הכנסת האחת-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 108

מישיבת ועדת העליה והקליטה

יום שני, י"ז בחשוון התשמ"ח - 9 בנובמבר 1987 - שעה 10.00

נכחו;

הברי הוועדה; מי גלזר-תעסה - יו"ר

נ' ארד

ד' בן-מאיר

עי לנדאו

אי שוסטק

זי ביינסקי - יו"ר הפורום הישראלי

אי מנטבר - מנכייל הפורום "

ת' רווה - הברה בפורום "

אי דרומי - חבר

מי נבון - הברה

אי גרא - הברה יי "

די פלר - הברה

ר' קפלן - הברה יי יי

ו' מאור

ע' הירשפלד

סדר-היום; דיון עם הפורום הישראלי בנושא: דרך הדשה ליחסי ישראל והתפוצות.



דיון עם הפורום הישראלי בנושא; דרך חדשה ליחסי ישראל והתפוצות

בוקר טוב. אני פותחת את הישיבה ומקדמת בברכה חמה את הדור הצעיר, ואני

מקווה שהוא גם יהיה המנהיגות הצעירה לעתיד.

אני שמעתי על הפורום וגם התעניינתי ואני חושבת שבישראל יש שמברכים כל

התארגנות ליד-ממסדית, מפני שהממסד לא תמיד יכול לעשות את הדברים כפי שהיו צריכים

להיעשות בגישה ישירה בלתי-אמצעית, בגישה אישית, בקשרים ממש משפחתיים.

זה ידוע ששאנחנו נתונים במצוקה קשה מאד בנושא העליה והקליטה - ואני מדגישה

את הקליטה - ואני חושבת שכל פעולה וכל התארגנות ליד-ממסדית היא רק מבורכת.

זימנו היום את האנשים שמרכיבים את הרובד הבכיר של הפורום, ובלי להיכנס

בינתיים לעומק הפעולה שלכם, אני מבקשת שהחברים יציגו את עצמם ואת תפקידם.

זאב ביילסקי - מזה שנה אני יושב-ראש הפורום, איש עסקים בשעות הפנויות, את

רוב הזמן אני מקדיש לפורום.

חבר-הכנסת עוזי לנדאו - חבר בפורום.

מגי נבון- יושבת-ראש ועדת הקליטה של הפורום, ששמה "רעות", וכשמה כן היא.

ועדת רעות עוסקת בנושא של אימוץ עולים על בסיס חברתי, פתיחת בתים ישראליים בפני

עולים חדשים, התקשרויות חברתיות ולפעמים גם מעבר לזה, היינו, תעסוקה ועזרה שונה

אחרת. אנחנו גם עוסקים בנושא של אימוץ סטודנטים שבאים בתוכניות הover seas-

בארץ. הסטודנטים באים לאוניברסיטאות ובדרך-כלל נשארים בקמפוס לאורך כל התקופה

כשהבית הישראלי לא חשוף בפניהם. אנחנו מאמצים אותם, הם באים פעם בשבועיים

לששי-שבת, לכל החגים וגם כשרע להם על הנשמה.

זה באופן כללי מה שוועדת הקליטה של הפורום עושה לגבי העולים והסטודנטים.

היום יש לנו 300 משפחות שאומצו בשנה וחצי האחרונות, וההצלחה לא היתה צפויה בכלל.

עודד דרורי - חבר חדש בפורום. בחיי האזרחיים אני עוסק בייצוא

לארצות-הברית, בעיקר של מוצרי טכסטיל.

רות קפלן - אני מרכזת בפורום את הוועדה של כנס הפרלמנטרים היהודיים שמבוצעת

על-ידי הפורום הישראלי בשיתוף עם יושב-ראש הכנסת וחברי-הכנסת, והחברים הפעילים

בפורום הישראלי הם וזברי-הכנסת של הפורום הישראלי: עוזי לנדאו, נאוה ארד ואהוד

אולמרט.

מלבד זה אני פעילה בתוכנית "עוצמה" - שנת שירות בארץ. אני חברת הנהלה

וחברת הנהלת הקרן. מנהלת לשכת יושב-ראש הכנסת.

אלה גרא - עורכת-דין. במסגרת הפורום אני פעילה בוועדת "רעות". חברת הנהלה

בפורום.

דנה פלר - במסגרת הפורום אני מרכזת את נושא יהדות ברית-המועצות. חברה

בהנהלת הפורום, עוזרת לרוחי בנושא הפרלמנטרי, תכנים. מאמצת ילדה מייעוצמה".

מזכירת ועדת החינוך והתרבות של הכנסת.

ארנון מנטבר - התחלתי בפורום כיושב-ראש פרוייקט "עוצמה". הייתי בעבר ראש

מינהל הסטודנטים ועכשיו אני מנכ"ל הפורום.

אורי דרומי - עורך ראשי של "מערכות". אני חבר בפורום בפרוייקט "עוצמה",

ודי מתעניין בענייני עליה, בעיקר מארצות הרווחה.



תמר רווה - עורכת-דין במשרד המשפטים. אני מרכזת את פרוייקט "רעות", אימוץ

משפחות עולים בירושלים ומאמצת בת נחמדה ממיאמי בפרוייקט "עוצמה".

היו"ר מ' גלזר-תעסה;

אף-על-פי שמונח לפנינו הדף שלכם, לא כולם שמעו על הפורום, ולכן אבקש

מיושב-ראש הפורום למסור לנו כמה זמן קיים הפורום, מי בממסד תומך בו מבחינה כספית

ואיך נבחרו האנשים? האם יש לכם כבר איזה שהוא מעקב על תוצאות הפעילות שלכם ואיך

אתם מתכוונים לפרוס את היריעה כדי שאנשים נוספים יידעו על קיומכם ויתגייסו

לפורום? כי מתברר שהפעילות שלכם היא שקטה ואינטנסיבית ועוסקת ברובד מסויים של

עולים. אורי אמר שהוא עוסק בעיקר בעולים מארצות הרווחה. האם זאת המגמה של

הפורום? האם אתם עוסקים רק בעולים מארצות הרווחה או גם בעולים אחרים? דנה אמרה

שהיא מטפלת בנושא יהודי ברית-המועצות, כלומר שכן יש פריסה של פעילות.

די פלר;

יהדות מצוקה, לא רק מברית-המועצות.

היו"ר מי גלזר-תעסה;

גם ליהדות המצוקה יש ביאורים לכאן ולכאן. יש ביאורים גיאוגרפיים, קרי

רומניה וכל ארצות מסך הברזל, ויש יהדות מצוקה מפני שהיא נמצאת בארצות המזרח

התיכון. אני מבקשת לקבל פרטים נוספים על אלה שמופיעים בדף, ומעניין אותי מאד

לשמוע על תוצאות המעקב שלכם אחרי הפעולות בשטח. בבקשה, זאב.

ז' ביילסקי;

גברתי היושבת-ראש, קודם-כל תודה על שהזמנת אותנו לכאן. לקחנו את ההזמנה

ברצינות וכפי שאת רואה כל האנשים עשו מאמץ כדי להגיע, מפאת חשיבות הנושא וחשיבות

הוועדה.

ברשותך, אתאר בפניכם את הפורום, ואם הזמן ירשה היינו רוצים לעבור אחר-כך

לנושאים הפוליטיים שאנחנו אף פעם לא עוסקים בהם.

הפורום הוא גוף א-פוליטי. יש בו כ-400 - 450 חברים שנבחרים מתוך הפעילות.

זה גוף משובח מאד שאין לו ועדות קבלה. באים אליו אנשים שברובם מצליחים בתחום

העיסוק היום-יומי שלהם, ושמעו על פעילות הפורום. פעם בחודשיים אנחנו מקיימים

סדנא לחברים חדשים, שם אנחנו מסבירים להם במשפטים קצרים שהחברות בפורום כרוכה

ו. תשלום דמי חבר; 2. פעילות במסגרת הפרוייקטים שלנו. עם המצליחים

ביותר בעסקיהם אנחנו מדברים אחר-כך ביחידות, כדי שהם יתרמו קצת יותר. זח הבסיס

לקבלת חברים ומי שעונה על הקריטריונים האלה יכול להיכנס ולפעול בפורום.

הפורום התחיל לפעול לפני כשלוש וחצי שנים כתוצאח ממפגש עם אמריקאים צעירים.

הסוכנות, שיזמה את המפגש הזה, הזמינה בפעם הראשונה אנשים לא מהמגזר הפוליטי, וכך

הגיעו אליו תעשיינים, אנשי צבא ואתרים. הם "נדלקויי לרעיון והחליטו שהם רוצים

להמשיך הלאה את הקשר עם אותם אמריקאים. ניסינו לעשות את זה במסגרת הממסד הקיים,

אבל לא הצלחנו להקים ועדה, מסיבות איזון. לאחר חצי שנח, כשראינו שלא הצלחנו

לאזן דבר כדי להקים ועדה, החלטנו להקים ועדה ללא איזון.

הצטרפו אלינו אנשים מכל מגזרי המשק, ביניהם חברי-כנסת, שאני מעריך שהטובים

ביניהם נמצאים אצלנו בפורום, והם פעילים. היפה בזה הוא שאותם תברי-כנסת שחיים

ונושמים פוליטיקה, כשהם באים לפעול בפורום הם מסוגלים להתעלות מעל עצמם ולפעול

בשיתוף-פעולה עם חברים מהמחנה השני. נוסף לכך, הצטרפו אלינו עובדי ציבור, אנשי

הסוכנות היהודית, שמאמינים שיכול להיות שהדרך ליהדות התפוצות לא עוברת בהכרח דרך

הממסד, והם פועלים במסגרת הפורום. זה באשר לחברים ולדרך קבלתם.



מטבע הדברים, זה לא ארגון גדול כל-כך, מכיוון שמהאנשים נדרש הרבה מאד וניתן

להם מעט מאד. למעשה ניתן להם הרבה מאד סיפוק אישי. לפני כשבוע תמי רווה אירגנה

בירושלים ערב שבו נפגשו עולים חדשים עם משפחות מאמצות ישראליות. ההתרגשות מעצם

המפגש, מזה שאתה רואה אנשים מכובדים שבאים וטורתים כדי לאלץ עולים לקהת אותם

אליהם הביתה, ההתרגשות הזאת נתנה לי סיפוק גדול מאד ופיצוי על העבודה הרבה שאני

משקיע בפורום. אנשים אחרים שזה לא מדבר אליהם בצורה כזאת, לא ימצאו את מקומם

בפורום ולכן הם לא מגיעים אלינו.

