הכנסת האחת-עשרה

מושב שני



פרוטוקול מס' 110

מישיבת ועדת הכלכלה

מיום רביעי, י"א בסיוון, התשמ"ו - 18 ביוני. 1986, בשעה 09.30

חברי הוועדה: היו"ר א' שפייזר

אוריאל לין

ו' שם-טוב

ז' גלמור - הממונה על ההגבלים העסקיים

מ' מזרחי - י"מ משרד התעשיה והמסחר

ע' פרי - י"מ משרד התעשיה והמסחר

ס' שפניץ - י"מ משרד המשפטים

ד' לב

ש' צהר

סדר היום; חוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ד-1983.



חוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ד-1983

בקר טוב, אני פותח אה הישיבה, בפעם האחרונה בה דנו בחוק זה עברנו על

פרק המיזוגים, היו לנו הסתייגויות ואף מספר הוצעות, בפי שהן מופיעות בפרוסוקול

של אותה ישיבה, בקשנו אז שלושה דברים: את דו"ח גרוס.

לבקשת יו"ר הוועדה המצאתי לוועדה את הדו"ח הזה.

אכן נכון, כמו כן בקשנו שתעשו עבורנו השוואה בין מעמדו של הממונה

על הנושא הזה במדינות שרבות בעולם, שמענו אינפורמציה חלקית בנושא זה, ובקשתי-

לקבל סקירה מלאה יותר באשר למעמדו של הממונה והקשר שלו עם משרד התעשיה והמסחר

ואן בדיקת האפשרות שזה יהיה עם משרד המשפטים,

שני נושאים נשארו עדיין פתוחים, נושא הגדלת הסף הוא הראשון בהם, באשר

הממונה אומר שברור כי הסף צריך להיות גבוה כדי שלא תהא מעורבות במיזוגים קטנים

שהם לא ממין הענין, ושהכוונה היא ללכת על מיזוגים שיטלו חלק גדול מהענף, הנושא

השני הוא הנזכר בסעיף 24 המתייחס לוועדה המייעצת לענין מיזוג חברות, באשר השר

ממנה את יו"ר הוועדה ואת הסגן, 5 חברים מקרב עובדי המדינה ו-5 חברים מקרב רשימה

של אנשים שאינס עובדי המדינה. אנחנו סברנו שיש לקבוע קטגוריות מהן ייבחרו

האנשים.

למעט הנושאים הנ"ל, עברנו על כל הסעיפים שבפרק המיזוגים והם נראו לנו,

ורק בנושאים שהזכרתי נחזרר לדון מאוחר יותר.

אני מציע שנקרא היום את החוק מהפרק הראשון שבו,

ה גדרות

היו"ר א' שפייזר;

האם יש הבדל בין ההגדרות המופיעות בפרק זה ובין ההגדרות של אותם

מונחים בחוק המונופולין?

ז' גלמור;

לא, אין הבדל. זו אותה הגדרה ואותה משמעות,

ע' פרי;

אנחנו מציעים למעשה רק שני תיקונים, האחד הוא בהגדרה של "הסדר", שם

אנו מציעים להוסיף "בין שהוא מחייב על פי דין ובין עם לאו", התיקון השני

הוא בהגדרה "שליטה", שם אנחנו מציעים למחוק את האלטרנטיבה השלישית של הזכות

להשתתף ברווחי התאגיד, כי זה מבחן שמאד קשה ליישום ולא תמלד זה מבטא שליטה,



בנוסח שלפנינו יש הגדרות שנוספו לנוסח הקודם ושלא היו שם. הרגשנו שיש

בהן צורך, אף שאין בהן שינוי מהותי, "ארגון הצרכנים", למשל, לא היה קודם לכן.

הכנסו זאת כאן מפני שיש בחוק מספר סעיפים בהם הכנסנו את ארגון הצרכנים, לכן

היינו צריכים להוסיף זאת בפרק ההגדרות.

ישנם שלושה חוקים בהם הפורמולה הזאת קיימת, ובמשרד ישנה ועדה מצומצמת

הבודקת זאת-

אני רוצה להוסיף כי ההגדרה "חברת בת" שונה במקצת מההגדרה הקודמת.

אנחנו הוספנו הגדרה שלא היתה כדי שיהיה ברור במה מדברים, ההגדרה "שליטה"

לא היתה קודם לכן, כפי שאמרתי, אנחנו הכנסנו זאת גם בפרק המיזוגים וגם בפרק

המגדיל יחסים בין חברת אם וחברת בת, כי יש שם צורך בהבהרת הענין, חשבנו

שמוטב יהיה לרכז בתחילת החוק את כל ההגדרות הדרושות בחוק.

