הכנסת האחת-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 117

מישיבת ועדת הכלכלה

שהתקיימה ביום ד', ט' בתמוז תשמ"ו, 16.7.86, בשעה 9.30

חברי הוועדה: היו"ר א' שפייזר

אוריאל לין

מי פלד

מי שיטרית

אי שלום

שר התקשורת אי רובינשטיין

חה"כ עי דראושה

חה"כ ת' טובי

א' פורז -)

א' טוקטלי -)

ר' רביב -) משרד התקשורת

מ' אוהלי -)

א' סרוסי -)

י י בר-סלע -)

עי אליצור -) משרד המשפטים

די מסר -)

ר' אברמסון - משרד האוצר

מ' קוק - משרד הכלכלה

עי כרים-חדיג' - נציג מגדלי הזיתים

א' אבו-עסבי - " " "

די לב

ת' בהירי

חוק הבזק (תיקון מס' 3) התשמ"ו-1986

כללי מועצת הזיתים (ייצור ושיווק)

(הסדר נטיעת מטעי זיתים) התשמ"ו-1986



חוק הבזק (תיקון מס' 3) התשמ"ו-1986

אני פותח את ישיבת הוועדה. המסמך שלפנינו מהווה סיכום של כל הדיונים שהיו

בוועדה ותוספות שהתווספו על סמך העדות והסכמה בין משרד התקשורת למשרד המשפטים.

מדובר בשנויים שהיו נחוצים, או בכאלה שהובנו מרוח הדיון כאן. כל מה שלא היתה

עליו החלטה מפורשת ומסוכמת בוועדה, נעבור עליו כעת. אקריא את הסעיפים שנוספו או

הובהרו.

סעיף 6(א) - "אמצעי שליטה" - בתאגיד - כל אחד מאלה:" הסעיף במתכונת זו לא

היתה בנוסח הכחול. עתה קיימת הגדרה של אמצעי שליטה (מקריא את הסעיף). גם "בעל

ענין" לא היה מוגדר בפעם הקודמת. דנו גם בענין זה, וכאן נקבע שמדובר ב-10%.

"שידורי טלוויזיה באמצעות לווין" (מקריא).

אני חייב לציין את הצורה המסודרת והיפה בה החומר הזה ערוך.

עי אליצור;

אני מבקשת לציין כי זוהי עבודתה של אסתי סרוסי.

אני רוצה לציין שזוהי שיגרת העבודה שלה, למרות הנושאים הרבים שהעמסנו עליה.

עי אליצור;

אני רוצה להסב תשומת-לבכם לכך שסעיף 1 בנוסח הכחול, מופיע כאן בצורה אחרת.

היו"ר אי שפייזר;

אני עובר לעמי 2, סעיף 6(ב)(ד): (מקריא). התיקונים הם על בסיס ההערות

שהושמעו כאן בעת הדיון. כל סעיף 6(ג) הוא חדש. הוא קשור בנגוד אינטרסים. בזמן

הדיון הועלה החשש מפני נגודי אינטרסים בין חברי המועצה ככאלה לבין עבודתם האחרת.

בהקשר לכך נוספו התיקונים הבאים; (היו"ר מקריא סעיף 6(ג)(א) (מקריא). סעיף זה

דומה למה שקיים במועצות ובגופים דומים, לגבי חובת הודעה.

(היוייר מקריא סעיפים (ב) ו-(ג)

מי אהלי;

בחוק יש עקרון שנקבע לא אחת, על-פיו מגיע עונש למי שעובד על ההוראה הכללית

לגבי נגוד אינטרסים. אין חקיקה כללית בנושא זה, אלא יש מאסר של שנה למי שעובר על

הסעיף.

אוריאל לין;

בסוף סעיף 6(א) אני רוצה להוסיף שלא יפעיל בשום אופן השפעה עקיפה ולא ינסה

להשפיע על ההצבעה בענין זה.

מי אהלי;

סעיף זה מבוסס על עבודת מחקר מעמיקה במשרד המשפטים.





א' סרוסי;

כאשר מדובר על "במישרין או בעקיפין" , זה אמור לכסות גם את ההערה הזו.

"במישרין או בעקיפין" מתייחס לאינטרס בענין. אני מדבר כרגע על השפעתו של

חבר מועצה על הענין. אני רוצח למנוע עסקות . אני רוצה למנוע אפשרות שמישהו ישפיע

על חבר מועצה בענינו, תמורת הבטחה שיתמוך בענין אחר הנוגע לחבר מועצה. האפשרות

להשפיע היא לפעמים הרבה יותר חשובה מעצם הנוכחות בישיבות המועצה.

מה שחה"כ לין אומר אינו שייך לסעיף (א). בסעיף זה נאמר כי על חבר מועצה

א. אם הוא קשור בענין מסוים, עליו להודיע על-כך ליו"ר

המועצה; ב. אין הוא יכול להיות נוכח בישיבות המועצה.

אני מציע שחה"כ לין יגיש הסתייגות בנושא זה. הדברים האלה עוברים כחוט השני

בנושאים שונים. רבים מאתנו נוכחים שאי נוכחות בישיבות, אינה ערובה לשום דבר.

ההשפעה יכולה להיות גם מבלי להיות נוכח.

אין גבול ליכולת ההשפעה.

אנו עוברים ל-6ד. גם זה סעיף שהתווסף, והוא עוסק בהחלת דינים על חברי

מועצה. זהו סעיף כללי הנובע מתקנות הקיימות לגבי חברי מועצה בגופים אחרים.

(מקריא את הסעיף) זהו המקבץ החל על כל חברי מועצה אחרת, והוא יחול גם כאן.

סעיף 6ה.(1)(א) - (מקריא)

כל הדברים האלה היו כתובים בטקסט הרשמי. אני מבין שאתם רוצים להשמיט את מה

שכלול בסוגריים.

נכון. היא נראית לנו חסרת משמעות.

מוסכם עלינו.

אני עובר לסעיף 6ו.(א) כאן כלולות האופציות (מקריא ). זהו סעיף מובן

וסביר.

אני עובר לסעיף 6ז.(ב) (מקריא) זוהי תוספת טכנית שהיתה נחוצה על-פי פקודת

הטלגרף. אמרנו כי לא ייתכן שיינתן יותר מזכיון אחד, כי הדבר יעשה את כל החוק

פלסתר.

בנושא התורן המרכזי התווספה התוספת הנוגעת לרשויות המקומיות.

אני עובר לסעיף 6י. כאן הוסף שזכיון אינו ניתן להעברה, לשעבוד או לעיקול.





אם בעל הזכיון הוכיח כי יש לו חמישה יועצים מקצועיים, שהוא תנאי לקבלת הזכיון,

אך לאחר שקיבל את הזכיון היועצים נעלמו - מסיבה זו אפשר לבטל את הזכיון, להגבילו

או להתנותו. התוספת הזו היא בהתאם לרוח הענין.

