הכנסת האחת עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרטוקול מס' 124

מישיבת ועדת הכלכלה

סיום רביעי. י' בחשון התשמ"ז - 12 בנובמבר. 1986 . בשעה 09.30

תברי הוועדה; היו"ר אי שפייזר

מי גלזר-תעסה

ר י כהן

ש' עמר

מי פלד

ב' שלום

מוזמנים; מי אהלי - יועץ משפטי משרד התקשורת

מי אליצור - אגף החשב הכללי. משרד האוצר

יי שקד - אגף התקציבים. משרד האוצר

מי אביאור - משרד התעשיה והמסתר

עי תמיר - יו"ר מטה התעסוקה של ההסתדרות

יי סעדון - מרכז מטה התעסוקה של ההסתדרות

יי כהן - מועצה פועלי בית שמש

אי אדרי - ועד עובדים מפעלי בית שמש

מי קינלי - מנהלת מנוע לביא. מפעלי בית שמש

יי הרוש - מועצת פועלי בית שמש

יועץ כלכלי ומזכיר הוועדה; די לב

רשמה ; שי צהר

סדר היום; 1) תקנות הבזק (הארכת תוקף).

2) מבועי בית-שמש (הצעה לסדר היוס של חברי הבנסת ר' כהן,

מי מיעארי. מי גלזר-תעסה וי שם-טוב).



1) תקנות הבזק (הפסקה- עיכוב או הגבלה של פעולות הבזק ושירותי בזק).

(תיקון מס' 3) התשמ"ז-1986)

תקנות הבזק (התקנה. תפעול ותחזוקה).

(תיקון מס' 4). התשמ"ז-1986.

היו"ר אי שפייזר;

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה.

בקשת משרד התקשורת להאריך תוקפן של

תקנות הבזק (הפסקה- עיכוב או הגבלה של פעולות הבזק ושירותי בזק). התשמ"ז-1986.

ותקנות הבזק (התקנה. תפעול ותחזוקה). התשמ"ז-1986.

הוועדה דנה פעמיים בתקנות הבזק. מאז ועד עתה היה מו"מ בין החברות

ובין ארגון איל"א- הבזק ומשרד התקשורת אבל הדברים טרם סוכמו. שר התקשורת

הביע רצון להופיע בפנינו לקראת הסיכוס של הנושא- אבל היות והענין נמצא עדיין

בשלבים של מו"מ אני מאשר שנאשר הארכת תוקפן של התקנות הנ"ל בחודשיים. ובזמן

הזה נחזור לדון בנושא. אני מבין שאין מתנגדיס לבקשה הזאת. ואנחנו יכולים

לאשר הארכת תוקפן של התקנות האלה.

הוחלט - לאשר תוקפן של התקנות הנ"ל בחודשיים.

2. מנועי בית שמש

הנושא השני שעל סדר היום שלנו: מנועי בית שמש. אנחנו דנים בנושא הזה

מאז תחילת המושב. זה איננו נושא חדש והוא היה על שולחן מספד ועדות. הנושא

הזה נדון בוועדה שלנו מספר פעמים הוא נדון גס בוועדת הכספים בוועדת החוץ

והבטחון ואף במליאת הכנסח. אם אינני טועה הוקדשו עשרות שעות לדיון בנושא

הזה במליאת הכנסח ובוועדותיה נמשך הדיון בנושא הזה הרבה יותר שעות. אפשר

לקבוע שהנושא הזה לא סבל מחוסר דיון בו. הוא הועלה כמעט על כל במה.

אני רואה בנושא שלפנינו דגם של הכלכלה הישראלית דגם המסמל כיצד מטפלים

אצלנו בבעיות כיצד הסחבת חוגגת ונמשכת כיצד הדיונים עוברים משולחן לשולחן.

כיצד כל זה עולה בכסף ובעצבים ובגורלו של המפעל ו;י.'ל עובדיו. אינני מכיר עוד

מפעל אחד שכל כך הרבה מלים נאמרו עליו שכל כך הרבה דיאגנוזות נקבעו לגביו

וכל כך הרבה כתובות על הקיר דיברו אודותיו. וכשכל הדברים האלה קרו שום דבר.ממשי

לא נעשה בענין והדברים הלכו והידרדרו במשך כל השנים בהן מטפלים במפעל הזה.

גם נושא האחריות. שעלה וצץ מדי פעם, נעלם ונמוק,

האחראים הממשיים. המועצת המנהלים. הדירקטוריונים והאחרים שטיפלו בנושא

הזה ממשיכים לאכול ולשתות קאוויאר ויין בריו-דזינרו ובמקומות אחרים כאילו

דבר לא קרה. אותם אנשים שגרמו לכך שהמפעל הגיע לחובות גדולים כל כך והאחראים

לניהול לא תקין של המפעל עכרו במשך השנים לנהל מפעלים אחרים, ובמקום שקודם

לכן צבר המפעל הפסדים בגובה של 150 מליון דולר הגיעו היום הפסדיו ל-250 - 300

מליון דולר ואיש מעולם לא היפנה אצבע מאשימה על אלה שהיו אחראים לניהול

המפעל שעה ששומעים את זעקת העובדים ואת זעקת המממנים.



האחראים שניווטר. את המפעל הזה במשך כל השנים עד כה לא נשאי בעצם

באחריות והם ממשיכים לחגוג בחו"ל ובארץ.. להיות חברים במועצות מנהלים של

מפעלים או מוסדות אחרים,

המפעל הזה יכול לשמש דוגמה לבשלון של ניהול דוגמה לכשלרן של מדיניות.

והוא מהווה אולי דגם לכלכלה הישראלית כולה דגם למפעלים רבים אחרים שאף הם

כבר הועלו על שולחן הדיון שלנו, מעסים הם המפעלים שהתחילו לפעול עם תקוות

כה גדולות ורבות ועם תשתית כה טובה כמו מנועי בית שמש, לכאורה היה לה גם

שותף יוצא מן הכלל טוב. הלא זו חברת "פרת-אנד-ויטני" שהיתה אמורה להביא עמה

גם ידע גם הזמנות וגם התחייבה לספק 500 אלף שעות עבודה, למפעל הזה היה גם

יצור מובטח בקנה מידה לא קטן על ידי התעשיה האווירית, המפעל הזה לווה גם ברצון

סוב של העובדים. שאכן התגלה לאורך כל הקו, ובהסכמה לצמצומים ולחיתוך חד,

לכאורה חברו כאן כל התנאים האפשריים להצלחת המפעל הזה, מה עוד יכלה

מדינת ישראל לרצות או לבקש כאשר התחברו במפעל הזה בל הגורמים הנפלאים

שהזכרתי? ומה במציאות? במציאות אנר רואים קטסטרופה גדולה, במשך השנתיים

בהן אנר דנים בנושא הזה אנו עדים להידרדרות מתמדת של המפעל, ביוני השנה

קיימנו את הדיון האחרון שלנו בנושא הזה, אז הופיעה בפנינו הנהלת המפעל ושטחה

בפנינו תצפית אופטימית מאד, עם תכנית הבראה חדשה, על הפרק עמדה אז גם האופציה

של רכישת המפעל ונאמר לנו שעד ל-15 באוגוסט אותה שנה יובהר גם נושא הרכישה

על ידי כור או על ידי גורם אחר, הוסבר לנו גם שבמודל כזה או אחר של צמצומים

במפעל, כאשר האוצר הציג שתים או שלוש הצעות חלופיות, אולי גם פיטורים

נוספים של 400 עובדים, אפשר יהיה להגיע לאיזון שוטף של המפעל, היו רק חילוקי

דעות אם האיזון יגיע מיד, אר רק אחרי שנתיים-שלוש, אבל זו בערך היתה התחזית

שהו נ חה לפנינו.

