הכנסת האחת-עשרה

מושב ראשון



פרוטוקול מס' 12

ישיבת ועדת הכלכלה שהתקיימה ביום רביעי

די בכסלו התשמ"ה - 28.11.84, בשעה 9.30

נוכחו;

חברי הועדה;

א. שפייזר - יו"ר

ח. גרוסמן

א. לין

י. נאמן

א. שלום

מוזמנים!

י. ארד - אגף המכס

צ. עמית - מנכ"ל איגוד לשכות המסחר

א. ענבר - הנהלת איגוד יבואני הרכב

מ. זוז - מנהל קידרון, וזברה מסהרית בע"מ, יבואני מוצרי מזון בסיסים

י. כהן - מנהל כספים, גדות, מיכליות ומאגרים לכימיקלים

א. איזנברג - נציג יבואני תרופות

י. גדיש - התאחדות התעשינים

י. רן - נציג איסכור, יבואני פלדה

צ. ברודט- משרד תעשיה ומסהר

ז. פרי - "

י. בוכנר - "

מזכיר הועדה;

ד. לב

קצרנית;

ש. אלתרמן

סדר-היום;

עיסקת ההבילה והשלכותיה על היבוא - הקפאת היבוא



עיסקת החבילה והשלכותיה על היבוא - הקפאת היבוא

בקר טוב. אני מבלר את כולכם. הנושא היום

הוא נושא היבוא. אינני יודע אם בועדת הכלכלה

בעבר הנושא נדוו אם לאו. פירות העונה הו כאלה שאי אפשר להתעלם מהנושא של היבוא על

השלכותיו. אנחנו חיים במדינה שגבולותיה צריכים להיות פתוחים. ישראל נמצאת במצוקה

מיוחדת והטילה על עצמה מגבלות ממגבלות שונות, אשר לאחרונה לבשו אופי חריף במיוחד.

הדבר העלה שורה של בעיות. מערכת קטנה כזו

אשר מתחילה לפעול עם הבירוקרטיה שבה ועם המוסדות הממלכתיים שמטפלים בנושא,

בהחלט מעלה שורה של שאלות. אחדות מהן אעלה.

קראתי את המסמכים שהוגשו וגם את הידיעות

השונות בעיתונות בחודשים האחרונים ויש כמה שאלות. אני אשאל אותן לא לפי סדר

החשיבות.

ראשית, מתעורר רושם שבנוסף לאמצעים

החוקיים שהממשלה הפעילה ושעל תועלתם יש ויכוח, משרד התעשיה והמסחר נוקט ב"טרטויים".

בצורה מינהלית על ידי דחיות חוזרות ונישנות, מה שקוראים בירוקרטיה. נתפרסם שקבלו

מטוים על מנת לקבל רשיוו בנייה הוא הגיע ל-22 שנה.

מתברר שלגבי יבוא המשרדים הנוגעים בדבר

נוקטים בטקטיקות של השהיה, אם למטרות בדיקה במכוו התקנים, אם למטרת השוואה ועיוו.

אם לרגל נוהל ואם סתם כך, משאירים את הפציינט להתאוורר בחוץ. האם הדבר הזה לא מהווה

דוגמא רעה לאזרח. אם יש מיגבלה, למה לא לומר אותה. למה לא לומר: היום לא תקבלו,

בעוד ששה חודשים תקבלו.

ההצטברות של הדוגמאות בתחום הזה, אלה שפורסמו

ואלה שלא פורסמו מעוררת סימו שאלה ותמיהה.

הנושא השני שהוא מענייו ופרובלמטי הוא

נושא אשראי ומזומנים. רוב יבואני הרכב נדחפו לקבל אשראי ספקים. הטענה היא שאפשראי

ספקים הוא אשראי גרוע, יקר ובדרך כלל יכול לבוא מספקים שהם לא ברי תחרות טובים

יותר במשק באותה מדינה.

מה עושה המדינה? היא הולכת ומטילה את

ההתחיבויות שלה לעוד 20 חודש, לעוד 30 חודש בדולרים טובים, עם כל העלויות חמצטברות

של האשראי . מה אנחנו עושים? אנחנו מגלגלים התחיבויות בדולרים טובים לעתיד,

ואיו לנו שליטה. אני שואל מה פשר המדיניות הזאת. מה טעם לעודד אשראי ספקים לתקופה

ארוכה כאשר הוא מעוות את תנאי התחרות והוא נותו סיכויים לגורם שהם לא ברי תחרות

להיכנס לתחרות בישראל. אם איו, תגידו ותקצצו.

כל עניו האשראי הוא אחת הבעיות שמכבידות

ומסבכות את העניו יותר ויותר.

יש שאלה שלישית שתמהני אם גם לה יש מענה.

טוענים שההפקדות למיניהו ומסי הקניות שהולכים וגדלים יוצרים חממה לתעשיה הישראלית

באותם תחומים, כאשר היצרנים הישראלים מעלים את המחירים עד לגבול המותר. האם יש

מעקב של מסחר ותעשיה אחר כל המוצרים האלה? האם אפשר לקבל על השולחו מסמר שמורה

מה קרה מאז שהוטלה חובת הפקדה, מה קרה לגבי מוצרים שנאסר עליהם יבוא וכמה קרה

לתחליפים בארץ, בכמה עלו, האם מיצו את התיקרה. האם מסחר ותעשיה שולט במידע, האם

הוא שולט במצב.

מדובר ברשימה של 50 מוצרים. האם הדברים

ניתנים למדידה? נתונים אינני רואה. אני רואה השוואה, אף נתוו שמוכיח או מפריך

את העובדות האלה.



יש שאלה שאני מפנה אותה ליבואנים ולמערכות

שליום. היא קשורה במין איום שיש בעיתונות, על צמצומים וכדי. המערכת לא תושכל

לשאת את עצמה על כל שדותיה ושטחיה והיא תצטרך לפטר, לצמצם וכרי. לא ראיתי הערכה

של נתונים ומספרים במה מדובר.

יש נסיון של כמה חודשים. יש ידיעה על מדיניות

שהולכת ומסתמנת. מה קרה במערכת בחודשים האחרונים? מה יקרה ב-1985? נסגרו,

לא נסגרו ? פוטרו, יפוטרו? מה המספרים? מה המשמעויות לגבי המערכת שלכם?

אני לא מתיחס לטענה הקלסית שחוזרת ונשנית

בנושא של חסכון בדולרים ואבדן מיסים. הצגתם את הנתונים בצורה מדויקת, כאשר טענתם

שהחסכון בדולרים הוא אפסי והאובדן במיסים הוא גדול. יתכן שנשמע מענה על כך.

גם אם החסכון בדולרים קטן, המדיניות יכולה

להיות מדניניות לא רק של חסכון בדולרים, היא יכולה להתבסס על ערכים מוסריים,

על ערכים של דוגמא שכנגדם קשה לטעון. זה לא רק ענין מספרי.

האם כל ההגבלות גרמו להתרחבות רצויה בתעשיה

המקומית? האם כתוצאה מההגבלות על היבוא חל עידוד בתעשיה המקומית, נוצרו מקומות

עבודה חדשים שקלטו עובדים חדשים? אחת המטרות לעודד את התעשיה המקומית. גם על כר

אין תשובה.

יש ערעור לגבי הרשימה של המוצרים המוקפאים.

יש הערכה שהרשימה חזאת נעשתה בחופזה, שהיא לא כוללת את המוצרים הנכונים ואינה

רשימה ראויה מבחינת המשק.

הדבר האחרון והקרדינלי, שהוא הלוחץ ביותר -

אלה הדברים החוזרים ונשינים של היבואנים לגבי שורה שלמה של מוצרים, החל מקפה

וסוכר בכלה בפלדה, בודאי לגבי מכונות, אין אתם יכולים להמשיך לייבא אלא אם יופשר

שער הדולר שהקופא על 527 שקל.

