ישיבת ועדה של הכנסת ה-11 מתאריך 08/03/1988

פרידה מראש מחלקת העלייה לשעבר, מר חיים אהרון, וקבלת פנים למר אורי גורדון, ראש המחלקה הנכנס

פרוטוקול

 
הכנסת האחת עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 126

מישיבת ועדת העליה והקליטה

מיום שלישי, י"ט באדר, התשמ"ה - 8 במרס, 1988, בשעה 12.00
נכחו
חברי הוועדה: מ' גלזר-תעסה - היו"ר

נ י ארד

יי ארצי

די בן-מאיר

אי ולדמן

עי לנדאו

א' שוסטק
מוזמנים
יי צור - השר לקליטת העליה

מי שמיר - מנכ"ל המשרד לקליטת העליה

ת' אהרון - ראש מחלקת העליה לשעבר

אי גורון - ראש מחלקת העליה הסוכנות היהודית

די לוין - מנכ"ל מחלקת העליה הסוכנות היהודית
מזכירת הוועדה
ו י מאור

רשמה: ש' צהר
סדר היום
פרידה מראש מחלקת העליה לשעבר מר חיים אהרון,

וקבלת פנים למר אורי גורדון, ראש המחלקה הנכנס.



פרידה מראש מחלקת העליה לשעבר, מר חיים אהרון, וקבלת פנים

למר אורי גורדון, ראש המחלקה הנכנס
היו"ר מ' גלזר-תעסה
ברשותכם, אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה, שהיא היום ישיבה פתוחה. הישיבה

של היום אינה ישיבה שגרתית, כיוון שבישיבה זו אנחנו נפרדים מיושבת רש מחלקת

העליה של הסוכנות, מר חיים אהרון, ומקדמים בברכה את מר אורי גורדון שנכנס לתפקיד

הזה.

מתמזל לפעמים מזלו של אדם והוא נכנס לתפקיד מסויים ובתקופת כהונתו קורים

דברים גדולים. אני רוצה לציין מספר פעולות שנעשו בתקופת כהונתו של מר חיים

אהרון. אתחיל במבצע משה, שאפשר לראותו כפרק בהיסטוריה של תקומת ישראל. אחר כך

היינו עדים לשחרור מספר ניכר של אסירי ציון בברית המועצות, שמות ידועים כמו

שרנסקי, אידה נוסל, יוסף ביגון, בריילובסקי ועוד ועוד.

הייתי רוצה לציין עוד כי בתקופת כהונתו של חיים אחרון החל תיאום פעולה בין

משרד הקליטה לבין מחלקת העליה של הסוכנות. חלק מהתיאום חזה, אני חייבת לציין, יש

לזקוף לזכותם של המנכ"לים ל שני המשרדים האלה, וזה קרה בתקופת כהונתו של חיים

אהרון שאף תרם תרומה נכבדת להתרחשות הזאת. ואני מברכת על כל שינוי ובדק בית

שנעשו, במיוחד בנושא הקליטה.

חשוב גם לציין את הביקורת הקשח על מרכזי הקליטה שהושמעה בתקופת הזאת.

ובהקשר זה אני רוצה להגיד לחיים אהרון שהוא החמיץ ישיבה מאד מעניינת שהתקיימה

לאחרונה ושבה שמענו כבר הבעת חשש מפני סגירתם של מרכזי הקליטה, ונראה כאילו

מנסים לחפש אפשרות להמשיך ולקיימם.

אני רוצה לציין גם את שיתוף הפעולה ההדוק שהיה בין חיים אהרון ובין הוועדה.

ועוד אני רוצה לציין את הטיפול הטוב שניתן לפרט. לא היתה פניה מצד עולה או מצד

תושב תוזר שמחלקת העליה ומשרד הקליטה שלא זכתה לטיפול ולא נמצא לה פתרון. גם

כאשר התשובה שניתנה היתה שלילית, היא ניתנה בעדינות. ויש לברך על הגישה הזאת.

אני מאמינה באמונה שלמה שהגישה הזאת תמשיך לשרור בשני המשרדים האלה.

היתה זו תקופח יפה של שיתוף פעולה וגם של עשייה. מובן שהיו גם אי הצלחות,

שהרי זה חלק בלתי נפרד מתהליך העשייה בעליה ובקליטה.

מספר מלים לאורי גורדון. אנחנו מכירם אותו כבר הרבה זמן, ואני יודעת

שאורי, שזה עתה נכנס לתפקידו החדש, מכיר היטב את הנושא. אין זה נושא חדש בשבילו,

כי הוא טיפל בנושא עליית הנוער שנים רבות, והנושא הזה קרוב מאד ללבו כמו כל נושא

העליה. אני מאמינח שאותה מסירות ואותו אומץ חלב שחיו לו כשיצא נגד הליכי הקליטה

המסובכים והמסורבלים יעמדו לו גם בתפקידו הנוכחי, והוא יבצע את חשינוי הדרוש

בתהליך המסורבל והכאוב הזה. וכאשר יקרא בעתיד את המאמר המבקר שכתב בנושא הזה

ישמח לציין שזו היתה התמונה בעבר, בעוד שהמצב בהווה טוב בהרבה.

אני מאתלת לך, אורי גורדון, הצלחח בעבודתך, ושכל מה שכאב לך בעבר לא ישמש

מקור לכאב בעתיד. אני מקווה שתוכל להגשים עכשיו את הרעיונות שהעלית במאמר שכתבת,

כי אתה נמצא עכשיו עם היד על הדופק ובמרכז העשייה.

אבקש מהשר לקליטת העליה לומר את בריו.

השר לקליטת העליה יי צור-.

אני רוצה לומר לחיים אהרון בנקודת הזמן בה הוא נמצא היום, כי החיים

הפוליטים אינם קבועים אף פעם, ואין לחם םג נקודה. אבל חשוב מכל לדעת ולזכור,

ואני אומר זאת גם לעצמי, שאחרי הפוליטיקה יש גם חיים אחרים.



כאשר נכנסתי לתפקידי הנוכחי פגשתי את חיים אהרון בתפקידו, ועברנו את רוב

התקופה הזאת ביחד, הוא במחלקת העליה ואני משרד הקליטה. מעבר למאבקים הפוליטיים,

המאבקים והמחלוקות הקשורים בעבודה שהיו בין משרד הקליטה ומחלקת העליה הפכו להיות

כבר חלק מהפולקלור הלאומי.

היו לנו תקופות שונות. בחלק מהזמן ניהלנו ויכוחים ענייניים, בחלק מהזמן

היו מתחים קשים בין שתי המערכות, כאשר תחומי האחריות שלהן מאד לא מסודרים

וברורים. אבל האמת היא שלא היה זה מוטעה לטעון שהבעיה העיקרית של הקליטה נעוצה

בעובדה שאין מספיק עליה. ברור גם שכאשר צריך להתמודד עם בעיה רצינית ומשמעותית

אין ברירה אלא לשלג 'דיים ולמצוא את הדרכים הטובות ביותר לעשות זאת,

וכך אמנם קרה לנו בתקופה הזאת בשלושה עניינים שיושבת-ראש הוועדה הזכירה.

הראשון, עם בואם של העולים מאתיופיה. אני מרשה לעצמי לומר, אפילו אם זה ייחשב

כחוצפה, שקליטת עולי אתיופיה הצליחה מעל ומעבר לכל מה שמישהו היה מסוגל להעריך

לפני שלוש שנ ים.