מי אליצור ;

לא מטעם משרד האוצר ,

למשרד האוצר היו מספר הצעות חלופיות. ואחת ההצעות החלופיות היתה

לצמצם את מספר העובדים במפעל ב-450 איש, נכון גם שמשרד האוצר הזהיר באותה

ישיבה ואמר שהענין לא יעלה יפה ושכל התקוות שתולים בתכניות ההבראה לא

תתממשנה ושהנושא יעלה מחדש בפני הממשלה שתהיה חייבת להכריע לגביו, בתזכיר

האחרון שלו היה משרד האוצר פסימי לחלוטין באשר למצבו ולעתידו של המפעל,

בסך הבל פוטרו 660 מעובדי מפעלי בית שמש, עלות הפיצויים הגיעה עד

ל-5 13 מליון דולר. ומשרד האוצר התלונן על בך שהיו בענין זה חריגות מפלי.גית

וחמורות ביותר, הוא גס כתב שסבומי הפיצויים הם מעל ומעבר למקובל, הממוצע

לעובד הגיע לבדי 25 אלף דולר, אלה הם הסבומים בהם דובר אז, ובתזכיר שלו

קבל האוצר על כך שהיתה בענין זה חריגה חמורה ביותר, היתה גם טענה בי במסגרת

ארחו צמצום היתה נזילה החוצה של כחות מקצועיים מעולים, שיציאתם שמטה את

הקרקע מאפשרות של הבראה רצינית של המפעל, כלרמר, הטובים לקחו פיצויים והלכו,

והעובדים הפחות מיומנים נשארו במפעל, והובעה אז דאגה לגורל המפעל,



היצור במפעל קטן. והתפרקה שלו היתה כנראה ירודה גם יחסית למספר העובדים

המצומצם שנשאר לעבוד בו. הדבר הזה הוביל לגרעון חודשי קובע בין 0.5 ל-1 מלירן

דולר כבר באותה תקופה, הגרעון היה גרעון תפעולי.

כאשר עוררו את השאלה אנא פני המפעל, הועלו למעשה שתי איפציות. האתת.

למכור את המפעל, ובעמדה הזו דגל משרד האוצר באופן עקבי כמעט, וטען כי עלות

המשך הפעלתו היא עצומה מול עלות קטנה בהרבה של חיסולו. מדובר בעלות של

50 מליון דולר במקרה שסוגרים את המפעל-. לעומת עלות שוטפת גבוהה למשך מספר

שנים אם המפעל ימשיך לתפקד.

וכאשר דיברי על מכירתו של המפעל היה ויכוח מתמיד באשר לכיוון שבו צריך

ללכת. הכיוון עליו הצביעו הנהלת המפעל וגם משרד הבטחון. מסיבות שלו, היה

כיוון של מכירתו ל"כור". היו רבים שערערו על עצם הכיוון כבר אז, והמשיכו

לעשות כן במשך כל השנה האחרונה, ודיברו על כיוון אחר שנראה להם טבעי: העברת

המפעל למשרד הבטחון. לתעשיה האווירית. כי מי אם לא הלקוח העיקרי של המפעל

יכול בעצם להיות גם הבעלים שלו. ולכן, מדוע צריך במתווך; מדוע יש צורך בגורם

נוסף כמו כור או אחר, שיעמוד בתווך? אם המפעל יכול בכלל לעמוד מבחינה כלכלית

על רגליו בטווח הקצר או הארוך, מדוע לא ייעשה הדבר במסגרת המשפחה של התעשיה

האווירית שהיא הלקוח העיקרי שלו ממילא.

במסמך שהונח והמסביר את רקע סירובה של כור לקנות את המפעל. צויין כי

משרד הבטחון התחייב לספק למפעל עבודות בסדר גודל של 10 מליון דולר. אם

מוסיפים לזה את ההתחייבות של חברת פרט-אנד-ויטני לספק למפעל כ-500 אלף שערת

עבודה. על פי ההסכם אתה הרי שלפנינו דבר די רציני. למעשה היתה חברת פרט-אנד-

ויטני חייבת כבר לספק למפעלי בית שמש עבודות ב-500 אלף שעות עבודה בשנה.

זו התחייבות חברית של החשרה הזו כלפי משרד הבטחון. זה מותנה ביכולת

המפעל לעמוד כתנאים מסויימים שונים. נכון להיום הדבר לא בוצע.

היו"ר א' שפייזר;

כאשר יש תשתית בצורה של התחייבות חברת פרט-אנד-ויטני לספק 500 אלף

שעות עבודה בשנה שפירושן למעשה 250 - 200 עובדים בשנה ונוסף על כך הבטחה

של משרד הבטחון לספק עבודה בסדר גודל של 20 מליון דולר בשנה המצב נראה די

מבטיח. נשאלת רק השאלה איך זה קרה וכיצד זה קרה שהדברים האלה לא מוממשו.

כל הענין הזה של היחסים עם פרט-אנד-ו יטנ י הוא בסימן שאלה גדול. המדובר בחברה

שקנתה את זכויותיה במפעלי בית שמס בסכום של 10 עד 11 מליון דולר, והיא זכאית

להוציא את הסכום הזה בכל עת שתרצה לעשות כן. והכל לפי תנאי ההסכם אתה. אין

המדובר כאן רק בכניסה של גורם זר שרכש 40% מהמפעל הזה אלא שלגורם הזה יש

גם מספר אופציות להוציא את כספו. אפילו היום אם ירצה בכך.

עלינו לזכור עוד כי מדובר בחברה שמשרד הבטחון מזמין אצלה, ואצל חברות

הבת שלה. הזמנות בסכום העולה על חצי מליארד דולר בשנה. זו חברה שישראל קונה

אצלה בסכום העולה על חצי מליארד דולר בשנה. והחברה הזאת קנתה 40% ממניות

המפעל בבית שמש, הבטי,חה את העבודה ואת הידע, אבל לא סיפקה את העבודה. כאן

יש מקום לשאול מה אחריותה של החברה הזאת לגבי ההפסדים של מפעלי בית שמש. אם

יש לפנינו בעלות משותפת, ואם היא הבעלים של 40%מהמפעל, הרי שהיא אחראית

גם ל-40% של ההפסדים.. שאלתי את שר הבטחון את השאלה הזאת, אבל טרם קבלתי עליה

תשובה.



מעניין שאיש לא העלה בפני חברת פרט-אנד-ויטני אח התביעה הזאת ראף

לא תבע ממנה לספק את העבודה כפי שמתחייב מההסכם אתה, ואל לנו לשכוח שלפי

אותו הסכם יכולה החברה הזאת לצאת מחר- אם היא רוצה בכך מהשותפות הזאת,

אינני בטוח אם אמנם הופעל עליה הלחץ הראוי ראם ניהלו אתה מו"מ ראוי בענין

שעות העבורה,

אינני יכול בשום פנים ואופן להבין איך זה שמנועי בית שמש הגיעו למצב

של סגירה שעה שמדובר בתשתית של 500 אלף שעות עבודה לשנה מטעם חברת פרט-אנד-

ויטני והזמנות בסכום של 10 מליון דולר לשנה מטעם משרד הבטחון,, נכון הדבר

שהתחזיות הכספיות המונחות לפנינו הן קטסטרופליות, אבל השאלה שאני שואל היא:

מדוע זה כך? מי הואי האחראי לקטסטרופה הזאת? מי הביא את המפעל להפסדים האלה

ולמצב בו הוא נמצא כיום? האם מישהו חקר ובדק מי האחראי לכך מי הביא את

המפעל למצב של פשיטת רגל? האם מישהו בדק וחקר איך זה שעם תשתית כזאת מבטיחה

אי אפשר לקיים מפעל כזה, מבלי לדבר כלל על כך שמדובר כאן בעיירת פיתוח וכו.

הרי לפנינו תנאים אידיאליים ותשתית מצויינת לקיומו של מפעל כזה, ובכל זאת

הוא נמצא במצב בו הוא נמצא, איך זה קרה, ומדרע. ומי אחראי לזה?

