הכנסת האחת עשרה

מושב ראשון



פרוטוקול מס' 50

מישיבת ועדת הכלכלה

מיום שלישי. ט"ו בסיון, התשמ"ה - 4 ביוני, 1985 בשעה 14.00

חברי הוועדה; היו"ר א. שפייזר

י. ארצי

י. כהן-אורגד

אוריאל לין

ע. לנדאו

ש. עמר

מ. פלד

א. שלום

מוזמנים; שר התעשיה והמסחר א. שרון

ע, שמיר -עוזר השר

י. פורר - מנכ"ל משרד התעשיה והמסחר

ד. ברודט - סמנכ"ל לתכנון וכלכל, משרד התעשיה והמסחר

י. ארליך - משרד התעשיה והמסחר

צ. דורי - משרד התעשיה והמסחר

א. שינטל - מדען ראשי, תעשיה ומסהר

יועץ כלכלי ומזכיר הוועדה; ד, לב

רשמה ; ש. צהר

סקירת שר התעשיה והמסחר מר אריאל שרון.



סקירת שר התעשיה והמסחר, מר אריאל שרון

היו"ר א. שפייזר;

אבי פרחח אה הישיבה, בישיבה הקודמת, בה לא השתתף השר מפני שהש שלא

בטוב, קיימנו דיון על תעשיות עתירות מדע. זה היה בפתיחת מושב הכנסת, והיו

נוכחים באן אנשים מהתחום הזה, נציגים של מפעלים גדולים ונציגים של מפעלים

קטנים, נציגי התאחדות בעלי התעשיה ועוד, ולא הגענו לדיון בנושא התעשיה

מהיבטים מסויים שהועלו בישיבות הוועדה והקשורים בתעשיה בכלל,

אשתדל למסור כאן בקיצור מה הם הדברים העומדים למעשה על הפרק. ראשית,

הירידה ביצוא מהארץ, די לעשות השוואה בין היצוא בשלושה החודשים הראשונים

של שנה זו לבין היצוא שהיה בשלושה החודשים הראשונים של השנה הקודמת כדי לעמוד

על כך, הסטטיסטיקה של שלושה החודשים האחרונים של השנה הקודמת בהשוואה לזו

של שלושה החודשים של שנה זו מראה על ירידה ב-8% בערך ביצוא, אם מבטלים. את

האלמנטים העונתיים, כי אז אנו מדברים על ירידה ב-5.6% , דבר זה עורר דברי

פרשנות, עורר דאגה,ומאמרים רבים נכתבו בענין זה,

נושא שני העומד על הפרק, ולדעתי הוא גם יטריד אותנו בזמן הקרוב, הוא

הנושא של מפעלים כושלים ושל ענפים כושלים, אנו רואים שורה של מפעלים

העומדים להתמוטט, מי בק7ל תרועה גדולה, מי בקול תרועה קטנה, ומי שעדיין אין

שומעים ממנו קול תרועה בכלל, מדובר במפעלים שהמבנה שלהם לקוי מבחינה זו או

אחרת, שיש סדקים במבנה שלהם ושהתמוטטותם היא רק שאלה של זמן, השאלה היא

אם הממשלה תזרים להם כספים, ובאיזו מידה תעשה זאת, כאשר מדובר בגופים הקיימים

כבר מזה זמן רב באופן מלאכותי, והם יוכלו להמשיך לחיות רק כל עוד ימשיכו לתת

להם בקבוקי חמצן,

אנחנו מתחילים לשמוע הדים ראשונים על ענפים ראשונים בתור הזה, מתחילים

לשמוע על מפעל אחד שבגלל תקופת מיתון, בגלל הקפאת התקשרויות מצד הממשלה

על כל ההשלכות שיש לזה במשק של מיתון, מתחיל לגלות סימנים מדאיגים, כך, למשל,

נאמר לי כי בענף הטקסטיל ישנה שורה של מפעלים קטנים, לא גדולים, הנמצאים במצב

די קשה, היום הם עדיין זורקים את היצור שלהם לשוק המקומי הבולע עדיין את בל

התוצרת שלהם, אבל הם מאבדים בדרך זו את השווקים שהיו להם בחו"ל והם הפסיקו

לייצא כי הם עדיין מצליחים למכור את החולצות היפות שלהם בארץ, אבל יש לצפות

לכך שברגע מסויים תהיה התמוטטות בענף הזה,

י, כהן-אורגד;

באותו הרגע הם יעשו יצוא,

אם זה לא יהיה מאוחר מדי בשבילם,

מדובר גם במפעלים נוספים הנמצאים בכותרות מזה זמן, כמו מפעל מנועי

בית-שמש, שספק אם יוכל להתקיים לאורך זמן עם חובות בגובה של מאות אלפי

דולרים, קראתי גם את דברי מנהל התעשייה האווירית שטען בי למפעל הזה אין

זכות קיום, ומעניין שאת הדברים האלה הוא אמר בסלון האווירי המתקיים בפריז,

שם הוא תקף את מפעלי בית שמש, נכון שהוא עומד לעזוב את תפקידו, אבל הוא

עשה שם חשבון נוקב עם המפעל הזה ועם הממשלה, וטען שגורלו של המפעל הזה

כבר נחרץ למעשה,



דברים דומים באמרים על מספנות ישראל, חברת צים וחברות אחרות. מה בעצם

גורלם של הענפים החלשים ושל המפעלים החלשים בתקופה של מיתון וכד', ומה

צריך ואפשר לעשות לגביהם,

בפגישות שונות עם אנשי משרד התעשיה והמסחר נסינו לבדוק מה בכלל יקרה

לתעשיה בישראל בשנים הקרובות; במה מפעלים חדשים יקומו, איפה יהיו, כמה

מקומות תעסוקה חדשים יספקו וכו'. מתעשיינים ומגורמים אחרים שמענו שהתעשיה

צפויה בשנתיים הקרובות לצמצום, ולא להרחבה.

יש לי המון הערבה לתעשיה ולתעשיינים, אבל עליכם לזכור שכאשר הם

מופיעים בפני ועדת הכלכלה של הכנסת הם מבינים שהם צריכים לתבוע דברים,

לדרוש מענקים וכו'.

היו"ר א. שפייזר;

מענקים אינם יכולים לקבל אצלנו, אבל לבכות כאן הם בהחלט יכולים.

אנחנו מבקשים לדעת מה עומד לקרות בתחום התעשייה בשנת 1985/86. מה בדבר

החלומות להעביר עובדים מהשירותים לתעשיה; כמה צעירים נוספים ייקלטו

בתעשיה; בכמה מפעלים תעשייתיים חדשים מדובר, וכמה מקומות עבודה חדשים הם

יספקו. אני מתייחס לתכניות לשנתיים הקרובות.

