הכנסת האחת-עשרה

מושב ראשון



פרוטוקול מס' 28

מישיבת ועדת הכלכלה

מיום רביעי, א' בשבט, התשמ"ה - 23 בינואר, 1985 ,בשעה 09.30

חברי הוועדה; היו"ר א. שפייזר

י. ארצי

ח. גרוסמן

אוריאל לין

ב. שליטא

מוזמנים; ר. בן-חור - משרד התחבורה

פ. בן שאול - משרד התחבורה

ד. יכין - משרד התחבורה

ג" נאור - משרד התחבורה

א. קלאי - משרד התחבורה

מ. שי - משרד התחבורה

ג. וייסמן - משרד המשפטים

ע, צוקרמן - מרכז השלטון המקומי

פרופ' סיאנו - ההסתדרות הר9ואית

י. סגן - משרד הבריאות

יועץ כלכלי ומזכיר הוועדה! ד. לב

ש. צהר

סדר היום; א. חוק לתיקון פקודת התעבורה, (תיקון מס' 18), התשמ"ד-1984;

ב. אישור מסקנות הוועדה בענין אספקת לחם סדירה

לתושבי צפון הארץ.



חוק לתיקון פקודת התעבורה (תיקון מס' 18), התשמ"ד-1984

אני מתכבד לפתוח את הישיבה. החוק הזה נדון עוד בכנסת הקודמת וחלק

מחברי הכנסת החברים בוועדה זו בקדנציה הנוכחית כבר הספיקו להעיר את

הערותיהם בקדנציה הקודמת, מאחר והממשלה ההילה על הצעת חוק זו את דין הרציפות,

אנו חוזרים לדון בה היום, ואני מקווה שנעשה את עבודתנו בזמן הקצר ביותר

האפשרי.

אנו ויודעים שהדיווח לבבי מבקשי רשיונות הנהיגה, המצהירים הצהרות שונות

בקשר למצב בריאותם, אינו מספק. אנו יודעים גם שהתנהל ויכוח באשר למספר

התאונות הנגרמות כתוצאה ממצב בריאות לא תקין של נהגים, בין שהמדובר במחלה

כרונית של הנהג ובין שמדובר במחלה שהוא סובל ממנה באורח פתאומי. הסטטיסטיקה

מורה כי המקריס האלה הם די נדירים. התאונות שנגרמו בשל שינוי פתאומי במצב

בריאותו של הנהג נאמדים באחד לאלף, לפי דעת מומחים, בעוד שנושא התאונות

שנגרמות בשל מצב בריאות לקוי כרוני של הנהג נבדק בארצות רבות, וטרם נקבע

בוודאות שחולים כרוניים גורמים לתאונות בשל מחלתם. אלא שהנושא הזה הוא די

חשוב, ונוכה מצב התאונות בארץ רוצים כולם שהחוק שיתקבל יהיה חוק עם שיניים

גם בתחום הזה, כדי שאפשר יהיה להוריד מהכבישים נהגים המהווים מקור סיכון

לציבור.

אנו נתקלים כאן בשתי סוגיות. בחוק עצמו יש שתי נקודות עיקריות הדורשות

הכרעה. האחת - מי הוא המדווח. היה כתוב שזה יהיה רופא או פסיכולוג קליני,

לדעתי המדווח צריך להיות רופא. רופא הוא האיש שצריך לדווח על מחלת הנהג,

ההכרעה בענין הדיווח צריכה להיות בידי רופא, ואז הענין מכוסה,

הנקודה השניה קשורה בקביעה מתי צריך הרופא לדווח. האם אנחנו משאירים

כאן את ההגדרה הכללית, או מונים את המחלות השונות, בקבוצות או ביחידות,

שלגביהן צריך הרופא לדווח. אם אתה משאיר זאת לרופא, אתה משאיר לו שיקול-

דעת רחב, ואז יתכן שהוא ומצפונו לא יובלו להתמודד עם הבעיה. אולי מוטב על כן

להגיד לרופא שכאשר מדובר באדם החולה באחוז המחלות המצויינות ברשימה של קברצת

מחלות, הוא יהיה חייב לדווח על בך.

האם אתה מטיל על הרופא חובת דיווח לגבי מקרים כרוניים, או שהוא יהיה

חייב לדווח על אותם חולים שהוא חושב שהם עלולים לסבול לפתע ממשהו, שעשוי

להשפיע על דרך נהיגתם. האם הוא צריך לדווח על אדם שהוא חושב שעלול לקרות

אצלו משהו באורח פתאומי, או אולי צריך לדבר רק על שורה של מחלות כרוניות

שלגביהן צריך הרופא לדווח.

בנוסח שלפנינו אין שום הדגשה על מחלות נפש או סמים, או דבר אחר כלשהו.

מדובר במחלות שיכולות לפגוע בכושר הנהיגה, או שפוגעות בכושר הנהיגה בצורה

חלקית או מירבית. מדברים על כלל המחלות, ולא על סוג מסויים של מחלות. האם

צריו לקבוע קטגוריות למחלות אלה כדי שהרופא ידע במה מדובר, או שאין צורך

לעשות זאת?



ישנם סוגי מחלות שיש בהם פוטנציאל של סכנה. ניקח לדוגמה אדם החולה

בדיאביטס ונמצא בסימול ובמעקב, והוא מספל בעצמו בצורה נכונה והוא בסדר

במור. או ניקח לדוגמה אדם החולה במחלת הנפילה, ומזה שנתיים לא היה לו

התקף אחד, אבל הוא בכל זאת חולה והמחלה יכולה לפרוץ אצלו בכל רגע. מכאן

שיש לנו בעיה בקשר להגדרה של שלב המחלה בו נמצא החולה. אגב, חולי דיאביסס

נוהגים בארצות אירופה במכונית, וגם חולים במחלת הנפילה נוהגים שם ברכב,

כשהם נמצאים תחת ביקורת ובסיפול.

מתעוררת כאן שאלה בענין האתיקה של הרופאים, וחשוב לנו לדעת מה דעת

הרופאים בנושא הזה. אחת השאלות היא אם הרופא יכול לשאול את הפציינס שלו אם

יש לו רשיון נהיגה, שהרי אין הוא חוקר ואין הוא איש אדמיניסטרציה. יתכן

2ם שכאשר הרופא ישאל את הפציינט שלו אם יש לו רשיון נהיגה, הפציינט יכול

לשקר אם הוא יחשוש שהודאה בכך עלולה לסכן את רשיון הנהיגה שיש לו, ואז

הרופא פטור מחובת הדיווח, לפי חוק זה. והשאלה היא אם שאלתו של הרופא

את הפציינט שלו אם יש לו רשיון נהיגה עולה בקנה אחד עם כללי האתיקה הרפואית.

