ישיבת ועדה של הכנסת ה-11 מתאריך 07/03/1988

התנועה להתעוררות יהודית בברית-המועצות

פרוטוקול

 
הכנסת האחת-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 125

מישיבת ועדת העליה והקליטה

יום שני, י"ח באדר התשמ"ח, 7 במארס 1988, שעה 10.00

נכחו;

חברי הוועדה; מי גלזר-תעסה - יו"ר

יי ארצי

חי דרוקמן

אי ולדמן

עי לנדאו

מוזמנים; א' הרמן - נשיא המועצה הציבורית למען יהודי בריה"מ

יי מנדלביץ - יו"ר המרכז למידע

שי אזרך - מנהל המרכז למידע ויועץ לוועדה

פי פולנסקי - מרכז דתי-תרבותי מחניים

מי קרו-אבינוב - "מחניים"

מי קיטרוסקי - "מחניים"

יי בלסקי

בי בן-יוסף - "מחניים"

הרב יי לאו

י' עמישב

מזכירת הוועדה; וי מאור

רשמה; ע' הירשפלד

סדר-היום; התנועה להתעוררות יהודית ברית-המועצות.



התנועה להתעוררות יהודית בברית-המועצות

היו"ר מי גלזר-תעסה;

אני פותחת את הישיבה ומקדמת אתכם בברכה. היום נדון בנושא: התנועה

להתעוררות יהודית בברית-המועצות, לבקשת מספר חברים, שחזרה ונשנתה.

בראשית דברי אני רוצה להזכיר לכולנו שהיום מתקיימת ליד הכותל ישיבת הזדהות

של נשים בישראל עם מסורבות עליה. במוסקבה הן שובתות רעב שלושה ימים. אנחנו

החלטנו להזדהות אתן בשביתה ליד הכותל ביום שנבחר כיום האשה הבילאומי, שאותו

זוכרים ומדברים עליו ברחבי העולם.

כפי שכולנו צפינו ורצינו, אף-על-פי שמנהיגי העליה ופעילי העליה החשובים

ביותר, ביניהם רוב אסירי ציון הגיעו לכאן, אני שמחה לשמוע ממר הרמן שבעצם הולכת

וצומחת מנהיגות צעירה, שממלאה ותמלא את חלל הביניים - אם בכלל נוצר כזה. אין

חלל ביניים, יש שם מנהיגות חדשה.

אנחנו ניסחנו את הכותרת בזהירות רבה וקראנו להל התנועה להתעוררות יהודית

בברית-המועצות. כשאני אומרת יהודית, אני רוצה להדגיש ששאלתי אם אנחנו מתכוונים

לתנועה יהודית ציונית שמטרתה, או מאווייה להגיע בסופו של דבר לציון. אני חושבת

שאנחנו צריכים לשאול גם שאלה בתחום זה ואני מקווה שגם נקבל תשובות בדוקות מן

השטח, כי הידיעה על כך היא מאד מאד חשובה.

רשות הדיבור למר מנדלביץ, שיספר תחילה על הארגון הזה בכמה מלים.

י' מנדלביץ;

אנחנו רואים שבברית-המועצות יש באמת התעוררות לארץ-ישראל, לציון. אחד

הסימנים החשובים ביותר הוא התקרבות לתורה או למורשת ישראל. אני מבקש להסב את

תשומת-לב חברי הוועדה לתופעה חדשה שמתפתחת בשנים האחרונות בקרב התנועה הזאת,

והיא הקצנה מסויימת והתבדלות מהכיוון המרכזי במאבק למען עליה. לכן אני רואה

שהכרחי לתמוך בכוחות בתוך התנועה, שרואים עצמם כחלק בלתי-נפרד של התנועה למען

העליה הכללית, מאבק למען עליה, לחזק אותה ולהשתדל עד כמה שאפשר לכוון את

המנהיגים החדשים שקמו בברית-המועצות לפעול בכיוון זה ולא בכיוון של ישיבות

סגורות או קבוצות שמסוכסכות זו עם זו.

אני רוצה להסב את תשומת-לבכם לקבוצה די גדולה בקרב פעילי העליה

בברית-המועצות שעדיין פועלת שם ומיוצגת במספר לא קטן של עשרות ואולי למעלה ממאה

אנשים שקשורים לאותה קבוצה. זו קבוצתו של ולדימיר דשבסקי, שעדיין פועל

בברית-המועצות, וחבריו הצעירים שהגיעו תוך השנה האחרונה לארץ-ישראל, וביניהם

הפעילים המרכזיים פנחס פולנסקי ומיכאל קרו-אבינוב, שהיו ידועים מאד בפעילותם

בברית-המועצות ועכשיו הם ממשיכים את פעילותם כאן בארץ בכיוון של מאבק למען עליה

וחיזוק חבריהם שנשארו שם. אני חושב שהם יוכלו לפרט יותר על מעשיהם.

