הכנסת האחת-עשרה

מושב שני



פרוטוקול מ סי 109

מישיבת ועדת הכלכלה

יום שלישי, י' בסיוון התשמ"ו, 17.6.1986, שעה 14.00

נכחו: חברי הוועדה; א. שפייזר - היו"ר

אוריאל לין

ש. עמר

מ. פלד

א. שלום

ב. שליטא

ו. שם-טוב

מוזמנים; שר התקשורת א. רובינשטיין

גבי ע- אליצור - משרד המשפטים

גבי ד" לחמן-מסר - משרד המשפטים

גבי ר. אברמזון - האוצר

מ, בן-צבי - האוצר

א. לבנון - האוצר

מ" אהלי - משרד התקשורת

א. טוקטלי - משרד התקשורת

ד. בן-כנען - מרכז השלטון המקומי

א. ניסן - מרכז השלטון המקומי

גב' מ. קוק - משרד הכלכלה והתכנון

א. ולנר - מזכיר ועדת העורכים

י. אנגל - "ידיעות אחרונות"

ד. יודקובסקי - עורר "ידיעות אחרונות"

ש. חפץ - מנכ"ל "מעריב"

א. רט - יו"ר ועדת העורכים "ג'רוזלם פוסט"

ש. הימלפרב - איגוד העתונים היומיים

א. גולדמן - איגוד בתי-הקולנוע

ר. גזית - איגוד בתי-הקולנוע

גבי מ. הוכמן - איגוד בתי-הקולנוע

א- רוזנבלום -איגוד בתי-הקולנוע

מזכיר הוועדה; ד. לב

קצרנית; ח. אלטמן

סדר-היום; טלוויזיה בכבלים - חוק הבזק [תיקון מס' 3],

התשמ"ה - 1985 [המשך הדיון]"



טלוויזיה בכבלים - חוק הבזק [תיקון מס' 3], התשמ"ה-1985 [המשך הדיון]

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הכלכלה של

הכנסת-

אנו נמצאים בשלבים האחרונים של עיבוד חוק

הטלוויזיה למנויים כפי שנקרא לה- החוק הזה הוא חוק שמסדיר מאלף עד תו את נושא

הטלוויזיה בכבלים והוא התחיל בהצעה בת שני משפטים שהוצעה לכנסת על-ידי חבר-הכנסת

מאיר שטרית לפיה תותקן טלוויזיה בכבלים במספר עיירות-פיתוח, תנוהל על-ידי הרשויות

המקומיות וגם תותקן על-ידן.

הוועדה סברה כי ההצעה הזאת הינה בלתי-

מעשית ובלתי-אפשרית ובבדיקה ועל-ידי תיאום היא הגיעה להצעת חוק מקיפה שמסדירה את

הנושא על כל פרטיו. התפישה שלנו מדברת על גוף שלא יהיה ביורוקראטי, גוף שיתנהל ללא

מנגנון, הוא יהיה במשרד התקשורת, תהיה לו מועצה ציבורית שתהא אחראית על התכנים ושר

התקשורת ומשרדו יהיו אחראים על הנושאים הטכניים והטכנולוגיים.

במסגרת התכנים מצוי הכל; פיקוח על איכות,

פיקוח על כמות, סרטי-תועבה או לא סרטי-תועבה, תרבות, חינוך, צרכי הרשויות המקומיות,

טלוויזיה לימודית וכיוצא באלה."

בין יתר הדברים כתוב בחוק הזה מלכתחילה

כי בסמכות השר לחוקק, במסגרת תקנות ועל-פי אישורה של ועדת הכלכלה של הכנסת, גם תשדירי

פרסומת מסחרית, אם השר ירצה - יתקין תקנות, ואז הן תצטרכנה לקבל את אישורה של הוועדה

הזאת. שר התקשורת יכול שלא להתקין את התקנות או להתקין אותן מבלי שהן תקבלנה את אישור

הוועדה וכו'. זה אחד הדברים שבגדר סמכותו"

לפני שבועיים-שלושה דנו בוועדה בנושא הזה,

החלפנו דעות והגעתי למסקנה שקיימות, בעניין הזה, שתי דעות" מרכז השלטון המקומי

פנה אלינו בכתב והציג את עמדתו לפיה צריך להיות פרסום" היו חברים בוועדה שאמרו כי

הם רוצים לשקול את הקביעה שכן יהיה פרסום" מכל מקום הדברים שנאמרו בוועדה היו

חלקיים, לא סופיים, ואינני יכול לומר לכם עתה מה היתה ה"רוח שנשבה" כאן כיוון שלא

הגענו לכלל סיכום" סיכמנו כמעט את כל סעיפי הצעת החוק להוציא הסעיף הזה"

דעתי, ואני הבעתי אותה בשתי הישיבות האחרונות

שקיימנו, שבשום מקרה אין להתיר פרסומת במשך תקופה של שלוש עד חמש שנים וזאת בגלל מספר

אין להתיר, כוונתי שזה יהיה כתוב בחוק ושהנושא הזה לא יינתן

לסמכות זאת או אחרת או לנסיבות פוליטיות משתנות" יהיה כתוב בחוק שלתקופה של שלוש עד

חמש שנים לא יותר פרסום. הסיבה הראשונה לאי-התרת פרסום היא: הגנה על העתונות"

במצב הנוכחי של העתונות, הן הכללית הן המקומית, זה דבר שיכול להנחית "מכת מוות" אם

פרסום "יזרום" מהמדיה הזאת" העתונות זכאית לקבל הגנה מלאה בנושא הזה כיוון שהיא

נחשבת אחד הכלים של הדמוקרטיה הישראלית ובנושא הזה יש חשש של פגיעה בחוסנה, דבר שיכול

לגרום לה להיות תלויה בגורמים בלתי-רצויים" בתקופה כלכלית קשה בה "עוגת הפרסום"

ממילא דלה אין לפתוח מוקד של פרסום בטלוויזיה בכבלים,

פיקוח בכלל ופיקוח שקשור בתכנים" עלינו לראות איך ייעשה הפיקוח בטלוויזיה בכבלים

כדי שהוא לא "יגלוש" למשהו שלא יהיה אפשר להשתלט עליו" עדיין איננו יודעים איר תהיה

ההתנהגות בעניין הזה, כמה אנשים יקבלו את הקונצסיה, מי הם אלה שישתתפו במכרזים,

איר המועצה תפעל או איר היא תפעיל פיקוח. כיוון שכר איננו רוצים לעמוד בעוד מבחן

של פיקוח על הפרסומת"



סיבה שלישית לאי-התרת פרסום קשורה במקומות

שבחם הפיקוח, מלכתחילה, קשה. לא ברור מה זה; האם סוב או רע? פוליטי או לא פוליטי?

תועבה או לא תועבה? הוויכוח בנושא הזה יכול, בהחלט, להיות פתוח ובלתי ברור בכל

התחומים גם יחד.

בעתון, מי שרוצה קורא את הפרסומת ומי שאיננו

רוצה - מדלג על אותם קטעים. בטלוויזיה אין כמעט אפשרות כזאת. אנו מכירים את מנהגי

הצפיה של הקהל הישראלי היושב צמוד למקלטי הטלוויזיה. הציבור ישב מול הטלוויזיה וזאת

תרעיף עליו שידורי פרסומת.