ההפסדים הם גדולים, ומהתזכיר המונח לפנינו אני למד כיי מדינת ישראל היתה

מוכנה למחוק ולוותר על חובות בסך 75 מליון דולר למי שיקה את המפעל הזה,

זאת אומרת שהחובות אינן יותר גורם שצריך להתחשב בו ואפשר להתייחס אל המפעל

הזה כאל מפעל שאין לו חובות ואפשר להתחיל להפעילו מחדש,

תארתי בפניכם בקיצוב רב את המצב של מפעלי בית שמש, אני חושב שמתוך

עייפות. ואחרי תקופה שארובה של סחבה ועדת השרים לענייני כלכלה קיבלה את

ההחלטה שהיא קיבלה, ההחלטה נתקבלה ברוב מקרי כזה או אחר כאשר חלק מהחברים

שלנו בה משוטטים בעולם ולא יכלו על כן להשתתף בהצבעה, יש כאלה שאתמול הודיעו

כי הם מצטערים על שסגרו בשעתו את אתא, ההחלטה הזאת מצביעה על עייפות מהטיפול

בנושא, אני סבור שעל בסיס הנתונים המעטים שהובאו בפנינו יש בסיס לשקול המשך

קיומו והפעלתו של המפעל,

העברת מפעל לכונס נכסים, כפי שזה נעשה עם חברת אל על, זו שיטה חדשה

של ניהול במדינת ישראל, כאשר הממשלה לא יכולה לנהל, כאשר המנהלים נכשלו

במילוי תפקידם/ כאשר יושבי ראש המועצות והמנהלים יושבים ביוהנסבורג ובריו-

דזינרו ועסוקים בענייניהם הפרטיים ובענינים אחרים אז ממנים כונס נכסים

למפעל בתקררה שבעזרת כיח המשפט הוא יכפה ניהול תקין וכו', אם זו השיטה אליה

התכוונה ועדת השרים לענייני כלכלה כפתרון מלמפעלי בית שמש. כי לא היה לה

פתרון אחר טוב יותר והיא מקווה שהמפעל ימשיך להתקיים' ניחא, אני עוד הייתי

יכול להבין זאת, אבל אני חושש שאנחנו עומדים בפני הידרדרות המערכת הזאת

מכל בחינה שהיא. ושהדבר יוליך למצב בו המפעל הזה יגווע,

דיברנו רבות בנושא הזה וחלק מהדברים שאמרנו היה נבון, אבל כל הדיבורים

היו ללא הואיל, אני חישב שאצלנו בארץ צריך לדפוק על הקיולחן אם רוצים להשיג משהד

יתכן שצריך לפעול תוך התייעצות עם הוועדות האחרות של הכנסת, כי כל ועדה עוסקת

בהיבט אחר של הנושא/ ופעם אחת לקום על הרגלים ולראות בנושא הזה כשלון של

ניהול הכלכלי, בפי שזה מתנהל היום, ולפתוח דף חדש בניהול המפעל, מבלי לגעת

בנושא של תושבי העיירה וכו', אלא לגופו של ענין לגופו של המפעל, בלד דברי

הסנגוריה על עיירת פיתוח ועל תושביה, המפעל הזה יכול להתקיים, יש לו תשתית

טובה, צריך לדאוג לבך שהיא תממוש, וצריך לעמרד על כך עיזה אמנם צריך להיות

הכיוון.



נמצאים כאן עמנו היום חברים שלירר אח כל הדיונים שהתנהלו בנושא הזה.

ישנה כאן גם נציגות של רעד העובדים של המפעל. ההנהלה לא נמצאת עמנו היום. אחמול

מונה כונס למפעל, וקרוב לוודאי שההנהלה יושבת וחושבת מה לעשות,

אבחנו נשמע את דברי חברי הכנסת שהעלו את הנושא הזה לדיון במליאת הכנסת.

וכן את נציגי העובדים,

ר' כהן ;

אני מציע שאנחנו לא נראה את עצמנו כמועצת מנהלים, או כמועצת מנהלי-על

אף לא כבודקי תחשיבים. ולא כמי שבא במקום המנהלים, כי זה איננו התפקיד שלנר,

אני מציע שאנחנו נתרכז במספר נושאים: 1) הבעיה של בית שמש, 2) מפעל

מנועי בית שמש וההשלכות שיש לו על העיירה הזאת ועל חייך. בית שמש זו העיירה

היחידה בארץ שבה יש מפעל בעל רמה טכנולוגית גבוהה כזאת, הכשלון של המפעל הזה

יהיה סימבולי לגבי כל עיירות הפיתוח כארץ.

כמו כן אני' מציע שנסתכל על הענין מבחינת הכלכלה הלאומית, נסתכל גם על

נושא האחריות לכשלון הניהולי של המפעל, ויחד עם זאת נבדוק מה הוא הדבר שיעלה

למדינה בכסף רב יותר, ומה הדבר שיעלה לה בפחות כסף,

לבסוף אני מציע שנמצא את הגורמים שהביאו את המפעל למצבו הנוכחי.

נמצא את האחראים לכשלון הזה. אני חושב שאנחנו חייבים לעשות את בל הדברים האלה,

י' הרוש;

אני רוצה למסור לכם מספר עובדות החשובות לצורך הדיון, אחר כך אגיד לכם

גס מה הוא הדבר שאנחנו מבקשים מוועדת הכלכלה של הכנסת אף על פי שאנחנו יודעים

שאין היא גוף מבצע,

אני רוצה למסור לכם נתונים של שירות התעסוקה נתוניה עובדתיים, בחודש

יולי 1986 היו בבית שמש 390 דורשי עבודה, בחודש אוגוסט הגיע מספר דורשי העבודה

שם ל-440. בחודש ספטמבר הגיע מספרם לשיא של 469 דורשי עבודה, ובחודש אוקטובר

היה מספרם 402. ואיני רוצה להכנס לפרטים של מובטלים למעלה מ-6 ימים וכוי,

דורשי עבודה על פי המינוח של שירות התעסוקה הם לא בהכרח בעלי מקצוע הזכאים

לדמי אכטלה, ואתם יודעים מה משמעות הדבר,

כאשר מספר המובטלים בבית שמש אינו יורד בחצי השנה האחרונה אלא עולה

כל הזמן זה מצביע על כך שמצב התעסוקה שם החמיר ומחמיר, לצערנו הרב אנחנו

רשומים עדיין בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה וגם בשירותי התעסוקה. בישוב שאין

בר אבטלה כי אנחנו עדיין בגדר דורשי עבודה, ולכן אינני מקבלים מענק אבטלה.

למרות שמדובר ב-400 איש בערך שאינם עובדים כבר ששה חודשים,

בשנה האחרונה נסגרו בבית שמש שלושה מפעלים. מפעל מיף פשט. את הרגל,

מפעל של מבואות לסריגים הגיע למצב שמונה לו כונס נכסים. וחברה נוספת של

"החופר" הגיעה אף היא לפשיטת רגל. שלושה המפעלים האלה העסיקו כ-100 תושבים

מבית שמש והסביבה.