יותר אינכם מייבאים. כמה מלאים יש? האם

אפשר לבנות על קיום המלאים שישנם ולא תייבאו שלשה חודשים, או האם הדבר קטסטרופלי

כפי שמצטייר מהחומר ששיגרתם וההודעות שהוצאתם לעיתונות?

הצעה לסדר. ב-10.15 ישנה ישיבת נשיאות

שתדון בנושא של חבר-הכנסת דדאושה. אני רוצה

להתיחס לפריט אחד או לסוג של פריטים שלפי דעתי הועדה צריכה לתת את דעתם עליהם

מיד, ללא כל דיחוי. אני מדברת על ההקפאה של יבוא עזרים רפואיים למדינה. אינני

יודעת מה קורה לגבי מכשירים רפואיים, לגבי עגלות נכים או אפודות לחץ. אני מתפלאת

שמשרד הבריאות לא מגיב. משרד הבריאות היה צריך להקים זעקת אימים כדי להוציא

את התרופות האלה מההקפאה של הדולר. אני מבקשת באופן דחוף לדון בנושא הזה פה.

אם מייצרים אותך בארץ, מי שרוצה דווקה אותה תרופה מחוץ-לארץ - יתכבד וישתמש בתוצרת

הארץ . אבל יש דברים שלא מיוצרים בארץ. מה לעשות? לומר לאנשים שידחו את המחלה ?

אני מבקשת לתת דחיפות מיוחדת לנושא הזה.

הצעה לסדר: הנושא הזה נדון בועדת הכספים, אני

חבר בה, במשך ארבע ישיבות. השתתפו בהן נציגי

האוצר, אגף המכס, מסחר ותעשיה, נציגי היבואנים מר עמית וגם חברים אחרים. הנושא

הזה נדוש מספר פעמים. יש הצעת חוק בנושא הזה. נושא היבוא אושר בסופו של דבר

בועדת הכספים ללא הסתיגות. הורדנו מה שצריך היה להוריד.

על שולחן הכנסת מונחת הצעת לחוק לקריאה

שניה ושלישית. הנושא נדון, לפי עניות דעתי, אחרי כל הגלגולים, גם בועדת הכספים

וגם בכנסת עצמה. האם יש טעם היום לקיים עוד פעם דיון על הנושא, בו בזמן שאנחנו

בתחילת עיסקת החבילה ולא יודעים את ההשפעה שלה על התעשיה, על היבוא, על המחירים

וכדי.

נראה לי שבהחלט אין מקום שאנחנו נדון בשאלה

של מה צריך להיעשות בתוך זמן עיסקת החבילה.

ודאי שאיו כוונת הועדה לבחון את הדברים על מנת להציע שינויים בתור עיסקת החבילה.

אנחנו לא נרצה להחליש את עיסקת החבילה. אבל יש בהחלט מקום לבחון את מדיניות הממשלה

בנושא היבוא במידה מעמיקה וגם לבחון את מדיניות הממשלה בונשא המיסוי על היבוא

במידה מעמיקה. וכאשר אומרים לעשות המשך של עיסקת החבילה או כאשר יגובשו צעדים

חדשים במאבק באינפלציה, חייבת להיות מידה מסוימת של הנחייה של הועדה הזאת לממשלה,

למכווני המדיניות.

אעיר שתי נקודות. אנחנו יודעים כולנו שככל

שמייקרים את היבוא בצורה מלאכותית כתוצאה מנטל מיסוי נוסף, מי שמשלם הוא הצרכן

הישראלי. למה הוא משלם? משום שהמוצר האלטרנטיבי שמיוצר בשוק המקומי לא נמכר במחיר

נמוך מאד או נמוך יותר. יש נטיה למחיריהם של מוצרים אלטרנטיביים בשוק לעלות.הם

מתרוממים תמיד עזי נקודה שיכולים להתחרות ביבוא, אבל לא הרבה פחות מתחת למחיר. המסקנה

היא שכל ייקור של היבוא משמעותו העלאת מחירים במשק, כולל של מוצרים מקומיים.

זו נקודה שצריך להביא בחשבון בקביעת מדיניות.

דבר שני, אנחנו צריכים לשקול מחדש את כל

השימוש שנעשה במיסי קנייה כמס הגנתי. מס הקניה שהוא אמור להיות בשיעור שווה, הוא אמנו

מוטל על יבוא ועל מוצרים מקומיים, אבל הוא משמש בפועל כמס הגנתי על היצור

המקומי. דברים מסוג זה צריכים לעשות בחשיפה ממשלתית מלאה. לא יתכן שלא יהיה ברור

לחלוטין לועדת הכנסת ולציבור איר מייקרים את היבוא על ידי אמצעי מסוי ונותנים הגנה

נוספת ליצור המקומי. אנחנו חייבים לבחון את כל השאלה של שימוש במיסוי, שהוא מייקר

את היבוא ומביא להעלאת מחירים כללית. בשום פנים ואופן לא בתור עיסקת החבילה, אבל

בהחלט כבדיקה של מדיניות הממשלה לטווח ארור בנושא היבוא.

בכנסת יש עשר ועדות. כל ועדה דנה מזויות

שונות באותם נושאים. אין הגדרה מדויקת

של סמכויות, וגם כאשר היא ישנה - כל ועדה יכולה דרר היבט כזה או אחר להיכנס לנושא.

ועדת הכספים יכולה להיכנס לכל נושא שמתוקצב בתקציב ולדון בו. אנחנו נמצאים בועדת

הכלכלה. יש היבטים כלכליים לנושא. אין ספק שהיבוא הוא אחד מבסיסי הפעילות הכלכלית

במשק. כבסיס לפעילות הכלכלית במשק יש לו השלכות גם לגבי יצור מקומי, גם לגבי שורה

שלמה של תהליכים כלכליים בתור המשק. אי אפשר להתעלם מהדברים העיקריים שצריר לעשות

אותם.

אני בהחלט מקבל את הערתו של חבר-הכנסת לין.

אנחנו לא עוסקים בטכנולוגיה כזו או אחרת, או בפריט כזה או אחר, כפי שאנחנו רוצים

לעסוק בהיבטים הכלכליים, שחלק מהם הוזכר כאן וההשלכות שלהם לגבי הכלכלה בישראל.

האם זה מקטין את התחרות, האם זה מייעל או לא? אלה תהליכים שיימשכו לאורך ימים.

עיסקת החבילה היא המשר של מדיניות חדשה,

של הכבדה נוספת. היא המשר של קו מסוים שבא בעת חירום. יש להניח שחלק מהמדיניות

הזאת גם יימשר בעתיד. נשמע אותכם וגם את נציג מסחר ותעשיה.

אפודת לחץ: בגיבוש התקנות של עיסקת החבילה,

הן המקורית והן המתוקנת היינו ערים להאפשרות

הזאת שיכולים להיות פריטים מסוימים חיוניים שיהיה י בהם מחסור. בתקנות החדשות

יש סעיף 8 ובו נאמר שהשרים, שר האוצר ושר תעשיה ומסחר רשאים, לאחר התיעצות עם

המפקח, לקבוע לגבי מצרכים ושירותים מסוימים, כי על אף האמור בכתובים אפשר להעלות

מחירים.

אם שר הבריאות ימציא לועדת המעקב את סיבת

החיוניות של מוצר זה או אחר, תרופה או מכשיר רפואי, אני משוכנע שועדת המעקב תדון

ותפעיל בהתאם לכר את התקנה.

אני מודה על ההזמנה. אני סבור שהנושא של

מדיניות היבוא ראוי לדיון מעמיק. הנושא

הוגדר לנו על רקע האיסורים שהיו ביבוא ועיסקת ההבילה. ההומר שהומצא נוגע רק

בשוליים במדיניות היבוא ומתרכז בצעדים האחרונים של עיסקת החבילה. אם נתבקש, נשמח

להמציא חומר נוסף שיכול להמחיש את מדיניות ה"טרטורים", את הנזק שנגרם למדינה בגינה

ואולי גם לחשוף את הדיעות הקדומות שקיימות, לעניות דעתנו, מסביב לנושא הזה של היבוא.

