן רשיון. אתה יכול לשחק את הענין כמעט

בלי רשיונות. מי שרוצה להביא מחוץ לארה"ב, צריד רשיון. כך כמעט לא

צריד דשיונות, גבם מקרה שמדינת ישראל מתהייבת.



ז. פרי;

אני לא רוצה להיכנס לויכרח שהיה אם המהיר לפולי סויה הוא 380

או 400 ש"ח. המהיר שממשלת ישראל קונה נקבע בצורה פשוטה מאור. מהיר

הקניה , ההובלה וההחסנה, זה המחיר בו אנחנו מוכרים את פולי הסויה

ליצרני השמך. לפי כל האינפורמציה שבידינו היום, מפעלי השמנים קנו את

הסחורה שלהם בתקופה מאור לא טובה, קנו את זה במחירים הרבה יותר

גבוהים מהמחירים שאנהנו מוכרים. ולמעשה יש היום במשרר המסחר והתעשיה

ררישה ממש חריפה מצר המפעלים לתקן להם את מחיר המוצרים מפני שאת

הסויה הם קנו במחירים הרבה יותר גבוהים מאשר אנחנו קנינו.

נשמע את נציג התעשיינים, בבקשה.

ד. גולן;

שמי דוד גולן, אני ממפעלי נייר הררה. נשאיר לכם שני מסמכים,

אבל כיווו שיש בהם יותר מאשר עמוד אחד, אולי תקראו אותם אחר כך,

שלא להכביד.

ראשית אני רוצה לומר שלהיות תעשייו זח הרבה יותר קשה מאשר

להיות יבואו, כשבאים לשקול את מדיניות ההגנה על תוצרת הארץ, צריד

לעשות את החשבוו למעשה מהי טובה המשק בכללותו, כלומר, גם לגורמים

היצרניים והמסחריים וגם לצרכו הסופי . רק אחרי שעושים את החשיבח

הכללית הזו, אפשר באמת לשקול האם מדיניות הגנה כזו או אחרת טובה או

לא. גם היום ברוב הענפים ההגנה היא אפם או קרובה לאפס, ואני אתן

כמה רוגמאות לגבי הענף שבו אנו פועלים, באופן תיאורטי יש מקום

לליברליזציה כדי ליצור תחרות יותר חזקה, להעביר את גורמי היצור

להתייעלות ולהביא להוזלת המוצר לצרכן הסופי, על זה אין ויכוח,

במציאות, הדברים לא יכולים להתבצע בצורה כל כד חיאורטיח כפי שזה

כעשה כאן, ראשית , הצרכן הסופי לא תמיד נהנה ממחיר זול ביבוא מכיוון

שהשאלה היא, מהו המחיר בו חמוצר מגיע אליו בסופו של דבר אחרי שהוא

עובר את צינורות השיווק, בדרד כלל אנחנו רואים שלעיתים יותר קרובות

מחירי יבוא זולים הם יתרון ליבואן אבל לא תמיד יתרון לצרכן, מכיוון

שהמסחר מתנהל בהתאם לרמת המחירים ששוררת בתוך השוק המקומי ,

ומההפרשים האלה בדרך כלל ברובם, נהנים רוקא הסוחרים ולא הצרכנים

הסופיים, מבחינת החעשייה, הבעיה היא כמובן ליצור מצב שבו התעשיה

תוכל להתחרות בתנאים חוגנים לטווח ארוד מול יבוא מתחרה, זה נשמע

פשוט, אבל במציאות קשה מאור להגדיר מה זה. מנקורת הראות שלנו,

כמפעל, יש לנו השקעות בציוד, יש לנו מצבת כוח אדם , יש לנו הוצאות

קבועות שאותן אנחנו צריכים לכסות בכל ימות השנה, מכיוון שאנחנו לא

יכולים לסגור ולפתוח את חמפעלים שלנו לעתים מזומנות בהתאם למצב. מצר

שני, בשוק העולמי, קיימים מצבים של עורפי היצע ושינויים במצב

ההספקה. במצבים כאלה מפעלים בחו"ל מחפשים שווקים שהם אינם השווקים

המקומיים שלהם, מכיוון שבשווקים המקומיים הם רוצים לשמור על רמת

מחירים קבועה. מאידך - בשווקי היצוא, הם מוכנים להסתפק ברמת מחירים

נמוכה יותר , מכיווו שההוצאות שלהם הו הוצאות שוליות. (היו"ר א.

