הכנסת האחת-עשרה

מושב שני



נוסת לא מתוקן



פרוטוקול מס' 115

מישיבת ועדת הכלכלה

יום רביעי, ב' בתמוז התשמ"ו, 9.7.86, שעה 09.30

חברי הוועדה! אי שפייזר - היו"ר

ו' שם-טוב

מי מדוש

מי פלד

מ' שטרית

בי שליטא

שר התקשורת אי רובינשטיין

אי פורז - משרד התקשורת

א' טוקטלי - " "

אמתי טרומי - " "

די לחמן - משרד המשפטים

י' בר-סלע - " "

שי לרנר - " "

ע' אליצור " "

די קמחי - משרד החינוך והתרבות (טלוויזיה חינוכית)

ע' אלדד - משרד החינוך והתדבות

מ' קוק - משרד הכלכלה

ר' אברמסון - משרד האוצר

אי לבנון - " "

די לב

רשמה: מזל כהן

חוק הבזק (תיקון מס' 3), התשמ"ו-1986.



חוק הבזק (תיקון מס' 5), התשמ"ו-1986

אני פותח את הישיבה.

הגענו לסעיף 6י': "השר רשאי להורות לבעל זכיון כי רשת הכבלים המשמשת לו

לשידורי טלוויזיה בכבלים תשמש גם לשידורים דו-כיווניים ולשימושים נוספים, ובכלל

זה להודעות מאת הממשלה ומאת גופים ציבוריים אחרים". העניו ברור. אני חושב שהוא

עומד.

אני מבקש להתייחס לעניו הגופים הציבוריים ולנסות לשכנע אתכם להוריד את

הגופים הציבוריים. לגבי הממשלה צריך להגביל את סוגי ההודעות. למשל יש הודעות של

המשטרה. למשל יש צורך ציבורי שאף אחד לא יכול לטעוו כנגד השימוש. היתר הממשלה

תקנה. לכן אני מציע פה לגבי הממשלה לקבוע בחוק ולא לכלול את הגופים הציבוריים.

דבר שני, צריך לנסח קצת אחרת את סעיף 6י'(א). כתוב: השר רשאי להורות לבעל

זכיוו כי רשת הכבלים המשמשת לו לשידורי טלוויזיה בכבלים תשמש גם לשידורים

דו-כיווניים" - זה צריך להיות מותקו מלכתחילה.

זה ברור. כעת מדובר על הוראה. הפרטים הטכנולוגיים זה סעיף אחר לגמרי. ברור,

אם אי-אפשר להעביר הודעה דו-כיוונית, אי-אפשר להורות את זה.

שתי ההערות שלך סבירות. אני חוזר עליהן. הערה אחת, בנושא גופים ציבוריים,

להוריד את הגופים הציבוריים ולהשאיר את הממשלה. הגופים הציבוריים יקנו זמן

שידור.

דבר שני, גם את הממשלה להגביל לאותם דברים שאנחנו יכולים לצפות שהממשלה

זכאית לבקש, כמו קריאה ליציאה למילואים, כמו הסבר עניו חיוני למשטרה. אבל לא

שידורים שהממשלה יכולה להשתמש בהם. למשל, הממשלה רוצה זמו שידור לחסכון במים,

שתשלם עבור זה. כי מדובר במכרז ובכך שהטלוויזיה צריכה להחזיק את עצמה. לכן

השימוש צריך להיות מינימלי רק לצרכי חירום או צרכים עליונים שטובת המדינה נחוצה

בהם.

אני מציע שייקבע ששני ערוצים יהיו לטלוויזיה הלימודית.

גמרנו את הנושא הזה. סוכם שהוא ישנו וכך החלטנו.

השאלה עכשו זה הנוסח. האם זה צריך להיות כמו שכתוב, שהשר רשאי לדרוש או

שהממשלה רשאית לדרוש.

אני מציע להשאיר את זה לשר.

"(ב) השר רשאי להורות לבעל זכיון להעמיד לרשות המדינה או לרשותו של אחר עד

מחצית מכלל קיבולת האפיקים שברשת הכבלים." מחצית - זו נראית תביעה מאד קיצונית,

מרחיקת לכת. מה זהי לרשותו של אחר? בעצם הוא יכול גם לתת למתחרה. על-ידי זה כל

אחד. ודאי איך כוונה בשום מקרה שניתן למישהו אחר. צריך להגדיר את הענין בצורה

ברורה.

אנחנו אומרים: יהיו גורמים נוספים שיהיה להם עניו ויכולת לתת שירותים

בתחומים של שידורים נוספים, לרכוש או לשכור סרטים או זבות שידור על סרטים,ולתת

את השימוש הזה לבעלי זכיון אחדים. אנחנו מציעים להגדיר אותם כמפיצים מורשים.

היו"ר אי שפייזר;

זה לא נראה כתחרות בלתי הוגנת לגורם שרוכש את העניו?

אי טוקטלי;

בהחלט לא.

היו"ר אי שפייזר;

אתה בעד להשאיר את הנוסח כמו שהוא?

אי טוקטלי;

קודם לגבי המחצית, אנחנו חושבים שזה גדול מאד.

דבר שני, אני מציע שיוגדר מפיץ מורשה מי שהמועצה הרשתה.

למה אנחנו זקוקים לזה? יעשו את זה במסגרת עסקית רגילה.