האם אין בזה משום שבירת האמון שבין הפציינט לרופא? אם הפציינט יחשוב שהרופא

הוא שליח של רשות אדמיניסטרטיבית שיכולה להטיל עליו סנקציות הוא עלול להחליט

לא לבוא יותר אל הרופא שלו, או להמשיך לבוא אליו אבל לשקר לו בענין רשיון

הנהיגה.

ישנה עוד בעיה שאין לה פתרון בחוק שלפנינר, וזו הבעיה של שמירת

הסודיות של האינפורמציה. לא כתוב בהצעת החוק כיצד מגישים אח האינפורמציה,

על מה מגישים אותה. כתוב רק שידווח לרשות הרפואית, אבל לא כתוב איך ידחח

זאת לרשות הרפואית, ולא כתוב מה הן הערבויות לכך שהאינפורמציה הזאת תישמר

בסוד. האם מי שמחוקק את החוק פטור מלקבוע מה מידת הסודיות שתחול לגבי

האינפורמציה הזאת?

אוריאל לין!

חוק הגנת הפרט חל גם על הדבר הזה. יש הוראות כלליות לגבי כל מידע

שנמצא אצל רשות ממשלתית או רשות ציבורית. ההוראות הן, כאמור, כלליות וחלות

גם על מה שנדון בהצעת חוק זו.

היו"ר א. שפייזר;

בהצעת החוק שלפנינו לא נאמר דבר לגבי ההליך הפרוצדורלי, שלדעתי הוא

חשוב, ולא נאמר גם מה ההליך הנוסף שהענין עובר. נניח שרופא המשפחה

מדווח. מה קורה אחר כך? זו חוות דעת של אדם אחד. הרשות הרפואית חייבת

לבדוק זאת, כי הרי לא יעלה על הדעת שלאחר מסירת חוות דעת של רופא יפסלו

אדם מלקבל רשיון נהיגה, או מלהחזיק ברשיון נהיגה.

לא נאמר כאן שייפסל.

החוק הזה אינו עומד כחוק בפני עצמו. ישנה מערכת משולבת.



היו"ר א. שפייזר;

מה הערבויות לסגירת נושא הסוריות באופן מוחלט, ומה הפרוצידורה שקיימת

אגל הרשות הרפואית המבטיחה שחוות דעהו של רופא תעבור מבחן כזה או אחר, אם

בכלל. אס הענין הזה מוסדרף מה סוב.

אוריאל ליז1

אנחנו מדבריס כאן בעצס בחובה של העברת מידע. ואשר לעצם שמירתו של

המירע, הכללים החליס על כך, איזה לקחים יופקו מהמידע הזה וכו', לגבי דברים

אלה יש הוראות אחרות.

כפי שאמרתי, אנחנו מרבריס על העברת מידע מהרופאים, לפני כן אני רוצה

לדעת אס כל המידע מהסוג הזה, הנוגע לכשירותו ויכולת שליסותו של אדם בהגה,

והוא אינו מתגלה אצל רופה אלא נמצא ככר במאגר ידיעות של מוסדות ציבוריים

או במשרדי ממשלה, האס הוא מועבר היוס לרשות הרישוי? האס המידע הזה מועבר

ממשרדי ממשלה אחריס למשרד התחבורה כדי שיוכל להשיג את המטרות שהצעת חוק

זו מדכרת עליהם?

בהצעת חוק זו אנו מטילים חובה על רופאים פרטיים להעביר מידע כזה למשרד

הרישוי, אך האס הסדרנו כבר את העבדת המידע מכל הגופים הממשלתים עצמס אל

משרד הרישוי? בדיוניס שהחקיימו שמעתי כי חומר שנמצא אצל הכיסוח הלאומי אינו

מועבר למשרד התחבורה. ואני רוצה להבין מדוע אינו מועבר. אס טרם דאגנו להעברת

מידע שנמצא במשרדי הממשלה אל משרד התחבורה, או להעברת מידע שמצוי במוסדות

ציבורייס, שחלקס נתמך מקופת הציבור, כמו קופות חוליס, למשל, מדוע אנחנו

לא פותריס את זה לפני שאנחנו נגשיס להטיל חובה זו על רופאיס פרטיים? אס לא

פתרנו את הבעיה הזאת במשרדים הממשלתיים והציבוריים, חייב הפתרון לבוא

כמסגרת הזאת.

ברגע שיש מידע לגבי אדם שהוא נהג,

והמידע מעיד על כך שהוא יכול לסכן את חייו וגס חיי אחרים כשהוא נוהג, פשוט

לא יתכן להעלים מידע כזה. לא יתכן שיהיה מידע המעיד על כך שאדם האוחז

כהגה מסכן את חייו ואת חיי האחריס והמידע הזה לא יועבר לאן שהוא צריך להיות

מועבר. מי שלא מעביר את המידע הזה הופך למעשה להיות שותף לאותה סכנה

פוטנציאלית.

יש לי הרושם שנקל מאד על הרופאים אס נטיל עליהס את החובה להעביר את

המידע, ולא יצטרכו להתלבט בענין. אני מבין את השיקוליס של הרופאיס ואת

החשש שלהס שמא החולה לא יגלה להם את האמת וכוי, אכל שוחחתי עס מספר רופאיס

ושאלתי אותס מה יקראה אס הס יודעיס שאדם מסוייס עלול לאכד את השליטה שלו

על ההגה, האם הם מוכנים לקחת על עצמם את האחריות ולא לדווח על כך. אני

חושכ שהס זקוקים לחוק שיחייב אותם לדווח על כך, אבל הניסוח שלפנינו מסובן

לדעחי ללא צורך. צריך ללכת כדרך של חשיבה פשוטה בנושא זה.

החובה לרווח על נהגיס הנוהגיס ברכב ככד וציבורי לא בוצעה בעבר. מי

יוכל לערוב לנו שכאשר החוק יחייב דיווח לגבי נהגיס ברכב פרטי הדבר כן

יבוצע? כאשר מדבריס על נוהגיס ברכב כבר או ציבורי מדובר באנשים שעלוליס

לסכן בנהיגתם לא רק את עצמס דאת כני משפחתם, אלא גס אנשיס רביס אחריס,

ואינני יודע מדוע לא בוצעה הוראת החוק לגביהם עד כה.