עמדתכם ברורה לנו. אז מה אתה מציע?) אנחנו גם רואים שבארצות

אחרות, למרות שמוכרזה ליברליזציה, ננקטים אוחם האמצעים שהוזכרו כאן,

וזה לא דבר פסול. אנחנו מכירים את שיטת הקווטות, היא נהוגה בענף



הנייר למשל בין השוק המשותף וארצות סקנדינביה, שהן יצרניות גדולות

של נייר, ומאיימות כביכול על היצרנים בתוך השוק המשותף. בכל סוג

נייר, בהתחשב בכושר הייצור המקומי והיבוא, קובעים כמה אפשר לייבא

לתוך השוק המשותף, כמויות מסויימות, ומהלקים את זה ביו הארצות. כך

שהשיטה הזו נהוגה. (הי ו"ר א. טפי יזר; הגבלת היבוא גם מתבטלת אני

חושב ברגע מסוים. ) ההגבלה היא במסגרת מהירים של סף היצף. השאלה היא

באיזה מחיר מותר לייבא? למדינה מותר, כפי שמותר לכל המדינות האחרות,

וזה הנוהג, להגו על עצמה בפני יבוא בלתי הוגו. הנושא של הגנה מפני

היצף בישראל הוא הסר שיניים ואפקטיביות להלוטיו. אנחנו התנסינו בזה.

לדוגמא, יש לנו מוצר אחד, שהוא מוגו בסף היצף. הלכנו לוועדה, יש

פרוצדורה, יש וועדה ציבורית שהיא בבודקת את הנושאים האלה. היא בודקת

האם היבוא נעשה במחירים לא סבירים וקובעת מחיר מינימום ליבוא. אחרי

שרבנו עם כל העולם וקבלנו את סף ההיצף הזה , התברר שבסך הכל זה כלי

מאוד לא אפקטיבי, מכיוון שהיבואנים מסתדרים עם המפעלים בחו"ל

שהמחירים שיהיו נקובים בחשבונות שלהם יהיו בדיוק בגובה סף ההיצף,

ואז התוצאה הפוכה, ההפרש נשאר בחו"ל, ויש רווה כפול ליבואו.

(היו"ר א. שפייזר; ממילא המהיר מראש גבוה יותר ממה שהוא, אז עוד

מוסיפים עליו) הוא עוד מעביר את הכסף להו"ל, משלם פחות מסים והמדינה

מפסידה פעמיים. למשל בארה"ב, חובת ההוכחה היא הפוכה. מי שמייבא,

והמדינה חושבת שזה פוגע בו, היא יכולה לדרוש ממנו שיוכיח לה

באסמכתאות מהו עלויות הייצור שלו, מהם המחירים שבחם הוא מייצר, מה

הוא מוכר בשוק המקומי. כלומר, חובת ההוכחה היא על מי שרוצה למכור

בתוך השוק הזה. הוא צריך להוכיח שידיו נקיות ושהוא לא עושה מסתר

בלתי הוגן- אצלנו הבעיה לא מיושמת בצורה כזו, גם סף ההיצף שעשינו

הוא לא אפקטיבי, והצעת החוק שהיום מונחת ונמצאת בדיון לגבי שיפורים

בחוק ההיצף, אם לא יהיה בה פרוצדורה אופרטיבית שתחייב את היבואו, או

את הארץ המייצאת לישראל, להוכיח שעושים מסחר הוגן, שוב לא יצא מזה

שום דבר.

נושא המחירים בחו"ל עלה הרבה פעמים פה בהקשרים שונים וגם

בדיונים שקשורים למיסוי. הידיעות שהמחירים שאנחנו מקבלים פה הם לא

המחירים הריאליים, חך כבר נחלת חכלל. הממונה על המכס אמר שהמכס עומד

לעשות בעניו הזה מבצע, וכן הלאה וכו הלאה. אני שומע מהרבה אנשים

שעוסקים בנושאים האלה, שהמחירים של חומרי גלם ושל מוצרים שונים

שישראל נוקבת בהם , הם גבוהים ב-30%- 20% מהמהירים בעולם, ושיש שרשרת

שלימה של אנשים שנהנית מזה. גם שוחד, גם תשלומי קומיסיונים וגם

הברהות כספים, ושהמערכת הישראלית מאוד מושחתת , שהיום רוב רובה של

המערכת הישראלית מקבלת קומיסיונים. כל מי שמייבא, וכל מי שמייצא.

אנחנו מתפרנסים מתעשייה, כך שאני לא אהראי) אתה לא יכול

להגיד את הדברים האלה. התעשיינים בודקים את מערכות המתירים , יש לכם

מחלקה כלכלית.