סעיף 6יב. (מקריא) . סעיף זה נבע מהחשש שבעל הזכיון יפסיק לפעול. במקרה בזה

יש צורך להבטיח את המשך פעולתה של התחנה, ולשם-כך יש למנות נאמן.

כל סעיף המכרזים , מ-6יד. עד 6יז. הוא סעיף חדש (מקריא). אני מעלה שאלה:

מדוע אסור לבעל סוכנות הפקות או בעל עסק בישראל, לגשת למכרז? האם בכך יש כדי

לפסול אותו? בעסקי שעשועים ובידור מקובל שאנשים עוסקים בעסקים שונים. זהו סעיף

מרחיק לכת. הוא מונע מבעלי עסקים שונים, לעסוק בטלוויזיה בכבלים. זהו דבר שאינו

מתקבל על הדעת. איזה נגוד אינטרסים קיים כאן? אני מציע להוריד את הסעיף הזה.

גם אני.

גם אני מקבל את ההורדה.

סעיף 6יד. מתחיל במילים: "במכרז רשאי להשתתף מי שמתקיימים בו תנאים

אלה...". צריר להוסיף "ובלבד שיתקיימו בו התנאים הבאים".

אני מקבל את התוספת.

מדובר גם על תאגיד הרשום בישראל. משקיע זר יכול להרשם ולפעול בישראל, זוהי

בעיה פורמלית.

הרוב צריך להיות בידי ישראלים.

אני עובר לסעיף 6טו. (מקריא) הוא הדין לגבי סעיפים 6טז ו-6יז. כל הסעיפים

האלה קשורים בסעיף הקודם.

"ג-'

אני מציע להוסיף לכאן גם את קשריו עם העולם התחתון. איני חושב שקשרים אלה

נמצאים במסגרת הקשרים העסקיים.

אני מתנגד לסעיפים 6 טז, יז ויח. אני סבור שצריך למחוק את הסעיפים האלה.

בשום סעיף המדבר על מכרזים, לא נאמר מהם התנאים לפסילה. יכול להיות שוועדת

המכרזים תיתן אפשרות לתיקון המכרזים. זה עלול ליצור פתח לבצע קפנדריה שלמה לגבי

מכרזים. ועדת המכרזים צריכה לפעול על-פי חוק, ומי שמערער על קביעתה, יכול לתבוע

אותה למשפט.

הנושא שאתה מתייחס אליו שייך לסעיף אחר בלבד - סעיף 6יז, שני הסעיפים

האחרים רנים בשורה של איסורים הנמצאים בגוף החוק. אם לא תאפשר קבלת אנפורמציה,

זוהי אות מתה.

ועדת המכרזים יכולה להשתמש בסעיף 6טז לרעה ולא לטובה. היא רשאית לדרוש מכל

משתתף במכרז את כל הידע המקצועי והמתקנים, אך במקרה הזה אני חושש שאם ירצו לפסול

מציע מסוים, יבקשו ממנו להראות איזו טלוויזיה בכבלים הוא מפעיל, ואם אין לו מה

להציג יפסלו אותו.

היו"ר א' שפייזר;

מדובר על כך שאין אדם יכול להיות שליח מפלגה, במישרין או בעקיפין. אם לא

תיתן זכות לוועדת המכרזים לבקש נתונים המורים על-כך שהוא אולי שליח מפלגה, תמנע

אפשרות לדעת מי יפעיל את התחנה. נניח שגוש אמונים יתקשר עם אדם כלשהי, ואותו

אדם ימציא לר את כל הנתונים הנדרשים במכרז, אך ימנע את האנפורמציה המוכיחה כי

הוא משרת גורם פוליטי. סעיף טז או הכלי המשרת את טו.

חשוב מאד לדעת מי האיש המשפיע על התרבות במדינת ישראל. לא מדובר כאן בהקמת

מבנה, אלא בשידור לבתים רבים. אם לא תוכל לבדוק מיהם בעלי הרשיונות ומי עומד

מאחורי החברה, לא תדע אם אלה אנשים שאתה רוצה לתת להם את הזכיון.

אני חושב שסעיפים טו, טז ו-יז טובים מאד. אנו מדברים על מתן זכיון לאדם,

ואחד הדברים הגרועים ביותר הוא שלאחר שאדם מקבל את הזכיון וביצע את כל ההשקעות,

מסתבר שהיה פגם במתן הזכיון. משום-כך יש להבטיח כי מי שמקבל את הזכיון, מקבלו

על-פי כוונת החוק האמיתית. לשם-כך צריכה הוועדה לקבל מידע מלא, כדי שלא יתברר כי

וערת המכרזים שירתה בעקיפין גוף פוליטי או את העולם התחתון. חייבת להיות כאן

חשיפה מלאה. זוהי גישה נכונה בהחלט.

אשר לסעיף יז, אין שום פסול בכך שלאחר שהגישו מכרזים, ועדת המכרזים תוכל

לברר את הנושא, ולאחר מכן לאפשר לאחרים לתקן את המכרז בהתאם. זה מכניס דינמיקה

בריאה. כל פורמליזם לא יהיה בריא. אני מציע שכאשר הוועדה דנה, הדיון יהיה בידיעת

כל המשתתפים האחרים במכרז. רק כך ניתן להבטיח שמירה על הכללים.

אני מסכים לכל שלושת הסעיפים. הם נותנים פרוט מדויק במה תעסוק ועדת

המכרזים. לאור כל זאת, סעיף 6טו(1) אינו מובן לי. האם בנוסף לכל מה שנאמר כאן,

אפשר לדבר על דבר סתמי הנקרא "טובת הצבור"? כל הסעיפים האלה נועדו להבטיח את

טובת הצבור.

-

אני נזהר מלהשתמש במושג "טובת הצבור". רובעי ה היא שחלק גדול ממפעילי הכבלים

היום קשורים בעולם התחתון, למרות שאין להם עבר פלילי ואיננו יכולים לפסול אותם

באופן פורמלי. ייתכן שהניסוח הזה רחב מדי, אך אני מציע להשאירו כי אנו עוסקים

כאן במכשיר רגיש מאד. לא מדובר כאן בהקמת גשר אלא בצינור תקשורת חשוב מאד, כאשר

לצערנו הרב בגלל העזובה והסחבת הממשלתית, כמעט כל הארץ מרושתת, ולחלק ממפעילי

הכבלים יש קשר עם העולם התחתון.

האם זה נכון שבעלי הרשתות הבלתי חוקיות נפגשו אתך לשיחה?

שר התקשורת אי רובינשטיין;

לא. אף פעם. לא ראיתי אף אחד מהם.

מתהלכת שמועה שבעלי הרשתות האלה נפגשו עם שר התקשורת והציגו לו אולטימטום.