היו"ר מי גלזר-תעסה;

אתה אמרת "ביתר הקצנה" ואני מבקשת לפרט קצת, אם אפשר.

יי מנדלביץ;

בתנועות הדתיות יש גוונים רבים וכשזה מקבל חותמת מסויימת, כאשר מתחילה

הפרדה בין דתיים וחילוניים, כאשר אנשים דתיים מרגישים שהם הסולת של העולם ואחרים

לא בדיוק יודעים ולא בדיוק צודקים בכל מה שהם עושים, אני חושב שמזה מתחילים

ההקצנה והמתחים בתוך הקהילה.



בנוסף לכך יש כמה גישות וכמה התפתחויות בנושא הדתי. כאשר הקבוצה הדתית

מדגישה את החיוב, את ההכרח לעלות לארץ-ישראל, וגם בהיותם בארץ-ישראל הם מדגישים

את הוזשיבות של חיי חברה ישראליים והשתתפות בכל מה שקורה במדינה, זו מגמה חיובית.

לעומת זח אנחנו יודעים שיש מגמות אחרות שאינן מדגישות את ההכרח לעלות לא"י ואת

החיוב להשתתף בחיי כלל עם ישראל. ומכיוון שזה אולי לטובתנו, כולל

בברית-המועצות, כאשר התנועה מתפתחת ויש קבוצות רבות וכיוונים רבים, זה אולי מעיד

על החשיבות, אבל מצד שני זה מעורר קצת דאגה.

אי הרמן;

אם מותר לי להעיר הערה כללית, אנחנו נוטים לשכוח שהיתה התמודדות רצינית

ביותר בתולדות עמנו במאה השנים החולפות בין יהודים שומרי מצוות שחשבו שאפשר

לחיות חיים אכסטרה-טריטוריאליים בכל מקום שהוא בדל"ת אמות של תורה בין גויים,

לבין יהודים שומרי מצוות שגרסו שבלי מדינת ישראל, בלי ארץ-ישראל, אין קיום ואין

עתיד לעם היהודי. היו אלה חילוקי-דעות תהומיים שהתבטאו גם במלחמות ממש.

אם אני מבין מה שמנדלביץ אומר, יש ניצנים של תופעה כזאת בתוך ברית-המועצות.

כלומר, לא שמעתי על מישהו שמתנגד שם לעליה, אבל יש שם אנשים, ובוודאי בחוץ,

שאומרים שהמאבק למען עליה הוא לא העיקר. יש להילחם על זכויותיהם של יהודים

שומרי מצוות לשמור מצוות בברית-המועצות ולחיות את חייהם. ומצד שני עומדים אלה

שנאבקים למען עליה ורואים את זה כיעד ראשון, הם אינם גורסים ההיפך. כלומר, הם

אינם אומרים שהם לא צריכים להיאבק גם על כל זכות יהודית בתוך ברית-המועצות.

לפני 30 שנה התנועה למען יהודי ברית-המועצות הפכה עולמות כשאסרו לאפות מצות

במוסקבה, והם הצליחו לשבור את האיסור הזה. הם הפכו עולמות, דקרו את הרוסים

והציקו להם על זה שבבית-כנסת במוסקבה עדיין מתפללים עם סידורים שיש בהם ברכה

לחיי הצאר, ואיך ייתכן דבר כזה? כתגובה לכך הם הוציאו למראית-עין את סידור

השלום ב-3,000 עותקים שכמעט ואי-אפשר היה להשיג עותק במוסקבה, אבל בניו-יורק

אפשר להשיג כמה עותקים שרצו. כך שהיתה גם תופעה כזו.

לפי דברי מר מנדלביץ יש יהודים שנוטים להסתגר ואינם משתפים פעולה במאבק

למען עליה. המאבק למען עליה הוא לא סתם דיבור. אם ליד הכותל יש היום הזדהות

עם נשים שובתות רעב בברית-המועצות, אין זה ענין של מה בכך. בשבילנו זה ענין

פשוט, אבל לא בשבילם.