השותפות שלנו היא עם הדור הצעיר של יהדות התפוצות, כאשר הקשר העיקרי התהיל

עם האמריקאים. אנחנו פיתחנו אתם דיאלוג שהמשכו הוא הקמת הפורום הישראלי, וזה

למעשה תשובה למה שהם מבקשים. הס אנשים שעובדים קשה, אוהבים את ישראל, רוצים את

ישראל ורוצים בקשר עם ישראל.

היו"ר מי גלזר-תעסה;

איר "דגתם" אותם? מי הם?

זי ביילסקי;

הם "דגו" אותנו. היה מפגש במלון "מוריה" שאליו באו 70 אמריקאים ו-70

ישראלים, מתוכם היו כ-30 - 40 עובדי הסוכנות ומוסדות ציוניים, אנשי צבא

ותעשיינים כדי לקשט את הרשימה. כל אותם קישוטים מצאו באמריקאים פרטנרים לשיחה

והאמריקאים מצאו אותנו. הם אלה שדחפו ואמרו! למה ישראלי לא יכול לפעול במסגרת

מחי הקליטה של הסוכנות? ולא יכולנו להסביר להם. הם דחפו אותנו קדימה על-ידי זה

שהם דרשו מאתנו כל חזמן להקים ועדה ולעשות פרוייקטים משותפים, דברים שהם רצו

להקים אבל נתקעו במסגרת המפלגתית של המוסדות הקיימים. כך קמנו אנחנו.

יש לנו אתם קשר ישיר וכל מה שאנחנו עושים אנחנו עושים בשותפות-אמת של

חמשים-חמשים. כל אחד נותן מה שהוא יכול וכל אחד מקבל מה שהוא יכול מהעיסקה הזאת,

אבל אין מיוחסים יותר ומיוחסים פחות.

אנחנו מקיימים פרוייקט לנערים צעירים בני 15 - 17, שנקרא "להבה". בפרוייקט

הזה הם שותפים ב-50%: בתכנים, בכספים ובכל מה שאפשר. אין לנו שום מניעה להגיד

להם להתערב ולהביע דעה, וכתוצאה מהבעת הדעה המשותפת תמיד יוצא דבר הרבה יותר טוב

מאשר חד-צדדי.

אנחנו עושים מאמץ עצום כדי להגיע לפורום בינלאומי. מכיוון שראינו

שהפרטנרים שלנו הם למעשה אנשי המגבית בארצות-הברית, שעושים הרבה למען מדינת

ישראל, אבל שם ההיררכיה פשוטה - מי שנותן מיליון דולר הוא היושב-ראש ומי שנותן

מעט יכול להיות פקיד, במהרה ראינו שמכיוון שאנחנו חשופים לאנשים שהם לא רק בעלי

מאה אלא גם בעלי דעה, רצינו שהפרטנרים שלנו יהיו על אותו לבל, ואז דחפנו להקמת

הפורום האמריקאי. הפורום האמריקאי מיועד להיות מסגרת-על לכל צעיר אמריקאי שרוצה

לפעול במסגרת הפורום חזה, הוא נתמך ונעזר על-ידי המגבית, אנשי המגבית יהיו

חברים בו, אבל לא רק הם. אם מורה בסינסינאטי, שלא תורם למגבית, רוצה להיות הבר

בפורום האמריקאי, הוא יכול.

כתוצאה מההצלחה של הפורום האמריקאי, ובעזרתו של ידיד חשוב מאד של הפורום,

צ'רלס ברונפמן, שעזר לנו להקים אותו, הצלחנו להגיע למסגרת-על, שהיא מסגרת חריגה

מאד בנוף האמריקאי, ששם יהיו כולם שותפים. היום אנחנו עושים מאמץ, בעזרתם של

חברי-הכנסת שבפורום, להגיע לפורום בינלאומי. אנחנו רוצים להגיע לכך שבכל מדינה

יהיה פורום, שם הצעירים יוכלו לפעול מול הישראלים ללא שום בעיות פוליטיות.

אני הבנתי שבאירופה הפורום עדיין איננו פועל.

זה כבר פועל והתחלנו בכמה ארצות. גולת הכותרת של הפעילות שלנו היא פעם

בשנה והצי מפגש שנקרא "מפגש מוריה", לשם באים כ-100 - 150 אנשים מבוזוץ וכמספר

הזה ישראלים. במשך 3 ימים אנחנו מטפלים בכל בעיות השעה של העם היהודי, ולמפגש

הפעם כבר תהיה לנו נציגות חדשה נכבדה מאד מאירופה, מדרום-אפריקה ומאוסטרליה.

בנקודה זו אבקש, ברשותך, מחברי שאחראים על הפרוייקטים השונים לתאר

ביתר-פירוט את הפרוייקטים, ובסוף נגיע לפרוייקט "רעות", שהוא פרוייקט הקליטה

שלנו, והוא למעשה הנושא העיקרי שאנחנו רוצים להעלות היום.

היו"ר מי גלזר-תעסה;

אני מבקש מהדוברים הבאים להתייחס לשאלות הבאות: 1. מה עם המיגזר הקיבוצי,

האם הוא שותף לפורום? 2. האם יש קשר בין תנועות הנוער בחו"ל ובין תנועות הנוער

בארץ? 3. מהו המסר העיקרי של הפורום? אתם רוצים שהם יעלו ואתם תעזרו בקליטה?

מה אתם רוצים מהם?

די פלר;

כשהכנסנו את נושא היהדות במצוקה לפורום היו לנו שתי מטרות: ו. פנימית.

הקהל שמרכיב את הפורום הישראלי הוא קהל ישראלי פרופר, שאין לו הרבה מגע, לפחות

בהתחלת דרכו עם יהדות התפוצות, ולכן גם נושא יהדות ברית-המועצות או נושא יהדות

במצוקה איננו כל-כך קרוב ללבו. הכנסת הנושא כחלק מדרכו של הפורום היתה גם לחנך

את עצמנו, ובכך הגענו למיצוי די טוב של הנושא. הנושא מצוי היום כחלק מתוכנית

עבודתו של חבר פורום, שיודע שהוא מחוייב בו.

הנושא השני, לא פחות חשוב ממנו, היה להידבר עם עמיתינו, בתחילה האמריקאים

והיום כבר יותר, על נושא יהדות בריה"מ, ונושא יהדות אתיופיה שעד לפני שנה היה

"חם" מאד, ולהסביר להם את דעותינו בענין.

אפשר לומר לזכותנו ששנה לפני שפרס יצא באמריקה עם נושא הפליט ועם נושא

הטיסות הישירות, הפורום קיים דיונים והוציא מסמכים משותפים עם עמיתיו האמריקאים.

אני יכולה להזכיר את הישיבה הראשונה שהיתה במסגרת מוריה אי עם שני חברי קונגרס,

דן גליקמן ולארי סמית, שהגיעו עם המשלחת האמריקאית ודיברו על נושא הפליט ונושא

על מה אתם מדברים? הם העלו את הטיעון האמריקאי והיום הם

מדברים אחרת.

הפורום, באופן בלתי-אמצעי, הצליח עם אותם יהודים שעוסקים בנושא

בארצות-הברית לגלגל את הרעיונות הישראלים, להסביר להם את חשיבות העליה ואת

חשיבות הטיסה הישירה של יהודי ברית-המועצות הנה, ולרתום את אותם יהודים לצורת

חשיבה שהיא ישראלית במקורה ולא אמריקאית, וכולנו יודעים מה התהום הפרוסה בינינו

לבינם בנושא יהודי ברית-המועצות. המסמך שהוצאנו במפגש מוריה האחרון חתום על-ידי

האמריקאים, ונשלח לכל מי שהיה צריך להישלח, לדעתי הוא הישג חשוב מאד.

אני רוצה לדבר גם על נושא אתר שקשור בוועדה שאנחנו מקיימים ולענות לשאלת

היושבת-ראש מה המסר שלנו. כבר למעלה משנתיים אנחנו מקיימים ועדה אידיאולוגית,

שבראשה יושב ד"ר ארי כרמון. אנחנו מנסים להוציא נייר אידיאולוגי, בעצם מינשר של

העם היהודי. בוועדה זו יושבים חברים מכל קצות הקשת, גם דתיים, כמו למשל ד"ר

יוחנן פריד, וכשהוועדה מנסחת סעיף בקשר לפרוליזם יהודי בארץ-ישראל, זה לא קל

להעביר סעיף כזה.

הוועדה התחילה את עבודתה בלימוד המקורות הציוניים: הס, פי נסקר, אחד העם,

הרב קוק, והוציאה טיוטה ראשונה מעניינת ביותר, ובעצם מניחה בפני הפורום מסר

ציוני חדש. החידוש בנייר שלנו הוא שאנחנו מדרגים את מידת המעורבות של העם

היהודי בארץ-ישראל בדירוג שמתחיל בנתינת כסף ונגמר בעליה, ובין נתינת כסף ועליה

יש כמובן לימוד השפה העברית, חינוך עצמו וחינוך ילדיו, מעורבות בפרוייקטים

ובנעשה בישראל. בסקאלה הזאת יש לנו 10 דרגות, וכמובן עליה.



היו"ר מי גלזר-תעסה;

הדירוג הראשון הוא כסף?

די פלר;

הדרגה הנמוכה ביותר במעורבות היהודית היא כסף והדרגה הגבוהה ביותר היא

עליה.

אנחנו הנחנו את הנייר הזה בפני הפורום בליל השימורים האחרון שהיה לנו

בקרית-ענבים. התחלקנו לקבוצות דיון ודנו בו בצורה מעניינת ביותר. עוד לא העזנו

להניח את הנייר הזה בפני עמיתינו בגולה, ואני מניחה שבמוריה די חלק מתחילתו של

התהליך הזה יקרה. זה באשר למסר.

זי ביילסקי;

אני מבקש מארנון מנטבר, מנכ"ל הפורום, לספר לוועדה על פרוייקט "עוצמה".

אי מנטבר;

ייעוצמה" הוא פרוייקט שמטרתו להביא לארץ צעירים גילאי 18 - 24 לשנת שירות

בישראל. יש בו 6 מסלולים, מהם 4 פיסיים. הוא מתתיל באולפן שנערך בקיבוץ, ואז

הם גם נחשפים לחיי קיבוץ. אחר-כך הם עוברים לעבוד בכפרים של עלית-הנוער. רובם

הגדול הם לאחר לימודים אקדמיים, או לפחות שנתיים-שלוש שנים לימודים באוניברסיטה,

או בוגרי תיכון.

היו"ר מי גלזר-תעסה;

מאין אתם לוקחים אותם? תנועות-נוער, בתי-ספר תיכוניים?

אי מנטבר!

מיד אגיע לזה. זו נקודה מאד מעניינת ותשובה מבחינת פיתות היחסים עם

הקבוצות.