רק אתמול ביקרתי במגדל העמק, שם גרות 001 משפחות של עולים מאתיופיה. אתה

נכנס לבקר משפחה ואתה שומע שאב המשפחה עובד בבית חרושת עלית, אם המשפחה עובדת

במתנ"ס. המשפחה גרה בדירה נאה, ובני המשפחה מדברים עברית. ואז אתה רואה איזה

מרחק עצום עברו האנשים האלה במשך שלוש השנים האחרונות. בצה"ל אתה פוגש מאות

צעירים עולים מאתיופיה. אינני אומר שחוללנו נס בענין זח, אבל די יהיה אם

נזכור איפה היו האנשים האלה כאשר פגשנו בהם לראשונה, ואיפה הם היום כדי להבין את

כברת הדרך הארוכה שהם עברו, והם עוד לא הגיעו לסוף הדרך.

את ראשית ההצלחה אני רואה בעצם בעובדה שניצבה לפנינו עדה עם יכולת פנימית

גדולה מאד. נוסף על כך הצלחנו במשותף להעמיד משאבים לא קטנים לקליטתם של העולים

מאתיופיה, והשקענו בפעולה הזאת כ-350 מליון דולר. אם מדברים על 16 אלף עולים,

הרי שמדובר בהשקעה של 25 אלף דולר לנפש, כולל דיור. אם אפשר לדבר היום על מאות

אתרונות של משפוזות עילי אתיופיה הנמצאות היום בשלבים האחרונים של מעבר לדיור

קבע, הרי זה הודות לעובדה שביחד הצלחנו למצוא את הכלים והמשאבים שהיו דרושים

לזה.

כמעט כל העולים באתיופיה בגיל 28-18 מסיימים עכשיו שתי שנות לימוד מקצוע.

אני רואה בזה הישג גדול, שאף הוא פרי פעולה משותפת של הגורמים.

ההערכות לקליטת יהודי ברית המועצות היתה נושא שני שהזכירה יושבת ראש

הוועדה. חבל רק שההערכות לא תאמה את התוצאות. אחרי כל הדיבורים וההכנות שנעשו

לקראת בואם של עולים מברית המועצות, התברר שגל גדול של עולים משם לא הגיע לארץ.

עד היום הגיעו 2500 עולים, שכל אחד מהם הוא אכן עולם מלא, וביניהם היו מנהיגים

ואסירי ציון.

שיתפנו פעולה גם בענין יהודי דרום אפריקה. חשבנו והאמנו שהעליה משם תגבר

בזמן הזה, ואף כי גבר קצת בשנה האחרונה מסתמנת לאחרונה שוב האטה מסויימת.

בחודשים האחרונים התחילה המחלקה של חיים אהרון בפעולה מיוחדת בארגנטינה.

אין ספק שהקהילה היהודית שם היא זו שצריך לעודד אותה עכשיו לעלות לישראל בשל

המציאות המתפתחת שם לאחרונה.

המערכות עומדות היום בפני שינוי. ההחלטות כבר נפלו. אני רואה בזה את אחת

האפשרויות להתמודד בהצלחה בכל מה שכרוך במושג בירוקרטיה. אני מקווה גם שנצליח,

גם אם בקנדציה הנוכחית לא נספיק לראות את התוצאות. נדמה לי כי בזה יסתיים דיון

שנמשך 20 שנה לגבי הת פקודים של מערכות העליה והקליטה, ואני מקווה שאכן נמצא את

הדרך הנכונה לעשות זאת.



אני רוצה להורות לחיים אהרון ולאחל לו הצלחה בכל נתיב בו יילך, אין ספק

שהוא זכאי ללכת מפה עם זכרונות חשובים וטובים וגם עם חישנים, כי אכן היתה זו

תקופה מעניינת.

את אורי נוררון אני מכיר זה קינים רבות. אני רוצה להגיד לך. אורי, שיש לו

בעיה רצינית, כי אתה מסתובב עם הרבה מאר שיקים, ועכשיו אתה צריך לחת כיסוי לכל

השיקים חאלה. אני מאחל לך שהרוח והאמונה ביכולת לעורר גל חלוצי לעליה אכן

יתנשמו, ושאתה תוכל להתמודד עם הנושא הזה בהצלחה. גל כזה ייבחן לא רק במספרים,

אלא בעצם היכולת לעורר אותו וליצור על ירי כך נקורת מפנה רצינית כזו.

אני מצרי מבטיח לך שיתוף פעולה, נם אם אני יורע שיהיו בינינו ויכוחים,

ואני מקווה כי בחורשים הקרובים נצליח לממש את ההחלטות ©התקבלו בקשר למבנה

מחורש של המערבות. אני חושב שלא יהיה זה רצוי להתעסק בתקופה זו יותר מרי

באורגניזציות, ואם לא רוצים לקבוע בביצה הזאת חשוב מאר ששתי המערכות יציבו

לנגר עיניהן מספר יערים שאתם צריך להתמורר עכשיו וינשו למלאגה.

לרעתי צריך לעשות מאמץ ולהמשיך את הפעילות בררום אפריקה, וללכת לפעילות

גרולה בררום אמריקה, כי מרינת ישראל זקוקה היום יותר מתמיר להצלחה בתחום הזה,

תווית של הצלחה זה רבר חיוני וחשוב מאין כמוהו בתחומי העשייה האלה, ואנחנו

חייבים להצליח. אני אומר שצריך להשקיע מאמצים גרולים במקום בו אפשר להצליח.

נראה לי כי אחת הטעויות שעשינו בנושא העליה והקליטה היא בכך שאנחנו משקיעים

מאמצים ועבורה במקומות שאינני בטוח שאפשר להשיג בהם הצלחות גרולות, ואני

מתכוון ברברי אלה לארצות הברית בעיקר. אני יורע שלא תמיר מוכנים להגיר את

הדברים האלה, אבל הם בהחלט מחייבים מחשבה. צריך להשקיע עבודה ומאמצים במקום בו

אפשר להצליח, והתברר כי אפשר להצליח רווקה בקהילות קטנות, ולזו כל כך בקהילות

הגדולות צריך לחפש את המקומות בהם נמצאים יהורים במצב של אי בטחון יחסי, ושם

צריך להפעיל את מירב המאמץ כרי להעלות משם את היהורים.

אנחנו חייבים לפעול במיוחר בתקופות מסויימות, כמו באותה תקופה שהסתמנה

בדרום אפריקה, למשל, שתתגלה קרוב לוודאי במימדים קטנים יותר גם בדרום אמריקה,

באשר מדי חודש זה מתגלה שם ביתר עוצמה.

אני מברך את חיים אהרון ואת אורי גורדון המחליפו בתפקיד, ואני חוזר ואומר

שצריך להצליח. אין להתבייש בהצלחה, ואני מציין זאת מפני שלעפמים נדמה לי

שאנחנו מתרגלים לזה שהציונות מהווה הסבר לאי הצלחה, בעוד שהציונות זה העסק הכי

רציני של העם היהודי ואנחנו חייבים להצליח בו.
היו"ר מ' גלזר-תעסה
אני מציעה שכולנו נרים כוס לחיי מנהל המחלקה היוצא ולחיי מנהל המחלקה

הנכנס, ולחיי כל העושים במלאכה חשובה זו, ונאחל להם הצלחה.
ח' אהרון
אני מודה מאד ליושבת ראש הוועדה על כינוס הישיבה הזאת ועל דבריה. אגי

מודה גם לשר צור על דבריו, ואני מסכים כמעט לכל דבר שהוא אמר כאן.

