הכנסת האחת-עשרה

מושב שני







פרוטוקול מס' 103

מישיבת ועדת הכלכלה

מיום רביעי, י"ב באייר, התשמ"ו - 21 במאי, 1986 בשעה 09.30

חברי הוועדה; היו"ר א' שפייזר

עי לנדאו

י' נאמן

שי עמר

מי פלר

א' שלום

ו' שם-טוב

מוזמנים; שר האנרגיה והתשתית מ' שחל

ני ארד - משרד האנרגיה רהתשתית

א' עינב - משרד האנרגיה רהתשתית

יועץ כלכלי ומזכיר הוועדה; ד' לב

רשמה ; שי צהר

ו

סדר היום; מדיניות פיתוח כורים גרעיניים במסגרת תכנון תחנות כוח בישראל.



מדיניות פיתוח כורים גרעיניים במסגרת תכנון תחנות כוח בישראל

בקר סרב, אני פתכבד לפתוח את ישיבת הורעדה, ומקדם בברכה אח השר

ואת אנשי משרדו ואת כל הנוכחים.

הנושא בו אנו עוסקים היום עלה כבר לדיון מספר פעמים בעבר בהקשרים

שונים" הפעם הוא עולה לדיון בהקשר לארוע המיוחד שזעזע לא מזמן את כל העולם,

וכוונתי למה שארע בצ'רנרביל, נושא הכור האטומי מלווה את מדינת ישראל מאז

שנת 1970.ומאז ועד הירם הוגשו דינים-וחשבונות ועבודות מחקר בנושא זה. בשנת

1962 הוגש דו"ח מוקדם בנושא על ידי אחד המומחים בנושא האטום, ומאז ועד היום

הוגשו דו"חות נוספים,

דנו בסוגיה הזאת בהקשר להקמת תחנות החשמל, כאשר התעורר ספק אם יש

צורך בתחנות חשמל נוספות על אלה המתוכננות, והתעוררה השאלה אם ההשקעות

לשנות ה-90 ואילך עדיין נחוצות, פנינו גם אל משרד האנרגיה ובקשני לערוך

בדיקה בלתי תלויה במערכת הזאת לאור ספקות והערות של מומחים שהביער ספק בעצם

הכיוון והענין, זה מקיף כמובן שאלות בדבר גודל התחברת, מספרן, הפיצול שלהן,

הצורך בהן, גודל ההשקעות, מיקומן ובו'.

בתוך המכלול הזה היה גם נושא התחנות הגרעיניות. בשעתו תשבו רבים,

כאשר ראש הממשלה נסע לצרפת ודיבר שם על רכישה של כורים, שהעילה קשורה לאו

דווקה במישור הכלכלי והאנרגי, כי הבדיקות בנושאים אלה נראו כבלתי ברורות

ובלתי מסוכמות, גם מהחומר שהוגש על ידי דו"ח מבקר המדינה ומהד"וח שהוגש

על-ידי המדען הראשי בשנת 1984, וכן מפגישות עם אנשי מדע, היה ברור בעצם כי

השקעה בתחנות הגרעיניות היא השקעה גדולה מאד יחסית לתועלת שבהן. מה גם שנאמר

כי המספרים האלה הם מספרים לא ברוקים עדיין, וכי יש השש שבעצם מדברים על

השקעה בסדר גודל אחד בעוד שלמעשה זה יעלה הרבה ירתר. נשמעו גם העררת שונית

ביחד לגודל התחנה, ורוב המומחים אמרו שתחנות גרעיניית של 1000 - 900 מ' הן

גדולות מדי, וכי די בתחנה גרעינית בגודל של 500 .חסידי הכורים טענו שזה כאילו

משחרר אותנו מתלות בגורמים חיצוניים, לעומתם יש הטוענים כי התלות בגורמים

חיצוניים רק תלך ותגדל בשל כך, וכי תהיה זו תלות בספק, תלות מדינית וכו'.

בדו"ח הקטלני של שנת 1984 ליל המדען הראשי נמצאה תועלת אתת בפרוייקט

הזה, והיא - שאפשר לאכסן את החומר הגרעיני משך זמן רב יותר, במשך שנה או שנה

רחצי, וזה היתרון היחידי שהמדען הראשי מצא בתחום זה, אבל בכל שאר התחומים

מדגישים המדען הראשי ואחרים שהתלות של ישראל לא תהיה קטנה יותר, אלא גדול

יותר, ועוד הם אומרים כי התאוריה, שהירבו לדבר עליה, שבאילר הומרי גלם אתרים

ילכו ויאזלר במאה הבאה איננה נכונה, וכי הפחם וכן חומרי גלם אהרים הידועים

לנו היום ישארו עוד הרבה זמן,

והנה קרה מה שקרה בצ'רנוביל, אני רוצה לגעת בענין הזה ללא היסטריה

ולראותו בממדים הנכונים, יתכן והדיווח על הענין הזה היה מוגזם, יתכן ולא

היה מוגזם, ויתכן גם שקרו דברים מעבר למה שאנחנו יודעים, אבל אנחנו יודעים

שהאסון בצרנוביל איננו הראשון בתחום הזה, היו מספר תקלות גם בארצות הברית,

שכתוצאה מהן הפסיקה ארצות הברית בשנת 1975 פיתוח כורים גרעיניים נוספים,

וסגרה 50 כורים קיימים, מאז ועד היום לא הוקם שם אף כרר חדש. אנתני יודעים

גם מה הסכנות הצפויות מתקלות מהסוג הזה לטווח קצר ולטווח ארוך, דיש הטוענים

שישנן סכנות שעוד לא עמדו עליהן והקשורות בעצם המערכת. דהיינו, גם כאשר

המערכת פועלת בסדר יש בה סכנות לטווח ארוך.



גם אם מתייחסים בצורה שקטה אל מה שקרה כצ'רנוביל אנו יודעים

שדברים כאלה יכולים לקרות בכל מקום, ואז עולות כמובן שאלות לגבי ישראל

שהיא ארץ- קטנה ומאד צפופה, ואין בה מרחקים גדולים שאפשר לברוח אליהם, וכל

מטר מרובע של קרקע בה הוא מאד יקר וחשוב לנו. זו ארץ שיש בה סכנות של פיגועי

חוץ בין אם על ידי אמצעים קונבנציונליים ובין על ידי אמצעים לא קונבנציונלים

כאשר אתה מקים מערכות כאלה אתה עומד בפני כל הסכנות המיוחדות שיש לישראל,

ונוסף על זה אתה עומד בפני סכנות שקשורות בטעויות אנוש, וישנה אי בהירות

לגבי העתיד.