ביום חמישי יולי קושרובסקי יתחיל לשבות רעב ללא הגבלת זמן לאחר 17 שנות

סירוב. זו גבורה. זה מאבק שאנחנו צריכים להבין במה הוא כרוך כשאדם הקריב את

שנותיו הפוריות ביותר. במשך השנים למדנו בתנועה דבר אחד, שאי-אפשר לעורר

דעת-קהל יהודית ולא-יהודית בעולם מבלי שיהודים ברוסיה צועקים. אין רזוננס אם

אין צעקה שם. יוסף מנדלביץ יודע, ואני יכול להעיד שהמעשה שלו ושל חבריו ב-970ו

הדליק את התנועה בעולם המערבי. בגלל המעשה הזה אפשר היה לשכנע יהודים שלא

האמינו שיש בכלל יהודים ברוסיה ויהודים שרוצים לצאת משם. הם מחקו את זה

מהחשבון היהודי, ויתרו על זה, השלימו עם היעלמותם כיהודים. במשך 20 שנה לפני

1970 היה נסיון רצוף בארצות-הברית להגיד שם ליהודים שלא מוחקים יהודים, ובייחוד

אחרי השואה כל יהודי יקר, ואם אנחנו מאמינים בנצח ישראל אנחנו חייבים להאמין גם

בזה שמהפכה בולשביקית איננה יכולה להכחיד יהודים, שנשאו- שם משהו ושמהניצוץ הזה

עוד תצוץ אש על פני האדמה.

מה שנאמר פה הוא רציני מאד, מפני שאם אנחנו רוצים שהיעד המרכזי של

ההתעוררות יהיה המאבק על עליה, אנחנו צריכים לעודד פה את כל הגורמים שיש להם

השפעה שם בכיוון הזה.

אני מבין שזו בעצם הטענה והמעשה של מר מנדלביץ וחבריו. כשם שבארץ יש

יהודים מסוגים שונים, גם בהתעוררות הלאומית שם יש כל מיני סוגים של יהודים, כולל

חילוניים, וכל הגוון הזה הגיע לידי ביטוי. אני חושב שהדוגמא האחרונה היתה

ההשתתפות המאסיבית ביריד הספרים, כשיהודים באלפיהם באו מרחבי ברית-המועצות

למוסקבה, וחברים שהיו שם סיפרו דברים שמחזקים את הלב ומחזקים את אמונתנו שיש לנו



עם מי ללכת למאבק. כלומר, יש מי שהולך לפני המחנה ומחובתנו לחזק את ידיהם.

פי פולנסקי;

אני נמצא בארץ חצי שנה. הארגון שלנו החל לפעול במוסקבה לפני כ-7 שנים. זה

היה ארגון של לומדי תורה. מה שאולי היה שונה בקבוצה שלנו מקבוצות אחרות הוא

המטרה שלנו. אנחנו לא נזקקנו לבנות מסגרת דתית במוסקבה. להיפך, המטרה שלנו לא

היונה לבנות משהו סגור, קבוצה של אנשים דתיים וסגורים מכל הערים, אלא להיות מעין

גשר בין התרבות היהודית, מסורת ישראל, לבין העם היהודי שלא קיבל חינוך יהודי, לא

קיבל לימוד תורה ומסורת ישראל.

ידוע שהדור היהודי עכשיו בברית-המועצות הוא כבר דור שלישי שלא קיבל כל

חינוך יהודי. בהתעוררות שאנחנו רואים היום בברית-המועצות יש הרבה אנשים שלפי

התעודות שלהם הם יהודים אבל כדי להצטרף למאבק למען עליה או למען הרגשה יהודית הם

זקוקים לאיזה שהוא מידע על תרבות יהודית ועל ההסטוריה היהודית, דברים שחסרים

להם.

רוב היהודים שבאו לשיעורים שלנו לא היו דתיים. לא הייתי משתמש במונה

חילוני, כי זה לא קיים כמעט בברית-המועצות. לא קיים שם דבר כזה שעל קבוצה זו

אומרים שהיא דתית ועל קבוצה אחרת שהיא חילונית. ההרגשה שלנו היתה שאנחנו קבוצה

אחת של יהודים ושיש התעוררות. יש אנשים שההתעוררות שלהם היא יותר פוליטית ויש

אנשים, והם הרוב, שכדי להתעורר כיהודים הם זקוקים לתמיכה תרבותית-הסטורית. לרוב

הזה אנחנו רוצים לתת שיעורים כדי שהם יהיו בטוחים שמכשירים את כולם, אם הם שומרי

מצוות או לא, כל אחד לפי רצונו, ללמוד את תורת ישראל, מסורת ישראל והסטוריה של

עם ישראל. זה היה הכיוון החשוב ביותר של הקבוצה שלנו.