אכן נכון שאחד הדברים שהצלחנו להשיב בתקופה הזאת היה שיתוף פעולה בין

המשרר ובין המחלקה, ואני רואה בזאת חשיבות רבה. הוכחנו בי כאשר יש שיתוף פעולה

בין הגורמים הדברים לא זו בלבד שהם נראים אחרת, אלא גם נעשים אחרת לטובת

העולים.

גברתי היושבת ראש, ברשותךך אגי מבקש לציין כאן מספר ציוני דרך חשובים.

אין ספק שגולת הכותרת של פעילות המחלקה ב-4 השנים האחרונות היה מבצע-משה. אני

זובר את הימים בהם התחלנו להתבונן למבצע הזה, ואיך המבצע הזח נדחה פעם. אני

זובר איך בריוק נערכה המחלקה לקראת המבצע הזה, ואני אומר כי בל הכבוד וההערבה



מגיעים לאנשי המחלקה שעבדו קשה, כמו חיילים בקרב. כדי להיות וכנים ולענות

לאתגר העצום הזה. מה גם ש-60% או 90% מהפתרונות שהיו חייבים להימצא לבעיה של

מציאת קורת גג לעולים האלה נמצאו על ידי המחלקה.

הוטל עלינו לקבל את יהודי אתיופיה ולהעבירם את השנה הראשונה להיותם בארץ.

אני חושב שכולנו ומסכימים שהם נכנסו ברגל ימין לחברה הישראלית הודות לפעילות

המוצלחת של המחלקה. אני רואה בזה ציון דרך חשוב מאד והצלחה גדולה, גם אם עמדנו

בפני ניקודה ציבורית קשה כאשר החלטנו לאכסן את עולי אתיופיה בבתי מלון, במקום

בדירות. ואני מאמין שזו היתה אחת ההחלטות הקשות אבל החשובות שקיבלנו, והיתה זו

החלטה נכונה ביותר. אלמלא קיבלנו את ההחלטה הנבונה הזאת היינו רואים היום מספר

גדול של עולים מאתיופיה מתגוררים במצפה, בירוחם ובמרכזי קליטה מתקפלים.

אנחנו ידענו שאם נשכן את עולי אתיופיה בבתי מלון, אנחנו גם נוציא אותם

משם נבוא היום בפעולה משותפת עם משרד הקליטה. ההשקעות שהשקענו בנושא זה הונחו

כמוצלחות ומוצדקות. לא אדבר על המשמעות הציונית הרגשית והאנושית הקשורה בהבאת

העולים מאתיופיה. אין ספק שזה נושא שראוי שיבתבו עליו, ואני אכן מתכונן להקדיש

מזמני לנושא הזה.

המחלקה תרמה רבות גם ליוזמת פרוייקט העלייה מדרום אפריקה. זו הפעם הראשונה

שתוכננה תכנית עליה וקליטה מאלף ועד תו לעליה הספציפית הזאת. המחלקה, ביחד עם

הפדרציה הדרום אפריקאית ומשרד הקליטה, פעלה רבות בתחום הזה. הצלחנו למצוא אדמה

מתאימה לישובם של העולים משם בפרוייקטים כמו ראשון-לציון ואחרים. היינו ערוכים

לבואם, אלא שההענות שלהם לא היתה זו שלה ציפינו.

ליהדות המצוקה יש פרק חשוב מאד בעבודתנו. אני מניח שוועדת המשנה של

הוועדה הזאת מקבלת דיווחים מקיפים בנושא הזה. אם איש גלי-צה"לל, הנמצא כאן

היומ, יסכים שלא לפרסם את דברי הבאים, אומר כי שעצם העובדה שהיום מגיעים אלינו

50% מיהודי אירן היוצאים משם, בעוד שלפני שנתיים הניעו אלינו רק 20% עד 25%

מהם, היא תוצאה של שתי החלטות חשובות מאד שקיבלנו לגבי המעמד והזכויות של

יהודים אלה, וכל זה קשור במחלקה.

יכולתי לכתוב ספר על התסכולים שלגו בכל הקשור ליהדות המצוקה. ישנם מקומות

שהם באחריות המחלקה בלבד. אנחנו הנהגנו סדרים ונוהלים ותכניות שלא היו קודם

לכן, ובדרכים לא דרכים הצלחנו להביא קבוצות של יהודים לסיורי גישוש בארץ,

והבטחנו להם מה שניתן היה להבטיח וגם מה שלא ניתן היה, וגם עמדנו בכל ההבטחות

שנתנו. אבל בסך הכל הרגשנו עצמנו כסוחרים כאשר היהודים האלה היתנו את עלייתם

לארץ בתנאינו שוגים ורבים. יתכן ונוכל פעם לספר את כל הדברים הקשורים ביהודים

אלה, שאני קורא להם "סרבני עליה", כי לאור הסיכון הפיסי שבו הם נתונים, בנוסף

לסיכונים אחרים, אין כל הצדקה לכך שהם לא יעלו לארץ. אלא שהם בכל זאת מסרבים

לעלות. די יהיה להזכיר בי בלבנון מצויים עדיין כ-180 יהודים.

התחלנו בפעילות השובה עם יהדות הונגריה, ועם היהודים שנותרו ביגוסלביה.

אני רואה את הדברים האלה כהתחלה של דרך שאני מקווה שאורי גורדון ימשיך בה.

המחלקה עשתה רבות בנושא השיכון, אף שהתחום הזה איננו בסמכותה ובאחריותה

של המחלקה. אנחנו החזרנו את חבר הנאמנים של הסוכנות היהודית לעיקרון שאנחנו

חייבים לעזור לממשלת ישראל, לפחות כספית, לפתור את בעיית השיכון. כתוצאה

מהסיוע הזה וכתוצאה מתכנית משותפת אכן חלה בשנתיים האחרונות התקדמות גדולה

מאד בנושא השיכון לעולים.

באשר לקליטה, אני שמח שהכנסתי את הפורום הישראלי לפעילות בקליטת העליה.

אני חושב שזו התחלה שתביא עמה הרבה הרבה ברכה, כי זו הפעם הראשונה שארגון של

ישראלים מצליחנים בחברה הישראלית עוסק בקליטת עליה. עד עכשיו היינו רגילים לכך

שהתאחדויות העולים טיפלו בנושא הזה. אני מאמין שזה צעד ראשון נכון בדרך ארוכה

וחשובה בשל היכולת והכישורים של החברים בפורום,



בשנתיים האחרונות שמנו דגש מיוחד על הקהילה היהודית בארגנטינה, ובחודשים

הראשונים של השנה אנחנו מתחילים לראות כבר את הפירות הראשונים של המאמץ הגדול

שהשקענו בנושא חזה. אין ספק שהקהילה היהודית בארגנטינה נמצאת זו הפעם החמישית

ב-10 השגים האחרונות במעבר, אם אפשר לקרוא לזה כך, ואני מאמין שהמשך והעמקת

הפעילות שלנו שם תישא פרי יפה מאד.

