הכנסת האחת עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 106

מישיבת רעדת הכלכלה

מיום שלישי. כ"ה באייר התשמ"ד - 3 ביוני, 1986, בשעה 14.00

חברי הוועדה; היו"ר א' שפייזר

אוריאל לין

ע' לנדאו

ש' עמר

אי שלום

בי שליטא

וי שם-טוכ

מוזמנים; עי יסודי - מנכ"ל מנועי בית-שמש

מי אביאור - משרד התעשיה והמסחר

די מאור - משרד התעשיה והמסחר

י י שקד - משרד האוצר

ש' עוזון - משרד הבטחון

הי הרוש - מזכיר מועצת הפועלים בית שאן

מי לוי - יו"ר ועד העובדים מפעל מנועי בית שמש

פ שיפמן - חבר " " " " " "

עי תמיר - הסתדרות העובדים כללית

מזכיר הוועדה ויועץ כלכלי; ד' לב

רשמה ; שי צהר

ו

מפעלי מבדעי בית-שמש (הצעה לסדר היוסשל חה"כ ר' כהן,

מי מיעארי, וי שם-טוב, מ' גלזר-תעסה).



מפעלי מנועי בית-שמש

היו"ר א' שפייזר;

אני פותח את הישיבה. הנושא של מפעלי מנועי בית שמש עלה בכנסת במסגרת

הצעה לסדר היום של מספר חברי כנסה, והועבר לדיון בוועדה שלנו. הנושא הזה מלווה

אותנו מזה מספר שניס, ואף זכה לכיסוי נרחב בעתונות לגס בדו"ח האהרון של מבקר

המדינה, שהופץ בית חברי הוועדה, ושבו נמתחה ביקורת קשה על צורת ניהול הענין

הן על ידי המדינה, הן על ידי מועצת המנהליס, ההנהלות והמנהלים של המפעל, והן

לגבי כל צורת קבלת ההחלטות שליוותה את הנושא. באחד המשפטים החריפים שבדו"ח

העיר מבקר המדינה שיש ספק אס ניתן בכלל להחזיר למצב תקין וטוב מפעלים ממלכתיים

שכשלו , כי לאור הנסיון של מפעלי מנועי בית שמש יש ספק אס בכלל רשות החברות

הממשלתיות וממשלת ישראל מסוגלות להבריא מפעל ממלכתי כושל. בך כתב המבקר כאשר

הוא סקר את ההיסטוריה של המפעל מאז הקמתו.

אנחנו נתייחס לתקופה מאז 1981 יעד היום, כאשר ממשלת ישראל רכשה את

מניות המפעל מידי הבעלים הצרפתים שלו. נראה מה הדברים שקרו בשנתיים-שלוש

האחרונות, כי אולי הן דגם למה שהיה בעבר. כדאי שנזכור את הבעיות אחת אחת,

מבלי להכנס לפרטים, ואולי גם לא לפי סדר חשיבותן.

ראשית, המפעל צבר הפסדים בקנה מידה עצום, ולפי דו"ח מבקר המדינה הגיעו

הפסדי המפעל לכדי 14 מליון דולר. אני מניח שההפסדים כיום גדולים יותר. המדובר

בהפסד מצטבר. בשנה האחרונה בלבד, בשנת 1985/86, צבר המפעל, לפי דו"ח אגף

התקציבים, הפסד מטצבר של כ-30 מליון דולר, אם זכרוני אינו מטעה אותי. בהתאם

למה שכתוב בתזכיר של אגף התקציבים לועדת השרים לענייני כלכלה מ-6 באפריל השנה

המפעל צובר עכשיו הפסד שוטף בין 0,5 ל--1 מליון דולר לחודש. אנחנו מדברים על

הפסד תפעולי שוטף.

הדו"ח מציין לרעה את מועצות המנהלים ואת דרך הניהול של המפעל, וטוען

שהנתונים שנמסרו על ידי הנהלת המפעל גרמו בעקיפין לקבלת החלטות על בסיס מרטעה.

גם מבקר המדינה אומר דברים אלה וגם דו"ח אגף התקציבים מה-6 באפריל השנה.

שם נאמר כי יש להתייחס לנתוני המפעל בזהירות מירבית על סמך הנסיון הנצבר.

זאת אומרת שהנתונים שנמסרו לא היו נתוני אמת, ולכן יש להתייחס בזהירות ובחשדנות

רבה גם אל הנתונים שנמסרים עכשיו.

אינני זוכר מקרים רבים בהם נאמרו דברים חמורים כל כך על ידי דו"ח מבקר

המדינה ועל ידי משרד ממשלתי, העוקב אחר הנושא.

הוגשו תכניות הבראה. דו"ח מבקר המדינה סוקר תכנית הבראה מס' 1, תכנית

הבראה מס' 2 ותכנית הבראה מס' 3 , אבל יחד עם זאת מציע שלא להתייחס ברצינות רבה

אל תכניות ההבראה האלה, כי התבססו על יסודות לא נכונים. הוא מונה את התכניות

בפי שהיו עד תאריך הביקורת שלו. אחרי תכנית ההבראה האחרונה, מפברואר 1985,

בוצעו צמצומים מרחיקי לכת במפעל, והן שימשו עילה להרבה הצעות ושאילתות בכנסת.

זה גם החוט המקשר את הנושא אל הדיון המתקיים אצלנו היום. כתוצאה מתכניות

הצמצום פוטרו 560 עובדים. העלות של הפיצויים היוותה סימן שאלה ענקי בכל המערכת

משום שאוסרו סכומים קטנים יחסית של כמה מליוני דולרים, והעלות הממשית מוערכת

בסכום שבין 12 ל-13 מליון דולר. פירושו של דבר שכל עובד עלה בין 25 אלף ל-30

אלף דולר. סך הכל של עלות הפיצויים עלה, כאמור, מעל ומעבר לסכוס שהוקצב

למטרה זו י ונילוותה לענין הזה נימה נוספת של ביקורת הנזכרת אף היא בדו"ח

מבקר המדינה ובדו"חות אהרים.



ביז המפוטרים והעוזבים אח המפעל היו גם אנשים שחיוניים למפעל מבחינה

טכנולוגית או מקצועית ונקלטו בידיים פתוחות ובשמחה רבה במפעלים אחרים, על-ידי

כך אין ספק כי כושרי הטכנולוגי של מפעל מנועי בית שמש נפגע. הענין עלה בכנסת

בשאילתה בעל פה שהופניתה אל שר הבטחון לפגי כ-9 חודשים, ומצא ביטוי גם בדברי

ביקורת נוספים,

הפיטורים הנרחבים האלה לא היו צורך המציאות ודלדלו את ברח האדם

הטכנולוגי של המפעל, ומצד שני עלו בסכום עתק שאיש אינו יידע בדיוק מה הוא.

נאמר כי נעשו בענין זה חריגות מרחיקות לכת מהמקובל במדינה, העוזבים קיבלו

פיצויים בגובה של 200% ואף 300%. מובן שלפיטורים האלה היו השפעות שליליות וגם

על כל העיירה והמשך קיומה,

בשנים האחרונות היתה ירידה מתמדת בהיקף העבודה במפעל, ואפשר לומר כי

במאי 1984 היה היקף העבודה שם למעלה מ-3,5 מליון דולר לחודש, ואילו במאי 1985

ירד היקף העבודה ל- 2,5 מליון דולר, והשנה ישנה ירידה נוספת. את הסיבות לכך

יש לראות גם בירידה בתקציב הבטחון, גם בגלל פרוייקט הלביא וכל מה שמסביב לו

והשינויים שחלו בו- תיו דברים שאפשר היה לחזותם מראש, ולכן לא היו צריכים

להשפיע כל כך על המפעל ועל היקף העבודה, מכל מקום, הדבר הביא להפסד התפעולי

השוטף העצום, כיום עובדים במפעל כ-700 איש, בעבר היו 1300 עובדים, אבל 560

עובדים פוטרו, כפי שכבר ציינתי.

כאמור, היתה ביקורת רבה על מועצות המנהלים ועל צורת הניהול של המפעל.