י י בר-סלע;

הבעיה הבסיסית שאנחנו מעניקים מונופול בשיטה של טלוויזיה בכבלים. אתה לוקח

אזור כמו תל-אביב ומעניק מונופול לאדם לתת את השירות. אנחנו רוצים ליצור גורם

תחרותי בתוך המערכת. אנחנו יודעים למשל שבבבל רגיל אפשר להעביר 40-50 תכניות

ואיו להניח שאדם אחד יכול למלא 40-50 תכניות. לכו אמרנו שניצור תחרות ונקנה זכות

לערוץ אחר. לבוא לבעל הזכיון ולומר לו; אנחנו רוצים לשכור ערוץ ולשלם . זה לא מה

שכתוב פה. אני מציע לנסח את הסעיף בצורה כזאת.

היו"ר אי שפייזר;

בעצם אתה מציע על בסיס מסחרי ועסקי תהיה זכות, אבל הזכות תהיה מוקנית בחוק.

כך שהאיש לא יוכל לומר טוטלית לא ויש שיקול דעת לשר לכפות את העניו אם הוא ימצא

בזה אינטרס ענייני. אבל עדיו יש בזה עניו עסקי.

ביחס לקבולת, דעת כולם ש-50% זה רב מדי.

אני מבין את הבעיה של מר בר-סלע. יש בעיה של מונופולין. מצר שני, אם יתנו

לשר לקבוע כללים, לקבוע את התנאים העסקיים, אנחנו פותחים פתח לשימוש רע בסמכות

של שר התקשורת. אני חושב שלתקופת נסיון אפשר להשאיר את הסעיף הזה. לבעל עסק יש

אינטרס לעשות שימוש מירבי בתשתית שהוא הניח. כאן הוא פועל כקרייר וכספק שירותים.

קרייר יהיה לו אינטרס לשתף עוד מספקי שירותים.

לכן אני אומר, למצוא מכניזם שהאינטרס העסקי יאוזן כנגד מערכת שרירותית של

שר, זה מאד קשה. יתר על כן, אם בעל זכיון יסרב לתת את השירותים שלו באפיקים

אחרים ואנחנו נקבע הוראה שמסמיכה אותו לעשות את זה, אפשר לעשות את זה לפי הוראות

של חוק הגבלים וקרטלים עסקיים.

יש כאן שתי אפשרויות. אפשרות אחת ליצור מערכת עצמאית של קביעת מחיר שאני

אנחנו הולכים לפי החוקים הרגילים.

אני מציע להוריד את הסעיף הזה לחלוטין. אין שום תקדים כזה בעולם. מה זה

מונופולין? כל מי שרוצה יכול להשתתף במכרז. המונופולין הזה הוא לא כלל ארצי כמו

הטלוויזיה. אני לא חושש מהספור הזה שמחר אותו אדם שזכה במכרז לכול לעשות בזה

שימוש לרעה. יש מועצה מייעצת. למה להכניס גורם אחר. כמה שפחות התערבות ממשלתית

בכלכלה, יותר טוב.

אם יש פה בעיה של הנחיה, לדעתי זה צריך להיות בחוק שהתחשיב צריך להיות על

בסיס רווח. אם אנחנו מכניסים בחוק את ההנחיה שהמחיר חייב להיות לפי תחשיב כלכלי,

אפשר לתקוף את זה בתקנות.

גם כשאנחנו מחוקקים דברים שהם חד וחלק, אנחנו יודעים עד כמה יש אחר-כך

עוררין. מה נאמר בסעיף? "השר רשאי להורות לבעל זכיון להעמיד לרשות המדינה או

לרשותו של אחר עד מחצית מכלל קיבולת האפיקים שברשת הכבלים". או שנותנים לו זכיון

או שנותנים לו רק חצי זכיון. אבל אתה נותן לו ואחר-כך אתה רוצה להוציא ממנו.

אני חושב שזה סעיף בעל חשיבות עצומה. אני מאד מחשיב את הדבר הזה מבחינת רמת

השירות שהאזרח יקבל. זה לא סעיף במובן מונופול שבא להגן או לתת יתרון למי שלא

זכה. כל המטרה היא להגן על ציבור הצרכנים. אתה מגן עליו על-ידי זה שאפשר לתת לו

שלושה סרטים ביום. אנחנו אומרים שהפתרון הוא הגורם התחרותי, אבל כאן אין שום

תחרות. לכן אנחנו מציעים, חלק מהדבר הזה צריך לאפשר לגופים אחרים כמתחרים על

השירות.

זה לא קיים בעולם. בבוסטון התנאי לבעל זכיון היה להניח שלושה כבלים

וכבל אחד יעמוד כולו לבעלי עסקים.

אבל הם משלמים.

בוודאי, מדובר על תשלום.

לא מדובר בסעיף כפי שהוא מנוסח.

מי שצריך לקבוע, זה ציבור הצרכנים. נניח שבא בעל עסקים ואומר: אני מוכן

להעביר שידור לילדים. אני חושב שזה חשוב לאפשר את הדבר הזה.

בעניו התשלום, אקרא את הסעיף כפי שאנחנו הצענו אותו. אתם פוחדים

משרירותיות. "בעד שימוש בעסקים כאמור, ישלם מפיץ מורשה או בעל זכיון מיוחד לבעל

הזכיון מחיר המבוסס על עלות השימוש כפי שיקבע בעל הזכיון בתוספת רווח... הליך

מיוחד על גובה רומחיר תקבע המועצה את המחיר". זה יכול להיות פתוח אפילו

לויכוח בבית המשפט. אני רוצה איזשהו מנגנון: א. מחיר כלכלי; ב. בקרה.