אנחנו יודעים ואנחנו מתמודדים עם זה יום יום מכיווו שבענף

שלנו, למשל, בתחום הנייר , שזו תעשייה עתירת הוו, הבעיה של ההוצאות

הקבועות היא משמעותית ולכך מפעלים שיש להם עודף כושר ייצור, היהס

ביו ההוצאות הקבועות לסך הכל המחיר הוא בערך תצי, כלומר יש מיהעבם

גדול מאוד שבתוכו אפשר לייבא . מה לעשות? אני הושב, מה שהזכרתי לגבי



חוק ההיצף, שהוא חליב להיות אופרטיבי מבהינה זו שהוא יחייב את

המייבא להוביה שזה באמת ייבוא בונה-פידה ובמהירים הוגנים, כל דרד

אחרת שהתנסינו בה, לא נמצאה עדיפה. (היו"ר א. שפייזר; המרי הגלם

שאתם מייבאים באמצעות גורמים אחרים הם במחירים סבירים מבחינתכם?

אתם בודקים אח זה?) אנתנו מייבאים את רוב חומרי הגלם בעצמנו, במידה

והם לא מיוצרים בארץ בכלל, ויש הרבה חומרי גלם שלא מיוצרים בארץ,

התעשייה מנצלת את יתרון התחרות. (היו"ר א. שפייזר; אתם חושבים

שהמחירים סבירים? אתם בדקתם את זה? ) לפי מיטב ידיעתי, אני לא יודע

מה ההתאחדות תושבת, במידה וזה במסחר חופשי, הנסיוו שלנו הוא שיש לנו

מספיק כושר תחרות ואפשרות לבחון אלטרנטיבות, כד שאנחנו מצליחים

להשיג מחירים סבירים. יש סוכנים והם מקבלים עמלות,

ברצוני להתייחס לנושא של רשיונות יבוא, שזה יכול להיות אמצעי

נוסף. ניסינו לגבי מוצר מסוים שמשרד המסחר והתעשייה יפקח באיזה

מחירים מייבאים, כדי שיוכלו לשפוט האם המחירים האלה סבירים. נאמר

קודם שצריכים לעמוד בתור ולהכות וללכת. הנסיון שלנו אינו כזה. גם

כשיש חובת רישוי, המשרד הוא די זריז ודי זמין, לפעמים אף יותר מאשר

לטעמנו, מבחינת מתן הרשיונות. אבל אני חושב שזח חשוב כאמצעי במקרים

קריטיים , כאשר יש חשש שמשהו לא בסדר בענף הזה. היכולת של המשרד

להתערב ולפקח על כל מה שנעשה בתחום היבוא , אפילו אמצעי בקרה,

אפילו אם הוא לא יעשה שום דבר ולא ימנע את היבוא, הוא יכול לראות מי

עוסק בזה באיזה מחירים מייבאים, מאיזה ארצות מייבאים. זה נותן לו

תמונת מצב כוללת. המכס, לעומת זאת, הזכרתם כאן את האפשרות שהמכס...

שיביאו מארה"ב ולא צריד רשיון יבוא. מי שירצה להביא מארה"ב , יהיה

פטור. על פי הנסיון שלנו, המכס כגורם מפקח-. שיבדוק אם הביאו את זה

מארה"ב או מארץ אחרת, זאת בעייה. המכס לא מסוגל להיכנס , בגלל עומס

עבודה או בגלל דברים אחרים , הוא לא יכול להיכנס ולבדוק, האם היבוא

נעשה בדיוק בהתאם למה שהחוק מחייב או מה שהרשיון מחייב. היתה לנו

בעיה דומה באיזשהו איבחון של סוגי נייר, היו סעיפי מכס שונים לסוגי

נייר מסויימים, ויבואנים , כרי לשלם מכס מופחת , רשמו את המוצר תחת

סעיף מכס אחר. התלוננו במכס, והמכס אמר שהוא לא מסוגל לפקח על זה.

הוא לא יתחיל לקחת את הנייר לבדיקות מעבדה, ואין לו היכולת

והאמצעים. כד שאי אפשר לסמוד על הבדיקות במכס כמכשיר שבאמצעותו

יפקחו האם היבוא נעשה כהלכה או לא.

נושא אחרון זה חובת סימון של מוצרים. אני חושב שזה צריד להיות

ביבוא, יש מוצרים שצריד לעשות את זה. אנחנו מנסים לקבל את הסיוע של

המשרד לצורד סימון כמה מוצרים שבתחום שלנו שמגיעים לצרכן הסופי וזה

לא כל כד קל. עד שמשיגים את זה ועד שמפעילים את זה, הנשמה יוצאת.

