הכנסת האחת-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתיקו



פרוטוקול מס' 78

מישיבת ועדת הכלכלה

שהתקיימה ביום גי, י"ב בסבת תשמ"ו, 24.12.85, בשעה 14.00

בנוכחות;

חברי הוועדה; היו"ר א' שפיזר

מ' פלד

ו' שם-טוב

ע' לנדאו

בי שליטא

מי פרוש

יי ארצי

ש' ארבלי-אלמוזנינו

י' כהן-אורגד

אוריאל לין

אי שלום

מוזמנים;

מי יגיל - מנהל הסהר הממשלתי

י' לוי - ס/מנהל תמ"ס

מי טרוטוש - ס/ נשיא לשכות המסחר

י י שוסטק - סמנכ"ל לשכות המסהר

זי גלמור - הממונה על ההגבלים העסקים

ח' גולדאסל - הסהר הממשלתי

ב' ספר - השב הסהר הממשלתי

בי לאור - ממונה על הסובסידיות באוצר

יי אריאב - אגף תקציבים

יי מיטלמן - יצהר

מי גן-מור - הבי לקרור ואספקה

עי ארז - יו"ר ועדת ארז

לסעיף 2; יי כץ - מזכיר מ"פ עכו

שי מלכא - מזכיר האגודה המקצועית

עי בלול - יו"ר הוועדה העליונה לתעסוקה

אי ביטון - מזכיר ועד העובדים

עי פז - מזכיר ועד המהנדסים

הי פרצב - ועד הפועלים

י' ארן - לשכת הקשר עם ההסתדרות

י' אוחיון - ועד העובדים

מזכיר הוועדה; ד' לב

הקצרנית; ת' בהירי

סדר היום; ו. מדיניות הסהר הממשלתי

2. יבוא ברזל הפוגע בקרית הפלדה בעכו



מדיניות הסחר הממשלתי

היו"ר א' שפיזר;

אני פותח את ישיבת הוועדה. הנושא שעומד בפנינו עלה זה מכבר על שולחן

הוועדה, לאו דווקא בהקשר לווכוח שהתעורר לאחרונה בקשר לייבוא הבשר. זה מכבר

אמרנו כי עלינו לדון בענין, אך הממונים היו בחו"ל. איני בטוח שנוכל גם לסיים את

הדיון היום, כי נאלצנו לפנות זמן גם לדיון בנושא הפלדה.

הממשלה מייבאת באמצעות משרד התמ"ס ובאמצעות מינהל הסחר כמה

חיטה, גרעינים, פולי סויה, שמן, בשר קפוא ומספוא. שווי הייבוא

כ-500 מליון דולר בשנה. חלק מהמוצרים הם אר ורק מייבוא. אפשר לומד כי לגבי

מוצרים אלה כמעט ולא קיימת תחרות בייבוא. התנהל וכוח על יתרונות המצב הקיים

לעומת מצב אחר. שר התמ"ט מינה ועדה בראשות מר ארז, שהיתה צריכה להגיש מסקנותיה

עד חודש מאי השנה. הוועדה נתבקשה ללכת בכיוון של ליברליזציה, כלומר פתרונות

השונים מן המצב הקיים, עד כמה שאפשר מחוץ למערכת הממלכתית. לאחר שהוגש הדו"ח,

התעורר וכוח עד כמה דו"ח זה אכן מוביל לפתרונות של תחרות חופשית, או שהוא עדיין

לא מאפשר זאת.

יתרונות רכוז הייבוא ברורים. אלה קודם כל יתרונות של גודל. הדבר משמעותי

במיוחד לגבי מוצרים אותם יש לייבא בכמויות גדולות, כמו גרעינים. הוועדה עסקה

גם בנושאים אחרים, כמו האפשרות להפעיל לחץ על המוכרים. גודם גדול אחד יכול להשיג

הטבות גדולות יותר, אם כי היה וכוח עד כמה היתרון הזה נוצל. טענה אחרת היתה,

שכתוצאה מייבוא מרוכז אפשר לזכות גם בזכויות ייצוא, אך טענה זו מבוטלת כמעט

לחלוטין על-ידי ועדת ארז. נושא אחר הוא מלאי החירום . המסקנה שהעלתה ועדת ארז

היא, שניתן לדאוג למלאי חירום גם במסגרת של יבוא חופשי,

ישנם מוצרים החייבים להיות כשרים, בעיקר הבשר, אך

גם גרעינים. גם לבעיה זו ניתן למצוא פתרון בדרכים אחרות. קיימת בעיה של הגנה על

תוצרת הארץ. אנו עוסקים כאן בענף החקלאות, הנהנה מהגנה רבה, בין אם מדובר

בגידולי חיטה, בשר או כל גידול אחר. מוסכם שניתן למצוא דרכים חוקיות ואחרות

להבטיח כשרות, גם אם תהיה ליברליזציה. מוסכם שניתן למצוא מכניזם אשר י יאפשר

תחרות חופשית וגם הגנה על תוצרת הארץ באמצעות מחירים, אל נשכח שמדובר כאן

במוצרים מטובטדים, כאשר המחיר הסופי נמצא בפיקוח. אחת הטענות נגד הליברליזציה

היתח, שאם מדובר במחירים מסובסדים הנקבעים על-פי קוטט-פלוט, מה טעם בתחרות

חופשית? קשה מאד להתחרות מן הבטיט, אך גם כאן ניתן למצוא דרכים שתאפשרנה תחרות,

בד בבד עם הגנה על תוצרת הארץ, שמירת הכשרות וקביעת המחירים.

השאלה המרכזית המתעוררת היא, האם דו"ח ועדת ארז אכן מביא לליברליזציה

אמיתית. ועדת ארז הציעה הקמת חברה או חברות, אשר תרכזנה מספר קטן של גורמים

שתפעלנה במקום הממשלה. חברה מסוימת תייבא את הגרעינים או המספוא. בעליה יהיו גם

צרכניה, כלומר אותם גורמי חקלאות או ייצור במשק, המאוחדים ממילא במונופולים או

קרטלים, יהיו הבעלים על החברות הללו. כלומר בצד האמירה שיש להנהיג ליברליזציה,

היתח נטיה לצמצם את מספר הגורמים שיעסקו בייבוא של אותם מוצרים, כדי שאלה שיעסקו

בייבוא זה יהיו גורמי הייצור. השאלה היא אם בדרך זו ניתן להגיע לתחרות חופשית.

מובן שנציגי לשכות המסחר וגורמים אחרים במשק, רואים בכר פתיחה לא מספקת של

המערכת. הם טוענים שזהו אולי צעד קטן קדימה, אר אין בו די כדי לפתוח את המערכת.