בסעיף 6י' ניתנת סמכות מרחיקת לכת לשר. אני בעד רותערבות או פיקוח.

הגבלנו את הסעיף פעמיים. גם מחקנו את הגופים הציבוריים; ולגבי הממשלה

הגבלנו למקרים מיוחדים.

אני מציע ללכת בדרך אחרת, לפי הנאמר בסעיף (ג). במסגרת התקנות שהשר יביא

לוועדה ייקבע לא רק גובה התשלום אלא גם קריטריונים באותם מקרים שיש צורך להורות

על שידורים דו-כיווניים, כדי שהוועדה תדע במה מדובר ואז נאשר את ר1תקנות.

אתה מציע שסעיף (א) יהיה כרוך גם הוא באישור הוועדה. עדין נשארת השאלה

העקרונית שמועלית פה. יש פה קונספציה שהענין אם כי הוא מנופול ואם כי שומרים על

המסגרת המסחרית שלו, עדין צריר למצוא מכניזם שהמונופול לא יבטיח את עצמו באופן

טוטלי בנסיבות כאלה ואחרות. ואז רוצים פתח שאם המונופול לא יסתדר, יהיה מישהו

שיכריע בענין. צריך לומר אם רוצים את זה או לא. לאחר הנימוקים של מר בר-סלע זה

נראה דבר סביר. בסופו של דבר, אדם יכול להציג תנאים כאלה שזה לא יתבצע. אנחנו

רוצים שיהיה פה מכניזם נוסף. אם לא השר אז המועצה. אם לא המועצה אז גוף אחר.

היות שזה ענין מסחרי, דווקא הסעיף המסחרי לא יכול להיות באישור ועדת הכנסת.

התקנות באישור ועדת הכנסת.

הפתרון שהציעו היה המועצה. מה שכתוב בחוק זה השר. היות שזה נראה סביר והשר

לא עומד על סמכויותיו אז זה יהיה מועצה.

יש הגיון במה שמר בר-סלע רוצה להשיג. אני חושב שהניסוח צריר להיות שונה.

הוא רוצה להבטיח, אם רוצים ליצור תחרות באותה עיר שיש בה כבלים, אותו אדם שיקבל

אישור להפעיל ערוצים נוספים לא יצטרך תשתית חדשה.

ברור. הוא יבקש לקנות מבעל הזכיון זמן.

אם רוצים לאלץ את בעל הזכיין למכור ערוץ למישהו, מי יקבע את המישהו?

היו"ר אי שפייזר;

ההתערבות היא רק לגבי המחיר. אנחנו רק אומרים שיש זכות. בעל הזכיון מנהל את

העסק.

בסעיף 5 לחוק הבזק יש הוראה מאד דומה לגבי שימוש במתקני ו של בעל רשיון. שם

יש הוראות ספציפיות שהתמורה שתשולם לבעל הרשיון בער שימוש במתקנים תיקבע על-ידי

הסכמה של שני הצדדים. אם לא השר יקבע על בסיס עלות. במקרה של חילוקי דעות אפשר

לערער לפני בית המשפט.

אני הצעתי רק המועצה ולא השר.

השר יכול להסמיך שמישהו יטפל בזה בצורה כלכלית.

בנושא של טלוויזיה בכבלים שהוא נושא עדין הוא יכול לנצל את סמכותו לכל

מיני דברים. נשאיר את זה למועצה והיא תכריע.

"6יא. (א) העובר על הוראות סעיפים 6ג או 6ז(2) עד (5), דינו - מאסר שלוש

שנים או קנס מיליון וחמש מאות אלף שקלים חדשים." העונשים הם חמורים ואני חושב

שהם סבירים.

אני מציע לוועדה לשקול פעם נוספת את הענין, הענין עלה בדיון בקריאה

הטרומית, על מי להפעיל, על מי שמקבל שידורים בלתי חוקיים.

דברנו בענין זה. הוועדה דחתה את זה.

אי פורז;

אני מציע דיון חוזר.

זה להפוך ציבור שלם לעבריינים. תדאג שזה יהיה לגבי מישורים אחרים. דנו בזה

ודחינו את זה.

"(ב) ראה בית המשפט שיש יסוד סביר להניח שאדם שידר שידורי טלויזיה בכבלים

בלי שקיבל זכיון, או שבעל זכיון הפעיל תחנה או שידור בניגוד להוראות חוק זה,

יצווה על תפיסת תחנת השידור שבה נעברה העבירה ועל העברתה לרשות המדינה; על תפיסה

כאמור יחולו בשינויים המחוייבים הוראות סעיפים 33 עד 42 לפקודת סדר הדין הפלילי

(מעצר וחיפוש) (נוסח חדש), התשכ"ט-1969."



גם בנושא הזה דנו ואמרנו שלא מספיקה מערכת הענישה. צריך להיות ברור שיש

יבולת של לקיחת הענין עצמו.

במקום תפיסת תחנת צריך להיות תפיסת ציוד.

היו"ר אי שפייזר;

הכוונה היא לכל אביזרי השידור. אם זה לא הוגדר, זה יתוקן.

אי סרוסי;

בקשר לסעיף קטן (א) לגבי שיעור הקנס אני מציעה להוריד פה שכן יש הוראות

חוק העונשין לגבי קנס מירבי והקנס הזה מתעדכן.

מי שטרית;

לא רוצים להוריד.

נעדכן אותו אם צריך. אפשר להוסיף: הקנס יעודכן באישור ועדת הכלכלה.