בהגדדה "אגוד עסקי" איגגי רואה שינוי מהותי, השינוי הוא בזה שהכנסנו

את זה בפרק ההגדרות, בעוד שקודם לבן זה היה מצוי באהד מסעיפי החוק, דבר

דומה עם ההגדרה של "מחיר" שלא היתה קיימת קודם, אבל הנושא של מהיר מופיע

במספר סעיפים, וכדי שנדע במה מדברים הכנסנו זו בפרק ההגדרות,

הסדר כובל

סעיף 2

במה זה שונה מהקודם, אס בכלל7

יש כאן שוני, ראשית, חילקנו בין שני מצף ים, ישנו הסעיף הכללי המדגיש

את נושא התחרות, וזה לא היה מודגש בחוק הקודם; וכן קבענו מספר קטגוריות

שבהם נראה כבילה, קורס לכן זה היה סעיף כללי, עכשיו חילקנו את המצבים

למקרים בהם אנו רואים מצבים של בבילה, ומקרים אחרים שיכולים להכנס דרך

הרישא,

סעיף 3

מה פירושה המלה "מדגם", בסעיף (2), לצורך ענין זה?

אוריאל לין; י .

הכוונה היא למדגם מסחרי, זח לא כמו סימן מסחרי, שיכול להיות גם שרטוט,

מדגם זה כל דבר שיש בו השקעה רוחנית והוא בא לידי ביטוי בעיבוד גרפי, כל דבר

שבו אדם מזהה מוצר מסויים עם שרטוט מסויים או עם מלה מסויימת זה מסחר מסחרי,

מדגם זה כל פיתוח בעל ערך דוחני של של עבודה שעליה החוק מכיר בזבות יוצרים,

הל הדברים האלה מוגנים כיום בחוקים ספציפיים. הכל מוגן בחוק ספציפי

שיש לו רשם. יש רשם למדגמים,והוא גם הרשם לסימני מסחר.

צורתו של בקבוק, למשל, זה גם כן מדגם.

האם אני מבין נכון, שרשם הסימנים המסחריים הרא גם רשם המדגמים, ושיש

וזקנה המסדירה את נושא המדגמים?

זה נכון.

היו"ר א' שפייזר;

מה זה "זכית מטפחים"?

ט' שפניץ;

זה מקביל לחוק הפטנטים, אבל זה בתחום החקלאות, הכוונה היא לפיתוח זנים,

אם אתה מפתח זן של חיטה, למשל, אתה יכול לרשום זאת ויש לך פטנט על זה,

ע' פרי;

אנו מבקשים להוסיף כאן את זכויות היצרנים. הכוונה היא להגן על זכויות

של מבצעים של יצירות.

אם יש תקנה ביחס למדגמים או לזכויות מספחים אני מבקש שתביאו זאת

בפנינו ולידיעתנו.

בסעיף (3) אנו מבקשים להוסיף תיקון: במקום "לזכות שימוש במקרקעין"

אנו מבקשים שייאמר "לסוג העסק שינוהל במקרקעין מסויימים".

מ' מזרחי;

לפני כ-15 יצא פסק דין של בית-המשפט העליון שקבע, שלגבי מקרקעין לא

- יחול חוק ההגבלים העסקיים, במשך שנים היה ברור שלאדם שיש זכות במקרקעין יש

גם הזכרת לומר מה ייעשה במקרקעין שלו, פירוש הדבר שהוא יכול להגביל את

התנהגותו של מי ששוכר מקרקעין אלה, עכשיו אנחנו מציעים שיהיה כתוב ;

לסוג העסק שנהוג במקרקעין ואין בו ניגוד לנוהלים מקובלים רגילים.

חשבנו על מרכזים מסחריים גדולים. שחברת הבנייה המקימה את המרכז המסחרי

הגדול אינה מעוניינת בזה שיהיה ריכוז של אותו סוג חנויות במרכז הזה, כדי

שסוחר אחד לא יתחרה בסוחר שני ולא יפריע לשני, אדם קונה לעצמו מקום עיסוק

והוא אינו מעוניין בזה שלידר תהא חנות המוכרת את אותו דבר שהוא מוכר, ועוד

אמרנו שלא תהיה כבילה בלתי סבירה, וזה דבר שבית-המשפט יבדוק, והוא יחליט מה

סביר ומה לא, ישלבעל המקרקעין לא תהיה באמצעות הזכות הזאת הרשות לעשות מה

שהוא רוצה.

אם יהיה ריכוז קרקעות בידי מישהו, והוא ירצה לקבוע לגבי אותן קרקעות

שיש לד כללי התנהגות מסויימים, מה יהיה אז המצב?

מ' מזרחי;

אם הוא קובע את סוג העסק שינוהל במקרקעין, ההצעה שלנו היא שזה לא

ייחשב הסדר כובל, ואין בזה ניגוד לנוהלים סבירים ומקובלים,

ברור לי שלפי ההגדרה הזאת יהיה צורך להתדיין בערכאות, בתי המשפט עמוסים

דיים, ואין להכביד עליהם יותר, בחוק צריך להגיד דברים ברורים כדי שכולם יוכלו

להבין מתי זה הסדר כובל ומתי לא, ברגע שמביאים הצעת חוק שנמנעים מלקבוע בה את

הדברים באופן ברור, הרי משמעות הדבר היא עומס נוסף על בתי המשפט, ההגדרה

כאן רחבה מדי, ותגרום לכך שהפניות לבית-המשפט תהיינה רבות,

מ' מזרחי;

פסק הדין שעליו מדברים בהקשר זה לא הרבן, כי החוק הקודם לא נתן פטור

למקרקעין, אמרו שאם המחוקק היה רוצה לעשות זאת, הוא היה אומר כך, זו היתה

הביקורת נגד אותו פסק דין,

היו"ר א' שפייזר;