קיימת רגישות עצומה לצורת הפרסום ואנו

רואים מה מתרחש ברחוב. כיוון שכר סברנו שמוטב בשלב הזה לא לכפות על הציבור את ה"מכה"

הזאת של פרטום.

בפרסום אין צורך לא מבחינה כלכלית ולא

מבחינה חברתית ואנו גם איננו יודעים באיזו צורה הוא ינוצל.

הצעתי לוועדה שבמשך שלוש עד חמש שנים לא

יהיה פרסום , במשך הזמן הזה נראה איר הנושא פועל ומה רמת הפיקוח ולאחר מכן נבדוק את

העניין הזה מחדש.

קיימת בנושא הפרסום בעיה כלכלית ובעקבותיה

נשאלה השאלה האם עלות המנויים לא תתייקר מדי אם בשידורים לא תהיה פרסומת? ידוע לנו

שבהרבה מאד ארצות שבהן יש טלוויזיה בכבלים - אין פרסומת; במיעוטן יש. בהרבה מאד

ארצות בעולם עומדים בנושא הזה מבחינה כלכלית.

הציפיה בישראל היא שאם תהיה טלוויזיה בכבלים

חוקית, והיום יש טלוויזיה בכבלים בלתי-חוקית למאות או אלפי תושבים, היא תהיה ברמת

צפיפות גבוהה מאד. מבחינה כלכלית הנושא הזה נחשב ליותר מאשר במקומות אחרים בגלל

המנטאליות, כאן יש אחוז גבוה שיצטרף לעניין הזה. זאת אומרת שמבחינה כלכלית

הטלוויזיה בכבלים "תעמוד" יותר מאשר בארצות אחרות בעולם. בתחשיבים הובהר שהנושא

בהחלט כלכלי ואיזן כל ערבות לכר שאם אמנם יהיה פרסום בטלוויזיה בכבלים ההכנסה ממנו

תקטין את דמי המנויים ולא תזרום ל"כיסים" האחרים.

הוויכוח בנושא הזה עדיין "פתוח" והוא יצטרר

להיות מוכרע בימים הקרובים כיוון שאנו נמצאים בשלבי סיום הדיון על הצעת החוק.

עורכי העתונים פנו אלינו בבקשה להופיע בפני

הוועדה ואנו הזמנו אותם לכאן היום. כיוון שכר אני מציע שניתן להם את רשות הדיבור.

הראשון שיקבל את רשות הדיבור הוא מר הימלפרב מאיגוד העתונים היומיים. בבקשה.

ש. הימלפרב; רבותי; הפורום המשותף של ועדת העורכים

ואיגוד העתונים היומיים נבור מהתכנית

להפעלת הטלוויזיה בכבלים, ערוץ שני וטלוויזיה מסחרית. מדי פעם אנו מתבקשים להופיע

בפני גורם שמתברר שהוא דן בנושא הזה. אין פסול בכר אילם היינו רוצים להיות

מוזמנים להופיע בפני גורם מרכזי שפועל על-פי החלטת הממשלה.

התחילו לדון בנושא הספציפי של טלוויזיה

בכבלים בישראל בשנת 1982 ואז הוקמה ועדת בר-סלע. הופענו בפני הוועדה הזאת שהגיעה

למסקנה שאתם יודעים מה היא.

ברצוני לקרוא בפניכם פסוק אחד מפרק 19

המדבר על פרסום בטלוויזיה בכבלים מדו"ח ועדת בר-סלע מיום 7 בספטמבר 1982: "הוועדה

בדעה חד-משמעית..." ואנו לא היינו חברים בוועדה "...שאין להתיר בשום צורה ואופן

שידורי פרסום בטלוויזיה בכבלים בשידורים יזומים על-ידי בעל הרשיון.".

הסיבות להחלטה כפי שהיא באה לידי ביטוי

בוועדה היו פשוטות.



על-ידי הפעלת שידורים מסחריים בטלוויזיה

בכבלים תהיה תחרות לעתונים והשאלה הנשאלת בהקשר הזה היא: האם מדובר על תחרות

הוגנת ומה סופה?

במספר ארצות באירופה מתנהלת תחרות שווה

ושם "עוגת הפרסום" נחשבת לגרולה לאין שיעור ממה שהיא בישראל- בארץ אי-אפשר לעמוד

באותו דרישות. "עוגת הפרסום" בישראל איננה גדולה ואיננה דומה ל"עוגת הפרסום" בעולם

המערבי שלא לדבר על-כך שמאז ומתמיד הכלכלה הישראלית נאבקה על הבראתה. כל נסיו ן של

הפעלת שידורים מסחריים מוביל להגברת הצמיחה ואינני צריך להסביר לכם מה הן התוצאות

של הגברת הצמיחה.

ב. שליסא; את הנימוקים האלה העלו גם כאשר רצו להמציא

את המכוניות הראשונות במקום העגלות שהיו

נהוגות אז.

ש. הימלפרב; לאחר מכן היתה תקופה ארוכה של שקט יחסי

והיינו סבורים שהדברים מובנים מאליהם ושאין

מקום להפעלת שידורים מסחריים כלשהם במדיה האלקטרונית או איזו מדיה שתהיה אולם התברר

לנו שהשיקולים שלנו לא היו נכונים.

במחצית השנה האחרונה הנושא הועלה והתקיימו

דיונים גם בממשלה. אחר-כך היו לנו גם שיחות עם שר התקשורת והדברים הועברו לוועדת

שרים לענייני חוק ומשפט. הופענו גם בוועדה הזאת, הסברנו וחזרנו והסברנו את טיעונלנו

שיש ביכלתנו להוכיח שמצב העתונים בשנים האחרונות הוא כזה שהכנסת פרסום למדיה האלקטרונית

תביא את העתונות לידי התמוטטות. הדברים האלה לא היו מן השפה אל החוץ, היה ביכלתנו

להוכיחם במסמכים.

לאחר כל השיחות האלה ראש-הממשלה הטיל על מר

זנבר לבדוק את הנושא. מר זנבר הזמין אותנו אליו וקיים פגישות בהשתתפות כל הגורמים

הנוגעים לנושא; נציגי משרד התקשורת, נציגי המפרסמים ואנחנו. נציגי המפרסמים לא

הכחישו אף עובדה מהעובדות שאנו הצגנו. הם הודו שהכספים שהם מוציאים על פרסום יזרמו

לאפיקי פרסום במדיה האלקטרונית והללו "ירדו" מהעתונות היומית, מהשבועונים המקומיים

וכיוצא באלה.

אחרי שמר זנבר שמע את כל הנתונים הוא ביקש

לדעת מה מצב העתונים, הזמין את מנהליהם לשיחות אישיות וביקש מהם לראות את המאזנים-

הפגישות היו סודיות, אישיות, והמנהלים הציגו בהם את מאזניהם- לאחר מכן מר זנבר

הגיש את מסקנותיו לראש-הממשלה בהן הוא קבע כי יש לפצות את העתונות על אובדן הכנסות.

שר התקשורת, מר אמנון רובינשטיין, הודיע

כי הוא מאמץ את מסקנות ועדת זנבר.

העתונות העדיפה והיא מעדיפה גם היום לא לקבל

כספים, יהיו מקורותיהם אשר יהיו, ממשלתיים בוודאי שלא. איננו מוכנים לקבל הקצבות.