האם מבחינה כלכלית יש באמת צורך בכור

גרעיני בישראל, או לא? האם אנחנו צריכים לרוץ קדימה בנושא הזה שעה שארצות

אחרות מאיטות את הקצב שלהן? אם מדובר בפרוייקט ארוך טווח, מדוע לא נמתין

קצה? האמנם אין השקעות חלופיות טובות יותר מבחינה כלכלית למדינת ישראל? האם

לא כדאי לנו להתאזר בסבלנות? במקום בקיעו גרעיני, האם לא מוטב שנמתין למיזוג

גרעיני?

יתכן ותוך 10 או 15 השנים הקרובות ימצאו טכנולוגיות אחרות, חדישות

וטובות יותר, מדוע צריכה ישראל להסתכן עכשיו? האם הנושא הזה בכלל רצוי וראוי

לנו? ההתרשמות שלי היא שבעצם יש לנו זמן, ושאנו די מכוסים במערכות אספקת החשמל עד

מעבר לשנות ה-90. לא הוגשה בעצם תכנית צריכה אלטרנטיבית המחייבת יצור חשמל

נוסף. האם יש תכנית לאומית לשנים שבין 1990 ל-2000 המחייבת דבר מסוג זה?

השאלה העיקרית היא מדוע אנחנו צריכים בכלל למהר בענין זה? ואולי איננו ממהרים.

שר האנרגיה והתשתית מ' שחל;

אני מברך על ההזדמנות שניתנה לי להתייחס בצורה רצינית לנושא שעלה שוב

אחרי האסון שקרה בצ'רנוביל, ושעליו שמעתי וקראתי הרבה הכרזות והודעות, ואני

חייב להודות שבין חלק ניכר מההודעות האלה ובין המציאות אין קשר של ממש, ובוודאי

שאין קשר בינן ובין התכניות של ישראל לגבי כורי כח גרעיני. אקדים ואומר כי

מה שקרה בצ'רנוביל לא חייב ואינו מחייב שינוי במדינות שלנו כפי שהוצגה בפני

הכנסת, בפני הוועדה הזאת ובפני גורמים נוספים אחרים.

מדינת ישראל בודקת את האפשרות של הקמת כורי כח גרעיניים, כאשר צריך

לבדוק גם את הנחיצות והכדאיות הכלכלית בכורים מהסוג הזה וכן באפשרויות

אלטרנטיביות להפקת חשמל, תוך בדיקת הכורים הקיימים ואלה שיהיו קיימים בעתיד

הקרוב.

ל

אתייחס תחילה לצורך בתחנות כח חשמליות מכל סוג שהיא בעתיד. אנחנו

מתוכננים היום לצורך בהקמת תחנת חשמל של כאלף מגווט במחצית השניה של שנות

ה-90. היטלתי על צוות בדיקה, שבראשו עומד המדען הראשי של משרד האנרגיה,

וחברים בו נציגים מחברת החשמל וגורמים אחרים, לבדוק את הצרכים האלה ויקחו

גם בחשבון את ההתפתחות בעתידית, את קצב הצריכה, את הצרכים של המשק וכו'.

אין ויכוח על כך שיהיה צורך ביחידה או בשתי יחידות של סך הכל כאלף מגווט

במחצית השניה של שנות ה-90. על השאלה אם יהיה צורך בזה בשנת 1996 א' בשנת

1998 זו שאלה שכרגע מנסים להשיב עליה במידה רבה יותר של דיוק.

אין ענין להגדיל רכישת תחנות כח. כשאני שומע דברים כאלה אני ממש

נדהם- כי הענין הוא בהתאמת אספקת החשמל לצרכי המשק, לקצב ההתפתחות שלו

כפי שאנחנו חוזים אותו. כמו שצריך לתכנן כל דבר אחר כמו תשתית של כבישים,

ביוד, בתי ספר וכו' בהתאם להתפתחויות הצפויות, צריך לנהוג גם כשמדובר בחשמל.

אף כי חשמל הוא אולי דבר יותר חיוני, כי אם יתברר שחסל חשמל לאספקת הצרכים

השונים אי אפשר יהיה להתקין זאת מיד, כי זה דבר שלוקח זמן. הקמת תהנה רגילה

לוקחת בין 5 ל-6 שנים של הקמה בפועל, מבלי לקחת בחשבון את זמן התכנון, השגת

הרישוי וכו'. וכאן כדאי להזכיר שבעיות הרישוי אצלנו גוזלות 5 שנים, ולעתים

אפילו 10 שנים. כדי לתכנן זאת בצורה הטובה ביותר אתה חייבת לדעת מראש על מה



אתה מדבר, אי אפשר לבוא אחרי זה ולהגיד שעשינו טעות בחישוב, ושמשום כך אין

לנו מספיק חשמל לצרכי המשק,

על שולחן הדיונים נמצא הנושא הגרעיני זה תקופה די ארוכה, מובן שזה

היה תלוי בגורמים שונים, אבל השאלה העיקרית היתה אם יש לנו ספק שמוכן לספק

לנו את כורי הכוח האלה, בנושא הזה לא חל שינוי, כדי לא לאבד אופציה לרכישת

שתי יחידות יצור חשמל על פחם היינו חייבים להודיע ל~ג',אי, בארצות הברית כבר

עכשיו אם יש בדעתנו להזמין את היחידות למחצית השניה של שנות ה-90 .ואכן

התחילת השנה נתתי הוראה לשלם 5 מליון דול ראשונים, כדי שתהיה לנו אופציה

לחוזה אספקה במועד, זה אכן מסוג אותם דברים שחייבים לתכנן אותם מראש,

אני מבקש שתאפשרו למר עינב להציג בפניכם את אשר ארע בצ'רנוביל, ואז

יתברר לכם שכאשר רואים את הדברים שלא על סמך שמועות, הכרזות וסתם דיבורים

אלא מלווים בדברים קונקרטיים ובעובדות, במידה והן מצויות בידינו ולדעתנו יש

בידינו די חומר כדי לקבל תמורה די ברורה בנושא, יתברר לבם שהצעקה היתה על

בסיס שמועות, ולא על סמך דברים קונקרטיים,

300 כורי כוח גרעיני פועלים היום בעולם, לברית המועצות יש 51 כורים

כאלה, והיא מתכננת וממשיכה בפיתוחם של 34 כורים גרעיניים נוספים, חלק מהם

הוא על פי המודל שבצ'רנוביל, וחלק מהכורים הם מודל אחר, אנחנו לא דיברנו על

המודל שהיה בצירנוביל, אף שהעקרונות הם אותם;.