כמה מלים בענין ההכשרה המקצועית, עובדה היא שבהכשרה המקצועית כמעט

ואין נוער צעירים, אלא ישנם כ-180 מבוגרים העוברים הכשרה מקצועית, תלק

מהמבוגרים האלה הם מבין מפוטרי מנועי בית שמש, אני מכיר כאלה שעשו כבר שלוש

פעמים הסבה מקצועית, לי נראה כי מדינת ישראל מטלטלת את אלה שפונים להסבה

מקצועית, משקיעים בהם כסף, נותנים להם הבטחה להכנסה ודמי אבטלה, ואחר כך הם

יוצאים החוצה ואינם מוצאים עבודה, והם הופבים להיות מתוסכלים עוד יותר משהיו

לפני כן,



מי שיבדוק אח נישא עיירות הפיתוח יגלה כי יש בהן הבירה שלילית

והדברים ברורים,

אני רוצה להגיד לכם מה אנחנו נציגי העובדים- השים בענין הנדון כאן,

מבחינתנו אנו הבעלים של מפעל מנועי בית שמש היא ממשלת ישראל, קרי: משרד האוצר

ומשרד הבטחון, חתמו אתנו על תכנית הבראה, ועדת השרים לענייני כלכלה חתמה על

התכנית הזאת ונתנו לממשלת ישראל ולתכנית הזאת כיסוי מלא אחרי שהגיעו אתנו

להסכם בענין זה. ומתברר שאנחנו שילמנו מחיר יקר ולחינם, אנחנו שילמנו בהסכמה

לפיטורי 600 עובדים בוויתור על תנאיס סוציאליים, עד היום לא הכרזנו על סכסוך

ולא שבתנו כאשר במשך שנה שלמה קפות הגמל וקרנות ההשתלמות ריקות, על פי אישור

של רשות החברות ביקשנו ליישם את ההסכמים הקיבוציים, לא הרמנו קול ופעלנו מתוך

אחריות גם למחיר, אינני אומר שאיננו צודקים בכל הטעונים שלנו אבל אנחנו

פועלים במלוא האחריות ומתוך דאגה רבה, אנחנו מלאנו את חלקנו אנו ואנחנו

מצפים לכך שגם הצד השני ימלא את חלקו, אכל לצערי הרב ממשלת ישראל שהיא הצד

השני לא מלאה את חלקה, קרי: כיסוי החובות והגרעונות והעברת הבעלות,

אנחנו לא התערבנו בשאלה הבעלים מי הם הבעלים החדשים וכו , לא אנחנו

החלטנו על העברת הבעלות, אבל במסגרת התכנית הזאת היתה התחייבות של השותפים

להביא עבודה . למפעל לתת מימון לפעילות השוטפת ועוד, אבל לצערנו הרב אנחנו

חשים עצמנו כמי שרימו אותם, שהנה אנחנו כעובדים שילמנו את מלוא המחיר והצד

השני לא שילם כלל, והרי ברור שלא אנחנו אשמים במה שקרה, אלא שבמדינת ישראל

אין עדיין חוק המאשים את האחראים את המנה"ל ואת היו"ר,

יש חוק אבל הוא לא ממומש, על פי החוק חברי מועצת המנהלים הם האחראים,

אכל אף אחד לא תבע אותם על הדבר הזה, אין תקדים כזה במדינה, אילו היו נתבעים

היה מתברר שהם האחראים, אדרבה תבעו אתם אותם,

י' הרוש ;

מאז חודש דצמבר אין למפעל מנכ"ל, למנועי בית שמש אין כיום יו"ר מועצת

המנהלים.

הי ו "ר א' שפ י יזר ;

כאשר העסק התחיל להידרדר הוא קם ונסע לחו"ל,

י' הרוש;

אני חוזר לענין הבעלים. עדיין יש חובה על ממשלת ישראל למנות מנהל ויו"ר

מועצת מנהלים למפעל, כי היא עדיין הבעלים, אם אין מנהל, היא צריכה למנות מנהל

חדש, עכשיו מאשימים את העובדים בכשלונו של המפעל,

אנחנו בטוחים שיש סיכוי למפעל הזה, אנחנו באים לכאן גם בשם הטעון

החברתי, אם לא תהיה לנו ברירה כי אז הטעון החברתי יהיה קשה, אנחנו טוענים

שיש עתיד למפעל, שיאפשרו לו להתקיים, זו חיבתה של ממשלת ישראל, איננו נכנסים

לשאלה מי יקנה את המפעל וכוי, כי זה לא תפקידנו, אנחנו רק אומרים שצריך לאפשר

לו להתקיים, והפנייה היא אל הממשלה שהיא הבעלים של המפעל,

אנחנו מבקשים שהוועדה הזאת תטיל על ממשלת ישראל את האחריות להמשיך

להפעיל את המפעל ללא כונס נכסים, לא העובדים הם המונעים המשך תפעולו של

המפעל/ ולא מערכת יחסי העבודה היא המונעת עבודה תקינה במפעל, אנחנו לא אשמים

בשום דבר/ ולא היינו אשמים בשום דבר לאורך כל הדרך, צריך להמשיך להידבר עם

העובדים , ולמסור את הניהול למי שנראה מתאים לכך בעיני הממשלה; אבל לא למסור

אותו לידיו של כונס,



מסירת המפעל לידיו של כונס נכסים פירושה למעשה חיסולו של המפעל. אם

במשך שנתיים לא נמצא קרנה פוטנציאלי למפעל הכונס בוודאי לא ימצא את הקרנה

תוך חודש ימים, ואז הסגירה תהיה סופית, אנחנו רואים בזה, איפוא, החלטה

דיפלומטית שפירושה חיסולו של המפעל,

ע' תמיר;

כיושבת-ראש מטה התעסוקה של ההסתדרות אני יכולה להגיד לכם כי ההתנסות

שלנו בשנים האחרונות, ובמיוחד בחודשים האחרונים, היא התנסות קשה ביותר, אנחנו

חרדים מאד מפני הצפוי למפעל מנועי בית-שמש על פי ההחלטה שנתקבלה אתמול בוועדת

השרים, אני חושבת שאנחנו באים לכאן כדי לשטוח את טענת העובדים במפעל, עובדים

שמילאו, כידוע, את כל שהוטל עליהם, ואף מעבר לזה; עובדים שיהיו הקורבן היחידי

למה שצפוי אם אמנם תתקבל ותמרמש ההחלטה למנות למפעל הזה כונס נכסים,

גם אני סבורה שכל הענין הזה מצביע על מחדל קשה ביותר. ואולי הוועדה

הזאת וגם ועדות אחרות וכן גם רשויות נוספות יתבעו אחת ולתמיד דיון רציני

בנושא ואולי אפילו הקמת ועדת חקירה שתמצא מה קורה לאחריות הניהולית של המפעל,

אנחנו יודעים מי יהיו הקורבנות למחדלים אבל לא נקבע עדיין מי האחראים למחדלים

האלה, לא יתכן שהנושא הזה יחזור על עצמו מדי פעם, כונס נכסים הופך להיות

האליל, כביכול, להבראתו של מפעל- שעה שבעצם הוא כורת המפעל,

אני מאד תמהה על כך שלא סייעו להנהלת כור לרכוש את המפעל, כור ברקה

במשך חודשים את האפשרות לקנות את המפעל ולהיות מעורבת בו, וביקשה לאפשר לה

לנהל אותו במשך שנה אחח כדי שתוכל להכנס במשך השנה הזאת לעומקו של הענין , אבל

לא איפשרו לה את הדבר.

עוד בחודש יוני הגיעו את התעשיה האווירית כגורם הטבעי לרכישת המפעל

הזה, אבל שום דבר לא נעשה בכיוון הזה, כאילו לא על גורלם של מאות עובדים

אנחנו מדברים, לא יתכן להמשיך ללכת בדרך הזאת,

הבוקר שוחחתי עם מזכיר ההסתדרות וגם עם יו"ר האגף לאיגוד מקצועי, ואני

רוצה שיהיה ברור שאנחנו נאבק בכל הכלים העומדים לרשותנו על מנת שהמפעל הזה

ימשיך לעבוד,

היו"ר א שפייזר;

אני מציע שההסתדרות ועובדי המפעל יגישו תביעה משפטית נגד האחראים,

ובזאת יצרו תקדים, הכוונה לתביעה נגד האחראים שהם: הממשלה, הנהלת המפעל,

מועצת המנהלים והמנהלים,

אנחנו נבדרק את האפשרות הזאת,

לא יתכן שנסכים לכך שהדברים ידרדרו מדכי אל דכי ואז כולנו נהיה בחרדים

מאד מהנתונים החמורים, ובעיקר מהנתון האחרון של הסטטיסטיקאי סמיט, שמצביעה

על כך שבהתקרב שנת אלפיים יהיו לנו 900 אלף יורדים, אני צופה שסגירת המפעל

הזה תהיה מלווה בשורה ארוכה של אנשי מקצוע שיירדו מן הארץ, אני חוששת מאד

שאנחנו מדלדלים את כוחותינו המקצועיים וזה דבר שקשה לשאת אותו,

יחד עם כל הדברים האלה אנחנו עדים לכך שאין צמיחה במשק, יש רק דיבורים

על צמיחה, בעיירות פיתוח שקיבלו את הרשות להיות עיירות תעשייתיות, כמו ירוחם

ואופקים ועוד/ בגלל מבנה תעשיה ממשלתי ועוד סיכות אין רואים כל סימנים

לפיתוח, כל הדיבורים על צמיחה הם בבחינת נשיאת שם הצמיחה לשווא, אני טוענת

שיכולנו, גם ההסתדרות וגם ועדות הכנסת, חייבים להיות יותר מליטנטים בענין זה,

אולי אנחנו אחראיים מדי ומתחשבים מדי, והקורבן האמיתי הוא ציבור העובדים,



היו"ר א' שפייזר;