היה עוד היבט שהוא חשוב גם לעתיג וגם להווה, והוא ההיבט של הרכישה על ידי

החברה הזרה, בשנת 1984 נמכרו 40% של המניות לחברת פרט-אנד-ויטני, על ידי

חברת נאמנות שהתחייבה לכמה וכמה דברים, כאשר ממשלת ישראל התחייבה אף היא

מצדה לכמה וכמה דברים, השותפות עם פרט-אנד-ויטני היתה צריכה להביא, פרט לידע

ולמעורבות של טכנאים, גם עבודה, לפי ההסכם היתה חברה זו צריכה להביא למפעל

500 אלף שעות עבודה החל משנת 1985, ולפי הערכה זה נע בין 15 ל-20 מליון דולר

בשנה, ההבטחה הזאת טרם מוממשה,

כדאי להזכיר כאן כי חברת פרט-אנד-ויטני זו החברה שמשרד הבטהון שלנו

עשה עתה עסקים בקנה מידה גדול, בהיקף שבין 0,5 ל-1 מליארד דולר בשנה על ידי

רכישות מהחברה הזו ומחברות אחרות שהיא שותפה בהן, מכאן שלמדינת ישראל יש

בהחלט אפשרות להשפיע על החלטות חחברה הזאת ועל מעשיה, נוסף על כך כדאי לזכור

שחברת פרט-אנד-ו ילזני נכנסה לשותפות במפעל מנועי בית שמש בתנאים טובים מאד,

תמורת השקעה של 7 מליון דולר בערך והלוואה של 3 מליון דולר בערך היא קיבלה

40% שותפות במפעל בתנאים המאפשרים לה לצאת מהעיסקה הזאת בצורה די מועדפת

עלידי קבלת כל הכסף בחזרה ובתנאים טובים, ישנו בחוזה סעיף אחד שהוא מדאיג

ביותר, בהיותו מאפשר לחברה זו לצאת מהשותפות אם בתום שנתיים מהחתימה על ההסכם

במשך 6 חודשים רצופים החברה לא תהא ריווחית, כולל תשלומי ריבית, החזר חובות

וכו'. דבר שהוא ממש בלתי אפשרי, כלומר, צפוי בהחלט שלא תהיה ריווחית,

תנאי שני קובע שבתוך שנתיים מיום חתימת ההסכם ממשלת ישראל תמכור את

יתרת מניותיה לחברה פרטית, כי פרט-אנד-ויטני בקונצפציה לא קיבלה את השותפות

עם ממשלת ישראל, ותבעה כי תוך שנתיים זה יעבור לידיים פרסיות. עם כך ועם כך

ברור מתנאי ההסכם דבר שגם מבקר המדינה גינה בבל תוקף, דבר שלא הוצג לדעתו בג

ברורה ובהירה בפני ועדת השרים לענייני כלכלי, שאם ממשלת ישראל לא תיטול על

עצמה את מלוא האחריות לכל החובות, פרט-אנד-ויטני מסתלקת מהמפעל ומקבלת בחדרה

את מלוא ההשקעה! שלהעם ריבית ותוספת של אחוז, נדמה לי, איני זובר את בל הפרטים



חברת פרט-אנד- ויטני מקבלת את מלוא השקעתה עם הריבית המקובלת באיררפה

רערד אחוז אחד, אנו עומדים איפוא בפני חברה שלמעשה היתה צריכה להוות מוקד

לפיתוח טכנולוגי של מפעל מבועי בית שמש, שהוא אחד המפעלים הגדולים במדינת

ישראל, המייצר מנועים ללביא וכו'. המפעל נאלץ- לעבור תהליך של קיצוצים וחברת

פרט-אנד-ויטני טוענת שהמפעל לא הצליח לעמוד בציפיות שלה. אין הסבר לשאלה

מדוע חברות אחרות מצאו בשנת 1984/5 את מפעל מנועי בית שמש כשיר מבחינה טכנולוגית.

חברת "ג'נרל אלקטריק" וחברות אחרות חשבו אחרת, אבל חברת פרט-אנד-ויטני טוענת

שהמפעל לא מילא את ציפיותיה מבחינה טכנולוגית, המפעל עצמו נמצא בהפסדים גדולים

ונמשכים,

תכניות ההבראה הקודמות נתקלו בביקורת חמורה גם מצד האוצר וגם מצד מבקר

המדינה, נוסף על כך יש לזכור כי המפעל הזה מהווה מקור תעסוקה עיקרי בעיירה

בה הוא נמצא, ואם הוא יתמוטט לא יוותר בה דבר, והרי זה מפעל שתלו בו תקוות

גדולות לעתיד, והיום אנחנו יודעים כי מתנהל מו"מ על מכירתו, ויש חילוקי דעות

סביב השאלה אם צריך למכור אותו ל"כור" או צריך למכור אותו לתעשיה האווירית,

יש הגורסים כי עדיף למכור אותו לתעשיה האווירית, כי בכל מקרה הקובים תובעים

ערבות לעבודות לשנים הבאות, זימנתי את הישיבה הזאת כדי לשמוע היכן בדיוק

אנחנו עומדים,

ו' שם-טוב;

ביחד עם מספר חברי כנסת העליתי את הנושא הזה בהצעה לסדד היום במליאת

הכנסת, יש לא מעט מפעלים שנמצאים במצוקה וננקטים צעדים להבראתם, מה שקורה

עם מנועי בית שמש עובר כל גבול, ביקרתי במפעל מספר פעמים, ואני יודע כי נעשו

בו השקעות אדירות, מעניין שההשקעות בציוד בעשו גם בתקופה האחרובה, אתה רואה

שם ציוד חדש, ונדמה לי שיש עוד ציוד בדרך וממשיכים להשקיע בציוד, והמפעל

מפרפר בחוסר ודאיות באשר למה שיהיה אתו,

איר אפשר לנהל מפעל המעסיק מאות עובדים, עם ועד עובדים וכוי, כאשר

אף אחד אינו יודע מה יהיה שם מחר, זה מצב פשוט בלתי נסבל, בניגוד לכל הגיון

כלכלי, אילו הייתי אני מבקר המדינה כי אז הייתי מוסיף לדו"ח שלי פרק מיוחד

על חוסר היכולת להחליט דברים ולבצעם, ולדעת מה בכלל קורה עם המפעל הזה,

אני מטפל במפעל הזה בשני מחזורים, עכשיו כחבר ועדת הכלכלה של הכנסת,

ועדת החוץ והבטחון של הכנסת הקימה ועדת מקינה מיוחדת שבדקה את הבושא, יושב-

ראש ועדת המשנה הזאת היה הבר הכנסת דוד מגן, לפני שנה או שבה והצי גם ביקרנו

במפעל וראינו מה בדיוק קורה. באותם ביקורים במפעל נאמר לבו בצורה מפורשת

ביותר, כי אם המפעל לא יפחית את מספר עובדיו ב-500 עד 600 איש, דבר שבראה

לי אז כבלתי מתקבל כלל על הדעת, ושאם לא ינקטו צעדים להבראת מצב ההון של

החברה ואם הממשלה לא תוריד את עלות ההון, כי אז לא יהיה למפעל הזה עתיד, רק

אם כל הדברים האלה ייעשו יהיה עתיד למפעל הזה, הגענו אז למסקנה כי אכן

יש לבצע את הקיצוצים במספר העובדים, אף כי לי במיוחד היה קשה לתת יש לדבר

כזה,

היום מועסקים במפעל 700 עובדים בלבד, הקיצוץ הנדרש בוצע ומארת עובדים

נשלהו הביתה בעלות גבוהה ביותר, אם אמבם ביזבזו כסף ושילמו סכומים מוגזמים

כי אז צריך לתבוע לדין את מי שאחראי לדבר הזה, מובן שעובד מפוטר צריר לקבל

פיצוי סביר, ועל זה דובר בשעתו, אבל לא ברור לי איר זה שאחרי שעשו את מה

שצריר היה לעשות המצב במפעל הינו כפי שהוא, אלא אם כן הגזימו בתיאור המצב

העגום,

אני מקווה שהיום נשמע תאור של המצב הנוכחי, צריר לשים סיף לעבין הזה,

אם השותף האמריקני רוצה לצאת, צריר לקבל החלטה בעבין זה, ולקבל החלטה על

עתיד המפעל, לא יתכן שמפעל שמליונים רבים כל כך מושקעים בו והמעסיק מאות

עובדים ימשיר להיות במצב של אי ודאות, והעובדים לא יידעו מה יהיה אתם.



ואיני מדבר כבר על ההשפעה שיש לדבר הזה על העיירה בית שמש הנחרדת כאשר

מדי פעם מדברים על אפשרות של סגירת המפעל.

אני מקווה שהדיון הזה יפנה את דעתה של הממשלה למפעל מנועי בית שמש,

כדי שהמפעל ימשיך לעבוד כמו שצריך. אנהנו מוכרחים לשים את היד על הפצע הזה

ואחת ולתמיד לקבל החלטות שיבטיחו את המשך קיומו של המפעל במפעל שמקיים את

עצמו.

אוריאל לין;

לא הבינותי מה התכלית של הדיון המתקיים כאן היום. אם אנהנו רוצים לעשרת

ניתוח של המצב, הרי זה מובן לי. אפשר לשמוע נתונים על מצבו של המפעל וכו', אבל

הייתי מבקש מיושב-ראש הוועדה שיעשה קונקרטיזציה של תכלית הדיון, ובהתאם לכך

אוכל לכוון את השאלות שלי. אין בכוונתי להציג שאלות בטרם אשמע את חורת דעתם

של אנשי המקצוע.

אני מבקש שתנסה להגדיר את תכלית הדיון בצורה יותר ספציפית.

