הכנסת האחת-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 152

מישיבת ועדת הכלכלה

מיום שלישי, ט' באב, התשמ"ז " 10 במרס, 1987, בשעה 14.00

חברי הוועדה; א. שפייזר - היו"ר

אוריאל לין

ע. לנדאו

ש. עמר

מ. פלד

א. שלום

מוזמנים; ב. לוי - מנכ"ל משרד התהבורה

א. בן-זאב - עוזר מנכ"ל משרד התחבורה

ד. יכין - משרד התחבורה

פ. מרון - משרד התחבורה

ש. שפירא - סמנכ"ל

א. רובד - מנהל אגף תכנון וכלכלה, משרד התחבורה

ע. אורי - מחזיק בתיק התחבורה בהסתדרות עובדי המדינה

א. אהרון - רב בוחן ראשי בירושלים ובדרום, חבר ועד העובדים

ש. טטרו - ועד עובדי משרד הרישוי באר שבע

מ. לזר - ועד עובדי משרד הרישוי ירושלים

א. מרגלית - ועד עובדי משרד הרישוי היפה

יועץ כלכלי ומזכיר הוועדה; ד. לב

רשמה ; ש.צהר

סדר היום; א. חוק מפעלים קטנים (רכישה על ידי עובדים) - שינוי שם החוק בלבד.

ב. פעילות משרד הרישוי.



א. חוק מפעלים קטנים (רכישה על ידי עובדים) - שינוי שם החוק

היו"ר א' שפייזר;

שלום לנוכחים, אני פותח את הישיבה.

חוק מפעלים קטנים, רכישה על ידי עובדים, הושלם והוכן כהלכה. אלא שכל

הגורמים השותפים לחוק הזה מבקשים לשנות את שם החוק, ומציעים ששמו ישונה ל"חוק

רכישת מפעלים על ידי עובדיהם (קרן סיוע)".

אוריאל לין;

המלים "קרן סיוע" אינן נראות לי, ואני מציע למחוק אותן מהשם.

ה ו ח ל ט - חשם המתוקן לחוק יהיה: חוק רכישת מפעלים בידי עובדיהם (מקרים

מיוחדים), התשמ"ז-1987.

ב. פעילות משרד הרישוי

היו"ר א' שפייזר;

אנו עוברים לסעיף הבא שבסדר היום שלנו-. פעילות משרד הרישוי. משרד -הרישוי

מהווה מוקד להרבה אנשים, ומטבע הדברים גם מוקד להרבה בעיות. מפעם לפעם מתחוללות

סערות כאלה ואחרות סביב צומת עצבים זו המרוכזת במשרד הרישוי.

לפני מספר חודשים רצינו לקיים דיון בנושא ופניתי בענין זה אל השר, אלא שהשר

לא נטה לעשות כן. לאחרונה פנינו שוב בענין זה אל השר, והוא הסכים לקיים את

הדיון. כיוון שלא יכול היה להיות נוכח כאן היום, הוא ביקש מהמנכ"ל ומאנשי משרדו

להיות נוכחים כאן.

אני מציע שנדון בנושא משרד הרישוי על כל היקפו, וננסה להבין את המכניזם שלו

על כל שלוחותיו. אני רוצה להעלות את הנקודות העיקריות הקשורות במשרד הזה. אתחיל

ברשיונות הנהיגה. הצעקה הנשמעת סביב נושא זה היא גדולה ביותר. מתלוננים על תור

ארוך, על ריב בין בתי הספר לנהיגה ובין הרשות, ובין המועמדים להיבחן לבין הרשות

על כי הנבחרים צריכים להמתין בין 3 ל-4 חודשים עד לבחינה המעשית, כאשר אינם

יכולים לדעת מראש מתי יגשו לבחינה ולתכנן את שיעורי הנהיגה שלהם בהתאם וכוי.

התור הוא תור מעיק ובעייתי ומעורר התמרמרות רבה, אם לנקוט לשון המעטה.

כולנו מודעים לכך שמספר הבוחגים קטן. שמענו וגם קראנו בעתונות על אותם 23

בוחנים במאגר, ועוד נתייחס גם לענין זה. אנחנו מבינים שאילו היה כוח אדם רב יותר

לענין זה היה התור מתחסל. קל לערוך תחזית של מספר הנבחנים, ואז אפשר גם להערך

לקראת זה ולהתאים את מספר הבוחנים הדרושים, וזה היה פוחר כמובן את בעיית התור.

אלא שזה מעורר את השאלה הכלכלית.

מדברים על בירוקרטיה, על כך שאי אפשר להתאים את כוח האדם הדרוש, על כך שהכל

נעשה תחת לחצים עצומים, ושמשרד התתבורה מונע קבלת כוח אדם נוסף למטרה זו וכוי.

יש הסבורים כי אולי מוטב שתוקם רשות, דוגמת רשות הנמלים, או חברה מיוחדת לביצוע

המשימה הזאת, והיא תעבוד לפי קריטריונים כלכליים. הסידור הזה לא צריך להוציא

מכלל אפשרות עריכת מבחנים אלה גם במקומות אחרים, במידה ויהיה צורך בזה. מכל מקום

זה צריך לשמש חומר למחשבה.



הייתי מבקש לדעת אם יש ביקורת אמינה ונכונה על אוזוז הנכשלים בבחינה בנהגות.

אני מבין שאחוז הנכשלים הוא גבוה ונע בסביבות 40%, או אולי זה אחוז מקובל? יש

הטוענים כי בתי הספר לנהיגה אינם מכינים את תלמידיהם כראוי, אינם מכינים אותם

לנהיגה נכונה במסלולים השונים, אלא במסלולים מסויימים בלבד בהם נוהגים לבחון

אותם. אי לכך - ממשיכים הטוענים - אין התלמידים מוכנים לנהיגה נכונה וטובה.

ואולי קשור האחוז הגבוה של הנכשלים בעייפות הבוחנים הנתונים תחת לחץ קשה ומתמיד?

אנו יודעים שלרשות הבוחן עומדות דקות ספורות בלבד לבחון בהן את הנבחן. כן- שאולי

כשלון הנבחנים בכל זאת קשור בלחץ בו נתונים הבוחנים.

אני רוצה להתייחס עוד לענין הטסטים למכוניות. לענין זה ישנם כבר מכונים

וישנו משרד הרישוי. הדברים הנשמעים סביב הנושא הזה אינם סימפטיים. אומרים

שמצויים "מכערים" בתמורת תשלום של 50 עד 100 ש"ה מעבירים כל רכב טסט, גם כאשר .

הרכב אינו כשיר. סיפרו על מקרים בהם לקח מכער כזה רכב לא כשיר והעבירו טסט.

השמועות על מקרים כאלה פורצות כל סכר. האם יש ביקורת על הדברים האלה, או אין?

שמענו על תאונות קריטיות, כמו אותה תאונה בירושלים כאשר משאית הידרדרה

והרגה שני אנשים, והמכונית נמצאה בלתי כשירה, ובתשובה לשאלה נאמר כי זה עתה עברה

טסט.

קריאה;

היא עברה את הטסט במכון ארז בעזה.

היו"ר אי שפייזר;

אני מניח שחלק ניכר מהמכוניות שהיו מעורבות בתאונה ושנמצאו לא בסדר בבדיקה

שאחרי התאונה עברו את הטסט כנדרש בחוק. לכן חשוב לנו לדעת אם הנושא הזה נמצא תחת

פיקוח, האם יש עין צופיה עליו, או שמא יש שחיתות במערכת הזאת?

בעצם לא כל כך ברור לי מדוע יש בכלל צורך בעריכת טסט כזה מדי שנה? ביקרתי

במספר לא קטן של ארצות, ולא ראיתי שהמכוניות בארצות אלה עוברות טסט מדי שנה.

מדוע לא יעברו אצלנו המכוניות טסט אחת לשנתיים, למשל, אם בכלל יש צורך בזה.