"(ג) האמור בסעיף קטן (ב) בא להוסיף על סמכויות תפיסה לפי כל דין אחר ולא

לגרוע מהן.

6יג. (א) לגבי מקום שאין זכיון לפי פרק זה חל עליו, רשאי השר, על אף האמור

בסעיף 6ג, להתיר, על פי כללים שיקבע בתקנות באישור הועדה, לרשות מקומית אחת או

למספר רשויות מקומיות יחד להפעיל שידורי טלויזיה בכבלים; ההיתר יהיה למשך שנתיים

או עד שיינתן לפי פרק זה זכיון לגבי אזור שאותו מקום נכלל בו, לפי המוקדם."

זה אומר, בתקופה של שנתיים או עד שיותקנו התקנות על-ידי השר יחול מצב

ביניים. היום יכול להיות מצב כזה למשך ארבעה חדשים או חמישה חדשים או חודשיים או

חודש וחצי, עד שהשר יתקין תקנות, העיריה תוכל לבקש היתר ותקבל. היא תעבוד

חודשיים ואחרי חודשיים תהיינה תקנות אחרות על-פי כללים. מה יהיו הכללים?

מלכתחילה רוב רובם של הכללים צריכים להיות כפי שכתובים פה; ואם הם אינם, איר זה

ייעשה בכלל?

לכן לדעתי זה לא נראה מעשי שהשר יספיק להתקין תקנות כאלה שיבואו לאישור

הוועדה והן יהוו תקנות ביניים. מוטב שהוא יתקין תקנות בכלל, כי לדעתי פעמיים הוא

לא יספיק להתקין תקנות. כל הסעיף הזה הוא מופרך. הוא לא יגיע לביצוע. אני רוצה

לשמוע את השר.

החשש של חה"כ מאיר שטרית נובע מזה שכאן תהיה סחבת.

עוד לא דברתי. אני רוצה להזכיר את הצעת החוק המקורית כפי שהוגשה. ההצעה

שהגשתי נועדה להשיג דבר אחד, ליצור מצב שבינתיים בישובי פיתוח ניתן יהיה להפעיל

שידורים בכבלים בדיוק כפי שנהוג בקיבוצים.



האמת שהתכוונתי בשלב ראשון להעביר את החוק אפילו בך. כי במצב הנוכחי היום,

האפשרות של ישובי פיתוח ומקומות רחוקים לקבל שירותי בידור, היא מאד מצומצמת. גם

כאשר החוק יעבור, גם כאשר יותקנו התקנות, המקומות הראשונים בהם ילכו למכרזים הם

לא ישובי פיתוח. הם ילכו לתל-אביב, ירושלים, השרון. לירוחם ודימונה אנשים לא כל

כר ימהרו. אם לא יהיה פרסום ודאי שלא ילכו. הגורם היחיד שיכול לעשות את זה זו

הרשות המקומית יחד עם התושבים.

גם אחרי התקנות יכול לעבור זמן רב מאד. לכן אנחנו לא מפסידים כלום.

תיאורטית אם השר יתן אישור בכל רשות מקומית שמסוגלת לעשות את זה, אני מוכן

להצטמצם רק לערי פיתוח. מחר יהיה זכיון למישהו, אותו בעל זכיון יכול לקבל את

התשתית מהעיריה. אין בענין הזה שום דבר שיכול לגרוע. זה יכול לתת דחיפה עצומה

לערי פיתוח להיות חלוצים בענין הזה.

אתה אומר שבעצם יכולה להיות קונספציה שעיריה היא תיגש למכרז ואז החוק הוא

לא כמו שהוא. החוק יכול להשאר כמו שהוא. אם יש לך חשש שלא יגשו למכרז ועל זה אתה

מדבר, שהעיריה תיגש למכרז. אתה מציע דבר אחד, שהעיריה תוכל לגשת למכרז. היא לא

מנועה מכך.

מי שטרית;

כדי שעיריה תוכל לגשת למכרז, היא צריכה לקנות זכיון. אין לה אפשרות לקנות

זכיון מהתקציב שלה. אם בונים שכונה חדשה, במקום שהתושב יבנה אנטנה על הגג,

מחייבים אותו לשים את הכבל. זה לא עולה לאף אחד כסף. בשכונות חדשות שמוקמות

בערים, מראש מקימים מוקד שידור מרכזי. מי שמניח כבל הוא מניח כבל עם עשרות

ערוצים.

היו"ר אי שפייזר;

אתה מציע, בגלל החשש שהענין לא יופעל מהר באזורי פיתוח ובגלל הרצון שדווקא

שם יהיה מהיר, שעדין התקנה הזאת תשאר ובנושא הזה יוגבל רק לערי פיתוח.

שר התקשורת אי רובינשטיין;

אני מקבל שבמקום שיש תשתית קיימת צריך להשתמש בה בעיירות פיתוח. אם זה

מוגבל לעיירות פיתוח, זה דבר אחר. הסעיף כמו שהוא רחב מדי.

הערה נוספת, תוך שישה חדשים יותקנו תקנות ובמסגרת התקנות האלה תהיה אפשרות

לרשות מקומית כזאת. הכוונה כאן של משרד התקשורת היא לתת קדימות לערי פיתוח. אני

מקווה שנפתיע אתכם ונביא את התקנות הרבה לפני כן. אנחנו כבר מכינים אותן.

חבר הכנסת מאיר שטרית רוצה שוט על שר התקשורת.

היו"ר אי שפייזר;

אתה מקבל אותו?

