הכנסת האחת עשרה

מושב - שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 154

מישיבת ועדת הכלכלה

יום ג', טז' באדר התשמ"ז, 17.3.1987, שעה ; 14:10

חברי הוועדה; א. שפייזר- היו"ר

י. כהן אורגד

ע. לנדאו

ש. עמר

מ. פלד

מ. פורוש

ו. שם-טוב

ב. שליטא

מ. שניצר - נשיא בורסת היהלומים

ה. נווה - מנכ"ל בורסת היהלומים

פ. נהמן - דובר בורסת היהלומים

צ. שור - מנכ"ל התאהדות תעשייני יהלומים

י. טיליוף- י ו"ר א. לקידום יצוא ויצור יהלומים

מ. ברגר - מנכ"ל "קידום"

ד. יעקובוביץ-ס/מנהל הטיבת היהלומים תמ"ס

צ. דורי - מפקהת על היהלומים-משרד התמ"ס

מ. בירנבאום-אגף התקציבים משרד האוצר

ע. חצרוני- בנק ישראל

ד. לב

רקורד בע"מ/03-453310/מ. בן-חמו 20

המצב בענף היהלומים.

אני פותח את הישיבה, ברכותי לנציגי היהלומנים. כבימים ימימה

מידי פעם ועדת הכלכלה מקיימת דיונים בנושא היהלומים, ראיתי שגם

בשנים עברו הגיע מידי פעם אל שולחן הדיונים. אנחנו עוברים שתי וערב

את ענפי המשק והאמת היא שלמעט ענף היהלומים כמעט עברנו את כל

הענפים, חקלאות, בניין, תיירות ותעשיה על כל גווניה,

בשנתיים האחרונות לא הזדמן לנו להגיע לענף היהלומים.

ב-24/12/86 הפצתם דף משוכפל על מצב ענף היהלומים, לקראת הישיבה

המחודשת קבלנו אותו שנית עם תוספת אינפורמציה והוא טומן בחובו הרבה

אינפורמציה מעניינת. בסיכומו של דבר הרבה נאמר על הענף הזוהר הזה

בישראל והרבה ויכוחים ליוו אותו בכל השנים אבל אין ספק שזה אחד

מהענפים הבסיסיים, היסודיים שקיימים לטוב ולרע עם המשברים ועם

החוקיות שלהם, ענף גדול בהיקף גם בכסף וגם בעובדים, הענף מעסיק כ-11

אלף עובדי יצור, 11,500 אלו שעוסקים באופן ישיר בהנחה שהם מסרו

במסמך הישן והחדש. סה"כ מתפרנסים מהענף כ-20 אלף איש אם מוסיפים את

כל השרותים הנוספים שמלווים את הענף. אנחנו נניח שהיום מתפרנסים

ממנו כ-20 אלף איש ועוד נחזור לנושא הזה.

ענף היהלומים מנה עד שנת 1982 למעלה מ-1,000 מפעלים, ירד

בשנת 1982 לכ-600 ומשהו מפעלים והתייצב בשנת 1986 על 735 מפעלים,

הוא מיצא ומיבא בכמות אדירה. אני מפנה את תשומת לבכם למספרים כי הם

גם חלק ניכר מהמסמך שהוגש לפנינו והנושא מעניין במיוחד וגם משמש

בסיס לויכוח על כדאיות הענף ועל הערך המוסף שלו, התנודות ביבוא

וביצוא הם גדולות ונובעות מסיבות שידובר עליהם ההפרש בין היבוא

והיצוא, גם הוא נעשה במימדים מאוד גדולים ב-1982 ההפרש היה 333

מיליון דולר. בשנת 1983 היה 218, בשנת 1984 היה 155, בשנת 1985 היה

94, בשנת 1986 היה 66 מיליון דולר. על יבוא של 1,364 מיליון דולר +

234 יבוא מלוטש היה יצוא של 1,664 מיליון דולר ונותר הפרש קטן של

66. ההפרש כולו נובע לפי המוסבר מגודל המלאים, יש תנודות מאוד

גדולות במלאים שנובעות מהמשברים שהיו בענף ובזמן משבר משווקים את

המלאים, נשארים כמעט ללא מלאי, בזמן של צמיחה קונים יותר משווקים

יותר מגדילים את המלאי מייצרים למלאי כאשר החשבון פה הוא בערך על

400-500 מיליון דולר מלאי אופטימלי כזה או אחר.

ענף היהלומים גדל, יש יותר עובדים, יותר מפעלים, בכלל בענף

הזה יש תופעה שמפעלים גדולים מתפצלים למפעלים יותר קטנים, אז פר

יחידה המלאי צריך לגדול. גם יחידת חומר הגלם, ערכה עולה כי מתברר

שיחסית מ-130 וכמה דולרים לקראט בשנת 1982 זה עלה ל-196 דולר לקראט

בשנת 1986. גם חומר המלאי ערכו עולה וזהו מסיבה שעוד ידובר עליה

והרכב היבוא של האבנים הקטנות והגדולות וערך החומר השוק העולמי מה

הוא צורך אבל ההשקעה היא גדולה מאוד, קונים בהרבה מאוד דולרים

ומיצאים ולמרות זאת שהשנה שנתיים האחרונות נחשבו כשנים טובות עדיין

יצרו יותר למלאי כנראה משום שעדיין ההפרש קטן יחסית, זאת אחת הבעיות

שעוד ידובר עליה שנזכיר את הבעיות של הנושא. לענף עצמו יש סיוע מקרן

יהלומים שזה קרן מימון שמעמידה כ-400-500 מיליון דולר, בשנה שעברה

זה היה 400 מיליון דולר, השנה זה 500 מיליון דולר ב-1987. השימוש בה

הוא לא מלא, בשנה שעברה הם השתמשו בכ-%60 מהסה"כ זאת אומרת ב-240-

250 מיליון דולר. יש אשראי ויש ביטוח שער.



אי ניצול מלוא הסכום נובע מסיבות שונות, לפעמים מחוסר

בטחונות, חוסר כדאיות, אולי יש יהלומנים שמשיגים אשראי זול יותר

בחוץ-לארץ, אולי מסיבות אחרות, אין שמחה גדולה כנראה עובדה שהאשראי

הזה לא מנוצל, אולי משתי הסיבות שאמרתי. דבר שני הוא הביטוח שער שיש

להם ביטוח שער של ההפרשים שבין המדד לבין שער הדולר, גם ההלוואות

דהיינו המימון וגם ביטוח השער ניתן לפי קריטריונים של עובדים ויצור,

בעיקרו שלדבר אלה מכפלות של מספר חודשי עבודה כפול קראטים כפול וכן

הלאה וכן הלאה, יש נוסחה שאני יכול לאמר אותה גם לזאת וגם לזאת, זה

מבוסס על עובדים ועל יצור, אני יודע שהיה ויכוח אם לתת גם מימון

ליצואנים ללא יצור אבל את זה בודאי נשמע מה יהלומנים עצמם, עד עכשיו

עד השנה האחרונה זה ניתן ליצרנים ליצור שמיצאים והחישוב כולו נעשה

לפי החישובים האלה.

לפי התחשיבים שראיתי העלות של ביטוח השער היא בסביבות של 10

עד 15 מיליון דולר לשנה במדינה ועלות המימון בסביבות 10 - 12 - 13

מיליון דולר לשנה, יש שם הפרש בריביות של איזה 3/8 כי הם מקבלים את

זה בלייבור שניים פלוס שניים וכשעשינו את חשבון ההפרשים מה במשק

ניתן בדרך כלל להשיג את אותו כסף במחיר נורמלי יצא שהיתרון הוא קטן

מאוד, מכל מקום למה יצא שהיתרון הוא קטן מאוד ? יש ויכוח על עניין

מע"מ קטן, לפי חחישובים שהיהלומנים הגישו אז זה % 20%-2lשההפרשים

נעשו כאן לפי הטבלאות, הישוב מע"מ לפי שעור כזה יש ויכוח לגבי שיטת

החישוב וכדומה אבל נעיר על כך לאחר מכן. יש בעיות יצוא שונות, היצוא

הוא מסיבי מאוד לארצות הברית, יש ויכוח בינם לבין האוצר מתמיד כשהם

תובעים שעור מסויים ובנק ישראל והאוצר יש להם גירסאות שונות

שמתקרבות לעניין, יש גירסאות שונות על החישוב.אני מוסר את הדברים

כפי שנרשמו כאן, יש ויכוח קל על עצם החישוב ועל עצם הכמות.

היצוא כפי שראיתם במיסמך הוא בעיקרו לארצות-הברית, אם

זיכרוני לא מטעה אותי כ-52% בשנה האחרונה, המזרח הרחוק כ-%26 זה

יצוא גדל, גדל מ-%22 ל-%26 בשנה האחרונה, אירופה כ-%20 וכל שאר

ארצות העולם 4%-3% משהו כזה זאת אומרת המסיביות של העניין היא מאוד

ארצות-הברית וזה מעורר מחשבות לגבי הסיכונים של היצוא בכלל כי זו

ארץ עצבנית, ישנה הבעיה של דרום אפריקה היום שרוב היהלומים בכל זאת

באים עדיין מדרום אפריקה ואתה תסביר כי קלטתי שיכולות להיות בעיות

גם בתחומים האלה והסיכון הוא גדול כי רוב באמת היצוא היום הולך

לתחום הזה וכפי שאתם רואים הכל גם צמוד לדולר,כל הנושא כולו הוא

מאוד דולרי וסובל מכל המחלות, יש לענף את כל חבעיות הדולריות ששמענו

ודאי מגורמים אחרים בכל התחומים האחרים, כולל בעיות של ביטוח סחר

חוץ וכדומה שאני לא אעלה אותם. יש פה בעיה אחת ונושא אחד שבכל זאת

אני רוצה כבר בפתיחה לעלות ולסכם, הענף עצמו הוא ענף שנתוניו רשומים

על גבי הנייר, אם מוסיפים את הוצאות הענף עצמו וניסיתי לעשות תהשיב

כמה עולה הענף אל מעבר ליבוא שזה חומר הגלם כי הרי 98% מיוצאים

מחדש, על פי דיבריכם.

רוב היבוא יוצא מחדש, ההפרש הוא כפי שנאמר בטבלה, עלות הענף

אם עובדים בו 20 אלף עובדים, ואם אנחנו לוקחים עלות ממוצעת של 850

דולר לעובד, כולל הוצאות סוציאליות. יוצא לנו 200 מיליון דולר לשנה

העלות המינימלית של העובדים, אם מוסיפים לזה את עלות המימון על 550

מיליון דולר הון חוזר שאתם אומרים שיש בעניין, יש ריבית של 8% לשנה,

אם מוסיפים לזה את כל התשומות של הענף, הוצאות משרדיות ואחרות,

שרותים, הובלה וכו' אם אפילו לקוח 1.5% מהיבוא יוצא לי עוד 20



מיליון דולר הוצאות הענף, הוצאות נוספות פרט לעבודה נטו שכה עבודה.

יוצא לי שיש בערך הוצאות לקיומו של הענף 260-270 מיליון דולר, וזה

בלי שאני מביא בחשבון פחת שונה על מבנים ציוד וכדומה, אני מניח את

הפחת כי הוא קטן.יוצא שיש הוצאות למעלה מרבע מיליארד דולר על הענף,

הוצאות שצריך לשלם אותם כך או אחרת.

אם אני גורר את ההוצאות האלה מן ה-60 מיליון דולר שהכנסתם

בשנה האחרונה יוצא,

נניח שזה לפי מה שאתה שאלת לגבי אם יש לו 20%, נניח

שזה%20 על 1.6 זה 320 מיליון דולר,נגיד 300 מיליון דולר ערך מוסף

זה מסתדר יפה עם המספרים שלך של תשומות בסדר גודל של 220-250 מיליון

ד ו לר. )

הממוצע שלחם על ערך מוסף הוא של 5 או 10 שנים זה לא לשנה. אם בשנה

האחרונה קנו חומרי גלם במיליארד שש מאות מיליון דולר, אם יצאו

במיליארד שש מאות ושישים מיליון דולר יש הפרש של 60 מיליון דולר.

בשנה הזאת היו הוצאות של עוד 260 מיליון דולר הפסידו כסף באותה שנה.

השקיעו במלאי אבל היה צריך להוציא את הכסף הזה, זה כסף שיצא כי

שילמו אותו בשכר עבודה או שילמו אותו במימון נטו, זה לא כסף על

חני יר.

אני מעלה את הסיכום ואת הבעיה כי גם לגבי שנים אחרות אם

הכמות זה מעל 200 מיליון דולר או 250 מיליון דולר אין הפסד אבל להם

בממוצע של 10 שנים יצא 200 מיליון דולר לשנה, יש להם שנים רעות ויש

להם שנים טובות.זאת אומרת שאם אני מוסיף את כל העלויות יוצא החשבון

כפי שהוא יוצא, אומרים שהיתה שנה טובה אבל לפי החשבון הזה יוצא

שבשנה הזאת הם עבדו למלאי והוציאו מכיסם בנוסף לזה 200 מיליון דולר,

בשנים אחרות יהיה חשבון אחר. זאת התמונה פחות או יותר שהצטיירה

מקריאת המסמך ומסיכומי המספרים, כמובן המספרים הם כתובים והם לא

משתנים, הפרשנות יכולה להשתנות או ההסברים יכולים להשתנות.