היו"ר א' שפייזר;

הדיון בנושא בא בעקבות הצעה לסדר היום שהועלתה במליאת הכנסת והועברה

אל הוועדה שלנו. אנחנו צריכים להגיש לכנסת המלצות שלנו, מה אנחנו חושבים

צריך לעשות עם המפעל הזה, מה הן המסקנות הכלכליות והציבוריות לגבי המפעל

הזה. בינתיים פורסם דו"ח מבקר המדינה שכלל חומר עם ממצאים שונים על המפעל

הזה.מ כעת מתנהלים דיונים,שהובאו לידיעת הוועדה, על מכירת המפעל ל"כור" או

לתעשיה האווירית. יש גם נתונים שהוגשו על ידי גורמים שונים ביחס למצבר של

המפעל, ויש פקפוקים גם במשרד האוצר וגם במקומות אהרים באשר לאפשרות להבריא

את המפעל.

אנחנו מבקשים לשמוע דברים ברורים מפי הגורמים השונים המשתתפים בדיון

שלנו, ואחר כך נגבש את ההמלצות שנגיש למליאת הכנסת בנושא הזה, שהועבר אלינו

על ידי המליאה.

הנושא הזה מסובך, הוא מלווה בהרבה חילוקי דעות. איננו מבקשים להכנס

לנבכי העבר, אלא לראות מה המצב כיום, ואז לעשות הערכה נכונה לגבי העתיד על מנת

שנוכל לקבל המלצות נכונות., יש כאן תופעה מוזרה באשר לקבלת החלטות גם מצד

ממשלת ישראל וועדת השרים לעניני כלכלה, גם מצד משרד הבטחון, גם מצד מועצת

המנהלים וההנהלה. מבקר המדינה תוקף אותן כבלתי הוקיות בחלקן, וכבלתי נבונות,

ואיני רוצה להוסיף . השאלה היא איך דבר כזה היה בכלל אפשרי במשך כל השנים.

אני מציע שנשמע את הגורמים השונים. אני רוצה להבהיר רק כי אף אחד אינו

יושב כאן על ספסל הנאשמים, ואנחנו איננו בית דין. אנחנו מבקשים לשמוע את

האינפורמציה המירכית והערכה אחראית ואמיתית על המצב של המפעל כיום, מה הסיכויים

שלו ומה יקרה בעתיד הקרוב, בשנתיים שלוש השנים הקרובות. לפי התחזית של אגף

התקציבים השנתיים או שלוש השנים הקרובות הן המכריעות.

רשות הדיבור למנכ"ל המפעל, מר יסודי.



ע' יסודי;

אני שמח מאד על שהוזמנתי לישיבה זו של ועדת הכלכלה של הכנסת, כי הרגשת

היתמות שלנו כמפעל היא חלק מהכעיות שצריך להתמודד אתן, ושאני הייתי צריף

להתמודד אתן מאז הצטרפתי אל המפעל כמרס 1985.ואכן יש לנו הרגשה של יתמות,

מה שקדם לשנה האהרונה הוא ככהינת היסטוריה עבורי, באותה מידה שזו

היסטוריה גם לחברי הכנסת. הקשר שלי עם המפעל התחיל בוועדה שקבע השר ארנס.

הוא מינה וערה שתפקידה היה לתת לשר הצעה מה צריך לעשות עם החבילה הזאת, שבבר

אז היתה די כבדה, 4 המלצות חשובות בוצעו מאז, הראשונה היתה עם צאתו של

שידלובסקי, מאחר והתעשיה הבטחונית היתה זקוקה למפעל מנועים, ההמלצה נפלה

על פרט-אנד-ויטני, השניה היתה שצריך לחפש דרך להוציא את זה מידי הממשלה .-

ומהר, השלישית היתה למנות יו"ר שמסוגל לנהל מערכת זו בצורה אגרסיבית,

ומר כספי נבחר למטרה זו, הרביעית היתה יותר החלטה שלי כאיש העוסק בתעשיות

והצריך לקצץ את כח האדם במפעל למצב שיאפשר איזון כלכלי בכל נקודת זמן,

בכל נקודת זמן צריך המפעל לתפקד כשהוא מאוזן כדי להצדיק את קיומו הכלכלי,

אני עוכד מדינה מאז שנת 1947. כלומר עוד לפני קום המדינה, הייתי בפלמ"ח,

הייתי בצבא הבריטי, למדתי ניהול, ואני מנהל את רשרת אשקלון בהצלחה מאז

עברה מידיו של אילין תעשיות לישראל, המחזור של החברה הוא 80 מליון, 60%

יצרא, והחברה מעסיקה 500 עובדים, מכאן שחברה ממשלתית לא חייבת בהכרח להיות

חברה שלומיאלית,

אחרי מו"מ שהתגלגל זמן רב, ואחרי שראיתי כי הדברים אינם מתפתחים בפי

שהוועדה היתה רוצה, פנה אלי מנכ"ל משרד הביטחון מנדי ואמר לי כי מאהר

וההמלצות שלי היו ברורות לטווח הקצר, אולי אסכים לקבל על עצמי את התפקיד של

המנכ"ל לתקופת מעבר, עד שתבוצע ההבראה והעברת הבעלות של המפעל, כי שתי

התפיסות האלה התקבלו כעיקרון,

במרס 1985 באתי עם תכנית עבודה, שהאמינות שלה היתה בספק משום שאחת

הבעיות של מפעל כזה היא בכך שהנתונים שלו אינם אמינים, ההחלטות שקבלתי על

סמך אותם נתוני יסוד שקבלתי היו אופטימיות מדי, ואני מודה שהנוזות היסוד שהיו

בתפיסת המהלך של ההבראה כללו מערכת מחירים קצת יותר גבוהה מזו שהיתה בפועל,

מזו האמיתית, אבל הסטיה לא היתה אחרי הכל נוראה כל כך,

ביוני הצגתי תכנית עבודה שניה, 32 מליון דולר היתה המטרה שאותה רציתי

להשיג בשלב הראשון, כעבור זמן ראיתי שאין לדבר על יותר מ-25 מליון דולר

בתנאים האלה, עמדנו כפני מצב שכל המנועים של מטוסים מהעבר, כולל מטוסי

כפיר, עומדים לצאת, והתחליף שלהם הם חלקים למטוסים בשביל פרט-אנד-ויטני,

התוצאות שהושגו בשנה זו הסתכמו ב-19 מליון דולר, לעומת תחזיות על 25 מליון דולר

אני חושב שבתנאים האלה יש לראות את זה כהישג גדול,

היו"ר אי שפייזר;

כתוב כי היתה תכנית הבראה בינואר 1985 על 31,8 מליון דולר, ובספטמבר

1985 על 24,1 מליון דולר,

עי יסודי;

אני מדבר על התכנית השניה, אמרתי על מחוך תחזית ל-24 מליון דולר,

הגענו ל-19 מליון דולר, וקצת למעלה מזה, כאותו זמן טיפלתי בצורה מאד

אגרסיבית בנושא צמצום כוח העבודה, כי התנאים שלי פרט-אנד-ויטני היו, שאם

ההברה לא תגיע לריווחיות בתקופת זמן קצובה ולא תעמוד במחזור מכירות כפי

שזה היה מתוקצב או מתוכנן, האופציה שלה יכולה להיות ממומשת על-ידה,



הסעיף על 6 החודשים האלה היה בעצם הרג פיפיות כבר ביום החתימה על

ההסכם, כפי שאמרתי, בשנת 1984 בוצעו מכירות בסך של 19 מליון רולר עם צורת

של 1300 עובדים, מכאן שהפריון במפעל בכל זאת עלה על אף התהפוכות שבו,

והאמינו לי שקשה מאד לפטר 600 איש בישראל כאשר ישראל קיסר הולך לבחירות,

אנחנו בצענו שנה לאחר מכן אותו מחזור של מכירות עם מצבת עובדים קטנה בהרבה,

אחרי שפטירנו 600 עובדים, מכאן שהתפוקה גדלה למעשה במספרים מדהימים,

ההפסד השוטף ירד מ-19 מליון דולר בשנת 1984 ל-16 מליון דולר בשנת 1985.

כי עיקר ההוצאה השוטפת היה שכר שצומצם מ-21 מליון דרלר ל-11 מליון דולר,

אני משוחרר מהפרספקטיבה של השנים הקודמות, כי אני באתי אל המפעל, כאמור,

במרס 1985 עם הגברת הפריון בצד צמצום במספר העובדים, אמנם לא השגתי את היעד

המקורי, אבל אני חושב שכאשר מגיעים ל-80% של היעד במיקם כזה של מוצרים ובתנאים

האלה יש לראות גם בזה הישג,

אינני מאושר מהשותפות עם האמריקנים, ולא מפני שלא עמדו בתנאי החוזה.

הם סיפקו 500 אלף שעות עבודה, הם מיממשו את ההזמנות שלהם כפי שהמפעל מסוגל

לקלוט, יש הזמנות כסכום של 15 מליון דולר מפרט-אנד-ויטני, וההזמנות מתחדשות.

ההסכם עם פרט אנד ויטני מדבר על הזמנות בסכום של 140 מליון דולר ל-7 שנים.