אני מניח שקראתם את ההצעות לרכישת המפעל, ההצעות היו מפליגות, אני

מוכרח לומר שההצעות מצר כור היו בהחלט מפליגות, הקונים בפוטנציה ביקשו במקרה

זה לא רק מחיקת חרבות לא רק הבטחת הזמנות אלא ביקשו גם אופציה לצאת מהעסק

בכל עת שתיראה להם. רוגמת חברה פרט-אנר-ויטני, זו איננה אופציה סבירה לניהול

מפעל לטווח ארוך,

מאז הישיבה הקודמת ועד היום לא השתנו דברים ואולי אפילו הוחרפו,

התברר שהתחזיות שלנו-היו נכונות,

בתכנית ההבראה של פברואר 1985 היו בעצם שלושה מרכיבים: הגדלת מכירות

פיטורי עובדים הסדר מימון, באשר למימון אפשר להתווכח אם זה היה רציונלי או

לא אבל כמעט ולא היו בעיות, באשר למימוש והגדלת המכירות. הביצוע היה לוקה,

חברת פרט-אנד-ויטני נכנסה לחברה הזאת לפני שנתיים וחצי, לי נראה שכניסתה

לחברה היתה חלק מהעיסקה הכוללת של מנועי 11/20, התנאים שיש לחברה הזאת בחוזה

הופכים את הכניסה שלה כמעט להלוואה פיננסית, סעיפי היציאה שיש לפרט אנד ויטני

הם כל כך חזקים שפשוט קשה להאמין שהם אמנם כאלה, הם רשאים לצאת כאשר הרה-

אורגניזציה במפעל אינה לרצונם. למשל או כאשר הריווחיות של ששה החודשים אינה

נראית להם ועוד סעיפים מהסוג הזה, יש להם למעשה 10 סיבות שבגללן הם רשאים

לצאת מהעסק הזה בכל ;רגע בו יבחרו וכספם יוחזרו להם עם ריבית, עד היום הם השקיעו

במפעל 10 מליון דולר,

אשר לפיטורי עובדים. למעשה פוטר מספר גדול מהמספר בו נקבה התכנית,

עלות הפיטורים באישור ועדת השרים היתה צריכה להיות 3.4 מליון דולר, בפועל

עלות הפיטורים הגיעה ל-12 עד 15 מליון דולר, אמרתי אז שהיו חריגות חמורות

של הנהלת המפעל בנושא הזה, ואמנם היו חריגות כאלה,

אשר לכור. ההצעה שהגשנו לכור היתה למעשה טיוטא שלא הוסכמה על ידי הממשלה

ואף לא על ידי כור והיא היתה מאד נדיבה, כור לא הסכימה לה והגישה מצדה טיוטא

לחוזה ניהול, יש שם שני סעיפים המסבירים מדוע לדעתם אין המפעל הזה כלכלי,

אני רוצה להפנות תשומת לבכם לסעיף 10 בהצעת החוזה לניהול על ידי כור, בחלק

והיה ובעקבות המו"מ תגיע כור להסדר עם משרד הבטחון, מצד

אחד. ועם פרט-אנד-ויטני מהצד השני, מתחייבים הצדדים לחתום על טיוטת הסכם

לרכישה, וזה בעצם לב הבעיה, יסוד הבעיה הוא בחוסר הבטחון בכך שפרט-אנד-ויטני

אכן תממש אח ההזמנות,שלה ואני מדבר על אותן 500 אלף שעות עבודה שהם מתוייבים

על פי החוזה, חשוב גם לזכור כי הסידרה הראשונה של המנועים מוזמנת מפרט-אנד-

ויטני ולא ממנועי בית-שמש, במשך שנתיים לא מימשה חברת פרט-אנד-ויטנו אפילו

5% מהמחוייבות שלה.

ואשר לצורך שלש למדינה במפעל הזה מבחינה בטחונית. שר הבטחון אמר שאין

לר צורך במפעל הזה מבחינה בטחונית, ואין לי מה להוסיף בנושא הזה,

אשר לעלות אנחנו הגשנו חישובי עלות סגירת המפעל לעומת עלות הפעלתו,

אני חושב שהתמונה ברורה, יש לנו צד אחד של ההוצאות שמעט מאד נאמר

עליו וזה גם לא חשוב כל כך ברגע זה, ויש לנו צד של הכנסות שהיה מורכב

מהתחייבות רצינית של חברת פרט-אנד-ויטני, וכן התחייבות של משרד הכטחון

' שלא מומשה, צד המכירות היה קטן., והוא שגרם להפסד התפעולי השוטף של המפעל,

אילו המפעל היה מייצר 75% ממה שהיה צריך לייצר לפי ההסכם עם פרט-אנד-ו יטנ י

ומשרד החוץ, הוא היה מכסה את הוצאות התפעול ''ולו גם בסדר הגודל הנוכחי, כי

אז היה מדובר ביצור בסך 25 מליון דולר בשביל פרט-אנד-ויטני, ועוד 10 מליון דולר



בשביל משרד הבטחון. אם אינני טועה הגיע המפעל למכירות בהיקף של 17 מליון

דולר בחך הכל, כלומר. פחות מ-1/2 מליון דולר ל'חדש. אילו היה מגיע למכירות

בהיקף של 3 מליון דולר בחודש כי אז היתה תמונת המצב שונה לגמרי,

לדעתי לא הפעילה הממשלה אח כוח השפעתה על פרט-אנד-ויטני לבצע את

ההסכם שעליו היא התומה, אינני יודע מדוע בדיוק לא עשתה זאת הממשלה. כנראה

מחמת מורא או מחמת שיקול זה או אחר, מכל מקום לא הפעילה את הלחץ הדרוש על

חברת פרט אנד-ויטני- ואף לא על גורמי הבטחון בארץ על מנת שיקיימו את

ההזמנות בהתאם לחוזה. הממשלה אף לא נקטה צעדים חוקיים או משפטיים. ואף לא

ציבוריים ואחרים כלפי חברת פרט אנד ויטני שאתה .המדינה סוחרת בקנה מידה

גדו ל,

הדיאגנוזה ברורה, משרד האוצר יכול רק להגיש תחשיבים ולהסביר מה יקרה

אם הדברים יתפתחו בכיוון זה ומה יקרה אם יתפתחו בכיוון אחר,

מ' פלד ;

אינני רוצה להכנס לפרטי ההיסטוריה של מפעל מנועי בית שמש המתחילה

הרבה לפני אותו פרק שסיקר כאן יושב-ראש הוועדה, עשיתי זאת פעם בדיון במליאה.

ואיני רוצה לחזור על זאת עכשיו כאן, אין כל ספק בכך שהמשגה הגדול ביחס למפעל

נעשה כאשר הוחלט להצמיד אותו לפרוייקט הלביא, זו היחה ציפור באוויר, איש

לא ידע מתי אפשר לממש את זה ואיך,

במקום זאת היו עושים טוב יותר אילו הפכו את מפעל מנועי בית שמש למרכז

המנועים של ישראל. והיו מעבירים לשם את כל החזקת המנועים של מערכת הבטחון,

שזו כמות עצומה של עבודה, הפיצול הנוכחי שקיים שם אינו ענייני ואינו כלכלי

פיתוח המנועים שיש ביכולת הטכנולוגית המצויה בארץ לבצע היה נותן למפעל

הזה בסיס כלכלי איתן ויכולת של התרחבות וברבות הימים ביחד עם ענין הלביא

ומנועי פרט-אנד-ויטני זה היה יכול לגדול עוד ועוד,

להשאיר את כל ענין במצב הנוכחי שאינו רציונלי ולתלות את המפעל

באיזה שהוא רעיון שקשה מאד לראות מה הם התנאים למימושו היה משגה חמור,

לא הבנתי גם אז מדוע נדבקו בענין הזה ומדוע נאחזים בו ומתעלמים ממך, שיש

בכוחנו לעשות שם- ולא מתוך חסד לבית-שמש אלא כפתרון הולם של הצרכים

האובייקטיבי ים של מדינת ישראל בתחום אחזקה ויצור מנועים, אבל מאחר וההחלטה

התקבלה אז מוכרחים להתייחס לענין בית שמש כמו שמתייחסים לענין הלביא כולו,

האם פרוייקט הלביא הוא כלכלי? האם החליטו לגביו משום שהוא כלכלי? אני חושב

שכל הענין הזה הוא בזבוז משווע,

יש החושבים שיש לו הצדקה וכי הוא נותן תעסוקה, בכדי שהתעסוקה תתקיים

מוציאה המדינה 300 מליון דולר לשנה. שר הבטחון קבע גבול עד 500 מליון דולר

אותם המדינה מוכנה להשקיע.