נמצאים איתנו נציגי היהלומנים המכובדים ונציגי משרד המסחר

והתעשיה האוצר ובנק ישראל, אני אבקש שחם יציגו את עצמם, מ. שניצר

י. טיליוף, צ. שור, מ. ברגר, ח. נוח, מ. בירנבאום, ד. יעקובוביץ, צ.

דורי, ע. חצרוני, פ. נחמן . אני מציע שמר שניצר ישא את דבריו.

ועדת הכלכלה כפי שאתה אמרת זו באמת מסורת שהיא תדע בדיוק מה

קורה, אנחנו גאים לאמר שאולי אנחנו ענף היצוא היהידי, (אולי יש עוד

אבל אני לא י ו דע)אשר עבר במשך השנים האחרונות משבר שלא היה בתולדות

מקצוע היהלומים בכלל , אף פעם מאז שאנשים זוכרים את מקצוע היהלומים

כולל אופמיינר שבודאי שמעתם עליו לא זוכרים תקופה כזו שבין שנת 1979

ל-1984 כפי שזה היה, מחירי יהלומים ירדו בין 50%ל-90% בין 40% ל-

%90 האבנים היותר גדולות שהם היו מה שקנו בזמנו להשקעות ירדו ב-%90.

יהלומי שיבוץ ירדו בין 50%-40% כשם שגם היו שנות גאות 1977-1978

שהיו הטובות ביותר אי פעם שעלו משום שהיתה תקופה שהכל עלה ומניות

עלו וזהב עלה ואנשים לא היה להם במה להשקיע את הכסף והתחילו לשכור

יהלומים על הנייר וזה התחיל להיות דבר של השקעה כמותית, אנחנו

התנגדנו משום שהבינונו שמוכרח להיות לזה סוף אבל האנשים בעולם

השקיעו ובאמת הפסידו ,ואנחנו בתוכם.



בשנת 1981 היינו חייבים לבנק ישראלי ולבנקים השונים מיליארד

ומאתיים וחמישים מיליון דולר ואם ירידה כזאת של מלאי כפי שתיארתי

לכם גם ממשלת ישראל וגם הסינדיקט בלונדון שמשם אנחנו מקבלים 90% של

הספקת הגלם חעולמית הוריד אותנו מהמפה היינו משוכנעים שזה הטוף ולא

תהיה יותר תעשיה, אבל קרה נס וההסטוריה חזרה על עצמה פעם שניה,כמו

ב-1946 תוך כדי מלחמת העולם שישראל שהיתה פלסטיין היתה היחידה שיצרה

יהלומים משום שהולנד ובלגיה היו תחת אוקופציה נאצית.אז בעלי המפעלים

היו מה שאנחנו כאן מנהלים, אלה היו בעלי ההון ולא היו בעלי מקצוע

ואחרי חמלחמה כשבלגיה חתחילה לשוב ליצור המחירים ירדו ב- %50. מה

החוכמה ביהלומים, אתה לוקח חומר גלם זה עולה 1,000 דולר, תלוי כמה

אתה יודע להוציא מהחומר גלם הזה, אם אתה מעבד %50 מלאי, %55 או %45

כמה שאתה יודע לבזבז פחות מהחומר גלם ולעשות אותו אבן יפה זה הידע

וזו ההצלחה שלנו שאנחנו יודעים להוציא את המקסימום מחומרי הגלם,

הידע, המוח, אבל בשנים אלה שהיתה תחילת התעשיה אנחנו באמת לא ידענו

וכשאחרי המלחמה הבלגים התחילו לעבד וידעו יותר טוב לנצל את החומר

גלם המחירים ירדו ב-%50 ואז כל הפועלים לשעבר או מנהלי עבודה כמוני

שהיינו פועלים באין ברירה הפכנו להיות עצמאים.

המנהלים הקודמים סגרו את הדלתות ולא היתה ברירה אלא להיות

הדור שהתחיל להיות עצמאי, הנס קרה עוד פעם שבשנת ה-80 כשקרה המשבר

ו-%80 של התעשיה או 70% מאותם המפעלים הגדולים, דור המשך, הפועלים,

מנהלי עבודה, אלה היו אלה שהקימו את התעשיה מחדש ואז קמו שוב

כפטריות המון מפעלים חדשים ונתנו את ההזדמנות ואני מוכרח לאמר שזאת

תעשיה שהגיל הממוצע של התעשיינים הצעירים זה בין 30 ל-35, זה אקס

פועלים כולם שהתחילו את החיים שלהם מחדש ואז במדיניות נבונה אני

מוכרח לאמר לממשלה שאנחנו אז החלטנו שלא מורידים את החוק בבת אחת

אלא מורידים את זה בשלושת החודשים הראשונים %25 ואחר כך כל חודש 5%

יחד לתת מימון מחודש לכל אותם המפעלים כי הם היו חדשים, כדי

שיוכלו לייצר וזה הלך לפי פועלים, היה שיתוף פעולה עם בנק ישראל,

הצלחנו להוריד את החוב שהוא למרות שהיום יש מיליארד ושש מאות מיליון

דולר עם יבוא כזה גדול זאת אומרת מחזור של למעלה משלושח מיליארד

דולר וכל החוב של התעשיה הוא 240 מיליון 245 מיליון דולר, ולא

מסובסד, להיפך בנק ישראל לוקח את הליברה המלא שבמלא ואם יש ויכוחים

מתי זה ירד היורו-דולר אז יש תמיד ויכוחים עם בנק ישראל

לא אומר כמובן שמדינת ישראל לא הפסידה מהתעשיה הזאת ולנו

היתה מלחמה נוראה משום שהאוצר לא רצה להכיר בתעשיה הזאת כאילו היא

תעשיית יצור בכלל ביטוח שער לא היה קיים בשבילה וזאת היתה אחת

המריבות הכי מרות שהיה לנו עם הח"כ ארידור הוא לא רצה להכיר בביטוח

שער בכלל ולא מגיע לתעשיה ביטוח שער. בקושי בקושי רב השגנו משהו

מינימלי ואחר כך בעזרתו של ידידנו השגנו טיפה יותר אבל סה"כ מה

שאנחנו הגענו זה במקום ערך מוסף 1/3 ביטוח שער מה שמגיע לפי ערך

מוסף.יש ויכוח סביב.ערך מוסף בנק ישראל אומר %18 אנחנו אומרים 20%-

25%-22%, לנו לא חשוב שתיקבע ועדה שתגיד בדיוק כמה שהערך מוסף הוא

בהתאם לערך המוסף הזה לתת לנו את הביטוח שער. אבל אנחנו לא יכול

להיות שיקחו תעשיה ויגידו שיש לה %8 ערך מוסף ושלפי הביטוח שער זה

%8 ולפי זה לתת לתעשיה כל שכן זאת תעשיה, אני רוצה קודם כל להסביר

לכבוד חברי הוועדה שאנחנו לא לבד, מי הם המתחרים שלנו ?

א. הודו עם שכר עבדים שלה.

ב. רוסיה הסובייטית עם חומרי הגלם שלה.

ג. סין העממית שהיום חודרת לשוק.



ד. בלגיה שבלב אירופה.

ה. אמריקה.

ו. דרום אפריקה שקיבלה 7.5% מסובסד לחומר גלם מהממשלה. מתחרים גם

פיתחו בקולומביה, בבנקוק ועוד פותחים בכל מיני מקומות ששכר העבודה

י ותר זול בהם.

השכל שלנו, הידע שלנו לנצל את האבנים טיב הפועלים הם אמצעי

התגוננות שלנו בפני מתחרנו, אנחנו חושבים שיש לנו את הפועלים הטובים

ביותר שיש בעולם ואנחנו גאים בזה. אולי כאן אני ארשה לעצמי לאמר לבם

משהו מעניין שאנחנו חושבים, בכל העולם חושבים שיהלומנות הוא מקצוע

יהודי אבל זה איננו מקצוע יהודי, אי אפשר להגיד על הודים יפנים

ותאילנדים שהם יהודים וכל מיני מקורות אחרים שהם יהודים. בבלגיה

נניח, בבלגיה יש מנהלים וסוחרים שהם יהודים אבל פועלים יש רק

במדינת ישראל, והם הראו שכתוצאה מזה שיש לנו פועלים יהודיים והם

עובדים, הרי זה דבר נדיר שעובדים פועלים בקבלנות ואנחנו מדברים על

יעילות של עבודה, איך אפשר למצוא עוד תעשיה שפועלים עובדים לפי

קבלנות ומה שהם עובדים ומה שהם מזיעים את זה הם מקבלים, לא חודשי

ולא יומי אלא לפי קבלנות, כל פועל חולם ליום הזה שהוא יהיה עצמאי

וזה מה שנותן את הדחף לכל הדבר הזה.

אנחנו מוכרחים לעבד אבנים קטנות משום שאבנים קטנות,

הבינוניות זה להם חמאה ובסיס, זאת אומרת אלה האבנים שלמעשה

התכשיטנות היום יומית עושה בה שימוש ושם יש הערך המוסף הגבוה ביותר

עד 40%, אז כשלוקחים תעשיה לא עוזרים לה במאומה ונותנים לה שליש

אפילו מהביטוח שער המינימלי הזה שמדינת ישראל נותנת, איך רוצים

שנעבד את האבנים האלה עם עלות שכר שבשנה האחרונה עלתה ב-50% יותר

ושאנחנו נתחרה בעולם, זה קצת בלתי אפשרי. אני מבקש את כבוד הוועדה

להתעניין, לברר, לבדוק אם אנחנו צודקים או לאם, אם יש לנו כיסוי או

אין לנו, משום שאנחנו אומרים דבר כזה אנחנו גאים לאמר שאנחנו לא

רוצים שום דבר מיוחד, כל מה שאנחנו מבקשים זה להשוות את התנאים שלנו

לתעשיה הכללית, זה הכל, ליצור הכללי ונא לזכור גם שלנו אין שוק

מקומי, אנחנו לא יכולים לקחת במידה משהו מהשוק המקומי ולקבל מחירים

יותר גבוהים בשוק המקומי על חשבון יצוא, אין לנו כל עידוד.

דבר שני אנחנו לא מבינים ענף שכולו יצוא שנהיה היחידים שאין

לנו ביטוח סיכוני סחר חוץ, לכל הענפים במדינה הזאת יש ביטוח סיכוני

סחר חוץ פרט ליהלומים. למה ? אף אדם לא מבין. כמה שאנחנו מטפלים בזה

וכמה שהיינו אצל כל מיני גורמים עד עתה הדבר לא סודר ולא התחילו

אפילו לסדר. למה? כי יש באמת סיכון אבל למה שאנחנו נהיה היחידים שלא

יהיה לנו את הדבר הזה ?. הייתי אומר משהו בקשר למימון, כפי שאתם

רואים וזו היתה הטבלה בכל המשק, המימון ניתן לפי יצוא, כאן זו

הקומבינציה היחידה ואני מוכרח לאמר שבהתחלה זה היה כדי להציל את

התעשיה משום המימון היה מיליארד מאתיים חמישים דולר כמו שאמרתי לכם

רצינו בכל זאת עזרה ממשלתית נתנו לנו מימון לפי פועלים. על פי

החישוב הזה, אנחנו לא יכולים לנצל אפילו את הכסף הזה שבנק ישראל

חושב שצריך לתת לנו ויש מצב כזה שאנחנו מבקשים ויסלה לי מר חצרוני

כאן שאנחנו מבקשים מבנק ישראל לא לתת יותר כסף אלא הפרש כסף שלא

מנוצל לתת אותו ליצואנים שלא יתכן שיהיו קמצנים, שמיצאים ב-60-30

מיליון דולר שלא יקבלו אף גרוש מבנק ישראל,אנחנו כרגע מקבלים מימון

שיקלי הכל אצלנו בדולרים ואנחנו לא יכולים להבין אם בנק ישראל באמת

חושב שמגיע לנו סכום מסויים ואם לא מנצלים אותו מכל מיני סיבות משום



שמפחדים שאין ביטוח או שבנקים לא רוצים לתת לאנשים האלה, למה לא לתת

ליצואן שצריך לתת תנאי אשראי לחודשים על גבי חודשים ולא לתת לו את

אותם התנאים שהתעשיח מקבלת .

