הכנסת האחת-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 113

מישיבת ועדת הכלכלה

שהתקיימה ביום ד', כ"ה בסיוון תשמ"ו, 2.7.86, בשעה 9.50

חברי הוועדה: מ"מ היו"ר אוריאל לין

ו' שם-טוב

מ' כהן-אבידב

שי עמר

אי שלום

ע' לוינסקי - גזבר הסוכנות היהודית

מי דרורי - משרד החוץ

מ' ליבנת - משרד התמ"ת

י' עמיעד - מנכייל אגרקסק"ו

ד י לב

ת' בהירי

השוק היהודי המשותף



השוק היהודי המשותף - הצעה לסה"י של חה"כ מ' כהן-אבידב

אני פותח את הישיבה. על סדר-היום הצעתו של חה"כ מאיר כהן-אבידב בעניו השוק

היהודי המשותף. עיקריה של ההצעה לסדר-היום ברורים, והיתה גם התייחסות די מפורטת

של שר התעשיה והמסחר להצעה, על אף שלא נכח במליאה בזמן שחה"כ כהן-אבידב הציג את

הנושא. ההתייחסות שלו היתה לנושאים העקרוניים ולא לנושאים הספציפיים שבהצעה. הוא

הביע הסתייגות מן הצד העקרוני של הרעיון, ונימק זאת בכך שאולי הדבר יתן עדוד

ליצרנים ישראלים לחשוב כי אין הם נמצאים בתחרות כמו כל יצרן אחר. ברור שלא לכך

הכוונה. עקב הצטרפותן של ספרד ופורטוגל לשוק המשותף, העלה חה"כ אבידב את הרעיון

על מנת להגביר את ייצואם של מוצרים ישראלים.

העליתי את הצעתי בחודש יולי 1985, כלומר לפני שנה. היא הוגשה לאחר הצטרפות

ספרד ופורטוגל לשוק האירופאי, והתגברות החשש מפני תחרות קשה איתן (התחרות בהן

תנצלנה את הידע שרכשו מאתנו). לא ידעתי כאשר הגשתי את ההצעה כי קדם לי עתונאי

ב"דבר" אשר התייחס לאותו נושא. מזכיר הוועדה היפנה את תשומת-לבי גם לדבריו של

חה"כ עוזי פינרמן ז"ל בנושא זה. אני שמה על שכיוונתי לדעת גדולים.

זכורה לי התחרות הקשה שהיתה בילדו!!/ בין השוק הערבי לשוק היהודי. היתה זו

תקופה קשה ליישוב היהודי, תקופה של מלחמה על כל יום עבודה ועל כל מיל. בתחרות

זו השתמשו גם בילדי בית-הספר, ודרשו מאתנו לא לאכול שום דבר שאינו תוצרת יהודית,

לא בננה ולא ביצה שלא היה עליה ת' של תנובה. כך נאלצו ההורים לקנות את התוצרת

היהודית. לדעתי היה בכך אקט חנוכי, והדבר עזר לעידוד התוצרת היהודית.

לא התכוונתי ליצירת קרטל מוגן של תוצרת הארץ שתימכר בחו"ל. התכוונתי לפניה

אל משפחות יהודיות בחו"ל, שתעדפנה תוצרת ישראלית. אם הנציגים הישראלים אינם

יכולים לעסוק בכך, משום שאין זה הוגן לפנות ליהודים בקריאה להעדיף את תוצרת

ישראל, אפשר אולי להכניס לענין את הסוכנות היהודית שנציגיה מפוזרים בכל הקהילות.

אפשר לפנות להורים באמצעות הילדים- אם ילד יהודי ידרוש מאמו לקנות אבוקדו

"כרמל", גם אם יעלה ב-15% יותר מהאבוקדו הספרדי או הדרום-אפריקאי, אני מאמין

שההורים ירכשו אותו. בכך נהדק את הקשר בין היהדות בחו"ל לבין הארץ.

לאחרונה הייתי במכסיקו, נדהמתי מחוסר המודעות לרכישת תוצרת הארץ. הוזמנתי

לחמין אחר התפילה בבית-הכנסת בשבת. על השולחן היה בקבוק עראק שאינו מתוצרת הארץ.

המארחים התנצ.לו בפני על שלא ניתן להשיג במכסיקו עראק ישראלי. אין ספק שיהודים

רבים בעלי זיקה לישראל, היו רוצים לרכוש עראק ישראלי.כיצד יתכן שבכל מכסיקו לא

ניתן להשיג עראק ישראלי? אם בקבוק עראק עולה בארץ לא יותר מדולר, אפשר לשווק

אותו שם ב-3 דולר. הוא הדין ביין ישראלי. במילנו נתקלתי באותה תופעה. למרות שיש

שם קהילה יהודית של יוצאי דמשק וחאלב, לא ניתן להשיג שם עראק ישראלי. בכל מילנו

יש רק חנות אחת למימכר בשר כשר, וגם בה לא ניתן להשיג נקניק ישראלי כשר או בשר

הודו ישראלי. כאשר פנו ארצה וביקשו שנייצא לשם בשר, נאמר להם כי זה קשה ויש

בעיית וטרינריות. מדוע אפשר לייצא לפרנקפורט אך לא לאטליה? האם הייצרנים

הישראלים לא מעונינים לייצא? מצד אחד טוענים שיש עודף עצום של בשר הודו בארץ,

מצד שני אין מייצאים אותו.