קיימנו דיון בנושא תעשיות עתירות מדע, ונאמר לנו כאילו תקציבי

ההשקעות בנושא זה לשנת 1985 כבר מגורים.

חס וחלילה, הם אינם סגורים.

היו"ר א. שפייזר;

שנת 1985 כבר די נעולה, לגבי כל הסכומים יש כבר התחייבויות. כך שאם

יבואו היום עם פרוייקט חדש או עם רעיון חדש אי אפשר יהיה לקבל אותו. זה

יקה שנה או שנה וחצי ער שירכל להכנס למסגרת ההשקעות. ואם זה רעיון באמת

טוב יש סיכוי סביר שהוא יברח בינתיים מהארץ.

בהקשר זה הועלתה עוד נקודה מעניינת: מעבר של מפעלים מהארץ לחו"ל.

מתקבלת תמונה כאילו חלק מהמפעלים של תעשיות עתירות מדע בורח היום לחו"ל.

מובן שנותנים כיסוי אידיאולוגי לכיבוש שווקים שבדרך אחרת אי אפשר לכבוש

אותם. ואף הסתמכו על דוגמאות מארצות אחרות, כמו למשל יפן, ואף מדינות

אחרות, שעשו את אותו הדבר במדינות שונות בעולם. בישראל מעוררת תופעה זו

חששות בשל ניצול של כוח אדם ישראלי וכן כוח אדם של יורדים שכבר נמצאים

בחו"ל, בשל העברת השקעות ויצירת מרכזי יצור בחו"ל וכו'. כל התופעה הזאת

האם זה טוב ליהודים, או שמא זה רע ליהודים.

מאיר הועלתה גם דאגה מפני השתלטות גורמים זרים על תעשיות בארץ, עם

החיוב ועם השלילה שבדבר. זה אכן מאפשר כניסתן של חברות ענק זרות לארץ,

חברות שבדרך אחרת לא היו נכנסות לארץ. אבל מצד שני יש מקום לחשוש מפני

השתלטות והתגמדות של הידע הישראלי, של הגניום הישראלי מפני גורמים מחו"ל.

הועלתה עוד נקודה שמשרדך, אדוני השר, אחראי לו בצורה כזו או אחרת,

כי משרדך הוא גם משרד המסחר, והדבר קשור בפער התיווך. הנקודה הזו הועלתה

בוועדה בכמה הקשרים, וגם רשתות התיווך הופיעו כאן ומסרו את נקודת הראות

שלהן בענין האשראי, למשל, כשהתעשיינים מעונינים בהגבלת מועד האשראי .



כולנו מכירים את הבעיה הזאת, כאשר בגלל אשראי של 45 - 60 יום המוצרים

מתייקרים לצרכנים. בארצות אירופה וב-15 מדינות בארצות הברית יש חוק-

אשראי המקביל את האשראי ל-30 יום בלבד, יש הסוברים שעם הגבלת האשראי יקטן

פער התיווך ומחיר המוצרים יירד ב-%10 - 15%. הם אמרו שהם יהיו מוכנים להוריו

את המחיר אפילו ב-20% במוצרים רבים אם אמנם יוקטן פער האשראי. וזה לא מתייחס

ישירות לבעיית פער התיווך בהיקפה הרחב. האם ענין האשראי ניתן לשליטה? האם

ניתן להוריד את המחירים במקרה והאשראי יוקטן, כפי שמאמינים הטוענים זאת,

היה לנו גם דיון בנושא המונופול והקרטלים בעקבות חוק המונופולים

והקרטלים המונח על שולחן הוועדה, יש כמרבן התומכים בחוק הזה, ויש המתנגדים

לו. רוב הענפים היצרניים מרוכזים בידי 2 או 3 מפעלים, ויש הטוענים שהדבר

הזה איננו טוב. שמענו טוענים כי עלות המוצרים בישראל באותם ענפים המרוכזים

בידי מספר מצומצם של מפעלים הוא הרבה יותר גבוה מהמקובל בעולם. אתן דוגמה:

טון מלט גרמני עולה 35 דולר, ואילו בארץ מחירו הוא 65 דולר בלי מס ערך מוסף,

מחיר נורות חשמל ונייר המייצרים בארץ, והמרוכזים בידי מספר

מצומצם ביותר של מפעלים, גבוה בהרבה בדולרים ממחיר נורות חשמל ונייר בחו"ל,

מדוע צריך אדם לשלם בארץ בעד חולצה מהיר כפול מהמחיר שהוא צריך לשלם בעד

אותה חולה בחו"ל?

הצגתי שאלה זו בפני התעשיינים, והם עשו לנו חישובים של מסים וכו',

אבל אפילו אם מתחשבים בכל הדברים המיוחדים האלה אין בהם כדי להסביר.את

העלות ההתחלתית הגבוהה בדולרים לגבי המוצרים שמייצרים בארץ, האם זה נובע

מכושר תחרות נמוך של המפעלים המייצרים בארץ?

אנחנו לא דנו בנושא של "אתא", כי לצערי הועבר הנושא הזה מלכתחילה אל

ועדת העבודה והרווחה, כי ראו בו נושא של אבטלה זמנית של עובדים, ולא בעיה

של מבנה המשק, בעיה של תעשיית הטקסטיל בארץ ואפשרות קיומו של הענף הזה

ושל המפעל הזה בפרט. מספר חברי וועדה הציעו שאנחנו בכל זאת נדון בנושא

הזה, כי קיים עיוות מסויים בכל צורת הטיפול בו, וכי אין מתייחסים אל הנושא

הזה כאל נושא כלכלי אלא כאל נושא תעסוקתי. גם הסחבת בטיפול בבעיה הזאת

והעובדה שלא ניתנת לגביו תשובה חד משמעית .תוך פרק זמן קצר מהווים מכשלה

וגורמים לכך שהשיקולים מתעוותים.

חבר הכנסת יאיר צבן וחבר הכנסת רם כהן טוענים כאילו יש היום לחצים

בענין "אתא" מצד מפעלי טכסטיל גדולים אחרים. אני מקוה שלטענה זו אין בסיס

נכון. מאידך יש טוענים שלמעשה עומדים להציל את הבנקים. הייני רוצים לדעת

מה המצב לאשורו בנושא הזה.

זו היא תמצית הדברים שהיו בדיוני הוועדה בחודשים האחרונים. נשמח

לשמוע תגובת השר לדברים שהעליתי.