אני מציע שלא נמתח בוויכוח על ההגדרה של רופא, אני מניח שחברי הוי7דה

יקבלו אוו ההגדרה "רופא", בשעתו היה ויכוח לגבי מחלות נפש, הכוונה היא

לדעתי להגדיר זאת באופן כללי מכלי לשים דגש על מחלה ספציפית, ואני מבקש

שלא נקיים היום ויכוח גם בענין זה, נוסח ההגדרה יסוכם בקביצת עבודה קטנה,

בראשותו של חבר הכנסת אוריאל לין, שתסכם את הניסוחים לקראת הישיבה הסופית

של הוועדה,

פציינט בא אל רופא והוא סובל מהפרה קלה בשיווי המשקל שלו בתרצאה מדלקת

באוזן. מובן כי הרופא איני צריך לדווח על כך, אם חוסר שיווי המשקל נובע

מסיבה אחרת ישקול הרופא אם הוא צריך לדווח על כך, הרופא צריך לדעת מתי

הפרה בשיווי המשקל של הפציינט מחייבת אותו לדווח על כך, כאן מתעורר הנושא

של האתיקה והשמירה על הסודיות, וצריך לפתור את הדברים האלה בצורה כזו

שתיתן אח מלוא הבטחונות לציבור, לא במקרה החליטה לפתור את הרופאים במערכת

הציבורית מחובת הדיווח והעבירו זאת לרופאים בלתי תלויים,

ג, נאור ;

מאחר ויו"ר הוועדה התייחס לסעיף 4 שבהצעת החוק, אני מניח שסעיפים

1, 2 ו-3. שהם במידה רבה תיקונים טכניים, מתקבלים על ידי הוועדה,

היוזמה לתיקון סעיף 12 (ב) לפקודה היא תוצאה מהצעה לסדר היום של

חברת הכנסת נאווה ארד, הנושא הזה נדון בהרחבה יתרה במספר רב של דיונים

שהתקיימו בוועדת הכלכלה של הכנסת העשירית, ואני יכול לומר שכמעט כל השאלה

שהועלתה נדונה בכנסת העשירית,

הוועדה דנה בהצעה לסדר היום שהועברה עליה,

ג, נאור;

. הוא בדיוק על פי הנוסח שאושר על ידי הוועדה

הזאת, בך שמבחינה מסויימת יש פה תהליך של כאילו דיון מוקדם, אנחנו נסחנו

את נוסח ההצעה בדיוק בהתאם להמלצות הוועדה, אם הוועדה רוצה לפתוח את הדיון

מחדש, נשמח למסור את ההסברים הדרושים, לפי מיטב יכולתנו,

משרד התחבורה הגיש אמנת את הצעת התיקון לפי סעיף 12(ב), אבל הוא חי

במידה רבה דווקה מפי הסמכויות הרפואיות, מפי הרופאים עצמם, יו"ר הוועדה

שאל אם יש להתייחס רק לרופא, או לפסיכולוג קליני, אני חושב שמשרד הבריאות

וההסתדרות הרפואית הם המוסמכים ביותר להשיב בנושא הזה, אני תושב שצריך

לכלול את שניהם, מפני שחלק מהסובלים ממחלות נפש לא בא תמיד אל רופא, אלא

בדרך כלל אל פסיכולוג קליני, ומבחינת רשות הרישוי רצינו שמקרים כאלה

יבואו לידיעתנו גם כשהמטפלים אינם רופאים אלא פסיכולוגים קליניים.

אוריאל ליז;

האם בצעתם את המסקנות של הוועדה? במידה והדבר תלוי בכם, האם יישמתם

את המסקנות האלה?

עד כמה שאני יודע, כן, בתיקון 15 לפקודת התעבורה רצינו גם לקבוע

סמכות לבית המשפט לפסול רשיון נהיגה למי שהואשם בעבירת סמים, אבל ועדת

הכלכלה של הכנסת דחתה את ההצעה הזאת, ההמלצה השניה בין מסקנות ועדת

הכלכלה בכנסת העשירית היחה שיש לתקן תיקון נוסף, אבל לא במסגרת פקידת



התעבורה ולמשרד המשפטים אסור היה להגיש אח ההצעה. אני חושב שגברת גלוריה

וייסמן תוכל למסור על כך פרטים.

ההצעה בסעיף 12 (ב) היתה קיימת על מי תוכנה עוד בפקודה, למעשה הרחבנו

רק דבר אהד, הרהבנו את חובת הדיווה על כל בעלי רשיונות הנהיגה, לרבות

בעלי רשיונות נהיגה ברכב גרמי, מפני שזה היה חסר הגיון שהדבר יוטל רק על

חלק מהנוהגים בדרכים.

בנוסה הקודם של ההצעה היה ברור שהרופא או הפסיכולוג הקליני היו

אמורים לשאול את החולה בענין רשיון הנהיגה. בנוסח החדש נקטנו בלשרן:

"..יברר עם אותו אדם אם הוא מחזיק בדישון נהיגה". כל הנושא הזה כרוך בשאלה

של אתיקה מקצועית של רופאים, ובנוסח שמוצע כאן יש משום פשרה. נציגי

הרופאים ישבו בוועדת הכלכלה והעלו את הקשיים הנובעים מבעיית האתיקה

המקצועית, ואת החשש שמא ה9צ0ינטים לא יהיו גלויים עם הרופאים המטפלים מחשש

שהם צפויים ל"ענישה" באם יספרו להם את האמת.

י. ארצי;

נראה לי שהבעיה הזאת המתעוררת לגבי נהגי רכב פרטי היא יותר ארגונית

ישומית, איר א9שר ליישם זאת על חצי מליון נהגים ולא רק על אלפי נהגים

כפי שזה היה צריך להיות בהתאם לחוק הקודם.

ג. נאור;

זה ענין של ישוט מצד הרו9אים. אנחנו ניזונים על ידי הרופאים. אנחנו

זקוקים למכשיר הזה כדי לה9עיל שיקול דעתנו בענין שלילת הרשיון. זו גם

הסיגה לכך שהטלנו זאת כחובה על 9י חוק, שאי מילויה גורר אחריו גם ענישה.

אם הרופא לא יעשה זאת הוא עובר עבירה. היה קשה לשכנע את הרופאים לקבל זאת

על עצמם.

באשר לסודיות האינ9ורמציה, העיר כבר חבר הכנסת אוריאל לין שהדבר הזה

מעוגן דווקה בחוק הגנת ה9רטיות. החוק מאפשר לנו לקבל מידע מגופים ציבוריים

או ממשלתיים אחרים. לגבי נהג חדש אנחנו נעזרים כבר בקודים של משרד הבטחון

ששם עצורה הרבה מאד אינ9ורמציה לגבי הכשירות הר9ואית של מגוייסי צה"ל,

שהם גם מבקשי ומקבלי רשיונות הנהיגה. אינני יודע אם המידע מועבר באופן

שוטף מהמוסד לביטות לאומי. אומרים לי כאן שהוא אינו מועבר. אבל לפי סעיף 24

לחוק הגנת הפרטיות הדבר בהחלט אפשרי, ואנחנו יכולים לקבל את המידע הזה.