בכלל הגישה ליבוא במדינת ישראל היא כמוקצה מחמת

מיאוס. אנשים סבורים שכל מה שמיובא הוא רע וכל מה שמיוצר בארץ הוא טוב. אני

מדבר על הגישה הלאומית לנושא.

היבוא - ודווקה ועדת הכלכלה היא הכתובת - צריך

להיבחן לפי אמות מידה כ-לכליות. אמות מידה כלכליות פירושן שאתה מייצר את מה שיש לר

יתרון יחסי ואתה מייבא מה שכדאי לייבא. יש יבוא שהוא מזיק. לא פחות מכר יש יצור

מקומי שהוא מיותר, מזיק וגורם לבזבוז משאבים. בניצול יתרונות כלכליים היו יכולים

להביא למשק הלאומי יותר תועלת. הנקודה הזאת לא ברורה לציבור הרחב. אני חושב שעל

ידי איזון נכון במדיניות יבוא אפשר לחסוך למשק הלאומי סכומי עתק.

אם נזכור שהמדובר ביבוא, כולל של סחורות

ושירותים, ב-15 מילארד דולר, הרי על ידי ייעול, על ידי הכוונה ניתן למצוא יבוא

זול. יבוא זול הוא ברכה, הוא חוסר דולרים. אם יש אפשרות לקבל לאורר - זמן יבוא ממקור

זול, יותר זול מיצור מקומי, צריר למצוא את הדרר לעודד זאת כדי לחסור במטבע זד

למדינה. נשמח להמציא חומר בנושא הזה ודוגמאות. דוגמאות לגישה לא הוגנת מצד משרדי

ממשלה, על תופעה של תפירת תקנים תחת איצטלה של הגנה על הצרכן. תופרים תקנים כדי

להגן על יצור מקומי לא טוב, לא יעיל ולא עומד בתחרות. ואילו את חובת התקינה מטילים

רק על היבוא. אם צריר להגן על הצרכן, צריר שכל המוצרים יהיו חייב-ים בתקינה. נביא

דוגמאות של נוהלי בדיקה מוזרים, דוגמאות של לר ושוב. אנחנו יכולים להמציא ספר שחור

על הנושא הזה.

את עיקר הדברים אני אקדיש לנושא של איסור

היבוא על רקע המגבלות האחרונות ועיסקת החבילה. הדבד נעשה במסגרת מדיניות,אבל גם

במסגרת מדיניות אין לקטוע את היד כדי לרפא פרונקל. זו מדיניות כושלת ואני רוצה

בצורה החמורה ביותר להתריע על הצעד הזה.

הדברים לא נכתבו כולם בנייר שהגשנו. אינני

יודע עד כמה אפשר לתת להם פירסום. הצעדים שנעשו בחודשים האחרונים בתחום היבוא גרמו

נזק אדיר למדינת ישראל.

צעד אחד, הצעד שבוטל תור חודשיים, אבל אינני

יודע למה בוטל, שחייב את היבוא של מוצרי השקעה באשראי ספקים לחמש שנים. צעד זה

גרם מיידית להפסד של קווי אשראי ללא ריבית שהיה למיגזר היבוא לתקופה של 120 יום,

של 180 יום, אשראיש ספקים נורמלי שמקובל במהלר עסקים. עסקים אלה נדרשו לקחת אשראי

לחמש שנים נושא ריבית, להגיש בטחונות, אלה כרוכים בדוקומנטציה בנקאית, להבדיל מאשראי

פתוח. רוב יבואני ישראל היו אמינים, ללא בטחונות.

זה גם גרם לייקור בפועל של יבוא מוצרי השקעה

בסדר גודל של 3-4%, עלויות במטבע חוץ, וגם התפרש בעולם כהכרזה על פשיטת רגל.

כאשר אדם דורש ממר אשראי באקדח שלוף - הנטיה היא לא לתת.

הצעד הזה הוחמר פי כמה וכמה עכשיו עם איסור יבוא

של 55 מוצרים. התגובה המיידית בכל מדינות העולם - הרעה דרסטית של תנאי הסחר, הרעה

דרסטית של תנאי אשראי, קיצור הזמן, דרישת בטחונות לאשראי ספקים. כל אלה עלויות במטבע

חוץ .

אם ניקח בחשבון שהיבוא הכולל, כולל שירותים,

מגיע ל-15 מליארד דולר, הרעת תנאי הסחר משמעותה בכל אחוז 150 מליון דולד. במצב

של מטבע החוץ של המדינה זה מחיר יקר, אבל מדובד על הרבה יותר מ1%. אנחנו מעריכים

את הנזק לנושא הסחר של מדינת ישראל בסדר גודל של 300-500 מליון דולר. זה מחיר יקר

כדי להשיג הישג בעל אופי חינוכי פסיכולוגי.

. זה נועד למנוע יציאת מטבע זר.

הסכום של חסכון במטבע זר הוא שולי. גזר כל

היבוא של 55 מוצלים שאליו התיחסו הוא

400 מליון דולר.

היבוא הכללי כר וכר מילארדים, האיסור חל על

400 מליון, חצי שנה זה 200 מליון. זה סכום

מבוטל בדולרים.

זה לא קשור עם הגבלות על אשראי, במקום

לשלם היום את הקרן. אומרים לר קח אשראי לחמש

שנים כדי שתשלום ההוצאה של מטבע זר יידחה לחמש שנים. אתה אומר שזה פסיכולוגי?

פסיכולוגית התכוונתי ל-55 מוצרים.

ההוראות לגבי אשראי בוטלו לפני שלשה שבועות,

למעט כלי רכב. הזכרתי אותם כדי להסביר איזה תהליר גרמו בהתיחסות של ספקים כלפינו.

ההוראות בוטלו משום שבנק ישראל הבין את האיוולת. אפשר גם היום להגדיל את האשראי

על ידי רצון טוב ויצירת אמינות ואבטחת כלים ליבואנים.

הזכרתי את הדברים כדי להמחיש את התהליר המסוכן,

השלב השני בהידרדרות מעמדנו ותדמית המסחרית של ישראל. 55 מוצרים שהחסכון בהם אפסי

והפירוש המעשי שהמשק העולמי המסחרי של הספקים רואה שיש פשיטת רגל וחוסר יכולת

של המדינה לעמוד בהתחיבויות במטבע חוץ.

על כן ישנו תהליר יום יומי של טלקסים

המודיעים על הרעה בתנאי הסחר. כאשר נוקטים בצעד כזה שהוא רק בעל ערר פסיכולוגי, רומח

הדבר למי שמנסה לחסל פרונקטל על ידי קטיעת היד.

הגישה ליבוא צריכה להיות יותר מאוזנת. צריר

לראות את הפרופורציה של אותם וידאו ,מכוניות שמשקלים ביבוא של מוצרים הוא בסדר

גודל של 8-9%, בהוצאת מטבע זר 4-5%.

בנספח מספר אחד לנייר שלנו הבאנו שורה

של דוגמאות שמצביעות על השינוי שחל מאז יוני 83 ועד 27 לנובמבר 84, במחיר האפקטיבי

של דולר ליבוא וההתיקרות הריאלית. אפשר לראות שמוצרי קוסמטיקה התיקרו מעבר לעליית

המדד . יש לכם טבלה מלאה כדי לראות עד כמה זה משפיע על מחירי המוצרים המקומיים.

אני רוצה להפנות אותכם לפירסום בעיתון הארץ,

כיצד הקונצרנים בענפי הטקסטיל והמזון העלו מחירים, בשיעור כפול מהמדד. היום מתפרסם

קטע של אברהם טל שהוא נותן מחירים בארץ ובעולם, מחירים ביצור המקומי שהם כפולים

ויותר מכר. זה באשר למדיניות היבוא.