האמנם זה היוני? האם אתם משוכנעים שזה דבר שצריך לעשותו? אולי כדאי לשקול אם אין

להסתפק בעריכת טסט כזה אחת לשנתיים, או אולי בכלל לא צריך לעשותו, אלא לנקוט

בדרך אחרת, שהרי יש רעיונות שונים בענין זה. יכול להיות שחברות הביטוח, שהן

המעונינות העיקריות בכך שלא תהיינה תאונות, אולי הן תהיינה מוכנות לקבוע דירוג

)RATING(למקומות בהם נותנים את הרשיונות, ודירוג לבוחנים את המכוניות. אולי

חברות הביטוח תהיינה אף מוכנות להכנס בותפות עם מכונים כאלה, שהרי הן צד מאד

מעוניין בכל הענין הזה. ואולי יש מקום למנות הנהלות ציבוריות קטנות למכונים

בעצמם? כי יתכן וטוב שתהיה איזו שהיא מעורבות ציבורית בענין זה, אם באמצעות

חברות הביטוח, אם, באמצעות אגודות הצרכנים או בכל צורה אחרת. מכל מקום ברור כי

בסידור הנוכחי הדברים פשוט אינם פועלים כפי שהיו צריכים לפעול. נושא הטסטים

מעורר סימן שאלה המצריך טיפול.

מספרים שכאשר מכערים מגיעים למכונים כדי להעביר טסט מכוניות שאינן כל כך

בסדר, והמכון "חייב" להכשיל אחוז מסויים של מכוניות כדי לעמוד בדרישות

הסטטיסטיקה, אז מאחר והוא מעביר את המכוניות שאינן כל כך בסדר הוא מכשיל את

המכוניות שכן בסדר. כך שבשם הסטטיסטיקה הוא "מכה" את המכוניות שהן כן בסדר.

במשרד הרישוי ישנה תופעה נוספת הראויה לתשומת לב. המשרד הפך לשמש לאחרונה

מכשיר לגביית קנסות שהוטלו על נהגים. דבר זה גורם ללחץ ולמתח נוספים על

עובדי המשרד, כאשר מספר הפונים אליו גדל כל הזמן, ובמיוחד כשמדובר בנושא בלתי

נעים. חמערכות הממוחשבות אינן מעודכנות תמיד, וגם במערכות של הקנסות הדברים אינם

כל כך בסדר, כך שכאשר אדם טוען כי שילם את הקנס שהוטל עליט, אבל הדבר אינו מופיע

במחשב, ומשום כך לא מוכנים לחדש את רשיונו, עולה וגובר המתח במשרד ועמו

החיכוכים.



ע. לנדאו;

הם כלל לא רוצים לעסוק בגבייה.

הס לא אחראים על הגבייה, מי שמטפל בענייני גביה צריך לעסוק בזה, ולא

מי שהתפקיד שלו שונה לגמרי. נראה לי שהשילוב הזה דווקה בנקודה רגישה כל כך

שהלחץ בה הוא גדול כל כך אינו מוצלח. והיינו עדים למעשים חמורים ביותר במשרד

בהקשר לזה. האנשים המגיעים למשרד הזה "מתחממים" מהר מאד- המתח על כל המערכת

הזאת הוא גבוה אז מדוע צריך להטיל על המערכת הזאת מתח נוסף במיוחד שהמערכת

אינה מטפלת ואינה ערוכה לטיפול בנושא הזה?

את הגבייה עבור קנסות חניה יש להטיל על מוסד לגבייה. משרד הרישוי אינו

מוסד לגביה, והמתחים השוררים בו הם מספיק גדולים גם מבלי שיטילו עליו נושא

נוסף שטעון מתח רב כל כך. לפי החוק מי שלא משלם קנס עירוני הקשור בחנייה של

המכונית שלו, משרד הרישוי צריך לגבות, את התשלום כאשר בעל המכונית בא לחדש

את רשיונו. השלטון המקומי גילה חולשה בגביית ברירת הקנס; וכנראה גם לא רצה

להסתכסך יתר על המידה עם האנשים שעליהם הוטל הקנם, לכן שמח להעביר את הגבייה

לגוף אחר.

בזמנו מניתם ועדה שתפקידה היה לבדוק את הנושא ולהמליץ על השינויים

המתאימים בהוראת הנהיגה ובעריכת מבחני הנהיגה. בראש הוועדה עמד פרופסור סדן.

הוועדה עסקה בזה במשך שנה וחודשיים, ואז גיבשה את המלצותיה. הוועדה הקטנה

וחסרת הנסיון שלי גיבשה את המלצותיה באותם נושאים אחרי חודשיים של עבודה.

אבל הוועדה המקצועית בראשותו של פרופסור סדן עשתה את העבודה במשך שנה וחודשיים.

אחר כך התקיימה מסיבת עתונאים ובה שמענו שההמלצות של אותה ועדה הוגשו. אולי

אתם יכולים למסור לנו אם משהו מההמלצות האלה יושם?

אנחנו המלצנו, למשל כי נושא רשיון הנהיגה לא יהיה חד פעמי. אנחנו

יודעים שאת כל תורת הנהיגה אי אפשר לעבור בטסט הראשון. והצענו לפצל את זה.

הצענו לתת רשיון נהיגה למשך שנה וחצי תחילה, ואילו הרשיון הקבוע יהיה מותנה

בכך שהנהג צריך יהיה לעבור קורסים נוספים, ובצורה בה עבר אותם. האם בחנתם

את ההמלצה הזאת ומה דעתכם עליה?

יושב ראש הוועדה הזכיר בעיה שהיא ביסוד השיטה הקשורה גם ברשיון הנהיגה

וגם ברישוי כלי הרכב, כוונתי לכך שרשות הרישרי משמשת גם זרוע של גביית

האגרות, מדוע למשל לא יתנו רשיון נהיגה ל-5 שנים, ואחרי שעברו

5 השנים יעבירו את הנהג מבחן ראיה, למשל, שהרי כולנו יודעים שראייתו של

אדם מתקלקלת עם השנים. היום מקבל אדם רשיון נהיגה לכל החיים. והוא צריך

רק "להצהיר שאין שינוי במצבו הרפואי. השאלה היא באיזו מידה מקפידים לעשות

כן. לדעתי צריך לבדוק ראייתו של כל נהג אחת ל-5 שנים. אחרי שעבר בדיקה זו

יקבל רשיון נהיגה ל-5 שנים נוספות. וחוזר חלילה. את גובה האגרה הייתי משווה

לזו הנהוגה בעולם" יש לאפשר גם לשלם את האגרה בבנק. יש דרכים לגביית האגרה,

כמו שיש דרכים לגביית מסים, אנחנו משתמשים ברשיון הנהיגה כאמצעי לגביית

מסים, אבל לא מחשיבים די את הצורך להבטיח ראייה טובה של האדם המקבל רשיון

נהיגה, אז נכון שגובים ממנו מסים, אבל אין מבטיחים שהראייה שלו טובה דייה

כדי שיוכל להמשיך לנהוג.



קראתי כי במסיבת עתונאים סיפרו הממונה על מינהל הבטיחות בדרכים כי

בוצע מבחן של כשירות כלי הרכב, וכי למעלה מ-90% מכלי הרכב שנבדקו נמצאו

במצב מכני לא טוב, וכי 50% מהם לא הורשו להמשיך לנוע על הכביש. פשוט לא

מובן לי איך הממצאים האלה של אגף של משרד התחבורה מתיישבים עם הטסטים

שמעבירים את המכוניות האלה מדי שנה. אני בעד זה שיעבירו את המכוניות טסט,

אבל אינני מבין כיצד זה מתיישב עם העובדה שלמעלה מ-%90 מהמכוניות נמצאו-

לא כשירות מבחינה מכנית, ול-%50 מהן לא הירשו כלל להמשיך לנוע על הכביש,

אולי צריך לבחון מחדש את כל ענין הטסט וכיצד הוא נערך,

אני רוצה להעלות בעיה נוספת, בלי רכב שנהרס לגמרי בתאונת דרכים

נמכר לערבי בעזה. אחר כך גונבים מכונית תקינה מאותו הסוג וישתמשו בלוחית

הזיהוי של הרכב ההרוס כדי להציב את הרכב התקין הגנוב על הכביש, בעתון

"ידיעות אחרונות היתה לפני מספר חודשים כתבה מאד מפורטת על כלי רכב הרוס

שמוכרים אותו לעזה בשביל לוחית הזיהוי שלו. רק כדי שאחר כך יוכלו להשתמש

בלוחית הזיהוי שלו על כלי רכב גנוב, הייתי רוצה לקבל תשובה ברורה בענין

זה, אם אמנם הדבר עדיין בר ביצוע כיום,

לא מוכן לי מדוע אינכם מעבירים את המידע שיש בידכם על כלי רכב ועל

השעבודים שיש עליו לכל מי שמבקש לדעת פרטים אלה, אני מכיר את סעיף 82 לפקודת

התחבורה. אבל אני לא מבין מדוע האינפורמציה הקשורה בשעבוד על כלי רכב וכו'

אינה נמסרח למי שמבקש לדעת זאת, כאשר אדם מבקש לרכוש דירה הוא הולך לטאבו

ורואה אם יש שעבוד עליה וכו', לא יעלה על דעת איש למנוע ממנו אינפורמציה זו.