בחוג שלנו היו 20 מורים עם כ-200 תלמידים קבועים.

היו"ר מי גלזר-תעסה;

החוג היה מרוכז בעיר מסויימת?

פי פולנסקי;

החוג פעל בעיקר במוסקבה. לא היו לנו רק שיעורים קבועים בהלכה או בגמרא,

אלא הרבה הרצאות על חגים ועל נושאים אחרים לציבור הרחב. לצורך זה היה

שיתוף-פעולה טוב בינינו ובין קבוצת מורים לעברית. אנחנו עזרנו לארגן לתלמידים

שלהם הרצאות בהסטוריה ובתורה והם לימדו את התלמידים שלנו עברית. שיתוף הפעולה

הזה נמשך שם גם היום.

מי קרו-אבינוב;

כשם שראינו את תפקידנו שם להכין יהודים שמתעוררים מהשינה לעלות לארץ, כך

אנחנו רואים את תפקידנו פה, כי פה אנחנו רואים יהודים רבים שבאו מברית-המועצות,

הם מפוזרים, עדיין לא יודעים מה הם רוצים ומה תפקידם בחיים. זו תופעה עצובה שיש

אנשים שחושבים עצמם שהם חסידי סאטמר היום בברית-המועצות, שהם לא רוצים לעלות

וחושבים שאולי כדאי להם להשאר שם. אנחנו חושבים שתפקידנו להסביר לאנשים שחשוב

מאד לעלות לארץ, ללמוד תורה ותרבות ישראל ולאחד את עם ישראל פה בארץ.

חי דרוקמן;

לפי מיטב הכרתי הכיוון הזה הוא כיוון מאד חיובי. מפני שמי שיסתכל על

יהודים שעלו מברית-המועצות לכאן, אלה שפנו לכיוון הדתי פנו בדרך-כלל לכיוון דתי

לא-ציוני. לכן, מלבד הפעילות שם, הקבוצה שתוכל לקלוט כאן את עולי רוסיה בהגיעם

לכן ותשמור אותם בכיוון הזה של הזדהות עם המדינה ועם כל מה שקשור לכך, זה כיוון

חיובי ביותר שאנחנו צריכים לעודד אותו. זה דבר שלא היה עד עכשיו. ברוכים אלה

שבאו ושממשיכים כאן את עבודת הקודש שבה התחילו שם. כולנו צריכים לברך על כך

ולעזור להם.



עי לנדאו;

אני מבקש לדעת אם יש לכם הערכה, מבחינה מספרית, כמה אנשים לומדים היום

עברית, כמה נמצאים במעגלים שמקבלים חינוך עברי יהודי מסודר באיזו שהיא צורה;

באיזה מקומות זה נעשה בברית-המועצות ובכמה אנשים מדובר.

וזי דרוקמן;

אני רוצה להזכיר קוריוז שאינני יכול לשכוח אותו. כשיוסף מנדלביץ עלה לארץ

הוא היה אצלנו ביום העצמאות הראשון. אני זוכר משפט שהוא אמר בחגיגת יום

העצמאות, שיום העצמאות חביב עליו במיוחד. יום העצמאות הוא החג הראשון שהוא חגג,

ומיום זה הוא עבר אחר-כך לחגוג את כל החגים האחרים של עם ישראל.

אני אומר את זה, כי אני חושב שמצד אחד זה מאפיין הרבה מאד יהודים

מברית-המועצות. יש כאלה שהתחילו לחגוג את יום העצמאות, אבל כשאחר-כך התחילו

לחגוג את החגים האחרים הם הפסיקו לחגוג את יום העצמאות.

הקבוצה הזאת איננה מתנתקת, יש כאן שלמות אחת של עם ישראל מאז ועד כל

ההתרחשויות המיוחדות בימינו אלה.

יי ארצי;

אני חושב שאין חילוקי-דעות בינינו שקיום האידישקייט, במובן הרחב של המלה,

הוא אולי התנאי העיקרי לשימורו של העם היהודי. אנחנו צריכים להבחין כאן בין

הטווח הקצר לבין הטווח הארוך. הטווח הקצר מהווה מעין התעוררות מופלאה של אנשים

אשר תוך כדי הניתוק הם מצאו את האמצעים, וכל הכבוד להם, אבל אנחנו בכל זאת

צריכים לראות את הדבר בצורה הרבה יותר המונית.