ישנה כמובן התייחסות לאספקט הכלכלי הקשור בנושאש הזה, אני מקנא באנשים

המדברים בבטחון גדול כל כך בנושא הזה, כולל מבקר המדינה היודע בבטחון כמה זה

עולה וכו', כאיש שלקח חלק במו"מ בנושא הכלכלי אני מודיע שאין לדברים האלה כל

בסיס ואחיזה במציאות,

ע' לנדאו;

האם המתיר בו נקבו מבקר המדינה והאחרים הוא נמוך מדי?

שר האנרגיה והתשתית מ' שחל;

לא,

קרה ארוע, אני מצטער עליו, מר דן זסלבסקי הוא אדם יוצא מן הכלל,

אבל זה איננו התחום שלו, לא בזה והוא עסק, ולא בזה הוא מבין, שאלתי אותו אם

הוא יודע זאת, אם היה במו"מ, הוא לא היה, בזמן שהוא כתב את הדו"ח לא היה

לנו עדיין כל מגע קונקרטי עם הצרפתים, בוודאי לא בנושא המחיר, היו עוד שאלות

עקרוניות, אני טוען שלעת עתה אין העל מה לדבר, כי זו בסך הכל ביצה שעוד לא

נולדה,

אמרנו ואנחנו אומרים בי אחד התנאים הבסיסיים להקמת הכורים האלה היא

הכדאיות הכלכלית שלהן בהשוואה לתחנות הפחם, הצרפתים לא דחו זאת על הסף,

אבל גם לא נתנו תשובה חיובית, לכן על הדיבורים על אלפיים דולר אינם אלא

סיפורים שאיני יודע מי המציא אותם, המחיר שעליו דיברו הצפתים לגבי התחנות

הסטנדרטיות הוא 2 מליארד ו-200 מליון דולר,מדובר בשתי תחנות כת על 990 מגווט,

אז איך הם בכלל מגיעים לאלפיים? וכל זאת עוד לפני שדובר על תנאי תשלום ועל

הנחות שנותנים למדינות שונות בהתאם להנחיות השוק האירופי המשותף, עוד לא

הגענו לשלב בו אפשר להגיד שמדובר ב-1,200 דולר, או ב-1,500דולר או ב-2000 דולר,

לכן אני חוזר ואומר כי כל מי שמוסר נתונים כאלה או אחרים אין לו על מה להתבסס.



ישנה הצעת מחיר ראשונית נמוכה מזו שהזכיר מישהו בטלוויזיה. הצרפתים

דורשים כשביל שתי תחנות סטנדרטיות שלהם, עם 959 מגווט, סכום של 2 מליארד

ו-200 מליון דולר, כפי שאמרתי, ולא שני מליארד דולר בשביל תחנה אחת של

1000 מגווט כמו שאמר מישהו בטלוויזיה.

הי ו"ר א' שפייזר ;

אני מבין שהמחיר הזה אינו כולל את אמצעי ההגנה ועוד דברים רבים נוספיס.

שר האנרגיה והתשתית מ' שחל;

זה כולל את אמצעי הבטיחות הסטנדרטיים. אנחנו מדברים על הערבה, ואין

לנו עדיין פירוט סופי. אבל ברור שלא מדובר במליארדים של דולרים. שמעתי גס

אומרים שאין פתרון לבעיית הקירור. ובכן, אני מודיע לכם שיש פתרון. יש ידיעה

איר לעשות זאת, וגם מקורות יש, חבל רק שאנשים שאינם יודעים את הדברים יוצאים

עם הכרזות שונות ומשונות. נתתי לאנשי המשרד הוראה שלא להגיב על דברים הנאמרים

בנושא הזה.

מי פלד;

מבקר המדינה מצטט בדיקה שנעשתה בחברת החשמל.

שר האנרגיה והתשתית מי שחל;

כשיבוא גורם ויגיד לנו שהוא מוכן למכור לנו, נשב אתו ונבדוק את הדברים.

גורם מסויים נתן לנו תשובה עקרונית. הוחל במו"מ אתו. היו שלבים ראשונים של

מו"מ,ואחר כך זה הופסק. בשיחות שקיימתי אתם למדתי שהמחירים הסטנדרטיים הם אלה

שבהם נקבתי. אמרנו שאין אנו יכולים לדבר כלל על כורי כח אם זה לא יהיה מושתת

על בסיס העלות ההתחלתי של הפחם. ועוד אמרתי שאם הם יכולים לדבר אחנו על העקרון

הזה, כי אז אפשר יהיה להמשיך במו"מ. הם השיבו בחיוב. אבל אחר כך הפסיקי את

המשא-ומתן אחנו .

אנחנו עושים את הבדיקות התאורטיות על כל האספקט הבטיחותי במה שנוגע

לישראל. יש לנו שליטה על עצמנו, אבל אין לני שליטה על מה שקירה אצל אחרים.

סוריה נמצאת בתהליך של הקמת בכור גרעיני דומה לזה שבצ'רניביל. מצרים מתכנתת

הקמת 5 כורים גרעיניים. היא עוד לא החליטה אם יהיו מקנדה או מצרפת. קצב

אותה לעשות זאת. בעיית הבטיחות היא בעיה

איזורית, עולמית וכוללת, ואנחנו אחראים באותה מידה גם אצלנו, יש לנו את

הפרמטרים מה צריך להיות, באשר פרמטרים אלה לוקחים בחשבון את כל האספקטים,

כאשר אנו רוצים להיות בטוחים בכל מאת האחוזים.

אני רוצה להוסיף עוד כי גם כאשר יתקדמו העניינים, וגם אחרי שכל הבדיקות

שייעשו ישביעו רצון וכוי, צריך להיות ברור שעדין אין לנו רשיון להקים את התחנה.

ועדות הרישוי אינן בשליטתנו. השליטה היא בידי המועצה הארצית לתכנון, וזה תליי

בה. קחו למשל את התחנה בחדרה ותגלו כמה שנים עברו עד שניתן הרשיון, אילו

בדיקות נעשו אז וכוי. אם המועצה הארצית לתכנון לא תיתן את הרשיון הדרוש, הרי

ברור שהתחנה לא תקום, ואם המועצה תיתן את הרשיון, כי אז תקום התחנה רק על פי

ההנחיות של רשויות התכנון.

ו ' שם-טוב ;

האם יהיה זה נכון להניח שלא תחתמו על שום הסכם בענין רכישת כורים

כל עוד לא קבלתם רישוי על הקמתם?

יש ספר שלם עם הנחיות כלליות, זה נתון לבדיקה, כרגע שאתה אומר שאתה

חותם הסכם כזה אתה מכניס בו גם סעיף הימלטות למקרה שרשויות הרישוי לא יתנו

לך את הרשות הדרושה,

היו"ר א' שפייזר;

האם זה לא צריך לפעול בצורה הפוכה?