אין הם מבינים מדוע צריר לקבוע מערכת די טגורה של מספר מצומצם של גורמים אשר

יקבעו את מערכת הקניות הזו.

n

יש כאלה אשר טוענים כי ברוב המוצרים, למעט גרעינים המעוררים אולי בעיה

מיוחדת, ניתן לפתוח את המערכת מעל ומעבר, ולתת אפשרות לתחרות חופשית, עם

מכניזמים מווסתים. אף אחד לא מדבר על יציאח מוחלטת של חממשלח מן התמונה. הממשלה

עדיין תמשיר להחזיק את היד על הדופק. מדובר במערכת רגישה, ולכן צריכה להשאר איזו

שהיא מעורבות ממלכתית. הווכוח הוא עד כמה תהיה מעורבות כזו. מצר אחד יש נטיה



ללכת לליברליזציה מלאה בכל התחומים, ומצד שני קיים דו"ח ועדת אדז המדבד על

הליכה של צעד אחד קדימה - הקמת וזברה או מספר מועט של חברות אשר תרכזנה את העניו.

הגורמים המרכזיים בתחומים אלה בשיתוף עם גורמי התובלה, הם שיעסקו בייבוא.

הבשר הוא נושא לדוגמה. גם על דעת הוועדה וגם על דעת אחרים, זהו הנושא הקל

ביותר ליישום הליברליזציה. יש הטוענים כי דווקא בתחום זה, מעורבות משרד התמ"ס

לא הועילה בעבר, היות ומנעה יבוא של חלקי בשר ספציפיים ותמחורם בנפרד. הדבר מנע

התפתחות שוק הבשר כפי שהיא מקובלת בעולם. טוענים כי אפילו המיגבלה שוועדת ארז

הטילה - יבוא מינימלי של 3000 טוו בשר לכל יבואן, גם היא מיותרת, ובעצם עדיף היה

לפתוח את השוק לייבוא חופשי, עם כל המגבלות של הגנה על תוצרת הארץ. גם כאן מדובר

בהיטל ובקרן שתופנה ישירות למגדלי הבשר בארץ. הווכוח הוא לא על הטכניקה אלא על

ממדי הייבוא . אשר לבעיית הכשרות, תביעת הרבנות הראשית היא חד-משמעית: יש צורר

שיחוקק חוק לייבוא בשר כשר, אשר יאמר כי בשר בקר וכבש מיובא חייב להיות כשר.

אפשר לומר כי מצב זה קיים היום דה-פקטו. אין יבוא בשר טרף. יש מערכת שלמה שעוסקת

בהכשרת הבשר לפני שהוא מיובא. הרבנות חוששת שעלולים להיות מקרים בהם ייובא ארצה

בשר לא כשר, לכן היא מבקשת שיחוקק חוק בענין זה.

השאלה העומדת בפנינו היא, האם הולכים לליברליזציה אמיתית? כיצד מיישמים את

דו"ח ועדת ארז, והאם יש כוונה להטות אוזן לביקורת המושמעת על הדו"ח מצדדים

שונים.

יי פורר;

הצבעת בדבריר המפורטים על כל הבעייתיות הכרוכה בנושא. ועדת ארז הגישה

בחודש יולי את מסקנותיה, אשר הועברו לחברי ועדת השרים לכלכלה לצורר דיון. עד

היום טרם התקיים הדיון בוועדת השרים. יצאנו מתוך הנחה שיש צורך להעביר את הסחר

בכל ה"קומודיטיס" לידי השוק הפרטי, ולהוציא את הממשלה בבת-אחת או בהדרגה מלהיות

גורם מסחרי בשוק. אלה הדברים שעמדו ביסוד הדו"ח של הוועדה. גם הוועדה סבורה כי

ניתן להתגבר על מרבית הבעיות הקיים בתחום זה. אחת הבעיות המתעוררות היא בעיית

הכשרות. בעיה זו אינה קיים היום, כי המדינה קונה אך ורק בשר כשר. אם ירצה יבואן

לייבא בשר לא כשר, ולא יהיה חוק שיחייבו להביא בשר כשר - תתעורר בעיה. גם רשיון

הייבוא המאפשר לו אך ורק ייבוא של בשר כשר, אינו פותר את הבעיה. לכן המחשבה היא

ללוות את הליברליזציה בייבוא בשר בחוק שיחוקק בכנסת, אשר יתיר אך ורק יבוא בשר

כשר.

ועדת ארז התייחסה גם לנושא הגודל, וקבעה כי לא תמיד יש יתרון לייבוא בממדים

גדולים. לפעמים קונים ביתר יעילות ובמחיר זול יותר, דווקא כשמדובר בכמויות

קטנות. אני מחייב את המיגבלה של יבוא מינימום של בשר, מכיוון שמי שייבא בשר

יצטרר גם להחזיר מערכת של כשרות וטיפול בבשר. צריך לזכור כי החלקים המיובאים

ארצה הם רק הקדמיים. צריכה להיות לייבואן גם מערכת אשר תטפל בחלקים האחוריים

בחו"ל.

בשיחות שהיו לי ולגורמים אחרים עם עודד ארז לאחר הגשת הדו"ח, הועלתה

הנקודה שלאחר המעבר לליברליזציה, אנו עוברים ממונופול של הממשלה למונופול של גוף

אחר. דעתי היא כי אם זהו הפתרון המוצע, לא עשינו בכך דבר לשיפור המצב. אני מבין

ממר ארז כי לא זו היתה הכוונה. אם זו בכל זאת הכוונה בהמלצה, איני בעדה. כר

למשל, לגבי יבוא שמן סויה, ההמלצה היא שבתי הבד יהיו היבואנים.

היו"ר אי שפיזר;

האם משרד התמ"ס כבר גיבש עמדה ביחס לדו"ח?



יי פורר;

המשרד גיבש עמדה והוא מצדד במרבית ההמלצות. יש לנו הסתייגות מפרטים

מסוימים, למשל בכל הנוגע למונופול חליפי לזה של הממשלה בנושא הסחר.

היו"ר אי שפיזר;

זוהי הקונספציה של ועדת ארז. הם מציעים שתיים-שלוש וזברות; וזברה לייבוא

מספוא וחיטה וטכניקה מסוימת לגבי יבוא הבשר. אלה שני ההיבטים העיקריים בהמלצות.

י' פורר;

מן ההיבטים האלה אנו מסתייגים.

אחרי שסיכמת בצורה כה מפורטת וממצה את עיקרי הדו"ח, איני חושב שכדאי לגעת

בהמלצות אלא להרחיב ולהסביר מה הביא את הוועדה להמליץ כפי שהמליצה בנושאים

השונים.

היו"ר אי שפיזר;

אולי הרכבה של הוועדה קבע את המלצותיה. היא היתה מורכבת מאנשים שקבעו

מלכתחילה את הכיוון. זוהי התרשמותי.

איני חושב שיש בזה משהו.

היו"ר אי שפיזר;

?י

בוועדה ישבו נציגי אינטרסים מסוימים.

עי ארז;.