המוקד השלישי של הפעילות הוא מושבי הערבה בתקופת העונה החמה שם, והם באמת

עבדו שם קשה. לאחר-מכן הם עושים 3 - 3.5 חודשים בשיקום בשכונות, בשכונות

שמאומצות על-ידי הקהילות מהן הם באו. זה הקשר עם הקהילה.

יש עוד מסלול חינוכי. הם עושים סיורים בארץ, סמינרים, נפגשים עם נוער

למעין דיאלוג של 3 ימים שאנחנו מקיימים בערד.

המסלול הששי הוא מסלול מאד חשוב ומעניין - אימוץ על-ידי משפחות דוברי

הפורום. חברים של הפורום מאמצים אותם ומשמשים להם בית רחוק מהבית. אבחנו

חושפים אותם לאזורים שונים בארץ ולסגנונות חיים שונים. הם היו בקיבוץ הביתה

בגליל, במושבי הערבה, באזור הכרמל בכפרי עלית-הנוער וגם בעיינות. כך שיש פה

מיגוון של השפעות שעובדות עליהם והרבה מאד השפעה בין-אישית, ולדעתי אלה דברים

מאד חשובים.

מאין הם באים? השותפות היא חצי-חצי. אנחנו לא שולחים שליחים לתקופות

ארוכות לחוץ-לארץ. את העבודה בחו"ל עושה הקהילה היהודית. בפרוייקט הראשון

השתתפו 10 קהילות, שכל אחת מהן מימנה את השתתפות הצעירים האלה, שזה תהליך שדורש

הסכמה, דיון וויכות. הם לא מוציאים 3,000 דולר על אדם סתם, כך שאם הם עשו את

זה, היתה שם קבוצה שלמה של אנשים שהשתכנעה וזה הפעיל את המערכת ההתנדבותית שלהם.



בכל הערים האלה הוקמו ועדות של מתנדבים שגייסו את האנשים, מיינו אותם

וניהלו את תהליך הפרסום. אתד ממוסדות הקהילה לקה על עצמו את הענין, השליחים

השתתפו בתהליך הזה, והשנה יש לנו כבר 19 פדרציות שעברו את התהליך של אישור

ומימון, ויש הניכים מ-19 פדרציות. משום שזה נעשה עם הפדרציות היהודיות וזה זוכה

לתהודה בקירבן, אנחנו מקווים שבשנה הבאה נגדיל את מספר הפדרציות, כך שהבסיס שלנו

יהיה הרבה יותר חזק. המיוחד בזה הוא שהפדרציות מגייסות את האנשים.

הן מגייסות גם את הממון?

א' מנטבר;

כן. הן אחראיות לתהליך הזה, ואני רואה בזה את השינוי הגדול. פירושו של

דבר שהכוח היהודי המאורגן עוסק בגיוס אנשים לחיות בישראל ולאו-דווקא כסף. כי

כשהוא שולח את הדולר, זאת אחריות מסוג אחד, אבל כשהוא שולח צעיר מהקהילה,

שלפעמים הוא בן של מנהיג שנותן הרבה כסף, האחריות שלו הרבה יותר גדולה ויש הרבה

חרדה. קהילות רבות לא הצטרפו לענין הזה כי המנכ"לים של הפדרציות חששו להיכנס

לתהליך הזה.

לדעתי, הענין נמצא בתהליך של התפתחות חיובית. התוכנית היא יוקרתית ויש עוד

פדרציות שיצטרפו.

היו"ר מי גלזר-תעסה;

אני רוצה לחזור לבעיות המימון. מלבד הקהילות שם, האם הסוכנות מממנת אתכם?

הרי זו פעילות שמצריכה גם הון. מי מממן אתכם?

קודם-כל צריך להפריד בין הפרוייקטים לבין הפורום עצמו. הפרוייקטים ממומנים

מתקציבים נפרדים. למשל ייעוצמה" ממומן ב-%50 ואף למעלה מזה על-ידי הפדרציות,

מכספים שלא יועדו למגבית אלא מכספים שנועדו לצרכים מקומיים. זו החלטה שלהם לא

לתת לבית זקנים יהודי, למשל, ולתת ל"עוצמה" ששולחת אנשים לארץ. את 50% האחרים

נותנת סוכנות היהודית. מתי הנוער והחלוץ נותנת לנו את כל השירותים הטכניים.

הם עושים את הסמינרים, מזמינים אוטובוסים וכרי, והם עושים את זה טוב. אני רק

יכול לשבת אותם על זה. אנחנו נותנים את כל הצדדים האחרים שציינתי. את המשפחות,

את חליווי, את חתכנון, את חהתנדבות ואת המעורבות.

יילהבהיי, למשל, הוא פרוייקט עצמאי. האמריקאים משלמים את כל העלות והישראלים

משלמים חלק ממנה. ילדים מעיירות פיתוח שלא יכולים להגיע לעלות הריאלית, אנחנו

מממנים להם את זה מכל מיני תרומות שאנחנו משיגים.

כך שתקציב הפורום בנוי מתקציבי פרוייקטים שהם תקציבים עצמאיים ומנוהלים

על-ידי הפרוייקטים. כל פרוייקט כזה צריך לתת לפורום תקורה, כי אנחנו נותנים לו

שירותים בסיסיים. לתקציב של הפורום יש 4 מקורות-. תקורה מפרוייקטים, יש כספים של

דמי חבר ותרומות. השאיפה שלנו היא להגיע ל-50,000 דולר. הגענו כבר ל-35,000

דולר בערך. תקציב הסוכנות הוא 75,000 דולר, ויש לנו סיוע מקרנות אחרות, כמו קרן

ברונפמן וכוי.

לא כל חברי הפורום יכולים לתרום כספים. רוב האנשים חיים ממשכורות,

וממשכורות קשה לקיים ארגון. יושב-ראש פרוייקט "עוצמה" הוא מפקד הגזרה הלבנונית

שמוצא זמן להקדיש לענין הזה, אבל הוא לא יכול לתרום כסף.



היו"ר מי גלזר-תעסה;

האם הפורום הוא בעל צביון של "ילד טוב", למצוא רק אה הוזום, את האהבה, את

השותפות ואת המעורבות התיובית, או שאתם גם נלתמים כשהדברים לא נראים לכם? למשל,

אינני יודעת אם גיבשתם עמדה בנושא הנשירה של יהודי ברית-המועצות. אני מניוזה

שאתם נגד הנשירה, אבל זה לא מספיק. האם אתם מתכוננים לצאת למאבק, לפנות אל

הארגונים היהודיים, היא"ס ואתרים, ולומר להם שהם מערערים את אשיות מדינת ישראל

בזה שהם לוקחים את העולים לארצות-הברית במקום שהם יבואו לארץ? האם יש גס רות

לחימה בפורום, או שזה פורום סלוני? אני בעד כל פעילות שיכולה לקרב את התפוצות עם

מדינת ישראל. האם אתם מתכוננים לזעזע גם את הממסד פה?

מהו הייצוג שלכם בקונגרס הציוני הבא? מה אתם מתכוננים לעשות?

אם אתם לא תרימו את קולכם הצעיר בקונגרס, והכל יימשך ויזרום כמו שזה עד עכשיו,

אז אתם תמשיכו להיפגש ולדבר בערד, אבל השאלה היא מה יצא מזה בתכלית. זו שאלה

אידיאולוגית. האם זה על מי מנוחות או שזה גם מאבק, כשאנחנו רואים שהם פוגעים

ממש בצפור הנפש של מדינת ישראל.

די בן-מאיר;

קראתי בעיון רב את המסמך שלכם וגם את מה שהתפרסם בעתונות על הכנסים שלכם.

ועדת העליה והקליטה דנה במשך 5 או 6 ישיבות בפרוייקט שנקרא "הקמת עיר מערבית

בישראל". הכוונה היא להטיל על יהדות הגולה לבנות את העיר על-ידי אנשי נכסי

דלא-ניידי עשירים, שבונים בארצות-הברית ערים ושכונות שלמות, שיקבלו על עצמם

לבנות עיר כזאת ולמכור אותה בעיקר בארצות-הברית לעולים הפוטנציאליים, ועל-ידי כך

לעקוף את כל המנגנון של הסוכנות ושל משרד הקליטה, שערוך לקלוט בדרך-כלל עולים

מארצות מצוקה.

התוכנית הזאת אומצה על-ידי הוועדה והיא גם הוציאה מסקנות בענין זה. אני

חושב שאם פורום כמו שלכם היה מאמץ תוכנית כזאת, היה יוצר סדן לפעילות מעשית שלא

היתה נגמרת רק במפגשים ובדיבורים. אינני מזלזל במפגשים כאלה, כי זה יוצר תודעה

ומביא את הענין לידיעת אנשים נוספים, אבל אני חושב שאם לא ניתן לנושא כולו מוקד

של עשיה ממש, בסופו של דבר זה יסתיים כמו שמסתיימים כל הקונגרסים הציוניים.

אם אתם מעוניינים בזה, הוועדה ודאי תשמח להעביר לכם את כל התומר ואולי

תבחנו הלכה למעשה את נכונותם של האנשים לעלות לישראל בצורה מסודרת. אנחנו גם

קבענו מקום לעיר הזאת והממשלה קבלה בנושא זה החלטות. אם אתם מוכנים להעלות נושא

כזה לדיון בפורום הבא שלכם, אפשר לבתון הלכה למעשה מי מוכן להתגייס לדבר כזה.

אי דרומי;

לשאלתה של יושבת-ראש הוועדה בענין הכיוון האידיאולוגי והתגייסות למאבקים

ולא רק דיונים סלוניים - זו באמת אחת מנקודות התורפה של הפורום, שקשה לו לחדד את

הכיוון האידיאולוגי שלו, כי המכנה המשותף הוא מאד רחב ולפעמים מימי מדי. לפעמים

הקשר עם יחדות התפוצות בולל הכל וכשבאים לחדד את זה בנושא מסויים, ולא רק בנושא

הנשירה, מתעורר קושי. למעול, בשאלה מי יהודי. מי יהודי זו שאלה שלרבים זה ענין

של צפור נפש. איך אנחנו יכולים לבוא ליהדות התפוצות, שהיא ברובה קונסרבטיבית

על-ידי החלטה פה אנחנו הולכים להפוך את כולכם לאנשים

שבארץ-ישראל לפתות אין להם מה לחפש?

היו"ר מי גלזר-תעסה;

בכוונה לא העליתי את השאלה הזאת, אבל אני חושבת שבנושא הנשירה כן יכול

להיות קונסנסוס.