אבל אינני מאושר מהשותפות עם האמריקנים כי עצם העמידה על הגדר איפשרה להם לעמוד

מהצד ולהסתכל על הכשלונות של המפעל, הם ציפו לכך שממשלת ישראל תשחרר את המפעל

מחובותיו הקודמים, תפחית את מספר העובדים, והאופציה הנוספת שיש להם לא היתה

יכולה למשוך אותם לפעילות הקבועה, והראיה, שבתקופה שבאתי לשמ לא היו שם

די חומרי גלם, והמצב הוא כזה שהמפעל שאין לו כסף חייב בכל לשלם לפרט-אנד-

ויטני מזומן עבור חומר הגלם, כאשר פרט-אנד-ויטני היא מקור לאספקת חומר הגלם

למפעל, היתה זו טעות לתת להם את האופציה הזאת, או שהם שותפים, או שאינם

שותפים, הם גם לא חתמו על המאזן של שנת 1985, כי הם הושבים שהחובות של השנה

הזאת אינם שייכים להם, במידה והשותפות הזאת תימשך לעתיד, צריך לשנות את

ההסכם,

אני חוזר ומציין כי היתה לנו מכירה ברמה של השנה הקודמת אבל עם מספר

קטן יותר של עובדים, מכאן שזו עליה יפה בתפוקה, באשקלון יש לי תפוקה פר-

קפיטה של כ-60 אלף דולר, ובמפעל הזה - 52 אלף דולר, ואנחנו נמצאים בקו של

עליה,

הסטגנציה שנוצרה היתה בדצמבר, כאשר צריך היה להכניס את הפעילות

למכירת המפעל או לכיסוי חובות העבר, על אף שהממשלה כיסתה כ-21 מליון דולר,

כולם חיכו לכיסוי חובות העבר,

י' שקד;

זה לא נכון,

ע' יסודי;

מעולם לא היתה לנו אפשרות לנהל את המפעל כמו שצריך, מפני שהמחסור

בכסף היה גדול והניע אותנו לכסות חובות מהעבר, הממשלה אמנם נתנה כמף, אבל

פחות מדי ומאוחר מדי, אילו חובות העבר היו נסגרים בתקופה בה נכנסה פרט-

אנד-ויטני לעסק, כל החבילה הזאת לא היתה מתגלגלת לצורך התפעול השוטף,

ואפשר היה לפתוח במהלך מהיר מאד של שיקום המפעל, ואפשר היה להשיג את האיזון.

כי במכירות בהיקף של 25 מליון דולר אפשר היה לאזן את המפעל, בתנאי שפועלים

במערכת שיש לה הון חוזר לתפעול, ויש לו עבודה מתאימה, ואין לו חטוטרת של

ריבית וכדומה.



אבי פרכן להראות לכס את המפעל ואת הנתונים במידה יתרצו להתעניין

בפרטים. אני מעריך שאפשר להעביר עכשיו את המפעל שלנו לרמת עבודה סבירה,

בתנאי שפרט-אנד-ויטני תשאר. לכן אינני גורס שמכירה לתעשיה האווירית הוא

דבר מעשי מבחינת שיקדם המפעל, אני מאמין שאפשר לפתור את בעיית התעסוקה, אבל

אינני מאמין שזו האופציה הנכונה למדינת ישראל, אני חושב שהשותפות של פרט-

אנד-ריטני חיונית למערכת, אם פרט-אנד-ריטני יוצאת מהעסק, נגזר על המפעל

הזה להיסגר,

אינני מדבר על מנוע הלביא, כי אני הושב שהקונצפציה שהכניסה את מנועי

הלביא אל המפעל היתה בטעות, כי אי אפשר לקיים מפעל על ענף אחד בלבד, על

פי ההסכמים הקיימים היום חייבת פרט-אנד-ויטני לרכוש מהמפעל בסכום של 20 מליון

דולר, וזה צריך להיות מרכז הפעילות של המפעל עד למנועי הלביא,

היו"ר א' שפייזר;

ואתה אומר לנו שפרט-אנד-ויטני עומדת בהתחייבויות שלה על פי ההוזה?

ע' יסודי;

בוודאי שכן, הבעיה שלנו היא לספק להם, אבל פרט אנד ויטני מילאה את

המכסה שלה בהזמנות ללא היסוס,

והאם סיפקתם את ההזמנות האלה?

ע' יסודי;

יש לנו בעיות אספקה, גם בגלל ציוד שדורש התאמה, וגם בגלל מחסור בהון

חוזר וכו',

אני מדבר על תמונה שהובאה בפני ביוני, אחרי שהייתי במפעל מספר חודשים,

צריך להבטיח עכשיו למפעל מקורות מימון, אני מבין שצריך לתת לו אח האופציה

לעשות את ההגנות ליצור, בלי הסכום של 4 - 5 מליון דולר, שארית כספי פרט-אנד-

ויטני, כהשקעה נוספת, לא נוכל לבצע את הזמנות החברה, שגן נררשים שינויים

בציוד הדרוש למנועים המודרניוים יותר,

אני מעריך שמחזור המכירות צריך לכלול 20 מליון דולר הזמנות של פרט-אנד-

ויטני, 10 מליון דולר הזמנות של מערכת הבטחון שקיימות על הנייר בהבטחות,

אבל קשה עדיין לממש אותן, ב-30 מליון דולר מחזור אפשר להוציא את המפעל לדרך

המלך, בתנאי שמבנה ההון ההתחלתי יהיה כזה שיאפשר למפעל לתפקד,

בחודש ינואר השנה הגשתי את התפטרותי כמחאה על המצב שנוצר, על הסטגנציה,

כך התכוונתי למחות על הדרך בה מנהלים את הדברים, העובדה שלא קבלנו את התמיכה

בזמן הנכון הכניסה את המפעל למעגל קשה של סטגנציה משום שהפריון יורד והמכירות

יורדות, ואז נוצר באוצר הרושם שחלה ירידה במפעל,

היו"ר א' שפייזר;

אם מורידים מהמפעל את ענין הרבית והחזר החובות, האם גם אז חלה ירידה

במפעל?



ע' יסודי;

עם 700 עובדים צריך המחזור להגיע ל-27 מליין דולר, ואני יכיל להגיע

למחזיר של 2 מליין דילר בחודש מבחינת ההזמנות. ואם לא הגעתי לזה, הרי זה מפני

שאין לי כסף כדי לקניה 3י הימר גלמ הדריש לי למלא הזמנית אלה, אני מתוקצב

על ידי צעירים מהאיצר שאימרים לי מה כן לקניה ימה לא לקנות. אני מקבל מליין

דולר לחודש, יזה מעט מדי ימאוחר מדי, צריך להיציא את זה מידיה של ממשלת-ישראל

משים שהיא לא יידעת לנהל את המפעל,

היו"ר א' שפייזר;

איר אפשר להכיא לכך שהפיעלים יפיקי יותר?

ע' יסידי;

אי אפשר להפיק ייתר, יאי אפשר להפיק בכלל אם אין הימר גלם, כאשר יהיה

מבנה הון נכין במפעל אפשר יהיה לעשית להגדלת התפיקה,

היי"ר א' שפייזר;

נניח שיסירי מהמפעל את ההלייאית, יאין אתה צריך לטריח בהחזרת חיבית

יאף לא לשלם ריבית, יאתה צריך לךטפל רק בניהיל שיטף של המפעל, תסביר לני איר

הגרים לכר שיהיי לר ייתר הכנסית במצב הזה מבלי שתהיה צריר להחזיר הלייאית

ולשלם ריבית, האם יש לר תכנית בעגין זה, ימה היא? איר תגדיל את התפוקה?