איני חושב שיש בכר משהו. רק שניים מתוך ארבעה היו כאלה. איני חושב שניתן

לחשוב על ועדה מסוג זה, אשר יש לה קשר הדוק בנושאים חקלאיים, שהאינטרס החקלאי

וזווית הראייה החקלאית לא יהיו מיוצגים בה.ישבו בוועדה אנשים בעלי היכרות וגישה

כוללת -לנושאים החקלאיים. אדם כמו ראובן איילנד, שייצג בוועדה את הסקטור

החקלאי-התיישבותי, אינו יכול להיות מואשם בחד-צדדיות כיתתית צרה. לא אני קבעתי

את הרכב הוועדה, ולא אני צריך להגן עליו.

היו"ר אי שפיזר;

מדוע המלצתם על קרטלים במקום על תחרות פתוחה?

ע' ארז;

הוועדה דנה שעות רבות באספקטים שונים, שלא תמיד מצאו ביטוי בדו"ח כפי

שהוגש, אלא תוך התייחסות סמויה לבעיות השונות. לגבי הבשר, יכול להתעורר וכוח אם

יבואן חייב לייבא מינימום כזה או אחר, אך הוועדה המליצה על ליברליזציה מלאה, ללא

צורר בהגבלות. היא קבעה שכל אחד יהיה חופשי להכנס לנושא. על-פי הערכתנו, ברגע

שיהיו 6-8 גורמים רציניים במשק שיתחרו ביניהם, יש בכר די כדי להבטיח תחרות

חופשית, ואין צורר ביותר מכר. כל מי שרציני, יוכל להכנס לענין. אין כאן חשש



מקרטליזציה או ממונופוליזציה, גם כאשר נקבעת הגבלה של 3000 טון, בהגבלה זו יש

מחשבה כלכלית המתחשבת בגודל צוותות הכשרות. מקובל על דעת כולם כי ניצול רציונלי

של צוות כשרות מושג אם הוא מטפל בכמות של מ-3000 טון. לא פטלנו את יתרונות

הגודל בכללותם, אך אמרנו כי הם חשובים עד לנקודה מסוימת שמעבר לה, הדבר יכול גם

להביא להטרונות. טברנו כי יכולים להיות 10-12 גורמים אשר ייבאו כל אחד 3000

טון, במקום הגורם היחיד הקיים היום, אשר מייבא 36 אלף טון.

ציינו את הכמויות המינימליות, כדי להבטיח את המלאי לשעת חירום. לא די

בקיומו של מלאי, אלא יש צורר גם בפיזורו הנכון. טברנו כי מלאי של 750 טון, אשר

מכטה שלושה חודשי צריכה, זהו הגודל המתאים. משרד הבטחון טען שהוא מטכים לכר, אך

בתנאי שייקבע מינימום של 2000 טון לחודש.

היו"ר אי שפיזר;

מוטכם עלינו כי ניתן למצוא פתרון לשאלת המלאים.

עי ארז;

איני מתייחט לשאלת המלאי אלא לשאלת ההשלכה שיש למלאי על גודל היבוא. ניתן

למצוא לכך פתרון, בתנאי שאתה קובע הגבלות מטו ימות. זו אוזת הטיבות העיקריות

להגבלה של 3000 טון לשנה.

בנושא הבשר, לדעת רוב הגורמים קל להנהיג ליברליזציה. יש הכי פחות צדוקים

לכך שהממשלה תעטוק דווקא בנושא זה. הנושא מעורר מינימום של בעיות, למעט נושא

הכשרות. אנו היינו בעד חקיקת חוק, אם כי לא התייחטנו לשאלה אם הדבר ניתן או לא

ניתן (זוהי שאלה פוליטית). ציינו כי עד אשר יחוקק החוק, ניתן לדעתנו על-ידי

תקנות או חקיקת מישנה, להבטיח את הנושא מפני בג"צים.

לגבי יבוא הגרעינים, כאן יש תחרות קשה. מה שלא נאמר בדו"ח, אך מי שמכיר את

הענף יודע, הוא שישנה מערכת גדולה מאד של אילוצים אשר ימשיכו להיות קיימים במשך

פרק זמן של כמה שבים. לדוגמה, ההתחייבות שהממשלה תרצה לקבל מכל גורם שיעסוק

ביבוא, לנצל את חוזה ההובלה הימי שהממשלה חתמה עליו ל-7 שנים, מהן נוצלו עד כה

רק 3. ב-4 השנים הבאות החוזה הזה מחייב, במחירים הגבוהים בהרבה ממה שניתן היה

להשיג היום. זה אומר שמחיר הגרעינים יכלול טובטידיה טמויה להובלה במחירי היום.

הממשלה יכולה גם לומר כי היא שוברת את החוזה עם חברות התובלה, אך משמעות הדבר

תשלום פצויים של 8-10 דולר על 2 מליון טון לשנה במשר 4 השנים הבאות. השאלה אם יש

לממשלה יכולת לקחת על עצמה את הנטל הזה. אלה עובדות להתייחטות. אנו לא סבורים

כי הבעיה היא רק כספית. מצב חברות צי"ם ואל-ים הוא כזה, שלא רק הפצוי הכספי

קובע. הפרת החוזים עלולה להביא להתמוטטותן.

היו"ר אי שפיזר;

המלצתם על המשר החוזים הקיימים ב-3.5 השנים הבאות.

עי ארז;

ראינו זאת כאילוץ. אמרנו כי האילוץ הזה מחייב את כל מי שיעסוק בנושא,

להשתמש בחוזה הקיים. כאשר אתה מחייב מישהו להשתמש בחוזה הקיים, כאשר יכולת

ההובלה של כל אניה היא 60 אלף טון, - אתה לא יכול לפצל זאת בין יותר מדי גורמים.

יכול להיות מי שימצא דרר להוביל 2000 טון במחיר זול יותר, אך אין אפשרות לקחת את

הגורמים הרציניים ולומר להם, שהם חייבים להשתמש בגורם התובלה היקר. זה נוגד את

כללי התחרות. זהו אילוץ ראשון ב-3.5 השנים הקרובות, והוא נטל על כל מי שיקבל את

הזכות לייבא.



י' כהן-אורגד;

זהו ייקור של בין 5% ל-7%. הוא יכול היה לייבא 50 אלף טון, במחיר נמוך

ב-0ו-8 דולר לכל טון.

היו"ר אי שפיזר;

אני חושב שאתה טועה, מדובר בהפרש של 5 עד 6 דולר לטון.

יי כהן-אורגד;

איני טועה. לחילופין, מכיוון שלצי"ם ולאל-ים אין אלטרנטיבות טובות יותר,

אפשר להעמידן במצב בו תצטרכנה להוביל במחיר נמוך יותר, ואז צריך לדעת את המשתמע

מכך.

עי ארז;

זהו אחד משורה של אילוצים שהובאו בוזשבון.