כשהתחילו לדבר על הפרוייקט הזה דובר בשלב ראשון על 800 מליון דולר,

עכשיו מתקרבים כבר ל-3 מליון דולר, הפרוייקט כולו מוערך בסכום עתק, וכל

זה בשל נימוקים שיש להם משקל מדיני אבל לא מכריע, תחת הנימוקים האלה הולכים

להשקעות עצומות ופה רוצים שנתפעל מבעיה של 100 מליון דולר, מדוע שני

קריטריונים שונים אלה? אם חשוב להשקיע 300 עד 400 מליון דולר בפרוייקט

הזה אז כל מה שמתקשר לפרוייקט הזה צריך להנות מאותה גישה, אלא שפה קורה

דבר משונה, הממשלה מוכנה להתייחס למנועי בית שמש על בסיס של שיקולים כלכליים

בלבד. ואילו שאר הפרוייקט לא קשור כלל לשיקולים כלכליים, זה נראה מוזר

ביותר בעיני.



הממשלה צריכה להחליט היום אחת מן השתיס; או להקים מרכז מנועים ארצי

בבית שמש. ואת הדבר הזה אפשר בהחלט לעליות או לראות בזה חלק מפרוייקט

הלביא על כל המשתמע מזה" אם רוצים את הלביא בכל מחירי אז חלק מהמחיר הזה

יהיה הכסף שיעלה להכניס את הנושא הזה למפעל מנועי בית שמש, לא צריך ליצור

מצב שהרעת איננה סובלת אלתו שכאשר מרובר בלביא אז אין חישוב כלכלי. וכאשר

מדובר במנועי בית שמש נוהגים בבוכלטרייה מדוקדקת ביותר, אי אפשר להסכים

בשום אופן לכך שמטעמים שקשה לרדת לעומקם יחליטו לחסל מפעל קיים, ואינני

מדבר על הבעיה של העיירה בית שמש שגם זה נושא שחייב להעסיק את כולנו. אלא

אני מדבר לגופו של ענין אחרי מה שהושקע במפעל הזה, הרי זה מפעל מודרני ביותר,

ואיך אפשר להסכים למכור אותו, יש לקיים את המפעל ולהמשיך את התפתחותו,

מ' גלזר-תעסה;

אני מכירה קצת את בעית בית שמש בעיקר ממערכת החינוך במקום ואני יודעת

שהיא מתמודדת עם בעיותיה בהצלחה ותוך קשיים גדולים מאד, כולם ציפו לכך שהמפעל

הזה שהוקם בשנת 1968 יתן תנופה למקום והוא אכן נתן תנופה למקום,

אני זוכרת שבביאוגרפיה של צירציל נזכר שהוא אמר. שהחיילים שלנו ראויים

לא רק לרעיונות ולתכניות. אלא גם לתנאים ולדרכי ביצוע, אני מעבירה את דבריו

אלה אל הנושא שלפנינו. לכל הממשלות היו רעיונות בקשר למפעל ולמקום אבל לא

היו תנאים ולא היו דרכי ביצוע, לא היתה תחזית לעתיד ולא חזו מה יילד יום.

אינני רוצה לוגקרב כאן במספרים אלא בעקרונות, גם ממשלה חייבת לתת את ,

הדין, אבל אני יודעת גם שהניהול המקומי היה כנראה נתון בבעיות רציניות,

ניהול כולל כוח אדם כולל גם תפיסה של ניהול, אני חושבת שענין האחריות האישית

פשט את הרגל אצלנו וזה עובר כך מן הדרג הגבוה אל הדרג הנמוך וכך זה בכל

המגזרים אם המדובר באחיות אם מדובר בבתי חולים. אם המדובר באתא ואם המדובר

במנועי בית שמש,

קראתי את הדינים וחשבונות הקשורים בנושא הזה. ונוכחתי שהפועלים של

מנועי בית שמש באמת נתנו כל מה שיכלו לתת ואף מעבר לזה, מר הרוש אמר כי אין

הם מנופפים בדגל החברתי. ואני מודה לו על דבריו אלה. כי גם אני חושבה שבית-שאן

יכולה לעמוד על רגליה היא ללא טובות וללא חסדים אלא שיש כאן תפיסה מעווותת

של חיסר ובדיקה, אם משהו לא פועל כשורה. מדוע לא עושים בדיקה? אם הממשלה אחראית.

היכן הביקורת איפה המעקב איפה המאזנים ואיפה הפקת הלקחים?

אני יודעת שישנם מפעלים רבים שמתגלגלים איך שהוא, לא מתנהלים אלא

מתגלגלים, רמי שמתגלגל מידרדר בסופו 'יוזל דבר, אני אומרת לכן שצריך לקחת את

השור בקרניו. והממשלה צריכה לחת את הדין,

אני רוצה להגיד עוד לנציג האר צר שתכנית הבראה זה דבר חשוב, אבל מה יכולה

לתת תכנית הבראה ואפילו אם גם נתנו למפעל את הכסף הדרוש אם למפעל לא הגיעו

הזמנות? מדוע לא דאג,ו לכך שחכרח פרט-אנ ד-ו יטנ י תמלא את חלקה בהסכם? גם

חברה אמריקנית גדולה צריכה לכבד הסכמים,

מ' אל יצור ;

איני יכול להשיב לך בענין זה, את צריכה לדבר בענין זה עם נציג משרד

הבטחון.



מ' גלזר-תעסה;

הייתי מאד רוצה שלא ינפנפו לנו כל הזמן עם ענין הבטחון, בכלל ישנה

אצלנו תפיסה מאד מסוכנת ואוזן לכם דוגמה כדי להמחיש אח דברי, בישיבה של רעדת

הפנים היה נוכח נציג המורמונים. והוא אמר שם שהוא מציע לנו לקחת בחשבון את

העובדה שבוועדה לתקצוב סיוע החוץ- בקונגרס יושבים שני מורמונים, הערה כזר

מרתיחה את דמי מפני שנראה לי כי הפכנו להיות מין עבד- נרצע אחרי השנה השביעית.

אם לא נשמור על כיוון מסויים. ואם לא נאמר שאיננו יכולים להמשיך כך. ידרדרו

הדברים עוד יותר, פרט-אנד-ויסנ י זו חברה מסחרית, היא התמה על הסכם אתנו. והיא

צריכה לקיים את ההסכם שעליו חתמה, ובזה אני רואה אח שורש הבעיה.

אם יהיה צורך בדיון בנושא הזה בדרג ממשלתי, ייעשה הדבר, אבל חשוב

שהדברים יזוזו, מה רוצים מהעיירה הזאת ומה רוצים מהפועלים שעשר מצדם בל מה

שהם יכולים לעשות וכל מה שנתבעו לעשות, הממשלה הקימה את המפעל הזה. רעבשיו

היא עומדת לסגור אותו ולא למכור אותו, כמו שמצאו פתרון לסולל בונה. לקופת-

חולים ולעוד מוסדות. חייבים למצוא פתרון גם למפעל הזה, כמו שהיתה כוונה למצוא

פתרון למפעלים שונים אחרים ואני בהחלט בעד מציאת פתרון להם אני מבקשת שיעשר

גם במפעל מנועי בית שמש, אני נגד סגירת המפעל ואיני רוצה לפרט עכשיו את

הסיבות להתנגדותי, הממשלה צריכה לבדוק את הדרך הטובה ביותר גם בשביל ההורה

וגם בסביל העתיד,

ר' כהן ;

אני רוצה להתייחס לדברים הנראים בעיני חיוניים ושאולי לא הודגשו כאן

די הצורך, העובדות ברורות, היום מדברים על 100 - 140 מליון דולר כסף אבוד

למדינת ישראל, היום ככר דיי ברור שהתקווה שתלו תושכי עיירת בית שמש במפעל הזה

אינה מתגשמת, לא במקרה בנו בבית שמש את המפעל הזה, הקמת המפעל שם נתנה לבית שמש

שהיא בעלת אוכלוסיה מסויימת ומיוחדת את האפשרות לזכות בעוד כמה תנאים. ובתקווה

גדולה להתפתחות, אבל התקווה הזאת עלולה לרדת עתה לטמירן,

עובדה היא שהעובדים במפעל הזה. גם אלה שעדיין ממשיכים לעבוד בר וגם אלה

שכבר פוטרו שילמו את מלוא המחיר על כל מה שקרה למפעל הזה.