ע' יסידי ;

נקודת המוצא היא מבנה. הין נכון המאפשר לר תפקוד שוטף מבלי שתזדקק שי3

ישיב לאוצר, כך שבמשר שנה אי 8 חידשים אתה צריר להיסיף למחזיר המכירית שלר

על ידי מימין שוטף של הבעלים עד שאתה מגיע למחזיר מכירות של 2 מליון דולר

לחודש, יהדבר אפשרי, אני מאמין שבתקיפה שבין 6 ל-8 חידשים המפעל יוכל להתאזן,

מדיבר ב-1 עד 1,5 מליין דילר, אבל התנאי היא שתהיה החלטה שמקיימים את

המפעל, שההסכם עם פרט-אנד-ויטני יימשר, כי האמת היא שעד היים החברה הזאת

יישבת על הגדר, אני יכיל לקבל חימר גלם בקינסילידציה, אבל אני יביל לעשית

זאת רק כאשר יש לי בטחין שאני יכיל להחזיר זאת,

ו

אני חישב שממשלת ישראל הציג בעוד מספר ימים בפני אנשי פרט-אנד-ויטני

את העיבדה שהשלב הראשון הישג, יכי מספר המועסקים היא בהתאם למתבקש על פי

תכנית העבידה,

אני חיזר יאימר כי חשיב מאד שיהיה לני מבנה הין התחלתי נכין, יאז

צריר לדריש מהשיתף שלני מה שדורשים משיתף, יאז אנהני ניכל להגיע למחזיר של

2 מליין דילר לחידש, אם התנאים האלה יהיי לני, נההיה זקיקים לתקיפה של 6 עד

8 חידשים כדי להגיע למחזיר כזה, נעלמי לני כמה יכמה הזמנית, אבל יש לני

גם הזמנית בטחיניית, יש מחיייבית חיזית ל-20 מליין דילר, יטיב ייתר לעביד

במחזיר של 30 מליין דילר, לפני חידש קבלני מ-ג'נרל-אלקטריק הזמנה בגיבה

של 5 מליין דילר, מאהר והם נתני אמין בתכנית העבידה שלני, יהמדיבר בגייים

שאין להם מחיייבית כלפני, פגשתי איתם בתעריכה ואמרתי שאני צריר עזרה בצורת

עבידה, יהגיעה הזמנה עם חימר בקינסיגנציה, יש לי גס הסכם עם גרס בענין הזמנה

ב-2,5 מליין דילר, צריר על כן להפסיק עס הבכי הפסימי, אני יצרתי שיניי, ואני

מבקש שתתני קרדיט לשינוי הזה, אני מציג בפניכם שינוי, ואני מזמין את חברי

הוועדה לבוא ולראות את השינוי.



אני רוצה להוסיף עוד כי האנשים עובדים בחריצות ומשתפים פעולה. וכדאי

עוד להוסיף כי יש משום הגזמה בסיפורים השוגים על גובה הפיצויים, נתנו פיצויים

בהתאם לאישור רשות החברות, כפי שהיה נהרג ומקובל ועל פי תקדים בתמנע, ואפילו

קצת פחות מאשר בתמנע ובתה"ל, אבל פחות או יותר על אותו בסיס, אל נשכח כי

מדובר באנשים שמאחוריהם 16 שנות ותק במפעל, ואני גאה על כך שעובדי בית שמש

לא שרפו צמיגים, ואני יכול להגיד שהם לא קבלו יותר מדי כסף לפי איזה שהיא

קריטריון אובייקטיבי, נכון שחרגנו פה ושם, אבל 3,4 מליון דולר פיצויים זה

לא דבר שהוכן על-ידי, זה הוכן בשנת 1984 כאשר דיברו על פיטורי 300 עד 350 עוברים,

ולצערנו נאלצנו לפטר 600 עובדים, כפי שזה בוודאי ידוע לכם, אני יודע שהתהליך

של קבלת ההחלטות לא נראה למבקר המדינה,

אשר למפוטרים, חלק מהם רצינו לפטר, חלק מההולכים קיבלו פיצויים לפי'

החוזים האישיים שהיו להם, והם אכן היו מוגזמים, חלק מהעובדים פיטרתי כי הם היו

חלק ממסכת השקרים שם, אולי תקבלו מושג ממה שהלך שם אם אומר לכם שמצאתי שהיו

שם 30 מכוניות צמודות, היום יש 8 בלבד, הגענו עכשיו למבנה ארגוני הרבה יותר

טוב וקטן, ונשארו מעט מאד אנשים שהם אנשי חיל האוויר, ואלה הם אנשים שיש להם

הבנה ורצון וגם יכולת טכנית. אני נפגשתי עם אנשי פרט-אנד-ויטני ולא שמעתי

מהם תלונה על כך שהמפעל כאילו איני עומד בדרישות האיכות, כל מיצר מתקבל מצויין,

הטענה היא רק לגבי זה שהשלב הראשוני של ההכנה יקר מדי, ובענין זה אנו עוברים

ויה-דלרוזה קשה ביותר, מעולם לא נפסל מוצר שלנו שנמסר לפרט-אנד-ויטני, והיום

אנחנו אפילו מעלים את הרמה,

את מי פיטרנו? בין היתר פיטרנו אנשים שעסקו בפי וח לשנות האלפיים,

והיו עוד 100 איש שעבדו במפעל הזה מבלי שהגדירו את היעד הכלכלי של הפיתוח

שהם עשו, האם אנחנו צריכים להמשיך להעסיק אנשים כאלה? את האנשים האלה פיטרנו

ללא היסוס וללא חשש, יש היום למעלה מ-100 מהנדסים ו-70 אנשים טכניים, רהמספר

הזה מספיק בהחלט, והראיה, הרצנו את המנוע הראשון 1120, הכשרנו אותו והפעלנר

אותו ללא דופי, התשתית שהוכנה על ידי אלה שקדמו לי מתאימה למנועים והיא ללא

דופי מבחינת היכולת הטכנולוגית, לא כן המצב מהבחינה הכספית,

1990 זה הזמן בו המפעל צריך להכנס, אם בכלל, ליצור מנועי הלביא, עד

אז נעשה את החלקים וכל היתר, יש לגו רק קושי כלכלי באשר אין לנו די כסף,

י' שקד;

אנחנו מסתכלים על שלוש תכניות ההבראה של המפעל, את אשר ראינו בתכנית

ההבראה השלישית ראינו ושמענו גם לגבי שתי תכניות ההבראה הקודמות, אנחנו בנינו

לו מודל ומסרנו הערכות, ההניחות באו אחרי שמימ שנו את המחשבות של כור כפי

שהשתקפו במו"מ אתם, אנחנו ממשיכים להפסיד כסף גדול במפעל, אני רוצה להוסיף

שאנחנו לא אנשים טכניים, אבל אני יכול לעשות הערכות משלי,

אשר למכירות, שמעתי גם ממנכ"ל המפעל שהפוטנציאל מפרט-אנד-ןיטני במיקס

מוצרים הוא בין 5 ל-6 מליון דולר, זה לא תואס את הדברים שהוא אמר כאן,

ע' יסודי ;

מיקס המוצרים האלה נגזר ממי שהכין את התכנית מול הלביא, הנחת היסוד

שהמפעל הזה הוא מפעל המייצר את מנועי הלביא היא הנחה מוטעית, אנחנו טוענים

כלפי האמריקנים על שהם לא מנעו את המהלך הזה, מצד אחד יש הזמנות, והמצד השני

אי אפשר לבצע אותן, אשר ל-500 אלף שעות העבודה, המצב הוא אמנם כזה,

היו"ר א' שפייזר;

האם יש דברים שהוזמנו דה-פקטו?



י' שקד;

מהדברים שאמר לי מנכ"ל המפעל ניצר הרושם שהם לא יוכלו לממש את זה

ב-3 עד 4 השבים הבאות, צריך לראות מה קרה עם פרס-אנד-ויטני בשנתיים האחרונות,

כי אני סבור שטועה מי שתולה תקוות גדולות בפרט-אנד-ויטני. בשנתיים האחרונות

יושבים 20 אנשים מפרט-אנד-ויטני ומקבלים 7 או 8 מליון דולר לשנה, וינסה נא

מישהו לנתח את התרומה שאנשים אלה נתני למפעל מניעי בית שמש, יאז נעשה את החשבון,

יש החושבים שפרט-אנד-ויטני זו האפשרות היחידה בשביל המפעל, ובבן, גם אם

פרט-אנד-ויטני יוצאת מהשותפות במפעל, והמפעל עובר לידים של התעשיה האויירית,

גם אז יש לפרט-אנד-ויטני מחוייבת, על פי החוזה שיש לה עם ממשלת ישראל, לגבי

ידע וגם לגבי הזמנות, גם אותן 500 אלף השעות ישארו ויוסבו לתעשיה האווירית,

צריך יהיה רק להחזיר את 11 מליון הדולר, והם מובנים לקבל זאת בתנאים ניחים,

ו' שם-טוב;

האם אתם מקבלים את האפשרית הזאת שפרט-אנד-ויטני תצא מהשותפות הזאת?

י' שקד ;

בהחלט, נראה לנו בי הם רוצים לצאת, אם נבדוק את דרך ניהול המו"מ

נגיע כולנו למסקנה הזאת, לפי הערכתנו הם רוצים להיות בחוץ. תעשיה האורירית

היא איפה האלטרנטיבה היחידה,

היו"ר א' שפייזר;

מה היא לדעתכם תחזית המכירות לשנים הקרובות?

אני חושב ש"כור" לא תלך לבד, ללא פרט-אנד-ויטני, אבל אני חישב גם

שהאלטרנטיבה של כיר ביחד עם פרט-אנד-ויטני איננה קיימת למעשה, אף כי חלק

מהמנהלים את המו"מ מאמינים שהאלטרנטיבה הזאת כן קיימת, להערכתנו היא אינה

קיימת.

מדוע אין פרט-אנד-ויטני רוצה להשאר?