במבנה הנוכחי של הענפים, גם מפעלי השמנים, גם טחנות הקמח וגם ארגוני

הקניות, ישנם קרטלים המאושרים על-ידי בתי-המשפט. לא טברנו כי בהזדמנות חגיגית

זו, דרך הליברליזציה צריך להחליט גם על ביטול הקרטלים. אפשר לדון וצריך אולי

לדון מדי פעם בפעם, על היתרונות והחטרונות של המצב הקיים, אך לא רצינו לבטל את

הקרטלים דרך הליברליזציה. המשמעות המטחרית של קיום הקרטל, היא שהקרטל הוא בלאו

הכי הקונה היחיד, למשל של פולי הסויה. כל יבואן אחר יתאבד, אם לא יגיע מראש לידי

הבנה עם הצרכן שהוא הקרטל. אם לא יגיע להטכם, מי יקנה ממנו את פולי הסויה? כל

אחד מהנושאים האלה הוא כבד ורציני, ויש להחליט עליו ללא קשר עם הליברליזציה. לא

הטכניקה של היבוא היא שתקבע האם בתי הבד צריכים או לא צריכים להיות קרטל. אמרנו

כי כל עוד ישנו קרטל בכל אחד מהענפים האלה, והקונה הוא אחד ללא תחרות, זוהי

האפשרות היחידה.

צריו לזכור עובדה נוטפת; כמעט כל הטילואים נמצאים ב"בלק" אחד. בנמל ישנו

טילו ענק שאין לטתום אותו. הטילואים העיקריים הם אצל הצרכן - טחנות הקמח או בתי

הבד או מפעלי התערובת. העלויות הלוגיטטיות של כל נטיון להעביר את הכמויות

המיובאות לתחנות ביניים, תהיינה עצומות. יש לזכור כי מדובר כאן במוצרים שאחוזי

הרווח עליהם קטנים מאד. כל עלות נוטפת תקטין את הכדאיות הכלכלית. צריר לשאוף

לגלגל את המוצר במהירות האפשרית אל הצרכן הטופי. כל זמן שאין עוד סילואים, כל

זמן שצריך יהיה לנצל את חוזי התובלה הקיימים עם הטפנות - איני רואה דרך אחרת

מלבד זו שהצענו.

אני רוצה להעיר לענין התובלה; שלא ייווצר כאן הרושם שיש טובטידיה לצי"ם או

אל--ים. הממשלה מנהלת כל כמה שנים הטכם תובלה, ואז נקבע מחיר מחייב. במשך שנים

קרה שנקבע מחיר והוא חייב, גם כאשר המחירים בשוק העולמי עלו. באותן שנים נהנתה

הממשלה ממחיר זול יותר. לאחרונה קרה מקרה הפוך.

עי ארז;

אנו מתייחטים למצב העובדתי, ואומרים מדוע לא ניתן לדעתנו לאפשר לכל גורם

לייבא פולי שמן ב-3.5 השנים הבאות.

ז



הסכנה העיקרית במונופולים היא בניצול לרעה וחוסר דרבון לתחרות חופשית.

היו"ר אי שפיזר;

יש עוד הרבה גורמים. אתם עצמכם עמדתם על העצלות שבחיפוש אחר מקורות זולים

יותר ושווקים חדשים.

עי ארז;

נתנו את דעתנו על העניו, ולכן פסלנו מראש את הפתרון על בסיס של קוסס-פלוס,

שהוא אבי אבות הטומאה מן הבחינה הכלכלית. אמרנו כי גם בתקופה הראשונה, אם המשק

יחליט שלא יהיו קרטלים בענף זה או אחר ויש לאפשר תחרות חופשית, הדבר יתאפשר גם

בתחום השמנים או בכל תחום אחר.

אוריאל לין;

ערכתם את הבדיקה שלכם מתור הנחה שהקרטלים ממשיכים להתקיים?

ע'-ארז;

כדי שההמלצות תהיינה פרקטיות וניתנות ליישום מהלר, לא אמרנו שכך צריך להיות

לנצח, אלא שבמצב הנתון, כאשר המבנה הענפי הוא קרטליסטי, זהו הפתרון המתבקש.

בנפרד אמרנו כי צריך לדון בשאלה אם צריכים להיות קרטלים או לא. במצב הנוכחי,

כאשר ההחלטה צריכה להיות ממילא בידי הקונה, אנו מציעים לתת את זכות ההחלטה לקונה

הסופי ולא לאף גורם ביניים. בפרקטיקה ישתמשו הקונים הללו בשרותים של יבואנים

שונים אשר יציעו להם הצעות. הצענו כי השיטה לא תהיה קוסט-פלוט אלא תחרות כנגד

תקן, כדי להבטיח את הכדאיות ואת השאיפה שלהם להתייעל. נקבע מחיר מכסימלי, כל

עוד המדינה קובעת מחירים, וניצור תחרות אשר תאפשר התייעלות. כל חוסר התייעלות,

יגרום להם הפסד. זה מה שיבטיח את האינטרט הצרכני לתקופת הביניים, ובינתיים ידונו

הגורמים האחראים על כל אחד מהענפים האלה בנפרד. אם יוחלט לפרק את אחד הקרטלים או

את כולם, כל אחד יהיה חופשי לייבא לעצמו. כפי שאיננו יכולים לכפות על "עלית"

שתייבא את הטוכר או הקקאו רק מגורם אחד, כר יהיה גם בהמשר. ראינו זאת כפתרון

הפרקטי היחיד בטווח הקרוב. אין לנו כאן כל אידאולוגיה, אלא רק פרקטיקה.

הנקודה הובהרה , אר הפרובלמטיקה נשארה בעינה. יש לר נמוקים שאתה מעלה אותם

כמחייבים את הפתרון שאתה מציע, בעוד שאחרים טבורים כי ניתן להשיג מצב טוב יותר

על-ידי הנהגת יתר ליברליזציה. ישנם היום קרטלים, אר יש לאפשר לגורמי ייבוא שונים

לטהור באופן חופשי. אל תאמר להם שישברו את ראשם כי לא יהיה להם למי למכור, אלא

תאפשר להם לסחור.

עי ארז;

אחד מנציגי הקרטלים אמר לוועדה; אנו בעד חופש, תנו לכל אחד לייבא, אר

אינכם יכולים להטיל עלינו אילוצים ומגבלות שאתם לא מטילים על אחרים. יש לנו

מחוייבות כיצרנים להמשיך באספקה טדירה, בעוד שהייבואנים עלולים לייבא רק כאשר

כדאי יהיה להם לייבא. כל עוד לא חלות אותן מיגבלות על כל הגורמים, יש לאפשר

לקרטלים לייבא.



היו"ר א' שפיזר;

אלו טענות המועלות על-ידי כל הקרטלים והמונופולים. לאהרונה עלה על

סדר-היום נושא הרכבתם של אוטובוסים בארץ. גם הקואופרטיבים לתחבורה הינם

מונופולים, אר בכל זאת נמצאה דרך לוזייב אותם להרכיב בארץ את בתי האוטובוסים.

עי ארז;

זה לא מקרה מקביל.

היו"ר אי שפיזר;

אתה מודה שקיים וכוח בין אלה שמדברים על חופש מלא לביו עמדת הוועדה.