יש לנו בעיה בנושא העליה, והבעיה שלנו היא העם היהודי עצמו. אנחנו חייבים

להבין שהעם היהודי אינו רוצה לעלות היום למרינת ישראל. הבאתי עמי את נתוני

העליה משנת 1980 ועד היום, וניתן לראות כאן נתון החוזר על עצמו. בשנת 1980 היו

20,000 עולים, והייתי מכנה שגה זו בשנה סבירה של עליה. כ-9,000 מתוך 20,000

העולים באו מאירופה המזרחית, מברית המועצות ומרומניה, וכ-3,000 באו ממדינות

מצוקה אחרות, ורק 8,000 - 7,000 עולים באו מארצות המערב. התמונה הזאת וההרכב

הזה חוזר על עצמו לאורך כל הזמן: 8,000 - 7,000 עולים מארצות המערב כשמדובר

בעליה של 11,500 עולים באותה שנה, ו- 10,000 - 9,000 עולים מהמערב בשנה של

13,000 יהודים. כשאנו מסתכלים על התמונה הזאת נראה לנו שהיא מאותתת לנו על

הכיוון לתקופה הקרובה וכנראה גם הרחוקה.

בארצות המצוקה, פרט לברית המועצות, נשארו לפי חשבוננו פחות מ-50,000

יהודים, ואני כולל במספר הזה את היהודים החיים במרוקו, בטוניס, בלבנון, בסוריה

ובאירן. כולנו יודעים את המספרים מברית המועצות, ואת אחוז הנשירה של היוצאים

משם. אפילו יתירו לכל יהודי ברית המועצות, הרוצים לצאת משם לעשות כן, אנחנו לא

נזכה למספר נדול מאד של עולים, אלא אם כן נצליח להסדיר את ענין הטיסות

הישירות.

במשך התקופה האחרונה, ולא רק האחרונה, כיוונו את המשאבים ואת המאמצים

שלנו כלפי יהדות המצוקה ויהדות ברית המועצות. אני רוצה להיות זהיר באומרי

שכמעט ולא כיוונו משאבים כספיים ומאמצים רציניים כלפי העלית מן המערב, פרט

לזמנים בהם היה משבר במקום זה או אחר שאז הפנינו את הזרקורים והמאמצים לאותו

מקום. לא פיתחנו שיטה של עידוד העליה ושל קליטת היהודים שיבואו מן המערב.

היינו עסוקים בדברים אחרים, שהרי אנו נמצאים בכל זאת ב-40 השנים הראשונות

לקיום המדינה. אבל נדמה לי שב-40 השנים הבאות של המדינה אנחנו חייבים להתרכז

בעליה ובקליטה של יהדות המערב, כי זה הרזרוואר הנדול לעליה. צריך איפה להתחיל

לדבר על עליה משם תוך שינוי כל המערכות הקיימות והתאמתן לעליה הזאת.

נדמה לי, לצערי הרב, שבארץ עור לא מבינים את חשיבות הנושא הזה, כי מטבע

הדברים אנחנו מרכזים את מאמצינו לכיוון ברית המועצות וארצות מצוקה אחרות.

נוסף להמון איחולי הצלחה, אני מבקש לאהל לידידי אורי נורדון עליה גדולה

מן המערב. זו צריכה להיות הסיסמה היום, זה צריך להיות תוכן העבודה לשנים

הבאות.

אני מבקש להודות גם לחברי הכנסת חברי הוועדה הזאת, על שיתוף הפעולה שממנו

נהניתי. אינני מכיר את יתר הוועדות של הכנסת, אכל נדמה לי שהוועדה הזאת חשה

כמונו את המקום שנושא העליה והקליטה תופס במדינת ישראל. גם אתם בוודאי מודעים

לכך שאמצעי התקשורת לא פונים אלינו, אלא רק כאשר יש בעיה קשה במיוחד. וגם כאשר

אתם מעלים בכנסת נושא הקשור בעליה ובקליטה של עולים הדבר אינו זוכה לעדיפות

שלדעתכם היה צריך לזכות בו, ואינו זוכה לתהודה המתאימה. די היה לראות את מיעוט

הנוכחים באולם המליאה כאשר נושא העליה נדון בה. לדאבוני הרב זאת היא המציאות,

כאשר כולם משלמים מס שפתיים בלבד לנושא הזה, כאשר גם רוב הגורמים הממלכתיים

מסתפקים במס שפתיים ואינם מקדישים די זמן, משאבים ומאמצים לנושא חשוב זה.

משום כך אני מבקש להודות לכם במיוחד ולברך אתכם.
א' גורדון
גברתי היושבת-ראש, את חיים אהרון אני מכיר שנים רבות. צמחנו ביחד בערוגות

משותפות של דור ההמשך, של פעילות פוליטית בקרב דור צעיר. אני גם עקבתי אחרי

עבודתו כאשר היה ראש מחלקת העליה כאשר אני כלל לא חשבתי שאחליף אותו אי פעם.

אני חושב שאף על פי שהיה לו תפקיד מתסכל הוא עשה דברים נדולים. אני מתכונן

לשמור ואף להעמיק את הקשר אתו כדי ללמוד מהנסיון שלו.

אני מודע היטב לעובדה שקיבלתי מחלקה עם מנכ"ל טוב ועם אנשים טובים, ואני

שמח על כך כי אני מאמין שאנחנו עומדים היום בפני סיטואציה של חיפוש אחר תשובות

חדשות, כי- אנו חיים במציאות חדשה בכל הקשור לנושא ישראל והגולה ולנושא העליה.

אני רוצה להגיד לכם כי אני מוטרד מאד משום שאני חושב שלא תהיה עליה

לישראל במספרים משמעותיים יותר כל עוד לא יושגו רגיעה ושלום באיזור. הלילה

קיבלתי דיווח ממספר שליחי עליה, והם אמרו לי שאנשים שפתחו תיקי עליה מהרהרים

עכשיו מחדש בכל ענין העליה. אני אומר שללא הבדל בין השקפה מפלגתית כזו או

אחרת, עלינו להבין כי במציאות הקיימת אני בטוח שתהיה היום מגמה של דחיית

ביקורים מתוכננים בארץ, ובוודאי דחייה של עליה.

הבוקר כתבתי מכתב לראש הממשלה, ובו העליתי בפניו את הדברים שאמרו לי

השליחים, והצעתי לו שבנסיעתו הקרובה לארצות הברית יפגש עם קבוצות עולים, משום

שאני מאמין שעל אף האירועים האחרונים בארץ אסור לנו להפסיק את הטיפול בנושא

העליה. אבל יחד עם זאת אינני יכול להגיד שאני לא מוטרד מזה, כי האמת היא שאני

מאד מוטרד.

אף כי שליחי העליה אינם המסבירים של מדינת ישראל, אבל במיניאטורה הם גם

באלה, נתתי להם הוראה להגביר עכשיו את הפעילות ההסברתית, כי אני מאמין שאסור

לנו להרים עכשיו ידיים. ברור לי לחלוטין שגם השליחים שלנו נתונים ללחצים כבדים

מצד הקהילות היהודיות המבקשות תשובות למה שקורה עכשיו בישראל, במיוחד מפני

שבמרחק של 6000 מיל מכאן הדברים נראים עוד יותר קשים מכפי שאנו רואים ומבינים

אותם.

אני רוצה לומר משהו גם לשר צור וגם לעצמי. אני מסכים שצריך להגביר היום

את הפעילות סביב העלייה מארגנטינה; אני מסכים שצריך לטפל בעליה מדרום אפריקה.