השופט חושב שאין להתיר התערבות של החוק בשאלה מה ייעשה במקרקעין, כי

הבעלות היא אבסולוטית,

אוריאל לין;

ההגדרה של הסדר כובל מדברת על הסכמים שאני עושה עם אחרים להגבלת הזכות,

אבל זה דבר שאנחנו רוצים למנוע, יש בעלים על הרכוש, אתן דוגמה, קניתי מכונת

דפוס, היא אולי שונה במבנה הכימי שלה מקרקע, אבל היא רכוש שלי, ואני לא יכול

לעשות הסדר עם אנשים אחרים,שהם בעלים על מכונת דפוס, האוסר עלי למסור עבודות

או קובע מחירים, אותו הדבר לגבי מקרקעין, יש לי מקרקעין, ואני עושה הסדר עם

בעלי קרקע אחרים שאנחנו לא מוסרים לחוכרים את האדמה הזאת אלא אם כן הם משלמים

כך וכך,

בפעם הקודמת קבע המחוקק עמדה האומרת שזה כן יחול על מקרקעין, בא השופס

לנדאו ובפסק הדין שלו ניסה לשנות את החוק, מבלי שלמעשה יש לו סמכות לעשות כן,

השאלה היא מה הרציו לקבוע שזכויות במקרקעין יהיו מחוץ למסגרת של הסדר כובל.

מ' מזרחי;

כאשר ראינו לנגד עינינו בנייה שנעשתה על ידי קבלן והוא מעוניין למכור

במבנה הזה חלקים למנהלי עסקים שונים, ברור שהוא רוצה למכור זכות ששווה משהו,

כי אם הוא מכר זכות כזאת לאדם הרוצה לפתוח שם חנות נעליים, ולידו ימכור חנות

לאדם אחר שגם כן רוצה לפתוח שם חנות נעלים, הרי שהוא פגע בקונה הראשון, ולמעשה

גם בשני,



יכרל המוכר להגיד לקרנה שהוא מוכן למכור לו את החנות הזאת בתנאי

שלא יפתח שמחנות נעלים, זו כבילה. הקונה קיבל על עצמו הגבלה שלא למכור

שט נעלים. כל ההסדרים הכובלים הם כאלה.

עלינו ללבן מהותו של הסדר כובל. אני בעל זכות על המקרקעין האלה. מי עשה

את ההסדר הכובל, האם אני בעל המקרקעין, או מי שבא לשכור או לקנות אצלי חנות

לנעליים?

מ' מזרחי;

אט השוכר עשה הסדר כובל, הרי ששני הצדדים שותפים להסדר הזה.

האם האדם ששכר את חנות הנעלים עשה הסדר כובל?

מ' מזרחי;

גם הוא, ההסדר הוא של שני הצדדים.

אולי תוכלו להבהיר לנר מדוע אתם סבורים שצריך להחיל את הפטור על

קרקעות,

במציאות בעלי מקרקעין בונים עליו מרכז מסחרי ומשכירים אותו לבעלי

עסקים. הכבילה המקובלת בעולם, וגם אצלנו, היא שסופר-מרקט מוכן לבוא להסדר

עם בעל המקרקעין בדבר שבירת או רכישת מקום שם בתנאי שהוא יהיה שם בלעדי,

ושבעל המקרקעין לו ישכיר או ימכור מקום אחר באותו מרכז מסחרי לסופר-מרקט

אחר,

גם בארצות הברית, שהיא למעשה המולדת של כל הענין הזה, מקובל שזו

אכן כבילה במשמעות שבעל הסופרמרקט שנכנס למרכז המסחרי הזה עושה הסדר עם

בעל המקרקעין, וההסדר אומר שבעל המקרקעין לא יאפשר לבעל עסק דומה להכנס

לאותו מרכז מסחרי, זו אכן כבילה, אבל היא מקובלת, ואין רואים בה פגיעה

בתחרות החופשית. בארצות הברית אין מתייחסים אל זה כאל הסדר כובל או קרטל.

רואים כדבר לגיטימי מאד שבעל המקרקעין יממש את ערך הקרקע שלו, אבל הוא לא

יכול לגלוש מעבר לזה, והוא לא יכתיב מחירים, למשל, או דברים דומים אחרים.

האם יש עוד מקרים בסעיף הקרקעות שבהם הסעיף, הזה נחוץ? אם אין, צריך

להגדיר את הענין בצורה הברורה ביותר. אם הכוונה היא למקרה שהוזכר כאן,

יש למצוא את הניסוח המתאים. הניסוח צריך להתאים למקרים מהסוג הזה.

אני מניח שעם התפתחות מרכזי-הקניות בישראל ז'ה אכן הדבר העומד לבגד

עיניכם.

זה לא בא לענות לנושא של מרכזי הקניות בלבד, אלא לבעיות המתעוררות

בכל שכונה ושכונה.

אני בכל זאת חושב שעליכם למצוא את הניסוח המתאים להבהרת הענין.

מ' מזרחי;

ישנם היום הרבה עסקים הפועלים עם הכבילות האלה. יש היום מציאות מסויימת

בשטח, לא רצינו להפוך את כל זה לבלתי חוקי. אנחנו סבורים שהמלים "נוחלים

סבירים ומקובלים" מכסים זאת.