כאשר הוסקו המסקנות אנו הבנו כי מדובר על

מסקנות סופיות. בהצעת החוק של משרד התקשורת דובר על טלוויזיה בכבלים ושם מדובר על-

כר שהיא תהיה בלי פרסום מסחרי.

חשבתם שמדובר בדבר סופי? במדינת-ישראל אין

דבר סופי..

ש. הימלפרב; היינו נאיביים. עכשיו מתברר לנו שאין מדובר

במסקנות סופיות והנה אנו מופיעים כאן בפניכם.

ברצוננו להסביר לכם את עניין הטלוויזיה

בכבלים שייתכן שנראה לכם קוסם מאד. אני סבור שיש חברי הכנסת שלמדו את הנושא והם

בקיאים בו אולם יש ביניהם כאלה שלא מכירים את המאטריה כל-כך טוב. אנו, לעומת זאת,

שייכים לאיגודים בינלאומיים שיודעים מה מתרחש בנושא הזה ומה התרחש בארצות שבהן

הופעלה טלוויזיה בכבלים.



יש הרבה מאד ארצות שמבחינת מצבן הכלכלי

נחשבות להרבה יותר תזקות ו"בריאות" מאתנו שבהן אין טלוויזיה מסחרית בכבלים.

ההצלחה של הטלוויזיה הפיראטית היא בגלל

שההשקעה בה אפסית. לוקחים וידיאו, מותחים קווים ביו הבתים וקונים סרטים. זה

העיקרון של הטלוויזיה הפיראטית.

אני מביו שכאשר ועדת הכלכלה של הכנסת דנה

בנושא של טלוויזיה בכבלים היא מתכוונת למשהו ממוסד, רציני ומכובד והיא גם מתכוונת

לטלוויזיה בכבלים כזאת שמקובלת בעולם. טלוויזיה בכבלים בעולם זה ענייו של חפירת

תעלות, השקעה בכבלים, ואם מישהו מתמצא בזה ואני מניח ששר התקשורת ואנשי משרדו אכו

מתמצאים בנושא הזה, מדובר על השקעה של מאות מיליוני דולר. איו מדובר בענייו של מה

בכך. איננו יודעים מי יקבל את הקונצסיה הזאת. אם מדובר ברשויות המקומיות כי אז

כנראה שיש להו המשאבים המתאימים. מכל מקום אם הו סבורות שבשידורים מסחריים הו תוצאנה

את ההשקעה - יש להו טעות חמורה.

יש גם ענייו של קיום הנושא וספק אם הרשויות

תוכלנה להתגבר על-כך.

מה שהיה ברצוני לומר כי ייגרמו נזקים חמורים

מאד לעתונים שמתקשים להתקיים. יש לנו הוכחות שהמצב כבר היום קשה על-אחת-כמה-וכמה

במצב החדש. אני חושש מכך כי נהיה עדים לתופעות שקרו בעולם המערבי כאשר עתונים נסגרו.

מי מכם אינו יודע מה קרה בניו-יורק?

רבותי, התוצאה של ההחלטה הזאת, אם אמנם

היא תתקבל, וכפי שהיושב-ראש צייו ביו יתר דבריו, גם אם יהיה מדובר שתהיה זכות כעבור

כך וכר שנים פירושה כי טלוויזיה בכבלים לא תוכל להתקיים. אם היא תעלה את המחיר -

לא יהיו לה מנויים.

מתברר כי כל הנושא שעל סדר-היום איננו פשוט

כלל ועיקר.

מצאנו לנכון להופיע בפניכם כדי להפנות את

תשומת-לבכם לכך כי הפעלת הטלוויזיה בכבלים, אם החוק הזה יתקבל ויתממש, תהווה פגיעה

קשה ו"מכה" לעתונות החופשית ולא חשוב מה חושבים במימשל זה או אחר על העתונות בישראל;

אם היא מוצאת חו או שאיננה מוצאת חן. העתונות היא חופשית.

היו"ר א. שפייזר; בלי קשר לפרסום?

ש. הימלפרב; בהצעת החוק שהוגשה על-ידי משרד התקשורת מדובר

על טלוויזיה בכבלים בלי פרסומת אז אנו איננו

יכולים לדבר היום כחזית נגד הכל. אנו מדברים על טלוויזיה עם פרסום.

רשות הדיבור לחבר-הכנסת בני שליטא.

ב. שליטא; מר הימלפרב אמר שהעתונות לא היתה רוצה לקבל

סיבסוד לעתונים או תשלום" כבר היום, ובצדק,

העתונות מקבלת' סיבסוד. הנייר לדוגמה, מסובסד.

היו"ר א. שפייזר; הוא איננו מסובסד. העתונות מייבאת נייר

בלי לשלם עליו מסים. היא משלמת עליו

מחיר מלא.

י. אנגל; איו סיבסוד.

היו"ר א. שפייזר; לעתונות יש חברה שמייבאת עבורה נייר.

ש. הימלפרב; העתונות מעולם לא קיבלה סיבסוד,



היו"ר א. שפייזר; אבוי סבורים שעדיף שהעתונות לא תקבל סובסידיה

מהממשלה, שהיא תהיה עצמאית ולא תהיה תלויה

באף גורם.

בשם אי-התלות הזאת יש צורך לעשות ויתורים.

רשות הדיבור למר יודקובסקי.

ד. יודקובסקי; ברצוני להוסיף מלים אחדות על כל מה שכבר אמר

מר הימלפרב. העתונות נמצאת במצוקה ואני

חושש מכך שפרסום בצורה זאת או אחרת יגרום לה נזק רציני. לעתונים מסויימים הנזק הזה

יגרום עד כדי סגירתם, לאחרים פחות, מכל מקום תהיה פגיעה רצינית בעתונות. זאת המצוקה

העיקרית והראשונה שקשורה בנושא שעל סדר-היום.

המצוקה השניה שאליה נקלענו היא שאיננו

יודעים אל מי עלינו לפנות כדי לשכנע כיוון שכל פעם "צץ" גורם חדש. אנו יושבים ודנים

עם גורם מסויים וכאשר יש לנו רושם שהצלחנו לשכנע אותו - מתברר שקיים גורם אחר שאותו

אנו צריכים לשכנע. כל העניין הזה יוצר אצלנו תחושה של אי-ודאות בנושא שנחשב בעינינו

חיוני מאד.

ברצוני לומר כי איננו מפקפקים ברצון הסוב

של הכנסת או של הממשלה. ישנם חברי הכנסת או שרים שיש להם ביקורת יותר גדולה על

העתונות, מוצדקת או שאיננה מוצדקת, אולם בסך-הכל אני מניח שגם הממשלה וגם הכנסת

רוצות בקיומה של העתונות ובקיומה של עתונות חופשית. בזה איננו מפקפקים.

אנו סבורים כי אנו נמצאים בעיצומו של תהליך

שבאופן אוטומאטי יוביל לנזק בל-ישוער לעתונות ואנו רוצים לשכנע אתכם על-מנת שכל אחד

מכם יעשה כל מה שהוא יכול כדי שהתהליך העומד להתרחש לא יביא לתוצאה מסוכנת. אני

מציע ליושב-ראש הוועדה לתת את רשות הדיבור למר ינון אנגל שיוכל להסביר לוועדה את

הנתונים העובדתיים"

היו"ר א. שפייזר; רשות הדיבור למר אנגל.