אבל זה יכול להיות בהחלט אמצעי, והוא מקובל בארצות אחרות , כך

שבהחלט לא צריך להרגיש שום בושה בענין הזה שאנחנו רוצים להגן על

עצמנו באותם הכלים שאחרים מגינים על עצמם.

שמי אורי יוגב. לגבי מינהל הסחר הממשלתי והליברליזציה, זה

הנושא שעליו רציתי לדבר. אני מקווה שאחר כך זה באמת יבוצע על פי

המלצות הדשות עם הכמויות הנמוכות יותר. נושא השמן הוא האקטואלי

כרגע. מר דוד ברודט, שמונה על ידי שר המסהר והתעשייה, לאחר לחץ של

מפעלי השמנים , הגיש את המלצותיו בתחילת יוני, וההמלצות האלה

מאמצות בעצם את המלצות ועדת לאור, בסייגים מאוד מאוד קטנים שמקובלים



גם עלינו. לדעתנו העניו הזה באמת נמרח. בפירוש. זה לוקח די הרבה

זמו. אנחנו התנגדנו בזמנו להעברת היבוא של פולי הסויה למפעלים, כי

זה בעצם הפרת דו"ה ועדת ארז על חסרונותיו. זה נגרר אפילו למצב

שבמועצה להגבלים עסקיים הופיע משרד האוצר נגד משרד התעשייה והמסחר

בנסיוו להתנגד לתת לאותם מפעלי שמו קרטל גם ליביא. היום יש קרטל

לכוספה, לשיווק וייצור הכוספח, הם ביקשו גם ליבוא, ואנחנו התנגדנו.

התוצאה היתה, עוד שבועיים, יכול להיות... הם קיבלו היתר זמני, היה

דילו בפני המועצה להגבלים עסקיים , ההחלטח תינתן ב-10 ביולי. יכול

מאוד להיות שאם ההחלטה תחיה לטעמנו, נוכל סוף סוף להתחיל בתהליד של

ליברליזציח בעניו. לדעתנו, בכל אופן, אין היום שום סיבה, חודש אחדי

שמר ברודט הגיש את המלצותיו, בישיבה משותפת שלנו עם מנכ"ל המשרד

אומצו ההמלצות האלה, איו שום טעם לא להפעיל. לפתוח את העסק ליבוא

כמו שאכו מומלץ שם.

ל. טמלר;

רוב הדברים כבר רשומים בתזכירים והיו"ר הזכיר את החלקים

העיקריים. בהמשך לדיוו שנמשך פה בעניו הרשיונוח, על הנושא של פולי

סויח. הדברים נעשים עדייו בחדרי חדרים. אם אתה מדבר על מכרזים, אני

לא הולך גבוהה גבוהה, לעשות מכרזים לגבי כל היבוא, אבל היבוא

הממשלתי דוקא, ודובר שתהיה ליברליזציה במקרה ראיתי ברשימות, שבקשו

לרשום הגבל עסקי ליביא פולי סויה. אנחנו בתור לשכת המסחר לא ידעני

שום דבר. במקרה נמצא נציג משרד האוצר והוא הניח על השולחו שנרשם

הגבל עסקי בנושא הזה, זאת אומרת, חיזרים לוועדת ארז. ניתבים את זה

ערבון בידיים של בתי הבד.

בנישאים האחרים, אני מסכים עם נציג התאחדות התעשיינים שייבוא

אולי קל יותר מתעשייה, אבל הלבואנים הכי גדולים הם בהתאחדות

התעשיינים. אני מניח שגם אתה, כפי שאמרת, יבואו של חמרי גלם. מסתבר

שמהיביא למדינת ישראל, 10% הם ייבוא של מוצרי צריכה בני- קיימא,

והיתר זה ייבוא של חמרי גלם וצייד , מכונות. כך שאנחנו לא לכולים

להסתדר בלי ייבוא. כשאנחנו מדברים, צריכים להתייחס לא רק לנושא

שהציגי החעשיינים, אלא לכלל היבוא. וכשאנחנו מדברים על כלל היבוא,

באתי לבד, בלי היבואנים, יש הרבה בעיות וטענות, לא רציתי שאנשים

לקומו וכל אחד יוציא אח הבעיות הספציפיות שלו, אבל היו כאו טענות

בעניו רישוי היביא, בשנ. 77 היתה ליברליזציה, והיקטו הרישוי ומאז

באיפך קביע יש אך ירק הכנסה של מוצרים ניספים לחיבת רישוי. זאת

אומרת, יותר וייתר מוצרים חייבים ברשיונית יביא.