על מה שקורה ביבוא בעקבות עיסקת החבילה לא

ארחיב, אבל כעקרון ישנם מוצרים ודווקה בתחום חומרי הגלם שבהם המרווח מצומצם

וגם אם יש מלאים בארץ, אי אפשר לדרוש ממי שקנה מוצר ב-1 דולר שימכור אותו ב-95 סנט,

מה גם שלא תמיד ישנו מלאי בדברים האלה, הם מיובאים לפי הזמנות.

פה אנחנו עומדים בטווח של ימים בפני בעיה .

של חומרי גלם. אני אסתפק בזה.

אני קודם כל רוצה להתנצל בפניכם, על רקע

האירוע של חבר-הכנסת דראושה, מתקיימות

התיעצויות בהולות שלא מן המנין. נקראה ישיבת נשיאות בהולה וכן ישיבת סיעת המערר

על כל שלוחותיו ב-10.15 להגיב ולדון בנושא הזה. זה קצת שיבש את כל המערכת של

החברים. כר אחד נתון עכשיו בריצה ובריצה בנושא שנראה ברגע זה כנושא שוקק. כר זה

בכנסת. תהיו סבלנים, זה מה שקודה בכנסת ישראל.

בענף שאני עוסק בו כבר הרבה שנים ישנן בעיות

קשות, שלא הצטברו ברגע זה. הירידה בצריכה

מורגשת בשנה האחרונה. לפי הסטטיסטיקה הרשמית בחודש אוקטובר, לפני עיסקת החבילה,

הביאו לארץ 1700 טלוזיות, בסביבות 4500 מכונות כביסה, 90 מקררים. לכל הריעות

כמות מזערית. לכן באופן מיידי זה הורגש על ידי כל אחד מהיבואנים. הבזבוז במטבע

זר לא היה כל כר גדול. הנזק שנגרם לענף מבחינת האיפור היה אדיר. קשרים שנקשרו

במשך הרבה שנים של עבודה משותפת פגעו מאד באמינות. בית חרושת בחוץ-לארץ לא

יכול מרגע לרגע לא לייצר סחורות. הוא צריך זמן ומהימנות.

המיירים היו באופן כללי בירידה. אף על

פי שהוצאות היצור בכל מקום בעולם עולות, המחירים כאופן יחסי ירדו. המהימנות בחוץ

לארץ כלפי המשק הישראלי מאד נפגעה. היום אתה לא יכול להביא בלי אשראי, היום דורשים

אלץסי. היחסים בשנים האחרונות הגיעו לאמון הדדי וסחורות היו נשלחות באשראי של 90 -120

יום. ואילו היום דורשים אל.סי, עם ערבות בנקאית.

אם אני משווה ליצור המקומי בענף שלי, אני

רוצה לספר קוריוז, דבר שיכול להנחות את המחשבה. פניתי לאחד האנשים של מסחר

ותעשיה ואמרתי לו שאני רוצה להרכיב מכשירים. הוא אמר לי שזה איבוד לדעת. קנייה

של קומפוננטים יו-תר גבוהה מטלויזיה מורכבת. כך קיבלתי תשובה מאחד האנשים המרכזיים

כמשרד מסחר ותעשיה. לכן ירדתי מהנושא. היום למתחרים יש כמה בתי חרושת שמרכיבים.

ההבדלים לא משמעותיים לגבי המחיר שלנו, לעומת זה אנחנו משלמים 40% הפקדה.

באופן כללי אפשר להגיד שהיו

צמצומים. כוח העבודה צומצם לחצי. על פי רוב מדובר על אנשים שעוסקים בשירות,

בהנהלת חשבונות, בעיסוקים רגילים בחברות. הדבר הזה מורגש, אף על פי שרוב החברות

ניסו לא לצמצם את כוח העבודה, אבל לא היתה ברירה.

אחד הגורמים שקובעים במאד את גובה המחיר זו

הריבית הבנקאית , במיוחד בענף שלנו. על אף שאומרים שהריבית 14%, במימון היבוא

היא ממשיכה להיות ב8-9% גבוהה יותר.

אני מענף הרכב. אני לא אתיחס לענין היבוא

בכלל אלא אם אשאל. אני אתרכז בנושא אחד - וזה

הענין של צו ההקפאה של המחירים.

כיוון שכולנו חלק מעם ישראל וברורה לנו מטרת

הצעדים האחרונים של הממשלה, אפשר להסכים עם חלקם, אפשר לא להסכים עם חלקם, אין

ספק שמשהו צריד להיעשות. אנחנו שותפים ומוכנים לתרום את כל מה שיש, כדי שהענין הזה

יצליח . אינני רוצה להצטרף להילולה של טרוניות, לא על משרדי הממשלה ולא אל

טענות אחרות שהם חלק מהאופי שלנו. יש לנו בעיה אחת - בעית קיום אמיתית.

להערכתנו ענף הרכב והשירותים שמסופקים

על ידו, מוסכים וחלפים עומד לפני התמוטטות. אני לא אומר זאת בשביל דרמטיזציה.

בכל מה שנוגע למתח השיווק יבוא חלפים, מתן שירותים - מקובל עלינו שצריך להיות

קפוא. אין על זה שום ויכוח. ישנה בעיה אחת, ברגע שמתח השיווק הזה נשחק כולו

בשל השינוי שחל בשערי המטבע ואנחנו אמורים למכור את המוצר במחירים קבועים של השני

בנובמבר, משמעוח הדבר פשיטת רגל. זו רק שאלה של אורך הזמן ומהירות הפיחות.

אם תקחו את בנייר שהגשנו לכם, תראו שערך

המכונית 22% מהסך הכל. זה סכום קטן מהערך. זו המדיניות של מדינת ישראל ולא באתי

לכאן להתווכח האם המסים גבוהים מדי או נמוכים מדי.

הדבר השני הוא מתח השיווק. מתח השיווק

קרוב ל80% מסך הכל כללי. הרכב נמצא בפיקוח המכס, פיקוח קפדני למדי, נותרו 20%.

הפיחות עד אתמול הגיע ל8.1% ( של הדולר). אם תקחו את דף 3, תראו שהדברים פשוטים

וחד-משמעיים. אנחנו חותכים. היום או מחר את הקו של עלות המוצר. מחד,מחרתיים ברגע

שהפיחות יגיע ל10%, מרגע זה כל אחד מאיתנו אמור להביא כסף מהבית .

אי אפשר להפסיק למכור?

במצב הנוכחי אסור לי להפסיק למכור. על פי

הפרשנות המשפטית כל מה שמצוי במלאי צריר

למכור.

מה גודל המלאי? האם יחזיק מעמד או לא?

בכל מה שנוגע למכוניות - ישנו צו שפורסם

בשנת 78 ונקרא צו יבוא רכב ומתן שירותים. איו

לו אח ודוגמא בשום ענף אחר. צודק או לא צודק, היינו שותפים בבנייתו.הצה , הזה

מייב אותנו לספק חלפים ושירותי מוסך. הוא מחייב להחזיק 7 שנים חלפים.

אני שואל רק על רכב.

על פי הפרשנות שקיבלנו כל מה שמצוי במלאי

אני חייב למכור. על זה לבד אני יכול לפשוט

רגל. ב-9 לחודש אוקטובר היו בארץ 3000 כלי רכב בדרר לארץ על אוניות שהעמיסו

אותו, לפני ה-2 באוקטובר היו 4700 כלי רכב, הזמנות במפעלים.שלא.ניתן לבטל -.

כ-8000 כלי רכב.

כדי להביו את מהירות התגובה של הענף - לא

קונים מכוניות בענף. יתרה מזו, תשתית וחלפים מהווים 70% של המכוניות מבחינת מחזור

ותרומה. הפסקת העניו חזה ממוטטת גם את הדברים האחרים.