אני מקבל אותו בהגבלה לעיר פיתוח לגבי תשתיות קיימות. אני לא רוצה שעיריה

תתחיל היום להניח תשתית.

התיקון של השר הוא נוסף. בנוסף להגבלות

לערי פיתוח, זה יהיה באותן ערי פיתוח בהן

יש רשת תקנית. אם אין שם רשת תקנית, לא יותר לגביהן הענין.

שר התקשורת א' רובינשטיין; הסעיף הזה כשוט כן. כסעיף אופרטיבי לא

יהיה בו צורך.

אם אני פסכים להגבלה לעיר פיתוח, מה

ינזק השר או המערכת אם בערי פיתוה

העריות יזמו הקמת רשת בכבלים מהר?

בראש וראשונה אני רוצה לומר שיש לנו

הדוגמא של יבנה במובן של תשתית, וכתוצאה

מזה הולכים לקפח את ערי הפיתוח משום שאין דבר כזה לשנתיים. בשיטה

הזאת פירוש הדבר שאותן ערי פיתוחשיקבלו רשיון לפי סעיף 6ג', זו תהיה

רשת הטלוויזיה שלהן. אף אחד לא יבוא לשנתיים. זה סיפור מאד מסובך.

כאשר יבוא בעל זכיון לקבל ממני את הרשת,

הוא יקבל אותה.

היו"ר א" שפייזר; מדובר במערכת שמסוגלת להקים רשת כעבור

זמן.

איזו חברה כלכלית תיגש למכרז שיש בו

אי-ודאות כלכלית? מי יקים את הדבר הזה?

ף אחד לא יכנס להרפתקה הזאת. מי ישקיע את הכסף? הרי לרשויותא

המקומיות אין כסף.

שר התקשורת א' רובינשטיין; לכן אני מציע את המגבלה הזאת.

בוא נקבל את הצעתו של השר.

פירוש הדבר, באותם מקומות בהם אנחנו

כאילו קונים שירותים מהר, הם יונצחו.

מדיניות הממשלה תמנע את זה.

הנושא של הרשויות המקומיות שמפעילות

שידורים בעלי תוכן, הוא נושא בעייתי.

בעירית יבנה או בעיריות אחרות אין מאגרים כספיים.

איך את יודעת? יש לי כל המאגרים

הכספיים.

אם יש עיריה שאין לה כסף והתקציב שלה

לא מאפשר השקעה והיא תצטרך להתקשר עם

חברות אחרות, אין לשר פיקוח עם אותן חברות שיספקו את השירותים.

השר יספק אישור במקרים יוצאים מן הכלל,

כשמרובר בעיר פיתוח ומדובר בתשתית קיימת

לפרק זמן קצר עד שיוצאו התקנות, אנחנו מאמצים הצעת הממשלה חרף

ההתנגדויות והקריאות.

הוצאות העיריה, ברגע שכתובות בחוק, הן

נופלות בדרך זו או אחרת על תקציב האוצר.

ברגע שיהיה זכיון, זה יהיה חלק מהוצאות העיריה. תקציב המדינה מכסה

את ההפרש בין ההוצאות לבין הכנסות העיריה. אנחנו לא יודעים מה

תהיינה הכנסות העיריה בנושא הזה, על מי יפול הנטל של קיום המערכת

הזאת. באופן עקיף הוא נופל על משרד האוצר. צריך לשקול את זד, בין

יתר השיקולים, להוסיף בתקציב המדינה כנטל על משרד האוצר.

הענין הוא מאד שולי. אם לשר הפנים יש

סמכות הוא לא יאשר את זה לעיריה; ואם

העיריה לא תהיה מסוגלת לעשות את זה, היא לא תעשה את זה. הענין הזה

בא להפעיל את זה בערי פיתוח מרוחקות בהן יש תשתית. היות שמדובר

במספר מקרים מאד קטן, איני מודאג מזה.

אני לא מבינה מה זה "לגבי מקום שאין

זכיון? מה פירוש זכיון חל על מקום?

שלגביו לא ניתן זכיון.

ע- אליצור; גם לא נכון.

אני מציע, לאור מה שאמרת, לנסח מחדש.

מדובר על צלום מצב קיים באזורי פיתוח,

ששם השר מוסמך.

הסעיף הזה מוסדר עד לרגע הזה.

"3. תוך ששה חדשים מיום פרסומו של חוק

זה יתקין השר, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, תקנות וכללים לכל ענין

האמור בו." אם זה מקובל, הערה כללית לחבר-הכנסת בני שליטא,

קודם כל אני רוצה שהוועדה תתייחס

בסלחנות . אנחנו חברים בכמה ועדות. אני

לא יכול לעקוב אחרי החוק על כל סעיפיו כל הזמן.

גמרנו את הקריאה של כל החוק ונשאר רק

ענין הפרסום.

אני רוצה להעיר הערות כלליות לגבי החוק

לפני שהוא מאושר. קודם כל החוק הזה

במקומו וצריך לחוקק אותו. אלה שמתנגדים לו מזכירים לי את יצרני

הגז שהתנגדו לחשמל. אי-אפשר לעצור קידמה וזה צריך להיות.



יחד עם זה, יש מה שתי נקודות שאני רואה

אותן כעקרוניות. אנחנו צריכים בכל אופן לחשוב על מקומה של העתונות,

מה יהיה אחרי הצעת החוק הזאת.

על ענין הפרסום מיד נדון.