מדוע לא יעשו את אותו הדבר לגבי רכב? מדוע לא יראו לי אם יש שעבוד על מכונית

שאני מתכונן לקנות? קבלתי תשובה בענין זה משר התחבורה. ושם הוסבר לי שאני

צריך לקחת את בעל המכונית הרוצה למכור לי אותה וביחד אתו ללכת אל משרד הרישוי

כדי לחשוף שם את הפרטים הרשומים לגבי אותה מכונית. אינני מבין מדוע לא ייחשף

מידע כדי לידיעת מי שמעוניין לקבל את המידע- כדי שעל פי המידע הזה יחליט אם

הוא רוצה או לא רוצה לקנות את כלי הרכב הנדון.

ע. לנדאו;

כמה מלים בענין הגביה, אני רוצה להגיד כי דעתי לא היתה נוחה מהשימוש

בסנדלי דנוור, אבל הסתבר שזה היה בכל זאת אמצעי יעיל יותר מכל דבר

אחר, מי שמכוניתו סונדלה פעם בשל חנייה במקום שהחייה בו אסורה, אני מבטיח

לכם שלא יחנה שוב במקום שאין בו חנייה. הוא יחפש מגרש חניה כדי להחנות בו

את הרכב שלו. ומגרשי החנייה המלאים מוכיחים זאת,

היו"ר א. שפייזר;

עדיין אפשר לראות מכוניות חונות במקומות בהם אסורה החנייה, במיוחד

בסביבות .מסויימות, כמו סביבות היכל התרבות. למשל- וגם מגרשי החנייה

מלאים,

ע, לנדאו ;

מי שמכוניתו סונדלה פעם, אני בטוח שלא יחנה אותה שוב במקום בו

אסור לו לחנות, כך שאף כי אין זה אמצעי "אלגנטי" ביותר, אין ספק שזה

אמצעי יעיל ביותר,

כולם מסכימים שיש לגרום לכך שאנשים ימלאו אחר הוראות החוק, אם ישנו

אדם שביצע הרבה עבירות תנועה ולא שילם את הקנסות שהוטלו עליו בשל כך, אז

כאשר הוא בא לחדש את הרשיון שלו מחייבים אותו לשלם באותה הזדמנות גם את כל

הקנסות, אגב. אין זה פטנט שלנו, התחילו לעשות זאת בעירית ניו-יורק, זה

אמנם לא כל כך "אלגנטי". אבל עם כל אי הנוחות הכרוכה בשיטה הזאת היא בכל

זאת יעילה,



אני רוצה להתייחס עוד למכונים הבודקים את המכוניות. אינני חושב שיש

לזה משקל ניכר בכל הנוגע לתאונות דרכים. כאשר מדברים על כך ש-90% מכלי הרכב

שנבדקו באותה בדיקת פתע בכבישים נמצאו בלתי כשירים. צריך להבין שכאשר הבודק

רואה לפניו מכונית משנת יצור 1977 .למשל. הוא מוריד אותה- לשוליים לבדיקה,

ואז יתכן ונמצאה בלתי כשירה, כשהוא רואה כלי רכב הדשים על הכביש הוא כלל לא

עוצר אותם לבדיקה. כיוון שהוא בודק את כלי הרכב הנראים לו בלתי כשירים. אם

בגלל שנת היצור שלהם או המראה הכללי קרוב לוודאי שאחוז המכוניות הגבלתי כשירות

מתוך המספר הכללי יהיה גבוה, אני חושב שבמקום לערוך בדיקות פתע למכוניות

בכבישים. היה יותר טוב לערוך בדיקות פתע למכוניות היוצאות ממכוני הרישוי

אחרי שנבדקו ונמצאו שם כשירות. אם יתגלו מכוניות בלתי כשירות אחרי שיצאו

את מכון הרישוי שבדק אותן ומצאן בסדר. אני בטוח שמאותו תאריך ואילך המכון

ידאג לכך שהמכוניות היוצאות את שעריו אחרי שנבדקו ונמצאו בסדר אכן תהיינה

בסדר"

אשר לרשיונות נהיגה, אני חושב שבישראל מלמדים יותר מדי נהיגה, האם יש

לכם מושג כמה כסף מוציאים עד שמקבלים רשיון נהיגה כארץ? הרבה יותר מאשר

באיזה שהוא מקום בעולם. בישראל מלמדים יותר מדי שעורים ומכריחים את התלמידים

לקתת קורסים בנהיגה, ולדעתי לא צריך לעשות זאת,

יש הטוענים על שהנהלת משרד התחבורה מתכוונת לחייב תלמידים ללמוד

תאוריה, לדעתי אסור לחייב אנשים ללמוד תאוריה במכון, מדוע צריך לעשות זאת?

רק אתמול יצא הקצף של כל חברי הוועדה על שבמדינת ישראל מורים יותר מדי

לציבור מה כן לעשות ומה לא לעשות, התחושה שלנו היא שאצלכי מחייבים את

האנשים קצת יותר מדי, היינו רוצים לדעת אם אמנם תקנה כזו נמצאת בצנרת,

אני מבין שזמן רב עובר בין איסוף אינפורמציה בקשר לגנבות רכב וכו'

ועד שזה מגיע למשרד התחבורה, כלל לא מובן לי מדוע בעידן שלנו אי אפשר לקבל

אינפורציה מהר יותר,

א. שלום;

אזרחים רבים פנו אלי בתלונה על התור הארוך של הנבחנים לנהיגה. כאשר

נקבע לתלמיד מועד בתינה בנהגות של שלושה חודשים. הרי במשך כל החודשים האלה

הוא חייב לקבל שעורי נהיגה, לבל ישכח את אשר למד וכדי שיהיה בטוח שיעבור את

הבחינה, ואם הוא נכשל באותה בחינה קובעים לו שוב מועד חדש לבחינה ואף הוא

רתוק בשלושה חודשים מאותו היום בו נכשל. וזה מחייב אותו שוב לקחת שעורים,

דבר העולה לא בכסף רב, פעם היה מקרבל שזמן קצר יחסית אחרי שהתלמיד נכשל

בבחינת הנהגות שלו הוא היה יכול לגשת לבחינה נוספת, חיום הוא צריך לחכות

חודשים מספר עד שהוא יכול לגשת שוב לבחינה, וזה עולה לו בכסף רב כי בזמן הזה

הוא לוקח עור ועוד שעורי נהיגה,

צריך למצוא דרך כדי להקל על הנבחנים לגשת לבחינה, אינני תושב שהצמצום

במספר הבוחנים מהווה בעיה רצינית בענין זה, משרד התחבורה צריך למצוא דרכים

להתמודד עם הבעיה הזאת, אם אמנם ההכנסה באגף הזה גבוהה בהרבה מההוצעה זה

מאפשר חשיבה בכיוון שובה לגמרי, אולי אפשר לעשות את השירות הזה שלא במסגרת

החקציכ הכולל של משרד הרישוי. אלא במסגרת של חברה ממשלתית לענין זה. במסגרת

של משק סגור, רק אתמול סוכם בוועדת הכספים דבר דומה בענין אגרת הטלוויזיה,

סוכם שהגבייה לא תהיה במסגרת התקציב השוטף, אלא בהתחשבנות נפרדת, ושאין

להפקיד את הכספים שייגבו אצל החשב הכללי, כדי להדגיש עוד יותר את ההפרדה,

אולי כדאי לשקול הפרדה דומה גם בענין רשיונות הנהיגה ולנתק את זה

מהקתציב הכולל, כך אפשר יהיה גם לשפר את השירות וגם להגביר את כוח האדם

המקצועי והטוב שיעמוד לרשות השירות הזה. וכך יצליחו להתגבר על הקשיים והבעיות.



ב. לוי;

ברגע בו נודע לי שעלי להופיע בפני הוועדה נסיתי לברר מה הנושאים

שידונו כאן כדי שאדע איזה חומר להביא עמי, אלא שלא יכולתי לקכל תשובה ברורה,

הכינותי שלוועדים יש מה לומר בענין, ושעלי יהיה להשיב לשאלות שתתעוררנה.