הכוחות של השוק פועלים, האוירה במשק עושה

את שלה, איו צורך בסגירת אשראי, איו צורר בתקנות אחרות.

חמש שנים אשראי נשאר ב-1-בנובמבר רק על ענף

אחד- ענף הרכב. הפקדה משולמת לקופת המכס עם מע'ימ , הווה אומר - אתה חייב למכור

את כל מה שיש. שנית, צריכים גם באיזה מקום לשלם חשמל ומשכורות.

המשיכו לייבא מעבר לזה?

יבואנים מנסים בכל דרר לבטל. אני מדבר על

שני מוצרים. יש לי התחיבות כלפי לקוחות שרכשו

מוצרים והמוצרים מגיעים.

מדובר רק על אותם כלי רכב שהיו באוניות או

בישראל?

חיובי. אם עיסקת החבילה או ההקפאה תימשך, מישהו

יצטרר לתת דעתו - סוגרים את העניו או לא?

הבעיה מתיחסת לאותו מלאי שבו נתפסת?

חיובי. אני אמור למכור תור שלשה ימים או 21

יום.

אם אתה לא מחדש אותו היום, מה קורה?

יש עצירה למחרת. יש זרימה שוטפת.

אתה לא צריר להחזיק מינימום מסוים?

ודאי. עלות המלאי היא קריטית, לכו מייבאים

99% מהדברים האלה באויר. המלאי קטו עד כמה

שאני יכול להרשות לעצמי ולספק שירותים.



היו"ר א. שפייזר;

אין חובה להחזיק מלאי מסוים לפרק זמן נתון?

א. ענבר;

יש חובה להחזיק מלאי שיהיה זמין לשבע שנים.

היו"ר א. שפייזר;

הוא לא חייב להיות על המדף?

א. ענבר;

אם אני יכול לספק בלי שיהיה על המדף - אין בעיה. אם אני מפסיק מחר בבקר,

תוך יום יהיו דברים שלא אוכל לספק. כל חלק שאני משחרר אני משלם את השער המשתנה

ואני אמור לגבות אותו.

להערכתי הענין של השער על ערך הטובין, לא על מתח השיווק, חייב למצוא את

פתרונו. שאם לא כן , נראה תשתית נהרסת ועמל שהושקע בה הולך לטמיון.

א. לין;

אתה אמרת שכל מה שבמלאי יש עליו תוספת הפקדה מ-15 ל .40%-אתה היום משלם

40%. מכאן יש העלאת מחיר של תוספת הפקדה. יציבות המחירים בלאו הכי לא נשמרת

בגלל ההפקדה.

ד. ברודט;

זה היה לפני עיסקת החבילה.

היו"ר א. שפייזר;

מפריעה לכם הקפאה על 527.

א. ענבר;

בנושא זח הבית בוער. על כל היתר אפשר לדבר בעתיד. המלאי ייגמר ברגע שלא

יהיה לי כסף זמין לשלם משכורת או וזשמל.

א. לין;

בהנחה שביום בו יצא חצו ולא מיבאים, תוך כמה זמן תמכור את המלאי של

המכוניות?

א. ענבר;

שנה וחצי. בחלקי חילוף מחר.

מ. זוז;

אני צריך לעשות הפרדה בין חומרי גלם מיובאים לבין מוצרים מוגמרים המיובאים

ארצה. נושא האמינות הוא חמור ביותר. אם לפני שנתיים קיבלנו אשראי פתוח,

בתקופה האחרונה אנחנו מקבלים דרישות למכתבי אשראי בנקאיים .



א. לין;

כאן הועלתה בעיה דחופה שהיא בדינמיקה של עיסקת החבילה. אם נגמור בשעה 11.00

לא נוכל לקבוע עמדה לגבי הנקודה הדחופה שמר ענבר העלה. אני מציע שתשקול אס אין

נושאים דחופים בתחומים האלה. נשמע את אנשי המשרד.

היו"ר א. שפייזר;

ברור לחלוטין שאנחנו רוצים לשמוע כמה מלים מאנשי מסחר ותעשיה. תכננתי שלאחר

הדובר הזה נעביר את רשות הדיבור לאנשי מסחר ותעשיה. אם לא נוכל לשמוע, נמנע

התיחסות מן הצד השני. נשמע קודם לכן את איש הפלדה.

מ. זוז;

אגע בדברים ספציפיים לגבי חומרי גלם. אני מתיחס לנושא של יבוא סוכר ארצה.

אני רוצה להפריד בין עיסקאות חדשות לבין עיסקאות ישנות. יש בעיה של בורסות ומתח

רווחים. אנחנו מדברים על מתח רווחים של 1-2%. יש חוזים שנחתמו לפני נ-2 בנובמבר

בענף הסוכר. חוזים נחתמים בין 6 ל-12 חודשים מראש. אחרי הליברליזציה המפעלים

ייבאו לעצמם סוכר וקיבלנו עמלה מאותם ספקים. עקב תחרות המפעלים העבירו אלינו את

השחרור. אנחנו מוציאים את רשיונות היבוא. הפכנו להיות יבואנים ואנחנו מוכרים להם

בארץ והם משלמים לנו שווה דולר.

כדי להבטיח את עצמם לגבי סוכר וקפה, מופיע סעיף מפורש שאומר שהמחיר הוא עלל

בסיס הוצאות היבוא, המיסים שהוטלו הקיימים ביום החתימה על החוזה,וכל שינוי תוך

מועד האספקה יחול על הקונה. אנחנו נותנים שירות שיחרור בעלות כשירותללקוח.

כאשר הוטל מס שלום הגליל עלו המחירים ב3%. כאשר ירד ל2%, ירדו המחירים

ב. 1%-אנחנו מוצאים את עצמנו במצב שאנחנו מחויבים בחוזים עם חברות בינלאומיות

ועם מפעלים בארץ על בסיס של מתח רווחים של 1-2%. דורשים מאיתנו להקפיא את המחיר

על בסיס 527. המשמעות היא שאנחנו ניאלץ לספוג 25% הפרש, כאשר מתח הרווחים 1-2%.

זהו דבר שלא יעלה על הדעת.

היו"ר א. שפייזר;

כמה מלאי יש לכם ? בתחום הסוכר המלאי הוא עצום.

מ. זוז;

אינני יודע את המספר.

צ. עמית;

יש בידי מכתב ממושביץ שמדבר על ימים.

היו"ר א. שפייזר;

הזעקות של עלית ידועות.

מ. זוז;

הנקודה של רווח והפסד ברורה. מפעלים בונים על כך שיקבלו סוכר שהם קנו.



היו"ר א. שפייזר;

מה המלאי היום והאם יספיק לכיסוי.

מ. זוז;

אינני יכול לומר,

צ. עמית;

יכול להיות מפעל שיש לו מלאי ומפעל אוזר שאין לו מלאי.

מ. זוז;

אי אפשר לבטל את ההתחיבויות, לא רק משפטית, גם טכנית.

אני מייצג את חברת איסכור. קשה לי להציג את הבעיה תוך שתים-שלש רקות. אם יש

משמעות להצגת הדברים, אני צריך לפחות 7 דקות.

שני נתונים כלליים כדי לחסוך את השאלות העתידיות. ענף הפלדה בארץ פועל

בהיקף כמותי של 600 אלף טון צריכה, שמרביתו הולך לתעשית המתכת, בחלקו האחר

לתשתית. חלק נוסף מתפזר לכל מיני גורמים שלא וזשוב לציין אותם.

כמות המלאי שהיתה בעבר בדרך כלל הספיקה לארבעה-חמישה חודשים בממוצע. לאור

המציאות שנקלענו לתוכה בשנתיים האחרונות ולאור העובדה שאין מקום לציפיות

ספקולטיביות של אחזקת מלאי, לא בין הסוחרים ולא בין התעשינים, הצטמצמה כמות

המלאי ואני מעריך אותה ברגע זה בין 80 -95 אלף טון, כאשר מלאי נורמלי שצריך

להיות בארץ צריך לנועש סביב 200 -250 אלף טון.