אמר לי הנספח הכלכלי ביפן כי יש שם דרישה עצומה לשוקולד ישראלי, ובכל זאת

אין מייצאים אותו. האם אין מייצאים משום שלא כדאי לייצא? בשנה האחרונה הרי לא

היו שביתות או הפרעות לייצוא. אי אפשר היה לטעון השנה כי ישראל אינה אמינה ואינה

עומדת בלוח הזמנים. אני מקווה שנמשיך בדרך של יציבות כלכלית, ואני מניח כי השוק

הישראלי יוכל להיות אמין. עשיתי חשבון ומצאתי כי אם כל משפחה יהודית תצרוך

מוצרים ישראליים ב-100 דולר לשנה, נוכל להגדיל את הייצוא ב-200-300 מליון דולר.



איני רוצה להגדיל את ההשקעות , אני רוצה שננצל את השליחים הקיימים, על מנת

שיגלו מעורבות יתר. צריך להחדיר לתודה היהודית כי קיים יצוא ישראלי, וכי תוצרת

ישראל לא פחות טובה מתוצרתה של כל מדינה אחרת. אני לא מזלזל במה שנעשה על-ידי

הסוכנות-היהודית ונציגי משרדי הממשלה בחו"ל, על מנת לקרבם לישראל, אך קניית

תוצרת הארץ ממחישה יותר מכל את הקשר עם הארץ. בקבוק ועליו תווית באותיות עבריות,

מחזק את הקשר של הילד היהודי עם הארץ.

צריר לזמן את התעשיינים כדי לדון בשאלה, מה יש לעשות כדי לעודד את רכישת

תוצרת הארץ בחו"ל.

אני מביו שהצעתך היא לצאת בתכנית הסברה, על מנת להחדיר לתודעת הצבור היהודי

בעולם כי עליו להעדיף את תוצרת ישראל, אם מדובר בתוצרת באיכות שווה והמחיר שווה.

מ' כהן-אבידב;

גם אם הוא מעט יותר יקר.

היו"ר אוריאל לין;

אני מציע שנשמע את נציגי משרדי הממשלה והסוכנות-היהודית.

אני רוצה לתת תמונה כללית יותר, כדי להסביר מה הקושי. אני מזדהה עם מה שאמר

השר ביולי 1985. הנושא אינו חדש. אותו עתונאי העלה את תכניתו עוד לפני עשרים

שנה. הכוונה טובה, אך היא מעוררת בעיה. הייצוא הישראלי הגיע ב-1985 ל-6.4 מליארד

דולר בערב. בגלל סיבות מובנות, אנו לא רוצים להגביל עצמנו לשוק אתני. אנו סבורים

כי זהו צעד מסוכן, שכן הוא יכול להדביק לתוצרת ישראל תווית שהיא מיועדת רק

ליהודים.

לא לכר מתכוון חה"כ אבידב. השר נגע בנקודות אלה בזמן הדיון, והוא לא התייחס

להצעותיו הספציפיות של חה"כ אבידב. חה"כ אבידב לא דיבר על מסע מכירות לשוק

היהודי, אלא על מציאת דרכים כדי להחדיר באוכלוסיה היהודית את המודעות לצורך

בקניית מוצרים ישראלים. יש הבדל בין אמירה כי מוצר מסוים מיועד לשוק היהודי,

לבין פניה לשווקי חו"ל בכלל. אתה צריך לנהל את מסע רומכירות על בסיס ההנחה שהמוצר

שלו הוא הטוב ביותר, אך במקביל אתה צריך לפתח גם את המודעות היהודית לתוצרת

הארץ. גם אירלנד מייצאת לארה"ב אני משוכנע כי הצבור האירי בארה"ב יעדיף את

המוצר האירי על מוצר מקביל מתוצרת ארה"ב, שכן יש לו זיקה רגשית לתוצרת אירלנד.

חה"כ אבידב מדבר על פיתוח העדפה לתוצרת הארץ אצל הצבור היהודי, ולא על "פרומושן"

למוצר מסויים. לכך צריך להתייחס.

מ' כהן-אבידב;

השר בא עם תשובה מוכנה, ולא התייחס כלל לדברי.

מי ליבנת;

זוהי באמת בעיה של הסברה. שרתתי בשתי קהילות גדולות; בצרפת בה יש 700 אלף

יהודים ובאנגליה בה 420 אלף יהודים. אין היהודים מעדיפים באופן אוטומטי את תוצרת

ישראל. קל יותר למכור להם מוצרי צריכה כמו תפוזים. במקום בו הקהילה חזקה יותר,

העדפת תוצרת הארץ גדולה יותר - ולהפך. באנגליה קיימנו יחד עם לשכת המסחר

"קמפיין" מיוחד למכירת תוצרת הארץ, בסמוך ליום העצמאות הישראלי. ביצענו "שבועות

ישראליים" בחנויות הכלבו הגדולות. פעלנו עם הבנקים הישראליים, על מנת לעודד



יהודים לפתוח חשבונות בנק. עשינו זאת בעיקר ברכוזי היהודים הגדולים כמו בלונדון.