בי שליטא; אני לא רוצה שיהיה בארץ עתון נוסח

פרבדה ונגדל דור שרואה טלוויזיה ולא

קורא שום ספר.

את נושא הפרסום נמקנו. היו כאלה שהתנגדו

לנושא הפרסום. התנגדנו לנושא הפרסום מחמת

מעמדה של העתונות שתפחת. נימוק שני היה נושא הפיקוח. אמרנו: פרסום

הוא פתוח. אין יכולת בשלב ההתחלתי להתבסס על פיקוח יתר. נניח לפרסום

בשלב ראשון. דבר שלישי, אמרנו שיש פה משום כפייתיות. בעתון אפשר לדלג

על פרסום בטלוויזיה לא. אנחנו רוצים שהטלוויזיה תפעל כמה שנים בלי

פרסום. הסכמנו שהטלוויזיה תפעל חמש שנים בלי פרסום ונצביע על זה.

זה הגיוני.

דבר אחרון שמדאיג אותי, ואני שואל את

השר, מי ישקיע במושב פעמי תש"ז, בדובב, במשאבי שדה? מי ישקיע

בפריפריות הרחוקות? הם רחוקים מהעין. אף אחד לא יעביר לשם השקעות.

דנו בענין. היו הצעות שונות. השר יסביר.

יש למשרד התקשורת מדיניות של עידוד

הפריפריות . המדיניות של מונופולין

פגעה בפריפריות. מה ההצהרה של מדיניות משרד התקשורת? ההצהרה

במסגרת התקנות והמכרזים לחייב אזורים גדולים שיכללו את המקומות

שאתה מדבר עליהם. כאן משתלב הענין בנושא שהעלינו פה והגענו לסיכום

עם משרד המשפטים אתמול ואני רוצה להביא אותו.

אנחנו רוצים להשלים את מערכת החקיקה

הזאת בהוראות לגבי העברה מוצפנת של שידורים באמצעות לווין. מה גם

שיש היום ערוצי לווין פנויים. היינו רוצים להשתמש בזה כדי להביא

טלוויזיה למנויים. יש לה שתי מטרות. מטרה אחת, תחנת מימסד למקומות

רחוקים שממנה זה עובר בטלוויזיה בכבלים. מטרה שניה, במקום שבגלל

העדר מנויים אין אפשרות להעביר טלוויזיה בכבלים, תהיה אפשרות להעביר

במישרין מהלווין. מעבירים מהלווין למושב והוא מעביר ברשת כבלים זולה

יחסית. כך אנחנו עונים ומשלימים לגבי מקומות שלא משיגים יזמים.

הגענו לסיכום עם משרד המשפטים. מצד אחד לא תיפגע זכות בעלי הזכיון

מצד שני, אנחנו לא נפסח על מקומות רחוקים שיקופחו על-ידי כך שבעלי

זכיון לא יהיו שם.

עלתה מחשבה לחייב בעלי זכיונות במקומות

שמנים לתת שירותים במקומות רחוקים.

למשל, מי שמקבל את נוה אביבים ברמת אביב, יקבל על עצמו כחובה מקום

רחוק כמו פעמי תש"ז, ואז אתה מסבסד על-ידי זה שאתה מחייב את זה

שמקבל אזור דשן לקבל אזור מרוחק. אם זה לא ייעשה באמצעי כזה, לדעתי

זה לא ייעשה. חלוקת האזורים היא מבחן. היות שחלוקת האזורים היא

באשורנו, בוא נקבל את הצעת השר.

לדעתי החוק הזה צריך לכלול שתי הוראות

המתייחסות לחוקים אחרים. דבר אחד,

חוק הרשויות המקומיות, ענייני תרנים וטלוויזיה. בעניינים מסויימים,

הקמת תרנים יבולים לשבש שקולים כלכליים של בעלי זכיונות על-פי החוק

הזה. לכן צריך לעשות תאום שיסמיך את שר התקשורת או להמנע מלתת רשיון

או לחייב את התאום...

הצענו את זה.

י' בר-סלע; דבר שני, צריך להיות ברור, כל החוקים

שאוסרים שידורים לבהירות, היום מתייחסים

למערכת השידור הקיימת שקובעת כללים.

אסרנו תעמולת בחירות בכלל. כך שאין בעיה.

מי שרוצה לשדר תעמולת בחירות שילך

למקומות אחרים.

דבר ראשון, צריך להוסיף הוראה שדינו של

בעל זכיון כדין בעל רשיון כללי לפי חוק

הבזק לכניסה למקומות. אחרת יוצא מצב שאי-אפשר להקים תשתית.

דנו בענין זה.

יש בעיה של כניסה לקרקע פרטית ואז יכול

להיות בעל קרקע בבית משותף שישבש את

האפשרות של יתר האנשים להתחבר. אני גורס שיש לתת לחיים להסתדר

מעצמם. אני מציע, במקום לאמץ את שיטת הבזק, בהצעת חוק ממשלתית

עיבדנו סעיפים מאד מפורטים. תוך כמה ימים נביא אותה.

דנו בענין הזה באחת הישיבות הקודמות.

אנחנו רוצים להרחיק לכת בענין. מדובר

ברכוש פרטי. אם אדם עושה עסק, שיגיע להסכם עם אדם פרטי, מצד שני,

אתה צודק, לא ניתן למישהו מתוף רצון רע לשבש את הענין. צריך למצוא

את האיזון. אבל מה הוא?