אי דרומי;

כאן את בעצם מתחמקת מהבעילה. לכן אנחנו הולכים בענין הזה בעיניים פקוחות

בקונסנסוס רחב. לפעמים הוא רחב מדי לכמה אנשים. בליל השימורים האחרון שדובר

עליו נעשה נסיון לבחון את האיכויות, כי עלה ענין שינוי שיטת הבחירות, ומרבית

החברים חשבו שהפורום לא צריך להתייחס לזה. מה פתאום ענין שינוי שיטת הבחירות

לכאן? כי ביחסים עם התפוצות השיטה הנוכחית נתפסת כאבי כל החוליים שישנם כאן. רוב

האנשים חשבו שלא. אז כל הזמן דוחפים קצת את הקונסנסוס לכיוונים מסויימים, ואיפה

שרואים שזה ישבור את אחדות הדעים, נסוגים מהענין הזה.

מכיוון שיש גם אנשי צבא בפורום.

א' דרומי;

אנשי צבא ועובדי מדינה.

אני לא אומר שהשותפות בפורום היא ערך בפני עצמו, שהרי אז הוא כמו כל

הארגונים, שהארגון הופך להיות המטרה במקום המטרות הבסיסיות. לכן, נדמה לי

שעדיין יש לנו מה לעשות בתחומי הקונסנסוס מבלי להכנס לאחידות, שהיא בהכרח תגרום

ליציאת אנשים ולהתפרקות הארגון.

כלומר, שבענין הזה אתם חושבים שהבסיס הוא יותר חברתי, החלפת דעות מבחינה

אידיאולוגית.

א' דרומי;

כן, אבל יש גם הרבה מאד עשיה. לא מספיק הודגש כאן שמתוך 350 פעילים 200

פעילים בצורה נמרצת מאד בנושא יהדות התפוצות. זו תופעה די חדשה יחסית בחברה

הישראלית. יש פה אלמנט של עשיה קודם-כל. העשיה היא האידיאולוגיה. ברגע שאנשים

מוכנים להקדיש זמן, לעשות ולאמץ, יש בזה אידיאולוגיה בפני עצמה.

לשאלתך בענין הקונגרס הציוני, רוב האנשים חושבים שלא צריך להכנס לזה, מפני

שכל ה"רזון דיאטר" שלנו הוא היותנו חוץ-ממסדיים. אם לא כך, 'תצטרפו לאחת

המפלגות או לאחד הזרמים שכבר קיימים ותפעלו בתוכםי. מה טעם להקים עוד מפלגה?

היו"ר מי גלזר-תעסה;

אבל הקול שלכם הוא קול אחר. אם אתה בא מהמערך או מהליכוד אתה שונה מהממסד

המקובל. אתם שונים קצת.

אי דרומי;

בסדר, אבל ברגע שניכנס לתוך הממסד, אפילו כשונים, זה יתחיל להיות ענין של

מאבקי כוח, מה אתם שווים או מה אתם מביאים אתכם, וזה - א. יבריח הרבה אנשים מתוך

הפורום; ב. גם הפרטנרים יגידו לנו; אתם אותו דבר, רק נכנסתם באיצטלה של שונים.

לכן, בינתיים אנחנו לא רוצים להכנס לקונגרס.

לשאלתו של חבר-הכנסת בן-מאיר בענין הקמת עיר מערבית. אני חושב שהבעיה היא

לא טכנית, שכאילו יהודים עשירים ומבוססים יעקפו את הסוכנות ויקבלו דיור. השאלה

היא מה הם יעשו פה? נדמה לי שהכיוון היעיל יותר הוא הכיוון של "עוצמהי', לפעול

דרך הנוער. ברגע שאתה מביא הנה את הנוער ומרחיב את מספר בני הנוער שבאים לכאן

לשנה, הם מבלים פה בתקופה המעצבת ביותר של חייהם ומפגיש אותם עם ישראלים, אתה

זורע איזה שהוא זרע שבסופו של דבר אתה תקצור אחר-כך קציר גדול מאד.



הכוונה שלנו אחר-כך היא לאט-לאט לשכלל ולהבהיר להורים שלהם שזו ארץ שהבנים

יכולים לחיות פה. לכן אני מציע שבכל המגעים שלנו עם יהדות הרווחה תמיד נציג את

הצדדים החזקים והמשגשגים של ישראל. ללכת לעיר כזאת, כגימיק, זה רעיון טוב, אבל

אנחנו צריכים ללכת הרבה יותר עמוק ורחב, והחוכמה היא להגיע לנוער ואל יהדות

התפוצות בכלל.

לסיום, אנחנו הולכים כעת לקראת שנת הארבעים למדינה ולדעתי יש כאן הזדמנות

לנצל תאריך מאד משמעותי שאפשר לעשות ממנו משהו עצום ואטור להחמיץ אותו. לדוגמא,

אנחנו יודעים שבין 70% ל-90% מיהודי ארצות-הברית לא היו אף פעם בישראל. כלומר,

אפשר לנצל את שנת הארבעים כך שהמדינה יחד עם הסוכנות יעשו מבצע ויאפשרו לאנשים

לקנות כרטיס מוזל ולבוא לישראל בסיבסוד של המדינה. אני אומר שההשקעה הזאת היתה

הרבה יותר משתלמת לעתיד הרחוק מאשר כל ההשקעות בכל מיני ארגונים של עולים.

הצעתם את זה למישהו?

אי דרומי;

אני אישית הצעתי את זה למנכ"ל הסוכנות ולשר צור, והם אמרו שיש ועדה

בינמשרדית שעוסקת בזה. אדם בעל ראיה לטווח-ארוך היה צריך לחשוב על זה לפני 10

שנים ולעשות תוכנית חסכון לשנת הארבעים.

ר' קפלן;

אפשר לעשות את זה ליובל החמישים.

מי נבון;

לשאלתה של יושבת-ראש הוועדה באשר לדרך האידיאולוגית שלנו. נכון שאנחנו מאד

צעירים ובתהליך גיבוש, אבל הייתי רוצה לדעת אם בכנסת מישהו נתן דעתו שלמשל, העם

היהודי שיושב בציון בכלל לא מכיר את העם היהודי שיושב בתפוצות. לא את דרך

המחשבה, לא את הרגישויות ולא את אורח החיים. אנחנו חיים פה כישראלים ודי רחוקים

מהיהדות שמאופיינת שם. באנו לפורום הזה כחברה די צעירה ולמדנו בכלל מה זה

יהודי, כי לא ידענו מה זה חיים יהודיים בקהילה, לא במדינה. נודעו לנו דברים

שונים, כמו למשל מה מעמדנו בקרבם. אנחנו חשבנו שמדינת ישראל היא מרכז לעם

היהודי העולמי והתברר לנו שזר! לא כך. אני חושבת שאנחנו נתפסים שם כעוד איזו

שהיא קהילה, וקהילה במעמד לא עליון אלא נחות מבחינה רגשית.

אנחנו לומדים היום את העם היהודי. אנחנו לומדים לדבר אתם בשפה שלהם, שהיא

לא זרה לנו לגמרי אבל היא עדיין זרה, ואני חושבת שיש לזה השלכה לוועדת "רעות"

בנושא הקליטה, הפער התרבותי העצונז שקיים בין העולה לבין היהודי שיושב בציון.

היו"ר מי גלזר-תעסה;

השאלה שלך היא מה אנחנו עושים על-מנת שהנוער שלנו יכיר את אורח החיים של

יהדות בעולם.

מי נבון;

השאלה היא אם ועדת החינוך והתרבות של הכנסת עובדת אתכם באיזו שהיא

אינטראקציה כדי לדעת מה זה יהדות העולם. אני למדתי במערכת החינוך הישראלית

ומעולם לא שמעתי על יהדות התפוצות. הכרתי את יהדות התפוצות דרך המשפחה שיושבת

בגולה, אבל מה עם אלה שאין להם משפחה בגולה? מערכת החינוך צריכה לעסוק בנושא

הזה, אנחנו לא עוסקים רק בנושא של בטחון וקיום. אנחנו רוצים אותם כפרטנרים לכל

דבר ולא רק לכסף.



ני ארד;

כבוד היושבת-ראש, קודם-כל אני רוצה לענות על השאלות שאת שאלת. אולי אחד

המאפיינים הנהדרים ביותר של הקבוצה הזאת שקמה, ומגי אמרה את זה בדרך אחרת, הוא

קודם-כל ציונות במדינת ישראל. במשך הרבה מאד שנים שמנו את המונה ציונות

במרכאות, ובארץ גדל דור שהיה בתנועות נוער והיה במערכת הינוך שלפחות נתנה לו את

ערך המעורבות והוא לא יכול היה להיות מעורב בה ממסדית. אנחנו יודעים שאצל חלק

גדול מהנוער ומהעם המקביל לפוליטיקה זה לכלוך ואינטריגות ולא אידיאולוגיה.

בתור חברה בהנהלת הפורום היתה לי הזדמנות לפגוש אנשים - שאני מודה ומתוודה

שלא הייתי פוגשת אותם - מקבוצות שונות באוכלוסיה, שבעצם חיפשו אפיק לפעילות ואף

אחד לא הציע להם את האפיק הזה.

בכל המפלגות הפוליטיות ובכל הממסדים הציוניים היתה קודם-כל התנגדות גלויה

להקמת הגוף הזה, מפני שהוא איים. הוא איים, מפני שפתאום היתה איזו שהיא כנות

ואף אחד לא חיפש כיסא. בעצם היתה בקורת שאי-אפשר היה להשתיק אותה, משום שלא

חייבים דבר לאף אחד. אני זוכרת פגישות ראשונות עם הממסד, ואני יודעת מה קורה

אפילו אצלי בבית. במקום לעודד ניסו לשבור. אבל מאחר שהקבוצה גדלה והולכת, והיא

טובה, הבינו שאם אינך יכול להרוג אותה, תצטרף אליה.

הקבוצה הזאת החליטה שהיא לא תתן לחנוק אותה, וגם אם יקום גורם שיתן להם מגש

של כסף או זהב, זה לא יהיה. לכן הענין הזה של חצי-חצי ולכן הקשר הישיר עם

הפדרציות. ועובדה, בכנס הפדרציות שיתקיים בשבוע הבא בארצות-הברית, הגורמים

המוזמנים הם לא הממסד הישראלי, אלא הפורום הישראלי. מגי נבון וארנון מנטבר

עומדים לקבל שם עיטור ושמו של הפורום מתחיל להיות מאד מוכר במערכת הפדרציות.

שאלת, בצדק, על העמדות האידיאולוגיות. בנושא הגזענות, למשל, היה קונסנסוס

ונתקבלה החלטה והפורום הישראלי פעל. אני מרגישה שהתחלת הסוף של הקבוצה הזאת

יהיה אם היא באמת תעסוק בדברים פוליטיים שיש בהם חילוקי-דעות אמיתיים. אני

יושבת בפורום עם עוזי לנדאו ואנחנו עוסקים בהרבה מאד נושאים אחרים, ואם יגיע רגע

שבו יעלו דברים שיש לגביהם חילוקי-דעות, תהיה בעיה.