. י. אנגל; ברצוני להסביר לחברי הוועדה קצת נתונים לגבי

משק העתונות. אחוז ההכנסה מפרסום במרבית

העתונים בארץ הוא בסדר-גודל של 60% מסך-כל ההכנסה, ו-40% ממכירת עתונים. 60% מפרסום

נחשב לאחוז די גבוה. משמעות

ו. שם-טוב; בחוץ-לארץ מדובר על אותו אחוז בערך?

י. אנגל; הנתונים שמסרתי רלוונטיים לגבי מרבית העתונים

בארץ. אינני יכול להתחייב למסור לכם נתונים

בקשר המצב הקיים בחוץ-לארץ.

הווה אומר שעיקר קיום העתונות בא מפרסום,

לאו-דווקה ממכירת עתונים.

מרבית ההוצאה של העתונים, סדר-גודל של שני-

שליש, היא הוצאה קבועה ולא קשורה בהוצאות המשתנות. ירידה בהיקף הפרסום איננה מביאה

לירידה בהיקף ההוצאות כיוון שהמרכיב העיקרי של העתונים הוא השכר. העובדה שיש

פחות מודעות איננה אומרת שמחזיקים פחות עובדים.

בהקשר הזה היה ברצוני להביא לתשומת-לבכם

שכל "נפילה" בהכנסות ממש קריטית מבחינה כלכלית.

מאז אוקטובר 1983 התחילה "נפילה" בכלכלה

הישראלית. יש כמעט התמוטטות של שוק הפרסום בארץ.

ראש-הממשלה הטיל על מר זנבר לבדוק את הנושא

ולנו, מאחר שאנו נחשבים גוף מתחרה, יש בעיה להציג את הנתונים. אנו נחשבים גורם מתחרה.



כל אחד מאתנו בא אל מר זנבר ומר זנבר השתכנע שסך-כל ההכנסה מפרסום בשנת 1985 עמדה

על 60 מיליון דולר. הנתונים של משרד התקשורת דיברו על כל משק העתונות בסדר גודל

של 95 מיליון דולר. ההפרש בא לבטא את הירידה שקיימת ריאלית בשוק הפרסום בארץ

להבדיל מהנתונים של משרד התקשורת שהתבססו על שסח הפרסום בעתונים.

איננו קובעים היום את מחירי הפרסום

הרשמיים.

המצב היום הוא כזה שלפי המאזנים רוב

העתונים נמצאים בהפסדים שוטפים ואלה שאינם נמצאים בהפסדים שוטפים נמצאים על ה"קו

האדום".

בעתון "מעריב" הפחיתו את שכר העובדים ב-

14% ואל יקל הדבר בעיניכם. בעתון "הארץ" הפחיתו את שכר העובדים ב-10%. לעתונים

לא תהא זכות קיום אם העובדים לא יטו כתף. העובדים מבינים מה קורה בשטח; הם אינם

זרים למערכת. הם הסכימו להפחתה ניכרת בשכרם. 10% ו-14%. זה סימפטום למה שקורה.

על הערוץ השני דובר בעיקרון שהוא יהיה

פרי אוף צ'ארג' לציבור המשתמשים והכוונה היתה לכר שהוא יחזיק את עצמו.

בהצעה של משרד התקשורת לא מדובר על פרסום

בטלוויזיה בכבלים. מר זנבר קבע שבבעיה של הטלוויזיה בכבלים לגבי העתונות יש אותה

מידה של אקוטיות כמו זו של הערוץ השני והצעת הפיצוי שהוא הציע לוועדת שרים לענייני

חקיקה היתה פיצוי של העתונות לא על-ידי הממשלה כדי לא ליצור תלות פוליטית אלא

כתמלוגים מהסכומים שהערוץ השני יגבה.

המפרסמים חייבים להעביר בשנה הראשונה 50

מיליון דולר. טענו שניפגע בסדר-גודל של 22 מיליון דולר, שזה חלקנו ב"עוגת הפרסום".

המפרסמים טענו שהעתונות תיפגע בסדר-גודל של 10 מיליון דולר. זה לא מה שאנו סבורים

ומן הבחינה הזאת מר זנבר חטא כלפי העתונים בכך שהוא נטה כלפי הריצפה במקום כלפי התקרה-

לנו ברור שכרגע הצעת החוק מתייחסת לאזורים

נדחים

-ד י

היו"ר א. שפייזר; לא.

י. אנגל; קיימת חשיפה מאסיווית מאד של הטלוויזיה.

יש נתונים על התפלגות של תקציב הפרסום

וברגע שיש תכנית-חסות בטלוויזיה הכללית חל שינוי די רציני בחלק של התקציב. יש

מקרה של מישהו שפרסם ב-45% וירד ל-15%. זה בעתונות הכתובה. פרסום בכבלים יוכל

להיות הרבה יותר אגרסיבי והוא יגיע לאחוזים משמעותיים מאחוזי הפרסום.

כפי שציינו חברי לפני לחלק מהעתונים

צפויה סכנת סגירה ולאחרים תלות פוליטית מוחלטת או צמצום עם כל המשמעויות הקשורות

בכך שאלו הם החיים הדמוקרטיים במדינת-ישראל.

היו"ר א. שפייזר; תודה. ברצוני להבהיר נקודה שלא הבהרתי

בתחילת הישיבה. הממשלה, שדנה בנושאים

כאלה בוועדה משלה, הפכה, מבחינה מסויימת, להיות "בית קברות" לחוקים והללו "תקועים"

באותה ועדה הרבה שנים.

הכנסת היא הכנסת. בכנסת הוגשה הצעת חוק

פרטית שעברה עיבודים בוועדה ושהפכה מהצעת חוק לחוק כללי. החוק הזה "נשען" על

עיקרי דו"ח ועדת בר-סלע ועל הצעות הממשלה. כל הידע שנצבר בעבודות שנעשו באחרונה

הועבר לחוק הקיים ואם חסר בו משהו, הוא יושלם תוך השבועיים הקרובים. החוק הזה כולל

את העיקר ואת החשוב ואת כל מה שיאפשר תיפעול ותיפקוד חוקי של הטלוויזיה בכבלים.

מדובר על חוק מסגרת שיהיה צריך להשלים אותו בתקנות. את כל התקנות שר התקשורת יתקין

והן תצטרכנה לקבל את אישור ועדת הכלכלה של הכנסת. בהתאם לחוק תוקם גם מועצה שתטפל

בתכנים והמועצה הזאת תהיה גוף ציבורי.



הייני בארץ במצב כזה שהתחילה לפעול טלוויזיה

בכבלים. הזמנו לכאן את המשטרה כדי שהיא תטפל בנושא אולם היא אמרה כי היא איננה רוצה

להתעסק בי כיוון שזה מה שהציבור רוצה" מפכ"ל המשטרה טען כר באזנינו והוסיף

ואמר כי אם אנו מעוניינים בפעולת-ראווה היא תהיה חד-פעמית כיוון שהמשטרה איננה

מתכוונת לטפל בנושא כזה, אותו רבר אמרו לנו גם היועץ המשפטי לממשלה וגם השר.

לשר יש מפקח וחצי שצריך לקבל ליווי של עשרה שוטרים לכל מקום. בלתי-אפשרי.