בעניו המסים, ההגנה. יש רושם כביכול שההגנה הולכת ומתבטלת

ובתזכלר שלך אפשר לראות שיש מוצרים שההגנה עליהם במאות אחוזים.

בינואר הוקטו מס הקניה, לדוגמא, על התמרוקים שזה ענף גדול ימכיבד.

נציגי החעשיינים צעקי "געוולד" ימיד אחרי זה העלי לא את מס הקניה,

כל זה בניגיד להסכמים, אלא את התמ"א. יש עדייו פטנטים. התמ"א כרגע

בתמריקים הוא 200%. זה נבלע, כי זה לא מס.

לגבי הגבלות אחרות. אנחנו כלשכת המסחר, יצאנו בהודשים

האחרונים נגד הריבית הרצחנית במשק וכו בנושא של מכוו התקנים שנדוו

ביעדה אחרת, שאצלני מבחיכת סדר היום הוא נישא שני בחשיבותו. פח נושא

נכוו התקנים עבר כלאחר יד. לא בגלל שהיביאנים אי המיצרים חייבים

לעמוד בדרישות תקו, אף אחד לא מתנגד לזה, אלא בגלל הצירה בה הדברים



נעשים, פשוט אי אפשר לעבור על זה בשתיקה. אני יכול לתת דוגמא: אם יש

מוצר חשמלי מסויים שאתה יכול לקבל תוצאת בדיקה כעבור שנתיים -

שנתיים וחצי, ואתה לא יכול לקבל רשיון יבוא, אלא רק לאחר שקיבלת...

הבדיקה מתעכבת כתוצאה מרצון לעכב אותה? מישהו

במכון התקניםמקבל כזאת הנהיה? הוא מקבל כסף בשביל זה? הוא מקבל

הנהייה פוליטית? מדוע הוא לא עושה את הבדיקה? האם יש להם הוסר

בעובדים?) קודם כל, דבר שנציגי משרד המסחר והתעשיה עוד לא אמרו, שיש

הנחיות ברורות מגבוה בענין ההגבלות האלה. ההגבלות הלא מכסיות. אני

השתתפתי בישיבה של מועצת מכון התקנים לפני שנה, השתתף שר התעשייה

והמסחר, והדברים נאמרו במפורש. ארצות אחרות משתמשות בזה וגם השר

רוצה הנחיות למכון לעשות את זה. בישיבה במסגרת לשכת המסחר, השר אמר

במפורש שהוא יכול להיות יותר ... מאשר ארצות אחרות, כי ארצות אחרות

גם מגבילות. (הי ו"ר א. שפייזר; כלומר, נקבע תקן של זמן על ידי משרד

המסחר והתעשייה , ויתכן והוא נעשה לפי מעמד מוצרים. אולי אחד

מהסמנכ"לים עוסק בזה? ) היום אם אתה רוצה לייבא לארץ מקרר, אני לא

יודע אם זה בגלל אמקור או תדיראן, אתה חייב לפנות למכון התקנים, אתה

מקבל את התשובה לבדיקה כעבור שנתיים והצי, ואינך יכול לקבל את רשיון

היבוא לפני שיש לך תוצאות. בינתיים עבר הדגם מן העולם. זו שיטה למנוע

יבוא. במכון התקנים יש מתסנים עצומים של סחורות שבורות בסכומים

אסטרונומיים ,שזה בדיקות אוקסוט(?). אנשים יכולים להביא דוגמאות

מהשטח מה קורה במכון התקנים, אפילו היום... (היו"ר א. שפייזר; איפה

הם מאחסנים את כל זה? אולי הם לוקחים את זה אהר כד הביתה?) במשד

הישיבה שאלת הרבה מאוד שאלות שהקפיצו אותי, כי התשובות הן ממציאות

שאני מכיר אותה. לא קיבלת תשובות, אבל השאלות היו במקום. ובאמת, אני

לא יודע אם הזמן מקשה, אבל יש הרבה מאוד בעיות עם מכון התקנים,

שהוא מונופול. הוא מקבל הנהיות מהגוף שמעוניין להגביל את היבוא והוא

לא מכון נייטרלי, שהמטרה שלו אד ורק לעשות את הבדלקרת לפי התקנים

הקיימים בארץ. בקשנו בעבר לאפשר למוסדות להשכלה גבוהה , כמו הטכניון

שעושה בדיקות בבניין,לעשות את הבדיקות האלה. האינטרס של משרד המסהר

והתעשייה שזה ייעשה במסגרת מכון התקנים, ורק באמצעותו ,והוא

מקובל.יש הגבלות רבות אחרות ואני לא אפרטן מפאת חוסר הזמן.