יש היבט איך אפשר לעשות את זה מרחוק ואיך אפשר לעשות את זה מקרוב. לגבי

הרחוק, דהיינו מכאן, אני חושב שאנחנו צריכים להגיע לידי כך שגל מיוחד או גל קיים

יתחיל לשדר בצורה שיטתית, יהיה מעין בית-ספר ליהודי ברית-המועצות. כפי שיש לנו

טלוויזיה חינוכית שמבוססת על תוכניות לימודים קבועות, הייתי רוצה לראות גל אשר

משדר מ-8 עד 9 חשבון, או אם הוא הולך אך ורק לחלק היהודי ולא לחלק הכללי, וכך

הלאה. אני חושב שזו תוכנית גדולה שצריך לעבוד עליה. כוונתי לגל לימודי אשר

בשעות המתאימות יאפשר לכל אחד ללמוד את השיעורים אשר מתוכננים על-ידי פדגוגים

ואנשים שיודעים את הציבור, ולהפוך את זה לדבר עולמי כמו לפחות הדף היומי.

הדבר השני הוא הענין הפוליטי. אני חושב שאנחנו צריכים לחדש את הדיון בנושא

זה; מה אנחנו עושים כדי לחתור למאבק למען מתן מעמד כלשהו מינימלי לתרבות היהודית

בברית-המועצות. אני יודע שהנושא הזה שנוי במחלוקת, אבל אני חושב שאנחנו לא

צריכים לברוח ממנו.

היו"ר מי גלזר-תעסה;

תודה רבה. אני רוצה לשאול אם במצב כזה של ה"גלאסנוסט" לא ניתן לנצל אותו

יותר לדברים שעליהם אנחנו מדברים כאן? האם חל שינוי כלשהי בעקבות הענין הזה?

אני מסכימה עם חבר-הכנסת ארצי בקשר לשידורים. היו לנו ארבעה דיונים על

תוכניות השידורים לברית-המועצות והיה לנו דיון מיוחד על לימודי היהדות בשעות

מסויימות לברית-המועצות. היה כאן ויכוח קשה עם "קול ישראל" והגענו לפשרה מאד לא

מספקת של 45 דקות, וזה בנוסף לתוכניות המשודרות שנאמר לי שהן מסתכמות במספר שעות

ליום.

ייתכן שצריך לעשות בדק-בית במערכת השידורים ובזמן שבלאו-הכי עומד לרשות

הנושא הזה להכניס בו תכנים נוספים, או לחדש תכנים בנושא היהודי או הציוני.

לצורך זה נזמן את אנשי רשות השידור ונשאל אותם מה קרה מאז הפגישה האתרונה ומה

ניתן לעשות. אתם תצטרכו, כמובן, להציע את ההצעות המעשיות ביותר.



אני רוצה לשאול את מיכאל קרו-אבינוב אם אתה מתכוון שהוועדה תמליץ, תכוון,

או תשפיע על הקמת מסגרת ליהודי ברית-המועצות שבאים לכאן ורוצים להמשיך את

לימודיהם במסגרת מסויימת. לא כל-כך הבנתי אותך. אם זאת הכוונה, צריך לומר אותה

בצורה יותר מפורשת.

מי קרו-אבינוב;

הכוונה שלנו לטווח הארוך היא שיהודי ברית-המועצות יבואו, ילמדו, ישתתפו

ויהיו אתנו. אנחנו יודעים לעשות מרכז ולהביא אנשים. אנחנו הולכים גם למרכזי

קליטה ונותנים שם שיעורים. יש כמה דרכים לממש את המטרה הזאת כדי שהם ישתתפו

בחיי עם ישראל וילמדו תורה, מסורת ודינים של עם ישראל.

היו"ר מי גלזר-תעסה;

האם יש אפשרות נוספת להרוזיב את המסגרות של לימוד עברית ותולדות עם ישראל?

מי קרו-אבינוב;

אין כל ספק. כל מה שנאמר כאן בקשר לשידורים הוא מאד חיוני. אני מסכים

שצריך לבדוק מחדש את תוכניות השידורים ואולי להכניס בהן קצת שינויים ולעשות אותן

יותר בסיסיות. אם מדברים, למשל, על דברי הימים, זה צריך להיות חלק על חסטוריה

של עם ישראל, כי היהודים בברית-המועצות לא מכירים את ההסטוריה וזה מעניין אותם.

בכל השנים האלה לא פגשתי אף יהודי אחד שיאמר; אני לא רוצה לקרוא ספר על יהדות או

על דברי הימים של עם ישראל. הם רוצים לקרוא וללמוד, אבל הבעיה היא שאין ספרים

כאלה. במוסקבה יש מעט אבל בכל רוסיה אין בכלל.