היו"ר א. שפייזר;

הודענו כי הנושא שיידון כאן היום הוא תפקודו של משרד הרישוי. אני

חושב שלנוכחים באן יש מעמד לא רק בנושא הסכסוך הנוכחי,

ב. לוי;

נוכחים כאן היום רק נציגי ועד הכוחניים, אולי כדאי יהיה לחלק את הישיבה

לשני חלקים .

היו"ר א. שפייזר;

אני מקדם בברכה את נציגי הוועד, כל אחד יעיר את הערותיו לנושא כולו,

ויוכל גס להתייחס לדברים שהועלו כאן,

ע. אורי;

אני מחזיק בתיק התחבורה בהסתדרות עובדי המדינה- אני רוצה להגיד כי לא

ידענו במה בדיוק ידובר כאן היום, לדעתנו קיימות שתי נקודות חשובות. האחת היא

החלטת ועדת השרים צמ/ג תיקון החלטה צמ/2 בענין נהיגה עיונית ומעשית, הכוונה

היא להוציא תוך שנה את נושא הבחינה ממשרד הרישוי אל השוק הפרטי, אני חושב

שבענין זה צריכה לדבר הנהלת המשרד. כי בידיה הנתונים על ההוצאות וההכנסות

ממבחני הנהיגה, אני חושש שבקרוב עומדים לפגוע בעובדים שאותם אני מייצג, רזו

הנקרדה המעניינת אותי כנציג של העובדים,

ישנו מאגר של בוחנים. מאגר של 23 איש, העלות של הבוחנים לשנה מגיעה

לכדי 360,000 ש"ח, בעוד שההכנסה שהם מכניסים לאוצר המדינה מגיעה לכדי

000 1.200 ש"ח לשנה, אז איך אפשר להסביר את העובדה שמתכוננים לפטר אנשים

שעבודתם מכניסה לאוצר המדינה?

מה פירוש ההחלטה להוציא את ענין המבחנים אל השוק הפרטי? בגרמניה,

למשל. הענין הזה נמצא בידיה של חברה פרטית, בבלגיה העכירו זאת בזמנו לידי

הברה פרטית, ועכשיו החזירו את זה למסגרת הממשלתית, אנחנר סבורים שהפתרון

לכל הנושא הזה הוא בהקמת רשות רישוי, יש להקים רשות רישוי בה יעבדו אותם

אנשים העוסקים בזה היום. דרגמת רשות הדואר שהוקמה בזמנו,

כמה מלים בענין התורים, כאשר היו תורים בבחינות בתאוריה הסכימו

העובדים לעבוד גם בשעות הערב, אם לוקחים בחשבון את שעות העבודה הרבות

שאזרחי המדינה מבזבזים אפשר להבין את המשמעות של הסכמת העובדים לעבוד גם

אחרי שעות העבודה כדי לקצר את התורים, הכל היה מוכן לקיום בחינות בתאוריה

גם בשעות הערב, אני רוצה רק להסביר שאם עושים את הבחינות במשרד עצמו מקבל

העובד עבור שעות עבודה נוספות, אבל אם עוברים את הרחוב ונכנסים לבית-הספר

הנמצא מול המשרד מקבלים עבור העבודה הזאת שכר גבוה פי 4 ואף למעלה מזה,

כי אז קוראים לזה בשם שכר-הרצאות, הרבה עובדים הביעו רצונם לעשות זאת מעבר

, לכביש אבל נציבות עובדי המדינה התנגדה לזה,



אשר למכרן לנהיגה. כאשר שיטח הניקוד היתה נהרגה העסיק משרד התחבררה

בנושא הזה 7 איש. במכון הזה העבירו 000 27 אנשים שצברו 8 נקודות, אחר כך

הקימו גוף במסגרת המועצה למניעה האונות דרכים., והיום עוסקים בזה שח 20 איש,

המשרדים שלהט שכורים. וזה עולה כסף רב למדינה, יש משרד בירושלים. משרדים

בתל אביב וגם בחיפה, ההכנסות שלהם אינן מופנות לאוצר, בעוד שכל הכספים שגובה

משרד התחבורה כן מופנים אל האוצר,

היום אומרים -ללומד נהיגה שהוא צריך ללמוד תאוריה ולשלם עבור זה כסף.

והמכון לא יאפשר לו לעבור את הבחינה בתאוריה בפעם הראשונה שהוא יגש לבחינה. כי

הוא מעוניין בכך שימשיך ללמוד ויבוא לבחינה שניה. כי הוא רוצה לצבור רווחים,

דבר כזה פשוט לא יתכן שיהיה מה גם שערבדי משרד הרישוי היו מוכנים. כפי שכבר

אמרתי. לעשות את אותה העבודה בפחות כסף ועם פחות כוח אדם, אלא שלא איפשרו להם

לעשות זאת ואינני מאשים בזה את המשרד.

אין ספק שאפשר היה לעשות מבחנים רבים יותר אילו רק הוסיפו מספר בוחנים,

נמצא כאן איש. משרד הרישוי שמרצה בערב במכון להכשרת נהגים, על פי שיטת הניקוד,

איני יודע איך יצאו בשקט מהמשרד, הם הועברו למכון. כי שם השכר עולה מיד,

בכל הנוגע לשכר ברור שאנחנו, עובדי המדינה, הננו חוטבי עצים ושואבי מים של

המדינה, מי שיש לו רק אפשרות בוחר ללכת למקום בו הוא מקבל תמורה גדולה יותר

לעבודתו, ואנחנו נשארים אם אותם עובדים שאין להם האומץ ללכת למקום אחר.

צריך לבוא בדברים עם האוצר, כי ההחלטה שהזכרתי קודם לכן היא אם כל

חטאת. ואני מבקש את עזרתכם בענין זה, אם אי אפשר לבטל את רוע הגזירהי ועד

חודש יולי צריכים להוציא את זה מהמשרד, אנחנו מוכנים שתוקם רשות מיוחדת עם

הצוות הקיים. ואנחנו מייצגים את כל עובדי משרד הרישוי,

היו"ר א. שפייזר;

מה דעתך על כך שאם תקום רשות כזאת רהיא תוכל לפעול באופן כלכלי בכל זאת

תינתן אפשרות לגורמים אחרים גם כן לקיים אותן בחינות. כדי שתהיה תחרות בין

הרשות הזאת ובין אותם גורמים שיפעלו לפי תקן מסויים?

ע. אורי;

אני אומר שקודם כל תוקם הרשות ותתחיל לפעול. ונראה איך יתגלגלו הדברים,

אבל אני רוצה להוסיף שאני כמובן אינני אובייקטיבי, אני אינטרסנט. והאינטרס

שלי הוא שהעובדים שאותם אני מייצג יהיו הראשונים בנושא הזה, אם יתברר שיש

אפשרות להקים עוד גופים שישפרו את השירות לאזרח. וזה לא יפגע בעובדים שלנו.

זה משהו אתר,

בענין מכוני הרישוי של הרכב, כזמנו הוציאו את הענין הזה מידינו, אבל

היתה הבטחה שהבוחנים יהיר ראשי צוותים. ואמרו שהם יילכו לביקורת, אבל זה

בלחי אפשרי. כי הם צריכים לעשות גם טסטים, כך שלמעשה לא נערכה ביקורת מספקת

במכונים, בשעתו הופעתי בפני ועדה פריטטית ואמרתי כי לדעתי חוסר הפיקוח מצד

הבוחנים שלנו הוא האשם במצב שנוצר, האשמתי אותם באי קיום ההבטחה שנתנו,

א. אהרון;

אתחיל במכוני רישוי, ישנה מדיניות חד משמעית של המנכ"ל להחמיר בנושא

מכוני הרישוי שאינם ערמדים בקריטריונים הנדרשים, ואכן היום סגור מכון רישוי

. באשקלון, הוא נסגר לתקופה של 4 חודשים , וכל עובדיו נדרשו לעבוד שוב הכשרה,

לפני מספר חודשים נסגר גם מכון לרישוי באשרור, כי לא עמד בדרישות, בעלי

המכון נדרשים תחילה לבוא ולשמוע את הטענות, וסוגרים את המכון אם נמצא שלא

פעל בסדר, אבל צריך להיות ברור לכולם כי אין אפשרות לפקח על כל המכונים

במשך בל היום מהבוקר ועד הערב,



היו"ר א. שפייזר;

האם יש על המכונים לרישוי פיקוח מסודר או לא?