היו"ר מי גלזר-תעסה;

כלומר, הפורום בשלב הזה עוסק בכל, פרט לחידודים אידיאולוגיים.

ני ארד;

זה לא בדיוק חידודים אידיאולוגיים, אלא זה לא להיות עוד איזה שהוא גורם

פוליטי שבאופן תיאורטי יכול לתמוך פעם בעמדה כזאת ופעם בעמדה אחרת. אמרתי קודם

שאחד הדברים המשמעותיים לדעתי בכל מבנה הפורום הוא העובדה שצבא הגנה לישראל

הסכים שאנשים במדים יהיו חברים בו, וזה לא במקרה. משום שצה"ל היה בעבר פתוח

למגביות ומשום שהוא גם גורם חינוכי ולא רק גורם צבאי במובן המיליטאריסטי, לא

במקרה הוא נתן אישור לאנשים מרכזיים וחשובים להופיע בפורום ובמדים. זה גם נותן

הרבה מאד מבחינת הדוגמא שאנחנו מביאים אל הדור הצעיר בגולה.

שאלת לגבי הקיבוצים. הם הולכים ומצטרפים. ועדת העליה והקליטה של הכנסת

היא ועדה של כנסת ישראל. כל אחת מאתנו יודעת מתוך נסיונה בתנועות נשים

ובארגונים מתנדבים ששום ממסד בעולם איננו יכול לבוא במקום ארגונים מתנדבים. אחת

הטעויות הגדולות של מדינת ישראל לאורך שנים היא שלא מבינים שלפעמים הקצאת משאבים

זעירה לגוף וולונטארי היא מחוייבת המציאות והיא יכולה להביא מה שהרבה מאד כסף

בתוך ממסד לא יביא.

ועדת העליה והקליטה, שיש לה ענין גדול בקליטה ואנחנו יודעים מה עובר היום

על העולים, שומעת היום דיווח על הפורום הישראלי. למרות כל הממסדים הקיימים,

אנחנו כחברי וועדת העליה והקליטה צריכים להמליץ על תקציב לפורום, אם יש לנו

איזה שהוא תפקיד, תפקידנו הוא להבטיח שלמערכת שתפעל יינתן עידוד, כולל עידוד



כספי.

אני רוצה להתייחס לדבר אחר שנוגע ליהדות המצוקה. לפני זמן-מה הייתי בשדה

התעופה וקבלתי עולים מברית-המועצות. בזמן שנערך הפסטיבל לעולים שבאו ראיתי בצד

קבוצה של עולים שבאו מאיראן, שאיש לא ניגש אליהם ולא טיפל בהם. סידרתי להם חדר,

בקשתי שיביאו שתיה והרמנו כוסית "לחיים", וראיתי גם חלק מבני המשפחה שלחם שעלו

למעלה. גם אתמול הגיעו שני מסורבי עליה מברית-המועצות וקבוצה גדולה של יהודים

מאיראן ונאמר לי שאיש לא קיבל אותם כפי שצריך.

אנחנו יודעים שיהדות איראן, או יהדות מצוקה אחרת שאנחנו מעלים בדרך-לא-דרך,

מבחינת התקשורת אי-אפשר לעשות את אותו דבר שעושים ליהודי ברית-המועצות. אבל אני

חושבת שזו יכולה להיות עוד תרומה ייחודית של הפורום שלנו. אנחנו לא רוצים להיות

"שנוררים", אבל באיזה שהוא מקום אנחנו רוצים את הכרת הממסד בפעולת הקליטה שאנחנו

עושים עכשיו לא רק עם עולים מארצות הרווחה. כי יש לי הרגשה שהאנשים שמגיעים,

ולגביהם יש קשר של שתיקה, הם הולכים לאיבוד. הם נקלטים על-ידי העדה ועל-ידי מי

שיושב כאן, אבל זאת לא חשיפה למדינת ישראל. כאן יש עוד אפיק שאני חושבת שדווקא

הפורום יכול לפעול בו ולא מערכת אחרת.

נקודה נוספת. באמצעות "להבה" ובאמצעות הפעולות האחרות קורה גם דבר מאד

מעניין לבני הדור הצעיר בארץ, מפני שזה מודל שבעצם הילדים שלנו פתאום נחשפים

לילדים מהגולה וזה דבר מאד מעניין לשני הצדדים. מה שמערכת החינוך צריכה לעשות

זה כבר ספור אחר.

די בן-מאיר;

אני רוצה להתייחס לדבריה של מגי נבון ולומר שאנחנו באמת צריכים לבדוק את

תוכנית הלימודים של בית-הספר. אני חושב שאתם צריכים להיפגש עם אנשי המזכירות

הפדגוגית שמכינה את תוכניות הלימודים. אני כתבתי ספר לבחינות בגרות באזרחות

וכללתי בו שני פרקים על יהדות העולם. אינני יודע כמה מורים השתמשו בתומר הזה.

אתם בעצמכם יכולים להטיל על מישהו לכתוב משהו בענין זה, יחד עם הוועד

היהודי-אמריקאי, או עם גורמים אחרים שפועלים בארץ. דרך אגב, גם הם מחפשים קשר

בלתי-אמצעי עם יהדות ארץ-ישראל שלא באמצעות הצנרת המקובלת. למשל, כל פרוייקט

שיקום השכונות היה פרוייקט שנועד לעקוף את המערכת ולהביא לקשר ישיר בין השכונות

לבין הקהילות היהודיות שלא דרך המערכת הממוסדת.

אני לא מקבל את הצעתה של חברת-הכנסת נאוה ארד, מכיוון שברגע שמערכת כלשהי

תהיה תלויה בתקציב הממסד, הממסד יתמוך בה כל עוד היא לא תסכן אותו. מתוך נסיון

של שנים רבות אני יודע שאם לא תעשו לבד דברים, לא תהיה לכם שום השפעה על הממסד.

אורי דרומי, אתה רוצה שיבואו לארץ בני 18? בני 18 לא באים לארץ כי הם צריכים

לגמור ללמוד באוניברסיטה בארצות-הברית. כשהם גומרים ללמוד הם מתחתנים וצריכים

להתבסס. לכן, מדובר באנשים בני 40-35-30-25 והשאלה היא מה הם יעשו בארץ.

"עוצמה" זה דבר חשוב מאד, אבל גם "תפוז" הביא בכל שנה 2,000 ילדים.

אי מנטבר;

אחר-כך הם באים כסטודנטים.

די בן-מאיר;

זו כבר פעולה שנעשית וההשפעה שלה היא בערבון מוגבל, מכיוון שבסופו של דבר

זה לא מגביר את העליה.

אתם צריכים להקים דבר שיהיה לא ממוסד, מחוץ למערכת, דרך חדשה. כי אחרת אתם

מתלהבים, ואני בעד זה שתמשיכו את העבודה הזאת, אבל ראינו איך הדברים האלה

לאט-לאט מתמזגים. בהתחלה זה 25% תקציב, אחר-כך 100% תקציב, אחר-כך צריכים

נציגות במוסדות כי אחרת אנחנו לא יכולים לחשפיע. כך שמבחינה זו כולנו נהיה

הממסד של הסוכנות היהודית, שכולנו עכשיו כל-כך בזים לו בגלל ההתרוצצויות סביב



הקונגרס הציוני.

אני אומר את זה מכיוון שאני חושב שההתעוררות הזאת תשובה והיא צריכה להמשיך

ולפעפע, אבל לממסד הישראלי יש כשרון בלתי-רגיל לבלוע בתוכו כל מיני יוזמות חדשות

כאלה ולהמית אותן מות נשיקה, ומה שאתם הולכים לעשות עכשיו הוא להתמסד במות

נשיקה.

נ' ארד;

אתה עמדת בראש ארגונים וולונטריים. לא ביקשת תקציב?

ד" בן-מאיר;

לא. האגודה למלתמה בסרטן שאני הקימותי עד היום לא מקבלת גרוש אהד מהממשלה.

כשאתה מעלה אנשים לארץ אתה גם מסדר להם עבודה. אם אתה לא מאמין שאנחנו

יכולים למשוך לכאן אנשים שגם ימצאו עבודה מתאימה, אין טעם לדבר על עליה. אחרי

מלחמת ששת הימים באו לארץ 17,000 מתנדבים. כמה מהם נשארו?

הבעיה שלנו, שלא תוכלו לברוח ממנה, היא מצד אחד איך למנוע נשירה, כי כל

יורד מרפה את ידיהם של 50 איש לעלות; ומצד שני, איך ליצור עליה שלא תהיה ממוסדת,

מכיוון שמבחינת המיסוד הכל כבר נעשה. בכל קהילה יש שליחים, ובסוף אומרים לנו

שאם היינו חוסכים את 300 או 400 השליחים, ייתכן שיותר יהודים היו עולים לארץ.

הדברים לא כל-כך פשוטים ואם אתם רוצים לעסוק בהם, צריך לשבת ולעבד פרוייקט

אחד שסביבו תמקדו את כל המערכת, כדי שיהיה עם מה לבוא אל יהדות העולם.

אני רוצה לספר בכמה מלים על נסיון מאד מעניין שהיה בירושלים, ובמהלך הדברים

זה למעשה ישיב לחברי-הכנסת ארד ובן-מאיר. מדובר בפרוייקט של אימוץ עולים

שנמצאים במרכז קליטה במבשרת ציון. חלק מהעולים נמצאים שם כבר שנתיים - שלוש

שנים וחלקם הגיעו לפני שבועיים - שלושה שבועות. כאשר דיברנו בהתחלה עם מנהל

המרכז ועם העובדת הסוציאלית נתקלנו בהסתייגות גדולה מאד והם אמרו לנו שכבר היו

נפגיש אתכם עם ישראלים, וכוי, ושום דבר לא נעשה.

נפגשנו עם כמה עולים, חלקם מאיראן, חלקם מרומניה ומארצות-הברית, והם הסתכלו

עלינו במבטים מסוייגים ביותר ואמרו; את הספורים האלה כבר שמענו.

אף-על-פי-כן לא התייאשנו. גייסנו קבוצה של כ-40 משפחות ירושלמיות, מכל

גרוני הקשת, שנענו ברצון ובהתלהבות, והבאנו אותם למועדון במבשרת ציון לערב יוצא

מן הכלל. אני מוכרחה להגיד שההסתייגות היתה דווקא יותר מצד העולים. רובם באו,

אבל או שהבעל בא או האשה, ואמרו; בעלי נשאר בבית כי הוא אומר שלא ייצא מזה שום

דבר. כבר שמענו כל מיני הבטהות.