חשוב לי לקבל תשובות ברורות כדי שנובל להגיע למסקנות אופרטיביות,

כי אני מייחס לנושא זה חשיבות מיוחדת. אני רוצה להבין באיזה מקרים החוק

מובע או אוסר העברת מידע ממוסדות ציבור או ממשרד ממשלתי למשרדים ממשלתיים

אחרים. אם יש כאן מגבלות, הייתי רוצה לדעת מה הן. אם אין מגבלות, אני

מבקש לדעת מדוע המידע אינו מועבר. מדוע מידע שנמצא אצל הביטוח הלאומי,

שהוא משרד ממשלתי, אינו מועבר אל משרד התחבורה שאף הוא משרד ממשלתי.

מה היא הבעיה באן?

סעיף 24 - דין גופים ציבוריים, קובע; העברת ידיעות בין רשויות

המדינה, רשויות מקומיות וגופים אחרים הממלאים תפקידים ציבוריים על פי

. נעזרה בהיקוק או בכללים או בעקרונות של אתיקה מקצועית

וככל שהיא למטרת ביצוע כל תיקוק או במסגרת הסמכויות והתפקידים של מעביר

הידיעה או מקבלה לא תהווה פגיעה בפרטיות. מבאן ברור שאם יש ידיעות כאלת



במאגר מידע של המוסד לביטוח לאומי, למשל, אז לדעתי ניתן להעביר אותי.

ערד שזה בדיוק לפי לשון החוק "למטרת ביצוע כל וזיקוק". אם אנחנו רוצים

את המידע הזה כדי לדעת אם המחזיק ברשיון נהיגה אינו כשיר לנהוג ברכב, הרי

זה בהחלט במסגרת המטרה לביצוע חיקוק.

אבל למעשה זה אינו מופעל, אתם מגישים לנו הגעת חוק להטיל חובה כזו

על רופאים פרטיים, בעוד שאת המידע שנמצא בביטוח הלאומי לא העברתם עדיין.

ג. נאור;

יש כאן בעיה של החאמח של שני מאגרי מידע,

הבעיה היא פשוט בכך שלא טיפלר בזה,

ג, נאור;

גר לי שאינני יכול להשיב לשאלות אלה, כי זה לא במסגרת תפקידי. אני

רק היועץ המשפטי במשרד, אבל אני מניח שאם יש בביטוח הלאומי מידע על

אדס מסויים. המידע הזה הועבר אליו על ידי אוחו רופא שטיפל באותו חולה,

אני רוצה להתייחס לנושא של מיון מחלות או קביעת קטגוריות של מחלות

שיהוו רשימה מוקדמת אצל הרופאים והנחה אותם לצורך מתן הדיווח, עד כמה

שזכור לי הרופאים עצמם ראו בזה דבר בלתי אפשרי, כי להכין רשימות כאלה

זה דבר בלתי אפשרי, על פי נוסח ההצעה הזאת השארנו את הקריטריונים מאד

רחבים המשאירים שיקול דעת רחב בידי הרופא לקבוע אם זו מחלה המחייבת דיווח,

או לא, לכן דובר על מחלת נפש או הפרעות נפשיות, מחלה שאינה ניתנת לאיזון,

שפת רופאים זו מובנת לרופאים, והס ידעו איזו קטגוריה של מחלות ניתן לכלול

במסגרת ההגדרה הזאת,

ה י ו "ר א, שפ י י ז ר;

הדיון בנושא זה התקיים בוועדה בכנסת העשירית בעקבות הצעה לסדר היום

שהועלתה, כאמור, על ידי חברת הכנסת ארד, כאשר הועלתה ההצעה בכנסת הזאת

הגישו הרופאים הפסיכיאטרים וגורמים אחרים הסתייגויות והצעות שונות,

הסתייגות אחת התייחסה לכך שכאשר מרובר בפסיכולוגים ההנתה היא כי מדובר

ברופא, ואילו לפסיכולוגיס קליניים יש בעיה, הנטיה היא ללכת לקראת הדבר הזה

ולתת הגדרה רפואית מלאה, הנטיה השניה היא לומר שכל מחלה הפוגעת בכושר

הנהיגה של האדם נכללת במסגרת, יש נטיה ללכת לקראת התביעות של הרופאים

ולתת הגדרה כללית, ואיני רוצה להתווכח על זה עתה, נשאיר זאת לוועדה

המצומצמת,

נאמר לנו היום כי יכול להיות מצב כזה שרופא אחד יקבע, לפי שיקול

דעתו, שמחלה מסויימת יש בה כדי להגביל את כושר הנהיגה של האדם, בעוד

שרופא אחר יקבע על פי שיקול דעתו הוא שזה לא בך, בי הדבר הזה בכל זאת

תלוי בהרגשתו ובקונצפציה של הרופא הבודק בסקרה דנן, אפ אין קריטריונים

קבועים יש גישות שונות וקונצפציות שונות לרופאים השונים, יש רופאים

המחמירים יותר ויש המחמירים פחות, והדבר תלוי ברופא שאליו פונה האדמ

אם הרופא יעביר דיווח לגביו או לא, הייתי רוצה להפנות תשומת לבכם

למאמרים שונים שפרסמו שני רופאים מהמכון לבטיחות, ושהופיעו ברבעון לרפואה.

והמתייחסים לשאלת המחלות, הם נותנים רשימה ארוכה של מחלות,

יש לי הערה למשרד המשפטים. לפני זמן מה קבלתי פסק דין של בית המשפט

העליון על אדם שהורשע כמה פעמים בעבירות בסחר ובשימוש בסמים, והוא היה

בעל רשיון נהיגה ברכב ציבורי, לא פרטי, יושבת באן ועדה של כנסת המשקיעה

זמן רב בעבודתה, והמדובר כאן הוא בהגנה על חיי אדם, והוועדה המליצה בפני

משרד המשפטים להגיש הצעת חוק פשוטה שתסמיך את בית המשפס לפסול רשיון נהיגה

של אדם שהואשם והורשע בשימוש בסמים, מדוע הדבר הזה לא נעשה? ההמלצה הזאת

נתקבלה בחודש מארס 1983. מדוע צריך לחכות כל כך הרבה זמן עד שהגעת חוק כזו

תוגש לכנסת?

לא ידעתי שיש המלצה כזו של ועדת הכלכלה, וכתבתי בענין זה מכתב למשרד

המשפטים. משרד המשפטים השיב לי כי הם חושבים על הענין הזה. כך כתבו לי

שעה שהיתה צריכה להיות לפניהם המלצתה של ועדת הכלכלה מחודש מארס 1983.