א. אהרון;

יש פיקוח. ישנה ביקורת פתקי במכון וגם כאשר המכוניות יוצאות משם,

מכונים כאלה ישנם בירושלים באשדוד ובאשקלון, בתל אביב מצויים 8 מכונים כאלה.

היו"ר א. שפייזר;

כמה בדיקות פתע נעשו במכונים האלה כמשך השנה האחרונה?

א. אהרון;

מתחילת השנה ערכנו 3 או 4 בדיקות כאלה, ואסביר גם מדוע,

היו"ר א, שפייזר;

כמה בדיקות פתע ערכתם במכונים האלה במשך השנה שעברה?

א, אהררן;

אני מעריך שערכנו בין 30 ל-40 בדיקות פתע, יש לנו דינים וחשבונות על

הבדיקות האלה. אני מדבר על מחוז ירושלים על 8 המכונים הנמצאים באיזור שאני

אחראי עליו, ברגע בו יוצאת מכונית מהמכון אני מכקש את תופס הבדיקה, ואני

מבקש שהמכונית תחזור לתור. ואז אני עורך עליה בדיקה כעצמי ומשווה את התוצאה,

מבחני נהיגה. הנבחנים ממתינים היום בין 3 ל-4 חודשים בין מבחן למבחן,

כלומר אם נכשל הנבחן במבחן הראשון הוא צריך לחכות בין 3 ל-4 חודשים עד שיגש

להיבחן שנית, האשמה אינה בנו. אלא בשני גורמים. ראשית המורים אינם מלמדים

כמו שצריך, ועוד; מאחר והתשלום שמשלם התלמיד למורה עכור הטסט שווה לשלושה

שעורי נהיגה. ברור שהמורה מעוניין בכך שהתלמיר שלו יצטרך לגשת למספר מבחנים,

שנית כוח האדם העומד לרשותנו למטה זו הוא מצומצם, אני יכול להבטיח לכם. בתור

מי שמתכנן את העבודה בירושלים אשדוד ואשקלון. שאם נקבל את כוח האדם שאנחנו

זקוקים לו נוריד בהרכה את התור כין טסט לטסט, לפי הערכתי נוריד את החור

לשבועיים בלבד,

אוריאל לין;

כמה כוח אדם נוסף דרוש לכם כדי להוריד את התור בין טסט לטסט לשבועיים?

א. אהרון;

כדי להשיג זאת אנחנו זקוקים לעוד 18 עד 20 בוחנים בנוסף למאגר.

מדרכה כתוספת כוח אדם בכל הארץ כמובן.

יש להבדיל בין מבחן נהיגה ובין מבחן רכב כי כאשר עוסקים כמבחן כלי

רכב מטפלים במשהו קבוע בעוד שבמבחן נהיגה יש לכוחן שיקול דעת, לא נוכל

לפקת על כוחן כדי לראות, מדוע העביר נבחן פלוני בנהגות או לא העביר אותו,

הוא תמיד יוכל לטעון שכאשר נהג בנוכחותו הוא נהג בסדר גמור ולכן בחר להעניק

לו רשיון נהיגה, או שהוא יכול להגיד שכאשר נכחן אצלו הוא נהג גרוע מאד. ולכן

לא נתן לו רשיון נהיגה, ואתה פשוט לא יכול לבדוק את זה. אני רק יכול להגיד

לכם כי ברגע שענין הבחינה יוצא מחוץ למסגרת שלנו הקטל בככישים יילך ויגדל.

כי אין אפשרות לפקח על זה.



היו"ר א. שפייזר;

האם יש במשרד הרישוי סטטיסטיקה לגבי מספר התלמידים שבל בוחן מעביר את

מבחן הנהיגה ומספר התלמידים הנכשלים אצלו? אם היו לכם נתונים כאלה. מובן שזה

היה נותן תמונה מסויימת לגבי בל בוהן.

ב. לוי;

הנתונים מורים כי בשנה הראשונה לנהיגה הנהגים כמעט ואינם מעורבים

בתאונות. בירושלים למשל אחוז הנכשלים בבהינה הראשונה הוא גבוה. רק 38%

של הנבחנים עוברים במבחן הראשון.

א. אהרון ;

אני יכול להגיד כי ממשרדי הרישוי יוצאים נהגים טובים. אלה שעוברים את

המבחנים הס נהגים טובים.

הגבייה הישירה ממבחני נהיגה עיוניים ומעשיים מגיעה למליונים של שקלים

מדי שנה כאשר העלות היא מינימלית ממש, בוחנים המקבלים שכר עידוד מבצעים

16 מבחנים ליום ובך מגיעים ל-300 נבחנים בחודש ומשכורתם מגיעה לכדי 500 עד

550 ש"ח לחודש. זה השכר שמקבל מי שיש לו 18 שנות ותק ושלושה ילדים.

כאזרח הרוצה בטובת המדינה אני יכול להגיד שאם ענין מבחני הנהיגה

יוצא החוצה זה יהיה אסון גדול והמצב יהיה יותר גרוע.

לצורך גביית ההיטלים קיבלנו לעבודה מספר פקידות שהן זמניות והן צריכות

לסיים את עבודתם ב-31 במרס. אינני יודע איך נוכל לעמוד כלחץ- שייווצר אחרי שהן

תעזובנה את העבודה וכיצד נוכל לעבוד החל מה-1 באפריל ולשרת את כל האנשים

שיבואו למשרד הרישוי.

ש. מטרו;

צדק יושב ראש הוועדה כשאמר שמשרד הרישוי טעון מתחים ויש בו לחץ רב.

אם יבוא היום נהג אל האשנב וירצה לשלם קנס שהוטל עליו ושלא שילם אותר כי

הוא רוצה שיחדשו לו עכשיו את רשיון הנהיגה שלו אז אם הפקידה תסרב לעשות זאת

קשה לתאר מה יקרה שם. וכבר היו לנו דוגמאות בעבר, וראינו מה נעשה במקרים

דומים איך האנשים יצאו מכליהם כשאמרו להם שהם צריכים לחכות וכו . ומי צריך

להחלץ לעזרת פקידות האשנב? לא השומר מחברת השמירה שהוא בן 60 ובקושי מתפקד.

אלא הגברים העובדים במשרד הם שצריכים לבוא לעזרת הפקידות. הלחץ על הפקידות

באשנבים הוא איום ונורא ממש. כאשר השבוע היתה שמועה שלא יהיה מבחן נהיגה

היה הלחץ על משרדי הרישוי עצום ונורא. פשוט קשה לתאר זאת.

מדברים על בוונה לעשות שינויים במשרדי הרישוי ולקרוא לזה בשם מכון

להכשרת נהגיס. אז אם הכוונה היא באמת להקטין את הסקטור הציבורי אני לא

מבין איזה שינוי זה יביא אס כל השינוי הוא בשם שיקראו לאותה העבודה. הרי זה

גוף שיפעל בבעלות משרד התחבורה. שהרי אין כוונה להעביר את זה מהסקטור הציבורי

לסקטור הפרטי. אני מבין שהכוונה להעביר את זה לגוף שאיננו פרטי אלא לחברה

ממשלתית-ציבורית. המכון להכשרת נהגים יהיה חברה ממשלתית ציבורית.

ממה נובעות הבעיות הקשורות במבהני נהיגה? הן נובעות ממגבלות תקציביות

המונעות גיוס כוח אדם מספיק הדרוש לענין זה. הן נו עות גם מרמת שכר נמוכה

המקשה השגת כוח אדם ברמה נאותה לעבודה הזאת. בתנאים הנוכחיים קשה להשיג אנשים

עם השכלה כישורים ורמה אישית נאותה.



לדאבוני הרב ראינו בעבר וגם היום בוחנים היושבים במשרד הרישוי והם

אינם ברמה המתאימה, בנתאים הנוכחיים קשה מאד למשוך כוח עבודה טוב אל משרד

הרישוי, לדעתי צריך משרד התחבורה להציב קריטריונים מסויימים לקבלת בוחנים

לעבודה. כמו למשל שיהיה מורה נהיגה במשך 5 שנים לפחות ועוד.

היו"ר א. שפייזר;

האם אין קריטריונים לקבלת בוחנים לעבודה? אם יש קריטריונים. מה הם?