אני חושב שעשינו סבב בנושא הזה. על עניין הוועדה המשותפת

לתעשיינים וליבואנים ולאנשי משרד המסהר והתעשייה אנתנו שומעים פעם

ראשונה. למעשה, לא שמענו מהגורמים האתרים ולא מהמשרדים האחרים על

קיומה. אני מניה שהיא קיימת, לפי הודעתך ,ושהיא פועלת. מי מרכז

אותה? תחת איזה כיפה היא יושבת? איד היא נקראת?

קיימת ועדה למדיניות יבוא. חברי הוועדה הם: היו"ר צבי אלון,

שני נציגי לשכת המסחר, שני נציגים מהתעשיינים, האחד הוא משה נחום ,

מנהל המחלקה הבינלאומית, ועוד יבר, ואנוכי כנציג משרד המסחר

והתעשייה,

לעניין המקררים שהוצגו כדוגמא לעיכובים בהוראה של המשרד.

העניין באמת מקפיץ אותי. זו באמת הדוגמא לעניין שלוקח הרבה זמן. יש

בעיה טכנית . הבדיקה של מקרר היא יותר מורכבת, זה ציוד יקר, לא

בודקים כמו בציוד אחר רק את התקע ואת השקע, אלא יש תקן שאומר



שהציוד צריך לעמוד במכון התקנים. יש מעבדה בגודל מסוים ויש באמת

המתנה. ההמתנה נובעת מזה שיש ציוד, יש חדר מיוחד שבודקים את הציוד

הזה, יש ציוד מאוד מיוחד ויקר. אפשר להתקין בתקופה מסויימת מספר

מצומצם של מכשירים , ויש מבחר עצום של מקררים עם המון דגמים שמגיעים

לארץ, אז פשוט יש המתנה. מבוך התקנים היה זקוק להרבה מאוד כסף כדי

לקנות ציוד חדש ולבנות חדר קירור חדש, ואני מבין שהוא עשה את זה

בזמו האתרון. אז אם זאת דוגמא...

אני רוצה להעיר דבר נוסף על מה שהשר אומר לגבי ענין התקנים.

אין הנחיה כזאת למכון התקנים. מצד שני, השר ואנחנו מתקוממים על כך

שבארצות אחרות ענין התקנים נעשה בצורה הפועלת נגדנו , כמו שאמרו

אנשי התעשיינים, בצורה הכי אכזרית והכי בלתי אפשרית נגדנו. זאת

אומרת שאף פעם לא מקבלים תקן . בצרפת, אם תיקח ציוד אלקטרוני כלשהו,

תחכה שנתיים עד שהדגם שלך יהיה כבר ישן. פשוט אל אפשר להגיע

לוועדה. שום ציוד אלקטרוני ישראלי לא לעבור שם לעולם. לתדיראן, היו

סוללות ניקל קדמיום. כשהיתה תחרות על ציוד של הדואר הצרפתי.

לתדיראן היו הסוללות הכי מתאימות והכי טובות. חיכו עד שהדואר הצרפתי

גמר את כל הענין, חשבו אולי יקבלו בכל זאת תקן, אך אז שלנו בכלל את

התקן הצרפתי, צריך לחכות עוד פעם שלוש שנים. זאת אומרת, בכמה ארצות

פשוט אין אפשרות להשיג תקן, הרשימה ארוכה, השר מכיר את הדוגמא

הזאת. ברוב ארצות אירופה יש סיפור כזה. כשבאים אנשי השוק המשותף,

אנחנו נעשה לכם מה שאתם עושים לנו. אין בפועל שום הנחיה

כזו. ואם היו דוגמאות שמכון התקנים לא נותן תשובה בקצב אירופאי, אם

הוא מחכה ככה או שהוא מחכה באמת תקופה יותר ארוכה, זאת לא הבעיה.

ההתנגדות של יבואנים, וזה הנושא שהכל מקומם אותנו, נושא שניתן

לטיפול, כשיש משלוח במכס, צריך להעביר דוגמא למכון התקנים. עד כמה

שידוע לי, ובעניינים האלה יש רעש גדול, הבדיקה נעשית תוך יומיים

שושה. הבעייה היא שזה עולה כסף, וכמובן שאף אחד לא אוהב לשלם, אבל

זה דבר פרוהיביטיבי, כמו שאתה הצגת, שפשוט אל אפשר להכניס את הסחורה

לארץ. להיפך, במשלוחים הרגילים הגדולים זה בכלל לא בעיה, קורה

שיבואנים שמביאים שלושה מכשירי סטריאו וצריכים לבדוק, והם לא אוהבים

את זה. זה לא מה שמפריע בסך הכל היבוא.