נאמר לשר על-ידם כי הם יקטעו כל אפשרות של שירור, אם השר חושב שיוכל להקים את

הרשתות בכבלים בעתיד.

שר התקשורת א' רובינשטיין;

לא נפגשתי עם אף בעל תחנה, ואיני יודע איך מישהו מהם נראה.

מ' פלד;

למרות זאת, איני מרגיש נוח עם הגדרה כה רחבה כמו "טובת הצבור", מה גם

שאחריה באים סעיפים מפורטים. אני חושש שהמושג "טובת הצבור" עלול להזמין שיקולים

שאינם לטובת הענין. אני מציע להשמיט את המילים האלו.

מי שיטרית;

אני רוצה להזהיר לגבי סעיף יז. הייתי יו"ר ועדת מכרזים במשך שנים רבות,

ואני מכיר קבלנים המתחרים על מכרזים. השארת מעיף זה תהיה עילה לפניות רבות לבג"צ

על כל מכרז שייצא. יש בכך פתח מסוכן ביותר לוועדת המכרזים, למסור את המכרז למי

שתירצה. נניח שקבלן אי יציע לשלם עבור הזכיון 10 שקלים והשני 100 שקלים. אזמין

את קבלן אי ואתן לו הזדמנות לתקן את הצעתו, וכר גם לקבלן בי. קבלן אי יודע כבר

מה המחיר של השני, ויתקן את הצעתו בהתאם למחיר של קבלן בי, אך לא ניתן יהיה

לפסול אותו. לכן אני מציע להוריד את סעיף יז.

יי בר-סלע;

אני רוצה להתייחס להערת חה"כ לין לגבי סעיף יז. זוהי הערה משמעותית, ולכן

בא המשפט האחרון בסעיף י"ז, אשר אומר ; "הכל תוך מתן הזדמנות שווה לכל אחד מהם".

הדברים שאמר חה"כ שיטרית נכונים. זהו משפט השונה מהמקובל בדיני מכרזים. מה

שמקובל בדיני מכרזים הוא שאת ההצעה אתה יכול לקבל כמות שהיא ולא כפתח למו"מ. כאן

לא מדובר בבניית בנין, שהיא ענין למפרט טכני, כאן מדובר בנושא תוכני, כאן אתה

צריר לתת זכיון לשנים רבות, למתן שרות צבורי, תרבותי וחברתי. אם נקבל את ההצעה

כמו שהיא או נידחה אותה, נחמיץ את המטרה המרכזית שלנו. זהו נושא בעל חשיבות

מרכזית. בארה"ב, במרבית ואולי בכל המכרזים של הטלוויזיה בכבלים, ישנו סעיף

מיוחד המתיר לוועדוח לקיים את זה וגם את סעיף טז שאין עוררים עליו.

אני רוצה להתייחס להערתו של חה"כ פלד לגבי טובת הצבור: חה"כ פלד אמר ש"טובת

הצבור" היא הגדרה רחבה. נוסח זה מופיע בחוקים רבים, וגם בחוק הבזק. אנו לא

צריכים להתעלם מהחשש של שימוש לרעה. היות וכל דבר חשוף לביקורת משפטית. אט יהיה

כאן ניצול לרעה, מי שיחשוב כי זכויותיו נפגעו, יוכל לפנות לבית-המשפט. אני חושב

שצריר להעדיף את הניסוח כפי שהוא.

בכל זאת יש כאן חסרון. כאשר שאלנו למה הכוונה ב"טובת הצבור", נאמר לנו כי

הכוונה היא למניעת כניסתם של אלמנטים מפוקפקים מן העולם התחתון. אתה צריך לומר

כי ב"טובת הצבור" אתה מכסה חששות אלה ואחרים. אם אתה מדבר על הדבר באופן כללי,



נשאלת השאלה אם אינך יכול להגדיר זאת באופן אחר.

י' בר-סלע;

הפסיקה משתמשת במונח "טובת הצבור" לפחות מאה שנה, במערכות חוקים שונות.

נצטרך להשתמש במונח הזה במסגרת החוק הזה במשך עשר שנים לפחות, ובמשך תקופה זו מה

שייכנס להגדרת "טובת הצבור" עלול להשתנות. לכן אנו מבקשים לתת לרשויות המקומיות

את הקרדיט שידעו כיצד להתייחס להגדרה "טובת הצבור".

אני רוצה להציע שתי הצעות לפתרון הסוגיה: אי אפשר לומר היום מהם הדברים

הנוגדים את טובת הצבור. ניסיון כזה יהיה חסר טעם, ואין סיבה שנגביל את הרשויות

המוסמכות. עלולים להיות גם שיקולים שכיום איננו צופים אותם. מצד אחד, אני לא

חושב שיש בעיה עם פסילת גורמים הקשורים בעולם התחתון, אך לא מספיק שאתה חושב שהם

קשורים בעולם התחתון - אתה צריך גם להוכיח זאת. זוהי דרישה אדמיניסטרטיבית

אם פוסלים אדם בנמוק של "טובת הצבור", יהיו חייבים לפרט את מלוא הטעמים

בכתב. רק כך נהיה בטוחים שהדבר יעמוד בביקורת צבורית ובביקורת בג"צ. כך ניצור

איזון מסוים בין השניים.

באשר לסעיף 6יז, אני חושב שיש צדק רב בדברי חה"כ שיטרית, יחד עם זאת חשוב

שהמכרזים יוגשו בצורה הנכונה ביותר, וכך נוכל להבטיח שלא ייעשו כאן עיסקוה לא

כשרות.

אתה מציע שעצם הפניה אל מישהו מהמשתתפים במכרז, תובא לידיעת האחרים, וכן גם

תוכן הפניה.

כן, ובסעיף טו (1) צריך לומר כי יש לפרט בכתב את מלוא הנמוקים לפסילה.

אני לא מקבל את ההסברים לגבי סעיף יז, אני חושב שכל הסעיפים האלה מיותרים,

ואין המכרז הזה שונה מכל מכרז אחר. אני לא רוצה שיימנע הזכיון ממישהו, משום

שיחשבו שאינו תרבותי מספיק. (מקריא סעיף טז) הטענה של יורם בר-סלע היתה כי

אנו מוסרים כאן כלל שידור בידי אדם למשך שנים רבות...

אך לא דובר בצד התרבותי, דובר בצד הפלילי.

אולי מדובר בגורמים נאציים היושבים בוודוז, איך תדע על-כך?

מי מפריע לוועדת המכרזים לתבוע כל נתון שהיא הרוצה? אני חושב שזהו כלי

שייאפשר לוועדת המכרזים לפסול את מי שהיא רוצה. מספיק להשאיר את הרישא של סעיף

טז, ויש למחוק את כל היתר.