אני רוצה להודות ליו"ר הוועדה שהזמין אותי לישיבה של היום. אני מצטער

שלא יכולתי להשתתף בישיבה הקודמת של הוועדה. אשמח להיות מוזמן לישיבות

הוועדה לעתים קרובות יותר. אמרתי זאת ליו"ר הוועדה כאשר באתי לכאן בפעם

הראשונה, והייתי שמח אילו הזמנתם אותי לעתים קרובות יותר, כי ישנה שורה של

נושאים שהיה רצוי שהוועדה תיתן דעתה עליהם. נושא אתא הוא דוגמה לכך, כי

מעולם לא היה בעיני נושא של תעסוקה, אלא ענין של עיקרון, ואף שלא הובא

לשולחן הוועדה נוכל להתייחס גם אליו,

אולי תספק את סקרנותנו ותמסור לנו מה היה בוועדת השרים לענין "אתא".



שר התעשיה והמסחר א. שרון;

ברשות יו"ר הוועדה אתחיל בנושא "אתא" שהעסיק אותנו, כידוע, חודשים

ארוכים, ובמשך הזמן הזה הכרתי כל מכונה שנמצאת במפעל הזה.

היו"ר א. שפייזר;

אומרים שהמכונות שם ישנות מאד.

שר התעשיה והמסחר א. שרון ;

יש שם הרבה מכונות ישנות, ויש גם מכונות חדשות.

אני חושב שהצלחתי להכנם לעומק הבעיה של "אתא". הממשלה הטילה עלי בתוקף

תפקידי להיות מופקד על הנושא הזה ולעמוד בראש ועדה שהוקמה לענין "אתא".

במשך חודשים ארוכים קיימתי מו"מ מייגע מאד גם עם הבנקים וגס עם הכונסים

וגם עם משקיעים אפשריים.

הממשלה הטילה עלי לא לבחון אם צריך לקיים את "אתא" או לא, אלא לבחון את

הדרכים להמשך קיומו ושיקומו של המפעל. ככל שהעמקתי לטפל בנרשא הגעתי למסקנה

שמעבר למה שהממשלה הטילה עלי אני באמת הושג שאם האנשים שירכשו את "אתא"

יהיו אנשים המסוגלים לעמוד ביצור רחב-היקף, ואם הם אנשים אמונים בענף הטקסטיל

ויש להם מעמד רציני בתחום הזה, כי אז ניתן לקיים את המפעל, לשקם אותו וגם

להפוך אותו למפעל מייצא בהיקף של לפחות 30 מליון דולר בשנה, ראולי גם למעלה

מזה. את עמדתי זו הבהרתי לממשלה.

היה קשה מאד לנהל את המו"מ בענין "אתא", כי היו גורמים רבים שהיו מעורבים

בזה. היה גם מספר לא קטן של הצעות, ולגבי כל אחת מהן צריך היה לנהל מו"מ

נפרד עם הנושים, צריך היה לעמוד במגע עם הכונסים, לקבל את המידע מתוך המפעל

עצמו, ובסופו של דבר הבאתי הצעה מסויימת, אלא שהיא לא התקבלה בוועדת השרים

ואף לא בממשלה, ואיני רוצה לפרס כאן עכשיו מדוע לא התקבלה. הצעתי לא התקבלה

בשל כל מיני סיבות, גם ענייניות וגם לא ענייניות. בעקבות זאת התקבלה החלטת

ממשלה ביום ראשון, כי רעדת שרים לעניני "אתא" תבדוק את ההצעות השונות ותנסה

לגבש הצעה. את ההחלטה שהתקבלה היום בוועדת השרים ימסור לכס עוזרי, עודד שמיר.

ע. שמיר;

ועדת שרים לעניני "אתא" דנה היום כהצעה מסחרית שהוגשה על-ידי השר שחל.

הוועדה אישרה עקרונית ההצעה בכפוף לשינויים על פי הצעת שר האוצר, כי הממשלה

לא תהיה צד למכר, ווהשרים שרון ושחל יפנו ולקונים פוטנציאליים כדי לוותר על

ערבות הממשלה בסך 6 מליון דולר.

שר התעשיה והמסחר א. שרון;

אני הצעתי הצעה המתחלקת לשני חלקים. החלק האחד עוסק בקיומו של המפעל,

וקובע מה בדיוק צריך לעשות כדי שהמפעל הזה יוכל להימכר או להימסר לידי גדרם

שיוכל להפעיל אותו. והחלק השני אומר מה צריך לעשות כדי לשקם את המפעל

ולהפוך אותו למפעל המייצא בהיקף רחב. הצעתי לממשלה להפריד בין שני תלקיס

אלה. אילו בא אלינו המשקיע, שאנחנו חושבים שאולי יהיה הקונה, ואומר לנו

שהוא רוצה להכנס להשקעה של 20 מליון דולר וכי הוא מתחייב לבצע יצוא בסף של

30 מליון דולר בשנה ואולי אף למעלה מזה, כי אז היינו מחזיקים בו ולא נותנים

לו לחמוק, וגומרים את הענין.

י. כהן-אורגד;

האם טוויה ואריגה אינם נמצאים ברשימה השלילית של מפעלים של

משרד התעשיה והמסחר?



י. פורר;

הרשימות השליליות נעלמו, כלומר, הקריטריון היום הוא זה של יצוא. אם

אתה יכול להוכיה שאתה תייצא, כי אז אין בעיה,

שר התעשיה והמסחר א, שרון;

ענף הסקסטיל הגיע בשנת 1980 ליצוא של חצי מליארר דולר, ובמשך מספר השנים

האחרונות ירד, הירידה היא תוצאה של סיבות שונות, ובעיקר בגלל העובדה שמרבית

היצוא היה לאירופה, ובשנת 1984 הגיע היצוא ל-370 מליון דולר, לענף הזה יש

תשתית, יש ידע ויש אנשים המאפשרים להחזיר אותו להיקף יצוא של חצי מליארד דולר

בשנה,

עלינו לזכור שאני מדברים בענף שהעסיק 60 אלף איש, כחמישית מכלל העובדים

בתעשיה באר!, היום עובדים בו 56 אלף איש, ועדיין מדובר בכחמישית ממספר

המועסקים בתעשיה בארץ. לענף הזה יש היום ציוד מתוחכם ביותר, ראיתי לאחרונה

מפעל דלתה בכרמיאל, וראיתי כי עובדת צעירה במפעל מוציאה תוצרת כסך של

50 אלף דולר בשנה, זה איננו מפעל שהמדינה תחסל, המדינה צריכה לקיים את

הענף הזה, צריך להשקיע בו בכדי שייצא, לדעתי זה ענף שימשיך להתקיים בארץ.