ש, טטרו;

יש קריטריונים אבל לדעתי אינם מספיקים, בשעתו דרשו 10 שנות לימוד

לפחות ממי שרוצה להיות בוחן, היום דורשים ממנו 12 שנות לימוד וכן שיעבור

מבדקים של מכון הדסה, הוא חייב להיות בעל רשיון נהיגה לרכב מסוג משא ולהוכיח

5 שנות ותק בנהיגה וצריך כמובן לעבור בדיקות רפואיות, אני מצפה לכך שבוחנים

יהיו ברמה מקצועית ואישית נאותה, גם המנכ"ל וגם מנהל אגף הרישוי יודעים שהרמה

של הבוחנים אינה מהגבוהות בארץ, ישנם במובן בוחנים מצויינים מהוותיקים.

העובדים כבר מספר שנים, אבל החדשים המבקשים להיקלט ברשות אינם ברמה המתאימה.

ואני חוזר ומציין שהמצב הוא כזה בגלל תנאי השכר הלא נאותים ברשות,

אם המכון להבשרת נהגים יעבוד באותם התנאים אז יהיו לו גם אותן הבעיות

הקשורות בתקציב וגם בכוח האדם,

אשר למבחנים העיוניים את המבחנים העיוניים בשעות אחר הצהרים מן הדין

שיעשו בוחני הרישוי. אם המבחנים ייעשו בשעות הערב אז אנשים לא יחסירו ימי

עבודה" התשלום לבוחנים יהווה מעין השלמה למשכורת הזעומה שלהם י וזה יקל עליו

כמובן להסתדר במשכורתו, רכבר אמרנו שאנחנו מוכנים לעשות את המבחנים האלה בשעות

הערב, אם המכון להכשרת נהגים יגדיל את ההוצאה הציבורית הקשורה בזה. אפשר יהיה

להשיג הישגים גם אם הדבר ייעשה במשרד הרישוי,

אני מציע לפעול במסגרת משרד הרישוי לשיפור מעמדו של הבוחן, ניתן בהחלט

להעסיק בוחנים בקביעות או בחוזים איישים לטווח ארוך, בדימונה אין העובדים

מקבלים קביעות, מי שבא לעבוד שם חותם על חוזה אישי המתחדש מדי שנה באופן

אוטומטי, והעובדים אינם קבועים, אבל לא קיים שם מצב בו העובד הולך הביתה

אחרי עברדה של 11 חודשים על מנת שלא יקבל קביעות ואז מביאים כרה אדם חדש

לעבודה, הבוחן הבא לעבוד במשרד הרישוי עובר הכשרה מסויימת על ידיי הרב בוחן

וההכשרה נמשכת חודש או חודש וחצי, הוא מתחיל לעבוד רק כשהוא נמצא כשיר לכך,

ומה קורה אז? אחרי שהוא מסיים 11 חודשי עכודה כולל ההכשרה שולחים אותו

הביתה כדי שלא יצטרכו לתת לו קביעות, למעשה שולחים אותו הביתה כאשר הוא רק

מתחיל להיות בעל מקצוע בתחום הזה, ואז מביאים במקומו אדם אחר, שמתחילים

להכשיר אותו למלא את התפקיד וכשהוא מתחיל למלא את התפקיד כמו שצריך מפטרים

גם אותו וחוזר חלילה, הדבר הזה עולה כסף למדינה מה גם שאנחנו עוסקים כאן

בעניני נפשות ממש,

אני רוצה להביא בפניכם דוגמה ממשית, במשרדנו בבאר שבע עובד מורה

לנהיגה ותיק שבא לעבור במשרד הרישוי, גם הוא פוטר אחרי 11 חודשי עבודה,

כאשר פיטרו אותו אמרו לו שאולי יפשירו תקנים, אחרי שלושה חודשים החזירו

אותו לעבודה אבל אחרי 11 חודשים הוא שוב פוטר, היום הוא כבר אינו מוכן

לחזור לעבודה, במשרד הרישוי בבאר שבע עובד עוד בוחן שגם הוא מורה נהיגה

ומנהל מקצועי והוא קיבל מכתב פיטורין אחרי 11 חודשי עבודה, זה מצב קשה

מאד. בי המשרדים שלגו זקוקים לאנשים כאלה שהגיער למשרד עם מיומנות מקצועית

גבוהה, אז מדוע מפטרים אנשים כאלה? איך זה שמוציאים כוח עבודה כזה ואחר

כך מחפשים כוח עבודה שצריך להכשיר אותו ועוד לא בטוחים אם יהיה טוב או לא



ואחרי שמכשירים אותו אפילו הוא נמצא כוח עבודה טוב ומתאים מפטרים אותו אחרי

11 חודשי עבודה. השיטה הזאת לא נראית לי כטובה, אם לא רוצים לתת לאנשים

קביעות אז שיחתמו אתם על חוזים ארוכי טווח. ולא יפטרו אותם אחרי 11 חודשים,

אני חושב שהרועדה הזאת צריכה להתייחס לנושא הזה בכובד ראש. כי אנו עוסקים

כאן בדיני נפשות.

אשר להקמת הרשות, אין אנו מתנגדים לרעיון הזה, ההיפך מזה הרא הנכון,

אנחנו בעד זה,

ב, לו י !

הממשלה החליטה בחודש יולי להוציא את הבחינות העיוניות והמעשיות מהמשרד

ולהעבירן לידים פרטיות. וזאת בניגוד לדעת משרד התחבררה, נסינו להסביר כי על-

ידי נקיטה בצעד כזה לא יחסכו בכוח אדם כי יהיו צריכים את אותו כוח אדם בשביל

לפקח על הבוחנים, דברי ההסבר שלנו לא התקבלו, השר ערעור בפני הממשלה, אבל

הממשלה דחתה את החלטתה בשנה. ובינתיים שרירה וקיימת ההחלטה שקיבלה, כאמור,

הממשלה החליטה לדחות את ביצוע ההחלטה עד ליולי 1987 יזה מצב הדברים כרגע,

אנחנו יודעים שכדי לפטר עובד משירות המדינה יש צורך במכניזם מורכב

ביותר, למעשה לא ניתן לפטר את אותם 50 העובדים הקבועים כוחני הרישוי, יש

להניח שהממשלה תלך לקראתנו בענין זה, שר התחבורה ביקש ממני לפני ימים מספר

לבדוק בחצח השנה הקרובה מה היא הדרך הטובה כיותר לביצוע הדבר, הסברתי לחברי

הוועדה שהשר מינה אותי. בתוקף תפקידי כמנהל המכון להכשרת נהגים, להציע לו

תוך ששה החודשים הקרובים את הדרך הטובה ביותר לביצוע הדבר,

אני סבור כי הדרך הטובה ביותר היא להעביר אח הבחינות במשרד הרישוי

לרשות על פי חוק דוגמת רשות שדות התעופה או רשות הנמלים, הממשלה הסמיכה

בשעתו את שר התחבורה. בהחלטה נפרדת לבדוק אפשרות לבצע פעולה זו במסגרת

חברה ממשלתית,

המכון הזה אינו גוף משפטי, המכון הוקם על פי הסכם בין משרד התחבורה

ובין המועצת למניעת תאונות דרכים, על פי אותו הסכם המכון הינו משק סגור,

הוא כפוף למועצה משפטית. אבל לא כספית ולא אופרטיבית והוא פועל באופן

עצמאי, אנחנו שומרים על כך שאפילו אגורה אחת מהכספים של המכון לא תעבור

למקום אחר, לא למשרד התחבורה ואף לא למועצה למניעת תאונות,

כאשר משרד התחבורה הפעיל את שיטת הניקוד הוא הדריך בסביבות 17 עד 20

אלף תלמידים אבל למעשה צריך להעביר שם בין 40 ל-50 תלמידים לשנה, בגלל

המצוקה בכוח אדם הוא לא היה מסוגל לעמוד בדרישה הזאת, כיום עוברים אותו כ-70

אלף תלמידים. על פי תכנית העבודה שלנו צריך המכון להגיע למאות אלפי תלמידם,

אנחנו שואפים להגיע ל-300 אלף תלמידים, אנחנו מקווים להעביר אחת ל-4 או ל-5

שנים קורסים מתאימים לסקטורים של נהגים, להתחיל ברכב ציבורי לעבור למשאיות

וכך הלאה כדי שכל נהג יעבור את המכון אחת ל-5 שנים, אבל ברור שאי אפשר

להשיג זאת עם 7 עובדים בלבד של משרד התחבורה,

היו"ר א, שפייזר;

יי האם שיטת הניקוד נמצאה יעילה?