אבל יש לי בעיה עם מה שאמר השר בקשר לעליה מארצות הברית. שואלים אותי חברים

מדוע אני מתעקש על פעילות לעליה בארצות הברית, כאשר לדעתם צריך ללכת עכשיו

ביותר כוח ומאמצים אל המקומות שבהם יש סיכוי טוב יותר לעליה. אני מודה שיש

לוגיקה בטעון הזה, אבל אני אומר לעצמנו שאם אנחנו לא נלך לארצות הברית ולא

נאבק שם על נושא העליה, אז בעוד 10 או 15 שנה עלול להיות שם מצב כזה שאי אפשר

יהיה לדבר קום על נושא העליה בכלל, וכזה עלול להיות המצב גם בלונדון וגם

בפאריז.

מה שקורה ברקמת היחסים בין ישראל לארצות הברית יוצר מוסיקה, והוויכוח על

עלייה הוא ויכוח היסטורי צודק שחייבים לקיימו. אבל אי אפשר לצפות לעליה מכל

הארגונים ומכל הגילאים. את הפעילות לעלייה בארצות הרווחה צריך למקד על הדור

הצעיר. שהרי כולנו יודעים שלעלות לישראל זה לא דבר קל ופשוט כפי שזה אולי

נשמע. מי בכל זאת כן יכול לעלות, ולדעתי גם צריך לעלות? - בני הדור הצעיר. אם

לא נבוא אל הדור הצעיר עם מסרים חדשים, עם פרוייקטים עניינים, עם תשובות

לשאלות ועם רעיונות אידיאולוגיים אנחנו נפסיד חזית היסטורית, ותהיה זו שגיאה

חמורה ממדרגה ראשונה מצדנו.

אני מאמין שביום מן הימים, ולא כל כך רחוק, אציג בפני ועדת העליה והקליטה

של הכנסת קווי פעולה אמיתיים ומעשיים. אני רואה בוועדה זו גוף חשוב שילווה את

עבודתי במהלך השנים הקרובות, ואני מעוניין להביא לידיעת חברי הוועדה

איפורמציות מעודכנות בתחום העליה, לחלוק עמכם את התפיסות שלי, ובעיקר להאזין

להשגות שלכם.

1



ברור לי לחלוטין שבידיכם להחליט אם אתם רוצים להשתלב בתהליכים ולקחת חלק

פעיל בענין, או שאתם מסתפקים בקבלת אינפורמציה. אני אומר לכם שאני רוצה בהם

כשותפים לענין, כי אני רואה את הוועדה הזאת כתשובה ביותר ובכוונתי לגבש יחד

אתכם נבחרי העם את הקונספציה.

השאלה העומדת בפנינו היא איך מביאים את נושע העליה לדרנה יותר גבוהה

בסולם העדיפויות שלנו, וקודם כל אצלנו בישראל. כשאני מדבר עם בני הדור הצעיר

על העליה ומשמעותה, יש המשיבים לי כי בל עוד שלא תהיה אנטישמיות בנולה לא

תהיה מקום עליה. היה גם מי שאמר לי שצריך להניח פצצות בבתי כנסת בחו"ל כדי

שהיהודים שם ירצו לעלות. אבל אני מוכרח להודות ש"הצעות" כאלה קיבלתי מתלמיד

בודד אחד. מובן שאנהג!- איננו רוצים באנטישמיות ואף לא בפצצות שיונחו בבתי כנסת

בגולה, אלא רוצים ביהודים שירצו לעלות בשל השקפת עולם שלהם המחייבת עליה. לכן

אני חוזר ואומד כי חשוב ביותר להעלות את הנושא הזה אל ראש סדר העדיפויות שלנו,

אני רואה חשיבות רבה בישום החלטת חבר הנאמנים של הסוכנות היהודית בדבר

העברת ענייני הקליטה ממחלקת העליה למשרד הקליטה. כאמור, אני שמח ליישום

ההחלטה הזאת גם כדי שנוכל להתפנות לעסוק בעידוד העליה.

יהודי שמניע לשדה התעופה בן-גוריון כעולה חדש בא למדינה ריבונית, והוא לא

רוצה להיקלט על ידי ממשלת הסובנות היהודית, אלא על ידי ממשלת ישראל. נכון שנם

משרד הקליטה וגם הסוכנות יהיו חייבים לעשות זאת באחריות וביסודיות, אבל אני

שלם עם הקונספציה הזאת, ואני יודע שהשר צור דחף אותה קדימה עוד בתחילת דרכו.

אני חושב כי זו גישה נכונה ועניינית,

יחד עם זאת על כולנו לזכור שאנחנו הולכים לעשות לא מה שטוב בשביל משרד

הקליטה או בשביל מחלקת העליה, אלא את מה שטוב בשביל העולה. וכדי לעשות מה שטוב

בשביל העולה צריך ולצאת מהסטטוס-קוו הנוכחי, שלפיו הממשלה עושה חלק מהסוכנות

עושה חלק, דבר המעורר מבוכה ואי בהירות רבה בקרב העולים והמטפלים כאחד, ממשלת

ישראל היא זו שצריכה לבנות את תכנית הקליטה, ואני שלם בענין זה ואין לי רגשות

תסכול, אם יהיה צורך להעביר עובדים, נעשה זאת מתוך אחריות ובצורה הטובה ביותר,

ואף עובד לא ייפגע בשל בך. אבל בעוד שנה או שנתיים נהיה בסיטואציה נכונה, שהרי

ברור כי אי אפשר להמשיך עם הסטטוס קוו בענין זה, אני מתכונן לשים עכשיו את

הדגש על ישום דו"ח כץ.

אמרתי שאני מאמין שהדנש בענין העלילה צריך להיות על הדור הצעיר. נבחרי

העט חייבים לדעת שמשבר העליה והתגברות הירידה וכן הנשירה, שהוא נושא הראוי

עיון כשלעצמו, הם תמרורי דרך מעציבים בירידת המתח היהודי ובמוטיבציה הציונית,

וכל עור החברה הישראלית תהיה כפי שהיא אנחנו נעמוד בפני בעיה.
אומרים לי יהודים בחו"ל
תעשו סדר בישראל, ואז נעלה. אינני מאמין בזה. מה

גם שאני מאמין שככל שיגדל מספר היהודים מארצות הרווחה שיעלו ארצה, ובעיקר של

צעירים, הם יעזרו לנו לבנות את אורח החיים בארץ, את התרבות בה וכו', נפגשתי עם

עולים מרוסיה וראיתי איזו תרומה מכרעת הם תורמים לארץ בתחומים שונים כמו מדע,

רפואה, מוסיקה ועוד. אין המדובר בסתם הבאת יהודים לארץ, אלא בהמשך בנין המדינה

הזאת, את הדבר הזה נשיג אם נמצא את הדרכים להבאת יהודים רבים ככל האפשר לארץ,

אינני יודע אם בעתיד ימדדו אותי על פי מספר העולים שיגיעו, או לא, אבל

אני רוצה לנסות לבנות תשתית אחרת לכל נושא העליה. אתמול הודעתי בישיבת ההנהלה

הציונית שאני בעד קיצוץ מספר השליחים, אני מוכן להוכיח שגם אם נקצץ את מספר

השליחים, אבל נמצא את הדרך לשתף מסביב לנושא העליה גם את שליחי הנוער והחלוץ

ואת שליחי מחלקת החינוך וכו', תהיה לנושא העליה פריסה רחבה יותר בקרב העם

היהודי.