אמרתי כי לדעתי ניתן לשקם את מפעל "אתא" על מנת שיוכל לייצא, וזו שאלה

של מחיר, כדי שפעולת ההשקעה תיעשה צריך להעביר את המפעל לידיו של המשקיע,

והשאלה היא אם המחיר כדאי, צריך לקחת בחשבון כמה כבר השקיעה הממשלה במפעל,

להעריך מה התחייבה הממשלה, ולראות כמה זה יעלה לממשלה באם המפעל הזה ייסגר,

וכך מצאנו כי בנוסף לזה שהממשלה תאבד את מה שכבר השקיעה בו עד כה, הנזק

הנוסף יהיה בין 11 ל-12.5 מליון דולר אם אמנם ייסגר המפעל,

א. שלום;

כמה כסף השקיעה הממשלה במפעל "אתא"?

שר התעשיה והמסחר א, שרון!

בכדי,שאפשר יהיה למכור את המפעל לגורם שיוכל לבצע בו את השלב של השיקום

ואחר כך את שלבי ההפעלה והיצוא זה יעלה לממשלה כ-23 מליון דולר, מינום ערכה

של הקרקע המגיע היום לכדי 6,6 מליון דולד, ואם ישנו את היעוד שלה יגיע ערכה

לכדי 20 מליון דולר, ואם ארצה להיות זהיר אומר שערכה יגיע לסך שבין 15

ל-22 מליון דולר, את זה צריך להפחית מהסכום שהממשלה השקיעה וצריכה להשקיעה,

ואת זה מצרפים לחובות האבודים של הממשלה,

לפי הצעה שהתגבשה לאחרונה לגבי הבנקים, שהחוב אליהם מגיע היום לכדי

20 מליון דולר, הם יקבלו רק 7,5 מליון דולד, אבל כל זה עדיין בספק,

הממשלה לא רוצה שהמדינה תהיה גדרם בענין, כדי שלא תהפוך אחר כך לרוכשת

של מפעלים אחרים,

אם מדברים היום על השקעה במפעל צריך להבין שמדובר בהשקעה של 20 מליון דולר,

ויש מענק של 30%, ויש הפרש סבסוד של חלק ההלוואה, שגם בן מגיע ל-5% ,8 -8%.

בהנחה שזה איזור פיתוח א',

א. שלום;

בכל מקרה שירצו להשקיע שם, המדינה צריכה לתת להם איזור פיתוח א',



שר התעשיה והמסחר א. שרון;

לפי דעתי. רלא רק דעתי שלי, המפעל יוכל להיות מפעל ריוהי המייצא בהיקף

רחב, ובראיית ארוכת טווח יוכל גם לכסות את אשר השקיעה בו הממשלה, אנחנו

מנסים למצוא נוסח שעל פיו הממשלה לא תופיעה כקונה, ויש לנו בעיה בענין

ערבות המדינה, ואנחנו נשתדל להסיר את הדבר הזה במגעים שלנו עם המציעים

השונים,

נשאלה כאן שאלה לגבי מפעלים כושלים במדינה, כעיקרון אני לא תושב

שהממשלה צריכה לקהת על עצמה לשקם מפעלים כושלים, כל מפעל צריך להיבחן

עניינית, לגופו של דבר,

ואשר לענפים חלשים, דיברנו כבר על ענף הטכסטיל, אנשי משרדנו שבדקו אה

הענף הגיעו למסקנה, שאם רוצים להעלות את היצור ואת הייצוא בטכסטיל, חייב

הענף לקבל סיוע נוסף, לפי הערכת אנשי הטכסטיל יש לתת סיוע בגובה של

20 מליון דולר נוספים בכדי לשמור על הקיים, אם רוצים להגיע תוך 18 ההודשים

הקרובים ליצוא טכסטיל כפי שהיה בשנת 1980, כי אז צריך להשקיעה בענף הזה עוד

20 מליון דולר, מדובר איפוא בסיוע בסך 40 מליון דולר, בנוסף לסיוע הניתן

לכל היצוא. הסיוע הזה הוא סיוע שצריך להינתן בתחום עידוד היצוא, ולא בתחום

ההשקעות, הבעיה של הענף הזה היא ביכולת להתחרות, ביחוד כאשר %85 מהיצוא

הוא לארצות אירופה,

י. כהן-אורגד;

מדובר איפוא כחצי דולר סובסידיה לדולר יצוא, בנוסף למה שנותנים

לתעשיות אחרות,

שר התעשיה והמסחר א, שרון;

בעקבות מתן פיצוי מיוחד לרבע הראשון של השנה, נתנו להם סיוע נוסף

של כ-20 מליון דולר, לדעתי צריך יצוא הטכסטיל לגדול, אם יש לו כרגע

מגבלה הרי זה מפני התרחבותו של השוק המקומי,

ד, ברודט;

צריך לזכור שמצב המטבעות האירופאיות לא השתפר מול הדולר,

היו"ר א. שפייזר;

האם יש למשרד תחזית של מפעלים כושלים? האס יש מישהו במשרד המטפל

או בודק את הבעיה הזאת?

אנחנו מחולקים במשרד לחטיבות מקצועיות, והן נמצאות בקשר יום יומי עם

המפעלים השונים, ההנחיה הכללית היא שיש להתריע, מראש ככל האפשר, על קשיים

שהם מגלים במפעלים השונים, זאת ועוד: השר, ביחד עם כל הנהלת המשרד, ערך

בחודשים האהררנים סיורים במקומות הרגישים, ושמענו במפעלים על הבעיות השונית

שיש להם, בזמן הביקור במפעלים היו לנו פגישות עם מנהלי המפעלים, ולמעשה

אנחנו מנסים לאתר את הבעיות מוקדם ככל האפשר,

התמונה שהצטיירה לנגד עינינו בשלב זה איננה מדאיגה,

בקשתי לראדת אח רשימת המפעלים שפשטו את הרגל, ולעשות השוואה בין

מה שהיה בתחום הזה בשנת 1983 למה שהיה בשנת 1984. וכך מצאתי שבשנת 1984

היה גידול ב-40% בפשיטות רגל. ועלינו לזכור שזה מקיף רק חלק מפושטי הרגל,

כי הכונס הרשמי אינו מגיע אל כולם,

י. פורר;

יש הסוברים שזה עסק לא כל כך רע לפשוט את הרגל..

ועוד עלינו לזכור שהמדובר הוא בעצם בתקופה בה הצריכה במשק גדלה לכאורה.

הצריכה הפרטית ירדה ב-6%, והמפעלים הקקיוניים שעבדו בשביל השוק המקומי

סבלו מזה קשות.