ההסברה היתה טובה, אך התוצאות היו שוליות- ב-1973 לאחר מלחמת יום הכיפורים, היתה

בעיה קשה לתוצרת ישראל. הפעלנו את כל ארגוני הנשים היהודיות בצרפת, כדי להחדיר

סל מוצרים ישראלים אשר יופץ בין המשפחות היהודיות בפריז ומחוץ לה. מבחינה

כלכלית הרווח היה שולי ביותר.

מדובר בעיקר על פעולה הסברתית, אם כי יכול להיות שתהיה לכך גם השפעה כלכלית

שולית. צריך למצוא את צינורות השיווק הטובים ביותר, ובאן גם הצד היהודי יכול

לעזור. כאשד אנו מבצעים פעולות קידום מכירות בחו"ל, אנו פונים לארגונים יהודיים,

גם לבתי-כנסת. אנו מזמינים נציגים לארועים שאנו עורכים. האלמנט החשוב ביותר הוא

הקשר עם ישראל.

מעניו אותנו מה אתם כמשרד מוכנים לעשות. אנו מבינים את התפיסה הרחבה,אך אנו

רוצים לדעת מה אתם כמשרד מוכנים לתרום, לא התייחסת לבעיה שהעלה חה"כ אבידב: ישנם

מקומות בהם קיים ביקוש אמיתי לתוצרת הארץ, אך המוצרים אינם מגיעים. אני רוצה

שתתייחס לנושאים שהם בתחום האחריות האופרטיבית שלכם.

מדוע הנציג שלכם במכסיקו אינו מכיר את צרכי הקהילה, כדי לשמש גורם המקשר

ביו היצרו בארץ לביו השוק שם?

אפשר לבדוק את הנושא הזה. ברור כי אם היה שם שוק רציני, היצרו הישראלי היה

משווק .

אני חייב לומר לך כי ההנחה ההגיונית הזו שלך, אינה מתקיימת במציאות. יש

מקרים בהם השוק קיים, אך היצרנים לא מגיעים אליו. האם יש לכם מוקד אנפורמציה ,

אליו מגיעים נתונים על הדרישות בשווקי חו"ל?

יש לנו מוקד אנפורמציה, אליו מגיעים עשרות מברקים ביום, שאת תוכנם אנו

מעבירים למפעלים המתאימים.

צריו לבדוק מה צריכים היהודים בכל מקום.

יש לי הרגשה כי המוקד שלכם אינו פועל בצורה מספיק יעילה. הרגשתי היא

שהאנפורמציה לא מגיעה, הנספחים לא מספיק ערניים ואינם מעבירים את האנפורמציה

במהירות הדרושה. המערכת אינה מספיק אגרסיבית.

ייתכו שאין המערכת די אגרסיבית, בגלל סדרי העדיפויות. אנומנסים כבר שנח

וחצי להגיע להסכם עם מכסיקו על קניות חליפיו לרכישת הנפט שלנו, כאשר הדגש הוא על

רכישות ממפעלים כמו "אורמט", "מוטורולה" ו"אלסינט". ללא ספק נושאים אלה זוכים

לעדיפות גבוהה יותר. יחד עם זאת אני מוכו לבדוק גם נושאים ספציפיים אחרים.

חשוב לנו לדעת מה אתם מתכוונים לעשות. סיפרת על שני מבצעים שערכתם בצרפת

ובאנגליה, אך חה"כ אבירב מדבר על יצירת מודעות. כאן צריכה להיות תכנית של חדירה

לעומק, והיא דורשת כלים שונים של חשיבה ושל ביצוע.

מי ליבנת;

על מנת לעשות זאת, צריך להתקשר עם המנהיגות היהודית, עם כל הארגונים

היהודיים. צריך להעביר להם הרבה יותר אנפורמציה על מוצרים ישראליים, וצריך

להעביר אנפורמציה מקבילה, על דרישות בחו"ל, אל היצרנים הישראליים.

מי דרורי;

אני רוצה להשלים את הדברים שנאמרו כאן. אתייחס לשתי נקודות שדיבר עליהן מר

ליבנת, וקודם כל על ההסברה; לנציגינו יש הנחיות קבועות, לנצל כל מפגש עם יהודים

בכל מקום, על מנת להסביר את המוצרים הישראליים. הפניה היא גם אל הרגש. נעשות

בתחום זה פעולות שונות, כמו שבועות ישראליים, מפגשים עם יהודים במסגרות שונות.

אביא כדוגמה פעולה מוצלחת שנעשתה לפני כמה שנים, בנושא ההדרים מתוצרת ישראל.

הרעלת תפוזים ישראלים גרמה כמעט להתמוטטות ענף הייצוא של ההדברים. הגענו למסקנה

כי נסיון לנקוט בדרך של הסברה ישירה, כלומר באמירה כי התפוז הישראלי אינו מורעל,

עלולה לגרום לתוצאה הפוכה מזו שאנו רוצים בה. לכו הפעלנו נשים יהודיות, כדי

שתדרושנה בחנויות את התפוזים הישראלים, גם אם אינן מתכוונות לקנות את התפוז

הישראלי. חשנו בשנוי שחל לאחר שמנהלי החנויות הבחינו בכך שקיימת דרישה לתפוזים

הישראליים.