כשאני אומר שצריך לקצץ במספר השליחים אינני מתבוון לומר שהקיצוץ צריך

להעשות אוטומטית בכל מקום, בארגנטינה ובדרום אפריקה, למשל, אין לקצץ, זה ברור,

אבל צריך לבדוק מחדש את כל הנושא הזח, וגם דרכים נוספות וחדשות לטפל בו.



אני מאמין שבקרוב אבקש להציג בפניכם את התכנית ולשמוע תגובותיכם

והשגותיכם. אני רוצה לציין גם שאני מאמין שנצליח לעבור ביחד בצורה טובה משום

שהתקופה מחייבת אותנו לשלב זרועות סביב הנושא החשוב הזה שהוא נושא בעייתי,

נושא שהוא בנפשנו ובהמשך קיומנו.
ר' בן-מאיר
אני רוצה להודות לחיים אהרון בשם הוועדה. אני חושב ששיתוף הפעולה בינינו

היה טוב, ואם היו חיכוכים בין מחלקת העלייה ובין משרד הקליטה היו אלה ויכוחים

של מנגנונים. אני הושב שוועדת העליה והקליטה חרמה להחלטת שני הגורמים האלה

לעלות על הדרך של שיתוף פעולה. אני רוצה לשבח את חיים אהרון שיזם את הכנת דו"ח

בץ, שהוא דו"ח אנטי אגואיסטי.

אינני רוצה לחזור על מה שקרה בתקופת בהונתו של חיים אהרון כיו"ר מחלקת

העליה הן בתחום העליה והן בתחומים אחרים. כשאני נפגש עם קבוצות מחו"ל, ואני

נוהג לפגוש עם קבוצות רבות כאלה, אני אומר ליהודים מארצות הברית במיוחד בי ב-

200 השנים האחרונות היו שני גלים של אקסודוס מדרום אפריקה. גל אחד הביא בכוח

אנשים חופשיים לחיות בעולם המערב, והגל השני הוציא אנשים שהיו נטולי זכויות

והביאם לחיים חופשיים פה בארץ.

באשר העולם נחרד מהמראות על ההרעב ששרר באפריקה הוא עשה חושבים, גייס

כספים ושלח לשם כסף ומזון. ואילו אנחנו היהודים לקחנו אלינו 15,000 איש משם,

והיינו מובנים לקבל עוד 15,000 איש לחיות אתנו כאן. כך שאם מדברים על יחודו של

העם היהודי ויכולתו להתמודד עם בעיות כלל אנושיות הרי לפניכם הדוגמה הטובה

ביותר.

המאבק על העליה הוא מאבק על עצם קיומה של מדינת ישראל, ויש להאבק על אלה

שאינם רואים את מדינת ישראל כפתרון קיומי שלהם. לאורי גורדון אני אומר שהמאבק

על העלייה הוא מאבקו של העם היהודי על עצם קיומו, ובלי עליה לא תהיה זכות קיום

למדינת ישראל.

באשר מדברים על שינוי בגישה לנושא חייבים לקחת בחשבון גם את השינויים

הטכנולוגיים שהתחוללו בזמן האחרון. פעם אפשר היה לקחת שלושה יהודים ולהושיבם

על שני מושבים במטוס חכור של אל-על, להניח את מטלטליהם הספורים מתחת למושב

ולהביאם לישראל. היום אין הדברים פשוטים כל כך. העברת משפחה מודרנית החיית

ברמת חיים גבוהה בעולם המערבי, וגם בברית המועצות, לישראל היא היום

טרנספלנטציה מאד מסוברת. חשוב מאד להבין זאת וחשוב לדעת שקליטה עולים כיום

איננה יכולה להיות דומה, אפילו לא דמיון קלוש, לקליטת עולים לפני 30 שנה. מי

שאינו מבין זאת מפסיד מראש את העלייה.

משרד הקליטה ערך פעם מבצע ושלח מפה אנשים ליריד תעסוקה שנערך במספר ערים

בארצות הברית, כדי שכל מי שהיה מעויין בעלייה יוכל למצוא שם מקום תעסוקה מתאים

לו שיחכה לו בהגיעו לארץ. ביריד העבודה הזה אפשר היה להגיד לכל מתעניין איפה

בארץ יוכל למצוא מקום עבודה. לכן לא מובן לי מדוע באידן הטכנולוגי בו אנו חיים

אי אפשר להגיד מיד לעולים פוטנציאלים מה הם יכולים לקבל בהגיעם לארץ. אינני

מבין מדוע אי אפשר לבוא אל ציבור של 5000 עולים בפוטנציה ולהניד להם שאם חם

רוצים לעלות לארץ, אז במקומות אלה ואחרים יימצא עבורם דיור מסוג זה ומסוג אחר,

ומספר כזה של משרות במקצוע פאחד,ומספר אחר של משרות במקצוע שני ובו.
חי אהרון
משום שהמערכות שבויות בתפיסה של עליית מצוקה.
די בן-מאיר
אני מקווה שבל זאת תימצא הדרך להסדיר זאת בעידן הטנולוגי בו אנו חיים.



אני שמח, כמו כולנו כאן. על המרץ המאפיין את אורי גורדון ועל ההכרח קולו

שצריך לחדש דברים ולא להשאר במסגרת הסטטוס קוו ככל הנוגע לדרכים לעידוד העליה.

אני שמח על שהוא חושב כל הנושא הזה צריך לתפוס את מקומו הראוי כראש סולם

העדיפויות.

גם אני סבור, כמו אורי גורדון, שיש להשתית את הפעילות סביב העליה על

מישור אידיאולוגי, וצרלך קודם כל להאמלן שאפשר להשיג עליה מארצות המערב, ולא

לאמץ את הגישה הקלימת היום והאומרת שאי אפשר להביא היום עולים מהמערב. כמי

שאחראל על העליה אל לו לומר שכל עור לא תהיה רגיעה בארץ תהיה לנו כעלה עם

העליה. לא הרגיעה בארץ היא הקובעת את העליה ואת מימייה, כמו שלא קובעות גם

ההטבות החומריות המוצעות למי שרוצים לעלות. קובעת האמונה באידיאולוגלה של

אחריות לעם ישראל ואחריות אישית ליהויי על משפחתו וללייו והיורות הבאים.

אנחנו מאמינים שעלייה תיתכן גם בעתות של מצוקה ומשבר, אף שקשה ללכת על

הירך הזאת. יכרים אינם נקלטים מהר ובבת אחת, אבל הם בכל זאת נקלטים אם משירים

אותם בצורה נכונה וחוזרת. כשישנם מצבים של חוטר מגמה ושל מצוקה בעם חשוב מאי

מה ממשירים המנהיגים הישראלים ביחס למצוקה הזאת ואיך הם עושים זאת.
א' גוריון
אני מסכים אתך לגמרי בענין זה, חבר הכנסת ולימן.
א' ולדמן
דבר חמור הוא כאשר מנהיגים מהארץ באים לחו"ל ופונים אל היהויים שם

ואומרים להם שעליהם להיות מעורבים במה שנעשה בארץ ושעליהם להשמיע את עמיתם

ודעתם על הנעשה בארץ, במקום להגיי להם שיעלו תחילה לארץ כיי שתהיה להם הזכות

להתערב במה שנעשה בה. זה חמור מאי שהם מסיתים אותם שם נגד מה שנעשה בארץ,

ואינני אומר שכל מה שנעשה בארץ הוא טוב. זה בהחלט לגימטי שיהיו פה חילוקי דעות

לגבי נושאים שונלם, אבל מי שרוצה לקחת חלק בחילוקי דעות אלה צריך לחיות באן.