ב, לוי;

זו שאלה כבדה. ויתכן שכדאי לייחד לנושא זה דיון נפרד,



המצב הנוכחי במשרד הרישוי גורם לכך ש-175 אלף; בני אדם מפסיקים את

עבודתם או את עיסוקם באמצע היום והולכים להיבחן. לפי בדיקות שנעשו מסתבר

ש 120 אלף ימי עבודה הולכים לאיבוד רק מפני שמשרד התחבורה עורך את הטסטים

באמצע היום. משרד התחבורה מחזיק באולמות שמשתמשים בהם בדרך כלל אחת לשבוע

במשך שעתיים לעריכת הטסט בהם. כך זה בפתח תקווה וגם בירושלים. והרי אין -

הדעת סובלת שאולם גדול יעמוד כל השובע ללא שימוש. פרט לשעתיים בלבד באותו

שבוע.

בזמנו נתבקשו העובדים לעשות את הבחינות העיוניות בשעות אחר הצהרים,

אלא שהדבר לא יצא אל הפועל מפני שהנציבות לא הסכימה לשלם עבור זה תשלום של

שעת-מרצה שהוא גבוה ב-400% משכר שעת עבודה של עובד הרשות עבור שעות נוספות.

כך שהדבר לא יצא אל הפועל בגלל העדר הסכם בענין זה בין נציבות שירות עובדי

המדינה והעובדים.

למעשה יש כוונה. שטרם בוצעה להוציא את בחינות התאוריה אל המכון. כי

המכון משלם כרגע עבור השימוש באולמות.

היו"ר א. שפייזר;

אם תקראו למכון בשם "משרד הרישוי" במקום להעביר למכון את כל הפונקציות

של המשרד. יהיה בזה משום פתרון לכל הבעיות. כולם יעברו לקבל אז משכורות של

המכון.

ב. לוי;

יכול מאד להיות שזה אכן יהיה הפתרון. כפי שאמרתי. השר ביקש ממני לבדוק

תוך חצי השנה הקרובה את הענין ויכול להיות שזו אבן תהא אחת ההמלצות שלנו.

ההמתנה הארוכה לטסטים היא אכן בעיה קשה מאד. לפני שנה היה עימות בענין

זה עם מורי הנהיגה. המצאתי להם התחייבות בכתב האומרת שבשום מקום בארץ לא יחכו

לטמט יותר מאשר 30 יום, מקסימום 54 יום. אבל בתנאי שמורי הנהיגה לא יגבו אצל

הנבתן תמורה השווה לשלושה שעורי נהיגה עבור הטסט שנמשך 30 דקות בלבד. המצב

היום הוא בזה שהבוחן לוקח עמו במכונית של מורה הנהיגה שני תלמידים של אותו

מורה. ובתום 40 דקות של נסיעה עם שני התלמידים הנבחנים הוא מחזיר את המכונית

למורה והמורה גובה מהתלמידים תמורת השימוש במכונית שלו 6 פעמים 25 ש"ח,

בסך הכל 150 ש"ח עבור שימוש במכונית שלו במשך 40 או 45 דקות. לדעתנו יש קשר

בין אותם 150 ש"ח שגובה המורה לנהיגה עבור השימוש במכונית שלו בזמן הטסט

ומחוייבותו להעביר את תלמידיו טסט. אם התלמיד שלו יעבור את הטסט בפעם הראשונה

מפני שהוא מוכן כהלכה. יהיו למורה פחות שעורים .

במשך השנה מצטרפים למעגל הנהגים כ-60 אלף נהגים חדשים, 180 אלף איש

נבחנים. אנחנו מאמינים כי אפשר להגיע ל-70% הצלחה בטסט. ואם נגיע לאחוז

הזה יקטן גם התור ולא יהיה צורך לבחון קרוב ל-200 אלף איש כדי להעביר

60 או 70 אלף איש את הטסט בהצלחה.

אני רוצה להסביר שהמורים מקבלים מהנבחן תמורה של שלושה שעורים כי למורה

יש הרצאות מינהלה השווים בערכם הכספי לשלושה שעורים. בזמנו הצענו לחלק את

הוצאות המינהלה של המורה בין כל השעורים שמקבל התלמיד וכך יועלה מחיר השעור

בהתאם ובשעור קטן וכאשר התלמיד יילך לטסט הוא ישלם רק את התמורה של שעור

נהיגה אחד.

היו"ר א. שפייזר;

האם לא יהיה יותר כדאי לשכור רכב עבור התלמיד בשביל אותן 20 דקות .

של הטסט? התלמיד יכול להזמין מהחברה להשכרת מכוניות את אותו סוג מכונית

שעליו למד לנהוג .



ב . לוי;

חשוב מאד שהנבחן ייבחן כשהוא נוהג בכלי הרכב שבו נהג כאשר קיבל את

השעורים שלו בנהיגה, חשוב שהוא יהיה רגיל להגה של המכונית למהלכים שלה וכו .

הוא גס ירגיש עצמו יותר בטוח כשייבחן על אוחו רכב בו הוא רגיל לנהוג. -

לדעחי עדיף שהנבחן יבחן בנהיגה דווקה לא על הרכב שעליו נהג במשך החודשים

האחרונים כדי להיות בטוחים שאכן הוא יודע לנהוג היטב, כי מיד אחרי שהוא יקבל

את רשיון הנהיגה שלו הוא ינהג ברכב אחר ולא ברכב בו למד נהיגה,.

ב. לוי;

בזמנו אושר תשלום של שלושה שעורי נהיגה בשביל הטסט, אנחנו מתכוננים

לתקן זאת, אנחנו מאמינים שכאשר נגיע לפתרון הבעיה הזאת נגרום גם להקטנת התור,

אני מסכים לדברים שאמר שלמה טטרו בענין העובדים הזמניים העובדים 11

חודשים ואחר כך נשלחים לבתיהם, אני מוכן לקבל את כל העובדים הארעיים האלה

ולתת להם קביעות עד הגיעם לגיל 65 . בזמנו גם לחצתי על נציב שירות המדינה

בענין זה, אם ההסתדרות תשנה את מדיניותה הקובעת כי שעובד למעלה מ-11 חודש

צריך לקבל קביעות לא תהיה כאן כל בעיה,

ע, אורי ;

אתה צריך את הבוחנים האלה לא לתקופה של 11 הודש אלא לכל הזמן, ההסתדרות

תלך אתך בענין זה. מר לוי,

יש הטוענים שאילו ההסתדרות היתה מסכימה לשנות אח מדיניותה האומרת

שאהרי איקס חודשים של עבודה מקבלים קביעות ואומרת במקום זאת שקביעות מקבלים

אחרי 20 חודשים למשל זה יפתור הרבה בעיות, אבל ההסתדרות אינה מוכנה לשנות

זאת עקרונית,

במאגר ישנם 22 עובדים, אבל אנחנו מעסיקים 25 איש. שלושה הנוספים

אנהנו מעסיקים על פי חוזי עבודה, בוחן גובה כ-180ש"ח ליום, והוא עולה

כ-30 ש"ח ליום בממוצע, מכאן שעבודתו של הבוחן מכניסה לקופת המדינה יותר כסף

משהוא עולה לה, הכסף הזה. כידוע. אינו נכנס לקופת המשרד אלא לקופת אוצר

המדינה, אם ענין הבחינות יעבור לידים פרטיות אני אזדקק למפקחים, גם לכאלה

שיכשירו אח הטסטרים הפרטיים וגם לכאלה שיפקחו על עבודתם,'

לפי התפיסה האומרת שההכנסות של הבוחנים גדולות פי כמה מההוצאות שיש

עליהם מדוע לא להוסיף להם כוח אדם דרוש ולא להעביר אח הענין לגוף פרטי?

קשה לי להשיב על השאלה הזאת, זה ענין הקשור במדיניות הממשלה,



אוריאל לין;

הייתי רדאה זאת כצעד של יעיל המכוון לשיפור השירות. צריך לשקול כאן

כמה שעות עבודה מבוזבזות במשק בגלל הלחץ והתורים במשרד הרישוי, זה לא רק

ענין של יעול הצומת הזאת אלא ענין של הקלה על המערכת כולה הנזקקת לשירותים

אלה. כדי להקל עליה יש הסוברים שכדאי אולי להוציא זאת החוצה. אבל אם אנחנו

עומדים לאבד בגלל זה מקור הכנסה רציני. מדוע לא עדיף להוסיף עוד 30 עובדים

כדי להקל על העומס -ולקצר את התור. ועדיין תשאר הכנסה רצינית למדינה.