אני מציע שנאשר את הסעיף עם התיקונים שהוצעו על-ידי חה"כ לין. חה"כ שיטרית

יוכל להגיש הסתייגות. אני מקווה שהסתייגותך תתייחס רק לסעיף יז , כי הסעיף הקודם



נחוץ לשם הבהרת הענין. סעיף טו(1) יתוקן אף הוא בהתאם למה שקבענו. אנו תובעים

חובת פרוט בכתבים לגבי סעיף 1. .

י' בר-סלע;

יש לי הערת ניסוח לגבי סעיף 6טז: בשורה השלישית כתיב "גם",., טח שצריר

להיות כתוב הוא "וכן כל מידע".

אני עובר לעטי 8 - סעיף כא (מקריא). סעיף זה נחוץ רק במקרה אחד, במקרה בו

השירותים אינם נקלטים כהלכה באזורים מרוחקים.

די מסר;

הרעיון הוא שבעל הטלוויזיה בכבלים, יקבל שרות מלא באמצעות הכבל. לכן אנו

מחייבים את בעל התחנה להעביר באמצעות הכבל גם את שידורי הטלוויזיה הישראלית. כך

לא יצטרך המנוי להתקין אנטנה נוספת.

הכוונה אינה רק למתגוררים באזורים מרוחקים?

לא.

אני רוצה להתייחס לסעיף 6כא: אני רוצה שייאמר כאן כי מי שקולט את שידורי

הטלוויזיה הישראלית, לא יהיה חייב בתשלום כלשהו לבעל הזכיון, בגין קליטת שידורים

אלה.

מדובר רק במנויים, והם יהיו פטורים מתשלום נוסף בגין קליטת שידורים אלה.

על-פי המצב הקיים היום, בעל הזכיון צריך לספק לי גם את שידורי קול-ישראל,

אם אני מתחבר לטלוויזיה בכבלים. אם היתה לי קודם לכן אנטנה, הוא מנתק אותי

מהאנטנה שלי. אם אותו אדם ירצה מחר להתנתק מן הטלוויזיה בכבלים, האם יישאר ללא

אנטנה? אני מבין כי בתקופה שבה הוא משלם עבור טלוויזיה בכבלים, לא יוכל בעל בעל

הזכיון לגבות ממנו תשלום נפרד עבור קליטת שידורי ישראל.

לא.

אני עובר לסימן וי: שידורי טלוויזיה באמצעות לויין(מקריא).

הנושא עלה בדיונים קודמים, כאשר השר מסר לנו על הצורר להתקין תקנות גם ביחס

לקליטת שידורים מלווינים. בסעיף (ב) יש אפשרות לשר להתיר הפצת שידורים שלא

באמצעות בעל הזכיון לשידורי כבלים. יכול להיות מקרה רגיל, בו שידורי הלוין

יועברו באמצעות הרשת הזו. יכול להיות מקרה אחר, כאשר בגלל נסיבות אלו או אחרות

השר יחליט שבנוסף לשרות חזה ובנפרד ממנו, הוא מתיר העברה ישירה מהלויין. ישנו



עסק אחד והוא הטלוויזיה בכבלים, על פי כל הכללים של החוק הזה. במקרה זה הזכיין

הוא לאזור מסוים. יכול השר לומר כי מרגע מסוים הוא מתיר העברה מהלוין באמצעות

הטלוויזיה בכבלים.

השר אי רובינשטיין;

אני רוצה להסביר את הנושא: קשה להפריד היום בין העברת שידורי טלוויזיה

באמצעות לוין לבין העברת שידורים בכבלים. אחת הביקורות ששמענו כלפי הצעת החוק

המקורית היא, שלא שילבנו בין שני הגורמים האלה.

מדובר בשלושה סוגים של העברת שידורים: א. בהעברה ממסרית רגילה, כלומר

במקוט למתוח כבל לקרית-שמונה, נעביר באמצעות לויין ; ב. קיימת בעיה של קליטה

מלויינים זרים. אם לא נטפל בכך, תהיה לנו מערכת מקבילה של צלחות של חברית

"אמפא" או "פנורמה", אשר תתחרינה במערכת הכבלים המקומית; ג. יכולים להיות מקרים

יוצאי דופן, בהם לא יהיו כלל משתתפים למכרז להפעלת טלוויזיה בכבלים. מדובר

באזורים מרוחקים, בהם ההפעלה לא תשתלם מבחינה כלכלית, למשל בדרום הערבה או באצבע

הגליל. באזור כזה יהיה לי שוט מסוים כנגד בעל הזכיון , אם הוא קיים ואינו ממלא

את תפקידו, ואם אין בעל זכיון - אוכל להעביר במישרין באמצעות לויין.

מצאנו כי שילוב של העברה באמצעות לויינים ובאמצעות כבלים, הוא שילוב יעיל,

זול ומוצלח. קיים כאן גם איום מסוים על בעל המונופול. לכן הסעיף הזה חיוני. אין

כאן כוונה לשלול מבעלי הזכיונות את הזכיון שקיבלו.

יש כאן נקודה חשובה: השר רשאי, באישור המועצה, להתיר העברת שידורים ישירים

מלויינים, גם אם יש באותו אזור טלוויזיה בכבלים.

מדובר במקרים יוצאים מן הכלל.

בחוק המקורי , בסעיף 5ב', נאמר (מקריא) . אני מבין כי מדובר כאן בתשלום

נוסף.

מה שנאמר כאן בסימן ח' לא מקובל עלי לחלוטין.

אני מציע שבשעה 11.00 נתכנס מחדש, כדי לסיים את הדיון בחוק.

(המשך הדיון בסעיף היה לאחר הדיון בסעיף 2 שעל סדר-היום. לצורך הפרוטוקול אוחדו

שני חלקי הדיון)

אנו חוזרים לדיון. אני מקריא את סעיף 6 כד.

אני מבקש לרשום הסתייגות: אני מבקש שהגבלת הפרסום תהיה לתקופה של חמש שנים

מיום שחוק זה ייכנס לתוקפו.

בסימן ח' מדיבר על סמכויות הקשורות במקרקעין. סיכמנו כי מה שקשור במקרקעין

פרטיים יהיה טעון בהסכמה, ומה שקשור במקרקעין צבוריים יכול להיכלל במסגרת החוק

הרגיל. קיבלתם על עצמם לתת תוכן לענין.

אי פורז;

הפילוסופיה שמאחורי הענין היא, שלמקרקעין צבוריים אפשר להכנס ולבצע עבודות

ללא אישורים נוספים (כפי שמקובל לגבי הנחת כבלים של חשמל או טלפון). לגבי

מקרקעין פרטיים, למשל בית-משותף, העבודה יכילה להעשית רק בהסכמת ריב בעלי

הדירות. חה"כ שיטרית לא רוצה שלרשות המקומית לא תהיה שליטה על עבור במקרקעין

צבוריים. העברת הנושא לוועדה המקומית הוא ענין מסובך, לכן אני מציעים שהאישור

יהיה של מהנדס הוועדה המקומית.