איסכור ואלכור שנהגו להחזיק בעבר יחר כ-50 אלף טון מחזיקות היום פחות מ-20

אלף טון, דהיינו -שתי היחידות יחד מוכרות כ-9 אלפים טון לחודש. אני מדבר על

נתונים שמתיחסים לתקופת הגזירות שחלה בתחילת נובמבר. לפי הערכתי יש לנו

ארבעה-חמישה שבועות מלאי.

את מי אנחנו משרתים? מי הקאונטר-פרטנר שלנו? תעשיות המתכת - אמקור,אלקטרה,

תדירן, תעשית התשתית, משרד הבטחון ושלוחותיו, תעשיה צבאית וכוי. כמובן שאנחנו

כגוף גדול מתחלקים, מעבירים חלק מהמלאי לאחרים ובמידה מסוימת בלי הרשאה משפטית.

מבחינת המהות אני מבטא את מצבו של הענף בכללותו.

כדי להסתפק בשבע דקות שגזרת עלי, אני מזדהה עם מה שאמר מר ענבר בנושא הרכב.

זה נופל בדיון גם על הבעיות שלנו, לא רק במהות ובתוכן,אני אפילו מסכים

לאינטונציה ולדרך הנועם שבה הוא הציג את הדברים.

אני אומר באוזני הקולגות שלי, ענף המתכת, שהוא פונקציה של ענף הפלדה בעולם,

נתון מספר שנים במשב כבד מאד. הוא עבר מהמורה של מעברים טכנולוגיים ונתון במשבר.

אין זה סוד שמפעלים בארצות הברית, בארצות השוק המשותף באירופה ובחלקים אחרים

בעולם נסגרים. אנחנו כחלק מתוך הענף העולמי מזה כמה שנים, אם לא מדברים על

הפסדים גדולים, ודאי וודאי שאין רווחים, לא לפקר פלדה, לא לאיסכור . החברות

שמניותיהן נסחרות בבורסה מצבן ידוע. זהו גם המצב של החברות שאני מייצג וחלק

מחברות אחרות בכור שמניותיהן אינן נסחרות בבורסה. זהו ענף שאינו מרוויח כסף

בלשון המעטה.



אס ייכפה עלינו לשלוח חשבונות שלנו לספקים בחוץ-לארץ בערכים ריאליים של

הדולר בסוף התקופה, אם ייכפה עלינו למכור ב-527 שקל לדולר - הדבר מהווה גזר דין

מוות. אינני משתמש בסופרלטיבים ואינני מאיים. יש כאן אריטמתיקה פשוטה, מר

ענבר ביטא אותה יפה.

היו"ר א. שפייזר;

מה המועד שלך?

י. רן;

ההערכה שלי, לא לצורך מקח וממכר. אנחנו עצרנו את היבוא העתידי שלנו, ארבעה

יבואנים גדולים , מתוך אי ודאות. איפה שהוא בסוף חודש ינואר כבר יש מחסור. בסוף

חודש ינואר, מחצית פברואר לא נוכל לספק חומר גלם לאותה תעשיה שקשורה איתנו.

היו"ר א. שפייזר;

ואם יופשר עד תום עיסקת החבילה?

י. רן;

יקח יילגינג סיים", אצלנו הוא 90 - 100 יום. זה דבר כמעט בלתי אפשרי.כאן

אנחנו שונים . בעוד שלגבי רכב יכולה המדינה באופן וולנטרי להחליט, שלאור המצוקה

הכלכלית לא נורא אם יטעו באגד, שונה הדבר לגבי חומר גלם סטרטגי.

אני רוצה לגמור במשפט אחד. אינני אדם פרטי, אני נציג חברת כור. אני לא צריך

כאן להציג בפניכם את מידת האחריות הציבורית של כור למה שנעשה במשק. אני רוצה

לומר לך, ואני רוצה שזה יירשם בפרוטוקול, התדריך שכור נותנת לנו הוא לעשות כל

מה שניתן כדל שעיסקת החבילה תצליח. איננו נמצאים בגדה אחרת לעומת הממשלה

ומשרדיה. התיקון שאנחנו מבקשים כאן לתקן לגבי חומר גלם סטרטגי כמו פלדה, הוא

תיקון שצריך לעשות מהר כדי להמשיך את רצף הפעילות. המסר הואלעבור יותר

ויותר לכיוון היצוא, יהיו בזה עזרה וסעד כדי שנוכל לעמוד במשימות.

אם יש לי עוד הוספה של דקה אחת, הייתי רוצה להציע. אינני בא רק להגיד מה

לא, אני צריך לומר לחברי הכנסת גם מה כן. יש לנו לאיסכור, לי ולחברי באיסכור

הצעות, גם התיעצתי עם גורמים אחרים בענף, פוזיטיביות מה לעשות כדי לגרום לחטכון

ולקומפקטיות באותם 280- 230 מליון דולר של יבוא חומרי גלם של פלדה

אף.או.בי ועוד 25 מליון דולר ערך סי"פ, בתקופת ההיערכות של המשק. כך שמצד

אחד נוותר על תחרות ליברלית, אבל מצד שני מתוך התאפקות וונלטריתשלנו נגרום

למלאי אופטימלי. לא נחזיק מלאים לצורך ספקולציה. נדאג שהכמויות הנצרכות על ידי

התעשיה ברצף של אספקה יהיו אופטימליות.

ד. ברודט;

הזמן קצר ואני מעדיף לא לדבר על הבעיות הסטרוקטורליות של היבוא אלא להתיחס

לבעיות האקוטיות היום יומיות של הימים הקרובים, לאור הערות שנשמעו, או לאור

הערות פוטנציאליות שאמורות היו להיאמר, לבעיות הנובעות מעיסקת החבילה.

הערה אחת מהותית; עיסקת החבילה זו עיסקה משותפת לשלשה צדדים. בניגוד לכל

"גזירה אחרת", היא לא חד צדדית . כל אחד ידע מה הולך מבחינת התרומות ההדדיות

בעיסקה הזאת.



א. לין;

נושא היבוא הלה בפירוש בעיסקה?

ד. ברודט!

כן. אי אפשר לומר שההסתדרות ולשכת התיאום חתמו ללא הבנה של משמעות היבוא.

ידענו את המשמעות, כל הגורמים שחתמו על העיקה. היתה הבנה שישנה סיטואציה כלכלית

במדינת ישראל שעיסקת החבילה נועדה להתמודד עימה, על כל המשמעות, כאשר יש ויתורים

של כל הגורמים במשק, על מנת לקדם מטרה כלכלית , כולל תחום היבוא.

למרות זה אני רוצה להפנות את תשומת לב חברי הועדה והחברים האחרים, התקנות

כפי שהן קיימות בנושאים רלבנטיים, נושאים שהועלו פה, קודם כל נושא היצוא וחומרי

גלם ליצוא, פוטרות מהקפאה. כל חומרי הגלם מיבוא לשם יצוא פטורים. נקודה. זה כתוב

בתקנות. במלים פשוטות - יבוא לשם יצוא, בלי להיכנס לניסוחים משפטיים, אני קובע

שהוא פטור.

א. לין;

זה עונה על בעית הפלדה?

ד. ברודט;

בחלק.

צ. עמית;

זו תוספת של הימים האחרונים.

ד. ברודט;

זו הוראה שנחתמה על ידי השרים ב-26 לנובמבר. אם לא יודעים,אני שמח לבשר.