נציג האוצר דיבר על עלות סגירת המפעל מול עלות המשך הפעלתו , אבל ברור

כי יש מישהו שהביא את המפעל הזה למצב בו צריך לבחון את עלות הסגירה מול עלות

המשך הפעלתו, האם הוא לא אחראי על זה?

מדברים כל כו.נס נכסים, ובכן. מי שחושב שכונס נכסים זו הדרך להבראה

אינו אלא טועה, ודי יהיה אם יראה מה קורה באל על שמונה לה כונס נכסים,

היו"ר אי שפייזר;

כרוב המקרים זה כונס לחיסול,

כונס נכסים הוא אדם שבא לחסל אתי העסק, אז התחכמו וקבעו שיש כונס

נכסים מפעיל. שתפקידו להחזיק את העסק בחיים ולא לחסלו, אבל הדבר הזה איננו

פשוט כלל ועיקר, קודם כל צריך להבטיח שבונס הנכסים אכן יהיה מפעיל, ואס

כבר יש כונס נכסיס כי אז צריך לדאוג לכך שהמפעל יעבור מהר ככל האפשר לכונס

הנכסים לידי הנהלה חדשה, כונס נכסים לאורך זמן זה דבר בלתי נסבל. בי, הקררבן

העיקרי למצב הזה הס העובדים במקום, כי ברגע שיש כונס נכסים, אין העובדים

יבולים להגיד מלה, אד שהם מפסידים. או שהם נכנעים,



נכון הדבר שלנו כחברי ועדה אין הרבה שיניים אבל יש לנו בכל זאת כמה

שיניים ואני מציע שנשתמש בהן, ראשית אני חושב שאי אפשר להסכים לכך שיהיו

חובית אבודים של 100 או של 140 מליון דולר מבלי למצוא את האשם לזה. לכן אני

אומר שהוועדה צריכה לדרוש ממי שצריך לדרוש דאת שיביאו לפנינו את הממצאים

של החקירה לקביעת האחראי לאובדן הסכום הזה.

שנית, כולנו חשים שיש אכזבה גדולה בכל הענין הזה, ההנהלה של המפעל

ידעה באיזה מקום ממוקם המפעל ומה התקוות שתלו בו תושבי המקום, ומה יכול היה

המפעל הזה לתת למדינת ישראל, אז אנחנו רוצים לדעת מי אחראי לגרימת האכזבה

הזאת, י

אין להשלים עם זה שבכל פעם שיש מפולת באיזה שהוא מפעל יימצאו הפועלים

אחראים, ותימצא מועצת הפועלים אחראית, וימצאו עוד אחראים, ורק ההנהלה לא

תהא אחראית, הרי זה גובל בשערוריה ממש, אמרתי את אותם הדברים גם בענין מפעל

אליאנס. ואינני מתבייש לומר אותם גם בקשר למפעלים אחרים,

אנחנו צריכים לדבר על חקירה שתגלה הרבה דברים כמו בזבוזים. חוסר רצינות

והרבה מאד הפקרות, ואין ספק שהיתה כאן הפקרות.

מובן שצריך להמשיך להפעיל את המפעל, בשום פנים. ואופן אסור שכונס הנכסים

יהיה סוגר המפעל. יש לדרוש למנות מיד הנהלה חדשה שתפעיל את המפעל ותעלה אותו

על פסי היצור, בין, אם בכיוון עליו הצביע חבר הכנסת פלד יבין אם בכיוון אחר.

האמנם אי אפשר לייצר במדינת ישראל ברמה גבוהה?

אני רוצה להגיד לכם שאפילו יראו לי את חישובי עלות הסגירה של המפעל

וינסו להוכיח לי שהם קטנים מעלות הפעלתו של המפעל אני משוכנע - ואוכל גם

להוכיח זאת - שעלות הפעלתו זולה יותר, כי אם תוסיפו לעלות הסגירה של המפעל

גם את ההוצאות הקשורות בהכשרה מקצועית לעובדים. וכן את ההשקעה הדרושה במקומות

עבודה חדשים עבורם. והמדובר הוא בדרך כלל בהשקעה של 100 אלף דולר לכל עובד.

ואם תוסיפו גם את ההוצאות של הביטוח הלאומי, ואת הצורך של עובדים לעזוב את

בית שמש, ואת הרבים מהם שיעזבו בכלל את הארץ, תגלו גם אתם שהעלות של סגירת

המפעל גדולה פי כמה וכמה מעלות הפעלתו מחדש, זו עלות חברתית נוראה, וזו עלות

כלכלית נוראה, ולכן יש צורך בהנהלה חדשה , ואין להסתפק במצב בו יש כונס נכסים

למפעל,

ש' עמר ;

בנושא הזה דנה ועדת הכלכלה של הכנסת, גם ועדת הכספים שלה וגם ועדת החוץ

והבטחון, הייתי יושב ראש ועדת משנה של ועדת הכספים שטיפלה בנושא הזה, ואני

מכיר אותו די טוב, אבל אינני רוצה להכנס עכשיו לפרטים, . אני רוצה רק לציין כי

היה ברור מלכתחילה שהמועצה תגיד מה היא רוצה מהמפעל הזה, כי כל המערכות

הכלכליות לא יכלו לעמוד במבחן של הבראה גם אם העובדים מצדם תרמו את התרומה

שלהם להבראת המפעל, אבל גם אחרי שהוצגה תכנית ההבראה היה ברור מראש שהתחזיות

היו יותר מדי ורודות, ואין להן סיכוי להתממש, מצורת ההתנהגות של פרט אנד-

ויטני היה ברור גם שהיא לא תבצע את הבטחותיה, את חלקה בהסכם,

אינני רוצה לחזור על הדברים שאמרו כאן לפני חבר הכנסת פלד וחבר הכנסת

כהן אבל אני רוצה להדגיש כי עלינו לבקש מהממשלה להבהיר מה בעצם כוונתה

מהמפעל הזה, כיצד היא רואה אותו, ומה תכניותיה לגביו, אם הוא אכן נכס בטחוני,

אז בבקשה ממנה להכניס אותו למסגרת המתאימה, אם הוא נכס כלכלי ואין לו זכות

קיום תציע הממשלה פתרונות מתאימים, כי לא במקרה דחו חברת כור וסטפן ורטהיים

את ההצעה לרכוש את המפעל הזה, כי איזה בעל עסק לא יהיה מוכן לקבל לידיו מפעל

אחרי שמרחקים את החובות שלו? אלא שהם לא מוכנים לקבל אותו, מפני שגם הם

חוששים שגם ללא החובות אין למפעל הזה זכות קיום כשאין לו הזמנות מתאימות.



מעניין גס שהעלויות במנועי בית שמש יותר יקרות מאשר במערכת הבטחונית.

זה צריך להיות קו כלכלי מנחה.

אס אנחנו רוצים להשתמש בשיניים שלנו אנחנו צריכיס לבוא בתביעה אחת

אל הממשלה ולבקש תשובה ממנה, עלינו לדרוש מהממשלה לערוך בדיקות, עוד לפני

החקירה ולפי התשובה שנקבל נדע גס איך להמשיך לפעיל, אס משרד הבטחון יגיד

שהוא מסיר ידיו מהנושא הזד, אז צריך לעשות כל מה שאמר חבר הכנסת רן כהן,

אס נצליח לקבל תשובה ברורה ממשרד הבטחון והממשלה שתסביר לנו מה הס רוציס

מהמפעל הזה מה הם מצפים ממנו אז אפשר יהיה למצוא גס פתרונות מתאימיס למצבו,

ראיתי את בל תכניות ההבראה של המפעל, שמעתי את מנכ"ל המפעל. מר עזרה

יסודי שבא עס רצון עז ועם ידע טוב ורצון עצוס להציל את המפעל, אבל לא רצו

לתת לו את הכליס ואז הוא התפטר. אני חייב לציין כי בשעתו הוא לקח את הענין

לידיו ועבד 24 שעות ביממה למען הצלח המפעל,

ב' שלו ס ;

שמעתי בקשב רב את דבריו של מזכיר מועצת הפועליס על בעיית התעסוקה ועל

המצב הקשה בעיירה בית שמש, המצב שם הוא די חמור בעיני מפני שאם בעיירה

כזאת יש היוס למעלה מ-400 דורשי עבודה. ולמספר הזה אפשר יהיה להוסיף את מספר

הנפלטים מהמפעל עס סגירתו קל לתאר, את מצבה של העיירה הזאת אף כי שמענן שלא

כל עובדי המפעל הם תושבי העיירה בית שמש. אלא רק 50% מהם. אין ספק שהמצב

שם הוא כזה שאי אפשר לעבוד עליו לסדר היום.