מתך זכית וטי לרשית המקימית, משמעותה הנצחת הטלויזיה הפירטית. אם ראש

העיריה לא ירצה לעשות דבר, הטלויזיה הפירטית תישאר בשטח. גם המהנדס הוא עובד

הרשות המקומית. אתה צריך ליצור אינסטנציה לעקיפתו, אחרת ראש העיר עלול להשפיע על

שיקול דעתי של מהנדס העיר.

האלטרנטיבה היא להשאיר את הסעיף כפי שהוא. מה שאני מציעים היא פתרון

ביניים, כלומר פעולה במישור הטכני.

מה יהיה אם ראש המועצה יעשה הכל כדי לא לתת לרשת חיקית לפעיל?

האסון מתחיל מכך שלרשויות המקומיות אין סמכות לפעול כנגד מפעילי רשתות

טלויזיה בכבלים שלא כחוק.

מה יהיה אם ראש הרשות המקומית יעשה הכל כדי למנוע פעולתה של הרשת החוקית?

מי שיפעל בניגוד לחיק, אפשר יהיה להטיל עליי קנס של 1.5 מליין שקלים.

כלימר אתה אימר שגם היום יש בחוק עונשים מספיק מרתיעים.

ביידאי.

אפשר לקבוע ערכאת ערעור על החלטת המהנדס.

ראשית יש להגביל את המהנדס בזמן.

מקובל.

מי שיטרית;

מה שכתוב בסימן 'nחמור ביותר ואני מתנגד לו. לפי מה שכתוב כאן, רשאי כל

בעל זכיון פרטי להכנס לכל שטח צבורי, לחפור בו, להסיר אבנים או לעקור עצים,

כלומר בעל הזכיון הופך לבעל-בית. במה הוא שונה מחברת-החשמל ? אני סבור שהוא חייב

לקבל רשיון מועדת התכנון והבניה המקומית. הוועדה תבדוק את התכנית שיגיש, תיקח

ערבויות מתאימות , כדי שבמידה ויגרום נזקים , הוא יפצה על נזקים אלה.

תקנות התכנון והבניה אומרות ששירותי המים, החשמל והטלפון, אינם טעונים

אישור הוועדה המקומית. אם באים לוועדה המקומית, הרי זה רק מטעמי נמוס.

מי שיטרית;

זה לא נכון.

אוריאל לין;

לא תמיד אנו מנתחים בצורה נכונה. יש גורמים ממלכתיים המשתמשים בקרקע

צבורית . אם חברת החשמל רוצה להעביר קו, היא כפופה לקבלת אישורים. אך חברת החשמל

היא מונופול, ואלה שיש להם זכויות על הקרקע לא ישימו לא רגל. כאן מדובר בזכיון

שאינו דומה לזה של הברת החשמל. במקרה שלפנינו עלולים להיפגש אינטרסים מנוגדים.

אנו יודעים שיש רשויות מקומיות בהם ניתן להפעיל השפעה. חה"כ שיטרית צודק באומרו

שלא ייתכן שמישהו יפגע בעצים, מצד שני אנו רוצים למנוע קביעות שרירותיות על-ידי

הרשות המקומית. אנו רוצים למנוע אפשרות שהרשות המקומית תסרב מבלי להציע

אלטרנטיבות. אם היא מסרבת, היא צריכה לתת הצעה נגדית. הראייה צריכה להיות רחבה.

יש כאן שני היבטים; זה שהעלה חהייכ לין וההיבט של החשש מסחבת. כולנו מכירים

את יערות בנין הערים המקומיות. בעצמי ישבתי בוועדות כאלה. כאן מדובר בתכניות

שצריכות להתאשר במהירות. אפשר לשים מכשולים גם על-ידי סחברת ולא רק על-ידי

איומים. אפשר להביא לכך שענין הזכיון יהפוך לפרסה.

שר התקשורת אי רובינשטיין;

אני חושב שיש טעם בדברי חה"כ שיטרית. אני מציע שהאישור יהיה בידי מהנדס

הרשות המקומית. האישור יינתן תוך שישים יום. אם לא ניתן תוף שישים יום, דינו

כאילו ניתן. תהיה אפשרות ערעור בפני מהנדס הוועדה המחוזית, וגם שם יחול הכלל של

שישים יום. אם הערעור לא יינתן תוך שישים יום, הקביעה של המהנדס המקומי היא

שתתפוס.

אריאל לין;

כלומר מהנדס הרשות המקומית יוכל תוך שישים יום לאשר את התכנית או לתת הצעה

נגדית.

אני חושב שהצעה זו יותר גרועה מהמצב הקיים היום בחוק. אם אומרים כאן

שאפשר להשפיע על ועדת בבין ערים, האם אי אפשר להשפיע על מהנדס העיר?

היו"ר א' שפיזר;

אם כך, נכתוב כאן הוועדה המקומית. הנוסח הזה יועבר לוועדה. הוועדה תדון

בנושא תוך שישים יום. אם לא דנה בנושא במהלך שישים הימים, יראו את הנושא כמאושר.

מי שיטרית;

במה שונה העניו הזה מכל עניו אחר? הוועדה המקומית אינה תלושה מהמציאות.

על-פי חוק התכנון והבניה, אם הוועדה מסרבת לדוו בתכנית ואינה נותנת תשובה תוך

שלושה חודשים, אפשר לפנות לוועדה המחוזית ולקבל רשיוו. לא ייתכו שניתן לאדם

פרטי, בעל אינטרס מסחרי בלבד, לעשות בעיר כבתוך שלו.

העקרון המוצע הוא ללכת לוועדה המקומית, אך בתנאי שהוועדה המקומית תוגבל

בזמן. אנו רוצים לקבוע לוח זמנים, כי אם לא יהיה לוח זמנים כזה, אפשר יהיה להרוס

את הכל. שישים יום הוא פרק זמו סביר. אם הוועדה לא תחליט תוך שישים יום, יראו אה

הענין כמאושר.

אני מציע לקבוע תשעים יום.

היו"ר אי שפיזר;

כבר קבענו שלא ייעשה דבר בלי הסכמת הרשות המקומית, אך אנו מבקשים מהרשות

המקומית להגביל את עצמה בזמו. אסור שגורם הזמן הוא שיקבע מי יקבל את המכרז.

אסור שמי שהוא הבר7 הטוב של שיטרית, יוכל לקבל את המכרז תוך פרק זמן קצר, בעוד

שלאחר זה יקח חצי שנה. המהירות היא גורם. נכון שהוועדות יכולות לעבוד טוב יותר

או טוב פחות. ברור שככל שתעבודנה מהר יותר, כך ייטב.

מי שיטרית;

נקבע שישים יום, ואם הוועדה המקומית לא תאשר במהלך שישים יום אלה, אפשר

יהיה לפנות לוועדה המחוזית.

שר התקשורת אי רובינשטיין;

וגם שם תחול הגבלה של שישים יום.