אנחנו בהחלט מבקשים לתקן את העוול, אני חייב לאמר משהו

בשאלתך שמעניין בקשר לדרום אפריקה וזה באמת יכולות להיותלנו הרבה

צרות, משום שיש לי הרבה מאוד שאלות רשתות הרדיו באמריקה מתהילות

לשאול אותנו בקשר לעניין הזה, אתם הרי יודעים שמוכרים את היהלומים

בסינדיקט שמושבו בלונדון שהיתה בבעלות דרום אמריקאית וכעת הם הפכו

את זה כביכול בבעלות אירופאית האמת היא שחלקם של חאבנים שבאים מדרום

אפריקה הוא לא יותר ממשהו בין %9 ל-111 מהסה"כ, ב-25% עד 27% זה

רוסיה סוביטית, אחר כך יש לך את האנגולה שהיא בערך 12% ומה שמעניין

שדווקא המדינות הסוציאליסטיות או קומוניסטיות מעוניינות לשמור על

ערך היהלומים שלא יתבזבזו ולא תהיה התחרות לכן הם מוכרות באמצעות

החברה הזאת שנקראת סינדיקט ואנחנו כעת עושים טדולה גדולה מאוד

בינלאומית על מנת להסביר את המצב הזה משום שתיקחו למשל את אנגולה,

תיקחו את זאיר, או חלק גדול של היהלומים זה אוסטרליה. אם נניח

בארצות אפריקה אלה שמבוססות למעשה אך ורק על יהלומים, מכרות יהלומים

אז על מליונים של אנשים שמה תהיה ביאפרה שניה משום שהם רק היום מתוך

מכרות היהלומים האלה וזח אנחנו משתדלים להסביר בעולם וזה חלקה הקטן

ביותר של דרום אפריקה.

צ. שור .-

רוב הנתונים רשומים רק דגישים, המשבר שהיה בסוף שנות ה-70

ובתחילת שנות ה-80 הביא את הענף לצימצום כמעט לחצי כלומרמ- 13 אלף

פועלים לכ-7 אלפים פועלים והמשבר הזה נבע מכך שערך היהלומים בתקופה

הזאת כפי שמר שניצר ציין ירד לפעמים ב-80%, בתקופה הזאת נגרמו

הפסדים כבדים מאוד ליהלומנים. כשלוקחים את הענף ב-17 שנה האחרונות

וב-10 שנים חאחרונות רואים שהתרומה נטו היא כפי שציינת רק בהפרש בין

הייצוא לייבוא היתה כ-225 בערך מיליון דולר לשנה וב-10 שנים

האחרונות כ-2 ורבע מיליארד דולר נטו חוץ מהגידול במלאי. ציינו שם

שב-4 שנים האחרונות המלאי גדל גם בכ-400 מיליון וזה כמובן תוספת

להפרש.

הרבה בעיות נגרמות מכך שאין לכם נתון התחלתי של מלאי, אני

קראתי טוב את החומר, אתם מדברים כל הזמן על גידול במלאי והקטנת

המלאי, לעומת זאת אין נתון כולל על סה"כ המלאי.

(י. כהן-אורגד הייצוא אז היה 200 מיליון דולר,בואו ניקח כקירוב

כלשהו גס שב-1968 זה היה 0.)

אני הערכתי את זה ב-400-500 מיליון דולר מלאי היום אבל וזה הערכה.

אתה לא יכול לדעת, נגיד שב-1970 זה היה 0 זה

הקיצוני,או שזה היה +30, על 200 מיליון דולר יצוא לא יכלו להיות

מלאים מאוד גדולים ב-1970.)

אני שואל את השאלה פני שממילא אני אעלה את זה יש פה בעיה של רישום

המלאי בכלל, הרי ביהלומים אין רישום מלאי והרישום מלאי נעשה לפי

הערך שהיהלומן עצמו קובע אם אין מסמכים, אבל אין מסמכים, יש פה בעיה

זה כמו מעגל שבו קשה לך להגיע להערכת המלאי האמיתי אבל בו נעריך את

זה ב-400-500 כמו שאמרתי,נגיע לזה.

העניין הוא שאנחנו מהמשבר יצאנו במלאי לייצור נמוך ביותר כפי

שצויין,דווקא בזמן משבר וזה רואים גם במספרים יש לנו שנה שהיינו

בעודף ייצוא על ייבוא של מאתיים וכמה אחוז, זאת אומרת על מיליארד

יצוא עשינו הפרש של למעלה מ-500 מיליון דולר אז כל מה שניתן למכור,

אולם נשאר מצד אחד איזשהו מלאי מת מסויים שלא ניתן למכור אותו מאז

היציאה מהמשבר וזה הכמה שנים האחרונות אנחנו מראים את גידול המלאי

בואו נגיד המלאי החי, זה המלאי שאיתו אפשר לעבוד ואם נשאר איזה

שארית של מלאי מת מהמשבר הקודם שלא ניתן למכור יתכן והוא נשאר לכן

מה שאמר מר אורגד זה פחות או יותר נכון. כמובן שהיינו שמחים למכור

תמיד כשהמחירים עולים אבל צויין שהיינו במיליארד ורבע אשראי בנקאי

שהחשבון הראה שזה אוכל יותר את היהלומן מאשר ירידה והיה צריך להיפטר

מהר מהסחורה כדי להחזיר את האשראי, בתהליך הזה מספר אנשים פשטו את

הרגל ועד בכלל כולל כמה מהם את החיים ואלה עובדות והערכה היא

שבתהליך הזה כ-100 מיליון דולר (זה הערכה אין מספר מדויק) היו

הנזקים של הפשיטות רגל שזה אגב במיליארד ורבע דולר אחוז נמוך יחסית

למה שקורה או קרה במדינות אחרות כתוצאה מהמשבר הזה של היהלומים.

הכוונה היתה להחזיר את החובות ואמנם זה המצב כיום. דבר נוסף

אני רוצה לציין שהענף הזה הוא צרכן למרות שהוא תורם כ-250 מיליון

דולר לשנה ובמסמך שהגשנו בעמוד האחרון יש גרף שהוא מאוד מעניין, הוא

נותן את חיבור השינויים בהפרש בין הייצוא לייבוא מצד אחד ומחובר

לגרף של השינויים במלאי, בעצם חיבור שני הקוים האלה נותן את התרומה

נטו של הענף והגרף הזה מראה שתרומת הענף וזה תוצאה מעניינת שהתקבלה

תוך כדי עשיית הגרף היא קבוע והיא משהו מעל 250 מיליון דולר לשנה

לאורך שנים וזה הדרך הנכונה למדוד את זה.

צריך לציין שההשקעה למועסק בענף- הזה היא מאוד נמוכה, ההשקעה

בשטח ביניינים, קרקע, נתח תחבורה, כל תעשיה אחרת לגלגל במחזור של

למעלה מ-3 מיליארד דולר על הכבישים אפילו התעשיה האלקטרונית המתוקנת

זה נפח תחבורתי רציני ביותר, נפח תחבורה לא מים ולא אנרגיה, זאת

אומרת זאת תעשיה שמנצלת מעט מאיד את מקורות המדינה שבמרבית השנים

המקורות האלה מסובסדים זאת אומרת לגבי ענפים אחרים שמנצלים בו נגיד

את זה במידה גבוהה לצורך התעשיה שלהם הם מרוויחים כאילו במשהו

מהסבסוד הזה,זה לא עלות ראלית, אנחנו לא מרוויחים מאותו סיבסוד

במקורות האלה.

הערך המוסף כפי שזה מתבטא בהפרש בין הייצוא לייבוא לאורך

שנים פה זה נראה בממוצע % 2lואני יודע שמזה עוד מורידים כל מיני

דברים, היום הולכים לפי הערך המוסף השקלי התורם לי יצור,זה השיטה

שלפיה משלמים היום את ביטוח השער גם אם יקחו את זה בחשבון מגיע לנו

לפחות תוספת של 100% זאת אומרת היום אנחנו מקבלים לפי 8% ערך מוסף

ולפי דעתי לא יהיה ויכוח של בו נגיד לפחות 16% מתוך ה-21% האלה הם

תורמים שיקלית לערך המוסף ולכן יש להכפיל את ביטוח השער. ההכפלה היא

לא משהו נוראי, מדובר על יצוא של כ-1,6 או 1,7 מיליארד, היום מקבלים

כ-11 מיליון זה לא משהו נוראי אבל זה דווקא יעזור לנו בנושא האבנים

הקטנות שבהן עלויות ייצור היות ובהם הערך המוסף הוא גבוה דרך אגב

ככל שהאבן יותר קטנה שטה המעטפת ביחס למשקל עולה ואתה מעבד את שטח

המעטפת ולכן הערך המוסף עולה וזה דווקא מה שמעוניינים בו להגדיל את

הערך המוסף.



מאידך גיסא כשעלויות הייצוא עולות בעשרות אחוזים במונחים

דולריים כפי שקרה בשנה והצי האחרונות מאז ההקפאה כולל אפילו הפיחות

האחרון של 10% שהוא לא תיקן באופן דרסטי את מה שקרה בשנה והצי

האהרונות, נאלצנו לעזוב את הייצור של האבנים הקטנות בעל אותו ערך

המוסף הגבוהה ולעבור לגדלים גדולים יותר עד שנגיע לנקודת איזון כי

לא מסוגלים, הרי מהירי העולם לא נקבעים על ידנו, זהו שוק מאוד

משוכלל ותהרותי. באבנים הקטנות ההודים קובעים את המהיר בעולם ואנהנו

נאלצים לצאת מהשטה הזה, ביטוה שער כזה יביא דווקא תוספת יביא לעזרה

איפה שהערך המוסף הוא גבוה יותר באבנים הקטנות ויביא לעצירה מסויימת

של ההידרדרות הזאת,מאוד חשוב כי באבנים הגדולות אתה יכול להיתקע

למין משבר כלכלי קטן בעולם ו נפגעות מיד האבנים הגדולות כי אלה

היקרות, אלה המוצרי מותרות שבמותרות, האבנים הקטנות זה כמו "לחם

והמאה" זה דברים שצורכים לצרכים כמעט היום יומיים של הרבה אנשים

בעולם בעוד שהאבנים הגדולות הם באמת קדילאקים כמו שאומרים ואותם אתה

לא קונה כשיש משבר.

האם באמת בזמן המשבר התנודות היו הרבה יותר חריפות באבן

הגדולה מאשר בקטנה ?

מ. שניצר -.

יש לי סטטיסטיקה כמה מעריך למשל יש נשים בארצות-הברית שיש

לכל אהת לפחות יהלום אחד, 87% של נשים בארצות-הברית יש להם לפחות

יהלום אהד.ביפן זה עלה תוך עשר שנים מ-39% ל-73%.

זה היה רק לצורך השלמת הנתונים, יש עוד דבר שאני לא יודע מה

היה היום בוועדת הכספים עם ההיטל 3% על אשראי, זה בשבילנו מכה ואני

אסביר גם למה.

אנחנו מסה"כ כ-1,35 מיליארד דולר גלם, זה הגלם שנכנס ארצה

בשנת 1986 רק כ-400 מיליון דולר נשלחו אלינו, נמכרו לנו ישירות על

ידי הסינדיקט והיתר תעשיינים נאלצו לנסוע להו"ל ולקנות כ-900 מיליון

דולר,למעלה מ-900 מיליון דולר בשווקים היצוניים בעיקר באנטוורפן שזה

גרם להוצאות הפסד ימי עבודה וכו'. המאמצים שלנו כעת להגדיל את

האספקה הישירה בישראל קרי שספקים יביאו יותר הומר גלם ארצה וימכרו

אותו כדי שהתעשיינים לא יצטרכו להפש אותו בחוץ. היטל של 3% אשראי

ספקים היום הספק מחו"ל ויש כאלה ספקים גדולים שהם מקבלים אשראי

ספקים בחו"ל לנושא היהלומים ויכולים להביא אותם ארצה,על פי ההצעה

אחרי 60 יום יוטל עליהם ההיטל הזה והם אומרים אם כך אנחנו לא נביא

את הסחורה ארצה כי אנחנו לא נעמוד בהיטל של 3%, נשאיר אותו בבלגיה

ושיבואו התעשיינים אלינו לקנות את היהלומים, הדבר מהווה ניגוד למגמה

שאנהנו היום עובדים קשה על הסינדיקט להגדיל את האספקה הישירה וגם על

ספקים אהרים. לכן מבחינתנו זה יהיה נזק ממשי ביותר מבהינת אי היכולת

לקנות הומר גלם בארץ. אנחנו חלק מלשכת התאום, היתה ישיבה בלשכת

התאום והם הציגו את הנושא מבחינתם, אנחנו גם שלחנו מכתב דחוף שצריך

להגיע ליו"ר ועדת חכספים לפני הישיבה הקרובה והגיע אתמול למעשה,

בחתימת הנשיאים בענף בדיוק מה שאמרתי בכתב פורמלי כדי שידע גם את

ו



עמדתנו בנוסף ללשכת התאום שאנחנו חברים בה, זה אולי הדבר הנוסף

שרציתי להוסיף.

אני בכל זאת רוצה שתתייחסו לתחשיב שערכתי פה שלפיו מ-1983

ועד היום במזומנים הענף משקיע בל שנה בין 200 מיליון דולר ל-600

מיליון דולר והתחשיב שלי מראה שמ-1983 למרות שהענף בהתפתחות בל הזמן

הוא משקיע מכיסו באיזשהי צורה מופלאה ויש לי הסבר משלי לספקולציה

הזאת.

זה מה שצ. שור אמר קודם, אנחנו מקבלים קונים את הדברים על 60

יום 90 יום לפי 120 יום, המימון הוא של הספקים של חומרי הגלם כך שזה

לא בל מה שאנחנו חושבים אחרת היינו צריכים לקהת הרבה יותר בסף מבנק

ישראל אבל אנחנו משתדלים לקבל הרבה מאוד מימון מחוץ לארץ שלא עולה

לנו ריבית.