י, פורר ;

אנחנו די מוטרדים מהעובדה שהרווחיות של המפעלים נשחקה גם בגלל העובדה

שעיסקת החבילה פגעה ברווחיות שלהם, וגם בגלל העובדה שאנחנו לא רואים עדיין

התאוששות משמעותית במטבעות האירופאיות, דבר שעדיין משפיע על המפעלים המייצאים

לארצות אירופה.

אני מציע שבתקופה הקרובה נמסור לכם כאן סקירה מספרית ונציג בפניכם

מצבם של מפעלים שונים, גדולים בינוניים וקטנים, במקום לדבר עליהם באופן

סתמי.

אשר להעברת עובדים מהשירותים לתעשיה, אחרי שעברתי בארץ ובקרתי במפעלים

רבים אני יכול להגיד לכס שלא מצאתי עדיין מוקדי אבטלה אמיתיים. נכון שישנם

מובטלים, אבל ביניהם יש גם מובטלים שסוג העבודה המוצעת להם אינו נראה להם

ולכן הם מעדיפים לא לעבוד בו-

שמעתי ידיעה שלפיה פוטרו אלף עובדי אלקטרוניקה. האם זה נכון? ידיעה

בענין זה פורסמה בעתונים בהבלטה.

מתפרסמים נתונים רשמיים של מדינת ישראל, ועליהם מופקד משרד אמין;

לפי הנתונים האלה האבטלה נמצאת לאחרונה בירידה. במרבית מפעלי היצוא בענף

המתכת ובענף האלקטרוניקה יש חוסר בידיים עובדות,

אני שומע שלשכות התעסוקה מרברות על מחסור בידיים עובדות בענפים

מסויימים, ובעתונים קראנו על פיטורי אלפי עובדים בתדירן, למשל, ובעוד

מקומות.



שר התעשיה והמסחר א. שרון;

יכול להיות שפוטרו עובדים במקום אחר, והתקבלו במקום אחר, אנחנו

לא שומעים אל אבטלה בתחום הזה,

אין לי שום התנגדות לבך שעובדים לא-יהודים עובדים ביחד עם יהודים,

אבל אם אקח את איזור מגורי, שדרות, הרי יש שם 300 מובטלים, אבל מדי יום

מגיעים לעבודה שם 400 פועלים ערבים, ואני חוזר ואומר שאין לי שום התנגדות

להעסקת פועלים ערבים, ואני מצביע על העובדות האלה בדי להראות שלמעשה אפשר

להגיד כאילו יש אבטלה בשדרות בעוד שהאמת היא שהמובטלים שם רוצים בסוג עבודה

שונה מזה שמוצע להם ולבן אינם מקבלים את העבודה המוצעת להם,

בכל המפעלים בהם סיקרנו תבעתי שיקלסו עובדים נוספים, אבל הם טענו

לעומתי שהם לא יבולים למצוא עובדים, סייעתי לאחד המפעלים במצפה רמון

ואמרתי לו שהתנאי שלי הוא שהמפעל יכפיל את מספר העובדים שלו, ואכן הסיוע

שלנו עזר למפעל, ואני מתקשר עם המפעל וגס עם מועצת הפועלים במקום בדי

לבדוק מה קורה בו, ואם אכן הכפיל את מספר העובדים בו, ואני שומע שהמפעל

פנה אל שירות התעסוקה וביקש עובדים נוספים, אלא ששירות התעסוקה לא יכול

להמציא לו אותם,

בקרית גת, למשל, ישנם כמה מאות מובטלים, אבל יחד עם זאת מובאים

לשם מדי בוקר כ-2500 עובדים מיהודה ושומרון וחבל עזה, בביתן דימונה

אפשר לראות את אותה התמונה, כאשר מדי יום מובאים לשם 180 עובדים מחברון.