אני מפנה דכרי ביקורת אלה אל משרד המשפטים.

ג. וייסמן;

אני מקבלת את דברי הביקורת האלה. אני חושבת בי בעתיד המאד קרוב

תסתיים עבודת ההכנה של תזכיר חוק לענין זה, שהוא אגב לא כל כך פשוט.

ביולי 1983 התקבל תיקון לחרק המרשם הפלילי, ושם נקבע שמידע על הרשעות

בעניני סמים יועבר למשרד התחבורה. ברגע שמשרד הרישוי מקבל מידע על הרשעתו

של אדם המשתמש בסמים ושיכול להוות סכנה לציבור בהיותו נוהג ברכב, יש לו

הכליס הדרושיס כדי למנוע אח רשיונו של אדם כזה,

אוריאל ליז;

אח טועה. צריך סמכות של כית-משפט לקכוע כי זו עילה לכיטול רשיון נהיגה.

ג. וייסמן;

אני אעביר את דברי הביקורת של חבר הכנסת אוריאל לין לאנשים המתאימים,

היו"ר א, שפייזר;

נראה לי כי איתרנו את הכעיות. פרופסור טיאנו שלח לנו בכתב את השגותיו

לגבי הצעת חוק זו, אבל נשמח לשמוע את השגותיו גם מישיבה זו,

פרופ' טיאנו ;

אינני חושב שבחוק מסוג זה צריך להפריד מחלות נפש ממחלות אחרות.

די לקבוע מחלה, ברגע שמדובר במחלה זה עינה גם לשאלה לגבי פסיכולוג קליני,

פסיכולוג קללני יכול לראות שלבים שונים של מחלה, אבל כיוון שאין היא

נותן תרופות לחולים שלו הם נמצאים בדרך כלל גם במעקב של רופא, ולא רק

פסיכולוג קליני, כן,שזה מכוסה מאחר ורופא מטפל גו והרופא יכול לדווח כשיש

צורך בכך,ואין צורף להגדיר מחלות נפש,

הצעת החוק נוגעת בנושא של סמים שאינו כריך כלל בסעיף זה, בעיית

הסמים אינה כלולה בממגרת מחלה, ואין קשר בין שני הדברים, אפשר להרחיב

כאן חוק קיים גם על רכב פרטי,

אשר להצעת החוק שלפנינו, אני חושב שיש לשקול אם בדאי לגזור על הצינור

גזירה שהוא לא יכול לעמוד בה, כי להערכתי הרופאים לא יעמדו בנושא הזה

בשל כללי האתיקה שבין רופא לחולה.



כאשר חולה מגיע אל הרופא המפגש ביניהם הוא על בסיס סיפולי מובהק, ולא על

בסיס של היכולת של הרופא לדווח. חובת הדיווח משנה את כל החוזה הקיים בין רופא

לחולה שלול, וזה יכול גם להשפיע על החלטתו של החולה אם בכלל לפנות אל הרופא. זה

גם מעמיד את הרופא במצב של נאמנות כפולה, מפני שחובת השמירה על סודיות הרפואה

איננה כל כך פשוסה, והדבר הזה לא מתייחס רק לנושא התעבורה אלא גם לנושאים הרבה

יותר חמורים, לעתים קרימינליים ממש, או בסחוניים במידה כזו או אחרת. קורה

והרופא מקבל מהחולה הנמצא בטיפולו מידע בלתי רגיל בחשיותו, אבל מסיבות של אתיקה

מקצועית אין הוא רשאי לעשות דבר עם המידע הזה.

אם הרופא שומר מהחולה שלו שהוא עבר עבירה פלילית, למשל, האם אינו חייב

לדווח על כך?

פרופ' טיאנו

אינו חייב. אם חולה מודיע לרופא שלו, תוך כדי טיפול בו, שהוא עבר עבירה

פלילית, אין הרופא רשאי לדוחח על כך, כי בעשותו זאת הוא עובר על חוקי האתיקה

המקצועית.

אוריאל לין;

אם החולה מספר לרופא המטפל בו שהוא עבר עבירה לילית, האם חוקי המדינה

מחייבים את הרופא לדווח על כך?

פרופ' טיאנו;

הצעת החוק המונחת לפנינו עויה להכניס את הרופאים למצב שלא יוכלו להתמודד

אתו. יש לשקול באיזו מידה החוק הזה הוא בכלל בר-ביצוע. להערכתי זה יעמיד את

הרופא במצב בו לא יוכל ליישם את הוראות החוק. כי מעבר לחוק הכתוב ישנו גם חוק לא

כתוב המחייב את הרופא כלפי החולה שלו.

מאחר ומדובר גם במחלות הדורשות איזון, כמו מחלת נפילה למשל, לכול החולה

במחלה זו להיות במצב מאוזן שבו הוא בהחלט מסוגל לנהוג ברכב. אם החולה יחשוש

שהרופא המטפל בו עשוי למסור את המידע שלו לגביו ושזה עלול לפסול את רשיון הנהיגה

שלו, הוא לא ירגיש עצמו חופשי לדבר עם הרופא בצורה גלויה ופתוחה, וזה גס יפריע

למהלך הטיפול של הרופא באותו חולה ובסיכויי הצלחת הטיפול בו. אנו נתבע

מהרופאים לשמש בתפיד כפול אנחנו חוסרים למעשה את האפשרות לפתיחות מצב תחולה

לרופא. אם החולה יספר לרופא שהוא סובל ממחלת נפילה וכי הוא מקבל תרופות בהתאם,

והרופא ישאל אותו אם היו לו התקפות, אז אם החולה יודע שבתשובה שלו תלוי רשיון

הנהיגה שלו ספק אם הוא יספר לרופא על התקפות שיש לו, אם אמנם יש לו התקפות. הוא

יעדיף להסתיר זאת ולא לסכן את רשיון הנהיגה שלו. במקרה כזה הרופא לא יוכל לטפל

בחולה שלו בצורה הנכונה והטובה ביותר. אנחנו נגרום לכך שנחסום את יכולתו של

הרופא לקבל את המידע הדרוש לו, ושאותו הוא מקבל עד כה בצורה פתוחה וחופשית ועל

פיו הוא יכול גם לתת לחולה את הטיפול הנכון, כאשר החולה בטוח שהמידע שהוא מוסר

לרופא ישאר בינו ובין הרופא.

אני חושב שאם נקבע כי על הרופא להתריע בפני החולה, במקרים מסויימים הדורשים

זאת, ולהביא למודעותו כי יש סכנה בנהיגה שלו, דיינו. לא צריך לכפות על הרופא את

חובת הדיווח. אנחנו צריכים לשקול נזק אחד מול הנזק אפשרי אחר.