עי ארז;

לא קיים וכווז. כל אחד מחברי הוועדה היא שמח להביא למכסימום תחרות, אך הגענו

למסקנה שבפרקטיקה המיידית, בהתחשב באילוצים של שלוש השנים הבאות לפחות, זהו

הפתרון המתאים. המחשבה היא על תהליך שיביא ליתר ליברליזציה בהמשך.

יי כהן-אורגד;

כיצד קניה באמצעות ארגוני הקניות, תביא ליתר ליברליזציה?

עי ארז;

ארגוני הקניות נראים כגופים גדולים ומפחידים, אך אנו יודעים כי מושבים אינם

קבוצים וצפון אינו דרום. אנו חושבים שזה יכול גם להביא לפצוץ בקרטלים מסוימים.

בזמן המעבר יש ללכת בזהירות רבה, שלב אחר שלב.

היו"ר א' שפיזר;

עמדתך הובהרה, אני חושב שמלכתחילה היה ברור לנו מהו הכיוון ועל-כך הו וכוח.

יש דעות אחרות בנושא זה. יש כאלה הסבורים כי הליברליזציה הזו אינה מספקת, שעדיין

אפשר לדאוג לכל האינטרסים הנכונים, תוך מתן אפשרות לליברליזציה יותר גדולה.

מי טרוטיש;

אני רוצה לברך על הדיון כאן. הכיוון הכללי שאנו הולכים בו הוא נכון, אם

מנסים להביא לצמצום הוצאות הממשלה ולצמיחה בשלב הבא. זהו הכיוון בו הלכו גם

במקומות אחרים בעולם, וגם שם הוכיח כי בכל מקום בו היתה תחרות חופשית, העלויות

הוזלו. המנדט שקיבלה הוועדה הוא להנהיג ליברליזציה.

המדינההיא זו המייבאת ומחזיקה במלאים. אם הליברליזציה תתבטא בחלוקת הייבוא

בין 6- 5 מונופולים קיימים, כמעט ולא עשית דבר. אם אתה מגביל את המונופולים האלה

בכל ההגבלות בהן הגבלת את עצמך, הדבר לא יביא להוזלות אלא רק יסרבל את המערכת.

מהמנדט שניתן לוועדה, הבנו כי כאן יהיה פתח הדרגתי לייבוא חופשי, אשר י יאפשר יתר

התחרות והוזלת עלויות.

הועלתה גם בעיית המלאים-

הודעתי כי גם על דעת הוועדה וגם על דעת כל הגורמים האחרים, בעיית המלאים

ניתנת לפתרון. גם אם תהיה ליברליזציה נרחבת יותר, אפשר לפתור את בעיית מלאי

החירום של ישראל.

מי טרוטיש;

צריך לבדוק את רמות המלאים. בוועדה נעשה נסיון להסתמר על מחירים תקניים.

אני חושב שמחירים תקניים רק ינציחו את המצב הקיים, למשל בתחום ייבוא הבשר.

עי ארז;

בנושא הבשר לא דובר על מחיר תקני אלא על תחרות מלאה.

היו"ר א' שפיזר;

דובר על היטל וקרן איזון.

עי ארז;

הוועדה לא המליצה להגיע בכל מחיר ל-3000 דולר לטון. הוועדה קבעה את המחיר

איתו צריך החקלאי הישראלי להתמודד, ומחיר נראה לנו כ-3000 דולר לטון. אם מדינת

ישראל יכולה לקנות ב-1200 דולר, זהו מחיר הנהנה מסובסידיות של הממשלות לחקלאים.

ההיטל כפי שקבענו לא יהיה מכל תקציב של כל יבואן. קבענו כי באופן תקופתי תיקבע

רמת מחיר בינלאומית, נניח 1200 דולר היום. ההיטל יהיה 1800 דולר, ואם מישהו קנה

ב-400ו דולר- הוא ישלם 3200 דולר. אם מישהו קנה ב-1000 דולר - הוא ישלם רק 1800.

מי טרוטיש;

למה לד לקבוע סכום נומינלי? תקבע אחוז מסוים.

היו"ר א' שפיזר;

, יש היטל והוא מיועד להגן על תוצרת הארץ. אתם מציעים שתהיה קרן אצל החשב,

שאליה יוזרמו כספים יופנו ישירות לנושא זה.

עי ארז;

יש היום שיטה הנראית לנו פסולה, האומרת שלכל יבואן במשך התקופה הזו יהיה

היטל שונה, כדי להביא בסופו של דבר למחיר קבוע. בדרך זו אין שום תמריץ לייבואן

להתייעל. אנו מדברים על היטל קבוע.

מי טרוטיש;

אנו יודעים שצריכה להיות הגנה על תוצרת הארץ, אך המכשיר של הגנה על תוצרת

הארץ צריר להיות מושכל. הוא יכול להתבצע על ידי מיסים או אחוזים. אפשר לגלם

ולתמחר את עלות מלאי החירום, ויש לפשט את היבוא, כדי לתת לאנשים תמריץ להסתובב

בעולם ולהשיג מחירים זולים. אם אתה קובע הגבלות כמו הובלה, אתה לא עושה דבר

למעשה, ואז עדיף אולי המצב הקיים היום. אם הסכמנו שניתן לפתור טכנית את נושא

המלאי, גם את נושא ההגנה על תוצרת הארץ אפשר להבטיח, כפי שהדבר נעשה גם לגבי

מוצרים אחרים. חייב להיות ליבואן תמריץ לייבא בזול יותר.



עי ארז;

אתה אומר את מה שאנו אמרנו, אך מתווכח עם דברים אלה.

מי טרוטיש;

מה שמר ארז אומר עתה הוא במטגרת רעיונות שהועלו בוועדה, אך לא הגיעו למטמך

הטופי שלה. נמצאים כאן כמה מנציגי לשכות המטחר, אשר היו רוצים להעיר הערותיהם.

היו"ר אי שפיזר!

איננו נכנטים עתה לפרטים. את הוזומר של לשכות המטוזר קיבלנו רק היום, וכך גם

החומר של הממונה על הקרטלים. בגלל מגבלות הזמן, לא נוכל להמשיך עתה בדיון.

מי טרוטיש;

יש לי הצעה לטדר; לדון במטגרת הזמן המצומצם שיש לנו, בנושא העקרוני של

פתיחת היבוא, או יצירת מונופולים קטנים.

היו"ר אי שפיזר;

הדבר לא ניתן. ישנן שתי קבוצות: הדגנים, הפולים והטויה כקומפלקט אוזד,

והקומפלקס השני הוא הבשר. אי אפשר שלא לדון בשתי הקבוצות האלה. הצעות הוועדה

בנויות על מבנה הענף והאילוצים שבו, ואי אפשר לפשט את הנושא.

נצטרך לקיים דיון נוטף.