מפעל גדול בערד, שהצליח למצוא לעצמו שווקים רציניים בארצות הברית, פנה

אלי ואמר שקשה לו להשיג עובדים וכי הם זקוקים באופן מיידי ל-100 עובדים,

נכון שתנאי העבודה שם קשים מאד, הם יכולים להגדיל את היצוא שלהם, אבל

מתקשים להשיג שם עובדים, והם עומדים לסגור את המפעל בערד ולעבור

לכפר מרר, כיוון ששם יוכלו להשיג את העובדים הדרושים להם,

אני חוזר ואומר שאני לא נתקלתי בחוסר עבודה, בכל אותם דיבורים על

מעבר משירותים לתעשיה אינני רואה דבר אקטואלי, כי אנחנו לא נמצאים במצב

של חוסר תעסוקה, ובמשק לא בוצעו צמצומים של ממש,

אני רוצה להבהיר כי לא סיימנו את תקציבי הפיתוח, גם היום אנחנו נמצאים

במצב בו אנחנו יכולים להוציא 45% מהתקציב באיזורי פיתוח, אני מעריך שהוצאנו

כשליש, ואולי קצת יותר, מתקציב השנה הקרובה, ועובדה היא שאנחנו שומרים על

הכסף ויש לנו תקציב, ואנחנו גם מאשרים כספים,

בשנת 1984 היו בסך הכל 1555 אישורים של השקעות בסכום של 540 מליון דולר,

%25 מזה - מפעלים חדשים: 50% - הרחבת של מפעלים קיימים: %25 - תוספת השקעה,

96 מפעלים באיזור פיתוח א'; 32 מפעלים באיזור פיתוח ב' ו-55

מפעלים במרכז הארץ, 1555 המפעלים שאושרו, חדשים או הרחבת קיימים, יוסיפו

5482 עובדים, ויתנו תפוקה נוספת בסך 810 מליון דולר, ו-503 מליון דולר

יצוא נוסף,

אלה הן השקעות שאושרו ב-1984 ונמצאות עבשיו בביצוע, כי עליכם להבין

כי מה שמאושר היום יהיה בביצוע בסוף השנה הזאת או בשנה הבאה, הזמן

הממוצע הוא של שנתיים וחצי השקעה, עד סוף שנת 1986 בערך,



ואשר להעברת מפעלים לחו"ל, האם זה טוב בשביל המדינה, או לע, הרי זה

תלוי גם בהיקף ההעברות וגם בכוונות של המעבירים, אני לא מאמין שניתן לפרוץ

היום שווקים, ובעיקר השוק האמריקני שאליו צריכים להיות מכוונים המאמצים

שלנו, מבלי לעשות את הדבר תזה, לא נראה לי שניתן היום להשיג זאת בלא

שיתוף הברות זרות בענין זה, או ללא הקמת שלוחות של המפעלים שלנו בארצות

שאליהן מיועד היצוא שלנו,

אם תהיו מעוניינים בכך נוכל למסור לבם סקירה על כי"ל, למשל, שהוא אחד

ממפעלי תשלובת של מפעלים שמייצאים בהיקף גדול ביותר, רגם רווחי, הייתי רוצה

להסביר לחברי הוועדה, כי מאז שהוקמו חברות-בנות או חברות בשותפות באירופה,

קיבל הענין הזה דחיפה גדולה מאד, ישנם דברים שאי אפשר לייצא אותם אלא

במישרין, יש מדינות הדורשות לעצמן אינטרס מקומי ומעורבות במוצר לפני שהן

מתירות את שיווקו אצלן, אנחנו רואים גם שלחברות החזקות ביותר יש אכן קשר

בצורה כזו או אחרת עם חברות בחו"ל, ותדירן יכולה לשמש דוגמה לכך, היצוא של

תדירן הגיע בשנת 1985 ל- 140 מליון דולר, והשנה צפוי יצוא בהיקף של 180 -

200 מליון דולר, מי שאינו מצליח להשיג לעצמו שותף חושב על פתיחת חברות-בת

בחו"ל, לפי דעתי קשה לראות היום מפעלים שלא יהיו להם שלוחות במקומות. אחרים

בעולם, צריך כמובן לעמוד על המשמר ולדאוג לכך שהמפעל בחו"ל לא יהפוך להיות

המפעל העיקרי והמפעל בארץ לא יהפוך להיות השולי,

אשר להשתלטות גורמים זרים על התעשיה בארץ, אנחנו מקדמים בברכה מעורבות

של חברות זרות בתעשיה בארץ דוגמה קיצונית נוכל לראות בחברת מוטורולה,

שהחברה בארץ היא חברת בת שלה, חברת מוטורולה דנה אתנו עבשיו על השקעות נוספות

בארץ, ואני מקווה שהדבר ייצא אל הפועל בהיקף של כרבע מליארד דולר, דבר זה

יביא גם ליצוא גדול מישראל. בשנה שעברה היה היצוא של החברה הזאת קרוב ל-50

מליון דולר, והחברה עומדת להגיע השנה ליצוא בסך של 75 מליון דולר, זה לא

רק ענין של הזרמת ידע לארץ, אלא גם מתן אפשרות לנו לייצא מוצרים מהשורה

הראשונה, להשתמש בשווקים שכבר קיימים, זה נותן לנו אפשרות רחבות ביותר, ולבן

אינני רואה בזה סכנה,

בנושאים כמו כי"ל, כשהמדובר באוצרות טבע, הרי זו חברה שהממשלה ביקשה

לראותה אותה כמודל לאפשרות של מכירת חלק ממנה, אבל פה יש בעיה עקרונית,

מאחר והמדובר כאן במחצבים שיכולים להספיק אולי למאות שנים, לכן זי בעיה

עקרונית, אבל, כפי שכבר אמרתי, אינני רואה סבנה של השתלטות גורמים זרים על

המפעלים של האר!, הייתי ררצה במעררבדת בצורה של השקעות זרות, והייתי רוצה

שמפעלים מחו"ל יבנסו לארץ.

הנוהג אצלנו הוא שכאשר מפעל נקלע לקושי מסויים, או כשהוא רוצה להתרחב,

מיד הוא בא אל הממשלה ומבקש ממנה עזרה, כאשר דבר כזה קורה, אני אומר לפונים;

לכו חפשו לכם שותפים, מוטב תשתחררו מהרצון להחזיק את כל המפעל רק לעצמכם,

וקחו לכם שותפים, הדבר יעזור לכם גם בשיווק, גם בידע וגם בהשקעות, לדעתי

אנחנו רחוקים מהסכנה של השתלטות גורמים זרים על התעשיה בארץ, ואנחנו יכולים

להמשיך ללכת עוד שנים בכיוון של חיפוש משקיעים ושותפים זרים שיהיו מעורבים

בתעשיה בארץ,

ועכשיו אני מגיע לנושא האשראי, לפני מספר חודשים מניתי ועדה, ונסיתי

להגביל את האשראי במשק, היתה התנגדות של בנק ישראל ושל האוצר, בינתיים

נכנסה לתוקפה עיסקת החבילה והמחירים תחת פיקוח, אלא שזה לא נותן עדיין

את התשובה לבעיות האשראי לאורך זמן, אני מודה שאינני יודע מדוע היתה ההתנגדות

להצעה שלי, אבל עובדה היא שהתנגדו לה,



לענין המונופולים והקרטלים אני רוצה להגיד שאת הנושא הזה צריך לבחון

בעין מיוחדת, אם נגיד שצריך לייבא כל דבר שאפשר לייבאו מחו"ל, אז ברור

שאפשר למעשה לייבא הכל מחו"ל,

א, שינטל;

כדאי אולי להזכיר שכולם נמצאים תחת פיקוח של מחירים,

י, פורר;

ניתנה כאן דוגמה של מחירי המלט בחו"ל ובארץ, אני רוצה להבהיר שבדרך

כלל המלט המיובא לארץ אינו בא מארצות בעלות כלכלה חופשית, אלא מרומניה

ומיגוסלביה ששם יש סבסוד מירבי על יצוא,

י, בהן-אורגד;

עשיתי השוואה בין מחירי מלס בישראל ומחירי מלס בירדן, למשל, ומצאתי

שהמלט בירדן זול באופן משמעותי ממחיר המלט אצלנו,

א, שינסל;

האם עשית השוואה גם בין סוגי המלט וטיבו?

היו"ר א. שפייזר;

שאלתי מתייחסת לקבוצות ענפים בהן יש מונופוליזציה גדולה והעלות שלהן

בדולרים היא הרבה יותר גבוהה ממחיר המוצר בחו"ל,

אני מוכן לכך שנייבא מלס,

א, שינטל;

המחיר האלטרנטיבי של המלט הוא גבוה, כי ההובלה יקרה מאד,

היו"ר א. שפייזר;

הוויכוח איננו סביב מוצר זה או אחר, אלא סביב העובדה שמחירו בדולרים

של מוצר בישראל הוא הרבה יותר גבוה ממחיר אותו מוצר בדולרים במדיגה אחרת,

האם מישהו במשרד התעשיה והמסחר מטפל בדבר הזה?