י' שקד;

אני לא יכול לדבר בשמם,

יש לי מספר הערית לגבי הנתינים, אשר לתכנית ההבראה הראשונה, שעליה

אנחני מדברים, מפבריאר 1985 , ממשלת ישראל עמדה בהתחייבייית שלה, העבירה

7 מליון דולר למימון הין חיזר, העבירה את הכספים הדרישים לתשלום פיצייים

עי יסידי;

היא העבירה זאת בחירש דצמבר, במקים בחירש אפריל,

י' שקד;

פליס 19 מליין רילר של מכירית, יצריך לקזז מזה את הירידה במלאי, יזה

מקטין את המכירות ל-16 עד 18 מליין דילר, התחזית לגבי היקף מבירית של 24

מליין דילר נעשתה בחודש ייני, כאשר חלק מהפיעלים היה בחוץ,



מכאן ברור גם שאי הוודאות לא היתה כה גדרלה, כפי שניסר להציג זאת כאן.

ואשר לפיצרייס, הכנסנו רואי-חשבון שתפקידם היה לבדוק את הענין הזה, אלא

שלא ניחן היה לקבל מהמפעל מספרים מדוייקים בענין זה, רואי החשבון מצאו

חריגות בענין זה, בסופו של דבר הפסקנו את עבודתם של רואי החשבון כי פשוט

לא נתנו להם להכנס למפעל, כך שאיננו יכולים להגיד כמה פיצויים ויתנו,

יש דו"ח של רואי החשבון בענין זה, ונוכל להמציאו לכם באם אתם מעוניינים בכך,

זה היה בסוף 1985.

היו"ר א' שפייזר;

בהנחה שהמפעל ממשיך להתקיים, מה תחזית המכירות ובכמה עובדים מדובר?

י' שקד;

תחזית המכירות שלנו היתה 21 מליון דולר בשנת 1986, 26 מליון דולר

בשנת 1987, 31 מליון דולר בשנת 1988 ו-36 מליון דולר בשנת 1989. זאת התחזית

שלנו, והמדובר הוא באותו מספר עובדים שמועסק כיום במפעל, דהיינו 750 עד 700,

עם המרות פנימיות, וזה יהיה כלי הפסד תפעולי, אבל בסך הכל עם הפסד,

ככמה כסף יעלה להפעיל היום את המפעל? כדי להפעיל את המפעל במחירים של

היום אנחנו מדברים בסכום רצפה שיסתכם ב-70 מליון דולר, זה סך הכל תהליך

ההפעלה כין אם מוכרים את זה לתעשיה האווירית ובין שמוכרים זאת לכור ולפרט-

אנד-ויטני, 70 מליון דולר, עם 700 עובדים,

ש' עוזון;

אין לי כל כוונה להתווכח על מצכו העסקי של המפעל ועל התדמית הצפויה

לא ואף לא על היקף המכירות החזוי, העובדות כפי שאני רואה אותן הן שבמצב

העסקי של המפעל היום, עם כל המגכלות שלו, גם בגלל העדר מזומנים, כפי שאמר

גם מנכ"ל המפעל ויש משהו כמה שהוא אמר, וגם במצב המכירות שלו, המדובר הוא

בהפסד תפעולי, כולם מסכימים עם העובדה הזאת, והמדובר הוא בסכום שבין 0,5

ל-1 מליון דולר לחודש הפסד תפעולי, מכאן שהמצב העסקי העכשיווי של המפעל הזה

איננו טרב לכל הדעות,

אנו סבורים כי המצב הנוכחי של המפעל נובע משילוב של בעיות שונות, מהן

גם בעיות טכנולוגיות, בעיות של ניהול ובעיות של מכירות, זה מין שילוב של כל

המגכלות הקיימות, לדעתי אי אפשר להצביע על נקודה אחת שיש בה פתרון לבעיות,

כמו למשל הגדלת המכירות, הבעיה היא הרבה יותר סבוכה, צריך לשבת על המדוכה

ולעבוד קשה מאד כמשך השנים הבאות על מנת לשפק את התפקוד העסקי של המפעל

הזה, ויש הרבה הרכה לעשות בתחום הזה, אי אפשר גם להצביע חד וחלק על נקודה

מסויימת ולקבוע שאם הדבר הזה ייעשה או יתוקן המפעל יתחיל מיד לצמוח, בשביל

להשיג את הדבר הזה צריך לעבוד קשה מאד ובכל המישורים האפשריים,

היו"ר א' שפייזר;

כמה לדעתכם עשוי המפעל להפסיד ב-4 השנים הבאות אם יצטרך לפעול עם

700 עובדים?

ש' עוזון;

למשרד הבטחון יש תחזיות משלו בענין זה, אבל לדאבוני החומר הזה אינו

מצוי בידי ברגע זה, ואיני רוצה לנקוב במספרים שאינני בטוח בהם,



היו"ר א' שפייזר;

אתם הנכם המשרד האחראי על הענין, ראתם צריכים להציג את העמדה שלכם,

להביע אח דעחכם ולשאת אחר כך באחריות,

יש לנר חומר בענין זה, אבל הוא לא מצרי בידי כרגע זה. יש לנר עכודרת

דומות לאלו שעשה אגף התקציבים, אנחנו צופים כי בשנתיים הקרובות עדיין יהיה

הפסד במפעל, אבל איני יכול לנקוב במספרים כי הם אינם בידי.

היו"ר א' שפייזר;

אני מצטער על שלא הבאת אתך את המספרים, שהרי נקראתם לישיבה דר כדי

לדבר כנושא הזה רעל הדברים האלה,

י' שקד;

אני חושב שזכות הקיום של המפעל הזה בשלב הזה, וכן ל-15 השנים הבארת,

הוא היצרר של 1120, אי הוודאות לגבי הפרוייקט זה דבר גרוע מאד.

האם אתם לוקחים בחשבון את האפשרות שפרוייקט הלביא לא יהיה?

י' שקד;

זה נגזר.

ע' לנדאו;

חשוב לי לדעת של מי היוזמה להכניס לתוך ההערכות שלכם ולתוך תהליך

קבלת ההחלטות שלכם את נושא פרוייקט הלביא. והאפשרות שלא יהיה.

י' שקד;

זר היוזמה של ראש אגף התקציבים,

היו"ר א' שפייזר;

אנחנו לומדים כאן שבמסגרת האלטרנטיבות שאתם בוחרים לגבי העתיד קיימת

גם האפשרות שפררייקט הלביא לא יתממש. ראתם ארמרים לנו מה יקרה אם אכן לא

יתממש.

ש' עוזון ;

יש לנו תחזית מכירות יותר אופטימית מזו של האוצר, גם אנחנו חושבים שאם

תהיה עליה בהיקף ההזמנות מעבר ל-30 מליון דולר, זה יחייב גם עליה במספר

העובדים. אנחנו צופים כי בשנה הראשונה לאחר שיפור מבנה ההון של החברה נגיע

להפסד של כ-6 מליון דולר בשנה. שנה לאחר מכן, כתוצאה מעליה בהיקף המכירות,

נגיע לסביבות האיזון התפערלי, וזה אומר הפסד של 0,1 מליון דולר, ולאחר מכן יהיה

רורח בין Jל-4 מליון דולר לשנה. לי תחזית קצת יותר אופטימית מזר של האוצר,

בהנחה שתחזית המכירות שהציגו אכן תתממש ושהיא תואמת את הערכות המפעל, יותר

משההערכות שלנו אומרות.



הממשלה החליטה להמשיך ולהפעיל את מפעל מנועי בית שמש. היא גם הקימה

ועדה מצומצמת של ועדת שרים לענייני כלכלה שתדון בהמשך התפעול של המפעל, לרכות

מכירתו, כמסגרת זו עומדות כפני הממשלה שתי אפשרויות. האחת, למכור את המפעל

לקונצרן כור תוך שותפות עם פרט-אנד-ויטני. השניה, למכור אח מניות הממשלה דאת

מניות פרט-אנד-ויטני לתעשיה האורירית.

ו' שם-טוב;

האס למשרד הבטחון יש עמדה בענין זה?

ש' עוזון;

כעניינים אלה נדמה לי שאנחנו מתואמים עם האוצר .

מכירת מניות הממשלה לקונצרן כור תרך שותפות עם פרס-אנד-ויטני תעלה

לממשלה כין 50,8 מליון דולר ל- 54,8 מליון דולר. עיקרי הצעת הרכישה של מניות

הממשלה הן שפרט-אנד-ו יטנ י תתחייכ להשאר כחכרה למשך 5 קונים לפחות מיום הסגירה,

התחייכות זו היא כלתי מותנית, למעט הפסקת פרוייקט הלביא, דהיינו הפסקת יצור

מנועי 1120 ללכיא. פרט-אנד-ויטני מתחייבת להמשיך להזמין במפעל עבודות בהיקף

של 500 אלף שעות עבודה לשנה למשך 5 השנים הבארת. משרד הבטחון מתחייב להזמין עב

עבודות בהיקף של לפחות 9 מליון דולר לשנה ל-5 השנים הבאות. "כור" דורשת כי

יתאפשר לה לבצע הנפקה בארץ בהיקף של 30 מליון דולר, על מנת לצבור הון חוזר

להשקעות ולתפעול שוטף של המפעל. לייבור" הזכות לדרוש רכישה חוזרת על מניותיה

על ידי הממשלה רק כמקרה של הפסקת פרוייקט 1120. העלות הנתונה היא על בסים

מאזן חזוי ל- 31.3.86 . וכל שינוי בהרכב המאזני של החברה ישנה את התמונה הזאת.