אשר לשיווק, אנו מערירים כי אי אפשר להתבסס לאורך ימים על האהדה ועל הרגש

היהודי.

היו"ר אוריאל לין;

לא זה מה שמוצע. כאשר חה"כ אבידב העלה את הצעתו, הוא כבר הביא בחשבון את

הנקודה שהעלית עתה. אני רוצה שתתייחסו למה שהוא מציע.הוא לא התכוון לקידום

מכירות של מוצרים המכוונים לשוק היהודי. הוא מתכוון לשכנוע הצבור היהודי לקנות

מוצרים ישראלים.

מי דרורי;

זו היתה הערת ביניים. אנו מאמינים כי באמצעות "הקשר היהודי", דהיינו ניצול

מיקומם של יהודים ברשתות השיווק, נוכל להשפיע עליהם לרכוש מוצרים מתוצרת הארץ.

העברנו לראשי הנציגויות שלנו סידרת הנחיות, כיצד לאתר רשתות שיווק שלהן קשר

מיוחד עם יהודים, על מנת שהן תצגנה סחורות ישראליות על המדפים שלהן. זו לא פניה

לצרכן היהודי, אלא פניה לאיש שיכול להשפיע על הצריכה. אביא כדוגמה את

"מרכס אנד ספנסר". כאשר התחילה החברה לפעול בארץ, הפניה הראשונה אליה היתה על

בסיס הרגש היהודי, אך לאחר מכן החלה להתבסס על שיקולים מסחריים. בתחילה היו

ל"מרכס אנד ספנסר" קשיים רציניים ברכישת תוצרת הארץ - השיווק לא עמד בלוח הזמנים

והוא לא קיבל את המוצרים המתאימים. הוא שלח ארצה קניינים ומומחים אשר כיוונו את

התעשיה הישראלית כך שהתאימה עצמה לצרכים ולטעם של הקניין האירופאי. רק השלב

הראשון התבסס על הרגש היהודי, לאחר-מכן הקשר היה על בסיס עסקי.

ביקשנו מכל הנציגים שלנו לפעול על בסיס הדוגמה הזו, ולאתר אנשי שיווק

יהודים, לא רק בתחום מוצרי צריכה, אלא גם בתחום המכשירים המדעיים , הרפואיים

וכדי. הוראה זו יצאה ב-51.3.85. ב-29.4.85 הפצנו את סיפור "מרכס אנד ספנסר",

כדוגמה לפעולה. במאי 1985 הפצנו את סיפור רשת חנויות הכלבו בדטרויט, השייכת לביל

פורמן, אשר קנתה אף היא בארץ. לאחרונה פנינו אל כל ראשי הנציגויות שלנו, וביקשנו

מהם לאתר את אנשי הקשר הכלכליים בחו"ל בכל התחומים, כולל בתחום השיווק, על מנת

שנוכל ליזום פניות אל כל אחד מהם בתחומו. זו אינה פניה ישירה לצרכן, אך אנו



מעריכיםכי הפניה אל גורמים אלה היא בסופו של ובר יותר יעילה. הכל החל בפניה של

שר החוץ לפני שנתיים, כאשר שם את הדגש על הצורך בפעולה כלכלית מוגברת.

ו י שם-טוב;

אני בהחלט תומך בדבריו של חה"כ אבידב, במיוחד לגבי הגברת המודעות של שליחי

משרד ךהתמ"ס במקומות השונים. לדעתי נחלשה המוטיבציה שמיתה קיימת בשנים קודמות,

כאשר היינו צמאים לייצוא והיה מאבק על כל קליינט ועל כל פריט ייצוא. אני מסכים

לדעה כי ההסברה צריכה להיות שקטנה ופנימית, באמצעות ארגונים יהודיים ומשווקים

יהודים. אני רוצה לבקש מחה"כ כהן-אבידב מחשבה שניה לגבי הכותרת "השוק היהודי

המשותף".

אני מסכים לכל כותרת.

וי שם-טוב;

כותרת כזו עלולה לגרום נזק. " שוק יהודי משותף" מתפרש בעולם כרשת מסחרית

עולמית, מעל להסכמי מסחר קיימים, וזה עלול לגרום לנו לנזק. גם סיסמה כמו

"יהודים, קנו תוצרת ישראל", עלולה לעורר מחשבה שאת תוצרת ישראל קונים רק יהודים.

פניה גלויה למשווקים, לשווק רק תוצרת ישראלית, עלולה לגרום למחשבה כי את תוצרת

ישראל משווקים רק יהודים. אנו מעונינים לחדור לכל השווקים. כל יתר הדברים שהעלית

צריך להגביר את המודעות, צריך לדבר בפרופיל נמוך אל משווקים יהודים.

בעניו זה נדמה לי כי לא נעשה עדיין כל מה שצריך להעשות.