צ, דורי;

אם מדברים על המלס, כי אז מדובר במפעלים מיושנים העובדים על מזוט

בעוד שבכל העולם עובדים היום על פחם, שהוא הרבה יותר זול ולכן גם מוריד

את המחיר, מרכיב האנרגיה בייצור מלט הוא מעל ל-50% וזה הדבר המסביר את

מהיר המלט בארץ, אגב, מחיר המזוט בארץ הוא יותר גבוה מאשר באירופה, עכשיו

עוברים לפחם, והמדובר בהשקעה של 30 מליון דולר,

כיוון שזה מונופול הרי המפעל יבול להרשות לעצמו לעשות את ההתאמה

לתנאים החדשים לפי לוח זמנים שלו,

א. שלום;

הייתי חבר בוועדת המשנהש של ועדת הכספים לענין מלט, אנחנו מייבאים

כ-5% מסך כל המלט הנצרך, איש משרד התעשיה והמסחד הופיע בפני הוועדה

והסביר שהמשרד נגד התרת היבוא שלו,



שר התעשיה והמסחר א. שרון;

עכשיו השתנו הדברים,

צ. דורי;

בארץ ישנה בעיה הקשורה בסדר גודל המפעל, שבארץ הינו קטן. בזכוכית,

למשל, ישנה שיסה ישנה שעל פיה עובדת "פיניציה", ובעולם הגדול עברו מזמן

לשיטת פלוטינג, והיא היום מקובלת מאד בעולם, רזו זכוכית יותר מדוייקת.

אלא שיחידת היצור המינימלית היעילה גדולה פי 10 ואף 20 מזו שבארץ, ולכן

לא יכולה פיניציה להשוב אפילו לעבור לשיטת יצור זו.

י. פורר;

אין ספק שבטווח הארוך, עם חתימת הסכמי הסחר עם ארצות-הברית ועם השוק

האירופי המשותף, תהיה חשיפה של התעשיה הישראלית שחלק גדול ממנה עדיין מוגן.

יש תעשיות באיזורי פיתוח, יש תעשיות המעסיקות עובדים במרכז הארץ וכו' והן

אינן יעילות לגמרי, ובמודע אנהנו משלמים מהיר יקר יותר עבור יצור מקומי,

לא תמיד כל השיקולים עם שיקולים כלכליים.

החשיפה שלנו בעתיד, כאמור, תהיה הרבה יותר גדולה, ובעקבות החשיפה

הגדולה אין ספק שמפעלים בלתי יעילים יפגעו.

היו"ר א. שפייזר!

מדובר כאן בדבר עקרוני. התהליכים וההסברים הכלכליים ידועים לנו. אכל

זה לא משיב על השאלה מדוע חליפה המיוצרת בארץ עולה אצל "מרקס אנד ספנסר"

60 דולר, בעוד מחירה בארץ מגיע ל-170 דולר. התעשיינים אמרו לי שאין להם

תשובה לתופעה הזאת. ואולי התשובה היהידה היא: מפני שבארץ קונים הכל, וככל

מהיר.

י. כהן-אורגד;

כמקרה או לא במקרה התחלנו בענף הטכסטיל אגב דיבור על "אתא". אני רוצה

להגיד מה הדבר המטריד אותי. התחזיות של התקציב הלאומי השנה בתחום שיפור

במאזן התשלומים היו צנועות יחסית ליעדים ולהישגים גשנה שעברה. יכול להיות

שזה באמת קשה להגיע מספר שנים ברציפות לקצב שיפור של 1.3 מליארד דולר.

מטריד אותי החשש שאנחנו צפויים השנה, על סמך ההתפתחויות שהיו עד סוף הודש

מאי ושאינן מרמזות על שיפור במאזן התשלומים אלא אפילו על הרעה בו,

לירידה ביצוא. לא היתה שנה בארץ שבה היצוא לא גדל והיבוא כן גדל. בכל

השנים שבהן היצוא גדל ירד היבוא. כך זה היה בשנת 1970 , בשנת 1980 ולאחר

מכן, שהיצוא גדל והיבוא ירד.

ישנה מגמה המסתמנת מהחודשים הראשונים של השנה והיא מצביעה על גידול

מהיר ביבוא. הגידול בצריכה בשוק המקומי בולע את הרצון ואת הצורך להגדיל

את היצוא. ולכן יש האטה ביצוא. בשנה שעברה היצוא של ענף הטכסטיל גדל

כ-14%. היצור הכולל בענף ירד ב-1% במשך שנת 1984. המסקנה: בלית ברירה,

גם בתנאים של ירידה ברווחיות בגלל מצב המטבעות האירופאיות, היצוא גדל.

כע

בענף האלקטרוניקה האזרחי היתה בשנה שעברה ירידה ניכרת, ובמקביל היה

גידול מהיר ביצוא. השנה התהליך המתפתח הוא הפוך. לא נכונה הטענה כאילו

היצוא הבטחוני איננו רגיש לביקושים בשוק המקומי. כאשר יש צמצום הזמנות

של צה"ל היצוא הבטהוני גדל. חוסר כוח אדם מהווה אף הוא מגבלה רצינית.



אני רוצה לחזור לנושא של "אתא". לפי הערכתי הולכים לעשות בענין אתא

משגה גדול. במפעל אתא ישנו חלק שאליינס, שהוא יצרן ויצואן, היה יכול לקחת

מיד, וזה השלב של הפיניש, המתפרות וביקורת האיכות. הוא יכול ומוכן לקדם

את היצוא באמצעות פוטנציאל השיווק, אבל המתפרות של אתא נמצאות בארזורים

שהם איזור פיתוח א', בגליל. המפעל המרכזי בקרית אתא עוסק בטוויה ואריגה

בעיקר ובאשפרה וצביעה.

מה למעשה מתכוננים לעשות? המוטבים הראשונים על פי התכנית יהיר הבנקים.

ואני מדבר על חובות לא מובטחים. אני מדבר על כסף שאין עליו ערבות מדינה.

האם מדובר על כך שלבנקים יתנו רק את הכסף שעליו יש ערבות המדינה? בוודאי שלא.

מדובר בהחזרת כסף שלא בערבות המדינה,

נכון שבאיזור הקריות יש הרבה מאד קרקע, וזה יהיה שיקול של המדינה

איפה לשנות יעוד ואיפה לבטל מס השבחה. אני בעד זה שיתנו לבנקים פלוס 20%

מעל להערכת שמאי וזה יהיה על חשבון החוב.

נכון שישנם עוד מפעלים כמו צים, למשל, שגם מצבם אינו מן הטובים, וצריך

לזכור שהנורמה שתיקבע בלפי אתא עלולה להיות המכתיבה בשורה ארוכה של מפעלים

בעתיד. גם כיח שמש לא נמצאת במצב תעסוקתי יותר קל מאשר קרית אתא. הנורמה

שתיקבע לגבי אתא תכתיב את הנורמה גם במקומות אחרים.