בקבוצה שלנו הדפסנו בסתר 40 ספרים על חגי ישראל והסטוריה, והמטרה שלנו כעת

היא להכין את הספרים האלה סוב יותר ולשלוח אותם חזרה לברית-המועצות.

היו"ר מי גלזר-תעסה;

האם בזמן האחרון יש יותר אפשרות לעשות את זה וביתר-קלות?

מי קרו-אבינוב;

יש אפשרות. זה לא אומר שחברינו בברית-המועצות מרגישים שזה גן עדן. כל אחד

מרגיש שהק.ג.ב. פועל, אלא שהיום הם כאילו מתערבים ורק אוספים אינפורמציה. במצב

זה אפשר בינתיים לעשות כמה שיותר שידורים ולשלוח לשם כמה שיותר ספרים.

היו"ר מי גלזר-תעסה;

שאלתי היא אם שם יש פעילות בצורה יותר נרחבת הודות ל"גלאסנוסט".

מי קרו-אבינוב;

בוודאי שיש. לכן חשוב שלחברינו שנשארו שם ומלמדים במרכז תהיה אוטונומיה

כלשהי. אם שליחים מהרבנות הראשית יבואו לשם ויתנו לקרובינו ולחברינו שם רשות

להיוח שם מנהיגים רשמיים זה יהיה טוב מאד, כי זה ימשוך אנשים ויתן להם כוח

להמשיך.

אי הרמן;

אני רוצה להעיר שלוש הערוח, שתיים אינפורמציה והערה אחת.

לשאלתה של היושבת-ראש לגבי ה"גלאסנוסט". בחודשים האחרונים נראה לנו, לאנשי

המועצה הציבורית למען יהודי ברית-המועצות, שיש סימנים ויש עדות לכך שיש יותר

פרצות. למשל, אם הגענו לכך שמדי חודש אנחנו שולחים למעלה מ-5,000 חבילות,



שכוללות גם חומר תרבותי - תקליטים, קלטות, סרטים, ספרים וכדומה - ועד כמה שידוע

לנו חלק גדול מגיע, פירוש הדבר שאין אותה מידה של רשעות ושל הקפדה מצד השלטונות

שם כמו בעבר.

הערה שניה היא לגבי הפעולה שם. המאבק בעולם המערבי נגד הרדיפה של הוראת

השפה העברית והוראת התורה גרמה לרוסים קצת מבוכה. זה לא נוח להם, בייחוד כעת

כשהם רוצים להופיע באמריקה עם פנים מחייכות. כתוצאה מכך יש שתי תופעות. האחת -

שהתירו קצת את הרסן שם. כלומר, מי שמלמד עכשיו עברית בברית-המועצות אני חושב

שהוא מסתכן פחות מאשר לפני שנה - שנתיים. אם כי אנחנו צריכים פה להיזהר מאד.

למשל, בעתונות שלנו פורסם שהשלטונות בבקו נתנו רשות ללמד עברית. לדאבוני, זה לא

נכון. מה שקרה שם היה ענין לוקאלי גרידא. מסתבר שיש שם מכון להוראת שפות זרות
ובאה מישהי למנהלת ושאלה
אולי יש לכם ענין בלימוד השפה העברית? והמנהלת אמרה:

למה לא? ופירסמו את הדבר בעתונות. אחר-כך היא קיבלה על הראש. בינתיים התקבצו

מורים לעברית והתחילו ללמד. לפי הידיעה האחרונה הם התחילו לקבל איומים, שאולי

יירדו מהענין הזה, אבל לא יותר מזה.

זה כבר למעלה משנה שלא היו משפטים ומאסרים חדשים של פעילים בברית-המועצות.

זה, כמובן, דבר חשוב מאד. כך שקיימת גם האפשרות הזאת.

לעצם הענין שהחברים עוררו, יש כאן שני דברים. חזקה על התנועה העולמית למען

יהודי ברית-המועצות שהיא תתן יד לכל תופעה יהודית-לאומית בקרב יהדות

ברית-המועצות ולגורמים שיכולים לטפח את ההתעוררות היהודית-לאומית בברית-המועצות,

כאן ובמקומות אחרים. אבל אני חושב שיש כאן אתגר לתנועה הציונית הדתית שבעבר

עשתה רבות, שהיא תתחיל להרגיש - אם מותר לי להגיד את הדברים באופן הגלוי והברור

ביותר - שמוטלת עליה חובה ויש לה הזדמנות שאסור להחמיץ אותה.