בתחילת הערב סיפרו להם מי אנחנו, מה זה הפורום ומה זה פרוייקט "רעות", מה

אנחנו עושים ומה אנחנו מתכוונים לעשות בהמשך, ושזה לא ערב חד-פעמי אלא שאנחנו

בהחלט מתכוונים שהקשר הזה יימשך על בסיס של אחד לאחד. הקשר הזה נוצר מיד.

העולים לקחו את הישראלים לדירות שלהם, שם הם ישבו ודיברו, ואני יודעת לפחות על

10 משפחות שכבר באותה שבת הביאו את העולים אליהם הביתה, אכלו יחד ארוחת-צהריים

ולקחו אותם לסיור בעיר.

תלק מהעולים שנמצאים שנתיים במרכז קליטה במבשרת ציון, במרחק 10 דקות

מירושלים, לא היו בחלק מהשכונות החדשות של ירושלים, וחשוב מאד להראות להם את

העיר.



אנחנו רוצים בחנוכה לעשות משהו בכנסת, משותף למשפחות ומהאמצות ולעולים

החדשים. זה דבר שמעולם לא נעשה על-ידי הסוכנות במבשרת ציון. אתמול התקשר אלי

אני שומע על פרוייקס יוצא מן הכלל שעשיתם במבשרת ציון. למה לא

אתה צודק, באמת היינו צריכים להזמין אותך, אבל לא ידענו

איך הדברים יעבדו. לאחר שהוא שמע שהנסיון הצליח הוא אמר: אני רוצה להיפגש אתך

ולראות איך אנחנו יכולים לשתף פעולה.

וזבר-הכנסת בן-מאיר, נשמח בהחלט לשתף אתם פעולה. זה לא אומר שאנחנו נטמעים

בסוכנות. זה אומר שאנחנו בשמחה נשתף אתם פעולה בדברים שאנחנו מרגישים שהם

חשובים לנו.

אני חושבת שהייחוד שלנו הוא בשינוי הגישה של הישראלים כלפי העולים, וזה

תהליך מאד ממושך. אתמול בערב התקשר אלי אחד האנשים שרצה להצטרף לפורום ואמר:

בערב שהייתי אצל בבית חשבתי שאתם ממסד. בשנה האחרונה אני שומע קולות אחרים ואני

בכל-זאת חשוב ביותר הוא שמה שאנחנו עושים אנחנו

עושים בעקשנות ובעבודה יום-יומית. ההתנדבות של האנשים מבוססת על כך שהם באים עם

המקצוע שלהם, ותורמים, ועושים את זה שווה-ערך יותר מאשר כל תרומה כספית אחרת.

הדברים הייחודיים שלנו הם מדגמים שלאתר-מכן אפשר לעשות אותם במספרים יותר

גדולים. אצלי בבית היתה ילדה משיקאגו שלא רק היא הכירה משפחה עם שלושה בנים,

ששניים מהם משרתים בצבא. גם הבנים שלי הכירו אותה ואת ההתלבטויות שלה.

דרך אגב, הרעיון של אחד הפרוייקטים שאמירה דותן עומדת בראשו הוא לעשות משהו

דומה למה שאתה אמרת, וזבר-הכנסת בן-מאיר. הכוונה היא לקחת אנשי מקצוע שונים

מרחבי העולם ולהקים בדימונה, למשל, פרוייקט משותף.

התהליך הוא איטי. לדעתי, אחד הדברים המיוחדים הוא השינוי בגישה של האנשים

בחברה הישראלית וההדים הרבים שמגיעים אלינו. כדי לאחד ולגבש אותם אנחנו חייבים

עדיין ללכת בקונסנסוס מאד רחב, ולדעתי זה פלוס מאד גדול על הרקע של החברה שלנו.

אני רוצה לחזור אחורה לשאלת היושבת-ראש מהי המטרה שלנו. אני חושבת שאולי

טעינו היום באיזו שהיא צניעות ולא הצלחנו להעביר את המסר של הייחוד של מה שאנחנו

עושים. אנחנו לא בונים ערים ואנחנו לא עושים פרוייקטים שהדיהם יהדהדו בתקשורת.

אבל אני חושבת שאנחנו עושים בשני מישורים דברים שאנשים אחרים לא עושים. א.

אנחנו מנסים לחשוף את עמיתינו מארצות-הברית, מאירופה ומכל מקום שהם באים, לעובדה

שאפשר לחיות בישראל גם אחרת. בהתחלה הסענו אותם למרכזי קליטה, למפעל "סייטקס",

לבסיס חיל אויר ולמקומות אחרים והם חזרו הביתה מרוצים. השינוי הוא שאנחנו

מכניסים אותם לביתנו, והם פתאום רואים משפחה ישראלית שגרה בבית יפה. בשבוע שעבר

היתה אצלי בבית משלחת מבוורלי הילס שבאה לראות תצוגת אופנה, אבל הם לא הסתכלו על

האופנה אלא על הבית, התפעלו ואמרו שלא רק בבוורלי הילס אפשר לחיות יפה. אם יש

דבר שיכול להביא לעליה מארצות הרווחה זה להראות להם שגם בארץ אפשר לחיות טוב,

שבתי-הספר הם לא כל-כך גרועים, ואם הילדים גומרים ללמוד בשעה 12, אחר-כך יש

חוגים עד שעה 4. אפשר להסביר הכל אחד לאחד, והם רואים שאנשים חיים וב במדינת

ישראל. אין גוף אחר שעושה את זה, וזה אחד הדברים הייחודיים.

ב. ועדת "רעות". מגי, צנועה כדרכה, ואני לא חושבת שהיום הזה שהוא לכבוד

גדול לוועדת "רעותיי לשבת בוועדת העליה והקליטה של הכנסת יכול לעבור בשתיקה,

באותה נימה כמו שתמר דיברה על העשיה ועל מה שוועדת "רעות" עושה. אני חושבת

שההתפתחות של ועדת "רעות" בפורום באמת משקפת את מה שקורה בישראל.



בהתחלה דיברנו על קליטה, קליטה וקליטה ואף אחד לא רצה לעשות. בישיבות

השתתפו מלבדי עוד אתד ואתר-כך עוד שניים. מה שקורה הוא שאלה שמגיעים ארצה

ונקלטים טוב, שולחים מטרים הביתה, ויש ביניהם מדרום-אפריקה, מאמריקה ומכל אותן

ארצות יעד שאנחנו מעוניינים בקליטתם. אם אנחנו עוזרים להם להיקלט והם שולחים

הביתה מכתבים שטוב להם והם מאושרים, האחרים יבואו בעקבותיהם.

מה שקורה היום עם יהדות דרום-אפריקה זה "פיטפוט" עצום שבחלקו הרב אפשר

להאשים אח המערכות המבניות של מדינת ישראל ואת הבעיות שלהן. אפשר להגיד

שבעקשנות רבה הקמנו את הפרוייקט ברעננה - ולא טתם מגי נוטעת לקבל עיטור - של 150

משפחות מאומצות. בעקבות רעננה הוקם פרוייקט במרכז קליטה ברחובות ועכשיו

בירושלים.

באו אלינו עם רעיונות נוטפים ואמרנו שאנחנו פתוחים לרעיונות. יש קהילה של

טטודנטים שבאים לארץ לשנה. כולם מתגאים מאד בתוכניות המעולות של הטטודנטים

מחו"ל, אבל יש לחם בעיה חברתית עצומה. אמנם הם יושבים בתוך הקמפוטים של

האוניברטיטאות, כביכול לא צריכה להיות להם בעיה חברתית, יש להם איטראקציה עם

ישראלים, אבל אנוזנו יודעים שזה לא כך. יש להם מידה מטויימת של אינטראקציה עם

טטודנטים ישראלים, אבל אין להם בכלל אינטראקציה עם משפחות ובתים של ישראלים.

אנחנו פותחים להם את הבתים שלנו לששי-שבת. אנחנו לא מטפקים להם חברה של בני

גילם, אנתנו מטפקים להם חום של משפחה עם כל המשתמע מכך, וזה משנה את יחטו של

אותו נער שנמצא בארץ מיחס של תייר זר לדבר שיכול להיות בן בית.

בימים אלה אנוזנו מתחילים פרוייקט של אימוץ חיילים שהם עולים בודדים. נתחיל

אותו כנראה עם 3 יחידות נטיוניות בצבא. בשיתוף-פעולה עם צה"ל נאתר קבוצה של

כ-30 חיילים וכבר יש לנו 30 משפחות קולטות.

אנחנו לא עושים חכל בעצמנו. בפורום אנחנו כ-400 איש, אבל כל פרוייקט כזה

מפעיל מערכת שלמה של חברים שלנו, וכולם נהנים. מה שהצלחנו לעשות, לדעתי, הוא

שהעלינו על סדר-היום גם שלנו וגם בפדרציות את כל הנושא של עליה וקליטה, ואני

חושבת שזה לא פחות חשוב ממה שאנחנו עושים בארץ. היום הפדרציות מוכנות להעלות על

טדר-היום שלהן עצמן את נושא העליה, שפעם הם נלחמו נגדה, וזה הישג גדול.

די בן-מאיר;

יפה מאד. על כך מגיעים לכם כל השבחים.

זי ביילסקי;

גברתי היושבת-ראש, ישבנו פה כשעה וחצי ושמעתם משפטים שבשוליים שלהם נמצאת

העשיה. כל מה שדובר כאן הוא לצורך עשיה ואנשים התנדבו כדי לעשות.

אני באתי לטפי לכם היום מה אנחנו עושים, אבל גם כדי לבקש ממך משהו. בשנים

1980-1977 חייתי שליח, מנהל מחי חעליה בדרום-אפריקה, ועם שובי הוזמנתי לחדר חזח.

יושב-ראש הוועדה היה אז רוני מילוא, ובלהט האופייני לי טיפרתי לו כמה עולים

הגיעו מדרום-אפריקה, כמה זה חשוב ואיזה אנשים נפלאים הם. ישבו כאן אנשים ממיטב

הקשת הפוליטית, כולם נענעו בראשים, והדברים נרשמו בפרוטוקול.

מאז לא השתנה דבר. כל מה שהיה הוא שהווה, וכנראה שזה מה שיהיה בשנים

הקרובות.

היו"ר מי גלזר-תעטה;

אבל בין זה לזה יש פורום.

זי ביילטקי;

הפורום נובע כתוצאה מהרגשת הלחץ, המחנק וחוטר האונים של האנשים שבאים אליו.