יש לנו בעיה בקנה מידה ממלכתי. לפי הערכתי כ-500 עד 600 עוברים באתא

עובדים היום בהיקף שמכסה את עצמו ביצור. אין ספק שאם יכנס משקיע בעל כושר

שיווק הוא יוכל לנצל פוטנציאל זה.

השר סיפר לנו כי הוא ביקר במפעל דלתה בכרמיאל, מעניין לשמוע ממנו כמה

עובדים יהודים מוכנים לעבוד שם במשמרת שניה ושלישית.

שר התעשיה והמסחר א, שרון;

מחצית העובדים שם אינם יהודים.

י. כהן-אורגד;

אני יודע שיש שם בעיה של עובדים יהודים שאינם רוצים ואינם מוכנים

לעבוד במשמרת שניה ושלישית.

שר התעשיה והמסחר א. שרון;

הבעיה הזאת אינה קיימת במפעל אתא.

י. כהן-אורגד;

הבעיה הזאת לא קיימת עכשיו במפעל אתא מפני שכאשר המפעל נמצא בקשיים

העובדים פשוט מוכנים לעבוד. אני מכיר בכך שיש לנו בעיה עם 2000 או 3000

עובדים שצריך יהיה להוסיף כסף מקופת המדינה כדי לשלם להם פנסיה, וכפי

שכבר אמרתי, אני חושש מאד שההחלטה העומדת להתקבל לגבי אתא תהא שגיאה

חמורה ביותר.

היצוא הצטמצם בשנים של התרחבות משקית, ולהיפך. בלי שינוי המגמה לא

נוכל להגיע לממדי היצוא שהיו בשנת 1984.

אוריאל לין;

א משנים את המגמה?



י. כהן-אורגד;

כאשר נעשתה ההקפאה בהתקשרויות, היה תחוס אהד שהיתה הצדקה לשהרר אותו

מהמסגרת הכללית, ואני מתכוון ליצוא. לעומת זאת הממשלה פטרה 54% מהוצאות

ענף הבנייה, באופן אוטומטי הכתיבה שהמשך רמת הפעילות תהיה המשך לזו שהיתה

בחודשים הקודמים. וכתוצאה ירדה ההשקעה במבנים. ההשקעות כתעשיה ליצוא לא

זכו ליחס כזה. אפשר וצריך לעשות סלקטיביות בין ענפים המיועדים ליצוא

ובין כאלה שמיועדים לשוק המקומי.

במציאות אנחנו ממש שופכים כסף בטכניקה של עידוד היצוא, חלק הולך וגדל

מהתמיכה ליצוא ניתן בתור תמיכה רטרואקטיבית. יצואן גומר את היצור של

השליש, והוא לא יודע מה תהיה התמורה האפקטיבית כאשר הוא מקבל את ההזמנות,

כי הוא מקבל רטרואקטיבית על סמך מה שעשה בעבר. אני מדבר על ההזמנות

השוליות, ואלה בדיוק ההזמנות שאותן אתה רוצה לעודד ושבגללן אתה נותן את

התמריץ לכלל היצוא, ככל שהלק גדול יותר של התמריץ הוא כזה שהיצואן לא

יודע מה תהיה התמורה האפקטיבית לגביו, ברגע זה אתה למעשה מכתיב לו לוותר

על היצוא השולי,

בנובמבר 1983 סוכס עס היצואניס על תכנית ביטוה השאר ל-1984. רק בסוף

אפריל 1985 הוצאו תכנית ביטוה השאר, זאת אומרת שכל מה שנעשה נעשה באי-

ודאות, ואני אומר כי מוטב לתת פהות, אבל לתת מראש על מנת שיצואן יידע מה

הוא מקבל, ברגע שאינך עושה זאת כך אתה מחמיץ את הענין וממש זורק כסף

ואינך מקבל יצוא מקסימלי,

אנהנו בבולים בעיסקת ההבילה.

י. כהן-אורגד;

מה זה שייך לעיסקת ההבילה? זה בכלל לא צריך היה להיות הלק בדיוני

עיסקת ההבילה,

היו"ר א. שפייזר;

שר האוצר הודה במהדל הזה,

י. כהן-אורגד;

אנהנו צריכים להתמקד על העתיד, מדובר בתכנית עידוד להצי השנה הקרובה,

וגם היא בנויה בצורה כזו שעיקר התמיכה היא רטרואקטיבית, וזה לא טוב, צריך

להודיע כבר עכשיו מה יהיה החישוב לגבי החודשים הבאים, ולא אלה שעברו,

שר, התעשיה והמסחר א. שרון;

קיימנו ישיבה עס שר האוצר, וכך אמנם אנו מתכוננים לעשות,

י. כהן-אורגד;

אנחנו מרבים לדבר על צמיחה, השבוע התפרסמו נתוני השנה שעברה בתעשיה,

והם מראיס שכאשר מדובר במרבית ענפי המשק בהם יש קושי לייצא וכן גם בתעשיה

המייצרת לשוק המקומי אי אפשר צריך להיות ברור שצריך להקטין את ההשקעה

גם בסקטור הממשלתי, ולהגדיל את ההשקעה בתעשיות העובדות בשביל יצוא ומייצאות.

יש לכוון את ההשקעות רק לקידום התעשיה ליצוא, וצריך לעשות זאת באמצעים

סלקטיביים, ומותר לעשות זאת על חשבון דברים אחרים,



כמסגרת הזאת חייבים להמשיך לקיים מדיניות של הקצאת משאבים תוך

שיתוף היזמים הפרסיים, ויש להשקיע בנושא מחקר ופיתוח. על כל דולר המושקע

במחקר ופיתוח אזרחי מוקצבים 4 דולר בסקטור הבטחוני, ולדעתי צריך לשנות את

היחס הזה, תוך שיתוף יזמים פרסיים, בפי שאמרתי, בארצות אחרות אחוז ההוצאה

הבטחונית קטן בהרבה מזה שאצלנו. במסגרת המשאבים העומדים לרשותנו נצטרך

לוותר על חלק מהביטוח במערכת הביטחון ולהקצות משאבים גדולים יותר לסקטור

המייצא

היו"ר א. שפייזר;

אנחנו חייבים לסיים את הישיבה, כי השר נאלץ לעזוב אותנו. בקשתי מהשר

שיופיע בפנינו שוב ביום שלישי בעוד שבועיים כדי שכל חברי הוועדה יוכלו

להתבטא בנושא העומד על סדר יומנו.

אני מודה לכל הנוכחים כאן, ונועל בזה את הישיבה.

(הישיבה ננעלה בשעה 15.40)