היו"ר א' שפייזר;

תנסהו דברים ברורים וחד משמעיים, כדי שיהיה ברור לאיזה סוג עסקים הכוונה.

ע' פרי;

זה יהיה צר מאד, השאלה היא אם אפשר יהיה להגדיר סוג, כי כאשר מדברים

על סוג אפשר להתכוון גם לאיכות מסויימת של מוצר כאשר רוצים לשמור על רמה

גבוהה מסויימת של מרכז קניות זה או אחר.

היו"ר א' שפייזר;

אני חוזר ומבקש מכם למצוא הגדרה שתבהיר את הכוונה שלכם בצורה הברורה

ביותר.

סעיף (4) מתיוחס לחקלאות, נושא החקלאות הוא נושא ספציפי, ואני מסכים

שקשה להחיל עליו את החוק כלשונו, השאלה היא אם מלכחתילה לא היה צריך לפסור

אף אחד, אלא להביא זאת לאישור וקנדה הכלכלה. חשוב שיהיה כאן פיקוח ציבורי.

יש לנו כמה הצעות לסדר שהוועדה דנה בהן, ויש גם הצעות לבטל כמה מהמונופולים

של המועצות האלו, יש הטוענים שהדבר איננו טוב ושהוא מופרך מיסודו, בהזדמנות

של החקיקה הזאת, ומבלי להכנס לגופו של ענין, האם לא היה כדאי להגדיר את הקטע

הזה כך שיהיה ברור שאם השר רוצה שזה יחול במסגרת החוק הזה הוא יעלה את הדבר

בפני ועדת הכלכלה ויסביר את עמדתו. יבואו הממונה או השר אל הוועדה ויסבירו

מדוע הדבר דרוש בפירות וירקות וכו',

אוריאל לין!

הסעיף הזה אומר מתי מותר לעשות הסדר כובל בחקלאות. מפתיע הדבר שדרדקה

בחקלאות הדברים הם מאד ספציפיים, בעוד שבזכויות מקרקעין הם מאד מאד כוללנים.

גם אני סבור שאסור להרשות הסדר כובל בחקלאות אלא אם כן ניתן לכך אישורה

של ועדת הכלכלה של הכנסת. העיקרון הוא שאין הסדר כובל, אלא אם ניתן לכך

אישור כאמור, האמנם אתם מציעים שבנושאים כאלה כשרוצים להטיל הסדרים כובלים

נאפשר מתן פטור בצורה גורפת ללא פיקוח ציבורי?

היו"ר א' שפייזר;

החוק שלפנינו הוא חוק גדול ויפה. יבוא שר החקלאות ויגיד שהוא מבקש

פטור למועצה לפירות וירקות, ויתקיים על כך ויכוח. אם. אנחנו מקבלים את

הנוסח כפי שהוא מוצע, כי אז אנחנו פוטרים את כל נושא החקלאות.

מי מזרחי;

יש התייחסות היסטורית לענין, וגם בחו"ל מגלים יחס שונה כלפי התקלאות.

אני מציע לכלול את הענין במסגרת הפטורים, אבל לא לתת פטור אוטומטי,

אלא שהשר יביא זאת בפני הוועדה ויהיה על כך ויכוח.

גם אני חושב שבמקרה הזה אי אפשר לתת פטור מראש,

אני מציעה שלהבהרת הנושא הזה תזמינו נציגי משרד החקלאות לישיבת הוועדה

כדי שיסבירו לכם את עמדתם,

היו"ר א' שפייזר;

משרד החקלאות יכול לעשות זאת אם הרא ירצה בכך, אני מציע שנציג משרד

המשפטים יגיד לשר החקלאות שבוועדה הכלכלה של הכנסת יש נטיה לכלרל בסעיף זה

את כל נושא החקלאות, אבל מבקשת שיהיה כתוב שהדבר טעון אישור הוועדה. אם

השר רוצה בכך, יבוא או ישלח נציג בענין זה"

מדוע לא טוב שתהיה ביקורת ציבורית בענין זה? טוב לדעתי שתהיה עוד

חשיבה בנושא זה,

באף מדינה בעולם, לרבות ארצות הברית/ הסקטור החקלאי אינו נבלל במסגרת

חוק ההגבלים העסקיים, חוק ההגבלים העסקיים הוא חוק שבא להסדיר בעיות כלכליות,

והבעיות של החקלאות הן שונות, גם במדינות השוק האירופאי, גם בארצות הברית,

באנגליה ובארצות סקנדינביה הסקטור החקלאי פטור, ויש לזה סיבות כלכליות, לאו

דיוקה משפטיות,

אוריאל לין;

בהולנד זה איננו כף.

בהולנד חוק ההגבלים העסקיים הוא מאד מצומצם, הדברים שאתם מציעים באן

הם בבחינת מהפך ממש.