שר האנרגיה והתשתית מ' שחל;

זה בלתי אפשרי, אתה צריך לבוא אל רשויות הרישוי עם כור קונקרטי ולהצביע

על תנאי הרישוי שלו, הצרפתים-, למשל, מוסמכים לתת רישוי מכוח הסמכה שניתנה להם

על-ירי האמריקאים, והם עומדים תחת פיקוח מסויים אחת לשנה, ולגבי חלק מהנושאים

אפילו פעמיים בשנה, כדי לוודא שזה עונה על התקנים וכו', על מנת שאוכל לבוא

ולבקש רישוי אני צריך לדעת על מה בדיוק אני מדבר, בשביל מה אני מבקש את הרישוי,

מכל מקום יש לנו את אותו סעיף הימלטות שהזכרתי,

הקמת תחנת כח גרעיני זה ענין ל-7 עד 10 שנים בדרך כלל, הצרפתים שגילו

יעילות רבה מאד בנושא הזה מקימים תחנה כזו תוך 6 שנים מיום קבלת הרישוי,

כשאנו מדברים על הקמת תחנת כוח ראשונה אצלנו, אנו מדברים למעשה על 10 שנים,

מאחר ואנחנו אומרים כי במחצית השניה של שנות ה-90 צריך יהיה בכל מקרה יחידה

של אלף מגווט לאספקת צרכי החשמל בישראל, נחוץ לנו לדעת אם כן להזמין תחנת

פחם, או לא. כי מדובר בטווח של 10 שנים, אם התשובה תהיה חיובית, אתה אומר

שכל ההחלטות הכלכליות הנדרשות צריכות להתקבל כמובן על ידי הממשלה, ואין לי

ספק בכך שגם ועדות הכנסת יתייחסו לנושא הזה,

אשר לכדאיות הכלכלית, מבקר המדינה טעה, עם כל הכבוד, בנקודה אחת.

כאשר לקח את מחיר עלות ההתקנה ולא לקח בחשבון את מחיר הדלק, הוא התעלם

ממחיר החשמל המסופק לצרכן, דו"ח מבקר המדינה נשען על קובץ של מאמרים של

פרופסור דן זסלבסקי, הוא לא מצא לנכון לדבר עם המדען הראשי באותו זמן או

עם גורמים מתאימים אחרים,

בנושא הטכנולוגיה יש דברים לכאן ולכאן, ואנחנו מקשיבים לכל דעה, למדנו

את נושא האסון בצ'רנוביל כדי לדעת במה דברים אמורים, ברגע שענין רכישת

והתקנת הכורים יהיה דבר קונקרטי, ולא תאורטי, לא אסלח לעצמי אם היתה אפשרות

שלא בברנו אותה עד תום, אפילו מדובר בדברים פעוטים, אם יהיה פעם מצב בו יהיה

צורך באספקת חשמל ותהיה בעיה של תלות או של קושי בהשגת מקורות אנרגיה, ואתה

לא עשית דבר בענין זה, הרי שהיה זה מחדל רציני מצדך, אני רוצה לכסות את כל

האפשרויות, לעשות כל מה שצריך ואפשר לעשות,

בין מומחי נפט יש ויכוחים ויש תאוריות שונות בנושא, יש האומרים כי

בשנות האלפיים יהיה הנפט מוצר שמשתמשים בו רק לצרי תעשיה, ולא לצורך

אנרגיה. לא בשביל הפקת חשמל, והעולם יפיק אז את האנרגיה שלו ממקורות אחרים,

אנו שותפים למחקרים בתחום הזה ועושים מה שאפשר, אבל עדיין רחוק היום בו

אפשר יהיה להגיד שנספק צרכי המדינות בחשמל באמצעות אנרגיה סולרית, למשל,

או אנרגיה אחרת. אף כי אנו מאמינים כי 10% מצריכת האנרגיה בישראל יהיו

מאנרגיה חילופית,

ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה להיות מחוץ למעגל של יצור חשמל בתחנות

כוח גרעיניות, כך על כל פנים אני חושב, ובזה אני מאמין, אני מאמין כי צרכי

מדינת ישראל באספקת חשמל מחייבים אותה לכלול בתכנון שלה ולשאוף להגיע לתחנות.

כוח גרעיניות לאספקת חשמל, וזאת בגלל סיבות של רצון לאי תלות וכוי,



היו"ר א' שפייזר;

שמענו שהתלות יותר קשה במקרה כזה.

שר האנרגיה והתשתית מ' שחל;

מי שאמר זאת פשוט אינו יודע במה מדובר. אגב. הדו"ח המפורסם אינו

תבדקו זאת. ואני אומר שאכן אנו עושים את כל הבדיקות

שעליהן דיבר המבקר, צר לי על כך שחלק מהנתונים שעליו כתב המבקר את הדו"ח

אינו מבוסס.

אני מבקש סליחתכם על שאני נאלץ לעזוב את הישיבה. מר עינב ישיב לשאלות

שלכם ויתייחס לארוע בצ'רנוביל.

היו"ר א' שפייזר;

אני מודה לשר האנרגיה והתשתית,

יש לי הרגשה כאילו מובילים אותנו אל עבר תחנות גרעיניות. יש לי הרגשה

שיוצרים מערכות שיובילו אותנו לכורי כוח גרעיניים בישראל, מפני שמישהו החליט

שרוצים בתחנות כוח גרעיניות בישראל, זו בעצם שאלה של מדיניות. האם מדינת ישראל,

עם ישראל, כנסת ישראל וממשלת ישראל רוצים או לא רוצים בזה. זו אכן שאלה של

מדיניות.

אם המדיניות תהיה שאין רוצים בזה, צריך לחפש אלטרנטיבית, אני סבור

כי בכסף הרבה הזה אפשר לעשות הרבה דברים אחרים בנושא הזה, זה לא עניינו של

משרד האנרגיה והתשתית בלבד, תפקידו לדאוג לכך שיהיה חשמל ואנרגיה בישראל,

אבל לאן יכוון הכסף העומד למטה הזאת ומה במקרה זה יהיה טוב יותר לישראל,

זו כבר שאלה אחרת, שאלה כלכלית ושאלה של מדיניות,

קודם כל צריך לשאול מה אנחנו רוצים בכלל, האם אתה מוכן לקחת על עצמך

את הסיכונים שתחנות כוח כאלה מביאות עמן? יכול מישהי להגיד שאינו רוצה בסיכונים

האלה.

האם הייתם מציעים לסגור את כל התעשיה החימית בארץ, למשל? אסון שיכול

לקרות בתעשיה החימית הוא הרבה יותר רציני מהאסון בצ'רנוביל. באר-שבע יכולה

להחנק בגלל חומצה פלוריט, למשל, ודבר דומה יכול לקרות לכל תושבי חיפה. בצפון

איטליה אכן נמחקה עיר בגלל דבר דומה. אז האם תציעו בגלל זה לסגור את התעשיה

החימית בארץ?