יבוא ברזל הפוגע בקרית הפלדה

היו"ר אי שפיזר;

הופתענו לשמוע כי משרד התעשיה והמטחר איפשר יבוא מתחרה של ברזל. היו לנו

כאן וכוחים ביחט לענפים שונים, למשל האוטובוטים. שמחתי לקרוא לפני יומיים, כי

משרד התמ"ט המליץ בפני משרד התחבורה להפסיק את יבוא בתי האוטובוט. זו היתה יוזמה

יפה, באחור של חודש, לאחר שועדת הכלכלה של הכנטת עם משרד התחבורה, טיכמו כאן שלא

יהיה עוד יבוא אוטובוטים. יבוא זה הרט את כושר הקיום של שני מפעלים שאת זעקתם

שמענו כאן. כאשר קראתי על הצטרפות משרד התמ"ט להמלצה זו, שמחתי עליה אך חשבתי,

אם אתם פ1עלים ביעילות כזו, עד אנה אנו מגיעים.

יבוא הברזל גם הוא נראה לנו מוזר. כולנו מכירים את יעילותם של מפעלים שונים

ברץ, כולנו גם מכירים את בעית ההיצפים. רק קודם שמענו כי ניתן היה לייבא בשר

במחירים זולים בהרבה. השוק המשותף מטבטד את ייצוא הבשר שלו בדולר אחד, לעומת כל

דולר שמקבל יצרן הבשר. בדרום-אמריקה הטבטוד הוא של 2 דולר לעומת כל דולר.



תעשיית המתכת בישראל לא קיימת רק בגלל יעילותה. אנו יודעים מיהם האנשים

העוסקים בתחום זה. לכן כאשר שמעתי מפי מנכ"ל משרר התמ"ס, כי היבוא הוא בהיקף של

5% מצריכת הברזל, במחיר הנמוך ב25% ממחיר הברזל בארץ, על מנת לעודד את התוזרות,

הדבר נראה לי מוזר מאד. לו רצינו יבוא תחרותי, ניתן היה לעשות זאת בענפים בהם

היתרון היחסי היה גדול בהרבה. אני מודה שהנושא רגיש במיוחד, שכן יש הרגשה שהדבר

נעשה שלא לצורך, מתוך העדפה של גורמים מסוימים, תוך החשדה שהדבר נעשה מטעמים

פוליטיים ולא לגופו של ענין, ועל רקע סכנת אבטלה בענפים שונים ובעיקר בענפים

היצרניים. בענף זה עובדים אנשים שהם פועלים ממש, החיים באזור הצפון עם בעיה

גדולה של תעסוקה, ודווקא בהם באים לפגוע.

הפרשה כולה מוזרה. האם אדם יכול לקום בוקר אחד, ופתאום מנחיתים על ראשו

7000 טון ברזל ומחסלים את המפעל בו הוא עובד? קיים כאן חשד שהדבר לא נעשה

בונה-פידה, על מנת לייצב את הענף. קיים חשד שאיו כלל צורך בייבוא הזה וכוי. זהו

כתב אשמה לא קל.

חה"כ שושנה ארבלי-אלמוזנינו שיגרה מיד מכוזב בענין זה, ואבקש ממנה לומר

משהו.

שי ארבלי-אלמוזנינו;

עם פרסום הידיעה, נדלקה אצלי נורה אדומה. נזכרתי בגלגולים הקשים שעברו על

קרית הפלדה, עד שהגיעה למנוחה ולנחלה. לא פעם איימו בסגירת הקריה, בתקופתו של

השר הורביץ. היתה לו החלטה נחושה, שיש לסגור את קרית הפלדה, שכן אינה רנטבילית.

מאז התייעלה הקריה . היא הורידה את מספר העובדים מ-720 ל-440, ובו בזמן העלתה את

תפוקתה בצורה משמעותית. במפעל עובדים אנשים המתפרנסים בכבוד. אנו יודעים מהו מצב

התעסוקה , במיוחד באזור צפון הארץ. עכו היא עיר מעורבת עם בעיות רבות, גם בעיות

התעסוקה. מספר דורשי העבודה בה מגיע ל-8%. זהו אחד האזורים הקשים ביותר מבחינת

תעסוקה. יש שם עוד מספר מפעלים בעיתיים מבחינת תעסוקה. עלול להיות שמפעל פרוטרום

ייסגר, וגם למפעלי "מלואות" ו"צינורות" יש בעיות.

היולר אי שפיזר;

משרד התמ"ס המליץ על פתרון למפעל פרוטרום לפני חודש.

שי ארבלי-אלמוזנינו;

שום דבר לא זז. אשמח לשמוע היום הודעות משמחות גם על יתר המפעלים.

התפוקה של קרית הפלדה ירדה פלאים בשנה האחרונה, כמעט עד מחצית. היא מסוגלת

לייצר 260 אלף טון, אך ירדה ל- 185 אלף טון.

יי פורר;

היא לא ייצרה אף פעם 260 אלף טון.

שי ארבלי-אלמוזנינו;

אנו יודעים מהו מצבו של ענף הבניה, לכן נראה לי תמוה, שדווקא בתקופה כה קשה

מאפשרים יבוא של עוד 10,000 טון. האם רק כדי לאפשר לייבואן להרוויח? האם יש לנו

התחייבות כלפי איזו שהיא מדינה שנייבא ממנה? מ-ו98ו עד היום לא היה יבוא של

ברזל, וזאת על-פי התחייבות של משרד התמ"ס. מדוע דווקא בתקופה כה קשה הוחלט על

יבוא? מדובר כאן גם בהוצאת דולרים וגם בנטילת התעסוקה מן העובדים. אני חושבת

שמשרד התמ"ס צריך לוזשוב על-כך מחדש, ולבטל את ההוראה אם ניתנה.



שי דאובר;

אני רוצה לציין מדוע דווקא ב-1981 הוחלט להפסיק את היבוא. זו היתה השנה בה

תעשיית הפלדה נכנסה למשבר הקשה ביותר, וכל מדינה שייצרה פלדה ביקשה להגן על

עצמה, על-ידי סגירת היבוא אליה. למדינות השוק המשותף נאסר כל יבוא, וכך גם

לארה"ב וליפן. כל מפעל קיבל מכסת ייצור לשוק המקומי וקיבל עידוד לייצא לחו"ל. כל

מפעל קיבל עדוד עבור כל משמרת העובדת לייצוא ולא לשוק המקומי, במקום לשלם דמי

אבטלה. מה שהם מייצאים הוא את האבטלה שלהם. אותם 28% שהפועלים עולים להם, הוא

הסבסוד שהמפעלים מקבלים.

קרית הפלדה לא קיבלה מהממשלה אף אגורה אהת לצורך השקעות. אנו עומדים להשקיע

בקרוב סכום של 5.5 מליון דולר, אר לא נקבל אף אגורה מהממשלה. אנו לא נמצאים

באזור פיתוה ואין לנו שום הטבות, גם כאשר אנו משקיעים כדי לעמוד בשורה הראשונה

מבחינה טכנולוגית. במשר עשר השנים האחרונות שילש המפעל את תפוקתו, ואנו נמצאים

היום ברמה ראשונה מבחינת ניצול כושר הייצור, בין 6ו המפעלים הטובים ביותר בעולם.