היו"ר א' שפייזר;

אם יתעורר בעתיד צורך במשהו נרסף, שלא מוזכר כאן, צריך יהיה להביאו

לאישור של הוועדה, אינני מבין מה רע בכך שהשר יצטרך לבוא ולהציג בפני הוועדה

את עמדתו ביחס לענפים הקיימים, מה רע בזה? אין זה אומר שאנחנו נמנע זאת ממנו,

אלא שאנחנו מבקשים שיבוא ויסביר לנו את הענין ויבקש את האישור לבך, מדוע

מבחינתכם זה לא טוב? אתם מייצגים את הענין של ההגבלים העסקיים,



ז' גלמוד;

זר מהפכה ממש, לכאררה לא צריכה להיות לי התנגדות להרחבת תחוס הפיקוח

שלי, אבל כיוון שאופי הבעיות של הענף החקלאי שונה וכל המערכת בנויה בצורה

כזו שיש שחרור מהוראות חוק ההגבלים העסקיים, אם רוצים להרחיב זאת עכשיו הרי

שיש בזה משוס מהפכה ממש.

היו"ר א' שפייזר;

האפשרות של הפטור תהא קיימת גם להבא, אלא שהפטור לא יהיה אוטומטי.

צריך לממש את הפטור הזה על פי פרוצידורה מסויימת. אנחנו מבקשים שיהיה ויכוח

ציבורי על הענין. יתכן מאד שזה עלול לעורר קן צרעות, אז הבה נבדוק זאת,

אבל, כאמור, נשמע את עמדת משרד החקלאות בנדון,

ז' גלמור;

כל השיטה הנהוגה בחקלאות, כאשר יש מכסות של גידוליס וכוי, היא כזאת

שאפשר היה לראותה במסגרת הסדר כובל אלמלא היה הפטור הזה, כאשר קובעיס לחקלאי

כמה דונם עגבניות עליו לגדל, וכמה דונמיס של ירק אחר הרי לכאורה זו כבילה,

בסעיף (5) יש שוני מהמצב הקיים, בעוד שעל פי המצב הקיים ההסדר הוא רק

בין חברת אם וחברת בת, אנחנו מרחיבים כאן את הפטור, אם יש חגרה שיש לה מספר

חברות בת אנו רוציס להחיל זאת גם עליה,

ואשר לסעיף (6), החלק העיקרי שלו קיים גם היום, ויש כאן הבהרות במספור

נקודות, הפטור ניתן גס בחוק הקיים, ואנחנו רצינו לתת אותו כאן גם לסוכנות.

יש התחייבות הדדית בין היצרן ובין האדם הרוכש את המוצרים שלו על מנת למכרם

לאחרים, היצרן מתחייב למכור רק לאותו סוכן, והסוכן מתחייב לקנות מהיצרן,

בחוק הקיים זה פטור מחוק ההגבלים העסקיים, הוספנו כאן שאין אנו מעוניינים בזה

שהדבר יהיה בין שני יצרנים, כאשר הם קבעו ביניהם שאת האחד יראו כיצרן ואת.

השני כספק לשוק,

כתבנו במפורש ששני הצדדיס לא יכוליס להיות יצרניס, כי אז זה הרי ברור

שיש בזה משוס מציאת דרך לעקוף את חוק ההגבלים העסקיים-

היו"ר אי שפייזר;

הנוסח שלפנינו מסדיר את ענין הסובניס הבלעדיים של מוצר אחד לכל שסח

הארץ או לחלק ממנו. מדוע זה לא יהיה הסדר כובל?

ז' גלמור;

זו שיטה שמקובלת בכל העולם. זאת היא התקשרות ורטיקלית, ההגיון הכלכלי

מאחורי זה- הוא שהסדר מהסוג הזה איננו פוגע בתחרות. כאשר יצרן אחד מתקשר עם

משווק אחד יש למשווק אינטרס לשווק ככל האפשר יותר מוצרים של אותו יצרן שעמו

התקשר, ואילו היצרן מצדו מוכן לתת למשווק תמיכה מירבית כדי שאכן יצליח למכור

יותר ויותר מהמוצרים שלו, הקשר ההדדי הזה הוא לטובת שני הצדדים, אנחנו דורשים

כאן בחוק שהקשר הזה יהיה דו-סטרי,

יצרן אחד ומשווק אחר עושים ביניהם הסכם הדרי, המשווק אומר ליצרן שהוא

יקנה רק ממנו, ואילו היצרן אומר שהוא ימכור אח מוצריו רק למשווק הזה. האם

אין זה פוגע בכושר התחרות של היצרן? הרי הוא מצמצם את שיווק המוצרים שלו

כשהוא מוסרם בידי משווק אחד בלבד.

ז' גלמור ;

זה בוודאי לא פוגע בכושרו של היצרן להתחרות, היצרן עשה את ההסכם הזה

עם המשווק המסויים הזה רק אחרי שהוא היה משוכנע שאותו משווק יכול להבטיח

לו מירב המכירות של מוצריו, במקרה כזה הוא מוכן גם להשקיע כספים לעידוד

המכירות על ידי המשווק הזה,

אוריאל ליו;

המשווק במקרה כזה הופך להיות חלק אינטגרלי של המפעל, זרוע של היצרן,

במקום שהיצרן יקים לעצמו רשת שיווק משלו, המשווק ערשה כשבילי את הפעולה הזאת,

אלא שבכל זאת יש כאן בעיה, אם המפעל היה עושה בעצמו את השיווק הוא היה מרשה

לעצמו להתפרס על כל מיני דרכי שיווק, אבל אחרי שהתקשר עם משווק הוא קשר עצמו

לאדם אחד ויחיד למטרה זו, וזה בוודאי מגביל אותו איך שהוא.