היו"ר א' שפייזר;

אנו דנים היום באלטרנטיבה הזאת. אנחנו צריכים להחליט אם מדינת ישראל

רוצה בזה, אני סבור שסכנותיה של תחנת כוח גרעינית גדולות יותר, אם זה יקרה

אפילו פעם אחת, זה הרי יכול להיות סוף הכל, ואיש עוד לא אמר לנו מה קורה

אם זורקים פצצה אטומית על מפעל אטומי,

י' נאמן;

החשש צריך להיות מפני הפצצה האטומית, ולא מפני המפעל,

אם פצצה אטומית תיפול על מפעל אטומי תהיה סכנה גם מהמפעל,



י ' נאמן;

את מדינת ישראל אפשר לחסל גם בלי שיהיו בה כורים גרעיניים.

היו"ר א' שפייזר;

יכול מישהו לטעון כי אינו רוצה ליטול את הסיכון הזה, וכי הוא מעדיף

לעשות השקעות חילופיות, יכולים גם לטעון שכראי לחכות קצת, העובדה שבארצות-

הברית החליטו מאז שנת 1975 שאין מקימים בה אף כור גרעיני אחד, וכולם יסכימו

כי מדובר במדינה טכנולוגית מתקדמת ביותר, ויש בה מדענים ותקנים יפים לשמירת

חיי אדם, צריכה לעורר גם אותנו למחשבה בכיוון הזה, ארצות הברית קיבלה בשנת

1975 החלטה מדינית כזו, והיא עדיין בתוקף,

נ ' ארד;

לא קיבלה החלטה מדינית בענין זה,

היו"ר א' שפייזר ;

הבה נחזור לענין שלנו, הייתי מבקש לרעת מדוע הסודיות מסביב לרמת

הרדיואקטיביות בישראל בזמן האחרון, אחרי האסון בצ'רנוביל? אם אנו חיים בחברה

פתוחה מדוע לא היינו זכאים לדעת מה הראו המדידות? מדוע לא פורסמו הדברים?

נ' ארד;

איננו עוסקים בבדיקות רדיו אקטיביות, אין להפנות את השאלה הזאת אל

משרדנו.

אנחנו באמת דנים כאן בביצה שטרם נולדה. במשרד ממשלתי אנחנו מבררים היום

אופציה מסויימת ומעבירים אותה את התהליך המקובל עד שמי שמוסמך לקבל החלטות

יקבל אותן, ומי שצריך לבדוק את ההחלטות יבדוק אותן, שהרי גם ההחלטות המתקבלות

בממשלה מובאות לאישור הכנסת, או מבוקרות על ידי הכנסת, אנחנו נפתח את הנושא

הזה לדיון ציבורי, אבל בשלב זה של מגעים מוקדמים, שאפשר לראותם בעצם כפרה-

מוקסמים, אין טעם לפתוח את הנושא הזה לוויכוח ציבורי,

הצרפתים היו הראשונים שאמרו לנו הבה נגמור עיסקה, וקבעו אתנו תהליך

כיצד לעבור את כל השלבים עד לקבלת החלטות, הם ביקשו שבשלב כה מוקדם לא נעשה

מזה חקיקה, ועוד ביקשו שכאשר הם,יבואו ארצה שלא יצלמו אותם, כי יש להם רגישויות

משלהם, אמרנו להם כי איננו יכולים להסתיר את הדברים, וכי בבוא העת אנחנו חייבים

לפתוח את הענין, עוד לפני קבלת ההחלטות, בינתיים לא התקבלה שום החלטה,

י' נאמן;

ישנה החלטת ממשלה משנת 1984 לעסוק בזה,

נ' ארד;

הכל באותה מסגרת, אין טעם לחזור על הוויכוח שהיה לנו עם הצוות של

מבקר המדינה ועם מבקר המדינה, אני חושב כי בדין-וחשבון יש מספר טעויות,

אבל אנחנו נתייחס כמובן במלוא כובד הראש אל הדו"ח הזה, שר הכלכלה והתכנון

מתייחס לחלק מהדברים שבדו"ח,

היו"ר א' שפייזר;

האם אינכם בעד קיום ויכוח ציבורי מוקדם יותר בענין זה?



י' נאמן;

אין טעם בזה, כי הסיכוי שמישהו ימכור לנו כור גרעיני הוא קלוש ביותר,

אחד למאה, אז אין טעם להתווכח על דבר שהסיכוי להשגתו הוא כל כך קטן, בסך הכל

זו בעיה כלכלית בעיקרה, אילו היינו הולכים בעיקרון על מאה כורים, זד, היה שונה.

אבל כאשר מדובר בכור אחד או בשני כורים ואתה מנהל מו"מ עם סוחר מסויים, הרי

זה תלוי בראש וראשונה במחיר שהוא יתן לך, לכן איני רואה טעם לנהל ויכוח בענין

זה בשלב הנוכחי,

נ' ארד;

פרופסור נאמן סבור שהבעיה היחידה היא הכלכלית, אני אומר כי בשלב זה

של הדיון הנקודה העיקרית היא אמנם כלכלית, אבל יש סוגיות נוספות ושונות,

אלא שעוד לא קבלנו הצעה, לכן זריקת מספרים בהלל זה דבר מצוץ מן האצבע, בי

עדיין אין לנו מושג כאשר למספרים, כן אמרנו לצרפתים שלא נייקר את החשמל

בישראל, יש לנו תכנית פיתוח של משק החשמל עד שנת 2005, אז נמשיך אותה עוד

15 שנה, והיא מושתתת על תחנות המוסקות בפחם,

היו"ר א' שפייזר;

יש לבם תכנית עבודה?