בנוסף לטלוויזיה הפיראטית היה מצב כזה שאנו

היינו עלולים ל"אחר את העגלה". לא זו בלבד ש"נאחר את העגלה" אלא שמדובר על פיגור

טכנולוגי והשמיים של ישראל ייפתחו להשקעות בעשרות אביזרים שאנו נפגר אחריהן. כיוון

שכך צריך לעשות את מה שאנו חושבים שצריך לעשותו ומהר.

אני מדבר על חקיקה של הכנסת שתהיה מהירה.

לממשלה יש אינטרסים שונים. יש בה מאבקים פוליטיים ומאבקי אחריות, יש שיקולים

פנימיים וכל אלה מעיבים על מהירות ההחלטות. מכל מקום הממשלה תצטרך להחליט. זאת

תמונת המצב.

בדיונים שהוועדה שלנו קיימה עלה נושא ההגנה

על קיום העתונות בצורה חד-משמעית ביותר. לנו יש עכשיו הרגשה שמדובר על הפסקת קיומם

של מספר עתונים.

היה ויכוח האם בכלל צריך להקים טלוויזיה

בכבלים עם פרסום? האם זה טוב ללקוחות? לאזורים? ועוד.

ישנם לא מעט גורמים בארץ שכבר "מחדדים את

הצפורנים" לקראת ההכנסות הצפויות מהנושא הזה. יש בארץ לא מעט אנשים שמוכניים לא

רק לחפור בורות אלא גם להשקיע.

בחוק, כפי שהוא כתוב, השר יוסמך להתקין

תקנות באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, גם בנושא של פרסום. הצעתי היתה לדחות את עניין

הפרסום לשלוש עד חמש שנים ואחר-כך לשקול את הדברים.

רשות הדיבור לשר התקשורת.

שר התקשורת א. רובינשטיין; אנו עוברים סיבובים שונים ואלו הן אחדות

מהפגיעות של הדמוקרטיה המיוחדת שקיימת

בישראל.

לא פעם הכנסת, בחקיקה פרטית, מקדימה את הממשלה.

כאשר אני כיהנתי כחבר הכנסת השתמשתי גם אני ב"צינור" הזה.

תמכתי בהצעת החוק של חבר-הכנסת מאיר שטרית

גם בקריאה המוקדמת וגם בקריאה הראשונה ואם תוך שלושה חודשים הממשלה לא תביא חוק,

אנו לא נתנגד להצעת החוק הזאת.

אני תומך בהצעת החוק הזאת בגלל הצד העקרוני

וגם בגלל שהיא כוללת את רוב העקרונות של ועדת שרים לענייני חקיקה.

אני מפריד בין טלוויזיה בכבלים, לבין

טלוויזיה למנויים ובין ערוץ שני. בטלוויזיה למנויים אפשר להעביר פרסום בדמי המנוי.

בטלוויזיה רגילה - אי-אפשר.

אינני מתלהב מפרסום באמצעי התקשורת

האלקטרוניים אולם יש לו צידוק כפי שיש לו צידוק בעתונות. בלי זה יהיה מונופול

ממשלתי וכל הצרות הידועות.

עמדת משרד התקשורת בקשר טלוויזיה בכבלים

אין פרסום בטלוויזיה בכבלים ובטלוויזיה למנויים. לעומת זאת עמדת

משרד האוצר ומשרד המשפטים שונה. אלה טוענים כי יהיה קשה להגיע למשקיעים אם יהיה

איסור מוחלט על פרסום לכן סוכם על פשרה בוועדת שרים לענייני חקיקה המדברת על איסור

פרסום במשך חמש שנים.



אותו כלל רציתי להעתיק גם לכאן אלא שגם

יוזם החוק וגם חברי הוועדה סבורים אחרת,

שניים מביו שלושת הנימוקים שבגללם צריך

לאסור פרסום כבר נאמרו על-ידי יושב-ראש הוועדה; הרצון לא לפגוע פגיעה קשה מדי

בעתונות, והענין שלא כללנו, פיצוי לעתונות במסגרת המלצות ועדת זנבר.

הנימוק השלישי מדבר על הקושי לעקוב אחר

שמירת ההוראות בקשר לפרסום כאשר תהיינה תחנות רבות.

יש לי נימוק נוסף שלא ימצא חן בעיניכם והוא

שצריך לשמור על פרסום כבסיס יחידי עליו יוכל לקום הערוץ השני. הערוץ השני חשוב מאד.

טלוויזיה בכבלים, טלוויזיה למנויים או כל דבר אחר אינם מייצרים יצירה ישראלית מקורית,

יש בארץ קליטה גדולה מאד של שידורים מירדן

ומלבנון וקיימת טלוויזיה פיראטית בהיקף עצום. כעת מתחיל עניין התקנת מצלחות והוא

מתרחש במהירות. תוך שנה חלק גדול מהערים יהיה מחובר ללוויינים. הלוויין הערבי יתחיל

לשדר בין שלושה חודשים לשנה ואותו אפשר יהיה לקלוט אפילו עם אנטנה מוגברת. מה שיקרה

הוא שישראלים פשוט יראו רק טלוויזיה זרה. לא תהיה לנו לא יצירה ישראלית מקורית ולא

כלום. האם זאת התרבות שאליה אנו שואפים?

הטלוויזיה של רשות השידור איננה יכולה

"להרים" את הנטל הזה. היא מוגבלת. לכן צריך לשמור את המבנה של ההכנסות מפרסום

לערוץ השני.

אני אימצתי את דו"ח זנבר. רציתי לשתף את

העתונות ברווחים של הערוץ השני. עשיתי זאת כיוון שאין בדעתי לפגוע בעתונות.

מר זנבר טען שקיים הכרח דחוף להקים ערוץ שני

שמבוסס על פרסום.

ההצעה שלי היא לאמץ את החלטת ועדת השרים

לענייני חקיקה לאסור פרסום במשך חמש שנים וכאשר יוקם ערוץ שני נאמץ את עקרונות ועדת

זנבר כדי שהעתונות לא תטבול.

תמונת-המצב כפי שהוצגה על-ידי נציגי העתונות

נכונה. בכל מקום שהיה פרסום בתקשורת האלקטרונית - "עוגת הפרסום" עלתה בצורה משמעותית

והיא תעלה גם בארץ בעיקר כאשר אנו יודעים מהו מצב השפל הנוכחי בעסקים למרות שהוא לא

יהיה כזה לעולם ועד.

צריר להסתכל על הנושא שעל סדר-יומנו בצורה

מאוזנת ומכל אפיקיו השונים.

בטלוויזיה בכבלים צריר לאסור פרסום,

דובר אצלנו בשבוע שעבר על הוצאות ההפקה.

הוצאות ההפקה ללא פרסום תהיינה יותר גבוהות וטלוויזיה בכבלים נחשבת לנושא יקר מאד,

בנסיבות אחרות טלוויזיה בכבלים מוקמת אחרי ערוץ שני אולם בישראל קיימים נתונים

שיאפשרו הקמת טלוויזיה בכבלים גם בלי פרסום.

היו"ר א. שפייזר; תודה. רשות הדיבור למר חפץ,

ש. חפץ; אתם מדברים על תקופה שבין שלוש לחמש שנים בה

לא יהיה פרסום בטלוויזיה בכבלים, דו"ח

זנבר לעומת זאת מדבר על תקופה בת שתים-עשרה שנים.