אני מכיר את נושא השוק היהודי המשותף כבר למעלה מעשרים שנה. אני חושב

להתחיל בהגדרת הנושא לעצמנו. מה שעומד על הפרק הוא הכפלת הייצוא. לדעתי זהו

הנושא החשוב ביותר לקיומה של מדינת ישראל בתחום הכלכלי .ה "TASK FORCE"-על-פי

הצעת ממשלת ישראל וחבר הנאמנים של הסוכנות, קבע כי זהו הנושא הראשון

בסדר-העדיפויות. הייתי מציע לשמוע בענין זה גם את משדד התכנון והכלכלה, כי הוא

עוסק בו. מזה כמה חודשים.

אחת השאלות הראשונות בהן עסק כח המשימה היתה אל מי פונים, האם צריך לפנות

אל ראשי התורמים בקהילות או לגורמים נוספים. אני ממליץ שתשמעו את אלה שעוסקים

בנושא במסגרת משרד התכנון והכלכלה. "מרכס אנד ספנסר" נכנס לנושא הייצוא מהארץ

מתוך כך שבעלי הרשת הם יהודים וציונים, אך גישתם היתה מסחרית. הם התחילו בייצור

מיוחד עבורם, כאשר התג שלהם מוצמד לבגד עוד בארץ. מבחינה זו אפשר לומר כי הם

שותפים לבנין הארץ, בין אם מדובר בשימורי פירות או ירקות, או בייצור טקסטיל. הם

הלכו את כל הדרך , ואת זאת שום חנות קטנה אינה יכולה לעשות. יש עכשיו עוד כמה

רשתות העושות זאת.

צריך לזכור כי יהודי בחו"ל יפנה קודם כל אל חנות יהודית. החנות היהודית

משרתת קודם כל את היהודים. את החומוס של "תלמה" תוכל למצוא בכל מקום בעולם, אך

לא את העראק הישראלי. כאשר מגיעים לנושא הכשרות, הבירוקרטיה קיימת לא רק בארץ

אלא גם בחו"ל. איני בטוח שהרבנות המקומית תהיה מוכנה לתת אישור למצוא שייובא

מהארץ, אם קיים אותו מוצר בהכשר הרבנות המקומית. האם כל יין מתוצרת ישראל יוכל

להימכר במרכז היהודי של פריז? גם היצרנים המקומיים רוצים למכור את היין הכשר

שלהם. גם הטעם והמחיר קובעים. אך כאשר נכתב ב"טיים" כי יין " הירדן" מתוצרת

ישראל הוא יין א"א, יש לו ביקוש לא רק בקרב יהודים.

לשיווק יש חוקים משלו. כל שיווק עולה בכסף. שבוע ישראלי בכלבו גדול, שווה

יותר מכל פעולה אחרת. את זאת עושים גם עמים אחרים. צריך לזכור כי לא מכל דבר

יש לנו כמויות מספיקות כדי לייצא. אין טעם בייצוא בננות לרומא לשבוע אחד בלבד.

כך אין מקיימים שוק.



קבוצה של ישראלים צעירים, אשר למרו שיווק בארה"ב, חגו רעיון לייצא מעטפות

ישראליות לארגונים יהודיים. הם הצליחו להגיע אל שמונה ארגונים אשר משתמשים אך

ורק במעטפות שלהם. כדי לייצא, יש צורך במחסנים בחו"ל ויש להתגבר על בעיות תובלה

למרחקים ארוכים. כל זה כרוך בהוצאות עצומות.

אסור שקניית תוצרת ישראל תהפוך למעשה של חסד. אם יקנו את מוצרינו רק כדי

לעשות עמנו חסד, יחסלו את הסכוי למכור אפילו את המוצר הטוב ביותר. המושג "שוק

יהודי משותף" הוא בוודאי לא מה שההצעה הזו מתכוונת אליו. אם מדובר בהסברה בין

יהודים, ההסברה הטובה ביותר עולה כסף. אין להסברה ערך, אלא אם היא מלווה ביכולת

שיווק. בחלק מהמקרים מדובר בשיווק של מוצרים היכולים לעמוד בתחרות. אנו יכולים

למצוא פינות בהם קיים צורך במוצרים ישראליים. בפינות אלו עוסק כח המשימה. אתה

יכול לעורר את נכונות היהודים לקנות, כאשר אתה פוגש בהם בארועים מסוימים, אך

ארועים כאלה קיימים רק מספר פעמים בשנה. אם מדובר ביין ישראלי כשר, הוא יצטרך

לעמוד בתחרות עם יין כשר מתוצרת מקומית. אם היצרן המקומי יוריד שני סנט, לא

תוכל עוד להתחרות בו. אנו צריכים לחפש את המוצרים שיש להם ביקוש מיוחד, ובתחום

זה פעולה של הסוכנות היהודית בלבד לא תוכל לעזור.

השנה מדובר גם על פעולה של הסוכנות היהודית לעידוד התיירות ארצה. פעולה כזו

הנעשית לעומק, אורכת זמן רב.

היו"ר אריאל לין;

אם תקרה את הצעתו של חה"כ כהן-אבידב, תראה כי היא עוסקת מפורשת בשתוף פעולה

בין שלוש הזרועות. הוא לא חשב שניתן לדבר על פעולת הסברה, מבלי שיהיה לה גבוי

שיווקי.