ההסתדרות הרפואית הביאה בפני הוועדה עבודות שהראו מה הוא אחוז התאונות

הנגרמות על ידי נהגים החולים במחלות כרוניות כאלה, והאחוז קטן ביותר. ואז צריך -

לשקול את הנזק שהם עשויים לגרום לעומת הנזק שייגרם להם באם לא יוכלו לדבר עם

הרופאים שלהם בצורה החופשית והפתווזה ביותר. הצעת החוק שלפנינו תפגע בקשר שבין

החולה לרופא, וזה יהיה לרעת החולה. לכן צריך לשקול את הדברים היטב ולהתייחס

אליהם בפרופורציה הנכונה.

היו"ר אי שפייזר;

הנושא של תאונות פתע הנגרמות בשל שינוי פתאומי במצב בריאותו של האדם הוא

נושא שולי. בנושא של המחלות הכרוניות, כמו מחלת הנפילה או דיאביטיס, נעשו מעט

מאד מייקרים. חשוב לזכור כי נקבע כי 85% מתאונות הדרכים קשורות באדם הנוהג, ולא

ברכב עצמו או בגורם אחר. על מחקרים לגבי מחלות כרוניות אני למד מהרבעון הרפואי

משנת 969ו ו-970ו, שם פורסמו מחקרים שנערכו על ידי שני מומחים של המכון, והם

מספרים על מחקר שנעשה בשבדיה. בחרו שם בקבוצה של אנשים החולים במחלות כרוניות,

וישנו שם גם פירוט המחלות, והעמידו אותה מול קבוצת מדגם אחרת, ובדקו את מספר

התאונות בהן היתה מעורבת קבוצת מדגם אחת וקבוצת מדגם שניה, ונמצא כי בקבוצת

המדגם של החולים הכרוניים היה מספר התאונות גדול פי שניים מזה שבקבוצת המדגם

השניה. אבל אני רוצה לציין שאיננינתלה דווקה במחקר הזה. נכון שיש לשקול כאן

סיכון מול סיכון.

הבעיה של הקשר בין החולה לרופא צריכה להישקל מול הבעיה של בטחון ושלום

הציבור. אני מבין מדבריו של פרופסור טיאנו כי מבחינת הרופאים עדיף המצב הקיים על

פני שינויו.

אוריאל לין;

אנחנו חייבים להבין שאנחנו דנים כאן בחוק מדינה, ואנחנו רק שלב בעיצובו של

חוק מדינה. אם הצעת חוק זו תתקבל כחוק מדינה הרי שהחוק חזק מכל כללי אתיקה. חוק

המדינה הוא עליון לכללי אתיקה. צריך אולי לשקול אם כללי האתיקה הם כאלה בתוכנם

שעדיף לא לקבל את חוק המדינה. אבל אם נחליט לקבל את החוק שלפנינו, כי אז אין ספק

בכך שהוא עליון על כל כללי אתיקה בכל מקצוע שהוא.

שוחחתי עם מספר רופאים בענין זה, ושאלתי אותם אם אין הם מתלבטים בשאלה אם

להעביר מידע שקיבלו מחוליהם, כאשר הם יודעים מהמידע הזה כי החולה עלול לסכן

בנהיגתולא רק את חייו הוא, אלא גם חיי אנשים אחרים, שבתאונות דרכים הם בדרך כלל

אנשים אנונימיים. כי הרי יתכן מאד שמפני שלא העבירו את המידע הזה תתרחש תאונה

ו יקטלו חיי אנשים. אוזד הרופאים אמר לי כי עדיף לרופאים שתהיה חובה חוקית של

דיווח, והיא תשחרר אותם מההתלבטות הזאת, כי הם יהיו חייבים לעשות זאת, אף כי

קיים השש שהחולה לא ימסור לרופא דיווח מלא על מצבו מחשש שרשיונו יפסל.

בדרך כלל באים אנשים אל הרופא מתוך כוונה לשמור על בריאותם או לשפר את

בריאותם. יתכן שמיד בתחלה כל הענין הזה עלול לעורר אצלם תגובה שלילית, אבל אחר

כך הדרים יכנסו למסלולם. הם יבואו אל הרופא כדי להגן על בריאותם, והם יודעים שאם

הם יעלימו ממנו פרטים הם יעשו דבר הנוגד בראש וראשונה את האינטרס שלחם. אדם

ממוצע יעדיף לקבל טיפול למחלתו ולא יסתיר דברים מחשש שזה עלול לגרום לשלילת

רשיון הנהיגה שלו.

חי גרוסמן;

חובת הדיווח וזלה בעבר לגבי נהגים של רכב מסחרי וציבורי, ועכשיו רוצים

להרחיב זאת על כל סוגי הרכב. מה איפוא הבעיה? מבחינה מהותית גם קודם לכן צריך

היה הרופא המטפל לעבור על כללי האתיקה כאשר צריך היה לדווח. עכשיו הוא מתבקש

לעשות את אותו הדבר בדיוק, אבל לגבי מספר גדול יותר של אנשים. זו רק בעיה של

כמות גדולה יותר. גם רכב פרטי יכול לסכן אנשים, כמו שיכול רכב מסחרי או ציבורי.



כללי האתיקה אינם אבסולוטיים, וישנם חוגים המתייחסים לרופאים והפוגעים

בכללי האתיקה של הסודיות. די יהיה אם אזכיר את החוק של ילדים מוכים, כאשר מביאים

ילד חבול לבית-חולים ולרופא המטפל בו יש חשש הילד הזה חבול בעקבות מכות שקיבל

בבית, חייב הרופא לדווח על כך למשטרה. אם מביאים לבית חולים אדם חבול, ולא בטוח

שזה כתוצאה מתאונה אלא שאולי זה קשור במעשה פלילי, גם אז חייב בית החולים לדווח

על כך. אני מצדיקה את כללי האתיקה ואני בהחלט חושבת שצריך לשמור עליהם, אבל איו

הם יכולים להיות אבסולוטיים. אין ספק שהענין של הפסיכיאטריה מעורר בעיה עדינה

מאד, אבל אפשר להתגבר עליה. צריך להיזהר מאד בניסוח הדברים, כי יכול אדם להיות

חולה ובכל זאת אחראי ומסוגל לנהוג ברכב.

אוריאל לין;

אין פוסלים אוטומטית את רשיון הנהיגה שלו.

חי גרוסמן;

יכול להיות כאן גם מעשה שרירותי, וצריך להישמר מזה.

אוריאל לין;

החוק מטפל בצורך להעביר אתהמידע.