כאשר משדרלם אל היהויים בגולה כמה רע בארץ וכו' ברור שאי אפשר לצפות לעולים

שיגיעו ארצה.

כמה מלים על הנשירה. אין לפתור את היהויים מרוסיה מחטא הנשירה, אבל גם

היבר הזה תלוי בנו בארץ. שהרי גם הם שומעים עור בהיותם ברוסיה כל מה שנעשה פה.

אם במקום אווירה ציונית חינוכית הם חשים באווירה של ציניות ושל רייפה אחרי

המעמר החומרי, ואלה הם היברים שאנחנו משירים, אז מרוע הם צריכים לעלות לארץ

רווקה כשהם יכולים להשיג את המעמי הכלכלי והחומרי הגבוה יותר, וכיתר קלות,

כארץ כמו ארצית הברית, למשל?

גם עלינו מוטלת האחריות לעלייה ולנשירה. מי שעומי בראש מחלקת העלייה

ייטיב לעשות אם יתחיל לפעול בתחום הזה מיי, והמעורבות הראשונה שלו חייבת להיות

בחינוך. כי בראש סיר העייפויות של מחלקת החינוך בארץ עומרים נושאים כמו

גזענות וכוי, ולא נושאים כמו החינוך היהויל, החינוך הציוני והחינוך ההלוצי.
חי אהרון
3ניתי אל שר החינוך והתרבות והצעתי לו להכריז על השנה שעברה כשנת העלייה,

ללמי את הנושא הזה בבתי הספר על מנת ליצור אווירה מתאימה סביב הנושא. השר השיב
על כך
ממילא לא יכואו, אז שום יבר לא יועיל.
א' ולדמן
אני מיבר מבחינת האחריות היהויית ציונית להצלת יהיות המערב. כי אני חושש

שאם לא נעשה היום יבר בענין זה אז בעוי 10 שנים לא נוכל ליבר על עלייה, מפני



שבמשך שנים אלו אנו עלולים, חלילה, לאבד אלפים ואפילו מליונים של יהודים. וכל

זאת מפני שאיננו יוצאים דינמיקה של עליה שיכולה להיות רק מתוך אמונה בהכרח

שבעליה, ואמונה בזה שהיהודים מסוגלים להעביר את המסר הזה. זה יקח אולי זמן וזה

דורש חינוך לעליה, ויש להתחיל בזה מיד.

לא איכפת לי אם הדגיש יהיה תחילה על הצעירים, כי אם נצליח אצל הצעירים

אני בטוח שהם יסחבו אחריהם גם את ההורים. אבל אין זה הזמן המתאים להאריך

דיבורים על הנושא הזה.

שר הקליטה, שיצא בינתיים, אמר כאן שהיתה הצלחה גדולה בקליטת העולים

מאתיופיה. אני רוצה שיירשם שאינני מרוצה כל כך מהקליטה שלהם. נעשו אמנם דברים

גדולים בענין זה, אבל ישנם דברים שמהם אינני מרוצה ושאפשר היה למנוע אותם.

נעשו דברים שסבלנו מהם ושעוד נסבול מהם, וישנם דברים שאולי כבר אי אפשר לתקנם

בדור הזה.

אני מברך את חיים אהרון ואת הצוות שעבד אתו על שזבו בזכות גדולה להיות

שותפים למאמצים נדולים ולמעשים גדולים. ובעיקר אני רוצה לברך אותם שהכל נעשה

בחום הלב ומתוך תחושה של הזכות הגדולה שנפלה בחלקם לעסוק במלאכה הזאת. אני

ריצה גם להודות להם על שכל פנייה אליהם בענין עזרה לפרט או לכלל נענתה במאור

פנים, והכל נעשה עם לב פתוח ומתוך התלהבות ורצון לעזור.

אני רוצה לברך את חיים אהרון ולאחל לו שיצליח בכל אשר יפנה. בע"ה עוד

יזכה לעשות רבות בעם ישראל למען עם ישראל.
י' ארצי
אשתדל לא לדבר על האידיאולוגיה, אלא להסתפק בדברי ברכה. אבל אני מציע

שיושבת ראש הוועדה תזמן אותנו למפגש נוסף לדיון בנושא האידיאולוגי, כי חשוב

שנשב מספר שעות ביחד עם חיים אהרון כדי לדון בנושא הזה, להגות מהגסיון שלו

ולשמוע את השגותיו.

אתחיל בברכה לחיים אהרון, ואני רוצה לומר לך כי לבי לבי אתך. אני יודע

כמה קשות הפרידות, במיוחד כאשר הפרידות הן תוצאה של מצב פוליטי. אני מכיר את

אביך, ואני יודע שאתה אולי אחת הדוגמאות האופייניות של ציונות מגשימה, של

אנשים העוזבים מדינה ורווחה ומצב מסודר והולכים לארץ ישראל ומתחילים את חייהם

בה בתנאים קשים, לא בתנאים של 1988. ואתה הרי ממשיך ללכת בדרך הזאת; באת

מקריירה מקצועית פורחת ומקרי ירה דיפלומטית וגרתמת לתפקיד של ראש מחלקת העליה.

ואוי ואבוי למפלגה שלך אם לא תדע למצוא לך את המקום הראוי בהתאם לכישוריך

ולנסיונך.

אני מביר את חיים שנים רבות. עבדנו ביחד ולפעמים גם רבנו, בעיקר על רקע

פוליטי, אבל המשותף היה העיקר והדומיננטי. אני הושב שאתה עשית בארץ נסיון

שאולי אינך מודע לחשיבותו. אתה היית האיש שהביא את המפגש בין לבנים ושחורים,

ואני אומר זאת בצורה הגסה ביותר. דבר זה לא זכה עד היום להצלחה בארצות הברית,

למשל, . ואילו אתה ומשרד הקליטה עשיתם מעשה גדול זה בהצלחה. עשיתם אינטגרציה,

ולפחות בתחום הזה אין מרגישים במתח אמיתי. אתם הבאתם ארצה יהדות שונה לחלוטין

מכל מה שיעדנו בעבר, והיא גם בעלת סימן היכר בולט. אני יודע כמה האשמות הוטחו

בכם מצד דורשי טוב רבים שלא היתה להם הסבלנות וההבנה. ואתם ביחד עם משרד

הקליטה עשיתם את הדברים שמצאתם לנכון לעשות, ושהוכחו כנכונים.

אני מציע לך להקדיש זמן לכתיבת האפוס הזה של התקופה הזאת. ראוי הנושא

שתעלה אותו על הבתב. מכל מקום יסכימו אתי בולם שעל המעשה הזה מגיעה לך הרבה

מאד הערכה. אין ספק שאתה יוצא מהמחלקה עם מטען ציוני חיובי ביותר.



לאורי גורדון, שנאלץ לעזוב, אני רוצה להזכיר שלשנינו היתה אהבה משותפת:

עלילת הנוער. שיתפנו פעולה בצורה די חברית, ואני יודע שהוא ללא ספק אדם בעל

חזון, והלוואי ולא יתאכזב.