זה לא עונה על השאלה, אני רוצה להביא לך חשבון של 200 מיליון

דולר שבר עבודה של עשרים ובמה מיליוני דולרים הוצאות לתעשיה עצמה

שזה 1,5% מהסה"ב של המחזור ושל 40 מיליון דולר מימון בו נגיד מחצית

מזה בי 250 בבל זאת לוקחים אפילו מהקרן אבל הסבום בבל מקרה בין 50-

270 מליון דולר הוצאות הענף, אם אני מוסיף את זה לחומר הגלם נוצר לי

פער ואז יוצא לי שמ-1983 באוחך פלא יש מי שמשלם מביסו בל שנה יש לי

הסבר אבל שוב אני אומר לך לפי המספרים שלבם זה מה שיוצא.

אולי תשאל אותם מ-1982 שהיתה שנת שיא במשבר בבמה גדל אשראי

הספקים שהם מקבלים ? הרי אתה מתאר באן מודל כאילו אשראי הספקים לא

גדל בגרוש אחד, לבן בל אחד הביא מהבית את הבסף אבל אם גדלו קניות

הענף מ-1982 הענף היה צריך על מנת להגדיל את המלאים שלו להביא

כמויות של הון עתק מהבית.

אני אומר במפורש שהוצאות הענף לפי חשבוני זה חומר הגלם +

הוצאות עבודה + הוצאות אחרות שעשיתי עליהם חשבון ויוצא לי שאם אני

מצרף להכנסות זאת אומרת אני משווה, אני לוקה את סה"ב ההבנסות ואת

סה"ב ההוצאות,

החשבון הוא פשוט מאוד אני לוקח בל שנה הרי בל המלאי נמצא בבר

בפנים אז בשביל לקנות מלאי קנו אותו אז יש לי את הסבום שסכום הקניה

הוא בולל, יש לי את סבום ההבנסה גם הוא בולל, יש פה סה"ב במה הם

הבניסו ובמה הם הוציאו זה הבל. אני מציע כבה הרי אני הצגתי ישנה פה

גם המפקחת, אני הצגתי מודל שעונה על בל שנה ושנה, 20-30 מיליון דולר

פהות או יותר לא משנים פה בלום על חשבון הריביות, אני אומר הענף

עולה 250 מיליון דולר בשנה מכניס בך ובך כסף בשנה, מוציא בך ובך בסף

ו



בשנה, בסה"כ יוצא שהם מוציאים יותר מאשר מכניסים מ-200 מיליון דולר

בשנה. אין שם את הנתונים של הוצאות הענף יש פה הוצאות רק של חומר

גלם והכנסה, על זה לא העמיסו את ההוצאות של הענף עצמו, ענף עולה

כסף.

שני דברים לא הבאת בחשבון, כאשר גדל המלאי זה מבחינתם לא

הפסד אלא זו השקעה, עכשיו אתה שואל מאיפה זה לא הוצאה זה השקעה

עכשיו אתה שואל מאיפה הם מימנו את זה ? הם מימנו את זה לפי הערכתי

וזה צריכים לשאול אותם הם מימנו את זה מתוך הגדלת אשראי ספקים,

עכשיו גם אם אשראי ספקים הוא ל-60 יום אבל כעבור 60 יום מתחדש אז

נשארת רמה נתונה של אשראי ספקים, אני מנחש שכאשר הענף הגדיל את

היבוא השנתי שלו מה-500 מיליון דולר ל-1,3 מיליארד דולר וזה המעבר

משנת 1982 לשנת 1986 הוא הצליח לקבל אשראי ספקים בחוץ לארץ בסדר

גודל של 500 מיליון דולר נטו. תקבל לחודשיים 10 מיליון דולר אשראי

מהיום עד לנצח כל חודשיים לחידוש.

מה שאתה אומר לי הוא שגם אם אנחנו עושים את החשבון הזה עדיין

הענף לא כיסה את עצמו משום שאם נעשה את החשבון הראלי זה לא משנה שזה

מחזיק מעמד הם היו צריכים להרוויח אבל כשאני מעמיס את ההוצאות על זה

הרי אני צריך להוסיף את ההוצאות למרות הכל את הוצאות הייצור לסה"כ

ההוצאה, אז אני מוסיף את זה, יוצא שמ-1983 זה כל הזמן במינוס.

יש דבר אחד להשלים, אתה לקחת בתחשיב שלך הוצאות עצמיות שלהם

כאילו שזה הוצאה,אתה צריך להוריד מן ההוצאות למשל מהמימון חצי יש

כמה אלפים שלא צריכים לשים את שכר העבודה שלהם כי זה הרווח שלהם כבר

ולא שכר עבודתם, אני מסכימה איתך שהפער לא יהיה גדול והדבר היחידי

זה גידול המלאי שזה לא הוצאה אלא השקעה. זה ההסבר שלי שחלק מההוצאות

שאתה לקחת בצדק אולי הם השקעה ולא הוצאה.

קודם כל אנחנו מדברים פה בשלושה מישורים, אמרת ענף לא תורם.

(הי ו "ר א. שפייזר : אמרתי לפי חשבוני יצא שאנחנו משנת 1973 כל שנה

מוסיפים כסף.)

בו נבדוק בכמה מישורים, א. במישור של תנועת המט"ה במישור הזה כפי

שנאמר- התרומה היא פחות או יותר יציבה, 250 מיליון דולר שזה ההפרש

בין הייצוא לייבוא ולזה אתה מוסיף את גידול המלאי שזה בעצם נשאר

איתנו כחלק מההפרש בין הייצוא לייבוא, לדוגמא בשנה האחרונה אנחנו

הגדלנו את המלאי בסביבות 190 מיליון לפי המסמכים שקבלתם, הגידול

נעשה במשך כל השנה זאת אומרת הגיע בסוף בממוצע ל-190 מיליון אני גם

אקח את זה עם אשראי ממוצע,אז 100 מיליון ממוצע, 200 שכר, 50 הוצאות

נוספות, זה 350 מיליון, מזה נוריד את ה-66 מיליון הפרש בין הייצוא

לייבוא זה 290 מיליון זאת אומרת אנחנו צריכים בלי להתחשב בשנים

קודמות לממן 290 מיליון.

י י י !



250 מיליון ראה האשראי הממוצע שלקחנו מבנק ישראל, זאת אומרת

לפי זה אם ניקה רק את השנה הזאת כיחידה בודדת היינו צריכים פה לממן

44 מיליון דולר שזה מאשראי ספקים שלא דרך בנק ישראל, יכול להיות

בארץ בחו"ל והון עצמי. בו נגיד על מחזור של 3 ומשהו מיליארד דולר

כניסה של יצוא וייבוא כל המימון שהיה חסר פה זה 44 מיליון דולר לפי

החשבון הזה, הענף אומר שמבחינת הרווחיות הוא נתון בקשיים גדולים

ביותר למרות הייצוא הגבוה, עלויות הייצוא הם כאלה שמבחינת הרווחיות

יש לו בהחלט בעיה וזה לא חדש שכל הזמן יוציא מיהלומנים דווקא די

ותיקים שלא הצליחו להתאים את עצמם למה שקורה בענף הפסידו הרבה מאוד

כסף ויוצאים מהענף, נכנסים יהלומנים הדשים עם הון עצמי,מנסים את

מזלם, חלק מצליח ומרוויח וחלק לא מצליח מפסיד ועוזב, זאת אומרת

שאנחנו איך אמר חה"כ י. כהן אורגד הלוואי שהיה פה היום מס הכנסה

בדיון הזה.

סליחה שאני מתפרץ, אתם לוקחים נתונים חלקיים ואתם

יודעים עוד מעט נעשה לך מגבית לענף שהוא יוצר הפסדים, מישהו עוד

יפרש את הדברים בצורה לא נכונה, אני הושב פשוט שבגלל שינוי נתונים

חלקיים מגיעים למסקנות אבסורדיות עם כל הכבוד.)

היו"ר אמר שלכאורה מפסידים כל הזמן,

לכאורה משנת 1983 יש לי חוסר איזון מוחלט בין

סה"כ ההוצאות כשאני מוסיף את ההוצאות במדינת ישראל, זה הכל. איזה

תרומה ? תעשה את זה שנה שנה, הרי מנהלים עסק.)

נעזוב כרגע את כל בעיית המלאי,אני אומר אם התרומה היא 250 מיליון

דולר, ואתה אומר שעלות הענף היא 250 מיליון דולר אתה לא מדבר פה

על הפסדים של עשרות מיליונים.

יש הבדל אם אתה אומר לפי חשבוני הענף מפסיד כל שנה 40 מיליון

דולר מישהו צריך לתת על זה תשובה איך אתם ממשיכים לעבוד כשאתם

מפסידים כל שנה 40 מיליון דולר, אבל זה לא הנתונים שלך מראים, אתה

אומר העלות שלכם זה כ-250 מיליון דולר 'לפי ההשבון שאתה עשית וממול

ישנה תרומה שהלקח זח הפרש נטו בין יצוא לייבוא והלקה זה הגדלת המלאי

שכמו שהוגדר פה זוה השקעה אבל בסה"כ זה נשאר בידי היהלומן זה לא

הפסד.

כל שנה אתה משקיע 100 מיליון דולר ? מאיפה בה

הכסף הזה ?)

סליחה אני אמרתי מאשראי, אני גם הראתי שלמשל בשנת 1986 כל מה שהיה

הסר לי זה 44 מיליון דולר לא יותר.הבעיה היא באמת כמו שאתה אומר,אם

היינו מגיעים למצב שהמספרים מראים שכל שנה יש הפסד, לא בעיה של

אשראי או הגדלת מלאי שזאת השקעה, אלא הפסד מכל הנתונים התברר שיש

הפסד של עשרות מיליוני- דולרים כל שנה היה בא מישהו ואומר אז משהו פה

לא בסדר איך הענף יכול להתקיים ? אבל זה לא מה שהנתונים מראים,

הנתונים מראים שהרווה הוא מינימלי הרי שנינו לא מדברים במספרים מאוד

מדוייקים אז יכול להיות רווה של 1%-2%למעלה או הפסד קטן לא מדובר

פה על הפסד כללי, והמימון זה מהאשראי.

עד שנת 80 היו 59 יצרנים בארץ שהיו מקבלים הספקה ישירה של

מהומרי גלם מהסינדיקט, כתוצאה מהמשבר יש שינוי בקונסטרוקציה כי יש

המון מפעלים קטנים ומפעל קטן לא יכול להתחייב כל חודש לשלם מראש

אז יש שינוי מכיוון שנשארו רק 11 יצרנים שמקבלים ישר מהסינדיקט

וישנם 5 אנשים שנקראים "דילרים" אלה מקבלים בכמויות גדולות מאוד את



חומר הגלם מהסינדיקט והם מוכרים את זה ליצרנים הקטנים בהתאם לצרכים

שלהם, אותו דבר לגבי מקומות אחרים, גם בבלגיה קרה כך משום שהיתה

מפולת כזאת, ה"דילרים" האלה מתהרים בהספקת הסחורה לגבינו,הם

מעונינים לתת לנו אשראי יותר טוב כי הם רוצים למכור, לכן המספרים

האלה לא אומרים שום דבר, זה תלוי בכמה הם מספקים לנו את הסחורה

ולכמה זמן.

אני הייתי מבקש בכל זאת יש שניים שלושה חברי כנסת שרוצים

להעיר או לשאול,אתם רוצים להוסיף או לשאול משהו או להעיר ?

לי התמונה ברורה אני מוכן להתחלק איתכם בהערכה שלי, לפי

הנתונים ניקח את הטווח של הויכוח של ערך מוסף בין 18% ל-22%, ניקח

לרגע כתרגיל אריטמטי בחנחה שזה 20% ערך מוסף, 22% על יצוא של

כמיליארד וחצי זה 300 מיליון דולר, טווח ההוצאות שעליהם אתה דיברת

במונחים ראלים כולל הכנסה זקופה של עצמאים הוא טווח של 270 - 250

מיליון דולר לשנה, זה המספרים שהכנו מקודם. לפי הערכה שלי הענף נמצא

באיזשהו תחום שבין 7% ל-14%-13% רווח על הפעילות הכוללת שלו שזה

אותם 30 או 40 או 50 מיליון דולר או שנה אחת של הפסד, זה הטווח

הקונקטורלי של אותו חלק של הערך המוסף שהוא רווח שהוא לא שכר עבודה

ולא ריבית. כמה מתוך הרווחים משקיעים מחדש בענף או לא אני לא יודע,

אני מניח שבשנות גידול משקיעים כמעט את הכל וזה הנחה סבירה. איך

קורה שבשנים האלה מצליחים לחגדיל את המלאים כפי שאנחנו רואים ? מפני

שענף שמייבא בסדר גודל של כ-1,3 מיליארד דולר לשנח מקבל 60 יום

אשראי בממוצע, נעשה חשבון מה זה 60 יום,זה 1 חלקי 6 של שנה על 1,3

מיליארד שווה 220 מיליון דולר.