ע' לנדאו;

חבל שלא הבאתם את התכנית, כבוד השר הבטיח לפני שנה וחצי שיציג בפני

חברי הוועדה תכנית כזאת,

נ' ארד;

בוועדת האנרגיה הוחלט שאתה,בר הכנסת לנדאו, תהיה חבר הכנסת מטעם

ועדת האנרגיה של הכנסת שבפניך נציג את כל התכנון, אדרבה, אני מזמין אותך לבוא

אלינו ונציג בפניך את תכנית הפיתוח של משק החשמל,

בדיונים קודמים בנושא היה לנו ויכוח סביב השאלה אם יש תכנית עבודה

כוללת כזאת, ועד איזו שנה היא מתאימה, היתה כאן ההרגשה כאילו אין תכנית כזאת,

בקשנו לקבל פרטים בענין זה, אבל טרם קבלנו אותם,

ע' לנדאו ;

אנחנו מדברים על מסמך ששמו תכנית-עבודה, השר אמר לנו כי היא יביא

לוועדה מסמך זה בחודש אפריל .של השנה שעברה, עברו מאז שנה וחצי, ועדיין

אינני יודע אם תכנית אב כזר, או לא, מדבריך, מר ארד, משתמע כאילו אנו צריך

לברא למשרדך כדי לשמרע מה קורה, מהדברים שאמר כאן השר הובן שהוא יביא זאת

בפני כל חברי הורעדה, אני מבקש ממך להביא את המסמך הזה בפני חברי הוועדה, אס

אמנם יש לכם מסמך כזה,

נ' ארד;

תכנית פיתוח של משק החשמל איננה מסווגת, ברצון אעביר זאת לחבר הכנסת

לנדאו, אני רוצה להדגיש כי ההחלטה היחידה שהתקבלה אצלנו היא שלא לייקר את

החשמל בארץ,



במקום להשתית את כל תכנית הפיתוח על תחנות המוסקות בפחם יש הזדמנות

להכניס כורים גרעיניים, אס אפשר לממש את התכנית המושתתת על תחנות פחם וכוריס

גרעיניים מכלי לייקר את החשמל לצרכן, נלך על התכנית הזאת, אם לא נוכל לממש

אותה בדרך הזאת, לא נלך על התכנית הזאת,

והנה נדחה המו"מ, הם ביקשו שנעשה שעורי בית ונגיד להם מה ההשקעה הממשית

שאנחנו יכולים להשקיע ככורים גרעיניים כדי שהחשמל לא יהיה יותר יקר, את השלב

הזה השלמנו, וכאן נקטעו היחסים עס הצרפתים, זה היה לפני 11 חודש, בחודש יוני

שעכר,

היו"ר א' שפייזר;

נניח שמחיר החשמל בתחנה הגרעינית יהיו שווים לחשמל המיוצר בתחנת

הפחם אף שלדעתי זה איננו סביר, מדוע יש אז צורך בתחנה גרעינית? אם מחיר

החשמל שווה בשני סוגי התחנות, מדוע יש צורך בתחנה גרעינית?

נ' ארד ;

אני אומר שלא יהיו סיכונים, ההחלטה בענין זה היא של מי שמוסמך לקבל

החלטות בענין זה, את מביע את דעתך ואומר שלדעתך יהיו סיכונים בענין זה,

החוק קבע שגוף תכנון עליו יחליט אם לתת או לא לתת רישוי לענין הזה, המועצה

הארצית לתכנון ובניה תקבע את הליך הרישוי, למעשה היא קבעה את הליך הרישוי,

היו"ר א' שפייזר;

אני מבקש לדעת מדוע זה עדיף על תחנות הכוח העובדות על פחם?

נ' ארד;

היו"ר שאל מדוע עדיפים הכורים הגרעיניים בתנאי עלות יצור שווים, היום

העדיפות יותר נמוכה, על אנרגיה מסתכליס עדיין כעל מוצר איסטרטגי שחייבים

להכטיח אותו, אספקה סדירה של אנרגיה זה דבר חשוב ביותר, ונודעת לו חשיבות

איסטרטגית לגבי כל מדינה, גם לגבי מדינת ישראל, נכון גם. שהתפתחויות מסויימות

כשוק הנפט העולמי מלמדות אותנו שמבחינה של אבטחת אספקה סדירה של מקורות ראשוניים

של אנרגיה יש לנו חשיבות קטנה, ואנחנו נביא זאת בחשבון,

א' שלום;

תביאו בבקשה בחשבון גם את ההשלכות לגבי העתיד, השר שחל אמר כי בעוד

מספר שנים בקושי ירצו לקנות את הנפט, ומחירו יירד,

י' נאמן;

ההיפך הוא הנכון, מחיר הנפט יהיה גבוה יותר, גם היום זה פשע לשרוף

נפט בשביל ליצור קיטור, כי אין עוד חומר כזה ללא הגבלה, מאחר והוא אזיל,

ועם החומר הזה אפשר לעשות בתעשיה החימית והפלסטית דברים שאי אפשר לעשותם

עם שום הומר אתר,

נ' ארד;

בטווח של 10 עד 20 שנה החיוניות של האנרגיה הגרעינית כמקור איסטרטגי,

כמו הדלק והפחם כיום, תעלה, החיוניות של הדלק והפחם ירדה לאחרונה בגלל

התפתחויות שונות בשוק הנפט העולמי,



ישנו דבר נוסף שאנחנו מייחמים לו חשיבות גדולה מאד, וזה ענין פני

הדור אד הקדמה הטכנולוגית, חובתנו לדור הבא וכו' אין חברת חשמל שמפעילה

תחנות כוחי מוסקות במזוט או בפחם כחברת חשמל שצריכה להפעיל כורים גרעיניים,

מועסקת בה שכבה אחרת לגמרי של אנשים, של מנהלים ושל עובדים, ולהם גישה שונה

לענין, אני חושב שההשלכות של זה על הקדמה הטכנולוגית הישראלית תהיינה ארוכרת

טווח,

אמרתי כי השיקול הוא כלכלי, שאלו כאן אם התנאים שורים בתחנות המוסקות

בפחם ובתחנות גרעיניות, מדוע להעדיף תחנות גרעיניות, הזכרתי שתי סיבות, ואחת

מהן היא הקדמה הטכנולוגית של מדינת ישראל, מתי שהוא בשנות האלפיים נצטרך להכנס

לטכנולוגיה גרעינית, אנחנו צריכים להכין עצמנו לעידן הזה. אני אומר כי הייתי

שלנו לדור הבא היא להכנס לטכנולוגיות מתקדמות יותר גם ביצור החשמל,

אני חייב עוד תשובה בענין תכנית הפיתוח, תכנית הפיתוח מושתתת בראש

וראשונה על שני פרמטרים, האחד, התחנות: השני, האמינות של יצור החשמל, הייתי

רוצה לקיים אתך, חבר הכנסת לנדאו, שיחה בנושא האמינות, על פי התחנות הקיימות

אפשר לומר כי המדרגה הבאה הדרושה תהיה במחצית הראשונה של שנות ה-90 ,שאבל אינני

יכול להגיד מתי בדיוק, וגם לא חייבים לדעת זאת היום, גם לא חייבים לקבל כבר היום

החלטות בענין זה, כל חומר שיש לנו בנושא הזה נעמיד לרשות הוועדה, אבקש מהמדען

הראשי של המשרד שימציא את המסמכים האלה, בשלב זה דחינו את קבלת ההחלטה על

המדרגה הבאה, כי אין צורך לקבלה אותה עכשיו, שיאי הביקוש להשמל מתפתחים בקצב

איטי יותר,

א' עינב ;