מתוך הבנה שמהלך היצוא צריך להיות מחוץ לעיסקה על כל מרכיביה. לכן הדברים האלה

התיחסו במקרה הספציפי לשתי הטענות, גם לגבי פלדה וגם לגבי סוכר. אם ישנה בעיה של

סוכר ליצוא מעבר לזה, יש להגיש הצעה מגובשת של התאחדות התעשינים היבואנים לועדת

המעקב, כדי לפתור את הבעיה של סוכר לתעשיה.

הדברים ידועים וברורים וישנו פתרון מוצע. ועדת וזמעקב תפתור את הבעיה הזאת.

לגבי מכוניות; עשינו פעולה אחת מיד בועדת המעקב בנושא המכוניות - להקפיא את

שער המכס על 527 שקל לדולר. מכוניות הם מוצר עתיר מס. יש מוצרים שזה לא רלבנטי

לגביהם. במכוניות זה משמעותי ביותר.

אם תהיה איזה שהיא בעיה לגבי מכוניות וועדת המעקב תחשוב לנכון

ליצור קונצפציה נוספת בתחום המכוניות, היא תובא ותידון. זו לא בעיה של משרד

התעשיה, היא שייכת יותר למשרד התחבורה.

אני לוקח על עצמי שליחות לייצג את המשרדים האחרים. אם יהיה צורך לתת היתר

מיוחד בתחום המכוניות, ועדת המעקב תדון. בנושא התרופות - משרד הבריאות יגיש את

הרשימה.



ישנו סעלף של מוצרים חיוניים. אם יהיו באותה קטגוריה , מכוניות יקבלו את

אותה קונצפציה. המערכת מתפקדת דרך התקנות, דרך ההסדרים של עיסקת החבילה. דהיינו

ישנם שרים, ישנה ועדת המעקב והמפקחים. זה יימשך למשך 90 יום, או כל עוד

שהעיסקה קיימת.

אלה תשובות מהירות בהקשר הקונקרטי קול הבעיות.

היו"ר א. שפייזר;

פה נאמרו דברים. בנושא חלקי חילוף לרכב עלול להיווצר מצב, תוך יום-יומיים

יחסרו חלקי חילוף לכלי רכב. האם זה נכון? האם אתם יודעים מה המצב? אני לא מדבר

על טכניקה ועל שינויים בועדת המעקב. בסדר, יחליטו בועדת המעקב. מה התשובות? מה

האמת?

ד. ברודט;

לכל הדיעות, גם בחלקי חילוף צריך לשאול את נציג משרד התחבורה. הוא צריך

לדעת מה נעשה בחלקי חילוף, מוסכים או דברים אחרים הקשורים בגיזרה הזאת. אנחנו

עוקבים לגבי אותם חלקי חילוף או תשומות שהם נועדו לתפקוד הסדיר של התעשיה. אם

מתכות - בתחום התכשיטים, כסף וזהב. יש לנו צוות פנימי במשרד שעוקב ונפגש יום

יום, על מנתלאתר אזילת מוצרים, מחסור במוצרים או בתשומות.

אני רוצה לקבוע, חוץ מבעיית הסוכר שהיא כרגע בעיה אקוטית לדעתנו לגבי

תעשיית הסוכר, אין לנו אינפורמציה על אזילה אקוטית של מוצרים. אם יתעוררו דברים

כאלה, נדון ונגבש המלצות. לגבי הרכב משרד התחבורה צריך לומר.

מה בדיוק התשובה שלך לבעיה כפי שהעלה אותה כאן החבר יצחק רן? מה התשובה

שלך לגבי אספקת הפלדה גם ליצוא וגם לשוק המקומי? לא הכל הולך ליצוא, חלק גדול גם

לשוק המקומי.

פה מדובר בתהליך שלא כדאי יהיה להם בתנאי עיסקת הוזבילה הנוכחית לייבא. הם

עוד לא יודעים מה יהיו הצרכים לאתר תום עיסקת החבילה. אינם יכולים לתכנן יבוא

מלאים בעתיד.

לגבי היצוא שמעתם, אבסולוטית אין הגבלת מחירים. לגבי יצוא זרימה חפשית ואי

הפרעה. לגבי השוק המקומי - פה בפירוש במסגרת ההקפאה. לגבי שוקמקומי יהיה צורך

להעביר דברים בפרוצדורה של הסדרים, כפי שנקבעו בהסדרים של עיסקת החבילה. זו היתה

דרישה של חותמי עיסקת החבילה - להפריד לגבי יצוא, ליצור זרימה חפשית. חותמי

עיסקת החבילהרוצים הנחיות כדי לדעתתעל העלאת מחירים לגבי שוק פנימי.

היו"ר א. שפייזר;

מי צריך להגיש בקשה? יש פה אנשים שהם יבואנים או יצרנים, הם מתאוננים. אתם

מגישים את הבקשות?

ד. ברודט;

ועדת המעקב היא ועדה שנובעת מסמכות של חותמי עיסקת החבילה. צבי עמית הוא

חרב, הוא יכול להציג כל בעיה.



היו"ר א. שפייזר;

לכאורה יכול להיווצר מצב שהאנשים העוסקים בנושא הפלדה ישתקו ויווצר בעתיד

פער. האם אתה דואג שלא יווצר מרמזור. האם מחכים שיצעקו ויגישו בקשות? האם יש לך

דיעה לבוא לומר הנה נוצר מצב כזה וכזה. יווצר פער של 90 יום משום שהם לא

מזמינים. או אולי הם כן מזמינים ולא אומרים אמת, והם ערוכים כל רגע לקבל הזמנות

- ועל זה אתה בונה.

ד. ברודט;

אנחנו בודקים את הדברים, אנחנו שומעים. לא קורה מצב של שקט. על הפלדה שמענו

משני צדדים של עיסקת החבילה. אם אתה שואל על ימים אלה - לא, אבל בוחנים ועוקבים

עם היד על הדופק. בנושא הסוכר הבנו שיש בעיה אקוטית. נושא הפלדה יבוא לא

בימים אלא בעוד שתי ישיבות של ועדת המעקב.

ענין היצוא הוציא לנו הרבה מאד לחץ מבחינת התפקוד של ענף הפלדה. אם נחתוך

בין יצוא ויצור מקומי יכולים לעבור יותר בשקט את השבועות הקרובים.

היו"ר א. שפייזר;

כמשרד תעשיה ומסחר אתה יכול להצביע על מוקדים, לא רק אלה שנזכרו פה. למשל

בכימיקלים אתה יכול להצביע על שטחים שבהם קיימת בעיה חמורה?

ד. ברודט;

ברגע שפתרנו את תחום היצוא, למשל בנושא הכימיקלים אין לנו בעיה עם חיפה

כימיקלים ואשלג. ברגע שפתרנו את שאלת היבוא, פתרנו גם לגבי התעשיות הפטרו-כימיות

וגם לגבי תעשיות של כימיה כבדה. נראה לנו שאין בעיה אקוטית.

היו"ר א. שפייזר;

עדיין עיסקת החבילה יכולה לפעול לפי העקרונות שהיא פועלת מבלי שתתעורר בעיה

מיידית?

כן.

י. כהן;

אני שמעתי פה שאין בעיות והדבר נבדק."גדות " ניזונה מחומרי גלם מיובאים.

האם יבואן שמשרת תעשיה מקומית יכול למכור ב-527 שקל ולקנות ב-570 שקל? מחר זה

יהיה 600 שקל ועד ינואר יהיה 35% פיחות. זה הקצב. לא חשוב לצורך זה האם יש מלאי.

המלאי בדרך או יש התחיבות לקנות וחובה לעמוד בחוזה. הדוקומנטים האלה לא שולמו

ומישהו יצטרך להוציא את הכסף מהקופה. לא ידוע לי שפנו אלינו ושאלו אותנו למי

אנחנו מוכרים והאם יש בעיה.

אנחנו מטפלים בעשרות חומרי גלם, שהם כולם יסוד לתעשיה הכימית והם כולם

מיובאים. לאף אחד מהם אין תחליף של יצור מקומי. אין מייבאים חומרי גלם שאפשר

לייצר בארץ. אין מכס ואין היטלים על המוצרים שאנחנו מייבאים. לא הקלו עלינו

על ידי ההקפאה של שער המכס.