בסימן י' הוכנס פרק שלם שלא היה מקובל עלינו, פרק שמעולם לא דנו בו. זהו

פרק דרקוני מאד, ואני מציע למחוק אותו.

היו"ר אי שפיזר;

אנו לא יכולים לפעול בתנאי לחץ, נמצא זמן נוסף כדי לדון בכך.

אני רוצה לשאול את משרד התקשורת, האם פרק זה הוא הכרחי, והאם הנושא לא יוכל

למצוא את פתרונו בתקנות השר בדרך של הסמכה. אם הוא הכרחי, אין מנוס מלדון בו,

ואז נסיים את הדיון ביום גי הבא, אם ניתן לפתור את הבעיה בדרך של הסמכה להתקין

תקנות, אני מציע שנלך בדרך זו. השקענו עבודה רבה בהכנת החוק הזה, אך אם נגיע

לפגרת הקייץ מבלי שהחוק יאושר, כל העמל שהשקענו ילך לאבדון. לכן אני מציע לוותר

על הפרק הזה ולהעבירו למסגרת התקנות.

שר התקשורת אי רובינשטיין;

מקובל עלי, אין ברירה אחרת.

י י בר-סלע;

אני מוכרח לומר כי הסמכה בתקנות לכניסה למקרקעין, היא דבר מרחיק-לכת מבחינה

קונסטיטוציונית.

שר התקשורת אי רובינשטיין;

מדובר רק במקרקעין צבוריים.

היו"ר אי שפיזר;

העלית את ההסתייגות שלך מלכתחילה, והפרק הזה הוכנס רק ביוזמתן.

י י בר-סלע;

אם כך, אני מציע לוותר על הפרק הזה, ולהביא הצעה לתיקון החוק.

היו"ר אי שפיזר;

אני מציע שנסמיך את השר, באישור הוועדה, להביא תקנות בענין זה. יחד עם זאת

נכין הצעת רווק נוספת, אך לא נבלום את ההתקדמות.

סימן חי יורד. אנו עוברים עתה לסימן יי. יש כאן שנוי בלתי נחוץ. אני מבין

שמשרד האוצר טוען כי האחריות עלולה ליפול עליו, במקרה שיהיה חסר בתקציב. אנו

מדברים על התייעצות עם המועצה, בלי שיוזכר שר האוצר. ביחס לעודף הכנסות, לא

נעבירו לאוצר המדינה אלא נאמר כי יופקד באוצר המדינה.

אנו מאשרים את התיקון הנ"ל.

סעיף 58(א)(2): זהו סעיף טכני, אשר הוכנס בעקבות הערה שהושמעה כאן. זה

משלים את הדברים שנאמרו בחוק.

שר התקשורת אי רובינשטיין;

יש לי הערה לגבי הרכב המועצה, הנזכר בעמי 2 (סעיף 6(ב). במועצה 11 חברים,

מהם 3 הממונים על-ידי שר החנוך והתרבות. לדעתי לפחות שני נציגי הממשלה צריכים

להיות ממונים על-ידי שר התקשורת, או לחלופין הוא צרים להמליץ על עוד נציג צבור,

אחרת ייווצר מצב מגוחך לפיו במועצה הנמצאת בתחום אחריותו של משרד אחד, אין

נציגות של המשרד או אנשים הצריכים לבצע את מדיניותו. אני סבור ששר התקשורת צריך

שני נציגים.

י י בר-סלע;

אולי תסכימו לכך שבמקום חלוקה של 5 ו-6, כפי שהיא מופיעה כאן, תהיה חלוקה

של 6 ו-5.

הם לא הסכימו לבך.



היו"ר אי שפיזר;

בעקרון אנו מאשרים את בקשת שר התקשורת. לא יעלה על הדעת שלמשרד אשר עוסק

ביישום החוק ובצד הטכנולוגי שלו, יהיה רק נציג אחד במיעצה.

אני מבקשת לנסות לשכנע את הוועדה לגבי סעיף 6לא.

היו"ר אי שפיזר;

קבענו שאת שר האוצר ועובדיו, שהם אעמוסים מאד, נשאיר מחוץ לתמונה. במקום

לומר כי העודף יועבר לאוצר, אנו אומרים כי יופקש באוצר.

תקציב המועצה הוא חלק מתקציב משרד התקשורת. המדינה חייבת לכסות את כל

הוצאותיה, גס אם לא תהיינה לה כל הכנסות. מאידך גיסא, אם יהיה עודף הכנסות, אנו

סבורים שהוא צריך לעבור לאוצר , מה גם שהרציו העומד בבסיס הדברים הוא שדמי

הזכיון משולמים למדינה עבור נכס שהוא מונופול מוסכם. מקובל עלי כי נבנה את העסק

הזה כמפעל עסקי, אך אם יש עודף הכנסות, הן צריכות להיות מועברות לאוצר המדינה.

מאחר ודמי התמלוגים נקבעים על-ידי שר התקשורת, כאשר לשר האוצר אין מה לומר

לגביהם, ואילו תקציב המדינה מחוייב בכל ההוצאות, יוצר שעל שר התקשורת מופעלים

לחצים שונים מאלה שמופעלים על שר האוצר. לשר התקשורת אין יכולת לבדוק עם הדרישות

המוצגות לו אמיתיות ונכונות, והאם החשבונות שמציגים לו בעלי הזכיינית נכונים.

לכן נראה לי כי אם יש עודף, הוא צריך לעבור לאוצר המדינה, כשם שחייבתם אותנו

לכסות את כל ההוצאות. זה תואם גם את הקונספציה של הטלוויזיה המסחרית.

היו"ר אי שפיזר;

שר התקשורת ידאג באמצעות המועצה, שהתמלוגים יכסו את ההוצאות. במקרה

והתמלוגים לא יכסו את כל ההוצאות, הוא ימצא דרך לכסות את ההוצאות מתקציבו.

איו דבר כזה. יש סעיפים בתקציב.

שר התקשורת יכול להעביר מסעיף לסעיף. הוא יכול למצוא דרך לעשות זאת באמצעות

עובדיו. שר התקשורת שיכנע אותנו.

ר' אברמסון;

אין זה הגיוני, שנחייב כי התמלוגים יכסו את ההוצאות.

בשנה הראשונה הפעילות של המועצה תהיה כרוכה בהוצאות עצומות. הוא יבוא

לאוצר לבקש תוספת תקציב, אך על-פי ההנחה שלכם המדינה לא תיתן לו תוספת תקציב.

ר' אברמסון;

אני משלבת את הדברים. הדברים יכולים להישלט מצד אחד על-ידי קביעת התמליגים.

כאשר קובעים את התמלוגים, יכולים להיות אינטרסים שונים; מצד אחד רוצים לקחת כסף,

על מנת לכסות את כל ההוצאות. מצד שני קיימות בעיות ספציפיות של בעלי הזכיון.