יש שגיאה בסיסית בדברי מר גולן ממפעלי נייר חדרה. אין זה נכון

שבהיצף, בארצות אחרות, למשל בארה"ב, היחיד שנטל ההוכחה עליו הוא

היבואן. אנחנו פרופסורים בנושא זה של הצעדים של ארה"ב. להיפך, כשיש

צעדים נגדנו, אנחנו מקבלים ספר. גב' גבריאלה כהן הלא בעצם

הפרופסורלת בנושא הזה. יש להם שם את כל המידע על מה שאנחנו עושים

וכל ההגבלות, כל ה- CPD שלנו והמחירים. הם עשו בעצם עבודה שהעמידה

אותנו במצב כזה, שאחרי שהם גמרו את הכל, נטל ההוכחה הוא על הספק.

אחרי שתעשייה המקומית לא מוכיתה, מה בדיוק המחירים בחו"ל, מה

העלויות של התעשיין , הנטל הוא בראש ובאשונה על היצרן המקומי הנפגע.

היצרן המקומי צריך להוכיח את המחירים בחו"ל, צריך להביא כל מיני

הוכחות, אחר כך ליבואן יש זכות להתגונן ואז הוא יכול להשיג נתונים

נגדיים. אבל זאת רק זכות התגוננות.

לגבי הפרוצדורה שאת מתארת בחו"ל. אנחנו מייבאים כוסות. יצרו

הכוסות במדינה מסויימת מגיש את כל חתחשיבים שמוכיחים מה לדעתו

בעיסקה הזאת לא בסדר, והוא בודק כמה זה עולה לו, ואותה מדינה

שמייבאת הוא יכול להגיד שיש סיבסוד, זה מחירי היצף, הם נותנים כד

וכד הקלות, ורק אחרי שהוא מגיש את זה, יש הרהור שני ביחס ליבוא?

אז הממשל בודק את זה, כמו אצלנו בדיוק, הוא רואה אם יש לכאורה

בסיס לטענה הזאת, ואז מעבירים את המידע אלינו , ואנחנו צריכים

לעשות,.,.

בסופו של דבר, אף אחד לא דרש מיצרן גרמני או אחר שכלפיו היו

טענות שיביא הוכחות מהם המחירים שלו בגרמניה ובאיזה עלויות הוא

מייצר את המוצר. הוא בכלל לא היה מעורב.

אתה טועו שהרשות המוסמכת אצלנו לא משלימה את ההליך שקיים

בחו"ל.

חוק ההיצף קובע בפירוש שחובת ההוכחה חלה על המתלונן. אם

המתלונן אומר שמחיר היבוא של מוצר מסויים הוא מחיר "דמפינג" , עליו

להביא את ההוכחה. מצד שני, אני עכשיו מדבר כיו"ר ועדת ההיצף, המשרד

שלנו אכן עוזר ואנחנו יודעים שיש קשיים לא נורמליים ובאמת רוצים

לשנות את החוק, אנחנו מפעילים את חנספחים שלנו באותן ארצות

מתלוננחם על היבוא מהן, גרמניה ואיטליה, כדי להשיג לנו את המחירונים

של החברות שמחם מספקים אח החומר . אנחנו מצידנו עושים את המקסימום

להביא חומר, אף על פי שחובת חחוכחח על פי החוק מוטלת עליו.

מבקשים מנספח מסחרי, שצריך לדאוג לאלף דברים אחרים, הוא לא

מכיר את המוצר, הוא לא יודע בדיוק, שישיג את המחירון. הוא עובד

בתנאים של חוסר יכולת. נתקלנו בבעיות שהנספה המסחרי שלח

אינפורמציה,, שעם כל הכבוד , לא היתה רלבנטית, כי הוא לא מתמצא

בנושא. אני חושב שעושים בארצות אחרות, ובוודאי בארה"ב, מחייבים את

היצרן בחו"ל להמציא את ההוכחות הדרושות כדי לבדוק את ההיצף, וזה הסר

בהוכחות שלנו,

אני מוכרח להסתייג. אני נציג חתעשיינים בוועדת ההיצף. נאמר

שמבקשים מהנספח חמסחרי להשיג נתונים, גם כשהיצרן המקומי מביא

נתונים, הנתונים אף פעם אינם מספיקים. כל אם מביאים נתונים על מחיר

לא הבאת הצעת מחיר על כמות הרבה יותר גדולה,

שבעצם עליה מרובר ורק עליה אפשר לקבל הנחות. אומרים לו: המחיר הזה

הוא בלירטות והשתנה מאז. כדי להוכיח הוכחת היצף, להיכנס לווערת

ההיצף לוקח בערך שנה וחצי. זה רבר ראשון. הישיבה האחרונה היתה

בינואר.מגישים בקשת היצף, אז הכלכלנים של משרד התעשייה...(היו"ר א.