לפני שאתייחס לארוע בצירנוביל אני מבקש להתייחס בקיצור לכמה דברים

שנאמרו כאן, נשאלה השאלה מדוע כור גרעיני? חשוב לדעת כי למעלה מ-300 כורים

כאלהפ ועלים כיום בעולם כאמינות גבוהה וללא סיכון מיותר לאוכלוסיה, כאשר

הסיכון דומה לסיכון תעשייתי כמתקנים חימיים, אבל נכון שסביב הכורים האלה

עושים הרכה מהומות, אבל אם מסתכלים ורואים מה הטכנולוגיה הזאת עושה, הרי

היא מקיפה מתקנים הפועלים ומספקיס כמויות אענקיות של אנרגיה, יש המעריכים

כי בגלל כמויות כאלה של אנרגיה יירד 'מחיר הדלק, וכי זה אחד הגורמים המשפיעים

על מחיר הדלק ויביא לירידה רצינית,

יש מדינות, כמו ברית-המועצות, שם החליטו שכל תוספת האנרגיה בצד האירופי,

בגלל המרחק הרב ממקורות הדלק, מסופק על ידי כורים גרעיניים, בצרפת מדובר

ב-65%. גם כשוודיה ישנה החלטה של הפרלמנט להפסיק את הכורים מעבר לשנת 2010,

גם שם מסופקים 40% מהאנרגיה הנוכחיית על ידי כורים, בפינלנד המצב דומה,

אין כל סיבה לכך שאנחנו, הרוצים לראות עצמנו בהזית הטכנולוגית המתקדמת,

נמנע מעצמנו אפילו את הבדיקה האינטליגנטית של הנושא, וברגע זה אנחנו בודקים

את הנושא בצורה אינטליגנטית על פי הנחיות ששמעתם מככוד השר והמנכ"ל, ובצורה

כזו אנו ממשיכים צעד אחרי צעד, ואיננו רצים,

אשר לעלות, המסמך הכי מוסמך בנושא העלות הוא זה שאני אישית קבלתי

בפגישה עם אנשי ה-א,ד,אף, בקשנו לקבל מהאיש המוסמך שלהם מסמך בנושא העלות,

ואז הוא שלף נייר והוא מציג את תחנות הכח שלנו בשנת 1982 בעלות של 6709

פרקנים צרפתיים פר קילווט, גם אם נוסיף לזה התייקרות של 30% זה יביא אותנו

ל-8800 פרנקים בשנת 1986, אני חושב שבסדרי גודל כזה עדיין כדאי להסתכל על

הנושא הזה, זה המספר היחידי שיש בידי ברגע זה ושאפשר להתייחס אליו, כי

קבלתי אותו מאדם מוסמך,א אגב, א,ד,אף, פירושו חברת החשמל של צרפת,



אשר לענין אי התקנת כורים גרעיניים חדשים בארצות הברית, לבל אחד נראה

כאילו בשנת 1975 הפסיקו להתקין כורים גרעיניים שם, ואני רוצה להעיר תשומת לבכם

לטעות אחת בענין זה. נכון אמנם שהיה שם משבר ועדיין קיים משבר, ואיני יודע אם

עד שנת 2000 יוקמו כורים גרעיניים, אבל נמצא בידי מאמר מחודש מרם השנה שהופיע

ב"סיינסיפיק אמריקן", ושם אפשר לקרוא כי בשנת 1975 היו 51 כורים גרעיניים

מותקנים בארצות הברית, ועתה יש 101 כורים מותקנים בארצות הברית. זאת אומרת

שקצב ההתקנה וההפעה של כורים גרעיניים בארצות הברית נמשך ויימשך עד שנת 2000.

היתה אופטימיזציה לגבי הצמיחה הכלכלית, וזה ירד קצת, מתברר להם כי הם

הזמינו יותר מדי כורים. התברר גם שהכורים מסובכים מדי בשביל המצב שבו הם היו

ובשביל האנשים שאתם התכוננו להפעיל את הכורים האלה. כי הם פרוט לא הבינו, כמו

שלא הבינו גם הצרפתים, עם מי הם צריכים להפעיל כורים אלה ואייה כוח אדם דרוש

להם כשביל זה. אחר היתה התפכחות מהנושא הזה וההזמנות הופסקו. אבל ההתקנה

נמשכה, ומדי שנה נוספו שם מספר כורים, וכרגע מופעלים שם 101 כורים גרעיניים.

עכשיו אני רוצה להתייחס לנושא של מיזוג גרעיני. האנושות רחוקה מאד

ממיזוג גרעיני. אם יהיה מצב של BRAKE EVEN תהיה פריצה מדעית. אבל

זה נושא שבשלב הנוכחי איננו צריכים לדון בו, מה גם שמיזוג גרעיני איננו נקי

יותר מביקוע גרעיני. זה רק אומר שקרינה זה נושא שאנחנו חייבים לנסות לחיות

אתו, כי הוא קיים סביבנו. וגם כאשר בצ'רנוביל קרה מה שקרה, וצ'רנוביל רחוקה

מאתנו מרחק של אלפיים ק"מ ויותר, זה עדיין עשוי להבהיל אנשים אצלנו.

עכשיו אני מבקש לעבור לנושא צ'רנוביל. התכנית הרוסית היא תכנית גדולה

מאד. השר התחיל לתאר אותה. יש להם 51 כורים ועוד 34 כורים בהתקנה. על פי

המסמכים שבידינו הם מתכוננים להכניס יותר עד שנת 1990. התכנית שם מורכבת משני

טיפוסים של כורים. האחד, הכור של ווסטינגהאוז עם שינויים שהם הכניסו לגבי

החום ויצירת הקיטור. והשני הוא דוגמת הכור בצ'רנוביל, ונקרא בשם ר.ב.מ.ק.,

זה כור שרק הרוסים פיתחו אותו, והוא שונה מהכור האמריקני במספר אלמנטים. בכור

ישנו חומר מאיט, מודרטור, ובעוד שבכורים האמריקאים זה מים" גם בכור הצרפתי זה

מים. בכור הרוסי זה גרפית . הקירור בכור הרוסי מבוצע על ידי מים, אבל המים

הם על פי המוטות שנמצאות בתוך המודרטור הזה. ישנו בלוק גרפית שגובהו כ-7 מטר

כמרכז הבלוק יש חור המצופה בציפוי פנימי של מתכת מסויימת, ובתוך חור זה מכניסים

מוט שגובהו 7 מטרים והוא מכיל מספר גלילונים המכילים תחמוצת אורניום. על יד

הבלוק הזה יש עוד בלוק גרפית, וגם בו יש עוד מוט, וכך זה בנוי מכ-1700 צינוריות

כאלה. הבלוקים האלה נמצאים בתוך הליבה ויוצרים את הליבה שקוטרה 12 מטר

וגובה 7 מטר ועוד חצי מטר מכל צד על מנת גם שם ליצור רפלקטור, זו הליבה של

הכור הרוסי. המים הזורמים על פיני המוטות יוצאים החוצה אל מפריד קיטור, שם

מופרש הקיטור. המים ממפריד הקיטור חוזרים אל המשאבה, ומהמשאבה מוחזרים אל

הליבה כדי להמשיך לקרר אותה.