ז' גלמור;

כך זה נהוג בחיי מסחר רגילים וגם במסחר הבינלאומי. היצרן מחפש סוכן

טוב, אדם שיש לו מוניטין, הסוכן מובן לקבל זאת על עצמו רק אם היצרן מבטיח לי

בלעדיות, זו פרקטיקה מסחרית מקובלת, וכל עוד שומרים על דו-סטריות בענין

זה הדבר פועל בסדר,

היו"ר א' שפייזר;

זה נראה סביר בעיני, אני חושב שזה גם לא מפחית מכושר התחרות של

היצרן.

נאמר כאן שהסוכן הוא כאילו זרוע של המפעל, אז ניקח לדוגמה מפעל

שעושה הסכם עם סוכנים שלו למכירת המוצרים שלו, הם למעשה עובדים חיצוניים

המשווקים את המוצרים של בעל המפעל, האם הסעיף הזה לא יתן כיסוי לאפשרות

שבעל המפעל יגיד שהוא מוכר רק לאגודת הצרכנים, למשל, ואגודת הצרכנים תגיד

שהיא קונה את המוצר המסויים הזה רק מהמפעל הזה? האם במקרה כזה לא יכולה

להיות פגיעה?

ז' גלמור;

אם רשת מסויימת מתקשרת עם יצרן מסויים ואומרת לו שהיא קונה אצלו את

המוצר שלר בתנאי שהוא ימכור אותר רק לה, אז זד, יכול לכאורה להכנס למסגרת

הסעיף הזה. הסעיף הזה לא נותן לו פטור, כי אין רשת שמוכנה להתקשר עם יצרן

נעלים אחד בלבד, למשל,

פרוע לא? קח לדוגמה את נעלי גלי, יכול מפעל להקים לעצמו חנויות,

ואז זה פטור,



ז' גלמור;

אז מדובר בחברת-אם ובחברת-בת, אם זו חנות של המפעל, הרי זו למעשה

מחלקה של המפעל.

חברת עלית, למשל, אומרת לסוכן מסויים שהיא מרכנה להקים עבורו רשת חנויות

בארץ, בתנאי שהוא ישווק רק מוצרים של עלית ושום תוצרת אחרת.

ז' גלמור;

רואים זאת כחברת בת של חברת-האם עלית.

היו"ר א' שפייזר;

סוכן איקס פונה אל חברת עלית ואומר כי הוא רוצה להקים חנות לממכר תוצרת

עלית, אבל מבקש מונופול למכירת תוצרת עלית, והחברה מסכימה בתנאי שימכור רק

מוצרים שלה, זה הכן ההתקשרות ביניהם, האם הוא מקבל את הפטור?

ז' גלמור ;

בתנאי שזה באיזור מסויים.

היו"ר א' שפייזר;

"בכל המדינה", אני רוצה להביא דוגמה מרחיקת לכת יותר, חברת

עלית פונה לאגודת הצרכנים או לסופר-סל ואומרת שהיא רוצה לעשות אתם הסכם על פיו

הם ימכרו רק את המוצרים של עלית.

ז' גלמור;

זה לא יכול להירת, זה גם לא פטור, כי מדובר בשתית רשתות.

מ' מזרחי;

אם מדובר ברשת אחת הקונה רק מיצרן אהד, זה פטור, אבל אם היצרן מוכר

לשנים שונים, זה לא פטור. אם הוא מתקשר רק עם רשת אחת זו התחייבות הדדית.

אוריאל לין;

מדובר בדרך כלל על התקשרות של אחד עם אחד על בסיס הדדי, ואז אתם אומרים

כי מותר לעשות זאת. אבל אתם לא מציינים על איזה רמה של השיווק זה הל, והרי

תיתכן אפשרות שקמעונאי כמו אגודת הצרכנים, למשל, יגיד למפעל נעלים מסויים כי

הוא מוכן לשרוק נעלים, רק את הנעלים של המפעל הזה, אבל שהמפעל לא ימכור את נעליו

לאף אהד אחר. הדבר מותר על פי החוק, אלא שאני לא בטוח שהכוונה האמיתית של החוק

היא אכן למצב כזה. כי לכאורה יכול להיות מצב שבו מפעל חדש, הנמצא בראשית

השלבים של התפתחותו, ורוצה להבטיח לעצמו שרק יסתפק בשלב זה בשוק מצומצם ובמשווק

אחד בטוח. אבל מצבו ישתנה עם הזמן, הוא יגדל ויתרחב, ,ולא ירצה להסתפק עוד

במשווק האחד הבטוח הזה.

ז' גלמור;

סעיף ההדדיות מגן מפני השתלטות ופגיעה בתחרות, אם יצרן אחד מתקשר אל

רשת קמעונאית אחת, אפילו גדולה, הדרישה להדדיות מבטיהה שלא יוכל להשתלט על כל

השוק, כי אז ליצרנים אחרים יש צרכנים אחרים.