כמה חברים בוועדה הזאת?) תשעה או עשרה. משרד המסחר והתעשיה

בודק אם המפעל המקומי הוא יעיל או לא יעיל, אם המוצר הוא בדיוק מוצר

תכליתי, או שהוא לא מוצר בדיוק תכליתי.

אפשר להוציא את הנשמה. צריך להביא הוכחות ברורות. למשל, אנחנו

מייצאים אותו סוג נייר שמייבאים לארץ במתיר גבוה יותר מזה שהוא

מגיע. אבל זה עדייו לא מוכיח שמאירופה מביאים נייר זול. זאת עדייו

לא הוכחה. אנחנו מוכרים למדינת ישראל המסכנה נייר שזה חומר בסיסי

לאירופה המערבית במתיר יותר גבוה ממה שהנייר מיוצא מאירופה לישראל.

החוק באמת קובע את מה שאומר האדון הנכבד, אבל לשקול את האפשרות

לחזק את הפרוצדורה, אם רוצים באמת שזה יהיה אפקטיבי,

נמסר פה חומר רב, חלק מהחומר הגיע רק ברגע האחרון- אנחנו נקרא

אותו, ייתכן שנרצה לשמוע פעם נוספת הערות לכמה מהדברים שנאמרו פה

ונגיש גם כמה המלצות שמתבקשות מתוך הנושא כולו אני מוכרח לומר שיש

פה דברים כרוניים, מעגל כרוני שלא מסתיים באיזושהי מסקנה. חלק גדול

מהדברים , כולל המלצות שקיבלו אותן גם משרדי הממשלה, הם דברים

שמתגלגלים סחור סחור, מסתובבים, מבלי שאף פעם הם מסוכמים חד

משמעית. אני לא רוצה ללגלג על השיטה למנות עוד ועדה ועוד ועדה,

בהחלט אפשר להפוד את זה לפארסה לפעמים, הדרד שבה דברים עוברים עד

שהם מוכרעים. הדרד היא ארוכה מאוד ומייגעת מאוד. לעתים קרובות גם

התשובות לא חד משמעיות , והחשדות נשארים בעינם. גם לגבי דברים

שנאמרו פה. היתה תשובה מאוד הד משמעית לגבי הנושא של מקררים וכדומה,

אבל הדברים האלה צריכים להיאמר בצורה הברורה, הפתוחה, ושגם אפשר

להגן עליה מכל בחינה אחרת. אפילו אני, שהתרשמתי מתשובתך בנושא

הספציפי הזה, יכול לשאול. אחת משתיים: או שאתה אומר לי , אני נוקט

בסנקציה כלפי מדינה שנוקטת כנגדי בסנקציות, זאת מדיניותי. אם מישהו

מעכב אוחי שנתיים, אני אעכב את אותה מדינה שנתיים. עלי זה מקובל.

זאת מדיניות, זה ברור , יידעו אנשים איפה הם עומדים. אבל אם אתה

אומר לי שצריך לבנות תדרים וכדומה. יש לזה אפשרויות אחרות, אפשר

לבדוק במקומות אתרים, אפשר להשתמש בחדרים אחרים לאותן מטרות.

בנושאים אלה צריד לתת תשובות ברורות על מנת שאנשים לא יעמדו במצב

שבו יכתבו ויפיצו חשדות , כי זה מה שכל הזמן אומרים לנו, מבלי שיש

לנו תשובה ברורה ובדוקה לענין. המשחק הפתוח הוא הטוב ביותר, כמו

ברשיונות, כמו במריניות, כמו בכל דבר אחר. אלא אם דעתך היא אחרת,

לא, אני רוצה שפולי סויה יטפלו רק בשיטה הזאת לנצח,

ולכן אני אמשיך למנות ועדות , אני אמשיך להטיל על בודקים , וגמרנו.

לא מוצא חן בעיני הכשרות של הבשר. לגבי חלקי פנים, אני מקבל את

ההסבר שברגע שיש לו כשרות בזו, יש לו גם את הכשרות לחלקי הפנים.כל

עוד שהבשר מגיע ללא הצעת החוק, אין מה לדבר על זה.

קיים חוק כשרות, אבל נראה לי שזה עילה. החוקים לא מקויימים.

אני מסיים את הישיבה. חודה.

הישיבה הסתיימה בשעה 15.40