לעניין הגידול ב"עוגת הפרסום" ברצוני להוסיף

ולומר שכתוצאה מהכנסת המדיה האלקטרונית התהליך יהיה איטי, ורק במשק שבו הצריכה עולה,



מדברים על ערוץ שני, על טלוויזיה בכבלים,

על הצעת החוק של השר, על תחנות רדיו מקומיות וקיימת הסתערות תקשורתית בכל הדברים

האלה. אני בטוח שחברי ועדת הכלכלה של הכנסת שמעו נתונים על מה שקרה בעולם בנושאים

האלה. בעולם הרחב הטלוויזיה בכבלים נכנסה תמיד בעקבות ערוץ פתוח או ערוץ מסחרי או

ערוץ באוויר.

טלוויזיה בכבלים במרבית המקומות בעולם

נחשבת לעסק שמפסיד כסף וכתוצאה מכך נעשים מיזוגים, רק בודדים מרוויחים.

שר התקשורת א. רובינשטיין; בארצות-הברית יש משבר.

ש. חפץ; חבל שחבר-הכנסת בני שליטא עזב את חדר הישיבה

שכן היה ברצוני למסור לו שאנו איננו מתנגדים

לקידמה. להיפך. כל הנושאים, כולל הטלוויזיה בכבלים, הולכים והופכים למיושנים כיוון

שמתפתחות טכנולוגיות מתקדמות יותר.

היו"ר א. שפייזר; אינני מעוניין שניכנס עתה לוויכוח על העניין

הטכנולוגי שכבר הועלה בוועדה מספר פעמים

בשלבים שונים של הדיון.

הרבה דברים יתבררו לנו תור כדי הפעלת החוק.

יש דברים שקשה לחזותם מראש. אנו זקוקים לזמן כדי לראות כיצד המערכת מתפתחת, אם

לא יהיה פרסום במשך שלוש עד חמש שנים והנושא הזה יישקל רק לאחר מכן מחדש,אפשר יהיה

לבדוק איר העסק מתפתח? מי ניגש למכרזים? מי אלה הגורמים? כמה יעלה? מה עושים תור

כדי פעולה ואיר מתכננים את ההמשר?

שמענו את דבריהם של נציגי העתונות. רשות

הדיבור לנציג מרכז השלטון המקומי, מר ניסן.

א. ניסן; חשבתי להציג את הנושא מזווית-ראיה שונה

שבמקרה הזה עומד בסתירה חמורה לכל מה שהוצג

כאן.

אני מייצג בנושא הזה את מרכז השלטון המקומי

אד-הוק.

היו"ר א. שפייזר; אתה נמצא כאן בשם מרכז השלטון המקומי?

א. ניסן; כן. מה שהיה ברצוני לומר הוא כי

נאמרו כאן דברים לא נכונים בבטחון רב.

אתה מתכוון לומר שנאמרו דברים לא מדוי יקים.

א. ניסן; אתה צודק. אחד הדברים האלה הוא שהטלוויזיה

בכבלים מפסידה כסף. אני מציע לכם ללמוד את

הנושא הזה. טלוויזיה בכבלים נחשבת לנושא רווחי בכל מקום אחר בעולם.

טלוויזיה בכבלים איננה נחשבת לקולנוע במעגל

סגור. היא מוביל של כל סוגי התקשורת. תקשורת לוויינים עוברת דרכה ולא להיפר" אין

לה תחליף.

ההתפתחות שתהיה בשטח הזה תהיה לטובת

הטלוויזיה בכבלים לחלוטין.

ברצוני להפריר טענה נוספת שהושמעה בדיון

ושיש לי לגביה נתונים. בארצות-הברית פרסום בטלוויזיה בכבלים נחשב לרווחי מאד.

היום כבר יש התחלות של פרסום באירופה ולנו יש אוריינטציה אירופאית. באנגליה, הראשונה

בעולם שרושתה במאה אחוז, יש איסור על פרסום בטלוויזיה בכבלים. אלא מה? רשת הכבלים

איפשרה לכל התושבים לקלוט יותר טוב את השידורים מהארצות השכנות. כיוון שכר האנגלים

חשופים למקומות האחרים. בעקבות התהליר הזה יש היום באנגליה המלצה בקשר פרסום.



גרמניה הכריזה על פרוייקט ממלכתי, יש בה

טלוויזיה בכבלים ובמדינת אסן הפרסום מותר.

נוצר מודל של שיתוף בין העתונות הכתובה

לביו הטלוויזיה בכבלים,

יש הבחנה בין מי שמקים את הרשת לבין מי

שמשדר, לעתונות יש יתרון יחסית גדול מאד בתחום הזה,

קיים מחקר מיוחד בנושא של העתונות והמדיה

האלקטרונית שדן בנושא הזה על כל היבטיו באירופה ובארצות-הברית, ברצוני לקרוא בפניכם

קטע מהמסמך שאני מחזיק בידי [קורא את הקטע],

היום אי-אפשר להתייחס אל הנושא הזה רק כאל

מערכת טכנולוגית שמעבירה מסרים, עלול לקרות מצב שעליו דיבר השר בשעה שהטלוויזיה

בכבלים

היו"ר א, שפייזר; עלי להפסיקו באמצע דבריך כיוון שכבר דנו

בענייו הזה.

א, ניסו; להפקה הקהילתית איו שום סיכוי בלי פרסום;

מי "ירים" את זה?

לפי התחשיבים אפשר, יש לך תחזית כספית אחרת?

מדוע זאת עמדת מרכז השלטון המקומי?

א, ניסו; אם רוצים לפתח שידורים קהילתיים איו דרך

אחרת לממו כיוון שדמי המנוי יהיו מבוקרים

והם יהיו צריכים להיות שווים לכל נפש, הדרך היחידה למימוו היא על-ידי פרסום, מקומי

לפחות,

מדוע?

האם יש לכם תחשיבים? האם לקחתם טריטוריה

מסויימת שבה פועלת טלוויזיה בכבלים ובחנתם

את פוטנציאל המנויים? בדקתם שדמי המנוי איננו מספיק לכיסוי ההוצאות?

השלטוו המקומי חי באשליה מסויימת שמישהו

מתכוון לכך שביבנה תהיה טלוויזיה מקומית של

יבנה, כוונתנו היא לאזורים גדולים, השידורים ליבנה יכולים להגיע מבאר-שבע,

התחשיבים שאני ראיתי מחזיקים את עצמם

אבל אם אתה טועו שיש לר תחשיבים אחרים - תגיש לנו אותם לבדיקה,

אני מוכו להמציא לכם את הנתונים,

אם מרכז השלטוו המקומי רוצה להציג נתונים

בפנינו, אני מבקש שהוא יעשה זאת בהקדם האפשרי,

למרות השיקולים שהושמעו אמרנו שקיימים שני

נימוקים שאינם כלכליים או שאינם "נשקלים" בכסף; האחד - הגנה על קיומה של העתונות;

והשני - עצם השאלה האם אנו רוצים להתחיל טלוויזיה בכבלים עם פרסום או בלי פרסום ורק

אחר-כך לברר איך הדברים "עומדים"?

בשלב הראשון עדיף להקים טלוויזיה בכבלים

בלי פרסום ולאחר-מכן נבדוק מה יטמון לנו העתיד, גם אם העניין איננו כלכלי ביותר,

את הוויכוח לא ננהל עתה, הזמנו להיום מלבד נציגי העתונות עוד גורם שמחכה מחוץ לחדר.



אוריאל לין; האם נציגי העתונות הגישו לוועדה חומר בכתב?