שאלת אם נהיה מוכנים להילחם נגד היא"ס ולא רק לדבר. אני מקדיש הרבה מאד שעות

ביום לפורום הישראלי ואני מוכן להקדיש עוד שעות במלחמה יחד אתך על-מנת לשנות את

כל נושא העליה והקליטה במדינת ישראל.

לאחר שעלו מדרום-אפריקה 3,000 עולים בתקופה שאני הייתי שם ואחרי שראיתי פה

שחצי מהמספר הזה כבר עזבו, אני לא יודע אם יש לכם מושג מה זה עושה לעולה

מדרום-אפריקה, שחי שם כמו מלך עם כל הטוב שבעולם, כשהוא בא לכאן מקבלים אותו יפה

ולוקחים אותו לכל מקו., הוא בא לארץ בתור עולה עם שער שחור ועוזב את הארץ עם שער

לבן, אחרי שהוא שהפסיד את כספו, הוא הופך לרוטן ולחסר בטחון עצמי. נראה

שהענין הזה לא תופס מקום חשוב בסדר-היום שלנו.

לגבי עיר העולים שעליה דיבר חבר-הכנסת בן-מאיר - הדבר הראשון שמשך את

תשומת-לבי הוא סעיף 3, שמדבר על כשלון מנגנוני העליה והקליטה של הסוכנות

והמדינה. גברתי היושבת-ראש, העסק הזה הוא כשלון מתחילתו ועד סופו, ואני מבקש

ותובע ממך לעזור לנו להילחם עד שבסופו של דבר נצליח להביא לכך שיהיו לנו מנגנוני

עליה וקליטה בריאים.

מכיוון שנפל בחלקך להיות ראש הרשות הפרלמנטרית שעוסקת בזה, אין לנו גוף אחר

לפנות אליו. דיברנו עם ראש הממשלה, בעוד כמה ימים ניפגש גם עם ממלא-מקומו ונדבר

עם כולם. אבל גברתי היושבת-ראש, מכאן צריכה לצאת הקריאה: בואו נקים רשות. אם

הטלפונים חשובים במדינת ישראל, העולים בוודאי חשובים.

די בן-מאיר;

אם תקום רשות, מחר היא תהיה סוכנות יהודית חדשה.

זי ביילסקי;

הסוכנות מגיעה לאט-לאט למקום שהיא צריכה להגיע אליו בדרך הטבע, לא בגלל

פעילות שלנו. אבל אנחנו צריכים להוציא את הפוליטיקה מהנושא של עליה וקליטה. אני

יודע שאני אומר את זח במקום שבו מתנהלת הפוליטיקה של מדינת ישראל, אבל זה המקום

ואנחנו לא נלך למקום אחר, כי זה צריך לבוא מכאן. אנחנו לא מבינים בפוליטיקה,

אבל אנחנו יודעים להילחם. אנחנו נביא לזה שנושא העליה והקליטה יורד מסדר-היום

הפוליטי. כולם במדינת ישראל יסכימו שזה נושא בעל חשיבות עליונה ולצורך זה כולם

צריכים להתגייס ולנסות להקים מנגנון פחות פוליטי.

לבסוף ברצוני להתייחס לענין הנשירה, הירידה מהארץ והיא"ס. הייתי רוצה מאד

להילחם נגד שלושת אלה ולהצטרף לאגודות למיניהן למניעת ירידה, אבל לפני שאנחנו

באים בטענות לגופים אחרים, בואו ננסה לשפר את הטעון שיפור פה. יש כל-כך הרבה

דברים שאנחנו יכולים לעשות פה ואז המנגנונים יהיו פשוטים והעולה ייהנה מאותם

תנאים שהוא נהנה מהם היום כשהוא נפגש עם הפורום. יהיו לנו יותר עולים ופחות

יורדים. היא"ס לא יצליח במח שהוא מצליח היום, הרבה מאד בגללנו, ואז נגיע למדינה

טובה יותר.

גברתי היושבת-ראש, אני מאד מודה לך על שהזמנת אותנו ועל שהקשבת לנו בסבלנות

כל-כך רבה.

היו"ר מי גלזר-תעסה;

דבר אחד מדריך את מנוחתי בענין הזה. מסתבר שדור המנהיגות הצעיר שונה

מהוריו, כי דור ההורים חיו ניצולי שואה שהרגישו שהם חייבים לעם חיהודי וכוי,

ואילו הדור הצעיר משוחרר ויחסו למדינת ישראל הוא שונה לחלוטין לרעה. האם יש אמת

בזה?

זי ביילסקי;

אין בזח אמת. היחס לא שונה לרעה, אבל הוא שונה. לא רק שהוא שונה, הוא

אמריקאי, המבטא שלו לא מליטא, אלא אמריקאי, והוא פעיל בפוליטיקה האמריקאית,



שהוריו אף פעם לא היו פעילים בה. זאת גולה שהיום הצעירים פעילים שם והם יכולים

לקבוע מי יהיה הנשיא הבא, ובתור שכאלה הם אמריקאים. לכן המלאכה שלנו קשה

שבעתיים לגשר על פער כזה.

עי לנדאו;

אני הצטרפתי לפורום מטעמים אחרים לגמרי. אני הולך פסימי כבר הרבה שנים

ואני חרד מכל מה שעומד להתרגש עלינו. זה עם שהולך בלי כיוון. לא קבלתי תשובה

בפורום הישראלי לגבי המשבר הבסיסי, אבל הפורום, בגלל שהוא קיבוץ מסויים של

אנשים, מקדים נעשה לנשמע. הוא עושה פרוייקטים בכל מיני מקומות. ההשיבות הגדולה

גם של פרוייקט "עוצמה" - ופה אני וזולק על פרוייקט "תפוז" ועל הדברים שאמר

חבר-הכנסת בן-מאיר בקשר לכך - היא שכאשר אתה מארגן חבורה של צעירים, עובדי

הקהילות המקומיות, שאתה יודע מראש שחלק ניכר מהם יחזור לשם, אתה גם יודע שבסופו

של דבר, מתוך מאות שיקומו במשך השנים, הם ישתבצו במנהיגות העתידית של יהדות

ארצות-הברית, ואתה מדבר על מנהיגות שהקשר בינה ובין המהיגות העתידה של ישראל הוא

אחר לגמרי במונח הישראלי.

עם כל רצוני בעליה אין לי כל אשליה שרוב היהודים יוסיפו לחיות בגולה ורק

מיעוטם יבואו הנה. אבל יש דבר אחד שאנחנו צריכים להיזהר ממנו והוא, למרות שיש

שם אנשים פוליטיים, אנשים שיש להם תפישת-עולם פוליטית די מוגדרת, לא באים לשם

אנשים שלא איכפת להם. באים לשם אנשים מכל קצוות הקשת הפוליטית, שאיכפת להם. מה

שכן, צריך להיזהר מאד שהפעילות לא תהפוך להיות פוליטית-מפלגתית, ואם פוליטיקאים

יש לנו, הצרה היא שהם עצמם ישמרו על פרופיל די נמוך גם בפעילות האישית שלהם.

לגבי הסוכנות יש דבר שצריך לומר אותו באופן חריף יותר. אחד הדברים שאני

חושב שמקלקלים כל חלקה טובה בפעילות של העליה והקליטה ובפעילות הכללית של

הסוכנות הוא הנושא הפוליטי, שחלק ניכר של ההחלטות בתוכה מתקבלות משיקולים

פוליטיים. גם האנשים שנקבעים לתפקיד נקבעים משיקולים פוליטיים. בחלק מהמקרים

הם אנשים מצויינים אבל ברוב המקרים הם אנשים שאינם מתאימים לתפקיד, כך גם מי

שנמצא מתחתם, והאוניה הזאת, שהיא כל-כך תשובה, עולה על שרטון די פרוזאי. כדאי

שנזכור שאם הסוכנות עסקה עד היום בפרוייקטים של שיקום שכונות שנמצאות במצוקה,

המצוקה האמיתית נמצאת היום בתוך הסוכנות. צריך למצוא את אותה נקודה מעניינת איך

אפשר יהיה דווקא את הסוכנות למלא בגופים שההתעניינות שלהם וסוג העיסוק שלהם הוא

א-פוליטי בנושא הזה.

אני לא יודע איך נצליח, אבל אם העם היהודי יצליח לשנות במושב הקרוב שלו חלק

מן המישרות ולהפוך חלק מהמחלקות לא-פוליטיות, ובוודאי מחי העליה צריכה להיות אחת

הראשונות שבהן, בתוספת מחלקות אחרות, כמובן, זה יהיה צעד חשוב.

עוד דבר. גם הפורום הזה צריך להתחיל לדחוף את הרעיון שלא רק הנושא הזה

יהיה א-פוליטי אלא גם מי שבסופו של דבר יעמוד בראש הסוכנות. צריך שבעצם תיתפס

לזה ממשלת ישראל ותמנה שר לענייני העם היהודי, שזה יהיה תפקידו הפורמלי, וזה

אולי יתחיל להחזיר לסוכנות את החשיבות של הקשר בינינו ובין הגולה.

לשאלה איך אנחנו עומדים מול היא"ס. אני חושב שהגיע הזמן לחדד את מערכת

היחסים בינינו ובין העם היהודי. כאשר מדובר על הנשירה מברית-המועצות, הם מדברים

על נשירה אבל עושים את המלחמה שלהם. הם מצדיקים את הגולה שם בכך שהם מדברים על

הלגיטימיות של הנשירה מברית-המועצות. אנחנו פה עושים חישובים שאם 30% מהיוצאים

ינשרו, והיה וייפתחו השערים, או 60%,זה בעצם עושה את כל ההבדל. זה בסיס נהדר

להילחם עליו מכל בחינה, גם מוסרית, ובסופו של דבר גם פיזית. אבל זה תחילתו של

דיון שנמשיך אותו אחר-כך בתוך המשרדים שלנו.

לבסוף, יש ניכור עצום בציבור בכל מה שקשור במדינה, בכל מה שקשור בנושאי

מישרות. לאנשים לא איכפת. החבורה שהצטרפה לפורום היא של אנשים שאיכפת להם והם

בדל"ת אמות שלהם מנסים לעשות מה שחשוב, וכדאי לקחת מזה דוגמא. כדאי לתת למעשים

עצמם שנעשים תפוצה עד כמה שאפשר יותר גדולה, כדי שאנשים יידעו שבארץ נעשים דברים

נהדרים, ואולי דווקא מן הדברים הקטנים האלה נגיע בסוף למשהו גדול יותר.