היו"ר א' שפייזר;

איך זה שהאוצר מדבר על 70 מליון דולר, ואתם מדברים על 54 מליון דולר?

יי שקד;

10 מליון דולר זה סכום הנובע מהפרשי הזמן שבין המספרים שלנו למספרים

של משרד הבטחון,

היו"ר א' שפייזר;

האס האוצר עומד עדיין על 70 מליון דולר באם העסקה תבוצע תוך 2 או 3

החדשים הקרובים?

ש' עוזון ;

הצעת התעשיה האווירית לרכישת 98% מניות החברה הנמצאות בבעלות ממשלת

ישראל ופרט-אנד-ויטני. העלות לממשלת ישראל הנובעת מהצעה זו תהיה בין 62,3

מליון רולר ל- 67,3 מליון דולר. הם רוצים להנפיק 30 מליון דולר בשוק ההרן

בארץ, מחוייבות משרד הכטחון להיקף עבודות של 500 אלף שעות ישירות, והסבת

התחייבות פרט-אנד-ויטני להיקף הזמנות של 500 אלף שעות מהממשלה לרוכש. הם

דורשים מליון שעות מינימום, מדובר בהיקף שבין 30 ל-40 מליון דולר מכירות

שלגכיהן הם רוצים התחייבות מראש,

הם רוצים התחייבות מפרט-אנד-ויטני לבצע את החוזה כינה לבין משרד הבסתון

בקשר לסיוע בקליטת ידע, הקמת תשתית לייצור וייצור המנוע, ההתחייבות הזאת תעוגן

בהסכם בין פרט-אנד-ויטני לתעשיה האווירית,



הס דורשים גם הפקדת מנירה הממשלה בידי נאמן למשך 6 שנים בצירוף יפוי-

כח לתעשיה האווירית להפעיל הזכויות המוקנות לבעל מניות אלד במבייש במשך תקופה

זו, לאחר אותן 6 שנים, בהנחה כי התממשו תנאי היסוד בחוזה ולא מומשו בטחונות

שנתנה הממשלה כנגד השקעות התעשיה האווירית, יעביר הנאמן את המניות לתעשיה

האווירית, במידה וסעיפים מסויימים בחוזה לא ימומשו התעשיה האווירית רו ה עצמה

לא בעלים ישירים של המפעל הזה, אלא מעין נאמן של הממשלה לניהול המפעל,

הס מציעים כי משנת 1988/9 תעביר התעשיה האווירית סכום מצטבר של

5 מליון דולר מרווחי מפעל בית שמש לממשל, ובתנאי שערך התשלום השנתי לא יעלה

על 50% מהרווח הנקי של אותה שנה.

לשאלה מה משרד הבטחון מעדיף, הריני חושב שכעיקרון, לטובת הממשלה והמדינה,

צריו לתת 'כשלב זה צ'נס למימוש האפשרות שכור ופרט-אנד-ויטני יקהו את המפעל לידיינ

וינהלו אותו, וזאת בשל השיקולים הבאים: ראשית, היכולת להשתמש בכספי סיוע. דרך

פרט-אנד-ויטני, שהיא חברה אמריקנית, יהיה לנו קל יותר לפעול בענין זה,

שנית, שאצל פרט-אנד-ו יטנ י קיימת הטכנולוגיה והידע כתחוס יצירת מנועים

והאביזרים התעופתיים שיוכלו להעניק תכופה רצינית למפעל הזה,

היו"ר א' שפייזר;

נאמר כי בענין הידע ושערת העבודה המחרייבת של פרט-אנד-ויטני קיימת בין

שהיא שותפה במפעל, ובין שאיננה שותפה בו, מה גם שעד היום לא יצא הרבה מהבעלות

הישירה שלה כמפעל,

ש' עוזון;

זה בהחלט נכון, אבל אני לא יכול להגיד שזה באשמתם.

י' שקד;

אנחנו חושבים כי ברגע שהם יהיו הבעלים, והממשלה תצא מהתמונה, המחוייבות

שלהם תהיה הרבה יותר חזקה בהשוואה למצב של היום, אנחנו חרשבים כי ברגע שהם

יקחו את האחריות בצורה של מעורבות יותר מלאה בעניינים של המפעל הם גם יעשו

מאמץ גדול יותר בתחום העברת הידע,

ש' עוזון;

אנחנו חושבים גם שפוטנציאל השיווק בפרט-אנד-ויטני הוא קצת יותר גדול

מאשר בתעשיה האווירית, השווקים שיש לפרט-אנד-ויטני, היכולת שלה לשווק והמוניטין

שיש לה בתחום התעופה יסייעו מאד למפעל, משיקולים פנימיים שלה, במידה ויורצר

מצב מתאים, פרט אנד ויטני תזרים הזמנות מעבר למחוייבות שלה,

אני רוצה להזכיר נקודה נוספת, מחוייבות הממשלה לעתיד המפעל, במידה

התעשיה האווירית, המחוייבות שלנו בצד המשפטי היא

יותר גבוהה מאשר במצב בר כור ופרט-אנד-ויטני ירכשו את המפעל,

אני רוצה להדגיש כי התקיימה ישיבה נוספת של הוועדה המצומצמת שהזכרתי

בתחילת דברי, והיא החליטה להמשיך במו"מ למכירת המפעל עד ה-15 לחודש זה,

זה פועל יוצא מהדיווח שקבלה הוועדה, שאנשי פרט-אנד-ויטני עתידים לבוא לארץ

ולשבת עס אנשי כור שלנסרת לסגרר את הנושא הזה על מנת להעמיד את פרט-אנד-ויטני

במצב בו תהיה חייבת להגדיר את מקומה ולומר איפה בדיוק היא עומדת. יש לנו

אינטרס עליון שפרט-אמד-ויטני תגדיר היכן היא עומדת, בכדי שהממשלה תובל

להחליט על אלטרנטיבה רלבנטית במקרה הצורך, כל עוד אין תמונה ברורה בנקודה

זו אין הערפה של התעשיה האווירית, אחרי שהדברים יתבררו, עד ל-15 לתודש זה,

אנחנו נמסור את המלצותינו,

אני מבין מהדברים ששמענו, כי אין אלטרנטיבה שלישית.

י' שקד;

אלה הן שתי האלטרנטיכדת, ראין בלתן,

קבענו אפילו מועד סיום, ואני מקווה שהצדדים יעמדו בו, זה יהיה במובן

לטובת המפעל, כי מוסכם על כולם שהמצב הנוכחי איננו בריא, ולא יתבן שיימשך.

היו"ר א' שפייזר;

אנחנו נשמע עכשיו את נציגי העובדים, ונתחיל במזכיר מועצת הפועלים

בבית שמש, מר הרוש,

אני חושב כי ממשלות ישראל עשו טעות כשלא העלו אה השאלה הזאת בכל

חריפותה וביתר שאת מבחינה ציבורית, ושלא עשו זאת בזמן הנכון, אני יכול

להגיד לכם כי מי שצעק ראשון על הצורך בהתייעלות ובצמצום במספר העובדים

במפעל היו נציגי העובדים, חברי ועד העובדים במקום, הופענו בפני ועדת זוסמן

והיינו מוכנים לצמצם את מספר העובדים מתוך אחריות למפעל ולמען טובת המפעל,

אנחנו מאמינים כי יש בכוחם של עובדי המפעל להבריא אותו תוך שיתוף

פעולה עם ההנהלה, עד בניסתו של מר יסודי לתפקידו הנוכחי העובדים לא היו

שותפים לתבניות ההבראה של המפעל, במדינת ישראל הוחלפו במשך הזמן 5 שרי בטחון

רכל אחד מהם בחר במפעל הזה מנקודת ראות שלו מהבחינה המקצועית, הציבורית או

הכלכלית, הדברים נכונים גם לגבי מנועי הלביא שהפך לנושא לאומי, בגלל נושא

הלביא יש ויכוח ציבורי ומדינה וגם כלכלי, ויש לויכוח הזה השלכות על מה שקורה

במפעל מנועי בית שמש,

ממשלת ישראל יצאה בסיסמה של בית היוצר למנוע, אבל לא הגדירה איזה

מודל של מפעל היא רוצה שם, וזה נכון גם להיום, אם הממשלה תמשיך לדון במשך

שנה נוספת בשאלה למי למכור את המפעל, אז ההפסד של מליון דולר לחודש, יהפוך

ל-2 מליון דולר לחודש, ההחלטה איננה בידי העובדים, העובדים מצדם קבלו את

ההמלצות האמיצות, ושילמו על כך מחיר יקר מאד, מחיו- של פיטורי 600 עובדים,

וכאן אני רוצה להגיד שגם אני חתמתי על הסכמי הפרישה, ולא חתמנו על % 400

ואף לא על 300%. ישנו הסכם קיבוצי שהמפעל חתום עליו, והוא מחייב, ואני יכול

להגיד לכם שאין עוד מפעל שפיטר 600 מעובריו בהסכמה ובהבנה כמו מפעל מנועי

כית שמש, ההסכם ישנו במשרד שלנו, צר לי מאד על שמציירים אותנו כאילו כל מה

שרצינו זה יותר כסף,

י' שקד;

ישנו מסמך של רואה חשבון בענין זה,

היו"ר אי שפייזר;

גם מבקר המדינה התייחס לזה וגם המסמך של רואה החשבון, הטענה היא על בך

שהיו עשרות עובדים בחוזים מיוחדים ומוגזמים שלא הועד אחראי להם, הטענה היא

איפה כי עובדים בכירים קיבלו סכומים גדולים ועברו לעבוד במקומות אחרים, כך

הוצגו הדברים,



ח' הרוש;

אני מדבר על החלק שאנחנו חתמנו עליו, אנחנו לא יצגנו את בעלי החוזים

האלה, גס לא התערבנו בשיקולי ההנהלה לגביהם, מי שחתם על זה. לצערי הרב, היר

ההנהלות. ואף אחד לא ביקר אותם.