היו"ר א. שפייזר; לא.

אוריאל לין; כדאי שהם יעשו זאת.

אני מודה לנציגי העתונות על-כר שהם הסריחו

עצמם להופיע בפני הוועדה. אבקש להכניס עתה

את נציגי איגוד בתי-הקולנוע [נציגי העתונות עוזבים את החדר ונציגי איגוד בתי-הקולנוע

נכנסים].

היות ואתם נמצאים בהחלס ב"תמונה" אני רואה

עצמי פסור מלפתוח בדברי הקדמה. לא אחזור על הדברים שכבר נאמרו בהזדמנויות שונות.

אתם הצגתם את העניין בשיחה שהתקיימה לפני כחודש ימים וביקשתם להופיע בפני ועדת הכלכלה

של הכנסת. אני מציע שתתארו עכשיו את השגותיכם. רשות הדיבור לגבי הוכמן.

מ. הוכמן; אני מכהנת כמנכ"ל התאחדות ענף הקולנוע.

חלק מחברי הוועדה שמע את הסיעו נים שלנו ואני

אחזור עליהם עבור אלה שעדיין לא שמעו אותם.

אנו מודאגים מהנושא של הפעלת שידורים

בטלוויזיה בכבלים מהסיבה הפשוסה שאנו יודעים שהדבר יגרום להשלכות כבדות על ענף

הקולנוע ואת זה אנו יודעים מתוך הנסיון שהיה לנו כתוצאה מהפעלת הסלוויזיה.

ברצוני לתאר במספר מלים מה קרה לענף הקולנוע

ומה המשק עובר בשנים האחרונות.

ערב הפעלת הטלוויזיה היו בבתי-הקולנוע כ-52

מיליון צופים לשנה. בשנה האחרונה ביקרו בבתי-הקולנוע קרוב ל-13 מיליון צופים.

כלומר ירידה מ-52 מיליון צופים לשנה ל-13 מיליון.

ערב הפעלת הסלוויזיה היו 320 בתי-קולנוע.

השנה - 130. הנתונים מדברים בעד עצמם.

בתי-הקולנוע השכונתיים נסגרו כולם. הם לא

הצליחו להתקיים. באזור תל-אביב היו שבעה-שמונה בתי-קולנוע שכונתיים וכולם נסגרו עד

אחד. ביפו היו ששה בתי-קולנוע שכונתיים ונשאר מהם רק אחד שעומד על סף סגירה"

אני מוסרת את כל הנתונים האלה בהתייחס

לכך שהאוכלוסיה במרינה גדלה מאז שנת 1967/8.

אני חוזרת ומציינת שבשנת 1967 היו 320 בתי-

קולנוע והיום יש רק 140, זאת בהתחשב בגידול באוכלוסיה.

היו"ר א. שפייזר; כל רב-קולנוע נחשב לבית-קולנוע אחד?

מ. הוכמן; כן. קולנוע רב-חן נחשב לבית-קולנוע אחד,

גם הרב-קולנוע שברחוב דיזנגוף נחשב לאחד.

בתל-אביב, בסך-הכל, יש שני קומפלקסים כאלה; רב-חן ו-לב.

כל שינוי שהיה בתחום הזה כמו מעבר לצבע,

וידיאו או שידורים פיראסיים - השפיע על ענף בתי-הקולנוע. אנו הרגשנו כל שינוי

והוא גרם אצלנו לצמצום דראססי. עד השנה האחרונה מסתמנת כל הזמן ירידה. בשנת 1985

חלה יציבות מסויימת אולם אנו מייחסים אותה יותר לקונקטורה המיוחדת של הסרטים.

פרס לשנה הזאת יש למעשה, מאז שנת 1968,

שנת הפעלת הסלוויזיה, כל הזמן עקומה בירידה כלפי מסה.



למדנו- שבאותם אזורים בהם התחילה הטלוויזיה

הפיראטית, בצפון הארץ, הפגיעה היתה קשה ביותר והמסקנה שאנו מסיקים מכך היא שכאשר

הטלוויזיה בכבלים תהיה לגיטימית ה"מכה" תהיה אותה "מכה", אולי אפילו קשה יותר.

לטלוויזיות הפיראטיות קשה יותר לפעול ולכן אנו מודאגים כל-כך,

כידוע לכם מענף בתי-הקולנוע מתפרנסות אלפי

משפחות גם בצורה ישירה וגם בצורה עקיפה. הצורה הישירה מתבטאת בשותפים. יש בתי-

קולנוע שיש להם עשרה עד עשרים שותפים וכולם מנסים להתקיים. יש אנשים שכאשר הם יצאו

לפנסיה הם השקיעו את כל כספי הגימלאות בעסקי הקולנוע גם במטרה שיהיה להם מקום עבודה.

ב. שליטא; כמה עובדים יש בענף בתי-הקולנוע?

מ. הוכמן; זה תלוי. ב"פאר" 17. מכל מקום חלק גדול

מאד מתפרנס מענף הקולנוע בעקיפין כיוון

שסביב בתי-הקולנוע יש מסעדות, בתי-קפה וקיוסקים ואם בתי-הקולנוע יסגרו, פרנסתם

תישלל.

במהלך השנה האחרונה נפגשנו עם מרבית השרים.

נפגשנו כמעט עם כל חברי ועדת שרים לענייני חקיקה, כמו-כן עם השר רובינשטיין כאשר

התחילו לדון בנושא של הערוץ השני ובהצעת החוק שלו. הבענו את דאגתנו בפני כל מי

שהופענו בפניו ואני יכולה לומר שכל השרים ששמעו אותנו קיבלו את עמדתנו. הם בהחלט

גילו דאגה למצבנו. הם אמרו שיש להתחשב בענף הקולנוע ולנקוט צעדים שיצמצמו את הפגיעה

בנו שתהיה, וברור שתהיה פגיעה. יש חילוקי-דעות על מהותה. כולם בדעה שתהיה פגיעה

ושיש לנקוט בצעדים מתאימים על-מנת לצמצם אותה.

כולם בדעה שענף הקולנוע צריך להתקיים גם

מסיבות כלכליות וגם מסיבות לאומיות. בישובים שבהם בית-הקולנוע נסגר הרשויות המקומיות

הקימו, בכספי ציבור, תחליף. זאת אומרת שבתי-הקולנוע צריכים להתקיים ואם כר עדיף שהם

יתקיימו בבעלות פרטית ולא על-חשבון הציבור.

השרים שהופענו בפניהם הגיעו למסקנה שצריר

לתמוך בעמדתנו ולגרום לכך שענף הקולנוע ימשיך להתקיים.

היו"ר א. שפייזר; מה זאת אומרת שהשרים קיבלו את דעתכם?

מ. הוכמן; ביקשנו מספר דברים ביניהם לקבל זכיון ללא

מכרז כדי להשתלב במערכת. ביקשנו מהם

להתחשב בנו ולהגביל את מספר הסרטים שיוקרנו, לקבוע את גיל הסרטים שיוקרנו ואת שעות

שידורם.

שר התקשורת א. רובינשטיין; לא סרטים חדשים.

מ. הוכמן; בדומה להסכם שיש לנו עם הטלוויזיה.

אנו מבקשים שנציג של ענף הקולנוע יהיה חבר

במועצה שתקום.