לא אנו קובעים את מחיר הפלדה. אנו נמצאים תחת פיקוח משרד התמ"ס מאז ומתמיד.

ההסכם היה שהמחיר ייקבע על-פי השוק הפנימי של ארצות אירופה. אם בגרמניה, צרפת

וארצות- השוק האחרות, נמכרת הפלדה במחיר של 350-400 דולר לטון, זה המחיר שאנו

מקבלים. סר-כל ייצוא הגרוטאות מישראל מסתכם אולי ב-7 מליון דולר. עובדה היא שלא

יצא מהארץ אף טון מתוך 20,000 הטון להם ניתנו רשיונות ייצוא. פרוש הדבר שאנו

קונים את הגרוטאות במחיר סביר, ולכן אין מייצאים אותן. האם אנו מדינה שיכולה

לאפשר לעצמה לייצא ב-7 מליון דולר, ולייבא בהיקף של 36 מליון דולר, במחירי היצף?

אם נעשה זאת, נביא לבזבוז של 28 מליון דולר, ובמקום שהפועלים ישלמו מס-הכנסה

תמורת עבודתם, הם יצטרכו לקבל מהמדינה הבטחת הכנסה. אנו חושבים שזוהי דרך פוגעת

מאד.

מישהו כתב ש-10,000 טון הם רק אחוז אחד מהצריכה. זה לא רק אחוז, זהו חודש

עבודה במפעל. גם היום ירדנו משלוש לשתי משמרות, וגם בשתי משמרות איננו מפעילים

את המפעל בין שבוע ל-10 ימים מדי חודש. הבניה הצטמצמה, ועוד 10,000 טון כאלה

יגרמו לצמצום העבודה בהיקף של חוז-ש נוסף. אני רוצה שאחד הפקידים שמחליט על-כך

בקלות כזו, לא יקבל משכורת חודש אחד מתוך 12.

אם נייבא הכל, השאלה היא למי נמכור אחר-כך את הדירות? אני חולק על-כך

שרוכש הדירה הוא שייהנה מהמחיר הזול יותר של הברזל המיובא. מי שיתעשר הוא הסוחר

או הקבלן. אם כולנו נהיה מובטלים, מי יקנה את הדירות? למען מי יבנו את הדירות?

יי כץ;

אני סבור שצריך לראות את המפעל מקרוב, כדי להיווכח עד כמה התייעל והפך

למפעל מודרני. אני חושב שהוא יכול לשמש דוגמה לכל מפעל בארץ. התהליך נעשה תוך

שתוף העובדים, מתוך הבנה הדדית. במשך השנים ירד מספר העובדים, הוכנסו שיפורים

טכנולוגיים והמפעל התייעל.

מספר מקומות התעסוקה באזור עכו נמצא בירידה מדאיגה מאד. מצד אוח- היו תהליכי

התייעלות במפעלים, אך מצד שני חל קפאון בהקמת מפעלים חדשים ובפיתוח מפעלים

קיימים. הדיון המרכזי היום אינו בפרוטרום, אך קיבלנו הודעה כי בסוף החודש המפעל

ייסגר. זהו מפעל המעסיק 550 עובדים. אומרים כי יש הצעות לפתרון, אך עד היום לא

קיבלתי כל בשורה. זהו מפעל עתיר אנרגיה, מפעל הגורר אחריו חובות בהיקף של 50

מליון דולר, שמסוגל להתקיים ולהרוויח במידה סבירה, למרות המחירים הנמוכים בשוק

העולמי, זהו מפעל הקשור בתעשיות הפטרו-כימיות, שלהתמוטטותו עלולות לחיות השלכות

קשות למדינה. כל אחד יודע שאם המפעל ייסגר, הדבר יעלה למדינה הרבה יותר כסף מכל



סיוע לו. בנוסף ל-550 עובדי המפעל, ישנם עוד 170 איש העובדים מסביבו.

מפעל "צינורות המזרח-התיכון" גם הוא עומד להסגר, לאחר שניתו אישור לייבוא

צינורות מדרום-אפריקה. בעולם ישנם רבים המוכנים למכור לנו צינורות ולייבא אלינו

את 'האבטלה שלהם, אך אסור לנו לאפשר זאת. המצב חמור ואני סבור שאסור לנו לאפשר

אותו.

כולנו עומדים מול מצוקה קשה של ערי הפיתוח. אני מבין שהערב יפתח מנכ"ל משרד

התמ"ט את ישיבת הוועדה אשר מונתה על-ידי ראש הממשלה, לטיפול נקודתי בערי הפיתוח.

לוועדה זו יש מנדט לבדוק כיצד ניתן להקטין את שעורי האבטלה בהן. אנו עוסקים היום

בעכו, שקיווינו כי מצבה טוב מזה של ערי הפיתוח, אך אין זה כך. הייתי שמח, לו

היתה מוצעת דרך, כיצד להעלות את שעורי התעסוקה בערי הפיתוח ב . 8.5%-אם יינתנו

רשיונות יבוא, אין לכך כל סכוי. המצב לא מובן, הוא אבסורדי ואין לו הסבר. אם

מדובר בשיקולים כלכליים, כבר נאמר שמחירי הפלדה באדץ נקבעים על-ידי משרד התמ"ט.

אי אפשר לנהל את כלכלת ישראל על-ידי קביעת מחירי חיצף.

יי פורר;

אני מנוע מלהשיב על כמה האשמות שהוזמעו כאן על-ידי היו"ר, שכן יש להם

אספקטים פוליטיים.

אמרתי שיש החשדות-- -

יי פורר;

אשיב על-כך במידה שאני יכול לעשות זאת. אני מופיע כאן כפקיד, ולכן אני

מנוע מלעסוק בנושאים פוליטיים. אילו היתה כאן הסמכות הפוליטית, היא היתה משיבה.

בענין האוטובוסים אני יכול לומר כי הדיון בוועדת הכלכלה התקיים, לאחר שהתקיימו

דיונים במשרדנו עם הנהלת המפעל והפועלים.

הירידה שחלה בתפוקת מפעלי הפלדה היא לא בגלל רשיונות הייבוא אלא בגלל מצב

קוניקטורלי מסוים בשוק הבניה. המצב הזה גורר אחריו גם דרישות מכיוונים אחרים.

חבל שלא הוזמנו לכאן גם נציגי ענף הבניה. הם היו מתייחסים לטענות אשד מובאות

אלינו כאשר דנים בבעיותיהם. אין זה התחום היחידי בו אנו מתלבטים.

היו"ר אי שפיזר;

אני מבין שנציגי ענף הבניה תבעו מכם לייבא ברזל. מיהם?