אני אומר את זה מפני שיש היום תופעה של אבנגליזם דתי לא-ציוני ואפילו

אנטי-ציוני. צריך להגיד את הדבר באופן ברור. כשאני אומר אבנגליזם אני מתכוון

במלוא מובן המלה לכך שאנשים מוצאים סדק בכל מקום ומקום לחדור, רואים לעצמם יעד

לחדור ועושים כל מה שביכולתם להשפיע על אנשים שם, וגם בהגיעם ארצה, לא להתגייס

לצה"ל, ללכת בדרך אחרת, להסתגר. לא מורגשת אותח תסיסה, אותה עירנות, אותה מידה

של דינאמיות בצד התנועה הציונית-דתית. אני חושב שצריכים להתייחס לעניינים אלה

במלוא הרצינות, ובייחוד יש לפעול מתוך הרגשה שאולי הזמן איננו לטובתנו. יש היום

מה שהאמריקאים קוראים "חלון של הזדמנות". הם זקוקים לאמריקה ולמערב ועל-כן הם לא

יכולים לדכא כפי שעשו זאת בעבר.

איש איננו יודע כמה זמן תימשך התקופה הזאת. יש סימנים רעים מאד בשטח של

קיצוניות פנימית. גורבציוב איננו כל-יכול, הוא רחוק מאד מזה ואיש לא יודע כמה

זמן זה יימשך.

היום יש לנו אפשרות להשפיע על דברים, להניח יסודות בקרב אנשים צעירים, שאם

חלילה נחזור לימים רעים, ימשיכו להתסיס את הציבור היהודי במחתרת. יצטרכו לרדת

יותר מחתרת, והם יהיו מוכנים ומשוריינים לזה.

אתן לכם דוגמא באיזו מידה כל הנושא הזה הוזנח. עשו ביבליוגרפיה של פרסומים

בעלי תוכן יהודי שהופיעו בשפה הרוסית מאז 1946, זה כבר 42 שנה. ב-1946 הסוכנות

היהודית פירסמה מהדורה וזדשה של החוברת של פינסקר "אוטואמנסיפציה", במקור, כולל

חוברת קטנה זו. עד היום הזה יצאו בערך 400 דברי דפוס. לא אגיד ספרים מפני שחלק

מהם חוברות קטנות, ובתוכם כ-250 עד 300 ספרים, לא יותר מזה. הספריה היהודית

בשפה הצרפתית היא הרבה יותר עשירה מזו. גם בספרדית, ופה מדובר על 2 עד 3 מיליון

יהודים. ברור לגמרי שלרוב היהודים שם יכולים להגיע בהתחלה רק בשפה הרוסית, לא

בעברית וגם לא באידיש. בדרך זו אפשר לעורר את התשוקה לדעת.

אני חושב שאנחנו צריכים לפעול בכל הדרכים בכל החזיתות האלה. בסופו של דבר

זה ענין של כוח-אדם שמוכן להתמסר לענין הזה. כוח האדם הזה קיים פה ושם אבל לא

במידה מספקת. הדבר השני הוא אפשרויות עבודה, שבלשון נקיה פירושן כסף.



י' עמישב;

בכל הדברים שנאמרו כאן לא הוזכר גורם וזשוב מאד והוא המנהיגות שמובילה את כל

הענין. נדמה לי שהמנהיגות נמצאת עכשיו בארצות-הברית. בברית-המועצות נוצר חלל

ואנתנו צריכים לעזור למנהיגות וזדשה לפרוח.

אני חושבח שטוב היה אילו היה ניתן לאלה שהגיעו לכאן מעמד מיוחד של חיילים

או גיבורים ולפרסם את זה בתקשורתרת כדי לתת דוגמא אישית למנהיגות החדשה שצומחת

אחריהם.

פי פולנסקי;

אני רוצה להשיב על השאלה בקשר להיקף הפעילות. במוסקבה ובערים אחרות יש כמה

כ-200 -300 משפחות שלומדות באופן קבוע. ברור שזח הגרעין שסביבו באים אנשים

נוספים, אבל אף אחד לא יודע מהו המספר. מה שחשוב הוא שאנשים מרגישים שיש

התעוררות. לא כולם סירובניקים. שליש מהם כבר הגישו בקשות לעליה. רובם עוד לא

החליטו. זה דור שאיננו מרגיש שיש קשר בינו ובין עם ישראל וכדי להגיש בקשה לעליה

צריך שתהיה אצלו התעוררות יהודית.