המדינה תצטרך במקרה כזה לתת מתקציבה. אם המדינה נותנת מתקציבה, היא זכאית גם

לקבל תמורה.

האם זה צודק שהמדינה תשקיע, אך לא תקבל את הוצאותיה?

אני סבורה שאם המדינה מכסה את כל ההוצאות ומשקיעה כספים בעיקר בתקיפה

הראשונה, נראה לי שדמי הזכיון הם התמורה המגיעה לאוצר.

אנו לא רוצים להעביר אותם לאוצר. אנו רוצים לקבל מהאוצר, אך לא להעביר

אליו. השר המופקד על ביצוע החוק, נאמן עלינו שיקבע תעריף ראלי. איננו רוצים

שהכסף שיתקבל יהיה חלק מתקציב המדינה, אלא אנו רוצים שהנושא יתנהל כיחידת סמך.

למשרד האוצר יש פילוסופיה אחרת, העוברת כחוט השני בכל נושא: האוצר רוצה לנהל את

הכל ולהיות שותף בכל. אנו רוצים במקרה זה רק לקבל ממנו, אך לא לתת לו כלום.

לא קבעתם בחוק את הטכניקה לקבל מהאוצר.

היו"ר א' שפיזר;

אני מודה שיש כאן בעיה. יכול להיות שצריך היה לקבוע כי האוצר צריך לקבוע

בשנתיים הראשונות אמצעים למימוש הפרוייקט, בדי שבמשך הזמן יתחשבנו איתו.

מדובר כאן על עודף הכנסות על הוצאות, אך לא מדובר בשנה מסוימת. אם מחר משרד

התקשורת יוציא כספים מתקציבו, אך בשנה אחרת יהיה לו עודף הכנסות, האם תקזזו את

הכנסותיו?

ההצגה לפיה כל הסמכויות הו בידי שר התקשורת, ואילו שר האוצר אינו יכול

לעשות דבר במקרה זה, אינה נכונה. לאוצר אמצעים אדירים להשפיע על השרים. רוב

השרים הפכו להיות לויים באוצר. מה שהוועדה רוצה הוא לחזק את יכולת המיקוח של שר

התקשורת. באן לא מדובר בחריגה תקציבית, כי שר התקשורת יהיה מעונין במערכת שתכסה

את הוצאותיה. איש לא רוצה להיות תלוי בבקשת תקציב נוסף. את שוכחת דבר נוסף: כל

הענין חוזר לוועדה של הכנסת, וזה משנה באופן מהותי את הדברים שיש לנו בהשוואה

לחוקים אחרים. ועדת הכלכלה בוודאי לא תרצה להטיל נטל תקציבי על אוצר המדינה.

אנו לא עושים כאן דבר שלא ניתן לתקנו אחר-כך. ניתן יהיה אחר-כך להגיש הצעת

תיקון. יש כאן תלות באוצר, ולכן אני חושב שנבקש את הסכמתו. בתקופה הראשונה נבקש

את עזרת האוצר, בתקופה השניה אולי נוכל לעזור לאוצר על-ידי הפקדת הכספים.

אני מבקשת לרשום את הסתייגות האוצר בסעיף זה.

אנו מאשרים בזה את החוק.

אני רוצה להביע תודתי ליו"ר ועדת הכלכלה ולכל החברים שעבדו על הכנת החוק

הזה. אני סבור שעשינו עבודה חשובה.

כללי מועצת הזיתים (ייצור ושיווק)

(הסדר נטיעת מטעי זיתים) התשמ"ו-1986

היו"ר אי שפיזר;

למען הסדר אומר כמה משפטים. נושא הגבלת נטיעת מטעי הזיתים והפיקוח על

גידול הזן הסורי, עלה לפני כמה חודשים. הוגשו תקנות בדבר איסור נטיעת הזית

הסורי ללא אישור, ואיסור להעביר מטעים מיד ליד. אלו תקנות ששרי החקלאות והתעשיה

והמסחר רוצים להתקין. בעקבות הצעתו של חה"כ טובי עלה הנושא לדיון בוועדת הכלכלה.

כאשר הנושא עלה לדיון, מצאנו כי אי אפשר לאשר את התקנות ללא ברור נוסף, נשאלו

כמה שאלות שאחת מהן היתה, מדוע צריך את הפיקוח על הזן הסורי? למי מפריעה התחרות

הקיימת בענף? מדוע שלא יינתן לעוסקים בענף לגדל זיתים, להפיק שמן ולמכור אותו

כרצונם? זוהי תחרות חופשית. המדינה אינה תורמת דבר לענף, מדוע יש לה זכות

להגביל את העוסקים בו? אילו נתנו כסף תמורת הגבלת הגידול, ניחא, אך מדוע יגבילו

את הרשיונות במצב הקיים?

חברי-הכנסת דראושה וטובי טענו כי יש כאן טעם לפסול. מדובר קודם כל בסקטור

הערבי, בו מתפרנסים בעלי מטעים קטנים רבים מגידול זיתים. רוצים לקבוע שכל אלה

יזדקקו מעתה להיתרים ויתאימו עצמם לכללי הפיקוח. נציגי מועצת הזיתים ואלה

העומדים בראשה, היו מעונינים בקבלת החוק הזה. גם השר עצמו עדיין עומד על דעתו,

ואני סבור שצריך לשתף בדיון זה את השר או את סגנו. אני מוסר את רשות הדבור

לנציגי מגדלי הזיתים.

אני משמש כראש מועצת ג'ת וסגן יו"ר מרכז השלטון המקומי. כמגדל זיתים יש לי

25 דונם. ביישוב שלי יש למעלה מ-2000 דונם של מטעי זיתים . אני חושב שעץ הזית

מצד אחד, הקרן-הקיימת הוציאה תקנות על מנת

למנוע עקירת עץ זית, כאשר כל מי שעוקר עץ מובא למשפט, אך מצד שני כאשר מישהו

נוטע זיתים, הוא מובא למשפט. עץ הזית הוא עץ נוי, עץ חורש ועץ בעל חשיבות

כלכלית. הוא השמן והלחם שלנו, כאשר השמן הוא מרכיב עיקרי במזונות הערבי.

כאשר הוקמו המועצות החקלאיות השונות, הוקמה גם המועצה לגידולי הזיתים.

המועצה הזו לא התפתחה מאז שהוקמה, ואין היא ניכרת בשטח בשעת צרה למגדלי הזיתים.

היא רק קונסת את מי שעובר מיישוב ליישור, על מנת להפיק שמן מזיתיו. מועצת הזיתים

גם לא מפקחת על מחירי השמן והזיתים.

היתה ידיעה בעתון, שיש יבוא שמן זית זול מספרד. אני מבין שזהו יבוא מגמתי,

שמטרתו להתחרות בשמן הזית הישראלי.