יי פורר;

ארגון הקבלנים תובע זאת מאתנו במשך שנים. יש טענות על-כר שקרית הפלדה

מהווה מונופול והדבר משפיע על המחיר ועל התייחסותה ללקוחות. אנו מתלבטים לא רק

בנושא הברזל, אלא באלף ואחד נושאים בהם הייצור הוא על גבול הכדאיות. דעת המשרד

כפי שבוטאה על-ידי השר גם אתמול, היא שלא צריך בשום פנים ואופן להביא לסגירת

המפעל. אנו לא חושבים שמדינת ישראל יכולה לוותר על קיומו של המפעל. אנו לא

סבורים שיבוא של 8000 טון מתוך 140 אלף הטון הנדרשים לשנה, יביא לסגירת המפעל.

מדובר כאן בסך-הכל ב 5-6%-מהיקף הצריכה.



ב' שליטא;

לאיזה צורך אתם מייבאים את 8000 הטון האלה?

לא רק במונופול זה אלא גס באחרים, אנו מתירים יבוא בשוליים. נכון שאנו

קובעים את מתיר הפלדה, אך עובדה היא שאתמול, לאהד הפגישה עם השר, התקבלה החלטה

שהמפעלים יבואו בהצעה, כיצד להוריד את המחירים עוד יותר. אני מברך על ההתייעלות

שהיתה, אך צריך להביא להתייעלות נוספת. גם לייבוא יש תפקיד מטוים , כאשר מדובר

במונופול. זהו בהחלט שיקול לגיטימי. יכול להיות שהשיקול לא צודק, אך הוא

לגיטימי. אני מכחיש מכל וכל העדפה של גורמים מסוימים, גורמים פוליטיים או אחרים.

לא היה 'ולא נברא.

אר הלחץ של הקבלנים עשה את שלו.

יי פורר;

אני מדבר על הקבלנים כטקטור שגם בו צריך להתחשב. הקבלנים נמצאים היום

בתקופה של הקפאת מחירים. הם לא יכולים לעמוד בחוזים, וגם ענינם עוד יגיע לוועדה

הזו. מחירו של הברזל בעלותה של דירה הוא אולי מאה דולר, אך בתוך מערכת הקבלנות

החוזית, אשר בונה עבור משרד הבטחון, יש למחיר הברזל משמעות שהיא מעל ומעבר. אלה

השיקולים אשר עמדו לנגד עינינו.

ו' שם-טוב;

עבור כמה טון ניתנו רשיונות יבוא?

יי פורר;

עבור 8000 טון.

היו"ר אי שפיזר;

האם אי אפשר היה להשפיע על המחיר בטכניקות אחרות? זהו מוצר שאתם קובעים את

מחירו, הרי לא יעלה על הדעת ש-5% ישפיעו על המחירים. האם אי אפשר היה להשיג את

קביעת המחיר בטכניקה אחרת? שאלי! אחרת: מיהם אלה שמקבלים את רשיונות הייבוא?

יי פורר;

היו בקשות לרשיונות יבוא. נתנו את הרשיונות על-פי טדר כרונולוגי.

היו"ר אי שפיזר;

למה לא הודעתם גם לגורמים אחרים על הכוונה לחלק רשיונות יבוא במחירים

נמוכים יותר מהקיימים בארץ? מדוע לא נעשה הדבר בשיטה אשר תוזיל את המחיר? האם

הסדר הכרונולוגי הוא שקובע את המחיר הזול ביותר?



ב' שליטא;

אמרת שהמדיניות היא לקיים יבוא שולי לגבי שורה של מצרכים, כדי להחזיק את

היד על הדופק.

יי פורר;

כן, וגם כדי להבטיח התנהגות נכונה של היצרן כלפי הצרכן. לגבי רוב-רובם של

המוצרים קיים יבוא פתוח. סגרנו את יבוא הפלדה לישראל, בגלל רצון להגן על קרית

הפלדה, וכר הדבר מזה שנים.

היו"ר א' שפיזר;

השאלה היא אם לדעתר במסגרת הסמכויות שלכם, לא ניתן היה לתמרן בתחום המחיר

מבלי לייבא את ה 5%-האלה. האם באתם אל קרית הפלדה ואמרתם כי אם לא יעשו צעדים

כאלה או אחרים, תאלצו לייבא 7000 טון?

יי פורר;

זה לא נעשה כר.

היו"ר אי שפיזר;

על רקע הרגישות המיוחדת בנושא, אני חייב לומר; איננו מתנגדים לחשיפה

לייבוא, גם כאשר מדובר בקרטלים ובמונופולים, אר היתה לנו הרגשה שלא זה מה שקרה

במקרה זה. צורת מסירת ההזמנות לא מוכיחה כי הגורם הזול ביותר הוא זה שקיבל אותן.

משרד התמ"ט, שבידיו עוצמה רבה, חייב להתחשב בכל הגורמים האלה. אני במקום משרד

התמ"ט, הייתי מעכב את הרשיון. אני יודע שאין זה נעים, אר לא יכול להיות שכל-כר

הרבה גורמים יהיו בדעה אחת, ואילו משרד התמ"ט ישאר איתן בעמדתו. היו נושאים לא

פחות רגישים, שמשרד התמ"ט יצא בהם כשידו על העליונה. אני מוכרח לומר גם לשבחו של

השר, כי בנושאים קונקרטיים הוא היה עניני, אר לא זה מה שנראה במקרה זה. אנו

קוראים לכם לבטל את הרשיונות ולהפסיקאת היבוא במקרה זה. אנו קוראים לכם לבדוק את

המחירים עם הגורמים הנוגעים בדבר, ואם יש מקום - אנו מבקשים מכם להעמיד את קרית

הפלדה על מקומה בכל הנוגע ליחסה ללקוחות ובקביעת מחירים.

יי פורר;

אני לא יכול למסור פרטים בנושא פרוטרום, אלא לומר כי מתקיימים דיונים. גם

הבוקר התקיים דיון בין שרי האוצר והתעשיה. ישנה התקדמות, אך איני יודע מה בדיוק

הושג שם.

היו"ר אי שפיזר;

עוד נקיים שיחה על פרוטרום . אנו יודעים מהו מצב המפעל. עמדתו של שר התמ"ט

היתה נחרצת וברורה. העכובים העיקריים נגרמו על-ידי שר האוצר, אשר דחה את הדיון

וגילה חוסר נכונות להידברות. על--פי הערכתי, המפעל הזה יכול להתקיים אולי אף טוב

יותר מקרית הפלדה.

י' פורר;

אם יורידו ממנו את נטל החובות, הוא יהיה מפעל הנושא את עצמו.



היו"ר אי שפיזר;

הגרעון השנתי שלו נע בין 2 ל-5 מליון דולר. היות ואנו רוצים להשיג תוצאות

והמנכ"ל אומר כי קיים טיפול אינטנסיבי, נחזק את משרד התמ"ס בטיפולו בנושא

פרוטרום.

(הישיבה ננעלה בשעה 16.10)

ו