אני מעריך אשראי של 60 יום כשהוא יציב. זאת אומרת כאשר הענף

הגדיל את היבוא שלו מסדר גודל של כ-500 מיליון דולר לסדר גודל של

1,4 מיליארד דולר , הוא הצליח בהנחה של 60 יום יציבים וכתוצאה מזה

לפי הערכתי באריטמטיקה הוא יכול היה להגדיל את האשראי שלו

בדיפרנציאל הזה בסדר גודל של 150-200 מיליון דולר ממקורות חוץ ללא

כל קשר לאספקח, אני מעריך שחלק ניכר מהרווחים בענף ואני לא שותף

להערה שהענף הזה הוא הפסדי, אמרנו שבתקופות עליה היהלומנים משקיעים

מחדש במלאי,הם גם צריכים את זה וזה גם כדאי להם, כל יצרן שיש לו

נטיות אופטימיות לגבי התפתחות הענף משקיע במלאי, לדעתי הצרוף של

שניהם מסביר את העניין.

נושא ביטוח שער,אני מוכן להתחלק בהתלבטויות שהיו לי כשהייתי

באוצר ואני מעריך שההתלבטויות האלה מלוות הלאה כל מי שמשמש בתפקיד

שר אוצר, אין שום ספק שענף מופלה לרעה והרלוונטי כאן זה לא המיליארד

וחצי דולר יצוא אלא 200 עד 350 מיליון דולר ערך מוסף. השאלה היא מה

ולתרומה לערך המוסף שמקבל הענף הזה לעומת התרומה לערך המוסף. שמקבלים

ענפים אחרים, במובן זה לפי הערכתי אם כל הויכוח אפשרי על שעור הערך

המוסף לא יכול לחיות ויכוח שהענף מופלה לרעה, זו עובדה. כל שר אוצר

שמתחבט בהתחבטויות תקציביות בעצם שואל את עצמו, אם אני אגדיל את

ביטוח חשער חאם זה יגדיל באופן משמעותי את היצוא או כל מה שאני אעשה

אני אגדיל כאן את הרווח שאמרתי בעוד 10 מיליון דולר, זו ההתחבטות



האמיתית שמאחורי כל המילים היפות ושרי האוצר לא חושבים כאן במונחים

של צדק אלא במונחים של מח תהיה התרומה להגדלת הייצוא.

לדעתי החשיבות הגדולה יותר של ביטוח השער בענף היא דווקא לא

בסיוע לרווחיות שלו אלא דווקא ביצוב שלו וזו הנקודה שהעלנו באן לגבי

הנושא של האבנים הקטנות והאבנים הגדולות, זאת אומרת בעייתנו היא בל

הזמן בשוליים,אני לא הייתי מודע שהאבנים הקטנות יותר רגישות, אני

יודע שכל הזמן התחרות בשולי הענף היא על התחרות עם ארצות אחרות

בנושא אבנים הקטנות, אני הייתי אומר בנוסחה פגיעה בביטוח שער היא לא

פגיעה ב""יהלומנים"" שהם הסוחרים אלא פגיעה בסיכוי שהענף יקלוט

בשוליים עוד מועסקים. בשנה שמאפיינת את האבנים הקטנות זה אחוז גבוה

של עבודה יחסית לרמת הפעילות ובעצם ההחלטח כדאי לזכור שמקרה כתוצאה

מזה שביטוח שער הולך בענף הזה רק לשכר עבודה ככל שאתה מגדיל את

ביטוח השער אתה נותן פרמיה יותר גבוהה לאבנים קטנות, אתה בעצם טתמרץ

בשוליים את רמת התעסוקה בענף.

אני הייתי בזמנו בוועדת הכספים כשהענף עמד ,על 1.3 מיליארד

דולר אשראי ואני רוצה לאמר הענף היה באשראי כזה גבוה מפני שהוא קיבל

בעבר ריבית מאוד מסובסדת והריבית המאוד מסובסדת הכניסה את הענף

לריבית כזו גבוהה עד שנדרש מאמץ מתואם של הענף בנק ישראל האוצר

וועדת הכספים, לרדת בהדרגה והוא ירד אם יש צורך להגיד כל הכבוד,

העובדה היא שהענף יצא מהמשבר ללא סיוע ממשלתי בתקופה הזאת. עוד מילה

טובה,אני קורא כאן בפירסום שלכם שישנה במסגרת מכון היהלומים תימרוץ

של הקמת מגמות יהלומים בבתי ספר מקצועיים. דובר כאן על ארבע מגמות,

אני חושב שחשוב ביותר באותם רמות כוח אדם או רמות נוער בעצם

שמתאימות לרכישת המקצוע עם קורדינציה עדינה ואני חושב שהגברת

הפעילות בתחום של מגמות מקצועיות בבתי ספר מקצועים בהחלט מגמה שהיא

חיונית וחיובית מבחינת המשך התפתחותו של הענף, לא של המגיע למקצוע

הזה מפני שהוא נקלע למשבר אלא כחלק ממגמה,' זה בהחלט ענף עם יוקרה

מבחינת העובד ובהחלט יכול לענות לצרכים תעסוקתיים של נוער שהיום לא

מגיע לנושא הזה.

בסה"כ אני חושב שיש כאן ענף שנחלץ מהמשבר בכוחות עצמו ואני

זוכר את התקופה עם כל הסכנות עם כל השקשוקים של כולם סביב הנושא הזה

ומר חצרוני כאן יושב ואני חושב שאתה עוד מעט נמצא בבנק, אני לא

מאמין שהאפליה לגביו תיגבר ביום אחד, הבעיה בעצם באיזה צעדים קטנים

האפליה תלך ותצטמצם גם נציגי הענף לא מטבע הדברים צריכים לדרוש לבטל

את כל האפליה מיד. אני לא מציע לאחרים לעשות מה שאני לא הייתי מוכן

לעשות באופן אישי, אני חושב שבתהליך הדרגתי כמגמה לאורך זמן אני

חושב צריך לצמצם את הפער הזה, מתוך מגמה לעודד את היציבות בתחום

הפקת אבנים קטנות.

עלו פה כמה שאלות שמלוות לעניין, א. מה עושים בשביל לעודד את

הענף ולחזק אותו בתחרות באבנים קטנות, זה לא עניין של ביטוח שער זה

לא יתן את הכל כי התחרות הולכת וגדלה. במסמך שהם הציגו כתוב שאם לא

יעשה משהו אז יכול להביא למפולת בענף או משהו כזה, זה מין אזהרה

שמציע לעניין.

מדוע דווקא להשקיע באבנים קטנות ששם היתרון היחסי שלנו

הולך וקטן אני מניח שככל שההודים והבנקוקים וכל מי שנמצא במזרח



ומשלם שכר עבודה זול יכנס לתחום הזה מה בעצם הסכוי שלנו להחזיק מעמד

לאורך זמן .

לטענתכם האבנים הקטנות זה הלחם,השמנת זה האבנים האהרות ואי אפשר בלי

לחם, תסבירו את העניין. דבר שני עניין ביטוח השער פר-סט גם כן מעודד

אבל גס מדוע באמת האפליה הקטנה בביטוח השער, לא מדובר פה בסכום עתק

כל העניין כולו הוא עוד 10 מיליון דולר לכל הענף כולו.

הדבר השלישי זה נושא של פרמיות לעובדים, הם מעלים במסמך את

נושא הפרמיות לעובדים, אמנם הם נציגי תעשיינים ונציגי ההסתדרות לא

נמצאים איתנו אבל נשאלת השאלה האם המשרד או איזשהו גורם אחר עמל על

הנושא של פרמיות לעובדים בענף הזה ועידוד נוסף כפי שצויין

במסמך.הדבר הרביעי הוא העניין של הסיכונים,הם טענו וגם טוענים במסמך

שבעוד כל התעשיות, חלק גדול מהם יש להם את החברה לסיכונים לגביהם

בשום מקרים לא חל ביטוח סיכון, באמת נשאלת השאלה אם כבר הם מיצאים

מדוע לגביהם זה לא חל באותם מקומות ובאותם תנאים כמו שזה חל לגבי,

אחרים. הדבר הנוסף שלא הוסבר לנו אם כי כבר היפוטזות נאמרו לכאן

ולכאן מדוע אתם לא מנצלים את האשראי של בנק ישראל, מה קורה פה,

נותנים אשראי שלפי חשבוני הוא זול ב-3/8 האחוז מאשראי אחר שאפשר

לקבל ממדינת ישראל,בסופו של דבר לוקחים רק 60% עכשיו הגדלתם, בנק

ישראל הגדיל מ-400 ל-500 מיליון השנה כך נאמר.כתוב במסמך שהשנה זה

יהיה 500 אני רוצה שתדעו והייתה שאלה נוספת שהזכרתי בתחילת דברי

ושמר שניצר עמד עליהם מדוע היצואנים אינם מקבלים את היתרה ? רוצים

יצוא וישנו המפתח המפורסם אבל הם לא מנצלים את זה, מדוע אותו כסף לא

י נתן לעידוד היצוא ?

אני בניתי יחסית לטווח ארוך מאשר לטווח הקצר.אתחיל את דברי

בנושא העידוד לא לעודד תחרות על ידי סחר נמוך בענף אלא לעודד תחרות

על ידי הגברת התיחכום והגברת הטכנולוגיות של הענף. ביהלומים עד היום

לא עשינו הרבה בכל נושא התיחכום והפיתוח הטכנולוגי,בשנה האחרונה

אחרי שהתחיל המשבר אנחנו נערכים, לפי נתוני הענף יש ירידה מ-1982

ועד היום יש ירידה בערך המוסף כשלוקחים בחשבון כבר את המלאי יש

ירידה בערך המוסף מ-30% כמעט בשנת 1982 לכ-15% בשנת 1986. זה ירידה

מאוד דרסטית בערך המוסף שנובעת כאמור מכל מה שציינו קודם ובעיקר

המעבר לאבנים גדולות.

שיהיה ברור אבנים גדולות פרושו אחוז ערך מוסף

י ותר נמוך ?)

כן כערך האבן,גם יש לה שטח פנים יותר קטן כמו שציין צ. שור מקודם

וגם חמחיר לפי קארט באבן גדולה יותר גבוה מאשר באבן קטנה. מה שאנחנו

עושים כרגע אנחנו נערכים בעזרת מכון היהלומים שאנחנו רואים אותו את

כמקדם היצוא העיקרי בענף להתחיל להערך לפיתוח טכנולוגי.

אני מבקשת להזכיר בנושא אבני החן היה כתוב בעיתונות שפיתחו

רובוט שילטש את האבנים ויגדיל בצורה מאוד משמעותית את התיחכום ואת

העינות פרי צור האבן. בטווח הארוך זה התחום שאנחנו רואים גם בתחומי

היהלומים ויקה זמן, אנחנו רוצים לערב בנושא הזה גם את המדען הראשי

שלנו שיתרום להם 50% המענקים לנושא של הפיתוח הטכנולוגי,זאת נראית

לי הדרך הנכונה והיחידה להתחרות בטווח הארוך במדינות כמו הודו

(בנושא של יהלומים).בשכר עבודה אנחנו לעולם לא נצליח להתחרות איתם,

אנחנו גם לא מעוניינים להתחרות איתם, זח חתשובח לטווח הארוך. השאלה



איזה אחוז מסה"כ השוק יהיה לנו בעתיד זה עניין של שוק פתוח. לטווח

ארוך יכול לשמור על מספר עובדים וגם להגדיל את הערך המוסף וזה

הכיוון שאנחנו רואים בטווח הארוך. נושא ביטוח שער זה נושא שאני כבר

מלווה שנתיים שלוש והוא נושא בעייתי. אני מבקשת להסבירו לוועדה,

אנחנו פועלים במשרד לא להפלות את היהלומנים לעומת היצוא הכללי,

ביצוא הכללי היום הביטוח שער משולם לפי הערך המוסף של פועלי

יצור כלומר לפי הוצאות היצור לא לפי הערך המוסף שזה כולל גם רווח,

גם שכר פועלי יצור, גם ערך מוסף בהוצאות מנהלה וכלליות וגם למימון

אלא רק ערך מוסף של שכר היצור, זה מה שנעשה היום ביצוא הכללי. אם

אתה מקביל את היצוא הכללי לענף היהלומים פה צריך לתת את הביטוח שער

רק לערך המוסף של היצור שמה זה כולל ? זה כולל פועלי יצור וזה כולל

אולי עוד כמה הוצאות שאנחנו היום לא משלמים אותם.סה"כ שכר לפועלי

יצור אם אתה רוצה לקחת בחשבון את התיקרה של המעביד צריך להכפיל את

זה בערך פי אחד וחצי, אנחנו מכפילים את זה פי שתיים ונותנים אפילו

יותר מאשר שכר פועלי היצור.הבעיה היא שהשכר ואנחנו לוקחים חשוב

להזכיר גם שאנחנו לוקחים בחשבון את שכר היצור זה השכר שמדווח למס

הכנסה.במידה והדיווח הוא למס הכנסה לפי טופס 102 יגדל אוטומטית

ביטוח השער לענף.אנחנו פתחנו בסיבוב נוסף עם הענף,

אני לא הבנתי, האם בענף האלקטרוניקה ביטוח שער או אותה מידה

של פרמיה שאנחנו נותנים היום נעשית על בסיס שכר עבודה ולא על בסיס

ערך מוסף ?