היו"ר א' שפייזר;

אני מבין כי מבחינתך זה בסדר שהעובדים קיבלו פיצויים, כי כנציג העובדים

אתה צריך להגן על האינטרסים של העובדים, השאלה היא אם העובדים הנכונים עזבי את

המפעל, במשך השנה האחרונה שפענו אומרים שהיתה נזילה של אנשים שניצלו את ההזדמנות

לעזוב את המפעל עם פיצויים גדולים מאד, והדבר הזה פגע במפעל, האם נפגעה היכולת

הטכנולוגית של המפעל בגלל העזיבה הזאת, או לא?

ח' הרוש;

את מתן התשובה לשאלה הזאת אני משאיר לבעלי המפעל, אני לא יכול להשיב

על השאלה הזאת,

מ' לוי;

אני באמת מקווה כי עד ה-15 לחודש זה תיפול ההחלטה, כי במצבו הנוכחי של

המפעל אי אפשר לעבוד בצורה הנכונה, אנחנו מחזיקים את העובדים בשיניים ממש, כי

אנחנו מאמינים ומקווים שהפתרון יגיע סוף סוף,

אני רוצה להעיר כמה הערות לדברים שנאמרו כאן, אתחיל בנושא הפיצויים, אני

מוכן להוכיח ולהראות הסכם על % 200 מקסימום, לפי תנאים בתה"ל, נאלצנו לומר

לאנשים בעיירת הפיתוח שלנו, אחרי שעברו במשך שנים במפעל הזה, שאין להם יותר

מקום עבודה, בכדי שיוכלו להתארגן נתנו להם סכום כסף שיספיק להם ל-6 או 7

חודשים, כדי שבזמן הזה יוכלו להתארגן ולמצוא להם מקום עבודה אחר, ואל תשכחו

כי מדובר בעובדים שהם בעלי משפחות, האמת היא שעד היום אין להם תעסוקה, וגם כסף

לא נשאר להם, והם פונים בבקשת עזרה למוסדות שונים במדינה, זו הסיבה שבגללה

נתנו סכום זה של פיצויים, לפי תקדים של חברת תה"ל בתל אביב, העתקנו את הסכומים

האלה משם,

אשר לאנשים מקצועיים שעזבו את המפעל, אינני אומר שלא עזבו אותנו אנשים

טובים, אבל הגרעין הטוב בכל זאת נשאר במפעל, והוכחה לכך אפשר לראות בעובדה

שהתפוקדה של 700 העובדים שנשארו שווה לזו של 1300 עובדים שהיו בעבר, נשאר

במפעל הגרעין הטוב, וזה חשוב, היו עובדים שחיפשו לקבל פיצויים, והם הלכו,

אינני יכול למנות 20 איש טובים מתוך 600 העובדים שעזבו אותנו, הם גם יכולים

לחזור כעתיד לעבוד במפעל אם יהיה צורך בהם. כשהם יראו שהמפעל מצליח ועובד

טוב, והם יאמינו בו ובעתיד שלו, הם יחזרו,

יש תחלופה רצינית במפעל, הגרעין הטוב עושה הסבה לעובדים, ויש כאלה

שעוברים משרותיס ליצור, והדבר הזה מצליח מאד,

אני רוצה להגיד שכל הוויכוח הזה בין תעשיה אווירית וכור זה קשה מאד

עלינו, וזה צריך להיגמר, חשוב גם לציין כי המפעל לא שילם במשך 8 חודשים עביר

תנאים סוציאליים של העובדים, לעובדים בו כיום אין תנאים סוציאליים, וזה דבר

חמור, יש גס עיקול ממס הכנסה, ואיני יודע אם הוסר בינתיים או לא, המפעל גם

לא יכול לעבוד עם הבנק בגלל העיקול של מס הכנסה,



גם נושא התחבורה אינו מסודר. ומאיימים בהפסקת התחבורה. אין ספק שהמצב

הוא כזה שמוכרחים כבר למצוא פתרון לכל הבעיות שם אחת ולתמיד,

מה ששיר לסכום של 3,4 מליון דולר, צריך לזכור שזה היה מדובר לגבי 150

איש, ולא 600 איש מפוטרים. כאשר בא עזרה יסודי למפעל והקציבו 3,4 מליון דולר

דיברו על 259 עד 600 איש, אז לא יתכן שכאשר פיטרו 600 איש ישאר אוו הסכום של

3.4 מליון דולר.

ח' הרוש;

אני חושב שלמשרדים הנוגעים בדבר אסור לגרור את העובדים לסכסוך באם

אמנם המטרה היא המשך קיומו של מפעל מנועי בית שמש לטווח הרחוק, כי צריך להבין

שיש סוף ליכולת הסבל של העובדים, הם עובדים כיום ללא תלאים סוציאליים, והדברים

עלולים להגיע שם לפיצוץ, חברי ועדת הכלכלה צריכים להתריע על זה בפני הממשלה.

אני מדבר בשמי ואת הדברים הבאים אני אומר על אחריותי, יש לי ההרגשה

שבגלל התחרות של התעשיה האווירית במפעל בית שמש ובגלל הויכוח אם יש בכלל צורך

בשני מפעלים באלה, המפעל בבית שמש הוא הסובל, והוא סובל כבר תקופה ארוכה.

שמעתי את ההערכות של משרד הבטחון ושל משרד האוצר, כל אחד על פי הכיוון

שלו והתפיסה שלו. גם בין התעשיה האווירית ובין מפעל מנועי בית שמש יש ויכוחים.

בשעתו היה מפעל בית שמש חלק מהתעשיה האווירית. חבל רק שאף גוף סמכותי לא קיבל

החלטה לגבי מפעל מנועי בית שמש.

היו"ר א' שפייזר ;

אנשי פרט-אנד-ויטני מסבירים שהם לא יכולים להכנס לשותפות עם התעשיה

האווירית, כי החוק האמריקני אינו מאפשר ערבוב מפעל מנועים ומפעל מטוסים,

לפי האינפורמציה האחרונה, החודש עומדת להתקיים ישיבה שתכריע בענין.

י' שקד;

אני מציע לא לתלות בזה הרבה תקוות.

היו"ר א' שפייזר;

אמרתם שהענין יוכרע עד ה-15 לחודש זה, כי זה המועד האחרון אותו קבעה

הממשלה לגמר המו"מ.

ו' שם-טוב;

אני מציע שנסתפק בדיון הזה ובישיבה נוספת שנקיים בעוד 3 שבועות נשמע

מה המצב אחרי ה-15 לחודש זה,

היו"ר א' שפייזר;

אין ספק כי המדובר הוא בנושא מורככ המעורר הרבה סימני שאלה, אני מציע

שנאמץ את הצעתו של חה"כ שם-טוב ונתכנס שוב בעוד שלושה שבועות כדי לשמוע מה

המצב אחרי ה-15 לחודש זה.



ע' תמיר;

יש להתייחס בחומרה רבה לעובדה שאין משלמים את הזכויות הסוציאליות

של הערבריס במפעל, זה כולל ביטוח בריאות בשביל העוברים ועור. מעבר למו"מ

המתנהל בענין המשך הפעלתו של המפעל וכוי. יש לספל מיר בענין הזכויות

הסוציאליות של העוברים. כי איאפשר להעלות על הרעת ש-750 העוברים אינם

מבוטחים ואינם מדגנים,

איך זה בכלל קורה שממשלת ישראל, שהיא הבעלים של המפעל, אינה משלמת

את הזכויות הסוציאליות של עובריה שם? שמענו את הרברים ואנחנו נעשה בהקרם

כל מה שצריך,

אני מורה לכל הנוכחים, ישיבה זו נעולה.

(הישיכה ננעלה בשעה 16.00)