היו"ר מ' גלזר-תעסה;

אני רוצה לסכם את הדיון בכמה דברים, ואולי גם לשאול על-מנת לא לקבל אפילו

תשובה במקרה הזה. הועלתה כאן שאלה בנושא מערכת החינוך. לכולנו יש טענות על

מערכת החינוך, על כך שבתוכנית הלימודים חסרה היום ציונות פשוטה, אבל לא ניכנס

לשאלה מדוע ולמה. אני חושבת שזה נעשה בתום לב, כי חשבו שזה יסתדר, שזה ברור

כשמש ולא צריך אפילו לדבר על זה, כי מה יש לדבר על דבר טבעי כמו מולדת ואהבת

מולדת? אבל כנראה שזה לא כך והיה צריך ללמד את זה מגן הילדים ועד

האוניברסיטאות.

אני לא בעד זה שוועדות יישבו, יכתבו ויוציאו תומר. בינתיים יש חומר טוב

מאד שהסוכנות מוציאה על יהדות התפוצות, כל פעם על תפוצה אחרת. אם ימליצו למערכת

החינוך שהיא תיקח את החומר הזה ותתמצת אותו כדבעי, זה יהיה בסיס להתחלת העבודה

ולהכרת יהדות ארצות-הברית, בלגיה או צרפת. אינני מתנגדת להצעות שיקימו גוף

שיתחיל לכתוב עכשיו תוכניות לימודים, אבל אני לא מאמינה בזה, כי אחר-כך יבוא

ענין התקציב ויסתום על זה את הגולל.

ההערה במקומה, אבל צריך להמליץ למערכת החינוך שהדברים האלה ייכנסו לתוכנית

הלימודים, אפילו לשעת מחנך. אני הצעתי פעם שהממשלה וגם הכנסת יקדישו אחת לחודש

ישיבה על תפוצה מסויימת, וידונו על מהותה, איכותה, השקפת עולמה וכוי. אבל ההצעה

לא נתקבלה, אולי מפני שהנושא הוא לא אטרקטיבי להרבה מאד אנשים, אבל לא צריך

להתייאש.

דובר כאן על כך שלדור המבוגר קשה מאד לבוא לארץ, ואילו הדור הצעיר שעוד לא

סיים את הלימודים באוניברסיטה ועוד אין לו קריירה, חוא פרי כמעט בשל וזה אולי

העיתוי לארגן את בואו לארץ. אנחנו מגבשים בוועדה הצעת תוכנית, שאנחנו קוראים לה

.B.A באנגלית ובאנו

בדברים עם כל נשיאי האוניברסיטאות בארץ. כמובן שהיינו רוצים שהאוניברסיטה

העברית תאמץ את הרעיון, אבל יש שם בעיות. הם הגישו תוכנית ראשונית ואנחנו

מגלגלים תוכנית שיבואו אנשים.

הרעיון הזה עלה, מפני שגם שליחים שהיו באמריקה הצפונית ראו שהפדרציות

יכולות להיענות לזה מפני שהם רוצים לשמור על ילדיהם מפני התבוללות. זו עדיין לא

עליה, אבל זה גרוי עצום. מישהו עשה סקר ומצא שמי שעלה לארץ בסיכומו של דבר אלה

באמת אותם צעירים שהיה להם איזה גרוי מ"תפוז", מ"להבה" או מ"עוצמה".

כדי להרחיב את הענין וגם כדי שהוא יקסום להורים, שבניהם יסיימו את הלימודים

לתואר שני ושלישי, אנחנו מציעים את הb.a.- בתוכנית אנגלית ועברית ביחד, והבחור

שעובד על התוכנית הזאת קשה מאד מאמין, מתוך היכרות את הקהילות בארצות-הברית,

שצריך לנסות.

אני מאמצת גם את הרעיון של חבר-הכנסת בן-מאיר. צריך ללכת על כל הרבדים, כי

אנחנו לא יכולים להגיד שאוכלוסיית היעד הבריאה ביותר הם הנוער. זה ברור, כי הם

בראשית דרכם ועדיין אין להם מחוייבות לפרנס משפחה, קריירה וכוי, אבל צריך לעבוד

גם בכיוון של האחרים.

אני מצטרפת לדברים שאמרה חברת-הכנסת ארד בקשר לקבלות הפנים הסלקטיביות, שהן

מעליבות ומשפילות. לא רק שאיראנים נפגעו והתלוננו, גם יהודי ברית-המועצלת

מרגישים כך. אני חושבת שאנחנו, חברי ועדת העליה והקליטה, צריכים לשנות את זה,

מפני שלדעתי זו ממש פגיעה בסיסית בבן-אדם, שהוא מחכה שיקבלו אותו ואומרים לו:

אתה לא שווה, יש שווים יותר.

סטודנטים. יש לי עוזרת פרלמנטרית, סטודנטית שהיתה 10 שנים בארצות-הברית

והיא לומדת את הבעיה הזאת בירושלים. היא טוענת שלסטודנטים מחוץ-לארץ אין בכלל

מגע עם ישראלים, כי הכל אצלם נפרד. הכתות שלהם נמצאות במקום נפרד ואין מעורבות

והיכרות. גם בתי-הכנסת הם נפרדים. לכן, בדעתנו לבוא בדברים עם האוניברסיטאות,

בעיקר עם אוניברסיטת ירושלים, שישנו את זה, כי זה גטו של עולים חדשים. אנתנו



"נתקוף" את הבעיה מכל הכיוונים, ואני יודעת שבסופו של דבר "התקיפה" תהיה בכיס.

חיילים בודדים. אני מברכת על היוזמה ועל הפעילות, וגם על התוצאות שאני

מקווה שיהיו סובות. ניסינו לעשות את זח עם ארגונים וולונטריים של נשים, שהזמינו

אותם לחג או לשבת, וזה לא עבד. כאן הכוונה היא אחרת, שיהיה להם בית שני. שמענו

בוועדה היילים שאמרו, עם דמעות בעיניים, שמגיע הג והם נשארים בבסיס.

נקודה נוספת היא שהם רוצים לבקר את הוריהם פעם בשנה או פעם בשנתיים ויש להם

בעיה כספית. דיברתי על כך עם אנשי הסוכנות היהודית והם פחות או יותר פתרו את

הבעיה.

חבר-הכנסת בן-מאיר אמר שמסתכלים עלינו מלמעלה למטה. זה נכון, אבל אני

תושבת שקודם-כל אנחנו מסתכלים על עצמנו כעל natives. יש לנו דימוי עצמי רע ואני

לא יודעת מדוע. הלק מהתוכנית החינוכית היא הציונות שלנו בפנים, שאנחנו עושים את

המעשה הגדול ביותר מכל הקהילות היהודיות בעולם. אבל אנחנו עשינו מהם מה שעשינו,

כי הם נותנים את הכסף.

מי נבון;

זה לא הם, זה אנחנו.

היו"ר מי גלזר-תעסה;

אנחנו אשמים שבנינו תשתית כזאת שאנחנו נתמכים. אנחנו נתמכי סעד. אנחנו

בנינו את התשתית המשפילה הזאת, שהיא גטו.

אני חושבת שאתם, כצעירים, צריכים לאמץ את קו הפעולה הזה. באתת הישיבות

אמרתי כאן לעולים מארצות-הברית שמה שאנחנו מקבלים מיהודי ארצות-הברית זה לא

תרומות ולא סעד אלא פשוט מחיר למה שאנחנו נותנים לכם, והמחיר שאתם נותנים לנו

הוא נמוך. מניתי להם מה מדינת ישראל נתנה לממשל האמריקאי והוספתי שאין לנו אומץ

לעשות את המאזן ולהוכיח שאנחנו בעצם מקבלים מחיר נמוך.

אותו דבר לגבי היהודים. בקשתי פעם מהסוכנות לדעת כמה כסף היא מקבלת נטו.

מסתבר שהסכום שהיא מקבלת הוא אפילו לא n מתקציב המדינה ואנחנו לא יודעים את זה.

אמרתי ליהודים האמריקאים שקודם-כל זה מסאז' למצפון שלכם, שיש לכם מקלט בבוא

היום. מה שאתם נותנים הוא פחות מ1%- מהתקציב שלנו ואנחנו יכולים להתקיים

בלעדיכם. אבל לכם כיהודים יהיה קשה מאד בעתיד להתקיים בלי מדינת ישראל.

אני חושבת שלא צריך ללטף את יהדות הגולה. צריך לדבר אתה. המלה dignity

כאן היא מאד משמעותית ולחלק מאתנו אין את זה. לכן, צריכה להיות כאן מהפכה

פנימית שלנו, של הישראלי האמיתי שמאמין ביעוד של הציונות, ביעוד של ארץ-ישראל,

ושמדינת ישראל היא הבית והם דיירי-משנה והם אורחים שנוטים ללון בכל מקום. כאן

אני בעלת הבית, וההרגשה של הסוברניות ושל העצמאות הפנימית הזאת לא קיימת.

ונהיה כחגבים בעינינו, וכך היינו בעיניהם . זאת האמת- לאמיתה. ומי אשם בזה? -

כולנו אשמים.

מי נבון;

תקציב.

היו"ר מי גלזר-תעסה;

זה לא ענין של תקציב, זה ענין של טיפוח הרגשה פנימית שאנחנו מקבלים חסדים.

הכסף חשוב ואנחנו יודעים שבלי כסף אי-אפשר לעבוד, אי-אפשר לשלוח מכתב, להגיש

כיבוד ולשבת ולדבר בניחותא עד אור הבוקר. אנחנו נתמוך בבקשה שלכם שהפורום יקבל

תקציב, ואני מקבלת על עצמי לפעול בענין הזה, כי אני מאמינה באנשים שהציבו לעצמם

את היעד הזה, לעשות קודם-כל קליטה חברתית ולהביא את מדינת ישראל למודעות של הדור

הצעיר בתפוצות.



אני חושבת שיש עוד הרבה מאד דברים לעשות, אבל אלה הצעדים הקטנים שחסרים

לעולים. בחדר הזה ישבו עולים הדשים ואמרו: אני נמצא שנתיים בארץ ואף אחד לא שאל

אותי מה שלומך. דיברנו על כל מה שחסר להם פה. העולה לא זקוק לארוחת שבת שלנו,

אבל הוא זקוק לשולחן המאחד את מערב ומזרח.

לסיכום, אני מחזקת את ידיכם ואנחנו נהיה לכם לעורף, ככל שנוכל. לא תמיד

שומעים בקולנו, אבל מבחינה פוליטית יש בוועדה קונסנסוס. בסופו של דבר אנחנו

באמת פועלים למען אותה מטרה. לפעמים אנחנו מתעלים מהעניינים האידיאולוגיים, כי

אני וזושבת שהעליה היא החמצן של מדינת ישראל. לכן אמרתי שהצעדים הקטנים האלה

והעשיה הקטנה הזאת היא חשובה מאד, כי היא בתחום האמוציונלי וגם הרציונלי.

תודה רבה לכם. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12.15