אנו מבקשים מתן אפשרות לתכנית של תשדירי

מידע שתיתן אינפורמציה על סרטים שמוצגים בבתי-הקולנוע במגמה לעודד את הביקור בבתי-

הקולנוע.

אחרי שהצגנו את בקשותינו התרשמנו שקיימת

נטיה לקבלן על-מנת לצמצם את הפגיעה בנו ולשמור על קיומו של ענף הקולנוע.

היו"ר א. שפייזר; תודה. רשות הדיבור למר גזית.

ר. גזית; לשאלה הנשאלת מה הבטיחו לנו אני רוצה להשיב

כי השר משה שחל אמר לנו במפורש מה דעתו

והוסיף ואמר שהיא תוצג בוועדת שרים כדי שהעתונות וענף בתי-הקולנוע יקבלו אותו דבר

מבחינת החוק. אם העתונות תקבל זכויות שידור ללא מכרז - גם בתי-הקולנוע יקבלו.



כאשר מר זנבר מונה כדי להכין דו"ח בקשר

העתונות השר משה שחל הבטיח שהוא יעשה הכל כדי שמר זנבר יתבקש להכין דו"ח דומה

בקשר לבתי-הקולנוע.

ראש-הממשלה הטיל על מר זנבר להכין דו"ח

המתייחט רק לעתונות.

ר. גזית; זה היה אחר--כך. מכל מקום אני מחזיק בידי

מכתב מסגן ראש-הממשלה ושר החינוך והתרבות

מר נבון שאני מבקש להקריא אותו בפניכם [קורא את המכתב]. יש לי גם מכתב של השר שריר

בו הוא ממליץ בפני הוועדה לכלול במועצה נציג של ענף הקולנוע ולתת לו אותו מעמד כמו

זה של העתונות.

שר התקשורת, מר אמנון רובינשטיין, כתב מכתב

תמיכה אולם הוא סבור שראוי לתת לנושא הזה ביטוי רק אחרי תהליך החקיקה, במסגרת המלצות

למועצה. אנו לעומתו סבורים כי הנושא הזה צריך לקבל ביטוי בחוק.

בהצעת החוק מ-17 במרץ 1986 אין לא זה ולא זה.

היא איננה מבטאת את עניין ענף הקולנוע בשום ביטוי, אפילו איננה נותנת סמכות לשר או

למועצה כיצד להתייחס לענף בתי-הקולנוע.

המינימום צריך להיות שלשר או למועצה תהיה

סמכות לקבוע בכללים כיצד למנוע פגיעה בענף הקולנוע.

הגבלת מספר הסרטים.

הבקשה שלנו היא שאותם אלמנטים שביקשנו בעניין

הצעת החוק של השר ייכללו גם בהצעת החוק הזאת.

פירושו של דבר הוא כי אנו מבקשים שנציג מענף הקולנוע יכהן במועצה.

אנו מבקשים לקבל פיצוי שיהיה בעיקרון כמו

הפיצוי שהעתונות תקבל, אם בדרך של אחוז מסויים מההכנסות או בכל דרך אחרת. התאחדות

ענף בתי-הקולנוע תתחייב לחלק את הכספיים בין בתי-הקולנוע החלשים כדי למנוע את סגירתם,

במיוחד בעיירות-פיתוח, כאלה שעומדים על סף סגירה וזאת עובדה.

האם יש למישהו מאיגוד בתי-הקולנוע להוסיף על

מה שכבר נאמר בנושא הזה?

אני מבין שהתהליך שקרה בישראל קרה בכל העולם

כאשר ה"שמים נפתחו" והונהגו טלוויזיות בכבלים. בבתי-הקולנוע חלו מהפכות ושינויים

והללו התאימו עצמם למצב החדש. בכל המקומות הללו אינני סבור שהעתונות או בתי-הקולנוע

קיבלו כספים או קונצסיות מהטלוויזיה בכבלים.

עד לרגע זה העתונות איננה נהנית משום קונצסיה

בחוק הזה. אין לה נציגים במועצה והיא לא תקבל תשלומי תמלוגים. החוק בנוי על

קונספציה אחרת. מכל מקום ברגע זה אין הגנה כזאת.

יחד עם כל מה שאמרתי עד עתה חלק מהדברים

"מכוסים" בתקנות כמו עניין סרטים ישנים, סרטים חדשים, זמני השידור וכוי.

קיימת הסמכה.

אם אין מספיק הסמכה אנו נדאג לכך שתהיה כזאת

כדי שהדברים יהיו חוקיים. אני מוכן לבדוק

שוב את הנושא.

אני מבקש שאיגוד בתי-הקולנוע יעביר אלינו

בקשות ספציפיות בכתב.

הכנתי תזכיר.

אני מבקש שתמסור אלתו למזכיר הוועדה"

ר. גזית; בסעיף 6ב.[ה] כתוב: "תפקידי המועצה יהיו

לייעץ לשר ביו היתר בנושאים אלה: [1] .

קביעת מדיניות תקשורת בכבלים, ובכלל זה כמות השידורים, סוגי התכניות, תוכן השידורים

ושעות שידור, בהתחשב בפעילותן של רשות השידור שהוקמה לפי חוק רשות השידור ושל

בהתתשב בשמירה על קיומו של ענף הקולנוע.

תקרא את סעיף 6ה הרלוונטי.

ההסמכה כללית מדי.

אנו נבדוק את הנושא הזה מחדש. בנוסח שמר גזית

הקריא תל בינתיים שינוי. המועצה הוסמכה

סופית בסעיף הזה.

השר יתקין תקנות והוא לא יחרוג מסמכותו.

אמנם השר הנוכחי, מר אמנון רובינשטיין,

הבטיח, ואני בטוח שהוא גם יקיים את מה שהוא הבטיח, אולם כאשר מסתכלים לעבר העתיד מן

הראוי שתהיה הסמכה מפורשת.

ברצוני להשיב לשאלה שנשאלה בקשר למה שקיים

בעולם ולהוסיף שקיים שוני גדול בין מה שקורה

בעולם הרחב לבין מה שקורה בארץ. בארצות-הברית ובאירופה, לדוגמה, כל הנושא הזה נתון

בידי מספר רשתות. במדינת-ישראל לעומת זאת יש בית-קולנוע אחד ולו חמישה-עשר שותפים.

איננו מתכוונים להגן על בעלי ההון שבנו

קומפלקסים והשקיעו שני מיליון דולר אלא על ה-100-120 בתי-קולנוע שלהם אין את אותם שני

המיליון להשקיע כדי לבנות קומפלקסים כאלה. מה יהיה עליהם?

האם באמת המשק הכלכלי צריך להיבנות על בסיס

רעוע כזה? האם לא הגיע הזמן שתופעה כזאת

של שבעה שותפים תיפסק?

הקרקע שווה כסף.

בגלל זה ששותפים נכנסו לענף הקולנוע המדינה

צריכה להיבנות עליהם?

נגזר עליהם להעלם?

אי-אפשר להמשיך לחיות בצורה כזאת. ההתפתחות

היא כזאת שאי-אפשר להתקיים בתנאים האלה.

ברור לקראת מה אנו צועדים.

אם יקבלו את הדרישות שלנו נוכל, עדיין,

"להזרים להם חמצן" בלי שהדבר יפגע בכלכלה או

בכל מערכת אחרת.

ראית מה קרה ל"מספקי החמצן" במדינה.

[הישיבה הסתיימה בשעה 15.35].