ההקפאה של שער המכס



א. לין!

היא גס לא עוזרת למי שיש לו מכס.

הזמנות אלינו והזמנות החוצה - זה ענין של חודשיים-שלשה. האוניות מפוקדות את

נמלי ישראל פעמיים-שלש בחודש. יש חומרים שאוזלים מיד. אי אפשר לעצור את האוניה

בדרך ולא לייבא. יש חומרים שיכולים להספיק עד פברואר. הלקוחות הם כל תעשית

הדטרגנטים, תעשיות הבשמים, תעשיות כימיות, תעשיות צבעים. קונים אצלנו חומר גלם.

המירווח הוא קטן. 8.nלמעשה חיסלו אותו לחלוטין. עבדנו במירווחים כאלה.

אני עושה שירות יבוא יותר טוב מאשר התעשיין יכול לעשות. מכתשים וטמבור יודעים

לייבא, בחומרים האלה לא יודעים. יותר זול ויותר טוב לייבא דרכנו. אנחנו גם

מחזיק ים מלאי לכלל היצרנים. במקום שכל איחד יחזיק לעצמו.

כמובן שהרעיון הוא שאני אחליף אותו ביבוא מנטל שיקח על עצמו, מסיכוני

פיחות. על כן המירוחח הוא של קומיסיון.

הבעיה היא חמורה. ביקשתי את רשות הדיבור לא כדי להציג את הבעיה, היא הוצגה

לפני , אלא כדי להציג את הבעיה בענף הזה. יש חומרים שכבר אוזלים, אנחנו כבר

שלשה-ארבעה שבועות בעיסקת החבילה.

הערה נוספת, שאינני יודע אם עוד תשפיע. לא הבנתי מדוע היה צריך לשנות את

נושא החוזים. בא יצרן מקומי ועשה תחשיבים וקיבל מחיר ב-2 בנובמבר. מה עשתהעיסקת

החבילה? אם אתה יבואן לעצמך, תשלם את כל העלויות.

עד לפני שבועיים נושא החוזים היה כזה. בענף שלנו תקופת האספקה היא

של חודש-חודשיים. רוב התקופה היה מכוסה בחוזים. באו תקנות רטרואקטיביות וקבעו

שגם מכירות שנעשות על פי חוזים בטלות. מטרת עיסקת החבילה היתה שהמחיר של המוצר

בענף יהיה קבוע. העברת עלויות מהיצרן ליבואן לא משנות את מטרות עיסקת החבילה.

חודש-חודשיים

היו"ר א. שפייזר;

אנחנו מעבר לזמן של המליאה. היה לנו יום לא קל. היה אירוע שמנע מהחברים

ליטול חלק בדיון.נצטרך לחזור ולדון בנושא מדיניות היבוא, לא רק בהיבט של

עיסקת החבילה , ביחס למוצרים בישראל, ביחס לתחרות, לאשראי - כל הדברים שעלו ועוד

יעלו, מדיניות שהיא בלתי מותנית בנסיבות משתנות.

כאשר יש עיסקת חבילה, היד צריכה להיות על הדופק יותר מתמיד ביחס

להרבה בעיות שעולות כאן. קשה להניח רק לגורמים שיתריעו. בגלל מספר חומרים קטנים

יכולה להיות הפסקה בייצור. העיסקה עצמה מחייבת הרבה יותר פיקוח, הרבה יותר

מחשבה. נכון שהנושא פרוס על פני משרדים שונים, על פני גורמים שונים. אני מניח

שיש שולחן שבו הגורמים מטעם הממשלה יושבים ומטקסים עצה. קיים שולחן כזה?

מרכז הנושא הוא מנכ"ל האוצר.

שם עולות כל הבעיות?



ד. ברודט;

כן, הוא הנציג של ועדת המעקב בפני הממשלה.

היו"ר א. שפייזר;

שמענו את הפרובלמטיקה של דברים ם שיכולים לעכב את המשק.

ד. ברודט;

אני רוצה לציין את התהליך.כל משרדי הממשלה, כולל משרד התהבורה וכולל משרד

התעשיה והמסחר מרוכזים אצל נציג הממשלה שהוא מנכ"ל האוצר. הוא מביא את הדברים

על פי סדר עדיפויות שהוא קובע.

א. לין;

משרד האוצר הוזמן?

ד. לב;;

הוזמנו נציגים של האוצר.

ד. ברודט;

מנ"כל האוצר מרכז את כל שיתוף הפעולה הממשלתי של עיטקת הוזבילה.

היו"ר א. שפייזר;

מוזמנים קבע אנשים ברמות שונות. לא תמיד מוזמנים המנכ"לים. זה מנבא

לידיעתם. נצטרך לבדוק את הנושא של הרפרנטים השונים מהמשרדים בסוג כזה של

דיון. נחזור לדון בנושא של מדיניות היבוא על כל השלכותיה.

א. לין;

אני מוכרח בקיצור נמרץ להביע דעתי. על אף ההטברים ששמענו כאן מנציגי

הממשלה, אני מתרשם שיש בעיה אמיתית בתעשיות תשתית בכל הנוגע ליבוא חומרי גלם על

פי השער הישן וצריך לשלם על פי השער המשתנה. אני מתרשם שיש בעיות אמיתיות

שמחייבות התיחטות בועדת המעקב, התיחטות מאד מאד קונקרטית.

היו"ר א. שפייזר;

תודה רבה, רבותי.

חלק מהחברים שלנו נאלץ לצאת בשעה 10.15 בגלל הענין של חבר-הכנטת דראושה.

אני מציע לטכם את הדיון במשפט אחד קצר, שבו אנחנו קוראים לממשלה לתת את דעתה

בדחיפות על כל בעית הגלם לתעשיה המקומית בישראל, על מנת שגלגלי התעשיה לא

ייעצרו. לא להמתין לקריאות עזרה מהיצרנים אלא להטילל על צוות מעקב שיבדוק את

בעיות המלאים על מנת להפעיל את היצור החיוני.

דעתה בדחיפות.

י. נאמן;

יש בעיה של מלאי ויש בעיה של חלפים.



היו"ר א. שפייזר;

אני חושש מדבר אחד. אנחנו לא יודעים את האמת. גם משרדים אחרים לא יודעים את

האמת, כמה מלאים יש במפעלים, כמה מלאים יש אצל סיטונאים. כל המשק בנוי על קריאת

"זאב" "זאב". יכול להיות שמשרדי הממשלה חושבים שכלום לא יקרה, תהיה עוד טיפה

שתפעיל את המערכת. המערכות לא מושלמות, הן קצת יקרות, הן בנויות על לחצים.

במקרים מסוימים צועקים זאב, זאב, במקרים אחרים צועקים אמת. יש מקרים שלא צועקים.

במצב כזה יש ממש סכנה.

א. לין;

למשל בדוגמא של גדות, אפשר לתת להם לחץ שיגרום להתייעלות. אבל זה צריך

להיות בשיעורים סבירים, אחרת הם לא יעמדו בזה.

היו"ר א. שפייזר;

הם לא יעמדו. יכול להיווצר רצון להכות ואז יחסרו מוצרים חיוניים.

א. לין;

אינני מציע שהנוסח יהיה כזה שישתמע שאנחנו מוזלישים את המטרות של עיסקת

החבילה. הדגש יהיה על מלאים בקשר ליצוא.

היו"ר א. שפייזר;

בלי לפגוע במדיניות עיסקת החבילה, לעקוב יותר מקרוב, יד על הדופק, מעקב

ממשלתי רצוף, לדעת את האמת על מצב מלאים והזמנות. הכל כפוף לעיסקת החבילה.

הישיבה ננעלה בשעה 11.30