היו"ר א. שפייזר;

יעזבה רעדה וחשבה איך עושים צמצומים ולא חשבה איך לשפר אח השירות

הניתן לתושבי המזינה. אם הבעיה היא באמת שיפור השירות לאזרחי המדינה.

מניעת תאונות והגברת הבטיחות כי אז אין ספק שיש לעשות את השיקולים המתאימים

שיביאו לתוצאות האלה. אלא שכפי שכבר אמרתי אותה ועדה הלכה על קיצוצים

וצמצומים בלבד. ואכן הסטטיסטיקה הבאה הצביעה על צמצום עובדי המדינה במספר

בזה או אחר, המגמה הזאת בולטת ביותר מכל הדברים ששמענו.

ב. לוי;

מכוני הרישוי הוצאו ממשרד התחבורה כמעט באותה השיטה. חיום כבר איננו

יכולים להעלות כלל על דעתנו שמשרד התחבורה יכול לבדרק 850 אלף כלי רכב.

ואתם יודעים בוודאי באיזה כלים עושים זאת היום. אנחנו יכולים לדרוש מהמכון

להשתמש במכשירים החדישים ביותר לצורך בדיקת הרכב. הוא הדין לגבי המכון

להכשרת נהגים. ישנם ב-30 מכונים לרבב. הם נבדקים על ידנו באמצעות ניידרת

בטיחות העובדות בשתי משמרות והן פועלות בשנה. אין בידי נתונים לגבי מספר

הבדיקות שהן בצער בשנה האחרונה. אבל מדובר בעשרות בדיקות מדי יום המבוצעות

על ידי כל ניידת.

ליד הניידות ישנר שוטר העוצר את הרכב ואז הבודקים נכנסים מתחת לרכב

ובודקים אם יש נזילה. בודקים את עובי הצמיגים וכו'. הם עובדים כל ימות השנה

בשתי משמרות פרט לשבתות. בשבתות הפנינו אותן ליהודה ושומרון.

משרד הרישוי מקיים גם תצפיות מרחוק על מכונים, ובענין זה אפילו קבלתי

איום בהגשת פנייה לבג"ץ מיו"ר איגוד המוסכים. התצפיות נעשות במטרה לראות אם

אמנם בודקים שם היטב את כלי הרכב או לא,

בירושלים ערכנו בחודשים האחרונים כ-30 בדיקות. במכונים. בתל אביב

יש שני מפקחים שעוסקים בזה כל הזמן. ישנו מפקח אחד בחיפה ובסביבתה. אנחנו

מטפלים בזה בתהאם לצרכים המתעוררים. בתחבורה ציבורית למשל אין לנו מפקחים.

אלא שמדי פעס אנחנו מגייסים 70 או 80 עובדים שלנו לביצוע הפיקוה על התחבורה

הציבורית. אנחנו נותנים תשובה לבעיות השונות בהתאם לצורך ועושים זאת גם

על בסיס התנדבות.

היו"ר א. שפייזר!

כמה בדיקות ערכתם בשנה האחרונה במכונים. כמה מהבדיקות נמצאו בסדר.

וכמה לא. כמו כן הייתי מבקש לדעת כמה תביעות הוגשו נגד אלה שלא היו בסדר.

ב. לוי;

. איננו מגישים תביעות אלא סוגרים את המכון. אין בידי נתונים על

מספר הבדיקות ובו אבל אשמח להעביר אותם ליושב-ראש הוועדה. אני יכול רק

לספר כי למעלה מ-15% מהמכונים נסגרו לתקופות שבין 2לל-5 חודשים במשך השנתיים

האחרונות ותעודות הבוחן שלהם נפסלו. כאמור. נעביר אליכם את כל הנתונים

כדי שתוכלו לקבל מושג על היקף הפיקוח שאנחנו מקיימים.



א. מרגלית;

תלונות רבות מגיעות על כך שאנשים באים אל המשרד כדי לקבל בו איזה

שהוא טיפול. כמו למשל פעולה פשוטה של שינוי בחובת והם מבזבזים על כך שעות

רבות ויקרות, אבל מה לעשות ואנשי אגף התקציבים הציבו להם למטרה לקצץ במשרד

התחבורה ולכן קשה לעמוד בלחצים הרבים שעל המשרד.

מה למשל עושה משרד התחבורה כשהוא צריך לאייש את עמדות המסוף? -

הוא מחלק את המשרה לחצי או לשליש. וכך מצליח בקושי לצוף על פני המיים ולאייש

את עמדות המסופים ללא תוספת בכוח אדם, אבל ברור שמישהו צריך לסבול מזה

באיזה שהוא מקום, מכאן גם התלונות הרבות, אנחנו עובדים למעשה ב-20% כוח אדם

מתחת למינימום ההכרחי,

תחרות בין מכונים לרכב זה אולי דבר טוב בדרך כלל. אלא שיש בזה גם

נקודה חלשה, ישנם מוסכים שמעבירים את הרכב של לקוחותיהם ללא בעיות, אם

מכון פלוני עושה קשיים בהעברת הרכב. יפנה בעליו למכון אחר ששם לא יעשו לו

את אותם הקשיים, לכן אני אומר שצריך להיזהר מאד מתחרות בנושא זה המטפל

בענייני נפשות ממש,

אוריאל לין;

הייתי רוצה לדעת מה היתה העלות של אותם 7 עובדי משרד הרישוי שהיו

מטפלים על פי שיטת הניקוד ב-20 אלף נהגים לעומת התקציב של אותו מכון להכשרת

נהגים על 20 עובדיו,

ב. לוי ;

לא היו 7 . אלא 14 איש, עוד 12 איש עבדו במועצה ועסקו בנהיגה מונעת.

כך שביחד היו למעלה מ-20 איש, ככל שמספר העובדים במכון יהיה גבוה יותר אהיה

אני רגוע יותר,

הקונצפט אינו מוכרע על בסיס היעילות, משדד התחבורה מחפש דרכים כדי

לצאת מהענין הזה. כי אגף התקציב חונק אותו, המשרד מחפש על כן גופים אחרים

שיעשו את העבודה, אם זה איננו טוב בשביל העובדים, זה כבר דבר אחר, משרד

התחבורה טוען שזה טוב לענין, הוא טוען שבית ספר לנהגים זה סיפור הצלחה. כי

הם משיגים את המטרה ואין להם בעיות תקציב, זה עונה על הצרכים ואין להם בעיות

עם משרד האוצר,

מבחינתו משרד התחבורה משיג את מטרתו והוא שולט על הענין, השאלה היא

אם המשרד באמת משיג את מטרתו,

הכיוון הקונקרטי שעליו אפשר ללכת הוא הכיוון של מחן גושפנקא של חברה

של רשות או של אגודה למשרד הרישוי כדי שהדברים שם יתנהלו בצורה כלכלית, אם

השירות יהיה אז שירות טוב הרי שזה היה כדאי, זה למעשה הכיוון המתחייב

מה גם שזה לא עומד בסתירה לשום דבר,

עובדה היא שמשרד הרישוי נותן היום שירות לא טוב לאזרחי מדינת ישראל,

הוועדה תצטרך לתת את דעתה על זה. כי אין הצדקה למצב הזה במיוחד שזה בכל-

זאת .נושא את עצמו מבחינה כלכלית ואת הכסף שגובים מעבירים לאוצר והוא מועידן

למטרה אחרת,



נושא התחבורה מהווה שואב אבק אדיר השואב בסף מהציבור, אבל במקום

להחזיר אח הבסף הזה לשיפור השירות לציבור הנזקק לשירותי המשרר. מוציאים

אותר על דברים אחרים חשובים אמנם אבל אחרים.

הועלו כאן נקודות אדינות שלא הובהרו עד תום אבל לא זו הבעיה המציקה

לנו ברגע זה, אני חייב לנעול עכשיו את הישיבה, הוועדה תוציא מסקנותיה,

אני רוצה להודות עוד לכל הנוכחים. ישיבה זו נעולה,

(הישיבה ננעלה בשעה 16,10)