אני רואה חרסר שוויון בהתקשרות שבין היצרן למשווק. היצרן מתחייב

למכרר את הנעלים שהוא מייצר רק למשורק אחד, אילו ידע שהמשווק מוכר רק

נעליים, כי אז היה יכול להניח שהמשווק אכן עושה את כל המאמצים כדי למכור

יותר נעלים, אבל כאשר המשווק מוכר גם מוצרים אחרים, זה נותן מקום למחשבה.

זה. אכן ענין לשיקול דעת של היצרן. רמת ההתמחות שונה בדרג היצרני

מזו שבדרג השיווקי. למשווק יש מגוון גדול. במקרה שהעלה כאן חבר הכנסת אוריאל

צריך היצרן לשקול את הדבר. אם מדובר בחנות יוקרתית הנמצאת במקום מצוין, הוא

יכול להחליט שהוא אכן רוצה שהנעליים שלו יימכרו רק במקום הזה. אבל, כאמור,

זה ענין הנתון לשיקול דעתו של היצרן, והחוק לא צריר להתערב בזה. כל זמן שאנחנו

דורשים את ההדדיות אנחנו צריכים להקפיד על כך.

במקרה שהזכרנו צריכים הצרכנים לבוא רק אל רשת אחת כדי לקנות את הנעליים

האלה שהם אוהבים כל כך, ושם יכולים לגבות מהם כל מחיר הנראה להם, כי אין להם

מתחרים, הצרכן הרי לא יכול לקנות את אותן הנעליים באף מקום אחר, אלא ברשת- זו

בלבד.

ז' גלמור;

אבל יש נעלים אחרות המשווקות במקומות רבים אחרים.

ע' פרי;

בסעיף (7) יש להוסיף את המלים "או לתובלה משולבת".

זי גלמור ו

זה מקובל בחקיקה בכל העולם, גם בארצות הברית וגם באירופה,כי קיימים

בעולם קרטלים בינלאומיים המסדירים את הקשרים בין חברות שונות. בדרך כלל זה

נעשה על סמך אמנה, זכויות טיס וכו'. כדי לאפשר לחברות בינלאומיות להיות

חברות בקרטלים בינלאומיים המסדירים את התובלה הבינלאומית הפטור הזה קיים.

הוא מאפשר לחברת אל-על להיות חברה ביאטה ולהגיע להסדרים עם חברות תעופה

לאומיות אחרות כדי להסדיר את זכויות הטיס בצורה הדדית.

השוני הוא בזה שהפטור ינתן למובילים בים ובאוויר, הרעיון היה לתת

לחברות ישראליות המופיעות כחברות ביאטה ובקונפרנסיס בינלאומיים את אותו

החופש שיש לחברות בארצות אחרות.

מדוע צריך לתת את ההגנה הזאת? אני מבין את הענין הבינלאומי, אבל איני

מבין מדוע להגביל את התחרות בתחום הזה. מה זה חשוב לנו אם תהא תחרות בין

החברות הללו, ולמה בעצם לא תהייה תחרות כזאת?

זי גלמור;

אין בהחלט שום הגיון בזה שלא יתחרו גם בתחומים אלה.



היו"ר א' שפייזר;

לא מובן לי מדוע צריך מלכתחילה לתת להם פטור.

הפטור איננו פטור אוטומטי ואף לא פטור מלא, אלא חייב לקבל חותמת

ממשרד התחבורה" לתכן ובמקוט החובה למסור הודיעה למשרד התחבורה, ישי מקום

לחייב אותם לקבל אישור של שר התחבורה.

האס ישי טיבה לבך שאתט רוצים שבתחום, הספנות תעשינה חברות הספנות הסדר

כובל, פרט לסיבה שישנה חברה מובילה חזקה בישראל שלא מעוניינת בכך?

הקונטרנסים הבינלאומיים משפיעים ומחייבים את החברות המקומיות,

אנחנו מדברים על ההסדר של החברות המקומיות בלבד, הסדר בינן לבין עצמן.

השאלה היא אם אין זה מחוייב המציאות כתוצאה מהמצב בתובלה הבינלאדמית.

כאשר יש חברות קטנות יותר, המפעילות אניות עם צורת עובדים קטן יותר

וביעילות גדולה יותר ויכולות משום כך לעבוד במחירים נמוכים יותר, מדוע צריך

למנוע את התחרות?

לא נראה לי גם מדוע זה צריך להיות אוטומטי. ירצו, יבראו ויסבירו וינמקו,

ואז יקבלו או לא יקבלו פטור, מדוע צריך לפטור אותם מראש? האמנם צריך לעשרת זאת

רק מפני שכך זה היה עד עכשיו? זו איננה סיבה שאפשר לקבלה,

אנחנו משאירים את הסעיף הזה בסימן שאלה, נזמין את נציג משרד התחבורה

כדי לשמוע עמדת המשרד בענין זה,

אנחנו עוברים לסעיף (8), מה הם נוהלים סבירים ומקובלים?