התירו יבוא כדי להכות את הייצור המקומי. מרבית ייצור שמן הזית הוא מעבר לקו

הירוק, ושם אין המועצה יכולה לפעול. מצבנו קשה מאד. מה שמקל על החקלאי הערבי הוא



העובדה שאת הזיתים ואת השמן שמופק מהם ניתן לאכסן, כדי למכור אותו בזמן המתאים.

יש ייצוא של זיתים כבושים, או גם הוא אינו זוכה לתמיכה המתאימה . בינתיים ייצאנו

זיתים דרך הגדה המערבית לארצות ערב, שכן אי אפשר לזהות את השמן ולקבוע אם יוצר

בישראל או בגדה המערבית. מלחמת אירן-עירק פגעה גם בייצוא השמן לארצות ערך, אך

השמן הוא המוצר היתיד שבכל זאת שמר על מתירו.

מטעי הזיתים נמצאים בדרר-כלל בקרבת הכפרים, באזורים שאדמתם הופכת להיות

אדמה המיועדת לבניה. אם תאסר נטיעת עצי זית חדשים, תוך כמה שנים לא יהיו לנו

זיתים. אנו לא יכולים להשתמש בשמן הזית המיובא, ואם הייצור שלנו יוגבל, תלק גדול

ממטעינו יילכו לאיבוד. אני תובע שלא לאשר את התקנות המוצעות. אם המועצה רוצה

להיות פעילה, קודם כל שתשליט סדר בעניניה.

עי דראושה;

כאשר הייתי מנהל בית-ספר, היו ברשות בית-הספר עשרים דונם של אדמת טרשים.

בסיוע ההורים עקרנו את האבנים ונטענו 550 עצי זית, שהיו הם בני 8-9 שנים. כבר

בשנה הרביעית נתנו זיתים מן הזן הסורי, אשר ניקנו על-ידי סוחר מהגדה אשר כבש

אותם ומכר אותם לירדן. האפשרות לטעת זיתים באדמות טרשים פועלת לטובת הארם הפרטי

ולטובת המדינה. אני מתפלא על השר שקיבל את המלצת המועצה, שאינה מייצגת את מגדלי

הזיתים. אין לצבור מגדלי הזיתים כל אמון ביו"ר המועצה, גם לי עצמי אין אמון בו.

אני יודע שיש לו מגמות פרטיות. הוא בעל נכסים רבים בגידול זיתים. כאשר קיימת

תחרות, ניתן למנוע עליה במחירי הזיתים וניצול הצרכנים לרעה. העץ הסורי אינו

מחייב טיפול רב, אין הוא זקוק למים רבים, בעוד שזן המנזילו דורש השקייה. לדעתי

יש כאן מגמה לפגוע בחקלאים הערבים. נוצרה אצלם תחושה של מרירות וקיפוח. אני מבקש

מיו"ר הוועדה למנוע את קבלת התקנות האלה.

אני מצטרף לדבריו של חה"כ דראושה. מביאים כאן הצעה שאמורה כביכול לשרת את

הענף, אך כל אנשי הענף מתנגדים לה. אני מנסה להבין, את מי באה ההצעה הזו לשרת.

ניסיתי לבדוק את הענין והתברר לי כי איש אינו מרגיש שהוא צריך להיות מוגן על-ידי

התקנות האלה. אם השר או סגן השר לא יסבירו מדוע צריך לאשר את התקנות האלה, אין

לאשר אותן.

ת' טובי;

מאז שמענו את נציג משרד החקלאות, היה ברור לי כי לתקנה הזו אין שום שייכות

לשמירת אינטרס החקלאים, אלא מדובר כאן בהתערבות השלטונות בחיי סקטור מסוים,

התערבות שאין לה כל שייכות לאינטרסים כלכליים של אותו סקטור. כל מה ששמענו

בוועדה הזו הוא התנגדות והתמרמרות גדולה בקרב החקלאים הערביים. צריר להבין כי עץ

הזית הפך בכפר הערבי לענף כלכלי בסיסי, מאז קום המדינה ואיבוד שטחים חקלאיים

רבים בתוקף צוים וחוקים. הפסקת הנטיעה היא הפסקת תהליך של התחדשות הענף ופגיעה

בקיומו הכלכלי של סקטור רחב.

אני מציע לוועדה שתקבל החלטה לדחות את הצעת משרד החקלאות.

בכל נושא המיכסות יש דברים מאד מעוותים. אין כל תכנון כולל בחקלאות. מה

שקורה הוא שלוקחים מרי פעם בפעם ענף, ובגלל אינטרסים כאלה או אחרים סוגרים אותו.

היה לנו בעבר מאבק דומה בנוגע למטעי הבננות. צריך אילי לקבוע מיכסה מסוימת, אך

אי אפשר לומר כי מהיום והלאה אין מאשרים כל מיכסה נוסף. בתקנות יש צורך ברגע

שבענף יש משבר וישנם עורפים. כאשר המדינה צריכה לסבסד את המגדלים, היא יכולה

לקבוע את ההגבלות. ענף הזיתים אינו מסובסד, המדינה אינה נותנת הלוואות פיתוח,

וכל עוד אין מחוייבות של המדינה לענף, איני רואה כל צורר בתקנות אלה. אני מציע

לדחות את התקנות, אלא אם יבוא השר וישכנע אותנו שהן נחוצות.

צריך להיות ברור כי בעוד שבקבוק שמן רגיל עולה 1.5 ש"ח, שמן זית עולה 10

ש"ח.

לנושא כמה היבטים כלכליים וההסבר לתקנה יכול להיות נעוץ בשני מישורים:

במישור האינרסנטי - קשור בבעלי המטעים הגדולים של הזן הסורי, שאינם רוצים בהגברת

התחרות; ב. בנסיון להגן על הזן האירופאי, שכן התחרות עם הזן הסורי מקשה על מגדלי

הזן האירופאי. השמן המופק מן הזן הסורי טוב יותר, ולכן מגדלי הזן האירופאי

מבקשים להגבילו. אפשר היה לומר כי רוצים להסדיר את גידול הזן הסוריף למען טובת

הענף, אך מגדלי הזן הסורי אומרים כי הדבר מיותר, ויש לקיים תחרות חופשית בענף.

כל הגבלה אינה מתאימה לאופי האוכלוסיה המגדלת את הזיתים. אוכלוסיה זו תמצה דרכי

שיווק אחרות, אם ינסו להגבילה.

מלכתחילה לא נטיתנו ללכת לקראת אישור התקנות. אני מקבל את הנוסחה האומרת כי

לא נאשר את התקנות, אלא אם יופיע השר וינמק בפנינו מדוע הן נחוצות. אם השר ירצה

לנסות לשכנע אותנו, נקיים דיון נוסף. בינתיים ההחלטה של הוועדה היא שאין לקבל

את הבקשה.

(הישיבה ננעלה בשעה 12.00)

1