סליחה בענף האלקטרוניקה יש ערך מוסף בנוסף לשכר עבודה,כאשר

אתה קונה קניות של חומרי גלם שחלק מהם זה מקומי צריך לחשב לכל מפעל

ומפעל גם את השכר של פועלי יצור.

מה שאני טוענת שבענף היהלומים אין קניות מקומיות ויש רק שכר

עבודה.

מה שאת אומרת שבענף היהלומים מחשבים לפי שכר

עבודה ובענפים אחרים לפי שעור ערך מוסף כללי.)

עכשיו אני פתחתי את הנושא של בדיקת ביטוח שער עם הענף שוב, ביקשתי

מהם שהם יציגו לי מדגם מיצג של מאזנים לראות אם במאזן עצמו בסעיף

הוצאות יצור יש הוצאות יצור נוספות שאפשר לזקוף אותם לערך המוסף

ולהוציא שכר, אני ידעתי שזה לא גדול כמו בתעשיה האוירית אבל יכול

להיות שיש משהו, זה נמצא כרגע בדיון עם הענף עוד לא קיבלתי מאזנים

אבל זה נמצא בבדיקה.

האם אפשר להניח ממה שאת אומרת שבענף היהלומים לפעמים השכר של

העובדים שמדווח הוא נמוך מן השכר במציאות זה מה שאנחנו שומעים לפחות

מצדדים אחרים ולכן בסה"כ אחר כך הם מקבלים ערך מוסף יותר נמוך על

בסיס התחשיב הזה כי אומרים שזאת הפרקטיקה, זה מה שאת רוצה, זה מה

שאני אומר לך כבר אסור לאמר את זה.

מה שאני רק אומהת שאם השכר מדווח לפי טופס 102 יגדל אוטומטית

ביטוח השער לענף לפי הנוסחה.

(היו"ר א. שפי י זר : אני רק רוצה לשאול שאלה נוספת,אנחנו דיברנו

כשדיברנו עם שר המסחר והתעשיה ועם גורמים אחרים דיברנו על "אובר

פקטורי" ו-"אנדר פקטורים" בכלל כתופעה, ושאלנו לגבי רוב הענפים האם

זה קיים ובאיזה צורה זה קיים, האם בענף היהלומים זה קיים ?)

לגבי איזה סוג הוצאות הפקטורים ? אתה מדבר על קניה ומכירה של

יהלומים גולמיים, יש לי נתוני בנק ישראל שנת 1986 אני רוצה רק לציין

שעד שנת 1986 לא היו נתונים מסודרים על הקבלת תמורות והעברת כספים,

מ-1986 יש לבנק ישראל נתונים מסודרים על זה ואני רוצה להקריא לך.

לפי נתוני בנק ישראל שנת 1986 ברשימוני יצוא שזה הייצוא

הפורמלי שבו נרשם הפער של היצוא לעומת הייבוא הוא 70 מיליון דולר

ובזירמי הכספים הפער הוא של 100 מיליון דולר, הנתונים הכספיים יותר

טובים מהנתונים של הרשימו נים כך שאני לא רואה לפי הנתונים האלה איני

רואה שום בעיה של אי העברת תמורות.

זה לא מה שאני שאלתי, אני שאלתי משהו אחר אני יודע שבנק

ישראל מרוצה מהמערכת כפי שהיא היום, יש תופעה של "אובר פקטורים" ו-

"אנדר פקטורים" אתה יכול לקנות יהלומים ונגיד שאתה קנית אותם ב-

1,000 דולר ונגיד שהם עלו 1,200 דולר ואתה יכול לייצר ולמכור ב-

1,200 ולהגיד שקיבלת 1,000 אתה יכול להצהיר פה שהתופעה הזאת קיימת

לגבי הרבה מאוד מוצרים שעברנו עליהם פה, שאלתי אותך יש משהו

ביהלומים .

אני לא יודעת על זה, מה שחשוב הוא שמערכת לא תיצור לענף

תמריצים לעשות דבר כזה אין שום תמריצים היום לענף לעשות דבר כזה,לפי

מיטב ידיעתי הכל בסדר. הם פנו בדרישה שיכירו בעובדים שלהם כיוון שהם

עובדים בקבלנות ולא במשמרות שיכירו בשכרם כשכר של משמרות, זה נמצא

בטיפול המשרד, זה נושא מאוד מורכב, מאוד מסובך וקשור בכל

הנושאים,מצד מס הכנסה עדיין לא היתה תזוזה בנושא הזה אני אדווח

לוועדה בהמשך אם נעשה משהו, לעת עתה הנושא מאוד בעייתי, אין פה

הוכחה לא של משמרת שניה ו לא של משמרת שלישית כי השכר משולם

קבלני.זו בעיה מאוד עקרונית ויש צורך להתגבר על מה שהיה מקובל עד

עכשיו שמדובר על משמרות.

ביטוח סיכוני שכר חוץ, אני יודעת שהענף פנה לחברה לביטוח

סיכוני סחר חוץ שכמדומני בעבר עד 1977 ביטחו את הענף, אני רוצה רק

לציין, ההברה לביטוח סיכוני סחר חוץ נותנת ביטוח סיכוני סחר חוץ

משני סוגים עיקריים, סיכון אחד זה סיכון פוליטי,בסיכון פוליטי יש לרז

גיבוי מלא של משרד האוצר שהוא מבטה משנה כל הפסד שיש להברה האוצר

מבטח אותה, נותן לה את ההפסדים המלאים שלה. הביטוח השני זה ביטוח

מסחרי, ביטוח מסחרי פועלת כחברה עיסקית לכל דבר עם שיקולים עיסקיים,

עכשיו אני יודעת שהיא נמצאת במשא ומתן עם הענף לגבי ביטוח סיכוני

סחר חוץ,

מה הסיבות לא לבטח אותם ?)

החברה חושבת שהסיכון בנושא הזה הוא מאוד גדול ומכיון שהיא עובדת

בנושא הזה כחברה עיסקית לכל דבר הפרמיות שהיא תצטרך לדרוש יהיו כל

כך גבוהות שלא יוכלו בכלל,

אפשר לדעת, לקבל תחשיב הצעה מה קורה שם ? הרי אפשר להגיד

רבותי הנה התחשיב שלנו אנחנו נניח רוצים לבטח אנשים שנוסעים לחוץ

לארץ, יש פה דיון כעת, ישראלים שיוצאים לחוץ לארץ,הרי יש ויכוח עם

חברות הביטוח, פנו לחברות הביטוח התנהל ויכוח כמה, גם זה צריך לעלות

כסף, כדאי לא כדאי, מה הם ההצעות, כמה זה עולה, מה הסיכונים, ?ש

תשובה ?

אני לא מעודכנת אבל אני מוכנה לבדוק בחברה ואני אתן לוועדה

תשובה בכתב לגבי הנושא הזה של ביטוח סיכוני סחר חוץ, אני יודעת שהיו

דיונים, הענף הגיש נייר על החברה,החברה ענתה להם אני לא מעודכנת

בד י ו ק בהתפתחויות.

בעניין הפרמיות, מה עמדת המשרד ? המשרד חושב

שצריך לתת הוא חושב שלא צריך לתת, הוא חושב שצריך לעשות חשבון, יש

לו הצעה ?)

העמדה של המשרד שהחברה צריכה לפעול כחברה עיסקית, המשרד בעד הוא

בודק את הנושא הזה.

נושא של אי ניצול אשראי של בנק ישראל, אני מבקש גם להתייחס

להערה של מר שניצר שהאשראי ניתן ליצרנים ולא ליצואנים, מה שקורה אבל

בענף היהלומים שהוא יהודי לענף ובענף היצרני הם יכולים למכור את

האשראי שלהם ליצואנים בפרמיה,שוק חופשי למעשה. היום זה הצי

אחוז,כלומר כל יצואן שהיום רוצה לקבל אשראי יכול לפנות ליצרן ולקבל

את המכסות שלו תמורת פרמיה של 3/8 אחוז, יש ליצואנים מקור נוסף

למימון שחם לא משתמשים בו כמעט לעומת חיצוא הכללי וזה מימון משלוחי

יצוא, הניצול הרבה יותר גדול מאשר הניצול של ההון חוזר שאנחנו

ממציאים להם.

(היו"ר א. שפי י זר : מדוע לא לתת להם את היתרה ליצוא ?)

אנחנו משרד שרואה את היעול לתת את האשראי ליצרנים, אנחנו משרד

שמעודד יצרנים לייצא.

משרד המסחר והתעשיה )

אנחנו מעמידים לרשות היצואנים את נושא של מימון משלוחי יצוא ,

היצואנים צריכים את האשראי, כל יצואן ששולח יכול לקבל עד % 85 מערך

היצוא לפי קרן מימון משלוחי יצוא.

אני מתאר לעצמי שגם את כמוני מקבלת פריחה כשאת חושבת על

הרעיון שאחד מקבל חקצאת אשראי ומוכר אותו לשני,מה ההגיון אם זה

לגיטימי שיצרן יעביר ליצואן, איזה אינטרס יש לעם ישראל שיהיה תהליך

שבו יצרן יקבל אשראי ימכור אותו תמורת רנטה של הרשיון ליצואן ולא

משנה אם זה 1/8 או רבע 1/8 או חצי 1/8, מה הגורם לזה ?

העיקרון שלנו לאפשר גמישות מירבית בענף אין לי שום תשובה

אהרת,למה זה שהיטות זה נשאר בענף,הקרן של מימון משלוחי יצור היום

הייצוא של הענף נדמה לי 6 מיליון דולר.

השאלה נשארת בעינה, מדוע האשראי הזה איננו מנוצל

אז שמעתי שזה מחוסר ביטחונות, אני שמעתי שזה אולי מחוסר רצון, אולי

אומרים שזה לא כדאי בכלל, אינני יודע מדוע ?)

יש שני הסברים, אחד זה נושא של בטחונות שכל אשראי היום שיצואן מקבל

או יצרן מקבל צריך להמציא בטחונות לבנקים, הסבר שני שהריבית יקרה

להם מדי, הם עובדים על מרווחים.

אני מוכרה לאמר שהעסק נשאר לא ברור אבל ניחה,

אתם בודקים נושאים כאלה ? משרד המסחר והתעשיה ? אולי גם תסביר

לוועדה מה תפקידו של בנק ישראל בתוך הנושא הזה של היהלומנים?)

אנחנו מפעילים את קרן הון חוזר ליהלומים, קרן משולחים ועוד

קרן שלישית, למעשה ענף היהלומים ממומן בשלוש קרנות. הקרן השלישית

היא קרן שמעמידה לרשותם אשראי כנגד מלאי במחיר שהבנקים מוכנים, קרן

השנה קרן הון חוזר ליצוא שהיא מעמידה אשראי כפונקציה של למספר

המועסקים, כאשר יש מקדם כל מועסק זכאי למימון על פי קריטריונים,

קרטורה לעובד, החלטנו שעובד עובד על 50 קראט, תקופה קשה היא חמישה

חודשים זה מחיר החומר הגלם. סוד גלוי הוא שחמישה חודשים זאת תקופה

מוגזמת להערכתי,סוד גלוי גם בדיונים עם הענף ויכול להיות שחלק מאי

הניצול של האשראי נובע מכך שהיקף הזכאות הוא נדיב מידי, אני מכיר

כמה יהלומנים שהיקף המיכסה הוא כזה שאין להם רצון לנצל את כולה והם

גם טוענים שאצלם מהירות המחזור היא הרבה יותר גדולה והם לא רוצים

להיכנס לנושא של מכירה לאחרים. הקרן השניה היא קרן המשלוחים שמעמידה

אשראי כמו לכל יצואן אהר והקרן השלישית היא קרן מימון מלאי, אשר

למעשה מאפשרת לבנקים להעמיד מימון נוסף פטור ממגבלות אשראי במטבע

וקוץ ליצואנים כנגד מלאי אבל ההיקף של הקרן הזאת מוגבל עד 10% מהיקף

הקרן השוטפת.

הבנקים גובים על זה שיעור סרקציה, שעור ריבית יותר גבוהה

למעשה אשראי הופשי. היקף המימון שנקבע על פי הקריטריונים האלה לענף

הוא היום בסדר גודל של 400 מיליון דולר בערך, 420 מיליון דולר והענף

מנצל 2/3 מזה, סיבה אחת אמרתי יכול להיות שההיקף הוא נדיב מדי, סיבה

שניה היא בכך שהבנקים לא מוכנים להעמיד חלק מהמימון משום שהאשראי

ניתן על אחריות הבנקים,סיבה נוספת היא סיבת הריבית. לעומת

האלטרנטיבה שלהם אולי לקבל אשראי בחוץ לארץ. לדעתנו הענף הזה וזה

לזכותו מנוטרל מהשפעות במשק הוא לכאורה אינו יכול למשוך ולתת

לאהרים, הוא לא עושה את זה וזה אפשר בהחלט לאמר לזכותו, הסיבה

הרביעית והאחרונה היא סיבה שמוצא בה שיטה, המימון ניתן בשיטת הח"ד

דהיינו ברגע שיצואן צריך כסף הוא לוקח אותו מהקרן, ברגע שמגיע תמורה

הוא פורע, הוא לא לוקח את האשראי לתקופה מוגדרת כמו כל יצואן אחר

אלא הוא חייב לפרוע את זה מתמורות, לכן ברגע שמגיע תמורה היקף

המימון קטן.