העקרון היה כך: במקרקעין ציבוריים,

הסמכות תהיה לפי חוק הבזק. לגבי קרקע

פרטית, זה יהיה בהסכמה עם בעל הקרקע. כאשר קרקע פרטית היא רכוש

משותף, דרושה הסכמת רוב הדיירים או ועד הבית.

לדעתי צריך להוסיף: ניגוד עניינים חל

על חברי מועצה.

ברור.

דבר נוסף, אנחנו מציעים שבעל זכיון לא

יהיה חייב בזכיון לפי פקודת טלגרף אלחוטי.



מ' שטרית; לפגי שמגיעים לנושא הפרסום, הערה כללית

בנושא הכלכלי. כאשר בעל זכיון יזכה

במכרז, יש לו שתי אלטרנטיבות. אחוז זה ביצוע כבלים תת-קרקעיים. זו

עלות עצומה. אפשרות שניה, להשתמש בתשתית של בזק שקיימת בשטח. היום

כשבאים לבזק, הם מבקשים סכומים גדולים.

הגענו להסדר עם בזק שהיא מפרסמת לפי

פחיר מטר רץ. בכל מקום שאי-אפשר להגיע

עם מערכת, לשר יש סמכות.

לבזק יש אינטרסים משלו. עוד נשמע מבזק

שיתבע זכויות אכסלוסיביות ולא יסכים

שזה לא יהיה דרך הקווים שלו. אני צופה את זה כדבר בטוח. הם יאמרו

שזה מונופול שלהם והם יתנו את השירותים. אנחנו דק מחוקקים כעת.

בעני7 הפרסום, אנחנו נגד פדסום. אם יש

חברי ועדה שהם בעד פרסום, יאמרו זאת. אמרנו, בתקופת נסיון של חמש

שנים לא יהיה פרסום.

ביי שליטא; אני תומך בעמדה הזאת.

ניסיתי ללמוד את הנושא לעומק. אני מבין

שבענין זה יש לחץ גדול של העתונות

הכתובה. אני אמרתי את דעתי בענין. הם מנסים לעצוד את הענין. לא

ניתן לעצור אותו. אני חושש מדבר אחד בלבד. טלוויזיה בכבלים ללא

פרסום לא תישא את עצמה. לא תהיינה הפקות תכניות. לא תהיה כמעט

שום אפשרות למערכת שלמה של הרבה ערוצים.

לצורר הענין הזה אני רוצה להקריא

דו"ח של מחלקת המחקר של בנק ישראל שהתייחס לזה. בספטמבר 1985 הגישה

מחלקת המחקר של בנק ישראל את המלצותיה להצעת חוק שנדונה אז בוועדת

שרים ואלה הן התייחסותה.

"1. פרסומת מסחרית בטלוויזיה בכבלים:

1.1 מימצאי הדו"ח של מחי החקר של בנק ישראל: בספטמבר 1985 הגישה

מחי החקר של בנק ישראל את הערותיה והמלצותיה להצעת חוק "הרשות

העצמאית לשידורי רדיו וטלוויזיה - התשמ"ה-1985" הנדון עתה בוועדת

השרים לענייני חקיקה, ואלה היו התייחסויותיה של מחי החקר לשאלת

הפרסומת בטלוויזיה בכבלים.

(4) השלכות מאקרו כלכליות (ראה עמי 3

בספרות הכלכלית, הן בתאוריה והן במחקר האמפירי, לא

נמצאו ראיות לקיום קשר בין שנויים בסך הצריכה הפרטית לבין הנהגת

פרסומת מסחרית בכלל ובטלוויזיה בפרט. עם זאת, מצאנו טענות וראיות

סותרות בדבר השפעת הפרסומת על הרכב הצריכה הפרטית. מסקנתנו היא

ששיקול זה אינו צריך להנחות את מקבלי ההחלטות באשר להתרת פרסומת

מסחרית בטלוויזיה."



אני רוצה להקריא את דעתי לגבי העתונות.

"3. איסור פרסומת בטלוויזיה בכבלים (עפ"י חוק הרשות העצמאית), איסור

זה נועד להבטיח רווח מונופוליסטי מפרסומת בערוץ השני. איסור זה יביא

לעוות כלכלי הנובע מיצירתו של מונופול בסוג זה של פרסומת ויפגע במיוחד

בסיכויי התפתחותה של טלוויזיה בכבלים. יתרונה של טלוויזיה בכבלים הוא

כאמור בהבטחת פלורואליזם של ממש בתקשורת האלקטרונית,

פרסומים מקצועיים מוסמכים ופרסומים

רשמיים עדכניים מוכיחים כי אין שחר לטענה המושמעת מפיהם של יחידים

וגורמים בישראל (לרבות דו"ח ועדת בר-סלע) כי אין בעולם פרסומת

מסחרית בטלוויזיה בכבלים. להלן מובאת סקירה קצרה בנושא זה: ארה"ב,

בלגיה, הולנד, בריטניה, נורבגיה ופינלנד, צרפת, גרמניה המערבית."

זאת-אומרת כמעט בכל מקום יש פרסומת בטלוויזיה בכבלים.

לא אמרתי את זה אף פעם.

אמרתי מה שהוועדה אמרה.

שמענו מהשר גירסה אחרת. השר אמר שברוב

מדינות אירופה יש הגבלה קשה על פרסומת

בטלוויזיה בכבלים. אני מוכן לקבל שדו"ח בנק ישראל החליט על מדיניות

פרסום מתחרה.