אחד הדברים המעניינים בכור הזה היא העובדה שאין לו מאסם. מאטם זה

מבנה שקיים בכל הכורים האירופאיים. זה מיכל ענקי מפלדה שמצפים אותו בבטון,

הרוסים החליטו משום מה להתעלם מזה במבנה הכור שלהם.

כשבודקים מה קרה בצ'רנוביל צריך לשים לב גם ללוח הזמנים. ב-25 באפריל

עצרו את הכור הזה, כנראה בגלל תקלה כלשהי. הפיצוץ שם קרה ב-26 באפריל, בשעות

הצהרים. הרוסים הודיעו שהכור היה במצב של עצירה מתוכננת. ההשערות המבוססת

על מעקכ, סינון החדשות, פרסומים ואינפורמציות שונות שהתקבלו ב-נ.ר,ס. בארצות-

הברית, הן שאכן קרתה תקלה שהכריחה את הרוסים לעצור את הכור ב-25 באפריל. היה

זה כנראה איבוד קרור. כאשר היה איבוד קירור המוטות המשיכו להתחמם בכור.

בכור גרעיני המוטות עצמן ממשיכות להוציא אנרגיה. התום הגיעה לטמפרטורה גבוהה

ביותר עד שהמעטפת הגיבה על כך עם שארית הקיטור שהיה שם, כי זה מיכל גדול שיש

בו כמויות גדולות של מים, ואז נוצר גז מימן. גם הצינור שהיה במיכל הותקף על-

ידי המים האלה, וגם הוא עוכל. ואז חדרו ממנו מים אל הגרפית, וכאשר הגרפית

נמצא בטמפ



בטמפרטורה גבוהה יוצר ראקציה עם המים, ויצא גז נפץ . בשלב מסויים גז הנפוץ

התפוצץ, צריך, כאמור, לשים לב לזמנים שבין ה-25 וה-26 באפריל, מה בדיוק

קרה בין שני תאריכים אלה איננו יודעים,

ואשר לרמות הקרינה, בענין זה היו ללא ספק הגזמות, אני יכול להציג

בפניבם נתונים שהוצגו על ידי הנ,ר,ס, האמריקאי על סמך אינפורמציה שקיבלו,

וזה מתייחס לשטוקהולם ולהלסינקי, אנשים ששהו יומיים בקרינה בשטוקהולם קיבלו

2 אלפיות דוחה של רא"ם, ביוד הם קיבלו מאית, בהלסינקי קיבלו 5 אלפיות, ולגבי

יוד אין נתונים, העובדה שבכל זאת גילו זאת מוכיחה כי המכשירים שבהם הם

השתמשו הם מכשירים יוצאים מן הכלל טובים, התברר כי אלה מכשירי מדידה רגישים

ביותר,

מה הוא הסף שבו צריך הציבור להתעורר לענין זה? ב-20 מילירנטגן לשעה

צריך הציבור להתחיל להתעורר, מי שהיה בצ'רנוביל ברדיוס של מיל אחד מהכור

קיבל רמות קרינה שמעל ל-100 רנטגן, את השפעות הקרינה מתחילים להרגיש כאשר

מדובר בקרינה שמעל ל-100 רנטגן, 5000 רנטגן פירושו מוות בטוח. לאלף רא"ם

יש סיכוי גדול ביותר למוות, האנשים שלהם הרכיבו את מוח העצמות היו כנראה

מפעילי הכור שלא עמדו על חומרת התקלה, והם נמצאים בסכנת מוות גדולה, סכנה

גדולה מאד נשקפת לחייהם, מעל ל-600 רנטגן גם בן מעמידים את היי האדם

בסכנה, אבל יש 80% סיכוי שהם לא ימותו,

במרחק 20 מיל מהכור הקרינה ירדה לסדר גודל של רנטגן אחד, הירידה היא

איפוא מהירה מאד, הכוונה היא לשהיה של יממה במקום הזה.

היו"ר א' שפייזר;

לאיזה מרחק הגיע היוד שהופץ בגזים, ומה הסכנה שבדבר? האם היתה גם

חדירה לקרקע של ההקרנה?

א' עינב;

אין חדירה לקרקע, הם עובדים על זה עכשיו, כי הם מכניסים כורים אל

מתחת לכור ומקפיאים אה שכבות הקרקע שם, לפי הממצאים מסתבר שהליכה הותכה

ולא היתה חדירה כי מקררים אותה,

היו"ר א' שפייזר;

איך יודעים שלא חדרה?

יודעים כמה ממנה נשארה בשלמות, ובמה הותכה, 20% הותכו, לא יותר,

היו"ר א' שפייזר;

בקשנו מהשגרירות האמריקאית חומר בענין זה, והם אמרו שהם לא יודעים,

י' נאמן;

אם זה אמנם חשוב לחברי הוועדה, אני יכול להגיד לבם כי לוועדה לאנרגיה

אטומית ישנם הפרטים הדרושים,

היו"ר א' שפייזר;

קיימנו דיון ראשון בנושא זה. אבל אני חושב שהנושא לא ירד מסדר היום

והוויכוח הציבורי סביבו לא הסתיים. אני גם לא הושב שיש לנו ענין לסייס אותו,



אלא צריך לפתוח את הנושא לוויכוח ציבורי בטרם מחליטים החלטות, ולא אחרי

שכבר מגבשים עמדות,

הנושא של פיתוח גרעיני הוא נושא הנוגע לרבים, והוא קשור לא רק בהיבטים

כלכליים אלא כהיבטים רבים נוספים, וכל אחד זכאי להביע דעתו בענין זה, אנחגו

עוד נחזור לנושא הזה בהקשר לנושא החשמל, נחזור לדון בזה כאשר נקבל את הנתונים

שבקשנו,

א' עינב;

אני אבקש מהמדען הראשי להעביר אליכם חומר מעודכן בנושא הזה,

היו"ר א' שפייזר;

אני מודה לכולכם ונועל בזה את הישיבה,

(הישיבה ננעלה בשעה 11,05)