מאחר ולא נותר זמן רב עד לפתיחת ישיבת המליאה. אני רוצה לצמצס את דברי

למספר הצעות, אני מציע שנקייס דיון דחוף עם שר האוצר ועס שר הבטחון בנושא הזה,

שני השריס האלה קשוריס בנושא ובשניהם תלוי מצבו של המפעל. שר הבטחון צריך

לומר דברים ברורים ואנחנו צריכיס לתבוע בצורה חד משמעית שהמפעל הזה ישתלב

במסגרת התעשיה הצבאית. מאחר ובתעשיה האווירית עובדיס למעלה מ-20 אלף איש.

אין כל קושי להוסיף עליהם עוד מספר מאות עובדים. מה גם שעיקר העבודה במנועי

בית שמש קשורה בתעשיה האווירית,

חברת פרט-אנד-ויטני התחייבה, על פי הסכם עליו היא חתומה. לספק עבודה

למנועי בית שמש, לא יתכן שהיא לא תקיים את אשר התחייבה לקייס ואף אחד לא בא

אליה בתביעות לעשות כן. אני טוען איפוא בלפי אותם אנשיס אחראים שלא תבעו

מפרט-אנד-ויטני את מימוש ההסכם שעליו היא חתומה,

אני תומך בדרישה לבדוק ולחקור מה גרם להפסדים של המפעל, ואם בודקים את

הנתונים של עלות ההפעלה של המפעל מול עלות סגירתו אני חושב שעלות ההפעלה שלו

תהיה הרבה יותר נמוכה מעלות הסגירה שלו כאשר לוקחים בחשבון גם את המימון

שקיים ממילא את החוב שיימחק וכוי, אנחנו צריכים להיות נגד סגירת המפעל

ובעד העברתו לרשות התעשיה האווירית,

עלינו לזמן בהקדס ישיבה עס שני השרים האחראים לנושא שר האוצר ושר

הבטחון כדי לקבל מהם תשובות ברורות ובהתאם לתשוברת שנקבל נפעל לאחר מכן,

אני מרכז האיגוד המקצועי במועצת הפועליס, אני חושב שכדאי להזכיר לכם

כי עד שהוקם מפעל מנ.ועי בית שמש בבית שמש הגיע מספר התושבים שס ל-9000 בלבד,

מאז הוקם המפעל גדל מספרם והוא נע בין 13 ל-14 אלף איש. סגירת המפעל תהא

מכת מוות לבית שמש. פירושו של דבר שגס עסקים אחריס במקום יסגרו,



במי שנושא באחריות מסויימת למקום אני רוצה להביא לידיעת חברי הוועדה

עוד שני אלמנטים. אנחנו צריכים להיות פייר עם עצמנו. ידוע לבולנו שגם משרד

האוצר וגם משרד הבטחון חייבים לדאוג לתקציב שלהם לדאוג לבך שיהיו במסגרת

התקציב. יש לקחת בחשבון שבינם לבין עצמם אין המשרדים מוכנים לקחה אח מפעלי

מנועי בית שמש.

יכול להיות שלמפעל הזה באמת אין זבות קיום. אבל אם הלביא צריך להיות

מיוצר אז הוא צריך להיות מיוצר רק בבית שמש. והדבר הזה צריך להיות ברור

לכולם. אם ממשיכים עם תכנית הלביא . צריך להמשיך אתו בבית שמש. אם לא

ממשיכ ים בתכנית הלביא. אז אולי יעברו לפס יצור אחר.

ישבנו אתמול בפורום מסויים בשעות הלילה והיום אנחנו מתבוננים להעביר

אח הדברים שסוכמו שם. בית שמש לא תהפוך להיות ירוחם. אם יהיה שם מאבק. זה לא

יהיה מאבק של שבוע ימים וזה גם לא יהיה מאבק סטרילי.

מישהו הזכיר כאן את הסטטיסטיקן חנוך סמית. כאשר הוא מנתח את תוצאות

מערכת הבחירות הוא לוקח את אפקה. את בית שמש והוא יודע מה הוא עושה. והמבין

יבין.

אני מהנדס העובד במנועי בית שמש. כבר אמרו כאן שאין לנו עבודה מהלביא,

ו פרט-אנ ד-ר יק נ י לא מספקת גס כן עבודה למפעל. אם תכנסו למפעל תראו שעובדים בו

עכשיו בשביל פרט אנד ויטני הזמנות ישירות או לא ישירוח.

אם אומרים שסגירת המפעל תעלה 40 מליון דולר הרי זה מפני שלא לוקחים

בחשבון את כל התשתית. משרד הבטחון כבר הזמין במנועי בית שמש ב-50 אי 60 מליון

דולר. אם ייסגר המפעל אז הציוד הזה והאפשרות לעשות את החלקים למנועים לא

תהיה קיימת יותר וזה יהפוך להיות ברזל ללא שימוש. במפעל הזה השקיעו הרבה

מאד כסף .

כאשר נכנסים למנועי בית שמש רואים בפרוזדור תמונות של לוי אשכול ז"ל.

של שידלובסקי ושל שמעון פרס מנכ"ל משרד הבטחון שהקימו אח המפעל הזה. ופתאום

באים בשנת 1986 ואומרים שצריך לסגור את המפעל. וזאת שעה שבוועדה אחרת של

הכנסת מדברים על צמיחה.

נאמרו כאן דברים רבים. אתם בוודאי גס יודעים על אנשים שעזבו את המפעל

וקיבלו 50 אלף דולר כפיצויים והם עובדים היום בתעשיה האווירית בתעשיה

הצבאית. מה הדבר הזה? מי נתן כספים כאלה על חשבון הפועלים על מנת

שחלק מהמפוטרים יוכלו לעשות קומבינציות כאלה?

אני מבקש מכם מאד שתעשו משהו בסיעות שלכם. שתסבירו לכל חבריכם בסיעות

ובכנסת את המצב של מנועי בית שמש. מה הולך שס ומה עוד יכול לקרות שם אם אמנם

המפעל יסגר.

היו"ר אי שפייזר;

אני מבקש לסכם את הישיבה הזאת. המערכת בדורה לנו לחלוטין. ראשית

לכל אנחנו פונים בקריאה להמשך קיום המפעל ואנו עושים זאת בצורה חד משמעית.



אנחנו קובעים שלפי הנתונים שבידינו אילו היו מקיימים את ההסכמים

אין ספק שלמפעל הזה היה קיים כלכלי, אנהנו תובעים חקירה מלאה על הכשלרן

הניהולי, על ההפסדים, ועל אוזלת היד שנתגלתה סביב כל הנושא הזה. אני לא יודע

אם אנחנו לבד יבולים להשפיע על ביצוע דברים הקשורים בנושא הזה, אבל יש בוודאי

מקום לחשוב על העלאת הצעות בענין זה.

גם אני מלא חששות מזריקה האחריות לענין הזה ממשרד למשרד, כאשר אף אתר

אינו רוצה את החולה ואת הטיפול בו. הטיפול בנושא זורק אור לא בל כך חיובי

על כל הגורמים ביחד. וזאת שעה שהנושא דורש ראיה כוללת של כולם ביחד. לא רק

ראיה בטחונית, לא רק ראיה בטחונית ולא רק ראיה חברתית, אלא דורש ראייה

משולבת של כל הגורמים גם יחד. אבל אני גם יודע שכל אימת שצריך לראות כך את

הנושא, הדברים נופלים בין הכסאות. ומפני זה אני חושש.

אני מציע שיביאו את הנושא הזה גם בפני ראש הממשלה, שתפקידו לראות את

הראייה הבוללת של כל הדברים. אנחנו נעביר העתק הפרוטוקול של הישיבה הזאת

לראש הממשלה. אנחנו נמשיך לדון בנושא הזה עם הגורמים לולא יכלו להיות נוכחים

כאן היום בגלל המצב המיוחד בו נמצא המפעל.

אני מודה לכל הנוכחים. ישיבה זו נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 1.1.03)