השיטה הזאת עצמה שווה כמה וכמה אחוזים של ניצול, אנחנו בזמנו

הצענו לענף אם הוא רוצה לעבור לשיטת מימון אחרת והיה ויכוחים ובזמנו



הוא שקל את זה ואמר שהוא מעדיף את השיטה של הה"ד, יכול להיות שיאם

הענף ירצה לעבור לשיטת מימון אחרת דהיינו שהוא יוכל לקחת את המימון

בלי קשר עם התמורות תהיה לו היקף זכאות אחרת, על כל פנים אני מזהיר

הלק גדול מאי הניצול בשיטת המימון עצמה שהיתה נוחה בזמנו לענף, אולי

היום לא ו זה פתוח לדי ו נים מחדש, לכן הענף לא מנצל את מלוא הזכאות.

עכשיו כשעברנו לשיטת מימון חדשה שמסתמכת על העקרונות שאמרתי קודם

זכאות לפי כל מועסק, אמרנו שהזכאות תהיה פונקציה של הסקטור היצרני

בענף, לכן אמרנו לסקטור היצרני, אתה תקבל את הסיבסוד. מאחר שבחלק

מהמקרים הסקטור לא היה יכול להנות מהמימון משום שהסדרי המימון ניתנו

אך ורק ליצואנים עשינו הסדר שעל פיו הוא יוכל להעביר את המכסות,

מתוך ידיעה ברורה מראש שאם יש אלמנט של סיבסוד שזה ילך לסקטור

היצרני, אם הוא יוכל להעביר מכסות וכרוך בזה איזה 3/8 או משהו

נותנים מכסות למישהו אחר אז לפחות שהוא יהנה מאיזה אלמנט מסויים של

סיבסוד שבזמנו רצו לתת אותו לסקטור היצרני לכן הזכאות נקבעה לסקטור

היצרני עם אפשרות העברה למישהו אחר.

בנתון שהציגה כאן צ. דורי לגבי 100 מיליון דולר עודף הכנסות

על הוצאות הוא טעון הסבר. אם לענף אכן יש ערך מוסף בסדרי גודל שאני

מדבר עליהם 200-250 מיליון דולר הייתי רוצה לראות שהכנסות מחוץ לארץ

הגבוהות מ-250 מיליון דולר מהאוצר, ואם אני לוקח את סה"כ ההכנסות

ואני משווה את זה לסה"ב ההוצאות כולל מרכיב יבוא ואני רק רואה 100

מיליון אז אני שואל את עצמי איך הוא מימן את ה-150 מיליון דולר

האחרים ? דהיינו השאלה היא הפוכה, אז הוא מימן מכל מיני סיבות

שהוזכרו כאן, הוזכר אשראי ספקים, הוזכר גידול בקרן, את המימון בקרן

בממוצע בשנה הזאת בכמה עשרות מיליונים, זה עזר לו, הוא הכניס הון

הדש למערכת כלומר ה-100 מיליון האלה זה לא איזה צל"ש, ה-100 מיליון

האלה אומרים שבהישוב של זרימת כספים נטו הוא הזרים 100 מיליון יותר

ממה שהוא הוציא ועדיין נשאלת שאלה מה קורה עם 150 נוספים אם אכן זה

ערך מוסף. -

אני מניח שהוא מתוך מקורותיו הוא ומתוך כספים שהוא גבה בארץ

מתוך הון עצמי וגם מניצול הקרן הוא מילא את הפער שלרגע אחד אני לא

מוכן להניח לפחות לאיש בנק ישראל שיגיד שמדובר פה על 250 מיליון או

שמדובר על 18%, המספרים שננקבו הם מנתון ישן, היקף הערך המוסף קשר:

לי .להעריכו, אם הענף רוצה לבדוק אותו לקראת דיונים עם האוצר לועדה

שתבדוק הייתי אומר דבר אחד (הרי כל התנועות הכספיות עוברות דרך הקרן

ואני יודע כמה ענף משך מהבנקים לצורך המרה, מה הוא עושה שהמרה משלם

בעיקר למשכורות, אולי גם הבעלים מושכים אולי גם חשמל וכוי) היקף

ההמרות בשנה האחרונה היה 177 מיליון דולר.אז יכול להיות שהענף הוא

ענף ישר ולא משלם דולרים לשכירים שלו הייתי מציע לבדוק את השיטה ואת

היקף התשלומים שהענף ממיר בפועל, זה בערך קריטריון לערך מוסף אולי

יש משהו ששכחתי אני לא יודע.

על כל פנים קשה לי לקבל את המספרים הגבוהים יותר,זה ענף

מכובד ואני מעריך אותו מאוד, אני לא רוצה לקלקל להם.

אם באותה שנה גדל המלאי אז הוא לא משך שקלים

לצורך רכישת מלאי.)

לא אני לא מדבר על רכישת מלאי אני מדבר על משכורות אני אומר כמה הוא

משך כסף בשביל לשלם על הוצאות בארץ, הערך המוסף זה הוצאות בארץ אז

זה כולל משכורות + רווח + תשלום חשמל + אני לא יודע מה, יכול להיות

שאם הענף הזה מרוויח 10% או 20% אז יכול להיות שהערך המוסף מוסבר



ולכן אני אומר לאותה הוועדה. דבר נוסף היקף המלאי, אני לא יודע מה

היקף המלאי, יש להניח שיש איזה צבירת מלאי בשנה זו, קשה להעריך אותה

אנהנו לקחנו את המודל שהענף הציע לגבי 5 שנים אחרונות, גילגלנו אותו

אחורה משנת 1970 וראינו שאם נאמץ את המודל הזה משנת 1970 ערך המלאי

היום צריך להיות 1,7 מיליארד כך שהמודל הזה הוא ואני מוכן לתת את

הנתונים האלה לענף,המודל הזה אולי עובד בתקופה האהרונה אני לא נכנס

לזה, אכן היתה צבירה אולי קשה להעריך את זה,זה בכספות פרטיות,

אפשר בכלל לספור ולמדוד מלאי ביהלומים ?)

אנהנו עושים את זה בשיטה מסויימת, אנחנו יודעים מה הקרטורה שנכנסת,

מעריכים מה הסדר הגודל בעיבוד, אפילו קראטים ואנחנו רואים כמה

קראטים יוצאים לכן יש לנו ארגון יצוא המונחי קראט, אנהנו יכולים

להעריך את זה בפלוס מינוס % 5%-lOלכל כיוון ובאמת יכולים להגיע לכל

סכום שהוא ולכן אני לא הייתי רוצה, הייתי מסתייג מנושא של צבירת

המלאי בשנה זאת ובשנה קודמת, זה עסק שקשה להעריך אותו.

השוואה ליצוא אחר, כמובן הענף הזה מופלה לטובה במימון, אני

הותם פה שאני מוכן לאמץ כל שיטת מימון בענף אהר ולהלביש את זה לענף

היהלומים ואז הם יקבלו פחות מימון. היום הענף מופלה למימון בכמה

אלמנטים, ראשית כל התקופה הזאת שדיברנו 5 חודשים זה מהזוריות נקמט

את זה למונחי יחסית לשנה זה מה שנקרא מחזוריות 2-4 כלומר כאילו

המלאי רץ 2,פעמיים עד ארבע פעמים בשנה, בתעשיה בממוצע זה 3.1 זאת

אומרת תעשין ממוצע מקבל אשראי לפחות לארבעה הודשים הם מקבלים

להמישה, ובענף התכשיטים שהוא קרוב אליהם המהזוריות היא 4.9 זאת

אומרת בערך שניים ומשהוא הודשים ולא המש. דבר שני כל עם ישראל זכאי

למימון בערך שעור המימון הוא % 50 על כל דולר יצוא אתה מקבל 50% שעור

מימון, הם מקבלים מלוא המימון על מרכיב היבוא שלהם דהיינו נניח שזה

ערך מוסף 20, על ה-% 80 הוא מקבל % 100 בזה שאני נותן לו מלוא מימון

מרכיב היבוא שלו.

שני האלמנטים האלה גם יהד נותנים להם היקף זכאות יותר גדול

מאשר בקרנות היצוא האחרות, עכשיו יכול להיות שהענף צריך את זה אני

לא רוצה שוב לפגוע בענף אבל אם הם טוענים שהם רוצים מימון כמו

שמקבלים אחרים בתעשיה שהם ידעו שהם יקבלו פחות,בסדר גודל שעשיתי כאן

על יצוא,

לגבי המימון היתה טענה אהת שתיתנו את ההלוואות ליצואנים אם

היצרנים שהם גם יצואנים לא מצליחים לקהת את כל הכמות, היתה משאלה

פשוטה, מה שהיה לגבי המימון לא היתה בקשה להגדיל את המימון, היתה

בקשה את היתרה שלא מנוצלת על ידי יצרנים יצואנים לתת אפשרות

ליצואנים. דבר השני בביטוח שער היתה משאלה נוספת, שני דברים שונים,

היתה משאלה שלישית שהיתה קשורה בהערכה שאליה התייחסת ביחס לערך

המוסף וכבר השבת על הערך המוסף,על זה אמרת תשובה.

לגבי הנקודה השניה אני מוכן לפתוח דיון מחדש עם הענף באיזה

צורה הם רוצים את המימון, אם הם רוצים שהם רוצים את זה כמו כל עם

ישראל לפי קריטריונים מקובלים לעם ישראל אפשר לאפשר מימון על פי

הקריטריונים שכל שאר היצוא התעשייתי זכאי לו בלי שיטת הח"ד ואז הוא



'יקבל את היקף המימון במלואו, לדעתי שיטת החח"ד היא הסיבה העיקרית

לכך שהיקף הניצול אינו מלא.

שיטת החח"ד היא כזאת שברגע שהוא מקבל תמורה הוא חייב לפרוע

לי בקרן, יצואן אחר מקבל את המימון בלי קשר להגעת התמורות, הוא מקבל

מימון בזכאות צפה על פני השנה כשהוא מקבל תמורות הוא לא חייב לפרוע, ,

זה מימון אחר מימון משלוחים. אני לא רוצה לאחוז את המקל בשני

הקצוות, אם הם רוצים שיטת מימון כמו שכל עם ישראל מקבל, כמו

שיצואנים אחרים מקבלים נבדוק מחזוריות, נבדוק אחרים וניתן להם מימון

כפי שכל עם ישראל מקבל. אני רוצה לאמר משהו על אובר-פקטוריישן, אין

פה איזה אינצנטים יותר גדול מאשר לענפים אחרים, כשהתעשיה שילמה פחות

מס וכו'. הייתי בטוח שכל ההכנסות הגיעו לישראל בשביל להראות אותם פה

גם לענף הזה וגם לענפים אחרים, היום יש מיסוי כזה גבוה במדינת ישראל

וגם הענף הזה וגם ענפים אחרים אם יש להם אפשרות לעשות בצורה

בינלאומית אז הוא יראה רווחים במקום אחר כלומר אני בנושא הזה לא

הולד לתקוף את הענף הזה יותר מאשר ענפים אחרים.

מר ע.חצרוני שכולנו מאוד מכבדים אותו,כשאתם עברתם לשיטה

ליהלומנים עד לפני שנה אני חושב או שנה וחצי מותר היה לקחת רק כסף

הכניסו את חיהלומים לתוך הכספת של הבנקים ואם היה למישהו נניח בית

או רכוש ומה שרק לא יהיה לא קיבלו, אסור היה לקחת כסף ולצערי הרב

השיטה הזאת בזמנו הביאה את הסיבוך מי שיכל הלך לבנק ולקח איזה 90%,

לא מכר עוד פעם הכניס לבנק ובצורה כזאת בא כל הסיבוך ולא נתנו כסף

לפי הבטחונות האחרים,רק זה שונה. ברגע שאתה היית משוכנע מר ע.חצרוני

שעוד יעלה אמרת להיפך ההובליקו ירד, כעת אני מבקש לאמר לך דבר אחר,

אני מבטיח לך שבמידה וניתן ליצואנים כעת לנצל מהקרן ההובליקו ירד

עוד יותר, הוא לא יעלה ודאי משום שמי מנצל את הדבר הזה, זה אותם

היצרנים שיש להם יותר מדי כסף ומבקשים פרמיה בשביל הכסף שהם יכולים

לתת, זאת אומרת הם לא משתמשים בכסף, ברגע שהם לא ישתמשו לא יקבלו

שום דבר אז היצואנים יוכלו ומה אתה תעשה על ידי כך, אתה רק תעזור

היום ביצוא ובפיתוח שצריך לתת הרבה מאוד קרדיטים כי אני אומר לך על

תשנה על תיקח מהיצואנים כדי שלא יגידו שאנחנו לוקחים משהו מהיצרנים.