אנחנו צריכים עלייה איכותית ונם כמותיתל. אם לא נדע לשלב חזון ציוני עם

מצוקה יהודית זה לא יילך. עלינו לאתר את נקודות המצוקה ולהתחיל משם. אני זוכר

באיזו סקפטיות התייחסו כלפי נושא יהדות הונגריה שהעלה חיים אהרון, יהדות המונה

כ-80 אלף איש, והנה היום אנחנו קוראים על מיתון ועל משבר בהוננריה. בפולין

נשארו 2000 יהודים; ברומניה 20 אלף יהודים, ביגוסלביה יש בין 12000 ל-15000

יהודים. אם נוציא משפ 6000 יהודים הוצאנו כבר יותר משאנחנו מוציאים במשך שנה

מדרום אמריקה, אנגליה וכו'. אל לנו להזניח את הקהילות האלו.

אשר לארצות הברית, אני מאמין שצריך להמשיך לפעול בקרב יהדות ארצות הברית.

אני חולק על דעתו של הרב ולדמן המאמין שהמצב בארץ אינו משפיע על החלטת היהודים

שם לעלות או לא לעלות, והסבור שאפשר לעשות הכל באמצעות המלה והשיכנוע. היהודי

הוא הרבה יותר מדי מורכב מכדי שתביא אותו ארצה באמצעות נימוקים טובים. אני

רוצה בעליה מידית של יהודים, עוד בשנת 1988 וגם בשנת 1989, ולא רק בשנות

האלפיים.

אורי גורדון דיבר על הצורך ךלהתרכז בעלייה של צעירים. אני מציע להוסיף גם

את הפנסיונרים כעולים פוטנציאליים הראויים להתמקדות, וגם הם מושכים אחריהם

משפחות. מה נם שקל יותר להטיף על החלפת מיאמי בנתניה. יש לעניין את היהודים שם

בתכנית בר-מצווה,למשל, כאשר כל משפחה תראה חובה לעצמה לחגוג את חגיגת הבר

מצווה של בנה בארץ. יש לפעול להגדלת התיירות לארץ, בי ביקור בארץ ומגע עמה

ועם תושביה עשויים בהחלט להסתיים בעלייה, אם לא בעלייה מידית כי אז בעלייה

בעתיד הרחוק יותר.

אני בטוח שחיים אהרון ימצא את דרכו ועוד יביא הרבה תועלת למדיגת ישראל

ולחברה הישראלית עם הנסיון שצבר בתחום העליה ובתחום הקליטה שהוא אחד המבחנים

הגדולים של הציונות המגשימה. אני מאחל לאורי גורדון שלא יתאכזב ושיוכל להגשים

לפחות חלק מהתכניות שהוא חגה. אנחנו נמשיך כמובן לשתף פעולה. אני מציע שלכבוד

התקופה של חיים אהרון נארגן סימפוזיון על שמו שידון בסיכויי העלייה בימינו.
א' שוסטק
אינני רואה מקום לדברי ברכה לחיים אהרון. אני יכול רק להביע צער עמוק על

עזיבתו של חיים אהרון את מחלקת העליה. לאורי גורדון אני מאחל שיצליח לפחות

כמו שהצליח חיים אהרון. אם יעשה כן תהיה זו הצלחה גדולה מאד.
היו"ר מ' גלזר-תעסה
אני רוצה להעיר לדברי השר בנושא העלייה מאתיופיה. אני חושבת שאי אפשר

לומר שהיתה זו קליטה שניתן לצפות לשכמותה ממדינה המנוסה בקליטת עלייה, גם

עליית מצוקה. אין ספק בכך שחלק מההצלחה של הקליטה היתה הודות לפוליטיקאים, דבר

שנתן השלכותיו גם בתחום הדיור וכו'. אני לא הייתי כל כך מרוצה מהקליטה של

העולים מאתיופיה.

אשר להונגריה, אני זוכרת את הישיבה הראשונה שקיימנו עם חיים אהרון בנושא

הונגריה, ואני חושבת שהוועדה הזאת יכולה לרשום לזכותה את העובדה שהנושא הזה

קורם עכשיו עור ואולי גם גידים, ושאולי אכן תהיה עליה מהונגריה.

אני בעד שימת דגש על צעירים. מתוך נסיון אנו יודעים ש-25% מהצעירים שבאו

ארצה ולקחו חלק בקורסים שונים או למדו באוניברסיטה בארץ חזרו לאחר מכן לארץ

כעולים, וחלק מהם אף גרר אחריו בני משפחה. אני חושבת שההצלחה בתחום העלייה

תגדל אם אמנם יפעלו בצורה מרוכזת ונכונה בצעירים.



אני מקווה ששמחה דיניץ ואורי גורדון יוציאו אל הפועל את התכנית של ארבע

שנוח לימוד של תלמידי חוץ באוניברסיטאות בארץ לקבלת תואר B.A. כללי. אני מקווה

שהמשתתפים בתכנית הזאת יצרו מנע רגשי עם הארץ ועם התגרה בה, והרבר הזה יביא

בסופו של דבר גם לעלייה מקרב המשתתפים הצעירים האלה.

אם הבינותי נכון את שר הקליטה, יש לשים את הרגש על קהילות קטנות דווקה,

ולאו דווקה על המערב. אני חושבת שאסור לנו לוותר על שום קהילה.

אני יורעת שכולנו בעד חינוך יהודי בגולה, ואנו אף עושים בתחום הזה. אינני

יודעת אם תקציבה של מחלקת החינוך בסוכנות היהודית לחינוך יהודי בנולה גדל במשך

הזמן ואם הוא מתאים ביום למטרתו. מכל מקום ברור שהחינוך היהודי בגולה צריך

להיות חינוך לעלייה. אני חושבה שנוכל לצפות לעלייה מכל מקום בו יהיה חינוך

יהודי. אם לא יהיה חינוך יהודי לא נוכל לצפות כלל לעלייה. ישראל צריכה לשלוח

את קרניה לכל מקום בו יש יהודים בדי ליצור אתם מגע וקשר.

לחיים אהרון אני אומרת, ולא מהפה ולחוץ, שבתקופתך והודות לעבודתך ולעבודת

הצוות שעבד אתך וכך הודות לשיתוף הפעולה שהיה בינך ובין משרד הקליטה, והודות

למאיר שמיר ודוד לוין, מנכ"ל משרד הקליטה ומנכ"ל מחלקת העליה, השגתם רבות

בעבודה משותפת ומתואמת, רבר שהוא חשוב ביותר. הלכתם ביחד בדברים רבים, ואני

רוצה להאמין שהמסורת הזאת של שיתוף פעולה תימשך גם בשנים הבאות, כי יש בה ברכה

לכולם.

אורי נורדון מלא להט ציוני ולהט יהודי, ואני מאחלת לו שהלהט הזה ידביק נם

את האחרים ויביא עולים רכים.

ולך חיים אהרון תודה על התקופה הפוריה באמת שהיינו עדים לה. ניתן להצביע

על ציוני דרך רבים שסומנו במספר שנים קטן, ואפשר להביט על השנים האלה בהוקרה

ובהערכה. תודח רבה לך חיים אהרון.

ישיבה זו נעולה,

(הישיבה ננעלה בשעה 13.30}

קוד המקור של הנתונים