מ' מזרחי;

זה מקובל בחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, וישנו בעוד מספר חוקים,

כל הסעיף ה.זה הוא חדיש, למרות שבפרקטיקה, בעקבות החלטות של ביה"מ, מקובל

שאם אדם מוכר את העסק ויוצא מהענף, ההסדר בינו ובין מי שקנה את העסק איננו

הסדר בין מנהלי עסקים, כי זה שמכר את העסק יצא מהתמונה,

היו"ר א' שפייזר;

כאשר אדם מוכר למישהו אחר את המפעל שלו ומתחייב שלא להתחיל לייצר מחדש

את אותו מוצר, הרי זה דבר שאינו מפריע לאיש, וזה גם לא מפריע לתחרות, אני

חושב שהייתם צריכים לכתוב זאת בצורה ברורה יותר.



מ' מזרחי;

אנחנו נמצא את הנוסח המתאים.

צריך בכל זאת להשאיר את המלים "נוהלים סבירים ומקובלים", כי התקופה

שהסוכר מתחייב שלא יעסוק ביצור אותו מוצר יכולה להיות שונה בכל מקרה. הרעיון

הוא בכך שאדם מוכר לשני עסק, והשני צריך להתבסס בו, המוכר צריך לתת לו אפשרות

לעשות זאת במשך כך וכך שנים, לאו דווקה לתמיד, התקופה יכולה איפוא להיות שונה,

אוריאל לין;

זה יכול להיות מפעל שהמדינה השקיעה בו לא מעט כסף, וכן גס בבעליו שגדל

במדינה. הוא פיתה עסק, ובמשך הזמן היו לו הפסדים והוא קיבל סיוע של הממשלה,

עד שהצליח לבסס אותר ולעשות רווחים, ררכש במשך הזמן מיומנות גבוהה בתחום הזה,

עכשיו הוא מוכר את העסק שלו ומתחייב שלא יעסוק יותר בפיתוח המוצרים האלה

שביצורם התמחה במשך כל השנים האלה, שבהן גם קיבל סיוע של המדינה, פירוש הדבר

שהוא למעשה הוציא עצמו ממעגל היצור בישראל לתמיד, וזה הפסד למדינה,

אנחנו צריכים לקבוע עמדה בשאלה הזאת, האם זה מקובל עלינו, או לא מקובל,

שיתחייב לא לעסוק במשך כל ימי חייו בדבר שהוא מומחה בו,

היו"ר א' שפייזר;

במה זה פוגע בחופש התחרות? נקודת המוצא היא שאין להגביל את התחרות,

אדם רוצה לסגור את המפעל שלו, או למכור אותו, זה עניינו הוא. הקונה יכול

לדרוש ממנו להתחייב שלא אקים מפעל שמייצר את אותו המוצר, אם המוכר לא יתן

לו התחייבות כזאת, הקונה לא יקנה את המפעל. מדוע צריכה המדינה להתערב בזה?

אוריאל לין;

אם הקונה מתנה את הקנייה בכך שהמוכר לא יעסוק עוד בענף היצור המסויים

הזה, והמוכר מסכים לכך, יוצא שמתחום העשיה המסויים הזה יצא אדם שיש לו מיומנות

גבוהה ביצור הזה, וכך יצא פוטנציאל של תעשיה תחרותית מהמעגל של היצור,

אם יש שני אנשים המייצרים את אותו המוצר בשני מפעלים שונים, ואחד מהם

נותן לשני הצעה מפתה ביותר לרכישת מפעלו, אבל בתנאי שהלה לא יעסוק יותר

בענף היצור הזה, והוא מסכים לכך, הרי שהורדנו על ידי זה גווים תחרותי.

ז' גלמור;

יש לצאת מההנחה שמי שמוכר את העסק שלו, או מסכים למכור אותו אחרי שקיבל

הצעה, אינו רוצה לעסוק בזה יותר, הוא מקבל תמורה לאי רצונו לעסוק בזה יותר,

אי אפשר לחייב מישהו להמשיך לעסוק במשהו שהוא לא רוצה לעסוק בו יותר, אילו

היה רוצה לעסוק בזה לא היה מוכר את המפעל שלו, ולא היה נענה להצעה למכור אותו,

אוריאל לין;

אם אעשה הסכם עם רופא,שלפיו הוא לא יעסוק יותר ברפואה כל ימי חייו,

האם הסכם כזה תופס?

ו



רופא שיניים מוכר אה מרפאת השיניים שלו וחותם על הסכם שלפיו לא יעסוק

יותר ברפואת שיניים, האם ההסכם הזה תופס? בוודאי שלא,

מ' מזרחי;

בתי המשפט בודקים את הסבירות במקרה הזה.

היו"ר א' שפייזר;

באירופה זה די נהוג שרופא שיש לו מרפאה באיזור מסויים מחליט למכור אותה

לרופא אחר, והוא מתחייב שלא יפתח מרפאה רפואית באותו איזור, ושלא יעסוק שם

עוד ברפואה,

כשמדובר בהתחייבות כזו לגבי איזרר מסוייס, זה משהו שונה, בי אין זו

התחייבות אבסולוטית שלא יעסוק עוד ברפואה באיזה שהוא מקום, וזה עומד על כן

במבחן הסבירות,

היו"ר א' שפייזר;

אינני חושב שיש הערות לסעיף (9).

אני מודה לכל הנוכחים. ישיבה זו נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 11,00)