זה עוד יותר גרוע. כי אם הרופא מחליט לעשות כן, אני מניחה שהוא מחליט כך על

פי שיקולים רפואיים, אפילו שאינם יכולים להיות מדוייקים ביותר יש סבירות

שהשיקולים שלו נכונים. אבל אם אתה מעביר זאת לפקידים במשרד הרישוי, זה ענין אחר.

היו"ר אי שפייזר;

מעבירים זאת לרופאים במכון הרפואי.

חי גרוסמן;

אני מכירה בחור צעיר שמדי פעם חוזר להיות מאושפז בבית חולים פסיכיאטרי. לפי

החוק אין עליו הגבלה והוא יכול לנהוג, אלא שהוא נמצא בקיבוץ והקיבוץ אינ ו, מתיר

לו לנהוג. אבל אילו היה הבחור הזה בעיר הוא היה נוהג אם היה רוצה בכך. אבל אסור

שאיש כזה ינהג במכונית. לכן אני חושבת שהנושא הזה הוא מאד עדין וצריך לנסח את

הדברים כך שאמנם לא יפגעו באתיקה, אבל צריכה להיות סמכות שתקבע כי לבחורהזה אסור

לנהוג.

היו"ר אי שפייזר;

אנחנו מתרכזים עכשיו בשאלת האתיקה. ההגיון אומר שאם אדם פונה אל רופא קשה

להאמין שיחשוב קודם כל על רשיון הנהיגה שלו ולא על בריאותו.

הדילמה הזאת היא לא דילמה כללית. הרופא אינו מדווח באופן אוטומטי לגבי כל

חולה המגיע אליו. ישנו סייג בענין זה גם בהצעת החוק. רק אם הרופא סבור שאותו אדם

עלול לסכן בנהיגה שלו את עצמו ואת זולתו מפאת המחלה שלו, רק אז ידווח על כך.

הרופא אינו פוסל רשיון נהיגה. הוא מעביר את המידע לרשות הרפואית והיא שוקלת את

הדברים.

אשר לדוגמה שהביאה חברת הכנסת גרוסמן בעניו הילדים המוכים, צריך לזכור כי

מדובר כאן בקטינים, וההוראה שניתנה לגבי ילד מוכה לא קיימת לגבי מבוגר מוכה.

מבוגר מעל לגיל 18 יכול לפנות בעצמו אל המשטרה ולהתלונן, מה שאין כן עם ילד שהוא

קטין. לכן אי אפשר להקיש מנושא של ילדים מוכים לנושא של מבוגרים.

וזי גרוטמן;

צריך לדווח גם במקרה של מבוגר שנפגע.

מבוגר מוכה יתלונן בעצמו, והרופא אינו הייב לדווח לגביו מטיבות אתיקה. חובה

כזו חלה רק לגבי ילדים, שהם קטינים, על מנת להגן עליהם.

צריך לבדוק את מטפר התאונות הנגרמות על ידי אנשים החולים במחלות המוגדרות

בהצעת החוק, ולשקול זאת מול הנזק שעלול להיגרם לחולים האלה כאשר הם יחששו מפני

אובדן רשיון הנהיגה שלהם. אני טוען שישנו כאן נזק אחד שהוא ודאי, ואני מתכוון

לנזק ביחסים שבין החולה לרופא, ואילו הנזק האחר אינוברור כל כך.

רשיון הנהיגה חשוב מאד בעיני אזרחי המדינה, ובמיוהד אם הוא מקור לפרנטה

שלהם.

אם רשיון הנהיגה הוא מקור פרנטה של האדם הרופא חייב ממילא בדיווח.

פרופי טיאנו;

אני לכול לטפר לכם מה קורה בענין הדיווח. אזרחים במטגרת הצבא מורידים

לעתים את הפרופיל שלהם בשל טיבות שונות, שלא אעמוד עליהן עתה. ברגע שהם יודעים

שפרופיל נמוך עלול לגרום לשלילת רשיון נהיגה שלהם, או למנוע מהם מלקבל רשיון

נהיגה, הם משקרים ועושים את כל העיוותים האפשריים בפגישתם עם הרופא על מנת לשנות

את כמות המידע שהם מטרו בעבר, וכל זאת בכדי לקבל את רשיון הנהיגה. אלה הם דברים

שאני מכיר מתוך עבודתי.

אני יודע את מספר החיילים המגיעים להורדת הפרופיל שלהם בזמן השירות, מפני

שזה עונה לצרכים שלהם בזמן השירות, ואחרי גמר השירות הם מגיעים אל כל הרופאים

האפשריים, והמכון לבטיחות יכול לדווח על כמות האישורים המגיעים אליו מאותם

חיילים עם פרופילים נמוכים מיד לאחר שחרורם מהצבא, הבאים לפטול את הטעונים ואת

הבדיקות הקודמות שלהם שבגללם הורד הפרופיל שלהם לכדי פרופיל השולל רשיון נהיגה.

יש בדברים האלה הוכחה די ברורה לכך שברגע שמדובר ברשיון נהיגה החולה המטופל

יעוות דברים וישקר וימטור לרופא מידע לא נכון,ובלבד שיקבל את רשיון הנהיגה.

אני חושב שאצל הרופאים ישנה התלבטות בענין זה. אילו היתה הצעת החוק תירה

לרופא את הדיווח על מנת להתגבר על רובעיה האתית, כי אז זה היה פותר את בעיית

ההתלבטות שלהם. אכל לא הייתי מחייב את הרופאים לדווח, כפי שזה מנוסח בהצעת החוק

האומרת שבמידה ולא ידווח הוא ייחשב עבריין. אם יתירו לרופא לדווח, הרופא ישתדל

להשפיע על החולה להתיר לו את הדיווח על מחלתו, וישכנע אותו כי הדבר הוא גם

לטובתו ולטובת הציבור. זה יעזור לרופא לפתור את הבעיה האתית, וזה יפתור אז הבעיה

שהצעת חוק זו רוצה לפתור.

אם החוק יתקבל תיפתר גם הבעיה האתית, כי החוק של המדינה הוא מעל לחוקי

האתיקה.



אמרת כאן, פרופסור טיאנו, שאין מטילים על הציבור חוק שאין הוא יכול לעמוד

בו. בזח אמרתי למעשה שהרופאים לא יקיימו את החוק גם אם הוא יתקבל, ועל כן אתה

מבקש לנסח אותו בצורה כזו שתקל על הרופאים את האפשרות לקבל אותו. לי לא ברור

מדוע ההיתר לדווח יקל על הרופאים, וההובה לדווח תכביד עליהם.

אוריאל לין;

פרופסור טיאנו מציע שהרופא ידווה רק אהרי שישכנע את החולה להסכים לכך.