אי שלום;

אני חישב שבעיית השיווק והחדרת מוצרי ישראל קשורה בכמה גורמים. הבעיות

אינן רק בתחום ההסברה. אני מכיר את את הבעיות בהן נתקל הייצוא החקלאי, מצד

הרבנות המקומית. ניסינו להחדיר מוצר בשרי כשר לשוק היהודי בצרפת, אך נתקלנו

בבעיות חמורות דווקא מצד הרבנות המקומית. יושב כאן מנכ"ל אגרקסק"ו, המוכרת

תוצרת טריה באמצעות המערכת השיווקית הטובה שלה, אשר התייעלה מאד בשנים האחרונות.

אך לצערי הרב לא הצלחנו להחדיר באמצעותה גם שימורי ירקות ופירות. כדי להחדיר את

המוצרים האלה , יש צורך בפעולות מיוחדות אשר עולות כסף. אני מסכים עם דעתו של מר

לוינסקי, ששיווק אינו דבר הנעשה מהיום למחר. זהו דבר שיש לבנותו בתהליך ארוך

מאד, וצריך להשקיע בו כסף רב כדי לקבל תוצאות. היצרן אינו זה שיכול להשקיע את

הכספים בשיווק. גם אם יפתח מערכת שיווק, אחרים יקפצו על העגלה וינצלו את כל מה

שבנה. מדינת ישראל היא שצריכה להשקיע בשיווק, ולדעתי לא עשינו די בשטח זה. אם

ניקח כדוגמה את התוצרת החקלאית, אנו מייצאים ב-500 מליון דולר. אנו מייצאים

תוצרת מוגמרת - שימורים וכדי - בעוד 300 מליון דולר. כאשר ענף מסוים נתקל

בקושי, אין לו אבא ואין מי שיסייע לו.

לא פעם עמדתי על-כך בוועדת הכספים ובוועדת הכלכלה. אמרנו כי כדי להחדיר

מוצר, אנו חייבים לדאוג לכך שאותו מוצר יימצא תמיד על המדף. מבלי להמצא על המדף,

אין כל אפשרות לשווק. התרענו מפני מה שיהיה עם כניסת ספרד ופורטוגל לשוק. אני

מוקיר את פעולת משרד החוץ בתחום זה, פעולה לה היו שותפים גם משרדי החקלאות

והתעשיה והמסחר. קיבלנו פריבילגיות בכל הנוגע לייצוא של כמויות מסוימות לארצות

השוק, אך ידענו כי יבוא יום בו יצלמו את מצב הייצוא מישראל ויאמרו כי זו הקווטה

לייצוא מישראל. הגענו ליום הזה, ואנו יכולים לייצא רק את הכמות שייצאנו בעבר ולא

מעבר לכך.

החקלאות בארץ לא תוכל להמשיך להתקיים בלי הייצוא. באמצעות הטכנולוגיה

המתקדמת, הגענו ליבולים גדולים יותר. הרגלי הצריכה בארץ ובחו"ל גם הם משתנים,

ואם אנו רוצים לתת תשובה לייצור החקלאי של כל הישובים, מדמת-הגולן דרך הבקעה

ועד לחוף עזה, לא נוכל למצוא אותה רק בשוק המקומי. אם לא יהיה יצוא, ממשלת

ישראל והמחלקה להתיישבות צריכים לקבל החלטה אמיצה; אין מיישבים עוד אף חקלאי



כמדינת ישראל, ובנוסף לכך יש להוריד כך וכך חקלאים מן האדמה. לצערי הרב, עד היום

הזה האוצר ובנק ישראל אינם מוכנים לסייע. הם עושים את חשבון הרגע ולא את החשבון

לטווח ארוך.

אני חושב שלמדינת ישראל אין עתיד בלי יצוא. לא נוכל לקבל לנצח את הדולרים

שאנו מקבלים מארה"ב ומהיהדות. בשנה שעברה נבחרה ועדת מישנה של ועדת הכלכלה,

שתפקידה היה לעסוק בתחום הייצוא.

היו"ר אוריאל לין;

הוועדה קיימת.

היא התכנסה פעם אחת . הייתי מצפה מוועדת הכלכלה יחד עם ועדת הכספים, לתת את

הדעת על בעיה זו. היא יכולה לפתור את מצוקת התעסוקה. במקום לתת דמי אבטלה, ניתן

את המענק הזה למפעל, תוך התנייה שיגביר את הייצוא ויגדיל את כמות העובדים שהוא

מעסיק. מספר פעמים העליתי הצעות אלה גם על סדר-יומה של הכנסת. אנו מרבים לדבר,

אך הבעיות האחרות העולות מדי יום על הפרק, דוחקות את הנושא הזה.