עי לנדאו;

ולפני 10 או 20 שנה הדור כן הרגיש שייכות לעם ישראל?

פי פולנסקי;

כן, הוא הרגיש יותר שייכות. העליה, למשל, היתה מאותם שטחים שברית-המועצות

כבשה בשנת 1940, לטביה ובסרביה, שם דור ההורים עוד קבלו חינוך יהודי. זו היתה

העליה הראשונה בתחילת שנת 1970, אבל במשפחות של חדור שלנו לא היתה כל התעוררות

יהודית. המשפחות שלנו התבוללו כולן. הדור הצעיר מתעורר וכדי לקבל רגש יהודי

חשוב מאד שהוא יקבל גם תרבות יהודית.

עי לנדאו;

במוסקבה היית שייך לקבוצה שחלקה על הרב אסס מבחינת התפיסה. במה בדיוק

הקבוצה שלכם היתה שונה מקבוצתו של הרב אסס?

פי פולנסקי;

ההבדל בינינו היה בזה שאנחנו רצינו לבנות קהילה דתית לא סגורה. המטרה שלנו

היתה להעביר לאנשים את מסורת ישראל בכבוד, תוך התחשבות בדעות שלהם. אם הם

מקיימים מצוות או לא, זה ענין של התעוררות פנימית שלהם. אולי זה בא יותר לידי

ביטוי פה, שאנשים שלנו הולכים לעבודה, רוצים ללכת לצבא ולהשתתף בחיים החברתיים

במדינת ישראל ולא להיות סגורים רק בישיבה.

הארגון שלנו מחולק לשניים וזה הפירוש של "מחניים". יש מי שנשאר שם ויש מי

שבא לכאן. כאן יש לנו כבר ארגון שמקיים טיולים, הרצאות ולימודים, גם לימודי

דת.

היו"ר מי גלזר-תעסה;

אני רוצה לסכם במספר מלים. קודם-כל אנחנו צריכים לצאת מתוך הנחה שככל

שהזמן עובר היהודים, בעיקר המרוחקים בברית-המועצות, מתנתקים מהידע הבסיסי בנושא

היהדות. אני זוכרת את הספור מיריד הספרים, על נער שנסע על אופניים מרחק של מאות

קילומטרים והשאלה שלו היתה; אומרים שאני יהודי, אבל מה זה? כלומר, הרצון לדעת מה

זה יהודי אסור שלא יהיה לו מענה.



לכן, במסגרות שלכם כפי שאתם מתארים אותן, וגם מסגרות ארורות שאינני רוצה

לפסול אותן, אני חושבת שצריך לראות בהן שליחות של כולנו, לא רק שלכם. שצריך

ליצור את המסגרת שבה יהודי ישמע ויבין ואולי הזיק היהודי יידלק אצלו, יישאר ולא

יכבה. אני רואה את המסגרת כמסגרת ארגונית אבל בתוכן של שליחות, מפני שאם זה

יהיה בידי יחידים, אין לזה השפעה כל-כך חזקה ולאורך זמן.

השוב מאד לנצל את הזמן הזה ולפעול. ייתכן שהק.ג.ב. לומד את כל השמות ואת

כל המקומות ויגיע יום, חלילה, שהכל ייפול לידיו כפרי בשל, אבל בינתיים צריך

לזרוע את הזרעים האלה ואני בסוחה שהם גם ינבטו.

אני חושבת שרוב חברי הוועדה יסכימו עם הדברים שאני אומרת, ואני גם אראה להם

את הסיכומים. אם מר הרמן אומר בדברי הפרשנות וההסבר שלו שזה ממש תפקיד, והוא

הרי מכיר את העניינים מקרוב כאדם שעומד בראש המועצה כל-כך הרבה שנים, בחום רב

ובדבקות, אני חושבת שכולנו נסכים שניתן את התמיכה שלנו, לא רק המוסרית, אלא נמצא

גם דרכים לתמיכה מעשית, והכוונה היא כספית. לדעתי, הוועדה צריכה לבוא בדברים עם

מר דיניץ כיושב-ראש הסוכנות היהודית ולבקש ממנו לבוא לקראת הנושא הזה ולקדם אותו

לאפיק הנכון וביתר מרץ.

האם הרב לאו רוצה להוסיף משהו?

יי לאו;

לא, אני חותם בשתי ידי על מה שאמרת.

היו"ר מי גלזר-תעסה;

תודה רבה. אני מודה מאד לכולכם. הישיבה נעולה.

הישיבה הסתיימה בשעה 11.10

קוד המקור של הנתונים