בנושא תאונות הדרכים יש לנו ענין להוקק הוקים ולהעמיד כלים, גם אם הם לא

יעילים בכל מאת האחוזים, על מנת ליצור אווירה של התייחסות לענין. אין לנו ענין

ליצור סתם חוקים, אבל יש לנו ענין ליצור אווירה שהרצועה מתהדקת, שהדברים מנותבים

בכיוונים הדרושים כדי להפחית את מספר התאונות למינימום. החוק שלפנינו הוא חלק

ממהלך כזה. אם החוק הזה יציל במשך השנה חיי 5 אנשים, גם אז הוא שווה את וזקיקתו.

פרופ' טיאנו;

מול מה?

אוריאל לין;

מול ההתלבטות הפנימית של הרופאים. אני מקבל את הגרסה שהשיקולים יתיחחסו

למספר קטן של חולים בלבד. נניח שמדי שנה פונים מליון או שני מליון אנשי אל

רופאים, רק מספר קטן ביותר ישקול איך להעלים ואיך לא לספר לרופא את כל הפרטים

מתוך חשש שמא זה יביא לשלילת רשיון הנהיגה שלהם.

פרופ' טיאנו;

הואילו נא לבדוק במכון לבטיחות בדרכים מה מספר האנשים שהורידו להם פרופיל

בצה"ל, ואחרי גמר שירותם בצה"ל או בסמוך לו הביאו אישורים שונים כדי להעלות את

הפרופיל שלהם, כאשר ברור שהמחלה שלהם לא השתנתה במשך השנה.

ר' בן-חור;

אולי זה מראה על אמינותם של הרופאים שנתנו את האישורים.

היו"ר אי שפייזר;

אני חושש שחלק גדול מהרופאים אכן לא יקיים את הוראות החוק, אבל אני רואה את

התועלת שבחקיקה כזו.

אנחנו נעביר את הנושא לוועדה המטפלת בנושא תאונות הדרכים ובכל הנושא של

רישוי, בראשותו של חבר הכנסת אוריאל לין, והיא ונבדוק את ההיבטים השונים ותביא

למליאת ועדת הכלכלה נוסח מסכם של החוק.

אני מבקש סליחת המוזמנים שלא הספיקו להגיע היום לכלל התבטאות. אנחנו נשמע

אותם בישיבות הבאות של הוועדה. אני מודה לכל האורחים שנענו להזמנתנו והשתתפו

בישיבה הזאת.

ב. אישור מסקנות ועדת הכלכלה בענין אספקת לחם סדירה לתושבי צפון הארץ

היו"ר אי שפייזר;

אני מביא לאישור הוועדה את מסקנות הוועדה בעניןאספקת לחם סדירה לתושבי צפון

"ביום 21.11.84 החליטה הכנסת להעביר לועדת הכלכלה את ההצעה לסדר היום של

אספקת לחם סדירה לתושבי צפון הארץ.

עיקרי ההצעה היו כי קיימת התארגנות קרטלית של שתי מאפיות בצפון הארץ

וכתוצאה מכך משובשת אספקת הלחם, ובפרט מורגש מחסור בסוגי הלחם העממי האחיד, לבן

והלות רגילות, ובמקומן מאלצים את האזרהים לקנות חלות מתוקונת. ועדת הכלכלה בדונה

בנושא הרהיבה את יריעת הריון לנעשה בענף כולו.

הוועדה הזמינה לדיון בנושא את נציגי משרדי התעשיה והמסחר והאוצר, את ארגוני

האופים והמאפיות ואת נציגי הצרכנים, והגיעה למסקנות ולהמלצות הבאות!

ו. הובהר לוועדה כי ענף המאפיות עובר תהליך של ריכוזיות הולכת וגדלה, וכיום

פועלות בו רק 39 מאפיות.

2. תהליך זה מלווה בתופעות קרטליות, ובין היתר חלוקת איזורי שיווק ותיאום

בשיווק סוגי להם.

3. הובאו לוועדה עדויות, כי מאפיות, בפרט באיזור הצפון, גורמות למחסור מלאכותי

בסוגי הלוזם העממי כדי "לאלץ" את הציבור להזדקק לסוגי להם "משופרים" שהרווחיות

בהם למאפיות גבוה יותר.

ב

4. הובהר לוועדה על ידי נציגי ארגוני המאפליות ואיגוד האופים, כי בשיטת הסבטוד

הנוהגת כיום מכירת סוגי הלחם העממי (אחיד, לבן וחלות), מביאה להפטדים.

5. הובהר לוועדה, כי מתנהלת חקירה נגד מאפיות בצפון הארץ על התארגנות בניגוד

להוק ההגבלים העיסקיים, ובמידה ויימצא הומר המאשר השד זה יוגש כתב אישום כנגד

האשמים.

6. הובהר לוועה, כי לפי חוק היקוח על מצרכים ושירותים אין חובה לטפק את כל טוגי

הלחם. הובה כזו ניתן להטיל רק לפי צווים ותקנות של שעת הרום, וכי בעצה אחת עם

היועץ המשפטי לממשלה הוחלט לא להפעיל צווים כאלה.

7. נמסר לוועדה, כי סקר רווחיות ענףהמאפיות נמצא בפני טיומו.

ו. משרד התעשיה המטהר יעשה מאמץ לטיים בעתיד הקרוב ביותר את טקר רווחיות

ענף המאפיות שתוצאותיו ישמשו כבטיט להתחשבנות בין המשרד והמאפיות.

2. ארגון בעלי המאפיות ואיגוד האופים יטפקו את כל טוגי הלחם בכל איזורי

הארץ לפי דרישת האוכלוטיה.

3. משרד התעשיה והמסחר ינהל מעקב צמוד ושוטף אחרי אספקת הלחם וידווח על כך

לוועדה.

4. הוועדה רושמת לפניה הודעת נציגי משרד התעשיה והמסחר, כי נגד מאפיות שלא

יטפקו טוגי לחם המוזמנים מהם ינקטו צעדים, ובכללם הפטקת הסובסידיות.

5. משרד התעשיה והמסחר יפעיל את כל האמצעים החוקיים כדי לכפות על בעלי

המאפיות בכל הארץ אספקת לחם אחיד, לחם לבן וחלות רגילות.



6. הוועדה פונה אל שר התעשיה והמסחר בבקשה לדווח לה באופן שוטף על מימוש

המלצותיה, ולהביא בפניה תוך ששה חודשים את הממצאים והמסקנות המתחייבות לגבי

מדיניות המשדד בענף".

הוחלט לאשר המסקנות הנ"ל של הוועדה בענין אספקת לחם סדירה לתושבי צפון

הארץ.

היו"ר א' שפייזר;

אני מודה לכולכם. ישיבה זו נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 11.00)