כאשר דנו במשבר "אחא" במליאת הכנסת. אמרתי אז מעל במת הכנסת כי ב"אתא" עבדו

בתקופת השיא 3000 עובדים, בעוד שבענף ההדרים עבדו בתקופת השיא 60 אלף איש, רובם

יהודים. היו עשרות בתי אריזה, מפעלי קרטון, מפעלי שימורים ועובדי קטיף. ענף

ההדרים הוא כמו 20 מפעלי "אתא". מדוע לא להקציב לענף סכומים קטנים, כדי לא לגרום

להתמוטטותו? הזמן חלף מבלי שהענף יקבל סיוע, וכתוצאה מכך נעקרו השנה 100 אלף

דונם פרדסים. לעומת זאת ענף הפרחים קיבל השנה סיוע, שלא כולו נוצל. הענף התאושש

תודות לסיוע זה. מבלי לקיים דיון צבודי ממצה, לא נוכל לפתח את הייצוא, בין אם

מדובר בשוק יהודי או לא יהודי. אנו מטביעים את החותמת של כל מפעל שמעונין לקנות

אצלנו תוצרת, כדי שיוכל למכור את התוצרת לא רק ליהודים אלא גם לערבים, לא צריך

להכביד על המשווק בחו"ל. הבעיות החמורות שלנו הן כאן ולא בחו"ל.

ש' עמר;

לדעתי אנו מנסים להעתיק שיטות שיווק המקובלות בעולם. אני רוצה לשאול, האם

באיזה שהוא זמן נערך סקר במשרד התעשיה והמסחר על נושאים בהם יש לנו יתרון יחסי.

לא נוכל לעולם להתחרות ברשתות השיווק של ארה"ב ויפן, אולי גם לא של אנגליה

השמרנית. האם נערך סקר שיאמר באלו ענפים יש לנו יתרון יחסי, כדי ששם נשקיע את

מאמצינו. כאשר דובר בעבר על ענף האלקטרוניקה, נכנסנו במרץ רב לענף זה, אך

בעקבות המשבר בשוק העולמי הגענו למצב קשה ביותר. אותו דבר קרה בחקלאות: היתה

תקופה בה רצנו לפני כולם, אך לא בדקנו את הסכויים להמשך , וכך נקלענו למשבר.

אילו הייתי יודע שמדי פעם יש מי שבודק את מצב השוק ומנסה לפתור את הבעיות,

הייתי רגוע יותר. אנו מדינה קטנה, אין תחום בו נוכל להתמודד עם יפן או ארה"ב

במשאבינו המוגבלים. השווקים שלהם קשים עבורנו, אך אילו היינו מצליחים להשתלט על

שניים-שלושה פלחים של השוק שלהם, היינו מצליחים ליצור עשרות אלפי מקומות עבודה.

אך אנו חוזרים על טעויות, ומה שקרה בענף הפרחים מוכיח זאת. כל בר-דעת ידע כי

בסוף תקופת השגשוג צפוי המשבר.

השנה הם מייצרים יותר ומוכרים יותר.

האם נערך סקר על צרכי השוק העולמי? אם לא, זהו אחד הדברים הבסיסיים שיש

לעשותו,



אי עמיעד;

הבעיר. המרכזית שלנו היא כיצר להגריל את הייצוא. זהו תפקידו של כל המיגזר

החקלאי, ללא תלות ביהורים בחו"ל. אם פעולה בסקטור היהורי עלולה להקטין את הייצוא

בתחומים אחרים, לא זו המטרה. אנו חושבים שתוצרת ישראלית צריכה להיות באיכות

גבוהה, באמינות גבוהה ובמחיר נכון. אנו צריכים לבוא עם חידושים המתאימים, אנו לא

חושבים שצריך לפנות אל המצפון היהודי, כדי שיהודים יקנו תוצרת נחותה. זה עלול

לפגוע בכל הייצוא.

ישנם מוצרים המיועדים לצריכת יחידים באשר הם יהודים. ישנה עבודה עם יהודים

בעלי השפעה, אך גם תחום זה מוגבל. רשת "סליסבורי" באנגליה קונה פי שניים יותר

מ"מרכס אנד ספנסר" . לפעולה בצבור הצרכנים והארגונים היהודיים, אין תוצאות

אפקטיביות רציניות. אנו נתקלים במקרים הפוכים: מדי פעם אנו צריכים לתת פרחים

למאורע כלשהו בקהילה יהודית. אני חושב שמה שצריך לעשות הוא חיזוק הקשר של

הקהילות היהודיות עם ישראל, ובתחום זה נתרום בשמחה את חלקנו.