"מצוקת העתונות; הפגיעה בהכנסות העתונות

היומית מפרסום מקורה במצב הכלכלי, שפגע

במידה זו או אחרת בכל מגזרי המשק. העתונות שתפחה קצת מעבר לפרופורציה

בתקופת השפע המדומה נאלצה אפוא בתקופה זו להתייעל ולצמצם במקצת את

מספר עמודיה. חלק לא מבוטל ממצוקת העתונות נובע ממצב של תעסוקת יתר

הפוגע ברוב העתונים וכן מבעיות ההסתגלות של העתונות הישראלית למהפכה

המתחוללת בענף הדפוס. כרגיל ישראל מפגרת בתחום זה. חשוב לציין כי

הפגיעה העיקרית בהכנסות העתונות מפרסום נבעה מצמצום הפרסומת של הבנקים

אשר בתקופות מסויימות הוותה נתח נכבד ועיקרי בעוגת הפרסום הכללית. לא

פחות מכך חשוב לציין כי חרף העובדה שמפעלים כלכליים רבים נסגרו עקב

המצב הכלכלי, גלתה העתונות לסוגיה חוסן ראוי לשבח. עובדה היא שעקב

המצב הכלכלי לא נסגר אף לא עתון אחד בישראל - לא בתחום העתונות

המגאזינית ואף לא בתחום העתונות המקומית. יתירה מזו דווקא בתקופה זו

פרץ לשוק עתון חדש ("חדשות") ונוספו עוד כמה מגאזינים מקצועיים".

הכל יודעים בבנק ישראל.

הקטע הזה הם דברי. קודם צטטתי את בנק

ישראל.

אני רוצה לסכם ולומר, לדעתי הצעקה של

העתונות בענין הזה היא לא במקומה. עובדה היא שעתונים מקימים חברות

לטלוויזיה בכבלים.

ערוץ שני.



מ' שטרית; יחד עם זה, אני מודע לפחד של העתונות

מפני הענין. אתמול שוחחתי עם מר לבבי

שהיה מנכ"ל רשות השידור. הוא אמר שבזמנו כאשר ראיינו את ועדת

העורכים הוא היה העורך היחידי שטען שאין להגביל פרסומת בטלוויזיה

כי זה לא יפגע בעתונות. הוא אמר שבדק ומצא שהיקף ההוצאה לפרסום

בארץ ביחס למדינות מערביות אחרות בעולם הוא בערך חצי ממה שמקובל

בעולם. לדעתו זה נובע מכך שאין ערוצי טלוויזיה מספיקים. נכון

שבשנה הראשונה והשניה תהיה פגיעה בעתונות אבל אחר-כך המצב יחזור

לקדמותו.

אני חושב שאי-פרסום בטלוויזיה בכבלים

יהרוג את הענין. אני חושב שלא צריך בל כך מהר לוותר בענין זה,

התחלתי ליזום שיחות בענין זה עם העתונות במטרה להגיע למודוס-ויוונדי

שבו הם יוכלו לחיות וגם הטלוויזיה בכבלים תוכל לחיות. אני חושב

שחלק מהם מתלבטים אם זה נכון להגביל פרסום בטלוויזיה בכבלים. הם יהיו

בצורה זאת או אחרת מעורבים בענין.

אני מציע לתת פרק זמן של עשרה ימים

כדי להביא הצעה מוסכמת. במידה והדבר יוסכם איתם, נגיע למודוס-ויוונדי.

דנו בענין. כל הנושא הוא נסיוני. אנחנו

לא יודעים לאן הוא יוביל. אנחנו עושים

נסיון למספר שנים שיהיה במתכונת יותר רגועה, יותר בטוחה. אפשר

לצמצם את זה לשלוש שנים.

לשנה אחת.

אף אחד לא ילך להתחיל לפתח פרוייקטים

לתקופה קצרה.

אולי אפשר להגיע להסכם. הדבר היחיד

שישאר פתוח זה הפרסום. מי שיקבל זכיון

הוא הולך ללא הגבלה. אם אחרי שנה הוועדה תווכח שכדאי להכניס פרסום,

אפשר לעשות את זה.

לפי דעתי אפשר לעשות נסיון לשלוש-שנים.

אם יתברר שיש מגמה אחרת, תמיד אפשר לתקן

את הדבר. לא יזיק למדינת ישראל שכך זה יהיה בשנים הקרובות. בסופו

של דבר, גם אם נגיע במאבק הזה לפשרה, זה יהיה בשלב יותר מאוהר. בוא

נגמור את הענין. נשאיר את הענין כך. אתה רוצה טלוויזיה בכבלים.

אתה לא הורס דברים אחרים. גם השותפים שיתמכו בטלוויזיה בכבלים,

יתמכו בטלוויזיה בלי פרסום. שר הפנים התנגד לזה מבחינת הערוץ השני.

יש חברי כנסת שהתנגדו. נוסף לזה, יהיה צורך ברוויזיה, תציע בעוד

שנה-שנתיים רוויזיה.

נבקש מהשר להביא את ההצעה הלבנה,בשבוע

הבא לקראת יום שלישי אפשר לגמור את הענין.

רציתי להציע שהקריאה השגיה והשלישית

תהיה ביום שלישי הבא.

זה לא יהיה מוכן.

אני מוכן להקדיש זמן ביום רביעי

ואז שבוע לאחר מכן זה יבוא לקריאה

שניה ושלישית. 5 שנים אין פרסום.

אני מבקש לרשום הסתייגות לשנה.

היו"ר א' שפייזר; תודה רבה, ישיבה זו נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11.00