תיתן אפשרות ליצואנים מאותו עודף, קודם כל תיתן ליצרנים את

הכל מה שהם רוצים,זאת התעשיה היחידה במדינה שמקבלת לפי קואלים ולא

לפי יצוא וזה שיטה יחידה במינה לכן תן ליצואנים שהם ינצלו תן להם

קווטו על תיתן להם יותר מידי, תן להם משהו כדי שיוכלו להגדיל את

הייצוא ואני מבטיח לך שלא יהיה על חשבון הכלל,אני לא רוצה לפגוע חס

וחלילה ביצרנים. אתם שאלתם שאלה מאוד נכונה איך נוכל להתקיים אז

אנחנו למעשה רוצים את האבנים הבינוניות וזה עיקר התעשיה, הערך

המוסף, הפועלים, זה הכל. אז אני שמח לאמר שאנחנו אני לא יודע אם יש

במקום אחר דוגמא כזאת אנחנו הטלנו לעצמנו מס באמצעות חוק שאנחנו

ביקשנו מאת הכנסת, כל אדם המייבא מוכרח לשלם מס ההולך לפיתוח

טכנולוגי. אנו מבינים שהעתיד שלנו הוא רק בפיתוח טכנולוגי.כעת אנו

לוקחים את המוחות הטובים ביותר על מנת להתחרות בסחר הזול הזה, כמה

מאות אלפי דולארים הכל בהתנדבות משום שאנחנו מבינים שבלי זה זה לא

יכול ללכת ולכן בעצמנו ביקשנו את זה .



בהזדמנות זאת אני מבקש,אתם יודעים שיש לנו מוזיאון הוא לא

הטוב ביותר, חושבים אבל לא יודעים שקרוב ל-100 אלף נפש חיים מהתעשיה

הזאת וזו תעשיח של פועלים, אנחנו במוזיאון חזח שהקמנו כעת יבואו 40

אלף תלמידים בשנח ונוכל על ידי כך להראות לנוער מה אנחנו מעוניינים,

אתה דיברת גם. על בתי ספר, אנחנו מעוניינים להכניס לתודעה הזאת בין

ילדי בתי ספר ולהכניס על ידי כך חוג של עובדים ברמה קצת יותר גבוהה

משום שזה מקצוע בינוני והוא מתפתח בדרכו גם מבחינה טכנולוגית

בהזדמנות זאת מזמינים א ותכם אדוני היו"ר שתראו מה זה.

בקשר לשאלה של מר לנדאו מה זה יתרות הגדלת ביטוח השער אם זה

יביא איזה תוספת ? אני אומר להגדלת ביטוח השער יש שתי השפעות אחת זה

יאפשר לעצור את ההידרדרות ביהלומים הקטנים ואולי להגדיל מחדש את

אחוז היהלומים הקטנים שהם בעלי הערך המוסף הגבוה, הערכתנו שנוכל

להגדיל את היצוא אם נקבל את ביטוח חשער המלא בכ-200 מיליון דולאר

לשנה אם נקבל את ביטוח השער במלואו כשאר התעשיות. זה אומר שהערך

המוסף באבנים הקטנות יכול להגיע ל-% 30 ומעלה זה נתונים שהפיקוח

מפרסם, עכשיו 10 מיליון דולאר היום זה בו נגיד בערך 20% השכר הישיר

של פועלי היצוא בממוצע, השכר הישיר שמדווח היום הוא כבין 50-60

מיליון דולאר בשנה, זאת אומרת אתה מדבר פה עכשיו זה ממוצע, אני אומר

10 מיליון האלה זה בסביבות 20% ממוצע על האבנים הקטנות זה יותר כי

שם הערך המוסף יותר גבוה זאת אומרת על מחיר האבן אתה מדבר פה בהוזלה

של כמה אחוזים, ביהלומים הוזלה של כמה אחוזים זה הרבה מאוד, זה

לפעמים עושה אותך בין כדאי ללא כדאי זה הפרש של אחוז אנו רואים

הגדלה באבנים הקטנות כדרך לעצירת ההידרדרות.

יותר חשוב מזה זה ישמש ביטוח כלשהוא לעומת תנודות חריפות

שיכולות להיות באבנים הגדולות כי אז הנפילה יכולה להיות בבת אחת

במאות מיליונים, היה לנו ייצוא של 1,4 מיליארד במשבר ירד ל-900

מיליון זאת אומרת 500 מיליון במכה אחת בהומר היקר, זאת אומרת שיש פה

יתרון ברור. עכשיו תשובה לנושא הישוב ביטוח השער, פה אי אפשר לאכול

את החבל בכל הקצוות, בתעשיה הרגילה לוקחים מפעל מפעל ומודדים אותו

לגבי הזכאות שלו לביטוח השער, אצלנו יש 700 מפעלים ועושים איתנו

חשבון ממוצע משותף, מי שמעבד אבנים קטנות והערך המוסף שלו הוא % 30

לא מתחשבים בו נותנים לו את ה-% 8 שנותנים היום, מי שמעבד אבנים

גדולות מאוד ואולי באמת הערך המוסף שלו רק 6%-5% אז נותנים לו גם כן

את ה-% 8, למה ? זה נוח למחליטים אנחנו הסכמנו על זה אז אי אפשר לבוא

ולתקוף אותנו ולהגיד עכשיו תציגו מאזנים ונתחיל לבדוק מפעל מפעל אבל

ניתן ממוצע על כולם, אנחנו אומרים אפילו בנק ישראל הדגיש פה שהמירו

שקלים אצלו ב-177 מיליון דולאר.

המירו דולארים לא שקלים, בנוסף לזה הוא לא לקח בחשבון שאנחנו

מוכרים בכל זאת 2% מהסחורה בארץ וזה נותן עוד כמה עשרות מיליוני

דולאר שמקבלים כתמורה בשקלים וזה משמש לתשלום שכר עבודה, אני מקבל

את זה ישירות בשקלים בחלקם זאת אומרת אנחנו עוברים את ה-200 מיליון

דולאר וזה עושה את כבר 16%-15% מהייצור המקומי, אנחנו מקבלים לגבי

י8 זאת אומרת אני לא טענתי לתת לי פי ארבע פי חמש, אני אומר שגם לפי

השקלים האלה מגיע פי שניים וכל מה שביקשתי מהאוצר היום על תחכו, סוף

מרץ זח התאריך חאחרון לחתום על ביטוח שער, אמרתי על תחכו אתם יודעים

מה? אנחנו מביאים נתונים על % 100 תנו לנו 50% תוספת כמו שאתה אמרת



לא ללכת על כל הקופה, % 50 תוספת ונשב לראות את המספר המדויק ושנגיע

אליו וזה ברור שיותר גבוה מ-50% נחשוב גם מתי נשלם אותו אבל בואו

נעשה משהו, לא בגלל החישוב האחרון של החלקי האחוז הויכוח אם זה 18-

17-16 אחוז נמשיך לקבל 8 אחוז ונזיק לתעשיה.

השאלה שנשאלת פה מה חורגים מהמינהג שלנו גם לפי

המספרים שאמרת באופן זעיר מאוד אני לא תופס אותך במילתך אבל אפילו

אם זה 15% אתה מסכים שמגיע להם ערך מוסף של 15%? )

15% זה נראה לי סביר, והאוצר שיחליט.קשה לי להיות טוב

חשבון האוצר, אני בא בשם הנתונים.)

רציתי לשמוע את הנתון הרי אדם יבול להגיד,)

עוד דבר המופלה לטובה במימון, גם פה איך אומרים מכים אותנו

שאנחנו ענף עם ערך מוסף נמוך ונותנים לנו חצי מהביטוח שער שמגיע לנו

מצד שני לא מזכירים שכתוצאה מכך אנחנו ענף עתיר הון כמו שאמרת

שמונים וכמה, זאת אומרת 80% מהעסק עכשיו אנחנו מפרנסים בעזרת ההון

הזה 20 אלף משפחות אז לא פלא מה פתאום מישהו נעשה טוב והחליט זה ענף

אלקטרוני רגיל ודווקא לענף הזה ניתן פתאום איזה משהו יוצא דופן ?

הבינו שיש פה בעיה מיוחדת ולכן הלכו לנוסחה הזאת והיא עונה לבעיה אז

אי אפשר איפה שזה נוח להגיד אתם קטנים ופה זה בוודאי שיש ביחס

למימון במט"ח תנאים חורגים לגבי אחרים כי זאת הבעיה המיוחדת של הענף

הזה ואם החליטו במדינה שענף תורם למדינה וכפי שראינו אם הוא מפרנס

20 אלף משפחות אז הוא כנראה תורם אף אחד לא עובד בהפסד לאורך שנים,

אז צריך לתת לו את התנאים האלה.

בנושא הפרמיות לעובדים, אני חושב שהנושא הזה מאז בוועדת בן-

שחר תעשיית יהלומים באיזשהו מקום קופחה,במשק למעשה יש חישובים אחרים

הוא מקבל כסף יסודי + שעות נוספות + ביגוד, כל זה הוא מקבל למעשה את

המשכורת מעל למה שהיה צריך להיות אבל הוא משלם מס הכנסה פחות, אצלנו

זה נהיה להיפך, אנחנו עובדים משמרת ראשונה לכן כשהפועלים מגיעים

למקסימום של העבודה הם לא מוכנים להמשיך לעבוד,הם אומרים רבותי אני

אחרי שעברתי את המקסימום אני לא יכול לתת את האבן האחרונה שלי למס

הכנסה. מה שאנחנו מבקשים פה למעשה פועלים עובדים עם מישהו מכם אני

מקווה ואבקש מכם באמת לבדוק איזה פעם מפעל ולראות רבותי הם לא קמים

אפילו לאכול ארוחה, הסנדוויץ ביד ויושבים ועושים כדי לתת מה שיותר

תפוקה יותר גדולה ומזה מבקשים להוריד לכן אני חושב שכאן הנושא הזה

של פרמיות לעובדים אנחנו לא מדברים פה עכשיו על היצואנים ועל

היצרנים אני מדבר על העובדים ומאחר ואנחנו מיצגים פה יצרנים שהם

למעשה כמו שאמר מ. שניצר בשעתו הם אשר דחפו מאז המשבר של שנת 1980

את התעשייה וגרמו שהתעשייה הגיע למצב כזה .

הנושא השני הוא שאנחנו לא יכולים לקבל את כל התמורות יש לנו

הלא 500 מיליון ואנחנו לא יכולים לקבל, היצרנים האלה (שהם זה אנחנו

למעשה) נתנו את הדחיפה לתוצאה הזאת אין לנו אפשרות היום, אם אני

צריך היום מימון של 50 אלף דולאר מבנק אני צריך להכניס 100 אלף כדי

לקבל 50 אלף, ה-100 אלף הזה שלי הוא נשאר בבנק, אני משלם בשביל ה-

100 אלף הזה ריבית ועד שאני צריך לקבל את ה-50 אלף אני צריך להכריח

להכין לפי דולאר יהלומים, זה לא מקובל באף מקום לכן אנחנו משתדלים

ו



לא לקחת כסף מהבנק אלא רק מהכספים שלנו כתוצאה מזה לכן יש לנו אולי

תמורות יותר גדולות ואנחנו לא מנצלים את זה.דבר שלישי אני רוצה

לשאול שאלה אחרת, אם אני חייב לבנק אפילו 100 דולאר אני צריך לשלם

בשביל זה ריבית אבל כשיש לי אובר יתרת זכות אני לא מקבל שום דבר ויש

הרבה כסף שיהיה אפשרות לעשות את זה, כמו שהוא אומר כרגע יש לנו 80%

מהתמורות מגיעים לנו במידה ואנחנו נוכל לקבל יתרות זכות על הזכות

שיש לנו יכול להיות שאנחנו נביא גם 100% את כל הכסף למה שלא יתנו

לנו את זה, איפה נשמע דבר כזה ?

נדמה לי באיזשהו מקום אנחנו לא רק שמנוצלים ולא נותנים לנו

אלא לכן העניין הזה הוא נראה בצורה שולית שאנחנו לא יכולים. דבר

שלישי שהייתי רוצה להביא בהמשך של דברי מר שניצר שאמר שהעניין הוא

של טכנולוגיה, היום אנחנו למעשה משתדלים לא רק לעשות את זה אלא

שאנחנו מנסים למצוא את המוחות הכי טובים שישנם בארץ כדי לפתח את

התעשיה הטכנולוגית הזאת ואני מאמין שבמידה ואנחנו נצליח להגיע לזה

אנחנו נוכיח שהתעשיה ביהלומים לא רק מביאה תועלת למדינת ישראל אלא

שאפשר להתגאות בה בכל העולם.

רבותי אני חייב לסגור את הישיבה,אנחנו הוזמנו עוד לפני

הישיבה לביקור בבורסה ובמכון היהלומים ואולי אפילו לדיון שם, חשבתי

שטוב שנקיים דיון ראשון כאן ולא נרוץ לשם כי שם אולי יש יותר מה

לראות מאשר לשמוע במקרה הזה.נענה להזמנה ונבוא לבקר אותכם.

16.00