כידוע, פיתחנו עגבניות משובחות המיוצאות בעיקר לארה"ב . העגבניות הישראליות

עמדו שם בראש המכירה, כאשר רוב הקונים היו בלתי יהודים. מה שמענין הוא

שהאמריקאים ניסו לחקות את העגבניות הישראליות, ושיווקו אותן תחת השם : "עגבניות

בסגנון ישראלי". מה שחוב הוא הצד החנוכי, ובתחום זה נהיה מוכנים לתרום את

המוצרים הישראלים, כדי להגביר את תודעת צריכתם,

יש לי הרגשה חזקה מאד שמשרדי הממשלה האחראים לנושא, אינם מבינים מספיק את

חשיבות הייצוא והשיווק . מתן הצהרות אינו מעיד על הבנה, פעולה מעידה על הבנה. אם

היו מבינים את חשיבות הייצוא, לא היו מדברים על המשך קיצוצי השכר, אלא היו

מדברים על תנופת ייצוא ומיקוד כל המאמצים הלאומיים להגדלת הייצוא. כדי להיות

יעילים בתחום הייצור וליצור מקורות תעסוקה נוספים, שיהיו זולים ותחרותיים יותר,

אתה מוכרח להתחיל בשיווק. איני סבור שאנו עושים כל מה שאנו- יכולים לעשות, אפילו

במסגרת האמצעים העומדים לרשותנו היום, כדי להגביר את השיווק. לכל אחד מהמשרדים

הנוגעים בדבר, יש נציגות בחו"ל - תעשיה ומסחר, תיירות, חקלאות, משרד החוץ

והסוכנות. האם יש תיאום ביניהם? האם קיים ריכוז מאמצים? עדיין אין. יש לנו

בעיות עם המערכות הארגוניות שלנו, שקשה לנו ללכדן למאמץ אחד. אם אנו רוצים להביא

לשנוי במבנה התעסוקה, כי בלעדיו לא תצלח שום תכנית כלכלית - אנו חייבים להביא

לשנוי במבנה השיווק והייצוא. אי אפשר להמשיך לנצח בבלימת תביעות השכר ובקיצוצי

שכר. אי אפשר לבנות על-כך מדיניות כלכלית לטווח של שנים. באיזו שהיא נקודת זמן

אתה חייב לשווק יותר, לייצא יותר, להיות יעיל יותר וליצור מקומות תעסוקה נוספים,

מבלי להשקיע יותר מדי במכונות ובציוד.

לכן אני סבור שההצעה של חה"כ מי כהן-אבידב, היא הצעה המביאה אלינו בצורה

דרמטית את אחד המרכיבים המחייבים אותנו לחשיבה מקורית יותר: כיצד אנו מנצלים את

המשאבים הקיימים להגדלת הייצוא. מר לוינסקי תיאר חלק מסבך הבעיות, וכך גם מרדכי

דרורי ומקס ליבנת. שיווק טוב הוא שיווק שנעשה על-ידי אנשים חכמים, שיווק דורש

חשיבה מתוחכמת, ולא דברים שיהיו בבחינת "קאונטר פרודקסטיב". לא לכך היתה הכוונה,

לא לייצוא מוצרים באיכות פחותה ובמחירים שאינם ברי תחרות, לא דובר על ייצוא שאין

בו אמינות או בייצוא שלא יעמוד בלוח זמנים. הכוונה היתה שצריכה להיות תחרות

מלאה, כאשר אנו מוסיפים נדבך נוסף לפוטנציאל הייצוא הקיים.

שמענו כמה הצעות שיש בהן חומר למחשבה. מרדכי דרורי דיבר על המבצע המוצלח

מאד שנעשה לאחר שנוצרה בעיה בשיווק תפוזים, דובר על שיווק לרשתות בבעלות יהודית,

דובר על שיווק באמצעות רשתות המשווקות ליהודים ועל שיווק באמצעות הארגונים

היהודיים. כל ההצעות האלה הן התחלה של חשיבה. אין לי הרגשה שאנו יוצאים מן

הישיבה הזו באמונה שאכן קיימת תכנית פעולה משותפת, לניצול הפוטנציאל שחה"כ

כהן-אבידב דיבר עליו. אני מקבל את הצעתו של מר לוינסקי, כי נחזור ונקיים ישיבה

נוספת בנושא זה, ובה נעמיד את נושא השיווק והייצוא במרכז החשיבה שלנו. נזמין את

נציגי ה"טסק פורס" ונשמע מה נעשה בנושא זה. אני מציע שנתבע ממשרדי הממשלה חשיבה

הרבה יותר אופרטיבית ומתן תנופה חדשה לנושא.

ביחידה לסחר חוץ פועלת יחידה לחקר שווקים, אשר פועלת על-פי מדיניות וענפים.

חיום אנו דנים בנושא רק על-פי ענפים. התברר לנו כי לא לכל המדינות כדי לנו לייצא

בכל הענפים. ליפן אנו מייצאים רק מוצרים מסויימים, שיש להם סכוי בשוק המקומי.

אנו נותנים עדיפות למוצרים בהם יש לנו יתרון יחסי. אנו מוציאים סקרים על-פי

מדינות. אנו מוציאים חוברת מידע ליצרנים. בכל הזדמנות בה מתגלה אפשרות לפעול

בשוק מסוים, אנו מזמינים חוברת מידע על השוק ומארגנים יום עיון עם התעשיינים

הנוגעים בדבר.

היו"ר אוריאל לין;

אני מבקש שתעביר לשר שלך כי הוועדה אינה מאושרת ממה שאנו- עושים היום. אבקש

גם ממר עמיעד להעביר את המסר הזה לשר החקלאות. אנו לא מאושרים ממה שנעשה היום,

לא רק בנוגע למוצרים חקלאיים. אנו סבורים שאפשר היה לעשות חרבה יותר, ובעיקר

בתחומי התעשיה והמסחר. נמשיך בדיון יותר שיטתי בנושא זה. בכוונתנו לדחוף לכך

שייעשה חרבה יותר. אם לא נצליח להעמיד את נושאי הייצוא והשיווק במרכז החשיבה

שלנו, לא נפתור את בעיות המשק. אי אפשר יהיר. לבנות הכל רק על קיצוצי שכר

העובדים.

(הישיבה ננעלה בשעה 11.00)